פרוטוקולים/ועדת חינוך/242



פרוטוקולים/ועדת חינוך/242
ירושלים, ח' ב אדר ב, תש"ס
15 במרץ, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 82
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום כ"ג באדר א', התש"ס, 29/2/2000, בשעה 13:05

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
עזמי בשארה
חוסניה ג'בארה
שמואל הלפרט
מוחמד כנעאן
יהודית נאות
גינדי ריגר
סילבן שלום

מרים פרנקל-שור

רובי ריבלין
סאלח טריף
איוב קרא
גדעון עזרא
ציפי ליבני
יורי שטרן
אחמד טיבי
צבי הנדל
יובל שטייניץ

משרד ראש הממשלה:
יצחק הרצוג – מזכיר הממשלה
אלוף (מיל.) רפאל ורדי – בודק מיוחד לרשות השידור
גדעון מרץ

גיל סמסונוב – יו"ר
אורי פורת – מנכ"ל
אלון אלרואי
יעלה גרנות
יאיר אלוני – סמנכ"ל פיתוח
מוטי לוי – סמנכ"ל
עמרם עמר – סמנכ"ל כ"א
אמנון נדב – מנהל קול ישראל
יאיר שטרן – מנהל הטלוויזיה
מרים דוד
יוסי משולם – מנהל התכניות בטלוויזיה
אורן הלמן
אלינור בלקין-מיכאלי – עוזרת למנכ"ל
רפיק חלבי – מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה
אדם כץ – מנהל אגף הגביה
עו"ד חנה מצקביץ – יועצת משפטית
יוסף בראל - מנכ"ל ערוץ 3
טל שחר – ערוץ הכנסת
גבריאל אוחנה
יהודה זדה

יעקב קצב – יו"ר ועד העתונאים של קול ישראל
יעקב אחימאיר

דוד גלנוס – אגף לאיגוד מקצועי

יעל גרשטל – פורום היוצרים והמפיקים
אבי שמש – פורום היוצרים והמפיקים
ישראל אלדד – "לדעת"
אדמונד סחייק
איתן לסרי – יועץ יו"ר הליכוד, ח"כ אריאל שרון

תפקודה של רשות השידור

יהודית גידלי

רקורד שרותי הקלטה

צהרים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת
ועדת החינוך והתרבות, בקשר לתפקודה של רשות השידור. באופן ספציפי, לדיון בדו"ח האלוף במילואים רפאל ורדי, שמונה על ידי ראש הממשלה לבדוק את תפקודה של רשות השידור ולהגיש את המלצותיו. הדו"ח כידוע, הוגש ביום ראשון והנה, אנחנו ביום שלישי מקיימים את הדיון. איתנו נמצאים החתנים העיקריים. נמצא איתנו מזכיר הממשלה, מר יצחק הרצוג והאלוף רפאל ורדי, כותב הדו"ח. מרשות השידור, נמצא איתנו היושב ראש, גיל סמסונוב והמנכ"ל אורי פורת. כמובן, אנחנו מקדמים בברכה את חברי הכנסת.

אנחנו נבקש מהאלוף ורדי לפתוח, במשך כ10- דקות, על עיקרי מימצאי הדו"ח, מתוך הנחה שחברי הכנסת קראו את הדו"ח ואת עיקריו, לפחות חברי ועדת החינוך והתרבות קיבלו את עיקרי המימצאים, המסקנות וההמלצות. לאחר מכן, נאפשר למזכיר הממשלה – והכל בקצרה. לאחר הצד הזה, אנחנו נעבור לאנשי רשות השידור, ליושב ראש ולמנכ"ל וגם הם – נבקש את תגובותיהם לדו"ח, בקצרה. לאחר מכן, נבקש מחברי הכנסת – אני כבר מעיר לחברי הכנסת – מטבע הדברים, אנחנו מאפשרים לחברי הוועדה זכות ראשונים, אז אני מקדם בברכה את כל האורחים ואני בהחלט רואה את זה בברכה, המעורבות העמוקה של הכנסת בדו"ח הזה, אבל אני אבקש סליחה ומחילה מאותם חברים שהם אורחים שלנו – חברי כנסת, שאני קודם אאפשר לחברי הוועדה לקבל את רשות הדיבור. גם לאורחים ניתן את רשות הדיבור ולא ניתן להם להמתין לסוף. אנחנו נשלב אותם, אבל ניתן זכות קדימה, בכל זאת, לחברי הוועדה.

אני רוצה לפתוח ממש במילים קצרות, כי את תגובתי ואת דברי אני אומר במסגרת הדיון של חברי הכנסת, כשכולם מודעים לחשיבות של השידור הציבורי. אני חושב שזהו קונצנזוס רחב בחברה הישראלית, שיש תפקיד מהותי לשידור הציבורי, דוקא על רקע התפתחות מפת התקשורת, שבה מתפתחים ערוצי תקשורת מסחריים.

כמו בכל מדינה מתוקנת, יש לנו עניין לחזק. יחד עם זה, אני חושב שיש קונצנזוס נוסף בחברה הישראלית, שרשות השידור, לדורותיה כמעט, אפשר לומר, חולה חולי עמוק והגיעה ממש לסף משבר וקריסה ולכן אנחנו מקיימים דיון, כדי לשמוע מה המסקנות, מה ההמלצות ולראות מה חלקה או מה תהיה תרומתה של הכנסת, בשיקומה של רשות השידור. אני מבקש מהאלוף רפאל ורדי. בבקשה.

זהו מיקרופון לשידור. מי שלא מדבר למיקרופון הזה, לא שומעים אותו. אנחנו בשידור ישיר בערוץ 33.

חברי כנסת נכבדים, היושב ראש הנכבד וכל
הציבור הנכבד שהתאסף כאן. אילו ידעתי שאני צפוי לקהל כזה, הייתי מתכונן בצורה עוד יותר יסודית למפגש הזה. חשבתי שזה יהיה בחוג מצומצם של ועדת החינוך של הכנסת. אני בהחלט רואה את עצמי מכובד על ידי נוכחות זאת. אני יוצא מתוך הנחה אופטימית, שכל הציבור היושב כאן קרא את הדו"ח ומכיר אותו ועל כן, אין צורך לחזור על האמור והכתוב בו. יחד עם זאת, אשים דגש על מספר נקודות שלדעתי, יש להן חשיבות, לגבי העתיד בעיקר.

הדבר המרכזי הוא החיוניות, לדעתי, החשיבות של המשך השידור הציבורי. לדעתי, חובה שיתקיים שידור ציבורי לאורך זמן, שידור ציבורי ענייני, ראוי. זאת, כי אנחנו עדיין מצויים בבנייה של עם וחברה וכל עוד מצויים בבנייה של עם וחברה, וזה ללא מעט שנים, לא יכולים להשאיר את המדיות אשר רשות השידור חולשת עליהן בלבד למלתעות השידור המיסחרי. על כן, ההמלצה המרכזית בדו"ח היא המשך השידור הציבורי, קביעת יעדיו, קביעת תכניו ותכניותיו, אשר הם צריכים להיות המכתיבים את כל השאר.

נקודה נוספת שאני רואה בה חשיבות – אולי עוד הדגשה. כיוון שהשידור הציבורי קשה לו להתחרות בשידור המיסחרי, הוא צריך להיות בנוי כך ועשוי כך, שהוא יוכל לפנות לקהלים רבים ולא רק לקהלים ייחודיים, כאשר הוא איננו יורד למכנה משותף נמוך, אלא הוא מקיים רמה נאותה של שידור. עם זאת, מעניין ואטרקטיבי, כך שהציבור הרחב יהיה מוכן לשמוע, לראות ולחזות.

נקודה שניה, רשות השידור פועלת תחת חוק משנת 1991 – חוק רשות השידור. החוק הזה בנה מערכת ממוסדת, מוסדית, שכולם מכירים אותה, כאשר הסתבר במשך השנים שהיא איננה מתפקדת כפי שמערכת כזו צריכה לתפקד. זה מסיבות רבות שמנויות בדו"ח וידועות לכולם, של הגדרות חסרות, של אי הבחנה בין תפקידי ההנהלה, הוועד המנהל, לעומת ההנהלה הפעילה של רשות השידור ויש מקום כאן לעשות שינויים, כי במשך השנים, מה שהיה – וכולנו יודעים את זה – הדבר דירדר במידה מסוימת את רשות השידור למצבה היום, כפי שזה מתואר בדו"ח. אני חייב להדגיש, התמונה כפי שהיא משתקפת בדו"ח איננה רק פרי השנים האחרונות, פרי ההנהלה הנוכחית, או המוסדות הנוכחיים. זה דבר שהלך ונגרם במשך כל השנים והגיע למקום שהוא הגיע היום. אין להיתלות רק בצוותים הקיימים שמנהלים את רשות השידור.

הדבר הזה גרם לכך – בעיקר בפרק הזמן האחרון, מאז שהמליאה הזאת פועלת והמנכ"ל הנוכחי פועל – גרם למערכת יחסים משובשת, שכפי שנאמר בדו"ח, היא בעצם מביאה, במידה רבה, לשיתוק של הרשות - אינני מדבר על מי שמשדר, אני מדבר על הגופים המנהלים - ואי אפשרות של קידום נושאים אשר הוחלט עליהם שיקודמו, כמו, כפי שקוראים לזה, ההבראה או הרפורמה, אשר גם המליאה הנוכחית וגם המנהל הכללי הנוכחי דיברו עליהם, החליטו עליהם ולא הגיעו עליהם, בגלל מערכת היחסים המשובשת. על כן צריך לחול פה שינוי – אבל לא רק בגלל הסיבה הזאת – השינוי צריך לחול, כי בימינו צריכה להיות הבחנה ברורה בין מה שקרוי מועצת המנהלים, אשר היא קובעת מדיניות, מתווה מדיניות, מאשרת פעילות, מאשרת תכניות, לבין ההנהלה הפעילה, היינו המנכ"ל וחבר המנהלים וצריכה להיות הגדרה ברורה של מחויבויות הדדיות שבין המנהל הכללי אל אותה מועצה-הנהלה ציבורית, שתהיה בעתיד, כך אני מקווה, על מנת שכל אחד ידע מה שהוא עושה ויהיה פיקוח נאות של הגוף הציבורי על הפעולות של ההנהלה. אלו הן גם מסקנות מהמצב, כמו שהוא משתקף בדו"ח ומדווח עליו, אבל זה לא בלבד זה. צריך בהחלט כאן שינוי והייתי אומר שגם אם מצב היחסים היה אחר, לדעתי השינוי המבני-הארגוני הזה מתחייב, על מנת להניע ולקדם את השידור הציבורי.

הנקודה השלישית היא, צריך לעשות כל מאמץ של הרחקת השידור הציבורי מהפוליטיקה. הדו"ח מתווה קו, או קוים לעניין הזה, כך שעד כמה שאפשר, השידור הציבורי יעמוד ברשות עצמו. כמובן, בהנהגה ציבורית נאותה, מתוך ראיה של שידור ממלכתי כולל, לא פרטיקולרי, מתוך ראיה של שידור שהוא פונה אל כלל החברה בישראל וגם משרת אותה וגם נותן לה ביטוי, ללא שום אפליה לשום כיוון. לא פוליטית-מפלגתית ולא עדתית, חברתית. מיעוטים בתוך זה צריכים למצוא את מקומם הראוי והנכון ואיננו במידה מספקת היום, אבל, כל זה מנותק מההיררכיה הפוליטית. אני מאמין שאם אכן הדו"ח הזה ייושם ואם ההמלצה בהקשר הזה, שאני מדבר עליו, תיושם, דהיינו, תוקם מועצה נבחרת בדרך שהומלץ לבחור בה, שחלוקת הסמכויות והתפקידים תהיה כפי שנקבעה, אכן יכולת המעורבות הפוליטית הפרטיקולרית או הכללית, תפחת עד מינימום וכל מה שקשור בכך.

אני כבר שמעתי ביקורת על כך שלגבי תקופת הביניים – ישנה חלופה בתוך הדו"ח שאומרת, והיה אם העניין הראשון המומלץ לא יתקיים, אז, לתקופת ביניים, יש מקום לרכז את ההכנות בידי אדם אחד, תחת אחריותו של השר הממונה. מזה אני יודע שנובעים חששות רבים וכיוצא בזה. אני רוצה להדגיש ולחזור ולהדגיש, זה אמר לי פה אחד החברים שיושב כאן, אמר לי מה שאני רציתי לומר, שזה אמצעי של לית ברירה. הברירה היא, כמו שכתוב, אחרת. זה מה שנאמר, לחלופין, והיה אם, על מנת להגיע אל המטרה, שיהיה שידור ציבורי שהוא מרוחק מהפוליטיקה ויש צורך לעשות צעד אדמיניסטרטיבי, שבדרך אחרת אי אפשר לעשותו, זאת היא ההמלצה, מוגבל בזמן וכיוצא בזה. אני רוצה שהנקודה הזו תהיה ברורה. ההמלצה המרכזית בדו"ח בנושא הזה, זה ניתוק, ככל האפשר, מהפוליטיקה.

אני רואה חשיבות – כפי שזה גם נאמר בדו"ח – גם ברה-ארגון פנימי של המערכת השידורית. זה מתחייב מכמה דברים. קיימת תמונת מצב, שהיא הצטברות של שנים רבות, של מערכת אשר המבנה שלה, לרבות מבנה השכר של העובדים, לרבות השיטות של התגמול של העובדים, הם כאלה, שהם גובלות באי תקינות ואני משתמש אולי כאן בלשון המעטה בעניין הזה. אי תקינות וזה דבר שמחייב שינוי. שינוי מרחיק לכת.

