פרוטוקולים/ועדת קליטה/615

1
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
6.6.00

פרוטוקולים/ועדת קליטה/615
ירושלים, ט"ז בסיון, תש"ס
19 ביוני, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 74
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
מיום שלישי, ג' בסיוון התש"ס, 6 ביוני 2000, שעה 11:00

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
יצחק גאגולה
מיכאל נודלמן
אלכסנדר צינקר

יו"ר הכנסת – אברהם בורג

מוטי אביצרור - ראש המועצה המקומית, ירוחם
סנ"צ עמר פרץ - מפקד תחנת דימונה, המשרד לבטחון פנים
בת שבע ראובני - מנהלת מחוז הנגב של משרד הקליטה
אלי בר-חן - מנהל המחלקה לקליטה בקהילה בדרום, משרד הקליטה
מוטי קלרמן - מנהל מחוז דרום, משרד הבינוי והשיכון
רחל שיפר - מנהלת המטה לקליטת עליה, משרד החינוך
שלום אלדר - מפקח במנהל חברה ונוער, מחוז הדרום, משרד החינוך
ד"ר אילן שמש - מטה קידום נוער, מנהל המכון להכשרה והשתלמות של קידום נוער
ישראל בודיק - מפקח נוער וצעירים, משרד העבודה והרווחה
יוסף שריקי - מנהל משרד ראש הממשלה בדרום
מאיר סהר - מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב
עובדיה משייב - יושב ראש התאחדות עולי קווקז
יונתן משייב - יושב ראש התאחדות עולי קווקז בישראל
עובדיה רבי - עובד סוציאלי, ירוחם
אורי אומן - יושב ראש ארגון "מקצה הארץ", ירוחם
ילנה יגודין - עו"ס, באר שבע
אנה לשיביצקי - ראש מדור עולים באגף הרווחה, ירוחם
פרופ' יורי רוזנפלד - פרופ' לפיזיקה, תושב ירוחם
אלכס קאליש - מורה ומגשר בתיכון "ספיר"
מיכאל פינטו - מנהל המתנ"ס, ירוחם
דבי גולן - מתנ"ס ירוחם
אריה אזולאי - יו"ר ועדת עליה וקליטה של חבר הנאמנים, הסוכנות היהודית
חזקל חודורוב - יושב ראש קבוצת וטרנים
יאנה זינגר - אם לתלמידים בבית ספר , בירוחם

וילמה מאור

ימימה פרלס

קליטת העולים בירוחם – דרכי התמודדות עם בעיות קשות של אבטלה, דיור, תופעות של אלימות במשפחה, קשיים חברתיים בקרב בני נוער: נשירה מבתי ספר, נוער מנותק, נוער צורך סמים ואלכוהול, ועוד.



קליטת העולים בירוחם – דרכי התמודדות עם בעיות קשות של אבטלה, דיור, תופעות של אלימות במשפחה, קשיים חברתיים בקרב בני נוער: נשירה מבתי ספר, נוער מנותק, נוער צורך סמים ואלכוהול, ועוד.

אני פותחת את ישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות. אני רוצה בראש ובראשונה לברך את תושבי ירוחם, את ראש המועצה מוטי אביצרור, ונמצאים איתנו חברי הכנסת – חבר הכנסת אלכס צינקר מהסיעה הדמוקרטית, חבר הכנסת יצחק גאגולה מסיעת ש"ס, חבר הכנסת מיכאל נודלמן מישראל ביתנו-האיחוד הלאומי, וחבר הכנסת ויקטור בריילובסקי. אני רוצה להודות לכם חברי הכנסת שבאתם לכאן. נמצאת איתנו מנהלת הוועדה, הגב' וילמה מאור, ויש עוד מהצוות. אנחנו שמחים להיות כאן, שמחים שאתם מארחים אותנו. הפתעתם אותנו עם שולחן ססגוני בצורה בלתי רגילה.

אנחנו היינו רוצים להגיע למצב שבו עולה שמגיע לשדה התעופה בן-גוריון או לנמל חיפה, יאמר: אני רוצה לבוא לירוחם. הגענו לכאן היום במטרה לראות, יחד עם הרשות המקומית, עם משרדי הממשלה השונים שכולם מיוצגים כאן, איך אנחנו הופכים את ירוחם למקום הכי אטרקטיבי לעולים החדשים. זה המדד שלנו. לפיכך, קראנו קצת את חומר הרקע, ונשמח לשמוע מכם מה הבעיות העיקריות, ובוודאי נשמע גם על ההצלחות שיש בקליטת העליה. נתייחס במיוחד לבעיות, כדי לראות איך אנחנו יכולים, כוועדת כנסת, לסייע לכם. כאמור, אנחנו מגיעים לכאן במסגרת ישיבת ועדת העליה הקליטה והתפוצות. אני מקווה שכתוצאה מן הישיבה הזאת, לפחות לחלק מהמצוקות נביא מענה, ונשמע גם את התשובות של משרדי הממשלה. אני שוב רוצה להודות לכם על קבלת הפנים היפה כל כך, ולאחל לכם הרבה הצלחה. מר אביצרור, נשמע ממך במה אנחנו יכולים לסייע בביקור שלנו כאן, ובכלל. בבקשה.

ברוכים הבאים לירוחם. ראשית, אני רוצה לברך את יושב ראש הכנסת על ההחלטה לקיים את ועדות הכנסת בנגב, ואני שמח שחה"כ בלומנטל בחרה לבוא לירוחם, יחד עם ועדת הקליטה. אני חושב שאחד הנושאים החשובים ביותר, המרכזיים ביותר, אם אנחנו מסתכלים כשפנינו אל העתיד, הוא איך אנחנו קולטים עליה. אחרי 52 שנה אנחנו עדיין בתהליך התהוות, בתהליך של קליטה, אם כי עדיין לא למדנו לקלוט עליה.

אני מברך את כל חברי הכנסת שהגיעו, ואני חושב שעשיתם מעשה נכון כשהגעתם לכאן, כי עצם הגעתכם לירוחם מוכיחה את כוונתכם הרצינית, ואני מקווה שמהדיון הזה נצא לפחות עם השאלות. אני חושב שאנחנו עוד רחוקים מלהגיע לתשובות, אבל לפחות נדע לשאול את השאלות. אם נדע לשאול את השאלות, ודאי שכל אחד מאתנו יחפש את הדרך לתת תשובות.

אני אישית רוצה להודות לכל השותפים שהגיעו. הגיעו לכאן מנהלי מחוזות, ואני חושב שזה בהחלט כבוד גדול לנו. אני רוצה להודות לכל אחד ואחד שבאו לכאן ומכבדים את המעמד. אני חושב שללא כל ספק, העולים בירוחם יודעים להעריך וידעו להעריך את הגעתם של כל השותפים לנו.

אנחנו הכנו חוברת עבור כל מי שבא לכאן, והשתדלנו לתמצת את הנתונים של העולים ביחס לאוכלוסיה במקום. נזהרנו מלכוון את הדיון, ואנחנו נזהרים מלנסות להעלות את הנקודות, כי היינו רוצים שזה יקרה ביחד איתנו כאן.

רקע קצר על ירוחם – ירוחם היא עיירת הפיתוח הראשונה שהוקמה בחבל ארץ זה בדרום. היא הוקמה ב-1951. מי שעקב אחרי ירוחם, רואה שבמהלך כל שנות קיומה, היא נאבקה על קיום. היא לא נאבקה על איכות חיים, היא נאבקה בכלל על העניין של איך ממשיכים לקיים את היישוב הזה. באיזשהו שלב, התחילה התרעומת, התחילו ההפגנות והתחיל הייאוש. הייאוש הזה הוביל את התושבים לצאת נגד השלטון המרכזי, ולאחר מכן, במהלך השנים בנינו תרבות של תלות. התלות הזו, כאן בירוחם, וגם בכל היישובים האחרים, היא השורש להיעדר המוטיבציה להאמין ביכולת שלנו, שאנחנו בכלל מסוגלים לעשות משהו. בשנים האחרונות, בעצם כל מה שאנחנו מנסים לעשות, זה לקחת על עצמנו את האחריות, ולנסות לחולל שינויים. אני חושב שירוחם הצליחה לחולל הרבה מאוד שינויים, אבל אני טוען שהשינויים שירוחם חוללה עד היום, בסך הכל מצביעים על זה שיש בעיה.

המהפכה, כמו שחה"כ בלומנטל אמרה, היא שכשעולה חדש יורד בנמל, ושואלים אותו לאן הוא רוצה, הוא יהיה מסוגל לבחור. כאן בירוחם זה עוד לא קורה, כי בכלל לא מאפשרים לעולה לבחור. גם אם הוא רוצה לבוא לירוחם, יש לו בעיה, כי אין בתים, ואף אחד לא בונה בירוחם – אין אף סיעה שמנהלת משא ומתן להסכם קואליציוני לבנות בתים בירוחם. הדבר השני הוא שהדירות שהן הפוטנציאל לקליטת אוכלוסיה, הן דירות ברמה כל כך ירודה, שהסיכוי הוא שהאוכלוסיה שתגיע לפה, היא רק אוכלוסיה חלשה, ומדיניות המשרד היא להכוונה של אוכלוסיה חלשה לאזורים האלה. עם כל הניסיון שלנו, לרצות להביא לכאן אוכלוסיה חזקה, אין לנו את הסיכוי הזה. בצינורות המקובלים, האוכלוסיה שמוכוונת לאזור שלנו, היא אוכלוסיה חלשה.

אם נפתח ונראה את הנתונים בחוברת, יש לנו איזשהו פרדוקס כאן. במקום שבו אנחנו נלחמנו שהדירות יהיו דירות במכירה חופשית, בחרו כאן עולים לקבוע את עתידם וגורלם, והאוכלוסיה נקלטה יפה, אוכלוסיה חזקה ואיכותית, משתלבת בתוך היישוב, לוקחת על עצמה את האחריות, ושותפה לתהליכים, בניגוד למצב שבו האוכלוסיה הגיעה לכאן תחת מדיניות הממשלה והמשרדים, ששלחו לכאן אוכלוסיה חלשה.

אם נעשה השוואה בתוך הנתונים, נגלה דבר מעניין. יש לנו כ-9,587 תושבים, מתוכם 2,171 עולים. בגילאים הקטנים, אחוז הילדים מגיל 0-13, זה 33% מקרב האוכלוסיה הוותיקה, לעומת 14% מקרב העולים. אז אפשר לומר שקיבלנו אוכלוסיה שממוצע הילדים למשפחה הוא קטן, כי זוהי הנורמה, אבל בואו ננסה לראות מה קורה הלאה. בגיל 46-60, אם יש לנו 10% מקרב האוכלוסיה הוותיקה, זה כבר 17% מקרב העולים. אם אנחנו עולים לגיל 61 ומעלה, שימו לב מה קורה – 7% מקרב האוכלוסיה הוותיקה, אבל 19% מקרב העולים.

למה אתה לא מתייחס לגילאי הביניים של 22-45 שבה זה דומה?

הלכתי על הקצוות. מה בעצם קורה לנו כאן? אנחנו קלטנו אוכלוסיה קשישה ואוכלוסיה מבוגרת, ונאלצנו להתמודד עם המצב. אנחנו אוהבים את האוכלוסיה הקשישה, תומכים בה, וזוהי חובתנו המוסרית לשרת אותה, אבל לא קיבלנו אמצעים לכך. זאת אומרת, זה מתוך האמצעים השוטפים של הרשות המקומית. אם תשאלו את העולה הוותיק, הוא מאוד אוהב את ירוחם, כי אנחנו אומרים להם שאנחנו משפחה אחת, וזו בעצם המדיניות שבה אנחנו צועדים. אם אנחנו הולכים לגילאי 46-60, זה לא פשוט. לא פשוט לקלוט פה עולה חדש, ואם הוא מהנדס זה עוד יותר גרוע, כי הוא מתוסכל, והוא צריך לעבור הכשרה, וההכשרות הן לא אקדמיות, אלא הן ספציפיות. הדברים לא פשוטים, הם מורכבים. כשנכנס לתוך מערכת החינוך, נגלה בדלנות שהיא לא פשוטה בהתמודדות היומיומית שלנו. אנחנו מאוד מאמינים בכל ילד, ורוצים שכל ילד יצליח, אבל קשה לנו להוביל כל אחד ואחד, ברמת המימון שיש לנו.

