פרוטוקולים/ועדת חינוך/1105

1
הוועדה לחינוך ולתרבות
מיום 31.1.2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1105
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 63
מישיבת הוועדה לחינוך ולתרבות
שהתקיימה ביום ב', כ"ד בשבט התש"ס, 31/1/2000, בשעה 10:30

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
רובי ריבלין
רחמים מלול
יהודית נאות
אליעזר כהן
רמזי חלבי
גנדי ריגר

משרד החינוך:
זהבה שמש – מנהלת המחלקה ליזמות ומשימות חינוכיות באגף
לחינוך יסודי
אלון גלבמן – מפמ"ר תיירות במינהל מדע וטכנולוגיה
יעל דרורי
יעל פרבר – מתאמת השר לכנסת ולממשלה

טובה קלמן – מנהלת אגף הכשרה במשרד התיירות ורשות
מוסמכת למורי דרך
דוד קוסט

איתן וגלדמן

רמזי חלבי – ראש מועצת דלית אלכרמל
חיים אסולין – מנהל מחלקת החינוך בעיריית עכו
גבי קדוש – ראש עיריית אילת

אילנה בן ששון – מורה בבית ספר נתניהו בירושלים
אילה פרישקולניק – מנהלת בית ספר ברטוב ברעננה
רחל בן יעקב – מלוות ניסוי בבית ספר ברטוב ברעננה
אביבה רייפלר – מנהלת בית ספר ארליך בטבריה

גיא דוד – תלמיד בית הספר נתניהו
הילה דוד – תלמידת בית הספר נתניהו
אפרת שחורי – תלמידת בית הספר ברטוב ברעננה
מאיה סנדק – תלמידת בית הספר ברטוב ברעננה
נעמי אולמרט – תלמידת בית הספר ברטוב ברעננה

יואל מנספלד – החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה
יוסי גראו – אגודת מורי הדרך
ענת שחורי – יו"ר ועד ההורים המרכזי בית ספר ברטוב רעננה
דליה שטנצלר – מנהלת מכון יעדים
בילי שטראוס סולומון – מרכז יזמות
ינוש דמון – יו"ר הוועדה להכשרה מלונאית

חינוך לתיירות בישראל

יהודית גידלי

רקורד שירותי הקלטה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה
לחינוך ולתרבות בנושא החינוך לתיירות בישראל, ואנחנו מקדישים את הישיבה לנושא זה במסגרת יום התיירות בכנסת. אנחנו חושבים שהחינוך צריך להיות מעורב בכל נושא שיש בחיי החברה, ואי אפשר שנושא יעמוד על סדר יומה של החברה מבלי שיעמוד גם על סדר יומה של מערכת החינוך, שהרי מערכת החינוך היא אספקלריה נאמנה של הנעשה בתוך החברה.


כולנו יודעים שיש למדינת ישראל שאיפות נכבדות בתחום התיירות. כולנו מודעים לכך שמדינת ישראל מעוניינת להיות מדינת תיירות, במובן זה שהיא תקלוט תיירים רבים במדינת ישראל. כולנו מודעים לאוצרות הרבים של היסטוריה, טבע ונוף שיש למדינת ישראל, ובוודאי יש עוד הרבה מאוד מה לעשות בתחום הזה, וגם כמובן למערכת החינוך; קודם כל שהתלמידים יבינו שחלק מהאוצרות שיש לנו במדינת ישראל זה אוצר התיירות, היותנו ארץ תיירות, וכאזרחים בוודאי היינו רוצים שהילדים שלנו יתחנכו לא רק להשתלב בתעשיית התיירות, אלא גם להסביר פנים כראוי לתיירים.


אנחנו יודעים שבתוך מערכת החינוך מטפלים בכך. יש מפקח מרכזי לנושא הזה, מפקח מרכזי לתיירות במינהל מדע וטכנולוגיה, מר אלון גלבמן, וישנה כאן גם הגברת זהבה שמש, שהיא מנהלת המחלקה ליזמות ומשימות חינוכיות באגף לחינוך יסודי - וגם כמובן משרד התיירות, שהוא בעל העניין. יש לנו באמת אורחים רבים כאן היום, שנשתדל לתת להם תשומת לב במסגרת הדיון, ומאחר שיש משתתפים רבים, נשתדל לתת רישות דיבור.

נמצאים כאן מפקחים ממשרד החינוך, הזמנו
לכאן ראשי ערים, מדלית אלכרמל שהם שותפים איתנו, וראש עיריית אילת ונציגים מתעשיית התיירות. הרעיון הוא להציג בפניכם מאוד בקצרה את הרציונאל שעומד אחרי התוכנית "חינוך לתיירות". השאיפה שלנו היא מדינת תיירות, כפי שאתה הצגת, ואת ההצגה הטובה נתחיל ברשותך בילדים. זו עדות של מה עשתה התוכנית בבית ספר, לבית ספר, לפרט, לקהילה ולאוכלוסייה בכלל.


הרציונאל בבסיס העניין, כפי שאמרתי, אני מנהלת אגף הכשרה, אחראית לקורסים לתיירות. המנדט שלי זה השבחת כוח האדם בתיירות. אני שותפה יחד עם התעשייה בקורסים לעובדי התעשייה גם בבתי מלון, למורי דרך, לסוכני נסיעות. חשבנו שנכון יהיה להתחיל בתוכנית לחינוך לתיירות מהגיל הרך, כאשר הרציונאל הוא מודעות לתרומת תעשיית התיירות לכלכלה ולחברה.


יש לנו בית ספר ניסויי בברטוב רעננה; נמצאים כאן הילדים. יש לנו כאן ילדים מבית הספר נתניהו מירושלים שהתחילו את הפרוייקט בשנה שעברה, וישנה כאן מנהלת בית ספר ארליך בטבריה, שהתחילה את הפרוייקט לפני כארבע שנים.


חשוב לציין שמשרד התיירות אינו בא להחליף את משרד החינוך; אלא באנו ברעיון, והרעיון הוא להשתלב במערכת החינוך בתוך מספר שנים, כשהתוכנית תשולב בתוכניות הלימודים; וזאת הבקשה שלנו בעצם מהוועדה, בסוף דיון קבלת ההחלטות, משרד התיירות לאט לאט ייצא מהתוכנית - וישאיר בעצם את כל תוכניות הלימוד למערכת החינוך.

אני רוצה להעביר עכשיו את רשות הדיבור
לבתי הספר.

אספר בכמה מילים על הפרוייקט, ואתן
את רשות הדיבור לילדות. אני חושבת שהן עושות את זה נפלא. בית ספר ברטוב הוא כבר ארבע שנים בית ספר ניסויי. ארבע שנים הוא עוסק בתיירות ארץ ישראל, והחינוך שלנו הוא חינוך לשייכות, לגאווה, וכולל את כל ארץ ישראל; אנחנו מדברים על המשאב התיירותי שהוא משאב כלכלי, תרבותי וחברתי, שאנחנו מטפחים בתלמידים.

אני תלמידת כיתה ו'. כיתה א', כשהם נוסעים
לטיולים, ההורים שלהם כותבים איפה הם היו, ומה הם עשו, והם מביאים את זה למורה, והמורה משכתבת את זה ועושה להם על זה עבודות לכיתה. הם עושים אלבום, וכל ילד קורא על הטיולים של האחרים והמלצות. במפה שלהם בכיתה הם מחברים חוט מרעננה למקום שאליו נסעו כל פעם. אם הם נסעו לחיפה, הם מחברים חוט לחיפה, והם שמים שלט איפה הם היו. גם במתמטיקה הם משלבים את זה, כשהם פותרים בעיות שונות. כשיש להם לפעמים לפתור בעיות, במקום להתייחס לילדים או לחפצים דוממים, הם הופכים את זה לתיירים. נותנים להם בעיה למשל, יש לכם עשרים תיירים, ואתם צריכים להכניס אותם לשני אוטובוסים, איך תעשו את זה?

אני תלמידת כיתה ג', ואני אספר לכם גם
על כיתה ב'. בכיתה ב' הנושא הוא המוזיאון. התלמידים מתמקדים בשלושה אנשים חשובים, ראובן, ביאליק ובן גוריון; הם נוסעים לבתים שלהם, ואחר כך בכיתה הם כותבים אם המקום היה נקי, מה היה בו, ואז הם כותבים מה אפשר להוסיף לבית, ואיזה אמצעי פרסום אפשר לעשות.

יפה מאוד. את כבר נסעת לבתים האלה?

כן, בשנה שעברה. בכיתה ג' הנושא הוא
תיירות אקולוגית ומדברית. בחרנו בנושא הזה בגלל שהמדבר הוא חלק גדול מאוד מהארץ שלנו, וגם בגלל שהשנה אנחנו לומדים את ספר שמות, וזה גם הנושא בתנ"ך. אחר כך למדנו על הסביבה, ויצאנו לחצר של בית הספר ורשמנו את כל מה שאנחנו רואים, למשל: עצים וצמחים, ואז כל תלמיד מיין לבדו את כל מה שהוא כתב לפי מספר נושאים. מיינו את כל המילים על הלוח לפי מרכיבי הסביבה. אחר כך עשינו שוק מקורות, שיש בו מקורות מידע על חיות ומרכיבי הסביבה שקיימים במדבר. כל תלמיד בחר דבר אחד, ועליו יש לו שאלת חקר איך הוא מסתגל לסביבת המדבר, והוא גם צריך לפרק את הנושא לשאלות קטנות ולהוסיף עוד מידע על מה שהוא בחר.

רוב התלמידים אינם לומדים ממקראות
או מספרים. אנחנו לומדים גם מטיולים בשטח, יוצאים למדבר, אנחנו לומדים ורואים וגם קצת לומדים מהמקראות לצורך עזרה.

יפה מאוד.

אני תלמידת כיתה ה', ואני אסביר על
כיתות ד'. הנושא של כיתות ד' הוא רעננה כעיר תיירותית. הנושא הזה מחולק לשלושה שלבים. השלב הראשון – ללמוד על העבר של רעננה, לפי מכתבים של המייסדים שגרו ברעננה, ושהם בעצם ייסדו אותה. לפי המכתבים האלה לומדים על רעננה. גם הוותיקים באים אלינו, ואנחנו מראיינים אותם ושואלים אותם שאלות על איך היה ברעננה, מה היה ברעננה. בעצם אנחנו לומדים על העבר של רעננה וכך מגלים איך הייתה פעם רעננה וכל הדברים שבעצם אף פעם לא ידענו עליהם. במסגרת של נושא העבר, אנחנו לומדים גם על ארכיאולוגיה. יש אתר קטן ברעננה שנקרא חירבת אזון, שאנחנו עושים פה פעילות קטנה, ואנחנו לומדים מספר שיעורים עם מדריכה על הארכיאולוגיה.

מה יש שם בחירבה הזאת?

זהו תל שהיו שם כמה שכבות, ואנחנו
עושים שם פעילות עם המדריכה.


לאחר מכן יש שלב ההווה, שזה בעצם מה שקורה עכשיו ברעננה. אותו אנחנו לומדים על ידי מקומונים, ואנחנו יוצאים עם ראש העיר מר זאב ביילסקי, לטיול ברחבי רעננה; הוא מסביר לנו, ואנחנו גם מאוד מעריכים את זה שהוא איתנו, והוא תמיד עוזר לנו בבית הספר; והוא מוכן להתרים, ובבית הספר אנחנו מאוד מאוד אוהבים אותו. אנחנו יוצאים החוצה לרחוב ושואלים אנשים כל מיני שאלות של סקרים; כך אנחנו גם לומדים מתמטיקה. אנחנו שואלים מהי שביעות הרצון מהחיים ברעננה, מהי איכות החיים, איזו עיר נופש מועדפת, מהו מקום הנופש המועדף, ואיזה סוג נופש.


