פרוטוקולים/ועדת חינוך/1079

6
ועדת החינוך והתרבות
02/02/00

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1079
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 66
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, כ"ו בשבט התש"ס (2 בפברואר 2000), שעה 09:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
קולט אביטל
חוסניה ג'בארה
מיכאל נודלמן
גדעון עזרא
ראובן ריבלין

שלומית עמיחי - מנכ"לית משרד החינוך
איציק כהן - סמנכ"ל וראש המינהל הפדגוגי – משרד החינוך
עו"ד דורית מורג - יועצת משפטית – משרד החינוך
ד"ר אבי לוי - מנהל אגף שח"ר – משרד החינוך
רונית ברסימנטוב - מרכזת נושא יוח"א וגני ילדים 4-3 - משרד החינוך
עו"ד איריס שלו - משרד החינוך
דליה פינק - מנהלת בי"ס "ארן" ירושלים
ריטה בן אהרון - מנהלת בי"ס "עדיהו" בית שמש
שרה רויטר - מפקחת על תכניות עבודה והשתלמויות – אגף לחינוך יסודי – משרד החינוך
מוטי ניר - אגף שח"ר – משרד החינוך
יעל פרבר - מתאמת השרלכנסת ולממשלה
רבקה שרגא - דוברת משרד החינוך
מגי בר-אשר - משרד האוצר
יעקב אגמון - סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי
יוסי וסרמן - סגן מזכ"ל הסתדרות המורים
שלמה ישי - הסתדרות המורים
אלי חכם - הסתדרות המורים
נורית ולנסי - מזכירת סניף י-ם – ארגון המורים העל-יסודיים
תלמידים מישיבת נווה-שמואל

יהודית גידלי

מזל כהן

יום חינוך ארוך – דיווח תש"ס.





יום חינוך ארוך – דיווח תש"ס

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בנושא יום חינוך ארוך. אני מקדם בברכה את כל האורחים שלנו.

חוק יום חינוך ארוך הוא אחד מחוקי החינוך החשובים שנחקקו בשנים האחרונות, גם מההיבט החינוכי, גם מההיבט הלימודי וגם מההיבט החברתי. אם מותר לי לומר, רבים ציפו שהחוק הזה יהיה ספינת הדגל של מערכת החינוך, שהיא תרענן, תשפר, תקדם ותצעיד את מערכת החינוך להישגים טובים יותר.

זהו חוק, שכמובן, נועד לקדם הישגים חינוכיים והישגים לימודיים, גם לצמצם פערים חברתיים והדגשנו פעמים רבות שתפקיד מערכת החינוך זה צמצום הפערים, וגם כמובן להיות מערכת חברתית שמסייעת להורים שיכולים יותר להתפנות, בעיקר נשים, לפתח את הקריירה שלהם בעבודה.

לצערנו, עוד בשנת הלימודים התש"ס, שבאה עלינו מיד עם תחילת הקדנציה גם של המנכ"לית, גם של הוועדה וגם של השר, הציבו אותנו בפני עובדה מוגמרת שמשרד החינוך איננו מקדם את תכנית יום חינוך ארוך ונשאר במתכונת שהיתה צילום מצב של אותה תקופה. היום אנחנו מקיימים דיון על מה קורה בתש"ס ומה יקרה בתשס"א, אם כי לא צריך להיות נביא גדול לקרוא את ספר התקציב של משרד החינוך והתרבות שממנו ניתן ללמוד, לכאורה לפחות, שאין תקציב לקדם את יום חינוך ארוך.

אני אומר כבר פה, על פניו, העובדה שבתש"ס החוק לא מתקדם, ואם אמנם גם בתשס"א יום חינוך ארוך לא יקודם, לכאורה אני חושב שיש פה יותר מאבק של אי-קיום חוק שהכנסת חוקקה אותו ושקבע שהוא יבוצע בהדרגה. בהדרגה אין פירושו של דבר ששנה אחת מבצעים, שנתיים לא מבצעים ואחרי זה בשנה הרביעית כן מבצעים. בהדרגה פירושו של דבר שצריך לפעול בתום לב שכל שנה מתקדמים. אפשר להתווכח כמה מתקדמים, האם נתקדם במאה בתי ספר, בחמישים בתי ספר. על זה אפשר לקיים ויכוח, אבל אני חושב שלא יכול להיות ויכוח שחייבים לקדם את החוק. אמרתי שהוא בעצם אולי החוק החשוב ביותר שנחקק במערכת החינוך בשנים האחרונות. אין חוק יותר חשוב, אולי עוד חוק אחד שהוא חוק חינוך חובה לגילאי 3-4. אלה בעצם שני החוקים החינוכיים, הסוציאליים, החברתיים החשובים שנחקקו בחמש השנים האחרונות. לכן אנחנו מייחסים חשיבות רבה לדיון הזה, ואני מקווה מאוד שנוכל לצאת מכאן עם בשורה למערכת החינוך.

אני ער לכל הקשיים. אני מבין שבתש"ס, לא רק שביצוע החוק לא התקדם אלא אפילו היתה נסיגה. לפי הדיווחים שיש בידי, מתוך קרוב ל-500 בתי ספר שפעלו ביום חינוך ארוך בתשנ"ט, בתש"ס ירדו כ-20 בתי-ספר, שכבר פעלו בתשנ"ט ובתש"ס החליטו לא לפעול.

וההיפך, כאלה שלא היו וביקשנו להצטרף.

על זה לא ידוע לי. לכן מתקיימים דיונים. יש בוודאי סיבות ונימוקים אבל כידוע התפקיד של הממשלה הוא לא רק להגיד מה הבעיות, אלא תפקידה של הממשלה גם לתת את הפתרונות.

לכן נקיים פה היום את הדיון. נשמע מה הבעיות, נראה איך משרד החינוך שוקל לפתור את הבעיות. אנחנו גם ערים לכך שיש דרישות של הסתדרות המורים או ארגון המורים, אינני בקיא בכל הפרטים, וגם על כך בוודאי נשמע היום.

אני מציע שנפתח בדיווח של אנשי המשרד גם על ההישגים וגם על הקשיים. אני מציע שהדיווח יהיה מצומצם, ענייני כדי שיוותר מספיק זמן לדיון. גב' שלומית עמיחי, בבקשה.

1. אני לא אשת בשורות.

אני יודע. כשיש בשורות שולחים את השר. כשאין בשורות שולחים את המנכ"ל. יש לי נסיון אישי.

אני כל כך מודה לך על ההבנה הזאת.

בקדנציה הקודמת היה מנכ"ל יותר טוב, גם כשלא היו בשורות היו לו בשורות.

ברשותכם, אנחנו מתייחסים מאוד מאות ברצינות למה שקרוי יום חינוך ארוך. גם אנחנו סבורים שיום חינוך ארוך זה לא רק בשורה, אלא זה כלי אמיתי למערכת לעסוק בנושאים שהם על סדר יומנו: צמצום פערים, הטמעת מה שאנחנו קוראים דו"ח קרמניצר, להיות אזרחים, הטמעת מה שקרוי דו"ח שנהר, יהדות בחינוך הממלכתי ונושאים אחרים חשובים בממלכתי דתי.

לצורך כך, קודם כל, צריך מורים, צריך ילדים בבית ספר שלומדים בדרך אחרת, של ארגון הלימודים בדרך אחרת של יום לימודים ארוך, אין לנו ספק. למעשה היינו רוצים לראות את מורי ישראל יושבים בבית הספר עד השעה שלוש וחצי, ארבע, שלוש יחד עם הילדים בצורות שונות של הפעלה. לשם אנחנו נושאים את עינינו.

אני לא אשת בשורות משום שכמו שציינת, תקציב המדינה לא מאפשר לנו להגדיל ולו בשעה אחת את יום חינוך ארוך.

אני לא אשת בשורות מסיבה נוספת. תקציב המדינה לא מאפשר לנו להגדיל בדרך כלשהי את שכר המורים שעובדים ביום חינוך ארוך. אנחנו השתכנענו, לאורך שיחותינו עם הסתדרות המורים, שצריך למצוא דרך לתגמל אחרת, אפילו אם בצניעות, מורים או מורות בעיקר, שמועסקות ביום חינוך ארוך, משום העובדה שהארכת יום הלימודים מטילה על המורים, הלכה למעשה, הוצאות כספיות. אנחנו בהחלט מבינים את זה. אנחנו חיים בתוך עמנו ואנחנו מבינים שאם אין יום חינוך ארוך בכל היישוב ובכל הארץ אזי למשפחה של המורה אין יום חינוך ארוך ואזי אני מטילה עליה למצוא פתרונות אחרים. לו היינו יכולים, כמצופה, להחיל את יום החינוך הארוך בכל מדינת ישראל, הדבר היה נראה אחרת. כמו כל עובד, כמו שאני דאגתי לילדיי בדרך זו או אחרת, כך גם למורים היה פתרון כמו כל עובדי מדינת ישראל. במקרה הזה נוצרה בעיה למורים ואנחנו מודעים לצורך למצוא פתרון. למורים יש הצעות כלשהן. לא בידינו הדבר. אנחנו אמנם התנסינו בחודש האחרון במשאים ומתנים ממושכים, אבל צריך לזכור, כמו שהוועדה הזאת יודעת, והיושב-ראש בוודאי יודע, שמי שמוביל את זה זה הממונה על השכר. הנושאים האלה צריכים להיסגר במסגרת הסכמי שכר ולא בדיון של רצון טוב בינינו.

בכל זאת מה כן? קודם כל, בוועדה שאיציק כהן מוביל אותה, ואיציק ודאי יוסיף עוד משפטים על מה שאני אומרת, הוחלט לגנוז את ההסכמה החד-פעמית שהיתה ביני לבין מזכיר הסתדרות המורים אברהם בן שבת. זאת היתה הסכמה שהוסכמה לצורך פתיחת שנת לימודים והפעלת יום חינוך ארוך שעיקרה היה מתכונת אחרת של הפעלת יום לימודים ארוך. אנחנו החלטנו לחזור למתכונת הרגילה של הפעלת יום לימודים ארוך.

מה הוחלט לגנוז?

תיכף איציק יפרט.

ההסכמה הזאת היתה בלי ידיעתנו?

איציק מיד יפרט. גם אני לא יודע על מה מדובר.

הואיל ומדברים ברצינות, צריך להזכיר למשרד החינוך, לשר ולמנכ"לית, שכל שינוי בנושא יום לימודים ארוך צריך לבוא בפני ועדת החינוך. אם היתה הסכמה והיא בטלה, היינו צריכים לדעת על ההסכמה. הואיל וחוק זה נכנס לתוקפו, כל דבר שקשור בו צריך להיות מובא לוועדת החינוך.

ההערה נשמעה ותיכף נראה אם ההסכמה הזאת בטעות יסודה או לא, אבל בכל מקרה, מבחינתנו היא חלפה מן העולם. מבחינתנו זו נקודת דרך ותיכף איציק יפרט.

