פרוטוקולים/ועדת קליטה/3582



ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות –
7
24.7.2001

פרוטוקולים/ועדת קליטה/3582
ירושלים, כ"ד באב, תשס"א
13 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום ג', ד' באב התשס"א, 24.7.2001, בשעה 12:00

חברי הוועדה: היו"ר צבי הנדל
אברהם הירשזון
גנדי ריגר

אל"מ אורי דיסטניק, ראש מחלקת קשרי חוץ בצה"ל
ד"ר מרדכי שלם, מנהל בית-הספר להוראת השואה, ארגון "יד ושם"
רות חריף, מנהלת היחידה לפרוייקטים מיוחדים

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ

















ס ד ר ה י ו ם

התבטאות הנספחת הצבאית של ישראל בפולין כי לא צריך להניף את דגל המדינה בשדה התעופה בפולין משום ש"אנו מרגישים שם יותר מדי בעלי בית, וזה צורם".

דיון יזום על-ידי חבר הכנסת אברהם הירשזון


התבטאות הנספחת הצבאית של ישראל בפולין כי לא צריך להניף את דגל המדינה בשדה התעופה בפולין משום ש"אנו מרגישים שם יותר מדי בעלי בית, וזה צורם".

דיון יזום על-ידי חבר הכנסת אברהם הירשזון

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה,
הקליטה והתפוצות.
מאחר שרבי ומורי חבר הכנסת אברהם הירשזון העלה את ההצעה הנדונה, אני מציע שאתה תפתח.

אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה להודות לך
על שבאמת זימנת את הישיבה בדחיפות כל כך גדולה ונענית לבקשתי.

הייתה לי דילמה מה לעשות היום. האם היום להביא לכאן לוועדה זו משלחות של בני נוער שהיו בפולין, של מחנכים, של ראשי מוזיאונים ולעשות את העניין הזה באמת פומבי וקשה מאוד, או לנסות לקיים דיון שהוא צנוע.

אני רוצה לומר שרק משום שמדובר בצה"ל נמנעתי מלעשות את הדבר הזה ורציתי לקיים דיון ענייני ולדעת כיצד קורה הדבר וכיצד ישנן התבטאויות מסוג זה.

הזמנו גם את משרד החוץ לנושא הזה, אבל הוא
אמר שאין לו עניין להגיע. הזמנו את סגן השר מלכיאור.

לפני מספר חודשים נכנסה לתפקידה בפולין
נספחת צה"ל.

ההגדרה הפורמלית היא הנספחת הצבאית של
משרד הביטחון שאלה הם שני תפקידים שונים. יש מדינות שם זה מופרד, אבל יש מדינות שלא כי לובשי מדים טובים גם לקדם את הרכש הביטחוני ולכן הם מייצגים גם את סיב"ט ואת כל התעשיות הביטחוניות.

התפרסמה כתבה בעיתון, כתבה גדולה וממצה עם
הגברת שהיא אלוף-משנה ובמסגרת הכתבה הזאת אני רוצה לציין שהיא אמרה "לא חייבים להניף את הדגל בשדה התעופה. הייתי דור שני אבל מרוחקת מאוד. מאז אני בפולין אני חיה וכולי וכולי" ואז היא אומרת: "להסתובב בחולצות עם סיסמאות מנקרות עיניים, לא חייבים להניף את דגל ישראל בשדה התעופה, אנחנו מרגישים שם יותר מדי בעלי בית וזה צורם".

אדוני היושב-ראש, אני נמצא בפולין מאז 1986 כאשר התחלתי את ההכנות למצעד החיים. מי שעבר בפולין, מי שהיה במחנות ההשמדה וראה מה עשו לעם היהודי שם, לא יכול למנוע מבני נוער, גם מישראל וגם מכל העולם, לבוא לשם, להניף את דגל ישראל, לרדת בשדה התעופה ולהניף את דגל ישראל, להסתובב בכל מקום שהוא רוצה - הרי פולין היום היא מדינה דמוקרטית – עם דגל ישראל, להיות עם חולצות, להיות גאים בזה שהם יהודים ושהם חוזרים למצעד חיים איפה שאחיהם לא חיו יותר.

