הכנסת החמש-עשרה_________נוסח לא מתוקן

3
ועדת החינוך והתרבות
18.10.99
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני





פרוטוקול מס' 17
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, ח' בחשוון התש"ס (18 באוקטובר 1999) שעה 10:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
לימור לבנת
יהודית נאות
ראובן ריבלין

עו"ד מיכה ינון - ראש מינהל תרבות ואמנויות, משרד המדע ויקטור בן נעים - מנהל המחלקה לספריות, " "
אדי הרשקוביץ - סמנכ"ל בכיר לכלכלה ותקציבים,
משרד החינוך
ניסן רז - חשב משרד החינוך
אמיר סידני - יו"ר הנהלת הספרייה המרכזית לעוורים,
כבדי ראייה ומוגבלים
אורי כהן - מנכ"ל הספרייה המרכזית לעוורים
עדנה וינברג - מנהלת חשבונות, הספרייה המרכזית לעוורים
זהבה ארליך - ספרנית " " "
לאה מידלר - קוראת " " "
גלעד יוגב - טכנאי הקלטות " " "
גילה זיידל - "אופק לילדינו"
זוהר נאור - יו"ר עמותת על"ה
חיה יגודה - יו"ר עמותת צח"י
תומר אזגדה - חייל עוור המשרת בגלי צה"ל
יגאל אברהמי - מועצת תלמידים ונוער כפר סבא
יעל שומרון - " " " " "
כרמל פומרנץ - " " " " "
עידו אביבי - " " " " "
זוהר ארצי - " " " " "

יהודית גידלי

אסתר אלפיה

סגירת הספריה המרכזית לעוורים בנתניה.

סגירת הספריה המרכזית לעוורים בנתניה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר היום: סגירת הספריה המרכזית לעוורים בנתניה.

אקרא בשמות המוזמנים.


(קורא שמות המוזמנים)

תודה.

רבותי, אני מבין שהספריה סגורה.

אכן.

אורי, הנייר שנתת לי הונח לפני חברי הוועדה. אבקש ממך, ממש בחמש דקות, לתאר את המצב, את הסיבות למשבר, ואיך אתה רואה את הפתרון.

אי-אפשר להשוות את הספריה שלנו לספריות ציבוריות אחרות כי הפונקציה שלנו היא ייצור ספר. מה שנקנה על ידי ספריות אחרות ב60- שקל, אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להכין אותו. לדוגמה, יש פה ספר שנקרא "הנדסת המישור", לידו מונחת ההעתקה שלו לכתב ברייל, עם כל הגרפיקה הנלווית מדובר ב7- כרכים. בשביל דבר כזה צריך מערכת, צריך מחשבים, מדפסות, מיומנות מקצועית מיוחדת של האנשים העוסקים בזה, כך שאי-אפשר להשוות את זה ל50- - 60 שקל שזה מחירו של הספר בחנויות.

יש פה דוגמה נוספת של ספר מוקלד, שנמצא בתוך אריזה מיוחדת. קלטות, כמובן, עובר באולפני ההקלטה שלנו, מאסטרים, שיכפול, הכנסה לאריזות וכך זה גם נשלח אל הקורא. אי-אפשר להשוות את הספריה הזאת לספריה ציבורית אחרת, כי אנחנו גם מפיקים את הספרים והפקת כל ספר עולה אלפי שקלים.

מספר הקוראים שלנו כ10,000-, תלמידים, סטודנטים, קוראי ספרות יפה, בכל הרמות, מכל הארץ וגם מחוץ לארץ. יש לנו קוראים בערבית, באידיש, ברוסית, ובעברית, יש גם הרבה דרישה מיהודים מחוץ לארץ.

זה ממש בקיצור נמרץ מה שאנחנו עושים, דומה אגב למה שנעשה במרכזים דומים בחוץ לארץ. גם באמריקה הגדולה יש מרכז אחד שיש בו את כל הטכנולוגיה הדרושה, הוא המייצר וממנו, באמצעות הדואר - הדואר אגב ללא תשלום, זה סידור בין מדינות ובתוך מדינות - הספרים מגיעים לביתם של הקוראים. גם זה דבר שמעוגן באמנות דואר בינלאומיות, כמובן בגלל מגבלותיהם של העוורים.






הבעיה הבסיסית היא שלא מכירים בזכותם של עוורים לקרוא. לא מכירים בזכותם של עוורים לדעת. יושבים פה מיכה ינון וויקטור בן-נעים, ואני אומר זאת במלוא החריפות, הם לא מכירים בזכותם של עוורים לדעת, לקרוא, והם לא רואים בהם אזרחים שווי-זכויות.

אורי, אני מייעץ לך להיות קצת יותר מאופק. אני מכיר את האנשים באופן אישי, ואני חולק עליך. לשני החברים האלה יש ענין שהספריה תפעל, ולא תמיד הם נמצאים באחריות הישירה, ולא תמיד הם בעלי הסמכויות. אני גם לא מציע לדבר באופן אישי, אנחנו עוסקים כאן עם משרדים, עם מערכת שאנחנו רוצים לשכנע אותה לפתור את הבעיה.

תודה וסליחה, לא התכוונתי באופן אישי אלא כמייצגים.

בכלאופן, אני לא מצליח להבין למה לא מקבלים את ההסברים שלי שבתקציב של 2.5 מיליון שקל אי-אפשר להחזיק ספריית עוורים במדינת ישראל. הספריה נסגרה בשנת 1991 ובשנת 1992. בשנת 1992 היית אתה, אדוני היושב ראש, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, ובהתערבותך סוכם על ידי ועדת שרים ש90%- מתקציבה השוטף של הספרייה ימומן על ידי משרד החינוך והתרבות.

מאז ועד היום שחקו בצורה יסודית ואינטנסיבית את תקציב הספריה, וב1999- המליצו על 2.5 מיליון שקלים.

מה היה התקציב ב1998-?

3.7 מיליון שקלים.

כמה קיבלתם אז מהמשרד?

אם אני זוכר טוב, 2 מיליון שקלים.

אתה זוכר כמה היה התקציב ב1997-?

יש לי איזה טבלה.

בכל אופן, על פי הנתונים של המשרד התקציב ב1998- היה 3 מיליון ו893- אלף שקל; ביצעתם 3 מיליון ו387- אלף שקל, המשרד עזר ב2- מיליון וכ400- אלף שקל. ב1997- 3 מיליון ו351- אלף שקלים. ביצעתם 3 מיליון ו276- אלף שקל, קיבלתם מהמשרד 2 מיליון ו270- אלף שקל. ב1996- התקציב הראשוני שלכם היה 2 מיליון 891 אלף שקל, ביקשתם השתתפות של 2 מיליון 222 אלף שקל, לאחר מכן, תיקנו לכם ל3- מיליון 391 אלף שקל, והוסיפו לכם עוד 250 אלף שקל.

למיטב זכרוני, לאור המשבר שהיה ב1992- הבאנו את הענין לוועדת שרים וזו החליטה על אחוז מסויים שנתי, נדמה לי, 83%.

עכשיו ככה, ב1992- המשרד השתתף ב84%-; ב1993- - 83%; ב1994- - 84%; ב1995- - 83%.

בשום אופן לא.

אורי, אתה צודק, 83% מהתקציב, אבל 76% מהביצוע. ב1996- מהתקציב - 73%, מהביצוע - 83%; ב1997- מהתקציב - 68%, מהביצוע - 69%; ב1998-, מהתקציב - 62%, מהביצוע - 71%; ב1999-, מהתקציב - 57%. זאת התמונה.

מ1993- יש פער. ב1992- כשהייתי מנכ"ל משרד החינוך, זה היה 83% , והשנה ירדנו ל57%-. גם את ה2.5- מיליון שקל האלה , לא קיבלנו בינואר, לא בפברואר, לא במרס, לא באפריל. במאי, בעקבות איום על סגירת הספריה, יעל בן יהודה פנתה לדובר, ואז נכנס לנו סכום של 750 אלף שקל. מאז אף לא שקל אחד, למרות פניות חוזרות ונישנות.

יושבת פה גילה שפנתה אלי ואמרה לי, לא איכפת לי אם יש לך או אין לך כסף, תכין את שני הספרים האלה לבת שלי. איך אכין לה אותם כשאין לי כסף? להכין ספר כזה אני צריך להושיב מעבדת תמלילים, וזו עבודה של הרבה ימים,מדובר בספר הנדסה וזו עבודה מאוד מורכבת. והיא אומרת, לא איכפת לי, תשיג בן-אדם. והיא צודקת, כי לבת שלה יש זכות לגשת לארבע יחידות מתימטיקה, כמו לכל אחד אחר.

ויש לי פה ספר אחר, ספר הסטוריה, ואני דוחה אותה ואומר לה אין לי כסף. ואז היא מורידה עלי קיטונות של זעם. לא ידעתי שהיא תהיה פה, הבאתי את הספרים ללא ידיעתה, וזאת אחת מהקוראות.

זהבה, תתחילי לקרוא, כמה ספרים יש ברשימה שלך?

הרבה, רק בספרות יש החטא ועונשו; בדמי ימיה; ביקור הגברת הזקנה;

בזכות 4.5 מיליון שקלים, לא מדובר על מדפסת ברייל ולא על מכשיר הקלטה, לא על פיתוח, זה מצרכי מזון בסיסיים.

אורי, משרד החינוך טוען שקפצתם מאוד בתקציב במעבר מ1998- ל1999- במיליון שקל, כלומר, גידול בתקציב של קרוב ל30%.

4.5 מיליון שקלים לספריה לעוורים, זה הרבה כסף?

מ1992-, כל שנה קיצצו, וכשגדלים בחזרה למקור, אז אומרים שקפצנו.

