פרוטוקולים/ועדת קליטה/4468



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
14.01.2002

פרוטוקולים/ועדת קליטה/4468
ירושלים, י"א בשבט, תשס"ב
24 בינואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 194
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שני, א' בשבט התשס"ב – 14 בינואר 2002 – שעה 12:00

ההיערכות לקראת עלייה מאסיבית מארגנטינה, צרפת ודרום-אפריקה
בעקבות החלטות הממשלה שהתקבלו לאחרונה.

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
יצחק גאגולה
שמואל הלפרט
אבשלום וילן
מרינה סולודקין
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר

סגן השר לקליטת העלייה חבר-הכנסת יולי אדלשטיין
חנוך צמיר - משנה למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
פלורינה לוין - יועצת סגן השר לקליטת העלייה
יהודה גליק - דובר המשרד לקליטת העלייה
סלי מרידור - יו"ר הסוכנות היהודית
אפרים לפיד - הסוכנות היהודית
מייק רוזנברג - ראש מח' העלייה, הסוכנות היהודית
ישראל שוורץ - סמנכ"ל בכיר לאכלוס, משרד הבינוי והשיכון
אילנה מיטלמן - סגנית ראש חטיבת תפוצות, משרד החוץ
עודי בהט - מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך
מיכאל כהן - סגן ראש מנהל כוח-אדם, תיאום ובקרה, מ' החינוך
רחלה שיפר - מנהלת המטה לקליטת עלייה, משרד החינוך
רבקה וייסברג - מפקחת ארצית לקליטת עלייה, משרד העבודה והרווחה
אורנה פינדלינג - מנהל תחום יוזמות מיוחדות, משרד העבודה והרווחה
מרק בר-און - יועץ ראש הממשלה לענייני עלייה וקליטה
יחזקאל לביא - משרד הפנים
סידני שפירא - מנכ"ל פדרציה ציונית דרום אפריקה
מאיר לב - יו"ר התאחדות עולי אמריקה הלטינית
אסתר טובול - מנכ"לית התאחדות עולי צרפת
ד"ר מלה תבורי - "נתיב" – לשכת הקשר
ישעיהו יחיאלי - ראש מנהלת נעל"ה, ארגון נעל"ה
מיכאל בלום - עיתונאי, עיתון יהודי צרפת
לורין פוריס - מקשרת עם הכנסת, המרכז לפלורליזם יהודי

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

- - - - - - - - - -

ההיערכות לקראת עלייה מאסיבית מארגנטינה, צרפת ודרום-אפריקה
בעקבות החלטות הממשלה שהתקבלו לאחרונה

אני פותח את הישיבה. תודה לסגן השר לקליטת העלייה שהגיע לישיבה.

למרות המצב הכלכלי הקשה אנחנו נמצאים בשלב שהממשלה קיבלה החלטה לגבי שלוש המדינות שבהן אנחנו דנים כבר מספר ישיבות, שלכל אחת מהן יש סיבה ייחודית למה כדאי לעשות "התנפלות" ולהביא משם עד כמה שאפשר יותר עולים. כל מקום והמצב המיוחד שלו. אני מדבר על ארגנטינה, צרפת ודרום-אפריקה.

אני חייב להודות שהיו ויכוחים בנושא הזה, אולי הקשים ביותר. דווקא בצרפת אני רואה את הסיכוי הגדול ביותר, אבל בדרך כלל מלמדים ביהדות שהדברים האמיתיים הם הקשים ביותר, ואם הם באים בקלות, הם לא מצליחים. מאחר שהעלייה מצרפת באה עם קשיים מרובים, אני מקווה שההצלחה תהיה גדולה. בצרפת יש למעלה מחצי מיליון יהודים. יש ויכוח על המספר המדויק, אבל אני אסתפק אם יעלו חצי מיליון, ועל השאר אני מתפשר שיעלו בשנה הבאה.

כל העולים משלוש המדינות האלה יקבלו תקציבים ייחודיים לתקופת זמן נתונה בנושא שיכון. דרום-אפריקה וצרפת שאין להן סל קליטה עד היום, יקבלו גם סל קליטה, ונשאר לנו עכשיו לדבר, לחשוב ולעשות את המקסימום שאנחנו יודעים וגם למצוא מתחת לשטיח את מה שאנחנו לא יודעים, על-מנת לנצל את פרק הזמן המסוים שניתן לנו, כי זאת החלטה לא גורפת לעשרים שנה קדימה. אני מאמין שאם נצליח ליצור אווירה של השתדלות, של התרוממות רוח וכו', בנושא הזה אווירה ודיבורים ותקשורת יכולים להועיל.

אני מודה שאני כינסתי את הישיבה הזאת כדי לשמוע עניינית אם יש היערכות מיוחדת במשרד הקליטה, ומהי. אני אתחיל עם משרד הקליטה, למרות שקולטים רק אחרי שיש עולים, מאחר שסגן השר צריך להיות בעוד כמה דקות בישיבה של ועדת שרים, ואחר-כך נשמע כיצד נערכת הסוכנות היהודית לגבי עידוד העלייה, ונחשוב יחד מה עוד אנחנו מסוגלים לעשות ואת מי עוד לרתום על-מנת שבשנה הזאת לא יהיה יהודי אחד בצרפת, בארגנטינה ובדרום-אפריקה שלא יידע על התנאים המיוחדים, שלא יידע שזה חד-פעמי, שלא יידע שאנחנו מחכים לו וכו'.

ידידי סגן שר הקליטה, האם יש היערכות מיוחדת, האם יש צורך בהיערכות מיוחדת, ואם כן – מה היא? בבקשה.

תודה רבה.

שני משפטים כלליים. 1. אני חושב שמבחינת המסר, וכבר ראיתי את זה בתגובות של התאחדויות ושל עולים בודדים, דווקא בתקופה הזאת שהממשלה לא יושבת וחושבת מה לעשות עם קצת עודפים בתקציב, ואולי גם ניתן סל קליטה ליוצאי מדינה נוספת, אלא בתקופה הזאת של קיצוצים ובעיות תקציביות וכלכליות ידועות, העובדה שהממשלה מקבלת החלטות בנושא של עידוד עלייה לגבי כמה מדינות ספציפיות, בעיניי זה מחזק את המסר, זה עושה אותו עוד יותר ברור וחד, ואני מאד שמח שבסיוע של כמה וכמה גורמים, כולל לא מעט בוועדה הזאת, הצלחנו לשכנע את מי שהיה צריך לשכנע שהדבר הזה נחוץ.

2. המשפט השני הוא בדיוק מה שאמרת, אדוני היושב-ראש, שעכשיו בעצם העבירו את הכדור אלינו ובעוד 11.5 חודש אני יכול לומר בנימה מסוימת של ציניות שכן יהיו אנשים שיעשו חשבון. אותם אנשים ששמענו מהם בחודשים האחרונים, שלא מביאים עולים בכסף, ומה פתאום למדינות עשירות כמו צרפת ודרום-אפריקה בכלל צריך לתת, ומארגנטינה לא כל-כך רוצים לבוא. אז בסוף השנה כן יעשו לנו את החשבון אם באמת התוכנית הזאת עשתה משהו או לא. עכשיו הכדור אצלנו, אצל כולנו.

לגבי משרד הקליטה, ההיערכות הראשונית היא ודאי בנושא הביצוע. בעצם מאז החלטת הממשלה הנושא עבר אלינו לביצוע. חנוך צמיר מעדכן אותי ואומר שעד סוף השבוע הזה אנחנו נהיה ערוכים, וכל עולה שמגיע ודאי יזכה לכל הדברים שעליהם החליטה הממשלה. ודאי שאם יהיו פה ושם כמה עולים שיפנו בתקופת המעבר הזאת, נמצא להם פתרונות. יש לנו בנושא הזה ועדת חריגים, וודאי שלא נעניש מישהו על כך שהוא הקדים את עלייתו בשבוע-ימים.

לגבי ההיערכות המיוחדת במחוזות של המשרד, בינתיים אנחנו מצפים לתרגום של ההחלטות האלה למספרים ופותחים במגעים עם רשויות מקומיות. יש היענות מאד יפה לנושא הזה. עובדת בכירה של המשרד, מנהלת מחוז תל-אביב – גוש דן, שהיא גם דוברת ספרדית, הצטרפה למשלחת של כמה משרדי ממשלה על-מנת להסביר לעולים הפוטנציאליים בארגנטינה את המצב. לגבי צרפת ודרום-אפריקה אני מניח שיינקטו צעדים דומים.

