פרוטוקולים/ועדת קליטה/4195



27
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
27.11.2001

פרוטוקולים/ועדת קליטה/4195
ירושלים, ה' בטבת, תשס"ב
20 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 181
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שלישי, י"ב בכסלו התשס"ב – 27 בנובמבר 2001 – שעה 10:00

יום דיונים מיוחד בנושא "הכנסת עם הנגב", פיטורי עובדים עולים חדשים באזור
הדרום, הסבה מקצועית לעולים, שיפור תנאי הקליטה של העלייה בנגב – דיון יזום על-ידי חברי-הכנסת צ' הנדל וי' שטרן.

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
סופה לנדבר
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר
יורי שטרן

סגן השר לקליטת העלייה חבר-הכנסת יולי אדלשטיין
בוני גולדברג - מנהלת מחוז ירושלים, משרד העבודה והרווחה
שרה חורש - מנהלת האגף להכשרה מקצועית, מ' העבודה והרווחה
ישראל בודיק - מחוז ירושלים והדרום, משרד העבודה והרווחה בת-שבע ראובני - מנהלת מחוז דרום, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד מיכל לבינסון-אנדרסון-לשכה משפטית, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד אלון לוינץ - לשכה משפטית, משרד הבינוי והשיכון
משה אלמוזלינו - מנהל מרחב הדרום, הסוכנות היהודית
אבינועם בר-יוסף - יועץ יו"ר הסוכנות היהודית
שרה ויסלר - מפקחת על קליטת תלמידים-עולים, משרד החינוך
מיכאל כהן - סגן מנהל מינהל כוח-אדם בהוראה, משרד החינוך
לודמילה ללוש - יועצת השר לענייני קליטה, מ' המדע, תרבות וספורט
אנה מזירצקי - עובדת שכונתית ורכזת עולים, מועצה מקומית ירוחם
יעקב טרנר - ראש העיר ויו"ר ועדת היגוי, הרשות לפיתוח הנגב
משה בורוכוב - סגן וממלא-מקום ראש העיר באר-שבע
נטאשה פנאיטוב - רכזת מרכז תרבות שדרות, הרשות לפיתוח הנגב
מנחם תזזו - מנהל מוקד קהילתי, הרשות לפיתוח הנגב
הלל שכנוביץ - סגן ראש העיר ערד
מריאנה פרינדיוק - עולה חדשה, רדיו דרום
מיכאל גינקר - יועץ לענייני קליטה, מרכז השלטון המקומי
יעל ורסנו-ברזילי - עוזרת משנה למנכ"ל משרד התעשייה והמסחר

וילמה מאור

עפרה הירשפלד


- - - - - - - - - - - -






"הכנסת עם הנגב" – פיטורי עובדים עולים חדשים באזור הדרום, הסבה מקצועית לעולים,
שיפור תנאי הקליטה של העלייה בנגב

ברוכים הבאים חבריי, אדוני סגן השר, נציגי הנגב, נציגי המשרדים, נציגי העולים.

לכנסת יש בעיקר שני תפקידים. האחד – לחוקק חוקים, ובזמן האחרון לא כל-כך נותנים לנו, כי חקיקה עולה כסף. השני – לבקר את עבודת הממשלה, וכשמזדמנים לישיבת ועדה מעין זו מחפשים תמיד את הכשלים ואת חוסר העשייה של הממשלה או של גופי הביצוע השונים על-מנת לזנב בהם.

לפי בקשתי קיבלתי ממרכז מחקר ומידע בכנסת חומר רקע ונתונים לקראת הדיון בנושא מצב האבטלה בקרב עולים ביישובי הנגב והצורך בהסבה מקצועית, ותכף יגיעו לכאן גם שני ראשי ערים מהנגב ונשמע מהם נתונים יותר מדויקים. זאת אומרת, יש בעיה גדולה בנגב, אבל אין בעיה ייחודית לעולים, ברוך השם. זה ציון לשבח גם לעלייה, גם לקולטים וגם לנקלטים שהצליחו להתמזג. כי כשהסתכלתי על הנתונים רק בהקשר של אבטלה וראיתי שבבאר-שבע כ-36% מדורשי העבודה הם עולים, רצתי מהר לבדוק מהו אחוז העולים בבאר-שבע. מסתבר שקצת למעלה מ-30% יש בבאר-שבע. קשה לדעת בדיוק כמה ידיים עובדות יש, כי יש זקנים, ומצד שני יש ילדים. זאת אומרת, עד שאין לך את הנתונים המפולחים במדויק אתה לא יכול לדעת, אבל בסדרי-גודל האסון לא גדול. לפני שקיבלתי את הנייר הזה היה הגיוני לחשוב שבמקום עבודה נורמלי אחרון נכנס ראשון יוצא, וכשיש פיטורים טבעי שהאחרונים שנכנסו הם עולים והם הראשונים שייצאו.

אני מדבר על הנתונים הכלליים ותכף נרד לנתונים יותר פרטניים. למשל, אם בשדרות 33% מכלל דורשי העבודה הם עולים, מסתבר ש-39% מכלל האוכלוסייה הם עולים.

בקיצור, לפחות בנתונים של המקרו יש בעיה עצומה של אבטלה בנגב, אבל בוועדה זו נדרשנו בעיקר לנושא של אבטלה בקרב העולים. מסתבר שהם באותה סירה. יש בזה גם שבח לעולים, כמו שאמרתי, שהם לא בוחלים בשום עבודה, וגם לקולטים, כי בסך-הכל אנחנו מדברים על עלייה ברוכה של כמיליון עולים שהגיעו בעשור האחרון.

גם מבחינת פיזור אוכלוסין, לאורך כל ממשלות ישראל אני לא מכיר שר אחד שעשה מאמצים גדולים יותר לפיזור אוכלוסייה, בכל משרד שהוא היה בו, פרט לאריק שרון בהיותו שר הבינוי והשיכון. אני לא בטוח שיש מישהו שחולק על הנתון הזה. גם כשהוא היה ממונה על ועדת שרים לענייני קליטת עלייה בהיותו שר השיכון, הוא עשה מאמץ גדול לבנייה מאסיבית בפריפריה, בניגוד מוחלט לרצונו של האוצר, שמאד רצה שהבנייה תיעשה במרכז הארץ, כי שם כבר יש תשתית לתעסוקה וכו'. אבל למרות זאת, כשאני מסתכל על הנתונים, סדר-גודל של 10% מכלל העולים הלכו לדרום ולנגב ובאמת האוכלוסייה של הנגב היא בערך 10% מכלל האוכלוסייה בישראל. זאת אומרת שההתפלגות היא נורמלית.

ראש הממשלה דהיום, שר השיכון דאז, לא הצליח לעשות את המהפכה שהוא רצה ובזכות קליטת העלייה אולי להקפיץ את אחוז האוכלוסייה בנגב ל-15% או 20% מאוכלוסיית ישראל, והמספר נשאר 10%. זאת אומרת שההתפלגות היתה טבעית וכך גם חוסר התעסוקה.

רציתי להתחיל עם נציגים מהנגב ולשמוע מהם נתונים אותנטיים, אם יש להם, מעבר למחקרים שקיבלנו בוועדה. רשות הדיבור למשה בורוכוב, סגן וממלא-מקום ראש העיר באר-שבע. בבקשה.

אני מברך את כל הנוכחים. נושא קליטת העלייה קרוב מאד ללבם של כל תושבי באר-שבע בפרט וגם לכל הנגב. בעשור האחרון קלטנו קרוב ל-57,000 עולים חדשים, וזאת בנוסף לעולים החדשים שכבר הגיעו מקרוב לששים מדינות בעולם ונמצאים היום בבאר-שבע, וגם ביתר העיירות בנגב.

אני חושב שהנגב מהווה 8% מכלל האוכלוסייה, אבל באותם 8% יש אנשים מקרוב לששים מדינות בעולם, שלפי הסטטיסטיקה כל אדם חמישי שגר בנגב הוא יוצא ברית-המועצות לשעבר. כך שנושא קליטת העלייה קרוב מאד ללבנו.

כל חמישי זאת אומרת 20%?

כן, באופן כללי בכל הנגב. בבאר-שבע, למשל, זה מתקרב ל-40%.

הנתון הזה הוא בדוק? כי הנתונים שבידי קצת שונים.

כן, הוא בדוק.

אני חייב לציין עובדה אחת, שבנושא קליטת עלייה יש לנו בדיוק אותו סדר כפי שראיתי הבוקר בכניסה לכנסת. אם לא ננסה לרכז את כל המאמצים שלנו, ואם לא יהיה משרד שיתאם את כל הפעולות של כל המשרדים הקיימים בארץ לצורך פעילות עם העולים החדשים, קרי – בתעסוקה, הכוונה, רווחה, כולל הכל – אם לא יהיה משרד אחד שיהיה אחראי לפחות מבחינת פיקוח על המשרדים האחרים, אין לנו עם מה לחכות לעלייה הבאה. תודה.

תודה.

הלל שכנוביץ, סגן ראש העיר ערד, בבקשה.

אני רוצה להביע בפני ועדת העלייה והקליטה את מצוקת הנגב מצד אחד, ומצד שני את מצוקת העולים בערד.

העיר מונה 27,000 תושבים, מהם 11,500 עולים חדשים, שהם כ-40% מכלל האוכלוסייה. האבטלה בערד מגיעה ל-11%, וברור שהאוכלוסייה העיקרית שנפגעת מאבטלה זו אוכלוסיית העולים. בעיה ראשונה חריפה היא המצוקה של מקומות עבודה בנגב. בעיה שנייה היא התקציב המצטמק והולך כל הזמן.

אמרת שרוב הסובלים מחוסר תעסוקה הם עולים. האם יש לך נתונים? אני רוצה לדעת, אם 40% מהאוכלוסייה בערד הם עולים, מהו החלק היחסי שלהם בין המובטלים? האם 60%, או 30%?

מחצית המובטלים הם עולים חדשים. חלק מהם עבדו בבתי-מלון שנסגרו לאורך חוף ים המלח. בתי המלון, כידוע לך, נמצאים במצוקה בגלל הירידה בתיירות, והראשונים שנשלחים הביתה הם כמובן העולים. חלקם עבדו גם במפעלים בדימונה, ואחד המפעלים שם נסגר. הראשונים שנשלחו הביתה הם תושבי ערד. בסך-הכל הם מהווים מחצית מהמובטלים.

בעיה רצינית שנייה היא הנוער שלנו. אני חושב שאתה היית באחת הוועדות שדנה בנושא הנשירה מבתי-ספר, עבריינות ואלימות בקרב הנוער, במיוחד בקרב נוער עולה. נוער עולה הם הראשונים שנפגעים מבעיות אבטלה, ממצוקה בבית, מהמתחים בין ההורים. הם מסתובבים בחוץ וכמובן שהם לא מוצאים מענה לבעיה. בעיה מאד רצינית היא מימון הפעילות וההעסקה שלהם אחרי שעות הלימודים, והמצב הכספי לא מאפשר לנו לפתח ולהגדיל מספר תוכניות כדי שנוכל להעסיק בהן את בני הנוער במסגרות של פעילות קהילתית.

