פרוטוקולים/ועדת קליטה/3581



19
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
16.07.2001

פרוטוקולים/ועדת קליטה/3581
ירושלים, כ"ד באב, תשס"א
13 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 158
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שני, כ"ה התמוז התשס"א – 16 ביולי 2001 – שעה 10:00

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
יצחק גאגולה
אמנון כהן
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר
יורי שטרן

צבי מגן - ראש "נתיב" – לשכת הקשר
ד"ר מלה תבורי - לשכת הקשר
רפי פיזוף - לשכת הקשר
יעל אייזנשטט - רמ"ח חינוך, לשכת הקשר
עו"ד כרמי אלברט - יועץ משפטי, לשכת הקשר
שמואל אדלר - מנהל אגף תכנון ומחקר, המשרד לקליטת העלייה עו"ד מיכל לבנטל-אנדרסון - לשכה משפטית, המשרד לקליטת העלייה
עמוס להט - ראש מח' חבר המדינות, הסוכנות היהודית
רוני ויניקוב - דובר, הסוכנות היהודית
אלכס כץ - מנכ"ל המח' לעלייה – מזרח, הסוכנות היהודית
יוחנן בן-יעקב - מנכ"ל "חפציבה", משרד החינוך
חוה אוחנה - מדריכה בפרוייקט "בית חנה", ארגון חב"ד
הרב יוסף בלוי - מנהל מוסדות "אור אבנר" בישראל
קטרינה גולובינה - תלמידה ב"בית חנה", ארגון חב"ד
שיינה מילר - תלמידה ב"בית חנה", ארגון חב"ד
שלמה פלס - ארגון חב"ד
לורן פוריס - המרכז לפלורליזם יהודי
מיכאל יעקובלב - עוזר סגן השר יורי שטרן

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

הרחבת שיתוף הפעולה עם הקונגרס היהודי ברוסיה לחיזוק החינוך היהודי שם –
דיון יזום על-ידי חבר-הכנסת צבי הנדל.

- - - - - - - - -

הרחבת שיתוף הפעולה עם הקונגרס היהודי ברוסיה לחיזוק החינוך היהודי שם

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה.

אני לתומי זימנתי את הישיבה הזאת אחרי שפגשנו את אנשי הקונגרס היהודי בהנהגה החדשה ומאד נהניתי לשמוע על הצורך החשוב בהנחלת התודעה היהודית והתודעה הציונית-ישראלי וכו'. הדברים מאד נעמו לאוזניי. או שהוא פוליטיקאי מבריק והוא יודע מה קונה אותי בקלות, או שאלה דברי אמת. בשני המקרים הדברים חשובים.

מאחר שהבנתי בין השורות שלא ברור לכל מי שעוסק בחינוך בברית-המועצות לשעבר – ואגב, הפרדתי את החינוך של העולים החדשים בישראל, כי על זה נקיים ישיבה נפרדת – שכדאי, צריך וחשוב להכניס ללימודים תודעה יהודית, ציונית ואהבה למדינת ישראל, לכן חשבתי לקיים ישיבה כזאת. אני לא בטוח אם קלטתי נכון, או לא, אני מקווה שאלמד את זה היום פה, אם יש בענין הזה פרובלמטיקה, או אם הדברים עובדים בצורה מתואמת, נכונה וטובה לטובת אותם יהודים שנמצאים במדינות חבר העמים.

אני חייב להגיד שאם בישיבה נוכחים כרגע עשרים איש, אז קיבלתי בערך 200 טלפונים לפני הישיבה הזאת מאנשים טובים שונים מכל גווני הקשת, שהיו מאד מוטרדים מהישיבה. ואם היו עוד כמה מעבר ל-200, הם התקשרו לוילמה מאור כי הם לא השיגו אותי, וכנראה שהנושא הזה מאד מחמם.

אין לי ענין בחימום. בשבילי כל מי שמלמד תודעה יהודית ומאדיר ומחזק את שמה של מדינת ישראל, הציונות וארץ-ישראל בעיני כל יהודי בעולם הוא בשבילי צדיק ולא איכפת לי אם הוא מהזרם הזה או מהזרם ההוא. יש לי ענין לתקן, אם יש כאלה שלא מלמדים תודעה יהודית, וזה לא שייך לדתיות. תודעה יהודית – מצדי שלא יהיה דתי בכלל, שיהיה אנטי-דתי, לא קשור בכלל, כדי לנטרל את הוויכוחים האלה. ודאי שבזכות התודעה היהודית אני מה שאני, ואני חובש כפה לראשי, אבל אני לא חושב שאין יהודים מצוינים ונהדרים שכפת שמים לראשם ולא כפה כמו שלי.

לכן, אם יש זרמים תת-קרקעיים שאני לא מכיר אותם ולא רוצה להכיר אותם, אני רוצה שנדלג עליהם בישיבה הזאת. הישיבה הזאת צריכה להיות רק עניינית. מי שחושב שאפשר להועיל, להוסיף, לתקן ולשפר את הנקודות שדיברתי עליהן, יבורך, הוא חבר שלי, ומי שלא, לא מעניין אותי.

אני מבקש ממר מגן, ראש "נתיב" להציג לנו איך החינוך עובד, האם יש איזה שהוא פיקוח, האם לפחות באותם מוסדות שאליהם מגיעים כספי המדינה יש תודעה יהודית וכו'. בבקשה.

זה מספר שנים שבברית-המועצות לשעבר מופעלת רשת חינוך ישראלית. רשת זו מורכבת מכמה קבוצות של בתי-ספר, שבחלקם הוקמו על-ידי מערכת ישראלית ובחלקם הוקמו באופן יזום או עצמאי על-ידי גורמים במקום, או נציגים ממדינות אחרות. רשת זו מנוהלת על-ידי מערכת ממלכתית של ממשלת ישראל בשילוב משרד החינוך ו"נתיב" בחלוקה מקצועית מסוימת, כאשר משרד החינוך מטבע הדברים הוא הגוף המוביל בתחום התכני, הפדגוגי, המקצועי, ו"נתיב" הוא הגוף שמבצע את המלאכה בשטח מבחינה תיאומית, ארגונית וכו'.

ברשת הזאת, נכון להיום יש 44 בתי-ספר יומיים מלאים שבהם נלמדת מגמה ישראלית, ובבתי-ספר אלה יש סגל הוראה ישראלי שמשוגר מן הארץ.

גם או כולו?

הרוב הוא כמובן צוות מקומי, כי בית-הספר הוא לכל הדעות בית-ספר מקומי עם מגמה מסוימת. כאלה יש לנו 44. בתי-ספר אלה הם מכמה מגמות ו/או זרמים, ואפשר לפרט, אם יהיה ענין, איזה בית-ספר הוקם על-ידי גוף זה או אחר.

כל המכלול הזה של בתי הספר, אלה שהוקמו על-ידי ממשלת ישראל הם ודאי מטבע הדברים בתוך המסגרת. אלה שלא הצטרפו, ויש ביקוש של עוד מספר בתי-ספר שקיימים היום בשטח להצטרף, זה פועל יוצא של יכולות של הרשת הזאת לקלוט, גם תקציבית, ו/או עמידה בקריטריונים.

בתי-ספר שנקלטים במערכת הזאת אמורים לעמוד בסדרה של קריטריונים שהמערכת הישראלית קובעת, כלומר יהודיים וציוניים, ונלמדת בהם תוכנית שהוכנה ועובדה על-ידי משרד החינוך הישראלי ומועברת על-ידי מורים ישראלים. בדרך כלל יש בבתי הספר האלה שני שליחים ישראלים שהם מורים מקצועיים, שמעבירים את המקצועות בממוצע של איקס שעות בשבוע. יש פה כל הנתונים ואפשר לפרט.

