פרוטוקולים/ועדת קליטה/1907

1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
25.09.2000

פרוטוקולים/ועדת קליטה/1907
ירושלים, כ"ה בתשרי, תשס"א
24 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 100
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שני, כ"ה באלול התש"ס – 25.09.2000 – בשעה 10:00

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר
אופיר פינס-פז

יואל לוי - מנהל המח' לפיתוח וקידום דרכי הוראה, משרד החינוך
טובה מטלון - גף קליטת עלייה, משרד החינוך
ד"ר פלטי סתוי - מנהל האגודה לקידום החינוך, משרד החינוך
רחלה שיפר - מנהלת המטה לקליטת עלייה
מירה קידר - מנהלת אגף רווחה, מח' עלייה וקליטה, הסוכנות היהודית
אנה איסקובה - יועצת ראה"מ לקליטה ושילוב חברתי-תרבותי
מולט טרוורך - יו"ר המרכז להיגוי, מרכז היגוי של עולי אתיופיה
דוד מהרט - מתאם קשרי חוץ, מרכז היגוי של עולי אתיופיה
יואב הס - רכז לובי, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
שולה מולא - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
יפת אלמו - יו"ר ארגון "מכנף דרום לציון"
דוד אלעזר - ארגון "מכנף דרום לציון"
יפה וורקו - " " " "
אמיר טואבה - " " " "
מנחם טזזו - " " " "
אברהם ירדאי - " " " "
עקיבא מנגסטו - " " " "
רם נגוסה - " " " "
גבי שאטו - אחראי על פרוייקט השכלה, האגודה לקידום החינוך בקרב
עולי אתיופיה
בתיה איוב - רכזת הרשת לקידום חינוך יוצאי אתיופיה, ארגון שתי"ל
שמואל דוד - יועץ לובי, ארגון שתי"ל

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

תפקודו של מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך –
נושא יזום על-ידי חברת-הכנסת נעמי בלומנטל.

- - - - - - - - -


תפקודו של מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך

אני פותחת את הישיבה. אנחנו נדון היום על תפקודו ובכלל מה עושה מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה, וניכנס בעיקר לאחת הבעיות שצצה לאחרונה כאשר בצורה שרירותית פוטרה קבוצה גדולה מאד של אנשים שעבדו במרכז ההיגוי, ונבדוק מה ניתן לעשות כדי לתקן את העוול הזה.

קיבלנו כאן ניירות עמדה בקשר למרכז ההיגוי, והייתי רוצה שנשמע מעט דברי רקע ממנהלת מרכז ההיגוי, מולט טרוורך, מה הצלחתם לעשות, מה התקציב שלכם, וכו'. בבקשה.

קודם-כל אני רוצה להעיר על ההזמנה של הוועדה לישיבה זו. כשנכנסתי לתפקידי זה ב-1 בספטמבר, וכאשר הנושא נבחר לדיון, ביקשתי לקבל הסבר ולדחות את הישיבה לזמן-מה, כי רק נכנסתי לתפקידי. לא קיבלתי שום תשובה, ומאחר שלא קיבלתי תשובה כתבתי עוד מכתב שבו ביקשתי לקבל את סדר-היום של הישיבה היום כדי שאוכל להיערך בהתאם.

לכן העליתי על הכתב מה שהיה לי לומר על מרכז ההיגוי, והחומר לפניכם.

תודה רבה. מנהלת הוועדה ומזכירת הוועדה לא היו כאן בשבוע שעבר בשל השתתפותן בהשתלמות שהכנסת ערכה ולכן לא קיבלת תשובה.

זה היה לפני שבועיים.

גב' רחלה שיפר, מנהלת המטה לקליטת עלייה במשרד החינוך,אולי תתני לנו רקע מה תפקידו של מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה, איך הוא קם, מה הם ההישגים שלכם ומה קורה כרגע. בבקשה.

מרכז ההיגוי הוקם כדי להביא לשיתוף-פעולה מלא של יוצאי העדה האתיופית בתהליכים הקשורים בחינוך ילדיהם במערכת החינוך וגם במערכת המשלימה.

אני נכנסתי לעובי הקורה בנובמבר 1999 ומייד עם העברת התקציבים המיועדים לקידום התלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך קיבלתי מכתב מהחשב הכללי, באמצעות מנכ"לית המשרד, שבו הנחיה חד-משמעית לסגירת מרכז ההיגוי, אלא אם יתקיים מכרז כפי שצריך.

בבדיקה, ובמסגרת ההכנות לקראת המכרז, מצאתי שלאורך ארבע וחצי השנים האחרונות עד נובמבר 1999 נעשו מדי חצי שנה או ארבעה חודשים הערכות התקשרות לצורך ההפעלה והפעולות של מרכז ההיגוי, משום שאנשי האוצר התנגדו בכל תוקף שהדבר ייעשה בהתקשרויות ולא על-פי מכרז תקין. היו גם השגות על הצורך בקיומו או לא, אבל הדברים האלה בעצם לא עניינו אותנו מבחינה מהותית. ידענו שזה צורך חיוני ביותר שהמרכז ימשיך לפעול, ושהרעשים של תשלום כספים עבור הפעלתו פשוט ייאלמו ולא יהיו.

לפיכך, מדצמבר עד מארס משרד החינוך עבד על הוצאת מכרז ויומיים לפני ערב פסח התש"ס המכרז פורסם בעתונות, ובראשית יוני הודיע המשרד על הזוכה במכרז. הזוכה היה האגודה לקידום החינוך.

כמה גופים הגישו הצעות למכרז?

יש כל מיני שלבים. לשימוע – למתן תשובות על שאלות בעקבות הפרסום היו שבעה גופים, ואני הייתי בקטע הזה. כלומר, כשאנשים שואלים שאלות על דברים שלא ברורים להם לגבי המכרז היו שבעה גופים. אחר-כך המספר הצטמצם לשלושה ונבחרה האגודה לקידום החינוך, שהיא בעצם היתה המבצע עד אז, אבל שלא במסגרת מכרז.

על סמך מה נבחר הגוף שזכה במכרז מבין שאר הגופים? על סמך תוכניות, על סמך האנשים שמתפקדים באגודה או רק כללית על סמך תוכניות שהוגשו?

זה מאד מורכב. קודם-כל יש דרישות סף שבודקות את התשתית הארגונית של הגוף, אם הוא יכול לבצע דברים בקנה-מידה ארצי עם אלפי ילדים ועשרות עובדים. לאגודה יש את התשתית הזאת ויש לה נסיון רב גם בתחומים אחרים בהפעלות של פעולות חינוכיות.

הם כמובן צריכים, בהתאם לדרישות המשרד, להציג את קורות החיים של האנשים, שאם הם יזכו – וכך גם הגופים האחרים עשו – בראש מרכז ההיגוי יעמוד האדם שאחראי על התפעול, המנהלן הבכיר של הענין.

הוגשו שלושה קורות חיים של אנשים מרכזיים לעתיד, אם הם יזכו, כשהאנשים הללו עונים על דרישות שמופיעות במכרז. הדרישות כללו תואר ראשון לפחות למנהל מרכז ההיגוי יוצא העדה.

מכאן בעצם מתחיל ומסתבך הספור.

את אומרת שעד 1999 לא ידעת דבר על מרכז ההיגוי הזה?