אני בהחלט מצטרף למה שאמר כרגע ידידי מר בורוכוב, שיש צורך במשרד שירכז את כל הפעילות ואת כל הטיפול בעולים. לדעתי זה צריך להיות משרד הקליטה. שתהיה לנו כתובת אחת שאליה נוכל לפנות ולקבל מענה. תודה.

אני רוצה להקדים ולומר שני משפטים שאמרתי לפני שהגעת, מר טרנר, ואשמח אם תתייחס אליהם. אמרתי שאנחנו בכנסת צריכים, חוץ מחקיקה, לעסוק בבקרה על פעולות הממשלה, ומטבע הדברים אנחנו צריכים לתקוף. כשקיבלתי את הנתונים, בנוסף למה שרשום פה, התברר לי שבנושא קליטת עלייה אין מצב שתיאורטית חשבתי שהוא טבעי, שמצבם יותר גרוע משל הוותיקים. כי חשבתי לתומי שמי שנכנס אחרון לעבודה, הוא מפוטר ראשון. מסתבר שאחוז המובטלים מאד דומה לאחוז שלהם באוכלוסייה. זאת אומרת שאין פה בעיה מיוחדת דווקא עם העולים. יש בעיה מיוחדת בנגב בכלל באבטלה, אבל בהקשר של העולים לא מצאתי חריג. ייתכן שהנתונים שבידי אינם מדויקים. אודה לך אם תשכיל אותנו בנושא הזה. בבקשה.

אני מתנצל על האיחור, כי בתור ראש עיר דרומית אני צריך להיות היום בהרבה מקומות, ומאד רציתי להיות גם כאן.

אתה ראש עיר הבירה של כולנו בדרום.

המטרופולין. הבעיה שלי היא להזכיר את זה לכולם כל פעם מחדש, כדי שיזכרו שאנחנו במצב לא פשוט. ואני רוצה לגשת ישר לנושא העלייה.

לעולים קשה מההתחלה, כי יש להם בעיה של שפה, בעיה של התנתקות מהשורשים בארץ אחרת, מהיסטוריה ומתרבות. הכל קשה להם, ולעולים בפריפריה ובדרום קשה יותר. זאת כמעט סיסמה.

אתה אולי לא מוצא אותם באבטלה במספר גבוה יחסית כמו שציפית ופתאום הופתעת. אם היית עושה בדיקה אחרת היית מגלה עד כמה אנשים עובדים בעבודות שאינן מתאימות להשכלתם, ולדעתי זאת התופעה הקשה ביותר. היום אתה מוצא בין האנשים שעוסקים בטאוט כבישים, מאות אנשים שהשכלתם היתה יכולה למלא את המקומות המכובדים ביותר במדינת ישראל. אבל מה לעשות ש-א. הם הגיעו לאזור שהמקומות בו תפוסים. ב. יש להם בעיית שפה ולכן הם לא יכולים להתאקלם, ולכן אתה תמצא אותם במקומות שהם שתיים או שלוש דרגות מתחת להשכלתם. זאת הסיבה שאתה לא מוצא אותם בנתוני האבטלה, כי הם לא בוחלים בעבודה, ואני חושב שאחד הדברים היפים שקרו לבאר-שבע, ולמדינת ישראל כולה, הוא שהגיעה עלייה כל-כך מבורכת של אנשים משכילים, מוכשרים, שכאשר הם ישלטו בשפה במלואה אנחנו נרגיש את מלוא העוצמה של ההצטרפות של היהדות מברית-המועצות לשעבר במיוחד. אני חושב שזאת ברכה בלתי-רגילה. אנחנו בבאר-שבע מרגישים את זה, וכל שנה שחולפת אנחנו מרגישים את זה טוב יותר.

אלא שלבאר-שבע יש בעיות תקציב קשות מאד, בעיות של מחסור, ואומר על כך שתי מלים. ברור שהנפגעים, בין היתר, הם אלה שאין להם. חלק מהבעיה שלנו הוא שאנחנו עיר שלא רק שליש מהאוכלוסייה היא עלייה חדשה, אלא ש-23% מתושביה חבורים לאגף הרווחה, חבורים לטיפול רווחתי. המלה רווחה היא מלה אחרת לעוני, למחסור, ל"אין" מסוים בתחומים רבים, וכשאתה שייך לעיר שהיכולות הכלכליות שלה אינן גבוהות, כי העיר באר-שבע לדורותיה מעולם לא היתה עיר שלא היה בה גירעון כל שנה, באר-שבע זאת עיר שמעולם לא הצליחה, לצערי, לעבור תוכניות הבראה, כי אי-אפשר לעשות תוכניות הבראה למי שמהתחלה יש לו גירעון שהוא חלק מהחיים שלו.

אני חושב שאגף הקליטה שמר בורוכוב מופקד עליו עושה את הטוב ביותר שאפשר, כולל עמידה על המשמר לא לפטר אנשים, כי כשאתה צריך לפטר אנשים את מי אתה מפטר? את אלה שהגיעו מאוחר, את אלה שבאו דרך חברות כוח-אדם, ובסוף אתה מוצא שזאת העלייה הרוסית. אז לא רק שקשה להם מהתחלה, קשה להם מאד גם עם זה שאין להם אפשרות לבחור, אלא לקחת את אלה שבאו מאוחר דרך חברות כוח-אדם, וזאת העלייה הרוסית.

בדברים האלה יש לנו קושי עצום, כי כל הזמן אנחנו מדברים במושגים יפים של לקלוט אותם, לחבק אותם ולאסוף אותם, אבל בסוף קשה לנו מאד, כי הדרום כולו הוא במצוקה מתמשכת.

היום "יום הדרום". למה אין היום יום תל-אביב או חיפה? כי לתל-אביב ולחיפה אין בעיות. ואני אביא את באר-שבע כמשל. בבאר-שבע יש כ-200,000 תושבים ותקציבה הוא 700 מיליון ₪. בהשוואה, בחיפה יש 260,000 תושבים ותקציבה הוא 1.4 מיליון, פי שתיים משלנו.

מקורות התקציב. תקציב זה מה שהמדינה נותנת, שווה-נפש פחות או יותר לכל אחד שגר בבאר-שבע, או בחיפה או בחולון, ובתוספת הארנונה. ארנונה הוא מקור כספי שבא מתעשייה, ממסחר וממגורים. כשאין לך מספיק מסחר ואין לך מספיק תעשייה והמדינה לא נתנה עדיפות ולא גרמה לכך שיבואו לעיר תעשיינים ומסחר, אז התקציב שאתה אוסף מארנונה הוא נמוך באופן טבעי.

ראשון-לציון מקבלת היום ארנונה כמעט פי שתיים מאשר באר-שבע. אם לנו יש מארנונה 270 מיליון שקל בשנה, בראשון-לציון הסכום הוא כמעט 500 מיליון שקל.

על אותו היקף אוכלוסייה?

קרוב מאד. ואל יהיה הדבר קל בעיניך. כי יש להם עוד 300 מיליון שקל שאתם אפשר לעשות הכל. אפשר לתת לוותיקים ולעולים שלהם רווחה, חינוך, חינוך לא-פורמלי, לתמוך בקבוצות ספורט, אתלטיקה והיאבקות וריקוד אמנותי. אלה דברים שקשורים לעלייה הרוסית, שאני מתבייש להסתכל להם בעיניים.

למה השחמטאים שלנו ברחו לראשון-לציון? כי שם קונים אותם בכסף. למה באר-שבע לא יכולה לקנות אותם? ואנחנו העיר החזקה ביותר בשחמט בזכות העלייה הרוסית. מתוך 12 קבוצות בליגה הלאומית בשחמט שתיים הן מבאר-שבע --

כולם עובדי נקיון.

-- ואנחנו מטפחים אותם, עם המעט שיש לנו.

הבעיה של הדרום ושל באר-שבע הוא המחסור, ואת המחסור הזה מדינת ישראל צריכה למלא. לא בכדי יש היום בכנסת יום עיון גם בנושא הזה, כי כשנפגעים, נפגעים החלשים, ובתוך החלשים, לצערי, נמצא חלק גדול מהאוכלוסייה של העלייה החדשה.

מאחר שאני חושש שאתה תעזוב את הישיבה עוד מעט, כי אתה אישיות מבוקשת עכשיו בכנסת, הייתי מבקש ממך לעשות את מה שנעשה בסוף. לו אתה עכשיו ראש ממשלה, מה הסיכום שהיית רוצה שייצא היום מהכנסת בהקשרים שלנו, וגם לא בהקשרים שלנו?

בהקשרים שלנו – גוף שמרכז את כל נושא הקליטה במקומות המרכזיים במדינת ישראל, כמו באר-שבע, ולדעתי גם אשדוד, ויכול להיות שגם ערד, מקומות שבהם מרוכזת אוכלוסייה גדולה מאד. מפני שאני חושב שהכתובת היא אנחנו, העירייה. האזרחים לא מכירים שום כתובת אחרת. עם תקציבים אפשר לעשות נפלאות. המלה היא תקציב, לא שום דבר אחר. יש לנו את האנשים שיודעים לטפל בעולים, יש לנו מנהלים ברמה שמתאימה לענין, יש לנו אוכלוסייה מאד פתוחה ומאד קשובה לקבל מפגשים. רק שלשום היה מפגש יפה ומרגש בין אגודת ידידות משותפת למגדל העמק, העלייה הרוסית של מגדל העמק והעלייה הרוסית של באר-שבע. זה מלמד שהאוכלוסייה הזאת רוצה, היא קשובה וצריך להשקיע בה.

אי-אפשר לברוח מהמלים תקציבים וכספים. צריך פשוט להחליט על סדרי-עדיפויות, ואני יודע שהמדינה נמצאת במצב קשה מאד.

אתה רוצה אחד מהשלושה: או תקציב, או מימון, או כסף.

מה שאתה תבחר.

תודה לאדוני ראש העיר.

הנושא שלנו היום הוא הנגב. אני רוצה שבעלי המקצוע הנמצאים בשטח יחכימו אותנו ויאמרו לנו איזה חסר, לו היינו יכולים למלא, היה משפר את מצבם של העולים בנגב.

דרך אגב, נציג משרד השיכון עוזב את הישיבה באישורי, מאחר שלצערי הגדול בנגב אין כל-כך בעיות דיור לעולים. הלוואי והיו לנו פתרונות כאלה גם בראשון לציון וכו'. אנחנו צריכים יותר עולים כדי לאכלס את הבתים. כשנדון במרכז אני אזמין אותו עוד פעם.

אבל לפני כן אני רוצה לומר שהבנייה הציבורית לעולים בנגב היא חשובה מאד. העובדה שבנו הרבה בתים ואי-אפשר לאכלס אותם לא עוזרת לפתח את שאר הנגב.

תכף נגיע לזה.

גב' גולדברג, בבקשה.

יש לנו תוכניות ייחודיות לקבוצות שונות של עולים בשיתוף עם המשרד לקליטת העלייה, בת-שבע ראובני שנמצאת כאן, גם בחלק של ילדים והורים בסיכון, שמוכרים למחלקות הרווחה, וגם בחלק של קשישים, משפחות חד-הוריות ונכים. אלה הקבוצות היותר קריטיות בנושא של קליטת עלייה, לפחות בדרום.

דבר נוסף, יש לנו תקציבים ייחודיים לעולים.

