פרוטוקולים/ועדת חינוך/1085

1
ועדת החינוך והתרבות
1/2/2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1085
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 64
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ג', כ"ה בשבט התש"ס, 1/2/2000, בשעה 09:00

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
חוסניה גוברה
קולט אביטל
רובי ריבלין
מיכאל נודלמן

משרד החינוך:
חגי יהודאי – ממונה על עמותות חינוך ומערכות
פנימייתיות
ד"ר אבשלום שרוני – מפקח באגף לחינוך על-יסודי
משה גרנות – מפקח של בי"ס אורט-גאולה
יעל פרבר – מתאמת השר לכנסת ולממשלה

גילה קלדרון – מנהלת המחלקה לחינוך על-יסודי

חיים בן עמי – מנכ"ל
משה קרפל – סמנכ"ל חינוך
לאה ניסן – מנהלת האזור
לאה פאר – מנהלת ביה"ס

יהודה עמיחי

ד"ר יצחק קדמן – מנהל

חנה לבנדה – יו"ר ועד הורים בי"ס אורט-גאולה
שרה כהן – ועד הורים בי"ס אורט-גאולה
עוזי כהן – ועד הורים בי"ס אורט- גאולה
אסתר מולקנדוב – תלמידת בי"ס אורט-גאולה
שירן נחום – תלמידת בי"ס אורט-גאולה

סגירת בית-ספר תיכון אורט-גאולה בתל אביב

יהודית גידלי

רקורד שרותי הקלטה

רבותיי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בעניין סגירת בית הספר התיכון אורט-גאולה, בתל אביב. על פי מה שנמסר לנו, בית הספר התיכון אורט-גאולה בתל אביב קולט תלמידים שקשה להם להשתלב בבתי ספר תיכוניים אחרים, ונמסר לנו שיש כוונות לסגור את בית הספר התיכון הזה; הסגירה הזו עלולה ליצור בעייה וסכנה מוחשיות לפתרונות חינוכיים לאותם תלמידים שלומדים בתיכון גאולה, ומטבע הדברים ועדת החינוך והתרבות מגלה דאגה עמוקה לתלמידים, והרי תפקידנו לגלות רגישות.

אני, בראש וראשונה, מבקש להניח את התשתית העובדתית ולדעת באמת מה קורה. האם יש כוונות סגירה של בית הספר, למה, מי התלמידים של בית הספר וכדומה. מי מתנדב לפתוח. משרד החינוך? אורט? עירית תל אביב? אורט. אז בבקשה, חיים בן עמי, המנכ"ל.

בוקר טוב.

אני מבין שזו לך הפעם הראשונה שאתה
בוועדה.

בוועדה הזו, כן.

אזי אני מקדם את פניך בברכה.

תודה רבה. בתשתית העובדתית, קודם כל, בית הספר אורט-גאולה אכן קולט אוכלוסיית תלמידים של מה שאנחנו קוראים, הזדמנות שניה, כאלה שעל פי כללי השוק והמשחק במערכת החינוך, אינם ממשיכים במסגרת בתי הספר המקיפים הרגילים. הוא קולט תלמידים לא רק מהעיר תל אביב. הוא קולט תלמידים גם מהסביבה, מהפריפריה.

כמה תלמידים יש בבית הספר?

נכון להיום כ250- תלמידים. יש נתונים
מדוייקים אם צריך. בשנים האחרונות, ב7- השנים האחרונות, בשל המדיניות הממלכתית והמדיניות העירונית במערכת החינוך, עקומת התלמידים בבית הספר נמצאת בתהליך ירידה, והעובדה הנחרצת לצורך העניין, בהקשר לדברים שלך, אין כוונה לסגור – במשמעות הלוגית של בית הספר לאוכלוסיה הזו – אלא להעתיק את פעילותו מהאתר ברחוב גאולה, לאתר של בית ספר אחר, שעוד מופעל בתוך שטח השיפוט של עיריית תל אביב.

איזה בית ספר?

בית ספר "יד שפירא" בשכונת נווה עופר בתל
אביב.

מה קורה היום בבית ספר "יד שפירא" בנווה
עופר?

בית הספר "יד שפירא" קולט אוכלוסיה של
הזדמנות שניה גם הוא. גם הוא נמצא באיזה שהוא תהליך ירידה של תלמידים. גם הוא קולט תלמידים לא רק מתל אביב, אלא גם מהסביבה. בבית הספר מתבצעת כיום פעילות תחת מטריית משרד העבודה, של תלמידי החטיבה העליונה בבית הספר. גם הוא נמצא בתהליך תיקון בשל המדיניות החינוכית בגוש כולו.

תסביר לי למה יש ירידה בשל מדיניות.

משום שיש שני מהלכים שקורים בסביבה.
אחד, מהלכי חיטוב, שמתרחשים על חולון, בת-ים, שזה חלק מהאוכלוסיה שנקלטת למהלך הזה; וכאשר מתבצע תהליך חיטוב, נכנס גם מהלך שנקרא מדיניות ההתמדה, או אי-הנשרה או אי-נשירה. כששני הדברים האלה באים יחד, לגבי אוכלוסיות תלמידים של בתי ספר של "הזדמנות שניה", מחייבים את בתי הספר המקיפים לעשות את מירב המאמצים. נותנים בהם כיתות הכוון, נותנים בהם כיתות מב"ר ונותנים בהם מדיניות של לשמור את התלמידים באותה מסגרת של בית ספר מקיף.

במילים אחרות, מה שאתה אומר, זה שפחות
תלמידים נפלטים.

פחות תלמידים נפלטים, ובשטח השיפוט
של עיריית תל אביב יש ממסדים לאוכלוסיה של "הזדמנות שניה" הרבה יותר מביקוש התלמידים לבתי הספר האלה.

יש נתונים ב5- השנים האחרונות, על
ירידת מספר התלמידים?

בגאולה? כן.

וגם ב"יד שפירא"?

גם ב"יד שפירא". ב"יד שפירא" מתשנ"ג – 852
תלמידים, בתהליך יורד, עד תשנ"ט – 558 תלמידים. ובגאולה, מתשנ"ג - 357 תלמידים לתשנ"ט - 248 תלמידים.

הערה: מה שאתם בעצם רוצים זה לאחד את שני בתי
הספר?

אנחנו רוצים כרגע, בשלב ראשון, להביא
למצב שיפעלו, לוגית, שני בתי ספר נפרדים באותו קמפוס. כלומר, הפעילות של בית ספר גאולה אמורה להיות מועתקת לאתר, לקמפוס של "יד שפירא".

מה המרחק ביניהם?

לא מהותי, מה גם שזה איננו בית ספר
קהילתי. זה איננו בית ספר של השכונה.
זה בית ספר שקולט מכל העיר.

שאלתי, אם אתם רוצים להעתיק, אז למה לכם
להעתיק, למה שלא תשאירו אותו באותו
מקום? למה להעתיק את בית ספר גאולה?

הקמפוס של "יד שפירא" מבחינת המבנה
והתנאים, מסוגל להכיל גם את מספר התלמידים, וגם הוא קמפוס איכותי יותר מבחינה פיסית. למה רוצים להעתיק? משום שמה שקורה באמת, בשטח, מבחינת האוכלוסיה – ואתם רואים את הנתונים לעניין הזה – האוכלוסיה בסיכומו של דבר, מצביעה ברגליים, וכדי לאפשר הענקת סטנדרט ראוי יותר לאותם התלמידים, גם במה שקורה בשטח, ואנחנו רואים את מה שקורה בשטח, אין ברירה, אלא להביא למצב שבו, באיזה שהוא תהליך יותר ארוך, יאחדו את שני בתי הספר ויתנו איכות טובה יותר לתלמידים האלה. אנחנו לא מדברים על בית ספר של 800 תלמידים, אנחנו מדברים על בית ספר שכנראה יגיע בממדים המרביים שלו לסדר גודל של 450-500 תלמידים. היום גם נקלטים בחלק מבתי הספר האלה תלמידים מרמלה, מלוד, שאנחנו הודענו שלא לקלוט אותם, כדי לאפשר קיטון מגביל, כך שיהיה בית ספר מיטבי, בכיתות קטנות, בתנאים איכותיים, בקמפוס איכותי.

היום יש בשני בתי הספר יחד כ800- תלמידים.

640 תלמידים.

בשני בתי הספר? אני ראיתי ש550- ועוד
250, זה 800. מי אדוני?

משה קרפל, סגן מנהל כללי באורט.

בתש"ס, ב"יד שפירא" יש כ450- תלמידים;
בגאולה יש קצת פחות מ200-.

