פרוטוקולים/ועדת קליטה/696

1
ועדת העלייה והקליטה
14.06.2000

פרוטוקולים/ועדת קליטה/696
ירושלים, ב' בתמוז, תש"ס
5 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 77
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום רביעי, י"א בסיון התש"ס – 14 ביוני 2000 – שעה 09:00

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
אמנון כהן
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן - ממלא-מקום היו"ר
גדעון עזרא
אלכסנדר צינקר

השרה לקליטת העלייה פרופ' יולי תמיר
בוריס מפציר - מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
עידו גינת - עוזר השרה לקליטת העלייה
ישראל שוורץ - מנהל מח' אכלוס, משרד הבינוי והשיכון
חיים צ'סלר - גזבר הסוכנות היהודית
אריה אזולאי - יו"ר ועדת עלייה וקליטה של חבר הנאמנים, הסוה"י
מייק רוזנברג - מנכ"ל מח' העלייה, הסוכנות היהודית
יהודה דומיניץ - לשעבר מנכ"ל מח' העלייה, הסוכנות היהודית
אנה איסקובה - יועצת ראה"מ לקליטה ושילוב חברתי-תרבותי
רחלה שיפר - מנהלת המח' לקליטת תלמידים-עולים, משרד החינוך
ברוך יפה-נוף - ממונה תקציבים, משרד העבודה והרווחה
דליה לב-שדה - מנהלת מח' לעבודה קהילתית, משרד העבודה והרווחה
אלכס גולדפרב - יועץ לענייני קליטה, מרכז השלטון המקומי
ויולטה קליינמן - רכזת לשכת פניות עולים בעיריית ירושלים
משה באטה - מנהל איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
רות בר-און - מנכ"ל המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ לשעבר
יואב הס - רכז לובי, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אברהם נגוסה - מנכ"ל ארגון "מכנף דרום לציון"
יונתן וודג'י - עובד סוציאלי – רכז פניות, המועצה לשלום הילד

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

1. סקירת השרה לקליטת העלייה פרופ' י' תמיר על פעולות משרדה –
פעילות המשרד ותקציבו.
2. דיור סוציאלי לעולים.

- - - - - - - - -




1. סקירת השרה לקליטת העלייה פרופ' י' תמיר על פעולות משרדה – פעילות המשרד ותקציבו
2. דיור סוציאלי לעולים

בוקר טוב, אני פותחת את הישיבה. נמצאת אתנו השרה לקליטת העלייה, פרופ' תמיר, מנכ"ל המשרד מר בוריס מפציר ומוזמנים נוספים. אנחנו נעסוק בעיקר בשני נושאים: 1. סקירה של השרה על פעילות משרדה, ומי מכם שיש לו שאלות או הערות, מוזמן להשמיע אותן. 2. שהוא חלק מן הנושא הראשון, בקשר לבעיות הדיור. אנחנו מדברים על כחמישים אלף עולים זכאי דיור, חלק מהם מחכים למעלה מעשר שנים לדיור ציבורי, ומענה אין.

חבר-הכנסת מיכאל נודלמן העלה את הנושא על סדר-היום והוא יציג את הדברים כהווייתם בהמשך הישיבה. המצוקה קשה מאד. לא אחת אני אומרת בפורומים שונים בהם אני מופיעה, שבעיית הדיור היא אולי הבעיה הקשה ביותר. אבל אנחנו יודעים שיש גם נושאים אחרים, ואולי נוכל לקבל סקירה על הירידה בעלייה. אנחנו שומעים כעת שאחוז העולים המגיעים לארץ מברית-המועצות לשעבר קטן, והיינו רוצים לשמוע גם בענין זה דיווח מפי מייק רוזנברג, מנכ"ל מח' העלייה, וממר אריה אזולאי, יושב-ראש ועדת והקליטה בסוכנות היהודית. ייתכן שזה נובע גם מבעיות שהעולים נתקלים בהן כשהם מגיעים לארץ, וגם על כך נרצה לשמוע פרטים.

גם ראש לשכת הקשר אמור להגיע לכאן בכל רגע.

הייתי רוצה לפתוח את הדיון בסקירתה של השרה לקליטת עלייה, פרופ' יולי תמיר. בבקשה.

אני רוצה להתייחס תחילה לשלושה נושאים שעומדים על סדר-היום שלא קשורים למצגת. הנושא הראשון – אני חושבת שכולנו צריכים לשלוח מכאן מחאה חריפה על מעצרו של גוסינסקי. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מאד מודאגים מהאירוע הזה, גם ברמה של חופש הביטוי וגם ברמה של מצבה ומעמדה של הקהילה היהודית, ואני חושבת שהדבר הזה צריך בזמן קרוב מאד לעלות גם על סדר-היום שלנו.

שנית, אני רוצה לבשר לוועדה על שני דברים שעומדים לעלות היום בוועדת השרים לענייני קליטה, ואין לי ספק שהם יעברו, כי הם בתיאום מלא עם משרד האוצר. הדבר הראשון הוא הארכת הזכאות להלוואות יזמות משבע לעשר שנים, והדבר השני הוא הארכת תקופת הזכאות לדיור לעולים עד 31 בדצמבר 2004, שהיתה אמורה לפוג בסוף החודש הזה והשאירה עשרות, אם לא אלפי משפחות ללא יכולת לנצל את המשכנתאות . אני מקווה שהוועדה תאשר את זה, מכיוון שזה גם בהסכמה עם האוצר. זה אומר שמבחינת הזכאויות אנחנו נמצאים במצב טוב, וכל מי שלא מימש את הזכאות ומעוניין לממש אותה יש לו זמן עד דצמבר 2004. אני עוד אתייחס בדבריי לענין הדיור. זה כמובן לא יוצר דירות, אבל זה מאפשר לאנשים לרכוש דירות וזה דבר שהוא מאד חשוב בעינינו.

המצגת לממשלה פתחה בנתונים, אבל הוועדה הזאת מצויה היטב בנתונים, כך שאני לא רוצה לגזול מזמן הוועדה להסתכל על טבלאות של מספרים שהיא מכירה היטב. אני אגש ישר לנושאים הכלליים של הדיון, שהראשון בהם הוא הדיור.

אני רוצה להקדים ולומר שההצגה כאן, וגם בהצגה לממשלה אמרתי בהקדמה דברים רבים על החשיבות העצומה והתרומה העצומה של העלייה למדינת ישראל. אני חושבת שבוועדה זו זה דבר מוסכם ומקובל וגם עליו לא אכביר מלים. לכן נתמקד פה באותם תחומים שדורשים טיפול. מבחינת המשרד לא באתי לכאן כדי להגיד לכם כמה המשרד הוא נפלא וטוב, אלא להגיד כמה נקודות לגבי אותם תחומים שאני חושבת שדורשים התגייסות כוללת, גם של המשרד, גם של הוועדה וגם של גורמים אחרים, על-מנת לשנות את המצב הקיים ואת המצב שאנחנו ירשנו. כמו שאמרה יושבת-ראש הוועדה בצדק, אנחנו ירשנו מצב של חמישים אלף ממתינים לדיור ציבורי. המצב הזה הוא מאד-מאד חמור ואין לנו שום ספק, גם ממרכז המידע שתיכף אדבר עליו, כשאנחנו בודקים מה הן הסוגיות שמטרידות את העולים, סוגיית הדיור נמצאת במקום ראשון.

בקרוב נצא עם תוכנית כוללת בנושא הדיור. התוכנית היא תולדה של עבודה של ועדה שהקמנו במשרד בראשותו של דוד בועז, שבודקת גם את שאלת מקבצי הדיור אבל גם פתרונות אלטרנטיביים לדיור לעולים. יש כמה וכמה רעיונות מצוינים שכבר עלו. הדו"ח המלא יפורסם בסוף החודש הזה, אבל כמה מהדברים שכבר התבהרו אנחנו מציינים בדיווח. הדבר הראשון הוא הגדלת משכתנאות והקלה בתנאי החזר. יש לנו תיאום עם משרד השיכון, שגם הוא מעלה בדיוק את אותם נושאים כפתרון למצוקות הדיור.

הדבר השני הוא הגדלת הסיוע בשכר-דירה, בעיקר לזכאי הדיור הציבורי. דרך אגב, אתמול היה הישג קטן אבל חשוב של תמיכה בעולים שמתגוררים בירושלים – הגדלה גם של משכנתאות וגם של סיוע בשכר-דירה. היינו רוצים לראות את ההגדלה הזאת נפרשת גם על פני מקומות אחרים.

אנחנו נציג מודל של עידוד בנייה זמינה להשכרה, וכבר עכשיו אנחנו נמצאים במשא-ומתן עם האוצר על הארכת חוזי חכירה של מקבצי דיור ל-10 או 15 שנים, דבר שיוזיל את המחיר. הבעיה עם מקבצי הדיור, כמו שכולכם יודעים, שזה רעיון טוב אבל העלות שלו היא מאד-מאד גבוהה, וגם התפעול שלו היה לוקה בחסר בשנים קודמות. השנה אני חושבת שהודות לעבודה מאד טובה, גם של חביב קצב וגם של עו"ד טובה פינקלשטיין, היועצת המשפטית שלנו, העובדה שהוצאנו מכרזים מאד מסודרים, הורדנו את המחירים, המצב משתפר אבל עדיין יש הרבה צורך לשנות את המצב. וכמו שאמרתי, דו"ח מקיף בנושא הדיור נוציא בסוף יולי ונשמח להציג אותו גם לוועדה כשהיא תתכנס בראשית המושב הבא.

אחרי הדיור בא הנושא של קידום תעסוקה. בנושא זה אנחנו נתקלים בשתי תופעות, שהן חשובות לנו, כי הן מנחות את העבודה שלנו. 1. אבטלה בקרב העולים, שהיא גבוהה מהממוצע באוכלוסיה. 2. תעסוקה של עולים אקדמאים.

במהלך השנה הזאת חיזקנו את תחומי הטיפול שלנו בתעסוקה, קודם-כל תוך שיתוף-פעולה מלא עם המעסיקים. אני מאמינה שהדרך הנכונה לקדם העסקה של עולים היא לא על-ידי פתיחת קורסים אלא על-ידי איתור מקורות עבודה. כי מה שקרה עד עכשיו הוא שהיו נפתחים קורסים, אנשים הלכו לקורסים, יצאו מהם עם תעודה, אבל עבודה לא היתה להם.

לכן המגמה שלנו היא קודם-כל לאתר את מקום העבודה, לאתר את הצרכים של מקום העבודה ואז לאתר את האנשים שיכולים להתאים לצרכים האלה. בשנה האחרונה זה נעשה בסדר-גודל די יפה עם תעשיות האלקטרוניקה, הודות לשיתוף-פעולה יפה אתם, וזה הולך להיות מורחב בצורה מאד ניכרת. דרך אגב, אחרי שהצגתי את הדברים בממשלה, תוך כדי תיאום עם שר האוצר, שר התמ"ס ושר העבודה והרווחה, פרוייקט שבוריס מוליך אותו – אנחנו נפתח פרוייקט גדול למהנדסים עולים, פרוייקט שיפעל על-פי העקרון שציינתי עכשיו. אנחנו נלך קודם-כל אל מקורות העבודה וניתן מימון מאד נרחב להכשרה פנים-מפעלית. האוצר מוכן לתת לזה גיבוי, כיוון שהם מעוניינים וכולם מדברים היום כמה המשק צמא למהנדסים ולאנשים עם כישורים טכנולוגיים. כאמור, יהיה גיבוי של האוצר לנושא הזה ולכן אני מאמינה שהפיילוט שנתחיל בו ממש בשבועות הקרובים יביא לכך שאנחנו נשנה בצורה די ניכרת קודם-כל את מודל העבודה וכמובן גם את ההצלחה שלו, כי אין לי שום ענין בפתיחת עשרות קורסים ולהגיד שאלפי עולים היו בקורסים, אם בסוף ההשמה של הקורסים האלה היא 3% עד 4% ואנשים רבים באים אליי ואומרים לי: כבר עשינו 300 קורסים, רק עבודה אין לנו. לכן אנחנו הולכים הפוך, אחרי העבודה. זה שינוי מדיניות, שאני חושבת שהוא נכון וגם יעיל מבחינה כלכלית, ואני מקווה שהוא באמת יתן פירות.

