פרוטוקולים/ועדת קליטה/3214




12
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
30.05.2001

פרוטוקולים/ועדת קליטה/3214
ירושלים, כ' בסיון, תשס"א
11 ביוני, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 146
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום רביעי, ח' בסיון התשס"א – 30 במאי 2001 – שעה 09:00

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר

אדיסו מאסלה - יו"ר ארגון הגג של עולי אתיופיה
מסרט וורקו - המח' לקליטת עולי אתיופיה, משרד הקליטה
עו"ד מיכל לבנטל-אנדרסון - עוזרת ליועץ המשפטי, המשרד לקליטת העלייה
אל"מ שרון דוידוביץ - מפקד מרכז נוער ונח"ל, משרד הביטחון
אריה מועלם - ראש היחידה להנצחת החייל, משרד הביטחון
טובה מטלון - מדריכה ארצית בגף קליטת עלייה, משרד החינוך
דורון שוחט - מנהל מרכז ההסברה, משרד החינוך
אמנון ארבל - ראש צוות לשכת תכנון מחוז י-ם, משרד הפנים
משה בן גרשון - מנהל התכנון, משרד הפנים
יעקב צבאג - מנהל רשות הקליטה העירונית, עיריית ירושלים
אבינועם בר-יוסף - יועץ יו"ר הסוכנות היהודית
נתן סאס - מנהל אגף הנצחות, קרן קימת לישראל
אברהם ירדאי - גזבר איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
רונית רדא - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
אברהם נגוסה - מזכיר מכנף דרום לציון
דוד מהרט - ממונה על פרוייקטים, מרכז היגוי
של עולי אתיופיה

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

הצורך בהקמת אתר הנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ –
דיון יזום על-ידי חבר-הכנסת צבי הנדל.

- - - - - - - - - -

הצורך בהקמת אתר הנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה.

אדיסו מאסלה, תסביר לנו בקצרה מה קיים היום, איך הגענו לזה ומה הבטיחו בעבר שיקרה ולא קרה.

קודם-כל אני רוצה לברך על היוזמה של יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה חבר-הכנסת הנדל, לקיים דיון בנושא חשוב זה, שלפחות מבחינת העדה הוא נושא מאד חשוב.

כשיהודי אתיופיה עלו ב"מבצע משה" בסוף שנת 1984, קרוב ל-7,000 – 8,000 אנשים הצליחו לשרוד ולעלות ארצה, ולמעלה מ-4,000 נפש נספו בעיקר במחנות בסודאן ממחלות שונות, מגיפות. לא תמצאו משפחה אתיופית אחת שלא איבדה אחד מבניה-יקיריה.

אנחנו פנינו לשר הקליטה דאז יעקב צור וביקשנו לתת לנו חלקת אדמה בירושלים ולבנות אנדרטה על-מנת לציין כל שנה את זכרם של הנספים. יעקב צור, שכידוע לכם הוא חבר קיבוץ, פנה לקיבוץ רמת רחל וקיבלנו את המקום שבו אנחנו מקיימים מזה 16 שנה יום זיכרון לנספים.

לפני כשנה קיבלנו מקיבוץ רמת רחל מכתב שעומדים לבנות תחנת דלק ליד האנדרטה. אנחנו, ארגון הגג של עולי אתיופיה, שיזם את הקמת האנדרטה, נפגשנו עם אנשי הקיבוץ וביקשנו לא לבנות במקום תחנת דלק, כי אם אנחנו רוצים לבנות שם אנדרטה, כל תשומת הלב תופנה לתחנת הדלק ולא לאנדרטה.

הסתבר לנו שהמקום הזה שייך בכלל לקיבוץ רמת רחל, כשאנחנו חשבנו בתום לב שהמקום שייך למדינת ישראל, ואפילו פנינו לבית-משפט לעצור את הדבר הזה ולא הצלחנו, כי המקום אכן שייך לקיבוץ רמת רחל.

כל שנה ניתנו לנו הבטחות על-ידי ראש הממשלה שכיהן אז, ושר הקליטה, לתת לנו מקום קבוע כדי לבנות בו אנדרטה ולהנציח את זכרם של הנספים.

כשאני כיהנתי כחבר הכנסת ניסיתי לקדם חוק בענין הזה, שלפיו מדינת ישראל תנציח את זכרם של הנספים ובכל שנה תקיים טכס ממלכתי. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. בוועדת העלייה והקליטה בראשותה של חברת-הכנסת נעמי בלומנטל התקיים דיון אחד, אבל לצערי הרב ממשלת ישראל התנגדה ואמרה שאם ניצור תקדים ליוצאי אתיופיה, עלולות לבוא עדות אחרות ולבקש להקים מכון מורשת או מוזיאון. אני לא מכיר קהילה או עדה כלשהי ששילמה מחיר כמו שאנחנו שילמנו כדי להגיע לארץ.

ואם יש עדה אחרת, גם לה תהיה אנדרטה. זאת לא הוצאה גדולה מאד.

