פרוטוקולים/ועדת קליטה/5681



12
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
03.07.2002

פרוטוקולים/ועדת קליטה/5681
ירושלים, ל' באב, תשס"ב
8 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 235 – תרגום מרוסית לעברית
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום רביעי, כ"ג תמוז התשס"ב – 3 ביולי 2002 – שעה 09:00


יחסי ישראל-תפוצות
הבעת סולידריות עם מדינת ישראל

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
שמואל הלפרט
אמנון כהן
אביגדור ליברמן - משקיף
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
מרינה סולודקין
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר

סלי מרידור - יו"ר הסוכנות היהודית
אבינועם בר-יוסף - יועץ לענייני תקשורת
עמוס להט - ראש מחלקת חבר המדינות
אליעזר שפר - ראש מחלקת תרבות תורנית
דנה קורש - מחלקת תפוצות, משרד החוץ

צבי מגן - ראש "נתיב", לשכת הקשר
מלה תבורי
נעמי אחימאיר
דוד בר-טוב
אלי טסמן
נחמיה לבנון
אביעזר סגל
אבי עידן
רפי פיזוב
ישה קדמי
צבי קן-תור
אריה קרול
אריה רמות-שיפמן
נטשה שגב

יוחנן בן יעקב - משרד החינוך
יחיאל לייטר - יועץ בכיר לשרה, משרד החינוך
אשר אוסטרין - הג'וינט – מכון ברוקדייל
לורנס ויינבאום - חוקר בכיר בקונגרס היהודי העולמי
עודד וינר - מנכ"ל הרבנות הראשית
רב אשר ארנטרוי - הרבנות הראשית
הרב ברוך בן לזר

אירמה אברמוביץ'
יוסף אברמוביץ'
מארק אייזיקוביץ'
לב אובסישר
מקס אקיליס
רומן אקסלר
יוסף ביגון
אלי ביידר
אנה בלביץ'
רומן בקלור
דליסיה ג'ייסון
לודמילה גוטליב
רבקה גוטליב\סבטלנה גורובץ
נינה גינזבורג
יוסף גלסניק
אלה דוזורצב
עינית וורטמן
קלבדיה זו'רבסקי
אירינה זליבנסקי
פמלה כהן
זויה לאופולד
אלכסנדר ליבין
פסח מישייב
מיכה נפתלין
לאוניד סטונוב
ולרי פיינר
מיכאל פלדמן
לאוניד צודיקוביץ'
לודמילה קוגן
משה קוסוי
אלכסנדר קימברג
ויקטוריה קליקה
לזר קרוליק
איזבלה קרוק
מיכאל קרייזלבורג
טל רבינא
לידיה רטנר
רשל שולוב
אנטולי שחטמן
שר שטיימן
אליעזר שינקמן
בינה שפירו

רות בר און - מנכ"ל סל"ע – מרכז סיוע לעולה במשבר
יאן פרוברובסקי - עיתון "וסטי"

וילמה מאור

עפרה הירשפלד





יחסי ישראל-תפוצות
הבעת סולידריות עם מדינת ישראל

אני פותח את הישיבה. בוקר טוב לכולם.

מקובל אצלנו שלא המנחה מציג כל אחד מהנוכחים אלא כל אחד יציג את עצמו. אני מציע שכל אחד יאמר את שמו, את תפקידו, כדי שהציבור שלא מכיר יכיר את כולם. חבר-הכנסת נודלמן, תתחיל בבקשה.

חבר-הכנסת מיכאל נודלמן.

- -

אלכסנדר צינקר, הבחירה הדמוקרטית.

- -

ראש "נתיב".

יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת.

חבר ועדת העלייה והקליטה מטעם ש"ס.

חבר ועדת העלייה והקליטה מטעם שינוי - - -

חברת סיעת "ישראל בעלייה".

רציתי שכל אחד יציג את עצמו על-מנת שתוכלו לראות ולשמוע שהחוזק והעוצמה של הדמוקרטיה בישראל הוא כזה שגם אלה שעלו בעשור האחרון מיוצגים בהיקף נרחב, מכובד ומוצלח בפרלמנט הישראלי. כך שמעתם במבטא שלהם כאשר חלק מהם הציג עצמו ברוסית.

הכינוס הזה שלכם, שלא התחיל כאן, ואתם ממשיכים אותו בישראל, למדינת ישראל בזמן הזה הוא מאד חשוב. אנחנו נמצאים באחת התקופות הקשות מאז קום המדינה. יש לנו שני סוגים של מאבק. מאבק אחד – מלחמה ממש עם האויבים שסביבנו, ובעיקר עם הערבים הפלשתינים בתוך ארץ-ישראל. מאבק שני – על דעת הקהל בעולם. אנחנו היום בעולם כפר גלובאלי קטן. הטלוויזיה, הרדיו, מה שנעשה בקצה אחד של העולם רואים תוך דקות בכל העולם.

הוויכוח הזה בין מדינת ישראל לבין שכנינו הערבים אינו הוגן, משתי סיבות. הסיבה האחת, מספר המוסלמים בעולם, ידוע לכולם, הוא פי כמה. היקף הפטרו-דולרים בעולם הוא פי כמה, ויש אינטרסים בעולם ובעל המאה הוא גם בעל הדעה, וכולם נזהרים שלא להרגיז את העולם המוסלמי, וכשצריך לנקוט צד ולתמוך או בצד היהודי-ישראלי או בצד הערבי, חלק גדול מהמדינות עוצמות את העיניים, סוגרות את האוזניים ותומכות בפלשתינים ובמדינות המוסלמיות.

