פרוטוקולים/ועדת חינוך/1102

1
ועדת החינוך והתרבות
26.10.99

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1102
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
24 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 21
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, ט"ז בחשון התש"ס (26 באוקטובר 1999), שעה 10:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
חוסניה ג'בארה
מוחמד כנעאן
שמואל הלפרט
סופה לנדבר


אילן גילאון
ראובן ריבלין

יצחק כהן - סמנכ"ל וראש המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
רות פן - מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך
ברכה ברכה - מפקחת ארצית על ליקויי ראיה ועיוורים, משרד החינוך
לאה שקד - מפקחת ארצית ממונה על שירותי חינוך מיוחדים,
משרד החינוך
שרה זנדברג - מפקחת ארצית על כבדי שמיעה וחרשים, משרד החינוך
כרמלה איגל - מפקחת ארצית ממונה על ועדת השמה וערר,
משרד החינוך
ניצה ננר - סגנית מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך
דליה פז - מפקחת ארצית ממונה על השילוב, משרד החינוך
יעל פרבר - משרד החינוך

פרופסור אשר אור-נוי – אחראי תחום התפתחות הילד ושיקומו,
משרד הבריאות
תמר הס - פיזיותרפיסטית ראשית, התפתחות הילד, משרד
הבריאות

אורי אליאל - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

אהובה לוי - מנהלת האגף לשיפור המפגר, משרד העבודה והרווחה
שלמה פרקש - מנהל אגף השיקום, משרד העבודה והרווחה
מרים כהן - האגף לטיפול באדם המפגר, משרד העבודה והרווחה

יעקב אגמון - סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

עפרה דונסקי - משנה למזכ"ל, הסתדרות המורים
לאה פרנקל - מנהלת בית ספר יעד, הסתדרות המורים

ניצה בראל - יו"ר המחלקה לפדגוגיה, ארגון המורים העל-יסודיים

דוד ברק - יו"ר הוועדה לחינוך מיוחד, ארגון הורים ארצי
חנה לוי - ארגון הורים ארצי

עו"ד לימור סולומון - המועצה לשלום הילד

שמעון צוריאלי - מנכ"ל, איגוד ישראלי לילדים נפגעים
מוניקה פרי - מנהלת סניף ירושלים, איגוד ישראלי לילדים נפגעים
מירה ברקאי - עובדת סוציאלית, איגוד ישראלי לילדים נפגעים

רונית פלדה - יו"ר, צח"י
חיה יגודה - מנכ"לית, צח"י
קרן טביבי - צח"י

רבקה ארוטשס - ארגון ביח"ד

דורית רפלנסקי - מנכ"לית, ניצ"ן

יפעת דותן - רכזת פניות ציבור, בזכות
עו"ד נטע דגן - יועצת משפטית, בזכות

ראונק נאטור - רכזת ועד הפעולה לענייני חינוך במגזר הערבי, שתיל

בת-שבע שליט - ית"ד
רחל דותן - ית"ד

אדם ברוך - ארגון הילה
מירה אליעזר - ארגון הילה

דוד פומברג

איריס שני - בית ספר לחינוך מיוחד, "ארזים"

מאיה גולדמן - מנכ"לית מרכז מידע וייעוץ קשר

יואב הס - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

בת-שבע מנייב - רכזת חינוך מיוחד בעמותת עלמי"א

פגי סידור - עיתון קול הזמן מעריב

יהודית גידלי

דרורה רשף

חינוך מיוחד


חינוך מיוחד

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך בנושא החינוך המיוחד. אני מתנצל על העיכוב, אבל יש תחרות לא פשוטה לחינוך המיוחד היום עם מעגל המתופפים. חברי הכנסת מוצאים שלידיים יש שימוש לא רק בהצבעות כדי לבטא ניגודים, אלא גם כדי לתופף ולשבת ביחד.

רבותי, ועדת החינוך בודאי תעסוק בחינוך המיוחד ישיבות רבות, כך שאין מצווה להכיל ולהספיק את כל הנושאים היום בישיבה אחת. דווקא לפני שאנחנו עוסקים בנושא שכולנו מצווים - כולנו הכוונה לחברי הכנסת - להיות מאד מאד רגישים לו ולתת לו את כל תשומת הלב האפשרית, אנחנו רוצים לקיים בו דיונים ביסודיות גדולה מאד. אנחנו הצענו שנפתח בדיון שקשור ליישום חוק החינוך המיוחד. ככה הגדרנו אותו וככה בקשנו מהמשרד שיתכונן. אני מבין שהמשרד הכין חוברת שחולקה לנו הבוקר. אני יודע שעבדו עליה עד שעות הערב המאוחרות, אני מצטער שלא קיבלנו אותה קודם, אבל גם זו לטובה.

אני מציע שאנחנו נתחיל ואני מאד מבקש. החדר צפוף, העסק לחוץ, אז נא להיות מאופקים ומרוסנים. אני לא בטוח שכל אחד יוכל לבוא לידי ביטוי כבר בישיבה הראשונה, אבל אני מבטיח שבמהלך הישיבות יצא ככה שכל גוף, כל ארגון, יוכל לבוא לידי ביטוי.

אדוני הסמנכ"ל, אתה מנצח עכשיו על המלאכה ואני מציע שהסקירה לא תארך יותר מעשרים דקות, כדי שנוכל להשלים את הדיון. בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. אני אקח שלוש דקות ואת היתר נעביר לאגף לחינוך מיוחד.

אני, כמובן, לא הצגתי את מי שיושב לימיני. יצחק כהן, שהוא סמנכ"ל בכיר וראש המינהל הפדגוגי.

קודם כל אני מודה ליושב ראש ולחברי הכנסת, על כך שהם מעלים את הנושא הזה לטיפול. אני חושב שזהו אחד הנושאים החשובים, הרגישים, המאד מורכבים. אני גם בהחלט רוצה להתחיל בחזרה על שני דברים שאמרת. הדבר הראשון זה שאי אפשר לטפל בחינוך המיוחד במסגרת של דיון אחד, יהיה ממצה ככל שיהיה. אנחנו נזדקק למספר דיונים. אתה גם השתמשת במונח "מתופף" יותר מפעם אחת, אני רוצה להשתמש במונח במשמעות קצת אחרת. החינוך המיוחד במערכת החינוך במדינת ישראל, משמש עבורנו מתופף בקצב אחר. המונח הזה הוטבע בהזדמנויות שונות. זה מישהו שלא הולך עם כולם וכל הזמן יושב לנו על הדבשת ואומר לנו: חברים, גם בחינוך הרגיל יש דברים שאפשר ללמוד ואפשר לעשות. תנסו ללמוד לבצע פעולות ולגלות אותה רגישות שאנחנו מגלים בחינוך המיוחד, גם במסגרות החינוך הרגיל. אז זה מתופף בקצב אחר לגבי מערכת החינוך הרגילה במדינת ישראל.

מנהלת האגף לחינוך מיוחד, רות פן, תתן סקירה לגבי יישום החוק, שנחקק בשנת 1988 ואנחנו נמצאים בשלב האחרון של יישומו, עם איזו שהיא מחשבה, שאולי בעזרתכם יהיה צורך להרחיב, להשלים, לתקן, להוסיף, לשפר, את מה שנקבע והוחלט בשנת 1988. פה נזדקק אולי לתיקון חקיקה.

הדבר העיקרי שהנחה אותנו במסגרת מדיניות יישום החוק, זו מדיניות שילוב. הרבה יותר מאשר בעבר, תלמידים שהופנו לחינוך מיוחד אינם מופנים היום לחינוך מיוחד. המערכת היום מטפלת בתלמידים שבמשך שנים רבות, עד תחילת יישום החוק, למדו במסגרות נבדלות, סטיגמטיות לפעמים. אני חושב שיש פה כיוון חשיבה מאד מרכזי ומאד בולט.

זימנתם, ואנחנו שמחים לראות פה, את הנציגים של הארגונים השונים. גם זאת אבן יסוד בעבודת האגף. אנחנו עובדים הרבה מאד עם ארגונים ציבוריים, עם הורים, עם הקהילה. אי אפשר לעבוד במנותק. עם כל זה שמספרם רב, אנחנו שומעים אותם. אני לא בטוח שכולם מיוצגים פה. בסך הכל אנחנו רואים אותם כשותפים וכאלה שמסייעים לנו להבין את הצרכים ולמצוא את הפתרונות בצורה הטובה ביותר. הקהילה חשובה ביותר ליישום.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר לפני שאני מעביר את הדברים לגברת פן, זה שלמרות תוספת התקציב הגדולה שניתנה עם יישום החוק והמנה האחרונה שניתנה בתקציב הנוכחי, הצרכים גדלים, המודעות לטיפול בנושאים האלה הולכת וגדלה ובמגזרים מסוימים, ששם המודעות היתה מאד מאד נמוכה, ישנה קפיצת מדרגה עצומה במגמה של: אנחנו חושבים שבאמת צריכים לטפל כפי שאתם מציעים. זה מעמיד אותנו בפני דילמות מסובכות של איזונים, של איך עושים סגירת פערים, של השקעת מאמץ גדול מאד באיתור הצרכים וקביעת סדרי עדיפויות נכונים בחלוקת התקציב. לזה נוסיף, שאנחנו ממשיכים לדרוש ממשרד האוצר להגדיל את הנתח התקציבי שקשור בחינוך המיוחד, גם מתוך תקציב המשרד וגם מתקציבים נוספים, כי ברור לכולנו שזה לא מספיק. בבקשה גברת פן.

גברת פן, אם אפשר, לומר בדברי הפתיחה - משום שיש כאן חברי כנסת חדשים בועדה - כמה מילים על החוק ומה מבטיח החוק.

כן, התכוונתי. העשרים דקות האלה הן ממש…

אוקיי. העשרים דקות מתחילות מעכשיו.

הרצאה שלי בדרך כלל היא שעתיים, הפסקה ועוד שעתיים. אבל בסדר, אנחנו נשתדל.

אני מוכן להאריך את זה. בואי נאריך את זה לחצי שעה אבל לא יותר מזה, כי אנחנו רוצים בכל זאת להתחיל באיזה שהוא דיון.

חוק החינוך המיוחד הוא חוק מסובך. קודם כל, זה חוק שאנחנו רואים אותו כאחד החוקים הנאורים ביותר שנחקקו במדינה, לרווחת ולטובת תלמידים חריגים עם צרכים מיוחדים. הוא נחקק, כמובן, ביוזמה שלהם. כמו מגמות רבות במערכות חינוך, מי שדוחף מגמות שונות הם בדרך כלל ההורים ואנשי המקצוע יושבים אחר כך ומלבנים. לא תמיד המגמות נדחפות על ידי אנשי החינוך וזה אחד הדברים שאנחנו רואים שמתפתחים עכשיו במדינה. אם לפני מספר שנים, עוד כשהייתי מנהלת בית ספר, היינו צריכים להתחנן שיקימו ועד הורים בתוך בית הספר, היום אנחנו רואים שהמודעות מאד גדלה. כמו שאמר מר יצחק כהן, מספר הנציגויות שיושבות כאן, מראה על מודעות מתפתחת וגוברת והולכת, כשכל אחד מייצג את התחום המאד ספציפי שהוא רוצה שיהיה מיוצג. אנחנו אמורים לעשות אינטגרציה של כל אותן דרישות ובקשות, שלפעמים גם סותרות זו את זו, על מנת להגיע למדיניות מוסכמת ומושכלת ועל מנת לתת באמת מענה לכל הילדים במסגרות של החינוך המיוחד והשילוב.

כפי שאמרנו, הועדה הזאת, ועדת חינוך - בזמנו היתה תת ועדה בראשות סגן השר שאול יהלום - סייעה להשגת התקציבים ליישום חוק החינוך המיוחד. כמו שאני קוראת לזה, מה שאנחנו מציגים היום זאת הערכת ביניים. השלמנו את ההערכות במסגרת חוק חינוך מיוחד במסגרת התקציבית שנקבעה לפני חמש שנים. אבל בהחלט אנחנו באגף או במשרד, לא רואים בזה השלמה טוטאלית של כל מאוויינו, כל חלומותינו וכל מה שאנחנו חושבים שצריך להיות, גם במסגרות של החינוך הרגיל וגם במסגרות של החינוך המיוחד. על כן, שוב, זאת הערכת ביניים, עם הצגה של דילמות ושל בעיות. אחרי שנשמע את הדברים פה וכן בועדות השונות שלנו נוביל, כמובן, גם במשרד החינוך דיון על המשך יישום חוק החינוך המיוחד. אולי עם תקצוב נוסף, אולי עם השלמת מאוויינו.

כמו שאמרנו, החוק נחקק בשנת 1988, אבל רק בשנת 1995 אישרה הועדה הזאת את תוכנית האב לביצועו, כשעיקר האנרגיה של המשרד מופנית באמת להפעלה של כל השירותים הנלווים בחוק. השירותים הנלווים כתובים בחוק החינוך המיוחד והם, כמו שכתוב: שירותי הסעה, ארוחות, עזרים, אמצעים, שירותים רפואיים, פרא-רפואיים, פסיכולוגיים, סוציאליים וכל שירות אחר, שהשר קבע בצו וכולי.

אני אתן בהתחלה סקירה מהירה של מספר התלמידים בחינוך המיוחד. אולי בניגוד לאמונות אחרות, מספר התלמידים במערכות החינוך המיוחד יורד. מתשנ"ד עד היום הוא ירד בכ- 4500 תלמידים. אחוז התלמידים בחינוך המיוחד במדינת ישראל הוא היום בסביבות 2.17%. לפני מספר שנים דברנו על 3.4% עד 3.5%. האחוז יורד הודות להפעלה של תכנית השילוב במסגרות של החינוך הרגילות. מר כהן דיבר על זה שאנחנו נכנסים למסגרות החינוך הרגילות. אחד הדברים המסיביים שאגף חינוך מיוחד עושה, זה הכניסה לבתי הספר הרגילים. מנסים לחנך מחדש חשיבה והתייחסות לילד החריג במערכת הרגילה, עם המשאבים שיש לנו כיום.

תחזרי בבקשה על אחוז החינוך המיוחד.

2.17%.

2.17% זה כולל מה?

על פי חוק החינוך המיוחד, הדילמה הראשונה היא איפה ניתן החינוך המיוחד. החינוך המיוחד ניתן על פי מה שכתוב בחוק, בשלוש מסגרות. אנחנו סופרים את מספרי התלמידים שנמצאים בכיתות גן לחינוך מיוחד - ממש גן אחד סגור עם גננת, שמונה עד עשרה ילדים - כתה מיוחדת בבית ספר רגיל - לא כתה משולבת, כתה שנמצאת בבית ספר רגיל אבל יש לה שמונה עד ארבעה עשר תלמידים בכתה אחת, עם מחנכת אחת. כתה סגורה - וכן, כמובן, ילדים שנמצאים בבתי ספר לחינוך מיוחד. אם בתשנ"ד דברנו על 38,435 תלמידים, בתשנ"ט אנחנו מדברים על 34,850 תלמידים.

סליחה, הסבו פה את תשומת לבי. זה כולל גם את תלמידי החינוך המיוחד שמשולבים במערכת הרגילה?

לא. זה מה שאמרתי. כשאנחנו סופרים ילדים שועדת ההשמה החליטה על זכאותם והשמתם במסגרות של חינוך מיוחד כמו שכתוב בחוק, מדובר על גן מיוחד, בית ספר לחינוך מיוחד וכתה מיוחדת סגורה בבית ספר רגיל.

יש נתון לגבי תלמידי החינוך המיוחד שמשולבים?

אני אתקן את המינוח. אין תלמידי חינוך מיוחד משולבים. לפי חוק חינוך מיוחד אין דבר שנקרא תלמיד חינוך מיוחד. יש דבר שנקרא בחוק ילד חריג וועדת ההשמה היא זאת שקובעת את זכאותו לשירותי החינוך המיוחד שניתנו על פי חוק זה, רק במסגרות של החינוך המיוחד. כל ילד אחר, שנמצא במסגרת של כתה רגילה, הוא ילד שנספר במסגרת הכתה הרגילה. יכול להיות שיש לו צרכים מיוחדים, עיוור, חרש, לקוי למידה, PDD, סינדרומים שונים, שהם רבים מאד מאד מאד.