אני ידעתי הרבה מאד ברמת המידע, כיוון שהרוב הגדול של התלמידים העולים הם בבתי-ספר ממלכתיים-דתיים והקשר העיקרי היה במרכז ההיגוי למנהל החינוך הדתי, כי הם בקרו בבתי הספר והיו בקשר עם האנשים שלהם. שמעתי הרבה מאד, לא בדרך של מפגש בלתי-אמצעי, אבל ברגע שהתקציב כולו הועבר אלי, אני נעשיתי חלק מעורב ופעיל מאד בענין וחשבתי לנכון קודם-כל להיענות לדרישת האוצר במשך כמה שנים ולהוביל את זה על מסלול ישר, ברור ובטוח ושהדברים יתקיימו. כך שהמכרז הזה, בכל מה שהוא מתווה והוא מתיחס לכל נקודה, כולל ההפרשים מתקופות הדיווח, מי מדווח למי, על מה, איך זה נעשה, מעבר לבקורת הכספית של הענין.

זאת אומרת שמרכז ההיגוי קם באיזו שהיא צורה, פעל איך שהוא, ועל אף בקורת שהיתה הוא זה שזכה בסופו של דבר במכרז, מבין גופים שונים שהגישו מועמדות כדי להפעיל את החינוך ואת הגישור שבין מערכות החינוך, בתי הספר וכו'.

לא אמרתי שהוא פעל איך שהוא. לא זאת היתה ההתרשמות שלי. אני אומרת שאפשרויות הניהול התקין מבחינה כספית לא נראו לאוצר, כי הוא טוען שלא יכולה להיות הערכה של התקשרות במשך שנים בלי שהיא מבוססת על מכרז, ובמיוחד כשמדובר בסכומים מאד ניכרים. זה לא ענין של 30,000 שקל. מהבחינה הזאת זה נמשך ונמשך שנים, עם בקשות ותחנונים להארכת התקשרות, וכאן אני מדברת רק על הענין התקציבי, לחלוטין לא על איכות האנשים שעבדו או על דרך הביצוע שלהם. בענין הזה, עד ראשית התש"ס אני לא הייתי בתמונה, משום שהקשר בגדול היה עם יוחנן בן-יעקב ומוטי סמט ממנהל החינוך הדתי. אני בוודאי לא הכרתי אישית את האנשים. שמעתי במפגשים של המטה באופן כללי על הענין, זה לא שלא ידעתי על המרכז לחלוטין, אבל הקשיים היו בענין של התשתית התקציבית של ההעברה של המשרד.

אני מבינה שמאז שהאגודה לקידום החינוך זכתה במכרז נעשתה שם איזו שהיא רה-אורגניזציה. מה כללה הרה-אורגניזציה?

אמרתי שנקודת המפנה היא פרסום התנאי שמנהל מרכז ההיגוי חייב להיות בעל תואר ראשון, ואחר-כך גם המנחים. אני חושבת שהתנאי הזה מוצדק. מדובר בניהול של 30 – 40 איש ובתקציב של למעלה משלושה מיליון שקלים, ואני יודעת שיש בקרב יוצאי העדה לא מעט אנשים עם תארים, וזה נראה לנו תנאי סף הכרחי, וכך זה פורסם.

במכרז פורסמו גם תנאים אישיותיים, כישורים אישיים גם של המנחים, של החברים במרכז ההיגוי, ויש גם כישורים נדרשים. המכרז ישנו כאן ואפשר לצלם אותו, הוא פתוח לעיני כל.

האגודה, מרגע שזכתה, החלה לפעול על-פי הכתוב במכרז, ואז היא עשתה מה שעשתה, ואני חושבת שד"ר פלטי סתוי ידווח על כך.

מצטיירת תמונה מאד לא מחמיאה, הייתי אומרת.

חד-צדדית, כמובן. מאד לא אמיתית.

שלך.

לא, לא. אנחנו יכולים רק לומר את הדברים כהווייתם. אנחנו יכולים אפילו להישבע על כל מלה שאנחנו אומרים, זה מה שאנחנו יכולים להגיד.

בהחלט, אבל לא צוירה שום תמונה. בבקשה תציג את התמונה שאתה רוצה להציג.

התמונה שאת מדברת עליה מסתמכת על המכתב שנכתב - - -

אני לא ציירתי שום תמונה, אני שאלתי שאלות. שאלתי את גב' שיפר שממונה על התחום הזה כמה שאלות בקשר לתפקוד של האגודה לקידום החינוך.

אני אשלים בקצרה את הדברים שאמרה גב' שיפר.

אחרי שכל פעם לחשת לה דברים.

כי היא חדשה בתפקיד, יחסית.

מרכז ההיגוי הוקם ביוזמתו של פרופ' אמנון רובינשטיין כשהוא היה שר החינוך, והרפרנט מטעם המשרד היה עופר. זאת היתה החלטתו של השר, שהאגודה לקידום החינוך תפעיל את המרכז.

נדמה לי שזה היה בעקבות ההפגנות הסוערות שהיו אז.

זה היה קודם, כי ההפגנות היו בפברואר 1996.

זה היה הרבה קודם. זאת היתה החלטה מאד רגועה, מתוך מדיניות ברורה להקים גוף היגוי, גוף מתאם, מנחה, מייעץ, לובי חשוב של העדה. הגוף הזה אמור לייצג את העדה, ולכן רובו ככולו מורכב מבני העדה. אנחנו בסך-הכל התבקשנו לתת אכסניה לגוף הזה. בגלל שיקולים גם פורמליים וגם אחרים אי-אפשר היה להקים אותו בתוך המשרד עצמו, אבל עם זאת המשרד ליווה ומלווה, כמובן, את הנושא הזה במשך כל השנים.

כשהתחלף השלטון הנושא עבר לגוף שבראשו עמד יוחנן בן-יעקב, שעסק בקליטת עלייה, והשר מינה את יוחנן בן-יעקב לרפרנט מטעם המשרד ללוות את הגוף הזה. כאשר שוב התחלף השלטון גב' שיפר קיבלה את התפקיד, ולמעשה במשך כל השנים המשרד ליווה את הנושא הזה באופן צמוד מאד ברמה של שר ומנכ"ל, וזה נכון גם היום.

זאת אומרת שהוקם מרכז, ללא שום מכרז, הוא קיבל תפקיד של גישור והנחיה בכל מה שקשור לחינוך בקרב בני העדה האתיופית. בתקופה הזאת האנשים היו עובדי משרד החינוך?

לא, הם לא היו עובדי המשרד. הם היו עובדי האגודה לקידום החינוך.

זאת אומרת שלא היתה שום התיחסות לאנשים, מבחינת תקנים וכדומה.

כפי שגב' שיפר אמרה, כל הצורך ברה-ארגון נבע מדרישות שהמשרד ניסח בצורה מאד ברורה ןקטגורית במכרז האחרון. הם אפילו לא שאלו אותנו, והם לא חייבים לשאול אותנו. הם הציבו סף של דרישות, וגם ביקשו מנציגי המשרד ללוות אותנו גם בתהליך הרה-ארגון של המרכז החדש. הדרישות החלו מכך שראש המרכז צריך להיות בעל תואר אקדמי, עם נסיון, וזה חייב אותנו להחליף את דוד מהרט שהיה בהחלט מקובל על כולם ולא היתה שום סיבה בעולם להחליף אותו, אבל לצערנו הוא לא השלים את התואר שלו ולכן הוא לא יכול היה למלא את התפקיד. בצער רב החלפנו אותו ומינינו את מולט טרוורך, שבהחלט עונה על דרישות המכרז. המסמכים שלה גם הוצגו במכרז כדת וכדין.