בנוסף לרשת הזאת קיימת רשת של בתי-ספר יום א', שהלימודים בהם מתקיימים יום אחד בשבוע במקומות שבהם או אין בתי-ספר אלה או שאין ענין וההורים בכל זאת רוצים להיעזר במערכת הזאת. בבתי ספר אלה מועבר החומר על-ידי מדריכים שהוכשרו על-ידינו, וכאלה יש נכון להיום 178. בעבר היו 204. זה נושא גמיש, נע ונד. הלימודים פרוסים כמובן בכל 15 המדינות. ברשת הזאת מופעלים בתי-ספר יום עם כ-90 מורים ישראלים. הביצוע בשטח נעשה על-ידי שליחי "נתיב", על בסיס שגרירויות ומרכזי תרבות, ופיקוח פדגוגי מבוצע על-ידי נציגי משרד החינוך שמגיעים לשטח.

תוכנית הלימודים, תכנים, ארגון ותקציבים מנוהלים כפרוייקט משותף על-ידי שני המשרדים הללו, משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה – על-ידי "נתיב".

נכון להיום אין שום רשת חינוך ממשית אחרת בחבר המדינות, למעט חריגים. המצב מבחינתנו הוא חיובי. אנחנו חושבים שזה אחד ההישגים היותר יפים של מדינת ישראל. אוסיף במאמר מוסגר ולא מחייב – הלוואי והיתה לנו יכולת דומה בעוד מקומות בעולם.

נכון להיום מערכות מקומיות אינן מקיימות רשתות חינוך משלהן. אני מדבר על ארגונים יהודיים, למרות שבדרך זו או אחרת חלקם משותפים, משולבים, אבל אינן קיימות. אני מזכיר שהמערכת הוקמה בזמנה כשלא היה שום בסיס, לא תכני, לא יהודי ולא לאומי, לא מאורגן מקצועית בשטח, ובעצם ישראל מילאה את הוואקום במובן החיובי של המלה והקימה את בתי הספר.

זה פחות או יותר המידע הבסיסי, וישירות לשאלתך זו תמונת רקע כללית.

אמרת שיש 44 בתי ספר מזרמים שונים. לא מעניין אותי שם של בית-ספר לאיזה זרם הוא שייך. למה אתה מתכוון "זרמים שונים"?

יש בתי-ספר דתיים מכמה סוגים ויש בתי-ספר חילוניים, ממלכתי-דתי ועוד - כל הצבעים במובן החיובי של המלה, מערכת מאד פלורליסטית. המערכת איננה מפלה. השיקולים הם מערכתיים, גם הוגנים ויש עבודה קפדנית ולא פשוטה לקבוע את הקריטריונים בהיבטים השונים.

בישראל, למשל, הפריסה של חלק מבתי הספר נעשית על-פי החלטת ממשלה. חלק מבתי הספר הם יוזמה מקומית שאחר-כך בדיעבד מקבלים את ברכת הממשלה. רוב בתי הספר שם קמו עם יוזמות מלמטה כשאנחנו מצטרפים, מאשרים ועוזרים, או שאנחנו יוזמים את הקמתם מלכתחילה?

גם וגם. חלק מהם יוזמה של המערכת הישראלית בשטח, חלק יזמו ספונטנית או מגמתית ואחר-כך הצטרפו למסגרת. גם היום בכל זמן נתון יש בתי-ספר חדשים ונוספים, או קיימים או נפתחים, והיד עוד נטויה.

אנחנו מאד מרוצים מהצגת הדברים על-ידי ראש לשכת הקשר אבל אנחנו לא מבינים איזה קשר יש לזה עם נושא הישיבה שהוא: הרחבת שיתוף הפעולה עם הקונגרס היהודי ברוסיה לחיזוק החינוך היהודי שם. אני חושבת שזה נושא כל-כך חשוב שצריך קודם-כל להציג אותו ואחר-כך לדבר על חינוך.

לא איכפת לי לדבר על דברים אחרים אבל הנושא הוא "לחיזוק החינוך היהודי שם". סליחה שזה היה לא ברור.

לפני שנשמע את חברי הכנסת אני רוצה שנשמע את נציגי המשרד לקליטת העלייה, הסוכנות היהודית ומשרד החינוך, ואחר-כך נרחיב. מר להט, בבקשה.

על-מנת להשלים את התמונה, הפעילות שלנו, מעבר לתחומי העלייה, הכנה והעלייה עצמה, פעילות קהילתית היא פעילות מאד חשובה בתחום החינוך, כשאני מגדיר מבחינת העיסוק החינוכי זה חינוך בלתי-פורמלי. כל מה שנאמר על-ידי צבי מגן מתייחס יותר לחינוך פורמלי של בתי-ספר. אנחנו לא עוסקים בפעילות חינוכית בתוך בתי הספר. כרגע אנחנו עוסקים בפעילות מאד מקיפה שמוגדרת כפעילות חינוכית בלתי-פורמלית יהודית-ציונית. זאת הכותרת מבחינת הפעילות.

אנחנו מעריכים שבשנה באים בין 80,000 ל-100,000 בני-נוער במגע לתוך הפעילות הזאת. תחומי העיסוק שלנו הם בעיקר בקרב בני הנוער והסטודנטים. אנחנו מקיימים מועדוני נוער וסטודנטים בכל רחבי ברית-המועצות לשעבר. בפעילות קבועה כזאת יש סדר-גודל של 10,000 צעירים שבאים ונוטלים חלק פעם – פעמיים בשבוע ועוסקים בפעילות תכנית שהמחלקה לחינוך מבצעת ומכתיבה.

דבר נוסף, יש לנו סדר-גודל של 50,000 תלמידים בשנה באולפנים. אני חושב שזה מערך שאני לא מכיר כדוגמתו מבחינת הפריסה וההיקף. השנה יש קצת ירידה לאור המצב בארץ, שיש לו השפעה, אבל אנחנו מפעילים מערכת של מאות מורים מקומיים עם מערכת של כ-50,000 תלמידים במהלך כל השנה שלומדים עברית ונושאים אחרים, כמו זהות יהודית. הזהות היהודית זה פרוייקט שהתחלנו אותו לפני שנה וחצי בערך, ואני יכול לומר שאחרי שנה וחצי הפרוייקט הזה עומד איתן על הרגליים ועובד בהיקף מאד גדול שמתוקצב בכמה מיליוני דולרים מתוך תקציב של הסוכנות היהודית. הפרוייקט הזה גובש וסוכם על דעת הרבה מאד זרמים, גם בארץ וגם בתוך חמ"ה, ונכון לעכשיו בכוונתנו להגיע עד סוף השנה הזאת ל-30,000 משתתפים בתוך התוכנית זהות יהודית. התוכנית בנויה משלושה נתחים של 100 שעות. לא אכנס לפרטים, רק אומר שבסך-הכל זו פעילות מאד-מאד ענפה ומאד-מאד חשובה. אנחנו גם שומעים הדים מאנשים שלומדים את התוכנית הזאת ומאד מרוצים, כי היא נותנת להם להבין מה זה מדינת ישראל, מה זה יהודי, יהדות, לאיזו מדינה הוא נוסע, ואני חושב שזה שינוי מאד מהותי ממה שהיה בשנים עברו.

מפעל נוסף, עצום וגדול, הוא מחנות קיץ לנוער. יש לנו במפעל 18,000 בני-נוער. אנחנו עושים את המפעל הזה גם בשיתוף-פעולה עם התנועות למיניהן: בני עקיבא, נצר, ועם הרבה מאד תמיכות. לדוגמה, אנחנו מסייעים לבית-ספר יהודי במוסקבה לקיים מחנה קיץ, וגם במקומות אחרים. כלומר, פעילות הקיץ היא מאד חזקה, מאד ענפה, ובכל קיץ אנחנו מוציאים מאות מדריכים ישראלים. לא רק מדריכים ישראלים, אנחנו מוציאים גם מדריכים מהעולם היהודי. כרגע נמצאים בחמ"ה מדריכים ממכסיקו, מארצות-הברית ומאנגליה, וכולם מדריכים את הנוער היהודי שם.

