פרוטוקולים/ועדת חינוך/1771



ועדת החינוך והתרבות 1
17.11.99

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1771
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 30
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, ח' בכסלו התש"ס (17 בנובמבר 1999), שעה 09:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
עזמי בשארה
חוסניה ג'בארה
רחמים מלול
יהודית נאות
ראובן ריבלין

איציק כהן - סמנכ"ל ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
עו"ד דוריג מורג - יועצת משפטית, משרד החינוך
עו"ד סופי אורטשכנזי - לשכת היועץ המשפטי, משרד החינוך
ד"ר אילנה זיילר - מנהלת האגף לחינוך היסודי, משרד החינוך
דליה לימור - מנהל האגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך
רונית בר-סימנטוב - מרכזת נושא יוח"א, מינהל פדגוגי, משרד החינוך
יורם אדלר - מינהל פדגוגי, משרד החינוך
שמואל אבואב - ראש מועצת קרית טבעון, ויו"ר ועדת החינוך,
מרכז שלטון מקומי
אברהם בן שבת - מזכ"ל הסתדרות המורים
שלמה ישי - מנכ"ל הקרן לקידום מקצועי, הסתדרות המורים
יוסי וסרמן - סגן מזכ"ל, הסתדרות המורים
נורית ולנסי - מזכירת סניף ירושלים, ארגון המורים העל-יסודיים
שי לחמן - יו"ר ארגון הורים ארצי

יהודית גידלי

סיגל גורדון

יום חינוך ארוך - תש"ס.


יום חינוך ארוך - תש"ס

בוקר טוב רבותי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, בנושא: יום חינוך ארוך. אני רוצה להזכיר, שחוק יום חינוך ארוך ולימודי השערה נחקק בתשנ"ז - 1997, והוא קבע שמוסדות החינוך יתנו יום חינוך ארוך לתלמידים באופן כזה, שיילמדו ארבעה ימים בשבוע, שמונה שעות לימוד לפחות, באחד מימי אמצע השבוע - חמש שעות לימודים לכל היותר, וביום שישי בשבוע, ארבע שעות לימוד.

הפרוייקט החל לפעול בינואר 1998, באמצע שנת לימודים, וכולם זוכרים שהתנהלות הפרוייקט מלכתחילה לא נתנה הזדמנות טובה להצלחה מכיוון שהתחילו אותו בחיפזון. לקראת שנת הלימודים הנוכחית, לאור פניות שקיבלתי מגורמים רבים, לא הייתי מעיד על לחצים להרחיב את הפרוייקט לשנת הלימודים תש"ס מפני שהפרוייקט נתקל בקשיים רבים מאוד.

מטרת הדיון שלנו היום, ללמוד מה קורה, מה הבעיות, ואיך ממשיכים בביצוע החוק בשנת הלימודים תשס"א ואילך. לכן, החלטנו להקדים ולקיים את הדיון כבר בראשית השנה, בחודש כסלו, בחודש נובמבר ולא בחודש מאי-יוני, שלא יוכלו לומר לנו, אי אפשר, שנת הלימודים הושלמה ובוצעו כבר כל ההקצאות.

מראש אני מודיע, אין לי שום ביטחון לקבל החלטות סופיות, אנחנו רוצים להציב כיוונים כיצד לטפל בנושא הזה.

אני מציע שננהל את הדיון באופן הזה, נאפשר לאנשי משרד החינוך והתרבות לתת סקירה, לא רק על ההישגים, אלא גם על הבעיות. אנשי הסתדרות המורים יאמרו דברים, מרכז השלטון המקומי, אני יודע ששמואל אבואב, עוסק באופן אישי בנושא והוא מתמחה בנושא של יום חינוך ארוך.

אני מודה על העיתוי, ננסה לחשוב יחד איך אנחנו מבצעים את החוק, יכול להיות שיש צורך בשינויים קלים בתקנות או בהנחיות, אבל נקודת המוצא, איך מבצעים את החוק הזה.

יש תקנות בנושא?

לא. בחוק כתוב, שהשר יכול להוציא תקנות.

קיימנו דיון מוקדם לקראת הישיבה הזאת בהשתתפות השר, מנכ"לית המשרד, ונציגי המשרד, ניסינו לבחון ולתאר את תמונת המצב הנוכחית ומה ייקרה עם שנת הלימודים תשס"א ואילך.

אנחנו מייחסים חשיבות גדולה מאוד לחוק, ונעשה את המקסימום כדי שבאותם מקומות בהם החוק מיושם הדבר יתבצע בצורה הטובה ביותר. לשם כך אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה רב ככל שניתן. אנחנו מבקשים גם את סיועה של ועדת החינוך, שיתוף פעולה של מרכז השלטון המקומי על ידי הרשויות המקומיות, של ארגון ההורים הארצי, של הסתדרות המורים, של כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ובכלל זה כמובן את משרד האוצר, כי אנחנו יודעים שחלק מהבעיות הן בעיות שנובעות גם מנושאים תקציביים, אך לא רק בעיות תקציביות.

למה אתה מכניס את משרד האוצר, הרי הכל מתוקצב, אנחנו מדברים על ביצוע דברים מתוקצבים.

בעצם מה שמתוקצב אלה שעות ההוראה, אך אין תקצוב למערך ההזנה, לא למיזוג, לא להצללה ולא לנושאים רבים למען קיום יום לימודים ארוך.

הכל מתוקצב רק שלא מקיימים את החוק וכל אחד מצביע באצבע מאשימה על השני. על פי מיטב הבנתי, השנה דובר על תקצוב של יום לימודים ארוך מצומצם ומוגבל במקומות מסוימים בהתאם לתקציב. כלומר, תקציב יום לימודים ארוך מאפשר לבצע את יום הלימודים הארוך מתחילתו ועד סופו, ואתה עכשיו מנפץ הכל, אתה אומר, יש לנו תקצוב רק לשעות הוראה, ולכן אין יום לימודים ארוך.

אם תרצו, אפשר יהיה לפרט אחר כך את ההיבטים התקציביים.

ברצוני לתת סקירה קצרה, אתחיל בגני הילדים: אנחנו פועלים ב- 18 ישובים מתוך 100 ישובים המצוינים בצו, ישובים שאושרו בוועדה הזאת. בתשנ"ט פנינו ל- 276 גני ילדים והצענו להם לבחון, כניסוי, לבצע את יום החינוך הארוך על מנת לראות באם זה מתבצע בצורה טובה. התחלנו בתשנ"ט עם 142 גנים, כניסוי, אני מדגיש, אבל השתדלנו לקחת מחוזות שונים, מגזרים שונים.

בתש"ס, כל 142 הגנים שקיימו בשנה שעברה יום חינוך ארוך, ממשיכים בכך, וצירפנו 72 גנים נוספים. צירפנו גם 32 גנים מחטיבות צעירות.

אתה מדבר על 100 גנים. 100 גנים מתוך כמה? התמונה לא בהירה. אני רוצה לדעת, 100 מתוך כמה, האם זה הרוב או המיעוט?

במדינת ישראל יש כ- 12,000 גנים, מרביתם גנים מעורבים. מכיוון שיש גנים מעורבים, החוק מדבר על גני גילאי חובה, קרי, גילאי חמש ומעלה. עדיין לא הפעלנו זאת על פי החוק החדש לגילאי 3-4. אנחנו מדברים על גילאי חובה, חמש ומעלה, ואנחנו מדברים על 4,000 גנים בערך. בסך הכל, משתתפים 246 גנים מתוך 4,000 גנים.

היו פניות של 45 רשויות מקומיות שאמרו, גם אנחנו רוצים. יש דרישה מסיבית להרחבת היישום בגני הילדים, עם שביעות רצון יחסית טובה.

באשר לבתי הספר, בתשנ"ט פעלו 439 בתי ספר, בתש"ס 442 בתי ספר, המפוזרים בין 96 ישובים שבצו.

מיציתם את כל אפשרויות הצו או שיש בתי ספר שיש להם אישור בצו ולא מופעל להם יום חינוך ארוך?

יש בתי ספר כאלה, אך מעטים.

מה נשתנה? זאת אומרת, למה אנחנו נזעקים, או מה קרה עכשיו בנוסף לבעיות ולקשיים שהתעוררו?

