19
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
30.10.2001


ירושלים, כ' בחשון, תשס"ב
6 בנובמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 171
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שלישי, י"ג חשון התשס"ס – 30 באוקטובר 2001 – שעה 11:00

מצב הקליטה של העולים מאיראן - דיון יזום על-ידי חבר-הכנסת צ' הנדל.

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
אבשלום וילן
אמנון כהן
מרינה סולודקין
יוסף פריצקי

חנוך צמיר - משנה למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
ישראל שוורץ - סמנכ"ל בכיר לאכלוס, משרד הבינוי והשיכון
עו"ד קרן רפלנסקי - משרד האוצר
עו"ד ארז אנצויג - משרד האוצר
יוסי שרגא - מנהל מדור מזה"ת בחטיבה לעלייה מהמערב, הסוה"י
שמואל בן-שמואל - מנהל מח' תפוצות, משרד החוץ
מרק בר-און - יועץ ראש הממשלה לענייני עלייה וקליטה
שמעון חצב - יו"ר ארגון גג של יהודי איראן
נוריאל חסיד - יו"ר ארגון גג עולי איראן – סניף ירושלים
אברהם אביר
קמראן זהביאן
שהנז נקוקאר
יוסי סיון
עדנה עמנואל
משה פויררושתמיאן
מוטי שעבני

וילמה מאור

עפרה הירשפלד



- - - - - - - - - -






מצב הקליטה של העולים מאיראן

בוקר טוב לכולם, אני פותח את הישיבה.

כשאנחנו מדברים על איראן, זה אומר העלייה מאיראן והקליטה בארץ. יש זוויות שונות של הסתכלות. יש לנו בעיה של 11 הנעדרים, עידוד העלייה, שהקצה שלה הוא הקליטה המבורכת, או הלא-מבורכת, המאמצים שנעשים או לא נעשים.

אנחנו התכנסנו לבקשת ארגון יהודי איראן בקטע של הקליטה בישראל, ואת מרכז הבמה אני רוצה לתת לכם. אני רוצה לשמוע וללמוד מכם, ויחד נטכס עצה אם ניתן לתקן וכו'. אחר-כך, לפי הזמן שיישאר לנו, נדבר גם על הדברים האחרים שלהם ייעדתי ישיבה נוספת ונפרדת גם עם גורמים נוספים, וחלקם אחרים, בעיקר בנושא 11 הנעדרים.

אבל נתחיל בנושא הקליטה. רשות הדיבור לשמעון חצב, יושב-ראש ארגון גג של יהודי איראן. בבקשה.

יחד אתי באו נוריאל חסיד, יושב-ראש הארגון שלנו בירושלים; מוטי שעבני, יושב-ראש הארגון שלנו בראשון-לציון; קמראן זהביאן שייך לארגון העולמי של יהודי איראן בלוס-אנג'לס; יוסי סיון, פעיל ואחד מעמודי התווך הגדולים בירושלים, ותמיד לוקח חלק בעניינים ארציים. המזכירה הדינמית שלנו, עדנה עמנואל, שבלעדיה קשה לנהל את העניינים. בדרך לכאן יש עוד אנשים שאני אציג אותם כשהם יגיעו.

באיראן נשארו בין 20,000 ל-25,000 יהודים, כאשר העלייה משם עדיין מטפטפת.

אתמול קיבלנו דיווח שבאיראן יש היום בין 25,000 ל-27,000 יהודים.

לא, אלה עולים יוצאים, לא נשארים.

נשארו באיראן כ-25,000.

לא נשארו. חלק מהם מגיע לארץ וחלק נוסעים מעבר לים.

באיזה ערים בדרך-כלל נשארו?

בעיקר בטהראן. 90% מהיהודים נמצאים בטהראן. בשתי ערים יש אוכלוסייה יהודית – באספהאן ובשיראז. באספהאן נשארו 2,000 – 2,500 יהודים ובשיראז 8,000. שיראז היתה פעם העיר השנייה בגודלה מבחינת האוכלוסייה.

בגולפייגאן יש עוד יהודים?

בודדים. בכל מקום כבר יש בודדים.

בארץ יש כמעט 270,000 יוצאי איראן, עם צאצאיהם.

כולל אלה שנולדו בארץ כמובן.

רובם גרים במרכז הארץ, מחדרה עד באר-שבע. אחרי מספר שנים הם מוצאים את הדרך. רובם עוסקים במסחר זעיר ומסתדרים. איכפת להם להסתדר מהר מאד והם אנשי עסקים טובים. יהודי איראן הם אנשים שקטים, אצילים, שעוסקים בעניינים שלהם. אין לנו תאים בבתי סוהר – כמעט אפס.

היום באתי לכאן כדי לבקש את עזרת הוועדה בענין משכנתאות לעולים מאיראן. לפני מספר שנים, הודות לסיוע ולעזרה מאסיבית של נשיאנו משה קצב, כאשר היה שר התחבורה, הצלחנו להעלות את המשכנתאות לרמה מסוימת כמו של האתיופים, ומשפחות רבות נהנו ממנה. אלא שבכל דבר יש חריגים. למשל, אם משפחה מקבלת 80,000 דולר משכנתה והיא צריכה להוסיף עוד 40,000 דולר כדי לקנות דירה בינונית, יש כאלה שלא יכולים ליהנות מהמשכנתה, כי לפעמים אין להם 10,000 או 20,000 דולר.

אני מבקש מהוועדה לאפשר לאלה שהארגון קובע שאין להם הסכום הזה ולכן הם יפסידו את המשכנתה שמגיעה להם, להוסיף להם 15,000 – 20,000 דולר, לפעמים 10,000 דולר.

גב' שהנז נקוקאר, אשת תרבות ואשת אשכולות. מר משה פויררושתמיאן – גזבר וסגן יושב-ראש הארגון. אנג'יניר אברהם אביר, אחראי על מלגות לסטודנטים. מדי שנה אנחנו מחלקים מלגות בקרוב ל-150,000 דולר. יוסי שרגא, מנהל מדור המזרח התיכון בסוכנות היהודית, שעוזר לנו מאד וצמוד אלינו בקליטת עלייה.

זה הסעיף הראשון שאני מבקש מהוועדה להפעיל את השפעתה כדי שאנשים יקבלו את הסכום של 10,000 או 20,000 דולר שחסרים להם כדי לרכוש דירה. צריך לזכור שהם הגיעו מאיראן בידיים ריקות.

דבר שני, יש מאות רווקים שמחכים לדיור ציבורי, ועל-פי הקריטריונים של משרד הקליטה הם צריכים לחכות.

הארגון צריך לדאוג שהם יתחתנו. אין לכם מחלקת שידוכים בארגון?

אין מחלקה, אבל גם בזה אנחנו עוסקים.

יש זקנים, חולים, שלא יכולים לקנות דירה. אומרים להם שהם צריכים לחכות כדי לקבל דירה ציבורית, כי התור ארוך.

50,000.

לפעמים קורה שעד שמגיע תורו הוא כבר לא בעולם הזה. זה אבסורד גדול מאד.

יש צעירים יחידים, עולים, שמצאו אשה, או להיפך, האשה מצאה בעל, והזיווג הזה של ישראלי ופרסית מבחינת הזכויות גורם לבעיות קשות מאד.

