פרוטוקולים/ועדת קליטה/698

1
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
13/06/2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 76
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום ג', י' סיוון, התש"ס, 13.6.2000, בשעה 10:10

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר
שמואל הלפרט

משרד החינוך:
יחיאל שילה - סגן מנהל מינהל לחינוך התיישבותי
ועליית הנוער
רחל חייק - ממונה על יחידת בוגרים
רם לוי - חשב בכיר של המינהל

פרופסור יוחנן שטסמן - מנכ"ל
יגאל ברזני - סמנכ"ל ביטוח וגביה
עו"ד ג'ודי וסרמן - סגנית היועץ המשפטי
משה עמית - מינהל גביה
אביבה גייבל

שרה כהן - מנהלת המחלקה לשירותי רווחה
מיכל שטרית - סגנית היועצת המשפטית

נטאשה מיכאלוב - סגן ממונה על התקציבים

עו"ד נתן סמוך

רבקה וייסברג - מפקחת ארצית לקליטת עליה

אנה איסקובה - יועצת ראש הממשלה לקליטה ושילוב
חברתי ותרבותי
למה ליגישל - רכז בכיר לענייני אתיופים

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל
יונתן וודג'י - רכז פניות הציבור

יואב הס - רכז לובי
מרגלית חי

שלמה מולה - יו"ר

נגה אמבת

מנחם סנבטו - יו"ר

רותי הורן
גלעד ריקלין

חיוב תלמידים עולים מאתיופיה בתשלומי ביטוח
לאומי וביטוח בריאות

וילמה מאור

רקורד שירותי הקלטה

הנושא שאנחנו דנים בו היום הוא חיוב
תלמידים עולים מאתיופיה בתשלומי ביטוח לאומי וביטוח בריאות - אני כרגיל מצרה קצת שדווקא כשמתייחסים לבני העדה האתיופית, אין מגיעים די חברי כנסת, והעליתי את זה כבר בעבר בישיבות קודמות - שאין ספק שזה מוכיח שצריך שיהיו חברי כנסת מבני העדה. אני מוצאת לנכון להעיר את ההערה הזו, כי בהחלט אני מצרה על כך. אנחנו דנים היום בנושא שאנחנו חייבים למצוא לו פתרון, והוא חיוב תלמידים עולים מאתיופיה בתשלומי ביטוח לאומי וביטוח בריאות. יושב איתנו מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופ' יוחנן שטסמן, ואני בטוחה שאתה ער לבעיה הזו; ואנחנו מתכנסים כאן כדי למצוא לה פתרון, כי חייבים למצוא לה פתרון. אני רוצה לברך אותך, זו פעם ראשונה שאתה אורח כאן, בוועדת העליה, הקליטה והתפוצות, ואני מקווה שלא נטריד אותך יותר מדי - ברגע שאתה פותר לנו את הבעיה הזאת, אתה תהיה משוחרר אולי לתקופה מסוימת.

אנחנו דווקא רוצים שתהיה עוד הרבה עליה,
ויהיו עוד כמה בעיות לפתור.

אני רואה שהגישה שלך מאד חיובית. אני
קיבלתי מכתבים, ומר יצחק קדמן כתב ובני הקהילה, מר שלמה מולה - ואחרים שנמצאים פה העלו, ואותן בנות; ויש הרבה מאד, גם ארגונים וגם מתנדבים באופן פרטי שעוסקים בענייני הקהילה, ונוצר מצב שיש לנו פה ערימה של פניות - אתה בוודאי מכיר אותן, של בנות בעיקר, שעדיין ממשיכות ללמוד בבית הספר, כי הן התחילו את הלימודים בגיל יותר מאוחר, והן מוצאות את עצמן, נגיד - הנה, אני אתן למשל דוגמה: שם: אסממו אייטגב תאריך לידה: 1.1.79 מוסד לימודים אחרון בתיכון: ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה; מס' השנים שלמד: 18 חודשים. תאריך תחילת הלימודים בישיבה: 98. תאריך חיול: 99. מסמכים נלווים: אישור לימודים והכל. יש עוד דוגמאות - אמרת לי שהרבה בנות, ובסוף אני רואה פה הרבה בנים. מה שקורה, שהם לומדים עדיין בבתי ספר וצריכים למעשה, על פי חוק, לשלם ביטוח לאומי. הם מוצאים את עצמם, כאשר הם מתגייסים לצבא, עם חובות אדירים לביטוח הלאומי, מה שבדרך כלל לא קורה לבני ותיקים, או שאם יש פער של כמה חודשים, הפער בדרך כלל, גם במשפחות יותר חזקות, ואין עם זה ממש בעיה.

המצב הוא איום. גם ההרגשה, דרך אגב, רעה מאד. מעבר לעובדה שהם נכנסים לצבא, ועל גבם איזה חוב אדיר לביטוח הלאומי, אני חושבת שגם מבחינת ההרגשה, זו הרגשה איומה. אתה בסך הכל רוצה לעשות הכל טוב, ופתאום אתה מקבל כל הזמן מהדואר כל מיני התראות ועיקולים. מיד אני אתן גם לאנשים פה לדבר. זו גם הרגשה לא טובה, וגם באופן מעשי, אנחנו בוודאי, כוועדת עליה וקליטה, לא נוכל להסכים שזה המצב שיהיה. אז אולי מר שלמה מולה, אתה תהיה הראשון?

אני מציע שקודם כל אנשי הממסד ידברו.

אני קודם כל רוצה להודות ליושבת ראש
הוועדה, שכינסה היום את הדיון הזה, שאני מחכה לו כבר הרבה מאד זמן. אני שמעתי איזה נימה בקולך, שאני מקווה שהיא נכונה, שאת לא תתני למנכ"ל הביטוח הלאומי, מר יוחנן שטסמן, לצאת מפה עד שהבעיה לא תיפתר.

כן, וזה לא היה איום.

אני אומר את הדברים באמת ברוח טובה. אני
מוכרח לומר, אני לא הרבה פעמים אומר את זה, אבל זה אחד הנושאים, שלמרות מאבק שאני מנהל יותר מחמש שנים - נכשלתי. אינני מסוגל להרים את העניין. יותר מחמש שנים. חלק מהנוכחים פה מכיר את זה מהתכתבות שלי איתם, או מפגישות שערכנו, ודרך אגב, הייתה גם פגישה עם מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי שקדם למר יוחנן שטסמן, ויש לי פה גם מכתבים שלו. אני חושב שזה פשוט עוול נוראי שנגרם בעיקר - יש כמה ספיחים גם לא מבני העדה האתיופית - אבל בעיקר לבני העדה האתיופית, בנושא שעלותו הכספית היא שולית לחלוטין, אם מכניסים את הדברים לפרופורציה - וגורמים עוול שאין כמוהו לאנשים צעירים שצריכים להתחיל את דרכם, וממילא אין הם מתחילים את דרכם סוגה בשושנים. גברת קולט אביטל ציינה את ההרגשה הנוראה, אבל זה הרבה יותר מזה. אני רוצה לומר לך, שזה גם מגיע לזה שבחורים ובחורות צעירים בתחילת דרכם מוצאים את עצמם לפתע עם חשבון בנק חסום, כי הוטל עיקול, למרות שהם לא עשו רע לאיש מימיהם. אני רוצה להצביע על העובדה שבכלל חלק מבני העדה מגלים את דבר חובם כאשר קורה איזה שהוא אירוע משמח יותר, או משמח פחות, כמו שנולד להם ילד ומקפיאים להם תשלומים שמגיעים להם מביטוח לאומי, בגלל טענה שהצטבר להם חוב של אלפי שקלים.

הניסיון שלי עד כה היה שמשרד אחד זרק אותי למשרד אחר. משרד הקליטה זרק אותנו לביטוח לאומי, ביטוח לאומי אמר לנו, אנחנו פועלים על פי חוק, אין מה לעשות, לכו לשר החינוך, כי שר החינוך אחראי היום גם על עליית הנוער, וגם מדובר בתלמידים עולים. שר החינוך שלח אותנו למצוא פתרונות אצל שר העבודה והרווחה, וכך סובבנו למעלה מחמש שנים במעגלים. אין זה יכול להיות שמדינת ישראל, שמתיימרת לקלוט עליה בכלל, ואת העלייה של יהודי אתיופיה, בפרט ובמיוחד, לא תמצא פתרון - ולא מדובר על אלפים, מדובר, להערכתי, על עשרות, אולי בשלב מסוים היה קצת יותר מעשרות, אולי זה הגיע למאות של תלמידים שבגלל נסיבות חייהם, כשהם עדיין בכתב י' מגיע יום הולדתם ה- 18. אין להם אגורה שחוקה. הם תלמידים. הם אינם אנשים עובדים שיכולים לשלם דמי ביטוח בריאות ודמי ביטוח לאומי. הם תלמידים לכל דבר ועניין. מוכרחים למצוא את הדרך לפטור אותם.

אני מוכרח לומר שהביטוח הלאומי, וסליחה אם אני גונב לך כבר חלק מהתשובה, עונה באופן קבוע לפניות אליו – ודרך אגב, נמצאת פה גברת נגה אמבת, שהיא אחת מאלה שבשמה פנינו, ויונתן וודג'י, שהוא אצלנו אחראי על הטיפול על ילדי העולים מאתיופיה - עונה הביטוח הלאומי שהוא מוכן ללכת לקראת התלמידים הללו ולהוריד להם את הריבית וההצמדה. אבל עדיין - ויש לי פה דוגמאות שאני ברצון אמציא אותן - עדיין יש תלמידים שאחרי הורדת הריבית וההצמדה, מגיע חובם, בקרן, לאלפי שקלים. מאיפה תשלם נגה, או מישהו אחר, עכשיו לפתע, בהיותה בת שרות לאומי, או חיילת בצבא, או אפילו כבר סטודנטית במכללה, תשלם עכשיו חמשת אלפים שקל? ועבור מה? ומדוע? למה ייגרע חלקה מכל תלמיד אחר בבית ספר? נכון שהיא הקדימה את גיל 18, והוא תפס אותה כשהיא עדיין תלמידה, בגלל הרקע, שאנחנו כולנו מכירים ויודעים. אינני יכול להאמין שמדינת ישראל אינה יכולה לפתור את הבעיה הזו, של כמה עשרות, או כמה מאות תלמידים - ולמצוא פתרון כדי שהם לא יסחבו חובות שמביאים בעקבותיהם עיקולים לחשבון וחוסר יכולת לפתוח את החיים שלהם כמו כל נער ונערה בישראל.

אני מאד מבקש מגבירתי, שהכדור פה לא ייבעט פעם נוספת ממגרש אחד למגרש אחר. מביטוח לאומי, למשרד החינוך, למשרד העבודה והרווחה, לכל מיני פתחים אחרים, לעליית הנוער. הנושא הזה מוכרח להיפתר. באמת זו אינה בעיה כל כך גדולה שאי אפשר לפתור אותה. קצת רצון טוב, ואפשר לפתור את העניין.

או קיי, מאה אחוז. בסדר גמור. שלמה מולה
בבקשה.

אולי אני באמת אתחיל בסיפור האישי שלי עם
הביטוח הלאומי. אני הגעתי לארץ ב84-,
במבצע שלמה. כשהגעתי לארץ הייתי בן 17.5

הערה: מבצע שלמה זה ב1991-. אתה הגעת במבצע
משה.

הגעתי במבצע משה. איך שהגעתי לארץ, כמובן
כמו כל צעיר שהגיע לארץ, הגעתי לבד, ללא ההורים, דרך סודן, ונקלטתי במרכז קליטה צפת. כעבור שלושה חודשים בצפת, העבירו אותי לעליית הנוער, לישיבה התיכונית "אהל שלמה" בבאר שבע. עד כאן הכל בסדר. בינתיים עברה חצי שנה, ונהייתי בן 18. מרדתי בחינוך הדתי, בישיבה, ועברתי לתיכון ליאו בק בחיפה. בינתיים הגעתי לגיל 18. בתיכון ליאו בק, הייתי צריך שם ללמוד שנה וחצי, כדי לעשות בגרות. סיימתי את הלימודים, נהייתי עתודאי, המשכתי ללמוד בבר-אילן, כלומר היו כמעט שנתיים ימים שהייתי חייב לשלם לביטוח הלאומי. הכל נגמר, ב91- סיימתי את הלימודים, התחלתי לעבוד, בינתיים צבא, ואז בשנת 92 אני מקבל מכתב, דרך מקום העבודה שלי, לא פחות ולא יותר, שאני חייב חוב. על מה החוב? אני צריך לשלם. אני הולך לברר: תשמע, התשלום שלך, כשהגעת לארץ, לפני כמה שנים היו לך חובות, הצטברו לך. האמת, כל התקופה הזאת לא קיבלתי מכתב - אני בכל זאת יש לי כתובת במדינת ישראל, אני לא אנונימי. לא קיבלתי מכתב לא מהביטוח הלאומי, ולא שאלתי את המשפחה שלי, האם בגלל שאני התניידתי בין כתובת לכתובת, בכל זאת הייתי כמעט חמש שנים בבר-אילן במעונות. כלום. לא היה כלום. נכון - אני לא אמרתי, לא עשיתי מזה עניין, הלכתי ושילמתי - היו לי האמצעים לשלם. עכשיו, רבותיי, מה שקורה כאן, זה לא רק תקופה של משנת 91 וכן הלאה.

