הכנסת החמש-עשרה

- 25 -
ועדת החינוך והתרבות
‏19.10.99

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 18

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
‏יום שלישי, ט' בחשון התש"ס (‏19 אוקטובר, 1999), שעה 10:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
מיכאל נודלמן
גנדי ריגר

נחמן שי
מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט


עודד הכט
עו"ד נטע דורפמן
עו"ד מיכל עקביה
צבי ורשביאק
אפרים זינגר
גלעד לוסטיג
אורי אפק
לאוניד שייחט
זאב ברוורמן
יוסף רויטמן
ולדימיר גורביץ
אורי ווכטל
שירי טייכר
ענבל שרמן
סגן מנהל רשות הספורט, משרד המדע, התר' והספורט
לשכה משפטית, משרד האוצר
לשכה משפטית, משרד האוצר
יו"ר הוועד האולימפי
מנכ"ל הוועד האולימפי
מנהל היחידה לספורט הישגי, הוועד האולימפי
הוועד האולימפי
מאמן שחייה, הוועד האולימפי
הוועד האולימפי
יו"ר האגודה לקידום הספורט בישראל
סגן יו"ר עמותת ספורטאים "אולימפוס"
מכינה קדם צבאית רעננה, מועצת תלמידים ונוער ארצית
מכינה קדם צבאית רעננה, מועצת תלמידים ונוער ארצית
מכינה קדם צבאית רעננה, מועצת תלמידים ונוער ארצית

יהודית גידלי

אירית שלהבת

1. הכנות לאולימפיאדת סידני 2000.


הכנות לאולימפיאדת סידני 2000

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בעניין ההכנות לאוליפיאדת סידני 2000.

זו ועדת החינוך, התרבות והספורט.

הוועדה נקראת "ועדת החינוך והתרבות", כמו שהמשרד נקרא עד לפני 5 שנים, אבל תחום הוועדה הוא חינוך, תרבות, ספורט, עתיקות ושידור. יש בתקנון הכנסת שורה ארוכה של תחומים שהם בטיפול הוועדה.

אני חושב שלספורט יש ערך בפני עצמו, שהוא צריך להופיע בשם הוועדה. לתשומת לב היושב-ראש.

יש עכשיו קרב אימים בין מרצ למפד"ל, איפה תהיה התרבות ואיפה יהיה הספורט. בשעה שאנחנו יושבים כאן דנים בזה בוועדת הכנסת אך עוד לא הגיעו להחלטה. אז נעזוב את זה בצד.

ממשרד המדע, התרבות והספורט נמצא איתנו המנכ"ל, שהתנצל מראש על שיצטרך לעזוב לפני תום הדיון.

(היושב-ראש קורא את שמות הנוכחים)

בהזדמנות הזאת אני רוצה לברך את הוועד האולימפי שייזם וביצע טקס מאוד יפה, באופן מאוד מכובד ומאוד ממלכתי. בוודאי טקס כזה הוסיף כבוד לספורט בישראל והעמיק את התודעה לצורך בהצלחה באולימפיאדת סידני 2000. אבל חשבנו שמן הראוי לא להסתפק רק בטקסים. מה שבעיקר נחרת בזכרוני מהטקס הוא שקיימות כל מיני הבטחות. ההכנות האולימפיות מצריכות פיקוח של הרשות המחוקקת על הרשות המבצעת, כדי שבאמת ינתנו הכלים שמדינת ישראל יכולה לאפשר לספורטאים כדי שהם יוכלו לייצג את ישראל, לא רק בכבוד אלא גם להגיע להשגים. אני חושב שכבר עברנו את השלב של רק לייצג בכבוד ועלינו לשאוף גם להגיע להישגים.

זימנו את הוועדה כדי לשמוע, מאנשי המשרד ומאנשי הספורט, אנשי הוועד האולימפי, האנשים הנוגעים בדבר, האם יש בעיות ואיפה הבעיות. אני מראש אומר, אנחנו בוודאי נעמיד את עצמנו לרשות העניין כדי לסייע לוועד האולימפי. נעזור לו להשיג את כל מה שאפשר להשיג. אני מציע שייפתח מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט ואחריו ידברו אנשי הוועד האולימפי.

תודה רבה ליושב-ראש, שלום לכולם. אנחנו קיבלנו את תחום התרבות והספורט למשרדנו לפני 10 ימים אבל האמת היא שכבר לפני כן היו פגישות וביקורים בנושא ההכנות לאולימפיאדה. אנו יודעים שזה אחד התחומים החשובים ביותר שהספורט הישראלי נוגע בו ועוסק בו, במיוחד בעיתוי שבו אנחנו עומדים.

המפגש האחרון היה בשבוע שעבר עם הוועד האולימפי. חלק מהנוכחים פה השתתפו בו. השר קיבל סקירות והשמיע את דבריו - תיכף אומר באיזה כיוון - ואחר כך גם ערכנו סיור קצר במיתקן האולימפי, שחלקו שלם וחלקו לא שלם.

אני רוצה לקצר. אני חושב שכל הנוכחים פה מצויים בתחום ולא כדאי להכביר במילים. הנקודה המרכזית, אדוני, היא השאלה הכספית. כלומר, אין היום כמעט שום דבר שמישהו מהגורמים החיצוניים יכול לתרום לטובת הקבוצה שנמצאת פה היום, שעוסקת בזה, והתחילה לעסוק בזה כבר לפני 3-2 שנים, פרט מלהעמיד לרשותם את המשאבים הכספיים כדי להביא את המשלחת הישראלית לאולימפיאדה במצב הטוב ביותר. כמו שתשמע תיכף, יש בהחלט פעילות מעודדת אבל היא כולה קמה ונופלת על המשאבים הכספיים.

אנחנו הפנינו מכתב לפני כ10- ימים ללשכת ראש הממשלה. המכתב נשען על העובדה שבשנים האחרונות הממשלה העמידה תקציב מיוחד של 10 מיליון שקל בשנה לטובת ההכנות האולימפיות. אנחנו עומדים על כך שהמימון הזה יימשך בשנה הקרובה. אני כבר אומר שבתקציב המשרד שלנו בשנה הבאה לא מופיעה התוספת הזאת. כמו שאתה יודע מנסיונך, אם זה לא רשום אז זה פותח פתח ל - - -

בשנתיים הקודמות האם זה הופיע בבסיס התקציב או כהעברה מיוחדת?

זו היתה העברה מיוחדת.

אנחנו לא מדברים על העברות כרגע. דרשנו שזה יופיע באופן מיידי מפני שאם זה יגיע - וגם על זה תשמע תיכף - במועד שהתוספות מתחילות להופיע, זה יכול להיות פשוט מאוחר מדי. אנחנו צריכים את הכסף הזה היום כי לפי דעתי זה הדבר היחיד והחשוב ביותר שיכול לתמוך במשלחת.

אחרי שתיערך האולימפיאדה אני מציע שייתקיים פה דיון כדי לבדוק איך אנחנו נערכים ל4- השנים הבאות, כי אז אפשר לעשות דברים בסיסיים. כרגע הנושא הוא כספי ולכן אנחנו עושים את שלנו והייתי מאוד שמח אילו הוועדה תסייע בנושא של העמדת המשאבים הכספיים לטובת ההכנות האולימפיות. היתר הוא בידי אנשי המקצוע.

עוד מילה אחת, ברשותך. אנחנו גם מתכננים, עוד בערך כחודשיים, עוד לפני סוף השנה, הצגה פומבית של ההכנות של ישראל לאולימפיאדה, נעשה איזשהו אירוע שיימשך חצי יום. אני אשמח מאוד אם אתה תכבד אותנו בנוכחותך. נזמין אנשי תקשורת ואת הציבור הרחב לראות איך ישראל מתכוננת למשחקים האולימפיים, כי זה גם כן דבר שהציבור חייב לדעת אותו וללמוד עליו מכלי ראשון. תודה רבה.

אנחנו נציג פה גם את הנושא המקצועי, גם את הנושא הארגוני וגם את הנושא התקציבי. הבאנו את אנשי המקצוע. ברשותכם, אני אדבר כמה מילים על הנושא התקציבי והארגוני ולאחר מכן אנשי המקצוע ידברו על הנושא המקצועי.

אני מתחיל דווקא בנושא הארגוני. אני רואה שכבר אנחנו מתחילים לסטות מן הדרך. רבותי, ההכנות האולימפיות, עם כל המשמעויות שלהן, צריכות להיות מטופלות רק על-ידי גוף אחד, לא מעבר לזה. הגוף הוא הוועד האולימפי. אני שומע פה על איזשהו קונגרס, איזה כינוס פומבי. אני מבקש, אנא מכם, אם לא תעזרו לפחות אל תפריעו. לנו יש תוכנית. אנחנו לא יודעים על קיום כינוס כזה.

איזה קונגרס? אל"ף, מי שצריך לדעת יודע על זה. בי"ת, זה לא קונגרס.

הוועד האולימפי לא יודע על זה. אני מבקש, אנא מכם, אם לא לעזור - לפחות לא להפריע. ישנה תוכנית שנתית, עם אירועים ברורים ומסודרים לקראת האולימפיאדה. אם יתחילו להיכנס לנו באמצע אנחנו במקום להתעסק בהכנות לאולימפיאדת סידני נעסוק בדברים אחרים. אנא מכם, אני פונה אליך כמנכ"ל המשרד, אנא. כל מה שאתם רוצים לעשות במה שקשור לאולימפיאדה - אנא פנו לוועד האולימפי. כי אחרת, חוץ מהתנגשויות לא יהיה כלום, וחבל.
אותו דבר לגבי נושא התקציב. אנחנו אפילו לא ידענו שפניתם למשרד ראש הממשלה בבקשה לקבלת תקציב של 10 מיליון שקל.

אנחנו לא צריכים להגיד לכם את זה.

גם לא תבעתי שאני אדע. אני רק חושב שצריך להיות תיאום בינינו לביניכם בפניות. שמעתי שפנו במכתב בבקשה לתקציב של 10 מיליון שקל. 10 מיליון שקל לא יענו על הצרכים. אנחנו הפנינו בזמנו מכתב בבקשה ל15- מיליון שקל, ולא סתם.

לגופו של עניין, אנחנו על סמך דוח ועדת לוין פנינו לממשלת ישראל. ועדת לוין הוקמה אחרי אולימפיאדת אטלנטה.

אחת מיני רבות.

אולימפיאדת אטלנטה היתה בחודש יולי ואנחנו פנינו וביקשנו שההחלטות לגבי הנושא האולימפי ייגמרו עד חודש אוקטובר, כי הכנות לאולימפיאדה הן לא רק בשנתיים שלפניה אלא הן נמשכות 4 שנים, כבר 5 או 6 אולימפיאדות. דרך אגב, כבר עכשיו יש הכנות לאולימפיאדה ב2004-. אם לא נתחיל לתקצב את ההכנות ל2004- כבר היום, הספורטאים לא יהיו מוכנים.

