פרוטוקולים/ועדת קליטה/3093




33
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
08.05.2001



פרוטוקולים/ועדת קליטה/3093
ירושלים, כ"ד באייר, תשס"א
17 במאי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 140
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שלישי, ט"ו אייר התשס"א – 8 במאי 2001 – שעה 11:00

חברי הוועדה: צבי הנדל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
יצחק גאגולה
שמואל הלפרט
אבשלום וילן
אמנון כהן
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
מרינה סולודקין
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר

חבר-הכנסת יולי אדלשטיין, סגן השר לקליטת עלייה
בוריס מפציר - מנכ"ל המשרד לקליטת עלייה
חנוך צמיר - משנה למנכ"ל המשרד לקליטת עלייה
רומן גרביץ - ראש לשכת סגן השר לקליטת עלייה
דוד שכטר - יועץ תקשורת של סגן השר לקליטת עלייה
חביב קצב - ראש אגף אכלוס, המשרד לקליטת עלייה
מלה תבורי - לשכת הקשר
רוני ארד - רפרנט קליטה, משרד האוצר
מייק רוזנברג - מנכ"ל מח' העלייה, הסוכנות היהודית
יגאל אסף - סגן מנהל אגף נכסים ודיור, משרד הבינוי והשיכון
אסתר שוורץ - מפקחת מחוז מרכז, משרד החינוך
שמואל אמסלם - מנהל מלון חוף רון, טבריה
ארי קרן - מנהל מלון עדן
פיוטר גומן - סגן ראש עיריית נצרת עילית
צבי צילקר - ראש עיריית אשדוד
ד"ר ברוך אייל - מועצה ציבורית למען יהודי ברית-המועצות לשעבר
נחליאל דיסון - התאחדות עולי אמריקה וקנדה, מועצת ארגוני עולים
אליזבט דרמון - רכזת תעסוקה בפרוייקטים ארציים, " " "
אסתר טובול - מנכ"ל התאחדות עולי צרפת
צ'אלצ'ו מנגסטו - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
רונית רדא - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
יפת אלמו - יו"ר ארגון "מכנף דרום לציון"
אירמה שיקשווילי - נציגת עולי גרוזיה

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

סקירת סגן השר לקליטת העלייה חה"כ יולי אדלשטיין על פעולות משרדו –
פעילות המשרד ותקציבו.

- - - - - - - - -

סקירת סגן השר לקליטת העלייה, חבר-הכנסת יולי אדלשטיין, על פעולות משרדו –
פעילות המשרד ותקציבו

שלום וברכה לכולם. שלום כבוד שר הקליטה, שבאופן זמני הוא נקרא סגן שר, אדוני המנכ"ל, חבריי חברי-הכנסת. אני ביקשתי לזמן את הישיבה הזאת כיושב-ראש ועדה טרי שרוצה לשמוע על הדברים הרלבנטיים שהמשרד עוסק בהם. מאחר שיש לי רצון גדול לשיתוף-פעולה בכל דבר שיכול לסייע גם להביא עולים לארץ וגם לקלוט אותם היטב, חשוב שנהיה מתואמים ונדע מה שיותר, כי אני בטוח שיש מאבקים כאלה שחבריי חברי הכנסת ואנוכי יכולים לעזור. כשהמשרד נאבק אתם לבד אולי כוחותיו דלים יותר, כי מרובים צרכי עמך ישראל ותקציבו קטן.

אני לא רוצה להאריך בפתיחה. אני רוצה לבקש מכבוד סגן השר הזמני לפתוח ואחר-כך נקיים דיון. בבקשה.

תודה. אדוני היושב-ראש, לא אציג כרגע את כל צוות המשרד שנמצא כאן. למרות שהיושב-ראש הציג את עצמו כחדש וטרי בתחום, אני בטוח שחלק מהאנשים כבר מוכרים לו. אני כבר לא מדבר על חברי הוועדה שלמיטב זכרוני נמצאים כאן הרבה שנים, ואלה שזו להם הקדנציה הנוכחית, לפחות שנתיים ויותר.

ודאי שהאנשים ישתלבו בדיון. אני מודה להם על שהם הגיעו, במיוחד לנשים שבהם. אני אגלה סוד. מתקיים כרגע יום האישה של משרד הקליטה וכמה מן העובדות המסורות, במקום לשמוע הרצאות בנושא מעמד האישה נמצאות עם סגן השר כאן בוועדה, ותודתי נתונה להן.

אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, כדרכי הכנתי סקירה עם שקפים, אבל לצערי הרב המציאות לפעמים יותר חזקה מאתנו. כרגע אמרת, היושב-ראש, שנשמח לשתף פעולה. לצערי הרב, אני גם פונה אליכם באיזו שהיא מצוקה. כפי שאמרתי, האנשים שנמצאים בוועדה הזאת יודעים שאני לא עושה דראמות על ריק על-מנת אולי לזכות בשורה בעיתון.

הבוקר התקיימה במשרדי ישיבת עבודה בין המנכ"ל שנמצא כאן לבין סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר, שלצערי לא נמצאת כאן. אני מקווה שנציגים שלה לפחות נמצאים.

לאלה בינינו שלא יודעים, ואני מתאר לעצמי שכולם יודעים, ברוך השם אחרי ויכוחים רבים אנחנו נמצאים בקצב עלייה של בערך מטוס לשבוע עם כמאה איש. אני מזכיר לכולם שמדובר באנשים שכן עברו את כל הבדיקות של משרד הפנים, של הקונסולים שנמצאים באדיס-אבבה ונמצאו זכאים לעלייה.

אני לא מדבר על שערוריות העבר, למרות שגם על זה אולי אפשר לדבר, איך קלטו אותם ולמה פתאום לא נמצאו מרכזי קליטה ולמה פתאום אנחנו עוד פעם בשנת 1990-1991 עם שכירת בתי-מלון במחירים של בתי-מלון - ואני שומע מה שאני בעצמי אומר - עבור העולים האלה וללא כל פתרונות קליטה.

כרגע אנחנו נמצאים במצב בכלל אבסורדי. אני שוב חוזר ואומר, אדוני היושב-ראש, אני מתבייש שבזה אני פותח כאן את הישיבה. היום אחר-הצהריים נוחת מטוס עם מאה עולים, ואם אתם שואלים אותי כמי שבכל-זאת גם לא חדש במשרד ומכיר את המשרד, הדבר היחידי שאני יכול לעשות הוא לפנות אליכם בקריאה אישית שכל אחד יקח משפחה הביתה.

למשרד האוצר, לעובדים.

אולי, אבל אני מאחל לאותם עולים להיפגש עם אנשים יותר נחמדים ויותר קשובים ביום הראשון שלהם בארץ. לכן אני פונה אליכם ולא לאף אחד אחר.

אני חוזר ואומר, יש לי קבלות של עשייה במשרד הקליטה ואני לא עושה דראמות על ריק, אבל זה המצב. חובות מחודש פברואר לכל אלה שהשכירו את הבנינים לסוכנות היהודית – ונמצא כאן מנכ"ל מח' העלייה ואולי גם אנשים נוספים – באמצעות הסוכנות היהודית שכרנו את המבנים. החובות לא משולמים, היזמים כבר אומרים: לא ניתן אוכל לאותם עולים. זה המצב.

זה לא אנחנו, שהשר שלכם ידבר עם השר שלנו. אני לא מבין למה זה צריך להיות. מה גם שכרגע שמעתי ברדיו שכבוד שר האוצר נפגש עם אנשי הבית הלבן בימים אלה, אז קשה לי קצת להגיע אליו לוושינגטון בשלוש שעות.

דבר שני ששמעתי ואני מסרב לשמוע: אולי אנחנו בינתיים לא נביא את העולים האלה. זאת גם תשובה מקצועית ששמעתי.

אדוני היושב-ראש, אני מאד מתנצל שאני לא הולך לפי הסקירה שתכננתי, אבל אני נמצא כאן במצוקה אמיתית. זה לא היום הראשון שלי במשרד ובדרך-כלל אני לא עומד חסר-אונים וצועק. אבל תגידו לי מה לעשות בנושא הזה, אם אנחנו כוועדה לפחות יכולים לעשות, כי נפשי קצה בענין הזה. אם זאת כבר בקשה שצריך להביא לדיונים וצרחות, אז אני לא יודע מה לא. אם עבור קליטה ראשונית של עולי אתיופיה לא נמצאים תקציבים ואנחנו יושבים בדיונים חכמים על עידוד העלייה.

שראש הממשלה יגיע לוועדה.

אדוני סגן השר, אני מבין שאתה מדבר על חוסר תקציב לקליטת העולים מאתיופיה.

נכון מאד.

לא רק מאתיופיה.

אני מדבר כרגע על בעיה ספציפית של תשלום חובות וגם תשלום ראשוני למה שנקרא מעטפת קליטה בשלב הראשון לאותם עולים שבעוד ארבע-חמש שעות אמורים לנחות בשדה התעופה בן-גוריון. אין לי אלא לזעוק ואני בעצמי מתבייש. אני לא בתפקיד של פעיל ציבורי שזועק. אני בתפקיד שאמור לתת פתרונות, אבל אין לי אלא לזעוק בפניכם.

אחרי שהבנו שזה הנושא החשוב ביותר, אני בכל-זאת רוצה שתתן לנו סקירה על המשרד. אנחנו לא בורחים ואנחנו נחזור ונסכם מה אנחנו עושים גם לגבי הנושא הזה אחרי שניוועץ ונשמע גם את חבריי חברי הכנסת ונראה איך אנחנו מוצאים פתרון. ייתכן מאד שנצטרך לדבר עם השר האמיתי, ראש הממשלה. אבל בינתיים אני מציע שתמשיך בסקירה.

אדוני היושב-ראש, אני מאד מודה לך. גם מתוך היכרות עם הוועדה הזאת אני סמוך ובטוח שהדברים שלי לא רק יירשמו בפרוטוקול אלא יילקחו לטיפול ואני מקווה שבעוד כמה שעות מישהו סוף-סוף יתעורר.

אני מבקש סליחה על הסטייה מהסקירה המקורית, אבל זה נעשה מכורח הנסיבות.

נעבור כרגע לדברים שביקשת, אדוני היושב-ראש, שאציג לוועדה. קודם-כל, אתם רואים את הנתונים הבסיסיים גם בחוברת שבפניכם, למי שקשה לראות בשקף. מדובר כאן בנתוני עלייה בעשור האחרון, שהם כבר מעבר לעשור האחרון, משנת 1989 לפי ארצות המוצא. המספרים מדברים בעד עצמם ולא אתעכב עליהם.

נעבור מייד לעמוד 5 ואני רוצה להפנות את תשומת-לבכם לעובדה מעניינת שהיא לדעתי גם צריכה להיות, למרות הדברים שאמרתי בפתיח שלי, צריכה להיות אולי אחד הנושאים שנדונים בוועדה זו.

ב-10 – 11 השנים האחרונות חיים עם הנחת יסוד, אדוני היושב-ראש, כמו שבשנים גשומות אנחנו שמחים מאד שהכינרת מתמלאת ואנחנו לא חושבים שיכולות להיות גם שנים פחות גשומות, ואז רק בשנה כזאת אנחנו נזכרים שצריך להתפיל מים או לעשות עוד כל מיני דברים. כנ"ל גם עם נושא העלייה. אנחנו חיינו בתוך הנחת יסוד שהעלייה זה משהו שמטבע הדברים לא נפסק. נכון, הגיעו כמעט 200,000 עולים בשנים 1990-1991, ועכשיו רק 60,000 – 70,000 עולים לשנה, אבל זה זורם. מצד אחד זה זורם אז לא צריך אולי להתאמץ יותר מדי ולחשוב על עידוד עלייה או טרום קליטה או תוכניות מסוג זה. מצד שני זה זורם, אז בינינו, אדוני היושב-ראש, אני בוודאי לא ברצינות מתכוון לזה, אבל איזו שהיא מחשבה שעוברת בראשנו: עם קצב כזה של עלייה, אז מה זה באמת חשוב אם הגיעו 1,800 עולים מארגנטינה או 1,700 עולים מארגנטינה, או הביאו אלף עולים מצרפת או 1,200 עולים מצרפת. מה זה בסך-הכל הגדול?

אני בוודאי לא מתכוון לדברים האלה, אבל איזה שהוא דפוס חשיבה שהתפתח, אולי הוא-הוא עכשיו שמכה בנו כש"פתאום" גילינו שמאגר העלייה מברית-המועצות לשעבר זה לא בור ללא תחתית ופתאום אנחנו מגלים שקצב העלייה יורד מכל מיני סיבות, ולא אפרט, ומסתבר שרק עכשיו אנחנו צריכים להתכונן ולחשוב על תוכניות אמיתיות גם בפעילות שלנו כממשלה, שלנו כסוכנות יהודית ושאר הארגונים ברחבי ברית-המועצות לשעבר, וגם שלנו כממשלה וכסוכנות בקהילות חשובות כמו ארגנטינה, צרפת, דרום-אפריקה, קהילות שבהחלט מהוות פוטנציאל לעלייה.

בשקף הבא, מס' 6, אנחנו רואים את הנושא שבו פתחתי, העלייה מאתיופיה. בחודשים האחרונים מדובר בעלייה של כמאה איש בשבוע. יש עוד פוטנציאל של כמה אלפים לפחות ושזאת לא תהיה הפתעה למישהו כשהעלייה הזאת מגיעה.

באותה נשימה, וגם כפי שאתם רואים בשקף, אני רוצה באותה הזדמנות גם להזמין את הנוכחים. בחישוב קל אתם יכולים לגלות שבעוד שבועיים נמצא את עצמנו בעשור ל"מבצע שלמה" ועם עשרים שנה להתחלת "מבצע משה" שהיה ב-1984. גם בחדר הזה יושבים אנשים שהיו שותפים למבצעים האלה. לצורך הענין הזה מתוכננת סדרת אירועים של הממשלה ושל הסוכנות היהודית ושאר הגופים – צה"ל ודאי, ואני חושב שאם נפעל נכון בנושא הזה, אלה יהיו אירועים לא רק על-מנת להראות עד כמה אנחנו בסדר אלא אירועים על-מנת להראות, כפי שאמרת, אלו אנשים נפלאים קלטנו בעשרים השנים האחרונות, מה ההישגים של העדה הזאת במדינת ישראל בעשרים השנים האחרונות, ומה עלינו עוד לעשות על-מנת שההישגים יהיו עוד יותר יפים מכפי שאנחנו רואים כרגע.