למה?

כי יש יחידים, שחמש-שש-שבע שנים נעים ונדים ממקום למקום והם לא יכולים לשאת בהוצאות של שכירת דירה. אני מאד מבקש ממשרד השיכון להקטין את התור כך שההמתנה תהיה שנתיים – שלוש שנים ולא עשר שנים או חמש שנים. יש ביניהם חריגים שמיד צריך לתת להם דירה. אלה דברים שמעיקים עלינו מאד.

דבר שלישי. הלשכה המרכזית של הארגון שלנו נמצאת ברחוב העלייה 16 בתל-אביב. זה בית של הארגון, אלא שהאזור הזה הוא בעייתי ולא מוסיף לנו כבוד. סביב הרחוב הזה יש הרבה בתים של נערות ליווי, נרקומנים, והרבה עובדים זרים.

היום יש בעיה לשכור מקום?

עדנה עמנואל תתייחס לזה. עדנה יושבת בבית, שני גברים דופקים בדלת ואומרים לה: אל תפחדי, אנחנו לקוחות. איך אנחנו נוכל לחיות בכבוד בבית הזה ולנהל ממנו את הסניפים שלנו?

למדינה יש הרבה בתים נטושים, ביניהם של פרסים שהשאירו הרבה מאד נכסים. ממשרד המשפטים פנו אלינו ואמרו: אנחנו רוצים לאתר אנשים שהשאירו נכסים גדולים ונעלמו.

זה נכון, הם היו עד 1984 בארץ ונעלמו.

דרך הארגון העולמי שלנו בלוס-אנג'לס וניו-יורק פרסמנו בתקשורת את השמות, בתקווה לאתר אותם. תשובה חיובית לא קיבלנו.

אני מאד מבקש ממי שיש לו נגיעה בדבר ויושב פה, להעמיד לרשות הארגון בית נטוש, מהממשלה או מהציבור, ויש בתים רבים כאלה. לעדה הפרסית מגיע בית מהממשלה כדי לנהל את העניינים שלנו בכבוד. אנחנו לא יכולים להזמין בן-אדם מכובד לבית ברחוב העלייה.

דבר נוסף. מגיעים אסירי ציון רבים מאיראן. השלטונות האיראנים, על-מנת לשדוד את הרכוש שלהם, מאשימים אותם כסוכנים ציוניים ומכניסים אותם לבית-סוהר. חלק מהם יושב שנים וחלק מהם יושב פרק זמן יותר קצר, אבל כולם יוצאים מבית הסוהר אחרי ששילמו שוחד גדול מאד ואחרי שלקחו מהם את כל הרכוש – את הבתים, את הכסף שלהם בבנקים.

את חוות הדעת שלנו אנחנו מוסרים למשרד הקליטה כדי שיקבל אותם כאסירי ציון, ומספרם גדל והולך.

לממשלת איראן יש בארצות-הברית מיליארדי דולרים. אני לא יודע באיזה מקום אני צריך להעלות את הענין הזה, לפצות את אסירי ציון כשהם מגיעים לארץ במיליארדי הדולרים שהם השאירו באיראן בצורת נכסים גדולים, כי הם מגיעים לכאן בידיים ריקות ובמצב קשה מאד.

הערה אחרונה. עד לפני ארבע שנים קיבלנו מהסוכנות היהודית תקציב שנתי של 75,000 דולר. מאחר שהסוכנות היהודית טוענת שאין לה הרבה משאבים ותקציבה הצטמצם, הורידו מאתנו 50,000 דולר והיום נותנים לנו 25,000 דולר. איך אנחנו יכולים להתמודד עם הבעיות הקשות של יוצאי איראן עם תקציב כזה? ואנחנו כתובת לא רק לעולים, אנחנו כתובת גם לוותיקים שפונים אלינו עם בעיות קשות מאד.

אנחנו מבקשים שהסוכנות היהודית תחזור להקציב לנו את הסכום של 75,000 דולר. תודה רבה.

אני מבקש לחדד בקצרה כמה נקודות שמר חצב ציין. כאשר אישרו לנו את התקציב לרכישת דירה לעולים, עברו שתי ממשלות עד שבסופו של דבר הוא אושר לאחר הרבה התכתבויות ולחצים. כאשר התקציב אושר שער הדולר היה שלושה ומשהו שקלים. מכיוון שאנחנו דוברי אנגלית ומדברים בדולרים, מחיר הדולר עולה בשקלים. התקציב שאושר אושר שקלית ולכן המשכנתה נשחקה במשך הזמן.

מזה תקופה ארוכה מחירי הדירות עלו ועלו. אמנם בשנה – שנתיים האחרונות מחירי הדירות לא ירדו במיוחד, אבל הם עומדים באותו מקום, כך שלמעשה ההלוואות והמשכנתאות שאושרו ליוצאי איראן נשחקו היום.

אבל לפני שנתיים – שלוש שנים היתה קפיצה גדולה במשכנתאות.

כן. דבר שצריך לחשוב עליו – אחרי חצי שנה מפסיקים לתת לעולים שכר-דירה. אחר-כך הסכום שמקבלים העולים, בעיקר המבוגרים שביניהם, לפעמים מגיע למצב מגוחך ביחס למחירי הדירות ושכר-דירה. אני מבקש להתייחס לזה.

מי שרכש דירה בשכונת פסגת זאב בירושלים קיבל 50,000 שקל מענק. זה היה מבצע לפרק זמן מסוים. אמרו שהמענק הזה לא מגיע לפרסים, כי העולים בלאו-הכי מקבלים משכנתה גדולה.

זה מובן שמי שמקבל 400,000 שקל, בסכום הזה גלומות כבר כל ההטבות האפשריות. מי שמקבל 100,000 שקל, עושים מדי פעם מבצע ונותנים לו 50,000 שקל.

אבל הסכום של 400,000 שקל היה לפני המבצע. אני מבקש לבדוק את הדבר הזה.

זה מוכר בכל הארץ, ואנחנו תמיד מבקשים שהמבצע יימשך עוד חודש, עוד חודשיים.

רשות הדיבור למוטי שעבני, בבקשה.

עד לפני כמה שנים לא היתה בעיה בנושא של עולי איראן. כל אחד בא עם המיליונים שלו, בא לארץ לחודשיים ומי שהיה ביכולתו נסע ללוס-אנג'לס, כי הוא לא יכול היה להסתדר עם המנטאליות הישראלית. היום השאלה היא אם רוצים את העולים מאיראן.

אין שאלה כזאת.

זו פעם ראשונה שיש לנו הזדמנות לקלוט כמעט את כל 25,000 היהודים שנמצאים שם. השאלה אם מדינת ישראל צריכה לשנות את הקו. הפרסים אף פעם לא זעקו, הם לא אנשים שיכולים להילחם. אנחנו באים, מנסים להגיד כמה מלים, מחר תשכחו אותנו ואנחנו שוכחים מהענין וממשיכים לשמוע את הצרות של האנשים, ואני עוזר למי שאני יכול. אבל מעבר לזה אני לא עושה.

על סמך מה אתה מבסס את מה שאתה אומר שאפשר לקלוט את כל 25,000 היהודים?