אז מה המשמעות של השינוי?

רגע. בתי הספר פונים למרכזי התמיכה בישובים האזוריים בבקשה לטפל בתלמידים עם צרכים מיוחדים ואנחנו מספקים שירותי חינוך מיוחד ל 8% מתלמידי החינוך הרגיל.

על סמך מה? הם עברו ועדת השמה?

לא.

אלא?

יש לך נתונים לגבי ועדות השמה? מספר ועדות השמה?

רגע, גברת דונסקי, אני עוד ארשה לך לדבר.

אני מחדדת את השאלה שלך.

סעיף 7ב בחוק החינוך המיוחד, אני אקרא אותו בקול רם, כי זה הסעיף המשמעותי ביותר מבחינתנו לתכנית השילוב. סעיף 7ב לחוק החינוך המיוחד קורא לועדת ההשמה, מצווה עליה: "בבואה לקבוע השמתו של ילד חריג, תעניק ועדת השמה זכות קדימה להשמתו במוסד חינוך מוכר שאינו מוסד לחינוך מיוחד". כלומר, ועדת ההשמה חייבת לדון בשבע עיניים ומעלה…

הבנו. אני רוצה לחדד את השאלה.

רגע. החליטה ועדת ההשמה על השמתו של ילד חריג במוסד כאמור לעיל, תמליץ הועדה על טיפולים או שיעורים מיוחדים שינתנו לו באותו מוסד. הילדים האלה, הם למעשה לא זכאי חוק חינוך מיוחד.

אבל הם עברו ועדת השמה.

הם עברו ועדת השמה - זה לא אומר שום דבר - והועדה החליטה, שהם יהיו בחינוך הרגיל.

הבנו. בואי נקצר. שאלתי: מה אחוז הילדים שעברו ועדת השמה ונמצאים בשילוב?

אם יש ירידה במספר ועדות ההשמה במהלך השנה.

אני לא מחפש כרגע פרוזה, רק מתמטיקה. מה אחוז הילדים שועדות ההשמה ביצעו לגביהם את הסעיף הזה והחזירו אותם לחינוך הרגיל. רק נתון אנחנו צריכים. זה הכל.

מתוך 8903 הפנייות בתשנ"ט, חזרו 1408 והושמו בגן רגיל או בכתה רגילה. מבחינת אחוזים זה 12% בערך.

לא אומר לי כלום.

שמונה אחוזים מכלל ילדי החינוך הרגיל הם מיוחדים.

לא. על פי מה הם מיוחדים?

יש לי שאלה אלייך. האם שמונת האחוזים שמקודם אמרת, שהם ילדי החינוך המיוחד שלומדים בחינוך הרגיל…

ילדים עם צרכים מיוחדים.

ילדים עם צרכים מיוחדים, האם הם עברו, כל שמונת האחוזים, ועדות השמה?

לא.

כמה מהם עברו ועדת השמה? זאת השאלה שלי.

חברים, אני חבר כנסת עם צרכים מיוחדים ואני צריך להבין. מה אני יכול לעשות. אני מתקשה מאד להבין. גם חברי הכנסת מתלוננים בצדק שאין שומעים, כי מדברים ביחד ואני מבקש. בואו נלך לאט לאט. שום דבר לא בוער. אנחנו רוצים להבין את הכל באופן יסודי.

אנחנו יודעים שיש 2.17% מתלמידי ישראל - תכף אני אשאל אתכם איך זה מתחלק על פי מגזרים - שהם תלמידים שעברו ועדות השמה ולומדים במסגרות מיוחדות של החינוך המיוחד. אתם אומרים שיש עוד שמונה אחוזים של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, שמשולבים בחינוך הרגיל. שאלתי: מהשמונה אחוזים האלה, מה אחוז אלה שעברו ועדות השמה וכמה כאלה שלא עברו ועדות השמה. אלה שעברו ועדות השמה, אני מבין למה הם נמצאים כתלמידים עם צרכים מיוחדים משולבים בחינוך הרגיל: כי ועדת ההשמה אמרה - תחליטו מי עונה. יש פה רק מנהלת אחת. רק היא עונה, או היא יכולה להתיר למישהו אחר לענות - אלה שלא עברו ועדות השמה, מי קבע שהם בכלל אותם שמונה אחוזים של תלמידים עם צרכים מיוחדים שמשולבים בחינוך הרגיל?

זאת שאלת השאלות, שגם אנחנו שואלים אותה. קודם כל, יש קבוצות שונות. מבחינתנו, השמונה אחוזים האלה מתחלקים לילדי עדיפות א' ועדיפות ב'. האגף רואה את עצמו מחוייב, ממש מקצועית, לילדים הבאים:

א'. ילדים שועדת ההשמה אכן קבעה שהם צריכים להיות בחינוך הרגיל.

ב'. לילדים חרשים עיוורים - שברובם, במדינה, כבר מבחינה היסטורית לא עוברים ועדות השמה אלא מקבלים את שירותיהם במסגרות של החינוך הרגיל על ידי אנשי מקצוע של החינוך המיוחד.

ג'. ילדים עם נכות פיזית קשה – לא כל ילד שיש לו נכות פיזית קשה וצריך טיפולים אלו או אחרים בעזרת מומחים של חינוך מיוחד, צריך לעבור ועדת השמה אם הוא נמצא בחינוך הרגיל, אבל אפשר שמומחי החינוך המיוחד יטפלו בו.

ד'. תלמידים שהיו בשנה שעברה, בשנה הקודמת, במסגרת של חינוך מיוחד ובבית הספר הרגיל מרגישים שהם צריכים להמשיך לקבל טיפול על ידי מומחים של החינוך המיוחד בשנה הראשונה ואולי גם השניה לשילובם במערכת הרגילה.

ה'. תלמידים שנמצאים במסגרות טיפוליות פנימייתיות של בעיות רגשיות קשות ומי מהם שצריך את הטיפול של מומחי החינוך המיוחד על מנת להשתלב.

עיקרה של תכנית השילוב הוא, שאנחנו מעבירים את התקציב מידי שנה מראש לבית הספר הרגיל…

אם אפשר עוד לא להגיע לתקציב. תסלחי לי שאני מאד רוצה להתעקש בנקודה הזאת. מי אמר שכל אותן קטגוריות שאת כרגע מנית, שנשמעות לי, על כל פנים, סבירות, מי אומר שכולן ביחד הן לא חצי אחוז ויש עוד שבעה אחוזים מתוך השמונה אחוזים האלה שהם ילדים שלא צריכים להיות במסגרות האלה?

אנחנו עשינו סקר בעזרת האגף לבקרה במשרד החינוך והגענו למסקנה על פי הסקר הזה והנתונים שאספנו, שאחוז אחד מתוך השמונה אחוז תלמידים הם אלה בעדיפות א'.

אני שוב רוצה לשאול את השאלה שלי. מי ערב לכך, שבתוך השמונה אחוזים האלה הרוב, או מיעוט, הם לא תלמידים שלא צריכים להיות שם? תלמידים רגילים, שהמורים, מטעמים כאלה ואחרים, אמרו: זה המקום שלכם.

השמונה אחוזים האלה לומדים בחינוך הרגיל.

אני יודע. רבותי, בואו נאמר את האמת: השמונה אחוז האלה הם תלמידים מסומנים.

לא.

סליחה, הם תלמידים מסומנים. אם מישהו רוצה להכחיש, הוא יכול להכחיש ולנמק, אבל אני טוען שהשמונה האלה הם שמונה אחוזים מסומנים. לכאורה יש חשש כבד, שצריך להזים אותו, שלחלק לא מבוטל מאותם שמונה אחוזים, מדביקים סימונים ותוויות מבלי שהיה צורך מקצועי וענייני להדביק להם את התווית הזאת.

מקובל. ההערה הזאת מקובלת, כי זה גם אחד הדברים שאנחנו אומרים בדילמות שלנו בקשר לשילוב בחינוך.

הם לא מסומנים.

רבותי, רבותי.

המילה מסומנים היא מילה מאד טעונה במערכת החינוך.

אני מוכן להשתמש במילה אחרת.

לא, זה בסדר. זה פשוט נושא שעולה כל הזמן בתכנית השילוב. בתהליך היישום, אנחנו קיבלנו פידבקים מאד רציניים מארגוני הורים על הטראומה הנוראית שעוברות משפחות שצריכות לעבור ועדות השמה. זה לא פשוט למשפחה לשבת בדיון כל כך קשה וגורלי כמו ועדת השמה. אז חשבנו שמן הראוי, שכמו שקורא החוק בסעיף 7ב, רק לאחר שבאמת מוצו כל התהליכים לגבי תלמיד בחינוך הרגיל, מתאפשר לבית הספר להפנות אותו לדיון בועדת השמה. מוצו התהליכים, כלומר: הוא קיבל טיפולים כאלה ואחרים גם מן החינוך הרגיל על כל משאביו ותכניותיו - כמו תכנית "בצוותא", למשל - וגם על ידי המומחים של החינוך המיוחד שהמסגרת הקרובה ביותר לילד - שהיא בית הספר שמכיר אותו - קראה להם שיבואו לטפל בו. מי שמחליט מה יהיו התהליכים זה בעצם בית הספר וצוותו יחד עם ההורים. יש לנו פשוט בקשה בחוזר המנכ"ל שכל התהליך יהיה עם ההורים ביחד, שזה לא יפול עליהם שפתאום הוא צריך טיפול של קלינאית תקשורת בבית הספר הרגיל, או מורה להוראה מתקנת. – אז רק לאחר שמוצו כל ההליכים, מתאפשר בעצם לבית הספר, להפנות את התלמיד לדיון בועדת השמה ולהעביר, יחד עם ההורים, את אותו תהליך של דיון בועדת השמה, שקובע בסופו של דבר זכאות לחינוך מיוחד.

אני מבין. אני מבין שיש לנו פה נושא לדון בו.

אין ספק.

יש פה, גם על דעתך, בעיה שצריך לברר אותה וצריך לדון בה. בעניין הנתונים, האם יש לכם נתונים לגבי הפרופילים של האוכלוסיות השונות? למשל, המגזר היהודי, המגזר הערבי, חינוך ממלכתי, ממלכתי דתי, אני חושב שזה מאד מעניין חלק מחברי הכנסת. אני יודע שגם הנתונים האלה טעונים. עולים חדשים…

הנתונים בעייתיים. לא. אין לנו נתונים כאלה.

אגב, בקהילה האתיופית, רבים מההורים שהילדים שלהם נמצאים בחינוך המיוחד, בכלל לא שמעו על זה שהם חלק מזה. היא אמרה שההורים שייכים לתהליך של ההחלטה.

זה לא קשור. סליחה, סליחה. אני אתן לך רשות דיבור, אני לא יודע אם בישיבה הזאת, אולי בישיבה הבאה, תוכל להגיד כל מה שאתה רוצה.

אגב, את רשאית כל רגע לבקש מאחת החברות להשיב במקומך. אני שואל את המשרד, בעצם.

לא, זה בסדר. פשוט גברת ברכה ברכה ביקשה לדבר על תלמידים מסומנים, שהם לא מסומנים לפי דעתה.

אז נקיים על זה דיון.

כן. המילה מסומנים היא מילה טעונה. נכון. יש כאלה שאומרים שכן, יש כאלה שאומרים שלא. אני לא יכולה לומר שלא. אני לא יכולה לומר שילד שהוא עיוור, לא אומרים עליו בבית ספר הנה העיוור. מבחינתי זה מסומן. אבל מבחינת המערכת הוא רשום בחינוך הרגיל.

שלא תהיינה אי הבנות. אני בשאלה שלי, לא התכוונתי לילדים העיוורים ולא התכוונתי לילדים כבדי השמיעה. אני התכוונתי לאותם תלמידים שמאיזו שהיא סיבה נמצאים במסגרות האלה ויכול להיות שאין סיבות ענייניות לכך.

איזה מסגרות? הם לומדים כולם בחינוך רגיל.

אולי המילה מסגרות היא מילה לא נכונה. אבל הם מתויגים. הם נחשבים כתלמידים משולבים. לתלמידים משולבים יש תווית מסוימת. הוא תלמיד משולב.

לא. הוא לא משולב.

אם אתם לא יודעים מי התלמידים המשולבים, אז איך אתם יודעים שיש שמונה אחוזים? כלומר יודעים את שמותיהם. יודעים מי הם.

קיבלתי את רשות הדיבור מרות פן. הערה אחת קטנה. הם לא מסומנים כי אינני יודעת את שמותיהם ולא מעניין אותי. מה שכן מעניין אותי, זה שבית הספר, שיש לו משאבי טיפול - וכל מסגרת במדינת ישראל יש לה - יודע, שאם בבית הספר לומד תלמיד עיוור, הוא ראשון לכל יקבל תמיכה. אם בבית הספר – ואינני יודעת את שמו של התלמיד – יש תלמיד חרש, אצל המורה חנה בכיתה ד'…

אני אחדד את השאלה שלי. אותם תלמידים שבית הספר יודע את שמם ובית הספר הגדיר אותם כתלמידים משולבים, אני אומר שחלק מאותה אוכלוסייה, אין לי בטחון שהוא צריך להיות תחת הקטגוריה הזאת. אני לא יודע אם נעשו לגביו החלטות נכונות, מקצועיות, ענייניות. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.

יש ויכוח בינינו.

על זה הסכמנו כבר לפני עשר דקות שזהו נושא לדיון. יש פה שאלה כבדה שצריך לדון בה. לגבי אלה שנמצאים במסגרות החינוך המיוחד, זה ברור. יש הגדרה. יש ועדת השמה וכל ילד יודעים את שמו, למה הוא נמצא ואיפה הוא נמצא. לגבי אותם שמונה אחוזים יש פה איזו אי בהירות שצריך לברר אותה. זה כל מה שאמרנו ובזה תמה רשות הדיבור. אני רוצה לחזור לעניין הנתונים. האם יש לנו חתכים לפי מגזרים, לפי עדות, לפי אוכלוסיות, לפי גילאים? לא יודעים כלום?

לא שלא יודעים כלום. באגף לחינוך מיוחד אנחנו אוספים נתונים על פי חתכים של חריגויות. יש במשרד בודאי מקורות מידע אחרים שאוספים על פי מגזרים וכולי.

אז אני מפנה את השאלה למשרד. הוא היום המשרד, ידידי מר יצחק כהן.

את כל הנתונים שמצאנו לנכון שהם חשובים ורלוונטיים, ריכזנו בחוברת הזאת. אני מבקש מהיושב ראש להנחות אותנו לגבי נתונים נוספים ונביא את זה לישיבה הבאה.

אני חושב ככה: אם אפשר, קודם כל, לקבל את הנתונים על פי החתכים שבדרך כלל המשרד עושה. הוא קודם עושה חתך לפי הפיקוח. פיקוח ממלכתי ממלכתי-דתי. שניים, הוא עושה לפי מגזרים. הוא עושה מגזר יהודי, הוא עושה מגזר ערבי. שלוש, בדרך כלל ראיתי בשנתונים למיניהם, שעושים את זה גם על פי שכבות גיל. גן ילדים, חינוך יסודי, חטיבות ביניים, חטיבות עליונות.

וכך הלאה. כי מדובר מגיל שלוש עד 21. אז נעשה עד גיל 21.

