פרוטוקולים/ועדת קליטה/5106



16
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
22.05.2002

פרוטוקולים/ועדת קליטה/5106
ירושלים, י"ט בסיון, תשס"ב
30 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 222
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום רביעי, י"א סיון התשס"ב – 22 במאי 2002 – שעה 09:00

סקירת יושב-ראש הסוכנות היהודית סלי מרידור על פעולות הסוכנות –
דיון יזום על-ידי חברי-הכנסת נעמי בלומנטל וצבי הנדל.

חברי הוועדה: צבי הנדל – היו"ר
שמואל הלפרט
אבשלום וילן
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
מרינה סולודקין
יורי שטרן - משקיף

סלי מרידור - יו"ר הסוכנות היהודית
אפרים לפיד - דובר הסוכנות היהודית
מייק רוזנברג - מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית
עודי בהט - מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך
מיכאל כהן - סגן ראש מנהל כוח-אדם, תיאום ובקרה, מ' החינוך
עו"ד גלית לביא - לשכה משפטית, משרד הפנים
יחזקאל לביא - מנהל האגף לתכנון אסטרטגי, משרד הפנים
עו"ד רינה נשר - לשכה משפטית, משרד הפנים
מייק אהרונסון - מחלקה לקשרי חוץ, לשכת הקשר – "נתיב"
אסתר טובול - מנכ"לית התאחדות עולי צרפת
מרי קלר קהן - מזכ"ל וסגנית יו"ר התאחדות עולי צרפת
ד"ר ברוך אייל - סל"ע – מרכז סיוע לעולה במשבר
שמוליק דוד - יועץ לובי, ארגון שתי"ל
רונית רדה - קשרי חוץ, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
תמר דסטה - לוביסטית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אביב דוד - רכז, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

וילמה מאור

עפרה הירשפלד


- - - - - - - - - - -






סקירת יושב-ראש הסוכנות היהודית סלי מרידור על פעולות הסוכנות היהודית

בוקר טוב לכולם. אדוני יושב-ראש הסוכנות היהודית ידידי סלי, אני מתנצל בשם חברי הכנסת שעוד לא הגיעו. בדרך כלל כשאתה מגיע לוועדה כולם באים לשמוע, אבל רק אתמול אחר-הצהרים סיכמתי משהו עם גב' ציפי פינק, האחראית על ההקצבות לארגוני העולים, ולכן כנראה הם לא כאן.

כהרגלנו בתחילת כל מושב אנחנו שומעים סקירה מפי יושב-ראש הסוכנות היהודית. הדבר לא הסתייע ממש בתחילת המושב, אבל האיחור לא גדול. כרגיל, אני שמח לארח את יושב-ראש הסוכנות היהודית, והבמה שלך. בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני כמובן מודה על ההזדמנות לשתף וגם לשמוע ולחשוב ביחד מה עושים בתחומים שנוגעים לעלייה ולקשרים עם העם היהודי בעת הזאת.

אתחיל בנושא העלייה. מ-1 בינואר עד 20 במאי עלו ארצה קרוב ל-12,000 עולים. יידרש הרבה מאד מאמץ, וגם נסיבות מתאימות, כדי שנגשים תקווה להגיע השנה לקרוב ל-40,000 עולים. אם זה יקרה זה יהיה הישג גדול מאד, בהתחשב בנסיבות החיצוניות.

אנחנו נוקטים צעדים מאד אינטנסיביים במספר ארצות, ואני רוצה לפרט. ראשית בארגנטינה, שם המאמץ הוא רחב מאד וגם מוצלח מאד, משם הגענו לקצב עלייה של כ-500 עולים בחודש.

מעל ומעבר לכל המצופה.

מעל ומעבר לכל המצופה, שזה כמעט פי חמש ממספר העולים שעלו בשנה שעברה. העלייה משם היא עלייה מגוונת. יש בה חילוניים וגם דתיים, מכל חלקי העם. בהסתכלות לעבר החצי השני של השנה אנחנו יודעים שיש שני דברים שיכולים להשפיע על הקצב למטה או למעלה. התהליך לכיוון שלילי מבחינת העלייה הוא ההסתגלות של היהודים למצב שם, כי גם במצבים קשים יש למין האנושי, כמו שאנחנו יודעים, יכולת הסתגלות למה שנראה ברגע הראשון בלתי-אפשרי לסבול הופך להיות דבר שהם רגילים לחיות אתו. ומצד שני אנחנו יודעים שתוכנית הסיוע המיוחדת של הממשלה והסוכנות היא תוכנית בתוקף עד סוף השנה. אנחנו מניחים שמתוך האלפים הרבים שנמצאים בטיפול ובתהליך של גיבוש החלטה יהיו מספרים משמעותיים. אנחנו מקווים שלקראת סוף השנה יחליטו לעלות. אין טעם לעסוק בנבואות, אבל אנחנו עובדים קשה כדי שנתיב העלייה יגבר על נתיבים אחרים.

המדינה השנייה היא צרפת. בצרפת יש בשלב זה גידול עצום בענין בעלייה. אני מדגיש: בעניין בעלייה. בשלב זה מספרי העלייה בפועל מצרפת דומים למספרים של השנה שעברה. הגידול בענין בעלייה מתבטא בגידול עצום בפניות טלפוניות למשרדים שלנו.

כמה אנשים עלו מצרפת בשנה שעברה?

1002. הענין הוא בפניות טלפוניות רבות מאד, הענין הוא בהגעה למשרדים שלנו. יש גידול של פי שתיים או פי שלוש בפתיחת תיקי עלייה. יש גידול משמעותי בהירשמות לתוכנית נעל"ה שפתחנו רק לפני שנה בצרפת. יש גידול של פי ארבע ברישום לתוכנית "לב". כלומר, אנחנו רואים אינדיקציות שונות לגידול בענין. ירידי עלייה שאנחנו עושים בצורה אינטנסיבית "מפוצצים" עם אלפי יהודים בכל יריד עלייה.

היה יריד דירות בצרפת, וגם יריד מסחרי פרטי שלא אנחנו עשינו אותו, אבל הצטרפנו אליו עם חומר על עלייה, גם כן היה עם המוני אנשים שבדקו אפשרויות.

אתה יכול להגיד שעד סוף מאי יהיה גידול של כ-60% בעלייה, כולל ישראלים חוזרים מחו"ל.

אני מקווה שחודש מאי מראה תחילת שינוי במגמה.

אנחנו גם שומעים ידיעות, שהן לא תוצאה של מחקר אלא של ידיעות ספורדיות על יהודים שרוכשים דירה בארץ, על יהודים שפותחים חשבון בנק בבנק ישראלי שיש לו סניף בצרפת. זאת אומרת, יש הרבה מאד סימנים לגידול בעלייה.

אנחנו יודעים שמסורתית עיקר העלייה מצרפת מגיעה בחודשי הקיץ, ולכן אנחנו נערכים, מקווים, אפילו שלא כולנו דתיים, מתפללים שבקיץ הזה יהיה שינוי מאד משמעותי במספרי העלייה מצרפת. אבל כפי שאמרתי, זה עוד טעון הוכחה. זו בינתיים הערכה ותקווה.

נכון לומר עוד דבר לגבי צרפת, שהוא מעבר לשאלה מה קורה ברגע זה. אני חושב שמתעצבת תודעה בקרב רבים מהקהילה היהודית בצרפת שבעקבותיה אנחנו עשויים בעשור הקרוב לראות גידול משמעותי בעלייה מצרפת, ואני מקווה שכך אכן יקרה.

דרום אפריקה היתה המדינה השלישית שהשקענו בה מאמץ מיוחד. לצערי, בינתיים המאמץ המיוחד הזה לא מביא לתוצאות משמעותיות. בדרום אפריקה יש בערך 80,000 יהודים.

כמה עלו משם בשנה שעברה?

