פרוטוקולים/ועדת קליטה/3369




22
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
27.06.2001

פרוטוקולים/ועדת קליטה/3369
ירושלים, י"ד בתמוז, תשס"א
5 ביולי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 153
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום רביעי, ו' תמוז התשס"א – 27 ביוני 2001

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
אמנון כהן
סופה לנדבר
מרדכי משעני
גנדי ריגר

שרת החינוך חברת-הכנסת לימור לבנת
יהודה אהרון - מפקח בגף קליטת עלייה חינוך ממלכתי-דתי, מ' החינוך
אודי בהט - ממונה על המח' למורים-עולים, משרד החינוך
חיים להב - מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך
טובה מטלון - מדריכה ארצית, אגף לקליטת עלייה, משרד החינוך
ד"ר מאיר פרץ - מנהל האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך
אסתר שוורץ - מפקחת מחוז מרכז, משרד החינוך
רחלה שיפר - מנהלת המח' לקליטת תלמידים-עולים, משרד החינוך יעל פרבר - משרד החינוך
סנ"צ סוזי בן-ברוך - ראש מדור חקירות נוער, המשרד לביטחון פנים
פקד אתי כהן - קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים
וורקו מסרט - רכזת תחום חינוך, המשרד לקליטת העלייה
אריה קורת - מנהל אגף קליטה בקהילה, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד מיכל לבנטל-אנדרסון – לשכה משפטית, המשרד לקליטת העלייה
רחל כורזים - אחראית על בתי-הספר, הסוכנות היהודית
מרק בסין - ראש מועצת בני עייש
סימון גרינברג - מהנדס העיר קרית ביאליק
דני זק - ראש עיריית קרית ביאליק
עמי ראובן - מנהל מח' החינוך בעיריית קרית ביאליק
מנגסטו צ'אלצ'ו - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אברהם ירדאי - סגן יו"ר ארגון גג של יוצאי אתיופיה
חנה בשבסקי - רכזת טיפול בילדי עולים, המועצה לשלום הילד
ד"ר מייק נפתלי - מנכ"ל על"ם
שמחה גטהון - על"ם
יעל גרינברג - על"ם
חיים דולגופולסקי - יועץ לארגוני עולים
שמעון סיאני - ארגון "ידידים"
יעל אייזנשטט - רמ"ח חינוך, לשכת הקשר – "נתיב"
ציפי לבסקי - מח' חינוך, לשכת הקשר – "נתיב"
נגיסט מנגשה - מנכ"לית עמותת "פידל"
הרב יחיאל אקשטיין - יו"ר קרן לידידות – ירושלים
דבורה גנני - מנכ"לית קרן לידידות – ירושלים

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

קליטת ילדי עולים במערכת החינוך – דיון בהשתתפות שרת החינוך חה"כ ל' לבנת.
- - - - - - - - - -

קליטת ילדי עולים במערכת החינוך

בוקר טוב לכולם. אני מקדם בברכה את שרת החינוך שהגיעה לוועדתנו.

תודה.

שנינו חדשים יחסית בתפקיד, אני עוד חדש ממנה, אבל אם אני אצליח להיכנס לתפקידי כמו שהיא נכנסה לתפקידה – לפחות הרושם שזה עושה – אז יש לי סיכוי להצליח.

יש בחיים סוגים של מקצועות שהם קשים, אבל כל אחד מאתנו משוכנע שהוא מומחה להם. יש דוגמאות מכל התחומים האפשריים. למשל במלונאות, כל אחד שהיה פעם בחייו בבית מלון משוכנע שהוא מומחה למלונאות. בחינוך על אחת כמה וכמה, כי כל אחד מאתנו היה בבית-ספר או הילד שלו הולך לבית-ספר ואז הוא ודאי משוכנע שהוא מומחה בלתי-רגיל לחינוך. ומאחר שזה נמצא גם בכל בית, כל אחד גם נוגע בדבר, וזה אחד הנושאים היותר רגישים ויותר מסובכים, כי אנחנו עוסקים בנפשם של הנערה/נער, תחום שהפרות בו הם בדרך-כלל לא מיידיים. לוקח הרבה זמן כדי לדעת אם הצלחת או לא. קשה מאד לעשות בו שינויים קצרי טווח, ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה שהוועדה הזאת עוסקת בה, עולים חדשים, שהמסובכות שם היא עשרת מונים גדולה יותר, לא בגלל שחס-וחלילה טיב הילדים פחות טוב אלא היקף הנושאים שמולם צריך להתמודד הוא לאין ערוך גדול יותר מאשר תלמיד ישראלי ממוצע.... אנחנו מדברים כמובן על ממוצעים. יש גם פה, גם שם צרות מיוחדות.

לכן ההתמקדות וההארה על התחום הזה של ילדים-עולים חדשים חשוב לנו מאד, כי בסופו של דבר זה עתיד המדינה שלנו והילדים האלה מהווים חלק נכבד, אמנם פחות ממספרם באוכלוסייה, עדיין הם צריכים לקבל אצלנו חינוך בנושא מספר ילדים למשפחה, אבל גם כך יש לנו הרבה עולים והם מחייבים טיפול מיוחד.

אני רוצה, ברשותך, כבר בתחילת דבריי לכוון אותך לשתיים – שלוש נקודות שמעניינות אותנו בוועדה, מעבר לפריסה הכללית שתתני לנו בתחום הזה, ואומר זאת רק בנקודות מיקוד. מלה או שתיים על יישום המלצות ועדת אבקסיס בקשר לילדים מעולי אתיופיה. קיצוצים בתקציב תוכנית היל"ה בראשות חסות הנוער. הנתונים האחרונים שקיבלתי מצביעים על קיצוץ שמאד משפיע, ודאי על מפעלי הקיץ ואולי גם בהמשך. סוד גלוי הוא שמספר העולים בתוך התוכנית הזאת הוא סדר-גודל של שליש מהתלמידים, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה.

חשוב לציין שנושא הנשירה נדון כבר בוועדות שונות. על הפרק עמד הענין שמספר הנושרים בין התלמידים-עולים הוא בערך כפול מהיקף הנשירה באוכלוסייה הוותיקה, ובסופו של דבר אלה הילדים שמגיעים לטיפול בתוכניות המיוחדות האלה, שבתוכן חסות הנוער, ולכן קיצוץ מאד דרסטי בתחום הזה הוא נזק מיידי כמעט.

נקודה אחרונה שהייתי רוצה לדבר עליה הוא אולפני הגיור. קיבלנו בוועדה דיווח ממנהל האגף לחינוך מבוגרים שהתקציב אוזל ואין לו תקציב להוסיף. אולפני הגיור, כמו שאר האולפנים נמצאים בצד של ההוראה בידי משרד החינוך. איפה אנחנו עומדים בנקודה הזאת?

בבקשה גברתי השרה.

בוקר טוב. אני מברכת על הדיון הזה. יש שורה של דברים מאד חשובים. הדיון נוגע לשורה של נושאים, ואני מבינה שחלק ניכר ממנו מוקדש לנושא קליטת ילדי העולים יוצאי אתיופיה.

גם.

אקדים ואומר שמדינת ישראל היא מדינה שקצב קליטת התלמידים והעולים בה הוא הגבוה בעולם בממוצע רב-שנתי בפער אדיר לעומת מדינות אחרות בעולם, וכמובן שהעובדה הזאת מטילה אחריות מיוחדת וכבדת-משקל וגם כבדת-תקציב על מדינת ישראל.

אולי אדגיש שאנחנו כמדינה וכמדיניות לא רק מברכים על העלייה אלא העלייה היא נשמת אפה של מדינת ישראל, של הקמה ושל קיומה, לדעתי, גם לדורות הבאים. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי להגביר ולהגדיל את מספר העולים, ובמקביל כמובן, גם לשפר את דרכי קליטת העלייה ובוודאי בתחום שאני מופקדת עליו, שהוא נושא התלמידים-עולים והעולים.

אני יודעת שחדשות לבקרים מתקיימים דיונים בכל מיני התראות ואיתותים שעוד מעט המאזן הדמוגרפי במדינת ישראל יביא לכך שלא יהיה פה יותר רוב יהודי. אני זוכרת דיונים מהסוג הזה גם ערב העלייה הגדולה שהחלה מארצות חבר העמים בשנות התשעים, והנה באה עלייה גדולה והפכה את הנתונים האלה על פניהם, מה שמראה שלא צריך אף פעם לאבד את התקווה ואת האמונה, וגם את הפעולה למען הגברת העלייה.

אני אומרת לך את זה כאן קודם-כל בהיותך יושב-ראש חדש של ועדת העלייה והקליטה, כי אני חושבת שזה חלק מהנושאים שאתם ודאי תעסקו בהם והם ודאי חשובים בעיניך לא פחות משהם חשובים בעיניי, ולכן אנחנו צריכים גם לקוות וגם לעשות כדי שתהיה כאן עלייה גדולה. זה במישור העקרוני.

רק לסבר את האוזן, הנתון שקיבלתי לפני יומיים, בתוך חוברת נתונים שנוגעת בכלל לנושאי ההשכלה הגבוהה בישראל – נתוני השוואה בין-לאומיים על מערכת החינוך בישראל בכלל, אנחנו רואים כאן שבשיעור מאזן ההגירה, מהגרים נכנסים פחות מהגרים יוצאים בממוצע רב-שנתי – אם, למשל, שבדיה עומדת ב-0.24%, גרמנה ב-1% וקנדה, שנחשבת דווקא למדינת הגירה ב-0.6%, וארצות-הברית ב-0.3%, אז ישראל נמצאת ב-1.65%. זה נותן איזו שהיא אינדיקציה על מרכזיות הנושא הזה כפי שצריכה להיות בחיי מדינת ישראל, ומצד שני על העול התקציבי, וגם את זה צריך לומר, שזה מטיל על המדינה ושלא תמיד היא עומדת בו בצורה מספיק נכונה ומכובדת, אם כי בסך-הכל אני חושבת שהמדינה עשתה עבודה יוצאת מהכלל ואדירה, וגם המשרד החינוך במהלך השנים, כדי לדאוג שאכן הקליטה תתבצע בצורה האופטימלית.