אוקיי. אם אפשר שאלה שלפי דעתי מאד מאד מעניינת זו אוכלוסיית העולים החדשים וכאן ארצות המוצא מאד חשובות. כי אנחנו שומעים טענות מסוימות, שעולים חדשים מאתיופיה, שיעורם בחינוך המיוחד הוא שיעור מדהים. היה לנו דיון על קליטת עולי אתיופיה בחינוך ושמענו את הטענה. זו הזדמנות לברר את הדבר הזה. אני חושב שאלה הנתונים הבסיסיים שחשוב לדעת, וגם אם אפשר - לגבי אותם שמונה אחוזים של המשולבים בחינוך הרגיל - לקבל יותר פרטים מספריים. ילדים עיוורים- מה אחוזם? חרשים- מה אחוזם? נכויות – מה אחוזם? פחות או יותר לדעת מה אחוזם, כי אני שמעתי טוב, שאתם ממיינים לפי הבעיות למיניהן. אז אולי גם בחינוך הרגיל ניתן למיין את אותם שמונה אחוזים? אני חושב שהתמונה הזאת מאד חשובה.

אבל זה נתון שצריך יהיה להתחיל לאסוף אותו. אנחנו לא אספנו אותו וזה ייקח זמן.

אני מצפה מהמשרד שיבוא מתי שיבוא לדיון הבא ויגיד: נתונים אלה היה עלינו לאסוף – אנחנו לא מבקשים שום דבר שהוא בלתי אפשרי – נתון מסוים לא חשבנו על זה, אנחנו מוכנים להיענות לפנייתכם. מה שאנחנו מבקשים זה רק בגדר המלצה. אנחנו יכולים לחייב אתכם רק באמצעות חוק. כל יתר הדברים – בגדר המלצות. יבוא המשרד יגיד: קיבלנו את ההמלצה, אם זה מעניין את הכנסת זה חשוב לנו לאסוף. נתחיל לאסוף, זה ייקח כך וכך זמן. אמרתי, השיקול שלנו בדיונים האלה הוא לא מיידי, הוא לא לצורך כותרת מחר, הוא לצורך ענייני. דיון ארוך טווח.

סליחה, ברשותך, יש עוד קטגוריה שלא הזכרת.

סליחה, ברשותך, אתה לא תדבר עכשיו.

יש קטגוריה נוספת שלא דברת עליה.

שלח לי פתק.

הנתונים בטבלה הזאת, שאנחנו כן משתמשים בהם באגף, הם למשל: על פי החתכים של סוג חריגות, כפי שמתבטא בהקצאה תקציבית של תקציבי החינוך המיוחד.

רגע. איזה עמוד? אין עמודים. להבא תלמדו, מכינים חוברת, כותבים מספר עמוד.

כן. אם היה לנו הרבה יותר זמן היינו מכינים. זו לא משאת נפשי, החוברת הזו.

אני מקבל את ההערה שלא ניתן מספיק זמן. אני מקבל וההערה צודקת. הטבלה שמתחילה "נתוני כיתות ותלמידים בחינוך המיוחד התשנ"ט"?

נכון. אנחנו עושים את זה תמיד על שנה קודמת כי לגבי השנה הקרובה המשרד עוד לא גמר להקליד את כל הנתונים. למשל, בסך הכל, השורה התחתונה: כיתות גני ילדים 521, מה שאומר שהיו בשנת התשנ"ט, 4224 תלמידים בכיתות גן של חינוך מיוחד. לא גנים משולבים, גנים ממש פרופר של חינוך מיוחד. הלאה. בבתי ספר רגילים, בכיתות מיוחדות, היו 15,829 תלמידים שהם 1591 כיתות. בבתי ספר לחינוך מיוחד, 14,797 תלמידים, שהם 1896 כיתות. סך הכל בחינוך המיוחד 4008 כיתות שהם 34,850 תלמידים והם מחולקים פה על פי חריגויות. אתם יכולים לראות פה נתון מאד מאלף. ליקויי למידה זה 14,227 תלמידים מתוך 34,850. הכי הרבה במערכת של החינוך המיוחד, ליקויי למידה.

ליקויי למידה שהוגדרו בועדות השמה.

כן. או יותר נכון, תלמידים שנמצאים בכתות של ליקויי למידה. כי בחינוך המיוחד יש כיתה של ליקויי למידה, אבל לא בטוח שכולם שם, אלא רובם.

סליחה. מה המספר שנקבת? 14,000?

14,227 תלמידים.

לפי מיטב ידיעתי, מתוכם רק 140 ערבים.

כבר יותר.

אולי אין ליקויי למידה בחינוך הערבי?

אתה תכף תשמע אותי.

אני אתן לך כל מה שתרצה לומר.

ההערה מאד נכונה. המספרים, אני באמת צריכה לבדוק, לפי דעתי זה כבר 400 או 600 תלמידים ערבים. זה כבר עלה. המודעות לנושא לקויות הלמידה במגזר הערבי היתה מאד ירודה. היא רק עכשיו מתחילה להבנות. זה כבר מספר שנים שמספר הכיתות עולה, אבל עדיין לא מספיק. מצד שני, אנחנו לא בטוחים שאנחנו רוצים שהילדים האלה יהיו בחינוך המיוחד.

אני כבר אומר, שאין לי שום ספק, שאת אחד הדיונים הקרובים במסגרת הדיון על החינוך המיוחד, צריך להקדיש לחינוך המיוחד בחינוך הערבי וגם לקשור את זה עם תוכנית החומש. אבל היום חברי הכנסת מהמגזר הערבי בוודאי כבר, בצדק מבחינתי, ירצו לשים על סדר היום כמה נושאים.

למשל, אם אנחנו רואים בשורה השניה מלמעלה עיוורים. במסגרות החינוך המיוחד היו בשנה שעברה 153 ילדים עיוורים. אבל רובם ככולם משולבים במסגרות החינוך הרגילות. זאת אומרת, זה שידוע שילד יש איזו שהיא חריגות והוא צריך בשביל זה את הטיפול של החינוך המיוחד, לא בהכרח אומר שהוא מקבל אותו במסגרת של חינוך מיוחד, אלא דווקא בכתה הרגילה.

חברים, פה הדיון כולו מוקלט ונרשם בסטנוגרמה, ולכן אנחנו מאד מבקשים שרק אחד ידבר וכשאחד מדבר יאמר את שמו. זו לא סתם איזו שהיא קפריזה של מישהו.

למשל, נושא הפיגור. פיגור בינוני, 2109 תלמידים, לעומת פיגור קל, 4304 תלמידים. זאת אומרת, גם בתוך הפיגור אנחנו סופרים את התלמידים לפי רמת ההתפתחות שלהם.

נתונים נוספים שהם לפי דעתנו מאלפים, זה הדף הבא. ארבעת הדפים הבאים, אתם רואים, זה אותו סוג של דיאגרמות שמראה, למשל, שבמסגרות של החינוך המיוחד עולה מספר התלמידים של הלקויות הקשות ויורד מספר התלמידים של הלקויות הקלות. זאת אומרת, את הלקויות הקלות אנחנו משלבים יותר בחינוך הרגיל, כשבחינוך המיוחד נמצאים התלמידים המאותרים עם הלקויות הקשות באמת.

זו גם אחת התוצאות של תכנית השילוב. היכולת ההולכת וגוברת של בתי הספר הרגילים להכיל את אותם התלמידים שיש להם צרכים מיוחדים אבל הם לא מופנים יותר למסגרות של החינוך המיוחד והסגרגציה של החינוך המיוחד. הם נשארים בחינוך הרגיל עם טיפול של תכנית השילוב ותכניות דומות. בחינוך המיוחד יש איתור יותר גדול של תלמידים עם חריגויות קשות והם נמצאים במסגרות של החינוך המיוחד.

האם מהטבלה הזאת ניתן להבין שבתשנ"ו היתה קפיצה באחוז תלמידי החינוך המיוחד ולאחר מכן היתה ירידה?

לא, הלקויות הקלות עלו.

לא, מדובר על הגרף של הסך הכל.

כן. זה מה שניתן להבין.

אני מבין נכון. יש הסבר לזה? אני יכול להסביר למה יש עלייה, אבל להסביר למה יש ירידה?

הירידה היא בזכות תכנית השילוב והפעלת חוק חינוך מיוחד. גם לגבי ועדות ההשמה, לא כל כך קל למי שמגיע לועדת השמה להיכנס לחינוך המיוחד, למרות שהוא הגיע לועדת השמה.

היתה עוד פעילות אחת דרסטית, שאנחנו חשבנו שתלמידי המפת"נים הם לא תלמידים שמוגדרים חינוך מיוחד כפי שהחוק רצה והגדיר, ו 3500 תלמידים של המפת"נים עברו בעצם לחינוך הרגיל, כי לדעתנו הם ילדים שלא היו צריכים לקבל את שירותי החינוך המיוחד.

יש לי שאלה לגבי המפת"נים. זה נכון שבמקרה הזה הם יצאו קרחים מכאן ומכאן?

לא. בהחלט לא.

המפת"נים עדיין בפיקוח משרד העבודה והרווחה, או שכבר קרה משהו במדינת ישראל והם עברו למשרד החינוך?

הם בפיקוח משרד החינוך עם משרד העבודה והרווחה. הם מטופלים על ידי האגף לשירותי חינוך מיוחדים. מנהל בית הספר ממומן על ידי משרד העבודה והרווחה.

טוב, אז זז משהו.

עכשיו, בדף הבא, תלמידים בכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים. כמו שאתם רואים, גם מספרם של התלמידים בכיתות חינוך מיוחד יורד, משום אותה תכנית השילוב. הם נמצאים יותר בחינוך הרגיל. הם לא עוברים לכיתות המיוחדות אפילו בתוך בתי הספר הרגילים.

אני רק רוצה לראות בטבלה הקודמת, מה שאנחנו רואים שמשנת תשנ"ז עד תשנ"ט זה שיש יציבות בשיעור התלמידים בבתי ספר לחינוך מיוחד?

בבתי ספר לחינוך מיוחד? כן וזה לגמרי הגיוני. החוק הזה התכוון באמת ואנחנו עומדים על כך, שמי שצריך להיות שם יהיה שם. מי שלא – כמה שיותר אפשר לשלב אותו נשלב אותו. עם כל הדילמות של השילוב שאתה העלית היום.

מתי? מתי? מתי?

פה לא כל אחד מדבר מתי שמתחשק לו.

עוד נתון. היות והחלנו גם את גיל שלוש עד 21, היציבות הזאת מראה שהיה עוד יותר שילוב. אם בתשנ"ד גמרנו את החינוך המיוחד בגיל 14 או 16, עם החריגויות הקשות, הסיבה שזה נשאר יציב זה שהתלמידים הקלים יצאו. נוספו גילאי 3 עד 5 ו 16 עד 21. אז בעצם זו כאילו ירידה. אבל היום, כשאנחנו מפעילים 3 עד 21 ומפעילים את תכנית השילוב במלוא העוצמה, נראה איך זה משפיע מעכשיו על ההשמות בחינוך המיוחד.

בואו נעבור עוד כמה עמודים קדימה. יש טבלה מאד קטנה של שעות תקן בסיסי לכיתות חינוך מיוחד לפי מגזר. כמו שאתם רואים, מתשנ"ח, תשנ"ט ותש"ס, לקחנו את שלוש השנים האחרונות ואחר כך הגידול כפי שהוא מתבטא מתשנ"ח.

היה לנו ברור, מתחילת היישום, דבר אחד: חוק החינוך המיוחד הוא חוק שנועד לכל ילדי המדינה, לא חשוב איפה הם נולדו. לא חשוב איפה הוא נולד, ילד שמגיע אלינו לועדת השמה, עבר ועדת השמה והוחלט שהוא צריך להיות במסגרת של חינוך מיוחד, אנחנו באגף נעשה את המאבקים העליונים, העילאיים, על מנת שנקבל את התקציבים לפתוח את הכיתות המתאימות לילדים האלה. בעזרת המאבקים, שלא היו קלים – אבל בסופו של דבר כן קיבלנו את התקציבים – התוספת באחוזים לשעות התקן הבסיסי במגזר הערבי עלתה ב 12% ובמגזר הבדואי ב 27% וזה רק מראה לכם על הפערים שהיו קודם.

אבל עדיין, 10 או 20% במערכת זה…

זה לא כולל את התוספת החדשה, המשמעותית ביותר. במסגרות הרשמיות השנה, מתוך הגידול הטבעי, 50% הלכו למגזר הלא יהודי.

תקני אותי אם אני טועה. האם המספרים האלה כוללים את התוספת של הכיתות שאישרנו עכשיו? של 10 מיליון שקלים?

לא. אתמול קיבלנו את ההודעה התקציבית על התוספת מתוך תקציבי תכנית החומש. מתוך החמישים מיליון, האגף לחינוך מיוחד קיבל הודעה על תוספת של 10 מיליון שקלים, שהם כאלפיים חמש מאות שעות תקן, שבעזרתן אנחנו נותנים הוראה למדור התקן לפתוח 47 כיתות לחינוך מיוחד בבתי הספר הרגילים, במגזר הלא יהודי, הבדואי-ערבי.

שואל חבר הכנסת גילאון, האם השעות האלה כוללות גם סייעות.

אנחנו מאד מקווים שכן. אנחנו תכננו שכן. צריך בקשה מיוחדת, אנחנו תכף נחתים אותך על זה.

טוב. אנחנו מצטרפים לבקשה.

אנחנו ביקשנו. בחישובים שלנו זה כולל גם את הסייעת לכתה.

רבותי, אין הפסקה. ההפסקה היא עוד שעה וחמש דקות. יש עוד איזה משפט סיכום או נתון מיוחד שאת רוצה להביא לידיעתנו?

בקשר לסייעות יש עוד דף אחד אחרי זה. הדף הבא.

נושא כאוב. הסייעות, המילה "סייעות" לא נכללת בחוק חינוך מיוחד ובזמנו כשקיבלנו את התקצוב, את הארבע מאות וכמה מיליון שקל ליישום חוק החינוך המיוחד, לא נכלל שם נושא הסייעות.

אנחנו חשבנו, שאם נוריד לחלוטין את הסייעות מהכיתות של החינוך המיוחד נעשה עוול גם לילדים, גם למורים וגם למערכת. למרות שזה כוח עבודה בלתי מיומן, הוחלט במשרד החינוך להשאיר את נושא הסיוע בכיתות המיוחדות, בהיקפים אלה או אחרים. יש כיתות שמקבלות כל שעות הלימודים, יש כיתות שמקבלות פחות, חצי משרה, למשל. שוב, בהתאם דיפרנציאלי לפי סוג הלקות.

אנחנו עושים רוויזיה היום בכל נושא הסייעות. הסתבר שיש תזוזה מאד גדולה. יש יותר ילדים משולבים בחינוך הרגיל שזקוקים לסיוע נוסף מתקציבי השילוב של מורים ושל עובדים פרא-רפואיים. תקציבי השילוב לא השתנו בחמש השנים האחרונות, נשארו אותן שמונים אלף שעות. יש דרישה להעלות את מספר הסייעות במערכת הרגילה.

מצד שני, כמו שאמרתי קודם, רק הילדים הבאמת באמת באמת חריגים נמצאים היום במסגרות של החינוך המיוחד ויש דרישה מצד מסגרות החינוך המיוחד להגדיל את מספר הסייעות בתוך בתי הספר לחינוך מיוחד, על מנת שאפשר יהיה להתמודד עם הרב-בעייתיות הקשה. יש כאן הורים לילדים רבי-תחומים. ילד אחד עם שמונה לקויות.

מה קרה שפתאום יש איזו הרגשת משבר סביב נושא הסייעות, אם את יכולה להסביר. מה קרה? קיצצו תקציב?

לא. להיפך.

מה קרה, למשל, בתל אביב?

זה מה שאמרתי. התקציב נשאר אותו תקציב. לא זז. הדרישות עלו. אני אחזור על זה. יש לנו שעות שילוב של משרד החינוך של מורים, שמונים אלף במערכת. שעות השילוב האלה, השמונים אלף, מטפלות בשמונה אחוז מתלמידי המדינה, רבותי. ככל שאנחנו משלבים יותר תלמידים ומספר השעות האלה לא גדל, יש תחושה של מחנק גם בבית הספר הרגיל.

אני רוצה לחדד את השאלה של חבר הכנסת אורלב, יושב ראש הועדה. באזור תל אביב, שהיה נדמה לי אזור אקסקלוסיבי מבחינת מתן סייעות לילדי דאון, הורדתם השנה את הסייעות האלה.