יש צד שני שאינו הוגן. אנחנו מדינה דמוקרטית. אצלנו יש עיתונות חופשית, אצלנו מדברים אמת, ורק אמת. אם מישהו מהפוליטיקאים מעז לומר משהו שאינו מדויק ואינו אמיתי, מייד כלי התקשורת, אפילו הישראליים, תוקפים אותו. אין אצלנו משחקים, הכל גלוי, הכל פתוח.

בעולם הערבי ואצל הפלשתינים זה לא דומה אפילו. שם שמישהו יעז לומר משהו, שלא על דעתו של ערפאת, הוא מסכן את חייו. שם השקר הוא דבר יום ביומו, וכשעומד פלשתיני בטלוויזיה ובמצח נחושה נותן נאום לעולם שישראל זורקת סוכריות מורעלות ברחובות עזה או שכם בשביל להרעיל ילדים, אז יש כאלה בעולם שמאמינים לזה. אפילו הערבים שגרים בעזה ובשכם צוחקים על זה, אבל בעולם לא יודעים שזה לא נכון.

וכשערפאת אומר שאנחנו מפציצים את הערים שלהם ושאנחנו שוחטים נשים ושאנחנו ברוטאליים, ויש כאלה שגם רוצים לתמוך בעולם המוסלמי, אז אין צד שכנגד שיספר חצי מהדברים הברוטאליים שהם עושים. וכשגם באים להשוות בין רצח לרצח, כשהם שולחים נשים וגברים כפצצות מהלכות לרחובה של עיר, לאוטובוסים, לדיסקוטק עם ילדים קטנים, ומתפוצצים, ברמה שההיסטוריה העולמית לא מכירה אותה, שבן-אדם מוכן להיות פצצה מהלכת, השנאה כל-כך גדולה ובלבד להרוג יהודים, אם זה ילדים או נשים, וכך זה בעיר ובכפר, כך זה עולים חדשים וותיקים, כך זה כולם. לגביהם כולנו יהודים ולא חשוב אם זה ימין או שמאל, אם זה פרו תהליך אוסלו או נגד תהליך אוסלו. ואנחנו מתוך רצון אדיר שלנו לעשות שלום הבאנו לפה את ערפאת, נתנו לו כלים, עזרנו לו להקים משטרה, נתנו להם כלי נשק בשביל להתחיל לעשות תהליך של מדינה, של מעין אוטונומיה, מעין שלטון עצמי – לקח ערפאת גם את הטלוויזיה, גם את הראדיו וגם את ספרי הלימוד ואת הילדים הקטנים ובמשך עשר שנים הוא זורה רעל והעולם הערבי שונא אותנו היום כמו שהוא לא שנא אותנו מעולם. למה? הרי אנחנו רצינו שלום. הבאנו את גדול האויבים שלנו מתוניס לישראל, עזרנו להם בכספים, פתחנו הכל ובלבד להרגיע את השטח.

ערפאת לקח את כל הכלים האלה והשניא את העולם היהודי על הערבים בצורה שלא היתה מעולם. כל היום הטלוויזיה והראדיו שלו מטפטפים רעל. ספרי הלימוד של הילדים הקטנים מכתה א' מלמדים שהיהודי הוא רוצח, הוא רע, רשע, גנב הוא אונס נשים וכו'. מגיל אפס מחנכים אותם כך.

לכן המלחמה אינה צודקת. לכן כנראה שיהיה קשה מאד לנצח, כי להם מותר להגיד הכל, ואילו אצלנו אומרים רק אמת.

לכן כשאני יושב אתכם כאן, יהודים נהדרים שהתאספתם מכל העולם, מכל הדעות, מכל המדינות, שהמאחד אתכם הוא השפה הרוסית, מדינה שבה המון יהודים היו בדורות האחרונים, חלק מגדולי ישראל נולדו באזור שלכם, ומתכנסים יחד, מפוזרים בעולם ויושבים היום יחד. החלק שלכם לעזור לישראל הוא אדיר. אנחנו רוצים, מאחר שאנשים אחים אנחנו, תעזרו לנו ואל תתביישו ואל תפחדו, כי היושר, הצדק, האמת, המוסר היהודי, גם במלחמות הכי קשות, אנחנו שולחים חיילים ומסכנים את חייהם, לא מטילים פצצות על שכם, או על רמאללה או על ג'נין, אלא שולחים חיילים לעבור בית-בית, הם נרצחים, וכל זה כדי שחס-וחלילה לא נרצח אישה אחת שאינה טרוריסטית, או ילד אחד שהוא לא רוצח. לכן החיילים שלנו עושים עבודה קשה, שבעולם לא מבינים אותה.

בוש שאל, ריבונו של עולם, במלחמת ששת הימים אתה בששה ימים ניצחתם את מצרים, סוריה, ירדן, את כל העולם הערבי מסביב, ופה אתם כל-כך הרבה זמן והמלחמה לא מסתיימת? מסבירים לו שכאן זו מלחמה אחת, אי-אפשר לבוא עם מטוסים ולהפציץ. עובדים בפנצטה.