בעמוד 7 – השתקעות ראשונית של העולים לפי אזורים בארץ 1989 – 2000. גם כאן אין נתונים מפתיעים. מדובר כאן בפריסה ארצית ואני לא צריך להסביר פה מה עשה גל העלייה האחרון לגליל ולנגב. כולם יודעים. אבל אפרופו ועדת הקליטה, אדוני היושב-ראש, וודאי משרד הקליטה, זאת משימה ועל זה גם דיברנו עם חבריי חברי הכנסת בישיבות שונות, המשימה שלנו לדאוג לכך שהתופעה הזאת לא תהיה זמנית. כלומר, שלא יקרה אותו תהליך בעייתי ביותר שעוד פעם אוכלוסיות יותר חלשות יישארו בפריפריה ובערי פיתוח, ואלה שידן קצת משגת או שמצאו עבודה במקצוע ינועו בהכרח לכיוון המרכז. לא אתעכב כרגע איך עושים את זה, אבל לדעתי, עם היערכות נכונה בתחומי תעסוקה, דיור וקליטה חברתית, אפשר לדאוג לכך שהתהליך הזה יהיה לפחות תהליך מבוקר, אם לא נעצור אותו.

עמוד 8 – השתקעות ראשונית של העולים באזורי פיתוח (פריפריה) – בדיוק על זה דיברתי ואני מציע לא להתעכב על זה עוד פעם. נעבור לעמוד 9 – ערים קולטות עולים. אפשר לעשות פילוחים שונים, אבל ברור שגם בפילוח זה אתם תראו אחוזים ובעוד דקה נעבור למספרים מוחלטים. הדברים מדברים בעד עצמם. מצד אחד יש ישובים לא גדולים שרוב האוכלוסייה בהם עולים חדשים. דוגמה מאד בולטת היא בני עיש, ולעומת זה יש ערים גדולות שגם האחוז וגם המספר האבסולוטי הוא גבוה מאד. דוגמאות: נצרת, אשדוד, ולפעמים גם בערים הגדולות ביותר. אמנם האוכלוסייה הזאת קצת פחות בולטת בערים כמו ירושלים, תל-אביב וחיפה, אבל עדיין מדובר במספרים מאד-מאד גבוהים של אוכלוסיית העולים, עם כל המשתמע מכך. אני בעצמי, מקצועית, מאד לא מסכים עם עצמי כשאני אומר "אוכלוסיית עולים", כי ברור שזה עולם ומלואו והמספר הזה רק נותן נתון מאד ראשוני, אבל בתוך זה ודאי בכל עיר אפשר לעשות ניתוח הרבה יותר מעמיק של מהי אוכלוסייה בכל עיר ועיר.

העלייה לפי קבוצות גיל – אין לי מה לפרש, פרט לדבר שסתם צריך לחזור עליו מפעם לפעם הודות לאי-אלו אמירות מלפני כמה וכמה שנים עדיין לפעמים – אני מקווה שכבר לא, אבל אני רק אומר את זה לצורך המספרים – מתקבל הרושם של עליית קשישים. הנתון הזה אף פעם לא היה נכון וגם כרגע הוא לא נכון. מדובר בהתפלגות אוכלוסייה קלאסית ואני מקווה שכל דמוגרף יאשר מה שאני אומר כרגע.

מקצועות עיקריים של העולים. שוב, הדברים מדברים בעד עצמם. בשקף הזה בולט בהעדרו הענין שאין עליו נתון מדויק של תעסוקה מקצועית של אותם אנשים בארץ. אני רוצה, מבחינת השפה המשותפת שלנו, ואני מניח משותפת לנו ולחברי הוועדה ולאלה שעוסקים בנושא, כשאנחנו מדברים על אבטלה בקרב העולים, לפחות עבורי המושג אבטלה זה לא רק מישהו שיושב בבית ולא יוצא לעבודה. גם כשרופא עובד בתחנת דלק או מהנדס עובד בשמירה, אנחנו בהחלט מבינים מה המשמעות גם לאותן משפחות וגם לכלכלה ולמדינה כולה. הנתונים, כפי שאתם רואים, פשוט מדהימים.

עמוד 13 – נתוני סיוע ישיר לקליטת העלייה, 1989-2000. פעילות משרד הקליטה בשקף הזה כפי שאתם רואים אותה, דברים שהם לכאורה אוטומטיים וביורוקרטיים, אבל ודאי שמאחורי כל פעולה כזאת מסתתרת עבודה רבה של עובדי המשרד ואני מניח שבשם כולם אני יכול רק לומר להם תודה על הענין.

אנחנו עוברים לעמוד 14 – פתרונות דיור 1989-2000. כפי שאני לפעמים בפרץ ציני אומר בתוך המשרד, אנחנו מגיעים כרגע לנושא הקל ביותר מפעילויות המשרד והוא פתרונות הדיור. אני מציע מייד לחלק את הנושא לשניים. אני לא חושב שאני צריך להיות פרשן, כי אתם רואים את המספרים. רק כדאי לשים לב לביצוע משכנתאות, דבר שהוא בהחלט משביע-רצון. אם נבין שלא מדובר פה ביחיד שלוקח משכנתה אלא ביחידה משפחתית, ברור שמדובר ברכישות ברמה מאד גבוהה.

עם זה, אני חושב שאכלוס של אלה שידם לא משגת לקחת משכנתה ולצאת לדרך עצמאית, זה נתון שצריך להדאיג אותנו הרבה יותר.

אני מציע לעבור מייד לפירוט בעמוד 16 שבעצם נותן אילוסטרציה טובה למה שאני מתכוון לומר. אתם רואים שמשרד הקליטה יכול בתחום הזה בהחלט להשתפר ולתת עוד 300 או 500 יחידות, או עוד 1000 יחידות, אבל ברור שמבחינת הפרופורציות בין מה שמשרד הקליטה נותן כפתרונות במיוחד באזור מחוז תל-אביב ומחוז ירושלים, שם הבעיה הכבדה ביותר, לבין תור הממתינים שמוערך – ולא נפתח ויכוח סוער אם זה 51,000 או 100,000, כי במספרים האלה זה פשוט לא רלבנטי, זה ויכוח סרק כרגע. לכן אני יכול לומר שמשרד הקליטה ימשיך לתת את אותם פתרונות שהוא נותן. כלומר, מבחינתנו זה מקבצי דיור, ואם אנחנו מסתכלים על השקף הזה אנחנו נראה שבלי תוכנית מקבצי דיור אני חושב שהייתי צריך לסגור את אגף האכלוס, כי לא היתה שם פעילות אמיתית.

עם זה, אני מאד מקווה שהפעולות שאני שומע עליהן, שלא באקראי, ואולי זו גם הצעה שלי לוועדה - בפעולות שמתכוון לנקוט משרד השיכון בתקופה הקרובה, אני מקווה מאד שהדברים האלה קצת יזוזו, גם במיידי, כלומר בדיקה של דירות פנויות שמתבצעת זה עתה.

אני מציע שבדברים האלה נקיים דיון כולל גם בהשתתפות ראשי משרד השיכון ואנחנו כמשרד הקליטה ודאי נשמח להשתתף. אנחנו ממשיכים, כפי שאמרתי, עם מקבצי דיור, כי זאת התוכנית היחידה שכרגע איך שהוא מזיזה את התור, אבל עבור אוכלוסייה מאד ספציפית – קשישים יחידים וזוגות קשישים.

עמוד 17 – עולים "חסרי דיור" זכאים לדיור ציבורי לעולים שעלו בשנים 1989-2000 – זה בדיוק מה שאמרתי ולא נפתח ויכוח כרגע אם המספר יותר גדול או יותר קטן.

עמוד 18 – מימוש המשכנתאות לעולים שעלו בשנים 1989-2000 לפי שנת עלייה. אין לי מה להוסיף על זה.

בקשר לוויכוח, המספרים האלה הם של זכאים שרשומים. אני מבין שרשמו רק עד שנת עלייה מסוימת.

תלוי באיזו לשכה, באיזו עיר. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, אני מודע לוויכוחים. אני רק אומר שמבחינתנו המעשית זה ויכוח אקדמי.

פעילות נוספת של המשרד כולו ואגף אכלוס במשרד, אני רוצה להזכיר את זה בפני חברי הוועדה שמלווים את הנושא לא מהיום. נכון שאנחנו מאד-מאד צמצמנו גם את מספר אתרי הקראוונים וגם את האוכלוסייה שעדיין נמצאת שם, אבל כמי שאף פעם לא אהב תאריכי יעד למיניהם ומבצעים למיניהם, אני חושב שכרגע נוצרה הזדמנות אמיתית בפני משרד הקליטה ומשרד השיכון וכל מי ששותף אתנו בדברים האלה, לסיים את הפרק הזה של אתרי קראוונים. אני חושב שזה מגיע לעולים שנמצאים באותם קראוונים, שלא נראים בדיוק אותו דבר כמו שנראו בשנת 1990-1991.

אתה יודע שיש חילוקי-דעות בנושא הזה. אני חושב שיש עולים שנקלטים בבתי מלון וזה גרוע אלף מונים מאשר בקראוונים.

אדוני היושב-ראש, אתה צודק בהחלט. אני רק רוצה לומר לך בגאווה בלתי-מוסתרת, עם כל הצניעות, בתקופתי לא נקלטו עולים בבתי מלון. אני גם הודעתי הודעה מאד-מאד מסוכנת, דווקא כשנתקבלה החלטה מיוחדת בקיץ 1998 בנושא של יהודי קווארה, שכל עוד אני כאן הם לא ייקלטו בקראוונים. עולי קווארה ברוך השם הגיעו ולא נקלטו בבתי מלון ולא בקראוונים אלא נקלטו כמו בני-אדם במקומות טובים ויפים וראויים לקליטה, ועם קצת מאמץ אפשר לעשות את זה.

אדוני היושב-ראש, בין רע לרע יותר, על זה אפשר לנהל שיחה מה יותר גרוע, משפחת עולים שיושבת בחדר במלון בקומה 12 או משפחת עולים שיושבת באתר קראוונים. אני רק לא מבין למה שיחה שלנו צריכה להתנהל בין רע לרע יותר ולמה אי-אפשר לאתר מקומות ראויים. אכסניית נוער או בית-ספר שדה שלוקחים אותו לטווח ארוך באמצעות הסוכנות היהודית, כפי שאנחנו יודעים לעשות, והופכים לאתר קליטה לכמה שנים, אלה תנאים ראויים לבני-אדם שמגיעים אלינו.

עד כאן פרק ללא שקף בנושא של פינוי אתרים. אני מאד-מאד מקווה שתוך כמה חודשים נשב בוועדה זו ונדווח על התקדמות אמיתית ועל פתרונות דיור אמיתיים לאלה שעדיין תקועים באתרי קראוונים.

מנושא הדיור נתקדם לנושא של סיוע ליזמים עולים בקרן לעולה העצמאי – עמוד 19. זה נושא מרתק. החברים הוותיקים כאן יודעים שלפני עשר שנים היו לא מעט גיחוכים כשאמרו יזמות בקרב עולים חדשים, מה הם מבינים? מי יהיו יזמים, הרוסים שהגיעו מברית-המועצות? האתיופים? הנתונים מדברים בעד עצמם. מדובר גם באנשים שיצאו לדרך עצמאית, ולפעמים פיתחו קריירה נוספת. לפעמים מדובר באנשים שיצרו סביבם מקומות עבודה, ולא אפתיע אף אחד אם אומר שבעסק כזה מטבע הדברים יש נקלטים כשכירים, גם עולים אחרים, בני משפחה. כלומר, מדובר כאן באלפי מקומות עבודה שנוצרו בסיוע מינימלי של המדינה, עם DEFAULT מאד קטן. זה נתון לא שלי אלא גם של הבנקים ושל שאר המשרדים, ומה שהצלחנו לעשות אי-פעם זה להגדיל קצת את ההלוואה. האנשים במשרד שאחראים על התחום הזה הציגו לי תוכניות קצת חדשניות בתחום הזה, ואני מאד מקווה שברגע שהענין יהיה קצת יותר בשלב אופרטיבי, אז נציג אותן לוועדה ונשמע גם דעות של החברים, כי לדעתי זה אחד המסלולים הזולים ביותר והיעילים ביותר של יצירת מקומות עבודה לעולים חדשים.

דרך אגב, זכאות של העולים לקבלת הלוואה עד לפני שבוע היתה שבע שנים לכלל העולים מיום עלייתם ועשר שנים לעולי אתיופיה. בישיבת שרים לעלייה, קליטה ותפוצות לפני כמה ימים התקבלה החלטה להאריך עד עשר שנים לכלל העולים ועד חמש-עשרה שנה לעולי אתיופיה. אני מאד מקווה שלא יוגשו שום ערעורים על-ידי שרי הממשלה על ההחלטה הזאת, ותוך שבוע נראה אותה כעוברת לביצוע.

עמוד 20 – ממצאי סקר שביעות רצון לעולי ברית-המועצות לשעבר לאחר שלוש וחצי שנים בארץ. הנתונים לפניכם ואני מציע שנעבור לעמוד הבא – ידיעת עברית בקרב עולי ברית-המועצות לשעבר לאחר שלוש וחצי שנים בארץ. אני רוצה לעשות קצת "פאוזה" מהשקפים ולומר קודם-כל כמשפט, ככותרת. אני חושב שידיעת עברית בקרב העולים הוא נושא שצריך להדאיג אותנו. היינו יכולים להגיע להישגים יותר משמעותיים, ואני מדבר על כלל העולים כרגע. אני חושב שיש פה פריצת-דרך. למיטב זכרוני זו פעם ראשונה שיש שיתוף-פעולה פורה עם משרד החינוך בנושא הזה. עד עכשיו היתה חלוקה מאד מלאכותית, לטעמי, שמשרד החינוך אחראי על ההוראה, הסוכנות אחראית על תחזוקת הבניינים, ומשרד הקליטה אחראי על טיולים, פעילות חברתית וכן הלאה. זו פעם ראשונה שהחלוקה הזאת קצת נשברת, לשמחתי, ואני מקווה מאד שנושא האולפנים יעבור איזה שהוא רענון.

אני חייב לומר שהמשרד ברמה של מטרות, כבר בשנה הזאת, ודאי וודאי בשנה הבאה, נכנס יותר, בתיאום עם שאר משרדי הממשלה, כמובן, לכל הנושא של נוער בסיכון. אני לא מדבר על בני נוער שהכל נהדר אצלם במערכת החינוך, הם מצליחים וכולם מוחאים להם כף. אני לא מתערב בפעילות של משרד החינוך. אני לא נכנס לנושא של בני נוער, שלצערי הרב נמצאים כבר בטיפול של הקולגה שלנו עוזי לנדאו והצוות שלו. אין לנו כבר מה לעשות עם הענין הזה אלא להצטער עליו.

