פרוטוקולים/ועדת חוקה/5865



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
15.10.2002

פרוטוקולים/ועדת חוקה/5865
ירושלים, ט"ו בחשון, תשס"ג
21 באוקטובר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 522
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שלישי, ט' בחשוון התשס"ג (15 באוקטובר 2002), שעה 9:30

הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 4), התשס"ב-2001 –
הכנה לקריאה שניה ושלישית – הצבעות.

חברי הוועדה: שאול יהלום – מ"מ היו"ר
נסים זאב
אליעזר כהן

עו"ד לבנת משיח - משרד המשפטים
עו"ד יפעת רווה - " "
עו"ד לאה רקובר - הנהלת בתי-המשפט
עו"ד עופר שרון - הלשכה המשפטית, המכס
עו"ד יעל אביר - מ"מ יועמ"ש, אגף המכס
מלכה פלדמן - אגף גבייה, המכס
משה כהן - משרד האוצר
עו"ד אסי מסינג - " "
עו"ד איתן בן-משה - מינהל הכנסות המדינה
עו"ד יעל ייטב - נציבות מס הכנסה
עו"ד תמר פינקוס - תובעת ראשית, משרד התעשייה והמסחר
עו"ד נעה וגנר - הלשכה המשפטית, משרד העבודה והרווחה
עו"ד נחמיה אבנרי - משרד הפנים
עו"ד אליהו ליפשיץ - משרד הדתות
רפי יוחאי - מנהל יחידה ארצית לאכיפת חוק איסור
הונאה בכשרות, הרבנות הראשית

עו"ד תמי סלע

דורית ואג

אביגיל זכאי








הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 4), התשס"ב-2001

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. זו ישיבה שניה על הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 4), התשס"ב-2001. היכן אנחנו עומדים?

הגענו עד סעיף 17.

יש לפנינו נוסח עם תיקונים.

התיקונים מסומנים בקו ומה שמחקנו מחוק עם קו.

הסעיף הראשון הוא תיקון טכני לענין "תובע מוסמך".

בסעיף השני עברנו משנתיים לשלוש שנים ככלל.

בסעיף 5 מחקנו את הביטוי של סעיף קטן (ג). בהערת שוליים רשמתי כי בישיבה סוכם גם שייאמר שסעיף זה לא יפגע בכל דרישת הכשרה שבחוק אחר. עשינו בדיקה חוזרת של הענין הזה והסתכלנו בחוקים אחרים שבהם יש סעיפי הכשרה ונראה לי שהדבר הזה מיותר. בסעיף ההכשרה מדובר על פקחים לצורך אותם חוקים ולא מדובר על פקח לפי ההסמכה בחוק העבירות המינהליות. אנחנו מבקשים מהוועדה לשקול את ההחלטה הזאת מחדש כי לא רק שהדבר מובן מאליו אלא יש כאן שתי דרישות נפרדות.

למה מפריע לכתוב שזה לא יפגע בדרישה שקבועה בכל דין אחר?

הדרישה פה היא לגבי מפקח לפי חוק העבירות המינהליות. אני לא יודעת לתת דוגמאות כי בכל חוק זה אחרת אבל יש דרישה למפקח לפי אותו חוק. אם למשל אדם צריך להיות מפקח לפי חוק נהיגה בחוף הים, הוא צריך לעבור הכשרות לא לצורך הטלת עבירה מיידית אלא לצורך פיקוח לפי אותו חוק. לדוגמה, אם מישהו צריך הכשרה מסוימת כדי להיות עורך דין אין זה פוגע בדרישות ההכשרה כדי שהוא יהיה גם רואה חשבון. המלה "מפקח" פה מטעה, הוא יכול להיות גם מפקח וגם פקח.

בהערת השוליים את כותבת: בישיבה סוכם גם שייאמר שסעיף זה לא יפגע בכל דרישת הכשרה שבחוק אחר אך הדבר נראה לי לא רק מובן מאליו אלא גם מיותר שכן הדרישות בחוקים האחרים הן לגבי פיקוח לפי אותם חוקים, ואילו הדרישה כאן היא לצורך מינוי אדם כמפקח לפי חוק העבירות המינהליות.

האם הוועדה מקבלת את ההערה?

באופן עקרוני את צודקת, החוק הזה בסדר אבל אתן לך דוגמה. נניח שכדי לקבל תפקיד מסוים של ראש אגף במשרד ממשלתי אדם צריך לעבור 8 קורסים של נציבות שירות המדינה. בחוק אחר אנחנו דורשים השכלה אקדמית למפקח. עכשיו יגידו: קל וחומר, אם הוא בעל השכלה אקדמית וזה לפי חוק העבירות המינהליות, זה מספיק גם ל-8 קורסים. יכול להיות מצב שמבחינת האחריות של התפקיד מפקח בחוק העבירות המינהליות עולה על חוקים אחרים ואז אדם יגיד: קל וחומר, אם הוא טוב להיות מפקח לעבירות מינהליות, לפי הדרישות באותו חוק הוא יוותר ושיקול הדעת שלו לא יהיה נכון.

יש פה מסקנה אחרת. אם יש הכשרה שהיא עודפת על ההכשרה הנדרשת לפי החוק הזה, ויוחלט על-ידי הרשות המוסמכת שזה בסדר – אין בעיה.

זו לא הכשרה עודפת אלא שונה. נניח שלתפקיד מפקח אתם דורשים קורס מע"מ, אפשר להגיד: אם הוא מוסמך להיות מפקח לפי חוק עבירות מינהליות בוודאי שהוא מבין את החומר גם בלי הקורס במע"מ.

בסדר, נקבל את חוות דעתך, גב' רווה.

משרד הפנים פנה אלי ואמר שבסעיף קטן (א) בסעיף 5 לחוק מדובר על תאגיד שהוקם בחוק ומאחר שיש תאגידים שלא מוקמים בחוק אלא בצווים הוא מציע שנשנה את זה ל"תאגיד שהוקם לפי חוק". נראה לי שאין בעיה עם זה וברגע שזה "לפי חוק" זה כולל גם צווים. הוספנו שהמפקח יהיה בעל הכשרה הנדרשת למילוי תפקידו.

לאור כל מה שאמרתי הניסוח הסופי של סעיף 5 הוא: "5(א). השר הממונה על ביצועו של חוק שבתוספת, או מי שהוא הסמיך לכך, ימנה מפקח לגבי עבירות על הוראות שנקבעו באותו חוק או בתקנות שהותקנו לפיו שהן עבירות מינהליות. 'מפקח' יהיה עובד המדינה, או עובד של תאגיד שמוקם לפי חוק ויהיה בעל הכשרה הנדרשת למילוי תפקידו. (ב) השר הממונה על ביצועו של חוק שבתוספת רשאי, בהסכמת שר הפנים, להסמיך בצו ראש רשות מקומית למנות עובד של אותה רשות מקומית בעל הכשרה הנדרשת למילוי תפקידו להיות מפקח לגבי עבירות על הוראות שנקבעו באותו חוק, או בתקנות שהותקנו לפיו שהן עבירות מינהליות שנעברו בתחומה של אותה רשות מקומית."

בסדר.

עוד הערה לסעיף 7 שאושר. נאמר: "נקבע לעבירה מינהלית קנס בשל עבירה נמשכת, לא יוטל הקנס בשל העבירה הנמשכת, אלא אם כן צורפה להודעה על הקנס בשל העבירה כאמור בסעיף קטן (ב) התראה שלפיה אם לא תתוקן ההפרה עד תום התקופה שנקבעה בה יוטל על הנקנס קנס בשל עבירה נמשכת." אמרנו שהתנאי לכך היא הטלת קנס. זה לא קיים היום אבל תיאורטית יכול להיות מקרה שמטילים רק קנס על העבירה הנמשכת ולא קנס על העבירה המקורית לכן יש לשקול אם להוסיף: לא יוטל הקנס בשל העבירה הנמשכת אלא לאחר שניתנה התראה.

זה בסדר. עוד נאמר כאן: "בהתראה יצוין גובה הקנס המינהלי הצפוי לכל יום בשל העבירה הנמשכת". נניח שאדם עבר עוד פעם את העבירה אז יש כפל קנס כך שזה לא קנס לפי כל יום. אותו אדם יכול להגיד: אתה לא יכול להטיל זאת עלי כי בחוק כתוב "לכל יום" ואתם לא מילאתם את הדרישה.

