פרוטוקולים/ועדת קליטה/1491

1
ועדת העלייה והקליטה
18.01.2000

פרוטוקולים/ועדת קליטה/1491
ירושלים, ו' בתשרי, תשס"א
5 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 38
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום שלישי, י"א בשבט התש"ס (18 בינואר 2000), שעה 10:00

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל – היו"ר
ויקטור בריילובסקי
אמנון כהן
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן
אלכסנדר צינקר

בוריס מפציר - מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
אריה קורת - מנהל אגף קליטה בקהילה, המשרד לקליטת העלייה
יהושע שגיא - ראש העיר בת-ים
שלמה רייך - גזבר העירייה בת-ים
אלכסנדר אקסילביץ - עיריית בת-ים
רחל וידל - עיריית בת-ים
חדוה צריסקי - עיריית בת-ים
נטאשה מיכאלוב - משרד האוצר
חיים צ'סלר - גזבר הסוכנות היהודית
אייל פרנקל - יועץ בכיר לגזבר, הסוכנות היהודית
עו"ד יולי גלנטז - לשכה משפטית, משרד הבינוי והשיכון
דפני מושיוב - פיקוח ארצי – קליטת עלייה, משרד העבודה והרווחה
יחזקאל לביא - מנהל האגף לתכנון אסטראטגי, משרד הפנים
ויקטור רחמילוב - סגן ראש העיר וממונה על קליטה, עיריית אופקים
ליאוניד ויינשטיין - חבר מועצה, עיריית לוד
שמואל גלמודי - ראש מנהל שירותי רווחה, עיריית לוד
עדנה רודניגר - מ"מ ראש העיר נצרת עילית
יצחק גודייב - מ"מ ראש העיר, עיריית רמלה
גלית חיון - מנהלת המח' לשירותי רווחה וקליטה, עיריית רמלה
יעקב אלמוג - עובד קהילתי, מח' קליטה, עיריית רמלה
רחל לוי - עובדת סוציאלית, עיריית רמלה
אלכס גולדפרב - מרכז השלטון המקומי
פנינה אילתי - המוסד לביטוח לאומי
בתיה איוב - רכזת רשת לחינוך יוצאי אתיופיה – שתי"ל
יואב הס - רכז לובי, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
שרה יצחק-יאסו - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

וילמה מאור

עפרה הירשפלד

קשיים תקציביים בקליטת עולים ברשויות המקומיות –
חברת-הכנסת נעמי בלומנטל.

- - - - - - - -


קשיים תקציביים בקליטת עולים ברשויות המקומיות

אני פותחת את הישיבה.

יש לנו היום דיון די קשה. הגיע לכאן, זו פעם ראשונה, גם מנכ"ל משרד הקליטה. זו ועדה שמקורבת אליך, וכאן אנחנו רוצים לשמוע את התשובות. בכל אופן, האנשים שנושאים בעול העיקרי של קליטת העלייה, מעבר לעולים עצמם שלא קל להם, אלה הרשויות המקומיות, משום שהתושב מגיע קודם-כל לרשות המקומית, והראשונים שהוא נתקל בהם הם אנשי הרשות המקומית: עובדי רווחה, עובדי קליטה, עובדי חינוך בבית-הספר ובגן הילדים. אין ספק שפעמים רבות קיים צוואר בקבוק, והדיון שאנחנו מקיימים היום הוא לא הראשון, וגם לא יהיה האחרון מסוגו במסגרת הוועדה. אנחנו דנו על כך גם בעבר ואנחנו שומעים שהמצב, מבחינות רבות, רק מחריף, משום שכולנו עדים לכך שיש רשויות שנחשבות לחזקות, רבות מהן בלי גרעונות, התקציב שלהן מאוזן, יש להן אזורי תעשייה או בתי מלון שמהם הן מקבלות ארנונה שמאפשרת להן להחזיק תקציב מאוזן. אבל אלה גם רשויות שהדיור בהן יקר מאד, ולכן אנשים שזה מקרוב באו, ללא משאבים, לא יכולים לגור שם.

נתקלנו בזה גם כאשר עסקנו בעולים מאתיופיה, ובוודאי גם בעולים שמגיעים מברית-המועצות לשעבר, ממדינות ערב וכו'.

קשה מאד לומר מה ניתן לעשות. למעשה היינו רוצים לבוא אל הרשויות החזקות כמו רעננה, רמת השרון ותל-אביב, שגם היא לא קולטת מספיק עלייה, ויש עוד ערים שנחשבות לחזקות יותר, ולהגיד להן: עם כל הכבוד, באים עולים חדשים, אתם צריכים להשתתף במאמץ של קליטת עלייה לא פחות מרשויות אחרות. אבל אנחנו יודעים שהמצב בפועל הוא שהמדינה אומרת: לי אין משאבים כדי לקנות דירות או לעזור בשכר-דירה במקומות שבהם המחירים בשמיים.

אנחנו קיימנו ישיבה בנושא הזה בקשר לירושלים, וגם שם לא קיבלנו מענה. כך שבאופן
אובייקטיבי זה המצב.

קל לנו יותר לטפל נקודתית בנושא ספציפי ואז לראות איך כל הגורמים יכולים להיערך לקראת המצב. זו ישיבה יותר כוללנית, דומה קצת לישיבה שהתקיימה אתמול עם שר החינוך, שבה מעלים את הבעיות בכלל. אנחנו כמעט לא נוכל לעסוק בבעיה נקודתית, כי אינני יודעת מהיכן יבוא פתרון לבעיה הקיימת. אנחנו לא אחת מוצאים ראשי רשויות שאומרים, לא מתוך כוונה רעה, אלה בדרך-כלל רשויות ש-30% - 40% מהאוכלוסיה שלהן הם עולים חדשים, שאינם משלמים מסים, לפחות לא בשנים הראשונות, ששם הדיור בדרך-כלל זול יותר. הם נחשבים לעיר שקולטת עולים, אבל בפועל קשה להם להחזיק את המצב הזה. ואז הרשויות אומרות: עד כאן. אנחנו מאד שמחים שמגיעים עולים, אבל שיגיעו גם לרשויות אחרות במיוחד באזור המרכז, כמו הרצליה. בצפון – אני יודעת שבקריות קולטים עולים. הייתי אומרת בעיקר במרכז, שם יש רשויות חזקות יותר שכמעט ואינן קולטות עלייה. זה פחות או יותר המצב כפי שאני רואה אותו.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, נמצא אתנו מנכ"ל משרד הקליטה, שמכהן בתפקידו תשעה שבועות. אנחנו ננסה להתמקד בכמה בעיות שאולי בהן נוכל לסייע בכוחות משותפים.

הנושא הועלה על-ידי חברת-הכנסת לנדבר ועל-ידי. חברת-הכנסת לנדבר, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, אני מצטערת מאד, אבל אני לא אדבר כמוך. אני לא כל-כך אופטימית. אני גם לא הייתי מרשה לראש עיר, למכובדי השלטון המקומי לצאת עם הכרזות: אנחנו לא נקבל עולים.

אני גם פונה לראש העיר בת-ים ואומרת לך, כבוד ראש העיר, שאני לא אתן לך לצאת עם הכרזות כאלה. אתה את המלחמות שלך תנהל במקום אחר ולא רק על גבם של העולים החדשים.



אני אומרת שאתה, אדוני ראש העיר, עשית "טפו" בפרצופם של העולים שהגיעו לעירך. אני לא מקבלת את זה, לא מפיך ולא מפיו של אף ראש עיר. קודם-כל, ראש העיר איננו בעל הבית. הוא בעל בית כדי לתת שירות, ואם אתה מסוגל, תילחם במקום אחר. אתה צריך, וחייב, לתת שירות.

אני בדקתי ומצאתי שבשנת 1999 עיריית בת-ים החזירה למשרד הקליטה מאה אלף ₪ שלא הצלחתם לנצל. אתה גם משלם משכורת, ומשכורת לא נמוכה, למוטי מורל, שהוא כנראה דובר שלך.

זה לא הוגן מה שאת עושה, כי את פוגעת בראש עיר. הבעיה היא לא רק של בת-ים.

תינתן לו הזדמנות לענות.

לא שאלתי מה אני צריכה לעשות. אני רוצה להוסיף שעיריית בת-ים קלטה רק 30% עולים.

זאת לא האמת. שלושים אלף.

30% עולים הגיעו לעיר. כאשר העיר רוצה לקבל, היא מקבלת, וכאשר היא רוצה לא רק לקבל, היא גם נותנת, והיא חייבת לתת לעולים. כל העיר השתנתה מקצה לקצה.

אני גרה באשדוד. אתם יודעים כמה עולים הגיעו לאשדוד בעלייה האחרונה? – ששים אלף, ואנחנו מתמודדים אתם לבד. העלייה הזאת תרמה, תורמת ותתרום למדינת ישראל, ולא ניתן זכות לאף ראש עיר לדבר נגד העלייה הזאת.

לך יש בעיות בעירייה, ניהול לא תקין או בדומה לזה, אתה תנהל את העירייה שלך כמו שצריך. לא תמיד אתה מחייך לעולים. מנסיוני אני יודעת בדיוק שלא תמיד מהפה שלך יודעים דברים שהם אמת. אני אומרת לך, אם הצלחת להחזיר מאה אלף ₪ למשרד הקליטה, כנראה לא ניצלת אותם נכון. אם המשכורות שלך שוות גם לעולים שהם תושבי העיר שלך לא מעט כסף, כנראה שזאת אמת. בעיר שלך עושים לא מעט יחסי ציבור, ואני חושבת שהעולים החדשים הם חלק אינטגרלי מהעיר שלך ואתה חייב לתת להם טיפול.

מלבד זאת, הם לא נטל על העיר שלך. כולם נהנים מהעלייה הזאת, ועם הנאה צריך גם להתמודד. אני חושבת שאת המלחמה צריך לעשות לא על גבם של העולים החדשים, אלא על גבם של אנשים אחרים, אולי במשרדים השונים, אבל שם יושבים אנשים גדולים ולא תמיד הם מסוגלים להתמודד אתם.

דבר נוסף, גברתי היושבת-ראש, יש לנו מאות דירות בדימונה ובנתיבות. עד היום ראש העיר מזמין אנשים ללשכה שלו. הוא שואל: מי אתה ומה אתה, ורק אחר-כך הוא מפנה אותם למשרד הקליטה. אני מתנגדת לכך. לא ייתכן שאנשי משרד הקליטה לא ייכנסו לעיר ומייד יחלקו את הדירות.

כבוד מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, אם אתם לא מסוגלים, אנחנו ניתן את האנשים. צריך לשנות קריטריונים ולא לתת לראש העיר לחלק את הדירות. משרד הקליטה, ורק הוא צריך
לחלק את הדירות. לא ייתכן שבמדינת ישראל במשך שנים עומדות דירות ריקות כאשר יש להן ביקוש עצום כזה.

אני חוזרת ואומרת, גברתי היושבת-ראש, לא ניתן לאף אחד להגיע לשלטון ולנהל את המאבק על גבם של העולים החדשים.

תודה רבה לחברת-הכנסת לנדבר. אני רוצה לומר לך שאני לא אתן להפוך את הוועדה הזאת למכפשה של ראשי רשויות שמתמודדים עם הבעיות הקשות בצורה בלתי-רגילה, ואני רואה שמהנהנים בראשם גם הנציגים, גם אנשים שמקורבים למפלגה שלך או שלי, משום שאנחנו יודעים עד כמה קשה - - -

לא את ולא אני נעשה פה פוליטיקה.

סליחה, אני מדברת בצורה ממלכתית ביותר. נתתי לך את רשות הדיבור. אבל כמו שאת אומרת "לא ניתן", אני חושבת שזה לא הוגן לתקוף רק ראשי רשויות, שנבחרו, בין השאר, גם על-ידי העולים החדשים. זאת אומרת, הביטוי לכך שהם נבחרו על-ידי העולים החדשים מצביע על כך שהעולים מרוצים מהטיפול בהם.

ובגלל זה צריך להכפיש את העולים?

לא, אסור להכפיש את העולים ואנחנו בוודאי לא ניתן יד לכך. אבל בתוך אותן רשויות יש לא מעט עולים, ואני נתקלתי בזה גם עם עולים מאתיופיה וגם עם עולים מברית-המועצות לשעבר, שאומרים: עד כאן. גם אנחנו רוצים שיבואו עולים חדשים, אבל לא לכאן. העיר רוויה כבר, תעלו עולים חדשים לערים אחרות. זאת הטענה שלי לממשלת ישראל, גם לממשלה הקודמת, וזה לא קשור מי בשלטון.

לא שמעתי את זה קודם, אבל זה לא חשוב.

