פרוטוקולים/ועדת קליטה/4542



27
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
21.01.2002

פרוטוקולים/ועדת קליטה/4542
ירושלים, כ"ב בשבט, תשס"ב
4 בפברואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 196
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שני, ח' בשבט התשס"ב – 21 בינואר 2002 – שעה 11:00

א. טיפול הרשויות המקומיות בנוער עולה; ב. הרחבת סמכויות קליטת העולים
ברשויות המקומיות ומעורבות בתהליכי העלייה ממדינות חבר העמים לישראל –
דיון יזום על-ידי חבר-הכנסת צ' הנדל.

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
יורי שטרן - סגן שר במשרד ראש הממשלה
אמנון כהן
סופה לנדבר
מרינה סולודקין
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר

יחזקאל לביא - מנהל האגף לתכנון אסטרטגי, משרד הפנים
עו"ד ג'ין אולמן - לשכה משפטית, משרד הפנים
עו"ד נעמה אלבה - משרד הפנים
סנ"צ סוזי בן-ברוך - ראש מדור חקירות נוער, המשרד לביטחון פנים
ירון שטרית - קצין מחקר ובקרה, מדור נוער, " "
רונן פלוט - מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
עו"ד מיכל לבנטל-אנדרסן - יועצת משפטית, המשרד לקליטת העלייה
ד"ר מרק נשפיץ - ראש ענף שלטון מקומי, המשרד לקליטת העלייה
פיני מור - עוזר למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
יגאל גידרון - רפרנט תעסוקה, משרד האוצר
עמית לנג - משרד האוצר
עודי בהט - מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך
ד"ר אלינה גולצמן - מנחה בקידום נוער-מנהל חברה ונוער, מ' החינוך
אינה פקילמן - מנהל חברה ונוער, משרד החינוך
דפני מושיוב - פיקוח ארצי – קליטת עלייה, משרד הע"ר
מוריאל נחמן - חסות הנוער, משרד העבודה והרווחה
אריה אזולאי - יו"ר ועדת עלייה וקליטה של חבר הנאמנים
עו"ד אלון לוינץ - לשכה משפטית, משרד הבינוי והשיכון
יפעת בויאר - המועצה הלאומית לשלום הילד
אריה ארוש - סגן ראש מועצה מקומית בני עי"ש
משה בורוכוב - ממלא-מקום ראש עיריית באר-שבע מירון בלבר - סגן ראש מועצה מקומית בני עי"ש
מרק בסין - ראש מועצת בני עי"ש
מיכאל ברקו - סגן ראש עיריית עפולה
פיוטר גומון - סגן ראש עיריית נצרת עילית
מיכאל גינקר - יועץ לענייני קליטה, מרכז השלטון המקומי
רינה גרינברג - מ"מ ראש עיריית כרמיאל ויו"ר פורום סגני ראשי
ערים מחזיקי תיק קליטה
לריסה גרשטיין - סגנית ראש עיריית ירושלים
חיים הרמלין - סגן ראש עיריית צפת
סבטלנה וייסברוד - סגנית ראש עיריית אריאל
יצחק יגודייב - ממלא-מקום ראש עיריית רמלה
בולסלב יטבצקי - סגן ראש עיריית נצרת
שמחה יסיפוב - ממלא-מקום ראש עיריית אור-עקיבא
שמעון כצנלסון - ממלא-מקום ראש עיריית אשדוד
יורי מגנר - סגן ראש העיר יקנעם
דוד הרטום - סגן ראש עיריית אשדוד
אלינה סמיק - עוזרת, ממלאת-מקום ראש העיר כרמיאל
מרה קנבל - סגנית ראש עיריית רחובות
מיכאל רייף - ממלא-מקום ראש עיריית ראשון-לציון
אלה שפיגל - מחזיקת תיק קליטה בעיריית באר-שבע
אינה פינקלמן - עובדת קידום נוער, אשדוד
סטניסלב טרטיאקוב - מנהל מח' קליטה, עיריית נתיבות
רילוב אלכס - )
אלכסנדר ירמולינסקי - ) מכללת "נחלים"
איגור בסונוב - )

וילמה מאור

עפרה הירשפלד



- - - - - - - - - -




א. טיפול הרשויות המקומיות בנוער עולה.
ב. הרחבת סמכויות קליטת העולים ברשויות המקומיות ומעורבות בתהליכי העלייה
ממדינות חבר העמים לישראל.

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים.

לא רק בגלל שאנחנו ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת שאליה הוזמנו כאורחים המרכזיים סגני ראשי רשויות מקומיות ברחבי הארץ, אלא גם מאחר שהייתי ראש רשות מקומית ואני יודע שרשויות מקומיות ברובן המכריע הן אחד מעמודי התווך של ההוויה הישראלית השלטונית. לצערי הגדול הן לא תמיד מקבלות את המיקום והתקצוב הראוי להן. רוב תושבי המדינה, כל אחד בעירו וביישובו רואה בעירייה או במועצה המקומית, או במועצה האזורית, ברשות המקומית את הכתובת הראשונה והמרכזית לכל הבעיות. מעט מאד מהאוכלוסייה, אפילו הוותיקה, יודעת להבחין איפה נגמרים התפקידים של הרשות המקומית ואיפה מתחיל השלטון המרכזי – הממשלה, ודאי וודאי עולים חדשים שזה לא מכבר הגיעו לישראל ועדיין לא התוודעו למבנה השלטוני. אז אם הוותיקים לא תמיד יודעים, ודאי החדשים יודעים פחות. יש מרכזיות לרשות המקומית ויש גם מרכזיות לא מעשית, אלא בתודעה הציבורית של האזרחים שיושבים באותה עיר, או תחת אותה רשות.

הכלים שניתנים לרשות המקומית ברוב המקרים אינם מספיקים להיקף הציפייה שיש אצל התושבים, וזה לא קשור עכשיו לא לסגנים ולא לעולים, אלא ככלל, אבל זה לא הנושא שאנחנו עוסקים בו, למרות שאין לי ספק שתוך כדי הדיון יעלו גם נושאים כגון אלה.

אני לפחות, כמי שמודע לענין, רוצה לעזור ככל שאוכל בכל מה שנהיה מסוגלים בהקשרים שלק הוועדה שלנו, לשליחי הציבור המקומיים למלא את תפקידם בצורה הטובה ביותר.

אני מבין שנמצאים פה גם חברי מועצה שהם לא סגני ראש עיר. אנחנו נכיר אתכם במהלך הישיבה. לשמאלי יושבת סגנית ראש העיר כרמיאל, שיזמה לאגד באגודה אחת את פעילי הציבור ברשויות המקומיות, והיא תפתח בדיון. אבל לפני כן רשות הדיבור לחבר-הכנסת אמנון כהן.

בהזמנה לישיבה היום כתוב שהנושא הוא הרחבת סמכויות קליטת העולים ברשויות המקומיות. אני רוצה לדעת מה המשמעות של "הרחבת סמכויות". בין מי למי? בין מה למה?

בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. דבר נוסף, בין הסוכנות היהודית לבין הרשויות המקומיות. אם אנחנו קולטים את העולים והסוכנות היהודית עושה פרוייקטים לעידוד עלייה, יש כאן הרחבת סמכויות לרשות המקומית.

שאלה למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה. מדבריך הבנתי שיש הבנה והסכמה להגדיל את התקציבים לקליטת עלייה. הייתי רוצה לדעת - - -

הבנתי. חשבתי שהיתה לך הערה בענין הרחבת סמכויות.

זה בסדר היום ואנחנו נדבר על כך, אבל לא עכשיו.

חבר-הכנסת כהן, נכון להיום חלק גדול מאד מהנטל נופל על הרשויות המקומיות בתחומים רבים, ודאי וודאי בנושא קליטת עלייה, כשאותו עולה חדש הולך לעירייה ושואל מה עם זה ומה עם זה, גם אם זה לא קשור לעירייה. לכן, קרוב לוודאי שנציגי העיריות רוצים להעלות נושא וגם שיינתנו להם כלים לפתרון הבעיה הזאת. כי יש לפעמים שאין להם סמכות, גם אם הם רוצים. אנחנו נשמע אותם בענין הזה.

לדעתי, הכלים שהשלטון המרכזי נותן לרשויות הם קטנים לאין ערוך מהתפקיד שהרשות צריכה למלא. אבל זה במובן כללי. אני חושב, בלי לבדוק, שבעלייה זה עוד יותר חמור.

אני חושב שכל הענין של הרחבת סמכויות של ראש העיר הוא כספי.

בחודש פברואר 2001 הקמנו את הפורום של סגני ראשי ערים מחזיקי תיק קליטה ביוזמה של הרוב הגדול של הסגנים על-מנת להתגבש וגם על-מנת לחלק את הידע ולתמוך זה בזה. הפורום הוא של סגני ראשי ערים מחזיקי תיק קליטה ברשויות המקומיות. אנחנו פועלים בחסות מרכז השלטון המקומי על-מנת לעזור למנהלי מחלקות קליטה או רשות קליטה לעבור קורסים דרך השלטון המקומי. אני מוכרחה לציין שעד לפני שנה לא היו קורסים כאלה לאנשים שאחראים על הקליטה ברשויות המקומיות.

אנחנו מודים מאד-מאד ליושב-ראש ועדת העלייה והקליטה שהזמין אותנו היום לכאן לדיון, שבו בקשנו להעלות על סדר-היום שני נושאים: 1. בעיות נוער עולה. 2. הרחבת סמכויות, שעליו נדבר אחר-כך.

אנחנו 40 סגני ראשי ערים מכל מיני מפלגות. הפורום שלנו הוא לא פוליטי. אין לנו מקום קבוע. אנחנו מתכנסים פעם בחודשיים, כל פעם בישוב אחר. אנחנו התכנסנו באשדוד, בנצרת-עלית ובירושלים. הפורום שלנו גם תומך וגם עוזר. זה לא סוד שמחזיקי תיק קליטה מכינים פרוייקטים מול משרד הקליטה ולפעמים הידע שיש למישהו עוזר לכל אחד מאתנו. יש לנו קשר טלפוני שוטף. רכז הפורום שלנו הוא מיכאל גינקר, שיושב אתנו כאן, שהוא גם נציג של השלטון המקומי. הוא יועץ בנושא עולים במרכז השלטון המקומי ולקח על עצמו לרכז את הפורום הזה, בהתנדבות. עד כאן הצגת הפורום. תודה.

תודה.

רשות הדיבור למרק בסין, ראש המועצה היחיד שיושב אתנו - בני עי"ש, ואחר-כך נשמע את מנכ"ל משרד הקליטה. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תחילה אני רוצה לברך על היוזמה להקים את הפורום של מחזיקי תיק קליטה ברשויות מקומיות, שהוא חוצה גבולות פוליטיים, לדעתי, בעידוד ותחת המטרייה של מרכז השלטון המקומי.

נושא הקליטה, לדעתנו, אין בו מתכון אחיד ומוצלח לקליטה מוצלחת ברשויות המקומיות שבהן האנשים נמצאים. את הקליטה הטובה ביותר בכל רשות מקומית מבצעת, לדעתנו, הרשות המקומית, לפי הצרכים של אותם אנשים לפי פלגי האוכלוסייה שממנה הם מגיעים לרשות זו או אחרת.

אנחנו יוצאים מתוך הנחה שכל עולה שמגיע למדינת ישראל רוצה באיזה שהוא שלב להפסיק להיות עולה חדש ולהרגיש אזרח שווה זכויות, עם הרגשה שהוא אזרח במדינת ישראל, והפסיק להיות עולה חדש. מתי אזרח מפסיק להיות עולה חדש? בענין הזה יש דעות שונות. לשרים יש דעה משלהם ולנו יש דעה משלנו. לדעתי, ברגע שהעולה מפסיק להרגיש שהוא עולה חדש. מתי הוא מפסיק להרגיש שהוא עולה חדש?