אני לא מצדיק ואני לא מגנה, כרגע אני רק שואל. יגיד משרד החינוך, התקציבים שלי גדלים בהתאם למדדים. הולכת הספריה, באופן חד-צדדי, ומגדילה את התקציב מ3.5- מיליון שקל ל4.5- מיליון שקל. אנחנו, המשרד, לא מסוגלים לשמור על האחוז שלנו אם אתם מגדילים באופן חד-צדדי את התקציב שלכם.

תשובתי היא, מה שעשיתי לפני שבוע, אתם לא מסוגלים לתת, סגרתי את הספריה. אני לא מסוגל להחזיק ספריה ב2.5- מיליון שקל, זה בקושי סעיף כוח אדם שלי.

איך היה ב1998-? מה, הגדלת את כוח האדם?

לא.

כל השנים אני אומר לויקטור וליצחקי - סליחה שאני מזכיר שמות - חבר'ה אל תשחקו אפילו לא באחוז אחד. אנחנו צמודים להסכם הקיבוצי, והוא עולה. מטבע זר, אני קונה קלטת וסרט ונייר, וזה עולה, מה לעשות? ישבתי עם דני רונן והסברתי. שלוש שנים ושמונה חודשים אני מנסה להסביר, לא הולך.

בקיצור, אתם רוצים תיקון עיוותים.

לחזור למקור, לחזור ל1992-.

כבר מספר שנים שמקצצים.אגב, אני חייב לומר לכם שההנהלה של הספריה לעוורים, כולל אותי, עובדים בהתנדבות מלאה, כולל הנסיעות, כולל הכל, שלא יהיו אי-הבנות, שתבינו,כשאני מבקש כסף אני לא מבקש זאת לעצמי.

לכן, משנת 1992 עד שנת 1998, כמעט כל שנה קצצו 5%. בהתחלה אמרנו טוב, נבוא לקראת המדינה; טוב, נבוא לקראת המדינה, אבל כמה אפשר? עד כמה אפשר לקצץ? זה שלא דיברנו על זה כאילו הראה על חולשה, אנחנו לא חלשים, אנחנו מבינים, זה כל הסיפור.

היום, אנחנו כבר לא יכולים להבין. אנחנו רוצים לחזור למקור, לתקציב שלנו מ1992- צמוד למדד, כפי שהיושב ראש אמר.

90%.

בסדר, 90%.

אבל אי-אפשר לקצץ, ולקצץ, אנשים צריכים לקבל משכורת, צריכים להדפיס ספרים, כל שנה יוצאים ספרים חדשים, אנחנו לא יכולים להשאיר את העוורים עם הספרים הישנים, הם צריכים להתקדם עם האזרחים הרגילים.

מספר הקוראים של הספריה הולך וגדל?

יש לנו כ10- אלפים קוראים. כ100- עד 150 -בקשות יש לנו מדי חודש, אנחנו קולטים כ30- - 40, אין אפשרות ליותר. דיסלקטים אנחנו ממש דוחים ויש לנו הרבה טענות בענין הזה.

יש עדיין עוורים במדינת ישראל שנידחים בגלל שאין תקציב?

לא עוורים, דיסלקטים בעיקר. אבל יש עוורים שנידחים, הבאתי פה ספרים לדוגמה שאני לא יכול להכין לתלמידה, וזה המעט.

תודה רבה.

גברת גילה זיידל, בבקשה.

רציתי לתאר את המצב כפי שאני רואה אותו, ואני מייצגת את הצרכנים, ציבור התלמידים, עוורים ולקויי ראייה במדינת ישראל שלצערי הרב, אני חייבת להגיד שהם במצב נורא. אתאר רק את מצבה של בתי. היא בכיתה י"א, ניגשת השנה לשלוש בחינות בגרות. היא מה שנקרא צרכנית ברייל, קוראת ברייל, וכבר שנתיים שאין לה ספרים במתימטיקה ובהסטוריה. באנגלית היא ניגשת לחמש יחידות לימוד, יש לה ספר, בזכות זה שזה אותו ספר של שנה שעברה. אני יכולה להרחיב לעוד הרבה קוראים שנמצאים במצבה.



אני חושבת שחובתו של משרד החינוך לדאוג לכלי האלמנטרי לתלמידים האלה ושיגיעו לבית הספר עם ספרים. אני לא חושבת שיש פה הורה לילד שהבן או הבת שלו הולכים לבית הספר בלי ספרים. אני חושבת שזה כשלון חרוץ של הספריה ושל משרד החינוך, ואני לא יודעת את מי להאשים, כי גם בלי הקטע הזה יש לילדים שלנו קשיים אדירים.

אני לא רוצה להיכנס פה לעימותים אישיים ולהאשמות. אני חושבת שיש פגם במערכת, אני חושבת שנושא ספרי הלימוד צריך להיות בפיקוח צמוד של משרד החינוך, ושלמשרד החינוך, ולנו הצרכנים יהיה מה לומר. לצערי הרב, לא זכיתי לשיתוף פעולה עם מר אורי כהן, אני חושבת שסדרי העדיפויות שלו לא נכונים. יש לו תכתיבים, למשל, שהרשימות יגיעו לפני ה20- במאי, וזה לא מציאותי. הוא יכול להגיד את זה 100 שנה, ולהמשיך לשלוח התראות לתלמידים, זה לא יעזור, התלמיד מקבל, במקרה הטוב ביותר, את הרשימות ב20- ביוני, ובמקרה של בתי, שזו תכנית חדשה, הספר יצא ב1- בספטמבר. זאת המציאות, אי-אפשר להתעלם ממנה.

תודה.

זוהר נאור, יושב ראש עמותת על"ה, בבקשה.

אנחנו מקיימים מרכז למידה לעוור - אגב, אני לא יודע אם תזכור, אבל, אתה המנכ"ל היחידי של משרד החינוך שהיית אצלנו וחילקת תעודות באמת ממסיבות הגמר - ואנחנו מקיימים שם בית ספר תיכון, שהוא בעצם מאסף לתלמידים שנפלטים בחלק או בכל בחינות הבגרות.

אני מוכרח להצטרף לדברים של גילה, אנחנו גם כן לא מקבלים את השירות. יש לנו שם שלושה אולפני הקלטה ומצאנו את עצמנו במצב שמקיימים ספריה אקדמאית. יום אחד מצאתי שאנחנו מקליטים את החטא ועונשו, ונזעקתי, כי אני יודע שיש את זה בספריה בנתניה. נסעתי לאורי, ביקשתי לספק לתלמידים שלנו את הספרים, ולא זכיתי לשיתוף פעולה.

לדעתי הגיע הזמן שלא צריך לראות את חזות הכל בכסף. יש גם ענין של כישורים, ויכולות, וארגונים, וסדרי עבודה וסדרי עדיפויות וכו'.

גם סדרי עדיפויות זה כסף, אין מה לעשות.

לא תמיד זה נכון, אם אתה עושה סדרי עדיפויות לא נכונות, אז אולי גם אין לך כסף.

תודה.

גברת לאה מידלר, בבקשה.

אני קוראת כבדה של הספריה, לעיתים אני קוראת ספר ביום, וזה יכול להגיע לתשע-עשר קלטות. תראו, אדם שסוגרים לו ספריה רגילה, יש לו ספריה אחרת שהוא יכול ללכת אליה. אנחנו, ציבור העוורים, סוגרים לנו את הספריה, אין לנו לאן ללכת?

תודה, הנקודה מאוד ברורה.

ידידנו החייל הצעיר, תומר אגזדה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני בן עשרים וחצי, משרת בצה"ל כפי שכולכם רואים. באתי לצה"ל בהתחלה כשווה בין שווים, כלומר,

רק שתדע, כעת מקליטים אותך לרדיו ל"קול ישראל". אנחנו רוצים שהעם ישמע את קולך, זה חשוב.

בסדר, אין לי התנגדות.

אז באתי לצבא כשווה-ערך לכולם. באתי בצו ראשון, הגעתי, ראו כמובן את המיגבלה שלי, אמרו, אנחנו מאוד מצטערים שהגעת לפה, לא ידענו שאתה מוגבל, את הפטור תקבל בדואר.

אמרתי, חבר'ה, אני שווה-ערך לכולם, הבעיה שלי לא מפריעה, אני רואה עצמי כאדם שווה זכויות במדינה ואני רוצה לשרת. אחרי בדיקות, ואחרי מכתבים, הגעתי למה שאני עושה היום, ואני בצבא, ואני מרגיש שווה-ערך עם כולם.

הספריה משמשת יום יום ציבור רחב של עוורים, כ10- אלפים, אומר אורי, וכשסוגרים את הספריה, זה פשוט לקחת את זכויות האדם שלנו, כי אין לנו תחליף לספריה הזו. אנחנו לא יכולים ללכת לספריה רגילה לקחת ספר ולקרוא, מה שכל אדם ואדם יכול לגשת לכל מתנ"ס ולקחת שם ספר. כמו שאמר אורי, עלות של ספר שמופק על ידי הספריה היא גבוהה מאוד, אבל היא משמשת ציבור רחב שזקוק לזה.

אתם אומרים שהתקציב עלה במליון, אבל גם הדרישות עלו. בעוד שמונה חודשים אני מסיים את הצבא ואני רוצה ללכת ללמוד, לעשות בגרויות. אז מה, לא יהיו לי ספרים? אז המדינה תקעה לי את הקריירה, ובעוד עשר שנים אני אבוא לפה ואגיד לכם, אין לי עבודה מכובדת כי סגרו לו בשעתו את הספריה לעוורים.

תודה רבה לך תומר.

עורך דין מיכה ינון, ראש מינהל תרבות ואמנויות במשרד החינוך, בבקשה.