לא הורדנו.

התלונות, אגב, הוא צודק, בהערות שמגיעות אלינו…

גם אלינו.

יש הרגשה שכאילו הורידו סייעות.

אני יכול אפילו להביא לך שם וכתובת של אנשים.

אני יודעת.

אני, בדרך כלל, בכל דיון, נוהג לעשות הפתעה ולהביא משפחה. אז הבאתי משפחה, כדי שהדיון לא יהיה רק דיון אקדמי, נינוח כזה. בעניין הסייעות, פתאום אני מרגיש מאיזה ברומטר של פניות, שיש משבר.

כמו שאמרתי, אני חוזרת ואני אענה על הכל.

יש כאן שתי אופרות שונות. אחת הנושא של השילוב. הילד של אדון פומברג שנמצא כאן, ילדים כמוהו והרבה אחרים. ילדי PDD , שחלק מהם גם בתחום של האוטיזם. יותר ויותר מבקשים לשלב אותם. גם המורים בחינוך הרגיל טוענים, לא רק ההורים. אנחנו מקבלים תגובות של מורים, שאם אתם רוצים לשלב את הילד הזה - שהוא PDD ולאו דווקא תסמונת דאון, או ילד עם פיגור קל, או עם לקות למידה מאד מאד קשה שפעם הלך לחינוך המיוחד, כפי שאנחנו רואים על פי הטבלאות, אבל היום הוא יושב בחינוך הרגיל - בבקשה. תסייעו לנו לשלב אותו.

מספר התלמידים הזה גדל ואנחנו תקועים עם אותו תקציב. עכשיו, למה עוד היתה תחושה של מחנק?

סליחה, אני מדבר על מקרים שבהם היה סיוע והופסק. יש לי כאן ידיעה שהתפרסמה: בירושלים הופסק הסיוע לתלמידים הסובלים מתסמונת דאון. את אומרת שאין לנו תוספת לתת לתלמידים. אני שומע.

באותה הזדמנות זה יהיה מעניין שתסבירי, איך קרה שבעבר רק באזור המרכז, למשל, נתנו סייעות לתסמונת דאון. בדרום וודאי לא היה. בצפון אני לא יודע. שני הדברים גם יחד.

פשוט מאד. על פי חוזר מנכ"ל, שהוצאנו לפני שנתיים בערך, קבענו שהעדיפות הראשונה למתן סייעת לילד במערכת החינוך הרגילה, היא לילדים עם בעיות מוטוריות קשות ביותר. זאת אומרת, ילד שיושב ולא יכול להזיז את הידיים ואת הרגליים על מנת להוציא מהילקוט את המחברת, לפתוח את המחברת. ילד שממש לא יכול לזוז או ללכת לשירותים לבד. לאותם ילדים חשבנו שמן הראוי שניתן סיוע, כי זה גם לא הוגן שהמורה כל הזמן תרוץ אליו. חשבנו שזה מן הראוי ועל כן כתבנו בחוזר מנכ"ל שעדיפות ראשונה היא לאותם ילדים. לא כתבנו בשום מקום בחוזר מנכ"ל לא לתת לזה ולזה ולזה, אלא הדגשנו שזאת עדיפות ראשונה.

התקציב עובר למחוזות. בכל מחוז יש ועדת סייעות. היא מורכבת ממפקחים. ועדת הסייעות מקבלת את כל הבקשות של כל המחוז מבתי הספר הרגילים – גם המיוחדים, אבל אני מדברת אתכם על הרגילים – ואז עושים את המיפוי ורואים. קודם כל עדיפות א' לכל אותם ילדים קטועי ידיים ורגליים, כאלה שעברו תאונות דרכים וחולי סרטן שבגלל זה יש להם בעיות מוטוריות קשות מאד של הפעלת גוף. קודם כל מקצים לילדים האלה.

יש מקומות שכבר לא נשאר כלום לילדים אחרים. קורה שנתנו להם בשנה שעברה והסתבר השנה, מכל מיני סיבות, שגם התלמיד שקיבל בשנה שעברה 20 שעות סיוע, לא יוכל לקבל. אנחנו לא רוצים שהסייעת תהיה צמודה לילד כל חייו. אנחנו גם מבחינה חינוכית רוצים למשוך אותו לאט לאט, שילמד להיות עצמאי.

את אומרת שלילד עם תסמונת דאון, שבתשנ"ט היתה לו סייעת, יכול להיות שבמיפוי החדש השנה אין סייעת, למרות שהתקציב לא קטן?

יכול להיות, מסיבות שונות.

אוקיי. יש לנו עוד נושא רציני מאד לדיון.

חברים, אני מבקש סיוע להיות בשקט. תודה. לחבר הכנסת מוחמד כנעאן יש שאלה.

יש לי שאלה אלייך, גברת רות פן. אני שומע את הדברים ויש לי נתונים מזעזעים לעומת מה שאת אומרת. מתוך מה שאת אמרת, רק 18% למגזר הערבי. המחסור גדול מאד.

18% ממה? משעות הסיוע?

כן. כן. מהמספרים שאת אמרת.

זה האחוז של התלמידים במסגרות החינוך. 18% מהמסגרות.

אמרתי, מתוך ה 100% שצריכים להיות למגזר הערבי, רק 18% כיום נמצא במערכת.

לא.

רבותי, מתוך הצרכים של המגזר הערבי, רק 18% נמצאים בפועל. מה לא?

לא.

אז עכשיו אני אתן את המספרים באופן מדויק, בסדר?

מספר התלמידים או הסייעות?

לגבי הנושא של הסייעות ושל התלמידים. כמה מתוך זה במגזר הערבי?

אנחנו נעביר לך את הנתון כי אנחנו ענינו על שאילתא. זה בערך שליש. אני לא זוכרת את הנתונים בעל פה, הם קיימים במשרד. העברנו תשובה לשאילתא.

לא מדובר על שאילתא. אני העברתי מכתב מ 14.9.99 לכל הגורמים.

לנושא השילוב.



מוחמד כנעאן

לכל נושא החינוך המיוחד.

לא, זה היה נושא השילוב, חבר הכנסת.

יש לי כאן את המכתב לפני.

אני אתייחס לזה.

עדיין, חודש וחצי לוקח לענות למכתב?

אני אתייחס לזה עכשיו.

קיבלת תשובה או לא קיבלת תשובה?

לא.

אני אתייחס לזה עכשיו.

מיד. את צריכה לומר רק משפטים אחרונים. מבחינת טכניקת הדיון או המתווה של הדיון, הייתי רוצה באמת שאחרי דברייך חברים, קודם כל חברי הכנסת ואחר כך נציגי הארגונים, יעלו נושאים. היום לא בטוח שנספיק לדון בהם, אבל היום נספיק להעלות ואולי לעשות תפריט של הבעיות שבהן אנחנו רוצים לדון, מה ראשון, מה אחרון וכדומה. אולי נתחיל היום כבר בנושא הסייעות. אני חושב שהוא כרגע הדבר הבוער ביותר, שיושבים ילדים בלי סייעות. אז ברשותך, ממש עוד שתיים שלוש דקות.

לנושא הסייעות. אנחנו, במרתון התקציבי, עוד ביקשנו 350 משרות סיוע נוספות. הסיבה שהרגישו מחנק במערכת החינוכית היא, שמתוך אותו תקציב נאלצנו, כמו מידי שנה, לייחד תקציב לסייעות לכיתות החדשות הרבות שפתחנו השנה בכ 10,000 שעות תקן.

זה לא עולה בקנה אחד עם הנתון שאמרת, שיש יציבות בשלוש השנים האחרונות במספר התלמידים בחינוך המיוחד.

התלמידים, לא הכיתות. הכיתות מתרבות כי מספר הלקויות הקשות הוא יותר מאשר הלקויות הקלות. אם פעם התקן היה על 12 תלמידים, היום התקן הוא על ששה, כי זה ששה אוטיסטים, או שמונה פיגור עמוק קשה. אז מספר הכיתות גדל.

יש לי שאלה. הסייעות זה לא תקן פר כיתה או תקן פר נכות? מבחינת שיטת התקצוב מול האוצר?

לא. אנחנו הגשנו השנה בקשה. היות ותקציב הסייעות הוא תקציב נתון, שמתוכו היינו צריכים לשחק ולתת גם לכיתות ומה שנשאר לסייעות צמודות, הגשנו בקשה. רבותי, כשנפתחת כיתה חדשה בחינוך המיוחד, באופן אוטומטי, כמו שמצמידים לה שרתים ומזכירות, תצמידו לה סייעת. למה להוריד? כך יישאר לפחות אותו נתון של עודף לסייעות צמודות. אז קיבלנו השנה תוספת של 111 סייעות לכיתות החדשות שנפתחו ושיחררנו בחזרה למחוזות את אותם 15% ששמרנו בשביל הכיתות החדשות.

באיזה מועד זה היה?

מאוחר מאד.

אני קיבלתי לפחות הבטחה, אני מאד מקווה שהיא תתממש, שבשנת התקציב הקרובה, בראשון לינואר, נקבל עוד 300 משרות לסייעות. אנחנו צריכים לתגבר בעזרת הסייעות האלה גם את מסגרות החינוך המיוחד פרופר. למשל, מי שמכיר את בית ספר הטנא בירושלים יודע, שאי אפשר שם לשבת עם סייעת אחת בכיתה. צריכים סייעת וחצי או סייעת ושליש.

אני רוצה להפריד את הדיון בין התגבור, לבין להפסיק. יש ילדים עם תסמונת דאון, שהיה להם בשנת הלימודים תשנ"ב סיוע, סייעות, וזה הופסק. אני רוצה להפריד בין זה לבין הצורך לתגבר איזה שהן מסגרות, וודאי חשובות.

אפשר לקבל הבטחה שלפחות אלה שהופסקו יוחזרו בעזרת התגבור שקיבלתם?

לא בטוח.

מה אתם מתלהבים כל כך להגיד לא? אם אתם אומרים לא, לפחות בצער.

זה יותר קל, אדוני היושב ראש.

זה שיקול מקצועי פדגוגי.

מה היה השיקול המקצועי הפדגוגי בשנה שעברה לתת לו? אני מדבר לגבי אלה שהופסקו.

הוא התקדם בינתיים.

אה, בתסמונת דאון הוא התקדם?

כן. יכול להיות.

את רוצה להגיד לי שאחוז כל כך גבוה, כלומר כל הילדים בירושלים, לפי הכתבה, כולם התקדמו? לכן הופסק להם הסיוע?

השאלה שלך היא שאלה במקומה שגם אנחנו שואלים אותה. אנחנו נמצאים באותה דילמה, גם מקצועית, אם נכון בכלל להכניס סייעות בלתי מיומנות ובלתי מצויות למסגרות החינוך הרגילות. יש כאלה שטוענים שכן, יש כאלה שטוענים שלא. אבל כמו שאמרתי, הנתון הזה קיים בשלב זה. זו דילמה אחת.

דילמה שניה, מה תפקידה של מערכת החינוך הרגילה בהנחלה של אותו ילד…

איזה דילמה? זה בדרך כלל התנאי שילד כזה יהיה בכתה רגילה.

התנאי הזה לא כל כך מקובל עלינו, מקצועית. זה הסיפור.

חברים, יהיה דיון על השילוב. לא למהר. אני יודע שהדיון הוא טעון.

לא בכדי הנושא של הסייעות מתחבר לדיון על נושא השילוב. לא בכדי. זה תהליך ארוך טווח. השאלה היא באמת, איך אנחנו לאט לאט עובדים עם מערכת החינוך הרגילה על מנת שבאמת ירגישו שהילד הזה הוא ילד שלהם במקום לומר: אני לא יכול ותנו לי ותנו לי ותנו לי. הוא שייך להם, ולא תשב עליו איזה סייעת כי המורה חושבת שאולי היא לא יכולה לעבוד אתו. זה נושא ארוך טווח ורציני שלא נפתור אותו בזה שנוסיף עוד סייעות. אני חושבת שהדיון צריך להיות הרבה יותר מעמיק ומקצועי והוא נעשה במשרד.

כפי שאמרתי, אני תמיד משתדל בדיונים, מעבר לאנשי המקצוע שאני מאד מכבד אותם ואני באמת מאד מכבד אותם, להביא גם מישהו מהשטח, מהשדה, על מנת שהדיון שלנו יהיה יותר אנושי ושנראה את הדברים לא רק דרך הניירות, אלא גם דרך העיניים של האנשים. הזמנתי את משפחת פומברג שאני לא מכיר אותם, רק ממכתב שהגיע אלי.

אני מכיר אותם והם אחלה.

אני לא מכיר, אני רק יודע מהכתובת שהם מקיבוץ חפץ חיים. שמח להכיר אותם. אז שתיים שלוש דקות.

כמה דברים. א', אני עברתי כמה ועדות השמה. לא אחת נלחמתי בהן. הגשתי גם ערר לאותה ועדת השמה, לפני שנתיים, אם אני לא טועה. כי קודם, רוצים לשלוח את הבן שלי לחינוך המיוחד. אני רוצה לקדם את הבן שלי. נסעתי אתו עשר שנים, שלוש פעמים בשבוע, עד השנה הזאת - כי עשינו שינוי דרסטי בטיפול בילד, כדי להוריד ממנו דמויות. היו המון דמויות שטיפלו - עשר שנים אני נוסע על מנת לתת לו טיפולים שלא קיבלתי אותם בחינוך הרגיל, ולו היה הולך לחינוך המיוחד, הוא היה מקבל אותם על המקום. זאת אומרת, שאם הבן שלי היום היה לומד בחינוך המיוחד, הוא היה מקבל את כל הדברים שהיה צריך לקבל. זאת אומרת, כסף יש. רק הכסף, ברגע שאני העברתי אותו לחינוך הרגיל, אותו כסף איננו פתאום.

מה צריך לעשות? אם כבר יש הורים – וזה השלב המוקדם שאני מדבר עליו, לא על תוכניות לטווח רחוק, אני מדבר על תוכניות טווח קרוב – שעושים את כל מה שהם יכולים, כשהוא נולד אני אמרתי: זה הבן שלי, אני אגדל אותו ויהי מה. זה הגיע גם כמעט לפירוק משפחה. אני יכול לספר לכם גם את זה. סיפור ארוך, לא נכנס לזה. אם אני כבר רוצה לגדל אותו ואני עושה את המאמצים והופך עולמות - והפכתי עולמות כדי להכניס אותו לבית הספר, הייתי צריך לשכנע מנהל. הייתי צריך לשכנע בקיבוץ. את מי לא הייתי צריך לשכנע. אמרתי להם: אם צריך להזיז את בית הספר חמישה מטר ימינה, אני אזיז אותו חמישה מטר ימינה - אם כבר אני רוצה לעשות את זה, תעזרו לי. זה מה שביקשתי. תעזרו לי. תנו לי את הכסף, את הסל שמלווה אותו בחינוך המיוחד, תנו לי לחינוך הרגיל. מה יותר פשוט מזה? הכסף קיים. הדברים נמצאים. אז למה לעשות את זה בדרך הקשה? עכשיו קיצצו את הכל. הגעתי למצב עוד יותר גרוע.

חשבון במשרד החינוך אני גם לא יודע איך עושים, כי החזירו לי 12 שעות מתוך 24. אם אני עושה חשבון - וכתבתי על זה מכתב - 4 שעות זה המינימום, כפול 6 שעות בשבוע, זה 24 שעות אצלי. נתנו לי 12. מנין החשבון הזה, ירחם השם, אני לא יודע. מה אני עושה מעבר לשעות האלה?

עוצרים את השעון.

כן. עוצרים את השעון מלכת, מתחילים אותו ביום למחרת מחדש. אז אני צריך לקחת את אשתי או לקחת מישהו אחר, שיהיה עם הבן שלי. זה א'. השעות של אחרי הצהרים.

למה? איפה בית הספר הרגיל? סליחה? איפה המורה, איפה כל הצוות המקצועי?