הערה: כמה שילמת?

אני שילמתי 6,500 שקל. זה מה ששילמתי. אני
גם לא ביקשתי שיורידו לי את הריבית וכן הלאה. שילמתי את זה ב93-. עכשיו תראו, בואו ניקח את המכתב של בחור שכתב לעליית הנוער ב20.4.2000-, בחור שהתגייס. הוא כותב כאן: אני הגעתי ב91-. כמובן, צריך לזכור, למה בכל זאת התפר הזה של גיל 17-18, למה הוא משמעותי בכלל? מי שרואה את זה ברמה יותר רחבה, אם עושים הנחות בגיל הזה, מביאים אותם למסגרות חינוך כלשהן, ואם הם אינם יוצאים עם מקצוע, או עם השכלה כלשהי, המדינה אינה צריכה לשלם על זה אחר כך. אם לא - הבחור הזה שהגיע בגיל 17, לצערנו הרב, אולי חלק לא ידעו קרוא וכתוב בארץ מוצאם, ובא לפה והשתקע כאן והוא לומד מוסר עבודה, חינוך וכן הלאה. אחר כך הוא איננו צריך את דמי האבטלה וכן הלאה, הוא בעצמו יסתדר. הבחור הזה, שהוא הגיע ב91-, עד שהוא התגייס אף אחד לא אמר לו שיש לו חוב. עכשיו הוא בצבא, הוא צריך לשלם 6,000 שקל - מאיפה ימצא?

אני זוכר, התהליך הזה התחיל לא רק בחמש השנים האחרונות. אני מוכרח להגיד שאני זוכר בזמנו, החברים ממשרד הקליטה יעידו, מר צבן לקח את הנושא הזה, כשהוא היה שר הקליטה, והוא אמר: חבר'ה, צריך למצוא לזה פתרון. והתחילו לדבר על זה. גלגלו עוד פעם את הכדור וכן הלאה. אני באמת חושב - תראו, אני לא יודע להגיד אם זה רק לעולי אתיופיה או לא לעולי אתיופיה. אנחנו יודעים בדיוק מה שקורה לעולי אתיופיה, בגלל הגיל, גיל התפר שהם מגיעים אליו, הבעיה הזו נוצרה. היו כאלה שאמרו כן, צריך חקיקה, לא חקיקה. רבותיי, אני אומר לכם, החייל הזה - עם איז תחושה הוא יילך? הוא מקבל 300 שקל משכורת צבאית. עד שהוא יסיים את הצבא הוא לא יוכל לשלם את כל התשלומים שלו.

לכן, אני חושב באמת שצריך לפתוח את הלבבות, למצוא פתרון. אני חושב שגם במידה מסוימת, אי אפשר שהבחור שהיה בן 18, נמצא במסגרות שלכם, אין זה יכול להיות שאין לזה הסדרים כלשהם. כלומר, ידעתם שכל צעיר שהוא בן 18 צריך לשלם. יש פה גם בעיה יותר חריפה, של עולי אתיופיה - אולי עכשיו היא מצאה את פתרונה - אין כתוב בתעודת הזהות התאריך, הגיל המדוייק, מתי הוא הגיע לגיל 18 - גם זו בעיה.

אל תסבך אותנו יותר.

אינני מסבך. אני רק רוצה להגיד - ראו,
היום יש הסדר. יש גם גיל שכותבים אחד בינואר. כולם נולדו באחד בינואר. הבעיה היא גם כאלה שמשנים את הגיל שלהם. גם עליית הנוער עזרה להם לשנות את הגיל, ביוזמתה. הממסד עזר לשנות להם את הגיל שלהם ביוזמתם, כשבמקום 19 הם עשו אותם 20, במקום 17 הם עשו 18 - דילגו להם על שנה.

אני מנסה להפך כל הזמן.

בסופו של דבר, הכל נרשם לבן אדם, והוא
מקבל עיקולים.

מאה אחוז, מר שלמה מולה. הבעיה די ברורה.
אני אתן עוד לגברת נגה אמבת לדבר.

נגה זה שם המשפחה שלי. אני גרה במעונות,
במרכז קליטה מבשרת ציון, ומאז שעליתי
לארץ אני גרה לבד.

באו לכם הרבה עולים עכשיו, שם למבשרת.

כן. אני עליתי ב92- והתחלתי ללמוד בפנימייה.
מאז שעליתי לארץ התחלתי ללמוד בפנימייה, באולפנת מירון, בצפון. כשעליתי עשו אותי יותר גדולה מאחותי הגדולה. כאילו, לא שאלו אותי. שלוש שנים הפרש - היא גדולה ממני בשלוש שנים, עכשיו אני גדולה ממנה בשלוש שנים. אזיי התחלתי ללמוד, חמש שנים למדתי שם, ואחרי שסיימתי ללמוד שם התחלתי ללמוד במכללה; ובדיוק בשנה שעברה, שלחו לי חוב של 6,000 שקל, שאני צריכה לשלם על השנים שלמדתי בפנימייה. כל זמן שהייתי סטודנטית, עבדתי, לא היה לי חוב, ואמרתי, איך הגיע לי חוב, שאני לא יודעת - כל פעם מנכים לי מהעבודה, ועכשיו מגיע אליי חוב? אזיי התחלתי לשאול אותם, ופתאום עיקלו לי את חשבון הבנק. לא יכולתי לזוז, ואז פניתי לכל מיני ארגונים שעזרו לי, בגלל שבאמת היו לי הרבה בעיות, וכל פעם שהייתי פונה, היו מורידים לי את העיקול לחודש חודשיים. כל פעם אני כאילו מסתדרת, וכל פעם אינני מכניסה את המשכורת לבנק, כי חוסמים לי את חשבון הבנק. גם עכשיו, בפסח, בדיוק בפסח עיקלו לי את חשבון הבנק ולא יכולתי. הלכתי, בכיתי בביטוח לאומי, פה במשרד הראשי, בכיתי שישחררו לי רק לשבוע-שבועיים כי איני יכולה להסתדר, ומהעבודה נתנו לי קצת כסף, שאני אסתדר, כי אין לי גם למי לפנות ולבקש כסף. עד עכשיו הבנק שלי - החשבון מעוקל.

או קיי, בסדר גמור.

אני לא באתי להציג פה רק את המקרה הפרטי
שלי - אני משמש כיושב ראש איגוד הסטודנטים של יוצאי אתיופיה בישראל. הקמנו איגוד כזה בגלל הבעיות הרבות. גם אני התחנכתי בעליית הנוער, למדתי בישיבה, וסיימתי בישיבה-

הערה: איפה?

בישיבת שדה יעקב "תקוות יעקב".

איפה אתה לומד עכשיו?

כרגע אני לומד באוניברסיטת חיפה. אני
מסיים תואר שני בתכנית שנקראת "מינהל ציבורי למנהלים בכירים". הבעיה הזו היא בעיה שגם נוגעת למשפחות צעירות וגם לסטודנטים. המערכת מצד אחד מנסה לעזור, אבל מצד שני אנשים נמצאים בבעיה, והם אינם יודעים מה לעשות; והסטודנטים היום, שלומדים באוניברסיטאות, יש להם חובות של 7,000-8,000 שקלים. אנחנו באיגוד, אנחנו מקבלים מהם גם את שוברי התשלומים וכוליה וכוליה, כמה הם צריכים לשלם - ורובם עתודאים, שזו בעיה בשבילם גם למצוא עבודה; וזה לא סוד שלנו קשה מאד למצוא עבודה, בגלל הסיבות שאני חושב שאתם יודעים למה קשה למצוא עבודות. החבר'ה האלה פשוט מאד - יש כאלה שמפסיקים את הלימודים שלהם בגלל הבעיה הזאת. הם לומדים שנה-שנתיים. בשנה שלישית, שנה רביעית, פשוט קמים והולכים. למה? כי לא רק שמעקלים את חשבון הבנק שלהם, אלא הולכים גם לבית של ההורים ומעקלים את החפצים של ההורים. אזיי נכון שזה חוק שצריך לשלם ביטוח לאומי, אבל אני חושב שאתם יודעים מה הרקע שלנו, מאיפה אנחנו באנו, מה המשפחה יכולה לתת, ומה אנחנו, כצעירים, מה אנחנו מסוגלים לעשות או מה אנחנו איננו מסוגלים לעשות.

אני חושב שבמקרה הזה, כמו למשל בנושא של הלימודים באוניברסיטאות, שנותנים ללמוד חינם, לפחות בתואר ראשון, אני חושב שגם כאן יש מקום להתחשב בדברים האלה, כי אחרת אנחנו גם לא נרוויח את הסטודנטים - הם לומדים שלוש שנים, ולאחר מכן הם יוצאים משם, וזה חבל. יש פה נציגים - לא די, אבל בסדר, של בני הקהילה. אנחנו באים וזועקים שצריך לתת יד בנושא הזה.

אני רוצה אולי להבהיר את הדברים, לא
במישור האישי, כי שמענו פה כמה סיפורים. אני חושב שזה מאד חמור שמגיע מצב שנער, אחרי כל המאמצים שהוא עשה בתיכון, ואיכשהו גמר את המכינה והגיע לאוניברסיטה, צריך לעזוב את האוניברסיטה, בגלל חוב שמעיק עליו, או בגלל זה שהחשבון שלו חסום - וגם את 600 השקלים שהוא מקבל לחודש למחיה אין הוא יכול להוציא מהחשבון, ואין לו בעצם מה לאכול. כי אז הוא נאלץ לעזוב את הלימודים, ומי שגורם לדבר הזה זה - במקרה הזה - הביטוח הלאומי.

אני רוצה לדבר על משהו, בהיקף היותר רחב. המוסד לביטוח לאומי הוא אחד המוסדות הכי עשירים במדינת ישראל. יש לו המון כסף - זו עובדה. הקהילה של יוצאי אתיופיה במדינת ישראל, זו הקהילה, במגזר היהודי, הענייה ביותר. עכשיו מה עושים? עושים פה עוול על עוול על עוול. קודם כל, האנשים אינם יודעים שהם צריכים לשלם, בתקופה שהם צריכים לשלם - אף אחד איננו מיידע אותם. לא עליית הנוער, כשהם לומדים במוסדות עליית הנוער, לא המוסד לביטוח לאומי, שלא שולח להם את ההודעות בזמן, אלא הדברים נודעים להם לאחר שנים, כשהסכום כבר תופח ומגיע לאלפי שקלים, והם לא מסוגלים להתמודד איתו - ובסופו של דבר, מי שמקבל את העונש אלה ההורים, שהנערים האלה אינם מוכנים שההורים יקבלו את העונש, כי הולכים ומעקלים להם טלוויזיה ווידאו, שזה המכשיר היחידי שיש להם קצת לבידור בבית. אזיי את הדברים האלה לוקחים מההורים, שזה, דרך אגב, לא חוקי לקחת מהורים דבר ששיך להורים, כשהחוב הוא של הילדים. אבל את ההוצאה לפועל זה לא מעניין. בא קבלן הוצאה לפועל, רואה את הווידאו והטלוויזיה - ולוקח. אחר כך שילכו לדבר ולהתווכח. גם אין להם האפשרות - וכל הגורמים יודעים את זה - שאין להם אפשרות לבוא ולשלם לעורך דין שיבוא ויעמוד מול כל הגורמים האלה.

אני חושבת שאנחנו מבינים את הבעיה. הבה
ננסה להתקדם.

