פרוטוקולים/ועדת חוקה/5410



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
2.7.2002

פרוטוקולים/ועדת חוקה/5410
ירושלים, כ"ד בתמוז, תשס"ב
4 ביולי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 499
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ב בתמוז התשס"ב (2 ביולי 2002), שעה 11:00

1. תקנות איסור הלבנת הון (כללים לבקשת מידע והעברתו מהרשות המוסמכת
לשירות הבטחון הכללי), התשס"ב-2002 – אישור התקנות.

2. תקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב
לבקשת עיון)(תיקון), התשס"ב-2002 – אישור התקנות.

3. תקנות חופש המידע (תיקון), התשס"ב-2002 – אישור התקנות.

4. א. צו המועצות המקומיות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 – המועצה
המקומית רמות השבים.
ב. צו המועצות המקומיות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 – המועצה
המקומית גדרה.
ג. צו העיריות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"ב-2002 – עיריית רמלה.
ד. צו העיריות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 – עיריית רחובות.
ה. צו המועצות המקומיות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 – המועצה
המקומית פרדסיה.

חברי הוועדה: שאול יהלום – מ"מ היו"ר
נסים זאב

עו"ד שמשון אלבק - הרשות לאיסור הלבנת הון, משרד המשפטים
עו"ד סיגל גולן-עתיר - משרד המשפטים
עו"ד מיכל צוק - הרשות לאיסור הלבנת הון, משרד המשפטים
קרינה שטוטלנד - מתמחה, הרשות לאיסור הלבנת הון,משרד המשפטים עו"ד דני גואטה - משרד ראש הממשלה
עו"ד אדווין פרידמן - לשכת עורכי הדין

עו"ד עמיחי מגן - משרד המשפטים

עו"ד דלית דרור - משרד המשפטים
עו"ד רבקי בן-ששון - " "
מרים רצבי - סגנית מנהלת המחלקה לספריות, משרד המדע
התרבות והספורט
שלומית אשורי - קואליציה לחופש מידע

עו"ד יפעת רווה - משרד המשפטים
עו"ד נחמיה אבנרי - לשכה משפטית, משרד הפנים
עו"ד ג'ין אולמן - משרד הפנים
עו"ד רינה נשר - לשכה משפטית, משרד הפנים
עו"ד גלית לביא - משרד הפנים
דוד אפיק - יו"ר המועצה רמות השבים
אלי וילצ'יק - יועץ משפטי, המועצה רמות השבים
אליהו רדיע - ראש המ"מ גדרה
נסים קסנטיני - סגן ראש המ"מ גדרה
אריה לוינגר - מזכיר המ"מ גדרה
עו"ד תלמה באומן - יועצת משפטית, המ"מ גדרה
עו"ד דורון דבורי - יועץ משפטי, עיריית רמלה
עו"ד סופי ויטלם - תובעת עירונית, רמלה
עו"ד מיכל דגן - יועצת משפטית, רחובות
יצחק ימיני - ראש המ"מ פרדסיה
גיל יוחנן - סגן ראש המ"מ פרדסיה

סיגל קוגוט

תמי סלע

דורית ואג

אביגיל זכאי








תקנות איסור הלבנת הון (כללים לבקשת מידע והעברתו
מהרשות המוסמכת לשירות הבטחון הכללי), התשס"ב-2002

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט היום, כ"ב בתמוז התשס"ב, 2 ביולי 2002. יש לנו היום סדר-יום דחוס. הנושא הראשון: תקנות איסור הלבנת הון (כללים לבקשת מידע והעברתו מהרשות המוסמכת לשירות הבטחון הכללי), התשס"ב-2002 – אישור התקנות.

מונח לפנינו מכתבו של שר המשפטים אל יושב-ראש הוועדה הקבוע חבר-הכנסת אופיר פינס-פז. יש גם הסכמה של ראש הממשלה וגם מכתב של השר לבטחון פנים שהתייעצו אתו בנושא. מונחות לפנינו גם התקנות ויציג אותן עורך דין אלבק, היועץ המשפטי של הרשות לאיסור הלבנת הון.

ראשית, תודה לוועדה הזאת וליושבים בראשה לאור העובדה שאחרי המאמצים הכבירים שנעשו פה בוועדה הזאת ובין הרשויות הוציאו את מדינת ישראל מהרשימה השחורה של מדינות שאינן משתפות פעולה עם המאמץ העולמי בנושא הלבנת ההון. בהתאם לחוק אנחנו מבצעים עכשיו מהלכים של השלמת החקיקה על-מנת שלא יחזירו אותנו, חלילה, לשם.