אמרתי את זה גם קודם. אמרתי שרעננה צריכה לקלוט יותר עולים. זו לא חוכמה שברעננה – וראש העיר הוא חבר שלי - קולטים את העולים שמגיעים מארצות רווחה והם יכולים לקנות דירות יקרות מאד.

הייתי רוצה לתת את רשות הדיבור לחבר-הכנסת אמנון כהן, שהיה הרבה שנים סגן ראש עיר והוא מכיר מקרוב את הבעיות שהרשות המקומית מתמודדת אתן.

אם יורשה לי רק לומר דבר אחד, גברתי היושבת-ראש, אתה עושה פוליטיזציה מהענין. עם כל הכבוד, מה אפשר לעשות שראשי ערים, לצערי ליכודניקים, לא רצו לקבל עולים חדשים? הם נהנים מהעלייה - - -

החברים פה מהמפלגה שלך לא רוצים לשמוע את הדברים האלה.

חברת-הכנסת לנדבר, עם כל הכבוד, אני חולק על דברייך.

זו דעתי.

את תוקפת נקודתית לפי מפלגות. חברים פה מהמפלגה שלך, גם חברי הכנסת וגם נציגי הרשויות המקומיות מנידים בראשם בחוסר הסכמה למה שאת אומרת.

לכל אחד יש דעה. לי יש דעה כזאת.

בסדר, שמענו את דעתך.

חבר-הכנסת כהן, בבקשה. חבר-הכנסת כהן הוא גם חבר בוועדת הכספים.

תציל אותה, בבקשה.

אין מה להציל. צריך לדבר לענין, לא לתקוף פה אנשים, לא לתקוף ראשי ערים, לא לתקוף סיעות. ראש העיר הוא מהליכוד, הוא קולט עולים בצורה מכובדת ביותר. יש לו מצוקה אמיתית של ראש עיר שמתמודד עם בעיות עלייה וקליטה. הוא מרים ידיים לא בגלל העולים. הענין הוא שבשלוש-ארבע השנים הראשונות יש קשיים אמיתיים. אני חושב שמנכ"ל משרד הפנים היה צריך להיות כאן, כי יש פה תקציבים שהרשות מקבלת ממשרד הפנים פר-קפיטה בעד השנים הראשונות שהרשות קולטת את העולים החדשים.

לא באנו לכאן לתקוף ולא לעשות פוליטיקה. יש פה נושא אמיתי, ובת-ים היא לא העיר היחידה שיש לה קשיים. זאת בעיה גם של ראשי רשויות רבים במרכז הארץ, כי העולים רוצים לחיות במרכז הארץ, כי במרכז הארץ הם יכולים להשתלב בתעסוקה ולכן הם נקלעים לקשיים האלה.

יושב פה גם מנכ"ל משרד הקליטה, שרק השנה קיצצו מתקציבו הרבה כסף. הוא רוצה לעזור, אבל המשאבים שלו דלים. ברור שככל שיש יותר כסף לאפשר לעזור יותר.

יש כאן בעיה אמיתית. אנחנו כוועדה יכולים לעזור, אנחנו יכולים לפנות לשר האוצר בבקשה להגדיל את התקציב הן למשרד הפנים והן למשרד לקליטת העלייה. יש גם בעיות רווחה לעולים החדשים. יש אוכלוסיות שמגיעים לעיר ספציפית, ואז צריך לתת מענה נקודתי לעיר כזו או אחרת במשך תקופה, כי העולים האלה, אחרי שהם משתלבים יפה, הם גם פרודוקטיבים לעיר ותורמים לה מבחינות רבות. אבל בהתחלה צריך לתת להם עזרה ואני בטוח שהרשויות מתמודדות יום-יום עם הבעיות האמיתיות. אין כאן מקום לתקוף. העולים תמכו בו ויש להניח שהוא רוצה לעזור להם ולתמוך בהם. אבל יש פה זעקה אמיתית.

אתה קראת בעתון את הזעקה שלו?

חברת-הכנסת לנדבר, את לא קראת את המכתב שלי.

גם קראתי וגם עשיתי שיעורי-בית. אני גם ראיתי איך אתה מזמין את השחקנים וכמה כסף אתה משלם להם.

מי אמר לך את זה? אני אראה לך מכתב מיושב-ראש השלטון המקומי - - -

סופה, לא להכפיש. הוא נבחר כמו שאת נבחרת. זה מאד לא הוגן מה שאת עושה.

אני אביא עכשיו מספרים.

אני אתן לך מספרים.

חברת-הכנסת לנדבר, זה לא הוגן שאת תוקפת אישית.
רשות הדיבור היא של חבר-הכנסת כהן.

את מדברת על תרבות. גם פה צריכה להיות תרבות דיבור, עם כל הכבוד. אף אחד לא מפריע לך. אמרת כל מה שרצית להגיד. גם אני רציתי לתקוף אותך, אבל שתקתי. גם הוא יאמר מספר דברים שלא ימצאו חן בעינייך, מותר לך לשמוע.

כבוד ראש העיר, זה גם לא מכובד מבחינתך לתקוף בצורה כזאת. בוועדת העלייה והקליטה יושבים חברי כנסת שמייצגים עולים, על-מנת לעזור, לשנות חוקים, להגדיל תקציבים. אנחנו נעזור ככל יכולתנו. אנחנו צריכים לנהוג בסובלנות עם העולים, לפחות בהתחלה. יש בעיות אמיתיות קשות, אני מזדהה אתך, אבל יש דרכים וצנורות מקובלים שדרכם אפשר לפעול ולעזור. אני מוכן להביא לעיר שלך את חברי ועדת העלייה והקליטה ואת חברי ועדת הפנים – כל ועדה שתראה לנכון לעזור לך. עשינו את זה ברמלה, בלוד ובאור-יהודה, וגם אליך נבוא. בעיר שלך יש 30% עולים חדשים, זה הרבה מאד, ואנחנו נעזור לך.

אני חושב שאנחנו צריכים לקיים פה דיון ממצה ולצאת עם החלטות סופיות. צריך לבקר בעיר ולעזור לראש העיר על-מנת שהוא יתן את המענה הנכון בזמן הנכון, כי אחרת העולים החדשים יהיו נטל על העיר על כל מחלקותיה. לכן, בשנים הראשונות אולי צריך לתת טיפול נקודתי לשכונות מסוימות ולאזורים מסוימים. תודה.

תודה רבה. חבר-הכנסת אמנון כהן הוא גם חבר מאד פעיל בוועדת הכספים של הכנסת, וגם את, חברת-הכנסת לנדבר.

אני חושבת שזה רעיון ואולי נוכל לצאת גם בדברים נקודתיים, גם מבחינת עזרה נקודתית לפרט, שהתקציבים יגיעו כפי שצריך, וגם נקודתית לישוב מסוים ולעתים בנושא מסוים, חינוך או רווחה וכו'.

מר לביא, משרד הפנים, בבקשה.

אם יורשה לי, ברצוני להעיר כמה הערות ענייניות. אני לא מתייחס כרגע לוויכוח שמתנהל כאן מבחינה אישית.

הדוגמה שחברת-הכנסת סופה לנדבר הביאה על אשדוד מול בת-ים איננה נכונה. אשדוד היא רשות מקומית חזקה, נטולת מענק, שמכסה את עצמה יפה מאד, וראש העירייה שם מכריז שהוא גם מעוניין להגיע למצב של קבלת מענקים ממשרד הפנים. לכן, להשוות את אשדוד שקלטה ששים אלף עולים מול רשויות מקומיות אחרות, שמקבלות מענק, זה לא בדיוק הנושא האמיתי.

עיריית אשדוד לא נמצאת עכשיו בגרעון?

עיריית אשדוד נתמכת על-ידי המדינה והיא לא זקוקה לזה. יש לה משאבים משלה. היא מקבלת מאזור התעשייה שלה ארנונה בהיקפים - - -

על מה אתה מדבר?

אני מדבר על דברים שאני יודע.

אתה לא יודע.

חברת-הכנסת סופה לנדבר, עם כל הכבוד, אני יודע ועוד איך יודע, וחברי הכנסת מכירים אותי די טוב במשך השנים שהנתונים שלי הם נתונים מדויקים.

עיריית אשדוד נמצאת כרגע בגרעון.

היא נמצאת בגרעון מכיוון שראש העירייה רצה כרגע לעשות שינוי מסוים בתקציבה, ולא בגלל שהיא לא יכולה לגבות את הארנונה. לכן, להעמיד את עיריית אשדוד מול רשויות מקומיות אחרות זאת לא דוגמה נכונה.

אנחנו נשב עם ראש העיר ואתך ונבדוק. העיר קיבלה מקום ראשון בקליטת עלייה, ומגיע לה לפחות כמו לערים אחרות שקלטו עולים.

לא אמרתי שעיריית אשדוד לא עמדה יפה בקליטת העלייה, אבל ציינתי שמבחינה כספית צריך להביא את הדברים האלה בחשבון.

ההערה הבאה. רשויות מקומיות – וזאת היתה עמדת משרד הפנים מאז 1988-1989 – שצריך לבדוק עלייה ברשויות מקומיות על-פי מדרגים סוציו-אקונומיים של הרשות המקומית, כיוון שיש רשויות חלשות יותר ויש רשויות חזקות יותר, וקורה לא אחת מצב שרשות מקומית חלשה קולטת מספר גדול של עולים ותוצר הלוואי של זה הוא קריסה של מערכות הרשות המקומית. נא ראו דוגמה, לא רחוק מאשדוד – קרית-מלאכי.

דבר נוסף. במשרד הפנים קימת נוסחת מענק שוויוני, שבנויה על מספרי אוכלוסיה בהתאם לנתוני מרשם האוכלוסין ולא בהתאם לנתוני רשויות מקומיות. הנוסחה הזאת עובדת יפה עם מודיפיקציות שנעשות בה אחת לכמה שנים, כאשר הכוונה היא לתת כל מיני תגבורים לסוגי אוכלוסיה שונים, והנוסחה עובדת. הבעיה האמיתית היא שמאז קליטת גל העליה הגדול מברית-המועצות לשעבר, ולאחריו מבצע העלאת יהודי אתיופיה, נוצרה ירידה במענק משרד הפנים לרשויות המקומיות, שאיננה פרי תקצוב משרד הפנים אלא פרי תקצוב המדינה. כלומר, תקציב המדינה העניק פחות משנה לשנה, ואתם יכולים לראות את זה בטבלה שמרכז השלטון המקומי חילק לכם. אם כי אני רוצה להעיר הערה, הטבלה הזאת אינה מדויקת בכלל. היא מקפיצה את שנת 1995 יותר מדי למעלה. המענק אז היה בסביבות 78 מיליון ₪. היא מעלה גם את שנת 1996, כשהמענק היה אז 70 מיליון. היא מעלה את שנת 1997 כשהמענק אז היה 60 מיליון. ב-1998 המענק היה בסביבות 50 מיליון. ב-1999 הוא ירד ל-40.7 מיליון ₪, והשנה נוסחת המענק תקבל 43 מיליון ₪ שאותם נחלק לרשויות המקומיות.

על איזה מענק אתה מדבר, פר-ראש?

המענק הוא פר-קפיטה, פר-ראש, הוא לא בנוי על שום מאוויים של פוליטיקאי כלשהו.

לא הבנתי את המשפט האחרון שלך. זה על בסיס סוציו-אקונומי? הרי בשנת 1990 העלייה היתה במצב - - -

אמרתי שהמענק מחולק פר-קפיטה. הווה אומר, רשות מקומית מקבלת, אם היא קלטה למעלה מ-3% מהאוכלוסיה שלה עולים, היא מקבלת פר-ראש לכל עולה, עם שינויים מסוימים לאוכלוסיות שזקוקות לכך, כגון: עולים מהקווקז, עולים מאתיופיה, עולים שגילאיהם מעל 45 ואילך שאז הם נפלטים, לצערנו, ממעגל העבודה במדינה.

אותה אוכלוסיה שמדובר בה עלתה בשנתיים האחרונות. התקציב הזה מיועד לכיסוי אי-תשלומי ארנונה שאותם עולים לא משלמים לרשות המקומית, ולא יותר.

ומעבר לזה לרשויות אין הוצאות.

לא אמרתי את הדבר הזה, ומי כמוך יודעת שעזרנו כך וכך בענין הזה. אבל זה לא ממענק הקליטה. אנחנו מדברים כרגע על מענק הקליטה עצמו.

המענק לא נותן תשובה לדברים אחרים, כיוון שהסכום של המענק הוא נמוך.

מאחוז מסוים רשות נחשבת לרשות שקולטת עליה?