עכשיו מה שקורה, זה שיש הסכם. יש הסכם
היום, ואני יודע עליו, למרות שמר יחיאל שילה הכחיש את זה שיש הסכם. יש הסכם בין הביטוח הלאומי לבין מה שהפך מעליית הנוער לשם אחר במשרד החינוך; והמחלקה הזו הגיעה להסכם עם הביטוח הלאומי בעניין הזה, שמי שאמור לשלם את הכסף, זאת המחלקה שמר יחיאל שילה ממונה עליה, או סגן ממונה עליה. מר דודיק טוקר למעשה עומד בראש המחלקה, ומר יחיאל שילה עובד יחד איתו - ולמעשה הם אמורים לשלם את הכסף, החל מ96-. קודם כל, נשאלת השאלה מה קורה עם הילדים שסיימו לימודים לפני 96? מה עם הדם שלהם? פחות אדום? יותר אדום מאחרים? למה קבעו בכלל את 96 כאיזה שהוא תאריך? צריך לטפל בבעיה בכללה. דבר שני, אותם נערים שסיימו ללמוד ב96-, קודם כל, אף אחד לא טורח ליידע אותם שיש איזה שהוא הסכם כזה, שיש מישהו שאמור לשלם את זה. אין מודיעים להם. כשאני מקבל כל מיני פניות, ואנשים שואלים אותי מה לעשות, כי אז אני אומר: יש לכם כתובת. אז הם הולכים לכתובות, ובכל הכתובות אומרים להם לא. בסופו של דבר, כשמישהו מוכן לנדנד עוד שוב ושוב ושוב, בסוף לפעמים משלמים בשבילו. אבל מי שאינו יודע - וזה בקטע של מר יחיאל שילה - הוא נמצא פה, והוא יוכל לענות על זה.

בקטע של מר שטסמן, שאני שמח שהוא נמצא כאן, יש בעיה אחרת - אף אחד אינו מודיע לנערים האלה, כשהם באים לשלם, אומרים להם תשלמו, אבל לא מודיעים להם שלושה דברים: א. שאפשר להוריד להם את הקנסות, ב. אפשר להוריד להם את ההצמדות, ג. אפשר לפרוס את החוב, עד 24 חודשים. איך אני יודע את זה? כי אני פניתי למר משה עמית, שמטפל בנושא הזה במחלקת הגבייה של הביטוח הלאומי. אזיי לי הוא היה מוכן להגיד את זה. אבל פקידים בביטוח הלאומי, כשבא בן אדם, אומרים לו: שלם. כי אז, הנה, מר שלמה מולה הוא דוגמה, שהלך ושילם עם הקנסות, עם ההצמדות והקרן. למה? למה המוסד - אחד העשירים ביותר במדינת ישראל, גובה כסף מהמגזר הכי חלש באוכלוסייה היהודית, בצורה שהיא לדעתי פשוט מחפירה.

עוד מילה אחת. בביטוח הלאומי יודעים את הבעיה הזו כבר שנים. אני נמצא בקשר עם אנשי הביטוח הלאומי כבר הרבה הרבה זמן. אזיי הודיעו לי לפני כמה שנים שיש ועדה שתטפל בנושא הזה. הקימו ועדה מיוחדת, שבראשה עמד מר משה עמית, שהוא סמנכ"ל במחלקת הגביה. אם שיניתי לו את התואר, אני מתנצל. חיכינו המון זמן עד שהוועדה הזו תגמור את העבודה. הוועדה סיימה את העבודה. יש היום חוברת עם מסקנות מדוייקות, מה קרה במסגרת הזו של עבודת הוועדה. ניגשתי למר משה עמית, ביקשתי לקבל את החוברת, לקרוא על מה מדובר, אז פתאום החוברת הזו נהייתה מידע פנימי, פתאום אי אפשר לדעת מה עשתה הוועדה; וההסכם הזה שיש בין הביטוח הלאומי לבין המסגרת שמר יחיאל שילה ממונה עליה, ההסכם הזה הוא הסכם סודי, אי אפשר לראות אותו. מר יחיאל שילה אפילו מכחיש שהוא קיים.

מר יחיאל שילה תכף ידבר.

מתי דיברת איתי?

מתי דיברתי איתך? אתה אפילו מכחיש את זה
שדיברתי איתך.

מר יואב הס, הבעיה ברורה.

גברת נעמי בלומנטל, יש לי בעניין הזה הצעה.

בסדר. הבה נשמע את הפתרונות שמציעים לנו.
אם אתה תראה שאין במה שאומרים לנו משום
תשובה, תיתן את הצעתך.

בינתיים מה שאני מבקש, גברת נעמי בלומנטל,
זה שהאדונים המכובדים שיושבים פה, קודם כל, שימציאו את החוברת עם המסקנות לידיך, לא לידיי - ושיראו לך, לא לי, את ההסכם.

רבותיי, הבעיה היא בעיה כאובה, היא בעיה
קשה מאד. מר יצחק קדמן ומר אדיסו מסלה, כשהיה חבר כנסת, ניסינו לפתור את הבעיה במוסד לביטוח לאומי, והצענו לעשות איזה שהוא ביטול של תקנה של העניין הזה. לגבי הנושא של ביטוח לאומי – לצערנו זה לא הלך. נראה שהמוסד, יש לו חוקים נוקשים וכולי וכולי. באותה תקופה, עד 1996, אנחנו הבאנו לסוכנות היהודית את הבעיה, כי אין סעיף תקציבי לתשלום של ביטוח לאומי, למרות שזה כסף קטן, אבל זה אבסורד. שילמנו קרוב לשנתיים, לתלמידים בוגרים שהם היו בני 18. חברים, אני מתייחס רק לחניכי עליית הנוער שהיו בפנימיות.

הערה: באילו שנים?

אינני זוכר באילו שנים. לאחר מכן היו
בעיות תקציביות בסוכנות היהודית, והפסיקו את העניין הזה; ואז התחלנו את הטיפול עם מר יצחק קדמן, והלכנו לביטוח לאומי וכוליה וכוליה. ב96- עליית הנוער הועברה לממשלת ישראל, למשרד החינוך, ואז קיימתי דיון בהנהלת המינהל, והעברנו החלטה שכל תלמיד יוצא אתיופיה, בגיל 18, שמחוייב בתשלום של המוסד לביטוח לאומי וביטוח בריאות, המוסד ישלם בעבורו את הכסף, ועליית הנוער תשלם בהחזר את הכסף. משנת 1996 - ואני אסביר אחר כך למה עד 96 ומ96-. חלק מהמוסדות שילם. חלק מהמוסדות לא שילם. תופעה נוספת היא שהילדים מקבלים את ההודעות הביתה. לא תמיד הילדים יידעו את מערכת החינוך, לכן הם לא ידעו.

כי הם בעצמם לא ידעו.

יכול להיות שגם בעצמם לא ידעו. כלומר, הם
לא קיבלו, כן קיבלו-

הערה: אולי המכתב הגיע, והמשפחה אינה יודעת
לקרוא.

יכול להיות. יש גם מוסדות חינוך שייתכן
שקיבלו את המידע הזה ולא שילמו - חששו שלא יקבלו בחזרה את הכסף וכוליה. במעבר הזה מ96- ועד עצם היום הזה, המינהל שילם למוסד לביטוח לאומי קרוב לחצי מיליון שקל בעבור ילדים שהתחנכו בפנימיות של עליית הנוער. מאחר שראינו שהתופעה עדיין ממשיכה להיות רצינית, כיוון שחלק מהילדים כבר התגייסו לצבא, הלכו לשרות לאומי, ילדו ילדים, עוקלו כספים וכוליה וכוליה, באנו בהסדר, בחודש ינואר, הגענו לפגישה אצל מר יגאל ברזני, סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, יחד עם כל הצוות שלו, עם הצוות שלנו, עם החשב שלנו - והגענו לאיזה שהוא סיכום, שאנחנו איננו רוצים יותר להעביר את הכסף באמצעות המוסד. אנחנו נשלם ישירות, אבל כמובן לנו יש בעיה תקציבית, למצוא תקנה תקציבית לעניין הזה, כי גם במינהל ההתיישבותי לא הייתה תקנה תקציבית לתשלום הביטוח הלאומי, אלא שילמנו מפה, ושילמנו משם, מכל מיני סעיפים. אתם צריכים רק לדעת, מדובר היום, בשנה הזו, בתש"ס - בקרוב ל600- תלמידים שחייבים בתשלום למוסד לביטוח לאומי. אלו תלמידי י"ב, י"ג, אלה שלומדים בכיתה י', י"א, בכיתה ז' ובכיתה ח'. ישנם ילדים בני 19 שלומדים בכיתה ח' ובכיתה ט', והם חייבים כבר בתשלום של המוסד לביטוח לאומי.

אם אפשר היה בכלל לומר, רבותיי, לציבור הזה, לאוכלוסייה הזאת, אנחנו עושים תקנה מיוחדת, מביאים את זה לכנסת - מבטלים את הסיפור הזה. אני מבין שזה אי אפשר, אינני מבין למה אי אפשר, למרות שאמרו שרוצים להתחיל באיזה שהם הליכים תחיקתיים, אבל לא "הלך" בעניין הזה.

בינתיים, מה שהמוסד לביטוח לאומי ביקש מאיתנו, להביא לו דיסקטים על שנתונים 96, 97, 98, כי אנחנו איננו יכולים לשלם רק בעבור שנה אחת, מאחר שלילד מצטבר גם חוב, אזיי אין מדובר - כמה התשלום, 118 שקל? - גם אלה שסחבו חובות של 96. המדינה באה ואומרת: מר יואב הס, אינני מחוייבת על חובות של הסוכנות היהודית. לכן אמרנו ככה: תלמיד שהתחיל ב96- והלאה - המדינה תהיה מחוייבת. היא צריכה למצוא תקציבים, צריכה לריב באוצר וכוליה. זו כבר בעיה שלנו. לכן אנחנו כרגע נמצאים בהליכים של הסדר מול המוסד לביטוח לאומי - אני ראיתי לפני כשבוע-שבועיים, המוסד לביטוח לאומי פיזר את הרשימות בין הסניפים. אנחנו מחכים כרגע לקבל מהם את חובות התלמיד של כל תלמיד ותלמיד, כל החובות שלו. אני מדבר אך ורק בעליית הנוער, ואך ורק בחינוך הפנימייתי. בוודאי זה אינו פותר את הבעיה של האחרים. אנחנו אמרנו למוסדות כרגע, מאחר שישנם ילדים שמסיימים, שימשיכו לשלם ואנחנו נחזיר. אני מודע שישנם מוסדות שאינם משלמים. הם חוששים שלא יקבלו את ההחזר, או שאינם מודעים לבעיה. אינני יודע מה הסיבות. לכן אנחנו באנו ואמרנו, אנחנו נעבוד משרד מול משרד. משרד החינוך, מול המוסד לביטוח לאומי. אם נגיע להסדר ויימצא תקציב - כלומר אנחנו צריכים לפנות בפנייה תקציבית. אנחנו עשינו חשבון רק של הילדים שלומדים השנה - בלי החובות שלהם, זה מתקרב למיליון שקלים וחצי. בלי החובות. מדובר כאן בסכום לא קטן, אבל לדעתי, סכום שאפשר לעמוד בו. אבל צריך לפנות בפנייה תקציבית לאוצר ולבקש תקציב בעבור העניין הזה. אנחנו מחכים כרגע לדוחות מהמוסד לביטוח לאומי כדי לדעת כמה חייב כל תלמיד, לא רק לשנה זו, אלא בכלל כמה הוא חייב, כולל בשנים שלפני 96.

לפני כחצי שנה, הייתה לי שיחה עם היועצת המשפטית של הסוכנות היהודית בסוגייה הזו של לפני שנת 1996. הם מודעים - הסוכנות היהודית מודעת לזה שיש לה בעיה בעניין הזה. אבל לפני שאנחנו נתחיל כרגע לריב עם הסוכנות היהודית, קודם כל שנדע מהם החובות של התלמיד מאז שהוא התחיל ללמוד בפנימייה אצלנו ועד עצם היום הזה - לגבי כל התלמידים. אנחנו העברנו את כל הרשימות. שוב, אני מדבר רק על הפנימיות, ורק על אלה שנתמכים על ידי עליית הנוער.

כשנקבל את החובות, חשב המינהל יעשה פנייה תקציבית לאוצר, ואני מקווה שאנחנו נמצא את הפתרון לגבי אותם תלמידים. אני מקווה שנתתי פה איזה שהוא מענה חלקי, לפחות לבעיה הגדולה הזו. מכאן והלאה, אנחנו נעבוד מול המוסד לביטוח לאומי.

רציתי לדייק יותר במינוחים ולהסביר. בגדול -
יכול להיות פתרון, כי אם אנחנו יושבים - ואינני יודע אם יש נציג של אגף תקציבים באוצר, הוא מאד היה חשוב לישיבה פה.

כן, יש פה. גברת נטאשה מיכאלוב.

יש פתרון שיכול להיות פתרון כללי, שהוא
בחקיקה, כי יכול להיות שיהיו חשופים פה גם לעניין שנותנים לאוכלוסייה אחת, ואין נותנים לאוכלוסייה אחרת, וצריך לקחת את זה בחשבון, כי לא יכולים להפלות בסופו של דבר; אבל האוכלוסייה הזאת היא האוכלוסייה העיקרית שיש לה מקרה כזה, כי אם תלמידים מתחילים לפעמים בגיל 19-20 בכיתה י' למשל, כי אז הם כבר יגיעו לזה. לכן, אם הביטוח הלאומי היה נותן לזה פתרון, או מענה כללי, שזה בצורה של חקיקה, וזה ראיתי שבזמנו כן קיים בתכתובת של עליית הנוער - יש משהו שניסו לעשות, אבל אינני יודע למה זה כשל.

