פרוטוקולים/ועדת חינוך/150



פרוטוקולים/ועדת חינוך/150
ירושלים, כ"ט ב אדר א, תש"ס
6 במרץ, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 76
מישיבת הוועדה לחינוך ולתרבות
שהתקיימה ביום ד', י' באדר א' התש"ס, 16.2.2000 בשעה 09:07

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
שמואל הלפר
קולט אביטל
גנדי רייגר

משרד החינוך:
שאול יהלום – סגן השר
דב אייזן – מנהל האגף לחינוך היהודי בתפוצות
יורי ספריקוט – לשכת הדוברת
עו"ד ורד ברקוביץ – מהיועץ המשפטי
יעל פרבר – מתאמת השר לכנסת ולממשלה
עו"ד איריס שלו – הלשכה המשפטית
יוחנן בן יעקב – אחראי על תוכנית חפציב"ה

אורי אליאל – רפרנט אגף תקציבים

עמוס חרמון – יו"ר ועדת החינוך
אליעזר שפר – ראש המחלקה לפעילות ציונית
עמוס להט – מנכ"ל המחלקה לחבר מדינות עצמאיות

צבי קן תור – סגן ראש נתי"ב

תלמידי גבעת גונן בירושלים

ישעיהו יחיאלי – ראש מינהלת

אהוד פלג – מנהל היחידה לאקטואליה ולהפעלות במרכז
לטכנולוגיה חינוכית

החינוך היהודי בתפוצות – במדינות חבר העמים

יהודית גידלי

רקורד שירותי הקלטה

אני חושב שכל הנוגעים בדבר כאן יכולים
להסכים שהעניין של החינוך היהודי בחבר העמים הוא עניין חשוב על רקע כל המאורעות שאירעו לעם היהודי ולחבר העמים בעשור האחרון, ועל יסוד זה שמדינת ישראל קלטה עלייה של קרוב למיליון נפשות מברית המועצות בעשור האחרון.


הרקע של ניתוק העם היהודי מהיהדות במשך שבעים שנות הקומוניזם, כמובן שיצר בעיה מיוחדת לחינוך היהודי, מפני שעם השינוי הפוליטי שהיה בברית המועצות ועם זה שניתן היה לחדש את החיים היהודיים, בעצם היו צריכים להתחיל מאפס. לא היה שום מוסד חינוכי יהודי עד לפני עשר שנים, ותוך עשר שנים הוקמה מערכת החינוך.


בחבר העמים, בשונה ממדינות העולם האחרות, מדינת ישראל מעורבת באופן ישיר במערכת החינוך. בכל העולם, בעצם רק הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית מעורבות. המעורבות של הממשלה היא מיזערית או כמעט שלא קיימת, ואילו בחבר העמים המצב שונה; זה התחיל עם המעורבות של לשכת הקשר עוד לפני השינוי הגדול, ולאחר מכן גם עם משרד החינוך והתרבות.


אני השתתפתי ביחד עם קבוצת חברי כנסת שביקרה במדינות חבר העמים בחודש ספטמבר כאורחי הסוכנות היהודית. למדנו במישרין, ובאותה הזדמנות גם נפגשנו עם אנשי לשכת הקשר באותם מדינות שביקרנו בהן. ביקרנו באוקראינה וביקרנו ברוסיה. מלבד זה גם יש לי ידע אישי מביקורים קודמים, שהייתי אורח לשכת הקשר מספר שנים קודם לכן.


אני מצפה מהדיון הזה שקודם כל נבחן מה קיים, נראה גם מה ההישגים, אבל בעיקר נשתדל לבחון מה הבעיות ומה הפתרונות האפשריים, ואיך אנחנו יכולים להביא להרחבה, לביסוס, להעמקה של החינוך היהודי בתפוצות; גם בחלקה של הסוכנות היהודית, שזאת משימתה הטבעית, וגם בכל מה שקשור בפעולות הממשלה.

אני חושב שהעיקרון של כל העניין הוצג היטב
בדברי הפתיחה שלך. מדינת ישראל כמדינה שהציונות היא אחד מערכיה מצד אחד, ומן הצד האחר כמדינה שרואה את עצמה כמדינת העם היהודי כולו, בוודאי רואה את עצמה עם קשר ישיר לכל התפוצות, לכל הגולה, ואין ספק שהחינוך הוא אחד העניינים המרכזיים. השאלה היא עד כמה מדינת ישראל כמדינה, וממשלת ישראל, כמובן באמצעות משרד החינוך, עד כמה טיפולן הוא ישיר בנושא של בתי הספר והחינוך במובן הפורמלי.


עסקנו בישיבה מיוחדת בעניין שנקרא לו "העולם כולו", למעט חבר המדינות לשעבר. נמצא כאן מר דב אייזן, שזאת מחלקה חדשה, אגף חדש במשרד החינוך והתרבות, שהוא עוסק בנושאים האלה מתוך מגמה של יותר שיתוף פעולה, בוודאי לא החזקה או הקמה של בתי ספר; אלא שיתוף פעולה, רעיונות, מוקד של תוכניות לימודים, שיתוף פעולה עם הסוכנות וההסתדרות הציונית בכל מה שאפשר, אימוץ ושילוב בתי ספר - ובזה עסקנו, ולא נעסוק כאן.

מבחינה ישירה משרד החינוך והתרבות מפעיל, מלבד בחבר המדינות, רק עוד מקום אחד, וזה בית ספר ישראלי בפריז. ישנו רק בית ספר אחד, שני בתי ספר ישראליים, אחד הוא במוסקבה. בית הספר הישראלי שהוא מחוץ לכל התמונה זה רק בית ספר אחד. לעומת זאת, אכן כמו שאמרת, בחבר המדינות מפעילה המדינה חינוך פורמלי פשוטו כמשמעו. מדובר בארבעים בתי ספר ובכמאתיים בתי ספר של יום א', שזה ללא ספק אחד הדברים המקיפים שאנחנו עושים במקום. כמובן שהעבודה של משרד החינוך היא באמצעות לשכת הקשר ובשיתוף פעולה איתה, ויש לנו גם עמדות חפיפה עם הסוכנות.


ישנה עוד תוכנית, שהיא גם התוכנית נעל"ה (נוער עולה ללא הורים), הגם שבשבוע שעבר קיבלנו את פניהם של ניצני תוכנית נעל"ה בדרום אמריקה. התוכנית שלנו גם לפתח את התוכנית לארצות נוספות כגון צרפת. הרי המשקל העיקרי של התוכנית, שלשם כך היא גם נוסדה, הוא חבר העמים, שזה בא ואומר מצב הפוך, לא שאנחנו מחנכים שם, אלא שאנחנו מביאים לכאן למשך שלוש שנים ושומרים קשר במשך כשבע שנים עם תלמידי תיכון שנמצאים בחבר העמים ובאים למדינת ישראל ללמוד כאן את לימודיהם התיכוניים, מתוך מטרה שהם כמובן יישארו בארץ, ואם ירצה השם גם יעלו עימם את משפחותיהם.


אלה שתי תוכניות מהפכניות שבאה המדינה ואומרת: המחוייבות שלי היא לא מחוייבות על המילים, ולא מחוייבות של ערכים, אלא מחוייבות ממש בפועל. מעבר לדברים הפורמליים, הדברים גם מאוד מרגשים כאשר אנחנו, או כל אדם המבקר במקום, רואה את תחיית היהדות דרך החינוך; וככל שאנחנו מתקדמים בשנים, ויותר ויותר יהודים עולים הנה, הרי שלפעמים ההתרגשות עולה וגוברת כאשר אתה עדיין אחרי עשר שנים של עלייה, עדיין מוצא שם את ההתעוררות היהודית, ועם כל הבעייתיות שיש על ידי עירוב אנשים שאינם יהודים, עירוב משפחות שאינן יהודיות, עדיין ההתרגשות ממש ממש פורצת את השגרתיות.


אנחנו עושים את המלאכה הזאת ויודעים שעושים את המלאכה שהיא חשובה וקדושה; ואני מאוד מודה לך על הסקירה של הפרטים. הממונה על העניין, מר יוחנן בן יעקב, ייתן את הסקירה מבחינת נקודת המבט של משרד החינוך. חפציב"ה הוא שם התוכנית. זה ראשי תיבות של "חינוך פורמלי ציוני יהודי בחבר העמים".

התוכנית הזאת למעשה ראשיתה בסוף שנת
1990, כשמר זבולון המר זיכרונו לברכה כיהן כשר החינוך. בעקבות היותו שר הדתות, עם תוכנית ראשונה שהוא עשה בברית המועצות כשר הדתות, הוא יצר את הקשר עם אנשי לשכת הקשר, בזמנו מר דוד בר תור. הישיבה התנהלה בלשכתו של המנהל הכללי של משרד החינוך דאז, זבולון אור לב, היום יושב ראש הוועדה הזאת.


בשלב ראשון עסקנו בהכשרת מורים לאולפנים, לבתי ספר של יום א'. הייתה הסתייגות ראשונה מהקמת בתי ספר כל הזמן כשגל העלייה היה מאוד גדול לארץ; בעקבות מלחמת המפרץ, כשגל העלייה מברית המועצות ירד באופן משמעותי ממאה ושמונים אלף איש לשישים אלף איש או שבעים אלף איש, והתחזיות היו שעל הרמה הזאת העלייה תתייצב לכמה וכמה שנים; סוכם בין אנשי משרד החינוך ואנשי לשכת הקשר על פתיחת רשת בתי ספר יהודיים.

בתי הספר היהודיים הראשונים שקמו בשלהי שנת 1992, היו חמישה בתי ספר, מהם שלושה בתי ספר שעבדו שם בחסות ארגונים מקומיים, והוקמו על ידי מערכת מקומית; במוסקבה, בקישינייב ובריגה, בתי ספר שפעילים עד היום, ובהחלט מהטובים שיש לנו.


שני בתי ספר נוספים הוקמו ביוזמה של ממשלת ישראל, שניהם סקציות עבריות בתוך בית ספר מקומי כללי. אחד בפטרבורג, גם הוא בית ספר שעובד עד היום, ואחד בקייב.


בין השנים 1993 עד שנת 1996 נוספו למערכת הזאת עוד עשרה בתי ספר, חלקם שהוקמו בכוחות מקומיים.

בקייב זה סקציה?

אחד מתוך שלושה.

זה בית ספר של הרב?

לא, זה בית ספר שנקרא בית ספר 128,
שעובד בשיתוף פעולה.

ואיך נקרא בית הספר של הרב בלייך?

בית ספר 299. בין סוף שנת 1992 לסוף שנת
1996 הוקמו ונפתחו עשרה בתי ספר נוספים. צריך לומר שבאותן שנים התדפקו רבים נוספים, ובסוף שנת 1996, ראשית שנת 1997, כשמר המר זיכרונו לברכה חזר לתפקידו, ניתנה הוראה לקלוט כל בית ספר שעומד בכללי דרישות היסוד שמדינת ישראל גיבשה. המסמך הזה גובש על ידי אנשי נתי”ב ממשרד החינוך יחד עם היועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה.

