פרוטוקולים/ועדת קליטה/1277

1
ועדת העלייה והקליטה – 2.8.2000

פרוטוקולים/ועדת קליטה/1277
ירושלים, ו' באלול, תש"ס
6 בספטמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 98
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום ד', א' באב התש"ס, 2 באוגוסט 2000, בשעה 09:15

חברי הוועדה: היו"ר נעמי בלומנטל
סופה לנדבר
גנדי ריגר

מיכל יוספוב, ממונה על עליות מיוחדות, משרד הפנים
עו"ד מנחם ליברמן, יועץ משפטי, משרד הפנים
סימונה פרנקל, מקשרת עם הכנסת, משרד החוץ
רבקה וייסברג, מפקחת ארצית לקליטת עלייה, משרד העבודה והרווחה
חביב קצב, מנהל אגף דיור ארצי, המשרד לקליטת העלייה
ליז טסמה, המשרד לקליטת העלייה
מיכאל אחיהוד, המשרד לקליטת העלייה
לאה גולן, מנהלת אגף חטיבה לעלייה מהמערב, הסוכנות היהודית
זאב שוורצברג, מנהל דסק אתיופיה, הסוכנות היהודית
רוני ארד, רפרנט קליטה, משרד האוצר
ד"ר אלכס לבנטל, ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות
דניאל שם-טוב, מנהל המחלקה לאיידס, משרד הבריאות
אנה איסקובה, יועצת ראש-הממשלה לקליטה ושילוב חברתי ותרבותי, משרד ראש-הממשלה
למה ליגישל, רכז בכיר לענייני אתיופים, משרד ראש-הממשלה
שמאי ברי, עיריית אשדוד
יואב הס, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
שלמה מולה, יו"ר אגודה לקידום עולי אתיופיה בישראל
יפת אלמו מנכ"ל ארגון מכנף דרום לציון
אברהם נגוסה, מנכ"ל ארגון מכנף דרום לציון
פרופ' מיכאל קורינלדי, ארגון מכנף דרום לציון
גטנט אווקה, ארגון מכנף דרום לציון
נגה וונדמנך, ארגון מכנף דרום לציון
אגרו קסה, ארגון מכנף דרום לציון
אליאס ברוך, יו"ר ארגון לעליית וקליטת יהודי קוארה שבאתיופיה
ליקו אדמה, מזכיר ארגון לעליית וקליטת יהודי קוארה שבאתיופיה
עלה סטנה, חבר ועד ארגון לעליית וקליטת יהודי קוארה שבאתיופיה
עמי ברגמן, מנהל פרוייקטים בינלאומיים, הג'וינט, מכון ברוקדייל
שמואל דוד, ארגון שתי"ל
קייס זאודה קסטה
דסלאי גששא, יו"ר ועד פעולה של יהודי טיגרה
מנחם טזזו, ועד פעולה של יהודי טיגרה
אילן אבבה, ועד פעולה של יהודי טיגרה
פרדה אקלום, ועד פעולה של יהודי טיגרה
שמה בלאי, ועד פעולה של יהודי טיגרה
הדרה ברהנה, ועד פעולה של יהודי טיגרה
אברהם ורדאי, ועד פעולה של יהודי טיגרה
דניאל טורונך, ועד פעולה של יהודי טיגרה
דוד יאסו, ועד פעולה של יהודי טיגרה
חג'יבה יוסיהון, ועד פעולה של יהודי טיגרה
מנחם ליברמן, ועד פעולה של יהודי טיגרה
יששכר מוקונן, ועד פעולה של יהודי טיגרה
פנחס ממאי, ועד פעולה של יהודי טיגרה
אלעזר מנגשה, ועד פעולה של יהודי טיגרה
חדגו נגסטמלכה, ועד פעולה של יהודי טיגרה
אלי פיקדו, ועד פעולה של יהודי טיגרה
סהלו פיקדו, ועד פעולה של יהודי טיגרה
פאי קידנה, ועד פעולה של יהודי טיגרה
משה באטה, מנהל איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
וולדסלאי אטקילטי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
יעקב אמביה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
אהדגו ביינה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
אברהם ביינץ, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
דניאל הגוס, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
מלכה הדגו, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
ינעלם וודג', איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
אתחלתי וולדסלסה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
ירגה זראו, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
ישעיהו יאסו, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
סורפל יברקן, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
אלעזר מנגשה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
טדלה מסגנאו, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
שלוה מקונן, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
אריה סטפאי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
נגה סמאי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
נאודה קסטה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
ברנה תרקה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
הרב מנחם ולדמן, יו"ר מכון "שבות עם"
יונה הופמן, מנהל מרכז קליטה, מכון "שבות עם"
הרב מקונן מהרט, מכון "שבות עם"
הרב אלעד סנבטו, מכון "שבות עם"
הרב מיכה פלד, מכון "שבות עם"

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ


ס ד ר ה י ו ם
העלאת יהודי טיגרה שבצפון אתיופיה


העלאת יהודי טיגרה שבצפון אתיופיה

אנחנו פותחים את הישיבה השנייה של ועדת
העלייה והקליטה.
אני רוצה להודות לאורחים שהגיעו בהרכב כל כך יפה. אני מבקשת לתרגם את הדברים לקייסים ולאנשים המכובדים שהגיעו לכאן ושאינם דוברי עברית.

דיברנו על כך שיש עדיין קבוצה מסוימת שנשארה בטיגרה משום עוול גדול שנעשה. בזמנו, כאשר הגיעו גלי העלייה הגדולים יותר – מבצע שלמה ומבצע משה – הם לא עלו על אותן טיסות אלא נשארו מאחור. מדובר באזור מלחמות, אזור שקשה מאוד להגיע ממנו ולפיכך יש קבוצה בלתי מבוטלת שיצאה מקופחת מתוך רצונה - היא רצתה לעלות לארץ-ישראל, אבל לא התאפשר לה - והיא קבוצה שעונה על כל הקריטריונים שהמדינה דורשת בזכות השיבה ובחוק השבות.

אני אסביר היכן הדברים עומדים. אני אראה
במפה במה מדובר. הרבה זמן אני עוסק בעליית יהודי אתיופיה. השתתפתי בישיבות הוועדה הזאת ואני חייב לציין שהיושבת-ראש, חברת הכנסת נעמי בלומנטל, עושה מאמצים רבים כדי שהקהילה תעלה ותיקלט בארץ. על כך את ראויה לציון ואני מאוד מודה לך. אני מודה לך גם על כך שאת דנה במיוחד בנושא של עליית יהודי טיגרה.