אפשר לכתוב: גובה הקנס המינהלי הצפוי בשל העבירה הנמשכת.

בדיוק.

בסדר.

סעיף 8 עוסק בביטול קנס מינהלי. התבקשנו על-ידי הוועדה לבדוק את הנושא של "אין ענין לציבור בהמשך ההליכים". הצענו שתי אפשרויות לביטול קנס מינהלי שזהות לעבירות קנס: 1. כשהעבירה לא נעברה או שהיא לא נעברה בידי מי שקיבל את ההודעה; 2. בנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים. התבקשנו לבדוק האם לפי הנחיית היועץ המשפטי זה כולל נסיבות אישיות של אדם מטעמי חסד.

מה זאת אומרת שהעבירה לא נעברה בידי מי שקיבל את ההודעה?

למשל טעות בזיהוי.

קחי עבירה מינהלית של קנס תעבורתי.

אין דבר כזה, יש רק עבירות קנס.

נניח שמחר יהיה דבר כזה. נניח שנסעתי ברכב שכור של חברת "אוויס". המשטרה מצאה את המספר והיא נותנת את הקנס לחברת ההשכרה.

חברת ההשכרה מודיעה מי היה הנהג באותו יום ואז הדו"ח הראשון מבוטל ומסבים את הדו"ח על שם הנהג שנהג ברכב בפועל.

שיעבירו גם את הנקודות למי שעשה את העבירה. למשל, הבן שלי נשפט, בית-המשפט שלל את רישיונו אבל את הנקודות השאירו לי.

במקרה שלי נתנו לי את הקנס בטעות כי השם שלי דומה לשם של מישהו אחר.

הבן של דורית נסע ברכב שלה ומאחר שהאוטו רשום על שמה היא קיבלה דו"ח וזה קרה בשעה שהבן שלה חנה נניח באדום-לבן והשוטר הניח לו על השמשה את הדו"ח.

בעל הרכב יכול להגיד: הייתי בחוץ-לארץ בזמן הזה והבן שלי נהג ברכב. אם היא לא אומרת למי היא מסרה את הרכב הדו"ח בא על שמה.

איפה זה כתוב?

זו עבירת תעבורה. אם דורית מקבלת את הדו"ח היא צריכה לבקש ביטול ולומר שזאת לא היא ומי נהג ברכב. מדובר כאן על עבירות קנס אבל אם זו עבירה מינהלית, למשל הצגת מחירים, אני צריכה להראות שזו לא אני.

אני עובד בשע"מ – שירות עיבודים ממוכנים, שם אנחנו מרכזים את הנושא של העבירות המינהליות לא רק בתחום המסים אלא של כל מי שמטיל היום קנס מינהלי דרך המחשב.

אני מתייחס לדוגמה שנאמרה כאן. פקח בא לחנות ורואה שבעל העסק לא שם מחירים וזו עבירה מינהלית. הפקח נתן את הקנס על שם העובד שהיה שם אבל מי שצריך לקבל את הקנס הוא בעל העסק לכן אפשר לבטל את הקנס של העובד. זה מקרה אותנטי בו ביטלו את הקנס המינהלי שנתנו לעובד והטילו אותו על בעל העסק.

נניח ששם העסק הוא "מוצרים בזול", בחצי מחיר. אם הפקח נתן את הקנס למשה בן-יעקב, שהוא העובד, אני מבין זאת. אבל אם הוא כתב את הקנס על שם "מוצרים בזול" ונתן אותו לעובד ביד?

הקנס מוטל על אדם באופן אישי, לא על חברה. אם הוא רשם את זה על שם החברה זה בסדר.

את עושה פה טעות בדבר טכני. מי שקיבל את ההודעה הוא אותו עובד אלא שבעל העסק לא היה באותה שעה במקום, העובד לא אשם. קבלת ההודעה היא פעולה טכנית ולא נכון לפטור את עובר העבירה רק בגלל שהוא לא קיבל את ההודעה מבחינה טכנית. יכול להיות שהעובד שלו או האמא שלו קיבלו את ההודעה. לכן אני מציע שייאמר: שהיא לא נעברה על-ידי מי שעשה את העבירה.

מה שאת אומרת הוא שאם שלחו לי הודעה בדואר "רשום" והבן שלי הלך לקחת את ההודעה בדואר וחתם שהוא קיבל אותה – גמרנו.

מטבע הלשון שכתובה פה שגורה בכל החיקוקים האחרים שעוסקים באותה סוגיה. אנחנו מבינים שבמקרים כאלה לא מדובר על מי שמקבל את ההודעה מבחינה טכנית אלא על מי שעבר את העבירה. אם נתחיל לעשות שינויים דווקא בחיקוק הזה לעומת חיקוק אחר אני עלולה לפגוע בדברים. עד כה לא היו בעיות של פרשנות במובן הזה וכולם הבינו שב"מי שקיבל את ההודעה" הכוונה היא לעבריין.

מכאן צריך לצאת מוצר שלם ואני לא צריך להתחשב באף חוק אחר. קוראים בעתון שבהברקה של עורך דין היה כך וכך. לכן אני מציע לדייק.

אנחנו מציעים לכתוב: שהיא לא נעברה בידי הנקנס.

בסדר.

הסיבה השניה היא שבנסיבות המקרה "אין ענין לציבור בהמשך ההליכים". על זה התעכבנו. יש על כך הערת שוליים מס' 6.

אני קורא את ההערה: לענין זה נתבקשנו לבדוק האם עילה זו כוללת גם טעמים של חסד וכיו"ב. מבדיקת הנחיית היועץ המשפטי ... הדנה בביטול הודעות תשלום קנס נראה שהסמכות קיימת. כך, למשל, לפי ההנחיה ניתן לבטל קנסות תעבורה כאשר "העבירה נעברה לשם פיקוח נפש או בשל צורך רפואי דחוף ולא גרמה הפרעה חמורה לתנועה", ובכלל עבירות הקנס בשל "נסיבות אישיות קשות של הפונה המצדיקות שלא למצות עמו את הדין". בעבירות חניה ברשויות מקומיות ניתן לפי ההנחיה לבטל הודעת תשלום קנס שניתנה לאדם להוביל חולה קשה למתקן רפואי, לעובד של גוף שירות חיוני... מכאן עולה אם כן שהסמכות לבטל הודעת תשלום קנס מטעמי "חוסר ענין לציבור" רחבה ועשויה לכלול גם מקרים של נסיבות אישיות וכדומה, ולמקרים אחרים המתאימים בהתחשב באופי העבירה – שזה הדבר שרצינו. טוב.

צריך לסייג את זה: ובלבד שהוא לא ממשיך את העבירה.

אם הוא ממשיך בעבירה זו עבירה חוזרת ואז כבר יש ענין לציבור.

אחרי שיוצא החוק יוצאת חוברת של הנחיות שמותאמת לכל סוג של חיקוק ואת ההערה שלך אפשר להכניס שם. אני לא רוצה לשלול את האפשרות מאדם שהוא במצב של סרטן סופני ובגלל שזו עבירה נמשכת אתה תהיה מנוע מלשקול את הדברים במקרים חריגים.

שיקול הדעת הוא שלך כתובע ואתה לא חייב לסגור את הענין.

איך מגיעים לכך שהנחיות היועץ המשפטי שניתנו לדברים אחרים יהיו רלוונטיות כאן?

ממילא צריך הנחיות מיוחדות כי כאן זו סוגיה אחרת.

אני מסכם זאת לפרוטוקול: נציגות משרד המשפטים עורכת דין לבנת משיח, ועורכת דין יפעת רווה מצהירות כאן כי הנחיות היועץ המשפטי שניתנו לצורך חוקים אחרים בנושא של טעמים של חסד וכיוצא בזה במה שקשור ל"אין ענין לציבור בהמשך ההליכים" יועתקו בשינויים המחויבים גם לגבי חוק זה עם פרסומו.

בהתאם להחלטת הוועדה בסעיף 8, סעיף קטן (ב) הוספנו: התובע המוסמך ישיב לפונה בזמן סביר בנסיבות הענין, ינמק את החלטתו וההמשך כפי שהוצע מלכתחילה.

התובע המוסמך לא חייב להיות עורך דין. במכס ובמע"מ הם לא עורכי דין.