כדי לשלב ילד – ואני מוכן שתבואי אלי לבית הספר, תראי מה עושים עם הבן שלי, כיצד משלבים אותו - כדי להגיע למצב שילוב, כדי שנוכל להגיע למצב שבו את אומרת: אנחנו רוצים להוריד את הסייעות, זה לא הולך בשנה ראשונה ולא בשנה שניה. צריך גם ללמד אותו התנהגויות חברתיות רגילות, שזו אחת הסיבות העיקריות לכך שרציתי להכניס אותו לחינוך הרגיל. ילדי תסמונת דאון הם ילדים חקיינים בצורה בלתי רגילה. אם אני אכניס אותו לחינוך המיוחד, הוא יחקה שם חריגויות.

אנחנו לא רוצים אותו בחינוך המיוחד. באמת. שישאר בחינוך הרגיל.

אז תעזרו לי. למה קיצצתם לנו?

מר פומברג, אנא סיים.

אני רוצה לסיים בדבר אחד. סייעת לילד עם תסמונת דאון זה הכסא גלגלים של אותו נכה קשה שאת מדברת עליו. זה אותו דבר. נכה לא יכול בלי זה, ילד עם תסמונת דאון, בודאי בשלבים הראשונים שלו בבית הספר, לא יכול בלי סייעת. פיגור שכלי זו נכות. זו לא המצאה שלי. מדינת ישראל, ביטוח לאומי, החליטו על זה שזאת נכות.

תודה רבה, מר פומברג. אני אבקש לא להתייחס לעניין הפרטי, אלא להתייחס לעניין הכללי. הפרטי אחרי זה.

אני מבקשת בכל זאת להפנות אתכם, אם כך, לטבלה באחד העמודים הראשונים: תקציב יישום חוק החינוך המיוחד תשנ"ה – תשנ"ט, תכנון וביצוע. אני לא בכדי, אחרי הדברים של האבא, פונה לטבלה הזאת.

לסייעות הביצוע ביחס לתכנית האב הוא 116%.

הוספנו. מתוך תקציבי החוק הוספנו לסייעות. כי תמיד היה לחץ.

כן, אבל מי קבע את תכנית האב?

קיבלנו אישור פה.

טוב, זה בני אדם. בני אדם טעו. מה אפשר לעשות?

לא, זו לא שאלה של טעו. לא נתנו מספיק כסף.

אני לא מבין. הם טעו בזה, שהם לא הכניסו לתכנית האב ולא נתנו כסף. ברור. מה השאלה?

בתקצוב של חוק החינוך המיוחד, דף אחד קודם, בקשנו 937,938,000 שקלים. משרד החינוך קיבל רק 417,903 שקלים, שזה 45% בפועל. כשאני דיברתי בהתחלה על הערכת ביניים ועל צרכים נוספים שעולים, דיברתי על דברים כאלה. אין לי שום ויכוח עם ההורה. אין לי שום ויכוח באופן עקרוני עם אף הורה. אלא אם כן אנחנו צריכים להכניס אותו לסל התקציבי שנמצא היום. אם אני מוסיפה לסייעות, אני צריכה להוריד או מהארכת שנת לימודים, או משירותי חינוך מיוחד, או מוועדות השמה. מכל סעיף אחר של החוק. זאת אומרת, אין לי תוספות. זה מה שניתן לאגף חינוך מיוחד ליישום החוק.

אולי צריך לחשוב על שלב ב', על כל אותן תוספות, בעיקר לתכנית השילוב. מה שאומר האבא ואנחנו אומרים את זה חדשות לבקרים במשרד, זה שיש היום דרישה גוברת והולכת מצד הורים - שאני גם לא יכולה להתווכח אתה מקצועית - שאת תקציבי חוק החינוך המיוחד יתנו גם בשילוב. זאת בעצם הדרישה.

אבל את מבינה את האבסורד שקורה כאן. נותנים בעצם תמריץ שלילי למערכת להעביר ילדים מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל.

אני מבקשת את התקציבים.

רק דקה אחת. אין לי שום ויכוח אישי אתך. יש לי דיון עם המשרד. שלום, חבר הכנסת ריבלין. חבר הכנסת ריבלין גם היה יו"ר ועדת משנה של כבדי השמיעה. הדיון הוא עם המשרד. אין שום ספק שהזעקות שעולות מהשטח הן אמיתיות. גם בחוק הכלים השלובים עושים שיקולים מקצועיים ושיקולי עדיפויות ותמיד יש עקומת מחסור ותמיד יחסר תקציב. אני חושב שצריך לשקול מחדש או לחשוב פעם נוספת על הנושא הזה, כי פירושו של דבר, המסר הוא: תעבור לחינוך הרגיל, יקצצו לך את השירותים ולא תוכל להשתלב. תמשיך להיות בחינוך המיוחד, שם אתה מקבל את ההגנה.

זה משפט המפתח.

אתה תומך במה שאנחנו אומרים.

אני מודה לכם על זה שעברתי את המבחן. אני לא זקוק לזה, תודה רבה.

אני רוצה לעבור לחינוך המיוחד במגזר הערבי. אנחנו לא נקבל היום החלטות פורמליות כי זה דיון ראשון. אני חושב שזה גם לא ראוי מבחינתנו, מבחינת ההגינות, לקבל פה החלטות על דיון שלא מיצה את עצמו. אבל אני אומר לכם כבר בשלב הזה: כדאי מאד שתבדקו עוד הפעם את האפשרות – אני לא צריך להגיד, אני לא המנכ"ל של המשרד – בכלים השלובים של המשרד לנסות לפתור את הבעיה הזאת. כי את שאלת שאלה צודקת- מה עם החינוך הרגיל שקולט את הילדים? אני לא אומר להעמיס עליו, אני לא נותן עצות, אני רק אומר שהמשרד צריך לחשוב איך הוא פותר את בעיית הסייעות של אלה שעברו לחינוך הרגיל. אנחנו היינו מבקשים לעניין הזה תשובה בהקדם, כי אחרת מה שיקרה זה שיתחילו הצעות לסדר יום, יתחילו שאילתות ויהיה פה דיון מיוחד בשבוע הבא על נושא הסייעות. אני משתדל לחסוך את זה ואנחנו מכירים אחד את השני. כדי לחסוך את כל התהליך הזה, כדאי מאד להתלבש על הדבר הזה ולקיים דיון בתוך המשרד, לנסות לראות איך אפשר לפתור את זה. אם אפשר עדכנו אותי, כדי שאני אדע לכלכל את כל הלחץ העצום שמתרכז כרגע פה בועדה בנושא הזה של הסייעות, בעיקר עם תסמונת דאון, אבל בכלל, כל אלה שעברו לחינוך הרגיל.

יש עוד נושאים. חייבים לעבור לנושא הבא. אני רוצה עכשיו להקדיש כמה דקות לנושא של החינוך המיוחד במגזר הערבי שהוא בוודאי כאוב מאד ולאפשר לשני חברים להתבטא. קודם כל ביקשה את רשות הדיבור חברת הכנסת חוסניה ג'בארה. היא תקבל קודם כל את רשות הדיבור, כך הבטחתי לה.

מה שרציתי לומר זה שאנחנו יכולים לדבר על חינוך מיוחד במגזר היהודי. הרי מערכת החינוך בכללותה במגזר הערבי היא מערכת חינוך שאני יכולה לקרוא לה מקרטעת. אז איך מדובר על החינוך המיוחד? אני חושבת שהחינוך המיוחד זה סינית למגזר הערבי ואני רוצה להתייחס פה לנושא עקב פניות ציבור מאד גדולות אלי כחברת כנסת במגזר הערבי. הנושא של ליקויי הלמידה.

יש ערכות מסוימות לכלי אבחון ליקויי הלמידה אצל הילדים במגזר הכללי, אבל הן לא קיימות במגזר הערבי. ערכות האבחון שקיימות לאבחן ליקויי למידה אצל ילדים במגזר היהודי גם לא מתאימות לילדים במגזר הערבי. אני חושבת, שאבחון לילד יהודי מרמת אביב ג' הוא לא אותו דבר כמו אבחון לילד ערבי מטייבה.

מה שרציתי לציין הוא, שהוגשו 183,000 בקשות להקלות בבחינות הבגרות בסקטור היהודי וכולן נתקבלו. במגזר הערבי לא הוגשו שום בקשות.

מה זה קשור לנושא שעל סדר היום?

זה ליקויי למידה. זה הקלות בגלל ליקויי למידה. עכשיו אני מתייחסת לחינוך מיוחד בכללותו. אין שום ערכות אבחון, אין מחנכים לחינוך המיוחד ואין תקציבים לאבחון. אין גם מספיק מפקחים. יש לנו מחסור של ארבעה מפקחים לחינוך המיוחד.

ארבעה מפקחים בכל המגזר הערבי או רק בטייבה?

זה המחסור, אני אומרת.

בחינוך המיוחד או בכלל?

בחינוך המיוחד. מה שרציתי לשאול בגדול ואני באמת מבקשת הקשבה ותנו לי תשובה לשאלות שלי: היה מחסור של 21 אלף שעות במגזר הערבי. כמה ניתן מתוך השעות האלו? רציתי גם לשאול בקשר לכיתות. יש מחסור של כיתות במגזר הערבי. מה בקשר לתוכניות הלימוד? יש תוכניות מיוחדות לחינוך המיוחד, אבל אין לנו במגזר הערבי תוכניות לימוד. רציתי לשאול לגבי כל מיני נושאים: גם חופשות של הילדים, גם הסעות, כל מיני דברים. אני לא רוצה פה לתת נתונים. חבר הכנסת כנעאן בדק נתונים ויש לו מספרים. אבל אני רוצה לקבל נתונים בנקודה הזאת.

יש לנו פסיכולוגים. אין מספיק פסיכולוגים, אבל יש לנו פסיכולוגים שאפשר לשלב אותם בחינוך המיוחד. כמו שציינתי בקשר לתקנים למפקחים, איפה זה עומד מול ועדת ההשמה? מי מפקח על זה? יש מפקח על ועדת ההשמה במגזר הערבי? לא שמעתי על זה בכלל. מה שרציתי עוד לומר לכולם, זה שמבחינת הכשרה למורים ומורות בחינוך המיוחד, הם מקבלים רק את הבסיס היסודי בהכשרה. איפה זה עומד, אחרי שהם מתחילים לעבוד בקרב האוכלוסייה הערבית בחינוך המיוחד? איפה עומדת ההכשרה ומתן ההשתלמויות הנוספות לאנשים האלה? רציתי לשמוע נתונים בפועל. כמו שהזכיר חבר הכנסת כנעאן, רק 18% ניתן למגזר הערבי, גם בשעות וגם בכיתות. אני רוצה לשמוע את המספרים המדויקים ולציין את זה כי יש אלי הרבה פניות ואני רוצה לדעת.

תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד כנעאן, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני, ברשותך, מכיר בכנותה וכוונותיה הטובות של גברת רות פן, אכן לשפר את הנושא בחינוך המיוחד. אבל אני אומר את זה בצער רב, גברתי המכובדת וגם מר יצחק כהן, הסמנכ"ל, שהמצב ממש נורא.

רק לתקן דבר שלגביו את לא כל כך הסכמת אתי, לגבי הנושא של הסייעות. המגזר הערבי מקבל רק 18% מההקצאה האוטומטית של מכסות הסייעות ו 10% מהקצאה של שעות סיוע חריגות. זאת על אף שהתלמידים הערביים הם 22% מכלל התלמידים במערכת החינוך. זה בהסתמך על תשובת שר החינוך, לא מזמן.

כשדברת על נושא ועדת השמה ודברת על הפיקוח – כדי ליישם את המסקנות של ועדת ההשמה צריך, פשוט, פיקוח ומאחר וישנו מחסור בפיקוח, קשה מאד ליישם אותן. את זה כל הזמן טענתי בכל הנושאים.

אדוני היושב ראש, ברשותך, אני אקרא את הדברים מהכתב. אני רוצה פשוט לחסוך בזמן.

אני מרשה לך לקצר.

כן, אני אקצר. מצב מערכת החינוך המיוחד במגזר הערבי קשה עד מאד. במערכת זו קיימים מחסורים וליקויים רבים אשר אין להם אח ורע במגזר היהודי. אחד התחומים בהם האפליה והפערים זועקים הוא נושא סל שילוב. סל השילוב הינו אחד המקורות הראשיים לשעות בחינוך המיוחד מעבר ל"שעות התקן". מתחקיר שערכתי, עולה כי בסל השילוב נכללו בתשנ"ח 79,000 שעות ואילו בתשנ"ט 82,800 שעות. בתשנ"ט המגזר היהודי זכה לקבל 75,800 שעות, דהיינו מלוא צרכיו, ואילו המגזר הערבי קיבל רק 6990 שעות, על אף שהיה אמור לקבל 28,600 שעות.

עוד עולה מהתחקיר כי אף קיימת אפליה גסה בין מרכיבי המגזר הערבי. המגזר הבדואי הוא המגזר המקופח ביותר.

ממתי המסמך הזה?

מ 24 לעשירי, 1999.

מעכשיו.

הוא מקבל רק 470 שעות מתוך 6,140. כלומר, רק 7.6% מצרכיו. המגזר הדרוזי מקבל 1,600 שעות שהן כ 50% מצרכיו ואילו המגזר הערבי (לא כולל בדווים ודרוזים) מקבל 4,900 שעות, דהיינו 25.3% מצרכיו.

סל השילוב מיועד לטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים המשולבים בכיתות רגילות ומטופלים בשעות חינוך מיוחד ובכלל זה כיתה טיפולית, כיתה משלבת וגנים משולבים. הסל כולל גם שעות מקדמות, שעות לטיפול פרא-רפואי ושעות המוקצות למרכזים טיפוליים.

בין הילדים הזכאים להנות משעות "סל השילוב" – תלמידים בעלי צרכים מיוחדים שהושמו בחינוך רגיל. תלמידים שלמדו במסגרות של חינוך מיוחד והוחזרו למסגרות רגילות. תלמידים בעלי נכויות פיזיות קשות או ליקויים חושיים, הלומדים בכיתות רגילות. תלמידים בבתי ספר לחינוך מיוחד המשולבים חלקית במסגרות רגילות. תלמידים בפנימיות לילדים בסיכון, הלומדים בקהילה וזכאים לחינוך מיוחד ותלמידים עם בעיות תפקודיות קשות בתחומי הלמידה וההתנהגות הלומדים בכיתות רגילות.

רציתי להוסיף, ברשותך, אדוני היושב ראש, כשמדברים על נושא ההשמה, חברתי חברת הכנסת חוסניה ג'בארה דיברה על מחסור במפקחים. גברתי המכובדת ענתה לי וכתבה לי ואני רואה שלצערי הרב אנחנו פשוט התבלבלנו.

מותר לי רק שתדליף לי עם מי התכתבת?

ד"ר שרה זנדברג, אחראית על ליקויי שמיעה במשרד החינוך.

אנחנו התבלבלנו ולמה אני מתכוון, אדוני. כשנוח למשרד הוא אומר המגזר הערבי כולל דרוזים וערבים. כשלא נוח לו הוא מתחיל לחלק דרוזים ובדווים וערבים. אני הפסקתי לדעת מה זה ערבי, מה זה דרוזי ומה זה בדואי.

ויהודי אנחנו יודעים?

אני לא יודע.

