פרוטוקולים/ועדת קליטה/2179

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות –
1
13.11.2000

פרוטוקולים/ועדת קליטה/2179
ירושלים, כ"ה בחשון, תשס"א
23 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום ב', ט"ו בחשון התשס"א, 13 בנובמבר 2000, בשעה 10:00

חברי הוועדה: היו"ר נעמי בלומנטל
ויקטור בריילובסקי
יצחק גאגולה
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
אופיר פינס-פז
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר

מרינה סולודקין, סגנית השרה לקליטת העלייה
משה הראל, מנהל מחוז הצפון, המשרד לקליטת העלייה
אלוף גבי אופיר, מפקד פיקוד העורף, משרד הביטחון
אל"מ אבי גרוס, ראש מחלקת התגוננות אוכלוסייה, משרד הביטחון
אליה אשל טרופר, רל"ש האלוף, משרד הביטחון
טובית אנקור, אגף קהילה ומשמר אזרחי, המשרד לביטחון פנים
פקד דוד מולה, המשמר האזרחי, המשרד לביטחון פנים
שמעון סלומון, יועץ שר החינוך לענייני אתיופים
אנה איסקובה, יועצת ראש-הממשלה לקליטה ושילוב חברתי ותרבותי
שפרה שידלוביצקי, מנהלת אגף אכלוס, הסוכנות היהודית
דפני מושיוב, פיקוח ארצי, קליטת עלייה, משרד העבודה והרווחה
שמואל בן-צבי, מנהל השידורים לחו"ל, רשות השידור
דורית גולנדר, מנהלת רשת רק"ע, רשות השידור
דוד הס, רשות השידור
ניבי דיין, מנהלת תוכניות, הג'וינט-מכון ברוקדייל
יחיאל ערן, ראש תחום אתיופיה, הג'וינט-מכון ברוקדייל
ד"ר דינה חנוך, המועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות לשעבר

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ




ס ד ר ה י ו ם

הסברה בקרב העולים בעקבות מצב החירום במדינה
הצעה לדיון של חברת הכנסת נעמי בלומנטל

הסברה בקרב העולים בעקבות מצב החירום במדינה
הצעה לדיון של חברת הכנסת נעמי בלומנטל

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה,
הקליטה והתפוצות.
אני רוצה להודות לאלוף פיקוד העורף, אלוף גבי אופיר, שהגיע אלינו לישיבה. אני יודעת שהימים הם באמת ימים לא קלים שעוברים על כל המערכות וכבר אמרתי לו שהצבא, הדימוי שלו, עלה לאין ערוך לאור המצב שהוא מצב חירום או לא מצב חירום, תלוי איך מגדירים אותו ואני לא אכנס כאן לכל מיני שאלות פוליטיות.

אני מודה לכל הנוכחים שהגיעו לכאן.

עלו לדיון כמה נושאים בעקבות המצב אליו נקלענו - ותמיד אני מתפתה לחבר משהו פוליטי, אבל אני אשתדל לא לעשות זאת למרות שאני צפיתי מראש את המצב הזה וצפו אותו כל אלה שחשבו שהסכמי אוסלו הם לא נכונים, אבל אני לא אתייחס לזה – והמצב הוא קשה וסביר להניח, כך נראה כרגע, שהמצב הזה יימשך ועשוי להיות להערכתי רק יותר גרוע, אם זה הקו שנמשיך בו.

לאור המצב הזה ראינו כמה תופעות כאשר אחת עלתה כאן בוועדה. ראינו שמבין הנרצחים, מבין הקורבנות היה אחוז גבוה של עולים חדשים. ידוע המקרה הקשה שהיה עם הלינצ', כאשר אחד הנרצחים היה עולה חדש, היה חייל אתיופי שנרצח על-ידי חברו וחייל אחר מבני עייש שנרצח גם כן ברמאללה, כך שראינו אחוז יחסית מאוד גבוה גם של אנשי מילואים, אנשי צבא שנהרגו בתקופה הקצרה הזאת. רצינו גם לדעת האם הצבא נותן את דעתו על כך . אנשים טעו בדרך ורצינו לדעת – וגם פנו אלינו בנושא - האם הם מקבלים איזשהו תדרוך, האם הם יודעים להיכן כן ללכת ולהיכן לא.

נמצאים כאן לא מעט חברי כנסת שמקבלים פניות רבות של עולים אשר שומעים ברדיו שמודיעים שואדי ערה סגור, אפשר לעבור, אי-אפשר לעבור ואין להם מושג איפה זה ואדי ערה, מה זה אומר בדיוק, אין להם מושג האם כשאומרים הכביש סגור, עד כמה זה מסוכן לעבור שם. לא שאני יודעת, אבל אנחנו בכל-זאת יודעים יותר. אני בטוחה שחבריי חברי הכנסת שנמצאים כאן יכולים לתת עוד הרבה מאוד דוגמאות מן השטח. יש לנו תחושה ושאלה, דווקא כשאנחנו מודעים יותר למספר הרב של העולים שהגיעו לארץ, האם יש איזושהי מודעות, והייתי אומרת מעבר למודעות, הפנמה לכך שיש בארץ כמיליון אנשים שהגיעו לא מזמן, אנשים שהגיעו בעשר השנים האחרונות לארץ, ותודה לאל עד כה לא חוו מלחמות בארץ והם באים מסוג אחר של פוליטיקה ושל מדיניות. השאלה למשל מה אומר לגביהם איש צבא, מה אומר לגביהם איש משטרה, מה ההנחיות שהם מצפים לקבל והאם הם בכלל מצפים לקבל אותן. זאת אומרת, יש תחושה שאנחנו לא יודעים מי אחראי. אני בטוחה שלא אתם אחראים, אבל היינו רוצים לשמוע על מה אתם אחראים.

האם מדינת ישראל יודעת מי אחראי על מה, האם הרשויות המקומיות אחראיות, כפיקוד עורף, למה בדיוק אתם אחראים, מאיזו שעה אתם אחראים. היינו רוצים לפנות למי שאחראי מתוך תחושה, ואני חושבת שזאת אולי יותר מתחושה, אפילו ידיעה שאין הפנמה שיש בקרבנו כעשרים אחוז מן האוכלוסייה אנשים שאין להם מושג מה לעשות.

היום אנחנו כבר מוצאים את עצמנו במצב שגם תושבי גילה הוותיקים לא יודעים מה לעשות והם נמצאים בתחושה, אבל בואו נחשוב מה קורה לעולה שהגיע לפני ארבע שנים לארץ והוא מוצא את עצמו בסיטואציה הזאת.

בין מה שקורה לבין מה שנאמר כאן, הדברים הם
שונים. חלק מההתייחסות הייתה בעצם שמצב חירום כפי שאתם מתרגמים אות הוא לא בדיוק מצב חירום כפי שהממשלה מבינה אותו. לכן אני יכול לומר שאני עוסק במצב חירום שעוד לא הוכרז עד היום על-ידי ממשלת ישראל מאז הקמתה. פיקוד העורף עוסק בנושא הסברה והנחיית אוכלוסייה במצב חירום. במשמעות זה כאשר הממשלה מכריזה על מצב חירום אבל על המצב הזה לא הוכרז מאז הקמת המדינה ועד היום.

לא באתי לכאן כדי לומר שזה לא בתחום שלי אלא ברשותך הייתי רוצה לתת סקירה יותר רחבה כדי לומר איך הדברים צריכים להיות בפועל.

בשגרה יש אחריות לשטח הפנים על-ידי משטרת ישראל. כל מה שקשור, למעט יהודה ושומרון, קו עימות ועוד שטחים קטנים לאורך גבולות המדינה, אחריות הפנים היא של משטרת ישראל. מול קו העימות, האחריות היא של צה"ל וזה השטחים, זה קו עימות וזה לאורך הגבולות.

שאלו על הסברה על דברים שקורים היום – יורים בגילה, איזה כבישים סגורים, כביש ואדי ערה, כביש כזה או כביש אחר, למי פונים לשאול שאלות – ולדעתי צריך להיות מנגנון הסברה לאומי שנותן כיוונים ודרכו הגופים האחרים אמורים לפעול על-פי התפיסה הזאת. זה צריך להיות גם בשגרה, גם במצבי הביניים כפי שאנחנו חיים אותם היום וגם במצב של מלחמה כוללת. מדיניות הסברה, זאת לא רק מדיניות הסברת חוץ, איך אנחנו נראים בעולם, אלא איך נותנים רמת שירות גם לאזרחי המדינה.

יש מרכז הסברה. אתם מפעילים אותו?

לא. אני לא מפעיל את מרכז ההסברה. השאלה
אם הוא יכול להיות גוף הסברה מרכזי. יכול להיות שמישהו צריך להסמיך אותו ולומר שהוא הגוף שמכתיב את הסברת המדיניות. מקובל עליי שיהיה גוף שכזה.

