פרוטוקולים/ועדת קליטה/6233



12
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
24.12.2002

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6233
ירושלים, ג' בשבט, תשס"ג
6 בינואר, 2003

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי



פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שלישי, י"ט בטבת התשס"ג – 24 בדצמבר 2002 – בשעה 09:30

ישיבה לסיכום פעילות הוועדה בתקופת כהונתו של חבר-הכנסת צבי הנדל .

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
שמואל הלפרט
מרינה סולודקין
אלכסנדר צינקר
יורי שטרן - משקיף

חבר-הכנסת יולי אדלשטיין, סגן השר לקליטת העלייה
סלי מרידור - יו"ר הסוכנות היהודית
עו"ד זיו גלזר - ראש לשכת המנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
אביטל טוך - מנהלת המח' לפניות ציבור, המשרד לקליטת העלייה
דוד יאסו - מנהל מח' אתיופים, המשרד לקליטת העלייה
שרה כהן - מנהלת מחלקת רווחה, המשרד לקליטת העלייה
אפרים לפיד - הסוכנות היהודית
ג'וסי ארבל - התאחדות עולי אמריקה וקנדה
נחליאל דיסון - התאחדות עולי אמריקה וקנדה
אסתר טובול - מנכ"ל התאחדות עולי צרפת
שיפרה לויצקי - יו"ר מועצת ארגוני עולים
אברהם ירדאי - סגן יו"ר ארגון גג של יוצאי אתיופיה

וילמה מאור

עפרה הירשפלד



- - - - - - - - - -




ישיבה לסיכום פעילות הוועדה בתקופת כהונתו של חבר-הכנסת צבי הנדל

בוקר טוב וברוכים הבאים.

אני לא יודע אם זה מקובל לעשות מעין סיכום עונה כזה, כמו שהחלטתי לעשות.

מאד מקובל.

כן מקובל?

מאד מקובל.

מקובל עליה, היא אמרה, לא בהכרח מקובל.

בשבילי זו היתה תקופה מיוחדת. יושבי ם פה אנשים שפעילים בתחום הזה הרבה יותר ממני, והרבה יותר זמן. מודה ועוזב ירוחם, אז אודה שכשהגעתי לוועדה, זה היה אחרי תקופה שהייתי מאד פעיל בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה, שם ידעתי ששתיים ועוד שתיים זה ארבע, ותלוי אם נותנים או לוקחים, ולא ידעתי דבר על ועדת העלייה וקליטה. שהעלייה היא דבר חשוב, את זה לא היו צריכים להגיד לי. שהעלייה היא אחד מעמודי התווך של הציונות בת ימינו, גם את זה לא היו צריכים להסביר לי. אבל לא הבנתי מה אני יכול לעשות בוועדה הזאת בנושא עלייה וקליטה.

הכנסת בעיקרה עוסקת בחקיקה ובביקורת על המהלכים של הממשלה, מעלה או שומרת על סדר-היום הציבורי דברים שהם ראויים שיישארו בסדר-היום הציבורי.

עלעלתי בחוברת שוילמה ושותפותיה הוציאו במסירות כה גדולה, ואם הבנתי נכון, זו גם פעם ראשונה שחוברת כזאת יצאה גם בשפה הרוסית, לפי בקשתי, כי יש הרבה אנשים שעדיין לא מומחים לעברית. היו לנו דיונים על המומחיות בעברית ועל האולפנים.

אני חייב לומר שכאשר עלעלתי בחוברת הייתי מרוצה. קיימנו דיון, לחצנו והיתה הצלחה. אני חייב לציין שזכיתי לשיתוף פעולה, דבר שלא כל-כך מקובל בפוליטיקה. אני לא מדבר על סלי – זה דווקא כן מקובל, כי הוא לא בכנסת, אבל בכלל בהוויה הישראלית הפרגון הוא לא מהדברים הכי חזקים אצלנו בישראל, אבל היה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל והיה תענוג לעבוד עם כאילו בר-פלוגתא פוליטי, עם מי שבפועל מכהן כשר הקליטה, גם אם היו מדי פעם אי-הסכמות, אבל בעיניי הן היו מאד מינוריות. אני יכול להעיד על יולי שהוא לא היה מאושר מהעובדה שמי שנמצא בקליקה אחת עם "ישראל ביתנו" יישב בוועדה. זאת אומרת, הוא היה יותר מרוצה אם מרינה היתה יושבת פה. יולי אחר-כך יגיד את דבריו, אבל אני חושב שהאסון לא היה גדול.

אותו דבר עם סלי. אני חייב לומר שיש בענין הזה עוד הרבה-הרבה מה לעשות. נעשים הרבה דברים, גם בצד של העלייה. התקופה הביטחונית הקשה מאד מקשה על הענין. היא מאד מקשה גם על הנמצאים כאן, כי ברשימות הנפגעים יכולנו לראות את האחוז הגבוה והחזק של עולים שעדיין לא למדו אפילו עברית, ואז זה קשה. ככל שהמצב כאן קשה, המסרים שיוצאים לחוץ-לארץ גם הם קשים, ובתוך כל ים הקושי הזה כל מאמץ וכל משענת שיכולת לספק לנמצאים כאן בישראל היה תחמושת טובה לאלה שעוסקים בעידוד העלייה, וככל שהיתה התמרמרות יותר גדולה כאן, זה פגע גם בעלייה.

