פרוטוקולים/ועדת קליטה/5677



22
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
23.07.2002

פרוטוקולים/ועדת קליטה/5677
ירושלים, ל' באב, תשס"ב
8 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 243
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שלישי, י"ד באב התשס"ב – 23 ביולי 2002 – שעה 12:00

1. שינוי הקריטריונים להעלאת יהודי אתיופיה – הצעה ל"דיון מהיר" של
חברת-הכנסת נ' חזן. אישור מסקנות הוועדה.
2. תנאי העסקתן של עובדות הספרייה הרוסית העירונית בירושלים –
דיון יזום על"י חברי-הכנסת צ' הנדל וא' ליברמן.

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
שמואל הלפרט
אביגדור ליברמן
מרינה סולודקין
גנדי ריגר
יורי שטרן - משקיף

אנטולי דוביז'נסקי - יועץ סגן השר לקליטת העלייה
אביגדור לויתן - מנהל מח' קליטה בקהילה, המשרד לקליטת העלייה
יחזקאל אליהו - מנהל חטיבת הפרט, עיריית ירושלים
לריסה גרשטיין - סגנית ראש עיריית יים וסגנית נשיא הפורום הציוני
יעקב יעקב - ממונה על השכלת מבוגרים וספריות, עיריית י-ם
רוקסנה פטלרסקי - רכזת אזור ספריות, עיריית ירושלים
יוסי קדמן - סגן מנהל אגף תרבות, עיריית ירושלים
עו"ד מרינה רובין - הסתדרות העובדים
קלרה אלברט - מנהלת הספרייה
אירנה אייזנברג - ספרנית
טניה וינוקור - ספרנית

וילמה מאור

עפרה הירשפלד



- - - - - - - - - -





שינוי הקריטריונים להעלאת יהודי אתיופיה – הצעה ל"דיון מהיר" של חברת הכנסת נ' חזן

אני פותח את הישיבה. ברוכים הבאים.

תחילה אנחנו צריכים לאשרר מסקנות של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: שינוי הקריטריונים להעלאת יהודי אתיופיה, שלגביו קיימנו אתמול ישיבה והוצאנו מסקנות והן מונחות לפניכם.

חבר-הכנסת הלפרט, בבקשה.

אני מצטער מאד שלא יכולתי להגיע אתמול לישיבה. הרגשתי לא טוב.

תפקידה של מדינת ישראל להעלות את כל יהודי התפוצות, אבל אני לא חושב שתפקידה של מדינת ישראל, במצבה הכלכלי הקשה עכשיו, לחפש גרים, שאינני יודע מה הסיבה שהם מתגיירים. בתקופתו של שלמה המלך לא קיבלו גרים. מדוע? כי באותה תקופה מצבה הכלכלי של ארץ-ישראל היה מאד טוב ואז רצו המונים להתגייר ולהצטרף לעם היהודי, ובגלל שכל כוונתם היתה להצטרף לעם היהודי בגלל מצבה הכלכלי הטוב של ארץ-ישראל, לא קיבלו אותם.

אין ספק שכל יהודי אתיופיה חייבים לעשות את כל המאמצים לעלות לכאן, אבל אם אדם אחד מתגייר וכתוצאה מכך יעלו למדינת ישראל עוד 60, 70 ו-80 גרים גוררים, אני חושב שלא זה צריך להיות תפקידה של מדינת ישראל, גם לא של ועדת העלייה והקליטה. יש מספר יהודים בעולם שהם במצב קשה – בארגנטינה, בצרפת ובכל מיני מקומות. במקום שאנחנו נשקיע את כל המאמצים ואת כל המשאבים שלנו בכדי לעזור ליהודים אמיתיים שרוצים לעלות, ושצריך לעזור להם לעלות לארץ-ישראל, אנחנו לא צריכים לעשות את המאמץ הזה שהוא לגמרי לא טבעי בעיניי, לאפשר לגר גורר שמעלה בעקבותיו 70 – 80 אנשים.

אפילו בדף המסקנות שהונח לפנינו כתוב: "בשנת 2002 עלו כ-1012 עולים מאתיופיה, מתוכם 399 זכאי חוק השבות, 329 קטינים נלווים", שאינני יודע אם הם יהודים או לא. "262 על-פי סעיף "גר גורר" ו-22 מטעמים הומניטריים".

כמובן שכאשר אנחנו קוראים את הרשימה הזאת אנחנו רואים שבסך-הכל היהודים העולים מאתיופיה הם 40% ולא יותר מזה. הדבר הזה יכול לגרום לשיטפון של לגמרי גויים שיגיעו לארץ כתוצאה מהאישור של "גר גורר" ולכן אני מתנגד בתוקף לדבר הזה. אני חושב שהעלאת הנושא הזה הוא פופוליסטי מדרגה ראשונה, שלא הענין של גר גורר עומד מול עיניהם, אלא מחפשים תעמולה.

מי שבאמת רוצה לגרום לעלייה שיפעל לכך שיהודי ארגנטינה, רוסיה וצרפת, כל מקום בכדור הארץ שיש בו יהודים, לעשות את כל המאמצים שהם יעלו למדינת ישראל.

מאחר שלא הייתם בישיבה אתמול, אני רוצה להסביר על מה היה הדיון, מה היתה ההחלטה ומה היה ההיגיון של ההחלטה בעיניי.

לפני כמה זמן התקבלה פרשנות לגבי חוק השבות, שנעשתה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה אמר שעל-פי מה שהוא מפרש את חוק השבות, לא יכול להיות מצב שבן-אדם, גוי גמור מחליט להתגייר, שכל המשפחה שלו, כולל אלה שכבר בחיים, לא מישהו שנולד אחרי שהוא התגייר - - -

אני מאד לא אוהבת שאומרים על עמים אחרים "גוי גמור". אפשר לומר שהאיש הוא מלאום אחר.

גוי זו לא מלת גנאי. כוונתי טהורה לגמרי. אני מוכן להגיד: לא יהודי.

זאת היתה הפסיקה של היועץ המשפטי לממשלה בניתוח של חוק השבות. הוא טען שאדם כזה יכול לגרור אחריו גם משפחה, אם הם נולדו אחרי שהוא התגייר. זאת אומרת, הם נולדו כאשר הוא כבר יהודי, אבל לא אדם שילדיו ונכדיו נולדו מזמן ופתאום הוא רוצה להיות יהודי.

אני מניח שהפרשנות הזאת לא התכוונה לאנשים שמתגיירים מכוח היותם מזרע ישראל. זה לא אדם שאינו יהודי לגמרי ובא פתאום ואומר: אני רוצה להיות יהודי, מאיזו שהיא סיבה, ואז זה לא מצב שאליו התכוון גר גורר, כי הוא כבר מזרע ישראל. זרע ישראל פירושו מי שעזב את היהדות, אבל כל השרשרת של האמהות היו יהודים.

אפילו האבות.

לא, אני מדבר על האמהות, שהם הרוב. מיעוט – האבות היו יהודים, כל השרשרת. זה נקרא מזרע ישראל.

אם מזרע ישראל, בגלל שהוא היה אנוס, הוא עזב את הדת ועכשיו הוא חוזר אליה, זה לא המצב של מי שהוא לגמרי לא יהודי ואליו התכוון היועץ המשפטי לממשלה.

לכן, מאחר שאנחנו יודעים – כי נעשה מחקר – על אותה קבוצה שבה מדובר, שנמצאת בשני המחנות, שלמעלה מ-80% מתוכה הם מזרע ישראל, וזה בדוק על-ידי אפרתי שהיה ראש מנהל האוכלוסין. אם מתוכם מתגיירים, כי הם חוזרים ליהדות, זו לא אותה סיטואציה שבה אני לא רוצה שהוא יגרור אחריו, כי זאת סיטואציה של עם ישראל שנטמע בעולם ועכשיו הוא חוזר, ברוך השם, כי בין השאר, הרב הלפרט, יש מדינה ליהודים, כבוד ליהודים.