וכך אנחנו צריכים אתכם בעולם, אנחנו צריכים סולידריות של העם היהודי, כי אתם האחים שלנו ואנחנו המדינה שנותנת לכם ביטחון בעולם כולו והעזרה שלכם חשובה. ועזרה לא פחות חשובה, שמי שהגיע לשלב של בשלות ציונית, אנחנו צריכים אותו כאן. מי שיכול לעודד את הסביבה שלו, את החברים, את השכונה, את העיר, העיירה או המדינה, לעלות לארץ. מקומו של העם היהודי בארץ.

לא כל אחד יכול לעלות ויש כאלה שקשה להם ולוקח להם זמן לעלות, אבל מי שיכול צריך לעודד אותו.

אני מאחל לכם דיונים פוריים, סיור פורה והצלחה בכל מה שתעשו, ושעיקר העשייה שלכם תהיה ציונית ובעד המדינה. תודה רבה לכולכם.

אני מבקש מהרב ברוך בן לזר לשאת דברים. בבקשה.

תודה רבה מר צבי הנדל ולשאר חברי הכנסת. אורחים חשובים, אני חושב שבשם כולנו אנחנו מאד מודים על האירוח הזה, בשם כל חברי הקונגרס בתוך הכנסת. כשבבוקר אמרו לי שהולכים לכנסת חשבתי שהולכים לבית הכנסת. פתאום אומרים לו: לא, לא, הכנסת. אז התחלתי לחשוב. שם זה בית הכנסת, פה זה הכנסת, הכל בית אחד גדול. ובעצם הבית הזה, המשפחה הזאת, שאני חושב שכולנו מרגישים חלק ממנה, לדאבוננו היום היא מפוזרת בעולם. לפעמים יש משפחה גדולה, האבא והאמא גרים באיזה שהוא מקום, הילדים מפוזרים, אבל הם תמיד חלק ממשפחה. מה שקורה אצל אחד מהילדים נוגע לכולם.

אני חושב שאין צורך להאריך בזה, זה מובן לכולנו, שכל יהודי – הייתי אומר אפילו במיוחד יהודי ברית-המועצות לשעבר – מרגישים חלק מהמשפחה שחיה היום פה בארץ. כולנו באותו בית. אם שם אנחנו הולכים לבית הכנסת אנחנו מרגישים חלק מהכנסת.

אנחנו מרגישים את הבעיות, דואגים למצב כששומעים חדשות לא כל-כך טובות, או אפילו רעות ממה שקורה בארץ. לא רק שזה איכפת לנו, זה כואב לנו. הכאב הוא בוודאי לא כמו אצל אלה שרואים את זה מול העיניים, אבל אני חושב שהקונגרס הזה שם את מטרתו העיקרית דווקא כסולידריות למצב בארץ. לא רק סולידריות של מי שמגיע פעם בשנה לבקר אלא סולידריות כזאת שכל יום, כל רגע אנחנו נרגיש חלק מהמצב פה, אנחנו נעשה כל מה שביכולתנו להראות לעולם, כמו שהוזכר קודם, את הצדק האמיתי, את המצב הבלתי ייאמן שבו נמצא היום העם היושב בציון, שלא רק סובל, לא רק הורגים את הנשים שלו, אלא האבסורד הוא כל-כך גדול שאפילו מאשימים אותנו.

בעצם לא צריך להיות יהודי, יהודי חם, יהודי הקשור עם ישראל היום ברחבי ברית-המועצות לשעבר כדי להרגיש קשר, כי אפילו הגויים מזכירים לנו את זה. כל יום אפשר לפתוח עיתון ברחבי המדינות, ולא מדברים על מה שקורה בארץ, לא מדברים על מה שקורה עם הישראלים שגרים בארץ, מדברים על היהודים. הכותרת אומרת: עשרים יהודים נרצחו, חמישה-עשר יהודים נפגעו, היהודים נכנסו לחברון, היהודים יצאו מג'נין. תמיד זה היהודים, וכשהאנשים ברחוב מסתכלים עלינו מבינים שאנחנו לא רק חלק מזה אלא אנחנו הם האנשים שבעצם סובלים, הם האנשים שצריכים להגן על עצמנו.

אם כבר מזכירים את העיתונות כדאי להזכיר שדווקא בברית-המועצות לשעבר, ברוסיה ובשאר המדינות, היחס לישראל, היחס למצב פה שונה לגמרי ממה שקורה באירופה ובמדינות אחרות. יש אהדה גדולה, יש תמיכה גדולה, ואנחנו מרגישים את זה אפילו כשיש פגישות עם אנשים בממשל, גנרלים לשעבר.

אתן לכם דוגמה קטנה. ב-9 במאי היתה פגישה בקרמלין וכל גנרל ניגש ואמר: תדעו שאנחנו תומכים בכם. אתם עושים את הדבר הכי נכון, זאת הדרך היחידה. תמשיכו, תלכו עד הסוף, צריכים לגמור אתם ואין דרך אחרת. כך אומרים זה אחר זה, כל אחד תומך עד הסוף.