הרב קוק אמר בזמנו משפט קצר מאד שיש לו משמעות עמוקה וגדולה מאד לעבודה הציבורית. אין קוטן בגודל. שלוש מלים, אבל הן עולם ומלואו שצריכות להנחות כל איש ציבור. אין להגיד על דבר כלשהו שהוא דבר קטן, אני לא אטפל בו. אני עוסק במהלכים הגדולים, עליית עם ישראל לארץ-ישראל, בנין הארץ, וכו'. בכל מהלך גדול אין פרטים קטנים, כל פרט קטן הוא חלק מהגדול. אם אתה לא מטפל בפרט הקטן, ברופאים שעמדו להיות מפוטרים, או שכבר קיבלו מכתבי פיטורין מקופות החולים, מתוכנית קמ"ע שקיצצו בתקציבה ואנשים נכנסו קצת ללחץ, או בבתי-ספר שלא רוצים לקבל עולים מאתיופיה, מסיבות כאלה או אחרות; משרדו של השר אלי ישי שכן מקשה או לא מקשה את תנאי הכניסה לארץ ומה הוא גורם בענין הזה.

בישיבה האחרונה עם השר ישי גיליתי שלא כל האשמה מוטלת עליו. האשמה הגדולה שלו היא שהוא פשוט לא יודע. אני ישבתי אתו, מעבר לוועדה, גם בצד וגיליתי שהבן-אדם לא יודע מה קורה אצלו. אני מקווה שהדברים האלה יתוקנו, כי גם בענין הזה יש דברים קטנים שגורמים נזקים גדולים מאד.

אחר-כך היה הענין של בני המשפחה שנספו באסון המטוס. בהתחלה היה בלבול ודיס-אינפורמציה והיו גיוסים גדולים. אני זוכר שכינסנו את הוועדה ואחד לאחד נעשה סדר, כל אחד נתן כתף וקיבלתי אחר-כך מכתבים מרגשים, בהם הודו לי על הסדר שנעשה בענין, כשעל המעטפה שלהם היה תמיד כתוב: צוי גנדל.

זה רק בגלל שבכנסת נקלטו עולים מברית-המועצות לשעבר שידעו להעביר לך את המכתבים.

טיפלנו בנושא תוכנית נעל"ה שחדשות לבקרים רצו לסגור אותה.

יש גם הצלחות גדולות יותר בנושא העלייה, לא רק בקליטה. לא הזכרתי אדם שלא יושב פה, שלמרות שהוא פוליטיקאי לא מהמפלגה שלי, מגיע לו הרבה-הרבה פרגון, וכוונתי לראש הממשלה. בתור יושב-ראש ועדה אני אומר לכם שאני לא יודע כמה יושבי-ראש ועדה יושבים אתו משך זמן שאני ישבתי אתו בענייני הוועדה, עם אוזן כרויה, עם לחץ גדול על הפקידות לקבל הכרעות, לקצר תהליכים בנושאים כמו עלייה מארגנטינה, מצרפת ומארצות-הברית, וגם בנושא קליטה. ראש הממשלה למעשה נושא בתואר שר הקליטה, אבל פניתי אליו גם בנושאי עלייה. זאת אומרת, בענין הזה זכיתי לשיתוף-פעולה רחב.

החשובים ביותר הם חברי הכנסת עצמם, שכרגע נמצאים כאן רק שלושה מהם, שמעלים את הבעיות ומטפלים בהן. אני רואה בחוברת את מקרה הפיגוע בדולפינריום, שהיו בעניינו תהליכים קשים, ובסופו של דבר רק בחבירה משותפת אתה מגיע לתוצאות.

הוועדה טיפלה, למשל, בסיווג משרד הבריאות, לאפשר לעולים שסיימו לימודי רוקחות ללכת לקורס מזורז. הלכנו לפגישה עם שר הבריאות והענין נפתר על-ידי כך שהעולים האלה הולכים עכשיו לקורס מזורז.

אלה פעולות שהוועדה עשתה לאחר שחברי הכנסת העלו את הנושאים ובסופו של דבר נמצא להם פתרון.

לסיום הפתיחה הארוכה שלי אני רוצה לציין, לא בנימה אופטימית, איש אחד שמאד התאכזבתי ממנו ברמה הערכית. אני מדבר על יושב-ראש הסוכנות היהודית לשעבר, יושב-ראש הכנסת דהיום. שמעתי שבוועדה לתכנון מחדש של עבודת הכנסת עלה רעיון, שיושב-ראש הכנסת תמך בו, שצריך לסגור חלק מהוועדות הלא חשובות והלא רלוונטיות, ובתוכן ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. העובדה שהוא לא יסגור, זה פרט משני, עם כל הכבוד לו ולעוצמות שיש לו. אבל זה שהוא מוכן להמליץ או להגיד שזה רעיון טוב?!

כשהוועדה הוקמה היקף העלייה היה ודאי הרבה-הרבה יותר קטן אפילו מהיקפה היום כשהעלייה כבר קטנה מאד.

עלו אז 1,400 עולים בשנה.

שלא לדבר שיש לנו מספר עצום של נקלטים מהעלייה הברוכה של העשור האחרון שצריך לטפל בהם. והכי מרגיז, שהוא היה יושב-ראש הסוכנות. אם הוא היה בא מ"אגד" או מקופת-חולים – בסדר, הבן-אדם לא מבין ענין.