זה כבר ענין אחר שמעמיד את המצב של הרשויות המקומיות מול גביית ארנונה ממשרדי ממשלה ואי-גביית ארנונה ממשרדי ממשלה. רשות שנקראת רשות קולטת עולים יש לה פריבילגיה מסוימת מול רשות אחרת.

אבל תקציבי מענק קליטה? זה לא בא לידי ביטוי.

בתקציבי מענק הקליטה של משרד הפנים, רק מספרי האוכלוסיה, זה בא לידי ביטוי.

בשנים האחרונות שמעתי לא אחת תלונות מראשי רשויות, שמאחוז מסוים הרשות נחשבת
לרשות קולטת עלייה, ואם אפילו הם בקצה עם כמה אחוזים ולפיכך הרשות לא נחשבת ככזאת, והם מאד סובלים מזה, כי הם אומרים: בשביל כמה אחוזים אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו זקוקים לו.

כן. הבעיה היא שאתה צריך תמיד לשים גבול מסוים. אם תתחילי לזחול, כל פעם יאמרו: אם כך, זחלת פה כ-2%, בוא תזחל ב-3%, בוא תזחל ב-5%.

ברור. אבל אולי צריך למצוא נוסחה אחרת.

הענין הוא שכשבנינו את הנוסחה ועבדכם הנאמן היה ה"אבא" שלה, ואני מוכן היום להגן עליה בחירוף-נפש, בנינו אותה על-מנת להגיע למצב שרשות מקומית לא תטען – א. שיש לה עולים שאנחנו לא יודעים עליהם, ובעקבות זאת היא תדרוש תקציבים לצורך הענין. ב. כדי למנוע מצב שבו יגיעו דרישות פוליטיות לצורך הנוסחה הזאת. את זה רצינו למנוע, כי רצינו לעשות את זה בצורה האובייקטיבית ביותר כשמחשב ידבר מול מחשב לצורך נוסחת המענק בלבד.

אני לא אומר שרשויות מקומיות אין להן בעיות סביב נושא קליטת העלייה בגלל מדרגי אוכלוסיה שונים, מה שאני קורא בעיות סוציו-אקונומיות, בגלל בעיות של סוגי אוכלוסיה שונים, שאז העלות של הרשות המקומית בטיפולה בעולה, מעבר לשנתיים, גולשת ועולה, כיוון שעולים כאלה לא תורמים למערכת – אני לא אומר שזה לא קיים. אבל הבעיה הזאת צריכה למצוא את פתרונה אם בתקציבי הרווחה, אם בתקציבי החינוך. היה פה אתמול שר החינוך ואני יודע על מה הוא דיבר כאן, והעובדה היא שחתכו בכל המערכות האלה. אם הממשלה תחליט לא לחתוך, אנחנו נשמח.

תודה רבה.

יש לי שאלה אליך, מר לביא. עד שנת 1995 העיר קלטה 30% עולים. האם אתם משלמים פר-ראש שיגיע בשנה הבאה, או עבור כל העולים שיגיעו?

לא. אנחנו משלמים לעולים שעלו בשנתיים האחרונות, ובלבד שמספרם גדול יותר מאשר 3%, שהוא הגידול הטבעי בדרך-כלל ברשויות מקומיות. זו הסיבה שבחרנו במספר הזה. לא בחרנו אותו באקראי.

הבנתי. שאלה נוספת. כמה ראשי ערים, והזכרת את אשדוד, לא רוצים לקבל את המענק ממשרד הקליטה?

יש כמה רשויות כאלה. מספרן עולה על עשר.

אני אבקש לקבל ממך את רשימת הערים האלה.

תודה רבה. מר אלכס גולדפרב, בבקשה.

נעים לי לבוא לוועדה, במיוחד כשחברת-הכנסת סופה לנדבר משתתפת בה. אתמול שמעתי בדיחה והיום שמעתי משל. זה מאד מעניין.

אבל זה לא הוגן לתקוף ראש עיר, כי הבעיות שקיימות בבת-ים קיימות בהרבה מאד ערים.

אני לא רק תוקפת. אני תוקפת את הביטוי שלו, שהוא חמור לדעתי ואני לא מקבלת אותו. מה אפשר לעשות?

אם את תוקפת את הענין שיש ערים שאינן מוכנות לקלוט עולים, זה נכון, אבל צריך לשאול למה? הרי המדינה הזאת נבנתה על קליטת עלייה והעולים הם אחד המשאבים החשובים ביותר שיש לנו, אולי החשוב ביותר בשנים האחרונות .

הרשויות מתפקדות כממשלה. הן השליחים של הממשלה והן צריכות לעמוד מול האזרח, והממשלות לדורותיהן לא עומדות בהתחייבויותיהן. הן מבטיחות תקציבים והתקציבים לא מגיעים. ראיתם פה חלק מהבעיה, ואתם אפילו לא יודעים עד כמה ראשי הרשויות מאויימים בגלל המצב שהם נתונים בו.

אתם כחברי הכנסת, תעזרו לראשי הערים, ואל תתקפו אותם, כי הם השליחים שלכם, שליחים של הממשלה והם אלו שמבצעים את מדיניות הממשלה בשטח.

אין לך מושג כמה אנחנו עוזרים לראשי הערים.

אני מוכרח לציין את הסוכנות היהודית ואת משרד הקליטה. משרד הקליטה הוא אחד המשרדים הקטנים מבין כל משרדי הממשלה והוא עושה לילות כימים, עוזר במקומות החלשים. הוא עוזר לראשי ערים שקשה להם לקלוט עולים. למה הם לא קולטים עולים? הרי בזמנו אמרו על שימי שהוא גזען, שהוא לא רצה לקלוט עולים מאתיופיה. אחר-כך בא ראש עיר אחר וגם הוא לא רוצה לקלוט עולים מאתיופיה. למה הוא לא רוצה לקלוט? - הוא מוכן לקלוט אותם, אם תתנו לו את המשאבים לכך. אותו דבר בבת-ים ובמקומות אחרים.

הסוכנות היהודית מעודדת ומביאה תורמים, ויש פרוייקטים כמו "עלייה 2000" ופרוייקטים אחרים שמעודדים עולים להגיע ארצה ולהיקלט מייד במקומות עבודה. זה לא בדיוק תפקידם, אבל הם עושים את הדברים האלה.

לכן, גם אתם חברי הכנסת, תעזרו לנו שההבטחות של הממשלה יגיעו אלינו ואנחנו נעשה את העבודה.

תודה רב למר אלכס גולדפרב, יועץ קליטה במרכז השלטון המקומי.

אני לא מסכימה אתך, מר גולדפרב, כי כאשר ראש עיר בא לוועדה של הכנסת ומבקש עזרה, הוא מקבל עזרה מקצה לקצה, ולא משנה הדעה הפוליטית. אבל כאשר ראש העיר יוצא בהכרזות נגד העלייה, הוא מקבל מה שהוא קיבל היום. אין לך מושג כמה אנחנו חברי הכנסת וחברים בוועדות עוזרים לראשי הערים.

מר גולדפרב, אני בכל אופן מאד מקבלת את הקו שלך ואני מאמצת את המשפט שלך, שהרשויות מתפקדות כממשלה. כי באמת כל הבעיות מגיעות קודם-כל אליהן, ואני מסכימה שאנחנו צריכים לעזור להם להתמודד עם הבעיות האלה.

ממלא-מקום ראש העיר רמלה מר יצחק גודייב, בבקשה.

אין שום ספק שמדינת ישראל מאז ומתמיד עודדה עלייה והודות לעלייה במשך השנים מדינת ישראל התחזקה, התעצמה, ואם אנחנו באנו לכאן להשמיע ולשמוע זעקות שיש לכל הרשויות, באנו מתוך כוונה שנקבל אוזן קשבת לבעיות שלנו, ולכן חבל על הוויכוחים כאן.

גם מענה. אנחנו רוצים לנסות לסייע. אולי אתה יכול להתמקד ולומר לנו מה הן הבעיות העיקריות ואיפה נראה לך שאנחנו יכולים לסייע. אולי בשינוי חקיקה?

יש הבדלים מהותיים בין העולים שמגיעים למדינת ישראל. לרמלה מגיעים, בעיקר בגלל קשרי משפחה, עולים מבוכארה, מקווקז ומאתיופיה. העולים ממרכז ברית-המועצות לשעבר מגיעים לערים אחרות. מהסיבה הזאת יש ריכוזים לא כל-כך רצויים. הייתי רוצה שלרמלה תגיע עלייה איכותית, אבל אין ביכולתי, למרות שבקליטה ישירה אנחנו שולחים את הנציגים שלנו למדינות שמהן היינו רוצים שיגיעו אלינו עולים חדשים.

אין ספק שבעולה מאתיופיה או מבוכארה אתה משקיע איקס כסף ובעולה שמגיע ממוסקבה או מלנינגרד אתה משקיע פחות, מכיוון שההתקדמות שלו יותר מהירה.

מהסיבות האלה אני חושב שצריך להתחשב נקודתית, כפי שאמר חבר-הכנסת אמנון כהן, להתייחס נקודתית לאותן ערים שיש להן בעיות.

ברשותך, גברתי היושבת-ראש, הייתי רוצה שגלית חיון, מנהלת המח' לשירותי רווחה וקליטה תאמר כמה מלים בענין הזה.

מר גודייב, כמה שנים אתה בארץ, ומאין עלית?

עליתי מסמרקאנד, בוכארה לפני 21 שנים.

אני רוצה לציין באופן מיוחד שעיריית רמלה מאז ומתמיד קולטת עולים ועושה זאת באהבה רבה ובאכפתיות רבה. זה המקום לציין את הרצון הטוב ואת שיתוף הפעולה של נציגי משרד הקליטה אצלנו בעיר.

יש בעיות כספיות רציניות במובן הזה שהאנשים האלה לא משתלבים בחברה בזמן שהיינו רוצים ומצפים.

נניח שאתם מקבלים פר-קפיטה, כמו שאמר מר לביא נציג משרד הפנים, למשל שלוש שנים, והאנשים שעוד לא הצליחו להשתלב במקומות עבודה ובחברה, בשבילם הייתם צריכים סיוע לחמש שנים. אני רוצה לשמוע מה הן הבעיות הקונקרטיות, שיכול להיות שאנחנו יכולים לסייע מכאן.

זו טעות לחשוב שעולה מסיים להיות עולה תוך שלוש שנים.

לכמה זמן ניתן התקציב פר-קפיטה?

לשנתיים הראשונות.

ואם יש לך ריכוזי עולים שלא מצאו תעסוקה, שאין להם הכשרה מקצועית נכונה, שהאוכלוסיה מבוגרת יותר – מהו המענה שלכם אחר-כך?

השנה מדובר בסך-הכל ב-43 מיליון שקלים. ב"טופ" קיבלנו בזמנו 80 מיליון. בשנה הראשונה קיבלנו 105 מיליון, וזה ירד והלך במשך השנים. בשנה שעברה קיבלנו 40 מיליון שקלים והוספנו עוד שלושה מיליון ממקורות שלנו.

לנו יש המסגרת שלנו, ואסור לנו, על-פי חוק יסודות התקציב, לחרוג.

אם נוציא כרגע מהדיון את הרשויות הערביות, האם באופן ברור רשויות שקולטות הרבה עולים, 30% - 40%, האם אלה הרשויות שהיום זקוקות יותר למענקים ושנמצאות בקריסה? הרי המערכת קורסת כבר כמה שנים. האם יש מתאם בין רשות שקולטת עלייה לבין מצבה הכספי של העירייה?

כרגע עורכים מחקר על הנושא הזה, ואני לא רוצה לומר נתונים בשליפה.

נניח שהשנה הגיעו 75 או 80 אלף עולים. לא כל עיר זוכה לקבל פר-קפיטה עבור השנה הראשונה?

הסברתי קודם את מרכיבי הנוסחה. מרכיב הנוסחה אומר שאם ברשות מקומית מסוימת קלטו רק 2.5%, הרשות המקומית לא תקבל אגורה אחת עבור 2.5% אלה.

אבל זה לא יהיה נכון להגיד להשקיע בכל אחד לפי פר-קפיטה, כי יש הבדלים בהשקעה בעולים.

זה מה שאמרתי קודם, שיש סוגי אוכלוסיה שלגביהם אנחנו מקדמים מענק. הווה אומר, במקום לתת 100% מהמענק אנחנו עושים להם 125%. למשל, בעיריית רמלה נתנו תוספת, בגלל קליטת אתיופים וקווקזים בעיר. התוספת שנתנו היא 25% - אם היתה זו רשות אחרת שלא קלטה את אותם סוגי עולים, שלא קיבלה אותה.