הייתי מאוד רוצה שהדיון שהוא דיון פתוח, יהיה כזה שניקח בו דוגמאות מרמת השטח. יש לנו פה עולים חדשים שכבר הפכו להיות חלק מן המובילים בירוחם, והם נושאים על גבם את האחריות. יושבת איתנו רכזת הקליטה, שארגנה פה את כל היום הזה, ואנחנו צריכים להודות לה על כך. אני חושב שהיא עושה פה עבודת קודש. מי שיחולל את השינוי הם התושבים, והם מחוללים את השינוי. צריך להבין שמה שרואים משם זה לא מה שקורה כאן, ומה שרואים מכאן, זה לא בדיוק מה שקורה שם. יש פערים גדולים מאוד בתהליכי חשיבה, בתהליכי חיפוש הפתרונות והצעת הפתרונות, והגיע הזמן להתחבר לרמת השטח, ולראות האם ההחלטות שמתקבלות בכנסת, מובילות את השינוי שכולנו מייחלים לו.

הדוגמא הטובה ביותר שאני רוצה להביא לצורך העניין, היא בנושא שבו אנחנו נמצאים במצב מאוד לא פשוט, במצב שבו יצרנו פריצת דרך מאוד משמעותית בחינוך, אבל אנחנו נמצאים בדילמה קשה ובעייתית, שבה אנחנו צריכים לעבור לשלב הבא, ליצור אינטגרציה בין האוכלוסיה העולה לוותיקה. לאוכלוסיה העולה יש דרישות מיוחדות, שאני שמח שהן קיימות, הן ישדרגו את כל היישוב, אבל אין לנו את היכולת לתת את המענה, ואנחנו מצויים במצב שבו אנחנו מחפשים את הפתרונות והדרכים להביא את המשאבים. אני חושב שגם הוכחנו הלכה למעשה את היכולת שלנו לעשות. היישוב הזה כולו מוכן לחולל את השינוי. אני חושב שלא היינו צריכים דו"ח מבקר המדינה, כדי שהתהליך הזה יתחיל. אני חושב שכל ממשלות ישראל פשעו בעניין הזה. הן הזניחו את חבל הארץ הזה שיש עליו קונצנזוס רחב מאוד, וכשכולם מסכימים, אז על הסכמות לא מתווכחים, ושמים אותנו בצד. אני חושב שהגיע הזמן שנרים את הדגל הזה, לא רק ברמת הדיון פה. הייתי רוצה לדעת לקראת מה אנחנו הולכים, ולאילו מפגשים נוספים אנחנו רוצים ללכת, מי יעקוב אחרי ההצעות וההחלטות שיהיו, באיזו צורה נעשה את זה, אילו כלי מדידה אנחנו בונים לעצמנו, כדי שבאמת נוכיח שאנחנו הולכים לחולל שינוי, תחת המשימות שהוצגו.

אני חושב שבסופו של דבר, התהליך צריך להיות דרך התושב, דרך הילד, דרך המשפחה , דרך ראשי המשפחה, דרך אותו קשיש, ודרך אותם תושבים שהם המנהלים שלנו כנבחרים. אנחנו צריכים לשרת אותם, והם צריכים לתת לנו את הציון. הגיע הזמן שנשנה את השינוי הזה ברמה הפנימית שלנו, ונציב את אותן מטרות. הייתי מאוד רוצה לדעת עם איזו בשורה אנחנו יוצאים, כי כגודל הציפיות, גודל האכזבות, לאורך כל ההסטוריה. הגיע הזמן שכשחבר כנסת יצהיר פה הצהרה, אני אהיה מחובר אליו בכנסת, ולוודא שהוא מלווה אותי באותם תהליכים שבהם אנחנו מקדמים יחד את העניינים. אחרת, אנחנו נמצא במצב של אפתיה, של אדישות מוחלטת.

עוד אין לנו זהות יהודית, ואנחנו כבר מדברים על זהות ישראלית. אני יכול לומר לכם שכאן בירוחם אנחנו בתהליך, ביחד, לבנות זהות יהודית במקום. סביב השולחן הזה אנחנו מנהלים דיאלוג משותף, עם כל סוגי האוכלוסיה במקום. יש לנו הצעות אופרטיביות, שבהן אנחנו לא מסוגלים להוביל ולחולל שינוי. המבחן האמיתי הוא מבחן המעשה. אני חושב שלפחות כאן בירוחם, אנחנו לא מצויים בתהליך של להציע הצעות והחלטות, אלא מבחן המעשה, איך אנחנו עושים את המעשים, איך אנחנו מביאים פרופסור שיושב כאן, יחד עם ארבעה פרופסורים נוספים, לגור כאן איתו, שיפתחו פה את העסק. אני רוצה להשאיר פה את אותם עולים, שהם כל כך איכותיים, שהם באו למקום הזה ובחרו לגור כאן בירוחם. ומה התשובות שאני נותן לאותה אוכלוסיה שגדלה על התרבות הישראלית, ורוצה יותר מחשבים, מתימטיקה ומדעים, ואין לי את היכולת לתת להם את זה. אני צריך את הכלים לתת להם את זה, כי אחרת אנחנו בתהליך של בדלנות, של יצירת מסגרות שיפרידו, ואז נראה שוב את אותן התנגשויות שאנחנו רואים בתוך החברה הישראלית.

תודה רבה, מר אביצרור, על התמונה היפה שציירת. אני זוכרת שהיינו לא מזמן כאן בדרום, ומישהו אמר: נמאס לנו להיות תמיד אלה מעיירות הפיתוח שמבקשים ומבקשים. ובאמת, המשימה המשותפת לכולנו, היא שנפעל יחד לשם כך שירוחם תהיה עיר מצויינת, ואני רוצה לומר, כדי שלא תהיה אכזבה גדולה יותר מדיי, אני מקווה שלא תהיה, והמגמה שלנו היא להעלות את הדברים כאן על סדר היום, להציב לפנינו מטרות, ואנחנו, יחד עם חברי הוועדה, נהיה אלה שנעקוב אחר יישום ההחלטות האלה. יכול להיות שנגיע למצב שנקבל החלטות, ויכול להיות שנגיע למצב שנצטרך עוד ישיבה, כדי לברר מה הבעיות. בהחלט הצגת יפה מאוד את התמונה שהייתם רוצים שתהיה מצד אחד אינטרגרציה, ומצד שני לאפשר לכולם ביחד את ההתקדמות המקסימלית. נשמע את חברי הכנסת, ואחר כך את נציגי העולים והמשרדים הממשלתיים.

השאלה שלי היא מה הבסיס הכלכלי של ירוחם, איזה סוג של מקומות עבודה יש פה.

השאלה היא נכונה. הגיע הזמן לעשות הפרדה מוחלטת בין רצון של תושב לגור ביישוב שנותן שירותים מוניציפליים, לבין התעסוקה. הבעיה של ירוחם איננה תעסוקה. ירוחם יושבת בלב ליבו של אזור התעשיה הכי גדול בנגב. דרומה מאיתנו ישנו קמ"ג, פארק תמד, חפר כימיקלים, ים המלח, צפונה מאיתנו, עשר דקות מכאן, ישנה רמת חובב, ובתוך היישוב ישנו מפעל אגיס לקוסמטיקה ותרופות, שמעסיק 300 עובדים כאן, ובקונצרן כולו כ-1,800 עובדים. ברמת חובב יש לו את כימאגיס. יש לנו את נגב קרמיקה, שמעסיק 110 עובדים, ברנד שמעסיק 140 עובדים, שזה מפעל המתכת הכי גדול בארץ, פניציה ירוחם עם 230 עובדים, ואקרשטיין, שמעסיק 140 עובדים. אני טוען שהבעיה איננה תעסוקה. הבעיה היא שההסטוריה של ירוחם היתה שרמת ההון האנושי היתה כל כך נמוכה, שלא לקחו מירוחם עובדים לקמ"ג ולכל האזור, והיום, כדי לשנות את זה, יש חסמים שצריך לשחרר אותם, ונדון בהם אחר כך.

בניירות האלה כתוב שיש 11% מובטלים, ומתוכם 25% הם עולים, כלומר, יותר מהממוצע בארץ.

אמת.

ואתה אומר שהכל בסדר.

לא אמרתי שהכל בסדר. אני אחדד את הנקודה. אני טוען שבעקבות התהליך ההסטורי, למשל כשקמ"ג קמה, רצו שדימונה תהיה העיר של אותם עובדים, ומירוחם לקחו שני אוטובוסים, וכל השאר מבאר-שבע. אם עובד רוצה להתקבל לקמ"ג, יש לו בעיה של הסעה לקמ"ג. אם עובד רוצה להתקבל לרמת חובב, שזה עשר דקות מכאן, אין לי הסעות, כי באותה תקופה שהקימו את האזורים האלה, לא היו אנשים מתאימים לאותו מקום. היום, כשיש אנשים מתאימים, המדינה צריכה לתת הזדמנות שווה לעובד בשלב ראשון. אחר כך הכדאיות הכלכלית כבר תתפתח.

היום מדינת ישראל מסבסדת את אגד, והיא מסבסדת את הקונצרן ולא את העובד, ועל ידי זה שאין הסעה לרמת חובב, אז אין לי עובדים ברמת חובב. יכולים להיות לי מהנדסי כימיה מצויינים שהגיעו מרוסיה, אבל אין להם הסעה, אז הם לא יתקבלו לעבוד שם. כך שיש חסם גדול מאוד לאזורי התעשייה האזוריים, שאין להם את גורם ההסעה. דבר שני הוא התאמת העובד למקום העבודה. כל נושא ההכשרות הוא בעייתי מאוד, ואיננו תואם את המדיניות של לאן רוצים להוביל, ולאילו מטרות, ואיך אני לוקח עובד ממצב א' ומביא אותו למצב ב', כדי שהוא יתקבל לעבודה. יש שם גם בעיה.

אני מסכים איתך שבגיל 61 יש גידול משמעותי, ואני מכיר את השיטה של משרד הרווחה, שלא נותנים תוספת. איך אפשר להשוות כמה אתם קיבלתם וכמה חסר?

יושבת פה מנהלת המחוז של משרד הקליטה, הגב' בת-שבע ראובני, ובהחלט היא יכולה לתת לך תשובה. אני לא רוצה להגיד לך למשל איזה הערות אנחנו מקבלים משיקום שכונות, שבו אני מקצה כסף לאוכלוסיה קשישה, כי אין לי ברירה. אני חייב לתת להם מענה, והם כותבים לי שהכסף מיועד לאוכלוסיות אחרות, והגיע הזמן שתשנו את זה, אבל הם רק לא הבינו שהמצב הולך ומחריף, כי אני מקבל לירוחם אוכלוסיה יותר מבוגרת, ויש עליי מעמסה גדולה יותר, ואני צריך לטפל בהם. יש דבר אחד שאנחנו כן עושים, ואני שמח שמשרד המסחר והתעשיה הלך אתנו בעניין זה. אני רוצה להאריך את תוחלת החיים לאוכלוסיה הזאת. הארכת תוחלת החיים, זה גם לאפשר להם להיות יצרנים גם בגיל כזה. הפכנו מועדון למרכז תעסוקה עבור אותה אוכלוסיה, כדי לתת להם תעסוקה, ולאפשר להם הכנסה נוספת. זו אחת הפעולות שעשינו, אבל חסרים לנו תקציבים.

