פרוטוקולים/ועדת חינוך/1775



1
ועדת החינוך והתרבות – 21.12.1999

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1775
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 47
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ג', י"ב בטבת התש"ס, 21 בדצמבר 1999, בשעה 10:00

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
שמואל הלפרט
אורי סביר

שלומית עמיחי, מנכ"לית משרד החינוך
יפה ויגוצקי, מנהלת המינהל למדע וטכנולוגיה, משרד החינוך
מרים ריקנטי, יועצת מקצועית, משרד החינוך
עו"ד סופי אורטשכנזי, לשכת היועץ המשפטי, משרד החינוך
יעל פרבר, מתאמת שר החינוך לכנסת ולממשלה
ד"ר הילדה גוטמן, מנהלת מינהל תעשיות עתירות ידע ואחראית על התוכנית, משרד המסחר והתעשייה
אשר ישראל, מנכ"ל דגם מערכות, "חשוב תעשייה"
אלי לניאדו, מנכ"ל עמותת "חשוב תעשייה"
שמואל וייס, מנהל "חשוב תעשייה"
ראדי קאסם, רכז תוכניות ערבית, "חשוב תעשייה"
תמי ראובני, מנהלת בית-ספר חובב, מושב בני ציון, "חשוב תעשייה"
דוד זיגדון, מנהל "בינת תקשורת"
עמית גלילי, מנכ"ל "מנטור", "חשוב תעשייה"
אשר אסרף, תלמיד, "חשוב תעשייה"
איריס בן עמר, מנהלת תעשייידע, דרום, "חשוב תעשייה"
ורדה גור בן שטרית, מנהלת תעשיידע תל-אביב והמרכז, "חשוב תעשייה"
אורית מוסיוב, מנהלת מחוז תל-אביב והמרכז, העמותה לקשרי תעשייה עם הקהילה, "חשוב תעשייה"
רחל שרוני, הסתדרות המורים
ניצה בראל, יו"ר המחלקה לפדגוגיה, ארגון המורים העל יסודיים
ענת וייס, מורה למדעים, מגיף ג', באר-שבע
ויקי בליומן, מקיף ג', באר-שבע, מועצת תלמידים ונוער
טל פרקל, מקיף ג', באר-שבע, מועצת תלמידים ונוער
עומר רייס, מקיף ג', באר-שבע, מועצת תלמידים ונוער
יניב גז, מקיף ג', באר-שבע, מועצת תלמידים ונוער

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

ס ד ר ה י ו ם

"חשוב תעשייה" – תוכנית לקשרי גומלין בין החינוך לתעשייה
"חשוב תעשייה" – תוכנית לקשרי גומלין בין החינוך לתעשייה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך
והתרבות בנושא "חשוב תעשייה", תוכנית לקשרי גומלין בין החינוך לתעשייה.

הייתה לי זכות גם בתפקידי כמנכ"ל וגם בתפקידי כיושב-ראש הוועדה לבקר בפרוייקט ואני חושב שהוא מהפרוייקטים היותר חשובים שראוי לתת להם תשומת לב וראוי לתת להם את העידוד והתמיכה. במשנתנו כתוב שאין מזרזים אלא למזורזים, אבל מי שיש לו נטייה ורצון, אז כדאי דווקא אותו לזרז כי אם תתחיל לזרז את מי שיש לו התנגדות מוחלטת, זה לא ילך.

אנחנו מתכבדים היום באורחים חשובים בראשם שלומית עמיחי המנכ"לית של משרד החינוך והתרבות.

נמצאים אתנו תלמידים מבית-ספר מקיף ג' בבאר-שבע.

אני תלמיד כיתה ט'. בית-הספר שלנו הוא
בית-ספר מקצועי שש-שנתי. אנחנו מתמקדים בתחומים שונים ומנסים לשלב את כל תחומי המדע ביחד בשילוב של מחשבים, ביולוגיה, כימיה, פיזיקה.

אתם קשורים לפרוייקט "חשוב תעשייה"?

כן.

הם גם זכו בפרס התעשייה לפני שנתיים. הם היו
החלוצים בפרוייקט התעשייה בשנת תשנ"ה. הם אחד מחמשת בתי-הספר של תוכנית ייחודית.

אני מציע שנאפשר לאנשי "חשוב תעשייה" להציג
את הפרוייקט.

אני מנכ"ל העמותה לקשרי תעשייה וקהילה.
העמותה הוקמה על-ידי התעשיינים לפני עשור והיא הוקמה מתוך תחושה - שטיפה הקדימה את זמנה כאשר היום הדבר הזה הרבה יותר מקובל – שלתעשיינים במדינת ישראל יש תפקיד לא רק בצמיחה ולא רק בהעסקה, אלא תפקיד שצריך להיות בתחום החינוך, התרבות ועיצוב פניה של המדינה. התעשיינים רואים שליחות אמיתית במעורבות קהילתית והם החליטו לפני עשור שהמאמץ העיקרי של התאחדות התעשיינים והתעשיינים בתחום הזה יהיה בתחום החינוך. התעשיינים עוסקים בתחומים רבים. אנחנו לא מקיפים את כל התחומים שקשורים במעורבות חברתית. אנחנו עוסקים אך ורק בנושא של חינוך ולכן הפרוייקט המרכזי של העמותה הוא "חשוב תעשייה".

פרוייקט זה הינו פרוייקט חינוכי שמקיף את הלומדים מגן חובה ועד כיתה י"ב. הוא מנוהל ומבוצע בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך והתרבות מרגע הולדתו. יש לנו שיתופי פעולה שונים גם עם משרדים אחרים, בעיקר עם משרד המסחר והתעשייה, אבל עיקר המעורבות היא של משרד החינוך והתרבות.

אני אבקש משמואל וייס, מנהל "חשוב תעשייה" שיציג את עיקרי הפרוייקט, ואחר-כך דוד זיגדון יציג את זווית הראייה של תעשיין מתנדב, מה זה בעצם עושה לתעשיינים ואיך הם רואים את הפרוייקט מהזווית שלהם.

במצגת אנחנו נציג את הנתונים העיקריים.
להזכירכם, "חשוב תעשייה" היא עמותה מיסודה של התאחדות התעשיינים. נתחיל בהיבטים או בתחומים שבהם לימודי תעשייה תומכים בנושא מדע וטכנולוגיה ואחר-כך נעבור לפי הרשימה ונסקור לפי בתי-ספר יסודיים, חטיבות, חטיבה עליונה.

תעשייה תומכת לימודי מדע וטכנולוגיה, קשרי מפעל-בית-ספר. אנחנו משלבים מפעלים בתכנון תוכנית לימודים וביישומה, מקימים בכמה וכמה בתי-ספר יסודיים בשלב זה מיני מפעלים שמשתתפים בתוכנית הלימודים, בעיקר בכיתות העליונות של בתי-הספר היסודיים. פיתוח פרקים בתוכנית הלימודים המקצועית והוראה בפועל על-ידי צוות המפעל, ומחויבות שנתית להרצאות, סיורים, ביקורים, מעבדות, תוכנית לימודים מלאה שהמפעל לוקח מחויבות שנתית ולפעמים מעבר לשנתית.

דור העתיד להיי-טק בתעשייה. פרוייקט מדע וטכנולוגיה, השנה 16 כיתות ב16- חטיבות ביניים שמתחברות לתוכנית לימודים שנתית עם מפעל. זאת השנה השלישית של הפרוייקט. לפני שנתיים פעלנו בשבע חטיבות והשנה צמצמנו קצת את המספר ובשנה הבאה אנחנו מקווים שהפרוייקט יהיה פרוייקט רב היקף של עשרות חטיבות שתתחברנה למפעל כדי לגרום לנושא המדע וטכנולוגיה להיות יותר אטרקטיבי ולשפר הישגים בתוכניות האלה.