כשיש לו ראש עיר עולה חדש.

בין היתר, יכול להיות. נכון, זה מתכון בדוק. כאשר הוא מפסיק להגיד "אצלנו שם" ומתחיל להגיד "אצלנו פה", וברגע שהוא מתחיל להרגיש שהוא נצרך.

זו גישה נכונה להגיד שברגע שאין כסף, מה עושים. פה כנראה תעלה לדיון שאלת חלוקת התפקידים. הרי יש כל מיני גופים. מי עוסק בעלייה ומי עוסק בקליטה – אלה שני דברים שונים. לדעתנו, בעלייה עוסק משרד העלייה.

בעלייה עוסקת הסוכנות היהודית.

בסדר, הסוכנות. מי עוסק בקליטה בפועל של האנשים שהגיעו לאותן רשויות? לדעתנו, אלה הרשויות המקומיות. וכמו שאדוני היושב-ראש אמר בפתיח, אנשים ניגשים לרשות כי הם רואים בה את הגוף הראשון, וכנראה שזה טבעי מאד, לפתור את הבעיות או להתייעץ. וכאן לדעתנו לא צריך תוספת תקציב. צריך פשוט להחליט על חלוקה נכונה בין הגופים.

הבוקר נכנסתי לאתר אינטרנט של משרד העלייה והקליטה וראיתי טבלה אחת של ההוצאות לשנת 2000. בשנת 2000 מומנו 120 רשויות על-ידי המשרד לקליטת העלייה ב-20 מיליון שקל, עם 3,000 פרוייקטים. אם נעשה חלוקה מתמטית פשוטה, התוצאה היא 25 פרוייקטים לישוב, ואם מחלקים 20 מיליון ב-25, העלות היא 8,000 שקל.

לעומת זה קיימים במדינת ישראל ארגונים, וטוב שהם קיימים. חלק מהם עושים עבודה מצוינת למען קליטת עלייה ועוזרים בקליטת עלייה. אבל בעמנו אנחנו חיים ואנחנו גם יודעים שחלק מהארגונים כנראה לא מביאים את הסחורה והעלות של ארגוני הקליטה בשנת 2000 היתה 13 מיליון שקל. מדובר ב-300 ארגונים עם 1,500 פרוייקטים. אם עושים את אותה פעולה מתמטית מגיעים ל-2.6 מיליון שקל לארגון.

כאן צריך להחליט באמת מי קולט. אם זה הרשויות, כנראה שצריך לעשות איזה שהם שינויים. אם זה ארגונים, זה גם בסדר, אבל תעזבו את הרשויות אחר-כך עם הבקשות. זה כפתיח לדיון. תודה רבה.

אחרי שגירית קצת את הענין, נשמע את מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מאד שמח להיות בפורום הזה. מאחר שתפקידי האחרון היה ראש מועצה, הנושא של עיריות ומועצות מאד מוכר לי.

אני רוצה שהפורום הזה יידע שמשרד הקליטה מעביר הרבה מאד כספים לרשות המקומית, בתחומים הבאים: תמיכות, תוכניות פל"א, מקבצי דיור, תקציב הרשויות, קרן עזבונות, בתי תרבות, קליטה בקהילה, תעסוקה, כסף לרשויות. אם אני לוקח כדוגמה את נצרת עלית, שבה ביקרתי לא מזמן, אנחנו העברנו אליה בשנת 2001 קרוב לששה מיליון שקל בסך הכל התוכניות של משרד הקליטה.

אני מברך על הקמת פורום הסגנים. עם זאת אני רוצה לומר שמשרד הקליטה בראשותו של סגן השר מר אדלשטיין הקים פורום של מחזיקי תיק קליטה בכל הרשויות, הכולל כ-90 אנשים. התקיימו כבר שתי ישיבות. ישיבה ראשונה התקיימה עם ראש הממשלה, וישיבה שנייה התקיימה בחודש דצמבר, שבה כל מנהל אגף פרס לפני כל הנוכחים את העבודה שעושה משרד הקליטה, כיוון שלא תמיד מחזיק תיק קליטה יודע בדיוק מה משרד הקליטה עושה למען העולים החדשים.

בחודש פברואר נקיים ישיבה שלישית ושם נעשה קבוצות דיון, כי אנחנו רוצים לשמוע מפי אנשים מהשטח על כל הבעיות שיש בשטח. אנחנו נתכנס לפחות פעם בחודשיים לישיבות עם הפורום.

אני שומע כאן, ולא רק כאן, שאנחנו תומכים בארגונים שונים ובעמותות שונות. הוויכוח הזה הוא לא חדש. לכל עירייה שאני מגיע אומרים לי: תפסיקו להעביר כסף לארגונים, תעבירו לנו, העיריות, אנחנו יודעים יותר טוב מהם למה הולך הכסף. אבל מכיוון שכך עובדת מדינת ישראל, ויש ארגונים וולונטריים ויש עמותות, בוודאי כמו כל משרד אחר גם אנחנו מעבירים כסף לעמותות באמצעות תמיכות וקרן עזבונות.

בענין הסמכויות, גם אני לא הבנתי מה כתוב בסדר-היום של הישיבה הזאת – סמכויות מורחבות. אשמח מאד לשמוע הסבר על כך. אני יודע שכל מי שמחזיק בתיק קליטה ביישוב שלו הוא הסמכות העליונה לקליטת עלייה באותו ישוב, ומעליו יש רק ראש העיר. אם ראש העיר לא נותן לו סמכויות לקלוט את העולים, זה ספור אחר. אבל אם ראש העיר נותן לו סמכות מלאה והוא הסמכות העליונה, אני לא רואה מי עוד יכול לתת סמכות, איזה משרד אחר, כי מדובר בעירייה, ומי שיכול בעירייה לתת סמכות הוא אך ורק ראש העיר.

להאציל מסמכויותיו.

בדיוק. הוא מאציל מסמכויותיו לסגן ראש העיר לקליטת עלייה – - -

או לחבר ועדת הנהלה.

:

כן, נכון, וזה הדבר הטבעי והנכון שצריך להיות בכל ישוב. מאחר שגם אני לא כל-כך הבנתי מה הבקשה פה, אולי אני אשמע על כך בהמשך.

אמנם לא כתבתם בסדר היום, אבל חשוב להבהיר לאנשים שבאו מהרשויות עוד נקודה אחת. אתם ודאי שומעים על כל הקיצוצים במשרד הקליטה. סגן השר מר יולי אדלשטיין והנהלת המשרד עושים הכל כדי לא לקצץ אגורה אחת ברשות כלשהי. זה אומר שלפחות כל מה שנוגע לרשויות אנחנו נשתדל לעשות כפי שזה היה ב-2001, כולל 23%, ומדובר בהרבה מאד כסף. מדובר ב-23% שהורדו בזמנו ובסוף השנה הכסף הוחזר.

אנחנו נעשה מאמץ עליון לא לקצץ בתקציב הרשויות לשנת 2002, כיוון שאנחנו יודעים בדיוק איזה עול מוטל על סגני ראשי הערים והעיריות בקטע של העולים החדשים, ולפחות בקטע הזה נעשה הכל על-מנת לעזור לכם עד כמה שזה ניתן.

תודה רבה.

רשות הדיבור ללריסה גרשטיין, נציגת העיר החשובה ביותר בעולם. בבקשה.

אני מאד מודה לכבוד היושב-ראש של הפורום הזה.

אני מודה על כך שרשות הדיבור ניתנה לי מייד, למרות שהייתי רוצה קודם לשמוע ולדבר קצת אחרי האנשים שנמצאים פה.

אני לא מבינה את אלה שאומרים שהם לא מבינים על מה מדובר כשאנחנו נאספנו פה לדבר על הרחבת סמכויות. כי אני חושבת שכל מי שהוא אחראי, או היה אחראי על תחום קליטה ברשות מקומית יודע שזאת בעיה אקוטית, זה דבר של סמכויות, תקציבים. סמכויות לא רק ככלים. כוונתי לסמכויות גם מוראליות, גם מוסריות, גם ציבוריות, גם חברתיות. מדובר פה על חלוקת שלטון. משרד מרכזי חייב להתחלק ולהעביר סמכויות לרשויות מקומיות.

אני מדברת על זה כבר שנים. אני חושבת שכל רשות מקומית מקבלת בפועל עולים חדשים ומסדרת להם מקומות עבודה. לאנשים שבאים לירושלים ושואלים: מה זה קליטה? אני תמיד אומרת: תתארו לעצמכם אולם לא גדול ולא קטן, שבו 700 מקומות ישיבה, ואנשים שבאים לעיר, תוך שבוע, בלי שפה, בלי דיור, בלי עבודה, בלי קרובי משפחה שיכולים לעזור להם בחודשים הראשונים, ואת זה עושה הרשות המקומית. היא מקבלת את מאות האנשים האלה בכלים המאד מוגבלים שלה. גם אני עסקתי בזה במשך חמש שנים ואני יודעת על מה אני מדברת.

לאנשים רבים מאד יש הרגשה, ואני לא מגלה פה משהו סודי לגמרי, שלוועדה הזאת חייבות להיות "שיניים". אני מקווה מאד שהדיון הזה יהיה ענייני, מקצועי ושמשהו ייצא ממנו. אני מאד בעד העברת סמכויות רבות לרשויות מקומיות, כי בעצם כל מרכזיותו של שלטון מרכזי הוא בדרך-כלל טעות. אנחנו קראנו על כך בהיסטוריה. אנחנו "אכלנו" את זה שנים רבות בארץ-ישראל, ומדינת ישראל היא כן מדינה שמקבלת אנשים מחוץ-לארץ וחייבת לספק להם את החיים האלה. אני בעד זה שכל קליטה תבוצע על-ידי הרשויות המקומיות, כולל סל קליטה.

בכל עירייה קיים אגף רווחה, אגף חינוך, אגף נוער, וכיוצא באלה, ובכל מקום יש מחלקת קליטה, קליטה ורווחה, קליטה ונוער, קליטה וחינוך, וכו' וכו'. את כל הדבר הזה צריך להעביר לידי אדם שיהיה אחראי בפועל על נושא הקליטה.

תודה.

יש פה שני נציגים משתי ערים שקלטו הכי הרבה עולים – נצרת עילית וראשון-לציון. אני רוצה לשמוע את ההתייחסות שלהם בנושא הסמכויות. מר פיוטר גומון, סגן ראש עיריית נצרת עילית, בבקשה.

אני קיבלתי את כל הסמכויות הדרושות בתחום קליטה. אצלנו בעירייה יש אגף קליטה וועדות שעוסקות בטיפול בעולים מהיום הראשון שהם מגיעים לעיר.

אני מחזיק בתיק קליטה בעיריית ראשון-לציון. מבחינת סמכויות אצלנו הכל בסדר. תמיד מקובל שיש התנגדות כלשהי. לנו אין שום בעיה, גם לא עם משרד הקליטה. הדבר היחיד שחסר לנו הוא כסף.

אם רוצים ללמוד מהי קליטת עלייה, בראשון-לציון אפשר ללמוד את זה. אולי אני לא אובייקטיבי, אבל אני מזמין אותך ואת חבריך בראש השולחן לבוא אלינו ולראות את בית המהנדס, מרכז אומנים, בית טכנולוגיה שנבנה עכשיו לעולים חדשים, ועוד כמה דברים יפים שנעשו בעיר.