נושא נוסף שהוא מאד משמעותי וחזק והשנה קיבל תאוצה הוא הבאת בני נוער לישראל. אנחנו חושבים שזה מהלך מאד חשוב. בעבר לא כל-כך עשינו את זה כי העלויות הן מאד גבוהות, אבל אני חושב שמצאנו את הדרך – חלק במסגרת "תגלית", חלק בשיתוף-פעולה, חלק במסגרת הפרוייקטים שלנו, חלק במסגרת הכשרת המדריכים, הכשרת המורים. נכון למחצית שנה זו הבאנו כבר 1,200 צעירים לישראל לביקור בכל מיני תוכניות, והצבנו לעצמנו יעד להביא עד סוף השנה עוד 1,000 בני-נוער, אם נמצא לזה משאבים כי זה בסדר-עדיפות מבחינת הפעילות שלנו.

את החיבור עם הקונגרס היהודי ברוסיה לא הבנתי.

גם אני לא מבין את זה. אתם מדברים על הפעולות שלכם, אבל איזה חיבור יש להן עם הקונגרס היהודי ברוסיה?

כך שמבחינת הפעילות החינוכית היא מאד ענפה ומאד חשובה.

לגבי הקונגרס. הקונגרס החליף את הנהגתו לא לפני הרבה זמן, ואתה פגשת את ההנהגה החדשה. בעבר אני לא יכול לומר שהיה לנו שיתוף-פעולה רחב. היה שיתוף-פעולה נקודתי במקום כזה או אחר.

מתוך השיחות שניהלנו עם אנשי הקונגרס שהיו בארץ, ומתוך השיחות שניהלנו אתם שם, אנחנו על-פי בקשתם ועל-פי רצון שלנו, רוצים להיכנס לפיתוח תוכניות משותפות. סוכם שיוקם צוות היגוי מצד הקונגרס ומצד הסוכנות היהודית, כמה אנשים מצדם וכמה אנשים מצדנו, נתיישב ונגבש תוכניות שייכנסו לתוכנית עבודה לשנת 2002. אני לא מאמין שהשנה עוד נוכל לעשות משהו, אבל אם נוכל להתיישב בצורה רצינית ומשמעותית, נוכל ליצור שיתוף-פעולה גדול מאד בתחום החינוך, בעיקר כשיש להם בקשות בנושא של הזהות היהודית. הם אמרו: אנחנו מעונינים בחיבור חזק מאד בתחום הזהות היהודית.

עד היום לא היתה שום פעילות?

לא אמרתי שלא היתה שום פעילות. היתה, ספורדית. עשינו אתם פה מחנה ופה הבאנו קבוצה לארץ ופה עשינו איזה שהוא מפעל, או לדוגמה, עשינו יום עצמאות בשותפות אתם, או פסח ביחד אתם.

איך הקשר שלכם עם חב"ד בכלל בברית-המועצות לשעבר?

אם אוכל, אני אתייחס לזה אחר-כך.

יש לנו כרגע תוכנית להתיישב ולהיכנס אתם לפעילות יותר מורחבת. יש נכונות מצדם ויש נכונות מצדנו, ואני תקווה שאנחנו נגיע לזה.

מר מגן, האם למשרד החינוך ול"נתיב" יש חיבור בפעילות החינוכית עם הקונגרס היהודי שם?

אני מבקש שנציג משרד החינוך יאמר גם הוא אחר-כך כמה מלים על התוכנית.

זו תופעה חדשה לחלוטין לכרוך יחדיו את המונח קונגרס וחינוך. זה לא קיים. נכון להיום הקונגרס במתכונתו, כפי שהוצגה כאן, היא מתכונת חדשה לחלוטין שהתחדשה בחודשיים האחרונים. במתכונת הקודמת של הקונגרס הקונגרס היה גוף ציבורי פוליטי יותר מאשר גוף פעיל בשטח בקהילות. למעשה זה לא גוף שהפעיל קהילות. במובן זה לקונגרס, לא בעבר, גם בהווה, כמעט ואין שום תשתית או פעילות חינוכית משלו. היום יש רצון להיכנס לתחום הזה כמנהיגות מסודרת וממוסדת של העם היהודי ברוסיה. אני מזכיר שמדובר בקונגרס יהודי רוסי. זאת אחת מתוך 15 המדינות שבהן אנחנו פועלים.

גם באוקראינה יש קונגרס.

כן. לכן אני אומר, זה קונגרס רוסי. דרך אגב, הקונגרס האוקראיני יותר פעיל. הקונגרס היהודי הרוסי, הוא שאמרתי. קטונתי מלחלק לו ציונים, אבל אני בסך-הכל מציין עובדה.

נראה לך שזה בריא, שזה טוב שהם רוצים להיכנס לתחום הזה?

לא אנחנו שנקבע אם זה בריא או לא. אתה יכול להגיד אם זה טוב לנו, או בריא לנו, או לילדינו.

למדינת ישראל, זה מה שמעניין אותי.

אני חושב שיהיה נכון לומר פה שכך או אחרת הקונגרס הביע ענין והוא ייכנס. אם הוא ייכנס עם ממשלת ישראל או עם אחד הארגונים היהודיים, ישראלים, ג'וינט, אורט וכו', אנחנו עדיין איננו יודעים. בוודאי שאנחנו מעדיפים לשמר את כל מה שתיארתי קודם לגבי המערכת הישראלית הממלכתית בשטח.

יש לחצים נוספים. הנושא איננו פשוט, והוא בתווך או בממשק בין המערכת הישראלית על פלגיה-זרמיה לבין מערכות בתפוצות לבין היהדות המקומית המתהווה במתכונת הנוכחית ברוסיה ובעוד מדינות, ועדיין מוקדם לדבר על מה יילד יום. ברור שיש להם אינטרסים.

תודה. נציג המשרד לקליטת העלייה, בבקשה.

משרד הקליטה אינו מעורב באופן ישיר במה שקורה בברית-המועצות לשעבר. יש חלוקה די ברורה בינינו לבין "נתיב" והסוכנות היהודית, ואנחנו עוסקים בעיקר בצד של הקליטה. אנחנו בוודאי מברכים על כל פעילות שתגביר את המודעות היהודית והזהות היהודית בברית-המועצות שתכשיר את היהודים לקראת עלייתם ארצה, וכמנהל אגף תכנון ומחקר במשרד אני רק יכול להגיד שיש קורלציה גבוהה מאד בין ידיעת העברית לפני העלייה והזהות היהודית לבין הצלחה בקליטה.

תודה. יוחנן בן-יעקב, נציג משרד החינוך, בבקשה.

בברית-המועצות, במסגרת התוכנית שנקראת "חפציבה" שירתו השנה 93 מורים-שליחים מישראל, כמחציתם עולי שנות השבעים או ראשית שנות התשעים שעוברים בארץ הכשרה, הכנה מסודרת, בסמינר לוינסקי ברוב השנים, ולאחר-מכן יוצאים לשם לתוכנית של בין שנה עד שלוש שנים, ואלה שמחזיקים מעמד ועושים את זה טוב ממשיכים כחמש שנים.

במקביל לזה יש בארץ צוות של כעשרה עובדים, רובם אנשי פדגוגיה, שאני ממונה עליו. בשוליים, גם קצת אנשי מנהלה. גם פה חלק גדול מהם יוצאי ברית-המועצות לשעבר, בחלקם עולים משנות התשעים, שעוסקים בהנחיה פדגוגית בליווי מקצועי של המורים השליחים ושל המורים המקומיים. הם אמורים לנסוע לשם לפחות פעמיים בשנה – ואנחנו רוצים להגדיל את זה – לעבור בבתי הספר, לקיים סמינרים למורים ולתת את ההנחיה המקצועית הפדגוגית הרצופה, כאשר אנחנו מלמדים למעשה שלושה נושאים מרכזיים: בעיקר עברית, בנוסף לזה מסורת, זהות, תרבות והיסטוריה יהודית. הדגש הוא כמובן על הוראת העברית, ובאמצעות העברית כניסה לתרבות היהודית-ישראלית.