דבר שני, על אף שלא הוגדל תקציב יום חינוך ארוך, אנחנו, מתקציבים אחרים, מקיימים ודוחפים לקיומו של יום חינוך ארוך במתכונות שונות ממה שמחייב החוק, אבל בכל זאת הארכת יום הלימודים. ועל מה אני מדברת? אני מדברת, קודם כל, על מועדוניות ופנימיות יום. אני מניחה שאם דוקטור אבי לוי ידבר הוא גם יאמר על זה מלה. אני מדברת על שיעורי עזר דיפרנציאליים, אבל שיעורי עזר לתלמידים. מבחינה זאת יש בהחלט הארכת יום לימודים לפחות לאלה ששעות הלימודים האלה מאוד חיוניות להם לצמצום הפערים. אנחנו פותחים גם באיזשהו ניסוי בעזרת קרנות שמסייעות לנו כדי להאריך את יום הלימודים בחינוך העל-יסודי שעד כה לא היה.

אני מוכרח להגיד לך שחבר-הכנסת ריבלין ואני מחליפים מבטים ושנינו חושבים שקורה פה דבר מוזר. הכנסת יושבת ומחוקקת חוק ואחרי זה בא המשרד ועושה מה שהוא רוצה. את אמרת שאתם חושבים איך להפעיל יום חינוך ארוך במתכונות שונות מהחוק. המחוקק אמר שהוא רוצה יום חינוך ארוך במתכונת מסויימת. בא משרד החינוך והתרבות, באה הממשלה ואומרת: במתכונת שהמחוקק אמר, אני לא נותנת כסף. אבל במתכונת אחרת, שאני חושבת שהיא חשובה, לזה אני אשים כסף.

אני שמחה מאוד שאתה עוצר אותי, משום שלא זאת המשמעות.

יותר מכך. על שולחן זה היה דיון על דו"ח אדלר, איך לראות את יום לימודים ארוך, האם כחיזוק לתלמידים חלשים, ואז יראו את זה כאילו אנחנו נותנים עונש לתלמידים, או שזה אוניברסלי. הקונספט היה שזה אוניברסלי על דעת כל חברי הכנסת. ופה יש שינוי. יכול להיות שאת צודקת. אבל אם רוצים דבר כזה, צריך לחזור ולדון בעניין זה.



הדבר היחידי שעד היום חוק יום לימודים ארוך עשה בשנים הקודמות, עד הקדנציה הזאת, הוא פתר את הבעיות של שביתות מורים, כי היה הרבה כסף והיה אפשר להעביר ממקום למקום ולפתור בעיות שהן חמורות. אבל כאשר מדברים ברצינות על יום לימודים ארוך ורואים את זה כגולת כותרת, אנחנו ראינו אותו במובן האוניברסלי, בהחלט. הנושא שאתם מביאים אותו, יכול להיות שהוא במקום כזה או אחר.

אני שמחה על ההערה הזאת. אני אומרת שוב, יום חינוך ארוך מופעל מתקציבים שיועדו לכך בדיוק על פי החלטה לגבי הפעלת יום חינוך ארוך בלי שום ורסיות אחרות. כל מה שאמרתי הוא שמעבר לזה, מאחר ואין תקציב להפעלת יום חינוך ארוך ומתוך רצון שלנו כן לקיים יום חינוך ארוך ככל שאנחנו יכולים מתקציבנו, בתקציב שאנחנו מעמידים, שלא נועד מלכתחילה ליום חינוך ארוך, מאריכים יום לימודים לפחות לאוכלוסיות שמחייבות את זה לצורך קידומן והישגים לימודיים. אם יש באגף שח"ר תקציב לתיגבור לימודי, אנחנו מבקשים מאגף שח"ר שאת התקציב הזה ייעד לתיגבור הלימודי כך שלפחות התלמידים הנזקקים, שלא הצלחנו לתת להם במסגרת יום חינוך ארוך בתקציב הרגיל, יוכלו להשתמש בזה.

זה מצויין אבל זה לא נושא הדיון היום.

כשיהיה לנו דיון על קידום אוכלוסיות חלשות נדון בזה.

איציק כהן, בבקשה.

קודם כל, להסיר אי-הבנות, אנחנו קיימנו פה דיון ב-17 בנובמבר. בדיון הזה הצגנו בפניכם את אותו הסכם שהסתדרות המורים באו ואמרו: חברים יקרים, בהסכם יש סעיף אחד בעייתי. הסעיף הבעייתי אומר שמורים לא יחוייבו לעבוד מעבר למשרתם הקבועה. כמו כן, עבודתם מעבר לשיעור השישי תהיה בהסכמתם בלבד. זה היה סעיף מאוד מאוד קשה. ההסכם הזה נחתם ב-29 באוגוסט וגם בו יש סעיף אחרון שאומר: טרם אישור סופי יש לוודא קבלת אישור הגורמים המוסמכים.

ההסכם הזה בטל?

ההסכם הזה בטל.

הסעיף הזה לא היה מוסכם כשבן-שבת היה פה, שאיפה שיש ממשיכים ללמד, ואיפה שהוסכם לפי הטבלה שהוגשה לנו ילמדו, וזה רק לגבי העתיד כדי לבדוק וכל הדברים האלה.

ההסכם הזה הוא לשנת הלימודים תש"ס בלבד. אנחנו אמרנו שהמשמעות בפועל של הסעיף הזה הוא שכדי לקיים את החוק, לא תהיה לנו ברירה אלא להרחיב במידה ניכרת את ההפעלה של גופים חיצוניים, דוגמת קרב ודוגמת החברה למתנ"סים וכו'. ואז גם הצגנו פה, בפורום הזה, באותו דיון ב-17 בנובמבר, גם בשקפים, פחות או יותר את השתלשלות העניינים.

והבענו את ספקותינו הרציניים כלפי העסקת קבלנים ביום חינוך ארוך.

נכון מאוד. ואז ב-17 בנובמבר שלחתם אותנו הביתה ואמרתם: יש לכם שישים יום כדי לנסות להתכנס סביב איזשהן הסכמות.

ואז ביקשתם הארכה וקיבלתם ואנחנו מקיימים היום את הדיון.

אנחנו הגענו להסכם עם הסתדרות המורים שזה בטל בסוף תש"ס. בפועל, אין צל של ספק שהסעיף הזה גרם לקשיים בהפעלה בשנת הלימודים תש"ס. זאת אומרת, שחלק משעות האורך ניתנו כשעות רוחב. הם ניתנו לבתי הספר, הם הופעלו כולן, כל השעות, אבל יש יותר שעות רוחב מכפי שהיה קודם.

יש מוסד אחד שבוטל בו יום לימודים ארוך בגלל הסעיף הזה?

אני לא חושב שאפשר להצביע על מוסד.

אני לא חושב שבאיזשהו מוסד, בגלל הסעיף הזה, בוטל יום חינוך ארוך. אנחנו שיכנענו מורים בכל זאת לעבוד למרות הסעיף הזה.

ואז, כתוצאה מכך, ניסינו להגיע להסכמות. קיימנו מספר דיונים משותפים, שהשתתפו בהם גם נציגי הסתדרות המורים, גם נציגים של מרכז השלטון המקומי, ארגון ההורים הארצי והדברים הוצגו בפני נציגי האוצר. בסופו של דבר הגענו לאיזשהן הסכמות, כשהבעיה העיקרית היא הבעיה של תיגמול או גמול למורים. מעבר לכך, כל הבעיות האחרות שקשורות בנושא של תשתיות, בנושא של מיזוג, בנושא של הזנה וכל מה שקשור בכך, אלה בפועל אינם גורמים מעכבים לא בביצוע בפועל ולא אפשרות של הרחבה בשלב יותר מאוחר. זה גם על דעת הסתדרות המורים. אנחנו אמרנו שאם מדובר פה באיזשהו שינוי שיש לו קשר עם הסכמי עבודה או הסכמי שכר, זה לא המנדט של משרד החינוך והתרבות. נביא את זה לשולחן של הממונה על הסכמי השכר במשרד האוצר. ואכן קיימנו יחד עם הסתדרות המורים דיון או שני דיונים סביב העניין ולא הגענו להסכמות. זו ההבהרה לדברים ששלומית אמרה, וכאן אנחנו עומדים כרגע.

אם אתם רוצים איזושהי סקירת מצב לגבי היכן הדברים עומדים היום מבחינת פריסה, אני אעשה את זה.

אני מציע שהדיווח הזה יהיה בכתב, לגבי הפריסה והנתונים הטכניים.

אין בעיות.

לחברת הכנסת קולט אביטל יש שאלה. בבקשה.

מעבר לכל הבעיות שאתם נתקלים בהן בנושא השכר מול המורים, ויש כמה הצעות נוספות שאני ארצה להעלות אותם אחר-כך, רציתי להבהיר לעצמי דבר. האם במקביל להפעלת יום לימודים ארוך תהיה למשרד החינוך תכנית של השיעורים? מה אתם נותנים ביום לימודים ארוך?

אני שואלת את השאלה הזאת משום שמה שהגיע אלי מבתי ספר, כולל בתי ספר בירושלים, שגם במקומות שבהם מופעל יום הלימודים הארוך, רוב המורים לא יודעים לפי איזו תכנית לפעול, מה ללמד, מה להוסיף. אין קונספציה ברורה. באותם מקומות בהם מופעל יום לימודים ארוך, לפחות כך זה הגיע אלי ואני מקווה שאולי זה לא מדוייק, אין איזושהי תכנית אב.

בדצמבר 1998 פירסמנו חוזר מנכ"ל. הוא מאוד ברור.

כפי שחבר-הכנסת ריבלין אמר, היו פה שתי גישות. גישה אחת אומרת, אנחנו מדברים על שני משכים. משך א' ומשך ב'. במשך ב' אנחנו נותנים כל מיני פעילויות של העשרה וכו'. הקונספציה שלנו היתה שונה לחלוטין. היא אמרה: תלמיד מגיע לבית הספר בשמונה ומקיים מערכת סבירה של לימודים עד שעה שלוש וחצי. אין הפרדה בין חינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי. שיעור חשבון ושיעור אנגלית יכולים להינתן בבוקר, יכולים להינתן גם בצהריים. המורה עצמו, ורצוי שזה יהיה מחנך הכיתה, צריך לטפח ולטפל בתלמידים כולם. מעבר לכך, אם יש שני מורים בכיתה, המורה הבכיר במרכאות צריך להיות אותו מורה שיעבוד עם הקבוצה החלשה של התלמידים.

זו תפיסה שקיבלה גיבוי של ועדת החינוך.

אי-אפשר לשלול את הדעה האחרת. אני מוכרח לומר שעד היום אמרנו: נלך שנתיים-שלוש ונראה. הדעה אמרה בצורה ברורה ביותר, הואיל ונוצר פער כי התלמיד הנכשל לא משיג את החומר, תן יום לימודים ארוך לשניהם אז הפער יהיה עוד יותר גדול משום שאתה נותן לתלמיד המוצלח עוד שעות וזה מגדיל את הפער. לא קיבלנו את הגישה הזאת, בשום פנים ואופן, ודיברנו על יום לימודים ארוך בצורה הרחבה.