158. השנה רצינו להגיע ל-500. כפי שהדברים נראים עכשיו, אני פחות אופטימי ממה שהייתי שמח להיות. החודש יש שם יריד עלייה ונקווה שהוא יעשה שינוי באווירה. כמו שהוועדה הזאת יודעת, יש יציאה של יהודים מדרום אפריקה. זאת לא קהילה שיושבת שם ואנחנו בכוח מנסים להוציא אנשים. כ-2,000 – 3,000 יהודים בשנה מגיעים למקומות אחרים בעולם, במיוחד לארצות דוברות אנגלית כמו אוסטרליה, אנגליה וקנדה וארצות-הברית. דרך אגב, יש מחסור אדיר במורים לאנגלית בארץ. זה אחד המקצועות היחידים שהשפה היא כמעט מקור עבודה למי שמחליט לעלות לארץ, אם הוא רוצה לעסוק בהוראה. אבל בינתיים לא הצלחנו לפענח שם את הקוד שיתרגם את כל הנתונים הלכאורה טבעיים חיוביים – קהילה, ציונים, חינוך יהודי כמעט ל-100% מבני הקהילה – מה שאתם רוצים, לא הצלחנו לתרגם את זה, כמעט מהעשור האחרון, לעלייה משמעותית לארץ.

האם נעשתה עבודת חשיבה, ניתוח יותר עמוק לגבי דרום אפריקה, מה קורץ להם או במה יכולנו למשוך אותם, או מה הם המניעים שבגללם הם לא באים לכאן?

עשינו הרבה ניתוחים לגבי דרום אפריקה, אחת האכזבות הגדולות מבחינת התנועה הציונית, כי היא ידועה כקהילה ציונית. לצערי, רוב האנשים שיוצאים מדרום אפריקה לא מגיעים לישראל. ראיינו אותם והם אומרים שהם באו לשם כי הבטיחו להם עבודה. אפילו ראינו תופעות של רמאות, שמבטיחים עבודה ולא מקיימים, אבל אין ספק שיותר קל לאדם דובר אנגלית מדרום אפריקה למצוא עבודה באוסטרליה.

מי מעוניין לרמות באוסטרליה? לאוסטרליה יש ענין למשוך אותם?

ודאי. זו תופעה ידועה. אנחנו רואים את זה גם בארגנטינה, שיש קהילות יהודיות בעולם שמעונינות שיבואו אליהם.

בכל מקרה, התשובה שלי היא שיותר נוח להם, וזו תעודת-עניות לנו שאנחנו לא מצליחים להפוך את ישראל, אפילו במקום די ציוני כזה, לדבר יותר מרכזי. גם לגבי העלייה מחמ"ה הדבר העיקרי היום הוא התעסוקה. זה דבר שהוא לא כל-כך בשליטה שלנו, כמובן, אבל אם יכולנו להציע תעסוקה ולשווק את זה, אנחנו נביא אנשים.

בנוסף לדברים שמייק אמר יש הערכה מבוססת על התרשמות משיחות עם אנשים, שהמוטיבציה העיקרית של אנשים שעוזבים היום את דרום אפריקה קשורה בביטחון אישי. בדרום אפריקה יהודים חיים מאחורי גדרות. לא רק יהודים, אבל כל השכבה החברתית-כלכלית שרוב היהודים בתוכה חיה מאחורי גדרות, עם שערים נעולים ועם אבטחה, ורמת הפשיעה והאלימות היא בלתי-נסבלת. יהודים שיוצאים משם, חלק גדול מהמוטיבציה העיקרית שלהם היא להגיע למקום שבו אין בעיות של ביטחון אישי.

בתחום העלייה מהמערב יש פרוייקט חדש בשיתוף-פעולה בין יוזמה פרטית בין ארצות-הברית לבין הסוכנות היהודית, שנקרא "נפש בנפש". יש יהודי אמריקאי שהחליט לבחון את התזה שמידה מסוימת של סיוע כלכלי לשנה הראשונה למשפחות צעירות דווקא מארצות-הברית, עם המוטיבציה האידיאולוגית לעלות לארץ דווקא עכשיו, יכולה להביא עלייה לארץ. הוא גייס דווקא מנוצרים תומכי ישראל סכום כסף ראשוני של שני מיליון דולר, והכוונה היא בעוד חודש וחצי להביא ארצה מטוס ג'מבו מלא בעולים מארצות-הברית, ויכול להיות שהשנה, למרות כל מה שמתרחש כאן ולמרות המגמות העולמיות הכלליות, יהיה גידול בעלייה מארצות-הברית. אלה לא מספרים אבסולוטיים, זה לא דבר דראמטי, אבל אם אכן המהלך הזה יצליח אני חושב שזה יצריך הרבה חשיבה מצדנו, מצד הממשלה, מצד הוועדה הזאת, לראות אם באמת יש ברחבי העולם שכבה משמעותית של אנשים שהיו רוצים לעלות ונסיבות הקליטה בשנה הראשונה בארץ מהוות חסם משמעותי מבחינת יכולת העלייה שלהם.

בארצות-הברית יש עוד יוזמה. יש יהודי שעבר כבר לגור בישראל, אבל עדיין יש לו נכסים שם ולכן הוא שלושה חודשים פה ושלושה חודשים שם. הוא בא אליי ויחד יזמנו פרוייקט שהוא הרוח החיה בו, לנסות לקחת את כל ראשי הקהילות, או רבני קהילות שעלו כבר לארץ מארצות-הברית, לשלוח אותם לקהילותיהם לשעבר, מתואם מראש וכו', ולעשות מבצע של "תור ועלה", כי הם הרי לא באים לארץ לפני שהם מטיילים בה. הם אמרו: אבל עד היום אמרו לנו שחשוב שנישאר בארצות-הברית, הקהילות שם דווקא חזקות.

כתבתי מכתב לראש הממשלה וצירפתי אליו את שני המכתבים האלה. סגרתי עכשיו עם משרד התיירות שעשרים-שלושים ראשי קהילות הראשונים ייצאו על-חשבונם. נראה מה זה יניב. עכשיו ממש התגבשו כבר עשרים רבנים ראשונים שיוצאים, מסוג הרב של אפרת. בירושלים יש כמה רבנים כאלה, והם כבר יצרו קשר עם הקהילות. הקהילות מוכנות לקלוט אותם, מעוניינות לשמוע את הכיוון ונראה מה ייצא מזה. אני אומר שצריך לעודד כל יוזמה פרטית כזאת.

מאה אחוז.

אנחנו הולכים למאמץ מיוחד וגדול לעידוד עלייה במקום שממנו באים מירב העולים, וזה ארצות ברית-המועצות לשעבר. אנחנו הגדרנו את החודשים אמצע מאי – אמצע ספטמבר, עד החגים כחודשים עם מאמץ מיוחד. אנחנו מגבירים את המשאבים בצורה משמעותית לטובת הענין הזה. אנחנו נשלח אנשים מן הארץ כדי לעבור בקהילות ולעודד אנשים לעלייה דווקא עכשיו. נגביר את המוטיב הציוני בהסברה לעלייה. הגדלנו למשל מ-1,000 ל-3,000 את מספר המשתתפים בתוכנית "תגלית" השנה, והקצבנו עכשיו עוד מיליון דולר רק לצורך הענין הזה, כדי להבטיח שאנחנו ממשיכים בקצב עלייה גבוה ממדינות חבר העמים. יש שם מגמות מדאיגות ואנחנו צריכים לנסות להתמודד אתן.

העלייה מאתיופיה נמשכת בקצב השנתי, בסדר-גודל של 80-90 עולים בשבוע, ולמיטב ידיעתנו אין קבוצה גדולה של מחזיקי אישורים שממתינה באתיופיה לעלות לארץ. סך-הכל תקופת ההמתנה, אם בכלל, לא צריכה לעלות על מספר מאד קטן של שבועות. זה לגבי הענין האתיופי.

