פרוטוקולים/ועדת חינוך/1081

1
ועדת החינוך והתרבות
9.2.2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1081
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס' 72
מישיבת ועדת החינוך
יום רביעי, א' באדר א' התש"ס (9 בפברואר 2000), שעה 09:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
טלב אלסאנע
מוחמד ברכה
עזמי בשארה
חוסניה ג'בארה
מוחמד כנעאן
ראובן ריבלין

דליה פז - משרד החינוך, ממונה על שילוב, מפקחת בחינוך מיוחד
אחסאן בשארה - משרד החינוך, מפקח במגזר הערבי בחינוך המיוחד
מלי דנינו - משרד החינוך, מנהלת היחידה ללקויי למידה בשפ"י
עלי אסדי - משרד החינוך, ממונה על החינוך, סגן יו"ר המזה"פ
סמי עבד-אל-קדר - משרד החינוך, מדריך חינוך מיוחד, מחוז מרכז
יעל פרבר - משרד החינוך
תלמה הרצנו - משרד הבריאות, קלינאית תקשורת
חאלד עסבה - ועדת המעקב לחינוך הערבי
דורית רפלנסקי - מנכ"ל ניצ"ן
שרה וילנאי - ניצ"ן, מנהלת מרכז הדרכה
חיה יגודה - מנכ"לית צח"י
קרן טביבי - צח"י
סילביה לזוביק - בזכות, מנהלת המחלקה הקהילתית
ראבח ג'זמאווי - הסתדרות המורים
פרופ' מלכה מרגלית -
פרופ' אורן לם - מרצה באוניברסיטת חיפה
עמלה עינת - מכללת תל-חי
אחמד מחאמיד - מומחה לאבחון
ד"ר חאתם כנעני
סאהר עבאס - התאחדות ועד הורים, נצרת
מחמד חאג' - התאחדות ועד הורים, נצרת
חליל עליאן - ועד הורים, בית צפאפא
מוחמד עליאן - ועד הורים, בית צפאפא

יהודית גידלי

אסתר מימון

תלמידים ערבים לקויי למידה
תלמידים ערבים לקויי למידה

רבותי, בוקר טוב. שלום לכל האורחים ולכל המוזמנים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בנושא תלמידים ערבים לקויי למידה. הישיבה מתקיימת בהתאם לתיקון בתקנון הכנסת לפיו נשיאות הכנסת רשאית להכיר בהצעה דחופה לסדר-היום בוועדה, והוועדה מקבלת על עצמה לדון בנושא בזמן קצר, אומנם כתוב שבוע, אבל אנחנו בטווח של 12 יום, בהסכמת המציע. כשחבר הכנסת עזמי בשארה שאל את השאילתה לפני שלושה חודשים, הוא לא ידע שתקנון הכנסת ישתנה והוא יוכל להביא את כולם לפה תוך עשרה ימים. אני מציע שמציע ההצעה, חבר הכנסת עזמי בשארה, יפתח.

אדוני היושב-ראש, שכחת לציין שהתחלנו לדון בנושא הזה, והפסקת, בלי לפגוע בזכותו של חבר הכנסת עזמי בשארה.

אני מוותר על הזכות.

חבר הכנסת מוחמד כנעאן צודק. ועדת החינוך והתרבות קבעה לעצמה סדר דיונים. במסגרת סדר הדיונים הזה התחלנו לדון בלקויי למידה בכלל, ובמגזר הערבי בפרט, וקבענו בין כה וכה שיתקיים דיון בנושא הזה. טכנית, זה מתקיים היום בגלל השינוי בתקנון.

זה לגיטימי להשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים, כולל שאילתה, כולל הצעה דחופה או הצעה רגילה לסדר-היום. הכלים הפרלמנטריים קיימים כדי להשתמש בהם. זו הדרך הקצרה ביותר להגיע לוועדה, אם הייתי מציע הצעה רגילה, זה ממילא היה מגיע לוועדה.

הלקות של תלמידים במגזר הערבי – ההנחה היא של-10% מאוכלוסיית התלמידים יש סוג מסוים של לקות למידה. יש כאן דוח שהכינה הדס וסרמן. על כל פנים, יש ניסיון לפתח קריטריונים לאבחון לקות למידה בתחום הקוגנטיבי, ההכרתי, או בתחום הקריאה, מה שנקרא "דיסלקציה". יש כמה קריטריונים שנקבעו כאן. אני רואה כאן לפחות 15 קריטריונים אשר קובעים לקות למידה. אין לנו סיבה להניח שבמגזר הערבי אחוז התלמידים שיש להם לקות למידה הוא נמוך מאשר במגזר היהודי.

הבעיה היא, שאין מודעות לנושא של לקות למידה, לא במשרד החינוך במגזר הערבי, לא אצל התלמידים, לא אצל המורים, לא אצל המנהלים ולא אצל ההורים.

במגזר הערבי כמעט ואין מאבחנים של לקות למידה, אפשר ממש לספור אותם על אצבעות כף היד, יש שלושה-ארבעה שמאבחנים לקות למידה.

יש יותר.

יש גם פסיכולוגים, אבל ממילא אחוז הפסיכולוגים במגזר הערבי קטן יותר מאשר במגזר היהודי. אם נוסיף לעומס שעל הפסיכולוגים את הנושא של אבחון לקות למידה, תהיה בעיה רצינית. לכן, חשבנו להעלות את הנושא הזה כאן.
במגזר הערבי אפשר לחשוב שתלמיד שיש לו לקות למידה הוא תלמיד שלוקה בשכלו, חס וחלילה, ולחשוב שהוא צריך חינוך מסוג אחר, או לא לפתח את השיטות הטובות לטיפול בו. הוא יכול להיות, למשל, סתם איטי בתפיסה, וכל מה שהוא צריך זה יותר זמן בבחינה. אם לא נותנים לו את הזמן הדרוש, יותר מאשר שאר התלמידים, הוא יכול להיכשל. לכן, האבחון הוא חשוב מאוד.

אדוני יושב-ראש הוועדה, הוזמנו לכאן כמה מומחים, ואני מציע שהם יפתחו.

תודה רבה לחבר הכנסת בשארה.

אני מציע שמשרד החינוך יפתח. עלי אסדי, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם. אני מודה לוועדה על העלאת הנושא ואני מודה גם לנוכחים. עניין לקות הלמידה היא בעיה אקוטית במגזר הערבי, וצריך למסד את הטיפול בבעיה. אני עד לפעולות נקודתיות הנעשות על-ידי האגף לחינוך מיוחד וגם על-ידי המפקחים. לאחרונה גם נוסדו מרכזים כמו "אל-רזי", בראשותו של דוקטור חאתם כנעני. אנחנו מעודדים כל פעולה כזאת.

בתוכנית החומש לשנה הזאת הוצאנו 10 מיליון שקל, על-פי חוות דעתה של מנהלת האגף לחינוך המיוחד. הוקצו לפתיחה 45 כיתות לחינוך מיוחד.

בעניין לקות למידה, נעשות עבודות פה ושם. אבל אתמול הכרזנו בהודעה לעיתונות - היום היא תתפרסם בעיתונות, והודענו גם לכל מנהלי בתי-הספר – על פתיחת מגמות ללימודי מאסטר בייעוץ חינוכי ופסיכולוגי.

כמה מלגות?

לכל אוניברסיטה 20 מלגות. נוסף לזה, על מנת להקל על הסקטור ולמצוא מועמדים, נכללים לימודי תעודה במכללה שאושרה על-ידי המל"ג, כמו בית-ברל, ויזכו גם למלגה מלאה לדמי מחייה. זה לשנה זו.

כמה חונכים יש בחינוך המיוחד?

אתה מתכוון למאבחנים.

מאבחנים וחונכים.

כוונתו למאבחנים מכל הסוגים.

יש בודדים, לא הרבה.

יש כ-20 מאבחנים במגזר הערבי.

יש הרגשה, גם מהדיונים הקודמים, שאחד המעצורים לטיפול בלקויי למידה בכלל, ובמגזר הערבי בפרט, זו הבעיה של צוואר הבקבוק של המאבחנים, של היועצים. האם אתה יכול לומר איך מתגברים עליו? מה היקף הבעיה? כמה מאבחנים?

בעניין המאבחנים אני אשאיר לאנשי המקצוע שידברו על זה.

במשרד החינוך בגדול, גם בתוכנית החומש, אנחנו ניגשים בצורה אינטנסיבית לטיפול בלקויי למידה, שהיא בעיית המערכת, למרות שדוקטור בשארה אמר שיש 10%.

אני פונה לכל הנוכחים כאן להפיץ ברבים, שיירשמו ללימודי תואר שני לפסיכולוגיה וייעוץ וגם ללימודי תעודה, על מנת להתמודד עם הבעיה.

שוב, אדוני היושב-ראש, אני משבח את העבודה הנקודתית הנעשית, למרות המחסור. אבל חייבים לגשת לעניין בצורה ממוסדת.

תודה רבה. דליה פז, ממונה על השילוב ומפקחת בחינוך המיוחד.

השנה פתחנו כ-50 כיתות חדשות לתלמידים לקויי למידה במגזר הערבי, כיתות מקדמות בבתי-ספר רגילים, כך שלא היה תלמיד שאובחן ולא נמצאה לו מסגרת של כיתה לחינוך מיוחד בבית-ספר רגיל. חלק מהכיתות האלה חדשות.

כשאת אומרת "50 כיתות", איזה אחוז זה?

הואיל ואנחנו לא יודעים כמה כיתות היו לפני הכיתות החדשות - - -

אז לא יודעים אם 50 זה הרבה או מעט.

כשאת אומרת "50 כיתות מקדמות", הכוונה ללקויי למידה או לאלה שעברו אבחנה לחינוך מיוחד?

מאחר ואלה כיתות שנפתחו לא בבתי-ספר לחינוך מיוחד, אלא בבתי-ספר רגילים, אלה לקויות קלות. נכון שבאוכלוסייה הערבית אין הבחנה מבדלת טובה בין לקוי למידה שהוא לקוי למידה לבין ילד שיכול להיות גבולי או עם בעיות אחרות.

50 הכיתות האלה זה 50% מסך כול הכיתות החדשות שניתנו בכלל השנה. זאת אומרת, גם במגזר היהודי כולו קיבלו תוספת לגידול טבעי של 50 כיתות, כשהתלמידים במגזר הערבי מהווים 18% מהאוכלוסייה של התלמידים במערכת החינוך. ללא כל ספק זו אפליה מתקנת, משום שהיה, לאורך שנים, מחסור בפתיחת כיתות.