אני מברך על היוזמה לקיים את הישיבה הזאת של ועדת העלייה והקליטה.

לא כאן המקום לדבר על הסמכויות של סגני ראשי הערים. נכון שראש העיר הוא שנותן סמכויות, אבל אנחנו גם יודעים לקחת סמכויות. לא צריך לחכות לקבל סמכויות אלא צריך לקחת אותן. לריסה גרשטיין, את יודעת זאת היטב. לא צריך לחכות גם לחברי הכנסת שיתנו לנו סמכויות אלא אנחנו כסגנים צריכים לקחת סמכויות ולעבוד קשה, ואנחנו עובדים קשה.

הנושא הראשון בסדר-היום הוא טיפול הרשויות המקומיות בנוער עולה, שהוא נושא מאד חשוב, ובתוכו כלולים, כמובן, סמים, אלימות, נשירה מבתי-ספר. זורקים את התלמידים מבתי הספר ולאף אחד לא אכפת. אלה הדברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם כאן ולחשוב איך לטפל בהם.

שני דברים חשובים נוספים הם דיור ותעסוקה של עולים. ודבר אחרון. אתם יודעים שבחדרה היה ביום חמישי פיגוע באולם שמחות. חברי-הכנסת אמנון כהן וישראל כץ ביקרו אחר-כך את המשפחות, ואני פונה לוועדת העלייה והקליטה ושואל איך אפשר לעזור למשפחות האלה, כי אין להן כתובת אל מי לפנות.

זה לא נכון.

חוץ מביטוח לאומי. אני טיפלתי במשפחות רבות שנפגעו בפעולות טרור. מי שמטפל בהן זו הרשות המקומית, ביטוח לאומי וארגון סל"ע. אני אומר שצריכה להיות ועדת עלייה וקליטה במיוחד לעולים. יש משפחות שאין להן תעסוקה. אתמול ביקרנו במשפחה שבה שני ההורים לא עובדים. הבן נמצא במצב קשה בבית-חולים. האמא פנתה אליי ואמרה: אני בוודאי אשב בבית-חולים הרבה ימים. אני לא עובדת, בעלי לא עובד ואין לנו ממה לשלם משכנתה. מה נעשה? לאן אפנה? ואני צריך לחפש תרומות.

אנחנו צריכים לחשוב רק על העולים ואיך אפשר לשפר את מצבם בארץ כדי שהקליטה שלהם תהיה יותר טובה.

לנו כוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יש ענין אחד – עלייה, קליטה וטיפול בתפוצות ישראל באשר הן. למרות שאני איש פוליטי, וכולנו אנשים פוליטיים, לא מעניין אותי מי שייך לאיזו מפלגה, מי אוהב את מי ומי לא אוהב את מי. כאן יש לנו רק ענין אחד. הישיבה הזאת היא ישיבה מיוחדת במינה, כי לא כינסתי אותה בגלל נושא כואב שבו אנחנו צריכים לדון ולהיאבק מול הממשלה, או עם הממשלה, תלוי מה הנושא, אלא כינסתי אותה כשהכותרת שלה היא עובדי ציבור ברשויות המקומיות שהגיעו לדרגות בכירות והם עולים חדשים. לא הנושא כינס את הקבוצה אלא נתנו את הבמה הזאת לקבוצה שנמצאת כאן כדי ללבן דברים שלא אני מעלה אלא שאתם רוצים להעלות, והבמה שלכם. אבל התנאי הוא שתשכחו בשעה הקרובה אלו עכבות מפלגתיות כאלה או אחרות יש לכל אחד, כי אחרת אני אפסיק את הדיון. אולי החיישנים שלי לא בריאים מספיק ואולי לא קלעתי למטרה, אז אני מתנצל. אבל אם כן קלעתי למטרה, אני מבקש מכולכם. אני עכשיו שייך ל"ישראל בעלייה", ל"ישראל ביתנו", ל"עבודה", ל"איחוד לאומי", לש"ס ולכולם, ואני שומר על הזכות של כולם.

כל מי שעוסק בעלייה עושה זאת כי הוא מודע לחשיבות של נושא קליטת עלייה במהלך הציוני של המדינה שלנו, שהוא אולי אחד הנושאים הציוניים המרכזיים האחרונים שעוד אפשר להגיד שזאת ציונות במיטבה בלי לגמגם ובלי לשים את המלה ציונות במרכאות. לכן מי שעוסק בזה עושה זאת מתוך הלב.

לפעמים יש שגיאות. אין לי ספק שמי שעוסק בזה בסוכנות עושה זאת מכל הנשמה, ואין לי ספק שמי שעוסק בזה במשרד לקליטת עלייה עושה זאת מכל הנשמה, וכך גם בעיריות ובכנסת, כולם עובדים עם כל הלב. יש חילוקי-דעות. אם אנחנו מסוגלים להעלות נושא שיש אתו בעיה ויש צורך לפתור אותה, ובכוחות משותפים יש סיכוי לקדם פתרון לבעיה כזאת, אני רוצה שאתם תחליטו עליו. כי אמרתי, הישיבה הזאת היא ישיבה לא רגילה. היא לא התכנסה על נושא אלא על חבורה, שאני מאד מעריך אותה. אני מאד שמח על העמדות שכולכם הגעתם אליהן. אין מסר יותר טוב מזה שחבר-הכנסת הוא עולה חדש, או ראש עיר הוא עולה חדש, או סגן ראש עיר, או סגן יושב-ראש הכנסת הוא עולה חדש. אני זוכר שהתלבטנו בסיעה שלנו כשנאמר לנו שלסיעה שלנו יש תפקיד של סגן יושב-ראש הכנסת, ולקחנו את האיש שהוא איש אשכולות, פרופ' נודלמן. המניע העיקרי שלנו היה שהוא מדבר הכי חלש עברית. אמרנו, המסר שזה מעביר, שיושב על הדוכן כסגן יושב-ראש הכנסת עולה חדש שהעובדה שהוא עולה חדש באה לידי ביטוי במבטא שלו ובדיבור שלו, זה נותן לעולה את ההרגשה הטובה ביותר שהוא חלק מהמדינה.

אתה ציוני אמיתי.

נכון. זה היה השיקול שלנו.

לכן אני מבקש לא להקניט זה את זה, למרות שכולנו פוליטיקאים, ותצאו מתוך הנחה שכל מי שעוסק בעלייה ובקליטה עושה זאת מכל הלב.

גב' גרינברג, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, חברים יקרים, הנואם המרכזי בענין הרחבת סמכויות ויוזם הרעיון שנעלה את הנושא לסדר היום הוא סגן ראש עיריית קצרין, והוא לא נמצא כאן היום. אבל אני רוצה לדבר היום עלינו, על ראשי ערים וסגני ראשי ערים שנמצאים במצוקה, וגם על העולים החדשים שהגיעו בשנתיים – שלוש שנים האחרונות שנמצאים במצוקה כלכלית. הדולר עלה ויחד אתו עלה שכר הדירה.

ישיבת הוועדה שלנו בשבוע שעבר היתה על נושא עליית הדולר ושכר הדירה שצמוד כמעט כולו לדולר, וקיבלנו החלטה שאנחנו נותנים לענין הזה לרוץ עוד חודש וחצי, לראות איך הדולר מתייצב, ולפי זה לדרוש אחר-כך את עדכון הסיוע בשכר-דירה. לכן אני מציע שלא ניכנס לזה עכשיו.

הרשויות המקומיות נותנות הנחה בארנונה לקשישים ולמשפחות חד-הוריות. לדוגמה, עיריות נצרת עילית וכרמיאל סופגות שבעה מיליון שקל הנחה בארנונה, כי אין לנו ברירה, אנחנו נותנים הנחה למשפחות שחיות מקצבת זקנה או מהבטחת הכנסה. אף אחד לא מכסה לנו את ההוצאות האלה.

חינוך. בשנתיים האחרונות אין כמעט כתות אולפן בבתי הספר. אנחנו נאלצים לפתוח כתות אולפן ולתמוך בכתות אלה בבתי הספר.

היה אולפן קיץ, וגם הוא בוטל. מגיעים עולים, ואני שואלת איך מפסיקים דבר כזה? זה דבר שצריך לתמוך בו.

אני יודעת מה הם התקציבים של משרד הקליטה. משרד הקליטה צריך לקבל יותר תקציבים כדי שהוא יוכל לעזור לנו, כי כל רשות יודעת שאנחנו באים לראש העיר, אנחנו שמים 25% "מצ'ינג" מול משרד הקליטה ומשרד הקליטה נותן לנו 75%. יש רשויות עשירות שה"מצ'ינג" שלהן הוא 50%, וראש העיר נותן להן 50%.

יש ערים עם 75% "מצ'ינג".

אני לא יודעת. אני יודעת שאנחנו קולטים עולים במצב כלכלי קשה, ואנשים שהתחייבו לשלם משכנתה, הם מובטלים והם לא יכולים לשלם את המשכנתה. אנחנו נמצאים היום במצב מאד קשה.

אני פונה למנכ"ל משרד הקליטה. הרי אנחנו יודעים שזוג צעיר עם שני ילדים או עם ילד אחד מקבל אחרי שנה ראשונה 450 שקל השתתפות בשכר-דירה. חברים, במצב התעסוקה והאבטלה בארץ אנחנו לא יכולים לדחוף אותו לקנות דירה אם הוא לא רוצה. אנשים בגליל מתחייבים לשלם משכנתה 2,500 שקל בחודש, הם מובטלים והם לא יכולים לשלם את המשכנתה. אולי אפשר לחשוב על השתתפות בשכר-דירה לזוגות צעירים שהיום לא מקבלים סיוע בשכר-דירה.

אלה הנושאים שרציתי להעלות ולבקש אולי להרחיב את הדיבור עליהם. תודה.

אני מתנצלת שאני צריכה ללכת לוועדת הכנסת. אני רוצה להגיד לראשי הערים, לחברי מועצת העיר ולמשרד הקליטה שסדר היום שלנו עמוס, אבל אנחנו מזדהים עם כל מלה שהם אומרים ואנחנו נגיע כדי לעזור.

אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאנחנו מקימים עכשיו קרן עזרה מעולה לעולה, מאחר שהמצוקה היא כל-כך קשה ויש הרבה מאד פניות.

יש לי בקשה. מאחר שהנושאים מרובים ובסוף לא נגיע לשום דבר, אני מציע שנתמקד רק בנושא אחד – נוער בעייתי. אני מבקש מנציגת המשטרה סגן-ניצב סוזי בן-ברוך, שעיקר עיסוקה בתחום הזה, לפתוח את הדיון בנושא נוער עולה במצוקה, או בפשיעה.

אני אתייחס לנושא כפי שנתבקשתי על-ידי היושב-ראש, רק מנקודת מבט משטרתית, לא חינוכית, לא טיפולית ולא שיקומית.

אנחנו מתריעים מזה שלוש או ארבע שנים על עלייה מאד מאסיבית, על התערבות של נוער עולה בעבירות הנוער בישראל. נכון לנתוני ינואר – נובמבר, כי אין לי נתונים שנתיים, אחוז הפשיעה של נוער עולה מסך-כל פשיעת הנוער הוא 25%. זאת אומרת, רבע מפשיעת הנוער בישראל נעשית על-ידי נוער עולה.

יותר מחלקם באוכלוסייה.

חלקם באוכלוסייה הוא 11.9%. הנתון הוא נתון קשה. אנחנו כל הזמן מתריעים ומעלים את הנתון הזה. ושוב, מדובר על נתונים שרק מגיעים למשטרת ישראל. זאת אומרת שהאמת נמצאת אי-שם ברחוב.