הבנתי. אז מ650- אתם חושבים שאתם-

סליחה, עוד תיקון. בתש"ס הקיטון נובע
כבר כתוצאה מההחלטה. זאת אומרת, הודענו לבית ספר "יד שפירא" שלא לקלוט אוכלוסיה שאיננה מהגוש של עיריית תל אביב, זאת אומרת, לא לקלוט את האוכלוסיה של רמלה-לוד וכיוצא בזה. ובתש"ס לא נקלטה כתה ט' בבית הספר גאולה. ולכן הקיטון הוא קיטון במסגרת ההחלטה להביא לגודל בית ספר מסודר, של אוכלוסיית תל אביב.

אבל אתה צופה שעם המיזוג, יהיו כ400-
תלמידים.

כ450- תלמידים במרב. זה בערך המספר.

תודה לרשת אורט. משרד החינוך – בבקשה,
מר גרנות, המפקח על החינוך העל-יסודי
במחוז תל אביב.

אני מפקח על בית הספר רק 3 שנים,
ואני מוכרח לומר לרשת אורט, שמדובר בבית ספר שממלא פונקציה ששום בית ספר אחר, עם כל ההתמדה, איננו ממלא. כאן בבית הספר הזה לומדים תלמידים כבדי שמיעה ותלמידים קשים, שבתי ספר אחרים אינם מקבלים אותם. בכל 3 שנות עבודתי – אני מפקח הרבה שנים, אבל בבית הספר הזה רק 3 שנים, לאחר שהמפקח הקודם יצא לגימלאות – לא קיבלתי ולו אף תלונה אחת של הורים, של תלמידים, של מורים על ההנהלה, או של ההנהלה על מורים; כל הדברים האלה, שאני פשוט טובע בהם בבתי ספר אחרים. זה אחד הדברים שמפקח בכלל לא יכול להתחיל לעבוד איתם, בגלל כל כך הרבה תלונות. לא קיבלתי תלונה אחת. להיפך, התחושה היא תחושה עזה של סיפוק, של אהבת בית הספר, של אהבת המורים. תענוג לראות שיעור עם כבדי שמיעה. תענוג לראות טכס שמנהלים כבדי שמיעה שם. יש איזו אווירה משפחתית טובה, ולי, אישית – אנחנו איננו נביאים, אינני יודע מה יקרה אם זה יעבור ל"יד שפירא". יש לי תחושה, יש לי רצון, או שאיפה, כאיש חינוך, שאם דבר אחד הוא טוב – לא חייבים לשנות. להיפך. אם הוא טוב – הבה נלמד מה נעשה שם, כדי לעשות במקום אחר. אני יודע. הייתי אצל מר משה קרפל. הוא הזמין אותי באדיבותו.

מר משה קרפל, אתה סמנכ"ל לכספים, לחינוך,
למה?

לא. סמנכ"ל תיפעול. אחראי על תיפעולם של
כל בתי הספר ברשת אורט.

מר משה קרפל הראה לי, באמת, דיאגרמה של
עלות. אבל הדיאגרמה הולכת ויורדת. זאת אומרת, הגירעון שבית הספר הזה גורם הולך וקטן, ואני מאמין שתימצא איזו דרך שיקטן יותר, עד שיגיע לאיזון. אני מאד ממליץ, אם המלצתי תישמע, כמו שאומרים בבית משפט לכבוד השופט. אם המלצתי תישמע, רבותיי, יש לנו דבר טוב. כואב הלב להיפטר ממנו, לשנות אותו. לא נעים לי שאני מדבר בפני המנהלת שיושבת פה משמאלי. בדרך כלל המפקח צריך לומר דברי ביקורת. אבל, זה באמת מה שקורה. חבל לוותר על דבר טוב. זה גם טוב לעיריית תל אביב. זה טוב לסביבה כולה. אני ממליץ מאד לרשת אורט, ואני יודע שזו רשת נהדרת, עם הרבה רצון טוב. אני מדבר אל הרשת ממש בדחילו ורחימו ובאהבה גדולה ובכבוד גדול. נסו שוב. אל תסגרו. השנה כבר לא הייתה כתה ט', חוץ מאשר לכבדי שמיעה. אני מבקש, תנו לעניין הזה הזדמנות. אל תסגרו פה את ה"ברז". זו פשוט תחושה לא טובה, שדבר טוב הולך-

מה פירוש, אין כתה ט'?

יש כתה ט' לכבדי שמיעה, אבל כתה ט' – הרי
מר חיים בן עמי אמר שלאט לאט הוא מקטן. הייתה הוראה לא לקבל לכתה ט' בגאולה. זו הייתה צביטה בלב כששמענו את הדבר הזה, ואני ממש רצתי לסגן המנהל הכללי. אני שוב חוזר ואומר מילה אחרונה, כדי לתת לאחרים לדבר, דבר טוב לא סוגרים. דבר רע, שאפשר לשנות לטובה – למה לא? אבל דבר טוב – כואב הלב. תודה שהקשבתם לי.

כתוב לי שצריך להיות פה דוקטור אבשלום
שרוני. מה תפקידך?

אני מפקח על החטיבות העליונות במשרד
החינוך, באגף לחינוך על-יסודי.

לא במחוז.

לא. במשרד בירושלים. אני חושב שעדיף,
אולי, שחגי יהודאי, שמייצג את המינהל הפדגוגי, יציג את הדברים.

סליחה, רגע. הילדים שלא נקלטו בכתה ט',
לאן הלכו?

מי יודע? זה האסון בחינוך, שאינך יודע.

הערה: הם הלכו לכביש.

זה אסון.

בוקר טוב. אני מציע בכל זאת שאולי עיריית
תל אביב תדבר קודם.

טוב.

אם כך, יש לי שאלה. התבקשנו בינתיים
להתייחס רק לנתונים עובדתיים.

נחזור אליך. גברת גילה קלדרון, בבקשה.

אני רוצה לומר כמה דברים. אני רוצה
להתייחס לדברים שנאמרו פה על ידי מר משה גרנות. קודם כל, בית ספר אורט-גאולה הוא בית ספר מצויין. כל מילה שנאמרה על מר משה גרנות מקובלת על ידי ועלינו. בית הספר עושה עבודה טובה ונתן שרות טוב לתלמידים שלו. אני מוכרחה רק להעיר הערה, בגלל שאני מעיריית תל אביב, שחלק גדול מהתלמידים הם לא תושבי תל אביב. לא שאני חושבת שמגיע להם שרות פחות טוב. בית הספר הזה הוא בית ספר של רשת אורט. ברגע שרשת אורט באה ואמרה, אנחנו מעוניינים להפסיק את הפעלת בית הספר, עיריית תל אביב הצטרפה למהלך. זאת לא הייתה יוזמה שלנו, משום שאנחנו היינו מאד מרוצים ממה שקורה. אני רוצה להיות הוגנת ולומר, זה מאד נוח לנו, כעירייה, שרשת אורט מחזיקה בית ספר ונותנת מענה לתלמידים שלנו. בית הספר הוא מצויין, נותן מענה נכון וטוב, ומאד נוח לנו להגיד, תמשיכו להפעיל את בית הספר. אנחנו גם נתנו את המבנה, ללא תשלום, שזה מאד יפה מצידנו. בדרך כלל אנחנו מבקשים שכר דירה עבור המבנה. אבל ברגע שרשת אורט הסבירה, וזה בית ספר שלה, ואמרה, תשמעו, בית הספר הוא מאד מאד גירעוני, אנחנו איננו יכולים להחזיק מעמד בבית ספר כזה; רשת אורט איננה מוסד למטרות רווח, אבל אין להם דרכים לממן, ומשרד החינוך לא בא ואמר-

הערה: אתם משתתפים בתקציבים שם?

כן. בטח, אנחנו משתתפים בגירעון. עיריית
תל אביב משתתפת במחצית הגירעון של בית הספר, כך שהכל נבדק ואנחנו משלמים חצי כל שנה. אנחנו גם נתנו מבנה, וגם שילמנו חצי מהגירעון. אבל ברגע שרשת אורט אמרה את מה שאמרה, אנחנו הצטרפנו אליהם למהלך. זאת הייתה, אמנם, יוזמה שלהם, אבל אנחנו הלכנו איתם אחר כך, והייתה החלטה שסוגרים את בית הספר.