אני מדבר כרגע על אחוזי נשירה גלויה, לא סמויה, מבתי הספר מקרב העולים – כ-10% בקרב עולי אתיופיה, 5% עד 12% ביישובים שונים בקרב עולי ברית-המועצות לשעבר. אלה דברים שבהחלט מדאיגים אותנו מאד. אנחנו ניכנס יותר לנושא הזה בכל מה שקשור לפעילות קהילתית, כמשרד הקליטה, כי כפי שאמרתי אנחנו לא משרד המשטרה ולא משרד החינוך. אפשר להגיע להישגים, כי אנחנו יודעים גם מה הניסיון שלנו בתיאום עם שאר המשרדים.

למה אני נכנס עכשיו לנושא הזה פתאום עם איזו שהיא סטייה? יושבת כאן גב' שרה כהן, מנהלת המח' לשירותי רווחה במשרד הקליטה. הנחת היסוד שלי תמיד היתה שלפחות עם ילדים ובני נוער נושא העברית הוא פחות רלבנטי, כי הם משתלטים בענין השפה. פתאום אנחנו מגלים שאחד החסמים הקשים ביותר בשילוב בני נוער בחברה הוא דווקא עברית, ובני נוער שנמצאים כבר כמה שנים בארץ נופלים בין הכיסאות ונושרים מן המסגרות. גב' כהן נתנה לי אתמול מושג חדש שכבר מתחיל להסתובב בינתיים במערכת האקדמית – אל-לשוניים. זאת אומרת שהרוסית כבר לא כל-כך שגורה בפיהם, אם אני מדבר על עולי חמ"ה, ועברית הם לא רכשו בצורה אמיתית. אנחנו נתקלים כבר בתופעה של בני נוער שהם כמעט אנאלפאביתים. אני מקווה שבהתערבות נכונה אנחנו נתגבר על הנושא הזה.

אני מבין שיש אולפן יום למבוגרים ויש אולפן ערב. איך מתפרנס העולה שלומד באותה תקופה באולפן יום?

התשובה הרשמית-ביורוקרטית, אם תרשה לי, תהיה שהאדם שעלה לארץ אמור להיכנס לאולפן בתקופה הראשונית שלו בארץ, כשמרכיב המחיה נמצא בתוך סל הקליטה בזמן שהוא לומד באולפן. זאת התשובה הרשמית.

יש לכם סטטיסטיקה כמה עולים מתוך המיליון שהגיעו בעשור האחרון, להוריד הילדים, כמה עולים לא הלכו לאולפנים, וחלק מהבעיה אולי נעוץ במספרים הקשים האלה?

קשה להגיד שלא הלכו לאולפן, אבל נשרו. כמעט כולם מתחילים, השאלה כמה מסיימים.

כמה מסיימים ובאיזו רמה, והשאלה של חבר-הכנסת וילן הנחתה אותנו גם בלי נתונים אמיתיים סוציולוגיים. אבל מה שניסינו לעשות במשרד, ובוודאי נמשיך, זה לחשוב איך להתמודד עם זה. למשל, להרחיב קצת את הזכאות לאולפן, בהנחה שאדם מגיע ולמחרת היום הוא הלך להתפרנס בעבודות מזדמנות, כמו שמירה, ואמר: עברית אני אלמד אחר-כך. פתאום אחר-כך מסתבר שכבר אין לו זכאות. לכן הרחבנו קצת את הנושא הזה, פלוס השתלמויות ערב שאנחנו נותנים, גם קורסי עברית. אולפני תעסוקה שמלכתחילה אולי יעלו את האנשים למסלול כלשהו ויתנו להם גם מוטיבציה. כלומר, אנחנו מחפשים פתרונות.

בקיצור, הדבר היחיד שמעודד את העולה החדש ללמוד עברית הוא הרצון לדעת לדבר עם החברה בישראל. אין לו שום עידוד פיננסי אחר.

זה היה עד שנת 1988 וותיקי העולים שיושבים כאן זוכרים את זה. אז לא היתה קליטה ישירה, ועל-מנת לקבל דמי כיס ממשרד הקליטה היית צריך להירשם באולפן ללימוד עברית וגם להביא - - -

עם עולי המערב שאין להם סל קליטה זה עד היום כך.

אלה שלא במסלול של סל קליטה. אלה שהם במסלול של סל קליטה, שהם החלק הארי של העולים, בעצם אין להם מוטיבציה, פרט לאותם דברים, מה שעניתי לחבר-הכנסת וילן, שאנחנו מנסים ליצור אולפני תעסוקה, משהו שיתן להם מוטיבציה נוספת ללמוד באולפן.

מדינת ישראל קמה רק לפני 53 שנה ואנשים הגיעו מכל מדינות העולם כמעט. אחד הדברים הייחודיים, המרכזיים, החזקים ביותר שמשמרים את החברה הישראלית היא השפה. העובדה שהצלחנו להביא לידי כך שידידי נודלמן ולנדבר וכולם מדברים באותה שפה, זה הדבר המרכזי. דרך אגב, שאלו אותי בארגנטינה מהי השפה השנייה בישראל. אמרתי: עברית.

מעבר לבדיחות, הענין הזה בעצם משמר אותנו. יש הרבה מאד נקודות מחלוקת, אבל לפחות העברית.

בעיניי זו משימה מדרגה עליונה, כי אחרת הסיכויים שלנו שהאוכלוסייה הזאת תיקלט בישראל הם נמוכים מאד, כי חוץ מהשפה יש לנו עוד עשרים דברים שהם בעיות גדולות שאנחנו צריכים להתמודד אתן.

המשרד עוד לא עלה על הנקודה המרכזית, מה הסיבה לממצאים האלה בקשר ללימוד עברית. אני יכול לומר לכם סיבה, אבל הייתי רוצה לשמוע משהו יותר ממוסד, כי אתם בדקתם מה הסיבה לדבר הזה.

אני מציע שנדפדף ונעבור לעמוד 23 – מסלול קליטה ממוצע למשפחת עולים מברית-המועצות, שעונה על השאלות הרלבנטיות שנשאלו, כמו הרכב סל קליטה. עמוד 24 – מסלול קליטת רופאים. הכותרות של השבועות האחרונים, אדוני היושב-ראש, נתנו לנו קצת צבע וטעם בנושא של קליטת רופאים ומה הרופאים עוברים לפני שהם נקלטים בצורה אמיתית במערכת.

בעמוד 25 – מסלול קליטת מהנדסים – אני רוצה להפנות את תשומת-לב הנוכחים שבגל העלייה האחרון הגיעו לארץ יותר מהנדסים מהמספר שהיו בכלל במדינת ישראל עד כה. גם אם נוריד את המבוגרים שביניהם, או מהנדסי כורים או מהנדסי קרח שהם אולי פחות רלבנטיים, גם אז אנחנו עדיין מדברים על פוטנציאל של תעסוקה נכונה לעוד עשרות אלפי מהנדסים פרט לאלה שהשתלבו כבר.

השאלה של חבר-הכנסת וילן היא מאד רלבנטית. לפעמים שמעתי, לצערי, גם מראשי תעשיינים את הדברים האלה. הם אומרים: כן, אבל זה לא בדיוק המקצוע. ובחדר הזה יש לא מעט חברים שיסכימו אתי לפחות בנושא ברית-המועצות, ואני בטוח שגם בשאר המדינות יימצאו אנשים שיתנו תשובה, אבל לפחות לגבי ברית-המועצות הכשרת המהנדסים התבצעה בצורה כזאת שהבסיס הרחב של שלוש השנים הראשונות של הלימודים היה משותף לכולם ורק אחר-כך עצם ההתמקצעות בתחום הספציפי. לכן אנחנו כמשרד הקליטה יחד עם משרד העבודה והרווחה למדים שנושא ההסבה לא מהווה קושי גדול.

עמוד 26 – מסלול קליטת מדען. כבר עברנו 11 שנים של קליטת עלייה ומדובר בכל מיני תוכניות המשך שמוכרות אפילו כשם צופן, קוד לוועדה, כמו קמ"ע – קליטת מדענים עולים -ושאר התוכניות שהיו לא מעט מלחמות סביבן, אבל בינתיים הן מוכיחות את עצמן, למרות שיש לא מעט קשיים בנושא הזה.

קליטה ארוכת טווח בהשוואה לאחרים.

אתה צודק. מדובר על קליטה, חוץ מקליטה ראשונית. כלומר, מלגה שנותנים לשנים הראשונות, ויש גם בחדר הזה אנשים מקרב חברי הכנסת שעברו את המסלול הזה. לאחר-מכן מדובר על קליטה לטווח ארוך, כפי שנאמר.

עמוד 27 – מסלול קליטת אח/ות. מקצוע נדרש. מדובר גם באלה שצריכים לקבל הסבה, אקדמאים מתחומים שונים, וגם לפראמדיקוס למיניהם שנכנסים לתחום הזה.

עמוד 28 – מסלול קליטת סטודנט. אני לא רוצה להתעכב יותר מדי, רק אומר לכם כמה דברים. מנהל הסטודנטים, שהוא משותף למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית, עושה לדעתי עבודת קודש. הבעיה, כפי שאני מזהה אותה, היא בכך שהסיוע של מנהל הסטודנטים הוא לשלוש שנים, כולל מכינה, ולכן בשנה הרביעית ללימודים, שהיא השנה השלישית לתואר A.B, ודאי מדובר כאן בהתמודדות לא קלה של סטודנט עולה מול שאלת שכר-לימוד ופרנסה.

כמלת אגב, אדוני היושב-ראש, ובעצם קיבלתי ממך את ההזמנה לענין הזה ואני בטוח שאפגוש עוד חברי כנסת נוספים – תוכנית שח"ק - שירות חברתי קהילתי של סטודנטים עולים, שהיא דומה לפר"ח, אבל ביחס לסטודנטים עולים נמצאים בה סטודנטים מכל הגלויות, שבעצם תורמים לקהילה ותמורת כך מקבלים חצי שנה נוספת של מימון שכר-לימוד.

בטיפול באוכלוסיות מיוחדות מדובר כרגע בסטודנטים יוצאי אתיופיה וקווקז. מבלי להזדקק למלגות אני רוצה לומר שחלה מהפכה בתחום הזה. אחת מהמהפכות ראיתי במו עיני כשנתנו סיוע מיוחד לעולי קווקז והמספרים השלישו את עצמם תוך שנתיים בקרב הסטודנטים. רק לסבר את האוזן בקשר ליוצאי אתיופיה. מדובר בכאלפיים סטודנטים במדינת ישראל. לעומת כל מיני דברים קשים שאנחנו שומעים אני חושב שזו תעודת כבוד, ועדיין הבעיות לא קטנות בהתמודדות הכלכלית, וקיימנו כבר מספר פגישות בתוך המשרד איך לחלק את העוגה הקטנה הזאת על-מנת גם לאפשר לסטודנט עולה כזה כניסה עד כמה שאפשר רכה לתוך המוסד, גם לא לאפשר לאחת/אחד כזה לנשור מן הלימודים דווקא אחרי שנתיים של לימודים בגלל מצוקה כלכלית או צורך לפרנס משפחה, וכדומה.

עמוד 29 – קליטה בקהילה – פעילות שמוכרת לחלק גדול מן האנשים ברמה של אירועים, של מרכזי תרבות, של שיח תרבויות, אותו שילוב שעליו דיברנו. אני חושב שמדובר גם ברצון שלנו כמשרד הקליטה לתת, אם לא תעסוקה במלוא מובן המלה, אז גם עיסוק לאומנים מקרב העולים, וגם ודאי ברצון שלנו שהם יתרמו לקהילה. למשל, הרציו של מרכזי תרבות בערים שונות, כולל ערי פיתוח, לדעתי ברוב המקומות מצדיק את עצמו, ואתה רואה גם קהל וגם ילדים ונוער מכלל הקהילה, אדוני היושב-ראש, נהנים במרכז הזה מפעילות של אומנים עולים, והדברים מדברים בעד עצמם.

עמוד 30 – הקמת מרכזי תרבות לפי מחוזות – נעבור עליו, כי התייחסתי לזה.

בנושא הזהות היהודית, זה פרוייקט משותף לגופים נוספים פרט לסוכנות היהודית?

זהות יהודית זה פרוייקט בתוך אגף בכיר לקליטה בקהילה, והוא פועל גם באולפנים וגם עם רשויות מקומיות. היתה איזו שהיא הפסקה ואני מאד מקווה שההפסקה הזאת נסתיימה ותימשך הפעילות עם הרשויות המקומיות בתחום הזה.

מהו התקציב למטרה הזאת?

זה כלול בסעיף חברה ותרבות וזה יכול להגיע ל-40% מהתקציב היישובי. התקציב היישובי הכללי מגיע לעשרים מיליון ₪. זאת אומרת, אתה יכול להגיע לסדר-גודל של שלושה עד חמישה מיליון ₪ רק מתקציב היישובים. חוץ מזה עוד כמה מיליונים דרך פעולות יזומות על-ידי המשרד.

ואם ועדת היגוי של הרשות המקומית לא מעונינת בזהות יהודית, זה לא יהיה.

אני מניח שאותם אנשים במשרד שעוסקים בנושא הזה מכירים בחשיבותו. בדו-שיח פורה עם הרשות המקומית אני מקווה מאד שהבעיה הזאת יכולה להיפתר.

לשאלתו של חבר-הכנסת כהן, אני לא נתקלתי בהרבה רשויות מקומיות שאמרו שאין צורך בפעילות הזאת.

הפעילות הזאת מתקיימת בכל היישובים.

רציתי לשאול על פעולות קליטה בקהילה, מרכזי תרבות.

היתה יוזמה שלי, שבבסיסה אותה הנחת יסוד שהזכרתי, שצריך לתת איזה שהוא עיסוק לאומנים עולים גם לתרום לקהילה. פתחנו כמה מרכזי תרבות.

אלו פעולות מתקיימות שם? שנית, האם הן מתקיימות כל יום בשעות אחר הצהריים?

חבר-הכנסת גאגולה, זאת הנקודה היפה בעיני. אנחנו לא קומיסרים של תרבות ולא באים לרשות ואומרים: אתם חייבים לבצע שלושה קונצרטים, ארבעה ערבי מחול וכו'. קמה ועדת היגוי במרכז כזה מקרב האומנים העולים תושבי אותו מקום.

השאלה אם יש פיקוח על המקומות האלה. בהמשך לדבריי הקודמים בענין השפה, יכול להיות שאנחנו מדרבנים שהשפה הרוסית תשתרש ולא השפה העברית.

במקומות האלה אנחנו מדרבנים בדיוק להיפך מזה. חוץ מזה, התהליך, כפי שתמיד סברתי ואפשר גם לראות אותו, נכון שכאשר אתה פותח מקום כזה ואתה גוזר את הסרט, כל העולים הם דוברי רוסית.