היום ישנה תמונת מצב, אשר באה – ואני רוצה לומר לכם את זה, אמרתי את זה - יש 1,832 עובדים קבועים. כך כתוב בדו"ח. ועוד כ900-, מה שנקרא, ש.ת. – שוברי תשלום. חבל מאד שעובדים ארעיים, זמניים, שחלקם בפועל קבועים, הם נקראים ש.ת. – שוברי תשלום. יחד עם זאת, חלק מאותם עובדים, ממלא תפקידים של עובדים קבועים, אשר עובדים או חלקית, או כלל אינם עובדים. מבנה השכר הוא מבנה שכר מעוות. אדם שיוצא לפנסיה בגיל 65, עשוי לקבל מקסימום לעיתים, אבל אנחנו אומרים בממוצע, 30% מהשכר הקבוע שלו. מי יכול להתקיים כך? על כן, זה מחייב שינוי גם של מבנה השכר, שיש שכר, שאיש יוצא לפנסיה יוצא עם שכר ראוי, שהוא יכול להתקיים אתו. צריך לצמצם את השעות הנוספות, שזו איזו שהיא רעה חולה, שאינני יודע מאין היא באה, אבל היא גורמת לכך שאנשים הגונים וטובים נאלצים לחתום חתימות שאינן ראויות ושאינן נכונות, ובהיקפים לא קטנים. זה לא יכול להיות שהפרופורציה בין השכר הקבוע של העובד – ואני כתבתי בדו"ח – ויש פה עובדים מצוינים ומסורים ועושים עבודה מצוינת – זו ההתרשמות שלי, אחרי שראיתי קרוב ל90- אנשים מכל השדרות של רשות השידור – לא יתכן שהאנשים הללו, רוב השכר, רוב התגמול, הוא התגמול של שעות נוספות והוצאות אחרות. התוצאה מזה לגבי השידור הציבורי – לא רק של השכר, גם הוצאות אחרות – שההוצאות הקבועות מגיעות לכדי 80% ובסך הכל, לדבר שלמענו הוא קיים – 20% בלבד. זה דבר בלתי אפשרי, לא מקבל על הדעת ומחייב שינוי.

דרוש גם שינוי פרסונאלי. אי אפשר להימנע מזה. אם אנחנו רוצים לעלות על דרך חדשה, צריך גם אנשים אחרים. גם פה – אגב, זה איננו אומר שהאנשים הקיימים אינם אנשים טובים. אני מצאתי ליקויים לא מעטים בניהול. דרך של קבלת החלטות בלתי תקינה, כפי שזה כתוב פה, לא מסודרת וכולי וכולי, אני לא אחזור על זה. לא בגלל זה אני ממליץ לעשות את השינוי. אני ממליץ לעשות את השינוי – ואני מודה למנכ"ל, מר אורי פורת שהוא נענה לפנייתי והוא הגיב, אחת לאחת, על כל הדברים. הוא טוען להד"ם – לא היו דברים מעולם. זכותו לטעון כך על כולם – במילה אחת. יש ליקויים בניהול ובאמת לא כדאי לפרט, הם כתובים בדו"ח. הנקודה המרכזית כאן, היא שאת המלאכה הזאת של השינוי צריכים לעשות אנשים אחרים, לא אלה שעוסקים בזה היום. כשאני אומר "לא אלו" אני לא מדבר על כולם. זה לא גורף, כמו שאני שמעתי מישהו אומר, אלא יש המלצות ספציפיות לגבי מספר אנשים קטן. אחר כך, צריך יהיה לבחון מי שיקים את המערכת החדשה, מי לא ומי כן צריך להישאר. בעיקר אני מדבר על הבכירים, לא על העובדים הרגילים.

התוצאה של שינוי במבנה ובארגון, תהיה שחלק לא מבוטל של עובדים יצאו לפנסיה מוקדמת, או יצאו לפנסיה, מי שמגיע לו. נפגשנו עם כמה אנשים שהיו ברצון יוצאים לפנסיה, אם היו יכולים לצאת עם פנסיה ראויה.

אני אמרתי גם לראש הממשלה בשיחתי אתו וגם כתבתי בדו"ח, השינויים הללו, שאני מדבר עליהם עכשיו, ידרשו לא מעט כסף. לא בלבד של מה שמצוי ברשות, נכסים וכיוצא בזה, אלא השתתפות ממשלתית בסכומים ניכרים. אני רוצה לומר לכם, רבותי, ללא השינוי הזה, שזה כולל גם מעבר מ11- - דיברתי על כוח אדם – אני בקושי קיבלתי את הנתונים שהזכרתי. בקושי קיבלתי אותם. אחר כך, כשנפגשתי עם המנכ"ל – והוא יאשר את זה – כשהצגתי לו את הנתונים, הוא אמר, מה אתה מדבר? יש יותר מ3,000- עובדים. אתה מאשר, אדוני המנכ"ל. זאת אומרת, אפילו לידיעה ברורה, כמה עובדים משרתים היום ברשות השידור – קשה היה להגיע.

יש כמה ועדי עובדים ודווח על 11. נאמר, על 3,000 עובדים, לצורך העניין הזה. כשדיברתי עם המנכ"ל, הוא אומר לי שוב, מה אתה מדבר? יש 14 ועדי עובדים. אני רק נותן את זה כדוגמאות שהן מצביעות על החובה לעשות שינוי. אני ממליץ – אולי זה קצת אוטופי – אבל לפי דעתי חייבים להמליץ על כך, שיהיה ועד אחד לכל העובדים ולא ועדים סקטוריאליים, שהתוצאות שלהם הם גרועות. ישבו אצלי אנשי ועדי עובדים, אז אני אצביע רק על דוגמה אחת. אם ישנו סיב אופטי בין תל אביב לירושלים – לא משתמשים בו. הוא לא מופעל, כי צריך לחתום עליו איזה הסכם ספציפי, עם סוג עובדים ספציפי. אותו דבר, לגבי מספר העובדים שיוצאים לכל מיני תפקידים, כשאפשר להשתמש..

מה קודם להחליף? זאת אומרת, קודם שיהיה
ועד אחד ואחר כך – יש פה פתרונות לכל, אז רציתי רק לדעת את לוח הזמנים. קודם הרצוג ינהל את הכל, אחר כך מה השלב השני?

מר רובי ריבלין, תהיה לך רשות דיבור. אפשר לדרדר את הדיון הזה באמת לשוק, שכל אחד יעיר. אני מתכוון לא לאפשר את זה. תנו לאנשים לומר את שלהם. כל אחד יקבל את רשות הדיבור ונשמור על רשות הדיבור של כל אחד.

אדוני היושב ראש, אני מוכן בנקודה זאת
לסיים.

אם יש לך עוד משהו חשוב, אז אנא. אנחנו
נשמח על קיצור הדברים.

בהיסטוריה שלנו, יש לנו דרך פעולה קצת
שונה.

ודאי, ללא ספק. אני בטוח שאדוני, כוונותיו
הן לא רק טהורות ותמימות, רק הוא משתמש
בו. זה מה שמדאיג אותי.

אני מוכן לשים פה נקודה.

מר רובי ריבלין, אולי תעשה ועדת משנה
בוועדת הכנסת, תעשו שם את ההפרעות.

אני רוצה להשיב לידידי מר רובי ריבלין. אני
קיבלתי הרבה מנויים גם על ידי ממשלות קודמות. אם הייתי מקבל מינוי דומה, מראש הממשלה הקודם, הדו"ח היה אותו דו"ח.

רבותי, אני מודה למר ורדי. רשות הדיבור
כרגע, למזכיר הממשלה, מר יצחק הרצוג.

היות שאני מכבד את הפורום, אני חושב
שראוי שינתנו לו תשובות הרבה יותר רציניות מתשובות ציניות. אז נתחיל. אנחנו, כשנכנסנו לממשלה, קיבלנו ערימה של מסמכים, תיקים, תלונות ופניות. כדאי שנתעלה לרגע מכל השיקולים הפוליטיים, אין אחד בחדר הזה שיגיד לך שהמצב הוא נורמלי. אין אחד בחדר הזה שיגיד לך שהרשות באמת במצב בריא. אין עובד אחד שיגיד לך שכף לו לבוא לעבודה, איך שזה מתנהל היום. לא יעזור כלום. אתם יודעים איך זה קורה. אנשים באים ואומרים, המצב הוא בלתי נסבל, תעזרו לנו, תצילו אותנו, הדבר הזה שוקע. לנו יש אחריות. האחריות היא לשידור הציבורי, לתת שירות לציבור, לעשות את זה נקי. אפשר להיות ציניים אבל, אפשר גם שננסה שהתהליך הזה יהיה נקי ואתם יודעים מה? המחוקק, יש לו אולי שעת רצון לקחת משהו רציני – לא צריך להסכים לכל – אני לא אומר לכם שכל דבר הוא מוסכם, אבל, אולי כן נבריא את הרשות. אולי כן הגיע הזמן.

אתם רוצים באמת לעשות פה שוק? למה אי אפשר להתאפק, לאפשר לסיים. תקבל רשות. נרשמת, אתה חבר ועדה, אתה בין הראשונים. מה הבעיה? רבותי, אנחנו הרי מתלוננים על תפקוד רשות השידור. בואו קודם כל, נדבר על התפקוד של עצמנו. איך ועדת חינוך ותרבות יכולה לנהל דיון כשאי אפשר לומר פה שני משפטים רצופים? זה לא מתקבל על הדעת. אני, אגב, לא אהסס לסגור את הדיון הזה. אני אומר לכם את זה בצורה גלויה. זה לא עולה על הדעת, שאנשים באים לפה ולא יכולים לומר כמה משפטים באופן רצוף. תאפשרו לאנשים לומר. אני מודה לכם על העזרה ועל שיתוף הפעולה. נסדר ככה שכל חבר כנסת יוכל להתבטא, אבל באופן הזה מבזבזים את כל הזמן.

אני באמת אודה לכם. אני פה מתנצל גם בשמו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהשר הממונה, ראש הממשלה, הטיל עלינו פשוט – ותיכף אני אתן לכם את המתווה של הטיפול שתראו שלא כצעקתה – אבל הטיל עלינו כן לרכז את עבודת המטה בנושא הזה. הרשות הזאת היא יקרה לכל אזרח במדינה ואתם יודעים מה, אני חוזר ואומר שכל הורה במדינה, או כל משפחה במדינה, שרואה מה מציעים לה, מבינה כמה צריך שידור ציבורי. צריך להבין את זה כערך ואנחנו רואים את זה כערך, זה הכל.

כשאנחנו רואים את זה כערך וקיבלנו מה שקיבלנו והיו המון פניות. והיו תלונות והיו מכתבים ואיש בצוואר רעהו. הגיעו מים עד נפש. וכשהגיעו מים עד נפש, פנינו ליועץ המשפטי לממשלה, גם המנכ"ל וגם אנוכי ושאלנו אותו, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לגוף הזה לעזור לעצמו. בעצה אחת עם היועץ המשפטי לממשלה, עלה הרעיון שקודם כל תהיה בדיקה ומכאן התגלגל המינוי של האלוף במילואים רפאל ורדי, שאנחנו מודים לו מאד על העבודה הרצינית והיסודית והמעמיקה והמקיפה. ההמלצות על פניהם הם ברורות. אף אחד לא אומר שאת הכל צריך לקבל, אבל דבר אחד ברור לכולנו, שהם מקיפות, שהם יסודיות, שיש בהם איזה פתרון מערכתי מקיף ושצריך להתייחס אליהם בכל הרצינות הראויה, כי בסופו של דבר, גם התהליכים הם כואבים והם בעייתיים להרבה מאד אנשים וגורמים ואנחנו רוצים לראות את הרשות יוצאת למרחב לאחר מכן.

איפה זה עומד כרגע? כשראש הממשלה קיבל את הדו"ח, הוא ביקש מהמנכ"ל קוצ'יק, ממני ומהיועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, פשוט להכין לו הצעות והמלצות לגבי תהליכי היישום הנדרשים, כפי שהם עולים מן הדו"ח. אנחנו ישבנו לדיון ראשוני על מכלול ההמלצות והצעד האופרטיבי הראשון שננקט הוא, שהיועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה התבקש, בתאום עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגברת דוידה לחמן מסר, לגבש בעצם, טיוטת חוק. כלומר, להכין מסגרת לטיוטת חוק, שהיא תהיה מסגרת לדיון. לבחון את כל ההמלצות שהיו בנושא הזה, כדי להתחיל איזה שהיא עבודת מטה משפטית.

זה המצב כרגע. לא יוסתר כלום. אין סודות בתחום הזה. זה מעניין את כולם. אבל אני רק אומר פה, בקריאה, במקום להתעסק כל הזמן רק בפרסומות ובכוחנות, צריך להסתכל על טובתו של הציבור ועל טובת השידור הציבורי. תודה רבה.

רציתי לומר לחברי הכנסת כולם ולכל הציבור.
ההמלצות, מי שקרא, שתהליך החקיקה יתחיל
מיד.

אגב, אני מוכרח להודות לאלוף רפאל ורדי,
הוא טס הערב. הוא ישאר עד סוף הדיון, למרות שלכתחילה הוסכם שהוא יהיה רק בהתחלה, כי יש לו התחייבויות אחרות, כדי לאפשר להשיב לחברי הכנסת. יהיה לכם רשות דיבור. רשות הדיבור לגיל סמסונוב, בדקות ספורות, בבקשה.

אנחנו חברי המליאה, חברי הועד המנהל,
מהרגע שאנחנו נבחרנו לתפקיד, לפני כשנה ורבע, אנחנו הצבנו לעצמנו מטרה אחת, והיא להביא לרפורמה ברשות השידור. הדברים שאתם קוראים בדו"ח ורדי היו מוכרים לנו. כיהנה לפני גברת נכבדה וגם אצילה, פרופסור רינה שפירא, שכתבה שלושה דוח"ות על רשות השידור. הדברים היו ברורים לנו. הייתי חבר בוועד המנהל הקודם. היו ברורים לוועד המנהל ולמליאה, ככתבם וכלשונם בדו"ח הזה, היו ברורים ביום כניסתנו לתפקיד. אנחנו החלטנו לא לבזבז זמן ואנחנו מיד, בישיבות הראשונות, התרענו על המצב הזה, מהרגע הראשון שנכנסנו לתפקיד. הייתה לנו בעיה, שעמדו בפנינו שני אתגרים: אחד, מערכת בחירות, שתיים, הארוויזיון. לבקשת המנכ"ל, אנחנו דחינו כל עיסוק פומבי בנושא הזה, ליום אחרי הבחירות והארוויזיון ואנחנו עשינו עבודת מטה מאד רצינית ומאד יסודית בנושא של רפורמה. אני חייב לומר, שלפחות המסקנה האישית שלי, הייתה – אגב, אותה מסקנה שאני אמרתי לאלוף במילואים רפאל ורדי, בפגישתנו הראשונה, נדמה לי, ב21.11.1999- - לא צריך עוד דו"ח. ישנם דוח"ות שלטעמי לפחות, דוח"ות מאד רציניים מאד יסודיים. אנשי תקשורת שבקיאים במה שנעשה ברשות השידור: דו"ח צוקרמן, אדם שהיה מנהל טלוויזיה ויודע את המאטריה מבפנים ומבין תקשורת ובא מתוך התקשורת, דו"ח גרנית – שלום גרנית, שהיה באוצר הרבה שנים ומבין בנושא של עובדים, של הסכמים וכן הלאה. דו"ח יסודי ביותר, שנתן פתרונות עד הפרט האחרון.

