הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן

22
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
18.10.99
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 11
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ח' בחשון תש"ס, 18.10.99, שעה 11:30

חברי הוועדה: נעמי בלומנטל - היו"ר
סופה לנדבר
מיכאל נודלמן

חה"כ אבשלום וילן
אביטל טוך - מנהל המחלקה לפניות הציבור, משרד הקליטה
גלית לביא - לשכה משפטית, משרד הקליטה
רוני ארד - רפרנט קליטה, משרד האוצר
מיכל עקביה - לשכה משפטית, משרד האוצר
ישראל שוורץ- מנהל מחלקת אכלוס, משרד הבינוי והשיכון
עדנה רובין - עוזרת מנהל מחלקת התפוצות, משרד החוץ
אנה איסקובה- יועצת ראש הממשלה לקליטה ושילוב חברתי
תרבותי, משרד ראש הממשלה
משה אלמוזלינו - מנהל מרחב הדרום, הסוכנות היהודית
דבורה ליפסון-וייל - יועצת גזבר הסוכנות היהודית
מוריס כהן - מנהל מרכז קליטה יעלים - באר-שבע
גרי קולמן - מנהל מרכז הקליטה באשקלון
אורנה וירקוביצקי - המוסד לביטוח לאומי
אריה אלדר - סמנכ"ל עמיגור
תמר מיארה - מנהלת אגף נכסים, עמידר
לב ברדני - מנהל מחלקת קליטה וארגונים, עיריית אשקלון
מירה קידר - מנהלת אגף קליטה וקהילה במרחב הדרום
מאיה אנגלרט - אחראית על קליטה, עירית באר-שבע
שמעון חלפון - ראש מחלקת קליטה, עירית חדרה
חנוכה סלומון - מחזיק תיק הקליטה, עירית חדרה
אילן ארכיטקטר - יו"ר התאחדות עולי אמריקה הלטינית
ביאטריס דרימר - עובדת מרכז הקליטה באשקלון
דורה סרור - יו"ר התאחדות אמריקה הלטינית
חיים חייט - חבר ההנהלה הציונית, ראש המח' להגשמה
דוד רוט - פעיל בקרב העולים מקובה, קיבוץ דביר
יונה מילר - בנו של ראש הקהילה היהודית בקובה
מרלן ליאון - עולה מקובה
אסתר טייב - עולה ותיקה מקובה, מנהלת אולפן לעברית
ליאו טננבאום - עולה מקובה
זוהר סגל חוסטיס - עולה מקובה
אדווינז סנצ'ז פרס - עולה מקובה
יצחק ונגר - עולה מקובה
רחל מרקיזר - עולה מקובה
חסדאי סלבדור - עולה מקובה
ברטה רמוס - עולה מקובה
דר' אלברטו טורונצ'ה - עולה מקובה
סוי סגל - עולה מקובה

שוש הרוש

טלי רם

קשיי הקליטה של העולים מקובה - חברי הכנסת נעמי בלומנטל, אבשלום וילן ואופיר פינס-פז.



קשיי הקליטה של העולים מקובה - חברי הכנסת נעמי בלומנטל,
אבשלום וילן ואופיר פינס-פז

בוקר טוב. אנחנו מתכנסים כאן לאור הבשורה שסוף סוף יצאה לאור על עלייתם של יהודי קובה, ואנחנו באמת רוצים לברך אתכם. אנחנו שמחים שאתם יצאתם, קמתם לתחיה ויצאתם לאור העולם. עכשיו, משמותר לפרסם, אנחנו רוצים להגיד לכם כאן, בשם כנסת ישראל - אנחנו מאד מאד מאושרים שהגעתם לארץ, שמחים איתכם. ידענו שאתם כאן ולא יכולנו לתת לכם את כל הסיוע שבאמת רצינו לתת.

אמנם, טיפלו בכם אבל לא בצורה שאנחנו רוצים לטפל בכם ולא באותה עוצמה שאנחנו יכולים לטפל בכם. עכשיו, משאנחנו כאן -חברי הכנסת שגם נמצאים, גם סיור ועדת העליה, הקליטה והתפוצות שבו היינו במרכז הקליטה באשקלון ואת חלק מכם גם פגשנו - אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו, ויש לנו יכולות, על מנת שהמצב שלכם ישתפר.

מה שעומד על סדר היום, אין ספק, זה הכרה בכם כפליטים או לא כפליטים - זאת גם בחירה שלכם, אבל אין ספק שאם אתם תוכרו כפליטים, הסיוע שמדינת ישראל תיתן לכם יהיה גדול יותר.

באשר לחשאיות שאפפה את המבצע של הבאתכם, יכול להיות שנשמע גם היום בישיבה ממה זה נבע, האם אתם הייתם שלמים עם כך שזה היה חשאי. אנחנו שמענו באשקלון שחלק אפילו לא ידעו שזה חשאי, כי אנשים אמרו: מאיפה אני, אני מהוואנה, אני מקובה. לא הסתרתם שום דבר, אבל יחד עם זה, הדבר לא פורסם באמצעי התקשורת.

אנחנו נרצה גם לשמוע האם נראה לכם היה נכון שהמבצע היה חשאי. אני דיברתי עם אבא שלך - יונה מילר, עם ראש הקהילה, לפני כמה ימים - נמצא איתנו ארווין מילר שהוא בנו של ראש קהילת יהודי קובה, מר מילר. אחת התלונות העיקריות ששמעתי ממנו היה שלא היתה שום חשאיות. איזה פרסום רע אתם עושים לנו כקובה, כשאתם באים ואומרים: מבצע חשאי, אסור לדבר, חסוי, כאילו קובה היא מדינה שהיא סגורה, מדינה שאסור היה לצאת ממנה.

זה מה שנאמר לי בטלפון. ייתכן שיש חלק מהדברים שהם כאלה ויש חלק מהדברים שהם לא בדיוק כך. יכול להיות שנשמע על כך היום ויכול להיות שהדברים, בחלקם לפחות, יישארו עדיין חסויים.

אנחנו, על כל פנים, מברכים אתכם שהגעתם לכאן ונסייע כמיטב יכולתנו. הייתי רוצה לשמוע ממך, ארווין, מתי הגעת לארץ, אלו מן הדברים אתה מרוצה מהם, אלו דברים לא, ומה אתה שומע מאביך בשם הקהילה שעדיין נמצאת שם. האם אנשים רוצים לבוא לארץ, מה הם שומעים מכם על מה שקורה בארץ? אנחנו יודעים שיש קשיים רבים מאד, אנחנו נתקלנו בקשיים האלה- היה גם חבר הכנסת נודלמן, נמצאת חברת הכנסת סופה לנדבר - יש קשיים, אין עבודה, אין אפשרויות דיור. מה שומעים בקובה? האם אנשים כתוצאה מכך מושפעים ולא רוצים לעלות, האם הם שומעים דברים טובים? תספר לנו.

אני מבינה גם שהתפרסם על כך ששולמו כספים באשר לעליה שלכם. אתה התייחסת לזה, אם אתה רוצה להתייחס לזה, אנחנו נקדם אותך בברכה.

כדי לענות על כל השאלות האלה, צריך הרבה זמן, ואני אנסה לקצר. קודם כל, מה שאני יכול להעביר זה את הניסיון שהיה לי בעצמי. אני מצטער על העברית שלי.

כמה זמן אתה בארץ?

ארבע שנים וחצי. אני יכול להעביר את הניסיון שלי, אני יכול להעביר איזושהי דעה שהעבירו לי עולים מקובה, ולמרות שאבא שלי ואני אנשים שונים לחלוטין, לכל אחד יש את חופש המחשבה שלו ואני לא רוצה שילבישו מילים שלו עלי ולא שילבישו מילים שלי עליו - אני אנסה פחות או יותר להציג חלק מהדעה שלו.