הקושי הראשון, תנאים פיזיים. יש דרישה למיזוג, להצללה בחצרות, דרישה למתקני שתייה, סביבה לימודית שתהיה יותר עשירה מכפי שהיא כיום.

מה זאת אומרת, סביבה לימודית?

סביבה לימודית, המשמעות היא, לא רק כיתה של שולחנות וכסאות, אלא שיהיו בה אמצעי המחשה נוספים, חומרי למידה, ספרים וכו'.

יש דרישה למערך הזנה הרבה יותר מפותח, לארוניות, ולשיפור בניקיון. הרשויות המקומיות מעבירות את התקציב הנדרש והמוסכם לגבי שירותי נקיון אך ישנם תלונות בכמה מקומות בענין הזה.

כמעט בכולם.

ברצוני לעבור לקשיים הנוגעים לתנאי עבודתם ושכרם של המורים. הטענה היא, שמאריכים את השעות השבועיות של המורים בבתי הספר ללא כל תמורה כספית. עוד טוענים המורים, שלשעות יום חינוך ארוך אין מעמד זהה לזה של שעות התקן, אבל בפועל אנחנו מקצים זאת לשעות תקן בסיסי. יש טענה שבתנאים הנוכחיים, השחיקה של המורים ושל המנהלים תגבר והיא משמעותית. זאת טענת הסתדרות המורים בעיקר, אבל אנחנו שומעים זאת גם במקומות אחרים בשטח.

לגבי ההורים, בסך הכל, בגני הילדים ישנה שביעות רצון. בבתי הספר, היכן שהתנאים הפיזיים אינם מספקים יש התנגדות או תלונות של הורים לנושא הזה. ישנן טענות שנבדקו באמצעות ד"ר גילי שילד - שמלווה את הפרוייקט הזה זו השנה השלישית, מתחילת הפרוייקט - שאומרות, שתוכנית הלימודית היא חד גונית, אינה מאפשרת מספיק מרחב, בייחוד הילדים בגילאים הנמוכים נתונים לעייפות יותר מאשר בכיתות גבוהות יותר.

יש שיפור בכל הנושאים, בלי יוצאים מן הכלל. יש מגמה של שיפור בהשוואה להתחלה, אנחנו רואים זאת בדוחות שאנחנו מקבלים כבר שנה שלישית ברציפות. כלומר, כל מה שאמרתי עד עכשיו נשמע בתשנ"ח, בתשנ"ט, ולקראת תש"ס. בכל המקומות יש שיפור, פחות התנגדות הורים ותנאים סביבתיים קצת יותר משופרים מכפי שהיו קודם.

מה נשתנה, על מה אנחנו מדברים? ראשית, החלטת הממשלה. במסגרת הדיונים על תקציב 2000, נתקבלה החלטת ממשלה שעושה שינוי בהשוואה למצב הקודם ובהשוואה להסכמות שהיו עם משרד החינוך ועם הסתדרות המורים. השינוי הוא, שהחלטת הממשלה מדברת, להפעיל את התוכנית באמצעות כוחות הוראה בחינוך הפורמלי ובחינוך הבלתי פורמלי. לפני שנתיים התעקשנו, הסתדרות המורים היתה איתנו, ועדת החינוך של הכנסת היתה איתנו בזמנו, שיהיו מורים ולא מדריכים. היה ויכוח קשה מאוד בענין הזה.

ההחלטה השניה אינה החלטה גורפת, אבל היא אומרת: תוך התמקדות באוכלוסיית התלמידים המתקשים. גם אנחנו חושבים, כתפיסה פדגוגית כוללת במערכת החינוך, שיש צורך להתמקד באוכלוסיית התלמידים המתקשים.

דוח אדלר לא התקבל בזמנו על דעת המערכת, ועדת החינוך לא הסכימה איתו.

גם עכשיו אנחנו לא אומרים בואו נעזוב את החוק וניישם את דוח אדלר, אנחנו מתנגדים לכך באופן מוחלט וזה לא משנה את החלטת הממשלה שמדגישה את האלמנט של חיזוק החלשים.

השאלה היא, האם זה בנוסף או בגריעה? האם יום חינוך ארוך יהיה לכיתה שלמה ותוסיפו שעות למתקשים או שההחלטה היא להתמקד רק במתקשים?

על פי מה שאני קורא בחוק, כתוב, שצריך להשלים את ביצוע החוק לא יאוחר מתחילת שנת הלימודים תשס"א.

בחוק ההסדרים זה נדחה לתשס"ד.

חבר הכנסת ריבלין, אם חוק ההסדרים בשנת 1999 קבע שזה יחול בפריסה יותר רחבה, זה ממשיך לחול או שחוק ההסדרים הוא רק לשנה אחת?

אנחנו הסכמנו, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינה מבנית, ללכת שלבים שלבים. השתמשנו בתקציב של השנה הקודמת לעשות השלמות למורים בשעות הוראות. עכשיו באים ואומרים, הפריסה תהיה עד תשס"ד.

לא יאוחר מתחילת שנת הלימודים תשס"ד.

מה שאנחנו מתכוונים לעשות, ראשית ליישם את החוק, את החלטת הממשלה, ואת ההסכם שבינינו לבין הסתדרות המורים. ההסכם אומר, שלא ניתן לחייב מורה ללמד מעבר לשעה השישית, הוא צריך לעשות זאת בהסכמתו. בין היתר אומר ההסכם, עובדים שיועסקו על ידי עמותות, חברות, גופים ציבוריים ורשויות, אינם עובדי מדינה.

בשנה הבאה, בשונה לשנת הלימודים תש"ס, אנחנו מתכוונים לבצע שינוי משמעותי ביותר, והוא ניתן להפעלה רק בתשס"א, אנחנו מתכוונים לשלב גופים חיצוניים בצורה מקיפה יותר מכפי שביצענו עד עכשיו. בכוונתנו לצאת למכרז גדול, מקיף, שבמכרז הזה נבחר קבוצה של גופים פדגוגיים שיסייעו לנו בביצוע. עד עכשיו ביצענו זאת באמצעות קרן קר"ב, אבל למה לתת רק לקר"ב, אולי אפשר לתת גם לחברה למתנ"סים, אולי גם לגופים מקצועיים שיענו לקריטריונים שנגדיר במכרז. הקריטריונים יהיו ברורים מאוד ופשוטים.

מה היתרון לכך מבחינה כספית?

לדעת האוצר, העלות תהיה נמוכה יותר כי השכר שמשלמים למורה קבוע הוא גבוה יותר. ימים יגידו אם הדבר נכון, בסך הכל, כל התהליך הזה של רכישת שירותים לא יוצא כל כך זול. כרגע, בסיטואציה הנוכחית, עם החלטת הממשלה ועם זה שהסתדרות המורים אומרת, שמורה יעבוד עד השעה אחת וחצי, אי אפשר יהיה לבצע את החוק במתכונת הזאת.

אם כך אנחנו אומרים, נפרסם מכרז, במכרז הזה נגדיר במדויק את הקריטריונים של אותם גופים וייבחרו רק גופים שנותנים מענה לתוכנית שנבחרה על ידי ועדת היגוי של בית הספר. כלומר, האחריות היא של בית הספר, של המועצה הפדגוגית. אני רוצה להדגיש את הנקודה הזאת, האחריות הכוללת לביצוע היא של בית הספר, של מנהל בית הספר והמועצה הפדגוגית.

איזה תנאים פיזיים אחרים מסוגל הגוף לספק לתלמידים?

זה יהיה חלק מהמכרז, כמובן שזה יחייב תקצוב נוסף, עלויות נוספות, אבל החברה תביא איתה את מערך ההזנה, מכונות שתייה, קייטרינג, מחשבים וכדומה.

הנהלת בית הספר רשאית לבחור להיעזר בגוף חיצוני. אני מדגיש, היא רשאית, אבל היא גם רשאית לבצע זאת במתכונת הפעלה רגילה של 41 שעות לימוד על ידי מורה בית הספר.

במידה וגוף מסוים זוכה במכרז, הלימודים יתנהלו מחוץ לכתלי בית הספר?