ההמלצה היתה 15 מיליון שקל. אנחנו התפשרנו על 10 מיליון מתוך הנחה שכמות הספורטאים תהיה כפי שהיתה באולימפיאדת אטלנטה. לשמחתנו כמות הספורטאים בסגל גדלה ב50%-, מ50- וכמה ספורטאים ל80- וכמה ספורטאים. בנוסף לכך המשלחת כפי שנראית לנו היום, אלה שעמדו בקריטריונים, לא תעמוד על 25 ספורטאים אלא יהיו יותר מ30- ספורטאים. בנוסף לכך הסגל של אולימפיאדת 2004 גדל - בגלל הישגים. לא בגלל שהחלטנו שיש יותר ספורטאים מצטיינים. הופיעו ספורטאים צעירים שלנו במשחקים באירופה - אם זה משחקים אולימפיים לנוער או משחקי אליפות אירופה לנוער - וחזרו עם מדליות. זאת אומרת שהם טובים. הם הטובים ביותר באירופה בגילם. ואז הם נכנסו לסגל, שהלך וגדל. אם לא נטפח את כשרונם היום, הם לא יהיו לנו ב2004-. ולכן התקציב המינימלי השנה - וזה לא בשביל שיהיה מאיפה להוריד - צריך להיות 15 מיליון שקל.

קרו עוד כמה דברים. התקציב לאיגודי הספורט, שהם חלק מההכנות האולימפיות, קטן ב30%- לעומת שנים קודמות. במועצת ההימורים ירדו ההכנסות בכ30%-; ברשות הספורט ירדו ההקצבות מסיבות כאלה ואחרות בגלל אילוצים תקציביים. למשל איגוד השייט תכנן שיהיה לו תקציב של 1.7 מיליון שקל (ואתמול ישבנו עם איגוד השייט) אך הוא קיבל 400,000 שקל פחות. ישבנו איתם בינואר, קבענו תוכנית עבודה ובהתאם לכך היחידה לספורט הישגי והוועד האולימפי מימנו אותם. עכשיו צריך לשלוח שייטים לאוסטרליה במוצאי שבת ואין לכך כסף. אמרנו לנציגי ענף השייט שזה לא יתכן כי הם קיבלו את כל מה שהובטח להם מאיתנו ואז הם אמרו שחסרים להם 400,000 שקל. אמרתי להם: קחו לתשלום ערבות. לקחנו מהם אתמול המחאת זכות למועצת ההימורים, כי לנו גם אין כסף. אנחנו ניקח 80,000 שקל מהבנק וניתן להם כדי שיוכלו הספורטאים לנסוע. את מי שולחים לשם? את אלה שאנחנו צופים שייזכו במדליות. אם הם לא ישתתפו באליפות העולם - - -

הקריטריון הוא לשלוח ספורטאים שיש להם סיכוי למדליה?

לא. שם זה עוד יותר קריטי. זו תחרות קריטריון כדי לקבוע מי ייסע לאולימפיאדת סידני.

רק בקצרה, על מנת שתבין, יש קריטריון בינלאומי ובנוסף לכך אנחנו קבענו גם קריטריון שלנו.

יש קריטריון בינלאומי איזה ספורטאי זכאי להשתתף באולימפיאדה?

כן, איזה ספורטאי רשאי להשתתף במשחקי סידני. אנחנו הקשינו. לדוגמא אם מותר ל100- המתעמלות הטובות ביותר להשתתף במשחקים האולימפיים, אנחנו לא נותנים לנסוע למי שתפסה מקום נמוך מ80-.

התקציב שאנחנו צריכים רק לנושאים האלה הוא לפחות 15 מיליון שקל ולא 10 מיליון שקל. אל"ף, כי מספר הספורטאים גדל; בי"ת, עבור ההכנות למשחקים האולימפיים ב2004-, הוצאה שלא היתה לנו קודם.

מתי עלתה התביעה, ש10- מיליון שקל לא מספיקים וצריך 15 מיליון שקל?

מאחר שזה לקראת תקציב 2000, שלחנו מכתב - עוד לא היו אז שרים - למנכ"ל משרד ראש הממשלה. יידענו את מי שהיה אז מיועד להיות שר הספורט על פנייתנו. פשוט לא היה מי שייתעסק בזה. מה עוד שגם התקציב הקודם בא ממשרד ראש הממשלה, אבל בהחלטת ממשלה.

כרגע אנחנו בסוף השנה. אם עד עכשיו פחות הרגישו את המצוקות הכספיות הרי בחודשים האלה זה מורגש בכל השטחים. לבטח אצל כל אלה שקיצצו להם 30% מהתקציב, ולחלק קוצץ 40% מהתקציב. אבל אנחנו יודעים שלגבי השנה העניין "מת". אנחנו מדברים לגבי השנה הבאה.

הנושא השני, לאחר ההחלטה על העברת 10 מיליון השקלים הראשונים קיבלנו את הכסף בראשון בספטמבר, אף שההחלטה היתה בינואר. התחייבנו אישית לבנקים ולשמחתנו הרבה קיבלנו את הכסף.

בשירות המדינה יש שני דברים בטוחים: דבר אחד, בטוח שמה שהבטיחו לך יקיימו, ודבר שני, בטוח שמה שייקיימו - יקיימו באיחור. תהיה בטוח בזה. אם מתחייבים, מקיימים.

הלוואי והייתי בטוח, כמו שאתה בטוח, שיישלמו. אגב, בשנה הראשונה קיבלנו 8 מיליון שקל ולא 10 מיליון שקל. בשנה שלאחר מכן החזירו לנו את ההפרש והשנה נקבל כ12- מיליון שקל. אבל בשנה הבאה, שהיא שנה אולימפית, התקציב חייב להתקבל בינואר, פברואר או לכל המאוחר מרץ. אם לא נקבל את הכסף - ביולי זה כבר מאוחר.

השנה כבר שלחנו צ'ק על חשבון מחנות אימונים לשנה הבאה. כל המשלחות רוצות להגיע להתאמן באוסטרליה לפני המשחקים האולימפיים. אם אתה לא שולח צ'ק לא מקבלים את ההזמנה שלך למקום האימונים. לכן, אם אנחנו לא נקבל את הכסף בינואר-פברואר-מרץ מצבנו יהיה רע.

אני רוצה להגיד כאן מילה טובה. לוועדה הזאת בשנים הקודמות יש חלק גדול בכך שקיבלנו את 10 מיליון השקלים, חלק חשוב וגדול. מישהו שמסתכל מהצד היה עלול לחשוד שלחבר הכנסת לשעבר זיסמן ולי יש איזשהם קשרי משפחה או קשרים אחרים. כל כך הרבה דיברנו בטלפון. בהחלט השולחן הזה דאג שזה יעמוד כל הזמן על סדר היום ובסופו של דבר עזרו לנו לקבל את הכסף. אני אומר מפה תודה בהחלט.

אני מקווה שגם הוועדה הנוכחית תדע - אני מקווה שלא תצטרך, אבל אם יצטרכו - לנדנד.

יש לי משום מה הרגשה שהיא תצטרך לעזור.

אני רוצה לחזור לנושא השני. ההכנות המקצועיות שלנו לאולימפיאדה הן מסודרות ומתוכננות. זה לא מהיום למחר אלא הן מתוכננות כבר מלפני 3 שנים. מעדכנים את התוכניות בהתאם למה שקורה מבחינת תוצאות. גם מבחינה ארגונית, אותו דבר. הנושא מתוכנן ומאורגן על מנת שנוציא אנרגיה בכל קטע בזמן שלו ולא נוציא אנרגיות על דברים שלא צריכים לגזול אנרגיה ובזמן לא ראוי.

אני חוזר ומבקש, בכל מה שקשור להכנות, אנא לעשות את זה איתנו. שלא נצטרך לעסוק פה בשני מחנות, שכל אחד עוסק בהסברה אחרת. תודה רבה.

כמה משפטים קצרים להוסיף על מה שהציג מר צבי ורשביאק, ב3- נקודות: ארגון, תקציב והאולימפיאדה עצמה.

אתחיל קודם כל בברכות ליושב-ראש. זו ישיבה ראשונה שאנחנו מופיעים בפניך. אני מניח שבשנה הקרובה אנחנו נבלה לא מעט שעות ביחד. בהזדמנות זאת גם ברכות למר נחמן שי. זו ישיבה ראשונה שלך בפורום הזה.

נקווה שאיתו תבלה יותר שעות.

זה בטוח. אני רוצה לומר, ולא רק לפרוטוקול אלא באמת מכל הלב, להמשיך את מה שמר צבי ורשביאק אמר, להביע המון המון תודה לוועדת החינוך והתרבות בשנתיים האחרונות, ליושב-ראש הוועדה הקודם ולחברי הוועדה הקודמים - לחבר הכנסת מיכאל נודלמן היושב פה היום היה חלק פעיל מאוד בדחיפת הנושא - על הסיוע. ואיך אומרים במקומותינו? המתחיל במצווה אומרים לו גמור. הוועדה התחילה במצווה.

יש אימרת חז"ל ש"אין מלאכה נקראת אלא על שם גומרה". כלומר מי שעבד כל הזמן אבל לא היה בגמר, בסופו של דבר זה נקרא על שמו של מי שהיה בגמר. זו אימרה חשובה לפוליטיקאים.

לכן הם לא רוצים להפסיק להיות חברי כנסת.

שני משפטים על הארגון שנקרא "הוועד האולימפי", מאחר וזו ישיבה ראשונה בפורום חדש. הוועד האולימפי בישראל הוא ארגון הגג של הספורט בישראל. תחת כנפיו נמצאים כל ענפי הספורט האולימפיים. כל ראשי האיגודים והתאחדויות הספורט האולימפיים יושבים בוועד האולימפי. היום אחר-הצהרים יש לנו ישיבת הנהלה של הוועד האולימפי. שם יושבים כולם: מכדורגל וכדורסל ועד בייסבול והוקי קרח. בפורום הזה נקבעות תוכניות ונושאים המשותפים לכלל הספורט בישראל.

מערכת הספורט היא אומנם לא דו-קוטבית אבל בארץ יש לה שני קודקודים: הקודקוד הממלכתי, ברשות שר הספורט, מנכ"ל משרד הספורט והמערכת הזאת; והקודקוד הציבורי, שהוא הוועד האולימפי בישראל. זה נכון במכלול נושאי היומיום וזה נכון על אחת כמה וכמה בנושאים שהם אולימפיים פרופר.

מבחינת הסטטוס של הוועד האולימפי בישראל, אנחנו עמותה על-פי חוק. אנחנו כפופים לאמנה האולימפית, של הוועד האולימפי היושב בלוזאן. על-פי האמנה האולימפית, שעליה אנחנו חייבים לשמור, אנחנו חייבים לשמור על עצמאותנו מכל מעורבות ממשלתית. אצלנו בארץ זה לא מורגש. יש מקומות ומישטרים בהם הנושא הזה היה מאוד אקוטי.

החומר נמצא בתיקים שחילקנו לכם. אני מקווה שתמצאו זמן לעיין בו.

3-2 משפטים על התקציב: אם אני משווה את תקציב 1995 לעומת תקציב 1999, שתיהן שנים טרום-אולימפיות (לפני אטלנטה ולפני סידני), ריאלית סך כל התקציב לספורט משני המקורות המרכזיים - שזה מועצת ההימורים ורשות הספורט - קוצץ בכמעט 50%.

האם תוכל לומר במספרים בכמה מדובר?

אין לי פה את הנתונים אבל אני אשלח לך את הנתונים המסודרים.