תודה. רשות הדיבור לממלאת-מקום ראש העיר נצרת עילית, עדה רודניגר, בבקשה.

אנחנו רוצה לסבר את האוזן. אנחנו קלטנו 50% מהאוכלוסיה עולים חדשים. הכפלנו את מספר התושבים, כאשר גם אלה שקלטו היו עולים חדשים שבאו בגל - - -

אתם וכרמיאל נמצאים בשיא.

אני מדברת עכשיו על נצרת עילית.

קודם-כל צריך להתייחס לשני דברים. אנחנו מברכים ורוצים עוד עולים, אבל הצעקה של ראש עיריית בת-ים היא אמיתית. יש קושי עצום, צריך לבדוק מאיפה הוא נובע. ראשית-כל מבנה התקציב. אין התייחסות למספר מצטברים. זאת אומרת, מה שהיה לפני שלוש שנים נגמר, והרי ברור לכולנו שרק אז מתחילות הבעיות לפתחנו, כי אז הם מפסיקים לקבל סל קליטה ואת כל הסיוע האחר, ונשארים לנו אחוז גבוה מאד של קשישים בפריפריה, שכולם יושבים עלינו, על-יד השולחן.

אתמול היתה במשרד שלי התפרצות עם התאבדות. אתם לא רואים את זה. הם יודעים את הכתובת רק בעירייה. הם מגיעים אלינו ללשכה, כי אנחנו לא יכולים לעזור להם.

קודם-כל בתעסוקה לא כולם יכולים להשתלב, גם עם הפטנט של הכשרה מקצועית. אז המבנה הזה שמתייחס רק לשנתיים האחרונות, והגל הגדול שהגיע בשנים 1991 – 1993 נקלט? – בוודאי שלא. לכן, צריך לקחת בחשבון הצטברות של מספרים ואחוזים, וזה לא נלקח.

דבר נוסף הוא המרכיבים הסוציו-אקונומיים. כמו ברמלה יש גם בערים אחרות אחוז גבוה מאד של קשישים, כאשר הצעירים עוברים למרכז הארץ, כי שם הם מצליחים להשיג עבודה, ואנחנו נשארים עם בית אבות.

גם במרכז הארץ קורה אותו דבר.

35% מהאוכלוסיה הם גילאי 55 ומעלה. זה לא הגיוני. התהליך הזה הוא לא בריא, ולא בכדי הערים קורסות. אין מי שישלם ארנונה, אין מי שיילך לתרבות, אין מי שיחזיק את העיר מבחינה חברתית ומבחינה כלכלית.

יש לכם הצעות קונקרטיות?

בוודאי. צריך להיות מפתח שיש התייחסות לסך-הכל העולים, וערים עתירות קליטה זה לא רק פטור מ- או חיוב ארנונה לגבי משרדי ממשלה. זה שולי. עיר קולטת עלייה עם הצטברות גדולה, וצריך לשבת ולעשות איזה שהוא חתך מה אחוז מעליו היא עיר עתירת קליטה, ולהתייחס אחרת.

אנחנו זוכרים שגם בסוכנות היהודית וגם במשרד הקליטה דיברו על פרוייקטים. אמרו: יש לכם המון עולים, בואו נראה איזה פרוייקטים אנחנו עושים.

לא ברור לי מדוע התקציב מגיע דרך משרד הפנים. זה תקציב ייעודי, תקציב של קליטת עלייה. יש משרד לקליטת עלייה, ובכלל לא ברור מדוע זה לא עובר דרך משרד הקליטה. כל הנתונים של המחשבים לגבי מספר העולים כמו שאתם מזינים אותו במשרד הפנים, גם למשרד הקליטה יש אותו מסד נתונים. לי נראה מאד טבעי, כמו שאני מקבלת משרדי חינוך ממשרד החינוך, כמו שאני מקבלת משרדי רווחה ממשרד הרווחה, לקבל את הקליטה ממשרד הקליטה.

אבל לפי דעתי זאת לא הבעיה העיקרית.

האמיני לי שזו בעיה קשה. כי כשמר לביא אומר שנגמר לו התקציב ובאים עוד עולים, מאיפה זה בא? – מתקציב אחר של הרשויות, ואני לא חושבת שצריך לשדך אותם. יש פרוייקט קליטה בקהילה נהדר, צריך לראות אותו כמכלול שלם של קליטה.

את צודקת במאת האחוזים, הנוסחה לא מתאימה היום. השאלה היא לאתר את הבעיה.

משרד הקליטה יודע איזה הרכב עולים יש לנו.

אחר-כך תבואי עם אוכלוסיה מבוגרת יותר ותגידי: עד מתי הוא שייך למשרד הקליטה וממתי הוא שייך למשרד אחר. לכן, גם בזה יש לנו בעיה. אבל אין ספק שהמודל צריך להיות הפרט מנקודה מסוימת, ואחר-כך כל המרכיבים שמתלבשים עם אותו פרט, עם המרכיבים השונים: גיל, מצב סוציו-אקונומי, בעל מקצוע או חסר מקצוע – כל הדברים האלה צריכים ללכת יחד אתו, זה צריך להיות אישי ולא פר-קפיטה לשנתיים הראשונות ואחר-כך "שלום על ישראל". אין ספק שזה לא עונה על הצרכים והרשויות קורסות. זה דבר ידוע.

אתם שוכחים שאם אנחנו נצטרך את אותה עוגה של 43 מיליון ₪ לפרוס על מספר גדול יותר - - -

בתקציב הזה עשית את המירב, אין לנו תלונות. זה תקציב מגוחך. היתה עלייה של למעלה משבעים אלף עולים שאנחנו מברכים עליה.

אשמח לקבל יותר תקציב לנושא הזה.

לגבי השאלה מי קובע משרד ייעודי או לא, זה לא משרד הקליטה.

זה ברור. מר חיים צ'סלר, גזבר הסוכנות היהודית, בבקשה.

אני רוצה קודם-כל להתייחס ברמה הפוליטית-ציבורית לדברים שאמר ראש העיר בת-ים, אדם עתיר זכויות במדינת ישראל, לפן החיובי ולפן השלילי. אתחיל קודם בפן החיובי, שאפילו חברת-הכנסת לנדבר תסכים אתי, כי הוא עלה למודעות הציבורית.

הנושא שהעלית, גב' רודניגר – נכון, יש בעיה אמיתית בקרב הרשויות המקומיות, כי זה לא נושא שעומד בראש סדר העדיפויות הלאומי. זאת בעיה. אם הוא לא היה אומר את זה, זה לא היה עולה. אני מניח שגם חברת-הכנסת לנדבר תסכים אתי. השאלה היא מה המחיר.

אני לא אסכים אתך, ואסביר. כי לפני שהוא הגיע לכנסת, או הזמינו אותו לכנסת, זה עלה בכל הוועדות.

אני מדבר על כך שהנושא עלה למודעות הציבורית בחברה הישראלית, לא בוועדות הכנסת.

אני רק רוצה לבקש ממך, כבוד ראש העיר, שאני בטוח שהכוונה שלך לא היתה רעה, אבל אני מסביר מה קרה כתוצאה מהדברים האלה, ואני אומר זאת ברוח חיובית מתוך כוונה שדברים
מהלב נכנסים ללב. כל דבר שאתה אומר פה, ברוסיה שומעים אותו בהד כפול עשר. כשמופיעה כותרת בעתון רוסי, שראש עיריית בת-ים אמר: אני לא מוכן יותר לקבל עולים מחבר המדינות - -

ראש העיר לא אמר את זה. ראש העיר כתב את זה.

אני אמרתי שהוא אמר את זה? אני לא נותן עכשיו פרשנות. אני אומר לך שהד כזה מתקבל בסן-פטרבורג ובמוסקבה.

כי סופה כתבה על זה.

יש פה כמה אנשים מכובדים מהשלטון המקומי ואני פונה דרך הוועדה הזאת גם לשאר ראשי הערים. פה אנחנו דנים בדיני נפשות. כל מלה שנאמרת בארץ או מפורשת, או מפורשנת בארץ, מקבלת ברוסיה או באוקראינה או במולדובה הד כביר. אנא, תהיו רגישים לדברים האלה ותבינו שהנושא הזה הוא בנפשנו. אנשים צריכים לקבל את ההחלטה החשובה ביותר בחייהם, אם לעבור ממדינה אחת למדינה שנייה. זאת טראומה. אני חייתי ארבע שנים ברוסיה כשליח, ואני אומר לכם שזה לא קל, ואני לא מדבר על להיות עולה חדש. זו תרבות אחרת, שפה אחרת, מזג אוויר אחר, אוכל אחר – זה קשה מאד. על אחת כמה וכמה שאתה עושה החלטה שהיא בלתי-הפיכה.

לכן אני מאד מבקש בענין הזה לנהוג לפנים משורת הדין ולחשוב ארבע פעמים לפני שאומרים את זה, ואני לא מתייחס ספציפית ליהושע שגיא, אלא בכלל. לכן, כשסופה אומרת את הדברים, אני לא חושב שזה ניגוח פוליטי, כי אני מכיר אותה הרבה מאד שנים, היא אומרת זאת כי זה איכפת לה וזה כואב לה, ואל תקבל את זה כאילו זה אישי נגדך. אני חושב שהיא מרגישה את הבעיות שזה יוצר בשטח, גם בארץ ובעיקר בחבר המדינות.

לגופו של ענין, למרות התקציבים של הסוכנות היהודית, שלצערנו הרב מתמעטים והולכים, אבל זה לא הנושא שעומד על סדר-היום – אני חושב שהקליטה המוניציפאלית צריכה להיות בראש מעיינינו, גם של הסוכנות וגם של הממשלה. שוחחנו על זה לא מעט גם עם שרת הקליטה וגם עם בוריס מפציר, שבהזדמנות זו אני רוצה לברך אותך עם כניסתך לתפקיד ואני בטוח שתתרום ותעזור למשימה הלאומית של קליטת עלייה דרך המשרד החשוב שאתה המנהל שלו. אני חושב שהקליטה הנכונה ביותר היא דרך הקליטה המוניציפאלית.

כולכם יודעים שבין דיבורים ובין מעשים ההבדל הוא איפה אתה שם כסף. הבעיה היא לא אתך, מר לביא, לגבי מה שאתם עושים. על זה אין ויכוח. הרי כל מערכת הבחירות דיברו על "נאש קונטרול". איפה שרנסקי? הוא נשאר עם אותו סכום כמו בשנה שעברה, עם ש"ס? הוא הרי נבחר על ה"טיקט" של העולים, ואני בטוח שהוא עושה הרבה מאד. אני גם אפנה אליו.

אתה אומר שזה סכום ייעודי. על מה ש"ס עשו את כל המשבר? – על המעיין התורני, על זה שהסקטור הזה הוא מן העולים. זה הכל לחצים של סדר-עדיפויות לאומי.

אני בעד שזה יישאר במשרד הפנים, כי משרד הקליטה אמון על הענין הזה. אני חושב שמשרד הפנים, שנמצא בו עולה חדש שמייצג את ציבור העולים, צריך להכפיל את תקציב משרד הפנים בנושא העלייה. ואני פונה אליכם, ראשי העיר, זה הכיוון שלדעתי נכון שתלכו אליו, זה הכיוון שתלחצו על חברי הכנסת. אני אפנה לשר שרנסקי, ואני גם מוכן לסייע לו ציבורית.

דבר אחרון באופן קונקרטי לגבי הסוכנות היהודית. אני לפחות דוחף בתוך הסוכנות שאנחנו נסייע, יחד עם הממשלה, ברמה של פרוייקט לאומי בנושא של קליטת עלייה בערים ספציפיות, שאנחנו נוביל "קמפיין" מיוחד בחוץ-לארץ, עם תקציב מקביל של הממשלה. אתן לכם שתי דוגמאות, שאתם כראשי ערים תסכימו אתי. הדוגמה האחת היא עכו. אנחנו נלחמים על קיומנו בעכו. ואתן לכם דוגמה מכיוון אחר, אבל זה אותו דבר. אנחנו נלחמים על צביונה הציוני של צפת. ראש העיר הוא מהליכוד, ממלא-מקום ראש העיר הוא מהעבודה, ויש שם נציג אחד מהעבודה ונציג אחד מהמפד"ל. הארבעה האלה באו אליי כשהייתי אורח של ראש העיר, ואמרו לו: כל המפלגות הציוניות בכנסת – תעשה לנו טובה וכדי להציל את העיר תביא עוד ארבעים אלף עולים. זה יציל את העיר שתישאר חלק מישראל שאנחנו מכירים.