הלימודים יתקיימו בתוך כתלי בית הספר. ההסכם החתום על ידי אברהם בן שבת ומשרד החינוך והתרבות, אומר: עובדים שיועסקו על ידי עמותות, חברות, גופים ציבוריים ורשויות (קר"ב, מתנ"סים וכו'), לא יהיו עובדי מדינה. אני אומר בצורה ברורה, שינינו את עמדת משרד החינוך והתרבות, בעקבות עמדת הסתדרות המורים שאמרה, אתם לא יכולים להפעיל את התוכנית על ידי מורים בבית הספר, תיעזרו גם על ידי גופים אחרים.

אנא ממך, תציין, שההסכם מסתיים בתום שנת הלימודים הזאת, והוא היה מתוך אילוצים.

בכל מקרה, נשמח מאוד אם הסתדרות המורים תחזור בה ותסכים לחזור להפעלה הקודמת, קרי, שזה יבוצע על ידי מורי בית הספר. אי אפשר לומר, לא זה ולא זה.

אני לא מנהל אתך משא ומתן.

אנחנו מציעים במכרז להגדיר בצורה ברורה, שהמורים שיעבדו באמצעות גופים אחרים יהיו חלק מצוות בית הספר וילמדו לפחות עשר שעות שבועיות. 41 שעות יועברו דרך מורים מצוות בית הספר כאופציה או שילוב גופים. אני מדגיש, שתי האלטרנטיבות האלה יעמדו בפני מנהל בית הספר והוא יוכל לבחור. באחריות מנהל בית הספר והמועצה הפדגוגית לקבוע את הרכב התוכנית בכללותה על פי צרכי בית הספר.

אנחנו לא מדברים על שני משכים, שיש מישהו שמטפל בשעות הבוקר ויש מי שמטפל בשעות אחר הצהרים. אנחנו מתנגדים לכך כי המשמעות של זה, שמה שעושים בבוקר זה רציני וחשוב, ולעומת זאת, מה שעושים אחר הצהרים זה יעשה באתנחתא על ידי סטודנטים ואחרים. אנחנו חושבים, שפעילות בית הספר היא פעילות של משך יום הלימודים.

שבוע הלימודים הוא בן 41 שעות. בשבוע הלימודים אפשר ללמד מתמטיקה ועברית גם בשיעור ראשון, גם בשעור חמישי וגם בשיעור שמיני. אפשר ששיעור חינוך גופני יהיה גם בשיעור שמיני וגם בשיעור ראשון. אחרת, צריך לקחת בכל בית ספר עשרות של מורים לפעילות הפגה של אחר הצהרים, שיגיעו אל בית הספר לשעתיים אחרונות. אנחנו מתנגדים לזה באופן מוחלט.

כפי שאמרתי קודם, זו ההצעה שמשרד החינוך והתרבות גיבש במהלך דיון בשבוע שעבר, ואני מציג אותה פה לראשונה. לא פרסמנו מכרז, לא שריינו תקציב, לא עשינו שינויים בתקנות תקציביות, באנו לכאן לדיון.

אנחנו מעריכים זאת, ואני רוצה לשאול אותך שאלה אחרונה, מה ההיקף התקציבי המתוכנן ל- 1 בספטמבר 2000, מה התוספת?

כפי שידוע לכולנו, תקציב 2000 טרם אושר. על פי החלטת הממשלה, אנחנו מתכוונים שהתוכנית תישאר באותו היקף. אנחנו מתכוונים להרחיב רק בגני ילדים, ובעדיפות ראשונה: גני ילדים בישובי קו העימות.

כלומר, על פי החלטת הממשלה, בשנת תשס"א אין התקדמות תקציבית לביצוע יום חינוך ארוך. האם הבנתי נכון?

אכן, פרט לגני ילדים במספר ישובים.

אין התקדמות למשל ב- 20% מהמערכת. על פי החוק, בראשית תשס"ד החוק צריך להיות מיושם בכל הארץ. כלומר, יש לנו שלוש שנים והמערכת היום מכוסה בסדר גודל של 5%, צריך לכסות 95% בתוך שלוש שנים.

אני מבקש להעיר שתי הערות מקדימות, אני בטוח שכל מי שיושב פה, גם משרד החינוך, גם הרשויות המקומיות, הסתדרות המורים וגם המורים, כולם רוצים בהצלחת נושא חינוך כלשהו, כולל יום חינוך ארוך. מי שהוציא שולחנות לרחוב לפני כעשר שנים על מנת להחתים אנשים ליום חינוך ארוך, זאת היתה הסתדרות המורים.

הערה שניה, השילוב של גופים אחרים קיים גם היום. קרן קר"ב עובדת היום, קרן ראשי קיימת היום, אז אם יש כשלון הוא קיים גם כאשר הגופים האלה מעורבים.

הקרנות הללו קיימות הרבה לפני יום לימודים ארוך והרבה לפני שהכנסת חשבה לקבל לתת לזה גושפנקא חוקית.

משרד החינוך, השר הנוכחי וגם קודמו, כולם רצו בהצלחת יום חינוך ארוך. לצערי יש רק דבר אחד, יש כשלון מחפיר בנושא הזה. תחושת התלמידים והמורים, שהם כלואים בין כתלי בטון בניגוד לרצונם.

הורים ורשויות מקומיות הצביעו ברגליים. 20% מתוך אלה שקיבלו יום חינוך ארוך לא המשיכו בזה.

אתה יכול לפרט, מי אלה 20%?

אני אוכל לפרט כאשר אביא ניירות כפי שאתה הבאת ניירות.

למה לא הבאת? למה לא הכנת שיעורי בית?

צריך לבוא לבית הספר על מנת לראות איך מתקיים יום לימודים ארוך, צריכים להיות עדים לתנאים הסניטריים החמורים ביותר, הילדים בבית הספר נמצאים בסכנת תברואתית חמורה ביותר.

אני מעריך את דבריך, שאין סביבה לימודית, ובוודאי שאין סביבה לימודית מתאימה. לא רק שאין איכות, אלא שהחלק הראשון של הלימודים שהיה איכותי כפי שהיה כי היו בו שעות רוחב, היו שעות יצירה, גם החלק הזה הושפע לרעה באופן שלילי כתוצאה ממה שמתרחש ביום חינוך ארוך.

בשנה שעברה, כאשר התקיים דיון בענין בנוכחות יושב ראש ועדת החינוך לשעבר, חבר הכנסת עמנואל זיסמן, יוזם החוק, חבר הכנסת מאיר שטרית, 600 מורים מרחבי הארץ שביקשו, תורידו מעל כתפנו את המכשלה הזאת, הם טענו, אין איכות ואין שיפור בלימודים. כלומר, לא חל שום שיפור, חלה הרעה. אילצו את המורים לקבל את היום הארוך, נוצרה מציאות מסוימת, שאין עבודה במשרד החינוך ולכן המורים נאלצו לקבל מעין עבודות יזומות.

בוודאי שאין מערך הזנה, מי שרוצה לראות היכן יש עוני, שיבוא לבתי הספר. אני לא מאחל לאף אחד מכם להיתקל בתלמידים שהוריהם מובטלים בבית.



אין מיזוג בבתי הספר ואני אומר לך, איציק כהן, אין גם שעות הוראה. מדוע? מכיוון שמשרד החינוך לא הוסיף שעות ונתן הנחיה לקחת את שעות הרוחב שהיו כתוספת ליצירה, לאומנויות, ולהפוך אותן לשעות אורך כדי להוציא את נשמתם של הילדים ולאלץ אותם לשבת עד השעה שלוש וחצי בבית הספר. אין מורה - שתהיה מוכשרת ככל שתהיה - שיכולה להחזיק כיתה ברצף עד השעה שלוש וחצי. מה גם שהיא נפגעה בשכרה ובתנאי עבודתה. לדוגמה, בלוד וברמלה, קיים יום החינוך הארור הזה. 80% מהמורות שעובדות בבתי הספר בלוד וברמלה גרות מחוץ לעיר. ילדיהן מגיעים בשעה אחת וחצי הביתה. אותן מורות נאלצות להישאר בין כתלי בית הספר עד לשעה שלוש וחצי, מגיעות הביתה בשעה ארבע, מקבלות שכר של 2,500 שקלים ובאותו זמן משלמות שכר למטפלות.