אצלי התחושה החזקה של הציונות, בלי מרכאות, במלוא עומק משמעות המלה הזאת, כשהיא לא קיימת אז זה לרוחב כל החזית, וכשהיא קיימת אז זה לאורך כל הדרך.

אני לא רוצה לדבר על כך יותר מדיי, שלא בפניו, אבל בכל זאת הוא היה יושב-ראש הסוכנות היהודית.

גם כשהגעתי אליו – ולא עשיתי מזה רעש, כי בדרך כלל חוץ-לארץ זו נקודה רגישה – ואמרתי שקיבלתי תלונות מצרפת על הטיפול באנשים שנרשמים לעלייה, שברוך השם בעייתם נפתרה מהר וביעילות בפגישה עם סלי, ואני רוצה שהוועדה תצא לסיור קצר בצרפת, בנושא הזה, לראות איפה הבעיות, מתוך הבנה שצרפת היא אחד היעדים המרכזיים ביותר שיש לנו היום, נעניתי בשלילה.

כשלקחתי את הרשימה של היוצאים לחוץ-לארץ, ומאחר שאנחנו נמצאים ערב בחירות לא אזכיר אף שם, אבל אני אומר לכם שאין שום קורלציה בין עומק השחיתות והלכלוך של הסיבות שהם יצאו לחוץ-לארץ, והאנשים שיצאו לחוץ-לארץ, המנדטים שעכשיו מוצעים להם, לבין הבקשה, שהיא בקשתי היחידה, כי לא יצאתי אף פעם לחוץ-לארץ מטעם הכנסת, ואני גם לא רוצה, כי תפקידי הוא לא בחוץ-לארץ, למרות שלוועדה הזאת יש זיקה גם לתפוצות. יצאתי פעם אחת במשלחת של שלושה חברי כנסת, כשסלי חשב שיציאתי תוכל להועיל, ואני חושב שהיא אמנם הועילה. מאד שמחתי שיצאתי, אבל מטעם הכנסת לא יצאתי אף פעם לחו"ל, וגם לא ביקשתי לצאת. לא באתי לכנסת כדי לנסוע לחוץ-לארץ. ביקשתי פעם אחת, לא יצאתי. כשסלי שמע את זה הוא אמר: מה הבעיה, אולי אפשר לפתור אותה, והציע לי לצאת. אמרתי: לא, אני רוצה לבקר אותך. לא יכול להיות שהכנסת לא תשלח אותי כשאני רוצה לבקר אותך ואתה תממן את נסיעתי. אני לא מבין את זה. יש אמיתות פשוטות של בן-אדם נורמלי, שפוי, לא מוסברות.

עניתי ליושב-ראש הכנסת במכתב מאד חריף. החלטתי לא לעשות מזה ביקורת, כי כזה אני, ואני לא בטוח שנהגתי נכון. אבל אם יש אדם אחד שמצאתי לנכון שראוי להזכיר את שמו כאן, לא לטובה, אחרי שהזכרתי שלושה אחרים מאד לטובה, זה היה האיש הזה.

רשות הדיבור לסגן שר הקליטה. בבקשה.

קודם-כל, ברשותך צבי, אגיד בקיצור כמה מלים ואני אתנצל וארוץ לפגישות במשרד. אני באמת מתנצל בפני חבריי חברי הכנסת, סלי והיושב-ראש וכל הנוכחים, שזה לא באמת חס ושלום מחוסר כבוד.

אנחנו זוכרים את טקס כניסתו של צבי לתפקיד, והוא עצמו הודה אז בפה מלא שהוא בא לוועדה הזאת בחזקת טבולה רזה, מבלי להכיר מספיק את התחום, ואני בטוח שאתה עוד תעשה את זה בסוף, ועשית את זה בעבר כבר הרבה פעמים. אבל דווקא אני, כמי שמתבונן מן הצד, רוצה לומר שבכניסתך לתפקיד ובהצלחתך – בהחלט הצלחתך בתפקיד – אני בטוח שיש חלק גדול לצוות המקצועי של הוועדה, לוילמה, ציפי ולכולן. אני חושב שאנחנו רואים כאן צוות מקצועי שיכול לסייע לבני אדם, בעל מוטיבציה, אבל אולי חסר ידע מספיק שנכנס לתפקיד. ואני אמרתי, אני בטוח שצבי עושה את זה, אבל כמתבונן מן הצד אני פשוט מעריך את זה מאד.

כי שיתוף-פעולה – וזה הנושא השני – בין הוועדה לבין המשרד, כפי שגם ציינת, הוא חשוב מאד. מבחינה זו אתה המשכת במסורת, כפי שגם אתה הזכרת, של שיתוף-פעולה אמתי ולא מי רץ יותר מהר למיקרופון ומי מנגח בצורה יותר מוצלחת, ומי הצליח להכניסה איזה "קופירייט" יפה להאשים את השני. אני חושב שיש כאן שיתוף-פעולה בתחומים הכי כואבים, ולא אחזור על כל הרשימה, החל מנפגעי טרור וכלה בפיטורים ומצוקות. מטבע הדברים כשהכל נהדר, אפשר פעם בקדנציה לעשות ישיבה חגיגית עם המדענים בבש"ן שזכו במשהו, אבל אנחנו הרי זוכרים כמה ישיבות עשינו בנושא בש"ן שמשחקים אתה כדורגל וזורקים אותה ממשרד למשרד ואין תקציבים.