השלב השלישי שאנחנו מגיעים אליו הוא בעצם האם רעננה יכולה להיות עיר תיירותית; אנחנו אוספים את כל הנתונים ובודקים אם רעננה יכולה להיות עיר תיירותית.


בשנה שעברה גילינו שרעננה איננה יכולה להיות עיר תיירותית משתי סיבות: הסיבה הראשונה שאין בה מספיק אטרקציות מיוחדות שאפשר לבלות בהן, והסיבה השניה שחבל להרוס את איכות החיים ברעננה, כי ברעננה יש איכות חיים גבוהה.

מה הקשר? התיירות מקלקלת את איכות
החיים של התושבים?

זה מביא קצת יותר תחבורה. אנחנו גם בדקנו
שאין די מקום לחניות לתחבורה, שזה הורס וזה מקלקל. למדנו שגם אין אטרקציות, ושזה קצת יותר מזהם. ברעננה האנשים מרוצים. התיירות מביאה ליותר עומס וליותר מהומה מאשר כשיש איכות חיים אחרת.

זה מה שאתם לומדים, שלא כדאי להביא
תיירים?

אנחנו איננו לומדים שלא כדאי להביא
תיירים. אנחנו אומרים שאם יש בעיר איכות חיים גבוהה, חבל להרוס אותה.

אז גם ירושלים. הירושלמים יגידו שהם רוצים
איכות חיים טובה. הם אינם רוצים תיירים.
מה יהיה?

ברעננה אין אטרקציות, ואין מקומות.

למה החלטת ללכת לבית הספר הזה?

זו לא ההחלטה שלי. כשאני באתי לשנה
הראשונה זה לא היה בית ספר לתיירות. בשנה השניה זה נהפך לבית ספר לתיירות; ואני חושבת שרוב התלמידים, גם אחותי שיותר גדולה, אוהבים ממש את בית הספר, שזה לא בית ספר רגיל; זה באמת מעניין ואין צריך לבחור את זה. פשוט אתה בא ולומד בסביבת חיים שונה.

תודה רבה.

זאת תוספת של שעות, העשרה. באיזו
מסגרת זה?

אנחנו מיסדנו את הלימודים, ואנחנו יכולים
לבקש מהמייסדים שכוללים את הנושא הזה. נכנסים כאן היסטוריה, גיאוגרפיה, הבנת הנקרא ולימודי המקרא. זה מיקוד למידה שאנחנו לוקחים את מרבית השעות ההומניות, מלמדים דרך יסודות ומארגנים את נושא התיירות.

האם המורים עברו השתלמות מיוחדת?

המורים עברו השתלמות מיוחדת, ויושב מולי
מר יואל מנספלד, שהיה היועץ האקדמי של בית הספר בזכות משרד התיירות.

יש ברעננה בית ספר שהוא בקשר עם יהדות
ארצות הברית.

זה בית ספר על יסודי.

לשאלתך, יש לנו אינטרנט מאוד מפותח בבית
הספר, ואנחנו בקשרים עם קהילות בעולם ועם אי-מיילים. הם כותבים לנו, ואנחנו כותבים להם. הם באים לביקורים.

פה אין החלפות של תיירות, למשל ספציפית?

אנחנו מתעסקים, א' בתיירות פנים, יצרנו
קשר עם דלית אלכרמל, ואנחנו בקשרים
מאוד טובים.

בעצם הם חוזרים למקצוע עתיק יומין,
הכרת הארץ.

אם הילד גר באזור הרישום, בית הספר חייב
לקלוט אותו.

זה תלוי גם מאיזו שכונה הוא.

רשות הדיבור עכשיו לבית ספר נתניהו.

אני מורה לאנגלית, רכזת אנגלית, רכזת
פרוייקט תקשורת מחשבים. השנה יזמתי והקמתי מרכז לתייר הצעיר בבית ספרנו. אנחנו בית ספר לתקשורת, ועם הכניסה למיליניום החדש לקחנו על עצמנו להיות גם בית ספר לתיירות. אני מוצאת חשיבות גדולה מאוד בחינוך הדור הצעיר והבאת הילדים לחשוב במושגי תיירות. אני מאמינה שהשילוב של חינוך ותיירות מטפח שיפור נורמות התנהגות כלפי תייר ואתר. התלמידים שלנו מפתחים מיומנויות חקר ויזמות. התלמידים מטפחים אחריות, מפנימים הכרה בתרומתה של התיירות, וכל הדימוי של ענף התיירות עולה בעיניהם לאין ערוך.


דרך הילדים שמסבירים את פניהם לתייר, וכבר ביקרו אצלנו תיירים בבית הספר, מקבל ענף התיירות דימוי חיובי; והילדים שלנו, אני מקווה בעתיד, יראו את העבודה בתחום התיירות באור חיובי, ואנחנו נרוויח כוח אדם איכותי יותר.


לחינוך לתיירות יש השלכות חיוביות מרחיקות לכת, החל בחיזוק הקשר לארץ וכלה בערך אוניברסלי. התיירות מאוד מפעילה את הלמידה, זאת למידה חווייתית רלוונטית ואמיתית. השילוב של תקשורת מחשבים ומרכז לתייר הצעיר מזמן לתלמידים שלנו שימוש בשפה האנגלית דרך האינטרנט ודרך האי-מייל, והיום במרכז לתייר הצעיר יש פשוט מפגש בלתי אמצעי עם ילדים שמגיעים אלינו מרחבי העולם. כבר ביקרו אצלנו תלמידים מגרמניה. התלמידים שוחחו איתם. יש לנו כאן שני נציגים שיספרו לכם על החוויות האדירות, על הדימויים שהיו להם, על המחשבות שהיו להם לפני, תוך כדי ואחרי הביקור. בשבוע הבא מגיעה אלינו ממיזורי מורה שנמצאת איתנו בקשר התכתבות דרך האי-מייל. מאוד נשמח אם בעתיד הקרוב נצליח גם לארח בבית ספרנו ילדים ערביים. נשמח מאוד אם השלום יתחיל במגרש הכדורסל בבית הספר שלנו, כשהילדים ישוחחו ביניהם באנגלית. ערבית עדיין אין לומדים בבית הספר שלנו.


התלמידים מאוד נלהבים ללמוד את השפה האנגלית ורואים שהכלי הזה של השפה פותח להם הרבה דלתות; הם סופגים רשמים וחוויות.

איפה ממוקם בית הספר?

בית הספר נמצא בשכונת רמות א' בירושלים.
זה בית ספר על שם יהונתן נתניהו, בית ספר יסודי. מיותר לציין שרמת האנגלית של התלמידים שלנו שמגיעים לחטיבה הגבוהה, היא גבוהה בהרבה מרמת הדרישה.


אני מוצאת שהתלמידים מגלים את הפוטנציאל התיירותי העצום של מדינת ישראל, וכך מתחזקת אצל התלמידים תחושת השייכות לארץ.

תודה רבה. יש לנו פה שני תלמידים תאומים,
גיא והילה.

יש לנו המרכז לתייר הצעיר, שבו אנחנו
עושים את החינוך לתיירות, ויש לנו המון מפגשים עם ילדים מגרמניה, ואנחנו נפגשים עם כל מיני ילדים מהעולם. יש לנו עוד מעט פגישה עם המורה ממיזורי. אנחנו מתכתבים איתם. פעם הייתה לנו שליחה של דואר אוויר, שכל ילד שלח את התמונות שלו, וחילקנו את המכתבים. אנחנו מאמינים שהמרכז לתייר הצעיר יעזור לנו לפתח נורמות התנהגות. ההורים עוזרים לנו בפגישות, כי הם מארחים את התיירים בבתינו.

הילדים שבאו אלינו מגרמניה היו בכלל
בני גילים שונים מאיתנו, ומסתבר שאנחנו אוהבים את אותם דברים, ויש לנו הרבה דברים משותפים.


התיירות גם מפתחת את התלמיד האידיאלי של בית הספר שאוהב ללמוד ואוהב להכיר את ארץ ישראל.

מה אתה אומר על מה שאמרו התלמידות
מרעננה, שהרבה תיירים זה בעצם לא נוח לאזרחים, וזה מוריד את איכות החיים.

זה בכלל לא נכון. דבר ראשון - תיירות
מכניסה מטבע חוץ לארץ ישראל. דבר שני – זה נותן הרבה מקומות עבודה, כגון מסעדות, בתי קפה ובתי מלון. תיירות זה דבר טוב למדינת ישראל, כי אנחנו גם לומדים להכיר את השונה ולעזור לזולת.

תלמידות רעננה, הקשיבו לירושלמים.

אנחנו בעד תיירות.

אבל שיבואו לירושלים.

אנחנו פתחנו את המרכז לתייר הצעיר.

מה עושה המרכז הזה לתייר הצעיר?

אנחנו מארחים ילדים ממקומות שונים בעולם.
הם באים להתארח אצלנו בבית הספר.

את מתכתבת באי-מייל עם מישהו ממיזורי
למשל?

כן, יש לי אפילו המכתב.

לכל תלמיד בכיתה יש?

לכל תלמיד או לכל שני תלמידים בכיתה יש
מתכתב או מתכתבת, ואנחנו מתכתבים איתם; אנחנו אומרים להם את התחביבים שלנו. זה מפתח לנו מאוד את האנגלית, וזה מאוד טוב להתכתב עם ילדים מחוץ לארץ; אנחנו מבינים יותר, וזה עוזר לנו במחשבים לעבד דואר.

תקריאי מה כתוב באנגלית.

WELCOME TO OUR YOUNG CENTER
JERUSALEM 2000.

ואני אקריא את זה. YOUNG VISITOR
SHALOM. WELCOME TO JERUSALEM. WELCOME TO THE MOST BEAUTIFUL CITY IN THE WORLD. WELCOME TO NETANIHO SCHOOL. COME AND MEET YOUR NEW ISRAEL FRIEND. WE ARE LOOKING FORWARD TO MEETING YOU.

יפה מאוד, תודה רבה.

אין זה שאנחנו איננו אוהבים תיירים ברעננה.
אנחנו גם מביאים אלינו תיירים לבית הספר, ולפני שנתיים עשו את מסלול הפנינה, שזה בעצם הראה את יד לבנים, איזי שפירא, בעצם את הדברים המרכזיים שיש ברעננה. אנחנו מארחים, וגם אנחנו בבית הספר שלנו עושים עבודות של בית ספר על התיירות במחשב. אנחנו לומדים לעשות אפקטים ולשלוח את זה באינטרנט, ואנחנו מתכתבים עם אנשים בארצות הברית ועושים עבודות.

אני רוצה לומר שוועדת החינוך תרמה לתיירות
של אילת. לפני כחודש קיימנו כאן דיון לשחזר מחדש את אום-רשרש במסגרת אתרי ההתיישבות; ואכן גם עיריית אילת נענתה, ואני בהזדמנות זו רוצה להודות לה.

אני בעצם רוצה לברך את התלמידים שהציגו
את הנושא כל כך נכון ויפה וכל כך ברור, אבל גם לגעת בנקודה שהיא בעצם חיבור בין הקהילה, בין האוכלוסייה לתיירות.


