פרוטוקולים/ועדת חינוך/270



פרוטוקולים/ועדת חינוך/270
ירושלים, כ' ב אדר ב, תש"ס
27 במרץ, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 84
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, ב' באדר ב' התש"ס (8 במרץ 2000), שעה 09:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
קולט אביטל
שמואל הלפרט
יהודית נאות

איציק כהן - סמנכ"ל וראש המינהל הפדגוגי – משרד החינוך
אדי הרשקוביץ - סמנכ"ל וראש מינהל כלכלה ותקציבים- "
עו"ד דורית מורג - יועצת משפטית – משרד החינוך
עו"ד איריס שלו
יעל פרבר - מתאמת השר לכנסת ולממשלה – משרד החינוך שמואל אבואב - יו"ר ועדת החינוך וראש מועצת קרית טבעון -
מרכז השלטון המקומי
עמי ראובן - מנהל מחלקת חינוך בקרית ביאליק - מרכז השלטון המקומי
זאב דורות - יו"ר ארגון המנהלים היסודיים –
הסתדרות המורים
אילן בהירי - יו"ר ארגון המנהלים בחט"ב - הסתדרות המורים
אבי מצנר - ארגון הורים ארצי
ד"ר אהרון בר-עוז - התאגדות מנהלי בתיה"ס העל-יסודיים
משה קוסובר - " " " "
יצחק נתן - " " " "
מנחם קפלן - מכין דו"ח בקרת התקן בחינוך היסודי בשנה"ל
תשנ"ט
חזי יצחקי - מכין דו"ח בקרת התקן בחינוך העל יסודי
בשנה"ל תשנ"ט
תלמידות מביה"ס בויאר - מועצת תלמידים ונוער ארצית

יהודית גידלי

מזל כהן

ניצול שעות התקן.



ניצול שעות התקן

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

ניצול שעות התקן. כולנו יודעים ששעות ההוראה, תקן השעות הוא בעצם המשאב החשוב, העיקרי והמרכזי שיש למערכת החינוך לביצוע המשימות והמטלות המוטלות על מערכת החינוך. בדרך כלל אנחנו נוטים לעשות את מה שפרקינסון לימד אותנו, הסיפור המפורסם על דיון בעניין החלפת מדרכה בכניסה לעירייה. מועצת העיר מקיימת על זה דיונים של שבועות ועל זה העיתונות המקומית חוגגת אם זה יוחלף אם לא יוחלף, אם צריך או לא צריך, אבל אחרי הדיון המייגע הזה שאורך שבועות רבים, כל תקציב העירייה עובר בחצי שעה.

כולנו יודעים שנושא שעות ההוראה הוא נושא עמום. אני מוכן אפילו לומר מה שאמרתי פעם, שהיה מנכ"ל מסוים במשרד החינוך לפני שנים רבות שאמר לי, כשהייתי עוד צעיר וטרי במשרד, שאין לו מוטיבציה כל כך גדולה למחשב את השעות. קודם כל, פותחים כיתה נותנים שעות. דבר שני, המיחשוב פתאום משקף אותנו. אבל אנחנו בתקופה אחרת, שהכל שקוף והכל ידוע. מערכות המידע מאפשרות לנו לנהל באופן יחסי ביעילות את השעות.

אני חושב שמשרד החינוך נקט בצעד נכון בכך שהוא ערך בדיקה באשר לניצול התקן. אני יודע שגם בתקופות קודמות היו נסיונות להתמודד עם נושא ניצול התקן. בראשית שנות ה-80 כשהייתי מנהל אגף כוח-אדם בהוראה, קיימו דיון מאוד מקיף והטילו על צוות שעמדתי בראשו לבדוק את הנושא הזה. נסענו לבתי ספר והגשנו דו"ח. אגב, המימצאים לא שונים באופן יסודי מהדו"ח הזה, רק אז לא היו מערכות מידע שאתה יכול לבדוק את זה באופן שזה נבדק עכשיו והוא פחות מבוסס. הוא היה בנוי יותר על מידגמים שבנינו כתוצאה מביקור, כמדומני, בשישים או שבעים מוסדות חינוך שממש נכנסנו להם לתוך הקרביים. אני יודע שגם נעשו בדיקות נוספות.

מראש אני אומר, ברור שהליקויים והמימצאים שנמצאו הם מימצאים מצטברים של כל התקופות. אנחנו לא עושים כאן עכשיו חשבונות על קדנציה כזאת וקדנציה אחרת. אולי לא כל חברי הכנסת מבינים את חשיבות הנושא, שלדעתי זה הנושא אולי מהחשובים ביותר שצריכה לעסוק בו מערכת החינוך, כי הוא המשאב העיקרי של מערכת החינוך, לדעת האם אנחנו מנצלים באופן נכון את המשאב הזה, האם הוא הולך למטרות שלשמן התכוונו שהוא ילך, האם השעות שהתלמידים צריכים לקבל הם מקבלים, האם השעות שהמורים צריכים לקבל הן נזילות.

אני זוכר שלפני שנה או שנתיים התפוצצה בתקשורת פרשה שנקראה "שעות אוויר", שעד היום זה לא כל כך ברור לי. לכן הנושא הזה מבחינתי הוא נושא מאוד מאוד מרתק וחשוב.

איציק כהן יתן סקירה ממצה מתוך הנחה שפחות או יותר עשינו שיעורי בית, המימצאים ידועים לנו. מה שאנחנו רוצים לדעת זה לא רק מה המימצאים אלא גם מה עושים בעקבות המימצאים ואיך מתמודדים עם המימצאים. בבקשה.

אני אציג פחות או יותר את השיטה ואת הנושאים המרכזיים שבדקנו ומה אנחנו עושים בעקבות המימצאים האלה.

אני חושב שבסך הכל תמונת המצב היום במערכת החינוך היא כזאת שכל שעה שאנחנו מקצים אנחנו יודעים בדיוק למה היא הוקצתה. יש לנו מערך ממוחשב שנותן תמונה מאוד ברורה לגבי כל שעה ושעה ממיליון ו-680 אלף השעות שקיימות במערכת, וזה באמת המשאב העיקרי של מערכת החינוך.

צורת העבודה היא כזו, שהמינהל הפדגוגי מרכז פחות או יותר את ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים. אנחנו כבר נמצאים עכשיו בהיערכות לתשס"א, גם לנושא של הקצאת שעות התקן. מביאים לדיון בהנהלה את הכללים, את הקריטריונים להקצאה במסגרת דיוני ההיערכות ואז אנחנו מעבירים את ההנחיות האלה למחוזות ובאמצעותם למנהלי בתי הספר העל-יסודיים.

הערת ביניים. אנחנו נקיים דיון נפרד לנושא הקצאת השעות.

לחברי הכנסת שלא בקיאים בפרטי העניין, אנחנו מדברים על חינוך יסודי ועל חטיבות ביניים, ששם אנחנו מקצים שעות תקן. לעומת זאת, לחטיבה העליונה אנחנו מעבירים את העלויות באמצעות הרשויות המקומיות והרשתות וגם לגני ילדים.

שעות התקן מחולקות לפי מקורות וייעודים. אנחנו נותנים תקן בסיסי. תקן בסיסי הוא המרכיב העיקרי שמיועד לשעות אורך ושעות רוחב. אנחנו עושים איזשהו פיצול של שעות אורך ושעות רוחב. שעות רוחב אלה שעות שמיועדות לתיקצוב כיתות לסיוע לתלמידים חלשים וכו'. ישנו סל טיפוח, שעות שמיועדות לעולים חדשים, שעות שניתנות לבעלי תפקידים ויש איזשהו מאגר מסויים שמצוי בידי מנהל המחוז לעשות תיקון עוותים, לפתור בעיות פרופסיונליות וסלים מרכזיים לנושאים שונים.

המשאב העיקרי זה תקן בסיסי.

מהו האחוז מכלל השעות לבית-הספר?

למעלה מ-80% מכלל השעות לבית הספר. הוא שוויוני והוא מוקצה בשתי שיטות: או פר-כיתה, או פר-תלמיד והוויכוחים בנושא הזה של פר-כיתה או פר-תלמיד מוכרים לכם.

איך הוא יכול להיות שוויוני אם הוא או או? שוויוני זה כולם פה-כיתה או כולם פר-תלמיד. הרי פה עיקר הבעיה.

במשך שנים רבות ההקצאה היתה פר-כיתה. בשנתיים האחרונות האצנו את התהליך של מעבר לתקן פר-תלמיד.

בעל-יסודי זה כבר שנים.

בחטיבות הביניים זה פר-תלמיד.

זה משולב משני מרכיבים, מספר הילדים בכיתה ומספר הכיתות.

בחטיבות הביניים פר-תלמיד זה המוביל.

אנחנו רוצים לעבור לתקן פר-תלמיד. המעבר לתקן פר-תלמיד הוא מורכב, הוא מסובך, הוא מחייב אותנו גם לתוספת תקציבית גדולה. יש סיכום עם האוצר שלמעבר לתקן פר-תלמיד בחינוך היסודי ניתנת תוספת כמעט לכל בתי הספר והתוספת הזאת אמורה להיות ממומנת, מחציתה מתקציב המשרד ומחציתה מתקציב נוסף שאנחנו אמורים לקבל. מאחר ומדובר פה בתקציבים שמסתכמים בערך בתוספות של 60 אלף שעות, אנחנו עושים את המעבר הזה באופן הדרגתי. אנחנו מעריכים שתוך שנתיים-שלוש נגיע למצב שבו כל המערכת תיכנס לתקן פר-תלמיד. גם כשאנחנו מדברים על תקן חינוך יסודי, אנחנו מדברים על תקן שוויוני בתקן הבסיסי, עדיין יש דיפרנסיאציה והעדפה של ישובים או בתי ספר ביישובים מסויימים. נותנים תוספות ליישובים בקו עימות, ליישובים בעדיפות לאומית א', ישובים בשכונות שיקום ורווחה. כולנו יודעים שבמעבר ליום חינוך ארוך הגדלנו את התקן הבסיסי ל-41 שעות בשבוע ואלה הקטגוריות העיקריות של בתי ספר שמקבלים יותר.