אני מוכרחה להתייחס להערה לגבי תלמידים. לשמחתי אני יכולה לומר – ואתה כחבר כנסת שבאמת מומחה לחינוך – המדיניות שלנו בנושא ההתמדה, ברוך השם הצליחה. היא הצליחה בצורה כזאת שבאמת, בתי הספר להזדמנות שניה, שרובם אינם בתי ספר עירוניים, אלא של כל מיני רשתות: עמל, אורט, נעמת וכדומה, הם במצוקה קשה מאד של תלמידים, כי אנחנו באמת – המוטו שלנו הוא שתלמיד שנכנס בכתה ז' – אצלנו בתי הספר הם 6 שנתיים – אמור לסיים את בית הספר בכתה י"ב, ובית הספר אמור למצוא את כל הדברים כדי לסייע לו, לא רק לסיים את בית הספר, אלא גם לנסות למצות את מיטב הפוטנציאל שלו בכל מיני דרכים וצורות. וכמו שאמר חיים, באמת אנחנו פותחים מסלולים ומגמות. לא נשמע כדבר הזה, אבל בגימנסיה הרצליה, יש כיתת מב"ר ובעירוני ד' יש – אצלנו יש המצאה של עירית תל אביב, "כתה בגרותית", שזה תואם מב"ר. כשמשרד החינוך לא נותן מב"ר, אז אנחנו אומרים, או קיי, תפתחו כתה של 20 תלמידים, אנחנו משלימים לכם את הגירעון – אני יכולה לדבר עכשיו, כי אני יודעת שאני מדברת עם מי שמתמצא. וברוך השם, איך אומרים, באמת זה הצליח לנו. בסך הכל, ההנשרה מבתי הספר, היא מאד מאד מצומצמת ומאד מבוקרת.

אצלי במשרד – ואני מזמינה אותך אם זה מעניין אותך – אצלי במשרד, לקראת סוף שנת הלימודים - מתקיימת, מה שנקרא, ועדת התמדה. לאחר שעקבנו כל השנה, ונתנו הרבה מאד משאבים, מנהל בית הספר עם הצוות שלו, מגיע אליי, עם רשימה שמית של תלמידים שהוא מבקש להנשיר אותם. נערך דיון על כל ילד. לפעמים אני אומרת, לא, אל תנשירי אותו. קחי עוד 3 שעות שבועיות, תעזרי לילד הזה שיישאר, שיעלה כתה. ישנה החלטה בדיוק מי הם הילדים שאנחנו מאשרים להנשיר אותם, ואז נערך דיון: לאן? מה הן האופציות שעומדות מולם? יועצת בית הספר עושה להם הכוון, וב1- בספטמבר יש לי אדם מיוחד במשרדי שעוסק בעניין הזה, בעניין ההתמדה. הוא בודק איפה נמצא הילד ובאיזה בית ספר להזדמנות שניה הוא לומד.

הערה: גם בכיתה י', שזה לא חינוך חובה?

כן. גם בכיתה י'. אנחנו לוקחים אחריות לגבי
כל הילדים.

אז אולי תסבירי ספציפית, כדי שאנחנו נבין
את דברייך. כמה ילדים ביקשו להצטרף לבית הספר אורט לכתה ט' בשנה זו, ואיפה כל אחד ואחד מהם נמצא?

ילדים אינם מבקשים להצטרף לבית ספר
אורט.

את יודעת? אני רק שואל אותך. כי את מדברת
בביטחון כזה. אני רוצה רק לדעת, להיות בטוח. אפילו ילד אחד. כמה ילדים ביקשו להצטרף לכתה ט' באורט ולא נענו, משום שאורט סגרה את הכיתה, את יודעת?

אני אסביר לך, אין טעם-

אל תסבירי. אני שואל אותך אם את יודעת.

אבל ילדים אינם מבקשים להצטרף לבית ספר
אורט.

ההורים שלהם ביקשו. כמה?

לא. התהליך הוא אחר. אין מבקשים להצטרף
לבית ספר אורט.

האם אני שואל שאלה לא נכונה?

אתה שואל שאלה נכונה.

מי הגברת?

אני יושבת ראש ועד הפעולה של בית הספר.

גברת גילה קלדרון, אני שואל אותך עכשיו

כמה ילדים ביקשו להיכנס
לכתה ט' שלא נפתחה בבית ספר אורט?

הערה: היא איננה יכולה לענות לך.

אינך יכולה. אז את אינך יודעת.

אני אגיד לך כמה ילדים – לא הבאתי את
הנתונים, אבל אם אתה רוצה, אני יכולה לתת
לך אותם בלי בעיה.

כן, אני רוצה.

או קיי. אני אתן לך, ואני אגיד לך
מהם הנתונים שאתה רוצה. כמה ילדים בסוף שנת הלימודים הקודמת היו אמורים לנשור, במעבר מכתה ז' לכתה ט' בכל העיר תל אביב, עם הרשימה השמית שלהם, ואיפה כל אחד מהם לומד השנה. בתש"ס. אני יכולה לתת לך.

מר ריבלין, אני אגיד לך מה הבעיה. הבעיה
היא שתלמידים חלשים מהסוג שבית הספר הזה קולט, הם אינם תלמידים שמבקשים. הם גם אינם תלמידים שיושבים בערב עם ההורים ושוקלים, 'לאיזה בית ספר אנחנו נלך'. פה אנחנו מדברים באוכלוסייה שהרשויות צריכות לרוץ אחריהם, כדי שהם יקיימו את חוק לימודיהם. אזי זה איננו כך שהם עומדים בתור ובאים כל יום ומתדפקים על שערי בית הספר, "תקבלו אותנו". פה מדובר בילדים שצריך היה לכוון אותם, להציע להם, להביא אותם, למשוך אותם לבית הספר, מתוך הנחה שבבית הספר הזה הם יסיימו את כתה י"ב.

היה מהלך עניינים רגיל. הייתה כיתה ח'.
פה סגרו כתה ט'. זאת אומרת, ילדים שהיו צריכים לעלות לכתה ט', הועברו לבתי ספר אחרים. ילדים שרצו להצטרף לכתה ח'-

מר ריבלין, מה שקרה, לאור ההודעה של
רשת אורט, בלי לדעת, בלי לברר, אני אומר לך מה שקרה. היועצות שמכוונות והמורים שמכוונים לא כוונו תלמידים לבית הספר הזה. אנחנו לא יודעים כמה תלמידים נפגעו כתוצאה מזה. כמה תלמידים עוד שנה ייפלטו מהמקומות שלהם ויסתובבו ברחובות, כמה תלמידים כתוצאה מזה לא יסיימו י"ב. אני יודע שייפגעו, אני רק לא יודע כמה.

נציגת עיריית תל אביב דיברה בביטחון ברור
שהיא יודעת כל תלמיד-

אני יכול להגיד לך דבר אחד: בבית ספר חזק
לא היו מעיזים לנגוע ולא מעיזים לאחד. כשמגיעים לבתי ספר חלשים, יש בעיות בדברים האלה, אבל לשם כך אנחנו קיימים. עכשיו נעבור להורים. אני מבין שאת הגברת חנה לבנדה, יושבת ראש ועד ההורים.

נכון. אנחנו ועד הפעולה, מייצגים את ההורים
ו200- תלמידים, שומעים וחרשים כאחד. ברשותכם, אני קצת מתרגשת מהמעמד, אזי אני אשתדל ממה שכתבתי, כדי שבאמת, יהיה לי יותר קל, ולא אפסח על שום דבר. סלחו לי על זה. בית ספר אורט-גאולה הוא בית ספר ייחודי. הוא משרת אוכלוסיית תלמידים שנפלטו ממערכות חינוכיות גדולות, שלא מצאו את הכלים להתמודד עם האוכלוסייה הזאת. זה בית ספר של הזדמנות שניה. מרבית תלמידי בית הספר מתגוררים בשכונות דרום תל אביב והנם ילדים למשפחות קשות יום.

בבית הספר משולבים כ30- תלמידים חרשים, והם משולבים במסגרת הלימודים הרגילה. אם אתם יודעים או לא, אני מתארת לעצמי שכן, אין בארץ בתי ספר תיכוניים מיוחדים לילדים חרשים. אורט-גאולה הוא מהיחידים, והיחיד בתל אביב, המאפשר שילוב כיתתי של תלמידים חרשים עם שומעים ביחד. במסגרת האינטימית הקטנה הזאת של אורט-גאולה מכיר הצוות כל ילד בשמו, ולא רק במספר תעודת הזהות שלו. במסגרת הזאת, בית הספר הצליח לגרום לילדים שלנו, כל אחד ובעייתו הוא – ויש לנו 200 בעיות כאלה – ללמוד, להגיע להישגים גבוהים, קרי, תעודת בגרות. 30% מהתלמידים מגיעים לתעודת בגרות מלאה או חלקית.

אנחנו רוצים לציין דבר מאד מאד חשוב. לתלמידים באורט-גאולה אין מורים פרטיים, מהסיבה שאין להם כסף לקחת מורים פרטיים; וגם מהסיבה שהמורים עצמם משמשים להם כמורים פרטיים, ולא אחת ולא שתיים, המורים יושבים אחרי שעות הלימודים ומסבירים לילד שמתקשה, ואינם מניחים לו עד שהוא מבין. הדבר הכי חשוב לדעתי, שבית הספר גרם להם, מעבר ללימודים עצמם, הוא גרם להם להיות אנשים שמכירים בערך עצמם ותורמים לחברה. קצת קשה להתייחס אליהם כאל ילדים, כי הם כבר לא ילדים. הם נערים, נערות, הם בשלב של הביניים. רבים מהם הגיעו במצב של חוסר הכרה עצמית בערך שלהם. פה גרמו להם להרגיש כבני אדם. אני חושבת שזה דבר מאד מאד חשוב.