בתחומים האחרים אנחנו ממשיכים במסגרות הקיימות, גם בנושא של יזמות שהצלחנו להחזיר את תקציב היזמות על מכונו, גם בדברים אחרים שעשינו, ואני מקווה שבסופו של דבר השורה התחתונה תהיה לא רק טיפול באבטלה אלא בעיקר, בעיניי דבר מאד חשוב – טיפול בתת-תעסוקה של עולים. מהנדסים שמטאטאים רחובות זה קודם-כל עוול לאותו אדם ואחר-כך זה עוול למשק הישראלי שלא מנצל את הכישורים של העולים.

לימוד עברית. אין לנו ספק שאחד הדברים החשובים לשילוב העולים בחברה הישראלית הוא לימוד עברית. אנחנו מקבלים אין ספור פניות של עולים שפונים אלינו לאולפני ב' ו-ג' ואומרים לנו: תראו, יצאנו מהאולפן ואנחנו עדיין לא שולטים בשפה, אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים בשלב הזה לנהל שיחה, להשתלב בעבודה ולהיות חלק מהשוק.

בדיקה של כל מבנה האולפנים שערכנו – שוב, פרוייקט שבוריס הוביל אותו – העלתה שנעשה שמוש במודל מאד מיושן של הוראה. אנחנו מנסים היום לחשוב על מודל אחר לגמרי. אנחנו מדברים על אולפן רב-מערכתי, שיהיו בו גם כתות ברמות שונות. שמים בכתה אחת אנשים בגילאים שונים, ברמות שונות, נותנים להם הוראה פרונטאלית, ואחרי ששה חודשים הם לא שולטים בשפה.

דרך אגב, רבים מהעולים אומרים לנו: כשהיינו בברית-המועצות לשעבר היינו מוצאים את עצמנו לומדים שפה במהירות הרבה יותר גדולה, כי שיטת ההוראה היתה יותר טובה. שיטת ההוראה פה נכשלה. יש בטענה הזאת הרבה ואנחנו מנסים עכשיו להכין מודל של אולפנים, שגם הוא ייצא בקרוב לפעילות.

בשלב הבא, וזו שאלה של תקצוב, נרצה לראות את האולפנים גם משרתים הוראה של דברים שנראים לנו חשובים: אזרחות, הכרת הארץ, איזה שהוא חומר נוסף שיילמד באולפנים. והדבר השני, היינו מאד רוצים, והיינו בקשר עם יוליה מירסקי בענין, להתמודד באמצעות האולפנים גם עם המימד היותר רגשי, עם המצוקות הרגשיות שמעוררת העלייה, ההגירה, וזה מודל שאנחנו עובדים עליו. הוא עדיין לא נכנס לפעילות, כי השאלה המרכזית היא תקציבית ואני מקווה שבתקציב 2001 זה ייכנס ויאפשר לנו פעילות סדירה.

הנושא הבא הוא עבודה מול המשטרה. אנחנו איתרנו כמה נושאים שנראו לנו קריטיים מבחינת היכולת של העולים להשתלב בקהילה ובחברה, ולא היה לנו ספק שאחד הדברים שמעיקים על העולים זו תחושה של ניכר, כעס, חוסר יכולת לעבוד בצורה נכונה עם המשטרה.

הוקם מטה משותף למשרד הקליטה ולמשטרה, שוב, בהנהגנתו של בוריס מפציר. הצוות הזה הפיק תוכנית עבודה יוצאת מן הכלל והיא מתחילה כבר להיות מיושמת בשטח. היא משתלבת בתפיסה של שיטור קהילתי של המשטרה, עובדת על קשר וגישור בין העולים לבין המשטרה. משרד הקליטה יקצה מגשרים שיעשו את העבודה בשטח. אנחנו מפרסמים מידע ברוסית ובאמהארית על פעילות המשטרה עם הנחיות כיצד לפעול כלפי המשטרה. ולא פחות חשוב, אולי יותר חשוב, כל אנשי הסגל הבכיר של המשטרה, ואחר-כך זה גם יירד לסגלים יותר זוטרים, יעבור הכשרה לעבוד עם העולים. יושבת-ראש הוועדה וחברת-הכנסת סופה לנדבר מכירות מהעבודה הפמיניסטית, שלימדנו את המשטרה לעבוד עם תלונות של נשים איך להקשיב, איך להגיב ואיך להבין. אנחנו צריכים לעשות אותו דבר עם עולים ואנחנו בהחלט זוכים לשיתוף-פעולה יוצא מן הכלל גם מהשר וגם מהמנכ"ל, ובפרוייקט הזה אנחנו נמצאים כבר ממש בתנופה גדולה קדימה.

הנושא הבא הוא מידע וזכויות עולים. שוב, אחד הנושאים שעולה כל פעם בדיונים עם קהל העולים – דרך אגב, הדגשים של המשרד נגזרו מתוך בחינה של השטח, מה נדרש, מה רצוי, מה מעיק – הוא שנדרש איזה שהוא מרכז שיתן מידע זמין ונכון ויום-יומי לעולים. פעמים רבות מצאנו אנשים שמכלים את זמנם בעמידה בתורים על-מנת לקבל תשובה: המשרד שלנו לא מטפל בזה, או אין לך את הטופס המתאים, או תבוא בעוד שבועיים, הבקשות הן לא היום. בקיצור, זה קשה לעולים, זה קשה ללשכות שלנו. הקמנו מרכז מידע, התחלנו בצורה מאד צנועה, גם ברמה התקציבית וגם כי אני מאמינה מנסיון של הרבה שנים במרכזי מידע, שזה דבר שצריך לגדול אתו, צריך ללמוד.

אתן לכם דוגמה לכישלון. לקראת יום הזיכרון חשבנו שמאד חשוב שיבואו למרכז אנשים של משרד הביטחון שיתנו הנחיות לעולים, בעיקר להורים שכולים ולנפגעי צה"ל. הסתבר שלא היה בזה צורך, כי משרד הביטחון כנראה נותן את השירות בצורה יעילה וזה לא הסתמן כדבר שצריך לעשות אותו.

מצד שני אנחנו רק מזכירים את ביטוח לאומי ואנחנו מוצפים בפניות מכאן ועד הודעה חדשה. אז גם אנחנו בשלב הזה לומדים מה הם הנושאים, באלו תחומים הכי חשוב לספק מידע. אנחנו נמצאים בקשר עם כל הארגונים הוולונטאריים שנותנים סיוע לעולים, וחלק מהעבודה של המרכז הוא להפנות את העולים לאותם ארגונים בשעת הצורך. אנחנו גם נתחיל להביא נציגים של אותם ארגונים לשבת במרכז. יהיה יום שבו יענו על שאלות בנושא ניצול בשוק העבודה, ויהיה יום שיתנו מענה לשאלות בתחום חינוך, יהיה יום שיתנו מענה לשאלות בתחום הביטוח הלאומי, אבל אנחנו מקווים שלאט-לאט גם קהל העולים שלנו יתרגל לטלפן ביום המתאים ולקבל ייעוץ. אני חושבת שזה גם סוחף את כל הארגונים הוולונטאריים לסייע לעולים.

דרך אגב, יחד עם הקרן החדשה לישראל נכשיר את ארגוני המתנדבים להיענות לפניות שאנחנו מפנים, וגם יתן שירות יותר טוב לעולים. קיבלנו לזה תקציב ובמובן הזה מרכז המידע שעכשיו פועל באופן צנוע, מ-1 בספטמבר יעבוד עשר שעות ביום. אפשר יהיה לפנות אליו ולקבל את כל המידע. אני מקווה שאנשים יבינו שלא צריך ללכת ללשכה אלא אפשר לעשות את כל העבודה מהבית בשיחת טלפון. ברגע שהם יפנימו ויבינו את זה אני בטוחה שזה מאד-מאד ישפר את השירות שאנחנו נותנים, ובמובן הזה אנחנו בהחלט צועדים קדימה לכיוון של מתן שירות יעיל יותר.

הנושא הבא, שהוא גם מעיק, גם חשוב, הוא העולים בצה"ל. אני לא יודעת מי מכם היה במליאה כשדיברנו על אותם מקרים עצובים שבהם היו התעללויות בחיילים יוצאי אתיופיה בצבא. יש בעיה לא קלה של שילוב עולים בצבא, אם כי אני מוכרחה לומר שצה"ל עצמו עושה מאמצים רבים מאד לסייע בקליטת העלייה. אם זה חיל החינוך שבמחוה אלון עושה עבודה נפלאה עם עולים; אם זה פיקוד הנח"ל שעושה עבודה מאד יפה עם עולים ובעצם הפך את הנח"ל לגוף שמשרת את הנושא של קליטת עלייה.

אבל אי-אפשר להתעלם גם מהבעיות. עכשיו סיימנו להכין יחד עם הגדנ"ע תוכנית הכנה לגיוס עולים לצה"ל. הענין נמצא בשלבים של בדיקת התקצוב, אבל המטרה שלנו היא שכל עולה שיתגייס יתגייס לאחר הכנה. דרך אגב, הכנה שתכלול גם לפחות מפגש אחד או שניים עם המשפחה, כי הרבה פעמים הבעיה היא לא רק אצל החייל אלא גם אצל המשפחה, ובמובן הזה אנחנו בהחלט מתקדמים לכיוון של שיתוף-פעולה יפה והכנה נכונה של העולים לגיוס. אני מקווה שזה גם יהפוך לגורם מונע, שלא נראה עוד פעם את התופעה העצובה של אחוז גדול של עולים בבתי-סוהר בשל עריקות וכו'.

בסך-הכל יש היום המון עולים מצטיינים בצבא, שהם מפקדים בקו הקדמי. אנחנו רוצים להחדיר תודעת קליטה בקרב המפקדים, אנחנו רוצים לתת לחיילים העולים תחושה שצה"ל מבין אותם והולך לקראתם, ואני מאד מקווה שהתוכנית הזאת, שיכולה להיות בעצם מיושמת מיד, כי סיימנו להכין אותה, אפשר יהיה לצאת אתה לדרך בשנה הבאה.

הנושא הבא הוא נוער בסיכון, ואני חייבת לומר שלהפתעתי לא היה בו טיפול כלל ועיקר במשרד עד עכשיו. זו בעיה שגוברת והולכת. מי מכם שקרא את הדו"ח של ד"ר יצחק קדמן יודע שיש עלייה מאד-מאד מדאיגה, עלייה תלולה – יצחק קדמן אומר של כ-300% - בבעיות חברתיות אצל נוער עולה. זה אלימות, זה אלכוהול, זה סמים. הבעיה הזאת בכלל מתגברת והולכת בקרב בני-נוער בארץ, אבל בקרב נוער עולה היא חמורה אף יותר, ואנחנו יחד עם משרד העבודה והרווחה, בסיוע של הסוכנות היהודית ושל הג'וינט, ובשיתוף עם משרד החינוך רוצים להקים מערכת שתטפל בנוער העולה, כי הוא נמצא במצוקה מאד-מאד קשה וההזנחה של הנושא הזה גורמת לא רק לכך שהנוער מרגיש מתוסכל, אלא הדבר הזה כמובן מהדהד בכל הקהילה, גם אצל ההורים, גם אצל המשפחה. לא יכול להיות שנוער שבמקום שהוא בא ממנו השתלב במערכת, למד והצליח, הפך פה לנוער עבריין.