אדוני ראש העיר, לא התייחסת לנושא של מטופלים בשירותי הרווחה, ואני רואה פה מספר מאוד מאוד גבוה, יחסית למה שקורה בארץ בערים אחרות. הייתי רוצה לדעת כיצד אתם מתמודדים עם זה, מה המצב בכלל, והאם תוכל לתת סקירה בנושא הזה.

ממשרד העבודה וגם הנציגים שלי יתנו לך תשובה, אבל אני רוצה להגיד לך שהמצב הוא כל כך קשה, שאני יכול לומר שהנתונים לפחות לאתמול, הם שפקידת הסעד שלנו עסוקה רק עם האוכלוסיה העולה כרגע. יש פה איזשהו פרדוקס, כי אוכלוסיה עולה שמקבלת טיפול, היא גם רוצה להגיע לאותו מקום. מאוד רוצים להגיע לכאן, אבל אלה אוכלוסיות שמחוברות למשפחות אחרות שמקבלות טיפול, ואלה אוכלוסיות חלשות. אנחנו לא יכולים שלא לתת להם את הטיפול המגיע להם, וזה עולה הרבה מאוד לרשות המקומית, ואנחנו לא יכולים שלא לממן את זה מתוך הרשות, ואנחנו יודעים שזאת אחת הבעיות שיש בתוכנו.

אגב, גם לנו, לחברי הכנסת, ישנה אותה בעיה, כי דווקא אלה שנענים לפניות ציבור, מתחילים לקבל יותר ויותר פניות. חה"כ צינקר, בבקשה.

עם כל הכבוד לירוחם, אני חושב שבעיית קליטת העליה היא בעיה של רוב הערים בנגב. טוב שיש פה נציגים ממחוז הנגב. רציתי לשמוע איזה בעיות יש ממש בנגב, ואיזה בעיות ספציפיות לירוחם.

בסדר גמור. נשמע עכשיו את העולים. הגב' אנה לשיביצקי, בבקשה.

אני ראש מדור עולים באגף הרווחה. ברוכים הבאים לירוחם. ברגע שאתם פה, זה סימן שעירנו חשובה לכם, ובאתם להכיר אותנו ולעזור לנו לפתור את הבעיות שאנחנו נתקלים בהן. מי שהיה פה לפני כמה שנים, יכול לראות את השינויים, את ההתפתחות של עירנו, אפילו בכניסה לירוחם, ברחוב הראשי, בשכונות החדשות שנבנו. אני עליתי בשנת 1991, ובדרך משדה התעופה לירוחם, ראיתי רק מדבר וגמלים, וכשהגעתי לפה, החלטתי שאעזוב את המקום, שאני לא מסוגלת להיות בו. אבל עכשיו אני מאוד מרוצה ששיניתי את החלטתי, ופגשתי פה אנשים מאוד נחמדים, חמים וחכמים, שבמשך ארבעים שנה ברוסיה, לא פגשתי כמותם.

אני רוצה לספר לכם קצת על המשפחה שלי, שאולי זו לא דוגמא, אבל אולי זו כן דוגמא. בני סיים פה את המכללה הטכנולוגית בהצטיינות, ועבד עם פרופסור מארצות הברית באוניברסיטה, וקיבל המלצה לעבודה במפעל כימי בכל הארץ, איפה שהוא רוצה. והוא דווקא החליט על ירוחם, וקנה פה בית. הוא עובד עכשיו באגיס, במעבדה, ולפני שבועיים הוא קיבל אפילו תפקיד חדש, ראש צוות במעבדה. זה סימן שיש התפתחות בעירנו, אבל צריך אולי קצת לעזור לנו בתקציבים.

הגיעה גם אוכלוסיה חזקה שגרה בשכונות החדשות, שבהן היא קנתה את הדירות, לפי הבחירה שלה. הגיעו גם פרופסורים שאחד מהם יושב פה, מהנדסים, מורים, בעלי עסקים. בשנה האחרונה פנו ליחידה הכלכלית 37 יזמים עולים שרוצים לפתוח עסקים. תשעה מהם קיבלו הלוואה מקרן מעסיק, וחמישה מתוכם כבר הקימו את העסקים באזור. אבל יש לנו אוכלוסיה מאוד חלשה, שהגיעו בגלל שהיו פה דירות פנויות, והגיעו הרבה קשישים ומשפחות חד-הוריות שחייבים לקבל טיפול מיוחד. התקציבים לא תמיד מאפשרים לנו לעשות את הטיפולים.

הייתי אומרת שנחלק את הישיבה לשלוש אוכלוסיות של עולים. אוכלוסיה אחת היא של הקשים יותר, ביניהם הקשישים, מבחינת דיור ותעסוקה וגם מועדונים לקשישים, כלומר, איך אפשר לסייע לאוכלוסיה שקשה לה יותר. חלק אחר בישיבה הייתי מקדישה לנושא החינוך, ואני רואה שהגיעה הגב' שיפר, שהיא אחראית על כל הנושא של החינוך וקליטת עליה. אני מודה לך שהגעת לכאן, ומכל משרדי הממשלה אתם הבאתם לכאן את הצוות הבכיר ביותר. הייתי רוצה לראות מה ניתן לעשות מבחינת החינוך, מבחינת השילוב ומתן האפשרות של הילדים לרוץ קדימה.

אני זוכרת שבאחת הוועדות, אחד מחברי הכנסת אמר שבנו אמר לו: אני דווקא לא רע במתימטיקה, אני שני אחרי ולדימיר. זאת אומרת, זה ברור שולדימיר הוא הכי טוב במתימטיקה, אבל אני הגעתי למצב שאני שני אחריו. יש לי רושם שגם כאן העולים החדשים יכולים לרוץ קדימה. הצד הפחות נוח בחינוך הוא בעיית הנשירה, בעיות הסמים, ונבחן מה ניתן לעשות בנושא הזה.

הנושא השלישי הוא מה שעלה זה עתה, נושא תעסוקה וקידום. בתעסוקה נבדוק איך אפשר להעסיק את אלה שלא מועסקים, וזה מתקשר למה שהעלית בנושא בעיות ההסעות, וכו'. בנושא התעסוקה נדון גם באוכלוסיה החזקה יותר. רציתי לשאול לעניין הזה, איך אפשר היה לעשות שילוב עם מדרשת שדה בוקר שנמצאת לידכם, הן מבחינת הפרופסורים, והם מבחינת התלמידים. ייתכן שאפשר ליזום משהו שיהיה בשיתוף עם המקומיים ועם אנשי מדרשת שדה בוקר, ואולי גם אנחנו נוכל לסייע בעניין. הרבה שנים הייתי בקשר עם ראש מדרשת שדה בוקר, ובמה שתמצאו לנכון, אנחנו כאן כדי לסייע לכם כפי שתכוונו אותנו. פרופ' יורי רוזנפלד, בבקשה.

הגעתי לכאן באופן אקראי. עליתי והגעתי לחיפה, ואחר כך קיבלתי עבודה כחוקר באוניברסיטת בן-גוריון, ואחר כך עם חבר שלי שהוא פרופ' למתימטיקה באוניברסיטת בן-גוריון, בנינו בית בשכונה חדשה. הוא נשאר באוניברסיטה, ואני עכשיו איש עסקים. יש לי חברת היי-טק, ואני עומד להעביר אותה לירוחם. למר אביצרור היו ספקות האם יכולה להתקיים כאן חברת היי-טק, אבל הסברתי שיש היי-טק שלא דורש דברים כבדים, וכיזמים של החברה, עברנו דרך החממה הטכנולוגית, כאן על יד הקמ"ג.

יש לי קשר לכל שלושת הנושאים שציינת. אני חבר ועדת ההיגוי לחינוך, גם כי כל חיי הייתי מרצה, והתחום הזה מעניין אותי. אני יכול להגיד שעשו המון דברים. לצערי, לא יכולתי כל כך להשתתף. בחברה שאני עומד להעביר לכאן, יש לפחות חמישה דוקטורים ופרופסורים בתחומים שונים, אחד מהם פרופסור ישראלי. שאלו אותי האם אפשר להזמין למשל מבית הספר תלמידים שייראו משהו. אמרתי שבהתחלה זה קשה, אבל אפשר להזמין פרופסורים מאתנו לעשות הרצאות בבית הספר, לספר עד כמה זה מעניין, ומה הדרך, ברמה די גבוהה.

בתי סיימה כאן את בית הספר, והיא עכשיו מסיימת תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון, וקיבלה פרס רקטור. היא היתה מרוצה מבית הספר הזה כאן. היינו גם בבית הספר מעיין בבאר-שבע, והיא היתה הרבה יותר מרוצה מהמורים בבית הספר בירוחם.

השאלה הראשונה של העולים כשהם באים היא מה עם בית הספר, מה רמת החינוך כאן, מה יקבלו הילדים. השאלה השניה קשורה למקום התעסוקה, איפה לעבוד. כולם מבינים שאלה שאלות הרבה יותר קשות, וזמנים הרבה יותר רציניים, ותוכניות רציניות. גם כאן אפשר לעשות משהו. אפילו אם יוצאים מכאן ילדים עם השכלה התחלתית טובה, זה טוב לכל המדינה, והם ירצו לחזור ברגע שהם יקבלו כאן עבודה מעניינת ברמה שלהם. אפשר לעשות, יש דברים יותר כבדים, ויש דברים שכבר עשו. עם עזרתכם אנחנו נעשה את זה.

תודה רבה. הגב' שיפר, אני רוצה לשמוע האם יש כאן תוכניות בעניין החינוך, כדי להציג תמונה טובה בפני העולה שמגיע, וגם מה לגבי נשירה מבית הספר, בעיות של סמים, וכו'. בבקשה.

אני חושבת שחשוב מאוד לפתוח דווקא בציון המודעות הגבוהה של אנשי היישוב לחשיבותו של החינוך ומקומו. בעקבות המודעות הזו, נכנסנו בתוכניות התערבות שונות בבתי הספר, באמצעות מגשרים, וגם המורות החיילות, והתוכניות האלה הביאו, על פי הדיווחים האחרונים מהיועצת החינוכית בבית הספר ספיר, לשיפור משמעותי מאוד באקלים הבית-ספרי, ולטשטוש הבדלנות, כפי שראש העיר ציין. הדברים האלה לא נעלמים ביום אחד, אבל בהחלט ראוי לציין שיש שיפור ניכר.

סך הכל, בשלושת בתי הספר בעיר, המקיף, שאני כוללת בו גם את חטיבת הביניים, הממלכתי והממלכתי-דתי, יש 193 תלמידים עולים מהעשור האחרון. אני מודעת לזה שרק 18% מהם זכאים לשעות עזר, כלומר, פחות מ-10%. אני מבטיחה שלקראת שנה הבאה נעשה שיפור בהקצאה מיוחדת שניתן, כדי לעזור לילדים שלא הדביקו את הפער ברכישת השפה העברית בטווח של השנתיים שהם היו זכאים לעזרה. 91% לא זכאים, וחלקם עלולים ליפול בין הכסאות, ולהגדיל את הפערים שנבעו מכך שהם לא קלטו את השפה ברמה של כמעט שפת אם. זה בתחום הלימודי. הבנתי שרכזת הקליטה ביקשה תקן למורה לעברית, ואני מיד מתייחסת באופן אופרטיבי שבתוספת השעות, נוכל לשפר את המצב ביסודי ובחטיבת הביניים. זה בהקשר הלימודי.