אבל גוי גורר יביא לך בסופו של דבר 70 – 80 גרים.

המפקד שנעשה ב-1999 לא מוסיפים לו איש אחד. זו קבוצה מוגדרת של אנשים, שאם היו עושים את זה בקצב המתאים, כולם כבר היו פה.

אני מציע לך להשקיע את המאמץ הזה כדי להביא עוד 2,000 יהודים מרוסיה, מאנגליה, מאיזו ארץ שאתה רוצה, אבל יהודים.

אנחנו בעזרת השם נעשה ועושים ונמשיך לעשות מאמצים גדולים להעלות יהודים מכל העולם. אבל בישיבה אתמול טיפלנו ביהודים ממקום אחד מסוים. זה היה במסגרת דיון מהיר, שנשיאות הכנסת אישרה, ואני צריך לפזר את מסקנות הוועדה בענין.

בענין הזה אני חלוק עם חלק מחברי הממשלה. אני רוצה שהממשלה תבצע את ההחלטות של הוועדה ולכן חשוב לי שהוועדה תאשרר את המסקנות. אם מישהו מתנגד למסקנות, נוסיף את התנגדותו. אם לא, אני מבין שברוב של ששה נגד אחד אנחנו מאשרים את המסקנות. תודה רבה.

אני מבקש לרשום במסקנות שאני מתנגד בצורה תקיפה לנושא הזה.

יירשם, ואני מכבד את זה. אבל אני חייב להגיד לך שאני לא מסכים לא אתך ולא עם חבר-הכנסת טומי לפיד, שחושב שאסור להעלות חרדים ואתה חושב שאסור להעלות פלאשמורה.

אני חושב שאסור להעלות גויים. ואני חוזר, צריך לעשות את כל המאמצים להעלות כל יהודי מחוץ-לארץ לארץ-ישראל.

תודה רבה.



- - - - - - - - -




























תנאי העסקתן של עובדות הספרייה הרוסית העירונית בירושלים

אנחנו חוזרים לנושא הספרייה בשפה הרוסית, הגדולה ביותר במזרח התיכון. פנו אליי מהספרייה כבר כמה פעמים. ביקרתי בספרייה ופגשתי אנשים. נהניתי מעבודה, למרות שהיא נעשית בתנאים קשים מאד, כי עשו שם שיפוצים וייתכן שבינתיים השיפוץ הסתיים והמצב יותר טוב.

למי שלא מכיר את הספור, הספרייה הזאת עברה בעלויות והיום היא ברשות העירייה. לא פעם קיבלתי התחייבויות ודחיתי את הישיבה הזאת כמעט עשר פעמים. אבל הפעם, מאחר שאנחנו יוצאים לפגרה ואני רוצה להיות רגוע, החלטתי שאני לא דוחה יותר את הישיבה. קיבלתי התחייבויות מהעירייה כמעט עשר פעמים, שהענין הזה הולך להיסגר ושאין חילוקי-דעות. אחר-כך התקיימה ישיבה עם השר שרנסקי ועם אנשי העירייה, ונכתב פרוטוקול לפיו הכל מסודר כבר. זה חזר על עצמו כמה פעמים והופתעתי לשמוע אתמול פעם נוספת מחבר-הכנסת אביגדור ליברמן שהבעיות עדיין לא נפתרו.

רשות הפתיחה לחבר-הכנסת ליברמן. בבקשה.

דברי הפתיחה שלי יהיו קצרים כי התמונה ברורה לכולם. לי יש קטע נוסטלגי. אני זוכר שכאשר הקמנו את הפורום הציוני בשנת 1988 , שרנסקי, מנדלביץ, יורי ואנוכי, ובדקנו את הצרכים של הקהילה, אחד הדברים הראשונים שראינו שאליו יש דרישה מקהילת עולי ברית-המועצות הוא ספרייה מגוונת ברוסית ולכן פעלנו אז להקמת הספרייה הזאת בכותלי הפורום הציוני.

מאז הספרייה עברה כמה גלגולים ובסופו של דבר הגיעה לעיריית ירושלים, כאשר היתה התחייבות של העירייה לקלוט את הספרייה. בירושלים יש 33 ספריות, ותהיה עוד ספרייה אחת שתקדיש את מירב תשומת הלב לעולים מחבר העולים. אם העולים בירושלים מהווים 15% מהאוכלוסייה, אז מתוך 33 ספריות ספרייה אחת עם דגש לאותו קהל עולים, זה אפילו לא 15% ולא 10%.

אנחנו ראינו בקליטה החברתית דבר חשוב מאד, כי לא על הלחם לבדו חי האדם. עד היום לא ברור לי מדוע עיריית ירושלים לא מסוגלת לקלוט ספרייה אחת ולהפוך אותה לספרייה עירונית רגילה, כאשר כל התנאים שיש לשאר עובדי הספריות צריכים לחול גם על עובדי הספרייה הזאת. אני חושב שבחמש-שש השנים האחרונות זה משבר מתמשך. מדוע אי-אפשר לסיים את הענין, במיוחד כאשר נציג העירייה הוא איש ספר שודאי מעריך את הספרות ומודע לצורך של האזרחים לספרות בייחוד בקהילה כזאת שיש לה חיבה מיוחדת לספר, לכתיבה ולספרות.

אני מבין שיש כבר למעלה מ-4,0000 מנויים קבועים בספרייה. כבר ניתנו תרומות ותקציבים, פעם ממשרד הקליטה ופעם מהפורום הציוני, ואחרות, הכל ספר ייעודי לספרייה ובסופו של דבר לא יצא דבר.

למיטב ידיעתי יש עדיין בספרייה מאות ואולי אלפי ספריות עם מיליוני ספרים יהודים. האם נעשה משהו כדי להעלות את הספרים האלה לארץ? הערך ההיסטורי של הספריות האלה הוא ללא שיעור.

מעבר לערך ההיסטורי יש שם ספרייה של חב"ד, שעלתה בשיחה בדרג של נשיא ארצות-הברית מול נשיא רוסיה. הענין טופל בדרגים הבכירים ביותר והרוסים מתעקשים ולא רוצים לשחרר את הספרים. אני זוכר שגם כשליוויתי את ראש הממשלה נתניהו בביקור רשמי ברוסיה הענין עוד פעם עלה ואני חייב לציין שהרוסים בענין הזה מאד נוקשים ומאד עקביים.

לגבי יתר הספריות יש סיכוי להעלות אותן לארץ?

העלו ספריות. דרך אגב, ספרייה מאד גדולה שהיתה באודיסה, עם כל הארכיון של בית"ר ושל ז'בוטינסקי בזמנו מכון ז'בוטינסקי קנה את הספרים בכסף רב והביא לארץ את הספרייה כולה. ברוב המקרים היום, חוץ מהענין שאלה ספרי חב"ד, זה ענין של כסף. הם מוכנים לתת את הספרים אבל צריך לשלם עבורם, וכמובן בעידן של קיצוץ תקציבי לדברים כאלה אף פעם אין תקציב מתאים.

תודה.

אני רוצה לשמוע עוד מישהו מהספרייה ואחר-כך את אנשי העירייה.

במשך השנתיים האחרונות מצבן הכלכלי של הספרניות ירד עד לבלתי נסבל. אפשר לומר שהפורום היתה עמותה ולא חל שום הסכם קיבוצי, אבל העובדים קיבלו אפילו קצת מעבר למינימום שמגיע להם על-פי חוק ומצבם הכלכלי עוד היה בסדר.

מאז שהם פוטרו מהפורום ונקלטו כעובדי עירייה, באופן שרירותי ובלתי מוסבר היקף המשרה ירד ל-90 שעות בחודש, שזה פחות מחצי משרה, עם שכר מינימום ובלי אף תוספת אחת שנהוגה בעיריית ירושלים.