אנחנו נציג בנושא הזה תוכנית פעולה. כרגע אנחנו עושים מספר פעולות נקודתיות, הן עדיין לא גובשו לכלל תוכנית כוללת. אנחנו מתעסקים בנושא של ספורט כמניעה, אנחנו מסייעים לגופים כמו על"ם והפוך על הפוך. בקיץ נעשה, יחד עם מט"ב תוכנית לילדים בטלוויזיה על החשיבות של קליטת עלייה. אני חושבת שזה לא מספיק, אנחנו רק בשלבים ראשונים של הכנת התוכנית ואנחנו צריכים עוד לפתח אותה.

אני רוצה להתייחס בכמה מלים לשאלת הקליטה של הקהילה האתיופית. אנחנו הצבנו לעצמנו בנושא הזה שני יעדים. היעד הראשון הוא פינוי אתרי הקראוונים. יש היום 11 אתרי קראוונים. בעצם יש תשעה, כי שניים נסגרו בעת האחרונה. אני מאד מקווה שגבעת המטוס וחצרות-יסף ייסגרו גם הם במהלך השנה הנוכחית. גבעת המטוס מיועדת לסגירה עד סוף הקיץ. בספטמבר-אוקטובר אנחנו מקווים שכבר לא יהיו שם משתכנים.

כבוד השרה, מה עם המשפחות הלא-אתיופיות שגרות במקום?

אין בסמכותנו לטפל במשפחות הלא-אתיופיות שגרות במקום.

יש שם משפחות רוסיות שגרות תשע שנים. התחלפו חמישה מחזורים.

הן משפחות של עולים, אבל יש שם גם קהל גדול של לא עולים. לא הבנתי את שאלתך. אנחנו מטפלים בכל העולים, אבל יש שם גרעין לא קטן של ותיקים שבהם אנחנו לא יכולים לטפל. אבל מה שאני אומרת על פינוי האתר נכון לגבי כל העולים. מירב המשתכנים הם יוצאי אתיופיה, אבל כמובן שזה אומר על כולם.

יש עדיין בעיה קשה שלא קיבלנו לה פתרון, והיא הגדלת משכנתאות לצעירים יחידים מקרב בני הקהילה. צעירים יחידים מקרב בני הקהילה לא מסוגלים לרכוש דירות. הם נתקעים באתרי הקראוונים, הם נתקעים במרכזי הקליטה של הסוכנות, בהוסטלים. נוצר מצב מאד טראגי.

אנחנו הגשנו לממשלה בקשה כדי לפתור את הגדלת המשכנתאות של היחידים ולהשוות את המשכנתאות של אלה שגרים במרכזי הקליטה לאלה שגרים באתרי הקראוונים. לצורך זה נדרש סכום לא קטן של למעלה מ-200 מיליון שקל. אני מוכרחה לציין שלמרות שהאוצר הולך לקראתנו כמעט בכל דבר שביקשנו בזמן האחרון ובאמת הגדיל לנו את התקציב באופן נדיב ויפה, הנושא הזה זאת הגדלה מאד משמעותית ובענין הזה אנחנו לא רואים עדיין את הפתרון.

אנחנו נפנה את האתרים עד כמה שאנחנו יכולים, אבל אנחנו יודעים שנוצרים כיסי מצוקה שמאוכלסים בעיקר על-ידי צעירים ועל-ידי יחידים, ובסופו של דבר נצטרך לתת פתרון לשאלה הזאת.

הנושא השני שקשור לקליטת הקהילה האתיופית הוא הטיפול ביישובי הקבע. בניגוד למה שהניחו בעבר במשרד, הבדיקה שלנו הראתה שהמעבר מאתרי הקראוונים ליישובי הקבע לא פותר את הבעיה. זאת אומרת, היתה הנחה שקנו דירה, עברו ליישוב קבע, אפשר לראות אותם כאילו נקלטו. לא מני ולא מקצתי. ביישובי הקבע מתפתחים אתרי מצוקה חדשים ואנחנו השנה יוצאים בתוכנית – זה פרוייקט גדול שמוליך אותו חנוך צמיר – אנחנו מתחילים בפעילות קודם-כל בעשר שכונות שהן עתירות עולי אתיופיה, פרוייקט של ליווי ויצירה של מוקדי טיפול, יחד עם העיריות, עם הג'וינט, הסוכנות היהודים וגופים אחרים. רק בימים אלה קיבלנו את התקציב לפרוייקט הזה, כך שאנחנו יוצאים אתו ממש לדרך.

אני מאד שמחה שקיבלנו אדם מקרב הקהילה שינהל את הפרוייקט. זו פעם ראשונה שהמנהיגות ניתנת לבני הקהילה – רב-סרן בצבא, קיבלנו אותו בהשאלה מהצבא. שמו מיקי אחיון ואנחנו נצא לדרך ממש בימים הקרובים.

הנושא האחרון שהצגנו בפני הממשלה הוא עלויות הקליטה של העולים שמצויים היום במחנות המעבר באדיס-אבבה ובגונדר. אני חושבת שצריך לעשות מבצע מהיר לבדוק את הזכאות שלהם. אלה מהם שבאים לארץ נטפל בהם באורח נכון ונקלוט אותם. פשוט נתנו לממשלה איזו שהיא תמונה כלכלית כמה זה יעלה כדי שנוכל להיות מוכנים לקלוט את אלה שיבואו. בישיבה האחרונה של ועדת שרים לענייני קליטה הוחלט לממן שליחת שליחים לאתיופיה, וסוף-סוף לסיים את המצב הטראגי הזה שאנשים יושבים שם ומחכים בלי שבעצם הם מקבלים סיוע ובלי שהם יודעים אם הם זכאים לבוא או לא.

לסיכום, שני דברים שהם חשובים לנו מאד. מעבר לכל הדברים הללו מרחפת שאלה שהיא אולי החשובה ביותר והיא שאלת השילוב התרבותי-חברתי של העולים בחברה. אני רוצה להגיד לכם שיותר ויותר אני שומעת בביקורים ובפגישות, אם זה בעיריות ואם זה בבתי-ספר, דברים קשים מאד ועצובים מאד מהעולים על הוותיקים ומהוותיקים על העולים. יש מתח עצום בשטח.

אתמול הייתי אצל ילדים בבית-ספר דנמרק, בית-ספר שהמנהל שלו מאד מודע לנושאים החברתיים ושמעתי דברים שאני אפילו לא רוצה לחזור עליהם כמה הם היו חמורים. אנחנו חייבים לעשות מהלך הרבה יותר מקיף של עידוד העולים להכיר את החברה הוותיקה ועידוד של החברה הוותיקה להכיר את החברה של העולים. אני חושבת שיש צורך להעביר מסר מאד ברור לחברה הוותיקה שהיא חייבת להשתנות, אם היא רוצה באמת לדבר על שילוב העולים בחברה, שלא יכול להיות מצב שרק העולים נדרשים להשתנות והחברה הוותיקה רואה עצמה כפטורה מלעבור שינויים חברתיים.

אני מקווה שאנחנו יוצאים בפרוייקט של שילוב תרבויות. גם לזה קיבלנו סוף-סוף את המימון ואנחנו יכולים בימים הקרובים להתחיל וליישם חלק ניכר מהפרוייקטים שדיברנו עליהם. התחלנו את זה מאד בצניעות עד שהשבוע קיבלנו 23 מיליון שקל למשרד הקליטה. חלק מהכסף יילך לנושא הזה, שאני חושבת שהוא נושא מאד חשוב.

לסיכום הדיון, אנחנו דרשנו מהממשלה שלושה דברים. קודם-כל לחולל שינוי בסדר העדיפויות. משמע, להקדיש יותר משאבים לקליטת עלייה, לסייע בטיפוח תודעת הקליטה, וגם בשילוב עם הסוכנות היהודית והג'וינט, לגייס את יהדות העולם לנושא של קליטת עלייה. אני חושבת שאם נעבוד נכון נוכל בשנה הבאה להציג תקציב נכון יותר, מסודר יותר שעונה על הבעיות.

דבר שני, אנחנו ביקשנו, ולתדהמתי זה לא היה קיים, ביקשנו ממשרד האוצר דיווח להיכן הולכים הכספים שמיועדים לעולים. כי יש משרדים, כמו משרד החינוך, שיש לנו אתו שיתוף-פעולה מצוין ואנחנו יודעים מה קורה לכספי הקליטה במשרד החינוך. אבל לא פעם ולא פעמיים מתגלה לנו שיש כספים שיועדו לנושא ובעצם נעלמו בדרך. הם נעלמו בדרך כי משרד הקליטה לא יודע עליהם, אף אחד לא מפקח עליהם, ותמיד זה הופך למן סעיף כזה שאפשר לנצל אותו לכל מיני צרכים לא ברורים.

לקראת דיוני התקציב לשנה הבאה נקבל דיווח מדויק מה הם הכספים הצבועים לקליטת עלייה בכל המשרדים האחרים. זה יאפשר לנו להקים מערכת יותר יעילה, לשלב כוחות נכון עם המשרדים השונים, לחייב אותם להוציא את הכסף אך ורק על קליטת עלייה, ואז אני חושבת שאנחנו נראה את ההשקעה הנכונה בעולים נותנת פירות ובסופו של דבר אני מאמינה שגם תכנון נכון וגם תקצוב נכון יכולים לשפר מאד את המצב בשטח.

תודה רבה לשרת הקליטה על הסקירה המאד מקיפה. בוועדה עסקנו ברוב הנושאים האלה במשך השנים. אני שמחה שהם יטופלו, אבל לצערנו לרוב הנושאים האלו למעשה לא נמצא מענה, ואנחנו יכולים לעבור סעיף-סעיף ולראות עד כמה אנחנו רחוקים, ובהרבה מן המקרים הבעיות אף הוחרפו ותיכף נתייחס אליהן.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת נודלמן שביקש להעלות על סדר-היום את נושא מצוקת הדיור הציבורי כנושא ראשון. בבקשה.

תודה רבה. אין ספק שהעלייה האחרונה הביאה לישראל שגשוג והתקדמות, אבל בכל זה יש כמה בעיות שהן כשלון גדול. אני לא מאלה שרואים רק שחור ולבן. יש דברים טובים. ביום ראשון ביקרתי בצפון בכמה מפעלי "היי-טק", ואחד מבעלי המפעל אמר לי: אם לא היתה עלייה, אי-אפשר היה לפתח מפעלים כאלה.

התקדמנו בספורט, במדע ובכל המסלולים, עם השקעה גבוהה מאד בעולים, אבל יש כמה דברים שנכשלנו בהם ונראה שאי-אפשר לפתור את הבעיה.

אתן לכם כמה מספרים ואחר-כך אומר כמה מלים על הדיור בכלל ואשים דגש מיוחד על הדיור הסוציאלי. באופן עקרוני, בעשור האחרון קיבלו דיור סוציאלי רק 8% מבין אלה שמוגדרים כזכאי דיור סוציאלי. זה אומר ש-40,000 אנשים שמוגדרים כמקרים סוציאליים קנו דירות ואנחנו יודעים מול איזה בעיות הם עומדים היום, כשהם לא מסוגלים להחזיר את ההלוואות שהם קיבלו. זו בעיה גדולה.