מהו החסר שלדעתך צריך למלא כדי לעזור לאוכלוסיית העולים?

אני מאד מתחברת עם מה שנכתב פה. 1. בנושא הסבה. אנחנו מאד צריכים עובדים סוציאליים דוברי השפה. חברתי שרה חורש ודאי תדבר על התוכנית של הסבת אקדמאים שאנחנו עושים. אחרי הרבה מאד חיפושים אנחנו מקווים שמצאנו את התקציב. אנחנו ננסה לגייס אלינו עובדים סוציאליים דוברי השפה הרוסית בעיקר.

אני מבין שבברית-המועצות המקצוע של עבודה סוציאלית לא היה מקובל.

היו כמה הכשרות, ויש כבר כמה עובדים מאד מיומנים, גם בסוכנות.

הנושא הקריטי הוא קליטת עובדים דוברי השפה, ועל כך אני אדווח עוד היום בוועדת העבודה והרווחה. אחד הדברים האקוטיים שלנו בנושא של עבודה סוציאלית הוא שהקצינו תקנים לרשויות ואין להם עובדים סוציאליים לקלוט. אני מדברת על עשר משרות בדימונה, מצפה רמון, אופקים ושדרות. באילת יש הרבה מאד תחלופה.

עשינו עבודה עם שירות התעסוקה לאקדמאים בבאר-שבע, שהוציא לנו את רשימת כל האנשים שהם אקדמאים, 80% או 90% מהם עולים, ואנחנו נמפה ונראיין ונראה מי יוכל להתאים לנושא הקליטה.

אחת הבעיות היא שאנחנו מבקשים לקחת אנשים שמבוססים בנגב ולא ילמדו ויילכו צפונה, כי גם זה קורה.

מה את משיבה למר בורוכוב שאמר שחסרים לו תקנים?

עיריית באר-שבע קיבלה עכשיו מספר תקנים קטן כתוספת.

עובד סוציאלי בד' רווחה נאלץ לעזוב את המקום כי אצלנו היתה לו רק חצי משרה ובאשקלון הציעו לו משרה שלמה.

מר בורוכוב מדבר על המצ'ינג של 25% של הרשויות, וסגן השר יולי אדלשטיין מכיר את זה. זה ספור קשה. יש מצ'ינג במשרד העבודה והרווחה בין הרשות המקומית למשרד. גם מתוך התקנים שעיריית באר-שבע קיבלה היא קודם-כל לקחה את התקנים שהיא מימנה ממילא ללא השתתפות המשרד והיא ספגה אותם, ואז התוספת היתה מאד קטנה ממה שנשאר אחרי דו-שיח מאד ארוך עם מר טרנר, שניאות בכל-זאת להמשיך לממן חלק.

אז אולי בערי מצוקה שהכנסותיהן מארנונה נמוכות במיוחד אפשר לבטל את הדרישה להשתתפות עצמית של הרשות, לפחות לעת חירום כזאת, כי אחרת אנחנו פשוט מוסיפים מצוקה על מצוקה.

זה עולה ביתר-שאת בטיפול הנקודתי. מתוך 11 ישובים ששה הם בדרום. הענין הזה עכשיו נבדק בין משרד האוצר לבין כל מיני יועצים משפטיים. אני מאד מקבלת את מה שאתה אומר ואני מצטרפת לזה, ואני מקווה שתימצא הנוסחה.

לא רק לגבי עובדים סוציאליים. כל תקציב משרד העבודה והרווחה בנוי כך. דרך אגב, 25% זה שיפור, כי בתקופה שאני הייתי ראש רשות המצב היה יותר גרוע.

הפער הוא סביב השכר שמשלמים, שהוא מעבר למה שאנחנו מעבירים.

עוד הערה אחת בקשר למשרד העבודה והרווחה. נושא קריטי בתחום הרווחה הוא הנושא של גיל ההתבגרות – נערים, נערות ונשים. יש לנו בעיה אקוטית ברמה של תקציבים. למשל, בכל אזור הדרום מוקצב סכום של כ-200,000 שקל לנושא עלייה.

מה למשל היית רוצה לעשות עם הנוער העולה ואתה לא מצליח?

הייתי רוצה בעיקר לפתח תוכניות אינטגרטיביות של נוער עולה ונוער ותיק. הייתי עושה תוכניות של הורים וילדים. כי אחת המצוקות הקשות של הנוער היא שבאים הורים ממעמד ומהיררכיה שהם טובים לברית-המועצות והם מוצאים את עצמם עם קשיי קליטה ועם קושי של השתייכות, וזה מקרין גם על הנוער. זאת אומרת, הנוער מרגיש שהוא עדיין לא התחבר והוא לא שייך, בגלל המצוקות של ההורים.

האם יש פעילות רצינית של תנועות הנוער באזורים האלה?

תנועות הנוער זה לא כל-כך התחום שלנו. אין ספק שצריך לפתח את כל הנושא של תנועות הנוער, אבל אני חושב שבנושא של רווחת העולים צריך ללכת מעבר למצוקות ומעבר לת"ש שיש לנו שכבות שלמות של נערים שנכנסים לקטגוריה של מצוקה בגלל הבעיות התרבותיות, בגלל הקשרים של ההורים, ואני חושב שמה שאפשר לבקש מהוועדה הזאת זה לפחות להכפיל את תקציב הנוער בנושא עלייה ולבצע תוכניות אינטגרטיביות בתוכניות של הורים-ילדים.

אדוני היושב-ראש, בנושא של נוער בסיכון – אנחנו לא קוראים לזה נוער במצוקה, כי זה יותר נוער בטיפול של הגורמים המקצועיים במשרד העבודה והרווחה, אבל זה מחזיר אותנו לאותה שאלה ששאלת את מר טרנר.

היתה ועדה בין-משרדית, על-פי החלטת ממשלה, מורכבת מנציגים של משרד העבודה והרווחה, משרד הקליטה, מכון אשלים של הג'וינט ומשרד החינוך. הוועדה הוציאה דו"ח, בעיניי לפחות מאד מקצועי ורציני. לאור המצבים שאנחנו לפעמים מכירים, צריך לברך על כך שמשרדי החינוך, עבודה ורווחה, קליטה ומכון אשלים כולם ישבו ועבדו יחד כגוף אחד, כי בנושא נוער אי-אפשר לומר: בחצר בית-הספר יטפל משרד החינוך, אחר-כך הוא ייצא משם – משרד הקליטה, ואם חס ושלום הוא יידרדר אז משרד העבודה והרווחה או המשרד לביטחון פנים יטפל בו. העבודה היא באמת אינטגרטיבית.

אדוני היושב-ראש, אני בוש ונכלם לומר לך, שאני ביוזמתי ביטלתי את ישיבת ועדת השרים שהיתה צריכה להתקיים אתמול בראשותו של השר שרנסקי, כי אני, כמי שממונה על משרד הקליטה לא יכולתי להתחייב ברצינות לאותו מיליון שקל השתתפות המשרד לשנה הבאה, שנדרש על-פי דו"ח הוועדה. זה המצב התקציבי, אלה התחזיות התקציביות לשנה הבאה. ולכן, אפרופו מה שאמר נציג משרד העבודה והרווחה, אלה דברים שכבר כתובים, וכבר יש דרישה עצומה ברשויות לביצוע.

האגף להכשרה במשרד העבודה והרווחה משלם 100% מתקציבו ולא לוקח מהרשויות 25%, בניגוד למה שנאמר קודם.

באר-שבע והנגב מוכרים לנו מכל הפעילויות של הכשרה והסבה מקצועית לעולים. אנחנו מדברים על הכשרה והסבה, ואנחנו מדברים גם על מערכת של טכנאים-הנדסאים ועל הכשרת הנוער באגף. החבורה של הנגב והעולים – עולי ברית-המועצות לשעבר ועולי אתיופיה בדרום מוכרים לנו, אנחנו משקיעים בהם הרבה מאד.

אם היית שואל אותי מה אני רוצה היום, הייתי משיבה לך: שני דברים. ראשית, שמשרד התעשייה והמסחר ייכנס בצורה הכי חזקה ויתחיל לבנות תעשייה במקום. אני יכולה להכשיר מאות אנשים למקצועות הכי טובים, אבל בסופו של דבר אם לא יהיה להם לאן להיכנס, חבל על הזמן.

דבר שני, לאגף להכשרה במשרד העבודה, לצערי הרב, יש תקציב איקס, שלא גדל מזה כמה דורות. הבעיות גדלות, הצרכים גדלים, אנחנו מככבים והאבטלה גואה, אבל אף אחד מאתנו לא קיבל תקציב נוסף. כך שאנחנו לוקחים את שמיכת היתום ותמיד מישהו נשאר עם רגליים בחוץ.

אנחנו משתפים פעולה בצורה נפלאה עם משרד הקליטה, מכינים אתם כל מה שאפשר בצורה הכי גמישה – כמובן כל המשרד שלנו ביחד, גם עבודה וגם רווחה - אבל שני דברים דרושים לנו: תוספת תקציב, במיוחד עבור הנגב, ולהביא איזה שהוא מסר לבנות במקום מקורות עבודה.

אני מנהלת מחוז הנגב של המשרד לקליטת העלייה. בנושא התעסוקה שעולה כל פעם, וכמשרד שמנסה להיות שותף למשרדים נוספים, אני רוצה להעלות נישה נוספת ששרה חורש נגעה בה - ידיעת השפה העברית בקרב העולים, וחלקם הגדול בקרב המובטלים.

ממפעל "דל דימונה" נפלטו, לצערנו, כ-700 עולים שמפוזרים למעשה בכל רשויות הנגב, כולל באר-שבע. המאסה הקריטית היא באר-שבע, אבל חלק גדול מהאנשים בדימונה, ערד וירוחם, כל היישובים, הלך לעבוד ללא כל הכשרה בעברית, כי הם היו צריכים להתפרנס. הרבה מאד מהעולים מוותרים או לומדים באולפן באופן חלקי ולאחר מכן הם לא מסוגלים להשתלב בקורסים.

אני חושבת שצריכה להיות החלטה גורפת, שכל מי שנפלט – היום אני מדברת בשם הדרום, אבל זה צריך להיות כלל-ארצי – לתת לאנשים הזדמנות לרכוש את השפה, כי זה מקרין לא רק על התעסוקה.

רשות הדיבור לנציג הסוכנות היהודית, מר משה אלמוזלינו, בבקשה.

אני רוצה להגיד בכמה משפטים מה אנחנו עושים בדבר האקוטי מבחינתנו, ואחר-כך אדבר על שניים-שלושה נושאים שמפריעים לנו בעבודה היום-יומית בהתייחסות לעולים.

הסוכנות היהודית מעודדת עלייה לדרום בכלל. אנחנו נתקלים במצוקה גדולה של חוסר מקומות תעסוקה. הזכרתי את הענין של הדיור הציבורי, כי המועצות האזוריות מוכנות ורוצות לקלוט עולים במסגרת בית ראשון במולדת, ויש לנו דרישה גדולה של עולים מחבר העמים להגיע לבית ראשון במולדת, והם נתקעים מפני שאין דירות, כמו למשל בחבל אשכול, שיש בו אוכלוסייה גדולה וצריך לתגבר אותה. אני מדבר על הנגב הרחוק ביותר. אבל גם המועצות האזוריות, כמו יואב למשל, שם הולכים לפרוייקט מיוחד, בגלל המערכת החינוכית לילדים במסגרת החינוך האזורי, המשפחות רוצות להגיע לשם ואין דיור במקום.