לכן אני אומר, מעבר לקשיים האובייקטיביים של התקציב יש דברים יותר עמוקים בכמה מקומות במדינה. אם ימשיכו להביא פנסיונרים לנצרת עילית, העיר תקרוס.

הנושא הוא מאד חשוב והסוכנות היהודית תתן יד לכל יוזמה שבאה לעזור לנושא החשוב הזה, ואני מקווה שגם משרד הפנים בראשותו של השר שרנסקי וגם משרד הקליטה בראשותה של פרופ' תמיר, יחד עם הסיוע המאסיבי של משרד האוצר, כי אחרת אין לזה טעם, יביא לשינוי, כי השינוי ייעשה רק דרך הרשויות המקומיות ולא דרך שום מקום אחר.

אנחנו יודעים איזה קשר יש לסוכנות היהודית עם הפדרציות השונות, עם הרשויות השונות בעיקר בארצות-הברית, ואני יודעת שיש לכם פרוייקטים, שפדרציה בשיקאגו או במיאמי, מאמצת את אחת הרשויות המקומיות בארץ. אנחנו רוצים לעודד אתכם בכיוון הזה ושתמצאו עוד ועוד דרכים איך לחבר בין הרשויות השונות. אתם לקחתם על עצמכם את המשימה הזאת, נכון?

כן. אני גם חושב שזה דבר חשוב, לא רק בגלל שהפדרציות רוצות בכך, אלא מפני שזה דבר חשוב. הפדרציות עוסקות בעיקר בציבור האתיופי, שהוא חשוב, אבל זה טיפול נקודתי.

אני חושב שברמה של פרוייקט לאומי צריך להיות תקציב אכסטרה מקביל שלנו , של הממשלה ושל הסוכנות, לטפל בכמה מקומות שאנחנו יכולים, דרך אגב, יחד עם השלטון המקומי להחליט איזה מקומות זקוקים ביותר לסיוע ונעשה את זה ביחד.

בסדר גמור. תודה רבה.

ליאוניד ויינשטיין מעיריית לוד, אחראי על נושא העלייה, בבקשה.

תודה. קודם-כל, אין מלים יפות יותר מאשר להגיד: בסדר, אנחנו צריכים בהחלט לעזור לעלייה, כי זה הבסיס של המדינה. כולנו יודעים שלא על זה אנחנו מדברים.

אני מייצג כאן את העיר לוד שנמצאת ממש במרכז הארץ. העיר לוד קולטת הרבה מאד עולים ויש לה בעיה מיוחדת. לגבי העיר לוד לא מדובר רק על בעיות תקציביות, שעליהן דובר כאן הרבה מאד, אלא על בעיות כלליות שקודם-כל פוגעות באוכלוסיה החלשה יותר, באוכלוסיית העולים.

העיר לוד בעשר השנים האחרונות היא בין מספר קטן של ערים שהיא עיר מעורבת. יש לה שתי מטרות עיקריות. בנוסף למטרות הרגילות שיש לכל תושבי הארץ, יש לה גם בעיות פוליטיות, שמנסים להשתמש באיזו שהיא החלשה של רשות מקומית, או תמיכה מלמעלה כדי לבצע מה שניתן לפי חוק, ופה ושם נעשית בנייה בלתי-חוקית, במיוחד קרוב מאד לריכוזי עולים, ודווקא שם, בתוך השכונות או מסביב להן מתפתחת בנייה בלתי-חוקית בהיקפים אדירים.

כתוצאה מכך העולים מרגישים אי-שוויון כלפי החוק. מפני שאם הם מתחילים לבנות בית לכלב ליד הבית שלהם, למחרת בא אליהם פקח. ואם מולם בונים בנין בן ארבע קומות וגונבים מים וחשמל והביוב זורם מסביב, פוחדים להגיע אל אותם אנשים, למרות שהחוק קיים. יש מספר גדול של צווי הריסה שהוצאו על-ידי בתי משפט, אבל בגלל שהמצב הפוליטי הוא רגיש במיוחד בימים אלה, יש פקודה, או המלצה, והמשטרה לא כל-כך מתערבת בעניינים הקשורים לאכיפת החוק כלפי בני מיעוטים בעיר לוד.

על שולחננו יש הרבה מאד תיקים בענין הריסת בתים והמשטרה מנסה כל פעם למצוא דרך אחרת כדי לא לבצע הריסה.

אני מבקשת שתתרכז בענין של העולים החדשים.

אתמול ישבתי בשכונת האקדמאים עם ועד השכונה. הדבר החשוב ביותר שהם אמרו הוא שלא חסרים תקציבים, אבל שתהיה אפשרות לחיות. יש אצלנו שכונות שהתושבים שם פוחדים לצאת מהבתים, כי נכנסים אליהם בני מיעוטים – ולא סתם בני מיעוטים, כי גם ביניהם יש הבדלים גדולים – אלא משת"פים שבכוונה לא נותנים לחיות, וחשוב להם מאד לפגוע דווקא באלה שהגיעו בשנים האחרונות ארצה.

זאת בעיה מיוחדים לערים רמלה ולוד.

אני גם יודעת שהיתה לכם ישיבה עם ועדת הפנים בענין הזה.

כשאנחנו מדברים בנושא קליטה בלוד, אני שוב רוצה להדגיש שהבעיות הכלליות האלה פוגעות במיוחד באוכלוסיה החלשה, שהיא אוכלוסיית העולים. אבל למרות הכל עשינו מאמץ אדיר כדי בכל-זאת להביא עולים, ובגלל הקירבה למקומות תעסוקה אין אצלנו כמעט אבטלה. שנית, בגלל הבעיות האלה מחירי הדירות בלוד מאד נמוכים. בשנה הקודמת הגיעו עולים ללוד למרות הבעיות שהם יודעים שהן קיימות, גם באמצעות התקשורת.

לכן רציתי להדגיש שאם בכלל אנחנו מתייחסים לכל הערים ובכלל לעזרה לעולים, הדבר דורש טיפול נקודתי, כפי שאמרו גם שרים, גם חברי הכנסת וגם ראש הממשלה, ואנחנו מצפים לטיפול נקודתי.

אני רוצה להודיע לנציגי לוד ורמלה שפניתי אתמול לשר החינוך ושאלתי אותו לגבי אזור עדיפות א' בנושא חיונך לגבי הערים לוד ורמלה. הוא אמר לי שזה עדיין בטיפול ואין החלטה.

זאת הבעיה.

מר גלמודי, בבקשה.

אני רוצה להתייחס להיבט המקצועי בתחום הרווחה, וראיתי שאת מכוונת לדברים קונקרטיים.

מעבר לתקנים הקיימים שקיבלנו כתוספת מזה כארבע שנים, האוכלוסיה גדלה והולכת. בשכונת גני אביב 65% מסך האוכלוסיה הם עולים חדשים. לא קיבלתי תוספת תקציב ולא קיבלתי תקנים עבור טיפול באוכלוסיה הזאת, שכוללת משפחות חד-הוריות, משפחות במצוקה, מצב סוציו-אקונומי נמוך, אלימות קשה, ילדים בסיכון – לא קיבלתי תוספת של חצי משרה לעובד סוציאלי שיוכל לטפל בשכונה הזאת.

דבר שני, האוכלוסיה האתיופית. לפני כשנתיים קיבלתי תקצוב עבור תקן לעובד סוציאלי אתיופי שיטפל באוכלוסיה האתיופית. התקן נעלם. היום אני נמצא עם אלף משפחות. אנחנו בעיר לא קיבלנו משכורת. עובדי עיריית לוד בשביתה. אין סיכוי שנקבל משכורת עד סוף החודש. העיר בקריסה טוטאלית. אם לא נקבל סיוע, אנחנו נסגור את הדלתות ולא נטפל באוכלוסיה. צר לי שאלה ההודעות שאני צריך לתת.

לפני כארבע שנים באו אלינו אנשי מקצוע ואמרו לנו: תפתחו פרוייקטים. פיתחנו פרוייקט יחד עם הסוכנות היהודית, משרד הקליטה ומשרד העבודה והרווחה, ואני רוצה לציין לטובה דווקא את משרד העבודה והרווחה שהולך אתנו יד ביד בענין הזה. פיתחנו פרוייקט של תעסוקה לנשים אתיופיות. הכשרנו עשרים נשים. היום הן מייצרות דברי נוי והם נמכרים בחנות בגן העיר. אנחנו מעסיקים כ-900 נשים אתיופיות ברחבי הארץ. גמרנו את השנה עם גרעון של 250 אלף שקל. ביקשנו ממשרד הקליטה ומהסוכנות היהודית כבר שנה שנייה שיחדשו את המעורבות שלהם בפרוייקט הזה, והם לא מוכנים.

יש לי הצעה. כולם מדברים על טיפול נקודתי ושיהיה לו המשך. אני מציע להקים ועדה משותפת לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ולמרכז השלטון המקומי בנושא קליטה מוניציפאלית שבה אפשר יהיה לדבר על כל עיר ועיר בנפרד.

זה רעיון טוב. אני אדבר על כך עם יושב-ראש ועדת הפנים, להקים ועדת משנה. גם אני רואה, לאור הנסיון שכבר מצטבר משנת 1990 ולאור הדברים שאמרה גב' רודניגר, ייתכן שיש הרבה לאקונות שלא עובדים עליהן וצריך לראות מה אנחנו יכולים לשפר.

מר יהושע שגיא, ראש העיר בת-ים, בבקשה.

תודה רבה. ישבתי בבית הזה ארבע שנים כחבר כנסת, עוד לפני חברת-הכנסת לנדבר, ואני מבין את המניעים ואת צורת הדיבור. אני מבין הכל.

קודם-כל אני רוצה לפתוח במכתב. את המכתב הוצאתי אחרי שסיכמתי את תוכנית ההבראה עם משרד הפנים , ולא לפני-כן. כלומר, אחרי שסיכמו אתי במשרד הפנים בדיוק מה אני צריך לעשות ומה אני מקבל, הרי לא המכתב הזה ישנה משהו. כך שהמכתב לא בא בגלל זה.

ב. אני מספיק מבוגר לדעת שאין ראש עיר שיכול להפסיק עלייה לעירו, מפני שבקליטה ישירה העולים מגיעים לבד. אבל אני בהחלט דואג וחרד שהמצב לא ידרדר אותי למה שמצאתי לפני שש שנים, כשראיתי עולים שמחפשים בפחי אשפה של הסופרמרקטים, מאות ילדים שנוטשים את ספסל הלימודים ומסתובבים בחוף הים מעשנים סמים או בשוק הסיטונאי ובמקומות כאלה.

זה היה או שזה קיים היום?

זה היה. היום כמעט אין. אני לא יודע מה קורה אצלכם. אצלנו היום כמעט אין.

רק לפני חודשיים-ימים קרא לי השר שרנסקי ואמר לי: אני רוצה להודות לך על הטיפול הנפלא שאתה נותן לעולים בבת-ים. זה נכון. תבדקי כמה יש אצלנו מועדונים למבוגרים, כמה חוגים יש לעולים חדשים וכמה יש אצלנו בכלל טיפול בעולים חדשים. אבל אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני אצטרך לחזור שש שנים אחורה מפני שאין לי במה לשלם.

דרך אגב, את מכתבי לשרים שרנסקי ותמיר אתן לך, במקור, ותוכלי לעשות ממנו העתקים ולחלק לכולם, כדי שפעם אחת הם יקראו מה כתבתי ולא מה אמרו עליי שכתבתי.

עולה חדש לא גומר להיות עולה חדש מפני שנגמרה שנה. אומר יותר מזה. בבת-ים הבעיה חריפה פי כמה מאשר במקומות אחרים, מפני שבת-ים לא בונה דירות חדשות, כי אין לה קרקע. אני בונה בסך-הכל כ-120 עד 200 יחידות דיור בשנה, כי אין לי קרקע. זאת אומרת, כל המאסה של העולים שאני קולט, שמגיעה ל-30% מאוכלוסיה של 172 אלף, לא של עיר קטנה עם 30 אלף או 50 אלף איש, אלא של 172 אלף איש, כולה באה על-חשבון ותיקים שעוברים לראשון, מפני שראשון לציון היום היא מקור הדירות הגדול ביותר בכל גוש דן והדירות שם, יחסית למחירים שמקבלים בבת-ים, הן זולות, וכדאי לעשות את העיגול הזה.

אני מאד מברך את העולים ואני בעדם. אני חושב שהעולים בבת-ים הם אור לבת-ים. אם את רוצה לדעת, אני מפעיל את היכל התרבות בעיקר בשביל העולים בבת-ים – 80%, בהצגות עבריות ובהצגות אחרות, בקונצרטים או בבאלטים, לא משנה מה, מפני שהם שם.