באה הגברת שעם כל הכבוד עם היא הייתה אישיות פרטית היום, אז אלה הן דעותיה ואין לי מה לעשות ואין לי שום בעיה בנושא הזה, אבל היא מייצגת את צה"ל, היא מייצגת את משרד הביטחון, ובפרספקטיבה מסוימת היא מייצגת את מדינת ישראל, ואם היא אומרת את הדברים האלה, הדברים הם לא יותר בעלי משמעות פרטית ואני רואה את זה בחומרה רבה.

אני חושב שבנושא הזה – לא על עבודתה, אינני מכיר את עבודתה ואני מקווה שהיא עושה עבודה מצוינת - היא צריכה בפירוש לקבל איזושהי נזיפה או לומר לה שלא תתערב ואם היא כן מחליטה להתערב, שתשאל את הממונים עליה כיצד לנהוג בהמשך.

אני אומר את זה כי אני חושב שאם זה יעבור ללא שום תגובה, אני לא יודע מה יהיו ההתפתחויות ואני לא ידע מה יהיו ההתבטאויות. יש גם עיתונאים פולנים שבטח ירצו לראיין אותה – אותי מראיינים שם כל הזמן – והיא יכולה לומר את אותם דברים בעיתונות הפולנית כשהיום ישנם חוליגנים רבים שאנחנו מתמודדים אתם והם עוד בעלי אופי אנטישמי בפולין והם פוגעים בקבוצות שלנו, ואני לא חושב שדבר כזה צריך להיות. זאת אומרת, אם כתבה כזו מתפרסמת היום בעיתון פולני והאנטישמים שם קוראים אותה – ויש קבוצות אנטישמיות עדיין לא קטנות בפולין – אני אומר לך שזה בפירוש אפשרות לפגוע בקבוצות של בני נוער שמטיילים ומסיירים שם.

אנחנו עברנו פיגועים קשים מאוד מכל הסוגים וברוך השם מהכל יצאנו אבל לא צריך בכוח להוסיף על הדברים האלה.

עד כאן.

העניין המרכזי הוא להעיר לה אבל עוד יותר חשוב
שזה לא יחזור על עצמו, אם אכן נאמרו הדברים. יכול להיות שזו דעתה וזה אכן מעיד קצת על האופי, אבל אני לא הייתי חושב שאם היו קבוצות שמגיעות לישראל ומניפות את דגל ארצותיהם מתוך גאווה לאומית שלהם, היינו בישראל חושבים שזה בעייתי. זאת אומרת, אם ישראלי חושב שבפולין זה בעייתי, משהו פגום אצלנו במחשבה. אני מקווה שהפולנים מעריכים ומבינים את מי שגאה בארצו.

השאלה אם גם צה"ל רואה את זה עין בעין אתנו כי לדעתי צריך להעיר לה וזאת בעיקר כדי שלא יקרה מצב כזה שיתבטא בעיתונות הזרה.

לפני שמגיעים למסקנה אם להעיר או לא להעיר,
אני רוצה לומר כמה דברים על הנושא הזה.
אני ראש מחלקת קשרי חוץ בצה"ל. זה אמנם לא המקצוע שלי, אני צוללן ברקע שלי, אבל זה מה שאני עושה בתקופה האחרונה ובין שאר הדברים שאנחנו עושים, אנחנו ממונים על כל מערך הנספחויות שלנו בעולם.

אני באמת הגעתי לכאן בעקבות הבקשה של חבר הכנסת הירשזון וזאת כדי להתייחס לנקודה אחת. אם זה לא היה הפורום הזה, אז יכול להיות שיש עוד כמה נקודות שאפשר לדבר עליהן בכתבה האמורה.

עניינית, אני דיברתי עם הנספחת בפולין ואני רוצה קודם כל להתייחס לאמירה הפורמלית שלה ואחר-כך להוסיף עוד כמה דברים מעבר לזה.

היא אומרת שבסך הכל הדברים נאמרו בתוך קונטקסט רחב של טיפול בזיכרון השואה שאותו היא רואה כדבר מאוד חשוב, אולי בניגוד לאיך שזה נראה. אגב, היא גם מייצגת איזושהי תפיסה כוללת וזו גם דעתה האישית במקרה הזה ובתוך ההסבר הזה היא ניסתה להדגים שני דברים שם שתכף אני אסביר אותם בצורה יותר מפורטת.