כאשר אנחנו נכנסו לפרוייקט, נכנסנו לא כבית ספר אחד, הכנסנו את כל הקהילה. הפרוייקט הוא משותף, לחברת יעדים בשלב הראשון וועדת היגוי שהוקמה, והלכנו על מסלול שנקרא "אילת מחנכת לתיירות". זאת אומרת, הכנסנו את כל העיר למסלול, כולל גם המשמר האזרחי ונהגי המוניות. התחלנו דווקא מהנושאים שהם בנגישות או בחיכוך מיידי עם התייר. בתי הספר כמובן נכנסו בשלבים קודמים אומנם, אבל ארגנו את כל התוכניות ביחד, ועובדים היום לפי התוכנית של "אילת מחנכת לתיירות".


לדברים שאמרה התלמידה מרעננה יש הרבה משמעות. צריך להבין את הנקודה הזאת. אני רוצה פה להביא נקודה שהיא בעצם בתיירות, העיר בעצם יוצרת איזו שהיא דינמיקה. עד שהיא יוצרת את הדינמיקה של התיירות, יש ניכור. אילת עברה את המסלול הזה של הניכור. זה ניכור מאוד עצום בין תושבים לתיירים, בין השקעות בעיר לאזורי תיירות, ולניכור הזה בעצם יש השפעות חברתיות מאוד קשות על העיר. התוכנית הזאת שלנו בעצם נותנת מענה גם לנושא הזה. למרות שהתגברנו באחוזים גדולים על הנושא של הניכור, תמיד זה חוזר. מתי זה חוזר? מצב הרוח 'הלאומי' של העיר אילת בעצם הוא לפי תפוסת החדרים בבתי המלון. כלומר זה פרנסה, זה מסעדות, הכל סביב התיירות. תחשבו ממש במושגים של אופקים, שמפעל טקסטיל נסגר, והישוב מושבת - אותו הדבר גם בתיירות. אם אין תיירים, והכלכלה כולה מושתתת על תיירות, אזי בעצם הישוב יכול להיות מושבת, ומכאן בא גם כן העניין הזה של האימא היהודיה, והרצון שהילד יהיה רופא או עורך דין. מה, הבן שלי יהיה מלצר, או הבן שלי ישרת בבתי מלון? אזי גם את הנושאים האלה הצלחנו ככה לגשר, עד כדי כך שהיום הקמנו גם בית ספר גבוה למלונאות ותיירות, שבו מקבלים גם תואר אקדמי; זה בית הספר למלונאות החדש שנפתח השנה, והכל במקביל וביחד עם התוכנית.


מר יואל מנספלד היה היועץ שלי באיזה שהוא שלב בתחילת דרכי כראש עיר, כך שעשינו עבודה משותפת. התוכנית מקיפה את כל העיר. זה התחיל מזה שהתחלנו עם מר יואל מנספלד בזמנו, שאנחנו קודם כל החלטנו בעצם בעניין של איזון ומינון. ללא האיזון הזה והמימון הזה לגבי תיירות, זה היה פוגע באיזו שהיא צורה באוכלוסייה, וצריך כמובן למצוא את האיזון. זה בהחלט ממש מתקשר למה שהתלמידה אמרה, יש איכות חיים, למה לנו לקלקל?


אנחנו קיבלנו עולים חדשים מכל העולם ומכל ערי הפיתוח. מערי הפיתוח הגיעו אלינו בעקבות עבודה במקומות שיש אבטלה, אילת - אפס אבטלה. מגיעים אלינו כל הזמן תושבים חדשים, אנו כל הזמן במצב של קליטה חדשה של תושבים, בתי הספר, החברה. החברה כל הזמן דינמית.

יש איזה משוב על התוכנית הזאת?

כן. אני לא רק מסייר עם התלמידים, אני גם
נותן הרצאות בבתי הספר, כך שהמעורבות של ראש עיר באמת חשובה מאוד והמשוב גם כן. אני נותן הרצאה כל יום שישי בבית ספר שבתוכנית כזאת או אחרת.


למרות כל התוכנית של התיירות, הילדים יודעים לחבר בין איכות הסביבה לתיירות. הם עושים את זה, ורוב הנושאים שלהם מכוונים לאיכות סביבה בתיירות, ואיכות הסביבה היא כבר הכל, היא הניקיון, היא השירות, היא כל מה שבעצם קורה בנקודת המפגש הזאת.


אילת למעשה קמה על בסיס כלכלי אחר לגמרי. היא קמה על הבסיס של תמנע, ובאיזה שהוא שלב היה מעבר מנמל ומכרות נחושת לתיירות. תחשבו על המעבר הזה, זה בדיוק מתקשר למה שהתלמידה אומרת. לאילת זה עשה טוב. למה זה עשה לה טוב? כי אי אפשר "לאנוס" את הטבע. אם אין המשאב התיירותי במקום, והמקום איננו מתאים מבחינת הנתונים הטבעיים שלו, שהוא המינרל האמיתי; ומה המינרל שלנו שהוא תיירות? זה ים, זה מדבר, זה מזג אוויר מיוחד, והיום גם בתי מלון ושירות וכל התפעול הגדול הזה. זה המינרל שלנו, ועם המינרל הזה אנחנו עושים כלכלה. אי אפשר בכוח לאלץ את רעננה להקים תיירות, כי המינרל הזה איננו קיים אצלה. הוא קיים במקום אחר. זה באותו עניין היום לשאול את השאלה, איך משביחים את התיירות, האם קזינו למשל משביח תיירות? הוא קיים והוא חוקי. ברגע שיש קזינו, ונשאלת השאלה, האם הנושא הזה הוא טוב לכלכלה של התיירות וטוב או רע לתושבים, אני מעלה את זה כנקודה לוויכוח, אזי פה בעצם באוכלוסייה זה הופך להיות נקודת חיכוך חדשה במסגרת נושא התיירות. אזי נכון, זה טוב לכלכלה, וזה פחות טוב לחברה, ויש לזה השפעות חברתיות. תיירות זה איזון ומינון של הכל.


התוכנית הזו כפי שהיא היום עובדת, כפי שהיא מוצגת היום, נותנת רק את החשיפה לילדים, והחשיפה טובה מאוד; היא לא רק מחנכת אוכלוסייה לאדיבות ולשירות, היא גם נותנת את ההבנה שבעצם כולנו תיירים. וכשאנחנו כולנו תיירים, כמו שהתלמידה אמרה שיוצאים לטיול, אני פה פונה לוועדת החינוך ואומר שכדאי לקחת את כל הלוגיסטיקה הזאת שנקראת טיולי בתי הספר ולחבר אותה גם כן לנושא התיירות. גם בנושא התעסוקה בתיירות, כי אנחנו יודעים שבזמן השביתה, כשלא היו טיולים של בתי הספר שהגיעו לאילת, אנחנו יודעים כמה זה פגע בכלכלה של העיר אילת, כמה זה פגע במלונות, כמה במסעדות. אני אומר בוועדת החינוך, כי אם יש נושא שיכול לסייע לערי התיירות, זה הנושא הזה, איך למסד את העניין הזה של טיולי בתי הספר, איך להפוך גם את הילדים שהם בעצם תיירים, להפוך אותם גם לחלק מהעניין הכלכלי ובצורה מסודרת, ולא כמו שהיום זה קורה; ולכן אני בהחלט חושב שיש חיבור בין תיירות לחינוך. אני בהחלט מברך על כך גם כאשר בפגישות הראשונות כשישבנו אצל הגברת טובה קלמן במשרד, ודיברנו לאן זה יוביל ואיך זה יוביל, אזי זה אין סוף של חיכוכים, ובנושא הזה אפילו נתנו דוגמה, אפילו במקצועות האנגלית ובמקצועות ההיסטוריה והתנ"ך, יש לזה חיכוך.


לארץ ישראל, בשלב הראשון לפני שנכנס משה רבנו, נכנסו המרגלים, שהם בעצם היו התיירים הראשונים שנכנסו לתור את הארץ, ומצאו שזאת ארץ זבת חלב ודבש, ולאילת התיירת הראשונה הייתה מלכת שבא. כך שבעצם אנחנו מדינת תיירות. צריך להבין, להכיר ולהיערך. תיירות 2000 צריכה להיות בסימן ההכרה הזאת. אם תהייה פה החלטה, אזי להכיר בזה שבעצם תיירות 2000 או שנת 2000 היא בסימן ההכרה שהיום אנחנו אפילו מתחרים ביהלומים של רמת גן מבחינת היצואן הגדול; אילת היום מבחינת סדר גודל, היקף העסקאות בתיירות באילת, בכלל, בסך הכל הוא שמונה מאות חמישים מיליוני דולרים בשנה; סדר גודל של השקעות של עד מיליארד שקלים של המדינה ושל הרשות, של היזמים בעיר אחת שבעצם קמה על הבסיס הזה. תיירות זאת הצלחה.


אנחנו בחמש השנים האחרונות גדלנו מעשרים וחמישה אלף תושבים לחמישים ואחד אלף תושבים. הכפלנו את אוכלוסיית העיר. הגדלנו את העיר - תושבי קבע שעובדים ומתפרנסים מתיירות.

לחנך לתיירות לא צריך להיות עיר
תיירותית. לחנך תיירות זה אומר, אנחנו כולנו תיירים, אני רוצה על המשפט הזה לשים דגש, וכשמאיה סנדק דיברה, אנחנו מדברים על דילמות. ודילמות זה להרוס או לשמר. עיר תיירותית פוגעת באיכות הסביבה, לא; איך אתה נותן שירות טוב, איך אתה משווק, ואיך אתה בכלל גאה במה שיש לך.

לחינוך לתיירות יש שלושה אלמנטים.
האלמנט הראשון הוא חינוך להיות תייר. זה מה שבית ספר ברטוב בעיקר מתמקד בו. האלמנט השני הוא מה שנקרא חינוך לתיירות. כלומר לחנך את הדור הצעיר מה היא החשיבות הכלכלית הערכית של ענף התיירות. החלק השלישי, והוא חינוך לאירוח, דבר שאנחנו איננו מצטיינים בו היסטורית ותרבותית, ואולי זוהי אחת הבעיות הקשות ביותר. המפגש עם הזר, עם השונה, עם האורח, הוא חלק שלישי של כל העניין הזה. זה למעשה המשולש שסביבו - בכל אחד מהתחומים שאנחנו עוסקים בהם, בהכשרה מקצועית או בחינוך לתיירות - אנחנו מנסים להשיג.


אני מבקש למפות לכם מה קורה היום מבחינת הכשרה לתיירות במדינת ישראל. אנחנו מדברים על שבעה רבדים שבהם מתקיים חינוך לתיירות. בגן הילדים עדיין מדינת ישראל איננה פעילה בתחום הזה. בבתי ספר יסודיים -במצב ניסויי מוגבל. בחטיבת הביניים אין קיימת פעילות. תוכנית הכשרה מקצועית מוגבלת קיימת בחטיבה העליונה. אקדמיזציה חלקית ומוגבלת קיימת היום באוניברסיטאות, למרות שהרבה שנים מדברים על אקדמיזציה, ומי שדוחף לנושא הזה זה בעיקר הקליינט העיקרי – משרד התיירות הוא הלוביסט העיקרי.

איפה יש היום תואר אקדמי בתיירות?

באוניברסיטת בן גוריון, באוניברסיטת חיפה
תואר ראשון; באוניברסיטת חיפה במסגרת המחלקה לגיאוגרפיה, מסלול ללימודי תיירות פנאי ונופש שמעניק גם M.A ודוקטורט; באוניברסיטה העברית, בפקולטה ברחובות, מסלול חדש למלונאות - בעיקר עם הדגש על ניהול מזון ומשקאות.

הדברים שאמר מר גבי קדוש לגבי מכללה
באילת.

מכללת אילת היא שלוחה של אוניברסיטת בן
גוריון, והיא תהייה הסוברן האקדמי לפעילות
שתהיה שם.