איזה התחייבויות היו ואיפה אנחנו עומדים היום? כללית אנחנו יודעים שיש מצוקה, אבל תאמרי לנו איפה אנחנו עומדים היום באופן קונקרטי. למשל, האם העירייה כבר הוציאה צ'קים עם התחייבות להעסיק אותם 40 שנה? האם היא מתכחשת להתחייבות?

העירייה בכלל הוציאה מכתבי פיטורין וביום ראשון עצרנו את המכתבים האלה. העירייה טוענת שבכלל אין תקנים דווקא לספרייה הזאת. מתוך 33 ספריות יש ספרייה אחת, ולא שמעתי שיש עוד ספרייה כזאת שאין לה תקן אחד, כל העובדים הם זמניים.

איך זה יכול להיות, 33 ספריות כן והספרייה הזאת לא?

נכון, זה המצב. בספרייה הזאת אין אף תקן אחד ולכן העובדות מועסקות באופן זמני, כשכל אחד קובע את היקף משרתן על-פי שרירות לב. אף פעם לא שמעתי על-פי מה זה נקבע, והמצב הזה נמשך.

העירייה אומרת שהדרך היחידה לשפר את מצבן הכלכלי של הספרניות היא לפטר אותן מהעירייה, להעביר אותן לאיזו שהיא עמותה ששייכת לעיריית ירושלים ודרך העמותה לתת לאחת הספרניות 85% משרה במקום 50% משרה, וכך הן אפילו לא מגיעות לשכר שהן קיבלו דרך הפורום. זה המצב נכון להיום.

אני רוצה להבין. בעירייה צריכים להיות קריטריונים. ספרייה בהיקף כזה יש לה כך וכך תקנים, ספרייה בהיקף כזה כך וכך תקציב שוטף, קופה קטנה, קופה גדולה, החלפת ספרים, משכורות, גובה הדירוג. האם יש כללים ברורים לגבי כל הספריות בירושלים, למעט זאת, ואחר-כך ניגע בזאת?

שאלה נוספת. איך ייתכן ש-33 ספריות ממומנות על-ידי העירייה ודווקא הספרייה הזאת לא? מה הסיבה לכך?

אני מברך על הדיון הזה, משום שמעורבות של כנסת ישראל בנושאים כגון אלה היא מאד חשובה גם לתחושה האישית של כל אחת מעובדות הספרייה והן ראויות לכל מלות השבח בעבור העבודה הטובה שהן עושות. אלא שיש כאן דבר שהיה אמור להיות מובן מאליו. זאת ספרייה שנמצאת בהקמה, היא לא נולדת יש מאין. כל אותם דברים שקורים בספרייה הזאת קרו לכל אחת מהספריות האחרות שקמו בעיריית ירושלים.

אבל הספרייה הזאת קיימת כבר 12 שנים. עיריית ירושלים קיבלה במתנה אוסף אדיר ונדיר של ספרים, עם צוות עובד. זה לא משהו שאתם צריכים להקים. הבעיה היא שאתם לא יודעים לנהל את זה. זאת הספרייה הגדולה ביותר בעולם מחוץ לברית-המועצות.

מדובר על פחות משנתיים שהספרייה נמצאת בטיפולה של עיריית ירושלים. לוח הזמנים הזה יכול להבהיר את מה שאמרתי, ולא אמרתי את הדברים בכדי, הם לא קלוטים מן האוויר אלא הם מבוססים על עובדות. למרות שההערה שלך, חבר-הכנסת שטרן, מתייחסת בהיבט האמוציונלי לייסורים שעוברות המנהלות והעובדות, אנחנו מקבלים את זה.

שוב, אני משלים את המשפט. אנחנו עושים כל מאמץ בעיריית ירושלים כדי שהדברים ייעשו טוב. כאשר מישהו פתח ואמר שזאת הספרייה הגדולה ביותר, אני יכול לומר לכם ש-32 הספריות האחרות יכולות להתקנא במה שהולך ומוקם בספרייה הזאת מבחינת המבנה והחללים, הרי זה משהו מפואר.

הדברים האלה הגיעו גם אל עובדות הספרייה. זה מהלך של ייסורים שכולנו חווים ובעצם שותפים לאיזו שהיא עשייה גדולה.

בהיבט המעשי, אם רוחו של מישהו מאד קצרה והוא רוצה להגיע אל הנקודה שנקראת כסף במדינת ישראל, אז שני ידידיי הטובים שיושבים כאן ואמונים על הנושא הזה ומכירים אותו עשרת מונים טוב ממני, הם ישלימו את הדברים. אבל אני מאד מבקש שכל מי שיתייחס לנושא יתייחס אליו על רקע המשפטים הקצרים שאמרתי, כי מדובר בדברים שכולם שותפים להם וכולם רוצים לעשות אותם על הצד הטוב ביותר שאפשר. הווה אומר, כל הגופים שותפים. העירייה עושה את חלקה. אני חבר גם בארגון עובדי עיריית ירושלים כחבר הוועד ואני יודע להעריך את מה שרוצה ההסתדרות לעשות. לעתים היא עושה את הדברים בצורה מוגזמת, אבל גם זה חלק מן התפקיד שלה.

אני רוצה לומר שהדברים יבואו על תיקונם.

האם יש לוח זמנים כדי שנדע מתי אנחנו נפסיק לטפל בזה?

בהחלט כן. ידידי מר קדמן, סגן מנהל אגף תרבות, ויחזקאל אליהו, מנהל אגף המנגנון בעיריית ירושלים יוכלו להשיב לך.

מר קדמן, נתבשרתי באמצעות לשכת מנכ"ל העירייה על סיכומים מוחלטים, שאינם תלויים בתהליך של הקמה, שהענין הזה עומד להסתיים.

הענין יכול היה להסתיים טוב ב-1 בחודש, לפני 23 ימים.

אני אתן סקירה קצרצרה לגבי מה שקורה בספרייה הזאת. בסוף 1999 בא הפורום הציוני בדחילו ורחימו לעיריית ירושלים וביקש: בואו תצילו את הספרייה. בירושלים יש עוד עשרות ספריות. חוץ מ-33 הספריות של העירייה יש ספריות לכל מיני גופים. העירייה בדרך כלל לא קולטת את הספריות האלה כי יש הגדרה מהי ספרייה עירונית.

הוסכם על דעת ראש העיר ואנשים שהובילו אז את הפורום הציוני לקלוט את הספרייה הזאת בקושי, מכיוון שלא באה אתה שום נדוניה. עירבו אז את מי שהיתה שרת הקליטה והיא הסכימה שמשרד הקליטה ישתתף במשהו בנושא הזה והיא תדאג לאיזה שהם כספים, שבקושי הגיעו. פה ושם הגיע איזה שהוא סכום.

הספרניות ידעו על כך. הן קיבלו אז את הפיצויים שלהן, הן לקחו את הביטחונות שהיו להן, ביטוח מנהלים שהפורום הציוני עשה להן. אמרו להן: יש אפשרות כרגע לקלוט אתכן בעיריית ירושלים במעמד זמני, בחצי משרה לעובדת. זה היה חלק מההסכם, ואמרו להן: כאשר יבואו אחרים, כשירחיב, ניתן לכן יותר.

בו-זמנית משרד הקליטה ועיריית ירושלים דאגו להשגת כספים לפיתוח המקום. עד היום הושקעו במבנה, מעבר לשכירות, שמישהו חשב שעיריית ירושלים אין לה כוונות – היא שכרה את המבנה לעשר שנים. זאת אומרת, מי ששוכר מבנה לעשר שנים, יש לו כוונות טובות לפחות לעשר השנים הקרובות. יש חוזה עד שנת 2011. זה דבר ראשון לגבי המבנה.

במבנה הושקעו עד היום כ-700,000 שקל. אנחנו ממשיכים, והן מעורבות, כולל החלטה שמועצת עיריית ירושלים קיבלה להעסיק אדריכלית דוברת רוסית כדי שתוכל ליצור אתן קשר, כדי שתוכל לקיים פרוגרמה מתאימה לצרכים של המבנה, וזה היה לא קל.