אני עליתי באפריל 1995, עשיתי קליטה בבאר-שבע במרכז קליטה יעלים. כמו כולנו, אני חושב, עשיתי אולפן. האולפן שלי היה במשך חמישה חודשים. יצאתי לעבוד כמוסכניק. אחרי חודשיים כמוסכניק, עבדתי כמהנדס מכונות במרכבים, בקרית אריה בפתח-תקוה - מפעל שמייצר אוטובוסים.

פניתי לסוכנות אם הם יכולים לקצר לי את תהליך הקליטה שאמור להיות שנה, ולהתחיל לעזור לי בשכר דירה. אמרו לי שלא. למזלי הרב, מישהו ברעננה קיבל אותי במשך ארבעה חודשים - אשתי גרה בבאר-שבע עם הבת שלי ואני גרתי ברעננה, נסעתי בסוף שבוע לראות אותן - בתקופה קשה של פיגועים. אני לא יותר אמיץ מכולם, אבל מה לעשות, זה חלק מחיינו כאן בארץ, עד שסוף סוף הגעתי לתקופה של שנה - 11 חודש - והבאתי את כל המשפחה לגור במרכז בפתח-תקוה.

גם לאשתי היתה תקופה מאד קשה, גם היא לא מצאה עבודה כל כך מהר. עבדה קודם במפעלים, הדביקה מדבקות על חולצות, אחר כך היתה לה אלרגיה מכל החומרים הכימיים. אחר כך עבדה בניקיון עד שהתקבלה בסוף במקצוע שלה.

יש קושי, אני לא אומר שלא, יש קושי מאד גדול בעליה הקובנית. כמו כל חברה בכל מדינה, גם בקובה החברה מורכבת מכל מיני סוגי אוכלוסיה וסוגים של אנשים. יש כאלה שצריכים יותר עזרה או יותר תשומת לב מאחרים, יש כאלה שאולי בגלל שהם יותר מלומדים או מסיבות אחרות, יותר קל להם לקבל מנטליות או סביבה אחרת לגמרי.

מקובל עלי שיש קשיים בקליטה הקובנית. הדבר החמור ביותר זו הבעיה של הדיור. נראה לי שזה הדבר החמור ביותר. קשה לי מאד ואני לא יודע מתי אני אשיג את הדירה שלי. קשה לי מאד, ואני לא עליתי לארץ לבנות את החיים החדשים שלי על מה שעבר. ההיפך - מה שעבר עבר, אין לי שום דבר נגד זה ואני לא מצטער על כך.

קובה היא באמת מדינה יפה, מאד חמה, שבה אין אפליה לגבי שום אזרח קובני - לא משנה אם הוא יהודי, לא משנה אם הוא כושי, לא משנה אם הוא נוצרי, לא משנה מאיפה הוא בא- אין אפליה בכלל. זה עם מאד מאד חם.

תסביר מה היה לך הכי קשה במשך ארבע השנים האלה. מה אתה זוכר שהיה הכי קשה? הרי אתה עובר תהליך של אינטגרציה, וזה מובן שהתהליך קשה, אבל מה אתה זוכר שהיה הכי קשה?

אני מאד מצטער שאני לא יכול לענות לך כי אצלי הכל היה צפוי. באתי מוכן לכל ובאתי לבנות את החיים החדשים שלי. לכן אני מדבר בשמי ולא בשם של העולים החדשים.

מה מסמל את העליה מקובה?

קשה לי להשיג את הדירה שלי. תמיד יש את המלחמה היומיומית להתמודד עם קשיים, להתמודד עם עבודה.

רציתי לשאול מה אתה שומע היום מקובה, מהקהילה שנמצאת שם. מה אתה שומע מאבא שלך, גם אחרי כל הפרסומים שהיו שם, ומה שלום היהודים שעדיין נמצאים שם?

אחרי כל הפרסומים אני לא יודע בדיוק. החיים של היהודים בקובה לא שונים מכל אזרח קובני. ההיפך, אפילו אני יכול להגיד שבגלל שהיינו יהודים בקהילות מכל דרום אמריקה -אבל היינו בתנאים קצת יותר טובים מהאוכלוסיה הקובנית. אני אומר שזה הבדל ממש לא משמעותי, אבל חיים כמו כל אזרח.

היום יש יותר אנשים שמציגים את עצמם כיהודים או שרוצים לחזור ליהדות? אתה שומע על תהליך כזה?

כן, ולכן תמיד שואלים אותי: כשאתה יצאת, אמרתם שיש 1,500 יהודים. באו 400 ועדיין יש 1,500 יהודים? זו הסיבה. יש כאלה שהתעוררו, התקרבו לקהילה ולחזרה לשורשים.

דבר נוסף שרציתי להגיד על כל הפרסום שהופיע בעיתונאות - מה שפגע בי ביותר זה מה שפורסם בעיתון "הארץ", שחלק מהעולים טוענים שאבא שלי ואני התעשרנו מהכספים של הקהילה.

אני בכלל לא יודע על מה הם מדברים, על מה הם מתבססים, וחוץ מזה, אם מישהו חושב שבן-אדם יכול להיות עשיר עם כספים של קהילה כל כך ענייה כמו הקהילה היהודית הקובנית שמקבלת עזרה מהג'וינט ומכל הקהילות הדרום אמריקניות ומארצות-הברית - אין לי מילים על כך. זה פשוט חוסר ידע, חוסר בסיס.

יש תנועות יהודיות שפועלות היום בקובה?

יש.

דתיות, או כמו הג'וינט או גופים אחרים?

כל הארגונים. האם ישנם ארגונים יהודיים פעילים כרגע בקרב הקהילה?

כן. יש את הג'וינט, הדסה, ויש השפעה או השקעה של בני-ברית. יש.

ולגבי מה ששאל חבר הכנסת וילן - לגבי תנועות כמו רפורמים, קונסרבטיבים, ידוע משהו?

כן, ואני מדבר על הוואנה. בהוואנה קיימים עדיין ארבעה בתי כנסת - שניים ספרדים ושניים אשכנזים. מהאשכנזים, אחד עם כיוון אורתודוכסי, השני עם כיוון קונסרבטיבי.

אני רוצה לשאול אותך - אדווינז סנצ'ז פרס - אנחנו פגשנו אותך במרכז הקליטה באשקלון. מה הקשיים העיקריים שבהם נתקלתם, שאתה נתקלת, בקליטה שלך? מה קורה איתך?

קודם כל, אנחנו הגענו לארץ כמעט בלי שום אינפורמציה על מה שקורה כאן בישראל. אנחנו יוצאים ממדינה ולא מכירים מה קורה בחוץ. כולם שם אומרים: נלך לישראל, כולם רואים את ישראל בתמונה, אבל לא יודעים מה יש בישראל.

אני למשל ראיתי ספרים ותמונות, ואמרתי: זו ישראל, אבל באמת מה קורה, לא יודעים, אין שום אינפורמציה.

אחר כך הגענו לארץ, היה בן-אדם שחיכה לנו בשדה התעופה, סידר לנו את תעודת העולה, שלח אותנו לאשקלון. שם לקחו אותנו לסדר את הניירות שלנו, אולפן, וזהו.

מה הקושי העיקרי שלך? נדמה לי שאתה נשוי.

עוד לא .

מה הקושי הכי גדול שאתה שומע גם מאנשים שנמצאים שם במרכז?

הבעיה הכי קשה זה העניין של הדיור.

יש כל חודש מספיק כסף כדי לקנות אוכל?

אין סל קליטה למשל. אנחנו חושבים שעולים מקובה באים בתנאים קשים, רק עם 20 קילו בגדים, בלי שום כסף - אנחנו חושבים שלפעמים סל הקליטה הוא קצת נמוך ושכר דירה קצת גבוה. לי יש שני ילדים, ואני יכולתי לקנות אוכל, אבל זה לא מספיק.

