פרוטוקולים/ועדת חינוך/1099

- 1 -
ועדת החינוך והתרבות (71)
‏4.9.00


פרוטוקולים/ועדת חינוך/1099
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 71

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, ב' באדר א' התש"ס (8 בפברואר, 2000), שעה 11:20

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
עזמי בשארה
שמואל הלפרט
מוחמד כנעאן
מיכאל נודלמן
אמנון רובינשטיין (מ"מ)

יצחק כהן סמנכ"ל משרד החינוך וראש המינהל הפדגוגי, מש' החינוך
פרופ' מישל אביטבול יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
עו"ד דורית מורג לשכה משפטית, משרד החינוך
עו"ד איריס שלו משרד החינוך
עו"ד עמי ברקוביץ לשכה משפטית, משרד המשפטים
נסרין אעלימי מתמחה, משרד המשפטים
חנה להב יו"ר המזכירות הפדגוגית, הסתדרות המורים
ד"ר האלה חזן-אספניולי יו"ר ועדת המעקב לחינוך הערבי
סיגלית משייב בית-ספר לוינסון, קרית-ים
אביבה סנבטו בית-ספר לוינסון, קרית-ים
טלי ננקשולי בית-ספר לוינסון, קרית-ים
יסמין קורלי בית-ספר לוינסון, קרית-ים
רחל בן-אליהו מורה, בית-ספר לוינסון, קרית-ים
מיטל סבח בית-ספר לוינסון, קרית-ים
אסתר לוי בית-ספר לוינסון, קרית-ים
אושרת פרץ בית-ספר לוינסון, קרית-ים
רוית זאודה בית-ספר לוינסון, קרית-ים
סיגלית משייב בית-ספר לוינסון, קרית-ים
חנה גנור רכזת חינוך לדמוקרטיה

מרים פרנקל-שור
נועם אבנר (מתמחה)

יהודית גידלי

רשמה: אירית שלהבת

הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7) (מטרות החינוך הממלכתי), התשנ"ט-1998 (של חה"כ: א'
רובינשטיין, ד' איציק, נ' חזן, מ' לוי, מ' שטרית).


הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7) (מטרות החינוך הממלכתי), התשנ"ט-1998

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בנושא הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7) (מטרות החינוך הממלכתי), התשנ"ט-1998, של חברי הכנסת אמנון רובינשטיין, דליה איציק, נעמי חזן, מקסים לוי ומאיר שטרית.

(היושב-ראש מציג את המשתתפים)

כפי שאמר לי חבר הכנסת פרופ' רובינשטיין לפני שהישיבה התחילה באופן רשמי, זאת אולי הצעת החוק הוותיקה ביותר בכנסת, שעברה כמה וכמה גלגולים.

8 שנים.

הצעת החוק הזאת עמדה ממש על סף קריאה שניה ושלישית בכנסת הקודמת אך מסיבות כלשהן זה לא הגיע. אנחנו החלנו על זה את הרציפות ועכשיו אנחנו מקיימים את הדיון לקראת קריאה שניה ושלישית. רשות הדיבור לחבר הכנסת אמנון רובינשטיין.

אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני לא אדבר על ההיסטוריה הארוכה של החוק אבל בכל זאת אני רוצה לציין שלפני שהחוק הוגש לכנסת, במשך 8 שנים הוא עבר הליך של התייעצות עם כל הגופים, משרד החינוך, כל ארגוני המורים והמנהלים, מועצת החינוך הממלכתי-דתי ואפילו עשינו מעין משאל בתערוכת החינוך כדי שמורים ותלמידים יגיבו על זה. הצעת החוק עברה כמה שינויים, בפשרה עם חבר הכנסת שאקי. 4 שרי חינוך תמכו בזה: אני עצמי, שני השרים מהמפד"ל והשר שריד.

אומר מה הדילמה העיקרית בחוק הזה. לנו יש 3 זרמים במערכת החינוך הממלכתי: החינוך הממלכתי הכללי, החינוך הממלכתי-דתי, והחינוך במגזר הערבי, שמוכר רק באורח חלקי על-ידי מועצה מייעצת לחינוך הערבי. אנחנו התחבטנו האם לעשות מטרות שונות לשלושת הזרמים האלה. החלטנו, לאחר דיונים מאוד מאוד ארוכים של הנהלת המשרד ושל המזכירות הפדגוגית, לנסות להגיע למטרות משותפות כדי למצות את המאחד בחינוך הממלכתי ולא את המפריד. ידענו גם שאם נקבע מטרות נפרדות לחינוך הערבי ולחינוך הממלכתי היהודי נסתבך בדברים קשים מאוד, בחילוקי דיעות אידיאולוגיים, עד שלא נוכל להביא את הצעת החוק בכלל.

לכן בסעיף 2 רשמנו את מטרות החינוך הממלכתי לכל הזרמים - הממלכתי, הממלכתי-דתי והערבי. אני ממליץ שנישאר במתכונת הזאת. סעיף 2(1) בעיקר הוא הסעיף ההצהרתי הגדול: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו" - זה נכון לגבי כולם - "אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו". זה גם מאחד וגם מכיר בשוני של הזרמים. את הסעיף הזה אני ניסחתי. הוא הסעיף החשוב ביותר בעיני.

אני רוצה לומר שסעיף 1 הוסף על-פי דרישת המועצה לחינוך ממלכתי-דתי ואני תומך בזה. אני חושב שצריך להגדיר את החינוך הממלכתי-דתי על-פי הזהות העצמית שלו. כתוב כאן: "הם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית". זאת הגדרה שאני הצעתי למועצה לחינוך ממלכתי-דתי והם אימצו את זה בשמחה רבה. הם תיקנו מילה אחת, דרך אגב, נדמה לי שהוסיפו את המילה "ברוח".
אני ממליץ מאוד להעביר את זה לקריאה שניה ושלישית.

אני מציע טכנית שהדיון בוועדה לא יהיה על הנייר שמונח לפניכם אלא שהוא יהיה על הנייר שהוכן לקראת קריאה שניה ושלישית, על מה שוועדת החינוך והתרבות אישרה.

זה לא הגיע לקריאה שניה ושלישית בגלל העיצומים במשרד המשפטים.

אני פותח את הדיון.

האם תהיה היום הצבעה?

