פרוטוקולים/ועדת קליטה/1967

- 1 -
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות (104)
‏30.11.2000


פרוטוקולים/ועדת קליטה/1967
ירושלים, ט' בחשון, תשס"א
7 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שלישי
נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 104

מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
‏יום שלישי, ב' בחשון התשס"א (31 באוקטובר, 2000), שעה 10:20

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל- היו"ר
יולי-יואל אדלשטיין
ויקטור בריילובסקי
שמואל הלפרט
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
אופיר פינס-פז
אלכסנדר צינקר

מנהל המח' לקליטת עולים במינהל הספורט, משרד המדע, התרבות והספורט אמנון גור
מנהל מח' במינהל הספורט, משרד המדע, התרבות והספורט דודו מלכה
יועצת ראה"מ לקליטה ושילוב חברתי-תרבותי, משרד ראש הממשלה אנה איסקובה
יו"ר הוועד האולימפי צבי ורשביאק
מנכ"ל הוועד האולימפי אפרים זינגר
זיכה את ישראל במדליה אולימפית בחתירה בקיאקים מיכאל קלגנוב
מאמן קיאקים (מאמנו של קלגנוב) דני מורושינסקי
אתלטיקה - קפיצה במוט אלכס אברבוך
מאמן אתלטיקה (מאמנו של אברבוך) ולרי קוגן
אתלטיקה - קפיצה לגובה קונסטנטין מטוסביץ
אתלטיקה - קפיצה במוט דני קרסנוב
שחייה אלכסיי מנז'ולה
מאמן שחייה ליאוניד שייחט
נטלי טרפימובסקי
איגוד האתלטיקה איציק צסלר
לשכת הקשר אלי וילק
מנהלת מחוז, הפורום הציוני מילה סמחוב
מנכ"ל התאחדות עולי ברית המועצות לשעבר חגי מן

וילמה מאור

רשמה: אירית שלהבת

1. ישיבה חגיגית לכבוד הספורטאים העולים שיצגו את ישראל באולימפיאדה בסידני.



ישיבה חגיגית לכבוד הספורטאים העולים שיצגו את ישראל באולימפיאדה בסידני

אנחנו גאים ושמחים מאוד כוועדת העליה, הקליטה והתפוצות של הכנסת לארח אתכם כאן. קודם כל אני רוצה להודות לכם ולהציג בפניכם את חברי הכנסת. נמצאים איתנו חלק מחברי הכנסת הוותיקים שמגיעים לוועדת העליה, הקליטה והתפוצות: חבר הכנסת יולי-יואל אדלשטיין, שהיה השר לקליטת עליה, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, חברת הכנסת סופה לנדבר וחבר הכנסת אלכסנדר צינקר. נמצא איתנו גם מנכ"ל הוועד האולימפי וכן מר אמנון גור. כעת נכנסה יועצת ראש הממשלה לקליטה ושילוב חברתי-תרבותי, גברת אנה איסקובה.

אני רוצה שתדעו, גם המאמנים וגם הספורטאים, שאנחנו לא סתם יושבים כאן בוועדה ובוודאי לא כל פעם חוגגים. כבר קיימנו בוועדה הזאת בעבר ישיבות על הקשיים שיש דווקא לספורטאים עולים חדשים וניסינו לקדם. היו לנו גם הצלחות. ישבנו גם עם המאמנים וגם עם הספורטאים כדי לראות מה הצרכים, ויש הרבה מאוד צרכים: גם אפשרויות לאימון, גם זמן, גם כך שיוכלו להתפנות רק לאימונים ולא יצטרכו לעבוד. דיברנו גם על אפשרויות של מאמנים כך שיוכלו לעבוד חצי מישרה בבתי מלון, בתעשיה ובכל מיני תחומים ובלבד שיהיה להם גם זמן לאימונים ושתהיה להם פרנסה. אני יודעת שזאת בעיה קשה מאוד ואני רוצה גם להתייחס אליה בהמשך הישיבה.

אני רוצה קודם כל לברך אתכם. באמת יש לנו הרבה מאוד נחת מהייצוג הכל-כך מכובד שלכם באולימפיאדה. אנחנו נשמח לשמוע גם חוויות שלכם. אני באתי, כמו אחרים, גם להיפרד מכם בשדה התעופה בנסיעתכם אבל גם צפינו ועקבנו אחריכם כל הזמן, כמעט ברצף. מזל שגם היתה אז פגרה בכנסת ואז היה לנו יותר זמן ויכולנו להסתכל עליכם. נדמה לי שראינו אפילו כל שריר וזיע בפנים שלכם, לטוב ולרע. אני ממש רואה לנגד עיני את הריצה לקראת הקפיצה ואותו דבר כשהרוח הפריעה לקיאק וכולנו אמרנו "אין אלוהים, עכשיו יש רוח באוסטרליה הזאת". הייתי אומרת שחיינו איתכם ממש כל דקה.

לפני שנמשיך אנחנו בהחלט מברכים אתכם. אני רוצה לברך בשם הכנסת, בשם ועדת העליה, הקליטה והתפוצות ובעצם בשם מדינת ישראל. שוב ושוב נברך אתכם ואנחנו רוצים לאחל לכם עוד הרבה הרבה הישגים גם בעתיד. אנחנו מבחינתנו נראה עכשיו מה אנחנו יכולים לסייע כוועדת העליה, הקליטה והתפוצות על מנת שבאמת יהיו לכם התנאים האופטימליים כדי שתוכלו להתאמן ולא תצטרכו לדאוג לפרנסה או לקושי להביא אוכל הביתה. אני מקווה שנוכל להתקדם בזה. אני מדברת גם על המאמנים.

את כל הברכות היפות את כבר אמרת אז אני בוודאי מצטרף ומברך את כל החבר'ה שנמצאים כאן, גם מן הוועד האולימפי, גם המאמנים וגם הספורטאים.

אני חושב שהמשימה היא מאד ברורה. אני אתחלק איתכם בנסיוני הקצר בתחום הזה. בשנת 1996, 2-3 חודשים אחרי שנכנסתי למשרד לקליטת עליה, בדיוק חזרה המשלחת מן האולימפיאדה הקודמת. הזמנתי את הסמנכ"ל, היום הוא משנה למנכ"ל במשרד, ואמרתי לו שאנחנו צריכים להמשיך במתן מילגות עד שנת 2000. הסמנכ"ל היה האדם היחיד והאחרון במערכות הרלוונטיות שאיכשהו הבין למה אני מתכוון. כל שאר האנשים, משרד האוצר וגורמים נוספים, חשבו שיש פה איזה נפילה על הראש מאוד לא מוצלחת. אמרו: מה זאת אומרת? את המילגה לספורטאי האולימפי צריך לתת כמה חודשים לפני האולימפיאדה. למה צריך לשלם את המילגה 4 שנים? אני חושב שהדברים ברורים, אני לא רוצה להרחיב כאן את הדיבור. האנשים שיושבים בחדר הזה מבינים טוב מאוד.

הדוגמא שהיתה לי אז, שמן הספורטאים העולים לפחות בין 1992-1996 שרד ספורטאי אחד, והוא גם נמצא בחדר הזה. אני לא חושב שאנחנו באמת יכולים להרשות לעצמנו נשירה מסוג זה בספורט. בלאו הכי דרוש עוד הרבה על מנת לקדם אותו ואנחנו לא יכולים בוודאי להרשות נפילות. אם אנחנו רוצים לראות שאותם האנשים היושבים כאן, וגם אלה שלא יושבים כאן, גם בעוד 4 שנים יהיו בסגל האולימפי וייצאו לאולימפיאדה, שאלת חברת הכנסת נעמי בלומנטל מה אנחנו יכולים לעשות: תסלחו לי אבל אני אגיד את זה בלשון מאד פשוטה, עלינו לדאוג שאנשים אטומים שלא מבינים דבר וחצי דבר בתחום הזה לא יגידו עוד פעם: טוב, בינתיים הם יסתדרו ובשנת 2003, כשיהיה ברור מי בסגל ומי לא בסגל, אז נתחיל לעזור. זאת החובה הראשונה.