כפי שאתם רואים במפה, כאן מחוז טיגרה. העלייה הראשונה התחילה בסוף 1979 ומכאן יצאו אנשים, זה מחוז גונדר, וממחוז גונדר עברו והגיעו לסודן. בשנת 1980 אני עליתי בדרך זו לישראל. אחר-כך התפשטה השמועה בכל אזור גונדר כך שהמבצע המפורסם היה בשנת 1984, מבצע משה, ואחר-כך התקיים גם מבצע שלמה. אנשים עלו ברגל, לא ידעו לאן הם הלכו, לא ידעו מה מצפה להם אלא באו בדרך לא דרך. הגיעו לכאן, אבל כמובן שהיו כל מיני מקומות בהם היו יהודים ושם מטבע הדברים נשארו אנשים. כמו שהיה במבצע משה או מבצע שלמה, אז נשארו יהודים באזור גונדר ובאזורים אחרים, כך נשארו יהודים גם באזור טיגרה.

אנחנו הפעילים אשמים כי אם היינו פועלים כמו שצריך ולוחצים, אותם אנשים היו מגיעים לכאן. האזור הזה הוא אזור מלחמה תמידית ואותם אנשים לא יכולים לצאת ממנו. האיש הזה למשל היה באזור הזה, הבן שלו עלה בשנת 1984 והוא הגיע רק עכשיו לכאן והוא בן 91.

המרחק מטיגרה לאדיס הוא אלפי קילומטרים ולהגיע ברגל לאדיס – זו משימה בלתי אפשרית, אלא זה אפשרי בטיסה או במכונית כשגם במכונית לוקח שבוע-שבועיים. לכן יש אנשים צעירים שברחו לאדיס – הבודדים שהגיעו, כארבעים משפחות - והם לא זוכים בשום טיפול.

לא מכירים בהם?

לא מכירים בהם. אני אקח כדוגמה שלוש
משפחות כי גם ראיתי אותן שם. לבחור הזה יש שני אחים והם יושבים באדיס כבר שמונה שנים. אימא שלו נעלמה באתיופיה, הוא לא יודע היכן היא נקברה ואלה האחים היחידים שיש לו והם כבר שמונה שנים שם. העלו אנשים בכל מיני דרכים שאני לא יכול להבין אותן, ואני מדבר על אנשים שאני מכיר מהאזור שלי, אנשים שאין להם שום שייכות ליהדות אבל הם כן הגיעו לישראל, אבל לעומת זאת האנשים האלה עליהם אנחנו מדברים לא זוכים לעלות.

יש אדם מבוגר שכבר שמונה שנים מחכה. מיכל יוספוב מכירה את המקרה והייתה מוכנה להעלות את אותו אדם, אבל מאחר שהוא אמר שיש לו אישה, לא העלו אותו. אבל הוא אלמן ואין לו אישה.

יש עוד משפחה שאב המשפחה התפלל להגיע לכאן במשך שנים. הבן שלו לפני 14 שנים ביקש שיביאו את אביו לכאן, הוא חיכה וחיכה אבל אביו נפטר לפני שנה וחצי. שלושת האחים שלו נמצאים באדיס וסובלים. עכשיו אחותו איבדה את בעלה והיא חולה והאיש הזה אומר לי שהוא ממש רוצה להתאבד. הוא כתב לכל מיני אנשים, כולל לנשיא המדינה, אבל כלום לא עוזר.

הלב אטום כלפי יהודי טיגרה. אומרים שיהודי טיגרה עלו בשנת 1980, אבל מאזור גונדר לא עלו אנשים בשנת 1984? אז לא נשארו יהודים? נשארו. אני חושב שיש כאן אטימות לב. אני נכנסתי לדבר הזה ואני אומר לכם שאנחנו ניאבק עד הסוף. אנחנו נצא לרחוב כמו שצריך כי כנראה זו הדרך. עד עכשיו פעלנו בדרכים המקובלות, בבקשות הרגילות, מתחננים במשרדים יום אחרי יום אבל לא עונים לנו. כנראה שהדרך היא אחרת למרות שאני לא חונכתי אליה ואני לא רגיל לה. האנשים האלה, ממחוז טיגרה, יצאו להפגנה.

אני קורא ליושבת-ראש ומבקש את עזרתך ללחוץ על הממשלה ולמשרד הפנים. אני קורא למכיל יוספוב ומבקש לדאוג במיוחד לקבוצה הזאת. אני אומר שצריך לשלוח עובד לאדיס. מדובר בקבוצה שלא מונה אלפי אנשים אלא קבוצה מסוימת ומוגדרת אותה צריך להעלות. אני קורא לכם שתעלו את האנשים האלה. תעזרו לנו להיקלט כי אותם אנשים חיים כאן ללא אמצעים כי הכספים נשלחים לשם. המשפחות נחצות לשניים ובלתי אפשרי לחיות כך.

מבחינתי אני נשבעתי עם חברים שלי שאם אותם אנשים לא יעלו, אנחנו לא נפסיק. לכן אני קורא למשרד הפנים להעלות את האנשים האלה ושיהיו אנשים דוברי טיגרינה שיצאו לאדיס כי הם צריכים את השפה כדי לתקשר עם האנשים האלה כי הם לא יודעים אמהרית.

האישה הזאת למשל היא יהודיה והילדים שלה נמצאים שם ולא מגיעים לכאן. אני לא יכול להבין את הסיבה שהם לא יכולים לעלות.

קורה לנו לפעמים עם עליות שונות שמטילים
ספק ביהדות של הקרובים שנמצאים בארץ. אני רוצה לשאול את משרד הפנים האם יש לנו כאן בעיה כזאת. למשל, במקרה של האישה הזאת או דניאל שיושב כאן, אנחנו שומעים שהאחים שלו נמצאים שם, השאלה היא האם מטילים ספק ביהדותו הוא ואומרים שהוא עלה, הייתה טעות, היה איזה תיעוד לא נכון וכל מיני דברים כאלה ולכן לא מעלים את אחיו, או שבאמת זה דבר שלוקח יותר זמן. הייתי רוצה לשמוע את התשובה של אנשי משרד הפנים כי אני מוכרחה לומר שההתרשמות היא שנעשה כאן עוול, עוול שלא מטילים ספק בעצם יהדותם אלא נוח יותר שהמצב הזה יימשך.