כמשפט מסכם, אני שמח לומר שאותם כמה אבסורדים שעליהם דיברנו בישיבה האחרונה כנראה – אני מאד זהיר בניסוח – יבואו על פתרונם. כמו, למשל, אדוני היושב-ראש, כשאצלך אמרנו שמצד אחד פונים להתאחדויות עולים: תסייעו לנו בנושא קליטה, ומצד שני אומרים להם: כסף אין, אז אנחנו מאד מקווים, בעקבות פגישות שהתקיימו אתמול, שאתה ואנחנו ניהלנו, ובעקבות כל הפעילות של הארגונים עצמם, שלפחות בנושא הזה כן נוכל לסייע לגופים וולונטריים שעושים את העבודה יחד אתנו בשטח, כמו גם עוד כמה דברים, על-מנת שהאבסורד הזה שמצד אחד מקבלים החלטות חשובות – ובזה פתחתי, בנושא עידוד העלייה – ומצד שני מקצצים בקליטה, שלא נמצא את עצמנו במלכוד הזה.

אם יש נקודות נוספות שהמשנה למנכ"ל רוצה להוסיף בנושא של נהלים ושירותי קליטה, אני אתן לו תכף לדבר עליהן. בפניך רק אתנצל, כפי שהקדמת ואמרת, בעוד כמה דקות מתכנסת ועדת שרים לעלייה וקליטה ואני נאלץ לעזוב.

מאחר שאני צריך לצאת יחד עם סגן השר, אני מבקש לומר עכשיו את מה שיש לי לומר.

הדברים הבולטים באמת ומושכים תשומת-לב הם כל מה שקשור בסל קליטה לגבי ארצות כמו צרפת ודרום-אפריקה, שלא היו ברשימת ארצות סל קליטה, ומטבע הדברים הפוקוס הולך לכיוון הזה.

בנוסף לזה יש גם הבעת התארגנות שמקורה יהיה בתקציב של הסוכנות היהודית, וגם היא משמעותית, וכמובן התוספת למשכנתה הרגילה.

אבל אני רוצה לציין שבתוכנית כולה, הרחבה יותר, יש נושאים נוספים שבאו לידי ביטוי ולמעשה אושרו כבר באוקטובר בוועדת התיאום, ואני חושב שהם לא פחות חשובים.

זה מה שהם אמרו לי. כשישבתי אצל ראש הממשלה אמר לו מנכ"ל המשרד: ועדת התיאום כבר אישרה הכל. אמרתי: הוועדה עוד לא אישרה הכל.

זה נכון שהאישורים לגבי סל קליטה והתוספת למשכנתה הגיעו מאוחר, אבל הם באו על בסיס אישורים של ועדת התיאום, שהיו כבר באוקטובר, שלדעתי הם מאד משמעותיים בתחומי תעסוקה, יזמות, בתחומים מאד ספציפיים של משפחות במצב של מצוקה. יש שם סט שלם של החלטות שעוסק בתוכניות חינוכיות, הכשרת מורים בארגנטינה ובמקומות נוספים. כך שבעצם הנושאים האחרונים משלימים מסכת שונה שהיא תוכנית שאני מקווה שממש בימים הקרובים נוציא אותה לדרך.

לגבי טכניקת יישומה, כל מה שקשור מעבר לים, אני מניח שמייק רוזנברג יפרט.

מנקודת המבט שלנו הולך להיות פה שיתוף-פעולה, ואני מקווה גם מוצלח, עם משרדי ממשלה נוספים, כמו משרד העבודה והרווחה, משרד השיכון וכל משרד שהוא רלבנטי לתוכנית שבה ניגע באופן ספציפי.

כל מה שקשור למשרד הקליטה בקטע המצומצם יותר, קרי – ביצועי סל הקליטה בעיקר, ותחומים מסוימים בתעסוקה, אנחנו ערוכים ונהיה ערוכים ממש בקרוב. לגבי הביטוי של הדבר הזה בשטח עצמו, מאחר שאנחנו מעריכים שרוב העולים יבואו בפרוייקטים יישוביים, ובנושא הזה יש שיתוף-פעולה בין הסוכנות היהודית ובינינו, כלומר, מפת הפרוייקטים היא בעצם החלטה משותפת. באותו ישוב שאליו יגיעו מספרים משמעותיים של עולים, או מצרפת או מארגנטינה, נדע לתגבר גם את היישוב בכוח מטפל ובתוכניות מקומיות.

מידע הוא דבר בעל ערך עצום. יש תוכניות בכל התחומים. השאלה היא אם יש מישהו שמרכז את המידע, את הנתונים מכל הגופים ומביא לידי כך שתהיה חוברת ובה ירוכז הכל.

זה קורה ממש בשעות אלה. אני כבר ראיתי את הטיוטה האחרונה של פרסום ראשוני, שבעצם כותב את מה שאמרתי כאן כעת, עם פירוט שהוא לא עד הסוף, אלא זה מעין פרסום ראשוני שאומר: דעו לכם, אנחנו הולכים לדבר על א' ב' ג' ד'. המדריך המפורט יותר מתחיל להיכתב בימים אלה, ואני מעריך שגם הוא ייצא בעוד שבוע – שבועיים.

בשפות הרלבלנטיות – צרפתית וספרדית?

ודאי. אני מדבר על פרסומים שיועברו לשם. הסוכנות אחראית על ההפצה. הטכסטים נכתבים במשותף, ההגהה נעשית במשותף. במקרה ראיתי לפני שעה את הטיוטה האחרונה. החומר יתורגם ויישלח.

על איזה מספר של עולים מדובר? כמה יגיעו?

אני מציע שנשאיר את המספרים לסוף.

בסעיף סיוע נוסף לרכישת דירה בהחלטת הממשלה כתוב: להגדיל את הסיוע לרכישת דירה לעולים מדרום-אפריקה שיעלו ארצה, ואין פה התייחסות לצרפת.

לעולים מצרפת יש משכנתה רגילה, אין תוספת.

כל המדינות שזכאיות למשכנתה – וישראל שוורץ ודאי יכול לפרט יותר את הסכומים – למשכנתה הזאת ניתנת תוספת הכי משמעותית לעולי ארגנטינה, פחות משמעותית לעולי דרום-אפריקה, ולא נותנת תוספת מיוחדת לעולים מצרפת.

כנ"ל לגבי מענק התארגנות ראשון?

לא כנ"ל, שונה. לא באותן פרופורציות, אבל באותו סדר.

אני חייב להגיד לכם, אלא אם כן סלי מרידור שהיה אתי יתקן אותי, זה לא מה שסוכם. כשישבנו אצל ראש הממשלה היו חילוקי-דעות, כשראש הממשלה בשלב מסוים נעמד יחד אתנו מול הפקידים שהסבירו לנו למה לעולים מצרפת אי-אפשר לתת את זה. אנחנו הסברנו להם למה כן אפשר לתת לעולים מצרפת, ואז הוא הכריע שיינתן המכתב. יכול להיות שהוא רוצה לדחות את זה בעוד ישיבת ממשלה, אבל מבחינתי זה לא גמור, עם כל הכבוד. סלי, האם אתה הבנת אחרת?

קודם-כל, מה שכתוב בהחלטה זה מה שהוחלט נכון לעכשיו. בהערכות של הגורמים השונים יש הבחנה בין חומרת המצב בארגנטינה, דרום-אפריקה וצרפת, ועל בסיס זה גם המדרג שנוצר. בישיבה עם ראש הממשלה הוא אמר שהוא יקיים מספר שיחות לגבי חומרת המצב, ואני מניח שהדבר הזה עוד לא הושלם.

כפי שאמרתי, היה ויכוח, ומה שאומר סלי זה נכון. היה גם סיכום איך פותרים את הבעיה, שאני לא רוצה להגיד אותו פה, וייתכן שהוא נדחה בישיבת ממשלה.

ענין השיכון לגבי צרפת יהיה לשנה אחת או שנתיים, קרוב לוודאי לשנה אחת, למרות ההתנגדויות, ואני שוב אדבר על כך עם ראש הממשלה. הסיכום היה בפירוש כן.