אנחנו יכולים לדעת כמה יש בסך הכול, אחרי שנתתם את ה-50 כיתות?

רובי ריבלין, אני אשלח לך את המידע באופן אישי. אין לי את המידע המדויק, ואני לא רוצה לשלוף מהמותן.

דיבר עלי אסדי על פסיכולוגים ויועצים. השנה מיצינו את כוח האדם המקצועי במגזר היהודי, לא רק בפסיכולוגים מאבחנים. רבותי, אין לנו מורים לחינוך מיוחד.

את אומרת שגם אם יאבחנו עוד, ויצטרכו לפתוח כיתות, אין מורים.

נכון.

המגזר הערבי, נוסף לכיתות, קיבל השנה תוספת לשילוב של כ-2,000 שעות. כדי לגייס מורים מקצועיים, כדי שהעבודה לא תהיה שרלטנית, כבר לקחנו תלמידי שנה ג' במסלולים להכשרת מורים ערביים, גם ב"קיי" וגם ב"דוד-ילין". זאת אומרת, שהאוכלוסייה הזאת כבר מוצתה. אנחנו הפעלנו סטודנטים השנה, אלה אנשים שעדיין אין להם תעודת הוראה, אבל כדי לא לאבד את השעות האלה, וכן לתת איזה מענה, הפעלנו סטודנטים. זאת אומרת, שאם בשנה הבאה נציף את המערכת בעוד שעות, אני לא יודעת מה יהיה כוח האדם המקצועי שיעבוד עם התלמידים האלה, ואנחנו רוצים עבודה מקצועית.

אני נאלץ להגיד לך, שזה לא מדויק. עובדתית את אומרת דברים לא מדויקים.

מוחמד אל-קרנאווי, במגזר הבדואי בדרום, קיבל ממני באופן אישי תוספת של 400 שעות, כדי לגייס מורים ל-400 שעות. הוא פנה למכללת קיי, לסטודנטים של שנה ג', כי לא היו לו מורים.

חברת הכנסת חוסניה ג'בארה. שאלה.

את מספרת שהוספתם עוד 50 כיתות למגזר הערבי. אני מבינה מדברייך שיש במגזר הערבי ילדים לקויי למידה, ואני "מתפלאת" לשמוע. הוגשו 183,000 בקשות לתלמידים לקויי למידה מהמגזר היהודי לבחינות הבגרות, במגזר הערבי הוגשו אפס בקשות. האם את חושבת שבמגזר הערבי לא קיימים תלמידים עם לקויות למידה? לא ראיתי שום נתון שיש תוספת בנושא הזה. יש תוספת לחינוך המיוחד, אבל אין תוספת לתלמידים לקויי למידה.

שאלה שנייה - האם יש כלים לאבחון לקויות למידה במגזר הערבי, בשפה הערבית? לפי הבדיקה שלי מצאתי שאין כלים לאבחון במגזר הערבי, ובמיוחד בשפה הערבית.

תודה רבה, חוסניה ג'בארה. גברת פז.

דבר ראשון - האגף לחינוך מיוחד אינו עוסק בחינוך העל-יסודי הרגיל, עוסקים בזה רק שפ"י או החינוך העל-יסודי. האגף לחינוך מיוחד אינו מאשר לבגרויות. חבר'ה, אם היינו מאשרים לבגרויות לא צריך אגף לחינוך מיוחד, גם לגבי יהודים אנחנו לא מאשרים.

לעצם הבעיה – צדקת, אין כלי אבחון מותאמים לשפה הערבית, לא קיימים. יתרה מזאת, גם הוראה מתקנת וכלים מתורגמים מעברית, זה שגוי, כי לשפה הערבית יש בסיסים אחרים, אי-אפשר לקחת כלי בשפה העברית.

מה עושים כדי שיהיו כלי אבחון?

גברתי, את יודעת מה זה שפה מתורגמת?

דיברתי על זה.

שפה מתורגמת זה גרוע ביותר.

שאלה לחבר הכנסת מוחמד כנעאן.

לפי מה שמתברר כאן, הרושם הוא שהבעיה היא בעיית החינוך המיוחד, ואנחנו מדברים כאן על לקויי למידה. צריך לעשות הבחנה בין שני הדברים. אנחנו מדברים על תלמידים שמגיעים לכיתה י"ב, הם צריכים להיבחן בבחינות הבגרות כשיש להם לקויי למידה מכיתת גן. לתלמידים האלה אין שום אבחון, אין שום טיפול. כתוצאה מזה, לפי בדיקת 1999 - 187 תלמידים בחינוך היהודי קיבלו הקלות בבחינות הבגרות בגלל לקויי למידה לעומת אפס תלמידים במגזר הערבי. על זה אני רוצה לשמוע.

מה שסיפרת לנו על 50 כיתות, שמענו על זה בתוכניות החומש. אדוני היושב-ראש, אתה היית בישיבה, ניהלת אותה, כשהשר שריד ואנשי המשרד דיברו עליהן. 50 כיתות כבר בשנת הלימודים הקודמת, כשהתחיל השר שריד. לבוא שוב בחודש פברואר ולספר לנו על 50 כיתות, איזה 50 כיתות? ואני לא מדבר על החינוך המיוחד. מה שאת אומרת גם לא נכון עובדתית. אין היום מחסור במורים לחינוך מיוחד במגזר הערבי, בכל אופן במשולש ובצפון. על הנגב אין לי אינפורמציה, אבל, לפי מיטב ידיעתי, אין מחסור.

אמרת, שקיבלתם תלמידות או מורים משנה ג' מאותן מכללות, ועובדתית זה לא נכון. אנחנו, חברי הכנסת, פנינו, ובוגרי סמינר עם תעודת הוראה עדיין לא מועסקים. על מה את מדברת?

אני מצטרפת לדבריו של חבר הכנסת כנעאן, וצריך להפריד בין החינוך המיוחד ללקויי למידה. אנחנו בוועדה דנו בכמה ישיבות בחינוך המיוחד. נתקלתי בבעיה מאוד עצובה – פנתה אלי סטודנטית מאוניברסיטת חיפה, שסובלת מלקות למידה, היא בשנה השלישית שלה, והיא נכשלה בבחינה. אנחנו רוצים לדבר על זה ועל הבגרויות. אני מבינה שכבוד היושב-ראש זימן את הישיבה הזאת למען הנושא הזה.

מיד נשמע.

בנושא הפסיכולוגים והאבחונים יש לפנות לאגף שפ"י, ואשר לנושא של הקלות לסטודנטים, בזה בוודאי לא מטפל האגף לחינוך מיוחד.

תודה רבה לגברת פז. מלי דנינו, מנהלת היחידה ללקויי למידה בשפ"י.

לפני שהיא מדברת רציתי להבהיר את התמונה של לקויי למידה.

גברת דנינו, סליחה, אני אתן קודם לאחסאן בשארה את רשות הדיבור.

אני רוצה להצטרף לדברי התודה לכל מי שיזם את המפגש הזה. אני מקווה, בסופו של דבר, שנצא עם תוצאות מניבות פרי, ולא רק נדבר. אני גם רוצה לבקש מכולנו, שנעלה בקשות קונסטרוקטיביות למען העניין ונצא עם תוכנית מגובשת.

אנחנו חושבים שבתלמידים לקויי למידה מטפל רק האגף לחינוך מיוחד. לא, בראש ובראשונה שפ"י מטפלים. יש חוזר מנכ"ל, וזה כתוב, צריכים לאבחן את התלמיד מבחינה פסיכולוגית. אנחנו, הארגון הדידקטי, משלימים את זה.

הבעיה שלנו עם שפ"י, שעדיין אין לנו במגזר הערבי, אצל השירותים הפסיכולוגיים, כלי אבחון מהימנים שיאבחנו את התלמידים הסובלים מליקויי למידה.

מתי יהיה?

אני מציע שהמשרד יקצה כסף לשירות הפסיכולוגי, ויבנו כלי אבחון מהימנים שמתאימים למגזר הערבי, וזה יעזור לטפל במגזר הערבי.

כמה מועמדים ערבים למדו השנה באוניברסיטאות אבחון? צוואר הבקבוק הוא אבחון. בלי אבחון אי-אפשר לדעת מה הפגם של התלמיד או התלמידה. זה הדבר הראשון. אם אין אבחון לכל האורך זה לא יעזור.

אם יש אבחון ואין מורים - גם לא יעזור, אם יהיה אבחון ויהיו מורים, אם אין שעות – גם אז לא יעזור שום דבר. אלה שלושת צווארי הבקבוק.

ברור שצריך את כל הדברים האלה, אבל במגזר הערבי, לצערי הרב, יש בעיה בכל הנושאים של לקויי הלמידה.

אני רוצה שנתמקד בנושאים נקודתיים, ושנחדד את הנושא. הבעיה הראשונה של לקויי למידה זה השירות הפסיכולוגי, שפ"י. אנחנו, אנשי החינוך משלימים את הצד הדידקטי. הבעיה של לקויי למידה היא בעיה ארצית, במגזר הערבי היא בעיה קשה מאוד. אבל לא נוכל להגיד שלא נעשה שום דבר. למרות כל הקשיים שלנו יש אגודת ניצ"ן, וכל הכבוד להם, היא הכשירה 20 מאבחנים דידקטיים במגזר הערבי. היום המאבחנים הדידקטיים עובדים. הם בנו כלי אבחון מתאימים, הם בנו משהו. עשינו משהו במקומות מסוימים, אבל לא בכל הארץ. אנחנו תוקפים את הנושא, אבל זה לא כל הבעיה. אנחנו עושים השתלמויות, אנחנו מכשירים מורים. זאת אומרת, יש טיפול חלקי בסוגייה של לקויי למידה.

ישבנו עם מנהלת האגף לחינוך המיוחד ובנינו תוכנית הבראה לטיפול בילדים לקויי למידה, שמורכבת מארבעה סעיפים: הסעיף הראשון – הרחבת ההכשרה במכללות. במכללות להכשרת מורים לחינוך מיוחד, כאשר הדגש הוא על תוכניות לילדים עם לקויי למידה; הסעיף השני – הגברת מספר המאבחנים הדידקטיים. אנחנו פונים לניצ"ן, ומנהלת ניצ"ן נמצאת, להגברת המאבחנים הדידקטיים שיקבלו בניצ"ן; הסעיף השלישי – הגברת מערך ההשתלמויות למורים שעובדים עם ילדים עם לקויי למידה; הסעיף הרביעי – הידוק הקשר בין אגף החינוך המיוחד לבין שפ"י בעניין של הטיפול הכוללני בילדים עם ליקויי למידה.