ילדים רבים מהסוג של הילדים שלנו מסתובבים ברחובות, ללא מענה חינוכי. או, לחילופין, מבלים את שנות לימודיהם במסדרונות או בחצרות בית הספר. וזה באמת עקב מדיניות ההתמדה. מדיניות שאין להנשיר ילדים מבית הספר, עד לסיום התיכון. למרות מדיניות זו, מספר התלמידים הפונים לבית הספר מרצונם החופשי הוא רב, ובית הספר נאלץ לסרב להם, כי באמת, הנהלת אורט סגרה את ההרשמה לכיתות ט' במסגרת ההחלטה לסגור את בית הספר ולהעביר אותו לאורט "יד שפירא".

לדאבוננו הרב, מסתבר שההחלטה על הסגירה של בית ספר אורט-גאולה, הינה המשך למדיניות של רשת אורט בשנים האחרונות, לסגור בתי ספר של אורט לאוכלוסייה חלשה ולהפוך את הרשת לרשת אליטיסטית. לדוגמה, בתי ספר של אורט שנסגרו עד כה, הם אורט רמת גן, אורט תל השומר, דשנים חיפה, אורט תל גיבורים בחולון, אורט גייל בחיפה; כמו גם כוונתם לסגור בתי ספר נוספים של אורט, את אורט קנדי בירושלים ואת אורט שער הנגב.

מנכ"ל אורט הודיע כי בשלב הראשון יועבר בית הספר כמקשה אחת, אולם הוא הודיע, בריש גלי, על כוונתו לאחד את שני בתי הספר, וכדי להרגיע אותנו - את ההורים - הוא הבטיח חציצה. אנחנו רוצים לדעת כיצד תיעשה החציצה הזאת, כי לדעתו אין אפשרות לעשות חציצה פיסית בין שני בתי הספר. בית ספר אורט "יד שפירא" הוא בית ספר שמונה 400-500 תלמידים. זהו בית ספר תעשייתי, בפיקוח של משרד העבודה, והתלמידים שלו לומדים חלק מהשבוע ועובדים חלק מהשבוע, לעומת בית ספר אורט-גאולה, שהוא בית ספר שהוא בפיקוח משרד החינוך ולומדים בו כל השבוע. ברור לנו כי איחוד שני בתי הספר אינו לטובת התלמידים שלנו ויפגע בהם. מטרת האיחוד היא ליצור בית ספר גדול, אך העובדה היא שאיכות אורט-גאולה נובעת-

זו הערה חשובה, שמשום מה נעלמה
מהצעת העניינים שהצגת, מר חיים בן עמי.

אלף, היא לא נעלמה, ובית, הצגת העובדות - רק שניה, אני אמרתי שזה בית ספר תחת משרד העבודה. העובדות שמוצגות כאן, מוצגות באופן חד-צדדי.

הערה: כמו החד-צדדיות שלך. כל אחד יש לו
העובדות שלו.

רבותיי, אנחנו נאפשר דיון מסודר. כל
אחד ידבר בתורו.

מטרת האיחוד היא באמת ליצור בית ספר
גדול יותר. אך העובדה היא שהאיכות של בית ספר אורט-גאולה נובעת מעצם היותו בית ספר לא גדול, שמשכיל להעניק יחס אישי לכל תלמיד בהתאם לצרכיו. סגירת אורט-גאולה תגרום לנשירה מסיבית לרחוב, של רבים מתלמידי בית הספר; ומי שרוצה לחסוך היום כספים, בעצם יצטרך לשלם אותם מחר, כשהתלמידים יהפכו לנזקקים של שירותי הרווחה.

לסיכום, אנו פונים אליך, מנכ"ל אורט, מר חיים בן עמי, ושואלים, איך העזת להחתים הורים בעת הרישום לבית הספר על טופס המאפשר לכם להעביר את בית הספר, את הילדים שלנו, לבית ספר אחר. איך העזתם להחליט החלטה כה קריטית, הנוגעת לעתיד ילדינו, מבלי לשתף אותנו, ההורים. מי נתן להנהלת אורט את הזכות להחליט, בעבורנו ובעבור ילדינו, באיזה בית ספר הם ילמדו. האין זו הזכות הבסיסית שלנו כהורים, ושלהם כאזרחים לעתיד, להחליט מה טוב בעבורם?

מה שאני רוצה להוסיף, יושבת לידי פה הגברת שרה כהן, שהיא אם לילד חרש בבית הספר, ואני רוצה שהיא תחדד קצת את הפן של התלמידים החרשים.

טוב, אז כמו שגברת חנה אמרה, שמי שרה
כהן, ואני אם לילד חרש, שלומד בבית הספר בכתה י'. בן שבע-עשרה וחצי ולומד בכתה י', שנה שניה בבית הספר. מאד חשוב לי לחדד את הפן של הילדים החרשים, כי חשוב שתבינו שלילדים החרשים, כמו שגברת חנה ציינה קודם, אין הרבה אפשרויות. באזור המרכז, לדוגמה, יש שלוש מסגרות לילדים חרשים. מסגרת אחת היא בתיכון המקיף ביהוד, שאליה מגיעים ילדים חרשים שהיכולת הלימודית שלהם היא טובה וטובה מאד. מה לעשות שלא כל הילדים החרשים יכולים להגיע לשם. האופציה השניה, היא בית ספר פנימיית אונים בכפר סבא. מטבע הדברים, בשל המרחק, למרות שבית הספר הוא אקסטרני, אין שם מלבד תלמידה אחת – הייתי לפני שנתיים לברר על בית הספר – מלבד תלמידה חולת סכרת, שלמדה ומדי יום חזרה הביתה; שאר הילדים שהו בפנימייה, ולא כל הורה רוצה לגדל ילד בפנימייה. אני לא גידלתי ילד והבאתי אותו לגיל 17, כדי שישהה מחוץ לבית. בשום פנים ואופן לא. האופציה היחידה שנשארה לנו, זה בית ספר גאולה. מה שחשוב, באמת שתבינו-

איפה הוא למד עד שהוא הגיע לגאולה?

הוא למד בבית ספר "ניב", שזה בית
ספר מיוחד לילדים חרשים, ובאמת היה חשש
מאד כבד שליציאה שלו מהמסגרת-

הוא רק קורא שפתיים?

קריאת השפתיים שלו מאד דלה. אנחנו
מדברים בשפת סימנים. החששות שלנו, באופן פרטי, להוציא ילד ממסגרת של חרשים ולהעביר אותו לבית ספר משולב, היו מאד קשים ואפילו מפחידים, ותעיד על זה העובדה שרשמנו אותו לבית ספר אחרי ביקורים חוזרים ונשנים בשתי האופציות שהיו לנו: הן "אונים" בכפר סבא והן גאולה בתל אביב. מה שקורה, ילדים כאלה הולכים לאיבוד במסגרות גדולות. במסגרת קטנה, גם בכתה עצמה, שהמסגרת היא קטנה, גם בשילוב הכיתתי, שהמסגרת היא קטנה, קל להם יותר להבין, למי שמסוגל לקרוא שפתיים, להבין את מהלך השיעור, להגיע להישגים. הביטחון שהמסגרת נתנה להם, ועוד פעם, אני יכולה לדבר ממה שאני רואה אצלי בבית – הביטחון האישי שהוא קיבל, ההשתלבות החברתית שלו במערכת, פשוט מדהימים. עזבו את הבן שלי. הבה ותראו ילדים שסיימו את בית הספר, ילדים חרשים, שיצאו לצבא, משרתים היום בחיל האויר, חרשים שהגיעו לאוניברסיטאות.

אומר מנכ"ל אורט, מר חיים בן עמי, גם נעביר
אותם למסגרת החדשה, וגם-

רגע, אם תרשה לי לסיים, אזי אני אתייחס
גם לעניין הזה. מה שאני רוצה להוסיף, זה שאם להורה רגיל שהולך לבחור בית ספר תיכון לבן שלו ולהחליט על העתיד שלו – קשה, אז תבינו שההחלטה הזאת לנו, הייתה קשה שבעתיים. אם הצלחנו כבר, אזי למה קודם כל לקחת ולהרוס את זה. שוב אני רוצה לחזור לזה, שהרמה בבית הספר אורט "יד שפירא" שונה. אם תיקחו את האוכלוסייה של אורט "יד שפירא" ותחברו אותה עם האוכלוסייה של אורט-גאולה, אנחנו נגיע למספר פי3- גדול יותר ממה שיש בבית ספר אורט-גאולה. אם תקחו את הילדים שלנו ותכניסו אותם למסגרת של 600-700 אנשים, אינני יודעת מה יעבור עליהם שם. אינני יודעת איך הם יצליחו להתמודד. אם בשיעור כיתתי הם יצטרכו להיכנס לשיעור משולב של 30-35 ילדים, לא אני היא זו שאוכל להגיד להם איך הם יצליחו להתמודד, או להצליח בשיעורים כאלה, או לקלוט את החומר, או להבין את החומר.