היועץ המשפטי בוחר מהמאגר תובעים שרק להם תהיה הסמכות לבטל, פרט למה שקיים במשטרה שיש בה תפקידים מיוחדים. הוא יקבע את המדיניות למי ניתנת הסמכות.

לא כתוב שהוא חייב להיות משפטן.

פורמלית הוא לא חייב להיות משפטן.

אם זה לא כתוב אז אין בעיה.

בסעיף קטן (ד) תיקנו שהבקשה להישפט תהיה 30 ימים במקום שבועיים. בהערת השוליים כתבתי: אמנם הוועדה לא העירה לענין זה אך נראה שיש להשוות זאת למועד לבקשת ביטול שבסעיף קטן (א) ולמועד המקורי לבקשה להישפט לפי סעיף 8(ג).

עד כמה שאני זוכר הסברתי שאם נותנים לאדם 30 ימים זו בעיה. יכול להיות שבתחילת 30 הימים הוא יצא למילואים. יכול להיות שמי שבפרקליטות חוזר בלילה הביתה אבל אם הוא מג"ד יכול להיות ש-30 ימים הוא לא עבר על הדואר ובכך מנענו ממנו להישפט. אני חושב שצריך להאריך את התקופה.

בסעיף קטן (ה) כתוב: אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש.

בסעיף קטן ה' כתוב: התובע המוסמך רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה.

אני מציע שאחרי "סעיף קטן (א)" נוסיף גם את סעיף קטן (ד).

סעיף (ד) קשור לבית-המשפט. הצענו שבסעיף קטן (א) זה יהיה תוך 30 ימים במקום שבועיים. בנוסף הצענו שאם התובע דוחה מאותן סיבות גם כן יהיו 30 ימים ולא שבועיים.

בסדר.

בסעיף קטן (ה) מדובר על התובע, בסעיף קטן (ד) מדובר על בית-המשפט.

אני רוצה לתת פתח גם לבית-המשפט.

יש לי הערה. לאדם יש 51 ימים מאז שהוא קיבל את הקנס ולא 30 ימים. התקנות אומרות שמהיום שהוטל הקנס יש לו יותר ימים. לדוגמה, אם הקנס הוטל ב-1 בינואר 2002, יש לו 21 ימים עד שהודעת הקנס מגיעה ליעדה. זה נקבע בשנת 1987 כשלדואר היה לוקח שבועיים ימים להגיע למען. לכן קבעו אז 21 ימים. אחרי 21 ימים אלה סופרים 30 ימים שבהם הוא יכול להודיע אם הוא רוצה להישפט ולשלם את הקנס ללא הצמדה וקנסות פיגורים. בדואר של היום זה מגיע אחרי יום או יומיים לכן גם אם הוא מג"ד במילואים יש לו 50 ימים. למה להאריך יותר מ-30 ימים? הרי כבר יש לו 50 ימים. כנראה שזה לא הובא לידיעתך.

סעיף קטן (ד) אומר: "מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו בענין הביטול; דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעה" – התובע המוסמך כותב לי: דחיתי את בקשתך – "רשאי מגיש הבקשה לבקש להישפט בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה."

זאת אומרת, היום קיבלתי את ההחלטה, אז כמה ימים יש לי לדעתך 30 או 51 ימים?

זה נכון, זה דבר חדש ואולי יש פה מקום להארכה.

הבקשה להישפט מגיעה אלינו, למשרדים ולא לבית-המשפט. לכן בנסיבות הענין אם הוא היה במילואים הוא יוכל לחזור ולהישפט.

יושב-ראש הוועדה צודק, אנחנו מסכימים עם ההערה, צריך סמכות. בדקנו ובחוק סדר הדין הפלילי קיים סעיף 230 שאומר כך: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א)" – שהוא מקביל לסעיף 8 פה - "שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור."

אנחנו חושבים שאפשר להוסיף כאן סעיף כזה והוא יפתור את הבעיה.

טוב.

באיחור בלי הגבלה?

בית המשפט בודק את הנסיבות.

היום מוגשות הרבה בקשות לבית-המשפט גם באיחור והנושא פרוץ. האם בכל זאת אי-אפשר להגביל את זה?

לא באנו להחמיר, מה שאת אומרת קיים היום. כאן אדם בא ומבקש להישפט, זה לא אדם שבורח מהמשפט. את באה אלי ואומרת: בגלל 30 הימים אני לא יכולה לתת לך להישפט ואתה חייב להישפט. אדם נותן סיבה אמיתית ואני מזכיר לצערי את המתקן הרפואי במחלה קשה, נניח שאחד מבני משפחתו היה זקוק להשתלה והוא נסע לחוץ-לארץ וזה לא 30 ימים אלא חצי שנה. אני סומך על בית המשפט, הרשם או המזכיר. נהיה אנושיים.

הוא בורח מהליכי משפט.

אם הוא ביקש להישפט יהיה משפט, זה שיקול דעתו של בית-המשפט. אם הוא רואה סיבה סבירה להגשה באיחור הוא יתן לו את האפשרות.

אני יודע מעצמי שאני מעדיף שיתנו לי קנס ולא ללכת לבית המשפט. אדם לא ירצה לעסוק בזה.

ראינו מקרים שבהם אדם ביקש להישפט באיחור אפילו מסיבה מוצדקת ובית-המשפט אמר: אני מצטער, אני לא נותן לך. זאת אומרת, שיקול הדעת פועל לשני הצדדים.

נשאיר את זה.

סעיף 16 גם הוא לא נמצא בהצעה.

לפי הוראת הוועדה הורדנו את סעיף 11 על התיישנות העבירה. שינינו קצת ואסביר זאת בהמשך.

בסעיף 11 להצעה היתה הערה של היועצת המשפטית לוועדה ותיקנו זאת בהתאם. הוספנו התייחסות לענין קנס מינהלי שאינו קצוב. כך ייאמר: בסעיף 14 לחוק העיקרי, במקום הרישא המסתיימת במלים "לפי סעיף 8" יבוא: "ביקש אדם להישפט לפי סעיף 8(ג), או לפי סעיף 9(ב)" – שמדבר על קנס מינהלי בלתי קצוב – "והורשע, לא יפחת הקנס אם הוא העונש היחידי מהאמור להלן – (1) לענין קנס מינהלי קצוב – מסכום הקנס או משיעורו; (2) לענין קנס מינהלי שאינו קצוב ואשר קבוע לו סכום או שיעור מזערי – מהסכום או השיעור המזערי הקבוע לעבירה."

בסדר.

יש לך כאן הערת שוליים מס' 9 בסעיף 17.

סעיף 17 אומר: "לא שילם אדם קנס מינהלי במועד, לא הודיע כי ברצונו להישפט ולא השיב תשובה כאמור בסעיף 9(ב)(2), תתוסף על הקנס תוספת פיגור בשיעור כאמור בסעיף 67 לחוק העונשין", זה 50% באופן חד-פעמי ואחר-כך 5% כל חצי שנה. זה שונה מהמצב היום שקובע: "לא שילם אדם קנס מינהלי במועד שנקבע לכך, יווספו עליו הפרשי הצמדה כפי שנקבע בתקנות וכן תוספת פיגור. תוספת הפיגור תהיה 1.5% מסכום הקנס שלא שולם לכל שבוע של פיגור או חלק ממנו". המרכז לגביית קנסות עשה חישוב כמה הדברים האלה יצאו לפועל. לענין זה צריך הוראת מעבר כדי להחליט מה קורה עם קנסות שהוטלו לפני תחילת החוק.

אדם לא שילם קנס והתובע אומר שהוא חייב. האדם רוצה להישפט ולכן הוא בא לבית המשפט ומגיש בקשה, אנחנו נתנו לו את הרשות אבל לבסוף בית המשפט משיב לו תשובה שלילית, לא מאפשר לו ואומר: היית צריך לשלם, עברו 30 ימים והסיבה שלך איננה מוצדקת. מה יקרה, ממתי הוא נחשב מאחר – מאז שתמו 30 הימים, או מרגע קבלת התשובה השלילית של בית המשפט? אני חושב שהזמן צריך להיחשב לא מיום קבלת התשובה השלילית של בית המשפט. אם הוא קיבל תשובה שלילית מבית המשפט הוא סתם עשה תרגיל.