לגבי הנושא של תוכנית היל"ה וחסות הנוער ביקשתי לבדוק עוד משהו, בטלפון, כי לי עצמי נודע על הקיצוץ הזה בצורה הזאת רק אתמול ואני בדקתי את הענין עם המנכ"לית. אני תכף אחזור אליכם בנקודה הזאת ובנושא הזה. אני צריכה לומר שחלק מהקיצוצים שאנחנו התייחסנו אליהם והודענו עליהם נבעו מתוך החלטת הממשלה על קיצוץ של 4% בתקציבי כל המשרדים, לרבות תקציבי החינוך. צריך כאן להדגיש שהקיצוץ בתקציב החינוך, גם אם הוא לא בא משכר ולא מבינוי כמעט, הוא ממילא נוגע בנשמה היתרה של תקציב החינוך בדיוק באותן פעולות שנועדו לסייע לחלשים למיניהם ולאלה שזקוקים לעזרה, וכאן יש בעיה מאד קשה.

אני מאמינה שהצלחנו למנוע חלק מהקיצוץ הזה וכתוצאה מכך נוכל להחזיר חלק מאותם קיצוצים גם לתוכניות ופעולות שלגביהן נאלצנו לקצץ.

עוד הערה כללית בענין הזה. אנחנו נכנסנו למשרד החינוך באמצע שנה, כאשר התקציב כבר היה לא רק מוכן אלא גם סגור מבחינתנו וחלק גדול מהתקציב כבר יצא בפועל.

בנושא ההשתלמויות היו פרסומים – זה לא נוגע דווקא לעלייה אבל זה נוגע גם, הטיפול בעולים – לפני ימים אחדים כאילו כל ההשתלמויות בוטלו או קוצצו או הופסקו. הידיעה היתה לא נכונה, אבל התבססה על זה שלמעשה תקציב השתלמויות לשנת 2001 נגמר לפני שאני הגעתי להסתכל עליו אפילו. פשוט מיצו אותו במחצית הראשונה של שנת 2001, מה שיוצר כמובן קושי מאד גדול.

עם זאת, יהיו השתלמויות קיץ. בתקציב 2001 לא רק שלא הגדילו לנו אלא קיצצו לנו ולכן לא בכל דבר יש לנו שליטה, מטבע הדברים.

אם מקצצים 4%, ואני מבין שזה יעלה בימים אלה בוועדת הכספים, זאת אומרת שהקיצוץ הוא מתחילת יולי.

כן, זה עומד על הפרק.

בעצם שנת הלימודים הנוכחית הסתיימה. זאת אומרת שאת הולכת לקצץ - - -

פי שלושה מהסכום יקוצץ. בדיוק על זה היה הוויכוח שלי המאד-מאד קשה מול האוצר, ולכן אגב לדעתי האוצר גם לא הביא את זה במהלך החודש האחרון, כי אמרתי שאני לא אוכל לקצץ את זה. אנחנו לא הגשנו תוכנית קיצוצים.

אבל בימים האחרונים התקיימו דיונים נוספים. בכל אופן, ההצעה שתובא על-ידי האוצר ותידון בימים הקרובים, כוללת קיצוץ בקיצוץ שהושת על משרד החינוך. היא על דעתי בלית ברירה, אבל יהיה בה קיצוץ של הקיצוץ, כלומר הקטנת קיצוץ תקציב החינוך, ולכן אמרתי את מה שאמרתי קודם. כל עוד לא ראיתי מה האוצר הגיש לוועדה אני לא רוצה לדבר, אבל ברגע שאני אראה שהאוצר הגיש את מה שסוכם בינינו שלשום בלילה, אני מקווה שאני אוכל להודיע גם על ביטול חלק מהקיצוצים שעליהם הודעתי גם בנושאים האלה. למשל, בנושא השתלמויות מורים, כפי שאמרתי, יהיו השתלמויות מורים בקיץ, הן רק ייועדו וימוקדו בנושאים המרכזיים שעליהם הכריז משרד החינוך לקראת שנת הלימודים הבאה.

אין קיצוץ בתקציב המשרד בנושא היל"ה, אבל הגידול במספר התלמידים הכספים חולקו כך שהם ליותר תלמידים, מכיוון שאנחנו נקטנו זהירות בגלל הקיצוץ שתוכנן, כפי שאמרתי עכשיו, ולכן הודענו מה שהודענו גם למנכ"ל משרד העבודה והרווחה. עדיין לי לי את השורה האחרונה.

זאת אומרת שבקיץ יהיו השתלמויות?

בקיץ בכל מקרה יהיו גם השתלמויות. תהיה פעילות קיץ בהיקף של 7,800 שעות.

במקום 19,800 שעות.

גם מה שאני אומרת כאן הוא עוד לא סופי. אני מקווה שבמהלך הישיבה אני אדע אם זה העדכון הסופי או שיהיה מעבר לזה.

אבל אני חוזרת, מדובר כאן במפורש בהגדלת המספרים. מדובר בקיצוץ בתקציב משרד החינוך שקיים, שבכל מקרה ישנו, הוא רק יהיה יותר קטן מהשיעור שתוכנן להיות. הוא יהיה כנראה רק 2% ולא 4%, מה שמקל עלינו מאד, אם כי הוא לא פותר את כל הבעיות. לכן בוודאי אין מאיפה להוסיף, בוודאי מתוך תקציב 2001 שמכיוון שירשנו אותו היכולת שלנו לשחק בו בפנים הוא מאד מוגבלת. לקראת תקציב 2002, מטבע הדברים, גם סדרי העדיפויות שאני רואה אותם יבואו לידי ביטוי בצורה שונה בהכנת תקציב 2002 ממה שזה קיים כרגע בתקציב שלא אני הכנתי אותו.

יש המון בעיות, לא רק בנושאים האלה. אני לא אלאה אתכם עכשיו בשורה ארוכה מאד של בעיות שאנחנו משתדלים לפתור אותן. לא הכל ניתן לפתור, בכלל לא הכל ניתן לפתור לשביעות-רצוני, אני אומרת את זה באופן מאד ברור.

בענין 7,800 השעות כבר הודיעו למנכ"ל משרד העבודה והרווחה.

במכתבה של רונית תירוש מיום 19 ביוני, שלאחר שהוא נכתב הושג הסדר עם האוצר, לפני יומיים, בערב, שמקטין את הקיצוץ הצפוי בתקציב משרד החינוך. אתמול קיימנו שיחה נוספת בענין הזה. על כן אנחנו נבדוק שוב. כרגע אני לא יכולה להשיב על זה, כי לא הספקנו, אבל נבדוק שוב מה יקרה בתשס"ב אשר לתוכניות הקיץ. באותו מכתב מ-19.6 שאנחנו עומדים מאחוריו מדובר על סל שעות בסיסי של 7,800 שעות, וגם אם זה לא יענה על כל הצרכים, זה מה שיש כרגע לאור הנסיבות ולאור הבעיות שהזכרתי קודם.

אני אנסה עוד במהלך הישיבה, אבל לא בטוח שאצליח. אם לא אצליח, אני מתחייבת להודיע גם לך, אדוני היושב-ראש, וגם לוועדה כמובן, על ההחלטה הסופית אשר לתשס"ב בעקבות השינוי הזה שיקל עלינו מאד. אני לא יכולה להגיד שהוא ייתן מענה לכל הבעיות.

אומר יותר מזה. יש גידול במספר התלמידים והגידול הזה היה צריך לתת מענה תקציבי בגידול גם בתקציב, באופן נורמלי. לא רק שאין גידול, יש קיצוץ. שוב, לקראת תקציב 2002 הודיע ראש הממשלה, ואני מציעה שגם הוועדה כאן באמת תאמר את דעתה בקול ובאופן ברור. הדיונים לגבי 2002 בכלל עדיין לא החלו. ראש הממשלה אמר באופן הברור ביותר, גם בפומבי, שהוא מתכוון להגדיל את תקציב החינוך ב-2002. אנחנו מצדנו גם נעשה כמובן שינוי, על-ידי הסטות פנימיות, בסדרי העדיפויות, תוך התייעלות גם בתקציב משרד החינוך – ויש מקום להתייעלות, אני אומרת את זה גם כאן בוועדה, גם לאנשי האוצר וגם בתוך המשרד – ואנחנו מתייעלים. אבל כדי שנוכל באמת למלא את כל המשימות כפי שאנחנו רואים אותן, גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים, שהרי בכל-זאת יש נושאים שנראים לי, במדיניות שאני מנחה ומובילה במשרד, כנושאים מאד חשובים על סדר-היום, באותם נושאים ומילוי הדרישות ידרוש גם תוספת משאבים. אם יש גידול במספר התלמידים אבל התקציב, אפילו אם הוא נשאר כפי שהיה, ללא הקיצוץ, מטבע הדברים כל תלמיד מקבל פחות. נדמה לי שאת זה מבין כל אחד. אני מקווה שהדברים הובנו והם ברורים לגמרי.

בענין פעילויות הלמידה ותוכנית היל"ה אדגיש עוד שבכל היחידות לקידום נוער מסתיימות ב-20 ביוני, שזה סוף שנת הלימודים בכלל, ולכן במקרה הזה אפשר להמשיך גם בקיץ את הפעילות.

לגבי שעות השכלה לנוער עולה בסיכון שנמצא במוסדות חסות הנוער, חלוקת השעות, סדרי-עדיפויות, בכלל לגבי השכלה לאוכלוסייה המיוחדת הזאת של העולים, היא בידי הממונה על חסות הנוער שאחראי על תכנון חלוקת השעות, שהועברו לחסות, ועל הביצוע שלהן. לכן זה לא בידינו. את שתי הנקודות האלה כדאי להדגיש. הענין הזה מוטל על הממונה על חסות הנוער במשרד הרווחה.

אבל ההיקף בידיכם.

כן. ההיקף, החלוקה וסדרי העדיפויות נמצאים בידי החסות, אבל היקף השעות הוא בהחלט בתקציב משרד החינוך.