עד לפני כשלושה חודשים ישבה ועדה בין-משרדית, ואנחנו הצענו נקודות מרכזיות לסיוע לנוער עולה. ידוע לי ששני המנכ"לים, גם מנכ"ל משרד הקליטה וגם מנכ"ל משרד העבודה ישבו יחד בנושא הזה, והמסמך מוכן, והיה רצוי מאד שהיושב-ראש יעיין בו, כי הוא משקף את הבקשה של כל משרד בנפרד, ובסך-הכל למיטב זכרוני לא מדובר בעלות כספית גבוהה מאד.

לדוגמה, דבר אחד שאנחנו מבקשים לאורך כל השנים הוא שיהיה גורם אחד שידבר בשפת הילדים וההורים. ברגע שילד נעצר על עבירה כלשהי, שיהיה מישהו שיקח אותו מהמשרד שלנו וינחה אותו ויסביר לו מה זה קצין מבחן לנוער. כאשר הוא מוזמן לשם, איך הוא הולך לשם. שמרגע שהוא יוצא מהמשרד שלנו, ילווה אותו חזרה למוסד החינוכי שבו הוא רשום במקום שהוא יסתובב ברחובות. כי מי שנתקל בילדים שמסתובבים ברחובות אלה אנחנו במשטרת ישראל, לצערי. הרבה מאד גורמים מנסים לעזור בענין הזה, כמו עמותת על"ם, קידום נוער, שירות הנוער, אבל מספר הילדים המסתובבים ברחובות עולה והולך, והיקף כוח-האדם שמטפל בהם מצטמצם והולך. בסופו של דבר הם מגיעים אלינו אחרי שהם ביצעו עבירות.

דרך אגב, רוב העבירות הן עבירות רכוש. העבירה הכי דומיננטית והכי מדאיגה היום היא עבירת סמים. יש עלייה של כ-40% במעורבות של קטינים עולים בסמים, וזה נתון מזעזע. אין תוכנית לאומית אחת לכל הערים, אבל יש תוכנית של ועדה בין-משרדית שישבה קרוב לשנה, וכדאי לעיין בתוכנית הזאת. אני שוב אומרת, למיטב זכרוני העלות הכספית היא לא רצינית כל-כך, אבל היא קצה הקרחון, כאשר כל משרד, בזווית הראייה שלו אמר מה חסר כדי לשקם את הנערים האלה.

תודה. רשות הדיבור לנציגת משרד החינוך ד"ר אלינה גולצמן. בבקשה.

אנחנו עובדים ב-35 רשויות מקומיות. יש לנו 64 מדריכים דוברי שפה. אנחנו תחנה לקראת המשטרה. אנחנו עובדים ומתמקדים כל השנה עם הקשיים שמשתנים כל הזמן. התחלנו עם התוכנית שלנו לפני תשע שנים, אז המאפיינים של העירייה היו אחרים לגמרי. היום אנחנו מקבלים משפחות, מתבגרים, מסיטואציה שלא נתקלנו בה אף פעם. לדוגמה, לאינה פקילמן יש קבוצה של בני-נוער, שהם ילדים טובים. הם משחקים שחמט. הם לא יכולים להשתלב בבית הספר בגלל הכוחניות של התלמידים. בית הספר לא יודע להתמודד עם נוער עולה, גם עם הנוער הטוב וגם עם הנוער הפחות טוב.

יש לנו ילדים שמגיעים עם כל מיני משפחות, שונות ומשונות, שלא ברור מי האפוטרופוס שלהם על-פי חוק שאליו אנחנו יכולים לפנות, כי הם מגיעים עם בת דוד או בן דוד, סבתא של סבתא, אחות של סבתא. ההורים קיימים וחיים ואנחנו יודעים שהאבא בקנדה והאמא בחבר העמים איפה שהוא והילדים נמצאים בישראל.

בזמן האחרון אנחנו מאתרים ילדים שמעולם לא היו רשומים במערכת החינוך הפורמלית. אנחנו אפילו לא יכולים להגיד שהילדים האלה נשרו, כי הם לא היו שם.

אני כבר לא מדברת על זהות יהודית, אבל מגיעות משפחות עם ילדים שהם נכדים של יהודים. לא מדובר בחצי יהודים שהגיעו באמצע שנות התשעים, אז התמודדנו עם בעיות קשות של זהות יהודית, אבל הילדים האלה היו לפחות כשרים בקהילה היהודית בארץ מוצאם. כאן בכלל לא, וכמובן שזה מאד מקשה עליהם להשתלב בחברה הישראלית.

אני לא רוצה לשמוע כעת ניתוח של הבעיה. תגידי לנו מה לדעתך אנחנו צריכים לעשות ואנחנו נעשה.

אנחנו יודעים מה לעשות ואנחנו עושים. יש לנו תוכניות רבות. אנחנו מטפלים בנוער מנותק.

יש לכם קשר עם הרשויות המקומיות?

אני מנחה, מדריכה מדריכים שהם עובדי הרשות המקומית.

אנחנו מעבירים תקציבים בצורה של "מצ'ינג", בתנאי שהרשות מודה שיש בעיה עם הנוער העולה והיא מוכנה לקחת על עצמה את הטיפול בנוער העולה, אנחנו מעבירים חלק מהתקציבים וגם הרשות נותנת לנו חלק מהתקציבים. נכון להיום הגענו למצב שהמדריכים אומרים לי: אני כבר לא יכולה לעבוד עם הכריזמה שלי.

באשדוד בלבד יש 50 בני נוער מטופלים. כל מדריך מטפל ב-50 בני נוער. התאמנו ותרגמנו את כל התוכניות לתרבות הרוסית. אנחנו יודעים מה לעשות.

הבעיה היא תקנים.

עכשיו אני רוצה לשמוע סגני ראשי ערים בנושא נוער במצוקה. רשות הדיבור לאריה ארוש, סגן ראש מועצה מקומית בני עי"ש. בבקשה. לפני-כן אני רוצה לומר שמקום ראשון במספר העולים באוכלוסייה, לפי אחוזים, הוא בני עי"ש. מקום שני – נצרת עילית. שלישי – אור-עקיבא, רביעי – שדרות. אחרי שדרות – אריאל, מעלות-תרשיחא, כרמיאל, ערד, אשדוד, אשקלון, קרית-ים, קרית-גת, קצרין. בכל המקומות האלה למעלה מ-30% מהאוכלוסייה הם עולים.

אנחנו מדברים היום הרבה על תקציב, אבל כל זה יהיה לשווא מסיבה אחת – חוסר תקציבים. אנחנו יכולים לדבר הרבה, אבל בלי תקציבים, אני אומר לכולם פה, בבני עי"ש יש רכזת קליטה ועלייה. נכון שכל המחלקות עוזרות, כל אחת בנושא שלה, אבל סתם להחזיק רכזת קליטה בשביל שהיא תקבל משכורת, אין צורך בזה.

אני רוצה להגיד שאין קיצוצים בתקציב קליטה.

אני חייב קצת לחלוק עליך, ובזה אענה גם לראש העיר שדיבר על ארגוני העולים למיניהם. מי שלא נתקל בזה ולא מכיר את זה לפני ולפנים אולי לא יודע להעריך מה זה. יש לפעמים שאתה משלם משכורת אחת ובזכות המשכורת הזאת אתה מפעיל מערכות ענקיות של התנדבות ומתנדבים, ויש לפעמים שמשכורת אחת – לא חשוב מי הגוף שמשלם אותה – אני מכיר מערכת בתחום העזרה לזולת, שמפעילה החזקת אלפי משפחות במשכורת אחת לבן-אדם אחד עם רכב אחד, ואת כל השאר עושים מאות מתנדבים. זה יכול להיות בכל תחום.

לכן אל תזלזלו בזה. תלוי אם מצאנו את האיש הנכון ושמנו אותו במקום הנכון.

לא כשמדובר בנוער. אין מתנדבים לעבודה עם נוער.

נוער צריך להיות שייך למחלקת החינוך ומחלקת החינוך צריכה לטפל גם בנוער עולה. אבל אני לא רוצה להרחיב את הדיבור בענין הזה.

רשות הדיבור ליצחק יגודייב, ממלא-מקום ראש עיריית רמלה ומחזיק תיק שירותי רווחה וקליטה.

אני מברך את הפורום שהתכנס כאן היום. זה טוב שאפשר להשמיע את הבעיות בפורום כזה. רונן פלוט ביקר אצלנו ושמע מה שיש לנו לומר. אני מתייחס לדברים שנאמרו פה על-ידי נציגי ערים אחרות. רציתי להגיד שזה טוב שאנחנו מקבלים השלמה של קיצוצי תקציב, אבל הבעיה היא בתחילת השנה כאשר אנחנו מתכננים כל מיני פעילויות, בונים פרוייקטים, הרי אנחנו מתייחסים לאותו קיצוץ תקציבי בהתחלה ואנחנו בונים את כל הפעילויות שלנו בהתאם לאותו תקציב שיש בהוראת שעה, באותו רגע. אם בסוף השנה קיבלנו השלמה תקציבית, כל מה שתכננו בתחילת השנה נעשה, וזה טוב שאנחנו מקבלים סכום נוסף, אבל אנחנו לא משיגים את המטרה שהצבנו לעצמנו בתחילת השנה.

לכן מאד הייתי רוצה או שאנחנו נקבל הבטחה בהתחלה כאשר מקצצים בתקציב שלנו, שיתכננו בסדר-גודל של תקציב שקיבלתם בשנה שעברה, ואז תקבלו השלמה, או שיהיה סידור אחר, כי אחרת אנחנו פשוט בבעיה. זה נכון לגבי נוער במצוקה ולגבי כל הפעילויות האחרות.

תודה. רשות הדיבור לגב' אלה שפיגל, מחזיקת תיק קליטה בעיריית באר-שבע וסגנית ראש העיר. בבקשה.

אני חושבת שאין הרבה תוכניות בתחום העבודה לבני נוער מגיל 15 עד 18 שגם הם זקוקים לקצת כסף לבילויים אבל הם לא יכולים לבקש כסף מההורים. לכן, מאחר שהם לא יכולים לעבוד, הם יוצאים לרחוב ושם הם חשופים לסמים ולדברים רעים אחרים. אולי מישהו יכול לחשוב על תוכניות או על פרוייקטים שבהם בני הנוער יוכלו לעבוד קצת.

אני רוצה להתייחס רק לנושא אחד, נוער עולה וסמים. בעפולה אנחנו מפעילים ביחד עם משרד הקליטה כבר במשך שלוש שנים את הפרוייקט "עולים נפגעי סמים". מוזר מאד שכולנו מדברים על תקציבים, על כסף, אבל אני מדבר רק על יחס. במשרד העבודה והרווחה לא מכירים את הבעיה הזאת. זאת אומרת, משרד הקליטה צריך לממן את העובדת הסוציאלית שאחראית על הפרוייקט. עד כמה במשרד הקליטה יכולים להפעיל את הפרוייקט הזה דרך הפרוייקט קליטה בקהילה? במקרה הטוב עפולה יכולה להשתתף ב-300,000 שקל, ויש שם פרוייקטים – 20% רווחה, 25% תרבות, וכו'.

אני מדבר על יחס. אם אנחנו לא נקבל יחס ממשרד העבודה והרווחה אנחנו נקבל 55% ולא 25%, ובעתיד נקבל יותר.

היום שמענו שבכל ישוב יש תחנה אחרונה לנוער עולה, והיא המשטרה. בחלק מהיישובים יש תחנה לפני האחרונה, והוא הפרוייקט. איפה התחנות הראשונות שלנו?