חברי וידידי מוחמד כנעאן, יצא חוזר המנהל הכללי בעניין לקויי למידה. כל ילד שיש לו ליקויי למידה, מי שמחליט זה המועצה הפדגוגית בבית-הספר, יושבים עם המועצה הפדגוגית ומעבירים למשרד החינוך. יש הנחיות ברורות.

מלי דנינו.

אני רוצה, קודם כול, לתקן את ידידי על מה שנאמר לו. החל מה-2 בספטמבר, חוזר המנכ"ל שאתה מחזיק ביד, בטל ומבוטל בעקבות פסק-דין של הבג"ץ. הוא מבוטל מהטעם של חופש העיסוק. פסק הדין ביטל את המונופול של האבחון הפסיכולוגי כתנאי בלעדי למי זכאי להגדיר מיהו תלמיד לקוי למידה. קבע בג"ץ שכל הגורמים שפועלים בשטח כרגע, קרי, מאבחנים דידקטיים, פסיכולוגיים חינוכיים, שיקומיים, נוירו-פסיכולוגים – כולם, כל עוד לא הגדירו אחרת, וכל עוד לא התקינו הוראות מעבר, כולם מאבחנים לצורך הגדרת מיהו תלמיד לקוי למידה.

מי מטפל עכשיו בהגדרה?

הבג"ץ השאיר את השטח הזה פרוץ לגמרי?

היא אמרה שהוא אמר: פסיכולוגים חינוכיים, נוירו-פסיכולוגים מוסמכים, מאבחנים דידקטיים ומי שהתמחה באבחון.

כיום יש לנו ועדה במשרד החינוך, שאני מרכזת אותה, בין שאר הוועדות המקצועיות הנוספות, שחברים בה פסיכולוגים חינוכיים, חברים בה נציגי ניצ"ן, נציגי הורים – נציגים שונים הפועלים בנושא בארץ. והם גם עוסקים בחיבור חוזר המנכ"ל הקבוע הבא.

שהוא יותאם לבג"ץ?

שפ"י, באמצעות המינהל הפדגוגי, הוציא טיוטת חוזר מנכ"ל, שיצאה בדצמבר לכל בתי-הספר.

מאבחנים יצטרכו רישוי?

לא.

תמונת המצב היום היא כזאת, שאין מיסוד פרופסיונלי בנושא הזה. יצאה טיוטת חוזר מנכ"ל, שמביאה מדיניות חדשה שאומרת, שהאוטונומיה ניתנה למועצה הפדגוגית לקבוע מיהי קבוצת התלמידים המוגדרת כתלמידים עם ליקויי למידה, בהסתמך על אבחונים. אנחנו מנחים את בתי-הספר היכן נחוץ אבחון דידקטי והיכן נחוץ אבחון רב-תחומי, שזה אומר אבחון דידקטי ואבחון פסיכולוגי.

בפני מי יהיה ניתן לערער, כאשר המועצה הפדגוגית טועה?

גם על זה נתנו את הדעת. ההורים, במידה והם לא תמימי דעים עם החלטת בית-הספר, יוכלו לפנות, באמצעות בית-הספר, לוועדת חריגים. וכפי שזה נעשה בעבר, ידונו בהסתמך על האבחונים, וההחלטה שתתקבל תחייב את ההורים ואת בית-הספר כאחד. על ההחלטה הזאת ניתן יהיה לערער רק בוועדת ערעורים עליונה.

מה שאמרת עכשיו נכון לגבי כלל המערכת.

אני מאוד שמחה על הכבוד שניתן לשפ"י בעניין הזה. שפ"י נכנס לתמונה רק בשנה האחרונה. אני נמצאת בתפקיד החל מאוגוסט 1999. אנחנו בשפ"י הקמנו יחידה ללקויי למידה, שנותנת מענה לנושא, בעיקר בקרב יועצים, בקרב פסיכולוגים. אנחנו גם לקחנו על עצמנו כל מיני משימות, כמו חיבור חוזר מנכ"ל, והקמנו מערך של השתלמויות.

יש התייחסות מיוחדת לנושא שאנחנו עכשיו דנים בו?

קיימת התייחסות מיוחדת למגזר הערבי החל מכניסתי לתפקיד. אני רוצה גם לדווח על התקדמות.

מה הבעיות שהבחנת בהם?

הבעיה המרכזית היא בעיית המודעות ובעיית צריכת שירותים.

למה אין מודעות?

קיימנו יום עיון למגזר הערבי, הזמנו את כל הפסיכולוגים, היועצים ומנהלי מחלקות חינוך מכל הארץ, הגיעה קבוצה די מכובדת. זה היה ב-17 בינואר, בתל-אביב. הצגנו בפני האנשים את האפשרות שיש היום לקבל מימון אבחון לתלמידים נזקקים במגזר הערבי. מעל הבמה קראתי לשלוח תלמידים למרכזי האבחון. יש לנו מרכזי אבחון בשפ"חים – שירותים פסיכולוגיים חינוכיים - במגזר הערבי. יש לנו גם מרכז פרטי, מרכז אל-רזי, עם דוקטור חאתם כנעני, שגם הוא הוכר כמרכז שיכול לתת את השירות לתלמידים נזקקים. טרם קיבלנו פנייה אחת מהמגזר הערבי. נפגשתי עם עלי אסדי, באתי אליו, וביחד חשבנו לפנות באמצעותו לכל בתי-הספר כדי שינצלו את השירות הזה, את העזרה הזאת שניתנת בשפ"י.

דבר נוסף שנעשה בעקבות יום העיון, הקמנו ועדה, פורום של המגזר הערבי. מאחר ובמגזר הערבי פועלים גופים שונים וגורמים שונים המושכים לכיוונים שונים, הבקשה שלי היתה להתאחד, שיהיה פורום משותף.

יש גם כמה נושאים שהתחלנו לקדם, כמו חוברת שתתורגם לשפה הערבית להורים ולתלמידים, גם לבתי-ספר, כדי להעלות את המודעות לנושא. היא כתובה בשפה ידידותית. מביאה את הנושא בפני הקוראים. יש לנו פורום בראשותו של דוקטור ג'ורג' חורי, שעובד על כלי למיפוי ראשוני. הבעיה היום, שאני מקבלת פנייה מבית-ספר בדואי, ואומרים לי, שכל התלמידים צריכים לקבל תוספת של זמן. אין הבנה, אין מודעות לנושא, ובעצם הם באים ואומרים: אנחנו מבקשים בשביל כולם. כשאני מבקשת להפנות את התלמידים שהם חושדים בהם כלקויי למידה, הם לא יודעים את מי לשלוח לאבחון. טרם הגיעו בקשות, אנחנו מחכים לבקשות.

שאלה לחברת הכנסת חוסניה ג'בארה.

נודע לי על יום העיון שקיימתם ב-17 בחודש ינואר. לצערי הרב, היום היה מגוחך. בסוף היום סוכם על חיפוש מתנדבים. מה זה מתנדבים? צריכים אנשי אקדמיה שיאבחנו את התופעה הזאת. אחרי הבג"ץ, שדיברת עליו, הצעתי הצעת חוק, שצריך אנשי אקדמיה עם תואר שני לאבחן את התופעה הזאת, ולא סתם מתנדבים. אם את נותנת לי להתנדב, אני לא מביאה לך שום אבחון או שום לקויי למידה.

ישב ידידי דוקטור חאתם כנעני, אני לא יודעת על מה את מדברת.

אני מדברת על יום העיון.

אני לא יודעת מה המקור שהזין אותך בדיס-אינפורמציה. יום העיון אורגן בעזרתה של פרופסור מלכה מרגלית ודוקטור אנדרה מזאווי מאוניברסיטת תל-אביב. בסוף יום העיון קראנו לאנשים להתנדב, כדי לקדם את הנושא במגזר הערבי, לא קראנו להתנדב כדי להפוך ולהיות מאבחנים. קראנו לאנשים להתנדב לוועדה מקצועית. יש לנו רשימה של 20 אנשים, שאנחנו מכנסים אותם לוועדות. אמרנו להם שהם יגיעו מעת לעת, אנחנו נדון בדילמות, אנחנו נעלה את הנושא הזה על סדר-היום, ואנחנו נפעל באופן אופרטיבי, כדי לקדם את הנושא במגזר הערבי. אם מישהו הבין בצורה השגויה הזאת, אני יכולה רק להצטער על כך.

תאמיני לי, שאנחנו מבינים טוב מאוד. צריכים אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע.

חוסניה ג'בארה, אני חייב להגן על משרד החינוך, לא מדובר פה על מתנדבים לצורך ביצוע עבודה מקצועית שמוטלת על אנשי מקצוע.

האם הכוונה היתה להתנדב לפתח כלים?

לא, בהחלט לא. יש לנו מספר ועדות שמעלות נושאים לדיון, כותבות חומר, מחליטות על פנייה מאורגנת ומסודרת יותר, יוזמות פעולות. חשבנו שיהיה נכון לאחד את הכוחות, לעשות איגום של משאבים ושל אנשי מקצוע במגזר הערבי, שיפעלו במשותף, שיבואו בפני ועדת החינוך של הכנסת גם עם הצעות רלוונטיות לקידום הנושא.

דיברו על צווארי הבקבוק. לפי מה שאת הסברת, אני לא מבין שיש צוואר בקבוק שנקרא מאבחנים. זה נכון?

כרגע אנחנו לא ממצים את התשתיות הקיימות, מאחר והתהליך הוא תהליך שצריך להתחיל בבתי-הספר, הוא צריך להתחיל בשלב של איתור מוקדם.

איתור מוקדם על-ידי ההורים והמורים?

על-ידי בתי-הספר. בבית-הספר היסודי צריכה להיעשות פעולה של איתור מוקדם, והתלמידים שהמערכת חושדת בהם כתלמידים עם ליקויי למידה, צריכים לעבור אבחון מוקדם ככל שניתן.

יש מספיק מאבחנים?

המציאות, כמו שמתוארת פה, שאם תהיה התעוררות, תהיה בעיה של מחסור.

את אומרת, שצוואר הבקבוק הוא התודעה.

כיום הבעיה היא התודעה.

אם מחר יצטרכו לאבחן מאות תלמידים, יש מספיק מאבחנים?

אם מחר יצטרכו לאבחן, אז אנחנו ננצל את מרכזי האבחון. יש לנו לפחות 12 מרכזי אבחון בשירותים הפסיכולוגיים, שיש בהם תשתית.

מה עם כלי האבחון?

אדוני היושב-ראש, אם יש כלים למה לא מאבחנים?

היא אומרת שלא באים תלמידים.