יש סוגייה מאד כבדה בנושא הקליטה הראשונית של יהודי אתיופיה בכל מה שקשור לשהותם במרכזי קליטה. סוגייה כפולה. היום יש כבר למעלה מ-6,000 יהודים מאתיופיה במרכזי קליטה. אנחנו שואפים שתקופת השהות במרכז קליטה תהיה בממוצע שנה, ומה שמעכב את האנשים מלצאת זה בעיקר שני מרכיבים. מרכיב אחד הוא בעיית המשכנתאות, וכמו שכל אחד מבין פה יש שחיקה עצומה במשכנתאות. מרכיב שני הוא נושא הגיור, תהליכי הגיור לעולים שמגיעים עכשיו מאתיופיה מתמשכים. אגב, כולם עוברים תהליך גיור. תהליכי האישור בבתי הדין הרבניים מתמשכים, ומספר האנשים המצטבר במרכזי קליטה, שלא מצליחים לעבור לשלב שבו הם מתחילים את החיים הקבועים שלהם בארץ, גדל והולך.

בענין הזה אולי ארחיב את ההערה. אנחנו שומעים את זה בשבועיים האחרונים בארצות שונות בכל העולם, שהשינוי הנוכחי בשער הדולר משפיע מאד על התחושה של אנשים מבחינת היכולת שלהם להיעזר בסל הקליטה, שהוא קבוע שקלית אבל חלקו המשמעותי משמש לתשלום שכר-דירה, שנקוב בהרבה מאד מקרים דולרית, וגם בכל מה שקשור ליכולת לרכוש דירה בארץ, וכשמסתכלים על גובה המשכנתה מול עלות דירה שאנחנו מכירים בארץ למשפחות עולים שמגיעים כמעט בלי כלום, אפשר לראות את גודל הבעיה.

אני מאד מקווה שהיתרות בסעיף סל קליטה, שככל הנראה ייווצרו כתוצאה מהעובדה שלא יגיע מספר העולים החזוי מברית-המועצות, לא ישמשו לכיסוי חלק מן הגירעון אלא יושקעו חזרה בעדכון תנאי הקליטה של העולים החדשים.

אני רוצה, ברשותכם, לומר עוד דבר בנושא עלייה לפני שאני עובר לדברים אחרים. בסיבוב שעשיתי לפני כמה ימים בברית-המועצות לשעבר ונפגשתי עם 50 שליחים של הסוכנות כדי להבין מה קורה בתחום העלייה ומה צריך לעשות כדי להעלות את הקצב מחדש, כמעט בכל מקום שמעתי שהתשדורות מן הקרובים בארץ ומן החברים בארץ הן "חכו קצת".

במידה שזה נכון, במידה שאפשר להשפיע על האווירה הציבורית פה ועל מה שמשודר מפה לשם, ולהעביר מסר שדווקא עכשיו צריך לעלות, כי עכשיו זה הזמן שישראל צריכה אתכם ועכשיו עלייתכם תוערך יותר מאשר בכל עת אחרת, אני חושב שיש חשיבות מאד גדולה שזה ייצא מהכנסת, מאישי ציבור, מארגוני עולים ומכל מי שיכול לסייע בהעברת מסר כזה. אנחנו יודעים שעם כל החשיבות של הפעילות של הסוכנות היהודית וכל החשיבות של הפעילות של משרד הקליטה, אין דבר שמשפיע על העלייה יותר מאשר המסרים הישירים שמגיעים מהעולים שכבר הגיעו לאלה שנמצאים בדרך.

כמו שאתם יודעים, עם כל העיסוק בעלייה אנחנו לא רק שלא מניחים מן העיסוק בתחומים האחרים שהסוכנות היהודית מופקדת עליהם, אלא גם מגבירים את הפעילות שם. בדיוק עכשיו מסתיימת ההכשרה של מדריכי מחנות קיץ, וייצאו קרוב ל-1,400 מדריכים ישראלים צעירים למחנות קיץ בחלק ניכר מהעולם היהודי.

התחלנו עכשיו קורסי הסברה באינטרנט למנהיגים בקמפוסים שנמצאים תחת לחץ אדיר של תעמולה אנטי-ציונית ואנטי-ישראלית. אנחנו מגבירים מאד את הסיוע שלנו למערכת החינוך בארגנטינה. רק לפני שבוע החלטנו להוסיף 2.5 מיליון דולר סיוע לבתי-הספר היהודים בארגנטינה כדי שהמערכת שם לא תקרוס. ובכלל, פעילות החינוך ותקציב החינוך של הסוכנות היהודית גדל בשנתיים האחרונות כל שנה באופן משמעותי, משום שברור לנו שגם בתחום של האחריות שלנו לעתיד הקיום היהודי וגם בתחום של יצירת עתודות העלייה אנחנו חייבים להעצים בצורה מאד משמעותית את ההשקעה בחינוך היהודי-ציוני בתפוצות.

אני שב ואומר לוועדה הזאת מה שכבר אמרתי, שלדעתי, מעבר למצוקה הכלכלית הקשה הקיימת בישראל, אם מסתכלים לטווח הבינוני והארוך, בענין הזה חייב להיות מאמץ משותף של הסוכנות היהודית ושל מדינת ישראל, שאם אנחנו רוצים לקיים את הייעוד של המדינה הזאת; וארחיק לכת ואומר, אם אנחנו חפצי חיים כדי להבטיח רוב יהודי במדינה יהודית ודמוקרטית, אנחנו צריכים להשקיע בהבטחת העתיד היהודי על-ידי הגברת החינוך הציוני לדור הצעיר של יהודים בתפוצות.

מהו היום התקציב של מדינת ישראל לחינוך יהודי בגולה?

אין לי תשובה ברורה ומלאה, כי זה נמצא בכל מיני מקטעים. אנחנו נמצאים עכשיו בתוך תהליך של עבודה מול מזכירות הממשלה במסגרת ועדה שהוחלט עליה במוסד לתיאום בין הממשלה והסוכנות היהודית לנסות לבנות תוכנית אסטרטגית לפעולה משותפת בתחום החינוך היהודי-ציוני, וחלק מן התהליך הזה הוא מיפוי של מה שקיים.

הדברים המרכזיים שקיימים, לפי מיטב הבנתי, שנוגעים בתקציב מדינת ישראל לחינוך יהודי בתפוצות הם הסלים הבאים: יש תקציב שהולך דרך נתיב במשרד החינוך, שהולך לטובת בתי-ספר יהודיים בברית-המועצות. לדעתי מדובר במספר מיליוני דולרים, אבל אני לא יודע להגיד סכום מדויק. יש תקציב נוסף שמופעל עם בתי-ספר יהודיים בכל העולם, חלקו דרך לשכת הקשר ורובו דרך הסוכנות היהודית, מה שהיה פעם תוכנית הימנותא של וולפסון והיום נקרא תוכנית ח"י לחינוך יהודי לתפוצות, זה סדר-גודל של שבעה או שמונה מיליון דולר למיטב זכרוני.

בחמש השנים האלה יש השתתפות מדינה בתוכנית "תגלית" שמממנת הבאת סטודנטים יהודים לארץ, כשהמדינה משתתפת בשליש מן העלות בממוצע של 14 מיליון דולר לשנה. זה 70 מיליון דולר לכל שותף. זה סוף השנה השלישית של התוכנית ויש לה עוד שנתיים.

יש השתתפות בלימודים של תלמידי ישיבות מחוץ לארץ שנמצא בתקציב משרד הדתות. כידוע, הנושא הזה עלה לאחרונה לכותרות. למיטב ידיעתי אין השתתפות מקבילה של המדינה בתלמידים שאינם תלמידי ישיבות שלומדים באוניברסיטאות בארץ, שלומדים בתוכניות שנתיות כאלה ואחרות בארץ.

אין לסטודנטים תוכנית מקבילה?

סטודנט יהודי מהתפוצות שהולך ללמוד באוניברסיטה העברית צריך לשלם לאוניברסיטה שכר-לימוד מלא, לא שכר-לימוד ישראלי. למיטב ידיעתי אין השתתפות מקבילה של המדינה בתוכנית שנתית בלימודים באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל-אביב או באוניברסיטת באר-שבע.

לפני עשרים – שלושים שנה היתה השתתפות. אני מכיר אנשים שעברו את זה.

אני חושב שהאוניברסיטה מקבלת תמיכה כלשהי. אני לא בטוח. אפשר להגיד שלתלמיד זה עולה הרבה כסף ללמוד בארץ.

