פרוטוקולים/ועדת חינוך/1083

1
הכנסת החמש-עשרה
מושב שני


פרוטוקולים/ועדת חינוך/1083
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מספר 42
ישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום רביעי, ד' בטבת התש"ס, 13/12/1999, בשעה 10:05

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
גנדי ריגר
קולט אביטל
נודלמן מיכאל
ראובן ריבלין

שאול יהלום - סגן שר החינוך והתרבות
דב אייזן - מנהל האגף לחינוך היהודי בתפוצות
יעל פרבר - מתאמת השר לכנסת ולממשלה

אורי אליאל - רפרנט אגף התקציבים

עמוס חרמון - יו"ר ועדת החינוך
אליעזר שפר - יו"ר החינוך היהודי
אהרון אלדר - יועץ בכיר לחינוך תורני במחלקה לחינוך
מיכאל ינכלביץ' - דובר לעתונות זרה

החינוך היהודי בתפוצות

יהודית גידלי

רקורד שרותי הקלטה





החינוך היהודי בתפוצות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בנושא החינוך היהודי בתפוצות. זהו הדיון הראשון שהוועדה מקיימת בעניין בקדנציה הנוכחית. רצינו לא לדחוק אותו לשולי הזמן. אני מאלה שמאמינים שהוא מהנושאים שצריכים לעמוד בסדר עדיפות גבוה בסדר היום הלאומי החינוכי שלנו. אף על פי שלא טרחנו הרבה בהכנתו, חשבתי שמן הראוי להתחיל לקיים את הדיון הראשון, עם מי שמוכן להשתתף. ממנו, אולי לבנות את יתר הדיונים, כדי שנוכל להגיע להחלטות ראויות ונכונות.

מדינת ישראל הוקמה כמדינתו של העם היהודי, והיא רואה את עצמה כבסיס וכמסד עם אחריות לגורלו של העם היהודי באשר הוא. יש גם מערכת חוקים שמבטיחה שמדינת ישראל תהיה מדינת העם היהודי כולו, ולכל יהודי באשר הוא, קיים חוק השבות כדי להגיע למדינת ישראל. האחריות העיקרית הזאת היא הנושא של המעורבות וההתעניינות בנושא החינוכי. אנחנו יודעים שלמשימות האלה יש גוף, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, אני אף פעם לא יודע. בעיקר אומר ההסתדרות הציונית.

במקרה זה מדובר בסוכנות היהודית. זה היה בהסתדרות הציונית.

זה מה שזכרתי, שזה היה בהסתדרות הציונית. אני יודע את חלקה ואת תרומתה. גם משרד החינוך והתרבות בעשור האחרון או בעשרים שנים האחרונות גילה התעניינות גוברת והולכת בכל מה שנעשה בחינוך היהודי. זה גם תהליך שהיה קשור עם הפחתת המשאבים שהתרחשה בהסתדרות הציונית הדתית העולמית ובסוכנות היהודית, ולא שבמשרד החינוך והתרבות המשאבים גדלו. אבל כל החינוך היהודי בתפוצות הוא בסך הכל סטיית התקן של התקציב במשרד החינוך. רק תזיזו סטיית תקן קטנה, איזו טעות קטנה, זה כל התקציב של החינוך היהודי. נדמה לי שהחינוך היהודי במיטבו, כשהיתה עוד מחלקה וכו', בשתי המחלקות, אני לא יודע אם תקציבו עלה על 100-150 מיליוני דולרים, משהו כזה. במושגים של משרד החינוך אמנם היום אלה סכומים גדולים, אבל עיר אחת קטנה, עיר בינונית במדינת ישראל צורכת תקציבים כאלה.

לכן, יש חשיבות גדולה מאד, שגם הכנסת תגלה התעניינות. בעיקר בקשר שבין מערכת החינוך הישראלית לבין מערכת החינוך היהודית בעולם. הקשר הזה הוא קשר חשוב והכרחי. כלומר, איננו מדברים רק במערכת חינוך יהודית, שהיא שם מנותקת, אלא אנחנו מדברים במערכת חינוך יהודית, שאנחנו רוצים להשפיע, שהיא כמובן תהיה גם ציונית ותהיה קשורה למדינת ישראל ולעם היהודי במדינת ישראל. ייתכן שבמהלך הדיונים נצטרך לעשות באחת מהישיבות ועדה משותפת עם ועדת העליה והקליטה. אבל על כך נדבר בהמשך הדרך, כדי שנהיה מתואמים. כי נקודת המבט שלהם היא נקודת המבט שלהם; נקודת המבט שלנו היא מערכת החינוך במדינת ישראל ותרומתה למערכת החינוך היהודית בתפוצות.

לכן, אני חושב שחלק מהדיון הזה צריך לשקף את המחוייבות של מדינת ישראל כלפי החינוך היהודי בתפוצות. מדינת ישראל לא יכולה לומר, כי הואיל ומדובר ביהודים שאינם אזרחי מדינת ישראל, אז הם יהיו לגורלם, והסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית בלעדית יהיו אחראיות להישגים ולמחדלים, אלא אני חושב שהואיל ומדינת ישראל חרתה על דגלה ובמגילת העצמאות שלה ובחוק השבות שלה, שיש לה אחריות גורל ליהדות בתפוצות, אז חלק יסודי, בסיסי ומהותי מהאחריות הזאת צריך לבוא לידי ביטוי גם במחוייבות של מערכת החינוך במדינת ישראל למערכת החינוך היהודית בתפוצות. על כך, אני מציע, שנקיים דיון. ברשותך, אדוני סגן השר, אבקש ממר עמוס חרמון, שיפתח.

המוזמנים שלנו, ממשרד החינוך נמצא חבר-הכנסת שאול יהלום, סגן השר, שאני מבין שלפי חלוקות התפקידים במשרד, אתה אחראי על הנושא הזה. נמצא אצנו מר דב אייזן, שהואיל וזו הופעתו הראשונה בוועדה אחרי המכרז, אז זה גם הזמן לאחל לו ברכה והצלחה שזכה במכרז להיות הממונה על החינוך היהודי בתפוצות. נדמה לי שהתואר הרשמי הוא מנהל האגף לחינוך היהודי בתפוצות. נמצאת גברת יעל פרבר, שהיא המתאמת. גברת רחלה שיפר חולה. מר יוחנן בן-יעקב , שאחראי בעיקר על החינוך היהודי בחבר העמים, ביקש ממני הבוקר להתנצל. יש ועדה משותפת, שהוא אמר לי את מהותה, שאני הצעתי לו להשתתף בה ולוותר כאן על הדיון. ממשרד האוצר הגיע מר אורי אליאל. מהסוכנות היהודית נמצא אתנו מר עמוס חרמון, שהוא יושב-ראש ועדת החינוך. נמצא אתנו ידידי הטוב, מר אליעזר שפר, ואני תמיד אומר שהוא המורה שלי בכל הנושאים של העם היהודי והחינוך היהודי בתפוצות; הוא היה בעבר ראש המחלקה לחינוך ותרבות תורנית בגולה, והיום הוא יושב-ראש המועצה העולמית לחינוך תורני בתפוצות, וגם ראש המחלקה לדור ההמשך. שניהם חברי הנהלת הסוכנות היהודית. נמצא אתנו מר אהרון אלדר, שהוא יועץ בכיר לחינוך תורני. נמצא אתנו גם מר מיכאל ינכלביץ'. נמצאים אתנו חברי הכנסת, חברת-הכנסת קולט אביטל, שהיא חברה חדשה בוועדת החינוך, וכל פעם אני מקדם אותה בברכה, וחבר-הכנסת מיכאל נודלמן. לשניהם יש נסיון אישי לחינוך יהודי בתפוצות הרבה יותר ממני, כל אחד מנקודת המבט שלו. מר עמוס חרמון, בבקשה.

תודה אדוני היושב-ראש. בוקר טוב לכולם. אולי איזושהי אנקדוטה אחת, ברשות היושב-ראש. אני חזרתי אתמול לפנות בוקר מדרום אמריקה, אשר היתה ידועה כקהילה מאד ציונית, מאד יהודית, מאד חמה. זו קהילה שנמצאת במשבר חמור מבחינת המנהיגות, בעקבות משבר כלכלי, בעקבות התמוטטות בנקים יהודיים שתמכו בעיקר במחלקות החינוך. הכתובת היום כתובה על הקיר, הכתובת היום של ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית ואיזשהו גורם ישראלי שיבוא ויושיע לפחות בתחום החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. הקריסה שם היא בקצב נורא. יש לנו כ120- בתי ספר, שפרושים על פני כל מדינות דרום אמריקה. אנחנו מדברים היום על שבר לא רק ברמת אחזקת בתי הספר, אלא גם על ניסיון לעזיבה של צוותים שלמים של הוראה - מורים יהודיים אשר שנים לימדו גם לימודי קודש, גם עברית, גם עם ומדינה ונושאים מהסוג הזה, יוצאים היום ומנסים בשוק החופשי, שכמובן, גם בו מאד קשה למצוא מקורות עבודה. בעיקר אם הנסיון שלך זה הוראת לימודי קודש בבית-הספר היהודי. זו אנקדוטה קטנה לצורך הקיומי, אני חושב, וההכרחי, של שיתוף פעולה בין משרד החינוך, ממשלת ישראל, ובין הסוכנות היהודית, שהיא הזרוע המבצעת בכל הנושא של חיזוק הזהות היהודית בקרב הדור הצעיר בגולה.

המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית, שמתפקדת בשנתיים האחרונות נוצרה מאיזשהו מבנה ארגוני חדש בסוכנות היהודית. עד דצמבר 1997 היו שלוש מחלקות. המחלקה לחינוך תורני, המחלקה לחינוך כללי. שתי מחלקות בתחום הפורמלי, ומחלקה אחת בתחום הבלתי פורמלי, שנקראה המחלקה לנוער ולחלוץ. בגלל השינויים בתכנון האסטרטגי של הסוכנות היהודית, הוקמה מה1- בינואר 1998 מחלקה אחת, שנקראת, המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המחלקה היא מחלקה מקצועית לכל דבר . מי שמנהל אותה וקובע את המדיניות, את התקציבים, ומפקח על יישום ההחלטות המדיניות של המחלקה, זו ועדה לחינוך, שמורכבת מ50%- נציגי התנועות בארץ, המפלגות בארץ, התנועה הציונית. 30% נציגי המגביות הצפון אמריקאיות, ו20%- נציגי המגביות בשאר העולם, מה שאנחנו קוראים קרן היסוד.