החובה השניה, אנחנו פה לא ועדת הספורט אלא ועדת העליה, הקליטה והתפוצות. במשרד לקליטת עליה יש אפשרויות שונות לעזור, לא רק במתן מלגות, שאז זה נעשה ואני מקווה שגם היום זה נעשה וייעשה יחד עם רשות הספורט במסגרת של 50%-50%, אבל יש עוד דרכים נוספות. יש תמיכות בארגונים ויש עוד כל מיני אפשרויות טכניות לעזור על מנת לאפשר למאמן של ספורטאי שתהיה לו עוד עבודה נוספת, אולי לעמוד בראש איזה חוג, אולי לעשות דברים נוספים בתחום הספורט.

לצערי הרב מי שהיום עומד בראש המערכת לא רק שלא חושב בכיוון הזה אלא גם - ואני לא מסתיר שמאוד כאב לי, כי זה היה לפני שקלגנוב קיבל מדליה - נשאלו בטלוויזיה כל מיני שאלות מעניינות, מה בכלל הקשר של המשרד לקליטת עלייה לשייט ומה פתאום צריך להעביר כספים, מה עניין שמיטה להר סיני ומי קיבל את ההחלטות "התמוהות" האלה.

אני מאוד מקווה שהוועדה תדאג גם אחרי הישיבה הזאת, לאחר שנשמע יותר מראשי הספורט במדינת ישראל וממאמנים וספורטאים, שהוועדה תדאג באמת להעמיד את האנשים במקומם ולראות איך אנחנו, גם בדרכים לא קונבנציונליות, ממצים כל דרך לעזור למאמנים ולספורטאים. תודה.

אני חושב שמה שקשור לספורטאים ולספורט, להצלחה יחסית באולימפיאדה, כל זה יידון בוועדת החינוך והתרבות. אני חבר באותה ועדה ושם אני אגיד מה שאני חושב על טיפוח הספורט בישראל, מהם החסרונות לדעתי.

פה אני רוצה לברך את הספורטאים והמאמנים, את מר מיכאל קלגנוב, את מר קונסטנטין מטוסביץ, את יושב-ראש הוועד האולימפי ומנכ"ל הוועד האולימפי.

אני חושב שהאולימפיאדה האחרונה היתה מבחינתנו האולימפיאדה הכי מוצלחת מכל אלה שהיו לפניה, למרות שהשגנו רק מדליה אחת אבל מר קונסטנטין מטוסביץ הגיע למקום רביעי ויש עוד כמה שהגיעו למקומות גבוהים וסיימו בין ה-8 הטובים בעולם. אנשים לפעמים לא מבינים שהאולימפיאדה היא השיא של תחרויות הספורט. לקבל שם מקום 4 או 6 זה גם הצלחה גדולה. אני מברך את מר קונסטנטין מטוסביץ. אני ראיתי שהוא היה לא כל-כך מאושר מהתוצאות שלו אבל אנחנו מבינים שהיה מזג אוויר לא טוב וגשום. אנחנו ראינו הכל, בלילה וביום.

אני השתדלתי לעשות את המקסימום וחבל שהיה לי חוסר מזל. ספורטאי אחר שהגיע לאותה תוצאה זכה במקום השני.

היו 6 או 7 ספורטאים עם אותה תוצאה, אבל זאת תוצאה טובה מאוד. וגם לגבי מר מיכאל קלגנוב, כל המדינה חיכתה לראות אם תהיה לנו מדליה או לא תהיה מדליה ובסוף הוא קיבל מדליה וזה היה חג גדול בארץ. חבל שזאת לא מדליית זהב. אני חשבתי שתהיה מדליית זהב, אבל זה גם בסדר. תודה רבה חברים על העבודה שעשיתם. תודה לוועד האולימפי.

אני חושב שאנחנו צריכים להתקדם. חבר הכנסת יולי אדלשטיין דיבר כאן על דברים שקשורים למשרד לקליטת עליה. הוא עסק הרבה בעניין הספורטאים ועזר להם בזמן שהוא היה השר לקליטת עליה. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך.

אני חושב שצריכה להיות תשתית יותר רחבה בספורט. טוב שהגיעו ספורטאים ברמה גבוהה מברית-המועצות לשעבר אבל אנחנו צריכים לטפח את הספורט בארץ ולהרחיב את התשתית. אני חושב שספורטאים כמו מר קונסטנטין מטוסביץ ומר מיכאל קלגנוב ואחרים צריכים לעזור לעניין הזה.

אני הייתי אלוף אוקראינה בהליכה, 30, 20, 10 ו-50 קילומטרים.

אני רוצה קודם כל לבקש סליחה. מאוד רציתי להיות בשדה התעופה לקבל את פניכם אבל בעיה אישית מנעה ממני להגיע לשדה התעופה. היום חברת הכנסת נעמי בלומנטל נתנה לנו בעצם אפשרות לברך אתכם. יכול להיות שזה באיחור אבל אנחנו באמת שמחים, עליזים וגאים.

אני רוצה לומר, חברת הכנסת נעמי בלומנטל, חוץ מחג יש לפעמים פרוזה. יכולה להיות פרוזה כאן בכך שבעצם מדינת ישראל צריכה ללמוד להשקיע יותר כדי לקבל יותר. אני חושבת שגם בוועדה אנחנו צריכים ללמוד את הפרוזה שעומדת מאחורי הווילון, הפרוזה שעומדת בחיים הרגילים של הספורטאים האלה שנסעו וייצגו את מדינת ישראל בכבוד. הייתי מבקשת שיציגו לנו את הדברים הפרוזאים ביותר, את החיים הרגילים, מה חסר להם, כדי שאנחנו כחברי ועדה נוכל להשפיע ולעזור.

אנחנו אסירי תודה שאתם הבאתם לנו את התוצאות על מגש הכסף. יכול להיות שהיו יכולות להיות תוצאות יותר טובות. ליבנו באמת עצר מול הטלוויזיה, הסתכלנו, ראינו ודאגנו ובעצם כל תוצאה היא תוצאה מכובדת. בשבילנו, בשביל המדינה, היא תוצאה שקיבלנו אותה על מגש הכסף. למה אני אומרת "על מגש הכסף"? בגלל שצריכים להשקיע יותר ואז נקבל יותר. אי אפשר לא להשקיע בספורט. בספורט, כמו במדע, ככל שמשקיעים יותר מקבלים יותר. אם לא משקיעים, לא מקבלים.

בגלל זה רציתי לשמוע קצת יותר על החיים שלהם, על החיים היומיומיים, על מה שחסר להם ומה אנחנו נוכל בוועדת העליה, הקליטה והתפוצות לעזור לספורטאים שהגיעו לתוצאות ולספורטאים שמסיבות אלה או אחרות לא היו מסוגלים להגיע.

נמצא פה מר אמנון גור, שאני נפגשתי איתו, מנהל המחלקה לקליטת עליה במשרד המדע, התרבות והספורט. אני ישבתי איתו לפני כמה שבועות אבל המחלה של בעלי מנעה ממני המון דברים. אני מקווה שעכשיו אני חוזרת לדרך העבודה הסדירה. אני רוצה לומר ש-80% מהמאמנים הם עולים ממדינות חבר העמים. בהזמן האחרון המחלקה הזאת לא מקבלת את הכספים הדרושים לעבודה הסדירה של האנשים האלה. אני רוצה לשמוע גם ממר אמנון גור מה חסר לו נכון להיום ושאנחנו נשפיע כדי שאותם אנשים שעובדים בעיריות דרך בתי-ספר ודרך מחלקות ספורט יהיו מסוגלים לקבל מה שדרוש להם לעבודה ולחיים.