תלמידים צריכים לבוא ביוזמתם?

היא אומרת דבר פשוט. התהליך הנכון הוא, שהמאבחן לא נמצא בבית-הספר. בית-ספר שחושד שיש תלמיד שהוא לקוי למידה צריך לשלוח את התלמיד לאבחון.

מי מאבחן את התלמיד?

המורה, המנהל, ההורים. אומרים: רבותי, יש לנו פה בעיה עם תלמיד. כתוצאה מזה בית-הספר צריך לקיים דיון, ואם הוא מגיע למסקנה שיש בעיה שולחים את הילד לאבחון. אומרת הגברת מלי דנינו, שהמצב כיום הוא, שבתי-הספר או ההורים אינם שולחים את התלמידים לאבחון. ואם הם ישלחו, לה נראה, אני מסופק, שיש מספיק מאבחנים.

לא זה מה שאמרתי. אמרתי שהתשתית הקיימת עדיין לא מנוצלת.

אם יש תלמידים למה לא שולחים אותם?

כי אין מודעות.

למה אין מודעות?

על זה מיד נדבר.

של מי התפקיד הזה?

רבותי, אין צורך להרים ידיים.

חבר הכנסת מוחמד כנעאן.

הקשבתי לדבריה של הגברת מלי דנינו, אבל אני לא מבין אותם. בחוזר המנכ"ל, גברתי המכובדת, מפברואר 1999, של משרד החינוך, כתוב שם שיש 53 מרכזי שפ"ח, מתוכם אין אף מרכז במגזר הערבי. לא אני הוצאתי את החוזר. חוזר המנכ"ל נמצא אצל מנהלת הוועדה, היא יכולה לצלם לך אותו.

יש לנו אותו פה.

מתוך מרכזי השפ"ח אין אף מרכז במגזר הערבי, מלבד מרכז אחד בעוספיה. הבעיה שלנו לא רק מרכזי שפ"ח, הבעיה היא שאין אף מרכז אבחון.

אני רוצה כאן לציין לשבח את העבודה המואצת של מרכז אל-רזי, בראשותו של דוקטור חאתם כנעני. הוא עורר את משרד החינוך, כי הוא שעורר את הבעיה. קיבלתי את תשובתו של השר, מ-20 בינואר, שהוא מכיר במרכז אל-רזי כמרכז אבחון ובעוד כמה מרכזים: תמרה, נצרת סחנין, רמה, שפרעם, עוספיה, אום אל פאחם, רהט, לקיה.

את אומרת שאין מודעות. איך צריכה להיות מודעות במגזר הערבי, כשזה לא היה קיים במערכת של משרד החינוך? עד שפרופסור מלכה מרגלית, בהמלצות האמיצות שלה, עוררה את הנושא הזה, והיא כתבה דוח שלם. על זה דיברנו כאן בוועדה בישיבה הקודמת. לא היתה שום מודעות במגזר הערבי. אמרו על תלמיד: הוא לא רוצה ללמוד וכן הלאה, כי לא אבחנו אותו, ואין מי שיאבחן אותו. אין איפה לאבחן אותו. אין אף מרכז. על מה אתם מדברים?

ציפיתי ממך ומכל אנשי המשרד להגיד את האמת: רבותי, חברי ועדת החינוך, עד היום אנחנו לא טיפלנו בנושא הזה במגזר הערבי, הזנחנו את המגזר הערבי. אבל לבוא ולספר כאן כל מיני סיפורים שהם לא אמיתיים, הם סותרים את המציאות. השר שלך גברתי, הוא כתב - - -

אני חייב להגן עליה. מה סותר את המציאות? היא נותנת כתובות ושמות של מקומות, שבהם יושבים מאבחנים, ולא מגיעים תלמידים.

אני אומר וחוזר על זה, היא סותרת את המציאות. עד עכשיו לא היה אף מרכז אבחון במגזר הערבי. על כן, אדוני היושב-ראש, ברשותך, תן לנו גם לשמוע את דוקטור חאתם כנעני.

אם חברי הכנסת לא ייקחו כל רגע רשות דיבור, היינו כבר גומרים.

כי אנחנו שומעים דברים לא נכונים.

דוקטור כנעני.

אני רופא לבריאות הציבור. ההיכרות שלי עם הנושא היא מנקודת ראות רפואית וציבורית מקצועית. נרתמתי למשימה בעקבות קריאת הדוח של פרופסור מלכה מרגלית, שנמצאת אתנו, ואני רוצה "לגלגל את האשמה", שחבר הכנסת מוחמד כנעאן האשים אותי, לפתחה של פרופסור מרגלית. היא זאת שעוררה את הנושא בכללותו.

החלטתי שיש פה משימה רצינית, נרתמתי לנושא והקמתי מרכז לאבחון, טיפול ומעקב אחרי ילדים עם ליקויי למידה.

על סמך מה ששמעתי, אני רוצה לבקש בכל לשון של בקשה להפריד בין לקות למידה לבין ילדים עם פיגור. לא מדברים על ילדים מפגרים.

בקשתך התקבלה.

אני רק רוצה להזכיר שאיינשטיין היה לקוי למידה.

קיבלתי על עצמי את התפקיד של יועץ מקצועי להתאחדות ארגוני ההורים הערבים--

חבר הכנסת טלב אלסאנע שואל אם איינשטיין אובחן באיזה מקום?

אני מתפלא שהיו אז מרכזי אבחון והיום אין לנו.

היו לו הורים שדאגו לו.

--ואנו משתפים פעולה בקידום הנושא, בהעלאת המודעות. אני חוזר על זה: יש מקום להעלאת המודעות בקרב ההורים.

לעניות דעתי, כיום חסרים בחינוך הערבי, בכלל המערכת, כלים לאבחון לקויי למידה למיניהם ברמות השונות. שנית - חסרים כוחות עבודה מיומנים לאבחון ולטיפול. דבר שלישי – חסר המערך הדרוש להתמודד עם הנהלים המגיעים מהמשרד המרכזי. כל המערכת בשדה לא יכולה להתמודד עם הנושא של אבחון ילדים לקראת הבגרות. אין מודעות, אין מי שיטפל בזה בבתי-הספר ואין מי שיאבחן. בנושא, חסרים כוחות עד היום. דבר רביעי – חסרים מעורבות ומודעות ההורים בנושא.

לכן, יש לפעול לקידום הנושא דרך העדפה מתקנת ומתן האמצעים הדרושים לכך, כולל פעולות בסוגיות הבאות: א. פיתוח כלי אבחון בשפה הערבית לכל הגילאים.

דוקטור כנעני, אתם מוכנים לקחת את המשימה הזאת על עצמכם?

אני מוכן להתמודד עם כל מה שנדרש ממני, אבל בסיוע של הרבה אנשים: בסיוע אקדמי, בסיוע של ניצ"ן. אני בקשר עם כל אחד שיושב מסביב לשולחן הזה, מלבד אנשי החינוך המיוחד.

כי לקויי הלמידה, אני מבין, שייכים לשפ"י ולא לחינוך המיוחד.

נכון. אני בקשר הדוק עם שפ"י.

כפי שאמרתי, צריך לפתח כלי אבחון. ב. יש גם לדאוג לתגבור מערכת שפ"י בכל הרמות ועידוד פתיחתם של מרכזי למידה. מרכזי למידה בבתי-הספר הערביים; ג. השתלמויות למורים, ובמיוחד לאנשי מפתח במערכת, כולל רכזי לקות למידה בבתי-ספר תיכון, ובנוסף, אני מציע שימונה במערכת החינוך הערבית מרכז או עוזר או מפקח מיוחד, מחוץ למערכת החינוך המיוחד.

(יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת זבולון אורלב, יצא מהישיבה. ממלא את מקומו חבר הכנסת ראובן ריבלין).

מי מפקח היום בתחום הזה?

אין אף אחד.

מלי דנינו.

יש מקום שמישהו ישב על-יד מר עלי אסדי וירכז את הנושא במגזר הערבי. המשימות הן מרובות, ומלי דנינו לא תוכל להתמודד עם זה לבדה.

ד. מתן קדימות ומימון בדיקות לאבחון ללקויי למידה עכשיו בימים האלה, בשתי רמות: לילדים בגיל כניסה לבית-הספר, זאת אומרת, בגילאים א', ב' ו-ג', ובמקביל - לילדים שניגשים לבחינות הבגרות. עם השנים, הקטע שבין הגילאים ייסגר עם הזמן. יש היום לפעול בשני הקטעים האלה, בהתחלה ובסוף, מכיוון שאי-אפשר להתמודד עם הכול;

ה. ייזום תוכניות להעלאת מודעות ההורים. ההורים לא יקומו ויצעקו, ואני מעודד את חברי, סאהר עבאס, כל הזמן לצעוק, ואנחנו צועקים ביחד. אם הם לא יקומו ויצעקו לא יזוז דבר.

תשובה לחבר הכנסת מר ברכה – מרכז אל-רזי יעמוד לרשות כל הנוגעים בדבר בכל הסוגיות הנ"ל, בעזרתם של כל הגורמים הקשורים לזה. תודה רבה.

תודה רבה. פרופסור מלכה מרגלית.

קודם כול, אני שמחה על הישיבה הזאת. בישיבה המקורית שבה הגשנו את הדוח על תלמידים לקויי למידה לפני שלוש שנים, קראנו לפעול, ואני שמחה שבעקשנות שלנו, שכל הזמן תמכנו בנושא, הנושא מתקדם. אני מצטערת שבמגזר הערבי רק היום הגענו לנקודה הזאת, ואני שמחה על הדברים של דוקטור כנעני, ואני סומכת את ידי על כל אחת מההגדרות.

אני רוצה להצהיר ולומר, שאנחנו צריכים כרגע לחשוב על שלושה צירים, אם אנחנו רוצים להיות פרקטיים, כי אם נשב ונצטער על מה שלא עשינו, ברור שלא נתקדם קדימה. אם אנחנו רוצים לצאת מפה למשהו פרקטי, שהאפקט שלו יהיה ניתן למדידה תוך תקופה קצרה, אנחנו צריכים לחשוב על שלושה דברים ולא רק על אבחון וכלי אבחון. אבחון וכלי אבחון זה רק חלק מהתמונה. דבר שני הוא מודעות של אנשי החינוך בבתי-הספר, כי הם האנשים שפוגשים את הילד יומיום. והכשרה, לא רק למומחים, שיטפלו בילדים בתוך בתי-הספר, אלא גם למורים שהילד נמצא בכיתתם מרבית הזמן. הדבר השלישי הוא מודעות ההורים, כי הילד הוא שלהם.