איננו רוצים יותר באורט "יד שפירא". הבטיחו לנו באורט "יד שפירא" חינוך איכותי יותר, חינוך טוב יותר, שייתנו לנו שם יותר. אנחנו איננו רוצים את זה. יש לנו הדבר הזה פה. ומה שיש לנו טוב לנו. הילדים שלנו מצליחים, הילדים שלנו לומדים, הילדים שלנו משתלבים בחברה שומעת – די לנו בזה.

תודה רבה. ד"ר יצחק קדמן.

אני רוצה להתחיל קודם בדבר שאולי יפתיע
אתכם, זה שבחים לאורט. אם אתם שומעים פה היום מה שאתם שומעים – מגיע לכם כל הכבוד. אני מוכרח לומר לך, קיבלתי מכתבים, גם מתלמידים וגם מהורים; ומעטים המקרים – ואני מצטרף בזה למה שאמר פה המפקח – מעטים המקרים שאתה קורא כאלה דברי שבח על בית ספר. אני אומר את זה בלי טיפת ציניות. אני אומר "כל הכבוד לצוות החינוכי שם", שאתה קורא – וזה לא דבר שיגרתי בימינו – שאתה קורא מילות שבח של הורים ותלמידים, לא רק על העניין של איך בית הספר מתנהל, אלא על הגישה האנושית. על הגישה הפרטנית לכל ילד, על ראיה כזאת, שאומרת, גם אם יש לך בעיות – יש לך סיכוי. ואני אומר, מי שקיים בית ספר כזה, מגיע לו כל שבח.

יחד עם זה, אני מוכרח לומר לך, מר חיים בן עמי, שאינני מבין מה עושים פה, לא אורט, שאולי להם יש נסיבות מקלות, כי זאת רשת וולונטרית, ואני מבין שלא קל לקיים בית ספר בתקציבים מוגבלים ומספר בתי ספר עם מספר תלמידים. אני פחות מבין את עיריית תל אביב, שדרך אגב, בשנים האחרונות, ובייחוד מאז שנכנס ראש העיר הנוכחי, מניפה את דגל הסגירה כדגל העיקרי שלה – היא הולכת לסגור את "בית הנערה", שזה מוסד יחיד במינו בארץ, כי הוא גם לא רנטבילי, והקרקע יקרה, ועוד יעשו עליה כסף, כי אנשי נכסי דלא ניידי רוצים את הקרקע. אני באמת אינני מבין גם את משרד החינוך. דרך אגב, הייתה לי שיחה עם השר, ואני אספר אותה פה. אני חושב שמישהו הזין את השר במידע לא נכון, כי הוא השווה לי את העניין הזה לבית הספר בקיבוץ געש, אם אינני טועה, שגם אותו עומדים לסגור בגלל מיעוט התלמידים. מי שמשווה את בית הספר בקיבוץ געש לבית ספר אורט-גאולה – כנראה שנתנו לו נתונים לא נכונים, אם הוא עושה לי השוואה כזאת. אני מתפלא על משרד החינוך, מפני שיש לי הרגשה שאנחנו חיים במדינת חלם, כי אם – אני יודע, למשל שבג'וינט ישראל יושבים על פרויקט חדש חדשני, שנקרא "סביבה חינוכית חדשה". ישבו כל המומחים ולאיזו מסקנה הם הגיעו? שבאוכלוסיות בסיכון, צריך להכין בתי ספר יותר קטנים. גאונים. ממציאים עכשיו. עוד מעט יפתחו את הפרויקט הזה, יסגרו פה, וימציאו פרויקט חדש. יעלה מיליונים, כי הגיעו למסקנה שבאוכלוסיות בסיכון צריך יחס אישי, צריך מסגרת קטנה. אנחנו מדינת חלם.

יש לנו כבר משהו שהצליח, ריבונו של עולם, אז הבה תראו. אפשר לתת לעניין הזה כל מיני שמות: זה לא סגירה, זה איחוד, זה הזזה, זה פתיחה מחדש. העובדות הן עובדות, ואני אומר, פחות משיש לי תלונות לרשת אורט, שיש לה הלחצים שלה, יש לנו בעיה קשה מאד בכלל, גם בתחום החינוך, גם בתחום הרווחה, כאשר המדינה ששה שעמותות וארגונים וולונטריים יעשו בשבילה את העבודה, ואחר כך, כשהם כבר אינם יכולים לשאת בזה, אומרים להם, נו, מה אפשר לעשות.

אני חושב שאם הסיפור של גאולה – ולא שמעתי עדיין אף מילה אחרת – לא מרשת אורט, לא מעיריית תל אביב, לא ממשרד החינוך – אם זה סיפור הצלחה, ואם אנחנו כל כך מצילים ילדים, ריבונו של עולם, למה לסגור את העסק הזה? יש ביטוי באנגלית: WHY FIX SOMETHING WHICH IS NOT BROKEN. למה לתקן משהו שהוא לא מקולקל? למה להרוס משהו מצליח? לאורט יש קושי תקציבי עם העניין? צריכים עיריית תל אביב ומשרד החינוך לסייע לה, לפני שנקים פרויקט שיעלה לנו פי כמה – לאסוף ילדים מהרחוב, לפרויקט ייחודי של בית ספר קטן, עם גישה אנושית. יש לנו. ריבונו של עולם, יש לנו. למה?

דרך אגב, האם זה נכון שהכתה של לקויי
השמיעה, של החרשים, אין עליה גירעון, משום כל אותם תקציבים נוספים שניתנים לבית הספר בגין אותם ילדים. האם זה נכון? אני שואל כרגע רק שאלה אינפורמטיבית, האם זה נכון, שלמעשה, הכתה של לקויי שמיעה היא מסובסדת?

זה לא צריך להיות ככה. תחשיב משרד החינוך
בנוי על כך שהחינוך של הילדים האלה לא
יהיה גירעוני.

הערה: יש להם יותר שעות.

8 שעות לתלמיד. זה יותר מפי3- מתלמיד רגיל.
רק שתבין, תקציב רגיל שתלמיד מקבל, נע בין 1.8 לבין 3.2 שעות . נדמה לי. תלוי באיזה מגמה, טכנולוגית וכדומה. תלמיד חרש, מקבל 8 שעות. עכשיו, הואיל ורוב התלמידים בגאולה, הם טכנולוגיים, בטח, אזי הם מקבלים סביב 2.5 שעות , משהו כזה, אז תעשה חשבון מה הפער בין 2.5 ל8- שעות. אבל הבה נתקדם - הזמן רץ. בבקשה, מנהלת בית הספר גאולה, הגברת לאה פאר.

אני עוסקת בהוראה כמעט 30 שנה. כל השנים
אך ורק באוכלוסיות הנמוכות. עבדתי כמורה בבתי ספר תעשייתיים, ניהלתי 10 שנים בית ספר תעשייתי, בארגמן ביבנה, ואני כ10- שנים נמצאת באורט-גאולה. אני רוצה לדבר בכלל, לחזק את מה שאתה אמרת. הדברים שנאמרו על אורט-גאולה – נאמרו. אבל אני רוצה להתמקד בעיקר על הנושא החשוב, הכואב, ועל זה צריך לתת את הדעת – בעיקר משרד החינוך – העניין של אותם תלמידים שמגיעים למסגרות שלנו, ועד כמה חשוב שהם יישארו במסגרות קטנות. מאחר שבאמת ניסיוני רב עם אותם ילדים, אני רוצה לומר לכם, שכדי להציל ילד, אנחנו צריכים להכיר אותו מקרוב, אנחנו צריכים לראות אותו מקרוב, אנחנו צריכים לחוש אותו, אנחנו צריכים לדעת להקשיב לו, ושיהיה לי זמן להקשיב. אני מייצגת כאן, כמובן, גם את כל המורים. במסגרות הגדולות אין כל אפשרות להגיע לאותם דברים שאני אומרת עכשיו.