הספורט קיבל ממועצת ההימורים סדר גודל של 150 מיליון שקל ב1994- והיום הוא מקבל 110 מיליון שקל. גם ברשות הספורט ב1995- לקראת האולימפיאדה היתה תוספת, שאיננה היום. התחליף הוא מענק של 10 מיליון מהממשלה, שלא היה אז. אבל ה10- מיליון האלה היו צריכים לבוא מעבר ולא כתחליף.

המצב התקציבי של כלל הספורט הוא על סף קריסה. אני לא אכנס לזה כרגע. אם יהיה דיון מיוחד בנושא הזה בהחלט אני חושב שיהיה לנו מה לטעון.

הקטע החמור הוא לא באשר להכנות למשחקים האולימפיים בסידני. הקטע החמור הוא מה יהיה לגבי העתיד. מפני שכל הספורט הבסיסי שובת.

מבחינת ההכנות לסידני, למזלנו בשלהי שנת 1997 היתה לנו פגישה עם ראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, ועם מנכ"ל משרדו, מר משה ליאון. הצגנו בפניהם את השבר שבפניו עומד הספורט. אמרנו שאם רוצים שמשלחת ישראל לא רק תופיע בסידני אלא תופיע בצורה מכובדת, תחת הכותרת של "הולכים לנצח" חייבים לתת זריקת חמצן דחופה, כי תהליך ההכנות הוא לא מהיום למחר אלא מחייב תהליך הכנות שנמשכות שנים.

לשמחתנו נענינו בחיוב, ושוב אני חוזר, בגיבוי של ועדת החינוך והתרבות. היתה התחייבות שבמשך 3 שנות תקציב - 1998, 1999 ו2000- - הוועד האולימפי יקבל הקצבה מיוחדת. חישוב העלויות כבר אז היה 15 מיליון שקל לשנה אבל בגלל לחצים בוועדת הכספים - ואתם יודעים את זה יותר טוב מכולנו - הסכום שהועמד לרשותנו היה 10 מיליון שקלים לכל אחת משתי שנות התקציב שעברו.

אנחנו נמצאים כרגע ערב הכנת תקציב שנת 2000. מר צבי ורשביאק ציין שאנחנו חייבים לקבל את הסכום הזה, ושהוא חייב להתקבל מייד בתחילת השנה. כל תהליך ההכנות יתמקד במחצית הראשונה של השנה, ואולי אפילו ברבעון הראשון של השנה - מר גלעד לוסטיג יפרט לוחות זמנים וענפים. מדובר בסכומים לא מבוטלים שגוף כמו הוועד האולימפי לא יכול בלעדיהם. הוועד האולימפי יכול, כמו שמר ורשביאק אמר, להיכנס לבנק ולקחת הלוואה, להתחייב על 80,000 שקל, אבל הוא לא יכול להתחייב על סכומים של מיליוני שקלים כי זה מעבר ליכולתנו. פה אנחנו נמצאים בנקודה קריטית.

זאת ההזדמנות גם להתחיל לחשוב על עיגון התקציב להכנות אולימפיות במשרד המדע, התרבות והספורט, אותם 15 מיליון שקל, באופן קבוע. התחלנו כבר את ההכנות ל2004- ויש סגלים ל2004-. זה יהיה לא חכם מייד אחרי המשחקים בסידני להיכנס ל"קומה", לשנת תרדמה, ולהתעורר שוב לאחר שנתיים, שנתיים וחצי, כי בכך אנחנו ניסוג שני צעדים אחורה וייקח לנו הרבה זמן לחזור קדימה.

חזרתי מסידני לפני כ10- ימים. זה הולך להיות אחד המשחקים האולימפיים הטובים ביותר. האוסטרלים כמעט מוכנים לחלוטין. העם האוסטרלי הוא עם שאוהב ספורט. המיתקנים מוכנים כמעט בשלמותם.

לנו יש שני מרכיבים נוספים מעבר לנושאים שמעסיקים את כלל המשלחות. כל משלחת למעשה עוסקת בהקמה של עיירה קטנה למשך חודש ימים, עם כל השירותים, ובניהולה מסביב לשעון. לנו יש נושא נוסף שהוא ייחודי לנו, נושא הביטחון, שגם בו עסקנו בנסיעה האחרונה. בהחלט יש הבנה. והנושא השני הוא מעורבות הקהילה היהודית במקום.

הוועד האולימפי בארץ מאז היווסדו אימץ לעצמו קו שבכל פעם שמתקיימים משחקים אולימפיים הוועד האולימפי בישראל משלב את אנשי הקהילה היהודית המקומית. נותנים להם הזדמנות של פעם בחיים להיות מעורבים. כך היה במשחקים הקודמים וכך יהיה גם בסידני. הקהילה היהודית בסידני בהחלט מוכנה, רוצה ומצפה לנושא הזה בהתרגשות.

אגב, נמצא שם בית-הספר היהודי הגדול ביותר בעולם מחוץ למדינת ישראל, בית-ספר מוריה. לומדים בו למעלה מ3,000- תלמידים.

מקהלת בית-ספר מוריה, שעליו אתה מדבר, תנגן בטקס הכניסה הרישמי לכפר של משלחת ישראל את ההימנון. בחצר בית-הספר ב26.9.2000-, שזה יום השנה לרצח י"א ספורטאי ישראל, נחנוך אנדרטה מיוחדת לזכר ה-י"א, שאנשי מוריה עמלים עליה ועיצבו אותה. בזה הרגע אבן בזלת גדולה מרמת הגולן עושה דרכה במכולה של "צים" לכיוון בית-ספר מוריה. כך שמתקיים איתם שיתוף הפעולה. אנחנו רואים בזה חשיבות רבה מאחר ויש לנו הזדמנות להציג את הנוער הישראלי במיטבו. ספורטאי אולימפי מייצג את כל מה שאני מאמין כולנו היינו רוצים לראות בחברה הישראלית בכל התחומים, לא רק בתחום הספורט.

אנחנו ניפרד ממר נחמן שי, שהתנצל מראש. כמו שהם ציינו, לאורך השנים היתה מסורת של הוועדה הזאת, שהיא נורא מנדנדת בעניין הספורט. לא רק בעניין ספרייה לעוורים. זה כבר דבר מסורתי ואני איש מסורתי. אני מקווה לשמור על המסורת הזאת. כמו שיודעים, אני נודניק לא קטן. אז אני מראש מתנצל שאנחנו נקבל כאן החלטות מאוד ברורות ביחס למה שאנחנו מבקשים מן הממשלה לגבי הנושא הזה.

נעבור לשמוע את מי שייציג את הצד המקצועי. יש לי אליך שאלה בעניין היהודי. יש בוודאי כעס של הקהילה היהודית באוסטרליה בעקבות אסון המכביה.

מר צבי ורשביאק שיצא הרגע מייצג את מכבי. הוא יוכל להשיב לך.

אדוני היושב-ראש, אני מקצר מפני שאני יודע כמה אתה מצוי בעניינים, לא רק בגלל שרעייתך בוגרת וינגייט ותלמידה שלי וגיסתך בקריות היא שחיינית.

מר אפרים זינגר התחיל להסביר אבל אני ארחיב. לוועד האולימפי יש זרוע מקצועית - היחידה לספורט הישגי. מר גילי לוסטיג עומד בראשה. היא עושה עבודה מקצועית. היחידה ממוקמת במכון וינגייט. מעל היחידה הזאת ישנה מינהלת.

יש לי כמה מניות ביחידה הזאת, כי כאשר הייתי מנכ"ל השקענו בה.

אני עומד בראש המינהלת. המינהלת קיימת גם על-פי המלצות ועדת לוין אף שהיא גם היתה קודם. במינהלת נמצאים נציגי גופים שנותנים למעשה למר לוסטיג מטריה מוסרית-מקצועית לעשייתו ובדיקה יומיומית שאכן הוא עושה את הדברים כפי שצריך לעשותם.

המינהלת היא לא איזה מסגרת טכנית או פורמלית. זוהי מסגרת של אנשי מקצוע, כמו מר אורי אפק ואנשים אחרים, שקובעים גם מדיניות וקריטריונים. הם למעשה היום הבשר המהותי המקצועי של הספורט. יש שיתוף פעולה ברור בין מר גלעד לוסטיג, שהוא המנכ"ל, הוא המוציא לפועל, ובינם. אבל זה למעשה הדחף. זאת כאילו הממשלה של הנושא הזה. זה לא המילתא זוטרא.

לא ידעתי על קיום המינהלת. זה לא גוף שהיה קיים בזמן שהייתי מנכ"ל המשרד. על כל פנים, גם אם היה קיים אני לא זוכר אותו.

אז הוא היה פחות משמעותי.

מכל מקום, זה גוף רציני שנותן היום קריטריונים.

אבל קריטריונים ברורים. שזה לא יהיה כמו קודם. שמי שייעבור קריטריון, ייכנס לסגל.

תודה על ההזדמנות. קשה מאוד להסביר את כל המהלך המקצועי בזמן כה קצר.

בכמה זמן תוכל להציג את העניין?

אני אעשה את זה מהר. אני חושב 10-5 דקות.

אדבר על העקרונות, מפני שקשה מאוד להתמקד בזמן כל-כך קצר. מה שחשוב, שמתקשר ישירות לדברים שנאמרו פה לגבי הנושא הארגוני והכספי, שלהבדיל מהרבה דברים, בנושא המקצועי אין קיצורי דרך ואין פשרות. הכל מתחיל עם כמה אבני יסוד, שעליהן אין חילוקי דיעות. אם בדברים אחרים אפשר לשים פלסטר או לקחת הלוואה וכדומה, ספורטאי שלא יעשה את התוכנית המקצועית שלו כמו שאנחנו מתכננים איתו לא יצליח בסידני. אני חושב שזה נר לרגלינו בקביעת התוכנית המקצועית לשנת 2000.

הנושא הוא לא רק מקצועי אלא הוא נושא מנטלי. מאוד חשוב לנו התכנון המדוייק והמפורט מראש מפני שהמאמן והספורטאי שעובדים ביום יום חייבים לדעת בדיוק מה הם צריכים לעשות, מה הם יעשו במהלך השנה הזאת ואיך הם יתכוננו בצורה המיטבית ליכולת שאנחנו מצפים מהם בסידני.

אני מבקש הפסקה קצרה. מר ורשביאק, שאלתי את מר זינגר שאלה בעניין הקשר עם הקהילה היהודית באוסטרליה. אני מבין שאתה יושב-ראש מכבי וייתכן שיש לך ידע אישי. ידוע שהקהילה היהודית באוסטרליה כועסת על מדינת ישראל - אני לא יודע בדיוק על מי - בעקבות אסון הגשר במכביה. רציתי לשאול אותו, לאור זה שעכשיו באה משלחת ספורט ישראלית, מה קורה ביחסים עם הקהילה? האם יש לזה השפעות והשלכות? האם זה על סדר היום?

אני אשיב בעדות חיה, כמי ששב משם רק עכשיו.

אנא הרשה לי לפני כן. אנחנו היינו שם לפני שנה בדיוק, בחודש אוקטובר. הוזמנו יחד עם כל המשלחות על מנת לראות איפה, מה, מי ומו. קבלת הפנים הראשונה על-ידי הקהילה היהודית היתה של החרמה, אבל זה נמשך בדיוק יום אחד. לאחר יומיים עשו לנו קבלת פנים עם כל ראשי הקהילה. כולם השתדלו להיות כמה שיותר קרובים אלינו. הם הבינו שאנחנו באים עם רצון טוב לשתף את הקהילה.