זו זכות שנתתם לי את הקרדיט, אבל הקרדיט בעצם מגיע למי שמינה את הוועדה, שזה זבולון המר, זכרונו לברכה, ודוקטור בני בגין. חשוב לזכור מי היה היוזם שהתחיל את הגלגל הזה, שרואים את האפקטים שלו בחינוך.

אפשר לקבל איזו הבחנה, אם בכלל קיימת כזאת, שצריכה לייחד את המגזר הערבי בנושא הזה, או שאין שום שוני, זה רק עניין של מודעות כזאת או אחרת במגזר כזה או אחר?

זה גם זה, אבל גם משאבים.

חבר הכנסת רובי ריבלין, לקות למידה זו לקות בין-לאומית על רקע תרבותי, שהיא מטפלת בקשר שלה לתוכנית הלימודים שנלמדת על-ידי הילדים בתרבות שבה הם נמצאים. למשל, אם אני חושבת היום על תוכנית טיפולית שאנחנו מפתחים באוניברסיטת תל-אביב, ויש בה התעניינות בדרום-אפריקה, אז ברור לנו שאנחנו לוקחים את הקונספט הכללי הבין-לאומי ועושים לו תרגום לתרבות שבה הוא צריך להיות. כלומר, צדק דוקטור כנעני, שאמר שהוא רוצה שיתוף פעולה בין המומחים, שהם מומחים מוכרים בין-לאומית, לתרגום לבית-ספר ולתרבות, שעומדים מול התמודדות, ועולות שאלות מיוחדות.

אני מאוד מודה לך.

(יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת זבולון אורלב, חזר לישיבה ותפס את מקומו).

אני רוצה להדגיש, שהנושא נמצא היום באי-טיפול, אבל המשמעות הלאומית, המרכזית, הן למגזר היהודי והן למגזר הערבי, הוא נושא בחינות הבגרות.

כדי להיות מאבחן בנושא לקויי למידה, האם המאבחנים, שבתוך התרבות הישראלית הגדולה היא מגזר, צריכים לקבל איזו הכשרה?

לא רק המאבחנים גם המטפלים.

את יכולה במשפט אחד לומר לי את המסר שלך?

ההתמקדות חייבת להיעשות לא רק באבחון, אלא בתהליכי טיפול, כי הטיפול והאבחון מזינים אחד את השני. דבר שני – היא חייבת להיעשות בשיתוף פעולה בין המומחים לבין אנשים שמתמצאים בנושא של חינוך במגזר הערבי.

טיפלתם בוועדה בנושא המודעות?

בהחלט. והדגשנו את החשיבות.

מה שמסתתר מתחת לשטיח של המודעות, בסופו של דבר, זה חשש של הורים מסטיגמות. בתוך עמי אנוכי חי. אני מכיר הורים שלא שולחים לאבחון לחינוך מיוחד, כי לפעמים הורים חוששים.

הוועדה הבחינה בשני מגזרים שבהם הנושא היה במיוחד מוזנח, וחשוב לומר את זה. כרגע אנחנו עוסקים במגזר אחד, במגזר השני זה רק עניין של זמן עד שהוא יגיע. המגזרים הם המגזר החרדי והמגזר הערבי. הייתי רוצה לצטט משהו שאמר לי אב לבן חרדי לקוי למידה, שנתן עדות בפני הוועדה - זה קוריוז, אבל הוא מוכיח את עצמו - הוא אומר: בעצם תמיד עומד החשש בפני כהורה אם אני אומר שילדי לא לקוי למידה, ויתהו האם הוא מפגר או עם בעיות נפשיות, או אם אני אומר שהוא לקוי למידה, ואז אנחנו יודעים שיש תהליכים טיפוליים שיכולים לעזור לו להיכנס לכל המגזר המקצועי.

זה בעצם הדבר שגורם לכך שיש היום גם התעוררות של מודעות במגזר החרדי במקביל למגזר הערבי. כלומר, המסר של לקות למידה הוא בעצם מסר של תקווה, הוא לא מסר של הטיה ודעות קדומות.

אם ילד מדבר בשפה הערבית, שהיא השפה השגורה בפיו, שפת האם שלו, האם המאבחן שלו יכול להיות אדם שמדבר בעברית, אם מתרגמים לו לערבית?

בעצם אתה רוצה שהמאבחן ידע את הדבר שהוא אומר, ואת הדבר שהוא לא אומר, או את הדבר שהוא מתקשה לומר. לכן, חשוב שהשפה הערבית תהיה השפה שלו.

זה לא רק הנושא של שפה, גם הנושא של תרבות.

אני יכול לא לדעת מילה ערבית ולהבין את התרבות. זה קשה מאוד, אבל זה יכול להיות.

רשות הדיבור לאחמד מחאמיד. בבקשה.

מלי דנינו, את אמרת שיש ועדה בראשותו של דוקטור ג'ורג' חורי שעובדת על מיפוי. היה לך את הכבוד, פעם אחת לפחות, ונוכחת בדיוני הוועדה הזאת? לי היה הכבוד, ועכשיו אני אספר לך. אני, אישית, כאזרח במדינת ישראל מתבייש שדבר כזה יקרה כאן. באו כל מיני אנשים חובבנים.

פסיכולוגים חינוכיים.

לא מומחים בלקויי למידה. ובא איזה אדם, שהוא אפילו לא ערבי, הוא יהודי, ואמר: עכשיו אני אדריך אתכם איך אתם תחברו ערכת אבחון. לדוגמה, אני אסביר לכם מה זו סיגמנטציה. הוא ניסה להסביר משהו, אני לא יודע אם האנשים הבינו או לא הבינו, אני הבנתי, כי אני התמחיתי בזה, ואמר להם על הרמה הזאת אני עושה תרגילים. תעשו תרגילים ותריצו אותם בבית-הספר. אלה נקראים אנשים חובבנים. דעי לך, כלי אבחון צריך לפתח באמצעים מדעיים.

צלצל אלי אתמול ראש עיריית רהט ואמר לי: בתור מומחה, אני רוצה להביא את הבן שלי שאתה תאבחן אותו. אני לא ידעתי מה לענות לו. איזה כלי אבחון מתוקננים יש לי? לסקטור הערבי אפילו אבחון אחד מתוקנן אין, ואם היה אחד של וקסלר, את בעצמך יודעת שזה היה לפני הרבה שנים, והוא כבר לא רלוונטי.

1974.

מה המסר שלך, מר מחאמיד?

משרד החינוך חייב להקציב באופן מיידי סכום כסף רלוונטי, שיקצה אותו לאנשי אקדמיה שיפתחו כלי אבחון, ולא לחובבנים.

תודה רבה. רשות הדיבור לגברת דורית רפלנסקי, מנכ"לית ניצ"ן.

קודם כול, אני מבקשת לומר שלושה דברים: אני רוצה לברך ולחזק את ידיה של מלי דנינו, שבחצי שנה עשתה סדר. נכון שזה בעקבות הבג"ץ, והבג"ץ עומד מעל ראשינו, אבל נעשה סדר שלא היה במשרד הרבה מאוד שנים, ובתוך חצי שנה ראו שיש סדר. מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה.

דבר שני – אני מבקשת לספר לכם, שמשרד החינוך לא פיתח אף פעם כלים אבחוניים, והנה, יש לנו כלים אבחוניים. איך זה הגיע? מאיפה הכלים האבחוניים לשפה העברית? יש ארגון הורים, שאני בכלל לא יודעת אם זה התפקיד שלו, שלקח על עצמו תפקידים שהמדינה בעצם לא יכולה להרשות לעצמה לעשות. במהלך שנים רבות, זה לא קם ביום אחד, אנחנו עדיין ממשיכים לפתח כלים אבחוניים. הפיתוח של כלים אבחוניים מתוקננים יקר מאוד-מאוד.

חברינו מהמגזר הערבי יכולים לבוא לפה ולומר: תנו כלים אבחוניים, תנו כסף, אנחנו רוצים כלים אבחוניים. בואו, לא נהיה תמימים, לא יהיו כלים אבחוניים מהיום למחר. זה צריך להיות הרף הגבוה, לזה אנחנו צריכים לשאוף.

בינתיים, רבותי, יש מאבחנים דידקטיים שלומדים בשנים האחרונות באגודה אצלנו, בקורסים שאנחנו מקיימים. השנה לומדים אצלנו 370 מורים מהחינוך המיוחד, ביניהם מורים ערבים.

כמה מהמגזר הערבי?

שבעה מתוך 100.

אמרת 370.

370 לומדים בקורסים שונים. 100 נמצאים בקורס של המאבחנים.

כמה מועמדים לא קיבלתם?

קיבלנו כל מי שבא, אפילו הגמשנו את הקריטריונים ונתנו עזרה כדי שיבואו.

אסור לחכות עד שיהיו כלים, צריך לעשות את כל הדברים במקביל. שנים רבות פונים אלינו לאגודה אנשים מהמגזר הערבי, ושנים רבות אנחנו במשא-ומתן עם מחלקות חינוך ועם אנשים שונים.

הפתיחות לנושא והמודעות - פרופסור מלכה מרגלית הזכירה, שזה קשור למגזר הערבי וגם למגזר החרדי. שהיציאה החוצה של ההורים שיכולים לומר "לילד שלי יש בעיה, תאבחנו אותו" – הפתיחות הזאת חלה רק בשנים האחרונות. כל הנושא עדיין בחיתוליו.

אנחנו באגודה החלטנו, למשל, להקציב סכום כסף די נכבד לנושא של העלאת המודעות, והעלאת המודעות, במקביל לאנשי חינוך, גם להורים ולמורים הרגילים.

מאיפה בא הכסף שלכם?

מתרומות. אנחנו כמעט לא מקבלים שום הקצבה. הארגון קיים 36 שנים, יש 34 סניפים בכל הארץ.

אנחנו קוראים מכאן להורים להתארגן, כמו שההורים אצלנו התארגנו. היתה בעצם אגודת הורים שבאה ולחצה. כל הנושא של חוק החינוך המיוחד חוקק בלחץ של קבוצות הורים.

לכן, אי-אפשר להיות תמימים ולצפות שמהיום למחר בבוקר יהיו לנו כלים, והמשרד ייתן את התקציבים. צריך לעשות הכול במקביל.

גם במגזר היהודי אין כלים אבחוניים מתוקננים.

המגזר היהודי עכשיו לא על השולחן.

אני פשוט משווה.

אנחנו פתוחים לקבל מאבחנים. כמו שמלי דנינו אמרה, יש כסף במשרד החינוך לאבחון תלמידים ממשפחות מועטות יכולת שניגשים לבחינות בגרות. יש לנו פסיכולוג ערבי, יש לנו מאבחנים דידקטיים ערבים בכל הארץ, לא הרבה, וגם את אלה אנחנו לא מנצלים.