תראו מה קורה. ילד עולה שמגיע ארצה נתקל מיד בבעיות, הוא לא נקלט בבית הספר. כשהוא יוצא מבית הספר אין לו מה לעשות בשעות אחר הצהריים, כי הוריו נמצאים או באולפן, או שהם עובדים, והוא מסתובב בישוב, וכן הלאה. שמענו על בעיות תעסוקה, בעיות שפה, מסגרת תרבותית וכן הלאה. אם אנחנו לא נבנה פעם אחת ולתמיד מסגרת לקליטת נוער עולה, אנחנו יכולים לדבר ולפתור בעיות נקודתיות אבל דבר לא ייצא מזה.

התקציב של יקנעם עילית לקליטת עלייה הוא 130,000 שקל. זה הכל. עם הסכום הזה נצטרך להתמודד לא רק עם נוער. רוב התקציבים של משרד הקליטה מפוזרים במשרדים אחרים.

אמרת שאנחנו צריכים לבנות מסגרת לקליטת נוער.

נכון. זו צריכה להיות תוכנית ארצית. כשם שעולה חדש מגיע ארצה והוא יודע בדיוק מה יהיו צעדיו הראשונים, וכן הלאה, כך אנחנו צריכים לבנות מסגרת שבה יהיו שותפים כל המשרדים, לא רק משרד הקליטה. יהיו שותפים בה גם משרד החינוך, גם משרד הרווחה, גם משרד הבריאות. ואם יהיה משהו דומה לתוכנית וארגון מסודר, שזה יהיה בכל ישוב, כולל עובדים, כולל אמצעים, כלים ותקציבים, ויכול להיות שנעשה משהו. תודה.

רשות הדיבור לד"ר מרה קנבל, סגנית ראש העיר רחובות. בבקשה.

קודם-כל אני גאה שאנחנו פה, על המפה. יש לנו בית-ספר נפלא של ילדים עולים.

אני רוצה להתייחס לנושא הנוער, שנוגע לכל הרשויות, ודאי גם לרחובות. למרות שרחובות נחשבת לעיר מדע, אקדמאים, טכנולוגיה ועיר מאד יפה עם רמת חיים בינונית ומעלה, הבעיה של הנוער, ונוער עולה היא מאד-מאד חריפה.

הבעיה מתחילה באולפנים. ברגע שהילדים מגיעים בודדים והם מפוזרים שניים – שלושה תלמידים בכל כתה, כל ילד מקבל באותה כתה אולפן עברית, הוא מגיע לאפס עברית. כי בסופו של דבר אין מורה שמוכן לשבת מול ילד אחד או שניים ולהעביר אתו שעורי עברית. לכן, אם אין אולפן, אין עברית. אין עברית, אין חברה. אין חברה, לא מבינים, יוצאים החוצה.

בנוסף לעיסוק שלי בקליטה אני עובדת צמוד מאד עם משטרת רחובות. יש לנו תוכניות משותפות מאד יפות, תוכניות משולשות, עם חינוך, עם קליטה ועם משטרת ישראל. אבל עדיין יש בעיה של קידום נוער, של מדריכי נוער דוברי רוסית. ברגע שאני פונה לחינוך, לרווחה, לכל מחלקה או אגף בעירייה, אומרים: את עוסקת בקליטה, תביאי דובר רוסית. איפה הכסף ואיפה התקציב – אם יש לנו? יש לנו חבר'ה שמוכנים לעבוד עם מדריכי נוער ורחוב, אבל אין לנו תקציבים. זאת נקודה אחת.

אנחנו פותחים עיר נוער ברחובות, פרוייקט ייחודי ששותפים בו כל הגופים שעוסקים בנוער והם יהיו תחת קורת גג אחת. זה גם על"ם, תחום הנוער, חינוך, קליטה ורווחה. עשינו תוכנית משולשת של בית-ספר במיוחד להורים עולים, שלדעתי היא מאד מוצלחת. התוכנית היא מול מורים, מול הורים, מול תלמידים וכולם ביחד. זאת אומרת, להבין שהמורה הוותיק, הצבר יבין את המורה העולה, שלא יפחדו אחד מהשני, שיבינו את החינוך בארץ ואת המנטליות של העבר. המשולש הזה מאד-מאד מצליח. האמהות רצות לפגישות. אבל כל זה מתמקד בדבר אחד – תקציב. צריך או להגדיל ולהעביר את זה לסמכות הקליטה, שאני אישית מופקדת עליה, ולתת את האפשרות להשתמש ולתת מענה לעולים בני הנוער. להקים גוף נוסף, שאני לא בעדו, כי כשאני נכנסתי לעירייה לקחתי לקליטה מכל המחלקות כל דבר שמטפל בנוער או בכלל בעולה. זאת הדרך היחידה כדי לראות לרוחב את כל הבעיות של העולים בכלל ושל נוער בפרט.

בענין התקציבי, אני חושבת שמשרד החינוך מטאטא את הבעיות מתחת לשטיח. המורים ומנהלי בתי הספר לא נותנים לוועדי הורים ולאנשי הקליטה להיכנס ולהצביע על הבעיות שכולנו מכירים.

רשות הדיבור לחיים הרמלין, סגן ראש עיריית צפת ואחראי על תיק הקליטה. בבקשה.

כשהעולים התחילו לבוא לצפת אני הייתי חבר מועצה ולקחתי לידיי את תיק הקליטה. בהתחלה היה קשה לקבל את העולים כי אף פעם לא קיבלו עולים ברצון. גם כשאני הגעתי כעולה לפני חמישים וכמה שנים לא קיבלו אותי ברצון. בכל אופן אני לקחתי על עצמי לקבל את העולים ואני אישית מטפל בהם.

באשר לתקציב, פה מדברים על מספר העולים, אבל צריך להתייחס גם לאיכות. אלינו לצפת באה דווקא העלייה הקשה. כלומר, אנשים מבוגרים, נכים.

לא רק לצפת.

העולים באים לצפת כי בצפת הדיור זול, ולכן באים אלינו מנתניה, מרחובות ומכל הארץ. לכן מבחינה תקציבית העיר צפת צריכה לקבל לפי הצרכים ולא לפי מספר העולים.

התקציב הוא כל-כך זעום שאני לא יודע מה לעשות אתו. אני לא מעסיק פקידים. יש לי עובדת של משרד הרווחה בחצי משרה. היום יש לי מתנדבים רבים, ששולטים בשפה והם עוזרים.

בקשר לנוער אפשר להגיד שמבחינת פשיעה אנחנו במדרגה התחתונה. הבעיה היא לא מועדון. אם יש עליהם פיקוח של המשפחות, הם ממשיכים ללמוד, לא מגיעים לרחוב, הם מתגייסים לצבא. אבל אם אין לנער מה לעשות ואין לו לאן לצאת, הוא עוזב את בית הספר, מידרדר לרחוב והופך לנער מצוקה. זה המצב.

אני מחזיק תיק קליטה בעיריית נשר וסגן ראש עיריית נשר.

כולם דיברו פה על כל מיני תוכניות לגבי קליטת נוער וכו' וחברי יורי מגנר גם הציג תוכנית מיוחדת לנוער עולה שאולי כדאי לעשות אותה ארצית. אני רוצה להגיד שבתוך התוכניות המיוחדות לעולים אפשר לעשות תוכנית מיוחדת להכנת הנוער הבעייתי לשירות בצבא. אם נוכל לצרף את הנערים בגיל 15 עד 18 לתוכניות האלה, ייתכן שנפתור הרבה בעיות. זה אחד הרעיונות.

כשאנחנו מדברים על עולים אנחנו מיד מדברים על משרד הקליטה. אני חושב שכאשר אנחנו מדברים על נוער אנחנו לא צריכים לדבר על משרד הקליטה אלא על כל משרדי הממשלה, ולהקים ועדה בין-משרדית שתטפל בנוער עולה. ועדה בין-משרדית יכולה לעזור, כי זה לא נכון לדבר רק על משרד הקליטה. כי יש משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה והמשטרה שיכולים לעזור בנושא נוער עולה.

העיר אשדוד קלטה הכי הרבה עולים במדינת ישראל. אני אומר שצריך לראות את כל הנושא של קליטת נוער עולה כמקשה אחת. אי-אפשר לראות את זה שיש נוער בעייתי, אז בואו נעשה משהו קטן בשבילו, ואת כל האחרים נזניח, כי הם ממילא בסדר. זאת שגיאה וטעות של מדינת ישראל וגם של הממשלה, שאנחנו מטפלים רק בדברים בעייתיים, ובשכיח, שזה הרוב, אנחנו לא מטפלים בכלל.

אנחנו צריכים שתהיה לנו תוכנית משולבת שקולטת את כל הנוער העולה שמגיע לעיר. הייתי אומר ששני דברים הייתי רוצה בלי ועדה, מפני שיש כל-כך הרבה ועדות שאני כבר לא מספיק להיות בהן. דבר ראשון, שוועדת העלייה והקליטה של הכנסת תודיע לכל משרדי הממשלה שאנחנו רוצים איגום משאבים. אנחנו רוצים שכל המשאבים של כל המשרדים יהיו יחד בתוכנית אחת, והתוכנית הזאת תיקבע על-ידי אותו ישוב יחד עם משרד הקליטה, משרד החינוך – כל המשרדים. אבל יש לנו ועדה לקליטת עלייה שכל המשרדים בה שותפים. אנחנו רוצים שיהיה איגום משאבים ושלאותה ועדה יגיעו כל המשאבים, לא רק משרד הקליטה יחד עם הרשות המקומית.

דבר שני, אנחנו צריכים שהתוכנית הכוללת תכלול גם מחשוב ומידע על כל נער עולה שמגיע לעיר אשדוד ומה הוא עושה. האם הוא בחינוך פורמלי, חינוך בלתי-פורמלי, אם הוא נשר, אם הוא נמצא בקבוצת כדורגל או בכל קבוצה אחרת. כי אם אין לנו את המידע הזה, אנחנו לא יודעים מה לעשות אתו ואיך לטפל בו.

אני אומר שלא צריך להוציא את תקציבי העירייה על המחשוב הזה. צריך לפתוח גם את המחשבים של משרדי הממשלה, כדי שגם אצלם אפשר יהיה לקבל מידע. היום הכל סודי. במשרד החינוך אתה לא יכול לקבל מידע על הנוער ובמשרד הקליטה אתה לא יכול לקבל מידע על הקשישים, כי זה אסור.

אני רוצה לפנות לנציגי משרד החינוך ומשרד העבודה שנמצאים כאן. גם אני רציתי לנגוע בנקודה הזאת שעליה דיבר מר כצנלסון. איגום משאבים הוא מאד חשוב לנו. כי בנערות במצוקה מטפל משרד הרווחה. בקידום נוער מטפל משרד החינוך. בנוער שהוא בסדר משרד הקליטה מטפל, אבל בין נוער טוב ללא בעיות לבין נוער עם בעיות הם עוברים איזו שהיא דרך ובזה כולנו צריכים לטפל.

אני אומרת שצריך לטפל גם בבעיות שקיימות בבתי הספר. אנחנו מקבלים פניות מבתי-ספר, שהם זקוקים למגשרים בין ההורים, בין התלמידים ובין המורים. זה היום הדבר החשוב ביותר. אם היה עובד סוציאלי בבית הספר, זה היה מצוין, לאור מה שקורה היום.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמרה עובדת קידום נוער. בכרמיאל, מתוך 100 בני נוער רק 70 הם רשמיים, והעירייה, שאין לה תקציב, מטפלת בהם, כי אין לנו ברירה. הדבר הזה צריך להיפסק.