נמצאת שם המשפחה של סשה אלתרמן. אב המשפחה מתסיס את כל המערכת. הוא גם מונע פשרות בבתי-משפט. אני מבין אותו. הוא לקח על עצמו להילחם בכל מה שקשור לשם "מכבי ישראל".

חלקי בדוח ועדת הבדיקה כיושב-ראש מכבי הוא בדיוק כמו חלקו של יושב-ראש מכבי אוסטרליה. אותו תפקיד יש לשנינו. כל יושבי-הראש הגליליים נמצאים באותו מעמד.

אבל אנשי הקהילה היהודית האוסטרלים אמרו שהם לא יגיעו למכביה הבאה.

כשנגיע למכביה, נדבר. אני רואה בזה הזדמנות לאחות קרע. הכעס הוא כעס טבעי. נהרגו אנשים וזה קרה במדינת ישראל. יהודי באוסטרליה, הרחוקה מפה 40 שעות טיסה, יודע לעשות הבחנות. פה באה משלחת מימסדית פוליטית אז מטבע הדברים הם אומרים: הנה יש לנו על מי לכעוס. אני חושב שזאת הזדמנות להקים מחדש את הגשר עם יהדות אוסטרליה ולקשור קשרי אחווה של עם, שקרה לו אסון גדול, אבל גם אחרי אסון צריך לחיות. אנחנו עם אחד ואפשר שלמרות הספורט שקרס, הנה הספורט בונה מחדש את הקשר. אפשר לבנות מחדש את האמון ואת הסולידריות.

זאת בדיוק היתה התיזה לפני שנה כשהיינו שם, שמשלחת אולימפית היא משלחת של מדינת ישראל. זו הזדמנות ליצור מערכת יחסים חדשה או לאחות קרעים ישנים, ובמיוחד בקרב הדור הצעיר. לשמחתי מצאתי שהתיזה הזאת הוטמעה בתוך הקהילה. והראייה, שהדור הצעיר, קרי תלמידי בתי-הספר, מאוד מעורים ומעורבים בהכנות האולימפיות שלנו שם. הזכרתי את בית-ספר מוריה. האנדרטה לי"א חללי מינכן הוקמה אצלם והם ישירו את "התקווה" בכפר האולימפי. כל תלמידי בתי-הספר מעורבים. מה מסר חזק יותר לדור הצעיר מאשר להיות חלק מהעניין? את קבלת הפנים הרשמית שלנו אנו עושים יחד עם הקהילה היהודית בבניין "הכוח סידני". זאת קבלת פנים משותפת לקהילה היהודית ולמשלחת האולימפית הישראלית.

אתן פה שתי דוגמאות שיימחישו, אני חושב בצורה הטובה ביותר, איך הגענו בעצם למשלחת הנוכחית, שאותה אני אציג בפניכם.

בעצם כל מחזור אולימפי מתחיל מייד מסיומם של המשחקים האולימפיים הקודמים, דהיינו אטלנטה 1996. יש מחזור אולימפי בן 4 שנים. התכנון ל4- השנים נובע ממסקנות וניתוח של מה שהיה בעבר, גם בהכנות לקראת אטלנטה וגם במשחקים עצמם. הזכירו פה גם את ועדת לוין.

היחידה לספורט הישגי, כזרוע המקצועית של הוועד האולימפי, לקחה על עצמה לנתח ולבדוק, לתחקר הרבה מאוד מאמנים וספורטאים, לראות למה ואיך ומה קרה בעבר. לפי זה, אחד הדברים היותר משמעותיים שהוזכר קודם, נקבעו קריטריונים.

הקריטריונים האלה הם ברורים ונקבעו 3 שנים מראש. הם חולקו ל4- סוגי קריטריונים:

1) הקריטריון הבינלאומי - בלי קריטריון של הוועד האולימפי הבינלאומי אף אחד לא יכול להשתתף.

2) בהרבה מקרים הקריטריון הבינלאומי הוא קריטריון קל מדי, כי הם רוצים השתתפות מכל היבשות, מכל המדינות ובכל הענפים. לכן יש קריטריון ישראלי. קביעת הקריטריון הישראלי מונחית מרצוננו לא רק להשתתף אלא ממטרתנו ושאיפתנו להיות בשליש העליון של המשתתפים, לפחות. ולכן הקריטריונים נבנו לפי אותה הנחייה מקצועית מראש.

3) קריטריון לפי הקווטות (המיכסות) הבינלאומיות - הזכרתי קודם את אליפות העולם באוסטרליה בשייט. יש לנו שני ספורטאים, גל פרידמן ועמית ענבר, שני גולשי מיסטרל ברמה העולמית, שניהם עברו את שני הקריטריונים הקודמים, גם הבינלאומי וגם הלאומי ובעצם נמצאים במלחמה בינם לבין עצמם מי ייצג אותנו בסידני. ההוראה היא שלכל מדינה מותר לשלוח רק גולש אחד ולכן מתקיים ביניהם מאבק. אליפות העולם הזאת - והזכירו קודם את הבעיות התקציביות שיש לנו לשלוח ספורטאים לאליפות - היא חלק מהתוכנית לקבוע מי מהם יהיה המשתתף שייצג את ישראל באולימפיאדה. לקחנו 4 אליפויות: 2 אליפויות אירופה ו2- אליפויות עולם. מי מהם שיהיה טוב יותר בסך 4 התחרויות האלה ייצג אותנו בסידני.

מה שנקרא: צרות של עשירים.

אבל צרה בכל זאת.

זה גם מתקשר לנושאים הקודמים, לקשר שלנו עם אוסטרליה. מה לעשות שהמשחקים האולימפיים מתקיימים באוסטרליה ולא באתונה וזה הרבה יותר קשה.

אני מבין שאחד משניהם, מי שייבחר, הוא פוטנציאל למדליית זהב באולימפיאדה.

לא יודע אם לזהב, אבל פוטנציאל למדליה. אם תירצה נדבר גם על הצפי שלנו בנושא הזה.

זה הנושא השלישי - אופן הכרעה בין ספורטאים. אין לנו יותר מדי דוגמאות אבל זאת דוגמא אחת.

תבין את הבעיה התקציבית. האליפות הזאת היא באוסטרליה והאליפות הבאה בארגנטינה. זה נערך במקומות מאוד מרוחקים מישראל ואנחנו צריכים לשלם, לא רק עבור הטיסה אלא גם לשלוח את כלי השייט.

השנתיים האחרונות בהכנות, 99-98, היו מיועדות לנסיון להשיג את הקריטריון הבינלאומי והלאומי.

4) ויש לנו את השנה האולימפית, שאנחנו מצויים בפתחה, כשאנחנו צריכים לצפות מהספורטאים להשיג יכולת סבירה. אחת המסקנות משנת 1996, השנה האולימפית הקודמת, שאז הספורטאים נדרשו לעמוד בקריטריונים מאוד נוקשים והם היו עסוקים כתחרות העיקרית שלהם בהשגת הקריטריון והגיעו שחוקים, תשושים ואחרי שיאם למשחקים האולימפיים. לכן עשינו את מה שעשינו. היום אנחנו מצויים במצב שיש 22 ספורטאים שכבר הבטיחו את השתתפותם. אנחנו צריכים לדרוש מהם דרישות אחרות ממה שהיינו דורשים בעבר.

מר צבי ורשביאק דיבר קודם על למעלה מ30- ספורטאים.

זה הצפי. בשנת 1999 יש לנו עוד שני אירועים מרכזיים: אליפות העולם בסיאול בסיוף ואליפות העולם בהרמת משקולות. אולי שם תהיה לנו תוצאה יפה של אחת ממרימות המשקולות. זה ענף חדש לנשים במשחקים האולימפיים. אנחנו מצויים עכשיו בסוף התהליך הזה. ומצד שני יש הרבה מאוד ענפים שבעצם כבר התחילו את ההכנות שלהם לקראת סידני.

יושב פה המאמן הלאומי בשחייה, שאחראי להרבה מאוד ממה שקרה בשחייה הישראלית. אני אשמח מאוד אם הוא גם יציג את הנושא הזה. מר לאוניד שייחט יודע שברגע הזה לפי התוכנית שלו נמצאים באוסטרליה 5 שחיינים שיצאו למחנה גובה. זה כבר חלק מהתוכנית לסידני 2000, שלא שייך לשנת 1999.

אני לא אכנס כמובן לפירוט. אבל דעו שלכל ענף ולכל ספורטאי יש תוכנית שנתית. חשוב לנו השקט התקציבי, שאנחנו נדע שהתוכנית הזאת תתבצע במלואה. כמו שאמרתי, ואני חוזר על זה פעמיים כי זה מאוד חשוב לי, אין קיצורי דרך בספורט. אנחנו לא יכולים להגיד לשחיינים שלא יסעו לאוסטרליה למחנה גובה אלא שייסעו עוד חודשיים לצרפת. אי אפשר לעשות את זה. זה בלתי אפשרי מקצועית ובלתי אפשרי מנטלית. אני חוזר על הנקודה הזאת כי היא מאוד חשובה לי.

החיצים הגדולים בגרף שלפניכם זה תחרויות המטרה. במקרה הזה זו תוכנית של שתי פסגות. בשנה הבאה הפיסגה העיקרית תהיה כמובן בסידני. יש כאן גם נושאים כמו החידוד התחרותי, ההכנה הטכנית, ההכנה הספציפית הכללית, המבדקים, מתי אנחנו עושים להם מבדקים ובודקים איפה הם עומדים מבחינת התכנון. נעשית בקרה אישית וענפית, יחד עם אנשי המקצוע הרלוונטיים באיגודים עצמם, כדי לבדוק האם הכל עובד לפי התכנון ומה צריך לעשות, איזה שינויים ותיקונים צריך לעשות בכל שלב, בהתאם למצב.

כל מי שסיפרתי עד כה הוביל אותנו למצב שיש היום הרבה מאוד ספורטאים שאנחנו יכולים לעבוד איתם בשקט תעשייתי ולהכין אותם בצורה המיטבית. זה אחד הדברים הנוספים שאנחנו עושים ולכן חשובה הקירבה שלנו לווינגייט. אנחנו לא יחידה של מכון וינגייט אבל אנחנו נמצאים בווינגייט בגלל שזה קרוב להרבה מאוד שירותים מקצועיים שאנחנו זקוקים להם ומקבלים שם. אנחנו מאמינים בזה בצורה אפילו אקוטית, הייתי אומר. בלי המעטפת הזאת של הרפואה, התזונה, הפסיכולוג, הפיזיותרפיה, העיסויים וכל מה שקשור בתהליך האימון, בלי זה הספורטאי לא יכול להצליח. אנחנו צריכים לדאוג לתת לו את המעטפת הזאת. כמובן שאנחנו עושים את זה לא רק במכון וינגייט. אנחנו עושים את זה גם בפריפריות, כי אנחנו לא נתחיל לרוץ עם הספורטאים מכל מקום בארץ. לכן יש לנו כמה מרכזי אימון.

גם זה עולה הרבה מאוד כסף. לא רק הנסיעות לחוץ-לארץ. עבור כל מה שמר גלעד לוסטיג פירט אנחנו משלמים למכון וינגייט. רק עבור שירותי הרפואה שאנחנו שוכרים ממכון וינגייט אנחנו נשלם ב1999- סדר גודל של כ800,000- שקל. אני לא מדבר כבר על שכירת המבנה, שירותים מוניציפליים וכדומה.