באחד הביקורים שלי עם חברת-הכנסת לנדבר היינו בעפולה בערב שהוא לא ערב של מרכז תרבות. זה היה ערב הוקרה לגברת שמלמדת שם מוסיקה, לאו-דווקא לעולים חדשים, אז הדבר הזה הוא טבעי.

אני שמח שיש דברים כאלה. אני רק אומר שאולי אנחנו מדרבנים במקומות האלה ששפת הדיבור תהיה עברית ואז אנחנו יכולים לעזור להם לחזור לשפה שלהם.

הפעילות נקבעת על-ידי המקום, ואם יש ערב מוסיקה או מחול, אין שם שפה, והצגה יכולה להיות לפעמים ברוסית ולפעמים בעברית. זה תלוי גם באומנים וגם בקהל.

אני עובר לעמוד האחרון בשקפים – עמוד 36, פעולות לעידוד העלייה. זו איזו שהיא סגירת מעגל. אני חושב שאנחנו במשרד הקליטה לא יכולים לצאת ידי חובה מבלי לתת ולו תשובה מאד חלקית לכל הנושא של מספרי העולים הצונחים בתקופה האחרונה. ודאי שבראש ובראשונה פעילות נכונה שלנו בתחום הקליטה היא התשובה מבחינתי, אבל גם בפעילות יותר נקודתית בשיתוף-פעולה עם לשכת הקשר, עם הסוכנות היהודית ועם שאר הגופים אני חושב שאנחנו יכולים לתרום. כאן מפורטים חלק מן הדברים, ויחד עם הנהלת המשרד אנחנו שוקדים בימים אלה על מה אנחנו יכולים לעשות במסלולי קליטה. כלומר, מבחינה ביורוקרטית מה אנחנו יכולים לתת כתשובות לקהילות נוספות כגון ארגנטינה, צרפת, דרום-אפריקה ושאר המדינות על-מנת לראות בהן לא רק פוטנציאל עלייה אלא גם לראות אותם מצטרפים אלינו בפועל במספרים קצת שונים מאלה שאנחנו רואים היום בארץ. תודה רבה.

תודה רבה לסגן השר על הדיווח המקיף בנושאי משרד העלייה והקליטה. הייתי רוצה לתת רשות דיבור לאנשים. הייתי מאד מעוניין שנתמקד בכמה נושאים שעלו תוך כדי הדיון, ונשאלו גם שאלות, שלא נתפזר על הכל כי לכולנו יש שאלות רבות ואנחנו צריכים לסיים את הישיבה בזמן קצוב.

חשובה לי ההתייחסות בנושא עולי אתיופיה, גם בהקשר של בתי-מלון, כן או לא, וגם בהקשר של המצב התקציבי, שבסוף אנחנו רוצים גם להגיע לסיכום, כי זה דבר אקוטי ואי-אפשר להשאיר אותו פתוח.

הנושא הבא, שהוא קרוב ללבי - עולים לפריפריה או לא לפריפריה, אבל זה לא נושא לדיון על רגל אחת.

בנושא הדיור חשוב שנעלה מספר נקודות, ונושא העברית. העברית בעיניי היא בעיה מדרגה ראשונה. אני למדתי שבמקום שאתה לא יכול לעשות משהו בכוח תעשה בעוד יותר כוח. בדרך-כלל מלמדים אותנו לא לעשות כך, אבל יש נקודות ורגעים בחיי מדינה שמנהיגות צריכה לקבל החלטות קשות ולא סימפטיות ולא פופולריות, כי אם לא נקבל את ההחלטות האלה זו תהיה בכייה לדורות. אני אתן לעצמי את רשות הסיכום.

נתחיל לפי סדר הדוברים שנרשמו, ואני אנסה לשלב בין חברי הכנסת לאורחים וכך ננסה להתגבר על הכל. חבר-הכנסת אמנון כהן, בבקשה.

קודם-כל ברכות לסגן השר. אני בטוח שתמלא את שליחותך על הצד הטוב ביותר לכלל העולים. כולנו, כמובן, נעמוד לרשותך. כולנו רוצים שיגיעו לכאן כמה שיותר עולים. זה למעשה החזון של עם ישראל, שאנחנו רוצים לחיות כאן לאורך שנים.

הנושא הראשון שנגעת בו הוא שאנחנו צריכים לחשוב יחד איך אנחנו מטפלים בעולה מרגע נחיתתו מהמטוס, איך מקבלים אותו, ואם לא הגענו לכך שהדבר הזה נעשה בצורה מכובדת, אני חושב שכולנו נכשלנו. אנחנו עלינו משם ואנחנו מכירים את ההרגשה כשאתה מגיע ומנשק את אדמת הארץ שהיא ארץ אבות למעשה, ואם מקבלים אותם בצורה לא מכובדת, זה נשאר בלבם הרבה מאד שנים. לכן חשובים מאד הימים או השבועות הראשונים להגיעם לארץ. אם תצטרך לצאת מוועדה זו קריאה או פנייה לאוצר ולגורמים אחרים, נעשה זאת, ובוועדות אחרות נעשה כמובן קשיים וסנקציות כדי שהדבר הראשוני הזה ייעשה בצורה מכובדת.

לעצם הצגת התוכנית, הפרוייקטים, הכל יפה. הדברים החשובים ביותר, לדעתי, הם דיור, תעסוקה והסבה מקצועית. בעמוד 18 בחוברת אני רואה שהמימוש למשכנתאות קטן והולך. בשנת 2000 המימוש מגיע ל-1.7%. זה מראה שהעולים מפחדים לקנות דירה.

לא, לא. זה בגלל שהעולים נמצאים תקופה קצרה בארץ ולכן מטבע הדברים הם עוד לא התבססו. ככל שהוותק עולה כך גם עולה האחוז של מימוש המשכנתאות, כי קשה תוך שנה לקנות דירה.

אני בכל מקרה חושב שעל משרד השיכון להגדיל את המימון כדי שכל זוג עולים או מבוגרים, עם איחוד משכנתאות תהיה להם סוף-סוף קורת גג במדינתנו. זה למעשה יעודד אותם להישאר בארץ.

דבר שני, הייתי מבקש להרחיב או לקיים דיון מיוחד בנושא תעסוקה. כי אנחנו יודעים שאם העולה משתלב בתעסוקה הוא גם יכול להיות פרודוקטיבי למדינת ישראל ולחברה. אם הרופא או המדען עובד עדיין בתחנת דלק או בניקיון, הוא לא ישתלב תעסוקתית. אולי דרושה כאן הכשרה פנים-מפעלית, גם אולפן וגם הסבה מקצועית.

דבר אחרון, יש לנו אוכלוסיות מיוחדות במדינת ישראל שנכנסו בהגדרות. אנחנו צריכים לשים דגש על האוכלוסיות האלה גם בנושאים אחרים כמו תעסוקה וסטודנטים.

לסיום, כפי שאמרתי בתחילת דבריי, אנחנו נעמוד לצדך.

כמי שמייצג כרגע את השלטון המקומי בכלל ואת אשדוד בפרט, אני רוצה לומר שאני לא מרחם על השר ועל האחריות המוטלת עליו. כל פעם שאני מגיע למשרד הפנים או למשרד אחר אני שומע את האוצר. יכול להיות שצריך לעשות סדר פנימי. אם הייתי שומע שיש מאה משפחות באוויר, סליחה שאני נותן עצות, הייתי סוגר את הישיבה, מוציא את נערי האוצר ומאכלס את העולים בתוך האוצר. כי אי-אפשר לשמוע קריאה דרמטית כזו אחרי שאנחנו קולטים עולים חמישים שנה.

אני רוצה להביע בשם השלטון המקומי את חוסר שביעות הרצון המוחלט מדרך קליטת העלייה, וזה בצד כל הקומפלימנטים שאנחנו נותנים לשר הקליטה לאורך כל העבודה שלו. כולנו רוצים בקליטת עלייה, אבל סגירת קראוונים כמחסנים לבני-אדם והעברתם למחסנים יותר משוכללים שאתם קוראים להם דירות, לא בדור הזה.

נושא התעסוקה הוא נושא מטריד ביותר, ואני רוצה שיקום מישהו ויעשה בדיקה במשך עשר השנים כמה מקומות עבודה תרמה איזו שהיא ממשלה לעיר אשדוד – בדיוק אפס. העובדה שעוזרים ליזמים, עוזרים ליזם רגיל גם אם הוא עולה וגם אם הוא לא עולה.

שנית, בנינו בית-כנסת אחד. פעם טענו שאני לא רוצה לקבל את עולי אתיופיה. בית-כנסת אחד כמרכז קהילתי נבנה לעולי אתיופיה בעיר אשדוד, ועיריית אשדוד לא קיבלה פרוטה אחת מהמדינה.

היתה ועדת מנכ"לים, ז"ל, כולם זכורים לטובה, כולם מנכ"לים נחמדים עמוסים לעייפה, ועדת מנכ"לים לא פועלת.

היתה ישיבה עם ראש הממשלה ברק שכינס את כל השרים בכינויה ועדת שרים לענייני קליטה, חברה ועוד. הבאנו מסקנות, הכנו תוכנית עבודה. אפשר להגיד: רבותי, תוכנית העבודה שלכם היא מקיפה מדי, היא טובה, היא לא טובה. נבצע 10%, בואו נתחיל. אפס תוצאות.

מרכזי תרבות. תגידו לנו איפה בעיר כמו אשדוד, שהיא במקום הראשון בקליטת עלייה, וגם המקום השני הוא לא מקום גרוע, עם 65,000 עולים, והשבוע עוד פעם התבשרנו שעלינו במספר מדהים בשנה האחרונה. תגידו לי כמה מרכזי תרבות הממשלה עזרה להקים.

אני רוצה לסכם, ואתם גם רוצים עצות. עברית באולפנים. היום נכנסים לאולפן מצד אחד ויוצאים מצד שני ובזה נגמר הענין. זה לא טוב. אולפן פירושו מי שגמר ללמוד אלף מלים בעברית. לא למד אלף מלים, לא גמר אולפן. איך עושים את זה? אומרים להם: רבותי, מגיע לכם סל קליטה. אתם מקבלים 80% מסל הקליטה. גמרתם את האולפן עם תעודה ולמדתם אלף מלים, אתם מקבלים את כל הכסף. זה בקצת כוח. יש לי עצות ביותר כוח, אבל אני לא רוצה לומר אותן פה כי הדברים נרשמים בפרוטוקול ומפורסמים בעיתונים.

נוער בסיכון. המשטרה קיבלה עכשיו 160 שוטרים לנושא רווחה וטיפול בנוער. דגלו של ידידי אלי ישי היה נוער בסיכון. מה יצא מזה? שבאמת יש יותר נוער בסיכון. גם היום אומרים לי אנשיי שקיצצו 30% מתקציב הקליטה. איך אנחנו יכולים לעמוד במשימות שהחלטנו עליהן בדצמבר, הולכים לעבודה והיום מודיעים לי שיש קיצוץ ב-30%. המשמעות היא שאני צריך לעשות שינויים בתקציב.

מי הודיע לך הבוקר על קיצוץ בתקציב?

ראש המנהל הודיע לי הבוקר על קיצוץ של 30% בתקציב קליטה.

זה לא נכון.

אם כך, יצאתי ברווח של 30%.

אני יודע שבתי מלון זה לא האידיאל לקליטת עולים. יש פה חברים שמייצגים את בתי המלון בטבריה שנמצאים על סף קריסה. שאלתי ואמרו לי שב-600 דולר לחודש, שזה כמעט מחיר דירה באשדוד לשלושה-ארבעה חדרים, אפשר לעשות אתם הסכם. הם יחיו והעולים יחיו. נכון, בתי מלון זה לא הפתרון, אבל כשיש מאסה קריטית של עולים אפשר לפקח עליהם, אפשר לעשות שיעורי עברית ואפשר להתחיל בהכשרה מקצועית.

יש ויכוח. להכניס אותם לערים ולהגיד: רבותי ראשי הערים, תקבלו אותם, התשובה לא מקובלת עלינו.

דבר אחרון, בית-חולים. יכולנו לפתור את הענין, 400 איש היו עובדים היום, ואני מדבר על יוזמה פרטית, אני לא מדבר על פרוטה אחת מהמדינה. אני רוצה להודות לחברת-הכנסת לנדבר שנאבקת חד וחלק בנושא הזה. אני מבקש מכולם להירתם. אנחנו רוצים לבנות בית-חולים, בלי תקציב מהמדינה, שיעבדו בו 400 רופאים.

מה מונע זאת מכם?

נערי האוצר.

אבל אתה לא מבקש תקציב מהמדינה.

את אותה שאלה שאלו 17 חברים בוועדת הכספים, וכולם לא הבינו מה קורה.

איך האוצר יכול לעכב את זה?

במסגרת שלוש הדקות שעומדות לרשותי אני לא יכול להסביר את זה. תזמין אותי אליך ואסביר לך בדיוק. חברת-הכנסת סופה לנדבר יודעת בדיוק מה צריך לעשות.

חברת-הכנסת לנדבר, את תתני לי הסבר?

אדוני היושב-ראש, צריך לפעול בהרבה-הרבה יותר כוח.

יש כוח. אריק שרון אמר שהוא יכול, ועכשיו נראה מה הוא יכול ומסוגל.

אם לא יהיה יזם ב-1 ביוני, ואני לא רוצה להגיד כמה מאמצים עושים כדי לדחות את זה, אנחנו נגיב בהרבה-הרבה-הרבה יותר כוח, לא כאיום, אלא הגיעו מים עד נפש. תודה רבה, ולא סיימתי את כל ההערות.

אני למדתי עברית בשנות השבעים במחתרת במוסקבה. לא היו ספרי לימוד אז למדנו פרקי אבות.

על שלושה דברים מדינת ישראל עומדת: על ביטחון, על חינוך ועל קליטה. מה שעושים במשרד הקליטה, בונים את המדינה. כולנו מבינים שלהיות פטריוטים, להיות בעד קליטה ופיתוח של קליטה זה דבר מאד חשוב.

התרשמתי מאד מהסקירה של סגן השר. כאן אנחנו נותנים המלצות מה לעשות הלאה. אני רוצה להדגיש שיולי אדלשטיין עשה בקדנציה הקודמת מהפך במשרד הקליטה שאף אחד לא רצה לראות: מרכזי תרבות, מרכזים למהנדסים וקמ"ע.

קמ"ע היה של הוועדה הזאת לא פחות מאשר שלי אישית.

וגם תרומה מאד מכובדת של היושבת-ראש הקודמת של הוועדה, נעמי בלומנטל, בנושאים רבים שטיפלנו בהם.

לחברי צבי אני רוצה לומר שאנחנו צריכים לעשות עוד כמה דברים יחד עם סל קליטה. הוא אחד ויחיד לא יכול מול האוצר. אנחנו כקבוצת לחץ, כוועדת כנסת יכולים לעשות.