שלא יסגרו את בש"ן.

בדיוק. כמה ישיבות קיימנו בנושא הזה.

כפי שאמרתי, למרות העיסוקים בדברים קשים, דווקא בגלל זה שיתוף הפעולה הוא מאד נחוץ, ואני חושב שהרבה מאד החלטות בהרבה מאד תחומים שטופלו, טופלו בשיתוף-פעולה נכון בין הוועדה לבין משרד הקליטה לבין הסוכנות היהודית לבין גורמים ממשלתיים נוספים, והתוצאות מדברות בעד עצמן, למרות שיש עוד הרבה-הרבה מאד מה לשפר.

אנחנו במצב בעייתי בארץ, כי בעצם בכל יום נתון כשאתה מתעורר בבוקר אתה יכול בכל פורום מזדמן לומר: טוב, היום הוא יום היסטורי במדינת ישראל. תמיד יש סיבות לומר את זה, לא רק כ"פסון דה פרלה" אלא באמת מסיבות מוצדקות וברורות. אבל אפשר לומר, צבי, שבתקופה שלך כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה כן חלו כמה שינויים היסטוריים, נתקבלו כמה החלטות היסטוריות. אתה כבר דיברת על תוכנית ארגנטינה-צרפת-דרום אפריקה. אני חושב שזה לא רק ענין של עכשיו לומר: יופי, הצלחנו, ואני בטוח שסלי עוד יתייחס למספרים המעודכנים – 7,000 עולים מדרום אמריקה, ועברנו כבר 2,000 מצרפת - - -

סל קליטה לכולם.

רק רגע. אני אומר לא רק בקונטקסט של המספרים של המדינות האלה, אלא שזה נתן את הדחיפה האחרונה לנושא של פתיחת סל קליטה לכל העולם. אני זוכר שדיברנו על כך כמה וכמה פעמים, ודאי אתך, ודאי עם סלי ועם נוכחים נוספים. שזה קורה במציאות בזמן שאנחנו יושבים פה ומדברים נוחתים עולים מארצות שונות בשדה התעופה וזוכים לסל קליטה, עם כל השכיחות של המושג הזה במדינת ישראל, אני חושב שבאמת מדובר פה בשינוי היסטורי. אלה דברים שבאמת לא היו קורים אלמלא אותו שיתוף-פעולה ואותה הבנה שציינת בדבריך.

לסיכום, הנוכחות של חברי הכנסת בישיבות והפורום שמתכנס כאן עכשיו, כשהכנסת לא פעילה וכשיש תקופת בחירות וכולם עסוקים, אני חושב שזה מעיד גם על ההערכה לא רק אישית כלפיך אלא לנושאים שבהם הוועדה מטפלת.

בימים אלה – במקרה שלי זה מאד פשוט, אתה נמצא בכל מיני פורומים, אסיפה, קונצרט, ביקור בעיר, וכשרוצים להחמיא לך אז תמיד ראש העיר - - -

אתה הולך לקונצרט?

כן, אני גם הולך לקונצרטים. אפרופו שינויים שחלו, הערב מתקיים קונצרט סיכום של תחרות הפסנתרנים העולים במכון ויצמן ברחובות. כולם מוזמנים. אני צריך לברך שם. כאדם מסודר אני מכין לעצמי ברכה קצרה ברוסית. אחר-כך, על-מנת לוודא את שמות הזוכים, אני לוקח את רשימת הזוכים ורואה – מקום ראשון עולה מתורכיה, מקום שני עולה מצרפת, מקום שלישי – עולה מברית-המועצות לשעבר. אמרתי לעצמי שצריך להסתגל למציאות החדשה.

בפסנתר זכתה במקום ראשון עולה חדשה מתורכיה?

מקום ראשון – עולה מתורכיה.

הלכתי לבדוק את רשימת חבר השופטים וראיתי שכולם עלו מברית-המועצות לשעבר.

לסיכום, צבי, אני רוצה לומר לך שבימים אלה, כשכולם רוצים להחמיא ולפרגן, אנחנו בוודאי מאחלים לך שגם אחרי הבחירות תישאר במשרד הקליטה. במקרה שלי ודאי קשה לי לקום ולהתווכח. אני מתאר לעצמי שגם במקרה שלך - - -

גם אתה מאחל לי להישאר פה.

קודם-כל אני מאד אשמח, כי כל מה שאמרתי עד עכשיו היו מלים כנות. אבל אני מציע ברכה קצת שונה. אני מברך אותך שגם לאחר הבחירות תהיה בידך הבחירה אם להישאר כאן או לקחת תפקיד לא פחות חשוב בתחום אחר, אבל חשוב מאד שהבחירה תהיה בידך, כי עשית פה עבודה טובה ואני בטוח שיש רבים כמוני שהיו מאד מעונינים שתמשיך ושנמשיך לשתף פעולה בכל תפקיד אשר תהיה בו.

תודה רבה, ואני באמת מתנצל שאני צריך לעזוב.

תודה רבה.

ידידי ורעי, ראש הממשלה של העם היהודי.

אני רוצה להודות לצבי ולחברי הוועדה על מה שאני חושב עבודה אדירה וחשובה. אני שמעתי את ההערות של צבי בנושא חשיבות הוועדה. אני לא אתייחס לביקורת שהושמעה לגבי קודמי בתפקיד, אבל לפני ששמעתי את דבריו, כי רק עכשיו שמעתי שהוא אמר מה שאמר, חשבתי מה אני אגיד פה, והדבר הראשון שכתבתי הוא שזאת הוועדה הכי חשובה בכנסת.

