פרוטוקולים/ועדת קליטה/5151



17
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
13.05.2002

פרוטוקולים/ועדת קליטה/5151
ירושלים, כ"ב בסיון, תשס"ב
2 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 217
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שני, ב' סיון התשס"ב – 13 במאי 2002 – שעה 12:30

מעמדם של הורים שילדיהם משרתים בצבא והם עצמם אינם זכאי חוק השבות –
דיון יזום על-ידי חברי-הכנסת י' שטרן ומ' נודלמן.

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
אמנון כהן
מיכאל נודלמן
מרינה סולודקין
אופיר פינס-פז
גנדי ריגר
יורי שטרן - משקיף

שר הפנים אליהו ישי
הרצל גץ - מנהל מנהל האוכלוסין, משרד הפנים
יחזקאל לביא - מנהל האגף לתכנון אסטרטגי, משרד הפנים
עו"ד מיקי סאן - יועצת משפטית, משרד הפנים
אתי ז'אן - מתמחה בלשכה המשפטית, משרד הפנים
דינה שוחטמן - מתמחה בלשכה המשפטית, משרד הפנים
סא"ל ויצמן משיח - ראש ענף תכנון ומחקר, משרד הביטחון
ד"ר מלה תבורי - "נתיב" – לשכת הקשר
עו"ד טובה פינקלשטיין – יועצת משפטית, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד אביטל שטרנברג - משרד המשפטים
עו"ד אלי ליפשיץ - יועץ משפטי, משרד הדתות
אפרים לפיד - דובר הסוכנות היהודית
לואיזה וליצקי - עוזרת השר, משרד הבינוי והשיכון
עו"ד קרן דהרי - לשכה משפטית, המרכז לפלורליזם יהודי
גלעד קריב - המרכז לפלורליזם יהודי
לורין פוריס - מקשרת עם הכנסת, המרכז לפלורליזם יהודי
אורנה ורקוביצקי - סגנית סמנכ"ל גמלאות, המוסד לביטוח לאומי
אירמה אמשיקשווילי – יו"ר ארגון יוצאי טביליסי
נלי גוטין -
טטיאנה גורדון -

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

- - - - - - - - - - -
מעמדם של הורים שילדיהם משרתים בצבא והם עצמם אינם זכאי חוק השבות

אני פותח את הישיבה ומודה לכבוד השר שהגיע. קיבלנו בהבנה את הביטול לפני שבוע או שבועיים בגלל ישיבת הממשלה הלילית.

נתבקשתי על-ידי חברי הכנסת שטרן ונודלמן להעלות בוועדה את נושא מעמדם של הורים שילדיהם משרתים בצבא והם עצמם אינם זכאי חוק השבות. שמעתי אחר-כך שהיתה גם בקשה בעל-פה של חברת-הכנסת מרינה סולודקין להעלות לדיון את הנושא, שלטעמי הוא בלתי-נסבל, של חייל שמשרת בצבא והוא זכאי חוק השבות – יש כל מיני אפשרויות ואני מניח שהשר או אנשי משרדו יציגו את האפשרויות איך מגיעים לידי כך – ובכל מקרה ההורים אינם זכאי חוק השבות. אחד ההורים או שניהם נמצאים בארץ, החייל משרת בצבא, וההורה בסופו של דבר נמצא במצב שהוא צריך להיות מגורש מהארץ. המצב שניתן לגרש מהארץ הורה שבנו מסכן את חייו הוא מצב קשה בחברה הישראלית. המצב מובן, הוא בעייתי, אבל חייב להיות פתור.

או שלא מגייסים חייל כזה, או שאם מגייסים אותו, צריך למצוא פתרון להורים או להורה בצורת אזרחות, או בצורה אחרת, אבל שמסדירה באופן קבוע את מעמדו ושהוא לא יהיה נתון ללחצים.

אני אבקש מחבר-הכנסת ד"ר יורי שטרן להציג את הנושא בקיצור נמרץ ואחר-כך השר יציג את עמדתו לפני פתיחת הדיון.

תודה כבוד היושב-ראש. אני חושב שהגדרת היטב את הנושא, ורק אחזור על כמה הנחות יסוד של כולנו.

מדינת ישראל נאלצת להגן על עצמה לעתים די קרובות, ונושא הצבא וההגנה הוא אחד הנושאים שבקונסנסוס והוא בהחלט בעדיפות לאומית. לא יכול להיות מצב שבו חייל שנמצא בשירות פעיל, לפעמים בשדה הקרב – ואנחנו נמצאים עכשיו במלחמת טרור שנכפתה עלינו – שחייל נושא בכל הנטל של השירות הצבאי, ובו-זמנית הוא צריך לדאוג ואפילו להשתגע מכך ששלטונות המדינה מגרשים את אמו או את אביו ויש כל מיני תהליכים נגד בני משפחתו. אני חושב שזה פוגע בחוסן הביטחוני של מדינת ישראל, וגם פוגע ביסודות הערכים שלנו כמדינה וכחברה.

אני לא חושב שיש לנו פתרון לא לגייס אנשים שנמצאים בארץ בזכות. אני חושב שזו גם חובה וגם זכות לשרת בצה"ל, ואיפה שצריכה להיות גמישות ואיפה שצריכים להיות פתרונות חדשים, זה דווקא בכל מה שנוגע למעמד האזרחי של ההורים של אותו חייל. חד-משמעית לתקופת השירות של החייל או החיילת, הוריו צריכים לשהות בארץ באופן חוקי, צריכה להיות להם תושבות לאותה תקופה, רשיון עבודה וכו', ורק לאחר מכן אולי יכול להיות דיון על גורלם בעתיד.

אני בעד מתן אזרחות, אבל כפתרון מיידי אני מציע לתת לפחות תושבות לתקופת השירות, פלוס כמה חודשים לאחר מכן, כי גם זו תקופה שהחייל המשוחרר צריך להסתגל לחיים חדשים. למשל, אם אדם נקרא למילואים, כל התהליכים נגד בני משפחתו, אם יש כאלה במשרד הפנים, חייבים להיפסק.

אני גם חושב שמי ששירת בצה"ל, בתום תקופת השירות שלו מגיע לו שהוריו יקבלו לפחות תושבות קבע במדינת ישראל, אם הם אינם זכאים לפי חוק השבות לאזרחות ישראלית. אני מבדיל פה בין הפתרון המיידי לבין הפתרון שנראה לי פתרון יותר נכון לטווח ארוך, אבל באופן מיידי אני מבקש שמשרד הפנים ייתן הוראה ברוח הדברים שציינתי. זאת אומרת, תושבות לתקופת השירות הצבאי – פלוס, והפסקת כל התהליכים נגד בני המשפחה לתקופה שהחייל נמצא בשירות מילואים.