בקיבוצים אין דירות?

אין דירות, כי הקיבוצים שיש להם דירות פנויות, הם משכירים אותן.

כשכן למקומות שהזכרת, תרשה לי לחלוק עליך. אתה אומר שהמדינה תבנה בכיסופים עוד דירות כדי שאפשר יהיה להשכיר אותן?

לא אמרתי כיסופים. הזכרתי את מרכז אבשלום. זה לא כיסופים וזה לא ניר עוז. אני מדבר ספציפית על מרכז אבשלום, שיש שם קבוצה גדולה של עולים מחבר העמים.

לא אמרתי את ה"אני מאמין" שלי, אבל אין לי צל של ספק שאכלוס מוגבר של הנגב הוא אבן יסוד בציונות של ימינו, שהפועל היוצא שלה הוא בוודאי כל מה שאמרתם פה, תעשייה, תעסוקה וכו', אבל הלוואי שנצליח למצוא את הפטנט איך להגביר את הדברים האלה. בינתיים כולנו מדברים, אבל הקדמתי ואמרתי שהיחיד שעשה באמת הוא ראש הממשלה אריק שרון. הלוואי שעכשיו כראש ממשלה הוא יעשה מה שהוא עשה כשר השיכון, כשר החקלאות וכשר התעשייה והמסחר.

הנושא השני הוא שותפות 2000, שהוא מפוזר על כל היישובים, כמובן גם הוותיקים יותר, וגם על היישובים הישראליים החדשים. פרוייקטים מתוכם ספציפית מיוחדים רק לחיבור של העולים לחברה הישראלית בנושא זהות יהודית ואזרחות משותפת, סיוע בשמירה על התרבות של העולים, אבל יחד עם זה שילובם בחברה הישראלית.

אנחנו מגייסים לצורך הענין תרומות למרכזים חברתיים תרבותיים בנושאים האלה. זה בגדול, והסכומים שאני מדבר עליהם בשותפות 2000 הם סדר-גודל של עשרה מיליון דולר בשנה.

כשמדברים על הנגב יש שתי בעיות אקוטיות. אחת, כל יום אנחנו מתבשרים על הפסקת מימון של משהו. אולפני המשך – עצרו את זה. מגיע מכתב ממשרד החינוך ובו כתוב: אין יותר, אל תעשו אולפני המשך.

מינואר. יש עוד חודש שלם.

לא, אולפני המשך נפסקו לפני שלושה חודשים. אולפני גיור – מ-1 בינואר.

אפשר לקבל את המכתב הזה?

כן. אין לי אותו פה, אבל אני אעביר אותו אליך.

אחרי הסטטיסטיקה על מספר הגויים שמגיעים ארצה, החליטו שאין יותר טעם בגיור.

נושא שני הוא חינוך לילדים יוצאי אתיופיה בבתי-ספר. אין לנו אפשרות להכניס אותם לכיתות רגילות בבית-ספר ממלכתי בגלל נושא הגיור, ובתי-ספר ממלכתיים-דתיים מלאים עד אפס מקום. זו בעיה אקוטית יום-יומית.

הסוכנות היהודית יחד עם עיריית באר-שבע מקימות עמותה משותפת לשני הגופים האלה, ובוודאי נצרף גם אחרים, כי אנחנו רואים את באר-שבע כמטרופולין שנותן שירות לכל היישובים האחרים, מאשקלון דרומה. מטרתה של העמותה תהיה לתת את כל השירותים החברתיים, כולל לימוד עברית.

אני חושב שהבשורה שצריכה לצאת מוועדת העלייה והקליטה היא הקמת גוף שיתאם בין כל המוסדות וייתן תשובה ספציפית על כל דבר.

אני חושב שהבעיה המרכזית היא תעסוקה. בענין הזה אני חושב שהדבר החשוב נאמר על-ידי גב' ראובני, ועכשיו קיבל גם חיזוק מצד הסוכנות היהודית, והוא ידיעת עברית. בתחילת שנות התשעים נעשה עוול כאשר המערכת עודדה עולים להתחיל לעבוד כמה שיותר מוקדם וכל היתר אחר-כך, ועכשיו אנחנו עם מאות אלפי נכים במובן הסוציאלי. זאת אומרת, אדם שלא יכול להתבטא, לא יכול לקלוט, צמוד לטלוויזיה בשפה הרוסית הוא במובנים רבים חצי אזרח. איזו אינטגרציה יש פה? בתחום התעסוקתי זה בוודאי מגביל את האנשים, במיוחד את היותר מבוגרים.

לכן, במצב התעסוקתי אין היום שום מקצוע שאתה יכול להגיד ששם יש ביקוש גדול לאנשים או לעובדים מיומנים, או לאקדמאים שקיבלו הכשרה. אולי יש כמה עשרות תקנים לעובדים סוציאליים.

במקום זה הייתי מבקש שהוועדה תמליץ, שמשרד העבודה יתחבר באופן חריג למשרד החינוך וחלק מהכסף שצבוע ככסף להסבה מקצועית יילך להסבה לחיים, והסבה לחיים זה קודם-כל ידיעת השפה. יש גם סדנאות לחיפוש עבודה ועוד כמה פתרונות שהם יותר סטנדרדיים בסט השירותים של משרד העבודה, אבל להסוות כסף, בחלקו לפחות, להסבה מקצועית וללימוד מתוגבר של עברית, כי בזה יש אולי מחסור.

דבר שני. בגלל שפריסת העלייה לא תאמה את המפה התעסוקתית, המדעית והטכנולוגית של מדינת ישראל, גם הדרום התברך בכך שיש שם קבוצות גדולות של מדענים, מהנדסים, אנשים שיש להם פרוייקטים מאד-מאד רציניים. יצא לי לטפל בכמה מהם. אלה פרוייקטים שעל חלק מהם אני יכול להגיד שהם ברמה עולמית, שיכולים להיות מקור לתעשיות שלמות חדשות, שיש להם שוק עולמי.

סיוע ממשלתי בקטע של המדען הראשי, או בקטע של החממות יש בתל-אביב, בירושלים ובדימונה. אין שום התאמה למצוקה, גם לא של מקורות השקעה בדרום. אתה צריך שותף. פי עשר יותר קל למצוא שותף בהרצליה מאשר למצוא אותו בבאר-שבע ופי מאה מאשר למצוא אותו בדימונה.

הנהלים של המדען הראשי, של החממות, של כל המערכות האלה אינם לוקחים בחשבון את ההבדלים האלה. לכן אנחנו צריכים – א. לבקש לשנות את הנהלים כך שהתמיכה הממשלתית, ולא הפרטית שצריכים למצוא, תהיה גדולה באזורי מצוקה. ב. בעצה אחת עם פרופ' ברוורמן נקים עבור הנגב מרכז לקידום פרוייקטים, מתוך הצוות הקיים של מט"י באר-שבע, של אוניברסיטת באר-שבע – הפקולטה לכלכלה – כמה מומחים שיישבו פעם בשבוע בדיון על הפרוייקטים הקיימים שיוצאים מחממות, שחלק כבר יצא והוא גוסס מפני שאין תקציב נוסף, ולראות איך מקדמים את זה.

אפשר היה, על-ידי אנשים שכבר עשו שם מעשים, ליצור בנגב הרבה מאד תעסוקה ברמה לא פרימיטיבית, לא תעשיות מסורתיות אלא ברמה המתקדמת ביותר.

לבסוף, למשרד לביטחון פנים הוקצב כסף נוסף ויהיה גיוס למשטרה. אני הייתי פונה למשרד לביטחון פנים ולמשטרת ישראל להשתמש בגיוסים האלה, במידה והאנשים עומדים בקריטריונים, כדי להקל על בעיית התעסוקה ולגייס קודם-כל במקומות שהאבטלה בהם גדולה.

אני רוצה לשמוע מנציגת משרד המדע, דווקא בהמשך לדבריו של ד"ר יורי שטרן, מהי הפעילות המיוחדת שאתם מציעים למדענים עולים בנגב. בבקשה.

לצערי הרב אני צריכה לדייק ולומר שתחום המדע נמצא בצורה הרבה יותר מאסיבית במשרד התעשייה והמסחר, ומה שאנחנו יכולים לעשות זה יותר קרוב לביוטכנולוגיה, בנושא החלל, שלצערי הרב נמצא בצפון.

אבל מדענים-עולים נמצאים באוניברסיטה בבאר-שבע.

מדענים-עולים באוניברסיטה, שנקלטו לפי תוכנית של משרד המדע משנת 1990 זו בעיה שכמעט נפתרה. לכן, אני יכולה להתייחס, ברשותך, לדברים קצת שונים, אבל לפי דעתי ולפי דעת המשרד נניח שאנחנו משקיעים הרבה יותר כסף ומשאבים לנושא תרבות וספורט, אז בעוד שנה – שנתיים אנחנו נוריד את האבטלה באחוזים רבים.

אני עדיין בהלם. בדרום יש אוניברסיטה גדולה מאד, יש בית-חולים, מכוני מחקר ונעשים מחקרים. אולי את לא מצויה בתחום הזה ואז אין לי טענות.

משרד המדע, כפי שידוע לי מהמדענית הראשית במשרד, עוסק בתחום המדע בנושא מחקר, וללא ספק גם בדרום, ויש לנו קשר הדוק עם באר-שבע. אני הכנתי דברים שונים במקצת מהדברים שהועלו כאן, ואני לא חושבת שכדאי היום להדגיש אותם. כי אם אנחנו נתקלים בבעיה של נוער בסיכון או במצוקה, אין ספק שלפי הניסיון שלנו – אני עשר שנים בארץ והייתי מורה בברית-המועצות לשעבר – אם נשקיע בנושא ספורט, בחוגים שמתקיימים אחרי יום הלימודים, בכך נקטין את בעיית הפשע, נוער בסיכון וכו'.

יש פעילות מיוחדת שאתם עושים בקרב העולים?

כן. אני רוצה רק להזכיר שבהתאם להחלטת הממשלה הקודמת, בשנת 2000 אנחנו הרמנו פרוייקט שהיה קשור לשלושת התחומים, מדע, חוגים לנוער בצפון, ביישובי קו התפר. היום, משום שהרגשנו שיש הצלחה לפרוייקט הזה, העתקנו אותו לדרום. לצערי הרב, לא קיבלנו את הסכום הדרוש, כי עשינו סקר, אבל השר הקצה 27 מיליון שקל בנוסף ל-70 מיליון שכבר תוקצבו לפרוייקט הזה. אני רוצה להדגיש כמה דברים, שלדעתי הם חשובים, גם לשילוב תרבויות וגם לקליטת העלייה.

בדרום יש לנו פרוייקטים בששה יישובים.

תני לי דוגמה. יש משהו בערד?