סממנים ישראליים, חינוך יהודי עם אוריינטציה ברורה לעלייה לארץ, קבלת הפיקוח הפדגוגי הישראלי, כמובן עמידה בכל דרישות השלטון המקומי בכל מה שקשור למערכת החינוך ולכל החובות של מערכות החינוך ועמידה בדרישות ישראליות כדי לקבל את הדברים העיקריים שהם: מורים ישראליים שליחים, שפועלים שם ומלמדים את התוכנית הישראלית, השתתפות תקציבית כדי לתת לבתי הספר האלה את המעמד המכובד ואת היכולת למשוך את האוכלוסייה שאנחנו רוצים להגיע אליה; כולל הסעה במקומות שבהם בית ספר נמצא בעיר גדולה מאוד, וילדים חייבים להגיע במסגרת הסעה, הזנה וכדומה.


נכון לשנת 1998 היו בתוכניות כשלושים וחמישה בתי ספר, למעשה מלבד שני בתי ספר, שמהסיבות שלהם ביקשו שלא להצטרף לתוכנית הזאת.

כמה תלמידים זה כולל?

היום אנחנו עומדים על קצת למעלה מעשרת
אלפים תלמידים. מערכת החינוך בברית המועצות היא מכיתה א' עד כיתה י"א, כשמדלגים על שנה אחת באמצע. זה למעשה עשר שנות לימוד שמתפרסות מכיתה א' עד כיתה י"א, כעשרת אלפים תלמידים.


האוריינטציה הראשונה כשהתוכנית קמה הייתה, כך היה גם השם שלה, "רוברט זינגר", שאז ריכז בלשכת הקשר את הפעולה הזאת כולה. היום הוא המנהל הכללי של "אורט" העולמי. ההגדרה שלו הייתה בית ספר מעבר. האוריינטציה הייתה שהילד יתחיל ללמוד שם, ועל פי תוכניות לימודים ישראליות, וכשיגיע לכאן ימצא את עצמו באמצע תהליך הלמידה, כשלב בקידום תהליך העלייה.


במהלך השנים ברור שהעלייה ירדה, ובתי הספר האלה הפכו להיות מרכזים הרבה יותר רחבים לעברית, להיסטוריה יהודית, למסורת ולתרבות, במגמה לחבר את בני הנוער שלא זכו להתחבר במשך שבעים שנות השלטון הקומוניסטי, להתחבר עם החוויה הציונית, הישראלית והיהודית על כל מרכיביה.


נכון להיום אנחנו עומדים בשלושים וחמישה בתי ספר שנכללו במקור בתוך תוכנית החינוך הפורמלי הציוני בחבר העמים (חפציב"ה). אליהם נוספו על פי החלטת הממשלה באחד בינואר שנת 1999 עוד שמונה מוסדות שפעלו למעשה מראשית שנות התשעים, בין השאר הגימנסיה הרחבה בקייב, גימנסיה גדולה באודסה ובית ספר "מגדל אור" במוסקבה.


שמונת בתי הספר הנוספים האלה שהופעלו בעבר ישירות באמצעות משרד האוצר על ידי עמותה שתוקצבה ממשרד האוצר לצורך זה, צורפו על פי החלטת ממשלה מהאחד בינואר שנת 1999 בתוך תוכנית מערך החינוך של משרד החינוך, בשיתוף עם נתי"ב, ולמעשה מאז הם עובדים ואמורים להיכנס עכשיו לעבודה שבשגרה, כמו כל שאר בתי הספר שנמצאים במרחב הזה. יש מקבילים שלהם שהסוכנות מפעילה בארצות המערב, שגם הם נכנסים לתהליך באמצעות הסוכנות לתוך מערכת החינוך הישראלית המקובלת.

עשרת אלפים התלמידים שלומדים במערכת
הזאת, כמה זה מתוך כמה ילדים יהודיים
שאתה מעריך?

השאלה היא מאוד מאוד קשה. ישנם נתונים
שהועברו על ידי לשכת הקשר בעניין הזה, ויש כאלה שמדברים על רבע מיליון ילדים שהיו צריכים להיות בתוך הגל הזה של מגיל שש עד גיל שבע-עשרה. יש כאלה שמדברים על מאה ושישים אלף ילדים. כמובן שזה כפוף למספר שאלות מאוד מהותיות. שאלה אחת: כמה יהודים, וכשאני אומר יהודים, לצורך הפרוטוקול פה אני מתכוון לזכאי עלייה על פי חוק השבות. כמה זכאי עלייה על פי חוק השבות יש במרחב הזה? יש על זה ויכוח.

בין אם זה מתוך מאה ושישים אלף ילדים או
בין אם זה מתוך מאתיים וחמישים אלף
ילדים.

זה עדיין מעט.

שהוועדה תבין את הפרופורציות.

המערכת של חינוך פורמלי ציוני בחבר
העמים (חפציב"ה) מראש עובדת במשרד החינוך מתוך שיתוף פעולה מלא של שתי יחידות.

מי מממן אותה?

המימון כולו ממשרד החינוך והתרבות, למעשה
מראשיתו. הפלטפורמה התפעולית של כל המערכת הזאת היא לשכת הקשר.

לא הבנתי את המילה פלטפורמה תפעולית.

בטרמינולוגיה של משרד החינוך למעשה,
לשכת הקשר מהווה את מה שמהווה הרשות המקומית במשרד החינוך הישראלי.

לוגיסטיקה.

ישנם מקומות רבים ולא רק עיריית ירושלים,
אפילו עיריית תל-אביב, שזה הרבה מעבר ללוגיסטיקה. הדבר הכי דומה שאני מכיר הוא באמת הרשות המקומית. אנחנו איננו עובדים מול עיריית מוסקבה כמשרד חינוך ישראלי. אנחנו איננו עובדים מול עיריית קייב.

אתם עובדים מול לשכת הקשר.

לשכת הקשר היא הגוף המקצועי שפרוס בשטח
ומכיר את תנאי החיים בשטח עם המגבלות, עם הקשיים, עם המפנים הגדולים שעוברת המערכת שם, והיא בהחלט בעייתית. אנחנו משחקים בעולם בעייתי, למשל המאבק עם האוקראינים על חידוש הסכם החינוך.

האם מנקודת המבט של משרד החינוך יש
תיאום מלא עם לשכת הקשר? האם יש תחומים אפורים? האם יש מאבקים? מה קורה מנקודת המבט שלכם?

הם שני גופים שעובדים ביחד, ולאורך
כל חייהם המשותפים ישנה הרמוניה
טוטאלית.

אני לא מדבר על גופים ערטילאיים.

ישנן בוודאי נקודות שבהן יש ויכוחים, ויש
בוודאי נקודות שבהן יש מתח; אבל בסך הכל הפרוייקט לא היה קם בלי משרד החינוך ובלתי לשכת הקשר, וכשמסתכלים על זה בגדול, בוודאי שהמערכת הזאת עובדת מתוך שיתוף פעולה מלא. ישנן גם מטרות בסופו של דבר שונות. המטרה של משרד החינוך היא ברורה, היא מקצועית חינוכית. תפקידה של לשכת הקשר, ויש לה משימה מאוד ברורה, הוא להגיע למירב היהודים, להגיע לקשר עם הרוב היהודי, להגיע לנקודות אחיזה בכל המערכת.


נפלה כאן טעות אחת מהותית. בתחתית העמוד הראשון כתוב בין השאר שיש פה כארבעים בתי ספר יומיים, בהם כשבעת אלפים וחמש מאות תלמידים. זה למעלה מעשרת אלפים, צריך לתקן, תלמידים. כמעט מחצית מבתי הספר מופעלים על ידי נתי"ב. זאת שגיאה.

מה צריך להיות כתוב?

מאה אחוזים מבתי הספר מופעלים במשותף
על ידי משרד החינוך ונתי"ב.


העובדה שקיבלנו בימים האחרונים מידע על כך שיש כוונה לסגור את בית הספר הישראלי במוסקבה. משרד החינוך שמר על בית הספר הישראלי במוסקבה מכל משמר.

מי מתכוון לסגור?

אני קיבלתי את ההודעה הזאת ממר צבי קן
תור, מאנשי לשכת הקשר, אבל לא ביוזמתם.

מה אומרת הידיעה?

קיבלתי הודעה מאנשי לשכת הקשר. צריך
להבין שאם אתה רוצה לשלוח למוסקבה שליחים טובים, אתה חייב לאפשר לילדיהם מערכת חינוך. דיברנו על פתיחת בית ספר ישראלי גם בקייב, כדי להבטיח למשפחות חינוך סביר לילדים.


ישנו צורך מבחינתנו להקים שם במרחב מערכת ממוסדת של הכשרת מורים לצורך בתי הספר האלה. משרד החינוך היום מחזיק שם שמונים מורים. גם אם הוא יכפיל את היקף המורים שם, הוא בוודאי לא יכסה את הצרכים של בתי הספר היומיים ושל בתי הספר של יום א'. ישנם פה נתונים ברורים.

הכשרת מורים מקרב היהודים.

הכשרת מורים מקומיים. עניין שלישי שאנחנו
חושבים שהוא בעל חשיבות מרכזית זה החינוך בנושא הזהות היהודית, ואני רואה כמה פנים לזה. אבל אנחנו מנהלים היום מאמץ לגייס את מירב התלמידים בכיתה י' למסע החיים, כדי לצרף אותם לחוויה יהודית ישראלית כוללת ולצרף את כל מסיימי התוכנית הזאת לפרויקט תגלי"ת. כלומר מי שמסיים את כיתה י"א, שיידע שחלק מהסיום זה שהוא מגיע לארץ כחלק מתוכנית לאומית כוללת.

זה מוסכם על אנשי תגלי"ת?

בעיקרון כן. צריך היה להגיע לפי מיטב הבנתי
להרבה יותר שיתוף פעולה בין לשכת הקשר לבין הסוכנות. אני הייתי שליח של הסוכנות שם במשך שנה וחצי, ואני מכיר את העניין היטב משני צדדיו. בנושא החינוך יכולנו בהסכמה להגיע לשיתוף פעולה מלא, זה אומר מעורבות של החינוך הבלתי פורמלי של אנשי הסוכנות בתוך בתי הספר בחלק הבלתי פורמלי, שיתוף של אנשי נתי"ב בחלקים מסויימים שמופעלים על ידי הסוכנות; עדיין לא הגענו לזה, וזאת נראית אחת הבעיות החשובות ביותר לפתרון כדי לקדם את התוכנית וגם להגדיל את המשאבים באופן רחב הרבה יותר.