כי אין להם כסף להגיע ללוס-אנג'לס ולכן אפשר לקלוט אותם בארץ.

הם יכולים לצאת? אין בעיה?

יש בעיה. גם היו מקרי חטיפה.

יש זרם של עלייה, לא במספרים שמגיעים ממדינות אחרות, אבל כל שבוע מגיעים עולים ויש מי שקולט אותם בשדה התעופה. אבל אנחנו צריכים לתת להם היום פתרונות כמו שנתנו, נניח, לאתיופים. היום המצב שלהם הוא כזה שהם לא יכולים לבוא עם כסף. הם באים כמעט בלי כלום, ואי-אפשר להתייחס אל איראן כאילו הם באו ממדינה עשירה. הם בורחים ואין להם כלום.

עליית מצוקה, ודאי.

פעם הייתי מתבייש להגיד למישהו: בוא, תעבוד אצלי בניקיון. היום אני אומר לו לבוא לעבוד אצלי בניקיון והוא מודה לי ומבקש עבודה גם בשביל אשתו. צריך לשבת ולחשוב לשנות את הקו הזה.

אני יודע שלעדות אחרות יש מקבץ דירות, דיור לאנשים מבוגרים. צריך לחשוב גם עליהם. אני יודע על בעיות משפחתיות רבות שקיימות באזור שלי, שההורים גרים עם הזוג הצעיר, וזה לא הולך. צריך להכניס את המבוגרים למקבץ דיור.

כמה עולים הגיעו בשנים האחרונות מאיראן? אני מבין שנשארו שם כ-25,000 יהודים.

הסטטיסטיקה לא מדויקת, כי גם בעבר בתקופה של השאח אף פעם לא ידעו כמה יהודים יש באיראן. אמרו 80,000, 100,000. היום מדברים על 25,000 – 27,000.

זרם העלייה מאיראן איטי מאד, אפילו דק אפשר להגיד. לפי הסטטיסטיקה שקיבלנו ממשרד הקליטה בשנים האחרונות הגיעו לכל היותר 150 משפחות. מה שנשאר באיראן זה התחתית שבתחתית, כי כל אלה שיכלו לצאת יצאו. אלה שנשארו שם יודעים שהם נמצאים במקום הכי מסוכן בעולם, אבל ענין הדיור בארץ הוא המשמעותי ביותר עבורם.

אני רוצה לומר משהו בענין ציונות. כולנו יהודים ציונים. בשביל להציל קבוצה קטנה מאד המדינה הזאת מוכנה להוציא עשרות ומאות מיליונים. היום יושבים שם 25,000 יהודים ואנחנו יודעים איזה בעיות יש בין שתי המדינות, כך שבכל רגע היהודים שם יכולים ליהפך לבני ערובה. היום הם בחזקת פוטנציאל לבני ערובה. כל אדם שנציל משם הצלנו עולם ומלואו, כמו שנאמר, וזה מה שצריך לעשות.

הבנתי, תודה. גב' נקוקאר, בבקשה.

אחרי מה שקרה בארצות-הברית ב-11 בספטמבר אני חושבת שחל שינוי. אני כל הזמן בקשר עם חברותיי בלוס-אנג'לס. קודם הם דאגו לנו ועכשיו אנחנו דואגים להם. אני חושבת שתהיה עלייה גם משם.

לא רק היהודים חיים באיראן במצוקה ובפחד, גם המוסלמים. אתמול ראיתי בטלוויזיה, באמצעות לווין, שלקחו את הצלחות מכל הגגות ונכנסו בכוח, הרביצו ולקחו מה שאפשר – 1,000 – 2,000 צלחות. אני בקשר עם היהודים והם באמת רוצים לבוא לכאן, אבל הם אומרים לי שבאיראן יש אלף אחוזים אינפלציה, ואפילו יותר, והם שואלים: איך אפשר לבוא?

ארצות-הברית, מעצמת העל, כבר נגמרה. כולם בכל העולם חשבו שבארצות-הברית אין סכנה, אבל עכשיו רואים שבארצות-הברית מסוכן יותר אפילו מישראל.

לכן, אם נעשה כאן מאמץ, נוכל להביא את היהודים מאיראן לארץ ולקלוט אותם.

לפי דעתי אתם צריכים לעשות מבצע, כמו מבצעים קודמים שעשיתם ולהביא את היהודים מאיראן לארץ, בגלל שהמצב שם עכשיו מסוכן מאד, אבל הם לא מבינים את זה. ליהודים שנשארו שם אין בעיות עכשיו. יש להם כסף, עבודה, מקום לגור, אפשרות ללכת לבית-כנסת ולבית-ספר, אבל כשהם מדברים עם בני המשפחה שלהם בארץ הם שומעים מהם חדשות לא טובות. אומרים להם: באנו לכאן, אין לנו בית, אין לנו עבודה, אין לנו מה לאכול אפילו. לכן היהודים יכולים לצאת אבל אין להם כסף, ולכן הם לא יוצאים.

עשיתם, עשינו לעולים מאתיופיה מבצע, וגם לעולים מרוסיה. לאחר המבצעים האלה אני חושב שקל מאד יהיה לעשות מבצע ולהעלות את יהודי איראן לארץ. אדוני היושב-ראש, תעזור לקהילת יהודי איראן לעלות לארץ ואחר-כך נעשה מאמצים בשביל דברים שאף אחד לא יודע עליהם, חוץ ממספר אנשים שיושבים כאן ויודעים מה הן הבעיות של יהודי איראן.

אני רוצה לעשות סיכום ביניים למי שאחר וליישר קו, ואחר-כך אני רוצה לשמוע את נציגי הממשלה והסוכנות היהודית.

הבעיה המרכזית היא שהיקף העזרה שניתנת ליהדות איראן אינו מספיק מפתה ומפחיד את אלה שנמצאים באיראן, שמתלבטים בשאלה אם לעלות לארץ או לא. בכדי שנוכל לפתות אותם לעלות צריך לעשות, כמו שאמר שמעון חצב, שהמשכנתאות יהיו יותר טובות וכו'.

בעיה שנייה, שלהערכתי היא יותר מסובכת, שנוכל לקבל כספים שמולאמים באיראן דרך עיקול חשבונות האיראנים בארצות-הברית. אני אומר לך שאם יעשו את זה, עוד לפני שאני שומע את נציג משרד החוץ, הטבח שיעשו ביהודי איראן לפני שהם ייצאו יהיה גדול מאד, רק כשהם ישמעו שנוגעים בכסף שלהם. בענין הזה אולי נוכל לטפל לאחר שלא יישאר יהודי אחד באיראן, וגם אז אני לא מאמין שנצליח. אשמח לשמוע אם נציג משרד החוץ יאמר דברים אחרים.

מאחר שהדבר המרכזי והכבד הוא השיכון, אני רוצה לשמוע מה מקבל היום עולה מאיראן ואחר-כך איזו שהיא השוואה מול עולים מארצות אחרות. מר שוורץ, בבקשה.

האמת היא שכמעט בכל ישיבה שבה עולה נושא הסיוע בדיור עולים אותם דברים, שהמשכנתאות לא מספיקות והסיוע לא מספיק.

יש הבדל אחד. כשאנחנו דנים בעליות מסוגים שונים, אנחנו תמיד בודקים מהו הסיכוי או הסיכון לחייהם של אותם עולים באותה מדינה.