זה היה הנימוק של ממשלת ישראל להתנגדות. לצערי הרב, עד עכשיו הנושא הזה לא זכה לשום טיפול ולשום יחס, חוץ מזה שאנחנו בני העדה מנסים בכוחות עצמנו, עם מעט עזרה של משרד הקליטה והסוכנות היהודית לארגן את הטכס ביום הזה, שנערך ביום ירושלים. אנחנו בכוונה החלטנו לקיים את יום הזיכרון ביום ירושלים, כי כל הגעגועים של יהודי אתיופיה היו לירושלים, לא לגדרה או חדרה. המטרה היא לזכור את אלה שמתו בדרך ומצד שני להרגיש שמחה לכבודה של ירושלים, שאנחנו בני העדה חלמנו עליה מדורי דורות.

מה הקשר של עיריית ירושלים לענין? אני ראיתי בטכס בטלוויזיה את ראש העיר, שהתחייב שבשנה הבאה זה יהיה בסדר. למה הוא הרגיש צורך להתחייב?

זו פעם ראשונה שהזמנו את ראש העיר לברך אותנו בטכס. הוא נענה לבקשתנו וכיבד אותנו בנוכחותו. המקום מאד מוזנח, וכשהוא ראה את ההתרגשות ואת הכאב של בני הקהילה ואת הילדים שאיבדו אם או אב, או את שני ההורים, בוכים, הוא עלה לבמה והתחייב.

זאת אומרת, לא מתוך מחויבות קודמת.

הוא ראש עיריית ירושלים, הוא לא הכתובת. במדינת ישראל יש ממשלה ומבחינתנו הכתובת היא ממשלת ישראל. אבל אם ראש העיר ינסה לקדם את הענין הזה, כי אני בטוח שגם בירושלים יש קרקעות ששייכות לעירייה, הוא יכול ליזום ולבנות אתר הנצחה ליהודים שמתו בסודאן.

אני חייב לומר לכם מהי התחושה של הקהילה.

תוך כדי תיאור התחושה, תאמר לנו אם היתה איזו שהיא התחייבות של משרד ממשלתי כלשהו.

בפעם האחרונה כשיולי תמיר היתה שרת הקליטה, בעקבות ההפגנה הסמלית שעשינו נגד קיבוץ רמת רחל, שתכנן לבנות במקום תחנת דלק, היא עצמה התחייבה לתת לנו מקום בירושלים לבניית אנדרטה. היא ניסתה לפגוש את הגורמים כדי לברר אם יכולה להיות הסכמה להקים את אתר ההנצחה בהר הרצל. בפגישה האחרונה שלנו אתה היא אמרה שהקרקע בהר הרצל שייכת לסוכנות היהודית ולא למדינת ישראל. הסוכנות התנגדה לכך באופן מוחלט.

התחושה של הקהילה, וגם תחושתי האישית היא, שכל דבר שקשור לנושא האתיופי לא זוכה לשום יחס, לצערי הרב, בתחומים שונים ובמיוחד בתחום הזה. אני חושב שזה יהיה לכבודה של ממשלת ישראל ולכבודה של החברה הישראלית, וזה הכבוד האחרון שמגיע לאותם נספים, לבנות אנדרטה ראויה בירושלים, מקום שחלמנו להגיע אליו, ולתת את הכבוד הראוי גם לנספים וגם לבני הקהילה.

קודם-כל אני מודה על היוזמה לקיים את הדיון הזה.

החשיבות פה היא ההרגשה של העדה, שאנשים מתו בדרך לירושלים ועד עכשיו אין לנו מקום מסודר שאליו אנחנו יכולים להגיע כל שנה ולהתייחד עם יקירינו בני הקהילה. אני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל וכל הגורמים יתאחדו ויעשו מאמץ להקים את האנדרטה.

אדיסו מאסלה דיבר על 4,000 איש שמתו בסודאן. אני מוסיף לכך עוד 1,000 איש שמתו בדרך לירושלים, הן באדיס-אבבה והן בגונדר. הם המתינו וממתינים שם עשר שנים, שבע שנים וחמש שנים, וממשיכים למות שם בגלל שממשלת ישראל ממשיכה להתנכר להם. לכן אני אומר שהאנדרטה צריכה לקום לזכרם של 5,000 איש, גם אלה שמתו באדיס-אבבה ובגונדר כאשר המתינו לעלות לישראל.

אי-אפשר להמשיך לזלזל ולא להתייחס ברצינות לעדה, הן בענין האנדרטה והן בענין עלייה וקליטה. כשאנחנו מצטערים ובוכים לאחר שקורה משהו, זה לא עוזר לנו הרבה. כשיש אפשרות לפעול אנחנו צריכים לפעול ולהציל נפש יהודי, כי זה חשוב מאד.