אגב, חבר הכנסת אלכסנדר צינקר ואני היינו בפתח-תקווה לפני חודש וחצי וצפינו בתחרויות ההתעמלות האמנותית, שזה ספורט שהוא חדש בישראל. בענף זה יותר מ-90% הם עולים ממדינות חבר העמים. זאת היתה חוויה פשוט עצומה ללב ולנשמה ולכל האיברים שמסוגלים להרגיש, לראות ולשמוע. אני חושבת שגם לענף הספורט הזה אנחנו צריכים לתת קצת דחיפה בגלל שזה דבר חשוב, לא רק לאותם תלמידים, ויש שם המון בעיות.

אנחנו בהתאחדות יוצאי ברית-המועצות עכשיו מקימים ארגון של ספורטאים כדי לתת להם את כל הדברים הדרושים. אנחנו בדקנו, עברנו מעיר לעיר וראינו שאותם ספורטאים בחיי היומיום דורשים המון תמיכה ואנחנו מוכנים לתת להם אותה.

גם אני רוצה לברך את כולם. מעניין לי לשמוע איך היה. כפי שאמרה חברת הכנסת סופה לנדבר, חג נמשך יום אחד ואילו 4 שנים זה פרוזה. הייתי רוצה לשמוע מה הן הדרישות, במה צריך לעזור.

נעשה סבב קטן שבו הנוכחים יציגו את עצמם.
לפני שנדבר על מה צריך לעזור ומה אנחנו יכולים לעזור כוועדת כנסת, כחברי כנסת, אולי נשמע קצת ממכם. נתחיל איתך, מר קונסטנטין מטוסביץ. היינו רוצים לשמוע, למשל, כמה שנים אתה בארץ?

אני 5 שנים בארץ. אני קופץ לגובה ועכשיו הגעתי במשחקים האולימפיים בסידני למקום חמישי כשקפצתי לגובה 2:32 מטר.

אני רוצה להזכיר, חוץ מהתחרות שבה אני התחריתי, את הקהל שהיה באולימפיאדה. היו המוני צופים, לא רק בתחרויות האתלטיקה. האיצטדיון היה מלא, איצטדיון ענק של 118,000 איש וכל המקומות היו מלאים.

כמו באליפות ישראל באתלטיקה ...

בשנה האחרונה גם בישראל האיצטדיון היה מלא. בארץ האתלטיקה עכשיו נמצאת בקו עליה.

אנחנו רוצים לשמוע על ההרגשה שלך. בגלל שאנחנו ועדת עליה, קליטה ותפוצות היינו רוצים קצת לשמוע: האם כעולה חדש אי פעם חשבת שאתה תייצג את ישראל? מה התחושות? האם פגשת שם ספורטאים מארץ המוצא שלך?

יש הבדל ענק בין התחושה שלי באולימפיאדה הקודמת באטלנטה לבין תחושותי באולימפיאדה בסידני. אחרי שנה בארץ נסעתי בפעם הראשונה לאולימפיאדה והרגשתי שאני מייצג את עצמי, כדי להגיע להישגים בקפיצה לגובה, אבל עכשיו כאשר נסעתי לאולימפיאדה הרגשתי שהמון אנשים רוצים שאני אקפוץ טוב מאוד. לפני האולימפיאדה כל הזמן שאלו אותי מתי אני קופץ כי אנשים רצו לצפות בתחרות. זה מעניין מאוד כי זה אנשים שאני חושב שלפני האולימפיאדה בכלל לא חשבו שיש ענפים כמו אתלטיקה קלה וקפיצה לגובה. זה באמת נעים מאוד. בזמן שקפצתי באולימפיאדה הרגשתי שמאחורי המדינה, שהמון אנשים רוצים שאני אשיג תוצאה גבוהה מאוד.

אנחנו הרגשנו שגם אנחנו קפצנו לגובה.

בגלל זה אני אחרי התחרות, מכל הלב באמת, עם כל הרגשות שהיו לי, ביקשתי סליחה מכל הקהל על כך שלא השגתי מדליה.

זה רק היה עניין של מזל. אתה מקום שני, באותה תוצאה כמו מקום שני.

אין בספורט דבר כזה "כמו מקום שני". הגעתי למקום חמישי.

חבר הכנסת אופיר פינס-פז הצטרף אלינו ולא שמע. כולנו בירכנו מכל הלב. זאת הרגשה כל-כך נהדרת, ובמיוחד שאתם בכל זאת כעולים הבאתם לנו כל-כך הרבה כבוד כמדינת ישראל. באמת ברוך השם אנחנו לא מדינה כל-כך קטנה אז כשכל המדינה מאחוריך זה לא כמו כל רוסיה מאחוריך.

זה מה שרציתי להגיד, שרוסיה היא מדינה כל-כך גדולה ויש שם המון ספורטאים. כאן זאת מדינה כמו משפחה, כולם קרובים. גם היה נעים מאוד באולימפיאדה, שבאמת היתה אווירה טובה בין כל החברה, כמו משפחה. לא היה הבדל בין עולים לוותיקים, בין מי שמדבר עברית יותר או פחות טוב, זה לא היה משנה. כולנו נפגשנו ויחד הלכנו לצפות בתחרויות.

מבחינת תנאי האימונים וכן הלאה, אם היית נשאר ברוסיה האם אתה חושב שהתנאים היו יותר טובים מבחינת האפשרויות להתאמן?

מכל הלב אני יכול להגיד אובייקטיבית, אני מתחרה הרבה ופוגש חברים שלי שמתחרים במשלחות אוקראינה ורוסיה, חבר'ה שאיתם התחריתי עוד בנבחרת ברית-המועצות. שאלתי מה המצב הכספי, מה המצב מבחינת האימונים וכולם בוכים. הם אמרו לי מה הסכומים שהם מקבלים וזה מעט מאוד, זה כלום.

אני לא רוצה להמליץ לך לעבור לכדורסל.

תמיד במשחקי כדור מקבלים יותר מאשר בענפים האינדיבידואליים כמו אתלטיקה קלה. בכל המדינות זה המצב.

אני חושב שאנחנו הספורטאים האולימפיים קיבלנו מהממשלה לפני האולימפיאדה את המקסימום. במצב שבו המדינה משתמשת בכל-כך הרבה כוח וכסף לצרכים הבטחוניים אני חושב שיפה שעוד חיפשו כסף לספורטאים האולימפיים, ועכשיו נסעה גם משלחת הנכים למשחקים הפרה-אולימפיים. יפה מאוד שהמדינה יכולה למצוא כסף עבור זה.

אני רוצה להודות לכל המדינה, לממשלה וגם לכל האנשים שיושבים כאן, שסייעו מטעם המשרד לקליטת עליה לספורטאים האולימפיים ולמאמנים שלנו. המון תודה רבה. אני מקווה שאנחנו נקבל עזרה לקראת המשחקים האולימפיים הבאים באתונה. זאת עזרה רצינית מאוד. כל האנשים היושבים כאן מבינים שבארץ חשוב מאוד לספורטאי לדעת שבכל חודש ביום קבוע הוא מקבל סכום כסף בבנק. זה לא נמשך לתקופה קצרה של חודש-חודשיים או חצי שנה אלא זה נמשך תקופה ארוכה וזה חשוב מאוד. המון תודה לכל מי שעזר לנו בכיוון הזה.

אנא הגד לנו, כי אנחנו רוצים להשתתף בשאר התחרויות, מה התחרות הבאה בה אתה משתתף? כדי שנתכונן גם אנחנו נפשית.