תודה לחבר-הכנסת שטרן. אני מקווה שכולם ילמדו ממך את סוד הקיצור, למרות שעל התוכן אני לא כל-כך מסכים. אתה מקל מדי עם משרד הפנים.

אני מדבר על פתרונות מיידיים.

אדוני השר, בבקשה.

ידידי היושב-ראש, חברות וחברי הוועדה, יש לפחות ניסיון ליצור מצב של טובים ורעים, אולי כאלה שהם אנטי וכאלה שהם בעד, דבר שאני מוכרח לומר בפתח דבריי לא רק שהוא לא נכון, אני גם לא אתן שינסו לעשות את זה גם על-מנת להשיג הון פוליטי בענין. אני בכוונה פותח ואומר את זה, כי הנושא כל-כך טעון, ואני מציע לכל החברים פה, כולל התקשורת, בפרט לנו הפוליטיקאים, לא לספק חומר בענין הזה, שיכול להביא ליותר מתח, לשסעים וקרעים בתוכנו, בין ותיקים לעולים, דבר שלצערי הרב קיים הרבה בגלל הפוליטיקאים, וצריך לגלות פה אחריות ולמצוא דרך להגיע להסכמות, הבנות הגיוניות שאפשר לחיות אתן ולהתקדם אתן.

אני רוצה להודיע דבר שכבר פורסם. הממשלה קיבלה החלטה להקים ועדת שרים בראשותו של שר המשפטים, שחברים בה חברי הקואליציה, ושם ידונו בכל מה שקשור למעמדו של הורה של חייל. הוועדה תקיים מספר ישיבות, תביא את החלטותיה לממשלה ולאחר-מכן הענין יובא לכנסת. חברי הכנסת רשאים להצביע בעד או נגד ולהציג את הסתייגויותיהם, והכנסת סוברנית להחליט.

זו נקודה שחשוב מאד לומר אותה, משום שזה נותן לנו ולכם זמן לעקוב ולראות מה מתפתח ומה יהיו המסקנות-המלצות בענין, ולאחר מכן יהיה לכם הרבה יותר קל להסכים או לא להסכים, והקואליציה תצטרך לקבל החלטה ולהעביר אותה בכנסת.

מה ימליץ שר הפנים שם?

אני רוצה להבהיר מספר נקודות שאולי יחזירו את כולנו לפרופורציה היותר נכונה, יותר מדויקת וגם סבירה. אף אחד לא גורש. כל התקשורת אומרת שמגרשים הורה של חייל. אני רוצה לקבוע פה שמעולם לא גורש הורה של חייל.

אבל אני טיפלתי במקרים כאלה, כבוד השר. אני יודע כמה מאמצים היינו צריכים להשקיע כדי למנוע את רוע הגזרה.

אני רוצה לומר לך איפה טיפלת, לכאורה, ואולי גם לכאורה הושעת מישהו. יש לי עשרות דוגמאות. משפחה שעלתה לארץ באשרה מזויפת. רצו לקבל סל קליטה – לא קיבלו, כי בדקו וראו שהאשרה מזויפת. מבקר המדינה העיר רבות על ניצול סל קליטה ואחר-כך יציאה מהארץ לארצות-הברית. אנשים קיבלו שורה ארוכה של הטבות – דיור ומה לא. עלינו על עשרות מקרים, ואם היה לנו יותר כוח-אדם היינו עולים גם על אלפים.

כאמור, משפחה עלתה לארץ – בני המשפחה לא זכאים לפי חוק השבות. ברור שהם לא יכולים על-פי חוק לעלות לארץ כי זו לא מדינת כל אזרחיה. אני מקווה שכולם פה יסכימו אתי להגדרה הזאת. אחרי שראינו שהמשפחה הזאת עלתה בצורה שעלתה, משרד הפנים שלח מיד לשלטונות צה"ל מכתב שבו אמר לא לגייס את הבחורה שרוצה להתגייס, כי כך וכך. אתה מסכים, אדוני היושב-ראש?

כן.

הבחורה גויסה בסופו של דבר לצה"ל, וכמובן, ברגע שהיא גויסה לא הוצאנו צו גירוש. הצבא הפך לכאורה לכלי שמחליט מי יתגייס ומי לא, את מי נגרש ואת מי לא, אם בכלל, בניגוד לכל היגיון. לא דיברנו על אדם שבא לכאן במסגרת חוק השבות, נכד, גר גורר וכו'. לא שאני מסכים, אבל בסדר. אבל פה בפירוש משרד הפנים הודיע לא לגייס את הבחורה הזאת, וכן גייסו אותה. ויש הרבה דוגמאות כאלה.

חבר-הכנסת שטרן יכול להתערב מיד, באמת בתום לב, מתוך הראייה הציבורית הרחבה שלו, והרצון לעזור, והוא אומר: אל תגרשו את האמא של החיילת. נכון, היא חיילת, איך תגרשו אותה? אני אומר שאני כבר לא יכול לגרש אותה, הוריה יישארו בארץ כתיירים וישהו אתה. זה לא היה נכון שהיא תתגייס ושהוריה יגיעו, ובתום השירות הצבאי נצטרך לשלוח את כולם הביתה. זה יפה שנשלח חיילת ששירתה בצבא, הביתה לחוץ-לארץ? אז מה הצבא עושה בענין הזה?

במקרה כזה יכול לפנות חבר-הכנסת שטרן, או כל חבר-כנסת יוצא חבר העמים ולומר: אני מבקש שיטפלו במשפחה, כי הבת או הבן משרתים בצבא. מטבע הדברים אני אומר: לא, אתה אפילו לא יודע על מי אתה מגן. כי הוא לתומו מאמין שהצבא מגייס אך ורק את מי שניתן לגייס. זו דוגמה אחת.

יש חשש לא פשוט. ברגע שאנשים שוהים בארץ באשרות מזויפות, או שהם באו לכאן כתיירים, כקרובי משפחה של חיילים או של משפחות שעלו לארץ על-פי חוק השבות, ואנחנו יודעים שטוב לבוא לארץ ולחיות בה, התנאים הסוציאליים הם טובים פה ואנשים רבים רוצים להיכנס למדינה, אז רבים נכנסים לארץ בכל הזדמנות. כך באו גם אנשים לביקור, ולכל הדעות הם לא זכאים לפי חוק השבות. הם שוהים בארץ כמה שנים ואחר-כך הבן מתגייס לצבא. במקרה הזה הוא לא בא באשרה מזויפת, אבל הוא התגייס בצורה לא נכונה, כי הוא תייר וגייסו אותו. לאחר שגייסו אותו הוא מביא את הוריו.