לגבי העובדות, אנחנו קיבלנו התחייבות ממשרד הקליטה למימון חלקי של החזקת הספרייה. יש הסכם בין עיריית ירושלים לבין משרד הקליטה. משרד הקליטה התנה את ההחלטה שלו שהן לא תהיינה עובדות עירייה אלא עובדות עמותה. בהנחיית היועצת המשפטית של משרד הקליטה העברנו החלטה במועצת עיריית ירושלים שאנחנו מעבירים את המשרות ואת הכסף שהעירייה הקצתה – כי משרד הקליטה אמנם נתן התחייבות אבל כסף עדיין לא ראינו - העברנו החלטה במועצת עיריית ירושלים שהן תעבודנה דרך מרכז האירועים, שזו עמותה והן יעבדו בתנאים בדיוק כמו שעובדות עובדות עיריית ירושלים. לדוגמה, אם ספרנית עובדת בדירוג המנהלי בדרגה 5 עד 7, שזה מתח הדרגות, אנחנו שנחשב גם את הוותק הקודם והדרגה תהיה 6 בדרוג המנהלי, כמו העובדת המקבילה שלה שעובדת בעיריית ירושלים.

הספרניות מקבלות כל מה שעיריית ירושלים נותנת, כמו הבראה, ביגוד, חופשה, ימי מחלה, כל התוספות שמגיעות, כולל ביטוח וביטוח מנהלים. לעובדי עיריית ירושלים אין היום פנסיה תקציבית, כי לפי החוק עובדים חדשים בשירות הציבורי נכנסים גם כן לתוכנית חיסכון.

ומדוע כל זה לא התחיל?

כי הן לא רוצות לחתום. הן הוזמנו לחתימה על חוזה והן לא רצו לחתום עליו.

יש פה אי-התאמה בינך לבין קודמיך. אני הבנתי מיעקב שמשרד הקליטה כן עוזר.

רק בשיפוץ.

אני רוצה להבין את כל התמונה. לא ברור לי מדוע משרד הקליטה מתנה שהן לא תהיינה עובדות עיריית ירושלים.

כי יש החלטה של הממשלה – א. שאסור להעסיק עובדים נוספים ברשויות המקומיות. ב. עיריית ירושלים חתמה על הסכם הבראה עם האוצר, כי משרד האוצר שותף להסכם הזה, וההסכם הזה חייב פיטורים של 350 עובדי עירייה.

לא שמעתי דבר לגבי לוח זמנים.

אתמול, מצדי.

תודה.

רשות הדיבור לאביגדור לויתן, מנהל מח' קליטה בקהילה במשרד לקליטת העלייה. בבקשה.

ביולי 2000 באו אהוד אולמרט ולריסה גרשטיין לישיבה אצל השרה יולי תמיר וביקשו את עזרת משרד הקליטה להקמה ופיתוח הספרייה המרכזית לדוברי רוסית, ומשרד הקליטה התחייב לידידי יוסי קדמן בשני אופנים: 1. לגבי שיפוצים בסכום של 500,000 שקל ומשרד הקליטה עמד בזה. העברנו כבר 300,000 שקל ועוד 200,000 שקל על סמך דו"חות שצריכים לקבל על השיפוצים – קומה שנייה ושלישית.

2. התחייבנו לשנים 2000 ו-2001 לתת 200,000 שקל לפעולות שוטפות. אני העברתי ישירות לעיריית ירושלים כספים לאבנר רוטנברג עבור פעולות, כולל הספרייה.

השאלה אם הכסף הזה גיע לספרייה או לא, כי 200,000 שקל לספרייה כזאת היו מורגשים מאד.

הכסף היה אמור להגיע, ועל זה בוכה הנביא.

לגבי 2002 אנחנו נותנים עוד 223,000 שקל מיולי, כאשר ציינו כבר, אנחנו לא כל-כך מאמינים לעירייה. רשמנו בהסכם בדיוק שזה כולל שכר לספרניות.

אני פונה לסגנית ראש העיר. אם יש פה טענה שהכסף הועבר ויש עוד כסף בדרך, שלא יקרה לכסף שבדרך מה שקרה עד עכשיו. אני מבקש שתבדקי את זה.

אנחנו מנועים, על-פי החלטת היועצת המשפטית שלנו, להעביר כסף לעירייה עבור שכר עובדים. לכן אני פניתי ליוסי קדמן ואמרתי לו: תמצא עמותה – זה היה על-פי הוראת המנכ"ל שלנו, והם אכן נתנו את מרכז האירועים – ומ-1 ביולי הספרניות היו אמורות לקבל לפי משרה מלאה, לפי ההסכם.

אנחנו קבענו תקן של ארבע משרות. הם הביאו עובדת נוספת ולכן זה התחלק 85% לעובדת, עם מכתב שהמנהלת שלהן חתומה עליו.

מר קדמן, שאלתי בתחילת דבריי אם יש תקנים על כך וכך מנויים, על כך וכך ספרים וכו'. מה זאת אומרת שהן רוצות חמש משרות ואתה רוצה ארבע משרות? יש כללים.

בהתאם להסכמי העבודה בעיריית ירושלים, הדרגה של ספרן היא 5 – 7, כשמסלול הקידום בין דרגה לדרגה הוא שנתיים. בתחילה חשבנו לתת להן דרגה 5 כמתחילות.

הן מתחילות? תהיה הגיוני.

רגע. אנחנו החלטנו לתת להן דרגה 6 במקום דרגה תחילית 5, ולאחר שנתיים הן יקבלו דרגה 7. מתח הדרגות למנהלת הוא 7 – 9. אמרנו שהיא תתחיל בדרגה 8 ויש לה מסלול קידום ל-9. כך מקובל בעיריית ירושלים.

יוסי קדמן נתן עוד תוספת אחת שלא מקובלת היום בשירות המדינה. ממארס 1999 איננו רשאים לתת תוספות שכר. כל מה שנתנו עד עכשיו לעובדי עיריית ירושלים מבוטל. עובדים חדשים כבר לא מקבלים את התוספת ומר קדמן כן נתן אותה.

מר קדמן אמר שהתייחסנו אליהן לא כמו אל עובדות חדשות אלא כמו אל עובדות ותיקות ובגלל זה הן לא התחילו בדרגה התחילית אלא בדרגה גבוהה יותר.

אני פונה עכשיו למנהלת הספרייה גב' אלברט. בבקשה.

מר קדמן אמר קודם שהספרניות סירבו לחתום על החוזה, אבל מה שהוא אמר לגבי דרגה 6 זה לא החוזה שהוצע להן לא ב-14 ביולי. ב-14 ביולי הוצעה להן דרגה 5.

זאת אומרת שעכשיו זה תוקן ואנחנו מברכים על כך.

כנראה. זו פעם ראשונה שאני שומעת על כך.

אנחנו רוצים לפתור בעיות, אנחנו לא מחפשים אשמים. אני מרגיש שעקב אכילס הוא שלא רוצים להיות בעמותה. אני מבקש שמישהי מעובדות הספרייה תסביר לי למה. האם הסיבה היחידה שאתן לא רוצות להיות בעמותה היא מכיוון שההסתדרות אמרה כך, או שזה באמת הרצון שלכן?

חברותיי ואני עובדות יחד 12 שנים בספרייה הזאת, מההתחלה, ואתם יכולים להבין למה זה כואב לי שזה קורה.

לאור המצב הכספי של הפורום אנחנו עברנו לעיריית ירושלים ואז הסכמנו לתנאים האלה. אמרו לנו שחודשיים – שלושה חודשים, בגלל ביורוקרטיה אתן תעבדו כסטודנטיות.