מה שכן, אני חושב, אדוני היושב ראש, שעד היום משרד החינוך לא טיפל בצורה ראויה בנושא כה כואב, כה רגיש, כה חשוב, בילדים שזקוקים לנו ואנחנו חייבים להם הרבה. אני גם התרעתי כאן, אדוני היושב ראש ואתה בזמנו קיבלת החלטה או אפשרת לקבל החלטה כאן, שאין פיקוח מספיק למשרד החינוך על כל מה שמתרחש במגזר הערבי. על מנת ליישם את תוצאות ועדת ההשמה צריך פיקוח וכשיש מחסור בפיקוח זה בלתי אפשרי ליישם אותן. בלתי אפשרי. כמו שקיבלנו החלטה בזמנו, אדון יצחק כהן, שמשרד החינוך צריך להוציא מנשר להורים על כל הצרכים ועל כל מה שצריך לשלם, חובה ורשות. לצערי הרב זה לא נעשה ואני התרעתי במגזר הערבי שזה לא יצא לפועל, והיום, אמרתי ליושב ראש, יש אפילו רשויות מקומיות שגבו עבור גילאי שלוש וארבע. 200 שקל רק דמי רישום. אני יודע שזה לא נכון, לא חוקי, אבל עושים את זה. התרעתי על זה כאן בועדה ואז נרשמה ההערה שלי ואתם אמרתם שתקחו את זה בחשבון ותבדקו את זה. אבל זה לא כך. יש מחסור אמיתי באותם אנשים שצריכים לפקח. אני לא מדבר על מחסור אמיתי באותם אנשים שיושבים במשרדים. יש אנשים מומחים מאד לנושאים האלה.

לא ניתנו תשובות לנושא של המגזר הערבי והיושב ראש ביקש, ואני מצטרף לבקשה, לקבל פרוט נתונים לפי מגזרים ומחוזות. אנחנו צריכים פשוט לדעת איפה אנחנו עומדים, בנושא תקנים לפסיכולוגים, תקנים לקלינאי תקשורת, תקני מורים, תקני מפקחים, הכשרת אנשי מקצוע, תוכניות הפעלה בחופשות. רק בנושא הזה, גברתי המכובדת, בתוכניות הפעלה בחופשות שעורכת החברה למתנ"סים לילדי החינוך המיוחד, משתתפים 12,293 ילדים. מתוכם רק 11.7% הם ערבים. זה בהסתמך על תשובת שר החינוך. לא על תשובתי. כשמדברים על מחסור ב 160 תקנים של פסיכולוגים, מהם 27 בנגב, זה נתון של מערכת החינוך. אלה נתונים פשוט בדוקים ומדויקים שנמסרו על ידי גורמים שמטפלים בנושא החינוך המיוחד במגזר הערבי. גורמים אחראים במדינת ישראל. הם לא סתם גורמים.

חבר הכנסת כנעאן, הבטחתי שאחד הדיונים הקרובים הוא חינוך מיוחד במגזר הערבי. היום אתה רק שם נושאים על סדר היום.

אדוני היושב ראש, אני רוצה גם להעיר, שהנושא של חלוקת השעות נעשה בצורה, הייתי אומר, מרוכזת. כופים אותה על המערכת, על המפקחים, על המנהלים, על המורות. יש פשוט תוהו ובוהו בנושא של מערכת החינוך המיוחד. נושא של הבניה בחינוך המיוחד. נושא של גנים ובתי ספר. יש לי הרבה מה להגיד על הטבלה שנערכה כאן. מהטבלה וגם מהסקירה שקיבלנו, אני לא הבנתי ואף אחד לא יכול להבין מה המצב במערכת החינוך הערבית.

ולכן אנחנו נעשה דיון מיוחד על המגזר הערבי.

היא לא צריכה להיות שונה מכלל הציבור.

תודה לחבר הכנסת מוחמד כנעאן.

אני רוצה בזמן שנותר לנו לאפשר לגופים השונים להתבטא כל אחד במסגרת של שתיים שלוש דקות. לא נסגור את הישיבה בשעה 12:00, כנראה נסגור בשעה 12:15. המטרה היא לא להוציא אוויר. המטרה היא לשים נושאים על סדר היום. כלומר, מתוך הדברים שהגופים השונים ידברו, לא רק הארגונים, יש גם משרדים שונים כאן, מתוך זה נוכל לבנות נכון את מתווה הדיון. אם משרד העבודה והרווחה יגיד רבותי, אנחנו חושבים שהנושא החשוב ביותר הוא נושא א', נתחשב בדעתו. משרד הבריאות יגיד הנושא החשוב ביותר הוא נושא ב', נתחשב בו וכן כל יתר הארגונים. זאת המטרה. אז אני מייעץ לכם לא לבזבז את התחמושת על מטרות סרק, אלא פשוט לנצל את זה כדי לנסות לקבוע את סדר היום שבו אנחנו רוצים לטפל בחינוך המיוחד.

עד עכשיו עלה ולא צריכים לחזור על עניין הסייעות, לא צריכים לחזור על עניין השילוב, לא צריכים לחזור על עניין המגזר הערבי, לא צריכים לחזור על עניין אותם שמונה אחוזים מפורסמים שאנחנו נדבר בהם, אלה הנושאים שעד עכשיו עלו על סדר היום.

ניצ"ן, בבקשה. הגברת דורית רפלנסקי, מנכ"לית ניצ"ן.

אתה אמרת קודם שברור שאתה מביא הורים. אני מרגישה שאני מייצגת קבוצה מאד גדולה של הורים, כי אגודת ניצ"ן היא אגודת הורים, למרות שבציבור היא מזוהה כחלק מהמשרד ובאמת יש לנו התקשרויות נקודתיות עם המשרד.

אני רוצה להתייחס לשני דברים אבל אני מבקשת שיהיה דיון נפרד בנושא ליקויי למידה. כי מדובר על 10% מאוכלוסיית המדינה. מתוך ה 10%, כ 2% הם אוכלוסיית החינוך המיוחד, שבסופו של דבר מגיעה לטיפול של משרד העבודה והרווחה אחרי גיל 18, שגם זהו אבסורד, אבל לא לדיון הזה. הם לא מוכרים מגיל צעיר אלא רק מגיל 18. הם מקבלים טיפול טוב שם. האוכלוסייה שמטופלת על ידי המשרד - לא יודעת מאיזה סיבות. יש עליה במודעות - אבל הילדים האלה נופלים בין הכיסאות. אני רוצה לשאול כאן: האם ילדים עם ליקויי למידה הם ילדים עם צרכים מיוחדים?

חלקם.

אני, בפתק שכתבתי, כתבתי: מסומנים, אבל האם באמת הם מקבלים את הצרכים שלהם? כי מה שקורה, בתוקף חוק חינוך מיוחד, נכנס הנושא של מתי"א.

מה זה מתי"א?

מרכז תמיכה ישובי או אזורי. חשבנו שמשם תבוא הישועה. הישועה לא באה משם. זה העלה את הציפיות אצל ההורים, העלה את הציפיות אצלנו כארגון ואני יודעת שמה שקורה בשטח, זה שהם חסרי אונים. אני מבקשת להתייחס לנקודה הערבית.

לא, אני בקשתי שלא. תודה רבה.

רגע. כלים אבחוניים. הגברת רות פן שאלה אותי, בועדת מרגלית, ממתי ארגון הורים מפתח כלים אבחוניים. ארגון הורים מפתח כלים אבחוניים, ארגון הורים מקיים קורסים למורים, ל 370 מורים של החינוך המיוחד, כי אין ברירה.

היה דו"ח ועדת מרגלית שלא מיושם.

הוא חייב להיות מיושם.

יש לי שאלה. גברתי, האם לא היתה התקדמות, אני לא אומר דרמטית, אבל התקדמות רצינית בשלוש השנים האחרונות?

היתה וועדת החינוך היתה בהחלט זו שדחפה אותה.

עזבי ועדת החינוך. היתה? וזה בתהליך או שזה נפסק?

זה רץ די לאט.

חבר הכנסת לשעבר, בני בגין, התחיל עם זה.

נכון.

תודה רבה לכם, משרד העבודה והרווחה. מר שלמה פרקש.

אני רוצה להציע שבשלב זה אנחנו לא נעלה נושאים. אני חושב שאנחנו נמשיך להשתתף בדיונים שהועדה תקיים על פי הנושאים שאתה הצעת ואז נתייחס בכל נושא לגופו.

תודה רבה. משרד הבריאות.

יש שלוש נקודות שאני רוצה להעלות.

במסגרת החינוך המיוחד ילדים מקבלים גם טיפולים פרא-רפואיים בהתאם לצורך, בהתאם לסל שניתן. לאחרונה, בגלל פסיקה של בית משפט לענייני עבודה, קופות החולים התנערו מהתוספת הזאת של טיפולים שהיא לפעמים חיונית לאותם ילדים. עד כדי כך, שגם אם ילד, כביכול נמצא בחינוך המיוחד הוא לא מקבל שירותים פרא-רפואיים, כי אין כוח אדם. הוא לא יקבל מהקופה.

שכנעת אותי לשים את הנושא על סדר היום. טיפולים פרא-רפואיים. אני יכול להדליף לך: זה היה כתוב מראש.

דבר שני, היות והעובדים הפרא-רפואיים הללו הם בכל זאת עובדים שקשורים איכשהו למערכת בריאות, אנחנו מבקשים שתהיה תוכנית הדרכה משותפת לאותם עובדים למערכת הבריאות ולמערכת החינוך. הם חלק אינטגרלי של כל מערך הטיפול.

כמה ילדים נופלים בין הכיסאות של משרד הבריאות למשרד החינוך. אתה יכול לתת לנו על זה תשובה?

לא, זה לא משרד בריאות, סליחה.

אני יושב יחד אתך בועדה לליקויי שמיעה ואנחנו רואים מה קורה.

אחר כך נדבר על זה. בסדר? רגע. עוד נקודה.

אני מבקש להעלות את נושא ילדים עם בעיות ליקויי ריכוז וקשב, מה שנקרא ADHD –
Attention Deficit Hyperactivity Disorder.

אוקיי. תודה רבה. מר יעקב אגמון, סמנכ"ל לשלטון מקומי.

א' יש בהחלט תחושה של התחדשות בכל נושא החינוך המיוחד. אי אפשר שלא לומר את זה. זה גם עונה על השאלה של חבר הכנסת ראובן ריבלין. מה שקרה לגבי הסייעות לפי הערכתנו, זה כתוצאה מעליית המודעות של חלק גדול מההורים. גם אם התקציב לא עלה נאלץ המשרד, בגלל שיקולים של לקויות שהם אולי לגיטימיים, לקחת מילד א' ולהעביר לילד ב', עוד בטרם אנחנו משוכנעים שהתקציבים האלה יכולים להילקח. כלומר, הסך הכל נשאר אותו דבר, אבל אני מכיר חלק גדול מהרשויות - דיברתי על זה גם עם אנשי החינוך המיוחד - שמילדים שעדיין צריכים נלקח התקציב. אמנם הסך הכל המחוזי לא נפגע, אבל ילדים שזקוקים, לפתע נשארו בלי.

נושא שני ובזה אני מסיים. כתוצאה מהעובדה שמשרד החינוך והתרבות איננו מתקצב באופן מלא את תקציב הסייעות, הרבה מאד רשויות, בגלל שיקולי תקציב, אינן מוכנות להמשיך לממן גם תוספת סייעות. אולי יש מקום לדון גם בנושא של השתתפות גדולה יותר של המשרד כחלק מהעניין.

כמה ההשתתפות היום?

70%. ישנם חלק שההשתתפות היא של 100%, אבל ברוב הסייעות זה רק השתתפות של 70%. וה 70% זה לא מ 100%, זה בערך מ 70, כי בסך הכל ההסכמים שלנו הם הרבה יותר גדולים מאשר המשרד מכיר.

אז במסגרת הדיון על הסייעות.

עפרה דונסקי, משנה למזכ"ל הסתדרות המורים ואחריה ניצה בראל.

כיוון שאנחנו נמצאים עכשיו רק בשלב העלאת נושאים לדיון, אז אני באמת אתייחס רק לנושא הזה. אני חושבת שצריך להתייחס לילדים בעלי הצרכים המיוחדים, שנחשבים לעדיפות ב' והם באיזה שהוא מקום נופלים בין הכיסאות. מישהי פה דיברה על העניין הזה, של 10% ליקויי למידה, שאולי החינוך המיוחד לא חייב להם כלום, אבל מערכת החינוך חייבת להם. אי טיפול בילדים האלה מביא אותם להידרדרות, כי טיפול, ככל שיהיה מוקדם יותר, ימנע הצטברות של פיגור. לכן צריך לראות מי אחראי לילדים האלה. זה אחוז גדול מאד מהילדים שצריכים לקבל טיפול - וקיבלו טיפול לפני התחלת חוק החינוך המיוחד - בתוך המסגרות של החינוך הרגיל ויש מאגר אדיר של כוח מקצועי שלא מופנה היום לדברים האלה.

אני רוצה שיערך דיון על הנושא של יישום חוק החינוך המיוחד בנושא הארכת יום הלימודים והארכת שנת הלימודים ובנושא של כוח אדם. אנחנו פשוט שוחקים את כוח האדם המקצועי. אנחנו באיזה שהוא מקום נשאר ללא כוח אדם מקצועי בעניין הזה ואני מדברת על עבודה פרופר עם הילדים האלה.

אגב, ראיתי בחוברת שלהם שבאמת ניצול התקציב בסעיפים האלה הוא תת-ניצול. רמת הביצוע היא רק 37%.

לעומת תכנית האב. מה שדרשנו לעומת מה שקיבלנו.

כך אני קורא: 37% מרמת הביצוע בהשוואה לתכנית האב.

37% מהדרישה של תכנית האב.

תכנית האב שלא תוקצבה במלואה. אנחנו רצינו יותר, קיבלנו רק 37%.

לעומת 116% של סייעות שגם הן לא תוקצבו וביצעתם יותר ממה שבקשתם ולא תוקצב. אנחנו מדברים על אותו דבר.

בכל אופן צריך לתת את הדעת כי לפי החוק הילדים האלה זכאים ולפי הביצוע אנחנו פשוט שוחקים את כוח האדם שלנו.

אני מבקשת להעלות לדיון את נושא האבחונים. היום נושא האבחונים הפך להיות מצרך לעשירים בלבד. אני רואה כבסיס לטיפול נכון ולראייה ממוקדת בטיפול את האבחון. כרגע אין אבחונים מסודרים אלא מי שיש לו כסף הולך למאבחנת פרטית ומאבחן, והשאלה היא באיזה מידה האבחונים האלה תופסים. אני חושבת שצריך למצוא את הדרך לתת את האבחון, כי ברגע שמחנכת כיתה רוצה למקד את הטיפול, היא יורה היום באוויר.

אני מבקשת לדון בנושא שהעלתה מנכ"לית ניצ"ן ואני הולכת מהצד השני. אני חושבת שניצ"ן לא צריך למלא מקום של משרד מקצועי. הוא לא צריך לתת קורסים למורים. היום הוא נכנס לתודעה כמשרד חינוך ב'. אני חושבת שכל העניין הזה של הסמכויות של הורים הוא בעייתי. הורים זה הורים ומשרד חינוך זה משרד חינוך. אני רוצה רק לשאול את גברת לאה פרנקל, מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד, אם היא רוצה להוסיף משהו בנושא של החינוך המיוחד.

כן, אבל אני מצטער שאת לא יכולה כאן לחלק את רשות הדיבור, רק אני יכול.

את רשות הדיבור שלי.

בסיבוב הראשון לא. אני קודם כל רוצה בסיבוב הראשון לתת הזדמנות לאחד מכל גוף לדבר ואני מתנצל. גם המנהלת לא נותנת לכל התלמידים רשות דיבור.

מקבלת.

ניצה בראל מארגון המורים העל-יסודיים ואחריה דוד ברק מארגון ההורים הארצי.

אני אקצר. יש כל כך הרבה נושאים, אני לא יודעת מתי נדון על כולם.

הדבר היחיד שבאמת הייתי רוצה להוסיף, זה שהרבה יותר ילדים בעלי צרכים מיוחדים משולבים גם בחטיבה העליונה. הם כמעט לא מטופלים וכמעט אין אבחונים ואין מערכת שתומכת. אני הייתי רוצה שנקיים גם על החטיבה העליונה דיון.

טוב. תודה רבה. דוד ברק, יושב ראש הועדה לחינוך מיוחד בארגון ההורים הארצי.

אני לא מבין איך הם הגיעו לחטיבה העליונה? לא היה אבחון של ההישגים שלהם?

אלה ילדים עם ליקויי למידה.

הם מרגישים שבחטיבה העליונה עכשיו יש בעיה.