אנחנו עשינו פתרון מקומי. עוד מעט אני ארד לרמה הזאת. צריכות להיות תקנות תקציביות במשרדים הרלוונטיים שמתייחסים לאותם תלמידים, אם משרד הקליטה מטפל בסל קליטה, או משהו כזה, באתיופים, היה צריך להיות, אם רוצים לתגמל את הנושא הזה, או לתקצב את הנושא הזה, היה צריך להתייחס. אותו דבר ברווחה ואותו דבר במשרד החינוך. לכן אנחנו נתנו פתרון, שברור שהוא לא שלכם - אנחנו משרד ממשלתי, נתנו פתרון מקומי. ההסכם שעליית הנוער עוברת למינהל לחינוך התיישבותי הוא מספטמבר 96. לכן אנחנו איננו יכולים להתייחס לחובות שהיו בגין הסוכנות היהודית, או שתלמידים היו באותה מסגרת של עליית הנוער, אבל טופלו במסגרת הסוכנות היהודית.

אנחנו ניסינו לקדם את הנושא. מר יחיאל שילה דחף את הנושא, וניסינו לקדמו עם המוסד לביטוח לאומי, כדי שלא תיווצר בירוקרטיה, שהתלמיד משלם ואחרי זה זה עובר, והוא איננו יודע, וכן יודע, וכן הגיע מכתב הביתה, ולא הגיע מכתב הביתה. שיהיה מיפוי כללי של כל התלמידים שלומדים, כי להם יש תעודות זהות. העברנו את זה בצורה מגנטית, כאשר אנחנו כרגע רוצים לראות את כל המיפוי.

כיום זה אינו נמצא בצורה של הסכם - יש איזה פרוטוקול בינינו לביטוח הלאומי, ולכן הוא אינו מופץ לכולם. מר יואב הס, הוא פרוטוקול פנימי, שמדבר על זה שאנחנו, יש לנו נכונות לשלם, אבל עוד אין לנו מידע בדיוק מה הסכום, וזה מוגבל ומותנה בתקנה התקציבית שנהיה מתוקצבים. אם יצא 5 מיליון שקלים, ויש לנו רק 500,000 –שקלים - איך נוכל לשלם את הכל? אבל אנחנו מעונינים, רוצים לקדם את העניין, והתחלנו. בינתיים שילמנו למרבית המוסדות, או כמעט לכל המוסדות שהגישו אלינו בשנים האחרונות; שילמנו סדר גודל של 550,000 שקלים. כיום אנחנו ממפים, ונראה פחות או יותר מה הסכומים. חלק איכשהו תקצבנו לעצמנו, אבל חלק - אנחנו צריכים להגדיל את התקנה. זה פחות או יותר מה שקורה.

יש לי שאלה למר יחיאל שילה. התלמידים
שלנו משנת 1984-1996, אלה היו תלמידים לא
במסגרת של עליית הנוער?

כן. אבל זה היה אז תחת הסוכנות היהודית.

אזיי אני אומר, לחלק שילמנו, לחלק לא
שילמנו. אני רוצה שתבינו עוד דבר אחד, מבחינת חוקי הביטוח הלאומי, תלמיד, אפילו שהוא בן 19, הוא התגייס שנה לאחר לימודיו, אינו חייב בתשלומי הביטוח הלאומי. הוא אינו חייב.

הערה: בתנאי שהוא מתגייס עד גיל 20.

אמרתי. אנחנו, למרות העניין הזה, תקשיב מר
יואב הס, למרות העניין הזה, עליית הנוער והמינהל לחינוך התיישבותי שילמנו גם בעבור אוכלוסייה שכזו, שאנחנו בעצם לא היינו צריכים לשלם בעבורה, כי אנחנו איננו יודעים בדיוק את תאריך הגיוס.

הערה: אזיי תתקזזו, אם אתם יודעים.

לא, לא. עזוב. לכן, בעניין הזה אנחנו לא שמנו
סייגים. כל ילד שהיה בי"ב בן 18, שילמנו בעבורו באופן אוטומטי. אמרנו למוסד לשלם בעבורו את הביטוח הלאומי.

יש לי מסמך שלך שמתייחס בדיוק לעניין הזה
ואומר דברים קצת אחרים.

מר יואב הס, תן לנו להתקדם. אנחנו רוצים
לנסות לפתור את כל הבעיה. חכה. אנחנו נתייחס לכל. אנחנו שומעים את הדברים, אנחנו מחכימים, ונראה איך אפשר לפתור את זה.

שישלח את הפרוטוקול.

קיבלנו את המידע.

מר יחיאל שילה דיבר על זה שאלה מ96-
ומעלה הם משלמים. אני כתבתי כמה פעמים ואני בין אלה שבין 94-98. כתבתי מכתב גם למר יחיאל שילה, גם לגברת רחל חייק, שהיא אחראית שם - ולפחות שישלמו בינתיים את השנתיים בין 96-98; והם הפנו אותי למוסד שישלם -והמוסד אמר, קודם עליית הנוער תשלם. בסוף עיקלו לה את החשבון, כי לא שילמו. גם כשמבטיחים שכן ישלמו, ויש הסכם - אין מקיימים. אזיי אני רוצה באמת היום שנצא מכאן עם החלטה ברורה. לפחות מה שמדברים, שיקיימו הלכה למעשה.

מאה אחוז. תודה רבה, מר יונתן וודג'י. גברת
שרה כהן ממשרד הקליטה.

אני רוצה לציין שמבחינת המשרד שלנו, מדובר
בתהליך שהוא גם כבר קרוב ל4- שנים ברמה של מפגשים בין הנהלת המשרד שלנו ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. מצויים גם אצלי פרוטוקולים, שכמעט בכל מפגש, כולל גם עם המנכ"ל הקודם - פרופסור תמיר - וגם עם פרופסור יוחנן שטסמן הנושא הועלה על ידינו, בהחלט גם מתוך התייחסות לא רק לצעירים שנמצאים במסגרות של עליית הנוער, אלא גם לגבי צעירים שנמצאים בבתי ספר בקהילה, שגילם 19 ומעלה. זאת אומרת, אנחנו היינו ערים לפרק הזמן 18-19 שגם לגבי ותיקים זה פרק זמן, שאם הם נמצאים בי"ב אין גובים מהם כסף, אבל מ19- ומעלה. אנחנו העלינו את זה כריטואל חוזר, והפנייה שלנו לביטוח הלאומי הייתה בכל פעם מחדש, זה כן למצוא איזה שהוא ערוץ ברמה של שינוי בתקנות אצלם. גם מכיוון שהאוכלוסייה יוצאת אתיופיה היא אוכלוסייה ייחודית, היא כמעט היחידה שמגיעה לתוך המערכת בגילים מאוחרים יותר.

פנינו גם בזמנו למי שהיה יו"ר ועדת הכספים, שגם הוא פנה בזמנו למר יוסי תמיר וציין שמבחינתו מדובר בלקונה בחוק, שהוא חושב שיש צורך לשנות את התקנות. זה הלך הלוך-חזור, כשכל פעם המוסד לביטוח לאומי גם בא אלינו ואמר: אני רוצה לדעת את ההיקפים של אלה שנמצאים בקהילה. זאת אומרת, קל יותר לאמוד את המספרים של מי שנמצא באחריות של עליית הנוער, אבל בהחלט יש כאלה שנמצאים בקהילה, שנמצאים עם ההורים, ומגיל 19 נמצאים עדיין בכיתה י"א או י"ב. ניסינו לבחון את זה - הלכנו וניסינו "להרים את הכפפה". מר שלמה היה אז במשרד כממונה על הנושא של יוצאי אתיופיה, ויחד איתו ניסינו לבחון את זה, מול משרד החינוך. הוצאנו אצלנו כל מיני הפקות כאלה ואחרות. זה מידע שלא ניתן היה לקבל אותו בשום צורה. פנינו לביטוח הלאומי כמה פעמים, ואמרנו: בואו
תנסו לאפיין מתוך המערכת שלכם את החובות של אלה שעדיין פתוחים אצלכם. המוסד לביטוח לאומי טען שהוא איננו יכול בשום צורה של עיבוד להגיע לאוכלוסייה הזו. זאת אומרת, מבחינתו זה נעלם אחד גדול.

באחד מן השלבים, המוסד לביטוח לאומי אמר למנכ"לית הקודמת שלנו, גברת שלומית כנען: בואו תשיבו את זה חזרה, אחרי שהייתה הסכמה שהם יבחנו דרך לשינוי תקנות אצלם, בשנת 98, וזה לא התקדם. הם ניסו להחזיר את זה שוב למערכת שלנו ולהגיד: מיצאו איזה שהוא ערוץ תשלומים על בסיס פרטני. שוב ניסינו לבחון - לא פסלנו את זה על הסף - שוב ניסינו לבחון עם משרד החינוך, לראות את ההיקפים. צריך גם לקחת בחשבון שמשרד הקליטה כאן - הוא ציין כאן איזו שהיא תקנה תקציבית - תשלום לעולים ניתן במסגרת צה"ל, בשנה הראשונה לעלייה, כשבעצם בשנה הראשונה לעלייה כל העולים פטורים לחלוטין מתשלום של דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח רפואי, כך שזה ממילא מתייתר. אנחנו מדברים אחרי השנה הראשונה. כאן אנחנו מדברים על אוכלוסייה שחלקה אפילו 15-16 שנה בארץ, כאלה שהגיעו בגיל 3-4 ונמצאים במערכת החינוך. קשה לקרוא להם, עם כל הרצון של משרד הקליטה להיות "מטריה" יחסית רחבה, קשה לקרוא להם עדיין עולים.

הנושא הועלה פעם נוספת, בישיבה שהייתה עם השרה גברת יולי תמיר ועם מנכ"ל הביטוח הלאומי, מר יוחנן שטסמן, בתחילת חודש אפריל, אצלנו במשרד. זה הועלה מבחינתנו כנושא ראשון בחשיבותו מבחינת העובדה שעדיין אין לו מענה. אנחנו ערים לכל זה. אצלנו גם מתנקזות הרבה מאד פניות.

הכיוון האחרון שהסתמן - ושוב זה איזה שהוא ניסיון של הביטוח הלאומי שוב לפנות אלינו לאמוד את היקף האוכלוסייה. נתבקשנו לפרסם איזו שהיא מודעה בעיתון, אבל אנחנו עדיין ממתינים לפגישה עם מר יגאל ברזני, כדי שלא נפרסם סתם מודעה שתקרא לכל מי שיש לו חובות לפנות למוסד לביטוח לאומי. נראה לנו שזה יהיה קצת לא אחראי ושצריך למקד בדיוק את אותה אוכלוסייה, שכרגע רוצים לדעת את ההיקפים שלה, שהיא לא רק בתוך עליית הנוער, כדי לדעת באילו היקפים מדובר כאן.

שורה אחרונה. אני עדיין חושבת שראוי ונכון כאן כן ליצור איזה שהוא תהליך ברמה של שינוי בתקנות. זאת אומרת, אני חושבת שכל ההסתבכויות מסביב לזה יוצרות שוב כל מיני מנגנונים, שאין זה ברור לי עד עכשיו מאין הגיעו לכאלה חובות. אם מדובר, לדוגמה, רק בשנתיים שאדם נמצא למשל בכתה י"א וי"ב, בגיל 19 ו20-, כי אז - איך הוא הגיע לחוב של 5,000 או 6,000 שקלים? יכול להיות שצריך לקחת בחשבון כאן שהתערבבו כאן כמה דברים, שחלק מהחובות אולי נוצרו כשאדם כן היה צריך לשלם, אבל בגלל כל הבלבול, החובות תפחו והדברים אינם מסודרים.

נראה לי שוב הכיוון של שינוי בתקנות. אני חושבת שראוי שהמוסד לביטוח לאומי יעשה את הניסיון כן למצוא את הדרך. אין מנוס אלא להעביר את הנושא לפתחכם. אני יודעת שיש לכם צוות מאד מיומן, הוא מגיע הרבה כאן לוועדת העליה והקליטה, ובאמת עושים עבודה מצוינת. אני בטוחה שתוכלו למצוא לזה פתרון, כי עם כל הכבוד, אם לא - אנחנו נעשה שינוי בחקיקה, ובינתיים - עד שיהיה השינוי, פשוט לא ייתכן המצב. הוא לא הגיוני, הוא מצב אבסורדי, שתלמיד שלומד עדיין בבית ספר בגיל 19 ו20-. גם אני גדלתי במושב, שאני זוכרת שהגיעו אז
העולים משנות החמישים, ואני למדתי עם הרבה מאד מהם. אני הייתי בת 9, והן היו בנות 12. אז כל הזמן למדנו ולמדנו דברים חדשים, ובאמת הן הגיעו לגיל 18 הרבה קודם לפני שאני הגעתי לגיל 18.