במסגרת הוואקום שנוצר כתוצאה מזה שהמועצה להשכלה גבוהה - במשך שנים - לא טיפלה בצורה ראויה באקדמיזציה, למרות פניות של גורמים שונים לרבות משרד התיירות, ועיכבה את התהליך הזה, נכנסו לוואקום הזה אוניברסיטאות זרות. מבחינת רמת הפעילות, התחום האינטנסיבי ביותר הוא התחום של הכשרה מקצועית, תחום שהופרט לפני כשנתיים וחצי על ידי ממשלת ישראל, והיום הרבה מאוד גופים עוסקים פה בתחומים שונים, גם של תיירות.

בעבר עסק בזה האגף להכשרה מקצועית
במשרד העבודה והרווחה.

לא רק.

היה גם בית ספר של משרד התיירות. זה
ההפרטה.

בית הספר לתיירות הופרט לפני שנתיים
וחצי, והוא שייך היום ומופעל על ידי
אוניברסיטת חיפה.

מבחינת גן הילדים, כרגע אין קיימת פעילות. ניתן להכליל נושאי לימוד חווייתיים כבר ברמה הזאת, ואין ידוע על תוכנית לימודים ממוסדות אחרים בתחום הזה בעולם.


לימודי תיירות ברמת בית ספר יסודי - קיבלנו על כך סקירה. מה שחשוב מבחינתי זה כמובן למסד את הפעילות הזאת ולהפוך אותה להרבה יותר.


מבחינת חטיבת הביניים. חוליה חסרה, וזה בעייתי לדעתי. צריך מהר מאוד להיכנס אליה; יש צורך דחוף בבניית תוכניות לרמה הזאת. אין קיימות תוכניות מובנות לרמה הזאת בעולם. מומלץ לשלב תוכנית כזאת בלימודי מחשוב ותקשורת, תוך שימוש בטכנולוגיות מידע מתקדמות במסגרת טיפול בעולם ככפר תיירותי גלובלי. ברמה של חטיבת הביניים כבר אפשר להכניס חשיבה רב תחומית ממוקדת, ולדאבוננו הדבר הזה אינו קיים.


בית ספר תיכון. קיים כרגע רק במסלול הטכנולוגי, באחריות משרד החינוך ובפיקוח חלקי של משרד התיירות ומשרד העבודה. התוכנית בעיקרה עוסקת בהכשרה מקצועית בתיירות, ולא בטיפול מערכתי אינטגרטיבי ברמה אקדמית.

אתה מדבר על רמה תיכונית. איך שייכת לכאן
רמה אקדמית?

יש הרבה מאוד נושאים עיוניים - שהם
לא טכניים, לא מקצועיים – בתיירות, שאנחנו מלמדים אותם היום. זה היה חוסך לנו באקדמיזציה של התחום הזה בתיירות, לו הדברים היו נלמדים ברמת בית ספר תיכון. האוניברסיטה בעיקר מקנה היום ידע, ופחות חינוך, ולכן אפשר את הערך החינוכי של הדברים להרוויח כבר ברמה של בית הספר התיכון.


לימודי תיירות ברמה האקדמית. במשך שנים הם לא זכו ליחס הולם מבחינת המועצה להשכלה גבוהה. הגישה הזאת מתחילה להשתנות באמצע שנות התשעים. הוגשו תוכניות לימודים בתחום. כיום רק שלוש אוניברסיטאות מקומיות מלמדות את התחומים האלה: אוניברסיטת בן גוריון, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה, כאשר היינו רוצים כמובן לראות עוד הרבה יותר.


מבחינת מחקר תיירותי. יש היום רק מרכז מחקרי ייעודי אחד, אוניברסיטת חיפה, שעוסק בתחום הזה. שאר הפעילות המחקרית, והיא קיימת במינונים יחסית נמוכים, נעשית בצורה אינדיווידואלית.

יש לך שקף איך אנחנו ביחס לעולם?

אנחנו מאוד מאוד מפגרים ביחס לעולם בעיקר
בארצות הברית, גם באירופה, ובעיקר באוסטרליה ובדרום מזרח אסיה.

אתה מדבר על הרמה האקדמית?

כן, הם מפתחים בצורה מהירה ביותר עם
הכרה אקדמית מלאה, ואנחנו עדיין שקועים בהיסוסים גדולים מאוד אם להפוך את העניין לאקדמי.


אני יכול להגיד שהשגנו אי אילו הישגים, אבל מאוד מוגבלים, בין היתר הכרה של לימודי התיירות באוניברסיטה כבגרות קבילה לצורך קבלת בונוסים.


הכשרה מקצועית. יש כיום מוסדות שונים שעוסקים בנושא הזה. המוסדות האלה מכשירים עובדים לענף, הן ברמה תפעולית והן ברמה ניהולית. משרדי הממשלה מעורבים בסיוע, בפיקוח ובעידוד ההכשרה המקצועית; אלו בעיקר משרד התיירות ומשרד העבודה. לדאבוננו משרד החינוך עדיין איננו מעורב, לפחות בהיקפים שאני הייתי רוצה לראות אותו. לימודים אלה הם בעלי אוריינטציה פרקטית, ומתוך כך הם מתמקדים בהקניית כלים ופחות בחינוך לתיירות ולמתן שירות.


מסקנות. קיים צורך מיידי בשינוי התייחסותו של משרד החינוך לתחום התיירות, תוך השקעה בפיתוח תוכניות לימודים בכל רמות החינוך בישראל. המצב היום הוא שמשרד התיירות הוא המשקיע העיקרי, ומשרד החינוך מגיע אחריו בפיגור די גדול. יש לראות בהשקעה זו הן ערך השכלתי חשוב והן ערך של חינוך מוביל. יש להרחיב את הטמעת הנושא במערכות חינוך שהן ערכה הכלכלי, הקהילתי והסביבתי של תעשייה זו.


התיירות כנושא מרכז עשויה להפיח רוח חיים - רוח חיים חדשה בתחומים שבהם פועלת כבר מערכת החינוך. כגון: כלכלה, מינהל, סוציולוגיה, גיאוגרפיה, תקשורת ועוד. לתיירות יהיה תפקיד חשוב בשיווק גל השלום הבא עם סוריה ולבנון. התיירות מניעה שלום ומהווה דיווידנד של שלום. יש להיערך לפעילות חינוכית בתחום הזה.

אתה אומר שבגלל תיירות כדאי לעשות הסכמי
שלום?

לא, זה לא מה שאני אומר, חס וחלילה. אני
אומר שאם הסכמי שלום ותהליך שלום קיימים כבר, חייבים לגבות אותם ולהשתמש בתיירות כאמצעי לא רק לחתימת הסכמים, אלא גם להשגת הבנה.


מה שחשוב מבחינתי, וזה אולי יהיה הערך המוסף והחשוב ביותר, שוועדת החינוך של הכנסת תכריז שנושא התיירות יהיה נושא מרכזי בשנת הלימודים הבאה, או שלפחות תפנה למשרד החינוך להכריז על כך.

אני מנהלת בית הספר מזה שבע שנים. אני
אגיד בעצם מה נקודת המוצא ומה סיפור המסגרת שבחרנו בתיירות.


לפני כארבע שנים נעשה סקר בעיר טבריה, והתוצאה שלו הייתה מאוד מאכזבת. שמונים וחמישה אחוזים מתושבי העיר אינם תופסים את העיר כעיר תיירות. יש איזה אנטגוניזם לתייר, וכפי שאמר מר גבי קדוש מאילת, נכון - גם תושבי העיר אינם אוהבי תיירים.

הם רוצים את הכסף של התיירים, אבל הם אינם רוצים את התיירים.

לא בטוח שהם גם מבינים את העלות הכללית
ואת הערך. הבעיה שיותר הפריעה לנו, שבאיזה שהוא מקום, גם בהיבט הקהילתי וגם בהיבט החינוכי, אנחנו מוצאים היום את עצמנו נענים לצרכים של החברה. בית ספר איננו חי בחלל ריק מהחברה; הוא חלק מהחברה, והוא פועל בתוך מציאות, והמציאות מכתיבה לנו את העשייה החינוכית שלנו. מתוך הצורך הזה של עיר תיירות שאינה נתפסת כעיר תיירות, שעל אף שהתושבים מועסקים בתיירות, הם עדיין לא מקבלים תיירים, הם מתנכרים לתייר. אנחנו החלטנו שאנחנו יוצאים - וכצורך של העיר כותבים תוכנית לימודים.


בית הספר שלנו הוא בית ספר קהילתי, וההחלטה הייתה שרמת הקהילה השותפה לא תתרכז רק בהורים של הקהילה, אלא אנחנו נביא את הקהילה לבית הספר כמומחים.


אנחנו רואים שגם למידה בעצם היא אותה למידה אוטנטית. למידה בסביבה האמיתית יוצרת מפגשים עם מומחים בקהילה. זאת הייתה הפעם הראשונה לפני שלוש שנים שהתחברנו לגופים סביב הכינרת, וביקשנו מהם להיות המומחים שמובילים את תוכנית הלמידה. אין יותר מורה שיודעת הכל. אנחנו נמצאים בעידן הפוסט מודרני. המורים הם לא בעלי הידע, והידע הוא לא העיקר. חשוב להביא את האנשים המומחים ולצרף אליהם צוותי עניין.

אנחנו רואים כאן את המסגרות הארגוניות, המבנים שילדים נתקלים ועובדים איתם. אם בכיתה א' ילדים חשים ולומדים כינרת, אזי הם פוגשים את הצייר עמוס ישכיל שהוא צייר בינלאומי, ודרכו לומדים איך רואים את הכינרת. הילדים יוצאים ללמוד בחוץ. הם עולים לתצפית ביער שווייץ, מציירים את הכינרת מלמעלה ויורדים לצייר אותה מלמטה, בחורף ובקיץ ובכל שנה ובכל עונות השנה. יש לנו מספרי הסיפורים של טבריה, שדרכם ילדים חווים את חוויית הסיפורים בטבריה. בעצם תלמידי כיתה א' משתמשים כבר בטכנולוגיות. הם יוצאים עם מצלמות, מצלמים, בונים אלבומים של ציורי הכינרת, של צילומי הכינרת, של אבנים, אוספים אבנים מהכינרת, ואחר כך אני גם אראה לכם תוצרים של ילדים, כי אני חושבת שמה שחשוב זה למידה בסביבה לימודית שהיא גם מאתגרת, גם בונת ידע, ובעצם המידע נמצא בקהילה.


כיתות ב' עוסקות בנושא הדייג. אנחנו רואים שילדים לומדים במינהלת הכינרת, וילדים לומדים אצל דוקטור סדובסקי באגף הדייג ובונים את מוזיאון הדייג שאין בטבריה; מלבד בעין גב אין מוזיאון דייג, והילדים לומדים שם.


כיתות ג' משמרות בתים בעלי פוטנציאל תיירותי בטבריה. הם מאתרים מבנים שיש להם ערך תרבותי ומשמרים אותם. אנחנו היום הצבנו כבר חמישה שלטים, בעזרת המועצה לשימור אתרים, על בתים בטבריה שיש בהם פוטנציאל של שימור.


כיתות ד' מאתרות את המקומות, הפוטנציאל התיירותי של העיר, והתלמידים לומדים עם מרכז טיפוח יזמות עם שותפות 2000, עם יושב ראש התאחדות בתי המלון.