כפי שאנחנו שומעים היום, משטרת ישראל אומרת איזה כבישים סגורים, דובר צה"ל מתייחס לשטחים הסגורים בתוך יהודה ושומרון וכל אחד מוסר אינפורמציה משלו. אני לא משוכנע שכל ההנחיות כפי שניתנות יורדות בחמש שפות, מתוך הנחה שדרך דובר צה"ל הן יורדות בעברית ואני מניח שכך גם לגבי משטרת ישראל. השאלה האם כל אותם אנשים שעוסקים באותן הודעות דואגים שייאמרו גם באותן שפות נוספות עבור אלה שאינם דוברי עברית. אנחנו מודעים לכך שבמדינת ישראל לא כולם דוברי עברית כשהשפה המרכזית כמובן היא העברית.

אני גם רוצה לומר שהכתבים השונים שמוציאים כתבות, הם מוציאים כתבות על דעת עצמם והן לא מאושרות על-ידי צה"ל או על-ידי המשטרה.

למה פיקוד העורף אחראי. פיקוד העורף אחראי להנחות את האוכלוסייה בכל מה שקשור למצבי חירום. מצבי חירום, מבחינת הממשלה, זה לא המצב היום. אני רק יכול לומר שכפיקוד העורף כל מה שקשור למצבי חירום, אנחנו האנשים שאחראים להנחיית האוכלוסייה.

מדיניות ההסברה שצריכה להיות מדיניות שמסבירה בטרם אירוע, זאת אומרת במצבי שגרה היום, להסביר על כלל ההתנהגות. לצערי הרב אנחנו עושים זאת במינון נמוך יחסית, אבל אנחנו עושים זאת. יש לנו שבעים מדריכות שפועלות במשך כל השנה ומדריכות בבתי-ספר ובמרכזים שונים, ויש לנו תוכנית שלמה שלא מופעלת אלא היא תופעל רק במצב חירום או סמוך אליו, כמו למשל הכוננות שהייתה בנובמבר 1997, בפברואר 1998, בספק משבר כנגד העירקים כאשר אז נכנסנו עם הסברה בחמש שפות ביניהן עברית, רוסית, אמהרית וערבית מעט כי בדרך כלל הערבים מבינים עברית כי הם חיים כאן שנים. כל חוברות ההדרכה שלנו בזמן חלוקת ערכות מגן, המסכות, כתובות בחמש שפות. אם נצטרך לחלק תרופות לאזרחי המדינה, ההנחיות כתובות בחמש שפות.

חוץ מזה לפיקוד העורף יש מרכז מידע – הוא לא מרכז הסברה – שמספר הטלפון שלו נמצא ומפורסם מדי פעם ואנחנו עונים על כל השאלות בכל השפות. מדי פעם אנחנו מקבלים במשך יום כ1,200- שאלות, וזה לא הרבה, כאשר במצבי חירום הפניות מגיעות ל30-25- אלף שאלות ביום ואלה הם מספרים גדולים מאוד.

יש לנו ועדות מומחים להסברה במצבי חירום על כל המצבים השונים.

אנחנו עוסקים בהסברה בכל נושא המקלטים, אנחנו עוסקים בהסברה בכל נושא רעידות האדמה כאשר בנושא רעידות האדמה הוקמה ועדה מטעם ראש-הממשלה, כאשר בראש צוות ההיגוי עומד יעקב ריחן ואנחנו חברים בה.

כל מה שקשור בנושא בניית מקלטים, כל מה שקשור בנושא בנייה עירונית שלמה, אנחנו שותפים בזה.

זה בשלטון המקומי.

עם השלטון המקומי.
יש לנו אתר אינטרנט שכל מי שרוצה, יכול להיכנס אליו. יש לנו תוכניות חירום משפחתיות והרשימה היא גדולה מאוד.

אני מבינה שיש הרבה תוכניות מגירה במידה
ויוכרז מצב חירום, דבר שלא הוכרז עד כה. אתה אמרת קודם לכן שעד שלא יוכרז מצב חירום, התוכניות הן תוכניות מגירה, אבל יחד עם זאת לאור המצב אתם בכל-זאת עושים פעילות מעבר לנדרש כרגע. האם זה לא כטיפה בים? אם אתה אומר שיש כשבעים מדריכות, איפה הן מדברות, היכן הן מופיעות, עם מי הן מדברות, איך הן מוצאות את הקהל? האם הן מופיעות במרכזי קליטה או במקומות אחרים, מקומות שיש ציבורים של עולים חדשים? באמצעי התקשורת אנחנו לא שומעים.

ברגע שאומר לך פיקוד העורף שהאחריות שלו
מתחילה ברגע שיש מצב חירום במדינה, קרי מלחמה, שהממשלה מודיעה בכנסת – לא בתקשורת - על מצב חירום, יש גופים אחרים שיש להם אחריות, קרי משטרת ישראל. היינו צריכים להעביר את המסר הזה. אנחנו מדברים על ציבור העולים החדשים וזה הציבור שבאופן טבעי הכי פחות מחובר לאמצעי התקשורת הרגילים – חלק בגלל שהוא לא דובר את השפה, חלק בגלל שהוא חדש בארץ, מהסיבות הכי ברורות והכי טבעיות - ולכן העניין הוא לא רק לפרסם בחמש שפות. זאת אומרת, מבחינת סדר עדיפות במידע ובהסברה, זה צריך להיות קודם כל ברוסית ובאמהרית כי יש סבירות יותר גדולה שדווקא הקבוצות האלה ידעו הכי פחות, יהיו מעודכנות הכי פחות ויהיה להן קושי לקבל מידע בדרכים רגילות. אגב, אני רוצה לומר לך גם לגבי השפה הערבית אני לא מציע לזלזל כי הרבה ערבים לא מדברים עברית. יש הרבה מאוד ערבים שלא מדברים ערבית. מבחינת הוועדה הזאת והציבור שהיא אמורה לייצג בכנסת, זה המסר המרכזי גם לפיקוד העורף אבל גם למערכות אחרות, משטרה ואחרים.

במצבי חירום, כל מה שקשור בתחום ההסברה –
לפני מצב החירום – בסך הכל ההסברה היא במינון נמוך. היא לא עוברת רק לעולים החדשים, היא לא עוברת גם לכלל האוכלוסייה. לקראת מצבי חירום אנחנו מפעילים את התוכניות שקיימות אצלנו והן קיימות לא רק בכל השפות ולא רק בדגש כפי שאמר כאן חבר הכנסת אלא אנחנו ערים לאוכלוסיית העולים החדשים. למשל, כל מי שאמור להתייצב בתחנת ערכות מגן – וכל אזרח מדינה אמור להתייצב - יש פה חוברת שמדברת על ערכות המגן והיא מדברת בכל השפות. כלומר, היא לא מבדילה בין עולה רוסי לבין אזרח ערבי.

השאלה איפה הם מוצאים את החוברת הזאת.

כל מי שהולך לקבל ערכת מגן, החוברת נמצאת
בתחנות. צריך רק לבוא ולקחת. השאלה שנשאלת היא היכן התחנות אבל בסופו של דבר רשימת התחנות מתפרסמת. יש קושי מסוים לאזרח לקבל מידע, איפה הוא מוצא את הדבר הזה אבל זה מתפרסם בעיתון או לפעמים באמצעות הטלוויזיה אם יש צורך, וזה מתפרסם גם ברשויות. גם האזרח הישראלי דובר העברית והחשוף לתקשורת, לא תמיד הוא יהיה מסוגל להגיע לכל המידע.

שאלתם שאלה לגבי צה"ל ואני אענה בשם צה"ל ולא בשם פיקוד העורף, לגבי חיילי המילואים. חייל מילואים לפני שהולך לשטחים לביצוע תעסוקה מבצעית – אם זו שמירה בישובים או נהג או חובש או שהוא ביחידה מסוימת – יש מושג שנקרא אימון לפני תעסוקה שמשמעותו שהיחידה מתגייסת לבסיס עורפי בארץ ושם מאמנים אותה במשך יומיים-שלושה. שם נותנים את כל ההדרכות וההכשרות לגבי חייל וזה אומר איך להתנהג מבחינה מקצועית, הוראות פתיחה באש, איזה צירים, מה זה שטח A, מה זה שטח B, מה זה שטח C וכן הלאה. לצערנו הרב בפעילות הרבה מאוד שקיימת, טעויות קטנות יוצרות בעיות קשות ביותר, דוגמת שני חיילי המילואים. צה"ל לא שולח חיילים ישר לשטחים. אצלי עכשיו יש גדוד מילואים שלי שמשרת בעזה שהתרכז מספר ימים קודם בדרום, שם התאמן במשך יומיים-שלושה ומשם נכנס לעזה.

מתוך מה שנראה לי בשגרה, אני חושב שההערות כפי שהן נטענות כאן, הן הערות מוצדקות בכך שהן אומרות שצריך לבדוק אם ההודעות שנמסרות בכל ערוצי התקשורת נמסרות על-ידי דובר צה"ל או דובר המשטרה. לדעתי המקצועית – ואני לא שותף לדברים האלה – חייבים לומר את הדברים בכמה שפות וגם דרך העיתונות המקומית. טיפול באוכלוסייה מכל סוג כמו שכונת גילה למשל, שם יש עולים חדשים, חובתה של הרשות העירונית לטפל באוכלוסייה דרך מחלקות הרווחה שם. אני אומר לכם מהניסיון שלי שהיא אכן נמצאת במקום. אני גייסתי קצינים פסיכולוגים שמבינים בעניין הזה כדי לסייע שם. אני חושב שהפעילות של הרשויות ברמת השטח קיימת ונעשית אבל אני לא יודע באיזה רמת ציון. מדובר בעולים חדשים ובילדים עד גיל מסוים. החשש והפחד הוא גדול וככל שאנשים פחות מבינים, החשש הוא גדול יותר.

