פרוטוקולים/ועדת קליטה/2180

1
ועדת העלייה והקליטה
8.11.00

פרוטוקולים/ועדת קליטה/2180
ירושלים, כ"ה בחשון, תשס"א
23 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס'
מישיבת וועדת העלייה והקליטה
מיום רביעי, י' בחשוון התשס"א (8 בנובמבר 2000), שעה:09:00

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל – היו"ר
ויקטור בריילובסקי
אמנון כהן
סופה לנדבר
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר

מרינה סולודקין

בוריס מפציר מנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
אורן נאמן המשרד לקליטת העלייה

מאיר פרץ מנהל האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך
רחל שיפר מנהלת המטה לקליטת העלייה, משרד החינוך

רוני ארד רפרנט קליטה, אגף התקציבים, משרד האוצר

דינה עברי – עומר הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
טל אופק הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

לריסה גרשטיין מ"מ יו"ר הוועדה לשידורים לעולים לחו"ל,
רשות השידור
ניר גרסון הלשכה המשפטית, רשות השידור
אורן הלמן רשות השידור

צביקה שפירא מנכ"ל, הטלוויזיה החינוכית
גרשון גרשון מנהל מחלקת אקטואליה ועורך תוכניות בשפה
הרוסית, הטלוויזיה החינוכית

יוסף בראל מנכ"ל, ערוץ 3

נעמי שחורי סמנכ"ל, ערוץ 2

יורם מוקדי מנהל מינהלת הסדרת השידורים לציבור,
המועצה לשידורי כבלים ולווין
עו"ד עמית ריינהרד סגנית מנהל מינהלת הסדרת השידורים לציבור,
המועצה לשידורי כבלים ולווין

אלה קוזאקוב עורכת ראשית, תכנית טי.וי. ירושלים,
בשפה הרוסית

וילמה מאור

דרורה רשף

השידורים בשפה הרוסית בערוצי הטלוויזיה הישראלית –
חברת הכנסת נעמי בלומנטל


השידורים בשפה הרוסית בערוצי הטלוויזיה הישראלית

בוקר טוב. הישיבה הזאת נובעת מנושא שעלה כאן בוועדה ומהמצוקה של העולים החדשים. בעיקר דווקא מעולי ברית המועצות, חבר העמים ופחות אולי מעולי אתיופיה. האמת היא שהיינו צריכים להתייחס גם אליהם ואולי גם לאוכלוסיות אחרות. אנחנו לא נוכל להתייחס היום לכל, אז נדון אך ורק בשידורים בטלוויזיה. אנחנו לא דנים ברדיו, ברדיו רקע למשל ובערוצים אחרים, אלא רק בטלוויזיה.

מה שקרה – ואנחנו ראינו את זה, לצערנו הרב – זה שאחוז העולים החדשים מאלה שנרצחו בצורה אכזרית ביותר לאחרונה, הרבה יותר גבוה מאשר חלקם באוכלוסייה. אפילו שמעתי, עד כדי כך, שמשפחתו של אברהמי, למשל, מפתח תקווה, שעשו בו את הלינץ', יחד עם וואדים נוז'יץ', אומרת שחבל שהוא נסע עם עולה חדש וכך הם נקלעו למצב שבו מצאו את עצמם.

כלומר, מה שמסתמן הוא שלעולים החדשים אין מספיק מידע. רובם לא מכיר את הארץ. שאלו אותנו פה בוועדה, למשל, פתאום התקבל טלפון: אם אני רוצה לנסוע לטבריה, איפה זה ואדי ערה? זה מסוכן או לא מסוכן? אתה שומע דברים שעבורנו, הוותיקים, הם לא בעיה. אתה יודע איפה זה ואדי ערה, אתה מכיר את הכביש, אתה יכול לסמן בראש שלך את הדרך ולבדוק איפה זה בעייתי יותר ואיפה בעייתי פחות.

העולים החדשים, רובם לא מכירים מספיק טוב את הארץ והם באמת עמדו במצב של חוסר מידע, חוסר ידע בסיסי. כתוצאה מזה הם גם לא יודעים בדיוק מה לעשות. אנחנו כאן בוועדה בהחלט נותנים את כל הגיבוי ולא חושבים שהעולים החדשים, בצורה מסוימת, הם פחות מוצלחים או פחות חכמים או הכל פחות. הם אותו דבר, אבל הם מכירים פחות ויש אילוצים של מי שבא זה מקרוב לעומת מי שוותיק בארץ. עובדה שנהרגו או נרצחו במאורעות האחרונים אחוז גבוה מאד של עולים חדשים.

לפיכך, נזעקנו באחת הישיבות האחרונות ואמרנו: בואו נראה איזה מידע הם מקבלים. נניח שיושב בן אדם לא הכי צעיר מבני העולים מרוסיה, לא יודע עברית, יושב בבית, אולי הוא גר בגילה? הוא לא יודע. יריות פה, יריות שם.

מסתכל על טלוויזיה מרוסיה. תחנות מרוסיה.

בדיוק. מה שאומר חבר הכנסת צינקר זה נכון. מאיפה הם מקבלים מידע? מרוסיה. אז בעבר דיברנו על זה שזה אבסורד שרוב המידע שהם מקבלים הוא מרוסיה. דיברנו על זה כבר. יחסית יש מעט מאד מידע שמגיע בשפה הרוסית מהארץ. אנחנו מדברים על כמיליון אנשים דוברי רוסית, אבל אז דיברנו על זה, כי רצינו שהם ייראו יותר ערוצים שלנו, יותר מבחינת פוליטיקה פנימית, מידע עדכני, החברה הישראלית ועוד כהנה וכהנה.

פשוט מסוכן. המצב הזה, שהם לא יודעים מה קורה, שהם לא יודעים איפה יורים, שזה לא אומר להם שום דבר, זה בהחלט מצב מסוכן. בעבר דיברנו על החשיבות של השידורים ברוסית ובזמנו עוד היו לנו כאן וויכוחים. נדמה לי שזה היה עם המנכ"ל הקודם של רשות השידור, מוטי קירשנבאום. וויכוחים עקרוניים, במובן זה שמוטי קירשנבאום היה עוד בדעה שהיתה רווחת אז, שצריך ללמוד עברית. באו עולים חדשים, הם צריכים ללמוד עברית.

הרעיון הזה הוא בסדר.

הרעיון הוא נכון, אבל אנחנו יודעים גם את המציאות ונוסף לכך אנחנו ערים כאן ועובדים כאן על קונספט חדש, של ללמוד מן השגיאות של העבר. היום, להפך, יש דעה מקובלת שהצעירים צריכים להיות מסוגלים לדבר עם הוריהם, כך שזה לא כמו שאנחנו היינו ילדים ושביקשו מאתנו לשכוח במהירות את שפת האם שלנו. היום אפילו מעודדים את הילדים לדבר בשפת האם. זה קונספט מסוים שאנחנו כבר חיים אותו.

אותו קונספט אומר שצריך לספק מידע, יידע, תקשורת, גם בשפה הרוסית, מעבר לעברית, כי לא יעזור כלום, אי אפשר ללמוד בתקופה כל כך קצרה את העברית וגם כשלומדים אותה לא תמיד לומדים את אותה שפה שמדברים במהירות בטלוויזיה. כשאנחנו, חברי הכנסת, משהים בשתי שניות את המשפט הבא שלנו, פחות או יותר עושים לנו גיליוטינה. אתם רואים לפעמים ראיונות שעושים עם חברי הכנסת העולים, אז ברוך השם יש זמן. אצלנו, אם אתה לא אומר - במיוחד בערוץ השני - את מה שיש לך לומר בחמש עשרה שניות מקסימום, אתה כבר גמור.

על כל פנים, אין ספק – וזו דעה שכולם כאן היו שותפים לה – שצריך שיהיו יותר שידורים בשפה הרוסית בערוצי הטלוויזיה.

בואו נסקור, לרגע, מה יש היום בשפה הרוסית בטלוויזיה. חברת הכנסת סולודקין, אולי תאמרי לנו?

כן. יש קליידוסקופ בערוץ 33, שזה הערוץ הראשון.

כן. קליידוסקופ זה בימי שישי, פעם אחת בשבוע, בערוץ הראשון.

אחר כך יש לנו בערוץ תוכנית בשם "סיבודניה" – "היום" - בימים ראשון וחמישי.

פעמיים בשבוע. כמה זמן זה בערך?

חצי שעה.

בזמנו היה גם בטלוויזיה החינוכית. יש משהו?

לא. יש רק ערב חדש בתרגום לרוסית והתוכנית "ועם הארץ" שזה לא נושא הדיון היום, אבל היא קיימת.

הבנתי. היה לכם משהו בעבר.

היו שתי תוכניות: זווית ראייה ו "ויזה וי" שהופקו עד שנת 1999. הפקנו כשלוש מאות תוכניות. בהמשך אני מוכן לדבר על זה.

בסדר גמור. בערוץ השני? נעמי שחורי?

בערוץ השני היום לא קיימת אף תוכנית ברוסית. יש תרגום של מספר תוכניות – משהו כמו שלוש שעות שבועיות לרוסית. מדובר בעיקר בתוכניות שהן טלנובלות, לא חדשותיות, למעט תוכנית אחת שהיא תוכנית לגיל המבוגר, לזקנים, שלגביה הזכיין החליט מראש שכיוון שחלק די גדול מהאוכלוסייה העולה שלא דוברת עברית היא מבוגרת, דווקא את זה מתרגמים לרוסית.

לגבי ערוץ 3, על פי חוק – והכללים האלה יחולו גם על ערוץ 2 בעתיד – 5% מסך כל השידורים יהיה מתורגם לעברית, מה שאומר בעצם שעה ביום בפריסה שנתית. בנוסף לדרישת התרגום הפעלנו גם דרישה לתוכנית אקטואליה – מאגזינית אחת לשבוע מכל זכיין. אז פר ערוץ יהיו חצי שעה של אקטואליה, חצי שעה של חדשות על ידי חברת החדשות, אבל מופקת במיוחד לצורך הערוץ הזה.

רגע. עוד פעם. סליחה. לא הצלחתי לעקוב.

מה יש היום?

לגבי היום נתתי את התמונה. יש רק תרגום.

מה שיהיה בעתיד אנחנו לא יודעים.

לא, המכרז יצא לדרך. זה לא העתיד הרחוק.

זה מאד חשוב.

זה משמעותי כי זה השינוי שחל בכללים האלה של המכרז.

מה אומר המכרז?

מבחינת החוק, החוק דרש 5% תרגום לרוסית או הפקה ברוסית, אנחנו בנוסף לדרישה של החוק דרשנו חצי שעה של הפקה שבועית מכל בעל זיכיון בנושאים שקשורים לאקטואליה, חצי שעה שבועית מחברת החדשות של חדשות שמופקות במיוחד – לא תרגום של מהדורת חדשות – וחצי שעה שבועית מהטלוויזיה החינוכית. כך שלייצר בלוק של שעה וחצי באותו יום…

ביום או בשבוע?

אמרת שבוע.

זה ישובץ מבחינת שידור פעם בשבוע, על מנת שזה לא ייבלע ויעלם בתוך לוח המשדרים. כדי שיהיה איזשהו סיכוי שהאוכלוסייה הרוסית תסתכל גם על זה כי היא תדע שיש לה שעה וחצי מרוכזים של שידורים בשפה הזאת, שרובם מסביב לנושא האקטואליה.

