פרוטוקולים/ועדת קליטה/2184

1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – 15.11.00

פרוטוקולים/ועדת קליטה/2184
ירושלים, כ"ט בחשון, תשס"א
27 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום ד', י"ז בחשון התשס"א, 15 בנובמבר 2000, בשעה 09:00

חברי הוועדה: היו"ר נעמי בלומנטל
ויקטור בריילובסקי
שמואל הלפרט
אמנון כהן
סופה לנדבר
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר

שר העבודה והרווחה, רענן כהן
אברהם בן-שושן, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה
בוריס מפציר, מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
מנחם וגשל, מנהל רשות חסות הנוער, משרד העבודה והרווחה
מרדכי וינטר, מנהל השירות לילד ונוער, משרד העבודה והרווחה
חיים פוזנר, מנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים, משרד העבודה והרווחה
דליה לב-שדה, מנהלת מחלקה לעבודה קהילתית, משרד העבודה והרווחה
דפני מושיוב, פיקוח ארצי, קליטת עלייה, משרד העבודה והרווחה
סוניה פרץ, עוזרת מנכ"ל משרד העבודה והרווחה
דני בירן, יועץ תקשורת לשר העבודה והרווחה
סנ"צ סוזי בן-ברוך, ראש מדור חקירות נוער, המשרד לביטחון פנים
שרה כהן, מנהלת המחלקה לשירותי רווחה, מהמשרד לקליטת העלייה
מרים עזריה, עובדת סוציאלית, הסוכנות היהודית
נטאשה מיכאלוב, סגן ממונה על התקציבים, משרד האוצר
רוני ארד, רפרנט קליטה, משרד האוצר
מרב שביב, רכזת עבודה ורווחה, משרד האוצר
חיים להב, מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך
אילן שמש, מנהל המכון לקידום נוער, משרד החינוך
מסי שיברו, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך
אנה איסקובה, יועצת ראש-הממשלה לקליטה ושילוב חברתי תרבותי
דבורה יוסף, מרכזת מפעלים מיוחדים, המוסד לביטוח לאומי
עדנה הירשמן, מרכז השלטון המקומי
אייל ורשביאק, מנהל אגף תיק הסעד, חולון, מרכז השלטון המקומי
אדריאנה כרמי, מנהל מחלקת רווחה, נצרת עילית, מרכז השלטון המקומי
אפי לוטטי, מנהל אגף הרווחה, בית-שמש, מרכז השלטון המקומי
קלרה פלדמן, רכזת עבודה ורווחה, מרכז השלטון המקומי
בתיה קאופמן, מנהלת מחלקת נוער וילד, ירושלים, מרכז השלטון המקומי
אינג' שמעון כצנלסון, מ"מ ראש העיר אשדוד וממונה על מינהל הרווחה
דוד הרטוב, ראש מינהל הרווחה והחברה, עיריית אשדוד
נתן גרינברג, עיריית אשדוד
יגאל סמוך, מנהל רונ"ן, היחידה לרווחת הנער והנערה, עיריית בת-ים
מכבית אלדד, עיריית בת-ים
תמר הלפמן, עיריית קרית מלאכי
טלי חצרוני, עיריית קרית מלאכי
יפה כהן, עיריית קרית מלאכי
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד
חנה דשבסקי, המועצה לשלום הילד
יונתן וודג'י, המועצה לשלום הילד
אשר אליאס, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
בטי בנבנישתי, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
יואב הס, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
מסרט וורקו, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
שולה מולה, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
עופרה מור, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
שמעון מנברי, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
יצחק שנן, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
משה באטה, מנהל איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
רותי ניסים, הג'וינט-מכון ברוקדייל
יואה סורק, הג'וינט-מכון ברוקדייל
יחיאל ערן, הג'וינט-מכון ברוקדייל
אסתר רוזמן, הג'וינט-מכון ברוקדייל
חגי מן, מנכ"ל התאחדות עולי ברית-המועצות לשעבר
רות בר-און, מנכ"ל המועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות לשעבר
נטאשה קורץ, מועצה ציבורית למען יהוי ברית-המועצות לשעבר
טרוורק מולט, מנהלת מרז היגוי של עולי אתיופיה
בתיה מקובר, מרכז היגוי של עולי אתיופיה
שמחה גתהון, על"ם
נסטיה פולנסקי, על"ם
שלומי עזרזר, אגודה בינלאומית לזכויות הילד
שושנה בן-דור, יו"ר ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
בתיה איוב, ארגון שתי"ל
שמואל דוד, ארגון שתי"ל
אסתר לובוחינסקי, המועצה לילד החוסה
בתיה מאירי, המועצה לילד החוסה
זינה שמרוק, מנהלת מרכז לייעוץ פסיכולוגי "תקווה" לעולים חדשים
אנה יסובסקי, מרכז לייעוץ פסיכולוגי "תקווה" לעולים חדשים
ויקטוריה רייסר, מרכז לייעוץ פסיכולוגי "תקווה" לעולים חדשים
מנשה תייהו, סגן מנהל עמותה לקידום המשפחה והילד האתיופי
יעל גרינברג, פרוייקט "הפוך על הפוך", מרכז מידע וייעוץ לנוער
סוניה גראם
ז'אנה לוקשין
ד"ר לודמילה דימרסקי, עורכת כתב עת "יהודי ברית-המועצות במעבר"
דן חרוב, עורך משנה של כתב עת "יהודי ברית-המועצות במעבר"

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ















ס ד ר ה י ו ם

קריסה של מנגנוני הרווחה המטפלים בבעיות בני נוער וילדים עולים
במצבי סיכון ומצוקה

הצעה לסדר יום של חברת הכנסת נעמי בלומנטל



קריסה של מנגנוני הרווחה המטפלים בבעיות בני נוער וילדים עולים
במצבי סיכון ומצוקה

הצעה לסדר יום של חברת הכנסת נעמי בלומנטל

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה,
הקליטה והתפוצות.
אנחנו מארחים היום את שר העבודה והרווחה – ובהזדמנות זו אני רוצה לברך אותך על התפקיד שלך ובטוחה שתעשה עבודה טובה – וגם את המנכ"ל מר אברהם בן-שושן שאנחנו מכירים עוד משנים עברו. נמצא אתנו גם מנכ"ל משרד הקליטה, מר בוריס מפציר.

לא קל לקיים ישיבה כזאת משום שהמצוקות הן כל כך קשות עד שכאשר זימנו את הישיבה שקראנו לה ממש קריסה של מנגנוני הרווחה המטפלים בבעיות בני נוער וילדים עולים כי זה באמת המצב. אנחנו מקבלים כל הזמן תלונות שהן אפילו לא תלונות אלא בעיות כל כך קשות ואנושיות שתמיד נראה לי כאילו זה גדול מדיי. המצב כל כך בעייתי וללא מענה שאתה מוצא את עצמך כאילו אתה לא יודע איפה תמצא את המענה.

אני אתן לכם למשל דוגמה. כשאני מדברת עם ראשי הרשויות אני שואלת אותם מה הם היו צריכים, משהו שקשור לעולים, אני שואלת אותם כיושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה. הם אומרים לי שהם היו רוצים שאני אשיג להם עובד רווחה אחד בתחום של בני נוער. אני שומעת את זה לא מראש רשות אחד אלא מכמה וכמה. הם מבקשים שאשיג להם חצי תקן, רבע תקן של עובד או עובדת רווחה לבני נוער במצוקה.

בוריס מפציר יודע ובוודאי חברי הכנסת שרבים מהם הגיעו לכאן כעולים חדשים מכירים את מצבה של המשפחה שעברה משבר של הגירה כשהרבה פעמים ההורים לא עובדים, במיוחד אם אנחנו מדברים על בני העדה האתיופית, וכאשר יש את הניסיון שקיים היום שלא יהיה הפער התרבותי הזה ולנסות למצוא דרכים לגשר בין מה שקורה במשפחה לבין מה שקורה בחברה.

הבעיות הן קשות מאוד. מתוך נתונים שיש לנו, ולפי דעתי זה קצה קצהו של הקרחון, בשנת 1999 - לפי נתוני המשטרה - 18,6 אחוזים מבני הנוער המעורבים בפלילים היו בני נוער עולים כאשר חלקם באוכלוסייה הוא 13,2 אחוזים. זאת אומרת שאנחנו מדברים על מספרים הרבה יותר גבוהים של בני נוער מבין העולים החדשים. זה גם הגיוני. ברור שאם אתה גדל במשפחה חזקה יותר, גם אם המצב הכלכלי לא כל כך טוב, אתה עדיין מישהו שגדל בארץ וההורים גדלו בארץ, וזה שונה מאשר המקרה של מישהו שמגיע לכאן עם הורים שלא יודעים את השפה וכולי.

פגשתי מורה שאמרה לי שיש לה ילד בכיתה שהוא אלים. הוא עולה חדש, אמו אם חד-הורית וזה ילד בן 10, יש לו אחות בת שנתיים ובבוקר כשהאימא יוצאת לעבודה הוא זה שצריך להאכיל את אחותו, להלביש אותה, לקחת אותה למעון יום, לחזור בצהרים, לקחת את התינוקת מהמעון ועד הערב האימא לא חוזרת הביתה והוא זה ששומר לבדו על התינוקת אחותו. אמרתי שצריך לתת לו תשומת לב מיוחדת וכולי.

מה שקורה היום הוא שחסרים גם מקומות – ויצחק קדמן בוודאי ידבר על כך – בפנימיות כדי שנוכל להביא לשם ילדים, חסרים עובדים ואנחנו במצוקה אדירה. אנחנו מדברים על חוסר בלמעלה מ1,800- עובדי רווחה. על-פי מנכ"ל מרכז השלטון המקומי חסרים 1,875 תקנים כאשר המדד בדרך כלל היה עובד אחד על כל 25 ילדים והיום אנחנו מדברים על 150 ילדים ובני נוער שעליהם יש רק עובד אחד והעובדים פשוט מתמוטטים. בנוסף לכך אין לאן להפנות את הילדים. אם מוצאים ילד במצוקה, צריך להוציא אותו מהבית למשל, אין לאן להוציא אותו. הכל תפוס ואין מקומות. יש קריסה טוטלית.

אני אתן לכם למשל דוגמה מתוך תחקיר שעשתה עבורנו אביטל. בקרית מלאכי כ22- אלף תושבים, מהם כ8,400- עולים מאתיופיה. 85 אחוז מעולי אתיופיה בעיר נזקקים לשירותי הרווחה. מחלקת הרווחה מטפלת ב726- משפחות מתוכן 600 משפחות עולים. אין לזה מענה.

אנחנו מדברים על בת-ים, שם מטפלים בכ600- בני נוער מתוכם 240 עולים שרובם מארצות חבר העמים. לפי מה שנראה כוח האדם שמטפל באותם 240 בני נוער אלה שתי עובדות שפשוט קורסות. על 240 בני נוער היו צריכים להיות לפחות עשר עובדים אבל יש שתיים.

כ300- ילדים במצוקה אמורים היו להיות בפנימיות מיוחדות, אבל אין מקומות, הכל תפוס והכל מלא.

אני לא יודעת עד כמה משרד העבודה והרווחה מפנים את הקטע של העולים. אני כבר קדנציה שנייה יושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה ולמדתי להכיר כל כך טוב את כל הבעייתיות שקיימת, את הרצון מצד אחד להשתלב, מן הצד השני את הניכור שקיים, את הכיתות המלאות כאשר בכיתה לומדים ארבעים תלמידים ואז כמה תשומת לב ניתן לתת לעולים החדשים, איך הם מרגישים בתוך הכיתה, מה קורה להם, מה קורה להם אל מול המשפחות. אני מדברת על קושי אדיר ואנחנו חיים אותו כאן כל הזמן.

באיזשהו מקום הייתי רוצה שהישיבה הזאת תהיה ישיבה שבה תפנימו את המודעות שלכם לגבי העולים החדשים. זו בקשה מיוחדת. אני יודעת שאתם עובדים מועדה לוועדה, אבל זה הבית של העולים החדשים והייתי מאוד מבקשת שתפנימו את הקטע של מה קורה לילד עולה חדש שמגיע לכאן, מה קורה מבחינת המערכות השונות שאמורות לטפל בו ולהבין שהמחסום הוא אדיר.