אני מאד רוצה שאנחנו נצא מפה בידיעה שאתן מקבלות משכורת והכל בסדר. העבר לא מעניין אותי. יש לי שאלה מאד ספציפית. אם העירייה מתחייבת שהחברה או העמותה העירונית תעסיק אתכן באותן תנאים שבהן היא מעסיקה ספרנים בספריות אחרות, האם יש בעיה ואתן לא רוצות בזה מכיוון שמשהו מסתתר מאחורי זה?

אין לי בעיה שזה ייקרא כך או כך, אבל זה לא נכון שאלה אותם תנאים. קודם-כל זה חוזה רק לחצי שנה, עד 1 בינואר. עכשיו יש לנו תקופה מאד-מאד קשה וכולנו עובדות פי 2 ופי 3. אנחנו בונות בידיים שלנו ספרייה חדשה וזאת עבודה קשה מאד. אני צריכה לתת עכשיו שירות ללמעלה מ-3,000 קוראים. אנחנו נעשה את העבודה הזאת, אבל מה יהיה ב-1 בינואר? אפשר יהיה לזרוק אותנו.

הבנתי. מהי הפרובלמטיקה של החצי שנה?

קודם-כל תקציב. אני לא יכול להתחייב היום על תקציב 2003, כשם שאף אחד מהיושבים פה לא יכול להתחייב.

איך אתה עושה עם כל שאר העובדים? כל פעם אתה עושה אתם חוזה לשנה?

אני מחזיק מכתב של מנכ"ל משרד הקליטה למנכ"ל עיריית ירושלים לגבי התקציב של שנה זו: אני לא יכול להתחייב כי אני עוד לא יודע מה יהיה התקציב. זאת אומרת, גם משרד הקליטה לא יכול להתחייב כלפינו.

שלא יהיו שום אי-הבנות. עובד כהגדרתו – לא בחוק אלא בציבור שלנו – הוא עובד רגיל, קבוע,עד שמעיפים אותו. אין משחק של תקציב בנושא הזה. יכול להיות שיגיע רגע שהעירייה תהיה בקשיים ותעשה תהליך של התייעלות, וזה כואב מאד, ויפטרו 300 עובדים, אבל אתה לא חותם הסכם עם עובדים כל פעם לשנה לפי התקציב. אבל משרד ממשלתי לעולם לא יכול להתחייב על תקציב של שנים הבאות, כי גם הרשאה להתחייב היא הרשאה תקציבית. זה לא עובד אחרת. זאת אומרת, שכמו שאתה מציג את זה, בחיים לא תהיה להן קביעות.

בירושלים יש 70,000 עולים שמשלמים ארנונה. למה לא מגיעים להם שירותי תרבות כמו לכל אזרח?

נשמע כעת את חברי הכנסת ואחר-כך נגיע לסיכום. חבר-הכנסת יורי שטרן, בבקשה.

מדובר פה בספרייה מהטובות בעולם, שיכולה לשרת את הנושא הישראלי-ציוני בצורה הטובה ביותר. הקבוצה הרוסית-יהודית התחילה בזמנה לפתוח סניפים בבוסטון ובמקומות אחרים, ולחבר אותם למדינת ישראל כמרכז. הספרייה הזאת קיבלה ומקבלת הרבה מאד תרומות של אוספי ספרים נדירים, למשל במתמטיקה. מוציאים לאור ברוסיה שולחים חינם ספרים לספרייה הזאת, כי בעולם כולו יודעים על קיומה.

עיריית ירושלים מתייחסת אל הספרייה הזאת כאל איזה שהוא ילד חריג שהגיע אליהם לא מרצון ההורים והיא לא רוצה לקבל אותה כמו שהיא. זו מתנה בשבילכם. אתם צריכים להיות גאים שקיבלתם אותה, וכפי שהסברתם אתם פשוט לא מבינים את הענין.

אני הייתי אחד ממייסדי הפורום הציוני. ההסכם בין הפורום לבין העירייה היה שהעירייה מקבלת את הספרייה הזאת כספרייה עירונית לכל דבר, לא מכספי משרד הקליטה. כספי משרד הקליטה היו אמורים להיות כספי מעבר ותו לא. לאוכלוסייה הזאת מגיעה ספרייה משלה, לפי כל הקריטריונים. מעבר לכך, זה מוסד תרבותי, חינוכי, שהעיר ירושלים צריכה להתגאות בו.

לכן לא מקובלת עלינו ההתעללות שלכם בעובדי הספרייה לאורך כל התקופה הזאת של שנתיים. הן לא היו אמורות להיות עובדות זמניות תקופה כל-כך ארוכה. קיבלתם צוות טוב ואתם לא צריכים להשקיע לא בבחירת הספרנים ולא באיסוף ספרים. קיבלתם הכל מוכן. מה שנדרש מכם הוא שיפוץ הבנין, שנעשה מכספי משרד הקליטה, וניהול הצוות וניהול הספרייה הזאת כפי שהיא זכאית לפחות ברמה של ספרייה עירונית אחרת, וזה לא נעשה.

דרך אגב, אני הבנתי שלשיפוץ הבנין העירייה גייסה כסף נוסף. צריך לתת קרדיט לעירייה על הדברים שהיא עושה. את השיפוץ היא עשתה מכספים נוספים מעבר לכספי משרד הקליטה.

אני חושבת שהישיבה הזאת היא מאד חשובה בגלל שהספרייה הרוסית היא כמו ילד שלנו. כולנו השקענו מאמץ גדול מאד כדי שהספרייה תעבור לעיריית ירושלים, וחבר-הכנסת ליברמן והשר שרנסקי עשו מאמצים גדולים כדי שאולמרט יקבל את הספרייה.

מהפרטים ששמענו היום הספור מאד-מאד מסובך. אני חושבת שזו ספרייה לאומית, אפילו לא לעיר ירושלים. אנחנו יודעים שלעיריית ירושלים יש חובות.

כמו בנושא מדענים-עולים, אנחנו צריכים להבין שזו תוכנית לאומית תרבותית, שגם משרד המדע והתרבות משתתף בה.

את יותר מדי מרחמת על העירייה. התקציב של העירייה הרבה-הרבה יותר גדול מהתקציב של משרד המדע ומשרד הקליטה.

משרד המדע לא מקציב אגורה לספריות בירושלים. חוק הספריות לא חל על ירושלים.

כשהייתי סגנית השרה, מרכז למהנדסים עולים בעיריית ירושלים, איזה שמיניות באוויר עשינו כדי שעיריית ירושלים תקבל מרכז מוכן למהנדסים עולים. כל הזמן אנחנו אומרים שאנחנו גם כמדענים, גם כמקצועיים, גם כספרניות נמצאים מחוץ לכל המערכות, מתייחסים אלינו כמו אל עולים.

אדוני היושב-ראש, אני חושבת שגם בענין זה אנחנו צריכים לשבת יחד ולחשוב, ברמה בין-לאומית, איזה מימון אנחנו יכולים להשיג לספרייה שהחשיבות שלה היא בין-לאומית, לא רק למדינת ישראל ולעיר ירושלים.

אני אמנם תל-אביבי אבל מבחינת הספרייה אני חושב שאין שום דבר בתל-אביב שיכול להתחרות עם הספרייה הזאת.

על מה אנחנו מדברים? בתל-אביב יש 70,000 עולים חדשים, וכמו לכל מגזר גם לעולים החדשים יש צורך תרבותי וספרייה היא המרכז התרבותי אולי החשוב ביותר בחיי העולים האלה. אנחנו דורשים את המינימום, לתת לספרניות משכורת כמו שמקבלים כל הספרנים והספרניות.

אני זוכר תמונה בעיתון שעכשיו זו ספרייה של עיריית ירושלים וכל הבעיות נפתרו. עמד שם אולמרט והכל היה מצוין. עכשיו אנחנו שומעים שלא הכל מצוין, אין שום פתרונות לבעיות של הספרייה ואנחנו יכולים לדרוש את הפתרונות האלה.