אתמול נדרשתי לנושא הזה, לא רק בגלל הדיון היום, אלא אתמול בלחצו המבורך של יושב-ראש הוועדה חבר-הכנסת צבי הנדל, הייתי בסיור בגוש עציון ובין היתר ביקרתי מקום עוצר נשימה, חוות שדה-בר, שנמצאת ליד נוקדים. החווה הוקמה על-ידי "משוגע" לדבר, איש סיירת מטכ"ל לשעבר שפשוט לוקח לשם את הנוער הכי קשה, נוער עברין גם נוער עולה.

מששים תיקים ומעלה.

נוער שלא היה לו שום סיכוי, שנשלח לשם על-ידי שופטים בבתי-משפט לנוער, במקום לשלוח אותם לכלא, מה שמעמיד אותם במצב של חוסר כל סיכוי, כמובן, או כמעט חוסר כל סיכוי. הוא לוקח אותם לשם. יש שם 40 צעירים מגיל 13 ומעלה שלומדים שם. אנחנו נשתדל להקצות להם שם, מעבר לזה גם תוכנית לימודים מיוחדת שאנחנו נקצה להם. זה מקום חריג מאד וביקשתי מייד שיבדקו את זה. אמרתי שאני לא יודעת איך, אבל אנחנו נמצא את הדרך לעשות את זה.

נפגשנו שם עם בחור בשם חנניה שעומד להתגייס לצבא, בן 18, שנתיים נמצא שם. התביעה דרשה ארבע שנות מאסר כשהוא היה בן 16. השופט שלח אותו לחווה והוא פשוט אדם אחר. יצאו משם טייסי קרב. זה דבר מדהים, זאת תופעה שאי-אפשר לתאר אותה. אז תודה לך שהכרחת אותי ללכת לשם, כי זו היתה בשבילי חוויה מדהימה. לצערי הייתי שם זמן מאד קצר.

האיש הזה הוא לא איש חינוך אבל יש לו לב, נשמה יתרה. הוא מצליח להביא ילדים שיש להם 60 תיקים במשטרה, לא אחד או שניים, לידי כך שהם טייסים בצה"ל.

אני ממליצה לכולכם לנסוע לשם. צריך מייד לאמץ אותם. שם נחשפתי לענין. בחסות הנוער שאלו אותי למה קיצצנו את תוכנית היל"ה ואז התחלתי לברר את כל הענין. חשוב שתדעו, זה נושא חשוב מאין כמוהו.

אם כן, את הענין של סעיף היל"ה כרגע הורדנו מעל הפרק. אני לוקח על עצמי לחזור אליכם עם תשובה יותר מסודרת בענין הזה.

אני רוצה לעבור כעת לנושא של קליטת עולים מאתיופיה. לנושא הזה נחשפתי עוד שנים הרבה לפני שהתמניתי לתפקיד שרת החינוך, בהיותי חברה בוועדת החינוך של הכנסת מ-1992 ואנחנו עסקנו בנושא הזה באופן אינטנסיבי במשך שנים ואני בהחלט מכירה אותו. לרבות הספור המאד מזעזע שאני זוכרת אותו כאילו זה היה ממש היום, של בית-ספר בחדרה שהיה צריך לפזר אותו, ב-1996, בית-ספר שבו 90% תלמידים יוצאי אתיופיה שהיה בלתי-אפשרי לשלב אותם במקומות אחרים, כי לא רצו לקבל אותם במקומות אחרים, עם כל הבעיות, עם כל הקשיים, עם כל התסכול, עם כל הסבל ועם כל אי היכולת לתת מענה.

המשרד הקים, עוד לפני תקופתי, ועדה בראשות סמנכ"ל המשרד יגאל אבקסיס שעמד בראש הוועדה לבדיקת הנושא הזה. אני חייבת לומר כאן שזו משימה לאומית בעיניי מדרגה ראשונה. ברור לגמרי שיש כאן בעיות ייחודיות, נושאים ייחודיים שצריך להקדיש את כל המאמצים כדי לפתור אותם.

בימים אלה אני עומדת למנות יועץ מיוחד לנושא הזה. אני מצאתי שבתוך משרד החינוך יש, אם לומר זאת קצת בעדינות, קצת ביזור של הגורמים המטפלים בנושא הזה, שנובע מהרבה רצון טוב, ואולי מעודף רצון טוב, ולפעמים מעודף רצון טוב מקימים עוד גורם ועוד ועדה, ואני רוצה לרכז את הפעילות הזאת בתוך המשרד.

את רוצה שיהיה עוד גורם אחד שירכז את הנושא.

חס ושלום. להיפך. מתוך העובדים במשרד החינוך יוצאי אתיופיה שעוסקים בנושא הזה אני עומדת למנות יועץ. שימשיך בעבודתו, אבל גם יהיה יועץ שלי, כדי לא להרבות עוד ביורוקרטיה מצד אחד, ומצד שני לאגם את המשאבים הן האנושיים והן התקציביים והן החינוכיים, ארגוניים, כדי שהכל ייעשה.

יש עובדים יוצאי אתיופיה במשרד החינוך?

כן, ודאי.

מי הם? אני לא מכיר. אפילו אחד אני לא מכיר.

קודם-כל אני מתנצלת על זה שאני שרת החינוך רק שלושה חודשים וחצי. אני אשתדל להיות במשרד עוד הרבה שנים. מכל מקום, יש עובדים במשרד החינוך. אני גם מכירה הרבה מאד מבני הקהילה שעוסקים בחינוך, מכירה ומוקירה, ואין שום ספק שהם צריכים להיות חלק מרכזי בתוך התהליך הזה. אין בכלל שום שאלה.

מה שאמרתי הוא, שאני רוצה לאגם את המשאבים, הן התקציביים, הן החינוכיים, הן הארגוניים והאנושיים כדי שנוכל להפיק יותר תועלת מאשר מפיקים כאשר זה מפוזר. זה תמיד כך. צריך לראות איך מאגמים את זה. אני אומרת את זה בזהירות כרגע, כי גיליתי רק לאחרונה – כל יום אני מתפנה לעסוק בעוד נושאים חדשים – שיש במשרד פיזור גדול מדי, בעיניי, והמבנה צריך להיות הרבה יותר הגיוני. זאת דעתי. עוד לא הגענו לעסוק בזה באופן יסודי, אבל אני מתכוונת לעשות את זה ממש בקרוב.

משפט אחד בענין הזה. אני אקיים ישיבה נפרדת בנושא ועדת אבקסיס, עם המנכ"לית. אני רק רציתי להעלות את השאלה לרמת המודעות שלך.

בוודאי ובוודאי.

אולפני גיור. אני לא יודעת לענות על זה ואבקש מד"ר פרץ לענות.

בישיבה האחרונה שדנה בזה אמרתי שאולפני גיור לא מתוקצבים על-ידי המדינה. משרד החינוך בזמנו לקח על עצמו כמשימה לעסוק בזה והטיל את זה על האגף. היום, בגלל הקיצוצים ובגלל הבעיות התקציביות שיש, הנושא הזה נשאר לא מתוקצב. הוא כל הזמן תוקצב מעודפים ולא בבסיס, ולכן הנושא הזה כל הזמן מתנדנד. יש תקציב, אנחנו פותחים יותר אולפנים, יותר כתות גיור. אין כתות, אנחנו מדברים על סגירה.

קודם-כל השאלה היא אם משרד החינוך הוא הכתובת.

בדיוק.

את בעיניי נציגת הממשלה. את המריבות צריכים לעשות בפנים, אבל הבעיה צריכה להיפתר.

אני רוצה להסביר בכמה מלים את עומק הבעיה בענין הזה. נושא הגיור הוא פצצת זמן. אין חילוקי-דעות על היקף הלא-יהודים בהגדרה האורתודוכסית הנמצאים בישראל, ולדעתי גם אין חילוקי-דעות ש-80% בערך מהם מרגישים שהם יהודים, חושבים שהם יהודים, לא ידעו בכלל שהם לא יהודים וכו', והמוטיבציה שלהם להיכנס לשטנץ הזה של יהדות היא גדולה.

אנחנו כמדינה צריכים לספק את כל הכלים. אחד הכלים הוא משרד החינוך. אני "מזנב" ברבנות, תאמיני לי, הרבה יותר מאשר בכם, אבל אני אומר שאנחנו חייבים לתת לנושא הזה את תשומת הלב הראויה. מדובר ב-15 מיליון שקל.

אין לי 20 מיליון שקל לפתוח את שנת הלימודים לתיקוני ליקויי בטיחות.

קודם-כל מה שד"ר פרץ הוא נכון במאה אחוזים. אבל מעבר לזה אני אומרת באופן ברור, גם אם לא תאהבו את זה. אני חושבת שהעובדה שקוראים לזה אולפני גיור, והמלה אולפן כאילו מדובר באולפן היא לא רלבנטית בכלל למשרד החינוך.

מדובר רק במורים.

סליחה, מדובר כאן באולפני גיור. אפשר לקרוא לזה מכונים לגיור, קורסים לגיור, אבל המלה אולפן כאילו מחילה את זה על משרד החינוך. זה לא רלבנטי למשרד החינוך. למיטב הבנתי הנושא הזה צריך להיות נתון בידי משרד הדתות, משרד הפנים, הרבנות הראשית – אין לי מושג. אני לא חושבת שמשרד החינוך, על כל המשימות הענקיות שמוטלות עליו, צריך לעסוק בענין הזה, בוודאי לא מתקציבו וגם בכלל לא, גם אם יקצו לכך תקציב. אני לא אלחם על זה.

אבל את זה תגידי לממשלה, שאת לא עוסקת בזה.

אתה צודק, אני אודיע שאני לא עוסקת בזה. אם המשרד קודם לא אמר את זה באופן ברור, כי הוא עסק בזה מתוך אנרציה שהיתה, אני אומרת את זה כאן באופן הברור ביותר ואני אודיע גם. אני חושבת שמשרד החינוך לא צריך לעסוק בזה. זה תחום שבפירוש שייך לאיזה שהוא משרד אחר – אני לא רוצה אפילו לקבוע איזה. משרד החינוך לא צריך לעסוק בענייני גיור. זה לא ענין שלנו.