המחלקה לחינוך, למעשה, בשיתוף פעולה עם הקהילות היהודיות בעולם, עוסקת בשנתיים האחרונות במיפוי הצרכים החינוכיים, בתחום הפורמלי והבלתי פורמלי בגולה. אנחנו בקשר למעשה עם כל הקהילות היהודיות בעולם בכל מה שקשור לצרכים החינוכיים של הקהילה. במרבית הקהילות יש היום ועדות חינוך מקומיות. בארצות קרן היסוד, בארגנטינה, דרום אפריקה, אני לא מדבר על חבר העמים כרגע, שזה סיפור בפני עצמו, ואם נוכל לפרט, יש כתובת פחות או יותר מסודרת לגבי הצרכים של הקהילה בתחום הזהות היהודית. לגבי ארצות-הברית של אמריקה, ונמצאת אתנו חברת-הכנסת אביטל, שבוודאי היא מעורה יותר בנושאים, הקשר הישיר הוא מול הפדרציה המקומית, הפדרציה היהודית, שבדרך כלל יש לה ועדה כזו או אחרת, שמורכבת גם מ-lay people וגם מ-professionals, שהם בקשר אתנו לגבי מערכות שיתוף הפעולה ולגבי הצרכים שאנחנו יכולים לספק בחלק מהמקרים.

אנחנו באופן כללי עובדים בשני תחומים עיקריים. בתחום הפורמלי נמצא כל הקשר עם בתי הספר היהודיים התיכוניים והעממיים ועם בתי הספר המשלימים. אנחנו התחלנו פרוייקט מאד גדול עם החינוך לגיל הרך, השתלמות לגננות וכן הלאה; ותחילת כניסה לקמפוסים בעיקר בארצות-הברית, שמדובר שם על בין 350 ל400- אלף יהודים. אנחנו יודעים שמרבית הסטודנטים היהודיים מרוכזים היום בכ50- קמפוסים אמריקאים. אני חייב להודות ולא לבוש שהטיפול שלנו בסטודנט האמריקאי, שבמהלך השנתיים-שלוש שנים שלו בקמפוס או בקולג' מתחיל להתקרב לצומת קבלת ההחלטות שלו. המגע שלנו עם הסטודנט היהודי האמריקאי הוא מגע גרוע, בגלל כל מיני סיבות היסטוריות. היו מחלקות בהסתדרות הציונית שכן קיבלו את הסטודנטים. בעקבות השינוי במבנה הארגוני, כולם מטפלים לכאורה בסטודנטים, אבל למעשה אף אחד אינו מטפל; אין לנו מספיק משאבים להגיע לאותם מאות אלפי סטודנטים יהודיים שנמצאים היום בעיקר בצפון אמריקה.

מה אנחנו עושים בתחום הפורמלי? בתחום הפורמלי כ170-180- שליחים ישראלים מורים, בדרך כלל זוגות מורים, יוצאים לכל הקהילות היהודיות. רובם ככולם ממומנים על-ידי בית-הספר המקומי. אנחנו מטפלים בשמירת הזכויות בארץ, בהשתלמות, בהכנת ארץ היעד, אבל המימון העיקרי למורים היהודיים בגולה הוא של הקהילה המקומית, של בית-הספר המקומי.

בעקבות הירידה המאסיבית בתקציבי הסוכנות היהודית, בעיקר מהמגבית הצפון אמריקאית ומארצות קרן היסוד, יש ירידה בסדר גודל של בין 25% ל30%- במספר המורים שנשלחים לגולה. אם בעבר, בקהילות קשות, בקהילות בעייתיות, היינו מסכימים שהמורים יהיו ממומנים על-ידי המגבית הכללית והמקורות הכספיים של הסוכנות היהודית, נאלצנו בעקבות הירידה בתמיכות באותן קהילות לרדת במימון. כתוצאה מכך, בתי ספר, שבמשך עשרות שנים היתה שם נוכחות של מורים ישראליים, ששינו את כל בית-הספר, גם מבחינה ציונית, גם מבחינת הערך המוסף שלהם, אבל בעיקר מבחינת יכולת העברת החומר, לא רק החומר ברמה האינפורמטיבית, אלא ברמת החוויה של הוראת לימודי הקודש, הוראת העברית, החוויה הישראלית, קהילות כאלה נפגעו - ואנחנו נמצאים במשבר לא קטן בנושא הזה.

בתחומים הבלתי פורמליים אנו למעשה מממנים היום את כל מפת השליחות של תנועות הנוער הציוניות והקהילתיות בסדרי גודל מאד משמעותיים; יוצאים כ200- שליחים של החינוך הבלתי פורמלי, תנועות נוער, קהילות ודברים שקשורים בזה. אנחנו מטפלים בהבאתם של בין 15 ל20- אלף בני נוער בשנה במסגרת החטיבה לחוויה הישראלית, בכ250- תוכניות שונות כאשר התכנים ועצם הביקור נבנים בשיתוף פעולה עם הקהילה.

היום לפי התקציב נדמה לי שהכל עובר למדינת ישראל.

לא. תיכף נדבר לגבי ה-birth right, התוכנית של הזכות המולדת, שממשלת ישראל החליטה להצטרף אליה. אם יהיה זמן, אשמח לפרט בנושא.

אם אפשר, לא לפרט, אבל לציין את זה.

אנחנו היום במסגרת החוויה הישראלית, כאמור, מביאים כ15- עד 20 אלף בני נוער בתוכניות קצרות וארוכות. הכוונה היא לעד שנה. כאשר אנחנו מנסים לאתר עם הקהילה המקומית מהן הנקודות הבעייתיות בנושא של הזהות היהודית והציונית של בני הנוער, ובונים להם תוכנית מובנית בארץ, שכוללת מגוון שלם של פעילויות, ביקורים, מפגשים עם נוער ישראלי, ביקורים בכל המוסדות החשובים, ביקורים בצבא וכן הלאה. ביוזמת מספר מיליונרים אמריקאים, הקהילות היהודיות וממשלת ישראל הוקמה אותה התוכנית של ה-birth right, אותה זכות מולדת, שהכונה שלה לאפשר לכל ילד, נער ונערה יהודיים, שיגיעו לאותו גיל של בין 15 ל22-23-, להגיע על חשבון אותם פרטנרים, ממשלת ישראל, הקהילה היהודית ואותם מגה-פילנתרופים בארצות-הברית, לביקור מסובסד באופן משמעותי בארץ, לביקור חינוכי פעם אחת בחיים. זו הזכות המולדת של ההצטרפות למשפחה של העם היהודי.

היו ויכוחים רבים מאד במשך כמה חודשים, ובסוף, הסוכנות היהודית החליטה להצטרף לתוכנית הזאת, לאחר שממשלת ישראל, הכוונה היא ראש הממשלה ושר האוצר, החליטה להצטרף ב70- מיליוני דולרים לחמש השנים הקרובות, להצטרף לשני פרטנרים נוספים. זה אותם פילנתרופים בראשותם של מר צ'רלס ברונפמן, מר מייקל סטיינהרט, מר רון לאודר את אחרים, והקהילות המקומיות. הדבר נבע בעיקר בעקבות השבר הגדול של הסקרים של תחילת שנות ה90-, שמדברים על 50% נישואי תערובת והתבוללות, ולמעשה, היעלמותו של הדור הצעיר בגולה, והכוונה של אותם מגה-פילנתרופים, לשנות את הקונספציה. לטענתם ולטענת אנשי חינוך רבים, ביקור משמעותי, חינוכי במדינת ישראל, לא של שבוע ימים ולא של שבועיים, אלא ביקור משמעותי-תוכני במדינת ישראל, יכול להביא לידי איזשהו גירוי ומחשבה מחדש לקראת אותו צומת קבלת החלטות של בוגרי הקמפוסים.

כל הכוונה היא, אם אנחנו מביאים במשך שנה כ20- אלף בני נוער, להכפיל ולשלש את מספר המשתתפים בתוכניות החוויה הישראלית בחמש השנים הקרובות. זאת אומרת, תוך שלוש-ארבע שנים יגיעו ארצה לא 20 אלף, אלא 40 ו50- אלף בני נוער. מי יתן ויגיעו יותר בני נוער. אני אומר עוד פעם, זה היה אחד הוויכוחים העיקרים, איזה תכנים ואיזה ביקור ואיזה מעקב יהיה אחרי אותם משתתפים, ולא פחות חשוב, איזו הכנה תהיה לאותם משתתפים כשיגיעו ארצה.

התוכנית הזו תתחיל בעוד שבועיים, כאשר 6,000- סטודנטים, 4,000 מארצות הברית, 1,000 מקנדה ו1,000- משאר המדינות יגיעו לתוכנית פיילוט החל מהחודש הבא בחופשת הכריסטמס שיש להם באוניברסיטאות האמריקאיות. במהלך דצמבר-ינואר יגיעו 6,000 סטודנטים, שזה מעבר לתוכניות הרגילות שמתבצעות כאן במימון של כשני שלישים, תלוי בכל מדינה, לגבי תוכנית הסבסוד שהיתה שם. זו תוכנית אחת, שקשורה בכל כוונתנו, מה מדינת ישראל, החברה הישראלית, כל מה שקשור בחוויה הישראלית, יכול לגרום לחיזוק הזהות היהודית בקרב בני הנוער, היהודית-ציונית בקרב צעירי הגולה.

תוכנית נוספת שמתבצעת בסדרי גודל מאד משמעותיים, בקיץ האחרון יצאו 1,000 חבר'ה ישראלים, מלח הארץ, בוגרי צבא, שעברו השתלמות מיוחדת לארץ יעד. כ770- יצאו למחנות הקיץ בצפון אמריקה ובמערב אירופה, וכ270- יצאו למחנות הקיץ בחבר העמים. הם נפגשים עם כ180- אלף בני נוער יהודיים, שרובם ככולם זה המגע הראשון של בני הנוער בגולה שמשתתפים במחנות הקיץ, עם איזשהו טאץ' ישראלי יהודי. הם באים למחנות קיץ, זה דבר שמאד מקובל היום בארצות-הברית. מחנות יומיים, מחנות ליליים, בסדר גודל של עד חודש ימים, מספר מחזורים, והחבר'ה האלה שלנו, בצורה בלתי אמצעית מעבירים להם את החוויה הישראלית.