בנוסף לכך, במערכת החינוך הזאת פועלים כ-250 מורים מקומיים שמלמדים את המקצועות העבריים. חלקם מלמדים עברית, חלקם מלמדים מסורת והיסטוריה עברית ברוסית באמצעות התוכניות שבונים פה והן מועברות לשם בסמינרים, בהכשרות וכו'.

יש שיתוף-פעולה, שלדעתי נכון היה להגדיל אותו, גם עם "אורט". היו שנים שבהן היה שיתוף פורה מאד עם הג'וינט – יותר גבוה, יותר נמוך. היו שנים שבהן היה שיתוף יותר מבורך עם הסוכנות. התוכנית התחילה ב-1991 בוועדה משותפת של הסוכנות, לשכת הקשר ומשרד החינוך, כשחלק גדול מספרי הלימוד ותוכניות הלימוד פותחו באמצעות הפורום המשותף הזה.

יש עליות וירידות בתוכניות האלה.

בערך בתקופה ההיא התחילה המעורבות של החינוך שם?

המעורבות של החינוך באופן ישיר התחילה ב-1991 ביוזמתו של זבולון המר, זכרונו לברכה, בעקבות ביקור שלו שם ואחר-כך ביקור שלי שם, בעקבות שיתוף-פעולה הדוק בינו ובין מי שהיה אז ראש "נתיב" דוד ברטוב ועם החלטה להיכנס למערכת חינוך פורמלית מאסיבית במרחב של ברית-המועצות לשעבר.

בשלב ראשון הוקמו חמישה בתי-ספר. בין השנים 1992 – 1996 התוכנית גדלה ל-15 בתי-ספר, כשהמר זכרונו לברכה חזר ב-1996 למשרד.

זו תהיה התעלמות מוחלטת לחשוב שאפשר לבנות בית-ספר ושבזה אתה לא תורם לבניינה של הקהילה. אתה תורם באופן ישיר לבניינה של הקהילה המקומית על-ידי הקמת בית-ספר, וכל מי שחושב אחרת, לפי דעתי עוצם עיניים. לכן לא הסכמנו לבנות בתי-ספר יהודיים בשנתיים הראשונות כשהעלייה היתה בהיקפים של 180,000 ו-145,000, כי טענו ששדר של בית-ספר עלול לעכב את העלייה.

כשהיקף העלייה ירד ל-40,000 – 50,000 – 60,000 והיתה התייצבות והיה ברור שמערכת בלתי-ציונית, מערכת מכל העולם מקימה שם בתי-ספר באוריינטרציה אחרת לגמרי, היתה החלטה של המר, יחד עם מי שעמד אז בראש "נתיב" להקים מערכת בתי-ספר, מתוך ידיעה ברורה שזה חיזוק לקהילה.

לי היו במהלך השנים שאני מתעסק עם התוכנית הזאת, סדרת פגישות עם אנשי הקונגרס. הם הבהירו לנו בעבר חד-משמעית שיש להם ענין רב בחינוך באקדמיה, שזה לא היה במנדט של משרד החינוך באופן ברור לגמרי, ולכן לא נכנסנו, למרות שמשרד ראש הממשלה לפני שלוש שנים קיים בענין הזה מכרז ונכנס לפרוייקט מאד רחב. הקונגרס, פה ושם גם על-פי התייעצות אתנו, הקצה כמה מחשבים לקבוצת בתי-ספר מסוימים, נתן תקציב מאד מוגדר לציוד כזה או אחר בתוך המערכות.

אם יש שינוי ויש מגמה של התעוררות בקרב הקונגרס לשתף פעולה אתנו בנושא החינוך היהודי, אני כשלעצמי חושב שזה נכון מלכתחילה. אני גם לא חושב שאנחנו יכולים לפעול בארץ זרה בלי היהודים המקומיים. אין לזה שום סיכוי. מצד שני, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ליצור מצב שהאוריינטציה של בתי הספר האלה, במקום שהמרכז הוא מדינת ישראל וארץ-ישראל וציונות ועלייה לארץ, המרכז פתאום יהפוך להיות רק ביסוס הקהילה המקומית. בענין הזה היו לנו לא מעט התמודדויות לאורך השנים - - -

אני לא מכיר את אנשי הקונגרס היהודי, לא החדש ולא הישן.

את החדש גם אני לא מכיר.

את אנשי הקונגרס היהודי החדש ראיתי פעם ראשונה בדיון כאן, ואי-אפשר ללמוד בשעת פגישה אחת. אם לשפוט מהדברים ששמעתי, הוא דיבר חזק מאד על זהות יהודית ועל עלייה.

אם הוא דובר אמת, כי הוא בכנסת ובאמת אלה הכוונות, את זה אתם תצטרכו לברר, כל מי שעוסק במלאכת הקשר.

אבל הוא בעל הבית שם, הוא נבחר. מה אנחנו צריכים לברר?

הענין שלי הוא לשמור על יהדות ושיעלו לארץ. אני שמעתי שיש לו ענין גדול בעלייה וגם בזהות יהודית. לכן אני מאד רוצה שנחזק את הכיוון הזה.

גם אני דיברתי אתו, אבל בשבילי זה חדש שהוא בעד עלייה לארץ.

אתה מכיר אותו יותר טוב ממני.

כן. זאת קרן, כמו הסוכנות היהודית, שאוספת קרן לקהילה שלהם, לא כדי שהם יעלו לארץ.

לכן זה טעון בדיקה. אני מחזק את מה שאתה אומר.

כשאנחנו התחלנו את התוכנית הזאת ב-1991 המעורבות של הגורמים המקומיים, שאגב, רוב בתי הספר הוקמו על-ידם, גם אלה שאנחנו נכנסנו אליהם מיד בהתחלה, בקישינוב קבוצה מקומית, בריגה קבוצה מקומית, המעורבות החינוכית הערכית שלהם היתה מאד-מאד שולית.

צריך לדעת שבמהלך השנים האחרונות בלא מעט מקומות יש מנהלים מקומיים שהאוריינטציה שלהם היא חד-משמעית. ילדיהם נמצאים או בגרמניה או בארצות-הברית, כספם נמצא או בגרמניה או בארצות-הברית. יש לא מעט קשיים, ומצד שני אנחנו לא יכולים לפעול במדינה זרה בלי הגורמים המקומיים. אנחנו בסך-הכל אורחים שם, ואני חושב שבמשחק הזה אנחנו מתמרנים כל הזמן.

תודה. עכשיו אני עושה הפסקה עם נציגי הממשלה, ולפני חברי הכנסת אני רוצה לשמוע את הרב יוסף בלוי, מי שעומד בראש מערכת חינוך כזאת, מוסדות חב"ד. אחר-כך נשמע את הבנות הנחמדות שלמדו במערכת החינוך שם ועכשיו נמצאות בישראל.

תודה. תחילה אני רוצה להציג כמה נקודות. בניגוד לעמדת לשכת הקשר או לעמדת הארגונים הרשמיים של מדינת ישראל אנחנו סוברים שברוסיה יש היום שבעה – שמונה מיליון יהודים. יש לכך הסברים, גם מדעיים. עובדה שלפני 100 שנה גרו באותו מקום כשבעה מיליון יהודים, באותו שטח. גם אם נקזז את השואה ואת ההגירה לארצות-הברית אנחנו נגיע בערך למספרים האלה. היו כאן 80 שנות ניתוק, לפעמים ניתוק מרצון, בגלל הסכנה להיות יהודי והיום אנחנו לא יודעים מי יהודי ומי לא יהודי. יש לנו אין-ספר ספורים ואנחנו מוצאים אלפי יהודים בצורה כזאת.