צריך להבין את המשמעות שאף מדינה בעולם לא היתה עושה את זה. בצרפת כמדומני, גם חייל שמתגייס, בסוף השירות שלו בוחנים ובודקים אלו תנאים יתנו להוריו, אם בכלל. במדינת ישראל רוצים שזה יהיה להפך. דרך אגב, לגבי חיילים אין שום בעיה. לגבי הורי חיילים שהגיעו לארץ בכל מיני שיטות ודרכים שאת חלקן מניתי, ברגע שהם מקבלים אזרחות על-פי חוק הכניסה לארץ, האבא, שהוא מנישואים שניים של האמא הביולוגית שלו, או האמא שעלתה לארץ, שהיא מנישואים שניים של האבא הביולוגי שלו, יבוא לארץ, יקבל אזרחות ויביא את אשתו מנישואים שניים או את הבעל, את הילדים מנישואים קודמים של האשה הראשונה, או השנייה, ולפעמים אולי יותר, ויביא את הוריו ואת הוריה, כך שמדובר על ארבעה, חמישה, שמונה אנשים על כל מקרה כזה. דהיינו, אנחנו במו ידינו מביאים לכאן עוד רבבות אנשים שאנחנו כמדינת ישראל לא חושבים שנכון וצריך להביא אותם לארץ.

זה לא מה שאני ביקשתי.

אתה אמרת שאתה רוצה לתת לו אזרחות.

לא, תושבות.

אמרתי לתת לו קודם-כל תושבות זמנית לתקופה שהחייל משרת בצבא. פתחתי בזה.

אמרת שאתה רוצה לתת לו גם אזרחות.

אני מאד שמח שאנחנו מגיעים אולי להסכמה, שלדעתי יכולה להיות בסופה דבר טוב.

אני הצעתי לכל ההורים האלה שיכולים להישאר בארץ, לקבל מעמד של תושב ארעי, עם כל הזכויות הסוציאליות, קופת-חולים וכו', והם יוכלו לעבוד בתקופה שהבן ישרת בצבא. זאת ההצעה שהבאתי בפני הממשלה. בדיון שהתקיים בממשלה חלק מהשרים אפילו לא הבינו את משמעות ההצעה ורצו להקים ועדה, שבמסגרתה זה ייראה קצת יותר טוב. אין לי התנגדות. בוועדה הודעתי שאני מוכן לתת להורים האלה מעמד של תושב ארעי בתקופה שהבן או הבת משרתים בצה"ל, והם יוכלו לקבל את התנאים הסוציאליים.

האם אפשר, עד שהוועדה תסיים את עבודתה, שהורי החיילים שעניינם נמצא בטיפול, יקבלו מעמד של תושב ארעי? אני מעריך, מקווה, מצפה, שכאשר הוועדה תסיים את עבודתה הם יקבלו מעמד של תושב קבע, לא אזרחות, ותושב לא גורר אחריו בני משפחה.

אדוני היושב-ראש, אני מכיר את החוקים ואת ההשלכות שלהם. ברגע שאתה נותן מעמד של תושב קבע, שיהיה לך ברור, אתה לעולם לא תוכל להוריד ממנו את התושבות, ולאחר-מכן הוא מיד יקבל אזרחות. אני לא מכיר תקדים אחד במדינת ישראל שאדם קיבל מעמד של תושב קבע ולאחר-מכן הוא גורש מהארץ, או לא קיבל אזרחות. לכן, בוא לא ניגרר. אני אמרתי מה אני ממליץ לוועדה. כרגע אף אחד לא מגורש. כל הורה של חייל במעמד ב1 יכול לעבוד והוא לא מגורש. לא היה דבר כזה, גם בתקופתו של השר שרנסקי כשר פנים.

אני טיפלתי במקרה של חייל שהיה בלבנון, ואת אמו רצו לגרש מהארץ.

דרך אגב, גם תושב קבע מביא בן זוג. אבל שיהיה ברור, לא היה מקרה של גירוש מהארץ. יכול להיות שהיה ספור אחר, שאחד האנשים בא למשרד, אמרו לו לסדר את הניירות, והוא, מסכן, הרגיש כאילו הוא נמצא ברוסיה וכבר עומדים לגרש אותו. הוא צעק בחוץ שמגרשים אותו, והוא הלך לאחד העיתונאים, ומהענין הזה יצאה כותרת.

גם אם היו זיופים, לא גרשו הורה של חייל, כי אי-אפשר לגרש אותו. נתנו לו מעמד ב1, ומחכים לסיום השירות הצבאי. לכן, א. לא גירשו. ב. כרגע, כל חייל שמשרת בצה"ל, גם אם הוא נכנס לארץ בצורה מזויפת, וזה לא נכון שיהיה דבר כזה, בפגישה של אנשים ממשרדי עם נציג של ראש אכ"א, ואולי עם ראש אכ"א בעצמו, נצטרך לקבוע סטנדרדים וכללים, כי אנחנו לא יכולים להפוך את הצבא לכלי שרת בידי אנשים שרק רוצים להיכנס לארץ. זאת נקודה חשובה שצריך לבצע אותה.

כרגע אני מודיע, כל חייל שמגויס, הוריו מקבלים מעמד ב1. אין להם שום הגבלה, הם יכולים לעבוד ולהתפרנס, לשכור דירה ולראות את בנם החייל. אין כמעט חייל בודד, כי אמו או אביו נמצאים בארץ. זה לא נכון להגדיר אותם חיילים בודדים. ככלל, אם הוא בודד או לא בודד, הוריו יכולים לבוא לארץ. לכן אני חושב שזה לא כצעקתה, ואם כולנו נגלה אחריות, נצליח גם לדאוג לאותם אנשים שאין כוונה לפגוע בהם, וגם נשמור על החוקים ועל הכללים ועל האינטרסים של מדינת ישראל. תודה רבה.

כשאני שומע את דברי השר, הכל נראה בסדר, אבל כל הזמן אנחנו מקבלים מכתבים. אני מסכים עם השר, שאם מזייפים מסמכים, אף אחד מאתנו לא יכול להתערב בזה. אבל אם יש חייל בודד, ואנחנו מקבלים כל הזמן מכתבים שרוצים לגרש מהארץ את אמו, זה לא מקובל. גם אתה אמרת עכשיו, אדוני השר, שזה לא מקובל, ואני עכשיו מבולבל. לפי דברי השר הכל בסדר, אבל אנחנו מקבלים מכתבים ופונים למשרד הפנים כמה פעמים, וזה לא בסדר.

צריך לבקש מלשכת העיתונות שלא יבלבלו אותנו.

אני חושב שהמצב לא כל-כך טוב ומשרד הפנים צריך לפעול כפי שהשר אמר. זה מה שאני מבקש.

אני חייב להגיד לכם שמותר להודות שאני שמעתי בשורה חשובה. בכל מקרה, שווה ללמוד את הנושא.