בשבוע שעבר ארחנו כאן תלמידות כיתות י"א
ו-י"ב והן טענו שלמשפחות לא הגיע שום מידע, שום הסברה ושום התייחסות. הן דיברו על כך שנכון שהן לא גרות ברחוב המסוים שבו האירוע קורה, אבל בכל-זאת הן עוברות את אותן חוויות.

יש רשות עירונית שעובדת עם המשטרה במקום
והיא צריכה להגדיר באיזה רחוב מותר לנוע ובאיזה רחוב לא. אני יכול לומר לכם לגבי שכונת גילה שאני הייתי שותף עם ראש עיריית ירושלים שהגיע למסקנה שצריך למגן את מוסדות החינוך וכן הלאה. התייצבנו לפני שבועיים ביום ששי אחר-הצהרים עם האנשים והוקצו סכומים גבוהים מאוד. לגבי מיגון השכונה, ראש העיר הוא זה שבדק את הנושא.

השאלה היא עד כמה האוכלוסייה בסופו של דבר יודעת, שומעת, עד כמה יש לה נגישות לתקשורת. בסוף האזרח מחפש איפה למצוא את ההודעות האלה כי אין איזה בת קול שמגיעה לכל בית, למעט הטלוויזיה ולמעט העיתון, כי אי-אפשר לעבור מבית לבית ואי-אפשר להביא מאתיים אלף תושבים לכנס באולם מסוים, לתת הנחיות וכל יומיים הדברים משתנים. בנושא התקשורת מבחינה סובייקטיבית יש לו את הבעייתיות משלו, גם אם המערכת עובדת ללא דופי. בסופו של דבר אנשים במצוקה, אנשים בחרדה ואין להם נגישות.

אני מוכרחה לומר - אני לא יודעת אם זו
אשמתכם אבל מישהו בסופו של דבר יצטרך לקחת את האחריות – שהאנשים לא יודעים שום דבר. זה אמור גם לגבינו הוותיקים. תושבי יש"ע יותר אמונים ואתם נמצאים אתם יותר בקשר, אבל רואים שם אוכלוסייה שחלק גדול לקחו בחשבון שהם נמצאים במצב ביטחוני יותר קשה, שהם עשויים לעבור בדרכים יותר קשות, אבל אלה אוכלוסיות יותר מגובשות וקטנות יותר. אם אנחנו מדברים על כל אוכלוסיית מדינת ישראל – עכשיו גילה זו דוגמה אחת אבל זה יכול להיות מחר בכפר-סבא ובמקומות אחרים – האנשים לא יודעים כלום. הם לא יודעים מה יקרה אם המצב יהיה יותר גרוע, מה קורה עם המקלטים וכולי.

אני מבינה שאתה אומר שאתם מכינים את הכל - ואני מקבלת את זה ומקווה שאתם מכינים טוב – אם חס וחלילה תהיה מלחמה ביולוגית או כימית, שיש מקלטים, שיש חדרים אטומים או אין חדרים אטומים וכיוצא בזה. תאמר לי איפה אתם נכנסים פה בתמונה. אתה אומר שיש שבעים מדריכות שמסתובבות ויודעות מה הן צריכות לומר, אבל אני שואלת למי הן אומרות. יושבים כאן אנשים שמשדרים כל יום לעולים החדשים, הם אלה שמקבלים את הפניות, יושבים חיי הכנסת שחיים בתוך עמם והם פשוט נמצאים בחוסר מידע מוחלט.

שוב אני חוזרת ואומרת, גם אנחנו הוותיקים, אם מחר יירו לי ברחוב, גם אני לא אדע אם לצאת עם הרכב או לא וכולי. כולנו לא נדע אבל בכל-זאת אנחנו יותר יודעים, יש לנו בכל-זאת יותר ניסיון בחיי הארץ ואנחנו גם מבינים את השפה. האם באנגלית אומרים להם משהו? משודרים כאן למשל שידורי ה-CNN או ה-BBC.

השאלה גם מה קורה עם החירשים או עם
העובדים הזרים.

זה לא שייך לוועדה שלנו אלא לוועדה אחרת.
נמצאים כאן אנשים מהמערכת ואני רואה שיש להם כמיהה וצמא כן להעביר מידע אבל השאלה איזה מידע. אם אתה מעביר מידע מפחיד מדיי, אומרים לך שהמצב הוא לא כל כך נורא. האמת שכרגע אין כלום וכך מרגישים היום העולים החדשים. הם לא יודעים איפה ליסוע, לאן ליסוע, הם לא יודעים איפה מחר ייפול משהו או לא. נראה לי שדווקא ביש"ע המצב קצת יותר טוב כי האוכלוסיות יותר מגובשות שם. אני לא אומרת שאתם אשמים אלא אני שואלת היכן אתם.

מאחר שאני יושב כאן, כל ההסברה הלאומית
מופנית אליי. אני הבהרתי על מי מוטלת האחריות. אני מניח שמשטרת ישראל הוזמנה לכאן ואני מציע ברשותך שהם יסבירו את היערכות ההסברה מצדם. אין לי שום מנדט ואחריות על משטרת ישראל. אנחנו אחראים על נושא עורף המדינה.

לגבי צה"ל כצה"ל, לא פיקוד העורף אלא כצה"ל, בתחום השטחים אכן הדברים שם יותר טובים גם מהסיבות שתושבי השטחים נמצאים יותר במערכות סגורות.

אני מזמין את חברי הוועדה לבקר בהזדמנות בפיקוד העורף ותראו את מרכז המידע, את כל סרטי ההסברה הקיימים ותבינו. אכן צה"ל החליט כרגע בתחום הנושאים למצבי החירום שאנחנו אחראים עליהם לא להפיץ את הנושא. אנחנו נמצא את הזמן לקראת או בסמוך מתי להפיצו. נכון שהיינו רוצים בדרך שגרה לתת תוכנית הסברה מקדימה.

יש פה קלטת שהיא אחת מעשרות שיש לנו וזאת כדי שתבינו במה אנחנו עוסקים, מה זה אזעקת אמת, כיצד היא פועלת. סרט הדרכה, שיפור מיגון לחירום. אגב, זה בכל השפות. השימוש בערכות מגן. כשישימו את הקלטת הזאת בזמן המסוים, ייצפו בקלטת, יסבירו לאותו אדם והוא ידע מה לעשות.

אי-אפשר לעשות זאת דרך ערוץ 1 ו2-?

אפשר.

הם חוששים שזה מוקדם מדיי.

אנחנו נפיץ את זה דרך ערוץ 1, 2 ועוד דרך 14
רשתות רדיו שאנחנו מחוברים אליהם.
השימוש במזרקים, כיצד. השימוש בתשדיר מרכזי מידע, מה זה בדיוק ואיך פונים אליו. אזורי צפירה והרגע, יש מפה. תזכרו שבמלחמת המפרץ – חלקכם לא היה וחלקכם היה – פיקוד העורף הוציא מפה עם אזורי צפירה וזה עבד יפה מאוד. התגוננות מפני נשק ביולוגי, מה זה, איך, מתי וכולי. תרופות, שימוש בתרופות. נשק כימי. יש עוד רשימה ארוכה.

אתם שואלים למה אני מגיש לכם את כל הרשימה הזאת, אתם לא יודעים על מה אני מדבר ואומרים שעכשיו אני מבהיל אתכם. זה נכון אבל כרגע אלה רק מילות קוד באוויר ואני מקווה שכך זה יישאר להבא.

אני אומר שוב שנושא ההסברה הוא לא פשוט. שאלו כאן לגבי חירשים ובמקרה הזה הוקמה ועדה שליוויתי אותה שלוש שנים. במדינת ישראל יש 10,000 חירשים כאשר לכל חירש יש איתורית והיא מותאמת לו. נושא השפות כאן לא פתור כי רק התחלנו בו. קיימנו כנס חירשים ראשוני לקבוצה נבחרת ודרכם אפשר להפיץ. יש את שפת האילמים והחירשים שרואים בטלוויזיה. יש מוסדות למפגרים שם אין שפה. אין פה נציגות של מוסדות למפגרים. כאן מסבירים לאנשים שמסוגלים לשמוע. איך נותנים מענה למוסדות למפגרים בזמנים כאלה כשהשפה לא עוזרת? אנחנו צריכים להגיע לכל אזרח וארגון במדינה. שבעים אנשים עם תוכנית עבודה ל360- יום בשנה, הם מספיקים לראות מאות אלפים של אנשים. זאת חלק מחבילה מסוימת.