התחרות הבאה הגדולה שלי תהיה אליפות העולם באולמות בפורטוגל. היא תהיה כנראה בסוף פברואר או בתחילת מרץ. עוד אין תאריכים מדוייקים.

תודיעו לנו. יש כמה חברי כנסת שאולי ירצו לבוא לעודד אותך בקפיצה. באמת, הרבה הרבה תודה. פשוט טוב לנו לשמוע את הדברים.

כיושב-ראש הוועד האולימפי תמיד כשנפגשתי עם חברי הכנסת שהם יוצאי ברית-המועצות קנאתי בהם כי הם התייחסו לספורט כנכס ולא כנטל. במדינת ישראל מתייחסים אל הספורט כאל נטל. העליה מרוסיה נתנה לנו משאב אנושי שלא היה לנו קודם. אני מקווה שגם מהעליה מאתיופיה בסופו של דבר גם לנו יהיה איזה רץ אחד למרחקים ארוכים שיגיע לתוצאות טובות.

א) הספורטאים ב) וזה בעיקר מודגש, אמר פה מישהו שכ-80% מהמאמנים האולימפיים הם יוצאי ברית-המועצות ג) ולא פחות חשוב, כשדיבר מר קונסטנטין מטוסביץ על כך שהאיצטדיון היה מלא - אז מי שדיבר רוסית היה לו יותר קל שם. זה תרומה נוספת חשובה. ציין מר קונסטנטין מטוסביץ עד כמה חשוב שהאיצטדיון מלא, גם אם זה 5,000 איש ולא 100,000 אבל שכולם באים לראות. בהחלט העלייה הזאת תרמה גם בחלק הזה. זאת תרומה אדירה.

מצד שני אנחנו דווקא בהכנות עסקנו בקליטה. אמר מר קונסטנטין מטוסביץ בצדק שהיתה אינטגרציה מלאה בין הספורטאים ילידי הארץ לספורטאים ילידי ברית-המועצות או כל מדינה אחרת. זאת היתה יחידה אחת. כל הזמן התייחסנו אל המערכת הזאת כאל יחידה אחת ההולכת לפני המחנה וזה עבד מצויין. כפי שאמר מר מטוסביץ, אלא אם כן הספורטאים דיברו ביניהם רוסית אי אפשר היה לדעת מי ותיק ומי עולה חדש. זה דבר אדיר.

אין ויכוח שהעזרה שניתנה, אותה מילגה, וכדי שלא ניסחף יותר מדי - מדובר על 2,200 שקל לחודש. כולם מדברים על מילגה ואפשר היה לחשוב שבכך הם פתרו את הבעיות שלהם. אין זה נכון.

אפשר לחשוב שמדובר ב-10,000 או 20,000 שקל.

פשוט שכולם יידע על מה מדובר. לחבר הכנסת יולי אדלשטיין היה חלק גדול בכך שזה המשיך. למי שלא יודע, בספורט מי שעובד רק שנתיים אז כך יהיו התוצאות שלו. אנחנו עובדים במשך 4 שנים ו-8 שנים ובשנה שעברה כבר התחלנו לדבר על 10 שנים. על מנת להגיע לתוצאות בשנת 2008 צריך להתחיל לעבוד היום ולא לחכות לינואר 2008.

בהחלט צריך להמשיך ולהתמיד. אבל 2,200 שקל לא פותרים את הבעיה. אני מסתמך על מה שהספורטאי אמר, לא מה שאומרים העסקנים. אנחנו נתנו לספורטאים שלנו את הטוב ביותר שאפשר לתת. אמר מר קונסטנטין מטוסביץ שהוא נפגש עם ספורטאי צמרת אחרים וראה שהתנאים שלהם פחות טובים מהתנאים שאנחנו נתנו ב-3 השנים האחרונות.

אבל זה לא מספיק, כפי שאמר פה מישהו, כי אין תשתית רחבה. כשאין תשתית רחבה תהיה בעיה ובשנת 2004 תהיה לנו בעיה קשה. העלייה מרוסיה היא כבר לא כמו שהיתה פעם, צריך לזכור את זה. בשנת 2008 יהיה עוד יותר קשה אם לא תהיה לנו תשתית הרבה יותר רחבה. אתם כחברי כנסת יכולים לסייע כי אתם מבינים מה זה ועומדים היום לקראת אישור התקציב. צריך לעמוד על שני דברים: א) שאותם 10 מיליון ש"ח ישארו, כי כבר עלו כל מיני רעיונות לחלק בצורה אחרת, לתת ככה או אחרת ולפתור כל מיני בעיות אחרות ולא את הבעיות האלה. ניתן כסף לספורטאים ואנחנו דאגנו שהספורטאים אכן יקבלו אותו.

האם זה מופיע בתקציב משרד המדע, התרבות והספורט?

את זה נתן ראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, 20 מיליון שקל.

ו-4 מיליון ש"ח קיבלנו השנה. זה הופיע כתוספת.

איפה זה מופיע בתקציב?

זה לא מופיע בספר התקציב. זה מהרזרבה.

זה לא טוב.

אבל אם חברי הכנסת יעמדו על כך ולא יצביעו בעד התקציב עד שהעניין הזה יוסדר, ושיינתן כפי שניתן כל השנים האחרונות, בצורה מרוכזת - כי אם יפזרו את זה אז אנחנו נחזור למה שהיה בעבר, זה לא יגיע לספורטאים.

בתקציב של איזה משרד זה היה?

זה הגיע באישור ועדת הכספים, תקציב נוסף מהרזרבה דרך משרד הספורט. אבל שמשרד המדע, התרבות והספורט ידאג לתת את זה כפי שנתן את זה בעבר ושלא יעשו איזה חלוקה אחרת, כי אם לא ירכזו את זה אז הכסף לא יפתור את בעיית הספורטאים ואני לא יודע איזה בעיות הוא כן יפתור.

אבל זה קשור לסעיף שמתייחס להכנה לאולימפיאדה?

כן, להכנה לקראת האולימפיאדה בשנת 2004. אנחנו כבר צריכים לעבוד לקראת שנת 2004 ו-2008. המילגות ומחנות האימונים מתחילים עכשיו. כפי שאמר מר מטוסביץ, בפברואר יש לו כבר תחרות. זה כבר הכנות. חלק גדול מהספורטאים הללו ישתתפו גם בסגל לאולימפיאדה של 2004.

נושא אחר הוא בכלל התקציב לספורט. אני לא מרחיב כאן את הדיבור כי זה באמת נושא שעוסקים בו עוד שרים. את ה-10 מיליון שקל אני רואה בדיוק כמו סיירת מטכ"ל. דגל שמרימים באולימפיאדה שווה הרבה מאוד מבחינה לאומית ומדינית.

יחד עם זאת אני מקווה שהמסורת הזאת של התמיכה של ועדת העליה, הקליטה והתפוצות תימשך ושל המשרד לקליטת עליה - שאני לא בטח שיש שם אותה התלהבות כפי שהיתה קודם, אבל בהחלט אם תעזרו לדרבן אותם אני בטוח שהם ימשיכו לסייע.

מר צבי ורשביאק, האם שמעתם על הפרשה של מר אבי רצון? זה לא המקום אבל אני צריך לדבר איתך על כך. אני חושב שהוועד האולימפי צריך להגיד כמה מלים על כך. אתה יודע מי זה מר אבי רצון.

מר אבי רצון הוא קטן.

אני חושב שהוועד האולימפי צריך להתייחס לזה. אנחנו פה עשינו מלחמה איתו והוא התנצל ברדיו אבל זה לא מספיק.

הגיע גם חבר הכנסת הלפרט. אתה מכיר את הספורטאים, בטח גם ראית בטלוויזיה או סיפרו לך. אני מבקשת שתסלחו לחברי הכנסת שנאלצים לעזוב מאחר ויש הצבעות בוועדות אחרות אך הם יחזרו בהמשך.