אני מבינה שבין העובדים האחרים היו גם אנשים שענו על הדרישות ובכל-זאת בחרתם שלא לקחת אותם אלא מישהו מבחוץ.

זה לא מדויק. בין המנחים שהעסקנו נמצאו שלושה שאינם בעלי תואר אקדמי. זה פשוט ענין פורמלי, ולכן לא יכולנו להמשיך להעסיק אותם.

אבל איך התחלתם להעסיק אותם?

עד חודש מאי האחרון עבדנו על-פי פטור ממכרז ולא היו דרישות כאלה. אנחנו גייסנו אנשים שעשו את עבודתם בסדר, והם המשיכו לעבוד.

אז מה השתנה בעצם?

מה שהשתנה הוא שהמשרד תבע שהמנחה צריך להיות יוצא העדה ובעל תואר אקדמי.

אנחנו נתבקשנו לפעול על-פי דרישות המכרז. להיפך, אם היינו פועלים אחרת, המכרז היה בטל ומבוטל.

שלושה מבין שמונה המנחים לא ענו על דרישות המכרז ולכן הודענו להם שהם לא יכולים להמשיך. החמישה האחרים הוזמנו, יחד עם מועמדים אחרים, להציג את מועמדותם, ואין שום ספק שלא היתה סיבה, כפי שאת אומרת, לא לקבל אותם. ואמנם שלושה מתוך החמישה הגיעו לוועדה ונתקבלו. שניים הופיעו והודיעו בצורה מאד בוטה: אנחנו לא מתראיינים, ויצאו החוצה. הם לא הסתפקו בזה ותבעו אותנו בבית-דין לעבודה. הופענו בבית-דין לעבודה, שם השופטת בקשה, למרות מה שהיה, שנאפשר גם לשניים אלה להופיע בפני הוועדה. קיבלנו את ההמלצה. הוועדה התכנסה, השניים זומנו לוועדה, והענין שלהם בהחלט מטופל.

תודה. אברהם ירדאי, בבקשה.

אני עובד במרכז שש שנים. אני הולך לדבר בכאב על הרבה דברים בענין הזה. כוונותיו של האיש שהקים את המרכז הזה היו טהורות. אנחנו, בני העדה, גויסנו להוות משלחת של הקהילה שתעזור בתחום החינוך של יוצאי אתיופיה. התחלתי לעבוד שם לפני דוד. הכוונה היתה שמרכז ההיגוי יהיה עצמאי ושהקהילה תהיה שותפה בהחלטות ובמדיניות. לאחר 15-16 שנים, כשראו שיש כשלון בתחום החינוך, משרד החינוך החליט להעביר את הנושא הזה לידי הקהילה. הכניסו אותנו לאגודה לקידום החינוך. אנחנו חשבנו שזה מקום טוב וראוי, אבל במשך השנים ראינו שבמרכז הזה "בולעים" אותנו. אנחנו לא קיימים, אנחנו לא שותפים בהחלטות, אנחנו לא שותפים במדיניות. מרכז ההיגוי לא קיים, וחבריי ואני התרענו במשך שנים על כך שלא משתפים אותנו בקבלת החלטות ובמדיניות. אז מה עשינו? איפה התקציבים? לפי דברי האגודה לקידום החינוך, 6,000 ילדים יוצאי אתיופיה נמצאים בפנימיות יום של האגודה לקידום החינוך. אנחנו, שליחי הקהילה שצריכים להוות מגשרים ואלה שמביאים את הבעיות מהשטח, אנחנו לא יודעים אם יש ילדים כאלה. האגודה מעולם לא שיתפה אותי כמה ילדים צריכים להיות ביבנה, בראשון-לציון או באשדוד. לכל היותר העמידו אותי בפני עובדות, והעובדות היו חמורות.

לאורך שנים התרענו על כך. לפני כשנתיים נפגשנו עם ד"ר סתוי והעלינו את הבעיות שלנו, אבל עד היום לא זכינו לתשובה.

הבעיה היא לא פיטורים. אני עבדתי ועובד שלושים שנה למען הקהילה, לא בעתונות, לא בפרסומת, כשבמדינת ישראל היו 15 אתיופים בלבד, ומאז ועד היום אני פועל בקרב הקהילה. והיום יבוא ד"ר סתוי ויפטר אותי מהעבודה ויסיט את הדיון לנושא שולי לגמרי, במקום להתמקד בנושא החשוב ביותר שהוא חינוכם של הילדים?

אנחנו, שמונה אנשים כתבנו מכתב מפורט לגב' שיפר ובו הבענו בצורה הכי שקטה והכי דיסקרטית שיכולה להיות אי-אמון במרכז הזה במתכונתו הנוכחית. ב-17 ביולי נפגשנו עם גב' שיפר ושום דבר לא התפרסם בעיתון.

אחרי ששמעו את הדברים האלה באגודה, הם יצאו מכליהם ולא ידעו מה לעשות. לאחר-מכן הם מסרו לנו שמונה מכתבי פיטורים. דן בלום נכנס לישיבת צוות בצורה הכי משפילה, הכי מתנשאת, הכי פוגעת, ונתן לנו את מכתבי הפיטורים בגלל שפנינו למשרד האחראי. אנחנו לא יכולנו לסבול את הענין הזה ופנינו במכתב ובו שמונה נקודות מרכזיות, ולא רצו לדון עליו. הם רצו לפטר את האתיופים ולהתפטר מהם, ואין דבר יותר חמור מזה.

מרכז ההיגוי במתכונתו הנוכחית הוא משאבה ומסחטה של כספי הקהילה שבאים על-חשבון הקהילה מכל מיני גופים ונכנסים לאגודה לקידום החינוך. מדברים על 4,000 ילדים בפנימיות יום. מעולם לא שיתפו אותי בזה. לכל היותר אמרו לי "שלום", וזה הכל. החברים שפוטרו מהעבודה הם עם מטען גדול מאד, כדי להוביל את הדיון לנושא אחר. אין דברים חמורים מאלה.

האם חוק לשון הרע פועל גם בכנסת?

יש פרוטוקול. הוא לא אמר שום דבר - - -

יש פרוטוקול, ואתה יכול לתבוע אותו בבית משפט.

אני אומר את הדברים האלה בהתרגשות. אם התשובה שלכם לפנייה שלנו לתיקון המעוות היא לפטר אותנו, זה ילדותי, זה ממש משפיל. יש לנו משפחות. לפני שבאנו לאגודה לקידום החינוך היתה לנו פרנסה וגם מעכשיו והלאה תהיה לנו פרנסה, אבל אתם לא צריכים להתנהג כך. לקחו מאתנו את העצמאות שמשרד החינוך התכוון לתת לקהילה, החלישו אותנו, דרכו עלינו. המצב הזה לא יימשך ואנחנו נפעל לפי הכוח שלנו.

היו גם רדיפות אישיות, לא רק שלא נעבוד באגודה לקידום החינוך.

נכתבו מכתבים אנונימיים, ואינני רוצה לומר מי כתב אותם. ב-2 באוגוסט נכתבו מכתבים לגבי אנשים מאתנו בכל מיני מקומות כדי לנשל אותם מהעבודה ולמנוע מהם פרנסה. לא אמרתי מי כתב את המכתבים האלה, אבל ברור כשמש מי כתב אותם. אנחנו לא ילדים.