רק בשביל להבין, מדובר במיליון שקל בלבד?

מדובר בפער של כמיליון שקל. אבל יש שתי בעיות. בעיה אחת - אומר אורי כהן שהשנה אישרו להם הקצבה של 2 מיליון 550 אלף שקל, מתוך זה - היום אנחנו באמצע חודש אוקטובר - הם קיבלו קרוב ל800- אלף שקל בלבד.

בעיה שניה - הם אומרים ש2.5- מיליון שקל לא מספיקים כי הם עולים מ3- מיליון 893 אלף ש"ח בשנת 1998 ל4- מיליון 509 אלף ש"ח ב1999-, והם אומרים שאחוז ההשתתפות של הממשלה צריך להיות 83% כמו שנקבע בשנת 1992. אלה שתי הטענות הבסיסיות שלהם.

אני מוכרח לתקן אותך. אני לא ביקשתי 2.5 מיליון שקל, הם אישרו, אני לא קיבלתי, אני בתחילת השנה דרשתי 3 מיליון ו700- אלף ש"ח.

בעיה ראשונה, את ההקצבה שלדבריכם כן אישרו, לא העבירו באופן היחסי הנכון. אנחנו נמצאים 10 וחצי חודשים מתוך שנה, ולפי דבריכם, קיבלתם למטה משליש. זו טענה ראשונה.

טענה שניה - שההקצבה שהקציבו לכם, לא מספיקה והיא לא מגיעה לכדי 83% או 90% כפי שהחליטה ועדת השרים בשנת 1992, מהתקציב שלכם, כי אם יעלו ל90%- אז צריכים להגיע לתת עוד איזה מיליון שקל, משהו כזה.

בהחלט.

אני רוצה להצהיר בשם משרד החינוך, ומשרד המדע, התרבות והספורט, ובשם שני השרים שהיינו יותר מאושרים אם היינו יכולים להיענות לכל בקשה, ולכל הצעת תקציב שלכם. אם היינו יכולים, אחרי שאתם מגישים את התקציב, לתת לכם בונוס עוד מיליון שקל, בשמחה היינו עושים זאת. אנחנו מבינים את מצוקתכם. במצב הנתון, בהשוואה לכל הספריות הציבוריות האחרות בארץ, כמובן שאין שום השוואה, אבל גם הספריות הציבוריות האחרות בארץ נמצאות בבג"ץ מול מרכז השלטון המקומי, מול משרד החינוך, ועכשיו זה יהיה משרד המדע, אנחנו מקבלים מתנה גם את הבג"צים שהוגשו. יש מחלוקת גדולה על קיום חוק הספריות הציבוריות והמשרד, לפי התקצוב הקיים היום, מתקצב בערך 9% עד 10% בממוצע, חוץ מהערים הגדולות: ירושלים, תל-אביב וחיפה, משתתף בכ10%- בממוצע ארצי בספריות הציבוריות.

כמובן שזה לא המצב כאן, ולצערנו יש סיבות רציניות למה פה המצב שונה, וגם אחרי כל ההתחשבות והשוני, הגענו למצב שאליו הגענו.

היתה כנראה איזה פרקטיקה של סגירת הספריה כל פעם שהיה משבר בין הגופים המתקצבים לבין הספריה. בשנת 1992 היתה ועדת שרים שקיבלה החלטות, ומי שבסופו של דבר כתב מכתב סיכום היה לא אחר מאשר יושב ראש ועדת החינוך והתרבות היום, חבר-הכנסת זבולון אורלב.



אני רוצה להודיע פה שלא משרד החינוך, לא מינהל התרבות, לא משרד המדע סגרו את הספריה, מי שהחליט על סגירתה הוא מנהל הספריה וההנהלה. לדעתי, זה חלק מטקטיקה של מאבק על תקציבים שאולי זה לגיטימי, אבל זו כבר פרקטיקה ידועה.

בכל אופן, בשנת 1992, התכנס צוות בינמשרדי, בהחלטה של ועדת שרים לענייני תיאום ומינהל, וקיבלו כמה החלטות. 1. שתקציב הספריה לשנת 1992 יעמוד על 1 מיליון ו800- אלף ש"ח; 2. על הספריה לעמוד בהשתתפות עצמית בסך 300 אלף ש"ח - אני רוצה לציין שהספריה עומדת בענין הזה, מגייסת כספים, מגייסת תרומות, חלק מהכספים הולכים לפיתוח שזה בהחלט מקובל עלינו - 3. כן הומלץ לצרף 3 נציגי ממשלה נוספים להנהלת הספריה.

חלק מהנציגים האלה פרשו או נאלצו לפרוש, גם בגלל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שאנשים שמתקצבים לא יכולים להיות גם בהנהלה. כרגע, הנציגים שלנו לא נמצאים בהנהלת הספריה, וזה אולי איזה שהוא חסרון ביחסים השוטפים ובמעורבות שלנו בקבלת החלטות על סדרי עדיפויות, נושא שדיברו עליו פה צרכני הספריה, ונראה שהדברים לא לגמרי פשוטים.

באותן החלטות של ועדת השרים, הוטלו על משרדי הממשלה מיליון וחצי שקל שגובשו מתקציבי משרד החינוך - 580 אלף ש"ח; משרד הרווחה - 460 אלף ש"ח; משרד הפנים - 460 אלף ש"ח. אני רוצה לציין שיש תרומה מזערית של משרד הבטחון בסכום של כ80- אלף שקל. אני לא יודע מה מייצג הסכום הזה, אבל כנראה שמישהו החליט על הסכום הזה וכך זה נשאר.

אומר מנכ"ל משרד החינוך דאז זבולון אורלב, מדובר בהחלטת ועדת שרים שקיבלה תוקף כהחלטת ממשלה ויש לבצעה. הנושא נבדק על ידי צוות בינמשרדי וההמלצות של צוות זה אושרו בישיבה של ועדת מעקב בינמשרדית - בה השתתפו נציגי שלושה משרדים, נוסף על משרד החינוך והתרבות - שהתכנסה בלשכתי לדון בביצוע החלטות ועדת השרים.

טענותיו של מר פלץ שלספריה "עודפים" ושתאזן את תקציבה על ידי תרומות לא נראית לנו. לדעתנו הערותיו של מר פלץ אינן יכולות לבטל החלטות שנתקבלו על פי החלטת השרים. אנו מבקשים שמשרד האוצר יעביר למשרד העבודה והרווחה 690 אלף שקל (460 אלף ש"ח חלקו של משרד העבודה והרווחה + 230 אלף ש"ח חלקו של משרד הפנים). ולמשרדנו 310 אלף ש"ח (230 אלף ש"ח מחצית מחלקו של משרד הפנים + 80 אלף ש"ח כתוספת למשרדנו) וכל זאת לבסיס תקציב 1992. וכך קרה שבשנת 1992, זו היתה הפעם האחרונה שהממשלה קיבלה החלטה של ועדת שרים.

בקיצור, אנחנו מקיימים את החלטת הממשלה שאישרה תקציב 1.5 מיליון שקל, מתוך מיליון ו800- אלף ש"ח. התקציב שאושר אז על ידי ועדת השרים, אחרי בדיקה של רואה-חשבון, והאוצר וכולם ביחד, היה מיליון ו800- אלף ש"ח. נכון להיום, זה לא 4.5 מיליון, יש פה הפרש של כמיליון שקל. אני לא אומר שהצרכים לא גדלו, אבל אנחנו מדברים עכשיו אם אנחנו מבצעים את ההחלטה או לא.

אז אני מודיע שאנחנו מבצעים את ההחלטה, גם אם אומרים שאנחנו לא מבצעים אותה במדוייק. אנחנו מבצעים אותה כל שנה, כפי שמקובל במשק. זאת אומרת, האוצר מעביר לנו, במעבר משנה לשנה, לא את מלוא הפרשי המדד אלא מה שבמשק, בתקציב המדינה. בכל אופן, אנחנו חיים מתקציב המדינה, אין לנו קופה צדדית, ולפי מה שהאוצר מתקצב את משרד החינוך.

ב1992-, מבחינת מדד המחירים - - -

כ3- מיליון ו600- אלף ש"ח. לכן אני אומר, שיש פה פער של מיליון שקל - - -

השאלה אם מישהו בדק את זה.

המיליון שקל זה פער שנולד מהגדלת תקציב הספריה.

אנחנו הרי לא מתנגדים, אם האוצר יעביר לנו 200% אנחנו בשמחה ניתן לספריה להתפתח ולגדול. ואולי בכלל, לאור הטקטיקה הזאת של סגירת הספריה , צריכים, האוצר, משרד החינוך, וכל מי שמעורב בענין, לחשוב על פתיחת ספריה נוספת לעוורים כדי שלא יהיה מונופול. לא ייתכן שיהיה אדם אחד שיחליט בוקר אחד לסגור, וכל המדינה חושבת שהממשלה החליטה לסגור את הספריה.

אורי נוקט בשיטה הזו והנה הוא גם מצליח. אני רוצה להודיע פה בשם שר החינוך וגם שר המדע שהוחלט להוסיף חצי מליון שקל השנה בתור תוספת חד-פעמית. כמובן שבשנה הבאה תתעורר בעיה, מאין יבוא הסכום הזה, כי עד סוף שנת 1999 משרד התרבות סמוך לשולחן משרד החינוך שהוא אבא גדול - - -

אז תעבירו את זה למשרד החינוך.

נשקול זאת.

בכל אופן, מה שאני אומר הוא שיש כאן הגדלה חד-פעמית.