אני רוצה לעבור לבקרה. אנחנו התחלנו בבקרה מסודרת כבר בשנת הלימודים תשנ"ז. הבקרה הראשונה שנעשתה היתה בחינוך המיוחד. הנחנו וראינו שכל פתיחה, לפעמים תוספת של תלמיד או של שני תלמידים, מחייבת תוספת מאוד מאוד משמעותית. פה מדובר במשאב מאוד יקר. בחינוך המיוחד נותנים הקצאה מאוד גדולה, שמגיעה לפעמים ל-90-95 שעות לכיתה. התחלנו בבקרה בחינוך המיוחד ביוזמה, כמובן, של המינהל הפדגוגי. בעקבות זה החלטנו להרחיב ולהיכנס גם לחינוך הרגיל.

במידגם מייצג של בתי ספר שנעשה על ידי גף הערכה במשרד החינוך, הכנסנו בשנת תשנ"ח 35 בתי ספר יסודיים. בתשנ"ט נכנסנו לבקרה של 300 בתי ספר יסודיים ו-150 חטיבות ביניים. בתש"ס אנחנו מרחיבים את הבקרה. אנחנו נשמע על כך בשלב יותר מאוחר, אבל המימצאים שמצויים כרגע בידיכם אלה המימצאים של שנת הלימודים הקודמת, שנת הלימודים תשנ"ט. בכוונתנו גם בשנת הלימודים הבאה להרחיב את הבקרה ולהעמיק אותה, לטפל בכמה נושאים נוספים כמו נושא של סל טיפוח ועוד כמה סלים נוספים. אנחנו מתכוונים להרחיב ולהיכנס גם לחטיבות העליונות. פה הבקרה נעשתה בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים.

בעקבות המימצאים שנתגלו בבקרה, המשרד נקט בכמה פעולות, גם פעולות שננקטו במטה עצמו, במחוזות וגם מול בתי הספר. הסקנו הרבה מאוד מסקנות שחייבו תיאום רב יותר בין יחידות המטה, המחוז ובתי הספר.

בחינוך היסודי, אני חושב שהדבר המשמעותי ביותר, וזה מהלך מאוד מרכזי בעבודת המשרד, זה להיכנס לביצוע של תכנית עבודה בית-ספרית. זאת אומרת, כל בית ספר, באותו תהליך של מעבר לניהול עצמי ולמעבר לתקן פר-תלמיד, נדרש, אחרי שהוא מקבל הדרכה והשתלמויות, להכין תכנית עבודה בית-ספרית, שתביא לידי ביטוי את היעדים ואת סדרי הקדימויות המרכזיים של המשרד ואת ההדגשים הייחודיים לכל בית ספר ובית ספר. על בסיס אותה תכנית עבודה בית-ספרית, הכנת תכנית העבודה תהיה מלווה בהקצאת משאבים נוספים, אם אלה משאבים של הדרכה נוספת, השתלמויות או שעות תקן ייעודיות נוספות שנגזרות מתכנית העבודה הבית-ספרית.

קיימנו במשך השנה, והתחלנו בזה בשנה שעברה, כנסים למנהלים במחוזות. הבקרים שלנו עברו בכל מחוז ומחוז, תידרכו את המנהלים לגבי מה מותר ומה אסור, איך מכינים את תכנית העבודה, איך מקצים ליקויים שנתגלו ובאמצעותם ניתן היה ללמוד. אנחנו הסקנו מסקנות גם באשר לליקוי אצלנו שקשור בנושא של הנחיות והוראות שלא היו מספיק ברורות ונתנו איזשהו מרחב גמישות ועמימות מסויימת. ההנחיות שיצאו בשנת תש"ס הן הרבה יותר מפורטות, הן הרבה יותר מבהירות וגם עושות עוד דבר שלא היה קודם, גם את זה למדנו מהמימצאים של תשנ"ט, זה חלוקת ההקצאה לשעות אורך ושעות רוחב. זאת אומרת, התקן הבסיסי מורכב משני חלקים: שעות אורך ושעות רוחב. קודם זה היה ניתן כמקשה אחת, והיום אנחנו מחלקים את זה לשניים כדי שאפשר יהיה לבצע בקרה טובה יותר.

נכנסנו למהלך סגירה של כיתות חריגות וכיתות שאינן מאושרות. ראינו גם בדו"ח הזה שמנהלי בתי ספר ניצלו חלק משעות התקן לפתיחה של כיתות נוספות. אם הכיתה הזאת אושרה על ידי המפקח של בית הספר זה בסדר, אבל ישנם מקרים שבהם היתה חריגה ופתחו כיתות חסרות או כיתות חריגות שלא באישור מפקח בית הספר. אנחנו לווינו את התהליך הזה וסגרנו כיתות כאלה.

כל מנהל בית ספר שנכנס למידגם קיבל דו"ח מפורט מה הליקויים שנתגלו בבית ספרו וביקשנו ממנו לתקן את הליקויים. אחרי שהוא תיקן את הליקויים, חזרנו פעם נוספת לבית הספר כדי לוודא שאכן הפעולה הזאת נעשתה כמו שצריך. לגבי מספר קטן של מנהלים שאצלם באמת היו חריגות משמעותיות, המנהלים האלה הוזמנו למנהלי המחוזות ואנחנו מתכוונים לגבי מספר קטן מאוד של מקרים להפעיל נקיטה של צעדים משמעתיים.

עוד נקודה שאפשר ללמוד מתוך הדו"ח זה שחלק מהשעות לא הגיעו לייעודן והן הגיעו לנושאים אחרים, גם הם חשובים, אבל לא לשם כך ניתנו השעות האלה. אני מדבר על שעות שהועברו לרכישה של ימי הדרכה, המרה של שעות תקן לימי הדרכה. שוב, אני מדגיש, הנושא של הדרכה הוא חשוב, הוא משמעותי, אבל אנחנו נחמיר את ההנחיות שלנו להמרה של שעות תקן לימי הדרכה בשנת הלימודים תשס"א.

פעולה נוספת שמתבצעת בימים אלה זה הידוק הבקרה הממוחשבת. אנחנו מפעילים ומכניסים לכל בתי הספר במדינת ישראל מנב"ס – מינהל בית ספרי ממוחשב. הפעולה הזאת התחילה לפני שנים רבות. אנחנו נכנסים למנב"ס משופר והמנב"ס המשופר הזה יאפשר גם לנו איזושהי בקרה יותר טובה.

נכנסנו לבנייה של איזשהו מערך ממוחשב נוסף תוך-משרדי במטה שבאמצעותו ניצור מימשקים יותר טובים בין ההקצאה לבין כוח אדם בהוראה והחשבות והגזברויות במחוזות.

מה ההיקף של המנב"ס?

רוב בתי הספר ממונב"סים אבל במתכונת הישנה, במתכונת הקודמת. במתכונת הישנה יצאנו במכרז. שלוש חברות זכו במכרז ועכשיו הן נכנסות להתקנה של המערכות האלה בבתי הספר.

חוזים עדיין לא נחתמו, לפי מה שהבנתי.

נדמה לי שכן. שלוש חברות זכו במכרז. זה שהן כבר התחילו בהתקנות, אני מניח שהחוזים נחתמו.

עוד פעולות שננקטו בעקבות המימצאים האלה, זה ויסות של כוח-אדם במקומות שבהם היתה חריגה. באותם מקומות שהתגלתה חריגה בבתי הספר בשעות התקן, הקטנו את המכסה של השעות למילוי מקום.

דבר נוסף, שגם הוא חשוב. אנחנו נכנסנו לדיון עם התאגדות המנהלים ועם ארגוני המורים על מנת לנסות לבנות איזשהו מערך אחר, מדוייק יותר, מתאים יותר לצרכים של היום של הקצאת שעות תפקידים. אנחנו יכולים למצוא שיש הרבה מאוד שעות של תפקידים בבתי הספר, שהיום בהנחיות הן לא ברורות במידה מספקת. מאחר ומדובר פה במהלך שצריך להיות מתואם עם ארגוני המורים ועם הממונה על השכר באוצר, זה מהלך שהתחלנו בו עתה.

צמצמתם אפילו חלק משעות הניהול.

אני חושב שהמימצאים מלמדים בסך הכל שכל הנושא של שעות תפקידים הוא בעייתי. יש שונות גדולה בין בתי הספר. יש לפעמים ניצול חריג ושעות הוראה רבות בחלק מבתי הספר מועברות לשעות תפקיד.

המאמץ שהשקענו במשך השנתיים האחרונות הוא מאמץ מאוד גדול. אני חושב שבתי הספר ומנהלי בתי הספר נרתמים למאמץ הזה יחד אתנו ומבינים היום בצורה יותר ברורה את ההנחיות שחלקן היו עמומות קודם. אני אסביר אחר-כך מה היו המניעים לעמימות הזאת. אבל אנחנו רוצים לנתב את הניצול כך שהניצול יהיה על פי המקורות והייעודים שהמשרד משתמש בהם, לפחות לאפשר במקרה זה ניידות בין מקור אחד למקור אחר.

יש שונות גדולה במערכת. ישנם ישובים פריפריאליים וישנם בתי ספר מאוד קטנים, ישנם בתי ספר מאוד גדולים. בית ספר שיש בו מאה תלמידים או מאה ועשרים תלמידים, יש קושי גדול מאוד בשימוש במשאבים המוקצים לעניין זה. אנחנו רוצים, מבחינה פדגוגית, לא ליצור בתי ספר שיהיו דומים זה לזה. יש חשיבות גדולה מאוד ליצור שונות. יש חשיבות גדולה מאוד לתת אוטונומיה לבתי הספר, למנהלים ולתלמידים גם במה שקשור לתכניות לימודים יחודיות, למקצועות יחודיים, מעבר למקצועות היסוד. זה יכול להיעשות רק באמצעות מתן הנחיות שיאפשרו את אותה גמישות אבל יקבעו את הכללים הבסיסיים שיחייבו את כולם.