אני לא יודע. אני משתדל להגיע להסכמות. אני גם לא אעשה מחטף בהצבעות. כלומר, אם חברים יבקשו מראש לא לקיים הצבעה - לי אגב לא ידוע שיש בעיות. אני חשבתי שזה הצעת חוק שאנחנו בחצי שעה נגמור אותה. הבנתי שיש הסכמה רחבה על הצעת החוק. בבירורים שאני עשיתי נמסר לי שבאו בדברים עם כל הגופים. אגב, גם לי אישית יש הערות אבל אני לא מתכוון לבקש שינויים מאחר והגיעו לאיזה הסכמה.

אנחנו מרבים מאוד לדבר על הליבה המשותפת ועל הדברים המאחדים את כל תלמידי ישראל. ברור שבהצעת חוק כזאת לא כל אחד בא על סיפוקו המלא. אם כל מגזר יחפש את סיפוקו המלא, בוודאי לא ימצא. אם אני הייתי צריך לנסח, אני מודה, הייתי משנה את הניסוח ומשנה את סדר הסעיפים.

הדברים כאן מאוד מאוד ברורים. השאלה היא האם רוצים עכשיו לפתוח את כל הדיון מחדש על מה שהיה מוסכם בכנסת ה-14 והגיע עד לקריאה שניה ושלישית. אפשר כן ואפשר לא. אני רוצה להציע לא לפתוח מחדש אלא לראות את ההסכמה שהיתה בכנסת ה-14 כהסכמה. אבל זכותו של כל אחד להציע הצעות אחרות. ביקשתי ממנהלת הוועדה להכין עותקים מההצעה שהיתה מוסכמת על-ידי הוועדה לקריאה שניה ושלישית ולהניח בפני כל אחד מכם. אני לא נוגע בדבר כי כידוע אני לא הייתי חבר בכנסת ה-14.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיד שאמנם ההצעה הזאת מהווה התקדמות ביחס למטרות החינוך כפי שנוסחו בעבר - למרות שאני לא יודע אם מערכת החינוך כל-כך מודעת למטרות, האם באמת מנסים ליישם את המטרות ומה בדיוק תפקידן של המטרות. על זה צריך לקיים דיון מיוחד, אם יש בכלל למטרות קשר לתוכניות הלימודים או שזה משהו סתמי. אבל בכל זאת, המטרות הללו חשובות מבחינת התרבות השלטת, מבחינת ההגמוניה התרבותית, מבחינת השיח השליט. זה בכל זאת חשוב.

אני מאמין שמטרות החינוך הממלכתי צריכות להיות משותפות לכל האזרחים. עלינו לגדל לאזרחות משותפת. אבל בכל זאת הן לא באות במקום מטרות חינוך ייחודיות, שאי אפשר להכניס אותן ברמה הזאת של ההפשטה. לכן היתה לי הצעה, גם בכנסת הקודמת וגם בכנסת הזאת, שכבר פעמיים הכנסת דחתה אותה, שיוקם מינהל חינוך ממלכתי ערבי, בדיוק כפי שיש מינהל חינוך ממלכתי-דתי, שיהיו לו מטרות ייחודיות. חבר הכנסת רובינשטיין דאג להוסיף את סעיף 1, לפיו בנוסף לכל זה בחינוך הממלכתי-דתי יחנכו "לחיי תורה ומצוות על-פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית". מה שמייחד את מערכת הערכים של הציונות הדתית משאר המערכת הממלכתית הוא הרבה פחות ממה שמייחד את התרבות הערבית משאר המערכת הממלכתית, ובכל זאת מערכת החינוך הממלכתית-דתית זוכה לגישה ייחודית ואילו מערכת החינוך הערבית לא זוכה לשום גישה ייחודית.

יש לי בעיה מסויימת עם מטרות החינוך כפי שמנוסחות כאן. אני יודע שאתם תסרבו. אני יודע במיוחד מה תהיה תגובתו של חבר הכנסת אורלב לזה, אבל אני אגיד את זה. אני חייב להגיד את מה שעל ליבי.

זה חלק מהדמוקרטיה. אני גם אשמע אותך בסבלנות.

בפיסקה הראשונה אני קורא לסובלנות שלך, אבל בשאר הסעיפים לא, שם יש לנו חילוקי דיעות אמיתיים. בפיסקה הראשונה אני לא יודע מה זה "נאמנים למדינה". אני רוצה לגדל אנשים שיהיו נאמנים לחברים שלהם, לערכים שלהם. מה זה "להיות נאמן למדינה"? מה זה למדינה? זה לריבונות? אז צריך להגיד: נאמן לריבונות. זה נאמנות לשלטון? אנחנו רוצים שהילד יהיה נאמן לשלטון? לגבולות? איזה גבולות? מה זה בדיוק "נאמן למדינה"? איזה "מדינה"?

אני חושב שב"נאמנות למדינה" יש מידה של פטישיזם. יש לזה שם באירופה, אני לא רוצה להשתמש בו. אני אומר שבני אדם צריכים להיות נאמנים לערכים שלהם ולבני אדם אחרים. אני לא רואה את הנאמנות למדינה כערך. אני לא מתבייש בזה. אני חושב שמערכת החינוך צריכה לחנך למשל לנאמנות לערכים דמוקרטיים - זה חסר לי בפיסקה הראשונה שלך. אני חושב שבמדינה דמוקרטית צריך להיות ערך של ציות לחוק, במיוחד במערכת החינוך. אחר-כך אפשר אצל המחוקקים לחלוק על חוקים ולחוקק חוקים אחרים, אבל ככלל אזרחות ותרבות אזרחית באמת דורשות חינוך לציות לחוק. אבל את הסיפור הזה של "נאמן למדינה" אני לא מבין.

בכל הפיסקאות, אגב כולל בפיסקה (1), יש התקדמות גדולה. בפיסקאות (9) ו-(10): "ללמד את תולדות ארץ ישראל " - האם יש לארץ ישראל תולדות? זה מושג דתי. מה זה תולדות ארץ ישראל? האם ארץ ישראל היתה מתוחמת במשך הדורות כארץ ישראל? מתי? מה זה "תולדות ארץ ישראל"? זה כמו להגיד "תולדות עם ישראל"., כאילו יש עם היסטורי טרנס-ביוגרפי שיש לו תולדות מיוחדות משלו. "תולדות ארץ ישראל" זה אמירה אידיאולוגית. מה זה "תולדות ארץ ישראל"? זה היסטוריה של הביזנטים? היסטוריה של התורכים? האם ארץ ישראל היתה יחידה מינהלית אי פעם בהיסטוריה? מה זה "תולדות ארץ ישראל"? תולדות האיזור? אפילו האיזור לא היה מתוחם. צריך לדבר על תולדות התרבויות שהתחלפו באיזורנו אולי. אני חושב ש"תולדות ארץ ישראל" זה מושג דתי והוא מאוד מאוד אידיאולוגי. זה בדיוק כפי שאומרים שיש היסטוריה יהודית מיוחדת בעולם שמנותקת מההיסטוריה האמריקאית, הגרמנית, הצרפתית וכולי. אני לא חושב שיש דבר כזה כמו היסטוריה יהודית מנותקת, "תולדות ארץ ישראל".