אני מדבר בתחום המשכנתאות, לא בתחום הסיכון.

תמיד יש פער בין מחירי הדירות לבין רמת הסיוע ותמיד יש תביעה "הבו עוד". לנו יש מבחן אחד כדי לדעת מתי התביעה הזאת יש בה ממש ומתי אין, וזה מה שקרוי מבחן הביצוע. לקנות דירה זה קשה. בסופו של דבר אתה צריך לראות איזה דירות העולים קונים, איזה הלוואות משלימות הם מקבלים, כי בנוסף לסיוע הממשלתי יש הלוואות משלימות וככל שאנשים קונים דירות עם פחות הלוואות משלימות זה אומר שיש להם יותר יכולת, ולהיפך, וזה המבחן מבחינה מקצועית להגיד: אם אתה מגיע למצב שאתה יכול לתת תוספות מכספי התקציב, איפה לתת יותר, איפה לתת פחות ואיפה בכלל לא לתת.

העולים מאיראן קונים דירות ביישובים היותר יקרים במרכז הארץ. זוג עם עד שלושה ילדים מקבל סיוע של 300,000 שקל, מזה 107,000 שקל מענק. באותו יישוב, מעבר לכביש, אם באה משפחה מחבר העמים, כולל מקומות שאנשים לא באים מהם עם כסף, מקבלים שם 110,000 שקל, מזה כ-30,000 שקל מענק. כלומר, העולים מאיראן מקבלים בערך פי שלוש מאשר מקבלים עולים חסרי דירה מחבר העמים. עולים מאתיופיה יקבלו שם 360,000 שקל, מזה הרוב מענק. זה כדי לעשות סדר בנתוני המשכנתאות.

מה מקבל ישראלי?

חלק גדול מהישראלים מקבלים הלוואה של 60,000 – 70,000 שקל בריבית שוק.

בגדול אתה מדבר על מרכז הארץ, כי בקצוות המצב שונה במקצת.

אני מדבר על מרכז הארץ, כי עולי איראן רוכשים דירות בעיקר במרכז הארץ.

ושם המשכנתה גבוהה.

כדי להקל עליהם, כיוון שהמקומות שהם מתאקלמים בהם, מוצאים פרנסה, מתפקדים במרכז הארץ, מסחר זעיר וכך הלאה, אז להבדיל מתוכניות הסיוע הכלליות שנותנות תוספת סיוע למי שהולך לפריפריה, לגבי יהודי איראן אמרו: נאפשר להם לרכוש דירות במרכז הארץ, כי זה חלק מפתרון כולל ולא פתרון דיור בלבד.

אם נעמיד מול זה את מחיר הדירה שהם רוכשים, מסתבר שהם רוכשים דירות במחירים היותר גבוהים מבין קבוצות זכאים אחרות. למשל, מחירי הדירות שנרכשות על-ידי יוצאי איראן יקרים יותר מאשר על-ידי קבוצות אחרות. לדוגמה, מחיר ממוצע של דירה בשנה האחרונה שרכשו עולי איראן במרכז הוא 540,000 שקל, כאשר עולה מברית-המועצות לשעבר רכש דירה ב-420,000 שקל. העולים מאתיופיה רכוש דירות ב-340,000 שקל, למרות הסיוע הגדול שהם מקבלים.

מעבר לזה, כשאנחנו הולכים לבדוק את ההלוואות המשלימות שהם לוקחים, מתברר שהם לוקחים – למעט האתיופים שלוקחים הלוואות משלימות של 100,000 שקל כדי להגיע לדירה – ההלוואות שלוקחים עולי איראן ביחס לעולי ברית-המועצות לשעבר הן יותר קטנות. עולי איראן לוקחים בממוצע 140,000 שקל, והעולים מברית-המועצות לשעבר – 190,000 – 200,000 שקל. כך שאם אתה שואל אם לתת להם היום תוספת, זה לא עומד בפרופורציה לצרכים של גלויות אחרות.

כשאתה מדבר על הלוואה משלימה, זה מעבר ל-300,000 שקל?

ודאי. מה שהוא מקבל מהבנק.

אני אגע בכמה נקודות שעליהן דיבר גם מוטי שעבני קודם ואנסה להתחבר אליו. מה שקורה עם יהודי איראן הוא שמאז המהפכה רוב העשירים מהמעמד הגבוה עזבו את איראן. היו שעלו לארץ והיו שהחליפו גולה בגולה והלכו למקומות אחרים. באיראן נותרה אוכלוסייה קשה מאד מבחינה כלכלית, מה עוד שבמשך 22 השנים מאז המהפכה ועד היום, אם חלקם היו במעמד בינוני ומעלה, גם אלה הגיעו לארץ, ורוב האנשים שנשארו באיראן – 25,000 – 28,000 איש – רובם ככולם מעוטי יכולת, עם מצב כלכלי קשה, שאפשר להשוות אותם ליוצאי אתיופיה.

נשאלת השאלה למה הם לא עולים. אוסיף ואומר שלרובם יש בארץ קרובים מדרגה ראשונה, ולכן שואלים: אם זה המצב, למה באמת הם לא באים? מה קורה?

כשהמהפכה התחילה כל 7 חתומן, המטבע האיראני, היה שווה דולר. היום, בעקבות האינפלציה שקיימת שם, 950 עד 1,000 חתומן שווה דולר אחד. זאת אומרת, יהודי שחי ומתפרנס מחנות קטנה, ויש לו בית ומכונית, כשהוא מוכר את שלושת הדברים האלה, שהם בסיסיים ועיקריים, כי את המקרר הוא לא יכול לקחת על הגב כשהוא בורח משם – זה מסתכם ב-20,000 עד 30,000 דולר. הוא גם צריך להיות בר-מזל שיוכל להוציא את הסכום הזה לארץ.

בנושא המשכנתאות, כידוע לכם מבצע המשכנתאות המיוחדות שנתנו לעולי איראן עומד להסתיים ב-31 בדצמבר. זאת אומרת, אנחנו אמורים לקראת תחילת השנה הבאה לעמוד במצב שעולי איראן יקבלו 70,000 – 80,000 – 90,000 שקל. צריך להמשיך במבצע הזה. וכפי שאמרו כאן החברים, ובצדק, צריך להגדיל במקצת את המשכנתה.

מהי ההוצאה התקציבית של הדבר הזה?

בשנת 2001 לפי דעתי יממשו בערך 50,000 – 60,000 משקי בית. תכפיל את זה ב-300.

זה 15 מיליון שקל. אבל אני מדבר על המשך המבצע.

אבל כשאתה מגדיל כאן, אתה צריך לראות את כל האחרים. אני לא יכול להתחייב. בדרך כלל מבצעים כאלה מתחדשים. זה לא שיש החלטת ממשלה להפסיק את המבצע.

אני מבקש לדאוג שהמבצע הזה יימשך אחרי דצמבר 2001.

אני מעריך שהוא יימשך.

אני מאד מקווה שכן. ולא, אנחנו בצרה צרורה. ואם אפשר וניתן להגדיל את הסיוע הזה ב-20,000 – 30,000 דולר במקרים מיוחדים, עשינו הרבה, ואז גם נמשוך במילא את אותם יהודים שאנחנו אומרים שהם נמצאים שם בדרגה ראשונה ולא עולים.