ערד לא כל-כך קשורה לפרוייקט שלנו. אבל בבאר-שבע, למשל, אנחנו מתכוונים, ואנחנו כבר בשלבי ביצוע, להקים מרכז תרבות ואנחנו מקציבים חמישה מיליון שקל לתזמורת סימפונייטה. בשדרות כבר הקמנו סינמטק ומרכז מוסיקה. באופקים יש לנו פרוייקט, הקמת חממת תרבות, שזה בסיס לתיאטרון. יש שם מורים-עולים, במאים ואחרים שקשורים לתחום הזה. אנחנו מאד-מאד מקווים שיתחילו לעבוד גם מתקני ספורט באופקים ובדימונה.

יש לנו פרוייקט די מעניין שקשור לדימונה - חממות תרבות, בהשקעה של 300,000 שקל.

כבר הדגשתי שבאופקים יש לנו חממה, אמנות פלסטית, תחום שציירים ואנשי אמנות נמצאים במצוקה. במתנ"ס באופקים אנחנו משקיעים 200,000 שקל.

עד אתמול ידעתי שיש קיצוץ בתקציבים גם של מדענים-עולים, גם של ספורטאים עולים לקראת 2002. אתמול נפגשתי עם אריה שומר, מנכ"ל המשרד, וכששאלתי אותו על הנושא הזה הוא אמר שזה תוקן ולא יהיה קיצוץ. מה נכון?

אני השתתפתי בישיבה בענין פעילות מדור לספורטאים עולים, שקשור למכון וינגייט. לצערי הרב היתה בעיה, אבל כבר הוקצה סכום של 1.3 מיליון שקל. 700,000 שקל כבר הועברו למכון וינגייט.

אני רוצה להדגיש שכשאני נכנסתי למשרד הבנתי שהשר שם דגש גדול לעזרה למאמנים עולים, משום שהם כבר מביאים לנו הישגים, מדליות. לכן אין שום סיבה לא להעביר להם כסף ולא לתמוך בהם.

אז אין קיצוץ?

בזה אין קיצוץ. כן יש קיצוץ בתקציב הכללי של המשרד. אבל כפי שידוע לי, אנחנו קיבלנו סכום די מכובד דווקא למדע.

מבחינה גיאוגרפית גם ירוחם נמצאת באזור הנגב אבל עד עכשיו לא שמעתי מלה על ירוחם.

במשרד השיכון תמיד יש ויכוח איך לבנות בירוחם, האם בנייה רוויה או בנייה צמודת קרקע. לפני כמה שבועות הוציאו בירוחם 50 מגרשים לתוכנית "בנה ביתך", כאשר דירות בבתי קומות עומדות ריקות. במכרז הראשון תוך שבוע נרשם פי שלוש ביקוש מההיצע. זאת אומרת שדווקא בירוחם יש התפתחות, רוצים לבנות וילות. זה טוב.

בשנה האחרונה השקיע משרד החינוך כעשרה מיליון שקל בהעסקת מורים-עולים, שזה כ-20% מכלל התקציב של המחלקה למורים-עולים, רק בנגב.

מה מצב האולפנים בנגב?

המימון לאולפנים נעשה על-ידי משרד הקליטה, ההוראה נעשית על-ידי משרד החינוך. מכיוון שמשרד הקליטה הפסיק את המימון, אוטומטית ההוראה נפסקה.

לא. שכר המורים, שזאת ההוצאה המרכזית באולפן, משכורתו של המורה משולמת 100% מתקציב משרד החינוך. נושאים שבמעטפת, כמו טיול לירושלים, וכדומה, את אלה נותן משרד הקליטה. משרד החינוך הוא הגורם הישיר שמממן את משכורות המורים.

למיטב ידיעתי, משרד הקליטה בדרך כלל מממן את אולפני ההמשך.

אולי אתה מתכוון לאולפן ב'.

מה שהציע סגן השר יורי שטרן כדי לשלב את משרד העבודה והרווחה באולפני המשך, זה הופסק.

אחת הבעיות של אי-ידיעת עברית היא תוצאה של קליטה ישירה. בזמנו כל אדם שהופיע באולפן נרשם. הוא היה 30 יום בחודש, קיבל 30 שקל. היה 20 יום, קיבל 20 שקל. מכיוון שנתנו לעולים את סל הקליטה מראש, הם לא באו לאולפן, וזאת אחת הסיבות לכך שהם לא יודעים עברית.

אנחנו יכולים לקלוט מורים לשפה האנגלית, כמה שיהיו. בעלייה הזאת אין הרבה מורים לאנגלית. אם יעלו אנשים, נוכל לקלוט אותם.

אני מפקחת על קליטת תלמידים-עולים במחוז דרום. משנת 1989 קלטנו במחוז כ-17,000 תלמידים-עולים בכל מערכת החינוך, מאשדוד עד אילת.

מה היחס בין העלייה מברית-המועצות לשעבר לבין העולים מאתיופיה?

המאסה הגדולה שלומדת כרגע בבתי-ספר ממלכתיים של חבר העמים, העיר הראשונה שקולטת עלייה מאד גדולה היא העיר אשדוד – 80% - 90%. האחוז הגדול ביותר של תלמידים-עולים יוצאי אתיופיה הוא בבאר-שבע. יש לנו היום כ-2,000 תלמידים-עולים זכאים אתיופים וכ-600 תלמידים מחבר העמים זכאים לשעות עזר בתשס"ב.

בית-הספר הוא המוקד הראשון שהתלמיד העולה פוגש, וכאשר איכות הקליטה בבית-הספר טובה, ברוב המקרים שביעות הרצון ואיכות הקליטה טובה, וגם המשפחה בבית שבעת-רצון. לכן אנחנו מקפידים מאד על איכות הקליטה בתוך בתי הספר.

נכון להיום אין תלונות על תקצוב, מבחינת משאבים. הבעיה העיקרית היא שאי-אפשר להתייחס לכלל העולים כמקשה אחת, ואני מבקשת לעשות שני פילוחים מרכזיים בענין הזה. יש קבוצה גדולה מאד של תלמידים שפגה זכאותם, קרי – המעגל השני. אלה תלמידים-עולים שעלו מ-1 בינואר 2000. ברגע שהקבוצה הזאת קלטה את השפה היא אמורה לחזור לכתות-אם והיא אמורה להתמודד עם תחומים חדשים, כמו ביולוגיה ותנ"ך, שנחשבת כעוד שפה, ושפה אנחנו זקוקים לתקציב ולתגבור רציני ביותר.

הקבוצה השנייה שזקוקה לתגבור מדברת על כל ההגעות האחרונות של עולי אתיופיה. בשלוש השנים האחרונות קלטנו במחוז דרום כ-600 תלמידים, להוציא גני ילדים. הקושי הוא שאנחנו קולטים אותם במהלך השנה, כאשר ההגעות הן בלתי-צפויות וגם העזיבה היא בלתי-צפויה, והדבר הזה יוצר לנו בעיה גדולה מאד בתחום הפרופסיונלי.

אגב, הנקודה הזאת שאת מעלה אני בטוח שהיא באה לפתחך. בערך אחת לשבוע אני מקבל טלפון בענין הזה, ואני יודע גם למה זה קרה, אבל הייתי רוצה שתתייחס לזה ומה אנחנו חושבים לעשות בעתיד, כי היו כמה הפתעות שגם אתה לא יכולת לדעת אותן. אבל זאת ממש מכה שמשרד החינוך בדרום מתמודד אתה.

נכון.

הנושא הבא הוא נוער בוגר בבתי-ספר על-יסודיים. אנחנו מבקשים להגדיל את רשת התמיכה לכל הטיפול הבלתי-פורמלי לשעות אחר-הצהריים בנוער עולה. קרי – מועדוניות, מגשרים, שעות ייעוץ חינוכי. כרגע יש ששה תפקידים למגשרים.

אם אני דואג עכשיו לתקציב נוסף של שני מיליון שקל למחוז הדרום של משרד החינוך, האם הכסף הזה יוצא למה שאת ביקשת, או לדברים אחרים? תחשבי על התשובה ואחר-כך תעני לי.

אני עובד מנהלת קליטה עירונית, מנהל מוקד קליטה שכונה י"א. אני חדש בתפקיד.

בהצלחה.

תודה.

אתחיל בדברים הטובים ואחר-כך אעבור לדברים היותר אקוטיים, כפי שכבר דובר עליהם כאן. בדרום בכלל יש כ-300 סטודנטים יוצאי אתיופיה שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, ויש לנו חיילים ביחידות שדה. שני הדברים האלה הם גאוות העדה. עם זאת, יש היום בעיה שמעסיקה את כלל יוצאי אתיופיה בכל בית והיא החינוך הבלתי-פורמלי, שהוא המפתח להשתלבות בני העדה שלנו בחברה הקולטת. כי אם אין המשך לשעות הרוחב במסגרת הלימודים ואין אמצעים לתמוך בילדים בתוך הבית, זה כמו חלב שנשפך, אתה לא יכול לקחת אותו חזרה.

הכוונה בשעות רוחב, כשהתלמיד מתחיל ללמוד בשעה שמונה בבוקר והוא מסיים בשעה 1 או 2 את הלימודים הרגילים בבית-הספר, אין פעילות בשעות אחר-הצהריים, ואם יש זה מעט מאד. אני מדבר על כל הגילאים, מהיסודי ועד התיכון. הילדים מגיעים הביתה, אין חינוך בלתי-פורמלי. הילד האתיופי נמצא במירוץ של סגירת פערים ביחס לוותיק שיש לו מחשב, חוגים וכו'.

כשמדברים על מועדונית, הילד האתיופי נמצא במועדונית של בית-הספר, הוא לא יכול להמשיך כשלחבר שלו יש פעילויות יותר רציניות במתנ"סים השונים. ולצערנו, יש לנו בעיה של נוער עבריין, שהבית לא מצליח להתמודד אתו.

אתה אומר שקשה להם להשתלב בחינוך בלתי-פורמלי אחר, כי הם צריכים עוד תגבור. האם אין להם כסף לשלם בעד חוגים, או שהחוגים הם ברמה כזאת שהם צריכים חוגים משלימים ברמה אחרת כדי להשתלב עם האחרים?

א. הבית לא מודע לחברה המערבית. אם הילד לומד משעה 8 עד שעה 1, בבית חושבים שזה מספיק. ב. מלבד השעות האלה אין תמיכה ועידוד בתלמיד. ג. אני חושב שבבית אין אמצעים, גם אם רוצים וגם אם מודעים, לשלוח את הילד לחוג.

אני בארץ מגיל 12. אם בתי רוצה ללכת לחוג כלשהו, אני לא יכול לאפשר לה את זה, ואני נחשב לאדם בעל אמצעים בקהילה. אם לא יכול לתת את זה, על אחת כמה וכמה משפחות שיש להן ששה – שבעה ילדים בגיל בית-ספר, שמקבלות הבטחת הכנסה או קצבת זקנה. לדעתי, זה המפתח להשתלבות של בני העדה.

הבעיה שהעלית עכשיו היא בעיה גדולה לא של עולים בלבד, כי הוא כבר לא עולה, לפי שום פרמטר. המצוקה הכלכלית שמשפיעה ומשליכה על דור ההמשך היא בעיה גדולה מאד, ואני אתייחס אליה בסיכום.

רשות הדיבור לגב' ראובני, מנהלת מחוז דרות במשרד לקליטת העלייה, בבקשה.