לטעמי האישי, ובעניין הזה אני לא מוסמך לדבר בשם המוסדות ויש לי גם מחלוקת עם המנכ"ל לגבי הדרך, אבל בודאי שהיה ניתן לחסוך גם את שלושת החודשים האלה ולהגיע מיידית להמלצה ליישם את הדוח"ות הקודמות ולא לחכות עד הלום, כי שלושה חודשים, בתחום של התקשורת, זה נצח. אני התרעתי, גם באופן פומבי וגם בכל פורום שיכולתי ואמרתי ביום כניסתי לתפקיד, אם בתוך שנה, דהיינו לפני שנה ורבע – לא תיושם רפורמה, לא תתחיל רפורמה, לא תהיה בעיצומה, רשות השידור תיסגר. היום אנחנו נמצאים שנה ורבע אחרי המועד הזה ומה שקורה, שבאותו זמן שאנחנו דנים בוועדות ודיונים וכן הלאה, מה שקורה, שבאותו זמן עוקפים את רשות השידור, הלוויין והכבלים וההתפתחות בכבלים וערוץ שתיים כמובן וערוץ שלוש, המדובר ואולי הגורם המשמעותי ביותר, וזה האינטרנט. אנחנו נעקפים. רשות השידור נעקפת בעצם והדבר הראשון שצריך לעשות, בודאי שזו רפורמה.

אני חייב לומר, אני אמרתי לאלוף רפאל ורדי, בפגישתי הראשונה מיום 21.11, נדמה לי, אמרתי לו – נדמה לי שאמרתי את זה גם בראיונות תקשורתיים – אני באופן אישי לא רואה, לא קריירה בתפקיד הזה, אין לי כוונה להמשיך לשום מקום, לא בתקשורת ולא בבית הזה. יש לי את התחום שלי, שאני עוסק בו. אני אמרתי באופן גלוי, לי אין שום עניין ואין רצון. אני אמרתי באופן ברור, יש לי דרך אחרת, יש לי מקצוע אחר ואני – אפילו אמרתי את זה ואני יכול לומר, אמרתי גם לאלוף רפאל ורדי, גם למזכיר הממשלה, גם למנכ"ל ראש הממשלה, גם לגברת דוידה לחמן מסר, אמרתי לכולם. יש לי כאן את התאריכים. אמרתי להם, אני לא חשוב. אני לא חשוב. גם תפקידי הוא פחות חשוב, כי אנחנו יכולים לבדוק את ההיסטוריה. בעצם, הגופים הציבוריים, בגלל השליטה של הממשלה, הם בעצם לא קובעים, כי אם הממשלה והכנסת קובעים תקציב והממשלה ממנה מנכ"ל, אז בעצם, הגופים הציבוריים באמת לא חשובים. לצערנו או לשמחתנו. לכן, ראינו את תפקידנו, קודם כל, להתריע על מה שקורה. נכון, שגם נגענו להיבטים האישיים ובהחלט בעניין הזה, לצערי הרב – והמנכ"ל ואני, למרות החיכוכים שהיו, עשינו מאמץ גדול מאד בשלושת ארבעת החודשים האחרונים, והגענו למסקנה שאנחנו צריכים לעבוד ביחד, כמו שקורה, נדמה לי, בעוד כמה מקומות בארץ. היו חיכוכים. הגענו להבנה שאנחנו צריכים לעבוד ביחד, עם המחלוקות הקשות שקיימות בינינו. אגב, גם על הפתרונות – וזו זכותנו.

אני רוצה לומר, בעניין האישי, בכל לחזור ולומר, אני אישית, אמרתי – ואני חושב שזה דבר שהוא חשוב – אני מסיר את עצמי מסדר יומו של האלוף רפאל ורדי ושל הממשלה ושל הכנסת. אמרתי, ב21.11- , ב2.7-, לורדי, ב3.10- לדידי לחמן מסר, להרצוג, ב12.11- וב10.11- ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה ב29.9-. אמרתי לכולם דברים ברורים, שגם כתבתי במסגרת פנימית. אני רוצה להשתחרר מהתפקיד הזה. למה? מסיבותי האישיות. אני חושב שצריך להקדיש לעניין הזה הרבה מאד. אני עשיתי את שלי, נדמה לי, ואני חושב שהמליאה הזאת עשתה את שלה בזעקה, בזה שהגענו עד הלום. אני מתחייב בזאת – ואני חושב שאני יכול להתחייב גם בשם חברי מליאה וועד שנמצאים כאן ובבית, שאנחנו נהיה שותפים לרפורמה. אני, בודאי שאשים את עצמי בצד, בהיבט האישי. אני לא אהווה בעיה לשום יישום של דו"ח.

אני רוצה להוסיף רק עוד מילה אחת, ברשותך. אני מוצא את עצמי חייב להגן על המליאה ולומר, יש איזה שהוא נוהג, שהוא בן הרבה שנים, של השמצת המליאה והוועד המנהל. ברשותכם, אני רוצה אם לא על כבודי, אז להגן על כבודה של המליאה ולומר, המליאה הזאת לא עסקה בפוליטיקה, המליאה הזאת קיבלה 90% מההחלטות שלה פה אחד – ימין-שמאל, יהודים-ערבים, דתיים-חילוניים. 90% מההחלטות שלה התקבלו פה אחד. נושאים פוליטיים כמעט ולא עלו ואנחנו יודעים שבעבר כן עלו נושאים פוליטיים בוועד המנהל ובמליאה. 96% מהמליאה הם בעלי השכלה אקדמאית, כולל 6 שהם דוקטורים ופרופסורים, 9 אנשי חינוך, 14% אנשים מהאקדמיה, סופרים, עיתונאים, אנשי פירסום, דוברות, שחקנית לשעבר, עיתונאים 18%. ישנם כאן אנשים בעלי רמה. אני חושב שיש מקום להגן כאן על האנשים האלה כאשר באים ואומרים, כולם צריכים ללכת הביתה. אולי אני צריך ללכת הביתה ואני אחליט על זה. המליאה הזאת היא מליאה טובה והיא עסקה בעיקר. תודה.

תודה רבה למר גיל סמסונוב, יושב ראש הוועד
המנהל של רשות השדור ועכשיו נעביר את רשות הדיבור למר אורי פורת, המנכ"ל. אורי, בבקשה.

אני לא אדבר על עצמי. אני אדבר על הדבר הכי חשוב, והוא השידור הציבורי – האם הוא יהיה או לא יהיה. אני חושב שאין מחלוקת ששידור ציבורי הוא כורח חיוני בכל מדינה דמוקרטית, במיוחד כאשר מדובר בשידור אחד ויחיד, שצריך להתמודד לבדו, מול כלי תקשורת פרטיים, מסחריים, שלא בדיוק האיכות והרמה המקצועית לנגד עיניהם, אלא יותר הצד הכספי, של הביזנס, השואו, הרייטינג והכסף ובתוך כך מפקירים את מה שחשוב לציבור, את האיכות ואת הטיפול בנושאים שהשידור המסחרי לעולם לא יעסוק בהם, מפני שמבחינה מסחרית זה לא משתלם.

השאלה מה מדינת ישראל רוצה – שידור ציבורי, כן או לא ואני מניח שהתשובה הכללית ועל זה יש קונצנזוס, היא כן. השאלה השנייה, איזה שידור ציבורי הציבור רוצה. על זה לא ניתנה תשובה 35 שנה, מאז שהרשות הזאת קיימת. זאת הבעיה שעל סדר היום ואם יש תועלת ואם יש סיבה לברך את האלוף רפאל ורדי ולהודות לו, זה רק מפני שהוא הוציא מתחת ידיו דו"ח בעיתוי כזה, שבו הנושא הזה, שהוא על סדר היום, נידון ברצינות, אחרי שבמשך 35 שנה מעולם לא דנו בו בכלל.

האלוף רפאל ורדי, לדעתי, גילה יכולת אישית גבוהה ביותר, כאשר למרות שאיננו איש תקשורת, איננו איש טלוויזיה, איננו אמור להכיר את דרכי הניהול של כלי תקשורת, במיוחד של טלוויזיה, שכל כך קשה לנהל אותה – הוא בכל זאת הצליח, תוך כמה חודשים לשים את האצבע על כל הנקודות הכואבות ועל כל אותם הנושאים שחייבים בטיפול מיידי, שכן אחרת, הטלוויזיה הישראלית, הערוץ הראשון, בסכנת קיום. על כך אני מברך את האלוף רפאל ורדי.

אמנם, פה ושם, אני לא מסכים, בכל הכבוד, עם המסקנות שלו ועם ההמלצות שלו. אמנם, פה ושם אני מגלה גם כמה סתירות בתוך הדו"ח הזה, אבל לא זה מה שחשוב. חשוב שהאלוף רפאל ורדי הוציא מתחת ידיו דו"ח שיכריח את הכנסת, אם היא רוצה או לא, להתערב ולעשות סדר בבלגן שנמשך 35 שנה, ללא הפסק. רשות השידור חולה. רשות השידור חולה מאד. אבל זה לא סקופ. זה לא תגלית. בשביל זה, בכל הכבוד, לא היינו צריכים את הדו"ח של האלוף רפאל ורדי. אין מי שלא יודע שרשות השידור חולה. חולה מיום היוולדה, בגלל חוק חולה, חוק מטורף שהכניס את רשות השידור לטרוף בלהות. ככל שחלפו השנים, הטרוף הזה גדל ואיש לא נקף אצבע כדי לשים קץ לתופעה הזאת. איש לא נקף אצבע כדי להרחיק את הרשות מהפוליטיקה. הפוליטיזציה שלטה בתוך המערכת, לכל אורך השנים. אולי זאת הייתה הסיבה שאיש לא התערב. אולי למישהו זה היה נוח, או למישהם.

חוק רשות השידור הוא חוק אומלל. אליהוא כץ אמר שהטלוויזיה הישראלית, בגלל החוק הזה, נולדה בהריון מחוץ לרחם. כלומר, היא נולדה לא נורמלית. איש לא נקף אצבע כדי לשנות את זה. אליהוא כץ, כבר בשנה הראשונה לטלוויזיה, אמר להחזיר אותה בחזרה להתחלה של כל התהליך, החל מהחיוך הניבזי. לא עשו כלום.

ב1969-, שנתיים אחרי שהטלוויזיה כבר הייתה באויר, השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, מי שהיה אז שר החינוך, האלוף במילואים, יגאל אלון זכרו לברכה, עמד חסר אונים מול תופעות של אנרכיה. כבר אז. עם BLACK על המסך ושביתות וסנקציות ובלגן. מישהו נתן לו עצה טובה. הוא הזמין לארץ את מנכ"ל ה-B.B.C., SIR HUE GREEN, שהיה כבר אז מנכ"ל 10 שנים – צריך לזכור שהטלוויזיה הישראלית הייתה אמורה לקום על פי המודל של ה-B.B.C.. מה יצא מהמודל הזה – אנחנו כולנו רואים, מפני שלא נעשה שום דבר כדי להתאים אותה באמת ל-B.B.C..

SIR HUE GREEN היה כאן שבועיים, כאורח שר החינוך, מר יגאל אלון, זכרו לברכה. הוא חזר אליו ואמר לו, חבל על הזמן. כל זמן שהחוק הזה קיים, האנרכיה בטלוויזיה מובנית בתוכו. צריך לשנות אותו ולהכניס לתוך החוק את הסמכויות של ההנהלה המקצועית, מפני שמרוב חיפזון, כשחוקקו את החוק הזה – וזה היה עוד לפני שהייתה טלוויזיה במדינת ישראל, עוד לא ידעו מה זה בכלל, אבל חוק כבר היה – שכחו להכניס את הסמכויות של ההנהלה. יש שם סמכויות של הוועד המנהל, יש שם סמכויות של המליאה, יש שם את המעמד של העובדים, כעובדי מדינה ובתור שכאלה, היה להם איגוד חזק ביותר, שיכול היה לכפות את דעתו על המערכת וכאשר מלמעלה יש סמכויות, מלמטה יש סמכויות ובאמצע הנהלה, בלי סמכויות בכלל, לך תנהל את העסק הזה.

יושבת כאן ההנהלה הבכירה של רשות השידור. סמנכ"לים, מנהלי מדיה, מנהלי חטיבות. אותם צריך לסלק מפה? הרי הם הקורבן של השיטה. שלחו אותם לנהל ולא נתנו להם סמכויות לנהל. שלחו אותי לנהל ואין לי אף סמכות אחת לנהל, לפי החוק הזה. אני לא יכול להאציל סמכויות להם, מפני שאין לי מה להאציל. אז את אלה צריך לסלק? הם הבעיה? הבעיה היא פרסונלית? הבעיה היא יורידית. היא בעיה שנובעת מתוך החוק. החוק המציא את רשות השידור כמות שהיא. איש לא נקף אצבע 35 שנה, כדי לשנות את זה. הכוח לשנות את זה נמצא כאן. בבנין הזה. בבית המחוקקים. בוועדה הזאת, ועדת החינוך, שבמשך כל השנים היא הייתה הפטרון של רשות השידור, מפני שרוב השנים, השר הממונה על ביצוע החוק, היה שר החינוך. מה נעשה? כלום לא נעשה.

אחרי SIR HUE GREEN, אני זימנתי לכאן, בקדנציה הקודמת שלי את מי שהיה אז הקונטרולר של B.B.C.1, ALEN HART, שהוא היום מנכ"ל של יורו-ספורט. אחד האנשים המומחים ביותר לטלוויזיה מודרנית. מה הוא אמר, אחרי שהוא היה פה שבועיים ובדק את המערכת? ויש את זה בדו"ח הכתוב שלו – הוא אמר, עד שלא יכניסו סמכויות להנהלה בחוק, לא תהיה כאן היררכיה ובכל מקום שבו אין היררכיה, יש אנרכיה. הוא אמר את זה כבר ב1985-.

ב1988-, בקדנציה הקודמת שלי, עשיתי כל מה שאני יכול עשיתי כל מה שאני יכול כדי שהחוק הזה ישתנה וכללי המשחק ישתנו והמערכת הכבדה והגדולה והמורכבת הזאת תוכל לעבוד על פי איזה שהם כללי משחק מתקבלים על הדעת. אז הצלחתי להשיג מהיועץ המשפטי לממשלה, מי שהיה אז, השופט יוסף חריש, את מה שאנחנו מכירים כמסמך חריש ושם יש הסמכויות של ההנהלה, אבל זה לא בתוך החוק, זה בצד החוק ועל זה היו כל מיני פרשנויות ולא תמיד זה היה מעשי. זה עזר כל זמן שהשופט יוסף חריש היה יועץ משפטי לממשלה. מרגע שהוא עזב, עזב יחד איתו גם המסמך הזה. ושוב נותרה ההנהלה בלי סמכויות.