לצערי הרב, לא למדנו מהטעויות הקודמות שנעשו, כי אם ממשלת ישראל והסוכנות היהודית היו פועלות בזמן, אולי מספר הקורבנות לא היה כל-כך גדול. אנחנו עדיין לא למדנו, כי אנחנו ממשיכים להתווכח ואנשים ממשיכים למות שם.

אני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות.

לא, זה נושא אחר. אני לא רוצה להיכנס לזה.

חשוב לי מאד להדגיש שהאנדרטה תכלול גם את האנשים שמתו באדיס-אבבה ובגונדר.

האנדרטה שהוקמה במשבצת רמת רחל לפני 16 או 17 שנה הוקמה בשיתוף קרן קימת לישראל, קרן ירושלים, הסוכנות היהודית והמשרד לקליטת העלייה, במטרה לזכור את האנשים שמתו בדרך ולא הגיעו לארץ.

האנדרטה הוקמה ביודעין במשבצת רמת רחל, בדרך בית לחם, בסמליות שגם רחל לא הגיעה. בעת ההקמה ידענו שתוקם שם תחנת דלק, ועוד יותר, גם ידענו שהכניסה תהיה דרך תחנת הדלק.

אני לא כל-כך בקי ב"מריבה" שיש עכשיו עם רמת רחל. אני יודע שהיתה מריבה אבל אני לא בקי בפרטים ואני לא מעורב בזה עכשיו.

האתר הוקם בתוך חלקת יער שמורכבת משני חלקים. חלק אחד עצי סרק וחלק אחד מטע של עצי זית שניטע על-ידי קרן קימת לישראל. האתר בשלב זה לא מטופל, אין גוף שאחראי על הנושא הזה.

יש לך מושג כמה הושקע בו עד היום?

קרוב לחצי מיליון שקל, ואולי יותר.

זה אתר ארכיאולוגי שבשוליו יש אתר קבורה מימי בית שני. על גבי המצוקים הוצבו ששה לוחות שמתארים את הכמיהה ואת העלייה לישראל. האנדרטה הוקמה בשיתוף עם נציגי העולים מאתיופיה שהיו בוועדת ההיגוי. לטעמי היא מאד מעניינת ומרשימה, אבל לא סיימו את העבודה. אין גוף שמחזיק את המקום הזה, אין גוף שמעביר את הדבר הזה משנה לשנה. גם אחרי האירוע שהיה השנה לא הגיע אף אחד לנקות. הייתי שם אתמול לקראת הישיבה היום. המקום נראה נורא.

לא צריך מקום אחר. צריך לטפל במקום הזה. להערכתי יש דרך לעשות את הדבר הזה מכובד, יאה, ומקום בירושלים.

אני רוצה להוסיף עוד דבר. כשהאתר הוקם הדפיסו את מגילת ההקמה בשפה האתיופית וכמעט כל בית אב מעולי אתיופיה קיבל את האיגרת הזאת. המקום לא כל-כך ידוע.

האם יש בעיה עם האתר הזה מבחינת המיקום שלו, בגלל שהוא חלק מרמת רחל, או שהאתר בכל-זאת יכול לשמש ולהיות כמו שהוא?

לא חשוב עכשיו של מי הקרקע. האם המיקום טוב או לא טוב?

מבחינת הקהילה המיקום טוב.

ואין בעיה משפטית.

חודש לפני האירוע פניתי לקיבוץ רמת רחל ומזכיר הקיבוץ שלח לי מכתב לפיו זו השנה האחרונה שלנו לקיום האירוע מבחינת הקיבוץ, כי קיבלנו את המקום באופן זמני.

ביום האירוע דיברתי עם יורם, מנהל המשק בקיבוץ, והוא אמר לי שהוא שלח את המכתב הזה מפני שאנחנו פנינו לפני שנה לבית המשפט ומבחינה משפטית הם צריכים להשיב לנו כך. אבל אם תהיה פנייה של ממשלת ישראל ושלנו באופן ענייני, הקיבוץ מוכן לתת לנו את המקום הזה באופן קבוע.

יש פה שלוש נקודות, שהאחת הובהרה עכשיו בזכות שאלתך אם המיקום הזה הוא טוב או לא, כי דיברו על כך שאולי צריך לחפש מקום חלופי בירושלים. אני חושב שאם הושקע במקום גרוש אחד, בוודאי חצי מיליון שקל, ואם כבר 15 שנה היהודים הולכים לשם, לא מעתיקים דבר כזה, גם אם ההשקעה היתה יותר קטנה. לכן השאלה הזאת ירדה מהפרק ועכשיו אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מקבעים את זה מול רמת רחל. אני גם לא רוצה שקיבוץ רמת רחל ירגיש לא טוב עם הענין הזה. אני רוצה שזה ייעשה ברצון, כמו שהקיבוץ עשה את זה בשלב א' ועל כך מגיעות לו ברכות.

דבר שני, אחרי שאנחנו מקבעים את נושא הקרקע צריך לגייס את הכסף ולהשלים את הפרוייקט, ואחרי שמשלימים את הפרוייקט צריך להיות אדם אחראי שישמר אותו. אם מישהו רוצה להתייחס לשאלות האלה, בבקשה.