אני חושב שצריך לחשוב על זה שזו באמת ספרייה בין-לאומית, אבל סוף סוף אנחנו יכולים להגיד שיכולים להצטרף עוד משרדי ממשלה. הספרייה היא באחריותה של עיריית ירושלים ואנחנו צריכים היום להחליט תוך כמה זמן אנחנו צריכים לסגור את הענין, לקבל תשובות ולהחליט מה צריך לעשות הלאה. זו תוכנית שאנחנו צריכים לקבל רק מעיריית ירושלים.

יש לי גם הצעה קונקרטית וגם מספר פתרונות, שייתכן שהם די קשים אבל אנחנו חייבים היום להפסיק לחשוב מה לעשות אלא להתחיל לעשות.

אני השתתפתי בישיבות רבות עם יעקב יעקב ועם יוסי קדמן, ישיבות שאפילו לא הייתי מוזמנת אליהן, שבהן עלה נושא הספרייה הרוסית, תקציבים וכו'. מר קדמן, אתה ודאי זוכר שאני שאלתי: למה אתה דואג רק לקירות? למה כל הזמן מדובר על שיפוצים? איפה הנקודה האנושית? מה קורה לנו פה? ואתה אמרת "נדוניה" – זו גם מלה שלך.

אני אמרתי דבר פשוט. אגף התרבות לקח כלה עם נדוניה, בזז את הנדוניה ונתן בעיטה בתחת לכלה – קרי, לספרניות. זו דומה פשוטה ביותר. כי מה שיש לנו כקרן ספרים זה אוצר והון. זה לא ייאמן איזו קרן קיימת אצלנו ביד. ובאמת, ברגע הראשון, עוד בלי חוזים רלוונטיים, בלי תנאים נורמליים, לשים חותמת על כל ספר וספר "עיריית ירושלים", וזאת היתה ספרייה של הפורום הציוני. לצערי הרב, רק לפני שנה אני נבחרתי שוב לנשיאות והיום אני סגנית נשיא לענייני תרבות של הפורום הציוני, ובסיום אני אדבר על ההצעה של הפורום הציוני לגבי הספרייה הזאת.

כשאתה מדבר על דרגה 5 ו-6, צריך לדעת שעל גבן של הספרניות האלה יש טונות של ספרים. הן לא סתם בנו את הספרייה ולא סתם אספו את הספרייה. ואתה מרשה לעצמך להגיד "ככל עובד חדש". יש בזה מן אווירה על אות ועל רוח של חוק. אפילו לא נדבר על חוק, נדבר על איזו שהיא נקודה אנושית לחלוטין.

יש ספרייה והיא באמת הגדולה ביותר במזרח התיכון. יש צוות טוב ונהדר ויש אווירה בלתי-נסבלת בעיריית ירושלים, ולהגיד שאולמרט אשם זה ממש לא "פייר". גם אני יושבת בהנהלת העירייה וכשכל התהליך עם הפורום הציוני התחיל אני הייתי הראשונה והיחידה שצעקתי בקול רם: רק לא לעיריית ירושלים. זה מוסד ענק, ביורוקרטי, עם הרבה מאד עובדים שבשבילם אלה עובדים חדשים.

אני יושבת כאן ושומעת את עובדי העירייה. אני ישבתי עם יעקב יעקב שהוא איש ספר, איש מאד אינטליגנטי. ניסיתי לדבר עם רוקסנה פטלרסקי על האווירה המאד קשה בספרייה, כי כל הזמן יש פיקוח, הם מרגישים שהכל אסור להם, מותר להם רק לסבול ולשתוק, לסבול ולשתוק. חודש אחרי חודש הספרניות סובלות ושותקות.

אני כנבחרת ציבור אמרתי כמה פעמים שיש לסגור את הספרייה. אם התנאים שלה לא ראויים לא לקוראים, לא לסטטוס האנושי והתרבותי של המוסד, סוגרים ושותקים.

יש לי פתרונות. אני רואה שעיריית ירושלים במצב כלכלי קשה מאד ויש לנו הגבלות לגבי תוכנית ההבראה וקשה מאד לקבל עובדים חדשים. אז למה לקחת?

בכל מקום בספרייה יש תמונה של ראש העיר אולמרט, של מחזיק תיק הקליטה בעירייה. אני קוראת לעובדי העירייה להפסיק לחיייך בצורה פטרנליסטית. זאת ספרייה ראויה, עם אוצר בין-לאומי. אפילו בלונדון אין ספרייה כזאת.

אולי זה באמת גדול על העירייה.

אני בטוח שכל התלאות של הספרייה הזאת היא רק בגלל שראש העיר לא מודע לה. אני מכיר את אולמרט כראש עיר עם רגישות מיוחדת לבעיות עלייה וקליטה. אני מניח שאם נדבר עם ראש העיר הדברים האלה ייפתרו. הרי כל הוויכוח כרגע, ואני מבין את המגבלות של העובדים ואת הפחד מהעתיד, מחוסר תקציבים ואני מבין את המגבלות של האוצר.

כל הבעיה מסתכמת בארבע משרות בדירוג 6 – 9. יש החלטה בדבר חמש משרות – 85% ומדובר בארבע משרות מלאות. הרי מדובר פה בכספים שלעומת התקציב של עיריית ירושלים, עם כל הקושי ועם כל הגרעון זה אפילו לא פרומיל של התקציב, ומדובר באוכלוסייה משמעותית.

אני כן מעודד מההחלטה שלמרות שזה לא חלק מעיריית ירושלים, שלמעשה ההסכם הקיבוצי שחל על כל עובדי ירושלים יחול גם על העובדים, כולל ותק, הבראה וכו', אבל אתם חייבים להבין גם את העובדים. כדי לחתום היום על חוזה שב-1 בינואר העובדים עלולים למצוא עצמם בחוץ, הם באמת נרתעים. אני חושב שכל אחד היה נרתע ומתנהג באותה צורה. מה טעם לחתום היום, בסוף חודש יולי, וב-1 בינואר לעבור עוד פעם ישיבות של ועדת העלייה והקליטה וכל התלאות האלה מחדש? חייב להיות פתרון קבע, לא עד 1 בינואר.

פרט לכך, שמעתי ממשרד הקליטה שהועבר כבר סכום של למעלה מ-200,000 שקל ויש התחייבות לעוד 200,000 שקל.

יש התחייבות, הכסף לא הועבר.

אני מצטט את דברי אביגדור לויתן ש-200,000 שקל הועברו כבר בפועל ויש התחייבות לעוד 200,000 שקל. אני מציע שגם את תבדקי אם הכסף הועבר ולאן הוא הגיע.

לכן אני מבקש למקד את הוויכוח ואת ההחלטה במציאת מימון קבוע לאותן ארבע משרות, כי הדברים הזמניים וההסדרים אד-הוק תמיד מסתיימים. אני גם חושב שההסכם בין הפורום הציוני לבין עיריית ירושלים לא היה על הסכם על תנאי, שאם יעבירו כסף ממשרד הקליטה רק אז קולטים. זה היה הסכם לא מוגבל בזמן והוא היה הסכם לא מותנה. כלומר, ברגע שזה הסכם לא מותנה ולא מוגבל בזמן, וכפי שאמרת שכרתם מבנה לעשר שנים, אני מניח שאין טעם לשכור מבנה לעשר שנים אם אין פתרון לספרניות.

לכן אני מציע שיימצא בהקדם פתרון לאותן ארבע משרות, לא תלוי בשום דבר. אני גם מציע שאתה, אדוני היושב-ראש, גם אני וגם אחרים יפנו לראש העיר, ובעוד פרק זמן לשמוע שהספור הזה נגמר.

(מדברת ברוסית. דבריה מתורגמים על-ידי חבר-הכנסת יורי שטרן).

קודם-כל מלה אחת על קלרה. הספרייה הזאת היא מפעל חייה. זה היה רעיון שלה, היא יזמה אותו. אלה היו ספרים שלה.