לסיום, אני רוצה למסור לוועדה ש-150,000 תלמידים-עולים נקלטו במערכת החינוך בעשור האחרון, משנת 1990. מתוכם 76% מארצות חבר העמים, 10% מאתיופיה ו-14% מארצות אחרות. למעלה מ-3,000 בתי-ספר קלטו תלמידים-עולים וב-1,400 בתי-ספר העולים מהווים בין 6% ל-24% מאוכלוסיית התלמידים.

בחודשיים וחצי האחרונים ביקרתי בלמעלה מ-100 בתי-ספר. ראיתי בתי-ספר שבהם יש אחוז גבוה מאד, אני מרשה לעצמי לומר גבוה מדי של עולים, מה שאומר שהפיזור וההשתלבות לא נעשים באופן שווה. זה מאד מקשה, לדעתי ואני חושבת שהוא מאד בעייתי. יש בעיות אחרות ושאלות אחרות אם בתי-ספר כמו "שבח מופת" וכו' הם רלבנטיים לענין השעות, אבל אני מניחה שאלה תעלינה במהלך הדיון ואני אתייחס אליהן.

תודה לשרת החינוך על הפתיחה.

חברת-הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.

גברתי השרה, את יודעת שכמעט בכל סוף שנה יש תופעה כזאת שמפטרים את המורים המועסקים במערכת החינוך וזה פוגע במיוחד במורים שהם עולים חדשים. האם התופעה הזאת ידועה לך והאם היא נמשכת גם השנה? אם כן, באלו אחוזים?

שנית, את יודעת שאני תושבת אשדוד ולא פעם נפגשנו באשדוד. אני רוצה לשאול אותך שאלה שקשורה גם לקליטת עלייה. העיר אשדוד גדלה הודות לעלייה הזאת בעשור הזה כמעט פי שתיים. אנחנו מתקרבים ל-200,000 תושבים. אני יודעת ששוחחת עם ראש העיר על הבעיה שחסרים לנו בבסיס, בתשתיות, בבנייה שלושה בתי-ספר. שאלתי היא אם את מתכוונת להתחיל השנה בבנייתם.

בדו"ח מבקר המדינה נאמר שדווקא באשדוד נשרו תוך שנה מבתי-ספר 600 תלמידים, חלק גדול מהם גם עולים חדשים, אני חושבת שהתופעה הזאת קשורה גם לצפיפות בבתי הספר. כי מי שמגיע אחרון, ללא ידיעת השפה, צריך לקבל יותר תשומת-לב, יותר חום, יותר התעניינות מצד המורה, וכאשר יש צפיפות בכתה זה מאד-מאד קשה להגיע לפרט, וזאת יכולה להיות אחת הסיבות לנשירה הכל-כך גדולה.

לנשירה יש כמובן עוד סיבות, משפחתיות, תעסוקה של ההורים וכו', ואז הילד מסתובב עם המפתח על הצוואר, לאף אחד אין זמן בשבילו כמו בארץ המוצא, חוסר שפה ועוד דברים שגורמים לכך שהילד מוצא את עצמו דווקא ברחוב וייתכן שאחר-כך הוא יגיע לחווה שאת דיברת עליה.

דבר שלישי. היום תועלה הצעת חוק שלי בענין אוניברסיטה באשדוד. בבחירות אתם אמרתם שאתם מבינים שהבעיה של אוניברסיטה באשדוד זה לא רק איכות חיים, זה לא רק העתיד של המדינה כולה, אבל בגלל שאשדוד גדלה ובגלל שהיא הפכה להיות העיר הגדולה ביותר בדרום, בגלל מיליון סיבות, ובגלל שצריך לתת לעיר גם עתיד וגם נשימה, אני מבקשת לשמוע את תשובתך בענין הזה.

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, קודם-כל אני רוצה לאחל לך הצלחה בתפקידך.

תודה רבה. אני צריכה את כל הברכות.

אני חושב שהמשרד שלך הוא מאד חשוב למדינה, כי רק דרך החינוך נוכל לשלב את העולים החדשים בחברה ולמעשה הם יהיו גם החוד של המדינה, הם יהיו יותר פרודוקטיביים לחברה ולמדינה אם נקלוט אותם נכון, אם ניתן להם את ההכשרה המתאימה וחינוך נכון.

אמרת בדברייך כמה תלמידים נקלטו בעשור האחרון במוסדות חינוך, אבל אנחנו יודעים שיש נשירה מסיבית ממוסדות חינוך, בעיקר מקרב האוכלוסיות החלשות, ואציין שלוש מהן: אתיופים, קווקזים ובוכרים. אני טיפלתי בזה גם ברמה העירונית בעיר ברמלה בתפקידי כממלא-מקום ראש עיר, והיום אני רואה את זה גם ברמה הארצית.

אני רוצה לציין שמשרדך התחיל לפעול ועובד יפה, אבל זה אף פעם לא מספיק. גם בקרב הקהילה הבוכרית התחלנו לפעול. בשנה האחרונה, עם השר הקודם דווקא הגענו להבנה והמשרד נתן מגשרות חינוך כדי שיהיה קשר בין התלמיד שעומד לנשור לבין ההורים ובין בית-הספר.

אתה רוצה להחזיר את השר הקודם?

אני רוצה להגיד לו תודה שהוא ראה חשיבות בנושא , הוא ראה לנכון שזה חשוב למדינה, שתלמידים ימשיכו ללמוד ולא ינשרו. רק רציתי לחזק את זה. יש לנו בעיה של תלמידים במבחני בגרות וכאן משרד הקליטה נתן תקציב מיוחד לחיזוק התלמידים הזקוקים לסיוע. אני חושב שזה סכום קטן שאינו עונה על הצרכים. לכן, כמשרד ייעודי ואמון על החינוך של ילדי ישראל, אני חושב שצריכה להיעשות כאן עבודת צוות, ואת תחליטי מי יהיה בצוות. עבדנו יפה מאד עם רחלה שיפר ועם ד"ר מאיר פרץ. אני חושב שצריך לחזק ולהגביר את הנושא הזה, כי זו היתה התחלה ואנחנו רוצים לראות איך זה יתקדם.

בנושא אולפני גיור, כבוד השרה, אני חושב שצריך לשים על זה דגש ולא רק להגיד: אני כרגע מוציאה את זה ממשרדי. יכול להיות שאת צודקת בטיעון היסודי, אבל אנחנו כמדינה צריכים בהחלט לטפל בנושא הגיור. מדובר באנשים שרוצים להיות יהודים. החשיבה שלהם בחוץ-לארץ היתה שהם יהודים. בארץ הם צריכים לקבל גושפנקה ליהדותם. אפילו אם המשרד שלך לא רוצה לטפל בזה, לא לגרום לכך שהנושא הזה לא יקבל טיפול בכלל אלא לעזור למשרד אחר לתקצב את הנושא הזה.

אני יצאתי לא פעם עם משלחות נוער לחוץ-לארץ והקהילות במקום ארחו אותנו בבתי-כנסת. לתדהמתי הם היו מעלים כמה בחורים מהישראלים שלנו לתורה, והגויים שם, גם בגרמניה ובמקומות אחרים שהייתי, עולים לתורה, אומרים את הברכה, וילד היהודי שעולה למדינה לא יודע את הברכות של התורה. לא יכול להיות דבר כזה. לכן אני רוצה להודות לך על שאת מנסה להקנות ערכים לילדים שלנו.

בישיבה קודמת אמר סגן השר יורי שטרן שבטכס שנערך לחללי הדולפינריום אנשים רצו להגיד "קדיש" והצעירים ממנו זאת, וזה כאב לו.

נכון. הוא סיפר את זה גם לי.

הכל מתחיל בחינוך. לכן אנחנו מחזקים את ידייך, אנחנו רוצים שתצליחי בתפקידך, ואם תצטרכי עזרה בוועדה זו או בוועדת הכספים, אנחנו עומדים לרשותך, כי נושא החינוך הוא מאד-מאד חשוב.

אני הגשתי הצעת חוק בענין שיעורי עזר. אני יודע שהיום ניתנת שעה אחת בשבוע ואני רוצה לראות יותר. אני רוצה לדעת מה היא עמדתך ואיך היום משתמשים בשיעורי העזר. תודה.

אני רוצה לשאול שאלה בנושא השפה העברית, ואתייחס כרגע רק לצעירים. למעלה מ-50% מהצעירים לא עוברים אולפנים רגילים אלא אמורים לקבל זה בתוך בתי הספר. יש לענין הזה הקצבה של 1.4 שעות שבועיות לתלמיד כתגבור על-מנת שילמד עברית.

מידת ההצלחה נמוכה מאד. גדול גדול מהמנהלים, מתוך רצונם העז לעזור לבית ספרם, רואים בתוספת הזאת של 1.4 כתוספת לסל הלימודים בבית הספר ומחלקים את זה סך הכל. א. על זה צריך לעשות ביקורת. ב. כמעט כל המומחים, כולל במשרדך, משוכנעים שהיקף השעות צריך להיות מוכפל ומנוצל.

הנושא של השפה הוא דבר מאד בסיסי, כי כאשר הם יוצאים מבית-הספר והשפה לא שגורה בפיהם מספיק טוב, כל נושא האינטגרציה בחברה סובל כתוצאה מכך.

גברתי השרה, בבקשה.

בוודאי, זה ברור. הענין הזה, בניגוד לאולפני גיור, הוא בפירוש באחריותנו, אין בכלל מה לדבר. זה שמשתמשים בשעות האלה לצרכים אחרים זה דבר חמור.

אני מבקשת להתייחס בכמה שניות לשאלות חברי הכנסת שהופנו אלי בנושאים היותר עקרוניים. לשאלות שנוגעות לתלמידים-עולים, מספר שעות עברית שמקבל העולה וכו', אני אבקש מנציגי המשרד שישיבו פה, כי הם בקיאים בנושא הזה.