התקשר אליי לפני כחודש ימים, ראש הקהילה
היהודית במינסק, מר יורי דורן, ואמר לי תעשה לי טובה, אני לא מבין מה שקורה. אנחנו מנסים להיכנס לבית הספר של לשכת הקשר, ולפעילות בלתי פורמלית אחר הצהריים, ואני לא מסוגל לעשות. אמרתי לו שאני לא מבין, אבל יש לי חבר שקוראים לו מר יוחנן בן יעקב, תיפגש איתו והוא ישתדל לפתור את הבעיות. גם מהביקור שלנו שהיינו שם, הבנו שיש בעיה, ובוודאי נתייחס לזה.

אני חושב שהטיפול הזה של החינוך היהודי
בחבר העמים הוא עניין חסר תקדים. אני חושב שמעולם בתולדות עם ישראל לא קרה כמצב הזה. לא קרה שאנחנו מנסים להעביר תחומים של הוראת מורשת ישראל, הוראת יהדות, למסה כזאת של ציבור שאינו דתי. למסה כזאת של ציבור שלמעשה צמא באיזה שהוא מקום לחזור, לאו דווקא מבחינת ההלכה, אבל לחזור לכל נושא של מורשת ותרבות יהודית. לאתגר הזה דרוש מאמץ משותף של כל הגורמים בארץ: ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית, לשכת הקשר, כולל העולם היהודי, לנסות ולעמוד באתגר הזה.


אנחנו חייבים להבין לפני שאנחנו ניתן מספר נתונים, מה אנחנו עושים בעיקר בתחום הבלתי פורמלי, שהסוכנות היהודית במסגרת ההבנה עם לשכת הקשר מטפלת בכל העניין של החינוך הבלתי פורמלי. הניכור שהיה במשך למעלה משבעים שנה, חוסר המודעות שעלתה לרובם ככולם של בעלי זכאות העלייה לארץ, היהודים שעל פי ההלכה והיהודים שלא על פי ההלכה, והריחוק שהיה להם מכל מה שקשור למורשת מבית אב, הם לא קיבלו לא באמצעות ספרות ולא באמצעות אותה מצווה "והיגדת לבנך". הם היו מנותקים מתוך מגמה שהייתה בשלטון הסובייטי במשך עשרות בשנים. אנחנו מודעים לבעיות ההתנצרות שהיו בחבר העמים. אנחנו מודעים לתופעת האדם הסובייטי שהשלטון הסובייטי ניסה לעשות שם. אנחנו מודעים ליכולות הבלתי אמצעיות של השלטון הסובייטי ליצור למעשה אדם אחד מבחינה אידיאולוגית.


זהו עניין שבעתיד ייחקר כתופעה שבעולם היהודי אין לה אח ורע. לכן, לנוכח כל האירועים ההיסטוריים האלה, יש פה אתגר בלתי רגיל, ולמרות המחלוקות, אני חושב שהאתגר שעומד בפני כולנו, בהוראת מורשת ישראל, בהוראת יהדות, לציבור כל כך גדול שהיה כל כך מרוחק, דורש מאמץ משותף בלתי רגיל של העם היהודי באמצעות הסוכנות היהודית וממשלת ישראל על זרועותיה השונות, לנסות ולשנות את המהלכים ההיסטוריים שהיו במשך שלושה דורות וארבעה דורות, ושחלו על בני העם היהודי בחבר העמים.


העניין הזה לא נעשה אך ורק למען רווית צימאונם של היהודים שנשארו בחבר העמים. העניין הזה הוא למען עם ישראל כולו. אנחנו יודעים שהייתה עלייה של קרוב לתשע מאות אלף יהודים בעשר השנים האחרונות. אנחנו יודעים את ההשפעות הקשות מאוד שיש לריחוק הזה שהיה במשך כל כך הרבה שנים, וההשפעה שקורה על החברה הישראלית. לכן האתגר הוא אתגר משותף לכולנו.


מספר נתונים כדי לסבר את האוזן היכן אנחנו עומדים היום. בחומר שאנחנו העברנו באמצעות הוועדה, אנחנו מעריכים היום באמצעות מחקר של פרופסור סרגיו דפרגולה, שיש עדיין היום במדינות חבר העמים סדר גודל של מיליון יהודים שהם זכאים על פי חוק השבות. בשנת 1999 עלו כשישים ושבעה אלף עולים חדשים, והתחזיות של הסוכנות היהודית שבחמש השנים הקרובות יעלו בין מאתיים וחמישים אלף יהודים לשלוש מאות וחמישים אלף יהודים. סדר גודל של בין חמישים אלף יהודים לשבעים אלף יהודים בשנה. כמובן שהדברים תלויים בהתפתחויות הפוליטיות.

מתוכם כמה יהודים, וכמה לא יהודים?

לפי הנתונים שפורסמו של הרב מלכיאור בשנה
האחרונה – חמישים ושישה אחוזים מאלה שעלו הם לא יהודים על פי ההלכה.

בשנה האחרונה.

זה הנתון שהממשלה פרסמה. סך הכל הוא
בערך כשלושים אחוז. כלומר מתוך תשע מאות אלף העולים, כשלושים אחוזים לא יהודים על פי ההלכה, ועל פי הנתונים שהרב מלכיאור פרסם בשנה האחרונה.

אנחנו מודעים לכך שבשנה וחצי האחרונות,
אחוז הזכאים שעלו ארצה שאינם יהודים על פי ההלכה, האחוז הזה הלך ועלה והגיע לסדרי גודל של חמישים אחוז.

כי אז, מה הסוכנות עושה בברית המועצות?

אני מסכים איתך, אבל לא כל נושא קשור לכל
ועדה. אנחנו כרגע מטפלים בנושא החינוך
היהודי.

לא, זה קשור מאוד, כי השאלה היא אם אנחנו
מתעסקים בחינוך יהודי או בחינוך לאלה שהם לא יהודים.

הסוכנות היהודית עובדת לפי החוק.

אנחנו נותנים משאבים גדולים לאלה שהם
בכלל לא יהודים.

הרב שמואל הלפר, שלא תהייה אי הבנה. אני
אמרתי ליושב ראש הסיעה שלי לפני חודשיים ימים שאני רוצה להגיש הצעה לתיקון חוק השבות, כדי לצמצם ולהתרכז יותר בעליית יהודים על פי ההלכה, והוא בלם אותי. כלומר אני בדעותיי, אני גם חושב שזאת תחושה רחבה של כולם. אינני מציע כרגע להיכנס לעניין הזה. הסוכנות היהודית, לשכת הקשר ומשרד החינוך והתרבות פועלים על פי החוק במדינת ישראל. אם יש לנו טענות, אנחנו צריכים לדבר על שינוי החוק. אבל כל עוד החוק קיים, זה מה שהם יכולים לעשות.

ישנה דעה אחת שרווחת בציבור לגבי פעילותה
של הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית מרכזת את החינוך הבלתי פורמלי ואת כל הלוגיסטיקה וההסברה בעניין העלייה. באופן חד משמעי, מי שקובע את זכותם לעלות ארצה הם אנשי לשכת הקשר, שהם הנציגים הישירים של ממשלת ישראל ומשרד החוץ. לא אנשי הסוכנות היהודית קובעים את זכאותו או אי זכאותו של איזה עולה לעלות ארצה או לא לעלות ארצה.


הסוכנות היהודית באופן עקרוני נגד שינוי חוק השבות מסיבות ששמורות עימה, שקשורות לעם היהודי בכללותו.


אנחנו מעריכים היום כסדר גודל של חמישים אחוז, סדר גודל של ארבע מאות אלף יהודים עד ארבע מאות וחמישים אלף יהודים שעברו בדרכם לעלייה לארץ במערכות של הסוכנות היהודית, ולהיות יותר ספציפי, עברו באולפני הסוכנות היהודית בחבר העמים.


היום אנחנו מדברים על כשלוש מאות ועשרים וחמישה אולפנים שפזורים על פני כל חבר העמים.

שכוללים כמה אנשים?

שכוללים חמישים אלף עולים ושאינם עולים.
כחמישים אלף יהודים עוברים בכשלוש מאות ועשרים וחמישה אולפנים ברחבי חבר העמים.


מערך האולפנים מופעל על ידי כחמש מאות וארבעים מורים מקומיים, בהכוונה ובלימוד שוטף ובהשתלמויות שוטפות של עשרים וארבעה שליחים קבועים של המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית.


הפעילות הנוספת שהיא למעשה נכנסת לעשרות אלפי בני נוער וסטודנטים יהודיים, אלה מחנות הקיץ והחורף של הסוכנות היהודית. מדי קיץ, בין שנים עשר וחצי לחמישה עשר אלף בני נוער וסטודנטים - בבני נוער הכוונה שלנו מגיל עשר עד גיל שמונה-עשרה, ובסטודנטים - מגיל תשע-עשרה ועד גיל עשרים ושתיים, שנים עשר וחצי עד חמישה עשר אלף בני נוער וסטודנטים עוברים כל קיץ מחנה שמתפרס על סדר גודל של בין שבעה לעשרה ימים, ושם נמצאים כמאתיים וחמישים חבר'ה ישראלים צעירים, ממיטב הנוער הישראלי, כולם בוגרי צבא, שעוברים השתלמות מאוד מאוד אינטנסיבית; ואותם מאתיים וחמישים מדריכים ישראליים מפעילים שש מאות מדריכים מקומיים נוספים בהשתלמויות של טרום המחנות האלה.


למעשה אנחנו מייחסים למחנות הקיץ והחורף. במחנות החורף יש פחות. יש סדר גודל של כשלושת אלפים סטודנטים ובני נוער שמודרכים על ידי שישים ישראלים. אנחנו מייחסים חשיבות רבה לאותם מחנות קיץ. אנחנו צריכים להבין - וישנם פה חברי כנסת שהיו במחנות האלה וחוו אותם - שבעים אחוז ממשתתפי המחנות האלה הם ילדים חדשים שהגיעו למחנה. במחנה הזה למעשה נוצר המפגש הראשון בין כל מה שקשור לעולם, לאותה בועה שהייתה מנותקת ומנוכרת, לכל מה שקשור לעם ישראל, למדינת ישראל ולחוויה הישראלית עם אותם בני נוער ישראליים.

מהו חומר הלימודים?

חומר הלימודים הוא מאוד מאוד רחב. אנחנו
משתדלים בעשרה ימים מאוד מאוד אינטנסיביים להעביר מורשת ישראל, תולדות הציונות, עם ישראל, אקטואליה במדינת ישראל. לראשונה נערכת קבלת שבת. בשבת נערכות כל הפעילויות שנותנות את האופי של מחנה יהודי לכל דבר ועניין. אנחנו מביאים מרצים מהארץ. אנחנו מאוד משתדלים שבמפגש הזה ייווצר אותו קליק, אותה השראה, כדי שהילדים האלה -הם ובני משפחותיהם - ימשיכו בפעילות הסוכנותית שקשורה לאולפנים ולסמינרים השונים, ויצטרפו איתם לאותו מעגל רחב שאנחנו מנסים להעביר לו את כל ההשפעה שאנחנו יכולים לתת להם ולהחזיר אותם לפעילות ציונית מתוך כוונה ציונית ויהודית ומתוך כוונה שישתתפו לאחר מכן בכל תהליך העלייה.