דרך אגב, לראשונה, יושב-הראש, הורדנו 70 חיילים מצטיינים מהקו. היה ויכוח גדול בין המח"טים, ואני מתכוון בשנה הבאה להכפיל את המספרים של חיילים שיוצאים מן הקו ומקבלים את אותו צ'ופר קטן. עוברים השתלמות, כמובן, כיצד להעביר את המסר הישראלי, את החוויה הישראלית, לבני הנוער היהודיים בגולה. המסר הזה חשוב לנו באופן דו-סטרי. לא רק כדי שיעבירו את החוויה הישראלית ומה זה בן 18-19 ישראלי לעומת בן 18-19 אמריקאי או אפילו מישהו בחבר העמים או בצרפת או בארגנטינה, אלא שאותה חבורה של 1,000 ישראלים יחזרו ארצה ויסבירו לסביבה הקרובה במעגל הקרוב ובמעגל היותר רחוק שלהם, שיש עוד מיליון וחצי בני נוער יהודיים בגולה. הקשר, אנחנו יודעים, מאד רופף. לפחות אצלנו זה לא בסדר היום. הרבה פחות בסדר היום מאשר בני משפחתנו בגולה, שאצלם מרכזיותה של ישראל כן נמצאת בסדר היום. חשוב לנו מאד שהחבר'ה האלה, הדיוויזיה הזאת של הישראלים, אותו חיל חינוך, שאני קורא לו, ציוני, שחוזר ארצה, יספר וינסה יותר לקרב ולגשר על האוקיינוס המאד גדול, הפיסי והרוחני, שקיים בין החברה הישראלית לבין הצעירים בגולה.

נושא שלישי שעליו רציתי לדבר בשתי מלים הוא לגבי הפעילות שלנו בחבר העמים.

על זה נקיים דיון נפרד. אז רק במלים קצרות. אני הייתי אורח הסוכנות, הייתי חלק מקבוצת חברי-הכנסת שביקרו בחבר העמים בחודש ספטמבר.

אנחנו היום מודעים לכך, שלמעלה מ50%- מהעולים שעלו ארצה ממדינות חבר העמים, למעלה מ400- אלף יהודים שהשתתפו באולפנים, מתוך 850 אלף שעלו ארצה בעשר השנים האחרונות, עברו דרך אולפני העברית של הסוכנות היהודית.

אני לא הייתי מודע למספר כזה גדול. 40 אלף בשנה פירושו של דבר, 20 אלף במחזור.

לא. יש הרבה יותר מחזורים. יש גם מחזורים קצרים.

מורה אחד עושה שני מחזורים בשנה?

לא. מורה אחד יכול לעשות הרבה יותר.

שאול יהלום - ס. שר החינוך: מורה אחד עובד בשתי כיתות אולפן, אבל האולפן עצמו לא לוקח שנה.

אני הייתי במוסקבה, ראיתי כמה אולפנים יש. אם חבר-הכנסת ראובן ריבלין אומר שהמספרים הם מוגזמים, אזי אינני חולק עליו.

לא אמרתי שזה מוגזם.

אלה הם הנתונים שיש בידינו. אני בהחלט לא יכול לומר לגבי התוצאות ולגבי ההישגים של כל משתתפי האולפנים. עברו באולפנים למעלה מ50%-, ואלה נתונים שיש בידינו. אני לא מתייחס לרמת העברית.

אנחנו ראינו כיתות עברית. כיתה עברית זה דבר המצריך שלוש פעמים בשבוע כדי להקנות לך את השפה הבסיסית לפחות במשך חודשיים-שלושה. זאת אומרת, כדי לקיים כיתה כזאת, חבר-הכנסת חיים רמון ואני ראינו משתתפים, כ40- משתתפים. 40- עד 50 משתתפים, בצפיפות רבה. זה יפה מאד. צא ולמד כמה כיתות כאלה אתה צריך שלוש פעמים בשבוע כדי להגיע ל400- אלף.

אז בוודאי שהתדירות היא לא התדירות שאתה מדבר עליה. בכל מקרה, כל כוונתנו היום, אני לא רוצה להיכנס לזה כמובן, בעקבות כל הנושא של חוק השבות וכן הלאה, אנחנו היום מדברים על לשנות במעט את אופיים של אולפני העברית, ולהפוך אותם לאולפנים לחיזוק הזהות הציונית והיהודית של בני הנוער, לפחות הצעירים. כאשר הנושא של עם ומדינה, דמוקרטיה ישראלית, אקטואליה ישראלית; בכל מה שקשור, תולדות הציונות, היסטוריה יהודית, אנחנו היום מכשירים קאדר שלם של מורים, גם מורים מקומיים בחבר העמים וגם כולל תגבור מאד מאסיבי שיצא מהארץ. הסוכנות היהודית בחבר הנאמנים האחרון החליטה להקדיש סכום של למעלה ממיליון דולרים, כדי לחזק את אופיים הציוני-יהודי של אולפני העברית בחבר העמים. כשאנחנו מניחים, שהשלב הזה, אם הוא יוכר על-ידי אולפני הגיור למיניהם ואותם משתתפי אולפנים יקבלו קרדיט, זה בהחלט יכול לעזור לפחות לצעירים למנוע שבר מאד גדול של בני נוער יהודיים שמגיעים הנה לא על פי ההלכה, לנסות ולהשלים את תהליכי הגיור שלהם בצורה כזאת או אחרת. ואני לא נכנס לזה, ברשותכם, בישיבה הזאת.

אלה הם פחות או יותר הצרכים שאנחנו רואים בעולם היהודי, ואותם כלים שאנחנו משתדלים לתת על מנת לפתור חלק קטן מהבעיות. לסיכום אני רוצה לומר דבר אחד. עם כל הפעילות המאד-מאד אינטנסיבית שהסוכנות היהודית מקדישה, אנחנו פוגעים בסדר גודל של בין 30 ל40- אחוזים מהצעירים היהודיים בעולם. ה-unaffiliated כמו שאנחנו קוראים, אנחנו מאמינים היום שהם בסדר גודל של בין 60% ל70%-. זאת אומרת, ל60%- מהדור הצעיר בגולה אין איזשהו מגע עם העולם היהודי. הוא לא מקבל "יידישקייט" בשום מקום.

מאיפה האחוזים הללו?

האחוז הזה, סדרי הגודל האלה, הרי קשה להעריך במדוייק, אנחנו מעריכים היום, אם אנחנו יודעים היום פחות או יותר כמה משתתפים בבתי הספר היהודיים, כולל בתי הספר המשלימים, אנחנו יודעים שבארצות-הברית, למשל, יש 850 בתי ספר יהודיים מסודרים. יש כ1,200- מה שאנחנו מכנים 'בתי ספר משלימים'. אם אנחנו לוקחים את הילדים שנמצאים בבתי הספר היהודיים, בבתי הספר המשלימים, בתנועות הנוער, במחנות הקיץ.

אלה כולם affiliated. לכולם יש איזושהי התייחסות.

אם אנחנו מפחיתים את אותם בני נוער שנמצאים באיזשהו מגע עם עולם יהודי כזה או אחר, ואנחנו בודקים אותם ביחס לשאר בני הנוער שאנחנו יודעים שנמצאים בקהילה, אני מגיע לאחוז קשה ביותר. ה-unaffiliated הוא בסדר גודל של 60% בממוצע. יש קהילות יותר טובות, יש קהילות פחות טובות, אבל אלה סדרי הגודל. זה אני חושב מה שצריך להטריד את כולנו. 60% מבני הנוער לא נמצאים באיזשהו מגע.

אני אשאל אחוזים הפוכים. אילו אחוזי ילדים יהודיים יש להם איזשהו קשר עם חינוך יהודי בתפוצות?

אני מעריך, סדר גודל של 30% חינוך יהודי. אבל אם הוא מגיע פעם אחת למחנה קיץ בארצות-הברית, בשבילי הוא נכנס ל-affiliated.

כן. אמרתי, איזשהו קשר. ואם אנחנו מדברים על קשר איכותי?

קשר איכותי, הרבה פחות. אני מניח 25%. קשר איכותי, גם זו שאלה מה זה. אבל קשר יומיומי, מעט מאד.

לדוגמה, בארצות-הברית, 12% מכלל הנוער היהודי נמצאים בחינוך יהודי.

כולל בתי הספר המשלימים, שזה פעם בשבוע.

והחינוך היומי?

גם אותו מספר.

אז אם אנחנו רוצים קשר איכותי יומי ושבועי, זה בערך 25%. זה בארצות-הברית.

צריך לדייק בזה, שבתוך החינוך היהודי הזה, כשאתה מדבר על בתי ספר יהודיים, מרביתם הם דתיים. זה נותן תמונה אחרת.

תודה למר עמוס חרמון. מר אליעזר שפר, בבקשה.

תודה ליושב-הראש, סגן השר, ויושב-ראש הוועדה לחינוך יהודי, מר עמוס חרמון ידידי. תרשו לי להקדיש במיוחד לעובדות ומספרים בחינוך הפורמלי . תרשו לי לתת לכם את תמונת המצב של העם היהודי מבחינת אוכלוסיה. אם פורטוגל איננה, חברת-הכנסת אביטל, ובזכותך נשלח רב לקהילת האנוסים בבלומפטה בעזרתנו, אני מצטער שפורטוגל איננה מופיעה כאן, אבל אתם תראו כאן תמונת מצב שמעמידה את תמונת היהודים בעולם, ואיננה כוללת את ארצות-הברית.

האוכלוסיה היהודית בעולם כיום 13 מיליון. היא לא גדלה. בגלל סיבות שהדמוגרפים יסבירו לכם. כאשר, קרוב ל5- מיליון נמצאים כאן בארץ. כ6- מיליון נמצאים בארצות-הברית. כל השאר מפוזרים בשאר העולם. אין כמעט קהילה יהודית, לפי האמירה, ש'אין מקום שאין בו קוקה-קולה ויהודי'. היהודים ממש מפוזרים בכל העולם.

בתוך החינוך היהודי יש בארצות-הברית, לפי הפרסומים האחרונים, יש בעולם כולו, כ1.9- מיליון ילדים יהודיים ובני נוער בגיל חינוך. זה כולל אוניברסיטה. אגב, במדינת ישראל 1.6 מיליון ילדים ובני נוער יהודיים, בכל הווריאציות. רוב הילדים בארץ ובני הנוער מקבלים חינוך יהודי ציוני. אני לא יודע אם ציוני, אבל מקבלים חינוך יהודי. רוב הילדים בחוץ-לארץ אינם מקבלים חינוך יהודי. מר עמוס חרמון כבר עמד על העניין הזה. אם אתם רוצים במספרים, 330 אלף נמצאים בחינוך היומי, וכ280- אלף בחינוך המשלים. אגב, החינוך המשלים יכול להיות שעה בשבוע, ביום ראשון.

לכן, אם אתם מדברים על 'איכותי', נדמה לי שחבר-הכנסת ריבלין דיבר גם על האיכותי, האיכותי הוא בעייתי מאד. מה פירוש חינוך יהודי, שפעם בשבוע ביום ראשון שעתיים, או ביקור בארץ של עשרה ימים? מה המשמעות של העניין הזה? יש ערך לכל דבר. המשמעותי, כפי שאמר גם מר עמוס חרמון, הוא לפי הערכתי 25% מכלל בני הנוער והסטודנטים. כבר צוין שבנושא של הסטודנטים מר ינכלביץ' עסק במשך שנים רבות, ויש כאן בעיה גדולה מאד.