בוודאי. סעיף 8(א)(ג) המוצע אומר: "הגשת בקשה לביטול הודעה אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס". אפילו אם אדם מבקש ביטול הוא צריך לשלם בזמן. סעיף 17(א) אומר שמחזירים לו את זה עם תוספת פיגור.

ברגע שאתה מגיש בקשה להישפט, זה מעביר את הענין מהמסלול המינהלי למסלול השיפוטי ומוציא את המירוץ של תוספות הפיגורים.

אם הוא מגיש את הבקשה לא בזמן הוא לוקח סיכון, אחרת כולם יגישו לא בזמן רק כדי לדחות את התוספות של הפיגורים.

האם לא צריך להגביל את הגשת הבקשה לשופט בתוך המועד הקבוע?

אלה דברים מובנים מאליהם, אין בעיה בנושא הזה.

טוב.

אנחנו נעשה את הוראת המעבר.

סעיף 16א המוצע לא נמצא בהצעה, וגם הוא בעקבות מכתב של עיריית תל-אביב. היום סעיף 22 לחוק אומר כך: "קנס מינהלי שהטיל מפקח שהוא עובד של רשות מקומית או של תאגיד שהוקם בחוק ישולם לקופת הרשות המקומית או לקופת התאגיד לפי הענין." הרשויות המקומיות טוענות שבחוק שמירת הניקיון ובעוד כמה חוקים נאמר: "קנס שהוטל בשל עבירה לפי חוק זה ישולם מקרן לשמירת הניקיון ואולם אם הוטל הקנס בבית משפט לעניינים מקומיים או בבית משפט אחר עקב הפעלת סמכותו של עובד רשות מקומית, ישולם הקנס לקופת הרשות המקומית שהפעילה את הסמכות, למעט קנס שהוטל על הרשות המקומית."

העיריה אמרה שהם רוצים שלקופת העיריה יגיע לא רק קנס שהטיל המפקח אלא גם קנס שהוטל בבית המשפט לעניינים מקומיים עקב הפעלת סמכות המפקח. זה נראה לנו מוצדק ויש מקום לכך.

למי הקנס הולך היום?

אם הפקח מטיל קנס והבן-אדם משלם אותו – זה הולך לקופת הרשות המקומית; אם הבן-אדם מבקש להישפט – זה הולך לאוצר המדינה.

אלה בדרך כלל כתבי אישום שמוגשים לבית המשפט לעניינים מקומיים שממומן על-ידי הרשות המקומית. נכון שזה עבר מן המסלול של הפקח של הרשות המינהלית אל הרשות השופטת אבל מבחינת ההוצאות זה מוטל על הרשות המקומית כשגם התובעים ממומנים על-ידה ולכן הם ביקשו זאת.

טוב.

סעיף 22א. בסעיף הזה הוספנו את הנושא של התיישנות העונש, הבהרנו אותו והעברנו לכאן את התיישנות העבירה. אקרא את הסעיף כפי שהוא עכשיו לאור כל השינויים:

"(א) אין בקביעת עבירה כעבירה מינהלית כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור בסעיף 24 לחוק העונשין." זה הכלל. "(ב) לענין התיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לאותו חוק כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה" – הצענו כאופציה גם: או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי – "אף אם עבר אותו מועד."

סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי אומר כך: "באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה" הוא מפרט – בעוון חמש שנים, ובחטא שנה אחת.

סעיף 22א, סעיף קטן (ג) עוסק בנושא של התיישנות העונש. בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי נאמר: "עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר עברו – בעוון עשר שנים, בחטא שלוש שנים."

פה הצענו לקצר את התיישנות העונש ואמרנו ככלל: "(ג) לענין התיישנות עונש כאמור בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי יראו את המועד הקבוע לתשלום הקנס המינהלי כמועד הטלת העונש". כאן יש טעות וצריך להיות: יראו את המועד הקבוע לתשלום הקנס המינהלי כמועד שבו פסק הדין נעשה לחלוט.

הסעיף אומר שמרגע שמטילים עונש מוטלת איזו שהיא חובה על הרשויות לבצע אותו בזמן סביר. אי-אפשר שאדם יבצע עבירה ויוטל עליו עונש של קנס או של מאסר – תלוי בסוג העונש – ובוקר אחד אחרי 10 או 20 שנה העיריה תיזכר ותכניס אותו לבית הסוהר במקרה של פשעים חמורים, או תגבה ממנו את הקנס אחרי ששנים רבות היא לא עשתה כלום ובינתיים הצטברו הפרשי הצמדה. לכן קובעים סף עליון למועד של ביצוע העונש לפי חומרת העבירה.

מה שרלוונטי לעבירות מינהליות הם חטא ועוון. אם אדם ביצע עבירת חטא אומרים שיש לגבות בתוך 3 שנים, בעוון בתוך 10 שנים. הניסיון שלנו בעבירות קנס הראה ש-10 שנים זה הרבה מאוד. נניח שאדם ביצע עבירת תעבורה כלשהי שנחשבת עוון, הרשויות לא עשו כלום במשך שנים – זה מה שגם גרם בין היתר למבצע הקנסות המפורסם – בינתיים הצטברו קנסות ובשנה התשיעית פתאום התחילו לגבות. בהתייעצות עם המרכז לגביית קנסות אנחנו חושבים שהמצב הזה לא נכון. המרכז הזה גובה היום את הקנסות ביעילות ואנחנו מצפים מן הרשויות שיעבירו את הנתונים למרכז בזמן.

ההתיישנות נמנית לא מיום ביצוע העבירה אלא מיום הטלת העונש, או מיום אמצעי הגבייה האחרון. זאת אומרת, יכולים לשלוח הודעה או להטיל עיקול כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות. 5 שנים הוא זמן די ארוך שבו הרשויות יוכלו לפעול, בוודאי המרכז לגביית קנסות, ולהתחיל לבצע את העונש.

5 שנים זה זמן ארוך מדי. 3 שנים זה סביר.

הוטל קנס על אדם ומאיזו שהיא סיבה, אולי ביורוקרטית, לא נעשתה שום פעולה. פה את אומרת שאת משחררת אותו. מה ההיגיון האנושי שבדבר? אם עברתי עבירה, אני חייב לשלם את הקנס אפילו לעולמי עד. למה לפטור אדם בגלל טעות של הרשויות לא בעבירה אלא באי-גביית הקנס כשברור שהוא עבר את העבירה? שילך וישלם.

הניסיון מעבירות קנס הראה שזו לא היתה טעות במקרה זה או אחר אלא זו היתה מדיניות, במשך שנים לא גבו והקנסות הצטברו.

יש קושי לגבות. באגף המכס ומע"מ אנחנו גובים בעצמנו וכל הזמן אנחנו עושים פעולות בקשר לקנסות ושולחים דרישה ראשונה לתשלום, דרישה שניה לתשלום ואחרי חצי שנה אנחנו מזהירים אותו. בנוסף, בכל חודש אנחנו עושים סריקה. אנחנו עושים את הדברים כל הזמן אבל הדברים לא נושאים פרי.

הסעיף הזה לא חל עליכם כי אתם עושים את הפעולות. כאן מדובר למשל על כך שבמחשב שלך הושתל וירוס שאומר שמשפחות ששם המשפחה שלהן מתחיל באות "א" לא תצא אליהן הודעה אבל את לא ידעת שיש לך וירוס במחשב. פתאום אחרי שש שנים מישהו התעורר וגילה שיש לך וירוס במחשב והתוצאה היא ש-100 אנשים בכלל לא קיבלו את ההודעה.

הכוונה היא שרק ל-100 האנשים האלה יימחק הקנס?

בוודאי. אולי תיאורטית זה יכול להיות וירוס אבל בפועל, במקרים שבהם הרשויות השתהו, לא היה וירוס במחשב.

אולי היתה שם ועדה קרואה, היה שם בלאגן, עשו מכרז לראש מחלקת גבייה ולא מצאו את הרשימות. זה לא משנה.