מה שהכי חשוב זה שכמה פעמים ביום, בזמן קבוע, יהיו 5 דקות חדשות בשפה הרוסית.

הטלוויזיה הציבורית יכולה לעמוד בזה. אני לא יכולה לעמוד בזה.

אולי חמש דקות בבוקר, אולי חמש דקות בערב.

אני נתתי את מה שקיים ואת הדרישה שקיימת.

הדרישה מטעם מי?

מטעם הרשות והמועצה. אלה הדרישות והתנאים שהן קבעו.

חברת הכנסת בלומנטל, וועדת הכספים, עוד כשהכינה את החוק, דרשה שיהיו תוספות של שידורים ברוסית. אז לא היו בכלל שידורים ברוסית. היו רק ערבית ועברית. דרשנו שזה יכנס לחוק. עכשיו, מתוך החוק, הם צריכים איכשהו לחלק את זה.

אנחנו פרשנו את הדרישה של החוק, כדי שלא הכל יהיה עם תרגום בלבד, כי התרגום הזה הוא פחות משמעותי בעניין הזה והכנסנו פנימה דרישה מסודרת להפקת תוכניות מיוחדות ובעיקר האקטואליה. הסיבה שהלכנו על דרישה לכיוון האקטואליה היא, שבגלל שהבדיקה שעשיתי…

את ממונה על הנושא הזה?

אני עסקתי בכל הנושא של התוכניות. מהבדיקות שעשיתי, הבנתי שהנושא הנדרש ביותר הוא באמת התחום הזה שנקרא אקטואליה. בכל התחומים האחרים, אין לנו סיכוי, עם ריבוי הערוצים הרוסיים המגיעים ארצה דרך הלוויין, גם בכבלים וגם בקליטה בלוויין, שהקהל דובר הרוסית יסתכל על ערוצים ישראלים. הדבר היחיד שבו יש סיכוי למשוך אותם להסתכל כי יש צמא, יש מחסור, זה בתחום של אקטואליה שמחוברת לכאן, על מנת באמת למנוע שהמידע היחיד שיתקבל יהיה מגאזין שנעשה אמנם פה, מופק כאן, אבל משודר משם.

אני רוצה שוב להבין: זה יהיה שעה וחצי בשבוע?

כן.

בכל יום יהיו תוכניות?

לא. ביים אחד שעה וחצי.

זה לא נשמע הגיוני. אם אנחנו מדברים על אקטואליה ואנחנו שומעים מה קורה עכשיו אצלנו…

זה לא חדשות, זה אקטואליה. אלה פרשנויות, דעות, אלה לא חדשות יומיות, בפירוש.

אני רוצה להבהיר לך, שכנראה זו תהיה התחושה או הדרישה של כולנו כאן, חברי וועדת העלייה והקליטה, שזה פשוט לא מספיק. זה טוב שאתם ערים לנושא – גם לאור מה שאמר חבר הכנסת אמנון כהן, שהוא חבר וועדת הכספים, שהיתה התניה, גם בעקבות הדרישה של הוועדה שלנו - אבל זה לא מספיק.

אנחנו תכף נשמע גם את ערוץ 33, שנמצא פה המנכ"ל שלו, מר בראל. נשמע מה הם מציעים לנו, אבל נראה לנו בפירוש שזה לא מספיק. אני רוצה לשמוע גם מבחינה מסחרית. אתם וודאי בדקתם את זה. אתם בנויים על פרסומות. האם הצפי או המידע שלכם הוא כזה, שאתם לא מאמינים שעל ידי פרסומות לאוכלוסייה דוברת הרוסית, תוכלו לכסות את העלות? נניח, של חדשות?

זה לא קשור בכלל, גברתי היושבת ראש. אפילו אם הם לא ירוויחו שקל אחד, הם חייבים לתת את זה.

סליחה. עם כל הכבוד, יש בכל זאת הבדל בין דרישה שמופנית לטלוויזיה המסחרית שאמורה לחיות אך ורק מהפרסומות, שמופנות אליה כבר היום הרבה מאד דרישות "ציבוריות" וזו אחת מאותן הדרישות, לבין דרישה מהערוץ הציבורי. אי לכך כן בדקתי את ההיתכנות הכלכלית ואת המשמעות הכלכלית של רצועה יומית ברוסית. הבדיקה שעשיתי מול אנשים שמבינים, שעובדים בתחום של פרסומות במגזר הרוסי, העלתה שאין שום סיכוי שבעולם לכסות את העלויות של רצועה כזאת, אפילו לא את רובן.

עלויות הפרסום בארץ מול עלויות הפרסום בערוצים הרוסיים המשודרים מרוסיה, ברית המועצות לשעבר, לכיוון הארץ, הן ביחס של בין 1 ל 4. כלומר: ספוט פרסומי בערוצים הרוסיים בפריים טיים, בתוכניות הכי נצפות בארץ, עולה פחות מספוט של שעה 09:00 בבוקר אצלנו. אין סיכוי לעמוד מול הדבר הזה. אנחנו הרגשנו שעל זכיינים של ערוץ מסחרי, ללא כל עזרה ציבורית – מבחינת המימון – אנחנו לא יכולים להטיל יותר מזה.

הדעה שלי היא שאם מוטלת דרישה, היא צריכה להיות מוטלת והיא מובנת מאליה, אבל בעיקר היא צריכה להיות מופנית לערוצים הציבוריים בארץ, או בתמיכת מימון ציבורי. ערוץ מסחרי שחייב להחזיק את עצמו רק מן ההכנסות שלו, אי אפשר להטיל עליו מעבר לזה. אני חושבת שהדרישה מהם היא סבירה, אבל בואו נתייחס אליה גם מבחינתם כמעמסה כלכלית לא קטנה - להביא דברים במיוחד, לא לתת תרגום של חדשות קיימות כבר ולא להוסיף איזה קריין לדברים שכבר נוצרו, אלא להפיק אותם במיוחד, גם חדשות וגם אקטואליה, עם נושאים מיוחדים שגם מעניינים את הציבור הזה, לא לקחת כמובן מאליו שכל נושא שמעניין את כלל הציבור מעניין גם אותו אוטומטית. יש דברים מסוימים ומיוחדים שאותם צריך לבדוק גם עבור הציבור הזה - הפקה מיוחדת כזאת עולה כסף.

את יודעת, אנחנו לא מסכימים עם מה שאת אומרת. אתם מכרתם את כל השוק לרוסיה. אתם, כולכם, מי שיושב כאן, גרמתם לכך שאנשים צופים בשידורים רוסיים וערוצים רוסיים ובכדי להגיע לפרסומת ישראלית, גם את זה משדרים דרך ערוצים של רוסיה ועכשיו את מסבירה שזה לא כלכלי וכדומה ואת עושה שעה וחצי שידורים ביום אחד. זה לא חדש. זאת פרופוגנדה.

יש המון עובדים פרופסיונליים, מקצועיים, פה, אנשי טלוויזיה, שחקנים וכולי וכולי, שיושבים בלי עבודה ואתם כל הזמן אומרים: אין מה להתחרות בערוצים הרוסיים.

אני יכולה לענות לך ברמה המקצועית. קודם כל, אם התוכניות האלה נעשות בערוץ מסחרי יש סיכוי טוב שזה לא יהיה פרופוגנדה כי זה נתון ללחצים מסוג אחר. זאת רק הערת אגב.

בגלל זה אתם פותחים רק לפני הבחירות את השידורים.

לא, זה לא קשור לבחירות. רק עכשיו הוצאנו את המכרז, עכשיו כתבנו כללים חדשים לערוץ 2, זה היה עיתוי שלא קשור לשום דבר.

הנקודה שאת אמרת, לגבי התוכניות. אם אין מסה קריטית, כמות מסוימת של שעות ביום, אז אנשים, היום, בעידן של ריבוי ערוצים, לא הולכים לראות חמש דקות טלוויזיה בערוץ שהם אף פעם לא פותחים אותו. אם אין מסה קריטית, הם לא יראו אותו.

הציבור שלנו רוצה חדשות כל יום, רוצה תוכניות כל יום.

בבקשה. יש לכם את הערוצים הציבוריים.

אנחנו 18% מהאוכלוסייה ואתם בחסד נותנים לנו 5% של תרגומים.

יש לך פה ערוצים ציבוריים, שהם, לדעתי, צריכים להתמודד עם הדבר הזה. את לא יכולה להטיל את כל המעמסה, ללא כל עזרה ציבורית, על ערוץ מסחרי, עם כל הכבוד. יש ערוצים ציבוריים ממומנים על ידי כספי ציבור.

אם את לא יכולה להשתמש בערוץ מסחרי ולעשות פרסום למיליון איש, אז את לא מקצועית.

אני מדברת עם אנשים שהם מקצוענים בתחום הפרסום למגזר הרוסי והם אומרים לי שאין סיכוי.

לי זה לא אומר כלום. אם עשר שנים אין טלוויזיה בשפה הרוסית, אז נכשלתם.

אז אני מבקשת שתבדקי. חבל שהם לא נמצאים כאן, אותם מומחים.

אנחנו בהחלט נבדוק את זה גם כן. למשל, מזכירה לי מנהלת הוועדה, וילמה מאור, שלגבי רדיו רקע…

יש הבדל בין רדיו לטלוויזיה.

נכון, אבל בהתחלה הטיעונים היו שזה לא ילך. אחר כך הסתבר שכן.

היה לנו רצון להקים רדיו שכולו ברוסית והיתה לנו בעיה כי לא הצלחנו לקבל תדרים ממשרד התקשורת, אני מצטערת.

זה באשר לרדיו.

כן. זה באשר לרדיו.

בסדר. הבנו את הרעיון המרכזי. את רוצה לומר משהו? בבקשה, תציגי את עצמך.

אני עורכת ראשית של תוכנית טלוויזיה קהילתית ארצית בשפה הרוסית. רציתי רק להזכיר שכל מה שדובר פה כבר קיים. קיימת תוכנית טלוויזיה שזו הפקה מיוחדת לדוברי רוסית, הכל מצולם בשטח, יש לנו יומן שבוע, יש לנו כתבות אקטואליה וגישה מיוחדת לקהל הרוסי. מפיקים את התוכנית הזו כעשרים אנשים, בעלי מקצוע, בתקציב מאד מצומצם. אנחנו פשוט צריכים תמיכה קצת יותר חזקה ואנחנו מקבלים תמיכה ממשרד הקליטה. כמובן שזה לא מספיק. גם אין לנו פרסום, אנחנו זקוקים לחסויות, אבל יש דבר כזה.

כמה אתם משדרים?

אנחנו משדרים שלושים דקות בשבוע ועוד שני שידורים חוזרים. אולי זאת הדוגמא בדיוק לסוג התוכנית שאנחנו צריכים לתמוך בה ואני חושבת שאפילו ברגע הזה צריך לדאוג לאפשרויות, אולי להגדיל מעט את התקציב ולחשוב קצת גם בכיוון הטלוויזיה הקהילתית.

אתם בערוץ 9, כן?

כן. בערוץ 9 ובצפון בערוץ 7. אחוזי הצפייה של התוכנית הזו הם די גבוהים וגם זו יכולה להיות הדרך.