אני רוצה להיזהר בדברים. אני לא יודע שיש, אני לא יודע שאין.

אני אבדוק את זה.

אני חושב שההשקעה בצעירים יהודיים בגיל אחרי תיכון שבאים ארצה ללמוד שנה, היא השקעה חשובה ביותר. אין דבר שמעצב יותר את עתידם היהודי והקשר שלהם למדינת ישראל, ולדעתי גם את הסיכוי שהם יעלו לארץ. לדעתי, רמת ההשתתפות של המדינה בתחום הזה נמוכה מהצריך. האם היא שווה לכל סוגי האוכלוסייה או לא, אני העליתי השערה. אני מבקש למחוק אותה עד שהיא תיבדק.

היא תיבדק.

כמה יבואו השנה בתוכניות הקיץ?

אני רוצה לומר עוד שני דברים. אנחנו פעילים בכל מה שקשור לפעילות סולידריות יהודית עם מדינת ישראל, מעבר לתגבור המאד משמעותי של תוכניות שיתוף 2000 וההרחבה שלהן לאזורים חדשים בארץ. מחודש אפריל יש תופעה, לדעתי מדהימה של יציאת היהודים לרחובות, מכל רחבי העולם. כל יום יש עצרות תמיכה בישראל. אנחנו שומעים על העצרות הגדולות, אם אלה היו 150,000 יהודים בפריז או 100,000 בוושינגטון או 10,000 במוסקבה או 50,000 בככר טרפלגר בלונדון, כאשר הקהילה היהודית הבריטית יצאה מכל מסורותיה לרחובות. זו קהילה שיודעת לעשות עצרות רק באולמות סגורים. יש לי פה דו"חות יומיים. זה כל יום בקהילות יהודיות אחרות. יכול להיות שקרוב למיליון יהודים יצאו לרחובות בחודש וחצי האחרון כדי להביע הזדהות עם מדינת ישראל. זו התפרצות של גילוי אהדה ותמיכה אקטיבית בישראל.

זה מלווה גם במגבית חירום שנפתחה בחלק גדול מהקהילות בכל ארצות-הברית, בקנדה ובמקומות אחרים, שגם שם מגייסים היום כסף במיוחד לישראל.

אנחנו לקחנו את נציגי משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר לדיונים עם ראשי המגביות כדי להבטיח שייעוד הכסף יהיה לצרכים האקוטיים של המדינה, וגם כאן יש היענות פשוט אדירה של אנשים, גם כאלה שמגדילים את התרומות שלהם וגם כאלה שכבר שנים נעלמו ממפת התורמים של המגביות ושבאים עכשיו מיוזמתם ואומרים: אנחנו רוצים לתרום כסף למדינת ישראל. יש תופעה מאד-מאד משמעותית של הזדהות ושל סולידריות.

10,000 מכתבים לחיילים.

אמרנו לשלוח מכתבים לחיילים ובבתי הספר יש כבר קרוב ל-12,000. כלומר, זו תופעה שהולכת לרוחב כל העולם היהודי.

אני מבקש לומר דבר אחרון בנושא ההתפרצויות האנטישמיות. זה גל קשה ביותר בחודשיים האחרונים, שקיים, אגב, בכל רחבי העולם היהודי. אין יום שאנחנו לא מקבלים דיווחים על פגיעות ביהודים או במתקנים יהודיים, אם זה בבתי כנסת או בתי-ספר או מרכזים קהילתיים. עיקר הריכוז הוא באירופה, אבל לא רק באירופה, ובאירופה עיקר הריכוז הוא בצרפת כאשר 35%-40% מהאירועים מתרחשים בצרפת.

בענין הזה אני רוצה להגיד שאומרים: טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. שניהם טובים מקריאת דו"חות. כל יום אני מקבל על שולחני דו"ח יומי על אירועים אנטישמיים. אני קורא אותו ומתרשם ממנו וזה משפיע עליי. אבל כשהייתי עכשיו בצרפת ודיברתי עם אנשים, אלה תופעות יום-יומיות. התקשרתי לסגנית מנהל בית-ספר ואמרתי: שמעתי שאתמול זרקו אבן על בית-הספר. אז היא אמרה לי: מה אתה מדבר? אין יום שלא זורקים אבנים על בית-הספר, אין יום שלא מקללים את הילדים בדרך לבית הספר.

הלכתי למקום אחר ששרפו את האוטובוסים של המועצה האזורית, שמובילים ילדים לבית הספר בפריז, ושמעתי את אותו ספור. אתה מדבר עם המנהלת והיא מספרת לך איזה קללות מקללים את הילדים ואת המורים. אביה שהוא ניצול שואה, יהודי דתי, חטף מכות ברחוב. אתה הולך בפריז ואתה רואה אנשים הולכים עם קסקט. אומרים לך: אתה יודע, אלה יהודים שהולכים עם קסקט כדי לא ללכת עם כיפה.

זו תופעה רחבה מאד, שהדבר החריג בה בעיניי היא האדישות של החברה הצרפתית. אני אומר את זה בכאב גדול, כי אני חושב שרובנו לא היינו מעלים על דעתנו שבעת הזאת, אחרי כל מה שעבר על העם היהודי באירופה, יהודים יוכו כמעט מדי יום, יקללו יהודים כל יום, יידו אבנים על בתי כנסת, ינסו להצית בתי-ספר ולא יהיה אחד בצרפת שיכתוב מאמר "אני מאשים". לדעתי, מעבר לתופעה הקשה עצמה, האדישות והשתיקה קשים עוד יותר.

תודה לסלי.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת נודלמן, בבקשה.

אני חושב שכולם מבינים שדי קשה לקבל החלטה לעלות לארץ מצרפת, ארגנטינה ודרום אפריקה, כאשר רואים בכל תחנות הטלוויזיה את התמונות המשודרות מכאן. כל הכבוד לסוכנות היהודית שיש עלייה גדולה מארגנטינה, פחות מארגנטינה ומצרפת, אבל זה קשור גם למצב שם – אנטישמיות ומשבר כלכלי. אבל בכל מקרה עלייה של יהודים לארץ זה דבר טוב, ואין לי טענות לסוכנות היהודית, שעושה עבודה טובה. יש לי טענות למדינת ישראל, כי לא מספיק להביא אנשים לארץ. ואני לא מדבר על המלחמה שיש אצלנו עכשיו. אני מדבר על הדברים שבן-אדם צריך ביום-יום.

כולם יודעים שיש בארץ בעיה של דיור. 50,000 מקרים סוציאליים שעלו ב-1989 ממתינים עד היום בתור כדי לקבל דיור ממשלתי. אין דיור ציבורי בארץ. לא פעם דיברנו בוועדה זו ששורש הבעיה הוא הדיור.

עבודה לפני כן.

לא, דיור. דיור ועבודה. אם לבן-אדם יש דיור הוא מרגיש שיש לו גב והוא בבית. אם אין לו דיור, הוא כמו בן-אדם בלי שום דבר.

אני לא מבין את המדיניות של כל ממשלות ישראל, שבן-אדם צריך לקנות דירה במחירים כל-כך גבוהים, פי שתיים ושלוש מאשר בכל המדינות המפותחות. למה? כי בכל המדינות האלה 35% - 40% משוק הדירות הוא להשכרה. אם יש 35% - 40%, יש תחרות. אצלנו זה מונופול של קבלנים.

אני חושב שמדינה, גם מדינה שלא קולטת עלייה, צריכה לעשות משהו בכיוון של דיור ציבורי. בגרמניה, בארצות-הברית ובשוויץ הפרופורציות הן כאלה, ואילו מדינת ישראל שמביאה לארץ עולים באמצעות הסוכנות היהודית, הממשלה לא רוצה לעשות שום דבר בנושא הזה, וזאת פגיעה גדולה בעולים.