משרד הפנים לא מטיל ספק ביהדות של הנמצאים
בארץ. אני מדברת על העולים שהגיעו בשנת 1980 מטיגרה. אנחנו לא מטילים שום ספק ביהדותם. יש לנו בעיה לגבי אלה שנותרו שם בטיגרה. משיחות שהיו לי עם אנשי טיגרה אצלי במשרד, הם אמרו שיש שם משפחות שהתנצרו. יכול להיות מצב – ואת יודעת את הנושא ואני לא צריכה לפרוס אותו בפניך – שאח אחד נשאר יהודי והאח השני התנצר. כל המקרים שהעלה כאן משה באטה הם מקרים שהובאו בפניי. ביקשנו עדויות לגביהם והגענו למסקנה שחוק השבות לא חל עליהם.

בשל העובדה שהם התנצרו?

כן. הם התנצרו. אני חוזרת ואומרת שאני לא
מטילה שום ספק לגבי יהדותם של אלה שנמצאים כאן בארץ ועלו בשנות ה80-. אין לנו בעיה עם זה ולא דנו בזה. אנחנו דנים בבעיות החדשות ובעולים החדשים שהגיעו. כל תיק שהובא בפניי, וביקשתי עדים וביקשתי שיגיעו לכאן, בדקנו את התיקים וראינו שחוק השבות לא חל עליהם.

לגבי בעיית העובד הטיגרי שהועלתה כאן. אמרתי למשה באטה בשיחות שהיו לנו לגבי דובר השפה הטיגרית. יש לי היום עובד והוא דובר השפה. אמרתי לו שברגע שאני אקבל אישור להעסיק כוח אדם, אפילו אישור אחד, אני לוקחת עובד טיגרי.

אני באמת מודה לך על כך.

אני לא רוצה שתודה לי, זו חובתי, אמרתי ואני
אעשה את זה.

מה בעצם הפרוצדורה לגבי מי שהתנצר? אנחנו
הלא רואים זאת גם באוכלוסיות אחרות שאנשים עזבו וחזרו ליהדות.

החוק אומר שכל מי שהמיר דתו, אינו זכאי שבות.

אני מזכיר ועד פעולה של יהודי טיגרה. אנחנו
התארגנו לפני כמה חודשים. חורה לי שאם מנסים לבדוק בדרכים המקובלות, אנחנו לא זוכים לתגובות ענייניות. התשובה צריכה להיות כן או לא או תגובה של מכתב כלשהו או פנייה כלשהי. אני יודע שבמדינה נאורה משיבים תשובות. פנינו גם לחבר הכנסת נתן שרנסקי כשהיה שר ופנינו גם למספר חברי כנסת שהנושא נוגע להם אבל לא זכינו לתשובה רשמית. לפני שבוע קיבלתי תשובה מנתן שרנסקי אחרי כל כך הרבה זמן והוא כבר לא בתפקיד.

אני רוצה לומר למיכל ולנציגי משרד הפנים שיהודי טיגרה, אלה שנותרו שם, אינם דוברי אמהרית אלא הם דוברי טיגרית בלבד ואי-אפשר לתקשר אתם. את זה צריך להבין. לכן עובד אחד כאן והוא לא מכיר את המערכת כי הוא עדיין חדש. יש אנשים בין יהודי טיגרה שעבדו שנים רבות בקליטת עלייה וצריך למצוא את האדם המתאים.

הדבר החשוב ביותר שאני רוצה לומר שעיקר הבעיה היא לא השפה אלא הנכונות והגישה להכיר ביהודי טיגרה וכאן קיימת אטימות. זו הפעם הראשונה שמתקיים דיון בנושא יהודי טיגרה. כפי שציין משה אנחנו חצויים. לא יכול להיות שלאחים שלנו אין מה לאכול ומה ללבוש ואנחנו כאן נשב בחיבוק ידיים. יש לנו חובות וזכויות במדינה הזו. אנחנו רוצים להעלות בצורה ברורה את הנושא הספציפי הזה. הגברת שיושבת כאן, כל המשפחה של בעלה ז"ל נמצאת שם. אבא שלי זיכרונו לברכה שנפטר לפני ששה חודשים הוא הרב שלהם והוא חתם. מי לא מכיר בהם? למה שמונה שנים הילדים שלו צריכים לסבול באדיס? שמישהו ייתן לנו את התשובות. זאת לא המשפחה היחידה אלא יש משפחות רבות שאבא שלי חתם שהוא היה רב העדה שלהם ולמה הם לא יכולים להגיע? כל התירוצים והנימוקים לא מקובלים ואנחנו לא נקנה אותם.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו על-ידי משה
ומנחם. אני מאותו הכפר שם גרה המשפחה עליה מדברים. הבן-אדם הזה יהודי אבל את הקהילה הזאת דיכאו וממשיכים לדכא אותה. אני לא מדבר על משרד הפנים אלא על הסוכנות היהודית. אני מתייחס למיכה פלדמן מהסוכנות היהודית, הוא עבד בשנת 1978-1980. מיכל יוספוב, אתם מדכאים את העדה הזאת, שניכם. במשרד הפנים אומרים לנו שבאזור טיגרה נשארה אך ורק משפחה אחת, אבל עם כל ההבנה הזאת הילדים של המשפחה נמצאים שמונה שנים באדיס וסובלים. אף אחד לא מכיר אותם ואף אחד לא נותן להם תמיכה.

אתה יודע אם הם התנצרו או לא?

לא. מה פתאום התנצרו? הבן-אדם הזה גידל
אותי.
גברת מיכל, אני מבקש, העובד שלכם, אם הוא באזור ההוא, אם הוא מכיר את המשפחה, הוא עדיין לא מספיק. אני מבקש לקלוט עוד עובדים וכך נפתור את הבעיה. בלי שתיפתר הבעיה, אנחנו לא נשתוק.

בכל מיני חלקים באתיופיה נשארו חלקים מיהודי
אתיופיה. בנושא של יהודי טיגרה יש חוסר אינפורמציה, אם למשרד הפנים או למשרד הקליטה או לכל הגורמים האחרים. כלפי היהודים הם מעלים כל מיני סיבות אבל כלפי יהודי טיגרה הם אומרים שאין יהודים מטיגרה שנשארו שם. אומרים לנו שאנחנו רוצים להעלות אנשים אבל הם נוצרים.