גברת איסקובה, אנחנו מצפים לעזרה שלך במשרד ראש הממשלה.

אני יודעת שמצפים לעזרה. היתה התחייבות של ראש הממשלה לקראת האולימפיאדה. ברור שהמשרד לקליטת עליה לא יכול לשאת בנטל של כל מכלול הבעיות ובהכנת התשתיות. מאוד צר לי שאין כאן נציג בכיר של משרד המדע, התרבות והספורט. לצערי יש התנערות של משרדי הממשלה מכל דבר שנוגע לעולים ונטייה להעביר כל בעיה אל המשרד לקליטת עליה.

אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר במכלול אחד על המאמנים העולים. יש כמות גדולה של מאמנים כאלה ויש להם בעיות ספציפיות. צריך לדבר על אפשרות להרחיב את התשתית לילדי ישראל ולהשתמש בספורט למניעת אלימות הנוער וכך הלאה. הייתי מבקשת להרחיב את הישיבה ולזמן דיון עם כל הנוגעים בדבר בגלל שזה באמת דבר שמאוד נוגע לעלייה, כש-80% מהמאמנים ו-80% מהצופים הם עולים. אני חושבת שצריך לעשות מאמץ יותר רחב.

זאת פשוט ישיבה חגיגית. אנחנו מנסים גם קצת לעבוד אבל האמת, זה יותר לצורך השמעת ברכות.

יחד עם זה אני רוצה למסור את איחולי לספורטאים. ראש הממשלה צלצל אליהם לאחר התחרויות.

מר מיכאל קלגנוב, תשתף אותנו קצת בחוויות שלך, כולנו רוצים לשמוע.

אני חותר קיאקים בעמק הירדן.

כמה שנים אתה בארץ?

הרבה מדי ... אני 5 שנים בארץ, חותר בקיאקים ועובד קצת כמאמן. אני רוצה להודות לאנשי המשרד לקליטת עליה ולוועד האולימפי. יש לי רק מילים טובות להגיד עליהם. יש הרבה מה לשפר אבל זה בעתיד.

יש לנו מזל שמר קלגנוב חותר יותר טוב ממה שהוא נואם. אם הוא היה נואם כמו שהוא חותר אז היה פה שטפון. אבל מר מיכאל קלגנוב אומר רק מילים לעניין.

נראה לי כל הזמן שאין כאן בכלל מים. איפה אתה מוצא מים כדי לחתור?

אמרת בתחילת הדברים שזאת ישיבה חגיגית ואני לא רוצה לקלקל.

איפה מתאמנים? בירדן?

את רוצה שאני אתחיל לספר את כל הבעיות שלי? אני חושב שזה לא מעניין אף אחד.

זה כן מעניין. אנחנו בכל זאת מנסים לעזור.

אבל לא ביום הזה.

אבל באמת, איפה אתה מתאמן?

עוד לא התחלתי להתאמן, אני בחופש.

אבל החופש יגמר. ואחר-כך מה?

הבעיה היא לא שחסר מים בכינרת. בשביל אימונים בקיאקים יש מספיק מים בכינרת. אבל אני צריך שיהיה לי מקום אחר לאימונים כי בכינרת בשעות אחר-הצהרים יש רוח וגלים. כשהכינרת היתה מלאה הייתי מתאמן בירדן, בקטע שקט שלו. עכשיו אין לנו את הירדן כי המים ירדו ואני לא יודע מה אני אעשה.

אז רק בחוץ-לארץ אפשר להתאמן? זה מה שקורה?

צריך לחשוב לעשות משהו בארץ.

יש בעיה אמיתית, אבל אם אני אגיד איפה אני מציע שהוא יתאמן יגידו שאני אימפריאליסט, אז אני לא אגיד את זה. זאת בעיה אמיתית ואין לנו תשובות. אנחנו לא יכולים לעשות עוד כינרת אחת. אנחנו מסייעים ועוזרים לשלוח אותו לתחרויות בחוץ-לארץ. יחד עם זאת עובדה שהוא הגיע עם קצת מזל לתוצאות יפות.

נראה לי שהוא התאמן על יבש ...

הוא בהחלט אחד הטובים, אם לא הטוב באירופה. אני בטוח שעם קצת מזל עוד נראה ממנו מדליית זהב.

יש לי עוד כמה בעיות מקצועיות ויש לי בעיות אישיות. אולי על זה נדבר אחר-כך.

מאה אחוז, אני אשמח לשבת איתך. אבל בסך הכל מבחינת התחושה, אתה בכל זאת עולה חדש. שמענו את מר קונסטנטין מטוסביץ שנמצא כמה שנים בארץ. איך התחושה לייצג את ישראל? האם חשבת פעם לייצג ארץ אחרת? האם ייצגת פעם ארץ אחרת? איך התחושה מבחינת העלייה לארץ? האם יש קשיים מבחינת הספורטאים? בתור עולה מה היית אומר?

זאת לא השנה הראשונה שאני מביא תוצאות מאז שעליתי לישראל. כבר 4 שנים אני מתאמן והשנה היו לי הישגים מעולים. פשוט בארץ לא שמים לב לזה, לא מכירים את הענף הזה.

האם ההרגשה טובה?

ההרגשה היא לפעמים לא כל-כך טובה.

אנחנו נדבר אחר-כך.

מר דני קרסנוב, אנא ספר לנו. יש בוודאי דברים טובים ודברים רעים. קודם כל, תודה רבה.

קודם כל תודה רבה לכולם שמאוד עזרו לנו בשנה האולימפית, גם הוועד האולימפי וגם המשרד לקליטת עליה. זאת בעצם האולימפיאדה השלישית שלי ואני מקווה שאשתתף בעוד אולימפיאדה אחת.

איפה אתה מתאמן?

אני מתאמן בתל-אביב באיצטדיון הדר יוסף. מבחינת התנאים אין בעיות, יש איצטדיונים ויש ציוד, יש מוטות, הכל בסדר.

ומבחינת זמן לאימונים, האם אתה עובד בעוד משהו?

בינתיים לא. מאז האולימפיאדה עבר רק חודש. אני מקווה שיעזרו לנו בנושא הזה.

אגב, זאת בעיה קשה מאוד. הבעיה היא השנים שלאחר האולימפיאדה. אגב, אנחנו נותנים מילגות ללימודים באוניברסיטה לספורטאי שהיה באולימפיאדה אבל ספורטאי כמו מר דני קרסנוב, שהיה ב-3 אולימפיאדות, הוא כבר בסביבות גיל 30 והוא צריך לפתוח עוד מעט בקריירה חדשה. אם לא יהיו סיוע ועזרה אז המצב יהיה קשה. את כל השנים הטובות שלו הוא נתן לספורט. זה אחד הדברים שחייבים לחשוב עליהם, מה קורה עם הספורטאי אחרי שהוא גומר. אנחנו דואגים לו עד שהוא גומר.

אנחנו בוודאי יכולים ללמוד ממודלים ברחבי העולם. בכל העולם מתמודדים עם הבעיה הזאת.

בהרבה ארצות הצבא הוא הפתרון. הספורטאי הוא גם קצין בצבא או במשטרה וכשהוא גומר להיות ספורטאי הוא ממשיך להיות קצין במשטרה או קצין בצבא. כשאנחנו הצענו לצה"ל להקים יחידה של ספורטאים כמעט גירשו אותנו מהמדרגות, בנימוס אמנם. אמרו: מה, אנחנו מדינה קומוניסטית? אבל זה כך גם באירופה, בכל מדינות אירופה עושים את זה.

בצבא זה אולי קצת בעייתי.

אצלנו קורה שמאמן הוא מורה להתעמלות ומפטרים אותו כי הוא היה באולימפיאדה. אז ברור מה צריכה להיות ההתייחסות שלנו. זה לתשומת ליבו של משרד החינוך.