הפתעה עצומה היא, יש גידול של 25% בגידול בחינוך היומי. יש נסיגה בחינוך המשלים. כל הרשתות הקהילתיות והזרמים האורתודוכסים, הקונסרבטיביים, לפי הסדר הזה, והרפורמים, נכנסים היום להקמת בתי ספר. בארצות-הברית בעשר השנים האחרונות תוספת של 25%. הרשת המושכת היום היא של הקונסרבטיביים , 72 בתי ספר. זה ללא תקדים.

כמה מהם יורדים?

חבר-הכנסת ריבלין, אתה שאלת על אחת הנקודות הכואבות ביותר. ישנם בתי ספר שבהם 90% - מהמורים הם יורדים. התלמידים היורדים הם בשוליים. עם המורים יש בעיה גדולה. ישנן מדינות וקהילות באמריקה הלטינית ובאירופה שאחוז הילדים הלומדים בחינוך יהודי מגיע עד 70% ו80%-. השיא הוא בקוסטה ריקה, 95% מילדי היהודים לומדים בבית-ספר יהודי. זאת אומרת, לפעמים קהילה יהודית קטנה ומאורגנת מביאה את רוב הילדים. אגב, אגיד לכם דבר מצער. לא תמיד יש קשר בין הלימוד בבתי הספר היומיים ובין נישואי התערובת בגיל 20, בגלל החולשה של זמן האוניברסיטה. זאת הפתעה עצומה, שכשגיליתי אותה, היא התבררה לתדהמתי. זאת אומרת, גיל האוניברסיטה הוא קריטי מבחינת ההחלטה על נישואי תערובת. אם אין המשכיות אחרי התיכון, יש בעיה של נישואי תערובת. זאת עובדה, שאגב, כדאי לבדוק אותה.

הבעיה של המורים. אנחנו יושבים עם סגן שר החינוך. יש 13 אלף מורים להוראת מקצועות היהדות, שמלמדים יהדות בבתי ספר. יש 53 אלף מורים בכל העולם יהודיים. מתוך 13 אלף המורים, 80% לא הוכשרו מעולם להוראה בסמינרים למורים או בתוכניות אקדמיות. 80% מהמורים בחוץ-לארץ אינם מוסמכים להוראה. יורד ישראלי, יודע עברית, נכנס לכיתה. מדוע? המערכת להכשרת מורים בחוץ-לארץ מפיקה אולי 300 מורים בשנה. חלק גדול בפיקוח ובחסות שר החינוך. יש מעורבות מאד מבורכת בעניין הזה, בחסות ובפיקוח. אין תודעה של הוראה כמו שיצרו כאן בארץ במשך השנים משרד החינוך, שמורה זה פרסטיז'ה וזה שכר. השכר נמוך, הסטטוס נמוך. רוב המורים הם נשים. נדמה לי שזה גם בארץ. אבל אף על פי כן, ההכשרה איננה שיטתית. הצרכים הם 1,000 מורים בשנה לחינוך היהודי בגלל הגידול הזה. המוסדות המקומיים בכל העולם, ארצות-הברית המעתירה, מקיימת שלושה זרמים של תוכניות הכשרה למורים - 60 איש מקסימום, רובם הופכים למנהלים. בגלל שהם גמרו כבר תואר שני, הם הופכים למנהלים. אין כמעט זרימה מה"ישיבה יוניברסיטי", מהסמינר התיאולוגי ומ-Hebrew union college, אין כמעט זרימה של מורים לתוך המערכת.

הערה: אלה המוסדות היחידים שמכשירים מורים?

גרץ ופילדלפיה ובוסטון או אקדמיק, משהו בשוליים.

באנגליה יש מוסד להכשרת מורים? באירופה יש?

לא. באנגליה ב-Jews collage לומדים שבעה סטודנטים, שחלקם יילך להוראה. זו תופעה מאד מעניינת. זה המצב לגבי מורים. אני רוצה לסיים בחלקה של ממשלת ישראל. משרד החינוך והתרבות, ממשלת ישראל יכולה וצריכה, והוא ישנו, גורם מרכזי בחינוך יהודי בתפוצות. הסוכנות היהודית, על דעת כולנו, אינה מרימה את המסע הזה בלי שותפות. אני אתן לכם כמה דוגמאות. הכשרת מורים לחינוך יהודי בתפוצות כאן בארץ, יש כמה מוסדות שמשרד החינוך מעורב בהם, ממכון גולד עד מדרשת ילין.

זה התפקיד העיקרי. היום צריכים להשאיר
את המחלקה הזאת בסוכנות.

אתן לכם עוד דוגמה. רוב המורים השליחים שמספרם הולך ופוחת, מהסיבה שציין עמוס, הם אנשי משרד החינוך. מי זה מורה בישראל? גמר סמינר למורים. אי אפשר לצאת להוראה בתפוצות בלי 5-7 שנות נסיון בהוראה, ואלה רוב המורים היוצאים, והמורים היוצאים צריכים צריך להיות מצטיינים. אז הוא איש המערכת. אם המערכת של משרד החינוך תתן גיבוי לענין הזה, כמו שהיא נותנת בחבר העמים, עד כדי תשלום משכורת למורים שנתיים, הדבר מזרים למערכת עוד 300-400 מורים אפשריים. דרך אגב, מבחינה כלכלית, למורה ישראלי, שגם בת זוגו מורה, לא כדאי לצאת לשליחות מבחינה כלכלית. הפיתוי הזה שייצאו, איננו קיים יותר. היום השכר של מורה ומורה מבוססים, זוג מורים, גבוה יותר מאשר הוא בשליחות בחוץ-לארץ. צריך לדעת את התופעה, כדי להבין שצריכה להיות מוטיבציה יהודית-ציונית.

הנושא של ההשתלמויות שמשרד החינוך שותף בו. אני רוצה לומר בעיקר לחברי ועדת החינוך הנכבדים ולסגן השר ויושב-ראש הוועדה, בלי שותפות מלאה של ממשלת ישראל, עם כל המהלך הזה, לא ניתן לבצע אותו. גורמי ההוראה בפורמלי ובבלתי פורמלי, באים מתוך מערכת החינוך הישראלית. מוסדות החינוך בישראל, האוניברסיטאות, מט"ח של משרד החינוך, הם הגורמים, היום ישראל היא המעבדה הגדולה ביותר לחינוך יהודי. מדינה שקולטת 150 אלף מהגרים בשפות זרות, נערכת כדי לקלוט אותם, יש תוכניות לימודים וטכנולוגיה לימודית מפליאה ביותר. אין מישהו שמתחרה בזה. אין בעולם היהודי גורם כמו במשרד החינוך ביכולת סיפוק הצרכים של העניין הזה. הסוכנות היהודית פרושה בכל העולם, היא בנויה להפעיל את המערכת. אני רואה בשותפות הזאת דבר חיוני כדי לקדם את העניין.

בכל זאת, שני חידושים שהיו כאן במשך שנתיים-שלוש השנים האחרונות: בנות שירות לאומי - זו תופעה מאד מעניינת - בנות שירות לאומי לא בשנה הראשונה, אלא בשנה השניה, יש היום 46 בנות השירות הלאומי שיצאו מטעם הסוכנות לחינוך המשלים. הן עושות עבודה נהדרת. יש חידוש נוסף בציבור הדתי, וזה כוללים ציוניים. מול הזרם המרכזי החרדי, שלקח את הקהילות, בוגרי צבא, מפקד טנק, שמגיע ומלמד תורה בקהילה בקפטאון או בפיטסבורג או בקליבלנד, זה לגמרי מימד אחר של העניין הזה. יש 120 בחורים כאלה בכל העולם. רק שלושה מהן במימון שלנו. כל השאר במימון של הקהילות. זאת אומרת, אם נותנים לקהילות שירותים שהן מעוניינות בהם, הן גם ישלמו עבורם. אבל אי אפשר לגמרי בלי תשתית.

לכן, אני רוצה לברך על היוזמה את יושב-הראש ואת סגן שר החינוך, ולומר לכם, תפתחו פתח, שמדינת ישראל כמדינה יהודית תיקח אחריות ומעורבות ישירה בתוך החינוך היהודי בתפוצות.

תודה. סגן השר, שאול יהלום, בבקשה.

שאול יהלום - סגן שר החינוך: אדוני יושב-הראש, יושב-ראש ועדת החינוך של הסוכנות, חבר ההנהלה, מר אליעזר שפר, חברי הכנסת, עמיתיי למשרד החינוך, אני באמת חושב שראוי עשה בשנים האחרונות משרד החינוך והתרבות, ואני מוותר על כל דברי השבח והצורך והחיוניות של המערכת, שעל זה דיברו קודמיי. משרד החינוך התחיל להיכנס, הייתי אומר, בצעדים מאד-מאד קטנים ומדודים לנושא הזה של החינוך היהודי בתפוצות. זאת היתה במשך כל ההיסטוריה נחלתה של הסוכנות היהודית. במידה מסויימת גם הסוכנות היהודית אומרת, זה התחום שלי, למה זה נכנסים לתוכו? אבל אני חושב, שככל שהסוכנות היהודית דווקא אולי מטעמי תקציב, לא מטעמי רצון, הולכת ונחלשת, אז הממשלה חייבת לעשות את כל מה שהיא יכולה כדי להוסיף עוד נדבכים. בפרט לפי כל הסטטיסטיקה שקראנו כאן.

אני בשלב זה חושב שבאמת צריך לתת את המשקל לממשלה, למשרד החינוך והתרבות, בנושאים שכאן באמת קודמיי אמרו. אנחנו איננו צריכים להחזיק את החינוך. גם היום, כפי שנאמר, רוב החינוך מוחזק על-ידי הקהילות. אלא אנחנו צריכים לתת לחינוך היהודי בתפוצות את האידיאולוגיה הציונית , את האידיאולוגיה של ערכים בכלל של העם היהודי, ואת כל, הייתי אומר, הכלים, כדי שהחינוך יהיה מקצועי. לקחת את כל מאגרי המקצועיות שיש במדינה ולרתום אותם לכל הסגל ולכל המערכת של החינוך היהודי בתפוצות.

יש היום ערעור ופקפוק על המוסריות של חוק השבות.