לצערי, יש רשויות מקומיות שרוצות ליצור פופוליזם זול כלפי התושבים, לומר להם, אנחנו מקיימים יום חינוך ארוך. אני מכיר הורים שהעבירו את ילדיהם לבית ספר ריאלי כדי שלא יכלאו אותם בבית ספר עם יום חינוך ארוך. אני אביא לכם הורים שיעידו על כך.

איך פותרים את הבעיה?

אני מבקש שתתייחס לשני דברים, האחד, מה תגובתך להצעה החדשה? שנית, מה הדרך שלכם להוביל את הענין?

האם אתם סבורים שצריך לבטל את החוק?

לא.

יש הרעה משמעותית ביותר בבתי הספר לעומת גני הילדים. בגני הילדים יש הצלחה ליום חינוך ארוך מכיוון שבגני הילדים יש מערך הזנה ושם הוסדרו תנאיה של אותה גננת.

מה ההסדר?

גננת מלמדת ארבעה ימים בשבוע, יש תוכנית פדגוגית מצוינת.

כפי שציינתי, יש הרעה משמעותית בתנאי עבודתם ושכרם של המורים. ביקשנו להפסיק את יום הלימודים הארוך אך במשרד החינוך אמרו לנו שזה חוק וזה בלתי אפשרי. חתמנו על הסכם ואמרנו שאנחנו מוכנים לסבול עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית.

לסיכום, ההסכם יסתיים בסוף שנת לימודית זאת. הקימו ועדה אבל שכחו לשתף את אלה שצריכים ליישם את החוק.

מי אמר שהקמנו ועדה?

ציינת כאן בראשי פרקים על יציאה למכרז, מי יכנס, מה הקריטריונים וכו'.

סליחה, לגיטימי מאוד שלקראת דיון בוועדת החינוך של הכנסת, יושב צוות ממשרד החינוך, בא עם רעיונות, עוד לא הוחלט על כך, רעיונות ראשוניים, שומעים ומשתפים את הוועדה. לכן שאלתי, מה תגובתך הראשונית בענין?

הייתי מצפה כי מי שבא להתייעץ עם ועדת החינוך של הכנסת, מצבו היה הרבה יותר יציב אם היה אומר, יש לנו הסכמה גם עם ארגון המורים.

לגופו של ענין, אם לא יקום גוף שילווה על ידי ועדת החינוך, נציגי משרד החינוך, נציגי הסתדרות המורים, נציגי השלטון המקומי, משרד האוצר, לא תהיה שום התקדמות. הגוף שיקום אמור להביא תוכנית על דעת כל הנציגים, כי אם לא, הכשלון יעמיק ואנחנו לא נחדש את שנת הלימודים הבאה במתכונת הנוכחית.

אני חוזר על שאלתי, מה התגובה שלך לרעיון?

הרעיון כפי שהוצג היום לא נראה לי, אפשר למצוא רעיונות חדשים וטובים יותר.

האם חשבתם על כיוונים חדשים?

יש לנו רעיונות. לדעתי, צריך להיות יותר חופש בבתי הספר. אני ניהלתי את בית ספר "כרמיאל" בשכונת נווה יוסף, שבה כל הקהילה שייכת לאותו בית ספר. סיימנו את הלימודים בשעה אחת וחצי-שתיים, אפשרנו לילדים ללכת הביתה, לאכול, לנוח. הילדים חזרו אחר הצהרים לכתלי בית הספר, האחד עם חלילית, השני עם מנדולינה, השלישי עם פלסטלינה, וכאן ראית יום חינוך ארוך שלא כולא את התלמידים משעה מסוימת עד שעה מאוחרת.

אני יודע שהחוק אושר ערב בחירות והיה צריך לומר לאזרחים שיש יום חינוך ארוך, אבל יום החינוך הארוך הפך ליום חינוך ארור, יש אפילו מורים שמכנים את היום הזה כיום עינוי ארוך.

חברות וחברים, צריך לומר את האמת, אין יום חינוך ארוך. אני רוצה להתחיל במשרד החינוך, לעבור לממשלה ולסיים בהסתדרות המורים. גם אם דבריי לא ינעמו, אני מבקש סבלנות.

החוק אומר כדלקמן, לתת הזדמנות שווה בחינוך לכל ילד בישראל. אותו משרד חינוך שהביא את החוק הזה תחת ידיו בחוברת התקציב של שנת 2000, על ידי שר החינוך, אותו משרד כותב: יום לימודים ארוך ייועד למתן שיעורי עזר ושיעורי העשרה תוך התמקדות באוכלוסיות של תלמידים מתקשים. למי שלא יודע, המטרה של החוק היתה, לטפל בכל אוכלוסיית התלמידים של מדינת ישראל, להעשיר בתכנים, להרחיב ידע ודת, לאפשר לטפל באוכלוסיות המתקשות ולצקת את אותם תכנים שנעלמו מנוף הלימודים.




לכן, אני מציע לך יושב ראש הוועדה, ההגדרה של הישיבה מפוספסת כי צריך לקרוא לממשלה ולמשרד החינוך לבטל את ההחלטה ולהחזיר את יום החינוך הארוך לקדמותו.

מאיפה אתה קורא?

מספר התקציב של משרד החינוך שאושר בממשלה.

השאלה היא, האם בכלל מסוגלים ליישם את יום חינוך ארוך?

מייד אגע בנקודה זאת.

ראשית, ברצוני לומר, שאי אפשר להסתתר מאחורי גופים שונים. לו משרד החינוך, שר החינוך והמנכ"לית של משרד החינוך חשבו שצריך להמשיך את יום חינוך ארוך, הם לא היו נותנים את ידם לניסוח של משפטים שכאלה. לו ממשלת ישראל רצתה להמשיך את יום חינוך ארוך, היא היתה מבטלת את הנוסח הזה.

חברות וחברים, ראשית, צריך להבין, שיום חינוך ארוך מפסיק לעבוד על כל אוכלוסיית התלמידים ועובר לפלח שוק של 15%-20% שהם התלמידים המתקשים.

שנית, כהוכחה לדבריי, כל מי שיסתכל בספר התקציב, בשנת 2000 התקציב המיועד ליום חינוך ארוך הוא 253 מיליון שקלים. בשנת 1999 - עם כל הביקורת שעברה על הקיצוצים ביום חינוך ארוך - התקציב היה 288 מיליון שקלים. כלומר, התקציב בשנת 1999 קוצץ, ומ- 288 מיליון שקלים הוא מקוצץ ל- 253 מיליון שקלים.

כל מי שיסתכל על החוברת הראשונית של יום חינוך ארוך, יראה, שתוכנן להשקיע בשנת 1999 מיליארד שקלים, בשנת 2000 - בתשס"א היו צריכים להשקיע 2 מיליארד שקלים. הכיצד חושבים שמנהלי בתי ספר ומורים מסוגלים להצליח ליישם חוק כל כך חשוב, כל כך משמעותי? זאת הזדמנות פז ליצור תוצאת שינוי במערכת החינוך. איך מורים מסוגלים להביא להצלחה כאשר אין להם תקציבים?

אפשר לבוא בטענות נוקבות אל הסתדרות המורים, אבל אלו תביעותיהן. מדוע משרד החינוך חתם על ההסכם הזה עם הסתדרות המורים? אם משרד החינוך חשב שלא צריך לחתום על ההסכם, שאסור למורה לעבוד עד השעה אחת וחצי, מי אנס אותו לחתום על ההסכם הזה? מדוע משרד החינוך חתם על הסכם כזה באם הוא חושב שהוא לא נאור, לא טוב ואי אפשר להפעיל באמצעותו את יום חינוך ארוך?

לכן אני אומר, ממנהיגות משרד החינוך מצופה היה להוביל את החוק הזה, להילחם בגינו, ליישם אותו וליצור חומה שמגינה על החוק הזה ולא לאפשר לכל מיני אינטרסנטים ממשרד האוצר או מגופים שונים לקעקע ולהכשיל את החוק הזה.