אני דווקא רוצה להתחיל מהנושאים שלא
מופיעים בדוח.
רבותיי, החטא הוא הקדמון. ההשקעה בילד העולה באשר הוא ילד קווקזי, בוכרי, אוקראיני או אתיופי, היא איננה מספקת, לא מבחינת שעות ההוראה שהוא מקבל, לא מבחינת התמיכה הנוספת כמו תמיכה במשפחה, תמיכה בשעות אחר-הצהרים, תמיכה בחינוך לא פורמלי.

אנחנו מקבלים, אני לא רוצה לומר מדי יום ביומו אבל בתדירות בלתי מתקבלת על הדעת קריאות מצוקה על כך שתלמידים לא מסוגלים להחזיק מעמד. זו הסיבה שבהתחלה הם נושאים, אחר-כך הם עוברים לפזה של סיכון, אחר-כך הם עברים לפזה של סטטיסטיקה משטרתית. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור אבל שורש הבעיה היא עד שאנחנו לא נשכיל להבין שבעידן הקליטה הישירה ילד עולה במיוחד בגילאי החטיבות – אלה גילאי 18-12 – אם הוא לא יקבל את התמיכה הדרושה ואת הקליטה הראויה, לא יעזור לנו שום דבר. אנחנו נביא עוד מטפלים, עוד עובדים סוציאלים, עוד מגרשים, נפתח עוד פנימיות, אבל זה לא יעזור. אני לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות את זה, ודאי שאנחנו צריכים לפתור את כל הבעיות שהצטברו, אבל אנא, צריך להתייחס לילדים עולים בראש ובראשונה כילדים שזקוקים לתמיכה לא של שנה-שנה וחצי כי זה לא מספיק אלא מדובר בטווח של ארבע עד שש שנים לפחות וזה אומר תמיכה במשפחות, תמיכה בחינוך הלא פורמלי. זה הייתי אומר שורש העניין.

לא נדבר כעת על התקציבים הדרושים, אבל אני מציע שיזומן דיון מיוחד עם משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה.

אני יכול לציין, להבדיל, שבדבר אחד מהנאמר כאן אני מבקש לא בדיוק לדחות אלא לומר שלגביי הוא לא רלוונטי. יש שיתוף פעולה אדיר בין משרד העבודה והרווחה, בינינו וגם בין משרד החינוך. אני חושב שכאן השכלנו כולנו למצוא לא רק שפה משותפת אלא גם הבנה והדדיות, ובקטע הזה אני חושב שיש כבר פירות. היה יום עיון מיוחד ומשותף שהתקיים בנושא נוער עולה בסיכון, ויושבת כאן גברת שרה כהן, מנהלת מחלקת הרווחה של משרד הקליטה. לנושא המדובר כאן יש לנו במשרד הקליטה יש לנו ששה תקנים וזה הכל. בסוף החודש יהיה מסמך משותף אופרטיבי שיאמר מה לעשות, איך לעשות ואיך לנצל את המשאבים.

אני מניח שאנחנו נכנסים לפזה של ראייה לטווח ארוך, לפזה שכולם מודעים שהבעיה קיימת ואנחנו לא מתכוונים להסתיר אותה אלא אנחנו מתכוונים לנצל אותה.

אני מבקש לומר עוד דבר אחד שהוא חשוב מאוד. אסור שאנחנו באיזושהי חוסר זהירות או בהיסח הדעת נגרום להדבקת הסטיגמות לנוער עולה. עוד לא יצאנו מהקטע של זונות ומאפיה ונגיע לקטע של נוער עולה פושע. אני מאוד מבקש שבכל דיון ודיון, הוא צריך להיות רציני והוא צריך להיות מעמיק, שלא נשפוך את התינוק יחד עם המים. אנחנו צריכים לשמור על הפרופורציות, אנחנו יכולים לקחת את הדלתא בין האחוז באוכלוסייה שהוא קצת פחות מ14- בגילאים המדוברים לבין האחוז הפרובלמטי, הרי להסביר אפשר כל דבר, אבל אנא, שלא ניגרר למשהו שפתאום יהפוך למשהו גורף.

הייתי רוצה להתייחס לנערות עולות בכלל,
יוצאות אתיופיה וחבר העמים. עמותת על"ם היא עמותה שמטפלת בנוער במצוקה יחד עם משרד העבודה והרווחה. עד לפני ארבע שנים עמותת על"ם העסיקה עובדות סוציאליות מחבר העמים וכמובן הכספים באו מהקרנות, מאחר שהקרנות לא תמיד עובדות באמצעות חוזה, אחרי ארבע שנים מופסקות הפעולות והפרוייקט מופסק. העמותה מתקיימת מתרומות. בעקבות הפרוייקט הזה התחילו להפעיל פרוייקט עבור נערות יוצאות אתיופיה.

הפרוייקט הזה פעל ארבע שנים בחמישה ישובים אבל לצערי השנה הוא עומד להיפסק כי הרשות המקומית הייתה צריכה לקחת על עצמה אבל כמובן עם כל הגירעונות שיש לה, היא לא יכלה לעשות זאת. זה אומר שהנערות האתיופיות יחזרו לרחוב, ואני אומרת את המילה הזו מאוד בזהירות ומקווה שלא זה יהיה המצב. יש כ1,070- נערות יוצאות אתיופיה שהן בסיכון כאשר בסך הכל יש חמישה תקנים של עובדות סוציאליות שעובדות עם נערות יוצאות אתיופיה. כמובן שיש עובדות סוציאליות ותיקות שמטפלות, אבל יש עומס גדול כי מדובר ב13- אלף נערות במצוקה במדינת ישראל שמטופלות על-ידי 150 תקנים. אני לא יודעת מי בסוף במצוקה, העובדים או הנערות.

צר לי לומר את זה אבל אני חושבת שנערות במצוקה במדינת ישראל לא מטופלות ויש צורך להתייחס למצב הזה כי המספר שלהן הולך וגובר.

אני אהיה קצר למרות שהנושא הוא מאוד ארוך.
אני חושב שצריך לחלק את הבעיה לשתיים. קודם כל, יש השלכות על ילדי עולים, שזה נוער עולה במצוקה, מעצם המצוקה שקיימת בשירותי הרווחה. השר והמנכ"ל עוברים כמו להקה נודדת מועדה לוועדה באותו נושא ורק לפני כמה ימים היינו בדיון באותו נושא עצמו בוועדה לקידום מעמד הילד, שם הוצגו כל המצוקות.

ברור שאם יש קריסת מערכות בשירותי הרווחה בכלל, יש לזה מיד השלכה גם על ילדים ונוער עולה.

יש השלכה מיוחדת וחמורה במיוחד שצריך לזכור אותה ואמר את זה מנכ"ל משרד הקליטה, באופן ספציפי לגבי ילדים ונוער עולה. אני מסכים אתך אדוני המנכ"ל שלא צריך לתת שום סטיגמה, אבל אסור גם לטאטא בעיות מתחת לשטיח. מרוב זה שרצינו לא להדביק סטיגמות, יש לי הרגשה שהלכנו לקיצוניות שנייה ולא הצבענו על הבעיות.

אני קודם כל רוצה לומר משהו שאולי לא ימצא חן בעיני חלק מהנוכחים. אנחנו משתמשים אצלנו בשם הקוד עולים ואני חושב שזה גורם נזק גדול מאוד ואני אסביר מדוע.

החברה הישראלית אומרת הם עולים. מה זה עולים? הם היו למטה, הם עלו אלינו, אז שיגידו תודה שהכנסנו אותם למועדון שלנו ומה הם רוצים עוד. האמת היא שהשם הנכון בכל חברה אחרת הוא מהגרים. אני לא סתם אומר את זה מפני שכל הספרות המקצועית מצביעה על כך שמהגרים סובלים ממשבר הגירה מאוד קשה, וזה טבעי. זה לא בגלל שהם באו מברית-המועצות לשעבר או מאתיופיה. כל מעבר מתרבות לתרבות, מארץ לארץ, אתה צריך לעזוב את כל מה שהיה לך מבחינת מעמד, מקום עבודה, שפה וכולי ולבוא למקום חדש שאתה מתחיל בו לפעמים כמו ילד קטן כאשר אתה לא מתמצא בו. תראו לפעמים עולים שצריכים לעמוד ולהוציא כסף מבנקט, תחשבו כמה זה יותר קשה לך כשאתם עושים את זה לא בשפה המקורית שלך. לצערי ממשבר ההגירה הזה אנחנו מתעלמים באופן סיסטמתי.

צר לי לומר את זה אבל לפעמים זה עולה גם בחייהם של ילדים. לא סתם מצוקה אלא חייהם של ילדים. עבר השבוע בצורה יותר מדיי שקטה שתינוקת בת ארבעה חודשים נהרגה באשקלון, בת לאימא עולה חדשה. אני לא רוצה לשים את עצמי במקום בית-המשפט, אבל הטענה של המשטרה הייתה שהיא הוכתה למוות על-ידי אימא שלה. האישה עצמה טוענת שמדובר בסריה של תאונות, שהתינוקת נפלה ממשטח החתלה ושנפלה עליה שידה ועוד כל מיני נסים ונפלאות. כך או אחרת, התינוקת הזאת הייתה בכלל מרגע לידתה ילדה בסיכון. מדובר באימא עולה חדשה, חד-הורית, אבי התינוקת לא חי עם המשפחה ועזב אותה. כל זה היה צריך להדליק נורות אדומות מאוד גדולות. מי טיפל בילדה הזאת? מי עזר לאימא להתמודד עם המצב הזה? איפה הייתה טיפת חלב עם השברים הקודמים כי כשהילדה נהרגה, בניתוח לאחר המוות התגלו גם שברים ישנים והילדה בסך הכל בת ארבעה חודשים. כולנו אשמים בזה שהילדה הזאת מתה.

אני יודע שחבריי העובדים הסוציאלים צוחקים עליי כשאני אומר שמוכרחים במקרה כזה לעסוק במניעה ולאתר לפני שזה קורה. הם אומרים לי על מה אתה מדבר, בדברים שכבר ידועים לנו, בשריפות, אנחנו מטפלים? אי-אפשר לטפל.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת כי הזכירו כאן את הרשויות המקומיות ואני רוצה לצאת להגנתן. יש לי פה את התפלגות ילדי העולים בישובים בארץ. ההתפלגות הזאת, וכולכם יודעים זאת, היא לא התפלגות שווה. בגבעתיים אין ילדי עולים, בנתיבות, בשדרות, בקרית מלאכי ומקומות אחרים שהם ישובים יותר חלשים, יש ריכוז עצום של ילדי עולים ונוח מאוד לזרוק את הכל על הרשות המקומית. הרשויות המקומיות החלשות לא מסוגלות להתמודד עם העניין הזה.

נכון שזה לא רק משרד הרווחה. צוות שלנו היה השבוע בבית-ספר בגדרה שכמעט כולו מורכב – בניגוד להנחיות – מילדים אתיופים. הם מספרים שם שילדים בכיתה ד' לא יודעים קרוא וכתוב. באשדוד הפסיקו ללכת ילדים אתיופים לבית-ספר כי עד השנה הייתה להם הסעה לבתי-הספר והשנה הפסיקו את ההסעה הזאת. מישהו אמר פה שהכל מתחיל בנשירה. אני מוכן לתת לכם שמות של ילדים אתיופים באשדוד שלא הולכים לבית-ספר מתחילת השנה כי אין מי שיסיע אותם. אחר-כך הם יהפכו לבעיה של משרד העבודה והרווחה. קודם הם נושרים מבית-הספר, אחר-כך הופכים להיות נוער במצוקה, אחר-כך אין לאן לשלוח אותם, אחר-כך צריכים לשלם בשביל העניין הזה מחיר חברתי כבד ביותר.

לכן אני שמח שהוועדה נותנת לזה את הדעת אבל אני רוצה לומר שאי-אפשר גם לזרוק הכל לפתחו של משרד העבודה והרווחה. אם לא יבוא שינוי רציני גם בגישה וגם בתקציבים – וצריך לומר את זה, אי-אפשר לעשות יש מאין – המצב רק ילך ויהיה יותר גרוע.