תגיד את זה עוד פעם.

אני לא יכול לחשוב על ועדה יותר חשובה ממנה בכנסת ישראל. אני יודע שחברי הכנסת מאד אוהבים להיות חברים בוועדת הכספים, כי בוועדת הכספים משפיעים על מה יחלקו היום. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות עוסקת באיך ניראה בעוד חמש שנים, עשר שנים, עשרים שנה. זאת הוועדה שעוסקת במרכיבים האסטרטגיים הכי חשובים לעתיד קיומה של מדינת ישראל, בעיניי לא פחות מאשר ועדת החוץ והביטחון. כי בסופו של דבר העלייה קריטית לעתיד הקיום שלנו והעם היהודי הוא גם תכלית קיומה של המדינה והוא גם העתודה שיש לנו לעלייה בעתיד.

בעבודה המשותפת של הוועדה הזאת ביחד עם משרד הקליטה וביחד עם הסוכנות היהודית לדעתי הושגו הישגים ניכרים מאד. זה מקרה מיוחד שוועדה לא רק מפקחת ומבקרת אלא תרמה, בראשותו של צבי ובהשתתפות חברי הוועדה, תרומה ענקית לשינוי מדיניות.

הוזכר פה סל הקליטה מצרפת עד לכל העולם, דבר שלא היה קורה, לפי מיטב הערכתי, לולא הפעילות של הוועדה הזאת, והמבצעים הגדולים של העלייה גם מארגנטינה, ואחר-כך גם מאורוגוואי וגם מצרפת, שגם אם נולדו בסוכנות היהודית ביחד עם הממשלה, אנחנו יודעים שלולא ההשתתפות של חברי הוועדה ולולא השיחות של צבי עם ראש הממשלה, ספק אם היינו נמצאים במצב שבו אנחנו נמצאים היום.

בסך הכל, אם מסתכלים על התקופה של הוועדה הזאת בשנתיים האחרונות, אני חושב שהוועדה הזאת היוותה מה שבעיניי נראה הצלחה אדירה בתחום העלייה לישראל בשנים שישראל נמצאת תחת אש. מאז תחילת התופעה של הטרור נגדנו בסוף ספטמבר 2000 עלו ארצה למעלה מ-92,000 עולים, וזה לדעתי ספור הניצחון של הציונות על הרצח.

תחגוג אתנו את העולה ה-100,000.

נקווה שנחגוג את חיסול הטרור.

השנה, עם כל הקשיים, שהם גם קשיים ביטחוניים וגם קשיים כלכליים-חברתיים, יעלו ארצה כ-35,000 יהודים. בעוד שבוע אנחנו מסיימים את השנה האזרחית עם 35,000 עולים, שזה לדעתי מספר אדיר בכל קנה-מידה בתנאים הקיימים.

כל חברי הוועדה הזאת בראשות צבי, יש להם תרומה גדולה ואתם יכולים, לדעתי, להיות גאים בהישגים האלה.

אני רוצה לומר מלה אישית. אני הייתי אורח בוועדה זו כל מספר שבועות ותמיד הרגשתי כאן בבית, ותמיד התרשמתי מהדרך שבה צבי מנווט את דיוני הוועדה. גם השילוב של העולים החדשים וארגוני העולים, גם היכולת להתעלות מעל וכחנות פוליטית, היכולת לייצר בוועדה תחושה ממרצ דרך העבודה והליכוד וישראל בעלייה, ישראל ביתנו, ש"ס והמפד"ל, עד לאיחוד הלאומי תחושה של אחדות מטרה של כל חברי הכנסת שמאוחדים סביב העלייה, ובהוויה הציבורית הישראלית ובהוויה הפוליטית הישראלית זה היה משב רוח מאד חשוב גם של אחריות וגם של רצינות וגם של אחדות. כל זה נעשה. אנחנו יודעים שצבי נמצא פה ביום ודואג גם לכללי וגם לפרטי, גם חושב על הבית ועל החברים בבית ועל המשפחה בבית שנמצאת יום ולילה תחת אש. ביודענו את זה וביודענו את התרומה הגדולה, אני רוצה להגיד בשם הסוכנות היהודית תודה רבה.

אני לא חשבתי שזה יהיה כך. אני לא הייתי עושה את זה. אני ממש מובך.

אני אגיד לאשתי שאחרי 120 שלי, שתזמין אותך להספיד אותי, כי אני לא חושב שיהיה מי שיעשה את זה יותר טוב.

לא בכדי כנראה אני מנצל את ההזדמנות שחבר-הכנסת צינקר יצא, למרות שהוא בחור חמד. נמצאים פה שני חברי כנסת, מספר 1 ומספר 2 של כל דיוני הוועדה, של כל ההצעות לסדר-היום, של כל החקיקה. כדי לא ליצור מתח נוסף אני לא רוצה להיכנס עכשיו לדקויות במה יורי גובר על מרינה ובמה מרינה גוברת על יורי. למרות שהוא בסיעה שלי הוא קצת מקדים אותך, אבל ההבדלים לא גדולים. ברוך השם, גם בדיון הזה הם נמצאים פה, וזה מראה על כל העבר של עשרים וכמה חודשים של פעילות הוועדה, ומי שמעלעל בחוברת שלפנינו רואה שכמעט אין שורה שלא מוזכרים בה יורי שטרן או מרינה סולודקין, או גם יורי וגם מרינה. לא שיתר חברי הוועדה לא עבדו, חס וחלילה, אבל הם בכיתה אחרת. זאת הכיתה הגבוהה.