מכיוון שהשפה שלנו היא שפה מקצועית של אנשי חינוך, אז כך נראה תרשים זרימה של כיתות א'. החוויה הזאת היא בהיקף של שמונה שעות שבועיות בבית הספר. עשרים וחמישה אחוז מהלמידה שלנו היא סביב הנושא הזה שהוא כמובן אינטגרטיבי. כך נראית תוכנית לימודים של כיתה א' כשלמטה ישנן המטלות האישיות, לאן ילדים צריכים להגיע. מאוד חשוב שילד לא יתבוסס בתוך התהליך הרבה מאוד זמן, אלא יגיע גם לתוצרים, אזי כיתות א' מכינות תצוגה של דגי כינרת שהן הכירו, עורכות תצפיות על בעלי חיים, אם זה צילומי כינרת, אם זה תמונות כינרת, תערוכה של אוספים ואבנים. מצד שמאל אנחנו יכולים לראות את כל המיומנויות הקוגניטיביות, כל הקשת הרחבה של סדר חשיבה גבוה שילד בכיתה א' תוך כדי תהליכי הלמידה יכול לראות. אנחנו מדברים על לשייך חוויה לחוש דומיננטי, על יכולת התבוננות, על מודעות, על יכולת שימוש בטכנולוגיה, על יכולת עריכת תצפית, על הבנה רבת פנים של מידע, מיון לאמות מידה; ואם אני רוצה לשלב גם את ההיבטים הפדגוגיים וגם את ההיבטים הקהילתיים, אזי שתי הדוגמאות האלה יכולות להמחיש אותם.


כיתות ג' - צמתים במהלך הלמידה, אנחנו רואים את התהליך איך הילדים נחשפים לנושא, אם זה באמצעות ציורים, אם זה באמצעות יריד חשיפה. אילו כישורים ילד מפעיל לאורך כל התוכנית, ומהן התפוקות בכל צומת בלמידה שלו. אם כאן הוא צריך לסכם סיפור, ואם פה הוא צריך חוויה כתובה, עד לתוצר הסופי שהוא בוחר את הבית לחקירה, ולאחר מכן עד שהוא מגיע לניסוח הצעה לשלד שמעיד על ייחודיותו של הבית. זה להגיע עם הילד לרמת חשיבה של מה זה ניסוח, מה צריך להיות בתוך שלד אחרי תהליך חקירה, אחרי כל כך הרבה צילומים, אחרי כל כך הרבה ביקורים עם ההורים, עם המומחים, המומחה לארכיאולוגיה, המומחה להיסטוריה, המומחה בבית. הם חקרו את ההיסטוריה של בית החולים הסקוטי, ואז הם הגיעו להרבה מאוד אנשים שחיו שם.


התוצרים. כשהילד מגיע לתוצרים, הוא חייב לחשוב על מי התייר או מי הקהל שאליו התוצרים מופנים. השנה ביקר אצלנו, כמו בכל שנה, אנחנו שותפים בתוכנית שותפות 2000, והגיע פרופסור ביל גרדנר שהוא מומחה ממשרד ממינסוטה לתיירות' והצגנו את התוצרים. זה תוצר שהכינו ילדי כיתה ה'. למשל, אחד התוצרים בתהליך הוא משחק זיכרון של אתרים דתיים בטבריה וסובב כינרת. הילדים הם ילדים ברמה מאוד נמוכה שלנו, כיתה מקדמת. כל המשחקים שהם הכינו, ואני השתדלתי להביא, גם ההיגיון שעומד מאחורי המשחק, גם הניסוח של המשחק, גם הכללים של המשחק, זהו תהליך למידה עם תוצר. יש כאן תוצר של תפריט לתייר שמגיע לטבריה של מר אילן הורבט השף של אל-על, הוא משמש כמומחה אצלנו בהתנדבות מהקהילה, הוא מופיע בבית הספר, הוא לוקח את הילדים לחמת גדר, וביחד הכינו בשיתוף משרד התיירות שותפות 2000 את התפריט.


ילדים בכיתות ג' – דיסקט ועליו מפה אינטראקטיבית של מקומות, שעל ידי לחצן מקבלים מידע על האתר, דרכי הגישה אליו עם מידע היסטורי עליו. למשרד התיירות הוצאנו, עם החוג למוזיאולוגיה, אגרות ברכה לראש השנה עם ציורי הכינרת של תלמידים שנבחרו. התמונות עצמן מוצגות בבתי המלון בטבריה. יש לנו חוברות באנגלית ובעברית שילדים הכינו לתיירים ולאוכלוסיות שונות של תיירים, אם זה תיירים יהודיים שבאים באביב, בסתיו, בחורף, איך כדאי לבלות; תיירות על פי תחומים, אם זה תיירות נופש, אם זה תיירות דתית, אם זה תיירות ארכיאולוגית.


השנה הוצאנו סטיקר למכונית כשהמנהל הכללי של אל-על התארח אצלנו ביריד. תייר מקבל סטיקר כשהוא יורד מהמטוס. כשהוא חוזר לארץ מולדתו הוא מדביק 'ביקרתי בארץ הקודש עם הכינרת וטבריה'. זה סטיקר יוזמה שתלמידי כיתות ה' היו צריכים להכין. קופסת מטבעות שוקולד עם שמונה הברכות, זה לצליינים שישו בירך בהר הדרשה.


השנה שוב כבר יצאנו פעמיים לטיול עם הקהילה, עם ההורים. ההורים יצאו לטיול ביום שישי; אנחנו יצאנו כבר פעמיים. הילדים לומדים ממומחים. השנה ה-UP GRADING שלנו היה בזכותו של דוקטור דורון מור, מנהל המכון שלנו. הקמנו אתר אינטרנט של שישה בתי ספר, שאני המובילה שלו שנקרא תיירות 2000. בית ספר הנדיב במטולה, שז"ר עכו, קדמת כינרת. בתי הספר האלו במחוז שלנו, כולם מחוברים עם פורום תלמידים ומורים, כשהעבודה ממוקדת סביב תיירות, והילדים בוחרים צוות משימה או מטלה שהם חייבים לתקשר יחד כדי להוציאה לפועל, כשהמיקוד הוא תיירות. יש לנו גיבוי של מדריכת מחשבים, אבל התהליך הוא מפגשים שלנו והרבה מאוד חיבור דרך האתר שלנו באינטרנט, לשאלות, לדילמות ולבעיות שצצות.

בעקבות תלמידי כיתות ד' לפני שלוש שנים, שילטו משרד התיירות את כל העיר טבריה. אני חושבת שבכל שנה אנחנו רק מצליחים להפיץ ידע חדש לקהילה. אנחנו שואבים ידע מהקהילה, מבנים ידע חדש, מוציאים אותו בחזרה ומפיצים אותו הלאה.

התחום שאני עוסק בו ושאני אחראי עליו
הוא בתי הספר התיכוניים.

אתה מפקח מרכזי תיירות?

רק לתיירות.

כמה זמן יש מפקח מרכזי לתיירות?

יש לימודי תיירות בבתי הספר התיכוניים
כבר מתחילת שנות השמונים.

ויש מפקח מרכזי לתיירות משנות השמונים?

משנות השמונים כבר יש מפקח מרכזי לתיירות. אני רק בשלוש השנים האחרונות. בבתי הספר התיכוניים - יש לנו היום כחמישים בתי ספר שבהם לומדים תיירות. יש לנו מספר התמחויות. לימודי התיירות הם לימודים לבגרות. כלומר, אלו לימודים עיוניים. כל התלמידים לומדים בהתמחות חמש יחידות. אנחנו מגישים - אומנם זה בנוי גם על מקצועות שהם מקצועות יותר על בסיס עיוני וגם מקצועות שהם יותר על בסיס טכנולוגי - ואנחנו משלבים את הנושא של לימודי הבגרות.

איזה אחוז של תלמידים ניגש לבגרות
בחמש יחידות?

כל שנה נבחנים בערך כארבע מאות תלמידים.

זוהי טיפה בים.

טיפה בים, זה נכון. יש עוד הרבה מה לעשות.
יש לנו כאלפיים תלמידים בסך הכל -י', י"א י"ב, שלוש שנים בתיירות. נאמר פה שזאת רק הכשרה טכנולוגית או הכשרה מקצועית, ואת זה אני רוצה לתקן. יש לנו בהחלט - זה נקרא לימודים כמקצוע מדף - כלומר בתי ספר יכולים לקחת מהתוכנית שלנו רק את המקצוע העיוני תיירות, שזה חמש יחידות וללמוד את זה לבגרות. יש לנו מספר בתי ספר בארץ שעושים את זה כבר כמה שנים בהצלחה רבה. כלומר אפשר ללמוד תיירות היום בבית ספר תיכון לבגרות שהיא מוכרת באוניברסיטה לכל דבר -י', י"א י"ב, חמש יחידות - ולהיבחן בלי שום קשר להכשרה מקצועית.

החבר'ה שלנו שלומדים עם שילוב של הכשרה מקצועית, למעשה מקבלים בנוסף לתעודת הבגרות תעודות של הכשרה מקצועית, או תעודה של סוכן נסיעות, שזה היה עד השנה, המחזור האחרון, שזה בשיתוף משרד התיירות. כפי שסיפרה כאן גברת טובה קלמן זה הופרט, זה עבר להתאחדות סוכני הנסיעות. למעשה מהשנה החבר'ה שלנו מצורפים בעניין הזה להתאחדות סוכני הנסיעות שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה; או תעודות של משרד העבודה בתחום של בתי מלון או בתחומים אפילו היותר מקצועיים של בישול מלונאי, או קונדיטור מלונאי. אלו תלמידים ברמה יותר נמוכה.

מהו הגרף של מספר התלמידים
שלומדים תיירות? הוא בעלייה, בירידה,
או יציב?

עד לפני שלוש-ארבע שנים עמדנו על משהו
כמו שלושים ושניים בתי ספר, ועכשיו אנחנו עומדים על משהו שקרוב לחמישים בתי ספר. יש גרף של עלייה. הקצב הוא איטי, אין בו די. כלומר היה מקום שהמקצוע הזה יתפוס חלק הרבה יותר מרכזי.

איפה המעצור?

יש פה כמה דברים ביחד. קודם כל יש עניין של
אופנות. אנחנו יודעים למשל שהיום תקשורת זה מקצוע מאוד אופנתי, ונוהרים אליו המונים בבתי ספר. זה עניין תרבותי שיש לפעמים מקצועות שהופכים להיות אופנה, ומנהלים 'רצים אחריהם'. תיירות עדיין לא הפכה לצערנו להיות אופנה לוהטת. דבר שני, כפי שהציג בזמנו בהרצאה שלו דוקטור יואל מנספלד, הרבה מאוד שנים המקצוע באקדמיה לא התפתח, ולא היה בעצם איזה שהוא גב. בבית הספר התיכון אנחנו תמיד תלויים בגב של הקאדר האקדמי שנותן לנו את ההכרה האקדמית, בונוסים ודברים אחרים. רק בשנים האחרונות התחילה להתפתח הדיסציפלינה, התחיל להתפתח קאדר של אנשים שיש עם מי לדבר, יש אל מי לפנות. למשל, הנושא של קבלת הבונוס, שזה אחד ממקדמי המכירות החשובים של מקצועות בתי הספר התיכוניים, רק בשנים האחרונות אנחנו מתחילים לקבל הכרה מאוניברסיטאות לקבל גם בונוס. אין ספק שאם יהיה לנו בונוס מלא מכל האוניברסיטאות, כמו שקיים במקצועות בחירה אחרים, יהיה לנו הרבה יותר קל לחדור להרבה יותר בתי ספר.


אני חושב שיש קשר בין איך שהתיירות מתפתחת בכלכלה לבין רמת הביקוש והפוטנציאל לפתח את המקצוע, כלומר אם היה לנו למשל בשנים האחרונות איזה שהוא משבר מסויים בתיירות לישראל, זה קשור כמובן גם לגורמים פוליטיים, אזי זה גם משפיע על איזו שהיא ירידה בביקוש.