אני חושבת שאין מנוס מאשר מצב שבו אתם תתנו את הפתרון. אני יודעת, למשל, שיש איזו הצעת חוק - אינני יודעת איפה היא עומדת - למשל על קצבאות ילדים, שזה דבר דומה. במיוחד משפחות חד הוריות, שאם אותו הילד מגיע לגיל 18, והוא עדיין לומד בתיכון, ימשיכו לשלם עבורו קצבת ילדים, עד שהוא גומר את הלימודים. אני יודעת שיש קשיים עם זה, אבל אני באמת מצפה - וכפי שנאמר, אנחנו מצפים לזה עכשיו, לפתרון מכם, איך אפשר לפתור את הבעיה הזאת.

האם את מתכוונת רק לעדה האתיופית, או
באופן כללי?

ראה, נכון - זו בעיה כללית. אבל, מר
שמואל הלפרט, אני רק רוצה לבוא ולומר, מסתבר שעיקר הבעיה מתנקזת אצל העולים מאתיופיה. אנחנו יודעים שהבעיה רחבה יותר. הנה, נתתי דוגמה, - משפחות שהילד עדיין בתיכון, והוא הגיע לגיל 18. אבל הבה ננסה להתמקד בשלב זה בעולי אתיופיה.

אני הייתי מאד מבקש ממנכ"ל הביטוח
הלאומי, מר יוחנן שטסמן, לדבר בנושא הזה, אם הוא חושב שיש אפשרות לשנות את החוק לגבי אלה שמעל גיל 18 וממשיכים ללמוד ועדיין אינם מרוויחים כסף. יש פה מן אבסורד. ההורים צריכים לממן אותם, ודורשים מהם ביטוח לאומי. ביטוח לאומי יש הגיון לדרוש מאדם שמרוויח, או שהגיע לפחות לגיל שבו סיים את הלימודים, ושהוא מסוגל לצאת לשוק העבודה, אבל לא תלמיד ולא סטודנט.

אני רוצה בכל זאת להתמקד בעולים חדשים.
אנחנו יכולים לבוא ולומר, יש לנו חוקים שמתייחסים לעולים חדשים, מכיוון שבכל זאת, אנחנו במסגרת ועדת עליה וקליטה-

כן, אבל אינני רואה שום הבדל.

נכון. אבל יחד עם זה, אנחנו יכולים גם ליזום
חקיקה.

אני רק ביקשתי התייחסות של המנכ"ל גם
בסוגייה הזו.

בסדר. אבל הבה נתמקד בכל זאת בעולים
החדשים, כי בכל זאת, היינו יכולים ליצור חקיקה שמתייחסת, כמו שאנחנו מתייחסים לסל קליטה ולחקיקה אחרת שנעשית כאן, במיוחד לעולים חדשים.

תודה רבה. אני חשבתי מלכתחילה לסכם את את העמדה שלנו בשני חלקים: חלק טוב וחלק עוד יותר יותר טוב; או חלק טוב וחלק פחות טוב. אז לגבי החלק היותר טוב, אני יכול לקצר, מכיוון שכבר נאמר פה על ידי נציגי המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, שהמוסד לביטוח לאומי עושה הכל כדי לפתור את הבעיות הקיימות מ96- - ותכף אני אגיד משהו על לפני 96. ישבו בישיבה, והסיכום שלה הוא לא סוד מדינה - ואפילו לא סוד - אני מוכן לתת לך לעיין בו, הוא נמצא אצלי פה. אינני חושב שאנחנו יושבים עם איזה גוף במדינה וזה סוד. אנחנו גוף פתוח ושקוף, ואנחנו עושים את מעשינו בשם מדינת ישראל - כך אני מאמין. לגבי התלמידים האתיופיים - כל חובות העבר, סוכמו הדרכים לפתרונם, ואני מעריך שבתוך שבועיים-חודש, כפי ששמעתי ממר משה עמית, הבעיות האלה ייפתרו, במידה שנדע את כל המידע. מכיוון שאנחנו סבורים שצריך לפתור את הבעיה - כולנו חיים באותה חברה, כולנו מכירים את אותה מצוקה, ואין לפי דעתי שום חילוקי דעות לגבי הבעיה ולגבי הצורך בפתרונה. כי אז החלק היותר טוב הוא שהבעיה תיפתר. המוסד לביטוח לאומי משתמש בסמכותו כדי לפטור מריבית והצמדה, וזה גם לא מעט כסף. בסופו של דבר, תפקידנו גם לגבות כסף - אני בכוונה נכנס גם ל"קטעים" האלה, ואנחנו מוותרים על הדבר הזה; ומצד שני, מינהל החינוך יביא את הכסף כדי לשלם. אם לא יהיה לו די כסף, בוודאי שהוא יצטרך לגלגל חלק מהבעיה לפתחו של משרד האוצר, או גוף אחר, אבל זה באמת במגרש שלהם. יחד אנחנו פחות או יותר הגענו לסיכום, לפתרון של הבעיה.

אם יהיו מקרים יוצאי דופן, ואני אגיד איפה - או לפני 96, יש לי פה מספר שמות אפילו, שאינם נכללים בהסדר הזה, ושאין ניתן לפתור את בעיותיהם, או יהיו מקרים שאינם במסגרת החינוך החקלאי, מה שהוזכר קודם, ושלא באחריותם - אנחנו נצטרך למצוא את הדרכים, לפנות באופן חד פעמי - כדי לפתור את הבעיה הזאת - גם כן לאוצר, כדי שיאפשר לנו לכסות את זה.

אנחנו קיימנו דיון במינהלת הביטוח הלאומי, בסוגייה הזאת - וכאן אני מגיע לצד שנשמע אולי פחות טוב, אבל אם אני אתן לו הסבר והארה, אולי כל הנוכחים פה יבינו את השיקולים של המוסד לביטוח לאומי, כי המוסד לביטוח לאומי הוא לא האח הגדול הרע, שמחפש איך לגבות כסף על חשבון אלה שקשה להם - וזה אולי אפילו מתקשר עם מילה אחת שאמרו גברת נעמי בלומנטל ומר שמואל הלפרט - אנחנו ניצבים מול כל המגזרים בחברה הישראלית. בוודאי שהעולים זה מגזר מאין כמוהו. מדינת ישראל - וזה לא תפקידי להגיד - מעוניינת בעליה ועושה הכל למענם. מאידך גיסא, יש לנו שכבות מצוקה רחבות, ואני שומע עליהן יום יום, וכולנו שומעים עליהן יום יום. מדובר בנשים חד הוריות, מדובר בעוני - ברגע זה מתקיים בוועדה אחרת, שאני מוזמן גם לשם, דיון על ילדים עניים בירושלים, בחברה הערבית.

יש המון שכבות שבהם יש בעיה שקשה להם לשלם. כבר הורחבה המסגרת - מגיל 18, מי שיש לו תאריך גיוס לגיל 20, יש לו עוד שנה פטור, כפי שהזכרת. הדבר הזה, בהחלט צריך לקחת אותו בחשבון. אנחנו במינהלה החלטנו אולי להציע עד גיל 19 בכלל, אבל אם נפטור הלאה, אנחנו יוצרים בעיה לכל התפיסה ולכל מערך הגבייה. רבותיי, המוצרים שאנחנו מספקים, אם מותר לי להשתמש בסגנון כזה, המוצרים שאנחנו מספקים, זה ביטוח סוציאלי למי שמגיע וביטוח בריאות. צריכים להסתכל על זה גם בהשקפה כלכלית מסוימת. זה מוצר שמשלמים בעבורו, כמו שמשלמים בעבור לחם ובעבור כל מוצר אחר. אזיי נותנים אותו מראש לתלמידים ומראש לשכבות מצוקה, במחיר מסובסד מאד. התלמידים משלמים 77 שקלים, כולל ביטוח בריאות. המינימליסטים, כפי שאנחנו קוראים לזה, משלמים 120 שקלים, שמתוכם דמי ביטוח לאומי 43 שקלים. זה מה שקובע חוק המינימום. זה מבוסס על איזה אחוז מהשכר הממוצע - 5%. זה המינימום. אפשר כמובן להקטין עוד את הדבר הזה, אבל העיקרון - ואני מדגיש את הדבר הזה - העיקרון שבעבור המוצרים שהמוסד לביטוח לאומי מספק לכל תושבי המדינה ואזרחיה, מתחייבת איזו שהיא הכנסה, ולכן אנחנו איננו רשאים לבטל את זה.

עם זאת, אין אנו יכולים להתעלם מסוגיות כאלה, ולכן אנחנו חייבים ליצור פתרונות - לא שאנחנו לא נקבל את הכסף שמדינת ישראל תובעת מאיתנו לגבות, אלא שיהיה מישהו שיעזור לשלם את זה. זאת הדילמה, מכיוון שאם אנחנו נתחיל לוותר למגזר זה או למגזר אחר, מה, אנחנו לא רוצים להיות טובים ולוותר לכל מי שהוא במצוקה? בוודאי שכן. זה גם מה שאמרתי לשרת הקליטה כשישבנו יחד. בדיוק אותו הגיון. אז עדיף לנו שמינהל החינוך החקלאי ועליית הנוער יעשו את המאמץ לגייס את הדבר הזה, כי הרי הוא משלם בעבורם ממילא, אתה משלם בעבורם את הדיור, ואתה משלם בעבורם את הלחם ואת הלימודים. אז חלק מסל השירותים, זה גם ביטוח לאומי. מי שמשלם את הכל, ישלם גם את זה. לפי דעתי, זאת השקפה נכונה, בראייה ממלכתית.

אם יש לכם קשיים מסוימים, הרי אתם ממומנים על ידי מישהו. צריך להגיד, כפי שאנחנו משלמים את הכל, נשלם גם את זה; וזה נכון לגבי כלל המגזרים. אם רוצים לעשות איזה שינוי בחוקים או בתקנות, אי אפשר אלא לעשות את זה באופן אוניברסלי, כי אחרת, מערכת הביטוח הלאומי איננה יכולה להתקיים, בהגדרה. אני אומר, זה החלק הפחות נעים לי להגיד אותו, כשהוא חלק פורמלי, ובכל מקרה - המגרש נמצא בידי הכנסת. הכנסת יכולה להחליט לשנות. אינני בטוח שאני הייתי מייעץ להם לעשות את זה, כי אני חושב שדמי ביטוח לאומי ודמי בריאות שניתנים בארץ הם מן המתקדמים והטובים בעולם. אנחנו רוצים שהדברים ימשיכו להיות כך. אם יש מגזרים חלשים - עולים, שיבורכו ויבואו עוד, או מגזרים אחרים, צריך למצוא באמצעות כלים אחרים, כדי להביא את הגבייה אלינו. זה מה שאני יכול להגיד. זאת היא עמדת המוסד לביטוח לאומי.

כמה ביטוח לאומי מפסיד אם יתחילו לגבות
בכלל, גלובלית, רק מגיל 20? אני תכף אתייחס
גם לחקיקה מיוחדת לעולים חדשים.

יש לי עוד משהו להוסיף. תפיסת העולם הזאת
נכונה לא רק לגבי אזרחים, גם לגבי צה"ל הדבר הוא אותו דבר. אזיי בריאות הם נותנים בעצמם, אבל דמי ביטוח לאומי, אפילו זה משולם באופן סמלי. אני אומר, אני לא הייתי מציע לעשות את השינויים האלה, ולא המקום כעת להיכנס לזה, אבל הדבר הזה יפתח פתחים נרחבים לעקמימות באוניברסליות של חוקי הביטוח הלאומי. רבותיי, כולנו נהנים מזה, הן בבריאות והן בביטוח לאומי. לכן עדיף למצוא פתרונות, כפי שאתם רואים שהם כבר כמעט נסגרים בתחום הזה.

ייתכן בהחלט שאפשר להכות קצת על חטא ולהגיד שיכולנו לעשות את זה קודם - יכול להיות, אבל עכשיו אנחנו פותרים את הבעיה; הבעיה כמעט פתורה, ואם יש עוד מגזרים כאלה - בבקשה. אם יש דוגמאות ספציפיות, של ילדים אלה ואחרים, צריך למצוא פתרונות יצירתיים, או פתרונות במסגרת החוק לגביהם, אבל לא לעשות שינוי כללי בתפיסת העולם של הגבייה.