למשל, שתי הנערות שיושבות כאן. נערה אחת יושבת בעיירה שיש שם שלוש משפחות יהודיות, ששום גורם ממשלתי לא יגיע לשם לעולם, מלבדנו, ובעיירה שנייה יש עשרים משפחות. מדינת ישראל עובדת במקומות הגדולים, במאסות.

הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל כיום זאת ההגירה לגרמניה ולארצות-הברית.

פה אין מחלוקת.

המגמה שלנו היא מלחמה במניעת ההגירה הזאת לגרמניה ולארצות-הברית והעלאתם לארץ.

יש עוד כלל שהוא נדבך ראשוני. ברור לנו שבחבר המדינות כפי שהן לא יישארו כל הקהילות בערים הגדולות. לכן אנחנו צריכים לאתר את היהודים, לתת להם זהות יהודית ולשלוח אותם ארצה. זאת הכותרת של המשימה והמטרה.

לנו כ"אור אבנר" יש היום 54 בתי-ספר בכל רחבי ברית-המועצות לשעבר. מתוכם 13 בתי-ספר בשיתוף-פעולה עם משרד החינוך ולשכת הקשר, ואחד מהם הוא המכללה בדנייפרופטרובסק באוקראינה שהבנות שנמצאות כאן למדו בה.

אפשר לומר אפילו ימות המשיח על מה שנעשה ברוסיה. שיתוף הפעולה גם עם משרד החינוך, גם עם לשכת הקשר, גם עם הסוכנות היהודית וגם עם הג'וינט הוא להערכתי מופלא. אנחנו עובדים בשיתוף-פעולה בכל התחומים, ויושבים כאן הנציגים שיוכלו לאמת או להכחיש, אם יש מה להכחיש. יושב כאן עמוס להט שתומך בפרוייקט הזה שמביא את הבנות מהמכללה בדנייפרופטרובסק לשלושה חודשים לארץ למכללת "אורות" כדי לקבל חיזוק ציוני, עברי, יהודי ולחזור לשם, לשמש כמורות שנה – שנתיים ולעלות ארצה. זה נעשה בשיתוף-פעולה עם משרד החינוך, ואותו דבר עם הסוכנות היהודית בחינוך א-פורמלי, כפי שהגדיר עמוס להט, עם לשכת הקשר ומשרד החינוך בחינוך א-פורמלי, ושיתוף-הפעולה הוא הדוק ביותר.

מעבר לכך, בניתוח סטטיסטי אמיתי, מתוך 54 בתי-ספר שלנו בקהילות שסביבן, כמובן שכל בית-ספר יוצר קהילה. זה הילד, ההורים, הסבים וכך הלאה. מספר העולים מתוך 12 בתי-הספר למדינת ישראל עולה לאין ערוך מאשר כל שאר 44 בתי הספר שממומנים על-ידי מדינת ישראל. זאת אומרת, הזהות היהודית שלנו מגיעה ארצה ומונעת הגעה לגרמניה, ואני מניח שלשכת הקשר מסכימה עם העובדה הזאת.

מלבד 12 בתי הספר ו-42 בתי הספר האחרים, העתקנו על-חשבוננו את תוכנית הלימודים שמשרד החינוך הכניס ב-12 בתי הספר שלנו, כאשר לקחנו אדם שהיה מפקח ארצי על החינוך הממלכתי-דתי בארץ, שיצא לפנסיה, והוא משמש כאחראי וכמנחה מורים.

בנוסף לשליחים הישראלים שמגיעים על-ידי משרד החינוך ל-12 בתי הספר שלנו, אנחנו שולחים מהמכללה שלנו בכפר חב"ד, כל שנה לארבעה – חמישה חודשים בנות מכללה מכתות ב' ו-ג' לכוח עזר ציוני עברי לשם. כלומר, זה עוד 70 – 80 בנות. בנוסף לכך יש לנו מהמכללה בדנייפרופטרובסק, שהיא כבר יוצרת מכוח עצמה מורות, עוד 70 – 80 בנות שכבר משמשות כמורות, כך שבסך-הכל יש לנו כ-200 – 250 כוחות הוראה ישראלים בבתי הספר שלנו.

התוכנית האחרונה שלנו, שמתוכננת עכשיו על-ידי מר לבייב, שהוא מהפילנטרופים הגדולים של הדבר הזה, יחד עם מר לאודר, היא להקים אוניברסיטה יהודית במוסקבה.

לבסוף, יש לנו בארצות-הברית עשרות אלפי יהודים מהגרים, בתוכם אלפי-אלפי ילדים שאנחנו מאבדים אותם. כשהם היו בחבר המדינות היה להם קשר כלשהו ליהדות, וכאשר הם מגיעים לארצות-הברית ההורים צריכים לשלם שם 7,000 – 8,000 דולר שכר-לימוד, סכום שאין לאף אחד לשלם, ואז הם נכנסים ל"פבליק סקול" והם מנתקים כל קשר עם יהדות, ואז אנחנו מאבדים אותם בכלל. בענין הזה מדינת ישראל לא עושה כמעט מאומה, מלבד הסוכנות שעושה קצת.

בענין הזה היתה פגישה בין סלי מרידור לבין לבייב כדי לראות איך להקים שם בתי-ספר למהגרים על-מנת להחזיר אותם ליהדות.

צריך לציין רק שיש שם כשבעה או שמונה בתי-ספר שמדינת ישראל מממנת לילדים מהגרים בארצות-הברית, מתקציב משרד החינוך ובביצוע של הסוכנות היהודית.

כשהמטרה היא?

כשהמטרה היא בדיוק זאת, לטפל בילדי המהגרים.

גם בגרמניה?

לפי מיטב ידיעתי בגרמניה אין בתי-ספר כאלה. בארצות-הברית יש – לא מספיק, אבל יש. עדיין הרוב הגדול של הילדים הם בדיוק לפי התיאור הזה.

אני רוצה לברך את ההנהגה החדשה של הקונגרס, ולשיתוף פעולה.

למרכז לפלורליזם יהודי של התנועה ליהדות מתקדמת יש שני נציגים שיושבים בנשיאות החדשה של הקונגרס היהודי – חיים בן-יעקב וזינובי כוגן. יש לנו 39 קהילות שבהן מלמדים ציונות, עברית, היסטוריה, והשנה הוכשרו 22 מורים בתוכנית לזהות יהודית שהתנהלה במשך השנה.

יש שיתוף-פעולה מבורך עם הסוכנות היהודית, עם לשכת הקשר ועם משרדי הממשלה, וגם צוינה כאן החשיבות שבשיתוף הפעולה בין הגופים המקומיים. מה גם שהדגש היה שאין כל-כך מתחים בין הזרמים. זאת הערה ששמעתי קודם, לא מאנשים שלנו, שיש שם שיתוף-פעולה מלא ולא כל-כך מורגש הענין של הזרמים.

בחודש ספטמבר עומד להיפתח גן יומי בשיתוף עם משרד החינוך, וגם עומדים להפעיל תוכנית חדשה של מחנות קיץ.

קודם הוזכר נוער נצר, שהוא הנוער שלנו, של התנועה ליהדות מתקדמת. כמובן שיש תוכניות של בתי-ספר יום א' שבהם מתקיימים לימודי מסורת, היסטוריה, עברית, וכמובן שיש רצון עז להמשיך להפעיל את התוכניות ולהרחיב אותן.

כדי שיילכו אחר-כך לגרמניה?

שם אנחנו כבר נמצאים. התנועה התחילה בגרמניה עצמה. אם אנחנו כבר נכנסים לזה, אפשר להגיע גם לגרמניה.

זה התחיל בגרמניה ומחזירים אותם לגרמניה.

שיהיה לכם ברור שגב' פוריס ודאי רוצה שהם יבואו לישראל.