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, שמעתי את הדיווח של השר המכובד אלי ישי, אבל אני רוצה לומר שהמציאות היא אחרת לגמרי. אני לא מוכנה לשמוע כאן כל הזמן שיש זיופים וסילופים. אם יש זיופים וסילופים, ויש, זה ענין אחר. אלה פושעים ואותם צריך לגרש.

אני יכול לגרש את החיילת הזאת יחד עם הוריה?

כן. אדוני השר, אתה מדבר על גיוס התיירים. אני לא שמעתי דבר כזה שלצה"ל מתגייסים תיירים. אתה מגזים, ובכוונה.

אל תגידי דברים לא נכונים, בבקשה. את יכולה לומר מה את חושבת, אבל לא מה אני אומר.

כל שנה פונים אלינו כמה מקרים. חייל בסדיר מבקש שלא יגרשו את אמו שנמצאת בארץ במעמד לא ב2 או א1. היא תיירת ובמשך כל שלוש השנים מגרשים אותה וגם שולחים אליה מכתבים שעליה לצאת מהארץ. אתה יכול להבין את מצבו של החייל בסדיר, ועכשיו אנחנו במלחמה, אם אתה מבין מה זה מלחמה. החייל צריך להיות רגוע.

את יכולה להביא דוגמה אחת של חייל שגורש?

אני אתן לך דוגמה. גם דרך השר שרנסקי נתתי לך את הדוגמה של תמרה אזרין, שבנה סרגיי אזרין שירת שלוש שנים בצבא. אמו פנתה אלי במשך כל התקופה הזאת. אני נתתי לתמרה אזרין במה גם בטלוויזיה, ולסרגיי נתתי במה בתוכנית של דן מרגלית. אולי אתה לא יודע, אבל הפקידים שלך יודעים שיש מקרים כאלה.

הדוגמאות חשובות. יושב אתנו האיש שעוסק בתחום הזה ואנחנו נשמע תשובות.

אדוני היושב-ראש, יש לי בקשה קטנה. היות והאווירה כאן טובה, אולי כדאי שנשמור עליה. א. אני מודיע פה שאין דבר כזה. ב. אם קרה דבר כזה שאני לא יודע עליו, שאולי כן נחשדו שהם נכנסו באשרה מזויפת, ולפני שהבת התגייסה כבר שולחים צווי גירוש, ותוך כדי כך היא בינתיים התגרשה וצו הגירוש ממשיך לעבוד, מצאו אותה סוף-סוף והבת נמצאת כבר באמצע השירות, ועכשיו לומר שאנחנו נמצאים במלחמה – אני מבקש מאד לשמור על - - -

מאחר שאני מעריך שכל מה שאמרת אמרת בתום לב, דווקא חשוב לי לשמוע דוגמאות. חשוב שמנהל מנהל האוכלוסין יסביר לנו.

חברת הכנסת הנכבדה תשב עם אנשי המקצוע, תביאו הוכחות אחת-אחת ותבדקו את הדברים. אני הודעתי מה הכיוון, מה היה ומה לא היה. אני רק מבקש, אם יהיו הטחות, אני אחליט לעצמי מה אני עושה. כפי שאמרתי בפתח דבריי, אני לא אתן בנושא כל-כך טעון לנסות להשתלח או להעליל עלילות. אם אתם רוצים שאני אהיה בדיון פה, ואני לא נוהג לעשות את זה, אני מוכן לשמוע את הדברים שייאמרו בדרך ארץ. אם לא, עם כל הכבוד, ואולי זה נשמע לא הכי יפה, אדוני היושב-ראש, אני פשוט קם והולך. תודה.

אין מקום לאיומים האלה. הכל נעשה בנחת.

אני לא מאיים. אני אומר מה אני אעשה אם זה יהיה כך.

אני חושבת שאני מייצגת מיליון איש והייתי מספיק עדינה כשדיברתי על אנשים שפנו אליי בהתרגשות. אני אומרת שבזמן מלחמה צריך להעריך את החיילים שמשרתים בסדיר וגם במילואים, ולתת לאנשים כבוד, שהם לא ירגישו שקרובי משפחתם לא יכולים להיות כאן בזמן השירות הצבאי שלהם.

אני הכנתי הצעת חוק אזרחות להורי החייל. אני, כמו השר שרנסקי ואחרים, חיכינו לוועדה הזאת, אבל עברו כבר כמה חודשים מאז מותו של גרמן רשקוב וכל הזמן מושכים את הענין.

הוא היה בשירות קבע, לא בשירות סדיר.

זאת הדוגמה של החייל-קצין שנהרג, ה' ייקום דמו. הוא היה נשוי. שנית, אמו קיבלה מעמד ב1 כתיירת והיא יכלה לעבוד. היא היתה בתהליך לקבלת מעמד של תושב ארעי. אף אחד לא נתן לו תשובה שלילית. הענין נמצא בבדיקה ובטיפול. היא לא קיבלה צו גירוש. משרד הפנים התייחס אליה בצורה עדינה והיה אפילו קשר טוב בין הפקידה לבינה.

אנחנו נמצאים עכשיו בדיונים מה יהיה אתם בהמשך. אני בוודאי לא אתן להיסחף בענין הזה, לשמור על מסגרות. דרך אגב, אחר-כך דיברו גם עם האמא לגבי הקבורה. היא אמרה: מה אתם רוצים ממני? לא שאלו, לא באו בטענות. שאלו אותי מה אני רוצה. התייחסו אליי יפה מאד. אני החלטתי על הכל. למה אתם כותבים שאמרו לי ואמרתי, ולא נתנו לי מקום קבורה?

הנושא באמת טעון.

למה הוא טעון?

הוועדה קיימה דיון גם בנושא קבורת חיילים ומהר מאד התברר לכל מי שישב בישיבה שזה ברווז. כי מה לעשות, העיתונים צריכים להוציא כל יום 70 עמודים.

כאמור, אני הכנתי הצעת חוק לפיה תינתן אזרחות להורה של חייל אחרי 12 חודשי שירות. בוועדת הכנסת ראיתי שלא מוכנים לפטור את החוק הזה מחובת הנחה. רואים שזה כאילו קיר נגד קיר.

אם אנחנו זקוקים לאנשים האלה בצבא, אז אנחנו צריכים להיות אנושיים. תודה רבה.

תודה. חבר-הכנסת אמנון כהן, בבקשה.

כבוד השר, אני חושב, על-פי הדברים שהצגת, שיש חוסר תיאום בין המשרד לצה"ל. מה שאתה מתכונן לעשות שיעשו מהר ושיהיה ערוץ ישיר. ואם לא יגייסו את אותם אנשים שלא צריך לגייס אותם מלכתחילה, הדברים לא יגיעו גם לטיפולנו, שמגרשים מישהו. אני חושב שצריך לשים על זה את הדגש ואז לא נצטרך לשבת פה בוועדות.