תודה. מרלן, איפה את גרה עכשיו?

עכשיו אצל אמא שלי בהרצליה.

מתי הגעת לארץ?

עוד שבועיים, זה יהיה חמש שנים.

מה את יכולה לייעץ לעולים שמגיעים עכשיו?

הכל עובר, חביבי.

אולי המילה הראשונה שכולם לומדים - סבלנות.

שמי חיים חייט, אני לא עולה חדש. עליתי מקובה ב- 1960, בינתיים נקלטתי. היום אני חבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית. בזמנו, עליתי כחניך "השומר הצעיר". לפני כן, הייתי ראש האגף לארגון של מפ"ם, ובתור שכזה, יחד עם עוד קבוצה - מוניקה פולק ועוד, היינו אלה שסללנו את הדרך לעליה הזו - העליה החדשה - מתוך כוונה לעזור לקהילה שלנו שישבה שם להגיע לכאן.

אני מאד הייתי מציע - זה מאד ציורי לשאול שאלות על איך זה היה, איך זה התחיל ואיך זה קרה - העובדה היא שהיום נמצאים כאן כ- 500 עולים חדשים שהגיעו מקובה במשך השנים האחרונות. זה לא היה מבצע של "חאפ-לאפ". יש להם קשיים של קליטה, קשיים שהם שווים לכל עולה חדש, אבל היה לזה דבר נוסף - שהם לא היו קיימים עבור הציבוריות הישראלית, אי אפשר היה לעשות לובי ואי אפשר היה לעשות מהומות, הפגנות, וכו'.

זה לא תמיד עוזר, את האמת.

זה עוזר.

דווקא אצלך זה עזר.

אני נקלטתי בצורה ישרה, בלי בעיות, אם ניתן להגיד את זה.

ושנית, הם הגיעו בלי שום דבר, באופן מוחלט, בניגוד לעליות אחרות שפה ושם היו כאלה שהסתדרו.

לכן, אני חושב שהדיון היום יפיק תועלת, גם לטובת העולים הנמצאים כאן, כשכל אחד הוא אדם לעצמו וכל אחד הוא עם רקע שונה, ויעזור הרבה אם אנחנו נדון איך ועדת הכנסת לעליה וקליטה, איך הכנסת תוכל לפעול—--

חיים, לשם כך אנחנו כאן.

-- להשפיע על הדרג הפוליטי הכספי, על שר האוצר, שהוא יעזור למשרד הקליטה - לשרה יולי תמיר, שיש לה גישה חיובית ורצינית מאד ורצון לפתור את הבעיות - לתת את האמצעים כדי לפתור את הבעיה העיקרית והמרכזית היום, שזהו הדיור, שאי אפשר להשיג אותו.

אין דיור ציבורי ואין בתים, אין להם אפשרות לקבל משכנתאות בתנאים הנוכחיים, וללא קשר, צריך לרדת מהנושא של פליטים או לא פליטים. זה רק יזיק.

סליחה, חיים, עם כל הכבוד להסתדרות הציונית ולמבצעים שעשית - תאמין לי שאנחנו יודעים את העבודה טוב מאד.

אין צל של ספק.

ייתכן - ואמרתי את זה בזהירות רבה - כאשר מגדירים מעמד של עולה חדש, בין אם הוא מארץ מצוקה או מארצות שיש להן סיווג שונה, לצערנו עד היום, עדיין הסיווגים הם לפי ארץ המוצא. לפיכך, זה מקנה הרבה יותר זכויות, זאת אומרת אם נבוא ונגדיר אותם כפליטים בשל העובדה שהם הגיעו בסך הכל עם אותם 20 קילו, לא מסיבות אחרות, ייתכן שצריך לשנות את השם של הסיווג. בהחלט ניתן את דעתנו על כך, זה רעיון טוב, אבל בסך הכל, אם זה יקל עליהם להשיג דיור, אם הם יקבלו תנאים יותר טובים, אז עשינו משהו, והלוואי ונגיע לזה.

אגב, חבר הכנסת אבשלום וילן כתב אלי מכתב, וכך אנחנו גם דנים היום, שמעמדם יוגדר כפליטים במובן זה שהם יקבלו את הסיוע כמו של פליטים בשל העובדה שהם מגיעים רק עם אותה מזוודה, עם אותם 20 קילו.

שמעתי שאצל המשפחות, הילדים נמצאים במרכז קליטה אחד והורים במקום אחר. זה נכון או לא נכון?

תיכף נשאל את משרד הקליטה.

רציתי להמליץ. כל בן-אדם ממש בהכרה מלאה אומר לך תודה עבור מה שעשית, אם עשית, אבל אני חושבת שכאן אנחנו מדברים על משהו אחר. אנחנו מדברים על עליה שצריכה להרגיש שיש לה בית בבית הזה, וכדי לתת להם בית ולתת להם הרגשה, אני מאד תומכת ברעיון שאתה אמרת שכל אחד עובר את הקליטה שלו בצורה שבה הוא עובר.

זה מעבר ממדינה למדינה, זה מעבר ממנטליות למנטליות שונה, זה מעבר לחיים שונים לגמרי. אתמול הייתי בכרמיאל, היה 10 שנים לעליה ממדינות חבר העמים, ובמקרה נזכרנו מה היה לפני 10 שנים. היו שם המון אנשים ששמחו אחרי שהם נמצאים כאן 10 שנים, אבל אותם אנשים לפני כמה שנים, אתה זוכר איך הם הגיעו, וכל אחד עם דרכו לפניו.

אני דווקא תומכת ברעיון שלך לתת להם סטטוס של פליטים בגלל שאצלנו אין כלים. אם אין להם סטטוס זה, אין כלים לעזור להם. אגב, אני רוצה להגיד ואנחנו חוזרים לכך כמה פעמים. הייתי ממליצה לתת אותו סטטוס לאנשים שמגיעים מצ'צ'ניה בגלל שאלה אנשים שמגיעים בלי כלום, ומה שיכול לעזור להם זה אמצעים כלכליים, יחד עם זה שאם הם נמצאים במסגרת קליטה של פליטים, זה גם דיור ציבורי ודברים שיכולים לעזור.

משרד הקליטה - אני רוצה לשמוע מה מקבל עולה, מה מקבלים היום העולים שמגיעים מקובה ואיזה מעמד ניתן לתת להם כדי שמצבם ישתפר.

קודם כל, העולים מקובה מקבלים שני דברים שהם שונים לחלוטין משאר העולים - אחד זה סיוע בסל קליטה שמיועד לכל העולים שהולכים לקליטה ישירה - שכירת דירות בשוק הפרטי, והם הולכים למרכז קליטה. זה כבר עושה הבדל גדול מאד. המטופלים במרכז הקליטה אינם משלמים שכר דירה של שוק פרטי ומקבלים מאיתנו סל קליטה מלא.

בנוסף, יש דבר שנקרא סיוע לנמלטים מאיזורי חירום. הסיוע הזה ניתן למי שעולה מאיזורים אשר מוגדרים על ידי הסוכנות, לשכת הקשר ואנחנו, כאיזור חירום - ברוב המקרים אלה איזורי קרבות, כמו צ'צ'ניה בזמנו, בלגרד בזמנו, קוסובו בזמנו, תלוי מה קורה באותו איזור באותה תקופה.

העולים שהגיעו מקובה הוכרו כזכאים לסיוע הזה. הסיוע הזה ניתן בחודשים הראשונים לעליה לארץ, ואנחנו לא מדברים כאן על מתן הגדרה לעולה כפליט. רוב העולים, רבותי, מגיעים למדינת ישראל בשנים האחרונות מאיזורים חסרי תשתית כלכלית - כולנו יודעים את זה. אנחנו מגדירים את המענק כמענק לנמלטים מאיזורי חירום.