יש כאן בעיה נוספת. העיכוב בהעברת ההקצבות לספריה נוצר כתוצאה מזה שיש מחלוקת עם מנהל הספריה על גובה התמיכה של משרד החינוך. הם לא מעבירים לנו תקציב מאוזן, ואנחנו לא יכולים להעביר להם את ההקצבה. לכן, התמיכה צריכה להיות מתואמת, וצריכה להופיע בתקציב שלו, וכשהוא מסרב, נוצר הפקק הזה בהעברת התמיכות. למרות זאת, אנחנו ממשיכים בגלל שזה לא גוף שגרתי, אלא בעמותה שבאמת עושה עבודת קודש, וכולנו צריכים להודות להם על מה שהם עושים.

אנחנו עושים את כל המאמצים להגיע להידברות עם הנהלת הספריה. גם עכשיו, בניגוד לכל הכללים, העברנו לחשבון הספריה סכום נוסף של 700 אלף. כך שהיום, מתוך ה2.5- מיליון שקל , 1.5 מיליון הועברו כבר לספריה, ועד סוף השנה יועברו להם 2.5 המיליון + חצי מיליון, וביחד זה בערך 3 מיליון ומשהו.

אז הבעיה היום-יומית, השוטפת, אולי נפתרה, אם כי הנהלת הספריה ממשיכה לסרב להעביר לנו את הצעת התקציב, כפי שהיא צריכה לעשות, כולל התמיכה האמיתית, הנכונה, ולא תמיכה דמיונית שלצערנו אין באפשרותנו להעביר אותה.

וכך נוצר מעגל קסמים. הם לא מעבירים לנו את התקציב, אנחנו עוצרים את התמיכה. אנחנו עוצרים את התמיכה, הם סוגרים את הספריה, ועדת החינוך מתכנסת, הצרכנים באים לוועדה וטוענים שאין להם ספריה אחרת, אין אלטרנטיבה אחרת, כמו שאמרו פה כולם, ובצדק.

אני חושב שאפילו אם הבעיה תיפתר לחודשים הקרובים, היא לא נפתרת באופן עקרוני לשנים הבאות. יכול להיות שיש כאן טענה רצינית שההקצבה שנקבעה בשנת 1992 לא מתאימה לשנת 2000.


נשמעו כאן טענות על ידי צרכני הספריה שיש מחלוקות עם הנהלת הספריה על סדרי עדיפויות. יש בעיה של אוניברסיטאות, יש בעיה של בתי ספר, יש פה עוד צרכנים שגם הם צריכים להיות מעורבים בענין. לדעתי, בשנת 2000 צריך להקים צוות חדש שיבדוק מחדש ויקבע את התקציב הראוי, בהסכמה עם האוצר, ואז לפחות כמה שנים, עד הסערה הבאה הכל יבוא על מקומו בשלום.

ב1992- היה כתוב ששלושה משרדים מתקצבים. זה קיים גם היום?

אז הוחלט לקבץ את כל - - -

ניסן רז, האם תוכל להסביר שוב את ענין אי-ביצוע ההקצבה?

אני חוזר לתחילת הדיון. כל מוסד, על פי החוק, נדרש להגיש את הבקשות שלו בצורה מסויימת ומסודרת. ועדת התמיכות שיושבת במשרד החינוך והתרבות, וחברים בה היועץ המשפטי, נציגים של החשבות, מינהל התרבות, עוברת על בקשות רבות. לפי התקנה התקציבית הזאת מקבלים עוד גופים תקציב. הכסף שבתקנה מחולק על פי חוק, לפי קריטריונים שפורסמו ברשומות, ומחולק כפי שאפשר לחלק אותו במועד מסויים, על פי קריטריונים, וכל אחד מקבל את חלקו.

דרך אגב, השנה, בכל מקום שהיה מוסד שקיבל מיותר ממשרד ממשלתי אחד, התקציב עוכב על פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה עד שי- - - את התמיכה ממקור אחד, עד כמה שאפשר. במקרה הזה לא היו כמובן בעיות מסוג זה, משרד ה- - - אומר אפילו לא נכנסנו לנקודה הזו, כדי לא לפגוע בספריה.

כדי לעזור לגופים לתפקד, אנחנו דואגים שיגישו תקציב מאוזן. לא יכול להיות מצב שמוסד, ולא משנה עכשיו, אני לא מדבר רק על הספריה, יגיש בקשת תמיכה כשברקע הוא יוצר גרעון גדול, המדינה משתתפת ותומכת בו, וביום מסויים הוא בא ואומר, עכשיו אני בגרעון, בואי ממשלה, תעזרי לי.

לכן, כמו מכל מוסד אחר דרשנו מהספריה לאזן את התקציב שלה, מתוך הנחה שיש לה מקורות משלה שהיא מגייסת, וזה יפה מאוד, ואת תקציב המדינה כפי שהוא מעודכן על ידי האוצר. משרד החינוך לא מעדכן את התקציב שלו בעצמו אלא מקבל את העדכונים מהאוצר.

בתחילת השנה מהספריה לעדכן את התקציב, לצערי הם לא הסכימו. רואי-חשבון מטעמנו עוסקים בענין הזה והיו דיונים שונים. בדיון האחרון, לפנים משורת הדין, החלטנו לאשר את התמיכה כדי לא לפגוע בספריה. היועץ המשפטי שלנו דרש להוציא מכתב לספריה ולהסביר להם את חומרת המעשה, והנה, אנחנו מגיעים הנה להסביר למה הספריה נסגרה, ולא אנחנו סגרנו אותה. נתנו את מה שיכולנו לתת ואת מה שהיה לנו לתת. הסכום שהוצא עד היום הוא 1.7 מיליון שקל שנמצא כבר בקופת הספריה.

העובדה שיש לספריה הנהלה מתנדבת יכולה להביא למצב שבו אין דו"חות מתאימים? כי בדרך כלל, מתנדבים עולים למוסד יותר מאשר אלה שמקבלים כסף.

לא אגיד את הדברים האלה. אני חוזר, יכול להיות שבכוונה לא הועברו אלינו הנתונים. אני לא רוצה להיכנס לזה, נמצאים כאן אנשי הספריה, הם יגידו למה הם לא עושים את הדברים. אני יודע רק דבר אחד, אנחנו מעמידים דרישות לספריה כמו לאחרים, וזו היתה הבקשה שלנו, הצרה היא שהם לא היו מוכנים ללכת לקראת זה. אני לא נכנס כעת לענין למה, אולי כדי להגיע לדיון הזה?

כדי להגיש דו"ח, צריכה להיות מיומנות מקצועית?

יש להם רואה חשבון.

העסק מתחיל שאין להם הסכמה על גובה התקציב לשנת 1999.

כשאין הסכמה על גובה התקציב , יש בעיה בביצוע ההקצבה. זה מה שאומר משרד החינוך.

בכל אופן, הסכום שיצא בוצע ושולם, ואנחנו מחכים להמשך הדיווח.

תודה.

אדי הרשקוביץ, סמנכ"ל בכיר לכלכלה ותקציבים במשרד החינוך, בבקשה.

אני מסכים עם הדברים שאמ ראש מינהל התרבות, מיכה ינון. בכל אופן, יש הסכמה בין שני השרים שבצד התקציבי יתווסף חצי מיליון שקל עוד השנה. זה צריך לעבור גם בוועדת הכספים של הכנסת, ובזה אנחנו רואים את פתרון הבעיה אד-הוק, בלי להיכנס לשאלה מה יהיה בשנה הבאה.

לידיעתכם, כל זה באם מבחינה פורמלית נוכל להעביר את התמיכה, כי על פי החלטת ממשלה מה30- בספטמבר ועדות התמיכות הפסיקו את הדיונים. קיבלנו ארכה עד אוקטובר למקרים מאוד מסויימים שעליהם אנחנו צריכים לקבל את אישור האוצר, ואם לא נקבל, אז לא יהיה דיון. יש כאן בעיה חוקית.

אני רוצה לומר כמה דברים. גם אם ועדת השרים קבעה ב1992- שהתקציב הוא מיליון ו800- אלף שקל, בהחלט מותר אחרי 8 שנים שישבו שוב ויבדקו אם התקציב הזה מציאותי, בעיקר כשהספריה טוענת שהמציאות השתנתה, והצרכים השתנו, ובעצם הזעקה שהם משמיעים, הם אומרים, תשמעו, המסגרת שקבעו לנו היא מסגרת בלתי אפשרית.

ולכן, אני מציע שאחת מההחלטות שלנו תהיה שהממשלה תצטרך לשבת שוב ולבדוק כדי לתת מענה מה התקציב הראוי, היום, לספריה--

בשנת 2000.

לא אמרתי בשנת 2000, שנת 1999 עוד לא נסתיימה, אבל תיכף נדבר על זה.

--כדי לתת מענה לטענה שאי-אפשר שלא להקשיב לה, שהצרכים השתנו. גם אם ניקח בחשבון שיותר תלמידים עוורים משתלבים בחינוך הרגיל, פירושו של דבר שצריך לתרגם יותר ספרי לימוד. מי אנחנו שנמנע מאיזה שהוא תלמיד במדינת ישראל לרכוש השכלה בגלל שלמדינה אין תקציב לתרגם את ספרי הלימוד שלו לעברית? הרי זו טענה שאיש לא יכול לקבל אותה.

אני שמח שראש מינהל התרבות, מיוזמתו, הציע שתוקם ועדה ציבורית חדשה שתבדוק את הצרכים של הספריה. אני מציע, לא ועדה ציבורית, אלא בהחלט ועדת שרים כי, לדעתי, בלי ועדת שרים הבעיה לא תיפתר.

אני גם חושב שיש צורך להפריד את הספריה לעוורים מכל נושא הספריות. השם ספריה פשוט מטעה, כי הספריה הזו לעוורים היא התיאטרון הלאומי שלהם, והיא להקת המחול המרכזית שלהם, והמוזיאון הלאומי שלהם, וכמעט כל עולמם התרבותי מתמקד בנושא הספריה.

