פרוטוקולים/ועדת קליטה/4369

1


28

ועדת העלייה והקליטה
26.12.01

פרוטוקולים/ועדת קליטה/4369
ירושלים, ב' בשבט, תשס"ב
15 בינואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 189
מישיבת ועדת העלייה והקליטה
יום רביעי, י"ד טבת התשס"ב (26 בדצמבר 2001), שעה: 09:00

הצלת היהודים בארגנטינה – החלטות הממשלה בנושא הוראת שעה – ישיבה דחופה

חברי הוועדה: צבי הנדל – היו"ר

ויקטור בריילובסקי
אבשלום וילן
אמנון כהן
מרינה סולודקין

סגן שר העלייה והקליטה, יולי (יואל) אדלשטיין
סגנית שר התשתיות הלאומיות, נעמי בלומנטל


סלי מרידור יו"ר, הסוכנות היהודית
חיים צ'סלר גזבר, הסוכנות היהודית
אבינועם בר-יוסף יועץ יו"ר הסוכנות היהודית
אריה אזולאי יושב ראש המחלקה לעלייה וקליטה,
הסוכנות היהודית
אייל פרנקל יועץ בכיר לגזבר, הסוכנות היהודית
קיטו חסון (בשיחת טלפון) ראש משלחת הסוכנות היהודית לאמריקה
הלטינית

חיים חייט הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית

חנוך צמיר משנה למנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
דני טופז מנהל אגף התקציבים,
המשרד לקליטת העלייה
דוד שכטר יועץ תקשורת לסגן השר,
המשרד לקליטת העלייה


יגאל גדרון רפרנט תעסוקה, משרד האוצר


אילנה מיטלמן חטיבת התפוצות, משרד החוץ


עו"ד אלון לוין משרד הבינוי והשיכון


מאיר (מריו) לב יו"ר, התאחדות עולי אמל"ט
עו"ד ליאון אמירס יועץ משפטי, התאחדות עולי אמל"ט
מרדכי בן אביר יו"ר ועדת האתיקה, התאחדות עולי אמל"ט
מרק היבנר התאחדות עולי אמל"ט
טטיאנה טלקובסקי התאחדות עולי אמל"ט
אילן ארכיטקטר מנהל מרכז קליטה ברעננה, ראש משלחת
שליחים, לשעבר, באמל"ט,
התאחדות עולי אמל"ט

אסתר לייבוביץ' נציגת עולי ארגנטינה
חורחה לייבוביץ' נציג עולי ארגנטינה
ז'קלין לייבוביץ' נציגת עולי ארגנטינה
מריאלה לייבוביץ' נציגת עולי ארגנטינה
הרנן לייבוביץ' נציג עולי ארגנטינה
מוניקה ניסלבאום נציגת עולי ארגנטינה
אדוארדו ניסלבאום נציג עולי ארגנטינה
דיאגו ניסלבאום נציג עולי ארגנטינה

וילמה מאור

דרורה רשף









הצלת היהודים בארגנטינה – החלטות הממשלה בנושא הוראת שעה – ישיבה דחופה

בוקר טוב. אנחנו התכנסנו, בישיבה הזאת, לדון בנושא יהדות ארגנטינה, המצב בארגנטינה והעשייה הישראלית-יהודית, על מנת לעזור - ככל שניתן - ליהדות זו להגיע לישראל.

אני מודה ליושב ראש הסוכנות היהודית, סלי מרידור, שנמצא אתנו, למר צ'סלר – גזבר הסוכנות, ליושב ראש מחלקת העלייה. הנה הגיע גם סגן השר – שהוא שר הקליטה בפועל, יולי אדלשטיין, חברי הכנסת, חברי, כל הנוכחים. אנחנו במהלך הדיון ניצור גם קשר, בזכות פעילי הטכנולוגיה, עם קיטו חסון, שהוא ראש משלחת הסוכנות באמריקה הלטינית. נשמע גם ממי שעוסק בפועל בשטח, שם בארגנטינה, בעשייה הזאת, קצת נתונים על מה שקורה היום.

אנחנו מארחים כאן שתי משפחות מהמשפחות שהגיעו אתמול. הן צריכות להיכנס כל רגע.

אני חייב לציין שלא תמיד ניתן להגיד בפעולות מעין אלה, שזה לא נופל עלינו בהפתעה. שמעתי פעם הרצאה מפסיכולוג ארגוני, שבאורח מפתיע כל שנה במערכת החינוך יש הפתעה שבראשון לספטמבר מתחילה שנת הלימודים. זה תמיד נופל בהפתעה עצומה וברגע האחרון מסתבר שעוד לא גמרו את הסכם השכר ועוד לא סידרו את הגדר והשמירה לא עובדת וכל שנה, זה מדהים, שבראשון לספטמבר יש הפתעה גמורה לפתיחת שנת הלימודים.

אז אני חייב להגיד, גם לזכותו של משרד הקליטה וגם לזכותה של הסוכנות, שנושא ארגנטינה לא נפל בהפתעה. הכינו את זה בצורה מסודרת ברגע שהגיעו למסקנה שמתבשל שם מצב קשה להחלטת ממשלה. הממשלה גיבתה אותם להכין תוכנית. אני יושב עכשיו בכיף בין שני אנשים שאני יכול לפרגן להם מכל הלב. בדרך כלל התפקיד שלנו בכנסת זה לזנב באנשי העשייה ולהוכיח אותם על מה שהם לא עושים והפעם, אחרי החלטת הממשלה הם אכן ישבו והוציאו חוברת מסודרת. לא רק למדינה הזאת – יש עוד שתי מדינות, דרום אפריקה וצרפת, שגם שם אני מקווה שהעניינים התקציביים יסתיימו במהרה, על מנת שלא נחכה לרגע שיחודשו גם שם מהומות יותר קשות כלפי היהודים. בכל מקרה – התוכנית היתה מוכנה. היה ויכוח גדול אם הממשלה תממן את התוכנית הזאת. משרד הקליטה וסלי, יושב ראש הסוכנות, ביקשו שלושה דברים מהממשלה ואמרו שאם יקבלו אחד מהם, הם מוכנים להסתפק. הם ביקשו תקציב, או מימון, או כסף. היה קשה מאד לקבל אחד מהדברים, אבל בסופו של דבר, לאחר עזרתה האדיבה של התקשורת – הנה גם אני מפרגן כאן היום לתקשורת, על כך ש א', היא הביאה את התמונות מארגנטינה. ב', שידרה את אותות המצוקה, גם של הוועדה, גם של משרד הקליטה וגם של הסוכנות וכך בתחילת השבוע הגיעו להסכמות. לא עם מלוא תאוותנו בידנו, אבל ודאי משהו שקל יותר לעבוד אתו, כשאתה עומד מול משפחות בארגנטינה ומשכנע אותן לעלות לארץ. לא בושה לומר שאנחנו מתחרים עם ארצות אחרות שאליהן אפשר להגיע.

אלה האורחים שלנו מארגנטינה?

כן.

ברוכים הבאים. אני יודע מניסיון של הביקור האחרון שלי בארגנטינה, שאתם דוברי עברית לא פחות טובים מאשר הוותיקים בישראל. זה נכון?

יש ויש.

אני מבקש שאחד מהם ישב לידנו. תחליטו אתם מי.

ברוכים הבאים. אתה מדבר עברית?

כן.

איפה למדת? ב"שולם עליכם"?

לא. בבית ספר הרצליה. עכשיו הוא סגור, כי אין כסף ואין תלמידים.

כן, אני מאד מקווה, אגב, שעם קבלת הפנים החמה שלה זכיתם, אתם והמשפחות שהגיעו אתמול והשמחה שיש בעיניים שלכם והשמחה שלנו שהגעתם, תהיה לכם אותה שמחה גם בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד שלוש ובעוד ארבע ותתאקלמו טוב ותרגישו טוב. אנחנו עוד נחזור אליכם כדי לשמוע מכם דברים.

בכל מקרה אני אומר, שבסופו של דבר הגענו ולא רוב תאוותנו בידנו, ודאי אבל אפשר – היום, כשהשליחים שלנו נמצאים בארגנטינה – להציע קליטה הרבה יותר רכה בישראל, ודאי כשמדובר במשפחות שאיבדו אולי את כל הונן, אונן ורכושן ובאות חסרות כל.

אגב, קיבלתי טלפון, סלי, מאחת המשפחות כאן בישראל שמשפחתה בארגנטינה התלוננה שקשה להם להירשם כי הם נדרשים לדמי רישום של 25$ ועוד איזה 30$ בשביל אני לא יודע מה. אמרתי שה-55$ האלה לא נשמעים לי – לא יודע אם זה נכון או לא - - -

זה בוטל.

זה בוטל. אוקי. בכל אופן, קיבלתי טלפון כזה. אמרתי: כמו שאני מכיר אתכם, לא זה הנושא שיהווה את הבעיה לעלייה.

חשוב שנדע שיש היום כ 25% מכלל הקהילה היהודית בארגנטינה, שנמצאת מתחת לקו העוני וזה הרבה. זה 20% יותר. היו 5% בקהילה היהודית שהיו מתחת לקו העוני וזה קפץ ל 25%. אלה 400 אחוז עליה. זה קשה מאד. ההתארגנות של הקהילה – היא ארגנה שם כל מיני מפעלי צדקה. אם פעם היו מגיעים אליהם עד 4000 איש כדי לקבל עזרה כזאת או אחרת, בבואנוס איירס בלבד, בשירותי הרווחה, הם מגיעים היום ללמעלה מעשרים אלף איש. זו קפיצה עצומה. בקיצור, הרבה יותר אנשים נרשמים למרכזים לחיפוש עבודה. הקהילה היהודית – האמי"ה – ארגנה שם גם מרכזים לחיפוש עבודה לקהילה היהודית וגם זה גדל ותפח. בקיצור, המצב קשה.

אני מציע שאנחנו נשמע, כדבר ראשון, את אחינו היקרים שהגיעו אתמול מארגנטינה, לאחר מכן נתעדכן מנציגי העשייה – סוכנות ומשרד העליה – על הסיכומים שהגיעו עם הממשלה ואחר כך נמשיך.

מה שמך?

חורחה לייבוביץ'.

ברוך הבא. ספר לנו קצת על ארגנטינה. מה קורה שם היום?