הצבת מורים במפעלי תעשייה. גם זה פרוייקט משותף כאשר השנה התחלנו בפיילוט מאוד זהיר בהצבת מורים למספר ימים במפעל. למדנו את הלקחים ומהשנה הקרובה, משנת תשס"א ונקווה שנעשה זאת בהיקף נרחב ונגייס מורים בשנת שבתון שיבלו שבוע מאוד מובנה במפעל. אנחנו מאמינים שזה ישפר גם היבטים מקצועיים וגם היבטים אחרים.

יש לנו כמה תוכניות בבתי-הספר היסודיים בנושא משק, תעשייה ויזמות, תוכנית לימודים לחטיבות הביניים, חשיבה טכנולוגית לחטיבת ביניים, תוכנית שפותחה עם המינהל.

כמה מלים על בתי-הספר היסודיים. בפעילויות העיקריות בבתי-הספר היסודיים, פעילות חד-יומית במרכזי התעשיידע שלנו, הקמת מפעלונים בבתי-הספר, תכנון לימודים בית-ספרי, עשרות רבות של בתי-ספר שהנושא התעשייתי הוא נושא מסגרת הלמידה הבין-תחומית ובית-הספר עוסק בתחומים רבים אלה, וקורסי יזמות תעשייתית.

השנה אנחנו פועלים עם כ350- בתי-ספר יסודיים בכלל כאשר בשלושה מהם יש מפעלון, 18 עוסקים בפרוייקטים של תעשייה, פרוייקטים של דו-קיום ערבים ויהודים בבתי-ספר רחוקים, העשרה במדע וטכנולוגיה. מתוך ה350- בתי-ספר יש 120 בתי-ספר שעושים קורסי יזמות תעשייתית שזה קורס ארוך, 28 בתוכנית העשרה של מדע וטכנולוגיה, 18 בפרוייקט של בתי-ספר יהודים-ערבים.

יש חלוקה של המגמות, של המגזרים?

ככלל אין לי נתון מפורט. במגזר הערבי יש לנו 33
בתי-ספר ותכף תהיה ספירה נפרדת למגזר הערבי.

ממלכתי, ממלכתי-דתי?

כולם כאן, בתוך ה350-.
פירוט הפעילויות בחטיבות הביניים, החל מיום חוויה שזה יום כיתה שבאה לחשיפה יומית באחד ממרכזי התעשיידע שלנו. דיברתי על תעשייה תומכת מדע וטכנולוגיה, תוכניות לימודים בחשיבה תעשייתית, קורסי העשרה, הרצאות תעשיינים. יש לנו כמה מאות תעשיינים מתנדבים ממנהלים עד מנכ"לים ומעלה שבהתנדבות באים לבתי-הספר ונותנים הרצאות, גם הרצאות מקצועיות וגם הרצאות כלליות על התעשייה. סיורים במפעלי תעשייה ופעילויות במרכזי התעשייה.

180 חטיבות ביניים נכללות השנה ב"חשוב תעשייה" והפעילות כוללת הרצאות והנושאים הנוספים עליהם דיברתי קודם לכן.

הפעילות בחטיבה העליונה היא רחבת היקף. יש לנו תוכנית לימודים ייחודית שכוללת את חמשת בתי-הספר ומתבצעת כבר חמש שנים כאשר בשנה הבאה יצטרפו עוד מספר בתי-ספר. התוכנית כוללת סימולציה של תהליך קבלת החלטות במפעל, סימולציה שפיתחנו ומהשנה היא מורצת בצורה מאוד רצינית. ניתנות הרצאות בתחומים מקצועיים. כאן יש הרבה מאוד ידע ממש בתחום הכימיה ופיזיקה של מפעלי היי-טק שנכנסים ובאמת מביאים את הידע הזה ישירות לתלמידים, וסיור במפעלי התעשייה. בחטיבות העליונות משתתפים בתוכנית כחמישים חטיבות.

חשוב שנדע שהפרוייקט מלכתחילה היה מיועד
לחטיבה היסודית וחטיבת הביניים.

350 בתי-ספר, נדמה לי שזה מתוך 1,600 בתי-ספר
יסודיים. זה אומר עשרים אחוזים. בחטיבות הביניים אתם מקיפים אחוזים גדולים יותר.

בחטיבות הביניים יש מקצוע לימוד שנלמד בהיקף
רחב שנקרא מדע וטכנולוגיה. זה מקצוע שבעצם מתבסס כעת ומחפש את עולם התוכן היישומי שלו והם בהחלט מצליחים להיכנס לנישה הזאת בצורה מאוד אופרטיבית. החטיבה העליונה ממוקדת יותר למקצועות הבגרות ולמקצועות ההתמחות.

זה לא מסתדר לי. רק חמישים מתוך 680, זה
שבעה-שמונה אחוזים. הרי החינוך הטכנולוגי הוא יותר גדול.

נכון, אבל זאת תוכנית ובמקביל יש לך התמחויות
ומקצועות בחירה. ישנם בתי-ספר שמפתחים את היזמות ולא לוקחים את "חשוב תעשייה".

המערכת עצמה מפתחת תוכניות שלה.

בנושא היזמות יש לנו את אותה תוכנית שהזכרנו
בחטיבה העליונה. יש לנו הרבה מאות – בשנה שעברה זה היה מעל מאתיים, השנה זה יהיה קרוב למאתיים – קורסים ארוכי טווח שנמשכים מספר חודשים, קורסי העשרה מכיתות ג' עד כיתות י'. יש לנו הרבה מאוד פעילות של קורסי יזמות לנוער מנותק ביחד עם קידום נוער ונושא היזמות התעשייתית והשתלמויות מורים בהיקף מאוד נרחב.

זאת הפעילות שלנו עם אוכלוסיות שאנחנו מגדירים אותן בשם כולל כאוכלוסיות נזקקות, שכוללות נוער מנותק, מועדוניות, נוער חוסה בהוסטלים ובמעונות, תלמידי בתי-ספר יסודיים באזורים יותר חלשים, תלמידים נכים, תלמידי חינוך מיוחד, תלמידים עם לקויי שמיעה. אנחנו לא נמצאים כאן בכמויות גדולות, אבל אנחנו דוגמים מכל האוכלוסיות וכמובן מתכוונים ורוצים להגדיל את הכמויות. הפעילויות שלנו מותנות גם ביכולת שלנו וגם בשיתוף פעולה עם העירייה במקום.

מאז שנות טרום התעשייה כ12- אלף מורים עברו השתלמויות ומה שאתם רואים בשקף הזה קורה רק בשנה הזאת, כאשר היו כ1,300- השתלמויות ארוכות.

אתה יכול לתת גם חתך של המורים? מורים
בבתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים?

אני יכול לתת נתונים שהם לא מדויקים.

זה נתון מאוד חשוב. את המערכת אי-אפשר
לראות כאחת ויש בה קבוצות שונות. אם אתה רוצה לאתר נקודות תורפה, צריך לדעת היכן נקודות התורפה שלך.

בשקף הזה אנחנו רואים התייחסות למגזר דובר
ערבית, שם נעשית פעילות מזה שש שנים, גם עם הרבה מאוד מורים וגם עם הרבה מאוד תלמידים. אנחנו משלבים היום מדריכים ערבים ודרוזים גם בהוראה בבתי-ספר יהודים. בית-הספר בקלנסאוה גם זכה בתחרות היזם הצעיר בשנה שעברה וגם השנה הוא זוכה בפרס התעשייה.

בכרמיאל וסביבתה בנושא בטיחות בדרכים אנחנו בפרוייקט מזה שלוש שנים. אנחנו מביאים את נושא בטיחות בדרכים דרך התנסות. התלמידים מאתרים בעיות ונכנסים לתהליך תעשייתי כדי לפתור אותן. אנחנו בפעילות משותפת עם המשרד לאיכות הסביבה בשלושה מרכזים שלנו – כפר-סבא, חיפה וקריית גת, ובהקמה יש מרכזים נוספים.

פעילות בחטיבה הצעירה מתבצעת רק בשנתיים-שלוש אחרונות.