אני רוצה לברך את השר ואת המשרד על ההחלטה להעניק להורי החיילים מעמד ארעי, שיבטיח להם זכויות סוציאליות בתקופה שהבן משרת בצבא, וזאת הודות לצוות המחלקה הרוסית שפתחת במשרד הפנים. קיימנו מספר דיונים, הם גם ישבו אתך, כבוד השר, הסבירו לך ולצוות שלך, וזאת ההחלטה. אם זאת תהיה ההחלטה אני חושב שהיא תספק גם את התקשורת, גם את החיילים וגם את ההורים. ובאשר לעתיד, ועדת שרים תחליט ואנחנו בכנסת נקיים על כך דיון.

אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו כבר. ברור שהחייל צריך להיות רגוע. אני חושב שיש בעיה עם המעמד של תושב ארעי. הבעיה היא שעם סיום השירות הצבאי החייל הולך הביתה והוא מרוצה שהוא עשה מה שהוא צריך לעשות, וברגע זה יש סכנה שהוריו יישלחו לחוץ-לארץ. אני חושב שזה חוסר כבוד לחייל עצמו ולמה שהוא עשה.

אני חושב שהמינימום שאנחנו צריכים לתת להורה של חייל זה מעמד של תושב קבע, ואפילו אזרחות. כל הספור עם שורה של קרובים שיבואו לארץ הוא דבר נדיר, יחסית, ואנחנו לא צריכים לפחד מזה. אני חושב שהשירות של החיילים הוא כל-כך חשוב למדינה, במיוחד בזמן הזה, שצריך לתת להוריהם סטטוס של תושב קבע, או אזרחות. תודה רבה.

כבוד השר, חברי הכנסת, אני הבנתי שצריך לחכות לתוצאות העבודה של ועדת השרים, ובעיתון קראתי שבעוד שבוע היא צריכה לסיים את העבודה. ואני שמעתי שכבוד השר כבר מוכן לקבל החלטה ולתת לכל ההורים האלה מעמד של תושב ארעי. האם זה נכון?

הבאתי לממשלה הצעת החלטה.

אני שואל אם השר יכול לעשות החלטה במשרד שלו, בלי הממשלה. מתי תתקבל החלטה לתת מעמד של תושבי ארעי?

ברגע שהממשלה החליטה להקים ועדת שרים, היא לא יכולה - - -

השר ביקש להחליט לתת מעמד של תושב ארעי, והממשלה אמרה: לא מאשרים, בוא נקים ועדה.

עד שהוועדה תסיים את עבודתה הסטטוס יישאר כפי שהיה. מעולם לא גרשו וגם לא יגרשו.

אם כך, אנחנו חושבים שאם בסופו של דבר הוועדה תחליט לתת להורי החייל מעמד של תושב קבע, זה יהיה ממש הגיוני. תודה.

א. כמו שנאמר פה, וגם אני עמדתי על כך שתקופת השהות, גם שהות זמנית, צריכה להיות תקופת שירות פלוס, כי לא יכול להיות שלמחרת השחרור מהצבא הוא כבר צריך לדאוג לסידורים שאמו או אביו לא יגורשו.

ב. כבוד השר, אני חושב שאפשר בקלות להבדיל בין מצב של הורה שאין לו משפחה בחו"ל והוא מבקש להצטרף לבן או לבת שנמצאים בארץ, לאחר השירות הצבאי, לבין מצבם של ההורים שיש להם כבר משפחה אחרת וילדים אחרים. אני מציע שהבסיס יהיה בסיס אישי, כאשר זה הבן היחיד, או שכל הילדים נמצאים בארץ ואין משפחה שם. זה מצב אחד לגבי ההורים. הורים שיש להם משפחה אחרת, זה מצב אחר גם מבחינת הגישה ההומאנית שלנו.

כבוד השר, לפני שאתה משיב אני רוצה להודות לך על הרישא של דבריך, שאתה נתת התחייבות שלא היינו מודעים לה, שאף הורה לא מגורש מהארץ בזמן השירות של הבן/הבת. אני רק מבקש שבדברי הסיכום שלך תקבל, עד שהוועדה תסיים את עבודתה, את המינימום שיורי שטרן וחלק מהחברים העלו, שהסיום של רוחב הלב לא יהיה מיד עם שחרורו אלא תינתן עוד שנה, או משהו כזה, על-מנת שהם יוכלו לעכל את שמחת השחרור וכו'. בבקשה.

אני רוצה להתייחס למספר דברים שנאמרו פה, שאולי גם הציבור שצופה בנו יבין שלא מדובר פה בכל חיילי צה"ל שהם בנים להורים-עולים מחבר העמים, כי זה נשמע כאילו אנחנו מדברים עכשיו על כך שכל מי שעולה לארץ, אם הוא בא מחבר העמים ובניו מתגייסים, מרחפת מעליו סכנת גירוש מהארץ. שיהיה ברור, מדובר אך ורק באלה שלא באו לפי חוק השבות. דהיינו, מי שעלה לארץ על-פי חוק השבות, הוא אזרח לכל דבר, אין לו שום בעיה, ועל-פי חוק הכניסה לארץ הוא יכול להביא גם את מי שהוא רוצה מסביב, כי הוא אזרח. זאת אומרת, כל אדם כזה שבא לארץ על-פי חוק השבות מביא גם את הוריו מנישואים שניים או מנישואים ראשונים, את משפחתו.

פה מדובר באנשים שעלו לארץ לא במסגרת חוק השבות. צריך לזכור עוד דבר, שאם אנחנו נותנים הזדמנות לכל מי שרוצה להתגייס לצה"ל ולאחר מכן לקבל אזרחות, הוא והוריו, תאמינו לי שיותר נוח וטוב להתגייס לצבא פה מאשר בחבר העמים, ואנשים ישקלו אם לבוא לארץ. אני יכול להגיד בבירור שזה לא האינטרס של מדינת ישראל.

אתה מכיר את התנאים בצ'צ'ניה?

לכן עדיף להתגייס בישראל.

גם אצלנו נהרגים, כבוד השר. זה לא פיקניק.

המדינה יכולה לקבל החלטה שכל אזרחי העולם שרוצים להתגייס לצה"ל – ברוכים הבאים, ואני מבטיח לכם שתוך 24 שעות נקבל פה מיליון חיילים. אבל לא זאת הנקודה ואני מבין שגם עליכם זה לא מקובל. אז בואו נשמור על פרופורציה.