ברשותך, אני רוצה לעדכן אתכם. אני לא יכול להתייחס לשיחה הספציפית שאתה מדבר עליה. בישיבת הממשלה נוכחתי מן ההתחלה ועד הסוף, והנושא לא עלה. מה שהופץ היה הנייר שלפנינו, ובמהלך דברי השרים, כולל דברי ראש הממשלה וממלא-מקומו ושר האוצר, הנושא לא עלה. לכן, יכול להיות שהיה משהו שאיך שהוא העלימו מעינו של ראש הממשלה שהיה, כידוע, מאד בעד ההחלטות האלה. אני מציע שגם אתה וגם אני נעדכן אותו. אם כך היתה דעתו, אין מה לעשות, אבל אם זה באמת נעלם בדרך, אני מניח שהוא ימצא דרך לתקן.

אנחנו דיברנו על דברים ספציפיים, זה לא יכול היה להישכח. היתה עם זה בעיה, אנחנו יודעים, וסלי רמז שנמצא גם כיוון לפתרון. יכול להיות שתוך שבוע-שבועיים הבעיה תיפתר, אבל זה יהיה.

אני על-כל-פנים שוחחתי עם ה"כיוון" אחרי הישיבה.

ומה הוא אמר?

הכיוון היה מאד חיובי מבחינת הכיוון.

אני מחכה לשמוע מראש הממשלה.

אני מתנצל שאני צריך לעזוב את הישיבה.

אני מבקש למעט לדבר היום על ארגנטינה, למרות החשיבות של כל הפרוייקטים האחרים, כי דשנו בזה הרבה מאד פעמים. אני רוצה למקד היום את הדיון גם על דרום-אפריקה אבל בעיקר על צרפת, מסיבות יהודיות אגואיסטיות ישראליות. בצרפת נמצאת הגלות הגדולה ביותר מבין שלוש המדינות שאנחנו מדברים עליהן, שהיא הגלות השנייה בגודלה בהיקף עולמי בעולם החופשי. אנחנו נשמע מה הסוכנות עושה בענין הזה ומה עוד צריך לעשות, אם בכלל. סלי, בבקשה.

אני כבר אגיע לצרפת, ברשותך, אבל אני אעבור דרך קונטקסט כללי – ארגנטינה וצרפת – עם דגש על צרפת, אבל מה שהכנסנו לצרפת דומה למה שאנחנו מתכוונים לעשות בכל שלוש הארצות, ולכן יש קשר בין הדברים.

שנת 2001 הסתיימה עם קרוב ל-44,000 עולים מכל העולם. אני מזכיר לעצמנו ששנת 2000 הסתיימה עם 60,000 עולים. אני מניח שכ-10,000 עולים מתוך הפער הזה הם ביטוי של החזרה לשגרה ברוסיה, שהיתה קפיצה גדולה מאד ב-1999, המשיכה ב-2000, וב-2001 חזרה לאותו תוואי שהיה ב-1997-1998. כלומר, בניכוי הענין של רוסיה ולולא ההתפתחויות בארץ היינו עומדים על כ-55,000 עולים. המצב הכלכלי והמצב הביטחוני בארץ תרמו את תרומתם ואנחנו מסיימים את השנה עם סדר-גודל של 44,000 עולים.

אבל זה לא הדבר העיקרי שאני רוצה לומר. הדבר העיקרי שאני רוצה לומר הוא, שבהנחה שאנחנו היום בקצב עלייה של 50,000 עולים בשנה, ובהנחה שבאופן איטי, אני מקווה, ובהעדר התפתחויות דרמטיות בלתי-צפויות – ויכולות להיות כאלה – קצב העלייה מברית-המועצות לשעבר יפחת בכ-5% בשנה, כי המאתר שממנו באים האנשים קטן, כדי לשמור על 50,000 עולים בשנה אנחנו מוכרחים לעשות גידול ענק בעלייה מארצות המערב. אם לא יהיו לנו 50,000 עולים בשנה מצבנו האסטרטגי הלאומי איננו מספק. אני רוצה לומר את זה בזהירות.

בהקשר הזה צריך לראות את המאמץ הגדול מאד בארגנטינה, דרום-אפריקה וצרפת, וצריך לראות בעתיד הרחבה של המאמץ מארצות אחרות, עד התפוצה הגדולה ביותר שהיא ארצות-הברית.

אני יכול להעיד שבארגנטינה יש ענין רב מאד של יהודים בעלייה. אינני יודע כמה יעלו. בשבועיים האחרונים יש כ-1,500 פניות. אנחנו עושים טלפונים לאנשים והתשובות הן שיש התעניינות מאד גדולה. יש התלהבות של כל גורמי העלייה לסייע. עד כמה זה יתורגם לעלייה בפועל – נחכה חודשיים – שלושה חודשים ונראה.

יש בארגנטינה דבר שקיים גם בדרום-אפריקה ולא קיים בצרפת, שקשה מאד היום לממש שם רכוש. ערכן של הדירות נמוך. קשה למכור דירות בכלל, כי השוק מת. אי-אפשר להוציא כסף מבנק כדי לקנות, וגם כשמוכרים, אם מוכרים, וזה מיעוט של מקרים, אי-אפשר להוציא את הכסף מהמדינה. לכן ליהודים יש היום קושי גדול מאד לממש את הרכוש שיש להם בארגנטינה כשהם יוצאים לישראל, וזה מכשול מאד-מאד לא פשוט בתרגום של הענין לעלייה.

אותו דבר אנחנו עושים בכל הארצות, אבל אני אשתמש בצרפת, כי ביקשת שנדבר על צרפת, ואנשים יכולים לראות את הדברים פחות או יותר בראייה דומה לגבי ארגנטינה.

קודם-כל מאמץ שיווק גדול מאד. אנחנו רוצים להגיע למצב שכל יהודי בצרפת יידע שיש הזדמנות מיוחדת, הוראת שעה, רגע גדול לעלייה לארץ. עושים שימוש לצורך הענין הזה בתקשורת היהודית. מנסים לעשות שימוש בתקשורת הכללית. דרך אגב, בארגנטינה, הדבר שלדעתי עשה יותר תועלת מכל דבר אחר היה דווקא פרסום בעיתונות הכללית, שהיו רגישות ופחד, והשגרירות שלנו שם לא כל-כך התלהבה מזה, אבל בסופו של דבר עובדה שהיהודים יודעים זה לא כי הם רואים את זה בעיתון היהודי שרובם לא קוראים, אלא כי הם קוראים את זה בעיתונים הכלליים של המדינה. אנחנו צריכים להגיע למצב שהדברים האלה יופיעו בעיתוני צרפת כסיפור גדול שישראל פותחת את השערים ליהודי צרפת, שיבואו אליה.

במקביל אנחנו נפעיל בצרפת מערך טלפוני, כפי שאנחנו מפעילים עכשיו בארגנטינה, לכל אותם אנשים שהיו באיזה שהוא קשר אתנו בשנים האחרונות, כדי לפנות אליהם באופן ישיר, וביחד עם התאחדות עולי צרפת ננסה לעשות, כמו שאנחנו עושים ונעשה עם התאחדות עולי אמל"ט, נקים מערך טלפוני מהארץ, של קרובים אל קרובים. אנשים יתקשרו לקרובי המשפחה שלהם ויגידו להם: בואו הביתה.

סך-הכל הגברת מודעות מאד גבוהה ואני מקווה שתוך חודש ייתן את פירותיו ולא יהיה יהודי בצרפת שלא יידע על כך.

זה מחבר אותי לנושא השני שהוא הגברת המודעות והטיפול בעולה דרך הקהילות, בעיקר קהילות של בתי-כנסת – לא רק בתי-כנסת, אבל בעיקר הקהילה היהודית בצרפת מאורגנת סביב בתי-כנסת. הכוונה היא להגיע ל-230 הקהילות בצרפת ולהציב בחלק ניכר מהן רכזים, כדי שגם יספרו את הסיפור וגם יהיו תחנה שמטפלת בפנייה של העולים.