אני רוצה לומר לגברת מיכל שאני לא יודע אם היא יודעת כמה מהאנשים האלה שעולים הם יהודים. אולי זאת לא הטעות שלך אלא האנשים שעובדים אתך מטעים אותך ונותנים לך אינפורמציה לא נכונה. אני רוצה לשאול אותך מי העביר לך את האינפורמציה על יהודי טיגרה ואמר לך שהם התנצרו? אני הייתי אצלך כמה פעמים, אבל את מסרבת לתת לנו הרגשה כדי שנוכל לדבר אתך בנושא. אני גדלתי במשפחה של הכוהנים ושל הקייסים שנמצאים כאן ואני רוצה לומר לך שבשנת 1979 הייתי האדם הראשון שאני ברחתי מאזור גונדר לסודן. דיווחתי לממשלת ישראל על כניסתי לסודן. מממשלת ישראל יצא נציג דרך אירופה ונפגשתי אתו ואז התחלנו להעלות את הנושא של יהודי אתיופיה. באותה תקופה אחיו הגדול הרג מישהו מהנוצרים ונדון למאסר עולם. אמו ואחיו נשארו באותו כפר כי לא רצו לעזוב את האח שישב בבית-הסוהר. בטיגרה הייתה מלחמה וגם הייתה בצורת ורעב בשנת 1984 ואז מעל שני מיליון אנשים מתו מרעב באזור טיגרה באותה תקופה. הבן-אדם הזה, אחיו השתחרר לא מזמן והוא רוצה להעלות ארצה. השני לא יכול היה להגיע לאדיס אבבה ולכן נשאר בכפר. האח שהגיע לכאן גייס כסף ושלח לו אבל אתם אומרים עליו שהוא התנצר. האם את יכולה להוכיח לנו מי אמר ל שהוא התנצר? אני גרתי אתו בשכונה, אני חייתי שם ואני מבקש לדעת מי אמר לך את הדברים. אולי אמר לך את הדברים מישהו שלא רוצה שהוא יעלה ארצה? האם יש לך הוכחה וערכת חקירה על הנושא הזה?

נמצא אתנו נציג משרד האוצר, רוני ארד, שהוא
רפרנט לקליטה. היום אנחנו מסיימים את מושב החורף ואני רוצה להודות לו. הוא נשאר במיוחד לדיון הזה כי עניין אותו גם לשמוע עליכם, אבל עכשיו הוא צריך לעזוב. אני רוצה להודות לך על כל העבודה שהייתה עד עכשיו. יש דברים שאנחנו מסכימים עליהם – על הרוב אנחנו לא מסכימים – ואנחנו מאוד מכבדים את הנוכחות שלך בוועדה ואת התרומה שלך לוועדה ואנחנו מקווים שנצליח דווקא בנושא הזה.

אני רוצה לומר שההתרשמות שלי היא שבאמת יש כאן איזה עוול. מדובר באוכלוסייה שבהחלט הקריאה שלה והשוועה באמת נובעת מן הלב ואני בהחלט אמליץ שתהיה אפשרות שמשרד הפנים יוכל לבחון את הדברים במלוא הרצינות ובמהירות האפשרית על-מנת להעלות את הקרובים ושזכאותם מוכחת.

תודה רבה לך רוני.

במשרד הבריאות אנחנו לא נכנסים לנושא
הספציפי של הזכאות ובהערת אגב אני יכול לומר שאני מסכים עם חברת הכנסת נעמי בלומנטל. על-מנת לאפשר קליטתם של אותם אנשים שיעלו, צריכים לדעת שאתיופיה היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם, כל המערכת הבריאותית שם פשוט לא קיימת ולא מתפקדת. על-מנת שיהיה ניתן למשרד הבריאות ולגורמים הרפואיים כאן לטפל בצורה נאותה, הכנו הצעות תקציביות שמתפרסות על שנה ושנתיים ואני רוצה לומר שמשרד הבריאות זקוק למשאבים כדי לטפל באנשים שהכנסת ומשרד הפנים יחליטו להעלותם.

אני מאוד שמחה על הערכתך שנאמרה בשיא
העדינות. יש צרכים מיוחדים, בוודאי לבדיקות הראשונות, למעקב שלאחר מכן, ובאמת למשרד הבריאות אין את המשאבים וכרגע גם אין להם שר כך שאנחנו צריכים לעזור להם.

עשינו הערכה ל10,000- עולים שיגיעו בשנת
2001-2000 ורק על השנתיים הראשונות, לבדיקות, סינון, השלמת חיסונים וטיפול במחלות שכולנו יודעים שקיימות ואני לא צריך לחזור עליהם, מדובר בסדר גודל של 76 מיליון שקלים שזה לשנה ושלושה חודשים. אני מדבר רק על מחלות זיהומיות כשהאנשים חייבים לקבל טיפול וזה כמובן ללא שום קשר לצורך האנושי.

כבר חודשיים אנחנו מנהלים דיונים בין-משרדיים
לגבי העלייה מאתיופיה. כולנו יודעים מה המספרים הצפויים, למרות שכרגע אנחנו לא יודעים על הגידול הגדול. כל משרד קיבל הוראה להכין תוכנית. אני לא מכיר את תקציב משרד הבריאות, כך שאני לא יכול לומר מה קורה בתקציבו, אבל אני יודע שכרגע אנחנו מתדיינים עם משרד הקליטה ועם משרד החינוך. יש דיונים בין משרד האוצר, כל אחד בתחומו, עם המשרדים השונים וכל משרד היה צריך להגיש תוכנית. הדברים האלה היו גם בשנה שעברה וגם לפני שנתיים. אני לא יכול לענות ספציפית לגבי משרד הבריאות כי אני לא מכיר את המספרים האלה.

המסמך מופנה למשרד הקליטה.

בעיקרון כל משרד צריך לדון עם הרפרנט שלו
במשרד האוצר. אני לא מכיר את משרד הבריאות ולכן אני לא יכול לומר אם אתה צריך 76 מיליון שקלים או לא צריך את הסכום הזה.

אני חושב שמדינת ישראל לא צריכה לדבר עכשיו
על תקציבים כי האנשים שם מתים.