האם יש מגבלות על הפעולות בגלל השלטונות?

יושבים כאן אנשי לשכת הקשר שסייעו רבות
לפחות בשנתיים השלוש האחרונות. יושב כאן מר עמוס להט, המנהל הכללי של המחלקה לחבר העמים, שטיפל באופן אישי. באוקראינה בשנתיים האחרונות היו מספר חילוקי דעות עם הממשל, אולי קצת גם בגלל חוסר טקט מסויים בפעילות מסויימת שהייתה. אני מניח שגם בהתערבותו של השר שרנסקי, גם בהתערבותו של שר החוץ, גם בהתערבותם של גורמים נוספים בעולם היהודי, העניינים היום פחות או יותר עומדים על מי מנוחות. אנחנו מאוד משתדלים לפעול בטקטיקה הנכונה ביתר המקומות.

יש לציין ששרי החינוך היו מאוד מעורבים
בזה.

בהחלט. אנחנו עושים הדרכה למדריכים. ישנם
סופי שבוע שכוללים, אני מעריך, בין מאתיים וחמישים אלף לשלוש מאות וחמישים אלף יהודים שנמצאים כך או אחרת בפעילות החינוכית היהודית הציונית במסגרת החינוך הבלתי פורמלי.

אני ראיתי כמה פרוטוקולים שחבר הכנסת
שמואל הלפר במליאה ובוועדות אומר שמתוך קבוצה של מאה ילדים מנעל"ה, היו רק שני יהודים. לא היה ולא נברא. ילדי נעל"ה ברובם המוחלט הם יהודים גם על פי ההלכה, כך שהדבר איננו נכון.

אמרתי משרד בממשלת ישראל הנוכחית. אני
מוכן אפילו לומר לך מי הוא השר.

אני לא מכחיש שקיבלת ידיעה. אני רק אומר
שהידיעה אינה נכונה.

צריך לזכור שאנחנו כלשכת הקשר, זרוע של
הממשלה לביצוע מדיניות הממשלה במדינות חבר העמים. אם הסוכנות יותר גמישה בפעילות שלה ואיננה כפופה רשמית לחוקי מדינת ישראל, אנחנו חייבים לעבוד על פי חוקי מדינת ישראל שנקבעים על ידי כנסת ישראל.

האם יש קשר בין הפעילות של לשכת הקשר,
הסוכנות, משרד החינוך, או שכל אחד עושה פעילות לעצמו, ואין שום תיאום ביניכם?

לא, למרות שזה אולי עלול לתפוס כותרות, יש
קשר ויש שיתוף, וכמו באהבה - אם אין חיכוך אין אהבה. לכן יש שיתוף, ויש הידברות.

האם יש ארגון גג שמרכז את כל הפעילות
החינוכית?

ישנה ממשלת ישראל לצורך העניין. מאחר
שהסוכנות היא לא חלק מממשלת ישראל-

לכן אין יכול להיות תיאום.

יש תיאום, יש מפגשים, יש שיחות, לא על כל
דבר מסכימים; על דברים שאין מסכימים, מדברים. אותו הדבר עם משרד החינוך. אלה לא שני גופים עויינים. לשלושת הגופים שהזכרת יש מטרה אחת משותפת, והיא להביא בסוף כמה שיותר יהודים לארץ ישראל, ויהודים טובים. טובים הם כאלה שבקיאים במסורת ישראל ובשפת ישראל.


אנחנו מחוייבים לעבוד על פי החוקים שכבודו מחוקק בכנסת. אם אתה תחוקק חוק שאומר: חוק השבות אפשר להביא גם את הנכד, וגם את הבן של הנכד, אז אני אעבוד על פי החוקים שלך; ומחר אתה תקצץ את זה, אזי אני אמשיך לעבוד על פי החוקים שלך. הכדור הוא בידך, לא בידינו כאנשי הזרוע המבצעת. מאחר שאני מייצג כרגע את לשכת הקשר, אתה מייצג את חברי הכנסת, ואני אומר לך בשפה שלך-


חוקי המארחים הם שונים ממדינה למדינה, והעבודה היא מאוד עדינה. עד כה העבודה, כפי שהוזכר פה, מתבצעת על מי מנוחות. יש לנו קשר טוב מאוד עם השלטונות בשטח, וזאת עבודה מאוד עדינה. אני רוצה פשוט שתדמיין לעצמך שמחר ממשלת קפריסין מקימה בתי ספר לקפריסאים בלבד, לא רק לקפריסאים, אלא לקפריסאים על פי ההלכה, ואינה מוכנה לתת למישהו אחר להיכנס לבתי הספר האלה; היא גם נותנת להם הסעה והסעדה ועוד אלף ואחד דברים שילדי ישראל האחרים לא מקבלים את זה.


עד כמה הסבלנות שלנו כישראלים לאותו סוג של בתי ספר, ואנחנו עושים את זה שם.

כל חינוך שיש לו זיקה לדת, מקובל שיש לו
האוטונומיה שלו. גם מדינת ישראל מקיימת על חשבונה ומסיעה בתי ספר של דתות אחרות, בעיקר דתות נוצריות, שקשורים לכנסיות שונות, למנזרים שונים, ומממנת אותם. ובנוסף לכך היא מאפשרת לאותם גופים לקיים אוטונומיה, כולל אוטונומיה של מימון, בנייה וכדומה. יושבת כאן דיפלומטית וותיקה, חברת הכנסת קולט אביטל, והיא בוודאי תעיד לפניך שזה דבר אוניברסלי בעולם בכל מה שקשור בלימודי דת, יש מידה ידועה של אוטונומיה, ואין כאן חידוש. החידוש הוא שחבר העמים קיבלו על עצמם את מה שמקובל בעולם.

יש ברחבי ברית המועצות הגדרה של בית ספר
לאומי. ישנם שם בתי ספר בולגריים. ישנם שם
בתי ספר פולניים.

לא בכל המדינות.

ברוב המדינות שהם עובדים ואנחנו עובדים
שם זה נעשה על פי כללים שהם נורמטיביים למערכת שם. הם אינם שונים מבתי ספר פולניים, בולגריים ואחרים.

לא הערתי את ההערה הזאת בעניין
הסובלנות הישראלית, אלא דיברתי על
המארחים עצמם.

דווקא בגלל התנאים המיוחדים בברית
המועצות לשעבר, ודווקא בגלל שפעילותנו שם נראית מדי פעם כעוברת על הגבולות של המותר, כדאי לנהוג בזהירות המתבקשת. כמעט שנסגרו משרדים כמה פעמים בעבר.

כמו שאנחנו עובדים עם משרד החינוך, אנחנו
עובדים גם עם משרד הפנים, ואנחנו עובדים גם עם יתר משרדי הממשלה על פי מדיניות הממשלה כנדרש.


עלה פה העניין של בית הספר הישראלי. באופן אישי אני מבקש שהוא יישאר. הבעיה היא התנערות של כל הגופים מהעניין הזה.

מי הם כל הגופים?

כל השותפים לבית הספר.

מי הם השותפים של בית הספר?

זהו בית ספר למעשה בלי אבא. מאחר
שהוא בית ספר בלי אבא, נדרש שכר לימוד. שכר הלימוד הולך ועולה משנה לשנה. צריך איזה שהוא גוף במשרד החינוך שיבוא ויגיד, אני האפוטרופוס של בית הספר הזה.

מי היה האפוטרופוס שלו בחמש השנים
האחרונות?

לא היה לו אפוטרופוס.

מישהו שילם משכורות?

אני.

מישהו מינה מורים? מישהו שילם בעבור
חשמל ומים?

בפועל נתי"ב עסקה בכך.

משרד החינוך מימן את המורים, הוא מימן את
המורים ביד נדיבה מאוד, והלוגיסטיקה התנהלה אצלם, והטענה הייתה שצריך לקום גוף משותף של האינטרסנטים הממלכתיים והציבוריים כמו הסוכנות, כמו הג'ויינט, כמו לשכת הקשר, כמו משרד החינוך, של כל אלה ששולחים לשם שליחים ומעוניינים, ויקבל אחריות.

העניין שפוגע בבית הספר זה חלק מהשליחים
הרשמיים של מדינת ישראל, שמעדיפים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר לא יהודיים ולא לשלוח את ילדיהם לבית הספר הישראלי.

זה חמור מאוד.

אנחנו שמים את האצבע על שליחי משרד
החוץ. כיום יש שני שליחים של משרד החוץ, שסירבו לשלוח את ילדיהם.

בגלל זה סוגרים בית ספר?

שניים משליחי משרד החוץ השנה שולחים את
ילדיהם לבתי ספר כלליים אמריקאיים ללא, כמובן, שום זיקה ליהדות או לישראליות, והטענה שלהם שבית הספר הישראלי, טענה שאנחנו איננו מקבלים אותה, אינו ברמה די טובה בעבור ילדיהם. מי שמממן את חלק מהעניין, בית הספר איננו יכול להחזיק מעמד בגלל מספר ילדים שהוא כמה עשרות, אם אין נותנים את שכר הלימוד שנקבע באופן יחסי. ברגע שלדוגמה שתי משפחות, משרד החוץ במקום שיעביר את הכסף לאותה קופה, הנקודה היא שמשרד החוץ מכיר בשני עובדיו ונותן את התשלום שהוא דרך אגב כפול. מדובר כאן גם על בזבוז מצד מדינת ישראל. התשלום שמשולם לבית הספר האמריקאי הוא כפול מהנדרש על ידי בית הספר הישראלי. מדובר בהרבה מאות דולרים. זאת הנקודה שגם פוגעת מאוד מאוד בבית הספר, כל אחד מבין שמחזור של עשרים אלף דולרים בשנה זה מחזור שהוא גם פוגע, ומאידך גיסא, ההורים האחרים צריכים לתת יותר כסף, וגם זה פוגע, וזה גם מוריד את המורל, שמצד אחד מדינת ישראל זרוע אחת שלה מחזיקה בית ספר, והזרוע השניה מאשרת לא לבית ספר יהודי אלא לבית ספר אמריקאי.

מה עונה שר החוץ?

זה בשלבי טיפול. למיטב ידיעתי בית הספר
ממשיך.

יש סיוע של משרד החינוך. המנהלת הכללית
הייתה לאחרונה ואישרה את מאה השעות השבועיות. ישנה פה עזרה אמיתית של משרד החינוך, בדיוק כמו שתיאר פה סגן השר שאול יהלום.