אני רוצה להתייחס לשני דברים מרכזיים. "הפוך
על הפוך" הוא פרוייקט שמבטא שותפות בין-ארגונית מאוד רחבה של משרדי ממשלה, של עמותות, של גופים ציבוריים. אני מאוד מסכימה עם מה שאמר מנכ"ל משרד הקליטה במובן הזה. אני חושבת שיש היום איזושהי פלטפורמה שדנה ושהנושא מחובר אליה והשותפות באמת קיימת.

הנושא של נוער בסיכון כתוצאה ממשבר הגירה הוא משהו שמאוד משמעותי וחשוב לתת עליו את הדעת. שמחה תיארה לכם את קצה הרצף של נוער במאפייני סיכון קשה. אנחנו ב"הפוך על הפוך" משתדלים לפגוש נוער כזה וגם נוער שעדיין לא הגיע לשם. אנחנו משתדלים לתת את הכלים באמצעות ייעוץ, באמצעות מידע לבני נוער כדי שלא יהפכו להיות מחר תיק של משרד העבודה והרווחה ומשוטטים ברחובות ובמצבי סיכון מאוד קשים. מניעה זה באמת שם המשחק.

המרכזים האלה מעוצבים כבתי קפה לבני הנוער, הם נמצאים ב11- ערים ברחבי הארץ, רובן ערים עתירות עולים מאתיופיה וחבר העמים, ומציעים לבני הנוער שירות שהוא שירות שקל להם להתחבר אליו. השירות הוא לא סטייגמתי ולא סגררטיבי אלא השירות הוא שירות לכלל האוכלוסייה. מהנתונים שיש לנו של מחקר הערכה שנעשה על הפרוייקט עולה ש35- אחוז מכלל אוכלוסיית היעד שלנו הם בני נוער עולים. אם אני מדברת על סביבות 35 אלף בני נוער שפנו אלינו מאז קיים הפרוייקט, מסוף 1999, 35 אחוז מזה הם בערך 12 אלף בני נוער עולים.

הפרוייקט הוא בשותפות בין-ארגונית. המימון שלו מורכב ממשרד העבודה והרווחה, משרד החינוך, משרד הקליטה, אם כי חשוב לי להצביע על קושי במימון של המשרות הספציפיות, של המגשרים. נסטיה תכף תסביר לכם באיזה אופן הם נותנים מענה, אבל נכון להיום אין שום ודאות שבינואר 2001 נוכל לתת את השירות הזה הלאה.

המטרה העיקרית של "הפוך על הפוך" היא לזהות
את אותם בני נוער לפני שהם נושרים מבתי-הספר, לפני שהם בורחים מהבית ויוצאים לרחובות, לפני שהם מידרדרים לפשע.

לדעתי המערכת היום זקוקה לשינוי מדיניות בכל מה שקשור לטיפול בבני נוער עולים. רוב התוכניות והמסגרות מטפלות היום בטיפול סימפתומטי וכיבוי שריפות. אני חושבת שמדיניות צריכה לרכוש לעצמה ראייה מניעתית שמבוססת על הבנה מעמיקה ומקצועית של אותם תהליכים שבני נוער עולים עוברים.

כדי להמחיש את דבריי אני רוצה לשתף אתכם באיזשהו דימוי. אני רואה את אותם תהליכים שבני נוער עולים מתמודדים אתם כאיזשהו הר עליו הם מטפסים. ניתן להשוות את אותם 64 אלף בני נוער עולים שנמצאים היום בארץ למטפסים על הר גבוה ותלול כאשר עשרים אחוז מהם הם בני נוער בסיכון שמטפסים גבוה מדיי כאשר באיזשהו שלב הם מגיעים לנקודה ממנה הם נופלים. לדעתי המערכת היום משקיעה המון משאבים וכספים באותם אמבולנסים שיאספו את אלה שנפלו כדי לשקם ולטפל בהם. אני שואלת את עצמי למה במקום להשקיע כל כך הרבה כסף בטיפול בתוצאות אי-אפשר לבנות גדר באותה נקודה ממנה הם מתחילים ליפול, גדר שתמנע מהם את הנפילה הזאת.

היום מרכזי מידע וייעוץ לנוער "הפוך על הפוך" מהווים את אותה גדר שמונעת את הנפילה. לכן מניעה הוא כלי עיקרי שבאמצעותו ניתן למנוע.

אני רוצה להתחיל דווקא בדברים של נסטיה. אי
חושבת שאנחנו צריכים בוועדה להצביע על מניעה. יש תהליך מסוים. קליטת עלייה זה דבר לא פשוט כי המשפחה מגיעה, יש הידרדרות במעמד המשפחה, במעמד ההורים, ואפילו שהמשפחה שלמה ובריאה התהליך הוא תהליך קשה ולא משנה איך נקרא לאנשים שמגיעים לארץ, עולים או מהגרים. התהליך הוא מאוד קשה ולכן צריכים מיד כאשר משפחה מגיעה למצוא את נקודות החולשה ולהתחיל לטפל.

אני רוצה לברך את השר רענן כהן על כך שבעצם בתהליך קצר ביותר התחיל לטפל בנקודות די פרובלמטיות ועשה זאת בזריזות. אני חושבת אדוני השר שטוב עשית. אני חושבת שבמשך כמה חודשים אתה כבר רואה את הבעיות.

זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו דנים בוועדת העלייה והקליטה בבעיות ובמצוקת העולים. לפני כמה חודשים דנו במצב העלייה בפשע בקרב בני הנוער שבעשור האחרון עלתה ב700- אחוזים. זה דבר דרמטי ביותר ואני חושבת שכאן צריך לעשות משהו משותף, לא רק משרד הקליטה ומשרד הרווחה אלא גם משרד החינוך כדי שלמנוע יכולים גורמים שונים.

בהזדמנות זו יש לי בקשה לשר העבודה והרווחה. שלחתי לך מברק ודנו בנושא גילה, למרות שאני חושבת שזאת לא רק גילה אלא היום זאת גילה ומחר תהיה מצוקה באזור אחר במדינה. מקומות כמו גילה צריכים עובדים סוציאלים ופסיכולוגים בשפה הרוסית ואני חושבת שזה נושא שצריך לטפל בו.

נתנו.

אני חושבת שבגלל שאנחנו מדברים היום לא רק
על רווחה אלא על שיתוף פעולה, כאן צריכים גם כמניעה חוגים שונים כמו ספורט, מדריכי רחוב וכולי.

ביקש מנכ"ל משרד הקליטה שלא נהיה קיצוניים. גם אני חושבת שאסור לשים סטיגמה על העלייה, אבל אם נסתיר את המצב, לא נגרום בכך לתוצאה טובה ולכן צריך לפתוח את הדברים כפי שהם.

נמצאים כאן אנשי מערכת הרווחה של העיר אשדוד שם אני מתגוררת. קחו עיר אחת כדוגמה ותעשו ניתוח. עיר שקלטה כל כך הרבה עולים ואם המשאבים לטפל בבעיה הם כל כך קטנים, זה גורם לנזק עצום. אני חושבת שכאן צריך להיות שילוב של כל המערכות כי כאשר עולה מגיע לפשע, להוציא אותו מזה זה מאוד מאוד קשה. זה לא מתחיל ומסתיים עם משרות אלא צריכים גם למצוא את שורש הבעיה ולהתחיל לטפל ברמת כל הגורמים יחד.

אין ספק שהנושא הוא מאוד חשוב ולראיה
השתתפות חברי הכנסת בישיבה.
אני מודה לשר העבודה והרווחה על כך שהוא אכן מקדם במשרד את הנושאים האלה.

הנושא חשוב מאוד. הנוער הוא העתיד שלנו, בעיקר נוער עולה שמחליף זהות, שהוא לא יודע היכן הוא נמצא, נוער שמגיע ממדינות שונות, גם מאתיופיה וגם מחבר העמים לשעבר. בתפקידי הקודם הכרתי הרבה פרויקטים ואני יכול להעיד על כך שפרוייקט "הפוך על הפוך" הוא פרוייקט מעולה. יש פרוייקט של נוער עולה בסיכון, יש קידום נוער, יש מד"צים בכל רשות מקומית, אבל אין איזשהו גוף שמתווה מלמעלה מדיניות כלשהי וכל אחד עושה מה שהוא מבין ומה שהוא חושב, והדברים הם יפים ונפלאים, אבל אני חושב שצריך להיות משרד אחד כמו משרד העבודה והרווחה שיאגד את כל הנושא הזה. אם כך יהיה, נוער עולה יקבל את התקצוב ממשרד הקליטה והמשרד הראשי של משרד העבודה והרווחה ינווט את הדברים כדי שלא יהיה פלח אוכלוסייה כזה או אחר בקרב הנוער שייפול בין הכיסאות.

אני חושב שצריך להקים ועדת היגוי בראשות שר העבודה והרווחה שיחליט מי יהיה מטעם משרדו כחבר בוועדה ואותה ועדה תאגד את כל הארגונים ביחד, תנווט אותם וגם תנחה אותם מהיכן לקבל תקציבים. אפשר לקבל מקרן עזבונות, ועדות תמיכה, יש קרנות שתורמות לנושאים האלה אבל צריך להיות גוף אחד במדינת ישראל שמרכז את כל הנושאים האלה.

אני חושב שבשיתוף פעולה של כולנו – גם לחברי הכנסת יש ניסיון רב, מה עוד שכל אחד מהם מייצג אוכלוסייה מסוימת – נוכל לקדם את הנושאים החשובים האלה.

זה כבר קיים.

זה נכון. מאוד התקדמנו בנושא.

אם אתה חושב שחסר משהו, בבקשה.

אם אני לא מכיר, כנראה חסר משהו.

כשעסקנו בזמנו בנוער, בעיקר נוער נושר מבין
העולים החדשים, היה איזה חוסר תיאום בין משרד החינוך ובין משרד העבודה והרווחה.

בין המשרדים אין היום בעיות. רק במשרד אחד
יש בעיות, במשרד האוצר.

באשדוד אנחנו קלטנו בעשר השנים האחרונות 65
אלף עולים, שבמדינת ישראל זה המספר הגבוה ביותר של עולים שנקלט ברשות מקומית. אצלנו כל תושב שלישי הוא עולה חדש. בשנה האחרונה קלטנו 420 משפחות שהגיעו מאתיופיה שזה קצת פחות מאלפיים נפשות. אני לא יודע מה לומר להם. לומר להם שאתם רבים עם האוצר, אני יכול לומר להם את זה אבל זה לא עוזר. אני בהחלט לא יודע מה לספר לאותם ילדים ונוער שלא רק שהם נושרים מבתי-הספר אבל אין להם גם מה לעשות ברחוב.

אם באשדוד מטפלים בנוער במצוקה בסדר גודל של 288 בני נוער, אז 32 אחוז הם בני נוער יוצאי אתיופיה כאשר הם מהווים רק ארבעה אחוז מכל אוכלוסיית אשדוד. שהאוצר יאמר להם שאין תקציבים ולכן הם צריכים להישאר ברחוב, או שאני אומר להם שאנחנו לא יודעים איך לטפל בהם. לא יכול להיות שהכל נזרק על הרשות המקומית והיא צריכה לפתור את הבעיה בגלל שהכתובת היחידה שיש לאותן המשפחות היא הרשות. המשפחה לא מכירה לא את משרד העבודה והרווחה, לא את משרד הקליטה, לא את משרד האוצר, אלא היא באה לעיריית אשדוד ואומרת שלילדים אין מה לאכול והם לא יכולים ללכת לבית-ספר כי אין הסעות.

את אף אחד זה לא מעניין ואף אחד לא רוצה לומר מה לעשות עם זה.

אנחנו מבקשים ודורשים שלכל ילד יהיה סל קליטה. אם יש לו זכאות, אם הוא ילד במצוקה, אנחנו רוצים לקבל עבורו ממשרד העבודה והרווחה סל קליטה, סל טיפול עבור הילד הזה. לא יכול להיות שיאמרו שיש לנו יותר עולים, אבל האוצר לא נתן כסף השנה ולכן מורידים את התקציבים. בשנת 2000 קיבלנו פחות תקציבים ממה שהיו לנו בשנת 1999. מה אני יכול להסביר לאותו עולה?