תאמר. אתה אומר פה דברים חמורים מאד.

אני לא רוצה לומר מי כתב אותם. ד"ר סתוי, אתה ראית את המכתב. זאת רדיפה, זה לא רק לנשל את האנשים האלה מעבודתם באגודה לקידום החינוך, אלא גם לנשל אותם מעבודות אחרות שעסקו בהן.

דרך אגב, אני אישית רציתי בינואר לעזוב את העבודה הזאת ולפעול מבחוץ נגד המעשים שנעשים שם, כי לא יכולתי להשלים אתם. נכנסתי אל המנהל ואמרתי לו: אני עוזב. הוא היה מופתע מאד, בהלם. אחרי ההודעה הזאת יצאתי לחופשה של שלושה שבועות, וכשחזרתי לעבודה התכנון הזה טורפד ובינתיים לא עזבתי. כך שאני אישית לא "מת" לעבוד במקום כזה. אלה פני הדברים. תודה רבה.

תודה רבה. דוד מהרט, לשעבר ראש מרכז ההיגוי. מה תפקידך היום?

מייד אענה לך.

אני התחלתי לעבוד כמנחה יועץ במרכז ההיגוי יחד עם אברהם. אבל ברשותך, אני רוצה להשלים את התמונה. אתם קיבלתם נייר. צר לי שהדיון הוסט לכיוון זה, כי מרכז ההיגוי בעיניי הוא גוף שממלא תפקיד מאד-מאד חשוב בחינוכם של יוצאי אתיופיה וקליטתם במערכת החינוך. אני חושב שהיום הוא ממלא תפקיד מרכזי. אי-אפשר להגיד שאף גוף לא ממלא את תפקידו באופן אופטימלי מכסימלי, אבל המרכז עושה את מיטב הדברים שהוא יכול לעשות.

אחד מתפקידיו של המרכז הוא, למשל, לגבש ולהגיד מדי שנה למשרד החינוך מה הם הנושאים המרכזיים שהמשרד צריך לטפל בהם בקליטת עולי אתיופיה. יש פה חוברת שמסכמת את פעולות מרכז ההיגוי, ודף משלים שאתם יכולים לעיין בו.

אני חושב שהמרכז הוא חשוב בכדי לקלוט אותו ברמה אישית. אני ניהלתי את מרכז ההיגוי כארבע שנים, כשהחלפתי את גד בן-עזר, שהוא לא בן העדה. השתדלתי למלא את התפקיד הזה כמיטב יכולתי ואני חושב שעשיתי לא מעט דברים ויש לא מעט אנשים שמעריכים את מה שעשיתי.

עם זאת, ועדת המכרזים פסלה אותי מבחינת הנתונים האישיים שלי. אני מעולם לא ראיתי את מרכז ההיגוי כדבר שמהות קיומו תלויה בזה אם אני אמשיך לנהל אותו, או לא. עם מסירת מכתב הפיטורין שניתן גם לי נאמר לי שיש פה תהליך של רה-אורגניזציה. הרה-אורגניזציה נבעה משני דברים מהותיים: 1. תפקיד מנחה יועץ גם הוא שונה לקראת שנת הלימודים הבאה. צריך לזכור שבמסגרת המכרז נוספו למרכז 24 מגשרים, שאמורים להיות כפופים למנחים היועצים, שהם משנים את מהות העבודה של המנחה יועץ. היום המרכז הופך, יחד עם המגשרים, לגוף מאד-מאד מרכזי ומשמעותי. אמורים להיות בו למעלה משלושים עובדים, אולי קרוב לארבעים. האנשים האלה לא נוכחים פה כי חלקם נמצא בשטח ועושה עבודה חשובה, ודאי אלה שנוספו.

כשאמרו לי שהדירקטוריון פוסל אותי, קיבלתי את זה בהכנעה. גם כשפיטרו אותי קיבלתי את הפיטורין בהכנעה, כי תמיד אני רואה את המטרה ואת הענין מעל לעניינים האישיים. אני יכול למצוא פרנסה גם במקום אחר, ואני חושב שגם האחרים שפוטרו יכולים למצוא עבודה במקום אחר. אבל אני ויתרתי על התפקיד וקיבלתי את זה בהבנה ועשיתי זאת לטובת מרכז ההיגוי, מאחר שמול עיניי עמדה טובת המרכז שמטפל באלפי ילדים. נכון שזה היה לא נוח לי ויכולתי להגיד: מה קרה אחרי ארבע שנים שעכשיו אתם מפטרים אותי? אבל אמרו לי שלפי דרישות המכרז אני לא יכול למלא את התפקיד הזה, ולכן קיבלתי את זה.

עם זאת אני רוצה לציין שכאשר נודע לנו על המכרז, חבריי המנחים שלחנו מכתב למרכז ההיגוי ובו התנגדות למכרז, כי חשבנו שעדיף שהמרכז יישאר במתכונתו הקיימת, במסגרת האגודה לקידום החינוך, למרות הביקורת שנשמעת כרגע.

אסור להמעיט בערכו של המרכז. המרכז חשוב לתהליך קליטתם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית ובמערכת החינוך, והייתי שמח, גברתי היושבת-ראש, לו הדיון היה מתועל לאפיקים - - -

שמעתי אותך. אנחנו עוסקים בוועדה שוב ושוב בחינוך של בני העדה האתיופית. אני חושבת שאני לא צריכה לשמוע שום הערות ממך לגבי ניהול הדיון. תודה רבה לך.

אני מבקש לאפשר לי לסיים את דבריי.

אדוני, אתה סיימת בזה את דבריך. שמעתי מה יש לך לומר. שאלתי מה תפקידך היום ועוד לא קיבלתי תשובה.

המרכז אמור עכשיו להגדיר את התפקיד שלי.

זאת אומרת שמחפשים כרגע הגדרה לתפקיד שלך. בסדר גמור.

ואם דאגת למצוא לי עבודה - - -

אני בהחלט אשמח למצוא לך עבודה, אם אתה לא מרגיש טוב שם. אבל סגנון הדיבור היה חלק מדבריך, אדוני, ולא דבריי. תודה רבה לך.

רשות הדיבור לאמיר טואבה, בבקשה.

אני פוטרתי מעבודתי במרכז ההיגוי לאחר שעבדתי שם כחמש שנים. אני בעל תואר שני במדיניות ציבורית.

אתה יכולת לגשת למכרז לתפקיד מנכ"ל במקום דוד מהרט?

31. ד"ר סתוי ודוד ניסו לעשות תרגיל שהוא מאד לא מקובל במנהל התקין במדינת ישראל, וגם על זה יש לי מה להגיד.

הגוף הזה נשאר על הנייר והוא לא ממלא את תפקידו. במהלך שלוש השנים האחרונות התרענו ואיתרנו בעיות בוערות בקרב הקהילה. הגשנו תוכנית עבודה. הדברים האלה גם מופיעים בדו"ח מבקר המדינה וגם בדו"ח של מכון זיו. אני רוצה לקרוא שורה אחת בלבד מהדו"ח של מכון זיו משנת 1997: מרכז ההיגוי הוקם כמס שפתיים כדי לרצות את הקהילה האתיופית ואת דעת הקהל. התוכניות לא מתבצעות בשטח. הבעיות קשות וחמורות אף הן.