היא אומרת שצריך לזכור את השואה, דם רב נשפך בפולין, יחד עם זאת צריך לדעת לכבד את המארחים והכוונה שלה הייתה לקבוצות שמגיעות לפולין ומניפות דגלים בשכונות המגורים של הפולנים. היא אומרת שחשוב להביא בני נוער מכל העולם ומישראל לפולין כדי שיכירו ויחוו את החוויה של המפגש עם השואה ובתפיסה שלה היא טוענת שאנחנו צריכים לנסות ליצור גשר שמחבר מעל פערי העבר אבל כמובן בלי לשכוח את מה שאירע בפולין.

זו תגובה פורמלית על האופן שבו היא רואה את הדברים, אבל אני רוצה לומר עוד כמה דברים מעבר לכך.

בסך הכל הנספחת שלנו כמו שנאמר כאן היא לא אדם פרטי והיא מייצגת מדיניות של הצבא שאגב נגזרת ממדיניות לאומית והיא לא המצאה של הצבא, ואני חושב שבוודאי אלו מכם שעוקבים אחרי זה באופן מפורט, ואני מבין שאתה אחד מהם, יודעים שבתקופה האחרונה הצבא שולח גם הוא משלחות למצעד החיים. הדוגמה של הרמטכ"ל שעומד בראש מצעד החיים זה רק ממחיש עד כמה זה מחלחל כלפי כולם וזה לא שיגעון פרטי של אף אחד אצלנו.

אם אני אומר את הפעילויות שרק בשנה האחרונה היו, זה כמובן משלחת של בה"ד 1, של קורס קצינים שביקרו בפולין, חניכי בית-הספר לפיקוד ומטה שגם הם ביקרו בפולין.

אני הוצאתי את הקבוצות הראשונות שלכם.

אם חבר כנסת אחר היה מעלה את הנושא, לא
הייתי מקיים פגישה אבל לחבר הכנסת אברהם הירשזון מותר להעלות את הנושא.

אני קורא את הכתבה. חבר הכנסת הירשזון דיבר רק על הדגל. אני לא יודע מה ההכשרה של הנספחת הצבאית ואני משוכנע שהיא בחורה נהדרת והיא מסורה למדינה ולעם, אבל מאיפה היא לוקחת לעצמה את הזכות המוסרית לתת עצות שצריך להסתפק בביקור רק במיידנק?

הסיבה שאני מעלה את הדברים כאן, היא משום
שהנספחת שלנו בפולין אחראית על מימוש המדיניות וכאן זה מתחבר לנושא בעטיו אני יושב כאן, והיא עושה את זה באמונה רבה ולא בגלל שזה התפקיד שלה שמחייב אותה אלא עם הרבה יוזמה והרבה מעורבות אישית. היא נמצאת עכשיו ביד ושם עם הרמטכ"ל הפולני.

אולי עוד אמירה אחת ברקע של הדברים. כתוב בכתבה שהנספחת ברמה האישית היא עצמה דור שני לשואה ובאיזשהו מקום, כשאני דיברתי אתה הרגשתי, זה בולט והיא בטח לא מתכחשת לנושא הזה והיא רואה את זה כדבר חשוב. דבר נוסף שאני חושב שנותן לה איזושהי עוצמה או נפח לאופן שבו היא מנסה להוביל את הדברים זו העובדה שהיא עובדת בצורה מאוד צמודה עם השגריר, עם שבח וייס.

אגב, כשיוצאות משלחות צה"ל, הן יוצאות עם
מדים?

כן.

אולי זה מרגיז את הפולנים.

זה בדיוק העניין. זה מה שהיא ניסתה לומר
בכתבה אבל זה יצא לא מוצלח לחלוטין. היא אמרה שאנחנו צריכים להגיע למקומות האלה, צריכים להגיע לשם בתור ישראלים, בתור ישראלים גאים, להסתובב שם עם מדים, ומה שהיא ניסתה לומר זה יצא לא טוב. זה לא האישיו המרכזי, אבל מבחינתה לפחות לא ללכת דווקא ולא וליצור מתחים שלא לצורך אלא להפך, כן להדגיש את הנושא של אנחנו ישראלים. הרמטכ"ל עומד בראש המשלחת ולובש מדים של צה"ל שזו בעצם התשובה לדברים. היא עצמה באירועים האלה שם לובשת מדים.