בסדר גמור. הטלוויזיה החינוכית, בבקשה.

אני מנהל מחלקת ענייני היום בטלוויזיה החינוכית.

אני רוצה להזכיר לנוכחים פה ולחברי הוועדה, שבשני לפברואר לפני שנה, שנת 2000, התקיים פה דיון אחרון בנושא הזה. הבעיה שעמדה על הפרק היא מימון התוכניות בשפה הרוסית. למי שזוכר, עלתה פה הטענה - ובצדק – שעל משרד הקליטה כביכול נכפה מימון התוכניות ברוסית ואמר אז מנכ"ל משרד הקליטה שנמצא פה: זה לא תפקידו של משרד הקליטה ואנחנו עושים את זה מאחר והכספים נמצאים אצלנו, עם כל ההסתייגות שנובעת מזה. הטענה שלו היתה שמשרד הקליטה לא צריך לעסוק בכך.

אבל, מאחר והבעיה לא נפתרה, משרד הקליטה ממשיך חלקית לטפל במימון התוכניות האלה. דובר גם אז על איך מחלקים את העוגה הזו ובצדק נאמר, על ידי מנכ"ל משרד הקליטה, שאם עושים תוכניות ברוסית רצוי לרכז אותן ברצועת שידור אחת ולא לפצל אותן בין כמה גופי שידור: ערוץ 33, ערוץ 23 וערוץ 1 ביום שישי בצהרים עם קליידוסקופ. כי סך התקציב הוא מצומצם ואם מקדישים אותו לתוכניות, אז חשוב שיהיה לזה אימפקט ברצועת שידור יומית שתיתן חדשות, תיתן פרשנות, תיתן תרבות, תיתן אקטואליה וכיוצא בזה.

כתוצאה מהדיון הזה או בהמשך לדיון הזה, נערך דיון בינינו בטלוויזיה החינוכית ובין משרד הקליטה ואנחנו הצענו מספר הצעות לא מבוטל כדי לנסות לממש את הפוטנציאל הזה. בין היתר הגשנו הצעה לתוכנית יומית, חדשות ואקטואליה, בשידור חי. אנחנו הגשנו – מאחר והעלות היתה גבוהה – את אותה הצעה גם להקלטה מוקדמת ואנחנו הצענו מספר הצעות לא קטן, הצעות מגובשות. חברי הכנסת שיושבים פה כולם מכירים את העבודה של הטלוויזיה החינוכית וכשחברת הכנסת סולודקין אמרה שכולנו פרופוגנדה, אני מקווה שהיא לא התכוונה אלינו.

בוודאי שלא. אתם הייתם בסדר גמור.

לפי דעתי הדיון הזה, אז, לא מוצה. למה? מאחר ונתבקשנו להגיש הצעה למשבצת שידור יומית באותה השעה, נראה לי שעל פניו אין מי שיוכל להתחרות אתנו בהצעה הזו, כי ערוץ 33 ממילא לא יכול להציג רצועת שידור בגלל שידורי הכנסת.

לפיכך, לא ברור לי מה קרה עם הדיון ההוא וכיצד הוא אמור להתממש בשנת 2001 שעומדת לפנינו. לנושא זה אמורים להיות מוקצים תקציבים להפקה וחשוב לי לשמוע ממנכ"ל משרד הקליטה אם הידיעות שמופצות בתחום, שכל הכספים אמורים להגיע לערוץ 33, הן נכונות ואולי גם נשמע מדוע הטלוויזיה החינוכית היא מחוץ לתמונה.

רק עוד נקודה אחת אני רוצה להזכיר. התוכניות בשפה הרוסית בטלוויזיה החינוכית הופקו אך ורק על ידי עולים חדשים שכולם נשארו בטלוויזיה החינוכית והיום הם כבר לא המפיקים והעורכים הרוסיים, אלא הם עובדים בערב חדש, בתוכניות הספורט ובתוכניות אחרות בתחנה. יש כעשרה עובדים שעדיין עובדים בתחנה, שהטלוויזיה החינוכית קיבלה אותם ככל העובדים. תודה.

ערוץ 33, בואו נשמע איפה אנחנו עומדים כרגע. אני מבינה שיש הצעת החלטה שעומדת כנראה להתקבל. אולי אתה, מר מפציר, תאמר לנו איפה הדברים עומדים כרגע?

אחרי ערוץ 33.

אוקיי. מר בראל, בבקשה.

אני לא יכול לדבר אתך על כסף, מכיוון שאני עוד לא שמעתי שאנחנו מקבלים כספים. זה היה סקופ, מה ששמעתי לפני רגע, שאת כל הכסף – ואני לא יודע כמה זה כל הכסף – עומדים לתת לערוץ 33. דרך אגב, יכול להיות שכל הכסף זה מאה אלף שקל.

במקרה כזה אנחנו נעשה מגבית ונאסוף את זה פה, בינינו.

על כל פנים, יש ריטואל מסוים, כמעט קבוע, לדון בנושא הזה אחת לשנה. דבר אחד ברור לי במשך השנים וזה שאין חילוקי דעות על כך שזה דבר שמאד חשוב לקיים אותו. אמרתי את זאת גם כשהמנהל שלי, המנכ"ל דאז, מוטי קירשנבאום, היתה לו דעה נוגדת. ישבנו אז בישיבה פה בוועדה ואני אמרתי שאני בעד שידור לקבוצה כזאת גדולה, שצריכה למידע הזה על בסיס של יום יום. שיהיה בתקופת משבר או בתקופה נורמלית, הם זקוקים לזה. מה גם שברקע שלי שידרתי למיעוטים שונים. אני שידרתי בערבית, שידרתי באנגלית, אז אני מאד משוכנע שצריך לקיים שידור ברוסית.

היה מגע, כזה או אחר, בתדירות לא גבוהה במיוחד, ביני לבין המנכ"ל, שאני מכיר אותו שנים ואנחנו ידידים וותיקים, בוריס מפציר, שניסה לברר בשנה האחרונה את האפשרויות השונות לקיים שידור יומי ברוסית. ההצעה שגובשה לפני די הרבה זמן, חמישה או ששה חודשים, היתה לקיים שידור יומי של חצי שעה בשפה הרוסית במתכונת – כדי שכולנו נבין על מה אנחנו מדברים – של ערב חדש, שיש בו גם חדשות, גם ראיונות, אבל הכל אקטואליה. חצי שעה יומית עם צוותי צילום שייצאו יום יום, יצלמו אירועים מיוחדים לאוכלוסייה הזאת, שאחרת אין לה אפשרות לקבל אותם, עם גיבוי של החדשות שמצולמות ברשות השידור שאנחנו בלאו הכי מקבלים ועם לוויין לחדשות שמסביב לעולם, שאנחנו מקבלים מדי יום.

אני חושב שהוא לא קיבל את הכסף, כי אם היה מקבל את הכסף, היה חוזר אלי ואומר: הנה הכסף, תתחיל עם השידורים, אבל חלפו חמישה חודשים ואני משוכנע שהכסף הזה לא הגיע. אם המידע הזה שכסף בדרך הוא אמיתי או לא אמיתי – יתכן שהוא יודע יותר טוב ממני, אבל אם יגיע הכסף, נקיים את זה.

תודה. מר מפציר, איפה אנחנו עומדים?

איפה הכסף?

באיזה סכום מדובר?

יש פה איזושהי התעוררות.

יש פה סקופ.

אני לא חושב שהכסף זה הסיפור. אני חושב שהחשיבות של הוועדה עם הקביעה הציבורית שלה, זה הדבר החשוב ואני פונה ליו"ר הוועדה ולחברי הוועדה לנצל את כל המנדט הנמצא ברשותכם כדי להפעיל, הפעם, קריאה ציבורית אמיתית לשינוי המצב. כל השינויים בתחום חדשות הטלוויזיה התרחשו בעתות משבר. תכנית החדשות הנוספת שאחר כך התגלגלה להיות ערב חדש, זו תוצאה של מבצע שלום הגליל, מלחמת לבנון. שידורי לילה, זו מלחמת המפרץ.

אנחנו נמצאים מבחינת הרחוב הרוסי במצב משברי, שלא צריך להרחיב עליו את הדיבור.

בשנת 1993 סגרו את התוכנית היומית "אקטואלנסט".

סליחה, אני מדבר על החדשות. סגרו את "אקטואלנסט" לא בגלל זה, אלא בגלל שערוץ 2 עבר מהפאזל של ערוץ ניסיוני לערוץ מסחרי.

פה אני רוצה לגעת בסוגייה הראשונה המופיעה בסדר היום והיא שידורי רדיו רקע. יש פה נציגות טלוויזיה כבדה. אין לי שום כוונה להיכנס לחלוקה איזה ערוץ יכול לעשות מה. אני חושב שזה לא תפקידנו עכשיו. זה לא הנושא שלנו. הנושא שלנו זה איך לשבור את הקיפאון, שב 40% משטחי מדינת ישראל אין קליטת רדיו רקע.

אנחנו דיברנו על זה, החלטנו לדרוש שיהיה לזה תקציב.

אתה לא היית.

הטלוויזיה, זה הנושא היום. אנחנו את ההערות וההשגות שלנו לגבי רדיו רקע העברנו.

רגע. זו סוגייה שמבחינה תקציבית אנחנו צריכים לטפל בה ולא לתקצב רק את הטלוויזיה. זה מה שאני רציתי לומר ולהזכיר.

עכשיו לגבי הטלוויזיה.

מי זה אנחנו, מר מפציר? אתה רוצה להגיד שמשרד הקליטה יממן את השידורים של רדיו רקע?

אם תתנו לי להשלים את דברי…

לא, סליחה שאני מפריעה לך. היה לנו דיון על הנושא ואמרו לנו שיש לנושא מיליון מטפלים ושהכסף מגיע מהאוצר.

חברת הכנסת לנדבר, אם תתני לי להשלים משפט, נגיע למיצוי כל הדברים.

סליחה.

בנוגע לטלוויזיה. בעיה מספר אחת, מי ובאיזו דרך יתקצב את שידורי הטלוויזיה. אנחנו, כמשרד הקליטה, פנינו וביקשנו את אותם חמישה מיליון שקל אגדיים. לא קיבלנו. יש היום ריבוי ערוצי טלוויזיה, אז כל אחד יכול לומר: תנו לי כסף ואני אעשה את זה. אין ערוץ שידחה הצעה נדיבה של חמישה מיליון ₪ בשנה לתקצוב פרוייקט זה או אחר. שאלה מספר שתיים שאני רוצה לשאול: איפה רשות השידור? רשות השידור, עם כל הכבוד, להערכתי, לא עושה את מה שהיא חייבת לעשות.

נכון. וממשיכה לא לעשות.

מכאן אנחנו מגיעים לפתרונות אחרים.

לא, אבל אני מבקשת בכל זאת, תפרט. למה אתה מתכוון כשאתה אומר רשות השידור? אני חברת מליאת רשות השידור ואני יודעת שאנחנו כל הזמן עושים תשדירים חדשים, תקציבים וכולי.

