פרוטוקולים/ועדת קליטה/3579



23
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
18.07.2001

פרוטוקולים/ועדת קליטה/3579
ירושלים, כ"ד באב, תשס"א
13 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 159
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום רביעי, כ"ז בתמוז התשס"א – 18 ביולי 2001 – שעה 09:00

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
תמר גוז'נסקי

בתיה כרמון - מנהלת מח' אשרות וזרים, משרד הפנים
רב-פקד שמעון הרוש - קצין נוער מחוז ירושלים, המשרד לביטחון פנים
פקד אתי כהן - קצינת מניעת עבירות ארצית, " " "
שרה כהן - מנהלת מח' רווחה, המשרד לקליטת העלייה
עמוס להט - ראש מח' חבר המדינות, הסוכנות היהודית
ד"ר מלה תבורי - לשכת הקשר
חנן אחיטוב - לשכת הקשר
אפרים וינגרט - מנהל מח' ישיבות, משרד הדתות
מתי הכהן - ראש החטיבה הקונסולרית, משרד החוץ
אלכס פרידברג - מפקח גף קליטת עלייה – מחוז ת"א, משרד החינוך
יהודית שלבי - ממונה על החינוך העל-יסודי במנח"י, משרד החינוך
צבי הויזליך - מפקח ארצי על פנימיות, משרד העבודה והרווחה
דפנה מושיוב - פיקוח ארצי – קליטת עלייה, משרד " "
מרים פבר - פקידת סעד ארצית, משרד העבודה והרווחה
מרים בן עטר - פקידת סעד עירונית לחוק הנוער באגף הרווחה,
מנהלת המח' "ילד נוער ומשפחה, עיריית י-ם
ציפי לפלר - מנהלת המח' "ילד נוער ומשפחה" באגף הרווחה,
עיריית ירושלים
יהודית שלבי - ממונה על החינוך העל-יסודי, עיריית ירושלים
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד
ליאונרה סירוטה - בביתה נמצאים נערים ממוסד "צפונות"
סבטלנה טימונין - נערה ששהתה במוסד "צפונות"
יוסף מנדלביץ - יו"ר תנועת עולים "שיבת ציון"

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

מדיניות מתן אשרות כניסה לקטינים הבאים בגפם ממדינות חבר העמים – בעקבות
חשיפת ההתעללות בבני נוער במוסד "צפונות" בירושלים.
דיון יזום על-ידי חבר-הכנסת צ' הנדל.

- - - - - - - - - - -





מדיניות מתן אשרות כניסה לקטינים הבאים בגפם ממדינות חבר העמים – בעקבות חשיפת
ההתעללות בבני נוער במוסד "צפונות" בירושלים

בוקר טוב לכולם. אני פותח את הישיבה. הדיון יהיה יחסית קצר למה שהיה ראוי שיהיה בנושא כזה, אבל אם לא נסיים ואם נצא בהרגשה לא ברורה שיש אבא לכל קטע מהמהלך של הבאת נוער בשיטה הזאת לישראל, ועד שהוא חוזר לארצו הוא נשאר כאן כעולה חדש, לא נעזוב את הנושא הזה גם אם נזדקק לדיונים ברמות אחרות, ואולי כמו שאמרה חברת-הכנסת תמר גוז'נסקי, שבדיון כזה היו צריכים להשתתף שרים. אני לא בטוח שתמיד שרים בעניינים יותר מעובדיהם הבכירים, ואם נפתור את הבעיה ברמות האלה, זה דבר שהוא מעשי ובשטח, אבל לא נתבייש להביא את כל מי שצריך על-מנת שדברים כאלה לא יקרו.

צריך שיהיה לנו ברור. אנחנו רוצים מאד-מאד לקלוט עולים במדינת ישראל, ולצורך הענין הזה נעשים מאמצים עילאיים בגופים שונים. יש כאלה שפועלים בחוץ-לארץ בכוחות מתוגברים, ובראשם הסוכנות היהודית, ולא רק הם. בחבר העמים יש עוד גופים, ודאי לשכת הקשר, גם גופים וולונטריים. בארץ יש גופים רבים שעוסקים בקליטת העולים, וכל זה על-מנת שנצליח להביא את יהודי העולם ככל שניתן במספרים יותר גדולים ובקצב יותר מהיר לארץ מולדתם.

לכמיהה העזה הזאת של המדינה שלנו לעסוק בנושא העלייה, ייתכן שלפעמים מצטרפים שרלטנים קטנים, פושעים, מנצלים אותם לרעה, מנסים לעשות מזה רווחים קלים. זה קיים בחזיתות רבות. כל עוד זה שייך לכסף, גם בזה אסור לוותר. גם בעניינים כספיים אנחנו יודעים על שרלטנות. גם כאלה שגבו כסף בחוץ-לארץ על-מנת למכור להם הרים של זהב בארץ ובסוף נעלמו, וגם מתווכים למיניהם שמבטיחים וילות פאר וכו', רק שיתנו מקדמה, והם נעלמים.

אבל כאן מדובר בבני-אדם ובנפשות צעירות, והרגישות שלנו גם בנושא הקליטה גדולה מאד, כי זה העתיד שלנו. זה גם הבסיס החזק ביותר שיש סיכוי שיביא את ההורים, אבל גם הבסיס החזק ביותר לעתיד, ומנגד הם צעירים, תמימים, הם כחומר ביד היוצר.

אני רוצה לעשות סבב בשמיעת נציגי משרדי הממשלה הרלבנטיים. אני רוצה לשמוע קודם על הטכניקה של הספור הזה. אני רוצה לשמוע על התוכניות, מי ממונה על מה. אני יודע שיש תוכניות מצוינות בענין הזה, שנעל"ה היא אחת מספינות הדגל בנושא הבאת נוער בשיטה של אשרת תייר. דבר אחרון שהייתי רוצה, שהתוכניות האלה ייפגעו בגלל איש כזה או אחר.

אדוני היושב-ראש, אמרת שזמננו מוגבל. אם נתחיל לדבר על תוכניות בכלל לא נגיע למצוקה הזאת. יש פה כמה שאלות שאולי משרדי הממשלה יענו עליהן. 1. איך נותנים אשרות כניסה לילדים ללא הורים? מה הם התנאים, המגבלות וכו'. מי האפוטרופוס על הילדים כשהם מגיעים, ומה קורה כשמישהו בא לשגרירות ואומר: הנה, ילד נוסע לישראל, כשהוא עדיין לא בן 18.

2. מי נותן רשיון למוסד של משרד החינוך? למה משרד החינוך סגר את המוסד ופתח אותו שוב, ואיך זה קרה? למה משרד הקליטה מעביר סל קליטה ואיך הוא מפקח? זאת אומרת, יש פה לפחות כמה משרדים שיכולים לתת לנו מידע קונקרטי ומזה אפשר להסיק אחר-כך אולי מסקנות כלליות, אבל שיתנו את התשובות איך הגענו לשערורייה הזאת.

אני מקבל את החידוד, אבל לזה התכוונתי. אני רוצה שנתחיל עם הסוכנות היהודית, הכל ספציפי לסיפור הזה, איך זה פועל משם, מצדכם?

אני אגיד איך זה פועל בתוכניות שלנו. יש לנו תחרות של הגיוס לתוכניות נעל"ה. יש תוכניות נוספות של הסוכנות היהודית, כי צריך להבין שנעל"ה היא תוכנית של ממשלת ישראל, כשהאחריות של הסוכנות היהודית היא לאתר, להכין ולהביא את הילדים.