מתוך סך כל הדירות שיש לי בעיר למעלה מ-70% הן דירות קטנות, מפני שהעיר נבנתה בשנות החמישים והששים. כתוצאה מזה מחיריהן לקנייה הם זולים. אבל מה קורה לחברים של אלכס אקסילביץ, שהוא מהנדס ומסודר? בת-ים נמצאת ליד תל-אביב, מבחינת תעסוקה אין בעיה? אבל מה קורה לחברים שלו כאשר הם מסתדרים אחרי שלוש שנים והדירה הזאת כבר קטנה בשבילם? הם עוברים הלאה. מי נשאר? נשארות משפחות חד-הוריות, ההורים של אלה שבאו כמשפחות, או אנשים אחרים שנמצאים במצוקה אבל יודעים שהעיר מטפלת בהם יותר ולכן הם לא רוצים לעזוב את המקום הזה.

נגמרה שנת קליטה, או שנתיים – תלוי באיזה משרד מדובר.

חינוך זה תשעה חודשים.

נגמרה התקופה הזאת, ויש לי היום עשרה מועדונים, כל אחד עם כ-300 איש עולים חדשים מבוגרים, שזה בשבילם הבית, כי אחרת הם תקועים בין ארבעה קירות ואין להם לאן ללכת. אני צריך 1000 – 2000 שקל למרכז מועדון. בשנתיים הראשונים משרד הקליטה נתן לי כסף למטרה הזאת ואחר-כך הוא אמר: הם כבר לא עולים, אתה תממן את זה. קיבלנו 226 אלף שקל ממשרד הקליטה בשנת 1999, שזה פחות מששים אגורות לעולה לשנה עבור פעולות תרבות.

יש פה נתונים לא נכונים. השנה קיבלתם ממשרד הקליטה 460 אלף שקל עבור אותן פעילויות, ועדיין לא הגעתם ל-60% ביצוע בינואר 2000.

לפני שאתה עונה לי, אני הבאתי אתי את גזבר העירייה שיענה לך.

בעיר שכבר שנה יש לה אפס מבחינת תקציב פיתוח, היא לא בונה, היא לא יכולה לקחת הלוואות ולכן אין לנו תקציב פיתוח. כשאתה דורש ממני מצ'ינג, כאילו לא נתת לי כסף, כי אין לי ממה לתת את המצ'ינג. את הסכום של 100 שקל שלכם אני עוד מחפש. אני היום מחליט אם להוציא או לא להוציא 5000 שקל.

הבעיה היא לא 50 אלף כאן או 100 אלף כאן. הבעיה היא קביעת קודקס, בסיס, מיהו עולה, עד מתי הוא עולה. כי אני אומר לכם שאותם זקנים - דרך אגב, הזמנתי גם את שר הקליטה הקודם וגם את שרת הקליטה הנוכחית ועדיין לא זכיתי לביקור שלהם. אני מזמין אותך, אדוני המנכ"ל.

השרה ביקרה בעיר ואתה ידעת על כך.

היא ביקרה בסניף מפלגת העבודה. אני מדבר על ביקור עירוני. אני שלחתי מכתב אישי וחזרתי על כך כל שבועיים בפאקס, וביקשתי ביקור רשמי עירוני.

אני מקבל זאת.

אני בפירוש אשמח, כי אני חושב שיש דברים שצריך לראות בעיניים.

נמצאת אתנו מנהלת האולפנים בעירייה. דעו לכם שאנשים מגיעים לשדה התעופה בן-גוריון עם פתק שכתוב בו באותיות קריליות: אולפן בת-ים. ואני עשיתי שם בעולם בענין הזה. זה קיים אצלנו כבר 27 שנים. היו לנו 44 כתות אולפן. בשלושת החודשים האחרונים יש לנו ששים ומשהו כתות. שואלים אותי למה לא אפתח עוד 20 – 30 כתות מפני שיש מועמדים? אבל לי אין כתות. כשמדובר על לימודי יום, משרד החינוך לא מרשה לי להכניס אנשים לכתות. כשמדובר בערב, אין בעיה, בתי-הספר עומדים לרשותך.

אני אומר את זה כי אני בעד עולים. אני רוצה עולים. אני רק חושב שבאיזה שהוא מקום צריך גם לעזור לקלוט עולים, ולעזור זה לא תמיד כסף. לעזור לפעמים זה תיאום בין משרדים אפילו. אני צריך להילחם במשרד החינוך על פעולות יום בבית-ספר, ששלושת-רבעי ממנו בכלל פנוי? 200 ילדים יושבים בבית-ספר ב-36 כתות ואני לא יכול להשתמש בעשרים כתות כבאולפן יום? אומרים לו: לא יישבו הורים עם ילדים, כי ההורים עושים מהומה.

אני צריך להילחם על תקציב של רכזי מועדונים מפני שנגמרו שנתיים?

המועדונים בבת-ים מוחזקים על-ידי מתנדבים. אני מנסה למצוא ביניהם מתנדבים, וזה קצת יותר קשה, ולא מדובר בהרבה כסף. אני זקוק להוסטלים כמו אוויר לנשימה. הם מתבגרים, והם תקועים שם. ב-500 דולר הם שוכרים שני חדרים והם שם, אבל מה יהיה בעוד שנתיים – שלוש שנים? מה יהיה עם הסיעודיים שביניהם? כבר קיבלתי הוראה לפני שנה וחצי, שהורידו פתאום את המכסות של הסיעודיים, מהיום למחר, ממאתיים ומשהו ל-170 ומשהו סיעודיים עריריים. האם יכולתי לקחת אותם במטות שלהם באמצע השנה ולהביא אותם למשרד העבודה והרווחה? שילמתי. אני לא מתנגד לשלם, אבל שיהיה מאיפה לשלם.

זו היתה הזעקה. אני יודע שאי-אפשר להפסיק עלייה בעיר, וזאת קליטה ישירה. אדוני המנכ"ל, היום האנשים ברוסיה כבר התכתבו עם קרוביהם ויש כבר עורף בבת-ים. הם כבר שכרו דירות וכשהם מגיעים יש להם דירה שכורה מראש. זה כבר לא ענין שאני יכול להגיד: אני סוגר את שערי העיר.

כמה מגיעים בערך?

בחודש האחרון הגיעו למעלה מ-300 עולים.

אולי נעשה סולחה כללית.

מי שרוצה לכתוב לי בעתונות עברית, זה קל לי. כל מה שאני מבקש, אם מישהו מגיב, שיקרא מה שכתבתי לפני שהוא מגיב.

נמצאים אתנו גזבר העירייה, גב' וידל וגב' צריסקי, מנהלת האולפנים, ואלכס גרשמן, מחזיק תיק הקליטה בעירייה.

ראש העיר הרחיב את היריעה וקיבלנו תמונת מצב. גב' רחל וידל, בבקשה.

ראשית, אני מצטרפת לדברים שנאמרו לפני-כן על-ידי הקולגות שלי. לבת-ים מגיעות משפחות קשישים לצורך פיצול סל הקליטה יחד עם הבנים שלהם. סל הקליטה נגמר, הקשיש נשאר ללא דיור ויש לנו בעיה קשה של דיור לקשישים. בטיפול שירותי הרווחה יש לנו למעלה מאלף קשישים עולים עם בעיות מאד קשות. החיכוכים האלה יוצרים גם הרבה מאד בעיות של אלימות במשפחה. מעולם לא היינו מעורבים בכל-כך הרבה צווי הגנה כלפי קשישים כפי שאנחנו מעורבים היום, כתוצאה מהמצב הזה. אין להם פתרונות טובים. אני מדברת על דרי רחוב. אנחנו טיפלנו ב-60 דרי רחוב במהלך השנה האחרונה, ללא פתרונות. למשרד העבודה והרווחה יש באזור המרכז בית חם אחד, או מסגרת אחת אשפוזית לקליטה שלהם. עד שאתה גומר את כל תהליך ההכנה ועד שהם כבר עברו את כל הבדיקות, אין להם מקום ולפעמים הם חוזרים. יש עוד בית-חולים ואתה לא מוצא לענין הזה פתרונות.

לא נפתחו מספיק מסגרות לנוער במצוקה, למרות שהמספרים גדלים והולכים, ואנחנו נתקלים בבעיות מאד קשות של נערות ונערים שמגיעים כמעט לבד לארץ, עם סבא או סבתא, שלא יכולים לאורך זמן להיות אפוטרופסים או לדאוג לצרכים שלהם, ואתה צריך להיכנס לתמונה ואין מענים.

הדבר הקשה ביותר הוא כוח-אדם. כוח האדם בנושא קליטת עלייה הוא מאד מצומצם. יש לנו בעיות בשפה. אנחנו נאלצים לעשות הרבה מאד טיפול עם תרגום, אבל אין לנו כסף לממן את התרגום הזה. כלומר, אנחנו נאלצים להתבסס על מתנדבים וזה גרוע מאד.

גם אם נקבל תוספת כוח-אדם, לרשות המקומית יש היום בעיה להגדיל את כוח האדם שלה. אבל אנחנו מבקשים לפחות עזרה לנושא של תרגום, לנושא של עבודת סמך, כדי שנוכל להגיע אל האנשים האלה.

אנחנו מאד רוצים לשמוע את מנכ"ל משרד הקליטה, אבל היה חשוב שתשמע את כל הדברים, מעבר לסיורים. מר רייך, בבקשה.

עיריית בת-ים נמצאת היום במצב כלכלי קשה ביותר, עם גרעונות. כשמשרד הקליטה אומר: ניתן לכם 100 אלף שקל בתנאי שאתם תוסיפו עוד 100 אלף שקל, זה לא רק ה-100 אלף שאנחנו צריכים לחפש אותם, שהם נתנו. אלא בכדי להפעיל את ההוצאות של 200 אלף שקל למועדון, צריך לשים רכז שגם הוא עולה כסף. זה כבר לא מצ'ינג 50 – 50, זה כבר נהיה 80 – 20.

שכר-דירה למקום שישמש מועדון, שאין בבת-ים, הם לא מוכנים להשתתף. העירייה צריכה לשכור. בתנאים כאלה שנותנים לך 100 ואומרים לך תוציא עוד 400, אנחנו לא מסוגלים לקחת את זה. זה סוג אחד של בעיה.

שלא לדבר על כך שבאף משרד לא מתייחסים לנושא כוח-אדם. לפני עשר שנים בעיריית בת-ים, כשהיתה תקופה של תשלומי ארנונה, היה תור אחד ארוך מהקופה עד לרחבה מחוץ לעירייה. היום יש שני תורים ארוכים ומקום אחד ריק. הקופה ריקה, ומצד שמאל, איפה שמחלקים את ההנחות, יש תור עד מחוץ לעירייה, ומצד שני, איפה שזוכים להנחה חוקית, התורים הם עצומים. זה המצב שאנחנו מתמודדים אתו היום.

העולים באים לבת-ים, כי היא במרכז הארץ. זה מקום יפה, ויש ים. אבל האנשים האלה צריכים מקום עבודה, ובעיר אין עבודה. אזור התעשייה ריק. יש בעיר דירות זולות, אבל הן קטנות. בעיה שלישית היא בית-ספר ואולפן.

כבר שנתיים אני מבקש ממשרדים שונים לעזור לנו נקודתית על-ידי פתיחת אזור תעשיית היי-טק בעיר, כי זה יתן מייד מקומות עבודה בעיר.

לפני חודש פתחנו בעזרת ראש העיר בית מהנדס, שהוא מרכז לאינטליגנציה טכנית. כל יום באים לשם אנשים, יש קשר והמון פרוייקטים מעניינים במדע ובטכניקה, אבל אנחנו צריכים את עזרת המשרדים השונים.

הרעיון שהעלה חבר-הכנסת צינקר הוא רעיון טוב מאד. אני חושב שכדאי שהוועדה שלכם וועדת המשנה תבקרו בעיר שלנו.

היה לנו ביקור מתוכנן של הוועדה ודחינו אותו גם מסיבות שלנו וגם מסיבות של העיר עצמה. אבל הביקור יתקיים.

גב' חדה צריסקי, בבקשה.

אני רוצה לספר על העיר בת-ים ועל המצוקה הנוראית שהיא נמצאת בה כרגע. אני נציגת האולפנים, אשת חינוך. אני חיה ונושמת עלייה וקליטה ואת הוראת השפה העברית לעולים זאת השנה ה-27, אבל בעלייה מברית-המועצות לשעבר, והנוכחית – עשר שנים.