מדובר בסיוע ממוצע למשפחה של שלוש נפשות של כ- 3,000 שקל, ממוצע של כאלף שקל לנפש, קרוב לאלף שקל לציוד ביתי כאשר עוזבים את מרכז הקליטה, אם הולכים למרכז הקליטה. זה מתווסף לסל הקליטה ולמענק המכס, לכל הסיוע שאנחנו נותנים.

מה היום יוצא גובה סל הקליטה?

סל קליטה לזוג, בלי הלוואה בנקאית - 26,157 שקל. ילד מגיל אפס עד ארבע - תוספת של 8,942 שקל. ילד מגיל ארבע עד 18 - תוספת של 5,939 שקל. אחר כך, לחצי שנה השניה מתווספת הלוואה בנקאית, אלא אם מדובר בנזקקים, בקשישים, וזה מגיע כמענק משלים - 9,303 שקל למשפחה, תוספת ממוצעת לכל ילד של 1,400 שקל.

משפחה יכולה להגיע לסל קליטה בשנה ראשונה - זוג ההורים 35,460 שקל, כל אחד מהילדים בין 7,000 ל- 10,000 שקלים.

דרך אגב, כל הלוחות נמצאים כאן אצלי, אבל נמצאים גם באתר האינטרנט של המשרד. כל הפרטים הכספיים וכל הסיועים הכספיים של המשרד שלנו נמצאים באתר האינטרנט שלנו - לא לכולם יש גישה, אבל הם פתוחים לכל. הם פתוחים לכל גם דרכי, אבל כל מי שרוצה להשתמש, יש לי כאן גם עותקים.

אולי משרד הקליטה מוכן לחלק להם מחשב שהם יוכלו להיכנס לאינטרנט?

את צודקת לחלוטין, אבל לצערי הרב, גם אצלנו רק מיעוט קטן של העובדים מחובר. אני יודעת שגם בכנסת. אני מאד בעד שכולם יהיו מחוברים, על כל פנים כל הסיועים הכספיים שלנו נמצאים באתר האינטרנט שלנו.

זה באשר לסיוע בסל קליטה. לזה מתווסף בחצי שנה השניה של השנה הראשונה סיוע בהבטחת הכנסה למי שמתייצב או למי שלומד בקורס, וסיוע במענק מכס לרכישת ציוד ביתי בסיסי, שמגיע כמעט עד 10,000 שקל למשפחה. כל זה הסיוע של השנה הראשונה.

תודה רבה.

משרד השיכון, מר שוורץ, איפה אתם בתמונה? הנה, יש לך כאן אנשים שנמצאים במרכז קליטה כבר תקופה לא קצרה, חלק מהם, רוצים לעבור לדיור. אנחנו יודעים שהם לא היחידים, אבל נגיד לצורך הישיבה הזאת הם היחידים.

מה הסיוע שהם מקבלים, בוא נאמר לעומת סיוע של עולים נגיד מאתיופיה.

לדוגמה, מחבר העמים - אותו סיוע שמקבלים עולים שעולים מחבר העמים.

שאומר היום מה?

שאומר היום סיוע של כ- 110 אלף שקל למשפחה, ואם משפחה הולכת לאיזור עדיפות לאומית, בין 60 ל- 80 אלף שקל, לפי איזור עדיפות.

מה קורה בפועל?

זה הסיוע שעומד לרשות עולי חבר העמים, שעד היום למעלה מ- 70% מהם רכשו דירות עם הסיוע הזה.

ההסדר שעומד לעולי אתיופיה....

לא, אני דיברתי לגבי עולי חבר העמים. הסיוע לעולי אתיופיה ודאי שהוא יותר גבוה. לעניות דעתי לפחות, גם מצבם הסוציו-אקונומי שונה.

זאת אחת הבעיות, כי נשאלת השאלה האם יש כאן מישהו שאולי יכול לסייע בזה - האם יש סיכוי שרוב האנשים שיושבים שם יוכלו לשלם כפי שמשלמים עולים מחבר המדינות את המשכנתאות הגבוהות מאד כפי שמשלמים היום את ההחזרים כל חודש וחודש.

אנחנו יודעים, זו לא תורה מסיני, שמישהו שיש לו משלח יד טוב ועבודה טובה לאחר מכן, יכול לשלם את המשכנתאות, ואילו אנשים שיעבדו בעבודות מזדמנות או בעבודת כפיים, לצערי לא יוכלו לעמוד במשכנתאות האלה.

אנחנו יודעים שלב העניין הוא גובה המשכנתאות. זה בעצם במצב הנתון שם המשחק. בכל אופן, בזמנו אני נפגשתי בניו-יורק, בברוקלין, עם יהודי סוריה שישבו שם. אני זוכר שכל פעם הממשלה הביאה עוד הצעה יותר טובה, עוד הצעה, עד אשר הם הסכימו. היתה בעיה פוליטית, הם לא יכלו לצאת ישירות לארץ, אבל שם הם זכו לסיוע, ובסך הכל בארץ הסתדרו יפה מאד. כך גם בזרמים נוספים, כמו תימן ואחרים.

השאלה היא מה השיקול של משרד השיכון לגבי 500 עולים כאן, ועוד קהילה של 1,500 - עם יהדות קובה לא ללכת לקריטריון הזה כמו של יהודים נרדפים מארצות מצוקה שיצאו - לא תקראו לזה פליטים, ניתן לזה שם אחר - מדוע הם לא בקטגוריה הזאת?

אני רוצה לציין דבר אחד. מדובר כאן על 500 או 1,000 ואנחנו מדברים כאן על נפשות, לא על משפחות. זאת אומרת, אם אתה מחלק את זה לשלוש בממוצע, אתה מדבר כאן על 300 משפחות, שזה יהיה ברור.

מר רוני ארד, שלום, אנחנו במיוחד מכבדים את האוצר כאן בישיבות האלה, כידוע. אני מבינה שאתה גם צריך לעזוב עוד מעט. מר ארד, אני יודעת שהמבצע היה חשאי, אבל האם משרד האוצר ידע שמגיעים עולים מקובה, מנסה לעזור בזה?

אני רוצה להגיד שרק לפני חודש בערך באה אלי פניה ראשונה מצד משרד הקליטה לגבי העולים הקובנים. עד אז, אני לפחות אישית, לא ידעתי על כך, אבל ברגע שהגיעה פניה, דנו עם המשרד ובימים אלה אמורה לבוא פניה בוועדת כספים עם כסף עבור הקובנים.

מעבר לכך, לא באה שום פניה נוספת מטעם המשרד. אני מתאר לעצמי שברגע שתבוא, נשב ונדון איתם. אין כרגע שום פניה קונקרטית מצד משרד הקליטה לגבי כספים שמיועדים לקובנים. הפניה היחידה שהגיעה, נדונה, ובימים אלה מועברים כספים.

אני הוצאתי מכתבים כבר לפני שלושה חודשים למשרד הקליטה בעקבות הפעילות של החברים האלה.

אני רוצה להסביר שלמשרד הקליטה יש תקציב שבחלקו מופנה גם למקרים כאלה. אני מתאר לעצמי שכרגע, בגלל שהיתה עליה יותר גדולה, הם ביקשו תוספת, הם יקבלו את זה בימים הקרובים, אבל בעיקרון, למשרד הקליטה יש כסף עבור הנושאים האלה - אם זה דרך סל קליטה, אם דרך דמי קיום, אם דרך כל הדברים האחרים.

למשרד הקליטה יש תקציב של מיליארד, 600 אלף שקל וזה לא יספיק לענין של דיור.

לא. הדיור לא מגיע מתקציב משרד הקליטה.