אבל זה לא נעל"ה, אדוני.

זה לא נעל"ה. בקטע הזה של הילדים הסוכנות היהודית לא מעורבת. בסך-הכל אנחנו מפעילים תוכניות שיש הסכם, יש הבנה עם משרדים במדינת ישראל, והסכמים עם ממשלת אוקראינה או ממשלת רוסיה ומקומות אחרים. על בסיס זה אנחנו עובדים בצורה מסודרת ומאורגנת ביחד עם "נתיב" שעושה את בדיקת הזכאות. אנחנו מעבירים שמות למשרד החינוך בארץ המוצא, מתאמים אם זה ישראל, וכל ילד או הורה יודע לאן הילד מגיע, והעסק עובד הרבה שנים.

לגבי הקבוצה הזאת, לצערי הרב, ואני אומר זאת בצער גדול מאד, אנחנו לא מכירים, אנחנו לא בענין. אני רוצה לומר לכם שהענין הזה גורם נזק עצום בשני מישורים: א. שם יהודים לא בדיוק יודעים לאן הילדים נוסעים ומי מייצג אותנו, ואין הבדל בין התוכניות.

בקיצור, זה פרוייקט פרטי שהסוכנות היהודית לא מעורבת, גם לא בשלב של הגיוס בחוץ-לארץ.

זה פרוייקט שאנחנו לא מכירים, לא מעורבים בו, ואנחנו מגנים – אם אלה התוצאות של הפרוייקט הזה.

המשרד לקליטת העלייה, כשהם מגיעים לישראל, אתם מעורבים באיזו שהיא צורה, או לא מעורבים בכלל, למרות שהם תיירים?

אם מדובר בתיירים, בכאלה שהם לא בעלי זכאות פורמלית בתוך משרד הקליטה, הם בעצם לא נשואי טיפול שלנו. השלב שבו משרד הקליטה מעורב הוא אותו שלב שמתרחש שינוי מעמד. זאת אומרת, בגיל 17 זכאי יחיד שבא בגפו לפנות אל משרד הפנים בארץ ולהגיש בקשה לשינוי מעמד, ואם הוא זכאי חוק השבות, הוא זכאי לקבל תעודת עולה ואת סל הקליטה.

כל עוד הוא נמצא כסטודנט בישראל בכל מוסד שהוא, עם תעודה של תייר, אתם הבית שלו. תודה רבה.

התלמידים האלה בפנימיית "צפונות" קיבלו סל קליטה?

בפנימיית "צפונות" היו ילדים, לפי מה שידוע לנו, גילאי 14 ואילך. כל מי שהיה עד גיל 17 לא קיבל סל קליטה. מי שהיה בגיל 17 וזכאי חוק השבות, זאת אומרת שהוא פונה וזכאי לקבל מעמד לפי חוק השבות, זכאי ומקבל סל קליטה.

כדי להבין את הענין, גם מי שיש לו אשרת תייר, אם הוא מעל גיל 17, מקבל - - -?

אנחנו לא מטפלים כלל בתיירים, אך ורק במי שיש לו מעמד עולה.

זאת אומרת שאם ב"צפונות" היו כולם על אשרת תייר, אז גם אם הם בני 28 הם לא קיבלו סל קליטה. תודה רבה.

האם המנהלים של "צפונות" קיבלו או לא קיבלו סל קליטה עבור הילדים? זאת השאלה.

המנהלים של "צפונות" לא יכולים לקבל סל קליטה במקום הילדים.

הם גם לא יכולים לקחת להם את הדרכונים והם לקחו להם אותם. סל קליטה ניתן בתוקף חוק לאדם עצמו. הוא צריך לתת את חשבון הבנק שלו וזה נכנס לחשבון הבנק שלו. אין הסבה למוסדות למיניהם.

הבנו מצוין. תודה.

לשכת הקשר, לכם יש איזה שהוא קשר בחוץ-לארץ לנושא הזה?

כפי שעמוס להט קודם הסביר, אנחנו פועלים אך ורק עם מסגרות מוכרות. נכון להיום – אני לא מתכוון עכשיו לבוגרים, אלא כאשר מדובר על נוער וילדים, אנחנו נותנים להם זכאות ואז הסוכנות בארבע תוכניות שהיא מנהלת מחבר העמים, מביאה אותם לארץ, לאחר שהשמות ואותם ילדים הכניסה שלהם מתואמת עם משרד הפנים וגם עם משרד החוץ.

מעבר לזה לא טיפלנו ולא מכירים את הנושא, כי יש גופים שונים ומשונים שמסתובבים שם בשטח ומנסים להביא, ללא ידיעתנו, ולדעתי זה גם פשע, מנסים להביא לכאן ילדים ואכן מצליחים, ואנחנו לא יודעים מזה בכלל. הם מביאים אותם לכל מיני מוסדות וכנראה שזה לא המוסד היחידי שנמצאים שם ילדים ושאנחנו לא יודעים מזה בכלל. לכן צריך להיות גורם ממלכתי אחד שיתאם את כל הנושא הזה.

תודה רבה.

משרד החינוך, מוסד כזה שמחזיק ילדים ונותן בית-ספר בצורה כזו או אחרת, מה רמת הפיקוח, מה רמת ההשתתפות הכספית, הרישוי וכו'? איך הוא יכול לפתוח בית-ספר, האם הוא מקבל תקציבים?

קובץ התלמידים של משרד החינוך ניזון משני מקורות. תלמידים שמגיעים בקליטה ישירה לערים נרשמים ברשות המקומית, באגף החינוך, וזה מגיע ללשכה המחוזית של משרד החינוך, מעלים אותם למחשב, וכך נוצר קובץ שגם עוקבים אחריו ונותנים את כל האמצעים, אם זה שעות, סל קליטה לתלמיד וכך הלאה.

המקור השני הוא הקליטה העקיפה יותר דרך כפרי נוער, דרך עליית הנוער וכך הלאה.

זה הקובץ שלפיו אנחנו מזהים את התלמידים. לקובץ הזה נכנסים תלמידים שהם עולים ולכולם יש תעודות זהות. בעלי דרכונים לא נכנסים לקובץ של משרד החינוך. יש חסימה, לא ניתן להקליד אותם, ומבחינתנו הם אנונימיים, אלא אם כן אנחנו מקבלים דיווחים דרך בתי הספר השונים – יש מגזרים, יש כל מיני תלמידים עם דרכונים שלהם אנחנו עוזרים בצורה בלתי-רשמית אבל מתוך הקשר עם בתי הספר.

תלמידים כמו אלה שבמקרה הנדון לא יכולים להיות מוכרים למערכת החינוך הרשמית. הם לא יכולים להיות במחשב, ושום מפקח מחוזי או ארצי לא יכול לדעת על קיומם, כי הם לא הגיעו דרך רשות מסוימת.

האם בית-ספר "צפונות" היה מוכר בדרך כלשהי על-ידי המשרד?

אני לא בדקתי את זה אישית.

אדוני, הם קיבלו כסף, הם היו מוכרים.

שאלה:

אם המוסד לא היה מוכר איך הוצאת צו סגירה?

מוציאים צו סגירה גם נגד גני ילדים.

אבל אחר-כך פתחתם אותו.