דרך אגב, יש לי ויכוח גם עם הצד הפלשתינאי, עם היסטוריונים פלשתינאים שמנסים לעשות חוט היסטורי מקשר בין הכנענים לפלשתינאים ולהגיד: תולדות אלפיים שנה של העם הפלשתינאי. זה שטויות. אין דבר כזה. העם הפלשתינאי, בדיוק כמו הלאומיות העברית שקמה כאן - - -

פה אין לך רוב, אבל האם גם שם אין לך רוב?

ביקורתי זה ביקורתי, בכל מקום. בוועדת החינוך של הרשות הפלשתינאית לא יהיה לי רוב. גם שם אני אבקש חינוך לערכי דמוקרטיה, בדיוק כמו פה.


תולדות העם הפלשתינאי התחילו בסוף המאה ה-19, בדיוק כמו כל לאומיות אחרת. אני אפילו חולק על היסטוריונים יהודים שמנסים להחזיר את זה אחורה לאמצע התקופה העותומנית. אני לא חושב שפלשתין היתה יחידה מינהלית אחת. יש היסטוריה ערבית מתחילת המאה ה-19. ערבית. לא של עמי ערב. היסטוריה ערבית לאומית. ויש היסטוריה של תרבות האיסלם, שהיא הרבה שנים לפני זה, מאז שנת 600 לספירה.

אבל להגיד "תולדות ארץ ישראל"? אני יודע מה יעשו פה, המשכיות יהודית ציונית מאז המלך דוד. אני לא רוצה ללמד את הילדים שלי את הדבר הזה. אני מבין כבר מה זה "תולדות מדינת ישראל", ינסו להגיד כאילו המלך דוד הוא הרמטכ"ל הראשון של צבא ההגנה לישראל, שאנחנו נמשוך חוט כאילו יש רצף יהודי ועם ישראל חי כאילו אלפיים שנה ומתחת לכל אבן יש קבר קדושים. זה היסטוריה אידיאולוגית מסויימת מאוד שנועדה להוכיח שישנה המשכיות יהודית שלא נותקה אף פעם בארץ הזאת. זה אידיאולוגיה לאומית ציונית ואני לא חושב שיש לה מקום במערכת החינוך.

לתולדות של מדינת ישראל יש שתי זוויות, מהפרספקטיבה של הפלשתינאים ומהפרספקטיבה של הציונות. בוודאי שיש תולדות מדינת ישראל, יש היסטוריה רציפה של יחידה ניהולית פוליטית כלכלית שנקראת מדינת ישראל, אבל יש לה לפחות שתי פרספקטיבות. דרך אגב, יש עוד כמה פרספקטיבות. המזרחיים יתנו לכם פרספקטיבה אחרת לתולדות מדינת ישראל וגם יידעו את ההיסטוריה של מדינת ישראל אחרת. ויש פרספקטיבה פלשתינאית לתולדות מדינת ישראל.

בפיסקה (10) נאמר: "ללמד את תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית ולהנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה". להנחיל את זכר השואה והגבורה: אני שם 20 קווים מתחת לזה. כן. למרות שישנו בין ההיסטוריונים שמתנגדים לקשירת השואה עם הגבורה. אני, אדוני היושב-ראש, חייב להגיד את זה לפרוטוקול. זאת עמדתי האידיאולוגית, הערכית, הפוליטית. אני לא חושב שיש קשר בין השואה לגבורה. לא היתה שום גבורה בשואה. הגבורה איננה שייכת לשואה. פה זה עניין של קורבנות. אני אומר לך אדוני היושב-ראש, תקרא את הספר של פבלו מאייר ...... והוא יגיד לך שכאשר ההורים שלו צעדו לאושוויץ הם לא ידעו שהם צועדים לתאי הגז כאשר הם עושים מעשה גבורה שיתפרש אחר-כך כאילו כבסיס לייסוד מדינת ישראל. הם לא ידעו את זה. לקשור את השואה והגבורה - זה שימוש אידיאולוגי בשואה. דרך אגב, יש ביקורת רבה גם על סמיכות הימים במועדי ישראל. זה סמיכות אידיאולוגית. להפוך את השואה, הפשע הגדול בהיסטוריה האנושית, החד פעמי הזה, הנורא הזה, אחר-כך למין דלק אידיאולוגי לגבורה: מה הקשר?

דרך אגב, יש עכשיו היסטוריה ביקורתית בכלל על כל היחס של הישוב לשואה. אני חושב שהישוב התבייש בשואה, עם כל החשיבה שלו על שלילת הגולה והצבריות המופרזת וכולי.

יש כבר רביזיה לרביזיה הזאת.

אני מסכים איתך, אצל פרופ' דינה פורת.

לא רק אצל פרופ' דינה פורת. כעת יצא ספר בעניין זה. יש רביזיה.

אבל לחזור אחורה כאילו השואה והגבורה קשורים זה בזה? אני כערך לא רוצה ללמד את ילדי על זה. אני רוצה באמת להנחיל - וזה לא נעשה מספיק בבתי-הספר הערביים - את העניין של השואה. אבל שואה וגבורה? מה זה שייך?

"ללמד את תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית": אני רוצה ללמד גם את תולדות העם הערבי, את תרבות האיסלם, את המסורת הערבית.

תיראה את פיסקה (11).

אדוני היושב-ראש, אני חושב שלא צריך להגיד "המסורת היהודית" אלא "המסורות היהודיות". האם יש מסורת יהודית אחת? יש מסורת מזרחית ומסורת אשכנזית. איזה מסורת יהודית מהן? גם במסורת הערבית אין רק מסורת ערבית אחת. ישנן מספר מסורות ערביות. זה צריך להיות "ללמד את תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורות היהודיות".

כמו כן, איך תפרש מה זה "מורשת ישראל"?

