פרוטוקולים/ועדת קליטה/1659



1
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
7.2.2000

פרוטוקולים/ועדת קליטה/1659
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 42
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שני, א' באדר א' התש"ס, 7 בפברואר 2000, שעה 11:00

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר
יולי אדלשטיין
ויקטור בריילובסקי
יצחק גאגולה
אמנון כהן
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
אלכסנדר צינקר
גנדי ריגר
יורי שטרן

בוריס מפציר - מנכ"ל המשרד לקליטת העליה
אידה בן שטרית - מנהלת גף מידע ופרסום, המשרד לקליטת העליה
רוני ארד - משרד האוצר
שמעון סולומון - עוזר שר החינוך, משרד החינוך
גרשון גרשון - הטלויזיה החינוכית, משרד החינוך
דפנה וייס - הטלויזיה החינוכית, משרד החינוך
עו"ד גבריאל מאיר - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
עו"ד חנה מיצקביץ' - רשות השידור
ורה ידידיה - עורכת ראשית של תוכנית "היום" בשפה הרוסית - ערוץ 33, רשות השידור
משה באטה - מנהל איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
יואב הס - מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
מתי אליאס - מנהל תוכנית על"ה - עמלים למען הציבור, הג'וינט-מכון ברוקדייל
דוד מהרט - יו"ר מרכז היגוי של עולי אתיופיה

וילמה מאור

ימימה פרלס

קיצוצים בשידורים בשפה הרוסית והאמהרית בערוץ 33 ובטלויזיה החינוכית - ח"כ נעמי בלומנטל, סופה לנדבר
קיצוצים בשידורים בשפה הרוסית והאמהרית בערוץ 33 ובטלויזיה החינוכית - ח"כ נעמי בלומנטל, סופה לנדבר

אני פותחת את ישיבת הוועדה. אנחנו מדברים על הקיצוצים בשפה הרוסית והאמהרית, גם בערוץ 33, גם בטלויזיה החינוכית וגם בערוץ 23. אני חושבת שהנושא הוא לא חדש. פנו אליי כיושבת ראש הוועדה כבר לפני כמה חודשים, ואמרו שעומדים להיות קיצוצים בערוצים האלה, ואנחנו צריכים לעשות משהו, כדי לעצור את הקיצוצים האלה בערוץ הציבורי. כאשר רצינו כבר לקיים את הישיבה, הודיעו לנו שהכל הסתדר, אין קיצוצים, והשידורים ימשיכו כפי שהם היו עד כה. עכשיו עוד פעם פנו אלינו ואמרו שיש קיצוצים, ולכן נזעקנו כדי לקיים את הישיבה הזאת די בדחיפות.

יש לנו פה טבלה של מפת שידורי הטלויזיה ברוסית לפי התוכניות שקיימות היום בערוץ 33 ובערוץ 23, וגם מדובר על ערוץ יעודי חדש שיקום ברוסית, ואולי גם על כך נוכל לשמוע משהו ממנכ"ל משרד הקליטה. השאלה היא איפה אנחנו עומדים, כי כאשר פגשתי אותך בבוקר, אמרת, מר מפציר, שאתה לא יודע על מה הצעקה ומדוע אנחנו צריכים לשבת כאן בישיבה. אין ספק שכולנו נלחץ על כך ונרצה לראות שידורים הן ברוסית ובן באמהרית בשידור הציבורי. עשו לנו כאן תחקיר יפה מאוד של נועה לפלר, אחת התחקירניות של הוועדה, שחלק מהשילוב של אוכלוסיה חדשה בארץ זה גם בוודאי דרך הטלויזיה, הרדיו, ואמצעי התקשורת בכלל. דנו בזה גם בעבר, והיה כאן בעבר מוטי קירשנבאום, שהיתה לו אז גישה, להערכתי קצת ארכאית, שמדברת על כך שלא צריך שידורים בשפות זרות, משום שהעולים החדשים צריכים להשתלב בחברה הישראלית, ללמוד מיד עברית, ואנחנו לא צריכים לספק להם את השיבה שלהם למקורות שלהם. אנחנו אבל יודעים שהגישה בכלל, ולהערכתי גם הגישה פה של רוב חברי הכנסת, היא כזאת שהיום למדנו שכדי לקלוט עליה חדשה ולקלוט אוכלוסיות בכלל, גם בארצות אחרות, צריך לתת כבוד למקום ממנו הם באו, לתרבות ממנה הם באו, למנהגים מהם הם באו, ולא רצינו לחזור על השגיאות של שנות החמישים, כשהיתה קליטה לא נכונה. היום לומדים את הלקח של שנות החמישים. אין ספק שבקטע הזה של שילוב תוך הכרה, תוך מתן כבוד ותוך מתן סיוע וחיזוק של הזהות שלהם, הן לגבי העבר שלהם והן לגבי העתיד שלהם, היום זה הקו המנחה, לא רק בארץ, אלא אני מבינה שגם בארצות הברית ובכלל בארצות אחרות. אני בפירוש מחייבת שהשידור הציבורי ייתן מקום של כבוד לשידורים בשפות הזרות, כולל לאוכלוסיה דוברת אנגלית.

מנגד ישנם השידורים שמגיעים מרוסיה, אבל בוודאי שהם לא ממלאים את התפקיד שצריך ערוץ ציבורי ישראלי למלא כאן בארץ. בכל אופן, זאת עמדתי, ונשמח לשמוע אותך, מנכ"ל משרד הקליטה, גם לגבי עמדתך, וגם לגבי מה משרד הקליטה עושה בנידון, וגם כמובן את שאר המוזמנים שנמצאים כאן. מר בוריס מפציר, בבקשה.

ראשית, אני רוצה לומר בתור חצוי בין עולם העבר לעולם ההווה, שאני לא כל כך מבין מדוע משרד ממשלתי הוא הכתובת לנושא הטלויזיה הציבורית. אני חושב שישנה רשות השידור, ישנה הטלויזיה החינוכית, ישנו ערוץ מסחרי, ובאיזשהו מקום אנחנו צריכים להגיע למסקנה שהגיע שלב שמדינה לא צריכה להיות מעורבת בכל מה שקשור לשידורי טלויזיה. די מוזר לי שאנחנו בשנת 2000 עדיין צריכים לדון בסוגיה האם משרד זה או אחר מממן תוכנית טלויזיה זו או אחרת. אני חושב שבגרנו. אני חושב שיש בארץ מספיק מימון או מספיק ערוצים כדי לקיים שידור פלורליסטי, רב-לשוני, מיועד לקבוצות אוכלוסיה שונות, ודאי וודאי לאוכלוסיה דוברת רוסית ולאוכלוסיה דוברת אמהרית. מאידך, אני לא יכול לשנות את המצב הקיים, וכאשר אמרתי ליושבת ראש ועדת הקליטה שאני לא כל כך מבין על מה הדיון, אני פשוט רציתי לתת את אותם נתונים שאנחנו חיים איתם. משרד הקליטה קשור לאי אלו תוכניות טלויזיה משנת 1998. ישנה תוכנית באמהרית "דרך העיניים שלנו", שמשרד הקליטה בתחילת השנה העביר, כפי שהתבקש, התחייבות להמשך המימון לשנת 2000, ללא שום שינוי והתערבות. מה שהיה ב1999- העתקנו לשנת 2000. לכן, בקטע הזה אני פשוט לא יודע מה הנושא. יתרה מכך, אני יודע שמינהל התרבות העשיר באמצעות שירות הסרטים הישראלי את התוכנית "דרך העיניים שלנו" בעשרים כתבות מיוחדות בנושא תרבות ואמנות אמהרית. הכתבות נמצאות עכשיו בהפקה, והן ישולבו במהלך שנת 2000 במסגרת המגזין.

לגבי התוכניות ברוסית, היה קטע אחד שמשרד הקליטה התבקש באופן דחוף לארגן מימון שלא היה בשנת 1999. מדובר בתרגום כתבות "ערב חדש". משרד הקליטה, תוך השבועיים הראשונים בחודש ינואר, בתיאום עם משרד החינוך וביחד איתו, לקחו על עצמם מימון שלא היה בשנת 1999, כלומר, מימון נוסף, והעניין הזה סודר. בערוץ 33 יש שתי תוכניות: "צה"ל היום" ו"סיבודניה". תוכנית "צה"ל היום" תוכננה מראש לשנה אחת, עד סוף מרץ. לא ניתנה מראש שום הבטחה, שום התחייבות, זה היה מעין ניסיון שאני יכול להרחיב את הדיבור עליו. לגבי התוכנית "סיבודניה" אנחנו הודענו גם לערוץ 33, גם לערוץ החינוכי, וגם לערוץ נוסף, על רצוננו להעלות בצורה יומית את השידורים ברוסית. במלים אחרות, במקום שלוש פעמים חצי שעה בכלל שישנם היום, אנחנו רוצים שידור יומי, כי אנחנו מאמינים שאי אפשר לעשות טלויזיה שהיא יום כן יום לא, יום בשעה זו יום בשעה אחרת. הודענו על כך בצורה ברורה וגלויה גם ליוסף בראל. נפגשתי עם אנשי הטלויזיה החינוכית ועם ערוצים נוספים, וזה מה שביקשתי. קיבלנו הצעות תקציב, ואנחנו הבטחנו שעד סוף פברואר אנחנו נקבל את ההבטחה, ואם אנחנו לא נצליח להעלות את התוכנית בצורה יומית עד ה1- באפריל, אז אנחנו נמשיך לתקצב את חלקנו בתוכנית "סיבודניה", עד שלא תהיה תחלופה. במלים אחרות, אנחנו לא נוריד תוכניות בלי שיהיה לנו פתרון אחר.

לכן, אם אני מסתכל על מפת השידורים היום, אז כל הרצון שלנו הוא לשפר את כמות השידורים. בנוסף לכך, אנחנו מחפשים דרך להעלות תוכנית נוספת, שבועית, רצוי בשידור חי, שתטפל בכל הלחצים הלוחצים בעולם הקטן והגדול של עולה חדש. כלומר, זה מעין שילוב של "בשידור חוקר", "דין ודברים", ו"כלבוטק" ביחד.

מי זה אנחנו?

משרד הקליטה.

אבל לפני כמה דקות אמרת שאתה לא רוצה שהמדינה תתערב.