הבעיה העיקרית, כפי שאנחנו מבינים היום, וזה הוזכר כבר, זו המלחמה בעולם שנקראת מידע. היום המלחמה עם מטוסים, מלחמה עם חיילים, אין ספק שזה חשוב. אלה אנשים שמוסרים את נפשם למען ישראל, למען העם היהודי, אבל לא פחות חשובה המלחמה בעיתונות, המלחמה במה שרואים בטלוויזיה, כי לדאבוננו, לדעת הקהל יש היום תפקיד חשוב. זה בעצם נותן לנו להבין כמה חשוב כל יהודי באשר הוא, כמה חשוב שהוא יבין טוב את המצב וכמה חשובה התמיכה שלו בישראל.

אם פעם יכלו לחשוב שיהודי שגר באנגליה או בדרום אפריקה הוא קשור איך שהוא לישראל, היום מבינים טוב מאד שעמדתו, דעתו והבנתו בענין ומה שהוא יעשה בעצם קשורים באופן ישיר למה שקורה בארץ. לא צריך להיות איש טכנולוגיה להבין שהיום העולם כבר כל-כך קטן וכל-כך קשור. פעם אמרו שהעולם קטן. האמת היא שהעולם גדול, אבל יש אלוקים אחד שמקשר את כולנו. כשיהודי באמצע אוקראינה או בטורונטו או במקום אחר בעולם מניח תפילין והוא חושב באותו רגע שהוא עושה את זה למען העם היושב בציון, למען החיילים, אין ספק שזאת התמיכה המינימלית שישראל צריכה, שבכל יום יהודי יקום, ייתן שתיים-שלוש דקות מהיום שלו, ולא רק שידבר ויחשוב, אלא יעשה מעשה שיקשור אותו עם היהודי בארץ, שכשהוא מנשק את המזוזה שלו שיחשוב שהיא שומרת לא רק אותנו אלא שומרת את העם בישראל. זה ייתן לנו להרגיש בתחילת היום מה המטרה שלנו ועם מי אנחנו קשורים.

כשנלחמים בנו היום זאת לא רק מלחמה במקום גיאוגרפי. הם אומרים זאת באופן ברור, שזאת מלחמה בעם היהודי. אין ספק שהיום זה הזמן הכי חשוב לחזור למקורות שלנו, לחזור למסורת שלנו ולהראות בזה את האחדות של העם היהודי.

לפני זמן לא רב נפגשתי עם אנשי לשכת הקשר, ואני רוצה להודות בשם כולנו על כל העבודה שהם עשו לטובת הקונגרס הזה. הם ספרו לי משהו שבאמת פתח את עיניי. הם אמרו שביום האחרון של הלימודים בבתי הספר הפלשתינים באזור ההוא עשו טכסים. אצלנו זה נקרא "צלצול אחרון", אני לא יודע איך קוראים לזה אצלם, אבל הילדים עושים הצגה. הילדים הציגו איך מפוצצים אוטובוס, איך להראות לקהל שם ילדים שמראים את הספור שהיה ברמאללה, ילדים שמרימים ידיים עם דם, וזאת הגבורה שלהם.

זה מראה בעצם נגד מי אנחנו לוחמים. זו לא רק מלחמה של עוד בקבוק תבערה או עוד פצצה, זו מלחמה שאנשים ששונאים את ישראל מילדותם, מחנכים אותך כך, ומצד שני זה מראה לנו כמה חשוב לנו היום החינוך היהודי, להילחם בחינוך בטרור, חינוך למען שלום, למען אחדות.

אין ספק שדווקא בשלושה שבועות אלה של בין המצרים זה הזמן להתלכד סביב ירושלים. ברוך השם אנחנו פה, אנחנו צריכים לחזור כל אחד למקומו, לא רק עם תמיכה בישראל אלא להרגיש שפה קיבלנו משהו שהיה חסר לנו, והלוואי שנוכל לעשות את החלק הקטן שלנו לעזור ליהודים פה, לעזור למצב, ויהי רצון שבקרוב בימינו נזכה לביאת המשיח ונתתי שלום בארץ ואין מחריד. כל הברכות וכל ההבטחות שיש בפרשת השבוע, שיהיה רק טוב, שלום אמיתי לכולנו ובפרט לעם היושב פה. תודה רבה.

תודה רבה לרב בן לזר.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לא רק על הנאום שלך היום אלא על כל מעשיך במשך כל השנה וכל השנים. תחזקנה ידיך, ואהבת העם והארץ אצלך אני רואה שגורה בפה ובלב כאחד.

אני מבקש מחבר-הכנסת אביגדור ליברמן מסיעת "ישראל ביתנו", שהיה שר, ויהיה שר, ואולי יותר מזה, לשאת דברים. בבקשה.

(נושא דברים בשפה הרוסית)

בוקר טוב,. תודה, צבי. אתה תרשה לי לומר כמה מילים ב"מאמה לושן", אני חושב שככה יהיה פשוט, יותר פשוט. אתה יכול להתחבר לתרגום.

שוב בוקר טוב לכולם. לא אחזור שוב על חשיבות העניין, על כך כמה זה חשוב שבאתם דווקא ברגע כזה, על ההתייצבות שלנו - בראש וראשונה מול כלי התקשורת.