המכללה המקומית – אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים ממורה בבתי ספר יהודיים. ישנה ועדת היגוי בראשותו של השר לשעבר יאיר צבן. אחת המטרות שהוגדרו היא העניין של לימוד העברית. העברית ברחבי חבר העמים היא חלשה מאוד. כל פעילות הסוכנות וכל הפעילות שלנו בסך הכל היא אפס קציה של הוראת עברית. אנחנו מלמדים לא יותר מאשר אחוזים בודדים מכלל היהודים שנמצאים שם. אני אומר יהודים, ואינני אומר "על פי ההלכה".

לעניין של תוכניות הלימודים. זה משרד
החינוך?

בלבד.

מבחינת הקשרים שלכם עם הסוכנות ועם
הרשות המקומית. יש שיתוף פעולה מעשי שבבית ספר בצד הפורמלי לשכת הקשר היא משרד החינוך, אחרי הצהריים, עם אותם התלמידים, הסוכנות היהודית נכנסת, או שפה יש עדיין אילו שהן בעיות?

אלה נושאים שהם כרגע במשא ומתן. אינני
יכול לבוא ולהגיד לך שיש באותם אתרים
פעילות משותפת.

מה הדילמה? מה הבעיה?

עקרונית אין שום בעיה.

מעשית כנראה שצריך לתאם כמה דברים.

מעשית אין חיכוך.

העניין הוא די בעייתי, ואנחנו חייבים
להודות בכך. יש שם בהחלט מקום נרחב לשיתוף פעולה יותר הדוק עם לשכת הקשר. אין שום סיבה שבבתי הספר היהודיים, כמו שבכל בתי הספר היהודיים האחרים בעולם; שהפעילות הבלתי הפורמלית של תנועות הנוער של השליחים הישראליים, לא נשתמש באמצעים המאוד מאוד פרוסים בצורה כל כך טובה בחבר העמים; וכמו שאמרו נציגי לשכת הקשר יש בהחלט מחלוקות לפעמים גם ברמה המקומית. יש מקום להמשך שיתוף פעולה, ואנחנו מקווים שזה יסתדר.

מתפתחת תפיסה חדשה בסוכנות היהודית
שהיא בראשיתה, והיא כיום באמצע ביצוע לפיתוח מערכת של חינוך לזהות יהודית ברחבי חבר העמים.

לתלמידים, למבוגרים?

לאנשים שהם באולפנים של הסוכנות היהודית
בעיקר.

אולפנים בעיקר זה המבוגרים.

לפעמים אתה מוצא באולפן אבא ואימא
וילדים ובני גילים שונים. הסוכנות היהודית בהנהגת המחלקה לחבר העמים, כשמר עמוס להט הוא המנהל הכללי שלה בשיתוף כל הגורמים בתוך הסוכנות היהודית, יפעילו באחד במרס תוכנית שתקיף בעתיד כתשעת אלפים איש באוקראינה וברוסיה. אני אמליץ מאוד שלשכת הקשר ומשרד החינוך יהיו שותפים מלאים בתוכנית הזאת בעתיד לבוא. בחיכוכים שמדובר בהם, ברגע זה מתנהל משא ומתן כדי להגיע להבנה.



התוכנית היא שינוי בתפיסה מה צריך לעשות בחבר העמים. הסוכנות היהודית ראתה את עיקר פעילותה במדינות חבר העמים רק בעלייה, וזה היה הדבר המרכזי. לי אישית ולמעטים אחרים בתוך המערכת הייתה בקשה להניח תשתית לחיים יהודיים בחבר העמים כגורם הטוב ביותר לעלייה. אני יכול לומר שהמקורות היום להביא אנשים לעלייה, כולל בני נוער, בתי ספר, הם באחת העדיפויות. רשת החינוך שהוקמה היא ההוכחה הטובה ביותר שהנחת התשתית לחיים יהודיים בברית המועצות - בניגוד לרבים, אני חושב שהציונות הטובה ביותר זה להניח תשתית לחיים יהודיים בחבר העמים.


כדי להניח תשתית יש שלושה גורמים: ישנם הגורם הקהילתי, הגורם הרבני, והגורם החינוכי של בתי הספר. שני שלישים מבתי הספר שמר יוחנן בן יעקב הציג פה הם בהנהגה רבנית. הם הוקמו על ידי רבנים.

שישים אחוז.

שישים אחוז מבתי ספר בכל רחבי מדינות
ברית המועצות הוקמו על ידי רבנים ומנוהלים על ידי רבנים. הרבנים הבינו את חשיבות החינוך, והם הקימו את רשת החינוך ביוזמתם. הרבנים האלה הם כולם אורתודוקסים על טוהרת החרדיות.


הסוכנות היהודית באמצעות המחלקה לחבר העמים, שהיא הגורם המתאם, מפעילה תוכניות לקירוב הרבנים. יש היום לילות סדר לאלפי יהודים. אנחנו בעיצומו של תהליך להכשרת אנשים שפותחים את בתי הכנסת ומנהיגים אותם. הפער הוא אדיר, ובית הכנסת יהפוך בשנים הקרובות למוקד קהילתי חשוב בתוך המערכת. מתפתחות מועצות קהילתיות. ברוב מדינות חבר העמים קיימות מועצות דתיות ליד הקהילה.


אני מאוד ממליץ בפני הכנסת, בפני סגן השר, לעודד את הגורמים הממלכתיים, זאת אומרת גם את לשכת הקשר וגם את משרד החינוך, כדי לשתף פעולה במפנה הזה של הפעלת פרוייקט רחב ממדים של זהות יהודית בתוך חבר העמים.


אני רוצה לתת לכם הדגש לאיזה כיוון אנחנו הולכים בתוכניות שלנו. זאת ערכה שמר עמוס להט וחבורתנו הפעילו באלפי בתים ברחבי ברית המועצות. חוברת מהודרת ברוסית שמסבירה את ערכי השבת. בקבוק יין קטן לקידוש; כוס יין, כיפות ומפית לחלה. מאות אנשים הוכשרו להיכנס לאלפי בתים ברחבי חבר העמים כדי להביא את הדבר הזה. היו בתים שבחיים שלהם לא ראו מפית לחלות ולא ראו כיפה ולא ידעו את התכנים שכתובים בחוברת.

למיטב ידיעתי ישנה החלטה בלשכה בימים
האחרונים להיכנס לשדה הזה.

האם תוכנית הלימודים הישראלית היא
תוכנית לימודים מיוחדת? מה קורה איתה?

תוכנית הלימודים כוללת שלושה פרקים: פרק
מרכזי בהנחלת הלשון העברית, פרק בנושא זהות ומסורת יהודית ופרק בנושא תולדות עם ישראל – היסטוריה יהודית.


בהיסטוריה תורגמו ספרי הלימוד מכאן. יש קשיים בעניין הזה. תוכנית הלימודים בעברית הותאמה להוראת שפה שניה, אבל צריך להבין שאין שום מקום בעולם שמצליחים להגיע לילד שאין עברית בסביבתו, אין עברית בביתו, לכאורה אין לו שום צורך ללמוד עברית ואין לו שום הנעה יסודית ללמוד עברית. בשום מקום לא הגיעו להישגים יותר גבוהים מאשר הגיעה מערכת משרד החינוך במערכת של בתי הספר שם. ישנם ילדים שיודעים יותר.

האם יש נתונים לגבי העלייה של
התלמידים שלומדים בבתי הספר היהודיים?

מבתי ספר יום א' – שבעה-עשר אחוז עולים.
יש לנו כמאתיים בתי ספר יום א'. צריך לדעת שחלקם מצטרפים לבית ספר יום א', כי האוריינטציה היא כבר לעלות, והוא נמצא תקופה קצרה ועולה.


בתי הספר היומיים – בבתי הספר הדתיים והחרדיים העלייה היא הרבה יותר גבוהה. העלייה הגבוהה ביותר היא מבית ספר "OU", מגיעים לשלושים וחמישה אחוז עד ארבעים אחוז, בית ספר בארקוב שמופעל על ידי אנשי שלהבת פה מישראל. זאת העלייה הגבוהה ביותר. הוא גם משקיע את המשאבים הגדולים ביותר, כי ה-"OU" נותן תמיכה מאוד רצינית.


ישנם בתי ספר שהעלייה משם היא ארבעה אחוזים, שישה אחוזים. מבתי הספר החרדיים העלייה בפירוש היא יותר גבוהה ומגיעה לעשרה אחוזים.

משרד החינוך בנה בתוכו שני צוותים מטובי
אנשיו בנושאים של תוכנית הלימודים. בראש הצוות של התוכנית העברית עומדת דוקטור אילנה זיילר, מנהלת האגף לחינוך יסודי, ובראש התוכנית של המסורת עומד המפקח הארצי ראובן ממו. נעשים מאמצים מאוד מאוד גדולים, הן בהשתלמות והן בהכשרה. הבעיה מאוד ממוקדת דווקא בבתי הספר של יום א'. בתי הספר של יום א' שהם כמאתיים במספר, והם פזורים מאוד, ואנחנו מאוד מעוניינים לפתח אותם כדי להוסיף - אפילו בקהילות נידחות - את הקשר ליהדות, וכאן הכוח המקצועי שאנחנו מסוגלים לשלוח למקומות האלה הוא מיזערי.

בתקציב 2000 יש קיצוצים. יש תוספות בכל
מה שקשור?

בתקציב 2000 אנחנו במצב כספי קשה מאוד.
התקציב אינו. אין הקומץ משביע את הארי.

יהיה קיצוץ או שלא יהיה קיצוץ?

נכון לרגע זה יש קיצוץ.

באיזה שיעור?

בסדר גודל של מיליוני שקלים.

בתקציב שנת 1999 התקציב הרשום לצורך
התוכנית הזאת עמד על עשרים ושלושה מיליוני שקלים. הוא לא נוצל כולו, לצערי, בגלל בעיות בירוקרטיות.

ובתקציב 2000?

בתקציב 2000 יש התחייבות של
המינהלת הכללית בכתב. בתקציב 2000 – תשעה-עשר מיליון שקל יש היום עם התחייבות של המינהלת הכללית, מאושרת על ידי השר, להרחיב את התקציב הזה. זה לא כולל כמובן את שעות הלימוד ושמונים שליחים ממומנים.

יש קיצוץ בשליחים?

נכון לרגע זה אין שום קיצוץ בשליחים.

מתוך עשרים ושלושה מיליוני השקלים, כמה
לא נוצל?

לשאלה זאת אין לי תשובה.

אני פשוט הייתי רוצה לדעת אם בנוסף
למקצועות שמעניינים כמובן את המגזר הדתי בארץ, אנחנו גם מלמדים מקצועות אחרים כמו: גיאוגרפיה, היסטוריה של מדינת ישראל של היום; האם אנשים גם לומדים מקצועות הקשורים לחיי היום-יום בארץ?