היום המצב של ארגנטינה הוא באמת קשה מאד. אין עבודה, אין כסף. החנויות נסגרות, לא יכולים לעשות שום דבר. אין ביטחון, יש הרבה ערבים והמצב של הקהילה גם קשה מאד, כי הארגנטינאים היהודים לא יכולים ללכת ללמוד בבתי הספר. אין כסף לשלם לבתי הספר.

למי שלא מכיר את זה, בתי הספר היהודיים הם בתי ספר פרטיים וזה כרוך בתשלום. פעם הקהילה היתה מסבסדת וגם ההורים שילמו. היום גם לקהילה יש הרבה פחות כסף לאחר התמוטטות הבנקים והאנשים שירדו מנכסיהם, גם להם אין כסף. זאת אומרת: משני הכיוונים. תוסיפו לזה את הפחד הביטחוני בכל מבנה שמזוהה עם היהדות, שמא יפוצצו אותו כמו שעשו לאמי"ה ולשגרירות – כל הדברים האלה מרחיקים המון תלמידים מבתי הספר. סליחה שהפרעתי לך.

אדוני היושב ראש, שיבואו לארץ.

כן. זאת אמת.

אין לי עבודה כבר מלפני שנה, אז היה לי הרבה זמן כדי לחשוב על המצב, אז אנחנו, כל המשפחה, באנו בעלייה. אנחנו רוצים שיהיה לנו עתיד ואם אנחנו בארגנטינה – אין לנו עתיד. זה מה שחושבים הרבה אנשים. יש אנשים שלא יודעים מה לעשות ויש אנשים שהם כן יודעים, אבל אין להם הכסף, הכוח והאומץ לעשות את זה.

מה אתה חושב שאנחנו, מדינת ישראל, צריכים לעשות כדי שיבואו הכי הרבה יהודים לפה?

אני חושב שאתם צריכים לשלוח שליחים, הרבה שליחים ואני חושב שהיהודים צריכים לדעת שהם יהודים. כי עכשיו יש שם מצב שיש יהודים שהם לא - - -

אין להם קשר ליהדות?

כן, כן.

בגלל נשואי התערובת? בגלל החתונות?

כן. זה מה שקורה.

מותר פה להגיד את הכל. אל תתבייש.

אני חושב שצריכים לעשות סרט ואני יכול לדבר כמה מלים בעברית – אני לא מדבר טוב – אבל אני למדתי בבית ספר ליהודים כי ההורים שלי יכלו לשלם על הלימודים, אבל עכשיו זה קשה מאד. אני הייתי יכול לשלם על הלימודים של הילדים שלי והם יודעים לדבר עברית. הבת הגדולה שלי גם גמרה את התיכון, אז אני רוצה שהיא פה, בארץ, תלמד באוניברסיטה, כי אני חושב שפה בארץ, הלימודים האלה גבוהים יותר ממה שאנחנו יכולים עכשיו ללמוד בארגנטינה. אני עשיתי כל האוניברסיטה בארגנטינה, אבל עכשיו אני חושב שזה כל כך גבוה הלימודים.

כמה זמן לא היתה לך עבודה?

שנה.

במה עבדת עד אז?

אני רואה חשבון, אבל מה שאני רוצה לאמור זה שצריכים לעשות משהו כדי שהיהודים שבאים לארץ – הם ציונים – אני חושב שהם צריכים לדבר עברית. יש כמה יהודים שיכולים לשלם למכונים שיש – אני למדתי בבית ספר יסודי לפני שלושים שנים, אבל עכשיו אני למדתי שישה חודשים כדי לבוא לישראל ולהיות יכול לדבר משהו בעברית. אני יודע שצריכים ללמוד הרבה עברית כדי לעבוד פה וכדי להיות כמוכם, הישראלים.

תהיו יותר טובים.

אבל אני חושב שצריכים לעשות את זה.

מה המצב המשפחתי שלך? אתה באת עם אשתך?

עם אשתי ויש לי שתי בנות ובן אחד.

שלושה ילדים.

כן.

חורחה לייבוביץ' ואסתר. נמצאת פה אסתר?

כן, אבל היא לא מבינה שום דבר. אבל היא למדה שלושה חודשים ועכשיו היא יכולה לקרוא ולכתוב כמה מילים.

היא תדע. היא תדע מהר.

עוד מישהו מהעולים רוצה לומר משהו? את רוצה?

הוא אמר כמעט הכל. אין מה להגיד. כולם יודעים איך המצב בארגנטינה ועוד דבר: יש הרבה יהודים שרוצים לעלות, אבל הם מפחדים. לא רק מהמצב בכלל, אלא הם מפחדים מהשפה. שהם לא יוכלו ללמוד ולא יוכלו להבין, זה קשה להם להתחיל עוד פעם ללמוד. אז צריכים לתת להם כוח ואומץ. כי זאת לא בעיה. השפה – אם יש רצון כולם יכולים ללמוד.

אפשר ללמוד רוסית – גם טוב.

אדוארדו, אתה גם מדבר עברית?

לא. אדוארדו לא מדבר עברית, אבל כמו האישה שלו, הוא יודע האותיות, הוא יכול לקרוא. הוא מכיר את הארץ ולא מדבר עברית. אני פעם ראשונה בארץ ואני מדברת עברית. ככה-ככה, לא כל כך טוב כמוכם, אבל מדברת.

יופי. תודה רבה לכם ושיהיה לכם בהצלחה.

תודה רבה.

אני בטוח שתטופלו הכי טוב שאפשר, אבל יש לכם פריבילגיה: מאחר וכבר ביום הראשון לא נתנו לכם לישון - - -

כן. אנחנו מאד עייפים.

והבאנו אתכם לכאן, אז הפריבילגיה שלכם תהיה שבעזרת השם כל בעיה שתיתקלו בה – תפנו אלינו ישירות ונעזור לכם. אני אתן לכם את מספרי הטלפון שלי וכל בעיה שתהיה לכם אנחנו נעזור לכם. בהמשך הישיבה אני אתן לכם את הטלפון.

תודה רבה.

יושב ראש הסוכנות, מר סלי מרידור.

סלי הוא הבוס של קיטו. את קיטו אתם מכירים?

בטח.

אז הוא הבוס של קיטו.

בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים לעולים החדשים. אתם גורמים לנו הרבה שמחה. אני רוצה להגיד מספר מאד קטן של דברים: קודם כל, זו שעת אמת. המציאות בארגנטינה ידועה לנו, ידועה לוועדה הזאת. הוועדה הזאת עוקבת אחרי המצב ביחד אתנו, ביחד עם משרד הקליטה, כבר מספר רב של חודשים, אפילו יותר משנה. נמצאת פה נעמי שהיתה יושבת ראש הוועדה הקודמת. צבי, ראש הוועדה החדש - - -

בוקר טוב, קיטו.

בוקר טוב.

אתה עכשיו בישיבת ועדת העלייה והקליטה של הכנסת. הפסקנו את מר סלי מרידור באמצע דיבורו ואני מעבירה אליך את הדוברים.

קיטו בוקר טוב.

שלום לכולם.

זה צבי הנדל. מה שלומך?

שלום ידידי ומכובדי צבי הנדל. אני זוכר היטב את המשלחת בראשותך, עם זבולון אורלב ואלי גולדשמידט. אני מאד שמח להיות אתכם ברגעים אלה.

א', אם אתה יכול לדבר יותר בקול. אנחנו מארחים כאן שתי משפחות ששלחת לנו מארגנטינה והן דיווחו לנו קצת, אבל אנחנו רוצים השלמה ממך. אולי תספר לנו בכמה משפטים, לוועדה ולאורחים, מה הפעילות המיוחדת שאתם עושים עכשיו ומה היקף הפניות – אם הוא גדל או לא – ואת הצפי שאתה מצפה, לאור ההחלטות החדשות של הממשלה, שאני מבין שהתעדכנת לגביהם.

ובכן, בוקר טוב לכולם. אני בהחלט יכול למסור שעל אף האירועים שלפני כשבוע, רחובות בואנוס איירס היום שקטים יותר. הם נכנסו לחג המולד, הייתי אומר, כמעט כרגיל מבחינת ההכנות לחג והמראות הקשים של ימי רביעי וחמישי מלפני שבוע כאשר ההמון הזועם התפרץ לרחובות נעלמו. שום בעיה מהבעיות שגרמו להתפרצויות האלה לא באה על פתרונה, אבל מאחר שהראשים של נשיא המדינה ושר הכלכלה שלהם נפלו ונכנסה המפלגה השניה, המפלגה הפרוניסטית לשלטון, לפחות עד לשלישי למרץ שיהיו בחירות, נותן איזשהו שקט ברחובות.

מבחינת הקהילה היהודית, ללא ספק שמזה תקופה ארוכה הקהילה נמצאת במצב מאד מיוחד מבחינה זו וההתפרצות הזו רק תרמה במידה ניכרת לאי שקט ולהחלטה לבחון היטב היטב ובגישה הרבה יותר נרחבת אפשרות של עלייה.

אנחנו נערכנו להגברה של הפניות. הקפאנו וביטלנו חופשות, הרחבנו שעות עבודה, גייסנו את כל הפרסונל של הסוכנות היהודית. ראשית כל, שליחים, שליחי חינוך, הצטרפו אלינו לקבלת קהל, כל הפרסונל המקומי של הסוכנות היהודית עומד כבר לרשותנו ואנחנו מתעסקים בעיקר בשני מישורים: א', אנחנו מקבלים את הפניות מהר יותר, תוך ימים ספורים, בתיאום עם הסוכנות היהודית והשלוחות של מחלקת העלייה בארץ, מרכזי קליטה וכולי. הטיפול הוא מזורז יותר ואנחנו משתדלים להתארגן במשימה של בדיקת זכאות לעלייה והכנה קצרה ולשלוח את האנשים לארץ.

אתם ראיתם שלפני יומיים הגיעה קבוצה ראשונה של עולים כאלה ואתמול הגיעה גם קבוצה של ילדי זוהר - - -

היום. הילדים צריכים להגיע היום והמשפחות הגיעו אתמול וחלקן נמצאות אצלנו כאן. אגב, תוכל להגיד להם משפט בספרדית להצלחה? הם ישמחו, כי לא כולם מבינים עברית.

אני ממש מתרגש מהעובדה שאתם נותנים להם קבלת פנים כזאת. החום של מדינת ישראל והשלוחות השונות של העם יגיע אליהם (מברך בספרדית).

קיטו, רק עוד מילה אחת לסיום. תגיד לי אם היקף העלייה – אם אני לוקח את השנה שעברה – נוכל להגיע לפי עשר מזה בשנתיים הקרובות.