כשבאים לשמוע כאן במשך עשר דקות את נושא ההסברה במצבי חירום, אני מניח שלא לזה התכוונתם, אבל כשהסברתי מה פיקוד העורף עוסק נכנסתי למצב חירום. לנושא היום יום, אני מקבל את זה, אבל זה לא בתחום שלי. כביכול זה נוח לי לומר את זה ולהטיל את זה על מישהו אחר, חלילה. יש מה לעשות בכל נושא ההסברה כי מדובר פה באוכלוסייה לא הומוגנית, אוכלוסייה דוברת מספר שפות וצריך להגיע לכמה שיותר אנשים וכך גם ליצור תרבות של מרכזי מידע שקיימים ברשויות. ברשויות קיימים מרכזי מידע 106 וכל מי שרוצה מרים טלפון ושואל. יש מרכזי מידע למשטרה, יש מרכזי מידע למד"א, יש מרכזי מידע לבתי-חולים וכולי. זה קיים וזה עובד. גם הישראלי הוותיק, תשאלו אותו איפה זה, הוא לא ידע איפה הדברים האלה. צריך להיות שינוי תרבותי עמוק, לאו דווקא במנגנונים אלא גם באנשים, כך שידעו שמוכרחים לקרוא עיתון ומוכרחים לצפות בטלוויזיה.

צריך שיהיה מנגנון מרכז לאומי. אם יש מרכז הסברה ויוחלט שהוא זה שנותן את מדיניות ההסברה למצבי שגרה, למצבי הביניים ולמצבי חירום, אני חושב שאפשר לשפר את הנושא.

נראה לנו שמתקבלת איזושהי תמונה שאין כמעט
כלום. אתם לא אחראים למצב הזה, אבל האם אתם יושבים יחד – עכשיו כשהמצב הידרדר ועשוי להידרדר עוד יותר – עם הרשויות המקומיות, עם משטרת ישראל ועם הצבא? האם במסגרות האלה עולה בכלל הנושא של עולים חדשים? האם הוא מופנם אצלכם, האם יש מודעות לכך שעשרים אחוז בהרבה מאוד רשויות – גם ביש"ע ובכל מקום – הם עולים חדשים?

מאחר ועורף המדינה למעט החלק הקטן שלו
לאורך הגבולות זה צה"ל, תשמעו את משטרת ישראל.

מה שקשור לאחריות שלכם, למשל כל הנושא של
מקלטים, האם יש הסברה לעולים, האם יש להם לאן ללכת? אני שואלת על עצם המודעות. חבר הכנסת נודלמן הוא תושב קריית שמונה ואולי הוא יוכל להרחיב בנושא. אני לא בטוחה שהם כל כך היו מרוצים ממה שהיה.

את כל הזמן מתייחסת למצב חירום ואני אתייחס
לזה. פיקוד העורף, אם הוא מוביל איזשהו פרוייקט לאומי מאוד מאוד חשוב, זה נושא הממ"דים והמקלטים. בעבר היו במדינת ישראל רק מקלטים אבל בשנת 1992 חוקק החוק בנושא בניית ממ"ד כך שבעצם יש מקלט לכל משפחה אצלה בביתה. כפי שאמרתי קודם, קו העימות מעצם זה שנמצא באזור "מבצעי" עד לפני היציאה מלבנון ואולי גם בעתיד, האזור שם מתורגל. התרגול זו ההסברה הכי טובה שיכולה להיות לצערנו הרב ונקווה מאוד שכל אוכלוסיית המדינה לא תהיה מתורגלת בנושא הזה. לכן לגבי קו הצפון, פיקוד העורף שותף שם עם פיקוד הצפון בכל מה שקשור לנושא קו עימות.

אם אכן חלילה כל גזרת המפרץ תהיה תחת קטיושות, לפיקוד העורף יש את כל דרכי התנהגות האוכלוסייה בהיבט של המיגון, מתי ואיך להיכנס לעניין הזה. נכון לעכשיו, למרות שמשבר יכול להיווצר בכל נקודת זמן בלבנון, יש לנו תוכנית ואנחנו נפיץ אותה. פיקוד העורף פועל מול ראשי הרשויות והמנגנונים שלהם בהכנה הראשונית בכל מה שקשור בנושא המקלטים כמובן. יש לנו עלונים מוכנים להפצה ופרסום בערוץ 1 ו2- בשפות השונות כדי לתת תגובה. את זה עוד לא הפצנו.

לכן בכל נושא המקלטים ובכל נושא הממ"דים אנחנו בקשר רב עם הרשויות האזרחיות שאחריותן לתחזק את המקלטים הציבוריים. על-פי חוק אחריותו של כל ועד שכונה לטפל במקלט הביתי שלו או המקלט הפרטי באותו מבנה. הדברים מאוד ברורים והכל על-פי חוק. אין פה המצאה מיוחדת ולא הולכים להמציא מצבי חירום. לפעמים יש פערים במידע, אבל זה נכון כמו שיש פערי מידע ברשויות ואנחנו בקשר אתן.

האם חשבתם להכשיר מישהו דובר רוסית שיהיה
נציג שלכם? אומר לי דובר צה"ל שבמקרה שנצטרך, נצטרך כל פעם לתרגם דברים שנאמרים בעברית. אני מדברת על כך שמטעמכם תהיה אישיות מוסמכת דוברת רוסית שתוכל לשמש כדובר בתחנת הרדיו שבמצב חירום ודאי כולם מאזינים לו.

אני אשמח לקבל אנשים לפיקוד העורף, עם מדים
או ללא מדים, אבל לא כדובר צה"ל. אם יש לכם אנשים כאלה למצבי חירום – לא לדובר צה"ל אלא לפיקוד העורף – אני אשמח לקבל אותם. אין בזה כסף. בפיקוד יש לי דוברי רוסית ודוברי אמהרית.

אולי כדאי להכשיר שניים-שלושה. יש היום מצב
שהוא מצב ביניים, שגרה של מלחמת התשה. יש כרגע תחילתה של מלחמת התשה כאשר במקומות מסוימים זו כבר שגרה ובמקומות אחרים זה עשוי להיות. אתה שומע את הדברים כאן וזה בגלל מה שקורה בשטח. האנשים כאן מקבלים שאלות והם לא אחראים לענות עליהן.

אני חושב שיש פה שתי סוגיות. נושא החירום הוא
נושא בפני עצמו. אני חושב שאנחנו מדברים היום על מצב שהוא לא מצב חירום אלא מצב של משבר כאשר המשבר לא חייב להיות צבאי אלא גם פוליטי. כל חודש מגיעים 4,000 עולים ממדינות חבר העמים וכשהם מגיעים לישראל הם לא יודעים שום דבר. לאנשים האלה צריך למצוא פתרון.

העולים החדשים כאן משמשים כלי הסברה לגבי קרובי המשפחה במדינות חבר העמים. אם אתה נותן להם מידע לא נכון או לא שלם או לא אמין, זה מחלחל הלאה לתוך ברית-המועצות. אנחנו כסוכנות היהודית מקבלים "עליהום" של יהודים שמודאגים בקשר למשפחות ובקשר לילדים וזה קשור אחד לשני.

אני רוצה לתת מבחינת העובדות שני דברים. האנשים צמאים למידע. עובדה, "גלובס" פרסם מחקר בקשר להרגלי הצפייה של העולים בזמן המשבר. בערוץ הראשון צפו בשגרה שלושה אחוז מהעולים והאחוז קפץ בזמן המשבר ל37- אחוזים. זה לא בגלל שהם התאהבו בערוץ הראשון אלא מכיוון שהם רצו מידע זמין, עדכני ועכשוי. אחוז הצפייה בערוץ השני עלה מ11- אחוזים ל52- אחוזים. צריך לזכור שגם אם טלוויזיה נותנת פתרון, נותנת חדשות שמקוצרות בערב, בארץ שלנו מה שהיה בערב הוא לא אקטואלי בבוקר.

לכן אני אומרת שחייבת לקום מערכת שלא קשורה לצבא. אני מקווה שפיקוד העורף ערוך לזמן חירום ואני מציע לא לסמוך על שום דבר ואולי לנסות לערב ארגוני עולים בבדיקה וייתכנות ואיך הם מוכנים לקראת מצב חירום.

לגבי מצב הביניים צריך להיות איזשהו גוף, ממסד, שמכוון את זה יש רדיו וטלוויזיה ואפשר למצוא פתרון טכני עם כיתובית, תרגום של ערוץ מסוים, חדשות בערוץ מסוים. העולים צמאים למידע. העולים צופים ב-MTV, 67 אחוז מהם צופים ב-MTV. אנחנו מסכימים ש-MTV היא תחנה לא ראה אבל היא עדיין לא משקפת את התפיסה של ישראל, איך אנחנו רואים את הדברים, מה ההתפתחויות ומה הפתרונות הפוליטיים. זאת נישה שהעולים ברחו אליה מכיוון שהיא זמינה והיא דוברת רוסית.

לכן אני חושב שבאמת צריך לחשוב איך אנחנו פועלים בתקופות משבר – לא מלחמה, לא חירום - כי זה אומר אי-שקט מבחינת היהודים במדינות חבר העמים וזה אי-שקט למשפחות. מישהו צריך לקחת את זה לידיו.