רבותי, מר ברק בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך את יושב ראש הכינוס של הפורום הזה, הלוואי שהוא ימשיך כך. ב' אני רוצה לברך את משרד החינוך שמשתף אתנו פעולה באמת לאורך כל הדרך. נכון שחסר לנו עוד המון, אבל הם משתפים פעולה. ג', כמעט כל הבקשות שביקשנו הועלו כאן על ידי אי אילו אנשים, אבל הנושא של הכלים השלובים נראה לי קצת תמוה. לקחת מהחינוך המיוחד ולתת לחינוך הרגיל? זה קשור בעוד תקציב ולא בלקחת מהחינוך המיוחד ולתת לחינוך הרגיל כשיש ילדים שזקוקים לזה. ד', וזה אחד הדברים החשובים ביותר, בנושא הסייעות יש לכלול גם סייעים, לא רק סייעות. וזה, אני חושב, דבר שלא צריך לפרט אותו.

כבוד האדם.

בדיוק.

לא כתוב סייעות או סייעים, אלא כתוב סייעות.

אבל עד היום אנחנו מקבלים סייעות.

מי ששולט בעניין תראה מה הוא מחליט.

הקטע של הבדלה בין חינוך מיוחד לחינוך מיוחד. לדעתי, כל בתי הספר, ומדובר בערך
בכ 220 בתי ספר, צריכים לפעול בשעות אחידות.

למה?

כי זה חינוך מיוחד.

היום תלמידים עם פיגור קל רב בעייתי, שיש להם מיני בעיות, הולכים ב 12:30 או 13:00 הביתה. כשחינוך בינוני רב בעייתי זה עד שעה 14:30, כשאוטיסטים זה עד שעה 18:00. לכל הגדרה יש שעה אחרת. לדעתי צריכה להיות שעת מינימום כשיש מקרים שצריכים להמשך עד השעה המקסימלית.

זה מה שקורה. בדיוק הנוסחה הזאת שאמרת.

לא. זה לא קורה.

כן. 12:30 זה המינימום.

לא. צריך להיות 15:30 אחר הצהרים. חוק חינוך בן שבוע של 41 שעות. לא מעבר לזה. תלמיד תיכון כשהוא הולך לתיכון הוא מתחיל בשעה 07:00 או 08:00, מסיים בין השעות 14:30 עד 16:00 ואותו תלמיד בחינוך המיוחד, באותו גיל, הולך וחוזר בשעה 13:00 כי הוא בחינוך המיוחד. לא יכולה להיות האפליה הזאת. זה לגבי פיגור קל.

אני רק הייתי רוצה להוסיף, פשוט, שילדי חינוך מיוחד אינם יכולים להצטרף למועדוניות. ברגע שהם חינוך מיוחד הם לא מתקבלים אוטומטית למועדוניות.

אני לא יודע מי דיברה. שמעתי. חבל שהערות כאלה נשמעות בצורה כזאת.

לא חשוב, היא השלימה דברים שאני אמרתי.

אם תהיה לי זכות דיבור אני אדבר.

הבטחתי, שאני אשתדל לכל ארגון לתת לדבר. אני אומר את זה נדמה לי בפעם העשירית.
המועצה לשלום הילד רוצה לומר משהו?

אני רציתי לדבר על הקטע הפרא-רפואי, ואולי גברת חנה לוי תתחיל.

אני מצטער, קודם כל אחד מכל ארגון. אני מבהיר את זה שוב. כל הארגונים יסתדרו ביניהם, אחד מכל ארגון, קודם כל שנשמע את הארגון. המועצה לשלום הילד, עורכת דין לימור סולומון.

יש להוסיף לדיון את נושא ההסעות בחינוך המיוחד. אנחנו מקבלים המון תלונות על הסעות שלא עומדות בתקן, על רשויות מקומיות שמנסות לחסוך כסף וגורמות לילדים לנסוע כל בוקר שעתיים שלוש עד לבית הספר, זה נושא בוער.

יש תקן להסעות? כמה זמן נוסעים?

יש כלל בחוק, שהוא לדעתי בעייתי, שמאפשר לרשות מקומית לנסות לחסוך והם מנצלים את זה כנראה עד הסוף.

אני לא מבין. מה לחסוך?

לנסות לעשות הסעה עם רשויות מקומיות נוספות כדי לחסוך בתקציבים. יש לה ילד אחד בחינוך מיוחד, היא משלבת אותו בהסעה מרשות סמוכה ואז הילד מטייל שעתיים שלוש עד שהוא מגיע לבית הספר.

רבותי, מישהו חולק עליה? היא מעלה בעיה שעל פניה נראית בעיה שראוי להתייחס אליה ואנחנו נתייחס אליה. לא כל נושא, אגב, יהיה ועדה שלמה. אנחנו נקבע ישיבה אחת, נגדיר מראש בכמה בעיות אנחנו רוצים לדון, נחלק את הזמן ונשתדל לכסות את הדברים האלה. עד עכשיו, אני מוכרח לומר, עולים נושאים רציניים מאד. הבא בתור, לפי הרשימות שלי זה איל"ן. צריכים להחליט מי מדבר. גברת מירה ברקאי או גברת מוניקה פרי? גברת פרי, מנהלת סניף ירושלים, בבקשה.

אני לא אחזור על הדברים שנאמרו. אני הייתי מבקשת לחדד כמה דברים ולהוסיף עוד נושא. בהתייחס לסל שח"מ שהועלה כאן.

רק תגידי שוב לטובת מי שלא יודע. שח"מ?

שירותי חינוך מיוחד. זה הפרא-רפואי והנלוות.

הנושא של הקצאת השעות לעבודה סוציאלית ובכלל הקריטריונים להקצאת השעות לסל הזה, חשוב מאד שיבחנו מחדש משום שהם נמוכים מאד ואינם עומדים במבחן המציאות. דיבר פה ד"ר אור-נוי על העניין של הטיפולים הפרא-רפואיים ועל הצרכים. ההקצאה איננה עומדת מול הצרכים. מן הראוי לבחון את הצרכים לגופם ובהתאם לזה להקצות את מספר השעות, גם לטיפולים הפרא-רפואיים וגם לנושא של העבודה הסוציאלית שאני מקווה שיעלה כאן לדיון כדי שאלה שמשתתפים פה יקבלו מושג באמת כמה הוקצה ועד כמה זה לא מציאותי.

לגבי הטיפולים הפרא-רפואיים בהקשר של השילוב. בהקשר של השילוב דובר הרבה מאד על סייעים, לא דובר על הנושא של הטיפול הפרא-רפואי, שאני חושבת שחשוב מאד לתת לו התייחסות.

אני חושב שפרופסור אור-נוי העיר, שיש כאן איזו שהיא בעיה ואגב זו לא הישיבה הראשונה שאנחנו שומעים עליה. מי שמשתתף קבוע בועדה כבר שמע כמה פעמים את הבעיה הזאת, שכל הטיפולים הרפואיים נופלים בין הכיסאות, בין קופת חולים, זה כן נכלל בחוק הבריאות, זה לא נכלל בחוק הבריאות.

היות ויש לנו פה מסגרת לדיון, מן הראוי למצוא איזה שהן דרכים לספק את השירותים האלה.

תודה רבה. ארגון צח"י. גברת רונית פלדה.

צח"י זה ארגון הורים ארצי לילדים עם צרכים מיוחדים ואנחנו ארגון גג של הרבה עמותות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

אני שמחה שאני מדברת דווקא עכשיו כי אני רוצה לחדד את נושא השילוב. הבעיה של השילוב, לדעתי, היא הגדרת מעמדם וזכויותיהם של הילדים המשולבים. כרגע הם מקבלים מתי שיש, או מתי שהמתי"א, הרכז הטיפולי האזורי הוא טוב. מתי שלא, הם לא מקבלים.

אם ההורים לא מתמסרים, הילד אין לו שום סיכוי. זה הכל. חבל על הזמן.

נושא האבחון גם הוא נתון למחלוקת.

לא היית בראשית הדיון, כנראה. אתם אחרתם. דיברנו על זה.

כלומר, הגדרת מעמדם וזכויותיהם של ילדים המשולבים שכולל ליקויי למידה וכולל ADHD, זה כולל את כל הילדים בעלי הצרכים המיוחדים המשולבים. לדעתי מאד חשוב שזה יוסדר, או בחוק או שזה יתווסף לחוק חינוך מיוחד.

הוזכרו פה דברים שאנחנו מאד מזדהים אתם. כמו הבעיה עם הטיפולים הפרא-רפואיים. יש לי מחלוקת עם משרד החינוך בנושא של האם סייעות נכלל או לא נכלל בחוק חינוך מיוחד. לדעתי הוא נכלל, משום שבהגדרה כתוב שירותים נלווים ושירותים נלווים זה יכול גם להגדיר את הסייעות.

הבעיה היא רק שמשרד החינוך צריך לשכנע את משרד האוצר ואם משרד האוצר מפרש את החוק באופן שונה, אז יכול להיות שהם מאותתים לחברי הכנסת, תשמעו, אולי תבהירו את הנושא בחקיקה. אין לי שום ספק שאחד הפירות של הדיונים האלה יהיה הצעת חוק שכנראה משותפת לכמה חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה, כדי לעשות את התיקונים האלה. אולי נשכנע את הממשלה ופה תהיה הצעת חוק ממשלתית.

אני הייתי רוצה להתייחס לנושא סייעות שזה אמנם קשור לבית הספר ולכן כיושב ראש וועדת החינוך זה קשור אליך, אבל נושא הסייעות איננו קשור רק למשרד החינוך. זה קשור גם למשרד הבריאות ולמשרד העבודה והרווחה. למשל, אני אתן דוגמא. ילדים בעלי בעיות בריאותיות מאד קשות, כאלה שצריך לקחת מהם שאיבת שתן במהלך היום, קוצצו להם שבוע לפני תחילת השנה הסייעות על ידי משרד הבריאות. סייעות שבעזרתן הילדים האלה יכלו ללכת לבית ספר.

יהיה דיון על סייעות.

הסתבר שלילדים שבעבר קיבלו סייעות משרד הבריאות אחרי לחץ הסכים להחזיר, אבל ילדים חדשים בעלי בעיות בריאות מאד קשות שזקוקים לסייעות בשביל להגיע לבית ספר ולשרוד בבית ספר, פיזית, לא מקבלים סייעות. זו לדעתי שערורייה.

אם תתני לי את הפרטים, אני מניח שאחד מחברי הכנסת עוד לפני הדיון בועדה ינסה, או באמצעות שאילתא דחופה, או באמצעות אמצעי אחר, לבקש את משרת התקן הזה של משרד הבריאות.

או ילדי דיס אוטונומיה, שצריכים סייעות.

גבירתי, תם הזמן. תודה רבה לך. ארגון ביח"ד, גברת רבקה ארוטשס, בבקשה.

אני רוצה מספר דברים. דבר ראשון, אני פונה למערכת החינוך בפעם ה שלוש מאות מיליון ואני שואלת, האם אתם מכירים קטגורית בהפרעת ADHD?

זה לא עובד ככה, שהאזרח שואל והמשרד משיב.

כשאנחנו מדברים על הפרעה שמוגדרת בחוק. פרופסור אור-נוי ישב בראש ועדה שישבה וקבעה את כל הנושא של אבחון וטיפול ב ADHD.

הוא העלה את זה.

משרד החינוך מסרב בקנאות להכיר בקיומה של הפרעה, שההשלכות שלה הן על כל תחומי החיים. הן ברמת הפרט והן ברמת הסביבה. זו הפרעה שמתפשטת כמו סרטן. אם לא יטופלו הילדים היום הם יהפכו להיות עבריינים בגילאים מבוגרים והמחקרים מראים את הדברים חד משמעית. משום מה יש נטייה להוריד את הדברים. אני פונה אליך כבוד יושב ראש הועדה ומבקשת שאולי אתה תוכל לקבל נתונים ממשרד החינוך לגבי וועדות השמה: כמה מהילדים שעולים היום לוועדות השמה עולים על רקע של בעיות התנהגות. אני לא מצליחה לקבל שום תשובה מהמערכת בטענות שונות.

רק שניה אחת. יש בעיה עם הנתון הזה?

קודם כל, כן, יש בעיה. כי כשהילדים עולים לועדות השמה, אנחנו, המטה במשרד, לא בודקים כל שאלון הפניה למה הוא עלה. הוא בא לדיון, ועדת השמה דנה ואז מחליטים על אפיון החריגות תוך כדי דיון. רק אחרי זה אנחנו יודעים מי הוא מה. צריך להביא מסמכים. זה שהאמא אומרת או שמישהו אחר אמר, זה לא אומר.

למה זה רלוונטי, הסיבות למה הוא הגיע?

כל הילדים מגיעים עם אבחון כלשהו. כשהאבחון הוא או נוירולוגי או פסיכולוגי, רפואי או פרא-רפואי, לא חשוב. הם מגיעים עם אבחון שקובע שהם סובלים מהפרעת ADHD. בטופס של ועדת השמה ADHD לא קיים, אבל בחוק חינוך מיוחד בתוכנית האב ליישום החוק, כל ילד עם בעיית התנהגות שייך לעדיפות ב' לשילוב.

פרופסור אור-נוי כבר שכנע אותי שאנחנו נתייחס לשאלה הזאת. אז כדאי לך להמשיך כי יש לך עוד חצי דקה ואת לא תספיקי את יתר הנושאים שלך.

אני רוצה להדגיש את הנושא של ועדות השמה. אני יושבת כנציגת הורים במינוי השר בועדות השמה ואני אומרת לך שהדברים הם לא כפי שנאמרו כאן, לא כפי שהוצגו כאן על ידי מערכת החינוך. העובדה בשטח היא, שמפקחת – ויש לי שיחה מוקלטת – שמפקחת אומרת בועדת השמה: לא יתכן שנעביר את הילד הזה מבית הספר הזה לבית ספר אחר. מה זה יגיד על בית הספר שלנו אם נעביר אותו? אני העברתי ילד כזה לישוב אחר וקיבלתי הוראה ממשרד החינוך, גברת כרמלה איגל אמרה לי: בואי נעביר אותו ונטפל בו בישוב שהוא גר.

אני חושב שהמסר שלך ברור. תודה רבה לך. ארגון בזכות, יש פה מישהו? מי מדבר? עו"ד נטע דגן, בבקשה.

למה אין פה מישהו ממשרד החינוך שמטפל במגזר הערבי?

יהיה דיון מיוחד על המגזר הערבי.

שלשה דברים אני מבקשת לחדד: קודם כל הזכירו פה הסעות לליווי בחינוך המיוחד, אני רק רוצה להזכיר שהן כמובן מכוח חוק. ילד זכאי לליווי והסעות מכוח חוק. הוא לא מיושם.

מדברים פה על סל שילוב. אנחנו מבקשים שסל השילוב יהיה לפי הצרכים של הילד. סל השילוב שהולך עם הילד לאן שהוא הולך.

כן. גברת מרים כהן כתבה לי. מאיפה את, גברת מרים כהן?

משרד העבודה והרווחה.

משרד העבודה והרווחה, כי חיפשנו כאן את שמך. אמרו לנו אהובה לוי ושלמה פרקש.

ומרים כהן שמלווה בעצם את נושא משרד החינוך.

מכיוון שאין סל שילוב אחיד, מה שקורה היום בועדות השמה זה לחץ לשלוח ילדים לחינוך המיוחד. מגיעות תלונות ממורים שאומרים שועדות ההשמה, בניגוד למה שקובע חוק חינוך מיוחד, לוחצות את ההורים לשלוח את הילדים לחינוך מיוחד ולא לחינוך הרגיל.

נושא שלישי – התאמות של בתי ספר לילדים בחינוך מיוחד. כיתות אקוסטיות, מיכשור של ברייל, שלא לדבר על מדרגות שיש ילדים שלא יכולים לעלות עליהן.

תודה רבה. משתיל יש מישהו? גברת ראונק נאטור, בבקשה.