טוב שהנושא עלה עכשיו. זה גם האינטרס שלכם
שהאנשים יקבלו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר.

השיטה של הממסד היא להעלות תירוץ תקציבי
כשיש דרישה להעלות את האנשים.

טוב שהדברים האלה נאמרו כדי שמשרד
הבריאות יקבל את התקציב וחשוב שרפרנט משרד האוצר שמע את הדברים.

(דבריו מתורגמים מאמהרית לעברית).
אני רוצה להודות ליושבת-ראש על קיום הישיבה. הדברים נאמרו בעברית ולכן לא הבנו את הכל, אבל אנחנו הנציגים שבאנו לכאן וכל אחד נשאר לו מישהו שם. המטרה שלנו היא להביא את אותם אנשים לכאן. אני עצמי עליתי אבל אני יכול להראות תמונה של משפחתי שנשארה שם וזה לא יכול להיות. זאת היא גיסתי, אחותה של אשתי שנפטרה והילדים שלה נשארו שם ללא אם. אני לא מבין איך דבר כזה יכול לקרות.

אני אומר ומכריז כאן שמי שאומר שנשאר שם מישהו שהוא לא יהודי, הוא פשוט לא דובר אמת. אני עומד כאן ואומר שאני מכיר את האוכלוסייה שם. אם אני אומר שיש יהודים, הם ישנם. הם קרובים שלנו והם נמצאים שם. מישהו שאומר שאנשים אמרו לו שהם לא יהודים, שיעמוד מולי ונראה. יש לנו קרובים שם, מגיע להם לעלות לכאן ואנחנו מבקשים שיעלו אותם. יש אנשים שכל הזמן ציפו לעלות ועכשיו הם נפטרו.

תודה רבה ליושבת-ראש.

לי יש משפחה באדיס אבבה. אבא שלי נפטר,
האחים שלי נפטרו, בני דודים שלי נפטרו. אני בת 50 ואני מקבלת ביטוח לאומי ושולחת כל חודש מאה דולר, חמישים דולר, ואף אחד לא מסתכל עלי. זה דוד שלי, כולם משפחה שלי מצד אבא שלי ומצד אימא שלי. לאחותי יש ארבעה ילדים, בגיל 28 היא נפטרה. אמרו לי שמי שאין לו אימא, זה מקרה דחוף.

מי יש לך בארץ ומי נשאר מהמשפחה שלך
באתיופיה?

האחים שלי, הדודים שלי.

הם נשארו בגונדר.

כמה אחים יש לך שם?

שלושה אחים עם ילדים. אני באתי מסודן
ובסוכנות כל פעם אומרים לי מחר ומחרתיים. עכשיו אמרו לי שאח אחד שלי נפטר ואף אחד לא עוזר להם.

אנחנו נעזור.

אני סובלת כבר עשר שנים. עכשיו אין לי כוח ואני
חולה. שואלים אותי איפה נקברה הסבתא שלי, אבל אני גדלתי עם אימא שלי ואני לא יודעת.

אני רוצה לומר לכם שאי-אפשר יהיה שכולם גם
ידברו. אני רוצה לומר לכם שאנחנו רוצים לעזור לכם. ועדת העלייה והקליטה רוצה לעזור לכם. אני רוצה למצוא את הדרך כדי לזרז את הטיפול בבעיות. אני רוצה לשמוע את נציגי הממשלה בצורה מרוכזת ולכן אני אומרת לכם שלא נוכל לשמוע את כולכם. קיבלנו את הדוגמאות ואנחנו מבינים את המצב. אני אחר-כך אשב עם כמה מכם.

אני מכיר את המערכת ומכיר את האוכלוסייה.
אני באתי מטיגרה אבל את יודעת שאני עסקתי בכל העלייה שהייתה בעבר. גם כשאמרו שאנשי קוארה לא באים, הוקמה ועדה והוועדה החליטה להביא אותם, ואכן תוך שנה הם הגיעו לכאן. חברים, במשרדים משהו שלא בסדר. אני לא מאמין שהממשלה שמה רגל בהבאת יהודי טיגרה. אם תלכו לפי ההלכה, בהלכה אין דבר כזה שאדם אחד אכל בשר של נוצרים וכך הוא התנצר. גם פה בארץ אוכלים חזיר, אז האנשים התנצרו? זאת לא התנצרות. אף פעם אין אפשרות להביא הוכחה שהאנשים האלה התנצרו.

האנשים האלה, גם אם היו מגיעים לאדיס אבבה או לגונדר והיו מקבלים את הטיפול, הן הרפואי, הן את דמי הקיום, אבל הם מגיעים ולא מתקבלים. יש שם אנשים שיושבים כבר שבע, שמונה ותשע שנים ולא מטופלים. יש כאן איזושהי יד מכוונת, ואני לא יודע של מי, הן של העובדים כאן והן באתיופיה, אבל זאת לא מדיניות של הממשלה. הממשלה אומרת שהיא מביאה את יהודי אתיופיה ולא משנה מאיזה אזור הם.

עד עכשיו שתקנו אבל הגיעו מים עד נפש והגיע הזמן להוציא את כל הגועל נפש הזה ולצערנו אנחנו עושים זאת לא ברצון. הגועל נפש הזה יכול להתבטא בהפגנות. לא יכול להיות שפקידים יקבלו החלטות. פקיד שלא מסוגל לטפל בנושא, שיעביר את הנושא לשר שלו ולממונים עליו, אבל הוא לא יכול לקבל החלטה ולהחליט מי כן יעלה ומי לא יעלה. עצם העובדה שיש דברים כאלה, צריך לבדוק אותם. אני יכול לומר כמה אנשים נמצאים באתיופיה ואת שמות המשפחה. אם יעירו אחד מהקייסים בלילה, הוא יוכל לומר את השמות.

משרד הפנים, מספיק, תביאו את האדם שאמר לכם שיהודי אתיופיה התנצרו. אני אומר לכם שכאן מדובר בהחלטה של פקידים ולא של הממשלה. לכן באנו לישיבת הוועדה כדי שהוועדה תלחץ גם על הממשלה וגם על הפקידים.

הערה לסדר. הדברים שאמרת כרגע הם לא
מדויקים מכיוון שמשרד הפנים קיבל הוראה מהממשלה איך לפעול ובהחלטת הממשלה נאמר מפורשות שהעלאת שאר היהודים שנמצאים באתיופיה תהיה במסגרת ההסדרים הקיימים לגבי עלייה לגבי חוק השבות, וזה מחייב בדיקה.