אני אישית חושב שהמדינה לא צריכה להתערב, אבל אני נמצא במציאות מסויימת, ואין לי ברירה, ויש מספיק דברים שמשרד הקליטה צריך לעשות כי אף אחד אחר לא עושה. אני מודה, שכמו שקיבלנו את עקרון הרציפות, ולא נגענו באף אחת מהתוכניות ב1998- - 1999, אז אם אנחנו נחליף אותן, זה רק לכמויות ונושאים נוספים, ולא במקום. אי לכך, אני מוכרח לומר, שיכול להיות שצריך לפתוח ערוץ רוסי. לו היה תלוי בי, אם כבר, אז יש גם מקום לתוכניות נוספות, אבל ברור גם שבתקציבי משרד הקליטה אנחנו מאוד מאוד מוגבלים. ברור שכל התקציבים שאנחנו יכולים לגייס, חייבים להיות תקציבים ציבוריים. אנחנו לא יכולים להיעזר בתקציבים פרטיים. לכן אנחנו נמצאים, באיזשהו מקום, בין הפטיש לסדן. אנחנו רוצים יותר, ואנחנו צריכים לתמרן בין היכולת לבין הרצון. לסיכום, אני רוצה לומר שאני לא יכול להתוות מה סוג התוכניות שאנחנו צריכים להעלות, לא משרד הקליטה, אלא בכלל. אני חושב שאלה צריכות להיות תוכניות נורמליות שעוסקות בכל דבר שבגלל פער השפה אנשים לא יכולים להתחבר אליו. מאחר שהאפשרויות הן מוגבלות, אנחנו נצטרך לעשות את המינימום הדרוש כדי שהוא יהיה בגדר הסביר, אבל בגדול, אני חושב שהכדור באמת ובתמים צריך להיות לא במשרד הקליטה, התחבורה או הרווחה, אלא בידי אותם ערוצים שקיבלו רשיון לשידור, ערוצים שצריכים לטפל בכל פלחי האוכלוסיה, והם בסופו של דבר צריכים לתת את המענה. אני חושב שמי שקשוב למאבקים של ערוץ הכבלים, צריך להזדהות איתם. סך הכל אנחנו רוצים שהטלויזיה תטפל בכל קבוצות האוכלוסיה. כאשר אני מסתכל מה התקציבים שמשרד הקליטה יכול להעמיד לרשות התוכניות, מול תקציבי הכבלים, למשל, או שידורי הלוויין העתידיים, אז יכול להיות שהרצון אצלנו, אבל הכסף נמצא במקום אחר.

תודה. חה"כ אדלשטיין, בבקשה.

אני מבין שהתוכנית בשפה האמהרית נשארת במתכונת הנוכחית, ואפילו אולי יהיו לה מקורות נוספים, ולדעתי זה דבר חשוב מאוד, במיוחד שלפי נתוני הסקר שנמצא לפנינו, 81% צופים בה באופן קבוע.

אני חושב שיש פה עיוות נוראי. מתי עושים סקר כזה? כשיש לך אלטרנטיבה אחרת. מי שרואה אותה הם אנשים שכמעט לא יודעים את השפה.

נתייחס לזה בהמשך. יש לי כמה הערות. לגבי הגישה הכללית - אני מאוד מבין מה שאומר המנכ"ל, וגם בוועדה הזאת אמרתי לא פעם, שהמצב הזה שמשרד הקליטה צריך להיאבק ולמצוא פה מאה אלף ושם מאה אלף ולקחת ממשהו אחר על מנת לתמוך בתוכנית טלויזיה, לדעתי זה מצב עגום, במיוחד בכל מה שנוגע לערוץ 33 וגם לשידורי רדיו רקע. אלה אנשים שמשלמים אגרה ולא מקבלים תמורת תשלום האגרה שום שירות, כי או שהם עדיין לא יודעים עברית, או שגם לא ידעו בעתיד עברית. זה עיוות נורא לקחת כסף נוסף של משלמי המסים לצורך זה. יחד אם זה, אני חושב שעוד הרבה לפני שנגיע למצב שהמדינה בכלל לא מתערבת, אני חושב שצריך קודם כל לעשות סדר בנושא הזה ברשות השידור, ואני מבין שהנושא גם עלה בישיבת הממשלה, ולמרות מחאותיו של השר שרנסקי בנושא הזה, שום דבר לא השתנה, וכרגיל כל מה שברשות השידור בשפה הרוסית והאמהרית מקוצץ קודם כל, כמו מין סינדרלה של רשות השידור - אם יש משהו שצריך לקצץ או לשלוח לעבודות נוספות או להרע את התנאים, אז הכי מתאים לעשות את זה דווקא בתחום הזה.

לגבי כמה הערות שהעיר מנכ"ל משרד הקליטה, אני מבין שלגבי הטלויזיה החינוכית, מתחדש תרגום לרוסית של ערב חדש.

הוא לא הופסק.

הוא ממשיך. אבל יחד עם זה, אני מבין שכמה תוכניות שהיו בטלויזיה החינוכית ירדו. הייתי רוצה לשמוע מה קורה עם זה, כי אני זוכר שהיו שם ויכוחים בין משרד החינוך למשרד הקליטה על מימון נוסף. הייתי רוצה לשמוע אם יש סיכוי שזה יתחדש, ואם היתה החלטה אסטרטגית או איכותית להוריד את התוכניות האלה. לגבי ערוץ 33, לא שמעתי התייחסות מה יעלה בגורלה של אותה תוכנית על צה"ל שעלתה לפני מאי 1999. למיטב זכרוני זו תוכנית שזוכה לתגובות של חיילים, ורציתי לדעת מה קורה איתה. הערה כמעט אחרונה - גם אני שמחתי לשמוע, ואני מאוד מסכים, שאולי השידורים הכי טובים במיוחד בנושאי אקטואליה צריכים להיות יום יום, ואני זוכר שבמשרד הקליטה זו תמיד היתה חלק מן ההתייחסות, לא רק לתת שירות לעולים, אלא תמיד לזכור שבכל התוכניות לעולים, מועסקים גם עולים מתחום שאתה מכיר יותר טוב ממני, ושבהרבה מאוד מקרים אחרים ילכו לאיבוד עיתונאים ואנשי טלויזיה.

הולכים לאיבוד.

אם התוכניות האלה מופסקות, אז האנשים האלה ילכו לאיבוד. הייתי רוצה להבין עד הסוף האם זה יבוא להרחבה, לביטול, או למשהו במקום, כלומר, האם האנשים האלה לא יהפכו למחוסרי עבודה.

תודה. חה"כ לנדבר, בבקשה.

אני ביקשתי ממך להעלות את זה, ואני מבינה שזה היה גם ביוזמתך. לי אישית, ואני מאמינה שגם לך, נמאס להעלות את זה כל שנה, וזה חוזר וחוזר, ואני גם מצטרפת למנכ"ל משרד הקליטה, שיכול להיות שאנחנו צריכים להכנס למאבק, שזה יהיה בלי ההשתתפות של מדינת ישראל. אגב, מחר יש הצבעה בוועדת הכספים בקשר לאגרות ותקציבים של רשות השידור. אני אצביע נגד, ואני חושבת שחברים נוספים יצביעו נגד, לפני שהם יתחייבו שכל התוכניות ברוסית, גם ברדיו וגם בטלויזיה לא ייפגעו. לדעתי צרכים להיות תקציבים יותר בפרופורציה. מה זה שלושה מיליון שקל לשנה? זה יכול להיות סופר-מקצועי? אני חושבת שהאנשים עושים שם את זה ברמה ובמאמץ הכי גדול שאפשר לעשות את זה עם הגרושים האלה.

בהתנדבות.

אני לא הייתי אומרת בהתנדבות. המשכורת שהם מביאים הביתה זו לא משכורת בכלל. חוץ מזה שכאשר צריכים לקחת צוות ולהוציא אותו מערוץ 33 והם צריכים להגיע ולצלם, אין להם אפשרות, הם לא מסוגלים לצלם, מפני שאלה כספים. רבותיי, על מה אנחנו מדברים בכלל? אנחנו מדברים על זה שהם לא פופולריים? אני חושבת שהם מאוד פופולריים. אם 30% מהאוכלוסיה מסתכלים, ויש תגובות בשטח, זה אומר שמסתכלים. אני ממליצה למשרד הקליטה לעשות סקר מקצועי עם השאלות הנכונות, כי כמו ששאלו אותם, אנשים בכלל לא קשרו איזה תוכניות יש. אני עשיתי פסטיבל ילדים, והבחור שנפצע באשדוד אמר לורה ידידיה שהוא מסתכל על כל תוכנית שלה, והתחיל לצטט כל מלה שאמר בתוכניות הקודמות. זה היה פשוט מדהים, ואני לקחתי יוזמה ולקחתי את אנשי ערוץ 33 לאפרים סנה, כי אני חושבת שכל עוד שהממשלה משתתפת, לפחות בתוכנית כמו שהיא משדרת, צריכים להשתתף גם משרדים נוספים, גם משרד הבטחון.

אני חושבת שכאשר אנחנו מדברים על רייטינג, דודו טופז ברייטינג שלו של 27% מקבל הון תועפות לתוכנית אחת, וזה נחשב רייטינג גבוה מאוד, אבל כאשר יש רייטינג של 30% בערוץ 33 ובערוץ 23, אז זה לא מספיק.

קראתי היום על ביטוי של שר התרבות, ואני לא חושבת שמדובר בגטו. אני חושבת שאסור להוציא את העולים ממדינות חבר העמים מהתרבות שהבאנו אותה, ואנחנו גאים בה, כמו כל עליה שגאה בתרבות שלה. אני חושבת שכל עוד שאנשים רוצים לראות ולשמוע את התרבות הזה, שיעשו את זה. אף אחד במדינה לא יכול לעשות שום דבר נגד העליה ונגד התרבות של העליה, שגוררת אותה אחריה ממדינה למדינה.