אני מציעה למנכ"ל משרד הקליטה ליזום פגישה עם משרד החינוך ועם משרד העבודה ולבנות תוכנית אופרטיבית לטיפול בנוער עולה, שתתאים לכולנו. לא צריך להפריד בין קידום נוער לבין נוער רגיל. צריך לטפל בהם יחד, כי זה היום הנושא המרכזי אצלנו, כי אנחנו רואים שעם מסילה ועם כל הפרוייקטים שיש לנו ביישוב אנחנו נמצאים בסיטואציה לא טובה.

אני מציע שנשמע כעת את הצעירים. אלכסנדר ירמולינסקי, בבקשה.

אני עליתי ארצה לפני שנתיים. אני יודע שלצעירים יש הרבה בעיות, כי אין הרבה מקומות שאליהם הם יכולים לצאת ולבלות. המקומות שהם כן יכולים לצאת ולבלות עולים הרבה כסף, ולא כל ההורים יכולים לתת לילדים שלהם כסף, כי הכסף שיש להם לא מספיק אפילו לאוכל.

אני גר באריאל, ואין שם מספיק מקומות בילוי לנערים צעירים. יש מועדון שהכניסה אליו מוגבלת בגיל. לכן הילדים מסתובבים ברחובות ופה מתחיל הכל.

גם בבית הספר יש בעיות. המורים הישראלים רואים שילד הגיע לישראל, הוא לא מבין בכלל עברית, והם אומרים: תשב, תסתכל, אני לא יכולה לעזור לך. זה לא נכון לעשות כך.

דבר נוסף הוא שאין מקומות עבודה לצעירים בני 16.

אתה יודע שבאריאל יש מרכז תרבות? היית שם?

כן, הייתי שם, בחוג.

אבל האמת היא ש-80% מבני הנוער העולה לא משתתפים בחוגים במתנ"סים, מחוסר כסף.

מה שאמרה אלה שפיגל הוא נכון מאד, לתת להם כבוד עצמי. אני חושבת שה'אני מאמין' שלנו צריך להיות בבניית תוכנית אסטרטגית לעזור לנוער נורמטיבי, ולא לטפל אחר-כך בבעיות סמים, עבריינות ובעיות אחרות. צריך להשקיע דווקא בגדול בנוער נורמלי, שעוזר להורים, שמנסה לעבוד, שלומד טוב. הכל להיפך.

אני מנהל מח' קליטה בעיריית נתיבות מזה ארבע שנים.

אני יכול להגיד שקיימת רב-צורתיות של כל העבודה עם בני נוער. כי מח' קליטה עירונית מתפקדת במקום לשכה לשירותים חברתיים במשרד העבודה והרווחה, כקציני מבחן לנוער. אנחנו גם ממלאים חלק מעבודת המשטרה בזה שאנחנו מפעילים שיטור קהילתי.

ללא מסגרת אחידה שיכולה לטפל בכל הנושא של בני נוער, לא רק הבעייתיים, אנחנו נפספס את הדור החדש. זה החשש הגדול שלי.

חוץ מזה, בנוסף לפורום שיזמן את התוכנית החדשה ואת כל מה שנוגע לפעילות עם בני נוער, צריך לחשוב על הגדלת התקציב של משרד הקליטה בכל מה שנוגע לפעילות חברתית בלתי-פורמלית, כולל תוספת למרכזי תרבות. למשל, בנתיבות אין לנו מה להציע לבני נוער לעשות בשעות הפנאי חוץ מעבודה במתנ"ס, מה שאנחנו מפעילים דרך מח' הקליטה. לכן יש מקום לשקול את האפשרות להגדיל את התקציב. תודה.

זה טבעי שנשמעו פה הרבה מאד דברים על נוער, ונוער מקושר עם משרד החינוך, וגם טבעי שלעולים אין מספיק כסף ואין מספיק משאבים. אני רוצה לומר כמה דברים בעניינים כלליים וגם לענות, ברשותכם, לכמה מהדוברים.

ראשית, ברמת התיאום והאיגום, יש עבודה צמודה ומשותפת, לפחות בחצי שנה האחרונה בין משרד הקליטה לבין משרד החינוך, על כל המגזרים, לרוחב ולאורך, עם צוותי היגוי משותפים למשרדים, עם צוותים לתוכניות השונות כמו פל"א ואחרות. הכל נעשה היום על-מנת למנוע מצד אחד כפילויות ומצד שני להשאיר רשויות שלא נמצאות בענין, ואין היום שום דבר שנופל בין שני המשרדים הללו.

דבר שני, בתקציב קליטת עלייה של משרד החינוך, על פי הנחיה של שרת החינוך והמנכ"לית, אין קיצוץ השנה, וזה אומר שאנחנו נשארים בהיקפים של קרוב ל-150 – 160 מיליון שקל.

אבל אין אולפן.

הייתי מאד מאושר אילו היינו יכולים היום להיכנס לעוד תוכניות ולעוד פרוייקטים ולעזור לנוער עולה במצב יותר טוב, שעליו שמענו רק בסקר האחרון לפני שבוע, שהישגיו בבחינות בגרות עולים על הממוצע של ילידי הארץ.

בצדק אמרו פה חברי הכנסת וגם ראשי רשויות שכדאי שאנחנו נטפל לא רק בנוער הנושר ובנוער שכבר נמצא בטיפולה של סוזי בן-ברוך, אלא בילדים שנמצאים בגן חובה, אותם צריך לחבר למערכת על-מנת שהם לא ינשרו. רוב הפעילויות של משרד החינוך באמת נעשות ומכוונות לפרוייקטים של שעות הלימודים ושל אחרי שעות הלימודים בשיתוף עם משרד הקליטה ורשויות אחרות.

אני אומר עוד פעם, תמיד אפשר לעשות יותר, ואני אשמח לעשות יותר, אבל זה לא סוד שיש לנו קבוצות רבות מאד באוכלוסיית העולים שהחסכים שלהם דורשים הקצאת משאבים רבים מאד.

דיברה פה קודם הגברת הנכבדה מרחובות, וקצת הופתעתי. אתן לכם דוגמה קטנה. אני הייתי ברחובות בשבוע שעבר. המשאבים שנותן משרד החינוך לעיר רחובות, על הקליטה המאד מוצלחת שלה לאוכלוסייה אתיופית קשה מאד - - -

אלה תקציבים נפרדים.

נפרדים, אבל במשרד החינוך זה אותו תקציב, תקציב מדינה.

אבל זה תקציב ייעודי.

אמרתי קודם שאני אשמח מאד לשרת גם אוכלוסייה שיש בה אולי פחות חסכים וצרכים, אבל עובדה היא שיש אוכלוסיות – גם אוכלוסיית יוצאי קווקז שאנחנו מטפלים בה, כמו גם משרד הקליטה, ברמה אחרת. זה נכון, כיוון שהצרכים שונים וגם הטיפול בהחלט יהיה דיפרנציאלי, והוא כזה.

בנושא האולפנים, זה לא סוד שבחלק מן המקומות, וכרמיאל היא דוגמה טובה מאד, שקיבלה בעבר משאבים רבים מאד ממשרד החינוך וכתוצאה מכך שיש ירידה בעלייה, גם המשאבים בתחומי הזכאויות מסתיימים והולכים.

700 – 1,000 עולים בשנה זו ירידה בעלייה?

אני מבקשת שתתמקד בנושא לימוד עברית ושיעורי עזר.

שיעורי עזר ניתנים לכל תלמיד זכאי במדינת ישראל בלי הבחנה בין רשות אחת לשנייה ועל-פי סדר קבוע, והזכאות לא משתנה.

אבל זה לא עובד.

יש מקומות שבהם יש אולפנים. נכון שאם יש ירידה בעלייה לא כל בית-ספר יכול לנהל היום אולפן משל עצמו ולכן ערים רבות מתארגנות במספר בתי-ספר, ולא כולן מיוצגות כאן כרגע, אבל למשל, שתי חטיבות ביניים בעכו יש להן אולפן אחד. בירושלים יש אולפן עירוני פר-אקסלנס כולו על טהרת יוצאי חבר העמים. בחיפה יש אולפן לעולים. זה לא בדיוק שאין שום דבר. נכון שמה שעשו פעם בתי-ספר הם לא יכולים להרשות לעצמם לעשות היום במספר השעות שעומדות לרשותם. אם יהיה איגום נכון בתוך בתי הספר אנחנו כמשרד החינוך גם נוסיף משלנו כדי לקיים את האולפנים בחודשים הראשונים לאלה שזכאים לאולפן.

היום יש קרוב ל-100 מגשרים עולים במערכת החינוך, חלקם הגדול בבתי-ספר, מיעוטם מגשרים יישוביים שבאים כדי לטפל באותה נקודה שעלתה כאן קודם, גישור בין ההורים והקהילה לבין בתי הספר.

זה קיים רק ליוצאי אתיופיה. אנחנו לא מכירים מגשרים כאלה ליוצאי חבר העמים.

החבר מאור-עקיבא יכול להעיד שיש גם מגשרים ליוצאי בוכארה.

אני מבקש לא לשכוח את הבעייתיות שיש עם קליטת יוצאי אתיופיה לעומת הברכה שיש בקליטת העולים מארצות אחרות. ברכה יש בכולם, אבל אל תשוו.

לסיכום, כל מידע שתרצו להשיג ממשרד החינוך באשר למספר תלמידים, מיקומם, עליות עם תאריכים מעודכנים, אתם יכולים לפנות לגף לקליטת עלייה במשרד ולקבל אותו.

אפשר לעשות הרבה יותר. אפשר לעבוד בקרב אוכלוסיות שהן לא במצב הגרוע ביותר ולכן אנחנו אולי מגיעים אליהן פחות, אבל אני אומר בשמחה שתקציב משרד החינוך לנושא זה, בשונה מתקציב המשרד בכלל שקוצץ, וכולכם יודעים בכמה הוא קוצץ, אין בו קיצוץ בקליטת עלייה, וזאת בשורה טובה.

חלק מהטענות ששמעתי פה בין השורות היה לגבי מעורבותן של לשכות הרווחה שמטילות את כובד המשקל על המחלקה לקליטת עלייה ברשות המקומית וכאילו מנסים להבחין ביניהן, דבר שנראה לי מאד תמוה.

גב' דפני מושיוב, נציגת משרד העבודה והרווחה, בבקשה.

אני מפקחת ארצית לנושא קליטת עלייה במשרד הרווחה.

אני רוצה לציין בהמשך לדבריה של סוזי בן-ברוך שישבה ועדה בין-משרדית שהתחילה את תפקידה עוד בקדנציה הקודמת של סגן השר דהיום יולי אדלשטיין, והמשיכה את עבודתה גם לאחר-מכן בתקופתה של השרה יולי תמיר, והגישה את ממצאיה ואת נתוניה בצורה שהיא באמת מערכתית, באמת התכוונה לדברי האנשים המשתתפים כאן, והיא משתפת ומאגמת משאבים בין משרדי הממשלה השונים, כאשר השותף החדש שהיה לנו, ואני חושבת שמאד חשוב לציין את זה, היה "אשלים".

בכלל יש לנו תופעה במדינת ישראל שאנחנו נותנים שירותים לכלל עם ישראל. כי קשה מאד לבנות שירות שיהיה רק לעולים או רק לערבים או רק לחרדים או רק לזקנים. זאת אומרת, צריך לחשוב בראייה של מדינת ישראל שנותנת שירותים לכלל עם ישראל, אבל רואה את הייחודיות ואת הנקודות בהן צריך לתת טיפול ייחודי בתוך המערכת האוניברסלית.