במסגרת החיסיון על הנתונים של העלייה מאיראן בכל זאת אנסה לדבר בממדים טיפה יותר כלליים כדי שנדע על מה אנחנו מדברים.

הייתי אומר שבשלוש השנים האחרונות – 1999-2000-2001 עד סוף ספטמבר הגיעו כמה מאות עולים. אני יכול לציין שהשנה נסיים במספר נמוך יותר מאשר בשנה שעברה, בערך כמחצית. אני פחות או יותר יודע להגיד כמה יגיעו בחודשיים הבאים ואלה יהיו המספרים. כמובן שאנחנו לא מדברים על מאות רבות לקראת האלף.

הרי התקווה הציונית היא שיום אחד המשרד שלך ייסגר.

אני מצטרף לתקווה הזאת.

בתנאי שהוא ייסגר לא בגלל שפסה הציונות אלא כי כולם כבר יהיו בארץ.

ודאי, כולם מבינים את זה.

אלה המספרים הכלליים. אם אתם מעוניינים לדעת, למשל, חיתוך גילאי של המגיעים, שהוא מעניין, הייתי אומר שרוב המגיעים הם בגיל עד 50. ילדים משמעותם רבה בקרב המספרים האלה. אתן לכם דוגמה. בשנת 2000 הגיעו 105 ילדים בגיל 6 עד 18. זה מסבר את האוזן על מה אנחנו מדברים. ב-1999 הגיעו בגילאים האלה 57. השנה, כפועל יוצא ממה שאמרתי, הגיע כמובן מספר נמוך יותר.

איפה הם נמצאים בארץ? הריכוזים הגדולים הם אשדוד, חולון, ירושלים, נתניה, ראשון-לציון. זו התמונה הסטטיסטית, דמוגרפית, גיאוגרפית של העולים. אם חברי הכנסת ירצו נתונים מדויקים יותר בתום הישיבה, אני אשאיר אותם ואתם תראו אותם לפי שנים וגילאים.

לגבי הדברים שנאמרו כאן. אני חושב שברמה של ניתוח המצב, והמסקנות מניתוח המצב, אין חילוקי-דעות בין הממשלה כממשלה לבין הדברים שנאמרו כאן. אכן יש חלון הזדמנויות מסוים. אכן כולם מעונינים שיגיעו, ואני מעז לומר שמי שבאמת רוצה להגיע גם יכול לצאת, ולא אפרט כרגע.

לצורך נתינת תשובות אמיתיות למצבם המיוחד אנחנו מסכימים שעל רקע מצבם המיוחד אכן פותחה מדיניות מיוחדת של העדפה מובהקת בקליטת יהודי איראן, ומה ששמענו כאן עכשיו מפי ישראל שוורץ זו עדות בדיוק לקו הזה. לכן, אין ויכוח בנושא הזה. יש לי "עדויות" נוספות לרצון שלנו כמערכת להתאים את עצמנו למצב המיוחד. לדוגמה, אנחנו מאפשרים, ביחד עם הסוכנות היהודית, ליהודי איראן אשר רוצים להיות בתחילת דרכם במרכזי קליטה, גם להיות שם וגם לקבל את סל הקליטה. מה שלא נהוג, למשל, לגבי עולים מארצות אחרות. ויש דוגמאות נוספות.

עלתה פה נקודה עקרונית מאד מעניינת, שאני חושב שגם מולה עשינו איזו שהיא פעילות, שאני מקווה שתתן תוצאות, והיא הפזורה האיראנית בארצות-הברית. אני בהחלט מסכים עם הכיוון שנאמר כאן, אבל אני חושב שאנחנו כמערכת, משרד הקליטה והסוכנות היהודית בנינו איזה שהוא מסד ל"קמפיין" מיוחד בקרב יוצאי איראן בארצות-הברית. לא אפרט את כל הפרטים, אבל המשמעות של ה"קמפיין" המיוחד הוא שאנחנו נראה במי שעזב את איראן ונמצא איקס זמן, כמובן לא בלתי-מוגבל בארצות-הברית, ורוצה לעשות עלייה לישראל, נראה אותו כאילו יצא מאיראן, על כל המשמעויות של הדברים שנאמרו כאן. זה חידוש גדול מאד והוא משמעותי מאד. יוסי שרגא יעדכן אותנו אם זה כבר מופץ בשטח, אבל מנקודת המבט של משרד הקליטה זה קיים, זה ישנו וזה מוכן.

מה גודל הקהילה בלוס-אנג'לס?

בלוס-אנג'לס יש כ-40,000, 15,000 בניו-יורק, ועוד כ-5,000 במקומות אחרים. בסך-הכל 60,000.

כלומר, אתה יכול למצות את זכאותך כ"איראני" לא יותר מ-12 חודש בארץ אחרת. פה אנחנו מרחיבים את זה לכיוון השלוש שנים. הוא נמצא שלוש שנים בארצות-הברית, החליט בכל זאת להגיע למדינת ישראל, נראה בו כאילו עזב את איראן אתמול. זה מאד משמעותי, וזה גם כן כדי לזרום עם הכוונה הכללית שכולנו מסכימים אתה.

אבל אני חייב להגיד משפט אחד שהוא אולי דברי כפירה ברוח של הדברים שנאמרו כאן. יכול להיות שצריך להגדיל את המשכנתה – אני לא נכנס כרגע לוויכוח, למרות שהסטרוקטורה ברורה, מה קורה עם גלויות אחרות ועם עולים אחרים. אבל גם אם נעשה את זה אני עדיין לא משוכנע שזה מה שיגדיל את המספרים. כי אני עוקב אחרי המספרים במשך שנים ולא ראיתי קפיצות דראמטיות בעלייה מאיראן כשנוצרה המשכנתה המיוחדת הזאת.

עם כל הצניעות, יש לי ניסיון ויכולת ניתוח את הנתונים הסטטיסטיים כדי להגיד גם את המשפט הזה. אני אשמח אם אתבדה, אבל בואו נזכור גם את זה.

מר שרגא, הוזכר פה שהסוכנות היהודית נתנה לארגון מענק של 75,000 דולר והוא הורד ל-25,000 דולר. האם אתה מצוי בענין הזה?

אני מצוי אבל לא לגמרי. אני יכול להגיד שבסוכנות יש קיצוצים בכל התחומים, כולל התחום הזה. מה עוד שיש ירידה בעלייה, כך שנותנים פר-עולה. כשהסוכנות נתנה 75,000 דולר לארגון היה מדובר על 1,500 עולים בשנה. היום אנחנו מדברים על פחות מ-300 עולים בשנה.

יש לי בקשה אליך. בבואך למשרד תבקש ממי שאחראי בתחום הזה לבדוק את הנושא ותעבירו לי בכתב פירוט מדויק, איך זה קטן, ונראה מה נוכל לעשות.

מר שמואל בן-שמואל, נציג משרד החוץ, בבקשה.

לגבי הכספים של ממשלת איראן המוקפאים על-ידי ממשלת ארצות-הברית, לפי דעתי זה לא ריאלי לחשוב בכיוון זה. גם חוקתית זו בעיה גדולה. זה לא ריאלי.