קלרה אומרת שהיה חשוב מאד שהספרייה הזאת הוקמה דווקא בירושלים, כי הקסם של שמה של העיר הוא זה שנתן מעמד והרגשה נכונה ליהודים רוסים בכל העולם, ברגע שהספרייה הזאת היא ספרייה רוסית ירושלמית, הדבר הזה קסם ומשך, ולכן גם הגיעו הספרים. מ-200 ספרים שהגיעו מהספרייה שלה, שזו היתה ההתחלה, הם הגיעו עכשיו ל-100,000 ספרים.

זאת אומרת שהשם של העיר עזר לאסוף ספרים.

כן. והיא אומרת שהיא בטוחה שהסכסוך עם העירייה יסתיים, אבל חשוב מאד שאנשי העירייה ועיריית ירושלים יבינו שמדובר פה במתנה יקרה מאד.

הספרייה הזאת היא כבר לא רק ספרייה ברוסית, יש שם ספרים בכל מיני שפות ובני עדות שונות מגיעים לספרייה. זה מרכז תרבותי פעיל. המבנה כולל היום שלוש קומות, וזה בעצם צירוף של שתי ספריות. יש שם אגפים, ספריות מיוחדות, למשל למתמטיקה ולעוד כמה נושאים, שאותם באים לקרוא מדענים מתמחים מכל הארץ. הצוות של ארבע ספרניות לא מסוגל לעמוד בעומס הזה, לבנות את הספרייה הזאת, להעמיד את הספרים כמו שצריך ולשרת את ציבור הקוראים. לכן גב' אלברט מבקשת לתת לספרייה הזאת גם את הצוות המינימלי הראוי מבחינת היקף המשרות, חמש במספר.

זו בעצם הספרייה הרוסית המרכזית של מדינת ישראל. הספרנים מסייעים, כמעין מדריכים, לעוד 30 ספריות עירוניות בערים שונות. הם שולחים מפה ספרים לספריות בעולם, וזאת בנוסף לעבודה שעושה ספרייה רגילה. לכן המגבלה של הצוות היא מאד קשה.

אני מבקש לומר מחמאה לחברי הכנסת שיושבים כאן. כמי שכילה 15 שנים משנות חייו באכסדראות של המשכן הזה, גם כיועץ שר, אני יודע להעריך את אורך הרוח והסבלנות של היושב-ראש ושל חברי הכנסת, כי הנושא באמת חשוב.

אני לא רוצה לצאת מכאן בתחושה שמשפטים מסוימים שנאמרו כאן עלולים להביא את המצב לכך שהספרנים והמנהלת יראו עצמם מחד גיסא ואנשי עיריית ירושלים יראו עצמם מאידך גיסא.

היא אמרה את זה, שאין לה ספק שהבעיה תיפתר.

כן. הדבר הזה הוא לא ראוי והוא לא הגון שייאמר, משום שאנחנו באותה סירה ורוצים שהדברים יילכו באותה דרך.

לכן, הדרך שכל הזמן מנתבים אותה היושב-ראש וגם חבר-הכנסת ליברמן, שיצא, היא לראות איך פותרים את הבעיה.

אני מודיע כאן קבל עם ועדה שאנחנו נמצאים במרחק של פסיעה אחת מן הפתרון. אז למה להציע הצעות שנאמרות אולי כלאחר יד?

אתם תציעו. אני רוצה לשמוע אתכם.

אנחנו הולכים על הספרייה הזאת שהיא האבן הראשה בעיריית ירושלים. בעברית טובה אומרים האבן הראשה של הספריות. אנחנו באמת רואים אותה כך, היא תפעל כך והיא פועלת כך, ועובדיה יהיו כאלה.

למה חותמים על הסכם לשנה? טובים ממני יושבים כאן והם יאמרו מיד את דברם. אנחנו בהיבט המקצועי רואים את הספרייה הזאת כספריית נצח, כספרייה צמיתה, לא לעוד חצי שנה. היא אמורה להיות ספריית נצח בעיריית ירושלים.

לגבי השאלה הספציפית – תקן – אני מודיע לכם שאנחנו הלכנו לקולה ולא לחומרה. אילו רצינו ללכת על תקנים מוגדרים ומקשים, המספר היה צריך להיות קטן יותר. אבל אנחנו הולכים על המספר הגבוה יותר. אם הספרייה תגדל – עוד יותר, יכול להיות שנוסיף תקנים, אבל זה בהחלט עומד באמות המידה הרווחות בעיריית ירושלים.

לגבי ההסכמים אני מציע שיחזקאל אליהו יוסיף.

בענין ההסכם, אני חושב שאיננו יכולים לקבל את הספרניות כעובדות עיריית ירושלים. זה לא בגלל שאנחנו לא רוצים אלא אנחנו לא יכולים, ואני חושב שגם מר לויתן הסביר את זה ואני חושב שגם אתם קלטתם את הענין הזה. אנחנו חתמנו על הסכם הבראה, בהנחיית משרד האוצר, שבו צמצמנו את מצבת כוח-אדם.

אמרת שאתה חושב שאנחנו הבנו למה הן לא יכולות להיות עובדות עירייה. צדקת. תמשיך בבקשה.

יחסי העבודה בעיריית ירושלים מוגדרים על-ידי הסכם קיבוצי. לעמותות האלה אין הסכם קיבוצי. יש לנו הרבה עמותות והרבה תאגידים ויחסי העבודה בכל המקומות האלה מוגדרים על-ידי הסכמים אישיים, מה העובד מקבל ומה הוא נותן.

חוזה מטבעו הוא גם מוגבל בזמן. אם הייתי עושה עכשיו חוזה לא לחצי שנה אלא לשנה וחצי, היתה נשאלת השאלה מדוע לשנה וחצי. עיריית ירושלים אישרה כרגע תקציב לצורך הענין הזה עד דצמבר. אם הכספים יוזרמו ולא יהיו בעיות תקציביות, אני מניח, לאור חשיבותה של הספרייה, ערכה והיחס שלנו אליה, לא תהיה בעיה להאריך את החוזים האלה. אבל אין דרך אחרת.

ההסכם הוא הסכם פורמלי. הצהרת הכוונות של עיריית ירושלים היא חיובית, והראיה היא חוזה לשכירת הבנין. פורמלית אנחנו חייבים לסיים בפרק מסוים. אני מניח שבאוקטובר-נובמבר, כאשר מתדיינים על תקציב 2003 והם עוד יהיו בתוך ההסכם, אפשר יהיה לדאוג שיהיה תקציב ואז הם יחתמו על חוזה לשנת 2003.

ואם לא יהיה תקציב של משרד הקליטה?

אז עיריית ירושלים תצטרך לשבור את הראש.

אבל אין להן מה לאכול, ואתה תהיה עם קירות משופצים. זה מה שיהיה.

אני עובד עם לב. אני לא מבצע החלטות מיעוט, אני מבצע את החלטות מועצת העיר שאתם מחליטים. מועצת העירייה החליטה, ואני פועל בהתאם להחלטות המועצה. אני לא יכול לשנות החלטות מועצה. אפילו את בקושי.

אני חושב שהפתרון הטוב הוא, ואני הסברתי לגברות האלה, הן ראו אותי לא פעם, התרוצצנו בספרייה בתוך האבק והטינופת. נשאלנו במועצה: למה לא מטפלים בספרייה של יוצאי בבל שהקימו בגילה? למה העירייה לא נכנסת לזה? העירייה בעיקרון לא נכנסת לספריות אחרות שאינן מוגדרות כלליות.

אדוני היושב-ראש, אם הגברות לא ירצו לחתום על חוזה, אין לי בעיה. אם הן לא רוצות לעבוד אנחנו נביא ספרנים אחרים.

תפקידי הוא רכזת אזור, והספרייה הרוסית היא באזור שלי, מטבע הדברים.