אני רוצה להוסיף שהשלב של הכרת מעמד סטטוטורי לאנדרטה לא נעשה, וזה תהליך שצריך לעשות אותו.

מי לדעתך צריך לעשות אותו? לי נראה מאד-מאד הגיוני שהאפוטרופוס יהיה קרן קימת, דווקא בגלל המיקום. האם יש לך מנדט לתת לי תשובה בענין הזה, אם זה נראה לך?

לא נראה לי שקרן קימת תסרב לבקשה כזאת, אבל אני לא במעמד להגיד את זה.

מהי הערכתך בתור יועץ מקצועי לי? כי השילוב הזה נראה לי מאד הגיוני.

אני חושב שקרן קימת לא תסרב. כי אנחנו הובלנו את התכנון המפורט, אז אין שום סיבה שלא נמשיך עם זה.

האם המקום נמצא מבחינה סטטוטורית בשטח הוועדה המקומית של עיריית ירושלים?

לא. המקום נמצא במשבצת רמת רחל, שמוניציפלית שייכת למטה יהודה. הבקשה צריכה לעבור ועדה מקומית וועדה מחוזית. התהליך הזה לא נעשה ואני חושב שחשוב לעשות אותו.

אתר ההנצחה נמצא במשבצת של קיבוץ רמת רחל. אבל למי שייכת הבעלות, למנהל מקרקעי ישראל או לקרן קימת?

הבעלות היא של קרן קימת לישראל בניהול מנהל מקרקעי ישראל. אבל נראה לי שהם יצטרכו להיות שותפים לתהליך התכנון ולהקצות שלושה דונם מהשטח הזה.

אם כן, סיכמנו את שלב א', שצריך להסדיר את הענין עם רמת רחל. שלב ב' – תכנון. אני מבקש בשם הוועדה לקבל תשובה מקרן קימת. אם אתה רוצה שתהיה פנייה אישית שלי, בבקשה.

צריך לפנות למנכ"ל יצחק אלישיב.

אני רוצה להתייחס לענין המיקום. אני חושב שזה מבורך ונכון לא להעביר אותו. אבל אני חייב להגיב על דבריך, כי אני יודע את ההיפך לגבי הר הרצל. יכול להיות שיש משהו מהעבר שאני לא יודע. אני יודע שבענין הזה אנחנו לא יכולים להתחייב, אבל אני יודע שהיה ניסיון למצוא פתרון לדבר הזה.

לא נכנסתי לעומק כי ראיתי שיש הסכמה, אבל זה מאד לא נראה לי. זה בית קברות, זה דבר אחר, ופה אנחנו עושים אתר הנצחה. מה עוד שכבר יש מסורת של שנים.

אני מסכים אתך. אני יודע שבמסגרת החיפושים למצוא פתרון זאת אחת האפשרויות, ורק רציתי להבהיר את הנקודה הזאת.

שנית, אני חושב שכל הגופים שהיו שותפים להקמת האנדרטה צריכים להשתתף בהשלמתה. דבר שלישי, צריך לדאוג שהעדה תהיה מעורבת בתהליך של השלמת האתר וגם בשימורו.

יש כאן פנייה של השרה לשעבר לקרן קימת לישראל, שעדיין לא קיבלנו עליה תשובה. אני רוצה להעביר את הפנייה אליך. בנוסף לכך, יש בידי מסמך ממזכירות הממשלה.

יש לי בקשה. אני לא עושה ועדת חקירה. לא מעניין אותי מי אשם. מר אולמרט הבטיח שלקראת יום ירושלים בשנה הבאה תהיה אנדרטה מסודרת, ואני רוצה שאכן כך יהיה. אף אחד לא אשם. אני רוצה שתהיה אנדרטה. תעזבי את העבר. כששאלתי קודם אם היו התחייבויות, זה לא כדי להאשים מישהו אלא כדי להיאחז במשהו.

בסדר. יש התחייבות, אלא שלדעתי היא לא בדיוק מקובלת כאן.

התחייבות של מי?

של מזכירות הממשלה מיולי 2000, שהיא ממנה ועדת משנה לוועדת שרים לטכסים ולסמלים, שהאנדרטה תוקם בהר הרצל.

אני חושב שזה מסיט אותך מההחלטה שמקובלת עליך. העדה שמחה עם המיקום, וחבל עכשיו להתחיל לטחון את זה מהתחלה, מפני שפה שוב מחזירים אותנו להר הרצל ופירוש הדבר להתחיל הכל מהתחלה.

מסרט וורקו, טוב מאד שהבאת את זה לנו. אני מבקש שתגידי שאנחנו עומדים לפנות לממשלה ואנחנו רוצים את עזרתו של סגן שר הקליטה בענין הזה, לבטל את ההחלטה הזאת, שהאנדרטה תישאר במקומה ותתוקצב ותאושר, עם קריאה לכל משרדי הממשלה לתת לזה יד.