אני רוצה שבבסוף הקדנציה של הכנסת הנוכחית ב-2003 יהיה לנו ערוץ שיעורי עברית בטלוויזיה. זה פשוט מאד, לעשות את כל השלבים של לימוד עברית שאנשים יוכלו לצפות בטלוויזיה וללמוד עברית. לא רק לעולים מברית-המועצות לשעבר, לא רק לעולים מאתיופיה או מארגנטינה.

כשהייתי סגנית שרת הקליטה הייתי בקיבוץ דתי וראיתי שם אנשים שעלו בשנות החמישים והששים, שעכשיו בגיל פנסיה הם לומדים עברית, קרוא וכתוב. אני חושבת שאת המשימה הזאת אפשר להטיל על הטלוויזיה.

עשינו "לובינג" קשה מאד וחזק מאד אצל אהוד ברק. שאלנו אותנו: למה עברית? אולי אתם רוצים רוסית? – לא, אנחנו רוצים עברית לכולם, לכל שכבות העם שעדיין לא יכולים לקרוא ולכתוב עברית.

חבר-הכנסת אמנון כהן דיבר על הסטודנטים הקווקזים. עכשיו השלב לעשות לסטודנטים בוכרים.

התוכנית קיימת.

יש לנו הרבה רופאים סניטרים שלא יכולים למצוא עבודה. אני מציעה לעשות תוכנית של מרכזי רפואה ואיכות הסביבה, כמו מרכז למהנדס, עם תמיכה של משרד הקליטה.

דבר אחרון, זהות יהודית. יש משבר במדינה, יש משבר של זהות יהודית בכל העליות. אדוני סגן השר, אני יודעת שאתה יזמת תוכנית לחיזוק הזהות היהודית ועכשיו צריך לחזק אותה.

בהצלחה לך, יולי, ולכל הצוות של המשרד. תודה.

סגן השר דיבר בדברי הפתיחה שלו על בעיות שקשורות למקום קליטתם של העולים מאתיופיה, ואפילו למאה העולים שיגיעו היום אין מקום. אנחנו תמיד ביקשנו וזעקנו. אני רוצה שכולכם, גם כאחראים וגם כאזרחים, שמעו נא בבקשה, משום שאנחנו אנשי העדה אומרים דברים ברורים. יש מקומות שהם ראויים כדגם לקליטה טובה מאד. למשל, חצרות-יסף, אחד ממרכזי הקליטה שיכול לקלוט כ-4,000 עולים והוא קלט אלפי יהודים בצורה טובה. יש במקום מערכת חינוכית טובה מאד מכל הכיוונים. למה לא לקבל שם את העולים? למה לא שומעים אותנו?

אדוני סגן השר, נכון שבעבר היתה לנו מחלוקת, אבל הפעם זה דבר אחר. אולי תשמע גם את דעתנו ותקלוט את העולים בקראוונים האלה, כי אנו אנשי העדה גם מרגישים את האחריות וגם מרגישים את הצורך במקום.

שנית, חינוך. אנחנו אומרים שבכמה מקומות עדיין יש בעיות חינוך. אנחנו כשומרי מסורת רוצים שהילדים של העולים ילמדו במסגרת דתית. הסיבה היא – א. כדי לחזק את המסורת שלנו. ב. תוך כדי חיזוק המסורת שלנו אנו מלמדים עברית ואז השגנו שני דברים ביחד. יש לנו בעיה בכמה מקומות ואני קורא גם לכבוד יושב-ראש הוועדה וגם לסגן השר, שבכל מקום שהילדים ייקלטו הם ייקלטו במערכת חינוכית דתית. גם מי שלא כל-כך מקובל עליו נושא הדת, לנו כאנשי העדה חשוב להמשיך את המסורת ולא לכרות אותה באמצע ולא להשתמש במה שקראו פעם כור היתוך והוא איננו רלבנטי לעדה האתיופית.

אתמול קראתי בעיתון "מעריב" על מגולחי ראש, תופעה מאד לא נעימה. אני חושב שגם כאן סגן השר צריך לפעול כדי למנוע דברים כאלה, כי התופעות האלה צומחות ואחר-כך מתרחבות ואחר-כך מגיעות לרמה שאי-אפשר להתגבר עליהן. העולים חייבים לדעת עברית.

דבר שלישי, בזמנו של סלי מרידור מצאנו פתיחות מעטה מאד ואני קורא לאנשי הסוכנות היהודית להרחיב עוד יותר את הפתח הזה. יש 18,000 יהודים שממתינים לעלייה. כבוד סגן השר דיבר על נסיון לגייס עוד יהודים בכל מיני מקומות. יהודי אתיופיה מחכים שיקראו להם ולהביא אותם. למה לתת להם לסבול שם? אפילו לפני שהם באים, להתחיל בחינוך יהודי המחזק את השורש. לכן אני קורא באמצעותך לסוכנות היהודית להתחיל שם בפעילות יהודית לפני שהם יעלו.

דבר רביעי, אני קורא באמצעותך ובאמצעות כולם לכבוד ראש הממשלה אריק שרון, שהבטיח לנו לטפל בנושא העלייה ומספר העולים עוד לא השתנה. אני קורא להגדיל ולהעלות את מספר היהודים שסובלים באתיופיה ומחכים לקריאתנו, קריאת העם היהודי כאן בארץ. תודה רבה.

אני רוצה לדבר על שלושה דברים: דיור, שפה וילדים. לגבי דיור, כל הכבוד לסגן השר שכאשר היה שר הקליטה טיפל בענין של מקבצי דיור. אבל זה עדיין לא פתרון.

זה פתרון אד-הוק.

כן, כי 3,000 דירות לאנשים מבוגרים, כשבתור מחכים 52,000 אנשים, זה לא פתרון. אנחנו מדברים על זה כבר ארבע שנים, שאפשר לפתור את בעיית הדיור עם כסף של יזמים ועם חברות ביטוח וקופות גמל. כך עושים בכל המדינות. אבל המדינה צריכה לחשוב איך לעשות את זה. אני בטוח שהשוק וחברות כאלה יכולים לפתור את הבעיה הזאת בשלוש-ארבע שנים.

שלחתי מכתב בענין הזה לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר השיכון. אנשים מבוגרים מחכים משנת 1989 לפתרון דיור, ואנחנו מדברים על קליטה. איך אפשר לדבר על קליטה טובה כשאנשים מחכים לדיור משנת 1989? אני לא מדבר על "עמידר" וכיוצא באלה חברות.

איפה גרים בינתיים כל האנשים האלה?

בשכירות. אדם בן 75 צריך כל שנה להחליף דירה.

הוא מקבל סיוע בשכר-דירה.

הוא לא מקבל את כל הסיוע, רק חלק.

בעיה שנייה היא השפה. אי-אפשר בחצי שנה ללמוד עברית ולשלוט בשפה. אני ביקרתי בכמה מדינות שקולטות מהגרים. שם הלימוד לא מוגבל בחצי שנה אלא לומדים לפי הצורך, קורס אחרי קורס. כאן הלימוד הוא רק חצי שנה ואחר-כך אנחנו מתפלאים למה העולים החדשים לא מדברים עברית. אחרי חצי שנה הוא צריך לשלם בעד לימוד השפה ולא כל אחד יכול לשלם.

אני חושב שבמדינה שלנו מי שרוצה להמשיך ללמוד עברית צריך לאפשר לו את זה.

דבר נוסף, ילדים. אדוני סגן השר, אתה זוכר שתלמידי בית-ספר יכלו ללמוד עברית באולפן. עכשיו יש בעיה, שמשרד החינוך לא מאפשר זאת כמו קודם.

כשמספר התלמידים היה גדול, כל אחד קיבל שעה נוספת בשבוע ומזה עשו כתה.

אתמול שמענו שהמצב בבחינות בגרות הוא "על הפנים". דבר נוסף מאד-מאד חשוב הוא סמים, אלכוהול וכנופיות של צעירים. אלה ילדים של עולים וכל מי שהגיע מברית-המועצות לשעבר יודע ששם לא היו מקרים כאלה שילדים השתמשו בסמים, היו אלכוהוליסטים והתחברו לכנופיות. פה זה אולי לא ענין של כסף, זה ענין של תרבות. זה העתיד של המדינה, העתיד שלנו. ואני שוב אומר, הדבר הזה לא היה שם, הוא קיים רק פה, ועל זה צריך לעבוד.

רשות הדיבור ליגאל אסף, סגן מנהל אגף נכסים ודיור במשרד השיכון. יש לי בקשה אליך, שבנוסף לדברים שאתה רוצה לומר תוסיף גם את הקטע של הדירות לקשישים. אני יודע שהתחילו להכין תוכנית, ורציתי לשמוע אם היא הסתיימה או לא.

דיור. בחודש האחרון התקיימו הרבה מאד פגישות בשיתוף סגן השר ושר הבינוי והשיכון. אנחנו עושים בדיקה של כל המלאי הריק בשיכון הציבורי. יש לנו תוכניות משותפות למשרד הקליטה ולמשרד הבינוי והשיכון איך אנחנו מאיצים את האכלוס בתוך אותו מלאי. לא סוד הדבר שיש מלאי ריק, שהדיירים, כלומר חלק מהמועמדים, גם ותיקים וגם עולים חדשים לא מוכנים להתגורר שם. רוב המלאי נמצא באזורי הפריפריה ויש לנו בעיה קשה לאכלס את אותן דירות.

בקרית-שמונה ובטבריה בצפון, מול דימונה ומצפה-רמון בדרום יש מלאי של דירות והמועמדים לא מעוניינים לגור שם. זה צד אחד של המטבע.

יש לנו ועדה בין-משרדית משותפת למשרד השיכון, משרד הקליטה, משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה, שמקדמת את התכנון, את המימון ואת הביצוע של ההוסטלים בכל הווריאנטים
האפשריים. זה בנייה חדשה, בניית אגפים, הסבת מבנים וכן הלאה.

אבל זה עולה הרבה מאד כסף. אתם כל הזמן מדברים על הוסטלים ואין כסף במדינה. למה אתם אומרים דברים לא נכונים? כל הזמן אומרים שבונים, ולא בונים.

אני שואל במקום חבר-הכנסת נ ודלמן, למה לא מתחילים לבנות בנייה להשכרה שלא עולה כסף למדינה?

את השאלה בענין בנייה להשכרה, לכל יעד שלא יהיה, צריך להפנות לממשלה ולאוצר. ההחלטה אם חוזרים לבנייה להשכרה, מעבר לנושא של ההוסטלים, היא לא החלטה משרדית אלא החלטה בין-משרדית ממשלתית.

כמה הוסטלים אתם בונים? אתם מדברים על 2,000 דירות.

אנחנו מדברים על אלפי יחידות דיור.

נקודה שנייה, ואני אומר זאת מידיעה אישית-משפחתית. אשתי מורה באולפן למעלה משלושים שנה. משרד החינוך הכניס קריטריונים שהולכים להקשות את החיים באופן דרסטי. יש מערכת בחינות ברמות של שלוש-ארבע-חמש יחידות. יהיו מצבים שעולה חדש יקבל שתי תעודות. תעודה אחת שהוא השתתף ותעודה אחת שרמתו אפס.

זה לא נכון.

משרד החינוך הכניס קריטריונים חדשים. המורים עברו הכשרה. הבחינות נערכות עכשיו.

נכון, אבל התוצאה שציינת היא לחלוטין לא מדויקת.

התלמידים יקבלו שתי תעודות. הכתות באולפנים הן כתות הטרוגניות ולמורים יש בעיה קשה, שאתה מכניס לכתה - - -

על זה נעשה דיון, עם כל הכבוד, עם משרד החינוך. תודה רבה.

רשות הדיבור לגב' מלה תבורי מלשכת הקשר.

אנחנו אחראים על העלייה ואנחנו רואים בעלייה ובקליטה תהליך רציף ומחובר. הכנה טובה לעלייה גם מבטיחה קליטה יותר מוצלחת.

אתמול בערב דיברתי עם בחורה מטשקנט שדיברה עברית נהדרת. שאלתי: כמה שנים את בארץ? היא אמרה: ארבעה חודשים. איפה למדת עברית? – מה, את לא יודעת? במרכז הישראלי בטשקנט. ולא סיפרתי שאנחנו מפעילים את המרכז.

לכן, מה שניתן להשקיע בעולים טרם עלייתם ולהקנות להם את הכלים, בעיקר לשפה, הן במסגרת בתי-הספר היהודיים ובתי-ספר יום א' שאנחנו מפעילים עם משרד החינוך הישראלי, הן במסגרות של מרכזי תרבות ואולפנים של הסוכנות היהודית ושל גורמים ישראלים אחרים, זה נותן את הכלים לעולה להתחבר לחברה, לבית הספר, לזהות היהודית, וגם נותן פתח לקליטה מקצועית יותר מוצלחת, ואנחנו פתוחים לפתח ולחזק את הנושא הזה.

כנ"ל בנושא הסבה והכשרה מקצועית במסגרת טרום-קליטה, ובנושא הזה אנחנו גם בדיון עם משרד הקליטה, כאשר מה שניתן לספק לעולה כשהוא עוד לא טרוד בבעיות היום-יום כשהוא מגיע לארץ ומחכים לו פה עם קליטה אישית, זה יבטיח את הצלחת הקליטה וימנע חלק מהבעיות שהוזכרו פה. לכן יש צורך לעבוד ביחד ולפתח את ההיבטים האלה.

דיברתי עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה שמבקש לתת לו שעתיים לטפל בענין העולים שמגיעים היום מאתיופיה, אבל הוא לא מבטיח כלום.

אני חולק גם על ידידי, אבל נדבר על כך בסוף הישיבה. ההודעה שלך שאתה לא קולט את העולים זה בערך כמו שמשרד הבריאות הודיע שהוא מפטר את הרופאים. הממשלה לא יכולה, בגלל מריבות פנימיות אצלה, להטיל את הבעיה בחוץ על אלה שמקבלים את הטיפול. לכן אני גם לא כל-כך מסכים עם ידידי ראש העיר.

לצערי הרב, אחרי עשר שנים של עלייה גדולה, אנחנו מדברים היום כאילו אנחנו נמצאים בשנת 1990, שיש בעיה עם דיור, יש בעיה עם שפה ועם עבודה.

אבל בשביל היושר צריך לומר שבינתיים יש כמה עשרות אלפים שהבעיה שלהם נפתרה.

השאלה מי עשה את זה, הוא לבד או משרד הקליטה או גוף אחר.

לדעתי אין תוכנית ממשלתית לקליטת עלייה. משרד הקליטה בסדר, והוא עושה מה שהוא יכול. אבל היום ראש הממשלה הוא השר לקליטת עלייה, ואני חושב שבקדנציה זאת יש הזדמנות לעשות תוכנית ממשלתית לקליטת עלייה.