יש נושא מסוים שרצית להתייחס אליו?

לא. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, קודם-כל אני רוצה להודות לך על שכינסת את הישיבה הזאת.

מה ששמעתי פה אומר שלמעשה הקליטה היא פחות או יותר בסדר. יש בעיה אחת שעליה צריך לתת את הדעת, לבוא ל-25,000 היהודים הנמצאים שם ולומר להם: רבותיי, פעמוני האזעקה מצלצלים, קומו ותעלו לארץ. תאמינו לי, כשהחרב על הצוואר זה כבר לא משנה אם יש או אין משכנתה. עם כל הכבוד הראוי זה שטויות. אדם צריך להציל את חייו. אלא שאני מבין שהבעיה שם היא של מודעות. זאת אומרת, הבעיה היא שאנשים לא חוששים. הם אומרים: נעבור עוד יום ועוד יום. אויה לנו ואבוי לנו כמה ההיסטוריה היהודית רק במאה האחרונה מלאה באנשים שאמרו נעבור עוד יום, וכולם יודעים מה היה בסופם.

אני מבין שאין לנו שם שליח עלייה ואין לנו שם אפשרות לעשות הסברה ודברים שאנחנו עושים בכל מדינה אחרת, אבל עדיין יש רדיו ועדיין יש שידורי טלוויזיה, שקולטים אותם בצלחות, ואחרות. השאלה שאני שואל אתכם היא האם אתם מסוגלים – יכול להיות שלזה צריך לתת לכם מימון וסיוע, ופה נהפוך עולמות בשביל לתת לכם מימון וסיוע – להעביר מסר לאנשים שם, בשידורים בשפה הפרסית שיקומו ויעלו לישראל. אולי צריך להגדיל את תקציב השידורים בפרסית? לעבוד על זה. משום שעם כל הכבוד הראוי, אני לא מזלזל, חלילה, בדיור. אבל כשסבי עלה לארץ, אמנם לפני 100 שנה, אף אחד לא נתן לו משכנתה. שדדו אותו במדבר, הוא הגיע לארץ, גידל פה 13 ילדים, כולם למדו והם בעלי השכלה אקדמאית וכולם בארץ.

הלוואי ואפשר היה לתת יותר, אין ויכוח על כך, אבל בתוך סדרי העדיפויות הקיימים, יש כאן קהילה שכולנו פה מבינים שהיא בסכנת חיים של ממש, ומדינת ישראל קיימת כמעט רק כדי שאם יהודי נרדף באיזה שהוא מקום בעולם בגלל יהדותו, אמונתו, הוא צריך לבוא לפה. אז תהיה לו דירה בעוד שנה – בסדר. הוא ישכור חנות בעוד חצי שנה – אני לא רוצה שזה יהיה, אבל קודם-כל שיבוא לחיות בארץ. חשבתי שעל זה יהיה הדיון.

בענין עידוד האנשים לעלות לארץ, יש לי ניסיון בזה, כי טיפלתי בדברים רבים. כששקט שם, כמו עכשיו, כולם שוכחים. כשהיה משחק כדורגל בפרס, למחרת כולם רצו לברוח משם. אחרי שבוע שכחו.

אחי גר שם והוא לא חושב בכלל לעלות, ואני חושב ש-90% מהיהודים שם חיים כך. מה שחשוב, לאחר כל הדברים ששמענו כאן, הוא להבטיח להם בארץ דיור ועבודה. בלי זה לא יזוז שום דבר, גם לא תעמולה כמו שעשו בזמנו ברוסיה. המצב שם יכול להידרדר אבל זה יקח הרבה זמן, כי כל זמן שהיהודי שם רגוע ומסודר, הוא שוכח.

דיברת על עיקול כספים בארצות-הברית. לא צריך לנסוע עד ארצות-הברית, צריך לעקל את הכסף בארץ. לממשלת איראן יש פה כסף, מנפט, בסכום של שני מיליארד דולר, משנת 1979.

תקחו עורך-דין ותגישו תביעה. זו מדינה חופשית.

אני ציינתי שרוב העולים יכולים להגיע לדירה עם המשכנתה הזאת, אבל אמרתי שיש מספר מצומצם מאד של מקרים חריגים. לא דחיתי את הדברים שאמרו חבריי.

חבר-הכנסת פריצקי אומר לעשות תעמולה כדי שהיהודים יבואו. אנשים באים אלינו צועקים ובוכים: למה הבאתם אותנו לכאן? איפה התנאים הטובים שהבטחתם לנו? תחזירו אותנו.

תפני אותם אליי.

אני דיברתי עם משפחה שבאה לפרס, רצו להשאיר את הבת שלהם ולחזור. האבא אמר לי: יותר טוב למות בכבוד. אני לא יכול להגיד לבן שלי שאני לא יכול לקנות לו נעלי "אדידס". אנחנו נבוא כשנוכל לבוא עם ידיים מלאות. זאת התשובה.

למה לא נותנים לנו לדבר ולהתבטא?

אני רוצה להגיע לתוצאות. יכול להיות שצריך לקיים פעם דיון תיאורטי, לא לפתרון בעיות, אולי יום עיון בנושא של עולים מאיראן ואז כולם ידברו.

יש נקודה אחת מאד משמעותית והיא עברה כחוט השני בדברים שכולכם אמרתם, ואת אמרת את זה עכשיו הכי חזק והכי חריף, ויש לזה גם התייחסות ביהדות. את זה אני אומר לחבריי ממשרד השיכון ולכולנו, גם לעצמי. אומרים שחברה צריכה לעזור למישהו שירד מנכסיו, או שהבעל נפטר והאשה נשארת, להמשיך באותה רמת-חיים שהיא היתה רגילה לה. זאת אומרת, שאם התאלמנה אשה שחיה בשיכון בקומה ג' והיא השתכרה 2,500 שקל, צריך לעזור לה בהיקף הזה.

יש בעיה מנטאלית וקשה מאד לעשות השוואות, ואין לי ספק שגם אתה, חבר-הכנסת פריצקי, לא התכוונת לכך כשדיברת על הסבא שעלה לארץ, כי אז זה היה ההרגל, והיום כשיושב יהודי עשיר באיראן, שהיה רגיל לחיות במעמד מסוים, הירידה הזאת קשה לו מאד.

אני הבנתי שאין לך טענה לגבי גובה המשכנתה וההלוואה המשלימה, אלא לעתים יש קבוצות שלהן יש פרובלמטיקה מיוחדת והסיוע לא מספיק להם, וכו'. יש לענין הזה מסלולים מסוימים בוועדת חריגים. אני אדבר בענין הזה עם משרד השיכון, לתת לעולים מאיראן עדיפות מיוחדת, אבל לא כמשכנתה כוללת שפותחים את היריעה לכולם, אלא העדפה מיוחדת כשיש פה בעיה ושם בעיה.