לסיכום האמירה הזאת שבעצם באה להמחיש את העניין שצריך לעשות הפרדה בין שני דברים, בין העובדה שהיא כנספחת ברמה האישית אבל גם כמייצגת של מדיניות מאוד מחשיבה את הנושא של ההנצחה של זכר השואה ועושה הרבה מאוד מאמצים ברמה האישית ואני חושב שכאשר מסתכלים על זה, כשקוראים את הכתבה מבלי להסתכל על הפרטים עצמם, כמעט עושים לא חטא באופן שהדברים מוצגים כי זה ממש יציאה מקונטקסט.

לפי תחושתך, היא מרגישה שהיא קצת פספסה
בעניין? שהיא תיזהר אם היא תתראיין מחר לעיתון פולני?

בוודאי. אני חושב שהיא מאוד לא אוהבת את
המשפטים האלה. זה מסוג הדברים שאם היית שואל אותה אם זה מה שהיא חושבת, אם היא הייתה אומרת שכן, זו דעתה, כך הדברים צריכים להיעשות, אז באמת ראוי לגנאי כל דבר שעלה כאן, אבל היא מאוד לא אוהבת את האופן שזה יצא כי היא ניסתה להסביר איזשהו רעיון.

מה שאתה אומר עוד יותר מחמיר את העניין. יש
כאלה שאמרו שלא צריך בכלל לצאת למצעד החיים בפולין והיו הרבה פרופסורים שלא צריך לעשות זאת. זו דעה שמותר שהיא תהיה ואין לי בעיה עם הנושא הזה.

אני קראתי שהיא דור שני לנושא השואה וקראתי שהיא עוסקת בנושא הזה וזה עוד יותר מחמיר בעיני את הבעיה. אם היא הייתה בורה ולא מכירה את הנושא הזה, אז היא יכולה ליפול לכל מיני מלכודות. היא קובעת לכמה מחנות צריך ללכת ולא צריך ללכת, היא קובעת איפה להניף את דגל ישראל או לא להניף את דגל ישראל. אני אומר לך שישנם מחנכים בכל העולם ובתי-ספר וקהילות וכל אחד יחליט בדיוק מה הוא רוצה לעשות, איך הוא רוצה לחנך ומה הוא רוצה שיהיו תוצאות החינוך, והיא לא יכולה לקבוע מסמרה כזאת שאפשר ללכת רק למחנות כאלה ולא לאחרים או מספיק מחנה אחד ולא שניים. היא לא עברה את החוויה החינוכית, היא לא מכירה את זה, אין לה ניסיון בנושא הזה. סליחה, מי שם אותה לומר את זה? זה הדבר הכי חשוב, מי שם אותה לומר את זה.

הדבר השני, לגבי הדגל, שאתה אמרת שהוא פחות חשוב. אני אומר לך מדוע הוא חשוב. בעיני המסתכל הפולני – ואני לא רוצה להתערב – אני אומר לך שיש עיתונים בפולין שהקטע הזה מצוטט ומצוטט מה שרוצים שיהיה מצוטט. מי שיסבול מזה בסופו של דבר זה יהיה אני, משום שכשאני מוציא 6,000 בני נוער מהעולם כל שנה ואני עומד בפני חוויות קשות מאוד של מכות מבריונים פולניים ואני אומר לך שמספר פעמים גם הוצאת קנה אקדח וברוך השם עד היום יצאתי מזה בשלום, אני לא רוצה שבגלל דברים כאלה מצבי יהיה יותר חמור.

אני לא חושב שזה תפקידה לעשות את זה. שתתרכז בדברים שהיא עושה ואני שמח מאוד עם מה שהיא עושה. לכן אני אומר, אם כבר קרה המקרה הזה, אני חשוב שצה"ל צריך להפיק את הלקח ולומר זה מותר לכם, זה אסור לכם, אל תעשו את זה בפעם הבאה.

אני מבקש להעיר בשני התחומים האלה כמה
הערות.
לעניין ההערות כאן לגבי המחנות, שלא צריך ללכת לכולם ולאלה כן ולאלה לא, כאן לפי דעתי היא החליקה. זה לא תפקידך, את לא מבינה בזה, לא התעסקת עם זה, אל תשימי את עצמך מומחית לכל מיני דברים שאת לא מבינה בהם. זה דבר שנבנה עם שיקול דעת ארוך, ממושך ועם ניסיון של שנים של אנשי חינוך ושל היסטוריונים. לפי דעתי זה לא נכון היה לעשות ואני גם אמרתי לה את זה. זה משפט שהרגיז הרבה מאוד אנשים.