היא פועלת כך שהם יילכו לגרמניה.

למה? אני נולדתי במקום הזה ועליתי לארץ.

הם לומדים שם ציונות?

ודאי. התנועה הרפורמית היא ציונית.

אנחנו נשמע עכשיו את הבנות החשובות ביותר של הישיבה הזאת. ספרי לנו איפה למדת את כל השלבים שלך וקצת על המוסד שבו את לומדת. בבקשה.

שמי חוי אוחנה, אני גרה בכפר חב"ד. הרב בלוי הזכיר קודם את התוכנית של שליחת מורים מהארץ לברית-המועצות לשעבר. גם אני השתתפתי בפרוייקט הזה, הייתי שליחה בניקולאייב באוקראינה ואני פעילה במסגרות אחרות של חב"ד בקמפינג ובמועדוני קיץ. כעת אני פועלת בתוכנית הזאת ב"אורות", כשבמסגרת התוכנית הזאת הבנות לומדות עברית, זהות יהודית, יהדות וכל היתר עד שעות אחר הצהרים ואחר-כך אנחנו עושים להן פעילויות חברתיות – טיולים פעמיים בשבוע, ועוד. בשבוע האחרון היינו בבית התפוצות.

מה זה פעילות חברתית?

פעילות להכרה של כל מיני תכנים יהודיים, ופעילויות אחרות, כמו למשל בריכה כדי לנקות קצת את הראש מכל הלימודים.

אני עליתי מאוקראינה. אני נמצאת ב"אורות" כבר שלושה שבועות. באוקראינה למדתי ב"בית חנה" ארבע כתות. עכשיו גמרנו קורס.

זאת אומרת, את לומדת במכללה באוקראינה, כמורה.

כן. לפני כן למדתי בבית-ספר לא יהודי. בעיר שלי , אנרגודר, יש רק שלוש משפחות יהודיות. אחר-כך באתי ל"בית חנה". עכשיו באתי לארץ-ישראל ותודה רבה למדינת ישראל.

בעיר שלי היתה בעיה אחת, שאין שם חינוך יהודי. עכשיו ב"בית חנה" יש חינוך יהודי ושם אנחנו לומדות להיות מורות ואחר-כך אני רוצה לעבוד קצת במדינה שלי, כי יש שם הרבה יהודים שגם הם צריכים חינוך יהודי. אחר-כך אני רוצה לעבוד פה בארץ.

איך שמעת על "בית חנה"? איך הגעת מהעיר שלך לחינוך יהודי כזה?

יש לי אח שלומד באוניברסיטה בדנייפרופטרובסק והוא אמר לי שיש מכללה לבנות יהודיות ואפשר ללמוד שם.

ההורים שמחים?

כן, הם שמחים, כי הם לא יודעים כלום על מסורת, על עם ישראל, ועכשיו אני הולכת לספר להם על זה.

יופי.

גם אני מעיר קטנה, סברודונצק, אבל יותר גדולה. יש שם הרבה יותר יהודים. אני חושבת שכשאני באתי ל"בית חנה" אני ידעתי יותר משיינה, כי בעיר שלי יש בית-ספר יום א', הסוכנות היהודית. גם המשפחה שלי לא ידעה כלום על מסורת יהודית. בבית שלי יש מנורה ישנה מאד, חנוכיה, מיוחדת מאד.

אמא שלי עובדת עכשיו בבית-ספר יום א'. כי כשאני באתי ל"בית חנה" שאלתי אותה: למה את לא נתת לי את החינוך הזה? ועכשיו היא מלמדת שם מסורת ומוסיקה יהודית וקצת עברית.

תודה רבה לכן.

אני אשאיר את השאלות שלי לסוף, אבל אני רוצה כמלת הנחיה לחבריי חברי הכנסת, מי שרוצה להתבטא. אני, שלא מכיר את הנושא, מרגיש קצת יותר מדי פסטורליה, למרות שאני מאד אוהב פסטורליה, הפוך לגמרי ממה שפתחתי. רשמתי לעצמי כמה שאלות, כי אני ודאי רוצה שנצא מפה מחובקים ואוהבים, אבל אם יש משהו שצריך לתקן ולשפר, ודאי שהייתי רוצה שלא נצא בלי לגעת בדברים האלה.

חבר-הכנסת בריילובסקי, בבקשה.

אני מסכים ששמענו דברים שמציירים תמונה לא ורודה אלא תמונה של גן עדן. כולנו יחד, דתיים, חרדים ורפורמים, הסוכנות ואפילו "נתיב". זאת אומרת שכולנו יחד עושים עבודה ונראה שהמשיח כבר בא לברית-המועצות לשעבר, הכל שם בסדר ושבעה מיליון יהודים מוכנים כבר לעשות עלייה ארצה.

אבל אם לדבר ברצינות, דבר ראשון, בכותרת של הישיבה היום מופיע הקונגרס היהודי. אני חושב שזה דבר קצת מסובך, כי תמיד העמדה של הקונגרס היהודי - דרך אגב, גם העמדה של ארגונים יהודים אחרים - היתה לפתח חיים יהודיים בברית-המועצות לשעבר ולא לפעול לכיוון עלייה.

גם אני דיברתי עם ההנהלה החדשה של הקונגרס היהודי ברוסיה ולא התרשמתי שהם שינו את הכיוון והם עכשיו בכיוון של עלייה, ואנחנו צריכים לבדוק מה זאת אומרת כניסה של הקונגרס היהודי למערכת החינוך ומה יהיו התוצאות. אני חושב שאנחנו צריכים להיות קצת זהירים בענין הזה. זה דבר ראשון.

יש לי שאלה לראש "נתיב" הנכבד. כשאני הייתי במוסקבה וביקרתי בכמה בתי-ספר יהודיים, שמעתי איך מקבלים תלמידים לבית הספר. אי-אפשר ברוסיה לומר שאתה, שלא לדבר מיהו יהודי, זכאי חוק השבות או לא זכאי חוק השבות. זה ברור. אי-אפשר לומר לבן-אדם שאנחנו לא מקבלים אותך מפני שאתה לא זכאי חוק השבות, או בגלל שאתה לא יהודי.

שמעתי פה מספרים – 50,000, 100,000 וכך הלאה, אבל איך אפשר ברוסיה לבחור יהודים לאולפנים או לבתי-ספר? בדרך כלל הרמה של בית-ספר יהודי היא יותר גבוהה מהרמה של בית-ספר רגיל.

אתה שואל מה הם תנאי הקבלה.

כן. הורים לא יהודים דווקא רוצים שהילדים שלהם ילמדו בבית הספר הזה. שאלתי היא, מה אתם עושים בכיוון הזה?

אני ביקרתי בבית-ספר של הסוכנות היהודית ובבית-ספר של "נתיב", הכל בסדר שם. ביקרתי במולדובה בבית-ספר שהוא חצי ממלכתי וחצי שלנו. זה בית-ספר טוב מאד וילדים רוצים ללמוד שם.

אבל בקשר לקונגרס, אנחנו צריכים להבין שהקונגרס היא קרן, זה לא כמו הפורום או איזה ארגון. זה כמו הסוכנות היהודית שמגייסת כסף. הם מגייסים כסף ואנחנו צריכים להבין את זה. הסוכנות לא עוזרת, גם שם יש בעיה, שהם מגייסים כסף כדי לפתח קהילה יהודית ברוסיה. אני לא חושב שהם ישקיעו כסף כדי שהיהודים יבואו לארץ.

אתה אומר שזה לא הגיוני.

דבר שני, מה זה יהודי, מיהו יהודי, מה זה ישראל? אולי אפשר לעשות לימודים משותפים אתם, כי הם גם רוצים שיהודים שגרים שם יחיו עם זהות יהודית, שהם לא גויים. פה אפשר למצוא שיתוף-פעולה, אבל שיתוף-פעולה לגבי ציונות ועלייה לארץ אני לא בטוח שאפשר אפילו חלק לקבל משם.

