פרוטוקולים/ועדת חינוך/1095

1
ועדת החינוך והתרבות
25.1.2000


פרוטוקולים/ועדת חינוך/1095
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 61
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, י"ח בשבט התש"ס (25 בינואר 2000), שעה 09:30

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
טלב אלסאנע
מוחמד ברכה
חוסניה ג'בארה
שמואל הלפרט
מוחמד כנעאן
לימור לבנת
ענת מאור
רחמים מלול
מיכאל נודלמן
ראובן ריבלין
סילבן שלום

שר האוצר אברהם-בייגה שוחט
גלית מדמוני - משרד האוצר
שלומית עמיחי - מנכ"לית משרד החינוך והתרבות
שמעון הראל - משרד החינוך והתרבות, מנהל כ"א – הוראה
יעל פרבר - משרד החינוך והתרבות, מתאמת בין השר לכנסת
יעקב אגמון - מרכז שלטון מקומי, סמנכ"ל
אברהם בן-שבת - מזכ"ל הסתדרות המורים
עפרה דונסקי - הסתדרות המורים, משנה למזכ"ל
יוסי וסרמן - הסתדרות המורים, סגן המזכ"ל
מוטי סמט - הסתדרות המורים, סגן מזכ"ל ויו"ר סניף ירושלים
רן ארז - יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים
ברכה מציאל - ארגון המורים העל-יסודיים, יו"ר המח' הפרופסיונלית
חזקיה רושדי - ארגון המורים העל-יסודיים, חבר
שי לחמן - יו"ר ארגון הורים ארצי

אסתר מימון

שביתת המורים

שביתת המורים

רבותי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בעניין שביתת המורים חברי הסתדרות המורים. רק לפני דקות ספורות התברר לנו שהממונה על השכר חלה, נמצא פה הצוות שלו. שר האוצר הבטיח שעד השעה 10:00 הוא יגיע.

אני מציע שבפתיחת הישיבה נשמע מחברינו, מארגוני המורים, מה קורה במשא-ומתן, מה קרה מאז השבוע שעבר, איך התנהל המשא-ומתן, האם יש הצעות שנידונות, איך רואים את קץ השביתה. אבקש, בראש ובראשונה, מאברהם בן-שבת לפתוח, לאחר מכן אבקש מרן ארז לדבר, ונתחיל בדיון.

אני מודה ליושב-ראש הוועדה, לחברי הוועדה, לכל אלה שבאו כדי לנסות ולחלץ את הפתרון ולהחזיר את 1.2 מיליון התלמידים, שעדיין נמצאים ברחוב, לבתי-הספר.

אני מניח שכל אחד מכם ראה את הזעקה האמיתית של 10,000 המורים, שעלו אתמול לירושלים ואמרו את אשר על לבם. אני אומר לכם: אלה מורים אמיתיים, אוהבים את הילדים, אוהבים את החינוך, יש להם רק תביעה אחת – לעבוד מתוך כבוד להם, מתוך כבוד לילדים, מתוך כבוד למערכת החינוך. אסור לעם ישראל להחזיר את השליחים האלה, שליחי האומה כולה, מושפלים, לכיתות ולבתי הספר. הציגו את התלושים שלהם, הציגו את הבעיות שלהם, קמו אחד-אחד וכל אחד אמר מה הוא עושה.

הייתי מאוד מאושר לו היו אתנו אתמול גם ההורים. אני לא אומר, חלילה, שהם לא רוצים להיות אתנו.

הם עסוקים, הם שומרים על הילדים.

המורות באו עם הילדים.

בוודאי שזה היה נותן ביטוי לתחושה של כולנו. אין לנו הבחנה בין מורים, תלמידים והורים – כולנו חשים את עצמנו קהילה אחת שמובילה לכיוון אחד.

עשינו מאמצים אדירים, לילות וימים, כדי להגיע להבנות. לא תבענו שום דבר שלא מגיע לנו. תבענו מה שהאוצר חתם עליו, מה שכתוב על הנייר.

בהצעה האחרונה שלנו, שהאוצר לא דחה על הסף - אני לא יודע מה יקרה היום, יש לנו פגישה לאחר מכן – אמרנו שאנחנו מוכנים ללכת לקראת האוצר. הצענו הצעה מאוד הוגנת, שאיננה נוטה לשום צד. היא הצעה שבודקת את העניין במשך תקופה מסוימת.

אני יודע, שבישיבה האחרונה של ועדת החינוך שדנה בנושא הזה, אנשי האוצר ביקשו שלושה חודשים כדי לבדוק את שחיקת שכר המורים. היום נתנו להם שנה לבדוק.

איך לבדוק? – ההצעה שלנו היא ועדת מומחים. מומחה אחד מטעם המורים, מומחה שני מטעם האוצר, בראשות שופט ראוי לשמו, שופט בדימוס של בית-הדין לעבודה, שהוא יהיה האדם השלישי של הוועדה. הנושאים יובאו בפניו, על סמך אותה נוסחת שחיקה שהבוררים כבר קבעו. גם אם יש חילוקי דעות על הנוסחה, חילוקי הדעות יתבררו בין המומחה שלנו למומחה שלהם. כל חילוקי הדעות יוכרעו על-ידי השופט, שהוא יושב-ראש הוועדה, הכרעות שוטפות, במהלך כל הישיבות, כדי שלא נבזבז זמן.

בוררות.

זו לא בוררות, זו ועדת מומחים בראשותו של שופט.

עד אז לא מקבלים כלום?

לא. ביקשנו מקדמות הוגנות, לא אוכל לומר פה את הסכום. אם האוצר רוצה לסיים עם המקדמות מהר - בבקשה, שיקים את הוועדה לאלתר. ייקח שלושה חודשים – שלושה חודשים; ייקח שישה חודשים – שישה חודשים.

כל הנושא זו השחיקה עד 1998.

אמת. עד סוף 1998.

אלה הן ההצעות שלנו.

אם ייתנו מקדמות והוועדה תחליט שמגיע פחות?

אנחנו נחזיר.

הוועדה בודקת את שחיקת שכר המורים בשנים 1995-1998. הוועדה תחליט מה מגיע לנו, היא יכולה להחליט בזמן קצר. מי שרוצה לבדוק את העניין בכנות, ולא להתחמק מן הבדיקות, יקבל את ההצעה שלנו. יש לה עוד כמה ניואנסים שונים.

האוצר נתן תשובה להצעה?

האוצר לא דחה אותה על הסף. הוא אמר, שהוא יעיין בהצעה. אני מקווה שהעיון יהיה עיון ראוי לשמו, ולא שוב התחמקות.

אני חוזר ואומר לחברי הוועדה שיושבים פה: מי שראה אתמול את 10,000 המורים שהגיעו לירושלים, מבין שאין לנו כל אפשרות להחזיר אותם בעיניים מושפלות לתלמידיהם בכיתות, לא נוכל לעשות זאת.

לכן, עורך הדין בני כהן, עורך-הדין שלנו, יזם באופן יצירתי את ההצעה הזאת. אנחנו בוודאי נשכנע את החברים שלנו לדון בהצעה הזאת, ואנחנו מקווים שזה יחלץ אותנו מהסבך.

אני מוכרח לשאול שאלה אחת מרגיזה. ברור שאם גובה המקדמה יהיה 1.2%, אני מניח שהאוצר לא ידחה את ההצעה על הסף, ואם ההצעה שלך תהיה קבלת מקדמה בגובה של 16%, הוא ודאי ידחה את ההצעה על הסף.

איך אתה בטוח שהוא לא יקבל את ההצעה? 1.2% חד פעמי מציעים באוצר.

אנחנו לא מקבלים שום דבר שלא מגיע לנו. המקדמה היא סכום נמוך בהרבה ממה שמגיע לנו, אבל משום שזו מקדמה, ומשום שזו ועדת מומחים ומשום ששופט עומד בראש ועדת מומחים, אנחנו מאמינים שנקבל מה שמגיע לנו, בצדקתנו, ואנחנו סומכים על הוועדה הזאת.

אם מישהו חושב שאנחנו נחזור בנזיד עדשים לכיתות, לא נחזור.

ביקשנו מקדמה שהיא מיוחדת לנו ונראית לנו. לא רק לנו היא נראית, היא נראית גם לשר החינוך.

מה גובה המקדמה?

אני לא רוצה לומר.

זה סוד?

בין 1.2% ל-16%.

סילבן שלום.

דבר ראשון - איך אתה מסביר שארגון המורים מסתפקים בפסיקה של הבורר ל-1.2%, ואתם לא? דבר שני – האם אתה לא חושב, שאם אתם תקבלו, מפני שזה מגיע לכם, שתהיה תביעה דומה של ארגון המורים?

השאלה מבוססת על מידע לקוי.

קודם כול, אני מבקש להודיע שאנחנו חברים לדרך, יש לנו משפחת מורים אחת, אנחנו מתואמים בינינו, מחליפים מחשבות בינינו. אין לנו שום מטרה מנוגדת. רן ארז מוביל לטובת ציבור המורים, אותו דבר גם אני וגם חברי. רן ארז לא הסתפק.

הנושא של הבוררות דיבר על שנת 1995 בלבד. מה שאני מתכוון במקדמה זה השוואה. אני מדבר על 1995, 1996, 1997, 1998. 1999 עד 2000 יש הסכם שכר.