בעקבות הדברים האלה, חמישה מתוך השמונה שהם בעלי תואר ראשון ושני, ישבנו וחשבנו וכתבנו את המכתב, שהוגש לכם. גם לפני כן התרענו כל שנה, אבל לאף אחד לא היה איכפת, כי היה נוח להם לא להוציא את הדברים החוצה. כך זה היה, עד שהוצאנו את הכביסה המלוכלכת החוצה.

לכן הדבר הזה הוא לא חדש. אני מניח שגם בדיון הזה לא נמצה את הענין ואני מבקש לקיים דיון נוסף יותר קונקרטי, יותר ממשי, כי היום הדברים רק הועלו ולא כולם יטופלו.

אנחנו פעלנו כפי שפעלנו כדי שהדברים יתוקנו ויתנו מענה הולם לקהילה. במקום זה, כפי שנאמר כאן, בכדי להסיט את הדיון מסדר היום, הם בחרו בדרך הפשוטה של פיטורי עובדים. אותי זה לא מטריד, אני אמצא עבודה, אבל הדרך שבה נעשו הפיטורים מאד מקוממת, היא לא יפה, והייתי אומר שיש בה אפילו ריח לא נעים, כי מישהו עמד מאחוריה.

שמונה אנשים פוטרו על אף שחמישה מהם, כאמור, הם בעלי תארים. ויש עוד דבר שקשה לי להגיד אותו, אבל אגיד אותו. אנשים שעבדו אתנו במשך השנים, לא בני העדה שלי, הם נשארו בעבודה. למרות שבמכרז כתוב שמנהלת התפעול צריכה לעבור מכרז, השאירו אותה בעבודה.

לפני שלושה חודשים היא עברה מכרז.

היא לא התקבלה לאותו תפקיד. זה קצת חשוד בעיניי, אבל זה לא משנה.

גם דוד מהרט ממשיך לעבוד, למרות שאין לו תואר אקדמי.

הוא עובד לא כמנחה וגם לא בניגוד למכרז.

מצטיירת פה תמונה שיש אנשים שניסו בכל מחיר למצוא להם תפקיד אחר ויש אנשים שזרקו אותם. אין ספק שהיתה כאן איפה ואיפה.

לא זרקו אף אחד.

אני אגיד יותר מזה. במהלך השנים היתה הפליה בין העובדים יוצאי אתיופיה לבין הישראלים של מרכז ההיגוי. הישראלים קיבלו את כל התנאים, כולל החזקת רכב, ולעומת זאת יוצאי אתיופיה, שעבודתם מבוססת על נסיעה של 80% - 90% לשטח, לא קיבלנו החזקת רכב.

אנחנו גזענים.

כשהמכרז הוצא ד"ר סתוי פנה אלי באופן אישי ואמר לי להגיש את מועמדותי לתפקיד מנהל מרכז ההיגוי. קבענו פגישה שבמהלכה הוא פנה אלי ללא טיפת בושה. הייתי מופתע. הוא אמר שאני אגיש את המועמדות שלי למכרז ובסופו של דבר הוא רוצה להשאיר את דוד מהרט כמנהל ואני אהיה סגנו, או בתפקיד אחר. זה דבר שלא ייעשה מבחינה אתית, מבחינת מנהל תקין.

זאת אומרת שיש כרגע מצב שיש מנכ"לית, והיא רק בתואר מנכ"לית, ולמעשה מר מהרט ממשיך בתפקידו?

את ממש מבזה אותה.

אני רק שואלת.

אני יכול להתפטר.

אתה התפטרת.

אני גם יכול ללכת למרכז ההיגוי, אם זה מה שנותן לך להסיק מסקנות כאלה.

אין לי שום כוונה אישית כלפיך. מר טואבה הציג נקודה - - -

אני בוגרת בית-ספר למנהיגות.

אני יודעת שאת עברת מכרז.

זה מאד מבזה.

על-כל-פנים, מר טואבה אומר שהוצע לו שהוא כביכול יהיה המנכ"ל, משום שיש לו תואר שני.

את מקבלת כל מה שהוא אומר כאורים ותומים?

אני אתן לך את רשות התגובה.

היו שיחות, ואני זומנתי לשיחה גם אצלך. אי-אפשר להכחיש את הדברים האלה.

אמרתי שאני מוכן לשים יד על ספר התנ"ך על כל מלה שאני אגיד.

אנחנו נשמע אותך.

גברתי היושבת-ראש, אני לא נוהג להגיד את זה בכל מקום, אבל בגלל שמדובר ביוצאי אתיופיה, אפשר לעשות מה שרוצים, אפשר להתיחס אליהם בצורה כזאת מבזה. זה לא ייאמן. כך לא מתנהגים בגוף ציבורי אחר שמתנהל באופן תקין. תודה.

תודה רבה. גב' שולה מולא, בבקשה.

אני מודה שאני לגמרי מבולבלת ונסערת מהדברים שנשמעים כאן ואני רוצה לחשוב שיש פורום אחר כדי ללבן את כל הטיעונים האלה, ודווקא למקד את הדיון, וזו בעצם הזדמנות בשבילנו להגיד מה מרכז ההיגוי צריך לעשות. הרי כולנו ערים לפעולות של מרכז ההיגוי וכולנו מחזיקים בחשיבות של הפונקציה הזאת שנקראת מרכז ההיגוי. מי שהגה אותו הוא חכם ואני מודה לו על כך, אבל כפי שאמרו ד"ר פלטי או גב' שיפר, הסמכות והיכולות שלו הידרדרו עם השנים והתקציבים שלו קוצצו עם השנים, וגם שמענו מאברהם ירדאי שהם לא שותפים לכל הדברים, שהם לא באמת החליטו, שהם לא באמת היו מתאמים, מנחים, מייעצים, מתווים. אנחנו מסכימים ורוצים, אבל אם זה לא התפקיד, אני לא יודעת בשביל מה, אבל אנחנו רוצים את זה במטרותיו שהוגדרו בהתחלה, ואני רוצה שהדיון שמתקיים כאן יימצא לו מקום אחר.

תכף נסכם את הדיון ונראה למה אנחנו יכולים להוביל.

רשות הדיבור ליפה וורקו, בבקשה.

קצת קשה לי להגיד, אבל אני חייבת. אני עובדת במרכז ההיגוי. אני נמצאת כעת לקראת סיום תואר שני במנהל חינוכי.

לפני שנתיים התחלנו לכתוב מכתבים לדוד מהרט. הזהרנו ואמרנו שאנחנו צריכים איזה שהוא שינוי, הקשבה שלו. חצי שנה חיכינו לתשובה ולא נענינו. כתבנו דברים מאד קשים, שאנחנו רוצים להתמקד במטרות שלנו.

עם המכרז אמרנו שאנחנו רוצים לכתוב מכתב. כתבנו את המכתב ואחרי שהאגודה לקידום החינוך זכתה במכרז אמרו לנו שנעשה תוכניות עבודה, ימי השתלמות, ואחרי שקיבלו את המכתב הכל פתאום התבטל וקיבלנו מכתבי פיטורים.

אני חושבת שאנשים לא יודעים לקבל בקורת, והלוואי שהיתה לי הזדמנות לקבל בקורת. זאת לא צורה שזורקים אנשים אחרי נסיון של שנתיים – ארבע שנים, כי הצטבר נסיון, הצטבר יידע, ואנחנו כתבנו מכתב ממצה מה מרכז ההיגוי לא עשה ואיך צריך לעשות. על זה אנחנו צריכים לקבל מכתב פיטורין?