השם ספריה, והכנסתו למחלקה של ויקטור בן-נעים, שהוא אדם מאוד טוב, עושים עוול לויקטור ולענין. כי בתקציב הספריות אני לא רואה - ויכול להיות שגם הקריטריונים כאן עושים עוול - שזה העולם התרבותי של ציבור העוורים. אני אם מסכים מאוד עם הטענה שאין להם חלופה. אדם רגיל, אם נסגר לו התיאטרון, אז יש לו תיאטרון אחר. אם נסגרת ספריה אחת, הוא הולך לספריה אחרת. אם מוזיאון אחד נסגר יש לו מוזיאון חלופי, יש לו חלופות. לציבור הזה אין חלופה אחרת.

ולכן אני חושב שהגיע הזמן לבדוק מחדש את הצרכים, ועל פי מה שנראה, זועק לעין שצריך לעדכן את התקציב לפי הצרכים שהשתנו.

אני חושב שהתוספת החד-פעמית של חצי מיליון, שלא בבסיס התקציב, בהחלט ראויה ומשמעותית. לדעתי, אם תוך כדי הדיון המשרד יוכל להוסיף עוד 150 או 200 אלף שקל, זה יכול לפתור את הבעיה. ובמקביל, הוועדה תפנה לספריה לפתוח את שעריה מחר בבוקר. אנחנו גם ניפנה אליכם להעביר עוד מנה אחת של תקציב, כי אם העבירו עד היום מליון וחצי מתוך תקציב של 3 מליון, זה 50%, ואנחנו נמצאים כבר בחודש אוקטובר.

אני חושב שראוי מאוד לבקש מהספריה לאזן את התקציב שלה, על בסיס זה שהמשרד לא יוסיף השנה מליון שקל, אלא להתפשר סביב תוספת של 700 אלף שקל איתם תוכלו לסיים את השנה. במקביל, הוועדה תדאג שתוקם ועדת שרים שתקבע מחדש את התקציב לשנת 2000, לפי הצרכים היום, כפי שהיה בשנת 1992.

אני לא יכול להתעלם מהטענות שנשמעות כלפי הספריה, ואני חושב שאתם צריכים לקיים ביניכם דיון - ואולי נקיים אותו יחד אתכם פה בוועדה - כדי שתתנו מענה הולם לצרכים, על פי סדרי העדיפויות של ציבור העוורים, כי אנחנו רואים עצמנו כפה, לא רק של הנהלת הספריה אלא של כלל הציבור, כדי לדון על סדרי העדיפויות.

רשות הדיבור עכשיו לחבר-הכנסת ראובן ריבלין. בבקשה.

אני מחזיק אחרי כל הדברים שאמר היושב ראש, ואני רוצה להוסיף שני דברים. כאשר באים הנכים ומבקשים תוספת של מיליארד שקל, יש בעיה לקופת המדינה. שמעתי אפילו את ראש הממשלה אומר אתמול, ובצדק רב, שאם היה מדובר במיליונים, אפשר לפתור. אם מדובר בעשרות מיליונים, אפשר לפתור. אבל כשמדובר במיליארד שקל, יש לנו בעיה.

פה רבותי, יש זעקה שאפשר לפתור אותה במסגרת המשרד, וצריך לפתור. אני גם יכול להצביע על מקור למשרד החינוך עצמו, לא למינהל, לעזור לחסרי ישע, כי חברה שאינה עוזרת לחסרי ישע, לא ראויה להיקרא חברה. ואם זה נושא ערכי, ואנחנו מבטלים את החינוך הערכי, ישר מתפנים 56 מיליון שקלים. אז אנא, להעביר מיד מיליון שקלים לנושא הזה. הנה, נתתי לכם מקור תקציבי, כי אני חושב שזה נושא ערכי, לא רק בני עקיבא זה נושא ערכי, גם זה נושא ערכי.

פעמים רבות זועקים זעקה נוראית ונכונה, אבל יש מינהל תקין והוא חייב להתקיים. יש תקציב, יש הוצאות ויש הכנסות. לא יכול להיות שיבוא איזה שהוא מוסד ויבקש לרחוץ בנקיון צידקת טענתו הבסיסית. כדי לקבל ולעדכן אתם צריכים להיות לעילא ולעילא מבחינת המסמכים שמשרד החינוך מבקש.

אנחנו לעילא ולעילא.

אם כך הדבר, תמצאו אוזן קשבת בוועדה. אנא רבותי, אין ערך גדול יותר מאשר לעזור לחסרי ישע אשר עוזרים גם לעצמם. תודה רבה.

תודה.

רשות הדיבור לחברת-הכנסת הפרופ' יהודית נאות.

אני רוצה לומר שבנושא הזה אני לא כל כך אובייקטיבית. במקום הולדתי, קרית חיים, יש מוסד לעוורים שנקרא קרן אור, ומגיל 8 עד גיל 14 עסקתי בכתיבה לעוורים, עם דוקרן, כתב ברייל. עסקתי בכתיבת ספרים עבי-כרס לעוורים משום שרציתי שילד עוור ילמד בבית ספר רגיל, לידי, וכל ההבדל יהיה בספר שבו הוא משתמש.

עם ההתפתחות הטכנולוגית, הדוקרן הוחלף במכונת כתיבה. אני יודעת שבארצות הברית כותבים היום את הספרים מהר מאוד. אני לא רוצה שנגיע למצב כזה שתומר ירצה להתקבל לאוניברסיטה ולא יהיו לו ספרי לימוד, וגם לא בתה של הגברת כאן שלא יכולה ללמוד חמש יחידות מתימטיקה כי אין לה ספר.

אני לא מבינה, מודדים ומצמידים מיליון ו800- אלף שקל לשנת 1999, האם לוקחים בחשבון שמשנת 1992 ועד היום מספר המשתמשים גדל?

אוכלוסיית המדינה גדלה, אז יש להניח שגם מספר המשתמשים גדל.

אז איפה תוספת התקציב לאוכלוסיית המשתמשים הגדלה? אני גם יודעת שהעלייה מאתיופיה עשוייה להגדיל במקצת את מספר המשתמשים וצריך יהיה לתרגם ספרים גם באמהרית, ואולי גם ברוסית לעליה מברית המועצות. לכן, אני חושבת שזה הרגע לשבת ולבחון את הצרכים לשנת 2000.

הייתי יוצאת להפגנה אתכם, אבל, אני חושבת שלא יכול להיות שאני, יחד אתכם, נחליט שאנחנו רוצים 10 מיליון. זה לא אומר שזה נכון, כי 83% מ10- מיליון זה 8 מיליון ו300- אלף שקל, זה לא תקין, ופה אני מסכימה עם מר רז. המאבק צריך להיות עד שספר התקציב נכתב, אבל מרגע שהתקציב סוכם, עם זה אתה חי.

נעזור לכך שהתקציב לשנת 2000 יהיה ריאלי. באשר לשנת 1999, אני מקבלת בהחלט את ההמלצה של היושב ראש, אבל כאשר מוכרע תקציב, זו הדרך ואי-אפשר לשחק בניירות.

תודה רבה.

אורי, אמר ניסן רז, שיכול להתנהל ויכוח לגיטימי מה צריך להיות תקציב הספריה. וזה לגיטימי שהספריה נוקטת בפעולות כפי שהיא נוקטת, הכל לגיטימי. אבל הוא גם אומר שלא לגיטמי שהוא יכול להעביר תקציב לעמותה שאינה עומדת בדרישות החוק, והחוק במדינת ישראל מחייב את הממשלה, ואנחנו כחברי כנסת עומדים על כך שיעבירו כסף לעמותה רק אם העמותה מעבירה את כל המסמכים שהיא נדרשת על פי החוק.

עוד אומר ניסן רז, שאף על פי שוועדת התמיכות שהחליטה על הקצבה של 2 וחצי מיליון שקל, לא העבירו יותר מפני שהעמותה שלכם לא העבירה את המסמכים הדרושים. אז אם אפשר תתייחס בבקשה לדבר הזה.

אדוני היושב ראש, לא אמרתי על פי חוק. אמרתי, ועדת התמיכות, כדי לשמור על איזון בעמותות שעובדות איתנו מבקשת להגיש תקציב מאוזן. זה הכל.

ניסן, אבל אתה מסכים, כמו שאתה אומר, שמסגרת זו מסגרת, אז גם להם מותר לחלוק ש2.5- מיליון זה לא הסכום הנכון, כאשר אומרים לי פה שמלכתחילה זה היה צריך להיות 3 מיליון.

מותר הכל, לא אמרתי שלא, אבל יש מועד מסויים שחובתנו לסיים בו את הדיונים. הרי אני לא יכול לעשות במשרד מה שמתחשק לי. יש היום רק ספריה אחת, אבל יש לנו מוסדות נוספים. תארי לך שכולם עושים גרעון, וכולם יהיו צודקים.

אני לא מסכימה שיעשו גרעון.

לכן אמרתי, אנחנו מאלצים אותם להגיש תקציב מאוזן.

אנחנו מדברים על 31 בדצמבר 1998 שבו העסק הוכרע, ובעצם הוכרע בצורה שהם חולקים עליה, והנה יש איזה הרגשה שאולי צדקו.

אני מתקצב, וועדת התמיכות עושה רק את מה שהיא יכולה, וחובתי לדאוג שבמסגרת הזאת העמותות תיכנסנה לתקציב מאוזן. לכן אמרתי, לגיטימי לדרוש, אבל יש מועד מסויים שבו צריך לסיים את הדיון. אני לא יכול להמשיך עד אין סוף. בעוד חודש אני מעביר את התשלומים האחרונים בתמיכות, אני צריך לסגור את הספרים, לא יעזור לאף אחד.