דבר נוסף, מי שיעיין היטב בדוח של גילי שילד, יראה, ש- 73% מההורים של הילדים שבאים ליום חינוך ארוך, שבעי רצון מיום חינוך ארוך. מי שחושב, שגילי שילד היא ברת סמכות והיא בעלת יכולת לשקף נכוחה תמונת מצב, אי אפשר להתעלם מהנתונים האלה.

יש נתונים סותרים אחרים.

לסיכום, לעניות דעתי, ראשית, יום חינוך ארוך משנה את מתכונתו. בין הרוח המקורית של החוק לבין דברי ההסבר שנכתבו על ידי משרד החינוך ואושרו בממשלת ישראל יש שינוי בלתי ניתן להתפייסות בין המקור לבין השינוי, יום חינוך ארוך צועד לעבר האוכלוסייה המתקשה.

שנית, אם משרד החינוך מתנגד לדרישות הסתדרות המורים, שמורים לא יהיו חייבים לעבוד אחרי השעה השישית אלא בהסכמה, מדוע הוא חתם על ההסכם? הרי אברהם בן שבת לא עמד עם אקדח ועם מכונות ירייה? משרד החינוך יכול היה לא לחתום על זה כפי שבעבר משרד החינוך לא חתם על הסכמים שכאלה.

שלישית, אני רוצה להזכיר איזה ביקורת ספג מנכ"ל משרד החינוך הקודם כאשר נלקחו 50 אלף שעות מיום חינוך ארוך, ואני אומר, שעכשיו המצב הרבה יותר חמור.

דבר נוסף, ציינתי, שבדוח של גילי שילד, ישנה שביעות רצון של 73% מההורים. כלומר, צריך להבין, שיום לימודים ארוך הוא לא כשלון. אולי הביצוע שלו מלווה במהמורות ובקשיים, אולי אין מספיק תקציב ומשאבים להפוך אותו לסיפור הצלחה, אבל המהות, הרעיון, החוק מהווה הזדמנות נדירה שאסור לפספס בגלל קשיי ביצוע.

אני חושב שזאת טעות - ואני מקווה שגם הסתדרות המורים לא יתנו את ידם לזה - שייכנסו למערכת החינוך קבלנים, ומערכת החינוך תופרט אט אט ותצא לביצוע על ידי כוחות חיצוניים על ליבה של בית הספר, אנשי המקצוע, אנשים שחיים את הוואי בית הספר. אלה שמצויים עם יד על הדופק, אלה שמלווים את התלמידים זה המורים, רק מהם אפשר לצפות שהם יביאו לתוצאת שינוי ולהעמיק את המעשה החינוכי. לכן אני חושב, שזאת טעות להעביר בצורה קבלנית, בהוצאת מכרזים, זה דבר נורא להוציא מכרזים להפעלת יום חינוך ארוך.

ישנה מגמה לגלגל את האחריות על מנהלי בתי הספר. מי שחושב שאפשר לכתוב כותרות, שבית הספר יהיה אחראי, הוא טועה. במה הוא יהיה אחראי? מה מנהל בית ספר מסכן יכול לעשות כאשר אין לו תקציבים ואין לו משאבים ליישום החוק. איזה אחריות אפשר להטיל עליו? יש כאן מגמה של גלגול האחריות לרמת בית הספר מבלי להעניק לבית הספר את המשאבים ואת הכלים ומבלי לסלול להם את הדרך ליישומו של החוק.

מה שהם אומרים בעצם, אנחנו רוצים להכניס גופי תרבות חינוכיים, לא קבלנים, לא הפרטה. יש גופים חינוכיים, כגון, המכללות להכשרת מורים, אוניברסיטאות, מתנ"סים, קר"ב וכדומה, שכולם יהיו מעורבים בשדה החינוך. - בשאלתי אני לא נוקט עמדה - הם אומרים, למה לא להסתייע באותם גופים כדי להפעיל את התוכנית, אפילו לגרסת אברהם בן-שבת?

אני שואל את עצמי, למה כן? והתשובה שאני משיב: כי זה נוח לאוצר, ושנית, המורים לא קיבלו את השכר או את התנאים שהם מבקשים בכדי לעבוד בשעות הללו, והם לא מסכימים לכך. מתוך כורח נעשתה הבחירה הזאת, היא לא נעשתה מתוך בחירה צרופה, נכונה והולמת, אלא מתוך כך, שלאוצר יש ענין רב שיעבדו כוחות לא מקצועיים כי זה חוסך כסף.

לצורך הענין, נגיד שיש תקציבים. מנקודת מבטו של התלמיד, זה מועיל לתלמיד או שחלילה זה מזיק לתלמיד?

לו יכולתי היום להשפיע על משרד החינוך, הייתי עושה מאמצים אדירים לשכנע את הסתדרות המורים, להטיב את שכרם של המורים בכדי שהמורים הקבועים, המקצועיים, אלו שנמצאים בבית הספר, הם יהיו מורי הדרך, הם אלו שיבצעו את הדברים. היום החברה למתנ"סים תיכנס, וקרן כזו וקרן אחרת, ועוד מעט כולם ישתלטו על מערכת החינוך וכל אחד יעשה שבת לעצמו. ככה לא מובילים מדיניות חינוכית.

בנושא של תקציב. כל מי שעוקב אחרי התקציב, רואה בצורה ברורה, שמי שמתקצב את יום חינוך ארוך, לא רוצה שהוא אכן יצליח. השנה, בשנת תש"ס, מקציבים 253 מיליון שקלים, בשנה שעברה 288 מיליון שקל, שנה לפני כן 270 מיליון שקל, כאשר במקור, ועדת החינוך אישרה, שכאשר מערכת החינוך תגיע לשנת תשס"א יוקצו 2 מיליארד שקלים.

מה שמחזק את דבריי זה הרצון לדחוק בשקט את החוק. בחוק ההסדרים כתוב: יום חינוך ארוך יועבר משנת תשס"א לתשס"ד. בשורה אחת דחו את ביצוע החוק.

אני רוצה לומר, שהיום כ- 10% מהתלמידים של מערכת החינוך, כ- 150 אלף תלמידים מתוך מיליון וחצי תלמידים נהנים מיום חינוך ארוך. הרי רצינו לקדם זאת בקצב הרבה יותר מואץ. אם בשנת 2000 הגענו רק ל- 10% מהתלמידים, מי משלה את עצמו שבשלוש שנים נשלים ליישם את החוק?

1. ועדת החינוך של הכנסת תקרא לממשלה לבטל לאלתר את החלטתה, זו החלטה שגויה, החלטה שאינה ראויה, לא נכונה, החלטה שמבטלת את יום חינוך ארוך. הממשלה צריכה לחזור בה מההחלטה ולהחזיר את יום חינוך ארוך למתכונתו המקורית.

2. משרד החינוך הוא הגוף שידאג לתקציבים, לשינויים פיזיים בתוך בתי הספר. בתי ספר שייכנסו למתכונת של יום חינוך ארוך יהיו בסדר עדיפות להכנסת מיזוג, לסידור ספריות, להכניס סדנאות למחשבים, לסדר מעבדות למדע וטבע, לסדר סביבה לימודית נאותה. אפשר לעשות את זה, זה לא בשמיים.

3. צריך להגיע עם הסתדרות המורים להסכמה שהמורים הם אלה שיובילו את החינוך בבית הספר. בגין זה, יצטרכו לסדר תנאים נאותים יותר למורים. יש לנו ענין שהמורים יקבלו תנאי עבודה טובים יותר. מורה שהוא שבע רצון, מורה מרוצה הוא מורה טוב. אין דרך אחרת להוביל מערכת חינוך אלא על ידי המורים.

4. בשיתוף עם המרכז לשלטון מקומי אפשר להוביל דרך לפתרון בעיית ההזנה למי שצריך. אפשר לתת פתרונות מסוימים לבעיות ההזנה.

5. משרד החינוך יאפשר למנהלי בתי הספר על פי ראות עיניו לאפשר שימוש של סל השעות של יום חינוך ארוך גם לשעות רוחב. ואם מנהל בית ספר חושב, שבשיעור מסוים או בכתה מסוימת צריך לפצל את הכתה לקבוצות קטנות הוא יורשה לעשות זאת.