אני חושבת שצריך לדבר גם על הרדיו. השר היחיד בממשלת ישראל שהצביע נגד התקציבים בגלל הבעיה של השידורים ברוסית, היה השר שרנסקי. אני חושבת שמחר אנחנו צריכים לעשות משהו בוועדת הכספים, ולדרוש שיהיו תקציבים. לגבי רדיו רקע, לא מספיק שקיצצו 10%, לא מספיק שמי שנפגע אלה יוצאי ברית המועצות והשידורים בהונגרית. אני חושבת שאי אפשר שזה יחזור על עצמו כל שנה ושנה. מר מפציר, אתה אדם מאוד מקצועי, אבל אני שומעת בדבריך משהו שלא מוצא חן בעיניי. אני חושבת שהאנשים שעבדו בערוצים 23 ו33- אלה האנשים הכי מקצועיים, שעשו את זה במשכורת לא משכורת, ובדבריך נשמע כאילו צריך להחליף אותם. להרחיב כן, להוסיף כן, אבל להחליף את הצוות שעובד לא מקובל עליי. אני לא רוצה להחליף אותם, וזה לא מוצא חן בעיניי. אני רוצה לומר שצריך לעשות משאל כזה שלפני שמחליפים, ישאלו את האוכלוסיה מחבר העמים אם הם אוהבים או לא אוהבים את השידורים.

תודה. מאוד הסכמתי עם דבריה של חה"כ לנדבר, ואני מאוד שמחה שבכל זאת הדמוקרטיה עובדת, מההיבט הזה שאוכלוסיית העולים היום היא של כמיליון אזרחים שמשלמים אגרה, ואנחנו כמדינה צריכים להשיב להם את מה שמגיע להם. אלמלא ייצוג כזה של חברי כנסת שהם מהעולים החדשים, לא היינו שומעים את הדברים האלה. אלמלא הייתי מכירה את הנושא כל כך טוב, לא הייתי ערה לכל הבעיות האלה, ומאוד יכול להיות שהייתי אומרת שבלאו הכי הכל לא מצליח ברשות השידור, אז עוד צריך לתקוע לי שם פתאום ברוסית ובאמהרית.

ערוץ 2 גם תורם את תרומתו לקליטת העליה - תרגום לרוסית של אופרת סבון דרום אמריקאית.

זה ממש מחמם לי את הלב לשמוע את הדברים. אני אומרת לכם, במובן הזה, אנחנו, המפלגות הגדולות לא השכלנו לתת את המשקל הראוי לעולים החדשים. חה"כ אמנון כהן, בבקשה.

חסרים נתונים לשנת 1999-2000 על ההשתתפויות של משרד הקליטה ומשרד החינוך תקציבית. יש נתונים עד 1998. יש למישהו נתונים פה?

אנחנו התחייבנו להשתתפות בסך 800 אלף שקל לתוכניות ברוסית. מאחר שהטלויזיה החינוכית הורידה באופן חד-סטרי את התוכניות בחודש מאי, אז ההתחשבנות היתה שליש מההתחייבות.

כמה סך הכל ל1999-?

בערך שליש מההתחייבות שלנו. אנחנו כיבדנו את מה שעשו, ומבחינתנו הכסף ירד לטמיון. היינו משלמים אותו בשמחה לעוד תוכניות. לתוכנית באמהרית הקצנו 630 אלף שקל, כמו השנה. לשנת 2000 קשה לומר, כי תקצוב ערב חדש לא סגור סופית. אנחנו התחייבנו בינתיים לשלושה חודשים, כי יש שם שתי שיטות תמחור, אבל זה יכוסה.

כמה יהיה התקציב הכללי לשנת 2000?

העלויות שביקשו מאיתנו זה סדר גודל של 650-750 אלף שקל. לגבי שאר התוכניות, לאמהרית נתנו כבר התחייבות של 630 אלף עד סוף השנה, ולגבי התוכנית, אני לא יודע באיזה ערוץ היא תהיה.

זה גם לגבי משרד החינוך?

משרד החינוך, לגבי "ערב חדש", הוא פרטנר שלנו. באמהרית אנחנו לא תלויים במשרד החינוך.

עדיין חסר לי נתון ממשרד החינוך לשנת 1999-2000.

בשנת 1999 משרד החינוך מימן את התוכנית באמהרית סך הכל ב200- אלף שקל. בשנת 2000 התחייב ל500- אלף שקל.

אני רוצה להתייחס גם לדברים שאמר המנכ"ל. קודם כל, אני מזדהה עם הדברים שאמר חה"כ יולי אדלשטיין וחה"כ סופה לנדבר. רוב הדברים הם נכונים ונוגעים לעניין, אבל בנוסף, צודק המנכ"ל שרשות השידור והכבלים צריכים לתת מענה לכל פלחי האוכלוסיה. אני מרחיב את פלחי האוכלוסיה לגבי האזורים השונים מחבר העמים - יש גם שם הרבה פילוחים. אני מדבר על שפות שונות ומנטליות שונה מאזור לאזור, וזה לא בא לידי ביטוי. אמרה היושבת ראש שצריך לתת מענה גם לדוברי האנגלית, ואם בשנת 2000 נגלה יהודים בסין ונצטרך להביא אותם לארץ, נצטרך לתת להם את המענה שלהם. מדברים פה על צרכני תרבות ברמה מאוד גבוהה, ולמעשה הם צרכני תרבות מספר אחד, ואני מכיר אנשים ששומעים רדיו רקע כל הזמן.

ברדיו רקע יש רק רבע שעה שידורים בבוכרית, כשמדברים על 200 אלף עולי בוכרה, ואלה שבאים מאזורים כפריים יותר בבוכרה, בהחלט לא יודעים את השפה הרוסית, ויש הרבה מאוד אנשים שמאוד רוצים לשמוע רדיו, וגם להם צריך לתת את המענה.

אם יהיה ערוץ יעודי בשפה הרוסית, אז כדאי היה כבר לפנות אל חברות הכבלים עכשיו, כדי שהזכיין ילך על עוד שפות.

אני מדבר על בוכרית, קווקזית, גרוזינית, כל פלחי האוכלוסיה האלה. בגלל שהם לא מיוצגים בכנסת, זה לא אומר שהם לא צריכים לקבל מענה. השנה, ברוך השם, בזכות ש"ס יש להם ייצוג בכנסת, אבל לא היה להם ייצוג, ובמדינת ישראל אם אין לך נציג, אתה נופל בין הכסאות. אני מקבל את גישת המנכ"ל שאומר שאין לו את היכולת, אבל משרד הקליטה הוא משרד יעודי, והלוואי ונכניס את ההגדרות האלה גם לוועדת הכספים.

בוועדת הכספים אתה עוד חייב לנו 30 מיליון.

אני חייב 40 מיליון, וזה יעבור באופן יחסי. גם בערוץ 33 יש תוכניות יפות מאוד, ולא כולם נהנים מהן, וגם שם הייתי מאוד מבקש שיכניסו תוכניות שידברו לקהילות מיוחדות, לקהילות בוכרה, גרוזיה וקווקז. במעטפת התקציב שמשרד הקליטה ומשרד החינוך מפנים לנושא הזה, אני חושב שחלק קטן צריך להיות צבוע לאוכלוסיות האלה שהגיעו מאזורים ספציפיים כאלה ואחרים. לפחות שישדרו להם חדשות, ושהם ירגישו שהם לא מקופחים. שתהיה אפליה מתקנת גם בתחום הזה.

שמעתי את רוב הדיון עד עכשיו, וכמובן שאני מזדהה עם הרוב המכריע של הדברים שנאמרו כאן על ידי חבריי. חה"כ אמנון כהן דיבר פה על השידורים לשפות שונות חוץ מן השפה הרוסית, מכיוון שיש הרבה מאוד עולים מאזורים שונים, מקווקז, גרוזיה ובוכרה, מלבד מוסקבה, ולכן ראוי מאוד שכל הגורמים יתנו את הדעת באופן חיובי, לתת לאנשים את המינימום שבמינימום, חדשות, תוכניות אקטואליה, ועוד כמה דברים שראוי שניתן להם.

אני חוזר עכשיו מראיון שהיה לי בתוכנית "קליידוסקופ", ודיברתי שם עם אנשים חשובים. הם סיפרו לי על הקשיים העומדים בפניהם, ואני שומע שאפילו את הרבע שעה שמוקדשת לבוכרים, לגרוזינים, ובאמהרית וברוסית, לצערנו, גם זה עומד בפני סכנה קיומית. אני לא מדבר על תוכניות חדשות, אלא על מה שקיים. אמרו לי שמדובר במשכורות רעב של 500 שקל ו900- שקל. אנחנו מדברים על 130 אלף תושבים שמשדרים אליהם, ולא נותנים להם כלום. אם רוצים להקליט תוכניות, ולתת לציבור את מה שמגיע לו, אין כלום, אפילו לא את המינימום.

רבותיי, חבל שאין פה נציג של הכבלים, אבל היה מאוד ראוי שהדברים יירשמו ונעביר את זה הלאה. שלחתי לפני שבועיים מכתב לשרת הקליטה, שיהיה ייצוג בטלויזיה לכל העדות. ישנם ציבורים גדולים, עדות שלמות במדינה, שלא מיוצגות. אני משמש לאנשים כפה, ואני חייב לומר את הדברים. בכבלים מעבירים את כל המדינות שבעולם, חוץ מגרוזיה ובוכרה. למה? לא מגיע לציבור שלנו לפחות ערוץ אחד מרכזי? אחרי הכל מדובר על יהודים שעדיין מתגוררים בבוכרה וגרוזיה, והקשר הזה חשוב לאנשים. היה ראוי שהדברים יתוקנו בהקדם האפשרי.

אני פונה למנכ"ל משרד הקליטה, אנחנו קבענו פגישה עם השרה בנושא הזה, ואני מקווה שבעזרת השם בהמשך יהיה לנו שיתוף פעולה בתחום הזה, ואני מקווה שיהיו תוצאות מעשיות לישיבה הזאת.

תודה. חה"כ נודלמן, בבקשה.

יצאתי עכשיו מוועדת החינוך מדיון חריף מאוד על התרבות הישראלית. אני חושב שזה היה דיון מאוד חשוב, אבל גם פה זה דיון על תרבות, לא פחות חשוב, וזה המשך של הדיון שם. טלויזיה ורדיו הם גם תרבות מסויימת. יש כמה דברים לא מקובלים עליי, שחה"כ אמנון כהן, כחבר בוועדת הכספים, צריך להלחם עם משרד הקליטה על השידורים ברוסית. אני חושב שכל אזרח משלם אגרה, והמדינה צריכה להבין שזו מדינה רב-תרבותית, והיא צריכה לחלק את כל התקציב שיש לשידורי טלויזיה ורדיו, לפי קבוצות שיש בארץ, לפי תרבויות שיש בארץ, ואי אפשר שמשרד הקליטה יהיה אחראי על הכל, כי הם אחראים על רופאים, על מהנדסים, על שידורים, וכסף אין.