רשות השידור צריכה לשדר לכלל הציבור בישראל. יש לה היום 20% מהצופים שהם – תרצו או לא תרצו – אזרחי ישראל, שמתוכם אחוז ניכר מבין רק שפה אחרת. הם לא מקבלים את השירות. לפני שרשות השידור נותנת את השירות, אני לא חושב שאפשר לבוא בטענה זו או אחרת לערוצים המסחריים. צריך לזכור שגם כאשר יפורסם המכרז בערוץ היהודי בכבלים שכל כולו בשפה הרוסית וגם אם בשנה הבאה יכנסו גם ערוצים רוסיים בכבלים שישודרו מכאן ואם הכל יתקדם כמתוכנן, אנחנו, בעוד פחות משנה, נמצא את עצמנו עם מפת שידורים אחרת לגמרי, מה שיישאר לא מכוסה – וכאן אני מגיע לסוגייה – אלה שידורי המידע. שידורי אקטואליה.

יש, אגב, הצעה, שידועה לחלק מן היושבים בחדר הזה, של לפחות שניים מערוצי הטלוויזיה הרוסיים, שמוכנים להפעיל על תקציבם את מלוא השידורים במלוא היקפם ובתנאי שיאפשרו להם לשדר פרסומת, לא באיזשהו טירינג בינלאומי מוסווה, אלא ישירות על פי ההיתר של מועצת הכבלים. הם יפתרו את כל בעיות שידורי האקטואליה על חשבונם. הצעה זאת, אני מניח, לא תעבור, כי המשמעות שלה היא שמדינת ישראל לא מסוגלת לדאוג לחצי שעה שידורים ביום.

לא רוצה.

סוגיית הסוגיות חייבת להיות רצועה יומית. עלותה המשוערת, על פי קני מידה שבדקנו - עד כמה שאנחנו מסוגלים ואני מניח שאנחנו די קרובים למציאות – של תוכנית נאותה שיכולה להחזיק מעמד, מקצועית, ללא בושה, היא סדר גודל של חמישה מיליון שקלים בשנה.

השאלה הנשאלת היא מי הגורם המתקצב. וזה חייב לבוא מתקציב ציבורי, מתקציב ממשלתי, כי כל פתרון אחר, אנחנו בעוד שנה ניפגש כאן ונמצא את עצמנו שוב באותו מצב.

נכון.

אני יכול לומר בשם שרת הקליטה שלאור המצב, משרד הקליטה יפנה באופן חד פעמי למשרד האוצר ומהיתרות הפנויות של פעולות לקראת סוף השנה יציע סכום מכובד לטובת הפרוייקטים של שידורי הרדיו והטלוויזיה, כדי לתת את התרומה שלו למאמץ הכללי. כי אנחנו כולנו מודעים לכך שבאווירה של הוצאות ביטחון גבוהות מאד, קשה מאד לשחק עם כסף פנוי.

אנחנו, משרד הקליטה, באופן יוצא דופן, את החלק שלו ייתן. זה, כמובן, בנוסף לאותם תקצובים שוטפים – אמנם צנועים – שאנחנו נותנים לתוכניות אחרות.

הבעיה תהיה איזה ערוץ ואיזה תוכנית אקטואליה יוכלו "להרים" רצועה יומית. פה אני רוצה לגעת בנושא שהוא היום, פשוט מגוחך.

משודרת בטלוויזיה החינוכית תוכנית ערב חדש עם תרגום לרוסית. רבותיי, זה פתטי. לשדר היום חדשות ששודרו בחמש בשעה שמונה וחצי בערב, זה חבל על הזמן וחבל על הכסף. זה לא רלוונטי.

לא משודרות חדשות, מר מפציר. אני מצטער להפריע לך.

סליחה, מה שמשודר – והקשבתי במהלך השבוע…

זה לא חדשות.

זה לא רלוונטי! בקצב האירועים של היום אתה קשוב: יורים בגילה או לא יורים בגילה? יש לך משהו בצומת מסוימת או אין לך משהו בצומת מסוימת? אני אומר את זה לא כביקורת, אלא מפני שאנחנו צריכים היום להבין: תחנה שמסוגלת לתת מאגר מיידי של חומרים אקטואליים זמינים ומצולמים מכל העולם היא התחנה שמתאימה לתת את השירות. זו תהיה השאלה ואני לא נכנס אליה עכשיו.

משרד הקליטה את חלקו, כדי לפתור את הפלונטר, לפתור את מצב הקיפאון, ינסה לתת בתיאום עם האוצר. המקסימום שהוא יכול לתת. לא מדובר במאה אלף שקל אלא בכמה מיליונים. המטרה היא לאפשר שידור סדיר של רדיו רקע ולאפשר יצירת תוכנית טלוויזיה יומית בנושאי אקטואליה ומידע. ברגע שיחד עם משרד האוצר בסיוע וועדת הקליטה ייווצר התקצוב, ברגע שיהיה כסף, תהיה שאלה ציבורית באיזה ערוץ לשדר את התוכנית. אני מאד מקווה שהפעם, במקום שאנחנו נצטרך לדבר על זה עוד שנה ועוד שנה, אנחנו את הסוגייה הזאת נפתור, מבחינתי, ברמה של עשרה ימים. כי כל יום מביא אותנו ל"אין פתרון". יש פה אנשים שיודעים מה קורה ברחוב הרוסי. זה הרבה יותר חמור מהשאלה אם וואדי ערה מסוכן או לא מסוכן. הרבה יותר חמור. הרחוב הרוסי מקבל מידע שונה לחלוטין מהערוצים הרוסיים. הרחוב הרוסי לא מקבל מידע זמין ומעודכן, היום אי אפשר להסתפק רק במידע רדיו, אתה לא מספיק לעקוב, אתה לא מספיק להתעדכן והעיקר: אתה גם לא חש את זה. העלייה הגדולה עלתה לפני שבע עד תשע שנים. כל המשקעים שעולים עכשיו, שמוכרים לישראלים הוותיקים, לא מוכרים לגל החדש. למזלו, הוא לא חווה אותם. אנחנו לא גאים במצב שנוצר, אבל אין מה לעשות, זה המצב של כולנו.

לכן הטיפול צריך להיות מיידי. משרד הקליטה כבר התחיל לעשות כל מה שהוא יכול: בשירות הפסיכולוגי, בשיעורי הדרכה, בעלונים מיוחדים, בטיפול בעיריות, אבל הוא לא יכול לעשות הכל. זה הרי ברור לכולם. לכן אני, לסיכום, רוצה לומר: תוך עשרה ימים אנחנו צריכים להיות במצב שבו רדיו רקע נקלט בכל רחבי הארץ, תוך עשרה ימים אנחנו צריכים להיות סוף סוף במצב שבו קיים הגרעין הקשה להקמת והפקת תוכנית טלוויזיה יומית ברוסית. איפה זה ישודר, אנחנו נפתור את זה ואני מבטיח: לא תהיה שם פרופוגנדה, ככל שזה יהיה תלוי בנו. תודה רבה.

תודה רבה. רציתי רגע לשאול את נציג האוצר: מבחינת האוצר, הפנייה שלנו, של הוועדה לתקצוב, גם לרדיו רקע וגם לערוץ טלוויזיה שישדר אקטואליה, אתם מודעים לה? אתם קיבלתם את הפנייה, אתם מתקצבים את זה?

אני שמעתי את זה רק אתמול. לצערי לא הייתי פה בדיון הקודם ולא עדכנו אותי. לי לא ברור – אני לא מכיר את המימון של הערוץ הציבורי. אני לא יודע אם זה ממשלתי או דרך אגרה…

…

ממשלתי.

ממשלתי. בסדר. בכל מקרה נוצר פה מצב – ואני רואה אותו לא רק בנושא של תקשורת – שכל פעם שיש בעיה עם עולים, למרות שהיא באחריות משרד זה או אחר, אומר המשרד, או אומר גורם אחר: מקסימום נפנה בסוף למשרד הקליטה.

לא בסוף. בהתחלה.

בהתחלה. משרד הקליטה מממן הרבה מאד תקציבים שבעיקרון היו צריכים להיות ממומנים במשרדים הייעודיים. צריך לזכור: משרד הקליטה זה משרד קליטה. הוא נועד לעזור לאנשים שעולים לארץ בשנה הראשונה, בשנה השנייה. הבעיה פה היא לא רק של אנשים שנמצאים פה בשנה הראשונה והשנייה, אלא גם בשנה השלישית, הרביעית, החמישית והשישית. אלה שלא יודעים עברית הם לא רק אלה שהגיעו השנה, אלא יש מתוכם כאלה שהגיעו לפני עשר וחמש עשרה שנה. לא סביר שמשרד הקליטה יממן את האנשים האלה. בשביל זה יש את המשרדים הייעודיים.

יש תקציב של הערוץ הציבורי. יש פה מיליון עולים, אומרים לנו. זה כוח צפייה אדיר, לא יכול להיות שבמסגרת התקציב הזה לא יהיה מתוקצב תקציב גם לאנשים האלה. יש רצועה באנגלית, יש רצועה בערבית, לא ברור לי למה אין רצועה ברוסית.

לך תראה את התקציב שמיועד מטעם האוצר לערוץ 33 ואחרי כן תעלה את סימני השאלה שלך. רשות השידור לא מממנת את ערוץ 33.

אז אני שוב אומר: יש מסגרת תקציב ובמסגרת התקציב הזאת צריך לממן את זה.

תראה, הדבר הכי קל זה לבוא למשרד הקליטה ולהגיד: אין לי כסף, אתם רוצים שהרוסים יקבלו משהו, תנו כסף. לא רוצים, לא יקבלו. הרי בסופו של דבר משרד הקליטה כן יעשה את זה וזה חבל. מי שמכיר קצת את תקציב משרד הקליטה, אז אנחנו רצים אחרי הבטחת הכנסה ודמי קיום, אז מה קרה פתאום?

רגע, מי מתקצב את ערוץ 33?

האוצר.

מה זה האוצר?

משרד האוצר בהעברה תקציבית.

יש תקציב שהוא מאושר כמו כל תקציב אחר.

שהוא לא מעביר אותו אף פעם.

אני לא יודע מה הוא מעביר ומה לא, אבל יש מסגרת תקציבית.

אז לך תבדוק במשרד שלך. אל תגיד אני לא יודע מה המשרד מעביר ומה לא מעביר. תבדוק במשרד שלך. יושב פה חבר וועדת כספים ואומר לך.

שמה?

שמחליטים החלטות ומקבלים החלטות ומבטיחים הבטחות ולא מעבירים את הכספים.

לערוץ 33?

כן. שר האוצר הבטיח 9 מיליון שקל וכל פגישה כשהוא בא לוועדת הכספים הוא מבטיח ושנה שלמה הוא לא מעביר שקל אחד. אני לא יודע ממה הם חיים.

ממה אתם חיים?

יש גירעון אדיר וצריך לפטר וצריך לסגור תוכניות והוא אומר לי יש תקציב.

ולא רוצים לתת להם חסויות.

אני אומר עוד פעם: אני לא מכיר את תקציב רשות השידור.

אני לא מבינה אותך, סליחה, אדוני. במקום להגיד תודה רבה, אנחנו מברכים מאד את משרד הקליטה שלוקח על עצמו דבר כבד וחשוב, אתה אומר: למה כולם לא נותנים? אז לפחות מישהו נותן.

זה בא על חשבון דברים אחרים שמשרד הקליטה צריך לעשות.

בהחלט כן. צודק, אבל זו המציאות.