עוד דבר שהוא מאוד מרכזי מבחינתנו, זה להרחיב את הסיוע לאותם בתי ספר, בלתי מבוססים בעיקר, שמקבלים תקציבים נוספים מרשויות מקומיות או מפעולות של הורים כמו תל"ן, וזה כדי להקטין את הפערים הקיימים בין בתי ספר מבוססים לבתי ספר חלשים.

המשרד רואה בבקרה הזאת כלי מאוד חשוב ומאוד משמעותי ואנחנו מתכוונים להמשיך בכך. אנחנו חשפנו את הנתונים, העברנו אותם גם למנהלי בתי הספר, למנהלי המחוזות, לוועדת החינוך של הכנסת ולכל גוף אחר כדי שיסייעו לנו להתמודד עם סוגייה שהיא מאוד חשוב ומאוד מרכזית.

אם אתם הולכים לכיוון של פר-תלמיד בתיקצוב כללי, איך תהיו ערוכים לשינויים במספר התלמידים בבית ספר מסויים, כי יש שינויים כל הזמן, ואיך זה מקביל לדיווח לגבי תלמידים, שגם הוא אני יודעת לא לגמרי מושלם? איך אתם משיקים בין שני המאגרים האלה?

אנחנו נכנסנו למהלך מסודר לפני שלוש שנים של איסוף מצבת תלמידים שנתית.

זה לא מאותו מאגר מחשבי של השעות. אלה מאגרי מידע נפרדים.

לכן דיברתי על המימשקים שאנחנו מבצעים עכשיו. יש איסוף מצבת תלמידים. אנחנו מבהירים למנהלי בתי הספר – הדוגמה הטובה ביותר היא בחטיבות הביניים – אלה הקריטריונים להקצאה, זו נוסחת החישוב. בשלב ראשון, כדי לא לגרום לחריגה, אל תשתמש במאה אחוז של השעות אלא בשלב התכנון של מערכת השיעורים, באפריל, במאי, תשתמש ב-95%. בשלב יותר מאוחר, כאשר המערכת מתייצבת, אתה יודע בדיוק כמה תלמידים יש לך, אז תוכל להוסיף ככל שיידרש.

ואז אתה מגיע למצב שבספטמבר יש לך שעות ואין לך את מי להעסיק.

הרי אפשר לדון על הדו"ח הזה ולעשות סמינר שנתי, אבל צריך להתמקד ואני אציע במה להתמקד. הנושא שבתי ספר חרגו והפעילו יותר שעות ממה שמותר להם, במלוא הכבוד, אני לא חושב שאותי זה מעניין.

למה לא?

הם מצאו שיש 13% מבתי הספר שבמקום ללמד 100 שעות, הם לימדו 113 שעות. זה מימצא אחד. אני מציע כרגע לשים אותו בצד בסדרי העדיפויות.

למה?

כי אין לו משמעויות - - -

יש לו משמעויות. זו חריגה מתקציב. אם משרד ממשלתי חורג מהתקציב מענישים אותו בדרך כלל.

אני, בשונה ממך, בבעיות הקרדינליות אני רואה יותר בעיה בבית ספר שהיו לו 100 שעות והתלמידים קיבלו רק 90 שעות. יש לנו שעה לדיון. האם נדון בבית ספר, שבמקום 100 שעות נתן לתלמידים 110 שעות או שנדון בבית ספר שהיו לו 100 שעות ונתן רק 90 שעות. לכן אני מציע שנדון קודם כל באותן בעיות שהתלמידים משלמים מחיר מול הבעיות של המערכת. בחריגה מישהו משלם מחיר, אבל אני לא רואה את התלמיד כרגע משלם מחיר. זאת ההצעה שלי.

אני מציעה שנדון גם מדוע לא נוצלו השעות.

תיכף נדבר על זה. באותה קטגוריה גם אם בית הספר הפעיל יותר כיתות לימוד.

יש נושא שני שאני מציע שכן נדון בו והוא ש-26% מהכיתות לא מקבלות את שעות האורך שהן צריכות לקבל. כלומר, על פי המימצאים, ברבע מהכיתות במדינת ישראל, התלמידים הולכים הביתה לפני הזמן שמשרד החינוך קבע שהם צריכים ללכת. זה מימצא שהוא מאוד בעייתי ואני מציע שנתמקד בו.

מימצא נוסף בעייתי, שאני מציע שנתמקד בו, זה הנושא של שעות לתגמול מורים. כלומר, שעות שהיו מיועדות להוראה ישירה לתלמידים, מתברר שהן לא ניתנות כשעות הוראה אלא משולמות כשעות תפקיד לבעלי תפקידים בבית הספר. מדובר פה בהיקף גדול מאוד, באחוזים לא מבוטלים. זאת בעיה מספר שתיים.

אלה לדעתי שתי הבעיות העיקריות. עכשיו יש מה שאני קורא: בעיות משנה. השעות של העולים, שעולים לא מקבלים את השעות שמגיעות להם. השעות של החינוך המיוחד, שהחינוך המיוחד לא מקבל את השעות שמיועדות לו. החינוך הגופני – לא מופעלות השעות שמיועדות לחינוך הגופני. אלה שלוש בעיות המשנה.

יש לנו שתי בעיות עיקריות ושלוש בעיות משנה, שאני מציע להתרכז בהן ולא ללכת לסימטאות אחרות שמאוד חשובות, כמו שהעירה, לדעתי נכון, חברת-הכנסת קולט אביטל, אבל בסדרי עדיפויות הייתי קודם מציע שנתרכז באותם דברים שהם מעיקים ביום יום כי אנחנו צריכים להיות אחראים ולפקח על זה שתלמיד קודם כל יקבל את השעות שעמלנו פה קשה לתקציב אותן.

מהשעות שנותרו במחוז, האם הן חולקו כמו שצריך?

אומר מנחם קפלן שלא נשארו.

לאן הן הלכו?

הן נוצלו. 2% משעות המערכת לא מחולקות באופן אוטומטי לבתי הספר, הן ניתנות למנהלי המחוזות, שמנהל המחוז יפתור אותן מול בעיית בית הספר.

כל הזמן אני שומע שעות שקיבל התלמיד ושעות תפקיד. הבדיקה הזאת צריכה להיעשות בשני שלבים. קודם כל, לראות שהתלמיד קיבל את כל מה שמגיע לו. בעלי תפקידים צריך שגם הם יהיו מתוקצבים.

אנחנו לא אמרנו כרגע מה צריך ומה לא צריך, רק אמרנו מה המימצאים, מה ההנחיות של משרד החינוך והתרבות ומה החריגה מההנחיות של משרד החינוך והתרבות.

אני לא מבינה את כל מה שאתם מדברים. מה זה פר-תפקיד, פר-תלמיד ופר-כיתה, ועד איזו שעה אנחנו אמורים ללמוד?

אני אענה בקצרה מאוד על שלוש השאלות שלך.

שעות תפקיד – מורה רגיל מקבל עבור השעות שהוא מלמד, אבל אם הוא ממלא תפקיד כמו רכז מקצוע, רכז שכבה, סגן מנהל, מנהל, הוא מקבל עבור התפקיד הזה תוספת שנקראת שעות הוראה עבור מחנך כיתה.

לגבי השעות – משרד החינוך והתרבות קבע בכל שכבת גיל מה שעות המינימום, שעות האורך, שחייבים ללמוד ולפני השעה הזאת לא הולכים הביתה. אני לא זוכר בעל-פה את השעות.

לגבי פר-תלמיד ופר-כיתה – אפשר לחלק בכיתה של 30 תלמידים את השעות בשני אופנים. להגיד כל תלמיד שווה שעת הוראה. אם יש 30 תלמידים בכיתה, הם ילמדו 30 שעות בשבוע. ואפשר לומר שכיתה, לא חשוב כמה תלמידים יש בה, צריכה ללמוד 30 שעות, בין אם יש בה 20 תלמידים ובין אם יש בה 40 תלמידים. אלה שתי שיטות של חלוקת השעות לכיתות.

מנחם קפלן, הואיל ואיציק קצת האריך, אז אתה תצטרך קצת לקצר. אם אפשר, שוב, להתרכז באותם נושאים שאמרנו שאנחנו מעוניינים להתמקד בהם.

אני התחלתי את הבקרה כמידגם קטנצ'יק לפני שנתיים, לפי פנייה של הסמנכ"ל איציק כהן, בחינוך היסודי על 35 בתי ספר כדי לבדוק את הכלי שפיתחתי, השאלונים, ולנתח את הדברים. נקודת המוצא היתה באמת שעות האורך לתלמיד. זאת אומרת, מה התלמיד צריך לקבל לפי הנחיות המשרד כנגד מה שהוא מקבל בפועל, לפי אותו מידגם, לאן הולכות השעות או איך מנוצלת יתרת התקן שלא הולכת לשעות אורך תלמיד. בניתי אז טבלה שפירטה בדיוק כמה צריך תלמיד ללמוד לפי דרגת כיתה ולפי איפיון בית הספר, אם זה בית ספר רגיל או אם זה נכנס לפי סלי עדיפויות, כמו עדיפות לאומית, שיקום שכונות, בתי הספר של קו עימות. זאת אומרת, כל קטגוריזציה של מוסדות, כמה שעות תלמיד צריך ללמוד לפי הנחיית המשרד, וזה היה הדבר הבסיסי שנבדק.

במקביל ניסיתי לבדוק מה ניתן כשעות רוחב, השעות שניתנות במקביל לקבוצת תלמידים בתוך אותה כיתה או לשתי כיתות ויותר, ואילו תפקידים בסיסיים מתוגמלים במערכת מעבר לתפקידים המוגדרים של סגן מנהל, יועץ או דברים אחרים שמופיעים בקודכס.