הבנתי. זה חשוב מה שאמרת. תודה.

אני מודה לכל האנשים שהציגו את הפעילויות הרבות שמתקיימות בברית-המועצות לשעבר. גם בתפקידי הקודם וגם בתפקידי כחבר הכנסת ביקרתי שם הרבה מאד פעמים ולא פסחתי אף פעם על מוסד חינוכי כדי לראות ולהתרשם, לא רק לשמוע אלא גם לראות.

אני לא יודע מה זה הקונגרס היהודי החדש שקם. אולי זה יהיה טוב, אולי לא, אבל אני יודע שיש איגוד הקהילות היהודיות שפועל בצורה מאד רצינית ומטפל בחינוך של ילדי ישראל, ואני מחזק את דבריך שהמטרה שלנו היא להגדיל את מספר העולים למדינת ישראל, ואני מתפלל לקדוש ברוך הוא שכל השבעה מיליון שהזכרת יגיעו לכאן במשך כמה שנים, כי אנחנו צריכים לחזק את המדינה בגלל המצב הביטחוני שאנחנו שרויים בו היום ובגלל המצב שמסביבנו. לכן הפעילות שלכם מבורכת.

גם החינוך שאתם נותנים בשיתוף עם הגורמים המקצועיים – הסוכנות היהודית, הג'וינט, משרד הקליטה ומשרד החינוך – כאשר יש פיקוח, ואם יש פיקוח חשאי של "נתיב" שבדק את כל הדברים שלכם, אז אני בטוח שהעבודה שלכם היא על טהרה יהודית, העלאתם לארץ, וזה מה שחשוב.

אני חושב שחינוך הוא נושא מאד-מאד חשוב לעתיד עם ישראל, ולכן אי-אפשר להפקיר את החינוך של הילדים שלנו בידי כל מיני ארגונים וולונטריים כאלה או אחרים שקמים, פלורליסטים למיניהם, קונגרס יהודי. אני מאד חושש מזה.

חינוך הילדים ועתיד עם ישראל תלוי בכל אלה שעוסקים היום שם בחינוך ועליכם מוטלת האחריות, כי אנחנו סומכים עליכם שתבדקו את כל הארגונים האלה, תבדקו שהמטרה הסופית היא עלייה למדינת ישראל, יש שם זהות יהודית אמיתית, לא רק "למרוח" אותם והעיקר לשלוח אותם אחר-כך לגרמניה או לארצות-הברית, כי שם הם הולכים לאיבוד והם כבר לא יהיו יהודים. כמו שהמשטר הקומוניסטי בזמנו רצה להשכיח את היהדות והיום הם עושים מאמצים לעורר אותה, שלא נגיע למצב שבעוד דור אחד או שניים נצטרך לעשות את זה בגרמניה או במקומות אחרים.

לכן, כבוד היושב-ראש, אנחנו צריכים לחשוב על כך בכובד ראש. אם הוועדה ממליצה או מקבלת החלטה, הייתי ממליץ שנארח כאן את איגוד הקהילות היהודיות שפועלות שם כדי שתהיה לך תמונה אובייקטיבית ועניינית ותראה לעומק מה עושה שם האיגוד הזה. שיבואו לכאן ויתנו לנו הסבר רחב בענין.

איגוד הקהילות היהודיות הוא בר-פלוגתא של הקונגרס היהודי או שזה דבר אחר?

זה דבר אחר לגמרי.

זה לבייב.

הלוואי שהיו לנו עוד עשרה לבייב.

אני מציע שנלמד את הדברים גם מהצד של הגוף השני הרציני ביותר שפועל שם, ואז תהיה לך תמונה אובייקטיבית ותחליט אם אתה רוצה לעזור, כי יש לנו מה לעזור, יש לנו מה להגיד כחברי הכנסת, ואז להחליט באיזה כיוון אנחנו רוצים לעזור.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני ביקרתי ברוסיה מספר פעמים. ביקרתי בבתי-ספר וראיתי את הפעילות החשובה של כל הגורמים – "נתיב", הסוכנות היהודית ואחרים – ולאחרונה גם התוודעתי בצורה מאד רצינית לפעילות החשובה בעיקר של איגוד הקהילות היהודיות. שמות כמו הקונגרס היהודי ברוסיה, או המרכז לפלורליזם יהודי לא אומרים לי דבר, אלא התוכן, ובאמת מי שעושה עבודה קדושה – לא ייאמן פשוט, ימות המשיח – אלה 54 מוסדות ברחבי ברוסיה בכלל, עם רבבות תלמידים ותלמידות בכל הרמות, ברמה הרצינית ביותר. חבריי ואני התרשמנו מאד מהמוסדות האלה.

אני רוצה להדגיש שהנושא שבוער היום בעצמותינו וצריך להיות בראש מעיינינו הוא נושא החינוך. כולנו רואים היום את ההתבוללות הנוראית שקיימת בכל רחבי תבל, לא רק ברוסיה. החינוך וההתבוללות הם דבר אחד, כי אם אין חינוך ואין עתיד, כמובן שהתוצאה היא קשה ונוראית, כמו שאנחנו רואים היום. פרופ' דלה-פרגולה אומר שבכל רחבי תבל יש התבוללות בשיעור של 50% עד 70% - 80%.

לכן, כאשר אנחנו רואים אנשים דגולים שעושים פעילות חשובה כמו חינוך יהודי ברוסיה, זה מרנין את הלב.

אני רוצה לשאול את הרב בלוי. נתת פה מספרים שאני חולק עליהם. יש סברה שבברית-המועצות לשעבר יש היום שבעה – שמונה מיליון יהודים. השאלה היא מהו המספר האמיתי שיש לסוכנות היהודית.

בערב פסח מדינת ישראל ייצאה 600,000 קילוגרם מצות. אם בממוצע יש 2.5 – 3 יהודים במשפחה, הגענו לשני מיליון יהודים.

אני מאד שמח שהקונגרס היהודי ברוסיה, שאני גם מכיר את ראשיו, התעורר והתחיל לקחת כמודל את הפעילות החשובה של האיגוד השני. לכן אני מברך אותם שיצליחו, כי כל פעילות היא חשובה, אין ספק שצריך לברך עליה, ואני מקווה שימות המשיח יגיעו ונראה את האמת והשלום, כי האמת והשלום אהבו.

מאחר שאין עוד דוברים, ולפני שאנחנו מסכמים את הדיון, אני רוצה להגיד לכם שגם בארצות-הברית הכספים שהיהודים אוספים למען מדינת ישראל, 70% מהם הולכים לארצות-הברית ורק כ-30% מגיעים לישראל. לכן אני לא כל-כך מתרגש מזה שאותו גוף שנקרא קונגרס מייעד את רוב הכסף שהוא מגייס – אם אני יודע שחוץ ממה שהוא צריך שם לעניינים שלו, כמו שבארצות-הברית צריכים לעניינים שלהם, באמת נכנס לנישה של תודעה יהודית ומגדיל את מעגל הלומדים. כי אם אנחנו נשארים עם אותו מעגל שהדברים נעשים בעשר אצבעותיהם של היהודים היקרים שיושבים פה, בסדר, אז אני לא צריך שעוד אגם ייתן לי עצות. אבל אם הוא מגדיל את המעגל, זה ראוי.

הואיל ואני סומך על האנשים שעוסקים בזה, צריך לבדוק את זה. צריך לעשות פרוייקט של טסט ויכול להיות שהוא ייכשל, זה לא אסון גדול. אם זה יצליח אפשר להגיד תיכף מעולה. לכן אני לא פוסל שום דבר מהדברים שנאמרו פה. הכל בזהירות רבה. אם אפשר לנצל את המומנטום של האנשים האלה, כפי שאמר נכון יוחנן בן-יעקב, שבסופו של דבר הם תושבי ברית-המועצות לשעבר ואי-אפשר לעשות פעילות, ודאי לא נגדם, אבל לפעמים גם לא בלעדיהם, ואולי אם נחבור ברמה מאד מסודרת וזהירה וקפדנית, אולי התוצאות יהיו יותר מבורכות.