מכל הבחינות היה נכון יותר שמשרד האוצר הוא זה שידאג לזה. לא ייתכן מצב שמשרד הקליטה, שאמון על דברים אחרים, צריך פתאום לתת תקציב לזה.

אז שמשרד האוצר ייתן כסף לדברים אחרים. אז שהם יתנו למשרד הקליטה כסף לדברים אחרים, כדי שהוא יוכל בכל זאת לעשות את מה שהוא עושה במילא.

אנחנו, אין לנו כסף להוסיף כרגע למשרד הקליטה. משרד הקליטה בתקציבו הוא, במסגרת שינוי סדרי עדיפויות, מוכן השנה לתקצב חמישה מיליון שקל.

לא אמרתי את זה.

הוא לא אמר את זה.

אוקיי. אז המשרד יתקצב כמה שהוא מוכן. לא ברור לי אם הוא ווידא אם מישהו ימשיך בשנה הבאה את התקציב הזה או שהתקציב ירד לטמיון.

אז הדרישה שלנו, הייתי מבקשת אותה בשם כל חברי הוועדה: בוא תבדוק את הנושא הזה. מה שקורה כרגע זה שיש אזלת יד. פשוט אנשים נרצחים כתוצאה – ואפשר ממש לומר את זה כך – מזה שאין להם מידע בסיסי על מה שנעשה. הם לא יודעים את השפה. זאת צריכה להיות המטרה שלכם, שזה יופסק וזה לא צריך להיות מתקציב משרד הקליטה. אנחנו מצפים שאתם תתקצבו את ערוץ 33 כפי שאתם אמורים לתקצב.

אני מצטער שאני לא מכיר את התקציב הזה, אני לא יכול לתת תשובה. אני יכול לברר.

אז תברר ותחזור אלינו. בסדר?

אני, אם יהיה עוד דיון, אגיע עם תשובה.

לא, לא. אתה יכול לברר. אנחנו נפנה אליך. אתה תברר ותחזור אלינו בימים הקרובים.

בכל מקרה, אני אומר עוד פעם: העמדה שלנו היא שזה לא צריך להיות מתקציב משרד הקליטה. אני כבר אומר שאני מבקש ממשרד הקליטה לדעת אם יש המשך לתקציב הזה. כי הרי זה לא תקציב חד פעמי. הרי אם בונים תוכנית, זאת לא תוכנית חד פעמית.

לא. מה שקרה עד עכשיו, מה שאני זוכרת גם משנים עברו, זה שמשרד הקליטה עזר בזמנו גם, נדמה לי, לטלוויזיה החינוכית וגם לערוץ 33 כדי שלא יופסקו, או כדי שיהיה איזשהו רצף בשידורים.

פה זה ליצור משהו חדש והמשכי. השאלה היא אם לתת את הטריגר ואחרי זה לא יהיה מי שימשיך את זה, אין פירושו לזרוק את הכסף הזה לטמיון.

אז בוא תבדוק ותחזור אלינו. בסדר? כי זאת גם המטרה שלנו. שיהיה תקצוב קבוע ושלא יהיה מצב שפתאום בשנה אחת מורידים לגמרי וחר כך פתאום מוסיפים. שיהיה תקצוב קבוע דרך ערוצים שיכולים לשדר למען העולים החדשים.

אז זה במסגרת המשרדים הייעודיים. אולי משרד התקשורת. אני לא יודע.

אנחנו משלמים מסים וגם העולים משלמים מסים לרשות השידור והם מקבלים עוד תוספת ממשרד האוצר.

כשמשרד התקשורת מטפל בנושאים האלה, אז כמו שאומרים: "אין קליטה". בשטח מדינת ישראל אין קליטה בכלל. לא קולטים את רדיו רקע. לא שומעים את הרדיו הזה בגלל שהמשדרים ישנים, בגלל שלא שומעים, טלוויזיה פעם בשבוע זאת בושה וחרפה וקורה אסון. אני כסגנית ראש העיר יושבת עם מיקרופון פתוח ולפעמים שעות אני פשוט מעדכנת אנשים מה לעשות. בתוך גילה, בתלפיות מזרח. על מה אתה מדבר בכלל? אתה מדבר באופן תיאורטי. "משרד הקליטה לא צריך, משרדים אחרים צריכים".

אז מה ההצעה שלך?

מה צריך לעשות? לתקצב את זה בצורה מכובדת וראויה. זה מה שצריך לעשות.

למה משרד הקליטה צריך לתקצב את זה? אני לא מכיר תקציבים אחרים...

אני אגיד לך מה שצריך לעשות. צריך להתחיל עם חלק קטן, עם סכום מסוים, ממשרד הקליטה ושאר הסכומים…

למה ממשרד הקליטה?

יש גם עולים חדשים. יש גם עולים חדשים שהם שנתיים בארץ, ששומעים את זה.

בסדר, אבל יש תקציבים במשרדים הייעודיים.

אני אומר: חלק כן. כמו שמר מפציר אומר: הוא בהחלט יעשה את סדר העדיפויות מטעם המשרד.

אבל הוא מדבר על תקצוב חד פעמי. אנחנו יודעים שחד פעמי זה לא מספיק.

הוא אמר נכון: תרומה. תמיכה מדינית – תרומה. הוא אמר נכון. כי אין לו אפשרות. אפשרות יש למשרד האוצר.

גברתי היושבת ראש, יש 12 מיליארד שקל של גבייה עודפת שמתוכם אפשר לתת סכום מסוים לעולים חדשים…

תעבירו קצת למשרד הביטחון.

גם למשרד הביטחון. יש מספיק כסף לכולם.

בסדר, חבר הכנסת כהן, אנחנו סומכים עליך בוועדת הכספים. טוב שבאת ושמעת. חברת הכנסת מרינה סולודקין, לאחר מכן עו"ד ניר גרסון.

כמה דברים: קודם כל, טוב שיש שינויים, שיש מכרז בערוץ 2 ושיהיו שידורים חדשים. מה שאנחנו אומרים זה, שהאוכלוסייה שלנו כמעט 20% מאוכלוסיית מדינת ישראל. בגלל המצב עם הלימודים של השפה העברית, שאנשים במשך עשר שנים עדיין לא מבינים את החדשות ואת האקטואליה שצריכים להבין, אנחנו עומדים על זה שתהיה תוכנית יומיומית של חצי שעה וזה כבר היה. צריך לחזק את ערוץ 33 שיש בו שידורים, אבל צריך שידורים יומיומיים חצי שעה.

כפוליטיקאית אני אומרת לכם שיש לי גם דאגה, שברגע שמגיעים לשלטון סוגרים את השידורים ברוסית. כמו שעשו בשנת 1993, שסגרו את תוכנית האקטואליה שהיתה הצלחה מאד גדולה, גם מר מפציר הגיע לשלטון ורצה לסגור את תוכנית סיבודניה. עכשיו, לפני הבחירות פותחים.

אני חושבת שזה בגלל המלחמה.

המלחמה הביאה גם את הבחירות.

מלחמה זה חשוב, אבל גם הבחירות.

מה שאני אומרת זה שצריך לפקח שיהיו חדשות ושיהיו הסברים…

זה מצב חירום.

מצב חירום. ההסברים מאד חשובים לציבור של יותר ממיליון איש.

אני רוצה להדגיש את מה שאמרה חברת הכנסת מרינה סולודקין, כי בהחלט היו גם אלי פניות בעניין הזה. אנחנו בהחלט, בגדול, תומכים בכך שיהיה ערוץ – או כמה ערוצים – שישדרו תוכנית יומית בטלוויזיה של חדשות ואקטואליה, במשך חצי שעה לפחות בכל יום, בשפה הרוסית, אבל שלא יהיה מצב שפתאום לוקחים את התקציב כשאין בחירות. יש איזשהו חשש שמשום שמרגישים את פעמי הבחירות ברקע, מעונינים שיהיה תקציב שתהיה בו הטיה פוליטית. יש כאן חשש אמיתי שבא לידי ביטוי ובעניין זה פנו אלי גם חברי כנסת אחרים שלא יכלו עכשיו להיות נוכחים בוועדה. לכן, אנחנו תכף נתייחס גם לזה. אני שוב רוצה להדגיש: אנחנו בהחלט מברכים על כך שתהיה אותה תוכנית באחד מן הערוצים, לפחות של חצי שעה של אקטואליה וחדשות…

שעה וחצי.

אצלכם זה פעם בשבוע.

פעם בשבוע שעה וחצי. לא חצי שעה.

לא, אנחנו מעונינים שיהיו שידורים כל יום. הדרישה שלנו תהיה שכל יום יהיו שידורים במשך חצי שעה לפחות. כפי שגם פנינו לגבי רדיו רקע, שיהיה תגבור של השידורים ושישמעו אותם בכל הארץ. על זה דיברה הגברת לריסה גרשטיין.

גם רדיו רקע בערב עובדים רק עד שעה שמונה.

בסדר, על רדיו רקע אנחנו כרגע עובדים. קודם שישמעו את זה כולם, אז כבר התקדמנו. אבל יש גם איזשהו חשש שתהיה הטיה פוליטית משום שפתאום יש מצב שאיזשהו משרד ייתן, איזשהו שר ייתן תקציב ואז באותם שידורים יהיו חייבים לו מבחינה פוליטית. יש חשש כזה.

אגב, אני גם ראיתי איזושהי וועדה שקמה עכשיו בראשות פרופסור בראשית, שבפירוש אומר שהוא בעד שיהיו שידורים בלי שום השפעה פוליטית ושיהיה גוף כמו מליאת רשות השידור או גוף אחר, שיפקח על הדברים ויהיה ער לדברים ולא יהיה מושפע או מורכב ממשוגות פוליטיות. גם לזה אנחנו צריכים להיות ערים.

עכשיו הייתי רוצה לשמוע את עו"ד ניר גרסון מרשות השידור.

אני מהייעוץ המשפטי של רשות השידור ואני רוצה להביא בכמה מילים את עמדת ההנהלה המקצועית.

קודם כל, רשות השידור מודעת כמובן לצרכים של הציבור, מעונינת לשפר את השירות, מעונינת להרחיב, אבל ישנן מגבלות של תקציב ובזה אני פונה לגברתי…

אתה פונה אלי, כשאתה מתוקצב על ידי תקציב מסודר? זה מגוחך.

נכון שיש קשיים או מטרות כלכליות לערוצים מסחריים, אבל גם לרשות השידור יש מטרות שהחוק קבע לה והיא צריכה למלא אותן ויש תקציב. מוגבל ונתון. יש לנו אגרה שאותה מאשר לנו גורם חיצוני. יש לנו הרבה מטרות.

מחויבויות ציבוריות הן קודם כל ומעל לכל ממומנות מתקציב. בשביל זה יש לכם אגרה ולדעתי זה פשוט סקנדל לנסות ולהגיד שהמחויבויות הן של הערוץ המסחרי.