בנוסף לכך יש מודל שחשבנו עליו, איך לקדם את הענין, והוא מקובל על סגן השר. המודל עדיין לא שוכתב, אבל אם הוא ייראה לכם אני מאד אשמח לעשות זאת ולהפיץ אותו בהתאם. מאחר שמדובר בדבר שיש לו ערך ממלכתי, ערך מוסרי ואנושי, צריך לרתום לנושא הזה את הממשלה ואני חושבת שיש כאן הסכמה בשאלה איך לרתום אותה לענין.

צריך להקים גוף ציבורי שיקדם את הנושא. הגוף הציבורי הזה לא צריך להיות מורכב אך ורק מנציגי הקהילה אלא מאישי ציבור בעלי כוח השפעה, ושראש עיריית ירושלים ייתן את חסותו לענין. בנוסף לכך, לגייס לכך פרוייקטור שזה יהיה תפקידו.

חסות זה כסף. תאמיני לי שעיריית ירושלים וקרן קימת לישראל הם שותפים יותר טובים. אני כן רוצה שריכוז הקשר הממשלתי ייעשה על-ידי המשרד לקליטת עלייה, שהוא באופן טבעי הקרוב ביותר לנושא הזה.

אתם מייצגים את הממשלה בנושאים אלה, וחשוב מאד שאתם תהיו מעורבים בזה. להערכתי, רוב הכספים לא יבואו מהממשלה.

בהמשך למודל עם גיוס הכספים, קודם-כל צריך לגייס פרוייקטור שעיקר תפקידו יהיה לדפוק על הדלתות ולהעלות את הנושא הזה ביום-יום. מאחר שאנחנו ערים לכך שכשעושים עבודה בהתנדבות היא לא תמיד מחייבת, צריך לממן את שכרו של אותו פרוייקטור. במידה ויהיו שותפים במימון שכרו של הפרוייקטור, משרד הקליטה מוכן להיות שותף. זה במישור המעשי.

אנחנו ערים לבעיה התקציבית ולכן אנחנו מציעים לפנות לקרנות או לתורמים פרטיים ולנסות לגייס כסף לפחות להכנת התשתית.

את מדברת על הקמת אתר חדש ופה מדובר על שיפוץ אתר ישן. אם מחליטים כעת לקחת את האתר הזה, שהוא טוב לעדה, אין מה לדבר על הר הרצל.

עדיין צריך לשפץ את המקום ושמישהו יתחזק אותו.

אם קרן קימת תיקח את זה על עצמה, זה יהיה חלק מהספור ואז הכל ייראה אחרת.

אני מצטער שהגעתי באיחור. אני מברך על היוזמה שלך, אדוני היושב-ראש, להתייחס לנושא הזה.

אני חושב שיהודי אתיופיה, כפי שאנחנו רואים את העלייה שלנו, הקריבו הרבה קורבנות כדי להגיע לירושלים. אינני יודע איך רואים את זה אנשים לא יוצאי אתיופיה, אבל אנחנו חושבים שהמעשה הזה שקרה לאחר אלפיים שנות גלות, בשבילנו זו היסטוריה גדולה מאד.

בעקבות העלייה דרך סודאן שערי ירושלים, שהיו סגורים עד לאותה עת, נפתחו לקהילה. אני לא מכיר קהילה בעולם שהגיעה לארץ בדרך דומה ושהקריבה חלק מבניה בדרך הזאת. הספור הזה ידוע. אני רק תוהה שבמשך 16 שנה מאז העלייה המדינה לא השכילה לעשות משהו אלמנטרי לזכר הנופלים, לתקוות בני המשפחות החיות בארץ. הם נספו בדרך מאתיופיה לסודאן ובתוך סודאן עצמה ולא זכו להגיע לכאן, ואני חושב שבזכותם אנחנו פה.

מסרט אומרת שצריך לחפש אנשים, תורמים, חסויות. למזלנו הרע, מאז קום המדינה יש גופים ממלכתיים שהקימו הרבה אנדרטאות, מקומות, אתרים, ואנחנו למודי נסיון במדינה הזאת. צריך להיות במדינה גוף ממלכתי שמטפל בענין הזה, ואני מציע לא לפנות לכל מיני חסויות. המדינה צריכה להקים את האתר. זה דבר לא גדול. 14 שנה הקהילה מופיעה ברמת רחל. יש לנו בעיות עם הקיבוץ, שעכשיו בנו שם תחנת דלק.

יחד עם הברכה על היוזמה שלך, מישהו מהמדינה צריך לקחת אחריות ולהקים את האתר הזה. זה ספור של מיליון דולר. לפני חמש – שש שנים דיברו על מרכז מורשת ליהודי אתיופיה, ורצו לקשור את המרכז עם האנדרטה. אין בעל בית, אין כלום. אנחנו מבקשים שהיום תצא החלטה מהוועדה הזאת להקמת גוף ממלכתי שיעשה את זה כבר. תודה.