נכון אומר סלי מרידור שזה לא רק בגלל המצב הביטחוני. גם המצב הכלכלי תורם לכך. מי שאין לו דירה גר בשכירות והוא משלם דמי שכירות בדולרים. ומה עושה הממשלה החכמה? היא רוצה להוריד מהסיוע בשכר-דירה שמקבלים העולים. לכן נשלחים מכאן מכתבים לקרובי משפחה ולחברים בחוץ-לארץ: חברים, תמתינו, כי כשמורידים את הסיוע בשכר-דירה אל תבואו.

דבר שני – תעמולה. הממשלה לא עושה דבר בנושא זה. שוב, הסוכנות עובדת אבל הממשלה לא עובדת.

יש ארגונים ציבוריים שהם מאד חשובים במדינה דמוקרטית. כי אם עולה שעלה לפני חמש שנים מקבל עולה חדש ועוזר לו, זה יוצר אווירה טובה.

גם הנותן נהנה וגם המקבל נהנה.

נכון. ומה קרה בזמן האחרון? במצב הביטחוני הכל-כך קשה אוכלוסייה מסוימת של עולים צריכים עזרה פסיכולוגית ואחרת, ופתאום הסוכנות התחילה לשחק משחקים. בארגונים הגדולים עובדים אנשים שחיים ממשכורת, הם קונים דירות וצריכים להחזיר משכנתה, ואנחנו לא יודעים מתי הם יקבלו כסף. כך אי-אפשר לעבוד. לסוכנות היהודית צריך להיות כבוד עצמי וכבוד לארגונים, וכבוד לאנשים שהיא הביאה לארץ. הארגונים הציבוריים עושים עבודה ברוכה.

בכל מה שקשור להבאת עולים לארץ הסוכנות היהודית בסדר, אבל בכל מה שנוגע למימון הארגונים הציבוריים אתם צריכים לעשות סדר כי אי-אפשר להמשיך כך. כיושב-ראש הפורום הציוני אני אומר לך שאם זה יימשך כך אני אצטרך לפזר את הפורום הציוני. אני עברתי תקופה קשה מאד כדי לשקם את הפורום, ומה שקרה עכשיו לא קרה באשמתי. בגלל שהסוכנות פועלת כך אני עוד פעם נכנס לבור. ואני חוזר ואומר, אם זה יימשך כך, אני אפזר את הפורום הציוני.

האי-ודאות היא בעיה קשה.

בהמשך לספור על הקסקט, אני עברתי חוויה דומה בשנת 1983. באתי לליון לתת הרצאה מטעם "שלום עכשיו" והרב הראשי של ליון ניסה לשכנע אותי לא להרצות כי יש בית"ר ויהיה שמח. כמובן אמרתי לו, עם כל הכבוד, כל בית"ר יבואו לאולם, נריב, נצעק, הכל יהיה בסדר. ואכן כך היה. אבל הקטע המדהים היה שיצאנו יחד מחדרו וראיתי שהוא מוריד את הכיפה ושם קסקט על ראשו. שאלתי אותו לפשר הדבר והוא אמר לי: אתה לא יודע מה זה להיות מיעוט יהודי בגולה, אתה יליד הארץ.

אני מודה שזו פעם ראשונה בכלל שתפסתי את זה, והייתי המום. אמרתי לו: לפני שנייה התווכחת אתי וכו'. מה אתה פוחד?

ראיתי את התופעה הזאת אז וראיתי אותה גם לפני חודש, שבמקורה בכל הנושא של צרפת, המוסלמים שם, הרקע וכו', אבל אתה רואה שהאנטישמיות בכל המדינות מרימה היום ראש מחדש. יש פה מחזוריות היסטורית. עברו חמישים וכמה שנים מאז מלחמת העולם השנייה, בערך שני דורות, ופתאום זה פורץ, מעבר לכל הפוליטיקות.

אני לא רוצה להיכנס פה לכל נושא הקליטה בארץ. אני רק חושב שבקשר עם התפוצות, בגלל סערות העתים והמצב בחבר העמים לשעבר, אנחנו באמת מאבדים כמה דברים שהם ארוכי-טווח מאד חשובים. למשל, העלו פה את הנושא של מפעלי קיץ, הבאת חבר'ה צעירים לארץ. כשאני מסתכל על זה לטווח הארוך, זה אחד הדברים החשובים ביותר. כי סלי כבר אמר את זה, זה נכון, מי שמגיע לתוכנית בארץ בגילאים הקריטיים – כן יהיה בישראל, לא בישראל – הוא כבר מחובר לעם היהודי, לקהילה היהודית בצורה כלשהי. פספסת אותו, הוא יילך לדרכו.

בשנה האחרונה מצאתי את עצמי כמה פעמים מנסה לשכנע אנשים לשלוח את ילדיהם לארץ על רקע של המציאות הפוליטית, כי אנשים פוחדים. הוזכרו פה תוכניות של סטודנטים. אני ראיתי הרבה אנשים שבאו לשנה לארץ, או שנשארו אחר-כך, או שחזרו ונשארו מחוברים. אין ספק שאם היינו יכולים לבנות תוכניות, ולא משנה הכסף, משנה הכיוון, החיבור ושותפות הגורל והדברים בסופו של דבר מתחברים.

אני חושב שראש הממשלה פתוח לפרוייקטים האלה לבני נוער וסטודנטים בגילאים הקריטיים, דווקא מארצות המערב, דווקא על רקע האנטישמיות. כסף אמנם אין, אבל אפילו בסכומים קטנים בסוף תביא אותם. תודה.

תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, ותודה ליושב-ראש הסוכנות היהודית סלי מרידור על הסקירה המאד מעניינת. אני חושבת שיש לנו עכשיו מסורת מאד טובה, לשמוע כל חודשיים – שלושה חודשים דיווח מה קורה עם העלייה בזמנים כל-כך קשים וגם מה קורה עם האנטישמיות, שלצערנו הרב גוברת והולכת.

אני יכולה להעיר כמה הערות למה יהודי דרום אפריקה לא מגיעים לכאן, מפני שעבדנו בוועדה עם חברת-הכנסת נעמי בלומנטל בוועדת משנה, בנושא יהודי דרום אפריקה. מדיווחים שקיבלנו הבנו שהם רגילים לחיות בבתים גדולים והענין היה שהם רצו לגור בארץ בצורה קומפקטית ולקבל אדמות מהמדינה. היה משא-ומתן בין חברת-הכנסת בלומנטל לבין ראש הממשלה וכל מיני גורמים. אני חושבת שזה לא יצא אל הפועל בגלל עניינים ביורוקרטיים, וחבל מאד.

אני גם חושבת שעד היום לא מבינים את ההבדלים. אם יש להם חינוך יהודי והם יודעים את השפה העברית, זה לא אומר שזאת קהילה ציונית. היום אין מסך ברזל בדרום אפריקה ומכל מקום בעולם אפשר להגיע לארץ בצורה חופשית. הם יהודים וזה טוב מאד, אבל כציונים אנחנו צריכים להסביר להם שיש רק מדינה אחת בעולם שבה יהודי יכול לחיות גם בכבוד וגם חופשי.

ובלי קסקט על הראש.

בלי קסקט על הראש.

אני רוצה לתמוך בדברי חבר-הכנסת וילן שאמר שאולי לא חשבנו מספיק על תוכניות חדשות ללימודים באוניברסיטאות, וגם על תרומתה של המדינה. אני חושבת שבדומה לתוכנית נעל"ה, שהיא מאד חשובה והיא מביאה אנשים לארץ, אם הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה יעשו תוכנית לימודים של שנה ראשונה באוניברסיטה, בתמיכה של מדינת ישראל, יהיו לנו אופקים חדשים - - -

הסוכנות היהודית נותנת כסף, המדינה לא.

אני חושבת שזה התפקיד שלנו. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש הסוכנות היהודית, אני רוצה לשנות קצת את הנושא. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאתה כאן ולומר שלא קיבלתי תשובות למכתבים ששלחתי אליך.

אני לא אמשיך לתת מחמאות לסוכנות. אני חושבת שעוד לא נולד המדען שעושה חיסון לציונות ובגלל גל האנטישמיות בעולם כולו אנחנו מוכנים היום כנראה לעלייה מכל העולם. כולנו מבינים שבגלל מה שקרה בעולם אנחנו היום כן מקבלים עולים מכל המדינות.