סעיף 10 בחוק סדר הדין הפלילי קובע את התיישנות העבירה. פה אנחנו לא באים לחדש דברים מעקרונות משפטיים קיימים, הוא קובע תקופות וגם קובע שאם הרשות פועלת באופן סביר בתחום הגבייה אז הסעיף הזה לא יחול. יש חובה לשני הצדדים: מצד אחד, האדם שהוטל עליו קנס חובתו לשלם את הקנס; מצד שני חובה על הרשות לקיים את המוטל עליה ולנקוט באמצעים סבירים ותוך זמן סביר לצורך גביית הקנס ובמקרה הספציפי לא להכניס אדם למצב יותר חמור. אילו הרשות היתה פועלת באופן סביר, "בשקידה" כמו שכל רשות מרשויות המדינה צריכה לפעול, האדם הזה לא היה נפגע אלא היה משלם עם תוספת פיגור בזמן הקבוע. ככל שהרשות משתהה היא רשלנית – ולא מדברים רק על וירוסים – ואז האדם משלם יותר תוספות פיגורים.

אני מתייחסת לדוגמה שלך של השתלת וירוס. מזמן לזמן רשות צריכה לבדוק האם הכלים שלה תקינים. יכול להיות ש-6 שנים לא מסתכלים על מה שקורה בתוך המחשב ואין בדיקה תקופתית? אני שואלת אותך האם זה תקין?

יש בקרה אבל היא לא נושאת פרי.

אנחנו לא יורדים לפרטים אלא מדברים על עקרון הצדק. חוק ההתיישנות אומר שיש גם הגינות בתביעה. נניח שעכשיו עשיתי עבירה ובעוד 20 שנה יתבעו אותי. אני אפילו לא אדע להתגונן, האם אני זוכר מה עשיתי? אני יכול להביא עדים?

זו התיישנות העבירה.

נכון ועל התיישנות העבירה אין ויכוח. את אומרת כאן שהאדם עבר את העבירה, הוא נשפט בבית המשפט וקיבל פסק דין אלא שלא שלחו אליו את ההודעה, זאת אומרת, לא נעשתה פעולה לגבייה ב"קום ועשה". אם בגלל סיבה של וירוס, או שהוא נפל בין הכסאות, או שהיתה שריפה במחשבים של הרשות הזאת למה אני צריך לפטור אותו מהקנס ועוד לקצר את התקופה?

אם את מציעה שהרשות תעשה זאת בזמן ובלי תוספות פיגורים והוא יצטרך לשלם רק את הקנס – אני מסכים לזה. מבחינת הצדק כשאין ויכוח על כך שהוא עבר את העבירה, שהוא הלך להישפט או לא, כאשר כל ההוכחות ניתנו והוא חייב 100,000 שקלים או 5 אגורות על העבירה – למה לפטור אותו? הוא חייב לשלם.

התשובה היא שאדם בא ואומר: האם אתם מצפים ממני לשמור קבלה על סך 50,000 שקלים, או 70 שקלים אחרי ששילמתי קנס מינהלי לפני 8 שנים? מבחינת עקרון אכיפת החוק אם אדם עבר את העבירה מצפים שהוא ישלם אבל גם הרשות צריכה לפעול בתקופה הזאת. בשלב מסוים, גם אם האדם לא שילם צריך להסיר את הסיכון שתלוי ועומד עליו לאכיפה מצד הרשויות בכל השנים האלה. יכולות לקרות תקלות כמו שריפה אבל המרכז לגבייה אמור לפעול וזו חובתו – חוץ מאשר גביית המסים. גם מבחינת כלי העבודה של המרכז בחלוף שנתיים מודיעים לאדם: לפני שנתיים ביצעת עבירה מינהלית כי לפעמים אנשים לא זוכרים. לדוגמה, הוא שכיר כבר 8 שנים כשלפני 9 שנים היתה לו מכולת, הטילו עליו קנס של 50 שקלים. זה חסר היגיון לבוא אליו אחרי תקופת הזמן הזאת ולהגיד לו: לא שילמת 50 שקלים. מטבע הדברים אנשים שוכחים.

כל עוד הרשות שולחת מכתב להזכיר לאדם ודואגת שהוא יגיע אין התיישנות, אבל אם 5 שנים הרשות לא עשתה מאומה, האדם הזה נמצא במקומות אחרים לגמרי, אין בזה היגיון. צריך לזכור שמדובר בעבירות מינהליות שמבחינת החומרה והאחריות שלהן הן מופחתות. לכן גם כמדינה הרשות צריכה לתת מחילה מסוימת לאדם. אני סבורה שיש שרירות בכך שאחרי תקופה ארוכה בה הרשות לא עשתה ולו צעד אחד היא באה אל אדם ואומרת לו: אם לא תשלם – נעקל לך את הטלוויזיה בבית. מאחר שהמרכז לגביית קנסות פועל עד כה בצורה טובה ביותר, אין סיבה לומר לרשות: 8 שנים אל תעבירו את התיקים אל המרכז לגבייה, אתם יכולים לישון, ובשנה התשיעית תגידו לנו במרכז לגבייה שחובה עלינו לגבות את הקנסות. יש איזה מתחם של סבירות שמצפים שהרשות תפעל בו ו-5 שנים זו תקופה ארוכה. מדובר על אדם שלא בא לבית המשפט, לא בחן אותו תובע משטרתי ובית המשפט לא בחן אותו.

נניח ששלחת לו הודעה ראשונה אבל האדם לא שילם. בעוד 26 שנים תבואי אליו ואז הוא יגיד: בוודאי ששילמתי, האם אני יכול לשמור את הקבלה 26 שנים? בכל זאת את אומרת לו: אני לא מוותרת לך. האם כל הודעה מפסיקה את התקופה ל-5 שנים?

הספירה היא של 5 שנים מההודעה האחרונה.

כל הודעה של רשות קובעת מועד חדש.

לזה אני מסכים. אבל אם זו הודעה של בית המשפט?

אנחנו קיצרנו את זה מ-10 שנים ל-5 שנים רק במקרה שזה קנס מינהלי.

היו דברים אבסורדיים שלא מתקבלים על הדעת כאשר אחרי 10 שנים אדם נתבע על עבירה מינהלית. אם רוצים – צריך לתקן בצורה מתקבלת על הדעת. אני מציע תקופה של מכסימום שנתיים. בעיריית ירושלים למרות שהיתה להם אפשרות לגבות קנסות במקום שכבר עברו 3 שנים הם לא חייבו. למשל, מי ששפך פסולת ברשות הרבים וקיבל קנס של למעלה מ-200 שקל לא גבו את זה אחרי 5 שנים אלא העמידו את התקופה על 3 שנים. אולי שנתיים זה מוגזם אבל 3 שנים הדעת יכולה לסבול אך לא מעבר לכך ולא משנה אם הקנס הוא דרך בית המשפט או דרך הרשות המקומית.

לגבי העבירה זה באמת 3 שנים, אנחנו מדברים על העונש.

אדם עבר עבירה ומודה שהוא עבר את העבירה, הוא לכלך את הרחוב אבל הוא לא משלם, הוא מצפצף. שלחו לו הודעה אבל הוא לא משלם. האם יהא חוטא נשכר?

מה שקרה הוא שגבו מאות מיליוני שקלים בגלל שפתאום הרשויות המקומיות החליטו לגבות את כל הקנסות של החניה ואנשים לא זכרו מה היה לפני 7 או 8 שנים. שלחו לו זימון ודרשו ממנו לשלם את כל הפיגורים.

החוק הזה לא חל על עבירות תנועה.

מי שחנה באדום-לבן זה לא חל עליו?

כל עבירות התנועה לא שייכות לחוק הזה אלא רק העבירות המינהליות. למשל, אדם מרמה את מס הכנסה או את מע"מ.

אדם מעסיק נוער בעבודה מסוכנת.

זו דוגמה ממשרד העבודה והרווחה. אם אומרים לו: תעביר פקחים מחוק עבודת נוער לחוק שעות עבודה ומנוחה, הוא אומר: אין לי פקחים, האוצר לא נותן לי. כך שיש להם בעיה של כוח אדם.

אני בא אל אדם שעבר את העבירה. אם הוא מכחיש הוא היה כותב מכתב שהוא מכחיש, או שהוא מבקש להישפט בבית-המשפט אבל הוא לא עשה דבר, הוא פשוט צפצף. ההצעה כאן היא שפרק הזמן שבו אפשר לגבות ממנו את הקנס יהיה 5 שנים. אתה אומר שלא אלא רק עד 3 שנים. למה חוטא יהא נשכר? הוא צפצף ולא שילם ואמר: אני שם פס, אעבור דירה, לא ימצאו אותי, ארשום את המכונית על שם אשתי וכל מיני דברים שפושעים יודעים לעשות. בסוף, אחרי 3 שנים הוא מוחא כפיים. ביהדות ובמשפט העברי יש לנו התיישנות וחוטא שיוצא נשכר? לא.