האם יש קשר בין בתי הספר שלומדים
בהם תיירות לבין המקומות שבהם נמצאים בתי הספר? כלומר בערים שהם יותר ערי תיירות, אילת, תל-אביב, טבריה.

כמו שראינו כאן גם בהצגה של היסודיים, וזה
מעניין, הייתה כאן דוגמה מצויינת, גם של רעננה מצד אחד, שהיא ממש לא עיר תיירות, ומצד שני ירושלים שהיא עיר תיירות מובהקת; אין ספק שהמקצוע - וראינו את זה כאן במשך הבוקר - המקצוע מנחיל נכסים רב תחומיים אינטר-דיסציפלינריים יוצאי דופן. אפשר להגיע איתו למעשה לכל תחום, וראינו את זה יפה מאוד היום. אנחנו בהחלט פונים לכל המיגזרים. יש לנו בתי ספר במיגזר הערבי, במיגזר היהודי, בכל חלקי הארץ. יש לנו גם בערי תיירות. באילת יש לנו שלושה בתי ספר, אבל יש לנו גם בערים שאינם ערי תיירות. יש לנו בהתיישבות הכפרית, יש לנו בעיירות הפיתוח - אנחנו מתחילים ממעלות בצפון, בכרמיאל ומגיעים דרך שאר חלקי הארץ.


אני בהחלט רוצה להצטרף לדברים שמציע כאן דוקטור יואל מנספלד. קודם כל אני מברך את העניין שהפורום של חינוך לתיירות הגיע לכנסת, ובהחלט צריך גם לשבח את משרד התיירות על הפעולות שלו בעניין הזה. אני רוצה להוסיף שבהחלט מדינת ישראל צריכה לראות בנושא של החינוך לתיירות אתגר ממדרגה ראשונה, בגלל כל ההיבטים שכבר הציגו, ואני לא אחזור. אין ספק שיש עוד הרבה מה לעשות בנושא וצריך לעשות הרבה. אני מצטרף להצעה להכריז על נושא מרכז של תיירות, אולי אפשר לשלב את זה עם תיירות ושלום, כפי שהיה פעם לפני מספר שנים; ואני גם מציע ליצור פורומים משותפים, גם למשרד החינוך, וגם למשרד התיירות וגם לגורמים אחרים מהתעשייה, שייתנו את דעתם לנושא הפיתוח וההכשרה של התיירות בכל הרמות, בכל הצורות ובכל ההיבטים שניתן לעשות.

אני אחראית על התחום של החינוך
החברתי, וביחד עם החינוך ליזמות, חברנו למשרד התיירות, וביחד אנחנו מוליכים פרוייקטים; ולכן צר היה לי לשמוע שמשרד החינוך איננו עושה די, ואני רוצה קצת להציג מה אנחנו כן עושים.


אנחנו השנה עובדים בשלושה אזורים, שלושה ישובים, ובכל אחד מהם אנחנו הולכים על ישוב שלם. אנחנו עובדים עם דלית אלכרמל, ושם אנחנו עובדים עם כל הישוב, זאת אומרת עם כל בתי הספר היסודיים בישוב, עם מנהל המרכז לתרבות, נוער וספורט, עם מנהלת מרכז המורים, עם ראש המועצה שנמצא איתנו בוועדת ההיגוי ועם נציג משרד התיירות.

מי כתב את התוכנית?

כעיקרון אנחנו כותבים אותה ביחד.

מי מממן את זה?

מממן בימי הדרכה - משרד החינוך. בתקציב
לישוב כדי להפעיל בבתי הספר דברים נוספים – משרד התיירות. זה חיבור של משרד החינוך ומשרד התיירות. לאורך כל הדרך, הסוגייה שעולה האם חינוך לתיירות זה בהיבט הצר של חינוך לתיירות או שאנחנו מתחברים כפי שראינו בבתי הספר, מתוך העולם הפנימי של בית הספר בצורה אינטגרטיבית, מתחברים לתוכניות הלימודים, מעשירים אותן ומרחיבים אותן; ומשם יוצאים כשהקהילה היא שותפה ואומרת לנו, וביחד איתנו קובעת את הדרכים. למשל בדלית אלכרמל, אחד המקומות המשמעותיים ביותר בעבורם הוא השוק. דיבר קודם מר גבי קדוש על הנושא של הניכור, ושם העלו את הנושא הזה כקושי לכאורה. בשבתות מגיעים לשם עכשיו, זה הפך להיות מקום לעלייה ברגל, וקונים שם, אבל לאנשי הישוב יש קושי. אזי איך מתמודדים עם זה? איך הופכים את הקושי לאתגר, להזדמנות, לראיה מסוג אחר, שימור לעומת פיתוח וכדומה; כל מיני סוגיות שאנחנו ביחד עם אנשי הישוב קובעים, מתכננים ומוליכים.


אנחנו אנשי האגף מוליכים את הישוב בקורסים ישוביים. בכל אחד מהישובים הללו קורס יישובי שכל האנשים הללו, הצוותים המובילים בבתי הספר, נפגשים אחת לחודש ולומדים ביחד. מהתחום של האגף לחינוך יסודי אנחנו מוליכים את הנושא של חינוך חברתי וחינוך ליזמות. ממשרד התיירות אנחנו מכניסים לתוך אותם קורסים היבטים תיירותיים; זאת אומרת שמנהל וצוות מוביל נפגשים אחת לחודש, לומדים את הנושא, וביחד בונים את תוכנית הלימודים.


מעבר לתוכנית הלימודים הבית ספרית אנחנו מדברים על תוכניות לימודים ישוביות. בכל אחד מהמקומות הללו אנחנו רוצים לראות גם את האפקט הישובי של: מה יוצא מעבר לזה שכל בית ספר עובד בנפרד? אנחנו עובדים כך גם בעכו; בעכו הצטרפו ארבעה בתי ספר ובית הספר הערבי. זה היה צורך של המקום עצמו, והצגנו את זה שם באופן פתוח, ואמרנו: הבה ונראה מי רוצה להצטרף, אנחנו רוצים אנשים שיבינו שכדאי להם, ששווה להם להצטרף; וירושלים, שאנחנו נמצאים שם עם כל האזור של רמות, וברמות עצמה אין תיירים, אבל בירושלים יש.


המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו, ביחד עם משרד התיירות. אנחנו אומרים טיפוח ערכים בקטע של נורמות התנהגות. נורמות התנהגות מבחינתנו: רגישות, סובלנות כלפי האחר השונה, הנושא של אהבת הארץ, מתן שירות, הנושא של אחריות, הנושא של סובלנות כלפי דתות, תרבויות, שפות וכדומה. אנחנו מדברים הרבה על ההתנהגות שלי כתייר, ואני תייר, גם כתייר פנים, גם כשאני עובר ממקום למקום, ועל ההתנהגות שלי כמארח תיירים, וזה הולך חזק מאוד בכל אחד מהמקומות הללו. בעכו בנושא של 'גאוות היחידה' שעלתה שם עם העניין. הנושא של מפגש עם האחר בכלל. הרבה פעמים כשאנחנו מגיעים לישובים, אנשים אומרים לנו: קודם בואו ניפגש עם עצמנו. אנחנו כאן בעצמנו עדיין לא נפגשים די הצורך. בדלית אלכרמל דיברו על המוסלמים שגרים בקרבנו. בואו נדבר עם אנשי הדת שלנו; ובעכו, שם בקטע של שימור אתרים, בואו נראה איך אנחנו יוצרים לילדים שלנו גאווה של המקום, נגדיל את 'גאוות היחידה' שלהם.


הנושא של הסביבה. העמקת ההיכרות עם הסביבה הקרובה, במעגלים המוכרים לנו מתוך תוכניות הלימודים הרגילות, שקודם אני במשפחה שלי, אני בעיר שלי, אני בארצי, ואני בעולם בכלל.


הנושא של ידע. ידע בכלל, וכאן אנחנו נכנסים לתחום בצורה ספציפית, ידע בנושא של תיירות, ידע על אודות אנשים אחרים, תרבויות אחרות וכל זה תוך למידה חווייתית. אם לא נעשה את זה בגיל הרך כלמידה חווייתית, אין לנו סיכוי להמשיך עם זה הלאה. אנחנו רוצים שהילדים יתנסו, ואנחנו מאפשרים להם להתנסות בכל הדברים שלכאורה נראים לא קשורים. משחקים, לכאורה אז מה, אבל דרך המשחקים הללו - ואנחנו היינו שם בביקור בבית הספר כשראינו שהם הכינו את החוברות לתיירים - היינו שם בסיור, ודרך זה ילדים בעצם למדו, ילדים סיירו, ילדים ביקרו והרחיבו.


אנחנו מדברים בהחלט על הנושא של שיפור ההתנהגות כתייר, כלפי התייר וכלפי האתר. אנחנו מדברים על ההכרה בתרומת התיירות לפרט, לקהילה ולמדינה, תוך עידוד המעורבות האישית והאחריות הקהילתית. אנחנו מבקשים מכל אחד מהישובים שיחשבו איך אנחנו ביחד מפתחים את האחריות של הפרט כלפי הקהילה שהוא חי בה, כדי שמחר בבוקר, כשהוא יראה בבית הספר שלו, דיבר על זה מר גבי קדוש, בשירותים או בכל מקום אחר, התנהגות לא ראויה, יידע מה לעשות.

האם יש תוכנית כתובה? האם יש תוכנית
לימודים עם רציונל, עם ספרים? האם יש
דברים כתובים?

נקודת המוצא שלנו היום באגף היא ללכת
עם הישובים, לבנות רציונל סילבוס מאוד פתוח שאומר: חשוב שיהיו הנקודות הללו והללו, אבל אנחנו נבנה איתכם ביחד את מה שמתאים, בהתאם לישוב שלך. אתה כישוב רוצה את זה, תאפשר לנו מסגרת של קורס ישובי, ואנחנו ביחד איתך במהלך שנה בונים לך אותו.

מי יממן שעות? מי יממן הדרכה?

בעניין הזה, האגף לחינוך יסודי, אנחנו
מממנים את ימי ההדרכה בישובים שנבחרו כרגע כפיילוט. בשלושת הישובים הללו אנחנו מממנים זאת.

באילו ישובים אתם מממנים?

בירושלים – רמות, בדלית אלכרמל ובעכו.
בשלושת הישובים שכרגע אנחנו בפיילוט
איתם.

מתי התחיל הפיילוט?

השנה הוא התחיל בצורה מסודרת שאומרת
כולל קורס ישובי, כולל ראש מועצה, כולל ראש עיר, כולל נציגי ועדת חינוך, כולל נציגים מכל הישוב. ראינו שבישוב עצמו, למשל סיפרו לנו שבמרכז תרבות, נוער וספורט עושים סרט צילום על זקני העיר שמספרים על העבר, כפי שעשו כאן ילדי רעננה, ופתאום התברר שבמרכז המורים עושים משהו מאוד דומה.

אני מבין שהכל זה תיירות.

זאת בדיוק הנקודה שהרבה פעמים אנחנו
מדברים עליה. אנחנו אומרים, הבה נרחיב את זה. נצא מתוך תוכנית הלימודים שלנו שקיימת היום בנושא של מולדת וחברה, נרחיב ונכניס אליה נושאים נוספים שקשורים לישוב שלנו. נרחיב ונמצא בדרך הישוב שלי נושא של תיירות.