חברת-הכנסת לנדבר, בענין התשתיות לשלושה בתי-ספר, אנחנו נמצאים בקשר הדוק. אנחנו בודקים את כל האפשרויות לסייע. כתמיד, תקציבי הבינוי מוגבלים.

אני רוצה לומר, וזה לא נוגע לענין העולים דווקא, אבל בכלל. אנחנו עומדים להגיש בשבועיים-שלושה הקרובים לקבינט הכלכלי-חברתי הצעה שתאפשר תוכנית בינוי ארוכת-טווח לחמש שנים לפחות, שעד היום לצערנו האוצר לא הסכים לה. במקום המצב הנוכחי כרגע, שהוא מצב חסר היגיון, אז כל שנה צריך להתחיל להתדפק על הפתחים ולהתחיל לעסוק בכל התוכניות מהתחלה, במקום שיהיה תכנון ארוך-טווח.

יכול להיות שעם קום המדינה לא ידעו כמה שנים המדינה תשרוד ולכן עשו את זה משנה לשנה. בינתיים יודעים, ברוך השם, ואפשר לעשות כבר תוכניות לחמש שנים. לכן, אנחנו מגישים תוכנית לקבינט הכלכלי-חברתי, ואני מאד מקווה ובטוחה שאתם תסייעו לי מול האוצר, שעד היום סירב. אני מקווה שהוא יסכים לתוכנית מהסוג הזה, ואז השאלות מהסוג הזה לא יישאלו יותר, כי גם אנחנו יחד עם הרשויות נוכל לתכנן תוכניות ארוכות-טווח שמתבססים על הצרכים וגם על הצפי, שלא תמיד הוא מדויק ואחר-כך עושים תיקונים כאלה ואחרים, ולא צריך כל פעם לחזר על הפתחים. זה דבר חסר כל היגיון וכך זה מתנהל כל השנים. אני מקווה, במנותק מהשאלה של אשדוד באופן קונקרטי, כי בזה אנחנו כרגע מטפלים בכלים שבידינו.

בכלים שבידך את מבטיחה - - -

אני לא מבטיחה. אמרתי שבאנו בדברים עם ראש העיר. לא באתי מוכנה לשאלה הזאת ולכן לא אוכל לומר לך כרגע איפה הדברים עומדים, אבל אנחנו יחד עם ראש העיר ועם כל הגורמים במשרד בודקים, על-פי הקריטריונים שנקבעים ועל-פי המכסה העומדת לרשותנו, ועל-פי הקריטריונים ומה שמגיע לאשדוד לעומת יישובים אחרים. הרי את מייצגת את אשדוד ואני מאד מעריכה את זה, אבל יש עוד יישובים ואני מייצגת את כולם כרגע.

אשדוד הפכה לעיר הראשונה בקליטת עלייה.

את עושה את עבודתך, אבל אני צריכה לקחת בחשבון את כל המערכת, לראות מה סך הכל התקציב ומה הדרישות, שרובן ככולן מוצדקות. יש בעיות קשות ביותר. יש תלמידים, גם היום, שלומדים בקראוונים, במבנים לא ראויים. יש לי כרגע ויכוח עם האוצר על תקציב של עשרים מיליון שקל, שזה סכום פעוט ביותר, לתיקון ליקויי בטיחות כדי שאפשר יהיה לפתוח את שנת הלימודים. יש כתות לימודים שממש לא ראויות לכניסת תלמידים. יש התחייבות של בייגה שוחט, שהאוצר מסרב כרגע למלא אותה. יש הרבה בעיות.

אני לא מתחייבת לכלום, למעט דבר אחד. אנחנו בודקים כל דבר באופן יסודי, רציני ושוויוני. אני לא מפלה לטובה ואני לא מפלה לרעה. אין לי כאן ענין של אהבות או שנאות. כל הילדים ילדיי ואני מוכרחה כאן לראות את כל הצרכים, ובהתחשב בשמיכה שהיא תמיד קצרה מדיי ומושכים אותה לכאן ולשם, בהתחשב במשאב שעומד לרשותנו, אני מתחייבת ואני כן מטפלת בבעיות של אשדוד, ואנחנו בודקים אותן, אבל אני לא זוכרת להגיד לך איפה זה עומד ברגע זה ולכן אני לא רוצה לתת תשובה.

מבקשים ממני להוריד את הצעת החוק.

את יכולה, מצדי, להשאיר את הצעת החוק אבל אנחנו נתנגד לה. זה גם לא נוגע כרגע לוועדה זו. אבל אם את שואלת, ברשות היושב-ראש, אני אשיב ואת תשמעי את תשובתי מעל הדוכן.

אני מתואמת עם ראש העיר אשדוד. אנחנו עומדים, אני כיושבת-ראש המועצה להשכלה גבוהה, בישיבה של המועצה להשכלה גבוהה שעומדת להתקיים ב-10 ביולי אנחנו מתכוונים להביא לאישור הקמת שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן באשדוד, על-פי רצונו ובקשתו של ראש העיר ושל כל הגורמים באשדוד שפנו אלינו. אני כיושבת-ראש המועצה להשכלה גבוהה ביקשתי לזרז את זה ולא הסכמתי לאשר את סדר-היום של המועצה אם לא יהיה הנושא הזה על סדר-היום. לכן זרזו את כל הבקשה.

הבקשה תובא ביום שלישי בעוד שבועיים למועצה להשכלה גבוהה לאישור. אני מאמינה שהיא תאושר. עצתי לך – זה לא שייך אלינו פה – מה בוער לך? הרי בעוד שבועיים, נניח שזה לא יאושר. בכלל, להקים אוניברסיטה רחוק לדעתי זה דבר לא נכון, אבל זאת כבר שאלה אחרת. אם את דואגת לאשדוד, ואם הבקשה לא תאושר בעוד שבועיים, ממה נפשך? תעלי את הצעת החוק בעוד שלושה שבועות. אם זה יאושר, אז למה לך להעלות היום דבר שהסיכוי שהוא יעבור הוא אפסי, כי גם ראש העיר לא תומך בזה? דיברתי אתמול עם ראש העיר והוא תומך בעמדתי ב-100%.

הוא לא אמר לי.

זו עצתי הידידותית. אם תעלי היום את הצעת החוק - - -

אני אעלה את הצעת החוק אבל אני אבקש לעכב את ההצבעה.

תעשי כרצונך, אבל לדעתי זה יהיה יותר אינטליגנטי לדחות את זה עד לאחר שהמועצה להשכלה גבוהה תקבל החלטה. במידה והיא תקבל החלטה חיובית, ממילא אין צורך בזה.

אני אשקול את זה. תודה לך.

כעת העבירו אלי פתק שבשבוע הבא אני אהיה בסיור באשדוד ושם תהיה גם פגישת עבודה כמובן עם ראש העיר ונעלה את הענין הזה.

לשאלותיהם של חברי-הכנסת גנדי ריגר, אמנון כהן וסופה לנדבר אני מציעה שאנשי המשרד יתייחסו.

אני מציע שנשמע עוד כמה שאלות ואז נסכם. מנגסטו צ'אלצ'ו, בבקשה.

אני מברך את שרת החינוך בתפקידך החדש, להמון הצלחה למען קליטת כל העולים במערכת החינוך.

שלוש שאלות. יש ילדים רבים יוצאי אתיופיה שלא מגיעים לגני ילדים ולמעונות והם נמצאים הרבה זמן אצל המשפחות, כי ההורים לא יכולים לשאת בהוצאות הגן או המעון, וכאן מתחילה הנשירה. כבוד השרה, האם לא הגיע הזמן שבמקום לטפל בנשירה יותר מאוחר נתחיל לטפל במניעת הנשירה על-ידי זה שההורים ישלחו את הילדים למעון ולגן ילדים?

האם מדובר בחינוך חובה או בטרום-חובה?

גם בטרום-חובה וגם חובה הילדים נמצאים בבית.

2. אנחנו הנציגים של יוצאי אתיופיה מעלים בהזדמנויות שונות בעיות חינוכיות, במיוחד יישום המלצות ועדת אבקסיס, שלצערי לא יושמו, וכל פעם הנושא נדחק לשוליים. כשיש קיצוץ בתקציב, למה צריך לפגוע דווקא בקהילה החלשה?


3. תלמידים במכינה הקדם-אקדמית. יש שמועות שעומדים לקצץ ולפגוע בהם, והתלמידים האלה עלולים לעזוב את ספסל הלימודים וללכת לרחוב. האם יש לך תשובה לשאלת התלמידים במכינה הקדם-אקדמית?

רשות הדיבור לרב יחיאל אקשטיין. מבין המתרימים שאני מכיר, הרב אקשטיין גייס הכי הרבה תרומות לנושאים שקשורים בקליטת עלייה, והוא עצמו כעת עולה חדש.

אני אולי העולה הכי חדש פה. בשנים האחרונות הארגון שלנו תרם מדי שנה עשרות-עשרות מיליוני דולרים כדי לעזור להביא עולים חדשים גם מברית-המועצות לשעבר וגם מאתיופיה. אני אישית אסע לאתיופיה, בעזרת השם, בעוד שבועיים.

אנחנו מרגישים אחריות גם לקליטה ואנחנו מנסים לעזור גם בנושא זה ככל יכולתנו במיליוני דולרים כל שנה, גם לעולי אתיופיה וגם לעולים מברית-המועצות לשעבר.

זה מאד-מאד מרשים מה שקורה פה, שאיכפת לכם. אנחנו יושבים פה ומביאים לנו קפה, מים וכו'. בתור ישראלי חדש שראה גם בוושינגטון שאין לציבור היכולת לבוא ולהגיד לשרים באופן אישי כזה, עם קפה, על הצרכים, ואתם עונים – כל הכבוד לעם ישראל. תודה רבה לכם.

אני מצטרף לברכות לשרת החינוך ומאחל לה הצלחה רבה במלאכה הקשה ביותר בארץ, בקרב הילדים.