אני אומר שהמסמך הזה, למרות ההתקדמות הגדולה, ועל אף הערכתי הרבה לחבר הכנסת פרופ' רובינשטיין, לפועלו בכלל, גם בוועדת החוקה חוק ומשפט, שעד היום הוא עושה שם חיל ללא ספק, אני אומר שזה מסמך טעון אידיאולוגית. חבר הכנסת אמנון רובינשטיין לא מתבייש באידיאולוגיה. הוא יגיד לי: כן, אני ציוני וזאת תפיסה ציונית. אבל חשוב לי שתהיו מודעים לכך שזה מסמך עמוס אידיאולוגיה.

בעניין השואה והגבורה: לא ראיתי בזה עניין אידיאולוגי, אני מוכרח לומר. אנחנו הרי מחקנו לפני 3 שנים מה"קדיש" את המילים "שהלכו כצאן לטבח".

בסדר. אבל מה עם השאר? זה עמוס אידיאולוגיה. מורשת ישראל זה עמוס אידיאולוגיה, תולדות ארץ ישראל זה עמוס אידיאולוגיה. כל המסמך הזה הוא עמוס אידיאולוגית. אני יודע איך אחר-כך זה יתפרש.

פיסקה (11): "להכיר את השפה, התרבות, המורשת והמסורות הייחודיות של קבוצות האוכלוסיה השונות במדינת ישראל": אדוני היושב-ראש, מתי כבר תגידו "ערבים"? תגידו ערבים! תגידו: האוכלוסיה הערבית.

מה עם הדרוזים למשל?

הדרוזים הם ערבים.

חבר הכנסת בשארה, אם יתקבלו כל התיקונים שלך האם אתה תתמוך בהצעת החוק הזאת?

אם יתקבלו כל התיקונים שלי בוודאי שאני אתמוך. אבל כל התיקונים.

ואם יקבלו רק חלק מהתיקונים?

אני אמנע אולי ואני אגיש הרבה הסתייגויות. אני בכל זאת עומד על כך שצריכות להיות מטרות ייחודיות לחינוך הערבי.

חבר הכנסת עזמי בשארה, האם אתה היית חבר ועדת החינוך והתרבות בקדנציה הקודמת?

לא, לצערי הרב.

היו נציגים ערביים בוועדה. האם הם הצביעו בעד החוק?

הם לא התנגדו. גם במליאה הם לא התנגדו.

אני חושב שבפיסקה (11) באמת הגיע הזמן להגיד את המילה "ערבים", "אוכלוסיה ערבית", הם לפחות 20% מהאוכלוסיה. צריך כבר להכיר באופי הלאומי שלהם ולא כל פעם לחזור על מוסלמים, נוצרים ודרוזים. עזבו את נושא הדת. זה לא חינוך דתי. אנחנו מדברים על קבוצות תרבותיות. במה נמדדת תרבות? קודם כל בעמוד השדרה, בשפה.

אין לי התנגדות להוסיף את המילים "האוכלוסיה הערבית" לפני "קבוצות האוכלוסיה השונות".

אני תומך בהוספת "האוכלוסיה הערבית".

פה יש תרבות עברית. לא יהודית. יש פה הרבה תרבויות אבל מה שמייחד אותה - שהיא עברית. והתרבות שלנו היא תרבות ערבית.

חבר הכנסת עזמי בשארה, אתה מתפרץ לדלת פתוחה.

לא דרוזים. יש תרבות דרוזית? התרבות הדרוזית היא תרבות ערבית.

המציאות יוצרת את ההפרדה.

יוצרים הפרדה כאשר מפרידים.

מכל ההערות שלך אני מוכרח לומר שבהערה אחת אני נוטה להשתכנע, שבפיסקה (11) יתווספו המילים "האוכלוסיה הערבית".

יותר טוב מכלום.

בהרבה סעיפים שכנעת אותי שאתה לא צודק. כשהתחלת לשאול למה כתוב "הנאמן למדינת ישראל" חשבתי לעצמי: עכשיו שכנעת אותי למה זה חייב להיות כתוב. וגם לגבי השואה והגבורה שכנעת אותי שאכן צריך להיות כתוב "הגבורה".

העניין של "הגבורה" לא ברור לי.

זה קישור רשמי, זה יום הזכרון לשואה ולגבורה.

הקישור הזה - שורה וגבורה - הוא קישור ציוני. לכן השתכנעת.

בשבילי המסמך הזה הוא פשרה. למשל המילה "ציונות" איננה מופיעה פה ובשבילי זה מאוד בעייתי.

תגיד "תולדות ארץ ישראל" וגמרנו.

זה בדיוק להיפך. יש לך טעות גדולה מאוד. "תולדות ארץ ישראל" זה דווקא בא מהצד השמאלי של הקשת הפוליטית. זה מתכוון להזכיר את הביזנטים ואת העותומנים.

אתם רוצים להגיד לי שזה בשביל ללמד על תולדות הביזנטים, העותומנים, הערבים והתורכים? כמה מלמדים על הביזנטים ועל הערבים?

ילמדו את תולדות התרבויות השונות. זה מה שהוא התכוון וגם מה שאני התכוונתי.

האם מלמדים על עיקרי האיסלם ועל מרכזיות ירושלים באיסלם?

כן, בספרי ההיסטוריה.

חבר הכנסת בשארה, אתה יודע שאם היו נותנים ל-120 חברי כנסת לנסח את המטרות, היו יוצאים 120 נוסחים. לכל אחד יש את ההדגשים שלו ואת הכיוון שלו. לא רק זה, אני אומר לך שגם כל מפלגה, יש 15-16 מפלגות היום, כל אחת היתה מנסחת בהדגשים שונים. היו מתווספים עוד סעיפים ומורדים אחרים. אם תיתן ל"ישראל בעליה" לנסח, אני מבטיח לך שיהיה סעיף אחד. תן לש"ס לנסח, תקבל דבר אחר. תן למרצ - דבר אחר. הרעיון של המטרות היה לנסות לחפש מכנה משותף כלשהו, שכולם יכולים לחיות איתו. ברור שלא כל אחד יכול למצוא פה את כל סיפוקו.

אגב, התנועה שלי, תנועת הציונות הדתית, בנושא הדתי באתי במשהו על סיפוקי, שבחוק ממלכתי חילוני בסעיף שמדבר על חינוך ממלכתי-דתי הוסיפו איזה מילה.

אבל למינהל החינוך הממלכתי-דתי חוץ מהמטרות הכלליות יש מטרות אחרות.