אני אגיד בענין הזה דבר שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מטפלים בו. הדבר המשמעותי ביותר שהיה מעבר לסל קליטה ומעבר למשכנתה לדיור, שאני מקווה שעוד תהיה, שעמד לזכותנו בצרפת, היתה התגייסותו של הרב הראשי סיטרוק, שיצא לפני חודש וחצי בהסכמה ובתיאום אתנו, בהכרזה ליהודי צרפת להתכונן לעלות לארץ. היינו מתוכננים לעשות בימים הקרובים סמינר גדול לרכזי עלייה מכל בתי הכנסת שהיו אמורים לבוא אתו לארץ כדי להכשיר אותם לתפקיד של רכזי עלייה. לצערנו, הרב סיטרוק עבר אירוע מוחי. הוא נמצא כעת בשלב התאוששות, ואנחנו שולחים לו מכל מקום, ואני משוכנע גם מכאן, ברכות להחלמה מלאה ורפואה שלמה.

הרב סיטרוק היה אחד העוגנים המרכזיים שעליהם בנינו את הפנייה לקהילה, ואנחנו מקווים שבקרוב הוא יחזור להיות עוגן כזה.

אנחנו משנים את שיטת הטיפול שלנו באנשים ובתיקים. אנחנו עוברים בארצות האלה, לרבות צרפת, לשיטה דומה לשיטה שנקוטה בברית-המועצות. האדם צריך שיהיה לו אישור יציאה מן הארץ שבה הוא חי – במקרה הזה צרפת – וההנחה שלנו שאם ממשלת צרפת נותנת לו דרכון לצאת את צרפת, אז כל הסוגיות הנובעות ביחסים בינו לבין המדינה שממנה הוא בא הן סוגיות פתורות. אנחנו לא נבקש אישורים נוספים, ואנחנו בודקים, כמובן, את הזכאות שלו לפי חוק השבות לעלות למדינת ישראל.

כל הדברים האחרים שהיו נבדקים בעבר ועדיין נבדקים במדינות שונות, לא ייבדקו לא בארגנטינה ולא בצרפת. שתי סוגיות בלבד: האחת נפתרת על-ידי השלטון המקומי שנותן לו דרכון. השנייה נפתרת על-ידי הבדיקה של זכאותו על-פי חוק השבות.

חשוב לדעת שיש הרבה מאד מקרים חריגים, ותכף אתן דוגמאות. כשהייתי בארגנטינה שאלתי כמה מהמקרים הם חריגים, ואנשים אמרו לי שבערך 50% מהמקרים דורשים אישור חריג. אמרתי: זה כבר לא חריג. אם זה 90% - 10% או 80% - 20% אפשר לחיות עם זה, אבל אם זה 50%, זה בלתי-אפשרי.

יש כל מיני מקרים. יש דבר שנקרא הזדמנות שנייה. בנוכחותי קם אדם בן 45, שיש לו משפחה. הוא עלה לארץ בגיל 18, אחרי תנועת נוער. בתנועות הנוער בארגנטינה היתה בזמנו חובת עלייה. הוא עלה לארץ, היה שנה בקיבוץ, קיבל אזרחות ישראלית, לא הצליח בארץ ואחרי שנה חזר לארגנטינה. מאז הוא חי שם 25 שנה, התחתן ויש לו משפחה שלמה. כשהוא בא היום אומרים לו: אתה לא זכאי לשום זכויות, אתה אזרח ישראלי, וכדומה.

יש דבר שנקרא הזדמנות שנייה, אבל זה כמובן כרוך בוועדה, חריגים, דיונים, התיק נוסע מבואנוס-איירס לירושלים.

יש מקרים של גיור, למשל. אדם התגייר וכנראה – אני אומר את זה בזהירות, צריך עוד לבדוק את זה – יש נוהל פנימי במשרד הפנים שמחכים שנה ממועד הגיור ועד מועד אישור העלייה, או אישור הזכאות. מסתבר שלעם ישראל יש הרבה בעיות ולא כל המשפחות הן משפחות פשוטות, ואנחנו מוכרחים למצוא דרך לפתור את הבעיה הזאת. אני דיברתי על כך עם ראש הממשלה ועם מזכיר הממשלה, שעומדים לכנס בימים הקרובים מספר גורמים ממשלתיים ביחד כדי להבטיח ש-א. חלק מן המקרים הנחשבים היום חריגים לא ייחשבו חריגים. ב. שמקרים שייחשבו חריגים תהיה להם יכולת בטווח של ימים ולא בטווח של שבועות או חודשים להסדיר את הענין, כי זה צוואר בקבוק מאד-מאד משמעותי.

אני מבין שההזדמנות השנייה שאתה מדבר עליה חלה כמעט על כל יהודי צרפת.

שקיבלו אזרחות? - אתה צודק.

זה לא קיים באף מקום אחר. זה קיים בצרפת יותר מאשר בכל מדינה אחרת. צריך לחשוב על פתרון אחר לגבי צרפת. זאת אומרת, צריך לעשות רה-ארגון בכל החשיבה של הקליטה לגבי צרפת.

יש פה סוגייה מאד כבדה. הנושא של הזדמנות שנייה מטופל במשרדו של סגן השר יולי אדלשטיין ואני בטוח שהם יעשו את המאמץ כדי לתת לו מענה. על-כל-פנים, מבחינתנו כמי שיושב בוועדה הבין-משרדית שמרוכזת על-ידי משרד הקליטה וצריך לתת תשובות ליהודים, אני מסכים שלא 50% מהתיקים הם חריגים ושאלה שנותרים חריגים תוך כמה ימים תינתן תשובה כן/לא כדי שאפשר יהיה לנוע קדימה.

הדבר האחרון הוא נושא הקליטה. ברור שאם תהיה עלייה יותר גדולה, אי-אפשר להתבסס על התשתיות של מרכזי קליטה, כי הן פשוט סתומות, וביחד עם משרד הקליטה אנחנו עוסקים בגיוס הרשויות המקומיות למערך של קליטה קהילתית, ביחד עם התאחדויות העולים. עשינו את זה כבר ביחד עם התאחדות עולי אמל"ט, נעשה את זה ביחד עם התאחדויות העולים של דרום-אפריקה וצרפת, כדי לחתור למצב שבו כשיהודי מקבל מאתנו כרטיס טיסה בפריס, אם הוא חפץ בכך, אם לא מספיק לו כרטיס טיסה כי יש לו משפחה בארץ והוא מסודר, יש לו בהשאלה טיסת המשך ליקנעם, לכרמיאל, לרמלה, לנתניה, לאשדוד, ויש רכז קליטה שמקבל אותו בשדה התעופה ויש מערכת של עולים ותיקים באותו יישוב שמטפלת בו בתקופה הראשונה ויש משפחה מאמצת, ויש דירת קלט לשבועיים – שלושה שבועות עד שהוא יכול לשכור דירה. כלומר, ליצור מייד מערך של קליטה קהילתית ברשויות, שבעיקרו יתבסס על הרשויות המקומיות בכל רחבי הארץ כדי לאפשר לעולים נחיתה הרבה יותר רכה, עם מערך אימוץ. אנחנו רוצים לחתור למצב שלכל משפחת עולים תהיה משפחה מאמצת.

עם מי אתם עושים את זה?

עם משרד הקליטה, אבל בעיקר עם התאחדויות העולים, כי בסופו של דבר גם ברמה הלוקאלית וגם ברמה המקצועית הדבר הטוב ביותר הוא אם אדם בא לכרמיאל, למשל, שיטפל בו דובר צרפתית שעובד במקצוע קרוב אליו, כדי שהוא יוכל ללוות אותו. לפעמים זה לא בנמצא, צריך לעשות מערכות כפולות, כדי שיהיה לו גם ליווי מקצועי וגם ליווי אישי. זאת רשת שלמה שחייבים לפרוס, שבלעדיה חס-וחלילה נחזור עוד פעם להזדמנות שלישית. לכולנו יש כבר ניסיון בתחום הזה, וגם לא נצליח ליצור גל של עלייה לארץ אם המשוב מהעולים הראשונים לא יהיה משוב מאד חיובי.

לכן מאד חיוני לטפל במערכת התומכת בארץ באופן שעולים יתקשרו חזרה הביתה ויגידו לאלה שעוד לא באו: בואו כי טוב פה, עוזרים לנו פה ומטפלים בנו טוב.

הגברת המודעות, או שיווק, שינוי טוטאלי של מערך העבודה שלנו, הרבה מאד רכזים במקומות רבים פרוסים בשטח, שינוי בטיפול בעולה ובתהליך העלייה, כולל מה שאמרתי על הטפסים שאנחנו ויתרנו עליהם, אבל ועדות החריגים שצריך לשנות אותן ולקצר אותן, וכמובן רשת קליטה מאד סמיכה בארץ, שמשמשת גם בסיס לעידוד העלייה בארצות היעד. תודה רבה.