יש 76,000 משפחות ששוכרות דירות בשוק החופשי. זה אומר ש-40,000 פנסיונרים יחידים, משפחות חד-הוריות מסתובבים בשוק החופשי ורוצים לחיות. אני שואל את שרת הקליטה ואת נציגי הסוכנות, איך זה ייתכן שמספר כזה של מקרים סוציאליים יהיו במדינה שקולטת עלייה? הם מקבלים עזרה מהמדינה, אבל אתם יודעים יותר טוב ממני שהעזרה היא 50% ובמקרה הטוב 60% שהם צריכים לשלם לבעל הדירה ונשארים בידם גרושים כדי לחיות, כדי להתקדם קצת וכדי לעזור לילדים ולנכדים. זו בושה למדינה קולטת עלייה כשאנחנו מדברים על מספרים כאלה.

חבר-הכנסת נודלמן, יורשה לי לשאול אותך שאלה אחת. הרי המצב הזה היה קיים כל תקופתה של הממשלה הקודמת.

אני לא מאשים את הממשלה הזאת.

לא, אני אומרת שבעיית הדיור הציבורי רובצת על מדינת ישראל כבר הרבה מאד שנים, ואני חושבת שמן הראוי היה לפחות שתברכו על העובדה שפעם ראשונה אנחנו עושים נסיון כדי לעשות שינוי אמיתי, וכשתראו את הדו"ח גם תבינו את גודל השינוי. דרך אגב, השנה משרד הקליטה מספק יותר פתרונות מאי-פעם, כי לקחנו את המחירים ששילמו למקבצי דיור, הורדנו אותם באופן ניכר ואנחנו נספק יותר פתרונות. לא נפתור בשנה אחת את בעייתם של 50,000 ממתינים, אבל המצב משתפר ואתם צריכים להכיר בזה.

כאשר אנשים לא ימתינו בתור 25 שנה אני אומר תודה. עכשיו אני לא יכול להגיד תודה לאף אחד. טוב שאתם עושים משהו. את אומרת שנעשה נסיון, אבל אנחנו לא יודעים על כך. אפשר לפתור את הבעיה רק על-ידי בנייה ציבורית במימון ממשלתי, כמו בכל המדינות. יש בעיות רבות, אבל נראה שהבעיה הזאת היא של חברי-הכנסת יורי שטרן, מיכאל נודלמן וסופה לנדבר.

אומרים שוועדת שרים צריכה לקבל החלטה. איך פותרים את הבעיה? אם את חושבת שאפשר לפתור את הבעיה על-ידי מקבצי דיור, בבנייה תקציבית, אני אומר שזה בלתי-אפשרי כאשר בתור ממתינים למעלה מ-80,000 מסכנים כאלה.

חבר-הכנסת נודלמן, כפי שאמרתי, זה רק חלק מהפתרון. בחודש הבא נציג תוכנית מקיפה.

אני מבקש שלא תקבלי את דבריי כבקורת עלייך. הדברים האלה נמשכים כבר עשר שנים. את הגעת למשרד כשיש תור גדול, פקק גדול. את לא צריכה להתגונן, כי אני לא מבקר אותך.

אם אתה מבקר את המצב הקודם, אין בעיה.

חבר-הכנסת נודלמן ואני נלחמנו גם בממשלה הקודמת והבקורת שלנו היתה מאד-מאד חריפה. המצב חמור. אנחנו לא זורקים את זה עלייך, אבל מדברים על הבעיה.

זה רק לא הוגן להגיד שאני לא שותפה יחד אתכם למאבק ולהגיד שזאת בעיה של חברי-הכנסת נודלמן ושטרן ולא שלנו. זה מה שהוא אמר.

אין ספק שיש בעיה מובנית של דיור. אנחנו מדברים על זה כל השנים האלה. נמצאים כאן אנשים שעושים עבודה טובה מאד, כמו ישראל שוורץ וחביב קצב. אני לא חושבת שמישהו המציא את הגלגל מאז שהתחלפה הממשלה. אנחנו באותו מצב. להיפך, אני חושבת שעקב חוק הדיור הציבורי, שהרוב לא מנצלים אותו, המצב מבחינת העולים החדשים חמור יותר.

זה לא נכון.

תיכף נשמע נתונים. בזמנו שמענו מפי האנשים האמונים על הדיור לעולים על הדאגה שלהם כאשר יעבור חוק הדיור הציבורי.

אבל החוק עבר בליווי החלטת ממשלה ששומרת על עתודות הדיור שיופנו לעולים.

אנחנו יודעים שיש מצבור מסוים. לא ראינו שנבנה דיור ציבורי. זאת אומרת, בין שזו ממשלה כזו או אחרת, עד שלא - - -

אם תאפשרי לי לתת את ההסבר המקצועי לכך תביני שזה לא כך.

גברתי השרה, אני חושבת שנתתי לך את מלוא רשות הדיבור ואת הצגת את הדברים. אנחנו כחברי הכנסת שאמורים לראות מה באמת נעשה, רוצים לשאול את השאלות, וגם נקבל תשובות.

אני עוד לא סיימתי.

בוודאי, בבקשה.

בעיית הדיור היא לא רק של העולים ושל מקרים סוציאליים. זו גם בעיה של סטודנטים ושל חיילים משוחררים. זאת בעיה של כל העם.

בעיית הדיור נובעת מהעובדה שמחירי הדירות בארץ הם מאד גבוהים. מחיר דירה בת שלושה חדרים עלה בעשור האחרון מ-55 משכורות ממוצעות ל-90 משכורות. בארצות-הברית, באוסטרליה ובאנגליה מחיר דירה בת שלושה חדרים הוא 30 משכורות ממוצעות. בארץ אומרים לנו, ויש גם הרגשה שעל כל הדברים האלה אחראים הקבלנים.

שרת הקליטה אמרה שאנחנו צריכים לפנות לארצות-הברית ולסוכנות היהודית שיעזרו לנו. אבל חברים, 60% ממחיר הדירה הוא מסים ועלות הקרקע שהמדינה גובה מהאזרחים שלה.

בקדנציה הקודמת עסקתי בזה. הלב כואב לי כשאני רואה מה קורה בנושא הדיור. כשיש קבלת קהל, רוב הפניות של האנשים הם בנושא דיור, שאיבדו כבר את התקווה לקבל עזרה או פתרון בנושא הזה.

יש נתונים המצביעים על כך שהמשכנתא המועדפת שניתנת לעולים מגיעה ל-25% ממחיר הדירה. בשנת 1989 גובה המשכנתא היה 48% מעלות הדירה. ההלוואה שהעולים צריכים לקבל בבנקים גדלה ב-334%. ההחזר החודשי של העולים גדל ב-426%, מ-468 שקל ב-1989 עד 2,461 שקל ב-1999. ההחזר החודשי מגיע ל-50% מההכנסה. זה בלתי-אפשרי. איך משפחה יכולה לחיות כשמחצית ההכנסה הולכת להחזר המשכנתא? זו בעיה גדולה, אבל אני לא רואה שמישהו בממשלה רוצה לעשות ניתוח עמוק.

לפני חודש שלחתי מכתב לראש הממשלה והוא השיב לי שהוא העביר את כל המכתבים בנושא הזה למשרד השיכון ולמשרד האוצר. ממשרד ראש הממשלה קיבלתי תשובה, אבל מהמשרדים האחרים עדיין לא קיבלתי תשובה.

חברת-הכנסת סופה לנדבר ואני הקמנו שדולה למען הדיור ואנחנו מקימים עכשיו בשטח לובי חברתי. אם הממשלה לא תקבל החלטה שתתן פתרון ברור לדירות סוציאליות, ולסתם דיור, יהיו הרבה בעיות ואני חושב שהן תהיינה יותר חריפות מהפגנת המורים, הרופאים ומכל ההפגנות, כי בן-אדם בלי דירה הוא בן-אדם בלי שורש, ואנחנו יושבים ומדברים, מתווכחים מי יותר צודק, ובינתיים אנשים סובלים ועוד יסבלו הרבה זמן אם לא יימצא פתרון.

חבר-הכנסת נודלמן, אתה בהחלט צודק בכל מה שאמרת. לפי מה שמסתמן היום אנחנו מדברים על כ-90% מן הזכאים שבתנאים הקיימים אנחנו לא רואים להם שום פתרון. זה כבר כמה שנים שאנחנו לא ממש מוצאים פתרון מבחינת הדיור לכל אותן אוכלוסיות. גם לגבי הדור השני של האוכלוסיה האתיופית, שזו הוצאה של עשרות מיליונים, כשאנחנו לא רואים בכלל איך אפשר לפתור את הבעיה.

אני רוצה לשמוע את ישראל שוורץ וחביב קצב, באיזה מצב אנחנו עומדים. אבל לפני-כן רשות הדיבור לחבר-הכנסת יורי שטרן. בבקשה.

אני רוצה לומר כמה דברים גם בנושא הדיור וגם בקשר לדברים אחרים שהשרה הזכירה. אני דווקא התרשמתי מאד לטובה מהדיווח מבחינת הצגת הבעיות, שיש גישה כוללת או מערכתית לפתרונן. לכן אני לא חושב, כבוד השרה, שאת צריכה לקבל את הביקורת הזאת כהערה אישית מצדו של חבר-הכנסת נודלמן או מצדי. אבל משרד הקליטה, במיוחד בתחום הדיור, הוא משרד לא גדול, לא בעל אמצעים, והיכולת שלך כשרה לפתור את הבעיות האלה במסגרת התקציבים שעומדים לרשות משרד הקליטה היא מוגבלת ביותר.

המשבר נמשך ונהיה חריף יותר ויותר, כי חלק מהמשפחות שבלית ברירה קנו דירה הן היום עבדים למשכנתא שלהם והם מוכרים את הדירות, ויש פה הסתבכויות נוספות.

הממשלה החדשה בינתיים לא שינתה בזה דבר. ההחלטה שבמקביל לקבלת חוק הדיור הציבורי תהיה כביכול אם לא בנייה חדשה, לפחות פיצוי בסדר-גודל של מחזור הדירות הציבוריות שהיה קודם, זאת ההחלטה של הממשלה הקודמת. אבל ההחלטות האלה משאירות את מספר הדירות הציבוריות במקרה הטוב באותה רמה. אלא מה? הממשלה החדשה שינתה את חוק הדיור הציבורי לרעת העולים. כי אם בגרסה הקודמת העולים שנכנסו לדירות ציבוריות אחרי חמש שנים כבר היו זכאים להטבות לפי החוק, היום התקופה הזאת הוארכה ל-12 שנים.

לשבע שנים. מי שגר שבע שנים כבר יכול לרכוש.

משבע שנים מתחיל החישוב, אבל רק אחרי 12 שנים אפשר להתחיל ולממש את ההטבות. לכן יש פה שינוי ברור וחד-משמעי לרעת העולים הלא-רבים שבכל-זאת הצליחו להיכנס לדיור ציבורי בעשור האחרון. את ירשת פה ירושה מאד כבדה ואני חושב שעמיתייך בממשלה לא כל-כך עוזרים לך למצוא פתרונות.

לגבייך כשרה, לאחר שראיתי היום את התוכנית, אני עוד יותר בטוח שכאשר תקום הממשלה החדשה אני אמליץ שאת תמשיכי להיות בוודאי המנכ"ל.

מבחינת המימדים של מצוקת הדיור, הם גדולים מ-50,000, כי 50,000 הם רק העולים הקשישים מקרב האוכלוסייה הרוסית.

לא. 50,000 הם כל הזכאים.