יש לכם נתונים בכמה גני ילדים אתם נמצאים?

ארבעים גני ילדים.

אנחנו ממש בהתחלה.

אני אישית מאמין שמה שלא לומדים בגן הילדים,
קשה מאוד ללמד אחר-כך.

אני אזכיר שכל התוכנית התחילה בחטיבה
העליונה, הלכנו לחטיבת הביניים, כשהרגשנו מספיק בטוחים בעצמנו הלכנו לבית-הספר היסודי, ועכשיו אנחנו מעיזים להיכנס לגני הילדים. אנחנו הולכים מן הקל אל הכבד.

יש לנו מספר תחרויות סביב איכות. האחת, האות לאיכות ומצוינות שמתבצע מאז סוף שנת 1994 בשיתוף משרד החינוך כמובן. יש פרס לבתי-ספר שהגדילו לעסוק בחינוך לתעשייה. מלגות לעבודות מצטיינות בחטיבה העליונה, המלגה היא שנת לימודים אקדמית במכללת שנקר. תחרות היזם הצעיר.

יש לנו מרכזי תעשיידע בקריית שמונה, כרמיאל, חיפה, כפר-סבא, תל-אביב וקריית גת, כאשר מרכז התעשיידע הוא בעצם קשר בין הקהילה התעשייתית לבית-הספר.

אני רוצה להתייחס לפעילות בחו"ל. בשיתוף פעולה עם בית המערכות ייצאנו קצת ידע לפורטוגל. אנחנו בשיתוף פעולה עם מרכז עופרי, עם משרד החינוך ברמת רחל, ובשנת 1998 אנחנו משתתפים בפרוייקט של האיחוד האירופי לפיתוח יזמות לנוער מנותק.

אולי כדאי להוסיף לפרוטוקול את הנתונים
שחילקנו לכם. מבחינתנו הפרוייקט לא יכול להקיף יותר מעשרה אחוזים בהיקף הנוכחי ואנחנו מקווים שעם ההתרחבות שתהיה, הפרוייקט יורחב. תשתיות ישנן ואנחנו מנסים כרגע לגייס תקציבים יותר גדולים מתעשיינים, ממערכת של משרד המסחר והתעשייה, ואנחנו מקבלים תקציב ממשרד החינוך.

חשוב לדעת את המספר הכולל. אנחנו מקיפים בשנה כ150- אלף תלמידים שבעצם חווים חוויות שמצוינות כאן החל מיום חינוך אחד ועד לפרוייקטים שנמשכים עשרות שעות במשך שנה אחת כתוכנית לימודים פורמלית. אנחנו בסך הכל הקפנו עד היום במצטבר, כולל שנת התעשייה בשנת 1996 שהייתה שנת שיא, הקפנו מעל מיליון תלמידים במצטבר. אני חושב שזה מה שעושה לעמותה ולחינוך בשיתוף פעולה את ההד, את ההד הגדול שישנו בתוך המערכת. קליטת הפרוייקט בתוך המערכת היא כבר יותר מורכבת.

מתוך מאה אחוז עלות התוכנית, מה החלק של
התעשיינים שתורמים למערכת החינוך ומה החלק של משרד החינוך והתרבות?

משרד החינוך והתרבות – כ15- אחוזים, אנחנו –
85 אחוזים.

זה נתון מרשים מאוד.

זה הנתון.

כלומר, על כל 15 שקלים שהמשרד ימשיך
להשקיע, אתם תשקיעו 85 שקלים, או שהפרופורציות ישתנו?

כשהוא אומר משרד החינוך, הוא אומר את הכסף
המזומן והוא לא מדבר על שעות ההוראה.

העלות הישירה.

העלות העקיפה יכולה להגיע לסכומים שאנחנו לא
מכמתים אותם אף פעם.

אם משרד החינוך והתרבות ישקיע עוד מיליון
שקל, המיליון שקל יכנס לקופה וישנה את הפרופורציות? או שזה יביא עוד 85 אחוז?

לא. אם משרד החינוך ירצה להשקיע מיליון שקל
נוספים, אז אנחנו בשיתוף אתו נגיע מסקנה שאולי כדאי לתת את זה על שעות הוראה.

אני שואל מבחינת נפח הפעילות התקציבית.
זאת אומרת, אם נצליח לשכנע את משרד החינוך והתרבות להרחיב את התקציב, זה גם ירחיב את המשך ההשתתפות שלכם באותן פרופורציות.

אני מניח שכן. אני לא יכול להתחייב על זה. אני
יכול לומר לך שמבחינת התעשייה, כשאני מדבר על הסכום הזה, הוא כולל תעשיינים, הוא כולל קרנות, הוא כולל תרומות אישיות של תעשיינים. סך הכל 85 אחוזים הם שלנו.

המגזר החרדי בתוך העניין?

לצערי הרב לא.

היה ניסיון לשלב אותו?

היו ניסיונות.
יש לנו שני מגזרים שלא הצלחנו בהם. האחד, המגזר החרדי, שם נעשו ניסיונות, והשני, שגם שם היו ניסיונות ולא כל כך מוצלחים, המגזר הקיבוצי.

אין דבר כזה המגזר הקיבוצי. אולי התיישבותי.

אני מתכוון לקיבוצים. אני אספר על דוגמה
ספציפית. בא אלי תעשיין מעמק יזרעאל ושאל איך הוא יכול לשכנע את בית-הספר שנמצא 300 מטרים ממנו להתחבר אליו.

אני עוזב לחמש דקות, אבל הישיבה ממשיכה
ואורי סביר ינהל במקומי את הישיבה.

מה מידת המעקב שיש לכם אחר אותם תלמידים
שעברו השתלמויות יותר אינטנסיביות וההשלכות של זה?

אין לנו מעקב אחרי מה שקורה לאחר הלימודים,
אלא יש לנו מעקב מה קורה אתם במשך השנים. הכוונה לתלמידים שנמצאים בחטיבת ביניים ועולים לחטיבה העליונה, ובעיקר תלמידי בית-הספר היסודי שעולים לחטיבת הביניים. אנחנו רואים שיש השלמה. קבוצות מגיעות אלינו ואת חלקן אנחנו מכירים. מה שקורה אחר-כך, אין לנו אפשרות לבצע סקרים כאלה אבל אנחנו מאמינים שזה עושה את שלו.

כמה תלמידים נקלטים בתעשייה?

יש לנו עכשיו פעילויות חדשות שתוארו כאן, של
התערבות בחטיבות הביניים כדי להשפיע על התלמידים בבחירת מקצועות מדעיים וטכנולוגיים בחטיבה העליונה. התחלנו בכיתות ז' ואנחנו עוקבים אחרי התלמידים ונעקוב אחרי בחירתם בחטיבה העליונה כי אנחנו רוצים להשפיע קודם כל בתוך המערכת.

מספר התלמידים בחינוך הטכנולוגי הוא בעלייה,
בירידה, במצב קבוע?

באופן כללי בעלייה.

את יודעת מה מספר התלמידים?

בסביבות מאה אלף תלמידים.

על-סמך איזה קריטריונים נעשית בחירת
התלמידים ל"חשוב תעשייה"?

בחירת התלמידים ל"חשוב תעשייה" נעשית בחלק
המרכזי על-ידי בתי-הספר שאליהם אנחנו פונים. אנחנו משווקים את הפרוייקט לבתי-הספר ובתי-הספר בעצם רוכשים אותו מאתנו.