המימצאים הראו דבר בסיסי אחד. תלמידים לא קיבלו את מלוא שעות האורך. בהכללה, אחוז די גבוה של כיתות לא קיבלו את מכסת מינימום שעות האורך שעבורם המשרד היקצה את התקן.

מימצאים נוספים, בנו את כל הדברים ששנה לאחר מכן, זאת אומרת לקראת תשנ"ט יצאה בקרה בסדר גודל של 350 בתי ספר יסודיים - אני מתמקד רק בבתי-ספר יסודיים כי עמיתי חזי יצחקי נכנס לעבודה על חטיבות הביניים - 350 בתי הספר שנבדקו בשנה שעברה הם 20% ממערכת החינוך היסודי. חזרנו על אותן בדיקות ונכנסנו לנושאים נוספים שיושב-ראש הוועדה הזכיר, נושא של מכלול המקורות שתלמיד מקבל ולא רק מתקן משרד החינוך, והנושא של עולים, חינוך מיוחד, חינוך גופני וכדומה.

אני רוצה להדגיש דבר מאוד חשוב. הבקרים בשטח היו מנהלי בתי ספר גימלאיים או מפקחים גימלאיים שיודעים מה זה תקן, מבינים מה זה תקן, ואני חושב שזה אחד הדברים שעזרו מאוד לפצח ולפענח את מה שקורה באותם בתי ספר שנבדקו.

נקודה שנייה שאני רוצה לומר היא לזכותם של המנהלים הנבדקים. היה כמובן מדרך הטבע חשש מאוד גדול כשאתה נכנס עם איום של בקרה חיצונית כזאת. גם זאב דורות ועמיתיו בהסתדרות המורים, גם אברהם בן-שבת וגם המנהלים עצמם הבינו שלמעשה אנחנו מצלמים מצב ולא באים להעניש. זה היה חשוב מאוד בכל המהלך שניהלנו, והתוצאה הסופית היתה שהרבה מאוד מנהלים באו ואמרו: אנחנו מבקשים להשתמש בשאלונים ובחומר שהכנתם כבסיס לניצול נכון של התקן בשנים הבאות.

המימצא הכי חשוב לטעמי זו העובדה שתלמידים, כ-26% מכיתות בתי הספר שנבדקו בחינוך היסודי לא קיבלו את מינימום השעות שהם היו אמורים לקבל לפי תקן בית הספר. זה נכון בכל המיגזרים. יש במימצאים פירוט לפי מיגזרי פיקוח: ממלכתי, ממלכתי-דתי.

אתה מדבר על שעות האורך?

שעות האורך. 26% מבתי הספר, תלמידים למדו פחות. כמו שאמרת, הלכו יותר מוקדם הביתה.

זה לא אומר שהם למדו פחות. יכול להיות שהם קיבלו את זה בשעות רוחב.

נקודה שאנחנו בדקנו במקביל, האם התלמידים באמת הולכים יותר מוקדם הביתה, או בחלק מבתי הספר הם קיבלו את שעות האורך שלא ממקורות המשרד. זאת אומרת, לא תקציב שעות התקן אלא, לדוגמה, תל"נים, שירות לאומי, מורות חיילות.

אתה אומר תל"נים. יש פה אנשים שלא יודעים מה זה.

אני אסביר. תל"ן זו תכנית הלימודים הנוספת במימון הורים, או תכנית "קרב" במימון משותף של המשרד, ההורים והרשות המקומית. שירות לאומי – מתנדבות. מורות חיילות, שוב מקורות המשרד אבל לא דרך התקן, והקצאה של בעלויות, רשויות ועמותות שבאות לידי ביטוי בתקנים של בתי הספר לא מתקן השעות של תקציב המדינה.

חלק גדול מהכיתות, שלכאורה היו אמורים ללכת מוקדם יותר הביתה בגלל קיצוץ שעות האורך בתקן, קיבלו פיצוי בשעות של קרן "קרב" או תכנית הלימודים הנוספת וכדומה. מעט מאוד כיתות בפועל באמת הלכו יותר מוקדם הביתה.

האם הקיצוץ בשעות האורך שאמורות להיות משעות התקן, זה הקיצוץ בשעות שהתלמיד קיבל או במקום שעות האורך של שעות התקן, התלמד קיבל את זה בשעות הרוחב? זו שאלה מאוד חשובה.

ניסינו לעשות ניתוח ממוחשב מה קורה עם שעות האורך שנגזלות לכאורה. חלק גדול מאוד הלך לשעות רוחב, ומעוטן בחינוך היסודי, ואני מדבר רק על החינוך היסודי, הלך לגמולי תפקיד. זאת אומרת, החריגה בגמולי תפקיד היא לא כזאת שהיא משפיעה באופן משמעותי על שעות האורך. בחלק מבתי הספר הן הלכו לפיצול כיתות, בעיקר בגלל פיצול בנים-בנות במיגזר הממלכתי-דתי. שוב, מרבית התלמידים לא הלכו מוקדם יותר הביתה, הם קיבלו פחות שעות מתקן המשרד ויותר שעות מהתקנים האחרים שעמדו לרשות בתי הספר. זה לגבי הנושא של שעות אורך.

הנושא השני שניסינו לפרק אותו, ולדעתי הוא חשוב מאוד בהיערכות העתידית, זה איזה סוגי בעלי תפקידים, למעשה המנהלים בחינוך היסודי. מקצים להם שעות וכמה. מעשרים סוגי תפקידים שהיו במידגם של שנה שעברה, בבקרה של השנה פירקנו את זה לחמישים הגדרות תפקיד שונות בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים. בחלק מהדברים, אני חושב שצריך לראות בתקן גם בסיס הקצאה לעוד מספר בעלי תפקידים שהם באו לידי ביטוי בפועל בשדה.

כלומר, מה שאתה אומר, אם אני מבין נכון, זה שיש בעלי תפקידים בבית הספר, שהיום משרד החינוך והתרבות לא מקצה להם שעות, אבל עובדות החיים של בית הספר מחייבות את המנהל בפועל להקצות להם שעות, ויש פה אי-התאמה בין מה שהחיים בבית הספר מחייבים לבין הקצאת התקן של משרד החינוך. זה מה שאמרת?

בדיוק. צילמתי את המצב ואני נותן את הפירוש של צילום האוויר.

אגב, זה מתוך הנחה שהפיצוי לבעלי תפקידים צריך להיות בשעות הוראה ולא בגמול. גם על זה יש ויכוח.

בשעות תקן, כדאי לקרוא לזה.

אני רוצה לתת דוגמה אחת לתפקיד שצוחקים ממנו אבל לדעתי הוא חיוני בבית-ספר יסודי. קוראים לו רכז קישוט או רכז סביבה חינוכי או מה שאתם רוצים. אסתטיקה של בית ספר חיוני שתהיה מטופלת.

תודה רבה.

חזי יצחקי, בבקשה.

אני לא אחזור על דברים שמנחם אמר. השיטה היתה אותה שיטה. נבחרו כ-150 בתי ספר. בחטיבות הביניים צריך להבחין בין חטיבות צמודות לעצמאיות. הצמודות הן בבתי הספר השש-שנתיים. כמובן העצמאיות ללא המשך בכיתות י' באותו בית ספר.

הדבר השני שחשוב מאוד לומר אותו, כל הבקרים שלנו שבדקו בחטיבת הביניים הם מנהלים בעלי ותק רב מאוד, מכירים היטב את הדברים. זה מאוד הקל על העבודה. המפגש היה קל יותר, נעים יותר. ההנחיה היתה: אנחנו מצלמים מצב, אנחנו לא מפרשים. מכיוון שהיה להם נסיון טוב בעבודה הם עזרו למנהלים גם במילוי הטפסים מעבר למה שהם נדרשו וגם בהנחיות כאלה ואחרות, היה שיתוף פעולה וזה דבר חשוב מאוד.

אני רוצה להתמקד דווקא בנושא של שעות האורך החסרות. יש בחטיבות הביניים תופעה שבכיתות ז' מספר הכיתות שלא לומדות לפי שעות האורך, ממוצע 34 שעות, הוא 32%. זה יורד בכיתות ח' וקצת פחות בכיתות ט'. לעניות דעתי, הטעם הוא פשוט. בכיתות ט' אנחנו מכינים יותר לקראת החטיבה העליונה, אז משקיעים יותר שעות ואיכשהו מאזנים. אבל עדיין הנתון הוא 26% מכלל הכיתות שנבדקו לא לומדות לפי שעות אורך. השאלה היא לאן הלכו שעות האורך הללו. חלקן הלכו לשעות הרוחב, אין ספק, אבל בחטיבות הביניים החריגה לשעות התפקיד היא די גבוהה - 23.3%.

23% ממה?

ממה שהוקצה לתפקידים.

כלומר, אם הוקצו 100 שעות, בפועל הופעלו 123 שעות.

השעות האלה, כמובן, נלקחו בחלקן משעות האורך.

חלקן האחר מאיפה הן נלקחו?

בבתי ספר מסויימים, כשנוספו תכניות מסויימות של רשויות, בעלויות וכיוצא בזה, לקחו מבעלויות.

הן נלקחו משעות שהן לא שעות התקן. בית הספר מקבל שעות נוספות לעולים, לטיפוח ולכל מיני דברים כאלה, זה בעיקר שעות רוחב. אתה אומר שנלקחו גם משעות רוחב.

תופעה נוספת שהתגלתה בחטיבת הביניים והתמקדנו בה זה הנושא של העולים החדשים. כשליש מן השעות לא נוצל לצורך התלמיד.

איך אתה מסביר את זה?

יש שתי דרכים להסביר את זה. דרך אחת, היו מספר תלמידים עולים בודדים, המשרד מקצה פר-תלמיד ואז הם יוצרים קבוצה. מלמדים בקבוצה מסויימת את השעות האלה ונוצרת יתרת שעות. את יתרת השעות האלה הוא מעביר לתפקידים, לדברים מהסוג הזה.