התשובה לאלה שחושבים שהארכת יום הלימודים תגדיל את הפער היא אותה תשובה גם לגבי בתי ספר שאין בהם יום חינוך ארוך. כלומר, ארגון החינוך והלימודים בבית הספר צריך להיות כך שלתלמידים החלשים תהיה יותר תשומת לב, יהיו כיתות יותר קטנות, תהיה מערכת תומכת, מערכת סביבתית. אם זה יתקיים גם ביום חינוך ארוך, זה יגדיל את הקטנת הפערים כי תהיה לזה עוצמה יותר גדולה. זה הרעיון שטמון ביסוד העניין הזה.

יש לי שאלה שקשורה גם למורים וגם לתחום המוניציפאלי. באיזה מקומות המערכת המקומית, בתי הספר עצמם לא היו מוכנים לנושא הזה למרות שנתנו להם באותה רשימת מקומות את יום הלימודים הארוך? היו ראשי ערים שביקשו מאתנו יום לימודים ארוך ולאחר מכן המערכת לא היתה מוכנה לזה.

נעשה הבחנה בין גני ילדים לבתי ספר יסודיים. בגני הילדים, בצורה מסיבית יש דרישה הולכת וגדלה להרחבה. יש פה רשימה של רשויות מקומיות שאומרות: גם אנחנו רוצים.

גם אמרו בדיון הקודם שיום חינוך ארוך בגנים זו הצלחה.

לגבי בתי ספר, יש ישובים שלא המשיכו ביום לימודים ארוך בתש"ס ואני אפרט אותם. בעפולה בשני בתי ספר, בכפר כנא בשלושה בתי ספר, במטולה בית ספר אחד, בראש העין בית ספר אחד, באילת שלושה בתי ספר, באר-שבע שישה בתי ספר, קרית גת חמישה בתי ספר. סך הכל עשרים בתי ספר.

שהמועצה המקומית לא היתה מוכנה וערוכה. מה עשינו עם המקומות האלה, נתנו למקום אחר?

כן .

רשות הדיבור לשלמה ישי.

אנחנו כבר מסתובבים סביב הזנב שלנו עם הנושא של יוח"א לפחות שלוש שנים.

רק הערת ביניים לגבי הסעיף שהוזכר. לא רק הסעיף בטל אלא כל ההסכם בטל כי הוא לשנה אחת ואנחנו נדון מחדש. אנחנו הגענו למסקנה, לאחר ישיבה אחת עם משרד החינוך כתוצאה מישיבה שהיתה כאן, שאנחנו בעצם נוכל לפתור את כל הבעיות האחרות. אני מוכרח להעיר הערה למרכז השלטון המקומי, עדיין רשויות רבות לא מעבירות את הכספים למרות שאני יודע שהכספים עוברים ממשרד החינוך. יש לנו רשימה ועשינו סקר, רשויות לא מעבירות את הכספים לבתי הספר. יש הסכם לגבי תקציבים פר-כיתה להפעלה. הרי אי-אפשר להחזיק ילדים עוד עשר שעות בשבוע בכיתה ללא תקציב נוסף להפעלה בניירות, בשיכפולים וכו'. היה לנו הסכם עם המשרד, המשרד קיים את ההסכם שלו. בתי ספר רבים ברשויות רבות לא מקבלים את הכספים האלה וזה מאוד מאוד מקשה. זה לא עניין של איגוד מקצועי וזה לא עניין של שכר, זה עניין של הפעלה פרופר. זה נושא יותר פדגוגי מאשר כל דבר אחר.

זה נושא פלילי, למה זה פדגוגי? אם רשות מקומית מקבלת כסף להקים בית ספר והיא לוקחת את הכסף הזה ומשלמת משכורות, זו עבירה פלילית.

זה גם לישיבה אחרת. הגשנו הצעת חוק שתפתור את הבעיה הזאת. אני מצטער שלא החתמתי אותך. החתמנו על הצעת החוק הזו את כל ועדת החינוך למעט סילבן שלום שהיה חולה, שבה נחייב את הרשויות המקומיות לפתוח חשבון מיוחד של כל הכספים שהן מקבלות ממשרד החינוך. לא יהיו עיקולים על החשבון הזה והכסף הזה ייצא רק למטרות חינוך. אגב, הודעתי גם למנכ"ל מרכז השלטון המקומי, שכתב לי מכתב ארוך, שהואיל והליכי החקיקה הם ארוכים, אם עד סיום הליכי החקיקה הממשלה תמצא הסדר מינהלי שלא יצטרכו את החוק, אני אוריד את החוק הזה.

מה עם הדברים האחרים? מה עם שעות לעובדת הנקיון באותו בית ספר?

כל הכספים של משרד החינוך והתרבות למטרות חינוך ייכנסו לחשבון אחד, גם המנקה, גם השרת, גם עובד המזכירות וגם הספורט. כל מערכת התשלומים המאוחדת שהשלטון המקומי מקבל מהחינוך יכנס לחשבון אחד ומהחשבון הזה ייצא הכסף רק למטרות חינוך ולא למטרות אחרות. אם הרשות המקומית נקלעה לבעיות שאין לה כסף לשלם לקבלן הביוב, קבלן הביוב לא יוכל להטיל עיקול על חשבון החינוך. זה החוק. הוא מאוד פשוט.

זאת היתה הערת ביניים, ואני שמח שאם כתוצאה מזה אנחנו נשיג גם את ההישג הגדול הזה של העברת תקציבים, זה דבר נכון.

תסלחו לי על ההשוואה, בניגוד לתהליך המדיני שאומרים: בואו נפתור את הבעיות הקטנות ושאלת ירושלים נשאיר לסוף, אנחנו עשינו הפוך. את הדברים הקטנים נסכם אחר-כך. אנחנו יודעים שהבעיה האקוטית היא הנושא של תיגמול המורים העובדים ביוח"א. אני שמח שגם משרד החינוך השתכנע כי בהתחלה זו לא היתה העמדה של המשרד והמשרד השתכנע שיש לתגמל את המורים. במשך שלוש שנים לא הסכימו בכלל לקבל את העיקרון הזה, שצריך לשבת בכלל. יכול להיות שבסוף נגיע למסקנה שלא מגיע כלום, יכול להיות שנגיע למסקנה שמגיע אלף שקל לחודש. מה שקורה זה כך: משרד החינוך שלח אותנו לאוצר. אנחנו באים לאוצר, האוצר מעביר אותנו להסכמי שכר. אם זה הסכמי שכר נשב בשקט ונחכה להסכמי שכר. אבל אם נחכה להסכמי גם לא יהיה יוח"א עד להסכמי שכר. אנחנו יודעים מה קורה בהסכמי שכר. אנחנו לא יודעים מתי הם יתחילו.

מתי השביתה?

ננוח שבועיים, נתכנן את השביתה הבאה.

דיברו על שנה של שקט.

בנושא שחיקה. תאמיני לי שאנחנו נרצה לא רק שנה של שקט אלא הרבה יותר שנים של שקט. אבל אם שולחים אותנו להסכם שכר אז אנחנו אומרים: נחכה, נעצור את יוח"א עד שיהיו הסכמי שכר ואז יהיה הסכם גם על יוח"א. הרי אי-אפשר לשחק אתנו במשחק פינג-פונג: תלכו לאוצר, האוצר אומר הסכם שכר, הסכם שכר מחזיר אותנו למשרד החינוך.

אני רוצה לומר עוד משהו. תוך כדי השביתה הזאת עלו הרבה הרהורים והערות לגבי רפורמה במערכת החינוך. אני רוצה לומר שאנחנו מדברים שנים על רפורמה ולא תהיה לנו שום התנגדות להיכנס לרפורמה הזאת, כמובן אם יהיה לצידה תגמול. אבל אם משרד האוצר לא מסוגל לתגמל רפורמה בחמש מאות בתי ספר, שבהם הוא רוצה להכניס יום חינוך ארוך, איך הוא יעשה את זה בשלושת אלפים ומאתיים בתי ספר? צריך להבין את העיקרון הזה. אם האוצר חושב שהוא יפעיל יום חינוך ארוך בזה שהוא מתקצב ארבעים ואחת שעות נקודה, ללא שעות רוחב, ללא תיקצוב של הפעלה, ללא תיגמול המורים האלה - אמרתי כבר בישיבה הקודמת שאנחנו לא היינו שלמים השנה עם הסעיף הזה שלא לעבוד אחרי השעה השישית. אבל זה הסכם שנחתם ב-29 באוגוסט, ואני מאוד מבקש אל תביאו אותנו שוב למצב שנשב ב-30 באוגוסט, בשנייה האחרונה, לחתום על הסכמים. יש לנו מספיק זמן. אמרתי אז ובירכתי את יושב-ראש ועדת החינוך שהתחיל את הדיון כבר בנובמבר כי יש לנו מספיק זמן כדי להיכנס לדיונים. אבל אני אומר, שוב, בשם החברים שלי בהסתדרות המורים: לא נוכל למשוך את זה עד מאי-יוני, כשמנהלים מקבלים כבר את התקנים והם בדילמה. אנחנו מחזיקים אותם כל שנה עד אמצע אוגוסט: יש יום חינוך ארוך או אין יום חינוך ארוך. בואו נסיים את הדיון, בעיקר בתחום הזה.

תודה רבה.

מר אגמון, סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי, בבקשה.

השלטון המקומי העמיד דרישות מאוד מינימליות - העיד על זה איציק וכל מי שעסק בזה בזמנו - כדי לקדם את נושא יום לימודים ארוך. הרבה מאוד הוצאות והרבה מאוד דרישות לגיטימיות סבירות לצורך הפעלת היום, ויתרנו עליהן באותם שלבים שהדברים האלה עמדו ונחתכו, דרישות שכולם הסכימו להן רק חשבנו שאם נעמיד את זה כנגד ההסכם והחקיקה שהתגבשה והתקנות שעמדו לצאת, ידענו שאנחנו עלולים להעמיד את הנושא הזה בספק.

השלטון המקומי קיבל על עצמו להפעיל את יום לימודים ארוך עם מינימום של הדברים ההכרחיים כדי לקיים את זה. אני מודה שיש לנו בעיות בכמה בתי ספר, שלמה ציין אותם. אנחנו בודקים, אנחנו מטפלים. יש כמה עשרות בתי ספר שלא העבירו את הכספים. לא זה מה שמונע את הפעלת יום לימודים ארוך. גם הסתדרות המורים לא אומרת את זה. אנחנו מטפלים בזה יחד עם אנשי המשרד. יום לימודים ארוך במתכונת שמופעלת עד היום, באיכויות של היום ובכוונות, לדעתנו, לא רק שלא חלה התקדמות יש רגרסיה. מי שבודק את הדברים רואה שאנחנו מוותרים הרבה ויתורים.