דבר שני, נאמר לי שיש שלושה ערוצים ברוסית. אני לא רוצה שאזרחים ישראלים מרוסיה ידעו רק מי נשיא המדינה ברוסיה או באוקראינה. אני רוצה לקרב את העולים לתרבות המשותפת כאן, לבעיות שיש במדינת ישראל. כל שנה יש דיון מחדש שאין כסף לערוץ ברוסית. בקהילה הרוסית יש מיליון אנשים שמבינים רוסית, מתוכם יש 250 אלף לא מבינים עברית. אנחנו צריכים לקבוע איך לא כל שנה יהיה דיון מהתחלה.

דבר שלישי, בערוץ 33 יש פעם בשבוע חדשות. אנשים לא יכולים לעבוד בהרגשה שמחר הם יהיו או לא יהיו. אם זה תלוי במשרד הקליטה, אתם צריכים לקבוע מראש את השידורים של שנה הבאה, ולא שייסגרו כל חודש תוכנית. זה לא מקובל, זה לא אנושי. הם צריכים להיות בטוחים שעד סוף השנה המצב יהיה כמו עכשיו.

תודה. חה"כ בריילובסקי, בבקשה.

אני מסכים עם רוב הדברים שאמרו לפניי. אני רוצה עוד פעם להדגיש את מה שאמר חה"כ נודלמן. אני רוצה לומר שיש גישה כאילו אידיאולוגית, שעולים באים לארץ, והם צריכים ללמוד עברית במהירות רבה, הם צריכים לראות טלויזיה ולשמוע רדיו בעברית. אבל יש מציאות, והמציאות היא אחרת. במציאות יש הרבה אנשים שבאו לארץ בגיל מבוגר, ולא יכולים ללמוד עברית, וגם אנשים שלמדו עברית ואפילו יודעים עברית, אבל כשהם באים הביתה, הם רוצים קצת לנוח. לנוח זאת אומרת לשמוע משהו ברוסית, בלי קושי. אבל יש פה בעיה, כי יש כמה שידורים בערוץ 33, והם באמת שידורים טובים, ואני רוצה לתמוך פה באנשים מערוץ 33, אבל חוץ מערוץ 33 וערוץ 23 יש גם ערוצים מרוסיה, ויש אנשים שמסתכלים בטלויזיה ברוסית כל הערב. הם יודעים מה קורה ברוסיה, הם כאילו חיים שם, והם לא מרגישים שהם פה בארץ. זאת אומרת, משיקולים אידיאולוגיים מציאותיים, אנחנו צריכים לדרוש שיהיו שידורים ברוסית, ושאנשים ידעו שהם חיים פה במציאות בארץ, ולא בעולם של רוסיה. אני חושב שזה קשה, כי השידורים מרוסיה הם ברמה גבוהה, עם תקציב גדול, ואנחנו צריכים לדאוג להעלות פה את הרמה, והרמה תלויה בכסף. זה ברור מאוד. צריך לתמוך בשידורים ברוסית, וגם ברדיו רקע.

תודה. חה"כ ריגר, בבקשה.

לפני שבועיים קיבלתי זכות דיבור במליאה, עם הצעה רגילה, וגם עליתי עם הנושא שאנחנו דנים עליו עכשיו. פה כתוב שיש ערוצים בכבלים. אני רוצה לגלות פה סוד, שעכשיו קולטים פה יותר מעשרים תחנות מרוסיה. יש צלחות, ועכשיו רוב העולים מחפשים דרך להתקין את הצלחת ולראות טלויזיה מרוסיה. מה שאנחנו עושים היום הוא שאנחנו נותנים אפשרות לעשות גטו שמקבל רק אינפורמציה מרוסיה. זה מאוד מסוכן.

אנחנו מדברים על עברית, וחה"כ נודלמן אמר שכ250- אלף לא יודעים עברית. מדובר ביותר אנשים, כי יש הרבה אנשים שמבינים עברית ויכולים לדבר עברית ברחוב, אבל הרמה של העברית שלהם לא מספיקה כדי לקבל אינפורמציה ממבט. אנחנו צריכים גם כתוביות ברוסית, וגם להיפך, בתוכניות ברוסית צריכות להיות כתוביות בעברית.

תודה. מר משה באטה, בבקשה.

אני מתפלא על הנתון של אחוז הצפיה של 81%. זאת השוואה מגוחכת. מתי עושים סקר צפיה? כשישנה אלטרנטיבה אחרת. אבל פה יש שידור אחד בלבד, שלא מדבר לעניין.

אתה מדבר על התוכנית הספציפית?

כן, על התוכנית "דרך העיניים שלנו". הייתי רוצה שיהיו כמה זכיינים כדי להעביר את השידור הזה, כי אולי הם יהיו יותר טובים. באותם סכומים שהיום מצמצמים, היום חברת "דן" שעושה את זה, פתחה חברה באתיופיה, והיא מעבירה פה שידורים על אתיופיה. בדיוק כפי שנאמר על רוסיה, גם אני לא רוצה לשמוע פה כל דבר על אתיופיה. יש קשיים פה, וההשקעה היא באתיופיה? אותה חברת "דן" מרוויחה שם היום כספים. איך עושים את זה? יש כאן פשוט סתירה וצריך לבדוק את זה.

שנית, אף אחד לא רואה את השידורים החוזרים באמהרית, כי לרובם אין כבלים, והשידור החוזר מובא בכבלים. לכן, יש פה בזבוז משאב מסויים שהולך לשידור חוזר, ואנשים לא רואים אותו. גם הנושא הזה צריך להבדק.

דבר נוסף, אם דובר על נושא של רדיו רקע, נראה לי שיש שם עודף זמן. במקום שיעסקו בדברים החשובים, עוסקים שם בסכסוכים של הקהילה. למשל, יש אנשים שדוברים טיגרינית, וישנן עשר דקות שנתנו בטיגרינית. אדם אחד עובד שם, ואם הוא איננו, אין שידור. ביקשנו בזמנו להגדיל את זמן השידור, משום שאמהרית וטיגרינית הן שתי שפות שונות. עד היום הדבר הזה איננו.

לא נוח לי לדבר על זה, משום שנציגי רדיו רקע אינם פה כדי להשיב.

בסדר. נושא הטלויזיה קודם כל צריך להבדק, וגם טיב התוכניות. יצא לי לראות תוכנית על נושא איידס, ולא הבנתי מה רצו להעביר שם. הייתי באתיופיה וראיתי תוכנית על הנושא, תענוג לראות איך מעבירים את זה שם. אפשר להעתיק את ההסברה הזאת לפה. צריך לבדוק את השידורים האלה, וגם צריך להפתח לזכיין נוסף, ואולי השידור יהיה יותר טוב. צריך גם להבדק הנושא של חברת השידורים שפתחה חברה באתיופיה, כי אולי אותם אנשים שעובדים כאן עובדים שם, ואולי הכסף הולך לשם.

תודה. מר דוד מהרט, בבקשה.

אני מרכז את ועדת ההיגוי שמלווה את התוכנית באמהרית "דרך העיניים שלנו". אני רוצה לדבר על הדברים העקרוניים. אני חושב שהמעמד הזה חשוב, והתוכניות חשובות לצרכי הקהילה. לגבי התוכנית הזאת, אם יימצא גוף שיכול להפיק תוכנית באמהרית או בטיגרית הראויה לשידור, אני חושב שאף אחד לא יימנע זאת מהם, ואף אחד עד היום לא פנה בכיוון הזה, ואם יפנו, אנחנו נביא את זה בפני ועדת ההיגוי של התוכנית, וישמחו לקבל עוד הצעות.

התוכנית הזו משודרת פעם בשבוע במשך 26 דקות, וזו התוכנית האחת והיחידה שיש לקהילה זו. התוכנית הזו נולדה משיתוף פעולה בין מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה, מערכת החינוך, משרד החינוך ומשרד הקליטה. אחר כך הצטרפו לשמחתנו הג'וינט, קרן קולדמן, העמותה לקולנוע אחר, משרד הבריאות, וכו'. אני חושב שהתוכנית הזאת עושה שירות חשוב לקהילה, אבל יש כמה בעיות. מדובר רק ב26- דקות בשבוע. כהערת אגב, אני רוצה לומר שכאשר משדרים את זה בשידור חוזר בערוץ 23 זה לא עולה כסף, כך שאי אפשר להגיד שזה בזבוז כסף. מבחינת אחוזי הצפיה, מי שמכיר את אופן ביצוע הסקרים, במדינת ישראל, כשעושים סקרים, בדרך כלל עושים סקר על בתי אב. הנתון הזה מתייחס לבתי אב בקהילה שצופים בתוכנית הזאת. התוכנית הזאת סובלת מכמה דברים. דבר אחד, כפי שאמר גם מנכ"ל משרד הקליטה, התוכנית ממומנת על ידי משרדי ממשלה, קרנות, ארגונים פרטיים, וכו' שחושבים שהעניין הזה חשוב לקהילה. אין אף גוף ממשלתי שלקח על עצמו יוזמה לממן תוכנית כזאת גם לקהילה שלנו. כמעט כל חודש אנחנו מדברים על שידור קלטות חוזרות. צריך לפעול שיהיה פתרון קבע לתוכנית הזאת, וגם להרחיב את הזמן.

דיברנו על רשות ציבורית, ובמדינת ישראל ישנה הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, שגם היא רשות ציבורית. הרשות הזו לא רק שלא מספקת שירות ליוצאי אתיופיה, אלא על התוכנית הזאת הקרנות והגופים הפרטיים נותנים מכספם, ואנחנו צריכים לשלם 20% ממה שאספנו בנדבות, בשביל שאנשי הרשות השניה יעשו חגיגות פרידה מאנשים ב40- אלף שקל. הגב' דפנה וייס תפרט את הדברים. אנחנו מגייסים את התקציב הזה לתוכנית הזאת. יש חוק שכאשר משדרים תוכניות עם חסות, צריך לשלם 20% לרשות השניה. גם אנחנו נדרשים להפריש את הסכום הזה ממעט הכסף, וזה פוגע גם בכמות וגם באיכות השידורים.