אמרתי לך, אני לא בדקתי ספציפית אם יש להם סמל מוסד. אם יש להם סמל מוסד ולילדים יש תעודות זהות, הם תלמידים לכל דבר.

אני מבקשת להבהיר. מדובר כאן במוסד שחלק הוא בית-ספר וחלק שהוא פנימייה. המוסד מפוקח על-ידי משרד החינוך כמוסד מוכר שאינו רשמי.

מאיזו שנה?

להערכתי שלוש – ארבע שנים לפחות, עד כמה שידוע לי.

אני לא מייצגת את משרד החינוך אבל חשוב להגיד שיש בית-ספר ויש פנימייה וכנראה שאנחנו מדברים על שתי מסגרות שהתנהלו באופן טיפה שונה. היה אישור, הוסר האישור מבית הספר לפני שנה על-ידי משרד החינוך, ובדרך שאינה ברורה עד לרגע זה הרשיון הוחזר לבית-הספר. אני חושבת שזאת נקודה שכדאי להקפיד עליה.

מישהו היה שם וראה שזה דומה לבית-ספר?

כן. האנשים שיושבים מאחורייך הם אנשי הביקור הסדיר של עיריית ירושלים. הגוף המפקח על בית הספר הוא משרד החינוך. יש מפקחת בשם גב' שרה מאיר, שאיני יודעת אם הוזמנה או לא, אבל היא ביקרה בבית-הספר והיא נתנה למשרד החינוך חוות-דעת קשה שבעקבותיה הוסר הרשיון.

אני שואלת, לפני שפותחים בית-ספר, לא בודקים אם יש כתות, אם יש מורים, מנהל, יש תנאים? לא כשסוגרים, כשפותחים. משרד החינוך אומר שהוא לא יודע על מה מדובר ואת אומרת שהוא נתן את הרשיון.

בהחלט היה רשיון.

גברתי, היתה שערורייה בהתחלת השבוע. אתם הייתם צריכים לקום ולתבוע את כולם.

מה שאני לא יודע אני לא אגיד לך שאני יודע. מה שאני יודע אני אגיד שאני יודע. אני מניח שאם יש לבית הספר סמל, הפיקוח יודע על קיומו ומגיע לשם, אם זה מנח"י ואם זה משרד החינוך.

רישום תלמידים מתבצע בכל רשות וגם במנח"י בירושלים, גם באמצעות הרשות וגם בפנייה ישירה של תלמידים בבתי-הספר. חשוב לומר שלגבי "צפונות" מעולם לא היתה פנייה, או הפנייה, יותר נכון לומר, של הרשות אל בית הספר. הילדים הגיעו לשם בדרך-לא-דרך, אף פעם לא דרך המסלול הראשי שהוא המסלול המקובל בדרך-כלל.

משרד הפנים, האם יש איזו שהיא בקרה במסלול כזה של הגעת ילדים באשרת תייר וכו'?

קודם-כל, לקראת הדיון ביקשתי מהמשטרה את רשימת הילדים במוסד הזה וראיתי שיש כאן שתי קבוצות. קבוצה אחת גדולה של ילדים שיש להם מספרי זהות, כלומר הם רשומים בתור עולים חדשים. דיברתי עם החוקר והוא אמר לי שהילדים נמצאים בארץ עם משפחות, יש להם מספרי זהות. ויש קבוצה נוספת שהם כן עולים.

ביקשתי לקבל את צילומי האשרות שנתנו לאותם ילדים כדי לבדוק מה נאמר בזמן הגשת הבקשה לקבלת אשרה במשרד החוץ, בקונסוליה, כדי לראות מהי שיטת הכניסה של אותם ילדים לארץ.

בידי המשטרה היה רק דרכון אחד ועדיין לא קיבלתי אותו. אני מתארת לעצמי שלא אמורה היתה להיות בעיה גדולה, כי בואו נחשוב על נערים שמגיעים לקונסוליה. אני מניחה שבדרך כלל הם מגיעים עם אדם מבוגר, לא לבד. זה שאחר-כך הילד הזה נשאר בארץ ומועבר עם אשרת תייר, שפעמים רבות פג תוקפה, ונמצא פה, אז לצערנו יש בארץ הרבה מאד אנשים שנמצאים פה באופן בלתי-חוקי.

אתם נתתם לו את האשרה שם לנסוע לבד לפה. על מה אתם מדברים?

יש כאלה אלפים והם מטופלים נהדר.

ד"ר קדמן, אף אחד לא הצהיר בקונסוליה שהילד הזה מגיע ללמוד במוסד "צפונות". הילד הזה קיבל אשרה להגיע למדינת ישראל כתייר. יש הוכחות שהילדים האלה הגיעו לקונסוליה, הצהירו שם שהם מגיעים למדינת ישראל כדי ללמוד פה באיזה שהוא מוסד? נקבל את הפרטים האלה של הילדים ואת הדברים האלה אפשר לבדוק ישירות בקונסוליה, איך כל ילד קיבל את האשרה.

יושב כאן מר מתי הכהן מהמחלקה הקונסולרית במשרד החוץ. ברגע שהילדים יתנו את הפרטים המדויקים שלהם ובדיוק מתי הם נכנסו לארץ, מר הכהן יוכל לבדוק את השאלון במשרד החוץ בקונסוליה ולומר בדיוק מה הם הצהירו שם.

אני יכולה לומר מפה שסביר מאד-מאד שאף אחד מהילדים האלה, לא הם ולא מי שביקש את האשרה עבורם, לא הצהיר שהוא מגיע למדינת ישראל כדי ללמוד פה. מכיוון שאם הם היו מצהירים כך, ויודעים פה יפה מאד עד כמה גם משרד החוץ וגם משרד הפנים וכל הגופים האחרים עמדנו בעימותים מאד קשים. למשל, מר רלף קליין רצה להביא לארץ נערים מניגריה כדי לפתוח להם בית-ספר במכון וינגייט וללמד אותם כדורסל כדי שהוא יוכל למכור אותם אחר-כך לקבוצות אחרות בארצות-הברית, ואנחנו לא הסכמנו. אנחנו אמרנו חד-משמעית: הילדים לא יגיעו לפה אם לא יהיה להם אפוטרופוס חוקי מבית משפט, אם לא יהיה אישור של משרד החינוך, אם לא יהיה אישור של משרד המדע והספורט.

תודה. נציג משרד הדתות, אני מבין שהפנימייה הזאת היתה פנימייה ישיבתית.

לא. אנחנו מכירים במוסדות פנימייתיים ולא פנימייתיים. "צפונות" הגישה בקשה למשרד הדתות בנובמבר 1996, סניף לבנים וסניף לבנות. בכל הסניפים היו 45 תלמידים. אלה היו בתי-ספר רגילים עם תגבור של לימודי קודש, בלי פנימייה. כי בדרך כלל מוסד פנימייתי שמבקש מאתנו אישור, הוא צריך להביא אישור ממשרד העבודה והרווחה שיש לו רשיון לניהול מוסד לילדים עד גיל 14.

ולילדים מעל גיל 14?

הם הגישו בקשה רק לבית הספר שהבנים היו במרכז העיר והבנות - - -

וקיבלו אישור?

קיבלו אישור.

ואתם ביקרתם במקום?

אנחנו ביקרנו במקום רק בחלק של הכתות.

מי ביקר שם, הבן שלך? הוא אמר שזה בית-ספר ראוי?