אתם מזכירים את ההסכם של 26 באוגוסט. מוטב שלא היה בא לעולם. התביעה הזאת עד שעה שתיים ומשעה שתיים היא תביעה שמעידה על כך שהסתדרות המורים, חרף ההצהרות שלה שהיא בעד העניין, מעמידה תנאים כאלה שהם בלתי נסבלים.

אני רוצה לומר משהו על התביעה לשעות. כמי שעוסק בנושא שכר, אין צורך ללכת למשרד האוצר כדי לקבל אישורים להפעלת יום חינוך ארוך. כשיש תקציב אפשר לשלב עוד שעות. אני לא מבין את העניין הזה. אם מורה מלמד עד שעה אחת והוא נדרש לעבוד עד שעה ארבע, משלמים לו את השעות הנוספות בהתאם למה שהוא עובד.

מר אגמון, להגיד לך מה התביעה שלהם? כשעשו את הרפורמה במערכת החינוך, ביקשה הסתדרות המורים שאלה שמלמדים בכיתות ז'-ח' חטיבתיות, בסיס המשרה שלהם לא יהיה שלושים שעות, כפי שהוא בסיס השעות של מורי ז'-ח' בבתי הספר היסודיים, אלא בסיס המשרה יהיה עשרים וארבע שעות מתוך הבנה שהאתגרים והמשימות בחטיבות הביניים ובכיתות ז'-ח' הם שונים לחלוטין. ואמנם, ממשלת ישראל, שהיה חשוב לה מאוד לקדם את הרפורמה במערכת החינוך, קיבלה את תביעות המורים, וכידוע לך, מורה ב-ז'-ח' שמלמד בחטיבת הביניים, בסיס המשרה שלו הוא 24 שעות, ומורה שמלמד ב-ז'-ח' ביסודי, שיש עוד כמה כאלה בארץ, בסיס המשרה שלו זה 30 שעות.

גם שם 24 שעות.

זה חדש. הסתדרות המורים אומרת: התביעה כלפי מורים ללמד בשעות יותר מאוחרות, אנחנו דורשים תיגמול שונה מאשר תיגמול של השעות הראשונות, או במלים אחרות, כמו שכל עובד במשק שנדרש לעבוד שעות נוספות, הוא לא מקבל מאה אחוז, הוא מקבל או מאה עשרים וחמישה אחוזים - - -

אלה לא שעות נוספות.

אלה לא שעות נוספות, זו משמרת שנייה. תקרא לזה איך שאתה רוצה.

עם כל הכבוד, אני אומר את דעתנו. הדברים ייחתכו. הדברים האלה היו צריכים להיחתך עוד לפני שניגשנו לחוק. יש איזושהי הרעה מסויימת שאפשר לטפל בה אדמיניסטרטיבית בתוך המשרד לגבי אופן העבודה. זו דרישה לגיטימית, שמורה לא יעבוד משרה שתתחיל בשעה עשר ותיגמר בשעה שלוש. יש פה איזושהי הרעה מסויימת שעליה אפשר לפתור את הדברים. אני אומר את זה ללא משרד האוצר.

אני מוכן לעבוד משעה עשר עד שעה שלוש.

ותקבל אותה משכורת?

אני אומר באזני ידידיי בהסתדרות המורים, תוספת השעות שניתנת היא הזדמנות להכנס מורים חדשים למערכת. אין צורך ללכת למשרד האוצר. אם התקציב קיים, צריך לתת את השעות. ההרעה המוחשית שקיימת ביצירת חלונות ודלתות, יכולה להיפתר ללא צורך בממונה על השכר. אני אומר את זה באחריות מלאה.

לכן, אני חושב שאסור להכניס את זה לתוך נושא הסכמי השכר. מי שמכניס את זה לתוך העניין הזה, יודע שלא יהיה יום לימודים ארוך, משום שמשרד האוצר לא יכול להסכים לשעות נוספות או לתיגמול על תיגמול על שעות עבודה רגילות.

קודם כל, אני יכול לקבוע ככלל שמשרד האוצר מתנגד ליום לימודים ארוך. כל מכשול שישימו על דרכו, הוא יקבל אותו בברכה, בין שיכשילו את זה אלה או אלה. הוא מתנגד לפי דברי המנכ"לית.

אתם רוצים או לא רוצים יום לימודים ארוך? האם מורה רואה בזה שליחות להיות עם ילדיו ביום לימודים ארוך או רואים בזה עניין של עונש או צרכים של שעות נוספות, וסיכמנו שהם רואים בזה שליחות, שהם תומכים בזה.

לכן, אנחנו קבענו את המאקרו. אנחנו קבענו יום לימודים ארוך. איפה הוא מתבצע? הוא מתבצע בכל בית ספר ובית ספר ובכל כיתה וכיתה ובכל רשות ורשות. אני יכול להזכיר שלוש רשויות: דימונה, קרית מלאכי ואריאל. שלוש רשויות אלה לקחו את יום הלימודים הארוך ברצינות מבחינת החברה, מבחינת הקהילה. לכו לשם, תנו לזה דחיפה, צרו דפוס שהוא יהיה מיקרו-קוסמוס. אלה שלושה מקומות לא פשוטים. אלה לא רחביה בירושלים או בית ספר הרצליה בתל-אביב. קחו את העניין הזה ותנו לו דחיפה. לשם כך צריך לתת את הסיוע המתאים כדי שניצור דפוס של יום לימודים ארוך שהוא אופטימלי או שהוא ריאלי, כדי שנוכל להסיק מסקנות.

בשנה הקודמת ניתנו 250 מיליון שקל ליום לימודים ארוך. 250 מיליון שקל אלה פתרו את בעיית שביתת המורים דאז על כל מה שכרוך בזה.

לכן, אם מדברים ברצינות, אני מציע לטפח ארבעה, חמישה, שבעה מקומות ואיתם ליצור את הדפוס ומשם להמשיך ולצאת מהפרט אל הכלל.

תודה רבה.

יוסי וסרמן, בבקשה.

באנו לכאן שלושה חברים מהסתדרות המורים. למעשה שניים מאתנו, שלמה ואנוכי עבדנו במסגרת יום חינוך ארוך בווריאציות שונות הרבה מאוד שנים. אלי חכם מנהל בפועל היום בלוד ומפעיל יום חינוך ארוך.

אני רוצה לומר לכם, עמדת הסתדרות המורים היא כפי שביטאה אותה חבר-הכנסת ריבלין. אנחנו בעד קיום יום חינוך ארוך. אנחנו רואים את התועלת ואת הצרכים של האוכלוסיות שלמענם חוקק החוק. אבל אנחנו אומרים שיום חינוך ארוך חייב להיות איכותי והוא חייב להיות מופעל על ידי טובי המורים.

הקדימה אותנו המנכ"לית והיא אמרה את האמת. אתה לא יכול לבוא היום ולהטיל מעמסה נוספת על אנשים בלי תגמל אותם. אנחנו באים ואומרים את מה שאמר חבר-הכנסת ריבלין, זו אחת ההצעות שהצענו עוד בנובמבר ועוד בתשנ"ט, בואו נצמצם את הפעלת יום חינוך ארוך. דהיינו, בלאו הכי אין כאן הפעלה מסיבית, יש נסיגה לעומת העבר במספר בתי הספר המופעלים, בואו נפעיל בפחות בתי ספר ונפעיל איכותי יותר. נוכל לקחת את התקציבים ולהפעיל ב-200 בתי ספר. אגב, כששוחחנו עם יוזם החוק, חבר-הכנסת שטרית, הוא היה מאוד בעד זה.

הרי כולנו מעוניינים שזה יהיה טוב ככל האפשר. ניתן למורים שעובדים ביוח"א את מה שאנחנו לא נותנים למורים שלא עובדים ביוח"א. המורים הטובים ביותר ורוצים בכך, הם יעבדו ביוח"א ויקבלו גם תיגמול לעומת המורים שלא עובדים ביוח"א.

אם אין אפשרות להשיג תקציב מהממונה על השכר, יש לצמצם את מספר בתי הספר, לקחת את התקציבים ולהפעיל את זה כמו שצריך בצורה הטובה ביותר. אבל אני מבקש שגם מר אגמון וגם חברי הכנסת המכובדים יבינו שאי-אפשר לבוא ולהטיל על מורים לעשות דברים שונים מהעבר מבלי לתגמל אותם באיזושהי צורה. גם חשוב מאוד שהטובים ביותר יעבדו ביוח"א מתוך רצון לעבוד ביוח"א, מתוך הכרה לעבוד ביוח"א ושתהיה הבחנה בינם לבין אלה שלא עובדים ביוח"א.

יש לי שאלה. מבחינת ההסכמים, מורה שמשרתו הקבועה היא עשר שעות ואתה בא אליו מחר ואומר לו: שמע, אני דורש ממך להגדיל את משרתך לשתים-עשרה שעות. מה אומרים ההסכמים? אתה יכול לחייב אותו להגדיל את משרתו לשתים-עשרה שעות?

אתה לא יכול לחייב אותו.

מה אומרת הסתדרות המורים? למורים יש משרות קבועות. אתה בא אליהם היום ורוצה להגדיל את המשרות שלהם.

או לשנות את המועדים.

כדי להפעיל את יוח"א צריכים קבוצת מורים לעבוד יומיים-שלושה בשבוע עד שעה שלוש וחצי, רבע לארבע.

זאת אומרת, במקום לעבוד עשרים שעות בחמישה ימים בארבע שעות ראשונות, אומרים לו: תעבוד עכשיו ארבעה ימים ולא חמישה ימים- - -

לפעמים זה גם חמישה ימים.

אם זה חמישה ימים אז אתה מגדיל לו את המשרה.

לא, יש חלונות, יש דלתות. תבוא בעשר, תבוא באחת-עשרה. היו מורים שקיבלו תשעה חלונות.

גם על חלונות ודלתות יש הסכמים.

אבל אנחנו מכניסים את המנהל לסד. מישהו צריך לתת את השעות האלה. המשרה כמעט לא גדלה. כדי שאפשר יהיה לתת את השעה השביעית והשמינית אומרים למורה: תבוא בשעה שתים-עשרה.

יש לי שאלה. לפני יוח"א לבית הספר היו מאה שעות. אחרי יוח"א יש לו מאה עשרים שעות. ברור שיש פה תוספת של עשרים שעות. האם מגדילים את המשרות למורים או מקבלים כוח אדם חדש?

זה משא ומתן של מנהל בית הספר עם המורים. אם הוא יכול להשלים את המשרות בהסכמתם - כן. ולא, הוא פונה ומקבל מורים נוספים.

גם אם הוא מקבל מורים נוספים, הרי המורים הנוספים האלה לא יתנו את השעות האחרונות, גם הם נכנסים לתוך המערכת. השעות האחרונות בחמישה ימים שמוסיפים להם את השעות השביעית והשמינית מתחלקות בין כל הצוות. גם אם אני נשאר במשרה שלי בלי שעות נוספות, אני נאלץ לעבוד בשעות שביעית ושמינית.