זכאים בהגדרה הצרה ביותר. זאת אומרת, רק נכים.

קשישים, נכים ואמהות חד-הוריות.

חבר-הכנסת שטרן, המספר הזה כולל את כל סוגי האוכלוסייה בהגדרה הרחבה ביותר שעמיתינו ממשרד השיכון סומכים עליה.

אני חקרתי את הנושא הזה. רק קשישים עולים יחידים יש למעלה מ-30,000. זוגות קשישים עולים שאין להם עדיין פתרון יש למעלה מ-20,000, וזה כבר 50,000.

אבל לא כל קשיש שנמצא בארץ הולך לדירה ציבורית, או להוסטל או למקבץ. יש פתרונות כלליים. כשאתה מדבר על דיור ציבורי - - -

אני מדבר על סך כל הפתרונות הסוציאליים, שבוודאי דורשים מספרים גדולים יותר – 70 – 80 אלף לפחות, גם לאנשים טרום-פנסיה וכו'.

76,800 אנשים.

רבותיי, אני רוצה לשנות את הנאומים ואת האינטונציה. אתם כנראה לא רואים מה שכולם ברחוב רואים. אני מבינה שאתם רוצים להפיל את הממשלה, אבל אני רוצה להרגיע אתכם – זה לא יקרה עד סוף הקדנציה. אני רוצה להגיד שמה שאתם לא רואים רואים במדינת ישראל. אהוד ברק, למרות הכל, עשה מה שלא עשו ראש הממשלה הקודם וחמישה ראשי ממשלות.

תוך שנה אין לו קואליציה. אף אחד לפניו לא הגיע לזה.

גברתי היושבת-ראש, אני חושבת שכאשה וכאם את לא יכולה לא לראות שהוא הוציא את החיילים שלנו מלבנון.

אנחנו דנים עכשיו על העולים החדשים ואני בטוחה שהם ישמחו אם גם את תתייחסי אליהם.

כיושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה את יודעת כמונו שגם משפחות עולים נפגעו כשבמלחמה הזאת נהרגו גם ילדים של עולים חדשים.

בכל מלחמות ישראל נהרגו גם עולים חדשים.

אני חושבת שהיום צריך להגיד, אחרי נאומה של שרת הקליטה, שאני כן התרשמתי ממנו, שמגיע לכם כל הכבוד על שביצעתם את חוק הווטראנים והבלוקדניקים כפי שהבטחתם.

גברתי השרה, יכול להיות שיש פחות שיתוף-פעולה, כפי שאמרו חברי-הכנסת שטרן ונודלמן, שיש לנו גם בוועדת העלייה והקליטה, שאנחנו סבלנו במשך כמה שנים ואנחנו מרגישים את הסבל בשטח, ויש כמה רעיונות שאני חושבת שצריך לקחת אותם בחשבון.

אני חושבת שהיינו צריכים לפתוח את העמותות שפעלו בשטח ובנו מאות אלפי דירות והוזילו את הבנייה. ייתכן שצריך לאמץ את הפרוייקט "בנה דירתך" של בנימין בן-אליעזר, שהיה מצוין, ודירה זולה שיכולה להתאים למשפחות עולים שנמצאות כמה שנים בארץ, למשפחות חד-הוריות ולמקרים סוציאלים קשים ופחות קשים. זה בעצם מה שאמר חבר-הכנסת נודלמן. אנחנו הקמנו לובי כדי לתת לממשלה כמה פתרונות, ויכול להיות שהממשלה צריכה לאמץ אותם.

חבר-הכנסת נודלמן אמר שבמשך כמה שנים אלפי משפחות עולים רכשו דירות, אבל היום יש להן קשיים בהחזרת המשכנתא. יכול להיות שהשינוי הזה במשכנתא צריך להיות לא רק אמיץ, הוא צריך להיות דראסטי, על בסיס משכנתא מועדפת. אני לא מדברת על המשכנתא של יוצאי אתיופיה, אלא על כך שהפרינציפ היה כאשר פינו את הקראוונים.

גברתי השרה, כל חברי הוועדה פעלנו למען דבר שאולי תוכלי לעזור לנו בו, כי הביורוקרטיה בכמה משרדים מפריעה לנו לבצע אותו. בהוסטלים ישנים גרים אנשים שמשלמים עבור שכירות פי שתיים מאשר בדיור מוגן, ואת יודעת את זה. יש לנו 15 הוסטלים כאלה בכל הארץ. היו פה חביב קצב, ישראל שוורץ, נציגי הסוכנות היהודית ו"עמיגור". ב-1 ביולי אנחנו דורשים לבצע את הדבר. נציגי המשרדים השונים הבטיחו שאנשים ישלמו אותו סכום כפי שמשלמים בהוסטלים או בדיור מוגן, זאת אומרת סכום השווה עד 8% מהכנסתם.

אתמול קיבלנו עשרות טלפונים מהאנשים האלו, ואני לא רוצה שהם שוב יגיעו לירושלים. נציגי המשרדים הטילו על "עמיגור" לבצע דברים שלדעתי לא קשורים לדבר הזה. שיריבו לבד, שיבצעו את הדברים לבד, אבל אנחנו דורשים שמ-1 ביולי האנשים האלה ישלמו מחצית הסכום שהם משלמים היום. אני מבקשת ממך להתערב בענין, כי אנחנו חסרי-אונים ולא מסוגלים לעשות את זה.

אני רוצה להדגיש שכולנו דואגים למה שקורה היום עם הילדים שלנו. יש עלייה של 700% בפשע בקרב בני-נוער, גם של עולים חדשים, בעשר השנים האחרונות. יש עלייה של 30% בשמוש באלכוהול. השבוע קיימנו דיון בוועדה למלחמה בנגע הסמים בהשתתפות נציגי עיריית אשדוד. לקחנו את אשדוד כדוגמה לעיר שעומדת במקום הראשון בקליטת עולים. ניסינו לשמש דוגמה ולהקים שם "פיילוט" לבעיה הזאת כדי לפתור אותה. זו בעיה חמורה מאד ומי שיכול לפתור אותה אלה דווקא אנשים דוברי אותה שפה, חוץ מאנשים מאד-מאד מקצועיים.

לפני כחודש השתתפתי בסמינר, יחד עם חברי-הכנסת נודלמן ושטרן ורומן ברונפמן. התנועה הקיבוצית קיימה קורס יוצא מן הכלל לפסיכולוגים, שנמשך שנתיים. בקורס השתתפו פסיכולוגים יוצאי ברית-המועצות לשעבר יחד עם פסיכולוגים ישראלים ותיקים, אנשים שמסוגלים לצמצם את הפער בין המנטאליות של העולה כאשר הוא מגיע לארץ לבין המנטאליות של ותיקים במדינה, אנשים שיכולים לתרום לפתרון הבעיה.

אני חושבת שצריך להיפגש עם האנשים האלה ולבדוק את הרעיונות וללכת אתם בדרך הארוכה.

אני מתרשמת מאד מהעובדה שהתחלתם לעבוד עם מהנדסים, אבל הדרך עדיין מאד-מאד ארוכה. גם על זה דיברנו בוועדת העלייה והקליטה. אני רוצה להגיד לך שחברת החשמל התחילה עכשיו לפטר עובדים באשקלון. פיטרו 300 – 400 אנשים, חלק מהם עולים חדשים. אני חושבת שדווקא לדברים שאת אמרת צריך לקחת משם מהנדסים שבנו תחנת כוח מדהימה ביותר. צריך לא רק למנוע את הפיטורים אלא למנוע מאנשים שעבדו ותרמו למדינת ישראל, שיעמדו מחר בתור בלשכת העבודה.

כאשר העולים לומדים בקורס, הם לומדים. כאשר צריכים לקבל את האנשים האלה לעבודה, אף אחד לא מוכן. בענין הזה צריכה להיות תמיכה של משרד הקליטה.

כאשר אורה נמיר היתה שרת העבודה והרווחה היה שם פרוייקט של 45+. יכול להיות שהפרוייקט הזה, עם שינוי כלשהו, צריך לצאת לפועל, כי הסבל בקרב בני 45+ הוא כפול.

אלה הדברים שרציתי להגיד לך, ויישר כוח. אני חושבת שיחד עם ועדת העלייה והקליטה ועם הנסיון שלנו, ויש לנו נסיון, אנחנו יכולים לעשות יחד דברים. וכפי שאמרו קודמיי, יש לנו הרגשה שהיינו רוצים יותר שיתוף-פעולה כדי לבצע יחד את הדברים.

תודה. חבר-הכנסת בריילובסקי, בבקשה.

אני רוצה בראש ובראשונה לברך על הנאום והדו"ח של שרת הקליטה גב' יולי תמיר. אני חושב שזה היה דו"ח מאד מעניין, ואנחנו גם רואים התקדמות בכל כיווני העבודה במשרד הקליטה. אבל כשאנחנו רואים את הכותרת של החוברת שבידינו – "לקראת המיליון הבא" – אנחנו צריכים לחשוב קצת על המיליון הבא גם כן. בתחום הדיור אנחנו מנסים לעשות כל הזמן פה ושם איזה שהוא שיפור, אבל ברוסיה כולם יודעים שבעיית הדיור בישראל היא בעיה ללא פתרון.

יש רק פתרון אחד, והוא דיור ציבורי. אם ברוסיה אנשים יידעו שבארץ יש דיור ציבורי, ויש פתרון, אז יש סיכוי למיליון הבא. אם לא, אני חושב שהסיכויים למיליון הבא הם מאד-מאד קלושים.

אני גם רוצה להוסיף משהו בענין אולפנים. אני זוכר שכשאני באתי לארץ עם איזה שהוא יידע בסיסי בעברית, ראיתי שיש הפרש עצום בין אולפן של מוסד שקשור עם משרד הקליטה לבין אולפן באוניברסיטה. כשאני באתי לאולפנים של אוניברסיטת תל-אביב, תיכף ומיד ראיתי שיש שם שיטת לימוד והם יודעים שצריכה להיות הדרכה ל-12 דרגות ואפשר להתקדם בצורה מאד מהירה. אנחנו צריכים ללמוד מהאולפנים המתקדמים האלה ולהשתמש בנסיון שלהם.

קורסי הסבה. אני מברך מאד על הרעיון שכל קורסי ההסבה צריכים להיות בקשר הדוק עם מקורות עבודה, ואפילו בשיתוף-פעולה עם אנשים ממקורות העבודה, כי רק כך אפשר לעשות את הקורסים האלה לאפקטיביים. לפני כמה שנים ראיתי שהקורסים האלה הם דרך לתת איזה שהוא עסק לאנשים שיש שם, וגם לאנשים שמלמדים בקורסים האלה. אם אנחנו חושבים שקורסים באמת צריכים להיות כך, שאחרי הקורסים האלה בן-אדם לא צריך ללכת לעוד קורס ולעוד קורס, אלא פשוט למצוא מקום עבודה, אנחנו צריכים לעשות קורסים בשיתוף-פעולה עם מקורות עבודה.

בסך-הכל אני חושב שיש התקדמות ואני מקווה שתהיה התקדמות נוספת.

תודה. רשות הדיבור לישראל שוורץ. בבקשה.

