פרוטוקולים/ועדת חינוך/227



פרוטוקולים/ועדת חינוך/227
ירושלים, ז' ב אדר ב, תש"ס
14 במרץ, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 80
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, כ"ב באדר א' תש"ס (28 בפברואר 2000), שעה 10:15

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
אופיר פינס-פז
ראובן ריבלין

יצחק תומר - מפקח מרכז מנח"י, משרד החינוך
רחל רותם - מפקחת ארצית, משרד החינוך
נצ"מ אודי אפרת - אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים
מאיר קראוס - מנהל מנח"י, עיריית ירושלים
יעקב אבישר - מנהל אגף לשירותי תחבורה והנדסה
מוטי סמט - סגן מזכ"ל ויו"ר סניף ירושלים, הסת' המורים
שמעון פרי - יו"ר ועד מנהלי ירושלים, הסתדרות המורים
מוטי ברעם - הסתדרות המורים
שי לחמן - יו"ר ארגון הורים ארצי
עו"ד בועז ארד - יו"ר ועד הורים עירוני, ארגון הורים ארצי
אסתר בנימין - ארגון הורים ארצי
עו"ד תמר פלד אמיר - המועצה לשלום הילד
פיס תרצה - גימנסיה גן נחום, ראשל"צ
שלומית אוריאן - אוניברסיטת חיפה
אשר רות - בית הספר "לאובק", חיפה
ציפי איזנמיין - תיכון "הראל", מבשרת ציון
גולדברג אהובה - בית הספר "גבעת גונן"
ג'בארין חאלד - בית הספר אום אל-פחם

יהודית גידלי

סיגל גורדון

משמרות הבטיחות בירושלים – הצעת ח”כ אופיר פינס-פז לדיון מהיר.





משמרות הבטיחות בירושלים – הצעת חבר הכנסת אופיר פינס-פז לדיון מהיר

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בנושא משמרות הבטיחות בירושלים. אנחנו דנים בהצעה הזאת על פי פרוצדורה חדשה שהתקבלה בכנסת. הכנסת עורכת ניסיון, שחבר כנסת רשאי להגיש בקשה לנשיאות הכנסת לדיון מהיר בוועדה אם הוא רוצה שנושא מסוים יידון דיון מהיר בוועדה הנוגעת בדבר. חבר הכנסת אופיר פינס השתמש בזכותו והגיש בקשה לדיון מהיר בשאלת משמרות הבטיחות בירושלים ונשיאות הכנסת הכירה בבקשה.

הבעיה הכללית היא, על פי מה שפורסם, שבירושלים הופסקה פעילות משמרות הבטיחות. אני מבקש מחבר הכנסת אופיר פינס להציג את הבעיה.

עדיין לא הופסקה.

היה איום של הפסקה ועל פי מיטב ידיעתי, האיום הזה נדחה לתקופה מסוימת עד שיימצא פתרון, אך המציאות היא מציאות קשה, שבה מוטלת על המנהלים אחריות אישית לכל דבר שעלול לקרות במסגרת הפעילות של משמרות הבטיחות במעברי החצייה, לא רק לגבי תלמידים אלא אפילו לגבי אזרחים שעוברים במעברי החצייה.

מצד אחד, זאת מציאות בלתי סבירה. מצד שני, הילדים שעומדים במשמרות הבטיחות מוגנים בתוקף ביטוח רגיל שיש לכל ילד בבית הספר ולא במסגרת ביטוח עודף שיש לשוטרים שעומדים במעברי החצייה או בהכוונת התנועה מטעם המשטרה.

על פי מיטב הבנתי, זאת לא בעיה ירושלמית, זאת בעיה כלל ארצית. לכן חשבתי שנכון שוועדת החינוך תעסוק בנושא הזה, זו בעיה אסטרטגית, ארצית. לפרוייקט הזה משותפים בתי ספר רבים ואני לא יכול להעלות על דעתי, שיכול להיווצר מצב שבו הפרוייקט נפסק על רקע הדברים האלה.

כמי שיש לו שני ילדים בבית ספר, אני מניח שכמו כל הורה אחר אני אהיה מאוד מודאג באם הפרוייקט הזה יסתיים.

אני רוצה לציין, שממש הודיתי לחבר הכנסת אופיר פינס פז, שהציע את ההצעה, וגם ביקשתי שהדיון הזה יתקיים אומנם על משמרות הבטיחות בירושלים, אבל בפרספקטיבה ארצית. כלומר, נדבר על המצב בירושלים מתוך ידיעה שאנחנו מתכוונים לכלל הארץ.

לצערנו הגדול, במשך שנה נהרגים יותר מדי תלמידי בתי ספר בתאונות דרכים, לאו דווקא בשעה שהם הולכים לבית הספר וחוזרים, אבל בתאונות דרכים במשך כל היום. לפי מיטב זכרוני, בכל שנה, יש לנו כיתה של תלמידים פחות. כלומר, מתוך 400 הרוגים בתאונות דרכים, כ-40 הרוגים הם תלמידי בתי הספר היסודיים וזה נתון מאוד מדאיג.


אני חושב שהאמצעי של משמרות הזהירות בדרכים הוא אחד האמצעים החשובים ביותר בתוך מערכת החינוך, משתי סיבות, לא רק שהם מאפשרים לילדים לחצות בביטחון ובבטיחות את הצמתים בדרך לבית הספר, אלא הם גם מחנכים את המשתתפים במשמרות לחינוך ולזהירות בדרכים. אם כל תלמידי כיתות ה' ו-ו' – שהם המשתתפים בפרוייקט הזה – עוברים את החינוך לזהירות בדרכים, בוודאי שיש כאן תרומה מאוד משמעותית.

לכן, האיום או החשש בהפסקת משמרות הזהירות בדרכים הוא תמרור אדום מאוד רציני.

לפניי נמצא מכתב, שנציגי המנהלים, שמעון פרי ומוטי ברעם, כתבו לשר החינוך, יוסי שריד, ב-12 בינואר, הם אומנם כתבו לו: שהחל מה-1 בינואר לא נשלח תלמידים לבית הספר, וזה נדחה ל-20 בפברואר, אני מבין שגם התאריך של 20 בפברואר נדחה. למתי זה נדחה?

עד סוף השנה.

אני מציע שניתן לנציגי המנהלים שעוררו את הבעיה הזאת לומר את אשר על ליבם, על מה ולמה יצא הקצף?

ראשית, לא מדובר בקצף אלא בדאגה, והשנה נכנסנו לדאגה נוספת שהאירה את עינינו לשים יותר דגש בנושא בטיחות הילדים. כאשר בדקנו את הנושא, מצאנו שהנושא פרוץ והמצב חמור ומדאיג. אני לא יכול להעיד על מקרה שקרה, על תאונה שהתרחשה או על ילד שנפגע בזמן שהיה במשמרות הבטיחות, אבל חשבנו שיפה שעה אחת קודם, שנקדים לפעול לפני שיתרחש אסון כי הרי אם חלילה יקרה אסון, יהיו כמה בעיות: ראשית, יחפשו את ראשו של המנהל, איך המנהל מציב ילדים בצמתים? שנית, מהרגע שהתלמיד עוזב את שער בית הספר, הוא מגיע לצומת ללא ליווי מבוגר, ופעמים רבות הוא עומד בכביש סואן. לא אחת אנחנו עדים לכלי רכב שלא נשמעים לילדים וגם למבוגרים שחוצים את הכביש ולא נשמעים למשמרות הבטיחות, הם מתעלמים מהמקל וחוצים את הכביש.