אנחנו מבקשים מועדת הקליטה שתקבע את הקריטריונים שיאמרו איך מחלקים את התקציבים הקיימים עבור אותו נוער או עבור אותו עולה שמגיע לכל עיר ועיר. אנחנו לא רוצים שייתנו לנו דגים במתנה, אנחנו לא מבקשים שום דבר מעבר למה שמגיע לנו, אבל אנחנו רוצים שלכל אחד ואחד יהיה אותו קריטריון וכל אחד יקבל וידע מה מגיע לו.

אנחנו נרצה לשמוע עכשיו את שר העבודה
והרווחה.

גבירתי יושבת-הראש נעמי בלומנטל, ידידיי חברי
הכנסת, אורחים, תומכים. אני מאוד רגיש לכל מה שנקרא עולים כי אני בעצמי עולה ואני עברתי את כל התהליכים. בשבוע שעבר ביקרתי בפנימיית ניצנים ליד כפר זיתן בלוד ושם ראיתי כמה נערים יוצאי חבר העמים, שאם לא היינו מכניסים אותם לשם ולא היינו מטפלים בהם בעודם שם, הם אולי היו מגיעים למציאות מאוד קשה ובסופו של דבר המדינה הייתה משלמת כפול, מכופל ומשולש.

כשאתה מטפל בילד או בנער שנמצא במצוקה בזמן מסוים, בזמן אפקטיבי, היכולת שלך לטפל בו ולהציל אותו היא הרבה יותר גדולה מאשר להתעלם מקיומו, לעזוב אותו למנוחתו, ובסופו של דבר כולנו כחברה משלמים. לכן אני רואה את העניין הזה כדבר מאוד קריטי מבחינתי והרגישות שלי בסוגיות האלה היא גבוהה יותר מהממוצע הכללי כי אני יודע מה זה להיות ילד בעוני, אני יודע מה זה ילד שאין לו מה לאכול והוא נמצא במצוקה.

אני רוצה להוסיף גם בסוגייה הזאת שאני אישית גם מטפל בכל מיני ילדים שמגיעים אליי. אני לא אומר להם ללכת למנכ"ל או לאדם זה או אחר. משרד העבודה והרווחה, יש לו צוות עובדים שהוא מהמעולה ביותר מבחינה מקצועית ואני גאה לעמוד בראש משרד שאלה הם המנהלים שמנסים לראות כל דבר לגופו של עניין. אני אישית מעביר אנשים ומטפל ולפעמים אני נמצא במצוקה תקציבית אבל אני אומר שלא מעניין אותי כי הילד הזה נמצא במצב מסוים ואני חושב שהוא צריך לקבל את הטיפול.

אני רוצה להתייחס למושג שהגדרת אותו, קריסת מנגנוני רווחה.

זה לא אנחנו מגדירים אלא ראשי הרשויות.

אני אתייחס לקריסה. שיבדקו איפה הקריסה,
אצל הרשויות המקומיות או אצלנו. אנחנו חברה שעדיין לא נמצאת בקריסה כזאת. נותנים שירותים בצורה טובה מאוד אבל חסר הרבה ותכף אני אומר היכן חסר. אני מסכים שחסר הרבה אבל אני לא מסכים לניסוח.

כיצד חברה יכולה להתמודד כאשר כ34- אחוז מהמשפחות שלה נמצאות מתחת לקו העוני? קרוב ל39- אחוז מכלל ילדי ישראל הם מתחת לקו העוני.

אדוני השר, אתה יודע כמה ילדים במדינת ישראל
נמצאים מתחת לקו העוני?

אמרתי.

מספרים ולא אחוזים.

האמן לי שיש לי את המספרים ואת האחוזים.
הכנתי עכשיו את מדיניות משרד העבודה והרווחה שעוברת צוות פרופסורים, שכוללת מספר נושאים: נושא אחד, אבטלה שבתוכה הכשרה והשמה, בנוסף לזה כל נושא הטיפול בעובדים הזרים. נושא שני, נושא האלימות במשפחה וילדי סיכון שאני רואה בזה אחד הנושאים החשובים ביותר, כי מה זה משרד העבודה והרווחה? דמותה של חברה, איך אנחנו מתייחסים לחברה. אי-אפשר לדבר על ביטחון בלי לדבר על רווחה.

איך אתם חושבים לפתור את הבעיה של ילדים
עניים?

זה דיון נפרד. אני מוכן לקיים את הדיון הזה ואני
אשמח מאוד להופיע בו. היות ומתקיים דיון על ילדי עולים, אני לא רוצה לגזול את הזמן. ההפך, בנושא שאתה מדבר עליו יותר נוח לי לטפל ואני מוכן להשיב לך.

חברה בה 34 אחוז עוני, זו חברה שאיננה יכולה להיות דוגמה לחברות המודרניות בעולם כולו. רק בזכות עניין טכני של הביטוח הלאומי אנחנו מורידים קצת את האחוז, אבל זה עניין טכני. בעידן ההיי-טק הפערים ילכו ויגדלו מכיוון שאין יותר את השוויון. קבוצה קטנה של אוכלוסייה מגדילה את העושר מול הקבוצה הכללית. לפי כל הבדיקות שלי, הקבוצה הזאת, בתוכה העולים החדשים, נמצאת במצב קשה מאוד.

במשרד העבודה והרווחה אנחנו מקציבים 22 מיליון שקלים לשנה רק לדברים שקשורים בעולים החדשים. זה לא אומר משרות וכולי אלא רק הקצבה שאנחנו מתקצבים.

לפני שאני אומר מה חסר לי, אני אומר מהי נוסחת התקצוב. כל עולה שמגיע לארץ יקבל סל תקצוב שזה חלק מהנושא המרכזי. בא האוצר, הרי האוצר תמיד יותר חכם מכולנו, הוא מבין את זה יותר טוב, הוא מומחה לזה יותר, יושבים שם כל הגאונים והם מבינים בכל, והוא החליט שבשנת 2000 במקום שבעה מיליון שקלים, הוא יתקצב ב4,5- מיליוני שקלים. בשנת 2001 יהיה אותו הדבר. במקום הבסיס של שבעה מיליון שקלים, יורידו 3,5 מיליוני שקלים. גם על זה יכולים לומר שזה מיותר, כי למה צריכים לשאול את המומחים? הם יכולים לקבוע את טובת מדינת ישראל. לכן, אם ניתן להם להמשיך להוביל זה לא יהיה 34 אחוז מתחת לקו העוני אלא יהיו חמישים אחוז מתחת לקו העוני.

חברה שלא דואגת לעוני, זה הביטחון החברתי שלה, היא לא יכולה לצאת למלחמה ואני אומר את זה בביטחון. אין שום הבדל בין ביטחון לבין רווחה כי חברה שיוצאת למלחמה חייבת להיות במציאות אחרת, במצב רוח אחר.

אני מבקש את עזרת היושבת-ראש בנושא.

בשבוע הבא יתקיים דיון. אני הגשתי תוספת תקציב של קרוב ל700- מיליון שקלים שתיועד לרווחה. דיברתם על עובדים סוציאלים. לעבודה ורווחה חסרים 900 תקנים לעבודה סוציאלית כי מה הטיפול היום? איך ישוב מסוים יכול לטפל בכל כך הרבה נצרכים? הוא לא מסוגל לטפל. עובד סוציאלי לא מסוגל לטפל מכיוון שמספר המטופלים היום היא פי שתיים ופי שלוש. את התקנים לא אני קבעתי אלא אלה הם תקנים שנקבעו על-ידי האוצר, על-ידי המדינה. אני לא מסוגל לקבל את ה900- תקנים כדי שאוכל לתת פתרון אמיתי. לכן, אם יש מלחמה, זו מלחמה של כולנו. אנחנו צריכים לדאוג לקבל את מה שמגיע על-פי תקן ולא על-פי שיגעון של מישהו ולא על-פי שיגעון של שר.

מועדניות לילדים. יש לי היום אלפיים ממתינים.

הכשרה מקצועית לאותם בני נוער שנפלטים ממשרד החינוך. אנחנו משקיעים 324 מיליון שקלים בהכשרת 14 בני נוער שעזבו את מערכת החינוך . אנחנו אומרים שאם לא נטפל באוכלוסייה הזאת, נמצא אותם אחר-כך כחברה מסכנת את החברה, חברה שהולכת לסמים וכולי. הצלת אדם שווה הכל. אין מתנה יותר גדולה מהצלת בני הנוער ואנחנו משקיעים בהכשרת 14 אלף בני נוער 324 מיליון שקלים, בני נוער שנפלטו ממערכת החינוך.

טיפול במפגר. יש 400 אנשים שמחכים. אתם יודעים מה זה להיות מפגר? אלוהים נתן לו מצב מסוים ואין לו ישועה. החברה חייבת לעזור לו.

אני רוצה לשאול איפה אנחנו נמצאים כאן
מבחינת הטיפול הבין-משרדי. אם יש לנו ילד מפגר והוא עולה חדש ובן למשפחה חד-הורית, מי מתקצב אותו?

אנחנו במאה אחוז.

כל מה שקשור לטיפול הפיזי האישי, הוא בתחום
משרד העבודה והרווחה. כל מה שקשור לתחום החינוך הפורמלי הוא בתחום משרד החינוך. כל מה שקשור לתחום הלא פורמלי, לתחום הקהילתי, זה בתחום משרד הקליטה.

כל המספרים שאני מוסר, בתוכם יש עולים. אני
יכול להוסיף ילדים אוטיסטים, נפגעי סמים, תעסוקה לנכים, טיפול סיעודי, רשות חסות לנוער, אבחון מפגרים, חוק הסעד וכולי. בכל הדברים האלה נמצאים אנשים. זאת לא תוספת תקציב אלא אנשים שמחכים לקבל את הטיפול ואני לא מסוגל לתת להם ואני לא מסוגל לעמוד מולם. אני לא מסוגל לעמוד כי אני לא מסוגל לראות אדם נכה שאני לא יכול לעזור לו. אני לא מסוגל לראות ילד שנמצא במצב נתון ואני לא מסוגל לעזור לו. התקציב שקיבלנו לשנת 2000 הוא אותו תקציב שקיבלנו לשנת 2001 למרות עליית האוכלוסייה.

באיזה מציאות אנחנו נמצאים כאן? באיזו חברה? העלייה באוכלוסיית המטופלים עולה בממדים נוראים. החברה במדינת ישראל היא חברה שנמצאת במתח, ואין שום משמעות תקציבית.

גבירתי היושבת-ראש, כל התקציב אצלי צבוע. אין לי אפילו אפשרות למשחק ושינוי. אם לא נקבל את התקציב לכל הדברים האלה, אנחנו לא נוכל לתת שום פתרון.

אם חברי הוועדה ישפיעו על התוצאות בכנסת ויאמרו לאוצר שלא הוא קובע את דמותה של החברה אלא אנחנו כחברי כנסת שמוכרחים לדאוג לחברה כולה, אני מבקש את העזרה של כולנו.

גבירתי היושבת-ראש, לא הייתה פעם שפנית אליי בבקשת עזרה ולא נתתי את כל העזרה. אני בהחלט מוכן ורוצה לתת את העזרה כי אני מאוד נהנה מהתפקיד שלי כשר העבודה והרווחה. זה תפקיד קשה מאוד, אבל אני חושב שזה אחד התפקידים החשובים ביותר כי אני רוצה לראות חברה אחרת ואני רוצה שבתקופתי החברה תהיה אחרת, חברה יותר בריאה, עם יותר מצב רוח, ועם יותר מענה לציבור.

נתתי הוראה לפתוח מרכז קולי לאינפורמציה בביטוח הלאומי כשכל האנשים מכל הארץ יכולים להתקשר ולקבל תשובה מבלי להגיע למשרד הביטוח הלאומי. אני מחפש כל מיני אפיקים כדי להקל על האזרח.

לגבי עובדים סוציאלים ברשויות המקומיות,
פניות שאני מקבלת כל הזמן. אתה יכול להבטיח לנו משהו?

לא.

אנחנו רוצים עוד עובדים ברשויות.

אני קובע שהיושבת-ראש צודקת. הרשויות
המקומיות, כשהן מגיעות אליי, אני מסביר להן שאין לי את היכולת לתת מכיוון שאין לי תקנים והאוצר מחזיק לי כבני ערובה 900 תקנים ולא משחרר אותם. ברגע שלא משחררים לי תקנים, אני לא יכול לתת לאף רשות מקומית.