אין צל של ספק שכשאנחנו משקיעים סכומים כאלה בוודאי במקום כמו ברית המועצות לשעבר, עיקר פנינו לא רק להצלת העם היהודי, אלא עיקר פנינו להביא אותם לעלייה. זה אומר שאנחנו נותנים איזה שהיא העדפה בעצם בצורה זו או אחרת לעלייה מחבר העמים לשעבר.


בית ספר ישראלי במקומות כמו ניו-יורק ולוס-אנג'לס, אם אנחנו רוצים לא רק להביא לידי עלייה אלא לידי שימור הקשר עם ילדי היורדים, אנחנו יודעים שיש שם לפחות שלוש מאות אלף יורדים, הוא גם כן צו המציאות. כלומר, אני רואה שאנחנו מוציאים סכומי עתק, אני מבינה שכולנו שואלים אם יש די תקציב, והאם הוא לא קוצץ, אבל פה נראה לי כשאנחנו מדברים על חינוך יהודי בתפוצות, אנחנו צריכים להסתכל על המכלול, אנחנו רוצים להמשיך במה שנקרא המשכיות יהודית גם בארצות הברית, אנחנו רוצים לנסות להביא לידי עלייה גם מארצות הברית, ולכן אני שואלת אם בעתיד יש תכנון. אני אומרת את זה כאדם שבמשך חמש שנים ניסה מול משרד החינוך, מול כל המוסדות בארץ להקים לפחות בית ספר ישראלי אחד ללא הצלחה, כי כל פעם מישהו "משך את השמיכה" לכיוון אחר.

הדברים שאומרת חברת הכנסת קולט אביטל
על פניהם מבחינה פורמלית כמובן שהם נכונים. כפי שאני אמרתי, המחוייבות של מדינת ישראל לכל יהודי באשר הוא, והמטרה שלנו בהעלאתם חזרה של תושבים חוזרים וישראלים יורדים, היא בוודאי מטרה חשובה. מאחורי הדברים יש כאן עוד ערך, והערך הזה אומר: עם כל הרצון שלנו הרי שאדם שירד, ובפרט שירד לארצות רווחה, אנחנו איננו רואים מחוייבות של מדינת ישראל להשקיע תקציב כאשר יש לנו סדר עדיפות להשקיע בארצות מצוקה. עיקר ההקצאה כאן בעניין של בית הספר הישראלי הוא לטובת השליחים.

ומה לגבי פריז?

הדיונים החוזרים ונשנים במשרד החינוך הם
לסגור את בית הספר בפריז. הדיון בפריז לא היה למען ישראלים. חברת הכנסת קולט אביטל אומרת ששליח שיוצא בשליחותה של מדינת ישראל, נכון שזאת גם שליחות של מדינת ישראל וגם שליחות של חברות ישראליות - מה שנקרא שליחות של מדינת ישראל במובנה הרחב - את באה ואומרת, אני נותנת לך פתרון במידה שיש לי מספיק ילדים, ובפריז היו כאלה. אבל העובדה שאין בית ספר ישראלי בלונדון, מעידה שאפילו למען ילדי שליחים לא היה לנו כסף לפתור, קל וחומר למען ילדי יורדים.

אם הייתה החלטה פנימית בממשלה שכל
שליחיה הרשמיים ישלחו את ילדיהם לבתי ספר ישראלי, במידה שהוא קיים, זאת הייתה יכולה להיות תשתית כספית מספיקה, וצריכה להיות החלטת ממשלה בעניין הזה.

אני רוצה להביע הערכה והוקרה לכל אלה
שפועלים בברית המועצות בתחום החינוך. חייבים לקחת בחשבון שיהדות ברית המועצות הייתה שבעים שנה מנותקת מכל זיק של יהדות, מכל דבר שהיה בו שמץ של דת, שהיה בגדר סכנת נפשות. זה לא היה כל כך פשוט אחרי שבעים שנה לחזור לברית המועצות ולהתחיל לעורר את הזיק היהודי בקרב היהודים בברית המועצות. העבודה שנעשית שם היא בלי ספק עבודה חשובה, ומגיעות לכל אלה שפועלים שם הערכה והוקרה.


יש פיצול גדול בתוך הפעילות שנעשית שם. משרד החינוך פועל לחוד, הסוכנות היהודית פועלת לחוד, ונתי"ב ולשכת הקשר פועלים לחוד, הג'ויינט פועל לחוד, וחב"ד (חוכמה בינה דעת) פועלת לחוד, וחסידויות פועלות לחוד, והפיצול הזה איננו תורם להצלחת המטרה שאנחנו רוצים לפעול בקרב בני הנוער בברית המועצות.


אני יודע שזה לא כל כך פשוט לגרום לאיחוד של כל הגורמים האלה. הדבר הוא קשה ביותר. אבל בכל זאת אולי כדאי לנסות ליצור איזה שהוא תיאום, איזה שהוא ארגון גג בין כל הגורמים האלה, כי אין לי ספק שישנם מקומות מסויימים, שבאותו מקום היו גם לשכת הקשר וגם הסוכנות וגם משרד החינוך שבו פועלים, והרבה מאוד מקומות שאף גורם אחד לא פועל בהם, בגלל אי התיאום, ובגלל שכל אחד מחפש את המקום שיותר נוח לו לפעול שם, ושהוא הקים שם איזה בית ספר.


אני חושב שאם היו עושים פעולה אחידה עם בעלות אחת, זה היה יכול לחסוך בתקציבים, וזה היה יכול להיות גם הרבה יותר אפקטיבי אם הדברים האלה היו נעשים תחת קורת גג אחת.


אם ישנם מיליון יהודים עדיין בברית המועצות, אני חושב שהמספר מאה אלף תלמידים הוא קטן מאוד. חייבים לעשות הכל כדי להגדיל את המספר. מה גם שזה איננו מדובר בבתי ספר יום יומיים שמלמדים יום-יום.

עשרת אלפים תלמידים זה בתי ספר שלמים.

עוד עשרת אלפים תלמידים אחרים נמצאים
בבתי ספר יום א'.

כל אחד מאיתנו יודע מה זה "אור אבנר" של
יהודי שיש לו מסירות נפש. הרב לב לביוב, שהוא מקים המוסדות האלה בכוחות עצמו, ויש להניח שלפחות מחצית מהמספר הזה של עשרת אלפים תלמידים ממומנים על ידי בן אדם אחד בלבד.

הם ממומנים מלא?

כל בתי הספר ברשימה הזאת מתוקצבים על
ידי המדינה.

הוא מוסיף.

אחד הדיונים שעומדים על הפרק כל הזמן
זאת העובדה שיש בתי ספר שרק ממומנים על ידי משרד החינוך, ויש בתי ספר שממומנים על ידי משרד החינוך ועל ידי גוף כזה. אזי נוצר מצב שיש הבדלים ביחס לבתי הספר מבחינת הטיפול שהם יכולים לתת לתלמידיהם. אבל אין בית ספר מהרשימה הזאת שאינו ממומן על ידי משרד החינוך.

לפי איזה אמת מידה הוא ממומן? לפי פר
תלמיד או פר פעילות? מה הוא המפתח שהם
מקבלים אותו לפיו?

שליחים – יש רשימה של מספר השליחים
שנשלחים על ידי מדינת ישראל. זה אחד מדרכי המימון הגבוהים ביותר.

אני רוצה להקים מחר בית ספר עם מאתיים
תלמידים בברית המועצות. לפי איזו אמת מידה אני מקבל? לפי מספר התלמידים? לפי מספר המורים שאני אביא?

אמות המידה הן בדרך כלל מספר התלמידים,
מספר הכיתות, שכר הדירה, הקשיים במקום. זה כמו שלהקים בית ספר בתל-אביב עולה יותר מאשר להקים בית ספר בנתיבות. צריכים גם להבין שם את המהות. לפעמים יש בעיות עם העירייה יותר, לפעמים בעיות קשות, יש הרבה אמות מידה. אי אפשר להיכנס אליהן. אני אומר באופן כללי שצריך לקחת בחשבון שאותם בתי ספר שאתה לדוגמה הזכרת, "אור אבנר", הם ברמה יותר גבוהה בדרך כלל, כי הם מצרפים גם את התרומות וגם את העזרה של משרד החינוך, ואצלנו אנחנו למען השיוויון מנסים דווקא למצוא מעין אמות מידה שהפער לא יהיה גדול - אי אפשר להגיע לשיוויון מלא, אבל שיהיה חצי שיוויון - כי אחרת אי אפשר שבית ספר אחד יהיה ברמה כל כך גבוהה מבחינת התגמול ובית ספר אחר ברמה אחרת, ואם אתה שואל אותי מה עיקר הדיונים היום במשרד החינוך – זה הנושא.

תוכניות הלימודים – אני הייתי מציע לכלול
כמה שיותר לימודים על מורשת העם היהודי, תורת ישראל. אלה הדברים שאנחנו צריכים לעשות. פיזיקה, מתמטיקה, הם לומדים בבתי הספר הכלליים בברית המועצות. אם אנחנו רוצים לחזק את היהדות אצל הנוער הזה ורוצים לעלות אותם בסופו של דבר לארץ ישראל, רק אם אנחנו נחזק את המומנט היהודי אצל התלמידים, אנחנו נוכל להצליח בתפקיד שלנו.

אנו איננו מתמקדים בפיזיקה
ובמתימטיקה. בבית הספר לומדים פיזיקה ומתמטיקה. אנחנו משקיעים גם בשליחים וגם בתוכניות לימודים. זה רק בדברים האלה – עברית, מסורת והיסטוריה של העם היהודי.

וגם תורת ישראל.

מה זה מסורת?

לא רק מסורת.

האם המסורת שלנו אינה כוללת תורת ישראל?

את המילה "מסורת ישראל" אפשר לפרש
בהרבה מאוד מובנים.

כל בית ספר לפי אופיו. ברוב בתי הספר העניין
שנקרא "תורת ישראל" הוא דומיננטי; הלוואי שבמדינת ישראל באופן יחסי לאוכלוסייה הוא היה כה דומיננטי.

אני פונה אל כל הגורמים לנסות להגדיל את
מספר בתי הספר, את מספר התלמידים בברית המועצות ואת מספר השליחים; וצריכים גם לקחת בחשבון, למרות מה שחברת הכנסת קולט אביטל אמרה, שבסופו של דבר אין לי ספק שהרבה מאוד יהודים יישארו עוד ברוסיה. לא כולם יעלו. יהיו עוד כאלה שיישארו. לכן מחובתנו, מחובתה של מדינת ישראל, ליצור תשתית של חיים יהודיים בברית המועצות, ברוסיה, לאלה שבסופו של דבר יישארו שם. אני כמעט בטוח שמאות אלפי יהודים יישארו בסופו של דבר ברוסיה, וגם אותם אנחנו לא יכולים להפקיר, וגם בעבורם אנחנו חייבים לבדוק ולהקים איזו שהיא תשתית יהודית חינוכית וכדומה.