חלק מהעולים החדשים זמינים בתוך האולפנים
וזאת האוכלוסייה שנפגעת לראשונה. לצערנו יש אחוז מסוים של נשירה מהאולפנים אבל הם נמצאים במערכות מסודרות ואפשר להגיע אליהם. מי אחראי על המידע ואיזה מידע לתת להם, צריך לכוון זאת.

בנצרת עילית, לאור קריאת עיריית נצרת עילית, התערבנו באמצעות דף קשר כדי להסביר להם איזה כביש פתוח. העיר הייתה נצורה ובנצרת חיים 22 אלף עולים שהם כחמישים אחוז מאוכלוסיית הישוב. הם לא ידעו מאיפה לרדת ולאיפה ללכת, הם לא יצאו מהבתים. הפעלנו שירות פסיכולוגי על-ידי דוקטור דינה חנוך וזה היה ביוזמת משרד הקליטה. זה היה כדי לשמוע ולא כדי להגיב. גם בכרמיאל נעשתה פעולה על-ידי הרשות המקומית.

חלק מהעולים זמינים באולפנים ובקורסים ואתם אפשר לנהל דיאלוג ובאמצעותם המסרים יכולים לעבור ולחלחל אל עוד אוכלוסיות.

זה נכון. זה רעיון.

זאת לא בעיה להגיע לריכוזי עולים. כל אחד
בירושלים שהוא ממוצא רוסי יכול לומר היכן מתאסף קהל העולים. יש ספריות, יש מועדונים וכולי אבל השאלה היא בין לזרוע פאניקה לבין לתת מידע נכון. אני חושבת שיש בינתיים ערוצים רגילים וצריך לתת את ההזדמנות החופשית להביא תסריטים נוראיים אבל מצד שני להביא את המידע כך שהאנשים יבינו שאלה תסריטים ולא משהו שעומד לקרות.

הבעיה של הטלוויזיה היא יותר סבוכה. לעשרים אחוז מהעולים אין כבלים, כך שמדובר רק בערוץ 1 ו2-. שם יש בעיה של זמן ובעיה של סמכויות ואי-אפשר לבוא בטענות לאנשים שלא בידיהם הפתרונות.

אני חושבת שהדגשתי שאנחנו אולי נבוא בטענות,
אבל קודם כל אנחנו רוצים ללמוד מה התחום. אנחנו לא רוצים לבוא אליו בטענות בדברים שהם לא בתחום שלו.

אני חושבת שברגע שיתחילו לדבר באולפנים על
מה עושים בזמן מלחמה אטומית או מלחמה אחרת, נזרע פאניקה.

אני לא רוצה להרחיק לכת, אבל במקרה של גילה
או שכונות אחרות אין הסברה.

אני אשמח מאוד אם תצאי בקריאה מהוועדה.
פיקוד העורף מוכן לרתום מהניסיון המקצועי שיש לו בהפעלת האוכלוסייה במצב חירום ולסייע בכל מה שיכול גם במצבי הביניים. אני לא אומר כאחריות אלא במובן של יועץ מקצועי. יכול להיות שנתגייס יחד עם המשטרה ונבדוק עם דובר צה"ל לאור הדברים שעלו כאן, אולי עם נציגים שלכם, כדי למצוא איזשהו פתרון.

אני מרגישה שאנחנו נמצאים באיזשהו מבוך ללא
מוצא.

אנשים שומעים ירי אבל לא יודעים מה לעשות,
האם לצאת מהבית או לא. הם לא יודעים היכן לקבל את האינפורמציה.

מאוד חשוב שנדע כולנו, כפי שאני שומע וכפי
שדיברנו עם אנשי המשטרה, שיש כלים כדי להתמודד עם המצב הזה. אני רואה שכל הגורמים שנמצאים כאן רוצים בזה. זאת כמעט פעם ראשונה שאני רואה את חברי כנסת יושבים מתחילתו ועד סופו של הדיון, שומעים ומשתתפים בו.

אולי אנחנו צריכים להבין שהשידורים של רדיו רקע של הערוץ הראשון, ערוץ 33, הם במסגרת ערוץ השידור והרדיו בפרט במסגרת של קול ישראל. היות שיש לנו כלים, נשאר דבר פשוט מאוד. אני חושב שהמפקדים של פיקוד העורף, רשות המשטרה וראשי רשות השידור צריכים לשבת ביחד, לקבל החלטה ולגבש אותה, ולהחליט שאנחנו צריכים לשדר. אתה אומר שיש תוכניות, אבל איך לדעת להשתמש בדברים מסוימים, איך להתנהג במצב זה או אחר, אנחנו נהיה צריכים לספר על זה כבר עכשיו.

לכן צריכים לשבת יחד כמה גורמים ולא רק פיקוד
העורף אלא פיקוד העורף, אתם שמשדרים, והמשטרה.

צריכים לקבל החלטה, צריכים למצוא אנשים
כשכל אחד יודע מה מבחינה מקצועית זה יכול לתת לכל גוף וגוף ואז נוכל לצאת עם זה. בסך הכל אנחנו פתוחים לזה. אנחנו משדרים עשר שעות ביום רק בשפה הרוסית. בנוסף לכך כמעט שעתיים בשפה האנגלית, בצרפתית, באמהרית שעתיים. יש לנו שידור פעמיים בשבוע בשפה הרוסית בערוץ 33 ופעם בשבוע בערוץ 1. יש לנו אחוזי האזנה די גבוהה לכל השידורים האלה. זאת אומרת, מה שנשאר זה להביא לתודעה של אלה שמקשיבים כי גם אחוז ההאזנה הוא גבוה.

חברת הכנסת מרינה סולודקין אמרה שבשבת בשעה 9:00 הייתה בהלה וזאת כאשר בסך הכל השפה הייתה בשפה הרוסית. אם לא הבינו את השידור בשפה הרוסית, יכול להיות שכל השיטה, כל ההגשה של הנושא צריכה להיות אחרת. לשם כך אנחנו צריכים לשבת ולדבר על זה. מי ששידר את השידור הזה זה אחד האנשים המבריקים ביותר שיש לנו ברדיו אבל כנראה שההבנה הייתה לא נכונה למרות שזה בשפה הרוסית. כל אחד עושה עבודה מקצועית שלו לעומק יוצא מן הכלל, גם הרדיו, גם כמובן הצבא, גם המשטרה, אבל לשבת ביחד ומבחינה מקצועית להחליט החלטות ולנהל את הדבר הזה, זה תלוי בנו, בכולנו.

האלוף אופיר צריך לצאת, אבל לפני כן אני רוצה
לומר לך אתה שמעת פה דברים שאולי היית ער או לא היית ער, אבל אין ספק שיש פה לקונות מאוד מאוד גדולות. זאת עובדה. רשות השידור אומרת שאין לה כלים, היא לא יודעת מה לומר, היא לא מוסמכת לומר חלק מהדברים, אולי הייתה רוצה לומר מה שיש בדעתה. כשמראיינים אותי או מישהו מחברי הכנסת, אנחנו חופשיים לומר מה שנראה לנו באחריות הממלכתית שיש לנו, אבל יש לכם קצינים, יש לנו צבא נהדר, אבל אני בטוחה שעדיין אין קצינים מאוד בכירים דוברי רוסית או אמהרית, ואנחנו מאוד מקווים שיהיו בהקדם ואנחנו גם מעודדים את זה, אבל בסך הכל הקצינים שמדברים בערוץ הראשון, זה תענוג לשמוע אתכם ואתם בהחלט משרים ביטחון מסוים. לעולים החדשים זה חסר, הם לא שומעים את זה, הם לא מקבלים את זה.

נצא מכאן עם המלצה – ואתם תקבלו אותה גם בכתב – שתשבו ביחד, לפחות אלה שכרגע נמצאים בעניין וננסה שיהיו עוד ועוד גורמים כולל השלטון המקומי שיהיה שותף לזה, כולל משטרת ישראל, וזאת כדי שתהיו יחד בצורה אחראית. תשבו ביניכם ותמצאו משהו שתוכלו לצאת עם איזושהי החלטה שתהיה מקובלת – אני לא יודעת אם צריך לקבל את האישור של נחמן שי או של ראש-הממשלה – כי עובדה היא שיש לקונה רצינית שכנראה היא לא רק הסברה, אבל גילינו היום את הקטע של ההסברה, ותנסו לפתור לפחות את הבעיה העכשווית כפי שהתעוררה כרגע כדי שנביא את העולים למצב שירגישו טוב יותר.

קיימת צנזורה צבאית ואנחנו לא תמיד יכולים
לומר מה שהיינו רוצים. כאן חשוב שהגורמים האלה ישבו ביחד. אני הייתי רוצה שועדת העלייה והקליטה תהיה זו שתאחד את כל הגורמים ביחד. לא לשכוח שרדיו רקע משדר במסגרת קול ישראל שהיא במסגרת רשות השידור. אני מציע שכולם ייפגשו ביחד ונשב ונוכל לדון על זה.

יש רשתות קבועות ויש להן בעיה ממי לקבל את
האינפורמציה. אני מציעה שכל גוף ימנה מישהו מול הרשת הזאת. אני לא מבינה למה צריך להקים מרכז מיוחד שיתווך בין הגורמים.