ברצוני להתעכב על כמה היבטים אחרים של המפגש היום. אם לומר את האמת, אני קצת אובד עצות נוכח הפעילות המוגברת הזאת של קהילת דוברי רוסית בעולם, ושל קהילת היהודים דוברי רוסית בעולם. כבר הפסקתי להבין בדיוק, אילו ארגונים הוקמו ואלו מתכוננים לקום: הפדרציה, הקונגרס הרוסי-יהודי, עוד קונגרס נוסף, העיתונות הרוסית, משלחת גדולה מאד, נציגות של יהודים דוברי רוסית בכנס האחרון של הפדרציה הציונית העולמית, בסוכנות פה בירושלים. כלומר, באמת גל עצום של פעילות יהודית ברחבי העולם ופעילות רוסית-יהודית ברחבי העולם. ותמיד עולה השאלה המתבקשת: לשם מה צריכים את כל זה ומאיזו בחינה כל היוזמות הללו מעניינות? ברצוני להדגיש שני היבטים כאלה, שצריך להבין אותם דווקא מזווית ראיה זו. כל היוזמות הללו צריכות להיבחן דווקא מזווית הראיה הזו. בשבילי, כל היוזמות הללו - או שהן מקובלות, או שהן לא מקובלות.

היום אנחנו ניצבים בקו הקדמי של המאבק נגד הטרור הכלל-עולמי. מאחר שלכל האנשים היושבים כאן יש מעין זהות כפולה - מצד אחד, הם קשורים קשר עמוק לכל התהליכים המתרחשים ברוסיה, ומצד שני – לכל התהליכים המתרחשים בישראל, - לכן, את כל היוזמות הללו, את כל הפעולות הללו אני רוצה לראות כחלק מהמאבק המשותף שלנו בברית הטרור העולמית. היום נוצר מצב, שבו ישראל ננטשה במידה רבה על ידי כולם לנהל את המאבק לבדה, או שהיא הוצבה כנגד האיסלאם הפונדמנטליסטי כולו, והיום לא מדובר במאבקה של ישראל נגד הטרור, אלא מדובר בהתנגשות בין שתי תרבויות שבה ישראל מהווה את העמדה הקדמית, או את מוצב החלוץ. ואין צורך לטשטש את זה, אין צורך לנסות ולרכך את הניסוח: מדובר בהתנגשות בין שתי תרבויות. ואם עד היום עדיין לא בוטל גזר-דין מוות שהוצא על סאלמן רושדי בגלל ספרו "פסוקי השטן" ועד היום הוא נאלץ להסתתר בין פאריז לבין אנגליה; אם הרס פסלו של בודהה שהוא באמת שריד מופלא של התרבות האנושית באפגניסטן, עבר ללא מחאה כלשהי מצד מנהיגי ארצות ערב ומצד מנהיגי העולם המוסלמי; ולהפך, אם המכובדים הגדולים ביותר בעולם האיסלאמי, מנהיגי העולם המוסלמי קוראים לג'יהאד נגד ישראל, קוראים להתאבדות, קוראים להפוך לשאהידים... למשל, מדינה מתונה כביכול, כמו מצרים, המופתי הראשי של מצרים יצא בקריאה והסביר, שכל הקרבה עצמית, כל התאבדות ורצח יהודים וישראלים הם מלאכת קודש עבור האיסלאם. כל זה עבר ללא גינוי כלשהו מצד העולם המוסלמי. ברור לחלוטין, שמדובר בעימות בין שתי תרבויות. העולם החופשי חוזר במידה רבה על אותה טעות שהוא כבר עשה פעם בשנות השלושים, כאשר צ'מברליין ודלאדיי החליטו להקריב את צ'כוסלובקיה על מנת לרצות את היטלר, וחשבו שעל ידי כך הם יצילו את העולם. אותו הדבר, פחות או יותר, מתרחש היום.

מההיבט הזה למפנה הזה שחל במדיניות הרוסית ישנה חשיבות גדולה מאד לגבינו. מבחינות רבות רוסיה, כמו ישראל, נתקלה היום בפעם הראשונה בשנים האחרונות בתוצאות של בתי ספר למיניהם: בית הספר "ויסטרל" ו"בתי ספר" אחרים, ש"טיפחו", במירכאות, "תנועות לשיחרור לאומי", או במילים פשוטות יותר: אותם "בתי ספר" שעסקו בהכשרת הטרור ברחבי העולם. והיום רוסיה יודעת מה זה טרור, מה זה צ'צניה, ולא במקרה דווקא הלוחמים הצ'צ'נים הפכו לכוח הפעיל ביותר לא רק בתוך רוסיה, אלא גם, נגיד, בתוך אפגניסטן, ב"אל-קאידה". רק לפני שבוע הפקיסטנים תפסו חוליה על גבול פקיסטן ואפגינסטן, שהייתה מורכבת בעיקר מצ'צ'נים.

ובכל זאת גם ברוסיה וגם בישראל ישנם כוחות שמנסים שלא לראות את המציאות, שמנסים לברוח מהמציאות, שמנסים לתת איזה שהם הסברים. מבחינות רבות העמדה של רוסיה היום, נגיד כלפי איראן או כלפי עיראק, לחלוטין לא מקובלת עלינו. בדיוק כמו מעין רצון להסביר את הטרור. למשל, אחרי הפיגוע בירושלים - למרבה הצער, היו שני פיגועים קשים בירושלים - אחרי הפיגוע האחרון באוטובוס שנסע משכונת גילה, משרד החוץ הרוסי שיחרר הודעה לעיתונות שבה, מצד, אחד, הוא מגנה כל טרור באשר הוא, ומצד שני – הוא אומר שפעולותיה החד-צדדיות של ישראל כאילו הביאו לגל הטרור הנוכחי. וכדוגמה לפעולות החד-צדדיות הובאה הודגמה של בניית חומת מגן. כאילו לפני שהתחילו, אנחנו... אני אישית גם חושב שזה לא נכון, אף אחד לא צריך את החומה הזאת, עוד לא הייתה חומה שהצליחה לעמוד במבחן הזמן: לא חומת ברלין, ולא קו מנרהיים ולא שום דבר אחר.