נכון. יש הרבה מטרות כאלה ויש תקציב נתון ומוגבל אחד. בעצם אני מכוון למה שהיושבת ראש הנכבדה אמרה כאן. רשות השידור כמובן תשמח, לצורך שיפור השירות, לקבל עזרה מהתקציבים המיועדים לכך. אבל, יש פה בעיה ולזה כיוונה חברת הכנסת בלומנטל כשדיברה על השפעה פוליטית. חייבת להישמר אי התלות והעצמאות בקביעת התכנים, בקביעת לוח השידורים ובקביעת המינון. לכן, אם רשות השידור אכן מקבלת תקציב שמיועד לשידורים לעולים - וההדגשה היא על עולים, דרך אגב. לא הציבור דובר הרוסית, על אף שכמובן שגודל הציבור יילקח בחשבון - אם היא מקבלת תקציב לכך, רק היא תקבע ורק היא צריכה לקבוע את הפרטים. כך החוק קובע, שההנהלה המקצועית והמוסדות הציבוריים הם אלה שייקבעו.

לכן, בכל הצעה לתוספת תקציב, רשות השידור תהיה מוכנה להתחייב שזה יהיה מיועד לעולים בלבד. מה המינון, באיזה ערוץ? יכול להיות שבאמת יחליטו המוסדות הציבוריים של רשות השידור וההנהלה המקצועית שעדיף שזה יהיה בערוץ הראשון, ברצועה יומית ולא בערוץ 33 דווקא. את הדבר הזה חשוב לנו להדגיש: שהיעד של תוכן השידורים, לוח המשדרים, איזה שפות והמינון, חייב להישאר בידי מי שהחוק קבע, שאלה המוסדות הציבוריים וההנהלה המקצועית של הרשות.

אתם מתקצבים את ערוץ 33?

כיום, למיטב ידיעתי, לא. זה לא משנה, כי היה והמוסדות הציבוריים ומליאת רשות השידור או וועדת תוכניות הטלוויזיה, יותר נכון, תקבע שראוי ונכון לשדר תוכניות ברוסית - לא יודע אם דווקא חדשות או לא, תוכניות תרבות, אקטואליה - בערוץ 33, אז אני מניח שאפשר לעשות העברה מתקציב משרד הקליטה או מאיפה שזה יגיע, אל ערוץ 33. הרי יש את הבעיות של תקצוב מהאגרה. יש ספיקות בזה. אבל זה לא משנה.

תודה. מר מוקדי.

אני ראש מינהלת הסדרת השידורים לציבור, שזה בין היתר גם הגוף הציבורי של המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין. ממשלת ישראל קיבלה החלטה לצאת לדרך עם ערוצים יהודיים. ההחלטה נתקבלה בשנת 1997, אבל אני שמח לבשר שזה יוצא לדרך. אנחנו התחייבנו לפרסם את ערוץ החדשות בוועדת הכלכלה לפני מספר שבועות ואנחנו עומדים בזה.

בשבוע הבא מתפרסם ערוץ חדשות יהודי ומיד לאחריו מתפרסם ערוץ יהודי בשפה הרוסית. אנחנו מעריכים שזה יהיה בפרק זמן של חודש, חודש וחצי מהשבוע הבא, בעצם כשנתפנה מהערוץ היהודי.

ואז יצאו מכרזים לגבי זה?

כן. יפורסמו מכרזים. אנחנו, כשאנחנו מצהירים על לוח זמנים בחודשים האחרונים אנחנו לא רק מתכוונים לעמוד בו אלא גם עומדים בו ונעמוד גם בזה.

ממשלת ישראל בזמנו הגיעה למסקנה שבלי קשר לחובה לספק תקציבים לאותו שידור, צריך גם לתת אפשרות לטלוויזיה המסחרית להיות משודרת מפה לציבור העולים בשפה הרוסית. האפשרות הזאת אומרת שיהיה ערוץ מסחרי ממומן פרסומות שיהיה משלנו, יהיה של הקהילה הרוסית, בשפה הרוסית. זה בדיוק יענה על הצורך שהועלה פה, כי כמו שחבר הכנסת צינקר העלה, הבעיה היא שמקבלים בעצם את רוב המידע מהערוצים הזרים בלוויינים מרוסיה. זה במקום שהמידע יבוא מפה, עבור ציבור דוברי הרוסית, על ידי אנשים דוברי רוסית, על ידי אומנים ושחקנים ומפיקים מפה שמכירים את הצרכים של הקהילה ויכולים לתת להם מענה.

נכון הוא, שיש מחלוקת האם יש היתכנות כלכלית לערוץ הזה. גברת שחורי העלתה את הבעיה, הבעיה ידועה גם לנו. אנחנו מעריכים שיש היתכנות.

זה ערוץ שלם. יש הבדל בין ערוץ שלם ובין רצועה יומית.

כמובן. אנחנו מעריכים שיש היתכנות לערוץ כזה. אנחנו גם מעריכים שערוץ כזה, ברגע שהוא ישודר מפה וייתן מענה לצורכי הקהילה, יגבר על שטף הערוצים הזרים שמגיע היום מרוסיה. אנחנו שוקדים בימים אלה על מנגנון שיאפשר מתן הודעות ומידע לציבור, שלא ייחשב בגדר שידורי פרסומת - כי אותם ערוצים יוגבלו, מטבע הדברים, בכמות הפרסומות שהם יכולים לשדר - ואפשר יהיה להעביר אותו בערוץ הזה.

זה, למעשה, יהיה הערוץ היחידי בישראל, שייתן לפחות שמונה שעות ביום שידור - זה כמינימום. אנחנו מקווים שהמתמודדים במכרז יציעו יותר – ובעצם ייתן שידורים בשפה הרוסית לציבור, מפה.

אנחנו מקווים שזה יפתור חלק מהבעיות שהועלו כאן, כי בעצם זה יהיה ערוץ שאנחנו מעריכים שהצפייה של הציבור דוברי הרוסית בו תהיה גבוהה ושאפשר יהיה להעביר באמצעותו אינפורמציה, שאפשר יהיה להפיק עבור הערוץ הזה מהדורות חדשות בשפה הרוסית בשעות שמשודרות מהדורות בשפה העברית ובעצם לתת לסקטור הזה, בפיקוח שלנו, ביטוי.

אנחנו מקווים שאתם תתנו את הזיכיון בכך. כלומר, בין הדברים שתתנו זה שיהיו תוכניות אקטואליה וחדשות בזמנים סבירים של לפחות פעם ביום. לא שהכל יהיה טלנובלות.

יש לנו את האיזון העדין והוא קשה.

אם זה טלנובלות, אפשר שוב לחזור ולראות את הערוצים הרוסיים.

נכון. הכוונה היא מצד אחד כמה שיותר הפקה…

תרבות, היסטוריה, חדשות.

כמה שיותר משלנו, מצד שני יש לנו את הבעיה שבכל זאת הערוץ הזה צריך להתקיים ממכירת פרסומות והוא גם יהיה עם תקציב מאד מוגבל.

אתה יודע מה, אנחנו נקיים פה גם ישיבה בקשר לערוץ הזה, כי חשוב לנו – יש פה וועדה מאד דינמית – וחשוב לנו שגם אנשים שאמונים על הערוץ מלבדך ישמעו את הדברים שיש פה לחברי הכנסת לומר, כי הם מאד מעורים בחיי העולים כאן בארץ.

אנחנו עומדים עכשיו במצב שכרגע אין שום דבר. אתה מדבר על בשורות לעתיד. אתה, עו"ד גרסון, התייחסת בדבריך לערוץ הראשון. אני מוכרחה להגיד לך שמניסיוננו לא רווינו הרבה נחת. אנחנו עוד נלחמנו פה על השידורים והחדשות באנגלית, שגם אותן צמצמו. מה שנאמר לנו כאן מן הערוץ הראשון, לא פעם אחת ולא פעמיים, זה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם, בגלל התחרות הגדולה על הרייטינג, להפסיד צופים. זאת אומרת, ברגע שאתה עובר לשפה אחרת אתה מפסיד את ציבור הצופים.

לכן נראה לנו הרעיון שזה יהיה בערוץ 33 כרעיון טוב, או בטלוויזיה החינוכית כפי שזה היה בעבר ואם נקבל אחר כך תגבור גם מן הערוץ השני וגם מן הכבלים, מה טוב. השאלה היא איך אנחנו מנסים לקדם את זה ואנחנו ננסה גם לקדם את זה דרך האוצר. אני מבינה שערוץ 33 לא מתוקצב על ידכם.

עד כמה שאני יודע לא, או כמעט בכלל לא. הדרך הנכונה היא שההנהלה המקצועית של רשות השידור - ולא של מדיום ספציפי – תבוא במגעים עם המשרד לקליטת העלייה ותכין הצעה ותביא אותה למליאת רשות השידור. מי שאמונה ואמורה לקבוע את לוח המשדרים. אני מניח שזאת הפרוצדורה הנכונה.

אנחנו עוד נבחן את זה. רחל שיפר, לגבי משרד החינוך. אתם עוזרים לטלוויזיה החינוכית. נכון? מה אתם מתקצבים?

אנחנו מתקצבים את ערב חדש ברוסית - לא את כולו, יחד עם משרד הקליטה - בסכום של רבע מיליון שקל.

רבע מיליון שקל לאותיות האלה?

לאותיות הקטנות האלה.

זה עולה שש מאות אלף ₪.

את שומעת? האותיות הקטנות האלה. זו התרומה היחידה שלכם בקטע של שידורים?

רק ערב חדש ברוסית, זה הכסף שמקדיש משרד החינוך.

אתם לא חושבים שהיה נכון שתתקצבו גם בטלוויזיה החינוכית את מה שקשור לעולים החדשים? את מה שהיה בעבר?

משרד הקליטה הוביל את זה.

עוד הפעם משרד הקליטה.

אני בכל זאת רוצה לשאול ואני בטוחה שגם חברי, חברי הכנסת, רוצים לשאול: אם אתם מתקצבים את הטלוויזיה החינוכית, למה אתם לא חושבים בהקשר הזה על העולים החדשים?

את מדברת על משרד החינוך בכלל?

כן. אתם מתקצבים את הטלוויזיה החינוכית. למה אתם לא מתקצבים שידורים לעולים החדשים?

כי המפתח נשבר. תסלחי לי, כן?

כן, אני פשוט לא יודעת.

המפתח שהיה שריר וקיים מספר שנים היה, שמשרד הקליטה תמך במיליון שקלים, משרד החינוך תמך במיליון שקלים והטלוויזיה החינוכית הקציבה מיליון שקלים. ברגע שהאיזון הזה הופר, הטלוויזיה החינוכית כבר לא יכלה לשאת על עצמה את המימון הזה יחד עם משרד החינוך.

אוקיי. בואו נתחיל לסיים.

יש לי שלוש הערות לסיום. א', הדיון הזה מסתיים בדיוק כמו הדיונים הקודמים. הוא משדר עייפות, הוא משדר אותם מסרים שכבר היו. אני מדבר על זה שבעוד עשרה ימים יהיה לנו משהו משמעותי ואנחנו פה עוד הפעם עוסקים בשאלה האם נתנו מיליון או נתנו שש מאות אלף שקל.

הערה מס' 2. תראו, עניין הפוליטיזציה וההשפעה נראה לי מגוחך. נראה לי שצריך להבין פעם אחת ולתמיד: אם מנסים להביא תקציב מיוחד, תקציב ממשלתי, אז צריך לאזור אומץ ולומר שאנחנו מפקידים אותו בידי אותה תחנה שתבחר, שתפעל על פי אמות מידה מקצועיות. אי אפשר כל פעם לדבר על החששות וכולי וכולי, שכל אחד אומר מדוע רוצים לפתוח שידורים ומדוע רוצים לסגור.