בפרוייקט שהזכרתי בחטיבות הביניים, נבחרו
חטיבות ביניים שמיישמות את תוכנית הלימודים החדשה במדע וטכנולוגיה במלואה ושהמורות או המורים קיבלו השתלמות והכשרה מקצועית הולמת. מצאנו את המפעל השכן שמוכן היה להיכנס לתוך בית-הספר בתוכנית שתואמת את תוכנית הלימודים שלנו. כך עשינו בעצם בשלושת השנים האחרונות וכך נעשה גם בשנה הבאה כשנרצה להכפיל או אפילו לשלש את התוכנית.
בחטיבה העליונה משולבים תלמידים שבדרך כלל נמצאים כבר במסגרת של חינוך טכנולוגי. כלומר, אם אנחנו מדברים על תעשיות שמאמצות בתי-ספר, בדרך כלל תעשייה מאמצת בית-ספר בנושא רלוונטי למה שהיא עוסקת. אם אני מדברת על תעשיות היי-טק, הן מאמצות בתי-ספר שם נלמדים מגמות כמו טכנולוגיות מידע שזה מחשבים, אלקטרוניקה, ביו-טכנולוגיה, ויש כאן דוגמאות של תעשיות שאנחנו מחוברים אליהן.

בעיקרון, כדי לתת מענה כפול גם לבית-הספר וגם לתעשייה, הילדים משולבים שם בעבודה מעשית בתוך התעשייה. כלומר, את פרוייקט הגמר שלהם הם עושים בתוך התעשייה ולפי התעשיינים הילדים תורמים גם לתעשייה עצמה ולא רק התעשייה תורמת לילדים.

התהליך ההפוך, זאת אומרת צעירים שנשרו
מבתי-ספר והגיעו בגילאי 17-16 לתעשייה, יש השקעה של התעשייה בלימודים שלהם כשהם כבר נמצאים בתעשייה

אני לפחות יודעת מכמה תעשיות על מימון
לימודים גבוהים לתלמידים שנמצאים אצלם בחטיבה העליונה כדי שיחזרו אליהם חזרה.

אין לי מספרים על הנושרים מהלימודים ומגיעים
לתעשייה, אבל האחוז הוא מאוד מאוד נמוך. כלומר, מספר הנושרים שנקלטים בתעשייה בכלל בארץ הוא מאוד נמוך. אני חושב שזה זניח כמעט לחלוטין. התעשייה לא מעסיקה ילדים בני 16 שנושרים מהלימודים, שאגב, זאת תופעה מאוד מקובלת באנגליה ששם כמעט ארבעים אחוז נושרים בגיל 16 והפרוייקטים של חשוב תעשייה באנגליה בניגוד אלינו מיועדים כדי להביא אותם לתעשייה. אצלנו התפיסה היא שונה.

אני מנכ"ל "בינת", קבוצת חברות מייצאות.
מבחינתי האישית להיכנס לפרוייקט הזה, היו לזה שתי משמעויות: משמעות אחת שאני חושב שאני תוצר של חינוך כזה, שהשקיעו בחינוך מגיל צעיר כאשר למדתי בבית-ספר בויאר במסגרת האגודה לקידום החינוך העל-יסודי. המשמעות השנייה, כשאני הולך לפגוש תלמידים, ברור שאני רוצה להראות לילדים דוגמה אישית. אני אישית מעדיף ללכת לאותם מקומות שם המודעות היא יותר נמוכה.

מבחינתנו הנושא הזה – ואני מדבר יותר ברמת המקרו ולא ברמת המיקרו – הוא לאו דווקא ללמוד את התעשייה עצמה אלא להביא את הילדים יותר למודעות ללימודים טכנולוגיים או לימודים מתקדמים, הן במתמטיקה והן בפיזיקה. אחרי כל קורסי ההסבה שכבר נעשו והפוטנציאל של התלמידים שעברו קורסי הסבה, הבעיה היום בלימודים מתקדמים בכל הנושא הזה של תוכנה ואלקטרוניקה, שהבסיס הלימודי שאנשים מגיעים אליו הוא בסיס לא מספיק טוב ללמוד את הלימודים האלה. זאת אומרת, לא מספיק יחידות לימוד במתמטיקה ובפיזיקה. אני חושב שאם אנחנו באים להרצות, הייתי מעדיף שהילדים ישקיעו יותר במקצועות האלה כדי שיגיעו לרמות במספיק יחידות לימוד בפיזיקה ומתמטיקה כדי שיוכלו ללמוד לימודי הנדסה ולימודי מדעים. זו המטרה שלנו גם בהשקעה ואני חושב שהרבה מאוד אנשים משקיעים. בכל התקציב הזה שעליו מדברים אין את התקציב שאנחנו משקיעים כאשר הכל נעשה בהתנדבות. אנחנו באים, מרצים ומשקיעים זמן מעבר לכספים שאנחנו גם תורמים לפרוייקט.

אני חושב שהיום המודעות היא מאוד גבוהה לכל הנושא הזה של החשיבה היצירתית, לחשוב בצורה יותר פתוחה, לעבוד ביחד כאשר אחד הדברים החשובים הוא עבודת הצוות, החשיבה בצוות וכך הלאה ואת זה מאוד חשוב להקנות כבר בגיל צעיר ולא רק החשיבה האינדיבידואלית של ההצלחה שלי ותו לא. במעגל הזה של התעשייה עבודת הצוות היא מאוד מאוד חשובה.

אתה רואה קשר בין תלמיד שעובר את התוכנית
הזאת לבין אותם תלמידים שלאחר מכן בוחרים קריירה תעשייתית?

קשה להגיד. אף אחד לא בדק את זה ואין נתונים.
יש תחושת בטן ותחושת הבטן היא שכל מה שיכול לקרב, זה נכון לעשות. אני אישית נחשפתי והצלחתי, ולכן אני חושב שאותו הדבר יקרה גם עם אחרים. אני למדתי לימודים טכנולוגיים, הלכתי ללמוד לימודי כלכלה ומינהל עסקים וחזרתי לתעשייה. אני חושב שמי שלומד את זה בגיל צעיר, החיידק הזה נשאר לו. מכל כיוון שהוא מגיע, ואם הוא יגיע לתעשייה ולא חשוב אם הוא יגיע מכיוון הכספים, מכיוון הייעוץ המשפטי, זה יכול לעזור. אני לא אומר שזאת רק עבודת כפיים.

ידוע שבמדינת ישראל יש מחסור בכוחות עבודה
שהולכים לתעשייה, למדע, להיי-טק וכדומה ובדיון שנערך כאן לפני הישיבה הזאת התברר שיש גם מחסור בסגל אקדמי בתחומים מסוימים. אני חושב שחשוב מאוד לבדוק את הדבר הזה ולראות מה האפקטיביות של תוכנית כזאת לגבי העתיד. אולי כדאי להשקיע באיזושהי תוכנית מעקב ולראות את הדבר הזה, כי אם נפצח את הקוד הגנטי, מה מביא תלמידים לתחום המסוים הזה, האם חשיפת תלמידים לתחום מסוים מעודדת אותם לאחר מכן לבחור בקריירה מסוימת או בכיוון מסוים כי זה יכול גם לאפשר למשרד החינוך והתרבות לשקול את ההשקעות שלו בתוך זה. אגב, זה תחום מחקרי שיחסית קל לבדוק אותו והוא לא מצריך השקעות גדולות אלא השקעות יחסית פשוטות.

לגבי הקוריקולום עצמו. באיזו מידה יש דינמיקה?
הרי יש תחומי תעשייה שמחר בבוקר פשוט עוברים מן העולם ובמידה מסוימת מפעלים מסוימים נעלמים. איך אתם מתמודדים עם זה?