אני ותיק בארץ. אמרת קודם שיש עובדים יוצאי אתיופיה במשרד החינוך. אני מכיר עובד אחד באגף לחינוך מבוגרים, אולי שניים. לעומת זה אני מכיר 60 – 70 מורים מוסמכים מאתיופיה שעברו פה הכשרה במשך שנה – שנה וחצי ועדיין הם לא עובדים במשרד החינוך בתור מורים בקרב הקהילה. הם נדחים, פרט לכמה מורים, בכל הארץ, שנותנים להם פה ושם 10 – 15 שעות. זאת העובדה האמיתית, ושלא יוליכו אותך שולל כל מיני אנשים במשרד החינוך. אני מאחל לך הצלחה שתלמדי את כל הדברים ותטפלי כשרת החינוך בכל עם ישראל, במיוחד באוכלוסיות חלשות כמו יוצאי אתיופיה.

הבעיה, לדעתי, היא לא תקציבית. לפני חמש – שש שנים משרד החינוך הקים את מרכז ההיגוי שמקבל עשרות מיליוני שקלים. אני עבדתי שם שש שנים, התרעתי ארבע שנים. הגוף הזה היה צריך לתת מענה אמיתי ליוצאי אתיופיה. היו צריכים לעבוד בו אנשי חינוך יוצאי אתיופיה והוא היה צריך להיות מנוהל על-ידם. המשאבים שלו היו צריכים להיות מיועדים לצרכי העדה.

אתה אומר שבמרכז ההיגוי היו צריכים לעבוד יוצאי אתיופיה. כפי שאני יודעת, עובדים שם יוצאי אתיופיה בלבד. זה לא נכון?

היה צריך להיות שיתוף-פעולה בין העובדים האלה לבין האגודה, הם היו צריכים להיות שותפים להחלטות.

אז קודם-כל עובדים שם יוצאי אתיופיה. זה לא נכון שלא עובדים שם.

הם עובדים שם, מקבלים משכורת, וזהו. אין להם שום סמכויות. המשאב הזה הולך לאגודה, והאגודה מפנה את המשאב הזה לצרכים שלה. היא עושה מה שהיא רוצה בקרב הקהילה. מביאים לה הצעות, מביאים לה פרוייקטים, תוכניות, והיא לא מתייחסת לזה. את התקציבים האלה היא מנצלת לצרכים שלה.

הבעיה הזאת של יוצאי אתיופיה אינה חדשה. יוצאי אתיופיה נמצאים בארץ כבר כמה עשורים וכל הזמן יש בעיה. צריך לתקן את שיטת הקליטה, את הליווי של יוצאי אתיופיה בבתי-ספר. צריך להיות גוף שמורכב מבני הקהילה, אנשי חינוך, אנשים שמכירים את הבעיה ולא אנשים אחרים שמנצלים את התקציבים ליוצאי אתיופיה לצרכים שלהם, לחברים שלהם ולגופים שלהם. אלה דברים חמורים.

שמעתי את דבריך. פתחתי ואמרתי שצריך לאגם משאבים כי יש פיזור גדול מדי.

כבוד השרה, יושב-ראש הוועדה, גב' ליבנת, הייתי רוצה בהתחלה להודות לך על מכתב התמיכה החם שקיבלנו ממך בנושא של הפוך על הפוך בניידות. הוא מופיע פה בתוך קובץ המכתבים של השרים שליקטנו. אני רק חייב להגיד שהמכתב שלך, כמו כל שאר המכתבים בחוברת הזאת הם כרגע אותיות מתות.

אני בא לכאן עם תחושות מאד קשות. לפני עשר שנים פעם ראשונה הגעתי לוועדת שרים בנושא קליטת עלייה בראשות ראש הממשלה דהיום, אריק שרון, ואז התרענו והסברנו שבהחלט צפוי שעולי חבר העמים יהיו לא רק נגני פסנתר או רקדני בלט, גם חלקם יהיו ברחוב. מאז אני בא פעמיים – שלוש בשנה ומציג פה נתונים ברורים, בדוקים וחדים על מה שקורה עם נוער עולה, ואין קול ואין עונה.

יצא לי אתמול אחר-הצהרים לשוחח עם מנכ"לית המשרד רונית תירוש בנושא של רשות חסות הנוער, ולא רציתי להתפלמס אתך, כבוד השרה, בנושא של הנתונים. אני מאד-מאד בקי בנושא של רשות חסות הנוער. אני מאד-מאד בקי בהווייתם של הילדים האלה, ובצד אותה חוויה שעברתם אתמול יש עוד 48 מעונות של ילדים מאד-מאד קשים בישראל, והפיצול שקיים כרגע והטיפול בהם בשעות הקיץ קשה מנשוא, כי אלה ילדים שלא נוסעים לחוץ-לארץ ולא הולכים לקייטנות ואין להם שום פעילות אחרת אלא תקציבי היל"ה. מערכת החינוך ברשות חסות הנוער בוטלה לחלוטין והועברה לרשות משרד החינוך.

יצא לי אתמול להגיד משהו לציבור בישראל, ואמרתי משפט בנוסח: בני הנוער לא ישכחו ולא יסלחו לאלה ששכחו אותם. היו פה קודם חברי כנסת שהם מקרב אותם בני נוער של שנות החמישים והששים ששכחו אותם והיום הם המפלגה השלישית בגודלה בישראל, ועולי שנת 1990 ושנת 2000 שייכים לקבוצה הזאת.

אני רוצה, ברשותכם, להציג כמה נתונים מאד-מאד פשוטים. עמיתי חיים להב מראה לי מסמכים שהוא מכין על השולחן על קיצוץ של 30% בעבודה עם ילדי רחוב של קידום נוער בנושא של נוער עולה מחבר העמים. אבל זאת רק תמונה אחת. אני יכול לספר לכם שששה מקרב הילדים שנפגעו בדולפינריום טופלו על-ידי הפוך על הפוך בתוכניות ההכשרה שלנו.

יש לנו תוכנית יפהפיה שפיתחנו לפני כמה שנים עם משרד הקליטה, של הכשרה מקצועית לנערות עולות בסיכון. יושבת מאחורי גב' שמחה גטהון, אולי מומחית מספר 1 לטיפול בנוער עולה בסיכון מאתיופיה.

נכון להיום ממשלת ישראל, משרד הקליטה לא שם אגורה אחת על הטיפול בתוכנית הזאת השנה. יש לנו עבודת רחוב. יש למעלה מעשר ניידות שעובדות עם ילדי רחוב בישראל. לא אספר לך ספור ארוך על ילדי ליפתא ושינקין, אותם ילדים שנושרים מתוכניות של משרד החינוך – סל"ה, חלום, נעל"ה. משרד החינוך עושה עבודה מאד יפה אתם. 3% נשירה, 1,500 בני-נוער בשנה – 45 ילדים, ג'נטים מתחת לספסלים בשינקין. מדינת ישראל לא עושה דבר עבורם.

ל"הפוך על הפוך" בשנה שעברה הגיעו 40,000 מתבגרים, שליש מתוכם היו נוער עולה. מדינת ישראל נכון להיום לא שמה אגורה. אני אומר מדינת ישראל – לא משרד החינוך, לא משרד הרווחה, לא משרד הקליטה, לא המשרד לביטחון פנים.

אני אביא עוד שני נתונים מאד מעניינים. הנושא של הומוסייד. הומוסייד זה רצח. לפני שמונה שנים במדינת ישראל החברה הישראלית בצדק הזדעקה כשנהג המונית נרצח. מקרה ראשון שמתבגר רצח אדם מבוגר ברצח נוסח התפוז המכני. הכרוניקה המשטרתית היום מורה שאחת לשבועיים מתבצע מעשה רצח על-ידי אדם צעיר במדינת ישראל עד גיל 25. אנחנו נמצאים במקום הרביעי בעולם הרביעי בהומוסייד. אנחנו נמצאים במקום ראשון במדינת ישראל באלימות בני-נוער, ואת זה הרי כולנו יודעים. חלק מהרוצחים, בשכיחות יותר גבוהה, הם בני-נוער עולים.

נתון אחר, חדש לחלוטין. לפני ארבע שנים כינסנו חמש ועדות כנסת לטפל בנושא של קטינים שעוסקים בזנות, אחרי כנס שטוקהולם, ואז דובר על זה שבישראל אין בכלל תופעה של קטינים שעוסקים בזנות. התכנסו חמש ועדות כנסת, הזילו דמעות שליש ואמרו: באמת צריך לעשות משהו. עבדנו קשה ארבע שנים יחד עם נציגי הממשלה, ואני רק יכול לברך על כך, וב-1.1.2001 יצאה תוכנית שדה לאבחן ולאתר את הנושא של קטינים שעוסקים בזנות באזור תל-אביב רבתי. תוכנית מאד קשה, מאד מורכבת. אני לא צריך לספר לחברי הוועדה מה זה לחפש נערים ונערות שעוסקים בזנות באזור התחנה המרכזית, בבורסה ובמקומות אחרים.

נכון להיום, נתון מדויק לחלוטין, איתרנו 42 קטינים. השכיחות של הנוער העולה נמצאת שם. 42 קטינים במדינת ישראל בוודאות עוסקים או מועסקים בזנות, וזה רק בתל-אביב רבתי.

אני חושב שמדינת ישראל יש בה ליקוי מאורות. אני מציג סדרה של תוכניות מקצועיות ביותר, בחוד החנית של עבודת הנוער, ואין עם מי לדבר. אז אני שומע את כל הדברים החכמים והנבונים והתומכים והמרעיפים שבחים על כל העבודה הנפלאה שנעשית ואני חושב שאני ממש חי במדינה אחרת, וזה נורא-נורא מצער.

אמרתי כבר לוילמה שקצה נפשי לבוא לוועדות האלה בכנסת, כי זה לדבר אל הקירות ואל האבנים, וצר לי שאני אומר את הדברים כל-כך קשה. הדברים קשים מאד עם הנוער במדינת ישראל, במיוחד עם הנוער העולה, ובאיזו שהיא צורה אין התגייסות ממשלתית ראויה לנושא הזה.