לי אין שום בעיה למצוא מקום עבודה אחר, אבל להעיף אותנו בגלל שאמרנו את הדברים הקשים? זה נראה לי מגוחך ופשוט לא מתאים.

רציתי להתייחס לדברים שנאמרו כאן מזווית שונה במקצת. מדובר כאן בעיקר על נושאים אישיים ואני חושב שהיכולת של הוועדה הזאת לעסוק בנושאים אישיים היא מוגבלת מטבע הדברים, ובסופו של חשבון זה גם לא תפקידה של הוועדה. התפקיד המרכזי של הוועדה הוא מטבע הדברים להתייחס למדיניות.

סליחה, אם אתה רוצה לדבר על תפקידה של הוועדה, אני לא נותנת לך את רשות הדיבור.

לא במובן הזה.

אם אתה רוצה לדבר על מרכז ההיגוי ועל עוול שאולי נעשה בתוכו, על זה שכנסת ישראל הולכת נגד עוול שנעשה מסיבות שונות, אשמח לשמוע. אם אתה רוצה להגדיר מה תפקידה של ועדת כנסת, תפנה ליושב-ראש ועדת הכנסת ותאמר לו מה צריכה ועדת כנסת לעשות. אנחנו רוצים לקדם את החינוך של הילדים יוצאי אתיופיה, ולא ראינו שיש התקדמות ממשית במשך השנים.

על זה בדיוק אני רוצה לדבר.

אנחנו מעוניינים, ואני מאמינה ששת"יל מעונינת באותו דבר, ואם נכנסים לתוך הענין גורמים אישיים, אינטרסנטים, במקום לטפל בבעיות, אנחנו נטפל בזה.

אין בינך לביני ויכוח. אני מתייחס לנושא העקרוני שעולה מתוך הדברים המאד קשים ששמענו כאן. נדמה לי שמובן מאליו שאחד הדברים שגרמו למרכז להגיע למצב הקשה שהוא הגיע אליו הוא העדר גיבוי מיניסטריאלי. היו תקופות שבהן המרכז נהנה מקשר ישיר ללשכת השר, וד"ר סתוי רמז על כך. המרכז נראה אחרת, הוא נהנה מאוטונומיה אחרת והוא יכול היה ליטול חלק בקבלת ההחלטות של המשרד והוא יכול היה לתרום.

לאט-לאט, בשנים מסוימות התהליך היה כזה שתקציבים נגרעו, תקציבי מחקר והערכה לא נוספו, המיקוד בפעילות לא היה ברור אלא היתה התפזרות למגוון של כיוונים. ועדת ההיגוי שהיתה אמורה להתכנס מדי תקופה סבירה בראשות השר או המנכ"ל או גורם בדרג הזה, ולכוון את ניהול המדיניות, לא התכנסה. מבקרת המדינה כתבה על זה דברים קשים.

היו ליקויים רבים בתפקודו של המרכז, שרק על חלק מהם שמענו כאן, והקונפליקטים שנצבעו לאט-לאט בצבעים מאד קשים שראינו כאן היו פועל יוצא של הליקויים האלה.

אם המשרד רוצה לעשות דבר כדי לא לחזור לאותו מקום שאנחנו רואים אותו מצויר היטב על-ידי מבקרת המדינה, ואנחנו רואים אותו כאן מצטייר היטב מתוך הדברים הקשים ששמענו מכל הצדדים, הדבר המרכזי שצריך לעשות הוא להגדיר את הסמכויות של הגורם הזה באופן ברור כגורם שמעצב מדיניות, ולתקצב את הפונקציה הזאת שלא מתוקצבת באופן ברור גם במכרז החדש שהוא מאד מבורך בהיבט הזה. לתת לגורם הזה גיבוי מיניסטריאלי, גם מול האגודה, שבמובן מסוים מצרה צעדים, ועם כל הכבוד למאמצים שלה ולתרומה שלה היא בכל-זאת מונעת משהו מהאוטונומיה, גם מול רשויות אחרות בתוך משרד החינוך. לתת לגורם הזה אוטונומיה ארגונית ותקציבית כדי שהוא יוכל לתפקד. לאפשר לו לתכנן תוכניות לטווח ארוך בתחום החינוך, לאפשר לו לבצע הערכה של תוכניות כדי שתהיינה תוכניות טובות ותוכניות גרועות תיפסלנה. להפעיל את ועדת ההיגוי באופן שהוועדה הזאת תוכל לעצב מדיניות ולא תשב בצד. למקד את הפעילויות בתחומים קונקרטיים, לדאוג לכך שהפעילויות האלה תתבצענה כמו שצריך ולבצע בקרה על הפעילויות האלה. להעלות את הרמה המקצועית, כי מתוך הדברים שנאמרו כאן יש תחושה שהרמה המקצועית תמיד היתה משהו לא עד הסוף סגור ולכן גם חלק מהמנחים-יועצים התקשו להיכנס לבתי-הספר והתקשו למלא את תפקידם.

אני חושב שהטיפול ברמה האישית הוא חשוב ואני מאד מבין מדוע הרמה האישית מטופלת כאן. אני רוצה לומר שמעבר לרמה האישית יש חובה על המשרד לבדוק את התהליך, ולא במקרה המבקרת כתבה מה שכתבה על הבעיות המבניות, ולא במקרה מכון זיו כתב מה שכתב. לא במקרה הוא נקרא לבצע הערכה מחדש של המבנה הארגוני. משהו תקוע ברמה המבנית, זה יוצר קונפליקטים בין אנשים, זה יוצר קונפליקטים בין גורמים בתוך המשרד, זה יוצר ויכוחים. משהו תקוע ברמה המקצועית והדברים לא יכולים להימשך כך.

אני אשמח אם הוועדה תקרא למנכ"לית משרד החינוך לבצע בדק בית ברמה העקרונית ולבדוק את המבנה הארגוני של הארגון כדי שהבעיות האלה, שפעם הן בעיה של מנכ"ל ופעם הן בעיה של עובדים לא תימשכנה ולא תיצורנה עוד ועוד גלים של קושי לאורך זמן.

תודה רבה.

רשות הדיבור לגבי שאטו, בבקשה.

לפני חמש שנים עבדתי כחצי שנה במרכז ההיגוי. אתמול קיבלתי תפקיד חדש בבאר-שבע. אבל עד לא מזמן עבדתי כארבע שנים באגודה לקידום החינוך. אני טעמתי קצת מהעוגה של מרכז ההיגוי, האגודה לקידום החינוך, בכל התפקידים.

בעוד חמש שנים אנחנו נראה שהפוליטיקה מנצחת את כולם. רחלה שיפר מונתה בצורה כזו או אחרת ולפניה יוחנן בן-יעקב, ויכניסו אנשים אחרים. בעוד שלוש-ארבע שנים כשהמכרז יסתיים - - -

אתה אומר שהמינוי שלי הוא פוליטי?

31. אני רק אומר שיש דמויות אחרות. אני לא אומר את זה לגנותך.

מינוי פוליטי זה לא ענין של גינוי.

גבי שאטו אומר שדברים משתנים לפי מצבים פוליטיים.

הדברים משתנים וממונים אחרים מגיעים ועושים מדיניות.