ביקשנו לבדוק את העניין ומתברר שהנושא פרוץ, אף אחד לא מוכן ליטול את האחריות וכולם רואים את האחריות על מנהל בית הספר. אנחנו מבקשים שהדברים האלה יהיו מעוגנים בחוק, שתהיה הגנה למנהל, המנהל לא נמצא בשטח, אי אפשר לבוא אליו בטענות.

למנהל אין הנחיות?

לא, למנהל אין הנחיות.

אין חוזר מנכ"ל?

יש חוזר מנכ"ל אבל אין הנחיות אופרטיביות, אין הנחיות ברורות למנהל. אם קורה אסון, מחפשים את ראשו של המנהל.

מה הקשר לבטיחות הילדים? הרי מישהו צריך לעשות את העבודה.

חשבנו על הנושא הזה והגענו למסקנה, יכול להיות שצריך להעלות את הרף של הגיל, שילדים מחטיבות הביניים או מהתיכוניים - שהם אחראיים יותר - שהם יעמדו בצמתים, ילדי כיתה ו' הם ילדים קטנים מאוד.

לא תמיד חטיבות הביניים נמצאות ליד בתי הספר היסודיים.

אם כן, מה טוב, ולא, אולי צריך לאמץ משמר אזרחי או אולי לגייס פנסיונרים.

אתם ממש מתנגדים לכל הקונספציה שתלמידי כיתות ה' ו' יעמדו במשמרות הזהב.

אני חושב שכל הנושא הזה שהתחיל לפני המון שנים, כאשר אנחנו היינו ילדים, זה היה טוב מכיוון שהתנועה הייתה דלילה, היה מספר מועט של מכוניות, היום המצב שונה, הכביש סואן וילדים עומדים במקומות מסוכנים. אנחנו שומעים בכל שבוע שמספר התאונות בארץ הולך וגדל.

אנחנו חושבים שהגיע הזמן, שניתן את הדעת לפני שייקרה אסון.

אני מבין שכרגע הסרתם את איום ההשבתה עד לסיום שנת הלימודים.

אין כרגע שום מסמך משפטי שמחייב את המנהלים להוציא את משמרות הבטיחות, אין חוק כזה. יש חוק הפיקוח אבל אין חוק המנהל. יש הרבה מאוד תפקידים שאינם מוגדרים כתפקידם של המנהל, ונושא הבטיחות עדיין לא מוגדר בשום חוק. אני חושב שהגיע הזמן לחוקק את חוק המנהל ולהגדיר את מעמדו.

אנחנו נקיים דיון נפרד על חוק המנהל אבל כרגע אנחנו מדברים על חוק זהירות בדרכים.

ילדים בכיתה ה' ו' יוצאים למשמרות הבטיחות ועומדים במקומות סואנים, לפעמים הם מתפרעים, אין בקרבם מבוגר שיכול להדריך אותם או לשמור עליהם. כמנהל בית ספר אני לא יכול לקחת אחריות על ילדים שנמצאים כמה מאות מטרים ממני, אין לי אפשרות לשמור עליהם.

אני זוכר, כאשר כיהנתי כמנהל בית ספר והוצאתי את ילדי כיתה ח' למשמרות הבטיחות, גם אז היו חרדות לא מעטות, בדיקות, בקרות והיערכות מתאימה. היום יש סימני שאלה לגבי כתות ו'.

לאור מה שקרה בבית הספר "לוריא", הגיע אלי ועד המנהלים ושאל אותי, והיה ויקרא אסון חלילה באחד הצמתים, האם אנחנו אחראים? עניתי: כן. הם אמרו לי, אנחנו לא מסוגלים להיות אחראים במקום שאנחנו לא נמצאים בו.

חוזר המנכ"ל מחייב, אין על כך ויכוח, יש בזה ערך חינוכי ממדרגה ראשונה, זה היה טוב לפני 20 שנה, כיום צריכים לעשות חשיבה מחודשת, מי אחראי, על מה אחראי, האם לקרב את ועד ההורים לנושא? בבית הספר שבו ילדיי לומדים, בשעות לחץ עומדים במעברים גם מבוגרים, ילדי תיכון שלפעמים מפגינים זלזול מוחלט בצעירים של משמרות הבטיחות, חוצים את הכביש על אף התמרורים. אם היה עומד אדם מבוגר הדבר היה נראה אחרת. ילדים מכיתה ו' בשעת לחץ אינם נותנים תשובות אמיתיות.

לנושא הבטיחות מי אחראי, זו שאלת השאלות. מנהלים היום נמצאים בחרדה בעניין הזה וזה בפרט לאור מה שקרה בבית הספר "לוריא". אף אחד לא רוצה להיות אחראי על דבר שהוא לא מסוגל להיות אחראי עליו.

עד לישיבה הזאת הרגשתי שכל הסיפור שהועלה לפתע, מתנהל סחור סחור, כאשר המרצע בעצם אינו יוצא מהשק. זאת הפעם הראשונה שאני שומע התייחסות לפרשה של בית הספר "לוריא", שלעניות דעתי ולדעתם של רבים, היא זאת שעומדת מאחורי כל הסיפור הזה.

מה עמדתכם?

מייד אתייחס לכך.

רבותיי המנהלים, עם כל הכבוד, אני חושב שמה שעשיתם בעניין הזה הוא שערורייה, שערורייה ממדרגה ראשונה. לא הייתי מצפה ממנהלים ואנשי חינוך במדינת ישראל לנקוט בצעד שאתם נקטתם. לקחתם מפעל בטיחותי, ממלכתי, שפועל עשרות שנים לשביעות רצונם של כל גורמי המערכת, מורים, מנהלים, הורים, תלמידים, אנשי משרד החינוך, ואיש לא השמיע קריאת תגר על העניין הזה בשנים האחרונות. אם היו מקרים של כמעט, לזה אני יכול להביא דוגמאות מכל תחומי חיינו, אבל לקרוא תגר על מפעל כזה ולהסתיר את האמתלה האמיתית לצעד שלכם? לזה לא פיללתי ולא מיללתי שכך ינהגו מנהלים בישראל.




כל הפרשה התעוררה אך ורק על רקע פרשת מותה של הילדה אמיליה כהן ז"ל, שנפלה אל מותה מחלון בית הספר "לוריא" בירושלים. כתוצאה מוועדת הבדיקה שהקים משרד החינוך והכוונה להעמיד את המנהלת לדין, מנהלי בתי הספר בירושלים השמיעו קולות מחאה, זה התפרסם גם באמצעי התקשורת.

מה, לא לגיטימי בכך שמנהל שרואה את עצמו פתאום חשוף מול פרשת אמיליה כהן, חושש לראות את עצמו חשוף מול אסון חלילה? מה לא לגיטימי בכך?