בנושא הכואב יותר, של הנשירה, על כל ילד שעוזב את בית הספר לפני שהוא מסיים את חוק לימודיו, זה כואב. על פי הדיווחים שלנו, כלומר, המיכון במערכת החינוך בירושלים, מתוך 15 תלמידים שנשרו, שבעה הם עולים, כלומר, כמחצית. שלושה מתוך השבעה הם ילידי 1982, כלומר הם בני 18 והיו אמורים ללמוד עכשיו בשמינית. אנחנו לא יודעים למעשה מה הם עושים. אני לא רוצה להטביע סטיגמה או חותמת, אבל הפרק של שתיית אלכוהול ושימוש בסמים, עלה באופן מאוד בולט בדפי הרקע שקיבלנו, וזה פרק של אגף מיוחד במשרד, שפ"י – השירות הפסיכולוגי ייעוצי, שעושה בנושא הזה פעולות. הייתי רוצה, אם אפשר, לשמוע מכם על מקרים, על היקף התופעה כאן, ולא רק להגיד שזו תופעה, משום שבעניין של הנשירה, צריך לעשות משהו שלא יהיו גם שבעה ילדים נושרים, אבל המצב של הרוב הגדול של הילדים, כלומר, למעלה מ-90% הוא טוב, אם לא יותר מזה, גם מן הבחינה הלימודית.

אני רוצה להתייחס פה למשהו בנושא החינוך. אמרתי גם לשר שאולי המהפכה שמופיעה הרבה לאחרונה בסיקור עיתונאי שעשינו בירוחם, זאת איננה מהפכה, אלא שהצבענו על הבעיה. ישנה בעיה במערכת החינוך במדינת ישראל, והצגתי בפניו תוכנית שבעצם אושרה על ידיו כמודל לאומי, להביא כל ילד להצלחה. כרגע אנחנו בתהליכים איך לבצע אותה. הבעיה היא שבתהליך צמצום הפערים, זה לא רק איפה מוסיפים, זה גם איך מאזנים. לא יעלה על הדעת שמשרד שמוביל לצמצום פערים, מנציח את הבדלנות. יכול להיות שמערכות חינוך נפרדות שנותנות תגבורים, או מדעים לילדי עולים, זה יפה אזורית, אבל לא יכול להיות שמשרד חינוך נותן אישור להקמה של בית ספר כזה ביישוב קטן. לא יכול להיות שאני כראש רשות מעלה את זה, ומשרד החינוך מאשר את זה. יש פה בעיה שאנחנו צריכים להתמודד איתה ביחד, כי אם לא, מחר בבוקר יקום בית ספר למרוקאים, ולהודים, וכו'.

לא כל כך ברור למה הכוונה.

אם בונים תוכנית של פנימיות יום למצויינות, כמו שיש פנימיות יום לילדים חלשים, לצמצום פערים, אין לי בעיה עם זה, ואז על ידי זה אנחנו יוצרים ראש חץ למובילים, ועל ידי זה אני נותן מענה בבית ספר גם לחזקים וגם לחלשים.

אתה בעד שתהיה כיתת מצויינות?

אני מדבר כרגע על פתיחת בתי ספר נפרדים, שהם תחת כותרת עולים. יושב לידי ממלא מקומי, ודעתו שונה משלי. אני מאמין באמונה שלמה בדרך של ייצוג כל ילד ביכולתו, וגם אם מחר בבוקר זה יגרום לי ללכת הביתה, אני אלך הביתה, אבל אני חייב לייצג כל ילד וילד. אני לא יכול לפתח תרבות של בדלנות. אני שואל איפה פה משרד החינוך. אני אומר לכם שאם המצב יירד לרמה של היישוב, ראש רשות לא יכול להתמודד עם זה.

למה אתה מתכוון בבדלנות? האם חרדי זה נקרא בדלנות?

חלילה. הקהילה החרדית חיה פה, והיא חלק מהשלטון במקום. אני מתכוון למשהו אחר לגמרי. אתה רוצה ללמד יהדות? לך לבית הספר הממלכתי ותלמד יהדות, תלמד אהבת המקום, אהבה בין אדם לאדם. תכניס את הערכים פנימה, ואל תעשה הפרדה תחת כותרת של עולה. זה דבר חמור מאוד, זה גורם ליצירת פערים. לא יכול להיות שבאותו משרד רוצים לצמצם פערים, ומצד שני מנציחים אותם.

מחר בבוקר יבוא אדם ויגיד לראש הממשלה שהוא יתן לו מיליארד שקל, בתנאי שראש הממשלה ייתן לו לעשות פעולה שנוגדת את תהליך האינטגרציה. ראש הממשלה צריך להסכים לזה? ישנה רשת "שובו", והיא מאושרת על ידי משרד החינוך. אם אתה רוצה, תפתח מסגרת של אחר צהריים ב"שובו", אין לי בעיה עם זה, ואז תתן שם תגבורים לימודיים, אבל אל תפתח אותה בבוקר כמסגרת נפרדת. זה תהליך שיוציא את המשפחות האלה גם מפה אחר כך. אני נזהר מאוד מלדבר על חילונים וחרדים, כי אני לא רוצה להכנס לסוגייה הזו. אני מדבר על ההפרדה תחת כותרת שהיא מאוד בעייתית. אני חושב שזו סוגייה שצריך להתמודד איתה, ולא דומה בית ספר אזורי, לרמה של בית ספר מקומי בתוך יישוב. זה דיון נפרד. אני מדבר על הרמה המקומית שלנו, שבה אסור לתת לתהליכים כאלה להתקיים. זה לא התפקיד שלי כראש רשות להתמודד עם זה. התפקיד שלי אחר.

אפילו שמר אביצרור ניסה לומר את הדברים בזהירות, נדמה לי שהבעיה היא שיש לחץ של הורים שרוצים שילדיהם יילכו למסגרת בדלנית, ואז היא פחות אינטגרטיבית, וזה גורם כאן לבעיה פנימית, שכאילו יש ילדים כאלה ויש ילדים כאלה. זאת בעיה אמיתית שאתם צריכים להתמודד איתה במקום. אתם יכולים להנחות אותנו מהם הכיוונים שהחלטתם לקחת. אני מבינה שיש ויכוח פנימי כאן לגבי איזה כיוון לקחת.

אין ויכוח פנימי.

אני לא מומחית גדולה בחינוך, אבל אני שואלת את עצמי, אם יש ילד מצטיין, האם אני מוציא אותו מהמערכת ושם אותו בכיתה נפרדת של מצטיינים, ואז אני נותן לו את מירב האפשרויות, אבל כל שאר הילדים כאילו נדחקים לאחור, או שאני מנסה יחד איתו למשוך את כולם למעלה. זאת שאלה.

כמו ששר החינוך קיבל החלטה אמיצה לחזק את יישובי הפיתוח בזה שילדים לא יצאו למסגרות בחוץ, אני חושב שהוא צריך לקבל גם החלטות אמיצות בעניין, שאם יש כרגע קבוצת עולים שרוצה יותר תגבור לימודי בתחומי המדעים, הוא צריך לאפשר את זה במסגרת בתי הספר, כדי לחזק את בתי הספר, ולא לאפשר מסגרות נפרדות בתוך יישובים.

הנושא של "שובו", זה לא נובע מתוך תפיסה של בדלנות, אלא זה נובע מכך שלדעתי מדינת ישראל לא נתנה מענה לשילוב של ילדי העולים בתוך בתי הספר הרגילים, וקיימים פערים, ויש צרות. כשבאים עולים לכאן ליישוב כמו ירוחם, אני חושב שהראש הרשות והמועצה עושים את הכל על מנת למצוא מסגרת וליצור ייעול, אבל המדינה לא נותנת לנו את הפתרונות האמיתיים כדי להתמודד עם הבעיה. אנחנו מתמודדים עם תושבים שלא מכירים את חברי הכנסת ואת ראש הממשלה. קלטנו פה אחוז עולים גבוה מאוד, אבל דירה אחת לא נבנתה מאז, ומצב התעסוקה מאוד קשה. העולים אומרים שנושא החינוך בראש מעייניהם, ומדובר על עולים שאין להם שום מושג ביהדות, אבל הם רוצים לתת את החינוך לילד, את המקסימום שרק אפשר. חה"כ בלומנטל הביאה את הדוגמא להצטיינות במתימטיקה של התלמיד הרוסי, וזה המצב, וזה נתון עובדתי. אם יהודים מהתפוצות מסכימים להשקיע, מתוך הכרה של קירוב נושא היהדות, ומשרד החינוך נתן גושפנקא לכך, הוא לא עשה את זה משום שעמד שם מישהו מש"ס או מיהדות התורה.

אין קשר.

יש מחקרים שמצביעים שזו דרך נכונה. אם יש דבר כזה, וזו תופעה ארצית, כנראה שיש צורך חיוני מאוד, במיוחד כלפי מגזר העולים. יכול להיות שאנחנו לא כל כך יודעים את התכנים באופן פרטני, מה באמת מלמדים שם, כדי שנוכל לפרט את זה כאן, אבל באופן כללי אפשר ללמוד מזה שיש צורך בדבר הזה. אי אפשר לשלול את זה במחי יד.

חס וחלילה, אבל אני רוצה להסביר את זה בתשובה לכיוון אחר. יש לי בשכבת גיל 65 תלמידים בבית הספר הממלכתי, שזה בית הספר התיכון אורט. אני מודיע לך שאם אני לוקח שלושים מתוכם ומשקיע בהם למצויינות, אביא כל אחד מהם להתקבל לרפואה ולמשפטים, אבל אאבד את השני שליש הנותרים, ואתה תמצא אותם ברחוב, ואולי עובדי אחזקה. אתה צריך למפות ולתת יותר תקציבים, לתת לכל ילד להתפתח ביכולות שלו. אותם אלה מהתפוצות שרוצים לפתח את הערכים היהודיים, יכולים להכנס לבתי הספר הממלכתיים, ללמד יהדות בתוך בית הספר, אבל לתגבר את בית הספר במקצועות שההורה דורש, ואז כל בית הספר ממריא כלפי מעלה. המטרה שלנו להשאיר את החזקים פה, היא כדי שהם ירימו את כל המערכת.

דווקא הם מבטיחים שם תגבור בלימודי המדעים.

במקום שייתנו לשם את המשאבים, אתה מוציא החוצה.

יש כאן בירוחם בית ספר של הרשת?

כן.

וכמה תלמידים לומדים שם?

שישים תלמידים.

בית ספר לא יתקיים אם לא ישלחו לשם תלמידים.

התפקיד שלי כראש רשות, על פי חוק, זה לתת את השירותים למשרד החינוך, ולא להוביל את המהלך הפדגוגי. אנחנו פה מובילים את המהלך הפדגוגי בירוחם. אם אנחנו מובילים אותו, לא צריך לשאול אותי שום דבר? יש פה בעיה בסיסית. או שאני מוביל פה, לטוב ולרע, או שאני לא מוביל.

גם אצל ההורים יש בעיה.

אני מקיים דיונים עם ההורים, אני יושב איתם ביחד. מה שקרה בירוחם לא קרה במקרה, זה קרה עם ההורים, אבל במקום שיתגברו אותם, לבוא ולעקוף אותי, זה לא פתרון למצב.

הבעיה באמת קשה. ראש הרשות אומר שאילו התלמידים במערכת הרגילה היו מקבלים את המירב, הן מבחינת מחשבים, הן מבחינת קידום בלימודי המדעים, הם לא היו מחפשים אפיק אחר. זה בעצם מה שקורה, וזאת הטענה של ראש הרשות למשרד החינוך מצד אחד, ומצד שני, הוא שואל למה נתתם להם בכלל אישור. עונה משרד החינוך שהוא לא יכול לכפות על ההורים, ומה שההורים מחליטים, זה מה שקובע. אני מאמינה שראש הרשות מבטא את פניית התושבים, בכך שבתי הספר הממלכתיים יקבלו הרבה יותר ממה שהם מקבלים כרגע. מר קאליש, בבקשה.