כן, ידידי צבי הנדל. אנחנו כבר מארגנים את שלוש הקבוצות הבאות שיגיעו בחודש ינואר, ב-8, ב-15 וב-22 לחודש. כבר קבענו תאריכים גם לקבוצות הבאות של העולים. ללא ספק אנחנו רואים הגברה וגידול. קשה לנקוט במספרים מדויקים. אני לא רוצה מצד אחד להפליג לדמיון, אבל אין ספק בכך שהמאורעות כאן וההחלטות של הממשלה ושל הסוכנות היהודית והפעולה הנמרצת שם וכאן גורמים לכך שיש הגברה גדולה של פניות. אני יכול להגיד שבימים ספורים – יומיים שלושה לאחר המאורעות – קיבלנו בערך פי 3 ופי 4 יותר פניות. את אותן הפניות הפנינו מיד לראיון קצר ולהכנה לעלייה. אנחנו סוגרים את שנת 2001 ב-1400 עולים, שזו שוב עלייה של מעל 25% מלפני שנה ואנחנו בטוחים שהמספר לגבי השנה, 2002, יהיה גדול משמעותית.

בעזרת השם פי עשר.

בעזרת ההחלטות שנתקבלו ואני מברך על כך. אני גאה להשתייך לעם שבמצב כזה מחליט החלטות כאלה, שאינן קלות לאור המצב עכשיו בארץ, לאור המציאות שמתרחשת אצלנו, הן מבחינת הטרור, האינתיפאדה והביטחון והן מבחינה כלכלית.

קיטו ידידי, כולנו שולחים לך בהצלחה ושולחים את אהבתנו לכל השליחים. עלו והצליחו. להתראות.

תודה רבה. כל טוב ויישר כוח.

טוב. אגב, יהודי יקר מאד, למי שלא מכיר אותו. אני זכיתי להכיר אותו לפני חודשיים שלושה.

כן, סליחה.

תודה רבה. אנחנו, את המציאות בארגנטינה מכירים כבר בוועדה הזאת, זמן לא קצר. לפני חצי שנה סיכמנו על יציאה לתוכנית לאומית להגברת העלייה מארגנטינה. לפני חודשיים סיכמנו את הפרטים שלה. לפני יומיים-שלושה סוף סוף סוכם הדבר עם הממשלה. אני חושב שאנחנו יכולים לצאת היום ליהודי ארגנטינה ולקרוא להם הביתה, משום שיש לנו בארץ תנאים יותר סבירים ממה שהיו לנו קודם, כדי לאפשר להם לעשות את המהלך המאד מאד מאד קשה הזה, שאני בטוח שמי שעושה אותו, אחרי שהוא עושה אותו, מבטיח לו ולילדיו חיים חדשים, חיים יהודיים חדשים, לדורות.

המבחן הוא מבחן אדיר. אנחנו שינינו את כל מערכת העבודה שלנו בשטח ובימים האלה, למשל, מתקשרים כל יום לכל האנשים שפנו למשרדי הסוכנות היהודית בשנתיים האחרונות. אנחנו לא מחכים שהם יפנו אלינו, אנחנו פונים אליהם. משנים את כל המערכת של מתן האישורים לעלייה. אנחנו יכולים להציע היום, בעקבות ההחלטה של הממשלה, משכנתא מוגדלת. הסוכנות היהודית החליטה להציע מענק מיוחד להתארגנות ראשונית מעבר לסל קליטה. אבל, הדבר העיקרי, בעיני, הוא ההתגייסות של החברה הישראלית. אני מוכרח להגיד בשמחה שיש אלינו אין סוף פניות. גם של אזרחים, גם של ראשי ערים, גם של אנשי עסקים: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור בקליטה של העולים.

אני מקווה שנוכל לגייס – ובטוח שנוכל לגייס – מספר רב מאד של ראשי ערים שייצאו עם תוכניות קליטה מיוחדות, קליטה עירונית, כדי לאפשר לעולים לבוא לערים שלהם ולהיקלט בצורה ראויה. אני מקווה שנצליח לגייס מן המגזר העסקי את הכוחות שיכולים לעזור לאנשים בתעסוקה, למרות המצב הקשה בארץ. אני מקווה שנדע לגייס אנשים מתוך החברה הישראלית, שייצאו לארגנטינה כדי לדבר עם יהודים, כדי לעזור להתגבר על המכשול של הפחד והחשש, בין אם אלה אנשים שעלו לארץ והצליחו, בין אם אלה רבנים שיכולים לדבר עם קהילות בבתי הכנסת ולדבר עם אנשים על הצד הרוחני של העלייה, בין אם אלה אנשים אחרים, כדי ליצור אווירה אחרת בקהילה לגבי עלייה.

אולי המרכיב הכי חשוב אלה עולי ארגנטינה בארץ. יושב פה יושב ראש ההתאחדות. דיברנו על זה. אני מקווה שכל יהודי מארגנטינה שחי בארץ ירים את הטלפון לקרובים שלו ויגיד להם: חבר'ה, בואו הביתה. אנחנו נהיה אתכם פה ואנחנו נעזור לכם פה.

אם נתגייס – ואני משוכנע שאנחנו צריכים ואני מאמין שאנחנו יכולים להתגייס התגייסות לאומית – אנחנו נראה שינוי משמעותי בקצב העלייה. אני לא רוצה לדבר עכשיו על מספרים. אני יודע עד כמה זה קשה, אבל אני יודע כמה זה חשוב. לכן, נעשה כל מאמץ כדי להצליח במשימה הזאת.

בתוכנית שסגרתם השבוע עם הממשלה, לאיזה סדרי גודל אתם נערכים?

לשמחתי, התוכנית הוגדרה פר משפחה ולא בסדר גודל סגור. התוכנית, כפי שסיכמנו אותה – מעבר לכל מה שסיכמנו קודם – דיברה על מענק התארגנות נוסף לשנה אחת. הוראת שעה לשנת 2002. 2500$ נוספים לכל משפחה שהסוכנות היהודית תתן - - -

בנוסף לסל הקליטה?

בנוסף לסל הקליטה - ואלף דולר לכל סטודנט שבא לבד. הממשלה נותנת משכנתא נוספת, חלקה מענק וחלקה הלוואה, בהיקף של עשרים אלף דולר. זה לשנה אחת לכל מספר של משפחות שיחליט לעלות לארץ השנה, או בשנה הקרובה. אני מקווה שזה יהיה מספר רב מאד. אני שמח שהסיכום היה לא על סכום סגור, אלא על עזרה למשפחה. אנחנו, אגב, פועלים לגייס עוד משאבים.

הבעיה בעיני לא תהיה בעיה של משאבים. הבעיה תהיה האתגר ליצור אווירה שיהודים שחושבים על האפשרות לעלות - ויש מולם החשש המוצדק והידוע של אדם שהולך לשנות את כל אופי חייו, תרבות חייו - לעזור להם, להושיט להם יד, כדי שיוכלו ביתר קלות לעשות את הקפיצה הענקית הזאת והלוואי שנצליח.

תודה, סלי. אגב, העולים שהגיעו אתמול ויגיעו בזמן הקרוב, הם השגרירים הכי חשובים שלנו.

זה נכון.

כל טלפון שלהם לארגנטינה: "בואו הביתה לישראל", יעזור מאד. יעזור לכם, יעזור לנו, כי אנחנו צריכים אתכם פה.

אדוני סגן שר הקליטה, שמשמש כשר הקליטה, יולי אדלשטיין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. קודם כל אני רוצה לומר לעולים החדשים מארגנטינה, שגם נפגשנו אתם לפני קצת פחות מחודשיים בארגנטינה, ש א', באופן אישי, אני מאד מבין את החשש, כי בארץ אני בדרך כלל רגיל שמביאים אותי למקום שמדברים בו עברית, רוסית או אנגלית ואני מסתדר. בארגנטינה סוף סוף הבנתי איך מרגישים צבי הנדל, סלי מרידור ונעמי בלומנטל, כשמביאים אותם לאסיפה של עולים חדשים מרוסיה וכולם מדברים רוסית והם לא מבינים שום דבר. אז אני מבין את החשש, אבל יחד עם זה אני רוצה לומר לכם שגם בחדר הזה יושבים כמה אנשים שהם או בכירים בשירות הממשלה, בשירות המדינה, או אנשי עסקים רציניים, שגם לפני כמה שנים עלו מארגנטינה או מדינה "אמל"טית" אחרת ולא ידעו מילה עברית והיום גם התקדמו יפה, גם מבינים ודאי עברית וגם הצליחו, כל אחד בתחומו. כך שסיכוי סביר קיים לגבי כולם.

אדוני היושב ראש, מילה אחת לגבי מה שפתחת בו. אני גם מאד שמח – ודיברנו על זה גם עם סלי לא פעם בימים האחרונים, שטוב מאד שלפחות אנחנו לא צריכים פה עכשיו לפקוח עיניים ולומר: אוי, לא צפינו שהולך להיות משהו, איך לא נערכנו. נערכנו, כפי שנאמר. לפני שבעה חודשים סיכמנו תוכנית, נדונה אצלך בוועדת העלייה והקליטה, נדונה בכל מיני פורומים ממשלתיים. חבל מאד – ואני מצטער על זה, לא על מנת לבכות על חלב שנשפך, אבל מצטער על זה – שרק באמת כפי שנאמר, שלשום, לאחר כל התמונות בטלוויזיה, סוף סוף חתמו על הדברים האחרונים.

אני אומר את הדברים האלה רק מסיבה אחת: כפי שאמרת, התוכנית היא תוכנית שלוש הארצות. יש גם צרפת וגם דרום אפריקה. אני כולי תקווה שנלמד סוף סוף את הלקח ולא נחכה למשהו – אני לא מאחל שמשהו יקרה, אבל – שלא נחכה למשהו בצרפת או בדרום אפריקה על מנת לסגור כל מיני פרטים קטנים ולהסכים לכמה גרושים במימון זה או אחר.