כמו חופשת לידה.

בהחלט ועדת העליה, הקליטה והתפוצות צריכה לדון גם במה שקורה עם אותם ספורטאים שמפסיקים להיות ספורטאים.

מה קורה עם ספורטאים שהם לא עולים כאשר הם מפסיקים להיות ספורטאים?

בדיוק רציתי להתייחס לזה. זה נכון ודנו על זה גם פה בוועדה. אלה שהם לא עולים בדרך כלל - בדרך כלל, לא תמיד - המשפחה מסביב איכשהו דואגת, או שיש להם מקום עבודה. יש להם פחות בעיות. מי שהגיע לכאן כעולה חדש, זאת עובדה, נתקל בקשיים רבים יותר.

האם יש נתונים רשמיים לגבי מה שקורה עם הספורטאים שלנו?

אולי מר אמנון גור או מר אפרים זינגר יכולים להתייחס לזה. גברת אנה איסקובה אומרת שגם לגבי ותיקים יש את אותה בעיה. תיכף נתייחס לזה.

רציתי להוסיף בנושא העזרה לספורטאים הוותיקים. כשספורטאי הוא צעיר הוא חושב כל הזמן על הקריירה שלו וזה הכל. כשהספורטאי מתבגר הוא מתחיל לחשוב גם על דברים נוספים, כמו משפחה ופרנסה, ולא רק על הספורט. מאוד קשה להמשיך בקריירה, לא בגלל הכושר אלא בגלל התנאים הכספיים והכלכליים.

מה שנצטרך לעשות בתום הישיבה הזאת, מה שעשינו גם בעבר, לראות איפה אנחנו עומדים, מה הבעיות העיקריות ומה אפשר לעשות יותר גורף. אני חושבת שאנחנו יכולים להתייחס במובן האינדיבידואלי. אני במקומך הייתי הולכת ללמוד. הייתי מסדרת לך את כל המילגות שאפשר כדי שיהיה לך מקצוע. יש לך עוד בעזרת השם הרבה שנים. אתה בן 30 ויש לך עוד 90 שנה. בכל זאת חוץ מהקפיצות צריך עוד אחר-כך שיהיה איזה מקצוע.

הבעיה היא שוב שהספורטאים מתחילים לחשוב על זה רק בגיל 25-26. בגיל 30 זה מאוחר מאוד.

אני חושבת שאנחנו צריכים באמת לסייע, אם יש משהו מבחינת מילגות בתקופות הלימודים, בוודאי.

(מדבר ברוסית ודבריו מתורגמים על-ידי גברת אנה איסקובה)

תודה לכל אלה שמנסים לעזור לנו. אני קופץ במוט. אני מודה לכולם על מה שיש אבל הבעיות מתרבות בכל יום. גם כשאתה מתלונן הן לא נפתרות ולכן אני די חושש להתלונן. אני בן 26.

איפה אתה גר?

בתל-אביב.

נשמע קצת מה הבעיות, חוץ מהשמחות.

לא אדבר על בעיות אישיות. אבל באשר לבעיות כלליות: יש לי הרגשה שהספורטאים ברמה הגבוהה שמגיעים לאולימפיאדה זכאים לתנאים יותר טובים. ספורטאים מסוג כזה זקוקים לתנאי חממה. ככל שהקפיצה יותר גבוהה, כל סנטימטר דורש יותר ויותר מאמץ. כאן כל סנטימטר קשור בהמתת הבעיות הקטנות ובהוספה לדברים שעוזרים לעניין. למעשה אפשר להשיג תוצאות ממש טובות רק כאשר כל ראשו של הספורטאי הוא בשטח שבו הוא מתאמן ולא בדברים חיצוניים שהוא חייב לעסוק בהם.

תודה רבה.

אני שחיין שגר ומתאמן בירושלים. אני ספורטאי צעיר. בירושלים יש הרבה בריכות.

מי אחראי עליכם? האם העיריה עוזרת לכם?

היא לא עוזרת לו אישית אבל היא עוזרת לתחזק את הבריכה. כל נושא השחייה הוא מאוד מפותח בירושלים.

כמובן שאני רוצה לברך את הספורטאים שלנו. אנחנו שומעים עכשיו לא רק על הישגים אלא גם על בעיות. אני רוצה להדגיש שכל ההישגים האלה הם מאוד חשובים לציבור שלנו. ראינו את זה בפופולריות של הספורטאים שנחשפו בטלוויזיה ובעיתונות. זאת אומרת שההישגים של הספורטאים שלנו, במיוחד באולימפיאדה, הם דבר שמאוד חשוב לציבור שלנו. אנחנו רואים בזה איזה סמל של המדינה, סמל של העם היהודי, שאנחנו היהודים יכולים להגיע להישגים כאלה.

אם כך אז אנחנו צריכים לעשות משהו בשביל לעזור לספורטאים. כעת שמענו מהם שבשביל להגיע להישגים האלה צריכות להיות נסיבות של חממה. אנחנו צריכים ליצור נסיבות ספציפיות ונוחות לאנשים מסויימים כדי שבאולימפיאדה הבאה נוכל לקבל תוצאות עוד יותר טובות. אנחנו צריכים לחשוב על שליחת מכתב לראש הממשלה בו ייאמר שזה כל-כך חשוב לציבור ושאנחנו צריכים לשפר את התנאים של הספורטאים ולעשות משהו בכיוון הזה.

מאה אחוז. אולי באמת נשלח מכתב לראש הממשלה גם על כך שאירחנו את הספורטאים והמאמנים ושאנחנו חושבים שבתקציב צריכים להיות לפחות אותם 10 מיליון שקל שדיברנו עליהם קודם.

הייתי רוצה לשמוע מישהו מהמאמנים. מר שייחט, אני מבינה שאתה מאמן גם את הוותיקים. אין אצלך הבדל בין עולים לוותיקים.

אני מחשיב את עצמי כוותיק. אני כבר 9 שנים בארץ.

קודם כל, אני רוצה להגיד תודה לוועד האולימפי, למשרד לקליטת עליה ולחברי הכנסת. אני חושב שב-4 השנים האחרונות לא היה איזה ספורטאי ברמה של הספורטאים שנמצאים פה שהיה זקוק לעזרה כספית. אני חושב שעזרו. תמיד חסר, כמה שלא יינתן זה תמיד חסר, רוצים יותר ויותר אבל אני חושב שהסיוע של המשרד לקליטת עליה היה ממש קרש הצלה לספורטאים ולמאמנים. אני מאוד מקווה שזה ימשך. זה מאוד יעזור גם לספורטאים שיעלו ארצה. אמנם זה לא סכום כל-כך גדול אבל בכל אופן זה יותר טוב מכלום.

דבר שני, אני חושב שהספורטאים דיברו בעד עצמם ואני מסכים עם דבריו של מר אלכס אברבוך שצריכים להתייחס לספורטאים ברמה שלו וברמה של מר קונסטנטין מטוסביץ ושל אלה שיושבים כאן בצורה מאוד אישית ואינדיבידואלית כי הספורטאים האלה מביאים לנו כבוד. כל הספורט שלנו צריך להתבסס על הספורטאים ברמה שלהם ומסביבם להרחיב את התשתית. זאת אולי המדיניות של האיגודים. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לפרטים.

עדיין המקצוע הזה לא מוכר באף מקום. מאמנים שעדיין לא נמצאים ברמה לאומית ובינלאומית צריכים לדאוג לעצמם. יש עם זה בעיה. בא מאמן מברית-המועצות לשעבר או מרוסיה שלמד 4-5 שנים, שיש לו תואר ראשון ולעיתים גם תואר שני והוא מחפש עבודה. אנחנו בהחלט יכולנו לנצל את הידע והניסיון שלהם. אבל לא יכולים לאפשר לכל אחד לעבוד כי זה לא תלוי בנו. בעצם הספורט שלנו מתבסס על האגודות שהן לא כל-כך יציבות. היום אגודה קיימת ומחר היא יכולה להתמוטט.