אתה הבאת דוגמאות של מס הכנסה ומע"מ. אני מזכיר את הדוגמה של שפיכת פסולת ברבים.

זו לא עבירה מינהלית.

העבירות המינהליות הן במס הכנסה, מע"מ, מכס, כל נושא הנדל"ן – מס שבח, מס רכוש וכו', הרבנות הראשית, משרד העבודה והרווחה, משרד התעשיה והמסחר ושירות התעסוקה. אלה הגופים שקשורים לעבירות האלה. עכשיו אני יודע שגם בנק ישראל מטיל עבירה מינהלית, לא דרכנו. כל היתר איננו עבירה מינהלית.

אם כך, בהזדמנות זו אני מציע להגביל את העבירות שאינן מינהליות עד תקופה של 3 שנים.

נדון בזה.

ניקח שני בני-אדם שעברו אותה עבירה מינהלית. אחד בחר להישפט בבית משפט ונגזר עליו קנס של 1,000 שקלים. את הקנס הזה יגבו ממנו אחרי 5 שנים, אחרי 6 שנים וגם אחרי 7 שנים. השני בחר את ההקלה שהמחוקק נתן לו ואמר: אני לא לוקח סיכון בבית המשפט כי יש לי עבר ואני מעדיף קנס מינהלי. נותנים לו קנס מינהלי, במקרה באותו הסכום – 1,000 שקלים. אותו אדם ירד מן הארץ ואחרי 5 שנים חזר לארץ, הרשויות בלאו הכי לא מצאו אותו והעבירה התיישנה.

אפשר לשלוח לו הודעות ולעשות פעולות גבייה גם אם הוא בחוץ-לארץ. יש כתובת רשומה בארץ והוא עדיין אזרח.

ניקח בחשבון שגם הרשות אשמה בכך שהיא לא שלחה לו מכתבים והוא נעלם מהארץ ולא פעל לשלם את הקנס הזה. כך חוטא יוצא נשכר. חוק העבירות המינהליות זו הטבה והקלה לאזרחים.

על סמך נסיונך המעשי האם אתה מדבר רק באופן תיאורטי או שאתה יכול לתת דוגמאות שאדם קיבל קנס מינהלי בתחום המסים, שאתה עוסק בו, "עבד" על המערכת 5 שנים והמערכת לא הוציאה שום הודעה?

אני לא יכול לתת דוגמאות. מה שאנחנו עושים כאן הוא שאנחנו הופכים את ההתיישנות למהותית ולא לפרוצדורלית כי אחרי 5 שנים אין יותר קנס. יש לזה השלכות.

קביעת המועד היא שרירותית אבל צריך להגיע למועד שמשקף נתונים.

מר בן-משה, לנו יש היגיון אחד. ההיגיון השני הוא כמו במירוץ בין הארנב לבין הצב. ברגע שאתה אומר: יש לי זמן ולעולם הצב לא ישיג אותי. ברגע שאתה יודע שיש לך סד ואם לא תעשה פעולות לא תקבל את הכסף, אתה עושה פעולות אקטיביות ביתר זריזות. לכן פה אומרים לנו שברגע שאני נוטל מהרשות את המכשיר האין-סופי ומגביל אותה בזמן, זה מחייב אותה לעשות פעולות לגבות את הכסף וממילא החוטאים אינם יוצאים נשכרים. צריך לאזן את שני הצדדים האלה בנקודת זמן ובמקרה שלנו מדובר על 3 שנים בתביעה, על 5 שנים בגבייה, על 10 שנים בבית המשפט. 5 שנים יכולים להימשך גם 25 שנים כי בכל 5 שנים לפחות הרשות פועלת אקטיבית מחדש אבל אם היא ישנה ונזכרת אחרי 5.5 שנים אין לכך תוצאות. זה גם מהווה שוט על הרשות.

אמרו כאן שאנשים מקבלים הודעה ושוכחים. אדם מקבל הודעת קנס מינהלי, עברו 30 ימים והוא לא שילם את הקנס המינהלי, המערכת סורקת במחשב את כל אלה שלא שילמו ומוציאה להם התראה ראשונה על אי-תשלום הקנס. עברו 6 חודשים ובמשך תקופה זו הוא לא שילם את הקנס, יוצאת הודעה שניה ובה מודיעים לו: אתה מוזהר בזה שאם לא תשלם את הקנס מעמידים אותך למשפט לפי סעיף 19 לחוק העבירות הכלליות על אי-תשלום הקנס. בהרבה מקרים מעמידים את האדם למשפט לא על העבירה אלא לפי סעיף 19 על כך שהוא לא שילם את הקנס המינהלי.

מס הכנסה ומע"מ יש להם יחידות אכיפה אבל הם מוגבלים מפני שקנס מינהלי מעצם טיבו איננו בסכומים גבוהים ויחידת האכיפה לא תצא לגבות קנס של 1,000 או 2,000 שקל. בגלל מחסור בכוח אדם וחוסר אפשרות לגבות הענין רובץ במערכת. אלה שמעמידים אותם למשפט לפי סעיף 19 והם משלמים – זה בסדר; יש כאלה שכמו שאמרת מצפצפים על המערכת, לא עושים דבר, לא מגיעים אליהם, אז הקנס בטל והחוטא יוצא נשכר.

אני בעד זה שכלל לא תהיה התיישנות כי אחרי 10 שנים אף אחד לא ילך ויגבה את הקנס אבל אם הוא יבוא למס הכנסה וירצה אישור כלשהו, או שהוא הפך להיות עוסק והוא ירצה אישור ממע"מ, יגידו לו: אדוני, יש לך קנס – זה נשמר במערכת – ואז הוא לא יגיד שהוא לא זוכר אלא הוא ישלם את הקנס ולאחר מכן הוא יקבל את האישור. במערכת שלי אני יכול לשמור את הקנסות של כל מדינת ישראל מבחינת המקום, למה למחוק אותם? ירצו – לא יגבו.

אתה אומר שאתה סורק את כל האנשים אבל תאר לך שיש איזה אי שאתה לא סורק אותו. אתה בכלל לא יכול לדעת על זה.

זה לא קרה לנו.

מר כהן אומר שהנתונים לא נמחקים ומי שחייב 2,000 שקלים ולא שילם המדינה זוכרת את זה. אתם אומרים שצריך למחוק את זה אחרי 5 שנים.

בעבירות קנס היה ניסיון של עיכוב רישיון. הקנסות הצטברו אבל הרשויות לא עשו דבר ולא שלחו הודעות. אחרי 5 שנים בא אדם להוציא רישיון ואמרו לו: עכשיו תשלם קנס ענק. העמדה של משרד המשפטים היא זו: נכון שחובה על אדם לשלם את הקנסות ואיזה שהוא מחיר כתוספת פיגורים. אבל קנס הוא עונש, המטרה היא הרתעה ולא גביית כסף לרשויות או לאוצר המדינה ואנחנו חושבים שהרתעה צריכה להיות מיידית ככל האפשר. אנחנו מבינים את הטעמים של כוח אדם אבל אנחנו לא מקבלים את הגישה שאומרת שבגלל סיבות של מחסור בכוח אדם או סיבות אחרות לא נעשה כלום במשך שנים, במקרה זה למעלה מ-5 שנים, כלומר אחרי 7 ו-8 שנים. בגלל זה הוקם המרכז לגביית קנסות.

לגבי מיסים הם לא יעמדו בלחץ.

בסדר, נשאיר 3 שנים ו-5 שנים כמו שביקשתם.

אני מבקש הסתייגות בענין זה, אני מציע 3 שנים ו-3 שנים.

אנחנו נמצאים עכשיו בסעיף 17א. סעיף 35(ב) מדבר על המצאת מסמכים ומפרט איך ממציאים הודעה או מסמך לפי חוק זה. סעיף (ב) אומר: היה לנמען עורך דין, דיה המצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו. בעוד שסעיף (ג) אומר: המצאה למפקח או לרשם יכול שתהיה במסירה לעובד במשרדו.

היועצת המשפטית של הוועדה העירה לנו ש"הנחה במשרדו" זה לא מספיק. לכן גם בסעיף קטן (ב) ייכתב: או במסירה לעובד במשרדו.

טוב.