חששות טבעיים, שישימו את זה על השולחן. הוא אמר את זה עכשיו, קודמו לא אמר זאת, וכל ההתדיינויות שהיו בנושא הזה, מבחינה ציבורית הם הסתירו את העניין הזה.

אני לא מכיר שום התדיינות, זאת ההתדיינות, נמצאים כאן נציגי המורים, הנושא עלה, הם אמרו שני טיעונים, טיעון אחד שיש להם חשש ביחס לאחריות המנהל על פי תקדימים קודמים, ראה מקרה אמיליה כהן. טיעון שני, יש להם ספק, סימן שאלה, לגבי כל התועלת בהעמדת תלמידי כיתות ה' ו'. אפשר להתייחס עניינית לטיעונים האלה?

להתייחס עניינית כן, אבל לא תחת איומי השבתה.

אין כרגע איום השבתה עד סוף שנת הלימודים.

הוא הוסר עכשיו.

אתה לא היית בראשית הישיבה.

שמעתי את דבריך שהאיום הוסר ואני מברך על כך. אני מוחה על כך שהם יצאו באיומי השבתה מייד בלי לקיים דיון.

לגופו של עניין, רוב האירועים הבטיחותיים ורוב האסונות שקרו בשנה שנתיים האחרונות, התרחשו בתחומי בית הספר, לא מחוצה לו, להזכיר לכם, גם מקרה אמיליה כהן היה בתוך בית הספר, שני הילדים שנהרגו במקיף ו', בבאר שבע, אירעו בבית הספר. ילדים ותלמידים יכולים להיפגע בעיקר בתחומי בית הספר, יכולים להיפגע בשיעורי התעמלות, בחצר, במעבדות בתי הספר שזה מקום מסוכן והתרענו על כך בלי הרף, לא רק במשמרות הזהב, אם יש בעיה בטיחותית מסוימת, בבקשה, אפשר לקיים דיון, אפשר לשפר את נושא הבטיחות, אבל לא תחת איומי ההשבתה ובוודאי לא להציב את המפעל החשוב הזה בסימני שאלה ולגרור ערים נוספות ברחבי הארץ להשבתה. אני חושב שזה לא יאה ולא ראוי.

ההשבתה היא לגבי כל הארץ או רק לגבי ירושלים?

כן. בטבריה ובמקומות נוספים הודיעו, שבעקבות ירושלים גם הם מבקשים להשבית.

אמרנו בתחילת הדיון, שהבעיה שמתעוררת בירושלים אנחנו רואים אותה בפרספקטיבה ארצית.

אילו הייתי סבור שהדיון הזה מתקיים משום שמה שעומד לבסיסו זה דאגה לשלומם של הילדים, הייתי מברך על כך, אבל הקושי שלי נובע מכך, שהנושא עולה על הפרק משום שיש כאן דאגה לשלומם של המנהלים וזה לא מקובל עלינו.

אין ספק.

לא מקובל עלינו שהנושא עולה לדיון על רקע חרדה של המנהלים. אני מברך על הדיון אם הדיון הזה בא על רקע של דאגה לשלומם של הילדים.

לעניין אחריות המנהלים, אני סבור שזה דבר שאין לו שום בסיס ואין לו שחר. אילו המנהלים היו עושים בדיקה משפטית הם היו מגלים, שאם חס וחלילה ילד יפגע במקרה של תאונת דרכים ליד בית הספר במסגרת משמרות הבטיחות, אין שום סבירות שתוטל עליהם אחריות מכל סוג שהוא. וזאת מדוע? משום שבמישור האזרחי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שקיים מזה 35 שנה, קובע יתרון של איחוד עילה ואין שום אפשרות לתבוע אדם בגין אחריות אזרחית על פגיעה בתאונת דרכים כאשר יש כיסוי מלא לילד על פי החוק.

ומה יקרה אם יתברר שילד נפגע בתאונת דרכים כתוצאה מכך שתלמיד במשמר זהירות בדרכים פתח לו את הדרך שלא כהלכה, ואז בעצם יתברר שהילד הזה נעדר 50% מהשיעורים שהדריכו אותו המשמרות לזהירות בדרכים ואף על פי כן הוא הוצא למשמרות. התברר שבאותו שיעור שדיברו על הפתיחה הוא לא היה, מי נושא באחריות?

משום שבכל מקרה של פגיעה עקב אירוע שמוגדר בחוק כתאונת דרכים, יש כיסוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והכיסוי הזה קובע, שלא ניתן לתבוע כל אדם נוסף, יהיה מנהל בית ספר, יהיה כל אדם אחר, יש איחוד עילה מוחלט על פי סעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מהבחינה הזאת לא קיימת אחריות אזרחית.

אתה בוודאי מבין שהמורים לא יירצו לשמוע חוות דעת משפטית.

אם מדובר כאן באחריות פלילית, במקרה כזה אחריות פלילית יכולה להיות רק אם יש מצד המנהל התרשלות שקשורה קשר סיבתי.

איך קורה, שמנהל שולח תלמיד שלא הייתה לו שום הכשרה לעמוד במקום הזה?

במישור הפלילי, מנהל לא יכול לנער מעל עצמו את האחריות. מה מבקשים פה המנהלים? הם אומרים, תנו לנו חסינות מפני הדין הפלילי. הרי כל אדם נוטל על עצמו אחריות בתחומים שהוא עובד בהם. גם רופא כאשר הוא מנתח הוא לוקח על עצמו גם אחריות אזרחית וגם אחריות פלילית. כל אדם, ברגע שהוא מקבל סמכות, חייב לקבל על עצמו אחריות בפרט אם אתה הולך להיות מנהל בית הספר, ולכן, דאג לא להתרשל. כמו שאתה צריך לדאוג שחלון בית הספר יהיה מוגן על מנת שתלמיד לא ייפול ממנו אל מותו, אתה צריך לדאוג, שהתלמידים שיוצאים לתפקיד במשמרות הבטיחות יעברו הכשרה. בכך פעלת כפי שהיית צריך לפעול ולא תהיה אחראי.

אני מבין שעמדתכם ביחס לשאלה, האם תלמידי כיתות ה' ו-ו' ראויים ומתאימים למלא את התפקיד של זהירות בדרכים, היא תשובה חיובית.

ודאי.

ודאי.

חשוב שיירשם, שנציגי ההורים, גם יושב ראש ארגון ההורים הארצי, שי לחמן, וגם בועז ארד, יו"ר ועד ההורים בירושלים, תומכים בגישה שתלמידי כיתות ה' ו-ו', לאחר הכשרה מתאימה, יכולים למלא את תפקיד משמרות הבטיחות.

לתקן, תלמידי כיתות ה' לא עומדים במשמרות הבטיחות.

להיות מנהל זה תפקיד קשה, מעבר לתפקיד הפדגוגי הקשה והתפקיד הארגוני הקשה, החלק הבטיחותי הוא הקשה ביותר. לפני יומיים ביקרתי בבית הספר, דלף ברז, היה בוץ והחלקתי. חשבתי, לו הייתה רצה ילדה עם משקל קל משלי, היא הייתה שוברת את הרגליים. להיות מנהלים זה תפקיד קשה והתפקיד להיות אחראי על בטיחות בדרכים הוא אחד התפקידים הקשים. לא שמענו ממנהלים התנגדות לפעילות בבטיחות בדרכים, להפך, יש לנו שותפות יפה מאוד עם המנהלים בכל התוכניות שאנחנו מכניסים.