אני באמת לא רוצה לחזור על כל הדברים שנאמרו על ידיך ועל ידי יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית. אני רק רוצה להעלות שתיים שלוש נקודות. האחת: תוכנית סיוע אכן כולה אושרה, אבל כפי שכבר אמרו כמה, כולל ראש המשלחת קיטו חסון, אנחנו במצב לא פשוט מבחינה תקציבית כוללת. הדברים האלה ודאי יבואו לידי ביטוי גם בפעילות שלנו בנושא של עולי ארגנטינה. אני מאד מקווה שנצליח להתגבר עליהם, אבל - אתה כבר שמעת אותי, אדוני היושב ראש, מתבטא בנושא הזה - אני פשוט בכוונה מסתכל ימינה, כי לא בא לי להסתכל בעיניים של ראשי התאחדות עולי אמל"ט כאן. אני הייתי הראשון שכל הזמן אמר שאם אנחנו יוצאים עם תוכנית ארגנטינה, אז השותף העיקרי והחשוב זה התאחדות עולי אמריקה הלטינית וחייבים לתת כתף, חייבים לעזור וחייבים להתגייס. כשאני כבר כמה ימים מודיע שלא ימומנו בשנה הבאה שום פרוייקטים של שום ארגוני מתנדבים וארגוני עולים על ידי משרד הקליטה, כי הסעיף התקציבי הזה בעצם נמחק במשרד הקליטה, אז הדבר היחידי שאני יכול לעשות זה להסתכל לכיוון השני. גם את זה אני לא אומר רק על מנת לעקוץ, אלא בתקווה שבכל זאת בימים הקרובים, באישורים תקציביים אלה ואחרים, אנחנו ניקח בחשבון שאי אפשר לדבר בשתי לשונות ואי אפשר לומר נתגייס לעזרת עולי ארגנטינה ומצד שני לא לגעת בדברים כל כך בסיסיים וכל כך חשובים.

בנימה יותר אופטימית, אני מאד מסכים עם מה שאמר כאן יושב ראש הנהלת הסוכנות. יש עלינו בעצם לחץ והיענות – זו אפילו מילה מתונה מדי – של כל מיני גורמים, כולל במיוחד ראשי ערים שרוצים ומעונינים עכשיו בפרוייקטים עירוניים בתחום הקליטה. מה שמעניין – מדובר גם ברשויות שקלטו המוני עולים בעשר השנים האחרונות. סתם דוגמה – שוב, לא על מנת לפאר מישהו באופן אישי – ניגש אלי לא פחות ולא יותר אלא ראש עיריית אור עקיבא. אצלו רוב האוכלוסייה היא עולים ולא תמיד אוכלוסייה פשוטה. זו אוכלוסייה שיש אתה גם בעיות. הוא הראשון שתפס אותי כאן בכנסת ואמר: אנחנו עכשיו רוצים להיכנס, למי אני צריך לפנות על מנת לפתוח בתוכנית קליטה מארגנטינה? אז זה בהחלט סימן מאד מעודד.

אני אסכם בזה ואגיד שאני מציע – וזאת מהתרשמות אישית שלי – שכמו שאנחנו פתחנו בתיאום פעולה כמעט אופטימלי בין הסוכנות היהודית לממשלה, כך אנחנו נמשיך. אני חושב שנושא של ראשי ערים, למשל, אפשר לתאם בצורה כזאת שלא כולם צריכים לצאת לארגנטינה, אפשר לצאת למקומות יותר קרובים כמו מרכזי קליטה של הסוכנות היהודית ושם לפנות לעולים ולדבר אתם על יכולת או אפשרות של קליטה ברשות זו או אחרת, בעיר זו או אחרת. אם נחליט שגורמים אלו ואחרים ממשלתיים, מוניציפליים, ייצאו לארגנטינה, אז לדעתי זה צריך להיות בתיאום מלא עם הסוכנות היהודית, הייתי אומר אפילו: כאורחים של הסוכנות היהודית, כי חבל מאד ליצור בלגן וחבל מאד ליצור עכשיו מעגלים מקבילים שיפעלו. יש אנשים, כפי שאמרתי, שיוכלו לעזור ויוכלו לצאת ולהציע ידע נוסף, אבל לדעתי הממשלה לא צריכה לפעול שם באופן עצמאי. זו פעולה של הסוכנות, כמו גם כאן בארץ. אני בטוח שכל התוכניות של העולים העתידיים יתואמו עם הגורמים הממשלתיים, עם משרד הקליטה בראש ובראשונה, אבל לא רק. עם משרד החינוך, משרד השיכון, כל המשרדים הרלוונטיים, על מנת שהעולים, שהם הקליינטים העיקריים, ידעו בוודאות של מי האחריות, על איזה נושא, לאן צריך לפנות ואני בטוח שאם כך נפעל, אז גם המשפחות שאנחנו רואים כאן היום וגם שאר המשפחות שהגיעו ואנחנו מקווים שעוד יגיעו, יזכו לקליטה מהירה ומוצלחת כאן בארץ. תודה רבה.

תודה אדוני סגן השר. אני הייתי רוצה לשמוע קצת מעולי אמריקה הלטינית איך נרתמים ולמה בדיוק. מריו לב, בבקשה.

אני יושב ראש התאחדות עולי ארגנטינה בישראל. אני שמח שכאשר באנו אל סלי לפני שנה ואמרנו: צריכים להתחיל עם התוכנית ולעשות משהו כללי לקהילה בארגנטינה, התחלנו לעבוד וזה לקח כמעט שנה לסגור את כל הקצוות והתקציבים. אחר כך במשותף בין הסוכנות ומשרד הקליטה הוציאו את זה כבר בצורה מסודרת עם תקציבים, עם מספרים, בטח יותר מקצועי ממה שאנחנו יכולים לעשות עם קבוצה של מתנדבים והיום, כשמתחיל המצב הקשה ביותר בארגנטינה, אנחנו מוכנים לעבודה.

בהתאחדות נערכנו גם השנה למצב, לאט לאט, בגלל שהמצב הוא לא של היום. המצב הכלכלי בארגנטינה זה כבר כמה שנים. אז פתחנו קו חם, שעולה יכול להתקשר, אם יש לו איזושהי בעיה מיוחדת, אז מישהו שומע אותו ויכול לתת איזו מילה טובה. קבוצה של פסיכולוגים מתנדבים שיכולים לתת עזרה ראשונה לכל אחד שצריך. פתחנו מחסן של ציוד ומחלקים בגדים וציוד לאנשים שצריכים. הילדים שבאים היום, שגומרים תיכון, בדרך כלל באים בלי כלום. הם מקבלים שמיכות, מקבלים קומקומים, מקבלים תנורים, כל אחד מקבל מה שצריך כדי להתחיל את הצעדים הראשונים בצורה יותר קלה. מקבלים המון תרומות לציוד, אנשים מתקשרים, אנחנו כבר לא יודעים איפה לאחסן את הדברים. כל הקהילה רוצה לעזור ואני חושב שהכיוון והקשר והרעיונות שיש היום, לבקש מהמשפחות שגרות בארץ להתקשר למשפחות שלהן בחוץ לארץ, לכתוב מודעות שאנחנו מבקשים משפחות ותיקות דרום אמריקאיות, שיאמצו משפחה כאשר היא מגיעה – ומדברים על 2000–3000 משפחות שנגייס בכל הארץ – אני חושב שכל זה ייתן הרגשה הרבה יותר טובה לעולים.

אני חושב שזו הזדמנות, אחרי שנים שהסוכנות היהודית השקיעה בארגנטינה ובכל היבשת. במערכת החינוך, בתוכניות כמו תפוז, מכון למורים, מכון למדריכים, מכון גולד. אני לא יודע אם מכירים את הקהילה. יש אלפים אלפים של יהודים שעברו את המכונים, את הביקורים, את כל התוכניות האלה. יש להם רקע. כאשר ראינו אתמול בחדשות בטלוויזיה את הקבוצה שהגיעה, שדוברת עברית, שעברו לימודים – היתה השקעה ענקית באנשים האלה. הם חמים ובאים עם רקע. אז זאת עלייה מעולה שאנחנו יכולים לקבל. אני חושב שהיום נוכל לקבל את הפירות של כל ההשקעה הזאת ואני חושב שהיום, כמו שאומרים החברים, חייבים לשלוח יותר שליחים. שליחים שיכולים להיות מתנדבים שנמצאים בשטח, חברים של ההתאחדות, שאחר כך מקבלים אותם בכל עיר שהם מגיעים, שהם עושים יום כלילה בשביל העולים האלה בהתנדבות. כאשר העולים רואים מישהו שבא ומספר להם בצורה אמיתית מה שקרה להם, איך הוא עבר את הקליטה, זה דבר שיכול לעזור בהרבה.

תודה.

עוד דבר, זו ההסברה. הם נמצאים שם במצב מאד קשה ומפחדים להגיע. הם לא חושבים על כך ששם אין להם ביטוח בריאות. אין להם בכלל. אין להם כסף לקנות תרופות וכאן מקבלים את זה מהיום הראשון. מקבלים חינוך לילדים. אני חושב שאלה הדברים העיקריים שאנחנו יכולים להציע להם. זה מאד חשוב שיקבלו עזרה כספית, שיקבלו משכנתה, אבל הדברים הקטנים האלה - שהם ענקיים, אם חושבים פעמיים, כי שם יכולים למות ממחלה בגלל שאין להם איך לטפל. אין להם כסף להביא רופא.

אני מצפה מיהודים יקרים כמוכם שמכירים את הדקויות האלה, לרכז נייר כזה. תאמין לי שהשליחים ישמחו. ואז אתם מדברים כאילו: אנחנו, שהקדמנו אתכם לבוא לישראל, מספרים לכם: יש פה אחד, שתיים שלוש וכולי.

תודה רבה.

קודמתי לתפקיד, מי שחינכה אותי להיות יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, יקירתי, נעמי בלומנטל, סגנית השר.

תודה רבה. קודם כל, ברוכים הבאים לעולים שהגיעו והלוואי ויבואו בעקבותיכם עוד הרבה הרבה אחרים ואני באמת מקווה שאחרי הישיבה הזאת והשהות שלכם כאן בארץ, גם בימים הראשונים וגם בימים שיבואו לאחר מכן, אתם באמת תהיו אלה שתתקשרו לחברים, לקרובים, לשכנים ותגידו להם לבוא לארץ. אנחנו בוודאי משוכנעים שפה זה המקום הכי טוב בעולם, אין ספק ותמיד אנחנו לא מבינים – אני מוכרחה לומר – איך אנחנו לא מצליחים להביא יותר עולים. אין מה לדבר.