העיר בת-ים קיבלה עד עכשיו את העולים בצורה הטובה ביותר שאפשר לקבל, עם היחס החם שהעולה צריך לקבל. רק כדי לסבר את האוזן, באולפנים שלנו למדו בעשר השנים האחרונות 40,800 עולים, ובערך כשליש מהם שלא עברו את האולפנים. זה רק אומר דרשני מבחינה מספרית.

כרגע לומדים באולפן 1,780 עולים בו-זמנית, מתוכם כ-36 כתות צעירים ו-14 כתות קשישים.

הרעיון שהעלה מר צ'סלר ויושבת-ראש הוועדה חיזקה אותו, שתהיה פדרציה שתוכל לאמץ את העיר בת-ים – זה רעיון טוב, כי אנחנו זקוקים לבית עולה ולחדרים, לכתות.

אין לכם היום פדרציה בארצות-הברית?

אין לנו.

אנחנו ננסה לעזור בזה.

יואב הס, בבקשה.

אני רוצה להעלות שני נושאים בפני מנכ"ל משרד הקליטה. 1. דיור. זרקו פה מלה בענין דירות ריקות. אני מכיר בירושלים דירות שעומדות ריקות כבר שנים, שנמצאות בשליטתו של מר חביב קצב שעומד בראש אגף הדיור במשרד הקליטה. מצד שני חביב קצב אומר שהוא לא יכול לתת פתרונות דיור, כי אין לו.



כבר חודשים אני מנסה לעזור לבחור שהשתחרר לפני חמישה חודשים מהשירות הצבאי. הוא חייל בודד ואין לו פתרון דיור והוא יוצא אל הרחוב. לא יכול להיות שאין פתרונות דיור כאשר דירות עומדות ריקות במשך שנים, ואני מוכן להראות את הדירות האלה לכל מי שמעוניין.

תינתן על כך תשובה.

אני מקווה, כי זה נמשך כך כבר שנים.

הנושא השני הוא אגרות חינוך. אנחנו רואים שמשרד הקליטה מעביר אגרות חינוך לרשויות מקומיות, כשחלק מהן נמצאות במצב כלכלי כזה ששום כסף, כאשר הוא נכנס אל הרשות, לא יכול אחר-כך לעבור אל בית-הספר. בעיה שנייה היא שגם את הכסף שמשרד הקליטה מעביר, הוא מעביר בשלוש מנות, כשהמנה הראשונה ניתנת בערך שלושה חודשים לאחר פתיחת שנת הלימודים, ואילו הילד צריך לבוא לבית-הספר עם ספרים ומחברות כבר ביום הראשון.

תודה רבה. סגן ראש עיריית אופקים, ויקטור רחמילוב, בבקשה.

כאשר אומרים שמספר העולים הוא איקס, זה לא נכון. כי מה עם הילדים שנולדו למשפחות העולים? מספרם גדול. במשרד הקליטה כתוב שהמספר הוא 7,200, ונכון להיום המספר הוא למעלה מ-10,000. ומה עם כל הילדים שנולדו בארץ למשפחות העולים? הם ותיקים? הם צברים? כל מה שמגיע למשפחה מגיע גם להם.

לדעתי זאת בעיה רצינית, כי מקדישים פחות מחשבה למספר העולים, וכמובן גם פחות תקציב.

דבר שני הוא כוח-אדם. מח' הקליטה בעירייה לא יכולה לבנות את העבודה בגלל שאין לה תקציב כמו שיש לכל משרדי הממשלה בנושא כוח-אדם. אני דיברתי עם מר מפציר ש-50% כמו שנותנים לרכז קליטה או לעובד שכונתי או לרכז התרבות זה כסף קטן, אבל חשוב. אי-אפשר לעשות את כל העבודה בקהילה בהתנדבות ואני חושב שצריך לחשוב גם על זה.

תודה רבה. דפני מושיוב, ממשרד העבודה והרווחה, בבקשה.

בנושא כוח-אדם לשירותי הרווחה, שחבריי הזכירו כאן, על-פי הנוסחה שדיבר עליה מר לביא, יש לנו נוסחה דומה, מגיע לנו ממשרד האוצר, על-פי הסכמתו, כוח-אדם של עובדים סוציאלים, זה עדיין נתון בדיון. לצערי יש איזו שהיא נסיגה מהנוסחה הזאת, ואשמח אם תהיה תמיכה במשא-ומתן - - -

אולי תישארי אחרי הישיבה כדי שנוכל לפנות אליהם.

כנ"ל לגבי המצטבר. הנושא שעלה כאן הוא מאד-מאד חשוב. אין התייחסות למצטבר והנוסחאות בנויות על המצב שהיה לפני עשר שנים, הקליטה הגדולה. אין משתנים נוספים בנוסחה שמתייחסים לבעיות ספציפיות, שאני קוראת להן "פוסט עלייה".

בנוסחה שלכם, כי אצלנו הכנסנו שני משתנים.

הנושא הנוסף שחסר הוא ילדי המשפחות שנולדו כאן, וכאן צריך להוסיף אותם, כי חלק ממשבר ההגירה שקיים במשפחות מתייחס גם לילדים וזה לא בא לידי ביטוי.

אני רוצה להעיר, כמו שציין כאן חבר-הכנסת צינקר, מאד-מאד חשוב לעשות את התיאום, ויש לנו תוכנית שמתייחסת קצת למה שאמר ראש העיר שגיא, שקוראים לה "משעול", שעושה איגום משאבים בין משרד השיכון בהתייחס לדירות, כי חשוב להזכיר שהאוכלוסיה החלשה גרה בשוליים של החברה. הדירות הן במצב מאד לא תקין, חלקם דרי שכונות משכנות, ועולי אתיופיה רכשו את הדירות ולכן אין עזרה, שזה פרדוקס הפוך כאן, והוא מאד קשה לעולים. אני חושבת שזה קיים גם בלוד וגם ברמלה. השיתוף כאן הוא בין משרדי ממשלה, ג'וינט ישראל והסוכנות היהודית לטיפול נקודתי. אני חושבת שמשרד השיכון צריך להיכנס חזרה לתמונה.

בענין החזקת הדירות והשיפוצים.

מנכ"ל משרד הקליטה, סוף-סוף, אבל חשבתי שמאד חשוב שתשמע את הדברים מן השטח ואחר-כך תשיב. בבקשה.

ברשותכם אני רוצה להתייחס תחילה למקרו ואחר-כך לשאלות הספציפיות.

אני לא מנסה להציג את עצמי כמנתח מערכות קליטה, אבל יש לנו כאן שילוב קטלני של הצטברות הבעיות. אנחנו מדברים על עלייה מתמדת של 12 שנה. דבר מסוג זה לא היה בתולדות מדינת ישראל. כל המערכות הוכנו לזכאות של שלוש, חמש שנים. כל מה שהועלה כאן מדובר החל משנת 1989 לאלה שעלו מברית-המועצות לשעבר, ולפחות עשרים ומשהו שנה לעולים יוצאי אתיופיה.

שנית, אנחנו מדברים על מאסה שמתקרבת עוד מעט לעולה המיליון, כאשר כל חמישי מתוך המיליון שייך לאוכלוסיה שמוגדרת כאוכלוסיה מיוחדת: אתיופי, קווקזי, בוכארי.

שלישית, בשנות השמונים, כאשר אף אחד לא חלם על מה שיקרה אחרי גורבצ'וב התקבלה החלטה על קליטה ישירה, מה שהיה די מובן בתקופת הרוגע. מה שקורה היום זו התוצאה של קליטה ישירה, וצודק ראש עיריית בת-ים שאי-אפשר לעצור מי שרוצה להגיע למקום זה או אחר. אבל רבותי, אין לאף אחד, ודאי לא לי, פטנט איך לתקן את הנזקים.

מה שתואר בספרו של לשם הוא תופעה קלאסית. שליש מהאוכלוסיה חלשה – אני מדבר על ממוצע רוסי. תוסיפו לזה כמעט 100% ממוצע אתיופי. כל מה שאנחנו שומעים כאן, ואני יכול לתת לכם דוגמה מעוד כ-30 רשויות, זו התוצאה שאין לנו יכולת, אין לנו כלים, אין לנו תקציבים לטפל מבחינת סעד, רווחה וחינוך באוכלוסיה בסדר-גודל שהועלה כאן. רק תחשבו על המספרים.

משרד הקליטה הפך למשרד החינוך, למשרד השיכון ולמשרד העבודה והרווחה, ולמשרד התעשייה. הוא עדיין לא הפך למשרד החקלאות, אבל עוד מעט גם זה יגיע. ואנחנו עומדים בפני מצב שרצון טוב לא מספיק. אני חושב שמי שנמצא כאן צריך להבין שאי-אפשר לטפל נקודתית, עם נוסחת הפלא החדשה, בהצטברות הבעיות. זה לא טיפול נקודתי.

צצה תופעה של שכונות מצוקה חדשות. אנחנו עדיין בשיקום שכונות של שנות החמישים. החלטת הממשלה מדברת עכשיו על הכרה בכעשר שכונות כשכונות מצוקה. אני לא בטוח אם זה 10 - 8 או 10 – 18. אבל זה שיש לנו כיסים של מה שתואר לגבי לוד, שזה לא יוצא-דופן, אנחנו צריכים להבין שיש לנו תופעה מצטברת, שלעניות-דעתי אנחנו רק בתחילתה.

לכן זה פשוט "מלכוד 22". זה לא רק בת-ים, לוד או רמלה. אנחנו עומדים בפני תופעה כאשר משרד הקליטה נמצא במצב של דון קישוט. איך אנחנו יכולים להכיר בזכויות של 10, 11, 12 שנה? איפה נשמע דבר כזה? עוד מעט נצטרך להתקפל, כי אי-אפשר להמשיך באותו קצב ובאותה דרך. כבר עכשיו אנחנו סופגים בקורת מה פתאום משרד הקליטה מכריז על עולים שנמצאים עשר שנים בארץ.

בינתיים ברשויות אין לנו הגבלת סף, ולכן אותם תקציבים צנועים, שגם הם מצטמקים בנושא של הטיפול בקהילה, השנה יש נפילה – אני לא רוצה להזכיר בכמה אחוזים – צמצום גם ברשויות, נפילה בתמיכות. יש גבול עד כמה אתה יכול לתמרן עם אותם כדורים שנותרו בידיך.

אני לא רוצה לגרום למצב שעוד מעט כל העיריות יתחילו לתרום לנו, אבל יכול להיות שזה הפתרון.

עכשיו לגופו של ענין. מה שאנחנו יכולים לעשות ועושים, זה לחלק את העוגה הצנועה שלנו, שהשנה מסתכמת ב-12 מיליון שקל, בין 120 רשויות על-פי מפתח הכי שוויוני והכי הגיוני שאנחנו יכולים לעשות.

מהו התקציב של משרד הקליטה?

התקציב של משרד הקליטה הוא כשני מיליארד שקל. רוב התקציב הוא סל קליטה, ויש מחוייבויות כמו מקבצי דיור, מרכזי קליטה אתיופים, וכו'.

התקציב המונח על שולחן הוועדה בנושא הרשויות הוא כ-12 מיליון שקל מול הרשויות, ואת זה אנחנו מנסים לחלק בתור קומבינטורים כבר שלושה שבועות, למצוא מפתח איך לא לגרום לטביעת "טיטניק" לעומת 1999 גם באופן היחסי.

אני רוצה לגעת בחלק מהפתרונות. ענין הדיור. נוצר פה פלונטר שמחד גיסא זכאי דיור ציבורי, שאצלנו מספרם נע בין 25 ל-30 אלף יחידות דיור שאנחנו מקבלים, לא משרד השיכון, עם פתרונות ממוצע שנתי 4,000.

זה יהיה נאיבי לחשוב שתוך שבע שנים נסגור את הפער, מאחר שרק שנת 1999 פתחה את הפער ב-3,000 יחידות דיור נוספות. אנחנו כל הזמן נרוץ אחרי הרכבת.

בשבוע שעבר הוקמה ועדה ציבורית, בעיניי מאד רצינית, שדוד בועז הוא היושב-ראש שלה, שתוך חודשיים היא צריכה לבחון מה יש ולתת תחזית איך להתמודד עם הבעיה של 30,000. זה סוד גלוי שגם הפתרונות הקיימים, שלא הוזכרו כאן, זוכים לבקורת מקיר לקיר, וכוונתי למקבצי דיור. אבל גם כאשר אתה מגיע למקבץ, יש בעיה איפה, מאחר שראשי העיר לא מוכנים לנייד את האנשים. הם לא מוכנים שמישהו מהעיר הסמוכה יגיע למקבץ שלהם, למרות שאין לזה שום אסמכתה חוקית, אבל מאידך גיסא אין שום אפשרות חוקית לקבוע פריסת מקבצים שהיא נקודתית שביעית בין הערים.