תודה רבה.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אין ספק לאף אחד מאלה שיושבים בחדר הזה, וגם לאלה שלא יושבים בחדר הזה, ששכר המורים הוא נמוך מאוד. אין ספק לאף אחד, לרבות ראש הממשלה, שהמשמעות של "ניתן להם חכות ולא דגים", המשמעות היא הכשרת האנשים. כדי להכשיר את האנשים צריך להשקיע בזה ולעשות שינוי סדרי עדיפויות.

אינני מאמין בכך שתוספת שכר של 5% תפתור את הבעיה, אפילו לא של 10%, כי השכר של מורה ממוצע היום בדרגת BA, בוותק 20, מגיע למשכורת של 5,500 שקל ברוטו. מה זה בשבילו 10%? באוטופיה 10%, כי האוצר לא מתכוון לתת את זה. 550 שקל ברוטו, 300 שקל נטו, זה ישפר את מעמדו של המורה, של המקצוע, של אלה שרוצים לעסוק בכך? זה ימנע שחיקה? זה יצור מוטיבציה? זה יגרום לכך שארבעה מורים יתמודדו על כל מקום פנוי במערכת החינוך? – לא.

לכן, אנחנו מאמינים בשינוי סטרוקטוראלי של מבנה מערכת החינוך. אנחנו רוצים לעשות רפורמה אחרת.

עוד שביתה – עוד 3%. עוד שביתה – עוד 5%. כולם מדברים על הריטואל הקבוע. אנחנו תמיד שובתים, כי אנחנו תמיד קיבלנו אחוזים בודדים, ואף אחד לא הפך את המקצוע הזה למקצוע מוביל.

לכן, במשך השנתיים וחצי האחרונות יזמנו ובנינו תוכנית לשינוי מהותי במערכת החינוך. ראייה אחרת של כל המערכת הזאת. המערכת הזאת בנויה על מסלולי קריירה למורים, על מניעת שחיקה, על יצירת מוטיבציה, על תפוקות אחרות במערכת. מערכת קריירה שתיצור לכל מורה שמתחיל בדרך את המסלול, שהוא ידע לאן הוא יגיע.

היום, מורה שמתחיל לעבוד, מספיק שהוא נושם ושורד עד סוף השנה, הוא מתקדם בוותק. איזו מוטיבציה יש לו? הוא עובד עם הרבה תלמידים בכיתה, הוא נמצא בלחצים של הורים, של מפקחים, של מנהלים, של כל החברה, הוא צריך להתמודד עם בעיות של אלימות, של סמים – כל מה שאנחנו מתמודדים במדינה הזאת, והוא מתקדם בוותק. גם מי שבא למערכת החינוך מלא מוטיבציה, אחרי חמש-שש שנים מגיע לבינוניות, כי התגמול הוא תגמול אוטומטי, קבוע, וזה לא יוצר שום מוטיבציה.

בתוכנית שלנו אנחנו מדברים על מסלולי קריירה, על מספר אחר של תלמידים בכיתות, על מבנה אחר של שבוע העבודה שלנו. אנחנו מדברים על תנאים פיזיים אחרים, שמורה יוכל לשבת בפינת עבודה שלו ולקבל תלמיד ולהדריך אותו, כדי שיוכל לתרום מכל כוחותיו למערכת החינוך. אנחנו מדברים על כך שגם שעות העבודה הרבות – עבודה בבית, ישיבות מורים, השתלמויות בית-ספריות, בדיקת עבודות, בדיקת מבחנים – כל הדברים יכומתו, וגם יתוגמלו.
אנחנו בבעיה קשה מאד שלא ניתנת לפתרון, ולכן הדרך היחידה היא שינוי הפרדיגמה שבה אנחנו נמצאים, לראות את הדברים אחרת. הראייה האחרת היא לא לעשות כל שנה שביתה בשביל 3% או 5% או 4%, שאני לא מזלזל בהם כלל, ואני מצדיק את המאבק ואת התביעות של חברינו, גם אני רוצה את זה, אבל אני מאמין בשינוי מסוג אחר. יש לנו תפקידים, לכולנו – כמורים, כאזרחי המדינה, כהורים, כחברי כנסת, כמנהיגי האומה הזאת – יש לנו מטרה אחרת, יש לנו תפקיד אחר, יש לנו אחריות אחרת: ליצור במדינה הזאת איכות חיים אחרת, להשקיע במשאב האנושי, שהוא למעשה המשאב היחיד שיש לנו. אין לנו פה, לא נפט, לא יהלומים ולא זהב.

אני תומך, מחזק ומזדהה עם הזעקה שזועקים המורים חברי הסתדרות המורים, אבל אני רוצה להסתכל מעבר לכך. ולכן, אנחנו צריכים להשקיע לא מעט משאבים בשינוי, ולא לשחוק את עצמנו במאבקים תמידיים, חוזרים על עצמם, על 3%, על 4%, על 5%, כי זה לא יפתור שום בעיה.

אנחנו יושבים עם מיטב המומחים בתוכנית הזאת. אין לי ספק, שלתוכנית הזאת גם ראש הממשלה, גם כנסת ישראל וגם יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת וחברי הכנסת הנכבדים שיושבים פה, יהיו מעוניינים להושיט יד, כי זו תוכנית למען כולנו. רק זו הדרך לשנות את המבנה הקיים.

אני רוצה לחזור רגע למיקרו. אתם קיבלתם את פסק הבורר?

אנחנו קיבלנו את פסק הבורר, שקבע שהשחיקה לשנים 1993-1995 היא 1.2%.

גם הסתדרות המורים קיבלה את זה?

הם לא היו שותפים לבוררות.

הם לא קיבלו.

אימצתם את פסק הבורר?

אמרתי שאנחנו מוכנים, שנוסחת הבוררים תהיה הנוסחה הבסיסית לאותה ועדת מומחים.

אתה מקבל את הפסק ההוא?

לא הייתי שם. אני אומר, שאני מוכן לקבל את הנוסחה של אותו פסק, נוסחת בדיקת השחיקה.

אתה מקבל את העיקרון?

קודם כול, אני מבקש לחזק את ידיו של רן ארז, גם לנו יש תוכנית מאוד רצינית ומאוד חשובה לשינוי ערכים ומבנה מערכת החינוך.

הבעיה שבאנו לטפל בה היום היא, איך לחלץ את העגלה מהבוץ, איך להחזיר 1.2 מיליון תלמידים. את התוכנית נציע לשנת 1999-2000, אבל אנחנו מדברים על שחיקת שכר.

2001.

2001.

אם תבוא ותגיד אותה ועדת מומחים: הנוסחה הזאת היא הנוסחה שבה נבדוק, גם לגבי 1995, גם לגבי 1996, גם לגבי 1997 וגם לגבי 1998, אנחנו מקבלים את זה. זאת אומרת, את אותו פרמטר, אותו סרגל, אנחנו מוכנים לקבל, אבל שיבדקו את הכול.

אני חושב שנקודת המפתח היא, וזה מה שהאוצר רוצה לדעת, במידה שבן-שבת ישיג את ההישג שלו בדין ובצדק, האם יש תביעה שלכם לקבל אותו דבר שהם יקבלו?

למעשה, בשאלה שלך, אתה מאפשר לי לומר את המשפט הנוסף שרציתי לומר: הלכנו באונס לבוררות עם משרד האוצר, לא רצינו ללכת לבוררות, האוצר אנס אותנו בפסק דין של בית-הדין הארצי לעבודה. והנה, מעז יצא מתוק, למרות שהאוצר רצה לנקות לנו 11% מהשכר, יצא שהבוררים פסקו שהמורים צדקו, ויש לתת לנו 1.2%. הם גם פסקו במחלוקת של נוסחת בדיקת השחיקה.

אנחנו לא רוצים נדבות מאף אחד. אנחנו הצענו לאוצר הצעה, הנוסחה נקבעה. אנחנו מקיימים אתו מגעים, יושבים פה נציגיו. השחיקה ל-1996-2000 עוד לא נבדקה. הצענו על סמך אותה נוסחה בודק מוסכם, איש מקצוע, שיבדוק על-פי אותה נוסחה, ומה שאנחנו צריכים לקבל – נקבל. אני בא ואומר שיבדקו, אין על זה מחלוקות. אני לא אומר 5% ולא 16%, כמה שמגיע, שייתנו לנו. זה לגבי העבר. לגבי העתיד, רק שינוי ראיית הנושא יכול לפתור את הבעיות.

הבעיה היא של נוסחה או יישום נוסחה מוסכמת? זאת אומרת, האם הנוסחה מוסכמת והבעיה רק איך מיישמים אותה או בכלל שינוי הנוסחה?

מיד נשמע את נציגי הממונה על השכר, ונדע.

נציגי הממונה על השכר, האם אפשר לקבל דיווח מנקודת מבטכם היכן עומד המשא-ומתן, והאם יש גם תגובות להצעות של הסתדרות המורים? אני מוסיף שאלה שחברי הכנסת שאלו: המשא-ומתן לכאורה מתנהל עם הסתדרות המורים, האם יש כוונה שההסכם יהיה הסכם משותף עם ההסתדרות ועם הארגון או רק הסכם עם ההסתדרות?

אני אתחיל מהשאלה האחרונה שלך לגבי ההליכה המשותפת של שני הארגונים. זה לא סוד שמשרד האוצר לא אוהב את הפיצול הזה.

אתם מעדיפים שגם הם ישבתו?

לא, אנחנו מעדיפים שהם ידברו בקול אחד.