עכשיו ידבר חאלד עסבה.

באופן כללי מבחני המשוב משנת 1992 היו צריכים להדליק נורה אדומה, וכבר להצביע שקיימת פה בעיה די רצינית. 75% מהילדים הערבים לא עברו את בחינת הסף בכיתות ד' ובכיתות ה', ו-65% נכשלו גם בשפה הערבית. היתה צריכה להידלק נורה אדומה, והיו צריכים להתחיל לחפש את הסיבות. אומנם בזמנו הוקמה ועדה, היא הגישה את המלצותיה. וכמו בכל ועדה שקמה, כך גם ההמלצות הלכו לאיזה מקום, ולא טופלו, ולא נעשה כמעט מאומה.

אני מסכים לדעת אנשי המקצוע שדיברו פה, דוקטור כנעני ופרופסור מרגלית, לגבי אותם מהלכים שציינתם, שצריך בהחלט ללכת על-פיהם, שהם ייתנו תוצאות אופרטיביות ושניתן למדוד אותם, הייתי רוצה להוסיף שני אלמנטים נוספים שחייבים לעשות.

דבר ראשון – הייתי מציע לערוך מיפוי כוללני, על מנת לדעת מה הם הצרכים במערכת החינוך הערבית, ולא לדבר בעלמא. קיימים 10% עד 15%. מי אמר? אולי יש בעיה מאוד רצינית? צריך לעשות מיפוי של צרכים עבור כל האוכלוסייה הערבית, ולעשות את זה בצורת מדגם, אפשר לעשות את זה בשיטות סטטיסטיות מסוימות, וזה לא יעלה הרבה כסף, ולא יארך זמן. צריך לעשות את זה על מנת לדעת איפה אנחנו עומדים, מול מה אנחנו עומדים, מה הבעיה שאנחנו עומדים בפניה, על מנת להיערך למערכת טיפולית.

מיפוי של מה?

מיפוי של צרכים.

תשאל אותי. התוצאה של הסקר תהיה שבין 10% ל-15%.

מנין לך?

מנתונים השוואתיים אוניברסליים, בין-לאומיים.

בלי לדעת מול מה אתה עומד, ומול איזו תופעה אתה עומד, ובאיזה סדר גודל התופעה, אתה גם לא יכול לטפל. בתוך לקויי למידה יש סוגים של לקויי למידה, יש רמות של לקויי למידה.

צריך לאבחן לקויי למידה כדי שתדע את המיפוי.

דיברה פה נציגת שפ"י, שלאחר אותו חוזר מנכ"ל שבוטל בבג"ץ, שהיום מסתמכים גם על דעתם של המועצות הפדגוגיות בתוך בתי-הספר. אפשר ללכת ולקחת כמה בתי-ספר, אני לא צריך להסביר כרגע מה השיטה לעשות זאת, ואפשר אפילו לפנות לאנשים מומחים בתחום.

המסר שלך בעניין הזה ברור.

אני מסכים לדעת החברים שכלי מיפוי וכלי אבחון בשפה העברית אינם מתאימים לאוכלוסייה הערבית.

גם לא התרגום.

זה נושא שצריך לצמוח מהשטח עצמו, וצריך לבנות כלים אבחוניים שמתאימים לרקע התרבותי.

הדברים האלה כבר נאמרו. אני מבקש גם מהדוברים הבאים, לא לחזור, רק אם יש למישהו משהו להוסיף.

אני רוצה להוסיף משפט אחד. דובר פה הרבה על נושא של מודעות, ואני רוצה להסתייג מנקודה אחת. אי-אפשר להאשים את הקורבן. האחריות של המודעות היא גם על המערכת ולא רק על האנשים עצמם. המערכת צריכה לשאת באחריות על המודעות של הציבור.

תודה רבה. רשות הדיבור לעמלה עינת ממכללת תל-חי. מה הקשר שלך לנושא?

אני אדבר רק על תל-חי. אני עובדת במרכז ייחודי מסוגו בארץ, מרכז תמיכה לסטודנטים יהודים דיסלקטיים, שקם לפני חמש שנים. המומחיות שלי היא לקויות למידה. כתבתי על זה, אני חוקרת את זה ואני עובדת עם זה.

חוסניה ג'בארה, לגבי השאלה על אפס פניות. עבדתי השנה במסגרת המכללה האקדמית של תל-חי עם קבוצה של 14 סטודנטים ערבים מהאזור, שסובלים מלקויות למידה ברמה זו או אחרת. היו פניות של עוד 24 סטודנטים, שלא יכולנו לקבל אותם.

היה קשה מאוד, אין לנו כלים, לא היה לנו שום כלי אבחוני. אני לא יודעת ערבית, איש מהצוות שעובד אתנו אינו יודע ערבית, ערבית במובן העמוק של המילה, של תשתית השפה, של מבנה השפה. חלק גדול מהלקויות הוא או דיסלקציה או קווים דיסלקטיים או תולדה של דיסלקציה או בעיות שפתיות. אנחנו לא יכולנו לעזור, עזרנו דרך הידיעה שלהם, הלא טובה, בעברית, וזה רע מאוד, מה שיכולנו לעשות זו תמיכה כללית. ל-24 האחרים שפנו לא יכולנו להיענות בכלל.

כשרצינו להשתמש בהם כחוד חנית, כי הם באים מהאזור, והם רצו לעשות עבודות עם ילדים שיש חשד שיש להם לקויי למידה, ההורים התנגדו באופן טוטלי, היה צריך לעקוף התנגדות זו בדרכים שונות, כדי להגיע אליהם בכלל.

יש לנו קבוצה בפועל ובפוטנציה. אם היו נותנים לנו אדם שיכול היה לעזור בכיוון של השפה והתרבות, היינו יחד יכולים ליצור צוות, היינו יכולים לבנות מערך פעולה גם באזור.

אני מבקש מאחרים לא להתייחס לנושא הסטודנטים. אנחנו נקיים דיון מיוחד על כל נושא לקויי הלמידה בהשכלה הגבוהה, כי זו סוגייה שעומדת בפני עצמה, ובכלל זה נייחד פינה מכובדת גם לנושא של המגזר הערבי. כרגע אנחנו מדברים על מערכת החינוך. לא רציתי להפריע לך קודם.

אני אדבר כנציג הסתדרות המורים וגם כמנהל בית-ספר שעובד בשטח, שכל יום חי את הבעיה של לקויי למידה ושל נושא החינוך המיוחד בכלל.

המורה של החינוך המיוחד, שנמצא היום בבית-הספר, עבודתו קשה ביותר. למה? מכיוון שנפתחו מסגרות של חינוך מיוחד שנקראות "שיטות מקדמות". המסגרת הזאת נשארת בבית-הספר כל כך הרבה שנים, שהיא תשרת את בית-הספר כל עוד שיש תלמידים שיש להם לקויות. הכיתה הזאת, שמאובחנת על-יד פסיכולוג, ושהרשות המקומית מטפלת בה, יש בה מגוון רב של לקויות, ולא רק כיתה מקדמת של פיגור קל או משהו כזה, בתוך הכיתה הזאת כל תלמיד הוא נושא בפני עצמו, יש לו לקות מיוחדת. לכן, המורה נתקל בקשיים רבים בנושא הזה, ואין פיצוי לזה.

משרד החינוך מוגבל בהקצבות ממשרד האוצר, ומשרד האוצר נמצא במערכת של הממשלה. אם היו מקציבים אבחונים לתלמידים הספציפיים בכל מיני כיוונים: לקות למידה לבד, פיגור שכלי לבד וכן הלאה, המערכת היתה פורייה וטובה יותר. לא יכול להיות שמורה בבית-הספר יהיה כולבו לכל מערכת החינוך המיוחד בבית-הספר, ואין מי שיטפל במורה ואין מי שיטפל בתלמידים. תודה.

תודה רבה. רשות הדיבור לפרופסור לם.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות: נקודה אחת – העניין של תקצוב פיתוח מבחנים. באמת בניצ"ן עשו עבודה ברוכה, אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שגם ניצ"ן מסובסד על-ידי משרד החינוך, וגם המבחנים החדשים שהולכת לפתח דוקטור מיכל שני מתוקצבים באופן מלא על-ידי המשרד. מכון "מופת" שייך למשרד החינוך.

מופת זה לא ניצ"ן.

אני בהחלט מקבל, אבל צריך שתהיה הגינות.

מצד שני, אני פחות קודר ממך, דורית רפלנסקי, לגבי העניין של העלויות והעניין של הזמן. כלומר, לגוף כמו ניצ"ן וגם לי באופן פרטי, אם מישהו יגיד לי ש-300 דולר זה הרבה כסף, זה הרבה כסף, אבל לא למשרד בהיקף כזה שצריך לטפל ב-20% של האוכלוסייה. יש פרופורציות אחרות.

נקודה שנייה – הזמנים. אם יתחילו עכשיו בתהליך כזה של תקנון מבחנים מתאימים, להערכתי זה לא צריך לקחת יותר משנתיים-שנתיים וחצי עד שמערכת כזאת תעמוד על רגליה בתקצוב מתאים, וכמובן בשיתוף פעולה. החשוב ביותר זה שיתוף הפעולה של המשרד. אי-אפשר יהיה לגשת ולתקנן מבחן כזה בלי נגישות למוסדות ונגישות מלאה.

תודה רבה. רשות הדיבור לחליל עליאן מוועד ההורים בבית צפאפא.

אני בוועד הורים כבר שמונה שנים, ואני מנסה להתגבר על הבעיה הזאת שנקראת לקויי למידה. יש לי בן שהוא לקוי למידה, שאני בעצמי הבחנתי בזה בכיתה ב'. אני מנסה להתמודד אתו מאז, ואני לא מצליח.

הוא עבר אבחון?

הוא עבר אבחון מיוזמתי האישית, במרכז הבין-לאומי לקידום כושר למידה, שנמצא פה בירושלים. האבחון היה בעברית. היתה בעיה לאבחן את הילד. אחרי האבחון רשמו בסיכום, שבגלל קשיי שפה אי-אפשר היה לאבחן אותו באופן מוחלט.