זה בסדר. בוא נפעל רק לפי זה.

הם טוענים בצדק שהבדיקה לא יכולה להימשך
עשר שנים.

אני רב בקהילת באר-שבע ויום יום עוסק בענייני
העדה. מנחם התקשר אלי אתמול ואמר לי שהוא נמצא במקום במקרה כי יש יהודים שצריך להטביל אותם. בתשובה שנתנה מיכל ממשרד הפנים הרגשתי איפה ואיפה. אני יכול להביא לך מאות אנשים שחיים בארץ-ישראל ואני שואל איך הם עלו. עלו אנשים שכולם גויים ולא היו יהודים. איך הם עלו? אני יכול לתת לך רשימה כזאת.

היה להם כסף.

אני יכול לתת לך רשימה של אנשים שהתנצרו
באתיופיה ועלו ארצה. איך העליתם את האנשים האלה? אני רוצה לקבל תשובות ושתאמרי לי איך עלו אותם אנשים שהתנצרו והם חיים בארץ-ישראל. אני נגד זה שהגויים מאתיופיה יעלו ארצה, אבל אני שואל איך העליתם אותם ואת אלה, שהם יהודים, אתם לא מעלים.

אני עליתי לפני כשש שנים ויש לי ילדים ואחים
שנשארו בטיגרה. הלכתי למשרד הפנים כדי להיפגש עם מיכל, אבל היא לא הסכימה להיפגש אתי. נאמר לי שכל יהודי טיגרה כבר עלו ולכן אין אפשרות לטפל במשפחה שלי שנשארה שם. אחותי, אחרי עבודה קשה, בעזרת קייס אברהם, הגיעה לארץ, אבל אפילו כאשר הקייסים חותמים – זה לא עוזר והילדים שלי סובלים שם ולא יכולים לעלות לכאן. אחי שסבל שש שנים נפטר והילדים שלו עכשיו התפזרו. הפקידים לא מקבלים אותנו ולא רוצים לדבר אתנו.

כפי שאמרה היושבת-ראש, אנחנו לא נפתור בעיה
אישית של כל אחד אלא נפתור בעיה כללית. אני מציעה שנסכם את הישיבה בכך שאנחנו נטפל בנושא. אני חושבת שיותר טוב ויותר משמעותי לשבת בצוות מצומצם.

האשימו כאן את משרד הפנים בדברים שהם לא
נכונים. לבוא להאשים את עובדי משרד הפנים שמקיימים מדיניות ממשלה, אני חושבת שזה לא נכון לעשות וזה לא המקום. אם יש להם טענות, שיתקפו את מדיניות הממשלה ולא את העובדים. אנחנו עובדי ממשלה שפועלים לפי מדיניות הממשלה.

מה שקורה הוא שלפי המדיניות של ממשלת
ישראל מגיעים לכאן נוצרים ויהודים נשארים שם. אל תספרי לנו סיפורים. מדיניות זאת מדיניות של מדינת ישראל להעלות את היהודים לכאן.

החלטת ממשלת ישראל אמרה מפורשות – ואני
אמרתי אותה קודם – שאנחנו נבדוק כל אחד במסגרת מה שנאמר בחוק השבות. כך נאמר בהחלטה ולא נאמר בהחלטה דבר אחר. פקיד במשרד הפנים, תפקידו לצורך העניין הזה לבדוק את הדברים האלה והוא לא יכול להתעלם מהם. לא יתכן מצב שבו העלו בתקופה מסוימת אנשים מסוימים שלא היו זכאי חוק השבות והם הגיעו ארצה ובגלל זה יאשימו את משרד הפנים למה האנשים האלה עלו והאנשים האלה לא עלו. ההעלאה הקודמת הייתה שונה לחלוטין מצורת ההעלאה של העולים היום.

אני יכול להראות לך שחמישים אחוז מהעולים
שעלו, אין להם שום זיקה ליהדות. איפה הבדיקה שלכם? את היהודים אתה משאיר, אבל את הנוצרים אתה בודק ואתה מעלה אותם וזאת כשאין להם זיקה ליהדות.

אני רוצה להודות לכם שבאתם. אנחנו מבינים
טוב מאוד את הבעיה ואנחנו רוצים לנסות למצוא דרך לעזור לכם. נמצאים כאן נציגי הממשלה ואנחנו רוצים למצוא דרך כדי שנוכל לקדם את פתרון כל הבעיות שהעליתם. אנחנו לא צריכים לשמוע עוד כי אנחנו מבינים. אתם באים לכאן בעיקר כדי להשמיע את ההשגות, מה על לבכם, מה הבעיות, איפה המשפחה נמצאת, איפה גרמו לכם עוול וכולי. שמענו דוגמאות ולא נשמע כל אחד כי אחרת לא נוכל להתקדם.

אני מציעה שנסיים את הקטע הזה כי אני רוצה לשמוע את נציגי משרדי הממשלה שיאמרו לנו מה יש להם להגיד וזאת כדי שנוכל לקדם את הנושא.

הכרחי לבדוק את הנושא הזה וגם נושאים
אחרים. ברור שמי שצריך לבוא למדינה אלה רק יהודים ובזה אני מאמין כציוני וכישראלי, אבל הבדיקה שנעשית היום בנושא של יהודי אתיופיה בכלל אורכת עשר שנים ודבר כזה לא יכול להיות כי במשך הבדיקה הזאת אנשים מתים. היו הרבה מקרים שאחרי שהאנשים נפטרים שולחים להם את האישור שהם יכולים לעלות לארץ ודבר שכזה לא יכול להיות.

הנימוקים לסירוב לעלייה של משפחה זו או אחרת לא ניתנים בכתב אלא בעל-פה, בטלפון. דבר כזה לא יכול להיות במדינה מתוקנת. לא יכול להיות שתשובה שלילית תינתן בעל-פה ולא בכתב. שבע ושמונה שנים דוחים אנשים בלך ושוב ובסופו של דבר אומרים להם לא בטלפון ובזה נגמר העניין. אם התשובה ניתנת בכתב והיא תשובה מנומקת אפשר לפנות לבג"ץ. תשובה שלילית בעל-פה לא יכול להינתן במדינה מתוקנת ואת זה צריך לתקן.