יצא לי לאחרונה לומר לא מעט בשם הארגונים האזרחים בישראל, שאם ממשלת ישראל לוקחת 1% מתקציב משרד החינוך, מתקציב משרד הרווחה, מהתקציב של המשרד לביטחון פנים ושמה אותו בקרב הארגונים הוולונטריים העצמאים, ב"ידידים", המועצה לילד החוסה, האגודה הבין-לאומית לזכויות הילד, בכל הארגונים האתיופים היפהפיים שקיימים פה – 1% מהתקציב, והיו מאפשרים לחברה האזרחית להשמיע את קולה, להפעיל מתנדבים ולפעול בשטח, המדינה היתה נראית אחרת לחלוטין. אבל לא, אנחנו צריכים להיות מלחכי פנכה של המערכת הציבורית. נכון להיום עמותת על"ם, עם גיוס תרומות של 20 מיליון שקל, רובם ככולם באים מארצות-הברית, ממשפחה בשם ביאלקין ואחרים (הם מוסרים לך דרישת-שלום חמה, דיברתי עם אל אתמול בערב) --

תודה.

--ומדינת ישראל לא שמה מצ'ינג של שקל אחד מולנו. אני חושב שזו חרפה למדינת ישראל וחרפה לבית הזה שמאפשרים את המצב הזה.

תודה. סגן-ניצב סוזי בן-ברוך, בבקשה.

אחרי מייק קשה לי לדבר. מייק ואני רואים את הפן האחר, השני של בני הנוער במדינת ישראל. מייק, לא הכל גרוע כל-כך. יש נוער עולה שנקלט מאד יפה. כדי לאזן אני גם הולכת לבתי-ספר לראות את הנוער האחר – לא רק נוער עולה, גם נוער ותיק.

הדאגה שלנו במשטרת ישראל היא הדאגה לנוער נושר. אנחנו נתקלים בהם ברחובות. כמעט כולם רשומים במסגרות פורמליות. בלשי הנוער שלנו, שנקראים פקחני נוער והם לבושים באזרחי על-פי חוק, יש להם את הגישה החינוכית-טיפולית, מחזירים אותם לבתי-ספר, מתקשרים לקציני ביקור סדיר, אבל אותם ילדים כמעט כל פעם שוב חוזרים לרחובות.

אין לנו פתרונות אחרים חוץ מאשר פקיד סעד בחוק הנוער. משרד העבודה והרווחה קורס תחת הנטל, אין להם פתרונות, ואנחנו כאן פונים באמצעותך, השרה לבנת. הטענה של האוצר שמשרד העבודה קיבל תקנים.

סליחה, בכל הכבוד, אני לא מכירה את הנתונים. אני ממש לא הכתובת. למשרד החינוך יש כנראה חלק מסוים, אז צריך לבדוק.

נוער נושר שייך למשרד החינוך. אני לא מדברת על הנוער שמייק כרגע דיבר עליו. אני מדברת על נוער מנותק לגמרי, ששייך למשרד החינוך, וכאן אנחנו מבקשים את העזרה שלך בענין הזה של פקידי סעד לחוק הנוער שיתנו את הסיוע המתאים לקציני ביקור סדיר של משרד החינוך להחזיר אותם למסגרות חינוכיות.

תודה. ראש מועצת בני עייש, בבקשה.

גברתי השרה, ראשית אני רוצה להצטרף לברכות ולאחל לך הצלחה רבה בתפקידך, והצעדים הראשונים אכן מראים שכך יהיה.

אני רוצה להציג את הפן של רשויות קולטות עלייה. יש לי הכבוד להיות ראש רשות ש-60% מהאוכלוסייה שלו הם עולים, רובם מחבר העמים, שהגיעו בעיקר בעשור האחרון. אין דוגמה כזאת בארץ, ואני חושב שבעולם מבחינת האחוזים.

ההכרה של רשויות קולטות עלייה לדעתי זו במידה מסוימת הגדרה וירטואלית שלא מסתתר מאחוריה הרבה, והטיפול בעולים, בעיקר בנושא החינוך, דורש משאבים רבים, ובמיוחד ביישובים קולטי עלייה. אם 4,000 תושבים בישוב מהווים 60% ו-4,000 תושבים בישוב אחר מהווים 5% והם עולים, הגישה והטיפול שונים לגמרי.

אני אתייחס לנקודה אחת ולא אתייחס לשאר הרבדים של החינוך. אני רוצה להתייחס לגילאי שלוש-ארבעי, שמכאן אנחנו מתחילים, ופה לדעתי קיימת בעיה במדינת ישראל ביישובים קולטי עלייה.

גברתי השרה, רוב הילדים בגילאי שלוש-ארבע ממשפחות עולים לא הולכים לגן ילדים טרום-חובה, ויש לכך שתי סיבות עיקריות. 1. סיבה כלכלית בתוך המשפחה. 2. חלק גדול מהמשפחות מגיעות לארץ עם סבא וסבתא והילדים נשארים בבית, כי זה נוח לכולם. יש "בייבי סיטר". הסמכות של סבא וסבתא נשמרת במשפחה. כלומר, הם משפיעים כביכול על חינוך הילדים ולמעשה הם לא מסוגלים ולא ערוכים לתת את כל התכנים הנדרשים כדי להכין את הילדים האלה לגן חובה.

נוצר מצב שאותם ילדים מגיעים לגן חובה ללא שפה. הגננת, במקום לתת את התכנים החינוכיים ולהכין אותם לכתה א', מבזבזת – אם זאת המלה הנכונה – את רוב זמנה בלימוד השפחה ושוכחת-מזניחה את הילדים הוותיקים. בסופו של דבר כאשר הקבוצה הזאת מגיעה כבר לכתה א' היא מגיעה לא מוכנה, והבעיה קיימת בעיקר ביישובים קולטי עלייה.

שאלתי היא, האם המשרד מתכוון לדרוש, להמליץ, במסגרת אותם יישובים בהם חל חוק חינוך חובה, להחיל אותו על יישובים קולטי עלייה? ותקבעו אתם את הקריטריונים מהו האחוז.

זה דבר מאד נכון ואני מאד מודה לך.

אני מאד מאמינה ביכולת של השרה החדשה לקדם את הדברים האלה שגם היא רואה בהם חשיבות. לכן אני רוצה להסב את תשומת-לב השרה לדבר הזה. אני איש שטח. לפני שנתיים דיברתי עם מנהלת בית-ספר בירושלים, חטיבת ביניים – תיכון. היא ניסתה לשכנע אותי לעבוד בבית-הספר שלה בתור יועצת. אני יועצת חינוכית במקצועי. ההצעה הרצינית שלה היתה שאני אעבוד כיועצת חינוכית לכל הכתות של בית-הספר, מכתה ז' עד י"ב רק לדוברי רוסית, כי יש לה בבית-ספר למעלה מ-50% תלמידים דוברי רוסית. זה מצב די רציני ברחבי הארץ, שיש בתי-ספר שבהם הרבה מאד תלמידים דוברי רוסית.

למה יש דרישה כזאת? כי התברר שלמרות שעולים הם לפעמים עולים ותיקים עד 10 – 11 שנה בארץ לא מוכנים לדבר ולהקשיב להוראות של אנשים בבית-הספר שהם לא דוברי רוסית, כי יש בעיות מנטליות וכך הלאה.

מדובר על תלמידים עולים, רבים מאד, שאין להם אוזן קשבת בבית-הספר כאשר אין בבית-ספר גדול יועץ אחד דובר רוסית. יש מחסור חמור מאד ביועצות דוברות רוסית.

ענין המשאבים הוא כמובן מאד חשוב, אבל ענין המדיניות המקצועית – ומאד שמחתי לשמוע על הכוונה לעשות איגום בתוך המשרד - הוא דבר הרבה יותר חשוב.

קיים פער לשוני, פער תרבותי, חברתי בין תלמידים עולים לבין ותיקים, ולהפוך את מה שנראה כחולשה לנקודת חוזק ניתן אך ורק כאשר בית-ספר א' מודע שמדובר בשינוי מהותי. ב. נערך בהתאם לשינוי הזה. ג. יודע לעשות זאת בצורה מקצועית. כל עוד זה לא קורה אנחנו באופן בלתי-נמנע נלך עם אותו תהליך שבעצם מתרחש כרגע, של עזיבה של בית-ספר ישראלי קונבנציונלי על-ידי תלמידים עולים, כאשר תלמידים חלשים יותר ממשיכים וימשיכו יותר ויותר לנסוע מאשדוד לבית-ספר שבח-מופת ודומיו, ותלמידים חלשים יותר מוצאים את עצמם יותר ויותר ברחוב. אפשר להציף את בית הספר הזה בשעות עזר, בתקציבים וכו', אבל אם שעות העזר ניתנות בצורה לא מקצועית על-ידי מורה להתעמלות, אין בכך תועלת.

לכן המדיניות צריכה להיות מבוססת על רשת בתי-ספר שמתמחים בזה, כאשר המטה שלו נמצא במשרד החינוך.

תודה רבה. אחרון הדוברים, שמעון סיאני מארגון "ידידים". בבקשה. אני מתנצל בפני כל אלה שלא הספיקו לדבר.

אני האשה היחידה יוצאת אתיופיה מצביעה ורוצה להגיד כמה דברים - - -

גברתי הנכבדה, יוצאי אתיופיה דיברו. לא כולם מדברים.

אני מצטרף לברכות לשרה ליבנת.

אני רוצה לתת דוגמה קצרה. ארגון "ידידים" קם לפני עשר שנים ביוזמה של קצינים וחיילים משוחררים שהחליטו שבמקום להיפגש במילואים ולקטר צריך לעשות משהו. אנחנו עובדים היום בחמישים ישובים בארץ, עם 5,000 ילדים ובני-נוער בסיכון. מאד אהבתי את הענין של איגום, אבל אני רוצה לדעת מה מדיניות השרה בעבודה מול ארגונים כמונו, כי אנחנו גם יכולים לעזור הרבה מאד.

אני בעדכם. אני בעד כל מי שעושה.

בענין איגום משאבים אנחנו מוצאים את עצמנו בעשר השנים האחרונות רצים-מתרוצצים ממחלקה למחלקה ומנסים להסביר, ובסופו של דבר אלה שהקימו את הארגון כבר כמעט נשברים מהענין.