העברתי את הבן שלי לאבחון אצל פסיכולוג קליני, דוקטור שפיק מסאלחה, הוא אבחן אותו, ובאבחון מבחינת IQ, יש לו IQ גבוה. פשוט יש לו בעיה בלימודים.
הבן שלי יושב פה, קוראים לו מוחמד עליאן, הוא נראה ילד נורמלי, לא מפגר. למה אני אומר את זה? פניתי לבית-ספר שהבן שלי לומד בו, ואמרתי להם שיש לי בעיה עם הבן, והם לא ידעו על מה אני מדבר. מנהל בית-ספר, מורה בבית-ספר - לא ידעו על מה אני מדבר. הסברתי להם את הבעיה, ואמרתי להם שבבתי-ספר יהודים, שלמדתי שם, יש בעיה כזאת, ומאבחנים את הילדים ומטפלים בהם, וצריך לטפל.

מנהל בית-הספר פנה לאחראים עליו, שזה משרד החינוך בירושלים, למנח"י. מנח"י אמרו לו: אין לנו בעיות כאלה, אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם דברים כאלה. אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הבן. הבן הזה היום בכיתה י'.

איפה הוא לומד?

בבית צפאפא.

האמת, אני מתקשה מאוד להתמודד עם הבעיה. בית-הספר מתקשה יותר ממני. אני בקשר יומיומי עם מנהל בית-הספר, עם היועצת בבית-הספר, ואין לנו פתרונות, כי במגזר הערבי אין פתרון לדברים האלה.

במגזר הערבי בירושלים המושג הזה לא קיים בכלל. הם לא מוכנים לשמוע אותך. יכול להיות שבמגזר הערבי בישראל – באר-שבע, גליל – ערביי ישראל, יש עוד מאבחן פה ומאבחן שם שיודע. בית צפאפא משויכת למזרח-ירושלים, מזרח-ירושלים זה ירדן, ירדן זה לא ישראל. אנחנו פשוט לא קיימים במדינה הזאת. אנחנו נמצאים פה, מגיעים לכנסת, אבל אנחנו לא פה. אני מבקש להתייחס לבעיה הזאת באופן רציני.

אני עוקב אחרי הדברים האלה, וראיתי דוח שהוגש לשר החינוך, שאומר מה אחוז הדיסלקטים ומה אחוז לקויי למידה ומה אחוז הנשירה מבתי-הספר בכל הארץ, גם לגבי יהודים וגם לגבי הערבים. המילה ערבים לא מוזכרת שם. אצל ערבים כתוב "אפס", "אפס" מכל הבחינות.

אני אבחנתי את הבן שלי, והלכתי לאבחון בשנת 1993, ועד היום לא מצאתי פתרון. טוב שהגעתי למקום הזה. ואני מבקש מהמקום הזה לפתור את הבעיה.

מלי דנינו אומרת שאין מודעות. נכון שאין מודעות, אבל אם אני פונה למנהל בית-ספר ואם אני פונה למורים, ולמורים ולמנהל בית-הספר אין מודעות, אז מי אחראי עליהם?

תודה רבה לך. רשות הדיבור לסאהר עבאס, יושב-ראש ועד ההורים הארצי הערבי.

אני מברך על המפגש הזה. נקודת ההתחלה שלי היא הדוח של גברת פרופסור מרגלית. מסקנות הדוח מקובלות עלינו, ואנחנו מבקשים ליישם אותן הלכה למעשה. למי שלא מכיר את הדוח, אני מצטט כמה משפטים מתוך הדוח: "לגבי מערכת החינוך הערבית, נמסר לחברי הוועדה דיווח המבוסס על סקר שנעשה בשפ"י, וכן על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והמעיד כי תשתית שירותי הייעוץ והאבחון החינוכי-ייעוצי במערכת החינוך הערבית מצומצמים ביותר, וכי מספר היועצים והפסיכולוגים נמוך באופן משמעותי בהשוואה למערכת החינוך העברית. כמו כן, דווח כי קיים חסך חמור בכלי אבחון תקפים או מהימנים, המותאמים לאוכלוסייה הערבית." "בדיונים ביטאו חברי הוועד מודעות לשונות התרבותית והחברתית באוכלוסייה במדינת ישראל." אחת ההמלצות של הדוח: "יש לתת עדיפות להקצאת משאבים מיוחדים לתרגום והתאמת המבחנים לאוכלוסייה הערבית". הבעיה הונחה על שולחן משרד החינוך כבר ב-1997, כשהוגש הדוח של פרופסור מרגלית.
שיעור הלקות, בין 10% ל-15%, מקובל עלינו, לא צריך להתחיל את העבודה מחדש ולעשות מיפוי מחדש.

דבר ראשון, אנחנו מבקשים ליישם את הוראות הדוח. דבר שני, מתוך טיוטת חוזר המנכ"ל מחודש נובמבר, עברתי על הרשימה של מרכזי האבחון, ושם מצאתי רק שני כפרים ערביים: עוספיה וג'אסר אזרקה.

בג'אסר אזרקה אין מרכז אבחון.

כך כתוב בחוזר. אני לא יודע מה יש.

מניתוח התקציב של משרד החינוך לשנת 2000 לא ראינו התייחסות באופן ספציפי לטיפול בלקויי למידה במגזר הערבי. אנחנו מבקשים להקצות משאבים לטיפול בבעיה.

כהתאחדות ארצית של ועדי הורים יזמנו, בשיתוף פעולה עם מרכז אל-רזי, שלושה ימי עיון: אחד – בצפון, בגליל; שני – במשולש; ושלישי – בנגב, על מנת להעלות את המודעות בנושא הזה.

אני רוצה להתייחס למה שאמרה גברת מלי דנינו, שאיפה שצריך – יש. אצלנו, למשל, בכפר, ביוזמה של המועצה המקומית, הקמנו מרכז חדש לטיפול בלקויי למידה ויש לנו שלוש מטפלות. אחת מהן יצאה לחופשת מחלה, ועד היום אנחנו לא מוצאים לה מחליפה. אם יש לכם כוח אדם שאתם יכולים לאייש, בבקשה, אנחנו נשמח לקבל.

בשיחה אישית עם גברת ג'ודי בן-עזרא בעניין יועצים חינוכיים, היא אמרה לי שייתנו לנו שעות, ואנחנו מוכנים לאייש. אנחנו גם מבקשים שעות וגם מבקשים משאבים. תודה.

חיה יגודה.

אני רוצה להזכיר שהרבה ילדים לקויי למידה עם IQ גבוה או אחר, כפי שנאמר על-ידי הסתדרות המורים, נמצאים בחינוך המיוחד. אין מענה מהכיתה הרגילה, אז הם עוברים ועדת השמה ונכנסים לכיתות קטנות בבתי-הספר הרגילים לחינוך מיוחד, וגם לבתי-ספר ללקויי למידה.

נאמר שיש תשתית לעשות אבחונים, ולא באים. אני מציעה לכם ללכת לכיתות, להוציא את הילדים מהכיתות ללקויי למידה, לבדוק אותם בתוך בתי-הספר, ולראות, לתת להם תוכנית וכן הלאה, שהם יוכלו להשתלב בחינוך הרגיל.

תודה רבה. גברת תלמה הרצנו.

קיימת בדיקת תקשורת לגילאי שנתיים-שנתיים וחצי שמותאמת במיוחד למגזר הערבי, ונערכת בטיפות חלב. אחד היבולים של הבדיקה הזאת, שהיא מאתרת מוקדם ילדים עם איחור בהתפתחות שפה ודיבור, שזה אחד הסימנים המובהקים לילדים עם ליקויי למידה. במידה והילדים האלה יטופלו בזמן, לאחר שהם מאותרים, אנחנו נוריד במספר גדול מאוד ילדים עם ליקויי למידה. לפחות נוכל להתחיל לטפל בילדים מוקדם ככל האפשר. זה נכון שקיים מחסור באנשים שמטפלים.

תודה רבה. דוקטור עזמי בשארה.

דבר ראשון, אני מודה לכל האורחים שהשתתפו בדיון הזה. הדגשנו את החשיבות של הנושא הזה, אבל צריך שיהיו גופים מקצועיים שיטפלו בנושא הזה וימצאו פתרונות.

אדוני היושב-ראש, אני עומד על כך שהבעיה קיימת לפחות כמו שהיא קיימת במגזר היהודי ובשאר המקומות בעולם. יש דיפרנציאציה בתוך המגזר הערבי, אני חושב שהיא קיימת יותר בנגב מאשר במקומות אחרים, מסיבות סביבתיות ומסיבות משפחתיות, נישואין וכן הלאה, יש לקויי שמיעה וכן הלאה. לזה התכוון חאלד עסבה כאשר הוא דיבר על מיפוי, שיש צורך במיפוי. אבל לא לעשות מיפוי של אבחון כל לקויי נלמידה במגזר הערבי, כי בשביל זה אתה כבר צריך מאבחנים, וחזרנו לאבחון. כלומר, אם אתה רוצה לעשות מיפוי, אתה צריך לעשות אבחון; אם אתה רוצה אבחון, חזרנו לבעיה של מאבחנים, מה התקן, מה כלי האבחון וכן הלאה.

כולם פה דיברו והסכימו שצוואר הבקבוק הוא מחסור בכוח אדם מקצועי לאבחון, מחסור בכלים לאבחון וטיפול אחרי שזה קורה. וטיפול, זה לא טיפול במחלה, הטיפול מלווה את האדם ומוצאים את מסגרת הלמידה הנכונה. האדם יכול להיות בכיתה רגילה, הוא יכול להיות מחוץ לכיתה הרגילה וכן הלאה, תלוי בדרגת לקות הלמידה. יכול להיות שכל מה שהוא צריך זה קצת יותר זמן בשביל לקרוא ולהבין, זה הכול. אין מחלה שמטפלים בה ונרפאים ממנה. אלא אם באמת, כמו שאמרה הגברת, שבטיפת חלב מטפלים במשהו שהוא יכול לפתח משהו אצל לקוי למידה כבר בגיל צעיר.

לדעתי, אין מחלה שקוראים לה "לקוי למידה", והאבחון הוא לא דיאגנוזה של מחלה. זה אבחון של יכולת למידה וכן הלאה.

אני לגמרי מסכים עם חברי ניצ"ן. דרך אגב, אנחנו לא באים לקטר, באמת לא באים לקטר. יש כאלה שמקטרים, זה לא אנחנו. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה. בחברה האזרחית, תוך ארגון עצמי של החברה הערבית, אנחנו מעודדים - אני פה מדבר כל הזמן על אוטונומיה של החינוך הערבי. אני מת על זה שוועד ההורים הערבי יפעל כמו שפעלו אז. יש את אל-רזי ויקומו עוד עמותות – אבל מישהו צריך לטפל ולהדריך.