אולי תוכל אחרי זה להשלים - כבר קראתי את הרשימה - מה מקומם של הספורטאים הללו בעולם? למשל הקופץ במוט: איפה הוא ממוקם בעולם?

אני אעשה סקירה מהירה.

אלכס אברבוך (הקופץ במוט) - זכה עכשיו באליפות העולם בסביליה באתלטיקה קלה בהישג היסטורי מבחינת האתלטיקה הקלה בכלל, זכה במדליית ארד. הוא קפץ לגובה 5:80 מטר. זאת תוצאה בלתי רגילה.

דני קרסנוב - זאת האולימפיאדה השלישית שלו. הוא עלה לגמר בשתי אולימפיאדות.

אלכס פורחומובסקי - עולה חדש הנמצא כשנה וחצי בארץ. הוא חלק מרביעיית השליחים שלנו ב4-X100.

רוגל נחום - גם עבורו זאת אולימפיאדה שלישית.

למשל אלכס פורחומובסקי - איפה הוא ממוקם בעולם היום?

התוצאה שלו בריצת 100 מטר היום היא 10.20 שניות.

בין הלבנים הוא בסדר.

אם הוא יעבור באולימפיאדה שלב מהמוקדמות, זאת תהיה תוצאה יפה.

איפה הוא בעולם?

בחצי העליון.

חבר הכנסת אורלב, השאלה שלך קשה מאוד. היו לנו באולימפיאדה הקודמת 4-3 קלעים שהשיגו הישגים טובים מאוד לפני האולימפיאדה, היו בין ה10- הראשונים בעולם, אך הם כשלו במשחקים האולימפיים עצמם ותפסו את המקומות 12 ו14-. אם היום יאמרו לך שהוא במקום 5 בעולם ואחר-כך הוא יהיה מקום 20 בעולם - - -

שאלתי לאיזה סדר גודל של עשיריה בעולם הוא שייך.

הוא בעשיריה הרביעית בעולם, פחות או יותר.

אם יש למשל 10 אמריקאים בין 40 הספורטאים הטובים בעולם באותו ענף, רק ל3- מהם מותר להיות באולימפיאדה. לכן הוא בין ה20- הטובים ביותר שישתתפו במשחקים בסידני.

כלומר על הנייר הוא בין ה20- הראשונים שייתמודדו שם. זה נותן לי מושג פחות או יותר.

רוגל נחום - השאיפה שלו היא להגיע לגמר ולהיות בין 12 הספורטאים הבכירים באולימפיאדה. הוא בר סיכוי. באליפות העולם הוא היה במקום ה13-, חסרו לו 2 סנטימטרים לעלייה לגמר.

אתן דוגמא מענף הג'ודו. עכשיו נגמרה אליפות העולם בבירמינגהם באנגליה. בג'ודו יש לנו את אריק זאבי ואת אורית בראון. אריק זאבי הוא בהחלט פוטנציאל למדליה. הוא הגיע למקום 5 באליפות העולם האחרונה. אורית בראון הגיעה למקום 7.

מיכאל ביילין - עולה חדש, חייל בודד. עכשיו זכה במדליית ארד בהיאבקות.

היו עליו כתבות, שהוא גר ביפו ושכרתם לו קרוואן.

הקרוואן מסודר לו כבר מחודש מאי בשנה שעברה. הוא בהחלט ספורטאי ברמה גבוהה. מי שזוכה באליפות עולם במדליה כלשהי - יש לו את היכולת. אבל בג'ודו הרבה תלוי בהגרלה טובה.

סווטה אור טוקייב - השיגה תוצאה יפה מאוד בהתעמלות אומנותית. היא הגיעה למקום 12 באליפות העולם ביפן, ואף למקום 7 במכשיר בודד. זה הישג חסר תקדים. באופן רשמי המיכסה היא לא לספורטאי אלא למדינה. אנחנו צריכים לבחור.

היא בעלת הסיכוי הכי גבוה.

היא עולה חדשה? כמה זמן היא בארץ?

8 שנים. היא עולה ותיקה. היא גדלה וטופחה בארץ, להבדיל מאלכס אברבוך שהתפתח ולמד בחו"ל.

מיכאל קלגנוב (קייאקים) - לעניות דעתי הוא הספורטאי מספר אחד בישראל. לצערנו המקצוע שהוא חזק בו ביותר הוא לא מקצוע אולימפי. הוא אלוף עולם כבר פעמיים ברציפות. גם ב500- מטר וגם ב1,000- מטר הוא לקח שתי מדליות ארד באליפות אירופה האחרונה בחודש מאי. הוא הבולט ביותר. בקייאקים יש לנו בהחלט קבוצה איכותית.

בינתיים יש לנו 2 - גיא סטריק ו - - -

בקליעה תמיד היו לנו יותר. נכון?

בקליעה היו לנו בדרך כלל בין 4-3, כשהתוצאות שלהם היו תמיד לצערי הרב תוצאות לא טובות.

טובות מאוד לקראת האולימפיאדה וגרועות מאוד באולימפיאדה.

שחייה - אולי אחר-כך מר לאוניד שייחט ידבר על כך: בינתיים יש לנו 4 חבר'ה שנמצאים עכשיו, כמו שאמרתי, במחנה אימונים באוסטרליה.

יש לנו 3 שהבטיחו את השתתפותם. אלה כבר עשו את הקריטריונים. צריך עוד להיקבע מי ייסע: אחד משניהם, ואחד משני הזוגות האלה. הם ייקבעו במהלך השנה.

(היושב-ראש יצא למספר דקות)

אני מבין שיש ספורטאים שהשיגו הישגים שהם מתחת לקריטריון. מה המצב שלהם? מה מצבם הכלכלי? מה מצבם באימונים? אני מניח שהספורטאים שהצגתם פה מסודרים מבחינות אלו.

יש הבדל בין ספורטאי לספורטאי. באופן עקרוני הספורטאים הבכירים נכון להיום מקבלים מילגה של 3,200 שקל לחודש מקרן ספורטאי הישג. עולים חדשים שנמצאים בסגל מקבלים 2,200 שקל נוספים דרך המשרד לקליטת עליה. הוועד האולימפי החליט שכל מי שהבטיח את השתתפותו החל מ1.1- המילגה שלו תעלה ל5,000- שקל לחודש, כדי שהם יוכלו באופן יותר שקט להתכונן. אני חושב שזה מבורך. קבענו את זה מ1.1- מפני שצריכים להיות הגונים גם לגבי הספורטאים שעדיין מנסים להשיג את הקריטריון בשנה הקלנדרית הזאת. צריך לתת איזשהו קו זינוק שווה לכל הספורטאים גם מהבחינה הכלכלית.

יש מספר ספורטאים שנמצאים בקשיים, עקב בעיות שאנחנו מכירים. עוזרים להם. אחד מהם הוא מיכאל ביילין, שסידרנו לו קרוואן - לו ולייבסיצ'יק שנמצא רוב הזמן בחוץ-לארץ כי הוא 130 קילוגרם ואין לו יריב אימונים פה, אז הוא רוב הזמן מתאמן באוקראינה, אבל בזמן שהוא פה גם לו יש קרוואן. יש לנו שחיינים כמו מיקי חליקה ואיתן אורבך שגרים בווינגייט בקרוואן, בסיוע שלנו, וכדומה.

כמה נשים יש בין הספורטאים הללו?

מבין 22 הספורטאים והספורטאיות: יש 15 ספורטאים ו7- ספורטאיות.

אם מגיע עולה חדש שעומד בקריטריונים הבינלאומיים כספורטאי טוב במקצוע שלו, שהוא מקצוע אולימפי, מה עושים איתו?

זאת שאלה טובה. שאלו מה קורה אם מגיע עולה חדש מסיבות כאלה או אחרות לארץ בתקופה הזאת והוא עונה לקריטריונים.

יש החלטה שספורטאי צריך לגור לפחות שנה בארץ. אם תהיה לו תוצאה יוצאת דופן אז ידונו עוד פעם, אבל אני לא רואה ספורטאים יהודים שמתדפקים על דלתותינו.

צריך גם אישור מההתאחדות הבינלאומית.

נדמה לי שצריכות לחלוף לפחות שנתיים מאז שההשתתף בנבחרת מדינתו הקודמת.

אם הוא 3 שנים בארץ - אין שום בעיה. אם הוא פחות מ3- שנים - אנחנו צריכים לקבל אישור מההתאחדות שלו, מההתאחדות הבינלאומית של אותו ענף, מהוועד האולימפי שלו ומהוועד האולימפי הבינלאומי.

אנחנו באופן עקרוני לא מעודדים הגעת עולים שנה אחת לפני המשחקים האולימפיים שמסיבות כאלה או אחרות לא מייצגים את המדינה שלהם. לכן היה חשוב לנו שאלכס אברבוך יהיה באליפות העולם ולא יגיע לאחר מכן. מי שרוצה להגיע, אחנו נשמח לקלוט כל עולה חדש. אני חושב שיש תרומה גדולה של הספורטאים העולים, ויותר אפילו של המאמנים העולים. יש דוגמא טובה פה ובעוד מספר ענפים. אנחנו אומרים שכל אחד שייעלה מבורך אבל הוא יתמודד רק לקראת המשחקים האולימפיים ב2004-. אי אפשר להגיע בדקה התשעים ולנסות לתפוס טרמפ על הספורט הישראלי. זה לא משדר דבר חיובי.

מדובר על כך שיכול להיות שהיה צריך להגיע בן אדם שיש לו תוצאות בינלאומיות.

לא נגעתי בכל הענפים בגלל חוסר זמן. יש לי צפי לכל ענף. מטוסביץ ממשיך, למרות שהוא לא הצליח באליפות העולם, בגלל שאנחנו מאמינים בו. אנחנו ממשיכים לטפח אותו כי הוא הגיע לתוצאה של 2.35 מטר בקפיצה לגובה.

אם חברי הכנסת מתעניינים בענף מסויים, אשמח לפרט.

מה הצפי שלך למדליות?

אני שמח על השאלה הזאת. אני חושב שיש אופוריה מסויימת בקרב הציבור, מסיבות כאלה או אחרות, ויצאו קצת מפרופורציה.

כאילו 6 מדליות כבר נמצאות בכיס.

סילחו לי על שאני משתמש שוב בדוגמא של השחייה. נוח לי שמר לאוניד שייחט נמצא פה והוא יחזק את דברי. השחיינים חזרו לאחרונה מאליפות אירופה הכי מוצלחת שהיתה להם אי פעם. מיקי חליקה זכה במדליית כסף, איתן אורבך זכה במדליית ארד ויואב גת זכה במקום רביעי. אלה תוצאות בלתי רגילות, שאף פעם לא היו בשחייה הישראלית. עם עומק, עם בסיס וללא ספק עם העבודה הכי מקצועית שיש מכל הענפים שלנו. אני אומר למר לאוניד שייחט את שבחו בפניו, שלו ושל מר לאוניד קאופמן, שהוא המאמן הנוסף. בעקבות זכייתם של השחיינים במדליה באליפות אירופה התחושה בציבור היא שבטוח שתהיה לנו בסידני מדליה בענף השחייה. "אין ויכוח על כך שבסידני תהיה לנו מדליה". אני רוצה להגיד לכם שאם הם יעלו לגמרים בסידני אנחנו ניראה בזה הצלחה אדירה. באולימפיאדה שיש בה אוסטרלים, אמריקאים ועוד כמה שחיינים טובים מכל העולם שמתאמנים בארצות-הברית - אף פעם עד כה לא עלה שחיין ישראלי לגמר. עלתה רביעיית השליחים באטלנטה אבל השחיינים שלנו באטלנטה היו במקומות 22, 23 ו18-. זאת אומרת, אם הם יגיעו לגמר 8-1 אנחנו ניראה בזה הצלחה גדולה (וכמובן שלכל מי שעולה לגמר תמיד יש איזשהו סיכוי לזכות במדליה).