אני עובד בתיכון "ספיר" כמורה וכמגשר תרבותי, שזה תפקיד יחסית חדש. אני מסכים במאה אחוז עם מר אביצרור, לגבי בתי הספר הסקטוראליים. לפני שנתיים רציתי לפתוח פה בית ספר סקטוראלי, וכשנכנסתי לבית הספר "ספיר", שיניתי את התפיסה. יש פה בעיה אחרת – אני מבין הורים שרוצים לשלוח את הילדים לבית ספר רוסי, כדי שילמדו בשפה הרוסית ובמתודה הרוסית.

איפה הם לומדים עברית?

לבית הספר שלנו יש בעיה אחרת, שחסרות לנו שעות אולפן לעולים חדשים. יש כ-80 תלמידים עולים חדשים, וחצי מהם צריכים לקבל שיעורים נוספים.

הגב' שיפר דיברה על כך, ואני מבינה שיש לנו הבטחה ממשרד החינוך להקצאה מיוחדת לשיעורי עזר.

לגבי טיפול פסיכולוגי, אין לנו פסיכולוג דובר רוסית. בשנה שעברה היה, עכשיו אין. הילדים זקוקים לזה, ואין מי שייתן טיפול.

לגבי הבעיה שהועלתה פה, בכל ועדת היגוי אנחנו שומעים שיש ילדים בבתי ספר שגמרו את המכסה של הלימוד, ולא יודעים עברית, ואז נוצרות כל הצרות הנובעות כתוצאה מזה. איפה משרד החינוך? משרד החינוך לא נותן שעות עברית לילדים עולים? ואז יש לנו בעיות כל כך קשות שאי אפשר לפתור אותן? בבקשה, אנא מכם, לעשות משהו בנושא.

יש לנו בעיה נוספת. יש לנו קצת תקציב במשרד הקליטה, ואז אנחנו מגלים שאין מבנים ציבוריים. אומרים לנו שנעבוד במסגרת בתי הספר. בית הספר סגור אחר הצהריים, וזה סיפור להפוך אותו לבית ספר קהילתי. אנא מכם, לפתוח את בתי הספר אחר הצהריים.

מדברים על "מופת", למה "מופת" צריך להיות משהו מיוחד במינו? או תוכנית של נסים כהן? תהפכו את זה לנחלת כלל עם ישראל. לא צריך לחכות שארבעה-חמישה הולכים לנסים כהן, כאשר לכולם יש בעיות במתימטיקה ואנגלית. צריך להפוך את זה לנחלת הכלל. מה הבעיה?

בקשר למגשרים, יש לנו בבאר-שבע, על כל העדה הקווקזית, מגשר אחד. כנ"ל בשדרות.

יש שתי נשים במשרה וחצי, יותר מאשר יש לכל עיר במדינת ישראל.

אנחנו לא דנים עכשיו על באר-שבע, אלא רק על ירוחם.

אם בירוחם יש מספיק מגשרים, תבורכו. אצלנו חסרים מגשרים.

יש מועצה של חברי רשויות, ראשי ערים בנגב. מתי דרשתם שיהיה בית ספר למשפטים באוניברסיטת בן-גוריון?

מר בר-חן, יש לנו זמן מאוד מוגבל.

דיברתם על פיתוח הנגב. אותו בן ירוחם לא יגיע לירושלים ללמוד משפטים. צריך להוריד מפעלים בטחוניים לנגב. דרשתם את זה?

תודה. הגב' ראובני, בבקשה.

אני רוצה לומר שני משפטים לגבי התשובה, ולחזור לנושא שלנו. מר בר-חן דיבר מתוך מצוקה של מפגש עם כל יישובי הנגב בוועדות ההיגוי, כשהדברים עולים, ותבינו שגם אנחנו כואבים את חוסר היכולת התקציבית. יחד עם זאת, הייתי אומרת שירוחם מצטיינת בזה שהיא קרובה ויושבת בלב לבו של המרכז העסקי, כפי שמר אביצרור הציג את זה. מה כן אפשר לשפר? אחד הדברים הוא לנצל את הסטודנטים, ולבנות סל של תגמולים, בין אם זה סטודנטים עולים, ואנחנו נבחן את זה, ובין אם זה סטודנטים ישראלים, יחד עם פתרונות דיור, משהו יצירתי פה בתוך ירוחם, סבסוד הנסיעה מאוניברסיטת בן גוריון לירוחם. להפוך לסטודנט את המגורים בירוחם לכדאיים, ולנצל אותו לכל מיני תגבורים אחר הצהריים או בתוך בית הספר.

יושבת פה הגב' שרה ווייסלר. אנחנו בתוך המשרד נבדוק אם אפשר לנייד לפה גרעין נח"ל, שיוכל לתת חיבור על ידי החיילים, כפי שבנינו מסגרת נפלאה בבאר-שבע, והיא ניסיונית, שבה אנחנו עוד בתהליך של הרצה.

שינוי נוהל הדיור אצלנו עובר בחינה, ועם הטיפול הנקודתי, אנחנו בוחנים בכלל את האפשרות של פתיחת אפשרויות למתן דיור ציבורי למשפחות צעירות, על פי מפתח של מקצועות. למעשה ההפניה היא על בסיס סוציאלי, כשאתה מדבר על קבלת דיור ציבורי מהמדינה, ואנחנו מבקשים ובוחנים את העניין, כדי להזרים פוטנציאל והון אנושי לתוך היישובים, ולירוחם בפרט. יש רק בעיה אחת פה, שאין לנו דיור ציבורי. אני מעלה את זה משום שזאת בעיה. לדיור הציבורי יש ייעוד בצבע, שבטח משרד השיכון יכול לבוא ולומר את זה. אחד הפתרונות הטובים שהיו יכולים להיות לירוחם, זה שמי שלא מצליח לקבל דירה ציבורית, למשל זוג צעיר או זוג מדענים, שיבואו לפה, ואנחנו ניתן להם את הדיור. זה גם היה משבח את הנכסים של עמידר בעיר.

יושב ראש הכנסת מצטרף אלינו כאן לישיבה, ברוך הבא. עלתה עד עכשיו בעיה בקשר לחינוך, שדווקא יש כאן תלמידים מצטיינים, מבין העולים החדשים, ולוקחים אותם למסגרת של , ומתברר שזה בעייתי. הגב' ראובני, המשיכי בבקשה.

אני חושבת שבגדול, הכיוון צריך להיות ניצול הפוטנציאל של הסטודנטים, בין עולים לבין ישראלים. למעשה, לירוחם אין בעיה להיות חדר השינה של המטרופולין באר-שבע. אפשר להפוך את ירוחם לעיר השינה של באר-שבע. לנושא הראשון שהועלה פה, לגבי המתחים החברתיים, אני חושבת שאנחנו לא שונים מכל הארץ, והדברים נכונים לכל מדינת ישראל. יש רק דבר אחד שאולי אני מתרגמת אותו, כי אני מרגישה אותו יותר חזק – בגלל שהאזור הוא לא חזק, החשש שאוכלוסיה באה על חשבון אוכלוסיה אחרת, הוא יותר גדול מאשר במרכז הארץ, שבה יש מגוון ומקום לכולם. אולי בנקודה הזאת כן צריך לטפל.

אני רוצה לשאול בנקודה הזאת, אילו פעילויות נעשות, כדי לגרום לכך שעולים וותיקים יהיו ביחד בפעילויות מפעילויות שונות. השאלה היא מי יכול לקחת את זה על עצמו, איזה משרד.

אנחנו לוקחים את זה על עצמנו, ועושים את זה. אנחנו גם עובדים על נושא של איגום תקציבים מכל מיני משרדי ממשלה.

את אומרת לי שהבעיה קיימת, אבל השאלה היא מה הפתרונות שלכם, מה אתם עושים.

הפתרונות שלנו הם אולי לוקאליים, אבל משרד הקליטה יכול להקצות X תקציבים - -

מה אתם עושים כאן בירוחם?

בוועדת היגוי לקליטת עליה, שיושבים בה נציגי הרשות ונציגי משרדי ממשלה, בוחנים פרוייקטים משותפים או ייחודיים לעולים, על פי הצורך, ויוצאים עם תוכנית שנתית שמוגדת לכל משרדי הממשלה.

אני שואלת למשל, האם אדם בן שישים מהעולים ואדם בן שישים מהוותיקים נפגשים, האם אתם יוזמים פעילות משותפת, כדי למתן את המתחים.

בוודאי, יש פעילות משותפת.

יש מועדון קשישים משותף.

לגבי התחלת הדיון, אני רוצה לומר שכל דבר לגופו. קליטה זה תהליך, ואי אפשר לעשות את זה במטה קסם. לא תמיד קשיש ישראלי או קשיש עולה יכולים למצוא שפה משותפת על איזושהי פעילות. צריך להפנות את הדברים אל הגורמים המקצועיים בצורה מושכלת, כדי שהדברים ייעשו.

אנחנו באנו לכאן כדי לנסות לסייע. האם יש לכם מחסור, האם אתם צריכים תגבור?

המחסור הוא בתקציב לקליטה בקהילה, באופן כללי ליישובי הנגב. אני מקבלת את הנגזרת שלי מתוך תקציב משרד הקליטה. אם היה יותר, אפשר היה לעשות יותר. אנחנו פועלים עם התקציב הנתון.

מר אביצרור, בבקשה.

קודם כל, אנחנו מקדמים בברכה את בואו של יושב ראש הכנסת, ברוך הבא.

הצגתי בעיה, ולא הייתי רוצה שהדיון הזה יהיה סביב הבעיה. פה צריכה להיות החלטה. אנחנו לא רוצים שום דבר כרגע בנושא החינוך. יש לנו תוכנית מאושרת על ידי השר, וזאת החלטת השר. זה פיילוט לאומי, ואם זה יקרה כאן, זה יקרה בכל היישובים האחרים, וזאת איננה הבעיה שלנו. אני מתחייב כראש רשות, לתת את המענה בתוך המערכת לכל הילדים, ולכל ילדי העולים. אנחנו נתמודד עם הבעיה, גם עם בעיית שלושים ילדים מול עשרה ילדים בכיתה.

לגבי הפתרונות, במסגרת הטיפול הנקודתי, אנחנו עומדים להציג תוכנית בפני משרד ראש הממשלה, איך מחוללים את השינוי. אני חושב שהגיע הזמן לחשוב על איך אנחנו מביאים לקשר אדם למקום. מאחר שיש לנו כ-68 מבנים משותפים, שהם במסגרת חוק הדיור הציבורי, מחר הם הולכים לעבור לרשות האדם הפרטי. האדם הפרטי זה אוכלוסיות חלשות, קשישות, כך שבסופו של דבר הבתים האלה יהפכו להיות פוטנציאל עתידי לכניסת אוכלוסיה חלשה נוספת. אני אומר שנשדרג את כל המבנים האלה, על ידי שנהפוך את הבתים האלה למעונות סטודנטים, ולמכללה לבגרויות במסלולים מסויימים. יש לנו רשימת פרוייקטים בעלי פוטנציאל חברתי כלכלי.

כשאתה מדבר על שדרוג המבנים, אתה מתכוון שזה לדיור, או שזה גם מבני ציבור?

קודם כל, לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל קמה יום אחד ואמרה שאין יותר דיור ציבורי. לכן, צריך לבנות שנות מעבר, כמו שהקימו קרן חשיפה, שמלווה בשינוי המדיניות לחשיפה מול השוק החופשי, ולאחר מכן עברו למדינות בעולם השלישי, קרן שתחסוך בתהליכים, אז גם צריך לבנות תהליך של יצירת תשתיות, סבסוד ובנייה של בתים, בשנות מעבר. הדבר השני, אנחנו אומרים שאנחנו צריכים פה מעונות סטודנטים בעלי משפחות, כי אנחנו רוצים להיות חדר שינה קהילתי. יש פה אוכלוסיה מאוד קהילתית פה. יש לנו את החבר'ה של "ביחד", יש לנו את בית מדרש יוצר, שמפתח דיאלוג מאוד מעניין בין דתיים לחילוניים. אנחנו רוצים שאותם סטודנטים יגורו כאן, וילמדו כחונכים בתוך מערכת החינוך, ונקבל כוחות הוראה בלתי רגילים, שבעתיד, חלקם גם יישאר לגור כאן. אנחנו רוצים לבנות את המסלול הזה.