נראה לי כאן שבכל זאת, על אף כל המחמאות שאנחנו אומרים, היה כשל, כי אנחנו ידענו את המצב, כל אחד מאתנו היה באיזשהו שלב בארגנטינה – אני הייתי לפני יותר משנה – ואמרו לנו: תשלחו יותר שליחים, תביאו יותר אנשים, המצב קטסטרופלי ולמעשה לא נעשה שום דבר. דווקא אנחנו כוועדת עלייה וקליטה עוד בזמני ואחר כך גם עם חבר הכנסת צבי הנדל שהיום מוביל את הוועדה, אמרנו: זה לא יתכן, המצב הזה. אנחנו שומעים מה קורה ולא נעשה מאומה.

אני מוכרחה לומר, בפגישות שהיו לי, בין שזה בישיבות סיעה, בין בפגישות אחרות, עם ראש הממשלה שנבחר, אני חושבת בפברואר, הייתי כל פעם מזכירה: חייבים להביא את יהודי ארגנטינה. אני מאד מקווה שהזעזוע שהיה עכשיו, שלא חיכינו לו, אבל שידענו שהוא עשוי לקרות, באמת יביא לכך שתהיה התעוררות וכמו שאמר יושב ראש הנהלת הסוכנות וגם גזבר הסוכנות – צריכה להיות ויש התגייסות לאומית.

עכשיו, מבחינה פרקטית, הייתי רוצה להציע כמה דברים. אם באמת האווירה הזאת, שראינו בטלוויזיה, מביאה לכך שהרבה מאד אזרחים כולל אנשים בעלי עסקים ובעלי הון וגם הציבור הרחב, מתקשרים, בין שזה להתאחדות, בין שזה למשרדי הסוכנות – האם יש מישהו שמרכז את כל הפניות האלה כדי שאפשר יהיה לנתב אותן? אני פוחדת שזה קצת הולך לאיבוד. יש הרבה רצון טוב. ההתעוררות הזאת תעבור בעוד כמה זמן. כרגע זה בתקשורת, התקשורת תרד מזה ואז כל הרצון הטוב הזה עלול ללכת לאיבוד. באמת יש רצון טוב, כפי שבא אז לידי ביטוי עם עולי ברית המועצות לשעבר, שיש משפחות שרוצות לאמץ, שמוכנות לאמץ, של חברות שמוכנות לקלוט. חייבים לעשות משהו, בין שזה הסוכנות יחד עם משרד הקליטה - אני בטוחה שוועדת העלייה והקליטה תוכל גם להירתם לזה – שיוקם איזשהו גוף ושיהיו כמה דמויות כדי לנתב. חבל שזה ילך לאיבוד.

דבר נוסף. למשל, אני שומעת שאתה, שדיברת עכשיו, מר לייבוביץ', אתה רואה חשבון. רק היום התפרסמה בעיתון ידיעה על חברות ממשלתיות שהחליפו את משרדי רואי החשבון שלהן. אני פונה מכאן ועכשיו לחברות שהן חברות של רואי חשבון, חברות גדולות - הן מעסיקות לפחות מאה רואי חשבון במשרדים שלהן – שיקלטו עכשיו, אני רוצה לשמוע אותן עכשיו מודיעות שהן קולטות את רואי החשבון שמגיעים לכאן, גם אם עוד אין להם את השפה. לא תהיה להן שום בעיה, הן יכולות לקחת על עצמן את המשימה הזאת. יש לא מעט רואי חשבון בין אלה שמגיעים.

יש גם חברות אחרות. כל חברה, אם זאת חברה ממשלתית – אנחנו יודעים את מצב האבטלה בארץ, אבל כמו בעבר, שאמרנו שיש העדפה מתקנת, שתהיה עכשיו העדפה מתקנת לעולים שמגיעים מארגנטינה. זה לא יהיה נורא, אפשר יהיה לעמוד בזה. רובם בעלי מקצועות חופשיים. גם אם היום הם עוד לא יודעים את השפה, אפשר לעבוד על זה, ייקח כמה זמן וילמדו את השפה.

דבר נוסף ובזה אסיים, אני לא רוצה להאריך יותר מדי – אמנם זה בוער בעצמותי, אבל הזמן באמת קצר - אני שומעת כל הזמן מעולי ארגנטינה שנמצאים כאן כבר הרבה שנים, הם אומרים לי: נעמי, אל תשלי את עצמך, לא יקרה שום דבר. אז יבואו עוד מאה עולים, יבואו עוד מאתיים עולים, אבל העלייה הגדולה, כפי שהיתה מברית המועצות לשעבר וחבר העמים – היא לא תגיע. אני לא יודעת למה. הם כל הזמן אומרים את זה.

תמיד היו קטני אמונה.

כן, זה נכון.

אבל המיעוט, שחי באמונה גדולה, אלה שיושבים פה, יביא את כולם.

אז על זה בדיוק אני רוצה לדבר. אני הייתי רוצה להציע גם משהו, שהוא לא בשמיים. אני חושבת: איזה מכשול קיים, אולי זה מכשול פסיכולוגי, אולי מכשול אחר שגורם לכך שכל העולים מארגנטינה, מי שאני מדברת אתו, אומר לי: אל תשלי את עצמך. יש למעלה ממאתיים אלף יהודים בארגנטינה, יכולנו להביא אותם לכאן. זו יכולה להיות פשוט ברכה למדינה שלנו. ראינו מה קרה וקורה עם יהודי ברית המועצות וחבר העמים שהגיעו לכאן. הרי זו ברכה בלתי רגילה למדינת ישראל. צריך לעשות משהו. למה כל אחד אומר לי: לא יעזור כלום, הם לא יבואו. יבואו עוד מאה – ברוך השם, אתם הגעתם – יבואו עוד מאתיים, יבואו עוד אלף, אבל מסה רצינית לא תגיע. ואני רוצה בכל זאת לראות – בואו נציע שזה יהיה בראשותך, צבי הנדל – איזשהו טרסט מוחות של כמה אנשים, יחד עם ההתאחדות, עם מריו ועם אחרים מעולי ארגנטינה. אולי עם חברה, ארגון, בוודאי עם הסוכנות היהודית, לראות מהו המחסום שצריך לפרוץ אותו - מעבר לדברים שסלי אמר, שבוודאי שכדאי שראשי רשויות יירתמו וזה אפשרי ואזרחים שנרתמים והחברות הגדולות ושתהיה ממש גם פניה שלך, כאן, מהוועדה - בגדול, אנחנו רוצים שישראל תראה כאלטרנטיבה רלוונטית ושיבואו בהמוניהם וכולנו כאן נעשה את הכל כדי שאמנם כך זה יהיה. תודה רבה.

נמצא אתנו, למי שאינו מכיר, מהחדשים בעיקר, חבר כנסת שלא מזמן היה עולה חדש. בא מברית המועצות לשעבר, חבר הכנסת בריילובסקי. בבקשה.

תודה. בראש ובראשונה – ברוכים הבאים. אני מאד מרוצה לראות פה יהודים מארגנטינה שבאו לפה ואני עכשיו יכול לומר: "כשאנו באנו זה היה משהו אחר". כן, אני באתי לפני כ- 14 שנה. אני חושב שסגן השר המכובד גם כן בא - - -

בדיוק באותה שנה.

בדיוק באותה שנה? גם כן עולה חדש.

זאת אומרת, אתם יכולים מהר מאד להיות מיניסטר.

כן. זה קל.

כן, רק בישראל אפשר. הוא בא לישראל לפני 15 שנה, כבר מיניסטר. לשעבר.

הנה, סגן ראש הממשלה שלנו.

כן, סגן ראש הממשלה שלנו, אבל הוא כבר 16 שנה בארץ.

אז זה כבר לא נחשב.

אם לדבר ברצינות, אני מאד מרוצה לשמוע פה שיש כבר תוכנית של קליטה ראשונה לעולי ארגנטינה. קליטה ראשונה זה דבר מאד חשוב, אבל זה לא סוף הדרך ואנחנו יודעים טוב מאד שהקושי האמיתי זה בשלב השני. הקושי האמיתי זה כשבן אדם צריך להתחיל לעבוד, צריך למצוא דירה וצריך לחיות חיים רגילים.

אני רוצה לומר שאנחנו צריכים להתכונן לשלב שני, שלא יהיו בעיות כמו שהיו – אני לא רוצה לומר שהקליטה של העולים מרוסיה היתה לא מוצלחת. אני חושב שהיא היתה מוצלחת, אבל אנחנו זוכרים הרבה בעיות עם קליטת מדענים, עם קליטת מהנדסים וכך הלאה. אנחנו צריכים לדעת עכשיו מהו הפרופיל הסוציו-אקונומי של העולים הפוטנציאליים מארגנטינה ואנחנו צריכים לחשוב על השלב השני. צריך להתכונן לשלב השני בדיוק עכשיו.

עוד דבר אחד, על מצב הרוח בארגנטינה. אני חושב שלמדינת ישראל יש מה להציע לעולים פוטנציאליים מארגנטינה. אתם פשוט צריכים לראות איזה סוג של אוניברסיטאות יש אצלנו. מה הרמה של האוניברסיטאות. אני, חוץ מזה שאני חבר כנסת, אני פרופסור באוניברסיטת תל-אביב ואני רוצה לומר, שהרמה של האוניברסיטאות שלנו היא ברמת אוניברסיטאות טובות באירופה ובאמריקה. זה בדיוק כך.

חוץ מזה, התפתחות של ההיי-טק בישראל היא לא פחות טובה מאשר באירופה ובאמריקה. ההתפתחות של ביו-טכנולוגיה בישראל. זאת אומרת שאני רואה את ישראל כמדינה של טכנולוגיה מתקדמת ביותר. יש לנו פוטנציאל ואנחנו מאד מרוצים אם יהודי ארגנטינה ישתתפו במטרה הזאת, לעשות את ישראל מדינה מתקדמת, מדינה מתפתחת, מדינה של המאה העשרים ואחת.

תודה רבה.

דיברנו מקודם על כסף, תקציב, מימון. נמצא אתנו הגזבר של כל הסוכנות היהודית. מר צ'סלר, בבקשה.

תודה, צבי. קודם כל אני רוצה לומר שהסוכנות היהודית והעם היהודי לא יעמדו מנגד לגבי כל עולה פוטנציאלי מארגנטינה שירצה לעלות לארץ. לא יהיה מצב שבגלל חוסר תקציב לא נעלה יהודי לארץ – וזה נאמר מקודם על ידי חברי, יושב ראש ההנהלה – שהסכום הוא פתוח, גם מול הממשלה וגם מול הצרכים בעתיד. היתה לנו התייעצות עם ראשי הסוכנות בעולם וזו ההחלטה שהתקבלה פה אחד ואני שמח לבשר אותה.