כמי שעבד באגודה לקידום החינוך אני ציפיתי לקבל בה קביעות אחרי חמש-שש שנים. בכל מערכת החינוך אין יוצא אתיופיה שיש לו קביעות. כל יום אנחנו בסכנת חיים. תראי לי מישהו עם קביעות במשרד החינוך בתפקיד יועץ-מנחה ומעלה. אין. אני לא נשוי ואין לי משכנתה, אבל יש אנשים בעלי משפחות, שצריכים לשלם משכנתה, והם חיים בחרדה. כל שלוש שנים הם חוששים, כי אין להם ביטחון כלכלי.

אני נמנע מלדבר על מרכז ההיגוי. תודה.

אני רוצה להתייחס למשהו משנים קודמות. אנחנו כאגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה מלווים את התהליך הזה עוד לפני שהוקם בכלל מרכז ההיגוי. בזמנו מאד לחצנו על שרי החינוך על-מנת שיוקם גוף כזה, ובסופו של דבר הדבר הזה הצליח כתוצאה מלחץ לא קטן שהופעל בזמנו על שר החינוך אמנון רובינשטיין, והוא החליט שיוקם מרכז היגוי כזה. ולא רק מרכז היגוי אלא גם ועדת היגוי שהיתה אמורה לקבל החלטות ברמות של מדיניות, וועדת ההיגוי הזאת כללה גם אנשים מתוך הקהילה עצמה, כדי לאפשר לאנשים מהקהילה לקחת חלק גם בקבלת החלטות עקרוניות של מדיניות מה עושים ואיך עושים, ברמות הכי גבוהות שאפשר.

הוועדה הזאת התפזרה מהר מאד. בדו"ח של מכון זיו נאמר על זה "מס שפתיים". בשיחה מאד קשה שהיתה לי פעם עם דוד מהרט אני קראתי לזה "עלה תאנה", והיום אנשים מתוך הקהילה קוראים לזה עלה תאנה. דוד אז מאד נפגע ממני באופן אישי, דבר שלא התכוונתי אליו אף פעם, והתנצלתי וגם היום אני מתנצל, כי לא היתה כוונה אישית. יש פה ענין מערכתי. לוקחים קבוצה קטנה מאד של שבעה-שמונה-עשרה אנשים ונותנים להם כאילו את התפקיד לטפל בכל בעיות החינוך של הקהילה האתיופית. איך רוצים שעשרה אנשים, בלי תקציב מתאים, בלי "שיניים" יעשו את זה? הדבר הכי חשוב הוא שנותנים לבן-אדם תפקיד של יועץ-מנחה, שאמור להיכנס לבית-ספר כדי לתת איזו שהיא הנחיה ועצה למורה שלא יודע מה לעשות מול כתה שיש בה הרבה תלמידים אתיופים, או תלמיד אתיופי אחד והוא לא יודע איך לטפל בו, אבל בשום מקום אין הגדרה מסודרת מה המשמעות של יועץ-מנחה. הוא יבוא ויגיד למורה הזה מה לעשות, איך לנהוג? המורה הזה בכלל מחויב להיפגש אתו? אין שום חובה, לא על מורה ולא על מנהל בשום בית-ספר שלומדים בו ילדים יוצאי אתיופיה, לקבל ולבצע איזו שהיא עצה שנתן לו יועץ-מנחה. אין דבר כזה בכלל. זה מאד יפה להגיד: יש יועצים-מנחים, זה עושה רושם טוב מאד.

בענין הזה אני חולק במידה מסוימת על מה שנאמר פה על-ידי מר ירדאי, שהיתה כוונה טהורה למי שהקים בזמנו את מרכז ההיגוי. מי שהקים את הגוף הזה בזמנו עשה זאת כמס שפתיים וכעלה תאנה כדי שיוכלו לבוא ולהגיד: רבותיי, אנחנו משתפים את הקהילה האתיופית, הם שותנים לעניינים. אחר-כך גם תהיה אפשרות להגיד – ואת זה אמרתי לדוד באותה שיחה – אתם אשמים. הנה, לא הצלחנו, תראו כמה אנשים מתוך הקהילה האתיופית מגיעים לפשיעה ולסמים. אתם אשמים, כי נתנו לכם את ההזדמנות. איזו הזדמנות נתנו להם? שקר וכזב לאורך כל הדרך. זורים חול בעיניים גם לאנשים בקהילה וגם לאנשים בחוץ.

אין לי שום דבר אישי נגד ד"ר סתוי ולא נגד גב' שיפר. הם נמצאים בתוך מערכת שלא מכבדת באמת את הקהילה האתיופית, לא נותנת להם לקחת חלק בהחלטות אלא מציבים להם עובדות, וזאת הבעיה המרכזית.

אני מבקש לקיים בענין הזה דיון יותר רציני לתוך השאלות מהו בעצם התפקיד שנותנים למרכז ההיגוי, איך דואגים שוועדת ההיגוי תעבוד באמת ולא תהיה רק כותרת שמאחוריה אין שום דבר, ואיך להפוך את הדברים האלה לדברים אמיתיים, שלאנשים מתוך הקהילה באמת יהיה מה להגיד גם בענין של החלטות מאד עקרוניות וחשובות, וזה לא חשוב כרגע אם יעשו את זה דוד מהרט או מולט טרוורך או כל אדם אחר בצורה טובה.

עוד מלה אחת על הענין הפורמלי. פתאום החליטו שבראש מרכז ההיגוי צריך לעמוד אדם בעל תואר ראשון או שני. מחר יחליטו שצריך לעמוד בראשו אדם בעל תואר שלישי, אז יפטרו את טרוורך וישימו מישהו אחר, ובעוד שנה יחליטו שצריך לעמוד בראשו פרופסור ואז לא ימצאו בכלל אף אדם כזה בתוך הקהילה. אז יגידו: אם אין בן-אדם שמתאים למכרז שקבענו, אולי אפשר בכלל לפזר את כל המרכז הזה. איזו מן גישה זאת?

דרך אגב, אני שמעתי גם דברים אחרים מפי אנשים בתוך מרכז ההיגוי, שהיתה להם הרבה מאד ביקורת על הצורה שבה הדברים נעשו. יכול להיות שהביקורת היתה לא באופן ישיר אל דוד אלא לאנשים שממונים עליו, אבל איך פתאום קרה שאחרי כל-כך הרבה שנים שהוא מנהל את המרכז וד"ר סתוי אומר שהוא ניהל אותו בצורה מצוינת, פתאום הוא לא מתאים בגלל שאין לו תואר ראשון או שני?

תודה רבה. הפעם אני מסכימה עם דבריך.

אברהם ירדאי, בבקשה.

שמענו כאן דברים קשים משני הצדדים ואנחנו לא יודעים מי צודק ומי טועה. לכן אני ממליץ ליושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה להקים ועדה שתבחון את הטענות של שני הצדדים ולהגיע למסקנות, ולתקן מה שיש לתקן.

במערכת החינוך יש עכשיו מצוקה קשה מאד בכל הנוגע לחינוך הילדים יוצאי אתיופיה. למרות שהעליתי לאחרונה את הנושאים האלה בפני הנוגעים בדבר, אני מרגיש חובה להעלות גם בדיון זה את הבעיות הקיימות גם באגודה לקידום החינוך וגם במרכז ההיגוי.

אנחנו נקיים דיון בבעיות שעולות מדי פעם בתחום החינוך.

מה-1 באוקטובר לא יהיו הסעות לילדים באשדוד.

תכתוב לי את הדברים האלה, כי אנחנו צריכים לסיים את הישיבה הזאת.