מהנתונים שקיבלתי אתמול בישיבה סגורה לגבי העלייה מאיראן, יש אפשרות תיאורטית לעלות, כמו שאתם אומרים. יש מתח גדול. אם יש מישהו שבדרכון שלו יש חותמת שהוא היה פעם בישראל, הסיכויים שלו קלושים מאד. נוער לפני גיוס, שהיום זה גיוס חובה, שפעם אפשר היה להמיר את הגיוס בכסף והיום אי-אפשר, גם הוא בבעיה, ואז ממילא זו בעיה של כל המשפחה. אבל אלה מהווים 1% - 2% מהאוכלוסייה. ל-99% מהאוכלוסייה אין בעיה.

יש פעילות, לא פומבית, בנושא הזה של עידוד כזה או אחר. אין לי ספק שהחלק המשמעותי ביותר לעידוד עלייה, בכל הגלויות ובוודאי באיראן עם הפרובלמטיקה הכלכלית המיוחדת, שאני לא מזלזל בה ואני מבין שאדם שחי ברמת חיים מסוימת, והוא מממש את רכושו ומשיג 20,000 דולר, כששם זה שווה הרבה ופה זה שום דבר, אז אני מבין את הקושי הזה. אבל הבסיס לענין הזה הוא ה"חבר מביא חבר" בלי לשקר. זאת אומרת, אסור להבטיח גן של שושנים ולא לממש את זה, אלא להגיד: זאת הארץ שלנו. אצלנו, בניגוד לכל מדינה אחרת, אמנם לא מקבלים הכל, אבל מקבלים 300,000 שקל, מקבלים מענק, מקבלים עזרה מהארגון ואיך שהוא מסתדרים.

המשימות שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו ולסיים אותן, כמינימום הכרחי, ואחר-כך נדבר על המקסימום, הן קודם-כל שב-1 בינואר לא ייפסק המסלול של 300,000 שקל שדיברנו עליו. יכול מאד להיות שאם נצליח, ואני אבדוק את זה גם עם משרד השיכון, להגביר את העלייה מאיראן אולי כמבצע לתקופה מסוימת – השאלה אם זה יועיל, אני לא יודע, צריך לבדוק את זה עם מי שמתעסק עם זה, חלק פתוח, חלק לא פתוח - אם מבצע כזה יועיל, שיהודים באיראן יידעו שמי שעולה בשנה זאת הוא יקבל משכנתה יותר גדולה ובשנה הבאה לא – אני לא יודע. אני שומע מחנוך צמיר, ואני סומך עליו, שכשעשו את המבצע הנוכחי זה לא נתן קפיצה בעלייה.

היתה עליה מסוימת אבל לא דראמטית.

השם "מבצע אסתר" יהיה מתאים.

הענין של דיור ציבורי ובכלל דיור להשכרה הוא בעייתי מדרגה ראשונה, לא רק לגבי עולי איראן אלא לכולם. אני רוצה ללמד זכות על שר השיכון שעשה מאמצים גדולים להביא להחלטה שבונים דירות להשכרה אבל האוצר עורם קשיים עצומים. זה ויכוח ישן. אנחנו נלחמים על זה ואני מקווה שאם הבעיה תיפתר היא תיפתר תוך שנתיים. היום מחכים עשרות אלפים בתור.

למעלה מ-50,000 זכאי דיור ציבורי.

למעלה מ-50,000 מחכים בתור רק עד שנתון מסוים.

לא עולים אלא זכאי דיור. הרי בהגדרה לא כל העולים בכלל זכאים. מבין הזכאים המספר הוא למעלה מ-50,000.

התור מורכב גם מוותיקים, לא רק מעולים.

בקיצור, אנחנו בענין הזה בקטסטרופה אמיתית. אמנם זו צרת רבים, אבל לפעמים כשהצרה היא גדולה אז עושים גם מאמץ מיוחד לפתור אותה. אני מעיד על משרד השיכון שהוא עושה מאמץ בענין הזה, ואולי אנחנו בכנסת לא מספיק עוזרים לו כדי לצאת לבנייה להשכרה, שאני מאד מאמין בה, והמדינה לא צריכה להשקיע בזה כסף. אני מקווה שבסוף זה כן יילך ואז זה לא ענין של יותר משנתיים והבעיה נפתרת כמעט במכה.

ביקשתי לברר את הענין של ההקצבה המיוחדת שקיבלתם מהסוכנות היהודית ואני מקווה שאקבל תשובה חיובית. נראה מה הם הנתונים שבגללם גובה המענק ירד, חוץ מקיצוץ. ייתכן שיש נתונים נוספים, ונראה מה ניתן לעשות.

בנושא של המשרד שלכם לא בדיוק הבנתי את הבקשה. אני לא מכיר דבר כזה שהמדינה נותנת עזרה לארגון כלשהו. אם תביאו לי קצה חוט שיש לזה איזה שהוא תקדים אני מוכן לטפל בזה, אבל כך זו כאילו ירייה באפלה.

יש נכסים של יוצאי איראן שאנחנו לא מוצאים אותם והם בידי האפוטרופוס הכללי. הם מחפשים את הבעלים.

ובינתיים מה הוא עושה בהם?

המקומות האלה בינתיים סגורים. בירושלים אני מכיר שניים כאלה.

יש לי הצעה. תקחו מקום מוגדר, שאתם יודעים שזה הספור שלו ושהוא לא מנוצל עכשיו. תוציאו מכתב לאפוטרופוס הכללי, עם העתק אלי, אל המשרד לקליטת עלייה ולסוכנות היהודית, עם פירוט ספציפי, שברחוב שלוש 8, למשל, עומד בנין שהוא סגור ובלתי שמיש, אנחנו יושבים ליד התחנה המרכזית בתל-אביב והעולים מפחדים להגיע אלינו, אנחנו מבקשים להעמיד לרשותנו את הבנין לתקופה מסוימת ומתחייבים לתחזק אותו וכו', ואני מתחייב להפעיל את כל הלחץ האפשרי ולעזור לכם כדי שהענין יסתדר. אם תדעי שארגון אחר קיבל פתרון אחר, שהמדינה נתנה לו, תגידי לי, למרות שאני לא מאמין שיש דבר כזה.

האם העמותה שלכם מוכרת לצורכי תרומות?

כן.

הדבר המרכזי שנצטרך לדאוג לו הוא שהמשכנתאות לא ייפסקו בתקופה הקרובה.

אני רוצה לומר עוד מלה בנושא שלא הוזכר פה והוא הנעדרים. מהנתונים שנאספו עד היום, או חוסר הנתונים שנאספו עד היום, ולאחר שדיברתי עם כל מי שנוגע בדבר ועוסק בזה, הן בגלוי והן בסתר, אני חושב שהגיע השלב לאמץ את דעתם של אלה שטענו שצריך לצאת למאבק פומבי. עד היום התאפקתי, כי כל פעם אמרו לי שהשקט יפה לענין ואנחנו עלולים להפסיד מידע אם נצא למאבק פומבי. אבל אני חושב שהיום מסכימים גם כל אלה שפועלים בשקט, שהגיע הרגע לפעול בגלוי. מחר בבוקר אני אקיים ישיבה סגורה בענין הזה, ואני מעריך שאם התוצאות שלה יהיו כמו ששמעתי גם אתמול, בסופו של דבר אנחנו הולכים להיכנס למאבק גלוי. נצטרך לגייס לענין הזה כספים. אני אזדקק גם לעזרתכם ואתם תהיו חלק מהמובילים של ה"קמפיין הזה". זה תלוי במוטיבציה שלנו, שהיא גבוהה, ובמידת האנרגיה שנשקיע בזה. אני מאמין שאם האנרגיה שתושקע בזה תצליח, גם תחושתם של 25,000 היהודים שנמצאים שם תהיה אחרת שאכן בישראל מטפלים, צועקים ובועטים.