אני מבקש מהיושבת-ראש, ואני יודע את דרכך ודרך עבודתך, לעשות את המלחמה הזאת למען העובדים הסוציאלים כי אחרת נמצא את עצמנו במצב חברה מתרסקת כאשר אי-אפשר לטפל באותם מטופלים. כאן יש לנו את התפקיד להילחם על תקנים שלא אנחנו קבענו.

מכיוון שאתה בוועדת העלייה, הקליטה
והתפוצות, אני רוצה לשאול. המענה הקולי בביטוח הלאומי הוא גם בשפות רוסית ואמהרית?

כל שפה שתרצי נמצאת. אני יכול לתת לך את
מספר הטלפון כדי שתנסי. כל שנה יש כארבעה מיליון פניות לביטוח הלאומי, האנשים עוברים תקופות קשות מאוד ולפעמים מאבדים חצי יום. אנחנו יצרנו מערכת בה אותו פונה יוכל לקבל מענה על הכל, על כל מה שירצה. מעבירים לו את הטפסים הביתה, נותנים לו את כל האינפורמציה. יש ניסיון ברחובות והניסיון הצליח ועכשיו הניסיון עובר לכל מדינת ישראל ואני עומד לפתוח שני מרכזים כאלה, אחד בדרום, כדי שנקיף את כל מדינת ישראל וניתן את הטיפול המתאים.

ברשותך, אני מתנצל, אני צריך לעזוב את הישיבה מאחר שאני צריך להשתתף בוועדה נוספת בנושא חיילים משוחררים, אבל המנכ"ל אברהם בן-שושן יישאר כאן. אני אומר לכם שתמשיכו לעבוד, אתם עושים עבודה נפלאה וחשובה.

תודה רבה לשר רענן כהן. אנחנו נמשיך את
הישיבה. נשארים אתנו שני מנכ"לים – מנכ"ל משרד העבודה והרווחה ומנכ"ל המשרד לקליטת העלייה. הייתי רוצה לשמוע עוד מהרשויות המקומיות, שם אני רואה את המצוקה הקשה ביותר.

אני מנהל את היחידה לטיפול בנוער במצוקה
בעיריית בת-ים המאכלסת את כל הגופים שמטפלים בנוער במצוקה. אנחנו נותנים כיום מענה לכ328- נערים ונערות כשבמחלקה מועסקים שני עובדים סוציאלים.

אני אגע בחלק מהבעיות. פגיעות מיניות. במשך שבע שנים אנחנו מטפלים ב182- נערות שנפגעו מינית פגיעות קשות. אנחנו מדברים על נערים ונערות מוכים בצורה מאוד קשה או על-ידי החברים או על-ידי גורמים אחרים, כאשר זה יכול גם להיות בתוך המשפחה. יש לנו שמונה מקרים של גילוי עריות.

לנערים האלה אתם מחפשים מקום באחת
הפנימיות? הכוונה היא גם להוציא אותם מהבתים או אפשר טפל בהם בקהילה?

בחלק מהמקרים אין ברירה וחייבים להוציא
אותם מהבית.

אם יש לך שלוש-ארבע נערות שצריך להוציא
מהבית בגלל התעללות מינית, יש לאן לשלוח אותן? אתה מקבל על זה מענה?

ספר כמה זמן אתה מחכה למקום בצופיה.

כדי להכניס נער או נערה למסגרת תיכונית כמו
צופיה או נווה חורש, אני ממתין תשעה חודשים ואולי יותר, ולפעמים אני שכחתי למה פניתי. אני יכול לספר על מקרה אחרון, נערה ששימשה כסרסורית והיא בת 14 וחודשיים, עד שמצאנו לה מקום לקח כמה חודשים. חברות של אותה סרסורית שגם הן עסקו בזנות, כולן בנות 14, אין לי לאן לשלוח אותן והן ממשיכות להסתובב ברחובות. האשמה היא שלי כי אני לא נותן מענה. עקב המצוקה הקשה כתבתי לפני שמונה חודשים מכתב לכל השרים – לשרת הקליטה, לשר הרווחה – אבל חלק מהם התחלפו, רק שרת הקליטה נשארה, אבל אף אחד מהם אפילו לא הגיב. אנחנו מדברים על תקציבים שהם בדיחה.

אני היום מטפל בכ320- נערים ונערות, כאשר התקציב שלי בנושא הזה הוא כ35- אלף שקלים. זה לעג לרש, זה אפילו לא 120 שקלים לילד. אנחנו מטפלים בנערים ונערות שצריכים לסייע להם מיידית. היום אני מסתובב עם נערה חולת איידס, ויצחק קדמן מכיר את הסיפור הזה טוב, והיות שסילקו אותה מהבית אני צריך לממן אותה עד שהביטוח הלאומי איכשהו מארגן לי את קצבת ילד נטוש כי היא סולקה ואין לה איפה להיות.

המצוקה היא מאוד קשה. אנחנו נמצאים - אם לא תקראו לזה קריסה, תקראו לזה איך שאתם רוצים – במצוקה מאוד קשה. אנחנו מתעסקים עם נערות ונערים שצריכים התייחסות ואנחנו לא נותנים אותה. אני רוצה להוריד את המושג הזה מטפלים. אנחנו לא מטפלים, אנחנו מכבי אש וגם את זה לא עושים טוב. יש לנו יכולות והן פנטסטיות אבל לצערי אני מביא את הכאב של העובדים שנתקלים באוכלוסייה הקשה יום יום ושעה שעה.

דרך אגב, התקציב שלי ממשרד הקליטה הוא 9,000 שקלים.

אני רוצה לומר לך שני דברים בהם אני חולק
עליך. אנחנו נותנים סיוע לקהילת העולים. יש לנו תקנה. עיריית בת-ים בשנת 1999 אפילו לא ניצלה את הכסף ואתה בתור נציג עיריית בת-ים, אנא, אל תבוא אליי ותאמר 9,000 שקלים כי זה לא 9,000 שקלים אלא זה הרבה מאוד שקלים כי הכל הולך באופן פרופורציונלי לארבעים אלף עולים בבת-ים. תבדוק כמה אנחנו נותנים. בשנת 1999 לא ניצלתם את התקציב ולא הוצאו תקנים. בשנת 2000 יכולתם להגיש פרוייקטים שהם מעל ומעבר למה שאתה מתאר כאן אבל לא הגשתם. אז אנא, תחזרו הביתה, תבדקו מה שאתם רוצים, אבל אנחנו נותנים את הכסף. אנחנו נותנים את הבחירה. אתם יכולים להגיע בתחנת הרווחה ללמעלה מארבעים אחוז מסך כל הסיוע שלנו ואם זה חריג, אז אנחנו יכולים לאשר גם יותר. בבקשה, קודם כל תבדקו מה קורה אצלכם בבית ואחר-כך תבואו לכאן.

אני לא מתחמק מהבעיה, הבעיה קיימת, אבל אני חולק על כך שהטיפול שלכם הפרטני בעיריית בת-ים הוא יעיל ביותר מול הכסף שישנו ואני גם לא טוען שכל הכסף שניתן הוא גם ישנו, אבל אנא, לא צריך לשכוח את הפרופורציות.

כשאומרים שבת-ים או קרית מלאכי לא ניצלה
תקנים, זה נשמע לא סביר.

רשויות מקומיות שבאות בטענות על תקציבי
רווחה, אני לא אומר שלא חסרים תקציבים, אני לא אומר שאין בעיות, אבל בנקודות ספציפיות כמו בת-ים, כשבאים ומציעים להם תוספת תקנים בגלל בעיות מימון פנימיות, העדיפויות של הרשות הן שונות.

נותנים לרשות בתנאי שהיא תממן את חלקה.

זה לא נכון. אני הייתי בקרית מלאכי בסיור עם
מנכ"ל משרד ראש-הממשלה והועלו בעיות שונות. נושא הרווחה בכלל לא הועלה והרשות המקומית מצאה מצ'ינג יפה מאוד והרבה מאוד לתחומים אחרים. השאלה היא מה סדר העדיפויות של הרשויות המקומיות, ניתן עכשיו תקציב גדול, ארבעה מיליארד שקלים, למגזר הערבי אבל הרשויות המקומיות הערביות לא ביקשו תקציב לנושא רווחה ואחרי כן הם באים לכאן ואומרים שאין כסף.

אני רוצה לומר משהו לגבי אשדוד. חסרים לנו משאבים, אנחנו צריכים משאבים, צריכים לעבור לפעולות מניעה ולא רק לחכות בקצה הצינור אלא באמת ללכת לפעולות משולבות, לפעולות כמו "הפוך על הפוך" והרבה פרוייקטים אחרים, אבל חשוב לנצל את האמצעים הקיימים. המשרד משתתף ב120- תקנים במחלקה לשירותים חברתיים באשדוד, מתוכם 23,5 תקני קליטת עליה, 4,5 עובדים שכונתיים ותקציב מעבר לזה של 7,660,000 שקלים. נכון לעכשיו, אני בודק, אין ניצול מלא של התקציב. נכון שחסרים דברים, נכון שיש בעיות, נכון שצריכים להתחבר עם קידום נוער אבל בסך הכל אנחנו צריכים לראות איך הרשות המקומית עובדת.

הועלתה כאן הבעיה של עובדות סוציאליות אתיופיות. עיריית אשדוד לא רצתה לקבל אותן לעבודה. מבחינתנו זו עדיפות שלנו ואנחנו נראה איך ניתן לקלוט אותן. אם יש עובד סוציאלי או עובדת סוציאלית מוכשרת, אנחנו נדאג שהם יכנסו לעבודה.

כל התקציבים שיש לנו ממשרד העבודה והרווחה,
אם ייתנו לנו אישור בוועדה הזאת, אנחנו מתחייבים אפילו לעבור את התקציב. אם יש את אישור המנכ"ל ושלך, אני מבטיח לך שנעבור את התקציבים. מתוך ה128- תקנים עליהם דיברת, יש לנו באשדוד 68 תקנים לעובדים סוציאלים.

מה שחסר לנו היום, אנחנו רוצים את התקציב שאתם נותנים לבאר-שבע, 86 מיליון שקלים בשנה וזאת משום שאנחנו עם אותו מספר תושבים ויש לנו יותר בעיות סוציאליות. תחלקו את התקציב כמו שמגיע ואז לא נדרוש מכם שום דבר נוסף.

יש סעיף שנקרא ילדים במצוקה, עולים. בסעיף
הזה הקצבנו 236 אלף שקלים, 192 אלף שקל בספטמבר 2000 ועד עכשיו הוצאתם ששים אלף שקלים. אני לא רוצה להיכנס כאן לדיון, אבל אני מוכן לשבת אתכם.

אני רוצה לומר שהרשות צריכה לקבוע עדיפויות. אנחנו בנינו דירה לדרי רחוב באשדוד אבל הרשות המקומית לא נתנה לאייש אותה ולכן אנחנו נמכור אותה.

אני מבקש ממך, אל תאמר את הדברים האלה כי
הם לא נכונים.

הם נכונים במאה אחוז.
אני רוצה לומר שצריך ללכת ביחד, לפתח את שירותי המניעה, אנחנו גם נוסיף תקציבים אבל גם אתם תוסיפו תקציבים.

אין לנו בעיה להוסיף תקציבים. אנחנו מוסיפים
36 אחוזים ברווחה ואתה יכול לבדוק את המספרים. כל מה שאתם אומרים כאן, זה פשוט לא נכון.

אני רוצה לומר לפרוטוקול. בעיריית אשדוד יש תקציב לרווחה של 71 מיליון שקלים. אני רוצה לדעת כמה משרד העבודה והרווחה משתתף בזה. אם הוא משתתף ב75- אחוז, אין לנו בעיה, אבל אם הוא משתתף בפחות, אני רוצה שהוא יוסיף לנו.

הם משתתפים ב45- אחוזים.

זה גובה ההשתתפות שלהם ואפשר לבדוק את זה
בספרים. אני רוצה שתשימו את המספרים הנכונים על השולחן.