ואף על פי כן - מה, לפני שהתחילו לבנות את החומה הזו הטרור לא היה קיים? והאם פעולה חד-צדדית כזאת – או כל פעולה חד-צדדית שהיא! - יכולה להצדיק את הטרור? אותו הדבר בדיוק גם אצלנו. מגנים אותי: "קיצוני ימני! אנחנו מחוץ לקוצנסוס!". אבל ערפאת, לעומת זאת, הוא מה שנקרא פרטנר אמיתי. רק אתמול שמעון פרס שוב ניסה להסביר, שערפאת הוא פרטנר לגיטימי.

ולכן אלה דברים שלא ניתן לקבל אותם לא ברוסיה ולא בישראל. דווקא היום השתתפותה של הפזורה הרוסית-יהודית בחיים הפוליטיים ברוסיה ובישראל צריכה להיות מכוונת בראש וראשונה לריסון הטרור, לחזרה למינימום של חשיבה רציונלית כלשהי. לצערי, המערב רואה את הרציונל הזה בדיוק מהזווית הזאת. וכאן לכל אחד מאיתנו יש מה לומר, יש מה לעשות, ישנם אנשים שיש להם באמת השפעה רבה. אני בעצמי הופתעתי לראות, עד כמה לנוכחות היהודית היום במוסקבה אכן יש השפעה אפילו בקרמלין. ובפגישות עם האישים הבכירים ביותר במשרד החוץ הרוסי, עושים היום הערכות לגבי העמדה ומתחשבים היום בעמדה של קהילת יהודי רוסיה הן ברוסיה והן מחוצה לה. ולכן לעמדה שלכם, להשפעה שלכם יש חשיבות רבה מאד מאד.

הנקודה השניה ששוב אין מה לברוח ממנה, ואי אפשר להתעלם ממנה וחשוב להדגיש אותה. אם תהליך ההתבוללות יימשך כפי שהוא מתרחש היום, בקצב של היום, אזי במהלך דור אחד לא יישאר, למעשה, העם היהודי בפזורה. ולכן החינוך היהודי, החינוך הציוני צריכים להוות אבן יסוד בכל התאגדות יהודית ובכל ארגון יהודי. פה אפשר להתפלמס הרבה, לכן אני אסתפק רק בהערה הזאת. אבל בכל מקרה, זה דבר הכרחי לגבי כל התאגדות בקרב קהילות יהודי רוסיה בחו"ל: אם לא יהיה לה אופי יהודי ואופי ישראלי-ציוני, הרי שלדעתי היא חסרת כל טעם.

הנקודה השלישית שהייתי רוצה להדגיש ובכך לסיים, היא – במה אנו יכולים לעזור בחו"ל, במה אנו יכולים, הפזורה היהודית בחו"ל, לעזור לישראל? בראש וראשונה - במעשה האחד והעיקרי: לבוא לכאן, לישראל. ואת דבריי אני תמיד מסיים בדבר אחד: בשנה הבאה ירושלים!

תודה רבה לידידי אביגדור ליברמן.

תוך כדי הנאום של חבר-הכנסת ליברמן הגיע ידידי יורי שטרן, שהיה אתכם במוסקבה, ושם ודאי התוודעתם. הצטרפו אלינו גם חבר-הכנסת הרב הלפרט, חברת-הכנסת סופה לנדבר וגם חבר-הכנסת גנדי ריגר.

אני חייב להגיד לכם שמדי פעם מתקיימים אירועים טכסיים כאלה של קבלת פנים. אף אירוע, עד היום, לא היה שהגיעו אליו כל-כך הרבה חברי כנסת כמו שהגיעו אליכם. כנראה שאוהבים אתכם. בדרך כלל מגיעים שניים – שלושה חברי כנסת ולא קבוצה כל-כך מכובדת.

בפוליטיקה הישראלית, ברוך השם, העלייה המבורכת דוברת רוסית השתלבה בכמה מפלגות. יש לנו דוגמה גם ממפלגת העבודה, גם מש"ס, שינוי – כל מיני מפלגות. אבל יש שתי מפלגות שהבסיס העיקרי שלהן, לא רק, הוא העלייה הרוסית. אחד הנציגים עלי אדמות הוא חבר-הכנסת ליברמן שדיבר קודם. חבר-הכנסת השני היה אתכם במוסקבה – סגן השר יולי אדלשטיין, אבל כנראה שהוא עוד לא הספיק להתארגן והוא לא יגיע.

אני אבקש מיושבת-ראש הסיעה "ישראל בעלייה", חברת-הכנסת מרינה סולודקין לומר מספר מלים. בבקשה.

תודה רבה לך צבי.