שאול יהלום - סגן שר החינוך: אני לא מבין אותך. אלה בדרך כלל דברים שלא נעשים בבית, אז הולכים ועושים אותם בחוץ. על חלק מהדברים דובר כאן. אני חושב שבנושאים של הכשרת מורים, של השתלמות מורים, של תוכניות לימודים, של מרכזים פדגוגיים משוכללים לכל הדברים ולכל תוכניות הלימודים בצורה מקצועית, אנחנו צריכים להיות השותפים, המוח שעוזר להקים דברים אלה. ושם, כל מורה וכל בית-ספר צריך להיעזר במרכזים האלה. אני חושב שאנחנו צריכים לפתח כאן עם כל המוח החינוכי המקצועי, חומרים, שהם גם חומרים בטכניקה הכי משוכללת של היום, וגם ספרי לימוד, ואת הדברים האלה להעביר ולמכור או לחלק ולהעניק. אנחנו צריכים להכשיר דמויות של שליחים. אני הייתי קורא להם מחוללים פדגוגיים. זאת אומרת, הבעיה שאני נתקל בה או שאני רואה, זה שהקהילות מוכנות לפעמים להשקיע תקציב. אבל חסר אותו 'מוח', הייתי אומר, המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. ובכל מקום אתה צריך מזכירות פדגוגית בזעיר אנפין, מעין מחולל פדגוגי, שיידע לקשר את כל הכוחות ולהעמיד מערכת מקצועית.

מבחינה מעשית במשרד החינוך הוקם השנה הזאת האגף שמר דב אייזן עומד בראשו. האגף הזה הוקם כאגף שעדיין איננו אגף. זאת אומרת, גם מבחינה אדמינסטרטיבית, משרד החינוך ונציבות שירות המדינה בשלב זה אינם פותחים את ידם ואינם בונים אגף כפי שהוא צריך להיות, אלא כרגע זה אגף על הנייר. הדברים מתחילים להיעשות כניצנים, בכוח-אדם אפסי, אבל אנחנו לוקחים את המשימה עלינו ועושים אותה, ונאבקים להגדלת האגף.

כפי שאתה אמרת, אדוני יושב-הראש, אנחנו נקצר בנושא של ברית המועצות לשעבר, אז אני באמת רוצה לקצר. אבל אומר שדווקא בברית המועצות לשעבר יש עבודה מאד רצינית של משרד החינוך והתרבות. אנחנו קשורים היום עם 40 בתי ספר יומיים, ועם 200 בתי ספר של ימי א'. לא ידעתי שמר יוחנן בן יעקב ומר יעקב לא יבואו, לא הודיעו לי, אז לא הבאתי ממש את המספרים של התלמידים.

איך זה נעשה, אדוני סגן השר?

שאול יהלום - סגן שר החינוך: זה נעשה כך. יש לנו 40 בתי ספר פזורים. הם בתי ספר מקומיים, ובדרך כלל, בכל בית-ספר יש שליח של מדינת ישראל.

בתי ספר של ברית המועצות, יהודיים.

שאול יהלום - סגן שר החינוך: כן. אלה בתי ספר יהודיים בכל מיני הסכמים. מדובר הרי בכמה מדינות, זה הרי מאד מגוון. אבל באופן עקרוני, זה בשיתוף מערכת החינוך של ברית המועצות. יש שליחים, יש תוכניות לימודים שלנו בכל התחום היהודי. יש במשרד החינוך שתי ועדות. ועדה אחת בנושא של עברית בראשות ד"ר אילנה זיילר שמטפלת ומקדמת תוכניות בעברית בעבור בתי הספר האלה, ויש ועדה בנושא מסורת בראשות המפקח ראובן ממו, העוסקת בנושא של המסורת. יש לנו עכשיו תוכנית לפיתוח דווקא בצורה מאסיבית של בתי הספר של יום א'; ובתי הספר היומיים גם הם בשלב של התפתחות. המפעיל בברית המועצות היא לשכת הקשר. הם הגורם המתווך, שבין משרד החינוך לבין בתי הספר לבין הקהילות. הדברים האלה נעשים בצד הפעילות של הסוכנות, שהיא, כפי שהבנו, מרכזים ישראליים, הנושא של האולפנים וכל מה שנעשה. גם קצת ביתנים של תנועות נוער ואולפני הגיור. הדברים נעשים שם בצורה אינטנסיבית מאד, עם כל הקשיים שבדבר.

אני רוצה לומר, שיש עוד תחום אחד, שהוא תחום של משרד החינוך, ואני יכול להרחיב או לקצר, כפי שיושב-הראש יגיד, וזה התחום שיש תקציב במשרד החינוך לחינוך יהוד בתפוצות, שבמשך כל השנים זה היה מעין matching עם מה שהיה נקרא 'כספים של וולפסון'. זה סכום שעומד היום מוקצב במשרד החינוך, מופעל בברית המועצות לשעבר על-ידי לשכת הקשר, ובארצות-הברית ובצרפת על-ידי הסוכנות היהודית, על ידי חברה מיוחדת שמנהל אותה מר אהרון אלדר, שנמצא כאן, והם מסייעים לעשרות בתי ספר, בדרך כלל בעלי ציביון חרדי. זו היתה ההתחלה. יש הסכם, , אני ארד לפרטים, שההסכם הזה נותן אפשרות בגמר שנת הלימודים הזאת לנסות ולשנות במשהו את הרשימה, עד כמה שנצליח, ואולי להכניס כמה בתי ספר אחרים. בכל אופן, זה תחום מלא בפני עצמו. אני מוכן להרחיב אם אחר-כך תהיינה שאלות של חברי הכנסת. תודה רבה.

תודה. חברת-הכנסת קולט אביטל, בבקשה.

אני מתנצלת. אצטרך לדבר בקצרה, למרות שזה נושא שהקדשתי לו הרבה מאד ימים והרבה מאד חודשים של עבודה. כפי שכמה מהנוכחים פה בחדר יודעים, הקמנו ועדה בארצות-הברית כבר ב1993-4- כדי לבדוק את הנושא הזה. בוועדה ישבו כל נציגי כל ארגוני ההוראה בארצות-הברית. הארגונים הארציים.

הערה: מי הקים את זה? המדינה? הקונסוליה?

אני הקמתי את זה. הקונסוליה יחד עם הפדרציה של ניו-יורק. לראשונה גם ישבו סביב אותו השולחן גם שליחי הסוכנות, גם כל נציגי התנועות הדתיות השונות, שבדרך כלל לא ישבו יחד. בעצם, אני הייתי רוצה לצורך העניין להפריד בין חינוך יהודי לבין חינוך שתוצאתו, נקרא לו חינוך ציוני, כל מה שנוגע לכיצד, איך, כמה, באיזה מינון ומה בדיוק מלמדים לגבי מדינת ישראל. כי בסופו של דבר, הבעיה היא, מצד אחד, בעיה של התבוללות, אבל מהצד האחר, היא גם בעיה של חוסר עליה. לפחות ממדינות כמו ארצות-הברית. של חוסר רצון ללמוד עברית. כשאנחנו צריכים לבדוק מדוע אין עליה, מדוע לא לומדים עברית, אז אנחנו מגיעים לאותה המסקנה, ששיטות החינוך כבר אבד עליהן הכלח.

היו אז המלצות לוועדה. אחת ההמלצות היתה שהממשלה צריכה להיכנס לזה. אם אנחנו התנערנו מאחריות, ואמרנו הרבה מאד שנים, שהסוכנות היהודית אחראית לחינוך בקרב היהודים, אנחנו שילמנו על זה מחיר מאד יקר. אגב, הבעיה שעמדה לפנינו, ונאמר פה בצדק, היא לא רק בעיה לגבי אותם הילדים שלפחות הגיעו למסגרת אחת של חינוך יהודי, בין אם זה בית-ספר יומי ובין אם זה בית-ספר של יום ראשון. אלא בעיקר לגבי 80% שלא הגיעו. בעיה נוספת, שהייתי אומרת שהיא בעיה בכל מערכת החינוך, שבדרך כלל מלמדים ילדים עד גיל 12-13. אבל מגיל 13 והלאה, בתי הספר התיכוניים, גם במקומות טובים, כמעט ואין. מיעוט של ילדים מגיעים לבתי ספר תיכוניים. כשאנשים מגיעים לאוניברסיטאות, אישיותם כבר מעוצבת פחות או יותר. לכן, הפספוס הגדול, לדעתי, הוא בעיקר החל מגיל 13, כשהילד גומר פורמלית בר-מצווה, ואין לו כבר מסגרת. תנועות הנוער, לפי מיטב הבנתי, די פשטו את הרגל. זה אומר לגבי כולם. אני מקווה שאני לא מתבטאת פה בחריפות. יש שליחים מצוינים. אבל הכלים שעומדים לרשותם, הדרך שבה הם עובדים איננה עונה לעולם של היום, להתעניינות של הילדים היום לדרך ההתכנסות או ההפעלה. מיעוט בא לאיזו פעילות של יום שישי או שבת או כמו בצופים. זה כבר לא זה.

שאול יהלום - סגן שר החינוך: מהו היחס? נניח שבארצות-הברית יש בין 700 ל800- בתי ספר יומיים יסודיים. כמה בתי ספר תיכוניים יש?

כמעט שאין.

לא. יש. 20% .

שאול יהלום - סגן שר החינוך: אני מבין שיש כ100- בתי ספר תיכוניים.

בסביבות 180, נדמה לי. 80% חרדים.

מתוך 20% , 80% חרדים?

כן.

עכשיו, גם בתי הספר החרדיים שאיתם ניהלנו הרבה מאד דיאלוג, באו אליו לימי עיון בקונסוליה כשעיקר טענתם היתה, שהחומרים שהועמדו לרשותם במשך השנים כבר אינם רלוונטיים. הרבה מאד בתי ספר, אנחנו גילינו, אני רק נותנת את זה בתור דוגמה, שההוראה לגבי ישראל היא מקרית; פעם בשנה, כשיש יום עצמאות, או כשיש חג, מלמדים דרך אגב משהו גם על ישראל. בעיקר סביב יום העצמאות. אז מה שנדרש פה יותר מכל דבר זה שני דברים, לפי מיטב הבנתי. היטיב להגיד את זה גם סגן השר. לנו בארץ יש מאגר, וכבר אז פנינו, מאגר בלתי רגיל של פדגוגים, שיכולים לעבוד. אני פה הייתי מוסיפה מימד אחד. כדאי שגם הקהילות יהיו מוכנות לקנות את שיטות ההוראה שלנו. זה חיוני לשתף בצוותים גם מחנכים שיבואו מחוץ-לארץ. כי הם יודעים איך מלמדים, מה מלמדים, כיצד קולטים.