אנחנו מעולם לא עסקנו בחינוך לתעשייה
ספציפית. לא חינכנו לתעשייה מסורתית אלא להפך, חינכנו אותם להבין את הערכים ולהבין את המתודות שהתעשייה בנויה עליה כמו עבודת צוות, חשיבה תהליכית, פתרון בעיות, נושאים שהפלטפורמה שלהם היא תעשייה, אבל הערכים שהם קובעים שם והנכסים יכולים להיות מיושמים לגבי דידי בכל תחום. אנחנו מנסים לקחת קבוצה ולהתמקד בנושאים של מדע וטכנולוגיה, אבל זאת קבוצה אחת. מבחינתנו בתי-הספר זוכים לחשיפה שמביאה להם את מה שקרוי דיסצפלינות של העתיד. זה כמובן אומר שימוש גבוה במחשבים לדוגמה, אבל אני לא יכול לומר לך שתלמידים שלמדו אצלנו לפני חמש שנים נחשפו בהכרח לתעשייה מסורתית אלא להפך, הם קיבלו מושגים מה זה יכול לעשות להם. בדרך כלל בסקרים פנימיים שעשינו שאלנו אותם האם הם יהיו מעונינים לעבוד בתעשייה והם אמרו כן. באיזה מקצועות בתעשייה? וכאן הייתה את הקשת הרחבה, החל מתעשיין שיעסוק בנושאים של מדע וטכנולוגיה ועד לרמה של עורכי-דין, פרסום ושיווק וכיוצא בזה.

אם הכל כל כך יפה וטוב, למה כל כך מעט
בתי-ספר וכל כך מעט תלמידים משתתפים בזה?

זה לא מעט.

מה עוצר, מה בולם?

מה שבולם זה תשתיות כספיות.

לו היה כסף, מה הייתם עושים? למה דרוש הכסף?

להצבת מערכת שגדלה, שמפקחת, שמכשירה
מדריכים. אני מדבר מבחינתנו, אני מדבר עלינו, על העמותה ולא על משהו אחר. העמותה בהיקף הכספי שלה, בהיקף המשאבים שהיא יכולה להפעיל, היא מפעילה בסך הכל כ16- עובדים. כשאנחנו מגיעים לרמה של הפעלת ששה מרכזים שם אנחנו מעבירים בשנה כ150- אלף תלמידים, זאת פחות או יותר היכולת שאנחנו מסוגלים לעמוד בה.

אנחנו צריכים לזכור דבר אחד מאוד חשוב שפה לא עלה. זאת פעילות המניפה שישנה. כלומר, המערכת הזאת מחוללת מספרים גדולים מאוד בתוך המערכת החינוכית שאנחנו לא מסוגלים בכלל לעקוב אחריה. המערכות מצמיחות בתוכן גם תוכניות עצמיות שלהן והן מחוברות גם למערכת החינוך, וכאן לא קיבלתם מספרים לגבי זה.

אני אתן דוגמה. שתי תוכניות שפותחו בהתאמה
עם משרד החינוך. תוכנית אחת במסגרת "מבט" לכיתות ה'-ו', והשנייה תוכנית של טכנולוגיה ותהליכים. התוכניות רצות בבתי-הספר וחלק גדול של המורים עברו הכשרה אצלנו. זה כבר רץ בשטח. השקענו את ההשקעה אבל זה גדול עלינו בהרבה מספרים לבדוק את הנתונים.

אי-אפשר לצפות שהעמותה עם כוח האדם שלה
תתפרס בכל בתי-הספר או בחלק ניכר. להערכתי צריך לעשות איזושהי הסבה בדגשים והדגש צריך לבוא לעבודה עם צוותי מורים כדי שהם יהיו אחר-כך השליחים של הרעיון לבתי-הספר. אז אני מניחה שאפשר יהיה לפרוס את המניפה הזאת בצורה הרבה יותר אפקטיבית.

אני מאוד בעד הפעילות הזאת ואני מכיר אותה.
אין ספק שהתוכנית היא דבר חיובי אבל היא קיימת בין היתר כי פה יש פוטנציאל של משאבים. הוא בא מהתעשייה כי לתעשייה יש כסף. כאשר משרד החינוך בוחר את הענף הזה, אז הוא נותן איזושהי העדפה דיפרנציאלית מול אולי תחומים אחרים ששם המשאבים הפיננסיים לא קיימים, תפיסה חברתית יותר או עבודה סוציאלית כתחום או עמותה שמייצגת ערכים כאלה או אחרים של זכויות אדם או תחומים שהם עדיין לא חלק מהקוריקולום המעשי בבית-הספר, אבל הם מכינים את התלמיד לחיים המקצועיים. פה נעשה בכל-זאת משהו. אני מתאר לעצמי שאחד הקריטריונים הוא משאבים קיימים. האם בכלל יש גישה במשרד החינוך? מחר תבוא עמותה אחרת בנושא כמו איכות סביבה שזה נושא סופר חשוב ואין לה כסף. יכול להיות שלימוד איכות הסביבה חשוב היום לא פחות מהתעשייה. שוב, שלא יבינו אותי לא נכון, אני תומך נלהב של התוכנית והלוואי אפשר היה להכפיל אותה. החלטה של משרד החינוך ללכת על תוכנית כזאת דווקא כאשר בדיפרנציאליות יש גם דבר שלא עושים משהו אחר, היא פונקציה של מה?

אני רוצה להשיב לך אולי דווקא עם הפנים לעתיד
ולא כל כך עם הפנים לעבר. בעבר באמת צמחו הרבה יוזמות בית-ספריות וחלקן כהיענות לתרומות קטנות או יזמות קטנה זו או אחרת ובחלקם כהעדפה של בתי-ספר ושל מפקחים. היום אנחנו יותר ויותר נבנים לכיוון שאנחנו נעביר תקציבי פעולות לבתי-ספר. כבר השנה אנחנו העברנו ל400- בתי-ספר תקציב פעולות קטן אבל בעקרון זו תרומה לא רעה. אז הבחירה תהיה כבר של בתי-הספר ולזה אנחנו מייחלים, שבעצם בתי-ספר, בהתאם לתוכנית, בהתאם למורים, בהתאם לצרכים, בהתאם לתלמידים יסמנו לעצמם מהי תוכנית העבודה שהם רוצים ואנחנו נהיה אחראים לקטלוג ונציג בפניהם את כל המי ומה בעניין.

לקח לנו שמונה שנים עד שקיבלנו את תקציב
משרד החינוך ובמשך שמונה שנים היינו צריכים להוכיח למערכת, וכאן אני מדבר דווקא מהזווית של המקבל. כל הזמן בחנו את הדרג של השטח כי אנחנו נתפסים כביכול כגורם אינטרסנטי שאולי בא להעביר מסרים זרים למערכת. יש פרוייקטים כמו יזמים צעירים שעושה פרוייקט מאוד נקודתי על 3,500 ילדים בארץ אבל אין עמותות שחברו לקשר אסטרטגי עם משרד החינוך עד כדי פיתוח תוכניות לימודים שהפכו להיות חלק מהקוריקולום הרשמי ושמבצעים אותן במשך עשר שנים. זה לא קיים ואני מודיע לך שלקח למערכת שמונה שנים לבחון את זה ולומר שזה כדאי.

אמרתי שזה גם פונקציה של משאבים קיימים.

צריך לראות איך המערכת בחנה אותנו. שאלת אם
כל עמותה יכולה לבוא, אבל אני לא יודע מה הם עושים עם זה ואני לעומת זאת יכול לומר לך מה עבר עלינו.

חילקנו לכם כאן חוברת שתוכל לעזור לכם.
אני מנהלת בית-חינוך קהילתי חובב, זה שם בית-הספר, שלמעשה הוא מגילאי שלוש עד כיתה ו'. אני חושבת שהמוסד הוא המוסד החינוכי היחידי שהכל קיים באותו קמפוס. כל תוכניות העבודה נבנות ביחד. הדגש בבית-החינוך שלנו הוא על תוכנית שנקראת חיים עם חופש וגבולות על המשמעויות החברתיות שלה, הערכיות כמובן ולפי הציר הזה אנחנו בוחרים את תוכניות הלימוד.

אל התעשייה נחשפנו לפני חמש שנים כאשר זה התחיל כשיגעון אישי שלי ואני מצאתי את החיבורים. בהתחלה לימדנו את זה כפרוייקט בבית-הספר, זה השתלב בנושא המרכז כמובן, אבל בהמשך ניבנו תוכניות בין-תחומיות ועל-תחומיות שאתם יכולים לראות אותם בחוברת, תוכניות שמשלבות את הערכים שבאים לידי ביטוי בתעשייה עצמה.