לא. אלה המטרות שלנו. הוסף רק הסעיף הזה.

האם במקור לא מנוסחות מטרות מיוחדות לחינוך הממלכתי-דתי? אז למה הם עושים דבר מיוחד בתוכניות הלימוד?

יש אוטונומיה מסויימת אך שוויון במטרות. המטרות הן זהות.

המטרות הן זהות. האמצעים להגיע לאותן מטרות שונים.

אבל יש חזון לחינוך הדתי ומזה נגזרות המטרות.

בוודאי שיש חזון. את חושבת שיש איזה מנהל בית-ספר ממלכתי-דתי שהיה כותב משהו שמתקרב למטרות האלה? בוודאי שלא. אני אומר לכם את זה בצורה ברורה. אלא מה, הערך של חיים כמדינה אחת של אזרחים מכל הדתות, מכל העדות, מכל המגזרים, לחיות באותה מערכת חינוך - זה בעצם הליבה המשותפת של כל התלמידים. התלמיד הערבי, התלמיד של הממלכתי-דתי, והתלמיד של "השומר הצעיר" יודעים שלפחות ברמה של ההצהרה, ברמה של החזון, יש מטרות משותפות, יש דבר שמאחד אותנו כאזרחים של מדינת ישראל. אלה המטרות שרק בספר החוקים של מדינת ישראל נמצאות. כי אחרת, יש מטרות פרטיקולריות של כל גוף.

ברור שכל אחד יכול להגיש הסתייגויות כי לכל אחד יש את ההערות שלו. אבל אני חושב שהחוק הזה בעצם מבקש הסובלנות. אני מבקש מכולם לראות האם יש פה משהו שהם לא יכולים לחיות איתו כי זה עוקר שורש מאוד חשוב של אורח החיים, של האמונה וכדומה.

אז אתה מוכן להכניס את "האוכלוסיה הערבית"?

אני חושב שכן. אני בהידברות. שוב, השאלה היא האם הולכים למאבקים. אני אומר בגלוי, הרי אנחנו גם מדברים על פוליטיקה. אם הולכים למאבקים - אז אני לא יודע. אבל אם בדרכי שלום - אני בהחלט חושב שניתן לקבל את ההערה ולכלול את המילים "אוכלוסיה ערבית". אבל אנחנו לא ניעתר לבקשתו של חבר הכנסת בשארה להוריד את המילים "נאמן למדינת ישראל" או להוריד את המילה "גבורה".

אני מברכת על הצעד הזה, שהוא צעד גדול קדימה. הגיע הזמן לשנות את מטרות החינוך. הדברים שנכתבו הם בכיוון פחות או יותר מספק. אני רוצה להביא בפניכם הצעה אחרת. גם השר יוסי שריד אישר את תוכן מטרות החינוך שאנחנו כוועדת המעקב לחינוך הערבי מציעים.

את רוצה להגיד לנו שהשר יוסי שריד אישר גם את המטרות האלה וגם את המטרות שלך.

אולי תשמע אותי עד הסוף ואז אפשר יהיה להבין. ועדת מעקב ניסחה מטרות חינוך ייחודיות לחינוך הערבי, כפי שאנחנו חושבים שהן צריכות להתבטא במערכת החינוך כמטרות יחודיות. את זה עשינו כשהייתי חברה בוועדה המייעצת, בעת שחבר הכנסת רובינשטיין היה שר החינוך. אז הצענו אוטונומיה לחינוך הערבי וגם ניסחנו מטרות.

אגב, האם יש היום עוד מועצה מייעצת?

כבר לא. אולי היא תחזור לפעול.

השר שריד גם הרגיז אותי בנושא השאלת ספרי לימוד. הוא נתן לנו להבין לאורך כל הדרך שהוא תומך בחוק השאלת ספרים והיום פתאום שמענו דברים אחרים. הוא נתן לנו הרגשה אחרת, אבל הוא יתעשת ויחזור לעצמו.

את המטרות כפי שאנחנו ניסחנו העברנו גם לכבוד השר שריד ותגובתו היתה שהוא מזדהה עם תוכנן. הוא ביקש אותנו להעביר את זה לחבר הכנסת פרופ' רובינשטיין ואנחנו אכן העברנו את זה לחבר הכנסת רובינשטיין על מנת שישלב את זה בהצעה שלו. התשובה של חבר הכנסת רובינשטיין היתה שזה כבר מאוחר.

על זה יצטרכו לדון כבר בוועדה.

לפיכך אני מביאה את זה לוועדה. אני מסתכלת עכשיו על מה שהציע חבר הכנסת רובינשטיין. אני חושבת שבתחומים של המישור הפרטי והמישור החברתי המטרות שלנו מאוד דומות, כמעט זהות. חסר לי המישור הלאומי, של הזהות הלאומית הערבית. זה לא מופיע במטרות החינוך הממלכתי. וזה משתלב עם מה שאמר חבר הכנסת עזמי בשארה שחסר לנו - - -

מה זה "זהות לאומית ערבית"? לא הבנתי.

לטפח את הזהות הלאומית הפלשתינית. לטפח את השייכות לעם הפלשתינאי, ללמד את ההיסטוריה הפלשתינאית, ללמד את המורשת. הגיע הזמן, מגיע לעם הערבי שיכיר את השורשים שלו, כפי שכל עם רוצה להכיר את השורשים שלו.

יש לך את פיסקה (11): "השפה, התרבות, המורשת והמסורת של הו אכלוסיה הערבית". מה חסר עוד? איזה מילה חסרה?

הוא לא מפורט דיו. צריך להוסיף שיש להדגיש ולטפח את הזהות הלאומית הפלשתינאית של העם הערבי. צריך להכיר כאן שיש עם ערבי, בדיוק כמו שחבר הכנסת עזמי בשארה כבר הזכיר.

אין גם טיפוח הזהות הלאומית של העם היהודי. המילים "לטפח זהות לאומית יהודית" גם לא מופיעות.

אבל בסעיפים אחרים יש התייחסות ליהדות ולעם היהודי.

נכון, ובפיסקה (11) יש התייחסות לאוכלוסיה הערבית. מה הבעיה?

אז מה הבעיה שיופיעו המילים "העם הערבי הפלשתינאי"? שיהיו גם המורשת וגם ההיסטוריה וגם - - -

המטרה היא לנסות לטפח מסמך אזרחי. אנחנו לא מטפחים פה לאומיות ולא מחפשים את המפריד. אנחנו מחפשים כרגע את הדבר המשותף. זה לא מסמך פוליטי. פה לא מקימים מדינות ולא מקימים לאומים.