וזה מותר על פי ההנחיות.

זה ניצול נכון של שעות.

חלק אחר, לצערנו הרב, כמו כשאתה מכניס את היד לכיס אז אתה לוקח גם מיד ימין וגם מיד שמאל.

חלק זה קיפוח ישיר של התלמיד.

אין צל של ספק.

נראו הבדלים בין חטיבות צמודות לחטיבות העצמאיות. כאן אני מוכרח לומר שהחטיבות הצמודות חורגות יותר. מקור השעות שלהן לפעמים בא מהחטיבה העליונה, לפעמים זה ההיפך, גם העברה מחטיבת ביניים לחטיבה עליונה.

הערה שנייה שהיא חשובה מאוד, בבתי ספר שהם במקומות ישוב מבוססים, תוספת השעות לתלמיד באזור מבוסס כמובן מגדילה את מספר השעות שהוא לומד הן ברוחב והן באורך. הדו"ח מצביע גם על זה.

ממקורות שהם מחוץ למשרד.

נכון. אני מוכרח לומר עוד דבר אחד. כשבדקנו במקומות הלא מבוססים, מספר השעות שהשקיע המשרד מתקנים שונים בדרכים שונות הוא ענק בהשוואה לבית ספר רגיל באזור רגיל, מבוסס או בינוני. ההקצאה של המשרד לבתי הספר באזורים הלא מבוססים היא הרבה יותר גבוהה. זה קצת מאזן.

אחרי כל ההשקעה הגדולה של המשרד באזורים לא מבוססים, אתה אומר שבאזורים מבוססים המקורות הנוספים שבית הספר מגייס מביאים לתוצאה שבסופו של דבר הילדים שם לומדים יותר.

אני אומר עוד דבר אחד. יש ישובים שמשפיעים על החטיבה מעבר לתקנים וכמובן נוצרים גרעונות ולא תמיד יש כיסוי לזה. אני מעיר את ההערה הזאת משום שבדקנו מספר ישובים שאמרו: אנחנו נותנים את השעות מהרשות. אלא מאי? לגבי אותן רשויות אתה שומע אחר-כך בחדשות או במסדרונות המשרד שהן באות לדרוש כיסוי גרעונות כי הן מתמוטטות, כי אין להן אפשרות לשלם משכורות.

תודה רבה.

רשות הדיבור לשמואל אבואב, יו"ר ועדת החינוך בשלטון המקומי.

הערה אחת. השפה היא מאד קשה, היא מאוד מעורפלת, לכן הבקרה מאוד קשה וצריך להיות דוקטור ומומחה לשעות בכדי להבין מה קורה בבתי הספר. מי שבא מבחוץ, זה מאוד קשה לו.

הערה שנייה, בגלל הקשיים שיש בבית הספר, בגלל כל מיני קיצוצים, בגלל אי-מתן מענה לצרכים, למנהלי בתי הספר אין ברירה והם מושכים השמיכה לכל מיני כיוונים. זאת אומרת, הבעיה נובעת מחוסר מתן מענה לצרכים של בית הספר.

אני חושב שצריך לעשות מיפוי מחודש של הצרכים דהיום, שהם לא דומים למה שהיה בעת שהכינו את שעות התקן.

דבר שלישי שאני רוצה לומר, יש ריבוי של סלים, יש אלף ואחד פרוייקטים בבתי הספר. זה יוצר בלגן וגם מצב של גאות ושפל. יש סלים - רצים לבית הספר ונותנים להם. פתאום יש קיצוץ, מושכים להם. למנהל בית הספר אין ברירה, הוא לא יכול לבטל את הפרוייקט ואז הוא מתחיל לקחת מפה ומפה ומפה. המדיניות הזאת של עודף סלים, ריבוי מאוד גדול, יוצר בעיה של אי-סדר בתוך בית הספר.

20 אלף שעות מתוך מיליון ו-650 אלף. זו הפרופורציה.

תגיד כמה סוגי סלים יש?

30.

אני יודע שיש קרוב ל-50 סלים.

הערה נוספת. אסור להגיע לשבלונה של אחידות שמוכתבת בירושלים וכל בית ספר נושא את אותו חותם. צריך להשאיר מידה של גמישות, הבנה. יכולת תיפקוד ועצמאות למנהל בית הספר. הוא מקבל את האחריות לניהול בית הספר. צריך להגיד לו: אלה הגבולות שאותם אסור לעבור, תיכף אני אומר מה הגבולות, אבל צריך להשאיר לו מרחב תימרון.

עכשיו אני רוצה לדבר על הבעיות, איפה עברנו את הקו האדום, לדעתי. קו אדום אחד, שצריך להדליק לנו נורה אדומה, אלה הפערים שיש בין בתי הספר. בדו"ח הזה הוא לא משתקף בצורה מספיקה, אבל אני חושב שבדו"ח הבא צריך לומר כמה אחוזים יש מתל"ן כדי שנראה תמונה ברורה כמה ההורים או רשויות מקומיות מוסיפים כאקסטרה ואיזה פערים זה יוצר בין בתי הספר. לדעתי, יש פה פערים בלתי מתפייסים. יש סל לחזקים, הוא סל מעובה והוא סל מועשר והוא סל מחזק והוא תומך, לעומת בתי ספר אחרים שאין להם את הסלים האלה וזה משקף את העניין הזה.

הדבר הבא, אני חושב שקו אדום שאסור להשלים אתו זה לקחת שעות מעולים. זה סל מאוד ברור, מאוד מוגדר, מאוד חשוב. צריך שהם יתערו, צריך שהם ישתלבו, צריך לחזק אותם. זה דבר מאוד מאוד ספציפי. אסור לעשות בזה שימוש אחר.

קו אדום נוסף שאסור לעבור אותו זה החינוך המיוחד. חינוך מיוחד הוא דבר מאוד מאוד חשוב בבית הספר. לא צריך להכביר במלים. כל אחד מכם מטיב לדעת את זה. זה מה שמשלב את הילד בתוך הכיתה, זה מה שגורם אם אחר-כך הוא ינשור מתוך הכיתה, זה מה שגורם אם יהיו הפרעות וכו'. סל החינוך המיוחד הוא מאוד מאוד חשוב.

בדו"ח מתייחסים לחינוך הרגיל בלבד.

לחינוך המיוחד בתוך החינוך הרגיל.

יש פה סטייה של 8.3% בחינוך המיוחד.

בחטיבות הביניים, תלמידי החינוך המיוחד קיבלו אפילו מעבר למה שהוקצב, בשונה מהיסודי.

אני דיברתי על היסודי

הנושא הבא, שצץ עכשיו והוא מתחיל ליצור לנו בעיה ברשויות המקומיות זה שמזמינים מנהלי בתי ספר לשימוע במשרד האוצר. יש תופעה חדשה. לקחו את הדו"חות של בתי הספר שלנו ופתאום רואים שיש חריגות בשכר המנהלים, הם מוזמנים לשימוע והם נדרשים להחזיר כי יש להם מעל שתי משרות. סביב התיגמול של המנהלים יש בעיה. יכול להיות שזה בגלל שאין מענה לשכר המנהלים. יכול להיות שמי שמנהל בית ספר של אלפיים תלמידים, השכר לא הולם. אבל אני רוצה להצביע על תופעה שמנהלים מוזמנים לאוצר להליך של שימוע ונדרשים להחזיר את זה. זה מאוד מאוד בעייתי מבחינתנו.

הערה נוספת, צריך להיזהר מהמגמה של האוצר לתקצב פר-תלמיד. זה נשמע מאוד טוב, כולם מתלהבים מזה. מהרבה אופנות התלהבנו והורדנו אותן מהר מאוד כי הן התגלו כלא מכסות את מה שרצו להשיג. זה יביא לציפוף מספר התלמידים בכיתות. למנהל בית הספר יש מספיק תבונה והבנה, ואם הוא חושב שבכיתה מסויימת יש ארבעה ילדים בעייתיים והכיתה צריכה להיות עם שלושים תלמידים או עשרים ושבעה, זה שיקול דעת שלו. תיקצוב פר-תלמיד יביא למילוי הכיתות.

דבר נוסף שצריך לקבוע אותו כקו אדום, אני לא בטוח שזה נכון וצריך להתייחס בשוויון נפש לעובדה שבשתי כיתות יש מחנכת אחת. עם כל הרצון להתייעל, לכל כיתה יש מחנך או מחנכת משלה ואין לאחד שתי כיתות עם מחנך אחד גם נוכח הרצון להתייעל.

אלה ההערות שרציתי להעיר.

תודה רבה.

עמי ראובן, בבקשה.

יש לי שתי הערות. בעניין החינוך המיוחד, מישהו בדק כמה שעות חינוך מיוחד ירדו מבתי הספר עם הקמת המתי"אות?

מה?

מתי"א זה מרכז תמיכה ישובים אזוריים. וצריך לבדוק טוב טוב כמה המתי"אות עצמן שהוקמו על דעת המשרד גזלו מטובת בתי הספר. מבדיקה שטחית שעשיתי, לא כל כך מעמיקה, נראה לי שכן היה פה איזה מעבר של שעות מתלמיד לטובת המתי"אות וזו שאלה שצריך לבדוק. זה דבר אחד.

דבר שני, האם המעבר לניהול עצמי בבתי הספר יקצה להם יותר שעות?

כן.

גם פר-תלמיד יש מקסימום של תלמידים בכיתה. לא יצופפו שם 90 תלמידים. יש גם חסם עליון.

אני רוצה להתייחס לשני דברים מאוד עקרוניים. כשהתחילו לדבר על חטיבות הביניים, יש שני סוגים של חטיבות, כמו שאמר חזי. יש חטיבות צמודות וחטיבות עצמאיות.