(נושאת דברים בשפה הרוסית)

רבותיי היקרים, בני ארצי, חברים למולדת ההיסטורית וקולגות! אנו שמחים מאד יחד לברך אתכם בכנסת ישראל. שימו לב, כמה נציגים יש לנו של קהילת יהודי רוסיה - ועוד לא כולם יושבים פה! עוד כמה יושבים במשרדים הממשלתיים, והשר שרנסקי - סגן ראש הממשלה, ויורי אדלשטיין - שר, שהיום הוא נמצא בישיבת ראש הממשלה לענייני ביטחון. אתמול אדלשטיין הגיע ממוסקבה ויש לו עניינים דחופים במשרד הקליטה שהוא אחד המשרדים החמים ביותר.

אני וכולנו מאד שמחים שיש קונגרס של יהודים דוברי רוסית, משום שיש לנו אידיאולוגיה. לנו, ליהודי רוסיה, יש מאחורינו היסטוריה כזאת, מנטליות כזאת, תהליך כזה של התנגדות לטוטליטריזם, לאפליה על רקע לאומי ולכל היתר, שהניסיון שלנו, לדעתי, הוא לא יסולא בפז. אני לא מאמינה בדמוקרטיה ללא נציגות, ואני לא מאמינה בדמוקרטיה ללא קול עצמאי. לכן הרשו לי שוב להודות לכם שיש לנו עכשיו קונגרס של יהודים דוברי רוסית, הקול העצמאי.

הנקודה השניה שאי רוצה לומר לכם. היום מדברים פה הרבה על ביטחון. אחת המשימות שמאחדת אותנו - זה לא רק הדם היהודי, אלא הבטחת בטחונה של המדינה היהודית היחידה בעולם, בכל האמצעים האפשריים. יושב ראש המפלגה שלי, נתן שרנסקי, מקיים בזמן האחרון פעילות דיפלומטית נרחבת. וזה מאד עוזר לנו שיש לו חברים נאמנים וטובים, חברים אמיתיים ברוסיה, באוקראינה, בקזחסטן, בארצות הברית. אתם יודעים שמה שעומד מאחורי נאומו של בוש זה לא רק המצב – מאחוריו ישנה עוד עבודה עצומה שכולנו ביצענו כאן בכנסת ישראל, ונתן שרנסקי בהתייעצויות האחרונות שלו עם צ'ייני, כאשר, למעשה, נקבעו הנקודות בנאומו של בוש; אנחנו עומדים על כך, שעם הרשות הפלשתינית כפי שהיא היום, ועם ערפאת לא יכול להיות שום תהליך שלום. וטוב מאד שארצות הברית גם פנתה לכיוון הזה, וזאת בין היתר בהשפעת הקול העצמאי, המתון מבחינה פוליטית והנבון של יהדות רוסיה.

כעת אזכיר עוד נקודה. אנחנו נלחמים כאן ביחד בשבילנו. בשבילכם, הנמצאים ברוסיה ובפזורות אחרות, בשביל הזכות שלכם לחזור לישראל. למרבה הצער, שוב החלו אצלנו מלחמות בעלות חשיבות מקומית, אך גם בעלות השלכות כלל-עולמיות: מלחמות סביב חוק השבות. רק בשבוע שעבר שר הפנים ומספר חברי כנסת ניסו שוב לשנות את חוק השבות. נכון לעכשיו זה התיקון בנוגע לנכדים, אבל אני רוצה לומר לכם, שחוק השבות מופר עכשיו בישראל גם במה שנוגע לסעיף של "בנים שאחד מהוריהם הוא יהודי". הזכות הזאת חדלה להיות זכות אוטומטית. אלי ישי, שר הפנים, מפר את הזכות הזאת. יש לי כמה תיקים, ביניהם של משפחת ויינבוים מפסקוב, שבה שני בנים בני ארבע עשרה ושתים עשרה, שאמא שלהם רוסיה, וכל המשפחה שלהם פה, לא יכולים לבוא לישראל. אני חושבת שזאת שערוריה ואני רואה בכך עניין משותף שלנו, לחתור ביחד איתכם לכך שחוק השבות יישאר במתכונתו הנוכחית.

רבותיי! אני מודה לכם. אנו שמחים מאד לראות אתכם ואנחנו לשירותכם. תודה.

תודה רבה לחברת-הכנסת מרינה סולודקין.

אנחנו עוברים עכשיו מהבמה אליכם. אם יש לכם שאלות או הערות, יש מיקרופונים מפוזרים ליד המדרגות, בשמחה רבה.

(שואל ברוסית)

אנחנו בארץ מצפים בקוצר רוח להופעתו של הערוץ דובר רוסית. תאריך עלייתו לאוויר נקבע לעשרים וחמישה ביוני. איפה הערוץ? אולי חברי הכנסת הנכבדים יודעים?

חבר-הכנסת יורי שטרן ישיב. בבקשה.

(משיב ברוסית)

השאלה הזאת לא נוגעת באופן ישיר לקונגרס של יהודים דוברי רוסית, אך מאחר שהיא נשאלה, אז אני אומר: הערוץ לא עלה על המסכים, כלומר, לא התחיל לפעול במועד שהוכרז עליו, פעמיים או שלוש, בגלל משפט שהתנהל בין הבעלים הנוכחים לבין אחת החברות שרצתה לרכוש מניות. זה סיפור נפרד, אבל בקיצור - היום הם מכינים פרויקט פיילוט ועד כמה שאני יודע, כל הסוגיות כבר נפתרו והערוץ בדרך. אני לא יודע מהו התאריך המדויק של ההפעלה, אבל ידוע לפחות מה הן הסיבות לעיכוב, ועד כמה שידוע לי הסיבות הללו הן כבר נחלת העבר.