אני אחזור עוד פעם על כמה דברים שנאמרו כאן. ראשית, שלא יהיו אי-הבנות. כל מי שיושב בחדר הזה, ואני מרשה לעצמי להגיד שאני מייצג את רוב עם ישראל לצורך הענין, אוהב אהבת נפש את העלייה מאתיופיה. יש כמה חולים שלא אוהבים אותם, אבל אנחנו יודעים שבכל חברה יש גם מחלות.

הענין הזה לא עומד על סדר היום. אני לא מכיר יהודים הגונים והגיוניים שלא אוהבים את העלייה מאתיופיה אהבת אמת. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה. במדינה שלנו מרובים צרכי עמך ישראל, ולא שדעתם קצרה, אבל כיסם קצר, ואז מתחילים פרוייקט ולא מסיימים אותו. זה קורה בכל דבר. תמיד צריכים להיות "משוגעים" לדבר שלוחצים ודוחפים, בכל פרוייקט. באופן טבעי הלוחצים והדוחפים והכועסים בפרוייקט הזה הם אתם. אבל אין פרוייקט, ואני עשיתי בחיי הרבה מאד פרוייקטים, אין פרוייקט שמתקדם אם אין "מטורף" שדוחף.

אנחנו החלטנו בישיבה הזאת שאנחנו נשתדל לעזור למשוגעים לדבר, ועברנו שלב-שלב. שלב ראשון, אנחנו צריכים להחליט אם המיקום שקיים היום טוב ליהודים או לא טוב ליהודים. בהנחה שהוא טוב ליהודים, צריך להסדיר את ענין הקרקע עם קיבוץ רמת רחל; צריך שיהיה לו מעמד סטטוטורי – ועדה לבנין ערים וכו'; צריך שיהיו לו איקס דונמים שלו; אחר-כך צריך לסיים את התוכנית בוועדה אחרת מזו שהיתה בהתחלה; צריך לדאוג שיהיה מי שיתחזק את האתר, שיממן את ההקמה וכו'.

אבל איפה צריכה להיות ההתחלה? ספרו לנו פה שהיה רעיון ועכשיו ראינו שיש החלטת ממשלה, להעביר את האתר להר הרצל. לדעתי זה גרוע, ולשמחתי רוב היושבים פה חושבים כמוני. הר הרצל הוא בית קברות. אנחנו הולכים על אתר הנצחה, יש מסורת וכבר 16 שנה הולכים למקום הזה. כבר הושקע בו חצי מיליון שקל, אבל זה הדבר הפחות משמעותי. הדבר היותר משמעותי הוא שלא עושים אתר הנצחה בבית קברות.

לכן, אם האתר הזה טוב, זו התחלה מצוינת, בתנאי שאנחנו נשיג את כל האישורים הקרקעיים, שיהיה לו מעמד סטטוטורי כמו שצריך, שיהיה לו "אבא" שיטפל בגינון ובהשקיה, כדי שכאשר באים פעם בשנה, או גם באמצע השנה למי שרוצה, הוא יבוא לאתר מכובד וראוי, כפי שראוי לאנשים שלזכרם אנחנו מקימים אותו.

התחלנו לעשות סבב כדי לראות איך אנחנו מתקדמים. שמענו דיווח ממשרד הקליטה, ובקטע הזה נכנסה מסרט וורקו, שאמרה שיש החלטת ממשלה, ויחד עם השר הם גיבשו דרך ללכת בה. גיבוש הדרך היה על-מנת ללכת להר הרצל. אנחנו חושבים שלא צריך לעשות את זה, ואני מנסה להוביל לכך שקרן קימת יהיה ה"אבא" ולו יהיו עוזרים. בצוות ההיגוי יקחו חלק בני העדה, משרד הקליטה – כולם, אבל המוביל, מי שבסופו של דבר הקרקע היא שלו, מי שיגמור את התכנון כי יש לו צוותי תכנון, מי שהכי מומחה בתחום של אתרי הנצחה, גינון ויעור, ומי שגם מסוגל לתחזק את האתר אחר-כך יהיה קרן קימת.

יושב פה נציג של הקרן הקימת, אבל הוא אמר שהוא לא מוסמך להחליט, הוא צריך לדבר עם המנכ"ל. אם נצליח להוציא הסכמה שקרן קימת לוקחת את הענין הזה על כתפיה, שהיא תרכז את זה ותיעזר כספית בגופים אחרים, לא היא תממן הכל, אני חושב שזה הדבר הטוב ביותר מלכתחילה, לא בדיעבד. מדינה זה דבר חשוב, ויהיה לזה גיבוי של המדינה. החסות המרכזית של המדינה זה המשרד הממשלתי לקליטת העלייה, אבל אוי ואבוי לי אם משרד ממשלתי יצטרך לשמר את זה. נראה לי שזה הכיוון הנכון, אם נצליח בו.