מרינה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברים, יש דבר שאנחנו הצלחנו, ובגדול, שהוועדה הזאת היא על-מפלגתית, וזה מאד חשוב. אני ראיתי בכנסת רק עוד ועדה אחת, הוועדה לקידום מעמד האישה, שבה יש שיתוף-פעולה מקיר לקיר של כל חברי הכנסת. אני חושבת שזה כבוד גדול, צבי, שאתה, כמו נעמי בלומנטל היית יושב-ראש הוועדה הזאת.

נכון ציינת שבשנה האחרונה ראש הממשלה מאד עזר לוועדה שלנו. אני רוצה לומר לך שבענין של סל קליטה לעולים ממדינות הרווחה הצלחנו בגלל שיתוף הפעולה הזה – הכנסת, אתה וראש הממשלה.

בניגוד לזה אני רוצה לומר שיושבת-ראש הוועדה הקודמת, נעמי בלומנטל, מאד רצתה, ובוועדה זו היו ניסיונות רבים לעזור לעולים מדרום אפריקה. הוקמה אפילו ועדת משנה לנושא הזה, אבל בגלל חוסר שיתוף-פעולה עם ראש הממשלה דאז לא הצלחנו בכך, והעולים מדרום אפריקה היגרו לאוסטרליה.

אישית אני רוצה לומר שפרט לוועדה שלנו אף ועדה בכנסת לא יכולה לעזור לי בנושאים מאד חשובים. אני מדברת על החטופים בצ'צ'ניה, שרק נעמי בלומנטל שיתפה פעולה בנושא הזה, ואתה הצלחת בנושאים אחרים מאד כאובים, כמו הוצאת ילדים בשגגה ממשפחות חד-הוריות של עולים, ועולים חסרי-אונים בפני בתי משפט באשמה של עבירות מין. הצלחנו בזה, יש לנו גם הישגים. החזרנו שני ילדים לבתיהם בעזרת שירותי הרווחה. גם הצלחנו בדבר אחר. אדם בן 71 זוכה בבית המשפט העליון מאשמה של עבירת מין. הוא היה בוועדה ולאחר העזרה והתמיכה שלנו בנושא זה הצלחנו.

אתה מאד צודק שהדגשת שיושב-ראש הכנסת לא עבד אתנו בשיתוף-פעולה, וזה מאד חבל. גם אני, כמוך, שלחתי סדרת מכתבים ואמרתי שההצעה האחרונה שלו לצרף לוועדת העלייה והקליטה גם את הוועדה לסחר בנשים וגם את הוועדה שדנה בעובדים זרים, זו פגיעה - - -

אפילו התביישתי להגיד את זה.

צירוף הוועדות האלה זו פגיעה במעמד העולה במדינת ישראל, ופגיעה בציונות. הוא לא מבין עד היום. קשה לי להסביר את זה, אבל זאת עובדה.

חבל שלא ציינת שמשרד הפנים לא שיתף פעולה אתנו, ובעיות רבות של עולים נגרמו בגלל חוסר שיתוף הפעולה הזה. מדובר בהתאזרחות של אמהות של עולים, וגם בנושא אזרחות לעולים אחרים שהם בנים מנישואיה הראשוניים של האמא שלהם.

אני מאד מקווה שאחרי הבחירות יימשך שיתוף הפעולה הזה אתך וגם עם חבריי בוועדה למען מדינת ישראל ולמען העם היהודי.

בעזרת השם.

רשות הדיבור לחבר הכנסת יורי שטרן, האקטיבי ביותר. בבקשה.

כשנעמי בלומנטל היתה יושבת-ראש הוועדה חשבתי שזה השיא. אני חייב להגיד שלמרות שהיא היתה מצוינת ומצטיינת, שידרגנו, ואתה שידרגת את פעילות הוועדה, ואגיד לך למה.

הגעתי אליה.

לא, זו פשוט התכונה המיוחדת של חברי כנסת בודדים, כי רוב חברי הכנסת מגיעים מהתחומים היותר וירטואליים – עורכי-דין, עסקנים פוליטיים וכו'. מעטים מהם באו מהשטח העסקי, המשקי, המוניציפלי, ולכן היכולת הזאת לפתור בעיות באופן תכליתי, לא רק להבין את העקרונות ולא רק לנקוט בפעולה הנכונה, אלא גם לשבת עם הפקיד הזוטר, שהוא הקובע, ולדבר אתו בשפתו ולכן להגיע לתוצאה, זאת יכולת של מעטים בפרלמנט שלנו, ומאחר שלך יש התכונה הזאת, אני חושב שמבחינת התוצאה המעשית לא היתה כדוגמתה תקופה אחרת בפעילות הוועדה שהיתה כל-כך מלאה הישגים אמיתיים, תכליתיים בדברים קטנים וגדולים גם יחד, גם בחקיקה, שזה אולי לא חדש, אבל בכל זאת הצלחנו להעביר כמה חוקים מאד חשובים, כמו התיקון לחוק אסירי ציון וחוק נכי מלחמת העולם השנייה. כמו-כן הרחבנו והזזנו את החקיקה לשינוי הרפורמה במס כדי לא לפגוע בעולים ממדינות המערב. היתה לי הזכות להשלים את המלאכה הזאת במשא-ומתן עם נציבת מס הכנסה, אבל התשתית שסללת אתה ושסללנו פה בוועדה בחקיקה היא זאת שהביאה לשינוי המצב ולהצלה במידת מה של הנושא הזה גם בקרב עולים בכוח, לא רק בקרב העולים שנמצאים בארץ.