העובדים שלנו ביקרו וראו את הכתות. את הקבוצה של הבנות ביקרנו בצורה מוגבלת. פעם אחת הפסקנו להם את הכסף, והפעם האחרונה שבכלל העברנו כסף לעמותה הזאת זה היה באפריל 2000.

כמה כסף בסך-הכל העמותה קיבלה מכם?

אני יכול לבדוק בדיוק. במשך חודשים.

עד שתמצא את הנתונים, אני רוצה לפנות למשרד העבודה והרווחה. אתם קשורים באיזו שהיא צורה לסוג של מוסד כזה?

אנחנו קשורים למסגרות פנימייתיות בשני אופנים. 1. באמצעות חוק הפיקוח על המעונות, קרי – תהליכי הרישוי. במקרה הזה המוסד היה לגיל 14 עד 18 ולכן אין לנו סמכות - - -

אתם עד גיל 14.

אנחנו לא עד גיל 14. אנחנו מפקחים על פנימיות בצורות שונות, אבל מבחינת החוק החוק חל על מסגרות פנימייתיות שיש בהן ילדים עד גיל 14, ואז אנחנו כמובן גם נכנסים למסגרות שיש בהן ילדים עד גיל 18. אבל ברגע שיש ילדים, בדרך-כלל זה 12 – 18, או 6 – 18 וכו', אנחנו נמצאים בהליכי הרישוי.

לא אכנס להליכי פיקוח אחרים יותר אינטנסיביים, אבל בהליכי הרישוי אנחנו נכנסים עד גיל 14. זה האופן הראשון.

האופן השני – יושבת כאן פקידת סעד ראשית – הכניסה למסגרות כלשהן הן מסגרות שנעשות בהתאם לחוק הנוער, וגב' פבר תוסיף בנקודה הזאת. בכל אופן, הפנייה שנעשתה בזמנה אלינו הועברה לחוק הנוער וכתוצאה מכך שלא יכולנו להיכנס בעצמנו.

החוק חל על ילדים בסיכון ולא על פנימיות, אלא אם כן יש פגיעה בתוך פנימייה. זאת אומרת, לא יכולנו להיכנס מבחינת הפנימייה בכלל, אבל כשהתברר שאין חוק שיכול להתערב ולהפסיק את הפעילות שם, אז נכנסנו כחוק נוער כדי לבדוק, בגלל הטענה שיש ילדים מורעבים, ילדים מנוצלים, ולא תמיד הדרך היחידה החוקית להיכנס - - -

הבנתי. אבל אין תהליך טרומי לאישור המוסד.

זה שייך לחוק הנוער.

תודה.

מר הכהן, נציג משרד החוץ, בבקשה.

דיברו על אשרות. ההנחיה לגבי קטינים, דהיינו למטה מגיל 18 היא שקטין אינו יכול לקבל אשרה ללא הסכמת שני ההורים, או אפוטרופוס חוקי. במקרים של הילדים האלו אנחנו גם מקבלים את ההמלצה של הסוכנות. בלי המלצה של הסוכנות אנחנו לא פועלים בכלל.

אז איך הם הגיעו?

אני מציע לשאול את הילדים.

ילדים שנמצאים לבד בארץ פעמים רבות מגיעים לטיפולנו בסופו של דבר, כי הם נשרו מתוכניות, אבל אז אנחנו מתואמים עם התוכניות שהם נשרו מהן, או כי ההורים שלהם הביאו אותם וחזרו לרוסיה.

תודה. משרד הדתות לגבי התקציב, בבקשה.

קודם-כל, את המוסד לבנות אנחנו חסמנו כבר בחודש אוקטובר 1998 ואת המוסד לבנים בחודש אפריל 2000.

זאת אומרת שהם נחסמו מסיבות של פרוצדורות כספיות, לא בגלל המצב במוסד.

מסיבות מינהליות, כי הם לא עמדו בתקנים שלנו.

האם במקרה כזה יש איזו שהיא מערכת שמדווחת למישהו שסגרתם מסיבה כלשהי? – אין מערכת.

אנחנו מקבלים בקשה מהעמותה ואנחנו מודיעים לעמותה שאנחנו מפסידים על זה כסף, כי היא לא עומדת בתנאים. היא יכולה להגיש ערעור, היא מגישה ערעור, הענין מובא בפני ועדת בדיקה, ואם מחדשים להם - - -

היושב-ראש שאל מה קורה עם הילדים. אם העמותה לא מקבלת כסף, איך היא תלמד אותם? איך היא תאכיל אותם? איך היא תעשה משהו?

אנחנו אחראים על הדברים שלנו. אנחנו לא אחראים על אחרים שלא נותנים את הטיפול.

שאלתם כמה כסף. במשך כל השנים הסניף של הבנים קיבל 94,068 שקל.

זה פותר את הבעיה. למה לא 112,000 שקל?

והבנות קיבלו 22,000 שקל.

תודה.

ילדים חמודים, מה שלומכם?

בסדר.

יהיה טוב.

אתם מרגישים רע עם כל האנשים המבוגרים שמדברים כל-כך הרבה שטויות?

כן.

אבל תאמיני לי שכולם אוהבים אתכם ורוצים שיהיה לכם טוב, וכולם ידאגו שלפחות מעכשיו ואילך, כל דקה שתישארו בישראל יהיה לכם טוב.

איך קוראים לך?

סבטה.

ספרי לנו איך הגעת לישראל.

אני באמת לא יודעת. סלבה, המנהלת שלנו התקשרה לאמא שלי ואמרה שיש בית-ספר - - -

סליחה, לאן היא התקשרה? לאיזה מקום, באוקראינה, ברוסיה?

במוסקבה. היא אמרה שזה מקום טוב. זה היה לפני שנה, הייתי בת 16. באוגוסט ימלאו לי 17. סלבה אמרה שהיא יכולה לקחת אותי.

הלכת לשגרירות?

אני לא הלכתי.

אמא סידרה הכל. אמא גם שילמה. את לא יודעת כמה היא שילמה?

אני לא יודעת, כי אמא שלי דיברה עם סלבה.

מי הלך לשגרירות להוציא ויזה?

אני לא זוכרת.

איפה הפספורט שלך?

בבית.

מי הלך לשגרירות, אמא שלך עם הדרכון שלך?

כן. אין לי אבא.

וסלבה היתה אתה?

לא.

סלבה היתה בישראל?

כן.

סלבה התקשרה אליכם הביתה במוסקבה, או כתבה מכתב?

היא התקשרה בטלפון.

איפה אמא עכשיו?

במוסקבה.

סלבה מכירה את אמא שלך וביום בהיר אחד היא התקשרה.

כן.

ואמרת שאת באה ללמוד?

כן.

ואחר-כך הגעת לישראל, ובאת למוסד. ספרי לנו קצת מה היה פה.

אמרת שהדרכון בבית. באיזה בית הדרכון שלך?

אצל סבתא שלי, בישראל. סבתא שלי עלתה אחריי לארץ.

מה ראית כשהגעת אל סלבה? איך היה?

(עונה ברוסית).

טוב, תודה.

סאשה איבניצקי, ספר לנו מה אתה יודע, מהתחלה. איך הגעת לישראל? מה פתאום? מי התקשר? איפה ההורים שלך עכשיו ואיפה אתה נמצא עכשיו?

אחת הבנות שכבר למדה אצל סלבה נתנה את מספר הטלפון שלי לסלבה. סלבה התקשרה אליי הביתה ודיברה עם אמא. אני מאוקראינה, גלודנסקה. אמא דיברה עם סלבה וסלבה הבטיחה הר זהב. היא אמרה שיש דברים טובים, יש תנאים טובים, מילגה כל חודש – הכל יהיה טוב.