במלים אחרות, אני מאד מקווה שבעוד חודשיים עד שלושה חודשים לפחות נוכל להניח על שולחן הוועדה פרוגרמה, לראשונה אחרי עשר שנים, איך אנחנו מציעים לפתור את הבעיה, כי אי- אפשר לברוח ממנה. אי-אפשר לעטוף את עצמנו עם 4,000 פתרונות מול המאסה הענקית, כי לא נגיע לשום מקום.

הסוגייה השנייה שהוזכרה כאן די בצנעה היא מאד-מאד משמעותית, והיא האוכלוסיה האתיופית. כאן אנחנו רוצים לעשות כמעט מהפך ולהגיע למצב שסוף-סוף נדע מי, איפה ומה ועבור מה משקיעים. יש תקציבים מכובדים המיועדים לקליטת יהודי אתיופיה ויד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה. ומאחר שמדובר כאן בהקמת מעין מוקדי קליטה, מה שפעם כונה מנהלות, אנחנו רוצים לעשות מאמץ גדול וללכת יחד עם משרדים שהם בעצם שותפים לענין – שיכון, רווחה, חינוך, וגם גופים כמו הסוכנות היהודית, ג'וינט, ויש לא מעט תורמים – ולקחת את הנושא בצורה מאד-מאד מעמיקה, מאחר שאחד המוקדים העיקריים שגורם למתיחות, גם למצוקה, כולל מצוקת הרשויות, אלה השכונות הפרובלמטיות.

הסוגייה השלישית היא טיפולי רווחה. אנחנו מחפשים את המגזר הרביעי. אנחנו מחפשים תרומות משמעותיות ועזבונות, מאחר שאנחנו לא יכולים לסמוך על כך שהתקציבים המיועדים יפתרו לנו את הבעיה. יכול להיות שסנטה קלאוס בדמותה של נטאשה מיכאלוב יגיע באמצע השנה וישמח אותנו, אבל אני לא רואה פתרונות מסוג זה, ואנחנו באופן היסטרי מחפשים תורמים די רציניים שיכולים להיכנס קודם-כל לתחומים החדים ביותר: אלימות, סמים ואלכוהול, והסיכוי לא קטן. את כל זה אנחנו עושים מתוך מטרה שלדברים יותר רכים יתפנו תקציבים שלנו.

אני רוצה לעבור לתשובות נקודתיות, ואתחיל דווקא מלוד. אינני רואה מאיפה נוכל לעזור ללוד, לערד, לעפולה או לחדרה. תקציבי הרשויות שלנו הצטמקו לעומת השנה שעברה. אנחנו לא נוכל לתת יותר כסף. אנחנו ניתן פחות כסף, ואנחנו מקווים שניתן הכל יחסית לכולם. אבל אין לנו שום פתרון לשום פרוייקט נקודתי.

אגרות חינוך. אין לנו דרך לפתור את בעיית הרשויות. מדובר באגרות חינוך לתלמידים אתיופים, מאחר שעולי ברית-המועצות לשעבר מקבלים אגרות חינוך ממשרד החינוך. אנחנו את שלנו עושים. גם שם יש קיצוץ, וגם שם קיבלנו החלטה מאד נועזת – לא לחתוך את שנת 1991, "מבצע שלמה", כי אחרת היינו מפלים את רוב התלמידים בלי אגרות חינוך.

מעבר למצוקה התקציבית אנחנו עושים הכל, ועשינו מבצע מיוחד כדי שהתשלומים יגיעו. נכון לרגע זה אינני יכול להתחייב, חוץ ממלת כבוד, מה הרשות עושה עם הכסף. זאת אומרת, לא יכול להיות פקח תשלומים. ניסינו דרך מסוימת שאני לא רוצה להזכיר אותה, אבל אין לנו פתרון אחר אלא לעשות את המלאכה שלנו.

יש סיבה למה להפריד בנושא הזה בין יוצאי אתיופיה לבין יוצאי ברית-המועצות לשעבר?

חלוקת התקציבים היא אחרת. בדקנו פעמיים, אבל אני יכול לחזור ולבדוק. אני יכול להעיד מה קורה השנה, ואם נוכל לאחד את התקציבים, אנחנו נאחד אותם, ואם נוכל להעביר דרך משרד החינוך, יכול להיות שמשרד החינוך יטפל בזה. אבל תבינו, זה לא פותר את הבעיה עצמה. הבעיה היא לא של המשלם אלא של מי שמקבל את הכסף.

בשביל זה צריך למצוא דרך שהכסף יגיע ישירות לבית-הספר ולא דרך הרשות.

אין דרך לשלם לבתי-לספר.

חייבים למצוא, כי אחרת קורה שהילדים מגיעים בלי ספרים. אנחנו מדברים על זה כבר שנים והבעיה לא נפתרת.

הבעיה היא של מי שמקבל את הכסף.

בענין הדירות, אין למשרד הקליטה דירות בירושלים. הדירות הפנויות מתחלקות ביחס לא שווה בין משרד השיכון לבין משרד הקליטה. למשרד הקליטה אין דירות פנויות בירושלים. אני יכול רק לתת עדות אופי, שכאשר בסוף השנה היה לנו משבר במלון "רם" עם פינוי של כמה עשרות משפחות, שהצלחנו לפנות אותן בלי אף ידיעה בעתון, וחיפשנו מתחת לאדמה, כי היו מקרים מאד קשים – גם חולים, גם כמעט משותקים, גם אנשים עם תיקים במשטרה וגם אנשים עם תיקים בשירות רפואי נפשי – לא יכולנו לתת אף לא דירה אחת בירושלים, כי לא היו דירות.

אני אענשה אתך סיור בפייר קניג ואראה לך דירות. אני מכיר את הדירות האלה שעומדות ריקות כבר שנים.

זה קשור למשרד השיכון. חברת-הכנסת לנדבר העלתה את זה בזמנה.

גם ברמלה יש 20 דירות נ"ר ריקות ומשפחות מצוקה רבות עומדות בתור לקבל אותן. אבל חוקית אי-אפשר לשחרר אותן.

לצערי, עשר דירות לא יפתרו את הבעיה . מר הס, אתה תוכל לקבל דיווח מהממונים על הנושא הזה הן במשרד השיכון והן במשרד הקליטה על כל דירה ודירה. כבר היינו בסרט הזה.

יש בעיה אחרת, והיא לפי דעתי הרבה יותר רצינית, המצב הפיסי של מאות דירות שגרים בהן עולים מאתיופיה, שאין היום רשות שמטפלת בהן באופן רציני.

אני חייב תשובה לבת-ים. מבחינתנו יש סטטיסטיקה ויש מציאות. מבחינה סטטיסטית אתם העיר היחידה בין 120 רשויות שלא ניצלה את ההקצבה שניתנה לה, והעיר היחידה שלא הגיעה לאחוזי ביצוע נמוכים.

אני לא בא בטרוניה, ואני גם לא רשאי לטעון משהו. אני חייב לתת שירות, אבל לי אין פתרון להצטברות הבעיות שלכם. אתם באמת במצב יוצא-דופן. אין לכם עתודות קרקע, אין לכם מעטפת ארנונה מאזורי תעשייה ומשטחים מסחריים. אתם באמת מקום מבוקש. האוכלוסיה שלכם יחסית על-פי הפרמטרים הסטטיסטיים היא בריאה. אין לכם יותר מדי אוכלוסיות מיוחדות. אתם עיר ממוצעת במקום טוב באמצע.

אני לא רואה באופק, לא לגבי בת-ים, לא לגבי מקום אחר, שנוכל לסייע בתקציבים הנוכחיים שברשותנו. בעיקר אני רוצה לומר שממילא, כפי שציינתי בתחילת דבריי, אנחנו מותחים את זכאות העלייה דה-פקטו גם לשנה ה-12.

לא לגבי כולם, רק לגבי האתיופים.

לא. הזכאות נחשבת החל משנת 1989. צריך להבחין בין זכאות פרטית לבין זכאות קולקטיבית.

אתה מדבר על הפרוייקט של קליטה בקהילה, אבל זה כסף קטן.

כן.

אף אחד לא יכול לתמוך בשכר עבודה. אף אחד לא יכול לתמוך בשכירות. זאת אומרת, התמיכה היא תמיד בפעילות שוטפת. לכן כאשר מבקשים מאתנו לשלם עבור רכזי מועדונים, אנחנו פשוט מנועים מלעשות את זה.

למה? אלה פעולות.

רבותי, אי-אפשר לתמוך בשכר.

יכול להיות שאני טועה. גב' וידל, האם זה נעשה במשך השנתיים האחרונות?

ודאי.

אי-אפשר לתמוך בשכר. אנחנו התבקשנו לשלם שכר נטו. אנחנו יכולים לתמוך בפעילות באחוז מסוים והשכר יהיה חלק מהפעילות, אבל אנחנו תומכים בפעילות ברוטו. אנחנו לא יכולים לתמוך בשכר נטו. זה ההבדל.

אם יש עוד שאלות שלא עניתי עליהן, אני לרשותכם.

אני מאחל למנכ"ל משרד הקליטה הצלחה בתפקידו.

אנחנו רוצים לסיים את הישיבה. נראה לי שנקבל את הצעתו של חבר-הכנסת צינקר. אני אדבר עם יושב-ראש ועדת הפנים כדי להקים ועדה משותפת.

אחד הדברים שמתגלים כאן הוא שאנחנו צריכים להמשיך לטפל ולעקוב אחרי העולים גם אחרי שנתיים וגם אחרי שלוש שנים, ולמעשה גם למשרדי הממשלה אין היום מענה. לפעמים המענה נעצר אחרי שנתיים, סוג של מענה נעצר אחרי ארבע שנים, באופן פרטיזאני משרד הקליטה מעלה את זה לעשר שנים, והאוצר ודאי מתנגד. אבל בסך-הכל חייבים למצוא מענה, וזה יקח זמן. כל המשרדים שאני נתקלת בהם כולם חוקרים כל הזמן. אז אני מצטרפת לחקירות, משום שאנחנו, יחד עם ועדת הפנים, נקים ועדת משנה שתנסה יחד עם משרד הפנים, עם משרד השיכון ועם משרד החינוך - - -

וועדת הכספים, כי בלעדיה דבר לא יזוז.

נכון. ועוד דבר אחד. אני אפנה לשר הפנים, כי לפי דעתי 43 מיליון שקלים שהיום ניתנים לרשויות בנושא של קליטת עלייה בקטע של משרד הפנים, זה ממש מגוחך.

צריך לפנות לשר האוצר, הוא הכתובת לענין הזה. לנו הורידו תקציב.

נכון, ולכן לדעתי זה תקציב מגוחך.

אנחנו ננסה לסייע בדרך שלנו. אני רוצה להודות לראש העיר בת-ים, לחברי מועצות עיר, לסגני ראשי רשויות שהגעתם לכאן, למנהלי המחלקות, לעובדים השונים של העיריות.

גברתי היושבת-ראש, אני בהחלט מצטרפת לקריאה שלך לשר שרנסקי להכפיל את התקציבים ואת התמיכות של משרד הפנים. מר לביא, יש לך עכשיו משימה גדולה.

אני מציעה לפנות גם אל משרד הקליטה לשנות את הקריטריונים ואת התמיכה לעיריות. ראשי הערים מאד-מאד צודקים, מפני שמשרד הקליטה צריך בקריטריונים ובתמיכה לעיריות לתת להם להפעיל את זה על-ידי אנשים, ובענין הזה אנחנו צריכים לפנות לשרת הקליטה.

להלן החלטות הוועדה: 1. הוועדה רשמה לפניה את מצוקותיהם של ראשי הרשויות המקומיות שקלטו מספר גדול של עולים.

2. הוועדה קובעת שמענק הקליטה הניתן לרשויות על-ידי משרד הפנים בעבור קליטת עולים, כתחליף לאי-תשלום דמי ארנונה על-ידי העולים בשנתיים הראשונות לקליטתם, אין בו משום מענה לצרכים הייחודיים של העולים החדשים.

3. הוועדה קובעת שמענק הקליטה הניתן לרשויות צריך לכלול מרכיבים סוציו-אקונומיים ייחודיים של אוכלוסיות העולים כמו: ארץ מוצא, גילאים, חד-הוריות, נכים מוגבלים, כמו גם את המספר המצטבר של העולים.



4. לדעת הוועדה, מענק הקליטה יינתן על-פי מספר העולים ונתון למעקב אחרי קליטתם עד עשר שנים, ואפילו יותר. בענין הזה ננסה למצוא נוסחה מתאימה.

אני מאד מודה לכם. הישיבה נעולה.



- - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 12:20