מדובר ספציפית בסטודנט שממשיך
ללמוד. אמנם התשלום הוא סמלי, אבל מניין הוא ייקח את ה77- שקל האלה? אף אם הוא מתחיל לעבוד, אזיי אוטומטית מנכים לו כבר את הביטוח לאומי. מדובר באנשים שאינם עובדים.

מר שמואל הלפרט, אני אתן את התשובה
בצורה מאד פשוטה, אם תרשו לי.

אתם פורשים את היריעה יותר מדיי. אנחנו
מדברים על מי שנמצא בבית ספר תיכון. אין לו מקורות הכנסה. הוא לא סטודנט - הוא תלמיד תיכון.

רבותיי, תלמידי תיכון שהם מעל גיל 18
הם מעטים, ואני חושב שמה שאמרתי, שלא כדאי לפרוץ תקנות, מכיוון שזה יביא מיד למגזרים אחרים, זה דבר שכדאי לחשוב עליו. בקשר לשאלתו של מר שמואל הלפרט, אני חושב שהשאלה מי ישלם בעבור מי שלא מרוויח - ומי משלם את מזונו? ומי משלם את ביגודו? ומי משלם את מגוריו? צריכים להסתכל על הדבר הזה בראייה כללית, ואי אפשר להגיד: היות שאין לו זה. אם הוא לומד באוניברסיטה, מישהו משלם בעבורו את שכר הלימוד, מישהו משלם בעבורו את המעונות, אותו זה שמסבסד אותו, שם זה החלק הגדול, יסבסד אותו גם בחלק הקטן מאד, של 77 שקלים של הביטוח הלאומי. אין טעם לפרוץ את החוקים. זה יתחיל בדברים קטנים, בדוגמאות קטנות, וזה ייגמר במבוכה גדולה ובאי סדר גדול.

אני מבקש להעיר שתי הערות הבהרה וגם
להציע באמת אולי הצעה לנושא הזה. א. אנחנו מדברים על אוכלוסייה שהגיעה לארץ לקליטה כתלמידים בבתי הספר, תלמידים מן המניין. אנחנו איננו מדברים על סטודנטים. אם עולה הגיע כשהוא היה תלמיד, צבר את החובות שלו, כמו למשל אם אמבת - דוגמה קלאסית, צברה את החובות שלה, הגיעה לאוניברסיטה, ותפסו אותה כשהיא לומדת באוניברסיטה - הפתרון שאתם מציעים אותו זה הפתרון משנת 96, אבל הילדה הזאת הגיעה בשנת 91. יש לנו אוכלוסיות כאלה לפני כן, יש לנו אוכלוסייה שלא נמצאת במסגרות של עליית הנוער, יש אוכלוסיות שהן מזוהות בשנה הראשונה, ומשרד הקליטה נותן להם מענה במסגרות של הכשרה מקצועית כאלה ואחרות, ועדיין הבעיה שלהם זה הגיל. זה לא תלמיד ישיבות, זה לא סטודנטים. כל מי שלומד באוניברסיטה גם מקבל איזה שהוא מענה דרך האוניברסיטה. אני לא נדרשתי לשלם כשהייתי סטודנט באוניברסיטה.

הערה: לצערי שינו את זה.

רגע, רבותיי. אם אנחנו יורים לכל כיוון, אנחנו
מאבדים את הכיוון.

כן. גם אני חושבת.

אני מציע שנתמקד באוכלוסייה הזאת
שהגיעה בגיל מסויים ונדרשו להיות בתוך מסגרות הלימוד התיכוניות - נניח, מי שהגיע בגיל 16, שמו אותו בכתה י', כי יש לו עוד שנתיים. זה דבר אחד. ההצעה השניה שלי שאני מציע, מאחר שאני איני רואה את הפתרון לחלוטין, למרות שיש ניצוצות של הצעות של פתרונות חלקיים, אני מציע להקפיא לשנה את ההוצאה לפועל, את עיקולי חשבונות הבנק של האנשים האלה ולמצוא פתרון לשנה הזאת. אני מציע להקפיא לשנה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, או באמצעות חקיקה בכנסת - או שהם מוחקים את החובות, או שעליית הנוער מוצאת פתרון, או שהסוכנות נדרשת לשלם את חובותיהם משנים קודמות. למצוא פתרון. אינני רואה למה לעקל לילדה הזאת את חשבון הבנק שלה.

בדבריי קודם הצעתי שכל מי שלא ייכלל -
ואני יודע על מעל 2,500 תלמידים שנמצאים בדיון בינינו לבין מינהל החינוך, ואני מעריך ששם זה ייפתר. אם יש - ומדובר במספר קטן מעבר לזה - שאנחנו נרכז יחד את השמות שלהם, ונפנה לאוצר בבקשה חד פעמית לסגור את הקרן של אותם אנשים. אני מוכן לקבל על עצמי את הפניה הזאת, כשנקבל את השמות, לאוצר, לגבי הקרן - והמוסד לביטוח לאומי ימחל על ההצמדה והריבית, אבל זה יהיה בהחלט מותנה בהסכמת האוצר לראות בזה כיסוי חד פעמי של הוצאות הביטוח הלאומי לעולים שאינם נכללים במסגרת החינוך ההתיישבותי.

יש לי עוד שאלה - ועולים שמגיעים עכשיו?
הרי מגיעים כל הזמן - מה יקרה לגביהם? אנחנו מדברים על לסגור איזה שהוא חוב מהעבר. מה יקרה לגביהם?

לאלה שלומדים במסגרות שהוזכרו קודם
יש כיסוי שוטף, אני מבין, בהסכם - ובעיקר מדובר על חובות העבר. בשוטף אין לנו כעת בעיה.

יש היום מגמה הולכת וגדלה של לימודים
בקהילה ולא במסגרת פנימייתית, והמערכות כולן מעודדות את זה. המשמעות היא שבאופן השוטף ההורים יצטרכו לשלם בעבור ילדים בני 19-20, שנמצאים בכתב י"א או י"ב בקהילה. צריך לפתור את זה באופן שוטף - לא רק חובות העבר.

תראו, נכון - מי שסיים את השירות הצבאי
ובא ללמוד כסטודנט, באמת שיעבוד וכוליה. אבל פה מה שמדובר, יש סטודנטים שהם אקדמאים. החובות מביטוח לאומי בא עוד מהתיכון, והם באים איתם לאוניברסיטה.

אקדמאים שעובדים - שישלמו.

ראה, אקדמאים שעובדים - משלמים. או
שיש פה הפרויקט הזה שנקרא כן לאפשר לעולים ללכת ללמוד באוניברסיטאות ולא לאפשר להיות אקדמאים ושילמדו אחרי הלימודים, כי מה זה שווה, האדם בא ללמוד כאקדמאי, ואחרי שנה שלישית קם ועוזב את הלימודים והולך ואינו מרוויח, לא את הלימודים ו-

איני רוצה לעסוק עכשיו בסטודנטים. אנחנו
מדברים על הבעיות שהועלו. אני רוצה להתמקד במה שאנחנו הבאנו לשולחן היום. אם אתה רוצה, לגבי סטודנטים תפנה אלינו, ונדבר על זה בהזדמנות אחרת.

אולי מותר לי להביא עוד דוגמה קטנה אחת,
כדי לתת יותר ביסוס - שהזכירה לי כעת היועצת המשפטית שלנו. גם אלה שמקבלים אבטחת הכנסה, והם בלי ספק במצב קשה - גם הם משלמים דמי ביטוח בריאות. רבותיי, צריכים לחשוב.

יש לי שתי הערות בבקשה. הערה ראשונה: על
פי כל מה שנאמר פה, אני מוכרח לומר לכם שההתרשמות שלי שהבעיה לא נפתרה. אני כל הזמן זורק את ההערה ואני איני מקבל - גם ממנכ"ל הביטוח הלאומי - תשובה לעניין הזה. לא כל התלמידים האתיופיים נמצאים במוסדות של עליית הנוער - ההפך הוא הנכון. היום רוב המשפחות רוצות שהילד ילמד בתיכון בקהילה ולא ילך לפנימיה. כי אז אי אפשר כל הזמן לתת את התשובה למה קרה עם ההסדר על תלמידים של עליית הנוער. יש תלמידים שלומדים בבית ספר תיכון רגיל, ואני מבקש לדעת מה יהיה הפתרון לגבי האוכלוסייה הזאת. זו הערה אחת.

לצערי מר שמואל הלפרט לא עזר לנו בעניין הזה, ואני מציע שלא נתרחב עכשיו, לא לגבי תלמידי ישיבה -

מר יצחק קדמן, לא הרחבנו, ואנחנו בהחלט
מתמקדים.

אזיי אני אומר, הבעיה של תלמידים עולים
מאתיופיה היא ייחודית, ואני מדגיש, -תלמידים עולים מאתיופיה. אנחנו מטפלים גם בתלמידים עולים מברית המועצות לשעבר - הבעיה שם כמעט אינה קיימת, מפני שהם באים הנה כבר עם השכלה, והבעיה היא בעיקר עם יוצאי אתיופיה. אזיי אני מציע שנמקד עם העניין.

מה שפה עולה, הבעיה אינה שזאת אוכלוסייה חלשה, ולכן ההשוואה למקבלי הבטחת הכנסה היא לא רלוונטית - או ההשוואה לעניים, או לערבים. יש פה סיטואציה ייחודית, מאד מסוימת, שאין כדוגמתה, שתלמיד יושב בבית ספר תיכון, עם הבן שלך והבן שלך בכתה אחת, בכתה י', וזה איננו דומה לאוכלוסייה אחרת. אף אחד אינו מעלה על דעתו שיש לו ממה לשלם. דרך אגב, בהערת סוגריים אני מוכרח לומר, שלמרות שהם כבר בני 18, לקבל אבטחת הכנסה מהביטוח לאומי הם אינם יכולים, כי הם תלמידים - אזיי תופסים את המקל בשני הקצוות שלו. למה שהביטוח הלאומי לא ישלם להם אבטחת הכנסה?

הערה: אבל מר יצחק קדמן, מר יוחנן שטסמן
התייחס לתלמידים שלא רק בעליית הנוער. הפנייה לאוצר היא לגבי אלה שלא בעליית הנוער.

מי יפנה לאוצר?

הערה: מר יוחנן שטסמן אמר.

מר יצחק קדמן, אתה כנראה לא הקשבת.

אני הקשבתי טוב מאד. יושבת פה נציגה של
האוצר. אני רוצה לשמוע הסכמה של האוצר לממן את זה. הרי אנחנו נחזור בעוד שבוע ונשמע את הסיפור: פנינו לאוצר, והאוצר אמר שאין תקציב לעניין הזה. בקשה אחרונה שאני מאד מחזק את הדברים של מר שלמה מולה, צריך למצוא פתרון כולל לעניין, שלא שמעתי עליו היום. אני מבקש בינתיים לפחות התחייבות אחת, שאני חושב שמר יוחנן שטסמן יכול להתחייב, כי היא אינה משנה שום סטטוס. עד לנסיון לפתור את העניין - לא לעקל ולא להקפיא חשבונות בנקים של חייבים מבני העדה האתיופית, מפני שהמצב הזה - לא אמבת ולא אחרים אינם יכולים לעמוד בו - אזיי לפחות תסירו את העיקולים למען השם, עד שיימצא פתרון.

מר יצחק קדמן, אנחנו כבר נתייחס לכל הדברים.

משפט אחד. בנוסף למה שאמר מר יצחק
קדמן, להכניס גם את בוגרי עליית הנוער
מלפני 96 לאותה בקשה.

אנחנו כבר נתייחס. אם בדברי הסיכום שלי
יהיה משהו חסר - אנא הוסיפו, בסדר? הבה
נתחיל לסכם.

דבר ראשון, מאד חורה לי כל הזמן איזה שהוא ניסיון להבדיל בין אוכלוסיות כאלה או אחרות שזקוקות לעזרה. אני עם כל ליבי עם עולי אתיופיה, אבל יש קבוצות כמו עולי קווקז או עולי בוכרה, שמצבם לא יותר טוב במקרים רבים - זה פשוט צריך לקחת בחשבון. יש לנו מספר קבוצות שהן ייחודיות וצריכות עזרה. דבר שני, אני חושבת שזה הגיוני מאד - אנחנו מדברים בבעיה, אנחנו איננו מדברים בעדה בבעיה, אנחנו איננו מדברים בקבוצה בבעיה. אנחנו מדברים בבעיה כוללת של מה לעשות עם תלמידים הנמצאים בתיכון בגיל מעל גיל 18, ואין זה משנה מה הסיבה שהם נמצאים שם בגיל הזה. האם הוא היה חולה פוליו והתחיל ללמוד מאוחר? האם זה מישהו מהעדה הקווקזית והבוכרית, שגם שם בעיה של הורים, הסכמות, בעיות כלכליות, או משהו אחר? יש לנו איזו שהיא קבוצה - אליה אני מציעה להתייחס. לגבי הקבוצה הזאת, אני מוכרחה לקבל את הדעה של מר יוחנן שטסמן, שיש איזה שהוא כלל, ואי אפשר לשבור אותו לחתיכות בגלל קבוצה כזאת או אחרת. מצד שני, אולי צריך לחשוב על איזו שהיא התחייבות של אחד המשרדים, יהיה זה משרד החינוך, יהיה זה משרד הרווחה, איני יודעת איזה, להקים איזו שהיא קרן מוטבעת בתקציב המדינה, שתכסה את החלק הזה - האם יש אפשרות כזאת, או איזו אפשרות אחרת - למסד את זה, שיהיה איזה שהוא כסף שיוכל להתייחס לכל הקבוצה - תלמידים מעל גיל 18 שאין להם כסף לשלם ביטוח לאומי, ובגלל זה הם אינם יכולים לגמור תיכון, כי זאת בעיה מדינית.