דיברתם על עניין הכבלים. בהחלט מפתיע הדבר שדווקא את הטלויזיה מאתיופיה לא משדרים כאן. זה לא שאני רוצה שיוצאי אתיופיה יישארו אתיופים. אני חושב שהקהילה שלנו התערתה בקצב מאוד מהיר בחברה הישראלית, אבל יחד עם זה לקהילה הזאת יש תרבות ויש שפה, ואם אנחנו רוצים שהדור הצעיר גם יישמע דברים בשפה, לפחות עד שתהיה תוכנית טלויזיה ראויה מבחינת משך הזמן והתדירות בה היא משודרת, אני חושב שזה יכול להיות פתרון זמני, אבל זה לא פתרון במקום הפתרון שצריך להיות לתוכנית הקיימת. התוכנית הזאת היא חשובה, מעבירה אינפורמציה וחדשות, עוסקת בדברים אקטואליים, עוסקת באיידס. אני מסוג האנשים שלא אוהב לדבר על ענייני הקהילה, אבל איידס זה אחד הדברים שאנשים מטאטאים אותו מתחת לשטיח, והקהילה מאוד מודאגת. מנסים לעשות שם דברים בצורה כזאת שלא יטילו סטיגמות על הקהילה, באופן כזה שהמסר מועבר בצורה אפקטיבית. נעשה סקר לבדוק את תגובת הקהילה האם הם בכלל בעד שיהיו תוכניות מהסוג הזה, והם היו בעד תוכניות כאלה.

אבל צורת ההעברה לא טובה.

תמיד אפשר לשנות. יש על זה ויכוחים מקצועיים.

אני חושב שמר סלומון ומר אליאס יכולים להתייחס לכל דבר שמשודר שם.

מר סלומון, בבקשה.

הרייטינג של השידור גבוה מאוד היום. חבל שהזמן קצר מאוד, והרבה אנשים אומרים את זה. מי שצופה הם לא רק עולים חדשים, לא רק אבות ואמהות, אלא גם ילדים. כל שנה נכנסים לחרדה מחודשת, כל פעם אין שום הבטחה כלכלית שזה יהיה בטוח, ולהיפך, הרשות השניה לקחה 20% שזה תקציב גדול מאוד.

ישנן שתי שפות באתיופיה - אמהרית וטיגרית. אלה שתי שפות שאם נחדד את ההבדלים ביניהן, זה כמו עברית ואנגלית. אלה שתי שפות שונות לחלוטין, וגם התרבויות שונות. היום כשיש 26 דקות, אי אפשר לחלק את זה ביניהן. לכן, יש היום מצב אבסורדי שנותנים כמה דקות לחדשות, וכמה דקות לדברים האחרים. יש צורך להרחיב את זה, כדי לתת לזה קצת משמעות.

לגבי הכבלים, יוצאי אתיופיה מוכנים לקנות צלחות באלפי שקלים כדי לקלוט את השידורים באתיופיה, למרות שאנו יודעים מה מצבם הכלכלי של העולים. אני חושב שיש כאן הרבה נציגים של שכבות חלשות שמייצגים אותנו. היה שידור באתיופית בכבלים, וקטעו אותו בגלל שיקולים כלכליים. צריך לומר בצורה הכי ברורה שיחזירו את זה.

תודה. מר הס, בבקשה.

יש פה בעיה, שמענו מקודם שיום כן ויום לא ברוסית, זה לא טוב. לגבי השידור באמהרית, משדרים פעם בשבוע. אולי הגיע הזמן שיגדילו וימצאו את התקציבים. בעניין הזה יש בעיה, כי כל התקציבים הולכים לפי איפה הכסף הגדול נמצא. הכסף הגדול נמצא כרגע בכל מיני חברות פרטיות שלא איכפת להן. אם אנחנו מדברים על האוכלוסיה של יהודי אתיופיה בארץ, שהיא הכי עניה במגזר היהודי, צריך למצוא דרך איך למצוא את התקציבים המתאימים כדי לשדר כל יום בטלויזיה.

אנחנו, באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, שאני כבר פעיל בה כמה שנים טובות, לפני כשבע שנים ישבנו עם מנהל הרדיו ועם מנהל הטלויזיה, עוד לפני שהיו שידורים ברדיו ובטלויזיה, והם אמרו לנו: אנחנו נורא מצטערים, אתם צודקים בכל מה שאתם אומרים, אבל אין מקום מתאים בטלויזיה, הכל כבר תפוס. פתאום עכשיו מסתבר שיש מקום, ועכשיו כבר מדברים על עוד רשת נוספת. אני חושב שצריך למצוא דרך שבה ישדרו כל יום בטלויזיה בזמן מסויים. אני מאוד מסכים עם העניין הזה שיום כן יום לא זה לא מתאים, אז פעם בשבוע בטח שזה לא מתאים.

תודה. מר רוני ארד ממשרד האוצר, בבקשה.

הדברים האלה הם לא בידי משרד האוצר. למשרד הקליטה יש תקציב שנקבע, והממשלה אישרה אותו. במסגרת התקציב של משרד הקליטה, המשרד יחליט על סדרי עדיפויות. מעבר לזה, הם קיבלו עכשיו גם עוד תוספת בינתיים של עשרה מיליון, והיא אמורה להגיע ל40- מיליון.

התוספת נמכרה כבר חמש פעמים.

אנחנו משתדלים לא להתערב איפה משרד הקליטה ישים את התקציב. אם משרד הקליטה יחליט שהוא רוצה להעביר יותר כסף לערוץ 33 עבור תוכניות לכל העדות, לנו אין התנגדות. לגבי תוספת תקציב, יש אלף ואחד דברים שהם לא פחות חשובים שדנים עליהם פה בוועדה, והדבר הכי קל הוא לקצץ בדבר אחד, וללכת למשרד האוצר. כל דבר הוא חשוב, אבל משרד האוצר כבר קבע תקציבים. במסגרת התקציב שלו, משרד הקליטה צריך לעשות את סדרי העדיפויות שלו.

אתם תשמעו את הדברים גם בוועדת הכספים, אז פשוט רצינו שתשמע מאיפה הקשיים נובעים. וילמה מאור אומרת דבר מאוד נכון - אומרים שהכל שייך למשרד הקליטה, והיתה תוכנית של בש"ן שקשורה לעידוד של ממציאים ומדענים עולים, להעביר את זה למשרד המסחר והתעשייה, כי רוצים סוף סוף להשתלב, אז הם גומרים את התוכנית הזאת. הלקח שלנו הוא רע ומר.

לא גומרים את התוכנית, אלא כבר גמרו אותה.

לכן, אנחנו רואים איפה אנחנו נמצאים, וחשוב שמשרד האוצר ישמע את זה.

תמיד חוזרים על אותה טעות. זה עניין של הממשלה אם מחליטים לתת יותר לעניין של קליטת עליה או פחות. אם יעבירו עוד עשרה מיליון שקל למשרד הקליטה, אז יהיה כסף מאיפה לתת, לא יעבירו, לא יהיה.

ברור. מיד נשמע את עו"ד חנה מיצקביץ', היועצת המשפטית של רשות השידור, ולפני כן אני רוצה לומר לך מלה אחת. אני פניתי בעבר למנכ"ל רשות השידור בהקשר לשכר המביש שמקבלות השדריות או התחקירניות ברשות השידור לרדיו רקע, והן מבנות העדה האתיופית. יש שם מצב מביש מאוד מבחינת תנאי שכרן. אני מוכנה להעביר אליך העתק בעניין. עו"ד חנה מיצקביץ', בבקשה.

אני רוצה להאיר שני היבטים, ואולי ורה תתייחס יותר לתכנים. לגבי ערוץ 1 - ערוץ 1 לא משדר כל היום. חלק משעות היום בערוץ 1 משודרות תוכניות של הטלויזיה החינוכית, ערוץ 23, ולכן יש לנו בעיה בזמן המוגבל שמוקדש לערוץ 1 לתת תוכניות ולספק את כל הצרכים של הציבור. לגבי ערוץ 33 - ערוץ 33 הוא ערוץ נפרד מערוץ 1. ערוץ 33 כולו ממומן על ידי הממשלה. הוא לא ממומן על ידי אגרה, ואנחנו מפרידים בין הדברים. מאחר שערוץ 33 מועבר בכבלים, ולא לכל משלמי האגרה יש כבלים, אנחנו מקפידים שהאגרה שאנחנו גובים מהאזרחים, לא תעבור לערוץ 33. ערוץ 33 הוקם בשנת 1995 על ידי הממשלה לצרכים מיוחדים. השידורים לעולים בערוץ זה נעשים על פי דרישה של משרד הקליטה, ונעשו עד היום במימון של משרד הקליטה. לא צריך לערב בין האגרה לבין מימון של ערוץ 33, כי היו לנו כבר בעניין הזה טרום בג"צים, והעניין נדחה מבחינה משפטית, ולכן צריך להפריד בין הדברים.

אני מבינה שיש היום בעיה של מימון. בשנת 1999 משרד הקליטה מימן את התוכניות בסכום של מיליון ו900- אלף שקל. עד מרץ העניין סגור, וממרץ העניין פתוח. אני מבינה שהדברים במשא ומתן ונעשים מגעים בעניין עם משרד הקליטה.

מאיפה הכספים האלה מגיעים?

הכספים של ערוץ 33 מגיעים ישירות מהממשלה. התוכניות לעולים נעשו על פי דרישה של משרד הקליטה ובהשתתפותו במימון. לא הכל נעשה במימון משרד הקליטה, כי חלק מזה הערוץ מממן מהתקציב שלו שבא מהממשלה. נמסר לי על ידי יוסף בראל שעניין התקציב סגור רק עד סוף מרץ 2000, וממרץ 2000 העניין פתוח, האם משרד הקליטה ימשיך לממן את השידורים, או שיהיה תקציב ממקור אחר. על כל פנים, זה לא יכול להיות מתקציב משלמי האגרה.

למה זה לא יכול להיות מכספי האגרה?