אתה מדבר על דיור.

הדיור זה דרך משרד השיכון.

לא רוצים לתת משכנתאות מתקציב סל קליטה.

שמי אילן ארכיטקטר, יושב-ראש התאחדות אמריקה הלטינית. חבל שחברת הכנסת סופה לנדבר עזבה. גם בתחילת העליה מברית-המועצות, זו היתה עליה שאף אחד לא יכול היה לדבר עליה ולא דיברו. לא היה קל מבחינתם בגלל שהרבה דברים לא יכלו להילחם בעדם בגלל העניין שאסור לדבר וכו'.

בכל זאת, בתקופת שנות ה- 70 ושנות ה- 80 היה דיור ציבורי, ואיכשהו כל אלה שהגיעו לכרמיאל ולכל יתר המקומות, מצאו מקום והגיעו למקומם. כאן מדובר על 500-400 נפשות ואני לא מבין את משרד האוצר. אנחנו פנינו למשרד הקליטה במכתב בו ביקשנו יחס שווה כלפיהם כאל יתר העליות במצוקה, כגון מאיראן.

אנחנו 22 מדינות באמריקה הלטינית, אבל אף אחת מהן אי אפשר להשוות למצב של קובה. אמנם אנחנו נחשבים לארצות מצוקה, אבל אף אחד מאיתנו לא יעיז להגיד שמה שיתנו לעולי קובה, יתנו גם לעולי ברזיל או לעולי אורוגוואי, כי זו לא אותה מציאות, ואנחנו נעמוד מאחורי זה ועומדים מאחורי זה, כי אנחנו חושבים שזה לא מוצדק.

מדובר על מעט מאד אנשים, אני לא רואה שהממשלה תיפול בגלל דבר כזה, וזה יפתור את הבעיה.

לא אכפת לי שהיא תיפול, אגב.

בכל אופן, קיבלנו תשובה מהסוכנות היהודית שזה נמצא במשא ומתן עם משרד הקליטה ומשרד האוצר בנושא הגדרת המשכנאות לאוכלוסיה הנ"ל. המכתב הזה הוא מ - 4 ביולי, והם כתבו: "אנו מקווים שבקרוב תתקבל החלטה חיובית".


זו היתה תשובה אלינו מהבקשה שביקשנו להיות שווי זכויות - לא ביקשנו להיקרא פליטים ולא ביקשנו שום דבר - ביקשנו אך ורק שזה יהיה שווה לאותה צורה של עזרה שנותנים לדיור לעולי איראן ולעולי ארצות אחרות שאנחנו מכירים.

תודה. על איראן לא נדבר.

לפי דעתי, ההצהרה הזאת היא יפה מאד והיא טובה - אני באמת מעריכה את זה מאד - באה התאחדות עולי אמריקה הלטינית ואומרת: יש בינינו שמצבם הכלכלי לא טוב. לעת עתה -ויש לנו על כך ויכוח - האוצר בא כל השנים ואומר: אני שופט לפי ארץ המוצא, אין לי כלים אחרים. אני לא יכול לשפוט לפי מצב כלכלי, נתקלנו בזה בעבר ונמשיך לטפל בזה.

באים אנשי התאחדות אמריקה הלטינית ואומרים: מבחינתנו, אל תשאלו לגבי אנשים שמגיעים לארץ מברזיל, לא מארגנטינה, לא מצ'ילה, לא מאורוגוואי, אבל לגבי עולי קובה תתנו להם העדפה, כפי שאתם נותנים לעולי אתיופיה או כפי שאתם נותנים לעולים שבזמנו הגיעו מארצות מצוקה. אני חושבת שגם אתם, כנציגים של עולי קובה, באמת יכולים לברך על כך.

זאת גם תהיה הפניה שלנו כאן, אני משערת גם של חברי ועדת העליה והקליטה.

אנחנו ניקח את הסיכון שזה עלול להפיל את הממשלה.

אל תדאג, זה לא מה שיפיל אותה.

אני אומר: אני מצטרף אלייך ביוזמה ואני מוכן לקחת את הסיכון.

משרד החוץ, עדנה רובין.

אני רוצה לחזק את מה שאת כרגע אמרת ומה שאמר חבר הכנסת וילן. אני לא בטוחה שזה יהיה נכון להגדיר אותם כפליטים. היה הרבה יותר טוב הפתרון שאת הצעת עכשיו, או פתרונות אחרים שגם חבר הכנסת דיבר עליהם, כי אנחנו לא יודעים מה יכולות להיות ההשלכות של הגדרה כזאת כפליטים גם לגבי החברים שלהם שעוד נמצאים היום בקובה ורוצים לעלות ארצה.

כאן אני רוצה קצת להעמיד דברים על דיוקם. המבצע לא היה מבצע סודי, הוא לא היה מבצע חשאי, הוא מבצע שהתנהל בדיסקרטיות, שפשוט לא דיברו עליו יותר מדי בקול רם כדי לעזור לו, ויש הבדל בין חשאי לדיסקרטי לצורך העניין הזה.

הגדרה שלהם כפליטים יכולה להשליך על המחשבה של קובה. אנחנו לא גירשנו אותם, הם באים הנה מרצונם הטוב, וזה עלול לטעמי וצריך לשקול האם זה לא יפגע בהמשך התהליך הזה. היה עדיף שזה יהיה בהגדרה אחרת.

מה גם שההגדרה לא נותנת להם כלום.

תיכף נראה איזו הגדרה יכולה כן לתת להם.

אני רוצה לחזור על מה שאמרתי עד עכשיו - אין שום משמעות להגדרת פליטים, אין אצלנו הגדרת פליטים בכלל. תעזבו את זה.

אז בואי תתני לנו את ההגדרה שתעזור להם.

עולים חדשים מקובה - אני חושבת שזו הגדרה מאד מאד מכובדת ומספקת.

אני רוצה לומר כמה מלים לעניין התנאים. אנחנו, כמשרד קליטה, נשמח מאד אם מישהו יאשר לנו משכנתאות מיוחדות לכל אוכלוסיה, מאד נשמח - אני לא רוצה שתהיה כאן טעות לרגע- ודאי וודאי לא מתקציב סל הקליטה. יש לנו גידול גדול בעליה השנה והתקציב החסר שהולך לוועדת הכספים של סל קליטה, זה באמת חסר, ויש גידול מבורך מאד של 30% בעליה לארץ בשנה האחרונה. אני לא יודעת אם אנשים יודעים את זה, אבל אנחנו חשים את זה.

אם לא יאושר תקציב משכנתאות מיוחד לעולים באוכלוסיות מיוחדות, אנחנו נשתדל לטפל באופן אינדיבידואלי. אנחנו נמפה את מצבן של כל המשפחות, נשתדל לטפל באופן אינדיבידואלי בכל אחת מהמשפחות.

בקשר עם משרד האוצר ומשרד השיכון אנחנו כמובן מאד מאד מקווים, בשיתוף פעולה פורה שתמיד קיים איתם, שהוא ימשיך להתקיים גם בעתיד.

אנחנו ערים מאד לשיתוף הפעולה, רק אנחנו רוצים לראות את התוצאות.

אני רוצה לציין שהפניה של משרד הקליטה לא דיברה בכלל על סל קליטה. סל קליטה מטופל בצורה אחרת ובדרכים אחרות והוא כולל גם את העולים מקובה. הפניה היתה לגבי כל מיני דברים אחרים, כל מיני בעיות אחרות.

שכולל משכנתאות?

לא. משכנתאות לא באות בכלל דרך משרד הקליטה, הן באות דרך משרד השיכון.

אני אומרת שאנחנו גם מדברים על משרד השיכון.

אני לא מטפל בזה, מטפל בזה רפרנט אחר שלא הגיע לכאן.