אני בהחלט מאמץ את ההצעה שנאמרה פה - זו
בעצם הייתה כוונתי, כשאני אמרתי שאנחנו נצטרך למצוא איזה מקור מימון; ואני מבין שהאוצר מוכן לבדוק את הדבר הזה בתוך חודש ימים, אם ניתן למצוא מקור מימון, כדי לכסות את הקרן של תלמידים מיוחדים שמעל גיל 18, שהוזכרו פה, כולל אלה שבקהילה. אני מקווה שזה יהיה פתרון אד-הוק לאותה אוכלוסייה, כי בכל זאת לא מדובר במספרים גדולים וזה, פחות או יותר, מה שאנחנו מציעים.

אני אתחיל לסכם את הדברים, מה אנחנו
יכולים לעשות ולמה אנחנו חותרים. ראו, נחלק רגע - ישנם אותם חניכים, או תלמידים של החינוך ההתיישבותי ועליית הנוער, שאני מבינה שלגביהם יש הסכם. זה אלה מ96- עד היום, שמסתמן שההסכם - אני מקווה - מתבצע. זאת אומרת, שהם יהיו בלי חובות, ולא יצטרכו לשלם את דמי הביטוח הלאומי - המוסד ישלם, או אתם מול המוסד; הביטוח הלאומי יישב מול האגף לחינוך התיישבותי, והדבר ייפתר. כך אני מבינה. יש כאן גם פרוטוקולים של ישיבה, והדבר עומד להיפתר. בתנאי שיש לכם כסף - העניין אמור להיפתר.

יש לנו עוד בעיה, לגבי החובות מלפני 96. האם יש לכם רישום? האם אפשר לפתור את זה? האם אתם תטפלו בזה? יש לכם. לגבי אלה מלפני 96. הפתרון הוא שבעצם מפסיקים את כל ההליכים, ומישהו משלם בשבילם. האוצר - יש איזו שהיא קרן. שהכספים יעברו דרך החינוך ההתיישבותי, ובזה ייגמרו החובות שלהם - נכון? הבנתי נכון?

ההצעה שלנו על אלה שלפני 96 ואלה שאינם
במסגרת מינהל החינוך, שתהיה איזה שהיא קרן, או דרך אחרת, כדי לכסות את הקרן של החובות של אותם אנשים.

סליחה, אדוני. לגבי אלה, גם לגבי החובות
שלפני 96 וגם לגבי החובות עכשיו, אותם אלה שבמסגרת החינוך ההתיישבותי ועליית הנוער - אני מבינה שלגביהם העניינים עכשיו - הם לא יהיו יותר בעלי חוב שלכם.

באותו רגע שאנחנו נקבל את הקרן ממינהל
החינוך, אנחנו נמחל את הריבית וההצמדה,
ואז הם אינם בעלי חוב עוד.

וגם את החוב.

כן, בוודאי.

הכל ייגמר.

החוב נמחק.

אני אעשה הבהרה של שלושה משפטים. יש
בלבול ואי בהירות בגלל שאתם קוראים לזה עליית הנוער. היה גוף בסוכנות שהוא מחלקה של עליית הנוער, שבהסכם בין המדינה לסוכנות, מספטמבר 96 הוא עובר למחלקה במסגרת המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער - אבל אלו אותם אנשים, כי אז יש פה קצת בלבול. מספטמבר 96 עד היום, אנחנו מטפלים מול הביטוח לאומי, נתנו לו קבצים - אנחנו רוצים לעשות מיפוי ולדעת מה היקף החובות. על הטיפול הזה אנחנו מדברים, שאנחנו - זה לא הסכם, זה סיכום פרוטוקול. לא הייתה חתימת הסכם - סיכום פרוטוקול שאנחנו נשתדל לעמוד בו, שהוא מותנה בתקציב רלוונטי שיהיה לנו, כאשר חלק איכשהו גייסנו לצורך אותו עניין, וביטלנו פעילויות אחרות.

לפני ספטמבר 96, מבחינה חוקית ומשפטית, מי שאחראי זאת הסוכנות היהודית. אנחנו, גם אמרתי, נתנו פתרון מקומי. עובדה - יש עוד משרדים שלא.. אנחנו לא יכולים לתת פתרון-

לכם אין אפשרות היום לפתור את הבעיה
מלפני 96?

לא. גם יכול להיות שלא יהיה לנו פתרון לבעיה של.. לא קיבלנו את הסכום הסופי.

אלא אם כן יהיה לכם מקור תקציבי. לעת עתה
יש לכם לחלק פתרון, כאשר-

לא, לא. הוא אומר, משנת 96, אם לא יהיה
לי-

אבל לגבי חלק.. תכף נשמע גם את האוצר.
הוא אומר שהם ביטלו חלק מהפעילויות שלהם, ובלבד כדי לנסות לפתור את הבעיה, והם יראו כמה עוד חסר להם כדי לקבל מהאוצר. מה לגבי לפני 96? מה ההצעות שלכם? האם לכם יש הצעות? האם לביטוח הלאומי יש?

לביטוח הלאומי יש הצעה לפנות לאוצר,
להקים קרן שתשלם את הקרן של אותם
חשבונות.

לגבי אותו סכום שלפני 96.

הערה: וגם היום מי שאינו נכלל בתוך המוסדות של
עליית הנוער.

עכשיו יש לנו עוד בעיה - ראו, אני נראה לי
שלא יהיה מנוס.. זה לגבי מה שהיה כבר, וביחד עם זה אנחנו רוצים לדבר לגבי כל החייבים האלה, להקפיא לפחות לשנה, עד שייפתרו כל הבעיות האלה, להקפיא את ההוצאה לפועל לגביהם.

הביטוח הלאומי אינו יכול לאשר את זה.

אנחנו יכולים לבדוק. הרי יש לכם המידע-

.. (מדברים ביחד) .. מאפשרת גם תקופת
רגיעה שאפשר לא לבצע-

מה זה תקופת רגיעה?

בסדר, מה שאתה הצעת, ש-

אבל אי אפשר להגיד תקופת רגיעה. מה זאת רגיעה? חלק-

חכה, מר שלמה מולה, הבה נשמע מה שהם
הצליחו כבר.

מה שאני אומרת, גם לתקופה הראשונה, עד
שמקבלים את הכסף, אפשר לומר שאת יכולה לעצור, כי את יודעת במי מדובר. אבל כשמדובר ביתרה שמפוזרת, שנאמר כאן, בבתי ספר בקהילה - כאן צריך לחשוב איך מאתרים את האוכלוסייה. כאן צריך עזרה, אני חושבת, דווקא של הארגונים, מפני שאם באמת ייעשה הסדר שאפשר יהיה לקבל מימון, שהארגונים יעזרו לנו להביא את זה לידיעת הפרטים, כי כאן אנחנו נעמוד מול פרטים.

נכון, נכון. זאת אומרת, אנחנו מדברים על עוד
אוכלוסייה. דיברנו מול המינהל, שיש לכם רוב המידע, אני מבינה - הבה נגיד 99%, יש לכם המידע. עכשיו אנחנו מדברים על עוד אוכלוסייה שלא הייתה במסגרת המינהל, ואינכם יודעים איך לאתר אותם. האם אין אפשרות, שרואים נגיד שנת עלייה, ארץ עלייה - המחשב אינו מוציא לכם את זה?

אני מציע מה שגברת שרה כהן הציעה. אני
מציע גם בעניין הזה, כדי לדעת מי צבר חובות עד שנת 96, עם הגדרות מי שהיה בבית ספר או במסגרות עליית הנוער, אינני חושב שאנחנו צריכים לחפות על מי שלא שילם את החוב. אני מציע שבאמת אולי יהיה צוות של משרד הקליטה והביטוח לאומי והקבוצה. נפרסם מודעה ביחד עם הארגונים של עולי אתיופיה, נרכז רשימה, אני לא מעריך שהיא גדולה מדי, לפי דעתי. זאת אומרת, מי ששילם כבר - שילם. אין מה לעשות. אבל אם יש כאלה, כמו למשל אמבט, סטודנטית, או אחרים שלומדים, או חיילים, אני חושב שאפשר לרכז את המידע הזה תוך חודשיים, ובינתיים-

הערה: זאת הייתה ההצעה גם במפגש אצל שרת
הקליטה. רק שמה שקרה, זה שאנחנו
ממתינים-

ברגע שמפרסמים מודעה, אין חזרה לחוב.
אומרים לו, שמע, אנחנו אוהבים אותך, מאד מעריכים אותך, טוב מאד שאתה נתת לנו את המידע, אבל אתה תשלם עוד פעם. אי אפשר לסגת. אני מציע שבאמת תהיה מודעה, נפרסם אותה בקהילה, גם בתוך התקשורת, באמצעי התקשורת של יוצאי אתיופיה-

בכפוף לכך שהאוצר יסכים.

אפשר שמישהו ירכז באמצעות הסניפים של
משרד הקליטה, או הארגונים ו/או ביטוח לאומי, ואז כשנדע את התופעה, נדע מה העלויות.

תכף נשמע את האוצר.

אפשר לעשות הצלבה מאד פשוטה עם הנתונים
שיש במינהל האוכלוסין. במשרד הפנים.. ויש נתונים במשרד הקליטה. יש גם הנתונים בביטוח לאומי. כל הנתונים האלה נמצאים, ואפשר להצליב אותם. אפשר לחשוב שאנחנו נמצאים באיזו ארץ שאין בה-

אני ניסיתי ודיברתי עם .. והוא אומר שזה לא
יהיה אפשרי-

מי אומר שזה לא יהיה אפשרי? זה אפשרי.

נבדוק את זה, מר יואב הס, נבדוק את זה.

אני רק רוצה לשאול משהו, גם כדי שאנחנו
נוכל להפיץ את המידע למי שפונה אלינו - האם זה מוסכם על הביטוח הלאומי, שלגבי כל אלה שהיו תלמידים ועברו את גיל 18 וצברו חובות, שלתקופה של שנה, או לתקופה אחרת, עד שהעניין ייפתר, לא יעוקלו חשבונות הבנקים ודברים אחרים של החייבים? אם התשובה של הביטוח הלאומי בעניין הזה חיובית, אז אני חושב שבמקום "לקטר", אזיי כל מי שיושב פה צריך לעשות את המאמץ להעביר את המידע הזה הלאה, ואנחנו נתחייב לעשות את זה. אני רק איני רוצה לפרסם דבר כזה אם לא שמעתי אותו טוב.

רגע אחד. הביטוח הלאומי, הבנתי, מוכן
להתחייב לפחות אלה שיש לגביהם מידע שהיו קשורים, או עדיין קשורים למינהל החינוך ההתיישבותי ועליית הנוער, כי לגביהם יש לו מידע מבוסס. חסר לו המידע לגבי אלה שלא היו באותן מסגרות. זה דבר אחד. והדבר השני, נשמע תכף את האוצר, מה הוא תורם לעניין זה. גברת נטאשה מיכאלוב, בבקשה.

אני מבינה שתבוא אלינו פנייה מהביטוח
הלאומי. נקבל את הפנייה הזאת, ונלמד את הנושא, כי הנושא הוא סבוך. יש כמה מרכיבים, יש המלאי הקיים, יש הפתרון של הבעיה השוטפת, ישנם אלה שהיו בפנימיות, יש אלה שלא היו בפנימיות, יש כאלה שיש להם מקורות מימון ממשרדים או גופים שונים, יש כאלה שאין להם מקורות מימון. צריכים לראות את ההיקפים. הפנייה עדיין לא הגיעה אלינו. אנחנו צריכים ללמוד על ההיקפים של העניין, על מקורות המימון של העניין, איך פותרים את הבעיה, לא רק אחורה, אלא גם קדימה. נשקול את הדברים האלה. אני כרגע אינני יכולה לתת התחייבות שאנחנו נכסה אילו שהם חובות של מישהו.