דבר שני, שאני מתארת לעצמי שחל גם לגבי מדינת ישראל. אבל אם אתם מתעניינים מדוע אין חינוך ציוני, אין כמעט ספרי לימוד על מדינת ישראל של היום. הוראת ההיסטוריה נגמרת ב1948- או אחרי השואה. השואה הפכה לעיקר זהותו של העם היהודי בתפוצות, לא מדינת ישראל. זה אחד הדברים שצריכים להדאיג אותנו. השואה כמקור ששואב את כל ההתייחסות היהודית, אבל לא מדינת ישראל ככזו. חומרי לימוד, ספרי לימוד בבתי ספר לא מלמדים לא היסטוריה, לא מהי מדינת ישראל היום. חייבים להביא לארץ כמה שיותר מורים להכשרה מקצועית. זה הרבה יותר חיוני מהתוכנית של birth right. לדעתי, כל האנשים שבאים ל- birth rightאו יוצאים מ-birth right, או כל תוכנית של Israeli experience, החוויה הישראלית, תסלחו לי, אינני יודעת מה זה החוויה הישראלית, אבל אני יודעת שאין יכולת לתקשר עם הילדים לא לפניה ולא אחריה.

אני כבר רואה, עוד שני דיונים שאנחנו מקיימים לפחות בנושא של החינוך בחבר העמים. תודה, חברת-הכנסת קולט אביטל.

אני רוצה לומר, שבימים אלה, שבהם הדבר שנקרא "פוסט ציונות", בימים אלה של תנועה או זרם חדש של "פוסט ציונות", שהוא לא עניין שולי יותר, אלא מחשבה אצל רבים מהוגי הדעות בישראל, הקובעת שאין צורך עוד בהגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית. אני חרד מאד לכל הנושא שאנחנו מדברים בו ושהוא בנשמת אפו של העם היהודי, שעדין מחציתו, לפי כל המספרים שיש לנו, נמצאת בחוץ-לארץ. אני איני בטוח שהיום הסוכנות היהודית צריכה להמשיך ולפעול כפי שפעלה עד היום. מה שבטוח הוא, שאם יש לסוכנות היהודית תפקיד, הריהו התפקיד של החינוך. אני חושב שבעניין זה, להיפך, כדי לתת משמעות ותוכן למוסד ההיסטורי הזה של הסוכנות היהודית, ולתת לו את האפשרות להמשיך לפעול, צריך להתרכז בעיקר בנושא, על כל הבעיות. משום שאני מוכרח לומר, כשאני בא לארצות-הברית יש בעיה רצינית ביותר לגבי המושג מיהו יהודי, בכל מה שקשור עם הראיה והתפיסה שרוב הישוב בארץ רואה באורתודוכסיה לפחות את אותו זרם שקובע את הסטטוס היהודי. משום שבארצות-הברית הדברים הם לא כך. אבל כאשר אין יותר את התחושה בתוך הארץ, שבאמת הנושא העיקרי הוא הנושא הציוני, קשה לנו מאד לבוא ולהסביר לאותם ילדים שמגיעים אלינו ורואים את כל הדברים פרט לנס הגדול של המדינה. אני בהחלט חושב שצריך לערוך איזשהו דיון. אני יודע מה עמדותיו של סגן השר. אני רק רואה כאזרח ישראלי תוכניות - שלמזלך הרב, אתה לא רואה בשבת טלוויזיה - אתה לא יכול להבין מה נעשה מתשע וחצי בבוקר עד אחת בצהריים, בהסברה העמוקה והמעמיקה של פילוסופים והוגי דעות ציוניים לשעבר, שמסבירים מה הסיפור הזה, מה זה מיהו יהודי, מה זה חוק השבות. תודה רבה.

אני רוצה לשאול את החברים. עד עכשיו הסקירות הן סקירות בסיסיות והן תוחמות את ההסכמות. ראשית, מה היקף הבעיה. יש כאן שני נתונים שהם מאד מדאיגים. נתון אחד שבעצם אומר, רק 25% מילדי העם היהודי לומדים חינוך יהודי סדיר כלשהו, או יומי או שבועי, ועוד איזה 15% יש להם איזה קשר כלשהו עם החינוך היהודי. מר אליעזר שפר אומר, 80% מכוחות ההוראה בנושא של יהדות אני מבין, בעברית, לא הוכשרו אף פעם לתפקידם. אלה נתונים מדאיגים. מצד שני, אני מבין, אמנם ועדת החינוך תחליט על זה, אבל שיש למדינת ישראל מחוייבות. העובדה שמדינת ישראל, שמשרד החינוך והתרבות פתח אגף, פתח תקנה תקציבית וכדומה.

השאלה שאני שואל את עצמי - האם יש לנו איזושהי תוכנית? האם ישבנו וגיבשנו איזושהי תוכנית מסודרת, הקובעת יעדים ורואה את הבעיות, קובעת את דרכי הפעולה, קובעת את שיתוף הפעולה בין משרד החינוך והתרבות ובין הסוכנות. מעין תוכנית חומש כזאת, קצת יותר ארוכה, שבה גם דרך דיונים כאלה אתה יכול להגיע למסקנות איפה הבעיות, מה צריכים להיות סדרי העדיפויות. הרי ברור שאף פעם המשאבים לא יספיקו למלא את כל הצרכים, לא בסוכנות ולא במשרד החינוך. . כי ההרגשה שלי היא, שהנושא הזה של חינוך יהודי בתפוצות זה נושא שכולם מסכימים עליו, שהוא הגורם העיקרי לשימורו של העם היהודי ובלם נגד התבוללות ונגד ניכור, והוא המכשיר העיקרי לזהות יהודית ולשמירת הזיקה הציונית והקשר עם המשרד. אלה ודאי דברים בסיסיים, שוודאי גם צריך לכתוב אותם.

אבל איך מתרגמים את העקרונות הגדולים, ומוציאים את הנושא של החינוך יהודי מאלמוניות, מאחורי המסך, מנושא שהוא באופן אמיתי, כן, לא עומד על סדר היום של העם היהודי. סעיף אחד בחוק השבות מטריד את כולם פי עשרה. על זה כולם מצטערים. היחסים בין הזרמים מסעירים את העולם היהודי פי עשרה. אבל המצב שהוא בכי רע של החינוך היהודי הוא לא נושא שעומד על סדר היום. זה גם לא עומד על סדר היום של מערכת החינוך הישראלית, שכן צריכה לראות את עצמה בערבות הדדית כלפי מערכת החינוך היהודית בתפוצות. האם יש מקום או מה הדרכים באמת להעלות את זה לסדר היום? האם תוכנית חומש או תוכנית לאומית או ועדה ממלכתית, משותפת עם הסוכנות היהודית, שתכין תוכנית כזאת, כן יכולה לפרוץ איזושהי דרך לעורר את המודעות לבעיות הקשות, שהן בעיות קיומיות של העם היהודי?

שאול יהלום - סגן שר החינוך: אני אשיב לך. קודם כל, הרעיון הוא רעיון חשוב מאד. היה רצוי מאד לעשות אותו. אנחנו עוד לא עשינו אותו, בגלל שאנחנו נותנים, ואני שמח מאד שיושב-ראש ועדת החינוך של הסוכנות נמצא כאן, משום שאנחנו מצד אחד אולי אתה תזעק ואתה תאמר שזה לא אחראי, מצד שני, אנחנו איננו באים לתפוס את מעמדה של הסוכנות כזאת שהיא המפעילה את כל החינוך ואחראית על כל החינוך היהודי בתפוצות. לכן, נוצר מצב שאנחנו סומכים למעשה על הסוכנות ואומרים, תשמעו, אנחנו נשתדל לבנות כמה דברים שיעזרו לכם. בפרוייקטים משותפים כמובן שיש ועדות היגוי משותפות. נניח, דיברנו קודם על הנושא הזה, אז יש ועדת היגוי משותפת בין הסוכנות ומשרד החינוך. יש גם את תוכנית "פינקוס" המשותפת לקרן. אבל כאשר אנחנו מדברים באופן עקרוני, אזי אנחנו במידה מסויימת רואים את הצניעות ואומרים, הסוכנות היא אחראית. אבל אם הסוכנות מצידה תבוא ותיזום ותגיד, אנחנו מעוניינים באיזו מין, כמו שאתה תיארת את זה, ועדה משותפת, אני מיד נותן את הסכמתי.

אני קודם כל מאד שמח לשמוע את גישתו הצנועה, הצנועה לא כלפי סגן השר, כלפי אישיותו הצנועה באופן כללי, אלא לגבי כל מיני יומרות שנשמעו במשך הרבה מאד שנים. הסוכנות היהודית פונה באופן רשמי למדינת ישראל באמצעות ועדת החינוך, באמצעות משרד החינוך. בלי הירתמות מאסיבית של ממשלת ישראל לדעתי הנושא האסטרטגי במעלה הראשונה, שלגבי חיזוק זהותו היהודית והציונית של הדור הצעיר בגולה, אנחנו בוודאות יודעים היום, הדור הצעיר היהודי הולך ונעלם. צריך לעשות פה משהו מאד-מאד מאסיבי. אני לא רוצה להרבות על ההתארגנות החדשה של הממסד האמריקאי. אנחנו עשינו היום, ויושב-ראש הוועדה, אנחנו בהחלט נוכל לתת לך את המיפוי המדוייק, מר אליעזר שפר מחזיק ברשותו עבודת סקר שנעשתה עם כל קהילה וקהילה, כמה מורים נדרשים היום למיזער, על מנת לשמור על רמה מסויימת של חינוך יהודי באיכות מסויימת. יש לנו מיפוי מדוייק של צרכים בתחום הפורמלי והבלתי פורמלי.

אבל כיוון, כמו שאמרת קודם, שהנושא והחשיבות של החינוך היהודי הוא אינטרס ישראלי ממדרגה ראשונה, כך לפחות אנחנו רואים את זה, והוא לא תמיד בסדר עדיפויות, לא של ממשלת ישראל, ולצערי, לא של הקהילות היהודיות; אני חושב שועדה משותפת כזאת או אחרת, והמכניקה לא חשובה כרגע, אבל נכונות של ממשלת ישראל להצטרף לפרוייקט הלאומי הזה, יש לנו כבר את המאה הבאה, לקראת שמירתו, רחמנא ליצלן, אפילו אולי קצת גדילתו של הדור הצעיר בגולה, זו משימה לאומית ממדרגה ראשונה. אני שמח מאד לגישתו של סגן השר יהלום שאומר, הסוכנות היהודית ממוקמת כבר בשטח. בנינו במשך עשרות שנים תשתית חינוכית מפוארת. יש לנו קשר יומיומי עם כל הקהילות היהודיות בעולם. הבעיה המרכזית היא - חוסר משאבים, או משאבים שהולכים ויורדים לצורך הספציפי הזה.

אם ממשלת ישראל, בתיאום איתנו - יש לנו תוכנית משותפת שמר דב אייזן יושב בה, משרד החינוך הוא חלק מהתוכנית, כמו שאמר סגן השר, יש לנו פרוייקטים משותפים - אם משרד החינוך יהיה מוכן להיכנס, ממשלת ישראל מתקציב המדינה לפרוייקטים משותפים שנגדיר אותם ביחד, אין לנו שום בעיה להגדיר את הצורך ביחד, אנחנו מאד-מאד נשמח לשתף פעולה. כמובן, לא היינו רוצים לראות שכל גוף יתחיל לפעול באופן עצמאי. זה לא חסר לנו בגולה. גם כך כל אחד פועל לעצמו. נהיה מוכנים לשבת ולפרוש בפניכם את מפת הצרכים - וכמובן, עם רצון בלתי נלאה לשתף פעולה עם תקציב מדינת ישראל בנושא הזה של חינוך לזהות יהודית בגולה.