יש לנו במשרד יחידה לעבודה קהילתית בקליטת
עלייה ובעקבות הפגישה הזאת אנחנו נשב עם עיריית אשדוד ונדון בצורה מפורטת על מה יש, על מה נוצל, על מה שצריך וגם נפתור את בעיית העובדים הסוציאלים האתיופים.

אני מבקשת שזה ייעשה גם עם עיריית בת-ים.

הבעיה בבת-ים שהוא מציג קטע קטן.

אוכלוסיית היעד שלנו היא ילדים מגיל אפס עד
18, כלל האוכלוסייה כשבתוכה גם אוכלוסיית העולים החדשים. אני מתייחס לעולים החדשים כאזרחי מדינת ישראל לכל דבר וכך גם החוק מחייב אותי להתייחס אליהם.

לגבי אוכלוסיית העולים החדשים, אנחנו בודקים את הדברים אולי במשקפיים אחרות מכיוון שאנחנו מאוד ערים למשבר העלייה ולזעזוע שעוברת המשפחה עם ההגירה. המשמעות של זה היא שהטיפול הוא הרבה פעמים יותר בקידום, בעבודת שיקום או עבודת מניעה.

יש לנו בעיה אחרת עם האוכלוסייה הזאת כאשר אין לנו מספיק אנשי מקצוע מתחום העבודה הסוציאלית ומתחומים אחרים משיקים כמו פסיכולוגים ופסיכיאטרים בעיקר שיכולים לעזור לנו להבין מה עומד מאחורי התנהגות הילדים.

אתה מייצג את עיריית חולון.

כן. אנחנו נתקלים הרבה מאוד פעמים בצורך
לאבחן הורים יוצאי חבר העמים עם התנהגות הורית שבערכים שלנו נראית לנו לא סבירה וברוב המקרים מי שנפגע מזה זה הילד. אנחנו צריכים להעריך האם מדובר פה בפתולוגיה נפשית, האם מדובר פה במשבר הגירה ובבעיה תרבותית או בהתעללות לשמה. אנחנו לא מצליחים למצוא את אנשי המקצוע שיוכלו לעזור לנו בזה.

לדעתי כאן אנחנו כן יכולים לסייע. אנחנו פוגשים
בוועדה פסיכולוגים רבים מבין העולים החדשים והם משוועים לעבודה כאשר חלקם מוכן לעבוד בהתנדבות. אני מבקשת שבתום הישיבה תבוא לדבר אתי.

תפנה אלינו, תן הגדרות, תן הבטחה ברמה של 75
אחוז להשמה.

אני לא מדבר על השמה בעבודה אלא אני מדבר על
עבודה כפרילנסר פר מקרה.

אתה מדבר על מחסור ואנחנו יודעים שיש כוח
אדם שמשווע לעבודה.

אני מבטיח לך שניתן לך את האנשים המתאימים.

אתמול התקיימה ישיבה בנושא המצב הביטחוני
הקשה ונאמר שיש פסיכולוגים שמשוועים לעבודה אבל פשוט אין את החיבור בין הוותיקים לבין העולים החדשים.

תפנה אלי מחר, תן לי רשימה ועד יום שני תקבל
תשובה.

אני רוצה להגיב לדברים של יעל מ"הפוך על
הפוך". הדברים נאמרו הם נכונים אבל אני רוצה להבהיר כמה דברים.

אנחנו לא צריכים פסיכיאטרים כדי לעבוד עם בני
נוער עולים, אלא אנחנו צריכים אנשים שיפגשו אותם, ידברו אתם וייתנו להם את המקום שהם יכולים לבוא אליו ויענו לשאלותיהם, אם הם רוצים בשפה שלהם או בעברית.

כדי שאפשר יהיה לעשות פרוייקטים לעולים,
צריכים שיהיו עובדים שיהיו פנויים לא לטפל במאתיים תיקים שלהם אלא גם להפעיל פרוייקטים. זאת נקודה שאני מעלה כעיר גדולה, ירושלים, שמנצלת תקציבית ובכל-זאת אנחנו לא מנצלים עד הסוף כי לא כל עובד יכול להתפנות מהמאתיים תיקים שלו, לאסוף קבוצה מכל סוג שהיא, גם אם הוא מזהה את הצורך.

אנחנו מדברים כאן על תקציבי ילדים. הילדים האלה הם במשפחות ותקציבים למשפחות עולים חסרים. עיריית ירושלים השנה לא קיבלה תקציב למשפחות חד-הוריות ואני לא צריכה לומר לכם כמה משפחות חד-הוריות קיימות בקרב העולים. התקציב למשפחות במצוקה, אפילו לא נעים לומר את הסכום שהוקצב לנושא הזה.

בתפקידי כמנהל רשות חסות הנוער לשעבר אני
חושב שאני איש בשורה לפחות לקטע אחד שעלה כאן, קטע שיגאל העלה אותו, כיוון שקיבלנו החלטה ויש החלטה שבצופיה עומד לקום אגף נוסף ל24- נערות. לפי דעתי זה ייתן מענה חשוב מאוד למה שצריך כרגע לתת.

מתי האגף יהיה מוכן?

אני מניח שבשנה הקרובה.
אני רוצה לומר משהו בעניין הזה ואני מניח שיגאל יתמוך בדבריי. כשמקימים את המענים האלה, גם אם הם מעני חירום, אני חושב שהדבר הנכון הוא – והיו לי הרבה שיחות עם דוקטור קדמן על הנושא – שאם אנחנו רוצים לתת מענה הולם, והדיון הזה הוא כרגע על עולים, אז המענה צריך להיות מענה מקצועי נכון והולם. אי-אפשר לקחת ילדים או ילדים שיצאו ממצבי מצוקה ולהכניס אותם בתוך משרד העבודה והרווחה למצבי מצוקה חדשים. הפעולה הזאת לוקחת זמן, אבל אנחנו נעשה אותה ואני יכול להבטיח כאן משום שאני מכיר את המצוקה מאוד מקרוב ואנחנו נעשה זאת במהירות הכי גדולה שניתן לעשות את הפעולה הזאת.

צריך לקחת בחשבון שאם לוקחים למשל את מעון צופיה, בהשוואה לאחוז של בני העולים באוכלוסייה, בצופיה נמצאים היום כשלושים אחוז שהם בני נוער עולים. זאת אומרת, אנחנו היום נותנים מענה גדול דווקא לאוכלוסייה עליה מתקיים הדיון ולכן אני חושב שזה גם ייתן מענה – ואני צריך לתת בכלל מענה לנערות בישראל – למה שנאמר כאן בוועדה.

דבר נוסף שאני רוצה לומר, הוא נאמר אבל אני רוצה להדגיש אותו. בתפקידי אני עובר מועדה לוועדה והרשויות גם הן עוברות בין הוועדות. יש כאן שאלה לא רק האם הרשויות מנצלות או לא מנצלות אלא לדעתי השאלה היא מה העדיפויות שהרשויות קובעות בנושא. היה בינינו סיכום וחיים אמר אותו ברמז, אבל אני א ומר אותו באופן ברור. אותם עובדים סוציאלים שעבדו עם האוכלוסייה האתיופית, שהיו בסטרט-אפ של התוכנית שהיינו שותפים לה, לא ניתן לה ליפול והיא תמשיך. זאת הצהרה שצריכה להיות ברורה בוועדה. לא יכול להיות שאנחנו שותפים לתוכניות שמפתחים אותן ואחר-כך נותנים להן ליפול. לפיתוח הזה אנחנו ניתן מענה.

האם המענה הזה יבוא מבחוץ או מתוך התקציבים, אני לא רוצה להשלות כאן אף אחד, על זה אמר חיים קודם שנשב ונדבר. אם לעיריית אשדוד היו תקנים מסומנים וצבועים לטפל בנוער עולה והיא לקחה אותם בגלל עדיפויות חשובות מאוד שלה, אנחנו נפתור את זה במסגרת הכללים.

אין אחד כזה.

אמרתי אם. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח וכבר
אמרנו שנשב ונדבר.
לגבי הנושא של התיאום. כולנו עובדים ואני חושב שנעשים פרוייקטים מאוד יפים בשטח. אני חושב שכולנו, גם משרד החינוך, גם אנחנו וגם משרד הקליטה צריכים לשבת ואני כרגע לא רוצה לקבוע ולומר איך צריכה להיות הנוסחה. ברור שכל משרד צריך לעשות את העבודה הייעודית שלו אבל צריך לעשות תיאום ואני חושב שאין ויכוח על זה שקיבלנו על עצמנו, וכולנו עובדים הרבה מאוד שנים יחד, לנסות לעשות את התיאומים כדי שלא נעשה עבודות חופפות אלא ננסה לאגם את המשאבים כדי להגיע למה שצריך.

אחת המטרות שלנו כאן בוועדה, מחוץ לטיפול
ולניסיון למצוא מענה, באיזשהו מקום לנסות שהוותיקים כאן יפנימו את הקטע של העולים החדשים. אני אומרת את זה גם מתוך ניסיוני האישי. אם אנחנו עוברים על השמות, אם אתם מנהלי אגפים ומנהלי מחוזות, בדרך כלל – ואין מנוס, זאת עובדה – אתם לא עולים חדשים אלא אתם ותיקים. עם כל הראייה הרחבה ועם כל הרצון לסייע, אחד הניסיונות שלנו כאן זה פשוט לנסות להפנים את הקושי, את הבעייתיות, את העובדה שבתוך כל המערכות האלה יש הרבה עולים חדשים שיש להם קשיים באמת בולטים לעומת האוכלוסייה האחרת. לכן אנחנו רוצים את המענה ולכן מתקיימות כאן ישיבות וזה תפקיד הוועדה כאן. בדרך כלל מגיעים לכאן לא רק חברי ועדת העלייה והקליטה אלא גם כאלה שאינם חברי ועדת העלייה והקליטה אבל הם עולים בעצמם והם מייצגים כאן חלק מהמפלגות. זאת אחת המטרות.

אני רואה את הנוכחים כאן אבל כולנו ותיקים. הניסיון כאן הוא באמת להפנים את הבעייתיות ולא לראות את זה כתמונה כוללת אלא לקחת את זה יותר ללב ולמודעות שלכם.

אני לא אחזור על דברים שאמרתי אבל אני מבקש
לחזק נקודה אחת. אני מאוד שמח שלגבי שיתוף הפעולה מי ששאל, מתפרץ לדלת פתוחה. יושבים כאן אנשי מקצוע ואני יכול להעיד על יחסי העבודה בינינו, גם עם אנשי משרד העבודה והרווחה וגם עם אנשי משרד החינוך. יש כאן עניין משותף שעובד והראיה שהשנה לראשונה יש לנו דוח שקוף ומלא של כל הישובים. הנתונים אליהם התייחס חיים, גם אנחנו מכירים אותם.

אני רוצה להסכים עם כך שהעבודה העיקרית נעשית ברשויות. יושבת כאן שרה כהן שהיא הגורו שלנו לענייני רווחה והשנה היא השיגה הישג כך שרבע מהתקציב שלנו שמופנה לרשויות יוקדש לענייני רווחה, כך שזה מגיע עד ארבעים אחוז. ממוצע הרשויות לא הגיע ל25- אחוזים ואף לא לעשרים אחוזים ואני מדבר מבחינת הבקשה המקורית.

אם אני נותן לרשות מאה אלף שקלים ואני אומר לה שהרף ההתחלתי הוא שארבעים אלף שקלים היא יכולה לקבל לנושא הרווחה, זה לא רק ארבעים אלף לנושא הרווחה כי גם בתקציבי חינוך הרשות יכולה להגיע לפילוח של עוד עשרים אחוז לפחות וזה גם בנושאים המדוברים כאן. אני אומר לרשות שמותר לה לעשות זאת. הבקשה המקורית לפני הניצול, לפני היוצא דופן כמו בת-ים, בממוצע לא הגיע לעשרים אחוז.

פירוש הדבר שהרשויות לא נתנו לכך עדיפות. פירוש הדבר שהרשויות, שהבעיה היא כואב והיא מופנמת ואין ראש עיר אחד שלא מדבר על זה, לא ניצלו את ההזדמנות הקיימת.

משהו חסר בנוסחה.

לא. שום דבר בנוסחה לא חסר. הרשויות צריכות
לקבוע בעצמן סדר עדיפויות על-פי התקציבים. אי-אפשר להיות כל הזמן במצב של הענקה אלא מישהו צריך גם לבקש את הניצול הזה.