אני חושב שהמעשיות הזאת אפיינה את עבודת הוועדה בראשותך ואזכיר רק כמה דברים שהם אמנם בתחום העלייה והקליטה אבל הם גולשים לתחומים נוספים שבהם פעלנו, אנחנו ואתה כיושב-ראש הוועדה. כל הנושא של מדענים עולים, קמ"ע ובש"ן, שבאמת היינו קרש הצלה לתקציבים ולמנגנונים האלה, וזאת תרומה למדע ולטכנולוגיה בארץ. נושא צד"ל, שיכולת לא לטפל בו, אבל לקחת אותו וטיפלת בו ואני חושב שעזרנו - - -

למרות זאת הם מפגינים וזה כואב לי מאד. הם הועברו סוף-סוף למשרד הביטחון. גם בענין הזה אני חייב לתת קומפלימנט ללשכת ראש הממשלה. אמרתי להם שמשרד הקליטה מטפל בהם יפה מאד, אבל מה לעשות שיש פה בעיה פסיכולוגית גדולה והם רוצים להיות במשרד הביטחון. עוד דיבור, עוד דיבור ועוד שיחה, ולפני שבועיים הוחלט שכולם חוזרים למשרד הביטחון.

אבל עדיין אין החלטה אסטרטגית בנושא.

בכל מקרה, אני יכול לקבוע שבלי ההתערבות של ועדת העלייה של הכנסת, שהיתה יכולה לא לעסוק בכלל בנושא הזה, בלי ההתערבות הזאת לא היינו מגיעים לתוצאה שהגענו אליה. כי בישיבה בוועדה אביגדור יצחקי השתכנע, וזה הישג לאומי.

עידוד עלייה. היום יש קבוצה גדולה של כאלף איש, קצינים וחיילים מנוסים מהצבא הסובייטי והרוסי שרצו לתרום מניסיונם הצבאי, המקצועי לצבא הגנה לישראל במלחמה בטרור, בה הם התנסו הרבה יותר מאשר חיילי צה"ל, כי שם המלחמות האלה נמשכו שנים רבות, לצערם, ובוועדה זו בעצם קידמנו את הנושא הזה ממבוי סתום שהוא נמצא בו קרוב לשנה. ויש עוד תחומים רבים שהם באמת הצלחה פרקטית, שהיא תוצאה של דיון מאד-מאד קפדני, מפורט, עם מעקב.

בקטע של המעקב אני חייב להוסיף בנימה של עצב שכמה דברים שאנחנו הזזנו הם עדיין פתוחים. אנחנו קיבלנו את חוק הליקבידטורים, מנטרלי אסון צ'רנוביל, והוא לא בוצע על-ידי משרד השיכון בקטע של מתן תנאים מועדפים להלוואה.

זה צריך להתקבל עם שר האוצר בעצמו, כי הוא לבד לא יכול לקבל החלטה.

כן. גם הקטע של הקמת מרכז רפואי לא בוצע.

אנחנו הקמנו ועדת משנה לשילוב עולים בהסברה והסוכנות היתה שותפה לזה מלכתחילה. לפני שבוע דיברנו על כך עם סלי מרידור. זה נושא שלסוכנות לא כל-כך קל לתקצב אותו, אבל אני מקווה מאד שאנחנו לא נזניח אותו גם בכנסת הבאה, והסוכנות וסלי ימצאו את הדרך - - -

עם כל רצוני שהוא יעזור לך, במדינה מתוקנת מי שהיה צריך לקפוץ על הדבר הזה בשתי ידיים זה משרד החוץ.

שלשום שמחתי ובכיתי גם יחד. באחד העיתונים קראתי מאמר על כך שהמשפחות השכולות של נפגעי פעולות טרור היו במועצת אירופה ושם השרים בכו. זו פעם ראשונה שמדינת ישראל שולחת נפגעי טרור לפגישות כאלה. ביבי נתניהו היה צריך לבוא למשרד החוץ כדי לקדם את הפעולה הזאת. זה לא ייאמן. משרד החוץ של מדינת ישראל המותקפת בעולם כולו בתחום ההסברה לא טרח עד כה לנצל את הנקודה הכואבת והאנושית הזאת.

אני חייב לציין את הקטע של המעקב שהוא הקטע החזק אצלך, אבל יש כמה דברים שאנחנו צריכים לא להזניח, ואולי אפילו עד הבחירות להספיק איך שהוא להחזיר עוד פעם את הגורמים הרלוונטיים, במיוחד הממשלתיים, לדון בנושאים האלה. תודה.

למרות המבוכה, תודה והערכה אישית בשם התאחדויות העולים. כתובת, אוזן קשבת, תגובה בזמן אמת מתוך אהבה נטו של ישראל והציונות. אני חושבת שזה מסכם הכל.