צריך שיגיע הרפרנט המתאים. אתה רק מול משרד הקליטה?

אני עובד מול משרד הקליטה. הסכום הזה הוא לא עבור סל קליטה, אלא עבור דברים שמסביב לסל קליטה. כמו שראיתם, הם מקבלים סל קליטה, למרות שהם נמצאים במרכז קליטה ולא שוכרים איתו דירה, ואת זה לא כל עולה מקבל. אבל אני אומר: התוספת שהם קיבלו זה עבור דברים מסביב. אני לא מתעסק בדיוק עם מה הם קיבלו.

זאת היתה הפניה שלהם, שזו היתה פניה ראשונה. אנחנו לא יכולים לתת מה שלא מבקשים.

אנחנו הבנו, ואנחנו נפנה גם בקשר לנושא של השיכון, שהוא כמעט המשמעותי ביותר.

רציתי להוסיף שלעולים יש חשש מהנושא הזה של ההגדרה שלהם בגלל שיש גם להם בני משפחה.

ברור לנו לחלוטין.

מאיה אנגלרט מבאר-שבע. אתם מדברים על משכנתאות, אבל אני נמצאת עם העולים בקשר מאד צמוד. אני אחראית על הקליטה בבאר-שבע מזה שנים רבות, וכשאני באה למשרד הקליטה, הם לא עומדים בקריטריונים, ואני חושבת שהמענה למשכנתא הוא לא המענה המתאים לרובם, אלא לדיור ציבורי. גם יתנו משכנתא יותר גדולה, הם לא יוכלו לשלם במשכורת, כשלפעמים הם מגיעים ל - 2,500 שקל.

אני נמצאת יומיום עם העולים, ואם 70% נקלטו ו- 30% לא, זה לא מספק אותי ש- 30% במצוקה. העולים מקובה נמצאים במצוקה, כי אלו שלא במצוקה, הם לא מגיעים ויוצאים ממרכז הקליטה בחדווה ובשמחה. אלה שלא - אני חושבת שצריך בחזרה, בגדול לצאת שוב בדיור ציבורי, ואנחנו נפתור הרבה מאד מצוקה נפשית, חברתית, את כל המשברים.

עולה לא יכול לשלם משכנתא בסכום נכבד כמו שהוא צריך לשלם.

רק כדי לסבר את אוזנך, מאיה - אנחנו ערים לזה ואנחנו חוזרים ואומרים את זה, ונמצא כאן מר שוורץ וגברת מיארה ממשרד השיכון. לא רק שאין היום כמעט פתרונות - כמעט ואין בדיור הציבורי, אלא עכשיו יהיו עוד פחות כי גם החברות המשכנות הקלסיות מוכרות את הדירות, ופשוט המצב נואש מבחינה זו.

שמי דוד רוט, חבר קיבוץ דביר, ואני בין יוזמי העליה מקובה. הייתי רוצה לעשות קצת סדר בדברים.

היית במרכז הקליטה באשקלון.

כן, הם ביקשו שאני אתרגם. אם מישהו שואל אותי ממתי התחילה העליה הקובנית, אני חושב שצריכים לקחת בחשבון שזה התחיל ב- 26 ביולי 1992, כשיצאו ארבעה צעירים. זה התאריך שבו התחילו להגיע אנשים.

אני כתבתי לך - אני לא יודע אם קיבלת את המכתב, אבל יש לי העתק - לפני שנתיים מכתב על מצב היהודים ועל הנזק שהסוד הזה אופף את העליה הזאת, ללא שום צורך, אבל עברו כבר שנתיים.

אני אומרת לך שאני בדקתי, אבל אמרו לי שהנזק שזה יתגלה הוא כנראה יותר גדול מאשר הנזק החשאי, ולכן לא יכולתי לטפל בצורה אחרת.

הדבר המרכזי הוא שרוב האנשים שנמצאים כאן, יש להם בעיה של דיור וכן הפחד לצאת ממרכז הקליטה. אחר כך כאשר יוצאים ממרכז הקליטה, לפעמים הם לא יודעים איך להסתדר ולא מסוגלים להסתדר.

אני הייתי מציע שנרד מכל הנושא הזה של פליטים.

בסדר, ירדנו.

גברתי, מה שמך?

ברטה רמוס.

איפה את גרה?

במרכז קליטה יעלים.

מי מנהל מרכז הקליטה?

אני.

אני בארץ שלוש שנים, אני אחות מקובה, בישראל עדיין לא הצלחתי במבחנים. יש לי משפחה, ילד אחד בן 14 ובעלי. המצב שלי הוא מאד קשה.

בעלי הגיע בגיל 56 לארץ, והוא רופא. הוא הצליח במבחן, אבל הגיל שלו לא כל כך מתאים כדי לעבוד במקצוע, ונוסף, הוא סובל מאוטם שריר הלב. הוא היה חולה, אושפז בבית-חולים והמצב שלי באמת מאד מאד קשה.

אני כמעט ראש המשפחה. אני לא יכולה לצאת ממרכז הקליטה, אני ממשיכה במרכז הקליטה. מרכז הקליטה בסדר, אני הסתדרתי אבל אני רוצה לצאת לחיים, כמו כל ישראלי.

מה הסיכוי שלך להיות אחות בבית-החולים?

בבית-חולים אני עבדתי שנתיים, אבל עשיתי מבחן מאד מאד קשה - אלף פלוס אנשים באו למבחן.

רציתי להצליח, רציתי להסתדר בחיים בישראל. הילד שלי מרוצה מאד. אני אגיד לכם שלגבי ילדים כאן בארץ זה בסדר גמור, אבל אני לא הסתדרתי. אני כל הזמן עצובה, אני לא יודעת מה אני אעשה.

בעלך יכול לצאת לעבודה או שמצבו הבריאותי לא מאפשר לו?

לא. כולם יודעים ומכירים אותנו - יודעים שהמצב שלו מאד מאד קשה. איך אני יכולה לצאת החוצה, איך אני יכולה לעבוד? לשלם עבור הדירה זה תשלום מאד גבוה וזה כל הזמן משתנה בגלל הדולר.

כמוני, יש גם הרבה מקרים. זה המצב שלי, תודה רבה.

מנהל מרכז הקליטה, אתה רוצה להוסיף משהו?

מה שנאמר כאן מדוייק, אין לי מה להוסיף. בסך הכל, מרכז הקליטה הוא שהייה זמנית, כל אחד מחפש לו את העתיד שלו, לצאת מחוץ לכותלי המקום, ומבחינת הדיור הציבורי זו בעיה קשה בפני עצמה.

אגב, לגבייך גברת רמוס, אני דווקא אופטימית שאת תוכלי להיות אחות בבית-החולים, אני חושבת ב"סורוקה", ומי שתעבדי אצלו, אני בטוחה שיהיה מאד מרוצה, וגם החולים. לכן, מה שנוכל לעשות, אנחנו ננסה לעזור.

אני מבינה שבעלך במצב בריאותי לא טוב.

המצב כאן בארץ בשבילי הוא מאד מאד קשה. בקובה הוא היה רופא ופרופסור, ואני אחות - ואנחנו באנו כדי להסתדר כאן בארץ. באנו, והכל הפוך לגמרי וכל הזמן אני כל כך עצבנית וכל כך מתרגשת. אני באמת לא יודעת מה אני אעשה.

יהיה בסדר, לאט לאט. מרלן אמרה: סבלנות, סבלנות, מה לעשות.

גברת איסקובה, היועצת החדשה לראש הממשלה בענייני קליטה ואינטגרציה.