כשתבענו את רן ארז בבית-הדין וביקשנו שבית-הדין יכריע סוף סוף בנושא השביתה בשנת 1996, בן שבת והסתדרות המורים העדיפו לשבת מן הצד, למרות שבית-הדין ביקש מהם להצטרף להליך. הם רצו לשבת מן הצד כדי לחכות ולראות מה יהיה. אם הבורר יפסוק משהו שלילי, שלא נוח להם--

צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.

--אז הם יגידו: אנחנו לא בפנים. אנחנו המשכנו את ההליך הזה עם רן ארז, נכון שהוא לא כל כך אהב את ההליך הזה, אבל רצינו לסיים את נושא השביתה.

משיש פסק בוררות, הוא פסק בוררות חד-פעמי, אני מזכירה לך. בן שבת, נוח לו לקבל את הפסיקה החד-פעמית, ולהוסיף עכשיו ורסיה משלו, כמובן שרן ארז ירצה אותו דבר. הם משחקים אתנו על שני הקווים האלה, מאוד נוח לסחוט אותנו כך.

אני מוחה על המילה "לסחוט".

גלית מדמוני, הואיל ומדובר בשני ארגוני מורים מכובדים, אני מבקש שתחזרי בך מהמילים "משחקים" ו"לסחוט". אנחנו עכשיו לא בלשכת הממונה על השכר, אנחנו בוועדת החינוך והתרבות.

בסדר גמור.

אתם לא הולכים ביחד, והיינו רוצים לראות אתכם ביחד, לא היינו רוצים לדבר עם כל אחד בנפרד, ולעשות מקצה שיפורים עם השני.

לעצם העניין. בן-שבת הציע הצעה בעזרת עורך-דינו, בני כהן, אנחנו שוקלים את ההצעה. אני יכולה לציין שהמשא-ומתן קצת יותר מתקדם.

מה תוכן ההצעה?

לא נכון שאני אנהל פה את המשא-ומתן, זה לא לעניין.

זה הוסבר פה קודם.

הוא הסביר את ההצעה. יש להצעה הזאת פלוסים ומינוסים. אני אופטימית שנמשיך ונתקדם.

את יכולה להסביר מה המינוסים של ההצעה?

העלות הכספית.

בן-שבת היה רוצה לראות מקדמה - - -

עוד לא מדובר על העלות הזאת, מדובר על בדיקת שחיקה.

הבעיה היא גובה המקדמה.

ממילא, אם מגיע להם פחות, הם יחזירו.

אמת.

יגיע להם פחות, הם יחזירו? - בהסכם 1993 שילמו לכם 8% מקדמה, ואז התגלעו חילוקי דעות בינינו לבין הארגונים, מה צריכה להיות תוצאת בדיקת השחיקה. מרגע ששולמה המקדמה לא עניין אתכם תוצאות בדיקת השחיקה. המשכנו הלאה. היינו בסיפור של להחזיר.

עד שבא שופט והוסיף לנו כסף.

אברהם בן-שבת, הוא הוסיף משהו חד-פעמי. למה לא הצטרפת להליך הזה אם חשבת שפסיקת הבוררות - - -

זכותו לא להצטרף.

נוח לו לשבת מן הצד.

אנחנו במדינה דמוקרטית, יש איגוד מקצועי, יש לו שיקול דעת.

נוח לו לא להצטרף, ועכשיו הוא פתח אתנו מערכה חדשה, ואנחנו צריכים להתמודד אתו מחדש. הוא לא יכול לתלות את הבקשות שלו בפסיקת הבוררות, ברגע שהוא מקבל את הכול כחבילה אחת.

מה גובה המקדמה?

אני לא יודעת אם נכון שאני אפתח פה את הוויכוח.

כל מה שתגידי, צריך יותר.

הם ביקשו X מקדמה, אנחנו עקרונית נגד מקדמה.

כל מקדמה?

עקרונית הצענו להם את מה שהבוררים כבר פסקו, מה שאנחנו יודעים שכבר בטוח.

כך לא תיגמר השביתה.

הבוררים פסקו רק לגבי שנת 1995.

אנחנו כבר בשנת 2000.

למה בשנת 1996 הסתדרות המורים ישבה בצד? – היא רצתה לראות מה יהיה. אם הם כל כך רצו לנהל אתנו משא-ומתן על הנושא הזה, הם היו מתחילים בשנת 1996.

תודה רבה. רשות הדיבור לשי לחמן.

ציבור ההורים אינו צד בסכסוך, אבל אנחנו הנפגעים העיקריים ממנו.

(שר האוצר אברהם (בייגה) שוחט הגיע לוועדה.)

שי לחמן, אני עושה הפסקה אתך.

אדוני שר האוצר, התחלנו את הישיבה לפני כחצי שעה, ידענו מראש שאתה תגיע רק ב-10:00, ורצינו לחסוך זמן ולשמוע את האינפורמציה. רצינו לשמוע היכן עומד היום המשא-ומתן. תמונת המצב המצטיירת כרגע היא, שקיימת הצעה של הסתדרות המורים שאומרת, שתשולם מקדמה בגובה שיוסכם. עם זאת, תוקם ועדת שלושה בראשות שופט בדימוס בצירוף שני מומחים, אחד של האוצר ואחד של הסתדרות המורים. הוועדה הזאת תבדוק את השחיקה על-פי הנוסחה של הבוררים. השחיקה תיבדק עד שנת 1998, כולל שנת 1998. היה ומסקנות הוועדה הזאת יהיו שצריך להוסיף כסף למורים, האוצר יוסיף כסף למורים, ואם הוועדה הזאת תחליט שהמקדמה היתה גבוהה, יקזזו את הכסף מן המורים.

שמענו גם את ארגון המורים העל-יסודיים. מובן שההסכם צריך להיות הסכם משותף. אין להם התנגדות להצעה הזאת. עם זאת, שני הארגונים אומרים שלקראת הסכם 1999-2000, שצריך לנהל עליו משא-ומתן, הם מתכוונים להציע לאוצר הצעות שקשורות בארגון מחדש של כל מערכת החינוך, אבל אני מציע שבישיבה היום לא נתרכז בהסכם 1999-2000, אלא רק בעילת הסכסוך העכשווית, שזה נושא השחיקה.

לכאורה יש הצעה שנראית סבירה. אם המורים אומרים: רבותי, נחתום מראש שאם המקדמה תהיה גבוהה מדי, יקזזו מאתנו, אז לכאורה גם פה לא צריכה להיות איזו עילה לאי-פתרון, כי אין פה כסף שמישהו ייקח ולא יחזיר.

נמסר לנו שאחרי הישיבה הזאת מתחדש המשא-ומתן, ואנחנו גם יודעים שבשולחן גדול כזה לא מנהלים משא-ומתן. עם זאת, כל חברי הוועדה מודאגים מכך שזה היום התשיעי לשביתה. נראה לנו שהשביתה הזאת נמשכת תשעה ימים יותר מדי, ולכן היינו רוצים לסיים את השביתה.

הייתי מבקש מהשר, אם הוא יכול, לדווח איך מתנהל המשא-ומתן, מה עמדות האוצר, איך בדעת האוצר להביא לסיום השביתה, ולאחר מכן ידברו חברי הכנסת. שר האוצר, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנשי ארגון המורים והסתדרות המורים, ועד ההורים המרכזי. מכיוון שלא השתתפתי בחצי השעה האחרונה בדיון ולא שמעתי בדיוק את הניואנסים, אבל בדברים שהעברת מצויים כמעט כל האלמנטים של המשא-ומתן, הייתי רוצה להגיד, ברשותך, אדוני היושב-ראש, מספר מילים, וגם להתייחס לפרמטרים של המשא-ומתן, כמובן בלי לנקוב במספרים. שכן, זה התנהל, מתנהל וצריך להתנהל בין הסתדרות המורים לבינינו.

כל אחד מבין, שאין אחד בחדר הזה שלא רוצה שהשביתה תסתיים, לא חברי הכנסת, לא אנשי הסתדרות המורים, ארגון המורים וועד ההורים, מנכ"לית משרד החינוך ואני, כשר אוצר. השביתה הזאת מכבידה על האזרחים במדינת ישראל, היא שביתה רחבת היקף, היא כוללת את גני הילדים ובתי-הספר, למעלה ממיליון ילדים ועשרות אלפי מורים, וכל העניין הוא קשה ולא פשוט.

אני אומר בחדר הזה, לקהל שנוכח כאן, לי יש טיפ-טיפה מבט רחב יותר מאשר לכל אלה שעוסקים בעניין הזה. המבט הרחב, מטבע הדברים, קשור בתפקיד שבו אני נמצא. והתפקיד שבו אני נמצא הוא תפקיד שמחייב הסתכלות כוללת על מערכת השכר במדינת ישראל, על מערכת התקציב במדינת ישראל, על מדיניות של שכר ריאלי, ולא מעבר לזה.

אני יודע שקל מאוד לבוא ולהגיד: תיתן עוד 2% מקדמה או 0.5% מקדמה, ובא לציון גואל, ויום אחרי זה, אותם חברי כנסת – אני לא בטוח שכולם אומרים את זה, אני מקווה שיש כאלה שגם מודעים לבעייתיות של העניין – יעלו מעל במת הכנסת ויגידו: הממשלה, או שר האוצר, פרצו את השכר. בתור נמצאים 28 איגודים מקצועיים, שלאף אחד מהם אין הסכם. מה-1 בינואר 1999 אין הסכם שכר אחד במגזר הציבורי עם 27 ארגונים.