אני לא מדברת על פוליטיקה. אני מדברת על זכות כל עם להכיר את השורשים שלו, להכיר את הזהות שלו ולהיות גאה בזהות שלו. על זה אני מדברת. במשך 51 שנים לא נכנס שום דבר ששייך להיסטוריה של העם הפלשתינאי לתוכניות הלימודים. הגיע הזמן לשנות את זה.

אני חושבת שכל עם שמכבד את עצמו גם מכבד את האחר. זה פונקציה של כבוד עצמי. אם אנחנו מכבדים את עצמנו אז גם מכבדים את האחר. אני חושבת שזה אמור גם לגבי העם הפלשתינאי וגם לגבי העם היהודי. אם העם היהודי מכבד את עצמו, הוא אמור לכבד גם את העמים האחרים שיושבים במדינה. ואותו דבר מתייחס גם אלי, אם אני מכבדת את עצמי בתור עם ואני גאה בזהות שלי, אז אני מכבדת את העמים האחרים. זאת מטרה שאולי צריכה באיזה מקום להשתלב פה: "לכבד את העמים השונים". להכיר בעם הערבי כעם ולכבד את זה. זה לא מופיע. בפיסקה (11) מופיע "תרבויות של אוכלוסיות שונות במדינת ישראל".

הוספנו "האוכלוסיה הערבית והאוכלוסיות השונות במדינת ישראל".

לפחות הוסיפו פה את המילים "האוכלוסיה הערבית".

גם אם לא תצביעו עכשיו, הייתי מציעה לוועדה לעיין במטרות שאנחנו מציעים. אני רוצה להזכיר שוועדת המעקב היא ועדה ייצוגית, שיש בה נציגים מכל המפלגות הפוליטיות. מה שהגשנו הוא לא מסמך פוליטי. כל המפלגות הפוליטיות של העם הערבי מיוצגות בוועדת המעקב. הכנו את המסמך הזה בהשקעה של עבודה רבה.

מי נציג המפד"ל בוועדת המעקב?

המפד"ל היא לא מפלגה פוליטית ערבית. אני מדברת על מפלגות פוליטיות ערביות.

גם הערבים ממרצ הם לא בוועדת המעקב.

יש ערבים ממרצ בוועדת המעקב כי הם בהסתדרות המורים. למפד"ל אין נציג ערבי בהסתדרות המורים. הנציגים המורים בהסתדרות המורים הם נציגים גם בוועדת המעקב. זאת ועדה ייצוגית.

אני רואה שאני צריך לעשות אצלכם מאבק על שמירת הזכויות של המיעוט הערבי המפד"לי במגזר הערבי.

ערבי שיהיה חבר במפד"ל - אתה יכול להבין אותו? ערבי ציוני-דתי.

אין ערבי חבר מפד"ל. יש ערבים מצביעי מפד"ל.

כפי שאמרת, המפד"ל עמדו בראש משרד החינוך, בראש משרד הפנים. יש גם פרגמטיסטים.

סלח לי, בשנים 1992-1996 היינו באופוזיציה ולמרות זה ב-1996 הקולות שלנו במגזר הערבי רק גדלו. אתה יודע בדיוק את הסיבות, ואם לא, אני מוכן להסביר לך אותן. אלה שלא רוצים להצביע לך ולא רוצים להצביע לו, מצביעים לי.

יש גם עניין חמולתי.

הייתי מציעה לעיין במטרות שחילקנו ולקחת בחשבון את המטרות של "פיתוח אישיות גאה בשייכותה הפלשתינאית והערבית ללא קנאות". זה כמובן בשילוב עם סעיפים אחרים שמביאים לחינוך לאזרחות. תודה.

חבר הכנסת כנעאן, האם אתה היית חבר בוועדת החינוך והתרבות בקדנציה הקודמת?

לא הייתי אז חבר כנסת.

חברי הכנסת מחאמיד, דראושה וצאדק היו חברי ועדה.

אנחנו לא מדברים על מי שהיה או לא היה. היו נציגים. אבל אני לא יודע אם הם נכחו בישיבה בה דנו על הנושא הזה. יש גם היום הרבה חברים בוועדות שונות אבל השאלה היא האם הם נוכחים. אני חושב שמי שהוא חבר בוועדה צריך להיות נוכח. אתם רואים את מספר הנוכחים כאן בוועדת החינוך והתרבות. לפני - כולם רצו להיות חברים בוועדה, אבל אחרי - אף אחד לא נמצא.

אבל בלי שום קשר, בנוסף למה שנאמר קודם על-ידי החברים, אני מציע לדחות את ההצבעה בנושא הזה ולחדד את הנושא הערבי, שפה הוא מאוד מגומגם. צריך קודם כל ללמד את תולדות העם הערבי. במקום להגיד "להכיר" צריך לומר "ללמד את ההיסטוריה של העם הערבי", הן של האיזור הזה והן ההיסטוריה הכללית.

אין לי התנגדות לזה.

את עמדתך האישית אני יודע. אם מציעים הצעת חוק שצריכה להיות לכל אזרחי המדינה, אני חושב שצריך לחדד את פיסקה (11) בצורה ברורה, לנסח אותו יותר נכון. אני לא מקבל את ההערה של גברת מרים פרנקל-שור, היועצת המשפטית. לא מדובר פה על נושאים דתיים. אנחנו מדברים על לאומיות ערבית, כולל מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אני לא בא כרגע להתווכח האם הדרוזים הם מוסלמים. אין דת כזאת שנקראת דת דרוזית.

למה יש גם "קדי" וגם "קדי מדהב"? "מדהב" זה זרם באיסלם. "קדי מדהב" זה קדי של זרם באיסלם.

החלוקה הזאת לא קיימת בארצות ערב. יש ערבים. אני מכבד דעתו של כל אדם. לכן אני מדבר על זהות ערבית.

אנחנו מדברים על חוק שצריך לכלול את כולם ולחול על כולם. לכן אני חושב שצריך בצורה הברורה ביותר - אני לא רוצה לחזור על הדברים שהשמיעו כאן חברי, אבל לפחות בסעיף שנוגע לחינוך באוכלוסיה הערבית, שעד עכשיו בלאו הכי היתה מופלית לרעה מכל הבחינות: יש הרבה דברים שאנחנו מנועים מלדבר עליהם ויש הרבה דברים שלא מלמדים אותם. אני פוטרתי ממערכת החינוך בגלל שלימדתי נושא אחד בהיסטוריה שלא כתוב בספר הלימוד.