יש לי שאלה לגבי הגברת. לבן-אדם שהיה עובד קודם ולקה בהתקף לב, מגיעה קיצבת נכות. קיצבת נכות לא מגיעה לאנשים שמגיעים, שלא עבדו בארץ לפני האירוע. אולי כאן יש מקום לדבר עם ביטוח לאומי לגבי אוכלוסיית העולים בכלל, ולגבי נכויות שקיבלו בארץ.

הוא עבד 30 שנה בקובה.

זה רעיון נכון מאד. את הערת אחת הנקודות, שיש לקונה רצינית שאפילו את אותה קיצבת נכות שהיא לא גבוהה, מי שעולה חדש ולא עבד קודם לכן...

היא לא כל כך נמוכה, זה תלוי בהגדרה של ההכנסה הקודמת, אבל צריך להגיע לאיזושהי החלטה.

רעיון בהחלט טוב.

נציגת הביטוח הלאומי.

אני אחראית על הבטחת הכנסה בביטוח הלאומי. אתם מקבלים הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי כל חודש?

לא. אני עבדתי שנתיים ואני מקבלת משכורות נמוכות.

את עדיין מקבלת משכורת?

כן.

זאת אומרת, את עובדת.

אני עובדת בבית-חולים, אבל עכשיו אני לא עובדת כי אני מחכה לתשובות של המבחן.

אתם יכולים להגיש תביעה להבטחת הכנסה במצב כזה, אם בעלך לא מסוגל כרגע לעבוד ואת לא עובדת.

הוא הלך והביא את המשכורת שלי, היא אמרה שלא.

אולי תוכלי לשבת עם הגברת, ייתכן שאפשר לסדר. לאחר הישיבה תשבו כדי לראות אולי אפשר יהיה בכל זאת לעזור משהו.

אולי כדאי שאורנה תתייחס לעניין קצבאות הנכות.

אני חייב לצאת.

אנחנו נזמין גם את הרפרנט של משרד השיכון. תודה רבה. אל תשכח אותנו.

לא ברור לי מה את אמרת לגבי קיצבת הנכות.

נניח שאותו רופא היה רופא בארץ והיה לוקה בהתקף לב, הוא היה מקבל קיצבת נכות.

נכון.

מי שלא עבד בארץ לפני....

אין קשר. שאלה כמה זמן חלף ממועד העליה.

תבדקי את זה.

אני יודעת, אין קשר. שנה ראשונה הוא זכאי מטעם משרד הקליטה, ולאחר מכן הוא יכול לבדוק את הזכאות שלו בביטוח הלאומי החל מהחודש ה- 13.

אנחנו נבדוק את זה.

אדוני, אתה מעיריית חדרה. תאמר את שמך, כמה עולים יש אצלכם ומה עיקר הבעיות.

שמעון חלפון מחדרה. יש לנו כ- 44 משפחות בחדרה. אני חושב שהבעיה המרכזית היא שצריכים לראות ראיה לטווח ארוך. אתם מדברים על לתת להם שיכון, לתת להם משכנתאות. איפה הם ירכשו דירות? בשכונות הכי בעייתיות, ואנחנו עושים שוב ריכוז של עולים שיש להם בעיות קשות.

בחדרה, לצערי, אנחנו היום מרוכזים בשכונות שבהן נתנו דיור לעולים מאתיופיה, עולים מקווקאז - יש גטאות ולא עשינו שום דבר. אנחנו היום משקיעים המון כסף כדי לעשות אינטגרציה שם.

מה שחשוב זה לתת להם דיור ציבורי בשלב ראשון. יתבססו, תהיה להם תעסוקה ואחר כך יוכלו לרכוש דירות במקומות נורמליים. אסור לתת להם שיכון במקומות זולים כי הם יקנו רק בשכונות בעייתיות.

צריך לעזור להם כי הם אנשים שמסוגלים לעבוד, הם אנשי מקצוע, הם אנשים חרוצים והם לא כמו עליות שונות - צריך לראות אותם בראייה חיובית ולמצוא להם פתרונות.

בחדרה יש לנו בעיות קשות איתם ובמרכז קליטה, עם תנאים קשים. אנחנו כרשות, היתה לנו בעיה עד היום להיכנס אליהם כי היה חיסיון. בואו נעזור להם להתאקלם. אם תהיה להם שפה - ואת רואה את הבחור הזה שנמצא כמה שנים בארץ, השפה שלו נהדרת - ותעסוקה. הוא לא צריך לדאוג למשכנתא אם יש לו דיור ציבורי כמה שנים כדי שהוא יתבסס, זה הפתרון. אסור לתת להם כרגע שוב לחפש דירות בשכונות בעייתיות, כי זה יגרום להם נזק לטווח ארוך.

לעת עתה עוד אין להם אפילו כדי לקנות בשכונות הבעייתיות.

אני רוצה להציע פתרון. אני אחראית במסגרת ארצית על כל הנכסים בעמידר. אני כאן מכח התפקיד.

מי שלא מסוגל להפריש לשכר דירה בגין עלות נמוכה או סל מאד נמוך ויש לו קשיים לקחת משכנתא ולעמוד בהחזרי משכנתא, יש דירות בפריפריה, ולא מקובלת עלי הסטיגמה שהוצגה כאן שזאת אוכלוסיה חלשה. ההתרשמות שלי שהאוכלוסיה היא חזקה, היא טובה והיא בהחלט מסוגלת והיא לא תחליש את השכונות החלשות. להיפך, היא תחזק את השכונות החלשות.

מה זה פריפריה?

אני אגדיר איפה יש לנו דירות. יש לנו בבית-שאן, בטבריה, למשל בדימונה אין שום בעיה לקבל דיור ציבורי.

זה לא נכון, סליחה. משרד הקליטה לא נותן דיור ציבורי, יש כאן נציגה. הם לא זכאים, אנחנו לא מדברים על אוכלוסיה זכאית. מדברים על לא זכאים.

זוג עם ילד זכאים לדיור ציבורי.

מה את אומרת? יש להם זכאות?

יושב לידי כאן מר ישראל שוורץ ממשרד השיכון ואנחנו חברה שמיישמת מדיניות של משרד השיכון. בהתאם לקריטריונים, המשפחה עם הילד שיושבים כיום במרכז קליטה בדימונה...

בבאר-שבע.

בבאר-שבע אין דיור ציבורי. יש בנצרת, יש בעפולה, יש בצפת, בקרית-שמונה.

ואין דירות זמינות בדיור ציבורי?

אני קראתי איפה יש דירות זמינות.

אני רוצה להתייחס לקריטריונים. אנחנו מחלקים דיור ציבורי לפי קריטריונים שנקבעו בהחלטות ממשלה. נכון שישנם איזורים שבהם יש עודף דיור ציבורי - וזה נכון לגבי בית-שאן, קרית-שמונה, טבריה - ואז הקריטריונים הם הרבה יותר גמישים, ולפעמים גם עושים מבצעים.

למרבה הצער, בחלק מהאיזורים, כגון באיזורים מסויימים באחת מהערים האלה, כל העולים - כולם, לא משנה מאיזו עדה - בוחרים שלא לגור, וכנראה מסיבות מאד מאד טובות.

מצד שני, אנחנו מקיימים גם הליך של ועדת חריגים אם יש צרכים, ועולים לא עומדים בקריטריונים האלה. הבעיה היא אחרת - שבאותם איזורים מבוקשים, והיום איזור מבוקש הוא למשל באר-שבע, אין לנו שם דיור ציבורי. זאת אומרת, העברנו ועדת חריגים, הצטברה רשימה של זכאים גם לא דרך ועדת חריגים, והם ממתינים במשך שנים רבות לדיור זמין.

משה אלמוזלינו, מנהל מרחב הדרום בסוכנות היהודית.