קיימת אפשרות בחירה נדירה של גופים ציבוריים מקצועיים בתחום הרווחה, חלקם מיוצגים כאן, אבל גם מול הרשויות ניצול הגופים האלה אינו מספיק. הוא קיים בחלק מהמקומות, אבל הוא עדיין לא מספיק, גם לא בנושא של "הפוך על הפוך", לא בנושא של רשת ביטחון שזה ניסיון מופלא, ולא בנושא המועצות. אני הייתי אומר שהרשויות צריכות ביתר שאת לחשוב איך גם הן משתפות פעולה, איך גם הן לוקחות את הביחד הזה שנוצר, גם תקציבית, והולכות קדימה. אי-אפשר להיות כל הזמן במצב שאנחנו נצעק שהתקציבים אינם מספיקים, ואת זה אנחנו יודעים לעשות.

אני רוצה לסיים בקריאה. תבינו, יש מי שרוצה לתת כמה שהוא יכול, אבל מי שרוצה לקבל, אנא, שהוא גם יעשה את החשבון שלו.

אני לא רוצה לדבר על המצוקות כי אני מסכימה
לכל מילה שנאמרה כאן. אני מנהלת המחלקה בקריית מלאכי מזה שש שנים. אני במצוקה קשה ביותר מזה שנתיים ואני אומר מה המצוקה. עד לפני שנתיים הרשות המקומית אפשרה לי לבצע איוש של כוח אדם, לבצע גירעון תקציבי ולבצע כל פרוייקט אם זה היה מוקדי אבטלה או אם זה היה מוקדי עלייה ועשינו זאת למען האוכלוסייה מתוך רגישות ומתוך אחריות לכל דבר עם זה שכעובדים סוציאלים טיפלנו במאתיים משפחות.

המחלקה לשירותים חברתיים מטפלת לא באוכלוסייה עשירה ולא באוכלוסייה חזקה ואותו ילד בסיכון או נערה בסיכון או נער בסיכון או עובד סוציאלי, לא מעניין אותו הנושא של המצ'ינג, לא מעניין אותו חוסר הקשר ההדוק בין השלטון המקומי לבין משרד העובדה והרווחה ומשרד הקליטה.

דיברו כאן על "הפוך על הפוך" שהוא פרוייקט נהדר. אני פניתי עשרים פעם בנושא, אבל הפרוייקט הזה עולה בסביבות 150 אלף דולר ואני צריכה 25 אחוז מהרשות המקומית שלי. הרשות המקומית שלי היום במצב מאוד מאוד קשה. היא לא מסוגלת לארגן לי את המצ'ינג אבל אני הצלחתי לארגן אחוז מקרנות נוספות.

אנחנו מדברים על אוכלוסיית העולים. אוכלוסיית העולים בקריית מלאכי, 85 אחוז מתוכה, סמוכה לשירותי הרווחה. זו גם אוכלוסייה שלא משלמת מסים וארנונה לרשות המקומית. הרשות שלנו במצב קשה מבחינה פיננסית, היא בקשרים עם משרד הפנים, לחצים על משרד הפנים וכולי. כדי לקבל כוח אדם, פעם ראשונה מאז שאני מנהלת, לא אושר לי ורק בשבוע שעבר, אחרי מאבק של שנתיים, בגלל המצוקה היישובית האמיתית, הוצא מכרז לקבל עובדים וזה אומר שאני אוכל לקלוט את התקנים – בלחץ של מר פוזנר – הלא מאוישים, דבר שלא היה קודם לכן.

כעובדת סוציאלית וכמנהלת אני מתמודדת בחזית עם אותו נער ונערה. אני מאוד מאוכזבת ומאוד מצרה על כך שהצוות של השלטון המקומי לא נמצא כאן כי אני חושבת שצריך להקים ועדה. המנכ"ל בן-שושן ליווה אותנו בנושא מוקדי אבטלה ומוקדי עלייה ועשינו בקריית מלאכי דברים נהדרים כאשר שיקמנו וסייענו למשפחות להעלות את הרף, אבל חייב להיות תיאום. ברגע שתהיה מעורבות של המשרד עם השלטון המקומי, אנחנו כמנהלי מחלקות וכעובדים סוציאלים נוכל לבצע. העובדים מסוגלים, יכולים ורוצים, אבל כשיש לנו כבלים בהם אנחנו כבולים, בצורה הזאת אנחנו לא יכולים לעבוד.

אני הייתי ארבע שנים מנכ"ל משרד העבודה,
אחר-כך הייתי שלוש שנים יושב-ראש על"ם. כך שכל מי שרוצה להסביר לי מה זה "הפוך על הפוך" ומה הן התוכניות האלה, לא צריך לעשות זאת כי אני מכיר אותן על בוריין. חלק מהכללים שנקבעו לשיתוף פעולה אני דרשתי כי אמרתי שגוף וולנטרי מפתח תוכנית, צריך שיהיה למי למסור, ולמי למסור זה ממשלה, זאת עירייה, אלה הן רשויות כי אחרת חבל על הכסף. אם אי-אפשר לשכפל את זה לכל הישובים בארץ, באמת חבל.

אני אומר את זה כדי שתדעו. כל אחד מביא את הקבלות שלו ואני מביא את הקבלות שלי. בגיל 14 ברחתי מהבית, הייתי שלוש שנים יושב-ראש על"ם.

אני רוצה לומר מה באמת הבעיה הכי קשה שיש לנו. היכולות המקצועיות ישנן, אנשים שמסוגלים לעשות את העבודה ישנם, הפתרונות לאוכלוסיות שבמצוקה – במקרה זה עולים – ישנם. מה שחסר זה קצת נשמה יתרה, קצת רצון טוב, קצת הבנה על מה אנחנו מדברים ואני מצטער, לא מבינים.

אני אתחיל קודם כל בתקצוב רשויות. מי שאחראי לתקצוב הרשויות לא יושב כאן וזה העוול הגדול ביותר כי הוא צריך לשבת כאן ולהסביר למה רשות שאת הזכרת שנמצאת בפשיטת רגל, תקציבי הרווחה שלה בכלל לא מגיעים לרווחה ומשתמשים בהם לנושאים אחרים.

בשנת 1995 או 1994 קבענו במשרד העבודה והרווחה כללי תקצוב לעלייה, נוסחה מתואמת עם האוצר. הנוסחה הזו ב1998- שונתה חד-צדדית ואיש לא מסוגל להסביר לי למה. אני חזרתי למשרד בספטמבר השנה ואף אחד לא מסוגל להסביר לי למה. הנוסחה הזאת לפחות אפשרה לפתח שירותים ולטפל בבעיה. היום יש 220 אלף נערים, נערות וילדים עולים ואנחנו מטפלים בכארבעים אלף. מי שחושב שכך אפשר להמשיך ולבוא ולומר נתנו תקציבים, הוא מרמה את עצמו ומרמה את עם ישראל. אין פה ספק שהתקצוב הוא לא נכון.

אמר שר העבודה והרווחה מה הגשנו, וזה כולל גם תקנים. לא הזכירו כאן, אבל יש כאן עובדים סוציאלים ששובתים כבר שנתיים ואף אחד לא מתייחס אליהם. "בזק" שבתו שעתיים, כל המדינה התייחסה. לנו חסרים תקנים.

אני רוצה לומר בסוגריים שרצו לקצץ בתקנים, גם במשרד העבודה, בשנת 2001 וגם ברשויות המקומיות. זאת אומרת, לא רק שלא מבינים את גודל המצוקה אלא גם רוצים להוסיף עליה.

לגבי תיאום בין רשויות. אין בעיית תיאום, ואני אומר את זה באחריות, לא עם משרד החינוך ולא עם משרד הקליטה. המנכ"לים יושבים בדרג המקצועי וכשהמנכ"לים יושבים זה לא כדי לשתות קפה אלא כדי להגיע לאיזושהי תוכנית אחידה שכל אחד יעשה בתחומו את המקסימום ובתחומים המשותפים נשקיע ביחד.

אני רוצה לחדד עוד דבר שנאמר כאן על-ידי נציגי הרשויות. חברים יקרים, בכל הפגישות שלכם, של ראשי הרשויות שלכם עם ראש-הממשלה – ואני אומר את זה מתוך ידיעה – איש מהם לא העלה את בעיית הרווחה על סדר היום. העלו את אישורי הבנייה, את אזורי התעשייה, את המסים, את התמיכות, את הפיתוח, את קיצור התהליכים לקבלת אישורים, אבל אף אחד – ואני אומר באחריות ואפשר לבדוק את זה – לא אמר אדוני ראש-הממשלה, אם לא תיתן תקציבים לרווחה, אנחנו נקרוס. זאת עובדה אחת.

עובדה שנייה. בכל תוכנית לאומית מקו העימות דרך טיפול נקודתי, דרך התוכנית לערבים, אילולא צעקנו בכלל לא היו שומעים על משרד העבודה והרווחה. בתודעה הלאומית משרד העבודה והרווחה הוא הכספומט של הכשרה מקצועית, הוא נותן קורסים. רווחה, לפתח טיפול קהילתי, זה בכלל לא בתודעה.

לכן אני מבקש מכל אחד שיושב כאן שיזכור את הדבר הזה. כשבאים לדבר על תוכנית לאומית אם נושא הרווחה לא יהיה בפנים ורק יהיו כבישים, תשתיות, ביוב, אקרשטיין ומבנים, זה מה שיהיה אבל את האנשים נהרוס.

נאמר כאן שכדאי להכתיב מדיניות מלמעלה. אני כאחד שהיה בארגון וולנטרי מציע להיזהר מזה. תדעו לכם, בשטח יש רעיונות אדירים. כולם דיברו על ריצ'ינג אאוט ובממשלה אנחנו לא כל כך יודעים איך לעשות זאת. בארגונים בחוץ פיתחו את זה. עובדה, מה עכשיו נותר לממשלה? את מה שפיתחו החבר'ה האלה, לקחת אותו ולהפעיל אותו על-ידינו כממסד. את זה צריך לעשות אבל בשביל זה צריך כספים ולצערי הרב אם אני מסתכל על תקציב 2001, אין שם את הישועה לא לאוכלוסיות הקשות ולא לאוכלוסיות העולים עליהן אנחנו דנים היום.

המסר שאני הייתי נותן לוועדה ולכל חברי הכנסת הוא שאם לא תהיה תוספת תקציבים לנושא העלייה שעליו אנחנו יושבים כאן, היקף הבעיה לא תקטן אלא תגדל עוד יותר, אוכלוסיות נוספות - שהן לא בגילאים עד גיל 18 אלא 26-22 שאנחנו מתמודדים ואין לנו פתרונות – יתווספו והמצוקה רק תגדל.

אני מבקש שתעזרו לנו מול כל הגורמים שלא מבינים מה זה רווחה לקבל תקציבים נוספים ותקנים נוספים. אפשר לבחון אותנו בכל פרמטר שרוצים, בכל קנה מידה, יקבעו איזה מפתח שרוצים, אבל עדיין אנחנו זקוקים כספים נוספים.

איך אנחנו היינו יכולים לסייע בהחזרת הנוסחה
הזאת?

זה פשוט מאוד כי יש מסמך שהוכן יחד עם
האוצר.

18,6 אחוז מסך כל עבירות הנוער במדינת ישראל
נעברות על-ידי עולים חדשים. אמר כאן קודם מנחם וגשל ששלושים אחוז מהנערות בצופיה הן עולות חדשות ואני אוסיף ואומר שיש יותר אחוזים מסך כל הנערים שהם עולים במוסדות השונים.

כולל כלא השרון ובתי המעצר.

נכון. חלקם באוכלוסיית העבריינים הוא לא
מבוטל. לצערי אנחנו רואים את התוצאות והתוצאות הן נערים שנפלו בפלילים. אנחנו גם רואים את תחילת הדרך ולדעתי היום כפי שזה נראה אנחנו גם רואים אחרי תחילת הדרך את המשכה משום שהפתרונות הקיימים כרגע הם לא הפתרונות הנכונים לעולים חדשים, ואני אומרת את זה בצער. שמענו כאן את הזעקה של השר ושל מנכ"ל משרדו ואנחנו גם שותפים לה וגם מסייעים מהצד שלנו.