אני רוצה להתייחס לנושא של שעות פר-תלמיד. דיברו אתנו בזמנו על מעבר לפר-תלמיד ושיכנעו אותנו כמה זה טוב כשדיברו על תקן של 2.1 לתלמיד. אמרו לנו: אתם מרוויחים. בפועל היום זה 1.12, כאשר עשינו מראש שעטנז חדש, שמצרפים כיתות, יש נוסחה מסויימת ואתה מתחיל לתמרן. זה כבר מוריד את העניין הזה.

מעבר לזה, אם חטיבות הביניים מוגדרות שהן חלק מתוך החטיבה העליונה, אז בבקשה תנו לנו לפחות את התקן של פר-תלמיד בחטיבה עליונה עיונית, שזה יתן לנו 2 פסיק משהו לתלמיד.

1.6.

דבר נוסף. בזמנו היה מחקר שיזם משרד החינוך, שרצה לבדוק את הרכב מבנה משרדו של מנהל בית הספר. השתתפו בו מהיסודי, חטיבות הביניים, חטיבות העליונות והסתבר להפתעתנו ולהפתעתם שמנהל חטיבת הביניים עובד הכי הרבה שעות והכי קשה. היה לזה הסבר, מכיוון שכמעט אין לו בעלי תפקידים שהוא יכול להסתמך עליהם. דרך אגב, זה עלה עשרות אלפי שקלים. משום מה הסיפור הזה נגנז.

אני רוצה לדבר על הנושא של ניצול שעות. המשרד הגיע אתנו להסכם ואמר: אתם צריכים לנצל את שעות התקן שלכם עד ה-1 בספטמבר שמא לא יהיו תלמידים. ואם תעברו אחר-כך על התקן, אתם אחראים לזה אישית, אתם תועמדו גם לדין. אמרנו: בסדר. זאת אומרת, אתה לא מנצל את העניין. אגב, אני לא יודע בכמה מקומות מיישמים את הנושא על פי חוזר מנכ"ל, שהרישום לחטיבות הביניים הוא בפסח, שהוא יקל על כולנו. אני יודע שבמקומות מסויימים הוא בכלל לא מיושם. אנחנו מתחילים לרשום את התלמידים באוגוסט.

אז איך אתם יודעים להיערך?

יש אגף חינוך, הוא יודע פחות או יותר. אני למשל מאושר. אני יודע מי שני בתי הספר שמזינים אותי. אני מקבל את הדיווח, אני עושה חישוב אם יש עולים חדשים וכך אני יודע. אבל אני לא יכול להתחייב למורים. בתחילת השנה אני לא יכול לסכם עם המורים כי אני לא יודע איך אני עומד עם התקן. כשמורה בא אלי אני אומר לו: תשמע, אם בחטיבה השנייה אומרים לך שיש משרה, לך כי אני לא יכול להתחייב. אני מגיע ל-1 בספטמבר. אתם יודעים שצריך להגיש דו"ח מצבת תקן כל תקופה מסויימת. פתאום אני מגיע למצב שאני עומד עם עשרים שעות יתרה אבל אין לי מורים. לך תתחיל להתחנן: קח עוד חצי משרה, קח עוד רבע משרה. אלה דברים שקורים, אגב, עם העולים החדשים שמאוד מלחיץ אותי. ראשון לציון היא עיר קולטת עליה. אני מקבל כל פעם עולים חדשים. אין לי את מי להעסיק וזה מכביד עלי מאוד כי אני רוצה לתת לעולים, ואין לי עם מי. זו בעיה מאוד קשה.

תעשו את זה עם סטודנטים.

נושא שעות תפקיד – בזמנו הדברים סוכמו. היה לנו היתר לקחת 7% מהסלים לשעות ניהול. זה פתר את הבעיות של הרמאויות הקטנות. היום יש הנחיות מאוד ברורות. יתפסו אותך, אתה מנהל בית הספר, אתה תישא בדין. איזה אנשים רוצים לעבוד היום חינם? אין אנשים כאלה.

האם זה לא קצת עבר את הפרופורציות הנדרשות, שעל כל "פיפס" כבר מקבלים שעות תפקיד.

אני מסכים אתך שצריך לקבוע דברים ברורים. מי רוצה היום להיות רכז שכבה עבור 6% תוספת למשכורת שלו, ואסור לך לקחת גם שעת ניהול אחת, כי כשבאה חוליית הביקורת אומרים לך: אדוני, עברת על התקן, באיזה רשות. באות המורות הטובות ואומרות: בשביל 6%, עזוב אותי במנוחה. יש כל כך הרבה צרות, אני לא צריכה את זה.

אני חושב שמה שעושים האנשים של חזי, ואני אומר את זה בתפקיד השני שלי, אנשים באים, אנשים מרגיעים את הדברים, אנשים לא יוצרים את המתח. חזי נותן אפשרות להתקשר אליו בלילה, בבוקר, ביום וזה בסדר, כי לכולם יש מטרה אחת. אגב, נדמה לי שחזי הצליח להעביר את העניין של היועצות. ליועצות לא היה תקן. נתת להן שעות הוראה, אתה עובר על התקן.

רבותי, בהחלט צריך לתת את הדעת על כל התפקידים בחטיבות הביניים, על כל המורים האלה, ואני חושב שצריך לחזור לאותו תקן שדיברנו עליו בזמנו.

דבר נוסף, אני מבקש שכל מה שמעביר משרד החינוך לרשויות המקומיות, יועבר לבתי הספר.

יש לי חדשות בשבילך. אם ירצה השם, ביום רביעי בשבוע הבא תבוא לקריאה טרומית הצעת חוק שכל חברי ועדת החינוך חתומים עליה, למעט סילבן שלום שהיה חולה באותו יום, לפיה כל רשות מקומית תהיה חייבת בחוק לייחד חשבון בנק מיוחד לכל הכספים שהיא מקבלת ממערכת החינוך. לחשבון הבנק הזה יש שתי הגנות: א. אי-אפשר להטיל עליו עיקולים. ב. אי-אפשר להוציא ממנו כספים אלא למטרות שלשמן הם קיבלו את הכספים.

יושב פה יושב-ראש ועדת החינוך של השלטון המקומי וגם סמנכ"ל המשרד. אני מודיע לכם שאם יבואו השלטון המקומי, משרד החינוך, משרד האוצר ומשרד הפנים ויציעו לנו הסדר מינהלי שלא בחקיקה שיענה במדוייק על הבעיה, נשקול לא להמשיך בחקיקה. זה אתגר שהצבנו בפניהם.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף דבר אחד. מוציאים חוברת: סל שירות לתלמיד. אם אני לוקח את הדוגמה הכי קלאסית שיכולה להיות, כתוב שם שהמשרד מתקצב על כל ארבע כיתות מזכירה ובפועל זה 1 ל-8 אז מתחילים כל מיני סידורים.

תודה רבה.

זאב דורות, יו"ר ארגון המנהלים בבתי הספר היסודיים, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לומר כמה מלים לגבי המונח "שעות אוויר" שנקלט ומשתמשים בו. זה מונח אומלל מאוד והושאל מהחיים בגולה, מה שנאמר על היהודים שם. אנחנו מבקשים למחוק אותו.

אוטונומיה לבתי ספר, שהוא הצהרתי, ומצד שני מחזיקים חזק מאוד לחזה את כל הסמכויות ולא רוצים לתת, כאשר באים לבקר את בתי הספר, נשכח הדבר הזה שנקרא אוטונומיה.

בבתי הספר היסודיים, אם ניקח בהשאלה דוגמה מחיי הצבא, כל היחידות שנמצאות בצבא קיימות כדי לשרת את היחידות המסתערות בשעת מבחן. אם ניקח את זה בהקבלה למשרד החינוך, החזית היא בבתי הספר. כל השאר אמורים לשרת את מה שנעשה בתוך בתי הספר.

אין פק"לים בבתי הספר בנושא הזה שנקרא: שעות תפקיד, שהפכו אותן לאחר מכן לשעות אוויר. יש גמולי תפקיד, שזה מתבטא בכסף, אבל שעות לא קיימות. בתי ספר גדולים, יש להם שעות ניהול. אם הם הצליחו, מתוך שעות הניהול, להקצות כמה שעות לתפקידים, רוב בתי הספר הם קטנים ובינוניים, ושם אין בכלל. המשרד לא נערך וממשיך להתנהג כפי שהיה לפני הרבה מאוד שנים. הוא לא שינה את העמדות שלו ולא שינה את החשיבה שלו.

בתי הספר מתמחשבים. מישהו חשב בכלל שבעצם צריך להיות בתוך בית הספר תפקיד שנקרא: ממונה על מחשבים, על ציוד כל כך יקר שנמצא בבית הספר?

שעות ייעוץ – כל הזמן מתנכלים להן.

זה המונח היחיד בעולם שנקרא בית-ספר, בית שיש בו ספר. מישהו חשב על כך שיש ספריות בבתי הספר? הספריות הולכות ומתפוררות וכך הלאה.

המורים, כפי שאילן ציין, לא רוצים כסף בשביל תפקידים, הם רוצים זמן. זמן בעברית זה שעות. אילו הייתם רואים את המורים בבתי הספר ועושים תצפית, זה כמו מבוך עם עכברים שהמורים רצים בפרוזדורים לכאן ולכאן ולכאן ואין להם זמן. לזה קוראים שעות אוויר. חס וחלילה, השעות האלה נגזלו מהתלמידים.

אם יש שעות אורך, וחובה לעשות את שעות האורך האלה, במקביל צריך להקצות לבתי הספר שעות נוספות כדי שהמנהלים לא יימצאו במצב של מצוקה ופיתוי להשתמש בשעות האורך האלה גם בשביל הצרכים שמוכרחים אותם בבתי הספר. וכאן זה שינוי עמדות של משרד החינוך, שהוא לא מתמודד עם התקופה החדשה בבתי הספר.

תודה. רשות הדיבור לד"ר בר-עוז.