הנקודה החשובה ביותר היא, כפי שאמרתי, לא גורשו ולא יגורשו. אני מאד מקווה שאנחנו נסגור עם הצבא שמלכתחילה לא יגייסו את מי שבא עם אשרה מזויפת או עם דרכון מזויף, ומי שרוצה לגייס אותו נגיע להבנה שלא יגייסו אותו ואז נחסוך את הדיון הזה. ולגבי החיילים לאחר השחרור, חצי שנה פלוס-מינוס, אני מעדיף לסגור את זה במסגרת הדיון בוועדה. כמו שהצעתי הצעות הגיוניות בענין, שמקובלות על חלק גדול מהחברים פה, כולל חברי הכנסת יוצאי חבר העמים, אני מניח שגם בענין הזה נגיע להבנה. אבל צריך להבין, אסור לנו לפתוח את זה בצורה מאד גורפת, כי זה לא אינטרס של כולנו פה. נצטרך לשמור על המסגרות הנכונות.

לבסוף, אני חוזר ואומר, לא גירשו, ואם היה הליך של גירוש זה נעשה רק למי שבא באשרה מזויפת והוא נמצא בתהליך, וגם במקרה כזה לא גירשנו משום שהבן או הבת כבר גורשו. תודה רבה.

תודה לכבוד השר.

רשות הדיבור לסגן-אלוף ויצמן משיח, ראש ענף תכנון ומחקר במשרד הביטחון. האם משרד הפנים שותף להחלטה את מי מגייסים, או לא?

משרד הפנים בעיקרון מעביר לנו את הנתונים. מי שלצורך הענין כשיר בנתונים שאנחנו מגדירים אותו בגילאים מסוימים ובסטטוס שלפחות מוגדר ככזה שהוא יכול להתגייס לצבא. אנחנו לכאורה גוזרים את הנתונים שלנו דרך משרד הפנים.

זאת אומרת שאם כן היה גיוס, זה היה "פקשוש".

אם זה נכון, אז בהחלט יכול להיות.

זאת אומרת שככלל זאת שיטת העבודה.

נכון מאד.

גלעד קריב, המרכז לפלורליזם יהודי, בבקשה.

חוק האזרחות מעניק אזרחות להורים שכולים של חיילים שנהרגו במהלך שירותם הצבאי, ולשיטתנו קל וחומר שיש לאפשר להורים של חיילים בריאים ושלמים שמשרתים את היכולת לתמוך בהם בזמן השירות. אנחנו מאמינים שליכולת הזאת של ההורים לתמוך בבנים שמשרתים יש חשיבות גדולה לנכונות של אותם חיילים באמת להמשיך לחיות כאן ולבסס את חייהם במדינת ישראל, ומכאן שאנחנו מברכים על הודעת השר שהוא יפעל להעניק מעמד של אשרת ארעי לאותם הורים.

אבל בהקשר זה אנחנו מבקשים להעיר מספר הערות.

אני מציע לך להישאר עם זה. זו כותרת ראשית מחר בעיתון.

מספר הערות קצרות. ראשית, לגבי מהותה של אשרת הארעי, הוזכר כאן שאשרת ארעי תהיה בשלב זה ב1, ולדעתנו יש מקום לבחון מתן אשרת ארעי שתתן מגוון רחב יותר של תנאים סוציאליים. שנית, יש מקום לשאול אם משרד הפנים יאפשר לאותם הורים שנהנים מאשרת ארעי, להגיש בקשה לקבלת תושבות קבע על-פי הפרוצדורות שקבועות בחוק. אם משרד הפנים מתכוון לאפשר להורים אחרי מספר שנים שהם שוהים בארץ, לבקש את תושבות הקבע, צריך להבטיח שאשרת הארעי תהיה מהסוג שמאפשר את זה, דהיינו א5. ב. שהיא תינתן למספיק זמן על-מנת שהם יעמדו בקריטריונים של החוק כדי לעבור ממצב ארעי למצב של תושבות קבע.

הנקודה החשובה ביותר שהוזכרה על-ידי חבר-הכנסת שטרן נוגעת להורים עריריים שחיים בגפם מחוץ לישראל. לדעתנו, לגבי אותם הורים יש מקום להוציא אותם מההסדר הכללי של קבלת אשרת ארעי, ויש מקום להשתמש במסלול של איחוד משפחות להורים קשישים עריריים.

אתם יודעים שמשרד הפנים שינה לאחרונה את הקריטריונים וקובע היום שהורה קשיש, ערירי, מעל גיל 65 יכול לזכות במעמד של תושבות קבע. לדעתנו, כאשר מדובר על הורה ערירי של חייל והבן הוא בן יחיד, לדוגמה, יש מקום לאפשר איחוד משפחות ולהעניק לאותו הורה תושבות קבע ללא קשר לגיל ההורה, גם אם הוא בן ארבעים או חמישים, ולא לחכות לזמן שההורה יהיה בן 65 או 70.

הערה אחרונה, אדוני היושב-ראש, נוגעת לסוגיית הגיור. מדיניות משרד הפנים, כפי שהועברה לרבנות הראשית, היא שאנשים שנמצאים במדינת ישראל על אשרת ארעי, לא יכולים להיכנס לאחד ממסלולי הגיור הקיימים במדינת ישראל, ואנחנו חושבים שבענין הזה יש מקום לעשות חריג. הורה של חייל שמשרת בצה"ל, שעלה על-פי חוק השבות והוא נמצא כאן באשרת ארעי, יש לאפשר לו, בזמן שהוא כאן מלווה את בנו, להיכנס למסלול של גיור. אם הוא יעמוד בדרישות מכוני הגיור והרבנות הראשית, ויתגייר ויהפוך ליהודי, אזי יש לתת לו אזרחות מלאה במדינת ישראל.

את הסעיף האחרון שלו תרשמי, וילמה. הוא צודק במאה אחוז ונטפל בזה. זאת אומרת שגם אם הוא נמצא על אזרחות ארעית ורוצה להתגייר, שהדבר יתאפשר לו במסלולים הקיימים בארץ.

גב' לואיזה וליצקי, עוזרת שר הבינוי והשיכון, בבקשה.

די לוחץ לי להגיד שהשר שרנסקי מנסה לטפל בנושא הזה די הרבה שנים. העובדה שהנושא הועלה בזמן האחרון, זה גם כן בזכותו, מכיוון שפתאום הגענו לזמנים שהחיילים שנמצאים פה לבד גם התחילו להיהרג, ואז קמה צעקה. לצערנו, על אף כל השנים האלה שבהן העלינו את הנקודות האלה בישיבות ממשלה, לא נמצא אף שר מכל מפלגה שהיא, שתמך בנקודה הזאת.

דבר שני, אני חושבת שכדאי שנציג של ראש אכ"א יאמר לנו על כמה חיילים מדובר, כי השר ציין כאן קודם שאנחנו נפתח פתח למיליוני חיילים לבוא לכאן ולהתגייס.

לא, הוא לא אמר את זה.

הוא זרק מספר.

אני מתנצל התנצלות אדירה שנתתי לך רשות דיבור. אנחנו לא עושים פה פירגונים ל"בעלי הבתים" שלנו. אני הבנתי. תודה רבה.