אני מציעה להוריד מהפרק את השאלה, איך מגינים על המנהלים במקרים של היפגעויות תלמידים? אני מציעה שזאת תהיה שאלה נפרדת שצריך לתת לה תשובה. שאלה שנייה, האם תלמידי כיתה ו' יכולים למלא את התפקיד של משמרות הזהב בימינו, בימים של תעבורה סואנת?

אני רוצה לספר לכם היסטוריה, משמרות הזהב התחילו בירושלים בשנת 1948, לפני 52 שנה, על ידי קלמן רביב, מורה לספורט בירושלים. אני שמחה שמנהלי ירושלים מעלים זאת שוב מחדש כי הגיע הזמן לבדוק את הנושא. לבדוק – כן, לא לבטל. הביטול היה ביטוי לחרדה.

לא ביקשנו לבטל, בשום פנים ואופן לא לבטל.

ההצעה להעלות את זה לבדיקה היא מבורכת בעינינו - - -

תסלח לי שאני מתקן אותך, במכתב שאתה חתום עליו כתוב: "לאור האמור לעיל החליט ועד מנהלי ירושלים והמחוז להסיר את אחריותו לכל פגיעה בטיחותית שעלולה להיגרם לתלמידנו בצמתים, בסמוך לכביש. החל מ-1.2.2000 לא נשלח תלמידים למשמרות הבטיחות וזאת כדי לדאוג לשלומם".

וההמשך הוא: עד שלא ידונו בכל הנושא הזה ויעשו חשיבה מחודשת.

רבותיי המנהלים, אני חושבת שפה כשלתם בניסוח, טוב שחזרתם בכם וטוב שאנחנו דנים בנושא. הנושא חשוב לדיון, הוא חשוב בשני פניו, בפן אחד, כיצד מגינים על המנהל? ופן שני, כיצד מלמדים את משמרות הזהב טוב ביותר?

אני רוצה להזכיר, לתלמידי כיתות ה' אסור לעמוד במשמרות זהב, נהפוך הוא, כאשר לכיתות ו' יש טיול, מנהלים פונים אליי לאשר לתלמידי כיתות ה' להחליפם, ואני אומרת: בשום פנים ואופן לא, תלמידי כיתות ה' צעירים. כשאנחנו היינו צעירים עמדנו במשמרות כתלמידי כיתות ח', בינתיים נעשה חיטוב לטוב ולרע, וכרגע עומדים תלמידי כיתות ו' כי הם הגדולים ביותר בבית הספר היסודי. אנחנו תומכים בכל מקום שבו קרוב בית ספר על יסודי להכשיר את הילדים המבוגרים יותר. במקומות שזה בלתי ניתן, אלה הבוגרים שיש לנו, אתם אנחנו צריכים לעבוד והשאלה איך? יש כמה דרכים. קודם כל אני מודיעה, רק כיתות ו', בימים שכיתות ו' לא יכולים, יש חוזרי מנכ"ל לשתף את ההורים.

מנהלי בתי הספר לא אחראיים למה שקורה במעברי החצייה, מנהלי בתי הספר אחראים לחינוך הילדים להכשרת המשמרות ולצורך כך כתבנו חוברת חדשה, אנחנו מכשירים את השוטרות ואת המורות לכך.

הפעילות של משמרות הזהב היא פעילות משולבת של משרד החינוך, הרשות המקומית ומשטרת ישראל, וכל שלושת הגורמים הם האחראיים. המנהלים לא קובעים איפה התלמידים יעמדו, זאת קובעת הרשות המקומית יחד עם המשטרה ועם מהנדס העיר, המנהלים אחראים לכך שתינתן הכשרה טובה לתלמידים כמו כן הם אחראים על בדיקה בהמשך.

גברת רותם, אני מייעץ לך להיות זהירה בדברייך, הדברים נרשמים בפרוטוקול, הם יכולים לשמש פעם גם לעדות בבתי משפט. את אומרת כאן דברים מאוד פסקניים ואני מבקש להעמיד אותך על חובת הזהירות.

אתה צודק.

יש דוח ביקורת משמרות זהב.

אני מבקש שתבהירי שוב את הסוגייה של אחריות המנהלים. אם יורשה לי לתת לך הצעה טובה, מותר לך לומר, אני לא יודעת, אני צריכה לבדוק.

אני רוצה לומר, שחלק מהדברים כתובים בחוזר מנכ"ל והדברים שטרם כתובים ייכתבו באחד מהחוזרים הבאים.

אני רוצה להבין את דברייך, משרד החינוך אומר, שמענו, ניתן תשובה מסודרת מוסמכת, ואני הייתי רוצה אותה בכתב כי היא גם סוגייה משפטית.

באשר לשאלה הראשונה, האם תלמידי כיתה ו' ראויים ומסוגלים למלא את התפקיד המצופה במשמרות הזהב? את אומרת באופן חד משמעי שכן.

כן, כאשר היא הכיתה הבוגרת ביותר. אם יש כיתה בוגרת יותר, נא לתת לכיתה הבוגרת.

אם בראייתך תלמידי כיתות ו' יכולים למלא את התפקיד, מה זה משנה אם יש כיתה ז' או ח'? אני לא מבין את הרציונל החינוכי.

לתת עדיפות לבוגרים.

הכישורים של הבוגרים טובים יותר.

השאלה היא, האם ילד בן 11 מסוגל למלא את התפקיד, ללא שאלה אם ילד בן 12 יכול? תמיד ילד בן 12 עדיף על בן 11, השאלה היא, האם ההכשרה נכונה?

כן.

מה קורה כאשר כיתה ו' לא נמצאת?

המנהל צריך להודיע להורי תלמידי כיתות א' ב' ו-ג' שבאותו יום לא מוצבים משמרות הזהב וההורים מתבקשים לדעת זאת ולפעול בהתאם, קרי להביא את הילדים. זה גם נכון לגבי ימי גשם סוערים. או אפשרות נוספת, להעמיד הורים או להעמיד מתנדבים.

בכל מקרה, לא יעמדו כיתות ה'.

לא יעמדו כיתות ה', כיתה ה' לא מסוגלת למלא את התפקיד.

משטרת ישראל פועלת בעניין הזה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והרשות המקומית. אנחנו ממלאים את התפקיד בעזרת 35 תקני כוח אדם שאנחנו מקצים לנושא הזה, ללמד ולחנך את הילדים בכיתות ה' ו' לזהירות בדרכים, בין השאר, אנחנו מלמדים את ילדי כיתות ו' עם השלטים בכבישים. אנחנו לא אחראים עליהם, אנחנו מתעסקים בפן החינוכי, מלמדים אותם כיצד לעשות את התפקיד.