ב1989-, הצלחתי לעניין את מי שהיה אז יושב ראש ועדת הביקורת של הכנסת ולימים שר המשפטים, פרופסור דוד ליבאי, איש ששמו הולך לפניו בעולם כולו, כמשפטן בחסד עליון ופרלמנטר בחסד עליון. הוא עשה עבודה, אני עזרתי לו. עבדנו על זה 8 חודשים רצופים. הוא הוציא מתחת ידו מסמך שהוא תיקון לחוק רשות השידור. המסמך הזה הוגש בימי היותו של הנשיא החמישי, מר יצחק נבון, השר הממונה על רשות השידור, הונח על השולחן של הכנסת ב1989-. לא דאגתם בכנסת להעביר אותו.

ב1993-, כאשר הייתה כלת פרס ישראל גברת שולמית אלוני, שרת החינוך והיא הייתה ממונה על רשות השידור, היא לקחה את אותו חוק של מר דוד ליבאי, עדכנו אותו על סמך הנסיון שהצטבר, הגישו אותו עוד פעם לכנסת, ב1993-, הציגו את הדבר הזה כדבר אחד ויחידי שיכול להציל את השידור הציבורי, להכניס סדר בחוק בלתי מסודר. ב1993-, בכנסת, לא נעשה שום דבר כדי להעביר את החוק הזה.

אני רוצה להזכיר לכם את מבקר המדינה, שופט בית המשפט העליון, מר אליעזר גולדברג, שלפני חודשיים הגיש לראש הממשלה דו"ח אחרי שגם הוא בדק את המצב ברשות השידור, על פי בקשתי. הוא קובע חד-משמעית, הדרך היחידה להנהיג רפורמה ברשות השידור, להבריא את המחלות שלה, זה קודם כל, לתקן את החוק. זה מלפני חודשיים. מה נעשה? שום דבר.

עכשיו, לשמחתי הרבה, גם האלוף רפאל ורדי מגיע לאותה מסקנה, אחרי שהוא מתאר את כל החוליים ואת כל הבעיות, שהם תוצאה מהחוק הזה. גם הוא מגיע למסקנה שאין מנוס, אלא לתקן את החוק. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, כל תכנית הבראה, טובה יותר או טובה פחות, כל רפורמה, נכונה יותר או נכונה פחות, אי אפשר יהיה להתחיל לבצע אותה, אם לא נעשה קודם כל, הדבר שעליו מדברים כבר עשרות שנים – לתקן את החוק. קודם כל לתקן את החוק, שהוא כלי לרפורמה ורק אחר כך, בעזרת הכלי הזה, לבצע אותה. כל השאר, זה רכילות, כל השאר זה פטפוטים, כל השאר, אין לזה שום חשיבות.

אני מבקש מחברי הכנסת, הפעם – באמת, להתייחס ברצינות למה שקבעו כבר טובים וגדולים וחכמים ומקצוענים ומבינים, במשך 35 שנה. תקנו את החוק הזה. אין כאן בעיה פרסונלית. זה לא משנה אם יהיה המנהל הזה או המנהל ההוא. משנה מה הם כללי המשחק. אנחנו לא יכולים לשחק כדורסל, כשכללי המשחק הם רוגבי. זה מה שקורה וככה זה גם נראה.

אין לי טענות לעובדים. יש לנו עובדים מצוינים. יש להם הסכמי עבודה גרועים. גם אותם צריך לתקן קודם כל. בלי תיקון העיוות הזה של הסכמי עבודה, שהם יותר נכון, הסכמי אי-עבודה – חבל על הזמן. אז למה צריך להוציא מרשות השידור, דבר ראשון, 50 איש, כאשר הבעיה היא בכלל לא פרסונלית? למה להעניש את אלה שהם קורבנות השיטה, שהיא תולדה של החוק הזה.

משפט אחרון. פה אני מצטט את ידידי ועמיתי, מר מוטי קירשנבאום, שהוא אמר, לפני 3 ימים ברדיו, אפילו תשימו ברשות השידור את ההנהלה של מיקרוסופט ואני מוסיף את ההנהלה של ג'נרל מוטורס. בכללי המשחק שחוק רשות השידור כפה עליה, הם לא יחזיקו מעמד אפילו 3 חודשים. אי אפשר ככה לנהל עסק. מי שרוצה להפסיד את רשות השידור, על עובדיה המוכשרים, שלא יכולים לעבוד בגלל ההסכמים המטומטמים שקיימים שם, מי שרוצה להפסיד את השידור הציבורי, מי שבאמת רוצה לעשות משהו לטובת הציבור, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות, זה לא לחפש אשמים כאלה ואחרים – בכל המקרים הטענות הן חסרות שחר. האשם האמיתי, הוא החוק ולתקן אותו רק אתם יכולים. תודה רבה.

תודה רבה. עכשיו נתחיל עם חברי הכנסת.
רשות הדיבור לגברת יהודית נאות.

למעשה, כמו שכולם מסכימים, אין חדש תחת
השמש. קראתי נייר עמדה על רפורמה בשידור הציבורי של פרופסור ירון אזרחי משנת 1997 והיה קשה מאד למצוא את ההבדלים בין נייר העמדה הזה, שהוא מאד מעמיק ובין הדו"ח שהגיש האלוף רפאל ורדי, להוציא, בעצם, שהמחלה נעשתה יותר אקוטית והסימפטומים יותר גלויים לעיין. אבל לא צריך להיות נבחר ציבור, בשביל לעיין ולשמוע, בעצם, את מה שאתה לא שומע. לא שמעתי בהתייחסות של מר גיל סמסונוב ושל מר אורי פורת, בעצם, את בעית הבעיות. לדעתי, יש חסר בהבנה של המטרה של השידור הציבורי וזה אבי אבות הטומאה. לא החוק, מר פורת, אלא העדר מטרה. אתה לא יכול לשים את מנכ"לי מיקרוסופט, כי להם יש מטרה מאד ברורה ומעולם זה לא לובן כראוי, מה מטרתו של השידור הציבור וכפועל יוצא מכך, צריכים להיות המוסדות, הסמכויות. לא העדר הסמכויות. אני גם תוהה, מדוע לא התפטרת עם הנסיון הרב שלך ועם הידע שלך, שכך אי אפשר לנהל את זה. זה היה מביא את זה, אולי, למשבר, לפני שהמחלה נעשית סופנית לחלוטין.

אני סבורה שהיום אנחנו בעצם, עומדים בפני שתי חלופות ואנחנו צריכים לשקול את זה בכובד ראש. או שסוגרים ומתחילים מחדש, או שמנסים לשקם את מה שנותר. אני חושבת שהמטרה היא מאד ברורה. אנחנו צריכים הפרדה של רשות של שידור ציבורי מתרבות הרייטינג ומהפוליטיקה.

כאן אני רוצה לסיים, עו"ד יצחק הרצוג, אם יש חטא, זה לנסות לשקם באמצעות קבלת ההמלצות של דו"ח ורדי, בסעיף 25(ג). אני סבורה שכל פתרון וכל מינוי מנכ"ל זמני פוליטי, יהיה חשוד ולא יהיה סיכוי להעביר חוק. זה תמיד יהיה חשוד על צד אחד. לכן גם ביקשתי לדבר ראשונה. זה לא מאבק בין ימין ושמאל. זה צריך להיות נקי משיקולים פוליטיים ועם כל הכבוד, גם אתה וגם אני וגם חברי הכנסת האחרים, אנחנו טבועים בשיקולים פוליטיים. אנחנו באנו כפוליטיקאים. לכן זה אסור שזה יקרה. אנחנו צריכים, כרגע, להחליט שזה לא יהיה מנגנון השיקום. אחרת, אפשר כבר להודיע על סגירה וכל מה שנותר, זה רק לבחון מהם זכויות העובדים. הסיפא, שמעולם לא שמעתי למה לא מפרידים את הרדיו מהטלוויזיה?

תודה רבה. מר מוחמד כנעאן.

תודה אדוני היושב ראש. בראשית דברי אדוני
היושב ראש, אני רוצה להודות לאלוף רפאל ורדי על העבודה הרצינית שהוא עשה. מראש אמרתי לו, במשפט אחד לפני שהתחלנו, ציפיתי למסקנות מעמיקות יותר לגבי הטלוויזיה והרדיו בערבית. הספקנו לדבר על הנושא הזה עם מנכ"ל רשות השידור, שאמר שהרשות חולה. אני חושב שהמחלה היא יותר קשה. לצערי הרב, היה נסיון פשוט להכשיל את הטלוויזיה בערבית ואת הרדיו בערבית, על ידי גורמים שיש להם השפעה בהנהלה רשות השידור. גם מנהלי חטיבות, גם מנכל"ים וגם סמנכל"ים. זה מתבטא בתקציב שניתן לרדיו בערבית ולטלוויזיה בערבית, לשעות השידור, או לזמן השידור, שכל פעם מקצצים ומקצצים וכאילו שאין כאן אוכלוסיה שהיא צריכה לצפות ולשמוע וכאילו שאין לנו שכנים מסביב שהם שומעים את השפה ולא רואים.

דבר נוסף, אדוני היושב ראש, אני אמרתי ואני אחד האנשים שהופיעו בפני ועדת ורדי ואמרתי שלגבי קליטת עובדים בשני המקומות, על המצב החמור במערכת. לפי מיטב ידיעתי, ישנם כ7- תקנים בטלוויזיה בערבית כבר תקופה ארוכה לא מאויישים. ששה תקנים ברדיו בערבית – לא מאויישים. מנהלי חטיבות ותפקידים בכירים. לדעתי, הסיבות הם פסולות, לא ענייניות, לא מקצועיות. אין שום סיבה שבעולם, שזה יידחה. גם יצא לי לשבת עם מנכ"ל רשות השידור שתי ישיבות. בישיבה האחרונה, ביום רביעי האחרון, ישבנו והייתה שיחה כנה ופתוחה והוא אמר לי, אחרי אישור התקציב, אני אזמן את האנשים האחראים לישיבה אצלי, על מנת לדון בכל הנושאים שאתה העלית. אני יודע שהוא לא יפתור את כל הבעיות, כי הבעיה היא גם כללית ויסודית, כמו שנאמר על רשות השידור בכלל, גם לגבי שתי המחלקות, הטלוויזיה והרדיו בערבית, כי תמיד צריך - לא רק המנכ"ל אחראי.

הטלוויזיה בערבית היא כפופה לטלוויזיה בעברית והטלוויזיה בעברית שם עושים בהם סדום ועמורה. ממש. שמעתי גם ישבתי עם מנהל הטלוויזיה בערבית, ישבתי עם מנהל הרדיו בערבית ושמעתי את כל הטענות שלהם. תקציב של 30 מיליון ש"ח ברדיו, שממנו 10 מיליון הוא לשירותים נלווים שניתנים לרדיו בערבית. סך הכל 20 מיליון ש"ח, מתוך תקציב כל כך גדול. מי שעיין בדו"ח רואה את התקציב של הטלוויזיה ושל הרדיו – 18 מיליון ש"ח בשנת 1999. לטלוויזיה בערבית, שהשנה עוד קוצץ. איך אפשר לתפעל מערכת שכזאת ולקלוט עובדים ומדברים, אדוני מזכיר הממשלה, על קליטת עובדים ערבים, על קליטת אקדמאים ערבים במשרדי הממשלה, במערכות השונות. אני מדבר על קליטת עובדים ערבים – לפחות נתחיל בטלוויזיה הערבית, נתחיל ברדיו בערבית, שמשדרים בערבית, שמשדרים בשפתם, לאנשים שקולטים את השפה הזאת בצורה יעילה, בצורה נכונה ואני מדבר על אנשים מקצועיים וישנם בתוך המערכת אנשים מקצועיים. אפשר גם לקלוט ולייעל ולשפר את המצב במערכת.

אני עיינתי בחוק רשות השידור. לדעתי צריך – ואני מסכים עם מה שנאמר כאן – צריך שינוי מיידי של החוק, שאיפשר למערכת לקרוס, כמו שהיא היום.

תודה רבה. מר צבי הנדל.

אדוני היושב ראש, מקובל שבתיירות, כל אחד
שהולך למלון, הופך למומחה למלונאות ובתקשורת, כל מי ששומע רדיו או רואה טלוויזיה הוא מומחה לתקשורת. הריני מודיעכם חגיגית שאני לא מומחה, אבל קצת יושר ציבורי, אני חושב שיש לי ואני רוצה על שני עקרונות לעמוד. אם עליהם לא נעמוד – אנחנו יורים לעצמנו ברגליים. עצמנו – אני מתכוון, כל מי שחושב ששידור ציבורי הכרחי במדינה, כמו מדינת ישראל. אני חושב כך.

האחד, זה שצריך להיות ייצוג הולם, גם בוועד המנהל וגם בכל דרגי הניהול של מגוון האוכלוסיה, מגוון הציבור בישראל.

השני, אוי לנו אם מה שאנחנו כל הזמן מדברים עליו, ייעשה בצורה כל כך בוטה, כמו בוועד המנהל הזמני המוצע, שזו פוליטיזציה ממדרגה ראשונה. זה נאמר – אני לא רוצה להרחיב את הדיבור. על זה שיש בעיות ברשות השידור, כולם מסכימים. שמעתי את אלה שמנהלים אותו כרגע, אז ודאי לא אחלוק עליהם, אבל, הדבר הגרוע ביותר שיהיה, שיהיה איזה שהוא קומיסר – ובלי לפגוע באף אחד אישית, קטונתי, אנשים נהדרים. לא על זה אני מדבר. הם יושבים שם בתוקף היותם עוסקים ומשרתים עניין פוליטי ולכן, זה צריך להיות מנוטרל מהעניין הזה. ואמר נכון קירשנבאום, זה כמעט אחד הדברים היחידים שאני מסכים איתו, שלא חשוב אם זה ממשלת ימין ולא חשוב אם זה ממשלת שמאל – אסור שזה יהיה תחת ממשלה בצורה כל כך בוטה, כמו שאני רואה פה, כולל בסוף, שבוועד המנהל צריכים להיות שני עובדי מדינה בכירים. אני כמעט יכול להקריא לכם את השמות, לאיזה שניים, כנראה, היתה הכוונה.