ראש אכ"א היה בישיבת ממשלה ונתן מספרים. אני חושבת שכדאי לשמוע את המספרים האלה.

רשות הדיבור לממונה על כל הבעיות מהסוג הזה בארץ-ישראל, מר הרצל גץ, בבקשה.

אתה יכול גם להוסיף במסגרת ההגדרה והתואר, שאני אחד האנשים מבין אלה שנמצאים פה ששירת למעלה מ-24 שנים בצבא וסיים בדרגת תת-אלוף, ולכן הוא מודע להרגשות החיילים לא פחות מאף אחד אחר פה, וההתנהגות שלו כלפי אותם חיילים היא התנהגות מקצועית ולא אינטרסנטית כזאת או אחרת.

להפך, אינטרסנטית לחיוב.

אבל לא מרגישים את זה בכלל, ששירתת בצבא.

לפני שאני מתחיל בענין הזה אני רוצה להגיד כמה דברים ולחזק את מה שנאמר מקודם, כי אני העברתי את המסר הזה לשר. לא היה מקרה ולא יהיה מקרה, ואם חלילה וחס נעשתה טעות, או שהגיעה אם של חייל או הורה של חייל למשרד הפנים לבקש הארכה נוספת ונאמר לה שתקופת השירות מסתיימת בעוד מספר שבועות והוא לא יוכל לקבל מעבר להארכה הרלוונטית, אז מזה להקיש שנאמר לאם או לאב שהוא מגורש, או מגרשים, זה דבר שלא היה ולא קורה ולא קרה.

יש מקרים שהורים מקבלים הוראות כשהבן מסיים את תקופת השירות. אני רוצה כפתיח לנושא לציין פה כעובדה. אנחנו מדברים על הורי חייל שאנחנו מאפשרים להם להישאר פה בסטטוס ב1. נפגעי הדולפינריום, שהם לא חיילים, וההורים שלהם פה, ברגישות של מי? – של משרד הפנים, שאיפשר להורים האלה להיות פה במעמד ב1 שנה ושנתיים, מראש. הם לא חיילים והם לא זכאים, וחלקם שנפגעו, עם כל הצער והכאב, שהו פה באופן בלתי-חוקי וההורים שלהם קיבלו אשרה להיות פה.

הורי הנפגעים או קרובי משפחה של נפגעי המטוס הסיבירי, להזכיר לכולם, נמצאים פה באשרת ב1. מי אישר להם את זה? – הוועדה פה? – לא. משרד הפנים ראה את הרגישות ואישרנו לכל ההורים להיות כאן, כי אנחנו רגישים לסוגייה הזאת ויודעים שיש מורכבות, ואנחנו מתנהגים בצורה הומניטרית גרידא ברורה, שיהיה ברור לכולם.

נפגעי מלון פארק – יש שם בחורה שאמא שלה נמצאת פה באשרה בלתי-חוקית. היא עבדה שם כמלצרית, ונפצעה, והיא ביקשה לאפשר לאמא להישאר פה תקופה נוספת, ואישרנו זאת, למרות שהיא היתה פה באופן בלתי-חוקי, כמקרה הומניטרי. אז להגיד שאנחנו מתלבשים דווקא על הורי החיילים? – נתתי דוגמאות אחרות שהם לא הורי חיילים.

אותה אמא של הבחורה שעבדה במלון "פארק", איך היא בלתי-חוקית?

אותה אמא היא אשה נשואה לנכד של יהודי. היא לא יהודיה, אבל זאת לא הבעיה. היא שוהה פה כאשתו של יהודי וזכתה באזרחות. היא ביקשה להביא את אמא שלה לביקור. אמא שלה קיבלה אשרת ביקור במאי 2000. אשרת הביקור שלה היתה עד מארס 2001. ממארס 2001 עד עצם היום הזה היא שוהה בארץ באופן בלתי-חוקי. אני מדבר על אמא של אזרחית, לא על אמא של חייל, שזה הרבה-הרבה יותר מקל והרבה יותר הומניטרי והרבה יותר רגשי מבחינתנו.

אחרי שנה שהיא שוהה פה באופן בלתי-חוקי קרה מה שקרה, לדאבוננו, והאמא מקבלת אישור הומניטרי להישאר פה תקופה נוספת. נכון שהבת מבקשת אזרחות לאמה. אמרנו לה: לא, אני לא יכול, כי זה לא גורר אזרחות. אני מוכן לתת לאמא להישאר פה כל תקופה שתעזור לך להשתקם.

אם אני אומר שזה קורה להורים של אזרחים מן השורה, על אחת כמה וכמה ברגישות שלנו אנחנו עוסקים בזה בחייליים.

אני אומר עוד פעם, יכול להיות שבאחד מהמקרים הבודדים נאמר בהתראה על האפשרות שעוד מספר חודשים האמא לא תוכל לקבל הארכה נוספת, כי תמה תקופת האשרה, ואז כבר אני יכול להבין את דרישת החייל שיש פה בעיה.

לשמחתי, חלק ממפקדי צה"ל שעודם משרתים בתפקידים בכירים, מכירים אותי אישית, ואם עולה מקרה כזה פונים אלי אישית ואני יכול לומר שכל המקרים מטופלים בצורה מסודרת.

ואם אנחנו פונים זה לא חשוב, נכון?

אתה זוכר את הדוגמה שנתנה חברת-הכנסת סולודקין, של סרגיי ותמרה אזרין? אתה מכיר את הסוגייה הזאת?

ומה קרה, גירשנו?

אתם לא גירשתם, אבל אתם שולחים מכתבים ואומרים שהיא צריכה לצאת.

בתום תקופת האשרה שהיא מקבילה לתקופת השירות – נכון. אנחנו מודיעים את זה במכתב. זה לא צו גירוש, כדי לדייק. יש הבדל בין צו הרחקה, צו גירוש, לבין מכתב להורה שבו נאמר לו שתקופת האשרה החוקית מסתיימת ובסוף התקופה עליהם לעזוב את הארץ באופן מסודר.

כשמגדירים פה גירוש נדמה שיש פה קבוצה של אנשים עם מדים כחולים או ירוקים שהולכים ושולפים אותם מאיזה שהוא מקום. זה לא נכון.

אומרים להם לצאת. זה גירוש מרצון בתאריך שנקבע. זאת אומרת, אין הרבה הבדל. כשאדם מקבל את המכתב הזה זה מבחינתו כמו צו גירוש. לכן אני חושב שכל הדייקנות הזאת קיימת אצל הפקידים במשרדי הממשלה, היא לא קיימת אצל אנשים בשטח. הוא מקבל מכתב שאמא שלו חייבת עד תאריך מסוים לצאת מהארץ, זה מבחינתו צו גירוש. לכן ההבדלים האלה הם לא משמעותיים.

אבל את המכתב הזה הוא מקבל אחרי השירות.