לגבי הדגלים זה עניין יותר מורכב ואני בהחלט מקשיב היטב למה שאתה אומר אבל אני רוצה בעניין הזה לומר כמה דברים. היא אומרת שלהניף דגלים בשדה התעופה לא נראה לה. אנחנו, ואני אומר את זה כרגע באופן שבו אנחנו מכינים את המשלחות, אומרים שלכולנו יש לקחים ומשמעויות מהשואה ואנחנו הולכים ואנחנו רוצים להרגיש שם ישראלים גאים וצה"ל הולך שם במדים וזה בסדר. אבל אני אומר שאנחנו לא צריכים להתריס. הפולנים כבר מרגישים שהנה הישראלים חושבים שהפולנים עשו את השואה ולא הגרמנים. היינו צריכים לבנות הרבה שנים את האיזונים של אחריות פולנית, כמה, איך, כן משתפי פעולה או לא משתפי פעולה, יש שם גם חסידי אומות עולם ולכן העניין יותר מורכב.

אנחנו אמרנו דגלים, כן, בהחלט. חולצות משלחת, כן, במחנות. במחנות מניפים דגלים וזה טוב וזה נכון וכך גם בטקסים. יכול להיות שהיא לא הייתה צריכה לומר את הדברים, אבל אני אומר שמבחינתנו כמערכת חינוכית אנחנו אומרים להם שלא נורא נבון לצאת בשדה התעופה עם הדגלים של ישראל ואני מסכים עם זה. לא צריך לעשות את זה. בטרבלינקה כן, באושוויץ כן, במיידנק כן, אבל להסתובב עם זה ברחובות? צריך לחשוב על זה. אתה לא במצעד בתוך פולין ולא נכון לעשות את זה ואפילו מסיבות ביטחוניות.

אנחנו גם אומרים עוד דבר שהוא מאוד משמעותי בצד הערכי-תכני. כשאנחנו באים לפולין, במרכז אנחנו רוצים שיהיה הקורבן. אתה תשאל כל הזמן את עצמך איפה אני עם השואה, תנסה להתחבר לאיש, לקורבן, לילד, לסיפור, לגעת יותר בהוויה היהודית של החיים בפולין גם לפני. זאת אומרת, אנחנו אומרים אל תעמיד את עצמך במרכז בהכרח של רק מה זה אומר לי אני והשואה, אלא הקורבן הוא במרכז ולכן בעניין הזה אנחנו קצת יותר מתונים.

אני מסתייג מהאמירה הזאת בעיתון, אבל אני לא בטוח שאני מסתייג ממנה בצד התכני. כלומר, בצד התכני במובן הזה שאני באמת לא חושב שצריך להניף דגלים בשדה התעופה.

אבל אתה לא חושב שצריך לכתוב את זה בעיתון.

כן. בהחלט.

זאת לא הבעיה ואני אומר לך מדוע. אף אחד
מאתנו לא יכול ללמד את השני בנושאים של פולין ואני חושב שכל אחד מאתנו בנה מערכת יחסים של גשר בין פולין לבין העם היהודי של הדור הצעיר עם חוסר שכחה של מה שהיה. אני חושב שאני התחלתי את זה עוד בתחילת שנות ה80- עם משלחת ראשונה של ברית ערים כאלה של ורשה ותל-אביב ואחר-כך זה התפתח לסמינרים ואתם הייתם שותפים. יכול מישהו לבוא ולומר שבצד החינוכי אני חושב שצריך ללכת בדרך כזאת וכזאת, בצד החינוכי צריך לעשות כך וכך, יכול להיות לנו ויכוח חינוכי מהותי והוא מקובל בעיני , אבל לא זאת הבעיה.

אני נותן הנחיות לא לצאת לרחובות בפולין עם דגלי ישראל. אני נותן עוד הנחיה, לא לצאת גם עם חולצות כשאתה מסתובב בעיר העתיקה וזאת למה? כי מבחינה ביטחונית אני לא רוצה לעשות את זה. אם לא הייתי חושב מבחינה ביטחונית, אולי לא הייתי אומר את זה, אבל מבחינה ביטחונית כששני ילדים מסתובבים ברחוב ויש חוליגאנים, אני רוצה להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים. כשילד יורד בשדה התעופה וזה לא ברחובות, ואתה יודע ששדה התעופה הוא לא ברחובות, ויוצאות קבוצות, לפני שהן עולות לאוטובוסים, ומניפות דגלי ישראל – אני רואה בזה דבר חיובי. שוב, בנושא החינוכי בוא נתווכח.