הערה נוספת שאני מבקש להוסיף, אותם תמרורים שהילדים מציבים, אין להם שום משמעות חוקית. על מנת שתמרור עצור נייד כזה יהיה חוקי, הוא חייב להיות מאושר על ידי משרד התחבורה, נכון להיום, משרד התחבורה לא אישר את התמרורים ולכן מבחינה חוקית אין לזה משמעות. אם משמרות הבטיחות עומדים במקום שבו יש מעבר חצייה, ממילא הנהג חייב לתת זכות קדימה להולך הרגל במעבר החצייה, אבל אם במקום הזה מעבר חצייה, זכותו של הנהג קודמת לזכותו של הילד שרוצה לחצות גם אם השלטים האלה קיימים, כל עוד הם לא אושרו על ידי משרד התחבורה, נכון להיום הם לא אושרו.

יש לך ידיעה למה הם לא אושרו?

לא. בתפקידי הקודם כראש מחלקת התנועה במשטרה, ביקשתי כמה וכמה פעמים לאשר את התמרורים. מה שצריך לעשות, להגיש למשרד התחבורה רשימה של מקומות שבהם התמרורים האלה מוצבים, שבהן עומדות משמרות הבטיחות.

מה המשמעות המעשית?

אם הולך רגל חוצה את הכביש שלא במעבר חצייה, ברוב המקרים ניתן להעמיד לדין את הולך הרגל משום שהוא חייב לתת זכות קדימה לרכב. לעומת זאת, במעבר חצייה, החוק הופך את היוצרות ומחייב את הנהג לתת זכות קדימה להולך הרגל.

כלומר, במעבר חצייה, בין אם השלט הוא חוקי ובין אם השלט לא חוקי, הנהג חייב לתת זכות קדימה להולך הרגל. לזה אין משמעות אם לשלט יהיה תוקף של משרד התחבורה, כן או לא.

לא מדויק כי אם יהיה לו תוקף, הנהג יהיה חייב לעצור. במצב הקיים, במעבר חצייה הוא לא חייב לעצור אלא רק לתת זכות קדימה.

קל וחומר במקום שאין מעבר חצייה.

שם חשיבותו של השלט היא כפולה ומכופלת.

מבחינתך, תלמידי כיתה ו' מסוגלים לאחר הכשרה למלא את התפקיד של להיות שוטר בכביש?

אנחנו מכשירים אותם. אתה שואל אותי, האם ילד בכיתה ו' יכול למלא את המשימה? אין לי תשובה, אני לא יודע, אני לא איש חינוך. אנחנו מלמדים אותם משום שכך נתבקשנו, שאנחנו נכשיר.

מה הניסיון שלך מלמד גם אם אתה לא איש חינוך?

מה קורה בשטח, האם יש תאונות או שאין תאונות?

בהיסטוריה של משמרות הבטיחות, כמה תאונות התרחשו?

אפשר לספור אותן על יד אחת.

לעומת זאת, אי אפשר למנות כמה תאונות נמנעו.

מי יכול לשאת באחריות שתלמיד כיתה ו' בשל מנטלית, שכלית למלא את התפקיד, משרד החינוך או המשטרה? אתם מבינים מה התפקיד שהוא צריך למלא, אתם הגורם המקצועי שמבין את הסיטואציה שמתרחשת בכביש, המנהל לא מבין את הסיטואציה הזאת.

במשרד החינוך יש נאמני בטיחות שעוסקים בזה, אני מכיר את הנושא, אני בין אלה שמלמדים את הרכזים.

לנאמני הבטיחות יש מעמד חוקי?

אני לא יודע אם יש להם מעמד.

נאמני בטיחות הם מורים או תלמידים?

מורים.

מה פתאום, אף מורה לא מקבל שום הדרכה בנושא.

סליחה, אני מדריך אותם.

כמה זמן אתה מנהל?

אני מנהל במשך 17 שנה, מעולם לא ראיתי מורה שמקבל הדרכה בנושא, אני אומר לך באחריות.

אדוני המנהל, יש לך רכז בטיחות?

כרגע, בבית הספר החדש אין.

היה?

כן, היה.

הוא למד 112 שעות, מתוכם לפחות 30 שעות בנושא הזה.

שמעון פרי, אצלך יש רכז בטיחות?

אין דבר כזה, מעולם לא הוזמן מורה לקבל הדרכה בנושא בטיחות בדרכים.

ד"ר תומר, אנחנו מבקשים לדעת, מי היה רכז הבטיחות בחמש השנים האחרונות בבית הספר ממלכתי דתי "תלפיות מזרח" ובבית הספר הממלכתי "יד המורה" ברמת אשכול? ואם היה, איזה הכשרה הוא קיבל ובאיזה שנה?

אני רוצה לומר, במקרה אשתי הייתה רכזת בטיחות בדרכים בבית הספר "תלפיות מזרח". אני אומר לך, שאצלי, במרכז ההדרכה לבטיחות בדרכים, מתנהלים בשעות אחר הצהרים ובערב קורסים להדרכה – אשתי השתתפה בהם.

אני רוצה לתקן, מיניתי מורה שהיא אחראית לנושא הזה.

והיא עברה השתלמות של 112 שעות?

לא, אבל אני מוכן לבדוק.

לאור האינפורמציה שנמסרה כאן על ידי המנהלים, אני מבקש לדעת, האם בחמש השנים האחרונות היה רכז, מתי הוא קיבל השתלמות?

אנחנו עוסקים במפעל יפה של מערכת החינוך ומעבר לשאלה של בטיחות בדרכים זה מפעל שיש לו משמעות ערכית, חברתית וחינוכית, נדמה לי, שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ על מנת לשמר את המפעל הזה.

בצד זה אני רוצה לומר, שהצד המהותי, הבעיות שהעלו המנהלים הן בעיות של ממש, ואני מוכרח לומר, שדבריו של ניצב משנה אפרת, שהוסיף למבוכה, לפחות מבוכתי שלי, מחזקים את דעתי, שיש כאן כמה דברים שצריך לעשות סדר.

אני לא רואה בושה בכך שמישהו חרד שתוגדר אחריותו באופן ברור, זכותו של המנהל לדעת מהי אחריותו. אנחנו כמערכת נטיב לומר למנהלים שבאים למכרז, זאת אחריותכם, אם אתה רוצים לקחת את התפקיד, בבקשה, אבל זה כולל את הדברים הבאים.

אני מוכרח לומר, שגם אם המוטיבציה להעלאת הדיון באה מהאסון שקרה ב"לוריא", למרות כל הוועדות שקמו כמערכת בעקבות פרשת "לוריא", עד היום לא חזרנו לשטח עם הגדרות ברורות של אחריות המנהלים. כל זמן שאנחנו לא חוזרים, החלל הזה נזקו מרובה. נטיב כולנו לעשות אם נאמר להם, זאת אחריותכם ומי שלא רוצה שלא יישא בנטל.

חבל מאוד שהעניין הזה בא בצד איום של השבתת הפעילות הזאת, אבל אני שמח שהמנהלים נענו לבקשת כולנו ובהחלט אפשרו את הדיון. פניתי למנהלת הכללית של משרד החינוך וליועצת המשפטית של המשרד, נדמה לי שצריך לאסוף את כל הגורמים הרלבנטיים, משרד החינוך, משטרת ישראל והרשויות, ולנסות להגדיר את האחריות הכוללת ואת הפן המשפטי באופן כזה שהמנהלים יידעו את אחריותם, כך שנוכל לשמר את הפרוייקט הזה ללא שחששות כאלה ואחרות יביאו לפגיעה בו.