השירות הצבאי הוא שלוש שנים ואחרי שנתיים שולחים מכתבים. אדוני, אתה צבוע.

אני לא משתמש במלים כאלה.

אני מתנצל בשם הוועדה, אתה לא צבוע.

זה נאמר ליחזקאל לביא, לא לי.

התכוונתי אליך, אדוני, עם יחזקאל אנחנו עובדים בסדר. אתה מפר את חוק השבות במקרה של משפחת פיינבוים. יש לנו הרבה מאד טענות ואנחנו זוכרים מינוי של מי אתה.

של שרנסקי.

כן, לצערי הרב.

אני חושב שהדברים לא ראויים לתגובה, גם לא שלי. אני חושב שתרומתי לא פחות גדולה מתרומתה של הגברת שיושבת שם, ובזה אני מפסיק לדבר.

הגברת שיושבת שם היא חברת כנסת, נבחרת ציבור, ותרומתה חשובה למדינה, וגם תרומתך חשובה למדינה.

ומי שמפר את חוק השבות צריך לשמוע את הדברים החשובים.

אני רוצה לסכם את הדיון.

במדינה שלנו יש בעיה כמו בכל מדינה דמוקרטית. אבל מה לעשות, מכל האפשרויות של שלטון הכי פחות גרוע זו מדינה דמוקרטית, וברוך השם שהמדינה שלנו היא כזאת. בדמוקרטיה יש יתרונות וחסרונות, אבל היתרונות עולים בהרבה על החסרונות. אחד החסרונות הוא, שכאשר אדם רוצה להיבחר לכנסת – ואני מדבר עכשיו רק על עצמי – הוא חייב שהציבור יכיר אותו.

עכשיו מכוונת אלינו מצלמה, ויש אחוז מסוים של אנשים שיושבים וצופים בנו, ואני רוצה למצוא חן בעיניהם, ואם המקרה הוא עולה חדש --

אבל הציבור שלנו לא מבין עברית, לכן זה לא קשור אלינו.

-- ואם הבן בצבא, ודאי שאני רוצה שהוא יידע מה אני עושה ולכן נוצרים מתחים.

יש גם רגישות אמיתית, כי המדינה שלנו היא באמת קיבוץ גלויות. כמעט בכל קבוצת אוכלוסייה, גם הקבוצה הזאת, לו אספתי אתכם והייתי שואל כל אחד מאיפה הוא בא, או הוא או הוריו או סבו או סבתו, רק שלושה דורות, והייתי שם סיכה על מפת העולם, הייתם רואים באורח פלא שהסיכות מפוזרות על כל העולם, וכולם בסוף הגיעו לכאן, ממנטליות שונה, וכו'.

קליטת עלייה הוא דבר מורכב ואף אחד לא ייקח את הזכויות של אנשים שהיו פעילים, ואחד הפעילים המרכזיים – אם אוהבים אותו ואם לאו – הוא השר שרנסקי. רק לא רציתי שנעשה פה דיון מי עושה יותר ומי עושה פחות. כל אחד בנישה שלו עושה את המירב ואת המיטב, ואני האחרון שאגיד מלה רעה על השר שרנסקי.

הנושא המסוים הזה שעליו דנו, גם הוא נושא רגיש, כי ברוך השם, במדינה שלנו עדיין צה"ל, ואני מקווה שכך זה יהיה תמיד, היא פרה קדושה, ואני מאושר שכך, וכולנו מחויבים לשמור על הפרה הקדושה הזאת. לכן, כשיש חייל ומרעים לו או למשפחתו, כולנו רגישים לענין הזה. ודאי שמי שמקבל את הפנייה, ובאורח טבעי דוברי השפה הרוסית, הם הראשונים שיקבלו את הפנייה ולכן הרגישות שלהם גדולה יותר.

לכן, עם כל הוויכוחים באוכלוסייה הישראלית על נושאים כאלה או אחרים, בסטיגמות שנוצרו, שש"ס באופן טבעי צריכה להיות בעמדה הזאת ועולים צריכים להיות בעמדה הזאת, אני שמח שבסופו של דבר שמענו כאן שיש רגישות, וגם אם לא יצאתי וכל תאוותי בידי, אני רחוק מלהרגיש שעושים רע לחייל. אני רק מבקש שהרגישות תימשך.

מאחר שאני בטוח שלפחות כיועץ אתה תשב בוועדה השרים שמדברים עליה, מר גץ, אני מאד מבקש לבוא לקראת. אני אדם דתי ואני רוצה מאד שייקלטו יהודים בערי ישראל, ואני מאד לא רוצה להיות מפלט לכל העולם, אבל יש מקרים שבהם צריך להיות קפדן מאד מצד אחד, ורחב לב מאד מצד שני, וזה המקרה. אני מבקש שתקפידו שמי שלא צריך להיות מגויס לצבא לא יגויס. ואז יש לי הזכות המוסרית להגיד: אבל אם מישהו גויס, לעשות את מלוא הדרך האפשרית גם כלפי הסביבה הקרובה שלו, התא המשפחתי, קרי ההורים.

יש פה נקודה שאסור לפספס אותה. המקרים של הזיופים הם מקרים מסוימים, אבל יש בני נוער אחרים שעולים במסגרת מבצעי נעל"ה וסל"ה, ששם הבנים הגיעו בצורה חוקית, לגאלית, ונמצאים פה, ולהם יש הורים שנשארו בחו"ל, וזאת הבעיה שאנחנו מנסים לפתור. הבעיה של הבלתי-חוקיים היא לא בעיה לדיון. זה בעצם הנושא ועל זה קמה הוועדה.

על זה דיברנו.

המלצה מבחינתנו, ואני חושב שאין פה חילוקי-דעות, אם אפשר להגיע למצב שההורים יקבלו תושבות, שלא מביאה לידי אזרחות. אין לי מושג אם יש דבר כזה, ויכול להיות שאפשר ליצור דבר כזה. זאת אומרת, אם זה מביא לידי אזרחות, אני מסכים שאני לא רוצה אזרחות. אבל אם אפשר להביא למצב שאותם הורים של חיילים ששירתו בצה"ל יקבלו תושבות לא לשנה-שנתיים אלא תושבות קבע, שלא יביא לידי אזרחות, אני הייתי מאד מבקש שתעבירו לוועדה ללכת בכיוון הזה, כי התחושה שלי היא שאם הוועדה לא תלך בכיוון הזה, תהיה יוזמת חקיקה ואני אהיה שותף לה. אבל אני לא רוצה בזה. הדבר הבריא והנורמלי הוא שהממשלה תוביל את המהלך הזה. אני לא רוצה לעשות פה מחטפים. אני מאחל לוועדה הצלחה.

אני מודה לחבריי ולכל האורחים. הישיבה נעולה.


- - - - - - -


הישיבה הסתיימה בשעה 13:50)