אני רוצה להתייחס למה שנאמר כאן קודם לגבי התרומה לתלמיד ובכלל לשם מה זה נעשה. אני חושבת שבגיל הצעיר, ברגע שחושפים את הילד לעולם הזה, ראשית, זה עולם מרתק. הילדים נמצאים במערכת שהרבה פעמים היא נותנת מענה לצרכים שמבוגר חושב שמתאימים לילד, לא שואלים כל כך את הילד עצמו מה מעניין אותו, אבל מסתבר שהעולם היצירתי הזה הוא גורם מלהיב. את לימודי המתמטיקה אנחנו מלמדים בעזרת התעשייה. אנחנו מלמדים את לימודי המולדת והגיאוגרפיה בעזרת התעשייה. אנחנו מלמדים מורשת ישראל בעזרת התעשייה.

אנחנו בית-חינוך כתוצאה מהיוזמה בזמנו של זבולון המר ז"ל, כשאנחנו החלטנו לקחת דווקא את החלק הבעייתי ביותר עבורנו וזה היהדות כיוון שאנחנו בחברה חילונית וגילינו בורות בחברה שלנו, ולכן חשבנו שהתפקיד שלנו הוא ראשית לתת תשתית שזה בשילוב כמובן עם דמוקרטיה וציונות. אם אנחנו מדברים על ציונות, מעשה התעשייה זה מעשה ציוני.

אנחנו גם נותנים חשיפה לילדים לעולם. אם מדברים על מילניום, הדגש שלנו השנה הוא סביב שתי שאלות. למשל, כיצד החופש מחד מאפשר לאנשים ליצור, להמציא, לפתח ולתרום, ומאידך איים לפעמים ואף סיכן את שלום האדם בעולם ואילץ את החברה לבחון מחדש את גבולותיה. בשאלה ברמה הזאת אנחנו עוסקים בגילאים השונים. אנחנו נתקלים בממציאים, אנחנו נתקלים בפיתוחים שונים, אנחנו עובדים עם הקהילה כי אנחנו בית-ספר קהילתי, התוכניות נבנות במשותף. אחד הפרוייקטים כאן הוא בניית פסל סביבתי שהוא מוצר תעשייתי, אבל התהליך של הילדים, שיתוף הפעולה, חשיבה יצירתית, יש כאן יזמות כי זה רעיון של אחד הילדים – בכל הדברים האלה התעשייה למעשה היא חלק מהווי בית-הספר. אין לנו שיעור בתעשייה וזה לא פרוייקט, זה לא משהו שבא והולך. אם אתם רואים בתוכניות, ככל שהן מתקדמות בשנים, רואים תוכנית מתשנ"ז, תוכנית מתשנ"ח. זאת אומרת, אנחנו מעבים את התוכניות, אנחנו מחדשים אותן. כל תוכנית עוברת שיקול דעת מחדש במהלך השנה ועל-סמך זה אנחנו ממשיכים.

יש לנו מעבדה מתמטית ששם מיישמים את הדברים, יש לנו מעבדה לטכנולוגיה ומדע שמשלבת את הדברים וזה נעשה גם בכיתות השונות.

הילדים בקישור שלהם גם מתעסקים למשל ביישוב שלי ביזמות באזור שלנו. הם מציעים רעיונות, הם יושבים עם ראש המועצה, הם יושבים עם ועדי היישובים. אני רואה את הילדים בהיבטים האלה כשהם נלהבים, לומדים בהנאה רבה ואני מאמינה שאנחנו "ננפיק" בוגר מוכן יותר לחיים.

שאלת המשאבים. מה מקופתך ומה מהתוספת
שאת מקבלת?

אני מקבלת שעתיים ממשרד החינוך בנוסף לתקן
שיש לי שמיועדות לפרוייקט הזה.

אני רכז פרוייקט "חשוב תעשייה" במגזר הערבי.
האמת היא שבאתי לנושא דרך פרוייקט המחוננים. אני גם מנהל מרכז מחוננים בטירה והסביבה וחיפשתי משהו יצירתי, משהו שונה, ואז התחברתי לפרוייקט "חשוב תעשייה" והתחלנו את הפרוייקט הזה במרכז למחוננים דרך נושא יזמות. התלהבתי מהעניין, נרתמתי לעגלה והתחלנו לפעול.

במגזר הערבי כמעט ולא הייתה לנו שם פעילות דומה, פעילות שאפשר להצביע עליה בצורה רצינית, עד שבעמותה לקשרי תעשייה הוחלט שהמגזר הערבי זקוק וזכאי לקבל את השירותים החשובים האלה.

הרציונאל שהעמדנו בעמותה בכלל ובמגזר הערבי בפרט זה קירוב תלמידים לתעשייה וזה מגיל גן הילדים ועד כיתה י"ב וזה מה שיש לנו בשטח היום. במגזר הערבי בגיל הגן כבר מכירים טיפוח חשיבה תעשייתית, יצירתית, ביקורתית, המצאתית, לוגית ומערכתית. טיפוח יזמות אישית, טיפוח חינוך לסובלנות, דו-קיום בשלום דרך שיתוף פעולה בבתי-ספר ערבים ויהודים. במגזר הערבי היו לנו פרוייקטים של תעשייחד, שני בתי-ספר שעובדים ביחד בפרוייקט משותף כאשר כל ישוב חושב על הצרכים התעשייתיים טכנולוגיים שחסרים בעיר. הכרת המערכת התעשייתית בישראל בכלל והכשרת מורים והכנתם לעיסוק בנושאי יזמות, יצירתיות וחשיבה מערכתית.

החזון שלנו לעתיד, בנוסף לכל המטרות האלה שנמשיך ונפתח במגזר הערבי, אנו שואפים להגיע לבניית מצב שיכלול גם את המורים וגם את התלמידים בבית-ספר יוזם כמו שיש לנו היום בקלנסואה. במגזר הערבי לא הייתה לנו פעילות, אבל השנה הגענו, במיוחד באזור המשולש, להישגים רציניים, במיוחד בבית-הספר בקלנסואה, שם הגענו למקום הראשון בתחרות היזם הצעיר, ועכשיו אנחנו זוכים גם בפרס תמרי בישוב קלנסואה.

הפעילות שלנו מתחלקת לחמישה נושאים. יש לנו ימי חוויה, שזו פעילות יומית שאורכת יום שלם. קורסי יזמות שנמשכים במשך 14 עד 15 מפגשים ולפעמים זה קורס שנתי. השתלמויות מורים, דו-קיום תעשייחד, שזה פרוייקט משותף לבתי-ספר ביחד.

כמו שאנחנו רואים בשקף, הפעילות שלנו בישובים כמו טירה, שם אנחנו עובדים עם ששה מוסדות, הפעילות שלנו מתפרסת כמעט על כל הסוגים של הפעילות שלנו ולא מתמקדת בנושא אחד. יש בתי-ספר שהחליטו שהשנה הם רוצים חוויה בלבד ויש בתי-ספר שלקחו יזמות. בתי-הספר לוקחים מהמגוון שלנו מה שמתאים להם. יש לנו בג'לג'וליה, בכפר קאסם, בקלנסואה, כפר ברה, יפו.

אני חושב שהתעשייה במגזר הערבי פחות
מפותחת מאשר במגזר היהודי, האם יש קושי יותר גדול לרתום תלמידים לפרוייקט הזה

אני חושב שיותר מאשר לרתום תלמידים, יש
קושי לרתום את מנהלי בתי-ספר. לצערי למעט מאוד מנהלים במגזר הערבי יש את היוזמה האישית כך שבלי הנחיה הם יכולים לפתוח בפני את בית-הספר. צריך לזכור את האופי השמרני של בתי-הספר.