יש מאה בנים ובנות במרכז קליטה שרוצים להיכנס לפנימיות והדבר לא מתאפשר להם מפני שאין תקציב. המעון וגני הילדים בחצרות יסף סגורים ומ-1 בספטמבר הילדים לא הולכים לא למעון יום ולא לגן ילדים. הילדים נוסעים לבאר-שבע. למה מרכז ההיגוי והאגודה לקידום החינוך לא יכולים לדאוג לדברים האלה?

אחרי הישיבה תשב עם ד"ר סתוי ותברר אתו את הדברים האלה.

יש דבר אחד שלא משתנה. השלטון מתחלף, השר והמנכ"ל מתחלפים, אבל הבעיה מחריפה, ואני חושב שמישהו צריך לקחת את זה ברצינות. הקימו אגודה לקידום החינוך, הקימו משהו אחר, כנראה שהכוונה טובה אבל לא כך המעשה. אני מורה ואני מבקש ממשרד החינוך לקחת אחריות על האגודה לקידום החינוך.

נאמר פה שהיו פניות אליי, וגם דובר על כך שאני לא משתף אנשים בקבלת החלטות. אני רוצה להגיד שבתוכנית שמגישים יש פירוט עד השקל האחרון, ומה שניתן לנו להכריע עליו אני עשיתי את זה בשיתוף מלא עם צוות המנחים-יועצים עד השקל האחרון.

ב-24.8.99 קיבלתי מכתב ובו ארבע נקודות, שאני מציע שתקראי אותו, והוא מסתיים במלים אלה: כל היועצים מאמינים ומשוכנעים ומודים שאתה עושה מאמצים כבירים ועליונים כדי להביא את בני העדה להישגים גבוהים באמצעות מרכז ההיגוי, וזאת על-מנת להטביע חותם ומודל חיקוי חיובי לחברה הישראלית בכלל ומשרד החינוך בפרט. לאור זה אנו עומדים מאחוריך ותומכים בך בכל מהלך שאתה מוביל.

אבל זו לא בעיה אישית שלך.

כשדיברתי קודם הרגשתי שאני מבקר, אבל אני מסכים עם הדברים שאמר יואב הס על המשמעות של מרכז ההיגוי, מהותו ומעמדו בתוך המשרד ומחוצה לו ומה יכולת ההשפעה שלו על המשאבים שעומדים לרשות יוצאי אתיופיה וכו'. אלה שאלות שלדעתי בהחלט ראויות לדיון.

ועדת ההיגוי העליונה לחינוך יוצאי אתיופיה הוקמה מחדש ובראשה עומדת שלומית עמיחי, מנכ"ל משרד החינוך.

היא לא רצינית, ותמיד היא לא היתה רצינית.

אני מרגישה שלא מיצינו את הנושא אבל אנחנו חייבים לסיים את הישיבה. נשמעו כאן דברים מאד-מאד קשים. אני חושבת שהצטיירה כאן תמונה רעה מאד. גב' שיפר, זו תעודת עניות למשרד החינוך ובכלל עם כל מה שקורה סביב חינוך ילדי אתיופיה. אנחנו יודעים על נשירה של למעלה מאלפיים תלמידים.

חשבתי שמרכז ההיגוי יענה על הבעייתיות הזאת, אבל לא קיבלנו שום מענה אלא רק עלו יותר ויותר בעיות, ועם כל מה שנעשה אחרי דו"ח מבקר המדינה ואחרי המכרז, נראה שיש כאן שיקולים זרים, לא ענייניים, ואני אומרת שהביקורת שלי קטלנית לגבי מה שנעשה.

אני אנסה לשתף יותר חברי ועדה בדיון הבא. התמונה עגומה ביותר, ואני חושבת שהפעם יואב הס גם כן אמר דברים קשים מאד. לא היה שיתוף אמיתי. המרכז התנהל כעלה תאנה ועכשיו יש עוד נקמנות אישית בנוסף לכל מה שהיה.

שמענו כאן דברים ממש צורמים, גם לגבי המכרז. יש עובדים מסורים כמו דוד מהרט ואחרים, עם תואר שני ובלי תואר שני. יואב הס אמר דבר נכון, שעוד מעט יבקשו תואר פרופסור ואז לא יהיה אף אחד מבני העדה שייגש למכרז. יכול להיות שמלכתחילה הניהול של הענין היה לא נכון. אני אדבר גם עם אלה שהחליטו על סוג המכרז ואיך הוא צריך לעבוד, משום שמלכתחילה הוא פוגע בבני העדה.

יתרה מזאת, אני לא רואה פה נסיון ממשי למצוא מנכ"ל מבין העובדים הקיימים. אם לדוד לא היה תואר, אפשר היה, עד שהוא יעשה את התואר, לבחור מנכ"ל מבין העובדים. יש כאן נקמנות אמיתית באנשים שהעזו להרים ראש ולומר שהעבודה לא נעשית כראוי, כשאין שותפים לה. אני רואה בזה פגיעה אמיתית באנשים. אני אפנה גם למי שאמורים להגן על אנשים שכך זורקים אותם ממקום העבודה. הרי אחת הסיבות לכך שהאגודה לקידום החינוך זכתה במכרז ולא גוף אחר היתה בזכות האנשים האלה. אחרי שהם מלאו את תפקידם והמרכז זכה במכרז זרקו אותם לכלבים.

האם יש במשרד החינוך, שיש לו תקציב של מיליארדים, אדם אחד מבני העדה שיש לו קביעות? אולי יש בן-אדם אחד, וגם בזה יש לי ספק. גב' שיפר, את לא הכתובת לטענות אלה. כאן את נציגה בכירה ביותר של המכרז ואני לא פונה אלייך בענין הזה. בזה צריך לטפל הדרג המיניסטריאלי.

כאמור, מצטיירת כאן תמונה עגומה מאד, ואם כך צריך להמשיך, אין שום סיכוי שמרכז ההיגוי והאגודה לקידום החינוך ימלאו את תפקידם כדי לקדם את החינוך של הילדים יוצאי אתיופיה.

יש כאן זלזול בבני העדה בזה שהפסיקו להעביר תקציבים. מבקרת המדינה אמרה מה שאמרה, ובמקום להסיק את המסקנות האמיתיות הקימו ועדת מכרזים שהיא אינטרסנטית במהותה מאחר שחברים בה אותם אנשים שפיטרו את העובדים הקיימים. אני לא אתן לדברים האלה לעבור לסדר היום.

לצערי כל המערכת ממוטטת. אני אפנה לראש הממשלה שמכהן כשר החינוך, לבדוק ולבחון מחדש את כל תהליך הרה-אורגניזציה שעבר על מרכז ההיגוי, אשר במהלכו, בין שאר הדברים, פוטרו שמונה אנשים שעבדו במרכז כמעט מיום הקמתו.

נשמעו בוועדה טענות קשות של העובדים שפוטרו, על כך שהפיטורים היו לא ענייניים וגם על כך שהוקמה ועדה שתקבע מי יחזור ולא לא יחזור למקום עבודתו – דברים שנראים כנקמנות אישית. אני אשתף את חבריי חברי הכנסת בתחלואים שגיליתי כאן ואנחנו נדון על כך בוועדה, אני מקווה בהקדם, לאחר שאקבל תשובה מראש הממשלה שמכהן כשר החינוך, כדי לבדוק אם נעשתה בחינה מחדש של כל מה שנעשה סביב מרכז ההיגוי.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.
הישיבה הסתיימה בשעה 11:35