לגבי אישור המסירה. בסעיף 35(א)(2) מדובר על משלוח בדואר רשום ואישור מסירה. התקנות מאפשרות רק משלוח בדואר רשום. אולי כדאי לאחד הכול בצורת מסירה אחת.

לאור החוק הזה אנחנו מתכוננים לכתוב את התקנות מחדש יחד עם ההנחיות. אני מציעה שתכתבו לנו את הדברים.

היינו רוצים לבטל את התקנות או לבטל את אישור המסירה.

אני שואל את המרכז לגביית קנסות: איך אתם בנויים להעביר את ההודעות?

יש הוראות מיוחדות לגבי החוק שלנו. כאן מדובר על השלב של הטלת הקנס, כיצד יודיעו לנקנס על הטלת הקנס. על-פי החוק שלנו אנחנו חייבים לשלוח בדואר רשום עם אישור מסירה, עם שובר שמצטרף למכתב והנמען מקבל אותו וחותם עליו לפי פרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, ואז אנחנו רשאים להתחיל בפעולות האכיפה.

אני רשאית לשלוח או כך או כך ובגלל בעיות תקציב אנחנו שולחים רק בדואר רשום כי עם אישור מסירה זה עולה פי חמישה. אני מעבירה את זה למרכז לגביית קנסות והם אומרים לי שהם נדרשים לאישור מסירה.

אם שלחתי את המכתב בדואר רשום והבן-אדם לא לקח את המכתב, ביצעתי את משימתי?

לא.

הדואר חייב להחזיר למשרד את אישור המסירה ורק אז הפעולה התבצעה. אמת?

יש אפשרות של דואר רשום ללא אישור מסירה, זה על-פי התקנות.

זה אומר שאת שולחת את המכתב אלי האזרח הפשוט בדואר רשום. המכתב הזה נשאר בדואר כדואר רשום ולא באתי לקחת אותו. את עשית את תפקידך. כשיש אישור מסירה מדובר בדרך כלל על דברים רעים, לא על דברים טובים. אם אדם רואה שהוא צריך לחתום על אישור מסירה הוא לא משתמש בזה. זאת אומרת, אם אנחנו נחייב בחוק אישור מסירה וזו תהיה הדרך היחידה, האנשים לא יקחו את המכתבים האלה.

לפי סעיף (ד) נאמר: "שר המשפטים רשאי, באישור הוועדה, להתקין תקנות משלימות בענין המצאת מסמכים והוא אף בסטייה מהוראות סעיף זה." ואכן הותקנו תקנות שהן בסטייה מהוראות הסעיף ותקנה 15 אומרת כך: "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק ניתן להמציאו במשלוח במכתב רשום לפי מענו של האדם, או תאגיד, או חבר בני אדם. היום ה-20 לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

מדוע אני נזקק לחריגה מהחוק כשאני עוסק בחוק? מדוע הסעיף הזה לא יכול להיות חלק מהחוק? נעשה את החוק מקביל לסעיף הזה.

אם ההסדר הזה מקובל אין לנו התנגדות לכך.

בתחילת הקנס המינהלי התקנה אמרה שיש חובה באישור מסירה. מאחר שהרבה אנשים לא באו לקחת את המכתבים הרבה קנסות שכבו בדואר. אז שונתה התקנה לפיה הקנס יישלח בדואר רשום ללא אישור מסירה והמחוקק רואה את זה כאילו ההודעה הגיעה לידי הנמען. כך זה עובד שנים.

מאחר שמדובר בעבירות מינהליות שלא מגיעות לבית המשפט, הרבה פעמים כאשר התיק מגיע לטיפולו של המרכז מסתבר שהפעם הראשונה שבה הנקנס יודע, לטענתו, על ביצוע העבירה או על קבלת הקנס המינהלי היא רק לאחר שהמרכז לגבייה שלח לו את הדרישה עם אישור מסירה. הדואר לא שומר את המסמכים שלו יותר משנה ואם המשרד הממשלתי פונה אלינו בחלוף שנה וחצי, התוצאה תהיה שאתה תבטל את הקנס המינהלי לאנשים האלה. לכן צריכה להיות התאמה בין המועד שבו רשות הדואר שומרת על המסמכים כדי שאפשר יהיה להוכיח שהם נשלחו לכתובת הנכונה אבל לא נדרשו, לבין המועד שבו מועברים הקנסות למרכז לגבייה. זו הבעיה שהמרכז לגבייה נתקל בה. נניח שהמרכז מטפל בתיק בחלוף שנתיים, והמכתב נשלח בדואר רשום ללא אישור מסירה, האדם טוען: מעולם לא קיבלתי מכתב כזה והדואר נותן לו אישור שאין לו מסמכים כי הוא לא שומר אותם יותר משנה. לפני שמחליטים בענין זה אני מציעה לברר ולבדוק זאת עם הדואר כי אני יודעת שהדואר שינה את הדברים מבחינה מיחשובית. אם תהיה התאמה נוכל אולי ללכת למהלך שבו נקבע כי יהיה צורך רק בדואר רשום.

לדקויות האלה צריך להזמין את אנשי רשות הדואר שבקיאים בתקנות ובמחשב.

בכל הנושא של המצאת מסמכים אני מציעה שתפנו אלינו ותגידו לנו איזה בעיות יש לכם. לא כדאי שהדברים יהיו אגב חקיקה בלי שאנחנו שוקלים אותם כראוי משום שהנקודה שעלתה כאן היא נכונה ומחייבת בדיקה. מאחר שאפשר להסדיר את הדברים בחקיקת משנה, אני מציעה שנעשה את הבדיקה כמו שצריך.

את אומרת שכרגע את מוותרת על החקיקה הראשית.

אני מציעה שכרגע לא נתקן את החוק כל עוד לא בדקנו את הנקודה הזאת עד הסוף לגבי כולם.

מחר יכול לבוא אדם, לתקוף את היועץ המשפטי ולהגיד: אין לך סמכות לאשר את הענין הזה אם הוא לא מופיע בחוק.

אבל יש חקיקת משנה.

נניח שיש עבירה של אלימות בבית-הספר ואנחנו נקבע שהמשטרה חייבת להמציא את כתב האישום לנתבע ביד, יכול היועץ המשפטי לממשלה לקבוע שמספיק לשלוח את זה בדואר רשום?

רק בעבירות המינהליות. כתוב ששר המשפטים רשאי, באישור הוועדה הזאת, להתקין את התקנות אף בסטייה מהוראות סעיף זה. לכן נבוא לוועדה עם הצעה.

אני מסכם: במסגרת התקנות שיותקנו מייד עם קבלת החוק הזה, כפי שהוצהר על ידי משרד המשפטים תינתן תשומת לב מיוחדת לנושא של דרכי ההמצאה והמסירה של מסמכים. לישיבה הזאת יוזמנו גם אנשי הדואר.

אני מנציבות מס הכנסה. סעיף 17 לחוק המתקן שמוסיף את סעיף 22א, כשהוא מדבר על ההתיישנות הוא מזכיר רק את סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי ויכול להיות שצריך להפנות לכל הסעיפים הרלוונטיים שעוסקים בשאר החוקים, למשל, פקודת מס הכנסה.

בסדר, נעשה את זה.

אנחנו מאשרים את הסעיפים עד כאן.

סעיף 18 הוא תיקון התוספת. בתוספת לחוק יש היום רשימה של חוקים שהוראות מהן אפשר להפוך לעבירות מינהליות. הרעיון המקורי של הוועדה שקבעה את החוק בשנת 1985 היה שתהיה רשימת מלאי מה הן עבירות מינהליות ומה לא. בפועל רק חלק מהחוקים האלה הפכו לעבירות מינהליות. לכן כדי שמי שקורא את החוק ידע איזה עבירות מינהליות קיימות היום הצענו שבסעיף 18 שמתפרסם בנוסח הכחול נכתוב מול כל חוק שקיים גם את התקנות הקיימות. גם כתבנו סעיף שמחייב את השר, באופן טכני, להוסיף זאת בתוספת ברגע שהוא קובע עבירות מינהליות.

נפלו שם כמה טעויות טכניות בעיקר בענייני חוקי מיסים. כמו כן מהנוסח הכחול הושמטו בטעות כל אותם חוקים שלגביהם אין היום עבירות מינהליות ואנחנו רוצים להחזיר אותם. אין שום שינוי מהותי בסעיף 18.