לגבי ארגנטינה זה ברור, יש שם משבר כלכלי, מצב כלכלי מאד גרוע, וברור שאנחנו צריכים לעזור ליהודים שם לעלות. אבל לגבי צרפת, מה יש שם? יש שם אווירה אנטישמית, אבל זה כנראה עוד לא מספיק כדי לדחוף לעלייה. למה מצפים לעלייה מצרפת?

אני חושב שאתה נתת את התשובה. אם נצליח לתת מענה לקליטה קצת קורצת ליהודי צרפת, האנטישמיות בצרפת היא לא קצת. אנחנו לא אומרים את זה בקול רם, כי למשרד החוץ יש כללי משחק משלו ואני לא רוצה להתערב בזה, אבל - - -

אם נחזור לענין הקודם, אני רוצה שתבינו אותי נכון. השגרירות בבואנוס-איירס מסייעת למאמץ העלייה בצורה אדירה. יש להם הערכה שלהם בענין הרגישות, אבל זה לא שייך לעובדה שלא היינו מצליחים להביא את כל ההנהגה של הקהילה היהודית על כל רבדיה תוך 24 שעות לבואנוס-איירס מכל רחבי ארגנטינה לולא השגריר והשגרירות, ולא היה שום ספק בקהילה שהמאמץ של העלייה הוא בחסות מלאה של השגרירות ושל משרד החוץ. אני אומר את זה, כי זאת האמת לאמתה.

שנית, לגבי צרפת. קודם-כל, אנחנו לא יודעים בוודאות שום דבר. הכי נוח לא לקחת סיכונים, לא ניצור ציפיות ולא נאכזב אף אחד והכל יהיה בסדר, רק יהיו פחות עולים. אנחנו כן מוכנים לקחת סיכונים. אנחנו, זה ודאי הסוכנות היהודית, וגם מדינת ישראל, שמוכנה להגיד: הנושא הוא כל-כך חשוב, אנחנו הולכים קדימה.

בצרפת יש הצטברות של תחושת מאוימות אצל יהודים רבים, וזאת שיחה בצרפת. כלומר, זה לא משהו שאנחנו שומעים כאיזו שהיא אנקדוטה ועושים מזה הרבה סיפור בארץ ואחר-כך זה מוקרן לצרפת. בקרב יהודים בצרפת זה נושא שמדברים עליו.

היתה, ואני מקווה שתישאר לעתיד, התפתחות בעמדה של הרב הראשי של צרפת, כי היא בעלת משמעות מאד גדולה על יהודים רבים בצרפת.

והדבר האחרון, היתה מראש הערכה של יהודי צרפת ושל אנשי התאחדות עולי צרפת בארץ, שאם מדינת ישראל תעניק תנאים יותר סבירים לקליטת העולים מצרפת, יש פוטנציאל של לפחות הכפלת מספר העולים מצרפת. הדבר הזה עלה מתוך השיחות שהיו לי עם התאחדות העולים.

כמה עולים מגיעים היום מצרפת?

לצערי, בשנת 2001 המספר היה מאד נמוך, 1,140. אם מסתכלים על הסיכוי לפי ה"רקורד" אחורה, לצרפת היו כבר 3,000 עולים בשנה, 2,500 עולים בשנה, ולכן להכפיל את המספר זה לא דבר שהוא מעבר לנורמה שהיתה מקובלת בצרפת. ההערכה היתה שאם יתנו את השילוב של סל קליטה ומענק דיור, זה יעשה שינוי משמעותי, כפי שהצביע יושב-ראש הוועדה אחרי שקיבל סיוע ממשרד החוץ. הענין של משכנתה מוגדלת עדיין לא בא על פתרונו. זה ודאי לא עושה היום את אותו "אימפקט" שהיה עושה סל קליטה ביחד עם המענקים.

זה יהיה. אנחנו רוצים שיהודים יבואו לישראל, ובצרפת יש הרבה, ואנחנו רוצים לעשות מאמץ, פרוייקט מיוחד במשך שנה – שנתיים.

מהו הפרוייקט המיוחד? איך אנחנו מפתים אותם לעלות?

התקבלו כמה החלטות בוועדת התיאום בין הסוכנות לבין הממשלה, כמו הכשרה מקצועית. הוחלט לתת גם סל קליטה ליהודי צרפת, דבר שלא היה עד עכשיו, אד-הוק לתקופה מסוימת. עוד לא הוחלט, אבל יש התחייבות של ראש הממשלה שבאחת הישיבות הקרובות של הממשלה תתקבל החלטה גם למתן תוספת מיוחדת פלוס המשכנתה לדיור. כל הדברים האלה יחד מהווים הטבה משמעותית.

אני בטוח שהסוכנות היהודית וכל הגורמים בדקו מהו הדבר המעניין ביותר את העולים הפוטנציאליים מכל המקומות האלה. שאלתי היא מה הם הדברים האחרים, בנוסף לתעסוקה ודיור שיכולים לעניין אותם?

אני חושבת שתעסוקה ודיור הם שני הדברים החשובים ביותר לגבי העולים מצרפת. לעולים מצרפת יש זיקה מאד גדולה לארץ והם רוצים מאד להגיע לכאן. אנחנו מדברים לפחות על חלק גדול של הקהילה, אלה ששייכים באמת לקהילה, שאת מספרם המדויק אנחנו יודעים. אלה שרוצים מאד להגיע לארץ, ואלה הכלים – דיור ותעסוקה.

אנחנו נאבקנו שהם יקבלו סל קליטה, ואני מודה לכל מי שנרתם לנושא הזה ובאמת הצלחנו. זו נקודה אחת. לכן צריך להמשיך ולעבוד ביסודיות כדי שהם יקבלו את כל הדברים שמר מרידור דיבר עליהם, כדי שאחר-כך לא נדבר על הזדמנות שלישית.

קודם-כל אומר מה מנסים לעשות. מתוך כל השיחות שקיימנו בכל הארצות האלה, כל אחת עם המאפיינים השונים שלה, בסך-הכל מספר מרכיבים. אחד היה, מה קורה עם הקליטה הראשונית. אנשים באים ארצה, לאן הם הולכים, עם איזה כלים הם מקיימים את עצמם בארץ בחודשים הראשונים. לזה ניתנת תשובה גם באמצעות סל קליטה, בכל הארצות האלה עכשיו, שהוא משמעותית יותר גבוה מהסיוע שהם קיבלו קודם. גם באמצעות דירות קלט שהסוכנות היהודית תעמיד ביחד עם הרשויות המקומיות למספר שבועות לאנשים שזקוקים לזה כדי שיהיה להם איפה להניח את הראש עד שהם שוכרים דירה או רוכשים דירה, ובחלק מן המקומות במערך של התארגנות מסוימת שהסוכנות היהודית תיתן מעבר לסל קליטה.

המרכיב השני היה דיור. יש לו מענה חלקי בארגנטינה, מענה עוד יותר חלקי בדרום-אפריקה, ובשלב הזה אין לו מענה בצרפת מעבר למשכנתה הרגילה.

המרכיב השלישי הוא תעסוקה, שבו יש למעשה שלושה מרכיבים. 1. הכשרות מקצועיות. בהחלטת הממשלה מאוקטובר יש התחייבות להגדיל את מערך ההכשרות המקצועיות לטובת הפרוייקט של העלייה משלוש הארצות האלה. 2. הנושא של רישוי לתעסוקה לבעלי מקצועות חופשיים. יש פה בעיה ענקית, שאני חושב שהיא מחייבת טיפול גם בוועדה. אנחנו מבקשים גם מהממשלה לטפל בה. מה שעולים חדשים עוברים בדרך לקבלת רשיון לתעסוקה בארץ זה דבר מאד-מאד מורכב. אני לא רוצה לחוות דעה על כך.

למה אתה מתכוון, רשיון רופא או רואה-חשבון?