אני מראש אומר לכם שאם לא תבלבלו את המוח כל שבוע מה קורה עם זה, לי ולכל מי שנחליט שיטפל בזה, לא יקרה עם זה כלום. כי יש המון דברים שאתה מטפל בהם, ומי שיהיה נודניק גדול בנושא שלו יטפלו הכי מהר.

אני מוכן להיות קטליזטור בענין הזה, אבל גם קטליזטור צריך לדרבן. זה איכפת לי, אבל אתם אל תרפו, אני לא ארפה מקרן קימת ובסוף נגיע לאיזו שהיא נוסחה שאני הולך הצדה ואתם מתקדמים כראוי.

אני הייתי שלוש שנים בסודאן, מ-1981 עד 1984.

אתה עברת דרך "כפר הנופש"?

לא, היו דרכים אחרות, דרך חארטום, דרך אחת ממדינות המערב ומשם לארץ.

אנחנו יצאנו ששה אחים מאתיופיה ושלושה מהם בחזקת נעדרים עשרים שנה בסודאן. בני דודים שלי ואני נשמח אם פעם יהיה דיון בנושא הנעדרים. אני מדבר על שבעה בני משפחה שלי. ההורים שלי מחכים עשרים שנה לשלושת ילדיהם, והם כבר מזדקנים וחולים.

אני הייתי בסודאן וראיתי שם את הזוועות. הדבר החשוב ביותר לקהילה שלנו הוא הכבוד למת, וגם את הדבר הזה לא יכולנו לתת להם. לא אחזור על דברים שכבר נאמרו כאן, אבל מבחינת אותם אנשים, גם אלה שנולדו לנו וגם אלה שנשארו שם, המקום היחיד שאליו אנחנו יכולים לבוא ולבכות הוא האנדרטה.

17 שנים אני בארץ ואף פעם לא השתתפתי ביום הזיכרון ליהודי אתיופיה, כי אני מרגיש שזכרם של אותם אנשים לא מכובד כראוי.

במדינת ישראל יש ועדה לטכסים וסמלים. לדעתי הוועדה הזאת צריכה להיכנס לענין הזה.

זה הטכס. יש ועדת הנצחה, וזה דבר אחר.

אני מחבר את שני הדברים האלה. אנחנו חושבים שהחברה הישראלית לא יודעת מספיק על המסע של יהודי אתיופיה. אני חושב שיש לזה ערך יהודי, ציוני ואנושי. כבר פנינו למשרד החינוך שהנושא הזה יקבל איזה שהוא מעמד במערכת החינוך, וגם תיעוד לדורות הבאים.

התחלת העבודה של הוועדה צריך להיות אולי אתר, אבל אני חושב שצריך להתייחס לענין ההנצחה. הנצחה הוא לא רק אלמנט של אתר אלא יש גם מורשת מאחורי ההנצחה, ואני הייתי מחבר את המורשת שצריכה להילמד סביב המסע הזה, שלדעתי היה מסע ייחודי, ולא אפרט, אבל אלה שהיו שם יודעים, ואני חושב שלפחות בעת החדשה של עם ישראל לא היה מסע כזה עם כל-כך הרבה חלומות שאולי התנפצו בדרך.

אני מצטרף למברכים ואומר שיש הרבה פרוייקטים סביב הקהילה הזאת, פרוייקטים של ארגונים, של קרנות ושל תורמים, פדרציות וכו'. אני מבקש לא להפוך את הדבר הזה לפרוייקט של תורם אמריקאי. אנחנו מעריכים מה שהם עושים למען הקהילה, אבל יש בענין הזה סמליות. אני לא רוצה שייכתב: האנדרטה נתרמה על-ידי פלוני-אלמוני. זה המקום היחיד שבו אנחנו מרגישים שחלומם וזכרם של האנשים שלא הגיעו לכאן מתחבר במקצת. לכן אנחנו מבקשים שממשלת ישראל תיקח על עצמה להקים את האנדרטה הזאת, ולא קרנות ותורמים, ולא פרוייקטור, כי זה לא פרוייקט.

גם אני מברכת על היוזמה לקיים את הדיון הזה. אני רוצה להצטרף לדברים שדוד מהרט אמר. כל שנה אני מבקרת ביום הזיכרון באתר ואני שומעת את אדיסו מאסלה צועק, שמישהו חייב לקחת את הענין הזה לידיו, והוא עושה את זה יפה.

אדוני היושב-ראש, אמרת קודם שאתה מייצג את רוב האנשים שאוהבים את קהילת יוצאי אתיופיה. אני מרגישה שאוהבים אותי, אבל אני לא מרגישה שעושים משהו למען הקהילה. כמו שדוד מהרט אמר, אתר הנצחה זה דבר לדורי-דורות. אני רוצה לזכור את סבתא שלי שנספתה בדרך. היא היתה הראשונה שהובילה אותנו יחד עם מורה דרך.