אני מבינה שאתה מצליח להתפרנס רק מאימון.

לשמחתי אני רק מאמן. עבדתי גם בבית-ספר בהתחלה. אבל אני לא דוגמא, אני לא קנה מידה לאחרים כי אני עובד גם באיגוד. אני מאמן לאומי ואני גם מאמן ראשי של הפועל ירושלים. יש לי גם אגודה די גדולה כך שאם נניח אני אפסיק לעבוד במישור הלאומי אז אני בכל זאת מסודר. אבל יש אנשים שצריכים לדעת כשהם באים ארצה שהמקצוע הזה יהיה מוכר והם יוכלו לעבוד במקצועם. לא משנה כמה הוא עובד, אם הוא עובד 10 שעות הוא יקבל משכורת עבור 10 שעות. אבל מה שקורה בפועל, המאמנים מחפשים עבודה נוספת ואז האימון מתחיל להיות חלטורה, כשהם מגיעים נורא עייפים ועוד רוצים שהם יביאו את הספורטאים להישגים. זה לא הולך כך. לא נבקש ממנתח מוח לטאטא רחובות כי הוא לא יצליח אחר-כך במקצוע שלו. אותו דבר גם המאמן. מאמן ברמה של מר ולרי קוגן יוכל אולי לשפר את ביצועי הספורטאי שלו כך שיוכל לעלות עוד 5 סנטימטר אם הוא יידע שזה המקצוע שלו, שהוא לא יצטרך לחפש עוד מקומות עבודה.

זה לא פשוט, אני מוכרחה לומר. אנחנו כבר דנו בוועדה בעניין של המאמנים ודווקא כדי לנסות לעזור. נדמה לי שאנחנו מדברים על מאות מאמנים שהגיעו לישראל.

אנחנו מדברים על בערך 45 מאמנים לאומיים בכלל. מתוכם כ-27-28 הם מאמנים עולים, בערך 70%-65% מהמאמנים. ההבדל הוא בזה, אם למאמן אין משהו מסודר והוא צריך לחפש פרנסה אחרת, כפי שאמר מר שייחט, הוא מחפש חלטורות ואפילו שמירות לילה ולכן הוא לא יכול למצות את יכולתו כמאמן, כאיש מקצוע בשטח שלו.

אם אני מבין ב"מוסיקה" אז אחת הבעיות היא שיכולים לתת X שעות שבועיות למאמן. יש תקציב למאמנים אבל זה לא תקציב מלא אלא לכל מאמן יש תקציב לשעתיים שבועיות או משהו כזה.

ל-6 שעות שבועיות.

לא רק שזה לא פותר את הבעיה. סך הכל מפזרים את זה, במקום לרכז את זה ל-30 מאמנים ולאפשר להם מישרות מלאות בנושא הזה. זה היה פותר את הבעיה. אבל ברגע שמפזרים את זה ל-6 שעות שבועיות אז הם לא יכולים להתפרנס.

זאת ההזדמנות לציין את העזרה של מר אמנון גור, שהוא גם מבין בעניין וגם קשור עם המשרד לקליטת עליה. העזרה שלו היא אדירה וחלק גדול מההצלחות שיש הן בהחלט הודות לו.

אני מנהל המחלקה לקליטת עולים בספורט במינהל הספורט במשרד המדע, התרבות והספורט. אני עובד בנושא הזה כבר 9 שנים, עם הרבה חדוות יצירה אבל עם הרבה מאוד בעיות.

אני קודם כל רוצה להודות לחברי הכנסת על כל העזרה כי יש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם חברי הכנסת. אני מטריד אותם באין ספור בעיות, ובעיקר את חברת הכנסת נעמי בלומנטל, במכתבים ובשיחות. בהחלט בהרבה דברים התקדמנו אבל יש עדיין הרבה בעיות.

לפני 4 חודשים פנינו למשרד לקליטת עליה בבקשה שתימשך מסגרת הסיוע שניתן למאמנים ולספורטאים האולימפיים. בזכות חבר הכנסת יולי אדלשטיין כשר הקליטה לשעבר במשך 3 שנים ו-8 חודשים החבר'ה קיבלו סיוע. זה היה מעל ומעבר מבחינת הסיוע שהמשרד לקליטת עליה נתן. אפשר לתת יותר, היתה גם תקופה שחשבו שיצמידו את ה-2,200 שקל האלה ויקבלו בהתאם להצמדה, אבל זה לא יצא כי כנראה לא היו משאבים.

לפני 4 חודשים פנינו לשרה לקליטת עליה במכתבים. גם השר מתן וילנאי פנה אליה. בשבוע שעבר היתה כבר ישיבה שניה עם מר חנוך צמיר, המשנה למנכ"ל המשרד לקליטת עליה, והוא יביא את זה לשרה ככיוון החלטה כדי שתהיה לזה המשכיות. הוא לא יודע אם תהיה לזה המשכיות מיידית מחודשים אוקטובר-נובמבר 2000 או שזה יהיה החל מ-1.1.2001. הכל תלוי במשאבים הכספיים.

כמה זה היה בעבר?

במשך 3 שנים ו-8 חודשים החבר'ה - 43 איש - קיבלו סיוע של 2,200 שקל לחודש.

כמה זה היה בתקציב השנתי?

עם השחמט ביחד זה יצא כ-2 מיליון שקל לשנה. יש לי מספרים מדוייקים.

השרה לקליטת עליה תהיה כאן בעוד שבוע-שבועיים.

בנושא הזה אני חייב להגיד שלא הצלחנו. יש שיכבה שניה, הדרג השני, שזה בעצם העתודה ל-2004 והם לא קיבלו סיוע משום גורם. אנחנו מדברים על תשתית וזה בעצם הדבר הכי חשוב ולכן צריך לבנות גם את הדרג השני.

כשאתה אומר "דרג שני" אתה מדבר על הספורטאים או על המאמנים?

אני מדבר על דרג שני של ספורטאים. תיכף נדבר על המאמנים. יגידו אנשי הוועד האולימפי כמה עתודה יש להם בתוך המסגרת הזאת של הסגל האולימפי הרחב שצריכים להכין אותם ל-2004. אם המספר ישאר 43 איש, ורוב הספורטאים נשארים במסגרת המשך ל-2004, אז לא יהיו משאבים למסגרת של העתודה שתיכנס לסגל האולימפי. צריך להרחיב את המסגרת הזאת.

כמה מינהל הספורט נותן?

הם שותפים באופן מלא עם הוועד האולימפי ב-50%.

שם בעצם אין הבדל בין עולים לוותיקים. אנחנו כאילו מנסים לתגבר את זה על-ידי המשרד לקליטת עליה.

רציתי להתייחס לנושא של המאמנים. אני מחלק את המאמנים לשתי מסגרות: המאמנים הלאומיים - יש לנו כ-30 מאמנים לאומיים עולים חדשים. אם לא יימצא לאנשים האלה לאורך שנים, ממחר במשך 4 שנים, פתרון כך שהם יוכלו להיות מסודרים על-ידי משכורת קבועה ותנאים סוציאליים, בכל מה שקשור לתעסוקתם ומחייתם וחיי המשפחה שלהם, חלק גדול מהם יעזבו את העבודה ויחפשו מסגרות אחרות לעבודה.

בנוסף לזה קיים הנושא של מגורים. יש לנו מספר מאמנים עולים שנודדים ממקום למקום, ללא בית, או גרים בקרוואן במכון וינגייט. זאת לא צורה. אני אומר את זה בכנות. זה פתרון ממש זמני וצריך למצוא את הפתרון האמיתי לעניין. יושב פה אדם, מר ולרי קוגן, מאמן קפיצה במוט שנחשב לאחד המאמנים הגדולים בעולם בתחומו והוא נודד, כל חודש הוא נמצא במקום אחר.