תגיד תודה לאלה שפיטרו אותך. אחרת היית ממשיך עד היום להיות מורה. כך אתה חבר כנסת.

המצב השתנה לגמרי מאז שהיית מורה. אני מבקש שמר מישל אביטבול, יושב-ראש המזכירות הפדגוגית יוכל להגיב על זה. הרי המצב שונה היום לגמרי. אין איסורים, אין עונשים. יש חצי אוטונומיה פדגוגית.

לא אמרתי שהדברים לא השתנו בתקופה האחרונה אבל יש עוד הרבה מה לשנות בחינוך הערבי.

נכון. אני מודה בזה.

אני מציע שנשב עם המציע ונחדד את הפיסקה הזאת.

אם מותר לי להעיר, אני חושב שהגישה שלכם לחוק הזה היא לא גישה נכונה. אני הייתי פותח את המטרות בדברים אחרים לגמרי. אני כיהודי דתי קם בבוקר ואומר "מודה אני לקדוש ברוך הוא שהחזיר את נשמתי בחמלה רבה". כשאני קם בבוקר קודם כל אני מתפלל לאלוהים. במטרות שלפנינו בפיסקה הראשונה כתוב "לחנך אדם להיות אוהב אדם". אם זה היה כרצוני היו כותבים מייד בהתחלה "לחנך אדם להיות מאמין באלוהים, ירא שמים, שומר תורה ומצוות". אלא מה, למה אני תומך בדבר הזה? מפני שאני מבין שאני צריך ליצור מסמך שיתאים גם לילדים של השר יוסי שריד, על אף שיש לנו מערכת ערכים שונה ואורח חיים שונה. לכן אני צריך לחפש דבר שהוא מאחד. זה חוק חינוך ממלכתי. אי אפשר דרך מטרות החינוך בהצעת החוק עכשיו בעצם לחוקק חוק חינוך ממלכתי ערבי, מה שהוא הציע, שלא עבר. לדעתי ולהערכתי גם אין סיכוי שזה יעבור.

אבל תוסיף פה את ההיסטוריה הערבית.

בפיסקה (11) כתוב "מורשת".

"מורשת" זה יותר רחב מאשר היסטוריה. "מורשת" זה גם ערכי.

אני עקרונית לא שולל את המילה "היסטוריה", רק הייתי מחפש אולי מילה אחרת, כמו "תולדות".

אני בעד שתתווסף המילה "היסטוריה" במקום "מסורת". למילה "מסורת" יש קונוטציה של חומוס ודבקה. שלא יחשבו שזה פולקלור.

אני כבר אומר לך תגובה אינסטינקטיבית, אין לי התנגדות להוסיף את המילה "היסטוריה". אני פתוח בעניין הזה. בפיסקה (11) נוסיף את המילה "היסטוריה" ואת המילים "אוכלוסיה ערבית". בזה אנחנו נותנים את הייחוד, שלא היה עד היום.

תבין, היום כבר יש מטרות חינוך.

המטרות הנוכחיות הן ממש היסטוריות. ביניהן גם פיתוח החקלאות. שם הערבים לא קיימים.

יש אפשרות אחרת, לא להעביר את מטרות החינוך הללו ולהשאיר את מטרות החינוך כמו שהן היום. אתה יודע מה כתוב שם? כתובים שם דברים שתאמין לי, אני אוהב אותם. מבחינתי זה הדבר הכי טוב. אחת התגובות הראשונות כשחבר הכנסת רובינשטיין הציע את החוק, אני הייתי אז מזכ"ל המפד"ל ואמרתי בסיעת המפד"ל שלא ישנו כי המצב הנוכחי טוב לנו. אם יתחילו שינויים, לא נגמור עם זה. טוב לנו עם מה שכתוב שם.

תבין, עושים את הדבר המאחד. שהילד שלך והילד שלי יוכלו להיות תחת אותה קורת גג.

הפיסקה הזאת מדברת על האוכלוסיה הערבית. צריך פשוט להבליט את זה.

אמרתי לך שאני מוכן להוסיף את ההיסטוריה של האוכלוסיה הערבית. עד כה זה אף פעם לא היה. אגב, זה יהיה פעם ראשונה שבחוק - - -

אם זה יעבור, זה פעם ראשונה. בהצעות החוק שלי, שעוד לא עברו, פעם ראשונה מופיעה המילה "ערבים". אני מניח שהן יעברו כי הממשלה מסכימה להן. פעם ראשונה בחקיקה הישראלית תופיע המילה "ערבים".

אבל זה לא יעבור אם לא תתמוך בחוק הזה.

הוא מדבר על חוקים אחרים. הוא לא מדבר על זה.

אין לזה רוב? אני רוצה להימנע. תבין אותי קצת.

אם אתה רוצה להימנע, בסדר. אבל אל תצביע נגד. אם אנחנו יכולים להתפשר על זה, אני מקבל את ההערה שלך. בסדר גמור.

אני אומנם חבר באופוזיציה אבל אני חושב שבחינוך אין קואליציה ואין אופוזיציה. אני חושב שהניסוח הזה הוא מאוד אוניברסלי. אני לא מקבל את כל הדברים שאמר חבר הכנסת בשארה. זה עולם אחר, דמוקרטי ותקין. אבל קוסמופוליטית זה לא בסדר. עדיין לא הגיעו לאדם אוניברסלי. בגלל זה אני אומר שאנחנו צריכים לקבל את זה עם התיקונים שחבר הכנסת אורלב הציג.

בתוספת "האוכלוסיה הערבית" ו"ההיסטוריה" בפיסקה (11).

אחרי 8 שנים צריך לגמור את העבודה על הצעת החוק הזאת.

אני אתן רשות לחבר הכנסת עזמי בשארה להימנע.

גברת פרנקל-שור, תרשמי לי 3 הסתייגויות.

במה שקשור לגבורה של יהודים: אני ממליץ לנסוע לחדרה שם יש מוזיאון גבורה של יהודים.

האם למשרד החינוך יש הערות?

אנחנו מברכים על העניין ומקבלים את הצעת החוק.

הסתדרות המורים מברכת על העניין.

התלמידים והתלמידות, הקשבתם לדיון על ניסוח חוק מטרות החינוך, למרות שלא פירטנו פה את כל ההיסטוריה וזה היה חסר לכם. מטרות החינוך הקודמות נוסחו ב-1953 ומאז קרה משהו.