תודה מיוחדת לחבר-הכנסת יורי שטרן שליווה אותנו בנושא ההסברה, שעדיין צריך עיון בנושא של רפורמה במס. למרינה, שהיתה פעילה בצורה יוצאת מן הכלל, ולשותפים שלך.

אנחנו מעריכים, ובאמת המלה שידרוג מאד נראית לנו, מנעמי בלומנטל וצבי הנדל – דוגמה ומופת. תודה.

אני מצטרף לכל הברכות שנאמרו ליושב-ראש, על הרגישות והנחרצות בכל הנושאים שעלו על סדר-יומה של הוועדה. נאמרו דברים מאד-מאד חשובים על שיתוף פעולה מלא עם הגורמים הממשלתיים, הסוכנות היהודית וכדומה.

עם זאת אני רוצה לומר שעדיין יש דברים רבים מאד שמשום-מה לא הצלחנו לפתור אותם. בנושא של המאבק נגד אנטישמיות אני חושב שהיינו צריכים לעשות הרבה יותר כאשר קיימת התעוררות כל-כך גדולה של אנטישמיות, במיוחד במדינות אירופה, ואפילו בארצות-הברית.

דרך אגב, בנושא הזה, בגלל חוסר העשייה של משרד החוץ, השבח לסוכנות הוא כפול ומכופל, כי הם היחידים שעסקו בזה, לפי דעתי.

יש לי רושם שהוועדה לא טיפלה מספיק בנושא עתידו של העם היהודי. לפני כמה זמן קיימנו ישיבה מאד דרמטית עם יושב-ראש הסוכנות היהודית, שתיאר בצורה מאד-מאד קודרת את עתידו של העם היהודי ואת ההתבוללות. אני חושב שאנחנו חייבים לפעול בתחום הזה ולסוכנות היהודית יש תפקיד מרכזי בנושא הזה.

לא עשינו מספיק בנושא הנוער היהודי בתפוצות. אני חרד מאד לעתידו של הנוער בתפוצות. ההתבוללות היא נוראה. שוב, הסוכנות עושה קצת, אבל זה מעט מאד ממה שאנחנו חייבים לעשות, ממה שהממשלה היתה חייבת לעשות. אני לא יודע משום מה הממשלה לא מגלה מספיק ענין בנושאים מאד-מאד מרכזיים כמו האנטישמיות בעולם. יכול להיות שיש לה מספיק בעיות ביטחוניות, מדיניות וכלכליות, אבל זה לא פוטר אותה מלעסוק בנושאים המרכזיים לעתידו של העם היהודי, של אנטישמיות בעולם, של עתיד הנוער בעולם, כשיש התבוללות נוראה.

הנושא האחרון שאני חושב שהממשלה חייבת לעסוק בו, וגם הסוכנות היהודית, גם בתקופת בין הזמנים כאשר אין כנסת ואנחנו עומדים לפני בחירות. יש היום ציבור גדול של יהודים בעולם שמתחיל להרגיש לא נוח בגלל הפעילות האנטישמית. יש לי הרגשה שגם בצרפת הרבה מאד יהודים מתחילים להרגיש לא כל-כך נוח בגלל הפעילות האנטישמית, גם בארגנטינה וגם במדינות אחרות.

אני חושב שזה הזמן שעל מדינת ישראל להפעיל את כל השפעתה לעודד את היהודים האלה, אם זה באירופה או באמריקה, לעלות לארץ-ישראל. אני חושב שאנחנו עלולים לפספס עכשיו הזדמנות פז שיהודים במקום שיעלו לארץ-ישראל עלולים למצוא אפיקים אחרים, כמו יהודי ארגנטינה לארצות-הברית או לכל מיני מקומות ולא לעלות לארץ-ישראל.

בגרמניה יש היום קרוב ל-100,000 יהודים שהגיעו מרוסיה. אני לא רוצה לומר שזה כישלון שלנו, אבל ייתכן מאד שאם היינו עושים יותר --

זה שווה מאמץ שלנו.

-- היינו יכולים לגרום לכך שחלק גדול מ-100,000 היהודים שמתגוררים עכשיו בגרמניה היו מגיעים לארץ-ישראל.

תודה.

אחרונים חביבים, כל ארגוני העולים, אתם הייתם "עשר". דרך חלק מכם, כי לא תמיד הגעתי לכולם, בכל מיני מפגשים הכרתי הרבה יותר טוב את העלייה. חוץ מזה, אתם חיבור חשוב. רובכם, עם כל הרצון שלי להגיד כולכם, רובכם עושים עבודה נפלאה.

אני מאד מודה לכולם. את האמת אני יודע. אחרי שראיתי שאתם מספידים אותי כל-כך הרבה, צריך להגיד את האמת.

וילמה, ציפי וז'אנה.

כל הטוב שהיה פה הוא הודות לוילמה ולצוות שלה – ציפי, ז'אנה, יפעת, עו"ד הלית ברק, אביטל, והקצרנית עפרה שעובדת עם הוועדה בנאמנות הרבה מאד שנים, כשוילמה מנצחת על כל המקהלה הזאת, ואני השתדלתי מאד לא להפריע לה.

אני מודה על הספר "מאה ועשרים שנות ציונות" שקיבלנו מהסוכנות היהודית. אני רואה שכתוב פה בגדול הציונות, בלי מרכאות. אני בוודאי אוהב את הספר.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


- - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 10:35