רשיון רופא, רשיון רואה-חשבון, רשיון עורך-דין, כל המקצועות החופשיים. הרושם שיש אצל חלק מהעולים, אני רוצה לומר את זה בזהירות, הוא שפה חוברים לא רק אינטרסים לגיטימיים אלא גם אינטרסים אחרים על המסלול שהם נאלצים לעבור בדרך לקבלת היתר לעבוד בישראל במקצועם. אני חושב שזה נושא שצריך לבדוק אותו. אני חושב שבחלק מן המקרים הסמכויות ניתנו להתאחדויות המקצועיות – אם אתם רוצים לגילדות – שעוסקות בנושא הזה, שהן למעשה הגוף שנותן את הרשיון לעיסוק המקצועי וכתוצאה מכך לפחות עולה החשד שלא תמיד השיקול הוא השיקול של השירות המקצועי. אני לא אומר את זה כקביעה שלי, אני רוצה לומר את זה בזהירות רבה, אבל הנושא הזה בתחום תעסוקה מחייב בדיקה והתייחסות, משום שאנחנו מדינה לא רגילה.

רופא שרוצה לנסוע לארצות-הברית צריך לעבור שם בחינות נוראיות. יכול להיות מנהל מחלקה בארץ, והוא לא יוכל להיכנס לבית-חולים בארצות-הברית בלי לעבור מסלול נוראי של בחינות. אבל אנחנו לא ארצות-הברית, אנחנו מדינת עלייה. מצד אחד ברור לי שאנחנו לא רוצים לפגוע ברמת הרפואה בארץ, מצד שני צריך לעשות הכל כדי לאפשר לאנשים שעולים לארץ לעבוד במקצועם.

האם נמצא במצב הנוכחי האיזון הראוי? אני לא אומר שלא, אינני יודע, ואני חושב שזה מחייב בדיקה מאד-מאד רצינית.

המרכיב השלישי בתחום התעסוקה הוא הרשת החברתית. אני חושב שהסיכוי של עולה חדש למצוא עבודה באמצעות ישראלי ותיק או עולה ותיק שיעזור לו למצוא תעסוקה באותו תחום מקצועי, לאין ערוך יותר גבוה מהסיכוי שלו למצוא את זה דרך לשכת התעסוקה. לכל אחד מאתנו ומחברינו יש רשת של קשרים שעוזרת להם למצוא תעסוקה בארץ – לא בסקטור הציבורי, אני מקווה, כי שם נעשה הכל במכרזים – אבל בסקטור הפרטי, אני מניח, ששם אדם לא מחויב לעשות מכרז אלא הוא מביא את מי שהוא רוצה להביא לעסק שלו, והרבה דברים נעשים באמצעות מערכות של היכרות, אפילו המידע מה זמין ומה לא זמין, ולזה צריך לארגן את הרשת החברתית הישראלית שתתמוך בעולים בליווי התעסוקה.

אני רוצה לשמוע מהתאחדויות העולים אם יש דברים שאתם חושבים שיכולים להוסיף לענין, רעיונות, נקודות להארה וכו'. מר סידני שפירא, מנכ"ל פדרציה ציונית דרום-אפריקה, בבקשה.

קודם-כל גם אני מברך על ההחלטות האלה וכבר כתבתי לסגן שר הקליטה לפני שבוע. אני קיבלתי עשרות פניות ממשפחות לגבי קרוביהם בדרום-אפריקה. אנחנו לא יכולים לספק להם תשובות כרגע, עד שנקבל את החומר. עכשיו למדתי לראשונה שיש סל קליטה. אז אנחנו נחכה לזה.

לפי דעתי, נושא התעסוקה הוא הבסיס של כל העלייה מדרום-אפריקה לפחות, כי בלי תעסוקה אי-אפשר להגיע לדיור. אין כסף לשכר-דירה, או אי-אפשר להחזיר משכנתה. תוספת משכנתה עוזרת, אבל במצב המעשי היום בארץ עדיין לא קל להגיע לרכישת דירה. רק אם נוכל לשכנע את הדרום-אפריקאים לצאת ממרכז הארץ ומהערים המרכזיות הם יוכלו לרכוש דירה.

כפי שעשינו בעבר פרוייקטים מיוחדים עם הסוכנות ועם משרד הקליטה, אני חושב שצריך להתמקד במקומות כפי שעשינו פעם בצפון ובדרום, ובכוכב יאיר – פרוייקטים כאלה שהעולים אוהבים להיות יחד. לעלות יחד בקבוצות, בגרעיני עלייה, כשיש תמיכה הדדית ביניהם.

בשבוע האחרון וגם לפני כן אנחנו עובדים יום-יום עם הסוכנות. כבר גיבשנו תוכנית עבודה לשיווק הפרוייקט המיוחד הזה, ורק חסרים האמצעים הבסיסיים כמו מידע וחומר הסברה.

לגבי הסברה, ההתאחדות עומדת להתחיל בכך מיד, כך שאנחנו מקווים שזה עוד ערוץ שכולם יוכלו דרכו להגיע לנתון החשוב הזה. כשתהיה לנו הזדמנות לשבת עם אנשי הסוכנות לגבי תוכנית העבודה לשנה הקרובה, אנחנו נבקש שייעשו השקעה ומאמצים רבים במה שלא נקרא קהילה. זאת אומרת, יהודים שלא שייכים לאף קהילה, לא שייכים לבתי-ספר, והם בעצם מגיעים, או יגיעו. אותם אנשים שילדיהם לומדים בבתי-ספר לא יהודיים, שבאים לארץ פעם ב- - אם בכלל היו בארץ, ואם בכלל שייכים לתנועות נוער, ובדרך כלל הם לא שייכים, הייתי שמחה לשמוע ולראות אם תהיה היערכות מאד משמעותית בנושא הזה.

לגבי משכנתה נוספת והערכת דיפלומות, אלה נושאים מאד-מאד חשובים. גם אנחנו עבדנו על זה ואנחנו מקווים שיהיה לזה פתרון.

ספרי קצת על נושא הרישוי, תעסוקה.

תהליך הרישוי, כפי שהגדרת אותו, הוא הקשה ביותר לעולה שמגיע ממדינה כמו צרפת, שהרמה שם בכל התחומים האלה היא די גבוהה ואי-אפשר לזלזל בה. אפילו הגענו למצבים אבסורדים שרופא עיניים שהגיע לארץ והתנדב בארץ, אם זה היה בסיור כדי להעניק משקפיים לילדים נזקקים, לעשות בדיקות, או מומחים שהגיעו לבתי-חולים ותרמו מהידע שלהם למדינה, כשהם רוצים לעלות לארץ הם צריכים לעבור את כל ההשפלה הזאת. אומרים להם: אתה חוזר ללמוד, אנחנו לא מכירים בך. מה שהיית עד היום לא קיים, אתה צריך להתחיל הכל מחדש.

צריך להבין שהלימודים בצרפת שונים לגמרי מהלימודים בארץ, הם יותר אנגלו-סכסים. המונחים שם הם לא תמיד אותם מונחים, ולכן אנשים רבים נכשלים בבחינות. או שבארץ הם לא מוצאים אחר-כך את עצמם והם לא ממשיכים בעיסוק שלהם והם מאד מאוכזבים, או שהם חוזרים לארץ המוצא שלהם.

כשהעלייה נעשית בקבוצות, ליישוב מסוים, זה דבר מאד-מאד חשוב, כי כאן יש תמיכה של הסביבה. כך גם לגבי ההכרה בתעודות. בעבר היו נסיונות מאד מוצלחים עם רופאי שיניים כאשר מגבשים את הקבוצה עוד בחוץ-לארץ. בארץ יודעים שצריכים כרגע אחיות, ובצרפת יש הרבה אחיות יהודיות מוסמכות, ויש להן קושי אדיר לעבור את הבחינות ולהיקלט בארץ. אולי אפשר לעשות את הבחינות בחוץ-לארץ, להתחיל את התהליך שם, כולל לימוד עברית.

אני גדלתי בארגנטינה והייתי פעיל מאד בקהילה. אני חושב שההתעניינות והתמיכה של הארגונים בקהילה הם דברים שלא ראיתי כמותם אף פעם. אנשי "מכבי" למשל, באים ממרחק של 2,000 ק"מ כדי להשתתף בישיבה שנמשכת שעה – שעה וחצי.

יש לנו מקרה של רופא מיילד, 25 שנה בברזיל. הוא רוצה לעבוד בבית-חולים. הוא אומר: לפחות שיתנו לי להיות במעבדה, כי לבית-חולים אסור לקבל אותו אם הוא לא עובר את הבחינות בעברית.