אני רוצה לדבר על ארגוני העולים. היום מלאה שנה לאסון הדולפינריום, ואני רוצה לדבר על מה שקרה שם, על כך שבגל הטרור שליש מהנפגעים הם עולים ממדינות חבר העמים. ייתכן שזה סימן גם לאותם אנשים שנמצאים בעולם כולו וגם במדינות חבר העמים, שאין ביטחון אישי, וביטחון אישי הוא הדבר החשוב ביותר לכל יהודי שרוצה לעלות ארצה. אבל אני מקווה שנעבור גם את התקופה הקשה מאד הזאת.

אני חושבת שבתקופה כל-כך קשה ארגוני העולים שקולטים את העלייה, ועושים מה שהממשלה לא תמיד מספיקה לעשות, שמחים לקבל שבחים מהסוכנות, וגם מהמדינה ומהממשלה. מי שעושה את הקליטה אלה ארגוני העולים שבמקרה חבר-הכנסת נודלמן ואני מייצגים אותם בישיבה זו, חבר-הכנסת נודלמן בתור יושב-ראש הפורום הציוני ואני בתור יושבת-ראש התאחדות עולי ברית-המועצות.

אני אישית מאד מאוכזבת מיחסה של הסוכנות היהודית, והיה חשוב לשמוע כאן שחבר הנאמנים והסוכנות היהודית הם אותו דבר. יכול להיות שנצטרך לבקש ממך לקיים ישיבה נוספת דווקא בנושא הזה, ואנחנו נספר בה דברים שיהיו קשים ולא מחמיאים לסוכנות היהודית.

אנחנו היינו בחבר הנאמנים ולא היינו צריכים ועדה מגשרת. אנחנו אמרנו: כן, אנחנו רוצים להתאחד. דרך אגב, אני מאשימה את הסוכנות. לפני שנים רבות כאשר הגיע נתן שרנסקי הם רצו לחלק את העלייה, רצו לחלק את הארגונים. לא משנה מה הפורום הצליח לעשות, ואני רוצה להגיד שהם הצליחו לעשות המון דברים. פתאום בא מישהו בסוכנות ואמר: היום זה לא קיים, היום חייבים להתאחד. אבל זה קיים בשטח, רבותיי, ואנחנו אומרים: גם אנחנו קיימים, גם העולים קיימים. קרה תהליך שלהפוך אותו לתהליך של אחדות זה לא רק רצון של מישה וסופה, זה רצון של המון אנשים, ואין בשטח רצון כזה להתאחד.

אנחנו אמרנו לסוכנות שאנחנו רוצים פסק זמן. ב-5 באוגוסט 2001 החלטנו להתאחד ואמרנו שיש תהליכים מסוימים לדבר הזה ושאנחנו צריכים כסף כדי לבצע אותם. חיים צ'סלר, גזבר הסוכנות אמר בשם הסוכנות: במקום להתאחד דרך ועדה מגשרת אתם תקבלו תקציב, גם תקציב שוטף, גם תקציב לאחדות הזאת וגם תקציב לטפל בדברים שקורים היום במדינה, תמיכה באנשים שנפגעו בפעולות טרור. אני מכריזה כאן שאין צורך בסל"ע. אנחנו בעצמנו נתמוך באנשים כמו שאנחנו עושים, בשקט ובלי פרסומת בטלוויזיה. אנחנו לא מקבלים בשביל זה כסף. אנחנו מגייסים את הכספים.

אנחנו גם הקמנו קרן לאנשים שנפגעו בדולפינריום, בשקט ובלי פרסומת. לא רק אנחנו, גם פעילים שלנו, מתנדבים של הארגונים האלה, בלי שום תמיכה של הסוכנות ושל המדינה. גם על זה נצטרך לדבר.

היו איומים מצד הסוכנות היהודית. אנחנו היינו בישיבה שהיתה ישיבה של השפלה. אנחנו הסברנו שאיחוד פירושו שהארגונים לא יקבלו במשך שנתיים תמיכה מהמדינה ומהממשלה. הסוכנות היהודית, ציפי פינק והיועצת המשפטית של הסוכנות הלכו לרשם העמותות ובמקרה קיבלו אישור כדי שאנחנו נתאחד. לא משנה כמה כסף זה יעלה. לא משנה שזה בלוף, כי בעוד שנה וחצי, לפני שאנחנו מפזרים את הארגונים האלה אנחנו לא יכולים להתאחד. אנחנו צריכים לקבל תמיכה לא רק מהסוכנות, שאנחנו אסירי תודה לתמיכה שלה. עד היום, כמעט סוף החודש, אנשים לא קיבלו משכורת. זה פוגע בנו מאד, זה משפיל מאד. עולים חדשים שבתחילת החודש צריכים לשלם משכנתה, לא יכול להיות שעד היום לא קיבלו משכורות.

תודה לך, צבי, שאתה התערבת אתמול, אבל אני אומרת שאני אישית לא מקבלת את האיומים של הסוכנות. אני לא אפזר את הארגון שלי ולא אתפטר מהתפקיד, אבל אנחנו נעשה דברים כאלה שבסוכנות יזכרו אותנו לטובה.

דע לך, סלי, שאנחנו מכבדים אותך. אתה לא רצית להתערב בענין. שלחנו לך מכתבים ולא קיבלנו תשובה, לא ממך, לא מהגזבר. את ציפי אנחנו לא משיגים. זה לא יעבור בשקט. זו פעם ראשונה שאני מדברת כך, אבל אני מבטיחה לך שאם בסוכנות – ואני לא מאיימת – לא יכול להיות שבגלל שהחלטנו להתאחד ובגלל שאנחנו מסבירים לסוכנות שכל הדברים שאנחנו עושים הם על-חשבון פעילות ועל-חשבון דברים אחרים, לא יכול להיות שבסוכנות יעמדו בצד ויסתכלו איך מישהו חונק אותנו. אני לא מקבלת את הדבר הזה ואני מציעה לך לקיים בהקדם האפשרי ישיבה שאליה תזמין את חבר-הכנסת נודלמן ואותי, ואת האנשים הבכירים בנשיאות של שני הארגונים, ותתערב ומהר, כי גם אנחנו עושים עלייה. יש קשר ישיר בין ארגוני העולים לבין הסוכנות לבין משרד הקליטה, וכדאי לזכור את זה.

לבסוף, אני רוצה להעיר שחיילים בודדים מחפשים היום בפחי אשפה, ואלה יהודים שאתם הבאתם אותם בתוכנית נעל"ה ובתוכניות אחרות שהיו יוצאות מן הכלל, אבל הם נשארו בודדים בארץ. כדי שהילדים שלנו לא ייצאו לרחוב ולפשע, כדי שהאנשים שיושבים שם יבינו שהילדים שלנו נמצאים בידיים טובות, זה לא רק העתיד שלנו, זה העתיד של מדינת ישראל. אנחנו כארגוני עולים, מתנדבים, מסוגלים לעשות בגלל שיש לנו אנשי מקצוע מעולים, אבל כדי לפעול אנחנו חייבים לקבל תמיכה מאסיבית ממך ומחבר הנאמנים.

אני אמשיך באותו קו, כי אני חושב שהסוכנות מאיימת על עצמה, על מעמדה, אפילו הפוליטי הייתי אומר. כי מה שקורה בתחום של ארגוני עולים בכלל, אבל במיוחד מול שני הארגונים של עולי ברית-המועצות זה דבר לא מתקבל על הדעת. הסוכנות היתה אמורה בזמנה לתגבר את ארגוני העולים והיתה אמורה להיות המכשיר הראשי להחזקתם בארץ. על החשיבות של הארגונים האלה כבר דיברו ואני לא רוצה להוסיף.