דיור סוציאלי. בקצב של 2,000 יחידות דיור לשנה אנשים יצטרכו לחכות עוד עשרים שנה. זה לא יילך כך.

לפני כמה ימים שמעתי שרוצים לקצץ בתקציב משרד הקליטה לשנת 2001. מה יש לקחת שם? לדעתי אנחנו צריכים לכתוב לראש הממשלה לא לקחת כסף מתקציב משרד הקליטה, כי אין שם שום דבר. להיפך, חסרים בתקציב כמה מיליונים.

קודם-כל אני רוצה להצביע על כמה נקודות ואחר-כך אגיד מה אני ממליצה לעשות. אני חושבת שנתקעו לנו כמה פרוייקטים, ואתחיל מילדים, כי נדהמתי כשראיתי פה את הנתונים על עליית הפשע בקרב בני-נוער.

אני רוצה לחזק את ידי ראש העיר שלי. אנחנו משוויצים שחיפה, אשדוד, באר-שבע ונצרת עלית קלטו אחוז גדול ביותר של עולים חדשים ומדינת ישראל והממשלה לא תומכות בערים אלה. אני גם ממליצה, אדוני היושב-ראש, שניסע לאשדוד ונקיים שם ישיבת ועדה, ואחר-כך גם במקומות אחרים, כי אם לא יהיה תכנון מראש וטיפול שורש במצב הנוכחי, המצב יהיה קטסטרופלי בכמה מובנים, גם בקליטת עלייה, גם באבטלה וגם בדברים אחרים שלדעתי קשורים גם לעלייה, גם לרווחה וגם לכספים.

באשדוד נשרו מבתי-ספר במשך שנה 600 ילדים, 40% מהם עולים חדשים, ואני חושבת שזה קורה לא רק באשדוד.

מה קורה כשהילד לא נמצא במסגרת מייד לאחר שהוא עלה ארצה? הוא נמצא ברחוב, מקום ש"קולט" עלייה טוב מאד, ואנחנו יודעים שברחוב יש סמים, פשע, וזה דבר נוראי.

אדוני סגן השר, אני רוצה להמליץ לך, ואני חושבת שהיושב-ראש החדש של הפורום הציוני יתמוך ברעיון שלי. אנחנו כהתאחדות יוצאי ברית-המועצות עשינו לפני שנה קייטנות לילדים, כי אנחנו חושבים שטוב שהילדים האלה יהיו במסגרת עם טיפול, שבה הם עסוקים בספורט, בלימודי מתימטיקה, פיסיקה, עברית, ועוד.

אנחנו ממליצים לעשות אתנו פרוייקט, כי יש מקרים סוציו-אקונומיים קשים מאד ופנינו בקשר אליהם לעיריות. אבל כעת אני פונה אליך, תן כתף לפרוייקט הזה, ואנחנו נוכל לתת לחלק מהילדים להיות במסגרת ולקבל טיפול ראוי. בקייטנה הזאת היו גם שלושים ילדים יהודים מבית יתומים במוסקבה, שחלק מהם עלו אחר-כך לארץ. במסגרת היו 300 ילדים, של-100 מהם נתנו תמיכה כספית – מקרים סוציאליים, משפחות חד-הוריות שאינן מסוגלות לטפל בילד.

אנחנו הבטחנו בוועדת העלייה והקליטה לארגוני העולים לקבל כסף בתחילת אפריל. עד היום אין כסף. אני לא מאשימה אותך, אבל אני אומרת שאם אין כסף אין פעילות, וכשאין פעילות יש הרבה מאד דברים לא רצויים. רופאים שפוטרו עד היום נמצאים במצוקה. התקשרו אלי כמה משפחות, כי הפסקת ההתמחות פירושה שאחר-כך הם יצטרכו להתחיל את ההתמחות מהתחלה. זה לא מקובל עלי.

דבר נוסף, כל אלה שיש להם אישור לקבל סטיפנדיה שפירא – קליטה במדע - אין כסף לדבר הזה.

יש תיקון לחוק הווטראנים. יש עוד כמה קטגוריות שלא הספקנו לתת להם את ההטבות ואני חושבת שמגיע לאותם אנשים לקבל את ההטבות האלה, כי הם היו חלק מחוק הווטראנים.

חוק צ'רנוביל הוא חוק שכבר כמה שנים אנחנו לא מסוגלים להעביר אותו. לפני כמה ימים היינו כמה חברי-כנסת באירוע שבו נאסף כסף לאנשים שנפגעו בצ'רנוביל. כידוע, הם לא רק אמיצים, גיבורים. הם מנעו מהעולם אסון גדול שהיה יכול להתפשט, ואני חושבת שמגיעה להם תודה על מה שהם עשו.

לימוד עברית. יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות או חקיקה או משהו בתוך משרד הקליטה. קודם-כל בן-אדם צריך לעבור מבחן.

זה כבר נכנס.

המדינה משלמת כסף כדי שהעולה ילמד עברית אחרי שהוא עולה לארץ ולא כדי שהוא יעבוד ויתפרנס.

צדק חבר-הכנסת נודלמן. באמריקה, בגרמניה ובקנדה ובאוסטרליה לומדים לא רק חצי שנה. אנחנו מדינה קולטת עלייה, ולדעתי המדינה צריכה לתת לעולה עוד חצי שנה של לימוד עברית מקצועית כדי שהוא יהיה מסוגל להגיד: אני רכשתי מקצוע במדינה שממנה עליתי, כאן אני אשתמש ביידע שרכשתי, אבל בעברית טובה.

מאחר שכל הדברים שהזכרתי קשורים בכסף, אני לא רוצה להאשים עכשיו לא את אריאל שרון ולא את אהוד ברק. אבל כדי להביא לפתרון אנחנו צריכים כסף. ייתכן שצריך להקים ועדה משותפת לוועדת העלייה והקליטה ולוועדת הכספים, להזמין את ראש הממשלה אריאל שרון ואת שר האוצר. לא ייתכן שאנחנו לא נעשה נגדו סנקציות, כי לא יכול להיות שהשקיעו בכל הפרוייקטים האלה בעשור הזה סגנים, ממלאי-=מקום, ראשי ערים, חברי כנסת וגם אנשים מהשורה שרצו שהמדינה תקלוט את העולים. אלה דברים שצריכים להיעשות בשיתוף-פעולה, כי אחרת הוא יגיד שמיליון פרוייקטים יש לו בראש, ואצל עובדי משרד הקליטה או משרד השיכון, אבל אין להם פיתוח. תודה.

אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הקליטה, קודם-כל שתהיה קליטה מוצלחת.

קליטה בבתי-מלון, וחינוך. גורמים רבים, בעיקר ראשי ערים, ראשי רשויות מקומיות, מדברים לאחרונה על מדיניות שגויה לפיה מפנים עולים יוצאי אתיופיה לבתי מלון, משפחות בנות שבע-שמונה נפשות בשני חדרים, וצפוף להם שם. לדעתי, השהייה בבתי-מלון היא יקרה מאד וגם מזיקה. לעולים אין שם תנאים נאותים, יש צפיפות בחדרים והילדים שצריכים ללמוד עברית, אין להם תנאים לכך.

1,500 עולים שוהים בבתי-מלון ובבתי הארחה בכל רחבי הארץ.

1,750.

תודה על התיקון. עבור כל אדם משולם סכום של 930 דולר לחודש. לאחרונה שולם סכום של שבעה מיליון שקלים לבתי מלון ולבתי הארחה. אנחנו בעד עלייה, אבל אנחנו לא בעד זה שהעולים ייזרקו ויידחסו במקום אחד.

דבר שני, חינוך. אדוני סגן שר הקליטה, אולי שמעת על ועדת אבקסיס שהוקמה לפני שנתיים על-ידי שר החינוך לשעבר. הוועדה ישבה וכתבה שורה ארוכה של המלצות. מדברים על כך שהמלצות ועדת אבקסיס ייושמו, אבל פרט לשתי המלצות שום דבר לא התקדם. זה לא פלא שהנשירה בקרב יוצאי אתיופיה היא הרבה יותר קשה. אנחנו מבקשים להשקיע יותר בחינוך הילדים יוצאי אתיופיה, כי אם נשקיע בהם היום אחר-כך ההשקעה של המדינה תהיה קטנה יותר, ולא נצטרך להשקיע בעבריינים וכדומה. תודה.

אני מייצג את מלונות טבריה ואת העיר טבריה, בברכתו של ראש העיר והתאחדות בתי המלון.

אנחנו הגענו לכאן לפגישה עם שרת הקליטה לשעבר, במשבר שפקד את המדינה. טבריה היתה העיר הראשונה שקלטה בחיבוק עולים מאתיופיה. זאת אחת הערים הראשונות שנענו באהבה לקלוט עולים. ולמה כל זאת? כי נקלענו למצב מדיני מאד קשה, עם בעיות תעסוקה קשות מאד. אין בעיר הזאת שום דבר חוץ מאשר תיירות ובתי מלון. היום נסגרו בעיר למעלה מעשרה בתי-מלון. משלחת של מכובדים ממשרד הקליטה באה לעיר, בחנה את האפשרויות לקלוט עולים, לא בבתי מלון עם 12 קומות ולא במגדלים, כי אם במתקנים שמתאימים לעולים. לעיר הופנו עוד בשלטון הקודם כ-700 עולים, ומשום-מה ב-10 בינואר, ערב קליטת עולים במלון מסוים בטבריה - - -

אתה מוכן לציין שמדובר במלון שאתה הבעלים שלו?

כן. בשעה שמונה בערב הוטל וטו על טבריה.

לא נכון, לא הוטל וטו על טבריה.

העולים לא הגיעו, לאחר שהיתה רשימה שמית שלהם. בשנים 1991-1992 טבריה היתה בסיס קליטה לתקופה קצרה של שנה וכמה חודשים ופתרה בעיות של אבטלה עקב משבר המפרץ. למדינה אין שום פתרון לעיר טבריה.

אבל אנחנו לא המדינה, אנחנו ועדת העלייה והקליטה.

גם למשרד הקליטה אין פתרון. שמענו את כבוד השר אומר: היום יגיעו מאה עולים ואין לי איפה לשכן אותם. בטבריה מחכים להם.

יש בעיה של כסף.

גם ענין הכסף מדבר פה בצורה מאד-מאד מכובדת. אנחנו לא אכסניות, והיום משרד הקליטה משלם לאכסניות יותר מאשר לבתי מלון בטבריה. למשל, בדימונה. אבל אנחנו לא מדברים על כסף. הכסף הוא נושא למשא-ומתן. אנחנו לא באים לעשוק אף אחד, אנחנו באים לפתור בעיה של עיר שיש בה אבטלה גדולה ולאנשים אין שום תעסוקה אחרת. הבעיה היא זמנית.

אני מאד מבקש מהגורמים הנוגעים בדבר לבחון מחדש את האפשרויות שיש בעיר הזאת ולמצוא פתרון גם לעולים וגם לעיר לתקופה מאד מוגבלת.

אני מתייחס לדף האחרון בחוברת שלפנינו – פעולות לעידוד העלייה. אם אנחנו משווים את הדף הזה עם דף 34 – אומדן האוכלוסייה היהודית בפזורה - נראה שבצפון אמריקה מדובר על ששה מיליון יהודים, ואם אין שום פעולה לעידוד העלייה, משהו כדוגמת "נתיב" או מיפוי עולים פוטנציאלי, אני חושב שמן הראוי שהוועדה תקרא ליזום פעולה בכיוון הזה. שכן אם העלייה חשובה, אז כדאי לפנות למקור פוטנציאל העלייה הגדול ביותר בעולם.

אני רוצה להודות לסגן השר על הסקירה המאלפת. ידידי סגן השר, אני מתפלא שלא התייחסת לנושא של העולים הלא-יהודים מקרב העלייה. בפרסומים שונים של משרד ראש הממשלה והלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה מתפרסמות ידיעות ונתונים על 60% - 70% לא-יהודים מקרב העולים שמגיעים בזמן האחרון.

ציפיתי לשמוע ממך מהו אחוז הלא-יהודים מקרב העולים, כי המשאבים שלנו הם לא בלתי-מוגבלים, ואת המשאבים שיש לנו הייתי מעדיף שנפנה ליהודים מקרב העולים.

דיברו כאן על זהות יהודית. אולי אנחנו בכלל מנסים ללמד זהות יהודית ללא-יהודים. איזה ערך יש לזה?

אני לא יודע מה קרה כאן. ברוסיה הנוער לא השתמש באלכוהול ובסמים, וכאן כן. אני רוצה ללמד זכות על העולים היהודים מרוסיה ולומר שגם בארץ הם לא משתמשים לא בסמים ולא באלכוהול, כי אלה שמשתמשים בסמים ובאלכוהול הם לא יהודים.

לפניי כתבה מהעתון "יתד נאמן" על מצבם של העולים הלא-יהודים ועל הסכנה למדינת ישראל.

זכאי חוק השבות, בכל זאת.

אצטט רק כמה משפטים מדברים שכתב יוסף מנדלביץ' המפורסם לראש הממשלה: פעילים של הארגון האנטישמי "פאמיאט" ושל ארגונים אנטישמיים נוספים ברוסיה הצליחו להסתנן לארץ בגל העלייה הגדול במסווה של זכאי חוק השבות והם ממשיכים בפעילותם האנטישמית בישראל. הם עצמם מבקשים לתקן את חוק השבות כדי לסתום את הפרצה בחוק המאפשרת את עלייתם.

גם השר שרנסקי לא מכחיש את זה והוא אומר: אין ספק שגורמים קרימינליים ואנטישמיים ניצלו את גל העלייה כדי להגיע לישראל, אולם זאת תופעה שולית.

השאלה, אדוני סגן השר, אם אתה מוכן לתת יד לתיקון חוק השבות, שימנע עלייתם של לא-יהודים למדינת ישראל. כולנו הרי אוהבים את העולים, כולנו רוצים שהעולים יגיעו, כולנו יודעים שהעולים החדשים הם העתיד של המדינה, אבל עולים יהודים ולא לא-יהודים. אודה לך מאד אם תתייחס לזה.

אני רואה את הקליטה בשני שלבים. השלב הראשון הוא הטווח הקצר של העולים שמגיעים מאתיופיה לארץ. יש לי תחושה שההיערכות היא לא מספיק טובה. עומדים להגיע מאה עולים ולא יודעים איפה לשכן אותם.

אני חושבת שדרוש תכנון מחדש גם מבחינת תוכניות וגם מבחינה תקציבית ולראות איפה למקם אותם.