יש תקנות חדשות שיש לגביהן הוראות ואולי אפשר להכניס אותן בשלב זה.

נעשה על זה הוראת מעבר.

יש איזכור של התקנות של חוק הונאה בכשרות שנכללות במסגרת אכיפת חוק עבירות מינהליות?

כשם של תקנות, יש לכם רק תקנות העבירות המינהליות, קנס מינהלי, סוג הונאה בכשרות. אין לכם תקנות שבאו אחרי זה. אם תרצו להוסיף בעתיד יש את סעיף 4: "קבע שר המשפטים כי עבירה על הוראה שנקבעה בחוק מהחוקים המנויים בתוספת ... היא עבירה מינהלית, יציין בתוספת בטור ב' את שם התקנות שבהן נקבעה העבירה המינהלית." השר יוסיף כדי שהרשימה תהיה מעודכנת ונעשה הוראת מעבר וכדי שאם נעשה עבירות מינהליות חדשות זה גם כן ייכלל. מאז הפרסום עשיתי רשימה של החוקים שנכנסו בינתיים, ארבעה-חמישה חוקים, זה בפרסום בנוסח הכחול.

בסדר.

בסעיף 19 קיבלנו את המלצת הוועדה לאור העובדה שצריך לשנות טפסים ולעשות תקנות. הסעיף אומר: תחילתו של חוק זה 3 חודשים מיום פרסומו. לאור מה שנאמר עכשיו אני מציעה שייאמר: למעט סעיף 4 שאומר שבכל פעם ששר המשפטים קובע עבירה מינהלית הוא צריך לציין בתוספת את החוק האמור. כמובן שאין צורך לדחות את זה בארבעה חודשים וחוקים שנקבעו בתקופה הזאת כעבירות מינהליות ייקבעו מייד בתוספת.

אני לא בטוחה שבשלושה חודשים נספיק להיערך. אנחנו צריכים לשנות את שיטת החישוב ואנחנו זקוקים לחצי שנה מינימום.

אנחנו צריכים לבנות מערכת הנהלת חשבונות חדשה לגמרי וזה ענין מורכב. יש שאילתות של כל המשרדים בהם מצב החשבון מובנה בצורה ישנה וצריך לשנות אותו, זו עבודה תכנותית מרובה.

לגבי סמכות הביטול אתם גם כן זקוקים לשישה חודשים?

אם זה דורש שינוי בהודעה על הטלת הקנס זה גם כן לוקח זמן.

אנחנו נותנים לכם שישה חודשים.

בסעיף 20 אנחנו מציעים – זה לא מופיע בנוסח הכחול – הוראת מעבר לגבי חלק מההוראות. הנושא הראשון הוא עבירה מינהלית חוזרת. פה הארכנו את התקופה לעבירה מינהלית חוזרת משנתיים לשלוש שנים. אנחנו סבורים שלא ראוי שאחרי שהסתיימו שנתיים אדם צפוי לכך שהעבירה המינהלית תחזור. לכן אנחנו מציעים שהגדרת "עבירה מינהלית חוזרת" שבסעיף 2(1) לחוק זה תחול רק על עבירות שנעברו לאחר תחילת חוק זה ואשר עם תחילת חוק זה טרם עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה הקודמת.

טוב.

בסעיף (ב) אנחנו מציעים הוראת מעבר לענין סעיף 14 לחוק זה – תוספת פיגור – בתיאום עם המרכז לגביית קנסות.

לגבי עבירות שנעברו לפני תחילת החוק ההוראות לגבי תוספת הפיגורים בסעיף 17 ימשיכו לחול עד תחילת החוק ומתחילת החוק יחולו ההוראות החדשות ובלבד שתוספת הפיגור הראשונה בשיעור 50% לא תתוסף, כי אז זה יהיה לטובת החייבים. לפי השיעורים הקיימים והמצב הנוכחי היום זו תוספת פיגור של קצת יותר מ-10% בשנה, לפי סעיף 67 זה 10% בשנה. אם המועד לתשלום עבר לפני תחילת החוק, לא תתוסף תוספת של 50% אלא תוספות לפי סעיף 67 בחוק העונשין ללא התוספת של 50%.

זה סביר?

כן. בניסוח בחוק יבוא שההוראות החדשות יחולו גם לגבי עבירות שנעברו לפני תחילתו ואולם לא תתוסף התוספת הראשונה של 50% כאשר המועד לתשלום עבר עם תחילת החוק.

טוב.

הנושא השלישי הוא הוראת סעיף 22א(ג)(2) לחוק העיקרי הנוגעת לקיצור מועד ההתיישנות של העונש. מכיוון שזה לטובת הנקנס, אנחנו חושבים שזה צריך לחול גם על עבירות שנעברו לפני תחילתו של החוק.

זאת אומרת, עכשיו יעשו מחיקה של העבירות?

יש לכם 6 חודשים לעשות סריקה.

יש לך עכשיו חצי שנה לשלוח הודעות לאנשים, בעוד חצי שנה החוק נכנס לתוקף.

נכתוב: הוראת סעיף 22א(ג)(2) לחוק העיקרי שבסעיף 17 לחוק זה תחול גם על עבירות שנעברו לפני תחילתו של חוק זה.

מבחינתנו סיימנו.

נשמע את ההסתייגויות, רק הסתייגויות מהותיות.

יש שתי הסתייגויות מהותיות של חבר-הכנסת אופיר פינס, ויש כמה הסתייגויות לדיבור של חבר-הכנסת בשארה.

הסתייגות אחת של חבר-הכנסת פינס היא לקביעת קריטריונים לעבירה המינהלית כי היום אין קריטריונים כאלה בחוק. ההצעה היא לקחת חלק מהקריטריונים שקיימים היום בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שמתאים לקבוע אותם פה. בסעיף קטן (א), בסעיף 1 לחוק שהוא הסעיף שמסמיך לקבוע עבירה כעבירה מינהלית ייאמר: בבואו לקבוע כי העבירה היא עבירה מינהלית, כאמור בסעיף קטן (א), ישקול השר בין היתר שיקולים אלה: השיקול האחד, העבירה מעצם טיבה אינה בעלת אופי פלילי מובהק.

מעביד ניכה את הכסף מהעובדים שלו ולא העביר את הכסף למדינה. לפי פסיקת בית המשפט העליון זו גניבה. מדובר בעבירה מינהלית והיא בעלת אופי פלילי מובהק.

זה נמצא היום בהנחיות. אני חושבת שזה נושא חדש כי זה לא סעיף ששינינו אותו.

הצעת החוק הזאת היא אוסף תיקונים על כל חוק העבירות המינהליות.

הקריטריון השני הוא שאכיפה מינהלית היא דרך האכיפה המתאימה והיעילה לעבירה הנדונה לאור מהותה, חומרתה, יסודותיה ושכיחותה.

מה דעתכן להוסיף את זה?

זה נמצא היום בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. להנחיות יש איזו שהיא גמישות ובכל מקרה לגופו אנחנו שוקלים את המכלול. יש דברים, כמו הדוגמה שהוזכרה עכשיו של עבירות מס, שבית המשפט כתב שזה דומה לגניבה אבל אנחנו חשבנו שזה מתאים לעבירה מינהלית והפכנו את זה לעבירה מינהלית. ייתכן שיאמרו עכשיו שהתקנות בענין עבירות מס הן אולטרה וירס.

מה קובע היועץ המשפטי?

היועץ המשפטי לממשלה קבע הנחיות ורשימה של דברים. מה שהציע חבר-הכנסת פינס משתקף בהנחיות.

ההסתייגות השניה היא לסעיף 8 בחוק שקובע את שיקול הדעת של המפקח. הסעיף קובע היום: היה למפקח או לרשם יסוד להניח כי האדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב... רשאי הוא להטיל עליו את הקנס. ההצעה היא לכתוב: יסוד סביר להניח.

אין לנו שום התנגדות לכך ואנחנו מציעים להוסיף את זה גם לסעיף 9.

משרד המשפטים לא מקבל את ההצעה של חבר-הכנסת פינס לשני הקריטריונים. אם הוא רוצה הוא יגיש הסתייגות.

בתיקונים שקיבלנו אנחנו מצביעים בעד החוק. הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 4), התשס"ב-2001 אושרה והיא תוכן לקריאה שניה ושלישית.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:35