אין לי ספק, שברוב רובם של המקרים, תלמידי כיתות ו' כשירים ויכולים למלא את התפקיד. אני גם רוצה לומר, שאם תקום ועדה שתדון בעניין, אני אמליץ לבחון את הסוגייה הנ"ל. נדמה לי שיש צמתים מסוימות, שמן הראוי, שמשטרת ישראל תעמיד בסביבה שוטר, זה לא יזיק לבטיחות. יש מקומות שהעניין צריך בחינה נוספת.

מי קובע את המיקום?

המשטרה.

והעירייה.

מי יודע איפה הילד צריך לעמוד?

המנהל.

למנהל יש מפה והוא יודע? כלומר, אם אני אבוא למנהל בית הספר "תלפיות מזרח" ואומר לו, תראה לי את ההוראות בכתב, את המפה, איפה הילדים עומדים, זה יהיה כתוב?

הוא יידע לומר לך איפה הם עומדים וגם כמה עומדים. חשוב לדעת, המנהל לא מציב, הוועדה מחליטה גם כמה.

מי מראה לו זאת?

שוטרת ההדרכה מראה למנהל ולרכז הבטיחות.

אני מוכרח לומר, שכתוצאה מהדברים ששמעתי כאן, אני לחלוטין לא שקט. מנהל 17שנה לא מכיר את האדם שצריך להיות אחראי מטעמו על דבר שהוא שולח ילדים לפעילות חוץ בית ספרית? יש בזה אחריות, כלומר, הדברים האלה לא מוסדרים בעליל.

אני שומע את מאיר קראוס בשבחה של הפעילות הזאת, לעומת זאת, במערכת שאתה אחראי לה נמצאים אנשים או מנהלים שלא יודעים על מה מדברים. לא מדובר כאן בהשתלמות של שלוש שעות, מדברים על השתלמות של 112 שעות, 112 שעות זה סימסטר באוניברסיטה, איך קורה שהמנהלים לא יודעים על כך? יש כאן משהו "דפוק".

הנושא של משמרות הבטיחות בירושלים מסודר מאוד, אני חושב אפילו יותר מסודר מכל הערים בארץ. מה שמפליא אותי, שמנהל בית ספר לא יודע מי זה רכז הבטיחות שלו שהוא מאשר לו את התוספת בשכר.

יש מפות לענייני המסלול הבטוח. בכל תחילת שנה אנחנו מחלקים מפות המסלול הבטוח על מנת שהורים לילדי כיתה א' ילמדו את הילדים מהו המסלול הבטוח שבו נמצאות משמרות הבטיחות. הם מקבלים עלון בחתימתו של ראש העיר ומנהל מנח"י, עם דף הסבר איך הם צריכים ללכת, כיצד לשמור על ביטחונם, ואני נמצא כאן ומרגיש כאילו שאין משמרות בטיחות.

הרושם אחר, הרושם הוא, שיש משמרות בטיחות אבל שהמנהל מנותק מהן, זאת ההרגשה. מצד אחד, המשמרות קיימות, אבל מצד שני, הרושם שנוצר כאן, שהמנהל שאמור לשאת באחריות הוא מנותק מהתהליך.

אי אפשר לדבר בהכללה, אני מכיר הרבה מנהלים שמכירים את כל הנושא.

רושם לחוד ומציאות לחוד.

את הרושם אני מקבל רק מהדיונים בוועדת החינוך.

המציאות שונה.

רושם לחוד ומציאות לחוד. יש לי הרושם, שעל בסיס מה שעמד ביסוד הדברים, הגדילו כאן את המהומה, אני לא רוצה לומר: מהומה על לא מאומה, אבל המהומה היא קצת גדולה וזה לא כצעקתה. אנחנו כולנו רואים את המשמרות, רובנו הורים, המשמרות הללו עובדות, העסק דופק, נא לשים את הדברים בפרופורציה. אני חושב, שהמפעל הזה – גם אם אפשר להצביע על תאונה בודדת ב-20 השנים האחרונות – חסך הרבה מאוד קורבנות.

אין לנו ספק, שמשרד החינוך רואה בנושא הזה משימה לאומית ראשונה במעלה וכך אנחנו מתייחסים לזה.

ידידיי ועמיתי המפקחים, לא מקובלים עליי דברים רבים שנאמרו כאן, אבל את הסדר לא נעשה כאן. לא מקובלת עליי האמירה, שחוזר המנהל לא מחייב, אין דבר כזה, אלה הוראות מחייבות לגבי כל עובדי המשרד, כל עוד הם עובדי המשרד ההוראות האלה מחייבות אותו לכל עניין, לכל פסקה ולכל מילה.

אדוני היושב ראש, חוזר המנהל הכללי, חוזר תש"ס 1א', יוצא מדי שנה בשנה, הוא יצא ב-1 בספטמבר 1999, חובתו של מנהל בית ספר – כל מנהל בית ספר במדינת ישראל – לקרוא היטב את החוזר הזה. בעמוד 54 בחוזר כתוב - - -

כמה עמודים יש בחוזר?

מה זה משנה? יש בו 250 עמודים, זה משנה?

בעמוד 54, סעיף 4(3) – רכזים לבטיחות בדרכים בבתי ספר: מצוין כי בבתי הספר פועלים כ-1,500 רכזים לבטיחות בדרכים. עוד כתובים חובותיו של הרכז, מה הוא צריך לעשות.

זה חוזר על משהו שהיה קודם לכן?

בוודאי, זה רענון, עדכון מדי שנה.

אם מנהל בית הספר הנכבד וכמוהו כל מנהל בית ספר היה קורא את החוזר הזה, היה שואל את עצמו, איפה הרכז שלי? מדוע אין לי רכז? ואם אין לו רכז, מדוע הוא לא ממנה? הרכז הזה אמור להיות המקצוען בבית הספר לבטיחות בדרכים.

איך אתה מסביר מה שקרה כאן בוועדה?

אינני יודע, אמרתי, זה עניין לבדיקה שלנו מול שני המנהלים הללו ואולי גם מנהלים נוספים.

אני אומר לוועדה, חוזר המנהל הכללי מחייב את כל מנהלי המוסדות במדינת ישראל לקרוא מילה במילה, שורה שורה, ואנחנו סמוכים ובטוחים שהם אכן קראו את החוזר, ואכן ממלאים אותו שורה אחר שורה, שאם לא כן, הם לא ממלאים את תפקידם, אני אומר את זה בצורה ברורה וחד משמעית.

מבחינה מקצועית, נכון שמנהל בית הספר אינו חייב להכיר את הנושא, לשם כך הוא האציל סמכות על רכז הבטיחות. כמו שאמר יעקב אבישר, יחד עם הרשות המקומית, יחד עם משרד התחבורה, בעזרת המשטרה, המשרד מממן את אותם קורסים מחייבים של 112 שעות למען הרכזים, ואם הרכז לא עבר את הקורס הנ"ל, חובתו של המנהל לדאוג, שהרכז שלו אכן יעבור את ההשתלמות, זו חובתו של המנהל, זה תחום אחריותו של המנהל, לדאוג שיהיה רכז, לדאוג לכך שהרכז יוכשר.