דבר שני, נאמר על ידי סגן שר הקליטה ואני מצטרף לדברים – לקח לנו הרבה מאד זמן. גם יושב ראש הוועדה היה מאד קואופרטיבי בעניין הזה. היו לנו קשיים לא קטנים לממש את הבקשות שלנו מול הממשלה. משך חודשים רבים, למרות שהיו החלטות של ועדת התיאום בין הממשלה לבין הסוכנות – ואני חייב לומר לזכותו של ראש הממשלה, שכפי שידוע לכם הוא לא מהמפלגה שלי, אבל מגיע לו בעניין הזה קרדיט גדול וגם לשמעון פרס, שהם היו שני השרים בוועדת התיאום שלחצו ועוד באו בטענות שהסכום שהממשלה הקציבה לעלייה מארגנטינה, צרפת ודרום-אפריקה הוא קטן מדי. למרות זאת לא הצליחו להתגבר על הבעיות הביורוקרטיות שעמד עליהן סגן שר הקליטה.

אני רוצה לומר לשמחת כולנו – אני רוצה לומר לכם את האמת: אני הייתי מאד סקפטי. חשבתי שגם פה הסוכנות היהודית תגיד שהיא מוכנה לשלם, הממשלה תבוא ותגיד: כן, כן – וגשם אין. אני שמח שראש הממשלה לפני יומיים חתם על מכתב יחד עם יושב ראש הנהלת הסוכנות. אני רואה בזה, אגב, התפתחות מאד מאד חשובה, לא רק לגבי ארגנטינה. אני חושב שזה סימן דרך גם לגבי צרפת ודרום אפריקה. אני חושב שאם נעמיד את אותם תנאים שנקבעו לגבי יהודי ארגנטינה גם לגבי צרפת וגם לגבי דרום אפריקה, זה יכול להיות דבר מאד מאד חשוב. זה דבר אחד.

לפני עשרה ימים, בתיאום עם יושב ראש ההנהלה, הייתי בבואנוס איירס, נסעתי לשם להשתתף בכנס בנושא הרעב, בהשתתפותו של נשיא ארגנטינה, דלרואה.

היתה ארוחה טובה?

זה היה ביום האחרון שהוא הופיע בו בפומבי, אני חושב. אני זכיתי להערכה רבה בקרב אלף אנשים שהשתתפו בכנס הזה, יהודים ולא יהודים כאחד, באחד מאולמי הקונגרסים בבואנוס איירס.

רק תספר לנו מה היה התפריט בדיון על הרעב.

אני רוצה להגיד לכם מה היה התפריט, מבחינת העם היהודי והסוכנות היהודית. אנחנו פרסמנו שם שאנחנו מקדישים 9 מיליון דולר כל שנה, מתקציב הסוכנות היהודית והעם היהודי בארגנטינה, גם לעלייה וגם לחינוך יהודי. למעשה, ההחלטה שקיבלנו בחבר הנאמנים האחרון היא שלא יהיה אף ילד יהודי שלא ימשיך ללמוד בבתי הספר בגלל בעיות של שכר לימוד. זה נאמר בנוכחות של, לא רק נשיא ארגנטינה, אלא גם שר העבודה וכל ראשי הקהילה היהודית.

לי ברור דבר אחד. שהמשבר שעובר כרגע על יהדות ארגנטינה – אני אומר את זה מהניסיון שלנו לגבי רוסיה בשנת 1998, משבר המטבע, משבר המנהיגות, ערב הבחירות לנשיאות, זה מאד מזכיר את זה מהניסיון רב השנים שלי ברוסיה – הוא מצב שיכול להיות ארעי. בחצי השנה הקרובה יש, לדעתי, חלון הזדמנויות אדיר ואני כל כך שמח שיושב ראש הוועדה, אתה לא נח, ממשיך בדרכה של נעמי ומנווט ביד רמה את הוועדה לטובת העניין. אני חושב שיש לנו חלון הזדמנויות של חצי שנה, כי אני לא יודע מה יהיה אחרי הבחירות לנשיאות ארגנטינה, הדברים יכולים להתייצב – הלוואי, קודם כל, לתושבי ארגנטינה. אני אומר את זה לא מפני שאני רוצה שיהיה להם רע. אני רוצה שיהיה להם טוב. אבל לפחות, אנחנו יכולים בעניין הזה להביא את מסר העלייה ומסר הציונות בצורה יותר ברורה ואני חושב, בסטייטמנט הזה שאני אומר פה, גם בשם היושב ראש, שמבחינת העם היהודי אנחנו נטה שכם וכל סכום ללא מגבלה. אנחנו נשמח אם הממשלה תעמוד לצדנו ואם נעבוד נכון בארגנטינה – עכשיו אפשר גם לראות תוצאות. מה יהיה לטווח ארוך – אני לא יודע.

תודה. אגב, יש כאלה פסימיים שאומרים, שגם על פי התהום השנה נצעד צעד גדול קדימה. אז אתה אופטימי ולא פסימי.

כן, מר ליאון אמירס.

אני עולה מארגנטינה משנת 1988, ותיק יותר ורציתי רק לענות לנעמי. זה יפה מאד מה שהיא אמרה בקשר לנושא של היחס לעולה החדש שמגיע לישראל. הרי לא פעם אמרו שאנחנו, הדרום-אמריקאיים, קצת דומים לדרום מרוקאיים. אנחנו אנשים חמים. אנחנו אנשים שצריכים איזשהו יחס אישי. אם אנחנו נצליח בטיפול בעולה החדש באמצעות עולים חדשים-ותיקים שנמצאים כאן, ללא ספק יהיה שיווק מפה לאוזן. זה לא יעזור שום דבר אם אנחנו לא מצליחים עם העולים שמגיעים ואם אנחנו לא מנסים באיזושהי צורה – הרי בעלייה מארגנטינה מדובר באקדמאיים, מדובר ברופאים. מי שהיה ראש המחלקה בבואנוס-איירס, כשיגיע לפה, אם לא נצמיד אליו איזשהו רופא ותיק, איזשהו מתנדב ותיק, הבן אדם הזה לאחר חודשיים יעזוב למיאמי, לארצות הברית או למקום אחר.

ללא ספק הפעילות של התאחדות עולי אמריקה הלטינית – ולזה אין שום צל של ספק שצריכים תקציבים – אנחנו בלי תקציבים לא יכולים לומר למתנדב תתנדב, בלי שיהיה איזשהו תקציב שהוא יוכל לעבוד למען העולה. אם נעבוד בחוכמה ונתייחס לעולה באופן חם, ללא ספק נוכל להצליח ולנצל את התקופה. אני לא בטוח, כמו שאמר גזבר הסוכנות, אם עוד חצי שנה יהיה לנו כזה דבר.

תודה. זה חשוב מאד מה שאמרת. הקטע של הכסף – יש חילוקי דעות, אבל לגבי הקטע של מה שצריך לעשות – זה בטוח. כולם מסכימים. אבל יימצא גם הכסף. אני חייב לומר – אני חוזר על דבריך, לא רק בגלל שהם נעמו לאוזני, אלא בגלל שהם מאד מאד חשובים. הם נכונים להרבה עליות, לארגנטינה זה נכון שבעתיים. יש שם חשש טבעי. זה בא לא רק מהשפה. אמרו לי, לא אחד ולא שניים, ביטויים מעין: תראה, בארגנטינה אנחנו כבר למדנו איך זה להיות עני, אנחנו לא יודעים להיות עניים בישראל. יש פחד. אלה בכל זאת אנשים עם כבוד עצמי מאד גדול. גם אחוז גבוה מאד מהעניים שם הם עניים חדשים. זאת אומרת: עדיין הכבוד העצמי ישנו, הם עדיין מסתובבים עם חליפות שיש להם מהעבר הלא רחוק, גרים אולי אפילו חלק מהם בבתים סבירים, רק שאין להם כסף לשלם חשמל ולא מים, זה חשוך שם ואין להם אוכל וכולי. הם מפחדים.

לכן, הקטע של העולים הוותיקים מארגנטינה הוא קטע מכריע. אתם תעזרו לנו לעזור לכם. צריך לעבוד בשיתוף פעולה ולא לחכות אחד לשני, אלא לרוץ קדימה. בסוף, כשמישהו רץ, סוגרים את השורות.

גבירתי הנכבדה.

תודה. אני ממשרד החוץ ואני מלווה את הדיונים האלה על יהדות ארגנטינה מזה זמן רב, בוודאי את התוכנית המשותפת של הסוכנות והממשלה. במהלך הישיבה היום צוינו שלושה דברים מאד חשובים שאושרו, לשמחתנו, לפני יומיים. זה מענק ההתארגנות המיוחד, הסטודנטים והמשכנתא. אבל בתוכנית הכוללת יש הרבה דברים נוספים וחשובים. האם אנחנו מסתפקים באישור הזה או שזה אישור מתגלגל. זאת אומרת: האם כל הזמן נעבוד שיאושרו סעיפים נוספים בתוכנית הזאת? זה משהו שהייתי שמחה לקבל הבהרה עליו.

ברשות היושב ראש, זה מה שאמרתי פחות או יותר, שאנחנו אישרנו מספר נקודות, צריכים לראות את התמונה הכוללת. כמו: תוכניות תעסוקה, כמו קליטת מדענים – שהתייחס לזה ספציפית חבר הכנסת בריילובסקי – שזה כולל נושא רופאים או לפחות חלק מן הרופאים. ודאי שיש עדיין צרות בעניין הזה ואנחנו מקווים כאן - - -

לא כל התוכנית אושרה. אני לא רציתי להפר את האווירה כאן.

אנחנו מקווים בדיוק לשיתוף פעולה של ועדת העלייה והקליטה כדי שנמשיך להתקדם עם זה. אלה החדשות הרעות, אבל לדעתי, החדשות הטובות הן שעד לפני שלשום, כששאלו אותי אם יש תוכנית ארגנטינה – כולל עם כל אי הנעימות בארגנטינה – במפגשים גם כאן וגם שם, הייתי אומר בפה מלא: אין. כי בלי שהיה עניין של משכנתה ובלי שהיה איזשהו מענק התארגנות שנותן לפחות תמריץ לתקופה מוגבלת, לא הייתי מוכן לומר שכביכול יש לנו תוכנית. עכשיו, לדעתי, את סף המינימום עברנו ואפשר להתקדם.