אני לא רוצה להיכנס למה שעומד בדרך, ומה, חס וחלילה, יקרה בעוד שבוע. כשאני מסתכל על העניין אני מסתכל בשני מבטים: הראשון – המבט הכולל, והשני – המבט הספציפי.

אני אגיד דבר שאסור לי להגיד, אני לא חושב שהמורים, מהשביתה הזאת, צריכים לצאת בלי כלום, והם יודעים שהם לא יצאו בלי כלום, יש דברים שמגיעים להם בדין.

אבל לסחוט ככל האפשר.

אני מאוד מודה לך על ההערה, בלעדיך לא הייתי יכול להמשיך בדברים. רק תודיע לי מתי אני יכול להמשיך.

אני מודיע לך.

מותר לקרוא קריאת ביניים.

מותר קריאת ביניים, ומותר שהשר ישיב.

תשובה מאוד מנומסת ומאוד עניינית.

וההערה שלך היתה מאוד עניינית.

תשעה ימים עברו, וזה מה שאתה בא להגיד עכשיו.

אני יודע את זה יותר טוב ממך.

במליאת הכנסת, בוועדות הכנסת – אתם בכלל לא מתייחסים לשום דבר שקורה בבניין הזה.

חבר הכנסת ברכה, אני מבקש לאפשר לשר האוצר להמשיך לדבר.

כשאנחנו מנהלים את המשא-ומתן, אנחנו מנהלים אותו באחריות מרובה. הסתדרות המורים צריכה לדעת, והיא יודעת, שאנחנו רוצים לסיים את הפרשה. אנחנו לא יכולים לסיים אותה בפרמטרים העכשוויים שהסתדרות המורים מציעה.

אני רוצה להסביר מה כן ומה לא, בלי להיכנס למספרים. קודם כול, אני שמח על ההצעה. אברהם בן-שבת, אנחנו מקבלים אותה. אין לנו שום בעיה עם הנושא של פורום כזה או פורום אחר, כפי שהצעתם, לבדיקת השחיקה.

על-פי הנוסחה של הבוררים.

הצענו להם לקבל את הבוררים. לפני השביתה אמרנו: תקבלו את נוסחת הבוררים. ארגון המורים קיבל את זה, קבלו את זה גם אתם.

הסכמנו.

על מה?

הסכמנו לבדיקת השחיקה, כפי שצריכה להיעשות, במנגנון שהוצע, על-פי פסיקת הבורר, על כל מה שמשתמע מזה. יותר מזה, פסקו 1.2% לתשלום חד-פעמי בגין 1995, נשלם את זה.

אנחנו מדברים על 1996, על 1997, על 1998.

הבנתי.

אז מה אתה מדבר על 1995?

אמרתי: אין בעיה לבדיקת השחיקה המלאה על השנים שאתה מדבר עליהן. אנחנו מקבלים את זה בשתי ידיים, ובא לציון גואל. לא רק זה, אנחנו יכולים גם לשלם ל-1995 את מה שארגון המורים קיבל.

רבותי, אנחנו לא יכולים לתת מקדמות על חשבון שחיקה, כאשר אנחנו טוענים שאין שחיקה. לכן, אנחנו אומרים, נגלגל את העניין למוסד שיכריע, לגוף שיכריע. כאשר הגוף יכריע, אם יגידו שאנחנו צריכים לשלם 2% - נשלם 2%, יגיד: 4% - נשלם 4%. כל מה שהגוף הזה יגיד אנחנו נשלם.

תיתן מקדמה, ואם זה לא יצא תיקח חזרה. רבותי, לא לוקחים חזרה. שמישהו ייתן לי דוגמה שלקחו חזרה.

לקחת חמש שנים חזרה.

לא לוקחים חזרה, כי לא נותנים כלום.

איך יכול להיות שאתם יודעים שאין שחיקה, כאשר אתם לא מוסרים לנו נתונים?

גם על שנת 1995 אמרתם, שאנחנו צריכים להחזיר 8%, ושילמתם 1.2%.

השר אומר דברים ברורים: ועדה – כן, אבל אין שחיקה. הוא לא מאמין שיש שחיקה. כלומר, הוא מסכים לוועדת סרק.

זה לא כך. אדוני השר, אם יש שחיקה, תשלם. הבעיה שאנשי האוצר מוסרים לנו שאין בידיהם נתונים. עכשיו אני שומע מהשר שהוא אומר: אין שחיקה. איך הוא אומר שאין שחיקה, אם אין נתונים.

זו התקדמות. הרי לפני הבוררות אמרו, לא רק שאין שחיקה, אלא שאתם צריכים לשלם.

רבותי, תאפשרו לשר האוצר לדבר. הוא לא מוכן לתת מקדמה, אבל זכות דיבור חייבים לתת לו.

אם המקדמה תלויה בהחלטת הוועדה. מה הבעיה?

תסלח לי, חבר הכנסת ברכה, אני מבקש ממך להיות יותר מרוסן.

אני שואל את שר האוצר שאלה: אם המקדמה קשורה בהחלטות הוועדה, מה הבעיה לתת מקדמה אם אפשר להחזיר אותה?

השאלה נשאלה.

אני רוצה להבהיר את דברי, מכיוון שיצאה כאן הנחה כאילו אני מראש קובע שאין טעם לוועדה, והוועדה לא מוסמכת להחליט, והוועדה תחליט שאין שחיקה. הוועדה יכולה להחליט שמגיע למורים כמה שהיא תחליט, וכמה שהוועדה תחליט, אנחנו נשלם. אין שאלה בכלל בעניין הזה. אבל כמו שאתם מניחים שמגיעה תוספת גדולה מאוד, יש אנשים שעושים את החשבון ומניחים ההפך מזה.

הצעתם שנה – חצי שנה, ישבו--

שלושה חודשים.

אני לא בטוח שאפשר בשלושה חודשים.

--ויחליטו. אין שום בעיה, הרי הוועדה לא מחליטה על מקדמה.

יש הצעה בינתיים, עד שהוועדה תשלם, בעוד חצי שנה, נניח?

אמרתי שבינתיים יש מספר פרמטרים, והסתדרות המורים יודעת, שאפשר בהם לטפל, והפרמטרים האלה נותנים גם תוספת שכר למורים ב-1 בינואר. אני לא רוצה להיכנס למספרים. יש שני מרכיבים עיקריים, יש מרכיב אחד שערכו כבר נקבע, וזה תשלום חד-פעמי בגין 1995--

1.2%.

--ארגון המורים קיבל, והסתדרות המורים לא קיבלה את זה עדיין. ויש בעיה על 1998, שהיא שנויה במחלוקת.

למה יש בעיה בנתונים בין האוצר לבין הסתדרות המורים?

אני לא יכול לדבר כך, עם כל הכבוד. אני אגמור את דברי, אחר כך תשאל שאלה ואני אענה לך. אני לא אענה לך עכשיו.

אמרתי שהמורים לא יחזרו לעבודה בלי כלום. יש שני פרמטרים שעליהם יש מה לדבר: האחד ברור ושקוף, השני שווה דיון במשא-ומתן, וכל הגלגול של השחיקה, קיימת או לא קיימת, ייבדק על-ידי אנשי מקצוע, אין לנו בעיה. לכשייקבע – ישולם.

למה אתה לא נותן מקדמה. אני לא נותן מקדמה, ואני לא חושב שיש אפשרות לתת מקדמה, שכן הנושא שנוי במחלוקת. צד א' אומר: יש שחיקה נוראית; צד ב' אומר: אין שחיקה. מה עושים במקרה כזה כשלא יודעים את המספרים? דוחים למספר חודשים, מסכימים, כפי שהצעתם, על מנגנון שיקבל את ההכרעה, הוא לא מנגנון של האוצר, הוא מנגנון חיצוני ששני הצדדים יציגו בפניו את טענותיהם. מה שיוחלט – ישולם. אני לא יכול להבין מהלך יותר אמיתי, יותר נכון, יותר כן, יותר מסודר מהעניין הזה.

חברי המורים, אנחנו מכירים לא יום ולא יומיים, הרבה שנים, במאבקים, בימים טובים ובימים פחות טובים. אנחנו באים ואומרים לכם, יש בעיה, אנחנו מסכימים שהיא קיימת – מסכימים שהיא קיימת. אם אתם שואלים אותי, אני אגיד במאמר אגב: צריך למצוא מנגנון אחר שיטפל בשכר המורים. לא יכול להיות שהזנב של 2,500 מהנדסים בשירות המדינה, יניע גוף של 130,000 איש.

פעם בשירות המדינה היו מהנדסים בבזק והיו מהנדסים בדואר והיה מספר גדול, כל הגופים האלה יצאו משירות המדינה, ונשארו 2,500 מהנדסים. כל שינוי משפיע על שכר של 130,000 איש, זה בלתי-הגיוני לחלוטין. אבל, קודם כול, אנחנו צריכים לכבד את ההסכם. זה קיים כרגע, צריך לקיים את זה. צריך לעשות את זה, וכך, אכן, נעשה.

לכן אני פונה אליכם, אברהם בן-שבת, ושאר החברים שיושבים כאן, ואני אומר לכם: מה שאנחנו מציעים לכם זו הצעה הוגנת, אנחנו אומרים שעל בעיה שנויה במחלוקת אי-אפשר להכריע עכשיו, צד א' גורס כך, צד ב' גורס אחרת. יש בסיס לסיום השביתה. אני יודע שהולכים היום למשא-ומתן, אני גם מציע לא להרפות מהמשא ומתן, ואפשר לסיים אותו.