היה יתרון גדול בתקצוב הסוכנותי, כי הארגונים האלה עובדים מול משרדי ממשלה. הם לא צריכים להיות תלויים במשרדי ממשלה שמולם הם עובדים והם צריכים לעשות שדולה וכו' ולכן הסוכנות היתה פתרון. עכשיו הסוכנות צמצמה את מעורבותה בצורה דראמטית. היא בעצם משקרת את עצמה ואת האחרים כי היא דורשת מארגוני העולים עבור הכסף שהיא נותנת, לעסוק אך ורק בקליטה ראשונית, לפי החלטת חבר הנאמנים שזאת רק השנה הראשונה בארץ. זו שטות, במיוחד לארגונים שעולים מעטים מאד מגיעים מארצותיהם. כולם יודעים שארגוני העולים עוסקים בעבודה הקהילתית-חברתית, קודם-כל בקרב אלה שכבר הגיעו, וזאת מטרה מאד חשובה שעונה על כל המשימות והמטרות של הסוכנות.

מהשקר הזה עלו דברים נוספים ודחיית האחדות הזאת ברחוב הרוסי. ואיך נעשה הדבר? על-ידי הפסקת מימון שבאמת מורידה אנשים שעובדים בארגונים האלה למצב של עוני מחפיר, והסוכנות היהודית שמגייסת כסף מהעם היהודי בתפוצות היא זאת שבגללה אנשים לא מקבלים משכורת בזמן, זה לא ייאמן. לכן מצטבר פה כעס נורא.

אני מצטרף לבקשת החברים. קח פיקוד, תזמן ישיבה בהשתתפות האנשים שמייצגים את הארגונים האלה. אני השתתפתי יחד עם חברת-הכנסת לנדבר בוועדת הגישור הזאת. זה היה נחמד, מעניין, אבל אם הכסף הזה היה הולך ישירות לפורום הציוני ולהתאחדות עולי ברית-המועצות, הוא היה מביא תועלת לעולים. בשביל ללמוד מה הם היחסים בין שני הארגונים היו צריכים להעסיק קבלן חיצוני ולשלם לו הון תועפות – אלה דברים בגדר של בזבוז.

והאנשים האלה אמרו שאנחנו צריכים כסף והם המליצו לסוכנות לתת לנו כסף להתאחד, כי כל פעילות כרוכה בכסף ואנחנו לא מקבלים כלום.

תבדוק גם את ההקצבות שמקבלים ארגוני העולים ותחשוב כמה עולים יש היום מברית המועצות ומה משקלם של ארגוני העולים למען יהודי ברית-המועצות בהקצבה הכוללת של ארגוני העולים ותראה גם פה איזה שהוא עיוות לאורך שנים רבות.

דבר נוסף. זה התחיל מהישיבה אתך ואחר-כך היתה ישיבה נוספת והקמנו פה ועדת משנה לשילוב העולים במאמץ ההסברה הישראלי. הפעולה הזאת נמשכת ובאמת יש אפשרות לגייס המוני ישראלים יוצאי מדינות שונות למאמץ ההסברה, שהולך יד ביד עם ההסברה בנושא העלייה, כי אתה לא יכול להתקדם בתחומים האלה מבלי לשפר את תדמיתה של מדינת ישראל.

אני מאד מבקש, סלי, את תמיכתה של הסוכנות היהודית לפעולה הזאת, דרך מועצת ארגוני העולים. זה דבר שייתן פירות ויחזק גם את הסוכנות ובוודאי גם את התשתית החברתית של יוצאי מדינות כלשהן בארץ.

ברשותכם, אני לוקח לעצמי רשות דיבור אחרון בין חברי הכנסת וניתן את זכות הסיכום לסלי מרידור.

אני אתחיל במה שאתם סיימתם, אבל בראייה הרבה יותר רחבה. נושא הכסף. איך אנחנו עושים את המאמץ המקסימלי האפשרי לעשות קליטה יותר רכה בישראל על-מנת לעודד בסופו של דבר את העלייה. מסתמנת בשורה אחת טובה בנושא הדיור. ישבתי ארוכות עם מנהל אגף התקציבים החדש באוצר. פעם ראשונה שבאגף התקציבים, שתמיד הם היו ה"אנטי" הכי גדולים בנושא דיור להשכרה, מצאתי אוזן קשבת, ובסופו של דבר הוא האיש הכמעט מרכזי שמחליט בעניינים האלה. זה היה אחד הנושאים הראשונים שדיברנו עליהם וגיליתי אצלו אוזן קשבת. זה לא יהיה מחר בבוקר, אבל זה תהליך והוא התחייב לי שיתחילו בו בהקדם ואני מקווה שנראה פירות תוך זמן סביר.

המדינה לא מסוגלת לעזור.

לא המדינה. שהמדינה תיתן לקבלנים פרטיים קרקע, פחות מס הכנסה וכו'. זאת בשורה חצי טובה, כי אני עוסק בענין הזה כבר שנים עם האוצר וזה היה קיר. פעם ראשונה הרגשתי שזה כבר לא קיר.

נקודה שנייה בנושא הכספי. יכול מאד להיות, ואני אומר בבחינת שואל, שהיינו צריכים לעשות מבצע לשנה – שנתיים, עד שאנחנו יוצאים מהבור הכלכלי שהמדינה מצויה בו. לעשות מבצע ולראות גם מטרות מדויקות, למה אנחנו רוצים את זה. לעשות מבצע גיוס כספים לנושא עזרה בקליטה, מה שעד היום לא ביקשנו מהעולם היהודי אלא טיפין-טיפין לפרוייקטים מסוימים. יכול מאד להיות שזה לזמן קצוב. אני אומר שנתיים, כי התוכנית הכלכלית היא לשנתיים, ולתקופה הזאת לדעת שאנחנו מגייסים כסף למטרות מהסוג של קליטת עלייה. ארגוני עולים הם הפרט הקטן בזה, אבל יש פרטים גדולים, שנראה לי שהם שווים בדיקה. אני לא רוצה להגיד רעיונות. צריך להקים צוות חשיבה איך אפשר לעשות את זה, כי אנחנו לא ניתן משכנתאות, אבל עדיין יש אפשרות לעשות מבצע ואני כן הייתי נכנס לשנתיים האלה גם בעזרה בנושא שכר-דירה, אם יהיה לנו הסכם עם המדינה שהיא באמת תבנה להשכרה ובעוד שנתיים יתחיל להיות משהו. זאת אומרת, בזמן התפר הזה. זה נראה לי מאד-מאד חשוב.

אני מסכים אתך לחלוטין בענין הצורך לקרוא דווקא עכשיו לארגוני העולים להירתם לענין בכל כוחם, כל ארגון עם המדינה שממנה הוא יוצא.

אסיים בדבר שאני מרגיש אתו לא רגוע – צרפת. לפני כמה ימים ישבתי אתך, סלי, והתרשמתי מאד לטובה משינוי דרסטי בנושא הביורוקרטיה, שפעם מסיבות נכונות ואמיתיות, מי שרצה לעלות מצרפת היה צריך למלא 7,000 טפסים, כי היו כאלה שתפסו טרמפ ולא היו ראויים להגיע, ואני לא רוצה להרחיב את הדיבור על כך, ובצדק היו 7,000 טפסים. אבל הטפסים האלה לא בדיוק מעודדים את אלה שאין אתם בעיות, ובדרך כלל עם הרוב אין בעיות, ותמיד בגלל מיעוט שיש אתו בעיות כולם סובלים.

שמחתי מאד לשמוע מסלי שכל הטפסים בוטלו ומי שרוצה לעלות ויש לו תעודת זהות, או זכאות, הוא יקבל כרטיס עולה. עדיין אני אומר שהחלק שלנו בתחושות שאני שומע מכל מיני תלונות בצרפת, לא מספק. אז או שזה עוד לא ירד לשטח, או שזה לוקח זמן. אני מבקש שבנושא צרפת לא תורידו את האצבע מהדופק לדקה אחת, כי זה פוטנציאל גדול, והצרכים הציוניים של כל עם ישראל ומדינת ישראל ידועים, ובוודאי לך אני לא צריך להסביר, לשים את הדגש על זה, עם כל שאר המדינות שבוודאי לא צריך להרפות מהן.