אני אומר באחריות שאת ההצלחה אנחנו רואים בעומק דווקא. עד עכשיו הגענו ל3- גמרים, גם בברצלונה וגם באטלנטה. אנחנו רוצים שיוכפל מספר הגמרים אליהם מגיעים ספורטאי ישראל ושזה ייעשה ביותר ענפים. שלא יהיה אחד שייעשה איזה תוצאה יוצאת דופן וכולנו נגיד: זה עלה התאנה.

אבל אתה לא מתנגד שייעשו תוצאות יוצאות דופן.

אנחנו מצפים למדליה אחת. אבל אני אומר לכם מקצועית שהתמונה האובייקטיבית שלנו והאמיתית היא על גמרים. אנחנו בהחלט רוצים שהמספר יוכפל, שנגיע ל8-6- גמרים. לא היה דבר כזה באף אולימפיאדה ואני אישית מאמין שהפעם כך יהיה.

יש הגדרה מקצועית - ומר גלעד לוסטיג הגדיר אותה - הגדרה ציבורית שלנו. אנחנו נכנסנו למועדון המדליסטים בברצלונה 1992. הצלחנו לשמור על המקום הזה באטלנטה 1996. המטרה שלנו בסידני לשמור על המקום המאוד מאוד מאוד יוקרתי הזה. צריך לזכור, יגיעו לשם 10,500 ספורטאים וספורטאיות, הכי טובים בעולם. מנהלי היחידות לספורט הישגי עומדים במדינותיהם ומשיבים על אותן שאלות. אך בסך הכל 7%-6% מתוכם חוזרים עם מדליות. זה השפיץ של השפיץ של הנעל. המטרה שלנו היא לשמור על מקומנו במועדון הזה. זו הגדרת המשימה שלנו.

המועמד הטוב ביותר למדליה לדעתי הוא מיכאל קלגנוב בקייאקים. כדי שלא יגידו שאני מפחד מהצהרות אז אני אומר, אם יש מישהו שיש לו את הסיכוי הטוב ביותר, זה קלגנוב.

אבל כמו שאמרת, הוא לא יצטער אם מישהו אחר גם יזכה.

אני אשתדל לקצר. אני רוצה להתייחס לשחייה.

אולי תוכל לומר לי גם מהו הרקע האישי שלך.

אני 8 שנים בארץ. כל החיים עסקתי בשחייה. הייתי מאמן נבחרת ברית-המועצות ובמקביל מאמן ראשי של נבחרת קזחסטן בשחייה. ייצגתי את נבחרת ברית-המועצות באולימפיאדת סיאול ב1988- ובאליפויות העולם. עליתי לארץ ב1991- עם הרקע הזה. עכשיו אני עובד בירושלים, אני מאמן ראשי של הפועל ירושלים. יש לנו אגודה גדולה, אלופת הארץ. ואני מאמן לאומי ומאמן ראשי של נבחרת ישראל. זה הרקע.

זה שאני נמצא כאן ולא באוסטרליה עם הנבחרת האולימפית נובע מכך שיש לנו בעיות תקציביות. העדפתי את המקום שלי לפנות לספורטאי אחד שהיה צריך לצאת, כי אנחנו מאוד מאוד מוגבלים מבחינת הכסף. אין לנו כסף אפילו להכנות האולימפיות, כסף לכל השנה. לכן המאמן השני יצא עם 5 הספורטאים ואני נשארתי כאן. אני לא בוכה על כך אבל רציתי לתאר לכם את המצב. אני מקווה שלא יווצר מצב שאנחנו נצטרך לצאת לתחרות יעד בשנת 2000 וניאלץ להשאיר כמה ספורטאים בבית או להשאיר כמה מאמנים.

אתן סקירה קטנה. השקענו די הרבה בענף הזה, מבחינת הארגונים, מבחינה כספית, מבחינת ידע. השקענו הרבה והיום אנחנו יכולים להיות גאים בזה שיש לנו מספיק בעלי פוטנציאל, יש לנו מספיק מאמנים בעלי ידע, יש לנו תנאים לא רעים. אומנם אנחנו לא יכולים להגיד שיש לנו המון בריכות. הדבר האחד שחסר לנו זה כסף כדי לממש את התוכניות שאנחנו מכינים, כדי לטפח ספורטאים ולהביא אותם להישגים. הוכחנו במשך כמה שנים שאנחנו כן יכולים לעשות את זה. יש לנו צוות מאמנים די מכובד. יש לנו די הרבה ספורטאים מוכשרים, יחסית למדינה כשלנו. אבל צריך להשקיע בהם. אין היום ספורט בלי כסף. אם אנחנו מדברים על הצורה החובבנית, זה קיים. אבל אנחנו מדברים היום על רמה בינלאומית.

בשחייה ובאתלטיקה עוסקים מיליונים. אלה הענפים שבהם יש הכי הרבה ספורטאים בעולם. אם ספורטאי עולה לגמר, אני חושב שזה הישג בלתי רגיל. הסטטיסטיקה אומרת: על 10,000 ספורטאים שעוסקים בשחייה רק אחד עולה לגמר. אם אנחנו מדברים על מדליה, צריכים יותר מ100,000- שחיינים. אין לנו בארץ מספר שחיינים כזה. בארץ שוחים בקושי 5,000 שחיינים. אבל אנחנו למדנו לסנן ולאתר כשרונות, להביא אותם למסגרת יותר מקצועית ולהכין אותם לקראת ההישגים.

היום אנחנו לא יכולים להגיד בקול רם שאנחנו יכולים לקיים את התוכניות כדי להביא ספורטאים להישגים. אני נמצא כאן כמי שמייצג את השחייה. גם אני רציתי לשמוע מה קורה. אני חייב גם לענות למאמנים ולספורטאים שמתכוננים בשנת 2000 לאליפות אירופה. זו ההזדמנות האחרונה שלהם להשיג את הקריטריון האולימפי. 4 ספורטאים כבר השיגו את הקריטריון אבל יש לנו בתוכנית מגירה עוד 4 ספורטאים להביא לאולימפיאדה, שאני מאמין שייצליחו להשיג את הקריטריון האולימפי.

אני לא רוצה לבכות אבל אני חושב שהקריטריונים שלנו הם מאוד מאוד קשים. כל שנה כשאנחנו עולים בדירוג העולמי, מקשים עלינו. אני שמח מאוד שאנחנו היום יכולים להגיד שרק מי שעולה לגמר באליפות אירופה יכול לייצג אותנו במשחקים האולימפיים. ברוב המדינות אין קריטריונים כאלה. אפילו ברוסיה היום אין קריטריון כל-כך קשה כמו שיש לנו. לכן כל ספורטאי שייצג אותנו במשחקים האולימפיים הוא ספורטאי שבאמת הגיע להישג אדיר.

יש לנו עוד 4 ספורטאים שאנחנו מכינים אותם, חוץ מאלה שכבר עברו את הקריטריון. יש סיכוי גדול מאוד שלפחות 3-2 יצליחו לעשות את הקריטריון. אנחנו רוצים להיות אופטימיים.

אבל המשחקים האולימפיים יסתיימו בספטמבר 2000. אם אנחנו היום נשקיע את כל המשאבים שיש לנו רק בהכנות למשחקים האולימפיים, לא יהיו לנו בכלל משאבים להכנות ל2004-. אנחנו צריכים כבר היום, והתחלנו בזה לפני כמה שנים, גם לדאוג לדור הבא.

אם היה לך היום עוד כסף, מה היית עושה בו?

פשוט הייתי מקיים את התוכנית שישנה. התוכנית ישנה והנחנו אותה על השולחן באיגוד השחייה, ביחידה לספורט הישגי. אמרו לי לפני חודש לקצץ.

על מה עיקר ההוצאה?

הספורטאים צריכים להשתתף בתחרויות ובמחנות אימונים מרוכזים. העומס בשחייה הוא גדול מאוד ואנחנו צריכים לפעמים לשלוף אותם ממסגרת הלימודים, לשים אותם במסגרת סופר-מקצועית ולאמן אותם. לכן צריכים תנאים מתאימים לדרישות המקצועיות. יש הרבה מיתקנים שבאמת עומדים בדרישות שלנו. ותחרויות - אם ספורטאי ברמה אירופאית, כמו מיקי חליקה, איתן אורבך או יואב גת, לא מתחרה לפחות ב20- בתחרויות בינלאומיות בשנה, הוא מאבד את החוש התחרותי. הם חייבים להתחרות מול הספורטאים. שאלתם מה הסיכוי של ספורטאי מסויים להגיע למדליה. אפשר לדעת את זה רק אם הוא מתחרה מול היריבים שלו. לכן הם צריכים כל הזמן להוכיח את עצמם, להפחיד את היריבים שמתחרים מולם, וגם לקבל בטחון לקראת המשחקים האולימפיים.

היום אנחנו נאלצים לקצץ את התוכנית שלנו וכמובן שזה פוגע בנבחרת הנוער, בנבחרת הקדטים, שבעוד 4 שנים ייצגו אותנו במשחקים האולימפיים. אנחנו יודעים היום כבר לטפח אותם, היום כבר להשקיע בהם. אבל אנחנו עומדים בפני דילמה וצריכים היום להחליט: או הכנה למשחקים אולימפיים, או לעשות שני דברים במקביל: גם להתכונן למשחקים האולימפיים וגם להכין את הדור הבא. זה מאוד חשוב, בכל ענף. לא סוגרים את האיגודים בשנה האולימפית. יש לנו המון רצון והמון אנרגיה לקיים את זה. רק צריכים סיוע כספי.

אני יכול לומר לך שיש לך כישרון לא רק להיות מאמן שחייה אלא גם להציג דבר. אני חושב שהצלחת יפה להעביר לי את המסר. כשאתה מדבר עם בעלי תפקידים ציבוריים כמוני, הם סניגורים. אבל כשאתה מדבר עם בעל העניין, אז אתה לפעמים יורד לשורש העניין. טוב עשיתם שהבאתם את מר שייחט. בעניין הזה עברת את המינימום האולימפי.

תודה רבה.

אני מציע שעכשיו ידבר סגן מנהל רשות הספורט. איך אתם רואים את הדברים מנקודת מבטכם? מה צפוי מבחינת התקציב, מעבר לדברים שאמר קודם המנכ"ל? האם התוכניות המקצועיות מקובלות עליכם?

אנחנו משתפים פעולה לכל אורך הדרך עם הוועד האולימפי, בתוכניות של הוועד. נציגי רשות הספורט הם חברים במינהלת של הוועד האולימפי, של היחידה לספורט הישגי, שמתווה את התוכניות. רשות הספורט גם תומכת בנושא של ההכנות האולימפיות מתקציבה.