תודה רבה. רשות הדיבור למר סילבן שלום
ואחריו, גברת חוסניה ג'בארה.

אדוני היושב ראש, אני לא אומר את זה
כהקדמה שמצווה מלומדה להגיד, שאני מכיר את אלוף רפאל ורדי. אפילו הייתה לי הזכות לעבוד אתו ובמחיצתו, כדי להעיד על יושרו ועל אמינותו ועל אופן תפקודו בדברים הרבה יותר קריטיים ומהותיים לבטחון ישראל. אבל דבר גורע ממצב שבו, כשיש הערות, צריך לבוא ולומר אותם. קשה לי מאד לקבל מצב שבו, באה ממשלה חדשה ומתוך נקודת מוצא שהיא קיבלה חומר של הרבה מאד אנשים ברשות השידור – החליטה לעשות מעשה. האם ב1996-, כשהגיעה ממשלה אחרת לשלטון, לא קיבלה עשרות ומאות פניות של מכתבים ושל אנשים, שהם אמרו שהם דוכאו, בגלל סיבות כאלה וסיבות אחרות והם היו כך, והם היו מזוהים כך ומזוהים אחרת. הרי הדברים האלה מתרחשים שנים. אני עצמי הייתי חבר במליאת רשות השידור לפני 12 שנים, כך שאני מכיר את הדברים גם מתוך הנקודה הפנימית. לכן, כל פעם שיש המלצות לשינוי, במידה והם נכונות וטובות, אני מוכן לקבל אותם, אבל לא באמצע תהליך. לא באמצע מצב. מהסיום והלאה. כי אם זה מתחיל באמצע, יש כאן מן איזה תחושה שהיא לא נוחה ועם כל העניין שכולם צריכים ללכת – תראה, יש הרבה אנשים מאד ותיקים. האלוף רפאל ורדי, גם אתה ותיק, עובד במערכת הרבה מאד שנים. מי יגיד אולי על אמנון נדב, עמרם עמר, או אבי כץ, או חלבי או שטרן, שפתאום הם צריכים ללכת – חלבי אני לא בטוח שהוא נמצא בתוך העניין – אבל לגבי אחרים שצריכים ללכת כמודחים. על מה? על זה שהרדיו נמצא בשעורי האזנה, אולי, הכי גבוה שהיה אי פעם? אני לא תופס את אמנון נדב בגלל שהוא נמצא כאן. גם האחרים עובדים שנים, עשרות שנים. צריכים ללכת בגלל שהם מודחים? ואני לא רוצה לדבר על היושב ראש ועל המנכ"ל. אני מדבר על אנשים שעובדים שם עשרות שנים. אי אפשר לשנות את הכללים ולהגיד: "פוס, לא משחקים" ומעכשיו כללים חדשים. אין דבר כזה. רוצים לשנות? כמו בכל חקיקה שעשינו בכנסת. כאשר שינינו את כללי המשחק – מהכנסת הבאה. אם יש דברים שדורשים תיקון מיידי והם לאופן הניהול והתפקוד ברשות השידור – אז כן. אבל בצורה פרסונלית, של שינוי המבנים הניהוליים – זה מצב שבא ואומר, בעצם – אני לא רוצה בכלל לבוא ולחשוב על זה - אבל כאשר תהיה ממשלה אחרת ולא יודעים מתי היא תהיה – אני אולי רוצה מוקדם, אחרים רוצים מאוחר – יכולה לבוא אותה ממשלה חדשה ולבוא ראש ממשלה ולמנות את האלוף אני לא יודע, שהוא יכין דו"ח. וגם הוא אז ימצא שהשידור אינו שידור נכון והמבנה אולי אינו מבנה נכון ויגיד, צריך לעשות משהו זמני.

אני אומר עוד פעם, מאחר ואני מכיר את האלוף רפאל ורדי, אני יודע שהוא לא עשה את זה בשרות של מישהו. חד משמעית לא. כי אני פשוט מכיר את האיש וגם מוקיר אותו. אבל, אין ספק שהמערכה הזאת, היא מערכה שיש בה גם היבטים מעבר לדו"ח של תפקוד רשות השידור. לכן, זה לא עניין אישי של גיל סמסונוב. אם הוא רוצה ללכת, או לא רוצה ללכת. זה לא עניין אישי בכלל. זה עניין מהותי, חוקתי, קונסטיטוציוני. האם אנחנו משנים תוך כדי. לא סתם נקבע שזה לשלוש שנים וזה לחמש שנים. כדי שלא יבוא כל פעם שר חדש וראש ממשלה אחר וירצה לשנות. יש גם כללים, איך אפשר להעביר מנכ"ל או אחרים מתפקידם.

או גם לגבי האנשים שיושבים כאן. איך הם מסתובבים היום, כשהם נמצאים שבוע-שבועיים בהרגשה של מודחים, בגלל דו"ח. איזה תחושה זאת. בלי זכות טעון, שהיא זכות בסיסית. מישהו נתן להם, בכלל, את האפשרות לבוא ולטעון כנגד ההדחה שלהם? מישהו אמר להם שהם הולכים להיות מודחים? איזה כללים אלה? זה כללים בסיסיים, חוקתיים, אלמנטריים, שלא היו צריכים להעשות.

לכן, אני קורא לך, האלוף רפאל ורדי, באמת, שעשית עבודה כאן. עשית את זה 60 יום או 100 יום – קראתי את אביב לביא ב"הארץ" שטוען, איך זה יכול להיות שלקח 100 יום, כשאתה אומר שעשית רק 60 יום. מישהו קרא את זה בעתון "הארץ"?

אין זמן למישאל.

לא משנה. שהאם הדברים האלה כבר נמסרו מראש, כ40- יום לפני פרסומם, או לא נמסרו 40 יום מראש. בכלל לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי, זה השורה התחתונה. יש דברים שלוקים וצריך לתקן אותם ואפשר – צריך עכשיו לעשות אותם. לגבי כל שינוי של כללי המשחק האחרים – הם שינויים שצריך להחליט עליהם עכשיו, חקיקה עכשיו, אבל היישום בכנסת הבאה. לגבי האנשים האלה, שיושבים כאן, אין שום אפשרות לעשות את זה בהליך שהוא לא הליך מינימלי של משפט הוגן.

תודה רבה. גברת חוסניה ג'בארה ואחריה, מר
יובל שטייניץ.

בתחילת דברי, כבוד היושב ראש, אני מוחה על זה, שעם כל הכבוד לכל המוזמנים והאנשים והנציגים שנמצאים כאן, שלא הזמנתם נציגים מהחטיבה לערבית. נציגים ערבים מהחטיבה לערבית. אני רואה פה את רפיק חלבי, אבל רפיק חלבי לא שייך לחטיבה הערבית. אני עוד יותר מוחה על כך שבניירות האלה, שאני דפדפתי, אין שום זכר לחטיבה בערבית ברשות השידור. אני רוצה להגיד לכם משהו ולגלות לכם דבר שהוא לא סוד. אם יפסיקו את רשות השידור, אנחנו, כאזרחים ערבים במדינת ישראל, לא נפסיד כלום. אנחנו רק נרויח. אנחנו רק נרויח את הפסקת העיקולים על החשבונות של האנשים ושל האזרחים הערבים לתשלום האגרה של רשות השידור, של הטלוויזיות. אני אומרת לך את זה בכנות, כבוד היושב ראש. שעה אחת לחטיבה הערבית, שמשודרת בטלוויזיה, אני חושבת שזה דבר עוול ונורא, לשפה ולתרבות הערבית. אני מאשימה גם את מנכ"ל רשות השידור בטלוויזיה ומנכ"ל הרדיו.

דבר שני, אני דפדפתי בדו"ח וראיתי. ישנם 31 חברים במליאה. רציתי לשאול, יושב ראש הוועד המנהל, כמה נציגים ערבים חברים? שניים. עכשיו, לפי מה שאני רואה פה, 80% מוקדשות לשכר ו20%- מוקדשות להשקעה של האמצעים הטכנולוגיים. אני חושבת שזה דבר מצחיק, לפי דעתי, ש20%- מכלל התקציב, רק מוקדש להשקעה באמצעים הטכנולוגים. רציתי להתייחס גם בקשר לאנשי האקדמיה מהמגזר הערבי והעסקתם ברשות השידור. כמו שציין ידיד, מר מוחמד כנעאן, ישנם תקנים שלא מאויישים גם ברדיו וגם בטלוויזיה. איפה הקריאה של הממשלה שצריך לשלב אקדמאים ערבים בכל מיני מקומות וגם במשרדי הממשלה וגם במוסדות וגם ברשות השידור. בואו נתחיל מכאן. אני לא מוכנה לקבל גם שבוועד המנהל, שמונה 7 חברים, אני לא ראיתי שם של אף ערבי אחד בוועד המנהל. אני חושבת שלא מדובר על שפה ערבית. זה גם מדובר על תרבות ערבית ואנחנו חייבים לדאוג שהרשות הזאת, שהיא רשות ציבורית, שמעניקה את הפוליטיקה ואת התרבות לציבור, לאזרחי מדינת ישראל, צריכה להעניק את התרבות גם לאזרחיה הערבים. אני בעד יישום הדו"ח ולהכנסת הרבה תיקונים לרשות, או שאני חושבת שחבל על הזמן. אנחנו לא נוכל לקבל כלום מזה.

תודה רבה. רשות השידור למר יובל שטייניץ
ואחריו, ציפי ליבני. אחריה, עזמי בשארה.

אני אפתח ואומר, שעם כל הביקורת שיש לי,
לפעמים, על רשות השידור, בסך הכל, יש לנו רשות שידור ושידור ממלכתי, עם המון אלמנטים איכותיים. אני מתפעל – למרות שיש לי לפעמים ביקורת – אני מתפעל לעיתים מרמת הרדיו, רשת ב', קול המוסיקה, הרשתות האחרות, למרות שהיתה לי ביקורת על כמה דברים, של חוסר איזון פוליטי, אפילו קשה, אני גם לפעמים מאד נהנה מהאיכות של הטלוויזיה הממלכתית, של הערוץ השלישי וכולי. גם יכול מאד להיות – אני מקבל את מה שאמר ידידי, מר סילבן שלום – שהאלוף רפאל ורדי, בתום לב, איש ישר, עשה את המוטל עליו. אבל, אני רוצה להגיד לך, האלוף רפאל ורדי, לדעתי, ותיכף אני גם אוכיח לך את הדבר הזה – קורה לעיתים שאיש ישר עושה עבודה נאמנה, אבל נופל בידי – נופל ומשרת, שלא ברצונו, מעשה שיש בו מידה של נוכלות.

זה שהדו"ח וכל המהלך נועד להדק את ההשתלטות של ראש הממשלה על רשות השידור, אין לי ספק בכך. אבל, כדי להוכיח את הדבר הזה, צריך לראות את התמונה כולה. יש לנו כאן ראש ממשלה וממשלה שחצי שנה אחרי שהוא נכנס לכהונתו, הוא מגיע לכך, שהוא יוצר מצב שיש בידו פתאום המלצות להחליף את מנכ"ל רשות השידור הממלכתית. שיש בידו פתאום מצב, שמאפשר לו למנות מפקד חדש לגלי צה"ל, מטעמו. המפקד הישן היתפוטר והוא, כשר בטחון, ימנה מנכ"ל חדש, שגורם מאחורי הקלעים, לפי מיטב ידיעתנו, לפיטוריו של עורך "וסטי", שפחות או יותר היה מזוהה עם הימין, למרות שרוב העיתונאים היו מזוהים עם השמאל. שממנה את יעקב ארז, עורך "מעריב", לתפקיד ממלכתי מטעמו, פעם ראשונה בתולדות המדינה, ליושב ראש הוועדה המפקחת על ההסתה. כלומר, כשאנחנו מסתכלים על התמונה כולה, אנחנו רואים שמעבר לכך – ואני חושב שאין חולק על זה – שהתקשורת בישראל כולה – גם הממלכתית וגם הפרטית – נטתה לטובתו במערכת הבחירות האחרונה. אנחנו רואים כאן תמנון, שבכל מיני אמצעים, שאף פעם הם לא גלויים, הם תמיד כל מיני מהלכים מכאן ומכאן ואחרים עושים וזה בכלל מתגלגל ויש צורך – לפעמים גם טיעונים טובים. חלק מהטיעונים מאד טובים – מוביל למצב שראש הממשלה מהדק את השליטה, מחליף אנשים באמצעי התקשורת המרכזיים.

עכשיו, מה המשמעות של דו"ח רפאל ורדי? הדחת המנכ"ל – ברורה. ראש הממשלה ימנה מנכ"ל או מנכ"ל זמני מטעמי ובוז'י יהיה ראש הוועדה שיפקח על הרה-אורגניזציה. מספיק כמה חודשים, חצי שנה, שלאחר מכן, הרשות יכולה להיות לא פוליטית לחלוטין. זה כבר לא ישנה כלום.

מה המסקנה של החלפת הוועד המנהל הפוליטי – מילה מאד מכוערת – ועד מנהל פוליטי. אמנם יושבים שם אנשי רוח, עיתונאים, סופרים – אבל פוליטי – בוועד מנהל טהור, חדש, של 15 אנשים שיהיו מהקולנוע, סופרים ואנשי אקדמיה. אני בא מאוניברסיטת חיפה ואני אומר לכם, עם כל הכבוד וההערכה והידידות שיש לי עם כל חברי באוניברסיטה – שאם היו ממנים מאוניברסיטת חיפה – היתה שליטה מוחלטת של השמאל, לא היו חרדים והיו מעט מאד, אולי נציגות של 10% של הימין. כלומר, היום יש לנו ועד מנהל מאוזן פוליטית, עם חרדים, עם ימנים, גם עם שמאלנים, גם עם חילונים, גם עם ערבים. ויהיה לנו ועד מנהל טהור – של אנשי הברנז'ה, שאנחנו יודעים – 90%, כמו שאמרה שלי יחימוביץ – אנשי שמאל המקורבים לעבודה ולמרץ. זו המשמעות האמיתית.

לכן, אני רוצה לומר, כשרואים את ההקשר כולו, כשרואים את המהלכים האלה, שאולי אתה נפלת בפח, כאן. אולי גם אחרים נפלו בפח פרשת העמותות – עשו דברים שהם חשבו שהם בסדר או גבוליים ובסוף אנחנו רואים מה יצא. אנחנו רואים שיש כאן מהלך מתוכנן של ראש הממשלה ואי אפשר לשפוט את המקרה הזה בלי לראות את ההקשר, מה שקורה בגל"צ, מה שקורה ב"מעריב", מה שקורה ב"וסטי", מה שקורה במקומות אחרים.