גם תמר צודקת וגם אביטל צודקת - כולם צודקים. במציאות, אף עולה מהקבוצה הזאת שמביאים אותו לדיון במשרד הקליטה, לא עומד בקריטריונים לקבל דיור ציבורי. יש דירות ציבוריות בדימונה, בבאר-שבע, ואולי באשקלון, אולי בעוד מקומות, והם יילכו, כי 15 משפחות מהם עברו לפני כשנה לאשקלון. בסיוע שלנו הם עברו, אבל הקריטריונים הם כאלה שזה לא יעזור. הם לא יעברו את הוועדות של משרד הקליטה, לא בגלל האנשים במשרד הקליטה. הקריטריונים הם כאלה.

לכן, אין טעם להגיד שיש דירות. תמר יכולה להעמיד דירות, היא לא יכולה לתת דירה בלי אישור של משרד הקליטה, לצורך העניין.

אפשר להעביר אותם לוועדה.

זה לא כל כך קל. כאן נאמר לגבי הפריפריה. אני אומר לכם, כמנהל מרכז הקליטה, אני יושב עם נציגת משרד הקליטה כמעט פעם בחודש. אנחנו מנסים לעזור גם בקליטה בפריפריה, זה לא כל כך קל, כך שבואו נראה את הדברים כמו שצריך.

לא בגלל קריטריונים נוקשים - אני מאד מצטערת - אלא בגלל מצאי דיור. כשאין דירות, אין מה לתת.

אני העברתי משפחה לדימונה, זה לקח לי ארבעה חודשים.

אנחנו רוצים לסיים את הישיבה.

נגיד שבאנו לבקש שיעזרו לנו עם העניין של הדירות, זה לא עניין שיתנו לי דירה של עמיגור או עמידר וזהו. יש אנשים שרוצים, ואנחנו מבקשים אם יכולים לתת משכנתא שאנחנו נוכל לשלם אותה.

אם אני רוצה לגור באשדוד או בתל-אביב, שיעזרו לנו עם המשכנתא. זה לא שיתנו לי דירה בדימונה, וזהו.

מה יכולים לעשות בעפולה או באשדוד?

אנחנו רוצים לסכם את הדיון. קודם כל, גברת רמוס, את תשבי עם נציגת הביטוח הלאומי.

סליחה, שמי יצחק ונגר מבאר-שבע, מרכז קליטה יעלים. אני גר שם שלוש שנים וחצי. יש כמה אנשים במרכז קליטה שקיבלו מכתב מבית-המשפט. אנחנו יכולים לחכות שתהיה תשובה?

רק שתדע שזה לא רק לגבי עולי קובה, היו בעבר גם לא מעט מקרים - גם של צעירים - של מרכזי קליטה, כי למעשה מרכז הקליטה זה לתקופת ביניים. הסוכנות, משה - תתייחס מה קורה לגבי אותם עולים שהתחילו לקבל מכתבים שהם צריכים לפנות את מרכזי הקליטה.

למעשה, אנחנו לא מציעים להם שום דבר, זאת האמת. מצד אחד, הסוכנות כותבת להם מכתבי אהבה על כך שהם צריכים לעזוב. אנחנו, כמדינת ישראל, כולל משרד השיכון, כולל החברות המשכנות, לא מציעים להם שום דבר, וזה המצב.

נשמע גם ממך ואנחנו נציע את ההצעות שלנו בהקשר הזה.

החבר'ה שנמצאים בבאר-שבע וגם באשקלון, כאלה שיושבים שלוש וארבע שנים, זה מעל למדיניות שלנו בדרך כלל. במקרים האלה הלכנו לפי בית הלל בהתחשב במצב, אבל אי אפשר להגיד גורף - אנחנו הולכים עכשיו לבטל את כל הבקשות לצאת, כי אנחנו רוצים שגם תתקבל החלטה משום שהבעיה המרכזית היא מתן דיור, ולא יעזור לנו שום דבר.

אני אעכב את זה בעוד חודש או בעוד חודשיים, אבל לא נפתור את הבעיה.

הבעיה היא להעמיד לרשותם דיור בתנאים כמו שכאן הוזכרו, כמו האתיופים, כדי שתהיה להם אפשרות כן לגשת למשכנתא באותם תנאים, כי משפחה אתיופית עולה הם בוודאי יכולים לגשת למשכנתא, בתנאי שאלה יהיו אותם תנאים, או שיימצא דיור ציבורי.

אנחנו מבינים טוב מאד את הבעיה.

נאמר דבר כזה - אנחנו נמצאים כרגע בדיונים עם האוצר לגבי המעמד ומה אתם כעולי קובה תוכלו לקבל, בעיקר מבחינת משכנתאות או מענקים. אתם נמצאים באיזושהי קטגוריה ואתם לא מקבלים מספיק, זה נראה לכולנו ברור.

מדובר באוכלוסיה לא גדולה במיוחד, היא גם לא תגדל. שמענו גם את העמדה של התאחדות עולי אמריקה הלטינית, שהם מחייבים ויתמכו בזה.

אנחנו מצידנו נפנה למשרד האוצר בעיקר, כדי שבמשרד השיכון יקבלו אפשרות לתת את המשכנתאות וחלק שיהפוך למענק. אני מקווה שיהיו לזה תוצאות.

בינתיים, הייתי רוצה לבקש מן הסוכנות - לאור המצב הזה, צריך להבין שרק עכשיו המבצע כמבצע התפרסם והתגלתה הידיעה שאמנם נמצאים כאן עולים מקובה וגם העובדה שאנחנו כוועדת כנסת יכולים עכשיו לטפל בנושא בצורה יותר נמרצת, להתחשב בסיטואציה הזאת.

אנחנו נמצאים עכשיו בחודש אוקטובר. אני מקווה שתוך חודש-חודשיים אנחנו נדע ואנחנו נפעל לכך גם בעקבות פניות אלי מחברי כנסת, חברי הוועדה, נפנה למשרד האוצר והם יתנו את ההנחיות המתאימות למשרד השיכון.





אני מקווה שנצליח לשפר את המצב, כך שתוכלו לקבל משכנתאות ומענקים גדולים יותר, אבל אחר כך נצפה גם מכם - אנחנו ננסה שאתם תראו גם רצון טוב כדי לנסות ולהתמודד עם הבעיה, כלומר אחר כך עם ההחזר של המשכנתאות ועם המעבר ממרכז הקליטה לדיור של קבע.

אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו. אני מאמינה שהסוכנות תתחשב. אנחנו נפנה גם לסוכנות להתחשב לפחות לחודשים הקרובים - לא להעביר אליכם יותר מכתבי פינוי ממרכזי הקליטה.

אבל יחד עם זה - ואני מבקשת גם ממנהלי מרכזי הקליטה - להעביר לעולים שהם יידעו מכך, שזה עומד על הפרק - מרכז הקליטה הוא לא דיור של קבע וצריך לעודד כדי שייצאו לדיור של קבע.

משרד הקליטה - אני מציעה שתקום איזושהי ועדה אצלכם רק לנושא זה, בשלב זה - זה נושא שהוא פתיר לעולי קובה, בלי להתייחס כרגע לשאר העולים שמגיעים, אנחנו יודעים מה קורה, והלוואי שיעלו עוד ועוד.

אנחנו מדברים על אוכלוסיה די מוגדרת, אנחנו יודעים גם מי עוד נמצא שם, ולכן אולי בכל זאת תוכלו למצוא דרך כדי לקדם. זה צריך עוד איזושהי דחיפה, אני חושבת שוודאי כמו כל העליות - זו עליה טובה מאד, אנשים שרוצים לתת את מיטבם, וגם אנחנו רוצים מצידנו באמת לרווחתם, לרווחת הילדים שלהם.

אני באמת מציעה ואני מעבירה לך את המסר הזה - אביטל, משרד הקליטה - תשבו על העניין הזה, תשבו על המדוכה ותעבירו לנו גם את המסקנות שלכם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:50.