(שואל ברוסית)

באתי מארץ קשה מאד, מארץ מסובכת מאד, באתי מגרמניה שלא הכל שקט בה בנוגע אלינו. שמי מארק אייזיקוביץ', אני פשוט שחקן. לא באתי לדבר על אוכלוסיית דוברי רוסית בגרמניה או על האוכלוסיה היהודית בגרמניה. העניין הוא, שאנחנו עושים משהו, אנחנו עושים היכרות בין היהדות לבין הקהל המקומי בגרמניה. אנחנו משתדלים - גם הקולגות שלנו, הדתיים ואנחנו - כולנו משתדלים לעשות, לעשות הכרה עם היהודים, עם היהודים החדשים של גרמניה. אבל יש לנו בעיה. והבעיה הזאת היא יותר שלכם מאשר שלנו, אני חושב. ישנו אחד אורי אבנרי שמייצג את ישראל בעיתונות, ובכל מקום בהרצאות, ואני הופעתי ביחד איתו פעמיים בטוק-שואוז, והיה לי מאד קשה. מפני שהוא חתן פרס נובל האלטרנטיבי ודבריו זוכים להקשבה, ואומרים: "רגע, הרי הוא ישראלי, הרי הוא יודע יותר ממך, הרוסי!". הוא הרי ישראלי, הוא יודע הכל! ויש לנו בעיות גדולות איתו. תעצרו בעדו, בבקשה.

תודה רבה.

פרופ' ויקטור בריילובסקי, בבקשה.

(נושא דברים בשפה הרוסית)

ברצוני לציין, שזה בדיוק ייחודה של הדמוקרטיה - שיש לנו ייצוג של כל הדעות. אני חייב לומר שדעתו של אורי אבנרי היא עד כדי כך שמאלנית קיצונית, שבישראל כמעט שלא מתחשבים בה. אבל אין זה מקרה שהאירופאים מזמינים אותו לשאת הרצאות: זה משום שהוא מתאים להם! הוא מביע את אותה דעה שהאירופאים רוצים לשמוע: שישראל היא כובשת, שהם כבשו את האדמה הפלשתינית, שהעם הפלשתיני נלחם עם חירותו וכו'. הוא באמת מועמד טוב לפרס נובל ביחד עם ערפאת, זה יהיה זוג נפלא של חתני פרס נובל לשלום.

זהו. אבל אני רוצה לציין עוד משהו. אני חושב שיהודים דוברי רוסית יכולים לשחק תפקיד חשוב בגרמניה וברוסיה ובארצות הברית - הודות לניסיון שלהם ולהבנה של מה זה טוטליטריזם, של מה שוות הבחירות ברשות הפלשתינית (הרי אנחנו זוכרים את הבחירות שהיו בברית המועצות לשעבר!), של מה שווה ערפאת בתור נציג הפלשתינים שנבחר באופן חוקי, של מה שווים כל הדיבורים האלה על הדרישות הצודקות כלפי ישראל ומה זה מאבק בין תרבויות. ואני חושב שאם הקונגרס הזה לא יהיה תופעה חד-פעמית, ואם יהודים דוברי רוסית יצטרפו להסברה, להבנה של מה שקורה פה, אזי זאת תהיה תופעה חשובה מאד בחיינו. תודה.

תודה רבה.

השואל האחרון, בבקשה.

(שואל ברוסית)

בנשיאות ומחוץ לנשיאות ישנו מספר רב למדי של חברי כנסת שכבר היום הם מהווים מגוון רחב של מפלגות פוליטיות. האם יש תקווה לכך, שלחברי הכנסת הרוסיים יש יותר נקודות חיבור מאשר נקודות שוני? האם בכל זאת יש משהו שמאחד אתכם יותר, למרות שלמפלגות שאתם מייצגים יש מצע שונה?

תודה רבה.

חבר-הכנסת אמנון כהן מש"ס, בבקשה.

(מדבר ברוסית)

אני רוצה לומר, שראשית, אני מאד שמח להיות כאן היום איתכם ולקבל את פניכם כאן, בפרלמנט שלנו. זה חשוב שיהיה קונגרס ושהוא מאחד את כל היהודים ברחבי העולם.

בקשר לשאלה שלך. אצלנו, כפי שאתה רואה, אנחנו ממפלגות שונות, אבל ישנן בעיות שלגביהן כולנו מצביעים, משום שזה נוגע לעולים חדשים שבאו מברית המועצות לשעבר ויש להם בעיות משלהם. ויש הרבה מאד חוקים שבהם אנחנו תומכים אחד בשני פה, סביב השולחן הזה שאנחנו יושבים. אבל, כמובן, לכל אחד מאיתנו יש את האידיאולוגיה שלו, לכל אחד יש דעה משלו.

- - - הנאה מרובה בישראל, שזאת המדינה הכי טובה שיש ליהודים. שלום ולהתראות.




הישיבה הסתיימה בשעה 10:00