התקנות נועדו להסדיר את העברת המידע מהרשות לאיסור הלבנת הון אל השירות. על-פי החוק יש אפשרות לפיה השירות יפנה אל הרשות ויבקש מידע מתוך מאגר המידע. לפני כחודש אישרנו ביוזמת המשטרה תקנות כאלה לגבי העברת מידע מן הרשות אל המשטרה. עכשיו אנחנו מבקשים לאשר תקנות דומות מאוד לגבי העברת מידע מן הרשות אל השירות ביוזמתו של השירות ועל-פי בקשתו.

השינוי היחיד בתקנות האלה יחסית לתקנות של המשטרה הוא סעיף 3 לתקנות. יש גם סעיפים טכניים, למשל הסעיף שמכוחו מתקנים את התקנות האלה הוא 30(ג) בעוד שם הסעיף הוא 30(ב).

בסעיף 3 קבענו שלושה תפקידים.

קבענו שני תפקידים וסעיף סל.

מי יפנה היום? את מי אתה מציע?

לדעתי מכוחו של הסעיף המסמיך בחוק אתם לא יכולים לעשות את זה גם אם זה יהיה סעיף סל. הסעיף המסמיך בחוק אומר בפירוש שייקבע בכללים מי יהיו בעלי התפקידים.

נקבע שזה בעל תפקיד שייקבע על-ידי ראש השירות.

הסעיף אומר: "לצורך מניעה... רשאית להעביר לרשות הבטחון. העברת המידע תהיה על-פי בקשה מנומקת בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים בהסכמת ראש הממשלה. בכללים ייקבעו בין השאר בעלי התפקידים בשירות הבטחון הכללי שיהיו רשאים לבקש ולקבל את המידע."

באופן עקרוני ראש שירות הבטחון יכול להסמיך כל אחד בלי שום הגבלה. נניח שיש 200 עובדים אז הוא יכול להסמיך את כל 200 העובדים.

חבל שההערה הזאת לא הובאה לידיעתי לפני כן. כרגע אני לא מסוגל לשלוף רשימה של אנשים. אם הייתי יודע זאת הייתי בא עם רשימה של בעלי תפקידים.

הערה נוספת. לגבי העילה לבקש את הבקשה כתוב היום בחוק: "לצורך מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור או של פגיעה בבטחון המדינה". אלה הסיבות שבגללן השב"כ רשאי לבקש מידע מן המאגר. אחרי שהם מקבלים את המידע מכוח העילות האלה, אם הם גילו עבירות אחרות שגם כן קשורות למלחמה בארגוני טרור מאפשר להם סעיף ז' "לעשות בו שימוש לשם חקירת עבירות שלא לפי חוק זה". העילה שלהם לבקש מידע היא רק "מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור או של פגיעה בבטחון המדינה". בתקנות הם קבעו שהם יכולים לבקש את המידע לצורך ביצועו של חוק זו. למה לא לכתוב שאתם מבקשים את המידע לצורך "מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור או של פגיעה בבטחון המדינה"?

התקנות האלה מותקנות לצורך ביצוע חוק וברור שאנחנו לא יכולים לבקש שום דבר שחורג מהסמכויות שהוענקו לנו בחוק. בין היתר מוגדרת המטרה שלשמה ניתנה לנו הסמכות לבקש מידע ויש גם אפשרות להרחיב את הסמכות הזאת לגבי עבירות שאינן מופיעות בסעיפים כפי שצוטט פה. מעבר לכך, אם אנחנו רוצים לעשות למשל חילוט של כספים זה גם כן לצורך ביצוע חוק זה.

מה הכוונה בחילוט? תן לי דוגמה.

למשל, אם אדם הורשע בעבירה על-פי חוק זה אפשר לדרוש חילוט של הכסף הזה. יש גם הליך של חילוט אזרחי על-ידי פנייה לבית-המשפט המחוזי בדרישה לחלט כספים בשל עבירות על-פי חוק זה אצל אנשים שלא נמצאים. המידע מתפרס על כל מה שקשור בביצועו של החוק הזה. אני לא רואה שום סיבה לצמצם את זה.