שאלת מה חסר. אני אשלים, כמשרד מתאם, את מה שחסר. א. אני מצטרפת לדברים שאמר מר בורוכוב, והדוגמה הרלבנטית ביותר שהיתה לי היום היא נציגת משרד החינוך שהולכת להשקיע במרכזי תרבות כאשר גם אנחנו בתור משרד הקליטה מפתחים את הנושא של מרכזי תרבות לעולים. אני בהחלט חושבת, מאחר שנושא קליטת העלייה חותך את כל תחומי החיים ואת כל הרשויות ואת כל משרדי הממשלה, שצריך להיות משרד מתאם, אבל מתאם מוסכם, ולא אכנס לנושא הזה.

ב. אני לא רוצה לגעת בנושא התעסוקה, כי דיברו עליו בהרחבה. אני אדגיש פעם נוספת את נושא העברית. אני רוצה להדגיש את נושא הפרוייקט שאנחנו מגלגלים בתוך המשרד ומחפשים שותפים למורה-חוקר בקרב המדענים-עולים שגרים ברחבי הנגב, שאפשר בהשקעה של כמיליון שקל לקורס, שיכול להכשיר קבוצה של מדענים שיעסקו גם במחקר וגם בהוראה, בייחוד בפריפריה. אני חושב שאין צורך להרחיב ולומר מה זה יכול לעשות לכל מערכת החינוך, בייחוד ליישובים הרחוקים יותר.

זאת אומרת, את אומרת בעצם להתנות עזרה במחקר בתנאי שיעסוק בהוראה?

לא, אלא לקחת קבוצה של אנשים שהם גם מתאימים להוראה, להשקיע יחד עם אוניברסיטת בן-גוריון, עם משרד העבודה, עם שותפים פוטנציאליים, להכשיר אותם לנושא הוראה, לשלוח אותם לפריפריה, להתנות את ההשתתפות בקורס שאחר-כך האיש ישרת במרחקים ולאו-דווקא במוקדים, אבל עם זאת תשאיר לו את הנישה הפרופסיונלית שלו שימשיך לעסוק במחקר והוא יוכל לשלב גם את זה וגם את זה.

זה נשמע לי מצוין. אבל תסבירי לי למה זה לא יכול להיעשות.

אין כסף.

לוחשת לי באוזן ראש אגף ההכשרה במשרד העבודה והרווחה שדווקא צריך להרים את זה. זה ענין בינינו לבינם.

אני אומר לך שאם תבקשי פגישה בין-משרדית בדרג של הדרום, לא צריך להגיע לירושלים - - -

כבר היתה פגישה כזאת.

עכשיו שמעו אותך פה עוד כמה משרדים. אני מבקש שתחזרי על הניסיון הזה פעם נוספת, במאמץ מכסימלי. אם לאחר המאמץ הזה תודיעי לי למה זה נכשל, אני אזמן לכאן את כל מי שצריך ואקיים דיון מיוחד בנושא הזה. אני חושב שזה נושא ראוי, וזה פרוייקט שאם הוא מצליח הוא דוגמה למקומות אחרים. זה מאד מוצא חן בעיניי.

אני מקווה שהנושא של העובדים הסוציאליים ימצא את פתרונו, למרות שבוני גולדברג ואנוכי רצות ממשרד למשרד בניסיון למצוא את הפתרון. זה ייתן תעסוקה, זה ייתן איזו שהיא נישה לעולים אקדמאים בנגב.

אני רוצה לשאול כמה קורסים היו בנגב, בשנה האחרונה למורים-עולים?

משרד החינוך פותח קורסים בהתאם לצרכים. זאת לא עבודה יזומה. אם הוא פתח השנה שמונה קורסים, מתוכם שני קורסים בדרום.

לנו יש תחושה שיש הרבה מאד מורים-עולים שעובדים בדל, בגלל שהם לא מצליחים להגיע לקורסים והם לא מצליחים להיקלט במערכת החינוך. אני חושבת שחלק מהם אפילו יושבים פה.

רשות הדיבור לנציגת רדיו דרום, שאחוז ההאזנה לו הוא גבוה. אני רוצה לשמוע איזה אחוז מהזמן מקדיש הרדיו האזורי לאלה שאינם מבינים עברית.

אני משדרת ברדיו דרום, היחידה בשפה הרוסית. אולי אני אשמע קצת מוזר, אבל בשונה לדוברים לפניי אני לא אבקש כספים ולא אגיד שאנחנו צריכים כסף. אני רוצה לתת כסף ולא רוצים לקחת. אני אסביר. הספור הזה נמשך כבר הרבה שנים. היו כל מיני ניסיונות שלא הצליחו, וכשפנינו לסגן ראש העיר באר-שבע, משה בורוכוב, הצלחנו. פתחנו שידור ברוסית ברדיו דרום. רדיו דרום משדר כל יום בשעה עשר חדשות. לפני-כן החדשות שודרו בשעה תשע בערב, במשך חמש דקות בשפה הרוסית. ביום שבת יש שעה אחת של תוכנית בשפה הרוסית, שיש לה רייטינג עצום.

אני רוצה נתונים. כמה שידורים יש לכם בשבוע וכמה זמן כל שידור?

כל יום חמש דקות, מעשר בערב. בשבת זה משמונה עד תשע בבוקר. קודם זה היה מתשע עד עשר, אבל דחפו אותנו עוד לפינה, כי חשבו שלא יהיו מאזינים, אבל יש מאזינים גם משמונה עד תשע.

אני מחכה שנתיים, אבל אני מאד סבלנית, אבל דוחפים אותי לפינה. כי שנתיים חיכו לתדר. לפני שנה אמרו: הכנו פרוייקט לשידורים של ארבע שעות ביום ברדיו דרום, וגם הכינו אולפן, אבל אין תדר. לפני חצי שנה קיבלו תדר, אבל אין כלום.

אני מוכן להירתם ולעזור שיהיה תדר, אבל אני צריך תנאי אחד, שאת מתחייבת שבתוך התוכניות את משלבת אולפן ללימוד עברית.

אני חושבת שהשפה באה עם הזמן ועם החיים, ושום אולפן לא יכול ללמד את השפה.

קודם-כל את מבינה שאני חס וחלילה לא רוצה להעניש את מי שרוצה לשמוע שידורים ברוסית, ואמרתי שאני מוכן לעזור. אבל אני רוצה התחייבות חד-משמעית שיהיה אולפן לעברית, שאלה שהיום מאזינים לתוכניות ברוסית, כי קשה להם עם העברית, שלפחות יוכלו לאט-לאט להתקדם ולעבור לערוץ השני.

אם זה התנאי, אין שום בעיה.

למה אמרתי שאני רוצה לתת כסף ולא לבקש כסף? הרי כולם יודעים שאם התקשורת לא מסובסדת היא מתקיימת מפרסומות. פרסומות ברוסית אפשר לגייס בלי סוף. אנשים רוצים לתת, לא רוצים לקחת.

מכיוון שרדיו דרום הוא לא מוסד ממשלתי, בחלקו הגדול הוא פרטי, אני לא יכולה להכתיב להם דברים.

מהי הבעיה? את אומרת שהבעלים של רדיו דרום לא רוצים?

עכשיו הם אומרים שהם הזמינו סקר אצל מינה צמח אם כדאי לפתוח ברוסית. שליש מאוכלוסיית באר-שבע הם דוברי רוסית, וכל אדם חמישי באזור הדרום הוא דובר רוסית. עכשיו אולי הם ישדרו מוסיקה מזרחית, או בערבית. אין לי דבר נגד זה, אבל למשוך אותנו שנתיים, שה למעשה ניצול.

את מבינה שזה גוף פרטי עסקי.

נכון.

אני אנצל את הקשרים הטובים שיש לסגן ראש העיר ולי עם רדיו דרום, אנחנו מכירים את הבעלים, וננסה להשפיע עליהם. נראה לי על פניו שמבחינה עסקית זה אמור להיות מוצלח. אנחנו נסביר להם בעברית את מה שאת לא הצלחת להסביר להם ברוסית.

אני עובדת שכונתית באגף הרווחה, ובנוסף רכזת עולים בירוחם. ירוחם מונה כ-9,200 תושבים, 26% מהם עולים, שהם כ-2,400 עולים חדשים.

הבנייה התקציבית האחרונה בירוחם היתה כשאריק שרון היה שר השיכון. מה שנבנה אז נמכר, ומאז אין בנייה. נכון, הוציאו מכרז לבנייה עתידית.\

מי שזכאי לדיור "עמידר" אין לו פתרון. אנשים עומדים בתור הרבה זמן, אבל אין דירות "עמידר". זו בעיה מאד קשה, כי בתור מחכים קשישים בני 80 – 90, גם חיילים משוחררים וגם משפחות צעירות. מספר הזכאים לדיור מבין העולים, שמחכים בתור הוא 40.

בעיה שנייה היא תעסוקה. בירוחם יש 15% אבטלה, הגבוה ביותר בנגב. אחוז המובטלים עלה מאד ברגע שאנשים פוטרו ממפעל וישיי דל בדימונה. אני רוצה לציין ש-500 עובדים פוטרו מדימונה ו-100 מירוחם. ביום ראשון פוטרו עוד 150 עובדים ממפעל דל.

בעיה קשה נוספת שם היא גם השפה וגם הכשרה מקצועית. לאולפן בדימונה הגיעו 160 אנשים, ונתקבלו לאולפן 24, והאחרים יושבים בבית בלי הכשרה, בלי אולפן.

- - - - -

האנשים גרים בירוחם אבל את האולפן פתחו בדימונה, וכל יום הם צריכים לנסוע לדימונה. אני חושב שיותר קל היה לקחת מורה שילמד בירוחם.

יש לי רעיון. אם אפשר במקום לפטר את האנשים, לשלם להם פיצויים ודמי אבטלה, אולי כדאי להעביר את הכסף להכשרה בתוך המפעל ולתת להם גם זכות ללמוד מקצוע אחר, אבל לא לפטר אותם.

כמה אנשים זכאים ללמוד באולפן והם צריכים לנסוע לדימונה?

אני לא יכולה להגיד לך כמה זכאים. אני יודעת כמה רוצים ללמוד באולפן, בסביבות 200.

אני רכזת פרוייקט של מרכז תרבות, אבל את רוב העבודה אני עושה בהתנדבות, בשדרות. אני חמש שנים בארץ.

ברגע זה אין בכלל אולפן בשדרות. אני רציתי מאד ללמוד עברית, ומה שאני יודעת היום היא עברית פרקטית. אנחנו חייבים שיהיה לנו אולפן, ולא סתם אולפן אלא אולפן מקצועי. בפעם האחרונה שלמדתי באולפן היתה לנו מורה חיילת והיא לא יכלה להסביר לנו דברים רבים שרצינו לדעת.

אני חושבת שבאולפן חייבים ללמד את העולים מהי דמוקרטיה ואיך להסתדר בארץ, בגלל שרוב האנשים באים ולא יודעים כלל דברים בסיסיים ביותר.

שדרות היא עיר מיוחדת, כי למעלה מ-40% מהתושבים הם עולים חדשים, רובם פנסיונרים ומשפחות חד-הוריות. האבטלה אצלנו היא לא היסטרית, בגלל שכל האמהות החד-הוריות עובדות בתור מטפלות.