יש לנו הרגשה שבתי הספר נוסעים ברכבת מהירה אקספרס, והמערכת שלידה, שצריכה לכלכל אותה נוסעת במכונית משנות ה-50. המצב בערך הוא כך. בתי הספר כל כך התפתחו, כל כך גדלו, כל כך התרחבו, ומזמן חוק חינוך חובה ב-1953 לא הוקצו שעות לבעלי תפקידים יותר מאותה תקופה עד היום. בתי הספר היום ניזונים מתקן שהוא 4% בסך הכל משעות התקן לשעות בעלי תפקידים בבית הספר כולל מנהלים וסגנים. התעשייה צורכת 15% מהתקן של אותו מפעל תעשייתי כדי לנהל אותו. תראו באיזה פער אנחנו נמצאים מבחינת מתן שעות לבעלי תפקידים.

לכן אני מברך את יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת על הדיון הזה. הוא חשוב לנו והעיתוי שלו חשוב. חשוב לנו ביותר מה שאיציק אמר, יש ועדה או יש דיון. אנחנו באמצע מרץ עוד מעט. אם הדיון הזה לא יסתיים עד סוף אפריל והמנהלים לא יידעו איך בדיוק מתכוון משרד החינוך לתקצב את בעלי התפקידים בשעות, לא נוכל להתחיל את שנת הלימודים הבאה אלא אם נלך באותה בקרה ועוד פעם נסטה ונחטא בבקרה הזאת, כי בתי הספר זקוקים לבעלי תפקידים. שכבה של 250-300 תלמיד לא יכולה להתנהל בלי מרכז שכבה.

רבותי, בתי הספר דוהרים. יש כל כך הרבה פרוייקטים חינוכיים. מישהו צריך לעשות את זה. לא יכול להיות שכתוצאה מהבקרה שאנחנו מברכים עליה, המנהלים נפלו טרף לעיתונאים בגלל מצב זה או אחר והאשימו אותם בכל מיני האשמות. זאת נקודה אחת.

נקודה שנייה, בחוזר מנכ"ל חתומה ממשלת ישראל מ-1986. כתוב במפורש שמשרתו של מנהל בית ספר על-יסודי וסגניו, התקרה אינה מוגבלת.

הערה שלישית, כל הבעיה שלנו בבתי הספר היא שאין חפיפה בין המועדים של העשייה במשרד החינוך לבין המועדים של העשייה בבתי הספר. לא ייתכן שבבית ספר חטיבת ביניים יקבלו תקן סופי באוקטובר. אנחנו צריכים ב-31 במאי להגיד לחלק מהמורים: אינכם עובדים בשנה הבאה. ואם את זה אנחנו לא יודעים, אנחנו חוטאים כלפי זה או אחר. ואם אנחנו רוצים לקבל עוד מורה לנושא מסויים, באוקטובר זה לא עוזר לנו.

אם בבואנו לכאן, משרד החינוך יעשה מהר כדי לשבת אתנו ועם ארגוני המורים כדי שנקצה יחד בדין את הנושא של בעלי תפקידים, אני חושב שייטב למערכת. איציק אמר באחת השיחות שזה יכול לא לעלות אפילו שקל למשרד החינוך. רק צריך לשבת ולראות מאיפה ומה עושים. תודה.

אני מנהל בית ספר שש-שנתי, שיש בו 2000 תלמידים. עד לפני חמש שנים בית הספר היה ארבע-שנתי ותמיד בפסח ידעתי לבנות את התקן שלי בדיוק, שיבצתי את כולם, ב-1 ביולי מורים קיבלו מערכות הביתה והעסק רץ וזרם, לא היו בעיות. עכשיו בחטיבת הביניים אתה לא יכול לתכנן, אתה לא יכול לדעת, מה שלא היה מול הרשות המקומית.

אמרת שקיבלת חטיבת ביניים ויש לך בעיה. קיבלת מורה טובה, פתאום אומרים לך בשנה שלאחר מכן: תשמע, יש מורה שאתה חייב להעסיק אותה, תשלח את המורה הטובה הביתה. יש לי שאלה אליך, כשהיית מנהל תיכון, זה לא קרה לך?

כשהייתי מנהל בית ספר תיכון היה לי יותר מרחב תמרון בעניין הזה ולא הביאו לי פתאום מורה ממקום אחר.
העניין הוא שבחטיבה העליונה התקן הוא פר-תלמיד וידענו תמיד להתארגן. זה לא אומר שדחסנו תלמידים בלי סוף. נכון, היינו גם כלכליים ונתנו לתלמידים שלנו את כל שעות האורך ויותר מזה. נשארו לי שעות ונתתי אותן לבעלי תפקידים ועוד נשארו לי שעות, בגלל ניצול נכון של המערכת. בחטיבת הביניים אין כיסוי לדברים האלה. בבקרה האחרונה פתאום גיליתי תגלית, שהיועצות בחטיבת הביניים, שעושות עבודה טובה, בעצם לא מתוקצבות.

אני מסכים שביחד עם התהליך של קביעת תקן לפי פר-תלמיד, צריך גם לשמור על איזה מינימום שלא יורדים מתחתיו. לא יכול להיות שתלמיד לא יקבל את המינימום בגלל שכיתתו קטנה. חייבים למצוא איזו נוסחה בנושא הזה. בגדול, כן פר-תלמיד ולגרום למנהלים להתייעל.

יותר מזה, הייתי גם מבקש שבהגדרת התפקידים בעתיד לא נחזור על השגיאה שקיימת היום, ואנחנו מובילים אותה שנים. יש, כמובן, תפקידים מאוד בסיסיים, שכל בית ספר צריך אותם והוא לא מתקיים בלעדיהם. הובאה כאן הדוגמה של רכז קישוט או דברים אחרים. צריך להשאיר את הדברים האלה לשיקול דעתו של המנהל. בשנה מסויימת הוא רוצה להדגיש נושא מסוים, הוא יכניס בן-אדם כזה. בשנה אחרת מישהו אחר וכמובן כשהקו האדום לא חורג מהתקציב שיש לו ולא פוגע בשעות האורך של התלמידים. אני חוזר ואומר את זה כל הזמן, וזה גם מה שאנחנו עושים בפועל.

משרד החינוך בעצמו יוזם כל הזמן פרוייקטים חשובים מאוד להשבחת המערכת. אנחנו מקבלים הנחיות למנות רכזים לפרוייקטים הללו. אי-אפשר היום לדבר על פרוייקט עבודות גמר בבתי הספר התיכוניים ללא רכז עבודות גמר. אלה שעות עבודה. אי אפשר לעסוק בהוראה ובהערכה חלופית. משרד החינוך מוביל את זה היום כדבר מרכזי. זה הלא קשור בנושא של שינוי בחינות הבגרות.

באחד החוזרים שהתקבלו בבתי הספר רק לאחרונה נאמר: מומלץ – בית-הספר ימנה אחראי על הנושא הזה. אותו אחראי יהיה וירטואלי, יקבל שעות וירטואליות. הוא חייב לקבל גמול. גמול זה זמן, גמול זה שעות. כנ"ל בכל הנושאים האחרים השגרתיים.

מי מלווה את מועצת התלמידים, שזה גוף מרכזי במערכת החינוך העל-יסודי? מי אחראי להוביל את נושא הטיולים, שזה דבר מרכזי? אלה שעות עבודה. את זה צריך לתקנן, לתקצב, לתת את השעות ושלא יעשו בדברים האלה כל מיני מניפולציות. זה הלא חוט השדרה, זו הליבה של מערכת החינוך העל-יסודי. בזה הרי אנחנו משתבחים ומובילים מערכת מאוד משמעותית. אני בטוח שזה גם בחטיבת הביניים וביסודי. לזה צריך את המשמעות התקנית האמיתית הריאלית של שנות 2000.

בסוף נגעו בעניין שכר המנהלים, שעלה לאחרונה בכותרות. בערך לפני שנתיים וחצי היתה הסכמה והעניין כמעט נסגר, לקבוע את שכר המנהל לפי גודל בית הספר ועוד כל מיני מרכיבים אחרים. אני מבקש, אם אפשר, לקדם את הנושא הזה, להגדיר אותו ולא להגיד שהמנהל לוקח שתי משרות ומשווים את זה למשרות הוראה. יושבים פה גם חזי וגם איציק שהם בעניינים האלה, הם בעצמם היו מנהלי בתי ספר, והם יודעים בדיוק על מי אני מדבר. זה נושא שציבורית היה מסייע וגם עניינית. כדאי לעשות את זה.

תודה רבה.

לארגון ההורים הארצי יש מה לומר?

רק משפט אחד. אנחנו לא צד בעניין הזה, חוץ מזה שהילדים שלנו הם הצרכנים.

מה שיש לנו להגיד זה רק דבר אחד. מצד אחד אנחנו מבכים ומן הצד השני אנחנו מברכים על תוצאות הדו"חות האלה. חבל שהגענו למצב שילדים לא מקבלים את מה שהגיע להם בדין ובצדק, אבל אנחנו מקווים שבזמן הקרוב ביותר הדברים האלה יתוקנו. ואם המשרד יהיה נדיב על חשבון העבר ויוסיף כבר, אנחנו בוודאי נברך.

אני חושב שכולנו שוכחים שאנחנו מדברים על אילוצים תקציביים. בסיכומו של דבר ישלנו מאגר שעות. אם רוצים ללכת על יותר שעות תפקיד, זה צריך לבוא על חשבון משהו. זה בעצם מה שקרה במימצאים של המחקר, שהראה שחלק עושים את זה באופן לא תקין, לוקחים את זה מהתלמידים ונותנים את זה לשעות תפקיד.

שמעת אותי אומר את זה שלוש פעמים, לעולם לא על חשבון שעת האורך.

לפני שאציע את הצעת הסיכום, קודם כל אני מאוד מברך על הבקרה. כשיש לך בקרה, יש לך ראי אז אתה רואה את עצמך. אתה יודע אם אתה צריך להחליף חליפה או להסתרק.

יש שאילתה לשר בנושא הזה, והשר עונה בדיוק באותה צורה, שיש בקרה ותהיה בקרה. להיפך, יגבירו אותה.