אני לא מדבר על הנושא החינוכי אלא אני מדבר על כתבה בעיתון.

אין לנו ויכוח.

אני מייצגת את מרכז ההסברה ואנחנו לא בדיוק
רואים את עצמנו צד בנושא הזה. אני מסכימה עם שני הצדדים שדיברו כאן. מצד אחד, אני באמת חושבת שלא היה מקום לומר את הדברים ולא בתפקידה של הקצינה כי היא באמת גם לא ממונה על התחום הזה. מה שכן, אולי הנושא זקוק לבדיקה נוספת בעניין הדגלים.

אני חושב שהיה צריך להזמין את מינהל חברה
ונוער במשרד החינוך.

בכוונה לא הזמנתי אותם. יכולתי להזמין עוד
גורמים אבל אני יודע מה היה קורה כאן ואני לא רוצה להשתלח בצה"ל. הדבר האחרון שאני רוצה זה להשתלח בצה"ל, ואם היו כאן כל הגופים האלה, הייתה כאן השתלחות אדירה. העדפתי לעשות את זה בצורה רצינית, בצורה תרבותית תקרא לזה, ושהמסקנות יוסקו, אם הן יוסקו. אם הן לא יוסקו, יהיה חדר מלא.

גם אני מסכים עם הדברים שנאמרו כאן וחשוב
שאנחנו מדברים בזה.

בסך הכל אני אומר שוב, אני חושב שאין ויכוח על
המהות ואני שמח שגם חבר הכנסת הירשזון רואה את זה באותו אופן.

אין לי שום בעיה. אין לי נקיפות מצפון לא לכאן
ולא לכאן, אני לא מרגיש שאני רוצה להתגונן. אם ילד מרגיש שהוא רוצה לצאת עם דגל ישראל, שיצא. אם הוא מרגיש שהוא לא רוצה, שלא יצא. זה לא מעניין אותי.

זו גם תפיסתנו וזו גם דעתה של הנספחת, שצריך
לעשות את זה אלא צריך לעשות את זה במקומות שראוי לעשות את זה. כמי שכרגע ממונה על המערך הזה, ואני קראתי את הכתבה כמו כל קורא שקורא אותה, אני חושב שכן נכון שאני אגיד ברמה הפורמלית שאם מישהו נפגע מהעניין הזה, אני צריך להתנצל על הנושא הזה כי בטח לא הייתה כוונה לפגוע.

אני מאמין שאנחנו נמצא דרך כדי להפיק את הלקחים כך שגם דברים שאנחנו חושבים שצריכים להיעשות, יש דברים שלא צריכים להיכתב.

אנחנו הרי מתמודדים עם מגוון רחב של בעיות
בפולין. אני חושב שעצם זה שהבאנו גם את הנשיא וגם את ראש-הממשלה, והיום אם לא תביא אותם הם כועסים עליך – בכך אני חושב שכבר יצרנו בסיס להידברות ושותפות. אני חושב שזה עשה הרבה מאוד למאבק נגד האנטישמיות באירופה כי ראש-ממשלת פולין אחרי ישיבה אתי הוא מוכן להירתם, להיאבק ולעזור והוא אכן דמות מעניינת מאוד. אני חושב שיש לזה חשיבות.

אני רק מדבר על דבר אחד. אני חושב שמאמרים כאלה בעיתונות, זה יכול להיות ויכוח בינינו אם כן להניף דגלים או לא להניף דגלים, אבל אנחנו פותרים את זה בדרך כזו שאנחנו לא מנהלים את הוויכוח מעל דפי עיתונים כי אנחנו גם יודעים את ההשלכות שיכולות להיות לזה.

אני מבקש שצה"ל יוציא הנחיות מתאימות שאם יש ראיון כזה, אולי אין ברירה וצריך לא לקיים אותו. אם הוא אכן מתקיים, שלא יתייחסו לדברים שלא נוגעים להם שם כי אלה הם דברים מאוד עדינים.

לסיכום. תודה רבה לכולכם.





הישיבה ננעלה בשעה 12:35