שם הערבים לא מופיעים בכלל.

שם המטרה היתה לחנך לחיי חקלאות.

אני מורה לספרות. בתואר הראשון למדתי גם היסטוריה וכך אני מתחברת לדברים.

אני רוצה לפתוח בהערה קצרה בנושא השואה והגבורה. אני דווקא לא רואה את הנושא הזה כציוני. אצלי שואה וגבורה לא מתחברים דווקא להקמת מדינת ישראל. אני חושבת שהמפעל הציוני התחיל הרבה לפני השואה ומדינת ישראל היתה קמה בכל מקרה. אני חושבת שהמילה "גבורה" נוספה לפן של הגבורה האנושית או מרד הגיטאות שהיה. כמה גבורה היתה שם, זה אולי שנוי במחלוקת, אבל בהחלט זה לא פן ציוני.

"גבורה" זה לא רק מרד הגיטאות. גם אי אובדן צלם האדם זה גבורה.

כמובן, גם הגבורה האנושית, גילויי האנושיות, כבוד האדם וכולי. זאת הערה שצרמה לי.

הדבר השני, אני חושבת שצדק חבר הכנסת עזמי בשארה כשהוא אמר שאם אנחנו מדברים על מטרות - ואני מדברת מהשטח - אני רוצה להגיד לך שאני מאמינה ש-90% ממורי מדינת ישראל לא יקראו את המטרות האלה, אלא אם כן הן תיושמנה בספרי הלימוד.

נשלח להם את זה. יושב פה פרופ' מישל אביטבול, יושב-ראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך.

לא קוראים את זה. אסור שהספרים שמשרד החינוך מאשר להוציא ישמטו את הקרקע מתחת למטרות.

להיפך. למה שומטים את הקרקע? אולי את המטרות האלה צריך להעביר באמצעות תוכניות לימודים.

בפיסקה (10) [פיסקה (4) בנוסח השני] נאמר: "ללמד את תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית ולהנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם". אני מבקש להוסיף גם את המילים "תורת ישראל". אני לא מבין למה אנחנו צריכים כל-כך לפחד להזכיר את תורת ישראל.

אתה חושב שאני נגד ללמוד תורה? אני חושב שצריך לקרוא את התורה כמסמך ספרותי חשוב ביותר. אבל זה סיפור אחר מאשר אידיאולוגיה. אנחנו לומדים תנ"ך.

את כל זכות הקיום של עם ישראל ואת זכותנו בארץ ישראל אנחנו שואבים מספר הספרים, מתורת ישראל. מדוע אנחנו צריכים כל-כך להצניע את תורת ישראל? מדוע אסור לנו ללמד את תורת ישראל?

אני רוצה לספר שלפני 10-12 שנים, כאשר שר החינוך היה יצחק נבון, נודע לי שבמספר בתי-ספר יהודים מלמדים את הקוראן. שאלתי אותו האם הדבר הזה נכון והוא אמר שזה נכון ושהוא מעודד את זה. מדוע לעודד את לימוד הקוראן ולהבדיל לא לעודד את לימוד תורת ישראל?

קודם כל, אני מזדהה איתך.

אני מתנצל שהגעתי באמצע הישיבה. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, אתה אמרת שהיית רוצה, כיהודי מאמין שאומר "מודה אני", שהדברים האלה יוזכרו. אגב, על הדולר האמריקאי כתוב in god I trust ולא מתביישים בזה. האמריקאים, סמל הדמוקרטיה, לא מתביישים באמונתם. אנחנו כל-כך מתביישים, יש לנו כזה רגש נחיתות מכך שיש אנשים שהם מאמינים שעושים כל מה שאפשר להצניע את זה, להסתיר את זה. מדוע? מדוע לא להוסיף כאן "תורת ישראל"?

חבר הכנסת הרב הלפרט, האם אתה היית חבר בקדנציה הקודמת בוועדת החינוך והתרבות?

כן.

והצבעת בעד החוק הזה?

מסתבר שלא, כי אחרת הייתי מעיר את זה אז.

זה התקבל פה אחד. אני קודם כל מזדהה עם כל מלה שאמרת.

אבל זה לא מספיק.

לו אני הייתי מנסח והיה לי רוב - הבעיה היא לא רק לנסח אלא בכנסת צריך גם רוב.

צריך להבחין בין שני דברים. קודם כל, בסעיף 1 יש תיקון שנותן הגדרה ל"חינוך ממלכתי-דתי". החוק נתן הכרה לכך שבחינוך הממלכתי-דתי מחנכים "לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית".

אבל צריך לומר: "ללמד את תורת ישראל".

פה אנחנו מדברים על חוק החינוך הממלכתי. לצערי אין לנו רוב לשכנע את החינוך הממלכתי לכתוב במטרות שלו "ללמוד תורה", לצערי. מה שאנחנו יכולים להשיג זה "ללמד את תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית". אגב, זה מנוסח על-ידי השר הרב לוי ובהסכמה עם פרופ' שאקי. ולא רק זה. בהצעה המקורית מה שהוא היום פיסקה (4) היה פיסקה (10). חלק מהתנאים שלנו היו להקדים אותו, כדי להעלות אותו בחשיבות.

הצעת החוק בנויה על פשרה ולכן אני רואה בה הישג. במטרות החינוך הקיימות היום אין כלום, נקי לחלוטין מכל דבר של יהדות. עם המילים "תולדות העם היהודי" "מורשת ישראל" ו"המסורת היהודית" ו"תודעת זכר השואה והגבורה" - אני חושב ש- - -

אבל העיקר חסר. תורת ישראל זה העיקר. אתם לקחתם את הטפל ולא את העיקר.

זה מה שאנחנו יכולים היום להעביר בוועדה.

אני רוצה להגיש הסתייגות לפיסקה (4), להוסיף את המילים "תורת ישראל".

רבותי, אנחנו נצביע על הצעת החוק. בפיסקה (11) אחרי המלה "התרבות" תתווסף המילה "היסטוריה"; ואחרי המלה "הייחודית" תתווספנה המילים "של האוכלוסיה הערבית".

הצבעה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7) (מטרות החינוך הממלכתי), התשנ"ט-1998

בעד - 3
נגד - 1
נמנעים - 2
הצעת החוק נתקבלה להעברה לקריאה שניה ושלישית.


הישיבה ננעלה בשעה 12:15