מר מגן, אני רוצה לשאול שאלה. למה כשהרב בלוי אמר שיש לו כמה בתי-ספר, רק 14 הם מישראל? האם זה מקרי, מכוון?

הוזכרה פה המלה אידיליה. אני נאלץ לקבל את המונח, אני מסכים. המצב היום פחות או יותר קרוב לאידיליה. אני לא יודע מה צופן לנו העתיד, כנראה הרבה פחות אידיליה ועוד נתגעגע למצב בהווה.

נכון להיום קיימת מערכת ממלכתית שמצליחה להתקיים בזכות איזון מאד עדין ויכולה להתפורר בן רגע ולהיעלם. אני מוכן לעמוד מאחורי כל מלה. המערכת הזאת היא מערכת של ממשלת ישראל, שנבנתה בקפידה, וכשמה כן היא. היא מערכת של מדינה ציונית שמכוונת להקניית ערכים שלנו. זה לא אומר שאין מערכות אחרות, או לא תהיינה מערכות אחרות, מתחרות או לא מתחרות, שתרצינה להוביל בתחום הערכי לכיוונים משלהם. אנחנו לצורך הענין יכולים לייצג את מה שאנחנו באמת מייצגים.

המערכת הזאת נבנתה לא רק באיזון בין זרמים ומערכות וארגונים ומשרדי ממשלה, אלא גם בין הממשלות. יש לנו פה מערכת מאד מורכבת של הסכמים והבנות עם 15 ממשלות וכמה עשרות פעילויות, שלא לדבר על אין סוף פקידים ומנהלי מערכות חינוך ועוד גורמים שמעורבים במלאכה הזאת שנבנתה במשך שנים. גם זה חלק שבסופו של דבר מחזיק על בלימה והוא יכול בן לילה להשתנות, ויש לקחת את זה בחשבון כל פעם שדנים בעתיד המערכת הזאת, כי היא לא לנצח.

פה נוצר איזה שהוא מצב שאיפשר הקמת המערכת הזאת, מעבר למעמד של כל המעורבים, והמצב הזה כנראה משתנה והולך, כי יש תודעה שונה ומחודשת של קהילות וארגונים במדינות הללו, ויש פה מרכיבים שונים. אם אנחנו מדברים בתחום הדיון הספציפי על-פי תחום הדיון של הפורום הזה, קונגרס, אז גם הקונגרס איננו בדיוק מאור הגולה בתחום הציונות. הוא לא מחויב לנו באף אחד מהערכים שלמענם אנחנו פועלים שם, ואינני מזלזל, חלילה, לא בו ולא ברצון הטוב של האנשים שעומדים בראשו.

המערכת הקיימת היום הינה איזון עדין גם בין הממשלות. הפרוייקט הוא של ממשלת ישראל בסופו של דבר, כי היא נותנת את הגיבוי, חוץ מתקציבים וכו', והיא מתקיימת בהסכמה. אני אומר את זה כדי לומר שהקונגרס כמות שהוא היום הוא פרוייקט של ממשלת רוסיה, ולכן הדבר הוא בכיסינו, לא בידינו, והם יעשו את הדברים כפי שממשלת רוסיה בנושא זה תרצה והיא מובילה לאן שהוא.

לכן פתחתי ואמרתי שהיום זו אידיליה, אני לא יודע לאן זה יתפתח. מענייננו ובכוונתנו לדאוג שהנושאים יתפתחו בכיוונים רצויים למערכת.

שהאיזון העדין יישמר.

אני כמעט משוכנע שאנחנו בסוף עידן מסוים, שחייו היו נוחים יחסית, למרות חיכוכים וויכוחים, בסופו של דבר חבריים בתוך המערכת הפנים-ישראלית, ואנחנו לקראת עידן שנצטרך פתרונות חדשים, זאת אומרת גם פתרונות יצירתיים כיצד נוכל לקיים מערכת חינוך שהיא גם פלורליסטית, משום שהיא יכולה להיות לא פלורליסטית אבל בכיוון הבלתי-צפוי, וכיצד נוכל להמשיך ולקיים את הנוכחות הפורמלית שלנו מול אינטרסים גם של מדינות וגם של ארגונים פנימיים שם, וכיצד גם נוכל לקיים את זה מול אינטרסים של ארגונים בתפוצות, לאו-דווקא מקומיים, שגם הם שחקנים במגרש הזה. אינני רוצה להרבות בשמות, אבל גם הם שחקנים, ועוד נאבד את הבכורה.

למגרש הרוסי אתה מתכוון.

כן, למגרש הרוסי.

אלה הדברים באופן כללי, וכל היתר זה ענין של פרקטיקה וטקטיקה ויחסים. אנחנו ביחסים טובים מאד עם הקונגרס היהודי הרוסי, כמו שאנחנו ביחסים מצוינים עם אותם ארגונים שהוזכרו פה. אנחנו עובדים עם כולם ותקוותנו שנצליח לקיים את האיזון הזה. מאידך גיסא, אנחנו בטוחים שגם הקונגרס היהודי הרוסי וגם ארגונים אחרים ירצו להיכנס למגרש החינוך, שהיא פנינת הכתר של כל המערכות. מכיוון שאין להם היום יכולת פרקטית להקים מערכות משלהם, הם ודאי ירצו להתאחד או לנסות ולהשתלב עם מערכות קיימות ועם הזמן להשפיע עליהן. אנחנו ודאי נצטרך לעשות את זה ביחד אתם ביום מן הימים, בתקווה שנמשיך להוביל בתחומים שחשוב לנו להוביל בהם.

אלה פחות או יותר הדברים שאני יכול לומר.

לשאלות שנשאלו, יש אחוז מסוים של לא-יהודים. מטבע הדברים בתי-ספר מקומיים המה, אם כי הרוב המכריע הם עדיין זכאי חוק השבות בבתי הספר. אם תרצה, אפשר לפרט.

לא ענית על שאלתו של היושב-ראש בענין 12 מול 40.

רשת בתי-הספר בנויה על-פי עיקרון גם שוויוני גם פלורליסטי. יש ועדה - - -

אני קיבלתי תשובה. ברגע שהוא הכניס את ענין התקצוב, שאני לא דיברתי עליו, קיבלתי תשובה.

הורחב התקצוב לכלול עד אין סוף.

הבנתי.

אני מבקש להעיר הערה קצרה. אולי אני קצת פחות פסימי, אם אפשר לומר כך. אני חושב שמבחינת הארגונים היהודיים בחמ"ה הם מתהווים והם משנים את פניהם והם לא שואלים אותנו. הדברים יכולים להיות או אתנו או בלעדינו.

עם זאת, אני מסכים להערכה שהקונגרס היהודי הרוסי במתכונת החדשה בהחלט קיבל את ברכת הדרך של השלטון, בשונה מהעבר שהקונגרס היהודי הרוסי לא חיפש אתנו שיתוף-פעולה, זה חד-משמעי. כמה שניסינו לעניין אותם או להוביל אותם לתוך הפעילות השוטפת, תמיד הם מצאו סיבה למה לא.

הפעם זה שונה, ואם זה גם בברכת השלטון, אז לפחות לתקופת זמן זו זה יכול להיות חיובי. אני מסכים שצריך לבחון את הדברים בזהירות, צעד אחר צעד, אבל אני חושב שזה שינוי חיובי שאנחנו צריכים לבחון אותו ולראות מה אנחנו יכולים להוציא כתועלת לכולנו בענין הזה.

אני למדתי. אני מודה לכל העושים במלאכה ואני שמח שאתם מה שאתם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


- - - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 11:35