תודה.

תודה. מר דני טופז.

סגן השר כבר ענה על השאלה. זה מה שרציתי להתייחס, לגבי התוכנית הכוללת.

כן. לפי האקצנט - - -

אני גם מהאזור הזה.

נו, אתם רואים, אפשר להיות גם אחראי על הכסף במשרד הקליטה.

טוב. ניתן לעוד שניים שלושה דוברים שרוצים לומר משהו ואני רוצה לסכם. כן, בבקשה.

אני חבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, עולה ותיק מאד.

אני הייתי שותף לנעמי כשהיא היתה יושבת ראש הוועדה, במאמציה הכבירים להשיג תנאים מועדפים ואפשרויות קליטה לעלייה שבאה מקובה. אני בעצמי עליתי מקובה לפני 41 שנה.

הקדמתי אותך בשנה אחת.

היתה גם אז אופוריה תקשורתית וציבורית, אהדה וכולי וכולי. לצערי, לא השגנו את כל מה שרצינו. לצערי האופוריה הזו נגמרה ואז נכנסנו לצד שפה אנשים מאד חוששים. לכן חשוב מאד לציין את הדבר הזה. יש גם, בנוסף לדברים הגדולים שהושגו על ידי המוסדות הלאומיים, התנועה הציונית, הסוכנות היהודית, הממשלה – זה צעד ענק – גם דברים נוספים. דברים של ביורוקרטיה. דברים של לתת אפשרויות לאנשים למצות את יכולתם המקצועית בצורה מהירה וזריזה.

אין להשוות את העלייה הזו לעליות אחרות. א', כי לעלייה הזו אין לובי פוליטי וזה רע. לכן הדבר הזה צריך לקחת בחשבון.

אני לובי של כל העליות.

חבר הכנסת הנדל, אנחנו שנינו יודעים למה אנחנו מתכוונים.

אין אצלי עדיין 17 חברי כנסת, זה נכון.

מילה אחרונה לגבי משהו שאתה ציינת פה ודיברת עליו. דיברת על לא לקחת אותנו בהפתעה. אני רוצה פה לזרוק, בוועדה הזו: מה שקורה היום בארגנטינה זה סימן לבאות בכל הקונטיננט הזה שנקרא אמריקה הלטינית. לא להגיד שלא ידענו. הדברים יכולים לקרות – וקורים כבר – גם במקומות אחרים. גם את זה צריך לקחת בחשבון.

תודה. כן, בבקשה.

אני מנהל את מרכז הקליטה של הסוכנות היהודית ברעננה. אני רוצה להתייחס פה לנקודה שלדעתי רגישה ביותר.

אם אפשר לקצר.

כן. קצר ביותר. אני קורא פה, למשל – ואני שמח שיש נציג של משרד החוץ – שהיתה ישיבה בנוגע למבצע מיוחד לעידוד העלייה מארגנטינה ושם "סמנכ"ל משרד החוץ מבקש להקפיד על רגישות הטיפול בנושא העלייה, על רקע המצב ובתיאום עם השגרירות". למה נגעתי בנקודה הזו? יש לי הרגשה שאנחנו עובדים בשני מסרים לקהילה היהודית בארגנטינה. מצד אחד אפשר לדבר על עלייה, מצד שני – היזהרו, לא נצא באופן פתוח לרחוב, כי אולי זה יכול לגרום למשהו. אני חושב שזו טעות חמורה ביותר.

מה הטעות?

הטעות היא לפנות לקהילה שתיזהר, או שלא תהיה פתוחה, או שלא נהיה פתוחים כדי לעודד את העלייה ליהודים.

לא, לא. לא לקהילה, לעצמנו.

אני רוצה להגיע לנקודה למה אני מתכוון: כשמגיעה לארגנטינה הודעה מראש הממשלה שמחכה, שמצפה, זה נותן תקווה ליהודים. אני חושב שלא צריך להגיע רק מסר מכאן. המסר החזק והפתוח צריך לצאת מתוך ארגנטינה, בלי פחד. לא לפחד משום דבר, כי אין מה לפחד. האיטלקים יוצאים לאיטליה והספרדים יוצאים לספרד והיהודים יוצאים לישראל, לפי חוק השבות. אין מה לפחד וצריך לעשות את זה באופן פתוח. אני לא בא לעשות ביקורת לרעה. אני רוצה לעשות ביקורת קונסטרוקטיבית בנושא הזה, כדי לחפש עוד דרך אחת, כדי להיות בטוחים שהקהילה הזאת תתעורר ותבין שאין מה לפחד, שצריך לבוא לכאן ואין להם מה לפחד.

אני רוצה להעיר הערה לטובתו של משרד החוץ וההגנה שלי היא עוד יותר טובה משלך, אילנה.

הייתי בפרלמנטים שם ונפגשתי עם יושב ראש הבית העליון והבית התחתון – אני לא זוכר את השמות – וכולם, בפתיחת דבריהם, אמרו: מה קרה? ליהודים רע אצלנו? היתה כותרת גדולה בעיתון שראש הממשלה שלכם אמר שכל מאתיים אלף היהודים יעלו בשנה הבאה. הם היו מאד פגועים. זה לא אומר שאנחנו צריכים להסתיר את זה. הם יודעים שאנחנו פועלים, אבל יש הבחנה. לכן גם זכות הקיום של הסוכנות היא גדולה מאד, כי היא לא ממשלה. לעם היהודי מותר לטפל בעם היהודי באשר הוא. אנחנו, על החבל הדק הזה, לא צריכים להיות גיבורים ומאצ'ואיסטים מעבר למידה, כי זה לא תורם. אווירה צריך ליצור, היהודים צריכים לדעת שאנחנו מאד רוצים שיבואו, אבל לא לעשות שוויץ גדול מדי, כי אז לא מבינים למה. מה, אנחנו מתנכלים ליהודים? מאד נפגעו.

אני יו"ר ועדת אתיקה של התאחדות עולי אמריקה הלטינית.

יש שם בעיות אתיקה? אנשים כל-כך מנומסים.

לפעמים יש גם בעיות אתיקה.

אני אולי בין העולים הוותיקים. אני כבר עוד מעט חמישים שנה בארץ, יש לי אפילו נין שנולד פה. אני רוצה להגיד לכם שאת המבחנים האלה עברנו כמה פעמים והצלחנו ואני בטוח ומשוכנע שגם בתור ארגון, בתור חברה דרום אמריקאית מבוססת, נצליח לקבל גם את העולים האלה. בזה אין לנו ספק. מזלם של העולים, לפי הערכתי, זה התשתית החברתית והאידיאולוגיה הציונית של הוותיקים הדרום אמריקאים. אפילו אחרי חמישים שנה, ארבעים ושלושים שנה שאדם חי פה, הקליטה והעלייה נמצאות מול העיניים שלו באופן קבוע. האידיאל שהוביל אותנו לפה ממשיך לפעול גם ביחס לקליטת העלייה.

אני הייתי אומר שהמבחן האמיתי יהיה איך ייראו העולים הראשונים בעיניים של אלה שנשארו שם. אם אנחנו נארגן את הדברים בצורה מסודרת, עם סרטים, עם מסרים, לא שהוותיקים ידברו, אלא אלה שהגיעו עכשיו יספרו איך קיבלו אותם ואיך הם מסתדרים, זה מה ש"יסחב" את העולים האחרים.

לכן אני מציע – וזו הנקודה שבה יש לי ספקות – כרגע צריכה להיות עבודה משותפת, צמודה, בין הסוכנות היהודית לבין התאחדות עולי אמריקה הלטינית. לא תמיד פקידי הסוכנות אוהבים את המתנדבים, מכיוון שמתנדב הוא אדם שחושב מה שהוא חושב ואומר מה שהוא אומר ולא תמיד יש לו דעות זהות לאלו שעושים את המלאכה.

אני בא ומציע – אם אני יכול להציע משהו – שבכל עיר ועיר, במקום שיש סניף רציני, לשם יש להוביל את העולים. לא להוביל את העולים למקומות שאין סניפים ולמקומות שאין אוכלוסייה דרום אמריקאית.

אני חשבתי שהם יבואו לגוש קטיף. אתה קלקלת לי עכשיו.

תרשה לי עוד משפט אחד. זה המבחן שאני בא ואומר – בכל עיר ועיר נצטרך לעבוד במשותף בין אנשי הסוכנות להתאחדות עולי אמריקה הלטינית ואני תקווה שזה יחד עם הפעילות של ראשי הערים והעיריות – ועברנו מבחנים כאלה בבאר שבע ולא פעם אחת, עם קבוצות מאורגנות – לכן ההצעה שלי לאנשי הסוכנות היא להזמין את אנשי ההתאחדות לעבודה משותפת. אני כבר אומר פה שבבאר שבע אני אשמח מאד לעזור לתוכנית הזאת.

תודה רבה לסבא. לסבא רבא.

אחרון אחרון חביב.

אני ממרכז השלטון המקומי, יועץ לענייני קליטה.

משרד החוץ רוצה עוד פעם את רשות הדיבור? חייב?

אמרו משהו על משרד החוץ, צריך להגיב.

הגנתי עליכם. לא מספיק?

רק עוד מילה.

טוב. אוקי.

סגן השר דיבר על ראשי ערים שעמדתם מאד קונסטרוקטיבית בנושא וזה באמת נכון. דיברתי לפני הישיבה עם יושב ראש מרכז השלטון המקומי, עדי אלדר. היחס שלו מאד חיובי והוא מוכן להירתם לנושא הזה ולהשתתף בכל הדיונים, יחד עם כל הגורמים הרלוונטיים, לתיאום פעולות קונקרטיות, כמו שצוין פה – תוכניות קליטה עירוניות, משלחות וכל הדברים האלה. רק מאד יעזור אם יהיה ברור העניין עם המשאבים.

משאבים זה דבר רביעי, אני דיברתי על שלושה דברים.

גם על אווירה. אז עם האווירה לא תהיה בעיה, האווירה ידידותית. עם המשאבים – צריך לשים לב.

מילה אחרונה לדברים שמר ארכיטקטר העלה. סמנכ"ל אמריקה הלטינית במשרד החוץ התכוון בדיוק למה שיושב ראש הוועדה אמר. הוא אמר: לא יותר מדי הכרזות, הצהרות, עבודה בשטח בשקט. נאמר פה כבר על ידי גזבר הסוכנות ששר החוץ היה בין התומכים המרכזיים בתוכנית. שגרירות ישראל בבואנוס איירס יש לה פורום קבוע של השגריר כל שבוע.