האמת היא שאני ממש נבוך. הספריה לא מנוהלת על ידי מתנדבים, אני לא מתנדב. הספריה מנוהלת בצורה מקצועית, מבחינה ארגונית-אדמיניסטרטיבית ומבחינת הפקת הספרים. הניירת מגיעה למשרד החינוך והתרבות בדיוק בזמן, ואני מוכן לכל ביקורת. יותר מזה, היתה ביקורת, פעמיים ושלוש, וכל מבקר של משרד החינוך קבע, ואני יכול להוכיח זאת בכתב, עד כמה אנחנו חיים בצניעות. אין פה בזבוז אף לא של שקל אחד.

אין טענה כזו.

אורי, תענה לענין. המסמך העיקרי שחסר זה התקציב המאוזן.

מה זאת אומרת תקציב מאוזן? הם מכתיבים לי 2.5 מיליון שקל תכניס לתקציב שלך, תאזן. המשמעות היא שאני חותם על סף סגירה של הספריה. אני מסביר להם, מתחילת השנה שב2.5- מיליון שקלים בקושי אנחנו מחזיקים את 35 האנשים שעובדים בספריה, בה 90 קריינים.

אני רוצה להוסיף ולומר. אנחנו העברנו להם את התקציב שאנחנו חושבים לנכון, 3.5 מיליון שקל. הם אומרים, לא, אנחנו לא מקבלים את הנייר שלך, אנחנו רוצים את הנייר שלנו. זה הנייר שחסר.

קפיצה בתקציב שלנו ב1992-, 1993, 1994, 1995, היא בקושי 7%, 8%, 9% .

מ1998- ל1999- היתה קפיצה גדולה.

בגלל שכל השנים לקחתם 5%.

אני רואה שבשנת 1998 אישרו לכם תקציב של 3 מיליון ו893- אלף שקל. ביצעתם 3 מיליון 387 אלף שקל. זה הנתון שמשרד החינוך נתן לי.

אדוני היושב ראש, כמנהלת החשבונות של הספריה אני רוצה להסביר זאת. בשנה שעברה קיבלנו את התקציב מאוד מאוחר, לא הספקנו לקנות חומרי גלם, השנה אנחנו צריכים להשלים את חומרי הגלם. אתה רואה שהצטבר כיסוי גרעון משנים קודמות שהיינו צריכים לתקצב, וזה הפער. אנחנו עולים מדי שנה ב15%- מגדילים את התקציב, זה כולל תוספות של כוח אדם, כמו שאורי אמר, זה הסכם קיבוצי.

אני, יושבת ראש ארגון הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, הכולל גם ילדים דיסלקטים, שגם הם זקוקים לספרים מיוחדים, כמו הילדים העוורים. כל הזמן אתם דוחים אותם. אני מבקשת לדעת האם לקחתם בחשבון בתקציב שלכם גם את הפניות של הילדים הדיסלקטים?

מותר לי לענות?

התשובה שלך מאוד פשוטה, תנו כסף אני אקלוט.

נכון, הכל ענין של כסף.

רבותי, אני רוצה לסכם את הדיון. לפני שאתחיל בהחלטות, אני שוב חוזר ומייעץ לכם, בשם הוועדה, לשנות את השם, ובמקום הספריה המרכזית לעוורים, תקראו לעצמכם, למשל, מרכז התרבות והיצירה לעוורים. תנו שם שיבטא יותר, שאנשים יבינו שלא מדובר פה רק בספריה לעוורים. לא כל אחד מבין למה התקציב צריך להתעדכן, ולמה התקציב כל כך גדול. לא לכולם אתה יכול להראות שספר לימוד אחד מתורגם לכל כך הרבה ספרים, ובאמת, מי שלא מתעמק לא מבין את הענין הזה, והשם ספריה עושה עוול לציבור העוורים ולענין.

לכן, אנחנו מציעים לכם לשקול את הדבר הזה ברצינות, ואולי זה יילקח בחשבון גם בקריטריונים לצורך קביעת התקציב, שפה לא מדובר בספריית השאלה כדוגמת הספריות הציבוריות, פה זו עבודה לגמרי שונה, צריך להתייחס לזה כמרכזיה פדגוגית מרכזית של התלמידים העוורים. כי זאת באמת מרכזיה פדגוגית מרכזית של העוורים.

אנחנו משקללים את זה.

אז אולי זה לא מספיק.

אני אומר, לשקול את הדבר הזה. אני חושב שראיית המוסד בראייה אחרת, לא דרך המשקפיים של ספריה, יכולה אולי לשנות גם את התפיסה האסטרטגית כלפי המקום הזה.

מקובל עלי.

האם אתם לוקחים בחשבון גידול טבעי של צרכנים? כשיש במערכת החינוך גידול טבעי של תלמידים, באופן אוטומטי האוצר מתקצב גידול טבעי בנפרד מעדכון התקציב, אני חושב שאם תציגו את הדברים זה גם יכול לשנות קצת את התמונה.

אני חושב שחבר-הכנסת ריבלין צדק בדבריו. פה באמת לא מדובר במיליארדים. אותנו מעניין העוור הבודד, התלמיד הבודד שנמצא אי-שם, שבמדינה הנפלאה הזאת לא יחסר ממנו שום פריט כדי שיוכל להיות מהנדס מצטיין, או תכניתן מצטיין, ושהחייל תומר אזגדה יוכל לעשות קריירה על פי כשרונו ועל פי יכלתו מבלי שנכותו תפריע לו. זאת מדינה תרבותית, נאורה ובעיני זה גם המוסר היהודי הנכון.

עכשיו לענין ההחלטות. אנחנו מציעים שההחלטות תהיינה כאלה. הוועדה מכירה בצורך לדון בעדכון תקציב הספריה על פי הצרכים המשתנים של השנים האחרונות, וקוראת לממשלה להקים ועדת שרים מיוחדת כדי לקיים את הדיון עד סוף שנת התקציב 1999, כדי שתקציב 2000 יהיה מבוסס על הצרכים המעודכנים החדשים של הספריה.

הוועדה רושמת לפניה את נכונותו של שר החינוך והתרבות להוסיף לספריה, השנה, כ650- אלף שקלים - זה היה הטלפון שלי עכשיו עם שר החינוך, הוא הוסיף לכם עוד 150 אלף שקל. הוועדה רשמה זאת לפניה ומעריכה מאוד החלטה זו של השר.

הוועדה מבקשת מהנהלת הספריה להגיש בדחיפות תקציב מאוזן לשנת 1999 על יסוד התוספת של 650 אלף שקלים. זאת הבקשה שלנו. כלומר, התקציב יהיה מבוסס על כך שמשרד החינוך והתרבות נותן לשנת התקציב הנוכחית 3 מיליון ו200- אלף שקל השנה, ועל יסוד זה תגישו בדחיפות, למר ניסן רז, תקציב מאוזן המבוסס על השתתפות המשרד בסכום של 3 מיליון ו200- אלף שקלים.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך והתרבות לזמן מחדש את ועדת התמיכות ולאשר תמיכה בסכום של 3 מיליון ו200- אלף שקל.

על יסוד כל הדברים האלה, מבקשת הוועדה מהנהלת הספריה לפתוח מחר בבוקר את הספריה, כשוועדת החינוך מצידה תשקוד ותעקוב אחר ביצוע ההחלטות האלה של הוועדה.

אני מבקש שהנהלת הספריה תקיים דיון עם נציגי הנהלת המינהל, עם צרכנים נוספים לגבי סדרי עדיפויות של שירותי הספריה, כדי להבטיח שהספריה נותנת מענה הולם וראוי לאחר שהיא שמעה עמדות ודעות אחרות, ואם יש מישהו שאיננו מרוצה מהחלטות הנהלת הספריה, אוזנינו תהיה כרויה לקיים כאן דיון פתוח ביחס לסדרי עדיפויות של הספריה.

אני, אישית, ממליץ מאוד שהתלמידים יהיו בראש סדרי העדיפויות.

ואי-שימוש בנשק סגירת הספריה.

אנחנו משתמשים כרגע בנשק פתיחת הספריה.

על יסוד ההחלטות האלה מבקשת הוועדה פתיחת שירותי הספריה, כשהנהלת הספריה יודעת שוועדת החינוך עומדת לימינה למלא את הצרכים ככל האפשר.

ברור לוועדה שהחלטות משרד החינוך והתרבות תתקבלנה במסגרת ההוראות,החוקים והנהלים המחייבים. אנחנו בטוחים שבמסגרת הזאת ניתן יהיה לקיים את כל ההחלטות, ואנחנו מבקשים מאנשי המשרד, אם אפשר, בתוך חודש ימים לדווח לוועדת החינוך על ביצוע ההחלטות.

התקציב מחולק על פי קריטריונים, ועל פי חוק יסודות התקציב סעיף 3(א). אני לא בטוח שמותר למישהו להתערב ולהגדיל תמיכה של מוסד אחד מתוך רשימה של מוסדות שמקבלים לפי אותה תקנה. אני מכבד את ההחלטות של הוועדה, אני רק מעיר שיש כאן טעם לפגם.

אמרתי שאנחנו מאמינים שניתן לבצע את ההחלטות האלה. אנחנו יודעים שיש חוקים ונהלים שקשורים בביצוע החלטה זו, אבל אנחנו מאמינים שניתן לבצע אותה במסגרת הנהלים. לכן קבענו שבתוך חודש ימים, ראש מינהל התרבות ידווח לנו אם יש קושי בביצוע ההחלטות, אם כן, נתכנס פה שוב. לא נעזוב את הענין.