בן כמה אתה ומתי הגעת לארץ?

הגעתי לארץ ב-30 ינואר 2000 כשהייתי בן 15. מילאתי בקונסוליה טופס שאני בא לארץ ללמוד. אני לבד. ראיתי את הדירה וחשבתי: איפה אני, אני בישראל, או שעוד פעם נפלתי באוקראינה? כשנכנסתי לדירה היה בלאגאן ללא גבול. חברים אמרו לי: היה יותר טוב לו לא היית מגיע לפה. אמרתי: נראה, אולי יהיה יותר טוב.

איפה הוא עכשיו, אצלך? איפה את גרה, בירושלים? כמה ילדים כאלה יש לך כבר?

הוא הילד החמישי אצלי.

יש לך ילדים משלך?

ברוך השם, יש לי.

לקחת אותם. מה אתם עכשיו8?

שלושת הראשונים היו בנות, שכל אחת ברחה בתור שלה. כולן מאותו מוסד. סלבה שלחה אותן אלינו לשבת כמשפחה מארחת. השתיים הראשונות שהגיעו היו רעבות, התנפלו על האוכל. בהתחלה לא הבנתי מה יש פה. אמרתי לבעלי: אם כך הן תאכלנה, לא יהיה לנו לשבת.

בבוקר הן יצאו עם עיניים אדומות לגמרי, עד כדי כך שחשבתי שיש להן דלקת ריאות. התברר שהן בכו כל הלילה. ואז הן סיפרו את כל הסיפור, שהן רעבות, אין תנאים, אין כלום.

מתי זה קרה?

זה היה בשמחת תורה לפני שנה. הן באו לחג אלינו.

הן לא רצו לחזור הביתה? היה להן כרטיס חזור, נכון?

כרטיס חזור היה אצל סלבה. להן לא היתה שום גישה לא לכרטיס חזור, לא לתעודות, כלום. כשהילדים הגיעו הם מסרו את כל התעודות למנהלת.

גם את כרטיס הטיסה?

הכל. סאשה מבקש כבר ארבעה חודשים שיחזירו אותו הביתה, כי הוא החזיק את כרטיס הטיסה ביד, וסלבה אמרה: אתה חלמת. - - זה לא היה. אין ואני לא אחזיר. אחר-כך אמרה: מכרתי אותו, תשכח מזה.

כשזה נודע לך בשמחת תורה, מה עשית?

קודם-כל ניסינו לעזור מהצד, ובאמת כמה משפחות התארגנו, הביאו להם שמיכות, הביאו בגדים, כי היה קר. ראינו שהיא הורסת הכל, אין עם מי לדבר.

אז למי הלכתם?

כתבנו פאקסים לחברי כנסת, דיברנו עם משרד החינוך.

מתי דיברת עם משרד החינוך?

בחורף, ושלחתי פאקסים. בהתחלה אמרו לי: תשלחי פאקס. אחר-כך קיבלנו פאקס, וחוץ מזה כלום.

ממי במשרד החינוך קיבלתם פאקס?

אני שלחתי פאקס לכל מי שיכולנו.

את זוכרת אולי במקרה למי שלחת?

למנכ"ל, לשר?

העתקים אין לי. דיברתי עם הרבה אנשים. שלחנו כך, לכל המתעניין.

מסתבר שמשרד החינוך ידע. לא רק ידע, ידע גם שמתעללים בילדים.

מי הגברת שיושבת לידך?

מרים בן עטר, פקידת סעד עירונית לחוק הנוער, עיריית ירושלים. אני מטפלת בסאשה, איליה ובחברים שלו.

מתי את הגעת לסיפור הזה?

לפני כשבועיים – שלושה שבועות קיבלנו דיווח באמצעות מרים פבר עם העתק של מכתבים שסאשה והחברים שלו כתבו וליאונרה תרגמה והעבירה למועצה לשלום הילד, ואנחנו נכנסנו לתמונה. הגשנו תלונה במשטרה על התעללות בקטינים.

את יודעת עכשיו, מסך כל הרישום, איפה כל הילדים האלה?

לא, אנחנו לא יודעים. אנחנו עובדים בשיתוף עם המשטרה כדי לנסות לאתר את כל הילדים. כרגע ידוע על 11 ילדים, אני חושבת. יש 56 ילדים שרשומים בבית-הספר, חלקם גרו בפנימייה. יש כ-26 ילדים – המספר המדויק אצלי ברשומים – שהיו בפנימייה, חלק בבית של הבנים וחלק בבית של הבנות.

זה שבוע שאנחנו מנסים לאתר את כל הקטינים האלה.

היום במוסד אין אף ילד?

למיטב ידיעתנו אין אף ילד.

מישהו יודע משהו אחר? - אין.

אנחנו מנסים לאתר את הקטינים ואת הבגירים. זאת אומרת, יש בני 18 שאנחנו עדיין דואגים להם, כי אנחנו יודעים שהם תיירים ללא אשרת שהייה בארץ. אין להם כספים, לחלק מהם אולי אין מסמכים. אין להם הורים. לחלק מהם יש בעיות בריאותיות. אנחנו יודעים על ילד חולה סרטן אפילו.

בשביל ההשכלה הכללית האנושית שלנו אני רוצה לדעת, למרות שזה לא פתרון לטווח הארוך. הילדים שכן איתרתם, איך הם מטופלים כרגע?

אנחנו עובדים בשיתוף גם עם הסוכנות היהודית, עם המועצה לשלום הילד, עם מנח"י, עם כל גורם שרק יכול לתרום. עם ליאונרה, בוודאי, כדי לתרגם, לחשוב, לאתר מקומות. אנחנו הולכים עכשיו, בתום הדיון הזה, כדי לקלוט את הילדים, לדבר על תוכניות המשך, על קשר עם המשפחה – חזרה לשם, חזרה לפה. הסדר המעמד שלהם גם כן.

כמה לפי הרישומים שלכם בלתי-מאותרים כרגע?

קרוב ל-18 לא מאותרים.

תודה. נציג המשטרה, בבקשה.

אנחנו קיבלנו את הדיווח מלשכת הרווחה ירושלים ב-9 ביולי. ביצענו הערכת מצב. ב-10 ביולי התקיימה ישיבת תיאום עם מנהלת מנח"י ירושלים ושם כבר קבענו מה אנחנו עושים כמשטרה בשיתוף משרד העבודה, מח' הרווחה. ניגשנו מיד למקום, צילמנו את המקום. יש לי גם את הקלטת, אם אתה מעוניין לראות. המקום נראה מוזנח לגמרי. זה כולל את בית-הספר וגם את שתי הפנימיות. פנימייה אחת נמצאת בשכונת רמות והשנייה, פנימיית הבאות נמצאת בשכונת מקור ברוך. הכל נראה מוזנח בצורה שמצדיקה פתיחה וחקירה פלילית.

מיד ביצענו מעצר של בני הזוג. אחרי שעצרנו אותם עשינו חיפושים ומצאנו שני דרכונים. אחד כבר החזרנו. לגבי הדרכון השני, אנחנו מחפשים את הנער.

נכון להיום, מתוך רשימה של 56 תלמידים אתמול הצלחנו לאתר חלק גדול.