המסקנה היא להשקיע עכשיו במנהלים. אם אתה
מזהה שהקושי הוא המנהיגות החינוכית ברמה כזאת או אחרת, קודם כל זה חשוב שאתה יודע איפה נקודת התורפה שלך. אני חושב שטיפול בנקודת התורפה הזאת היא לא באמצעות הנחיות ופקודות שתקבלו מהמנכ"ל. צריך לחשוב איך במסגרת הפרוייקט מטפלים באותה מנהיגות חינוכית, איך חושפים אותה, איך משכנעים אותה שזה מועיל לתלמידים, איך משכנעים אותה שזה לא מאיים על המנהיגות שלהם. צריך להתייחס לאותה נקודת תורפה ואני תומך מאוד במה שאמרו גם קודם, וזה נכון גם לגבי המגזר היהודי, ששיטת המניפה היא שיטה נכונה. כלומר, יש את העניין הזה של להשקיע בכוחות ההוראה שהם בעצם המפתח להפיץ. המנהלים והמורים הם אלה שיכולים להיות נושאי המסרים. כלומר, בפרופורציות של ההשקעה, לדעתי צריך להשקיע יותר בכוח ההוראה.

אחד הפרוייקטים שבשנה הבאה יופעלו ואנחנו
פיתחנו אותו זה השמת מורים בתעשייה ואלה יהיו אלה שישפיעו שבאמצעותם אנחנו נפתח את בתי-הספר.

במקום להושיב ארבעה תלמידים ליד המחשבים,
תושיב ארבעה מנהלים.

גם זה נעשה אבל להביא ארבעה מנהלים זה יותר
קשה. בנושא הזה אנחנו עושים את העבודה לבד כי אם אנחנו לא נשכנע את המנהלים שזה טוב, גם מנכ"לית משרד החינוך לא תשכנע אותם.

ארגנתי כנס מנהלים ערבים באזור המרכז
והסברנו על הפרוייקט, והשתמשנו גם בנקודות הצלחה על-מנת להגיע אליהם.

האם המגזר הערבי זוכה לשיתוף פעולה של
התעשיינים היהודים או שיש איזה בעיות?

הפרוייקט הזה ניזום ויזום על-ידי תעשיינים
מהמגזר היהודי.

למגזר הערבי כמעט ואין תעשייה רצינית
והתעשייה שנמצאת במגזר הערבי בודדת ונמצאת פה ושם ואנחנו לא מקבלים ממנה כל משאבים.

זאת אומרת שאתה מקבל שיתוף פעולה מלא.

מלא.

דב לאוטמן – שהתנצל על שלא יכול היה להיות
כאן היום כי הוא נסע לחו"ל – התחיל את הפרוייקט הזה. אנחנו ביוזמתנו לפני עשור תרגמנו בקרן שקיבלנו את כל החומר שיש לנו לערבית. החומר מתורגם כולו לערבית.

במכון הלאומי בהסתדרות אנחנו נותנים הרצאות
בערבית למשלחות שמגיעות לחו"ל בנושא "חשוב תעשייה".

מה עם עולים?

לגבי העלייה מרוסיה, אין לנו פעילות מיוחדת.
בשעתו כשהגיעו האתיופים, פיתחנו תוכניות מיוחדות כדי לאפשר להם להיקלט. העולים מרוסיה נקלטים אצלנו במסגרת הרגילה.

את העולים מרוסיה לא צריך ללמד את הנושא של
מדע וטכנולוגיה. הם באים ממנטליות שזה הדבר החשוב במערכת.

אני מתנצל. אני צריך לצאת להצבעה בוועדה
אחרת.

אני תלמיד כיתה י"א בדימונה. אנחנו קבוצה של
16 תלמידים מאזור הדרום. מטרת הקבוצה היא לשפר את הטכנולוגיה והידע באזור הדרום ולפתח את המודעות לטכנולוגיה באזור הדרום.

כשאותרה הקבוצה הזאת השורה התחתונה
הייתה שאנחנו מקווים שבעוד כחמש שנים, כשהם ישתחררו מהצבא, הם יהיו העתודה הטכנולוגית של המו"פ באזור הדרום כדי שלא יהיה מצב שהמפעלים יאמרו שהם לא עוברים לאזור הדרום כי אין להם את העובדים המתאימים. המטרה היא שהם לא יהיו עובדי הייצור של ההיי-טק אלא באמת הקצה העליון של המו"פ של תעשיות ההיי-טק.

ידוע לי שכל אנשי ההיי-טק במפעל אינטל בקריית
גת הם לא אנשי קריית גת.

אני מכיר לא מעט אנשים שעברו מירושלים
לקריית גת.

אני רוצה שלילד שנולד בקריית גת ולא רק
בירושלים תהיה הזדמנות ראויה להיות עובד שווה לזה שמגיע מירושלים.

זאת בדיוק מטרת התוכנית והם עובדים בליווי
צמוד של מוטורולה ועם קבוצת המו"פ של מוטורולה.

אומרת לי המנכ"לית שגם קרן רש"י מעורבת פה.

כן.

כל התהליך בו אנו פועלים הוא בעצם ארגון
הפוטנציאל של אזור הדרום שהוא חלק גדול של הארץ בהשוואה למרכז.

בגלל שאנחנו מאזורים שונים בדרום, אנחנו נפגשים כל תקופה מסוימת בנושאים שונים. המפגש הראשון שלנו היה בניצנה למשך עשרה ימים והמטרות התמקדו במו"פ, בנינו אב-טיפוס שחשבנו שמתאים לנו, חקרנו אותו, עשינו סקר שוק על-ידי טלפונים, שאלנו אנשים, לימוד בסדנאות, סדנאות בניהול, קבלת החלטות, מרצים מהכנסת וממפעלי היי-טק שונים.

המפגש השני התקיים בסוכות ואז למדנו על ניהול מפעלי היי-טק והתנסינו בסימולציה בתעשיות עתירות ידע.

המפגש השלישי היה מפגש וריטואלי באינטרנט. בדרום יש אתר שמוקדש לעבודה ארכיאולוגית, ושם התדיינו והחלטנו החלטות לגבי המשך הדרך.

המפגש הרביעי היה בחנוכה ומטרתו הייתה להמשיך את הפעולה עם הקבוצה. הקמנו חברה קטנה שתוציא מוצר שנבחר בניצנה שהוא אחד המוצרים שבנינו שם. לבסוף חברי הקבוצה המליצו בצורה דיסקרטית לגבי המוצר ובחרו איזה חלק משתתף.

התוכניות לעתיד שלנו. אנחנו רוצים ליצור קבוצה בליווי פרוייקטים טכנולוגיים תוך ניצול מגוון המשאבים ויצירת משאבים חדשים.

היום המטרה היא שהקבוצה הזאת תהפוך לחברה
קטנה בחממה טכנולוגית כשאת ההשקעה הכספית עושה קרן רש"י מהדרום, שזה שילוב של קרן רש"י עם משרד החינוך. אנחנו נותנים את הליווי העסקי והליווי היזמי ומוטורולה נותנת את הלווי המקצועי. יש שני מהנדסים ממוטורולה שהתנדבו ללוות את הקבוצה הזו לאורך שנתיים כי אנחנו לוקחים בחשבון ששנתיים ייקח לפתח את המוצר. המטרה ללוות אותם כולל לימודים גבוהים כאשר מי שילך בכיוון הזה יקבל מלגות ללימודים גבוהים במטרה שהם ישתלבו אחר-כך במוטורולה או בחברות דומות באזור הדרום.

למה רק 16?

זו קבוצת פיילוט. המטרה היא שיהיו עוד כחמש
קבוצות כאלה בהמשך בסדר גודל כזה בתחומים שונים כמו ביו-טכנולוגיה, כימיה וכולי. זו קבוצת היי-טק. כנראה בקיץ זה תתגבש קבוצה נוספת. זו הקבוצה הראשונה. היא רק בדרום כי זה פרוייקט של משרד החינוך לאזור הדרום. הנערים אותרו בהמלצת המנהלים. פנו למנהלי בתי-הספר בדרום, הגיעו כ120- המלצות שעברו סינון ונשארו 16 תלמידים. יש בת אחת ו15- בנים.