כמו כל חבריי גם אני מצטרף ומחזק את ידיכם על יותר מחצי הכוס המלאה. גם אם יש לפעמים רבע כוס ריקה, עדיין הרוב בסוכנות היא הכוס המלאה. סלי, בבקשה.

תודה רבה לכולם. אני רוצה להתייחס למספר נקודות שעלו פה. הוזכר פה באופן רחב ומשמעותי נושא התאחדויות העולים. אני מבין שברקע לענין זה מאמץ משותף מוסכם להגיע לאיזה שהוא מבנה משותף להתאחדויות העולים. אני מקבל את הפנייה ואני אקיים בדחיפות ישיבה כדי לנסות לפתור את הבעיות שעומדות על הפרק. יש לנו הרבה מאד הערכה לארגוני העולים. אני חושב שארגוני העולים יודעים שגם בימים הכי קשים מבחינה כספית הסוכנות היהודית המשיכה לממן את ארגוני העולים.

אני מקבל את הקביעה שארגוני העולים שצריכים להיות ה"לובי" מול הממסד צריכים שתהיה להם מידה של עצמאות, ודאי כלפי הממשלה, ואני אפילו אומר את זה במידה מסוימת כלפי הסוכנות. לא הייתי רוצה מצב שהביקורת על הסוכנות מושפעת מן העובדה שהסוכנות מתקצבת את ארגוני העולים.

בשביל זה הם יקבלו כסף ממשרד הקליטה.

אני מבין. אם זאת תהיה התחרות, יהיה הרבה כסף לארגוני העולים.

אני בדעה שארגוני העולים צריכים להיות השותף הכי משמעותי שלנו לעידוד עלייה. אני אומר את זה מעבר לעיסוק החשוב שלהם בקליטה, עם כל הוויכוח בין קליטה ראשונית או לא ראשונית, בסופו של דבר אין דבר שמשפיע יותר על עלייה ממה שאומרים יוצאי אותן מדינות שעלו לארץ. עם כל העבודה הטובה שלנו, עולה חדש פוטנציאלי, אם הוא יכול, והוא בדרך כלל יכול, מרים טלפון או כותב מכתב לאיש שבארץ שהוא סומך עליו ומכיר אותו, כי הוא מאותה עיר שלו, מאותה משפחה שלו, ומאותו מקצוע שלו, והתפקיד שלנו הוא להקל את החיבור הזה, כי ככל שאנשים יקבלו יותר תשובות ישירות, נכונות ומדויקות, הסיכוי שהם יקבלו החלטה לעלות הוא יותר גדול.

אנחנו נקיים ישיבה ונכלול בה את הענין של ההסתייעות בארגוני העולים לצורך עידוד העלייה בתוכנית שאנחנו עושים עכשיו מול מדינות ברית-המועצות לשעבר, ואני מקווה שנוכל לפתור חלק מהבעיות, אם לא את כולן.

עלו פה רעיונות לגבי תוכניות חדשות. הוזכרו שני דברים.

הזכרת בתחילת הסקירה שלך את מכון לב.

אגב, זה לא אומר שיותר התקבלו למכון, אבל זה אומר שיותר פנו, מה שמצביע על הענין הגובר.

עלו פה שני רעיונות שאני חושב ששניהם ראויים לקידום. אחד, נושא של עלייה קהילתית עם אפשרות לרכוש קרקע במחירים מוזלים, והאפשרות לרכוש קרקע באופן שבו קבוצה יכולה, לדור הראשון של העולים, ליצור איזו שהיא תחנת ביניים, ואנחנו רואים שהעולים עושים את זה בכל מקרה. אנחנו רואים איפה מתרכזים בסוף היהודים שעולים מדרום אפריקה. אנחנו רואים איך יהודים שעולים מברית-המועצות וממקומות נוספים מתרכזים בקשר שכונתי מסוים. אז במקום לעשות את זה בצורה שהיא נגד הזרם, יכול להיות שנכון למצוא מקום ולעשות את זה עם הזרם.

אני יודע שהיו לבטים גדולים, שלחלק מהם הייתי שותף בעבר, שאנחנו נעשה 'הולכים נגד האתוס של כור היתוך' שאנחנו מאפשרים את זה. אני חושב שנכון להעריך שהילדים והנכדים של העולים האלה יהיו חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. אני חושב שראוי לבחון את זה. זה מצריך עבודה משותפת עם מנהל מקרקעי ישראל. צריך להביא בחשבון שדרושה פה חשיבה יצירתית לגבי הדרך שבה עושים את זה ולגבי מחיר הקרקע, משום שבסופו של דבר זה נכון שיהודי דרום אפריקה יש בהם נטייה להתקבץ במסגרת אנגלו-סכסית בדור הראשון, אבל צריך להביא בחשבון שיהודי שיוצא היום מדרום אפריקה ועוזב בית גדול מאד על קרקע, הוא מוכר את הבית הזה במספר עשרות אלפי דולרים. נניח שיש לו דרך חוקית להוציא את הכסף הזה החוצה, עדיין אין אפשרות עם הכסף הזה לרכוש כאן שום דבר שהוא אקוויוולנטי לחצי ממה שהיה לו שם, וצריך להביא את זה בחשבון.

נושא שני שעלה, שלדעתי הוא רב-חשיבות, הוא הנושא של תוכניות לימודים בארץ לבוגרי תיכון, תלמידי אוניברסיטה. אני חושב שאנחנו צריכים ליצור נורמה בעולם היהודי שמי שמסיים תיכון עושה שנת לימודים בארץ. זה קיים בצורה רחבה מאד בעולם האורתודוכסי. אני רוצה שתדעו שבעולם האורתודוכסי כמעט כל צעיר וצעירה יהודים שמסיימים בית-ספר תיכון הולכים לשנת לימודים בארץ, אם זה בישיבה או בתוכנית מיוחדת, או באוניברסיטה, וצריך להרחיב את הנורמה הזאת לכל העולם היהודי. זה לא רק כסף, זו גם שאלה של נורמה תרבותית-קהילתית, אבל זה גם סיוע חומרי. מדינת ישראל חייבת, לדעתי, לראות בדבר הזה אתגר ראשון במעלה, משום שנוער יהודי שיבוא לארץ בגיל שבו הוא מעצב את האישיות שלו לא רק לעשרה ימים או שבועיים אלא לשנת לימודים, חיים, מגורים, התנסות מקצועית בארץ, הוא הפוטנציאל לעתודה הגדולה ביותר שלנו, גם לעלייה וגם לעתיד הקיום היהודי ולתמיכה היהודית העולמית במדינת ישראל.

דבר אחרון שהייתי רוצה לציין, ברשותכם, נוגע לסוגייה של גרמניה. הוא לא עלה בשאלות אבל אני רוצה בכל-זאת לציין אותו. אנחנו מגבירים את הפעילות בקרב הקהילה הגדלה של המהגרים היהודים מברית-המועצות לשעבר לגרמניה. אנחנו מתקרבים שם כנראה ל-100,000 יהודים. אני סבור שהנושא הזה הופך להיות נושא בעל משמעות אסטרטגית ואני חושב שמדינת ישראל צריכה לנקוט עמדה, והמקום שבו ראוי שיהודים ייקלטו – אם הם מחליטים מרצונם לעזוב מדינה כלשהי – הוא מדינת ישראל. זה צריך להיות הקו הבסיסי של המדיניות הציונית של המדינה שלנו. כמו שפעלנו לפני 12 – 13 שנים בתיאום עם הקהילה היהודית בארצות-הברית ועם הממשל האמריקאי כדי להבטיח שהיהודים שיוצאים מברית-המועצות עם נפילת השערים יבואו לארץ ברובם המכריע, לדעתי צריך לשקול מה יש לעשות מול גרמניה כדי למנוע מצב שמכל הארצות בעולם תהיה זו דווקא גרמניה שמפתה יהודים לא לעלות לישראל. אני מקווה שהוועדה הזאת והגורמים השונים במדינה יתנו את הדעת על כך, משום שזה כבר לא טפטוף, זאת כבר סוגייה בעלת משמעות אסטרטגית.

תודה רבה. תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.




- - - - - - - -




הישיבה הסתיימה בשעה 10:40