שאלה למשרד הפנים. מתוך ה-56, יש כאלה שהם כבר עולים?

יש לנו כאן בעיה. השבוע באנו לבית המשפט ובית המשפט שחרר את בני הזוג שיפרין. השופט שחרר את מר שיפרין יום לאחר מעצרו. הוא שהה בבית-חולים בגלל בעיות רפואיות ואנחנו היינו צריכים לשמור עליו. למחרת הוא היתנה את מעצרה של הגברת עד שעה אחת, אחר-כך אמר לנו לחזור בחמש, ונתן את הארכת המעצר ביום ששי וביום ששי הוא שוחררה למעצר בית שלושה ימים. שלושת הימים עברו והיא כנראה גם הפרה את הצו בשלושת הימים האלה.

על-כל-פנים, אנחנו יודעים על אותם ילדים שכרגע לא נמצאים ברשימות העיקולים. אנחנו נעקל אותם.

אני רוצה להדגיש נקודה שהיא מאד חשובה בעבודה עם המשטרה ועם בתי המשפט. בני הזוג לא משתפים פעולה באיתור הילדים ואנחנו נאלצים –

יכול להיות שמאתרים אותם באופן עצמאי ומפחידים אותם.

אנחנו גם יודעים היום שבני הזוג מפעילים לחצים על הנערים שאנחנו כן איתרנו כדי לא לדבר. זו נקודה מאד-מאד חשובה.

אני רוצה להוסיף על הדברים שנאמרו פה. כבר היה אפשר להשתכנע עד עכשיו, אבל אני רוצה לשכנע אתכם שמדובר באחת השערוריות הכי גדולות שהכרנו אי-פעם במדינת ישראל. מדובר בשוק פרטי של יבוא ילדים חסרי ישע. כדי להביא בלטות או שיש מאיטליה צריך יותר רשיונות ויש יותר בקרה מאשר להביא ילדים ולשים אותם פה מבלי שאף אחד ידאג לשלומם ומה קורה אתם.

לילדים אין ביטוח רפואי. חלק מהם חולה קשה. היו אשפוזים פסיכיאטרים. לחלק מהם יש שיניים רקובות. הם ביקשו לצאת לרופא ולא קיבלו רופא. עד היום הנושא הרפואי שלהם לא הוסדר. הילדים האלה חיו בתנאים-לא-תנאים.

אנחנו קיבלנו לראשונה ידיעה באמצעות ליאונורה שפנתה לחנה דשבסקי שמרכזת אצלנו את הטיפול בעולים, על ילדה בשם אולגה ברקוביץ שברחה מהמוסד הזה כשביקשה לקבל את הדרכון כדי שתוכל לחזור הביתה להורים שלה. היא סורבה על-ידי מנהלת המוסד לקבל את הדרכון שלה חזרה.

הערה למשטרה. יש לי הערכה עצומה למדור הנוער ומה שהוא משקיע היום בנושא. אני רוצה לומר לכם שבינואר כבר הלכנו עם אולגה ברקוביץ למשטרה, ויש לי פה את כל הרישומים, כדי להגיש תלונה נגד הגברת שמסרבת לתת לה את הדרכון ואת יתר המסמכים שלה. בהתחלה אולגה הלכה לבד והמשטרה סירבה לקבל ממנה את התלונה, בטענה המקורית שאין לה תעודות, והרי על זה היא באה להתלונן.

אנחנו הלכנו אתה. עורכת הדין שלנו הגישה את התלונה במשטרה ב-25 בינואר. יש לי פה אישור. המשטרה סגרה בזריזות את התיק בטענה שנסיבות הענין אינן מצדיקות המשך חקירה.

גב' כרמון, אני כתבתי גם לממונה עלייך, לראש מנהל האוכלוסין על אולגה, ולא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת. בתשובה נכתב: סביר להניח שמישהו טעה שנתן לה ויזה. זאת התשובה שקיבלתי, כי פנינו בעניינה גם למשרד הפנים. פנינו גם למשרד החוץ. יש לי פה שורה ארוכה של התכתבויות.

אתה לא שאלת את אנשי משרד הקליטה, אבל למיטב ידיעתי משרד הקליטה, למרות שמדובר בתיירים, תמך במוסד הזה ונתן להם כסף בעד חוגי העשרה.

עכשיו כולם מתנערים. משרד החינוך סגר את בית הספר פעמיים. פעם אחת לפני כשנה וחצי ואז הופעלו לחצים, ואמרה את זה מפקחת של משרד החינוך. אנשי ציבור שונים הפעילו לחצים.

מי למשל, אתה יודע?

אני לא יודע. אבל יש לי פה מכתב מהרב יהושע ניימן, מפקח ארצי של מנהל החינוך הדתי, שכותב: אשתקד, ביום שקיבלתי את דו"ח המפקחת על המתרחש במוסד ביקשתי להוציא צו סגירה למוסד. פניות של אנשי ציבור והמועצה הציונית להחזיר את הפיקוח לא נענו. אני לא יודע למה אנשי ציבור פנו אחרי שסגרו את המוסד, אבל הם פנו והפעילו לחצים וביטלו את צו הסגירה הראשון, ומשרד החינוך העביר גם כסף, למרות שכותבים לי ממשרד החינוך: יד אחת לא יודעת מה יד שנייה עושה.

כותבים לי אנשי נעל"ה, ואתה ציינת קודם את התוכנית, שזאת תוכנית של מדינת ישראל, מפוקחת, מבוקרת, עם סטנדרדים, מתנהלת כמו שצריך, ואנשי נעל"ה שיושבים במשרד החינוך כותבים לי: זאת שערורייה. חלק מהנערים שבאו הנה לתוכנית המפוקפקת הזאת עברו מיון בנעל"ה ונכשלו מסיבות שונות. הם לא עברו את המיון בנעל"ה ולא נתנו להם לעלות עם נעל"ה, הלכו בדלת האחורית, ואותו משרד חינוך שנעל"ה בוכה למה הם נותנים לתוכניות הפרטזניות להתקיים, אותו משרד חינוך נותן כסף לתוכנית הזאת, מבטל צווי סגירה שהיו. השערורייה הרבה יותר גדולה ממה שאתם מבינים.

משרד הדתות גם משלם.

משרד הדתות וגם משרד הרווחה. אני חושב שהגיע הזמן שישנו את החוק הזה.

אני משוכנע שהמשטרה לא תניח לענין הזה עד שימוצה הדין עם האחראים על הפשע הזה שנעשה. אבל השאלה כרגע, לדעתי, היא אחרת – מה קורה עם הנערים והנערות שנפלטו. מה קורה עם סאשה? סאשה אמר לנו שהוא רוצה לחזור הביתה. אין לו כסף. אני שואל: מי במדינת ישראל אחראי שחלק מהילדים שרוצים לחזור, מי אחראי בחדר הזה לקנות להם כרטיס ולאפשר להם לחזור הביתה? אלה שלא רוצים לחזור, מי אחראי על שלומם, על מצבם הבריאותי, על ביטוח רפואי שאתמול כבר היה צריך להסדיר להם?