יש פרוייקט שהתחלתו דומה והוא נעשה בהרצליה
בחטיבת יד גיורא. שם אנחנו עושים פיילוט בחטיבה אחת כשבתוך שנה החטיבה תעבור לחממה טכנולוגית יזמית. זאת אומרת, גידול חזק מאוד בלימודי מדע וטכנולוגיה דרך מסע של כל החטיבה לחממה, כאשר מי שבונה את התוכנית שתצא לפועל מה1- בספטמבר זה התלמידים עצמם. יש כיתה שתוכנית הלימודים שלה השנה במדעים, חלק מהתוכנית, זה לבנות את התוכנית איך להפוך את בית-הספר לחממה יזמית. נראה לי שגם שם זו תהיה השקעה ארוכת טווח וטובה.

לי נראה שהנושא של מעקב הוא נושא קריטי.
יכולה להיות לזה השפעה גם בגיוס לצה"ל.

אנחנו ערים לזה.

אומרים שאחת הבעיות של משרד החינוך היא
מחלה בשם פרוייקטיטיס. משמע, הרבה הרבה פרויקטים. אנחנו שוחחנו בינינו ובהחלט כיוונו, ואני חושבת שלכיוון הזה נתכנס, שיהיו אולי פחות פרוייקטים ויותר מסה של הטמעה ושל פריסה מסודרת בדרך של מניפה. אני כמעט הייתי ממליצה שבד בבד עם בית-הספר בהרצליה תחפשו את בית-הספר התואם בדרום או בצפון וישר תעבדו עם שני בתי-ספר ולא עם אחד. האנרגיות שמושקעות הן לפעמים כל כך רבות עד שתוכנית יוצאת לאור, שחבל לעבוד רק עם בית-ספר אחד. צריך לשים יעד שמיד אחרי זה לא עוד שני בתי-ספר אלא באמת שאם כבר, יהיו כאן מסות.

דיברנו עם יפה ואני חושבת שפנינו גם להקמת בתי-ספר תעשייתיים.

לא נקרא להם תעשייתיים כי יש לזה קונוטציה
מסוימת. יש שתי תעשיות גדולות שקיבלנו מהן תשובות חיוביות שמוכנות להקים בתי-ספר שליד. האחד זה זוהר שבהחלט יהיה מוכן להקים בית-ספר שליד.

בית-ספר עם הכשרה מיוחדת לתעשייה?

כן.

גם לילדי העובדים?

לא. זה כמו בארצות-הברית.

בארצות-הברית זה דווקא כן מיועד לילדי
עובדים.

הכוונה היא באמת להקים בתי-ספר שיהיו צמודי
תעשייה כדי ליהנות מכוח האדם שנמצא בתוך התעשייה, מההכשרות המאוד ספציפיות האלה וכדי להשתמש באותן תשתיות שקיימות שם. מערכת החינוך עם כל משאביה, בסופו של דבר דלה במשאבים והתשתיות הטכנולוגיות הרי משתנות בקצב מהיר ביותר. כדי להיות מאוד מעודכנים ומתקדמים, צריכים להיות צמודים לתעשייה חיה ונושמת. מסתבר גם שיש כוחות אדירים של אנשי מקצוע שמוכנים להשתלב בתעשייה. אנחנו גם דיברנו על כך שמוסד מסוג כזה לא יסתיים בכיתה י"ב אלא יאפשר גם פיתוח של מכללות וגם את ה-IN SERVICE של התעשייה בבתי-הספר האלה. אנחנו מדברים על איזשהו מוסד שהוא הרבה יותר רחב מסוג המוסדות שאנחנו מכירים אותם היום.

יש לכם פרוייקט של עידוד או שילוב נשים
בתעשייה.

כשיצאנו לדרך קראנו לזה עידוד בנות וזה
הפרוייקט של 22 חטיבות הביניים. כאשר באמת המטרה המרכזית שלנו הייתה לעודד בנות בחטיבת ביניים, לקרב אותן לתחום של מדעי הטכנולוגיה והתעשייה ולגרום להן לבחור בחטיבה העליונה במקצועות מדעיים טכנולוגיים ובאמת לנצל את הפוטנציאל של חמישים אחוז האוכלוסייה הבלתי מנוצלת לתחום הזה. מאחר ולא טיפלנו רק בבנות אלא נכנסנו לכל הכיתה, הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים לקרוא לזה עידוד בנות אלא עידוד תלמידים לתעשיות ההיי-טק, לעתיד ההיי-טק. אנחנו מטפלים בכל הכיתה, אבל באופן סמוי – ואני אומרת את זה במרכאות – אנחנו בחזית מציבים את הנשים. כלומר, תעשייניות ולא תעשיינים, נשות אקדמיה ולא גברים, קצינת ח"ן ראשית עם קצינות צה"ל ולא קצינים וזאת כדי להוכיח להם שבעצם בתפקידים המאוד בכירים האלה ולמעורבות נמצאות גם נשים. הקשר הוא בעיקר עם נשים אבל אנחנו מטפלים בכל הכיתה כי לא רצינו לבודד את הבנות ולא לעשות אפליה מתקנת כי אנחנו רוצים את כולם.

בבית-הספר העל-יסודי זה כבר מאוחר מבחינת המערכת. ברגע שתלמיד בחר את תחום ההתמחות שלו, קשה מאוד לעשות את השינוי כי הוא בדרך כלל בוחר בכיתה י' לאן הוא הולך.

יש לנו פעילות עם הבנות בחטיבה העליונה עם האקדמיה וצה"ל. כלומר, אנחנו מנסים להשפיע עליהם בשלב זה לבחור בלימודים אקדמיים בתחומי מדע וטכנולוגיה יחד עם צה"ל כדי להראות להם איך הם יכולים לתרום במערך הטכני של צה"ל וזה גם עם פורום הנשים בתעשייה, אבל זה נעשה כבר בשלב יותר מאוחר.

אנחנו נסיים את הישיבה ואני רוצה לסכם אותה.
זה עניין מאוד מאוד מרשים וחשוב ואולי מהווה גם דגם לדברים אחרים מבחינת מערכת החינוך בכלל.

נדמה לי שהנושא של מעקב שעלה כאן הוא דבר שכדאי שתרשמו בפניכם.

יש איזו דינמיקה שקוראת מעצמה כמו בתי-הספר שמוקמים על-ידי התעשיות, אבל יש גם לעמותה כמו שלכם אולי תפקיד ליזום, ללחוץ ולפעול כלובי לכיוונים כאלה. מאחוריכם עומד גוף שיש לו את המשאבים ויחסית – וחלק מידידינו הטובים ביותר נמצאים בעמותה שלכם – מדובר במשאבים שהתעשייה בהחלט יכולה להרשות לעצמה. מדובר בתקופה שהסקטור הפרטי נרתם לכל מיני פלסטרים מקומיים פה ושם, פתיחת מקררים פה ושם, וההשקעה של הסקטור הפרטי שמכוונת יותר ובצורה יותר מסיבית מסוג התקציבים וגם אפילו אם זה לא יחייב את משרד החינוך – ויושבים כאן נציגים של הסקטור הפרטי עצמו – יש להם בהחלט תפקיד עצום לחזק את מה שאתם עושים, את התוצר הלוואי של מה שאתם עושים ואולי אף לגוון את התחומים, כי תעשייה היום זה דבר הרבה יותר רחב מאשר רק הצד הטכנולוגי והמדעי. יש לזה אספקטים חשובים וחשוב מאוד להכין את הנוער לעתיד.

הוועדה מחזקת את ידיכם בכיוון הזה. חבל שלא היו כאן יותר חברי כנסת אבל אנחנו נצא את הדרך ליידע את האנשים שמסתובבים בין ישיבות הוועדות השונות כי פשוט כדאי לשמוע על הפרוייקט הזה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30