לגבי תעסוקה ייתכן שהמצב בארגנטינה קצת שונה מהמצב בדרום-אפריקה או בצרפת. המצב שלהם קשה מאד, לרופאים ולכולם אין עבודה. מי שיכול היה עבד כנהג מונית, אבל היום גם בזה אי-אפשר למצוא עבודה. לכן אני חושב שהם כבר מוכנים לבוא לכאן ולעשות עבודות פשוטות.

השליחים שם מדברים על הזכויות ועל הדברים שקורים כאן. יש כאן מסמך שבו כתוב מה הם מקבלים, אבל במסמך הזה חסר מה מקצצים. למשל, הפטור ממכס קוצץ לפני כמה ימים בחצי והיום הוא 5,000 שקל. אם כך, שהסוכנות תיתן 10,000 שקל והממשלה מצד שני תיקח 5,000 שקל. גם זה היה צריך להיות כתוב במסמך.

רצו להוריד את כל הפטור ממכס ובסוף הצלחנו להוריד חצי מהסכום.

אני רוצה שתדע שלפעמים זה לא רק הכסף. זה שידור רע מאד בשעה מאד קריטית. כשאנחנו אומרים שמדינת ישראל פותחת את הדלתות ופתאום "בום", מורידים 5,000 שקל מהפטור ממכס.

התזמון פה היה ממש גרוע.

חלק מהאנשים בחדר היו במשלחת שיצאה לארגנטינה עם נציגים של משרד השיכון, משרד העבודה והרווחה, משרד הקליטה כמובן, מריו מההתאחדות, סלי מרידור וגם עדי אלדר, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי. אין ספק שמה שקורה היום בארגנטינה זה מה שאנחנו רוצים שיקרה בצרפת מבחינת הלחץ שיש על המערכת שלנו. למשל, מרכזיית הטלפונים פשוט קורסת. בארגנטינה אתה גם לא יכול להצטייד בטלפון, כי לא יודעים מהו המחיר היום. זו לא מדינה מתוקנת מבחינת היכולת להצטייד, ולכן אמרנו שהשליחים צריכים להיות עם טלפונים, למרות שזה מאד יקר, כי לא יכול להיות מצב שיהודים לא יכולים להתקשר ולקבל שירות.

כפי שסלי אמר, במה שתלוי בנו אנחנו חתכנו את רוב הביורוקרטיה. מה שתלוי בגורמים אחרים, אנחנו מקווים מאד, ואני יודע שיש נכונות מצד משרדי ממשלה שונים ללכת לקראת הפונים.

אדוני היושב-ראש, אני יודע שרצית לדבר בעיקר על צרפת, ולא על ארגנטינה, אבל מכיוון שזה טרי, צריך להבין שהעניים של ארגנטינה נראים כמונו. הם עניים חדשים. הייתי שם בחודש מאי, בחודש אוגוסט, ועכשיו, ואם היית נוסע לשם עכשיו לא היית מאמין, כי היית בא לאותם מקומות שבהם נפגשנו עם היהודים והיית רואה שאין מקום באולם. האנשים לוחצים שנטפל בהם ואנחנו אכן עושים כך.

230 קהילות שסלי הזכיר, הן רק במיפוי של פריס. אם אתה לוקח את כל צרפת מספרן ודאי גדול הרבה יותר.

מהי החלוקה, מהו האחוז של פריס בסביבתה - 70%? 80%?

אני לא יכול להגיד. יש בדרום ויש בפריס. יש הרבה מאד קהילות של יהודים בצרפת, כל מיני לווינים.

בכל מקרה, אנחנו רוצים ליצור את אותה אווירה בצרפת. כלומר, לחץ על המשרדים שלנו ואנחנו נערכים לזה.

אני מסכים עם כל מה שנאמר פה. אני רוצה לציין פה שעם כל הכבוד לממשלה, אני יכול להגיד רק דבר אחד. אני יכול להגיד שכל מה שהסוכנות כתבה שצריך לעשות אנחנו אישרנו ואנחנו עושים, ללא כל קשר עם הצד של הממשלה. הממשלה גם היא במקום הכי טוב, כאילו ארגנטינה לא אישרה את כל התוכנית. אבל אני רואה את עצמנו כאנשים שצריכים לשווק את מדינת ישראל, ועם זה נצא לקרב ואני מקווה מאד שנגיע לתוצאות.

ברור שאם המדינה היתה משקיעה יותר והולכת את הקילומטר הנוסף, היינו יכולים להביא לתוצאות יותר גדולות. אנחנו נעשה הכל.

לסיכום, אנחנו נערכים לשווק את מה שיש ולעשות את העבודה השחורה של הליכה אל כל אדם ולהציע לו לבוא לישראל. סלי הזכיר את זה, ואני חושב שגם יולי אדלשטיין הזכיר קודם את הנושא של הקליטה החברתית. מה שלא יהיה עם הדיור, התשתית האנושית של המדינה לקלוט את העולים בחברה הישראלית, ראינו היענות גדולה מאד של ראשי ערים ואני מקווה שנוכל להפוך את ההיענות הזאת לטיפול אישי ממש. בוועדה הזאת היו כמה פעמים ראשי ערים שיש להם קבלות בנושא הזה, אבל אין מספיק מקומות רק בערים האלה. כל ראש עיר צריך לראות את זה כאתגר, לדאוג ולהגיע לא רק לדיור אלא להגיע גם לאותה רמה של קליטה חברתית אישית.

וזה מתחבר לנושא תעסוקה. אנחנו צריכים רשות כדי לפתור את בעיות התעסוקה, ואנחנו פונים להתאחדויות עולים. יש עולים שהצליחו, וכל אחד יכול להעסיק עוד עולה חדש בעסק שלו, אם יש לו עסק, ובדרך זו לנסות ליצור תעסוקה במדינה, שכרגע אנחנו יודעים שזה נושא בעייתי.

בכל מקרה, אנחנו נעשה ונמשיך לעשות הכל. אנחנו עובדים עכשיו הרבה יותר קשה מאשר קודם, וגם קודם עבדנו קשה. מאד-מאד קשה המגנט של המדינה, ואני לא צריך להגיד לוועדה זו כמה חשוב הנושא של עלייה למדינת ישראל מבחינה אסטרטגית. אני תמיד אומר שלמדינת ישראל יש שני אתגרים: 1. ביטחון. 2. הנושא הדמוגרפי. על נושא הביטחון לא אנחנו בסוכנות ולא הוועדה הזאת מופקדים, אבל בנושא הדמוגרפי אני חושב שיש לנו מה לומר ולעשות. אולי כך צריך לראות את הבעיה הזאת. כשם שאנחנו משקיעים בביטחון אנחנו צריכים להשקיע גם במשיכת עולים למדינת ישראל.

בעלייה האחרונה קיבלנו צפי של התפלגות מקצועית. כלומר, כל משרד יכול להתארגן על-פי מקצוע. משרד החינוך מתארגן לקלוט מורים. למשל, מדרום-אפריקה אנחנו יכולים לקלוט כל מורה לאנגלית. במערכת החינוך חסרים היום מאות, אם לא אלפי מורים לאנגלית.

האם חסרים לכם פסיכולוגים ופסיכיאטרים? כי בארגנטינה יש רבים כאלה.

בארגנטינה, למשל, יש מקצועות מסוימים בהוראה שהם יודעים עברית טוב יותר.

השאלה היא אם אנחנו יכולים לקבל צפי כזה לגבי התפלגות מקצועית של העולים, אולי מכל מדינה. יש לנו קושי, למשל, דווקא בצרפת, בענין הכרת התעודות. שם אין תעודת הוראה. באים אנשים ואומרים: למדנו, יש לנו תעודה, ואנחנו צריכים לבדוק, בעזרת אדם מוסמך, כדי שנוכל לעשות את הדברים יותר טוב.

שירות התעסוקה לא נכנס עד עכשיו לכל הנושא הזה, וגם לא הקצו לנו תקציבי פעולה כדי להפעיל נושאים שקשורים לתעסוקה. אתם מדברים עכשיו על רשת חברתית, קהילה וכדומה.

אבל זה מוריד מכם את האחריות.