הבעיה של העולים לטווח ארוך היא השפה, במעבר ממרכזי קליטה, מחצרות יסף או מכל מיני מקומות. המעבר הוא לא כל-כך טוב מפני שהוא לא רציף בתוכנית. תוכנית חינוכית, למשל, כשעוברים מהאולפן ליישוב קבע שם משתבשת הקליטה. פה צריך לשים דגש איך אפשר להקל על העולים כדי לבנות תוכנית עם רצף.

תודה רבה.

ידידי נציג האוצר, אני רוצה שתתייחס לכמה נקודות, ואל תהסס להגיד שאתה לא בקי בענין הזה ואתה תבדוק. 1. למה האוצר מתנגד מסורתית לבנייה להשכרה, שלא מתקציב המדינה, דבר שיכול להכניס כסף עצום למדינה, גם בהפעלת הקבלנים סוף-סוף הבנייה תצא ממיתון – אלף ואחד דברים.

הוא לא הכתובת לשאלה הזאת.

לא חשוב, אני רוצה לשמוע תשובה. אם לא, תעביר את השאלה הלאה.

שאלה שנייה שאני רוצה שתתייחס אליה, אלא אם כן אתה יותר מעודכן ממני, בזכות הטלפונים, לגבי תקציב לעלייה מאתיופיה. בשלב זה נעזוב את השאר. בבקשה.

לשאלתך בענין תקציב משרד הקליטה לגבי בנייה לא תקציבית, שקשור יותר למשרד השיכון, אני לא יכול להתייחס לזה.

אני רק אגיד מה אמרנו היום בישיבה בדרג המקצועי במשרד הקליטה. צריך להבין שהעלות של העלייה הזאת היא לא 10 או 20 מיליון, וגם לא של 50 מיליון. זו עלות שיכולה להגיע למעלה מ-100 מיליון. מדובר פה בסכומי מקרו.

גם הבקשה הזאת של משרד הקליטה, צריך להבין שמבחינת הדרג המקצועי יש דברים שהדרג המקצועי לא יכול להחליט עליהם, וזה מה שנאמר. זה לא שאנחנו מתנגדים לתת כסף. כדרג מקצועי יש סכומים שעליהם אנחנו לא יכולים להחליט. הדרג המקצועי יכול להחליט שהוא מסכים.

אתה הסכמת?

אני לא מוסמך.

אגף התקציבים באוצר הסכים להוסיף לתקציב את הקליטה הבלתי-מתוכננת של כמאה עולים לשבוע מאתיופיה?

אגף התקציבים לא רשאי להוסיף כסף. הוא צריך לקבל הנחיה מהשר.

אני ודאי יודע איך זה עובד. האם אגף התקציבים אמר לשר האוצר: זה ראוי, כי זה לא היה מתוכנן, זה דבר חדש? או שהוא אמר: מה פתאום? יש להם כסף, שיקחו מהתקציב שלהם?

לא. עוד לא התקבלה החלטה אצל השר. אנחנו היינו אצל השר בשבוע שעבר.

מדי שבוע מגיעים 100 עולים מאתיופיה. זאת עלייה שלא היתה מתוכננת בתקציב. שאלתי היא, כשאגף התקציבים שמע את הבעיה הזאת, הוא הודיע לשר שזה אכן נכון וצריך להוסיף תקציב, או לא?

השר יודע על כך. אנחנו הצגנו לשר את כלל התמונה. להגיד לך שידעתי שביום שלישי מגיעים עולים ואין איפה לקלוט אותם עכשיו – לא ידעתי. אני מתאר לעצמי שהיו מודיעים לי.

מספטמבר.

מספטמבר אנחנו מכירים את הבעיה. דיברנו על כך גם עם השרים של הממשלה הקודמת. זה היה ידוע לשר האוצר. אבל צריך להבין, אין היום מקור תקציבי שאתה יכול לקחת אותו אוטומאטית. כשאתה מחליט היום להוסיף למשרד הקליטה 50 או 100 מיליון שקל, אתה צריך למצוא מקור תקציבי. אנחנו ברמה של הדרג המקצועי לא מוסמכים להצביע על מקור. יגידו לנו לקחת ממשרד החינוך, ניקח ממשרד החינוך. יגידו לנו לקחת ממשרד הקליטה, ניקח ממשרד הקליטה.

אבל אתם כן מוסמכים להצביע על סעיפים בלתי-מנוצלים בתקציב, שבדרך-כלל אתם - - -

בסדר. אני אומר עוד פעם, אנחנו הבאנו לשר האוצר את העלות ומה זה אומר. ברור שאם השר היה מבקש מאתנו להצביע כרגע, היינו מצביעים מאיפה, אבל כרגע אין לנו שום הנחיה מאיפה לקחת את התקציב.

אני רוצה להתייחס למה שחברי רוני ארד אמר בענין עולי אתיופיה ולהתחיל מטבריה.

בואו נעשה את הדברים פשוטים מאד, ואני מתכוון למר אמסלם. 750 עולים נמצאים בבתי מלון בטבריה. בתי המלון האלה אינם מקובלים עלינו מבחינה מקצועית לשמש כמרכזי קליטה לניהול משק בית עצמאי.

מזה שלושה חודשים אנחנו מנסים לאתר בטבריה אתר שיכול לשמש כמרכז קליטה. ראש העיר יודע על כך, כי דיברנו אתו. אחד המקומות הוא מקום שאתה מייצג. מי שיציע לנו מקום ראוי מבחינה מקצועית במחיר שכבוד ראש העיר אשדוד ציון כאן, קרי – 600 דולר למשפחה, אני יכול להבטיח מיד שכבר עכשיו אנחנו מוכנים לחתום על זה.

צר לי, אבל ההצעה האחרונה שהגיעה ממך היא הרבה-הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו יכולים לשלם.

אדוני המנכ"ל, סליחה. אני לא חושב שוועדה בכנסת הוא מקום ראוי לנהל משא-ומתן מסוג זה. את שאר הדברים אגיד בפורום אחר, אבל אני לא חושב שזה המקום למשא-ומתן.

זה לא משא-ומתן, זאת אמירה.

אני מקבל את זה.

לכן, כאשר אנחנו מקבלים הצעה בשם בתי מלון בטבריה, אני מבקש לומר שההצעה לא ישימה מבחינה תקציבית ואנחנו פשוט לא יכולים לעמוד בה.

לגבי האמירה של משרד האוצר, יש לנו איפה לקלוט את עולי אתיופיה. כפי שאמרנו, הסוגייה היא תקציבית וברגע שהסוגייה התקציבית תיפתר – אנחנו מטפלים בה החל מחודש ספטמבר – אנחנו יכולים לרוץ קדימה, כולל טיפול בכל מה שמכונה המעטפת. תודה רבה.

תודה לכל הדוברים. אמרתי בתחילת הישיבה שאני בבחינת תלמיד שלומד, אני בתחילת הדרך. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו תוך כדי השיחה וגם לכמה דברים שעלו לפני-כן. אחד מהם כבר אמרתי בקריאת ביניים, והוא העלייה מאתיופיה. אני מאד מזדהה עם הדובר שמייצג את ארגון "מכנף דרום לציון". לא הכרתי אותו לפני-כן ולא ידעתי מה דעתו, אבל הקליטה בעיניי במקום כמו חצרות יסף ודאי ראויה. אין לי מושג אם יש שם בעיה עם המועצה האזורית.

מטה אשר.

אתם הבעיה?

לא.

בכל מקרה, בעיניי זה ודאי גרוע יותר לגור בבית מלון מאשר במקום כזה, על-פי דעת האתיופים, שלא רק ממנו שמעתי את זה. לא הכרתי אותו קודם ושמעתי זאת ממנו פעם ראשונה. חוץ מזה, צברנו קצת ניסיון. העלייה מאתיופיה לא התחילה אתמול וראינו מה גרם אכלוס העולים מאתיופיה בבתי מלון בנתניה ובכל מקום אחר בתקופה שכנראה לא היתה ברירה, ומה זה גרם בקראוונים, שכל-כך אהבו להשמיץ אותם. אני חושב שהקליטה בקראוונים, בקהילה, הצליחה הרבה יותר, אבל אשמח לשמוע אם זה אחרת.

אני ישבתי עם שני החברים הנכבדים מטבריה לפני ששמעתי את המנכ"ל ועניתי פחות או יותר מה שאתה אמרת, שאני נגד קליטה בבתי מלון, אבל אם מלון הופך למרכז קליטה, זה נראה לי הרבה יותר הגיוני ולכן חשבתי שאפשר להעלות את הנושא הזה פה. אבל אני שומע שבינתיים גם התשובה של המשרד היא כזאת, כך שוודאי כיוונתי לדעת גדולים.

לימוד עברית. הייתי מאד מעוניין לשמוע הצעות של המשרד. אני לא רוצה לתת פה עצות. אני לא רוצה עכשיו ברגע אחד להגיד לך מה נראה ומה לא נראה. אני מאד מבקש לתת לזה משקל יתר, כי כבר אמרתי את מה שהיה צריך להגיד בענין לימוד עברית, והייתי רוצה לקבל איזו שהיא תוכנית שנדע להתייחס אליה, אם צריך להועיל, לעזור וכו'.

לימוד יהדות, שעליו דיברה גב' תבורי מ"נתיב", שמוטב שכל ההכנה תיעשה בחוץ-לארץ ואז היא תקל על העולה שמגיע לארץ. ודאי שכולנו מסכימים וזה ראוי.

אני כן הייתי עושה הבחנה בין יהדות, למרות שהסוכנות היהודית מצד אחד ומשרד הקליטה מצד שני, אבל המטרה צריכה לערבב כל מיני דברים. אתה בעצמך אמרת שלפעמים יש חלוקות בלימוד עברית, כשזה נותן את הטיול וזה נותן את המורה וזה נותן את החדר, וכו'.

אם הייתי צריך לחלק, בחשיבה של מדינת ישראל, ולתת את המשקל הראוי לזהות יהודית ולעברית, הייתי נותן מנת זהות יהודית הרבה יותר גדולה בחוץ-לארץ, כי שם זה גורם גם לביטול נישואי תערובת, גם ליתר מוטיבציה ציונית.

בביקורי הקצר בארגנטינה ראיתי איזה הבדל תהומי יש בין מי שהוא בעל זהות לאומית, והוא הרבה יותר ציוני בגלל זה, ובין מי שאיננו בעל זהות לאומית. לכן בישראל הייתי נותן משקל יותר לעברית. אבל מאחר שהחלוקה היא לא כמו שאני רוצה, וכל משרד עוסק בתחומו הוא, חשוב שנדע שהנושא של הזהות היהודית הוא לא ענין דתי. אתה אמנם לא ענית לחבר-הכנסת הלפרט, אבל מהנתונים הגלובליים שבידי עולה שבערך 50% מהעולים מברית-המועצות לשעבר הם לא-יהודים, אבל 80% עד 90% מהלא-יהודים מרגישים יהודים ורוצים להיות יהודים, חשבו עד עכשיו שהם יהודים. וכ-10% עד 20% מתוך החצי הזה שבאמת לא רוצים לשמוע בנושא. הם גם עושים את השם הרע הכולל על רוב שהוא לא כזה.

לכן כשאנחנו נצליח לתת לא ל-10%-20% האלה שהם אנטי בצורה כזאת או אחרת, אלא לאלה שהם לא אנטי והם באו לישראל כי חלק מהם חשבו שהם יהודים - לתת להם שיעורים בזהות יהודית, זה גם יקרב אותם לפעולות הגיור שיפתרו לנו את הקוטביות ואת המרחק שיש. אחרי הכל אני אומר שמי שכבר הגיע לישראל, עברית היא מעל הכל, כי זה הבסיס להידברות היומית המינימלית.

דבר אחרון ובזה אסיים – עולי אתיופיה - למרות שרשמתי לי עוד נקודות, אבל נשאיר גם חלק מהדברים לפעמים הבאות. אני מאד מבקש ממך במעמד זה כאן בוועדה, שגם אם בעיית העלייה של העולים מאתיופיה לא תיפתר בשעתיים הקרובות, קבל על עצמך, כמו שכבר הסתבכת עד היום כל שבוע עם מאה העולים הבלתי-מתוקצבים וחתמת הסכמים עם בתי המלון ובתי הארחה, אז תסתבך עוד קצת, ואני מוכן לעזור ולהירתם ולהפעיל את כל הלחץ האפשרי, ואם יש צורך גם את ועדת הכספים, על-מנת שהבעיה תיפתר ושהיא לא תישאר רק על הכתפיים שלך. אם תיעתר לבקשתי, אני מאד אעריך את זה.

תודה אדוני. קודם-כל אני מודה לכולם על הסבלנות. זה קורה לי כל פעם שבכל סקירה, בישיבת הכנה עם הצוות שלי אני אומר: היום אני אקצר על-מנת שגם חברי הכנסת ונציגי הארגונים וכל הנוכחים יוכלו להתבטא. לדעתי לא יוצא לי לקצר רק מסיבה אחת, שבאמת כל הדברים בעיניי מאד-מאד חשובים ואני מאד פוחד שאם אני לא מזכיר תעסוקה, אז אני לא נותן חשיבות לתעסוקה, ואם אני לא מזכיר דיור, אז אני מתחמק מתשובות. כך זה יוצא ואתכם הסליחה.

לגבי כמה נקודות לחברי הכנסת הנוכחים אני אענה, ודאי לא אגיד דברים כשהם לא נמצאים, אבל התייחסות לסוגייה אחת שאני מאד שמח שהעליתי אותה והיא זכתה להרבה התייחסות, הוא הנושא של עברית.

קודם-כל אנחנו יכולים לומר בגאווה שחלק גדול מן הרעיונות שצצו כאן בעצם מיושמים כבר. כמו הנושא של אולפני המשך, שאנחנו קראנו לזה הזדמנות שנייה.

כרגע זה מושבת כי אין תקציב לזה, אבל כרעיון זה מורץ.

הרצנו את זה בפועל. ביקרנו שם ואפילו העברתי חצי שיעור באחד המקומות. הנושא הזה הוא נכון ומה שמעכב את המשכו זה הנושא התקציבי, שאליו עוד אגיע.

הנושא של מבחנים כבר מיושם בתיאום עם משרד החינוך. הנושא של הארכת זכאות לאולפן, כפי שאמרתי, מיושם, כי חצי שנה אולפן לא היה מקובל עלינו. כלומר, אני שמח שהיתה היענות, והייתי מציע, ברשותך אדוני היושב-ראש, שנמצא פעם מסגרת בוועדה כשיבואו גם גורמים מקצועיים ולא אני אתן תשובות במקומם – משרד החינוך, הסוכנות היהודית – נקיים דיון ונשאל מה הן שיטות ההוראה, למה וכמה ואיך הם מעריכים את ההישגים, וכן הלאה.