מה שאומרת היועצת המשפטית שלנו הוא שנניח שמחר ממשלת ישראל מחליטה להטיל על שירות הבטחון הכללי למצוא מי חטף את יוסל'ה שוחמכר. זו משימה שבזמנו הוטלה על שירות הבטחון הכללי, זה לא שייך לטרור ולא לבטחון המדינה, זו היתה בעיה ציבורית והשב"כ הצליח בה. אתם יכולים ללכת לרשות לאיסור הלבנת הון ולבקש אינפורמציה שקשורה בזה.

אבל זה לא לשם ביצוע החוק הזה. אנחנו מדברים על החוק לאיסור הלבנת הון ולא על חוק השב"כ.

אנחנו מאוד רגישים להעברת אינפורמציה מגוף לגוף. היצר של שירות הבטחון הכללי הוא לדעת כמה שיותר ובצדק. לפעמים הוא יכול לא לשים לב ולבקש יותר אינפורמציה ממה שהחוק מתיר לו. בדרך כלל מטרת התקנות היא לפרט חוק ולא לעמעם חוק לכן הדרישה היא לדייק פה יותר. היועצת המשפטית שלנו מבקשת לציין את זה פה, זה ברור ואתה בוודאי לא מתנגד לזה.

אני מתנגד משום שהנוסח מתייחס לסעיף 1 שבחוק. יש עוד מקומות שבהם אנחנו עשויים להיזקק למידע שנמצא ברשות כדי לבצע את החוק לאיסור הלבנת הון.

אני מסתייגת מהפרשנות המרחיבה של מר גואטה. זה לא רלוונטי לענייננו. בסעיף 2(א) כתוב מה תכלול בקשת השירות לקבלת מידע ובמסגרת זאת את שם האדם, פרק הזמן ואת הנסיבות והנימוקים של השב"כ. בעיני זה לא המקום לציין את התוספת שזה רק לצורך מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור. אני מציעה לכתוב ברישא של הסעיף: בקשת השירות לקבלת מידע מהרשות המוסמכת תהיה לפי סעיף 30(ג).

מר גואטה אומר שחוץ מסעיף 30(ג) יש לו עוד סעיפים.

שיראה אותם.

הבקשה לקבל מידע היא לא לצורך חילוט אלא לצורך סעיף 30(ג). אם אתה מתכוון לחילוט רכוש בהליך אזרחי זה נעשה על-ידי בית-המשפט המחוזי על-פי בקשה של פרקליט מחוז.

איזה הליך מתחיל אצל פרקליט? הוא מתחיל אצל הגופים המבצעים.

אתה מבקש את זה לצורך בטחון. אם בגלל המידע התפתחו בחקירה דברים אחרים שבהם אתה יכול לפעול לפי החוק זה בסדר.

אני יכול להביא עשרות דוגמאות של תקנות בהן כתוב: לצורך ביצוע חוק זה. זו המסגרת.

אנחנו הבהרנו לאורך כל הדרך שמכיוון שיש כאן דברים חריגים וסמכויות יוצאות דופן לרשויות צריך להיזהר מאוד לגבי העברת מידע שלא לצורך החוק הזה, לדוגמה, מס הכנסה.

נאתר את הנושאים. הראשון הוא פירוט בעלי התפקידים שבאמצעותם שירות הבטחון הכללי יכול לקבל מידע. הנושא השני הוא עמידה מפורטת יותר על העילה. יש עוד נושאים?

ענין טכני. בתקנה 4(א) כתוב: "רשאי לבקש מידע נוסף". הביטוי "מידע" מוגדר בתקנות כמידע שנמצא במאגר. זה לא מתאים כי הם רוצים לבקש פרטים נוספים.

מקובל עלינו שצריך לשנות את הניסוח לפרטים נוספים.

לגבי הנושא שמוגש ערעור בפני היועץ המשפטי לממשלה, האם לא צריך לכתוב שאחרי שהוא דן בערעור החלטתו סופית?

לא צריך לכתוב את זה.

למי הוא יתן את החלטתו? האם החלטתו מנומקת או לא? לא כתוב פה שום דבר, כתוב פה רק שאפשר לערער.

דנו על זה כאשר דיברנו על התקנות של העברת המידע למשטרה וגם שם העמדה שלנו היתה שבמסגרת הכבוד ההדדי בין הרשויות מקובל על כולם שלא להורות ליועץ המשפטי לתת החלטה.

הוא כפוף לחוק ולתקנות, אני לא מבין למה אתם לא רוצים לתת לו סדרי ערעור.