אני עובדת בעיריית ירושלים עשר שנים, ואני חייבת להגיד כאן, בוועדת העלייה והקליטה, שעיריית ירושלים בכלל, ואגף תרבות מח' ספריות בפרט, זה באמת מקום מופת לקליטת עולים יוצאי ברית-המועצות לשעבר. למשל, במחלקה שלנו יש רק מנהלי ספריות, ובתוכן גדולות, רק חמישה. אני כבר לא מדברת על עובדות במקרה הספציפי הזה שמספרן 15 – 20.

קיבלנו בשמחה רבה את הספרייה הרוסית בליווי של עיריית ירושלים. אני חושבת שבשביל ספרייה מהסוג הזה זה הישג גדול מאד, כמו שקלרה ציינה והיא בהחלט צודקת. בכל הארץ אין ספרייה בשפה הרוסית, או אולי בשפה זרה אחרת, שיש לה חסות של רשות מקומית.

עיריית ירושלים ואני אישית השקענו המון במקום הזה.

במחלקת ספריות רוב הספרניות עובדות בחצי משרה. יש לזה כמובן תקנים מסוימים, זה תלוי בהיקף האוכלוסייה. בשום ספרייה, אפילו ספרייה גדולה, אין ארבע משרות מלאות. יש יותר אנשים אבל הם עובדים במשרה חלקית.

אני מקווה שהספרייה לא תיסגר ונמשיך לעבוד.

יש כמה אקסיומות שבהן אי-אפשר לשחק. ברור לי לחלוטין למה העירייה לא יכולה לשלם משכורות, כי היא לא יכולה לקבל עובדים, וזה הגיוני, ואז היא עובדת דרך חברה עירונית, או עמותה. זה מקובל, ובתוך נבכי הבעיות הישראליות זה בסדר גמור.

אני מוכן אפילו להבין שאתם חייבים לעשות הסכמים למרות שהם לא כורח המציאות. זו החלטה שלכם שניתנת בקלות לשינוי, שהספרניות יעבדו לפי הסכם קיבוצי או לא. גם את זה הייתי מוכן לקבל, לעשות הסכמים אישיים, אבל לטווחים של לא פחות משש – שבע שנים, ואז בוחנים אותן מחדש. זה לגיטימי. אנחנו מדברים על בני-אדם, זה לא חוזה מול קבלנים. אלה אנשים פרטיים שזאת פרנסתם.

אני לא אוהב לערבב אמוציות עם תהליכים שכלתניים, אבל מותר גם לפעמים לשים לב שהחבורה הזאת של חמש הנשים גם נשאה על גבה איזה שהוא מהלך, בגלל שהן מאמינות בו, והאמירה הזאת שאם הן לא תרצינה לעבוד תביאו עובדים אחרים, היתה מאד לא לענין.

אמרתי, אם הן לא רוצות.

זה מקובל במשא-ומתן, בהורדת ידיים, אבל אני לא חושב שזה המקרה.

אין חילוקי-דעות על ה-85%. גם אם יש חילוקי-דעות, זה מקובל עלי, אני לא מתווכח על זה. יש לי רק בקשה אחת, לסגור הסכם עם תנאים כמו עם עובדי עירייה ולהסכם צריך להיות, המינימום שבמינימום – אם חבריי מסכימים לסיכום – חמש שנים עם אופציה להארכה. שהחמש שנים יהיה רק ענין טכני, לא שאנחנו עושים את זה כאילו אנחנו לא יודעים שיש תקציב. זה מסר של קביעות. כי אז אתה אומר: אתה עושה חוזה לחמש שנים, כי אלה תהליכים שכל חמש שנים בוחנים את הענין מחדש.


תנאי עובד-מעביד, למרות ההסכם, יתקיימו, ואם מישהו סרחה אז היא תעוף, ואם היא תהיה עובדת נהדרת, היא תעבוד שעות נוספות והמעסיקים יחשבו שהיא מצוינת, הם יוסיפו על שכרה. אלה דברים שבין המעביד לעובד.

תפקידו של ראש העירייה הוא חשוב, אבל אתם מנהלים. אני אומר את זה לא כדי להוריד מערכו של אולמרט, חס וחלילה, אבל כך זה עובד ואני לא משלה את עצמי. לכן, בידיכם הרבה יותר כוח – עם כל הכבוד להחלטות של המועצה – בסופו של דבר, ההחלטות ברמה כזאת הן בידיכם.

אני רוצה שתבינו שמעבר לענין הטכני מעורבים בזה גם הרבה תחושות של כן או לא הערכה כלפי העלייה בעיר הבירה. בהקשר הזה של הספרייה, אני יושב במקום שהוא מאד נגיש להגיע אליי בהקשרים של עלייה וקליטה. בענין הספרייה יש רגישות גבוהה ודי מודדים את היחס של העיר כלפי קליטת העולים בהקשר של איך מתעסקים עם הספרייה, כי זה נורמלי. ברגע שיש שם אלף איש שבאים, נפגשים ומחליפים מלים, זה מרכז עצבים שמשליך על התחושה של הקליטה של העולים בירושלים.

יושבים פה שלושה אנשים מאד בכירים בעיריית ירושלים ואתם חייבים לקחת בחשבון את הרגישות הזאת. זה לא רק דבר טכני.

לכן הסיכום צריך להיות, ובעזרת השם אנחנו נעקוב אחרי זה... אם הוא לא יתקיים אנחנו נעשה את כל מה שאנחנו יכולים גם בצורה כוחנית. אני לא מאיים, כי לא עליכם אני מאיים, אבל אני לא רוצה להגיע לזה. אני בכלל לא רוצה להתקוטט עם עיריית ירושלים. זאת העיר החשובה ביותר לא רק לכל עם ישראל ולעם היהודי אלא אפילו לי.

הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהעולים ירגישו, גם אם זה לא בצדק, שכאילו נושא קליטת העלייה בירושלים הוא לא בראש סדר העדיפות.

מאחר שכבר קיבלתם החלטה ומאחר שאתם כבר מוכנים לשלם 85%, מה שנותר כדי שיהיו רוגע והרגשה טובה זה חוזה שיהיה לתקופה של לא פחות מחמש שנים ושהעובדות ירגישו בטוחות.

האם יש תקדים לחוזים רב-שנתיים בעיריית ירושלים? עד כמה שאני זוכר יש תקדים כזה.

יש חוזים לפקידות הבכירה, שמאושרים על-ידי הממונה על השכר במשרד האוצר לארבע שנים.

בתאגידים עירוניים שונים יש לא מעט תקדימים שחותמים עם אנשים על חוזים רב-שנתיים. אני לא מדבר על הפקידות העירונית.

אני גם רוצה להדגיש מה שאמר מר קדמן. פה זה לא מועדון חברים, ונתת פה שתי הצהרות שהן חשובות מאד, גם לעתיד, גם אם נגיע לבית-דין לעבודה. אמרת פה שתי הצהרות שאני מאד מקבל אותן, שכל התנאים של ההסכם הקיבוצי יחולו על העובדים האלה ושהכוונה היא להסכם רב-שנתי.

אכן כן.

אלה שתי הערות חשובות והן גם נרשמו בפרוטוקול.

אמנם רק לפני עשרים שנה הייתי מזכיר סיעת הליכוד בעיריית ירושלים, אבל כל הזיכרונות שלי, ואני עוד מוכן לרענן ולבדוק גם עם חבריי, שיש בתאגידים עירוניים לא מעט תקדימים שאנשים הוחתמו על חוזה רב-שנתי.

וזאת הבקשה שלנו.

זאת בדיוק הבקשה הספציפית שלנו כדי להגיע לעמק השווה.

אם אנחנו מוציאים את העוקץ, הענין הוא הרב-שנתיות של החוזה. החוזה המוצע רק לתקופה ארוכה.

בדיוק.

תודה רבה לכולם. אני מברך את הספרניות, שאני מרגיש שאחרי הישיבה הזאת אתן יכולות לנשום לרווחה.

הישיבה נעולה.



- - - - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 13:55