מכיוון שיש אזרחים שמשלמים אגרה ואין להם כבלים. בשביל להיות מחוברים לכבלים, את צריכה לשלם כסף נוסף. אומרים משלמי האגרה שהם לא רוצים לממן את ערוץ 33. ערוץ 33 הוקם לפני כמה שנים על ידי הממשלה ובמימון שלה, בתקציב נפרד מערוץ 1.

אם היו מרשים לערוץ 33 לעשות פרסומות, זה היה עוזר?

אני חושבת שזה היה מאוד מבורך.

מי צריך לתת את האישור לכך?

צריך לעשות שינוי בחוק. אם אנחנו מדברים כבר על מצוקת תקציב, אני חושבת שרשות השידור נמצאת במצוקת תקציב מאוד גדולה. הקיצוצים שאתם מדברים עליהם הם מאוד כואבים, ואין לרשות ברירה אחרת. אם היו מאשרים לעשות פרסומות בערוץ 33 וגם בערוץ 1, לפחות בשידורי הספורט, זה היה מאוד עוזר. זה היה נותן לנו אפשרות להגדיל את התקציב שלנו, וגם לספק את הצרכים של האוכלוסיה. אני חושבת שזו פעולה שאתם צריכים לדאוג לה, כי זה צריך לעשות על ידי שינוי בחוק רשות השידור. זו תהיה פעולה מאוד מבורכת, היא לא תפגע בציבוריות הערוץ, כי זו תהיה פרסומת מוגבלת, אבל היא בהחלט תאפשר לנו להנות מתקציב נוסף שיבוא לטובת האוכלוסיה.

יש סיבה למה לא לעשות את זה?

מפני שהיום החוק אוסר עלינו לעשות את זה. לכן צריך להיות שינוי בחוק.

זה דבר בעייתי.

שינוי בחוק זה לא דבר בעייתי. אני חושבת שהיום כולם מבינים שצריך לעשות את זה, ושזה לא פוגע בשום ערוץ מתחרה. גם ערוץ 2 הביעו את דעתם שזה לא יפגע בהם, ואני חושבת שזה תלוי בכם להוביל את הנושא הזה.

לא התעסקנו בזה, וטוב שיש כאן חברי כנסת מוועדת הכספים שעוסקים בנושא הזה, כי זאת שאלה מאוד עקרונית האם ערוץ ציבורי צריך גם לעסוק בפרסומות, אבל אין ספק שמה שמסתמן פה לפחות, הוא שאם מדינת ישראל נותנת רשיונות לערוצים יעודיים, אם זה ערוץ שמדבר בשפות אחרות שהן לא עברית, אפשר יהיה לחייב אותם בבסיס, בחוק או בתקנות, שהם יצטרכו להקצות כך וכך מזמנם לשפה זו או אחרת, ולקבוע להם משימות מיוחדות שקשורות גם לעולים החדשים. אני תוהה האם זה דבר שהוא אפשרי, והייתי רוצה להציע אותו, במסגרת מה שאנחנו שומעים כאן בוועדה. אנחנו מנסים לחלוב עוד את הפרה הזאת של הערוץ הציבורי, לכיוון של העולים החדשים, שזה לגיטימי, וזו חובתנו ואני מקווה שגם זכותנו, אבל מעבר לזה הייתי רוצה לבדוק את האפשרות לגבי משימות שאנחנו יכולים לבקש מהערוץ, או שהממשלה או ועדה ציבורית יכולה להנחות את אותו ערוץ ציבורי לגביהן. אם לערוץ הזה יהיו רק שיקולים כלכליים, ולא יקבל שום חובות מצד הציבור, אז חבל על הזמן, כי הוא יכול לשדר כל היום טלנובלות בשפה הרוסית, למשל, ולא נראה חוץ מזה שום דבר. מה לגבי עולים אחרים, ממדינות אחרות, שדוברים שפות אחרות? מה לגבי איזשהו מידע בסיסי שאנחנו חושבים שכדאי שהם יקבלו על הנעשה בארץ, בכל מיני תחומים? אני חושבת שכדאי להעלות את הדברים האלה, וזה עלה כאן בוועדה.

מר גרשון גרשון, בבקשה.

אני חושב שמה שבא לידי ביטוי בדיון הזה, עד לרגע זה, הוא שלמעשה מתחילת גל העליה הגדול ב1989- מרוסיה, ועד עצם היום הזה, אין מדיניות שידור לעולים חדשים במדינת ישראל. אין מדיניות שקובעת את היעדים, את קהלי היעד, ואנחנו יודעים שהעליה היא מאוד מאוד מגוונת, וכמובן הפועל היוצא של זה הוא תקציבים. משנת 1996 אני מפיק את התוכניות בשפה הרוסית בחינוכית. ההפקות נקבעות על ידי משרד הקליטה, משרדים אחרים משתתפים, אבל כידוע כל משרדי הממשלה שותפים לתהליך העליה, וכל משרד מטפל באספקט שלו בעולים, ולא יתכן שבהיעדר מדיניות, כל התלונות מופנות למשרד הקליטה. משרד הקליטה מחלק את המעט שיש לו, להרבה צרכים, וזה אינו מספיק. בטלויזיה החינוכית, עד מאי 1999 הפקנו 280 תוכניות שעסקו גם בתרבות הרוסית וגם בחברה הישראלית. זה הביא את סדר היום של העולים למדינת ישראל, ואת סדר היום של מדינת ישראל לעולים. זה הביא את כל גיבורי התרבות הרוסית שביקרו בארץ, ויחד עם זאת גם את גיבורי התרבות הישראלית בהתהוותה, בלי שום מסננת. לפני שלוש שנים היה אסון המסוקים, ואנחנו הפקנו תוכנית בשפה הרוסית ערב לפני זה, שהיתה מיועדת לשידור ביום האסון. אנחנו זרקנו את התוכנית לפח, ושידרנו שעה בשידור חי, בפעם הראשונה בשפה הרוסית ברדיו רקע. חה"כ נודלמן היה אורח בתוכנית הזאת. נתנו אינפורמציה בזמן אמיתי לעולים החדשים, והחברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה שמיליון עולים חדשים יהיו ניזונים ברגעים כאלה מהלוויינים הרוסיים.

בהיעדר מימון הפסקנו את השידורים בשנה שעברה בחודש מאי. הצוות עדיין מוחזק בטלויזיה החינוכית, ואני חייב לציין שבניגוד למה שנשמע פה, אני עמדתי על זה שלתחקירנים, למפיקים, לאנשי הצוות, למנחים, ישולם שכרם כפי שנהוג בתחנה לגבי כל הצוותים האחרים, ולראיה, היום האנשים האלה, שממש עשו עבודה נפלאה, עובדים כמפיקים ב"ערב חדש" ובתוכניות אחרות בטלויזיה החינוכית, אבל עדיין הם מחכים למימון, כדי שנוכל להמשיך בשידורים. לאורך כל השנים היתה מדיניות נקוטה על ידי משרד החינוך, שהתקציב או המימון שמוקנה לחינוכית יהיה בדיוק כמו מה שמוקנה לערוץ 33. בשנת 1999, בחודש שבו ירדנו משידור, העלו בערוץ 33 תוכנית, ואנחנו מגלים פה, באדיבותה של היועצת המשפטית של רשות השידור, שבשנת 1999, המימון של משרד הקליטה לערוץ 33 היה מיליון ו900- אלף שקל, ולערוץ 23 שלנו, כפי שאמר מנכ"ל משרד הקליטה, 800 אלף, שמתוכם בזמן שירד השידור, שולמו רק 270 אלף. בשנה הזו הופר האיזון, ואנחנו קיבלנו כמעט מימון ל5-6- תוכניות, וזה דבר מאוד חמור, שמי שקובע את המדיניות עכשיו, חייב גם להתייחס אליו.

לכמה זמן קיבלתם את הכסף?

עד חודש מאי.

מי מממן היום את החינוכית?

תקציב המדינה, תקציב משרד החינוך.

תקציב שהולך ומתקצץ משנה לשנה.

זאת אומרת, שזה תלוי בגישת שר החינוך לטלויזיה החינוכית. בתוך החינוכית כמה מזה מוקצב לעולים חדשים, כמה לילדים וכמה לוותיקים- -

התוכניות בשפה הרוסית קיבלו מימון בתוספת לבסיס התקציב. בסיס התקציב נקבע על פי יעדי הטלויזיה החינוכית, ומה שהיא משדרת באופן שוטף. התוכניות לעולים נחשבו לתוכניות יעודיות, שהגיע להן מימון בתוספת לבסיס התקציב שבאה ממשרד החינוך.

השאלה היא האם משרד הקליטה הוא זה שצריך לתגבר את משרד החינוך בתקצוב. אני חושבת, ונדמה לי שהשר שריד, שהיה חבר מאוד מסור כאן בוועדה, ער מאוד לצרכים של האוכלוסיה שמדברת ברוסית או אמהרית. אנחנו באים בכל דבר למשרד הקליטה, שיתגבר את המשרדים הקיימים. השאלה היא אם הפניה שלנו לא צריכה להיות לשר החינוך, שיגביר את תקציב החינוכית, ובתוך תקציב זה, לשידורים בשפות הזרות.

הפניה שלנו היא גם אל משרד החינוך, ולראיה, ציין מנכ"ל משרד הקליטה שהמימון לתרגום ערב חדש לרוסית לשנת 2000 ימשיך עד חודש מרץ, בשיתוף עם משרד החינוך.

מה המשכורת שמקובלת ברשות השידור?

אני לא יודע, אני בחינוכית.

כמה מקבל תחקירן בחינוכית, וכמה מקבל מפיק?

תחקירן מקבל כחמשת אלפים שקל, כפרי-לאנסר, ומפיקים מקבלים שכר כמו שכר עובדי מדינה, לפי הדרגה שלהם.

תודה. הגב' וייס, בבקשה.

חייבים להפריד את שני העניינים של אמהרית ורוסית, גם מהבחינה הזאת שהתוכניות ברוסית מופקות בתוך התחנה, וההפקה באמהרית היא הפקת חוץ שלנו, מתוך הרצון שצוות אתיופי יפיק את התוכנית, ולא אנחנו נפיק אותה עבורם.

סקר העמדות שציטט אותו קודם משה, הוא לא היה סקר צפייה בלבד, אלא הוא היה סקר עמדות. היה מאוד חשוב לשמוע איך האוכלוסיה האתיופית מקבלת את התוכנית, ולא רק האם היא צופה בה, אלא האם היא אוהבת אותה.