פעם זרקו מרגמות על שדרות. דיברנו על כך ועברנו הלאה, אבל עד עכשיו כל לילה כשאנחנו שומעים רעשים אני מקבלת באמצע הלילה טלפונים מאנשים ששואלים אותי: מה, כבר מתחיל? כבר לצאת? אני יודעת שמשפחות רבות יושבות עם מזוודות מוכנות. במצב כזה, אם לא נעשה מרכז מידע, עם דוברי רוסית וגם אמהרית, אני חושבת שנצטרך לפתוח בית משוגעים.

לגבי משרד הרווחה, אם אין עובדים סוציאליים דוברי רוסית, אולי אין צורך בהם, אבל חייבים להיות מתורגמנים.

מי שלא ראה את שדרות בעשור האחרון, אני מאד ממליץ לבקר שם, בכל השכונות החדשות ולראות איך העלייה הזאת הפכה מקום לכמה מדרגות גבוה יותר ממה שהיה לפני-כן, ועל זה תבורכו.

אני חשבתי שבישיבה הזאת נדבר יותר על בעיות תקציביות, בעיקר על הקיצוצים בשנת 2002, שאם הם יתבצעו כפכי שתוכננו הם יגמרו סופית את החלק המשמעותי של התוכניות בקליטה מוניציפלית.

באופקים, למשל, לפני ארבע שנים התקציב השנתי של קליטה בקהילה היה מיליון שקלים, ועכשיו התקציב הוא רק 300,000 שקל. המצב, לפי הגדרתם של מחזיקי תיק הקליטה וסגני ראשי הערים שמטפלים בקליטה, הוא מאד חמור.

בנתיבות המצב די סביר. למשל, הם מנהלים חלק מתוכנית עלייה 2000 של הסוכנות היהודית, והם רוצים להמשיך אבל מתלבטים לאן להביא את העולים, אם התקציב יצטמצם עוד.

אני אבקש מנציגת משרד התעשייה והמסחר לעדכן אותנו בענין הרצון של משרד האוצר להקטין את חוק עידוד השקעות הון.

אחד הדברים שלא עלו כאן ולדעתי הוא דווקא מהמלהיבים בתוכניות שלנו, כי הרי יש לנו מגוון תוכניות במשרד התעשייה והמסחר, הוא הנושא של עסקים קטנים. כדי לסבר קצת את האוזן אומר שלמעלה מ-95% מהעסקים בארץ מעסיקים עד 50 עובדים, שזה עסקים קטנים. בשנת 2000 40% מהעובדים בכלל המשק הועסקו בעסקים קטנים. בשנים 1996 ו-2000 הניב הסיוע לעסקים קטנים תוספת של 50,000 מקומות עבודה, במיוחד באזורי הפריפריה.

לדעתי, אחת התוכניות המלהיבות ביותר של המשרד שלנו הוא הנושא של חונכות עסקית וכל הסיוע לעסקים קטנים. זאת אומרת, לקחת עסק קטן, אם זה מסגרייה, ודיברנו על מטפלות – כל המגוון של הדברים שאנחנו רואים, החל מעסק קטן שמעסיק אדם אחד ועד עסקים יותר גדולים, ולעשות לו חונכות. להסביר לו מה זה תזרים מזומנים, איך לשווק את עצמו, איך לבדוק את המתחרים שלו, מאיפה לקנות, מה החלופות.

מה שמעניין בתוכנית הזאת זה לא כל-כך הנתונים איך סייענו לעסקים האלה להתפתח, שהיא בזכות עצמה שווה דיון, אלא בזה שאתה נותן חונכות לעסק אתה מונע ממנו להיסגר, אתה מונע מליצור אבטלה נוספת.

מינואר עד נובמבר 2001 בוצעו 205 חונכויות, בהן הושקעו 7,000 שעות, בהשקעה כוללת של 1.3 מיליון ₪. זה קצת כסף אבל כסף חכם.

דיברתי עם שמעון מרדכי ממרכז ההשקעות והוא מסר להגיד בקשר לדרום כדלהלן. קודם-כל הוא סיפר שמנסים עכשיו להביא מפעל עוגן טכנולוגי לשדרות, ועובדים על זה. הוא עוד סיפר שבארבע השנים האחרונות 1998 עד 2001 ניתן סכום של 600 מיליון דולר מענקים למפעלים מאושרים. זה מהוון השקעה של שני מיליארד דולר לביצוע ההשקעות.

חוק עידוד השקעות הון מטופל כעת בוועדות, יחד עם משרד האוצר, לתיקונו.

משה בורוכוב

כל אחת מעיירות הנגב, כולל באר-שבע, מקומות שקולטים עלייה, מגיע להם לפי תחשיב מסוים מענק קליטה ממשרד הפנים. כל המועצות וכל העיריות, כולל עיריית באר-שבע, שבה עדיין ראש העיר הוא לא מהעלייה החדשה, רואות את המענק הזה כמענק שמגיע להם עבור אותם שירותים שהם נותנים לעולים חדשים במסגרת של משרדים אחרים, והכסף הזה לא עובר נטו לעלייה.

כדי שנוכל לפתור את המצוקה של העולים, לפחות מבחינה תרבותית ושירותים נוספים, אני ממליץ לדרוש ממשרד הפנים שיעבירו את הכסף לעיריות ולמועצות, לטיפול בעולים עצמם.

אתן לך דוגמה ספצפית. בבאר-שבע מדובר על קרוב לשלושה מיליון שקל, ובשדרות מדובר על 450,000 או 500,000 שקל, וזה סכום שיכול לעזור הרבה מאד בפרוייקטים לצורך עלייה.

דוגמה להשתלבות העלייה בנגב ראינו כאן במסגרת הוועדה, ברצף הדוברים.

אדוני היושב-ראש, הזכרת את הנושא של פיזור אוכלוסין. לפני עשר שנים היה נראה שאותו מעגל קסמים שתמיד דיברו עליו באקדמיה ובממשלה ולא ידעו איך להתמודד אתו, על שבירת המרחק בין המרכז לפריפריה, או בין הערים הגדולות לעיירות פיתוח, סוף-סוף יצאנו ממעגל הקסמים הזה. כלומר, אוכלוסיות חזקות הגיעו גם לערים הכי מרוחקות ובאמת אפשר לראות אגודת מדעני אופקים ומכון למחקרים מתקדמים בערד, מדעני הדרום, וכיוצא באלה.

אני חייב לומר שאני קצת פחות אופטימי מאשר הייתי לפני עשר שנים. אז השפעת העלייה במובן החברתי הרחב של המלה עוד היתה בשבילי דוגמה מאלפת. אני פחות אופטימי, כי כולנו עוסקים הרבה מאד בענין של אבטלה והרבה מאד בענין של אותן אוכלוסיות, כפי שאמרה נציגת שדרות כשהגדירה את האוכלוסיות שלהן. המושג אוכלוסיות חלשות מאד לא אהוב עלי, אבל אוכלוסיות עם קשיים רבים, או מחתך סוציו-אקונומי נמוך. לכן אמרתי לך שאני פחות אופטימי, כי אנחנו עוד פעם נכנסים לאותו מעגל קסמים ומי שבאמת מצליח אז יש כוח ידוע מחוקי הפיסיקה שמושך אותו למרכז, ומי שידו אינה משגת הוא נשאר בערים המרוחקות.

השאלה היא איך אנחנו מנסים להתמודד עם זה ברמה המעשית יותר. קודם-כל נושא הדיור, והוא עלה כאן בשוליים. אני רוצה לתת דוגמה ספציפית. היתה לנו ישיבה ברמה של שתי ההנהלות של שני המשרדים – שיכון וקליטה – בנושא הזה, ואפילו אנשי המקצוע של משרד השיכון אמרו: אבל יש דירות סוציאליות ריקות ביישובים מסוימים וצריך לאכלס אותן.

מה שאמרתי בתגובה, וזה גם לידיעת ראשי הרשויות, שאנחנו כמשרד הקליטה נהיה מוכנים להגמיש כל קריטריון. כלומר, אם התאריך הקובע לאכלוס ביישוב מסוים הוא שנת עלייה 1997, 1998, נהיה מוכנים לתת גם 1999 לוגם 2000 העיקר שהדירות האלה יתאכלסו. מה שלא נהיה מוכנים לעשות זה להעביר עוד אוכלוסיות חלשות בגלל מצוקתן בתל-אביב או בראשון-לציון או בכל מקום אחר, על-מנת לאכלס את הדירות במצפה רמון. כלומר, ההגמשה תהיה בתוך היישובים עצמם.

אבל מישהו גר בראשון-לציון ורוצה לעבור למצפה רמון?

אם הוא עולה מן השנים הראשונות, 1990, 1991 ומציעים לו דירה ויש סיבות להציע לו שם דירה, עוד מילא. מה שאמרתי שלא נהיה מוכנים לעשות זה להגמיש את הקריטריונים, שגם עולי 1997-1998, מקרים סוציאליים מראשון-לציון יעברו ליישובי הפריפריה. כבר היו נסיונות כאלה ולצערי אנחנו יודעים שהם הסתיימו לא טוב.

מתוך אותה תפיסה אני מניח מוגדרת רוב הפעילות שלנו ביישובי הנגב. המאמץ שלנו בשנים האחרונות כמשרד הקליטה היה דווקא לנסות ולטפח דברים אטרקטיביים. נפתחו בתי תרבות עולים ברוב היישובים. על-ידי איזה שהוא שינוי קריטריונים אנחנו מקווים שגם ביישובים הקטנים יותר נוכל לתת חלק מן השירות הזה של מרכז תרבות.

בבאר-שבע קם בית טכנולוגיה ואנחנו מקווים שבתפיסה החדשה הוא ייתן גם שירותים אזוריים. בעקיפין יש תמיכה גם במפעל הנהדר של מכון למחקרים מתקדמים, דרך ועדת עזבונות תמכנו בהם. כלומר, המשימה שאנחנו רואים נגד עינינו היא לטפח כל מה שאפשר באוכלוסיות החזקות דווקא, לתת לאנשים אופציות ומוטיבציה להישאר.

הדברים שדורשים טיפול הם די ברורים ואינני רוצה לחזור עליהם. הדברים העיקריים הם ודאי בתחום חינוך ונוער, והם כבר נאמרו. בתחום ספורט אני מאד מסכים עם מה שנאמר כאן. אנחנו גם עושים דברים מעשיים אבל גם מאד יעזור אם יהיה שיתוף-פעולה יותר הדוק עם משרד המדע, התרבות והספורט ויתקיימו ישיבות ברמה של מנכ"לים. יש לנו ועדת הארבעה בנושא אמנים. כלומר, יש פרוייקטים בתחום האמנות, יש ועדה שחברים בה שני נציגים של משרד הקליטה ושני נציגים של משרד המדע, תרבות וספורט, ויש להם סל כסף מסוים שהם מחלקים לפרוייקטים האלה.

אנחנו מתכננים, בעזרת השם יתברך, להקים פרוייקט דומה גם בנושא של ספורט ואז תהיה לנו אפשרות אולי נקודתית לטפל בכמה יישובים.