הרי כבר הוכח שטענת האוצר שאין שחיקה היא לא נכונה לאורך כל 30 השנים האחרונות שבהן קיים הסעיף הזה של בדיקת השחיקה. לא קרה אף פעם שבדקו שחיקה ולא מצאו שחיקה.

כבוד היושב-ראש, 44 שנים.

אני מקבל את התיקון.

גם בפעם האחרונה לגבי 1993-1995, כשהאוצר טען, לא רק שיש שחיקה אלא שחיקה שלילית, והמורים צריכים להחזיר 11%, התברר שיש שחיקה. למה לבוא שוב ולטעון טענה, סליחה שאני אומר, מרגיזה, שאין שחיקה? למה האוצר לא יכול להגיד: רבותי, הוכח שיש שחיקה 1.2% ב-1995, 1.2% ב-1996, 1.2% ב-1997, יש לך כבר 3.6% - אחרי זה קיימת הבעיה של 1998, שכולנו מכירים אותה, שהמורים חתמו הסכם שכר ראשונים, היו פראיירים--

הפכו אותם לפראיירים.

הם קופחו ב-3% או בלמעלה מ-3%. יש כ-7% בשר לנתינת מקדמה. אם האוצר היה רוצה ללכת באמות מידה שנראות ראויות, לא להגיד סתם באוויר 7%, יש על מה להתבסס. למה סתם לבוא ולהגיד אין שחיקה ואין מקדמה? היו הרבה תקדימים שהאוצר נתן למורים, לרבות בפעם האחרונה, ב-1992, הוא נתן מקדמה של 8%. מדוע להתעקש על הדבר הזה? אנחנו ביום התשיעי של השביתה.

אדוני היושב-ראש, אם לא קראת, אני מציע לך לקרוא את פסק הבוררות כולו. אם פסק הבוררות היה אומר שיש שחיקה, הוא היה אומר לשלם את ה-1.2% ב-1995, ב-1996, ב-1997, ב-1998, והיה אומר להכניס את זה לבסיס. מה המשמעות של שחיקה? אם אתה קובע שהיתה שחיקה של 1.2% ב-1995 משמעות העניין שזה נכנס לבסיס ורץ הלאה. הראיה שהבורר לא אמר את זה. הוא אמר תשלום חד-פעמי, וזהו, בזה נגמר הסיפור.

יש שחיקה שחוזרת אחורה. אני לא כלכלן ולא בן כלכלן, אבל מה נקרא שחיקת שכר?

אם השחיקה ב-1995 היתה 1.2%, מה משמעות העניין? שיש שחיקה בין 1993 ל-1995 של 1.2%.

והוא נביא למה שקרה ב-1996, 1997, 1998.

אם היתה שחיקה כל השנים היא היתה צריכה להיכנס לבסיס ולרוץ הלאה, כי זו המשמעות. מה פסק הבורר? הוא אמר "תשלום חד-פעמי", ובזה נגמר העניין.

שר האוצר, כי זה היה כתב המינוי שלו.

גם אני יודע על מה אני מדבר.

בנושא של ההסכמים של ה-4.8% וה-1.9%, ואני לא אכנס למספרים, יש טענות מטענות רבות, אני לא רוצה להיכנס למשא-ומתן. יש טענה שגמול הטיולים בפנים ויש טענה שגמול הטיולים לא בפנים.

זו עבודה נוספת.

בנושא הזה, ודאי שיש מרווח מסוים. אני לא רוצה להיכנס למשא ומתן, אבל המספרים שאתה נוקב בהם הם מספרים לא אמיתיים.

דבר אחרון, שחשוב לאטמוספרה הכללית. אנחנו לא חיים, לשמחתנו הרבה, באינפלציה של 18% ולא באינפלציה של 10%, והסכמי שכר שבהם נתנו 5%, 6%, 7% מקדמה, באווירה של אינפלציה כוללת ואפשרות להגיע להסכמי עבודה, לא קיימת - זה לא סוד, שהיתה לי מחלוקת עם הנגיד, אבל נעזוב את זה כרגע – בשנת 1999, בזחילת שכר של 3.1% אצל המורים, באינפלציה של 1.3%, משמעות העניין תוספת שכר ריאלית של 1.8% מעבר למדיניות השכר של הממשלה, הרי אי-אפשר להתעלם מהעניין הזה. אנחנו נמצאים בבעיה לא רק עם המורים.

להחזיר?

זאת עובדה. כולם מבינים מה אני אומר. אנחנו יודעים שמשמעות העניין של שמירת שכר ריאלי, שבעצם אין לו כלים לעשות את זה באינפלציות כאלה, עם מנגנון זחילה אוטומטי, שהוא יחסית גבוה.

לכן, האמירה שלך, אדוני היושב-ראש, על 7%--

על שחיקה.

--עזוב את השחיקה, גם אתה לא תקבע אם יש או אין, ואל תגיד לי ש-40 שנה יש שחיקה. אני הייתי שר אוצר בשלוש השנים האחרונות? אני מנעתי את מחיקת השחיקה? הרי אני יכול בשנייה אחת לשאול, איפה היתה הממשלה שלא טיפלה בזה? למרות שהיתה ממשלה שמאוד לא אהבתי, גם ארגוני המורים והסתדרות המורים יש להם יד בכך שהעסק לא הסתיים, אני יודע את זה, בדקתי עם קוצ'יק, רציתי להבין מה קרה. הלכו ל-1,001 תהליכים, ואף אחד לא מיהר עם העניין. אני העליתי בדעתי שאני אחזור כעבור שלוש שנים לתפקיד שר אוצר והסיפור שיה ארבע שנים אחורה עוד לא הסתיים?

אני מציע ללכת על העניין שהצעתם: בואו, נלך לבוררות. אבל ידך, אדוני היושב-ראש, שלא תהיה קלה, 7% זה במונחים של אינפלציה של 18%. מתו הימים של 7%, הם לא קיימים.

רשות הדיבור, לחבר הכנסת שלום.

אני שמח ששר האוצר פה, אבל אני לא מבין למה שר החינוך לא פה?

נמצאת פה המנכ"לית. אני מוכרח לעשות גילוי נאות מבחינתי, החלטנו על הישיבה ביום ראשון, שר החינוך התחייב לביקור בחיפה כבר לפני חודשיים, הוא שאל אם מקובל עלי שתהיה המנכ"לית והממונה על השכר, אמרתי: מקובל.

יש אומנם מדיניות שכר אחת של הממשלה, אבל עדיין שר החינוך נושא באחריות לעניין הזה, כמובן כשר סקטוריאלי.

תמיד דיברנו על ריטואל של שביתות, ואמרתי: ליוסי שריד היה מזל, ב-1 בספטמבר לא היתה שביתה, אבל כנראה שזו היתה רק דחייה מסוימת, כי הבעיה לא נפתרה, ועד שהבעיה לא נפתרת, הדברים האלה כמובן קורים.

שכר המורים, מצד אחד, הוא בלתי-אפשרי בסכומים שעליהם מדברים, מצד שני, יש כמובן את הביקורת הידועה והקבועה על מספר השעות, על החופשים, והדברים האלה ידועים.

אבל הדברים היום עומדים על דבר אחד בסיסי, ובייגה שוחט, אחרי ששאלתי את שני החברים, צריך לדעת את העניין הזה. כל מה שאתה מסכם עם בן-שבת רן ארז דורש, ובדין. לכן, העניין של המשא-ומתן צריך להיות מנקודת מוצא ברורה, שהמורים הם מקשה אחת. ההתייחסות צריכה להיות אל שניהם באותה אמת מידה. אומנם בן-שבת מנהל את המשא ומתן, והוא אומר: את העניין של הבורר כבר יש לי, אבל בכל מקרה הדבר הזה צריך להיות ברור, וזו השאלה המרכזית שעומדת כרגע על הפרק.

שאלתי את רן ארז, האם בזה שהוא השיג את ההישג שלו, על-ידי מאבק שהוא עושה, אין לו נגיעה לעניין? לא. המורים הם מקשה אחת, לכן, ההתייחסות אליהם צריכה להיות ההתייחסות כללית.

מאוד שמחתי על מה שאמר רן ארז לגבי הפתרון הכולל. ופה צריך להיות פתרון כולל. אתה דיברת על העניין של המהנדסים, הרי מה שנשאר בעניין המהנדסים זה רק במערכת הביטחון. אם רפא"ל יוצאת מלהיות חברה ממשלתית, אז כמעט אין מהנדסים, נשארו עוד איזה שני גופים ביטחוניים מסוימים שהם הרבה יותר קטנים, אבל בסך הכול כמעט ואין מהנדסים, וכמעט שלא יהיו בכלל מהנדסים בשירות המדינה, ואני מבין שהעניין של רפא"ל, זה תהליך שהולך לקרות.

הפתרון חייב להיות פתרון של בעיית המורים. ובעיית המורים וצריך לפרוס את בעיית המורים על פני הרבה מאוד דברים: אולי המורים חושבים שהם צריכים לתת שעות נוספות על מה שהם עובדים היום כדי לקבל שכר יותר הוגן, ומגיע שכר יותר הוגן, או שהמערכת צריכה להישאר במסגרת הזאת? על כל הדברים האלה צריך להסתכל בראייה כוללת. לכן, מה שאמר רן ארז, זה הדבר המרכזי. אני בטוח שגם בן-שבת יקבל את זה. יכול להיות שהמורים יגידו: אני רוצה לקבל שכר, אני מוכן לתת עוד ארבע שעות בשבוע, או עוד שעתיים, או עוד שלוש. בסופו של דבר, אם לא יהיה פתרון אחד כולל, אנחנו צפויים לבעיות.