ניתן לצמצם את מספר ימי העבודה שלו.

כשנוספים שעות לבית ספר, אומרת הסתדרות המורים: תן קודם כל את השעות למורים הקיימים, אם הם רוצים. אם הם לא רוצים, אתה יכול לתת אותן למורים חדשים שמחוץ למערכת. כלומר, נבוא אליהם ונגיד: אתם רוצים – בבקשה. אם לא, יתנו את זה למורים אחרים ואז שום מורים לא ייפגע.

הסתדרות המורים אומרת: אי-אפשר לבנות את תוספת השעות, השעתיים הנוספות, רק על מורים חדשים.

פדגוגית זה לא טוב.

זה גם לא מציאותי. אם יש שמונה כיתות ולכל כיתה צריכים להאריך בשמונה שעות שבועיות, אי-אפשר לקחת מורה חדש שילמד רק את אותן שמונה שעות.

ריטה בן-אהרון, אם אפשר כמה מילות רקע על בית הספר ועל הבעיות וההישגים של יום חינוך ארוך. בבקשה.

אני מנהלת שנה שנייה בבית ספר "עדיהו". בית ספר עדיהו הוקם באזור הדתי של בית שמש. הוא מונה 320 תלמידים, 12 כיתות אם רגילות, 2 כיתות חינוך מיוחד. בית הספר הוקם ב-1959 והמבנה, פחות או יותר, נראה אותו דבר מאז.

אני רוצה להודות על ההזדמנות להגיע לכאן ולהביא את השטח אליכם, כי אנחנו יושבות שתי מנהלות ואנחנו מרגישות שעולים כאן דברים שהם די מנותקים מהשטח, לא נעים לי להגיד את זה.

לכן הבאנו אתכן.

צוות המורים נרתם ונענה לרפורמה הזאת ברצון רב, כשלא דיברו בזמנו בכלל על תיגמול. כל מה שאנחנו ראינו לנגד עינינו זה את הילדים ואת הצרכים שלהם, וזה מה שהיה חשוב לנו. אנחנו רצינו לתת מענה לאוכלוסיה שלנו, וזו בדיוק האוכלוסיה שזקוקה להארכת שעות שהייה זמן ארוך יותר בבית הספר עם מתן מענה לצרכים שלהם.

מה שקרה הוא שתכנית הלימודים נבנתה בדיוק בהתאם לצרכים. מי שהפעיל אותה זה צוות המורים בתוספת של מספר מורות חדשות בהתאם לבניית התכנית ולרצון צוות המורים. המחנכות עבדו ביוזמתן ומבחירתן החופשית פעמיים בשבוע יום ארוך ופעמיים בשבוע עבדו המורים המקצועיים שהם גם ותיקים ושותפים לעשייה החינוכית היום-יומית. הם ראו בזה, בהחלט, שליחות וכך אנחנו נכנסנו לעניין, גם ההורים. לי כמנהלת חדשה זה היה גם אתגר וגם איזשהו שינוי להביא לבית הספר.

אנחנו לא נכנסנו בהדרגה, אנחנו נכנסנו בבת אחת. מה שקרה הוא שכל הדבר הנפלא הזה התפוצץ לנו רק בגלל התנאים והתשתית ולא בגלל שום דבר אחר. כי אם אני יושבת ומתמודדת בימי חמסין, 38 מעלות, בכיתה בלי קירור הכיתות, עם מאוורר שמקרטע ואני צריכה לחפש משעה אחת-עשרה בבוקר, כשילדים ממש נוטפים זיעה, אדם אחד שיאשר לי לשחרר אותם באותו יום בשעה אחת וחצי ואף אחד לא מוכן לקחת אחריות על עצמו, איך אני, בתור מנהלת, מגיבה להורים שמתקשרים אלי בערב מחדר מיון ואומרים לי שהילדים מיובשים?

היו הפסקות חשמל בלי סוף במהלך החורף. תשתית החשמל שלנו לא מסוגלת להחזיק אפילו תנור חשמל. היו הפסקות מים. היו ימים שבהם מצאתי את עצמי מתעסקת באיך להביא מיכלית מים לבית הספר. רק על זה זה נפל. מבנה המינהלה הוא מבנה צפוף.

אם אנחנו מדברים על תיגמול למורים, אנחנו בכלל לא דיברנו על תיגמול ברמת שכר על הפער בין השעה של הבוקר לשעה של אחר-הצהרים. מבחינתנו המורים נתנו את המשרה שלהם עשרים וארבע שעות. הבעיה היתה התנאים שלהם בחדר המורים. חדר המורים הוא כמו התחנה המרכזית הישנה של תל-אביב. הילדים כל הזמן נכנסו ויצאו כי לא היה להם שום מקום אחר להיות. המרחבים בבית הספר הם יוצאים מן הכלל אבל הם לא מנוצלים. יש בעיה גם בימי החורף וגם בימי הקיץ, ואנחנו, בכאב לב, נפרדנו מהפרוייקט הזה השנה, מהתכנית הזאת, כי אני באמת חושבת שהדבר הזה משרת את האוכלוסיה שלי. היום, כשנסגרו המועדוניות, אנחנו שולחים ילדים הביתה בשעה אחת וחצי ובשעה שתיים ועשרים בכאב לב. כיתות ה'-ו', שכבת הבוגרים, עוד יכולים ללמוד שעה שביעית שלוש פעמים בשבוע, שזה המקסימום שיכולנו לתת.

מבחינת תכנית הלימודים, אנחנו נתנו דגש על שלושה תחומים: העשרה ותיגבור במיומנויות היסוד כשנכנסה תכנית "אנגלית שפה לכל" יוצאת מן הכלל, עם מתנדבים מאנגליה שסייעו לסגירת פערים ולהעשרת השפה והשפה הפכה לחוויה, לשפה ממש מדוברת בבית הספר.



הנושא השני שנתנו מענה זה דווקא לתחום הרגשי של הילדים, ופה לקחנו את כל נושא האומנויות והמוזיקה וניסינו לתת את זה בקבוצות קטנות, אפילו שלא תמיד הכנסנו לקבוצה שהיתה במקביל עובדת הוראה. השתמשנו לפעמים בספרנית שהיא עובדת עירייה, בסייעת שהיא עובדת עירייה, אבל הצלחנו ליצור את המסגרות הקטנות האלה.

הדבר השלישי שבנינו זו תכנית חברתית. זו היתה יוזמה חינוכית שלנו בימי שישי שהפכו ליום מאוד מיוחד בבית הספר, שעסקנו רק בנושא החברתי-ערכי כשבנינו תכנית שעוסקת בתקשורת בין-אישית. הימים האלה היו פשוט חוויה.

אנחנו רוצים להחזיר את התכנית לבית הספר. אנחנו מבקשים מהרשויות, מהמשרד, מכל גורם שיוכל לעזור לנו, לשפר את התנאים הפיזיים של כיתות הלימוד ושל בניין המינהלה. על זה זה עמד ועל זה זה נפל.

תודה.

גברת פינק, בבקשה.

אני מנהלת בית ספר זלמן ארן זו שנה שלישית. אני רוצה להציג עמדה קצת שונה.

כמה מלים על אוכלוסיית בית הספר.

בית הספר הוא מאוד ייחודי באוכלוסיה שלו בירושלים. הוא נמצא בין שתי שכונות. אחת מאוד מבוססת, אוכלוסיה מאוד חזקה, והשנייה זו שכונה שנמצאת בשיקום שכונות. האוכלוסיה החזקה בעבר היתה 70%, כרגע היא 50%, והאוכלוסיה החלשה גם 50%. זאת אומרת יש איזון. מה שמעניין זה שכביש מפריד בין שתי השכונות האלה ובית הספר נמצא באמצע.

מצד אחד, אני רוצה להציג את מה שקורה בשטח שלי בקצרה, מצד שני אני מרגישה שליחות כשאני צריכה להגיד את האמת מה קורה בירושלים. אצלנו זו הצלחה מאוד גדולה. זו שנה שלישית. בשנה הראשונה קיבלנו את ההצעה באמצע השנה, וזו היתה חצי שנה שבית הספר כמעט התמוטט. אני גם אושפזתי בבית חולים בסוף התהליך הזה. כולנו התמוטטנו כי פתאום הצטרכנו לעבוד עד שעה שלוש וחצי, לשנות את תכנית הלימודים. הילדים לא התרגלו, אנחנו לא התרגלנו, היה מאוד קשה. אני רוצה להגיד לכם שזה חלק מהעניין של תרבות, של ללמוד את זה, זה לא פשוט.

אני הייתי באנגליה חמש שנים ועבדתי עד שעה שש וחצי ולא קרה לי מה שקרה לי כשהייתי פה, ושאלתי את עצמי את השאלה למה? ואז לקראת סוף השנה עשינו ישיבה מאוד גדולה, מאוד רצינית עם כל ההורים, התלמידים ואנחנו המורים ואמרנו: בואו נבדוק ונחזיר תשובה אם אנחנו רוצים להמשיך או לא, כשהעמדה הנחרצת שלנו היתה לא להמשיך. פתאום הסתבר לנו שהילדים וההורים מאוד רוצים ואז ניפינו את הבעיות והבעיות המרכזיות הן: ארוחה חמה לילדים. זה בלתי אפשרי להיות עד שעה שלוש וחצי בלי ארוחה חמה, טובה ומזינה. הדבר הנוסף זה האקלים שנמצא אצלנו בארץ, קר מאוד בחורף, חם מאוד מאוד בקיץ. איך מחזיקים ילד עד שעה שלוש וחצי. הכיתה הופכת להיות למלכודת אש, אין מלים אחרות. הקירות מתחממים, החבר'ה שלנו עם טמפרמנט ועם אווירה פתוחה, זה בלתי אנושי. הדבר הנוסף זה התנאים הבלתי נסבלים של המורים בכלל ושל בית הספר. זה מחסור במחשבים, מחסור בספרים, מעבדה, ציוד לימודי.

אכן, הישועה, לצערי, לא באה לנו לא מהמשרד ולא מהרשויות והחלטנו שאנחנו בכוחות עצמנו פותרים את הבעיה. ההורים לקחו על עצמם לנהל את כל מפעל ההזנה. מאחר ו-50% מהילדים לא היו מסוגלים לעמוד ב-15 שקלים ליום עבור ארוחה חמה, שזה קשה מאוד, אם תכפילו את זה בכל הימים זה היה יוצא סכום עתק, התנאי שלי היה שכולם אוכלים, כל מי שרוצה, מי שבשום אופן לא ירצה מסיבות שהאוכל לא טעים לו זה סיפור אחר, אבל כל מי שרוצה יוכל לקבל את הארוחה מבלי שהאוכלוסיה החלשה תרגיש מקופחת וכמו עניים שנותנים להם נדבה. ואז ההורים החליטו שהאוכלוסיה המבוססת משלמת הרבה יותר, לא נקבו בכמה, ולגבי האוכלוסיה החלשה, צוות שלנו מחליט כמה הם מסוגלים להשתתף. ואכן בשנה הראשונה הם גם לקחו על עצמם לנהל את זה.