צריך לשנות את לשון החוק.

אני מציע את הצעותיי.

אתה אומר בעצם, שאם כיתה צריכה לקבל 41 שעות, על מנהל בית הספר להחליט איך יינתנו 41 שעות, האם כולם לאורך או גם שעות רוחב.

יתרה מכך, מנהל בית ספר יודע מה הוא עושה, ולכן אפשר לתת לו שיקול דעת, יכולת וסל של שעות לפצל את הכיתה לשתי יחידות.

ואז הכיתה הזאת תלך בשעה שתיים עשרה הביתה?

לא ב- 12, אבל הוא יכול להחליט שכיתות מסוימות יכולות לסיים בשעה שתיים וחצי. יש לתת לו מידה של שיקול דעת ויכולת תמרון.

6. אם אנחנו רוצים שהחוק הזה יצא לפועל, תקשיבו למספרים שצריך להעמיד בכדי ליישם את החוק. השנה הזאת אבודה, הלוואי ולא, בשנת 2001 צריך לתקצב במיליארד שקל. בשנת 2002 - מיליארד וחצי שקל, בשנת 2003 - שני מיליארד שקל. העלות המקסימלית של יישום יום חינוך ארוך לכלל המערכת - 2 מיליארד שקל. אם רוצים להוציא לפועל את החוק הזה, אלה התקציבים שצריכים להינתן.

אני לא בא בטענות לאנשי משרד החינוך, אני בא בטענות למנהיגות משרד החינוך. משרד החינוך שינה את מתכונת החוק שלא בשיתוף פעולה עם אף אחד מהגורמים שישבו בוועדת ההיגוי.

הם לא שינו את החוק.

אני טוען, שמשרד החינוך הגיש לממשלה על מגש של כסף, הצעה לצמצם את יום החינוך הארוך מטיפול בכל התלמידים לאוכלוסייה המתקשה. זוהי דעתי הנחרצת.

לסיום, אם ועדת היגוי התוותה את החוק הזה, גיבשה וליוותה אותו, לא יעלה על הדעת, שגוף בלעדי של משרד החינוך יקבל החלטה כזאת בלי לערב את כל הגופים שמלווים זאת.

אני רוצה לשאול את היועצת המשפטית של משרד החינוך, דורית מורג, בחוק כתוב: החוק יוחל בהדרגה. מבחינה משפטית, המילה בהדרגה יכולה לאפשר לממשלה לא להרחיב את יישום החוק במשך שנתיים?

לא כתוב כך. מאחר והתחולה הסופית נדחית מדי פעם בחוק ההסדרים, אמרו שצריך להשלים את החלת החוק עד לתאריך מסוים. מדי פעם יש פרקטיקה של דחייה בחוק ההסדרים. דרושים לזה תקציבים אדירים. כאשר כתוב בהדרגה, בדרך כלל, הכוונה היא, כן להחיל בהדרגה ובצורה שוויונית פחות או יותר. מאחר וכנראה הצו שיצא החיל שורה ארוכה של בתי ספר - - -

10%. החוק המקורי דיבר על שלוש שנים. כלומר, בשנה הראשונה 10% וזה לא הרבה. זה יעמוד במבחן משפטי, שהממשלה לא מחילה בהדרגה?

עוד לא היינו במבחן משפטי כזה.

מאחר ואת המילה בהדרגה אפשר לפרש בכל מיני כיוונים, יכול להיות שתהיה בעיה עם זה, אבל זאת לא הבעיה העיקרית, הבעיה העיקרית היא נוסח החוק עצמו. נוסח החוק עצמו נוקשה מאוד.

מכיוון שזאת הצעת חוק פרטית ולא ממשלתית.

היא שינתה חקיקה קודמת שנתנה שיקול דעת יותר נרחב לשר להחליט באיזה בתי ספר, באיזה מוסדות להחיל את החוק, גם מבחינת השעות, גם מבחינת הימים וכו'.

חמש בעיות עיקריות גרמו לכך, שחוק יום חינוך ארוך נמצא היום בפני שוקת שבורה. אני לא רוצה להשתמש במונחים בומבסטיים של כשלון מחפיר או כשלון מהדהד, אבל זה מאוד קרוב לכך. אני לא רוצה להיכנס לטענות בדבר שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים שעמדו ביסוד הצגת התוכנית ואי הקצאת המשאבים, אבל אין ספק, ששנתיים ימים לאחר קבלת החוק, הפרוייקט של יום חינוך ארוך בעצם נכשל.

אם אנחנו משווים אותו לכוונות המחוקק ולהצעות הרמות שנשמעו בין השאר כאן בוועדה, הוא נכשל. כ- 20% מבין 500 בתי ספר בעצם נטשו את התוכנית בגלל היערכות לקויה של משרד החינוך בשעתו, שהתחיל את התוכנית בינואר 1998 ולא בתחילת שנת הלימודים בגלל אילוצים שונים, היעדר משאבים, היעדר תשתיות פיזיות וכדומה.

א. היעדר תשתיות ותנאים פיזיים: התשתיות הקיימות אינן מתאימות לשהייה ארוכה של תלמידים.

ב. מתיחת שעות הלימוד ל- 41 שעות לימוד באה על חשבון איכות הלימודים. לא היו תקציבים לשעות רוחב, להקבצות וללימוד בקבוצות קטנות.

ג. הסתדרות המורים והמורים סירבו להישאר בבית הספר וללמד לאחר השעה אחת. אני מבין שהיה הסכם עם הממשלה בענין הזה. אני, כשלעצמי, רואה זאת בחומרה, לפחות מבחינת התוצאות. והמשמעות, אם מנהל אינו יכול לכפות על מורים להישאר וללמד אחרי השעה השישית, איך אפשר ליישם את חוק לימוד חובה כלשונו?

משרד החינוך מתנגד להקים חדרי אוכל בבתי ספר, הוא מצדד בשירותי הסעדה. רבותי, לשירותי הסעדה משלמים 200 שקלים בחודש לילד עבור ארוחות חמות. אדוני היושב ראש, אני מבקש שהוועדה תיתן את דעתה על התופעה החברתית החמורה שהדבר הזה גורם. נוצר מצב בכיתות רבות, שלהורים שיש כסף לשלם עבור הארוחות של ילדיהם, הילדים אוכלים ארוחות חמות, ולעומת זאת, לצידם יושבים ילדים, ילדי עולים, יוצאי אתיופיה, ילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, יושבים לידם ומסתפקים בפרוסה ומגיעים רעבים הביתה. המצב הזה לא ימשך כי לדעתי הוא גורם להעמקת פערים ולא ליתר שוויון במערכת, בדיוק ההפך.

מדברים על יום לימודים ארוך ויום אבטחה קצר. השומרים בבתי הספר נוטשים את משמרתם בשעה שתיים בעוד הלימודים נמשכים עד השעה שלוש וחצי-ארבע.

זה לא נכון.

זה נכון. שלחתי מכתב התראה לשר לביטחון פנים בענין.

יש לי בקשה, תן לי שמות של בתי ספר שבהם מתקיים יום חינוך ארוך ואין אבטחה, ואני אבדוק זאת מול האינפורמציה של סמנכ"ל המשרד.

אני מבקש לציין, שבקיצוצים הצפויים בתקציב המשרד לביטחון פנים לשנה הבאה, יש קיצוץ גדול בשעות השמירה, וכבר התפרסם בעתונות שהולכים לקצץ בשעות השמירה בבתי הספר.

עמדת ארגון ההורים, ללא אבטחה לא יתקיימו לימודים, ובבתי ספר שלא תהיה שמירה התלמידים ילכו הביתה.

בעיות נוספות, בעיית הניקיון. בבתי ספר שבהם מתקיים יום חינוך ארוך במשמעו האמיתי, השירותים מלוכלכים, מטונפים, ילדים מתאפקים ולא נכנסים לשירותים.