לדעתי צריך להקים צוותים או ועדות של מחוזות שונים כשהאנשים בוועדות יודעים מי חי שם, איך הוא חי שם, אם הוא התנצר באופן רשמי או לא. כמו שאמר כאן אחד החברים קודם, באתיופיה מי שאכל אצל נוצרי נחשב כאילו הוא התנצר. היה אסור אפילו להיכנס לבית הנוצרים. כאן זה נשמע כאילו הוא התנצר, אבל זה לא כך. אין מישהו שהתנצר באופן רשמי. כאמור, לדעתי צריך להקים צוותים שמורכבים גם מאנשי העדה והם ישבו ויבדקו כל אדם ואדם ויחליטו בשבועה.

נאמר שפקידי משרד הפנים מבצעים מדיניות
ממשלה אבל זה לא נכון. משרד הפנים מעכב אפילו את החלטות הממשלה. יש את החלטת הממשלה מ28- במאי ועד עכשיו הם לא התחילו לבדוק את האנשים. האנשים בכל האזורים סובלים וכל זה חל רק על אנשי אתיופיה ולא על יוצאי ארצות אחרות. אנשי משרד הפנים צריכים להשתנות ולשנות את כל המערכת.

לאה, תאמרי לי מה המנדט שלך לגבי הנושא של
עולי אתיופיה.

אנחנו למעשה עובדים צמוד למשרד הפנים
גם בארץ וגם באתיופיה ואכן נערכנו לסייע למשרד הפנים לתגבר את צוות הבדיקה שלהם באתיופיה, אם זה בהעסקת עובדים מקומיים ואם זה בשיגור שני שליחים כדי שייתנו מענה גם לאדיס וגם לאזורים נוספים.

יחד עם זאת ההחלטה לגבי מי זכאי ומי לא זכאי נעשית בידי משרד הפנים ואנחנו עושים הכל כדי לסייע להם לזרז את הקצב.

אנחנו אולי נפנה אליכם כדי לקבל סיוע מיוחד
לאזור המסוים הזה ולאוכלוסייה של מחוז טיגרה. אנחנו יודעים שיש בעיה לגבי נושאים אחרים אבל אנחנו מרגישים היום צורך, בשל העוול שנגרם להם במשך כל השנים, לתגבר במיוחד את יוצאי האזור הזה של יהודי טיגרה. לכן נבקש אולי גם מכם לתת סיוע מיוחד, שיהיה מישהו שמכיר את השפר הספציפית, טיגריק, ואם אפשר מישהו שמכיר את המערכת. אנחנו יודעים שישנם הקייסים, אבל אני מדברת על אנשים שמכירים טוב את המערכת משום שלא תמיד זה מסייע ואנחנו מכירים גם את הקשיים שיש נגיד למישהו שחי במחוז לגמרי אחר לקבוע לגבי המחוז הזה. יתכן שנרצה סיוע מיוחד למחוז הזה ולכן אבקש את תשומת לבך לעניין הזה.

לא מזמן הייתי באתיופיה וחזרתי לאזור טיגרה.
לבי נקרע כשהייתי במקום ואם את היית רואה, אני בטוח שגם את היית בוכה. לאנשים האלה אין מה לאכול, האזור הוא אזור קרב, לוקחים אותם לקרבות ואין שם שום דבר. לכן הם מאוד סובלים ואני לא יכול לישון בשקט.

הבעיה היא שבאים אלינו עם הסבל של יהודי
אתיופיה מכל מיני מחוזות. אני רוצה להבהיר שאני מבינה שלמחוז טיגרה נעשה עוול מיוחד בכך שלפני עשר שנים ויותר, כאשר המשפחות עלו ארצה, בשל הקרבות לא הצליחו להגיע לכאן ולכן את העוול הזה אני חושבת שחייבים לתקן ולכן הייתי רוצה לתגבר את הפעילות לכיוון של יוצאי חבל טיגרה.

אמרו לי שאקח אותם אתי, אבל אמרתי להם
שאני לא יכול. יש חלק קטן מהאנשים שהגיע לאדיס ואנחנו מחזיקים אותם שם ומפרנסים אותם שם. אני לא יכול לומר להם שעדיף שימותו באזור שלהם מאשר יבואו לאדיס וימותו שם. צריך שתדעו שאין לנו שום סיבה להביא לארץ מישהו שהוא לא יהודי.

התמונה מתבררת ואנחנו רוצים להתקדם. לא
נעסוק בכל מקרה לגופו.

אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה וחברי
הוועדה על שמצאו זמן לדון בנושא חשוב זה כי הנושא חשוב שבעתיים כאשר מדובר במדינות אפריקה ובפרט באתיופיה.

כידוע משרד הקליטה לא מטפל בעולים שנמצאים באתיופיה אלא הטיפול נעשה על-ידי משרד הפנים על-פי תעודת זכאות והסוכנות היהודית בנוגע להטסתם והגעתם לכאן.

הסוגייה שאנחנו מדברים בה היא סוגייה חשובה מאוד. אני שומע כאן שמשרדי הממשלה מגישים הצעות תקציב ואני חושב שצריכה להתקבל החלטה שאומרת לא כמה זה יעלה לנו וכמה עולים יגיעו אלא ההחלטה שצריכה להתקבל כאן היא שצריך להעלות אותם ואחרי כן לתמחר אותם, כל אחד במשרד שלו ולא בוועדה הזאת. כשמדברים על כסף, העניין יותר קשה ומסובך. אני מציע להפריד בין שני הדברים. צריך לדבר על הכסף אבל לא כאן המקום כי אנחנו מדברים בחיים היום יומיים שלנו.

שמענו כאן עדויות ונאמר לנו שלכאורה טיפול בעולה מאתיופיה שנמצא באתיופיה אורך שבע שנים. אומרים לנו שהטיפול לא צריך להיות פרטני אלא קבוצתי חמולתי. צריכה להיעשות בדיקה של האדם הבודד. אם היו בודקים בן-אדם באופן פרטני, כנראה שהגברת הזו לא הייתה מאבדת את אימא שלה וגם את האחים שלה. אני מבקש ממשרד הפנים כן לעשות עבודה פרטנית ולא להסתכל על האתיופים כקבוצה. זו הצעתי לכל משרדי הממשלה, לדבר בגובה העיניים ולבדוק את העולים בגובה העיניים ובאופן פרטני בכל המישורים.