עניין העקרונות, העניין של שיתופיות, של שיתוף התלמידים כבר בבניית תוכנית לימודים כזאת או אחרת, שלא אנחנו קובעים למענם. תלמידים, מורים, הורים ונציגים מהקהילה שותפים בבניית התוכנית. זה אחד העקרונות שלנו. אנחנו איננו הולכים בלי זה. אנחנו נגד דברים סגורים. בנושא של שיתופיות - שיתוף באמת של כל הדרגים הללו. ראש המועצה כתב תוכנית לנושא התיירות בדלית אלכרמל. התחברנו אל התוכנית שלו, זהו הצורך שלו בישוב שלו, ומשם יצאנו.

מה עם שעות ההוראה?

כיוון שאנו מדברים על למידה אינטגרטיבית,
אנחנו לומדים במהלך הלימודים.

אותה שיטה של מיקוד הלמידה.

עשייה חברתית יזמית. אנחנו דורשים שבכל
אחד מהישובים הללו יעשו גם משהו לקראת; אנחנו יוצרים השתלמויות ארציות. כשאנחנו מדברים על מערך תמיכה אנחנו מדברים על מערך תמיכה ברמה ארצית. השתלמויות ארציות לכל נציגי הישובים שאנחנו מקיימים, וביחד איתם ממשיכים הלאה. אנחנו מדברים על מערך תמיכה יישובי; אנחנו מדברים על הנחיה אינטנסיבית של בתי הספר, ליווי אינטנסיבי של מדריכים שאנחנו שולחים לשם שיסייעו להם. אנחנו מדברים על ייעוץ אקדמי, שאותו אנחנו איננו יכולים לממן מבחינה כספית, ואז משרד החינוך נכנס. אנחנו מדברים על תקציב לעשייה ישובית על סמך אילו שהן אמות מידה שקבענו במשותף ועוברים לישובים עצמם דרך הרשות למען בתי הספר ששותפה לנושא.

אני מנהלת מכון יעדים שעמד מאחורי הפיתוח
של הערכה הלימודית בשיתוף משרד החינוך, משרד התיירות ועיריית אילת. ברצוני להקדיש כמה מילים לגבי תוכנית חינוכית, מה היא אומרת, ולפנות באיזושהי קריאה, שהיא המשך לדברים של מר גבי קדוש ראש עיריית אילת ושל גברת זהבה שמש, שברצוני להמשיך בקשה ולחדד אותה.


ישנה תוכנית תיירות שנעשתה אומנם לשכבות של ה'-ו' בבתי הספר היסודיים, כהמשך לתוכניות הרגילות שכיתות ד' עשו. היא לא תוכנית בנויה, ובזה גברת זהבה שמש צודקת. היא תוכנית פיילוט שנעשתה, והיא בכוונה באוגדן, מכיוון שהיא מתבססת על ניסיון מוקדם גם של אילת וגם של רעננה ושל טבריה, של הוותיקות יותר שהתחילו בתוכנית. זה בכוונה אוגדן, כדי שיהיה פה איזה שהוא ניסיון מצטבר, ועל זה אפשר יהיה להוסיף.

אינני רוצה כרגע לדבר לא על המיומנויות שמתפתחות בנושא וכדומה, כי אני חושבת שבתי הספר הציגו מאוד מאוד יפה את הנושא כהוליסטי, וגם גברת זהבה שמש הציגה את הנושא החינוכי. לא זה הנושא שאני חושבת שהייתי רוצה להתמקד בו. הייתי רוצה להתמקד דווקא בבעיה שעלתה מילדה קטנה ועברה דרך מר גבי קדוש ודרך אחרים, כי זו אחת הבעיות המרכזיות ביותר של הנושא. כאשר משרד התיירות פנה אלינו לפתח את העניין, אנחנו עשינו בפעם הראשונה קבוצות מיקוד בעיר אילת. עשינו קבוצת מיקוד אחת שקראנו לה קהילה וחינוך וקבוצת מיקוד שניה של אנשי התיירות באילת. בהתחלה עשינו את זה לחוד; אחר כך גם עשינו ביחד וכדומה.

אחת הבעיות הרציניות ביותר שעלתה הייתה הניכור גשר-קשר קהילת תיירות -זאת אומרת הניכור הגדול בין קהילה ותיירות. דווקא בעיר תיירותית שרוב ההורים שבקרבה עובדים במקצועות התיירות, ולכאורה היה מתבקש שאנשים יגידו שנושא התיירות הוא נושא כל כך חשוב, והחינוך לתיירות הוא נושא מאוד חשוב, והם ירצו תיירות, מסתבר שמאוד מפריע להם בפסח לעמוד בתורים במרכול, כי תיירים מפריעים להם; זאת אומרת, התיירות מהווה איזה שהוא גורם הפרעה לאיכות החיים וכדומה. לא אדבר עכשיו על רעננה, שהיא איננה פוגשת בתיירות ביום-יום. אני אדבר על עיר כמו אילת, שהיא פוגשת בתיירות ביום-יום; החיכוך הוא מאוד גדול, ואז מה קורה? התרבות, נורמות ההתנהגות שלנו, הדברים שגברת זהבה שמש הדגישה כרגע שהם הא' ב' בהתנהגותו של אדם כמארח בארץ שלו, במדינה שלו וכדומה, נפגמים. מה שקרה בערי תיירות, התוכנית שמשרד התיירות יזם בשיתוף משרד החינוך, ולצדי יושבת הגברת יעל דורי, שהייתה המנהלת הקודמת לפני גברת זהבה שמש, ואנחנו עבדנו ביחד בשיתוף בנושא הזה; זה אפילו עלה מתוך התוכנית של הנושא בשעתו, כשגברת יעל דורי פנתה אלינו לפתח את זה דרך משרד התיירות, זה היה מכיוון שמשרד התיירות ראה בנושא דרך ארץ נושא ללימוד התיירות. זאת אומרת, נורמות ההתנהגות היו באמת הנושא המרכזי והחשוב בתוך העניין.


לאחר המחקר המוקדם שעשינו, ולאור הניסיון שהצטבר, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולצאת באיזו שהיא קריאה אל הוועדה להסתכל על הנושא בראיה הוליסטית מערכתית. לא יכול להיות שרק בית ספר בודד בעיר יעסוק בנושא ולא עיר תיירות. זאת אומרת, ברצוני לראות קודם כל במדינת ישראל בוודאי את ערי התיירות מתייחסות לזה בהיותן עיר שלמה, ולחבר כאן לעוד מספר דברים. מדוע אני אומרת עיר שלמה? ראש עיר בראש ובראשונה צריך להגיד 'רוצה אני', ומוכרחה להיות גם כל המערכת, כולל איגוד בתי המלון, שהוא היה שותף בפיתוח התוכנית הזאת, כולל התאחדות המלונאים וכדומה, כולם ביחד; כי לא בכדי דיברו פה על סביבות אוטנטיות ולמידה בסביבה אוטנטית, וצריך להגיע אל המקום ולראות ולסייע.


היום יש הזדמנות מאוד גדולה. זה נקרא צבא המילואים של שר החינוך. הוא יצא בתוכנית מאוד גדולה שנקראת 'צבא מילואים' דרך מינהל חברה ונוער, דרך מר עודד כהן. בתוכנית הקיימת באמת פנו לתעשיינים כדי שהם יהיו מנויים לחינוך. אני רוצה לראות גם את איגוד המלונאים, והם שותפים בדברים האלה, אבל אם לא נסתכל על זה מערכתית, ונבין שצריך לפתוח את כל הערוצים שרק אפשר אל הנושא ולעזור לבתי הספר, כי בית ספר בודד איננו יכול לבדו. אבל אם מדברים על שינוי מהותי, זהו שינוי הוליסטי, שכל המוסדות ביחד וכל המשרדים ביחד. זה גם משרד החינוך; זה גם משרד התיירות; זה גם משרד העבודה. אני זוכרת שכשהתחילה התוכנית באילת, ביחד עם מר גבי קדוש, פנינו לח"כ רענן כהן, וביקשנו אפילו שיעבירו בכנסת בקשה שבערים כמו העיר אילת, שהם אזורים שיש בהם תיירות, מעבר לחצי שנה שנותנים לחייל תמיכה אחרי השירות הצבאי שיעבוד בבתי מלון, שייתנו לו אפשרות ליותר זמן, כדי שהוא אחר כך 'יהפוך להיות פרח', והוא יהיה צבא העתודות של שר החינוך בנושא הזה של התיירות.

אני חושבת שאחת הנקודות שאנחנו צריכים
להכריע בהן, בזווית של ראיה שונה עם משרד התיירות ומשרד החינוך, מבחינתנו אנחנו מדברים על משהו באמת הוליסטי, רחב יותר, בהיבט ההתנהגותי; ובאמת בתפיסה של בית הספר שאומר כי דלית אלכרמל נתן שעה במערכת לכל כיתה, החל מא', כדי לטפל בזה; ומישהו אחר אומר בצורה אחרת - וזה בסדר מבחינתנו.

הנושא של כתיבת תוכנית לימודים. המילה
אוטונומיה איננה מילה גסה; את האוטונומיה במערכת החינוך כבר מזמן שלחו אלינו. בתי הספר היו צריכים לקחת אותה, וזומנו מומחים לכתיבת תוכניות למידה. המורה הופך להיות מומחה לתוכניות הלימודים. התוכנית נכתבת עם המורים ועם התלמידים בצורה מאוד דינמית. את הדבר שחסר אצלנו, היועץ המלווה האקדמי, אנחנו קונים באמצעות תוכנית "קרב"; אבל כל בית ספר מוצא לעצמו את הדרך להגיע ליועץ.

הנושא הזה של 'רוצה אני' שגברת זהבה
שמש דיברה עליו, הוא הנושא המרכזי. אני באתי ואמרתי שאנחנו רוצים לעשות פיילוט בדלית אלכרמל בנושא לימודי תיירות, בשיתוף פעולה בין משרד התיירות ומשרד החינוך. הפיילוט הזה יכול להתרחב לכפרים אחרים, לכפרים דרוזיים או אחרים. הכנסנו באמת בתוכנית הלימודים את הנושא של התיירות, את המודעות לו.

בבית הספר היסודי? בחינוך היסודי?

בחינוך היסודי, ואני מניח שנרחיב אותו
בהמשך. אני גם ראיתי את בית הספר ברעננה, בית ספר ברטוב, שהתארחנו בו, וקיבלו אותנו יפה מאוד, וראינו באמת דגם שאפשר להכניס מודעות לילדים מה קורה בסביבתם.


דלית אלכרמל הוא ישוב שמתבסס בצורה משמעותית על התיירות. הפוטנציאל איננו מנוצל לגמרי. אחת הבעיות שאנחנו נתקלים בה היא שבאמת חלק מהתושבים בכפר רואים בנושא התיירות מטרד. קשה להם לעבור בשבת בשוק, "משתלטים להם על הכפר", ואנחנו רוצים להפוך את העניין הזה ל"הסבר פניך לתייר", להפוך את העניין הזה לכזה שעוד מגיל קטן יתחילו להסתכל על נושא התיירות כאל ברכה, וגם לשווק את המסורת. אותם תלמידים לומדים מצד אחד מסורת, ומצד אחר חדשנות - ואיך אנחנו משתלבים בחיים המודרניים, מה שנקרא מודרניזציה סלקטיבית. הדבר הזה נכנס דרך בתי הספר למודעות של התושבים. במעגל היותר רחב אנחנו משלבים את ההורים, כדי שגם הם יידעו מה התלמידים עושים, ובמעגל נוסף - עם מרכז ההדרכה שהוא מתוקצב על ידי מינהל חברה ונוער - אנחנו עושים קורסים להדרכת סטודנטים שיהיו מדריכי תיירים, ושיוכלו לקבל קבוצות שמגיעות מבחוץ; כלומר, לשלב את כל המערכת ביחד כמערכת אינטגרטיבית אחת.