אנחנו לא מדברים על מרכז מיוחד אלא בדיוק על
מה שאת אומרת.

לשם מה צריך לקבל כאן אישור ראש-הממשלה?

לא נטריד אותו.

אני הייתי זאת שנסעה לשבת עם ההורים
המודאגים בבית-הספר בנצרת עילית. הארגון שלנו מורכב ממתנדבים והכוח שלנו הוא בזה שאנחנו לא כפופים לרשויות ואנחנו יכולים להתארגן אולי הרבה יותר מהר מאשר כל הרשויות האחרות. הנסיעה לנצרת עילית הייתה לפי בקשה של בוריס מפציר, מנכ"ל משרד הקליטה. הדברים שאנחנו עושים נעשים בשיתוף עם משרד הקליטה.

אחד הדברים שאנחנו מממנים כרגע זה דוברי רוסית בקו החם שנמצא בגילה והם אלה שעונים לטלפונים. אנחנו הרכבנו להם הוראות הדרכה, איך להתנהג, מה לומר, איך להתייחס לאנשים ואני יכולה לומר שאחת המתנדבות שלנו מסתובבת בגילה בין משפחות שפנו אלינו. בין המשפחות יש משפחה שנמצאת בארץ חודש. זאת אומרת, משפחה שהגיעה לגילה מרגע שנוצר המצב שנוצר והם לא מכירים מציאות אחרת.

כמה זמן פועל הקו החם?

כשבועיים.

קיבלתי דוח ממשרד הקליטה שמתאר את כל
העבודה שנעשתה בגילה, כולל העבודה שלכם.

אנחנו לא דנים רק בגילה.

אני במקרה רופאה פסיכיאטרית ובמקרה יש לנו
כמה מתנדבים שהם פסיכולוגים. יש היום ציבור גדול מאוד של פסיכולוגים בארץ שיודעים את השפה הרוסית, שכבר יודעים את המציאות בה נמצאים האנשים ואני חושבת שהם לא מנוצלים. אנחנו מנצלים את עצמנו, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים לעשות אבל אנחנו בסך הכל שלושה-ארבעה אנשי מקצוע בכל הארגון שלנו. יש ציבור גדול מאוד שלא מנוצל ואני חושבת שאפשר לנצל אותו כי גם כשברדיו רקע עונים על השאלות, יכול להיות שחשוב מאוד שישב שם גם פסיכולוג שידע לענות על השאלות. אולי לא יענה על איזה כביש סגור או מה לעשות כשיורים, אבל יתייחס לכל החרדות, מה לעשות עם הילדים, מה לעשות עם הזקנים, איך להתנהג בסיטואציות האלה. אלה הם דברים שאנחנו כארגון התנדבותי יכולים להציע את שירותנו ועזרתנו. אנחנו יכולים גם להציע את יכולת ההדרכה שלנו.

באמת בוועדה שלנו דיברנו הרבה על היכולות
שלכם וקיבלתם את כל השבחים.
הייתי רוצה לשמוע את אנשי המשטרה. אתם בעצם אחראים בכל המדינה על הסברה, על הנחיות בשעת חירום. מה התפקיד שלכם? האם זה יהיה נכון להגדיר אותו ככה? אתם באים רק כשמתבצע פשע? מה קורה בשעת חירום בתוך הקו הירוק?

אנחנו לא מלשכת הדובר ואולי היה צריך להיות
כאן מישהו מלשכת הדובר שייצג בראייה כלל משטרתית את הנושא.

אנחנו מאגף קהילה ומשמר אזרחי שבעצם מנסים להטמיע במשטרת ישראל את אותה עבודה עם הקהילה, מתן שירות איכותי יותר ושותפות בפתרון בעיות. במסגרת הזאת יש לנו קצין קהילה למגזר האתיופי ויש לנו קצינת קהילה לחבר העמים שמנסים – כולנו עובדים ברמה הארצית – להטמיע איזושהי עבודה ברמות המקומיות.

אני רוצה להתייחס לדברים בהם אנחנו נתקלים ולעבודה שאנחנו עושים בשטח. שוב, אני לא לוקחת מנדט שהוא לא שלי.

אנחנו נתקלים – לא רק בנושא של עולים אלא בכלל האוכלוסייה, אלא גם לגבי הוותיקים שאני לא בטוחה שהם יודעים יותר מאשר העולים החדשים – בכל הנושא של איפה כן ליסוע, איפה לא ליסוע, מה מותר ומה אסור וכולי. יכול להיות שהנושא של 106 בעירייה נותן איזשהו הסבר למקום הספציפי אליו הוא מתייחס, אבל אם מישהו רוצה להגיע מקריית שמונה לירושלים, הוא לא בדיוק יודע את מי לשאול דרך איפה ליסוע ואולי כאן הבלבול.

את אולי לא הכתובת, אבל אם למשל חושבים
שעשוי להיות פיגוע באחד הקניונים, האם יש איזושהי מודעות במשטרת ישראל לעולים החדשים? מישהו אומר להם את זה? הם שומעים את זה?

לזה בדיוק אני רוצה להגיע. בתוך כל המהלכים
שאנחנו מנסים לעשות, אנחנו לא יכולים להגיע לכל בית. מהלך שניסינו לפתח עם משרד הקליטה, אבל משרד האוצר עצר אותו, היה למנות קציני קהילה ברמה של תחנה באותם מקומות בהם יש ריכוזי עולים. משרד הקליטה היה מוכן לממן את זה, אנחנו היינו מוכנים להכשיר שוטרים שזה יהיה תפקידם, להיות מעורים בתוך אותה קהילה, לדעת גם מה הבעיות, לתת מענה לבעיות הספציפיות, אבל זה נתקע אי-שם במשרד האוצר. נשמח אם הוועדה הזאת תוכל לסייע לנו.

את מדברת על קציני קישור.

קציני קישור לקהילת העולים. עשינו עבודה של
בדיקה של כמות עולים בערים, אחוז העולים מתוך כלל התושבים, אחוזי פשיעה וכולי. כל הנושא הזה, דובר על 13 שוטרים שנציב אותם בתחנות, אבל זה נתקע במשרד האוצר ונשמח אם אפשר יהיה לסייע לנו. זה ברמות המקומיות.

כמובן שיש לכל תחנה גם שוטרים דוברי השפות השונות, כך שאם יש צורך בתחנה הם נרתמים, אבל זה לא דומה לשוטר שזה תפקידו. אני מדברת על שוטר שהתפקיד שלו להיות איש הקשר בין התחנה, בין כלל הגורמים, גורמי קליטה, גורמי עירייה והעולים והוא יכול לדבר בשפתם והוא מבין ויכול לענות גם על חרדות שיש וכולי.

מה שאני חושבת בנושא הספציפי הזה שאנחנו מדברים עליו ומכיוון שבאמת כמו שאמר קודם האלוף אופיר לא הוכרז מצב חירום אבל זה לא בדיוק שגרה, זאת אומרת שאנחנו מדברים כאן על מצב שהוא קצת אחר, אני כן חושב שצריך להיות – כמו שעשו חדר מצב במשרד החוץ בנושא של הסברה – איזשהו מרכז עם מספר טלפן שיפורסם בכל מקום, כאשר באותו מרכז יהיו נציגים מכל הגופים הרלוונטיים שיוכלו גם לקבל פניות של אנשים בכל מיני שפות אבל יוכלו גם להעביר לרדיו רקע, לטלוויזיה ולכל מקום אפשרי את האינפורמציה הרלוונטית מכיוון שאני לא בטוחה שכולם מכירים מה שיש לאלוף אופיר להציע, אני לא בטוחה שאנשים יודעים שהם יכולים בכלל לבקש את זה. אם אפשר יהיה להעביר את אותה אינפורמציה לאותו מרכז, אותו מרכז גם ידע שזה החומר שניתן להעביר אותו ברחבי הארץ. אני חושבת שזה די חשוב בתקופה הספציפית הזאת שהיא לא לפה ולא לפה.

יש הרבה רשויות אבל אין חיבור ועדיין נשארים
כולם באיזושהי תהייה.

בשפה האמהרית יש תוכנית אחת לשבוע, בה יש
שאלות ותשובות ואני שומע את העולים, בעיקר אלה שהגיעו ארצה בשנתיים האחרונות, כשהם מעלים כל מיני שאלות, אבל לא בהכרח אותם משיבים עונים תשובות נכונות כי לעתים גם להם אין מספיק מידע בנושא. לכן אני רואה צורך באנשים שיהיו בקהילה שיתראיינו בנושאים כאלה ואחרים. אני חושב שהסברה זה דבר מאוד חשוב. שמעתי גם את אלו שגרים בתוך הקו הירוק או באזור הקו הירוק והם מאוד מאוד מוטרדים. אם אין מספיק מידע, מידת החרדה יותר גבוהה. אין להם מספיק חומר לקרוא בעיתונות הכתובה באמהרית והעיתון הוא כלי מאוד חשוב באמצעותו ניתן להעביר מידע.