אם היה פה חבר מכוכב אחר שומע את הדברים, היה בטוח שכל העולים גרים ברחוב. מחירי הדירות עולים, משכנתאות בלתי-אפשריות, הסיוע בשכר-דירה לא מספיק וכולם גרים ברחוב. אבל זה לא נכון. כיוון שהדיון הזה מתמקד בדיור ציבורי שבו המצב פחות טוב מאשר באספקטים אחרים של דיור, אז זה קצת משבש את הראייה. בסך-הכל אחוז הבעלות אצל העולים הוא כמו אצל הישראלים, עם כל מה שאמרת על שחיקת המשכנתאות. למרות שהעולים נמצאים בארץ עשר שנים, הם הגיעו היום לאותו אחוז בעלות כמו הישראלים. אם מדובר על האיכות הסגולית של העלייה, אז זו אחת מהאינדיקציות למצב הזה, שעולים קונים דירות. אלה העובדות. אפשר להגיד שזה קשה מאד, שהעולים הם עבדים למשכנתאות – דבר שאפשר אולי להגיד גם על הישראלים – אבל בסך-הכל למעלה מ-70% ממשפחות העולים הם היום בעלי דירה. לא שהכל בהיר, אבל גם לא הכל כהה.

אני לא אומר שהכל בהיר, אבל אתה לא אומר כמה משפחות גרות יחד, כמה מהן לוקחות יחד משכנתא. אני לא מבין למה אתם רוצים להראות שהכל ורוד.

לא אמרתי שהכל טוב, אבל גם לא הכל רע.

כש-70,000 מקרים סוציאליים מסתובבים בשוק הדירות וכל שנה הם צריכים להחליף דירה, עם עזרה, זה אומר שלא הכל בסדר.

אני לא אומר שהכל בסדר.

חבר-הכנסת נודלמן רוצה להגיד שהיום יש עודף גדול מאד של דירות, והעולים חסרי הדיור לא קונים אותן, מפני שהחזר התשלומים הוא 3,000 – 4,000 שקל לחודש. זה קשה למשפחה ותיקה, על אחת וכמה וכמה למשפחת עולים, ולכן אנחנו חושבים שצריך לשנות את הריבית ואת ההצמדה.

אני לא רוצה לפרוס את כל התוכנית כי לא גמרנו לגבש אותה, אבל אין ספק שהיא תכלול – ואני מקווה שלדבר הזה תהיה תמיכה ציבורית – קודם-כל הכרה במשכנתא לצרכי מס, דבר שיקל מאד על האנשים שרוכשים דירות. אני חושבת שמשרד השיכון לא יתנגד לזה. משרד האוצר כנראה כן יתנגד לזה. יתנהל על זה מאבק ציבורי. דרך אגב, כמו שאמר חבר-הכנסת נודלמן, זה טוב לא רק לעולים אלא לכל הזוגות הצעירים והאנשים שרוכשים דירות.

אני לא מאמינה שהפתרון יהיה בבנייה ציבורית. בכל העולם נסוגים היום מבנייה ציבורית. אנחנו מדברים היום על פתרונות של דיור להשכרה, על שינוי ייעודי דיור, על "בנה ביתך", כשהבונה הוא האדם ולא חברה ציבורית. זאת אומרת, יש מגוון של פתרונות. אנחנו נציג אותם, ונציג גם את העלויות שלהם.

דרך אגב, הזמנו לוועדת הדיור את כל הארגונים, שבאו והציגו את הדברים השונים.

משרד הקליטה לא יכול לפתור את זה, כי משרד השיכון הוא האחראי על הבנייה במדינת ישראל. אנחנו יכולים להציע תוכנית. יש לנו שיתוף-פעולה טוב מאד עם משרד השיכון. בסך-הכל בין הדברים שהשר יצחק לוי ואני הצגנו בנושא הדיור לא היו חילוקי-דעות. להיפך, היתה הסכמה והמסקנות שלהם ושלנו היו חופפות. זה יהיה מאבק שנצטרך לנהל אותו בשיתוף-פעולה בינינו.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהדיור הציבורי שבנו הוא "סלאמס" שסביבו נוצרות בעיות עוני, עם כל ההשלכות שלו.

נכון מאד.

אני חוזרת לשאלתי בענין ההוסטלים. הבטחתם לנו ש"עמיגור" תטפל בזכאות, אבל אנחנו יודעים שאף אחד לא קיבל הזמנה כדי לחדש את הזכאות.

אתמול ישבנו בענין הזה עם "עמיגור" ואני מאד-מאד מקווה שעד 1 ביולי הבעיה תיפתר.

חברת-הכנסת סופה לנדבר צודקת. חיכינו מספיק זמן, ואני מבקשת להעביר גם לשר או למנכ"ל, שאנחנו ממש דורשים לסיים את הפרשה הזאת. מספיק דנו על כך ואין שום סיבה שהענין לא ייפתר.

אני חושבת שכל ממשלה שתהיה תצטרך להחליט לגבי דיור ציבורי. כשמציגים תמונה שלא רוצים שיהיו עוד פעם "סלאמס" כמו שהיו בשנות החמישים עם הבנייה החפוזה והלא-איכותית שגרמה לכך שאוכלוסיות חלשות גרו באזורים מסוימים, זה מצב לא טוב. אבל נראה לי שהמצג לגבי עולים חדשים הוא כל-כך קשה, גם זוגות ותיקים בחלקם, או למשל הדור השני של העולים מאתיופיה, זו בעיה עצומה שרובצת לפתחנו ואני לא רואה את האור בקצה המנהרה. כך שלדעתי לא יהיה מנוס מדיור ציבורי ואתם צריכים להתחיל להכין את התוכניות.

הבעיה היא לא תוכניות. כדי לתת מענה לדיור ציבורי באופן שהצרכים מוצגים כיום מדובר בעשרות מיליארדים. זה לא ענין של רצון טוב של פקיד באוצר להזיז סעיף תקציבי.

למה אי-אפשר להעדיף יזמים, קבלנים, כמו שזה נעשה בהולנד או בגרמניה? המדינה רוצה רק לקחת כסף.

הקבלנים לא עובדים בחינם. הכל עולה כסף.

אם המדינה לא יכולה לפתור לבד את הבעיה, היא צריכה לתת עדיפות לדבר הזה.

קיבלנו סקירה כללית על כל הבעיות שרובצות לפתחם של העולים החדשים. אני חושבת שאחת הבעיות החשובות מאד שגם העלינו אותה לא אחת בוועדה היא הדימוי של העולים החדשים והשילוב הבין-חברתי או בין-תרבותי בין עולים חדשים לבין ותיקים. מסתבר שבמספרים גבוהים ומבורכים כפי שיש היום נוצרות בעיות קשות מאד בבתי-הספר למשל, בשכנויות השונות, ואולי זאת היום, מלבד הדיור ובעיות אחרות, בעיה מספר אחת. אנחנו רואים בין בני הנוער מספרים מפחידים של נוער מנותק. אני זוכרת שפניתי אל ראש הממשלה הקודם ביבי נתניהו לגבי נוער מאתיופיה. דיברנו אז על כאלפיים בני-נוער שלא נמצאים בשום מסגרת, וגם פגשנו אותם בתחנה המרכזית בתל-אביב, אליה באים מכל קצווי הארץ. היום אנחנו מדברים בפירוש לא רק על בני העדה האתיופית. אנחנו מדברים על ציבורים גדולים מאד של בני-נוער שלא נמצאים בשום מסגרת, חשופים לגורמים שליליים בחברה שלנו, לסמים ולאלכוהול.

אני פונה כעת לסוכנות היהודית לקבלת נתונים על העלייה ומה הצפי שמסתמן אצלכם, שקשור במה שקורה בברית-המועצות לשעבר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת רמת האנטישמיות ויציבות השלטון.

רשות הדיבור למייק רוזנברג. בבקשה.

תגיד לנו גם איך ישפיע מעצרו של גוסינקי.

אני לא מומחה כדי לומר מה ישפיע ברוסיה, אבל בעצמך אמרת שגם מה שקורה בארץ משפיע מאד. כרגע יש ירידה של כ-10% לעומת שנת 1999, אבל צריך לזכור ש-1999 היתה שנה בולטת מאד. אנחנו עדיין מדברים על 57,000 עולים שיגיעו מברית-המועצות לשעבר, שזה בסביבות 85% מהעלייה ועוד 10,000 עולים מיתר ארצות העולם. כמובן שיש פה נעלם לגבי אתיופיה, שמאד קשה היום להגיד על איזה מספרים מדובר.

אנחנו מדברים השנה על 57,000 עולים, שזה בערך 10,000 פחות מהמספר שהיה לפני שנה. לפי הערכה שלנו יש קצת יציבות, או התיצבות ברוסיה. לאור החדשות של אתמול אינני יודע איך זה ישפיע. אנחנו לא מאמינים שהמצב ברוסיה יציב. יש מצב של התיצבות או יציבות מדומה אחרי הבחירות. כך שאני מצטרף לכל אלה שאמרו שאם נדע לקלוט נכון, יש סיכויים שהמספרים יעלו ויגיעו להיקף של 1999, וכולנו מקווים שזה מה שיקרה.

היו בעבר טענות שאתם כסוכנות היהודית, בשל הרצון לשמור על מספרים גבוהים של עולים, מעודדים בין השאר עלייתם של לא-יהודים. אנחנו לא הבענו עמדה בענין הזה, רק אמרנו שעל-פי חוק השבות אין שום שינוי בענין הזה, אבל עלו מספר רב של לא-יהודים. האם שיניתם את המדיניות הזאת?

אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת כי אני חושב שלפעמים יש פה אי-הבנה ציבורית. הסוכנות היהודית עובדת בברית-המועצות לשעבר אך ורק במסגרת חוק השבות. מי שממונה לאשר את העלייה זו לשכת הקשר. קרי, ממשלת ישראל.

שגם היא עובדת לפי חוק השבות.

לכן אני אומר, לא הסוכנות היהודית ולא לשכת הקשר יכולות לחרוג ממסגרות חוק השבות.

להיפך, בזמן האחרון עובדה תוכנית גם עם משרד הקליטה וגם עם השר מלכיאור שמטרתה לנצל את התהליך של הכנת העלייה כדי להעמיק, מעבר ללימודי השפה באולפנים, גם את הקשר עם מדינת ישראל, עם העם היהודי ועם הזהות היהודית במובן הרחב, התרבותי, של שייכות לעם ולמדינה. כך שאין לדבר הזה שום קשר עם שמירה על מספרים גבוהים של עולים, אלא שאנחנו חושבים, וכמו שאנחנו מבצעים ומסייעים למשרד הפנים באתיופיה, מי שזכאי לפי חוק השבות, צריך לזרז את התהליך ואת הטיפול ולהעלות אותו.

הנושאים שמעסיקים את משרד הקליטה, ואנחנו שותפים מלאים להם, זו הבעיה של הקליטה, הדיור והתעסוקה, שהם שני המרכיבים שיכריעו לא רק לגבי העלייה מברית-המועצות לשעבר אלא לגבי העלייה מארצות המערב.

רק לפני שבוע עשינו יריד עלייה בפריז, עם שמוש של תחנות המטרו והעתונות, אבל עם דגש על פתרונות דיור ותעסוקה, בעיקר "היי-טק". הגיעו למעלה מ-6,000 אנשים, שאין להם שום קשר עם הקהילה היהודית והתעניינו. נציגים של למעלה מעשרה מפעלי "היי-טק" ישבו וראיינו עולים פוטנציאלים מהמערב, עם חוזים.

אני חושב שהכיוון שהוצג פה על-ידי שרת הקליטה הוא הכיוון הנכון, ולא ההתחכמות מסביב לחוק השבות, לגויים או ליהודים. אנחנו חייבים לקלוט את העולים הזכאים לעלייה במסגרת חוק השבות.