אני מקבל את דבריו של חבר הכנסת אופיר פינס-פז, יש מקום לעשות רענון ולבדוק מחדש את נושא הבטיחות, אנחנו ניתן תשובה בעניין. היינו בדיון אצל מנכ"לית המשרד, סיכמנו שהמנכ"לית תוציא כתב מינוי לוועדה, שעד סוף השנה תבדוק את כל הנושא, יחד עם הורים, יחד עם משרד התחבורה, עם המשטרה, עם המחלקה לייעוץ משפטי שלנו, על מנת לתת תשובות לשאלות שנשאלו כאן.

אבל אני חוזר ואומר, החוזר הוא חוזר שמחייב את כולנו ואי אפשר לטעון, אנחנו לא יודעים מזה, אנחנו לא יודעים מה קרה. זה רק אומר שלא קראתם את החוזר ולא מילאתם את ההוראות כפי שכתובות בו.

אני מצטרפת לדברים שנאמרו כאן, אנחנו מבין המסנגרים בנושא המשמרות, הן בערך החברתי והחינוכי, הן בהיבט של חינוך הילדים לאחריות – שזה לא עלה כאן אבל אני חושבת שזה חשוב – גם לאחריות אישית וגם אחריות לזולת.

מרוב הדוברים עולה, שכרגע צריך לבדוק את האפשרות לשפר ולא את האפשרות לבטל. לשפר על מנת להבטיח שאנחנו שולחים ילדים לבית הספר שהם גם מבוטחים וגם בטיחותם מובטחת. ואם יש איזשהו חשש, צריך לבדוק את החששות. אם יש חששות שנתמכים בעובדות, צריך לבדוק אותם כי בוודאי אנחנו לא רוצים לפגוע בילדים, אבל גם כאן להדגיש את הערך שהילדים יהיו על הכביש. גם אם יש מסקנה לגבי הגיל או לגבי אפשרות לשלב מבוגרים, אז לשלב מבוגרים או ילדים בוגרים יחד עם הילדים הצעירים כי אני חושבת שההנחלה של הערכים שמועברים דרך משמרות הזהב היא חשובה בגיל צעיר כי כבר מגיל צעיר הילדים נמצאים בכבישים זה לא שהיציאה שלהם לכביש נדחית עד כיתה ח', אבל לעשות שילוב, אם יש בכלל מקום לשילוב כי יכול להיות שכיתה ו' יכולה למלא את התפקיד, זה לא לי לקבוע. בכל מקרה, לא לבטל את המפעל הזה וכן לפעול לאבטחה טובה יותר של הבטיחות ושל הביטוח.

האם נמצא כאן איזי נתנאלי ממשרד התחבורה?

לא, הוא לא הגיע.

הוא רשום כמי שאישר את השתתפותו.

ראינו בעצם שלכל אחד יש דעות שונות לגבי תפקיד המנהל. אני גם מנהל ואני בהחלט חושש לנפשי לאחר מקרה שקרה. אני רוצה לדאוג לעצמי כמנהל ואני אומר, יש אי בהירות לגבי נושאים רבים, אני לא יודע מה תפקיד המנהל.

תסלח לי, אתה במשך 17 שנה מנהל, ראית משמרות בטיחות בבית ספרך שפועלות יום יום ולא גילית אי בהירות שחייבה אותך להפסיק מייד את העניין כי יש איזשהו מצב שאתה עלול לסכן את הילדים. האם אין כאן ניסיון לעשות פוליטיקה?

אני מודה, בהחלט כאן.

מר ברעם, עליתם על האוטובוס הלא נכון.

אני רוצה לומר, בעקבות מה שקרה בבית הספר "לוריא", אני חושב שהמנהלים חשופים לכל תביעה משפטית בכל מיני נושאים.

מילה נוספת, לא אמרתי שהוראות המנכ"ל אינן מחייבות אותי, אמרתי שההוראות הללו אינן חוק.

כל עוד הן לא נוגדות חוק הן מחייבות אותך.

מה שהוא אומר, שהוראות המנכ"ל הן הוראות מינהליות במישור המשמעתי, אין להן בסיס פלילי. כלומר, הן לא הגנה לצורך תביעות פליליות וכדומה. זה חלק מחוסר אי הבהירות.

לכן אני מציע, אחת ולתמיד, להגדיר במסמך משפטי, מהם תפקידיו של המנהל.

אני פונה אליכם המנהלים, מאז מותה של אמיליה כהן ז"ל, החלטתם "לעשות" ראש קטן ולהסיר כל אחריות מעליכם. אני מוחה על כך. בשנתיים האחרונות הסתובבתי בבתי ספר, היו מנהלים שהתלוו אליי לסיורי בטיחות בבתי ספר והיו מנהלים שאמרו לי, תסתובבי ותראי מה שאת רוצה. אני שואלת אתכם המנהלים, האם יש חוזר מנכ"ל שקובע, שיש אנשים מסוימים שאסור להם להימצא בשטח בית הספר בזמן שיש תלמידים בבית הספר? מאז שנכנס נושא הניהול העצמי, יש מנהלים שעושים מה שהם רוצים והם מכניסים אנשים לבית הספר בשעות הבוקר, בשעה שתלמידים נמצאים בבית הספר.

ועד ההורים המחוזי הקים ועדה משותפת למנהלים, הייתה רק פגישה אחת.

איך זה מתקשר?

מנהלי בתי הספר מכניסים לבית הספר בשעות הבוקר אנשים שלא צריכים להסתובב בתחומי בתי הספר ואתם רוצים להוריד מעצמכם את כל האחריות שיש לכם על הילדים שלנו. אני שואלת, אם יקרה משהו, גם אז תתנערו מכל אחריות?

אנחנו לא משחקים ראש קטן, ההפך הוא הנכון. היות והילדים מוצבים במעברי החצייה ללא השגחת מבוגר, ביקשנו לכך תיקון, אנחנו רוצים לדעת מה קורה. קראתי את חוזר המנכ"ל, ואחראי לכך גם אותו מורה שלא יכול להיות אחראי למקרה של טרגדיה שתהיה, במקרה כזה המנהל נותן את הדין ולזה רצינו לעשות תיקון.

אנחנו אחראיים בתחום שאנחנו יכולים להשגיח בו, בשטח בית הספר, במעבדות, במקום שבו נמצא מבוגר, אך בצדי הכביש אין מטעמי מבוגר שיכול להשגיח, וזה התיקון שביקשנו, הדבר הזה צריך לקבל חשיבה נוספת.

לדעתך זה הכרחי?

במקרים מסוימים זה הכרחי.

כיצד במשך 30 שנה התמודדת עם זה?