יש לי כמה נקודות שאני רוצה להתמקד בהן. אחד, לגבי הנתונים שכבר הציג חבר הכנסת כנעאן, אני רוצה לציין שהנתונים האלה נאספו על ידי אותם חברי הכנסת דרך שאילתות ונתונים שבאו מתוך המשרד. אז אנחנו נשמח מאד אם תוכלו לתקן אותנו במידה ויש אי דיוק במחסורים המוצבע עליהם. בנוסף, ההסתמכות היא על ועדות החומש במגזר הערבי. זה דבר ראשון.

שתיים, לגבי סל השילוב. אני גם מצטרפת לאותם נתונים שהועלו ואני רוצה להפנות את תשומת לבכם לבעיה נוספת: מידת הערכות מערכת החינוך הרגילה במגזר הערבי לקליטת ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומה המשרד עושה על מנת לטפל בזה מעבר למחסור בשעות התקן.

מה המידה?

אני רוצה לשמוע תשובה. אתה רוצה לשמוע את התשובה שלי? אני חושבת שהיא מאד קטנה. מידה מאד מצומצמת.

היה ברור שזאת שאלה רטורית.

אנחנו לפני שלוש שנים קיימנו דיון מאד ממצה בעניין זה.

הגיע הזמן לקיים עוד אחד.

היו אנשים, הבאנו אותם באופן מיוחד והם נתנו לנו את התוכניות. היתה התקדמות?

היתה התקדמות רבה. למרות הפער שנשאר היתה התקדמות מאד רבה.

נקודה אחת נוספת לגבי נושא הפרא-רפואיים והמחסור באנשי מקצוע פרא-רפואיים. במיוחד אני רוצה להתרכז כאן בנושא קלינאיות תקשורת. אנחנו יודעים שיש במגזר הערבי בסך הכל 18 קלינאיות תקשורת ומחסור ב 250 לפחות. מה המשרד עושה על מנת לצמצם את הפערים האלה, במיוחד שיש רק חוג אחד ללימודים לקלינאיות תקשורת ומתקבלים אליו בסך הכל חמישה סטודנטים ערבים בממוצע בשנה ונושרים שניים במהלך השנה.

גברת נאטור, אני חושב שיש הסכמה מכל חלקי הבית. כולל המשרד.

יש בעיית אמת חמורה בכל נושא החינוך המיוחד במגזר הערבי ולכן נקיים על זה דיון באופן מיוחד.

כמה מגישים בקשות לזה? יכול להיות שאין אנשים.

אם לא מגישים זאת שוב בעיה. אם אין מודעות, למה אין מודעות?

יש אלף מועמדים בשנה לבית הספר הזה.

יש שיפור דרמטי אבל עדיין ארוכה הדרך. חברת הכנסת חוסניה ג'בארה בקשה עוד הערה. ארגון ית"ד צריך להתכונן.

בהקשר הזה, יש לי פניה מבחורה אחת ערבייה שהגישה מועמדות לאוניברסיטת תל אביב לקלינאות תקשורת ובקשו ממנה 650 בפסיכומטרי. היא הביאה 648 ולא קיבלו אותה והפניה נמצאת אצלי במשרד.

תודה רבה. ארגון ית"ד. מי מדבר? רחל דותן, בבקשה.

לילדי תסמונת דאון אין זמן לחכות לכל מיני דיונים ולאישורים של האוצר. בשבילם זו שאלה גורלית. האם מחר הם חוזרים אל החינוך המיוחד או שהם שורדים בחינוך הרגיל. כמו שאמר חבר הכנסת ריבלין, הילדים שנמצאים שם, חלקם גם לא היו להם סייעות. הכל בזכות מלחמה של הורים עיקשים שהלכו נגד הזרם וההורים האלה משוועים לעזרה של המערכת. דבר נוסף, לגבי נושא הבריאות שהועלה כאן. חוק הבריאות לא מגדיר את הצרכים של הילדים של תסמונת דאון באופן שבו הוא מאפשר טיפולים ויש בנושא הזה נסיגה לאחור. אנחנו מבקשים, כשיקויים הדיון, להתייחס גם לנקודה של טיפולים לילדים שהם סומטיים. ילדי תסמונת דאון אינם, משום מה בחוק הבריאות, ילדים סומטיים. זה מה שרציתי להגיד. אנחנו מבקשים דיון דחוף.

מה זה סומטיים?

זה ילדים שיש להם בעיות בריאות ולילדים שלנו כנראה אין בעיות בריאות.

תודה רבה. ארגון הילה. מי מדבר? אדם ברוך? כן.

אל ארגון הילה מגיעות פניות הורים מכל המגזרים. מגיעות בקשות לעזרה בנושא חינוך מיוחד ממגזרים שונים. אבל אני רוצה לדבר בעיקר על עולים מאתיופיה. העולים מופנים לחינוך מיוחד מבלי שהחינוך הרגיל מיצה את כל ההליכים כדי להעביר את הילדים האלה לחינוך המיוחד. כלומר, הוא לא מעביר את הטיפול במסגרת ועדת ההשמה לועדת שילוב יישובית. כתוב במפורש שצריך להעביר את הטיפול לפני ועדת השמה לועדת שילוב יישובית. זה לא קורה.

אתה יכול להביא לי שלושה מקרים כאלה? תעביר לי שלושה מקרים כאלה שאתה חושב שלא בוצע החוק.

מתוך עשרות המקרים…

אתה לא צריך עשרות. תעצור בשלושה הראשונים.

שלושה ראשונים תעביר אלי.

אנחנו נתקלים גם בנושא של פסיכולוגים לא מומחים שמאבחנים את הילדים וכאשר ההורים מבקשים את הדוחות הפסיכולוגיים כדי לתת תוקף לאבחון הפסיכולוגי, מנהל השרות הפסיכולוגי חותם על האבחון הפסיכולוגי ומעביר אותו, למרות שהוא לא מכיר את הילד בכלל.
זו עבירה פלילית.

גם על זה אני מבקש מקרים. לא לדבר באוויר. יש לך האשמה, שם, מקום, יום, תאריך, תעביר אלינו. זה אני אומר לכולם. בכלל, מי שחושב שיש איזו שהיא עברה על החוק, מקרה קונקרטי, יואיל להעביר, נטפל גם פרטנית.

רבותי, הדיון עומד להסתיים בתוך דקות ספורות ולכן אנחנו מבקשים סבלנות נוספת ואני מתנצל בפני כל אלה שאני מפריע להם לדבר.

בדוחות הפסיכולוגיים שיש לנו במשרד חוגג המושג שנקרא פיגור מילולי. אנו חושבים שזה קשור לקודים התרבותיים. הפסיכולוגים שמקבלים את הילדים העולים מאתיופיה ועושים להם אבחון, לא מכירים שום דבר בנושא התרבות האתיופית ואנו דורשים דיון בנושא הזה.

דבר נוסף שרציתי לבקש, דיון בנושא עולים מאתיופיה בנושא חינוך מיוחד.

יקויים.

מועצת תלמידים, מישהו רוצה להגיד משהו?

יש לי משהו אחד להגיד.

בבקשה. מועצת תלמידים ארצית היא אורחת קבועה כאן בועדה שלנו.

אנחנו במקרה מועצת תלמידים עירונית מפתח תקוה.

איזה בית ספר?

ברנר ואחד העם.

בקשר למה שאמר האבא מקיבוץ חפץ חיים, אני מסכים אתו בהחלט. קיימת בעיה של תלמידים עם בעיות מיוחדות בחינוך הרגיל. אני אישית, שלומד בבית ספר רגיל, יש לי כמה מקרים של תלמידים שיש להם בעיות ואני לא מרגיש שבית הספר מטפל בהם באופן שונה ממה שהוא מטפל בי. הוא צריך לטפל באופן שונה. אני חושב שצריך לקיים על זה דיון שיגע בנושא הזה.

עדות ממקור ראשון. תודה.

יואב הס, מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. רוצה לומר משהו?

קודם כל עניין הנתונים. אנחנו במשך שנים מבקשים ממשרד החינוך נתונים לגבי מספר הילדים יוצאי אתיופיה שנמצאים בחינוך המיוחד. אנחנו יודעים שהיו שנים שהיתה הפנייה גורפת בעניין, עד היום לא קיבלנו נתונים.

אני לא יודע אם היית בראשית הישיבה, אנחנו בקשנו את זה בראשית הישיבה.

אני רק רוצה להסב את תשומת לבך לעובדה, שקיבלנו נתונים סותרים מגורמים שונים בתוך המשרד. אנחנו כבר לא יודעים על איזה נתון בדיוק אנחנו צריכים לבנות.

עניין הקטגוריות. רציתי להוסיף קטגוריה נוספת, שבה מעבירים במשרד החינוך ללא ועדת השמה ילדים לכיתות שהן לא כיתות נורמטיביות והן לא מוגדות גם כחינוך מיוחד. הילד לא מקבל את המסגרת של החינוך הרגיל, אבל לא קוראים לו חינוך מיוחד, הוא לא עבר בועדת השמה, אף אחד לא סופר אותו ובאים ומספרים לנו שבמסגרת החינוך המיוחד יש מספר נמוך מזה שיש בממוצע הארצי. זה לא מסתדר לי העניין הזה.

הכיתות שאני מדבר עליהן הן א' כיתות רשת, שמעבירים אליהן ילדים ללא ועדת השמה בכלל, ב' כיתות קלט, שיש עדיין ילדים שלומדים בהן שנים ללא שום צורך. זה לעניין הקטגוריות.

עכשיו, לעניין ילדים יוצאי אתיופיה שברור שהם אינם מפגרים. באשדוד - חבר הכנסת אילן גילאון מכיר את הסיפור הזה - בבית ספר באשדוד יש ילדים שאובחנו כילדים שאינם מפגרים. הם נמצאים בבית ספר למפגרים. לא מוציאים אותם. משרד החינוך, אני לא יודע איך הוא מעיז להתעקש על העניין הזה, לא להוציא אותם מבית הספר, שבו הם לא אמורים להיות בכלל.

איך אתה קובע?

יש אבחונים.

לפי דעתי זה דבר שהוא פשע.

זה פשע. נכון. יש ילדים שהגיעו לבית הספר הזה ללא ועדת השמה מסודרת, לא חוקית. אמרו על זה דברים. יש מישהו שאחראי על זה במשרד החינוך. שמו ברני שטיין. הוא מודה בפה מלא שהאבחונים שנעשו לאתיופים הם תלויי תרבות והם לא מתאימים להם. הוא רק אומר, יש לנו בעיה.

רבותי, בואו נקצר. אני חושב שהמסר ברור. אמרנו את זה. אתה גם השתתפת אתי בדיון אחר שקשור לקליטת ילדי אתיופיה ודיברנו על זה.

דבר אחרון שאני מבקש: ילדים שיועברו אחרי אבחון מחדש, שיהיה אבחון מתאים, לבית הספר הרגיל, שיקבלו, אני מתחנן, את הסיוע המתאים שיאפשר להם להשלים את כל אותן שנים שהם שרפו בבית הספר לחינוך מיוחד שלא לצורך.

תודה רבה. גברת מנייב רכזת חינוך מיוחד בעמותת עלמי"א. יש לך להוסיף משהו?

כן. יש לי להוסיף. רק לתקן, אני לא רכזת חינוך מיוחד, אני רכזת פעילויות לא פורמליות. מה שאני רוצה להוסיף זה נקודה אחת. שישב בועדת השמה מישהו שמכיר את תרבות הקהילה שלנו. מישהו מקצועי. יש בעלי מקצועות כאלה, שמכירים את התרבות, שמכירים את האנשים.

אם לא יושבים, תודיעי לגברת כרמלה איגל. כי יש הנחיה לאנשי מקצוע.

יש מגשרים אבל לא אנשי מקצוע.

גברת מנייב, אפשרות להגיב במשפט אחד. כן.

המגשרים הם אנשי מקצוע, ברובם אקדמאים, שהוכשרו בבית ברל בשיתוף משרד החינוך.

יש לי בקשה. אם אפשר בסוף הישיבה.

אנחנו נדבר, כי אותך אני לא מכירה.

רק עוד נתון אחד. נכון להיום השתתפו מגשרים ב 67 דיונים בועדות השמה. אנחנו התקדמנו מאד בכיוון הזה. עדיין יש מה לעשות.

רבותי, נדבר על זה במסגרת הדיון של קליטת עלייה. תודה רבה לגברת מנייב. פחות או יותר עמדנו גם במשימה שמכל הארגונים מישהו אחד לפחות אמר משהו וגם משרדי הממשלה.

אני חושב שהדיון חשוב. פתחנו אותו. הוא מלמד אותנו כמה עלינו לדון. אני, בשולי הדיון, שאנחנו לא מסכמים אותו, אומר שוב לאנשי המשרד: בנושא הסייעות - בעיקר בכל מה שקשור לתסמונת דאון, שהזעקה שלהם עולה מתל אביב, מירושלים ומכל הכיוונים האחרים - אנא מכם, אל תמתינו לדיון. אם אפשר שיימצא פתרון כזה או פתרון אחר. אני מסתכל על המשרד כמשרד. תעשו דיון ביניכם. למשרד יש משאבים גם מחוץ לאגף החינוך המיוחד. חבל, אני מכיר את הדינמיקה הפוליטית בתוך הכנסת ותאמינו לי, גם מר יצחק כהן וגם גברת רות פן, שתהיה כזאת דינמיקה שהמשרד לא יוכל להתעלם מהבעיה הזאת. כי זה בא מכל עבר. גברת יעל פרבר, אני גם זקוק לעזרתך, שתבהירי איפה שאת יכולה להבהיר, שאנחנו מאד מבקשים שתקיימו בתוככם דיון. זה עולה מכל החלקים, מכל הכיוונים. אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. אני תמיד מעדיף שהפתרון יבוא מהמשרד, מאשר בלחץ אטומי של הכנסת להתחיל את ההצעות לסדר, הצעות דחופות ודיונים. חבל. אז אנא מכם תשתדלו למצוא פתרון. אם אפשר לעניין הזה לקבל עדכון בסדר גודל של שבועיים - אני לא אומר יומיים - כדי לדעת מה קורה בנושא הזה. זה יתן לנו אינדיקציה, וגם לכנסת, אם אנחנו מתחילים להפעיל כאן את המערכות או שאתם לא זקוקים לעזרתנו.

יש לי בקשה. ברגע שיתקיימו דיונים נוספים שהכותרת שלהם לא תהיה חינוך מיוחד, תודיעו את הנושאים מראש.

אנחנו נודיע. הפעם היה דיון כללי. להבא אנחנו נגדיר נושאים שבהם נדון.

אני שייכת גם לוועד הורים כללי וגם שייכת לפורום הורים לילדים עם בעיות רב תחומיות. אני אמא לשתי ילדות מאד רב תחומיות ששתיהן בחינוך המיוחד ומכל הדיון הזה לא עלה שבעצם החינוך המיוחד - לא השילוב ולא המגזר הערבי שאני לא מתמצאת בו - זועק לשמיים. במיוחד כל הילדים שהם רב תחומיים קשים. החינוך המיוחד והשילוב זה שני דברים שונים לגמרי ומאד קשה לי עם העניין הזה שעולה מהסיכום פה, ומכך שאתה ניסית לומר: תבדקו את החינוך המיוחד ואולי אפשר לתת לשילוב. זה בלתי אפשרי כי המצב בחינוך המיוחד זועק לשמיים. אם זה בנושא סייעות, אם זה בנושא הקריטריונים לחלוקת הטיפולים הפרא – רפואיים או סל שח"מ, אם זה בנושא הבינוי, אם זה בנושא יום לימודים ארוך…

אני שמח שעזרת לי לתקן את הרושם, כי לא התכוונתי שיצא כזה רושם, כי לא זאת האמת. אנחנו בהחלט חושבים שגוף העניין זה החינוך המיוחד גופו. בהחלט הוא יהיה עיקר הדיונים שלנו ואני מודה לך שעזרת לי להבהיר את הדברים האלה.

תודה רבה לכם.



הישיבה ננעלה בשעה 12:25.