צוות ההיגוי מורכב מאנשי מקצוע, שבלי משכורת נוספת מקדישים לזה מאמצים. כל הנושא של פינות האיידס. יחד עם משרד הבריאות משקיעים בזה הרבה מאמצים, ולא הייתי מציעה לזלזל, לא במאמצים ולא בתוצאה.

השתתפתי בישיבה מאוד דומה שעסקה בנושא הזה לפני שנה, ואנחנו עלינו עם התוכנית הזאת במאי 1997, ומאז בעצם לתוכנית הזאת אין אבא ואמא. יש לה אבא ואמא רוחניים מאוד חזקים בדמות הטלויזיה החינוכית, שפשוט מאמינה באופן מוחלט בחשיבות התוכנית הזאת, אבל אין אף גוף אחר שלוקח על עצמו אחריות מלאה על התקצוב שלה. כשבוריס אמר שהם יתנו בשנת 2000 את אותו כסף שהם נתנו בשנת 1999, גם בשנת 1999 הכסף הזה לא הספיק. זאת הבעיה, אנחנו בעצם בתת-תקצוב מהתחלה. יש לנו כאן טבלאות שמוכיחות את זה שהטלויזיה החינוכית, על גבה השבור והמרוסק, כשהמטלות החינוכיות הן גדולות ורבות, אנחנו סוחבים גם את התוכנית באמהרית. זה דבר שהוא בלתי אפשרי, וזה כולל מאבקים בלתי נגמרים עם החשבית שלנו, כי כידוע לכולם היא עובדת של משרד האוצר, ולא עובדת של משרד החינוך, וערכים חינוכיים הם לא בראש מעייניה. הדבר הזה צריך להפתר, וכאן אני מבקשת מהוועדה להכנס.

איך את חושבת שזה אמור להפתר? לפי דעתי, אם הטלויזיה החינוכית היא באחריות שר החינוך, אז שר החינוך צריך להתייחס לכל מה שקורה בטלויזיה החינוכית, וזה כולל את העולים החדשים, ולא בהכרח הוא צריך לפנות למשרד הקליטה כדי לקבל על זה סיוע. זה עניין של סדר עדיפויות שיש לו, ואנחנו נפנה אליו בעניין הזה.

נכון, בדיוק, ובזה אני באמת רוצה את עזרתכם. היום משתתפים במימון התוכנית הזאת גופים רבים ומכובדים, ובכל זאת היא עדיין נמצאת בתת-תקצוב, כשהעלות של כל תוכנית היא נמוכה למדיי. מישהו, ואני מוכנה מבחינתי שזה יהיה כל אחד, צריך לקחת אחריות על עצמו, ולהגיד שלתוכנית באמהרית יש חשיבות מוחלטת למדינת ישראל, ומדינת ישראל לוקחת את זה על עצמה. אני חולקת כאן על בוריס, ואני לא חושבת שהמדינה תוכל להתחמק כאן אי פעם מאחריות, כי אני לא רואה את הגורמים המסחריים שיעמדו בתור להרים תוכנית באמהרית. אנחנו קוראים לוועדה לעזור לנו למצוא את האבא של התוכנית הזאת. מבחינתי זה יכול להיות משרד ראש הממשלה, משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד שאומר שהתוכנית הזאת תמשיך ותתקיים. בקשר לדמי הזיכיון שהוזכרו קודם, הטלויזיה החינוכית משלמת מדי שנה לרשות השניה סך של 20% מהתקבולים שלה על מכירת פרסומות. הבעיה היא שגם התוכנית הזאת, שאנחנו לא מוכרים עליה אפילו פרסומת אחת, ומבחינתנו היא חצי שעה אבודה בעצם, וממניעים ציוניים גרידא אנחנו משדרים אותה, גם לתוכנית הזאת, על כל הכספים שאנחנו מקבלים ממשרדי הממשלה השונים ומהקרנות והעמותות, חייבים לשלם את 20% האלה. בעיניי זה אבסורד. ניסינו בזמנו לפנות לשר החינוך.

ורה ידידיה מערוץ 33, בבקשה.

אני מייצגת את הערוץ, אבל אני לא בתפקידם של בראל, אלא אני רק עורכת ראשית של התוכנית. התקציב החודשי של התוכנית שלנו, פעמיים בשבוע, הוא 25 אלף שקל לחודש, לתשע תוכניות. זה תקציב רשמי. אם נופלת תוכנית, אנחנו לא מקבלים שכר. אנחנו ש"ת, שזה עבדים של רשות השידור. ש"ת זה לא משכורת ולא תנאים, אלא פר-תוכנית. אני מרוויחה כעורכת ראשית, כמפיקה וכתחקירנית 400 שקל לתוכנית. אני מגישה חשבונית, ומזה מורידים לי מס הכנסה, ביטוח לאומי, וכל דבר כחוק. אנחנו עושים תוכנית, לדעתי ברמה טובה. באולפן שלנו אני אפילו לא יכולה להושיב ארבעה אורחים לדיון, כי אין לי אפשרות. אין לי תאורה, ואני לא יכולה להביא אורח בבגד כחול או תכלת, כי הרקע שלנו מיושן. אלה התנאים בהם עובדת התוכנית ברוסית, ואתם עומדים לסגור אותנו בסוף מרץ. אני מבקשת להתייחס לזה בכובד ראש, ולפחות לא לסגור אותנו, כי ברגע שיסגרו אותנו, יהיה מאוד קשה להחזיר אלינו את האנשים. אנחנו עובדים ארבע שנים, עשינו 400 תוכניות. כל שנה אני נאבקת על כך שאת התוכנית הזאת יתחילו לתקצב.

מנהל הערוץ שלנו מוסיף כל שנה סכום כמעט כפול. הוא מוכן להחזיק את זה אם הוא יקבל תקציב ממשרד הקליטה, ולספוג את זה.

למעשה עולה מן הדברים שנאמרו כאן, שאין שום מדיניות ברורה, ושאנחנו מוצאים את עצמנו בכל פעם עושים טלאי על טלאי, ויש בזה באמת עוול נוראי, לכל העובדים שהם עולים חדשים וקשורים לשפות השונות. גם חיים משכר לא שכר, וגם צריכים לדאוג ממה יחיו מחר. לא יתכן שהמצב הזה ימשיך לאורך שנים.

אנחנו פה בשידור חוזר כל שנה, והסיבה היא פשוטה. זה לא סתם עוול ליוצרים ולמאזינים. אנשים שאינם דוברי עברית הם ילדים חורגים לטלויזיה הישראלית, למרות שהם משלמים את כל האגרות. המדינה חייבת להם שירות שעבורו הם משלמים. זאת צריכה להיות נקודת המוצא שלנו. זה מלאכותי לגמרי שמשרד הקליטה נאלץ בכל פעם לממן את זה, כי רק חלק מהדברים צריכים להיות במימונו, וכל היתר, הטלויזיה החינוכית, רשות השידור, הרשות השניה, הם חייבים לממן את זה מכספם, בהתאם לתעריפים המקובלים בטלויזיה הישראלית, ולא יישאר מצב לא תקין לגמרי, שהאנשים האלה נתונים לחסדיהם של גורמים מקריים, כשבסוף זה מתגלגל לפתחו של משרד הקליטה, כשהמנדט שלו נגמר לגבי רוב האנשים האלה. אני חושב שהעמדה צריכה להיות עקרונית. אי אפשר לזלזל במיליון יוצאי ברית המועצות, שמתוכם 400 אלף לא יודעים עברית, וב50- או 60 אלף יוצאי אתיופיה שלא יודעים עברית. זו חובה מול האזרחים, לא מול העולים.

מר בוריס מפציר, בבקשה.

אני רוצה להתייחס בקצרה לכל השאלות שנשאלו כאן. ראשית כל, לגבי התוכנית באמהרית. אני חושבת שצריך לומר תודה לטלויזיה החינוכית, שעם כל הקשיים, הם הפקיעו חצי שעה בערוץ 2, כדי לשדר את התוכנית באמהרית. אני חושב שהיתה בעיית התחשבות. אין ביכולתם לפתור את בעיית האגרה. הם לקחו חצי שעה מאוד יקרה והעבירו אותה לתוכנית שמבחינתם היא צריכה להגיע לכל פינות הארץ, ועל זאת מגיעה להם תודה.

לגבי הסוגיה של מי צריך בכלל לעסוק בטלויזיה. אנחנו כמשרד הקליטה עוסקים בזה, כי אין מי שיקבל את הכדור, אבל באמת אני חושב שיש מספיק גורמי שידור, ויש דבר אחד שמקומם אותי. אני אומר את זה באופן פרטי כבוריס מפציר, ולא כמנכ"ל. אני לא יכול לשמוע שתוכניות ברוסית ובאמהרית הן לא תוכניות בסיס, לא מיינסטרים, אלא מעין הטבה שעושים למישהו תמורת תשלום. אני לא רוצה לומר שזה אפילו מצלצל רע. אני אומר את זה בכאב. אני חושב שמספיק בגרנו כדי להבין שבשנת 2000 אנחנו לא יכולים להתייחס לתרבויות המוצא, כאילו הן לא שייכות למיינסטרים, ובזה אני מסיים את הפרק האישי שלי, וחוזר לעניין הכללי.