בשנה הראשונה הביקוש היה בלתי רגיל. הילדים נהגו לאכול את האוכל ואז ראינו שאין
תנאים בבית הספר להביא ארוחה חמה, כי כל היום יושבים ולומדים ואז פתאום להתחיל לפרוש מגשיות של אוכל חם. גם זה דרש התארגנות, ובאמת בשנה השלישית כבר עשינו שיעור ארוחת צהריים, שמפנים הכל, מארגנים הכל, נוטלים ידיים, לומדים איך אוכלים, בסכין, במזלג, לא מדברים. לומדים, זה חלק מהשיעור. יש לנו אדם שמקבל שכר עבור הבאת האוכל, חלוקתו. יש לנו עובד נקיון שמנקה, שגם ההורים משלמים לו.

מה שקורה הוא שמפעל ההזנה הולך יפה אבל הנטל הוא מאוד גדול על האוכלוסיה המבוססת. כרגע היא לא מתלוננת. יש כאלה שמשלמים אפילו 500 שקלים לחודש, 600 שקלים, יש כאלה שמשלמים 300 שקלים. הם מחליטים בעצמם כמה הם תורמים, ואם אני מגיעה למצב שאין לי מספיק כסף אז אני מוציאה מכתב שחסרות תרומות ואז הכסף מגיע.

מה שהיה מאוד קשה בהתחלה זה שבחצי השנה הראשונה היינו צריכים לגייס מורים שהם לא מצוות בית הספר. רבותי, זה לא הולך. תורידו את זה מראש. אין דבר כזה צוות של הבוקר, צוות של הצהריים. זה לא בא בחשבון. ואז החלטנו שכל המורים חייבים לעבוד בבית הספר ביום לימודים ארוך, כולם. היתה פה דילמה מאוד קשה עם הסתדרות המורים ועם הכללים של חלונות ודלתות.

אני חוזרת אחורה לדיון, אם החלטנו לבטל או לא, ואז אמרתי דבר אחד וגם הצוות אמר: אם הצוות עצמו לא לוקח על עצמו את המשימה, זה לא יכול ללכת. מה שעשינו זה שני דברים. את כל השעות שקיבלנו ממשרד החינוך, הגדלנו את המשרות של המורים. לא הבאנו מורים מבחוץ, הגדלנו למורים את המשרות ואנחנו גם קצת שוברים את החוקים של החלונות והדלתות. אם אחת המורות תתלונן עלי בהסתדרות המורים, אני אוזמן לדיון משמעתי, ובצדק. אני לא נגד. אני בעד הזכויות של המורים מאוד מאוד מאוד.

יש לנו פה בעיה של מורים שצריכים לממן את המטפלת. אנחנו נמצאים פה ממש בדילמה מאוד קשה, שמורים מקבלים משכורות מאוד נמוכות ולא מסוגלים לממן את הילדים שלהם שלא ביום לימודים ארוך. בתורנות אנחנו אוספים את הילד של המורים עם רכב ומביאים אותם אלינו לבית הספר. אין לנו ברירה. אנחנו משבצים אותם בכיתות שלנו. החל מהשעה אחת מגיעים לפעמים 25 ילדי מורים שבאים ללמוד אצלנו.

שינינו את כל תכנית הלימודים. הוספנו, בייעוץ עם המורים, את שעות הלימוד באנגלית, במתמטיקה, במוזיקה ובמדעים. אבל אין מערכת שעות של הבוקר והערב, זו מערכת שעות אחת שהילד מקבל משעה שמונה עד הצהריים מסודר, קבוע. יוצא לו גם ללמוד בסוף היום חשבון, אנגלית, עברית והכל. זה מתחלק שווה.

אם היום היינו עושים קלפי סודי בין המורים, מה היתה התוצאה?

חצי חצי.

אגב, זו תעודת כבוד.

אני יודעת שהרבה מורים מאוד סובלים מזה. אם הם רוצים לעבוד בבית הספר שלנו והם חייבים להיות ביום לימודים ארוך, זה חלק מהשקפת בית הספר, זה נמצא ברציונל שלנו והם נורא רוצים להיות בבית הספר והם מאמינים בזה, אז קשה לעבוד כשאין תנאים בבית הספר.

אני רוצה להגיד איפה הקשיים הכי גדולים שלנו. הקשיים הכי גדולים שלנו זה שאנחנו לא מקבלים תקציבים. גם תקציבים שעוברים ממשרד החינוך לרשויות לא עוברים אלינו. אני עדיין נאבקת על התקציבים של שנה שעברה.

זה בית ספר בניהול עצמי.

נכון, אבל יש תוספות עבור יום לימודים ארוך, תוספות לאב הבית, תוספות למנקות. הרשות המקומית לא התארגנה והעובדים לא מוכנים. אחרי שעה אחת שוב צריך לנקות והם לא מוכנים להישאר ולהתחיל לנקות משעה שלוש וחצי עד הערב. בכל בתי הספר, עובדי הנקיון מתחילים לנקות את בית הספר בשעה אחת ואז הם הולכים הביתה בשעה ארבע, כשעובדי הנקיון שלנו רק צריכים להתחיל לנקות. ואז הבעיה של היגיינה ונקיון דורשים ממני להוציא הרבה כסף לניהול עצמי, במקום להוציא את זה על עוד מורים, על עוד ספרים.

בחורף אני מוציאה קרוב ל-70 אלף שקלים עבור חימום. בעבר, כשלא היה יום לימודים ארוך, הייתי מגיעה למחצית מהסכום. אני צריכה להפעיל יותר חימום. בקיץ אין מזגנים. בניהול עצמי הפעלנו "קולרים". יוצא מצב שאנחנו מגיעים לחודש יוני והילדים אחרי שעה אחת כבר מתכוונים ללכת הביתה, חם להם מאוד, אפילו שנעים להם והם אוהבים את בית הספר, הם לא מסוגלים להישאר בשעות האלה. כשכל יתר בתי הספר מגיעים בשעה אחת, אחת וחצי הביתה, הם צריכים להישאר שם, לאכול ארוחת צהריים. אסור להם לצאת החוצה לחצר כי מסוכן בחמסין הזה להיות בחוץ. זה ממש בלתי אפשרי. רונית יודעת שכל חודש יוני אנחנו מתקשרים אליה ושואלים: מה עושים עם הדבר הזה?

זאת אומרת, מוכרחים לקחת את זה בחשבון ולדאוג לתשתיות האלה בכדי שלילדים יהיה נעים, שלא יהיה להם סבל נוראי בבית הספר לפחות מפסח עד הקיץ, אלה החודשים הכי קשים.

מה שמאוד איכזב אותנו זה שהבטיחו לנו מחשבים. בתי ספר אחרים, מבוססים, עד שעה אחת, כן מוחשבו. אני לא יודעת מה היתה התכנית ואיך החליטו לחלק את המחשבים, אבל בתי ספר של יום לימודים ארוך לא מוחשבו וזה חבל מאוד. זה אחד הדברים שמאוד מפריעים.

דבר אחרון, צמצמו לנו את שעות הרווחה, לקחו לנו את כל השעות שהיו שעות רוחב.

למה?

יש יוח"א.

זאת אומרת, בתקן שלי, אם לפני כן קיבלתי ארבעים שעות עבור הילדים עם הצרכים המיוחדים, שיכולתי לתת להם שעות פרטניות, השעות האלה נלקחו. התשובה שקיבלתי היתה שאני מקבלת תשובה לכך ביוח"א. יוח"א זה עבור הארכת יום הלימודים ולא עבור הרוחב, עבור צמצום הכיתות.

אני רוצה להבין מה שאת אומרת. עד התחלת יום חינוך ארוך היה לך איקס שעות בשעות רוחב, שעיקר ייעודן לטפל באוכלוסיות החלשות. אחרי שהתחיל יוח"א, אמרו לך: השעות האלה יותר לא קיימות.

אני לא אגיד שהן לא קיימות כי אני מקבלת. אבל אם היו לי ארבעים שעות ועכשיו אני מקבלת עשר שעות, בשבילי זה הבדל משמעותי. הפחיתו בהדרגה. זו השנה השלישית.

זה לא בגלל יוח"א.

יכול להיות, אבל צמצמו לי שעות.

בדקת אצל החברות שלך? כששאלת אז מה אמרו לך?

לכל חברותיי צמצמו.

גם לאלה שאין יום חינוך ארוך?

גם לאלה שאין יום לימודים ארוך.

בשנה הראשונה התקיימה בבית הספר שלי מועדונית והילדים לא מוכנים ללכת למועדונית, כי מה פתאום שהם ייצאו מהכיתה. זה יוצר עליהם תווית. הם מעדיפים להישאר בכיתות.

כלומר, את תומכת בגישה האוניברסלית, שלא יעשו מסגרות נפרדות למסכנים.

בדיוק. רציתי לומר שזה דבר חשוב ממדרגה ראשונה וערך לאומי ממדרגה ראשונה לא לבטל את יום לימודים ארוך. לקחת את בתי הספר שיש בהם יום לימודים ארוך ולחזק אותם.

ואיך נפתור את בעיית המורים?

לתגמל אותם, אין בכלל על מה להתווכח.

עכשיו אני רוצה לדבר גם על המנהלים. אני חושבת שהאחריות שיש למנהל וכל המשא הזה הוא גדול, אני לא רוצה להתווכח על זה, אתם ודאי יודעים, אבל העבודה הפכה להיות כפולה. אני מוצאת את עצמי בשעה ארבע, כשכל הילדים אינם, יושבת ועושה את כל עבודת הניהול האחרת שלי. אני חושבת שיש אפשרות, כמו שיש גמול לריכוז מקצוע מסויים, לתת איזשהו גמול למורים האלה שעובדים ביום לימודים ארוך וגם למנהלים.

תודה רבה.

חבר-הכנסת גדעון עזרא, בבקשה.

אני מדבר כאחד מהצד. האמת היא שעקבתי אחרי יום לימודים ארוך במהלך מערכת הבחירות ושאלתי הורים. מה שחזר על עצמו כל הזמן היה שאין תנאים פיזיים, בעיקר ארוחת צהריים.

אני שואל שאלה, יכול להיות שהיא שאלה טפשית. למה אי-אפשר לעשות יום לימודים ארוך עם הפסקה גדולה של שלוש שעות. הילדים יילכו לאכול ארוחת צהריים בבית, יעברו את השעות החמות בבית ואחר-כך יחזרו לבית הספר. השמש ינקה בין שעה אחת לשלוש.

רבותי, זה היתרון של חבר כנסת, שהוא בא ורואה את הדברים ישירות בלי מחוייבויות קודמות.

השאלה היא שאלה. אם בית הספר יפנה ויציע איזשהו מודל של הפעלה שהוא שונה וייחודי, נבחן אותו בחיוב. זה לא מודל ארצי.