אני חייבת להגיד שמאד-מאד קשה לנו לשווק את הנושא של עולי ברית-המועצות לשעבר. מאד קל לגייס היום כספים לעולי אתיופיה, קווקז ובוכארה. קשה מאד לגייס כספים דווקא לקבוצה הגדולה יותר, בייחודיות הטיפולית.

את העלייה שלנו לא מספיק הכשירו.

אני חושבת שצריך לציין את זה וצריך להתמודד עם זה.

הייחודיות בפרוייקט המשותף שאנחנו עושים בעיריית ראשון-לציון היא להתמודד עם נערות במצוקה עולות מברית-המועצות, ובפרדס-חנה עם נערות עולות במצוקה מקווקז.

אני רוצה להגיד לכם שהעבודה המשותפת באמת העשירה אותי, ואנחנו בתחילת הדרך. אנחנו רואים את הבדידות הנוראית של נערות, ונערות לאו-דווקא עם רקע קשה. פשוט, הן מאד-מאד בודדות ואני חושבת שאנחנו נלמד ביחד איך להתמודד, וזאת בדיוק נקודת הקצה שבה העובדת הסוציאלית ולנה באות מברית-המועצות לשעבר, הן מכירות את האוכלוסייה ואנחנו מנסים לפתח מה שנקרא דרכי התהוות של עובדים מקצועיים בתוך המערכת האוניברסלית.

אני אשמח אם בהמשך העבודה שלנו נוכל לדווח, כי אני חושבת שאנחנו לומדים הרבה מאד, ובעתיד זה ישפר את איכות העבודה שלנו במערכות הרווחה.

לגבי הוועדה הבין-משרדית הגישו תוכניות שהן על הרצף מהתוכניות המניעתיות עד התוכניות הטיפוליות. לצערי, אין לי שום תקציבים. זה מסמך שהוגש שוב על-ידי מספר מנכ"לי משרדי הממשלה לאוצר, וכפי שאתם יודעים אין תקציב ואין אישור.

אנחנו מעריכים מאד את הוועדה המשותפת, אבל יכול להיות שהגיע הזמן לשמוע את נציגי סגני ראשי ערים, חברי מועצת העיר שיש להם מה לומר בענין הזה. לשתף אותם באותה ועדה כדי לשמוע אותם, כי הם קשורים לשטח והשטח מדבר.

נקודה נוספת שאני רוצה לציין היא שילדים לא גדלים לבד. יש להם משפחה, יש להם הורים וקהילה. כמו שציינה כאן לנה, הקושי שקיים היום הוא במורכבות המשפחות. זאת אומרת, אמו של הילד לצערנו לא הגיעה, והוא נמצא כאן עם דודה או עם סבא. אלה משפחות שלילדים בהן קשה מאד.

בחיפה, באזור הכרמל ובקרית-ים עשינו מפקד, לא מיפוי. במדינת ישראל יש בעיה של סודיות. יש חוק שאסור להצליב אינפורמציה. צריך לקבל אישורים מיוחדים כדי להצליב אינפורמציה. אבל עשינו שם מאמץ גדול בין בית-הספר למערכת של פקידי הסעד וכיוצא בזה, והגענו לכלל הילדים, לא רק לילדים-עולים. זה אזור שיש בו אחוז מאד גבוה של ילדים-עולים וערבים. עבדנו גם על הכוחות. זאת אומרת, אני חושבת שהחידוש היה לראות מה הכוחות של אותם בני-נוער בעיניים של המורים, של המטפלים.

אני רוצה להגיד לכם שאחד הדברים המרגשים, וזה באמת בניסוי, ואני מקווה שנוכל להמשיך אותו, היה לגלות שבני הנוער האלה מאד אוהבים את הנושא של הטבע. אפרופו, הזכירו כאן את נושא התעסוקה, שהם לא יכולים לעבוד בעבודות רגילות. הרבה מאד בני-נוער שם יש להם הורים שעובדים בשוק, וזה מאד מסוכן עבורם. למשל, חלק מהילדים הגיעו לעבודה יחד עם החברה להגנת הטבע בתחום של ביוטופים, והם מקבלים עבור זה שכר. השכר הזה מיועד לרכישת ספרים, לבילוי ולדברים שהם מגדירים אותם בסדרי-עדיפות. הם לא היו מצליחים להשיג עבודה בשוק החופשי.

לעומת זה יש עוד פרוייקט שאנחנו עובדים עם אותם ילדים. באזור הזה יש הרבה מאד זקנים עולים. הפרוייקט הבא הוא שהילדים האלה יוכלו לדפוק בבוקר אצל הסבא או אצל הסבתא שאין להם, הם בודדים בחיפה, והילד ישאל אותו: סבא, אתה צריך משהו, תרופה? משהו מהמכולת?

אני מבקשת להתייחס להערה של חברת-הכנסת סופה לנדבר. בוועדה הבין-משרדית שהוקמה וסיכמה את דיוניה לא מזמן ושהתוצאה הסופית הוגשה לוועדת שרים, יש התייחסות מפורשת לא רק לוועדת ההיגוי הארצית אלא לוועדות ההיגוי הראשוניות ברשויות המקומיות ושיתופן בכל התהליך. זאת התייחסות אחת.

שנית, בהתייחס למה שנאמר, יש מודעות לצורך באיגום משאבים של כל המשרדים.

שלוש, בעקבות מה שנאמר כאן אני רוצה לומר שיש צורך בהעשרת כוח-אדם דוברי השפות גם רוסית וגם אמהרית כדי לגשת בצורה תרבותית לגישה התרבותית של אותם בני-נוער ומתבגרים.

דבר אחרון, היתה ישיבה בהשתתפות מנכ"ל משרד העבודה והרווחה ומנכ"ל משרד הקליטה והוחלט ללכת על ניסיון של הפעלת התוכנית ויישום התוכנית שהוצעה, לשלושה יישובים: אחד במרכז, אחד בצפון ואחד בדרום.

אני עובדת בשטח, קידום נוער בעיר אשדוד. העבודה שלי היא לעשות "ריצ'ינג אאוט", לצאת לרחוב ולאתר בני נוער. אני לא יוצאת לרחוב כי אני לבד. יש לי 70 בני-נוער ופונים אלי בטלפון. צריך להגדיר נוער נורמטיבי, נוער בסיכון. אני מגדירה כל נער עולה כנוער בסיכון, כי הוא צריך לעבור שלב קליטה ושלב של שילוב בחברה.

הבת שלי היא ילדה נורמטיבית, תלמידה מצטיינת, וקשה לה. קשה גם לנערים שמגיעים בגיל ההתבגרות, 14 – 16. בפגישה המעגלית הראשונה שלי – יש לי הרבה קבוצות, קבוצות חל"ס – חיים ללא סמים, אנ"א – אני נגד אלימות, קורס מנהיגות – הנערים אומרים לי בפירוש: אנחנו לא רצינו לעלות ארצה. ההורים לקחו אותנו כחלק מהרכוש. לא הסבירו לנו לאן אנחנו הולכים. הנערים האלה עלו עם אמא, אבא נשאר שם, או שעלו עם סבתא.

יש להם התנגדות מוחלטת. הם נכנסים לכתות ופוגשים חיילות נחמדות, אבל הן לא מורות מקצועיות שיכולות ללמד אותם את השפה. יש באשדוד נערים שהגיעו לפני שנתיים ושלוש שנים והם לא מדברים עברית. טוב להם, הם גרים בגטו, כי בגטו יש להם הכל והם לא צריכים להשקיע מאמץ בלימוד השפה. התלמיד נכנס לכתה מעורבת והוא מקבל "בום", כי הוא לא רגיל להתנהגות פה. הוא מקבל תשע שעות בשבוע ללימוד השפה, ואחרי שנה הוא לא מקבל כלום. איך אפשר לעבור בחינות בגיאוגרפיה, אזרחות ותנ"ך? – על זה לא מדברים. זה קשה לו ואחרי שבוע הוא אומר תודה לחינוך. החיילת נחמדה, המורים לא מבינים. אני יושב בסוף הכתה, אז אני יוצא לרחוב.

העיר אשדוד מוכנה לקבל נערים עם בעיות סמים ואלכוהול, אבל אני עובדת לבד, אני לא יודעת למה – בגלל חוסר כוח-אדם וחוסר תקציבים.

בעיר עם 65,000 עולים את לבד? אדוני המנכ"ל.

אני מצטער, אין לזה קשר למנכ"ל משרד הקליטה.

אני יודע. משרד הקליטה בכלל לא נותן תקנים לעובדים. אולי כדאי לחשוב על זה.

תפקידי בקידום נוער הוא לעבוד רק עם נוער מנותק, וכואב לי הלב שאני מקבלת מאה טלפונים שיש נערים שרשומים במשרד החינוך והם לא לומדים. אבל טוב שיש לנו מודל משותף בחינוך וברווחה, ואני מודה לשמעון כצנלסון. אנחנו מנסים לעבוד יחד, אבל זה מאד קשה.

אני מאד מודה שניתנה לי זכות דיבור לפני סיום הישיבה, כי אני חושבת שהשעה הראשונה הוקדשה לרשויות ועכשיו מדברים על נוער, בסך הכל שעה. זאת ממש בעיה אקוטית שלנו ושל עתידנו, ונאמרו פה הרבה מאד דברים נכונים מאד.

אני רוצה להעביר לכם אינפורמציה שלדעתי היא מאד חשובה, שקשורה גם לחינוך, גם לרווחה ובעיקר לקליטת עלייה. אני מנצלת נטו את הפורום הזה, שהוא נכבד מאד בעיניי, של סגני ראשי ערים, של מחזיקי תיק קליטה בערים שונות ורוצה להגיד לכם שבשרשרת של כל מיני דברים שמדביקים עלינו במשך השנים האחרונות נוספה עוד חוליה אחת מאד מעניינת. אני כבר חודש ימים נאבקת לבד לגמרי נגד תווית חדשה שנאמרה בעיריית ירושלים, במוסד ממלכתי – לא בשוק, לא במסיבה, לא ברחוב – על-ידי נבחר ציבור של מפלגת מרצף שהרשה לעצמו להגיד בפירוש: יוצאי ברית-המועצות הם פאשיסטים. הוא חזר על זה כמה וכמה פעמים.

אני פניתי במכתב לכל נבחרי הציבור, כי המפלגה הזאת מגדירה את עצמה כמפלגה דמוקרטית. אני הגשתי תביעה משפטית. אני מנסה לבד לגמרי להיאבק נגד הדבר הזה. הוא מסתובב בפרוזדורים של מוסד ממלכתי, עיריית ירושלים, וממשיך להגיד: אני אוכיח, בכל מחיר, שהם פאשיסטים. זה לא מתקבל על הדעת. אני קוראת לכם לקבל את האינפורמציה הזאת.

תודה רבה.

אדוני מנכ"ל משרד הקליטה, בבקשה.

לפני שאתייחס לבעיית הנוער, אני רוצה לענות, ברשותכם, במשפט אחד לשמחה יסיפוב. אתה דיברת על כך שלא רואים את משרד הקליטה כשקורה אסון.

זה לא נכון. זה לא אותו דבר.

תאמין לי שיש לי הבנה טובה מאד. אמרת שאתה לא יודע מה לעשות עם אנשים, כי כל העול נופל עליך המסכן. אז אני מודיע לך שאתה לא מסכן, מכיוון שיש ועדה בין-משרדית ואני חושב שאתה שמעת על האסון בדולפינריום ועל אסון המטוס, ועל אסונות רבים שקורים כל יום, ומי שעוסק בכל אלה הוא אך ורק משרד הקליטה, העובדים הסוציאליים, עובדי רווחה וארגונים שונים, כולל התאחדות יוצאי ברית-המועצות לשעבר.