התוכנית הזה קמה בשנת 1991, בנייר הבסיסי
שנידון אצל המנהל הכללי של משרד החינוך זבולון אורלב. היה ברור לגמרי שהמגמה העיקרית היא עלייה, והאוריינטציה היא להקים מערכת קהילתית שתבטיח עלייה גם בעוד עשרים שנה ושלושים שנה. זה מופיע בהנחות היסוד של הקמת תוכנית בתי הספר, הרבה מאוד לפי בקשתו.

אתה מבקש שאתה תואיל לקיים ישיבה
מיוחדת על הנוער היהודי בכלל בעולם, לא רק בברית המועצות. יש נוער יהודי במדינות אחרות שהוא טעון טיפול, טעון טיפוח בהרבה מאוד מדינות ששם אין בכלל בתי ספר יהודיים.

האמת היא שקיימנו כבר דיון אחד כללי על
בית הספר היהודי בתפוצות.

אני יזמתי בכנסת הקודמת דיון על הנוער
היהודי בתפוצות, ואשמח מאוד אם אתה תואיל לקיים דיון מקיף עם כל הגורמים הרלוונטיים בנושא הזה.

התוכנית כבר הייתה כמה פעמים על
שולחן הוועדה וגם בוועדה השכנה, ואנחנו תמיד שמחים לבוא לכאן כדי לספר על מה שיש ולדבר על מה שעוד צריך להיות.


אני חושב שהתוכנית היא מוכרת למרבית היושבים כאן. אני אומר שמתחנכים בה היום כאלפיים וחמש מאות תלמידים בכיתות י' עד כיתות י"ב, בשבעים בתי ספר ממטולה עד אילת. היות שהוזכר כאן המנהל הכללי של משרד החינוך בעת הקמת הוועדה, אזי על פי הנחיותיו בעת הקמת התוכנית, הוחל חוק חינוך ממלכתי גם על ילדי נעל"ה, למרות שהם אינם אזרחי הארץ, וניתנת להורים הבחירה בין שלושת הזרמים המקובלים כאן דהיינו: ממלכתי, ממלכתי דתי, ומוכר שאינו רשמי. התוצאות של הבחירה הזאת הן ששבעים אחוז מהתלמידים מתחנכים בחינוך הממלכתי, כעשרים אחוז בחינוך הממלכתי דתי וכעשרה אחוז במוכר ושאינו רשמי.

כלומר פחות או יותר הם בחרו כמו
הישראלים שגרים בישראל.

התוכנית נכנסת לשנתה התשיעית. הזכיר סגן
השר חבר הכנסת שאול יהלום שהשנה היא הורחבה מערבה, וכבר קלטנו קבוצה ראשונה מהונגריה וקבוצות ראשונות מאמריקה הלטינית. היעד הבא הוא צרפת, והאוכלוסייה שיצאה מבית המועצות והגיעה לגרמניה. אנחנו בודקים את האפשרות להכיל את תוכנית נעל"ה גם על ילדיהם, שהרי גם אם הורים ירדו או בחרו אחרת, עדיין הילדים אינם אלה שעשו את הבחירה, ויש לאפשר להם את אותה הזדמנות שניתנה גם לאחרים.


הדבר הנוסף שמאפיין את תוכנית נעל"ה שיש שיתוף פעולה מלא של כל הגופים. אנחנו עובדים ביחד, כל אחד על פי חלקו בתהליך. אין שום בעיות. הסוכנות היהודית מגייסת את הילדים, שומרת על קשר עם ההורים ומטיסה את הילדים לארץ.

כשהייתי בברית המועצות שמעתי תלונות של
אנשי הסוכנות, שהתוכנית הזאת גורמת לאכזבה להרבה ילדים שאינם מתקבלים. כתוצאה מזה הם בעצם נושרים ממעגל החינוך היהודי.

זאת הערה שאיננה קשורה לשיתוף הפעולה.
היא קשורה למהות התוכנית. מהות התוכנית היא שהיות שהיא עוסקת בהפרדת ילדים מהוריהם בגיל שאנחנו קוראים לו הגיל הרך, גיל חמש-עשרה, כדי להיפרד מההורים לשלוש שנים, איננו דבר פשוט, ואפשר לומר כמעט בהכללה שמרבית הילדים אינם מתאימים לזה. יחשוב כל אחד על ילדיו, באילו תנאים הוא היה מוכן לאפשר להם ללכת לשלוש שנים למדינה אחרת. לכן נדרש כאן מיון מאוד קפדני, כדי להבטיח שמי שמתקבל לתוכנית ומתחיל אותה גם יסיים אותה, ולא לפתוח כאן תחנת רכבת של הרבה מאוד ילדים שבאים, מתאכזבים או אינם מסתגלים וחוזרים; מפני שילד שחוזר עשרה שליחים לא יכולים נגדו, מפני שהוא זה שמספר את הצד השלילי של החוויה האישית שהוא עבר. לכן נדרש מיון קפדני. מצד שני נדרשת מאיתנו בארץ היכולת המרבית להבטיח שמי שהגיע יטופל בצורה הטובה ביותר.

מה אחוז הנשירה?

אחוז הנשירה בנתונים רב שנתיים זה משהו
כמו חמישה אחוזים. זה נתון חזק מאוד שמעיד על חוזקה של התוכנית. אין בעיה לקבל יותר ילדים, להעלות את אחוז הנשירה, ואז בסופו של דבר ייצא שכרנו בהפסדנו. לגבי ההנחה שמי שלא מתקבל פורש ממעגל הפעילות, אני חושב שצריך לבדוק אותה, אני לא בטוח שזה נכון. אני יודע לפחות לגבי אלה שנשרו מנעל"ה שרובם ככולם חוזרים לארץ בגיל מבוגר יותר כעולים. ילד שחוזר במהלך התוכנית נתפס בעיני עצמו ובעיני משפחתו ככישלון.

יש הבדל בין ילד שאינו מתקבל לבין ילד
שנשר. זה תסכול שיכול להיות לכל החיים.

יש מערכת חינוך מקומית שתוארה כאן בצורה
נפלאה, שהיא חלופה לילדים האלה.

האם לא כדאי בכל זאת לעשות איזה שהוא
ניסוי עם קבוצה אחרת לגבי מיון פחות קפדני במושגים שלך, ולראות באמת אם אחוז הנשירה עולה?

הורדנו את הרף בנעל"ה לעומת השנים
שנעל"ה התחילה בהן. גם היום מתקבלים ילדים שהם "מב"ר" (מסלול בגרות), אבל יש דבר שעליו אי אפשר לוותר והוא מבחן האישיות. "מסלול מב"ר" הוא מסלול שמאפשר בגרות בתנאים יותר מקילים ועושים מאמצים לימודיים רבים כדי להביא את מי שסיכוייו לבגרות נמוכים, להביא אותו בכל זאת לזכאות לתעודה. יש היום בנעל"ה גם ילדים כאלה. אבל צריך לדעת שתנאי הכרחי לכניסה לנעל"ה הוא מבחן האישיות, ואם אנחנו מסכנים משהו באישיותו של הילד כתוצאה מההפרדה בינו לבין הוריו, אזי עם כל רצוננו לקבל יותר, העיקרון המנחה הוא עיקרון טובת הילד ולא עיקרון טובת מדינת ישראל.

אני חושב שהייתה תקופה בתוכנית נעל"ה
שבה הרף היה הרבה יותר נמוך, הוקמה ועדה והגיעה למסקנה שצריכים לחזור למיון הקפדני.

נכון. לגבי הפוטנציאל של התוכנית. אנחנו
עדיין בדעה שיש עוד הרבה מה לעשות שם בהעמקת הגיוס לתוכנית הזאת, עם כל זה שיש כאלה שאינם מתקבלים, ואני רוצה לומר פה במיוחד לבתי הספר שהוזכרו כאן, שלגבי חלק מהמנהלים תוכנית נעל"ה נתפסת כניגוד אינטרסים. אני מדבר על המנהלים המקומיים. יש כאן בהחלט מלאכה שמשרד החינוך, כמוביל את שתי התוכניות האלה, היה צריך להכניס כאן מדיניות אחידה שאומרת שההליכה לנעל"ה היא חלק של העבודה החינוכית מלכתחילה, ויש פה מה לעשות בעניין.

האם כל הילדים שעוברים את מבחני
האישיות מתקבלים, או יש כאלה שנדחים
בגלל בעיות תקציב?

אין אף ילד שנדחה בגלל בעיות תקציב.
תוכנית נעל"ה איננה ממצה את מלוא התקציב שלה בארץ. על פי תקציב המדינה מותר לנו לקבל שלושת אלפים ושישה עשר תלמידים. אנחנו עם אלפיים וחמש מאות תלמידים, והאוצר אישר את הרחבת נעל"ה מערבה, על הרווח של המקומות הבלתי מנוצלים. אנחנו מקווים להגיע ליום, וזאת הנחיית שר החינוך מר יוסי שריד, לחזור למתכונת המקורית של אלף וחמש מאות ילדים בשנתון, סך הכל ארבעת אלפים וחמש מאות ילדים בתוכנית, ואני מקווה שנגיע בקרוב ליום שמשרד החינוך יצטרך להיאבק על התקציב מעל שלושת האלפים וששה עשר התלמידים. כרגע אין בעיה כזאת.


היות שעיקר מלאכתה של תוכנית נעל"ה בארץ, אני מציע ליושב ראש הוועדה להקדיש דיון מיוחד לרציונאל החינוכי של נעל"ה, למשמעויות החינוכיות והטיפוליות שלה במבט של עבר, הווה ועתיד. ישנם מחקרים של מכון סולד שמלווים את התוכנית הזאת. אני חושב שמן הראוי פעם בקדנציה להקדיש לזה דיון בפני עצמו.

הצעירים שבאו לאיזה שהוא סמינר לזהות
יהודית אינם יודעים מדוע הם כאן, מה הם קשורים לזהות יהודית. אני חשבתי שאולי צריך פלוס להיסטוריה ולכל המקצועות שעכשיו יש בבית הספר, להוסיף איזה שהוא קורס אזרחות ישראלית, שהוא סקירת המצב; מה שקורה במדינה עכשיו, מהי מדינת ישראל היום. אני חושב שזאת שאלה חשובה, היות שבאו אנשים שאינם מבינים לאיזו מדינה הם באו.

החליט חבר הנאמנים האחרון להקדיש בין
מיליון דולר לשני מיליוני דולרים כדי לשנות את אופיים של האולפנים המסורתיים ולחזק את הזהות היהודית. יש פרק נכבד בנושא של אזרחות במדינת ישראל, דמוקרטיה ישראלית ואקטואליה של ישראל בתוך מערך האולפנים, כי אלה חבר'ה שעומדים להגיע כל אחד לפי קצב העלייה שלו, אבל תוך מספר חודשים, לישראל.