אלינו לבית הספר מגיעים באמת ילדים שנשרו מהמסגרות הגדולות. אנחנו גאים לקבל אותם. הילדים שנשרו מהמסגרות הגדולות ומתקבלים לבתי ספר כמו שלנו - ויש עוד בתי ספר טובים, לא רק אורט-גאולה – המסגרות הקטנות. הילדים שמגיעים אלינו הם כאלה שיש להם בעיות מאד קשות בבית, מבתים מאד קשים ולא תומכים, יש ילדים שהלכו לאיבוד בכתה של 40 ילדים, והם ילדים נהדרים – אני לא מדברת כרגע על לקויי שמיעה, שזה פן אחר לגמרי – יש ילדים שהולכים לאיבוד, נעלמים, עם לקויות למידה שלא זיהו אותן ולא גילו אותן, וראה זה פלא, מגיעים למסגרות הקטנות – פתאום התמונות שלהם – לנו יש מגמת גרפיקה, אופנה ומינהל – התמונות שלהם מעטרות את המסדרונות; וכמו שאמרה הגברת חנה לבנדה, זה באמת נכון, האני שלהם. איפה אני, כילד, מה קורה לי, שפתאום אני מגלה את עצמי.

אינני מאשימה, חס וחלילה, את המורים בבתי הספר הגדולים. אינני מאשימה את המנהלים בבתי הספר הגדולים. בשום אופן לא. אני אומרת, ש"חנוך לנער על פי דרכו" – אי אפשר במסגרות הגדולות. זה בלתי אפשרי, עם כל הרצון הכי טוב שיהיה. עכשיו, עם כל הנושא של עקרון ההתמדה. הוא נהדר. בעקרון הוא נהדר, אבל האם הוא מתאים לכל ילד? כל ילד שאומרים לו, אתה נכנס בכתה ז', אתה מסיים בכתה י"ב, באותו בית ספר שנכנסת אליו – הייתכן דבר כזה? אנחנו כולנו דומים, זהים, מתאימים? איפה השונות של הילדים. לכן, אי אפשר בשום אופן שעקרון ההתמדה יהיה עקרון התמדה לכל ילדי ישראל, שייכנסו בכתה ז' ויסיימו בכתה י"ב. אין דבר כזה. זו הסיבה שהמסגרות שלנו, מסגרות בכלל, אני שוב חוזרת ואומרת, לא רק אורט-גאולה. אני שמחה שזו הבמה להציג את זה. להציג את דעתי בעניין. מסגרות כאלה, קטנות, חייבות להישאר. ההיפך, לפתוח יותר מסגרות כאלה. האמינו לי, אנחנו נציל יותר ויותר ילדי ישראל. האמינו לי. 30 שנה זה "לא הולך ברגל". אני עוסקת באמת הרבה שנים בזה.

דבר אחרון. אצלנו בבית הספר אין אלימות. אין אלימות. אני אומרת את זה בצורה מאד ברורה. אין אלימות. ושוב, המבנה הקטן, המסגרת הקטנה, וזוהי התוצאה.

תודה רבה לך.

שמי שירן. אני בכתה י'. אני רוצה קודם כל
להגיד שאנחנו, כתלמידים – אני מדברת לא רק בשמי, אלא בשם כולם. איכות – יש לנו איכות טובה מאד, ואנחנו אינננו מחפשים איכות יותר טובה מזאת. תראה, זה שבית הספר קטן – אנחנו לא מספר גדול של תלמידים שאנחנו צריכים בית ספר יותר גדול. אני בתור תלמידה שהגעתי לאורט-גאולה, לא באתי ישר לאורט-גאולה. יש לי אבא חולה, שאני הלכתי איתו, התרוצצתי איתו בכמה בתי ספר, ולא באתי ישר. הייתי בכמה בתי ספר, וזה לא שעה ולא שעתיים. הייתי שם, הלכתי, ביקרתי, ולא פעם ולא פעמיים. הלכתי מספר פעמים לבדוק באמת לאיזה בית ספר אני הולכת, כדי לא לנשור מהלימודים, ואני יודעת שאני רוצה להשיג לעצמי עתיד טוב. אני בתור תלמידה, לו הייתי רוצה ללכת לאורט "יד שפירא" הייתי באמת הולכת לשם מההתחלה ולא הייתי באה לאורט-גאולה. אני חושבת, בסך הכל, שאם יסגרו אותו, או יעבירו אותנו ל"יד שפירא", קודם כל, אני עצמי, ייגרם לי עוול, כי אני באתי מבית ספר גדול, ואני בשום פנים ואופן לא מאשימה את המורים, כן? אבל מורה אחת מול 35 תלמידים איננה יכולה להתמודד בשום אופן. כי זה מדבר, וההוא צוחק, וזה מפריע. ישנם אלה שיש להם קליטה מהירה, אמנם, והם מצליחים, והם נקראים הכי טובים בכתה. ישנם אלה שהם קצת פחות ברמה, והם אינם נקלטים בכתה של 35 תלמידים. אני הגעתי לבית ספר עם תעודה של 7 נכשלים. היום יש לי רק נכשל אחד, במתמטיקה, והצמידו לי מורה שהיא עוזרת לי, מבית הספר, מורה שתומכת בי. חוץ מזה גם שדלת המנהלת פתוחה בפנינו. אנחנו באים, יכולים לספר לה הכל, לשפוך את הלב שלנו, שלא תראה את זה בכל בית ספר. אנחנו ממש בבית הספר, כמו משפחה. אין אחד שאיננו מכיר. אני בתור כתה י', אני מכירה את י"ב ואת י"א, ואני תלמידה בסך הכל בכתה י'. בבתי ספר גדולים, אתה לא מכיר. אני מכירה כל שם ושם בבית הספר. אני ממש מכירה את כל התלמידים, וזה כמו משפחה. גם לקויי השמיעה. אינני חושבת שבבתי ספר גדולים הייתה לי ההזדמנות הזאת. היום, כתלמידה, אני יודעת גם לדבר בשפת סימנים. לא הכל. אני גם בלהקה של בית הספר.

הערה: להקה של שומעים וחרשים.

זה שילוב. פרויקט שילוב. וגם בתחילת השנה,
לא לפני המון זמן, היה טכס של זהירות בדרכים, שהשתתפתי בו, ואני גאה, ואני אומרת שזאת הפעם הראשונה. אף פעם, לא ביסודי, ולא בתיכון, וגם כשנכנסתי לחטיבה, אף פעם לא נתנו לי הזדמנות להשתתף בטכס. פה, יש לי ממש ההזדמנות להראות מי אני. באתי עם ראש מושפל; היום אני עם ראש מורם, ואני הולכת עם התעודה ממש בגאווה. אני חושבת שבתור תלמידים, שבאנו עם ציונים כאלה, ואם נכנסנו לבית ספר שהוא בית ספר קטן, אזי לא נכנסנו סתם. נכנסנו עם סיבה - שלא הולך לנו בבתי ספר גדולים. אנחנו נבלעים בחברה, נבלעים בכיתות. אנחנו יורדים בלימודים, ופשוט חבל, כי אחרת, לו אנחנו היינו באמת רוצים בתי ספר גדולים, אזי היינו עוברים.

לגבי ההכוונה שאתם דיברתם עליה, אני לא כל כך בטוחה, למה הם נותנים לך כמה שמות בתי ספר ואומרים לך, תלך תראה. אנחנו מציעים בית ספר כזה וכזה, כאילו חושבים שזה בדיוק מתאים לך. הם גם אינם נותנים לך את הגיבוי. הם פשוט מורידים לך את המורל. "אנחנו לא חושבים שזה מתאים לך".

תודה, שירן.

שמי אסתר, תלמידת בית הספר בכתה י"ב. אני
ושירן נציגות התלמידים; יש פה עצומה
שהתלמידים חתמו נגד סגירת בית הספר.

כל התלמידים חתמו?

כן.

למנכ"ל אורט, או לוועדה?

לוועדה. אני רוצה להגיד שאם ימזגו אותנו עם
אורט "יד שפירא" , אנחנו נהיה הרבה תלמידים בכתה, והסיבה שנפלטנו מבתי ספר קודמים, זה בגלל שהיו יותר מדיי תלמידים; אזי אין סיבה שנחזור על אותה הטעות עוד פעם. הכיתות המצומצמות, זה יותר נוח לנו.

תודה. מה שם אדוני?

שמי עמיחי יהודה, לא המשורר. בוקר טוב.
אני מהילה, הוועד הציבורי למען החינוך. בהילה אני עובד כ13- שנה. תפקידי הוא להנחות קבוצות הורים. אני רוצה לספר על הפנייה של ההורים מבית הספר אורט-גאולה. פנו אלינו, קיבלתי את הפנייה, ובהילה יש לנו גישה. הגישה האידיאולוגית אומרת, שבתי ספר תיכוניים צריכים להיות בתי ספר עיוניים. כשההורים אמרו לנו שהולכים לסגור את בית הספר שלהם, שהוא בית ספר מקצועי, אז אמרנו, מה רע? בסדר גמור. שיסגרו. אולי הולכים לפתוח בית ספר עיוני טוב? שיריץ את כל התלמידים לבגרות מלאה. מצויין. כאשר היכרתי את ההורים והיכרתי את התלמידים, הבנתי – שימו לב למה שנבלע כאן – בית ספר שפועל תחת המטריה של משרד החינוך, הולך לעבור, כחטיבה, לבית ספר תחת פיקוח של משרד העבודה, עם כל הכבוד למשרד העבודה. התלמידים ביד שפירא עובדים חצי שבוע, ובחצי השבוע השני הם לומדים, עד כמה שהם לומדים. אינני מכיר מישהו מפה, מהנוכחים בחדר הזה, שהיה מוכן שהילדים שלו, בגיל תיכון, יעבדו 3 ימים בשבוע.