לגופו של ענין, בענין ההצעה של משרד החינוך. לפני יומיים קיבלתי צילום של דברי ההסבר לתקציב של משרד החינוך. מדברי ההסבר של משרד החינוך לתקציב 2000 בנושא יום חינוך ארוך, ברור מעל לכל ספק, שיש כאן חזרה מהכוונה המקורית ומהחוק המקורי ויום חינוך ארוך משנה את פניו והולך להיות בסך הכל, מתן שיעורים פרטיים לתלמידים חלשים, לתלמידים נזקקים. מדובר כאן באוכלוסייה של 15%-20% מהתלמידים.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להזכיר דבר אחד, בשעתו הייתי חבר בוועדת אדלר ואני היחיד שהגיש דוח מיעוט נגד המלצות הוועדה מכיוון שהוועדה הזאת עשתה רמייה. מתוך שש חלופות, הוועדה הלכה על החלופה הגרועה ביותר, הזולה ביותר, אך ורק משיקולי תקציב.

שיקולי תקציב אינם שיקול רציני?

לא. ועדת אדלר היתה אמורה לדון ביום חינוך ארוך וביישומו האמיתי והנכון. הוועדה היתה צריכה להביע את דעתה האמיתית והכנה. אותו דבר היה בוועדת וילנאי, שבכוח רב ועל חודו של קול הצלחתי להעביר את ההחלטה על הקטנת מספר התלמידים בכיתה.

אני מבקש שהוועדה תבדוק את דברי ההסבר של משרד החינוך, למרות שאיציק כהן אמר לי, שאין בכך חזרה לדוח ועדת אדלר. הרושם שלי, שזוהי הכוונה האמיתית. מדובר במתן שיעורים פרטיים בלבד לתלמידים נזקקים, 15%-20% בכל רחבי הארץ. השיעורים האלה לא יינתנו על ידי מורים מקצועיים, לא על ידי מורים מוסמכים, אלא על ידי סטודנטים, ואנחנו נתנגד לכך בכל תוקף.

מעבר לכך, אנחנו נתנגד גם למכרזים והכנסת חברות חיצוניות כי המשמעות היא, הפרטת מערכת החינוך.

גם אני הייתי שותף בוועדת אדלר, ואני עוקב אחר יום חינוך ארוך משנת 1990. אני לא מסכים עם הדברים של שי לחמן, אני חושב שוועדת אדלר עשתה עבודה טובה, היא נתנה כמה אלטרנטיבות, ומשיקולי תקציב היא החליטה את מה שהחליטה.

לדעתי, בנושא של יום חינוך ארוך, יש מקום לתת חיזוק לחלשים. אם ניתן לכולם את אותם השעות, במקרה הטוב נשמור על הפער, במקרה הגרוע נגדיל אותו. ולכן, לא יתכן, לתת לכולם את אותה תוספת. רוצים להאריך את יום חינוך ארוך, בבקשה, יאריכו אותו מבלי לפגוע בתוספת הייחודית לחלשים. יום חינוך ארוך צריך לכלול תוספת לחלשים כדי לצמצם את הפער.

משרד החינוך מנהל משא ומתן מזה שנתיים בנושא של יום חינוך ארוך, ובמקום לתקוף את השור בקרניו, מסתובבים עם כל מיני הצעות. במשך שנתיים אנחנו מנהלים משא ומתן, והדברים נאמרו כאן מפורשות, הבעיה היחידה היא תקציבית, ואם לא ימצא התקציב, חבל על הכסף שמושקעים ביום חינוך ארוך.

הנקודות שהועלו כאן על ידי שמואל אבואב הן נכונות, אין תקציב למורים, אין תקציב הזנה ותקציב לשעות רוחב. לו הייתי מזכ"ל הסתדרות המורים, הייתי אומר למשרד החינוך, אם תעבירו כסף - נדבר, אם אין כסף אין על מה לדבר. לדעתי, הכסף שהושקע בשנתיים האלה ירד לטמיון. נאבקנו שנים, ולא פעם ההסכמים שלנו נפלו בגלל שביקשנו אוטונומיה למנהלי בתי הספר. אני שמח, שהמשרד התאושש קצת בענין הזה.

לא, זה עדיין באישור המפקח.

אז איפה האוטונומיה? למה אתה אומר, המועצה הפדגוגית תחליט באישור המפקח? תגיד שהמפקח מחליט.

יש חוק פיקוח במדינת ישראל.

בנושא של כוחות הוראה מבחוץ, כל הויכוח שלנו עם משרד החינוך היה על שעות העבודה של מורה, שלא "יתקעו" לו שישה, שמונה ועשרה חלונות באמצע.

יש הסכם.

יש הסכם, אבל מורים צלצלו אליי וטענו שיש להם עשרה חלונות. אם אתה מביא כוחות מבחוץ ואתה רוצה לשלב אותם באמצע אתה לא פותר את הבעיה.

מה אתה מציע?

הצענו הרבה הצעות.

אני חושב, שמלכתחילה היה משגה גדול של משרד החינוך לפתוח את יום חינוך ארוך ללא תקציב, זה המשגה היסודי. צריך היה לעשות זאת בפחות בתי ספר, לא לפרוס זאת על מספר רב של בתי ספר בצורה לא טובה, אלא בפחות בתי ספר אבל לעשות זאת כמו שצריך. הזכיר אברהם בן-שבת את הכלא של מאות רבות של מורים מכל הארץ. לא נמצא מורה אחד בכל מדינת ישראל שיבוא ויאמר, שהפרוייקט הזה מנוהל נכון והוא מרוצה מיום חינוך ארוך. לא שמענו מורה אחד מרוצה.

במשך שנים רבות, כמנהל בית ספר, ניהלתי בית ספר בלוד שבו היה יום לימודים ארוך, תמיד אוכלוסיית לוד היתה אוכלוסייה נזקקת, ואני יודע מה המשמעות של יום חינוך ארוך. שמעתי את ההצעה של משרד החינוך להעביר למדריכים את כל הפעילות של אחר הצהרים, הצעה גרועה ביותר, אבל לא אכנס לזה עכשיו.

אני מזדהה עם הדברים שנאמרו כאן על ידי שמואל אבואב. יש צורך לטפל בכל הקשור לתנאים הפיזיים. אם יש תקציב לגופים מתערבים למיניהם, בטח שיש תקציב לתגמל מורים רציניים שייתנו את מה שצריך לתת לתלמידים והם שיפעילו את יום חינוך ארוך. אם יש כסף לתגמל את הגופים הללו, נא תגמלו את המורים שיעשו את העבודה כמו שצריך.

אסור לשכוח את התנאים הפיזיים בבתי הספר, כמו מיזוג אוויר, כסאות, ברזיות מים וכדומה.

שלוש הערות קצרות: ראשית, אני מבקשת לחזור על הנתון שציין מר אבואב, לגבי שביעות רצונם של המורים, ואני מציעה לעיין בדוח של גילי שילד, הוא מאיר גם את הבעיות, אבל הוא בהחלט מציין את העובדה של שביעות רצון. אני רוצה לקרוא מתוך הדוח: "73% מההורים מרוצים מקיומו של שבוע הלימודים בן 41 שעות, בעיקר, משום שלדעת רבים מהם מאפשרת התוכנית היתוך הקשר בין הילדים לבין הוריהם וחושפת אותם לתכנים חדשים ומגוונים. הורים רבים גם מרוצים מן העובדה כי התוכנית מאפשרת להם יותר זמן לעבודה וסידורים, וכמחציתם סבורים כי הארכת יום הלימודים שיפרה את הישגי התלמידים".

נכון שיש גם כיוונים של בעיות, אבל הנתון הזה הוא נתון שאני מבקשת שיירשם.

נתון שני, על פי דוח גילי שילד, אין היום שום הבדל - לתפיסת המורים -לגבי תלמידי כיתות א'-ב'. ברגע שיום הלימודים עבור הילדים הצעירים הופך לנורמה, לא קיימת בעיה והיום אין שום קשר בין דרגת כיתה לבין רווחי תוכנית ומחיריה, על פי הניסוח של גילי שילד. יש גם נתונים המראים, שהמורים סבורים שהתלמידים מרוויחים בצורות שונות מהתוכנית. (אגב, בכל העולם, ילדים לומדים בבית ספר עד השעה שלוש וחצי מגיל צעיר מאוד, אומנם רק חמישה ימים).

חבל שלא ראית דוחות אחרים. הדוח הזה הוזמן על ידי משרד החינוך, וגברת שילד עובדת במשרד החינוך. אני מציע, שהוועדה תזמין דוח לא משוחד.