ודבר אחרון. אני פונה למשרד הפנים. עם כל הכבוד לבתיה כרמון, שלפעמים נלחמת לבדה נגד כל העולם, הממונים עשו עבודה קלה כשהם שלחו אותו לכאן. אני חושב שצריכה להיות פנייה לשר הפנים, לא פחות מזה. לא יכול להיות שילדים יבואו ארצה – הם לא תיירים, הם לא באים לנופש באילת, אנחנו יודעים מה הרקע שלהם. כשאת רוצה לנסוע לארצות-הברית, מבקשים מכתב ממקום העבודה שאת חוזרת, רוצים לדעת שיש לך כרטיס חזרה. לא יכול להיות שמשרד הפנים ימשיך לתת אשרות תייר לקטינים מתחת לגיל 18 שבאים בגפם ארצה.

אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, בבקשה, ואתה תפנה אותה לכל הכתובות המתאימות. שני דברים: א. לכל הנערים והנערות שנמצאים פה למצוא פתרון מיידי. אלה שרוצים לחזור, לאפשר להם לחזור על-חשבון מדינת ישראל, שעד עכשיו עצמה עין. אלה שרוצים להישאר, למצוא להם מסגרת מתאימה.

ב. בקשה שנייה לטווח ארוך, לתאם בין משרד הפנים, משרד החוץ, הסוכנות היהודית, כל מי שקשור בכניסת ילדים לישראל, מערכת כזאת שתמנע אפשרות שמצבים כאלה ימשיכו להתקיים. ואני אומר לך אדוני היושב-ראש, "צפונות" היא לא המסגרת היחידה שמביאה ארצה ילדים באופן פרטיזני ללא ידיעת הגורמים המוסמכים. מאז שהתפוצצה הפרשה הזאת הגיעו אלינו כבר ספורים על נערים ונערות, כולם קטינים שמצויים במסגרות פרטיזניות פרטיות אחרות. להערכתי יש בארץ מאות נערים ונערות כאלה, אם לא אלפים, והגיע הזמן לעצור את זה. תודה רבה.

הילדים האלה הם לא היחידים. הגיעו ילדים גם ממסגרות לא דתיות וגם ממסגרות מאד גדולות. לילדים אין גישה קלה לעובדת סוציאלית. צריך להקל עליהם, הם לא יכולים לפתוח ספר טלפונים ולמצוא את השירות למען הילד. הם בכלל לא יודעים שיש דבר כזה. לכל ילד שנכנס לארץ צריך להגיד לו: אלה מספרי הטלפונים, אם תהיה בעיה, תתקשר ויצילו אותך.

אני רוצה להגיד עוד משהו שאני חושבת שהוא יוכל לתת פתרון לפחות לחלק גדול מהבעיה.

הנושא של מתן אשרות כניסה, כמו שאמרתי, נערים, קטינים, בגירים, באים לקונסוליה, הקונסול בודק את הבקשה. לא יהיה דבר כזה שהוא יגיע בעצמו למטרת לימודים כזאת כשהוא מצהיר מראש. הוא אמר: צריך לבדוק. יש לי כאן את התאריך, אפשר לבדוק בקונסוליה ואפשר לראות בדיוק מדוע ולמי ניתנה האשרה.

באופן כללי לא נותנים אשרות. נותנים אשרות תייר. נכון, אנשים מגיעים בתור תיירים ויש אנשים שבאים גם בזמן הקיץ ולא בזמן הקיץ לבקר בני משפחה. גם ילדים שלנו נוסעים לחוץ-לארץ, ולא בליווי הורים, לבקר בכל מיני מקומות בעולם. זה דבר אחד. הבעיה היא לא זאת. ד"ר קדמן, ילדים שלי נסעו לחוץ-לארץ.

זה אותו דבר?

ילדים בערים הנידחות באוקראינה אמרו לי שיש פה כאלה שיש להם קרובי משפחה וידידים.

הבעיה היא איך קטינים שיושבים בארץ באופן בלתי-חוקי, ואני מתארת לעצמי שחלקם גם לא זכאים לעלות לארץ לפי חוק השבות, מפני שאם הם היו זכאים לעלות לארץ לפי חוק השבות, היו דואגים כבר להביא אותם למשרד הפנים ולתת להם איזה שהוא מעמד.

אני רוצה לחלק את דבריי לשני חלקים. חלק אחד הוא העתיד. הילדים האלה נמצאים בארץ וזה קצה הקרחון. כמו שד"ר קדמן אמר, בימים האחרונים אני מקבלת דיווחים על מסגרות נוספות שאנחנו נצטרך להיכנס לבדוק אותם. זה קצה הקרחון. אני מקבלת דיווחים על אזור ירושלים, אבל אין לי ספק שזה קיים בכל רחבי הארץ.

צריך לעבור את התהליך בארץ המוצא. אני לא נגד עלייה, אני בעד עלייה, גם של בני נוער, אבל הילדים האלה צריכים לעלות בצורה מסודרת, למסגרות מסודרות ולא למסגרות שמנצלות אותם. הילדים האלה כרגע נמצאים בסכנה. אנחנו יודעים על אחד הילדים שהוא חולה סרטן ואין לנו דרך להגיע אליו.

המשטרה מנסה לאתר אותם. משרד החינוך ידע על כל המערכת הזאת. ברגע שהוחלט על סגירת המסגרת על-ידי משרד הדתות ומשרד החינוך, היה צריך לדווח על כך לשירותי הרווחה. אף אחד לא דיווח. מרגע שדווח נכנסנו לתמונה.

אני מקווה שאנחנו נצליח לאתר את כל הילדים ולטפל בהם.

אדוני היושב-ראש, אני חושבת שבדיון הזה קיבלנו הרבה מאד תשובות של משרדים - - -

להיפך, קיבלנו הרבה שאלות פתוחות.

לא, קיבלנו תשובות שהם לא יודעים. הם לא הספיקו לברר. משרד הקליטה לא שמע על קיום המוסד, ואני תוהה. לא שילמתם גרוש למוסד הזה? אתם לא יודעים שום דבר על קיומו? – שום דבר. ממשרד החינוך קיבלנו תשובה שהוא לא יודע על קיום המוסד הזה, כי הוא עוד לא הספיק לברר. וכן הלאה וכן הלאה.

מה שאני רוצה לומר לך, שמעבר לשאלה איך הגיעו הילדים לכל הנושא הזה, ואיך זה יכול להיות שבמדינת ישראל פועל מוסד כזה בתנאים כאלה, ולא רואים ולא שומעים. איך זה יכול להיות שבינואר הגברת הנכבדה הזאת, שעושה את המעשה הנדיב הזה שהיא עושה, מדווחת לאן שהיא מדווחת, פונה לכולם, פונה ושולחת למשרד החינוך, לאישה האחראית בנושא הזה את הפאקס, כפי שהיא התבקשה, ומשרד החינוך חצי שנה לא יודע מה לעשות.

האם זה בגלל שהם באו משם מותר לתת להם הכל? כל זבל מגיע להם, כי הם משם? כי הם לא שלנו? כי אם הם היו שלנו, היינו מסכימים שילדים שלנו ילמדו כך בתנאים כאלה ויתעללו בהם? לא, הם זרים .

לכן אני רוצה לומר לך, יש פה מערכת שלמה. הזוג הזה לא היה מחזיק את הילדים אם הוא לא היה מרוויח כסף, וכל הגורמים פה שילמו. לכן צריך לברר מי משלם, למה משלם, ואיך הוא בודק מה קורה לילדים האלה. אם מישהו הוציא צו סגירה, מה הוא חשב יקרה לילדים האלה? הוא חשב שהם יפרחו באוויר? הם יילכו לפנימייה אחרת ויבקשו להתקבל? מה הם חשבו על הדבר הזה?