הדיון פה היום בכנסת, הולך – אולי צריך ללכת לוועדה אחרת, אולי הדיון מתאים לוועדת הכלכלה. הפתרונות שרשת אורט הולכים להציע, הם לא פתרונות חינוכיים. הם פתרונות כלכליים. הפתרונות היחידיים ששמענו עליהם היום, הם פתרונות של סגל ההוראה של בית הספר. ואכן מגיע להם כל הכבוד. וגם לרשת. אני מצטרף לידידי מר יצחק קדמן, בעניין הזה שמגיעה פה תעודת כבוד לרשת אורט. צריך להצדיע להם. צריך לשמוע את התלמידים. אם הפתרון שרשת אורט הולכת להציע איננו פתרון חינוכי, אלא הוא פתרון כלכלי, אפשר לסגור את כל בתי הספר שהגברת חנה לבנדה אכן קראה מן הכתב, ובזה "לסגור" את התלמידים.

הוחלט לסגור את כתה ט'. לא היה שיתוף של ההורים בעניין הזה. זו הייתה גזירת גורל מבחינתם. לא ייתכן מהלך כל כך דרמטי בתל אביב, ללא שיתוף של ההורים. ואנחנו בשנת 2000, בכל מקום אחר, אם היו נגרמים כאלו עוולות לילדים או להורים, הדברים היו צועקים עד לב השמיים. ההורים הם חלק חשוב מאד גם ברשת אורט. אני רוצה להודות באמת לתלמידים ולתלמידות. אני רוצה להודות להורים. כל הכבוד להם. פשוט כל הכבוד להם.

או קיי. אני חושב שהמסר ברור. לפני משרד
החינוך ביקש לדבר, אם זה על דעתך, סמנכ"ל
רשת אורט, מר משה קרפל. בבקשה.

אני רוצה כמה הערות בהמשך לדברים
שנאמרו. קודם כל, הכיתות תשארנה קטנות
ובית הספר ימשיך-

אבל הודעתם שתמזגו את זה באיזשהו שלב.

עד אשר הוא ייבלע.

תסלח על ההערה. איך הכיתות יהיו קטנות?
אתה ממזג ילדים שלומדים שלושה ימים
בשבוע-

אני לא ממזג. רבותיי.

הערה: במפורש נאמר שאתם, בשלב כלשהו, תמזגו
את בית הספר.

סליחה, גבירתי, לנו יש רשות לקרוא קריאות
ביניים. לך אין רשות כזאת.

אדוני היושב ראש, נתת לי רשות דיבור; אני
מבקש 3 דקות.

בבקשה. אתה גם תיאלץ לסבול קריאות
ביניים.

בסדר. אבל 3 דקות. המתכונת,
התפיסה החינוכית והייחוד אינם משתנים. מספר הילדים בכתה לא ישתנה. תכניות הלימודים של משרד החינוך-

מה אתה מרוויח?

אני חוסך באדמיניסטרציה, למשל.

איזו אדמיניסטרציה אתה חוסך? בכוחות
ההוראה אתה לא חוסך, כי אתה משאיר
את אותו הגודל. הסבר לי, איך אתה חוסך באדמיניסטרציה?

אני אסביר לך; אני רק רוצה לומר קודם
את מה שרציתי. אני רוצה להאיר זווית אחרת לגמרי. לא כלכלית. אנחנו יושבים ומסתכלים ורואים 5-6 שנים ברציפות שיש שני בתי ספר, שניהם טובים ונותנים מענה חינוכי מצויין אליבא דכולא עלמא, לאוכלוסיות ילדים מסויימות. אנחנו רואים ששני בתי הספר האלה הולכים ומתחסלים מול עינינו. נשב ונמתין – הם פשוט יתחסלו.

רבותיי, הערה לחגי יהודאי. בבקשה.

לכאורה, באתי לכאן עם עמדה של משרד
החינוך שסוברת שבית ספר, שהוא חטיבה עליונה, והוא מוכר כלא רשמי; אם יש הסכמה בין הבעלות, שהיא וולונטרית, ובין עיריית תל אביב על מתכונת מסויימת של העברה, שלא תפגע באוכלוסיית התלמידים, וזה מה שהוצהר ונאמר לנו כשלמדנו את הנושא לקראת הישיבה, אזי לכאורה, אין בזה פגם, וזה יכול להיות בסדר. מה שמדאיג אותי לאחר שמיעת הדיון, הן שתי נקודות:

I. מה יהיה, באמת, עתידם של התלמידים החרשים וכבדי השמיעה, בקונסטלציה החדשה?

II. השילוב העתידי עם בית הספר אורט "יד שפירא". אני אחראי, בין השאר, במשרד החינוך, על תהליך ההעברה של בתי ספר תעשייתיים ממשרד העבודה למשרד החינוך. זה תהליך שהוא מורכב מאד, לא פשוט וקשה, ויש פה הרבה מאד בעיות תפעול ובעיות חינוך שאינן מוצגות כאן.

מה שאני רוצה להציע - בקצרה, אינני רוצה להכביר במילים - שהנושא שקשור בהבטחת עתידם ומסגרת הלמידה החינוכית של התלמידים, בקונסטלציה החדשה, ייבדק מחדש עם צוות משותף של המטה במשרד החינוך, המחוז, עיריית תל אביב ואורט.

תודה. רבותיי, אני רוצה לומר את דבריי
בקצרה, ואז תוכלו להגיב. התמונה שעולה פה, אני מוכרח לומר לך – אני הרי באתי לדיון, ובגילוי אמרתי, אינני בקיא בפרטים. אני באמת לא ידעתי. לא בררתי קודם, לא הרמתי טלפון לאף אחד. רק ראיתי את הידיעה. אני מוכרח לומר – אני מכיר היטב את רשת אורט מלפני ולפנים, יותר טוב ממך, מר חיים בן עמי. אני לא מכיר את הסמנכ"ל, אבל אני כמעט בטוח שגם יותר טוב ממנו. אתה יודע מה, אני מוכן לעשות תחרות. אני לא יודע כמה זמן הסמנכ"ל עובד. מה שאני רוצה לומר לך, שהרציונל החינוכי הוא מאד פשוט. תלמידים אינם מתאימים את עצמם לבית ספר. בית ספר מתאים את עצמו לתלמידים. זה הרציונל המאד פשוט. כל ההצלחה של בית ספר תיכון גאולה, היא שזה בית ספר שידע להתאים את עצמו לתלמידים. כל תכניות האי-הנשרה והשילוב, ככל שהן יהיו מוצלחות, אף פעם לא יוכלו להיות מוצלחות במאת האחוזים, כי בית הספר המקיף, הגדול, איננו יכול להתאים את עצמו אל התלמידים. לכן, התכנית הזאת, להעביר אותו ל"יד שפירא", היא תכנית חינוכית לא נכונה. כי בית ספר "יד שפירא" הוא עם רציונל חינוכי אחר, ואם אומר פה הסמנכ"ל שבעצם משאירים את אותן כיתות, אז גם לא חוסכים שום דבר. 90% של העלויות הן עלויות הוראה; אזי אם ב90%- של עלויות הוראה, אתם משאירים הכל אותו דבר, כי אז אתם גם אינכם חוסכים שום דבר. עלויות המינהלה הן שוליות לחלוטין, ובגלל עלויות מינהלה, שנגיד שיש, שחוסכים מזכירה של בית ספר, זו טעות לסכן 200 תלמידים.

שגם לא יישארו 200 תלמידים. בוודאי שלא. כי עיריית תל אביב נוקטת, לדעתי, מדיניות לא נכונה. אני לא בעד מדיניות עיוורת של התמדה. יש תלמידים שצריך להמליץ בפניהם לא ללמוד באותו בית ספר. לעודד את בתי הספר להעביר אותם לתיכון גאולה, כי בית הספר הרגיל איננו מסוגל להתמודד איתם. הם עלולים להיות בנשירה סמויה. הם רשומים בבית הספר, הם באים כל יום, אבל לא מצליחים ולא משיגים. הם גורמי האלימות בבית הספר. אני מציע לכם לשקול את הדבר הזה.