ידוע שאנחנו לא מייצרים מקומות עבודה, ובארץ בכלל יש עכשיו בעיה תעסוקתית גדולה. אבל אם דיברתם על פסיכולוגים, אני יכולה לחבר את זה. לנו יש מרכז שנקרא "המרכז לייעוץ תעסוקתי", שהעובדים המועסקים בו הם פסיכולוגים תעסוקתיים בעלי תואר שני ומטה, ויש לנו מערך שלם של פסיכולוגים כאלה שיכולים לתת ייעוץ תעסוקתי והכוונה תעסוקתית וסיוע בגיבוש תוכניות תעסוקתיות לעולים שאולי יהיה להם צורך בכך.

חסרים לכם פסיכולוגים בתוך הצוות הזה?

אני לא יודעת, זאת בעיה של תקנים. אבל אם יקצו לנו תקציבי פעולה לצורך הענין הזה, אנחנו יכולים בהחלט לתרום את חלקנו לנושא הזה.

אני מניח שהסיכוי לקבל השנה תקציבים נוספים הוא קלוש. צריך לראות, מתוך מה שיש לנו, איך אנחנו מתארגנים, כי עם תקציבים נוספים כל אחד יודע לעשות. אנחנו צריכים לראות עכשיו איך אנחנו מוציאים מעצמנו את המקסימום עם התקציבים הקיימים.

בסדר. אנחנו מוכנים להירתם לנושא הזה.

זה מאד משמח לשמוע את כל התחזית הזאת והסיכויים, אבל להביא עולים גם מארצות רווחה למדינה עם מצב תעסוקתי כל-כך קשה, אין לי ספק שמשרד הרווחה יקבל קליינטורה גדולה נוספת, ואני לא אומרת את זה בשמחה, כי זה לא משמח שאדם נזקק לשירותים האלה.

בנושא עלייה אנחנו עובדים בדרך-כלל לפי קריטריונים מסוימים והעולים מקבלים הרבה מאד תוכניות והרבה מאד שירותים, ואין לי ספק שאנחנו נזדקק למשאבים נוספים – כסף וכוח-אדם, בפרט כשאין לי ספק שצריך לחזק גם את העבודה הקהילתית. אנחנו מדברים כאן לא רק על עבודה פרטנית של אחד מול אחד אלא באמת לחזק את הרשתות ולעבוד עבודה קהילתית.

לגבי כוח-אדם אני מצטרפת לבקשה לקבל מה שיותר מהר פרופיל של התעסוקה, של המקצועות של האנשים. אנחנו מנסים לאתר כוחות ועובדים סוציאליים ולהיעזר בהם.

אנחנו מקדימים את העגלה לסוסים.

זו בקשה ברגע שהדברים יעלו, מכיוון שבגישה רגישת תרבות ושפה זה מאד עוזר לעבוד עם עובדים סוציאליים ועם אנשי מקצוע מקרב העולים עצמם, שהם בעצם המבינים ביותר את התרבות של העולים שבאים.

חלק משמעותי מאד של הבעיות של תלמידים-עולים מאתיופיה, ולא רק מאתיופיה, נובע עד הרגע הזה מפריסת התלמידים האלה ביישובים - - -

זה נושא שדנו בו רבות.

לא, אבל אני אומר, כאשר כאן יש חיבור עם הרשויות המקומיות באשר לתוכנית לפרוס את העולים החדשים האלה, ואם ייווצרו ריכוזים גדולים מדי במקומות חלשים מדי, אנחנו צפויים לבעיה לא יותר קטנה משהיתה לנו קודם עם התלמידים העולים.

השאלה אם החלשים יחוזקו על-ידי העלייה הזאת. זה לא דומה בכלל לעלייה הקודמת.

זה לא דומה, ובכל זאת.

גבירותיי ורבותיי, א. אני מודה לכולכם שבאתם. ב. אני רוצה לומר, בעיקר לדוברים האחרונים שדיברו על תעסוקה – ואני אומר את זה לי, לסלי ולעצמנו, ואני אחזור ואומר את זה כל פעם מחדש. אמרנו את זה גם במשרד ראש הממשלה למי שצריך. העלייה שאנחנו רוצים שתבוא לכאן, אנחנו לא עמלים על הגעתה לצורך כלכלי. ולמרות זאת אני אומר שהענין הכלכלי מרוויח בענק מכל עלייה מבורכת. מי שלא יודע את זה, או שהוא מרמה את עצמו, או שהוא מתעלם מהאמת ומהמציאות. ודאי וודאי כשאנחנו מדברים על עלייה מארצות שאנשים למדו בהן, הם בעלי מקצוע וכו'. אני בטוח שבשנים הראשונות יש קושי, אבל ככל שאתה מתקדם יש ברכה כלכלית עצומה בעלייה, ולכל אורך ההיסטוריה של מדינת ישראל אתה יכול לראות את התחנות השונות של "פיקים" בעלייה עד כמה הם תרמו.

נכון שבמוראל הלאומי יש תמיד כמה קטני אמונה ורואי שחורות שדבריהם מובלטים בכותרות ואז זה עושה קצת רע, כי מדגישים את השלילה. לצערי, בכל מהלך גדול יש גם דברים קטנים בעייתיים. אבל אני לא מתרגש מהענין הזה של תעסוקה. אני מתרגש כלפי העולים, אבל מבחינת המדינה אין לי ספק שהסך הכל יגדל ותהיה הפריה גם מתוך העליות מהמדינות האלה.

צריך לפתור את הבעיות, ואני לא נכנס עכשיו לפרטים הקטנים, למרות שהרב קוק אמר שאין קוטן בגודל. כל מהלך גדול מורכב מפרטים קטנים-קטנים, ואם נזלזל בפרטים הקטנים אז אין כאן מהלך גדול. לכן כל אחד עוסק בפרט שלו, ואני לא מזלזל באף פרט שאנחנו עוסקים בו. אם כל אחד מאתנו יעשה את הפרטים שעליהם הוא ממונה בצורה הטובה ביותר, הסך הכל של המהלך כמובן יהיה מוצלח יותר.

אני רוצה לקחת לוועדה שתי נקודות, מעבר לכל שאר הדברים שדובר בהם ושאני מברך על עשייתם, ואברך אם תשלימו את הפינות החסרות. האחת, נושא קבלת אישורי עבודה. אנחנו נקיים ישיבת עבודה רצינית עם כל הגורמים הנוגעים בדבר כדי לראות איך אנחנו יכולים להציע מסלול יותר נורמלי, יותר בריא ויותר נכון למתן אישורי עבודה, בלי שהמדינה והמקצועות יינזקו, אבל בלי להשפיל את אלה שצריכים להיכנס למעגל העבודה. כולם רצויים ואנחנו לא עושים טובה לאף אחד שאנחנו נותנים לו רשיון.

נכון שאנחנו עוסקים במקצועות רבים ובאנשים רבים, ואתה לא מצליח ביום אחד לעשות חינוך מחדש לכולם, ולא כולם מבינים את הרוח הגדולה שוודאי סלי ואף אחד מהיושבים פה לא צריכים להדביק בה אותנו, אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה. כי אם באמת יש תחושה אצל חלק קטן, אפילו 30% מהדברים שאמר סלי, שהשתדל להגיד אותם בזהירות גדולה ובעדינות רבה, כדרכו, הם דברים קשים מאד, באלה אנחנו נטפל בוועדה. אם יש רעיונות או כיוונים איפה זה יותר נגוע, איפה הפרובלמטיקה יותר גדולה, תגיד את זה לנו בצורה דיסקרטית ואנחנו נטפל בזה בצורה לא דיסקרטית.

הדבר האחרון, שאתו התחלנו, שבזכות משרד החוץ קיבלנו הבהרה לגבי מצב הפנים בנושא השיכון. לגבי צרפת אני מניח שזה נדחה בישיבה אחת או שתיים של הממשלה. אנחנו נעבוד על זה על-מנת שזה יעבור.

אלה שתי נקודות שאני לוקח מהישיבה הזאת. ואני לוקח את הסך הכל, שאני רואה שיש כן התארגנות ויש שיתוף-פעולה בין משרד הקליטה לבין הסוכנות היהודית, ואני מקווה שזה לא רק לצורך האווירה הטובה בישיבה אלא זה אמיתי.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

תודה רבה ליושב-ראש ולחברים.



- - - - - - - -


הישיבה הסתיימה בשעה 13:30