לגבי הסכמי השכר. בייגה שוחט, עמדת בעניין הזה ב-1994, וכולנו זוכרים מה קרה ב-1994 עם פריצת הסכמי השכר. אף אחד לא חושב שאתה צריך לפרוץ את הסכמי השכר, למרות שברור שהמורים נמצאים בבעיה ייחודית. כשרואים את שכר המורים, קשה להאמין. למרות כל הטענות שיש כלפיהם – חופשים, מספר שעות וכדומה – עדיין זה שכר שלא יכול לכבד את בעליו, ואני רוצה שמורה, כשהוא בא בבוקר, יקבל שכר שמכבד אותו.

לכן, הרצון שלך ללכת לקראתם הוא דבר שאני מקבל, אני רק חושב שהדבר הזה חייב להיות במהירות הרבה יותר גדולה מאשר אתם עושים את זה, כי עדיין יש 1.2 מיליון תלמידים. אלה שיש להם פתרון – יש להם פתרון, אלה שאין להם פתרון – הם נמצאים בבעיה מתמשכת. אני מדבר על פתרון מבחינת ההורים לילדים.

אני ממליץ, שגם אתה, רן ארז, לא תשב על הגדר, תיכנס גם אתה לאותו משא-ומתן.

אני בכלל לא יושב על הגדר, אני מנהל משא-ומתן, ויש לנו דרישות גבוהות.

אם אתה מנהל משא-ומתן זה טוב. הייתי מבקש שכל העניין הזה ייכנס לתאוצה. אנחנו נמצאים היום ביום שלישי, זה חייב להיות לכל המאוחר עד סוף השבוע.

זה יכול להיגמר היום.

אם המשא-ומתן יכול להיגמר היום, אז למה לא גומרים?

בייגה שוחט, אומנם שר אוצר בדרך כלל אמור להוריד מראש הממשלה את כל המעמסה של הסכמי שכר, ועדי עובדים, ארגונים וכדומה, אבל בעניין הזה דרושה גם ההתערבות של ראש הממשלה לאור המצב שאנחנו נמצאים בו, של עשרה ימים של שביתה. זה מצב בלתי-אפשרי.

תודה. חברת הכנסת ענת מאור.

אדוני שר האוצר, ב-1994 נרשמה לזכותך ולזכות ראש הממשלה שנרצח, יצחק רבין, זכרונו לברכה, ולזכותם של שרי החינוך, שני דברים מהפכניים בחינוך: הגדלת ההשקעות בחינוך והעלאת השכר למורים באופן משמעותי, לא בפרמטרים אלה ואחרים, שיצר מעמד אחר למורים ולמורות. על כך הרבה ברכות.

באותה מדיניות, בגלל ההתקפות הפרועות נגדה, פתאום המורים הפכו לאויבי העם ובגללם התערער כל השכר. מי האשים את המורים שאחרי זה התמוטט סולם השכר? - אלה הבכירים, שרובם גברים, שהמשכורת שלהם לא רק שלא נשחקה אלא עלתה לשחקים. זו הבעיה, אדוני השר.

שר האוצר, אתה היום בא אלינו ואומר לנו: אנחנו הסכמנו אחרי בוררות על 1995.

דרך אגב, המורים ב-1998, כשהעלו להם את השכר, המנהלים הם שקיבלו את התוספות הכי גבוהות. זה דבר שהפניתי לתשומת לבם.

12% זה גמול הניהול שלהם, לא מהבסיס, אז מה שאמרת לא נכון. בסופו של דבר, זה היה 5% מהבסיס, כמו לכל מורה אחר.

התוצאה היתה שהמנהלים קיבלו תוספות יותר גבוהות מהמורים.

רובי ריבלין, אני יכולה להצטרף לדעתך, שבכל הסקטורים, גם בסקטור האקדמי וגם בסקטור הרפואי, אחרי שהושגו הסכמי השכר, החלוקה לא תגמלה מספיק את המורה המתחילה ואת הגננת, את החלשים יותר. רובי ריבלין, אני מסכימה אתך, אבל זה לא שייך כרגע.

שר האוצר, הבעיה היא, שמאז שנחתם ההסכם, היישום שלו לא נעשה בתום לב על-ידי האוצר, זו הבעיה שיכולה להחזיר אותנו על-ידי משרד האוצר למדינת עולם שלישי, מקובל שכל המאבקים הם עד לחתימת ההסכמים. פה, גמרת לחתום הסכם, ואז מתחילה שחיקה בהסכם, מתחיל כרסום, ואז מביאים את המורים לבית-דין. מאיפה צמח בית הדין לבוררות ובית-הדין לעבודה וכן הלאה? זו הטענה שלנו לאוצר.

האחת, אדוני שר האוצר – השביתה לא יכולה להיגמר בלי מקדמה כלשהי. על גובה השחיקה יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות הציע אפילו הצעה די צנועה, והוא צודק מקצועית. אדוני שר האוצר, אנחנו בשנת 2000.

השאלה אם אפשר לומר "5%", וכל הוועדה מתאחדת? השאלה אם הוא יציע. יכול להיות שלצורך משא-ומתן הוא לא רוצה להציע. שיציע, נאמר אם אנחנו עומדים מאחוריו. אם הכנסת תעמוד מאחוריו ידעו המורים שהם לבד.

אני מתייצבת מאחורי יושב-ראש הוועדה. רובי ריבלין, היעד שלי הוא, שהשביתה תיגמר. לא צריך להתחרות בדיבורים כמה המצב רע וכן הלאה, אני מתנגדת שישחקו את שכר המורים.

אם יתברר ששכר המורה לא נשחק, מה תגידי אז?

הוועדה תחליט.

לא השחיקה מול המהנדסים, השחיקה של השכר הריאלי.

מה זה קשור? זה לא ההסכם.

אדוני השר, זה חוסר תום לב של האוצר. מה זה, אם יתברר? מי הפריע לברר את זה כל השנים?

ההצעה שישולם 7% משמעותה שביתה עוד חודש.

אני לא מקבלת.

הערה אחרונה. אחרי שהשביתה נגמרת, ומסכימים על המקדמה, צריך לחזור לדיון על הדברים ששמענו פה גם מהסתדרות המורים וגם מארגון המורים, על מעמד המורה בכלל ועל שכרו. אם אתם מתכוונים להפסיק את ההצמדה למהנדסים על מנת להעלות את השכר, אנחנו מאחוריכם. אם זה טריק חדש לשחוק את מה שהושג ב-1994 בשביתה של כחודש - - -

היתה שביתה של חודש? שבוע.

עשרה ימים. הטלפון שלך, שר האוצר, הגיע ביום התשיעי.

אנחנו היום ביום התשיעי.

רשות הדיבור לחבר הכנסת ברכה. ואחריו – טלב אלסאנע.

יש לברך על ההצעה שבאה מכיוון הסתדרות המורים. אני חושב שזה ניסיון רציני והוגן לסיים את המשבר הזה ואת השביתה הזאת, וטוב שמשרד האוצר ייקח את ההצעה הזאת בשתי ידיים וינסה לסיים את השביתה עוד היום. אם מדברים על עשרה ימים ב-1994, אני לא חושב שבשנת 2000 צריכים להיות יותר מעשרה ימים, זה די והותר.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזהיר ממניפולציות במספרים. נכון שהאינפלציה בשנה החולפת היתה 1.3%. אנחנו לא מדברים על שחיקת השכר של 1998 לעומת 1999, ושל 1999 לעומת 2000, אנחנו מדברים על שחיקת השכר ב-1994, 1995, 1996, 1997 עד 1998. לכן, זה לא רלוונטי, אדוני שר האוצר, לדבר על האינפלציה של שנה שעברה, אנחנו מדברים על השנים שלפני כן. לכן, לבוא ולציין שכאילו ה-1.2% זה בכלל תוספת מוגזמת, זה פשוט זלזול באינטליגנציה של האנשים שיושבים פה. יושב-ראש הוועדה סקר בצורה נכונה את השחיקה שהיתה בשנים האחרונות בממדים מינימליים.

אם אתה, אדוני שר האוצר, מתעקש על הנושא של החד-פעמי, בבקשה. אפשר להציע להסתדרות המורים שתקבל את הנושא של החד-פעמיות, אבל בתנאי שהוועדה שמוצעת תסיים את עבודתה תוך חודש.

אי-אפשר תוך חודש.

אם זה חד-פעמי, בבקשה, שיהיה חד-פעמי, אבל שיסיימו תוך חודש. אם אתם מעריכים שהוועדה תסיים לעבוד תוך שלושה חודשים, תשלמו את המקדמה לשלושה חודשים. אפילו לא תקרא לה מקדמה, תקרא לה מפרעה, תיקוני עיוות, איך שלא תקרא לזה.

יש מקום שהנושא הזה יידון גם בממשלה עצמה. כנראה שהפערים בין שר האוצר לבין שר החינוך הם אותם פערים בין הסתדרות המורים לבין שר האוצר, ולא בריא שהממשלה מדברת בשני קולות, במיוחד שהיא דיברה על סדר עדיפות אחר.