ראיתי בחוזר מנכ"ל לוח זמנים מחייב.

זה לא מחייב.

קודם כל יש בעיה של תלמידים מוסעים. עלויות ההסעה הן עלויות גבוהות מאוד.

דבר שני, זה רק יחמיר את הבעיה עם המורים, שמאריך להם עוד יותר את יום העבודה, כי הם צריכים לנסוע הביתה ולחזור. מה עם הילדים שלהם? אתה מאריך להם את הבעיה.

אני לא מאריך את הבעיה. במקום לשלם למטפלת בין אחת לשתיים, היא תשלם למטפלת בין ארבע לחמש.

תיכף ידבר המורה מלוד, שאם אינני טועה רוב מוריו הם מפתח-תקווה. תחשוב על המורה שמלמדת בלוד, גרה בפתח-תקווה, והיא צריכה להגיע מלוד לפתח-תקווה ומפתח-תקווה חזרה וגם לה יש ילדים. קח בחשבון שבחינוך היסודי, שבו מתקיים יום חינוך ארוך - עכשיו אנחנו מדברים רק על החינוך היסודי ולא על חטיבות הביניים ולא על החטיבה העליונה – ש-98% או 99% מכוחות ההוראה אלה מורות.

אני רוצה להגיד לך פה, שמורה שצריכה לנסוע לפתח-תקווה או חזרה ללוד היא לא תיקח חלק בלימודי אחר הצהריים.

עכשיו אני אתן למנהל מלוד לדבר, גם בקצרה, וגם תתייחס למה שאמר חבר-הכנסת גדעון עזרא.

אני מנהל בית ספר בלוד. יש לי קשר עם מרבית המנהלים בארץ. נפל עלי התפקיד לרכז את כל הנושא גם של המנהלים.

אומר שניים שלושה משפטים. אני מתייחס לסעיף שהיה בהסכם. עשרות מנהלים פנו אלי ואמרו: איך הסכמת, אתה כמנהל, לחתימת דבר כזה. יש כאן איזשהו פרדוקס. הסעיף קצת שיבש, כאילו המורים לא רוצים לעבוד. המורים הרגישו כאן כמו ששתי החברות אמרו. אני יכול לדבר על עוד 200 מנהלים, 200 בתי ספר שהמורים נרתמו לדבר. הם קיבלו את הסעיף והפעילו את יום חינוך ארוך. שאלו אותי חברים, אתה כמנהל בית-ספר, אתה כנציג שלנו, איך הסכמת לדבר כזה? אמרתי להם: השאלה היא איך עושים זאת. ישבנו עם המורים ושוחחנו איתם. הם קיבלו את זה והפעילו את יום חינוך ארוך.

יום חינוך ארוך יפעל טוב בהמשך, ואני לוקח את לוד ועשרות בתי ספר במדינה משום שיש לי קשר איתם, קודם כל מבחינת הרשויות. זה לא שתי רשויות, זה לא עשרים, זה יותר. משרד החינוך נהפך לבנקומט של הרשויות, ואני אומר את זה בצורה ציורית. הכספים שמשרד החינוך מעביר לרשויות לא מגיעים לבתי הספר. אם אני עושה את השקלול הכספי, זה בסביבות 120 שקלים לתלמיד. תכפילו את זה במספר בתי הספר שהכספים לא מגיעים אליהם.

יש כאן מצב מסויים, שראש הרשות אומר: אני רוצה להפעיל את יום חינוך ארוך, אבל הוא לא מוכן לעמוד בדרישות של יום חינוך ארוך. מצד שני, גם לוקח את הכספים שמגיעים לבתי הספר.

בנושא הזה, אם לא נקים איזה סל שמחייב הפעלת יום חינוך ארוך, סל בסיסי, הרשויות לא יקבלו את זה. לא יכול להיות שרשות תגיד: אני רוצה להפעיל יום חינוך ארוך, נטיל את זה על משרד החינוך שיעביר את הכספים, ניקח את הכספים ולא ניתן אותם לבתי הספר. צריך להיות פה סל ברור מה צריך להיות בכדי שנפעיל יום חינוך ארוך.

בנושא כוח האדם אני אומר שמי שיפעיל את יום חינוך ארוך יהיו המורים, משום שהמורים יודעים מה לעשות. אני מקבל את התיזה של חוזר המנכ"ל שנאמר בו: הפעלה של יום חינוך ארוך, גם לימודים בשעות הבוקר וגם אחר הצהריים.

לגבי התיגמול, כבר דיברנו על כך, ואני חושב שכאן יש מקום לחשוב מה עושים עם זה.

באשר להצעה לעשות הפסקה באמצע, יש בנושא הזה המון גורמי בטיחות. מה אתה עושה אם אתה שולח את הילד הביתה, איך הוא חוזר, מי הם המורים שיישארו. כיום יש בתים שלפעמים יכולים לתת לילד יותר ממה שבית הספר נותן. אני צריך ליצור מצב שבו אני נותן לילד אולי יותר ממה שיש לו בבית.

בעניין האוכל, לפני שנים היה מפעל הזנה שעבד בבתי הספר יפה. מפעל ההזנה באמת היה מאפשר משך זמן של קרוב לחצי שעה עד ארבעים וחמש דקות. היתה הפסקה ארוכה, הילדים אכלו. מפעל ההזנה היה ביוזמת המשרד והמורים היו שותפים. אותו מורה שהיה נכנס לחדר האוכל ויושב עם הילדים גם היה מתוגמל. כלומר, חלק מצוות המורים גם היה מתוגמל בעזרת הארוחה וגם בהפסקה והילדים כולם היו יושבים ואוכלים.

איזו תשובה אתה נותן למנהלת פה שהפסיקה את התכנית?

צריך לבנות את הכל מבחינת התכנית, מבחינת התשתית מחדש.

בהנחה שאין אמצעים, מה אתה עושה, אתה מוותר, כמו שהמנהלת כאן סיפרה?

אני הצעתי כאן הצעה. לצמצם את מספר בתי הספר ולעשות את זה טוב.

הצעתי היא שהקידום יהיה בתכנים.

אנחנו מלינים על זה שיום חינוך ארוך לא מתקדם, לא מוסיפים עוד בתי ספר. אז להפחית היום בתי ספר שכבר היה להם כדי שבאחרים נקיים טוב יותר, יש לזה שתי משמעויות: אחת, שלכשנרחיב נצטרך כבר להרחיב בתנאים המשופרים. כלומר, מישהו צריך לעשות קלקולציה של כל הסיפור מחדש. משמעות שנייה היא שאפשר שיהיו בתי ספר והורים שכבר התרגלו ליום חינוך ארוך, ויראו כי טוב, היום לקחת מהם לא נראה לי כהצעה יישומית.

הגיע הזמן שבמאה ה-21, כשמתחילים רואים חדש, נעשה אותו כמו שצריך, לא כמו שעשינו פעם.

ידידי, אתה אומר את זה אחרי שלוש שנות הפעלה. מה שנפעיל מחדש יהיה על פי דרכך.

מהרגע הראשון אנחנו אומרים: אנחנו מאוד מעוניינים, אבל בואו נעשה את זה כמו שצריך. הרי יש תלונות. אפילו המנהלות, שהן כל כך בעד, גם המנהל משמאלי הוא בעד, אבל הם זועקים לתנאים פיזיים.

לפני שנה קיימנו כינוס גדול בירושלים עם מאות רבות של מורים. שר החינוך והתרבות דאז, הרב לוי, היה נוכח וגם יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת. הוא שמע את זעקות המורים, זעקות קשות מאוד. לא זעקות מנהלים, זעקות מורים וגם מנהלים. מה, אנחנו באנו להמציא את זה? אנחנו באנו להדגיש את הרע? אנחנו רוצים יום חינוך ארוך, כדאי לקיים וצריך לקיים אותו.

אנחנו מבינים זאת, אבל השאלה היא איך עושים זאת.

אנחנו היינו במצב שהרגשנו בסוף השנה שאנחנו משיגים בדיוק את המטרות ההפוכות. היו המון מתיחויות בין הילדים וגם בחדר המורים. האלימות גברה. היה חוסר ריכוז בשעות האחרונות, שזה היה פשוט בלתי נסבל. היתה איזושהי תחושה, גם במשוב שהעברנו ובהערכה שערכנו, שהפכנו למין שמרטפיה. מי שענה בחיוב, בהסכמה ושביעות רצון לדבר הנפלא הזה היו אלה ההורים. המורים והילדים לא רצו להיות שותפים לזה, ואנחנו בעצם שם בשטח.

בכל בתי הספר בבית שמש הפסיקו יום חינוך ארוך?

בבתי הספר הממלכתיים. בתי הספר הממלכתיים דתיים ותורניים המשיכו.

מבחינת הישגים לימודיים יש עלייה ויש שיפור. דובר כאן על צמצום הפערים. בהחלט מי שהרוויח כאן זו האוכלוסיה החזקה, אבל בגלל שהאוכלוסיה החזקה אצלנו היתה מאוד מעוניינת, האוכלוסיה החלשה הרוויחה כפליים. התשלום של ההורים בגלל יום לימודים ארוך גדל פי שתיים. הם משלמים יותר כי אנחנו רוצים לעשות הקטנת כיתות, לאפשר לכל ילד ללמוד. האגרה, שבדרך כלל לוקחים לפי תעריף מסויים, גדלה בהסכמת ההורים. ללא הסכמת ההורים אי-אפשר היה להפעיל את זה. זה בפירוש תלוי בהזרמת משאבים ובהשבחת הקיים.

בעניין של פריסת השעות של מורה, האם אני לוקח 24 שעות ומחלק את זה לחמישה ימים או אני מחלק את זה לשלושה ימים. באותו רגע שאני מחלק לשלושה ימים, אני רוצה לשאול: מה האפקטיביות של מורה שעובדת בשלושה ימים שבע-שמונה שעות? עלה כאן לדיון העניין, שאם אני לוקח את ה-24 שעות ומחלק את זה אפילו לארבעה ימים, יש עם זה בעיה.

ד"ר אבי לוי, בבקשה.

רציתי לשאול את מנהלות בתי הספר, מה קרה לכל השעות ששימשו לשעות הרווחה?

זאת השאלה שאני שואל אותך.

לי יש קושי, כי אני התנגדתי מאוד ליום חינוך ארוך, כפי שאתה יודע, כולם פה יודעים. אני אפילו פירסמתי חוברת שנאסרה לפירסום כי היא התנגדה לקווי המדיניות שאמרו שיום חינוך ארוך יעבור למשרד החינוך. אבל אני לא מאשים את משרד החינוך. אני חושב שהטילו על משרד החינוך חוק. זו היתה גזירה, כמו שאומרים בלשון חכמים, שהציבור לא יכול לעמוד בפניה. זו היתה גזירה שהמשרד לא יכול היה לעמוד בפניה מראש.