חברת הכנסת סולודקין מאד מאד לא דייקה לגבי סגירת תוכנית סיבודניה, מאחר והיא קשרה את זה לנושא אחר לגמרי. הרעיון היה להפסיק תוכנית שמשודרת פעם וחצי בשבוע ולעבור לתוכנית יומית. מכאן ברור שהתוכנית שמשודרת פעם וחצי בשבוע לא תשודר במסגרת תוכנית יומית. זה הכל.

הערה שלישית. רבותיי, הערוץ הראשון, הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 33, ערוץ הכבלים וכל השאר. לי כמשרד הקליטה יש רק עניין אחד: שמדי יום בשעה קבועה וסבירה תשודר תוכנית מידע שוות ערך למה שמשודר בשפה העברית. זו המציאות. תתחילו לחשוב על הפתרון מה יכולה להיות התוכנית ומתי היא יכולה להיות משודרת. כאשר חוזרים אלי עוד הפעם: "המוסדות האמונים יחליטו וימליצו ויטחנו…" רבותיי, זה מה שיש לנו היום ביד. כלום. אנחנו כולנו מסכימים על העיקרון ואין לנו שום דבר. מדי יום המועקה גוברת. מדי יום הבלבול נהפך לבלתי נסבל. זה שיש לנו פה ושם כמה ימי רגיעה זה לא אומר שמה שקורה בשטח נעלם. אנחנו מדברים על מסות אדירות. תיסעו לנצרת עלית. תיסעו לכרמיאל. תיסעו לעכו. תיסעו למעלות תרשיחא. רק מה שאני מניתי כרגע זה מאה ועשרים אלף איש.

על זה אנחנו יושבים.

לכן אין לנו זמן.

זו בדיוק הבעיה שלנו. על זה אנחנו יושבים. על זה ישבנו גם בשבוע שעבר, במה שקשור לרדיו רקע.

כן, אבל אנחנו יוצאים עם שום דבר.

אז מה אתם מבטיחים?

אני את שלי נתתי. אני נתתי יותר והנה היה פה דיווח גלוי שמשרד הקליטה לא צריך לתת את זה על פי המנדט שלו. אף על פי כן שרת הקליטה אמרה שהיא, בסוף השנה, מהדברים שהיא עדיין יכולה לקבל, היא תיתן סיוע חד פעמי כדי לפתור את הבעיה, לרדיו רקע ולשידורי הטלוויזיה. מדובר בכמה מיליונים. לא במאה אלף. אף אחד לא יכול לטעון שמשרד הקליטה חייב לתת או שמשרד הקליטה לא נותן. אני מצפה שעכשיו יגיע סוף סוף אותו תקציב ממשרד האוצר, מהממשלה, בלחץ וועדת הקליטה, כדי שאנחנו נוכל תוך עשרה ימים לדעת: יש או אין. יהיה תקציב, תהיה תוכנית טלוויזיה. לא יהיה תקציב, אנחנו בעוד שנתיים נשב כאן.

דרך אגב, בערוץ הכבלים לא תהיה תוכנית טלוויזיה אקטואלית כי זה לא יהיה במכרז והם לא יכולים לגעת באקטואליה. אנחנו שוב נכנס לטירינג ובעוד שנה – ובצדק מבחינתם – יתנו ישדרו. לא יתנו, לא ישדרו.

גברתי היושבת ראש, סליחה. אני מסכימה עם כל מילה שמר מפציר אמר עכשיו. עם כל מלה. אני גם חייבת לחזק את מה שהוא עכשיו אמר. כי האיש הזה, אני רואה שהוא מנסה בצורה המעשית ביותר לעשות משהו אקטואלי לרגע זה. אנחנו לא יודעים עד מתי יימשך המצב שיש לנו עכשיו במדינה.

בכל מקרה אנחנו רוצים שקט.

אני כבר לא מסוגלת כבר לראות בערוצים רוסיים את הלוגיקה המעוותת שלהם ואת השקרים בלי סוף ובמקום להחליט, כמו שהוא אומר- ואפילו לא תוך עשרה ימים, אלא תוך שבוע…

…

גם שבועיים יהיה טוב.

בסדר. שבועיים. אבל אנחנו היינו צריכים לעשות את זה לפני שבועיים. לפני שבועיים ולא בעוד שבועיים. במקום זה אנחנו יושבים ומדברים. ערב חדש הוא כזה או אחר. ערב חדש, דרך אגב, זו תוכנית מאד חלשה. מבחינת השידור ברוסית זה מאד חלש. אני מסתכלת עליה מפעם לפעם.

למה? הכתוביות לא עוזרות?

בינתיים זו התוכנית עם אחוזי הצפייה הכי גדולה בשפה הרוסית.

טוב, אני לא רוצה לתת ציונים. כשהיה תקציב לטלוויזיה החינוכית זו היתה תוכנית נהדרת.

תודה רבה.

זה היה טוב, זה היה מעניין והיו אנשים פנימיים וכל קרוב משפחה אהב את זה ורצה להיות בזה ולהשתתף. אני מדברת על כך, אבל לא רוצה להעליב חס וחלילה. ההפך. מדינה קטנה, כל אחד רוצה לראות את מי שהוא מכיר. זה ברור.

בוודאי שאני קצת - אבל ממש בצל של איזשהו חשש - חושבת על פוליטיזציה. גברתי היושבת ראש, יש לנו ניסיון מר בהחלט. זה לא פחות או יותר כמו הערוץ הראשון, אם אנחנו מדברים על פוליטיזציה, אבל היום, במצב באמת מאד מסובך מבחינה מדינית, יש מחשבה וחשש מה יעשו. האם ישפיעו, יגידו משהו פוליטי. לפי דעתי צריך כמו שנפוליאון אמר: להיכנס, להתחיל לפעול ונראה.

מטעם רשות השידור – כי אני חברת מליאת רשות השידור וגם יושבת ראש הוועדה של השידורים בשפות לועזיות – אני מחזקת כל מילה שמר מפציר אמר. אני חושבת שקודם כל נתחיל לעבוד. קודם כל נקבל את התקציבים. עוד לא דיברנו על משדרים. באמת המון אנשים קשורים לרדיו רקע ולא קולטים. בירושלים אחרי חמש לא שומעים כלום. בירושלים. זה אולי המקום היחיד והמקור היחיד שאפשר בו להיות מעודכן לגבי מה שקורה בשטח: יורים לא יורים, רחוב סגור או רחוב פתוח וכולי. בוודאי שיש חלק מאד רציני בעניין הזה לטלוויזיה. אנשים התרגלו לטלוויזיה.

אין ספק. הלוא על זה אנחנו יושבים.

אני בעד החלטה מיידית ואני אתמוך ואעשה מה שרק נדרש.

גברת גרשטיין, על זה אנחנו יושבים כאן. על מה אנחנו יושבים? בדיוק על הבעייתיות הזאת. כשהכנסת אחרי הפגרה התחילה לפעול, אנחנו בדיוק העלינו את הנושא של רדיו רקע. הבאתי לך גם את ההחלטות שלנו. אנחנו גם פועלים בעניין זה, משרד האוצר קיבל גם את הדרישה שלנו ועכשיו מה שנשאר זה נושא הטלוויזיה ברוסית. כפי שאת אמרת, כפי שאמר מר מפציר, אנחנו רוצים שיהיו חדשות כל יום בשפה הרוסית. לא איכפת לנו באיזה ערוץ זה בדיוק, אבל אנחנו צריכים שהעולים החדשים יקבלו כל יום את המידע העדכני. השאלה היא עכשיו האם אנחנו באמת מקבלים מן האוצר את התקציב הזה, כי התקציב הזה צריך להיות זמין. הנה יושב פה חבר הכנסת אמנון כהן. הוא הנציג שלנו בוועדת הכספים. נכון?

וודאי.

אולי תוכל לזרז את זה? אולי אתה מוכן לבדוק את זה? גם רוני ארד, הרפרנט של משרד האוצר שנמצא פה, יבדוק האם ערוץ 33 אמנם מקבל…

לא מקבל. באחריות. כבר שנה שלמה לא מקבל.

זה לא חל על ערוץ 9, על טלוויזיה קהילתית בכלל? הם האקטואליים היחידים בשטח, בעצם. היחידים.

בקשר לערוץ 33, מה שאני שמעתי זה - ואולי אני טועה – שאם תנתן אפשרות לערוץ 33 לעבוד עם הפרסומות, הם מסכימים לעשות את זה בלי כסף וכל יום יהיו חדשות ברוסית.

הלוואי שלא יהיה מצב כזה. אבל אם מחר בערב בשעה 22:00 קורה משהו, איך אפשר לדעת בשפה הרוסית עד הבוקר שקורה משהו בירושלים או במקום אחר?

מר ארד, אתה מברר לנו מה עמדת האוצר.

אני יכול לברר, כתוצאה מזה שלא תוקצב הערוץ הציבורי, מה אפשר לעשות.

כי אתה שומע ואנחנו שומעים פה מחבר הכנסת אמנון כהן, שהוא חבר וועדת הכספים, שערוץ 33 כבר זמן רב לא קיבל אפילו את התקציב שמגיע לו.

השאלה היא, אם הוא היה מקבל, האם היה עושה עם זה דברים אחרים. ערוץ 33 הרי בונה שנה תקציבית והוא בונה על פי התקציב את התוכניות שלו. השאלה היא אם בגלל שהוא לא קיבל את הכסף, התוכנית הזאת לא קיימת, או שזה תירוץ ואם הוא יקבל, אף אחד לא מבטיח שזה ילך לתוכנית הזאת.

הרי זה צריך ללכת למטרה מסוימת.

מעבירים תקציב על פי מטרות לערוץ 33? המדינה אומרת: אתה רוצה לעשות תוכנית כזאת אז בוא אני אתן לך כסף כזה?

לא. אנחנו מדברים על התקציב הקודם.

יש תקציב, כמו שלמשרד הקליטה יש תקציבים והוא מחליט במסגרת סדרי העדיפויות שלו כמה הוא מוציא על כל דבר. אני לא יודע אם כן חסר או לא חסר. את זה צריך לברר. אני חושב שאם יש ערוץ ציבורי שממומן מכספי מסים – והעולים הם חלק ממשלמי המסים – אז הוא, במסגרת סדרי העדיפויות שלו, צריך לתת את התשובות. בטח לא משרד הקליטה.

אם צריכה לבוא תוספת מעבר למסגרת התקציב – אני לא יודע כי אני לא מכיר - אני יכול לברר את זה במשרד. אני רק אומר פה לפרוטוקול שמבחינתנו ובתור זה שמתעסק עם תקציב משרד הקליטה, אנחנו נבדוק את הבקשה הזאת. ברור שזה משהו חד פעמי ואנחנו נתנגד שזה יהיה משהו פרמננטי, אלא אם כן משרד הקליטה יחליט, במסגרת סדרי עדיפויותיו, שהוא עכשיו מממן תוכנית ברוסית, על חשבון דברים אחרים, לאורך כמה שנים. למרות שזה נראה לי לא נכון ולא צודק.

מה שכן נכון וכן צודק זה לבטל את האגרה לעולים בכלל, כי הם לא מסתכלים ומשלמים מסים סתם. זה שוד לאור היום.