צריך לקחת בחשבון שלימוד העברית זה לא
שמלמדים עברית על מה שנעשה בארצות הברית. לומדים עברית, וזאת מטרת התוכנית שלנו - בראשות דוקטור אילנה זיילר, זה לעשות את העברית עד כמה מעשית ואקטואלית לתלמיד. ממילא הטקסטים בעברית הם טקסטים שמלמדים דברים כמו גיאוגרפיה, על ערים חשובות במדינת ישראל, הועלו דברים שכאן נאמר מה זה כנסת, מה זה דמוקרטיה, מה זה אזרחות. צריך לקחת בחשבון שכשאנחנו אומרים עברית, אזי זאת המטרה העיקרית. אבל בעברית שהיא המקצוע העיקרי יש מטרות לוואי שהן מקרבות את החיים בישראל לתלמיד.

עברו כבר עשר שנים מאז שהתחילה העלייה.
בינתיים יש כבר עולים שהם יכולים גם אולי לתרום בתוכניות הלימודים, להבין את הצרכים וכדומה.

הבחור שמרכז אצלנו את עניין לימודי
ההיסטוריה והמסורת היהודית הוא בעצמו עולה ממוסקבה שעלה בשנת 1990 או בשנת 1991. המפקחת הראשית על הוראת העברית היא אישה שעלתה בגל העלייה הנוכחי. יש סדרה שלמה של פרקים שעוסקים במדינת ישראל. הנחת היסוד היא שצריך לגייס לצורך העניין הזה דוברי רוסית.

בוגרי נעל"ה חוזרים היום להדריך במחנות
הקיץ.

היחידה שלי עוסקת בשילוב ערכים ותהליכי
קבלת החלטות. היחידה לאקטואליה והפעלות במט"ח – המרכז הטכנולוגי החינוכי. במסגרת הזאת אנחנו מוציאים כבר הרבה שנים ערכי הפעלה למחנכים שנקראים "נכון לעכשיו". מערכת ההערכה של משרד החינוך מצאה שהערכים האלה הם הפרסום המוביל שמחנכים עושים בו שימוש בדיוני דילמה ערכיים סביב סוגיות אקטואליות במדינת ישראל.


אנחנו מצאנו להם גם שימוש נוסף ורלוונטי לנושא שהוועדה עוסקת בו. אנחנו שאלנו את עצמנו, איך אנחנו יכולים לגרום לנוער יהודי בתפוצות, שאולי איננו יודע הרבה על ישראל, אולי איננו מתעניין הרבה במה שקורה בישראל, איך יכולים ליצור אצלו מעורבות לקראת מה שמר אליעזר שפר הגדיר קודם כיצירת בסיס לכיוון העלייה? הרי אם הוא איננו מתעניין, אם הוא איננו מעורב, אז "לקפוץ" ישר לנושא של עלייה זה עלול להיות מרחק גדול מדיי.


מצאנו שבמערכי "נכון לעכשיו" האלה, בעיקרון שבהם, יכולה להיות תשובה רלוונטית גם כאן. אנחנו מניחים שדיון דילמה בשאלה ערכית מוסרית זה דבר שכל קבוצת אנשים אינטליגנטית בעולם מתעניינת בו, מאותגרת על ידיו, משום שדילמה יוצרת מצב של חוסר איזון, ומן הטבע האנושי הוא לחתור לאיזון. הדילמה המעסיקה מתחילה להפעיל את גלגלי המוח, והקבוצה מתעניינת. הערך המוסף של אותה דילמה שיונקת מתוך אירועי האקטואליה הישראלית, למרות שהרבה דילמות כאלה ניתן בוודאי לשאוב גם מאירועי אקטואליה של מדינות אחרות בעולם; הערך המוסף הוא כמובן שהדילמה קשורה לאירוע אקטואלי במדינת ישראל אותה שעה.


כשאתה מגיש את הסוגיות האלה בצורה של דיון דילמה שמעורבים בהם ערכי דמוקרטיה, יהדות וציונות, ואתה מגיש את זה בעיקרון השני שעליו מושתתים הדפים האלה, שזאת הגישה החווייתית משום שכשעובדים עם נוער, הנוער עובד על התדר החווייתי ונכון לכוון את אופן העברת התכנים והגשת התכנים לאותו תדר שהנוער נפתח אליו, ודרך הלב התכנים יגיעו גם למוחו, וכשאנחנו מחברים את שני העקרונות האלה ביחד, אנחנו קיבלנו בארץ מוצר מאוד מצליח; בדקנו את ההיתכנות שלו בשפה זרה גם כן, והעמדנו כמה אבות טיפוס של גיליונות כאלה גם בשפה האנגלית.


אנחנו באים כאן להציע, ובכך אנחנו מתחברים לבקשה שהושמעה כאן, שנוכל להעמיד את הכלי הזה לטובת כל העוסקים במלאכה במדינות חבר העמים, במערכת החינוכית הענפה שפרושה שם. אנחנו רואים בזה גם בבחינת הקדם קליטה לעלייה, ואני מדבר על קליטה מנטלית בעיקר. אחד הקשיים הגדולים שאנחנו מכירים בכלל בקורות ההגירה העולמית, ואנחנו מכירים את זה כאן גם בישראל, יש די קשיים לעולים חדשים שמגיעים לארץ, ואני חושב שהעובדה שהם יתוודעו לבעיות שאיתם מתמודדת החברה הישראלית עוד לפני שהם עולים, לקראת העלייה שלהם, יכולה להקל עליהם להבין את המערכת שלתוכה הם נכנסים ובאים להשתלב בה, ולהבין גם במה החברה הישראלית מוטרדת ומועסקת.

לא תמיד צריך תיאום בין כל הארגונים. אני
חושב שבברית המועצות, שלושת הארגונים שעובדים - גם ג'ויינט, גם לשכת הקשר, וממשלת ישראל והסוכנות היהודית, אנחנו נוגעים בקצה של כלל הקהילה היהודית וכמה שיותר ארגונים לכולנו אין די משאבים לעשות את זה, וכל מי שרוצה יכול להיכנס ולעשות את הפעילות המאוד חשובה שם.


אני רק יכול להתרעם על דבר אחד. יש שמונים מורים שמשרד החינוך שולח למערכת החינוך של בתי הספר היהודיים. המורים האלה, אחרי שעות הלימוד בבתי ספר, אנחנו צריכים לשלב אותם בפעילות לא פורמלית שלנו, ועד היום זה לא נעשה. אני הייתי מבקש למצוא את הפורום המתאים שימצא את הדרך איך אנחנו יכולים לשלב אותם גם בעבודה מעבר לשעות הלימוד.

מה אומר משרד החינוך?

מתוך השיחה והסיור שהיו למנהלת הכללית
של משרד החינוך, היא בעד.

אם היא בעד אין צריכים הסכמה נוספת.

צריך למצוא את הפרטנרים שלנו בעניין הזה.

הייתה הסכמה של הסוכנות, חד
משמעית, לשלב את השליחים שעוסקים בפעילות חינוך בלתי פורמלי בבתי הספר. יש הסכמה מוחלטת של משרד החינוך בעניין הזה עם הסוכנות. אין הסכמה לצערי הרב נכון לרגע זה ברמה של לשכת הקשר, להגיע לשילוב הזה. אני חושב שהוא נכון. הוא צודק. הוא מלכתחילה היה צריך להיות.

מדוע יש לי הרושם כבר עשר שנים, שלכל
הבעיות של התיאום בחבר העמים, תמיד המעצור הוא בלשכת הקשר?

מערכת יחסי הציבור של נתי"ב רעה.

הבה ניקח את הבעיה הזאת שעכשיו דיברנו
בה. יש שמונים מורים של משרד החינוך. יש איקס שליחים של הסוכנות. רוצים שהשליחים של הסוכנות יעזרו למשרד החינוך בחינוך הפורמלי, והמורים של החינוך הפורמלי יעזרו לסוכנות בחינוך הבלתי פורמלי.

הייתה בחורה בוגרת נעלה, הייתה מורה
שלנו באחת הערים ועשתה את זה והורו לה אל
תעיזי.

הבה ניקח את הדוגמה הזאת, זאת
דוגמה מצויינת. למה צריכים לחפש דוגמאות? יש דוגמה חיה כרגע.

אם אתם רוצים להביא את הדוגמאות הקטנות
ולהתנצח, הרי זה מה שקובעים פה.

אני מוחה נגד מה שאמרת עכשיו. אינני רוצה
להתנצח. אני רק שואל שאלה.

הדברים שהעלה פה מר עמוס להט הם חלק
מהקרחון.

אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת בכמה
הערות. דבר ראשון, אני חושב שוועדת החינוך והתרבות שמה לפניה את התוכניות הרבות שהוצגו בפניה, הן על ידי משרד החינוך, הן על ידי הסוכנות היהודית והן על ידי לשכת הקשר - לצערי הג'ויינט לא היו כאן - ובאמת מעריכה ומוקירה את כל התוכניות ואת כל אלה שפועלים במסירות.


הדבר השני הוא שאני חושב שהוועדה קוראת לארבעת הגורמים המובילים, כלומר: משרד החינוך, הסוכנות, לשכת הקשר והג'ויינט להגביר את שיתוף הפעולה והתיאום ביניהם. הם לא צריכים להיות ארגון אחד, אבל התיאום שיהיה. הכתובת שלנו זה סגן שר החינוך. אנחנו פונים אל סגן שר החינוך אם הוא יהיה מוכן לקחת על עצמו להוביל, כי זה חינוך יהודי, ואם אפשר לקבל עדכון בעוד שלושה חודשים מה קורה בדבר הזה, כי אני חושב שפה יכולה להיות תרומה של הכנסת להביא גופים שונים לידי שיתוף פעולה.


הדבר השלישי הוא שאני חושב שהדברים שנאמרו על ידי מר אליעזר שפר, הוא העיר גם כן את תשומת הלב בהחלטות הוועדה, מבחינה זאת שהוועדה רואה בחשיבות רבה את פיתוח התוכניות לזהות יהודית ומברכת עליהן וגם קוראת כאן למשרד החינוך וללשכת הקשר ולג'ויינט לשתף פעולה כדי להגביר את זה.


בית הספר הישראלי במוסקבה – הוועדה קובעת שקיומו של בית הספר הוא חיוני, ופונה למשרד החינוך כדי לפעול להמשך קיומו.


יחד עם כל זה שאנחנו משבחים, צריך להבין שאנחנו באמת עוסקים בטיפה בים. כלומר אם עוסקים במיליון זכאים, והסוכנות מגיעה באולפנים לחמישים אלף, ומשרד החינוך מגיע לעשרים אלף, זה עדיין טיפה בים, והוועדה מבקשת גם מהסוכנות וגם ממשרדי הממשלה לבדוק את הדרך לנסות להרחיב את הפעולה ככל האפשר ולהעמיק אותה, כדי להגביר את החינוך היהודי שהוא יסוד בסיסי לעלייה לארץ ישראל.



הישיבה ננעלה בשעה 10:50