אתה אמרת שהיו ציפיות. לפי דעתי מי שהיו לו ציפיות, טעה בציפיות, כי אי-אפשר היה לקיים את יום חינוך ארוך. משרד החינוך נאנס בתאריך, בזמן, בתקציב שלא הספיק. אני יכול לדבר כנציג משרד החינוך ולספר כמה משרד החינוך נאלץ, אבל אני רוצה לומר כמה דברים שלפי דעתי לא נעשו בחכמה. לדוגמה, אני תמיד טענתי שיום חינוך ארוך, שעל פי ועדת אדלר היה צריך לעזור לאוכלוסיות חלשות, פוגע באוכלוסיות חלשות, והדבר נורא פשוט.

יש מה שנקרא במשרד החינוך, אנשי חינוך מכירים את זה, שעות אורך ושעות רוחב. אם יום חינוך ארוך היה אומר כך: אנחנו נוסיף לכל כיתה שמונה שעות, עשר שעות למה שיש לה היום, זה היה בסדר. כלומר, לבדוק בכל כיתה כמה שעות יש, ואם זה איקס, להוסיף עוד שמונה שעות. זה היה בסדר. אבל ברגע שאמרו שצריך לגרום לכך שבכל כיתה יהיו 41 שעות, זאת היתה השגיאה. אי-אפשר היה לקבוע מספר מראש, מדוע? כי היו כיתות שקיבלו 51 שעות. אז מה, כיתה שקיבלה 51 שעות תקבל 41 שעות? זאת אומרת, אתה מוריד לה עשר שעות. בחוברת שפירסמתי זה מה שהוכחתי. מכיוון שזה מה שהוכחתי, שיום חינוך ארוך פוגע במקומות מסויימים, כמו שכאן אמרו המנהלות, בוודאי שזה לא ראוי לפירסום.

זה לא נכון.

זה כן נכון. פירסמתי חוברת עם נתונים.

אין בתי ספר עם יותר מ-41 שעות? מהנתונים שלך אפשר ללמוד שאישרו לכולם.

לא, אבל יש מקומות שנפגעו. אני אסביר למה נפגעו.

מה שאתה אומר הוא שיש בתי ספר שנתנו תוספת שעות אורך וכתוצאה מזה נפגעו שעות הרוחב של התלמידים החלשים.

מה מפריע לומר שלכל כיתה שמקבלת איקס שעות להוסיף שמונה שעות?

אני רוצה לומר עוד דבר. הרבה שעות שהיו כשעות רווחה, אני היום מחפש אותם, הם אינם. הם אינם באגף שח"ר, הם אינם אצלי ואינם בבתי הספר. וזאת מדוע? כי אנחנו קוצצנו במסגרת הקיצוצים, במסגרת יוח"א. אני מוכן להוכיח שיש שעות שהלכו מאוכלוסיות חלשות לצורך התיגבור.

לא היה איכפת לי אילו לא הייתי חושב שהראשי תיבות של יוח"א צריך להיות: יום חינוך איכותי ולא ארוך. האורך לא מביא את האיכות. אני אומר את זה כל הזמן, אני אומר את זה גם היום.

המחוקק חושב אחרת. החוק קבע 41 שעת אורך.

אבל אם לשעות האורך מתלווים שעות רוחב, שתוכל לעשות פיצול כיתות, שתוכל ללמד בקבוצות, זה בסדר, אין לי בעיה עם זה. אני לא אומר שאיכות היא עד שעה שתים-עשרה ועד שעה ארבע אין איכות. אבל אי-אפשר לעשות איכות עד שעה שלוש במצב הקיים. כי אם רוצים לעשות איכות עד שעה שלוש, צריך להוסיף לאוכלוסיות החלשות ולא לגרוע מהן.

אני רוצה להבהיר את העניין של שעות רוחב. בדקנו במשך שנתיים את מספר שעות הרוחב במערכת. מספר שעות הרוחב במערכת לא קטן אלא גדל. 41 שעות זה תקן בסיסי, אתה מכיר את זה מצויין. אם תקן בסיסי בכיתה הוא 29, 30, 31, 33, תלוי בדרגת הכיתה, הגדלנו את התקן הבסיסי ל-41 שעות באותם בתי ספר. לא פגענו בסל פיתוח. 80 אלף שעות סל פיתוח נותרו בעינן, לא קיצצנו אפילו שעה. השעות לעולים, בסך הכל קיבלו לפי המתכונת הרגילה. כך גם לגבי נושאים אחרים. בסך הכל יש כ-40 אלף שעות שהן מוגדרות כסלים מרכזיים, אותן 40 אלף שעות מתוך מיליון ו-660 אלף. באותן 40 אלף שעות היה קיצוץ של 15% פעמיים.

בתוך זה יש את שעות הרווחה?

פעם אחת זה היה שעות הרווחה. כל שעות הרווחה מגיעות ל-5,000 שעות, מתוך מיליון 660 אלף. היה קיצוץ של 15% מתוך 5,000 שעות. אם מנהל אגף שח"ר או מישהו אחר מצא לנכון לתת פחות לבתי ספר שבהם יש יום חינוך ארוך - - -

אתה לא אשם, עליך הטילו לקצץ.

לפעמים התכנונים שעושים במשרד הראשי זה לא מה שקורה בסוף בבית הספר. תראה בסוף מה שקורה בבתי הספר. כלומר, יושבת פה המנהלת והיא רואה איך מדברת ההנהלה, המנכ"ל, יושב-ראש הוועדה ועוד ח"כים וסמנכ"לים. היא לא רואה קשר בין מה שאנחנו מדברים לבין מה שקורה אצלה בבית הספר. כלומר, יש פערים. בסוף כשזה מגיע לבית הספר, המסר שבית הספר מבין הוא שמה שחשוב זה שעות האורך גם אם זה יבוא על חשבון שעות הרוחב. שנינו יודעים ששעות הרוחב זה הנשק העיקרי של מערכת החינוך לצמצם פערים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני לא אומר את זה עדיין כהחלטה. אני רוצה להקריא ואם יש לחברים הערות, אני מוכן תוך כדי לקבל הערות, כי אין מספיק חברי כנסת שאני יכול להתייעץ איתם, הם באו והלכו.

עוד שאלה אחת לפני כן. דורית, מבחינת החוק, זה אפשרי שאם הכנסת מחוקקת חוק וקובעת שהוא יבוצע בהדרגה, ששנתיים לא יהיה ביצוע?

יש חוק ההסדרים.

חוק ההסדרים לא מתייחס לעניין הזה.

חוק ההסדרים מתייחס לעניין, חוק ההסדרים לקראת תקציב 1999.

הוא מת. ב-31 בדצמבר הוא מת. הוא לא קיים. עכשיו קיים חוק חינוך חובה כמו שהוא, בלי חוק הסדרים. זה החוק כרגע.

החוק הזה הוא חוק מאוד קשה. הוא גם חוק מאוד דווקני. גם לא ניתן לפרוס אותו, למשל לחלק ישוב או שכונה. צריך להחיל אותו על כל השכונה ועל כל היישוב.

שאלתי שאלה פשוטה. אפשר לעשות הפסקה?

עקרונית, צריך להמשיך ולהחיל את החוק בהדרגה. הצו שניתן בהתחלה היה יחסית צו רחב.

אני לא אמרתי כמה הדרגה.

הדרגה זה לא להפחית.

בתש"ס המשרד לא ביקש מוועדת החינוך אישור להרחיב. ולפי מה שאומרים גם בתשס"א גם לא יבקשו אישור מאתנו. אני אומר שזה בלתי חוקי.

משום שהצו ההתחלתי היה יחסית רחב.

1. ועדת החינוך והתרבות קובעת כי היא רואה בחשיבות רבה ובסדר עדיפות גבוה המשך ביצוע הדרגתי של חוק יום חינוך ארוך בשנת הלימודים התשס"א, כאשר ביצוע החוק ממלא את היעדים הבאים:

א. שיפור ההישגים הלימודיים והחינוכיים.
ב. צמצום הפערים הלימודיים.
ג. טיפוח העשרה וחיזוק מרכיבים חינוכיים שנחלשו בשנים האחרונות (חינוך חברתי,
אמנויות, ספורט וכד').
ד. הקלה על משפחות עובדות.

2. הוועדה תובעת במפגיע ממשרד החינוך לגייס את המשאבים להמשך ביצוע הדרגתי של החוק בשנת הלימודים התשס"א.

3. הוועדה קובעת כי יש להגיע להסכם דחוף עם ארגוני המורים באופן שתינתן בו תשובה
הולמת לבעיות המיוחדות של המורים העובדים ביום חינוך ארוך.

4. הוועדה תובעת ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות לפתור לאלתר את בעיית התאמת הסביבה הלימודים של התלמידים ושל המורים ביום חינוך ארוך. הוועדה לא שוללת את הצעתו של פרופסור ויקטור לביא שבית הספר יורשה להמיר בשתי השנים הראשונות של הפעלת יוח"א, עד 3 שעות לכיתה, מתוך 41, לצורך גיוס משאבים שיופנו לשיפור התשתיות הדרושות ליוח"א.

ההצעה מחייבת מצ'ינג של האוצר.

אנחנו אולי עשינו טעות בזמנו ולא תבענו שיפור התנאים הפיזיים כדי לא להכשיל את יום חינוך ארוך, המימון חייב לבוא מבחוץ. משרד האוצר הוא הכתובת.

גם משרד החינוך וגם הרשויות המקומיות צריכים לקבל כסף מהאוצר.

שיילכו לאוצר.

למה שלא תהיה תביעה ישירה?

הדרישה של 41 שעות היא בחוק.

תציעו הצעת שינוי. אתם מחוקקים. יש בעיות, בואו נדבר על זה. אבל זה דחוף, זה צריך להיות עד 1 בספטמבר. תציעו הצעה כהוראת שעה.

4. הוועדה תובעת ממשרד האוצר, ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות לפתור לאלתר את בעיית התאמת הסביבה הלימודית של התלמידים ושל המורים ביום חינוך ארוך. הוועדה לא שוללת את הצעתו של פרופ' ויקטור לביא שבית הספר יורשה להמיר בשתי השנים הראשונות של הפעלת יוח"א, עד 3 שעת לכיתה, מתוך 41, לצורך גיוס משאבים שיופנו לשיפור התשתיות הדרושות ליוח"א.

5. הוועדה תובעת מאותן הרשויות המקומיות, שטרם העבירו את התקציבים להפעלת יוח"א, להעביר לאלתר לבתי הספר בתכנית יוח"א את התקציבים המוסכמים.

6. הוועדה תומכת בגישה שיוח"א צריך להיות לכלל התלמידים, ובמסגרת זו צריך לחזק את הטיפול בתלמידים חלשים. הוועדה תובעת ממשרד החינוך לוודא שתוספת יוח"א לא תהיה על חשבון שעות רוחב שניתנו בעבר, בעיקר כדי לקדם תלמידים חלשים.

7. הוועדה תקיים דיון מעקב נוסף תוך שישים יום.

תודה רבה. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:10