האם יש איזו שהיא אסטרטגיה או מדיניות, כמו שאמר ד"ר נפתלי, בענין שיתוף-פעולה יעיל, מעשי, לטובת האתיופים?

תודה רבה. גברתי השרה, את תחליטי מי מהאנשים במשרדך ישיב על מה.

אודי בהט ישיב בענין מורים-עולים.

נכון שיש עדיין מורים עולים חדשים שגם השנה יקבלו וקיבלו מכתבי הפסקת עבודה, אבל זה כמובן לא בחינוך העל-יסודי. מדובר על מאמצים אדירים שלנו להכניס, על אף העודפים הגדולים במערכת, מורים עולים בכל-זאת לעבודה. זה מצליח ונכנסים מאות, ויש באמת מקרים שמקבלים מכתבי פיטורין.

אבל לא יוצאי אתיופיה.

לגבי מורים יוצאי אתיופיה, אני קצת מתפלא על הדברים שנאמרו כאן, מכיוון שמשרד החינוך יצא גם השנה – ואני גם יודע שהמדיניות של השרה היא כזאת – מגדרו בענין של מורים בני העדה האתיופית. זה לא נכון שמעט מורים קיבלו עבודה. קיבלו בלי מצ'ינג, דבר שלא קיים לגבי כלל המערכת, קיבלו עשר שעות כששים מורים.

במקביל מתקיים היום קורס מאד-מאד יוקרתי במט"ח לכשלושים מורים מאתיופיה, בליווי צמוד ובשותפות מלאה של משרד החינוך, כדי לתת שידרוג למורים יוצאי העדה, וגם בשנה הבאה המדיניות הזאת תגבר ותלך. כל מורה כזה מצויד בשעות, נכנס למערכת ביוזמה שלנו.

אני אגיד בקצרה כמה דברים. קודם-כל, אני מודה למרק בסין שהעלה את הענין של יישובים קולטי עלייה. היתה התחייבות של הממשלה הקודמת להכיר בעשרה יישובים כיישובים קולטי עלייה. מדובר על יישובים שבהם שיעור התלמידים-עולים עלה על 18% ויש בהם ייצוג בולט לתלמידים יוצאי אתיופיה וקווקז, ובעיקר בעדיפות גם ליישובים שהם פריפריאליים. אני אקרא את שמות היישובים שלגביהם התחייב שר האוצר הקודם: מגדל העמק, אור עקיבא, אשדוד, נצרת עלית, עפולה, כרמיאל, בת ים, קרית גת, קרית מלאכי ורמלה.

הסכום שהיה אמור להיות מועבר לטובת עשרה יישובים קולטי עלייה אלה הוא 15 מיליון שקלים. נכון לעכשיו לא הועברה חצי אגורה והאוצר מתכחש בכלל להתחייבות הזאת.

אני תבעתי ממשרד האוצר, ויש מסמכים, יחד עם התביעה של 20 מיליון שקל בענין ליקויי בטיחות ועוד משהו, אלה הדברים המרכזיים של התחייבויות. היו המון התחייבויות. אני מדברת על דברים גמורים שהובטחו מבלי להיות מתוקצבים, בחוסר אחריות של הממשלה הקודמת, אבל הממשלה שאני חברה בה לא רוצה לממש אותם בטענות אמיתיות של תקציב קטן מדי. אני בכל זאת עומדת על כך ואני לא מתכוונת לוותר על זה. מדובר על 15 מיליון שקלים לשנת 2001, ואנחנו נמצאים כבר במחציתה.

על כן, אני מאד אודה לך אדוני יושב-ראש הוועדה, אם הוועדה תקבל החלטה ותגבה את הדרישה שלי מול האוצר –

קיבלה ותהיה פנייה לאוצר.

-- שתהיה פנייה לאוצר, ותשלחו העתקים גם אלינו, לוועדת הכספים ולכל יתר הגורמים, אבל חשוב לי מאד שיהיה גם גיבוי של הוועדה. זו הערה ראשונה שלי.

גברתי השרה, תשימי לב שבני עייש לא כלול בעשרה יישובים. לא ייתכן שיישוב עם 60% עולים, ואין דוגמה כזאת במדינת ישראל, לא כלול ברשימה. אני לא יודע מה היו הקריטריונים. בכל הנוסחאות המתמטיות זה לא יוצא.

אני לא יכולה לתת תשובה מהשרוול, והייתי רוצה שתסבירו לי ממה נבע הענין הזה של בני עייש ואם זה עבר טיפול. אני לא יכולה להתחייב, אני יכולה לבדוק.

הערה שנייה. הנושא של היועצות שעלה כאן על-ידי המועצה לשלום הילד. אנחנו הודענו אתמול על תגבור מערכת הייעוץ בכלל מערכת החינוך. בעיקר בבתי הספר היסודיים אנחנו מוסיפים השנה תקנים ל-500 יועצות, דבר שלא היה מעולם. 250 תקנים, ועוד 250 על-ידי המרת שעות. משרד החינוך מעולם לא תקנן. מעבר למה שהמשרד כבר נתן לצרכים של הנוער דובר רוסית, חלק מתוך זה יילך כמובן גם למגזר הזה באופן ייחודי. מתוך סך הכל ההרחבה המאד דרמטית ומאד משמעותית הזאת של המערך הייעוצי הקצינו לזה 6,000 שעות שבועיות לשנת הלימודים הזאת, ואני חושבת שזאת בשורה. לא התייחסתי לזה קודם כי זה לא נוגע רק למגזר של העולים.

הדבר הבא הוא לגבי העמותות למיניהן, הגופים, הגורמים הפרטיים, האזרחיים כמו שאתם קוראים להם. קודם-כל הערה למייק נפתלי. אני חושבת שזה מאד לא הוגן. משרד החינוך מקצה את מה שהוא מקצה לחלק מהתוכניות, היל"ה ודברים מהסוג הזה. אבל הכתובת היא לא משרד החינוך. לבוא לכאן ולהגיד לי: כתבת לי מכתב מאד יפה, אני מאד מודה לך והוא נמצא בתוך ספר המכתבים, אני חושבת שזה לא הוגן, אני לא מקבלת את ההתקפה הזאת, אבל שתקתי. אין לה שום מקום.

יש לכם דרישות שהן הגיוניות ומתקבלת על הדעת? – אין לי מושג מה אתם מקבלים, כמה אתם מקבלים. תודה רבה על דרישת שלום מביאלקין. זה מאד לא במקום וזה מאד לא הוגן. אתה גם ידעת, וזה כנראה היה מתוכנן מראש, הגיעה לכאן כתבת גלי צה"ל ושמה על ידך מיקרופון כאשר דיברת, לא במקרה. אני מאד לא אוהבת את השיטה הזאת. עלי זה לא עובד.

עוד הערה לגבי כלל העמותות, כולל "ידידים", ואני בטוחה שהם עושים עבודת קודש. אל תעשו לי אמבושים כאלה. עלי זה עובד הפוך. גם על"ם. כל התמיכות לעמותות שעוסקות בנושאים של קליטת עלייה הועברו, על-פי הנחיות, למשרד לקליטת עלייה. משרד החינוך אינו רשאי, על-פי היועץ המשפטי לממשלה, כדי למנוע כפל תמיכות בנושא הזה, כמו בנושאים אחרים – אינו רשאי לתת תמיכות לעמותות העוסקות בנושאים החשובים הללו.

הם גם יודעים את זה.

כיוון שנשאלתי וכיוון שיש פה חברי כנסת שאולי לא כולם יודעים, ועוד גורמים אחרים, וכיוון שיש כאן פרוטוקול, אני חושבת שראוי לתת גם את התשובה באופן הברור ביותר. לכן גם השאלה הזאת היא שאלה שאתם יודעים את התשובה עליה, כפי שנאמר כאן.

אני מברכת על כל גורם שעושה עבודה. בעיקרון משרד החינוך עובד בשיתוף פעולה לא רק בקליטת עלייה אלא בכל הנושאים, עם הרבה מאד גורמים חיצוניים התנדבותיים שעושים עבודה חשובה, לרבות עבודה עם תורמים בפרוייקטים שיש בהם מצ'ינג, שהמצ'ינג הוא כזה שהתורם נותן מעט והמשרד נותן הרבה. גם את זה אנחנו עושים. אנחנו באמת מברכים על כל תרומה ועל כל פעולה ועל כל התנדבות, ועובדים בשיתוף פעולה.

מעבר לענין הזה יש פרוצדורות. מעבר לכל התמיכות הממוסדות יש קרנות ויש ועדת עזבונות. אתם מכירים את הכל, אני מניחה שאני לא מחדשת דבר.

תבואו כולכם על הברכה על העבודה שאתם עושים. אנחנו באמת מעריכים ומכבדים כל עבודה כזאת. ואם לא היתה העבודה של האגודות-עמותות התנדבויות, אף משרד לא היה יכול לעשות הכל לבד, כי היריעה והשמיכה הן קצרות מדי. תקציב המדינה תמיד קטן מדי. זה לא בא לומר שאני לא חושבת שיש כאן גם מקומות להתייעל בתוך המשרדים השונים, וגם בתוך משרד החינוך, ואמרתי את זה בפתח דבריי ואני אומרת את זה גם כאן. מצד שני אני לא חושבת שצריך להפריט את שירותי הרווחה לדעת. אני מתנגדת להפרטה לדעת של שירותי הרווחה.

אני מתייחסת גם למה שאמר מייק נפתלי. אני לא חושבת שכל העמותות האזרחיות זה דבר נכון ויעיל. צריך למצוא את הדרכים שהמדינה תמלא את חובתה וההתנדבות תספק את הצרכים בנישות שהמדינה לא מסוגלת הכל. בזה נבחנת חברה שיש בה גם אחריות מסוימת גם לחברה, גם לעשירים בה, גם לאחרים. זה חלק מהדרך. אבל אתה רוצה שהמדינה תתנער מחובתה ותעביר תקציבים? אני חושבת שזה רעיון לא טוב, אני מתנגדת לזה ובעיניי זו הפרטה עצמית לדעת.

תודה רבה לשרה, תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


- - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 11:20