גברת נטאשה מיכאלוב, שימעי, את מגיעה
לכאן לא מעט, לוועדה, ואנחנו יודעים בדרך כלל את תשובות האוצר; וההתייחסות שלנו, כוועדה, היא כזו או אחרת, אנחנו עברנו חקיקות משותפות וכוליה. בעניין הזה, אני חושבת, מכיוון שאת רואה שרוב הגופים - ואנחנו מדברים כאן גם על משרדי ממשלה - אתם אינכם בנים חורגים למשרדי הממשלה האחרים - שיש באמת נכונות, כי מדברים על בעיה אמיתית, שכולנו ערים לה. זאת אינה איזו קבוצה מסוימת, שרוצה לרכב על גב המדינה הזאת. אנחנו מדברים על
אנשים שבסך הכל רוצים להיות אזרחים טובים. תארי לעצמך שהבת שלך, נעמי, תשב בכתה יחד עם ילד שהגיע מאתיופיה, והוא - מרגע שמלאו לו 18, בחגיגת יום ההולדת, הוא מתחיל לקבל עיקולים מהביטוח לאומי, בעוד הבת שלך נהנית מהחיים.

זה לא מדוייק.

אין אנו יכולים להסכים, כמדינה קולטת
עלייה, אנחנו פשוט איננו יכולים להסכים לדבר כזה; ולכן, אם אנחנו רואים את הנכונות מצד כל הגופים, ואין מדובר בסכומים גבוהים, ומינהל החינוך ההתיישבותי כבר עשה צעדים בכיוון של לנסות לפתור. הבה נגיד שמה שהם צריכים לשלם, נגיד המינהל מוכן לתת מצידו, לגבי התלמידים שלו, נגיד ששני מיליון שקלים, ואתם צריכים להוסיף עוד מיליון כדי להשלים את החובות. אני חושבת באמת, אני מצפה ממך, אני אומרת לך, בקטע הזה - בדרך כלל אני אומרת לך, אנחנו נעשה מה שאנחנו עושים, ואתם תעשו מה שאתם תעשו, יש לנו חברי כנסת. בעניין הזה אני באמת מצפה ממך להתייחסות מאד חיובית, שאנחנו נוכל לקבל תשובה בעקבות הפנייה של הביטוח הלאומי, בתוך הייתי אומרת, שבועיים "גג". בסדר?

זה מותנה בזה שאני אקבל את כל הנתונים.

אתם תקבלו.

הערה: גם ההסכם של משרד החינוך מותנה בפניה
לאוצר לקבל תקציבים.

אני יודעת.

איני יכולה להתחייב על שבועיים. יש הרבה
גורמים-

אבל תוך כמה זמן?

חודש זה מינימום. אני אומרת לך, יש הרבה
גופים שמעורבים בזה. אנחנו גם כן התחלנו את תקופת התקציב עכשיו. יש משרד החינוך שמעורב, הסוכנות שמעורבת, משרד הקליטה - אנחנו רוצים שיהיה מעורב.

הבה נחליט תוך חודש. אבל, גברת נטאשה
מיכאלוב, באמת, אני מבקשת ממך מאמץ מיוחד. לא להתחיל להתעכב שנה עם משרד החינוך ושנה עם משרד הקליטה. יש כאן אוכלוסייה, כרגע מוגדרת. אני לא מדברת כרגע על העתיד, אני לא אומר שאין לזה השלכות על העתיד, לגבי העתיד - אני אומרת לכם, אנחנו ניזום, במסגרת הוועדה נפנה לחברי חברי הכנסת בעניין הזה - חקיקה בעניין הזה, כי לא ייתכן מצב כזה. החקיקה הזו תעלה על שולחן הכנסת, ולפי דעתי תהיה לה תמיכה, שתלמידים שהם עולים חדשים - כמו שיש לנו עוד חקיקה שמתייחסת לעולים חדשים, אין מנוס. אין מנוס. כמו שאנחנו דיברנו ומנסים לקדם משהו עם משפחות חד הוריות, אותו דבר אני אנסה לקדם חקיקה, יחד עם הוועדה, לגבי עולים. זה יהיה במסגרת. נגיד, תוך פרק זמן מזמן עלייתם, כאלה שלומדים במסגרות חינוך ועדיין לא התגייסו, עד גיל 20, או משהו כזה, נגביל את זה גם לגיל כלפי מעלה, לא עד גיל 30, שזה יהיה עד גיל 20, או עד גיל 21. זה לגבי העתיד - ואנחנו כבר נגיש בקרוב הצעת חוק בעניין הזה. לגבי העבר, מה שנשאר לנו פתוח, זה אותם תלמידים - גם תשובת האוצר וגם אותם תלמידים שלא היו במסגרת של החינוך ההתיישבותי, ואתם תשבו יחד עם נציגי ארגוני העולים - מר שלמה מולה, אתה תעזור להם גם כן.

.. עם הביטוח הלאומי, כדי לגבש בדיוק את
הנוסח המוסכם לאיזה אוכלוסייה. אם אנחנו היינו מפרסמים את זה לבד, זה יכול היה להיות איזו שהיא הצפה של אוכלוסיות-

אני מוכרחה להעיר שאם תהיה חקיקה בנושא
הזה, אזיי אנחנו פשוט הולכים, כמו שאת אומרת, כל אחד עושה את העבודה שלו; ואנחנו - יש לנו בנושא הזה של החקיקה, אנחנו בדיוק באותה עמדה עם המוסד לביטוח לאומי.

לא, נכון. לגבי החקיקה עזבי, את יודעת,
תהליך חקיקה הוא תהליך ארוך.

אני אומרת לך, אנחנו מתנגדים לחקיקה
בנושא הזה; ואם תהיה חקיקה בנושא הזה,
אזיי אנחנו, כל אחד יהיה בעמדה שלו.

אבל איני מדברת עכשיו על החקיקה. אני
מדברת כרגע על הפתרון לגבי אותם אלה
שיושבים וסוחבים חובות-

אי אפשר להפריד את זה. לכן אני אומרת שזה
יכול לקחת יותר זמן, אבל אנחנו רוצים בהחלט להגיע לאיזה שהוא סיכום שמקובל על כולם, שיכלול גם את העבר וגם את העתיד. אי אפשר שהאוצר ירשום שיק לגבי העבר, ולגבי העתיד פתרון לא יהיה, ואנחנו נהיה חשופים לחקיקה.

סליחה, אם תביאו פתרון, לא צריך חקיקה.

אנחנו לא נביא פתרון. הפתרון צריך להיות
משותף.

שניה אחת. בכל זאת יש הבדל בין העבר לבין
העתיד, כי בכל זאת יש כרגע אנשים חיים, שסוחבים חוב, שמעקלים להם חשבון, שרעבים ללחם - צריך לפתור את הבעיה שלהם, עם כל הכבוד. לגבי העתיד, אנחנו נראה - אם אתם, כאוצר, תעדיפו יחד עם הביטוח הלאומי, עם משרד הקליטה, כמובן, מצב שבו כל פעם תהיה איזה שהיא קרן, ובלבד שלא לפרוץ את החוק - אנחנו נקבל את זה. לא שזה אידיאלי, אבל נקבל את זה. כרגע זה פתרון זמני בשלב הזה. אזיי אנחנו נקבע עוד ישיבה - אנחנו נרצה את התשובה שלכם בתוך חודש ימים - אני מאד מבקשת ממך, גברת נטאשה מיכאלוב, לבוא לקראתנו בעניין הזה. את תהיי מליץ היושר שלנו ב"קטע" הזה במשרד האוצר.

זה מותנה, כמובן, בזה שאנחנו מקבלים את כל
הנתונים ובשיתוף פעולה מכל הגורמים שמעורבים בזה, כולל משרד הקליטה, משרד החינוך וכוליה.

עוד דבר אחד, מהביטוח הלאומי אני בכל זאת
מבקשת, לפחות לגבי אלה שאתם יודעים ואלה שיהיה לכם מידע מוסמך לגביהם, להקפיא את ההליכים לשנה, עד שיימצא פתרון. אפשר גם לחצי שנה. אני מקווה שתוך חצי שנה-

אני מציע לא לדחות את זה בשנה.

אפשר חצי שנה.

עד חצי שנה, בסדר? אזיי את זה סיכמנו.

הערה: את צריכה לדעת שאין יודעים על כולם.

אני יודעת - אין יודעים על כולם. אנחנו ערים
לזה.

הערה: אזיי הארגונים פה יידעו על כל מי שצריך
לדעת.

טוב. עד חצי שנה לא יעשו להם שום דבר,
ואנחנו נשב על זה עוד פעם, עם האוצר, נקיים עוד דיון בעוד כחמישה-ששה שבועות, ואני מקווה שאז הכל ייפתר. לגבי העבר, אני אומרת. אם יש לכם גם פתרונות יצירתיים, אם אתם כבר יושבים, לגבי העתיד, הרי יש שתי אפשרויות לגבי העתיד - אפשרות אחת זה להמשיך באותה צורה לטפל בזה, מעין פרטני ואפשרות אחרות, זה לבוא בגורף, להגיד שעולים חדשים שמגיעים וממשיכים ללמוד.. תחליטו אתם מה שאתם רוצים.

איננו יכולים לחלק את זה לשניים. אני
כבר אומרת לך. אם האוצר נותן לזה מימון, זה יהיה מותנה בזה שיש סיכום בין כל הגורמים לגבי איך פותרים את העתיד גם כן. אי אפשר לפתור רק לגבי העבר ולהישאר חשופים לגבי העתיד.

בסדר. מקובל עלינו. לביטוח הלאומי זה גם
יותר נוח.

ביטוח לאומי, משרד הקליטה, משרד החינוך,
כולם יצטרכו לתת יד לזה ולהגיע לסיכום משותף לגבי איך פותרים את הבעיה הזאת; ולא - איננו יכולים כאן לסייע, כי אנחנו נשארים חשופים בפני הבעיה, ואז העמדה שלנו תהיה ברורה.

בסדר גמור. אנחנו מוכנים.

אני מציע שאנחנו נחזור, כמו שקיבלנו את
ההצעה הזאת של ההקפאה לחצי שנה, אני מציע שתהיה הסכמה של כל הבית הזה, לצאת בפרסום מוסכם כדי לרכז את אלה, כדי שלא נופתע. נראה את הממדים, לפחות כאלה שלפני 96. גם אחרי 96 - כאלה שאינם נמצאים במסגרת עליית הנוער, כדי שהמנכ"ל יוכל לבוא ולהגיד: אלה הנתונים שיש לי. אני רוצה קרן. אני מציע שאנחנו נצא בהסכמה עם משרד הקליטה, האוצר, הביטוח הלאומי, הוועדה ואנחנו ארגוני העולים - נצא באיזה שהוא נוסח.

הבעיה כרגע זה הנוסח. אני מציעה שמשרד
הקליטה יוביל את זה. מה שחסר לנו כרגע, זה המידע. כמובן התשובה של האוצר, שזה קרדינלי, אבל לפחות, כמו שגם אמר מר שלמה מולה וגם את אמרת, גברת שרה כהן - משרד הקליטה יראה באילו סכומים מדובר עד היום.

אני מציעה, כדי שזה יהיה מעשי, מאחר
שאנחנו מדברים כבר מספר שנים, שיוחלט על גורם - מי הגורם בביטוח הלאומי שאליו מתנקזות הפניות. אנחנו חייבים גורם אחד מרכזי, שאנחנו נגיע איתו להסכמה.

אנחנו מוציאים חוזר עוד מספר ימים, חוזר
שאתם תקבלו ממנו העתק, כמו שסיכמנו פה, לכל הסניפים, וכולם ילכו עם הסיכום הזה לכל עובדי הגביה של הביטוח הלאומי.

האם המערכת שלכם תנסה לזהות את
החובות? האם אתם מפיצים חוזר בתוך
המערכת שלכם?

גברת שרה כהן שואלת מי ירכז את המידע
בסופו של דבר.

אני רוצה לצאת בהודעה מיידית לסניפים שלנו
ולהגיד שאנחנו כרגע מעכבים פעולות אכיפה לתקופה של עד חצי שנה. אתה יכול ככה, באופן אינטואיטיבי, לבוא ולהגיד לי, לאיזו אוכלוסיית גג אנחנו מדברים? איך אני אגדיר את זה לסניפים שלי?

סליחה, אני חייבת לרוץ לוועדת הכנסת. אני
רוצה להודות לכם. שבו עוד מספר דקות ביניכם ותסכמו. פשוט משהו עולה בוועדת הכנסת, שקשור לוועדה שלנו - אני חייבת להיות שם. אזיי אני רוצה להודות לכם, ורק תחליטו איזה גוף מרכז את המידע הזה. שבו עוד כמה דקות ביניכם. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:45