אנחנו רואים מהלך, שאם הוא יתבצע, זה יהיה סוף הדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה, פשוט לקראת משאל עם על הגולן, מהדק את השליטה, כדי שיקבל תקשורת אוהדת ותקשורת תחת האיום שלו או של הבודק הזמני שלו. אנחנו נתנגד לזה בכל תוקף ואם יהיה צורך, נגיש בגצ"ים ולא ניתן לסתום לנו את הפה ולהקטין את פתחון הפה – הקטן ממילא – שיש לנו היום ברשות השידור.

תודה רבה. גברת ציפי ליבני ואחריה, מר עזמי
בשארה.

תודה. המלצות ביחס לעתיד, שיבואו לשולחנה של הכנסת, כי הם דורשות וכך גם אמור בדו"ח, תיקוני חקיקה, הם בהחלט לגיטימיות והמלצה שמדברת על הפרדה של פוליטיקה מהשידור הציבורי, בודאי – המלצה כזאת, אני קשה לי לראות את ראש הממשלה, שנמצא היום בויכוח, שמשאיר חברות ממשלתיות, בלי קוורום בדירקטוריון, כי הוא רב עם השר הממנה, על מי ימנה כמה מינויים פוליטיים, נפרד מהגוף הזה, אבל אני מקווה שזה באמת יבוא לשולחנה של הכנסת. אני בודאי אתמוך בתהליך מהסוג הזה.

מה שלא לגיטימי, מר רפאל ורדי, הוא לקבוע, שבתקופת הביניים אפשר לעבור על החוק. אני מתייחסת לא רק למה שכתוב ב25-(ג), אלא גם (א) ו-(ב). חוק רשות השידור הנוכחי קובע מוסדות שנמצאים בין המנכ"ל לבין השר הממנה. אי אפשר לבטל, גם לא בתקופת ביניים. אין חיה כזו לעבור על החוק באופן זמני. זה לא קיים. אין. מאחר וההמלצה שלך, כאמור בה, היא כל עוד הליך החקיקה לא הסתיים, אני יוצאת מתוך הנחה שזה, לטעמך, משהו שצריך לעשות בלי שמתקנים את החוק. זה לא חוקי. זה בלתי אפשרי ואני מאד ממליצה למזכיר הממשלה, לפני שהוא עושה צעד מהסוג הזה, שאכן יתייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה ועם הגברת דוידה לחמן מסר, כמו שישמע גם את דעתה ביחס למעורבות של שר, בהליכי פיטורין ומינויים בתאגיד סטאטוטורי, דוגמת רשות השידור. העובדה שקודם כל מפטרים את כולם ואחר כך מתחילים למנות, לא עושה את זה גרוע פחות מאשר מעורבות ספציפית, בהתייחס לכל עובד ועובד.

לכן, אני מבקשת ומצפה, מאחר והדיון כאן איננו – ואנחנו עוד נזכה כולנו לדיון, אני מקווה, מעמיק בשאלה, איך צריך לתקן את חוק רשות השידור, מהם המגמות הנכונות, מהי מטרתו של השידור הציבורי – זה עניין שהוא ראוי והוא בסדר ואני, דרך אגב, לא חושבת שצריך לחכות אתו, צריך אכן להתחיל אתו מיד.

אני מצפה שיודיע עכשיו מזכיר הממשלה, שלא יאומצו – שלא תהיה פשוט תקופת ביניים. הכנסת תפקידה לדון בשאלה מה נכון לעשות.

את אומרת שהחוק לא מאפשר.

החוק איננו מאפשר. אבל, מאחר ויש כאן
המלצות שעל פניהם – ודרך אגב, החוק גם מתייחס למקרים שבהם צריך מנכ"ל זמני, מתי צריך, לכמה זמן, מהם המקרים ואני מכירה גם את עמדת משרד המשפטים לגבי מהם המקרים שבהם צריך למנות מנכ"ל זמני ולמיטב הבנתי, זה לא אחד כזה. זאת אומרת, לא מפטרים כדי למנות מישהו זמני, לפחות לפי מיטב הבנתי, כי צריך להבין מה יש כאן בהמלצות. יש כאן בהמלצות, במוחבא, בסעיף ג', כאופציה, כאפשרות, לא הדבר המרכזי, אבל דרך שבה יהיה מנכ"ל ממונה מטעם, כפוף ישירות לשר הממנה, בלי שבין השר הממנה יש דירקטוריון, יש מליאה, יש ועד מנהל. מעבר לזה שזה לא חוקי, לא במישור הטכני של החוק. זה הפגיעה המשמעותית ביותר שאני ראיתי מזה זמן בדמוקרטיה בישראל ובנסיון להרחיב את אגף התקשורת במשרד ראש הממשלה בעוד מספר תקנים בלתי אפשריים.

תודה רבה. מר עזמי בשארה ואחריו, גינדי
ריגר ואחריו איוב קרא.

אדוני היושב ראש. מאחר ואני תומך נלהב של רשות שידור ציבורית, אני הסתכלתי חיובית על הדו"ח של מר רפאל ורדי גם קראתי אותו בצורה חיובית. יש לי בדרך כלל שאלה שאני שואל, חוץ מאשר איזה רשות שידור רוצה הציבור, אני גם שואל את עצמי, איזה ציבור רוצה רשות השידור לעצב. בגלל זה, אני נוטה לראות דברים כאלה בצורה חיובית. נפל לדעתי האלוף רפאל ורדי, בניסוחיו, בחלק הרפובליקני הזה, המאד צרפתי, לדעתי, מבחינת המנטליות. חזר אחורה איזה 50 שנה, לראשית הציונות, כאילו עכשיו הוא רוצה לעצב את מדינת ישראל, גם מבחינת האליטות שהוא בוחר שיכהנו ברשות ציבורית וכולי, למרות שאני מבחינת הקו, מקובל עלי לגמרי שרשות ציבורית – והזהיר בכמה עמודים, כמה פעמים מהתחרות על רייטינג וכולי. אני מסכים עם המגמה, האופי הזה, הכיוון. אני מסכים שאנשים ישלמו אגרה, שתהיה רשות ציבורית בלתי תלויה פוליטית, כלומר מפלגתית. אני שומע כל הזמן את המילה, פוליטית. כל רשות ציבורית היא פוליטית, אבל שהיא תהיה בלתי תלויה מפלגתית, זו הכוונה. בכל זאת, לדעתי, כאשר הסתכלתי על ההמלצות, ראיתי שהוא הלך לקצה האחר לגמרי, שבלתי אפשרי היום במדינת ישראל לעשות, כי אם רק מתחילים לבנות עם – ואני שמעתי אותו היום אומר, אנחנו עוד בונים עם – כאילו אנחנו בתהליך בניית עם וממש אוונגרדיזם או חלוציות, מהתחלת הציונות. להביא משכילים מהאקדמיה ואמנים וכולי ואלה יעצבו לנו רשות שדור ועם. לדעתי, הכיוון קצת אנכרוניסטי, פספס איזה כמה עשרות שנים בהתפתחות החברה הישראלית, מבחינת השכבות החברתיות הנמצאות, מבחינת הגיוון שישנו בחברה הישראלית, מבחינת נכונות האנשים לשמוע נימה פטרנליסטית כזאת. אבל על זה אני הרי לא רוצה להרחיב בדיבור, זה יהפוך לנושא.

פה אני חייב לנגוע בנקודה אחרת, מר זבולון אורלב. זה חלק, דרך אגב, מהכיוון הזה, שלדעתי הוא גם אנכרוניסטי, שרואה את רשות השידור בערבית – כאשר ראיתי פרסית וערבית אחת ליד השניה אצלו ואזורי היעד שלהם, זה בגדד ובירות – לא מגיע לשם טוב. אז חזרנו עוד פעם 50 שנה אחורה. כלומר, אזור היעד של השידורים בערבית, זה לא האוכלוסייה הערבית בישראל, של מיליון איש, אלא אותו סיפור. כלומר, זה מכוון לעמי ערב ואז הוא משרת "לכו וראו" מדיניות חוץ בכלל לא פוליטית ומדיניות בטחון בכלל לא פוליטית, למה זה חייב להיות רחוק מפוליטיקה.

לא, לא, אדוני, זה לא מקובל. מקובל רשות ציבורית. אני מאד בעד רשות ציבורית. אתה יודע מה? אני בעד ערוץ 1. זו דעתי. שיהיה ערוץ אחד. ולגמרי הולך עד הסוף עם זה. אבל מה שכאן מוצא, הוא אלף, חזרה לראשית הציונות, מבחינת האליטות המושלות בחברה הישראלית, בית, בעניין רשות השידור בערבית, מחזיר אותנו אחורה לתעמולה לאזורי יעד, שהם לא בתוך מדינת ישראל. אם היית מסתכל ורואה מיליון ערבים במדינת ישראל, שהרדיו בערבית זה שלהם – זה הציבור. זה שלהם. הטלוויזיה בערבית, זה שלהם – היית שם לב שישנו מנהל רדיו בערבית הרבה יותר זמן מהרדיו בעברית. איזה 20 שנה יושב מנהל. באותה מנטליות של שנות ה50- וה60-. אם אני מבקר אותו, אז זהו. אסור לי לדבר שם. זה משרת מדיניות חוץ ובטחון מסוימת. המנטליות בתוך הרדיו והטלוויזיה בערבית, היא לא רק פוליטית, אלא פוליטית של שנות ה60- של שלטון מפא"י בשנות ה60-. מהבחינה הזאת, הימין הוא מרענן קצת. יעני, קצת ערעור על שלטונה של מפא"י.

מר יובל שטייניץ, אני אתך לא מדבר על זה בכלל. אני לא חושב שיש בדו"ח של האלוף רפאל ורדי – אתה שרטטת כאן מעין קונספירציה, שאני לא יודע מאיפה בדית אותה. לא על הסוג הזה של הימין אני מדבר. אני מדבר על כך שישנה מנטליות בטחוניסטית מפאיניקית בכך שישנן אליטות שמעצבות ציבור וכולי. חוץ מזה, על דבריו של מר אורי פורת אני מסכים.

תודה רבה. רשות הדיבור למר גינדי ריגר.

הרגשתי את הקול הכואב, שפה מדברים כולם ותומך גם שכבר דיברנו חברי כנסת וכל האנשים, אבל לא מצאתי רק בעיה אחת. בעיה של בערך חצי מליון אנשים, עולים חדשים, שאין להם רמה מספיק טובה לעברית טובה והם יכולים לקבל את כל האינפורמציה מ"מבט" משדורי הטלוויזיה בעברית. אבל, מה לעשות? הם מקבלים את כל האינפורמציה ממוסקבה. יש להם אפשרות לקבל את האינפורמציה מכל התחנות בכבלים, מכל התחנות מהצלחת שהיום מקבלים, יותר מ20- תחנות מרוסיה והם מקבלים את כל האינפורמציה. הם נשארים בגטו. מה נותנים להם? אפשרות להישאר בגטו. אבל, מה לעשות עם הטלוויזיה החינוכית, שעד לפני כמה חודשים היו תכניות ברוסית, היום אין. לא מצאתי. למה אין כתוביות, שהם יכולים – גם תוכניות ברוסית, לקבל כתוביות בעברית ותוכניות בעברית, לקבל עם כתוביות ברוסית. את זה יכולים לעשות. מוכרחים לעשות את זה.

תודה רבה. רשות הדיבור למר איוב קרא.

אדוני היושב ראש. אני הייתי רוצה לבקר את
הדו"ח, מבחינת העיתוי שלו, לא מבחינת התכנים של הדו"ח. אני חושב שהעיתוי שלו בא לתת תשובה לאנשים בתוך הממשלה, שאולי חושבים, או חשבו שההנהלה הנוכחית לא נשלטת על ידם וצריך איזה לקונה כדי להשתלט עליהם. הייתי רוצה להבהיר פה, שבדו"ח המבקר, בנושא תפקוד רשות השידור, מופיע הקטע שמרבית הצוות בטלוויזיה או בקול ישראל בערבית אינו בא מהמגזר הערבי ומתוך בני המיעוטים המועסקים ברשות השידור, מרביתם הם מהמגזר הדרוזי. מיעוט בולט הוא מהמגזר הערבי-מוסלמי. ככה מופיע בדו"ח. אני קורא בדיוק מה שמופיע בדו"ח. דברים אלה, אין להם כל קשר למציאות. צוות העובדים בקול ישראל בערבית, עובדים קבועים, עובדים לפי חוזה, עובדים לפי שעות ועובדי ש.ת.(שובי תשלום), מונה 179 אנשים, מהם 76 יהודים ו103- עובדים ערבים. מתוך הערבים, 54 מוסלמים, 37 נוצרים ו12- דרוזים. השדרים בפועל מתפלגים בין 19 יהודים ו70- ערבים, מהם 34 מוסלמים, 25 נוצרים ו11- דרוזים. גם אם תיקח רק את העובדים הקבועים ולפי חוזה, יגיעו מספר היהודים ל63- ומספר הערבים ל61-, לפי התפלגות להלן: מוסלמים 29, נוצרים 24 ודרוזים – 8. מכל האמור לעיל נובע שאין זה נכון כי מרבית העובדים בקול ישראל בערבית אינו בא מהמגזר הערבי ואין זה שבתוך הערבים המועסקים בקול ישראל בערבית, מרביתם מהמגזר הדרוזי, אדוני המבקר.

אני רוצה לומר – ישנם עוד דברים, אבל הדבר הכי מעניין בכל הדו"ח, זה שלב הביניים שאתם מדברים עליו, שהוא בעצם, בא לתת שליטה לממשלה, לאורך זמן, מכיוון שבחקיקה יהיה הרבה זמן לממשלה לעשות מה שהיא רוצה ברשות השידור ואנחנו לא ניתן לנושא הזה שיקרה.