אני רוצה לסכם את הישיבה ולא קראנו לנושא
הישיבה יהודי אתיופיה. רציתי לקיים ישיבה מיוחדת בקשר ליהודי טיגרה כי התרשמתי שבאזור הזה היו סיבות אובייקטיביות לכך שחלק מהאנשים הגיעו, הרוב הגיעו לכאן ונשארו מאחור אנשים שבשל סיבות אובייקטיביות לא הצליחו לעלות לארץ וזאת לא בשל יהדותם או אי-יהדותם. זו ההתרשמות שלי. היו שם קרבות, המקום היה רחוק. גם בארץ אנחנו מזניחים את הפריפריה לעומת המרכז. קל יותר לטפל במי שגר ליד אדיס אבבה או הגיע לשם מאשר לטפל במי שנמצא רחוק.

אני מודיעה לכם שאני רוצה לתקן את העוול הזה ואנחנו צריכים את העזרה שלכם. אני מבינה שהגיעו מים עד נפש ולכן הקמתם ועד פעולה של יהודי טיגרה, ועל כך אני מברכת כי אני חושבת שזה בהחלט נותן עוצמה ואז אנחנו יכולים להתמקד נקודתית ונוכל לסייע כך גם למשרדי הממשלה. אני לא מאמינה שהפקידים רוצים לעשות למישהו רע, אבל כאשר מגיעים עשרות אלפי אנשים הם אומרים שהם צריכים לבדוק אחד אחד. ניסינו להעלות קבוצה, העלינו קבוצה. אתם בעצמכם דיברתם ואמרתם שאולי בתוך הקבוצות האלה עלו הרבה שאינם זכאים כי כשמעלים קבוצה קשה יותר לבדוק אחד אחד. בשלב מסוים אולי זה היה נכון אבל אני חושבת שכאן לגבי יהודי טיגרה נוכל להגיע למצב - יחד עם ועד הפעולה, יחד עם משרדי הממשלה – בו נוכל לטפל באופן פרטני אבל גם בצורה נמרצת ובצורה כזאת שתוכל להביא את הקרובים ארצה.

יש כאן כמה הוכחות שאנחנו מתרשמים מהם. יש את הקייסים שגרו באזור ואמינים עליי דבריהם של כולם. הקייס טזזו הוא אחד מהקייסים הידועים והוא לא ייתן תעודת יהודי למישהו שבעיניו הוא לא יהודי. כמו שאנחנו מכבדים את הרבנים בארץ, אנחנו צריכים לכבד את הרבנים מהקהילה האתיופית ולדעת שהם לא ייתנו הכשר למי שהוא לא יהודי ויאמרו שהוא יהודי.

אני רוצה להתייחס לעוד שני דברים שקשורים בתקציב. אני מברכת על הערת משרד הבריאות משום שהמשרדים כאן פועלים ללא תקציבים ראויים, לא משרד הפנים, לא משרד הבריאות ויתכן שגם משרד העבודה והרווחה. חשוב מאוד שלמשרדי הממשלה יהיו כלים לטפל. אנחנו לא אומרים שצריך להעלות אותם כי זה עולה כסף אלא להפך, אנחנו אומרים שצריך להעלות אותם, זה עולה כסף ואת הכסף זה תמציאו כדי שמשרדי הממשלה לא יעבדו ללא תקציבים. את זה אני רוצה לכתוב בהמלצות שלנו גם למשרד האוצר, לשר האוצר. משרד הפנים זקוק לתקציב לכך, משרד הבריאות ומשרדים אחרים. לא יכול להיות שמי שזכאי לא יעלה לארץ. זה אבסורד. אנחנו רוצים שהמשרדים הרלוונטים יקבלו את התקציב כדי שהם יוכלו לטפל בצורה הראויה. אף אחד מכם לא רוצה מצב שיגיע לכאן עולה חדש שהוא חולה במחלה זו או אחרת והוא לא יקבל את הטיפול הראוי, ולכן אנחנו רוצים להצמיד לאותו עולה – כמו שיש סל קליטה – סל בריאות מתאים ולעשות זאת לכל אחד ואחד.

אני רוצה לומר למיכאל אחיהוד שחשוב שעולים גם הנושאים התקציביים, לא בתור משהו מפחיד, אלא גם אתם כמשרד הקליטה תקבלו את התקציב הראוי. דנים עכשיו על תקציב 2001 ואני רוצה שזה יהיה בתוך התקציב הזה.

אני מסכים אבל אני חושב שצריכה לקום ועדה
משרדית ולקבל החלטה כשכל אחד יגזור את העלות הכספית שלו.

ההכנה שלנו היא הכנה מניעתית. אנחנו מכינים
עבודה על-בסיס שנים של ניסיון.

ראינו את משרד הבריאות בפעולה ואני יכולה
לומר שאתם עושים עבודה יפה.
כדי שהנושא לא ייפול, אני רוצה לשבת יחד עם ועד הפעולה. אני מנסה לחשוב איך אנחנו יכולים להתקדם בצורה הטובה ביותר ולשם כך נעקוב אחרי ההתקדמות בנושא. נרצה לשבת עם הנציגים שלכם מועד הפעולה שהקמתם ואם תמצאו לנכון לצרף עוד אנשים, אין לי בעיה. אני לא רוצה שיהיה מצב שיגיעו חמישים-ששים איש כי כך לא נוכל להתקדם. לכן אני מציעה שיבואו שלושה אנשים מועד הפעולה, ואם תרצו לצרף עוד שניים-שלושה אנשים. בנוסף לכך אני ארצה לשבת עם משרד הפנים בנושא הפנים ואני אפנה להרצל גדז' כדי שישב אתנו, יקשיב לדברים ונראה איך אפשר יהיה לקדם את הנושא. יתכן שכדאי לתגבר ולהוסיף עוד עובד שבקי בנושא הזה כדי לקדם אותו.

יש תקצוב גם למרכז השלטון המקומי כיוון
שהקליטה של העולים בארץ מבוצעת על-ידי הרשויות המקומיות.

נכניס גם את זה.
אני מקווה לקבוע פגישה באמצע אוגוסט עם הנציגים שלכם ועם מר הרצל גדז', מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. נכין תוכנית פעולה כדי לקבוע עניינית איך אנחנו יכולים להתקדם בעניין הזה.

אני מודה לכם.






הישיבה ננעלה בשעה 10:45