ההערה שהופנתה בשבוע שעבר כלפי שר חינוך, כאילו שר החינוך מתערב בעניינים של חינוך, לא היתה במקומה. זה דבר שאינו ראוי שייאמר על-פי כל אמת מידה. לכן, טוב שהדברים לא היו נאמרים, וכדאי שאתה תתקן את זה כבר היום.

אני מצטרפת לפנייה הזאת.

תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע.

איך שר האוצר מודד את השיקולים הכלכליים שלו. הרי כשאנחנו מדברים על עניין החינוך יש הסכמה שכל השקעה בתחום החינוך היא כדאית גם במושגים כלכליים. לאור הנתונים ששר האוצר מוצא - יש שחיקה, אין שחיקה, באיזה שיעור יש שחיקה - יש הסכמה בין כל חברי הכנסת שהשכר שמשולם למורים איננו שכר צודק, והשכר הזה פוגע גם בתוצאות, גם בהשקעה וגם בצורה שמקבלת החברה את המורים עקב המעמד או השכר שהם מקבלים.

לכן, טוב ייעשה אם שר האוצר ייענה להצעה, שהעלה גם חבר הכנסת ברכה וגם חברי קודם לכן, להגיע למקדמה. אם מדובר במנגנון בוררות, שכבר מוסכם, מכניזם מסוים כדי לפתור את המחלוקת לאור העמדות השונות, שכל אחד מציג מועמד, ויש את היושב-ראש מטעם בית-הדין הארצי לעבודה, להסכים לתשלום חד-פעמי, כשמדובר לתקופה קצרה, בוודאי לא 16% - - -

לא תשלום, מפרעה.

מפרעה שוטפת עד החלטת הוועדה.

אם הוועדה תחליט להפחית, היא תפחית.

אף אחד לא מקבל ולא מסכים להצעה של 1.2% או 3%. אני סבור שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת יכולה ליטול יוזמה היום, כדי לחסוך זמן ולחסוך נזק, ולהציע הצעה שהתשלום הזה יהיה בשיעור של 6%, שיוסכם בינתיים, שתצא לדרך הוועדה שתבדוק את הנתונים, כי הנתונים שונים והפערים גדולים, ואז תוך חודש-חודשיים היא תסכם את העבודה שלה. צריך להביא את השביתה לסיום ושתהיה הרגשה טובה למורים. הרגשה טובה שווה גם תוצאות טובות בחינוך.

אחד התחיל ב-8%, שני ממשיך ב-7%, אתה כבר ב-6%, עוד רגע נגיע לכך שהם משלמים לאוצר.

לא אמרתי 8%, לא אמרתי כלום.

הוועדה צריכה לקחת יוזמה, אדוני היושב-ראש, להציע הצעה קונקרטית כדי לנסות לשכנע את שר האוצר. אי-אפשר שמשרד האוצר ימשיך להתבצר בעמדה שלו.

תודה רבה טלב אלסאנע. חברת הכנסת חוסניה ג'בארה.

ברצוני לשאול את שר האוצר, איך הוא אמר שאין שחיקה לפני שוועדת הבוררים ישבה והחליטה? רציתי לשאול על ועדת השלושה, עד מתי תשב ועדת השלושה?

הסקטור של הילדים, המורים וההורים הוא סקטור שונה מכל הסקטורים ששבתו לפני כן, ואנחנו לא צריכים לחכות חודש ימים וארבעים יום עד שיגיעו האוצר עם הסתדרות המורים וארגון המורים להסכם על שכר המורים.

בישראל, ההון האנושי שיש לנו במדינה הוא החינוך. אם לא נשקיע בחינוך, אז במה נשקיע? אנחנו צריכים פה אחד לתמוך בהעלאת שכרם של המורים. השכר כיום הוא לעג לרש. אני רוצה שהמורה יתעורר בבוקר עם מוטיבציה גדולה, שהוא ילך לבית-הספר וייתן לתלמידים מה שמגיע להם, אחרי שהוא ירגיש שהוא קיבל את השכר המתאים לו.

אני מציעה לוועדה שתצא בהצעה מהירה ביותר, יחד עם שר האוצר, שתפתור את הבעיה, והמורים יחזרו ללימודים. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת הלפרט.

אין ספק ששר האוצר בתקופת כהונתו בשנת 1994 קידם מאוד את מעמדם של המורים, ונתן תוספת מאוד משמעותית למשכורות המורים. אבל מה אפשר לעשות שבמשך השנים, שוב חלה שחיקה במשכורת של המורים? אני לא רוצה להיכנס לנושא של 1.2% או 1.5%. העובדה היא, שהמשכורת של המורה, ואני לא רוצה להביא את הדוגמה הקיצונית ביותר של אותה מורה שמקבלת 2,600 שקל לחודש, אבל גם אם ניקח מורה ממוצע עם ותק של שמונה, עשר או 12 שנים, עדיין המשכורת שלו הרבה יותר נמוכה מהשכר הממוצע במשק.

אתה טועה. העובדות לא נכונות.

צריך להתרגל לשמוע, גם אם זה לא נכון לדעתך.

כשהוא אומר את המילה "עובדתית", אני מתחיל להיות חרד.

אדוני שר האוצר, הבת שלי עם ותק של 16 שנה, מורה בכירה, והיא מקבלת 4,200 שקל לחודש. היא משקיעה המון עבודה, לוקחת את הנושא של ההוראה מאוד ברצינות. אם המשכורת שלה 4,200 אחרי ותק של 16 שנה, מורה בכירה, אז המשכורת היא יותר נמוכה מהשכר הממוצע במשק. אם אנחנו רוצים מורים טובים, אין ספק שלא נוכל להגיע לזה אם המשכורת של המורה תהיה יותר נמוכה מהשכר הממוצע במשק.

יש שביתה כבר עשרה ימים, זה גורם נזק גדול לתלמידים ולהורים. הפער הוא לא כל כך גדול, אדוני שר האוצר. אפשר לגמור את השביתה עוד היום. אם אתה תסכים לתת מקדמה חד-פעמית, ותוך חודש ימים או שישה שבועות או חודשיים צריך לסכם את הדיונים. אפשר לגמור היום את השביתה, ואני מציע שהוועדה לא תקום היום לפני שהיא תחליט על גמר השביתה, ויש אפשרות לגמור אותה. הפערים אינם כל-כך גדולים, ואפשר לסיים את השביתה. מה שנצטרך לעשות עוד ארבעה שבועות, אחרי שתהיה שביתה של חודש או חודש וחצי, אני מציע שנעשה עכשיו, ונצמצם את הנזק הגדול שנגרם לתלמידים ולהורים.

תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד כנעאן.

אדוני היושב-ראש, לפי מה ששמעתי מרוב החברים כאן, גם קואליציה וגם אופוזיציה, כולם דיברו פה אחד בעד תשלום מקדמה לציבור המורים, כדי לאפשר לאותם מורים לחזור לעבודה.

אם ב-1994 הספיקו עשרה ימים, אז היום תשעה ימים זה יותר מדי לשביתת ציבור כה גדול. אם המטרה היא לראות אם הציבור הזה עומד על דרישותיו, היה צריך לבוא אתמול להפגנת המורים שהיתה מול משרד ראש הממשלה ולראות שהציבור הזה אכן נחוש בדעתו להגיע להסכם הוגן, שיבטיח את עתיד מערכת החינוך, את עתיד ילדינו, את עתיד החברה הישראלית בכלל.

כל הדוברים דיברו בכיוון אחד, ומסתבר שכל הבית, כל הכנסת, מאוחדת בנושא של המורים, מלבד משרד האוצר, שהוא לא בדעה דומה, אפילו לא בדעה קרובה.

על שר האוצר ועל משרד האוצר להסיק את המסקנות, לבדוק את עצמם שנית, לבדוק את הדברים שנאמרים, לבדוק את תביעות המורים, ולבדוק את עמדת משרד החינוך, שדואגת למערכת החינוך במדינת ישראל. אני מסתמך גם על החלטת ועדת החינוך משבוע שעבר, שדנה בנושא הזה.

כבר אז הצענו מקדמה.

ועדת החינוך שדנה בכובד ראש בנושא הזה ושמעה את הצדדים הציעה מקדמה. אני שוב מדגיש את הצעת ועדת החינוך מאז. על האוצר לשלם היום מקדמה הוגנת למורים במדינת ישראל ולהתחיל במשא-ומתן אינטנסיבי, על-ידי הקמת ועדה, שיושב-ראש ועדת החינוך יהיה בורר בין הצדדים. אני מציע אותו, כי הוא אדם שיש לו ניסיון בנושא הזה, והוא יכול להתערב. תודה.

מיכאל נודלמן.

אני לא רוצה להיכנס להחלטה של המורים לשבות, אני לא רוצה להיכנס למשכורת הלא ראויה שיש למורים, זה דבר שצריך לדון אחר כך בהסכמים – אני רוצה לבקש מבייגה שוחט, שאמר שלא צריך לתת למורים מקדמה עכשיו, לתת למורים מקדמה ראויה ולגמור את כל הסיפור מהר-מהר.

תודה רבה. חבר הכנסת ריבלין.