לגביהם אינדיבידואלית תעביר אלינו פניות וננסה לסייע.

נושא אחר שקשור למאמנים הוא קודם כל שאלת הפרופסיה. אין במדינת ישראל פרופסיה למאמן. מספר חברי כנסת הציעו הצעת חוק, להביא את זה לדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אני לא יודע מתי זה יהיה אבל חשוב מאוד לעגן את זה בחקיקה.

דבר נוסף זה התשתית. יש לנו מעל 1,600 מאמנים עולים שעדיין זכאים לסיוע של שעות, או ממשרד החינוך או במסגרת קידום תעסוקה של המשרד לקליטת עליה.

האם כרגע הם לא מקבלים שום דבר?

בגלל ההעברה של הספורט למשרד המדע, התרבות והספורט היו לנו השנה בעיות קשות מאוד ולמעלה מ-100 מאמנים לא השתלבו בתעסוקה בסיוע של משרד החינוך. אתמול היתה לנו ישיבה מאוד קשה אצל ד"ר אנה איסקובה. אני מאמין שמשהו הולך להיפתר אבל חלקית לגמרי. נאמר כבר שאין שעות למאמנים. פה יש איזה בעיה שצריך לערב את חברי הכנסת כדי לפתור אותה.

דווקא פה אני לא רואה הרבה פריצת דרך. אם משרד המדע, התרבות והספורט שאמון על הנושא הזה כרגע, רשות הספורט - - -

אין לי ספק שבשנת 2001 יגיעו משאבים מהאוצר לצורך העסקת המאמנים. העברנו את זה כהצעה.

כל המאמנים או רק המאמנים הלאומיים?

מדובר על המאמנים הלאומיים. חלק מהמאמנים יצטרכו לקבל, אם הם זכאים, דרך אותם גורמים מהם קיבלו השנה, לפני שנה וב-9 השנים האחרונות. בזמנו השר רובינשטיין עיגן את זה בהסדר הוראת שעה, שמורה מאמן מקבל שעות עבור תעסוקתו בעבודה הפורמלית של אימון. היום מקשים עלינו בנושא הזה.

בגלל הפיצול יצא שמשרד הספורט לא מקבל מספיק תקציבים. למעשה זה מה שקורה בפועל. משרד החינוך היה משרד יותר גדול והיתה בו גמישות כלשהי בחלוקת התקציבים ועכשיו תקועים עם זה. אנחנו צריכים לשבת ולראות איך אפשר לסייע.

צריך לשבת ולדבר על זה ולנסות לשכנע את מי שצריך לשכנע.

אני לא רואה איך לפתור את זה, אגיד לך את האמת.

היות ולא קיבלנו השנה את כל המיכסה ממשרד החינוך, המשרד לקליטת עליה הגדיל את חלקו על-ידי מתן עוד 30 מישרות למאמנים וזה בהחלט עזר אבל חסרים לי עוד כ-100 ומשהו מישרות כאלה.

תעביר לי את הפרטים אבל אני לא רואה דרך לסייע.

כל דבר רק יעזור לאנשים האלה להיקלט יותר טוב ויתרום לספורט הישראלי תרומה אדירה.

מה שקשור לעולים - תעביר לי. גם את אלה עם בעיות דיור ספציפיות. יכול להיות שבמקרים בודדים אנחנו יכולים לסייע. הרי לא הכל הולך לפי קריטריונים שהם שוויוניים והולכים לרוחב, לפי שנות עלייה, לפי מצב משפחתי ועוד כהנה וכהנה. אם אתה רואה איזה בעיות מיוחדות, שאולי המשרדים הרלוונטיים לא היו ערים להן, אז תעביר לנו ואנחנו ננסה לטפל אינדיבידואלית.

באשר להשלכות הרוחב, או למה שקורה לגבי קבוצות יותר גדולות של מאמנים - תעבירו לנו משהו יותר מגובש. אני לא יודעת איך אוכל לסייע. במשרד הספורט אני עוסקת בספורט נשים ולוחצת בכיוון הזה.

אנחנו רוצים לסיים. יש לנו ישיבה אחרת בנושא רדיו רק"ע, שם יש בעיות אחרות מאחר שהמשדרים שלהם לא טובים. האם עוד מישהו רוצה לדבר?

זאת אכן היתה המשלחת הטובה והאיכותית אי פעם לאולימפיאדה. אחת הסיבות שהיא היתה כזאת, וזה צויין כאן ועבר כחוט השני, מר ליאוניד שייחט סיכם את זה במשפט אחד בישיבה אחרת שהיתה לנו: כל מה שתוכנן בוצע וכל מה שהספורטאים והמאמנים ביקשו הם קיבלו. זה נבע בשורה התחתונה כתוצאה מסיבה אחת: היה איגום משאבים. הוציאו את כל הנושא של ספורט העלית, ספורט ההישג, הספורט האולימפי מהביורוקרטיה הממשלתית המשרדית. רק עכשיו עסקנו כמה שעות בתפירות ופרימות. ספורט הישגי ברמות האלה - ואמר את זה מר אלכס אברבוך - צריך טיפול אינדיבידואלי. כפועל יוצא מכך הוא לא יכול להיות מטופל במסגרות גדולות, במסגרות ביורוקרטיות, שם צריך אישורים על גבי אישורים. צריך תוכנית מסודרת.

עשינו קפיצת מדרגה הפעם, אין ספק בכך, אך אנחנו רוצים לקפוץ הלאה. אם רוצים להמשיך צריך שני דברים: 1) ליצור את הרציפות וההמשכיות 2) להמשיך בשיטה שבה עבדנו: איגום במקום אחד, בגוף חוץ ממשלתי. שלא יהיו שום מחשבות שאפשר באמצעות איזה משרד ממשלתי או מחלקה ממשלתית כזאת או אחרת לטפל בנושאים האלה כי פה צריך לתת פתרונות מעכשיו לעכשיו.

מה שקשור לוועד האולימפי ולספורט ברמה הגבוהה ביותר, אני בטוחה שאתם יושבים עכשיו לקראת אולימפיאדת אתונה ומתארגנים, גם לאור הלקחים. אני יכולה להגיד לכם, מבחינת הוועדה שלנו, מה שקשור לדברים שאתם רואים שיכולים להיות ספציפיים לעולים - גם פה אנחנו תמיד שואלים לפני כמה זמן עלית, אבל אנחנו מרחיבים את זה כל פעם. אם זכור לכם, בזמנו דיברו על בעיות דיור, אז קיבלו דיור עד 5 שנים מיום העלייה והרחבנו את זה ל-7 ול-8 שנים. אנחנו עוד יכולים להיות די גמישים מבחינה זאת. בוודאי שאני מנסה לעזור גם לכאלה שנמצאים כאן כבר 15 שנים. מה שאתם רואים שקשור להכנות לקראת אולימפיאדת אתונה, שקשור לעולים, בעיקר למאמנים ולספורטאים, אנא תחפשו לנו את הנישה שבה אנחנו נוכל לסייע.

לא רציתי לחזור על דברים שנאמרו. ניסיתי להעביר אלייך את המסר כאחת מחברות הכנסת הבכירות ולאו דווקא בנושא הספציפי של העליה. אם אנחנו נמצא פתרונות נקודתיים רק בנושא העליה אז המערכת כמערכת לא תתקדם לשום מקום.

אני ערה לזה אבל המנדט שלי בתפקידי כאן הוא בכיוון של העליה ולכן אני מעדיפה כך, כפי שאמרתי.

תודה רבה. ניסינו פחות או יותר להקיף גם את השמחות וגם את הבעייתיות. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45