בנושא השפה העברית כמעט אין מה להוסיף. כבר הוזכר כאן שביום ראשון סיירנו כסיעה בכמה רשויות – מצפה רמון, דימונה ונתיבות. שר השיכון הולך לפרוייקט בדימונה איפה ששופצו סוף-סוף בתים שנבנו לפני כמה שנים, שהיו בהם בעיות בגלל איכות הבנייה. משרד השיכון, בהנחיה ישירה, סוף-סוף עשה את המוטל עליו, והיום יש 80 יחידות משופצות. נכנסים מאושרים לדירה כזאת, פוגשים דיירים מאושרים, ועומדת לידם שכנה שאומרת: כן, זה באמת יפה, וגם הבית שלי שופץ, אבל היום קיבלתי מכתב פיטורין ממפעל וישיי.

לצערי הרב, זאת חוויה שמוכרת לא רק לי אלא לכל שאר הנוכחים כאן. ומיד עולה נושא העברית. העברית כמעט לא קיימת, ולעומת זה אנחנו כמשרד הקליטה, ודיברנו על זה, במצב שיש הרבה מאד יישובים, כולל ודאי היישובים היותר קטנים בנגב, איפה שאנחנו לא יכולים לפתוח כתת אולפן, כי אין לנו תקן של 25 עולים חדשים שהגיעו בחודש – חודשיים האחרונים שנוכל לפתוח כתה. שיתוף הפעולה שלנו עם משרד העבודה והרווחה ומשרד החינוך הוא בכיוון של להשלים. זה בעצם אפילו לא פרוייקט חדש. אלה אותם עולים שהם מובטלים ואין להם עברית מספקת להכיר בהם לתקן פתיחת אולפן לצד החדשים ביותר, ואז זה פותר את הבעיה.

הצעתי את זה בתור החלטת ממשלה. שכנעו אותי שאין צורך בהחלטת ממשלה בנושא הזה. אני מקווה שנפתור את זה יחד עם משרד העבודה והרווחה, בעבודה השוטפת שלנו. אם לא, נחזור לאדוני ואולי תכנס את כל הגורמים הרלבנטיים, אם פתאום ניתקל בבעיה.

הוזכר דרך אגב הנושא שלדעתי לא בא מספיק לידי ביטוי. גם בנגב יש אוכלוסייה לא מבוטלת של עולי אתיופיה, עם בעיות ספציפיות של הקהילה הזאת. הפתרון שלנו, אחרי כל השנים של עלייה – דיברו כאן על דברים שגם כן בפעילות שוטפת, נושא של אולפני גיור שצריך לטפל בזה, ונכון. .... אבל בגדול, מה שעוצר זה לא רק מקומות עבודה, אלא לדעתי זה באמת ההתארגנות הפנימית בהרבה מקומות של הקהילה. המודל שאנחנו מציעים לנושא הזה הוא מה שנקרא אצלנו מוקד שכונתי של עולי אתיופיה, פרוייקט שבעשרה יישובים שהוא קיים מצמיח מנהיגות מקומית מקרב הקהילה, אנשים שמובילים קודם-כל את עצמם ואחר-כך את האחרים להשתתף בצורה הרבה יותר פעילה בחיי הקהילה.

כרגיל, כרגע מתנהל משא-ומתן עם משרד האוצר על המוקדים האלה. לצערי הרב, בינתיים זכינו לכל מיני תשובות: שהסוכנות תיתן את זה, למה אנחנו צריכים לתת את זה. אני מקווה מאד שבכל-זאת נשכנע, כי מקום כמו נתיבות, למשל, זועק לשמיים שדבר כזה יהיה שם, ועוד מקומות בנגב. אני מקווה שגם כאן נדון פעם על הנושא הזה. אני בטוח שמאד יעניין אותך לשמוע אולי גם מדיווח מכמה אנשים בני העדה שמנהלים מוקד כזה, אם זה בנתניה, בעפולה, בכל מיני מקומות. אולי באמת בנגב צריך להשקיע נקודתית בכמה יישובים.

פרוייקט נוסף שרציתי להזכיר הוא שיטור קהילתי. בבאר-שבע היה פרוייקט נהדר, שנתן מענה לכמה דברים שאנחנו לא אוהבים לדבר עליהם בישיבות בוועדת העלייה והקליטה. לצערי הרב, זה נופל עכשיו בין הכיסאות. אנחנו היינו מוכנים ולמרות המצוקה התקציבית עדיין מוכנים לממן תקנים של שוטרים שיגויסו ויועסקו בשיטור קהילתי. לצערי הרב, כל מה שביקשנו מהמשטרה זה רשימות מדויקות של המגויסים האלה, לדעת אם הם אכן עולים חדשים דוברי רוסית או אמהרית, ובינתיים לא קיבלנו את הרשימות האלה. הניסיונות של מפכ"ל המשרד לקליטת עלייה לקבוע פגישה עם מפכ"ל המשטרה לא הצליחו עד כה, כנראה בגלל העומס הרב שמוטל על המשטרה, ואני אומר זאת ללא צל של אירוניה, אבל לדעתי זה אחד הדברים שצריך לקדם. בינתיים זה לא הצליח.

אני לא חושב שיש פה צורך, כפי שכמה אנשים אמרו, באיזה שהוא ועד מתאם נוסף או משרד מתאם נוסף. יש אפילו החלטת ממשלה משנת 1995, ויש אפילו חובה על כל שר לתאם כל פעילות תקציבית שנוגעת לנושא של עולים חדשים, עם השר לקליטת העלייה. בינתיים, לא בקדנציה הקודמת ולא בקדנציה הנוכחית, הקצרה עדיין, לא נתקלתי בביצוע הפעולה הזאת על-ידי שרים. אף אחד אף פעם לא מצא לנכון לתאם מהלכים בתוך משרדו עם מישהו. לכן אני לא חושב שיש פה אפשרות להחלטה גורפת. למיטב ידיעתי, כפי שאני שומע ממנהלת המחוז שלי בדרום, התיאום שלה עם מנהלי מחוזות במשרדים אחרים הוא תיאום סביר ביותר. יש לא מעט לוקל-פטריוטיזם בנגב, מנסים ביחד באמת לפתור את הבעיות, ואני כולל גם את מר אלמוזלינו במושגים האלה של מנהלי מחוזות. אלה דברים שאנחנו ננסה להמשיך ולעשות עד כמה שאפשר בתיאום.

תקציב, מימון או כסף. אני מקווה שנצליח להתגבר עליהן. אפילו בטבלה שהכין לך הגוף המחקרי שהזכרת אנחנו רואים שבהצעות התקציב יש קיצוץ בלתי-נמנע בפעילות שלנו, בהתמודדות עם האבטלה, וזה דבר שאסור לתת לו לקרות. תודה.

תודה.

בנושא הריכוז שדיברת עליו, האבא של הנושא הזה, האיכפתניק העיקרי באופן טבעי הוא המשרד שלך ואתה שעומד בראשו, ולכן אתה צריך לקחת על עצמך את הסמכות המוסרית לזנב בכל משרד שאתה חושב שלא משתף פעולה או לא מקצה לתחומים .... מטבע הדברים גם הדברים מתנקזים לעובדי משרדך יותר בתחום הזה מאשר לעובדים במשרדים אחרים, ואז זה הנושא הטבעי.

הנושא הטבעי המקומי, ואולי בירושלים לא כולם מבינים, הוא מקומה של הרשות המקומית. רק מי שהיה פעם פעיל ברשות מקומית יכול להבין שהאזרח לא מבין בכלל מה זה כל המשרדים. העירייה זה הכל, היא צריכה לטפל בכל. בענין הזה הכלים החסרים, דהיינו התקציבים שהוקטנו, בתחום שאני מדבר עליו, ובכלל תקציבי הרשויות המקומיות, הנטל שמוטל על רשויות מקומיות לעומת הכלים המצומצמים שהם מקבלים הוא ממש לא הוגן בשלטון המרכזי, אבל זה נושא כבד אחר שצריך פעם לדון בו. אבל בקטע של התקצוב לעלייה ברשויות אני כן רוצה לבדוק למה זה קוצץ, ואני שומע שזה קורה כמעט בכל המקומות.

נקודה מרכזית נוספת היא השקעות הון בתעשייה. אני ארתום את חבריי שצריכים להצביע בעד התקציב, שלא יקטינו את האחוזים הניתנים לתעשייה במסגרת עידוד השקעות הון בתעשייה. אני יודע ששרת המסחר והתעשייה מנהלת כרגע מלחמה מול משרד האוצר. כולנו נעשה מאמץ גדול להתגייס לצד השרה, כי הנושא הזה, עם כל הפרובלמטיקה שלו, שלפעמים מפעלים שמקבלים הרבה עזרה בסוף בורחים או נסגרים – עם כל הפרובלמטיקה אני עוד לא מצאתי פטנט אחר. אם מישהו ימצא לנו פטנט אחר, אני אקנה אותו, אבל השיטה הזאת שקודם-כל זה לא טוב ובוא נחשוב, זה לא מתאים למקרה שלנו בנגב.

הנקודה המרכזית שעלתה כאן, ליד תעסוקה, היא חינוך משלים ולימוד עברית. אני כורך את שניהם זה בזה, למרות שלא תמיד זה צריך להיות כרוך, אבל אני שמח על הרעיון ועל שיתוף הפעולה שאתה מנסה לבנות עם משרד העבודה והרווחה. ייתכן שזו דרך נכונה וטובה, אבל בנוסף לזה אני אעשה מאמץ לתקן את ההגדרה של עולה לצורך לימוד עברית.

אנחנו כמה פעמים החלטנו בנושא זכאויות. אני אעביר אליך את החומר הקיים, ואם תחשוב שיש עוד מה לשפר או לשנות, בהחלט אפשר לעשות את זה.

באשר לתשלומים בגין חינוך משלים, נושא שהעלה ידידנו מבאר שבע, ראינו אותו בהקשר של עולים חדשים, אבל לא רק, כי אתה הבאת את הדוגמה שלך, ואתה כבר לא עולה חדש לפי הכללים המקובלים. נדמה לי שחוץ מהרשות המקומית כמעט אין גוף אחר שיכול לתת מענה לדבר הזה. אני מאמין שלנושא הספציפי הזה – ואני מבקש להעביר את המסר למרכז השלטון המקומי – אפשר, במסגרת הקרנות המוקמות חדשות לבקרים, להקים קרן מיוחדת שתהיה סמוכה על שולחנו של מרכז השלטון המקומי לסבסוד פעילות של חינוך משלים. אני לא תולה תקוות שאני אצליח לפתור הכל דרך שר האוצר ואני לא רוצה להשלות אף אחד מאתנו, אבל אני כן מוכן שנירתם, כי יש בעלי הון שמחפשים לעזור בנקודות אקוטיות וקריטיות. אני חושב שאם נתלבש על הדבר הזה דרך מרכז השלטון המקומי אפשר יהיה להקים קרן לחינוך משלים, ואני לוקח את זה כדבר המרכזי שאנחנו כן מסוגלים לטפל בו, ולא נזקקים לממשלה.

אני רוצה שאתה תעביר את זה לבעל הבית, שאתם תובילו את המהלך. אנחנו מוכנים לעזור להקים קרן של כמה אנשים עשירים בעולם ובישראל, שתיועד רק לתחום הזה – נוער בגיל ביניים, חינוך משלים.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20.