האם העובדה שעד היום מדינת ישראל לא הגיעה להישגים אולימפיים מרשימים - היא הגיעה לכך וכך מדליות, כמו שאמרו כאן, בברצלונה ובאטלנטה - האם הבעיה היא, כמו שאמר המאמן מר לאוניד שייחט, שהתשתית היא לא מספיק רחבה וצריך פירמידה גדולה יותר; או האם הבעיה היא כספית; או האם הבעיה היא שיש לנו עם לא ספורטאי; או האם הבעיה היא שאין לנו מספיק ידע מקצועי להביא את הספורט לרמה הזאת? איפה הבעיות? או שכל הבעיות שאמרתי קיימות.

תשתית זה גם מחייב השקעה כספית.

השאלות ששאלת הן עולם ומלואו. צריך להשיב עליהן לא על רגל אחת. אין לי ספק שכל מה שהזכרת - נושא התקציב, נושא כוחות האימון, והתשתית - המשאבים הכספיים שיבואו לנושא הזה יכולים לעזור בצורה בלתי רגילה ליצור את הדברים האלה. נוכל להעמיד מאמנים בעלי שיעור קומה גבוה יותר, נוכל להביא מאמנים מחוץ-לארץ, שזה עניין של כסף, לתת הכשרה נוספת למאמנים והשתלמויות עם מאמנים מחוץ לארץ שייתנו כאן השתלמויות ברמה הגבוהה ביותר שיכולה להיות, נוכל לתת יותר אפשרות לספורטאים להתאמן במחנות אימונים ולשלוח אותם לתחרויות בחוץ-לארץ.

בואו לא נכחיש, קורים מקרים שצריך לשלוח ספורטאי לחוץ-לארץ לאימונים ולתחרויות אך בלי כסף לא שולחים אותו. קח את השחיינים למשל. מר שייחט ייצג את השחיינים. אבל לקחת בריכה ולחמם אותה בחורף, עם כל השירותים הנלווים לספורט, של תזונה נכונה, מסז'ים לאחר מכן, הרפייה וכל התהליכים - זה הרבה כסף. הנושא הכספי הוא בהחלט גורם משמעותי מאוד היום בספורט המודרני למי שרוצה להתקדם.

האנשים היושבים פה בחדר יודעים שיש לנו היום כוחות אימון טובים יותר והראייה, התוצאות. יש תוצאות טובות גם בדור הצעיר. ישנה גם היחידה לספורטאים צעירים, שנמצאת במכון וינגייט, וגם כן כבר עובדת עם הדור הצעיר מלמטה, יחד עם היחידה לספורט הישגי. היום התוכניות הן אחידות, דבר שלא היה בעבר. אנחנו יודעים מה רוצים בקצה הפירמידה ומתחילים לעבוד מלמטה, כדי להכין את התשתית לספורט ההישגי. הרי זה לא יש מאין.

בעיקרון אין ספק שלאחרונה העבודה היא הרבה יותר מקצועית, ברמה גבוהה. אנחנו לומדים כל מה שניתן ללמוד. אבל כדי לממש את הדברים האלה, ליישם אותם ולהביא ספורטאי לרמה גבוהה, צריך תקציב שלא היה מצוי בעבר.

ולא מצוי היום.

אני ברשות הספורט בתפקיד החדש כ3- שנים ואני יודע מה היה התקציב לפני 3 שנים. הוא היה הרבה יותר גבוה.

איזה אחוז הוא היה מתקציב משרד החינוך והתרבות?

עכשיו הוא יהיה אחוז גבוה מאוד מתקציב המדע, התרבות והספורט.

הוא קיבל 4% מתקציב משרד החינוך. בכל השנים גם היינו מקבלים עודפים ממשרד החינוך, תמיד היו עוד 1, 2 או 3 מיליון שקל, אבל השנה לא קיבלנו.

עוד נקודה אחת ואני אסיים. אתה מכיר את הנוהל, שעד 31.1 מגישים את כל הבקשות ואז מבקשים ועדת הקצבות מהירה. הכנו את החומר למפרע ולאור זה ב15.2- כבר היינו עושים ועדת תמיכות ראשונה. בשנה הבאה נצטרך לעשות את זה במשרד החדש ולהגיע למצב כזה שהתקציבים לוועד האולימפי יאושרו מייד, ואז נוכל להזרים את כסף. לפני שנה היתה בעיה. עשינו ועדת תמיכות אבל היתה בעיה עם האוצר, שהוא לא שילם. היתה איזו בעיה עם ועדת הכספים. רק לאחר למעלה מחודשיים יכולנו לבוא ולהגיש את הבקשה. אני מקווה שהשנה זה לא יהיה כך.

לפי מה שאתם אומרים הבעיה היא קצב ההזרמה, כי משרד מקבל בחודשים הראשונים 1/14, 1/15 מהתקציב.

אדוני היושב-ראש, שאלת אותו מה חסר. אני אומר עכשיו למשרד החינוך, האשמה היא קצת בכם. במדינת ישראל עד היום לא היה אף שר חינוך אחד שהספורט היה חשוב לו.

הספורט פישל בזה שהוא לא העמיד אף פוליטיקאי. תעמידו מישהו.

זה נכון, אבל אני לא חושב שכך צריך להיות.

היה אחד, יגאל אלון.

קראתי בעיתון שאיזה מתאבק, מר ונטורה, נבחר להיות מושל מדינה בארצות-הברית. אני בטוח ששם תקציבי הספורט מסודרים.

רק להבין את הפרופורציות: מחלקת אתלטיקה קלה נורמלית, לא מי יודע מה, זה סיפור של לפחות 200-170 אלף דולר. הספורט הוא מהאגודות. מי שחושב שהספורט מתחיל בוועד האולימפי, טועה. מה הוא מקבל? ממשרד החינוך אותה מחלקה מקבלת אולי 3,000 שקל לשנה.

תלוי באיזה רמה. יש גם 6,000 ו10,000-.

ממועצת ההימורים - כ30,000- שקל לשנה, אם הוא ברמה עליונה. מאיפה משיגים את היתר? אתה יודע שהרשויות המקומיות נמצאות במצב קשה. אז או אצל ספונסרים, או שסוגרים את האגודה, או משעבדים תוכניות חיסכון ולוקחים הלוואות מהבנק, ויש הרבה כאלה, אחרת לא היה ספורט במדינת ישראל. הפגועות ביותר במדינת ישראל הן האגודות.

בשלב מסויים חשבו שמועצת ההימורים זה הפיתרון.

אבל היא לא יכולה לענות על הכל. יש בעיה מרגע שוועדת בן-דרור הרחיבה את היריעה ואמרה: כל מי שמזיז בננה זכאי לתמיכה כספית כספורטאי.

יכול להיות שבשלב כלשהו באמת צריך לחשוב על הקמת ועדה ממלכתית שתשב מחדש על כל המדוכה. אני מציע לא לפתוח את זה כרגע, בחגיגה הזאת, אלא כשנדון על כל מצב הספורט.

שאלת מה חסר. הבעיה היא שחסר כסף לאגודות. מהן הכל ייבנה.

אני חושב שזה נושא רציני מאוד.

בעזרת ה' הם יגיעו מהאולימפיאדה עם מדליות ואז ייקבלו תקציבים.

להיפך. אז יגידו: אתם רואים, בלי תקציבים גם מסתדרים.

יקימו ועדת חקירה למה זכינו במדליות ...

רציתי לשאול, מה עוד חסר לכם להכנות לקראת האולימפיאדה?

אתה לא היית בתחילת הישיבה. נאמר לנו שבזמנו הממשלה הבטיחה שבמשך 3 שנים יהיה תקציב של 10 מיליון שקל. ב1998- ו1999- הם עמדו בכך. ב2000- מתברר שכדי לעמוד במשימות לא מספיק 10 מיליון שקל אלא צריך 15 מיליון שקל. הבעיה השניה היא לגבי הזרמה, שההזרמה לא תהיה על-פי הקצב הרגיל והמקובל אלא לפי הקצב שהם צריכים. מתבקש גידול בתקציב בגלל שיש גידול במספר הספורטאים. כשתכננו את התקציב לא חשבו שכל-כך הרבה ספורטאים יעברו את המינימום האולימפי - זה צרות של עשירים, כמו שאמרנו - וישתתפו במשלחת. לפי הצפי שלהם יהיו למעלה מ30- ספורטאים, לעומת 25 באלטנטה, וזה מצריך איזשהו גידול בתקציב. הם גם הצביעו על כך שתקציבי איגודי הספורט קטנו ב30%-, גם בגלל קיצוץ ברשות הספורט וגם בגלל הפחתה בהכנסות מועצת ההימורים.

אני רוצה לומר רק משפט אחד. יכול להיות שמהכנסת תבוא הישועה. ישנה דיעה או אופנה, זה רץ כבר כמה אולימפיאדות - אני מלווה כבר כמה אולימפיאדות - שבמדינת ישראל הקטנה עם 5.5 או 6 מיליון תושבים, הספורטאים חייבים לחזור עם מדליות, אחרת הם נכשלו. למה? כי יש לנו את הטייסים הכי טובים, את המדענים הכי טובים ואת החקלאים הכי טובים. אז דורשים שגם הספורטאים שלנו יהיו הכי טובים בעולם. זה דבר חמור ביותר. זה לא קיים בספורט וזה לא יכול להיות קיים, כי בספורט צריך גם כמות בכדי להגיע לאיכות. כמו שאמר מר לאוניד שייחט, אם אין לך תשתית אז גם לא יהיו לך אלופים.

האם זה לא מתקיים ככה גם במדע?

אני כעת מייצג את הנושא הספורטיבי כי אני חי אותו כבר כ40- שנה. אני חושב שלפחות המנהיגות, חברי הכנסת ואחרים, צריכה לדעת את הפרופורציות הנכונות. אי אפשר לדרוש את מה שאי אפשר לקבל. אם מקבלים, אז קורה נס. אם אנחנו, כמו שאמר מר גלעד לוסטיג, נגיע לשלב הגמר בתחרות אולימפית, זה הישג פנטסטי. כל ספורטאי שנכנס לשלב כזה, זה הישג גדול של המדינה. צריך באיזשהו מקום לשנות את תפיסת העולם שלנו. בעיתונות יכתבו: שוב הגיעו בלי מדליה. אז זאת העיתונות. לפחות בינינו זאת צריכה להיות הגישה. אדוני יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, היום בסך הכל אתה גם לומד קצת את הנושא. עליך להיות שלם עם עצמך שהנושא של המדליות הוא לא ההישג הגדול ביותר. ההישג הגדול ביותר יהיה אם נגיע לגמר. אם נקבל גם מדליה, אז זה יהיה הישג נפלא.

אבל כל אדם בישראל רוצה מדליה. מה תעשה עם זה? זה טבעי, וגם אתה רוצה.

אבל אם אתה רוצה ואתה לא מקבל - אז כולם רואים בזה כישלון. אל תיראו את זה ככישלון.

תאמין לי, יותר קל להשיג מדליה מאשר לשכנע את העם לא לצפות למדליות.

מר רויטמן, לפני שאתה מתחיל אולי תוכל לומר לי, מה זה "האגודה לקידום הספורט בישראל"? ביקש ממני חבר הכנסת גנדי ריגר שהוא יוזמן ואני כיבדתי את הבקשה. אבל אני מרגיש שהוועדה לא יודעת במה מדובר.