קרנות או אנשים טובים שנמצאים בארצות-הברית או בכל מקום יכולים לעשות את זה, אבל איפה האחריות של הממשלה?

לגבי המסמכים שנמסרו לוועדה אני רוצה לשאול אם פנו לקרן קימת לישראל ואמרו להם שרוצים את האתר ברמת רחל, ונענו בשלילה והפנו אותם להר הרצל, או שיש עוד אלטרנטיבה?

כבר דיברנו על זה.

הר הרצל, פירוש הדבר להשאיר אותם בחצר של ירושלים.

למה אתה אומר שהר הרצל הוא החצר של ירושלים? אני חושב שהמקום ברמת רחל הוא עשר דרגות יותר מהר הרצל. רמת רחל היא ירושלים היום.

אני חושב שהדבר החשוב בדברים שאמרה רונית רדא הוא החיבור של הסבתא שלה לאנדרטה, והחיבור הזה יכול להיות רק אם אפשר יהיה לרשום את שמה של אותה סבתא על האנדרטה.

ההערה שלך נכונה אבל אנחנו ודאי לא ועדת רישום שמות על האנדרטה. תהיה ועדת היגוי שתדאג לכך.

הנח"ל, לפחות בשלוש השנים האחרונות, פותח את דלתו לבני העדה האתיופית. בשלוש השנים האחרונות יש לנו למעלה מ-25 קצינות.

לצורך הענין אני אזרח. אני מבקש מקרן קימת לקבל עכשיו החלטה קודם-כל לשקם מיד את האנדרטה על-ידי חיילים, בני-נוער. אחר-כך יילך מי שיילך. אני מוכן ללכת יותר עם קרן קימת, שעכשיו תתקבל החלטה שאת הטכס של השנה הבאה אנחנו נארגן יחד ואחר-כך נראה מה יהיה בשנים הבאות. אבל מה שראיתי לא יכול להימשך. לכן, אם קרן קימת מושיטה יד, הדבר נתון להחלטתה של הוועדה עכשיו.

כל הענין של הטיפול המיידי הוא נכון, אבל לפי דעתי חשוב ללכת גם בהליך הסטטוטורי.

אני אפנה באופן רשמי למנכ"ל קרן קימת. היה והדרך הזאת תסתדר, ודאי שבסופו של דבר צריך לכנס מחדש את ועדת ההיגוי, או לשנות אותה. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לשאלה איך יהיה התכנון, אבל לקרן קימת יש מחלקת תכנון והם יודעים בדיוק איך להתחבר עם מועצת אתרי הנצחה. קרן קימת יודעת לעשות טוב מכולם את כל התהליכים הסטטוטוריים.

אני מאד מעוניין שזה יהיה המסלול ההתחלתי. אני מראש אומר שאנחנו לא פוטרים אף אחד ממשרדי הממשלה לשותפות או לצרכים הכספיים, אבל אני רוצה שההובלה תתחיל בצורה הזאת.

במקביל, ובלי קשר לכל מה שאמרנו, ההצעה של אל"מ דוידוביץ היא הצעה מאד ראויה. הוא גם יכול לארגן לענין הזה חיילים או בני-נוער בשותפות עם קרן קימת, ולזה אנחנו לא צריכים את המנכ"ל. אם כן, הסיכום שאנחנו יוצאים בשמכם הוא שאתם מסדרים את האתר אחרי האירוע, שכפי ששמענו הוא נראה גרוע, ועושים שיפורים מיידיים אפשריים שלא דורשים השקעות גדולות. בכל מקרה, מכובד מאד שצה"ל וקרן קימת ירכזו גם את הטכס הבא, בהנחייתם, כמובן, של בני העדה.

אני רושם לעצמי שאנחנו נעקוב אחרי הענין הזה, ואני מקווה שלא נצטרך לחזור לוועדה, כי אני לא אוהב דיונים, אני רוצה שיהיה ביצוע. אני אשמח מאד לבקר באתר כשהדחפורים יתחילו לעבוד, ובכוחות משותפים ועם רצון טוב ותשומת-לב – אין פה שום דבר אחר, רק קצת תשומת-לב, שלא נשכח את הרעיון. הפרוייקט הוא לא בשמיים ואין לי ספק שאפשר להגיע לתוצאות מאד משמעותיות לשנה הבאה.

מר צבאג, עכשיו פטרנו אותך, אבל עוד נחזור אליך בשלבים מסוימים, גם בוועדה המחוזית וכו'.

הוועדה המחוזית במקרה הזה תצטרך את מטה יהודה, לא אותנו. אבל מר מאסלה יודע ממקרים קודמים כשהוא פנה לעירייה בצורה מסודרת, הוא תמיד קיבל את עזרתנו.

קיבלנו עזרה מלאה.

מלאה ומסודרת, ואם הוא ימשיך לפנות אלינו הוא גם יקבל אותה. הוא אצלנו בן בית.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


- - - - - - -

הישיבה הסתיימה בשעה 10:15