אם במגזר היהודי עלו על הנושא לפני המגזר הערבי, אז שתהיה עזרה. הנה, אתם עוזרים. אין פה משהו קנטרני. מישהו צריך לטפל - שיהיה המגזר הערבי, עמותות ומכוני מחקר במגזר הערבי, קצת סיוע ממשרד החינוך, קצת סיוע מניצ"ן, ובאמת נפתח תוכניות. אני נגד תרגום.

אדוני היושב-ראש, כשאני שומע את רדיו ישראל בערבית, אני הופך ללקוי למידה. אני לא מבין את הערבית שלהם. היא מתורגמת מעברית. הבוקר שמעתי חדשות, ולא הבנתי מה הם מדברים. זו עברית מתורגמת לערבית. למשל, שואלים אחראי לבנוני, איך היית מסביר? –"_________________ ?" כלומר, ____________ - היית מסביר, זה בעבר.

אדוני היושב-ראש, זה לפעמים קורה לתלמידים הערבים בבחינות הבגרות, זה לפעמים קורה בטקסטים של ספרי לימוד, ואנשים חושבים שזה לקויי למידה. יש קונטקסט תרבותי, בשפה אחרת יש סדר שונה למשפט.

אני בעד ללמוד קצת מהניסיון בירדן, אני בטוח שיש שם משהו.

אין.

רשות הדיבור לחוסניה ג'בארה.

משום שיש תופעה של כ-50% מכלל התלמידים, מדובר מחטיבת הביניים עד התיכון, ואנחנו רוצים לצמצם את התופעה הזאת, ומשום שרק העשירים יכולים לעבור אבחון והעניים לא יכולים לעבור אבחון, כי צריך לשלם עבורו סכום מאוד גבוה, אז יש לנו צוואר בקבוק עבה. מדובר בתקציב.

אני לא יודעת באיזה מידה תקציב ללקויי למידה מתבטא בתקציב של תוכנית החומש. צריך להביא מאבחנים וכלים לאבחון בשפה הערבית, מאבחנים ערבים.

חוץ מזה, שמחתי לשמוע שקיימות השתלמויות למורים ערבים, ואני מבקשת להעביר את זה כחוזר למשרד החינוך, לכל בתי-הספר במגזר הערבי, שתהיה מודעות בקרב המורים ומנהלי בתי-הספר קודם כול.

אני מבקשת מכבוד היושב-ראש, שתהיה, בסיכום ההצעה, הקלה בקבלת תלמידים למכללות ולאוניברסיטאות לתואר MA, בכל המכללות והאוניברסיטאות, זה קיים עכשיו רק באוניברסיטת חיפה.

האם יש איש מקצוע מהמגזר הערבי בשפ"י? ואם אין, אני מאוד מבקשת מכבוד יושב-ראש הוועדה להוסיף לסיכום.

יש איש מקצוע. ג'ורג' חורי.

תודה רבה לחוסניה ג'בארה. חבר הכנסת מוחמד כנעאן.

אדוני היושב-ראש, אני מסכים עם מה שאמר חברי עזמי בשארה, שלא היתה שום כוונה למישהו מאתנו, חברי הכנסת הערבים, להשמיץ מישהו כאן, אלא להפך. אם היתה כזאת, זה פשוט מחוסר ידיעה בנושא הזה.

לעצם העניין. לצערי הרב, עד לאחרונה הנושא הזה לא היה מטופל. מתשובתו של שר החינוך לנושא הזה, הוא אומר במכתב מ-20 בינואר: המשרד הכיר כמרכזי אבחון המוכרים לתלמידים לקויי למידה - תמרה, נצרת סכנין, רמה, שפרעם, עוספיה, אום אל פאחם, רהט, לקיה. הוא הכיר גם במרכז אל-רזי לשיקום ילדים, שהוא מכון פרטי. אני שמח על כך שסוף סוף המקומות האלה אושרו על-ידי משרד החינוך.

חשוב מאוד למנות אדם לידו של מר עלי אסדי במשרד החינוך, שירכז את הנושא הזה, שיטפל בנושא הזה, שיפקח על הנושא הזה במגזר הערבי, שיקדם את המודעות של הנושא הזה במגזר הערבי.

עם כל הכבוד למה שאמרה גברת מלי דנינו, שאין לי טענות על העבודה שהיא עושה למשרד מאז שהיא נכנסה לתפקיד, עדיין לא הגיעו לשטח במגזר הערבי.

אם יש מרכזים כאלה צריך שיהיה מי שיעקבו אחריהם. הוועדה צריכה לצאת היום במסקנה, שצריך למנות אדם שיהיה מפקח אחראי, איש מקצוע מהדרגה הראשונה.

אני רוצה להזכיר לך, שבדיון על לקויי הלמידה גילינו בכלל, שמלי דנינו לא עובדת על תקן. כשאתה מדבר על המגזר הערבי, גם במגזר היהודי, הממונה על לקויי למידה, זה במחתרת.

חמור מאוד שעד היום הזה אין במשרד החינוך מחלקה או אגף שיטפל, ואם היא לא על תקן זה עוד יותר חמור.

הדרישה שלנו, שהגברת תהיה בתקן מלא ושיתווספו אליה עוד אנשים, לפחות אחד שיטפל במגזר הערבי.

דוקטור אחסאן בשארה.

אני רוצה להבליט מילת קסם שמסתובבת כל הזמן, ואני רוצה שנבין אותה, והיא בעדיפות ראשונה, וזו המילה "מודעות". מודעות זה רה-ארגון בתוך בית-הספר, מודעות זה שינוי עמדות, מודעות זה הפצת ידע. הבעיה בעדיפות הראשונה היא מודעות, ואחר כך נטפל בלקויות למידה.

תודה רבה. עלי אסדי, בבקשה.

אני מודה לכל הגופים שתרמו ומעורבים בעניין. אני חושב לזמן למשרדי, על דעת המשרד, צוות היגוי, שיכלול את כל הגופים שמעורבים, כולל אגף הבחינות, שנוכל לטפל בבעיה. לאחר מכן אני, כחבר ועדת החומש, אדאג שנוכל להעביר את זה לשנה הבאה, ללא ספק ניצלנו את כל הכסף, כדי שהבעיה תזכה לטיפול.

תודה רבה. מלי דנינו.

אני רוצה לדבר על העתיד ועל המשך ועל הצורך, כפי שעולה כאן. גם במגזר היהודי, לא הזכרנו את עיירות הפיתוח ואת כל אזורי המצוקה, התמונה מאוד דומה. הכנו ביחידה תוכנית למערך ארצי במחוזות, שייתן מענה טוב יותר, ממוקד יותר, ביישובים המקומיים. ככל שיינתנו יותר משאבים ליחידה, נוכל לקדם את הנושא במגזרים השונים, כמובן גם במגזר הערבי.

תודה רבה. אני רוצה להציע את הצעת הסיכום. אם לחברי הכנסת יש הערות, אני בהחלט מוכן לשמוע. ההחלטה מבוססת על כל הדברים – המודעות, כלי האבחון, המאבחנים, תוכניות הטיפול והמשאבים, כשבמאבחנים נכנסת גם ההשכלה הגבוהה וכן הלאה.

הצעת הסיכום - ועדת החינוך והתרבות קיימה דיון ממצה בסוגיית לקויי הלמידה במגזר הערבי. לאור המצב העגום שהתגלה במערכת החינוך הערבית בכל מה שנוגע לבעיית לקויי למידה, המודעות אליה, אבחונה והטיפול בה.
הוועדה קוראת למשרד החינוך והתרבות ולכל הרשויות והגופים הציבוריים והוולונטריים הפועלים במערכת לפעול למען הגברת המודעות לבעיה זו בקרב ההורים, המורים ומנהלי בתי-הספר, תוך הבחנה ברורה בטיפול בין הבעיה הזאת לבין החינוך המיוחד.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לשתף פעולה עם הגופים הקיימים בשטח - ועדי ההורים, מכוני המחקר ומרכזי מחקר ואבחון – תוך הקצאת משאבים למען פיתוח כלי אבחון מיוחדים למגזר.

מהימנים.

כלי אבחון מהימנים, מתוקננים, אוטנטיים ומיוחדים למגזר הערבי.

ועדת החינוך קוראת להתמודד עם בעיית המחסור במאבחנים ובמטפלים במגזר הערבי על-ידי השתלמויות מורים, מלגות לסטודנטים ערבים בלימודים אקדמיים בנושא זה ובחינת פתיחת מסלולים מיוחדים להכשרת מאבחנים באחד או יותר ממוסדות ההשכלה הגבוהה, המכללות הקיימות או המכונים הקיימים.

הוועדה קוראת למשרד לספק את משאבי הלמידה הדרושים, ובכלל זה שעות הלימוד והכיתות הנחוצות לטיפול בתלמידים נזקקים, לטיפול מיוחד במסגרת בית-הספר לאחר האבחון.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להודיע למנהלי בתי-הספר העל-יסודיים במגזר הערבי על האפשרויות ודרך הטיפול בלקויי למידה לצורך התאמות בבחינות הבגרות.

ברשותך, אם אפשר להוסיף, שהוועדה קוראת למשרד החינוך למנות מפקח או אחראי מהמגזר הערבי מטעם משרד החינוך, לצדו של מר עלי אסדי, שיטפל בנושא הזה.

עד היום נזהרנו לא למנות בעלי תפקידים. מה שאנחנו יכולים לומר, שאנחנו פונים למשרד החינוך להתארגן או להציג בפני הוועדה דרך ארגונית-מינהלית, שתניח את דעתנו, לטיפול בנושא הזה.

אולי לתת את הדעת למינוי.

לשקול, אני מוכן.

הוועדה פונה למשרד החינוך והתרבות לשקול מינוי מומחה לקידום נושא לקויי הלמידה במגזר הערבי. תודה.

מה הפתרון האלטרנטיבי שמציע משרד החינוך עד שיפתחו כלי אבחון? במה נאבחן היום את התלמידים כדי לתת להם הקלות? מה אני אענה לראש עיריית רהט?

יש לנו כלים אלמנטריים.

אין צורך להכניס את זה בהחלטות. ברור ומובן שבינתיים משתמשים במה שקיים ומנצלים את הכלים הקיימים.

אין כאן ביטוי לכך שהשר אמר והצהיר, שהנושא הזה ידוע ומוזנח, והוא ייתן את דעתו. יש כאן רושם שלא נעשה כלום.

זו החלטה ראשונה.

הוועדה רשמה לפניה את הודעת נציגי שר החינוך, שהודיעו על מודעותו של השר לקידום הטיפול בלקויי למידה במגזר הערבי, ועל התוכניות והמשאבים שיוקצו לעניין זה.

רבותי. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05