יש הרבה דברים שלא חשבנו עליהם לפני 30 שנה כמו למשל סורגים בכל בתי הספר, מתי קורה השינוי? כאשר מתרחשת טרגדיה ואז אומרים איפה היינו, איפה טעינו? אנחנו בסך הכל מבקשים לשים דגש לנקודה הזאת, להביא זאת למודעות הציבור. תלמידים מטעמי נשלחים לכבישים ואני מבקש לדעת מי משגיח עליהם, מי האחראי? אם תאמרו לי שאני אחראי, אני מקבל את האחריות, אני אלווה אותו בכל בוקר ואעמוד אתו, כמובן שארצה לקבל הדרכה, מעולם לא קיבלתי הדרכה בעניין.

מי מנע ממך לקבל הדרכה?

אף אחד לא מנע זאת ממני. תזמינו את המנהלים ותנו להם הדרכה, זה רעיון.

אני חושב שמיצינו את הדיון, לפני שאציע הצעת סיכום, אני רוצה לומר את דעתי. נחה דעתי שהנושא שניסיתם להטיל בו ספק, האם תלמיד בכיתה ו' שעובר הדרכה, מסוגל ויכול למלא את התפקיד? התשובה שלי חד משמעית, כן. תמיד רצוי שיהיה יותר מבוגר, אבל במציאות הקיימת, החלופה האופטימלית, שילד בכיתה ו' יכול למלא את התפקיד. זה לא האידיאל, זה לא הכי טוב שיש לנו, אבל אם לא נציב אותו, המציאות תהיה רק גרועה יותר.

שנית, המציאות שיהיה מבוגר ליד הילדים, היא מציאות בלתי אפשרית. חבל לבקש דברים שאני חושב שהם בלתי מציאותיים. אתה שואל אותי אם זה טוב? אני תומך בדעתך, הלוואי שהיה מבוגר בכל צומת שעומדים ילדים, היה מלווה אותם מבית הספר, מדריך אותם, בכלל הכי טוב שהיה שוטר, אבל זאת מציאות שהיא בלתי אפשרית ובחיים אנחנו צריכים לקבל הכרעות של החלופה הפחות גרועה מבין כל החלופות האחרות.

המפעל הזה הוא מפעל חשוב, יש לו ערך בטיחותי, יש לו ערך חינוכי, יש לו מכל הצדדים רק ערכים חיוביים בצד סיכונים מסוימים אבל הצדדים החיוביים גוברים מאוד.

אני השתכנעתי מאוד, שאתם ראויים לכך, שיהיו הגדרות מדויקות יותר באשר לאחריות שמוטלת עליכם. אנחנו חיים היום בתקופה, שאנשים רוצים, וזכותם, שתחומי אחריותם יובהרו למה הם מחויבים. משרד החינוך והתרבות רשאי לומר לכם, אתם תהיו אחראיים על ילדים אף על פי שאין משגיח במקום. צריך להגדיר כאן, מה אתם צריכים לעשות כדי שבכך תמלאו את חובתכם. לדעתי התשובה פשוטה מאוד, אבל אני לא משפטן ולכן צריכות להיות תשובות משפטיות.

שמענו מנציג המשרד, שמנכ"לית המשרד עומדת להקים צוות שיגדיר את הנושא, כולל את נושא הביטוח שהוא גם ראוי לדיון. הייתם צריכים לומר, רבותיי, לאור מקרה אמיליה כהן ז"ל, יש לנו בעיות, שאנחנו לא יודעים עד היכן מגיעה אחריותנו, יש לנו שאלות לגבי הביטוח, זו זכותכם המלאה לדרוש הבהרות, ואני חושב שחובת המערכת, משרד החינוך, ועדת החינוך, לעזור ולהגדיר את הדברים.

אני פונה למנהלים, בשנה הקודמת היינו עדים למצב שבו מנהלים ביקשו להילחם מלחמה מקצועית על תנאי שכר – שהיא בהחלט ראויה – היינו מוכנים להבין את טענותיהם ואפילו לתמוך בהם במידה רבה, עד אשר הם החליטו שהם צריכים לנהל את המאבקים שלהם על גבם של התלמידים. הדבר היה בהקשר לנושא החוץ בית ספרי. אלה היו המורים והמנהלים של בתי הספר התיכוניים, והתלמידים במשך שנה לא קיבלו את החינוך הכי חשוב שקיים, אהבת הארץ, נושאים של אמנות, טיול והכרת הארץ, חברה וכל אותם דברים שהם כל כך חשובים, אולי אפילו יותר חשובים מהתוכן שנלמד בשיעורים עיוניים.

הרושם שאני מקבל, שאתם אומרים, אם אתם מתייחסים אלינו כך, אנחנו נראה לכם איך אנחנו משיבים.

נכון שתוך כדי הדיון כאן התבררו דברים שלהערכתי הם לא מייצגים, שבו מנהלים לא יודעים על קיומם של ההליכים הקשורים במשמרות הזהב. אלה דברים שלא מתקבלים על דעתי, אני יודע שכשנות קיומה של המדינה כך שנות הפעולה החשובה הזאת שגרמה לכך שהילדים מקבלים אחריות וגם שומרים על הבטיחות.

אני מציע לכם לרדת מהעניין הזה של לעשות שימוש בנושא אחד כדי להשיג דברים חשובים כשלעצמם בנושא אחר.

אני חושב שהנושא הזה הוא נושא חשוב, נושא פעילות המשמרות הוכיח את עצמו, אני חושב שהוא מוסדר ומעוגן מכל הצדדים. יכול להיות שצריכה להיעשות חשיבה מחודשת לגבי מעמדו של המנהל, אחריותו, אבל אל תעשו את זה כאשר אתם מקיימים סנקציות עקיפות ולא ישירות תוך ניסיון להטעות ולעשות פוליטיקה.

אני רוצה לסכם את ישיבת הוועדה. ועדת החינוך והתרבות קובעת:

1. למשמרות הזהב במערכת החינוך יש ערך בטיחותי ראשון במעלה ובנוסף לכך, ערכים חינוכיים וחברתיים חשובים ביותר. ולכן קובעת הוועדה, שהמפעל החינוכי חייב להימשך ולהתבסס.
2. הוועדה רשמה לפניה את הודעת הסתדרות המורים, שאיום ההשבתה נדחה עד סוף שנת הלימודים. יחד עם זאת, מבקשת הוועדה מהסתדרות המורים, להסיר מסדר היום את נושא השבתת האיום בהשבתת משמרות זהירות בדרכים.
3. הוועדה התרשמה שתלמידי כיתות ו' ראויים למלא את תפקידם במשמרות הזהב לאחר שעברו את ההכשרה הדרושה, גם בלי ליווי מבוגרים.
4. הוועדה תומכת בבקשת הסתדרות המורים להגדיר את תפקידי המנהל ואחריותו בסוגיית משמרות הזהב. כמו כן, לבדוק את נושא הביטוח בהבנה בין המשרד להסתדרות המורים. המשרד יגיש את המלצותיו או מסקנותיו לוועדה עד חודש יוני.

הייתי מציע דבר נוסף, לגבי אותם בעלי תפקידים בבית הספר, הרכזים וכדומה.

הכל כתוב בחוזר המנכ"ל, תקרא אותו.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.





הישיבה ננעלה בשעה 11:50.