כדי שנהיה יותר מדוייקים, מה אנחנו צריכים היום לגבי המבנים הקיימים? אם אנחנו עושים בניה ציבורית, זה ייקח שנים. בוא נראה כרגע, מה הייתם יכולים לעשות, כדי שירוחם תקבל את אותם סטודנטים, את אותו חדר שינה של האזור, של האוניברסיטה ומדרשת שדה בוקר.

מדרשת שדה בוקר זאת שלוחה של בן גוריון.

בסדר, אני רק רוצה לדעת מה צריך מבחינת המבנים, האם צריך את עמידר, האם צריך את משרד השיכון.

קודם כל, הבתים האלה לא שופצו מעל לשלושים שנה, והם ברמה הירודה ביותר שיכולה להיות. אלה בתים שבושה להכנס אליהן. מדובר ב-890 יחידות דיור.

האם גרים בחלק מהן?

בכולן גרים.

אם בכולן גרים, לאן נעביר את מי שגר שם?

אם מחר בבוקר אני מחליט לסבסד עבור חונכות של סטודנט, הרבה מאוד קשישים יפנו את הבית הזה לצורך העניין הזה, רק תן להם את הכדאיות הזאת. אם אני מאפשר לסטודנט גם סבסוד של הנסיעה לאוניברסיטה, אז אני בעצם מאפשר לו לבוא לגור פה במחיר מוזל, לחנוך – וזה מאפשר לו הכנסה נוספת בתוך בית הספר, להגיע לאוניברסיטה במחיר מוזל, ואז יצרתי פה עוגן חזק מאוד של סטודנטים, שהסיכוי של חלקם להשאר בירוחם לאחר מכן הוא גדול.

ואיפה הם יגורו?

המדינה צריכה לבנות דיור ציבורי.

אם היא לא בונה, מה אנחנו יכולים לעשות כרגע?

במקום להכנס כרגע לבתים האלה ולשפץ אותם, אפשר לעשות הסבה למבנים האלה ולפנות אותם, וכנגד זה לבנות דירות עבור אותה אוכלוסיה, לחלקם זה דיור מוגן, ולחלקם זה דיור צמוד קרקע, ואז אתה משביח את כל סוגי האוכלוסיה, אתה מפצה אותם פיצוי אמיתי. יש לנו תוכנית מובנית שלמה של כל התהליך הזה, ואני מוכן להציג אותו בדיון מסודר, איך אנחנו מביאים לפה כוחות טובים עתידיים שייכנסו וישתלבו בתוך מערכת החינוך, ויתגברו את העולים שרוצים מתמטיקה, מחשבים ואנגלית.

יש לנו מתנה מהכנסת למועצה המקומית.

גם לנו יש בשבילכם מתנה מהעולים.

אדוני יושב ראש הכנסת, בבקשה.

גבירתי יושבת ראש הוועדה, חבריי חברי הכנסת, ראש המועצה, עובדי המועצה, כל האורחים והמוזמנים מכל זרועות המעשה של החברה הישראלית, וגם אזרחים מן השורה שנמצאים כאן. ההחלטה לצאת מירושלים ולבוא הנה, היא החלטה שתמיד אתה צריך להסביר אותה. אם היינו עושים דיון בכנסת על הקליטה בירוחם, היו אומרים לנו: מה אתם נשארים בכנסת, תצאו לשטח. אם אתה יוצא לשטח, אומרים לך: מה אתה יוצא לשטח, למה אתה לא עושה את זה בירושלים. אני הצעתי לנשיאות הכנסת, והיא קיבלה את זה פה אחד, שאחת למושב של הכנסת, ניקח את כל ועדות הכנסת, ונתמקד באזור מסויים של הארץ, נלמד את הבעיות מכלי ראשון. לאחר בוקר מן הסוג הזה, שבו אנחנו נמצאים כאן בשמונה מוקדים בנגב, אצל יהודים, בדואים, עולים וותיקים, מבוססים ופחות מבוססים, מכל הסוגים, אנחנו מתחילים את מליאת הכנסת בדיון מיוחד שיוקדש לנושא הזה, ויסתיים, אני מניח, בהחלטה שלנו שתאלץ את הממשלה בשלב הבא של הדיונים, להציג בפני הכנסת את התוכניות שלה, ופתרונות או יוזמות, או אפילו התנגדויות לנושאים שנעלה בפניהם בעקבות הביקור הזה בשטח. בעיניי יש לזה חשיבות מאוד גדולה, משום שבעידן שבו הביקורת היא על ההתרחקות שבין בוחרים לנבחרים, הכנסת היא לא רק בית הנבחרים, היא בייחוד בית הבוחרים, ואנחנו צריכים לעשות את המעשה, כשכל אחד מאיתנו באופן פרטי מחובר לקהל שלו, אבל כארגון הדמוקרטי, אנחנו לא מספיק מחוברים, וזאת המשמעות של היציאה.

הייתי מאוד מבקש להגיד מלה אחת בלבד, בתור מי שעשה כמה שנים בחיים שלו בעליה ובקליטה. ראשית, אין קליטה בלי עליה, לכן צריך להשתדל בשני הצדדים של המשוואה, אבל אסור לנו בשום פנים ואופן לבחון את הקליטה רק על פי הקשיים של היום, מחר, פתרון – המבחן האמיתי של קליטה במקום כמו ירוחם, זה האם למי שהיום נקלט כאן, יהיו ילדים שיהיו תושבי ירוחם. זה היעד, ומשם צריך להתחיל לגזור אחורה את כל הכלים שאמורים בסופו של דבר ליצור מצב מהסוג הזה. אם מעניינים את העולה תעסוקה, או תרבות, או השכלה, או חינוך, זה בדיוק כמו התושב המקומי, כי חס וחלילה שייווצר איזשהו מצב מן הסוג הזה. בכל מקום שיש הזדמנות לעשות מהלך שמתחיל מנקודה של שוויון, צריך להשוות, ולהשוות בגבוה.

אם יש הסכמה, ודאי שאין הרבה מה להרחיב בנושא הזה, ואני רק רוצה, בשם כל חברי הכנסת בהקשר הזה, להודות לכל מי שטרח. זה נראה כדבר מקרי שפתאום באנו והתיישבנו כאן, אבל היתה עבודה מאוד גדולה, כדי שהדבר הזה יקרה, מצד אנשי המקום, מר אביצרור ואנשיו, מצד משרדי הממשלה השונים וההתארגנויות שלהם, ממשרד ראש הממשלה, ועד למשרדים עם שלוחותיהם כאן, עובדי הכנסת שעשו ימים כלילות כדי לתאם את כל המהלך הזה, וכל מי שטרח ובא. הרעיון הזה שייושם בסופו של דבר בכל הארץ, נולד פה בנגב. פנה אליי שמוליק ריפמן, יושב ראש מועצת הרשות לפיתוח הנגב, ואמר לי: אברום, תביא את הכנסת לנגב. זה התרגום של להביא את הכנסת לנגב. יש תמיד תכונה לביקורים שאתה בא ושומע, ואחר כך שכחת. אנחנו נעשה כל מאמץ שלפחות כל מה שבתחום ההשפעה של הכנסת יישמר בתהליך, עד אשר נקבל תשובות שיספקו את דעתנו. עשינו את הדבר הזה למשל לגבי לוד, וזה אילץ את הממשלה לעסוק בזה. עשינו את זה על ערים מעורבות בכלל, על עכו, לוד ורמלה. הנגב היא דוגמא טובה מן הסוג הזה, ואני מאוד מקווה שקבלת הפנים החמה שלכם גם לא תהיה לשווא.

אנחנו רוצים להודות לך. שמענו כאן שני סיפורים מאוד יפים על בני המקום שעלו לארץ והגיעו לכאן בתחילת שנות התשעים, ושניהם גרים במקום ועובדים בו בעמדות מאוד בכירות, ומאוד מרוצים כאן, כך שיש הרבה תקווה.

אני מודה לך על ההחלטה להוריד את הוועדות לנגב, לחבר את חברי הכנסת למקומות, כי כשדנים צריך לחוש את המקום. בשבוע שעבר היה הקונגרס הציוני הישראלי הראשון, ואני חושב שמה שרואים כאן מבחינת אווירה, זה הדבר שמייחד את הנגב. הגיע הזמן שנתחיל להפיץ את הציונות הזו אל המקומות האחרים בחברה הישראלית. הגיע הזמן ליצור זהות, קודם כל זהות יהודית, ולאחריה את הזהות הישראלית. כדי ליצור זהות, אנחנו צריכים להחליט איך אנחנו בונים את המשפחה הישראלית. תהליך בניית המשפחה הישראלית מתחיל מזה שקודם כל נכיר את המשפחות. הכרת המשפחות מתחילה מעצם זה שהמהלך הזה של הגעה ליישובים, לשמוע מקרוב את הבעיות ולהתמודד איתן.

תיאום הציפיות בינינו צריך להיות בזה שיש רצון גדול מאוד של תושבי ירוחם לקחת על עצמם אחריות ולהוביל תהליכים. אני מבקש מכם שתהיו לנו לפה, ותהיו שותפים לנו להוביל את התהליכים האלה, שהם הבסיס להתחלה של תהליך של שינוי בתפיסה, ושל שינוע התהליכים עצמם. ללא זה לא נצליח. יש פה הרבה מאוד מוטיבציה, אמונה ורצון. בואו נעשה הפעם את השינוי, ולא נשאיר עוד אכזבות ותסכולים, שמבריחים מכאן אנשים שכל כך אוהבים את המקום ורוצים לקשור אותם אליו. אני רוצה להודות לך, אדוני יושב ראש הכנסת, ולאחל לך הצלחה ולכל חברי הוועדה.

עד שנת 1993, משרד הבינוי והשיכון בנה בניה תקציבית במדינה בכלל, גם בניית חברות, אבל ב-1993 עברה החלטת ממשלה על הקפאת הבניה במדינה, והוחלט על מפנה, שהבניה הטבעית משנת 1993 היא אך ורק בניה כלכלית על ידי חברות. המשמעויות הן שאין יותר בניה ציבורית, הכל באמצעות מכרזים של יזמות פרטית, ולמעשה, כוחות השוק אמורים לבנות את יחידות הדיור.

הבניה למעשה אמורה להיות עבור כל הצרכנים, גם משקיענים, גם זכאים, גם עולים, כאשר כל אחד בכל קבוצה, אמור לקבל סיוע באמצעות הכלים שנקראים משכנתאות, שגלומים בהם מענקים או הלוואות מקום.

משנת 1993 עד היום, קרה בירוחם דבר שהוא חריג בנוף המדיני, לפחות בעיירות הפיתוח, שכמות הדירות הריקות העמידריות הלכה וקטנה עד לאפס, מול עיירות שכנות, כמו דימונה ומצפה רמון, שעדיין יש בהן עשרות יחידות, עד 150-200 יחידות ריקות. פה אנחנו מוצאים את עצמנו עם מציאות אחרת לגמרי, של שלושים יחידות סך הכל ריקות, שגם הן מיועדות. אפשר להגדיר את היישוב הזה כיישוב שאין בו דירות ציבוריות ריקות. יחד עם זאת, משרד הבינוי והשיכון יזם ופרסם מכרזים לבניה, על פי תוכניות העבודה. לצערי, לא היו זכיינים. המכרז האחרון, שיש בו קרן אור, היה מכרז של בנה ביתך, כלומר, מגרשים לבנה ביתך, שלשמחתנו נרשמו, ואני מקווה שיעמדו בזה, כ-16-17 משפחות. זה גרעין התחלתי, כי ההמשך יבוא. במקביל, לפי תוכנית העבודה שלנו, אנחנו אמורים לפרסם עוד מכרזים לצמודי קרקע, לבניה קבלנית, שתהיה אפשרות למעוניינים לרכוש מקבלן. אני מקווה שיהיו זכיינים המתעניינים בכך, מה שלא קרה עד היום.