לאנשים יש רצון טוב, אבל מישהו היה צריך לרכז
את זה. אנחנו במצב שלא ציפינו שיקרה. אפשר לבקר והתפקיד של חברי הכנסת הוא לבקר, אבל אני רוצה להיות יותר חיובית לעניין ולומר שאם נקלענו למצב, בואו נלמד מהחודש הזה שעבר מה המצוקות העיקריות, מה הבעיות העיקריות וננסה לשפר את המצב כי המצב הוא לא טוב.

בקהילה האתיופית המצב הוא אחר ורמות
החרדות הן אחרות. במצב חירום איכשהו מסתדרים ומסבירים וראינו בעבר שזה בסדר, אבל הבעיה היום היא יותר חמורה. אני שומע את החרדות של העולים, מה עוד שהם לא מכירים מושגים שלנו נראים ברורים כמו איפה גילה, הקו הירוק ומעבר לקו הירוק. הם לא יודעים כלום וזה מכניס אותם לחרדה. הוועדה צריכה להבין עד כמה מתקשים יוצאי אתיופיה.

אני רוצה שתדע שיוצאי אתיופיה מקבלים בוועדה
את מלוא תשומת הלב מעל ומעבר לחלקם באוכלוסייה.

אני לא מתלונן אלא מציין את העובדה ואומר
שצריך להקשיב להם. כשדיברו כאן על חירשים אמרו שיש להם איתורית, אבל יוצאי אתיופיה לא יודעים לקרוא איתורית. אין להם את הדברים הבסיסיים, אפילו את השפה של החירשים.

כשיצחק רבין זיכרונו לברכה נרצח, באותה מוצאי-שבת הייתה חתונה ושם הייתה פאניקה טוטאלית מפני שאנחנו באנו מאתיופיה שזה חלק מאפריקה ואתם יודעים מה קורה כשמנהיג נרצח. הייתה פאניקה ודבר לא נעשה. עברנו את זה, אבל יכול להיות שיש בפנים עוד חרדות. כשאני מסתובב בין המשפחות, אני רואה שהן נמצאות בחרדה מתמדת.

אני רוצה להציע פתרון ואני לא מדבר על כך שעיתונאי יכתוב מפרי דמיונו פרשנויות וכולי אלא יכתוב תמונת מצב שתאמר מה קורה היום ומה זה אומר, לא במצב חירום אלא בשגרה. אני חושב שצריכים לפרסם את הנושא לטלוויזיה בערוץ 2 ביום ששי בשעה 12:30, לתת תמונת מצב אמיתית מטעם הצבא. לא תמונה עיתונאית, לא פרשנות, לא פרי דמיונו של הכתב, לא מה יהיה בעתיד, אלא מה קורה עכשיו. יש חרדה מאוד מאוד קשה שאתם לא יודעים עליה.

מבחינת רשות השידור, באמהרית משדרים ברדיו
רקע פעם אחת בשבוע?

לא. כל יום. תוכנית מסוימת משודרת פעם בשבוע.

אני מניחה שיש רמת האזנה גדולה.

נכון. דוד מולה ציין קודם את הבעייתיות של זה.
זה לא רק מה עושים אלא איך עושים. אנשים צריכים לתת את המענה הכי הולם והכי נכון, כי כשיש טעות, זה גורר עוד יותר חרדה. אני למשל מסביר איפה שאני יכול. אנשים מתקבצים במשפחות ושואלים מה יהיה ואיך יהיה. יש חרדה, יש מלחמה. עולים חדשים לוקחים מילה אחת שהם מבינים ומפרשים אותה לאורך ולרוחב. אני חושב שאנחנו צריכים לתת מענה בטלוויזיה. בטלוויזיה יש לנו 190 אחוז צפייה. אם מפיקוד העורף יבואו עם משהו מובנה, מופשט ויסבירו, יהיה לזה מקום. האנשים בשגרה היום לא מתפקדים אלא כל הזמן שואלים מה יהיה ואיך יהיה.

אני מבקש להסביר בעיתונות הכתובה בצורה מפורשת ולעשות כן ברדיו ובטלוויזיה. אני מדבר על העברת נתונים בסיסיים ביותר.

יש איזה אוגדן שיצא מטעם כל הגורמים ובו יש
פירוט מאוד רציני של משק לשעת חירום. העניין הוא שלא הוכרז כאן מצב חירום וזה בעצם הקושי. אני חושבת שצריך ליצור איזושהי ועדה בין-משרדית על הבסיס הזה וליצור את הקשר בין המרכיב האזרחי למרכיב הצבאי וכמובן עם המרכיבים התקשורתיים.

אנחנו בג'וינט יזמנו דברים בפגישות עם פיקוד העורף ודנו איך להתחבר למנגנונים האוניברסליים ובאמת יחד עם ארגוני העולים להכשיר מתנדבים לקווי 106 ולקווים יחד עם משרד הקליטה וגופים אחרים כי באמת אנחנו רוצים להכשיר מתנדבים בשפות השונות לארגוני העולים. זאת יוזמה שלנו אבל היא לא מאורגנת תחת כותרת ממלכתית יותר מסודרת ואני חושבת שאולי כדאי כאן להציע את גוף הביניים, לא חירום אלא משהו בין-משרדי שיוכל לטפל בצורה יותר עניינית ועקבית. באוגדן הזה מצוין על מה החומר הזה בנוי, על המצב הביטחוני בצפון, על מלחמת המפרץ וכולי.

המודעות אצלנו גבוהה מאוד לכל נושא העולים
החדשים והעלייה בכלל. עצם זה שהאחוזים הם כאלה גדולים באוכלוסייה, גם אצלנו בצבא יש את אותם אחוזים ואפילו לפעמים יותר. אנחנו מנצלים את זה והיום אם מישהו ירים עכשיו טלפון למרכז מידע, יוכל לשמוע בחורה שתיתן מידע בשפה הרוסית.

מספר הטלפון של מרכז המידע הוא 1255111.

אחד הברומטרים ללחץ של האוכלוסייה הוא הטלפונים למרכז המידע. לפני כמה שבועות כשהיה שיא הלחץ, היו כמה אלפי פניות ביום והיום יש כמה עשרות. היום אין הרבה פניות למרכז המידע. אני שומע כאן שאוכלוסיית העולים כן נמצאת באי-ודאות קצת יותר גדולה ואם מישהו באיזשהו מרכז קליטה או באיזשהו מקום שמתכנסים עולים רוצה לקבל מידע, אפילו של כמה שעות או תגדירו אתם את הזמן, אנחנו נבוא וניתן את המידע. אנחנו נותנים את המידע היום, נכנסים לכל הכיתות בבתי-הספר ודרך התלמידים מגיעים למשפחות. אם יש כיתות שם יש תלמידים דוברי שפה זרה, יש לנו מדריכות לשעת חירום שייתנו את המידע הזה בשפה זרה.

יש לנו מידע באינטרנט ושם אפשר להיכנס למאגרים שהם באנגלית ובעברית. אנחנו נשתדל לתרגם את החומר לשפות אחרות. כמובן שאם תרצו לקדם את זה ויש מישהו שיכול לתרגם את החומר, אפשר לעשות זאת בשיתוף עם דובר צה"ל.

אנחנו כמובן עובדים לפי היצע וביקוש. אם יש פנייה ודרישה של ציבור מסוים למידע מסוים בתקשורת בנושא מסוים, ויושבים כאן שדרנים, אם שדרן מסוים או עיתונאי מסוים רוצה מידע, הוא מתקשר לדובר צה"ל ומבקש שיחת רקע אתי או עם כל גוף מקצועי אחר בפיקוד העורף. אני יושב כל יום עם עיתונאים, נותן להם שיחות רקע בכל התחומים, נותן ראיונות ויש את כל הצורות וכל האפשרויות לקבל את הראיונות האלה. אם שדרנים בערוץ הראשון או בקול ישראל או לא משנה איפה רוצים לשבת ולקבל את זה, הרי זה אפשרי. אם יש לכם שדרנים בשפה הרוסית או בכל שפה אחרת ואתם רוצים לקבל את המידע מהצבא, יש תהליך פשוט. הדברים מוגדרים ופשוטים. פונים לדובר צה"ל, מבקשים שיחת רקע, מבקשים ראיון, אומרים את הנושא ודובר צה"ל מוצא את האדם הנכון. כך לגבי המשטרה. אם אתם רוצים נושא מסוים, פונים ללשכת הדובר והוא מפנה את האדם שצריך להתראיין באותו נושא או לתת מידע באותו נושא. התהליכים פשוטים אלא כנראה שבפורום הזה הם לא כל כך ברורים.

חלוקת האחריות בארץ היא פשוטה וברורה מאוד. מי שריבון היום ביהודה ושומרון זה אלוף פיקוד מרכז. ההנחיות בנושא ביטחון בפיקוד מרכז נותן אלוף פיקוד מרכז. הוא אומר שבציר הזה נוסעים עם אוטובוס ממוגן, בציר הזה לא נוסעים בכלל, במקום הזה ככה וככה. הוא פונה עם המידע הזה לרשויות ומהרשויות זה עובר לאזרחים. אנחנו לפעמים עוזרים ונותנים אמצעים לרדיו מקומי או לתהליך של מערכת פריצה עד לבתי התושבים, כי זה הכנה בשגרה לטובת מצב חירום, אז אנחנו נותנים הנחיות לאוכלוסייה בכל השפות. ראיתם כאן את הסרטים שלנו בכל נושא האיומים ונכון שאלה הם איומים ולא דברים אחרים.