מה שאני רוצה להציע, כסיכום, אם מקובל על רשת אורט שאנחנו ממליצים בפניכם לבדוק מחדש את ההחלטה, לאור ההמלצות החינוכיות שנשמעו כאן, לאפשר את קיומו של בית הספר ולפתוח את הרישום מחדש. אם אפשר, אנחנו איננו רוצים כרגע אלא לבקש מכם רק לשקול מחדש. תשקלו חודש ימים, ששים יום, בואו אלינו עוד חודש ימים, עוד ששים יום. הבה נגיד שתשקלו 30 יום עם עיריית תל אביב, עם משרד החינוך, ששמע פה גם כן את הדיון, ואני מאד מודה לדבריו הכנים של מר חגי יהודאי, שנחשב בעיני באמת למחנך עתיר ניסיון; שבא עם דעה אחת, ותוך כדי מהלך הדיון, פתאום התבררה תמונה חדשה. אני מאמין שגם לך, מר חיים בן עמי, מהדיון שהתקיים כאן, בכל זאת דברים נשמעו. אני מציע לכם לשקול את ההחלטה הזאת מחדש; ונקיים דיון נוסף בעוד 30 יום, כדי שזה לא יהיה מאוחר לקראת הרישום לשנה הבאה. אנחנו ממליצים בפניכם להקשיב היטב, להיות קשובים לצרכים שבית ספר צריך להתאים את עצמו לתלמידים, ולא תלמידים צריכים להתאים את עצמם - אם זה מקובל עליך.

אני רוצה רק להוסיף דבר אחד. אני קורא
למשרד החינוך וגם לעיריית תל אביב ולמשרדים האחרים הנוגעים בדבר, אם יש צורך לתרום לעניין זה ולשכנע את אורט. לעשות כל דבר-

הואיל ואני מכיר את הדינמיקה, אזי אני
אומר לך ששלושת הגורמים האלה-

אני רק רוצה לומר לך, שאני גם לא שמעתי,
אני לא ידעתי אפילו על גאולה תל אביב, ולאחר ששמעתי ואני יודע לשמוע עדויות כאלה ואחרות, אין לי כל ספק שיש פה איזה שהוא מעשה טירוף. יש דבר טוב, ואנחנו הולכים לבטל אותו. כנראה שהיה צריך שיהיה ראש עיר, מנהל חינוכי, כדי להביא להחלטה כזאת. זה בלי שום קשר פוליטי, אני אומר את זה, בצורה הכי ברורה. כנראה שהיה צריך מנהל בית ספר להיות ראש עיר, כדי לקבל החלטות כאלה.

מר ריבלין, אפשר שוועדת החינוך תהיה
פסקנית. אני אומר, בואו, אני חושב שדברים לפעמים נשמעים בעד עצמם. משרד החינוך, עיריית תל אביב, רשת אורט, שמעו את הדיון היום. אני אומר, הבה נאפשר להם עוד 30 יום.

מאה אחוז. צריך לנסות לקרוא לשר. אולי
להוציא מכתב מטעמנו לשר.

רבותיי, יש לנו עוד שתי דקות. קודם כל,
עיריית תל אביב בדקה.

חשוב לי שמר ריבלין ישמע. אני רוצה
להגיד דבר אחד. התחלתי בתחילת דבריי ואמרתי שבית הספר נותן שירות מצויין. עיריית תל אביב לא ביקשה לסגור את בית הספר.

גברת גילה קלדרון, אם יש לך מה להוסיף –
תוסיפי. דברים שאמרת – אמרת.

יש לי להוסיף דבר אחד, והוא מאד
משמעותי. תראה, אני חוזרת ואומרת, חשוב לי להדגיש, כי אנחנו, כעירייה, היינו מוכנים וגם מוכנים היום להמשיך לקיים את בית הספר. אנחנו איננו יכולים להכריח את רשת אורט.

אתם לא מהאומות המאוחדות. אתם צריכים
לנקוט עמדה. אתם צריכים להיות הסנגורים של התלמידים הלא משיגים. אתם צריכים להיות הסנגורים של אותו תלמיד מהנשירה הסמויה. את צריכה להיות סנגור של אותו תלמיד שרוצה להגיע לבגרות, ואת יודעת שהוא לא יגיע לבגרות בבית ספר של 800 תלמידים, עם 40 תלמידים בכתה. את צריכה לנקוט עמדה. את אשת חינוך. את צריכה להגיד מה רצוי לילדים, מה טוב לילדים. את אינך יכולה לשבת מהצד ולהגיד, אנחנו נראה. לא כך. זו דעתי, ואשמח אם תשקלי אותה.

אני בהחלט אשקול את דעתך.

גם משרד החינוך. אני מאד שמח על דבריו של
מר גרנות, אבל יש הנהלת משרד החינוך, יש פה אגף לחינוך על-יסודי, אתם גם לא מהאו"ם. אתם צריכים גם לומר את דברכם, בצורה ברורה, בתוך הדיונים. מנכ"ל רשת אורט, מר חיים בן עמי, בקצרה, בבקשה.

אני רוצה לעבור על כמה דברים, בקצרה, כי
אנחנו גולשים לדיון האחר. קודם כל, אני רוצה לומר, כדי לשמש לרגע סנגורו של ראש עיריית תל אביב דהיום; ההחלטה נפלה אצל ראש עיריית תל אביב דאז. זאת אומרת, ההחלטה נידונה כבר לאורך של 4-5 שנים, והיא גם מתמשכת בפועל לביצוע לפחות 3 שנים, כי שמעתם פה מההורים, שתלמידי י"א ותלמידי י' – כאשר הם הגיעו לבית הספר, ההורים חתמו בידיעה שזה תהליך-

סליחה רק רגע. תראה, זמננו תם. מה שאני
מבקש כרגע ממך, זה לומר את עיקר התוספת, הכל במסגרת דקה, דקה וחצי, וגם תאמר אם אתה מוכן להתייחס להצעתי.

קודם כל, הצעתך - בתור יושב ראש ועדת
החינוך של הכנסת ואיש חינוך עתיר שם ותואר - היא מקובלת מראש. אבל אני רוצה לבוא ולומר, רבותיי, בין דברי השבח לאורט, נשמעה גם הרבה ביקורת לאורט; ואני רוצה לבוא ולומר, רשת אורט איננה מלמדת אף תלמיד בבית ספר תעשייתי בצורה של 3 ימי עבודה ו3- ימי לימודים – שקר וכזב. ב"יד שפירא", מיעוט התלמידים – 4 ימי לימודים ויומיים עבודה. מרב התלמידים – 5 ימי לימודים ויום עבודה. הישגיהם בבגרות אינם נופלים אלא עולים על הישגי אורט-גאולה. עולים. וזה – אני מצהיר פה לפרוטוקול – בגניבת דעת של המערכת הממלכתית, רשת אורט מובילה את זה על 4,500 תלמידי בתי הספר התעשייתיים. רשת אורט הובילה את המשבר שחייב את משרד החינוך להתחיל לקלוט בתי ספר של משרד העבודה, וכך אנחנו עושים ב"יד שפירא". בבתי הספר התעשייתיים אין כיתות של מעל 21 תלמיד. אף כתה לא מעל 21 תלמיד. בבית ספר אורט-גאולה, יש כיתות של תת-איכלוס. יושב פה מר ניסן רז. 12 תלמיד בכתה, 14 תלמיד בכתה. אין יכולים לאכלס כתות כאלה. אי אפשר לנהל כתות כאלה. מדובר על בתי ספר עם כתות של לא יותר מ21- תלמיד. רשת אורט חרתה על דיגלה לא נטישת הנוער החלש. חרתה על דיגלה שכל הנוער, בירוחם, בחצור הגלילית, היום בגאולה או ב"יד שפירא", חייבים, לצד חינוך טכנולוגי, אדוני, כי זו הדרך להכשיר אותם לעתיד, להשיג הישגים בבגרות. לא כולם מסוגלים להגיע לבגרות מלאה עד סוף י"ב. את כולם – אנחנו מובילים את זה גם בפרויקט הילה של נוער מנותק; ולכן השיקול הוא פדגוגי- מקצועי.

אני רוצה לסכם את הישיבה:

I. ועדת החינוך והתרבות מברכת את רשת אורט, את מנהלת בית הספר ואת הצוות החינוכי של בית ספר תיכון אורט-גאולה, על ההישגים החינוכיים והלימודיים הטובים, כפי שנשמעו מגורמי משרד החינוך, ההורים והתלמידים.

II. ועדת החינוך התרשמה מאד מהנימוקים החינוכיים, הגורסים את המשך קיומו של בית הספר לתשס"א, שעיקרם מבוסס על יכולתו של בית הספר להתאים את עצמו לצרכים החינוכיים של התלמידים.

III. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך, מעיריית תל אביב ומרשת אורט, לקיים דיון חוזר באשר לעתידו של בית הספר, תוך 30 יום, ומבקשת להמציא לוועדה את סיכום הדיון.

תודה רבה חברים. הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:20