רשות הדיבור לנציג משרד העבודה והרווחה מר ברוך יפה-נוף. יש בעיה קשה שאני נתקלת בה, אני משערת שגם אחרים מעמיתיי, ברשויות המקומיות. יש צורך אדיר ביועצים חברתיים, ברכזים חברתיים. אומרים לי ראשי רשויות: אם היה לנו רכז חברתי אחד לאוכלוסייה של העולים החדשים, מרוסיה או מאתיופיה, היינו ניצלים. כי יש נשירה גדולה מבתי הספר, ומספרים הרבה יותר גדולים של נוער מנותק, ונשמע על כך מנציגת משרד החינוך. בבקשה.

אולי יש בעיות נקודתיות, אבל אם מדברים באופן כללי, יש לנו נוסחה מסוימת שלפיה אנחנו מקבלים, לפי תחזית מספר העולים שמגיעה מדי שנה אנחנו מקבלים גם תוספת של כוח-אדם לצורך טיפול בקליטת עלייה במקומות שבהם נקלטים העולים, ולפי זה אנחנו פועלים. לכן, אם שמעת באיזה שהוא מקרה שיש בעיה כלשהי, ייתכן שיש בעיה נקודתית פה ושם, אבל באופן מערכתי אני יכול לומר שאנחנו מקבלים את הפתרון לפי נוסחה שנקבעה למעשה עם תחילת גל העלייה.

אולי נקיים על כך ישיבה נפרדת. מעבר לתחושה יש גם נתונים על נשירה יותר גדולה. דרך אגב, הנתונים לא תמיד מדויקים. ישבנו על כך בעבר גם עם נציגי משרד החינוך, שאמרו לנו שמנהלי בתי-הספר לא בהכרח מדווחים, ויש נתונים על נשירה גדולה יותר, שיש הרבה יותר נוער שנמצא במצוקה. אם בעבר היה צריך על כך וכך בני-נוער רכז חברתי אחד, היום אם אנחנו מדברים על נוער בסיכון, או נער שמפסיק ללכת באופן סדיר לבית-הספר, או נושר מפנימייה, הצורך היום הוא הרבה יותר גדול. אלה דברים ששמענו מהשטח.

כאמור, נקיים ישיבה בענין הזה, אבל אני מציעה שתתחילו כבר לחשוב על נוסחה שונה, כי הנוסחה הקודמת כבר לא מספיקה היום.

בהמשך להצעה שלך אני חושב שצריך לקיים על זה אולי דיון נפרד ואז נוכל לבוא עם הנתונים הספציפיים ואולי נקבל מכם מראש מידע לגבי הבעיות הספציפיות כפי שאתם רואים אותן ואז נוכל להתייחס אליהן.

בשבוע הבא יתקיים בוועדת העלייה והקליטה דיון עם שר החינוך בנושא הנשירה.

לכן המספרים מדאיגים?

יש נשירה סמויה. הוא רשום אבל הוא בא לבית-הספר פעם בשבוע.

אני מציעה שגם אתם וגם משרד העבודה הרווחה תתכוננו לישיבה הזאת ותחשבו על פתרונות יצירתיים, כי זאת בעיה אמיתית ואני יודעת שיש מחסור בתקנים. לגבי נוער בסיכון, או תלמידים שנושרים, אם הם עכשיו בני 15 ו-16, אפשר עוד להציל אותם, וזה צריך להיעשות ממש עכשיו.

אני מבקשת מכם, אנשי המקצוע, לבוא לישיבה עם רעיונות לפתרונות.

יש לי שאלה למשרד החינוך. יש לנו סטטיסטיקה שכאשר ילדים היו מגיעים בתחילת העלייה, הם היו מקבלים ציונים בבגרות פי 2 מאשר הוותיקים, והיום המספר הוא חצי בהשוואה לוותיקי המדינה. האם זה נכון?

שנת השיא היתה 1997 כשאצל העולים מברית-המועצות לשעבר הממוצע בבגרות היה 1.5% גבוה מהמגזר היהודי, אבל לא פי 2. לגבי 1999 עדיין לא קיבלתי את המספרים. בימים הקרובים אני אקבל את התוצאות של הבחינות משנה שעברה, מבחינת החתכים, ויש עלייה במספר הזכאים לתעודת בגרות ביחס לשנה שעברה. דרך אגב, אפשר להיכנס לאגף הבחינות במשרד החינוך ולראות את הנתונים.

רשות הדיבור ליואב הס, בבקשה.

לגבי נוער מנותק ונוער בסיכון, אחת הבעיות במשך השנים היתה, בייחוד מתוך הקהילה של יוצאי אתיופיה, שבכלל לא הבינו שיש בעיה. היום כבר יודעים, ולמרות שיודעים אין מספיק תוכניות. להיפך, מה שקורה הוא שמרכז מידע לנוער יוצאי אתיופיה, כמו שאנחנו הקמנו במסגרת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה לפני כחמש שנים, המרכז הזה עומד להיסגר מפני שאין לו תקציבים. אז אותו נוער שמסתובב בתחנה המרכזית, שאת ראית אותו ואת יודעת מה הבעיות שלו, ואת יודעת שהמענים לנוער יוצא אתיופיה צריכים להיות שונים במהות שלהם מאשר המענים לנוער אחר, מעצם העובדה שהם שונים, הדברים האלה פשוט ייגמרו.

אני פונה בענין הזה גם לשרת הקליטה וגם לכל אדם אחר שיושב בחדר הזה, אם זה מהסוכנות היהודית ואם זה ממשרד החינוך ומכל משרד שהוא – את המרכז הזה, לדעתי, אסור לסגור.

מי מתקצב את המרכז הזה?

המרכז הזה תוקצב עד היום בעיקר על-ידי קרנות פרטיות מחוץ-לארץ, שיש להן סדר-עדיפות משלהן. יום אחד הם אומרים: אנחנו לא נותנים יותר. זה מה שקורה והמרכז עומד להיסגר.

האם המרכז הזה מופיע בין העמותות שאמורות לקבל את התקצוב?

פניתם לתמיכות?

אולי אני אסביר את זה אחר-כך, כי זה קצת יותר מורכב. השאלה היא איך מוצאים דרך
שהמרכז הזה לא ייסגר ושמאות ואלפי נערים שמקבלים סיוע לא יקבלו אותו יותר.

נדבר על זה אחר-כך. כי אם זה לא מופיע במסגרת התמיכות שהמשרד אמור לתת, וזה אפילו לא בבקשות, אז תהיה בעיה.

הנסיון שלנו בעבר היה שהגשנו בקשות והן לא בדיוק התקבלו. לכן, להגיש כל פעם בקשה ולא לקבל, זה לא במיוחד יעיל. אם נדע שיש נכונות ופתיחות לתת סיוע למרכז הזה, מבחינתנו אפילו המרכז הזה יכול להיות עמותה נפרדת, בלי שום קשר לעמותה שבה אני עובד. אפשר להקים עמותה נפרדת לטיפול בענין הזה, ואפשר להרחיב את הפעולה לא רק לתחנה המרכזית בתל-אביב אלא גם למקומות אחרים בארץ שהבעיה הזאת קיימת והיא גדלה ומתרחבת במימדים מדהימים.

אני רוצה לקשור את זה במשפט קצר לענין הדיור. רוב האנשים שקנו דירות במסגרת המשכנתאות המאד טובות שניתנות ליוצאי אתיופיה, קנו דירות בשכונות מצוקה והילדים האלה, שבאתיופיה לא ידעו מה זה עבריינות נוער, כי לא היה שם המושג עבריינות נוער בחברה היהודית, היום הדבר הזה תופס מימדים מפלצתיים. אני חושב שאם לא תהיה התייחסות ברמה לאומית לענין הזה, אנחנו יוצרים לעצמנו פה בעיה שתוך כמה שנים כבר אי-אפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורה.

אני מאד מסכימה אתך. בעבר פניתי לראש הממשלה הקודם ואמרתי לו: בואו נתמקד בנקודה הזאת. שר העבודה והרווחה דאז, שהוא גם שר העבודה והרווחה דהיום, אמר שהוא מוכן לקחת על עצמו את הנושא. אני לא מרגישה שמשהו ממש התקדם.

לא התקדם.

נקודה נוספת נוגעת ל-700 יחידים, ואני מנצל את העובדה שהשרה יולי תמיר נמצאת כאן – 700 יחידים יוצאי אתיופיה שהם זכאים לדיור, אין להם שום סיכוי לכלום. הם מגיעים עוד פעם ועוד פעם אל חביב קצב ואין להם שום פתרון.

דיברתי על כך בתחילת הדיון, כשלא היית כאן.

בזמנו פניתי אלייך במקרה ספציפי.

אתה פנית אליי, אבל אני לא יכולה להגדיל משכנתאות ליחידים. אנחנו נמצאים במאבק עם האוצר בענין הזה. אין מה לעשות.

אני מאד מברך על כל מה שאת עושה במשרד ועל כל הכוונות הטובות שלך, אבל בממשלה הקודמת היו כ-700 יחידים ועכשיו יש ממשלה חדשה, ולא זו בלבד שלא נפתרה הבעיה של 700 היחידים, אלא שכל פעם נוספים יחידים שמשתחררים מהצבא ואין להם פתרון. זה דבר שאי-אפשר לחיות אתו. לא יכול להיות שבן-אדם יהיה טוב בשביל לשרת שלוש שנים מלאות בצבא והצבא פותר לו את בעיית הדיור כשהוא משרת בצבא, וכשהוא יוצא מהצבא אין לו איפה לגור. אני חושב שאנחנו לא יכולים להשלים עם זה ואני פונה לשרה ולכל מי שיושב פה, גם אלייך גברתי היושבת-ראש, חייבים לעשות דיון ממוקד לגבי 700 הבודדים שיש להם זכאות ואין להם איפה לגור.

הם פשוט ברחוב. אנחנו מכירים חלק מהם.

אני חייב להוסיף בצער רב שזה נוגע לא רק ליוצאי אתיופיה.

אנשי הסוכנות היהודית אמרו שצריך להעלות את זכאי חוק השבות. הלוואי שזה היה קורה, כמו שהם אמרו. אנחנו יודעים שבאתיופיה סובלים אננשים שהם זכאי חוק השבות, וגם מתים שם.

אני רוצה לשאול את שרת הקליטה. אנחנו יודעים שיש עולים זכאי חוק השבות שקיבלו אשרת עלייה והם ממתינים באתיופיה בגלל בעיות של קליטה בארץ, כי אין דיור.

המידע הזה לא נכון.

אין דבר כזה. בדרך-כלל זה לוקח בין עשרה ימים לשבועיים והם עולים מייד ברגע שהם מקבלים את האישור. אני אחראי על זה.

יש שם, למשל, משפחה גדולה ומשפחה קטנה. הם אומרים שבגלל שאין מקום אתם לא תעלו השבוע.

זה לא ענין של מקום. יש מקום. יש לנו היום 250 דירות ריקות.

אתה יכול להסביר לי מדוע מתעכבים עכשיו 200 עולים באדיס-אבבה?

קודם-כל, זה לא שייך למשרד הקליטה. זאת אחריות של הסוכנות היהודית, ואני אומר במפורש שזה לוקח בין עשרה ימים לשבועיים – שלושה שבועות. הבעיה היא שלאנשים האלה אין תיעוד. הם צריכים לקבל דרכונים ולעבור את ההכנה הזאת ואז הם באים לארץ. ברגע שיש להם אישור של משרד הפנים הם לא מתעכבים. יש אנשים שממתינים לטיפול של משרד הפנים. לפני פסח הייתי שם עם השר שרנסקי. יש תוכנית מאד מורחבת לטפל בזירוז הבדיקה. מי שמקבל אישור של משרד הפנים מגיע לארץ תוך שבועיים – שלושה.