נשאלה השאלה על ידי חבר הכנסת אדלשטיין לגבי מי צוותי ההפקה. מבחינתנו ברור שמי שצריך לעבוד בתוכניות האלה הם עולים חדשים. יש רבים מאוד שהם מובטלים, ואני לא רוצה להיות במצב של שאלת האינסולין, האם אני צריך להעדיף צוות מובטל של החינוכית, על צוות מובטל של מרה, על צוות מובטל של 33, על עוד מובטלים במאים שמסתובבים בחוסר עבודה. אני חוזר ואומר, אין לנו אפשרות סבירה לרצות את כל התוכניות. גם כאשר נשאלה השאלה למה העדפנו - כל הנתונים הם גלויים. הטלויזיה החינוכית קיבלה תקציב, לא מימשה אותו, היה רצף במימון משרד הקליטה לערוץ 33 בתוכנית שנקראת "סיבודניה היום" שורה היא העורכת שלה. אגב, הוחלט מראש שתוכנית "צה"ל היום" הועלתה לשנה אחת. לגבי שנת 2000 נתתי לכם את כל הנתונים. למרות שלא ציפיתי שנצטרך לדון בסוגיה הזאת, משרד הקליטה מחפש לדעתי אפגריידינג. אנחנו באמת רוצים לקחת מפה ומשם, ולבנות תוכנית יומית, מתוך אמונה שזה יותר נכון, יותר תקשורתי, כל עוד שאנחנו צריכים לטפל בכל הנושא. אין לנו שום אמצעים לעשות שתיים או שלוש תוכניות. אנחנו חיים בעולם הפלורליסטי, וכאשר אומרים לי בטלויזיה שצריך לשמור על ההחלטות הקודמות, אז שוב, מה זה החלטה קודמת? מרה? ויזוי? צה"ל היום? טלויזיה לא עובדת כך. טלויזיה צריכה לתת פתרון מקצועי הכי טוב לצופים שלה, ותוכנית יומית היא תוכנית שצריכה להיות בעיניי הכי טובה שאפשר לעשות. אם משמעות הדבר היא שאנחנו לא יכולים לקבל הצעות מערוצים שונים וחייבים להיות מקובעים למה שקיים, אז לא נעביר את הכסף.

אבל אתם לא אלה שתחליטו, לפי דעתי. ברוסיה היה מישהו מלמעלה שמחליט מה יהיו התכנים. ישנם גורמים מקצועיים לשם כך.

אני במקרה, טיפ-טיפה מבין בטלויזיה. אנחנו צריכים לקבל הצעות מערוץ 33, מערוץ 23, מערוץ 1 ומערוץ אחר. על פי ההצעות נבקש אלטרנטיבות. מי שצריך לשכנע אותנו זה הערוץ שמגיש. לא אנחנו נחליט מי ואיך. יש מבחני בד, יש מבחני צבע. תפקידנו, אם אנחנו כבר מממנים, זה לממן את התוכנית הכי טובה. כך קרה עם התוכנית באמהרית, שהיו לה כמה אלטרנטיבות. אני לא רוצה לפגוע אישית באף אחד, אבל כולם צריכים להבין שאם עולה דבר חדש לאויר, אז הכל נקבע מחדש, כי כך זה בתקשורת. כל עוד שאין לנו תחליף, אמרתי ליוסף בראל, מה שקיים מבחינתנו, ממשיך להתקיים. ברגע שתעלה תוכנית חלופית, שיכולה להיות בערוץ 33 או 23, אז אנחנו לא נוכל להחזיק תוכניות נוספות. אני חושב שהכיוון שלנו נכון ובריא. כל עוד שאין תחליף, אנחנו לא פוגעים בתוכנית "סיבודניה" שמשודרת פעמיים בשבוע. הבטחתי ליוסף בראל שנעדכן אותו עד סוף פברואר. אם עד סוף פברואר לא יהיה לנו מענה, אנחנו נקבע איתו את הפעימה הבאה להבטחת מימון התוכנית.

בדבריך נשמעו דברים שלדעתי אתה צריך לחזור בך מחלקם. משרד הקליטה, כמשרד ממשלתי, לא יכול לומר: אנחנו נותנים את הכסף, אנחנו נקבע מה יהיה. זה מאוד מסוכן.

לא אמרתי את זה.

זה מה שמשתמע מדבריך.

אמרתי דבר פשוט וברור. אנחנו רוצים תוכנית יומית וביקשנו הצעות.

לא אתם תקבעו. לשם כך יש רשות, ישנם פרנסי ערוץ 23, יש להם ועדות מקצועיות.

אנחנו מבקשים הצעת תקציב. היה ונראה שגוף אחד מציע שני מיליון שקל, והשני ארבעה מיליון שקל, אני אתקדם עם מי שמציע שני מיליון ואבקש ממנו לתת לי פורמט. אם מותר לי לומר, בתור פקיד, אם שמעתי מגבלה אחת ויחידה שאתם ביקשתם, שבתוכנית מסויימת אתם לא יכולים לגעת, זה בדיוק הגרסה ההפוכה שכבוד יושבת הראש אמרה לי עכשיו. אני לא קובע מי הצוות ומי ינחה, אני מבקש הצעת תקציב, ולצערי יוסף בראל לא כאן, בטלויזיה החינוכית יודעים את זה, לא נכנסתי איתם לוויכוח על פורמט. ביקשתי רק הצעת תקציב. אותו דבר ביקשתי מבראל וקיבלתי. ביקשתי מעוד גורם אחד. נקבל הצעת תקציב ונבחר איפה אנחנו יכולים לעמוד. אני רוצה להדגיש, אין מבחינתנו לא העדפה, לא בחירה, לא פסילה. זה לא תפקידנו. אבל אם נאלצנו לממן תוכנית מסוג זה, ואם אתם אומרים שאסור לגעת במצב הקיים, כי הוא הכי טוב, אז אקבל את פסיקתכם.

אני חושבת שמבחינת נוהל תקין, ומה שלממשלה מותר או אסור לעשות, ולשם כך ממשלה נבחרת, הממשלה יכולה לומר שלפי המדיניות שלה מגיע לעולים לקבל כל יום שעת שידור. יבואו כל הערוצים השונים, ויציעו לנו את התוכניות, ועל זה אפשר לדבר, אבל לא לומר שאם ערוץ זה יציעו בארבעה מיליון, ואלה בשני מיליון, זה לא. לדעתי נכנסת יותר מדי לפרטים שאמורים להיות בתוך התוכניות. אתה, כמשרד הקליטה, יכול לומר שאתה רוצה לראות במסכים של מדינת ישראל לפחות שעה אחת ביום לעולים חדשים.

אבל זה מה שאני עושה.

נכנסת יותר מדי לפרטים, כי אתה בוחר מי שיותר טוב לדעתך.

הוא חייב להגיד שיש לו סכום מסויים.

צריך פרמטרים, ועל פי הפרמטרים כולם בונים הצעה.

אני חושב שפה צריך לא לעבור את הקו הדק. ההצעה היא אחידה. אתם רוצים להשאר במצב הקיים ולא לעשות שום שינוי? ואז אנשי החינוכית ועוד ערוץ שואלים למה אני מממן רק את ערוץ 33. אני צריך לתת מימון, והסכמתי לכך. אני יכול לממן או את הקיים, או משהו יותר טוב. הפנינו הצעה אחידה: הבו לנו הצעת תקציב. יש אנשים שקיבלו אותה. כשהם יתנו את ההצעה, אם מישהו מציע שני מיליון והשני ארבעה מיליון, מה אני צריך לעשות?

אם הם משלמים לה 400 שקל לתוכנית, אז אולי באמת לארבעה מיליון.

אם הולכים לארבעה מיליון, בודקים מה נותנים תמורת ארבעה מיליון. יכול להיות שארבעה מיליון נותנים תוצאה הרבה יותר טובה. אחד משניים, או שמבקשים שמשרד כלשהו ייתן מימון, ואני לא מכיר מערכת ממשלתית שנותנת מימון, ולא בודקת מה היא מקבלת תמורתו. אין דבר כזה. יכול להיות שצריך ללכת לארבעה מיליון, אבל צריך לבדוק מה התמורה.

הטענה שלי היא שהמדינה יכולה להחליט שהיא רוצה שעת שידור, אבל לא איזה סוג. אתם לא תהיו הצנזורה בגלל שאתם נותנים את הכסף. הכסף הוא שלנו. אנחנו משלמים מסים.

אם יש סכום מסויים במשרד זה או אחר, והוא לא מספיק, כנראה שצריכים לשנות קודם את החוק, להגדיל את התקציבים לפי פרופורציה, ומחר להגיע לוועדת הכספים עם דרישה מחברי הסיעה להצביע נגד, מפני שרשות השידור לא מקצים תקציבים.

בסדר גמור. אני קוראת את החלטות הוועדה: אנחנו מברכים את משרד הקליטה על החלטתו שלא לקצץ בתקציבים שהעביר לרשות השידור ולשידורים בשפה הרוסית, והתקציב לתוכנית באמהרית בטלויזיה החינוכית.

הוועדה מברכת על הודעתו של מנכ"ל משרד הקליטה על כוונת משרדו לקיים רצועת שידור יומית בשפה הרוסית עבור העולים, כמו גם העלאת תוכנית שבועית נוספת בשפה הרוסית, למרות הקשיים שעומדים בפניהם.

הוועדה קוראת לחברי הכנסת, חברי ועדת הכספים, להצביע נגד אישור תקציב אגרת הטלויזיה של רשות השידור, אלא אם כן הובטח כי לא יהיו קיצוצים לשידורים לעולים ברדיו ובטלויזיה.

לא, אלא אנחנו דורשים תקציב הולם, בפרופורציה לעולים.

אם לא יאשרו את התקציב של רשות השידור, היא לא תוכל לגבות את האגרה.

אין בעיה. אם רשות השידור מעיזה כל שנה לפגוע בתוכניות האלה, שלא תפעל. איך אפשר לשלם לאנשים 400 שקל לתוכנית?

אני מקבלת 400, אחרים מקבלים 175 שקל.

רשות השידור מתנהגת פה כבעלת עבדים.

אם כך, לא רק שלא יהיו קיצוצים, אלא יתוגברו התקציבים.

הוועדה קוראת לשר החינוך והתרבות להכיר בחשיבות השידורים לעולים, ולהקציב תקציב המיועד לשידורים אלו בטלויזיה החינוכית.

נפנה לשר התקשורת להביא לכך שבערוץ היעודי יהיה ביטוי לעליה ולקליטה, ויינתנו כמה הנחיות, כמו שיש הנחיות לערוץ השני בכלל.

מה עם רצועת השידור היומית באמהרית?

יש גם בבוכרית ובשפות אחרות. יש עוד עליות. אנחנו נתגבר, אנחנו רוצים עוד תוכניות.

ברשות השידור, למעט מה שיש ברדיו, אין שום שידור לקהילה האתיופית.

אוסיף את זה בהחלטה.

הוועדה קוראת לממשלה לגבש מדיניות שידור לפילוחים השונים באוכלוסיית העולים, על פי צרכיהם, על מנת שהשידורים לעולים לא יפעלו על פי קפריזה זו או אחרת של משרד זה או אחר.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:10