אני רוצה לחזק את דבריו של מר עמוס חרמון. קיימנו התייעצות מוקדמת עם יושב-ראש הסוכנות לקראת הפגישה הזאת. לכן, כשמר עמוס חרמון בא ואומר, מנוי וגמור איתנו לבקש שותפות ומעורבות פעילה של הממשלה, זו אגב מדיניות של הסוכנות מזה שנה באופן בלתי פוסק. באמירה, בכל מסמך, שמובא לאישור המוסדות הפורמליים, בעצרת, בהנהלה, בחבר הנאמנים, הפנייה לממשלה מופיעה בכל גורם. חוץ מדברים עקרוניים שאתם ציינתם, שמדינת ישראל אחראית להם, יש כאן עניין, שבא גורם ואומר, אני מקיים תשתית פרישה עולמית, ואני מבקש מעורבות פעילה של הממשלה. אני מסכים עם מר עמוס חרמון, אם כל גורם ייכנס בעצמו, יתפורר כל העניין.

מה שאתה הזכרת בקשר ליצירת תודעה, אני אתן לך דוגמה; אני דווקא מסכים עם חברת-הכנסת קולט אביטל, על העניין שהיא אמרה, במה הייתי משקיעה 70 מיליונים שיינתנו מגורם ציבורי? 6,000 מורים, שללא ספק זה עושה רושם גדול כאן, אני אומר לך שב70- מיליונים אפשר לגדל דור של 7,000 מורים מעולים לעשר השנים הבאות. אני מוכן להוכיח את זה במספרים, בעובדות.

שיביא תועלת יהודית גדולה יותר. כל מורה אחראי לעשרה תלמידים.

מורה שליח בשלוש שנים מקיים מגע אינטנסיבי עם 150 תלמידים. תאר לך מה קורה עם מורה מקומי, שפועל באופן אינטנסיבי, שיכול להשפיע. אז אם היו סדרי עדיפויות, והציבור היה אומר, אין בעיה להציג, גם את זה אני אשאיר לכם, זה נותן מפה בלתי רגילה של כל הצרכים. זה היה הדיון לקראת צורת ההקצבות של החינוך.

זו הבקשה שלנו להקצבות בתחומים שונים של פעילות הסוכנות.

שאול יהלום - סגן שר החינוך: זה נעשה בשיתוף עם הקהילות.

אני אגיד לכם רק דבר אחד לגבי מה שאמר חבר-הכנסת ריבלין, לגבי העניין הזה של תודעת ישראל. כולם מתרשמים במקומות שהם מבקרים. בביקורי האחרון בקהילות יהודיות די נידחות בארצות-הברית בדרום, ההתעניינות בישראל, הרצון לקשר עם ישראל, אני אומר לכם, מכל החוגים ומכל הזרמים, הפתיע אותי לטובה מאד. אין לי הסבר. אנחנו נפגשים עם עסקנים משופשפים ברמה של ה-GA, וכל הזמן יש ביקורת קטלנית. כשאתה יורד לקהילה עצמה אתה פוגש אנשים, שישראל זה הדבר הראשון שהם קוראים בחדשות, זה הדבר הראשון שהם צופים בו.

האם אתה מתרשם מהעסקנים של GA, שישראל אינה עומדת בראש מעיינם?

ביקורת קטלנית. אני מדבר על אנשים שמתעניינים בישראל. ישראל עומדת במוקד ההוויה היהודית שלהם. הלוואי ונדע לפתח את זה. לכן חברת-הכנסת קולט אביטל צודקת.

קודם כל, אני שמח מאד על הדברים שנאמרו כאן. אני רוצה להבין, מבחינת חברי הוועדה, בנושא הזה של מדינת ישראל וקשר עם התפוצות, במשרד הקימו לפני כארבע שנים תפקיד שמקשר את מערכת החינוך עם התפוצות. כי אנחנו חייבים לראות בתוך הנושא שאנחנו מדברים עליו, את ההתייחסות לעם היהודי בכלל, וקודם כל את ההתייחסות למערכת החינוכית כאן בארץ. זאת אומרת, כיצד אתה מביא את המתחנכים כאן בישראל, שיראו את עצמם כחלק מהעם היהודי. כי גם פה יש לנו בעיה, שצריך לתת עליה את הדעת, שיש נטיה הולכת וגוברת בקרב ישראלים ומחנכים לראות את עצמם כישראלים ופחות מתעניינים בתפוצות. גם הזיקה של יהודי התפוצות לישראל הולכת ונחלשת ולא מתחזקת. זאת אומרת, אנחנו נמצאים כרגע בתהליך, שאם אני לוקח את הקהילות הגדולות, הקהילה האמריקאית, אבל אני יכול להגיד את זה גם לגבי אירופה, הקשר שלהם לישראל נחלש ואינו מתחזק. אני יכול לומר את זה לגבי תהליכים חינוכיים כאן בארץ גם בקרב הנוער וגם אצל מחנכים, שהעניין שלהם בתפוצות הולך וקטן.

הישראליות גוברת על היהדות?

כן. ואם אתה שואל אותו, אני אעשה את זה צבעוני, הוא אומר, יש לי הרבה יותר קשר למישהו שהוא אפילו לא יהודי, ואני יוצא אתו לשירות צבאי, מאשר מישהו שגר באיזושהי קהילה באיזשהו מקום, ויש לו את האפשרות להיות פה, והוא לא בוחר להיות פה. אז למה הוא צריך לעניין אותי? למה אני צריך להשקיע בו? למה אני צריך להכניס את זה בכלל בתוכנית הלימודים? כדי שהוא יוכל להתקיים שם?

אני חושב שאנחנו צריכים כן להעלות את הדילמות. ואני נפגש עם מספר גדול מאד גם של תלמידים וגם של מחנכים, האומרים דברים מאד קשים, שצריך לדון בהם. לכן, כשאנחנו מדברים על העניין הזה של חינוך בעם היהודי, צריך לדבר לא רק על התפוצות, אלא צריך לדבר גם על המערכת החינוכית בארץ. לכן, באחד הנושאים שאני עסקתי בהם עוד לפני הקמת האגף, הקמנו גם פרויקט ודיברנו על העם היהודי על חלקיו בימינו, כשההדגש הוא, כיצד אתה מגביר בתהליך החינוכי את ההרגשה של השייכות ומחוייבות במערכת החינוכית כאן בארץ. אם אני צריך לומר את זה, בהדדיות, ואני חושב שאנחנו צריכים כל הזמן לדבר על הדדיות, זה כיצד אתה מגביר את ההתייחסות במערכת החינוכית בארץ ליהדות התפוצות, וכיצד אתה מגביר אצל יהדות התפוצות את ההתייחסות לישראל. אני מדבר על המערכות החינוכיות. אנחנו כל הזמן חייבים לדבר על הדדיות. גם אם נרצה לעשות פעולות בעתיד, אנחנו חייבים לשבת איתם ביחד ולחשוב כיצד אנחנו מתכננים את הפרוייקטים במשותף. עברה התקופה שישראל מייצאת החוצה, אומרת, חבר'ה, אנחנו נחנך אתכם. הם לא רוצים שיחנכו אותם. אבל הם כן מוכנים, אלה שמוכנים, לעשות עבודה משותפת. לכן, אני חושב שבדרך הדברים שאנחנו מדברים עליהם, צריך לחשוב כיצד אנחנו עובדים על צוותים משותפים, שיעסקו בתחומים השונים שעליהם אנחנו מדברים.

לעניין של שיתוף הפעולה, אני רוצה לתת דוגמה. אני חושב שכדאי שוועדת החינוך של הכנסת אכן תעלה ותאמר את זה. יש עם הסוכנות ועדה שנקראת התוכנית המשותפת, הוועדה המשותפת. אני חבר בוועדה הזאת כבר מספר שנים. אחד הדברים שיש עליהם הסכם במשרד החינוך והסוכנות, שמשרד החינוך מפקיד בתוך התוכנית הזאת כ4- מיליוני דולרים לשנה. להוציא פעם אחת, אולי פעמיים, משרד החינוך לא העביר, ואני מדבר על הרבה שנים. אני עובד המשרד ואומר את זה, ואני שומע לצערי הרבה בכל פעם שאני מגיע לפגישות האלה, באים אלי ואומרים לי, תגיד לי, למה אתה לא דואג שהמשרד יעביר את הכספים. אני אומר, עם כל הכבוד לדב אייזן, זה דבר שהוא ברמה של יושב-ראש הסוכנות והשר. אבל יש לי גם מכתבים של התכתבות בתוקף תפקידי, של אנשים שאומרם, חבר'ה, אנחנו בתוכנית משותפת. איפה השותפות שלכם, חוץ מזה שדב אייזן יבוא ויתן לנו עצות?

לכן, אני חושב, שצריך לבוא ברמה של הממשלה, שר האוצר, צריך למצוא את הדרך הזאת, קודם כל שהתחייבות שקיימת תבוצע. אם מדברים על שותפות, לא תתכן שותפות שאחד ידבר והשני ישקיע את הכסף. לכן, כשמדברים על ועדה משותפת, ואני עובד עם הסוכנות ועם הג'וינט ועם גורמים אחרים, גם בפדרציות, בשיתוף פעולה מאד פורה; אבל אני אומר, שבשיתוף הפעולה הפורה הזה יש את המחסור, שהוא לא הולך בהדדיות. כל מי שעוסק בהגשמה של פרוייקטים, אומר, אני רוצה לפחות שיהיה matching. לכן, בכל מה שאנחנו מדברים, אנחנו צריכים לבוא ולומר, כיצד משרד החינוך נכנס לפעילויות האלה, לפרוייקטים, לא רק ברמה של ההצהרה והרצון הטוב, אלא גם ברמה של מחוייבות, שאתה אומר, זה שווה לי גם להשקיע את המשאבים לשם כך. אני יכול לומר מתוך זה שאני מלווה את הנושא הזה מספר שנים, עדיין לא הגענו לשלב הזה, לשלב של השקעת המשאבים הנדרשים כדי לקיים את הפעולות האלה. אני שמח. יש לנו התקדמות היום כאן בוועדה. עצם העובדה שזה עלה, אני מאד מודה ליושב-הראש שהעלה את זה בכלל. זה עלה גם כשהיה יושב-הראש אברהם בורג. זה לא תפס את התנופה כדי להגשים את ההצהרות לקראת ביצוע. אני הייתי מאד שמח לו בעקבות היוזמה שננקטת עכשיו, והדברים שאמר סגן השר, והעובדה שהקימו במשרד אגף, ששוב, ברמה ההצהרתית יש אגף, אבל הוא לא ברמת הביצוע וברמה המבצעית שלו. אני הייתי מאד שמח אם הדברים שנאמרו כאן ימצאו את הדרכים להגשמה גם ברמה המבצעית, אבל אני שמח קודם כל על מה שכבר קיים.