מר גואטה, את הענין של הפרטים הנוספים נכניס לנוסח לבד. לגבי הענין של בעלי התפקידים אנחנו לא מוסמכים לקבוע. אנחנו מוכנים לאשר את התקנות היום אבל בלי הענין הזה ואז נצטרך לדחות את אישורן. אם אתה רוצה לברר זאת טלפונית נעשה הפסקה של כמה דקות. בינתיים תתקנו את הנושא של העילה איפה שתציעו.

לא איכפת לי לעשות זאת בסיפא של סעיף 3.

כרגע אנחנו לא מקבלים את הנוסחה הגורפת שראש הרשות יכול להסמיך את מי שהוא רוצה. אנחנו יוצאים עכשיו להפסקה ואם תביא לנו נוסחה מספקת נצביע ונאשר את התקנות.
(הישיבה הופסקה בשעה 11:20)

(הישיבה חודשה בשעה 11:30)

תקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין
בערעור על סירוב לבקשת עיון)(תיקון), התשס"ב-2002

אני מחדש את הישיבה. הסעיף השני בישיבתנו: תקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון)(תיקון), התשס"ב-2002, אישור התקנות.

מונח לפני מכתב של שר המשפטים אל היושב-ראש הקבוע, חבר-הכנסת אופיר פינס-פז, שאומר: "הנדון: תקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון). מצורפת בזאת טיוטת התיקון לתקנות שבנדון. ביום... בוטל ההליך של הודעה על בקשה בדרך המרצה... בתקנות סדר הדין האזרחי" כאן באות כל האסמכתאות "ובתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון)" ושוב באות כל האסמכתאות "ובמקומו נקבע הליך של בקשה בכתב. הליך ההמרצה, אשר היה קבוע בתקנות סדר הדין האזרחי... אומץ גם בדברי חקיקה נוספים. התיקון המוצע בא להתאים את החקיקה הקיימת למצב המשפטי החדש, קרי, החלפת הליך ההמרצה בהליך של בקשה בכתב. בהתאם לסעיף 36 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, תקנות שבנדון מחייבות אישור של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לפיכך, אודה לך אם תביא את התקנות לאישור הוועדה."

גברתי, היועצת המשפטית, זה ענין מהותי או טכני?

אין ספק שאין יותר הליך של המרצה ויש פרק של תקנות סדר הדין האזרחי בקשה בכתב. ההבדל בין ההמרצה לבין הבקשה בכתב הוא שבהמרצה תמיד היה הליך בעל-פה בבית-המשפט, ואילו בבקשה בכתב הצדדים מגישים חומר ובית-המשפט רשאי לקבוע את זה כדיון בעל-פה וגם רשאי לעשות זאת בכתב. אם היה מדובר בהליך שבאופן רגיל מתאים היה שייעשה בעל-פה היתה בעיה. למשל, בשעתו שקלו לעשות זאת בענייני בחירות שם גם כן היה הליך של המרצה אבל זה לא ענין טכני כי הליך של פסילת אדם לבחירות צריך להיות בדרך כלל בעל-פה. לעומת זאת בנושא של תנאים לעיון במידע כאשר אדם רוצה ללכת למאגר ולעיין בו והוא מסורב, הוא מגיש בקשה, הסירוב מגיע בכתב וכל הנימוקים הם בכתב. לכן אין שום בעיה להגיש זאת לבית-המשפט עם כל האסמכתאות בכתב, למה הוא מסורב. בית-המשפט רשאי להפוך את כל ההחלטה על סמך כל הנימוקים בכתב ואם הוא יחשוב שזה משהו מיוחד ושצריך להזמין את הצדדים לדיון בעל-פה הוא יביא אותם לדיון בעל-פה. אני לא רואה כאן בעיה בזה שמאפשרים להגיש את ההליך הזה בכתב חוץ מכמה תיקונים שצריך להתאים אותם. ההליך הזה לא צריך להיות תמיד בעל-פה.

נניח שהיום לא נאשר את התקנות, מה יקרה?

תהיה בעיה, אי-אפשר יהיה להגיש בקשה.

מה שצריך לתקן הוא שהסעיף המסמיך בחוק בתי-המשפט הוא 108 ולא 109. כמו כן עדיף לכתוב ש"הערעור יוגש ויתברר בהתאם לסימן א' בפרק כ'" כי יש כמה סימנים.

אתם מסכימים לזה?

אנחנו מסכימים לכל מלה.

יש עוד הערות? אין.