את המבחן של הבקרה כבר עברנו. אני לא מדבר פה בקדנציות. לא כל דבר צריך להיות מחולק בקדנציות, הרי כולנו בקואליציה שלכם. אבל המבחן האמיתי הוא מה עושים עם המימצאים.

יש פה שתי אפשרויות. אפשרות אחת, שהמשרד יגיד לבתי הספר: רבותי, ייקוב הדין את ההר, תתאימו את עצמכם לייעדי ההקצאה; או שהמשרד יגיד: רבותי, יש מציאות חינוכית בשטח, ולפחות חלק לא מבוטל של המימצאים קשורים בפער בין יעדי ההקצאה, שיטות ההקצאה דרכי ההקצאה ומועדי ההקצאה לבין המציאות החינוכית שקיימת בשטח.

במובן שהשדה מקדים את המטה ביוזמות שלו, חדשנות וכן הלאה.

יש פה בעיות. אם כי צריך לומר שבכל זאת לא כל המימצאים של הבקרה הם רק בגלל בעיות אמיתיות. ברור שחלק מהמימצאים הם חריגות לא ראויות, חריגות לשמן שהן שגיאות וטעויות שעושים מנהלים וצריך להעמיד אותם במקומם כדי שהשעות האלה יגיעו לתלמידים.


אני חושב שאי שוויון הכי גדול זה הקצאה פר-תלמיד. שנים רבות האוצר נלחם במשרד החינוך כדי לעבור משיטה של פר-כיתה לשיטה של פר-תלמיד. דורות רבים, אנשים במשרד החינוך ראו את הסכנות הגדולות במעבר מתקן פר-כיתה לתקן פר-תלמיד. אני מאלה שלא מעודדים ללכת למעבר הזה. אני רואה בזה סכנות גדולות מאוד. לדעתי זו מכשלה גדולה מאוד לניהול החינוכי בתוך בית הספר, שהקריטריון לקבלת שעות יהיה מספר התלמידים. זו בעיה גדולה.

למשל, גם בעל-יסודי, שכולה פועלת בשיטה של פר-תלמיד, כל הנושא של הדיפרנסיאציה בין תלמידים היא לא קיימת. כלומר, כיתה הומוגנית של 30 תלמידים, תקבל את אותו מספר שעות כמו כיתה הטרוגנית של 30 תלמידים, שיש בה שלוש רמות של הישגים ויש, לצערי, פער לא מבוטל בכיתות כאלה. הם מקבלים אותן מספר שעות. אגב, לדעתי זו אחת הסיבות המרכזיות לאחוז הזכאים בתעודות בגרות וגם להרכב מי מקבל ומי לא מקבל. לו בעל-יסודי השיטה היתה כמו ביסודי, שיש איזה מקצה שיפורים, יש כ-85% שעות תקן ו-15% סלים למיניהם, התמונה היתה שונה. אבל היום בעצם אומרים למנהלים: תעשו כיתות הומוגניות ואין להם כלים להתמודד עם הבעיות המיוחדות. אני רואה בזה סכנות גדולות מאוד.

זה תלוי במספר התלמידים בכיתות.

בכל שיטה יש בעיות. לדעתי קל יותר לתקן את האי-שוויון בהקצאה פר-כיתה מאשר להתחיל לתקן אותה בפר-תלמיד.

בחטיבות העליונות יש כיתות עם מספר נמוך יותר, כמו כיתות מב"ר, כיתות הכוון ובכוונתנו לתת גם סל טיפוח בחטיבות הביניים.

יחסית כיתות מב"ר וכיתות הכוון הן אחוז קטן מאוד. הרי אחוז הלא מצליחים משנתון הוא למעלה מ-61%. אין לנו 61% מהכיתות שהן כיתות מב"ר וכיתות הכוון. כאן הפערים הם מאוד גדולים. אם כיתות המב"ר וכיתות ההכוון מגיעות ל-5% מהכיתות או 10% זה לא הפתרון. לעומת זה, אתם רואים שמנהלי בתי ספר הלכו וחילקו כיתות. אגב, אני מאוד מכבד את ההחלטה של מנהל בית הספר. הוא רואה שיש לו 39 תלמידים, הוא אומר: רבותי, מבחינת ההישגים הלימודיים אולי כדאי לי לקצר את שעות האורך. עם שעות האורך אני אהיה בסדר עם משרד החינוך והתרבות, אבל התלמידים אצלי לא ילמדו כלום. יותר טוב לחלק את זה לשתי כיתות, לעשות את זה באופן שאני אגיע עם התלמידים להישגים חינוכיים. זה בסופו של דבר המבחן, הישגים חינוכיים, הישגים לימודיים.

שמענו כאן שהדו"חות מלמדים על מצב מסויים בשטח. אני רוצה להגיד שאנחנו, כנציגי התאגדות המנהלים העל-יסודיים, פוגשים את חברינו מספר פעמים בשנה ואנחנו בקשר איתם. העניין של תיקצוב פר-תלמיד בחטיבה העליונה אני חושב שזה בסדר גמור. זה מאפשר את מידת ההצלחה או אי-ההצלחה בבחינות הבגרות.

ילד בתיכון אולי 16 שעות שבועיות יושב בכיתה די מלאה.

השיטה הזאת מאפשרת לי לתת לו ללמוד פיסיקה בקבוצה של 20 ומוסיקה בקבוצה של 15 וכך הלאה.

אנחנו נקיים דיון על נושא התקן בחודש מאי. תשקלו את העניין הזה. היו על זה תמיד ויכוחים. זה דבר מאוד בעייתי. אני מבין למה האוצר מוכן להוסיף שעות בשלב א', כדי לחנך את המשרד לעבור לשיטת פר-תלמיד. אני יודע גם מה הוצע לי בזמנו כדי לעבור לתקן פר-תלמיד. התנגדנו למהלך הזה כי ראינו שרשימת החסרונות בשיטה החדשה, ודאי בטווח הארוך, היא יותר בעייתית.

הערה אחרונה. אני חושב שזה לא נושא הדיון היום, זה כללי, וכולם מבינים שצריך את זה, אבל דווקא בהתלבטות הזאת בין שעות פר-תלמיד ופר-כיתה, אחד הדברים שכדאי להשיג - אני יודע שאדי יגיד שזה עניין של תקציב, תקציב זה סדר עדיפויות – זה להוריד את מספר התלמידים בכיתה בתקן. ואז אם נעבוד לפי שיטת פר-תלמיד זה יהיה מצויין.

זה האוצר לא יסכים. זה חלק מהבעיה.

זה דבר שצריך לשאוף אליו כל הזמן. אתה לא יודע מתי זה יקרה.

להחליט איזו כיתה פותחים, לא האוצר מחליט, משרד החינוך מחליט. אבל מה התחשיב של ילד פר-כיתה, כלומר כמה תלמידים ילמדו בכיתה על פי תקן פר-תלמיד, את זה קובע האוצר. ולכן זו הסכנה הגדולה שאני רואה.

זה נובע מתכתיב במדיניות של משרד ראש הממשלה. אם זה יגיע מלמעלה, משרד האוצר יהיה חייב להתקפל.

זה לא לגמרי נכון שהחלוקה בחטיבות הביניים זה רק פר-תלמיד. יש כל מיני השלמות. זה משולב. זה לא "הכצעקתה". יש מקום לשנות פה ושם דברים.

אני לא נגד שינוי. אני פשוט מציע חומר למחשבה. נקיים על זה דיון. אני גם לא בקיא היום בכל הפרטים. בוודאי יש עוד יתרונות שנוספו. אבל נשמע.

אני מציע החלטה ואם בסיום הצעת ההחלטה תהיינה הערות, אני אהיה מוכן לשמוע, לא בטוח שנקבל.

ועדת החינוך והתרבות רואה בחיוב רב את המשך תהליך בקרת ניצול שעות ההוראה כדי להבטיח ששעות ההוראה ינוצלו על פי ייעודן.

המימצאים מלמדים כי יש אחוז בלתי מבוטל של שעות הוראה שהוקצו לצורך הוראה ישירה לתלמידים ואינן מנוצלות למטרה זו אלא למטרות חינוכיות אחרות (כגון: גמולים למורים).

הוועדה דורשת ממשרד החינוך לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע שימוש בלתי ראוי בשעות הוראה שניתנו לתלמידים ונוצלו למטרות אחרות. אני עושה הבחנה בין מטרות חינוכיות אחרות, למבין מטרות אחרות.

הוועדה קובעת כי כדי לייעל את ניצול השעות, על המשרד להתאים את יעדי הקצאת השעות בהתחשב בצרכים, בבעיות ובמציאות החינוכית הקיימת במוסדות החינוך.

הוועדה תקיים דיון ממצה על יעדי ההקצאה: צרכיה, שיטותיה ומועדיה בחודש מאי שנה זו במסגרת דיוני ההיערכות לשנת הלימודים התשס"א.

כדאי להמליץ בפני משרד החינוך שכבר יישב על המדוכה ויגמור את ענין תקן בעלי תפקידים.

זה מה שכתבתי בסעיף 4.

כדאי לקרוא לילד בשמו, אם אפשר.

בסעיף 4 אמרנו שכדי לייעל את ניצול השעות, על המשרד להתאים את יעדי ההקצאה בהתחשב בצרכים, בבעיות ובמציאות החינוכית הקיימת בבית הספר.

בסעיף 5 אמרנו: הוועדה תקיים דיון ממצה על יעדי ההקצאה, צרכיה, שיטותיה ומועדיה בחודש מאי במסגרת דיוני ההיערכות לשנת הלימודים תשס"א.

אני לא יכול להנחות את משרד החינוך והתרבות. אנחנו אומרים להם: רבותי, מהבקרה עולה כך וכך. אתם צריכים להתחשב במה שקורה במציאות החינוכית. דבר נוסף, נקיים על ההקצאה דיון מיוחד.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00