אני רוצה לברך את שרת הקליטה על הדיווח הנרחב מאד ששמענו מפיה בנושא תעסוקה וקליטת עלייה. אבל יש דבר אחד שמדאיג אותי מאד, והוא התעסוקה. כידוע, נושא התעסוקה בקרב העולים מאתיופיה הוא מאד מדאיג. זו בעיה שגורמת לכל התופעות שיש היום, כמו נשירה של בני-נוער מבתי-הספר, ואחרות. אם יש תעסוקה בשכר מינימום, כמו בקרן קימת, האנשים בקושי מסיימים את החודש. בקשתי היא להגביר את המאמצים בנושא תעסוקה.

יש כמה בודדים שנקלטו בחברת החשמל. כפי שאמרה חברת-הכנסת לנדבר, חברת החשמל מפטרת מאות עובדים, ובכל יום פונים אליי אנשים שעומדים להיות מפוטרים. הם העזו לקנות לעצמם דירה במשכנתא גבוהה מאד ואם הם יפוטרו מהעבודה זה בעצם יחסל את המשפחות, כי רובם קנו דירות.

אני מבקש מאד גם מיושבת-ראש הוועדה וגם משרת הקליטה להתערב לטובת העולים האלה שלא יפוטרו מעבודתם, במיוחד בחברת החשמל.

תפנה אלינו.

בענין דיור ליחידים, יושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה קיימה בענין הזה דיון נרחב ואני מברך על כך. עומדים להוציא את העולים היחידים שנמצאים בהוסטלים. יש אלינו פניות בענין הזה. יש צו של בית משפט. אני מבקש לא לגעת בהם עד שיימצא פתרון.

הסוכנות יכולה להבטיח שלא יגעו בהם?

לא. אתמול ישבתי עם מנכ"ל "עמיגור" והוא אמר לי שהם הקפיאו את כל צווי הפינוי.

יש לי פסק-דין. העברתי למשרדך העתק ממנו.

פסקי-דין יש, אבל צווי הפינוי עוכבו.

אם הם לא יפונו, יש גם קנסות.

אנחנו דיברנו על אותם יחידים שאמורים לעזוב את ההוסטלים, ואין לנו עדיין תשובה.

אין לנו תשובה. אמרנו שתהיה ועדה משותפת וננסה לפתור את הבעיה על-ידי הצעות חלופיות. העיקר הוא שאנחנו רוצים לתת להם משכנתאות, כמו שהיו פעם, והמבצע הזה הסתיים. זאת הדרך היחידה.

לחדש את המבצע הזה.

אין לזה אישור של האוצר כרגע. מדובר על סכום של חמישים אלף דולר.

הסכום הכולל הוא כ-200 אלף שקל. יש כ-200 – 220 כאלה. אנחנו מדברים על ההוסטלים.

שאלתי האחרונה היא לגבי קשישים יחידים שנמצאים באתרי קראוונים. המשכנתא שניתנת לקשישים משום-מה לא ניתנת להם. אני לא יכול להבין את זה.

דנו על כך בישיבה הקודמת. כל העולים שעלו ארצה וגרים בהוסטלים, וגם עולים שנמצאים באתרי קראוונים שעלו אחרי 30 ביוני 1993, כל המשכנתא המוגדלת שזכאים לה העולים היחידים מכלל הארצות, כולל העולים היחידים מאתיופיה שנמצאים באתרים, מתייחסת לאלה שעלו ארצה עד 30 ביוני 1993. זה חלק מהמשא-ומתן שלנו ומהבקשות שלנו ושל משרד השיכון ומשרד האוצר. אבל כל עולה קשיש שרוצה הוסטל מקבל בעדיפות הוסטל.

תודה רבה. גב' ויולטה קליינמן, בבקשה.

אני מייצגת את עיריית ירושלים, הרשות לקליטת עלייה.

השרה הזכירה בסקירתה את הענין של הגדלת משכנתאות וסיוע בשכר-דירה עבור עולים שמתגוררים בירושלים. לא הבנתי במה מדובר ומה מהות התוכנית.

השרה יצאה לכמה דקות וכשהיא תחזור תשאלתי אותה, כי גם אני לא יודעת במה מדובר.

בנוסף, חברת-הכנסת סופה לנדבר דיברה על חוק הווטראנים. אני מקבלת הרבה מאד תלונות מעולים שאינם יודעים במה מדובר. הם פונים בענין הפטור מתשלום אגרת טלוויזיה - - -

יש פרסום על כך בכל העתונים ברוסית. הם צריכים למלא טופס ולשלוח אותו למשרד הביטחון. כל מי שמילא טופס, משרד הביטחון אישר אותו.

בינתיים זה לא עובד. אבל אני מבינה שאני יכולה להפנות אותם למשרד הביטחון.

אומר לי עכשיו חבר-הכנסת יורי שטרן שהוא פנה אלינו לוועדה בבקשה שנקיים ישיבה עם כל הגורמים שעוסקים בחוק הווטראנים כדי לראות איפה הוא עומד ומה ממנו מיושם.

חלק מהמשרדים לא גיבשו עדיין נוהל.

זה שלב מאד ראשוני. התפרסמו בכלי התקשורת הודעות. צריך לתת לזה הזדמנות. אם את רוצה לקבל את תוכן המודעה, תפני אלינו וניתן לך אותה.

זה גם ענין של היכולת שלנו לזרז את המאמצים. היועץ המשפטי של משרד הביטחון פנה לכל הגורמים שמוזכרים בחוק הווטראנים ואחראים על החלקים השונים שלו, עוד באמצע מאי, בבקשה לגבש נוהל ולתאם דברים. למשל, איך עוברות רשימות, איך רושמים וכו'. חלק מהמשרדים עשו את זה וחלק לא. ברגע שאנחנו מזמינים אותם לדיון בוועדה אנחנו מזרזים אותם והחוק נכנס לתוקפו מ-1 ביוני. זאת אומרת, האנשים כבר צריכים לדעת איך, ולמשרדי הממשלה היה בכל-זאת זמן. זה לא מסובך מדיי. פרט לאגרת טלוויזיה כל היתר בכלל טריביאלי.

הם אומרים שהם בכלל לא שמעו על זה.

לכן חשוב לנו מאד לכנס את כל הגורמים.

בסדר גמור.

לסיכום הדיון, בסקירה של השרה הועלו הבעיות העיקריות שהיא ומשרדה מנסים להתמודד אתן. אני מקווה שגם יהיו פתרונות. אני לא רואה שקיבלנו הרבה פתרונות, אלא דיברנו על איתור הבעיה. אנחנו מדברים, למשל, על הגדלת משכנתאות, הקלה בתנאי ההחזר, הגדלת הסיוע בשכר-דירה, קידום בתעסוקה , ועוד. אני יודעת שלגבי בתי המהנדס אין שום התקדמות.

אני חושב שיש פה מעבר להצגת בעיות. אני התרשמתי, גם בשיחות שהיו לי ובמיוחד בנושא מהנדסים, שגובשו כמה תוכניות מפורטות שכוללות, למשל, החייאת הנושא של מרכזים טכנולוגיים, אבל כשלב מסוים בביצוע תוכנית יותר רחבה לגבי מהנדסים.

אני חושב ששרת הקליטה הוכיחה שאפשר להיות לא עולה, במיוחד בצירוף עם המנכ"ל שהוא עצמו עולה, להתמצא די מהר בתחום ולהגיע לראייה יותר כוללת. חלק מהדברים רציתי בכל-זאת לציין בנוכחות השרה.

יכול להיות שיהיו לנו ישיבות על כל נושא ונושא. בדיור עסקנו לא מעט. לגבי האנשים שאמורים לעזוב את ההוסטלים אני מקווה שיימצא להם פתרון, כי אנחנו לא רוצים לצרף גם אותם לאוכלוסיית דרי הרחוב שאנחנו מטפלים בהם כבר.

לגבי הכשרה מקצועית אני מבינה שיש קצת שינוי בהדגשים.

זה שינוי מאד נכון.

ואני מקווה באמת שזה יפעל. כרגע זה רק בגדר תוכניות.

לגבי המשטרה, ייתכן שנקיים דיון בנושא זה. אני לא קיבלתי דיווח מן השטח. אני מבינה שיש היום שיטור קהילתי ויש נסיון ליצור יותר הידברות בין העולים לבין המשטרה.

התוכנית היפה של שיטור קהילתי לא כל-כך יוצאת לפועל.

אני רוצה לומר לשרה, שנכנסה כעת, שהתוכניות והבעיות עלו על השולחן. לגבי פתרונות – נצטרך לעקוב מה מיושם.

אני אשמח לתת דו"ח תקופתי.

העלינו גם את הנושא של מהנדסים-עולים. אני מבינה שבתי המהנדס מוקפאים במידה מסוימת, כדי לחשוב על רעיונות אחרים.

לגבי העולים והמשטרה אנחנו נקיים דיון. בעבר היתה תחושה של ניכור בין העולים לבין המשטרה. אנחנו רוצים לשמוע אם המצב השתפר או שהוא עומד בעינו.

אני גם שאלתי בענין הגדלת משכנתאות והגדלת הסיוע בשכר-דירה לעולים בירושלים.

בוועדת שרים לענייני ירושלים נתקבלה אתמול החלטה לשפר בכלל תמריצים להשתכנות בירושלים, וחלק נכבד מהתמריצים יופנה למתן סיוע לעולים, גם בשכר-דירה וגם במשכנתאות, כי אנחנו מאד-מאד רוצים שעולים יישארו בירושלים.

מתי זה אמור לצאת לפועל?

זה אמור להגיע לישיבת הממשלה בעוד שבועיים לאישור, כי זו החלטה של ועדת שרים. אני מקווה שבעוד שבועיים ההחלטה תאושר ואז היא תיושם. ברגע שאפשר יהיה לממש אותה, הממשלה תצטרך לקבל החלטה על כך.

גברתי השרה, אני מבין שנגמרה שורה שלמה של זכאויות, ומכתב שלי בענין זה נמצא בדרך אלייך.

את העלית נקודה חשובה מאד בסקירתך – אולפנים. יש פה מצבור של נסיון, עוד מרוסיה, של למידה הרבה יותר מתוחכמות וכוחות שאפשר לגייס אותם בפורום הציוני, עם תוכניות שאנשים העבירו אותן בצורה התנדבותית.

תוכנית השיטור הקהילתי לא כל-כך יוצאת לפועל ולכן קשה לבסס עליה עוד תוכניות. אבל לאור המשקעים מן העבר, הדברים שהמשטרה עשתה נגדם, לטענתם של עולים רבים, אם לא יפתרו את הדברים האלה יהיה קשה מאד לשפר לעתיד. לכן אני חושב שהמשרד יכול לסייע בכך שילחץ על המשטרה לעשות חקירה של ממש של המקרים שהועלו בזמנו בישיבת הוועדה עוד בכנסת הקודמת וכמעט ולא מצאו פתרון.

בחלק מהמקרים השתכנענו שבאמת לא עמד מאחוריהם שום דבר.

דבר אחרון, בעיית בני-נוער, שהיא בעיה שמחריפה והולכת. חלק מהבעיה הוא טיפול בהורים עצמם, כי אם המשפחה מתרסקת גם הנוער הולך לאיבוד וקשה מאד לשפר את המצב. חלק מהבעיה הוא קליטת מורים-עולים במערכת החינוך במעמד הנכון ואז יש לזה השלכה גם על מעמדם של ילדים-עולים בבתי-הספר, ולכן זה נושא מאד מרכזי.

בזה אני רוצה לסיים את הישיבה ולהודות לשרה יולי תמיר ולכל המוזמנים.

הישיבה נעולה.

- - - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 11:05