היו מספר שאלות בנושא הכנה, או טרום-קליטה. בעוד כשעתיים אנחנו ניפגש עם ראשי הסוכנות והצוות המקצועי שלהם על כל הנושא הזה של פעילות משותפת שלנו. אני רק רוצה לציין לצורך חזרה על הנקודה, שאנחנו משרד הקליטה אמונים על קליטת העולים בארץ, וודאי שאין לנו לא שלוחות ולא נציגים בחוץ-לארץ, וגם אין לנו אינטרס לפתוח שלוחות. אבל בהתבסס על הגורמים המקצועיים שפועלים שם – הסוכנות היהודית, לשכת הקשר – אנחנו מוכנים לשתף אתם פעולה, וזה מביא אותי לשאלה של חבר-הכנסת הלפרט. במסגרת אותה מדיניות אנחנו לא קובעים זכאות לעלייה. אנשים שנקבעו כזכאים לעלייה והגיעו לכאן, לא חשוב מי יהיה שר הקליטה --

אתם יכולים להמליץ על תיקון חוק השבות.

-- רק שנייה. האדם הכי ליברלי, או הכי קפדן, אני מניח שעדיין כל אחד וכל אחת, ברגע שיגיעו העולים, ירצה לתת להם מענה. עם זאת, אני מניח שבמסגרת הישיבות שלנו עם הסוכנות היהודית יעלו אי-אלו דברים בנושא עידוד העלייה ושם אני אמסור את ההמלצות שלי, ואני חושב שיש לנו בהחלט על מה לדון עם הגורמים המקצועיים שפועלים הן ברחבי ברית-המועצות לשעבר והן באתיופיה לגבי עידוד העלייה למדינת ישראל, למה, כמה ומי.

במסגרת תיקון חוק השבות, הקולגות הפרלמנטריים שלי שנמצאים כאן, הם אמונים על החקיקה. ודאי שלמשרד הקליטה אין מנדט לצאת עם חקיקה בנושא חוק השבות. אף אחד לא שם אותנו מטעם הממשלה לפקח על חוק השבות. אם אתה שואל את עמדתי כחבר הכנסת וכאזרח, אני חושב שיש לנו הרבה מאד דברים לעשות לפני תיקון חוק השבות, ובלי תיקון חוק השבות, אם אנחנו רוצים לשנות את המצב, בנושאי פיקוח, עידוד ועוד דברים.

מהו אחוז הלא-יהודים שמגיעים עכשיו לארץ?

אחוז גבוה מאד.

אחוז גבוה. תפנו למשרד הפנים ותבררו את זה.

יש לכם נתונים או אין לכם נתונים?

אנחנו לא אמונים על הנושא הזה. אנחנו עוסקים בקליטה. אני יכול למסור נתונים לגבי כושר קרבי של חיילים עולים.

ההיתממות הזאת מאד מפתיעה.

אני יודע שאחוז הלא-יהודים הוא גבוה מאד אבל אני לא מוסמך לתת תשובות. אני יודע שהאחוזים גדלים, הם מדאיגים אותי, כפי שאמרתי, כמו שהם מדאיגים את כולם.

כמה, 20%? 60%?

שמענו. כל מלה שתוסיף - - -

אם אתה שואל אותי בצורה חברית, חבר-הכנסת הלפרט, אם הועלת לנושא הזה בכל ההתפרצויות האלה למשרד הקליטה, התשובה היא לא. יש מסגרות הרבה יותר מקצועיות שאפשר בצורה מאד חברית ומאד מקצועית לעשות את אותה עבודה, בלי שכולנו נדע מה תהיה השאלה בכל ישיבת ועדה.

נושא אחרון ולא חביב. קודם-כל אני מקבל באהבה את בקשתך, אדוני היושב-ראש. אולי הייתי אומר משהו אחר, אבל אני אתן את זה בצורה הכי אישית שיכולה להיות. לא פעם מצאתי את עצמי בישיבות הממשלה בגלגול הקודם, כשהיו כמה קולגות שלי אומרים: אגף התקציבים, פקידים אטומים, וכו', ואני הייתי היחידי שתמיד אמרתי: מה אתם צורחים? אפשר לעבוד עם אגף התקציבים, אנחנו עובדים אתם יום-יום. לפעמים ידם על העליונה, לפעמים ידנו על העליונה. זאת עבודה.

לצערי הרב, זאת לא המציאות היום, ואני אומר את זה עם הרבה מאד צער. כנראה המצב של חוסר ממשלה תקופה כל-כך ארוכה במדינת ישראל גרם לעיוות מערכות, ולכן אני פעם ראשונה מוצא את עצמו בסערות כאלה ודראמות שהן מאד חדשות לי. נכון שאני לא מעלה על הדעת שאיזה שהוא עולה יישאר בשדה התעופה, גם אם זה יעזור לי לקבל תקציב. והחדשות הטובות מכל הספור, למרות שהן לא מחמיאות לנו כמדינה אבל מחמיאות לנו כחברה, הן שהעוזרים שלי כבר העבירו לי פתק שמתקבלים טלפונים במשרד שאזרחים מתקשרים ואומרים: אנחנו מוכנים לקלוט, מוכנים לקחת על עצמנו. אז לפחות לא אלמן ישראל בענין הזה.

אנחנו יודעים שעם ישראל הוא עם נהדר.

הוא עם נהדר, אבל הבעיה שהוא צריך משבר. חבל שרק משברים גורמים לנו להבין שזה עם נהדר.

לגבי הסוגייה איך לקלוט, בהנחה שבכל-זאת השכל הישר יגבר ונעבור את המשבר התקציבי הזה, מבחינתי יש הנחיות ברורות. א. אין בתי-מלון כבתי-מלון. זה שמבנה פעם שימש לצורך זה או אחר, זה לא אומר. בית-מלון במחירים של בית-מלון זו בעיניי שערורייה.

אנחנו שכרנו עשרות רבות של מקבצי דיור ואני לא זוכר את עצמי אי-פעם מנהל משא-ומתן, כי אני פוליטיקאי. אני לא אמון על ניהול משא-ומתן עם יזם שמציע לנו נכס. לכן אני מוצא את עצמי בסיטואציה מאד מביכה כרגע. יש לי איש מקצוע בנושא הזה. אם הוא מביא לי הערכות שמאי והמלצות מקצועיות וכל הניירת, אני אומר "אמן". אם הוא לא מביא לי, אני לא אומר "אמן", או לא זוכר. הוא יעיד, אני מקווה, מבחינת עדותו כשאי-פעם התערבתי ואמרתי: תיקח מיזם פלוני ואל תיקח מיזם אלמוני. לכן הסיטואציה הזאת מאד מביכה אותי.

ההנחיות המקצועיות שלי, אדוני היושב-ראש, הן שלדעתי מבנה קבע עדיף על קראוון, ואני מדבר על סמך ניסיון של כמה שנים. אני אומר גם למר קצב, ראש אגף אכלוס, שאני לא רוצה לראות בעיני רוחי משפחת עולים בקומה 12 כשאין לילדים חצר לשחק או לצאת ביחד לשבת בערב.

לכן, מבנים שיימצאו מתאימים במחירים של שכירות לטווח ארוך, ולא באותן שערוריות שאנחנו שומעים שמשולמים לכמה בתי מלון, מבחינתי טובים לעולי אתיופיה אם הם יהיו של יזם X או של יזם Y בטבריה או בקצרין, אני לא מתערב בזה, אני נזהר מזה כמו מאש. אני עברתי כל-כך הרבה השמצות, כולל בוועדה הזאת, בנושא הזה בוועדה הזאת, שאני נזהר.

איך הגעת למסקנה שמלון טוב יותר בגלל שהוא עשוי בלוקים ולא חצרות יסף, למרות ששם יש שטח גדול?

כל מה שטוב בחצרות יסף, ואני אומר את זה בגאווה, זה הצוות המקצועי שעובד שם. אין שם שום דבר טוב אחר. הצוות המקצועי לא יכול להתגבר לא על החולדות, לא על העובדה שהקראוונים עשר שנים על הקרקע, לא על כתבות של יולי אופק שמצלמת גשם שנכנס לתוך הקראוון והקראוון מתפרק. על זה הצוות המקצועי לא יכול להתגבר.

לכן אדוני היושב-ראש, אני חושב שהצוות המקצועי הוא דבר נייד, תסלחו לי, הרי מדובר בבני-אדם, ואם יהיה לנו אתר קליטה, אני אפנה אישית לאנשים האלה שימשיכו ויעשו את אותה עבודה ברוכה. כנ"ל גם עם הצוות של נווה כרמל ועוד כמה אתרים שעשו עבודה ברוכה. יושבים פה נציגי משרד השיכון והם יודעים את זה יותר טוב ממני. הקראוונים זה לא דבר שאני רוצה להכניס לשם בני-אדם כרגע. זאת עמדתי.

בראשית הדברים אני רוצה לברך את ידידי סגן השר בתפקיד שר יולי אדלשטיין ולאחל לך הצלחה. אין לי ספק שאתה תצליח גם במה שבורא עולם בירך אותך, בכשרונות האישיים, במידותיך הנעלות, כולל הסבלנות שאתה מפגין פה.

אני מעורב מאד בתחום העלייה כבן עלייה, ולא אחת ביקרתי במוסקבה וגם במקומות אחרים. למרות כל הנתונים שהוגשו לנו כאן, הבעיות המרכזיות שעדיין קיימות ומציקות לעולים בפוטנציה, הן דיור ותעסוקה, ואנחנו צריכים לחשוב, למרות כל הנתונים האלה, שמדינת ישראל באה לקראת העולים. עם זאת לעולים הפוטנציאליים עדיין יש חששות, ומה אנחנו עושים כדי להביא לשינוי בתודעה שלהם ושאכן הבעיות האלה ניתנות לפתרון. אני אומר את זה כשאלה וכנושא למחשבה.

בשבוע שעבר ביקרתי במוסקבה ובגרוזיה. אני רוצה לומר שני דברים. דבר ראשון, אני רוצה לפנות אליך כשר למעשה שאחראי מטעם המדינה להעלות יהודים. היום המצב בגרוזיה, גם בחיי היום-יום וגם מבחינה רוחנית הוא כזה שאנחנו חייבים לעשות הכל כדי להעלות את 12,000 היהודים שנשארו שם. ההתבוללות שם היא נוראית. אין להם מנהיגות. המצב שם קשה מכל הבחינות.

כנ"ל לגבי יהודי ארגנטינה , שאותם הזכרת, אדוני היושב-ראש. המצב שם בכי רע ואנחנו צריכים לחשוב אולי על מבצע דרמטי למקומות מהסוג הזה שהזכרתי.

נקודה נוספת היא הסטודנטים, נושא שמאד קרוב ללבי. המשרד שאתה עומד בראשו מסייע היום לעולים חדשים בשלוש השנים הראשונות. כפי שאני יודע, ואני קרוב לסטודנטים יוצאי חבר העמים, יש הרבה סטודנטים שבגלל המצב הזה אחרי שלוש שנים הם לא יכולים להמשיך ללמוד. האם אי-אפשר לתת סיוע מיוחד לסטודנטים במצב מסוים? זאת אומרת, שהמשרד ייזום לגבי סטודנטים שיש להם קושי מסוים, להרחיב את המעגל אחרי שלוש שנים, כמו שזה קורה לגבי האולפנים? למה אנחנו צריכים לגרום לכך שסטודנטים יפסיקו את לימודיהם מפני שהם נקלעו לסיטואציה שהם לא יכולים להמשיך ללמוד?

שפה. אני אומר זאת לא רק לגבי השפה העברית אלא גם לגבי יהדות. הבעיה היא לא רק פה, היא קיימת גם שם. הבעיה היא שצריך להרחיב את לימודי היהדות והשפה גם בחוץ-לארץ וגם בארץ. לא אחזור על הדברים שנאמרו פה. הדברים האלה הם בנפשנו ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי להביא לשינוי הנתונים שהוצגו לנו כאן.

תודה. אני רק רוצה לציין שחלק גדול מהדברים שאתה העלית, למרות שביכולתו לעשות את זה אבל זה לא מתפקידו, יש אחרים שעוסקים בזה, וכוונתי לנושא העלייה ועידוד העלייה.

אני לא בטוח שהבנתי אותך נכון. האם אתם ממשיכים לטפל במאה העולים שאמורים להגיע מאתיופיה בעוד שעתיים?

אנחנו ממשיכים לטפל בזה. אני בקשר עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וכפי שאמרתי, אני מקווה שהשכל הישר יגבר. אני מתכוון אישית לנסוע לשדה התעופה ולראות שהכל מתנהל כראוי. בערב יש לנו ישיבה עם ראש הממשלה, בהיותו גם שר הקליטה, ישיבת הנהלת המשרד עם השר שלנו, ולצערי הרב גם שם קצת נשנה את סדר הדברים ונעלה את הנושא הזה.

משפט אחרון גם בעקבות מה שהערת כרגע לחבר-הכנסת גאגולה, וגם לאחר ששמעתי את ראש עיריית אשדוד המכובד. כך קרה, לטוב ולרע, כשראשי משרד הקליטה ודאי מעלים את כל הדברים שקשורים לעולים. זה יכול להיות בית-כנסת שהוא בנה ומשרד הקליטה לא עזר לו, או זה יכול להיות יליד מדינת ישראל, אבל מה לעשות, בקרב העדה האתיופית שואלים למה עדיין אין לו דירה, או הוא סיים שירות צבאי והוא לא התקבל ללימודים.

לדעתי הוועדה הזאת יכולה לשמש פורום נהדר לכל התיאומים האלה ולמנוע גם מהרבה מאד אנשים לפנות לכתובת הלא נכונה ולהגיע לכל מיני תסכולים, כולל אנשים במערכת, כולל ראשי ערים וראשי ארגונים. ברגע שיש קצת תיאום ונציגי הממשלה שומעים, יכול להיות שהבעיות נראות פחות מאיימות וגדולות. זה אמור גם בנושא עידוד אבל גם בכל מיני דברים שקשורים, כפי שאמרתי, למערכת החינוך, חיילים, תעסוקה. יש כמה וכמה משרדי ממשלה שיכולים לתת על זה תשובות יחד אתנו. כאן זה בהחלט אחד מן הפורומים הנכונים. תודה.

כבוד השר, יש לך בית בטבריה שמוכן לקלוט הערב את מאה העולים. הוא היה מוכן כבר בינואר בעשר בלילה לקבל עולים, עם אוכל ואפילו עם אינג'רה, ועד היום לא קיבל אותם. חבל שזה נפל על אוזניים אטומות.

וב-50% עלות ממה שאתם משלמים היום. כפתרון זמני, לא כפתרון קבע. רק כדי להישרד, ב-50% מהעלות.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


- - - - - - - -




הישיבה הסתיימה בשעה 13:35