הקמנו אותה ב1991-, כשהגיע לכאן גל העלייה הגדול. חוץ מזה אני איש ספורט. "האגודה לקידום הספורט בישראל" מסייעת לעולים חדשים בספורט. כשהם באים לארץ הם מקבלים את כל הסיוע, גם סיוע רוחני, בכל מה שלא קשור לכסף. אנחנו עוזרים להם ומפנים אותם לרשות הספורט, לכל הגורמים, מאחר והם לא יודעים לאן לפנות. אנו מסייעים בצעדיהם הראשונים. אנחנו קשורים למשרד לקליטת עליה. אני לא רואה פה היום מישהו מהמשרד לקליטת עליה, וחבל. רציתי לציין גם את זה מכיוון שמתקבלת עזרה מהמשרד לקליטת עליה לכל הספורטאים העולים.

כרגע אנחנו מדברים רק על ההכנות האולימפיות.

אני מבין, אבל זה גם אחד מהדברים החשובים. הם נותנים כסף לספורטאים העולים. הם נותנים 2,200 שקל, והם יכולים לתת יותר, אבל על זה אני כבר לא אדבר בפורום הזה.

מה שאמר מר זאב ברוורמן, שאני מאוד מכבד אותו - אני מכבד את כל אלה היושבים כאן, ואני מזדהה עם כולם. אני שמח שהפעם הפורום האחראי להכנות לאולימפיאדה הוא מקצועי ביותר ואין שום ספק שייצליח.

רציתי להגיד שהפעם מספר העולים החדשים המשתתפים במשלחת האולימפית הוא עוד יותר גדול. אני שמח שמר גלעד לוסטיג עומד בראשה של היחידה לספורט הישגי, כי הוא מקצוען בעצמו, הוא ספורטאי ומאמן והוא מבין יותר מאשר קודמו בתפקיד.

יש חופש דיבור. אנחנו נשמע גם דברים שאנחנו לא אוהבים. אלה הכללים פה.

אבל לא על זה רציתי לדבר. עולים חדשים באים לכאן מוכנים. מי שהוא עכשיו אלוף העולם בקייאקים, מיכאל קלגנוב, בא לכאן מוכן.

הוא לא בא כאלוף עולם.

הוא לא בא כאלוף עולם אבל הוא כבר היה ספורטאי בכיר. 70% מהספורטאים ומהמאמנים הם עולים חדשים. אני הקמתי את האיגוד הזה כי היה בו צורך. עשיתי כינוס לפני האולימפיאדה והזמנתי את כל היושבים פה אך אף אחד מהם לא הגיע. בין המוזמנים היו גם מר שי נחמן והשר וילנאי. אני לא הייתי מעוניין לעשות שינויים. רציתי לעשות שילוב של הספורט הממלכתי והספורט האולימפי, להזדהות עם זה. חבל שלא הבינו אותי. אני ממשיך גם עכשיו. אנחנו גם יכולים לסייע.

מר גורביץ שאל מה יעשו עם ספורטאים עולים שבאים רק עכשיו. יש לנו את האולימפיאדה הבאה, אבל בואו נפעל ביחד. כפי שנאמר: אנחנו עם אחד. יש לנו פוטנציאל של ספורטאים בין העולים, ועוד הרבה יותר בין המאמנים. הנה שני מאמנים מצויינים בשחייה, ולא רק בשחייה. אפשר לקחת כל ענף ותמצאו בו מאמנים עולים. אבל לא מנצלים את זה.

ועוד משהו בקשר לאולימפיאדה. אני חושב שצריך להנציח בכל האולימפיאדות את י"א הנרצחים במינכן. אני מבקש שהכנסת והממשלה תפעלנה בעניין זה. אני מבקש ששר הספורט יפנה לוועד האולימפי הבינלאומי, שייזכירו את ה-י"א במהלך האולימפיאדה. לא רק על-ידי הקמת אנדרטה בבית-הספר היהודי. שייזכירו את שמותיהם של י"א חללי מינכן.

כשעליתי ארצה הקמתי בית-ספר לאתלטיקה כבדה והייתי 15 שנים מנהלו.

רציתי להגיד שמבחינתנו אין ספק שהנושא של האגודות הוא הנושא הדומיננטי לטיפול המדינה. בתקציב רשות הספורט התקנה שמכוחה מקצים כסף לאגודות הספורט קוצצה לאחרונה ב50%-. תקציב רשות הספורט הוא 80 מיליון שקל. אם הוא יגיע ל150- מיליון, מזה נוכל לתת לכולם. תקציב סל הספורט קוצץ ב50%-. הוא היה קצת מעל ל40- מיליון ועכשיו הוא 20 מיליון. מהסעיף הזה נותנים גם לאגודות. אם היה יותר, אין ספק שאגודות הספורט היו מקבלות בסל הספורט של אותה רשות מקומית הרבה יותר כסף.

דבר שני, אני רוצה לומר שלדעתי יש לנו מחלקה לתפארת לנושא של קליטת עולים וספורטאים עולים, בשיתוף פעולה גדול מאוד עם המשרד לקליטת עליה. הוחלט על מתן 2,200 שקל לספורטאי עולה. מר חנוך צמיר, מנכ"ל המשרד לקליטת עליה, עובד איתנו באופן צמוד ויש פעילויות רבות מאוד. יש פעולה יפה מאוד לתמיכה בספורטאים העולים.

אנחנו נתחיל בסיכומים.

1) ועדת החינוך והתרבות רשמה לפניה את הדיווח של נציגי הוועד האולימפי על ההכנות לאולימפיאדת סידני 2000. הוועדה מחזקת את ידי הספורטאים, המאמנים ואנשי הוועד האולימפי להמשיך בכל המאמצים להשלים את ההכנות ולשפר את הסיכויים להישגים ראויים באולימפיאדה. משלחת ישראל למשחקים האולימפיים תכלול למעלה מ30- ספורטאים.

2) הוועדה תומכת בפניית הוועד האולימפי להסדיר לו תקציב של 15 מיליון ש"ח בתקציב 2000 ולהסדיר מימון על-פי הצרכים המקצועיים, שעיקרם הוא בשליש הראשון של השנה.

3) הוועדה תקיים ישיבות מעקב נוספות, שתכלולנה גם ביקור בוועד האולימפי ואצל הספורטאים, בתיאום ובהזמנת הוועד האולימפי.

אם ועדת החינוך והתרבות תבוא לביקור אצל הספורטאים אני חושב שזה יעלה את המוטיבציה שלהם. זה יכול מאוד לעזור. לא להביא אותם לפה אלא ללכת אליהם, לראות אותם באימון. כמו שאומרים, כשאתה הולך עם הדגל אז אתה נלחם בייתר דבקות.

שיראו שמתעניינים בהם, שבאים אליהם לשטח. זה חשוב מאוד. רק שלא יגידו שהוועדה באה לסיור ואז יגיעו רק שני חברי כנסת. זה יעשה רושם לא טוב.

אני חושב שלביקור הזה יצטרפו יותר חברי כנסת. נתאם את זה.

אלה ההחלטות הפורמליות. אלא אם כן מישהו רוצה להוסיף.

הכוונה שלנו היא מאוד ברורה. אני אומר לאנשי הוועד האולימפי, אם בסדר גודל של 3-2 שבועות לא תקבלו תשובה על התקציב, תודיעו לנו. ב26.10- יגיע התקציב לקריאה ראשונה. לדעתי את הקריאה הראשונה הפסדנו, כלומר הספרים כבר מודפסים ולא ידפיסו אותם מחדש. אבל אני חושב שחברי הוועדה, כל אחד במפלגתו, והוועדה כוועדה בהשפעתה על ועדת הכספים, יכולים לדאוג שבהכנות לקריאה שניה ושלישית הדבר יתוקן. אם אני אחתים על הסתייגות 15 חברי-כנסת של ועדת החינוך והתרבות, שכולנו רוצים שיווספו כך וכך מיליונים לצורך ההכנות האולימפיות, אני חושב שיהיה לזה משקל גדול.

מחמיא לנו מאוד שאתם סומכים עלינו אבל אני ממליץ לכולם, רשימת חברי ועדת הכספים ידועה, ואם היא לא ידועה אז תיקחו אותה. אני מייעץ לכם לשכנע את האנשים האלה. את חברי אופוזיציה לא צריך, אז ממילא ירדה לכם כבר 40% מהוועדה. מתוך 60% חברי הקואליציה אני מניח שיש כמה שגם כן לא צריך לשכנע אותם. זה מצטמצם לשכנוע של 8-4 חברי כנסת. אני מציע לכם "להתלבש" על הדבר הזה.

לפי הישיבות האחרונות של הוועדה מה שאנחנו צריכים זה רק לגמור עניין עם ש"ס.

לש"ס יש 3 חברים בוועדת הכספים ואני בהחלט חושב שלא צריכה להיות לש"ס התנגדות כלשהי טוטלית לעניין. אם הייתי יועץ שלהם הייתי מציע כן ללכת למהלך הזה.

אגב, אני כאיש מפד"ל אומר שחלק מהעניין שהמפד"ל היא לא כת סגורה, מתפצלת ומתבודדת מתבטא בכך שאני בתפקידי הממלכתי רואה לעצמי לא רק חובה אלא גם זכות לעזור לספורט, אף על פי שהוא לא עומד בראש סדר העדיפות האישי שלי. אבל הוא מספיק חשוב. בתפקידי הממלכתי אני אלחם כזכות על הדבר הזה, ואני מקווה מאוד להצליח.

לכן אני גם חושב שלא תהיה בעיה עם ש"ס. אנסה להסביר להם את הדבר הזה. אבל אני לא מדבר על ש"ס. אני מדבר בעיקר על "ישראל אחת" ועל מרצ, שלהן צריך להסביר את העניין הזה. לחברי כנסת יש משקל, ועכשיו זה הזמן. כל מה שלא יוסדר עד 1.1 יהיה קשה מאוד לתקן, גם אם ראש הממשלה ירצה ושר האוצר ירצה. אנחנו בדיוק בזמן הנכון. זו אחת הסיבות שקבעתי את הישיבה היום ולא בעוד חודש. אנחנו עכשיו נכנסים בדיוק לחודש וחצי הקריטיים מאוד מבחינת עיצוב תקציב 2000. לתחום הספורט, לאגודות יש מספיק משקל, גם פוליטי. יושבים שם אנשים שמבינים את העניין. אני מזמין אתכם לפתוח כאן בפעולה מאוד מסודרת ומאוד מתוכננת.

אני בטוח ששר המדע, התרבות והספורט מאוד מאוד רוצה אבל הוא חדש בשדה הפוליטי. גם המנכ"ל חדש. אני חושב שהוא אדם בעל יכולת אבל הוא חדש במערכות הפוליטיות. המשרד שנכנסתם לתוכו הוא משרד חלש, עוד אין לו מסורת. לכן אני חושב שייפול עליכם עול ציבורי בהחלט נכבד. אם תתקלו בקשיים, תעדכנו אותנו. אני נמצא פה, יחד עם חברי הוועדה. אם נדע שיש בעיות עם נציג "ישראל בעליה" או נציג של מפלגה אחרת נבקש מחבר ועדת הכספים לעזור לנו לשכנע את החבר הזה כדי שהוא יהיה שותף להסתייגות. זה ההסדר שאני רואה כרגע לתקן את הדבר הזה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00