השאלה מה קורה בדברים האקטואליים, דברים
שקורים באותו רגע ובאותו יום. האם אתם מודעים לכך שיש רדיו רקע ושגם לרדיו הזה צריך להעביר את אותו המידע כפי שאתם מעבירים לכל הגורמים האחרים?

דברים אקטואליים להיום, זה לא בדיוק פיקוד
העורף. אפשר לקבל את המידע האקטואלי להיום דרך העיתונות או אם רוצים מהצבא, אפשר לעשות זאת דרך דובר צה"ל, לשמוע מידע אקטואלי מרח"ט מבצעים או אפילו מדובר צה"ל. אני למשל לא דובר רוסית, אבל אני יכול לשבת עם כל עיתונאי או עם כל שדרן ויהיה מתורגמן.

אנחנו רצינו לדון על דבר מאוד מהותי. קחו
בחשבון שיש פה אוכלוסייה של מיליון ו150- אלף דוברי רוסית.

אני יכול להתייחס לנושאים של פיקוד העורף.

כאן עלתה הערה שאני חושב שהיא נכונה. כמובן
שהצבא לא צריך לרדוף אחרי כל עיתונאי ועיתונאי ובדרך כלל העיתונאי בא אליו לקבל את האינפורמציה. שוב עם אני אומר שיש לנו לכולנו את כל הכלים כדי לצאת לעולים ולשדר את הדברים. מה שחשוב לנו זה שיתוף פעולה שאנחנו צריכים לקבל.

תקבלו.

זה לא ככה. אנחנו צריכים לשבת ביחד כולנו
ולקבוע. זה לא שתפנו תקבלו כי אחד יפנה והשני לא, אחד יקבל והשני לא יקבל. זה צריך להיות ממוסד. זה דבר שאתה יודע שהוא יוצא ולשם כך יש לך ערוץ.

אני רוצה לומר כאן משהו שאולי לא יישמע כל כך
טוב, אבל זאת האמת, לפחות כך נראה לי. מה שקורה לגבי הערוצים בעברית, הם היוקרתיים יותר, אם זה הערוץ הראשון או השני, הכל נמצא בעברית ולא כל כך בשפות האחרות. לכן אנחנו נלחץ יותר ויותר כדי שהמידע יגיע גם לערוצים האחרים. אני לא רוצה לומר משהו רע נגד קצינים, אבל הקצין יותר חשוף וזה יותר יוקרתי להופיע בטלוויזיה בערוץ הראשון מאשר ברדיו רקע, מה עוד ששם גם צריך לתרגם את דבריו. זאת אומרת, זה מצרך שהוא הרבה יותר זמין - כל ההסברה, כל תמונת המצב הכללית וכולי – לאוכלוסייה הוותיקה ולערוצים שמקבלים רייטינג מאוד גבוה ויוקרתי.

מטרת הישיבה שלנו כאן היא להגביר את המודעות הבסיסית, שידעו שיש כאן מיליון עולים שנמצאים במצב יותר קשה ויותר גרוע מאשר האוכלוסייה הוותיקה. אין ספק שבשעת חירום כפי שקיימת היום, אין להם היום שום מידע. נכון שפה עושים משהו, קצת מתאמצים בגילה, במקום מסוים מסתובבים כמה פסיכולוגים ובמקום אחר כמה מסבירים, אבל זה טיפה בים. בגדול אומר לך הערוץ הממלכתי של מדינת ישראל שאין ידע. אנחנו צריכים לדאוג לכך שאותם עולים יקבלו את המידע. אנחנו נצטרך למצוא את הדרך שכרגע איננה. אם אתם תשבו ביניכם, אם זה יעזור, אני לא יודעת ואני לא בטוחה. האם צריך לשבת גם עם נחמן שי שקיבל איזשהו תפקיד? אני לא יודעת.

אני מוכרחה לומר לכם שאני רואה את המצוקה מצד אחד ואני כרגע לא רואה את הפתרון באמצעותו נוכל לסגור את כל ההסברה והתפקוד. זה לא רק הסברה כי הסברה צריכה לעבוד על משהו וכאן אני מבינה שאתם כן אמונים. לומר שאם יהיה יותר גרוע, יש מקלטים. אם לאותו אדם אין מקלט, הוא ייכנס עוד יותר לחרדה. הכל צריך מאוד להיות באחריות, מה אומרים, איך אומרים, מתי אומרים וכולי.

אני אתן דוגמה למה שקרה בשידורים באנגלית.
נחמן שי ארגן את זה יוצא מן הכלל למרות שבהתחלה היו ליקויים והיינו צריכים להתעמת עם גורמים פלשתינאים. אני לא מדבר על תעמולה אלא על הבאת עובדות. אפשר ללכת לגורמי הצבא, אבל זה קשה. כשיש מיסוד של הדבר, זה שונה כי מביאים את קציני הצבא, מביאים גורמים מסוימים, מביאים מומחים ומתייחסים לעובדות. אני חושב שאנחנו היינו יכולים להשתמש בגורמים האלה כדי לקבל אינפורמציה והבעיה היא אינפורמציה. אני לא יודע של מי האחריות. כל הנושא הזה הוא נושא מאוד עדין כי זה יכול לגרום לפאניקה ולהפוך לנושא פוליטי, אבל אין לי ספק שמוכרחים לעשות את זה בצורה מאורגנת. זה לא מספיק להוציא עוד כמה קלטות או להביא עוד כמה דוברים.

בצבא יש אנשים שהם דוברי רוסית ואני לא יודע למה הם לא יכולים לקחת חלק ויופיעו בשידורים, אז אנשים יכולים לטלפן ולהביע את החרדות שלהם.

כאן צריכים פסיכולוגית ועובדים סוציאלים
בשפה הרוסית. היינו בגילה ואנשים שם אמרו שהם צריכים את האנשים שבעצם יוכלו לעזור להם להתמודד עם המצב.

אין ספק שהבעיה מאוד מסובכת. שמענו היום
שהורים ישראלים בגילה לא רוצים לשלוח את הילדים שלהם לבית-הספר. ודאי שיש בעיות פסיכולוגיות וחרדות, אבל יש אם אפשר להביא גורם ברוסית ואנשים יוכלו לטלפן ולהתייעץ אתו. יש אנשים שבאמת מבינים. אני לא מדבר על מישהו שיבוא וייקח חומר כתוב בעברית אלא על מישהו שיוכל לענות בזמן אמיתי לשאלות ולחרדות.

השאלה אם ברדיו רקע אפשר להוסיף זמן
לשאלות ותשובות, דבר שגם הוא היה נכון בתקופה הזאת.

יש תוכניות לשאלות ותשובות, אבל חשוב שיהיה
מומחה שיוכל לענות על כל השאלות.

הפורום הציוני הוא גוף מקצועי מבחינת מתן
תמיכה פסיכולוגית. מתחילת המצב כתבנו מכתב לכולם ואמרנו שיש לנו פסיכולוגים להם אנחנו נותנים הדרכה כדי שיהיו זמינים ללכת בכל רגע לכל מקום בכל הארץ. ביקשנו שמשרד הקליטה או איזשהו גוף אחר ייתן לנו מעט כסף כי אנחנו צריכים לשלם לפסיכולוגים שלנו מעט מאוד.

אתם לא צריכים לדבר קודם על הכסף אלא קודם
לתת את העזרה.

אני מדברת על תמיכה מקצועית. האנשים שלנו
עובדים בחצי מהתעריף אותו אנחנו צריכים לשלם להם. אנחנו מחפשים קצת תמיכה כספית כדי לארגן את זה.

אני מנסה לחשוב איך אפשר למסד את כל הנושא
של ההסברה. נושא נפרד שגם צריך לטפל בו הוא נושא הפסיכולוגים שעלה על-ידי כמה גופים שחלקם התנדבותיים ועל-ידי משרד הקליטה.

אני מציעה שנתרכז בהסברה ללא הפסיכולוגים בשטח. אין ספק שהתגלה שקיימת לקונה רצינית מאוד. תנו לי לחשוב איך לגבש את זה כי יתכן שאנחנו ניצור פה איזו פגישה ביניכם או שנמליץ על משרד הקליטה או על פיקוד העורף שירכז את הנושא הזה אצלו כי אני מניחה שיהיו מריבות. אני מנסה לחשוב מי יכול לרכז את כולם ללא שיהיו מריבות בקשר לריכוז האנשים השונים. יכול להיות שהוועדה תעשה זאת כי זה המקום היחידי בו לא יהיה ריב סמכויות. ננסה להיות יותר קונקרטיים ולצאת עם החלטות לגבי מיסוד סוג של הסברה. נזמין גם את נחמן שי ונקיים ישיבה מקצועית. אני מקווה שנעשה זאת בימים הקרובים.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30