הדוח שלנו הוא דוח חיצוני, הוא לא דוח של המשרד.

מי ביצע את הדוח?

חברת סנטו-מזור. הממצאים מורים על 83% שביעות רצון של ההורים ושביעות רצון של הגננות והמפקחות. הממצא החשוב ביותר, שהגדלנו את השעות שלנו ב- 28% בהיקף הפעילות לגני ילדים. התקצוב של שלושת רבעי מיליון ש"ח להצטיידות היה זעום מאוד, והמסגרת התקציבית הזאת לא לקחה בחשבון את כל הצרכים של הנושאים הבאים: ראשית, לא הוקצו משאבים לפיתוח חומרי למידה, להכשרת גננות, להפעלת מערך הדרכה ולהפעלת מערך פיקוח. לא הוקצו משאבים לציוד שוטף. את אותו נייר טואלט לחמש שעות נתנו גם לשמונה שעות, וכאן באה הפניה לרשויות, גם החומרים כמו חומרי ניקוי לא ניתנו בצורה מספקת.

לא תוכנן תקצוב נאות של הפעלת הסייעות. הסייעות כהנחת העבודה כי לסייעות היתה חובה פורמלית לעבוד עד שלוש וחצי וזה לא עמד במבחן המציאות, הנושא של הסייעות הוא נושא קריטי ואנחנו "ניפול" עליו משום שהסייעות לא מחזיקות מעמד בתנאים הללו.

התגלה שקיימים סימני שחיקה בולטים ותחלופה של סייעות ברשויות המקומיות, שמייצרים אחר כך כוח אדם זמני על ידי חברות כוח אדם, כוח אדם לא כשיר לעבודה.

בעיות תפעוליות באיסוף וגביית כספים.

דבר נוסף, מחצית מהמפקחות מדווחות על תשתית פיזית לא מתאימה להפעלת שבוע לימודים בין 41 שעות.

אנחנו זקוקים באופן דחוף להקצות לנושאים הבאים את המשאבים המתאימים: ראשית, סל תרבות והשערה בהיקף של שעתיים בשבוע לכיתת גן. בסך הכל, כ- 500 שעות הוראה. כידוע, לגני ילדים אין שעות רוחב ואין סל תרבות. כל מה שאנחנו עושים זאת עבודה מאומצת ובלתי אפשרית לטווח ארוך של הגננות שעובדות ועושות עבודתן במסירות בלתי רגילה.

אנחנו זקוקים לימי הדרכה, במתכונת הזאת ל- 15 ימי הדרכה כדי להתמודד עם הבעיות.

לגבי הקיצוץ, שינינו ופיצלנו את התקנה התקציבית של יום חינוך ארוך שכללה את כל מרכיבי התקציב, פיצלנו אותה לשניים. יש יום חינוך ארוך שמופיע כשעות תקן, ובנוסף לכך, כל מה שקשור לתקצוב של מזכירות, שרתים, סייעות, מופיע בסעיף תקציבי נפרד. כך זה צריך להופיע בספר התקציב, אבל בפועל, כפי שאמרתי קודם, אין תוספת, אבל גם אין קיצוץ.

אני מציע להתייחס בכבוד וברצינות לדוחות, גם אם הם הוכנו על ידי משרד החינוך והתרבות. מה לעשות, במשרד החינוך יש דף הערכה שמלווה את התוכניות השונות של המשרד. גם אם הוא הוזמן על ידי משרד החינוך והתרבות, אנא, קצת כבוד למי שמכין אותו, בייחוד אם לא ראיתם את הדוח קודם.

ראינו אותו אבל אנחנו לא מסכימים איתו.

באשר לכנס, חשבנו, שאנחנו באים לכנס פגישה עם מנהלים. מסתבר שעשו עליהום, הגיעו באוטובוסים מוזמנים על ידי הסתדרות המורים. אי אפשר היה לשבת באולם הזה שהיה מיועד ל- 50 איש.




נאמר ובצדק, שיש קשיים ויש מהמורות וצריך להתגבר עליהם. אני פונה לכל מי שיושב בחדר הזה, אפשר לבוא בעוד שנה שנתיים ולומר, אמרנו לכם, ועוד הפעם נספר את סיפור יום חינוך ארוך שהיה לפני 15 שנה ולפני 20 שנה, ואפשר לבוא ולומר, בואו נעשה יחד את הדברים בצורה אחרת.

זה מה שאנחנו רוצים, אבל אין תקציבים.

זה לא רק תקציבים, זה גם תקציבים, אבל אם הולכים לחדרי המורים ואומרים למורה אל תעבוד לאחר השעה אחת וחצי, גם אם הוא התנדב לעשות את זה, זה חמור מאוד.

זה לא נכון, מורה שהסכים, אף אחד לא חיפש אותו. למה חתמתם על הסכם כזה עם הסתדרות המורים? איך אפשר ליישם יום חינוך ארוך אם מורים לא מלמדים אחרי אחת וחצי?

יש ויכוח אחד, הוא חשוב, הוא משמעותי והוא הויכוח האמיתי, וזה לגבי הקונספציה, האם אנחנו מדברים על מעבר לשבוע לימודים בין 41 שעות, או שאנחנו מדברים על עזרה ל- 15% של התלמידים? המשרד לא החליט לחזור למתכונת ההפעלה של עזרה ל- 15% מהתלמידים, אבל כדי להישאר במתכונת של שבוע לימודים בין 41 שעות, עם כוחות מבחוץ, בלי כוחות מבחוץ, אנחנו צריכים לעשות מאמץ משותף, כולנו, בואו ננסה להירתם יחד ליישום החוק.

אני מודה לאיציק כהן ולכל המשתתפים. אני רוצה לסכם את הישיבה ולומר, שדווקא על רקע נתוני העוני הקשים ביותר שפורסמו אתמול, שלמעלה מ- 400 אלף ילדים הם מתחת לקו העוני, צריך להבין, שחוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה הוא אחד מהחוקים החינוכיים והחברתיים החשובים ביותר.


1. לא בהודעת סיכום אני אומר, שאני בהרגשה, שמשרד החינוך והתרבות לא הפנים את הענין. יש לי הרגשה, שזה איזה חוק צדדי שיש למצוא לו פתרונות, ולדעתי, בעיני המחוקק, הוא אחד מהחוקים החינוכיים והחברתיים החשובים ביותר. אם תרצו, בעיניי, הוא המנוף לרפורמה מאוד גדולה במערכת החינוך.

2. הוועדה התרשמה כי הביצוע נתקל בבעיות קשות וחמורות, הן בתחום החינוכי והן בתחום הפיזי. הוועדה דורשת ממשרד החינוך להפיק לקחים, להסיק מסקנות ולגבש תוכנית פעולה חדשה.

3. הוועדה קובעת כי לא מקובל עליה שביצוע החוק לא יבוצע בשלב נוסף ובהדרגה גם בתשס"א. לדעת הוועדה, קיימת חובה חוקית ומהותית לקדם את ביצוע החוק מדי שנה.

4. לא מקובל על הוועדה להכניס גופי התערבות חינוכיים כפתרון מרכזי ועיקרי עליו תישען תוכנית יום חינוך ארוך, ראוי שהתוכנית תישען על מורים וכוחות הוראה מקצועיים.


5. הוועדה קובעת, כי האמור בדברי ההסבר לתקציב המשרד לשנת 2000 (עמ' 41, פסקה 5: "יום לימודים ארוך ייועד למתן שיעורי עזר, שיעורי העשרה, תוך התמקדות באוכלוסיות של תלמידים מתקשים הוא אינו עולה בקנה אחד עם האמור בחוק ובעיקר באמור בסעיף 2 או בסעיף המטרות), הוועדה דורשת שהמשרד יקים ועדה משותפת לארגוני המורים, לשלטון המקומי ולארגון ההורים הארצי, למשרד האוצר, ולגורמים נוספים ככל שייראה לנכון, בכדי לגבש תוכנית לביצוע יום חינוך ארוך.

ועדת החינוך תתכנס בתוך 60 יום כדי לקבל דיווח על המלצות הוועדה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:20.