רק היום הבנתי, אדוני היושב-ראש, שצריך עשרה ימי דגירה כדי שאפשר יהיה לשבת. עשרת ימי תשובה נגמרו, ואני מציע שבשעת נעילה זאת ייפגשו, היום, מיד אחרי הישיבה, יושב-ראש ארגון המורים ושר האוצר ויחליטו על גובה המקדמה. לא טוב שאנחנו נבוא ונקבע את השיעור, למרות שיש לנו רעיונות. העובדה שאנחנו כולנו מתאחדים מאחורי הרעיון של מקדמה עד אשר הוועדה תחליט, והוועדה יכולה בהחלט להחליט שגובה המקדמה שהגיעו אליה היא יותר גבוהה ממה שמגיע, ושצריך להוריד אותה, זה מוסכם על המורים. אני מציע שייכנס בן-שבת אצל השר, או השר יבוא וישתה קפה אצל בן-שבת, ויגמרו את העניין. הצדדים לא רחוקים, ובלבד ששניהם לא יהיו מרוצים מהמקדמה שהם הסכימו עליה.

תודה רבה. שי לחמן.

למעלה ממיליון תלמידים והוריהם הם הסובלים והנפגעים העיקריים מהשביתה הזאת. אנחנו לא מהווים צד בסכסוך, ואף על פי כן אנחנו משלמים את מחירו המלא. אנחנו לא מוכנים שהילדים שלנו תמיד ישמשו בני-ערובה בסכסוכי עבודה בלתי-פוסקים, ולפעמים גם במאבקי כוח ויוקרה בין האוצר לבין ארגוני המורים ובין ארגוני המורים לבין עצמם.

אני רוצה להודיע בזאת, שעל-פי החלטת מוסדות הארגון מאתמול, אנחנו מכריזים על שביתת מחאה כללית של ציבור ההורים ביום חמישי הקרוב, מחרתיים, למשך יום אחד, וזה משתי סיבות: קודם כול, אנחנו רוצים להביע הזדהות עם הילדים המושבתים, למעלה ממיליון תלמידים; דבר שני – אנחנו רוצים להביע בכך מחאה על אוזלת ידה של הממשלה, של הגורמים הנוגעים בדבר, על כך שראש הממשלה, למרות פניות חוזרות ונשנות שלנו טרם נכנס לעובי הקורה וטרם הטיל את כל כובד משקלו כדי להביא להפסקת השביתה, שנמשכת זה היום התשיעי.

מעבר לכך, הגיעה השעה סוף כל סוף, וזה בהמשך לדברים שנאמרו פה - הגיע הזמן אדוני, שר האוצר, וראשי משרד החינוך, לחולל מהפך של אמת במערכת החינוך. כפי שהדברים נראים כעת, גם אם השביתה תיפסק תוך יום-יומיים או שלושה, אין שום ספק שבעיית המורים לא תיפתר בכך, ושורש הרע ייוותר בעינו. כדי להביא למהפך אמיתי במערכת החינוך, צריך התגייסות כוללת של החברה והממסד בישראל.

תנאי ההעסקה של המורים היום, אם לא יתחולל מהפך שכזה, יישארו גרועים בהשוואה לאלה של מורים בארצות המערב. שכר המורים היום דומה לשכרם של מורים בארצות העולם השלישי, כמו בהודו, כמו בפקיסטן. השכלת המורים נמוכה מאשר בארצות-הברית וארצות המערב. הצפיפות בכיתות היא מן הגבוהות בעולם. יש קורלציה ברורה בין רמת המורים, שחיקתם הגבוהה בעבודה, ובין איכות ההוראה והחינוך שזוכה לה כל ילד במדינת ישראל. מקצוע ההוראה היום אטרקטיבי בעיקר לנשים מהשכבות החלשות והבינוניות. 30% מהמורים החדשים באים מבתים שבהם ההשכלה נמוכה.

כדי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד ולהפסיק את הריטואל השנתי של סכסוכי עבודה, אנחנו מציעים להגדיל את שכרם של המורים בשיעור משמעותי של עד 40%, לא 10%, שדיבר עליהם רן ארז, ולא 20%.

לא דיברתי על זה.

אתה אמרת שזה לא מספיק, אז אני מסכים אתך שזה לא מספיק.

אני רוצה להכפיל את שכרו של המורה.

אנחנו מציעים להעלות את שכרם של המורים במדינת ישראל עד 40%, בשני תנאים: שיתאפשר לסנן ולהרחיק מהמערכת מורים כושלים, ושיקבע נוהל מוסכם ומחייב על נוסחה. התנאי השני, שהמורים יעבדו שבוע עבודה מלא, בן חמישה ימים, משעה 08:00 בבוקר עד השעה 15:00, 35 שעות שבועיות, כמו בארצות-הברית – בתנאים האלה יש להעלות בצורה משמעותית את השכר.

תודה. רשות הדיבור לשר האוצר.

אשר לדברים שלך לגבי ההערה שלי לשר החינוך. נפגשתי אתמול בבוקר עם שר החינוך ונפגשתי בערב עם שר החינוך, והיחסים בינינו תקינים וטובים. ההערה שלי התייחסה לנקודה אחת בלבד, שנראתה לי בשעתו לא נכונה, והיא, שהוצעה הצעה כספית על-ידי שר החינוך תוך כדי המשא-ומתן, וגם ניתן לה פומבי, לצערי. אני לא חושב שזה היה צריך להיעשות, היה צריך לעשות אחרת, אבל העניין יושב בינינו, והבעיה איננה קיימת.

אני רוצה להעיר הערה לגבי דברים שאמר סילבן שלום בעניין של רן ארז והמשא-ומתן. רן ארז לא בפינה. רבותי, הדברים ידועים, והיתה הסכמה על בוררות, ברור לי שמורה הוא אחד במדינת ישראל, אם הוא בכיתה העליונה ואם הוא בגן הילדים, אבל כל ארגון יש לו את הבעיות שלו, את העמדות שלו. אל תדאגו, רן ארז לא נשאר מאחור. אני אומר את זה לצורך הפרוטוקול, כי סילבן שלום תיאר מצב שאיננו נכון.

אני רוצה לחזור ולהגיד לחברי הוועדה: תיארתי את תיאור האינפלציה של 1993 אל מול זחילת השכר לא כדי להגיד שזה מה שקרה ב-1993, אלא כדי לתאר שאנחנו חיים במונחים אחרים לחלוטין של תוספות שכר, של הסכמי עבודה, לא רק במגזר של המורים, עם בעייתיות גדולה מאוד.

פעם האינפלציה היתה 12%, תוספת היוקר היתה 4%, היו נשארים 8% למשא-ומתן - זה לא קיים בשכר הריאלי, זה איננו. זה מכביד על הארגונים, זה מכביד על הממונה על השכר אצלנו, זה יוצר עולם אחר של טיפול בשכר, ואנחנו לא יכולים לשחק את המשחקים ששיחקנו פעם, זה מגרש אחר. אי-אפשר לשחק כדורגל, רובי ריבלין, על מגרש טניס.

רבותי, אני לא יודע מה תחליטו, אבל אני מציע לוועדה, שההחלטה שלה תהיה ברוח של הדחיפות של המשא-ומתן והצורך להגיע להסדר. אני אומר לכם: כל החלטה, תתנו מקדמה או לא תתנו מקדמה, רק תאריך את השביתה. לכן, החלטה שקובעת פרמטר אחד כן ופרמטר אחד לא, היא פשוט לא נכונה.

קריאה לנסות להגיע להסדר, ומהר, זו ההחלטה שצריכה להתקבל, אבל תחליטו מה שתחליטו.

אתה מסכים לוועדה?

ודאי.

הוא מסכים לוועדה, שבו ביניכם ותגמרו לגבי הוועדה.

תודה לשר האוצר, אני רוצה להציע סיכום.

1. ועדת החינוך והתרבות רואה בדאגה רבה את המשך שביתת המורים הנמשכת זה היום התשיעי ופונה לראש הממשלה, שר האוצר ושר החינוך להמשיך את המשא-ומתן עם ארגוני המורים ללא הפסקה כדי להגיע להסכם בהקדם האפשרי.

2. הוועדה תומכת בהצעה לסיום השביתה, המבוססת על מתן מקדמה או הסדר כספי אחר ועל הקמת צוות מומחים - אחד מטעם המורים, אחד מטעם האוצר – בראשות שופט בדימוס שתבדוק את השחיקה--

אדם מוסמך על כל הצדדים.

ועדת מומחים מוסכמת.

--על-פי נוסחת בדיקת השחיקה של המורים עד לשנת 1998 כולל.

3. הוועדה ממליצה שגובה המקדמה או ההסדר הכספי האחר המוסכם יהיה מבוסס על ממצאי הבוררים של 1.2% לשנת 1995, בהתחשב בכל שנות השחיקה עד 1998, וכן, לכלול בהסדר הכספי את בעיית האינפלציה של 1998.

4. הוועדה תומכת בהצעות ארגון המורים והסתדרות המורים, כי בהסכם 1999-2000 יידונו הצעות חדשניות לארגון מחדש של שכר המורים ותפקודם.

הסעיף קצת ניטרלי.

אנחנו הולכים עם הרעיונות שלהם.

תוסיף "לקידום".

לארגון מחדש וקידום של שכר המורים ותפקודם.

5. הוועדה רוצה להטיל על היושב-ראש שלה להיות מעורב במשא-ומתן בין הצדדים?

כן.

אדוני היושב-ראש, יש לי תוספת אחת. צריך להדגיש בנפרד שכל הסכם חל על הסתדרות המורים וארגון המורים.

זה מובן מאליו.

זה לא מובן מאליו.

6. הוועדה רואה כמובן מאליו שכל הסכם שכר יהיה עם שני ארגוני המורים כאחד.

רבותי, תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15