אני רוצה להתייחס קודם כל לדבר שיושב-הראש אמר כאן. הנושא של התכנון האסטרטגי, של קביעת תוכנית שהיא ברורה, עם יעדים ומטרות. כי יש לנו לא מעט דברים שאנחנו עושים עם ממשלת ישראל, עם משרד החינוך, אבל הדברים האלה הם ספורדיים. לכן, הנושא הזה של תכנון אסטרטגי משותף תהיה בו ברכה מרובה. מה גם שכבסיס לדבר הזה, יכול להיות בהחלט מה שעשינו בחצי השנה האחרונה עם התכנון שלנו לגבי העבודה עם הקהילות.

אני רוצה לומר, שכשאנחנו מדברים עם הקהילות השונות, והם רואים את הנקודה המרכזית, שהיא הגדלת מספר התלמידים בחינוך יהודי משמעותי, הם אומרים שיש שני דברים שמפריעים להגברת החינוך היהודי. הדבר האחד הוא, שהחינוך היהודי לא משמעותי דייו. הורים אומרים, אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף, ואין לנו תחושה שיש תועלת בכסף שאנחנו משקיעים. מדוע? מכיוון שכוח ההוראה איננו יעיל דייו, איננו רלוונטי דייו. הדבר השני שהם טוענים, זה העלות הגבוהה של מוסדות החינוך. היום, במוסד טוב בארה"ב, שכר הלימוד נע בין 7,000 ל10,000- דולרים לשנה. אם יש לאדם שניים-שלושה ילדים, הוא צריך 20 עד 30 אלף דולרים לשנה לשכר לימוד, שזה דבר משמעותי. בזה אנחנו איננו יכולים לעזור. אבל בנושא של שיפור רמת המורים שנמצאים בתוך המערכת, ונסיון להביא אנשים נוספים לתוך המערכת, הדבר יכול להיות בעל משמעות גדולה מאד. הם פונים בזה לממשלת ישראל.

יש לנו דוגמא של ועדה משותפת של הסוכנות ומשרד החינוך לגבי הכרה במוסדות חינוך להכשרת מורים בחוץ-לארץ. המשרד נותן תעודה של מורה מוסמך, עם כל המגבלות. זה בעיקר לשם מטרה אחת. על-ידי כך קבעו סטנדרטיזציה והעלו את רמת אותם המוסדות שמכשירים את המורים. אלה מעטים, אבל זה כיוון של הכשרת כוח-אדם. לכן, אני אומר, שאילו קבענו איזושהי תוכנית אסטרטגית משותפת, עם קביעת יעדים ברורים לטווחים ברורים, יכולנו לקדם את העניין הזה ולעשות שההשפעה שלנו תהיה הרבה יותר ניכרת.

אני רוצה לספר סיפור אישי. דיברתי עם בן דודי, הוא מורה במקצועו. הוא היה באסיפה בנושא של זהות יהודית בירושלים. הגיעו אנשים שמגיעים מבתי ספר. חלק מהם אינם מבינים את הנושא ואינם שייכים לעם היהודי. לא סוד שחלק מהם גם יהודים, שאמם יהודיה, שאביהם יהודי, לפי חוק השבות הם יהודים, אבל הם אינם שייכים לעם שלנו בשום פנים ואופן. אין להם גשר מהכיתה שבה לומדים את הא-ב, ואחר-כך מהכיתה שעוסקת בנושא הזהות היהודית, השייכות לקהילה. העובדה שהגיעו הרבה אנשים ללא זהות יהודית, לפי הנתונים שאני מקבל מבן דודי ומבתי, שהיא עובדת סוציאלית כבר שלוש שנים בקהילת הצעירים, וגם היא מרגישה אותו דבר. איך מתמודדים עם מצב כזה, שלאדם ששייך לפי חוק השבות לישראל, אין קשר עם הקהילה היהודית?

רציתי להוסיף על דברי חבר-הכנסת ריגר, שבקיץ האחרון קיימנו כנס והבאנו ארצה כ300- מנהלים של מרבית המוסדות היהודיים. לאותו הכנס הגיעו גם מחנכים מברית המועצות לשעבר. הם נפגשו עם למעלה מ100- מנהלים ישראלים. מיד עלינו על הבעיה, שחלק מהמחנכים שהגיעו, ואני לא מתייחס כרגע לזהותם היהודית, אם הם יהודים לפי ההלכה או שלא לפי ההלכה. לכן, הקדשנו ביחד עם משרד החינוך ואנשי לשכת הקשר, הרבה מאד מאמצים בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, להשתלמויות מאסיביות של מורים יהודיים מקומיים ברחבי חבר העמים. אנחנו מודעים לבעיה הקשה הזאת, שהם מורים מקומיים, אבל שההכשרה שלהם היא מאד-מאד חלשה. אני מקווה שבמסגרת ההכשרות שעשינו על-ידי מומחים שיוצאים מן הארץ, נוכל לחזק במעט את הבעיה הקשה שיש לנו במוסדות היהודיים בחבר העמים. כי על השתלמויות המורים אנחנו עובדים ביחד עם משרד החינוך בחבר העמים.

חשוב שתהיה הסברה בברית המועצות, צריכה להיות הסברה שהם עולים למדינה יהודית.

אני רוצה לסכם את הדיון.

1. ועדת החינוך והתרבות קובעת, כי למדינת ישראל יחד עם הסוכנות היהודית יש אחריות לגורלו של העם היהודי, ולכן יש לממשלה מחוייבות לשותפות ומעורבות פעילה בחינוך היהודי בתפוצות, להבטיח את שימורו והמשכו של העם היהודי בתפוצות, בתיאום עם הסוכנות היהודית.

2. הוועדה שמעה בדאגה רבה, כי רק כ25%- מהילדים היהודיים לומדים בחינוך יהודי לימודים יומיים או שבועיים, ועוד כ15% שומרים על קשר כלשהו עם החינוך היהודי. כמו כן, מודאגת הוועדה מהדיווח, שכ80%- מכוחות ההוראה על יהדות ועידוד בתפוצות, לא הוכשרו באופן מקצועי לעבודתם. הוועדה התרשמה, כי בצד ההתבוללות והניכור, יש תחיה יהודית בקהילות יהודיות, הבאה לידי ביטוי בפתיחת בתי ספר, קליטת בנות שירות לאומי בחינוך המשלים ובפריסת כוללים ציוניים.

3. הוועדה רואה בחינוך היהודי בתפוצות בולם תהליכי התבוללות ונישואי תערובת, ואמצעי עיקרי לחיזוק הזהות היהודית, קיום הזיקה הציונית והקשרים של יהודי התפוצות עם מדינת ישראל.

4. הוועדה מחייבת לחזק את שיתוף הפעולה התקציבי, הארגוני והחינוכי, בין משרד החינוך ובין הסוכנות היהודית, בכל הקשור לחינוך היהודי.

5. הוועדה מחייבת סיוע של משרד החינוך לחינוך היהודי בתפוצות, בעיקר בהכשרת כוחות הוראה לתפוצות ובהשתלמותם, בעידוד שליחים מורים ליציאה להוראה בתפוצות לתקופות קצובות ופיתוח משאבי למידה, אמצעי הוראה ותוכניות לימודים. הוועדה מברכת את המשרד על הקמת האגף לחינוך יהודי בתפוצות, ודורשת להעמיד לרשותו את המשאבים הדרושים.

6. הוועדה קוראת לממשלה ולסוכנות היהודית להקים ועדה ממלכתית סוכנותית בדרג גבוה ביותר, לגיבוש תוכנית חומש יהודית לאומית, שתגדיר יעדים, דרכי פעולה ומשאבים לחינוך היהודי ציוני בתפוצות, ובעיקר להעמיד את הנושא על סדר היום הלאומי היהודי - במקום חשוב וראוי.

7. מערכת החינוך בישראל צריכה לחנך שתלמיד יהודי צריך ללמוד את היותו בן לעם היהודי בארץ ובתפוצות ואת האחריות והערבות ההדדית לכל יהודי באשר הוא.

8. הוועדה רשמה לפניה את הסקירות הממצות של סגן שר החינוך, שאול יהלום, של מר עמוס חרמון, יושב-ראש הוועדה לחינוך בסוכנות היהודית, ושל מר אליעזר שפר, יושב-ראש המועצה העולמית לחינוך תורני בגולה.

אם אין הערות, אלה הן ההחלטות. אני מבקש להודיע עוד שלוש הודעות. הודעה ראשונה, שבמסגרת המיכסה שלי, אני שוקל בחיוב ליזום דיון, להעלות הצעה לסדר או לשכנע את יושב-הראש לקיים דיון במליאת הכנסת בנושא החינוך היהודי בתפוצות.

שאול יהלום - סגן שר החינוך: למה במיכסה?

יש איזה אירוע יהודי, שזו סיבה לבקש דיון בכנסת? אני לא רוצה להזכיר, להבדיל, כל מיני ימים, שבזכותם מתקיים דיון בכנסת. צריך למצוא איזשהו יום יהודי, יום הרצל למשל. צריך למצוא איזה תאריך. אני מזמין אתכם למצוא תאריך. אם תוכלו למצוא במסגרת מושב החורף איזושהי סיבה מבחינה יהודית לקיים דיון, אזי אני אפנה ליושב-ראש הכנסת ואבקש ממנו לקיים דיון כזה.

דבר נוסף, וזה אני אומר למנהלת הוועדה, במסגרת הדיונים על החינוך היהודי בתפוצות, אנחנו נקיים את הדיון הבא על החינוך היהודי בחבר העמים. הפורום הנוכחי יוזמן, פלוס מוזמנים נוספים. כמו מר יוחנן בן יעקב, ואנשי לשכת הקשר. יתכן שכבר פה צריכים לקיים ישיבה ועדה משותפת עם ועדת העליה והקליטה. אולי עוד גורמים ציבוריים שקשורים בחינוך היהודי בחבר העמים. צריך לשקול את זה. דיון נוסף, שלפי דעתי, בנושא של ה-birth right, שזה בוודאי צריכים לעשות.

הערה: הנושא הזה עלה בוועדת עליה וקליטה וכן גם בוועדת שרים.

אז אני אדבר עם גברת נעמי. אני רוצה להודות לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 11.45