אני מקווה שהענין הזה יוכרע מחר, אבל להערכתי זה הכיוון, שנצא למאבק, ועל הנושא הזה עוד נצטרך לשבת בינינו ולראות איך לתאם את הענין.

אנחנו היינו מקבלים ממשרד הקליטה אוטובוסים כדי להסיע את העולים למקומות הקדושים, שזה מאד חשוב להם, וגם להכרת הארץ. גם זה נפסק לפני שנתיים – שלוש שנים.

אני לא מצוי בפרטים של הענין הזה. בעקרון המשרד מסייע להתאחדויות העולים בפעולות מהסוג הזה.

אני רוצה להגיד לכם דבר אחד בגדול, שרמת הציפיות תהיה מתואמת בינינו. אנחנו לא משרד ממשלתי. הביצוע הוא בידי משרדי הממשלה. העבודה השוטפת שלכם צריכה להיות עם משרדי הממשלה. כשיש דבר קרדינאלי, אסטרטגי, כמו למשל העלייה מאיראן, שצריך לשנות את כללי המשחק של הממשלה בגדול, שלשמחתי חלקם הגדול שונה עוד לפני שהגעתם לכאן – אז אנחנו מתערבים ככנסת. אבל את העבודה השוטפת של קבלת תקציב אתם חייבים לעשות מולם. יש גם התאחדות משותפת של הארגונים שדרכה אפשר להפעיל לחצים. אני יכול להרים טלפון לסגן שר הקליטה וללחוץ עליו, אבל אני לא יכול ללחוץ בשבילך ולא בשביל השני.

כל הארגונים מקבלים הקצבה יותר קטנה מאשר בעבר וניתנה הבטחה לנסות להגדיל אותה.

שלא תהיינה אי-הבנות, שלא ניראה מסכנים כל-כך. אנחנו עושים הרבה מאד דברים. אנחנו מקבלים עזרה שכל-כולה לקליטת עלייה, ואנחנו לא נוגעים בזה. למשל, יש מימון של יהודים איראנים למבצע "מלכת אסתר", שזה טיולים בארץ, סמינרים, ימי עיון שאנחנו מבצעים. אנחנו עושים הרבה מאד דברים יוצאים מן הכלל, אבל העזרה הממשלתית בארץ היא אפסית. המשרד לקליטת העלייה הפסיק את נושא הטיולים. אני איש טיולים, אני אוהב את הארץ ולטייל בה והפסקתי לפנות אליהם, משום שכולנו משקיעים עשרות שעות בחודש, בהתנדבות. שבועיים רצתי ובסוף אמרתי: עזוב, אני לא רוצה את זה.

צריכה להיות התייחסות אחרת של המשרד לקליטת העלייה. צריכים למצוא דרך לפתור בעיות של נשים שנמצאות בארץ ובעליהן באיראן. אלה אומרים: את נשואה, אבל היא למעשה לא נשואה. יש גברים שנשארו שם בגלל הרכוש שהם לא יכולים לממש אותו. חלק מהם נישאו לנשים מוסלמיות, ולנו יש בעיה עם הנשים הבודדות שנמצאות בארץ. הן לא אלמנות, לא גרושות ולא עגונות.

ודאי שהן עגונות.

יש לנו בעיה עם ארבע המשפחות האלה. יש לנו עוד אישה עם חמישה ילדים שהבעל עצור באיראן והוא לא יכול לעלות לארץ. לא כולם התחתנו עם גויות, אבל יש כאלה שלא יכולים לעלות לארץ. יש לנו בעיות קשות מאד עם הנשים הבודדות האלה. פנינו לרבנים שימצאו דרך לפתור את הבעיות האלה כי אנחנו לא יודעים איך.

לאור ההצעה שחבר-הכנסת פריצקי העלה בקשר להסברה ותקשורת בחו"ל, אני מבקש מאד ומציע להקים ועדה של שניים – שלושה אנשים שישתתפו בה שמעון חצב, נציג הסוכנות היהודית שמכיר את הבעיות האלה, הם יישבו אתכם כדי לנסות למצוא דרך לפתור את הבעיות האלה.

יש בעיות לא בדיוק של אסירי ציון, אבל משפחה שהשאירה שם את כל הרכוש וברחה – משפחת שמואלי – האשה ברחה קודם ואחר-כך הבעל, או להיפך. האנשים האלה באו לכאן ללא כלום, כל רכושם שם, ובימים אלה אני מטפל אישית בענין המשכנתה שלהם.

יש עוד דבר. אין להשוות בין העלייה המבורכת מברית-המועצות לשעבר, אחת העליות הטובות שהיו לנו בהיסטוריה של העליות לארץ. בירושלים אנחנו עובדים בבית קהילות העולים ואנחנו רואים שם את העולים מברית-המועצות לשעבר. אלה אנשים שלמדו, הגיעו לארץ ותוך כמה שנים הם מסודרים, ואני שמח על כך. אצל הפרסים זאת בעיה. כשהפרסי מוכר את כל מה שיש לו ובא לארץ, אין לו אפשרות למצוא עבודה בתחום האקדמי ואז הוא צריך לעסוק במסחר. הבנים שלהם כבר יהיו אחרים, כמו כולנו. תאמינו לי, אנחנו חיים את זה יום-יום. אנחנו פוגשים את המשפחות אחת-אחת. שולחים אותם לקורסים מקצועיים במסגרת אותו פרוייקט. עשינו קורס לספרות, קורס למנהיגות וקורס למסחר. אנחנו מתכוננים לעשות גם קורס למטפלות.

אין תחליף לליווי אישי של מתנדבים. הממשלה לא תהיה תחליף למתנדבים.

אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רק מבקשים עזרה כספית.

מה פירוש עזרה כספית? מה אתה מצפה שיעשו למשפחה שאמרת שהם ברחו אחד-אחד?

אני באמת לא יודע. אני רוצה להעלות את זה - - -

מה הבעיה שלהם? פנית למשרד כלשהו? הכנסת לא תטפל עכשיו במשפחה. אם יש משפחה בעייתית, או שתיים, אני מוכן לקבל על עצמי לטפל בה ולעזור לפתור את בעיותיה, אבל זאת לא שיטה. אם יש עשרים משפחות כאלה, יש משרד ממשלתי שצריך להגיע אליו.

אין כמו ליווי אנושי אישי של מתנדבים בארגונים. זה קיים בכל העליות. אם תגיד לי שנתקלת במשפחה ועברת את המשרדים אלה ואלה ואין פתרון, אני מבקש את עזרתך, אז גם אם אני לא בקליטת עלייה אני אעזור, על אחת כמה וכמה כשאני עוסק בזה.

אתם צריכים להבין שאין פתרונות כלליים לבעיות פרטיות. בעיות פרטיות צריכות להיות מטופלות בפנצטה.

אבל אפשר לשפר את התנאים הסוציאליים.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


- - - - - - - -

הישיבה הסתיימה בשעה 12:45