אגב, אני מוכן לומר לכם שהכנתי טיוטה ראשונה של הצעת חוק לספריה המרכזית. אני גם מכין הצעת חוק לספריה לאומית. הפתרון הזה יכול להיות פתרון ארוך טווח, כולנו יודעים שחקיקה הוא תהליך ארוך וזה יכול לקחת לפחות שנתיים. בינתיים צריך לחיות.

לכן, אני מקווה שבמסגרת כל ההחלטות האלה ניתן יהיה לבצע את ההחלטה הזאת. אני מודה לכם.

אורי, הספריה תיפתח מחר בבוקר?

לא.

למה לא?

מסמך כתוב, מסודר, חתום. אני לא אסגור את הספריה פעם רביעית.

אתה תקבל ממני מסמך כתוב וחתום על החלטות הוועדה.

מאושר על ידי ועדת השרים. אני לא יכול לעשות צחוק לא מעצמי ולא מקהל קוראי.

אורי, אני שוב פונה אליך בשם הוועדה ואומר לך. יש לי התחייבות של שר החינוך והתרבות, בכפוף להוראות ולנהלים, אני בטוח שאפשר להוסיף השנה 650 אלף שקל ולא מיליון שקל כמו שרציתם.

עד שוועדת השרים תשב זה יקח שבועות, אנחנו מדברים על הטווח המיידי. חייבתי את הממשלה שוועדת השרים תשב במשך החודשיים וחצי הבאים. את שנת 1999 צריכים לסגור עם הקצבה חד-פעמית, ולהעמיד את תקציב 2000 בבסיס התקציב בצורה מסודרת. האויב של הטוב זה הטוב ביותר.אין טעם לבקש דבר שהוא בלתי אפשרי. אתה מכניס את הספריה לסמטה ללא מוצא.

אני מאוד מבקש, תאפשר לפתוח את הספריה. אורי, בעקבות השאילתה שנשאלה בשבוע שעבר, בעקבות הדיון, פתיחותו של השר - ואני משבח אותו על החלטתו להוסיף לספריה עוד 150 אלף שקל - אני חושב שיצאנו מכאן עם החלטות טובות.

אדוני היושב ראש, אני מאוד מכבד אותך.

אז אני מבקש שתיענה לפנייתי.

אבל אני חייב להביא זאת לפני הנהלת הספריה. עם כל הכבוד, אני לא אמליץ להנהלה לפתוח את הספריה עד שנקבל הסדר חתום שיבטיח את השנה, ואת שנת 2000. שבעתי מרורים, אני לא מוכן לקבל על עצמי את האחריות על הספריה במצב הזה שבו היא נמצאת.

כלומר, אתה אומר לי, אורלב, אין לי אמון בך, אין לי אמון בוועדת החינוך, אין לי אמון בכנסת שהיא תעמוד לימיני. מתגייסת פה ועדת חינוך, בלוח זמנים מאוד מזורז, ואתה אומר, שמע, אין לי אמון באנשים האלה. זה מה שאתה אומר, כך אני מבין את זה. אתה אומר, שמע, במשך שבוע גייסו עוד 650 אלף שקל, אני רציתי מיליון.

רציתי 3.7 מיליון שקל.

רצית 3 מיליון ו700- אלף שקל, וקיבלת 3 מיליון ו200- אלף שקל. נענית ב65%- מבקשתך בתוך שבוע ימים. אני חושב שזה מהלך ראוי ומתאים.

אהיה מוכן גם להבטיח שאם אפשר יהיה להוסיף, נוסיף עוד. אני מצידי אלחץ מאוד. אינני יכול להבטיח שתקבל יותר. על 650 אלף שקל הוועדה תיקח אחריות. אני חושב שעם 650 אלף שקל ניתן לסיים את שנת התקציב, ולהגיש תקציב מאוזן. אתה יוצא מהוועדה עם החלטה להקמת ועדת שרים שתדון בעדכון תקציב הספריה לשנת 2000, והחלטות חתומות של כנסת ישראל. יש בעיות, נתמודד איתן והוועדה תעמוד לימינך.
אורי, אני יודע את משקלך בהנהלה הציבורית, ואני פונה אליך ואל יתר חבריך כאן בבקשה שתיענו לפניית ועדת החינוך והתרבות של הכנסת לפתוח את הספריה מחר בבוקר. אתם תישארו פה, אנחנו נדפיס את ההחלטות, אחתום עליהן, ועל סמך חתימה שלי תפתחו מחר את הספריה.

אכנס ישיבת הנהלה ונדון בענין.

לא, אני מבקש שתודיע כאן שאתה נוטה או לפחות תמליץ בפני ההנהלה לפתוח מחר את הספריה.

אתה מעמיד אותי במצב מאוד קשה, יש לי הרבה אחריות על הכתפיים.

אני שותף איתך באחריות, אל תיקח רק על עצמך.

אתה יודע שחוץ משנינו יש עוד אנשים במערכת, יש את ניסן רז, ויש שרים, ויש תקציבים.

אורי, תן לנו להיות הגורם שמסייע לכם במגעים עם המשרד. אנחנו מבינים אתכם, אנחנו גם מבינים שיש למשרד חוקים ונהלים והפקידות של המשרד איננה חופשית. כמי שהיה פעם בצד ההוא של המיתרס, אני מאמין שיש דרך ראויה לבצע את ההחלטות. אני מייעץ לך לקבל בשתי ידיים את היד המושטת של ועדת החינוך והתרבות שתעמוד לימינך עם כל בעיה שתתעורר. זאת הצהרה פומבית וגלויה.

אני שוב מבקש ממך, ופונה בכל לשון של בקשה, מתוך אחריות לכל קהל הצרכנים, 10 אלפים איש, אני חושב שזהו שלב שאפשר להגיד שאפשר לפתוח את הספריה, גם אם בדאגה מסויימת, גם עם חשש מסויים. בחיים אין שום דבר בטוח, אבל אתם יוצאים מכאן עם משענת מאוד רצינית של ועדת החינוך והתרבות שאני חושב שהיום אמרה דבר מאוד ברור, ושוב, תוך פתיחות גדולה מאוד של שר החינוך והתרבות.

אני באמת מאוד מעריך את זה, אתה מעמיד אותי במצב קשה. בכל אופן, יש הנהלה ציבורית, אני אכנס אותה, אני לא יכול להחליט פה על פתיחת הספריה.

אני מבקש ממך להזמין אותי לישיבת ההנהלה הציבורית, ואני מוכן להזמין את ישיבת ההנהלה הציבורית לקיים את דיוניה כאן בוועדת החינוך, אני מבקש להשתתף.

מה אומר היושב ראש?

יש לי בעיה עם מה שאמר מר ניסן רז. אומר לך את האמת, הוא המחסום שלי. בלי לפגוע בכבודו, הפקידות היא המחסום שלי, יש לי בעיה עם זה.

אתה צריך להגיש להם תקציב מאוזן. במקום 4 מיליון 509 אלף שקל, אתה צריך לרדת ל4- מיליון ו9- אלפים שקל. זאת המשמעות. אתה צריך להגיש תקציב מעודכן. דחה כמה רכישות שלך לשנה הבאה, ואתה יכול להגיע לתקציב הזה. מיד יבצעו את ההקצבות הקיימות, אתה משחרר את הפקק ומאפשר למערכת, בתוך חודשיים וחצי, להתארגן לשנת 2000. זאת המשמעות. זכית השנה בתוספת חד-פעמית של 650 אלף שקל, עד שתהיה בבסיס הקבוע, ואתה מרוויח את זה שוועדת החינוך עומדת מאחריך.

אני חושב שעל יסוד ההחלטות האלה המאזן הציבורי הכולל מחייב ומצדיק לפתוח את הספריה. אני גם מבין את החשש שלכם. אבל, אני חושב שידה של ועדת החינוך המושטת לכם, היא משענת מספיקה. על יסוד זה גם ארגוני מורים ואחרים, מפסיקים שביתה.

אני מייעץ לכם עצה פרלמנטרית לקבל את היד המושטת ולפתוח את הספריה. אני מאוד מבקש שהדיון של ההנהלה יהיה דחוף מאוד, ואני מזמין אתכם לקיים את הדיון כאן בחדר הוועדה. אבלמאוד הייתי שמח אם הייתם מודיעים היום שלפחות תשקלו בחיוב ותודיעו שתמליצו בפני ההנהלה לפתוח את הספריה.

אדוני היושב ראש, אמרתי, יש לי חתימות של ועדת שרים, ויש לי חתימות של עוזר שר האוצר, ועם כל זאת הגענו למצב הזה.

זה עבד 7 שנים.

זה עבד שנתיים-שלוש.

אני אומר לך בכנות, אני מאוד מכבד את הדיון כאן, אני עומד במצב שכבר נמאס לי. אני לא איש פוליטי, ואני לא איש ריב ומדון. אם מישהו רוצה לקחת את הנהלת הספריה, לנהל אותה - - -

אני מציע לך אורך רוח, שלא יימאס לך.

אני רוצה הסכם מסודר, כמו שהיה בשנת 1992.

אבל אתה לא מאפשר לי לעשות את זה.

צוות, הסכם חתום שיקבל גיבוי ממשלתי של אנשי הביצוע, פותחים את הספריה.

יהיה לך.

בוא נעשה קודם את הסידור, ואחרי כן - - -

אתה רוצה שהספריה תהיה סגורה חודשיים?

למה חודשיים?