צריך לעשות רויזיה בתוך השרות. אין לי ספק שעידן הכבלים וערוץ 2 וכל, מה שנקרא, הערוצים המסחריים, לא היה כשחוקק חוק רשות השידור ואני חושב שהמבקר היה צריך לתת את הדעת, שבסיטואציה שנוצרה, עם כל החקיקה החדשה, איך מטפלים בנושא הזה, שיש הרבה עובדים עוד 20 שנה ו30- שנה ברשות השידור ויש תחרות רייטינג שצריך לחשוב איך מיישמים אותה גם בערוץ 1, עם כל הכבוד לאלה שקוראים שלא צריך מלחמת רייטינג, הרי זה לא יכול לעלות על הדעת, שאנחנו נרצה שידורים ציבוריים ושאף אחד לא יסתכל עליהם. הרי זה אבסורד יהיה לחשוב ככה. צריך לעשות רויזיה בתוך רשות השידור, לחשוב איך להביא למצב שכמה שיותר אנשים יעבדו לפי חוזים טובים ולצמצם, אולי, מערכות כאלה ואחרות. אבל, אין לי ספק שהדו"ח, אדוני, הוא דו"ח נאמן. אנחנו לא מטילים ספק בזה. ישנם לקונות, כמו שעשו בעמותות, שצריך לחשוב עליהם, למה הלקונות האלה צריכים אותם.

תודה רבה. מר אמנון נדב, מנהל הרדיו.

מאחר שלא נמצא מי שיגן על כבודו של הרדיו, אז אני מוצא לעצמי לנכון לעשות את זה. תרשו לי לדבר אל מר רפאל ורדי. מר רפאל ורדי, עם כל הכבוד לך, אני חלוק וחולק עליך בכל מה שקבעת לגבי הרדיו. הרדיו הוא רדיו טוב. אחת הבעיות שלנו ברדיו, שהתרגלנו שאנחנו תמיד אומרים, רשות השידור – טלוויזיה וזה אוטומטית משתמע מזה גם רדיו. אז אם לא היית מציין גם את הרדיו, אז היינו כועסים. ציפינו ממך שתמליץ המלצות שיעזרו לרדיו הטוב הזה להיות עוד יותר טוב. לתקן את עצמו. אבל, עם מה אתה התעסקת? אתה התעסקת ברכילויות קטנות, שעל סמך הרכילויות האלה קיבלת מסקנות – ולמדתי כל דבר. תרשה לי, מר רפאל ורדי, אתה רואה רדיו של שנות ה50-. שמעתי את מר עזמי בשארה – הרדיו היום – תרשה לי המקצוען ללמד אותך קצת, לא הרבה, כי לא שאלת אותי – הרדיו של היום, הוא רדיו, ככל האפשר, מגוון, תחת גג אחד ולא להכניס לתוך השידורים ברוסית – עברית. ולא להכניס לתוך השידורים בגרוזינית – עברית. הרדיו הוא טוב – מוכיחים הסקרים, מוכיחה ההצלחה שלו, מוכיחות כל 9 הרשתות ותרשה לי דבר אחד, עם ההמלצות שלך, בלי ההמלצות שלך – אני שמח שהרדיו עושה דבר ולא חיכה להמלצות מסוג כזה. יש לנו היום 24 תחנות רדיו חינוכיות ברחבי הארץ, שיצמיחו את דור התקשורת החדש, שאת כל הדברים שלא כלולים במסקנות שלך, כשאתה מדבר על רדיו של שנות ה50-, בכל הכבוד לך. אף רשת לא תיסגר, יתווספו רשתות חדשות ובעיקר, עיקר גאוותי, על אותם 24 תחנות חינוכיות, מר רפאל ורדי, שיצמיחו את דור העתיד בדימונה, באופקים, בבאר שבע, באשל הנשיא, בקיבוץ עמיר, ברדיו ערבי-יהודי ביפו. כן, יש לי את זה. תודה רבה לך.

תודה. ביקש רשות דיבור, מר יעקב קצב, יושב ראש אגודת העיתונאים בירושלים ויושב ראש ועד העובדים העיתונאים בקול ישראל. בקצרה.

שלום. אני מתפלא על המלה, בקצרה, כי אני רואה שלושת אלפים עובדים – מגיע להם רק בקצרה להשמיע את קולם. על כל מקרה, אני שמח על ההזדמנות. זו אחת הפעמים המעטות, שנציגי עובדים באים להשמיע את קולם. אני התפלאתי על מר סילבן שלום – ואין לי שום דבר נגד מה שהוא עשה, שהוא הגן על ההנהלה וכולי – אבל, אף קול, אף אחד לא הגן על דמם הנשפך של כל העובדים, שהם מובטלים, אבטלה סמויה. הם לא עושים שום דבר. יושבים פה כל מיני פוליטיקאים, אני אומר לך, כן אני רוצה, בלי נטיות פוליטיות. המצב לא יכול להמשך בצורה כזאת. ולא להכנס לשיקולים פוליטיים. הנה, שני חברים באותה מפלגה, דעה שונה. אני אומר, אנחנו כן רוצים שינויים, רוצים לשלם את המחיר, אם יש צורך. מוכנים לשלם את המחיר – מוכנים לשלם את המחיר ולא ניתן לאף אחד לשפוך את דמנו. לאף אחד. אני לא מאיים פה.

לתלות את כל התחלואה של רשות השידור, בחוק רשות השידור? אך ורק? אני שואל, הכנת תקציב, זה קשור? הנה התקציב. אני לא מבין, אני לא כלכלן. עברתי על התקציב הזה. למה לקצץ ברדיו מוצלח והסליחה למר אמנון נדב, שלא דיברתי לפניו, אז הייתי מגן על הרדיו – למה לקצץ מהתקציב שלו? זה העונש? מחלקה רוסית. לאן הלך הבחור מהמחלקה הרוסית? המחלקה הרוסית – הולכים ומצמצמים ומצמצמים ומצמצמים. שאני אסביר לכם מה זה משכורת יסוד – בן אדם שעובד 20 שנה בדרגה 40 בדרוג עיתונאים היום – אם הוא לא מקבל שעות נוספות, זה שכר המינימום. זה העובדים המובטלים, הסמויים, המושחתים, זה עובדי רשות השידור. האם זה קשור גם בחוק? איך זה יכול להיות, בניידת שידור, יוצאים 4 עובדים, אחד עובד ש.ת. (שוברי תשלום), במשכורת עלובה וזה, במקרה, העיתונאי. אחד, לפי דרוג משולב, הוא הנהג. אחד – לפי דרוג טכנאים ואחד לפי דרוג עיתונאים – הצלם. אותה משימה, אותה עבודה, אותו ותק. אחד מקבל רבע מהשני ושליש מהרביעי וכולי.

יש לי 3,000 עובדים. בזכות 3,000 עובדים מגיע לי קצת יותר זמן לדבר. אני רוצה במשפט אחד, לדבר על הנושא שאמרתם כאן, מספר הוועדים. תמיד זורקים. יש 8 ועדים ברשות השידור, למען הדיוק. את האמת, אני רוצה להודות למר רפאל ורדי על הדו"ח שלו. אני לא יכול גם לחלוק על הרבה נושאים, ממה שקראתי בעיתון. אבל, אני לא רואה לנכון לאגודת העיתונאים, שאני מדבר על אגודת העיתונאים בירושלים, היא הנציגה הבלעדית של עובדי רשות השידור, שקיבלה את הגיבוי מהאיגוד הארצי, באסיפה הכללית של האיגוד הארצי, שקבעה שאגודת העיתונאים בירושלים היא הנציגה של העובדים. לא ראה לנכון לשלוח את הדו"ח, כדי ללמוד אותו ולהתכונן.

אני קורא גם למר יצחק הרצוג. אני מאחל לו הצלחה בתפקיד שלו ושישתף פעולה עם העובדים. העובדים רוצים שתהיה הבראה. אנחנו לא נכנסים ואין לנו שום נקיטת עמדה בעניין פיטורין של אף אחד. לא אכפת לנו ולא מעניין אותנו. רוצים רשות שידור בריאה.

הכניסו את השידורים בערבית, רדיו וטלוויזיה, לסד. קיצצו בתקציבים שלהם והם צריכים לעבוד בצורה קשה. כדי למלא את התפקיד, צריך להוסיף בתקציב. הם לא סרח עודף. גם השידורים ברוסית, באותה רמה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מנצל עכשיו גם את זכותי, חוץ
מאשר לנהל את הדיון, לומר גם כמה דברים לגופם. אני חושב שיש פה הסכמה ממש מקיר לקיר באשר למצב הבלתי נסבל ברשות השידור. סליחה. אני מצטער, הבטחתי למר מוחמד כנעאן לומר משפט לפני שאני מדבר, בבקשה.

פשוט אני שמעתי את מר איוב קרא ואני רוצה רק לתקן דבר, שלא יובן לא נכון. אלף, המספרים שהוא הזכיר אותם הם ממש לא נכונים, כי מדובר על כל שדרי הספורט, שעובדים שעתיים שידור ספורט של משחק כדורגל, שנכללים במספרים שהוא הזכיר אותם. לכן, מדברים על עובדים בתקן. לא על אדם שעובד שעה, שעתיים, שלוש שעות. על זה מדובר. אף אחד גם – בכל אופן בדברים שלי – לא ציינתי מוסלמים, דרוזים, נוצרים, אבל כשמזכירים את העובדים, צריכים לקחת בחשבון למה הכוונה.

תודה. משפט אחד ביקש מר רפיק חלבי.

רק משפט אחד רציתי לומר. אני לא רוצה להתייחס לא לדו"ח ולא לויכוח שיש כאן. אני פשוט מוחה על השימוש במושגים מוסלמי, דרוזי, נוצרי ויהודי. אנחנו עיתונאים. אנחנו לא מוסלמים, אנחנו לא דרוזים, אנחנו לא נוצרים ואנחנו לא יהודים. אנחנו, יש לנו מטרה אחרת לגמרי ואני פשוט מתבייש שמעלים את הנושאים האלה.

תודה רבה. מר אדמונד סחייק.

רציתי רק להגיד שאם היית מקשיב לו, היית רואה שהוא דיבר גם על העובדים בתקן.
העובדים בתקן יש לך 61 עובדים.

הקשבתי, הקשבתי.

אז אם הקשבת, אז איך אתה יכול להגיד את מה שאמרת? רציתי גם להגיד, שמר עזמי בשארה אמר פה שהרדיו הוא שייך לערביי ישראל והטלוויזיה שייכת לערביי ישראל. אני רוצה להגיד דבר אחד. אתה יודע מה? קשקשן כל אחד יכול להיות, אבל הרדיו ..

סליחה, מר אדמונד סחייק. אני דורש ממך
להתנצל על דבריך. זאת וועדת חינוך ותרבות ואנחנו, לא מקובל עלינו סגנון הדברים האלה. מותר לומר כל דבר, אבל צריך לומר את זה בלשון נקיה ובשפה תרבותית. אני דורש ממך להתנצל בפה מלא על הדברים שאתה אמרת, בשפה שאמרת, בבקשה.

אני מתנצל.

תודה רבה לך. אני מבקש עכשיו לומר את
הדברים שאני רציתי לומר אותם. ראשית כל, אני מבין שיש הסכמה רחבה, מקיר לקיר, שהמצב ברשות השידור הוא בלתי נסבל לחלוטין והוא דורש רויזיה ושינוי יסודי. דבר שני, אני מבין שנשמעו 3 הערות בסיסיות, שסביבם בעצם, מתרכז הדיון. הערה אחת, זה שמצב הביניים שמציע הדו"ח הוא מובן כאילו שיש אפשרות להשתלטות פוליטית, או מפלגתית – אני מקבל את התיקון שאמר מר עזמי בשארה – השתלטות מפלגתית, של ראש הממשלה, השר הממונה – הקורא הרגיל, ואני מוכרח להגיד שאני רואה את עצמי גם מבין הקוראים הרגילים, יכול להבין שיש כזאת כוונה והוא דבר שהוא פשוט לא מתקבל על הדעת.

הדבר השלישי שנשמעה עליו הערה, זה הרכב המועצה. כאילו פה מסמנים אליטות, או מכוונים מי הם הכוחות הערכיים, הרוחניים, התרבותיים שהם קובעים את הקוד – אני אישית בטוח שלא לכך התכוון המשורר, אבל, לכאורה, מהדברים שכתובים, כך עולים הדברים.

נשמעה כאן עוד הערה, של מר סילבן שלום, שאני לא שמעתי אותה מאף חבר כנסת אחר – עלי אישית היא לא מקובלת – שכל שינוי הוא רק מקדנציה חדשה. אני תומך בגישתה של גברת ציפי ליבני, שהגיע הזמן להתחיל מיידית וכאן אני מבין גם לליבו של מנכ"ל רשות השידור, להתחיל מיידית. לא לחכות אף יום נוסף, בהליכים חקיקתיים, כדי לתקן את חוק רשות השידור, על מנת לבנות חוק מסודר, שמתאים לעידן החדש, שמבטיח תפקוד ראוי, מגדיר את הסמכויות, מגדיר את ההיררכיה, מגדיר את הסמכות ומגדיר את האחריות של כל אחד ומרחיק אותו מן המפלגות. מבטיח איזון פוליטי מלא, שמשקף את כל גווני הציבור הישראלי בכל פרופיל שהוא. אני חושב שחבל שתקופות מעבר – סימון תקופות מעבר – יהיו מוקד למחלוקות וצריך להתמקד בעיקר.

אני אומר שהמצב הוא כל כך חמור, שאני לא הייתי נרתע גם מהחלטה של סגירה זמנית. כלומר, אם המצב הוא בלתי אפשרי ולפי תאור הדו"ח, הוא מצב שאם זה היתה חברה, היא ודאי היתה פושטת את הרגל בו ביום. אז אם המצב הוא ככה, אולי כדי לאותת, צריך להחליט על איזה שהיא סגירה זמנית, או צמצום זמני, על מנת להבטיח שבאמת, בלי חשבונות של ימין ושמאל, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים – שכולנו נתגייס כדי להביא להסכמה. אני חושש – הואיל וכבר היו הרבה מאד דוח"ות ועובדה שמכל הדוח"ות שאני מסכים שנאמרו כאן – דוח"ות באמת טובים מאד – לא קרה שום דבר. למה? כי כל פעם, מי שיש לו את הרוב, מנצל את המצב לטובתו. אולי אין לו עניין לשנות. רק כשמגיעים לאופוזיציה פתאום נזכרים בדבר הזה.

לכן, אני חושב שצריך ליצור מצב – או אם יתברר שאין מהלכים לקדם חוק חדש – אולי צריך להחליט על איזה שהיא סגירה זמנית. אני במפורש לא מתכוון לרדיו. אני חושב שהרדיו בהחלט – נשמעה כאן הערה – היא הערה נכונה, היא הערה צודקת. יש לנו רדיו טוב מאד בכל קנה מידה.