תודה. אני רוצה לומר כמה משפטים לסיכום ביניים. כבר ברור לי שסיכום סופי אי-אפשר לעשות בישיבה הזאת.

אני רוצה לומר משפט מקדים. בין הדברים שעלו, ואנחנו הרי לא ועדת חקירה עכשיו ואני גם לא מתחקר כל אחד וגם לא הולך להעניש, וגם לא להכניס לכלא. בין הדברים שמעתי כל מיני נתונים, כמו למשל שחלק מהילדים שנמצאים שם הם בכלל עולים, ולכן גם סביר להניח שמשרד הקליטה כן שילם. זאת אומרת, אם זה רק מה ששמענו לפני-כן בתקשורת, שאלה רק תיירים, אז משרד הקליטה לא שילם. אבל אם זה כמו שאת אמרת, שחלקם עולים, אז הוא כן שילם.

לפני שאני מסכם אני רוצה לגעת בנקודה אחת שלא הוועדה הזאת מתעסקת בה, אבל אני רוצה לשמור עליה, והיא יותר שייכת לוועדת החינוך. אני רוצה שתדעו שיש בישראל עשרות מוסדות שעובדים בשיטה של הבאת עולים. אחד המוסדות הכבדים ביותר בענין הזה היא הישיבה של הרב אמיתי, שמחזיקה מספר גדול מאד של תלמידים באשרת תייר. זה מוסד לתפארת והוא מטפל בתלמידים מצוין, והלוואי שכל הילדים בישראל היו מטופלים חצי ממה שהם מטופלים שם. יש שניים – שלושה מוסדות שאני יודע שיש אצלם מאסה של תלמידים והם מוסדות נהדרים.

לכן, לפני שאני הולך "לכסח" את כולכם, אני רוצה שנדע שבשיטה הזאת יש גם מוסדות נהדרים שעושים מלאכת קודש. בזה סיימתי את חובי ליושר.

עכשיו לעצם הענין. יש פה שתי נקודות שאיתן אני רוצה לצאת מהישיבה הזאת. הנקודה האחת, שאמרו ידידיי מהמועצה לשלום הילד. איך יטופלו הילדים עכשיו, ותכף נעשה דיון קצר כדי שנדע בדיוק מה קורה אתם, והטווח הארוך, כשאני שם דגש דווקא על הקטע בתוך ישראל. אני לא מוריד גרם אחד מהאחריות של בדיקה מדוקדקת של האשרה שנותנים בחוץ-לארץ, יש החלק של משרד הפנים בבדיקה, וכו'. כי באותו מסלול באים גם לרב אמיתי שדיברתי עליו, וזה מוסד מעולה.

לכן אני אומר, לא זאת הבעיה העיקרית, אם ההורים חתמו, וכו'. תמיד יש פושעים בדרך. הבעיה המרכזית נמצאת כאן בישראל והשאלה היא איך אפשר להקים מוסד כלשהו, גם פנימייתי, גם חינוכי, בלי שתהיה בקרה מוחלטת, ודאי וודאי כשהילדים נמצאים פה ברמה גבוהה תחת אפוטרופסות לא של ההורים אלא בהחזקה של מוסד, של מורים, מחנכים, אם בית וכו'.

יש לי הרבה מאד מה להגיד בענין הזה, אבל זה יהיה אורח לרגע שמנסה לפתור מהאולימפוס איזו בעיה ב"שלוף" ותהיה כותרת יפה בעיתון. הנושא כבד מדי. אנחנו נקיים דיון בפגרה. אני רוצה שמשרדי הממשלה, ואנחנו נדרוש שהמרכז יהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ויזמן אליו את כל המשרדים הרלבנטיים, ודאי וודאי את משרד החינוך, משרד העבודה, המשרד לקליטת העלייה, משרד הפנים והמשטרה, כשהדגש המרכזי הוא דווקא מה שנעשה פה. אני אומר שצריך לבקר גם את מסלול ההגעה, ואני רוצה שיהיו מסקנות מהיום ואילך איך מערכת כזאת פועלת, איך נגיע למצב שבזמן אמת, אם יש תקלה, יום-יומיים-שבוע-עשרה ימים כל העולם שצריך לדעת יודע ומטפל. זה הסיכום. אני אוציא מכתבים לכל המשרדים, לכל השרים הרלבנטיים. אני אקבע תאריך לדיון הבא בוועדה, שאליו אני רוצה שיבואו עם תוצאות.

עכשיו אני חוזר אחורה לגבי הילדים הקיימים.

היום אנחנו נשב עם אנשי הסוכנות היהודית כדי לקבוע תוכנית לגבי הילדים שאנחנו יודעים עליהם, אחד-אחד. לגבי הילדים האחרים אנחנו ממשיכים לנסות לאתר אותם.

מאחר שהסוכנות היהודית הוא הגוף הדומיננטי ביותר והגדול ביותר שעוסק בנוער יהודי בתפוצות, וחלק גדול מהנוער הזה הם לא תושבי המדינה; מי שתושב המדינה זאת שאלה אחרת לגמרי, קרימינלית כזאת או אחרת, צריך לאתר את ההורים ולחבר אותם, כי אני מבין שיש פה כאלה שרובם תושבי המדינה. אני מדבר על כאלה שאינם תושבי המדינה. אני מבקש שהסוכנות היהודית תיקח על עצמה את ריכוז הפרוייקט יחד עם עיריית ירושלים, משרד העבודה והרווחה וכל מי שרק לא צריך, אבל הריכוז, האחריות – לא בשביל לדעת על מי להטיל אשמה אלא לבוא אחר-כך ולשמוע דיווח ולדעת ממי אני מקבל, נראה לי הכי טבעי והכי נכון שהסוכנות היהודית תיקח על עצמה את הריכוז הזה.

אם הסוכנות היהודית לא מוכנה לקחת על עצמה לעשות את הריכוז הזה, תודיע לי על כך עוד היום, כדי שאדאג שהסוכנות כן תיקח את זה על עצמה. אם אתם כן לוקחים את זה על עצמכם, אז לאותה ישיבה שאני מדבר עליה לקבל פרטים מהממשלה איך הם מטפלים בענין הזה מכאן ואילך, אני רוצה לקבל דיווח מה נעשה עם כל הילדים שהיו באותו מוסד-לא-מוסד שעליו דיברנו.

לאחר שקראתי בעיתון וכולנו שמענו את הספור הזה אני התקשרתי למינהל לחינוך התיישבותי, עליית הנוער, שעוסקת כל-כך הרבה שנים בקליטת בני נוער ושאלתי אם היא מוכנה היום לפתוח את שעריה לילדים האלה.

הילדה נמצאת פה, והסבתא בארץ. למה שהיא לא תגיע מחר למשרד הפנים לבדוק את הזכאות שלה ולמצוא לה פתרון?

חברות וחברים יקרים, דקה אחרי שאנחנו יוצאים פה, עוד שעתיים. אחרי כן יש כתובת אחת – הסוכנות היהודית – כי עשרה גופים יעסקו בזה כדי לפתור את הבעיה המיידית הזאת. אולי בחרתי בגוף לא הכי מתאים, אבל תאמינו לי שאם לא יהיה אחד שיתעסק עם זה, אף אחד לא יעשה את זה.

לכן אני מבקש שכולם יתנקזו לכיוון הסוכנות שתרכז אד-הוק את פתרון הבעיה של הילדים האלה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


- - - - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 10:30