להקים ועדת שרים, להכין לה את החומר, להיכנס להחלטה, להושיב צוות ביצוע, זה יקח למעלה מחודשיים. במקרה הטוב יהיה לנו את זה ב1- בינואר. אומר לך זאת אדם שהיה מנכ"ל משרד ממשלתי. אנחנו צריכים למצוא פתרון שיגשר על פני הזמן. זו בדיוק החלטת הוועדה, לחזור לרמת הפתרון של שנת 1992, עם צוות שרים בינמשרדי שיראה את הצרכים. עכשיו בוודאי צריך צוות שרים שיטפל בזה, כי פה מדובר גם במשרד החינוך, גם במשרד התרבות, צריכים להכניס פה את אנשי משרד העבודה והרווחה, אנשי משרד הפנים, משרד האוצר, יש פה היבטים שונים. זה גם מאפשר ליושב ראש ועדת החינוך להזמין את עצמו לראש הממשלה, לשר האוצר, כל זה לא ייגמר בימים אחדים.

המשך הסגירה מסיג אותנו אחורנית. המשך הסגירה פירושו שאתה לא מגיש תקציב מעודכן. אתה לא מגיש תקציב מעודכן, משרד החינוך והתרבות לא יכול להעביר לך הקצבות, זו ספירלה שלילית, אנחנו צריכים להיכנס לספירלה חיובית, לדינמיקה שמובילה לפתרון.

לפי ראייתי, בשביל להיכנס לענין החיובי יש להושיב צוות, לנסח הסכם שיבטיח גם את תקציב 1999 וגם את תקציב 2000, 2001 ו2002-. סגירת הספריה היא לא טקטיקה.

אורי, צוות משרדי לא יהיה לו גיבוי אם לא תשב - - -

בגיבוי שלך, בגיבוי של ועדת החינוך והתרבות, ושההסכם הזה יקבל תוקף ממשלתי.

אורי, אני בטוח שאתה יודע לנהל את הספריה יותר טוב ממני. אבל אני מרגיש שאני יודע לנהל ענייני ציבור קצת יותר טוב ממך, לא מפני שאני יותר חכם ממך, אתה בוודאי יותר חכם ממני, אבל אני כנראה קצת יותר מנוסה, ואני פשוט אומר לך מנסיון, שהבעיה פה היא לא הצוות, הבעיה קודם כל לקבל החלטה ברמה ממשלתית, ורק אחרי זה שישב הצוות. הפקידות היא פקידות מבצעת, צריכה להתקבל החלטה ברמת מדיניות. פה מדובר בשר תרבות חדש שלא מכיר את המאטריה, ולכן, אני אומר שוב, זה לא ענין של ימים, זה ענין של שבועות. אם אתה רוצה פתרון יסודי שיחזיק מעמד שלוש שנים ואילך, זאת הדרך הנכונה.

אני חושב שקיבלנו החלטות מאוד מרוסנות שכולם יכולים לעמוד בהן, ואם אתם לא נענים לפניית הוועדה, אתם בעצם חוסמים את יכולת הביצוע, כי משרד החינוך והתרבות לא יכול לבצע את ההתחייבויות שהוא לקח על עצמו כל עוד הספריה סגורה וכל עוד לא מגישים תקציב מאוזן. תבין את הענין.

ואם תצא מכן עם החלטות חתומות של ועדת החינוך, אני חושב שזו ערובה ראויה ומתאימה כדי לפתוח. אם תיאלץ, חס וחלילה, לסגור את הספריה כתוצאה מזה שהחלטות הוועדה לא יתקיימו, אני אומר לך שהמהומה הציבורית תהיה כל כך גדולה שאני לא מאמין שהממשלה תרצה להיכנס לזה, ואני גם לא חושב שצריך לדבר בשפת איומים.

חשבתי כך ב1993-. ישבה ועדת שרים, לא האמנתי ש- - -

אורי, אני פונה אליך בלשון לא פרלמנטרית, אל תהיה עיקש - הנה, נכנסה עכשיו חברת-הכנסת לימור לבנת - אני שוב פונה אליך בשם הוועדה שעל יסוד ההחלטות האלה, אני מבקש ממך ופונה גם לאדוני היושב ראש, מר אמיר סידני, שתצהירו פה שעל יסוד ההחלטות האלה אתם תמליצו להנהלה הציבורית לפתוח את הספריה מחר בבוקר. אני מאוד מבקש זאת מכם.

אכנס את ההנהלה, אביא את ההחלטות לפניה, נשקול את הענין, ובאמת, עם מלוא ההערכה לכל מה שאתה עושה בדיון, ואני מאמין שאתה עושה זאת שבאמונה שלימה.

אני מוכרח לומר לך שאני מאוכזב מאוד מתשובתך.

אני רוצה לעדכן את חברת-הכנסת לימור לבנת, כשרה לשעבר, היא תבין יותר ללבי.

אני מאוד מברכת אותך על ההישגים של הישיבה הזאת. אני מצטרפת לבקשת יושב ראש הוועדה אליכם לפתוח את הספריה, ואני רוצה לומר רק דבר אחד. אני מבינה שכרגע אתם לא מעוניינים לפתוח אותה מתוך חשש שיקרה מה שקרה בעבר, ואני מבינה מאוד את החשש הזה. אבל ממה נפשך? הרי אם עד 31 בדצמבר אכן לא יתקבלו אותן החלטות שנראות לכם סבירות, תוכלו לנקוט באותו צעד בהתחלת ינואר, בגיבוי של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אני חושבת שיש לזה חשיבות אדירה.

לכן, אני מאוד מפצירה ומצטרפת לבקשה של יושב ראש הוועדה, תפתחו את הספריה, אני חושבת שגיבוי יותר רחב ממה שאתם מקבלים בכנסת, בתוספת מה שהודיע שר החינוך כאן, באמת, אי-אפשר לצפות לו. והיה והדברים לא יסתדרו, תמיד נתונה בידיכם האפשרות לסגור את הספריה.

עוד פעם לסגור?

כן, אבל יהיה לכם גיבוי שלנו. אומר היושב ראש, אנחנו נעקוב אחרי זה לאורך כל הזמן. אורי, יש נוהג כזה שבנושאים שיש בהם קונסנסוס בין קואליציה לאופוזיציה, לא מסרבים, וכאן יש קונסנסוס ברור, אז אל תסרבו לפנייה הזאת.

אביא את זה להנהלה ונשקול את הדברים.

לסגור הוא החליט לבד, אבל בשביל לפתוח הוא רוצה את אישור ההנהלה.

אורי, אני מכירך שנים, ואני מאוד מעריך את עמידתך הנחושה על משמר האינטרסים של הספריה. אבל עכשיו אין לך עסק לא עם הממשלה, עכשיו יש לך עסק עם בית המחוקקים. אומרת לך קואליציה ואופוזיציה בוועדת החינוך שאם וכאשר הממשלה, הרשות המבצעת לא תפעל על פי ההמלצות של ועדת החינוך והתרבות, ועדת החינוך והתרבות תפתח במאבק ציבורי גלוי בנושא שלכם כדי לעדכן את התקציב פעם אחת ולתמיד, ואמרתי לך, אפילו עדי כדי חקיקה של חוק הספריה המרכזית לעוורים. ואמרה לך גם חברת-הכנסת יהודית נאור, ואני בטוח שגם חברת-הכנסת לימור לבנת תצטרף לזה.

בפירוש כן.

ולכן, אני אומר לך, הענין שלך כרגע זה ללכת בידיים שלובות עם בית המחוקקים.

תן לי לשקול את הדברים, אני רוצה לשקול את הדברים.

אורי, אתה לא תצא מכאן בלי שתאמר שאתה פותח את הספריה מחר בבוקר.

אדוני היושב ראש, אולי תכריז על הפסקה של 10 דקות כדי לתת להם אפשרות לשקול את ההחלטות.

אני חושב שיש אינטרס חשוב מאוד לפתוח מחדש את הספריה וליצור דינמיקה של פתרון הבעיה.

אני מקבל את עצתה של חברת-הכנסת לימור לבנת ומכריז על הפסקה של 10 דקות כדי שתוכלו להתייעץ ביניכם.

(הישיבה הופסקה בשעה 11:55)



(הישיבה חודשה בשעה 12:10)

אני פותח מחדש את ישיבת הוועדה.

אני רוצה לדווח לוועדה כי סוכם שאני, כיושב ראש הוועדה, אמסור מכתב התחייבות לספריה שאני, עם הוועדה, מתחייב שאפעל ככל יכלתי על מנת שהתוספת הזאת שניתנה על ידי המשרד לשנת 1999, לא תופחת מבסיס התקציב לשנת 2000. זו התחייבות שלי כיושב ראש הוועדה. היא לא חלק מההחלטות, זו התחייבות שלי, ואני אומר אותה למען גילוי נאות.

התחייבתי כך מפני שאין לי ספק שהממשלה, לאחר שתבחן את הצרכים המעודכנים, היא אמנם תוסיף זאת. מתוך היכרותי גם את השרים הנוגעים בדבר, אין לי ספק שנוכל לשכנע אותם.

אני שמח לבשר שעל יסוד זה, ועל יסוד החלטות הוועדה, וגם על יסוד ההתחייבות שלי לראשי הספריה, הם ימליצו בפני הגופים המוסמכים לפתוח את הספריה מחר בבוקר.

אורי בבקשה.

יש לי באמת מלוא האהדה והאמון ביושב ראש הוועדה זבולון אורלב. אבל, בלב כבד, כי באמת שבעתי הבטחות ואני מקווה שההתחייבות שלו, ואולי יותר מזה, ההבנה של האנשים שמטפלים בענין והצרכים, לא יביאו למצב שבו נצטרך לסגור שוב את הספריה.

אמליץ בפני ההנהלה הציבורית, ובכנות, אני עושה זאת עם הרבה אמון, אבל עם לב כבד בגלל נסיון העבר, לפתוח שוב את הספריה.

תודה רבה, ואני לימינכם.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:15)