דלית אלכרמל הוא גם ישוב שמוכר כאזור
פיתוח א' בתחום התיירות, ועכשיו גם לפי החלטת שר התיירות, אנחנו בעמותה משותפת עם חיפה, כדי ליצור גם תפיסה אזורית של כל נושא התיירות. ההכנה דרך תוכנית הלימודים של נושא התיירות, מבחינתנו היא פרוייקט מאוד חשוב. אני אישית מוביל את זה בשלב זה, עד שאראה שזה עולה על הפסים הנכונים, ואנחנו רואים בהחלט שזה יכול גם לתרום לישוב הן מבחינה כלכלית והן מבחינות אחרות.

נוח לי לבוא ולדבר לאחר ששמעתי את כל
האנשים, ולפי דעתי כולם דיברו דברי טעם.


כל אחד מאיתנו הוא תייר בשלב זה או אחר של חייו. ככל שרמת חיינו עולה, אנחנו גם מוצאים את עצמנו חשופים יותר לטיול או בארץ או בחוץ לארץ. רוב רובה של האוכלוסייה בכל שכבות הגיל באה בקשר עם בית מלון או אתר תיירות, אם זה לצורך שהייה, או נופש, או קיום אירוע, או השתתפות בכנס כלשהו.


ענף התיירות מעסיק היום באופן ישיר כתשעים אלף מועסקים בישראל. המלונות מעסיקים למעלה משלושים אלף בתי אב, ואנחנו באים בקשרי מסחר עם אלפי בתי עסק. למעשה אנחנו המראה של התייר. דרך ההתנהגות שלנו אנחנו נראים ורואים. כל אחד מאיתנו, כשהוא נמצא בחוץ לארץ, מצביעים עליו כישראלי, וכל אחד מאיתנו שמארח - התייר רואה אותנו ואומר זה ישראלי. ככל שכל אחד מאיתנו מתנהג, ככה אנחנו נראים כגלובליים. לדעתי זה מתקשר מאוד עם החינוך שבא מהבית. קשה מאוד לחנך אנשים מאוד מבוגרים; קשה גם לחנך ילדים, אבל אולי זה קל יותר, וזה הזמן והמקום לכך.


אני לא אבוא ואדבר על "כמה הכנסה וכמה טוב התיירות מוסיפה לארץ שלנו", כי זה ברור וידוע. אבל אני חושב שיש חשיבות רבה להגברת המודעות בציבור אזרחי ישראל לנושא התיירות. לצערנו יש מצב שמגדירים לפעמים את הישראלי כלא רצוי באזור זה או אחר, ואנחנו יודעים שהישראלים 'פלשו' לאי כזה או לתורכיה בתקופה מסויימת, ושוב, זה נושא של חינוך. לכן עמדת התאחדות המלונות היא מאוד ברורה, ואני גם רוצה להעיר לגברתי, שאת מתפרצת לדלת פתוחה. התאחדות המלונות היא יוזמת, היא קשובה, היא דוחפת, היא פעילה, היא זאת שדחפה לאקדמיזציה, היא זאת שדוחפת בפתחי אוניברסיטאות, היא בנושא שתדלנות; עד כדי כך שמה אתם עוד רוצים בשביל שאנחנו נעשה ונשתף פעולה מכל תחום בכל סוג שהוא? אנחנו בדעה שבהטמעת חינוך לתיירות מגיל קטן יחנכו ויגבירו את המודעות לנושא, וכולנו ניראה אחרת וטוב יותר.


חינוך לתיירות הוא גם הקניית מודעות לסובלנות, להכרת אתרים בארץ ובעולם, להרחבת הדעת, להקניית שפות, לחשיפה לתרבויות שונות, לקירוב בין עמים ואנשים, לאיכות חיים גבוהה יותר ולשיפור תדמיתנו בעולם. זאת שגרירות נהדרת. לכן אנחנו רוצים לבוא, כדי שייצא גם איזה שהוא נושא תכליתי מהיום הזה, ואנחנו קוראים ומצטרפים למה שאמר דוקטור יואל מנספלד, כדי שיהיה לזה משמעות חינוכית, ערכית, כלכלית ותדמיתית; שוועדת החינוך של הכנסת תגדיר בשנת הלימודים הבאה את נושא החינוך לתיירות, אשר יכול להשתלב בכל המקצועות הנלמדים בגני הילדים, בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבה העליונה. אין לנו ספק שזה יעניין, ומעבר לזה גם ראית על קצה המזלג דוגמאות מכל מיני פינות חמד או שמורות טבע בארצנו, וניתן לעשות אותם בהיקף גדול יותר. אני שוב אומר, התאחדות המלונות תהייה הראשונה לעזור לקהילה המקומית -בין אם זה בצפון או בדרום - בנושא הזה.

נהניתי מכל רגע היום. אני רואה שהרבה גופים
מטפלים בחינוך התיירות. משרד העבודה, משרד התיירות, משרד החינוך, האקדמיה. אני מציע להקים גוף בין משרדי של הגופים, אשר מטפלים בחינוך תיירותי, כדי שהם ידעו מה כל גוף עושה. יש לי הרגשה שמשרד התיירות איננו יודע בדיוק מה עושה משרד העבודה, ומשרד העבודה אינו יודע מה עושה משרד החינוך. הקריאה שלי היא להקמת גוף בין משרדי, אשר יזמן תיאום וקידום חינוך תיירותי בכל הרמות מגן הילדים ועד לתואר אקדמי.

אני רוצה להדגיש היבטים מסויימים. האחד
הוא החלטה של ישוב להיכנס לנושא תיירות. עכו היא דוגמה של פוטנציאל אדיר, שבה המשאב קיים, וצריך לבוא וליצור בו. למרות שחלפו הרבה מאוד שנים, זה לא נעשה. לשמחתי היום ראש העיר, הנהלת העיר, שמה דגש על הנושא הזה.


ההכרזה הזאת של ראש רשות כבר יצאה בתהליכים פנימיים. בעצם, א', ברמה של כניסה לפיילוט המשותף עם משרד התיירות ועם משרד החינוך, שאנחנו מקבלים פה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל גם בתחום של משאבים -ותמיד משאבים יחסרו, לא די - אבל בהחלט בשילוב של משאב זמין בצד הנחיה והדרכה; אך אני רוצה להצטרף לשאלה של היושב ראש לגבי העניין של השעות. בהחלט ראוי שמשרד החינוך בשלב זה או אחר יבחן אפשרות להקצות גם לבתי ספר או לישובים, ישובי תיירות.


אני רוצה לומר שגם מתרחש דבר מאוד חיובי בישוב. ההתעניינות בתחום הזה הביאה לכך שבתי ספר על יסודיים בוחנים היום אפשרות לפתיחת מגמה בחינוך העל יסודי מצד אחד; אני רוצה לומר דוגמה מאוד קטנה, אבל סמלית, שגם בגני הילדים יצאו לסיורים, ומי שמכיר את עכו, ישנו חאן אלעומדן המפואר אבל עדיין לא מנוצל, והם הבחינו שם במגדל שחסר בו השעון, והם פנו בקריאה להנהלת החברה לפיתוח עכו העתיקה להתקין שעון, ולשמחתי מצאו אוזן קשובה. כלומר אנחנו הולכים פה לאיזו שהיא פעילות מאוד רחבה, שבהחלט עשויה לתרום תרומה ערכית גם לתושבים וגם לעיר; ואני רוצה להצטרף לאותם חברים שדיברו, בין מדלית אלכרמל ובין מאילת, לגבי הנושא של ניכור.


ישוב כמו עכו, אני אומר דבר מצער, חלק ניכר מאוד מהאוכלוסייה שלו איננו מכיר את אתריה של העיר. כלומר, יש פה גם יסוד מאוד חשוב מבחינתה של העיר עכו, שרבים שומעים על עזיבה ועל הגירה שלילית ממנה, בהחלט לקשור את התושבים לעיר ול'גאוות יחידה'.


הפעולה החשובה לדעתי שלא הוזכרה, היא הנושא של שילוב המסגרות הלא פורמליות, פרוייקט נח"ת – נוער חושב תיירות, שמשותף עם החברה למתנ"סים, מרכזי תרבות, נוער וספורט.

התוכנית מבחינת משרד התיירות היא ברמה
הישובית. אנחנו איננו תומכים בפרט, בבית ספר כזה או אחר. סייענו לברטוב כי הם פשוט התחילו את זה לפני ארבע או חמש שנים כשאנחנו התחלנו עם היוזמה, ולכן החשיבות כאן שזה ברמה הישובית.

אני מייצג את מורי הדרך בישראל. אני קצת
מצטער לומר שהטעו אותי, ולא נתנו לי להבין את משמעות או מהות הדיון פה בוועדת החינוך. אני הכנתי פה נייר עבודה. חשבתי להקריא אותו, אבל הוא עוסק בפן אחר לגמרי.

אני מבקש לסכם את הדיון. אני רוצה להציע
הצעת החלטה של הוועדה, ואם יש לחברים, -בדרך כלל אינני מאפשר למשתתפים מלבד חברי הכנסת כמובן להשפיע על החלטה - אבל אני אקריא אותה, ואם לחברים יהיו הערות, אני מוכן לשמוע הערות, כי אני מרגיש שאני לא בדיוק דורך על קרקע שאני בטוח בה במאת האחוזים.


ועדת החינוך והתרבות קובעת שהואיל ומדינת ישראל היא גם מדינת תיירות, יש צורך שמשרד החינוך - בשיתוף עם משרד התיירות - יקצה משאבים ויפתח בעדיפות גבוהה יותר תוכניות לימודים רב תחומיות בתיירות, המשולבות גם במקצועות ההוראה בכל רמות החינוך ובשיטה מערכתית כוללת, וייתן עדיפות להפעלת התוכניות בישובים שהם ישובי תיירות.

לא שיטה, גישה מערכתית. במקום שיטה –
גישה.

מקבל. הוועדה פונה למועצה להשכלה גבוהה
כדי לבדוק פיתוח נוסף של התחום האקדמי בתיירות, ומבקשת דיווח על כך תוך שישה חודשים.


הוועדה מברכת את התוכניות החינוכיות הניסוייות המופעלות ברעננה, בדלית אלכרמל, באילת, בעכו, בירושלים ובטבריה, שהן ביוזמתו ובמימונו של משרד התיירות, ובחלקן גם במימון משרד החינוך.


הוועדה ממליצה לערוך משוב על תוכניות
אלה.

יש שני סוגים שונים של התערבויות. רעננה
וטבריה זה סוג אחד, ועכו, דלית אלכרמל וירושלים זה סוג אחר של התערבות.

אינני עושה פה את ההבחנה. אנחנו מברכים
את כולם.

בעיקרון, אם מפעילים תוכנית ניסויית, צריך שתהייה תוכנית משוב, כדי שנדע שהדרך שאנחנו הולכים בה היא דרך נכונה. כשאנחנו פועלים באינטואיציות ובתחושות, וזה אומר אני צודק, וזה אומר אני צודק, כנראה שניהם אינם צודקים, אי אפשר לדעת.


הוועדה ממליצה למשרד החינוך למצוא עיתוי הולם לתיירות כאחד מהנושאים המרכזיים בשנים הקרובות. אינני רוצה להכתיב באיזו שנה, אינני יודע מה התוכניות, אבל אנחנו בהחלט ממליצים על הנושא הזה.



אם אין הערות, אפילו עם המשתתפים זה עבר כמעט פה אחד. תודה רבה לכם.




הישיבה ננעלה בשעה 12:20