וגם ועדת הכנסת.

כולנו יחד מאוחדים בדעה שצריך לעזור. עדיף היה אם היית מרים טלפון למשרד הקליטה ואומר: יש לנו בעיה. אולי אתם בכלל לא יודעים שהיה פיגוע, אולי אתם לא יודעים שיש פה אסונות. מה לעשות? נשארתי לבד. תאמין לי שהיית מקבל את כל התשובות, כי אנחנו נטפל בכל אחד ואחד, שלא עלינו, קרה לו אסון.

אני מקבל את זה והלוואי שתעזרו.

בענין הנוער, סוזי בן-ברוך ודפני מושיוב דיברו על ועדה בין-משרדית. אנחנו מדברים על "פיילוט" ששותפים בו משרד החינוך, משרד העבודה, משרד הקליטה ו"אשלים", שכל אחד מהם נדרש לשים כסף כדי לטפל בשלושה יישובים, שעוד לא בחרנו מי יהיו. כל יישוב זה מיליון שקל. מדובר בתוכניות של נוער בסיכון. לידיעתכם, הנושא החשוב ביותר לסגן השר אדלשטיין לשנת 2002, מבין כל הנושאים האחרים, הוא נוער בסיכון, והוא אמר שהוא יקדיש את מירב הכסף והמאמצים לנושא הזה, כי אנחנו יודעים שזה מתחיל עם הנוער ומסתיים עם המבוגרים. אנחנו נקיים בהקדם ישיבה נוספת על-מנת להחליט על "פיילוט" באלו יישובים נעשה את התוכנית של כל המשרדים שעליה דיברנו קודם.

למה המשרד לביטחון פנים לא נמצא ברשימת המשרדים?

ברשימה מופיעים רק המשרדים ששותפים בכסף. אם תגידו: אנחנו שותפים בכסף, התקבלתם.

אם זה כך, אני מבינה שפניתם ונעניתם בשלילה.

לא, לא פנינו. אבל אני מוכן לקבל את האתגר ולפנות.

זה לא אתגר. אנחנו שותפים להחלטות, לרעיונות וליוזמות, וכשזה מגיע לכסף אתם - - -

אני מוכן מייד אחרי הישיבה לפנות למנכ"ל המשרד לביטחון פנים ולהציע לו להיות שותף לתוכנית הזאת.

חשוב שתדעו שכל העולים החדשים שגרים בנגב ובגליל, על-פי החלטת הממשלה אנחנו עושים כרגע תוכניות לגבי הנגב והגליל ואנחנו יוצאים בהטבות גדולות מאד לעולים חדשים. אני לא רוצה לומר כרגע מה הן בדיוק ההטבות, כי נעשה את זה בצורה מסודרת.

בתוכניות החדשות שלנו אנחנו חושבים שהפעם צריך להפנות לערים כאלה דווקא אוכלוסיות חזקות ולא להפנות כל הזמן נכים, חולים וגמלאים כפי שאמר סגן ראש עיריית צפת מר הרמלין. אני מקווה שתוך שבועיים – שלושה שבועות תשמעו את סגן השר שייצא עם התוכניות האלה לנגב ולגליל על-מנת להיטיב עם תושבי האזורים האלה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך שזימנת את הישיבה הזאת בהשתתפות סגני ראשי ערים, וגם לרינה גרינברג.

שמענו היום דיווחים מאד חשובים ורציניים ואני רוצה לומד לך שאני רואה את תוכנית העבודה לוועדת העלייה והקליטה שלנו. אני רואה נקודת תורפה במשרד החינוך, כי הבעיה עם נוער במצוקה מתחילה בזה שאין מספיק שיעורי עזר, והצעת החוק שהגשנו חבר-הכנסת גנדי ריגר ואני בנושא שיעורי עזר הוקפאה בתקציב של השנה. אני גם רואה שאין אולפנים. אני חושבת שזו לא רק בושה וחרפה, זו פשיטת-רגל של מדינת ישראל, שאין אולפנים דווקא לתלמידים.

אני מבקשת לכנס ישיבה עם מנכ"לית משרד החינוך בנושא הזה.

מתוכננת ישיבה כזאת.

שתשב אתנו, תסתכל בעיניים שלנו ותאמר לנו למה זה בסדר שאין אולפנים ושיעורי עזר.

אני לא מרוצה ממה שקורה במשרד העבודה והרווחה, מפני שאין להם תקציבים ענקיים לנושא של נוער במצוקה, אבל הם גם לא מספיק משתמשים בתקציבים אלה כדי לעזור לבני נוער עולים במצוקה, והתוצאה היא שאנחנו צריכים לטפל בזה אחר-כך בכנסת, וזה לא בסדר.

אנחנו עוסקים ביותר מדיי נושאים בישיבה אחת. אני חושב שלכל נושא דרוש יום, או כמה ישיבות כדי להחליט משהו. אם אנחנו רוצים רק להעלות את הנושא על סדר-היום ולשמוע דיווחים, זה משהו אחר. אם אנחנו רוצים בוועדת העלייה והקליטה להיות גם רציניים ולהחליט, ולהיות מרכז לתיאום לכל מיני נושאים, אנחנו צריכים להחליט שאנחנו מקדישים לכך ישיבה מיוחדת גם עם סגני ראשי ערים ועם האחראים על קליטת העלייה.

אני פונה ליושב-ראש הוועדה להמשיך ולקיים ישיבות בנושא הזה.

הקדמתי ואמרתי שהישיבה הזאת היא ישיבה משונה.

הייתי רוצה שכאשר יהיו הקצבות, אנחנו נהיה מעודכנים ונדע מה עומד לרשותנו, ואז נוכל לעקוב ולדעת אם הכסף מגיע ליעדו.

אני רוצה לסכם את הדיון. יש מלת קסם, והיא איגום תקציבים, וזה אחד הדברים שאני הכי מפחד ממנו, למרות שזה מאד-מאד הגיוני. כי מה יותר הגיוני מאשר לקחת את מעט הכסף שיש פה, יש פה ופה, לשים אותו יחד ולעשות אותו מנוף? איגום כספים היא מתכונת יוצאת מן הכלל כדי לברוח מאחריות. באופן טבעי איגום תקציבים יהיה קרוב לוודאי המשרד. את ההעברות קרוב לוודאי שלא יבצעו, האחריות מהר מאד תיפול עליו והוא יישאר עם תקציב מצומק, וכו'.

אני רוצה אחריות מכל משרד. שמעתי כאן בין השיטין מצד הרווחה של משרד הרווחה, לא מפי הגברות הנכבדות שהתבטאו יפה מאד על פעילות המשרד, אלא מסגן ראש העיר איך הוא צריך לקחת לחצי יום את עובד הרווחה כדי שהוא גם יראה את העולים, כאילו שזה נטע זר.

זה אמנם דבר נדיר במדינת ישראל, שהמשרדים הממשלתיים יש בהם היגיון, אבל יש היגיון במה שעוסק משרד השיכון או משרד הקליטה. למשרד הקליטה יש דבר אחד שהוא לא כל-כך צריך תקציב בשבילו, אבל הוא מעבר למה שהמשרד עושה נטו, והוא הקטליזטור בנושא המשרד. זאת אומרת, ממנו אני מצפה – וזה גם תפקידה של הוועדה – כמו שהוא עושה את הפעילות של הקליטה, יידע גם לזנב במשרדים אחרים, 'למה אתם לא ממלאים את התפקיד הספציפי למשרדכם'.

על זה אנחנו בדרך-כלל אמונים ואנחנו משתדלים לזנב, לבקר. תפקידה העיקרי של הוועדה בכנסת הוא לחוקק חוק בתחומי עלייה וקליטה ולבקר את משרדי הממשלה, לדרבן לעשייה, ופעמים רבות גם לתת טפיחה על שכם על דברים טובים שנעשים.

התרומה הגדולה ביותר שלי, שיכולה להיות, היא שכל אחד מכם, סגני ראשי ערים וראשי ערים, שרואה שיש פרובלמות מיוחדות שלו, שאם הכנסת תתערב היא יכולה להועיל, אני מוכן לסייר ביישובים ברחבי הארץ בנושא קליטה. אנחנו אמנם לא משרד ממשלתי ואנחנו לא חותמים על צ'קים, אבל אנחנו כן יכולים להועיל בעצם זה שיושבת פה חבורה של חברי כנסת, מכל המפלגות, שכולנו מתנקזים לאותם אינטרסים, למרות שאנחנו בנישות פוליטיות שונות, זה הקטע שבו אנחנו יכולים להועיל.

הבעייתיות של משרד החינוך בנושא קליטת עלייה ידועה. הם עושים המון בענין הזה, והמון חסר, כי יש פרובלמטיקה של גודל הכתה, מספר הילדים בכתה, ומה קורה עם הילדים שלא קלטו את השפה העברית והם לא מתלוננים ואף אחד לא יודע זאת. הם נופלים בין הכיסאות. יש אין סוף ישיבות מקצועיות, גם של כמה ועדות משותפות בכנסת בענין הזה. כמה שלא נשב על המדוכה, תמיד אנחנו מתקדמים צעד קטן קדימה אבל לא מכסים את כל הפרובלמטיקה.

התפקיד שלנו הוא לא להרפות מהנושאים האלה. כהרגלי בקודש בזמן האחרון, אחרי שלמדתי קצת את העשייה, נתתי לנציגת המשטרה לדבר ראשונה, למרות שהיא בעצם צריכה להיות היחידה שלא תדבר פה בכלל ושלא יגיעו אליה קליינטים, אבל ממנה בדרך-כלל אני שומע את העצות הטובות ביותר. כי כשהילדים כבר מגיעים אליה, לצערנו הגדול כשהיא מחזירה אותם למערכת ומנסה להשפיע שיקחו את הילדים האלה לטיפול, היא לא תמיד מצליחה, כי אין מי שיקח אותם.

יש גילאים מסוימים שבכלל אין בהם טיפול מערכתי, וגילאים אחרים שיש בהם טיפול, בספר, אבל לא באופן מעשי.

לכן, על כל אחד מאתנו לצאת מהישיבה הזאת ולפעול. נציג משרד החינוך יחזור למשרדו ויגיד: למרות שאני יודע את הפרובלמטיקה ולאחר ששמעתי את הדברים פה, בואו נראה בתוך המערכות הקיימות ובכלים הקיימים איך אני מחדד את הטיפול של משרד החינוך בבתי הספר, שזה יבוא לידי ביטוי כך שאותם תקציבים מועטים שהולכים לבית-ספר יגיעו ליעד שאליו הם צריכים להגיע ושזה לא יהיה עוד תקציב למנהל בית-הספר לסך הכל פעילויות אחרות. ובידיכם הדבר. עליכם לבקר את הפעולות האלה ועל המנהל במקום לדעת שהמשרד מתעניין לאן הלכו אותם 10,000 השקלים בנושא הזה, האם הסכום נכנס לסל כללי, וכך הלאה גם אתם ברשויות המקומיות, כל אחת והמשרד הממשלתי הרלבנטי. אנחנו ננסה לעזור ככל שנוכל בסיורים האלה, אבל אם כל אחד יעשה את עבודתו, תאמינו לי שבכלים הקיימים אפשר למצות את העבודה עוד הרבה-הרבה יותר ממה שאנחנו עושים היום, ואם כל אחד יבקר את עצמו, ההישגים יהיו גדולים.

נהניתי לשמוע את דברי הפתיחה של שני ראשי הערים שקולטות הרבה עולים, כי בסופו של דבר ואחרי הכל רב הטוב על הרע עשר מונים.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


- - - - - - - - - - -




הישיבה הסתיימה בשעה 13:30