יש גם שגריר נחמד.

עם ראשי כל הארגונים היהודיים בארגנטינה. הדברים נעשים והדברים שנאמרו על ידי סמנכ"ל אמריקה הלטינית, כוונו במפורש להיבט אחד. תודה.

תודה רבה. אנחנו נגיע לסיכומים. אתה התחלת, אדוני סגן השר, אז עכשיו אתה תתחיל בסיכומים.

תודה, אדוני היושב ראש, אני חושב שרוב הדברים נאמרו. במה שפתחתי אני גם אסיים: אני קורא לכולם לשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית. זה נכון מה שנאמר על ידי ההתאחדות, שהם היו היוזמים של התוכנית. אני חושב שיש שיתוף פעולה וצריך להמשיך אותו, כי כפי ששאלה נציגת משרד החוץ – ובצדק – התוכנית הזאת אושר חלק חשוב ממנה ויש עוד הרבה דברים. למרות כל המוכנות ולמרות כל הניסיון יש עוד דברים שיתעוררו תוך כדי עשייה ותוך כדי מהלך הקליטה של העולים ואני סמוך ובטוח שכפי שאנחנו הזמנו כאן משפחות שזה עתה הגיעו, יהיו לנו עוד הרבה מאד הזדמנויות לראות משפחות רבות בארץ.

נקודה אחרונה – כולנו מבינים למה אתה מתכוון כשאתה אומר: אין לובי פוליטי לעלייה הזאת. אני קורא כאן לכל חברי ועדת העלייה והקליטה להוות לובי פוליטי וזה לא רק, תמיד, בדיונים חגיגיים. לפעמים זה גם בעבודה שוטפת ולפעמים גם בוויכוחים בנושא ארבעת הדברים – השלושה שדיברת עליהם, אדוני היושב ראש והאחד שדיבר עליו השלטון המקומי, משאבים – ואני סמוך ובטוח שביחד נוכל לעשות את העבודה הזאת. תודה.

תודה לאדוני סגן השר, שהוא הלובי הכי חשוב בעניין הזה וגם מצליח, ברוך השם.

אדוני, סלי מרידור, בבקשה.

אני באמת אתחיל במקום שסיים יולי. אני רוצה להודות. גם לו על היוזמה, על המאמץ ועל שיתוף הפעולה, שבלעדיהם לא היינו מסוגלים לקדם את זה לנקודה הזאת, גם לוועדה ובמיוחד ליושב ראש הוועדה, לצבי, שהמשיך לשים את העניין הזה בראש סדר היום, שגייס את ועדת הכספים, שדיבר לא פעם עם ראש הממשלה ועם אחרים בעניין הזה, ששם את העסק הזה על סדר היום של כל שיחה לאומית, פוליטית, קואליציונית וגם, בשם כולם לראש הממשלה ולממלא מקומו, שמעבר לכל שמו את העניין הזה בראש סדר העדיפויות הלאומי. אני רוצה להגיד לכם שאני מקבל, כמעט כל יום, טלפון מראש הממשלה על יהודי ארגנטינה, מתוך דאגה ורצון לראות כמה שיותר יהודי ארגנטינה מצטרפים אלינו במדינת ישראל.

אין ספק שהכל תלוי ביכולת לעבוד ביחד עם המתנדבים ועם החברה הישראלית. זאת הנחת העבודה שלנו וזאת הנחיית העבודה שלנו ואני מקווה, אם ירצה השם, בשבוע הבא להיות בארגנטינה. עוד לא דיברתי עם יולי, אולי גם יולי ייסע. נראה, נדבר עוד.

הזמנה בשידור חי.

הזמנה בשידור חי. ביקשתי כבר - ואני מקווה שהוא הסכים - ממריו להצטרף. אנחנו הולכים לעבוד יחד. התאחדות עולי ארגנטינה, המגזר המתנדב, הסוכנות, הממשלה, הרשויות המקומיות, כדי שהדבר הזה יצליח.

דובר פה על לעשות בשקט או לדבר. אני חושב שצריך לעשות בשכל, אבל אי אפשר לשתוק. אם רוצים שאחרון היהודים בארגנטינה יידע מה אנחנו מרגישים לגבי יהודי ארגנטינה, כמה אנחנו אוהבים אותם וכמה אנחנו רוצים שהם יהיו בינינו, אי אפשר להעביר את זה בלחישות ואנחנו מוכרחים לעשות את זה בקול רם, עם הבנה של כל הזהירות המתבקשת.

דיברנו כבר יותר מדי וצריך לצאת, לעשות.

טוב, מאחר והלחץ הפיסי פה הוא בלתי מתון, אז עוד שני דוברים, ממש דקה אחת. חבר הכנסת הרב הלפרט ואחר כך יושב ראש ההתאחדות.

אני מאד מתנצל שהגעתי מאוחר לישיבה, בגלל דברים דחופים שהייתי צריך לסדר.

אני רוצה לומר, אדוני היושב ראש, אדוני יושב ראש הסוכנות, הגזבר, סגן שר הקליטה. העלייה מארגנטינה עכשיו היא גם נושא של פיקוח נפש. יש באפשרותנו להציל רבבות יהודים שנמצאים במצב כלכלי חמור מאד. אני לא צריך לומר שזו יכולה להיות הזדמנות פז למדינת ישראל לקלוט עשרות אלפי עולים ואנחנו חייבים לעשות כל מה שניתן לעשות, במהירות המירבית, בכדי להציל את עשרות אלפי היהודים מארגנטינה, להעלות אותם לארץ ישראל, לפני שהם יצליחו למצוא מדינות אחרות שיקלטו אותם.

אבל מה שאני רוצה בעיקר לומר: בכל עלייה נעשו שגיאות. אנחנו צריכים ללמוד מהשגיאות שנעשו במשך כל השנים ולא לחזור על השגיאות האלה. הקליטה של המשפחות הראשונות שהגיעו ושיגיעו לכאן, לארץ ישראל, היא תקבע את עתיד העלייה מארגנטינה. בדרך כלל כל אלה שמועמדים לעלות לארץ ישראל רוצים להתעניין ולשמוע איך נקלטו העולים החדשים. אם אנחנו נשכיל ונעשה את כל המאמצים לקלוט אותם בצורה הטובה ביותר – אם זה מבחינת דיור, אם זה מבחינת סל קליטה ראשוני שאנחנו צריכים לתת להם – יש סיכוי רב שנוכל לקלוט מארגנטינה אלפי יהודים.

אני רק רוצה להגיד מילה. אתמול היתה לנו ישיבה של כל ראשי הסניפים של ההתאחדות בתל-אביב והיה נוכח בחור ארגנטינאי, שהוא הכתב של העיתון הכי נפוץ בארגנטינה, עיתון "קלרין". לפני יומיים הוא הוציא כתבה של כל התנאים החדשים, כל העזרה שנותנת מדינת ישראל ליהודים שרוצים לעלות. אז אמרתי, בסדר, אפשר להתלונן עליו בשקט, אבל זה הגיע לכל הקהילה. כל יהודי בארגנטינה קרא את העיתון וקרא את הכתבה ויודע שהיום יש הזדמנות.

זה משהו אחר.

סליחה, סליחה.

טוב. אני חייב לומר שאני תפסתי קצת חרדה בדקות האחרונות.

כי כולם בעד, אז זאת אומרת ששום דבר לא יתקדם.

לא. אני מאד מפחד שאנחנו מתחילים לשבח את עצמנו ומחלקים ברכות אחד לשני ועוד לא עשינו כלום. זאת אומרת: יש לנו מאתיים אלף יהודים שם. אני מאמין באמונה שלמה, למרות כל הציניקנים, שלפחות רבע מהם אנחנו יכולים לעלות לישראל ובקצב מזורז. זה תלוי בנו. אסור לנו רגע אחד לנוח על זרי דפנה. לכן גם לא פתחתי בשום דברי ביקורת. אם יש למישהו מאתנו דברי ביקורת, אחרי שלפחות חמישים אלף משם יהיו כאן, נשב ונבקר אחד את השני. היום כולנו צריכים לשלב ידיים והלוואי ונתעורר בזמן – וזה עכשיו – גם לגבי דרום אפריקה וגם לגבי צרפת, לא פחות מארגנטינה, למרות שהם לא היו עכשיו בחדשות ערוץ 2 ובערוץ 1. אלה מדינות שיש לנו בהן אחים. הם זקוקים לנו ואנחנו זקוקים להם לא פחות ואנחנו מוכנים לעזור בקליטתם. זה חלון הזדמנויות להביא אותם, אבל גם להם זה חלון הזדמנויות אצלנו. הממשלה החליטה על מבצע של שנה אחת. אז אולי נצליח להאריך את זה עוד טיפה, אבל לא לעולם יהיה לנו את הסל הזה ואם אנחנו רוצים שהם ייקלטו קליטה רכה – נפילה רכה, כמו שאומרים – אז בשיחות הטלפון האלה שאנחנו כל הזמן מדברים עליהן, של ותיקים לחדשים, צריך להיאמר שלא לעולם חוסן.

אם כולנו נרתם ואת כל התשבחות והביקורת נשאיר לימים טובים יותר – כשהם יהיו כאן – אז לפחות נוכל לשבת קצת על זרי דפנה. שלא נשכח כל הזמן, שפרט לזה שאנחנו הגבירים הגדולים שרוצים לעזור למסכנים, עלייתם עוזרת לנו אלף מונים ממה שאנחנו עוזרים להם. גם הם צריכים לדעת את זה, גם אנחנו צריכים לדעת את זה וזו בסופו של דבר תמצית הציונות בעיני, בנוסף לעוד דברים חשובים מאד. אני בא מההתיישבות, מהחקלאות, יש עוד הרבה דברים – ביטחון - שהם תמצית הציונות, אבל המרכז של כולם היא העלייה. עידוד העלייה, קליטת העלייה, ליווייה ואולי אחת הסיבות המרכזיות לכך שלפני חמישים ומשהו שנה קמה המדינה. כמובן שאני מאמין בשרשרת הדורות בעניין הזה, אבל כרגע צריך להירתם לעניין בלי ביקורת ובעזרת השם בכוחות משותפים, אין לי ספק שאנחנו נעשה ובורא עולם יצליח בידינו. תודה.

10:40.