אנחנו מוכנים לתמוך ולסייע. אנחנו הצענו חוק מסוים והחוק הזה כבר רץ ואני שוב באה ומציעה ללכת עם החוק הזה כי כל הבעיות שהועלו כאן נובעות מהבעיות בחיבורים בין המשרדים השונים. אולי אפשר לחייב כל ראש רשות להקים תת-ועדה בנושא נוער עולה. כאמור, החוק החדש התחיל לרוץ בקרוב למאה ישובים בארץ, ואם כל ראש רשות יקים תת-ועדה בנושא נוער עולה ושם תרוכזנה כל הבעיות של הנוער העולה, זה המקום בו ישבו כל הגורמים שמטפלים בנוער עולה באותו ישוב, ואז גם אפשר יהיה לעקוב ולראות מה אכן קורה בוועדה הזאת.

אני אומרת את זה מתוך ניסיון שנעשה במספר ערים ואנחנו שותפים למהלכים האלה. אולי מכאן תבוא ישועה לפחות נקודתית. אנחנו גם שותפים לנושא של רשת ביטחון שהזכיר כאן מנכ"ל משרד הקליטה. בוועדת השרים לנושא אלימות חיפשנו נקודתית פרוייקטים נקודתיים בנושא נוער עולה וזה הפרוייקט היחיד שמצאנו לנכון לציין כי זה הפרוייקט שבאמת מקיף, הוליסטי ומערכתי ואני מקווה שהוא יצליח.

אם הבנתי נכון את המשפט שאמרת, אמרת
שהפתרונות שנמצאו עד היום הם לא נכונים וזה הפתרון הנכון, זה מקומם אותי. אין מספיק פתרונות והמנכ"ל דיבר על הפתרונות, אבל לבוא ולומר שהחכמה נתונה במקום אחד שם הפתרונות הנכונים, אני חושב שזה הדבר האחרון שצריך לעשות.

אני אפרט. כל מי שמגיע לטיפול במערכות הרווחה
זוכה לטיפול הולם. הבעיה היא שלא כולם והאמת היא שהרוב לא מגיעים בגלל המצוקות. אם לא אמרתי קודם נכון, עכשיו אמרתי נכון.

אם הבנתי נכון את דבריו של השר, לענייני קליטת
העלייה מוקצבים עשרים מיליון שקלים.

לא, רק לנושא שעלה כאן, לילדים ונוער.

אתה יכול לומר לי כמה זה בפרופורציה לכלל
האוכלוסייה? השאלה היא כמה כסף מופנה לנוער במצוקה בכלל וכמה אחוזים מתוכו לנוער עולה.

זו שאלה מורכבת.

בדיוק. זה אומר להשוות בין כל מיני דברים שלא
מסוגלים להשוות ביניהם.

היחסיות היא בערך 18 אחוז מכלל התקציבים
ואני לא נותן כאן תשובה מדויקת. התקציב שאנחנו מקציבים לנוער עולה הוא 18 אחוז מכלל התקציבים שיש לנו לנושא קליטת העלייה.

זה נכון רק לתקציבים שמיועדים לנושא הזה, אבל
כל התקציבים שלנו משרתים גם את הנוער העולה. אנחנו לא הפסקנו לשרת נוער עולה בתקציבים הרגילים שלנו.

מבחינת האוצר אין הפרדה בתקציב – וזה אמור
לגבי כל הנושאים - בין תקציבי עולים לבין תקציבים בכלל, אלא הפרדה כזאת מתקיימת רק בחלק מהנושאים. כשמדברים על תוספת תקציב למשרד העבודה, לא תמיד אפשר להבדיל ולהפריד ולומר שזה יגיע לעולים או לא יגיע לעולים. זה אמור למשל לגבי נושאים כמו מפגרים, מועדניות, עובדים סוציאלים וכולי.

תקציבו של משרד העבודה והרווחה בשנת התקציב 2001 גדל, אם הוא יאושר כמובן, בלמעלה ממאתיים מיליוני שקלים. משמעות הגידול היא שיעור ריאלי של 5,6 אחוזים אם אני לא טועה. אני רוצה להזכיר לכם שלא האוצר אישר אלא הממשלה היא זו שאישרה את התקציב. כמובן שאפשר לשנות סדרי עדיפויות ולאשר תוספת גדולה יותר למשרד העבודה, אבל זה כרגע לא בידי האוצר.

אני לא אומר שאין מצוקות, תמיד יש מצוקות, אבל צריך לזכור שחלק נכבד מהבעיות בתקציב משרד העבודה והרווחה בדברים המשמעותיים והקשים נפתר בשנת 2001. אותם מאות מיליוני שקלים שהועברו למשרד בהחלט מכסים דברים רבים וחלקם כמובן נוגעים גם לעולים. אל תשכחו שגם תחום העבודה קשור לעולים, גם תחום הרווחה ובשני הדברים האלה ביחד יש כמובן טיפול גם בעולים חדשים.

המנכ"ל אומר משהו אחד ואת אומרת משהו
אחר.

כל אחד מסתכל על זה מנקודת מבטו

אין מבט, המבט הוא אחיד, שנוכל לחיות כאן.

תמיד יש צרכים, תמיד יהיו צרכים ותמיד יהיו
בקשות.

אז תעשו סדר עדיפויות.

סדר העדיפויות נקבע במשרד. הממשלה החליטה
על סדר עדיפויות ועל אישור תקציב המדינה ולכן לא צריך לומר שהאוצר אישר.

לגבי אותה נוסחה עליה דובר כאן. עבדנו עם הנוסחה ביחד וזאת הייתה הסכמה בין משרד האוצר לבין משרד העבודה, אבל לא הייתה הרבה משמעות מאחורי הנוסחאות. אני ישבתי עם המשרד והתקשינו לעשות אפילו את החישובים עם הנוסחה הזאת. לא היה ברור מה המשמעות שלה, מה עומד מאחורי המספרים ואיך בכלל הגיעו אליה. ישבתי עם אנשי המשרד לפני כשנה וחצי וניסינו לבנות נוסחה יותר טובה. אמרתי להם שיציעו מה שהם רוצים אבל משהו שיהיה הגיוני. אני אישית ישבתי בלפחות שתי ישיבות ובסוף לא הצלחנו לגבש נוסחה.

לכן, לא שלא נתנו תקציבים לעלייה, אלא אותם תקציבים ספציפיים שמדברים עליהם ביקשתי שנבחן את סדרי העדיפויות של המשרד ושהם יאמרו מה דחוף. יש תקציב. המשרד, גם השנה וגם בשנה הבאה, הקצה תקציב של כארבעה מיליוני שקלים בתחום הספציפי של נושאים שקשורים לעלייה. כמובן יש הרבה יותר בתקציב, אבל לפי אותה נוסחה שדובר בה, המשרד בחר להקצות לפי סדרי העדיפויות שלו רק ארבעה מיליוני שקלים.

מה שהם אומרים זה כדי לנגח ולגרום למתח בין
העולים החדשים לוותיקים. אומרים למשרד העבודה והרווחה שייקח למשהו מסוים ויורידו את אותו תקציב ממקום אחר.

אני רוצה שנהיה בהירים כי מדברים פה על סדרי
עדיפויות והחלטות ממשלה. גם אני עוד מעט אתלה באיזה אילן. 95 אחוז מתקציבי הרווחה שלנו משועבדים לאוכלוסיות שאנחנו מטפלים בהן כל יום. מי שמדבר על חופש פעולה ועל שינוי סדרי עדיפויות אומר תזרוק את הנכים, תכניס מפגרים, תזרוק ותיקים, תכניס עולים.

יש ניסיון לבלבל בבוכלטריה. כשאתה עושה דף מעבר בין תקציב 2000 לתקציב 2001 ואתה מראה שהתקציב גדל במאתיים מיליון שקלים – דרך אגב, כל מילה שאמרה נציגת האוצר היא נכונה - השאלה היא מה נקודת ההתייחסות. האם בסיס התקציב זאת הצעת התקציב של האוצר לשנת 2000 או זה כולל את ה175- מיליוני שקלים שהשר אלי ישי קיבל ואיש לא אמר שזה חד-פעמי, גם איש לא יכול היה לומר, כי אמרו שזה לטובת ילדים בסיכון ואוכלוסיות קשות. הפירוש המעשי של המלים האלה, כשמישהו אומר שזה היה חד-פעמי, זה אומר שיש תקציב חד-פעמי לילדים בסיכון. יכול להיות דבר כזה? הרי האוכלוסייה ישנה, אני מטפל בה. זאת אומרת, מצד אחד לכאורה הגדילו את התקציב במאתיים מיליון ונתנו מענים, אבל מצד שני כשבסיס התקציב לא קיבל את התוספת של אלי ישי, ה175- מיליון, התוספת נטו היא ארבעים מיליון.

אכן הממשלה מאשרת. בממשלה נאמר שהייתה תוספת תקציב למשרד העבודה והרווחה בסכום של 175 מיליון ומשרד העבודה בסכום זה יכול לעשות דברים רבים. מה שאני מנסה לומר לכם הוא שנאמר דבר והיפוכו. ה175- מיליון האלה חסרים ואנחנו נילחם כדי לקבל אותם . זה אומר שמה שאמרה מרב שביב הוא נכון, שלמצוקות הקשות עליהן דנו וביקשנו וקיבלנו מאתיים מיליון, זה לא מספיק אבל זה חלק. אז זה אומר שאפשר לעשות משהו כי אחרת התקציב גדל בארבעים מיליון שקלים.

מי שאומר שלא הבין את הנוסחה, הממציאים והמייצרים ישנם כאן ואפשר לפנות אליהם. שמעתי שלפני שנה וחצי דנו, אבל אני פה, אפשר לבדוק אתי ואני מבטיח לכם שאני מסתדר לא רע עם הבנת הנקרא. אנחנו נתרגם את הנוסחה הזאת. ברור שמי שתרגם אותה משבעה מיליון ל4,5- מיליון, חיים הוא לא מכיר אלא הוא מכיר מתמטיקה ומקרו כלכלה.

אני מציע שלא ניתפס לסיסמאות. אני מבקש ממך גבירתי שהנוסחה הזאת קודם כל תמומש. אם יש אי-הבנות בחשבון או קשיים בהבנה, ניקח שני פרופסורים והם יתרגמו את הנוסחה הזאת. אני יודע לעשות את החשבון ואני אומר שלי חסרים שבעה מיליון שקלים ואני מקבל רק ארבעה מיליון שקלים.

מי שמציע שאת החסר בין ארבעה מיליון לשבעה מיליון אני אקח תחום אחר, הוא עושה מאתנו צחוק ולזה אני לא מסכים.

בשנת 1999 עלו לארץ כ75- אלף עולים חדשים.

יש כאן הרבה שאלות לגיטימיות כי בהנחות
העבודה של בסיס תקציב 2000, אם אני לא טועה, לא הייתי אז בממשלה, הייתה תחזית עלייה של שלושים אלף עולים אבל הגיע מספר כפול וזה נהדר ואני מקווה שעוד יגדל. צריך לבדוק אם הגיעה התמורה לזה ואני עוד לא הספקתי לבדוק כי עכשיו אני במאבק על תקציב 2001.

הטענות שאתה השמעת כלפי הרשויות
המקומיות, השמיע האוצר כלפיך ואתה לא מקבל אותן.

לא נכון. אני לא מעניק מענקים לרשויות
המקומיות שהשד יודע למה נותנים אותם. האוצר נותן דרך משרד הפנים מענקים לרשויות וזה לא אותו הדבר. מי שלא מבין את זה, לא מבין תקצוב. אני אומר לכם שנותנים מענקים לרשויות המקומיות ואין שם פלח רווחה ואני לא יודע לפי איזה קריטריונים נותנים. לעומת זאת אם היו מתקצבים רשות לפי מה שמגיע לה על-פי מפתחות הרווחה, זה היה נראה אחרת. אם אני לא הסברתי או לא הובנתי, אני רוצה שתבינו זאת.

אני מקווה שהדברים התבררו ואנחנו עוד נפעל
בכל הערוצים שיש בידינו לסייע.
אני מודה לכם.





הישיבה ננעלה בשעה 11:00