המדינה הלכה לא אחת לנושא של מקבצי דיור. עלה כאן רעיון מכמה אנשים שחיים את היישוב, שרוצים להכניס לכאן אוכלוסיה של סטודנטים או זוגות צעירים. אין להם היום פתרון לדיור. קודם כל, לפי דעתי אתם חייבים לשפץ את הבתים האלה. נניח שהדירות תהיינה משופצות, האם באותן 890 יחידות דיור, הדיירים נשארים בדירות לפי הצפי שלכם , או עוזבים את המקום? אם הם עוזבים, אז יש שם דיור. אם הם לא עוזבים, וסביר להניח שאם הם קשישים או משפחות חד-הוריות, אין להם פתרון אחר, ואין להם אפשרות לקחת בנה ביתך או משכנתא, האם אתם יכולים ללכת על כיוון של מקבצי דיור, כדי שבאמת אפשר יהיה להביא לכאן את האוכלוסיה שרבים כאן מדברים עליה?

לנו אין שום תוכנית אופרטיבית לבצע פינויים מהדיור הקיים. הכלים העומדים לרשותנו זה כלי המשכנתאות. אנחנו הכרנו ומכירים, גם במשפחות שגרות בדיור הציבורי, כזכאיות לקבל סיוע והלוואות לרכישת דיור חלופי. אלא מה? כפי שציינת, החלק הגדול של האוכלוסיה שגרה כאן, הם לא מהחזקים, ולא הם קהל היעד שלנו. אנחנו בונים גם הוסטלים לקשישים, בעיקר עבור העולים. אנחנו מחוברים בזה למשרד הקליטה, לפי סדרי העדיפויות שלהם. היתה תוכנית כזאת לבצע הוסטל כזה גם בירוחם, ומבחינות תקציביות זה נפל, כי סדרי העדיפויות הולכים למרכזי הכובד האחרים.

באשר לשיפוצים, שיפוצי מבנים נעשים במסגרת שיקום שכונות. על פי החלטת שר הבינוי והשיכון עם כניסתו, נעשה ריכוז מאמץ, על בסיס התקציב הקיים, על מנת להוציא כ-10-11 שכונות שיקום בארץ. זה אומר ש-50% מהתקציב הארצי, נצבע למטרה הזאת. יתר ה-50% הולך לשאר שכונות השיקום הקיימות. ירוחם נשארו כשיקום שכונות רגיל, לא במסגרת שדיברתי עליה. כתוצאה מכך, התקציב הצטמצם ביותר מ-50%. אם נבחן את העניין במסלול של עסקים כרגיל, נוכל לסיים את שיפוץ המבנים רק בעוד כעשר שנים.

בעוד יותר מחמישים שנה.

אתם לא אומרים לנו שום פתרון לגבי אותן אוכלוסיות שרוצים להביא לכאן, וגם לגבי השיפוץ, אנחנו לא מקבלים את זה. אנחנו, כוועדת העליה והקליטה לא מקבלים את זה, ונדאג שנפעל ככל יכולתנו, על מנת שישופצו הדירות הקיימות, שזה ייכנס להליך של שיקום שכונות. אנחנו נבוא בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית, עם משרד השיכון, כדי שהמקומות האלה ישופצו. לא נקבל תשובה שזה לא אפשרי ושיש לחכות. אני מבינה שזה ממש צו השעה.

לגבי דיור נוסף לאוכלוסיות החזקות יותר, או לסטודנטים, כרגע משתמע שאין דיור. אנחנו נפנה בעניין הזה, יחד עם הרשות המקומית לראש הממשלה ישירות בעניין הזה.

היישוב נמצא בטיפול נקודתי, וב-19 ביוני הוא אמור לשבת עם כל משרדי הממשלה. הייתי מציע להעלות את הנושא הזה אז.

בסדר גמור. אנחנו ניתן גיבוי לפניה שלכם.

אני רק רוצה שכולנו נבין על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מסלול תלת-שנתי, כ-600 יחידות, על מסגרת סד"כ לחמש שנים, כלומר, אני רוצה לאפשר לסטודנט במשך חמש שנים לבוא, לגור, להחליט. אם טוב לו, תוך חמש שנים הוא צריך לקנות את הבית. לא טוב לו, הוא מפנה לבא בתור. על ידי זה אני מכוון אוכלוסיה מסויימת להגיע למקום.

מאה אחוז, אתם תכנסו לפרטים, כי לא יהיה לנו זמן, אבל בגדול, אתם רוצים לפנות לכיוון של כ-600 יחידות דיור.

אני מקווה שכל הסיעות תהיינה פה אחידות דעים, ולא צריך פה שום הסכם קואליציוני. ללכת על מעבר של שלוש שנים, לתת ליישוב להתרומם.

אפשר ללכת על דיור ציבורי, או לחילופין על מקבצי דיור.

בדיון שהתקיים בשבוע שעבר עם משרד האוצר, הוחלט לאפשר בניה ציבורית במנהל לבניה כפרית. זאת אומרת, הם פרצו את מה שהם אמרו בעבר. צריך ללכת על הכיוון הזה, שכבר יש איזושהי פריצה.

אני חששתי שאין פריצה. אני בעד בניה ציבורית. לדעתי, אין מנוס מכך. אפשר לנסות להגביל את זה, אבל אין מנוס, כי המצוקה כל כך קשה.

מרבית הדירות הן של שלושים-ארבעים שנה, וגם אם עושים להן שדרוג, זה מאוד בעייתי, וזה עולה הרבה מאוד כסף. אפשר להתחיל בבניה תקציבית בלבד.

אתמול התקשרו אליי ממשטרת ירוחם, בקשר לילד אחד קווקזי בן 13 שלומד כאן בבית ספר. הוא הרביץ לתלמידה מכיתה א', וכמעט שבר לה יד. הבעיה היא שזה לא הדבר היחידי שבגללו אני צריך לגשת למשטרה. לכן, אנחנו חשבנו לגבש את הקהילה הקווקזית. לפני שנתיים התחלנו כאן, עשינו כמה כנסים, שבהם היו גם ראש המועצה והסגנים, וזה ממש נתן לנו כוח בהתחלה, ותקווה. התחלנו בפעילות, ופתחנו סניף של התאחדות עולי קווקז.

כמה תושבים קווקזים יש פה?

בערך 69-70 משפחות. אנחנו עשינו רשימות בהתחלה, והתחלנו את הפעילות, כשבהתחלה היו רק מסיבות חג. היה לנו עיתון, עלון קווקזי ברוסית, שעכשיו הוא לא קיים. הכל היה בהתנדבות. היו גם חוגים לילדים. אנחנו מתמקדים בילדים, שזו הבעיה הגדולה כאן. עברו שנתיים בערך, ומה שאנחנו צריכים היום, זה לפחות שיהיה לנו מקום. אין לנו מקום. אפשר לקרוא לזה מועדון, אבל זה צריך להיות איזה מקום. עד חג הפסח, היו לנו חוגים לילדים, והמנחים היו קווקזים, אך מאז החוגים נפסקו. מפסח זה ממשיך בהתנדבות, אך לא כולם יכולים לעבוד בהתנדבות.

השאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם הבעיה של בדלנות מול אינטגרציה, איך משלבים את העולים עם הוותיקים.

אני מתמצא יותר בבעיות הקווקזיות. יש ילד אחד בן 14 שיושב בבית סוהר בנתניה. אחרי שקורה דבר כזה, אי אפשר לעשות שום דבר. אם אנחנו מצליחים שהילדים לא יפלו לסמים, אני חושב שזה יותר טוב ממה שאנחנו פועלים באינטגרציה.

כשאנחנו מדברים על עליה מחבר העמים, יש שוני אצל היהודים הקווקזים, מבחינה מנטלית תרבותית. כדי לא לחזור על הדברים, אומר שיש ניסיון לעזור לעצמנו, כדי שהדברים ייפתרו. הדוגמא הטובה ביותר שיש לנו היא בבאר שבע, בתמיכה של משרד הקליטה והסוכנות, שמקימים שם מרכז שבו יש אולפנים, לשם לימוד השפה העברית, שזה דבר חשוב מאוד, ויש בו כל מיני קורסים, למשל למחשבים, לאנגלית, וכו'. מבחינה מנטלית, זאת קהילה מאוד סגורה. היא לא נפתחת. כדי להכנס אליה, זה צריך להיות מישהו מתוך הקהילה. לא שמעתי כאן שדיברו הרבה על הנוער, אבל יש נוער שלא מוצא מקום, שנשאר ברחוב, וזה לא רק הנוער הקווקזי. כעובד קידום נוער בעירייה, אני יודע מה זה נוער במצוקה. כשלנוער לא מוצאים את העיסוק, הוא יוצא לרחוב. לפחות בכמה ערים ישנו עניין המועדון, והדברים האלה מאוד מחוברים.

אנחנו נתייחס לזה. מר רבי, בבקשה.

נקודה אחת בקשר למשרד החינוך. אני עובד סוציאלי, ולי אין בעיה לפנות למשרד העבודה והרווחה ולשכנע אותם. כדי לשכנע אותם, הגב' שיפר, את חייבת להיות כאן במועצה. בבאר שבע הם משלמים שכר דירה לעירייה. את באה ממשרד החינוך, וזה חשוב, אבל את צריכה לעשות את זה יחד עם העירייה, יחד עם ראש המועצה, ולא לבד.

הגב' שיפר לא התכוונה לעשות שום דבר לבד, להפך, היא באה עם רצון טוב. היתה איזו אי הבנה. מר אלדר, בבקשה.

רציתי להתייחס לנקודה שהשתרבבה פה ושם בנושא של נוער בסיכון. ראשית, מתוך נייר העבודה שהציג בפניי מנהל המחלקה לחינוך של ירוחם, אני רוצה לומר שאתם נמצאים במצב די בסדר. לא מדובר בתופעה שמחייבת התערבות מאסיבית של כל משרד ממשלתי כזה או אחר. למרות זאת, המשרד שלי ומנהל חברה ונוער, הקצינו לירוחם השתתפות במשרה וחצי, לפתיחת יחידה לקידום נוער, שתטפל בכל הנוער שנמצא בסיכון, כולל נוער עולה בסיכון. מדובר בנערים בודדים. המנדט שלנו לטפל בנוער בסיכון, הוא במיוחד בנוער המנותק, ופחות בנוער שנמצא בתוך מסגרות פורמליות. אנחנו אמורים לתת להם חלופה כזאת או אחרת, ובראש ובראשונה לנסות לשלב אותם חזרה לתוך המסגרת שממנה הם נפלטו. אם לא, אנחנו מנסים לתת להם חלופה, ומנסים לקדם אותם. יכול להיות שבירוחם, עיקר העבודה של היחידה הזאת תתמקד 80% בנוער בסיכון, ורק 20% בנוער מנותק. הבעיה בדרך כלל, והשלד של יחידה כזאת, שזה נופל למעמסה על הרשות מבחינה תקציבית. אמנם אנחנו משתתפים בחלקיות של המשרה, ויתר ההפעלה היא מתוך חוק חינוך חינם לנוער, ולרשות כמעט אין שום נגיעה בעניין התקציבי ולא הכבדה, אבל בהחלט יש פה בעיה קשה מאוד של יצירת אותו בסיס של בניית יחידה כזאת, בייחוד בצד התקציבי. המצ'ינג הוא בעייתי.