אני יכול להגיד לך שיש הרבה מאד אנשים צעירים שלא רואים, לא ערוץ 1 ולא 2.

תראה, מר ארד, האנשים פה מדברים מהשטח. זאת אמנם מצוקה אמיתית.

יש היום מצוקה. כל פעם שיש מצוקה, יושבת הממשלה ומחליטה על סדרי עדיפויות. הרי יש תקציב אחד ואתו צריך לעבוד. זה לא שכל פעם שתהיה מצוקה יגדילו עוד ועוד את התקציב, כי יש לזה השפעות אחרות שגורמות לעוד ועוד מצוקות אחרות. אז צריך לבוא שינוי סדרי עדיפויות. כל משרד עושה את שינוי סדרי העדיפויות שלו. כנ"ל רשות השידור, כנ"ל ערוץ 33. אני לא יודע מי מהם. אני לא מכיר את הנושא. כמו שכאשר במשרד הקליטה יש מצוקה לגבי משהו, אז משרד הקליטה עושה שינוי סדרי עדיפויות בתקציבו ומעביר תקציבים ממשהו אחד למשהו אחר, כך אני חושב שצריך להיות גם בתקציב הערוץ הציבורי.

אם חסר כסף, אז בסדר, אז יש דיונים בין האוצר לבין הערוץ עצמו. אני רק לא חושב שזה צריך לבוא מתקציב משרד הקליטה. זה הכל.

מה באשר לטלוויזיה החינוכית, שבעבר שידרה וקיבלה תקצוב והיום לא מקבלת לנושא הזה?

אני לא יודע. יכול להיות שהיה קיצוץ והחליטו במסגרת הקיצוץ לבטל את התוכניות האלה. אני לא בטוח שהיה קיצוץ שבמסגרתו נאמר: אתם תורידו את התוכניות האלה. זה כמו הספריות לעיוורים: יש קיצוץ, סוגרים את הספריות לעיוורים. למה? כי יודעים שלזה לא יסכימו. אז צריך לברר אם היה קיצוץ, למה הורידו דווקא את זה. אם זה במסגרת סדרי עדיפויות, אז זה במסגרת סדרי עדיפויות. אם זה כדי להגיד: אנחנו יודעים שזה ייצור רעש ואז לא תהיה ברירה ויוסיפו לתקציב, אז אני חושב שזה לא תקין. היה קיצוץ, צריך לברר למה כתוצאה מהקיצוץ סגרו דווקא את זה ולא דברים אחרים.

התמונה הכללית שאנחנו מקבלים היא, שכרגע מה שקורה זה שאין למעשה מענה לדרישה שלנו שיהיו יומיום שידורים של אקטואליה ושל חדשות בשפה הרוסית. זאת העובדה. אין כרגע. אחד הערוצים שדובר עליו זה ערוץ 33. יכול להיות שאם אתם, משרד החינוך, תכנסו קצת לעובי הקורה – ואני מציעה שתכנסו קצת לעובי הקורה – תוכלו ליצור משהו דומה למה שהיה בזמנו מענה מסוים בטלוויזיה החינוכית. הייתי מבקשת מכם גם לבדוק את הנושא הזה, לאור מה שקורה היום.

סליחה שאני מעיר: מבחינה זאת ערוץ 23 וערוץ 33 בדיוק באותו מעמד. אנחנו הצענו הצעות לרצועת שידור מהסוג הזה וחבל שנוצרה פה איזו תחושה שאנחנו לא מתחרים על זה. להפך, מי שיכול להציג היום רצועת שידור זו רק הטלוויזיה החינוכית, כי לערוץ 33 יש כנסת.

מר גרשון, אני מאד לא רוצה להיות במצב של וויכוח בין ארבעה או חמישה ערוצים, אבל למען הצדק צריך לציין דבר אחד: בחומרי אקטואליה מהספרייה, מה שאתה הצעתם זה ערב חדש. ערב חדש, עם מאגר החומר הוויזואלי שלו, בשום פנים ואופן לא יכול לתת מענה לתוכנית אקטואליה יומית, כי היא צריכה להיות, מבחינת הציבור הרוסי, לפחות ברמה של "מבט". זו היתה הבעיה העיקרית שלכם. אז אני מבקש, אם אתה כבר מעמיד את הדברים, תעמיד אותם על דיוקם.

לא על זה דיברתי. יכול להיות שמבחינה תכנית אנחנו נחותים – וזה טעון ויכוח…

סליחה, אני אמרתי שוב: לא נחותים. אתם יכולתם להציע – והצעתם בכתב – דקות ספורות של חומר אקטואליה. ספורות. בו בזמן שערוץ 33 הציע את כל ספריית רשות השידור.

מר מפציר, תתייחס למה שאני אומר. אם כבר אתה מתייחס, תתייחס למה שאני אומר. אתה לא מתייחס. אני מתייחס לזה שערוץ 33 לא יכולים לתת לך רצועת שידור בגלל הכנסת. אז בוא תתייחס לזה. אתה מתייחס לצד הנוח לך בדברים שאני אומר.

לא זה ולא זה לא נוח לי. כי אין לי שום דבר. אנחנו סתם טוחנים מים.

אנחנו, בכל אופן, נהיה בקשר אתך, מר ארד, עם משרד האוצר, כדי לוודא שאמנם יתוקצב ערוץ 33, או אם יש גם משהו שאפשר לתת לטלוויזיה החינוכית לפי הצעתם.

אני חייב להסביר משהו. מדובר פה על חוסר תקציבי. אני לא יכול להבטיח שעכשיו, כתוצאה מהמצב, יגדילו תקציב.

לא, כתוצאה מהמצב שהוא אקוטי, אנחנו צריכים איזשהו תקציב שיאפשר שתהיה איזושהי תוכנית משודרת, אחת ליום, של חדשות ואקטואליה. זו הדרישה שלנו ואנחנו לא נרפה ממנה.

בסדר, אבל הדרישה צריכה לבוא לאוצר, או שהיא צריכה לבוא לערוץ הציבורי?

אין להם. הם לא יעמדו בזה.

אדוני הנכבד, במצב החירום שיש עכשיו במדינה, האם משרד האוצר לא מרגיש אחראי על אנשים שלא מבינים מה קורה אתם? אתה ברצינות אומר סדר עדיפויות ופה ושם. אבל יש דבר פשוט מאד: שידור מעודכן ישר לציבור.

סדרי עדיפויות צריך לקחת במסגרת תקציב מסוים. הרי לא יגדילו את התקציב בגלל מצב המצוקה. כמו שהולך כסף לביטחון מתוך התקציבים הקיימים.

למה? גם לביטחון ביקשו תקציב מיוחד.

במסגרת קיצוצים במשרדים אחרים. אז צריך לבחון. יכול להיות שהגוף המנהל את רשות השידור - אני לא יודע - צריך לעשות שינויים פנימיים אצלו. אולי משרד האוצר ייתן ממקורות שונים, אני לא יודע מהם. אם משרד הקליטה יצטרך לעזור, במסגרת סדרי העדיפויות שלו, אני רק אומר שאני מפחד שהוא ייתן השנה סכום שלא יהיה מנוצל בשנים הבאות. הוא ייתן סכום חד פעמי, תהיה חצי שנה תוכנית והיא תיפול אחרי זה כי אין מימון. למה אין מימון? כי זה לא בסדרי העדיפויות של המשרדים האחרים. זו לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה שזה קורה.

לכן, גם אם משרד הקליטה נותן השנה סכום מסוים, הוא צריך לוודא שהדבר הזה ימשיך בשנים הבאות. כי אז חבל על הכסף הזה. פתרנו את הבעיה לחצי שנה וזהו. אני מקווה שכל הבלגן הזה ייגמר כבר מחר, אבל זה לא משנה. זה בלי שום קשר לבלגן הזה, כי במדינה לא משעמם.

אני, במסגרת הלוגיקה הזאת, בכלל לא מסוגלת לחשוב. זה לא בלגן. זה מצב של סטרס של אלפי אנשים. סטרס וחוסר מידע ואתה מדבר עכשיו במילים פורמליות. אז תבדוק מה שאפשר לעשות. תבדוק.

אוקיי. אז שרשות השידור תבדוק, משרד הקליטה יבדוק ואנחנו נבדוק.

בהמשך לבדיקות שלכם – ואנחנו בוודאי גם נפעל לכך שיהיה את אותו תקצוב – אנחנו בהחלט רוצים לברך את משרד הקליטה, אם הוא יוכל להפנות איזשהו תקציב לאיזשהו ערוץ שיימצא לנכון. אני חושבת שעם פיקוח ציבורי. הייתי רוצה בכל מקרה שיהיה פיקוח ציבורי לאותם כספים, כדי שלא ייווצר מצב שתהיה איזו הטיה פוליטית, כאילו השידור יהיה קשור למי שנתן את הכסף. לגבי זה אנחנו צריכים להיות מאד זהירים. אבל בגדול, אם יהיה לנו כתוצאה מזה שידור אחד ביום של כחצי שעה אקטואליה וחדשות, זה יהיה מצוין.

גבירתי היושבת ראש, אני נורא מצטער. את חברת כנסת, אני פקיד. אני באמת לא יכול לשמוע את זה. לא יכול להיות. הממשלה נותנת כסף. אז תחליטו שעל כל כסף שיוצא לכל מטרה, ממפעל לסוליות נעליים עד תוכנית טלוויזיה, יהיה פיקוח ציבורי. אי אפשר ככה. באמת.

לא, סליחה. מר מפציר, מאחר שאתה איש טלוויזיה, אתה יודע טוב מאד שלא לשווא הוקמה רשות השידור והערוץ השני והרשויות שמפקחות הן לא לשווא.

תביני שזה מראש מריח לא טוב. הכסף עוד לא הגיע וכבר יש עליו פיקוח. בסופו של דבר, אנחנו נשאר עם הפיקוח ובלי כסף.

לא. יהיה גם כסף ויהיה גם איזשהו פיקוח, או עין ציבורית, שיבחנו את זה. לפי דעתי זה מה שאנחנו רוצים וחייבים לבדוק ולראות. לא סתם הקימו רשות ציבורית לשידור ולא סתם יש ברשות השניה גוף ציבורי שמפקח, שמורכב מאומנים, מחלק מהמכלול של האוכלוסייה הישראלית, כדי שתהיה עין שתבחן את מה שקורה.

יש חשש מסוים – ואני מוכרחה להגיד שהוא בא מכמה חברי כנסת, שחלק מהם נוכחים כאן וחלק לא – שאם אנחנו מפקחים או בוחנים או מקימים איזו וועדה שבאה מוועדת העלייה והקליטה, שבה מיוצג כל מי שמייצג את הציבור הישראלי, זה נראה טוב, אבל אם יוצא ששר אחד הוא זה שנותן את הכסף, אז יש חשש מסוים מהטיה פוליטית ואני חייבת להביא לידי ביטוי את החשש הזה. אני לא אשקוט בעניין הזה. אנחנו גם נשיג את הכסף אבל גם נדאג שתהיה איזושהי עין ציבורית שתבחן שלא תהיה הטיה בשידורים.

זה מה שיש לי לומר, תודה רבה ואני מאמינה שהכסף יגיע.

10:35.