נשמעה גם עוד הערה אחת, לגבי העובדים. אני מסכים שקשה מאד לעשות שינוי כשכל העובדים נשארים על מכונם. אבל קשה לי מאד להסכים שבגלל שינוי, גם עובדים טובים צריכים ללכת הביתה. אני חושב שצריך למצוא את דרך המלך. להגיד שיש שינוי ובשינוי מותר לבחון מי טוב ומי לא טוב. מי שטוב – שישאר. אולי אפילו שישלמו לו יותר. מי שלא טוב – שילך הביתה. שינוי צריך להיות הזדמנות לבחון גם את תפקודם של העובדים. מגדול ועד קטן, ולא בגלל שהוא בכיר, אז הוא ילך הביתה ובגלל שהוא זוטר, אז גם אם הוא לא טוב, הוא נשאר. צריך לעשות בחינה מחודשת של כל נושא העובדים.

אני אומר פה, לחברינו בממשלה. אנחנו קודם כל – אני אישית חושב – שטוב עשה ראש הממשלה שמינה את האלוף רפאל ורדי, שיש לו באמת מוניטין ורקורד מאד רציניים. אני חושב שיש פה גם הסכמה שהוא עשה עבודה נקיה ובוודאי משיקולים עיניניים ואני אישית גם מודה לו על הדו"ח הזה. אני גם התרשמתי מדבריו של מזכיר הממשלה, שיש כוונה רצינית אצל ראש הממשלה לקדם את יישום החוק הזה. אבל, אני אומר גם לחברינו – אצלנו אומרים, אין מזרזים אלא למזורזים – שבמידה ונראה שהממשלה לא מתקדמת, גם הכנסת יכולה, ימין ושמאל, לבוא וליזום הצעת חוק, או תיקונים בחוק, באופן שתהיה הסכמה רחבה.

צריך לזכור, שכבר היו הצעות שונות של תיקון החוק. אני מחזיק פה את הוועדה לבדיקת המבנה ו.. דו"ח ליבני, שנולד בתקופת ממשלתו של ראש הממשלה, יצחק רבין, זכרו לברכה, ב1993-. יש פה הצעה שגם היא יכולה להיות בסיס. אגב, הפערים בין הצעת דו"ח ליבני להצעות שהציע האלוף רפאל ורדי, הם לא מרחיקות לכת, אז ככה שאני חושב שניתן לגבש הצעה. אבל, שהדבר יבוא קודם כל ביוזמה ממשלתית. אני בהחלט מברך על הנכונות ועל הכוונה ועל גיבוש הדעה לבוא סוף סוף ולשנות. זה המבחן.

אגב, פוליטיקאים, בדרך כלל אומרים שהם נבחנים בהצעות ובכותרות שהם עושים. בעניין הזה, אני חושב שהמבחן הוא מבחן המעשה. מבחן אומץ הלב הציבורי, לעשות גם דברים לא פופולריים ודברים לא נעימים. זה דבר מאד לא נעים להגיד לחברים, אין ברירה, צריך ללכת הביתה, אין ברירה, צריך לשנות. המחויבות שלנו, היא מחויבות לציבור. אם אנחנו חפצי חיים של שידור ציבורי ראוי והוגן, אין ברירה, צריך לעשות את הרפורמה הזאת, שמקובל עלי שהיא צריכה להיות בנויה בעיקרה, על דו"ח ורד.

לפני שאנחנו מסכמים, יש לנו דקות ספורות. נאפשר לפותחים גם להגיב בקצרה. האלוף רפאל ורדי, בבקשה.

אני מאד מודה על הדיון הזה, כולל על דברי הביקורת על הדו"ח. אני חושב שהוא חשוב. לפי דעתי הוא חשוב לגבי המשך הפעולה והגיבוש, בסופו של דבר, של ההמלצות ליישום הדו"ח. בהחלט יש בדברים שנאמרו גם דברים שאני רואה אותם כמוצדקים. לגבי הביקורת שנאמרה על הדו"ח, ודאי מנקודת הראות של הדוברים, אבל גם לי יש רושם – לדוגמה, אם סעיף 25(ג), אפילו זה הקודם לו, מעורר – דבר שלא היתה לו כוונה. היתה לו כוונה יותר אירגונית-סידורית – מעורר חשש, אפילו חשש קל, לא חשש כבד – שמא, למרות שהדו"ח הוא כולו דו"ח שמדבר על דה-פוליטיזציה של מערך השידור – שהוא יכול להצביע באיזו שהיא צורה על דבר נוגד או אחר, אני מאד ממליץ בפני הצוות שהוקם על ידי ראש הממשלה, שהוא יוודא בעבודתו, שלא יהיה שמץ של פוליטיזציה בהמלצות שלו לגבי יישום הדו"ח.

רבותי, תיכף תשמעו את הסיכום שאני מציע, אני מקווה שתסכימו לו, אז תראו שגם הדבר
הזה יבוא על תיקונו.

לא רק כאן בדיון הזה – תהיה תמיד הזדמנות לבקר את מה שיוצע, בחקיקה, למשל. כך שנדמה לי שההתלהבות היא קצת מוקדמת ואני אומר את זה במלוא הרצינות. לפי דעתי, חייב להיות שידור ציבורי א-פוליטי ויש לנקוט בכל האמצעים, כולל הביקורת שמוטלת על הדברים הללו, על מנת שהוא יהיה. בעניין הזה, אני אומר, אם יש חשש כזה, צריך לוודא שחשש כזה יבוטל ולא יהיה ועל דעת הכל, הוא יהיה א-פוליטי. זה נכון גם לגבי ההרכב של המועצה. בעצם מה שהוצע פה, זה דגם מקצועי של המועצה הזו ובהחלט אפשר להוסיף לה אנשי ציבור, לפי הבחירה של אותה ועדה, אשר תהיה לצורך המימוש.

אני גם מקבל את ההערות של מר אמנון נדב. אני לא עסקתי כל כך באיכויות, כפי שראיתם בדו"ח. נדמה לה שהוזכר משהו לגבי הרדיו, דווקא לחיוב ולא לשלילה, אבל בהחלט אני גם כן סבור – אני מצטרף לכל מי שאומר, שהרדיו הוא טוב. לא זאת הנקודה שאני עוסק בה בעניין הזה. על כל פנים, הדבר הזה לא הובלט בדו"ח ואני בהחלט מקבל את הביקורת בעניין הזה.

לפי דעתי, החשיבות המרכזית ביישום של הדו"ח, זה לקחת את כל המרכיבים שיש בו ולדאוג שכולם ייעשו ולא רק חלק מהם. כי עשיית חלק – לא נגיע אל התוצאה המבוקשת והנדרשת. אני גם רוצה להעיר פה – יש המלצות מסוימות להחליף אנשים, שלפי דעתי, אם לא יוחלפו – אנשים חדשים צריכים לעשות את זה. זה לא גורף. ציינתי, לפי הצורך. מה זה, לפי הצורך? אם יידרש – צריך לעשות את זה, אם לא – לא. כך שגם הנקודה הזו צריכה להיות ברורה ובהירה.

אני רוצה לקוות מאד, אלף, שכמו שפה הובע, שהדו"ח הזה – אם לא כולו, אז בעיקרו – ייושם ותהיה לנו רשות שידור ציבורי אמיתית, טובה, מהימנה, מאוזנת וגם נחזית, בהיקף שהעם הזה ראוי. תודה.

שלוש הערות קצרות:

1. כל מי שחושב – ואני אומר את זה לרקורד – שמשרד ראש הממשלה ינהל, יתערב ברשות השידור, פשוט טועה. גם בהבנת מה שנאמר וגם בהבנת הכוונה. זאת בכלל לא הכוונה. הכוונה היא פשוט להבריא ושתהיה רשות שידור הרבה יותר טובה לכולם, גם לרווחת העובדים וגם לרווחת הציבור.

2. הדבר השני, זה שכל ההערות נשמעו, הם רציניות, הם יועברו גם לצוות. הצוות שלנו הוא בסך הכל צוות טכני, שמנתח את כל ההמלצות וממליץ לראש הממשלה מה השלבים הנזקקים לכל אחת מההמלצות וכיצד להתמודד עם ההמלצות.

3. אני רוצה לומר, שהחובה מוטלת על כולנו, גם על הממשלה וגם על המחוקק, כי בסופו של דבר נצטרך לשתף פעולה עם המחוקק באופן מלא, ליצור את המעטפת המשפטית המתאימה לרשות, זה לפעול בתבונה וברגישות.

העיר כאן מר סילבן שלום לגבי איזה שהיא
אי-בהירות לגבי לוח הזמנים של עבודתי בדו"ח. אם כי, אם היה קורא בעיתון עד הסוף, אז מה שאני אגיד, נאמר שם – לא על ידי, אמנם – אמנם עסקתי בדו"ח במשך כשלושה חודשים - ששים יום, כי תוך כדי הדו"ח, הוטלה עלי משימה בתחום הביטחון, דחופה מאד, אשר העסיקה אותי כחודש ימים ולכן הדיסוננס הזה בין שלושה חודשים ברוטו ל60- יום נטו. הואיל והוא העלה את השאלה. אני מכיר אתכם עוד לפני שהייתם בכנסת. אני מכיר גם חברי כנסת קודמים. הוא העלה פה איזה ניואנדו. הוא אמנם שיבח ואמר, אבל זה היה ניואנדו מאד, מאד לא במקומו.

הערה: אנחנו מקבלים את התיקון. זו לא הנקודה
שלנו.

מר גיל סמסונוב, היושב ראש.

אני רוצה לחזור ולהתחייב, גם בעקבות
הדברים שנאמרו כאן, שאנחנו כמליאה וועד מנהל נמשיך לכהן ולקדם את הרפורמה על פי החוק ועל פי החוק שישונה. אני בהחלט קורא לאלוף רפאל ורדי, לחזור בו מהמסקנה שלו, הגורפת, להעיף 50 איש. אני חושב שזו מסקנה גורפת ושלא הייתה כמותה בשום גוף ציבורי אחר. במיוחד אני יכול להגן כאן – אני חושב שראוי להגן כאן – על מי שפחות יכולים להגן על עצמם וזה המנהלים ואולי, במיוחד, למי שמנהל את הרדיו הטוב בעולם ומצד שני, מומלץ להדיח אותו. אני רוצה גם להצטרף למה שאמר מר יעקב קצב. אני חושב שהרבה פעמים לאורך השנים, העובדים מואשמים שלא בצדק. הבעיה אף פעם לא הייתה בעובדים. תמיד הייתה הבעיה מלמעלה, בחוק, במבנה וכן הלאה.

אני רוצה לחזור ולומר, שאני מקווה מאד שבסוף נמצא את עצמנו מרחיקים את עצמנו מהעניינים האישיים והפוליטיים ועוסקים בחלקים הטובים שיש בדו"ח ורדי, שהוא דו"ח של רפורמה.

תודה רבה. מר אורי פורת, בבקשה מילות
סיכום.

אני רוצה להזכיר לכולנו שיש לנו לא רק את
הרדיו שהוא, אולי הכי טוב בעולם – אני לא מכיר רדיו יותר טוב מקול ישראל. יש לנו גם טלוויזיה, שהיא לא הכי גרועה בעולם. בואו לא נגזים. נדמה לי שפה עשו איזה הליך דמוני, שבו מתארים את רשות השידור, את הטלוויזיה הישראלית ככישלון טוטאלי. זה לא ככה. אנחנו הפקנו די הרבה בשנה האחרונה. היו לנו הצלחות, היו לנו כישלונות, כמו לכל כלי תקשורת. לאף אחד אין ערובה להצלחות בלבד. בתעשיית טלוויזיה זה הרבה יותר קשה מאשר בכל תעשיית תקשורת אחרת. זה לא דומה לעיתונים וזה לא דומה לרדיו. אז יש תקופות יותר טובות ויש תקופות פחות טובות.

אם הטלוויזיה, למרות כל הקשיים שאנחנו מתארים אותם, למרות כל הבעיות שמתוארות בדו"ח של האלוף רפאל ורדי, אם היא בכל זאת הצליחה לתפקד והצליחה להפיק, בשנה שעברה, את הארוויזיון, שהוא היה, לדעתי ולדעת רבים וטובים, לא רק בארץ, גם בעולם, הפקה טלוויזיונית לתפארת, שאין לה אח ורע. אם בכל זאת, עשינו את זה, זאת אומרת, שאת הכשרונות יש לנו ואת הכישורים יש לנו ואת היכולת יש לנו. מה שאין לנו – זה גוף מאורגן, מסודר, שפועל על פי הליך של מנהל תקין. והתנאי למנהל תקין, זה היררכיה. גם בג"צ קבע שחייבים להפעיל את רשות השידור על פי מיבנה היררכי. כשאין מיבנה כזה, כל השאר – חבל על הדיבורים. לא תהיה הבראה, לא תהיה רפורמה, לא תהיה רויזיה, לא יהיה שום דבר, אם לא יהיה קודם כל, לפני כל דבר אחר, חוק שיאפשר את זה.

לכן, אני מבקש שהכנסת תעשה כל שביכולתה, על מנת שהפעם, בעקבות דו"ח ורדי, יהיו לא רק דיבורים, אלא גם תיקונים אמיתיים לחוק, שיתוקן ויעודכן, על פי הניסיון המצטבר – ויש לנו, ברוך השם, נסיון של 35 שנה. אם זה ייעשה – אז יבוא שכרנו.

אני רוצה לסכם את הדיון. ועדת החינוך
והתרבות רשמה לפניה את הדיווח על דו"ח תפקוד רשות השידור, כפי שנמסר לה על ידי מזכיר הממשלה, על ידי עורך הדו"ח, האלוף במילואים רפאל ורדי וכן שמעה את תגובותיהם של יושב ראש הוועד המנהל של רשות השידור ושל המנכ"ל. כמו כן, רשמה הוועדה לפניה את הודעת מזכיר הממשלה בדבר הקמת צוות יישום, לביצוע הדו"ח. הוועדה מבקשת מצוות היישום לדווח לה, תוך חודשיים ולא יאוחר משלושה חודשים, על כוונתה, או על דרכי התארגנותה לביצוע הדו"ח ומבקשת לתת דעתה לשלוש בעיות שהועלו בוועדת החינוך:

I. בעיית הפוליטיזציה של שלב הביניים,

II. בעיית הרכב המועצה,

III. הבעיה של ההערה הגורפת באשר להדחת עובדים ברשות השידור.

הוועדה קובעת כי המצב ברשות השידור מחייב רפורמה יסודית, החייבת לכלול גם שינוי מקיף בחוק רשות השידור. עד כאן. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:15