בנושא הכללי יותר, מנהל חברה ונוער מעורב בנעשה ביישוב מבחינת החינוך הבלתי פורמלי. לא מזמן נקלט מנהל מחלקה לנוער. יש כאן פעילות שוטפת של מנהל חברה ונוער, בתוך בית הספר, שהוא גם בית ספר קהילתי. במסגרות הבלתי פורמליות שאנחנו פועלים בהן, מבחינה חינוכית ערכית, אנחנו משתדלים לשלב גם בני נוער עולים, למשל בקורסים שפותחים בקיץ יש פה שלוש קבוצות שהולכות לצאת, בנושא של מנהיגות צעירה, וגם שילוב של בני נוער עולה בתוך מועצת הנוער העירונית.

עד עכשיו אין יחידה כזאת כאן?

אין.

אני מבינה שאתם נותנים רק חצי מהתקציב.

חלק ממנו.

באגף הרווחה יש עובד שהייעוד שלו הוא טיפול בנוער. הוא ממומן על ידי משרד העבודה והרווחה.

אני עובדת סוציאלית מבאר שבע, ואני לא מאלה שיכולים לדבר על ירוחם, אבל יש שאלה שמעסיקה אותי, והיא אוכלוסיית הקשישים בעיר.

בסדר גמור. הרב אורי אומן, בבקשה.

אני רוצה לגעת בפן שאף אחד לא הזכיר כאן. בל נשכח שההסטוריה שלנו מתחילה לפני 3,500 שנה, ובהחלט בניגוד גמור לכל שאר האוכלוסיה שהגיעה ממקומות אחרים במערב ובמזרח, העולים שהגיעו מרוסיה הגיעו לאחר נתק של שלושה דורות מהשורשים והתרבות שלהם. גם לזה צריך לתת מענה, אי אפשר להתעלם מהחסר הזה. בנושא הזה אני יכול לבשר לכם שיש מהפכה. זוג עולים שהשתתפו בסמינר במדרשת "ביחד" אמרו בסוף הסמינר בהתרגשות כמה שהם פתחו את העיניים וגילו עולם שלם שלא הכירו. הם אמרו: שינינו את דעתנו מהקצה אל הקצה בנושא היהדות. רבותיי, האנשים האלה הם חילונים, ונראה לי שהם יישארו חילונים. אין לנו מגמה לשנות אורח חיים של אנשים, אבל לפתוח להם את התרבות הזאת. אני חושב שכולם כאן מסכימים שיותר מהכל חסרה לאנשים האלה תמיכה נפשית, מה השורשים שלהם. זה נותן להם, ביחד עם שאר הטיפולים הפיזיים את המענה הנכון.

אני רוצה לתקן טעות. בקשר לנושא הסקטורלי, היה משתמע שלומדים ב בשפה הרוסית. זה לא נכון, לומדים בעברית, והשיטה היא שיטת החינוך הישראלית הרגילה. אין לנו שאיפה לאחדות יותר מאשר היה במעמד הר סיני. העולים צריכים התייחסות מיוחדת, ואנחנו עושים פעולות כדי לאחד את כולם.

תודה רבה. הגב' ראובני, בבקשה.

אני רוצה לפנות אליכם ואל משרדי הממשלה. אני חושבת שביישובי הנגב, המעורבות של הרשות למלחמה בסמים בנושא מניעה, לא מספיק באה לידי ביטוי.

אנחנו נפנה גם לרשות.

מדינת ישראל רואה בעליה ובקליטת עליה יעד לאומי, אבל זאת גם צריכה להיות ההתייחסות לאותם יישובים, שמלכתחילה היו במצב של קושי של השרדות, ולכן אני מקווה שהוועדה הזאת תצא עם מספר החלטות, ביניהן של בניה שתתן תנופה כלכלית. אנחנו מדברים על אינטגרציה, ובמרכז ישנן הרבה פעולות של אינטגרציה, שזה תאטרון של עולים, בית מדרש ללימוד של דתיים וחילונים, ותוכנית לזהות יהודית, וכו', אבל חלקה של המדינה במאמץ לקלוט קליטה חברתית, תרבותית, ממשרד הקליטה, עומד בסך כולל של 300 אלף שקל. זה תקציב לשתי משרות ואולי לכמה פעולות. זה לא רציני.

כל התקציבים שלנו מלווים את היישוב בחיזוק בכמה מערכות – את המרכז למדעים, בהשקעה של 900 אלף דולר, שעקרונית עומד להיות פתוח, את מועדוני הנוער, את מעונות היום. בתחום של קליטת עליה, כל התוכניות של שילוב ותיקים ועולים, ממומנות במסגרת של תקציב של פרטנרשיפ 2000 של קהילות מחוץ לארץ, בעיקר מאירופה, במקרה זה של ירוחם, שהן משתתפות במתנ"ס במעל 110 אלף שקל. כל היחידה לליווי כלכלי ממומנת כולה על ידי הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית נמצאת בעצם בכל אותן הנקודות שנופלות בין המערכות, ומרוכזות בעיקר בחינוך ובאינטגרציה.

הקצבנו עכשיו תקציבים מיוחדים לאוכלוסיות ייחודיות, לאתיופים, לקווקזים, לחד-הוריות. סביר להניח, אחרי שגמרנו בחודש האחרון את ההתרכזות ביישובי העימות, המשימה הבאה היא היישובים האלה.

אנחנו רואים צורך מיוחד בכיוון של אינטגרציה. תודה רבה. מר חודורוב, בבקשה.

יש לנו במקום קבוצת וטרנים. אני יושב ראש קבוצת וטרנים ממלחמת העולם השניה. יש לנו קבוצה של שמונים נכים מהמלחמה, ויש לנו ספר שהבאנו לכאן. אני מרגיש שקבוצת הווטרנים לא מקבלת מספיק כבוד. אנחנו מודים לכנסת על ההנחות שקיבלנו כעולים חדשים. לתלמידים ותיקים אין ידע על מלחמת העולם השניה, ואני רוצה שיהיה להם ידע. אני רוצה להודות לראש העיר על פעולתו.

תודה רבה.

אני כבר שבע וחצי שנים בארץ, ולא דוברת עברית. שני הילדים שלי לומדים ב"שובו". אני מרוצה מבית הספר, אבל לומדים בקרוונים, ואין מגרש ספורט. בלי מבנה מתאים, קשה להמשיך.

למה הלכתם לבית ספר "שובו"?

לא רציתי שבני יצא נרקומן מבית הספר הזה. העברתי אותו מבית ספר אחר, כי הרמה שם היתה נמוכה. הרבה הורים רוצים להכניס את ילדיהם לבית ספר "שובו", ואין מקום. הלימודים הם רק בעברית, אבל אין איסור לדבר ברוסית. אנחנו משלמים 150 שקל לחודש, תשלום חודשי עבור נסיעות וארוחה .

מר אביצרור, בבקשה.

אני שמח על הדיון הפתוח הזה, שהוביל אותנו לכמה צמתים, שהם המהות והבעיה המרכזית. אם אנחנו רוצים לחולל שינוי, ראשית, בצד הפיזי, אם לא ייבנה דיור ציבורי בירוחם, אין סיכוי שנביא את בני ירוחם חזרה למקום. אין סיכוי שנביא סטודנטים ואקדמאים, כי אין לי דירות כאלה.

נקודה שניה מאוד חשובה, היא שהגיע הזמן שמשרדי הממשלה ישנו את מדיניות הקריטריונים להעברת אוכלוסיה באמצעות הדיור הציבורי, ובמקום אוכלוסיה חלשה, שהמדיניות תהיה אוכלוסיה חזקה וצעירה.

אם אנחנו לעת זקנה רוצים איכות חיים, ורוצים שהאוכלוסיה הצעירה תטפל באוכלוסיה הקשישה, אז שייתנו לנו את האמצעים. אנחנו עושים את זה, ונעשה את זה עוד יותר טוב, כדי שהאוכלוסיה הזאת תרגיש בבית. אני מדבר על דיור מוגן, ועל הפעלת מרכז יום שכרגע בבניה.

לגבי אוכלוסיה החלשה, אי אפשר להתעלם ממנה. חייבים לתת לה מענה וטיפול בכל המסגרות, מגיל אפס, עד אחרי סיום התואר באוניברסיטה. תעזרו לנו כוועדה, תלוו אותו, כשנגיש לכם את התוכנית. רק כך נחזיר את הבנים למקום, כולל את בני העולים, שקשורים למקום בכל מובן. כדי שזה יקרה, אנחנו חייבים לשפץ את כל המבנים הקיימים.

חוק הדיור הציבורי עבר, ואני מבקש מכם, תעזרו לנו, שלא יתנו לקשיש לקנות את הבית, לפני שישפצו לו את הבית והתשתיות הציבוריות של הבית, כי אז אין מי שיתקן לו את הסתימה, ואין לו כתובת.

עלתה כאן הסוגיה של "שובו". כולנו רוצים לשמר את המורשת, השאלה איך עושים את זה. הגיע הזמן שתתנו לנו את ההזדמנות לעשות את זה כפי שאנחנו יודעים, וכפי שאנחנו מאמינים, ברמה המקומית בתוך בית הספר המאוחד ובית הספר קול יעקב ומסילה בערבה. תתגברו אותנו בתקציבים הנדרשים.

תודה. הגב' וילמה מאור, מנהלת הוועדה, תקרא את הצעות ההחלטה לסיכום הישיבה.

להלן החלטות הוועדה: 1. הוועדה רשמה לפניה את קריאתו של ראש המועצה לסגור את ביה"ס "שובו" בירוחם, המיועד לתלמידים עולים בלבד, ובכך מביא להתבדלות העולים משאר היישוב.

2. הוועדה קוראת לשר החינוך והתרבות לתגבר את מערכת החינוך בירוחם בדרך שתביא לאינטגרציה אמיתית בקרב התלמידים, עולים כוותיקים, ומיצוי הפוטנציאל של כל אחד מהם.

3. הוועדה קוראת לשר החינוך והתרבות, לשרה לקליטת עליה, ולשר הרווחה, לפעול לחיזוק החינוך האינטגרטיבי בירוחם במסגרת תכנית קליטה בקהילה, תוך שימת דגש על נוער מנותק ונוער בסיכון.

4. הוועדה קוראת לראש הממשלה להקים 600 יחידות דיור בבניה תקציבית, כתכנית תלת-שנתית, לקליטתה של אוכלוסיה צעירה וחזקה הרוצה להתיישב במקום, לרבות סטודנטים.

5. הוועדה קוראת לשר השיכון להביא לשיפוץ מהיר של בתי המגורים בירוחם במסגרת התוכנית של שיקום שכונות.

6. הוועדה קוראת למשרד לקליטת עליה לחרוג מן הקריטריונים המקובלים ולהפנות לדיור ציבורי בירוחם גם אוכלוסיה של זוגות צעירים וסטודנטים, על מנת לחזק את חוסנו החברתי והכלכלי של היישוב.

7. הוועדה קוראת לממשלה להקצות משאבים הולמים למועצה המקומית בירוחם, להבטיח את קליטתם הנכונה של אוכלוסיית הקשישים מקרב העולים, המהווים 20% מכלל העולים שנקלטו ביישוב ושל האוכלוסיות החלשות מקרב העולים.

אני רוצה שוב להודות לכם, ואני מאוד מקווה שלא נאכזב אתכם. שמחנו להגיע לכאן, ואנחנו שמחים על קבלת הפנים. אני מקווה שנפעל לכך שההחלטות שקראנו כאן אמנם ייושמו. נהיה לכם שליחים של רצון טוב, אבל גם שליחים של לחץ על ראש הממשלה ומשרדי הממשלה השונים. אני רוצה להודות לראש המועצה, לחבר מועצת העיר, לעובדי העירייה, למשרדי הממשלה השונים שהגיעו, עם הנציגים שלהם כאן, מנהלי המחוזות, ראשי מחוזות, ועוד.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30