התקנות מאושרות בתיקונים שהביאה היועצת המשפטית.
(הישיבה הופסקה בשעה 11:35)
(הישיבה חודשה בשעה 11:43)
תקנות איסור הלבנת הון (כללים לבקשת מידע והעברתו
מהרשות המוסמכת לשירות הבטחון הכללי), התשס"ב-2002

אני מחדש את הישיבה. אנחנו חוזרים לתקנות לאיסור הלבנת הון (כללים לבקשת מידע והעברתו מהרשות המוסמכת לשירות הבטחון הכללי). עצרנו את הישיבה כשאמרנו שנאשר את התקנות אם יפורטו בעלי התפקידים הרשאים לפנות אל ראש הרשות לאיסור הלבנת הון לקבלת המידע. בבקשה מר גואטה.

בסעיף 3 אנחנו מציעים שאחד מבעלי התפקידים יהיה ראש מרכז שליטה במטה השירות; השני יהיה כמו במשטרה – בעל תפקיד שייקבע על-ידי ראש השירות, בהתייעצות עם ראש הרשות המוסמכת.

ענין טכני. אנחנו מציעים לשנות את הרישא של סעיף 3 ולכתוב: בקשת מידע תופנה לראש הרשות המוסמכת על-ידי אחד מאלה (להלן – המבקש).

ראש מרכז שליטה זה תפקיד בכיר?

בוודאי.

אם כך, בתיקונים שהובאו כאן לגבי בעלי התפקידים ובתיקונים שהוצגו בתחילת הישיבה לגבי הדגשת העילה והתיקון הטכני בסעיף 4 אנחנו מאשרים את התקנות.

(הישיבה הופסקה בשעה 11:45)


(הישיבה חודשה בשעה 12:05)

תקנות חופש המידע (תיקון), התשס"ב-‏2002

אני מחדש את הישיבה. הנושא השלישי: תקנות חופש המידע (תיקון), התשס"ב-2002, אישור התקנות.
מונח לפני מכתב של שר המשפטים מאיר שטרית אל חבר-הכנסת אופיר פינס-פז, היושב-ראש הקבוע של הוועדה. "הנדון: תקנות חופש המידע (תיקון), התשס"ב-2002. תקנה 8(א)(4) לתקנות חופש המידע, התשנ"ט-1999, קובעת כי כל רשות ציבורית חייבת להעביר עותק מהדין וחשבון השנתי שהיא מוציאה במסגרת חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, לכל ספריה שמספר תושביה עולה על 5000 תושבים." איפה יש תושבים בספריה? למה הכוונה?

ספריה ציבורית ברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 5000. זה מה שאומרות התקנות הקיימות.

זו הכוונה.
"הממשלה, במסגרת הדיון על התקציב לשנת 2000 החליטה כי יש לערוך שינוי בתקנות כך שפרסום באינטרנט יהיה פרסום מספק לענין החובה בחוק להעמיד דו"ח זה לעיון הציבור. עם זאת ועדת החוקה, חוק ומשפט, בראשותו של חבר-הכנסת אמנון רובינשטיין החליטה ביום 28.6.00 שלא לקבל את השינוי המבוקש בתקנות. בעקבות מספר פניות של ממונים על חופש המידע, שטענו כנגד סבירות הדרישה בהפצה כה רחבה של דו"ח, ולאור העובדה כי בחודשים הקרובים תצויד כל ספריה ציבורית שמספר תושביה עולה על 5000" – שוב פעם והכוונה היא כנראה לרשות המקומית – "בעמדת אינטרנט, אבקש כי הוועדה בראשותך תבחן שנית את השינוי המבוקש. רצ"ב התיקון לתקנות אשר טעון אישורה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לפי סעיף 19 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998."

"רשות ציבורית תפרסם עותק של הדין וחשבון השנתי באתר האינטרנט שלה; רשות ציבורית, למעט רשות מקומית ותאגיד בשליטת רשות מקומית, שאין לה אתר אינטרנט, תשלח עותק של הדין וחשבון השנתי למשרד הממשלתי המופקד על תחום פעולתה...".
בבקשה, עורכת דין דלית דרור.

הקונטכסט הוא שחוק חופש המידע מחייב כל רשות ציבורית לפרסם דין וחשבון שנתי שיהיה בו מידע על פעילותה בתחומי אחריותה.

תני לי דוגמאות.

למשל, רשות הנמלים והרכבות, או רשות מקומית, או משרד ממשלתי, מינהל מקרקעי ישראל. כל גוף כזה חייב לפרסם דו"ח. התקנות שהותקנו מכוח חוק חופש המידע קובעות מה הדו"ח צריך לכלול ושנית איך הוא צריך להתפרסם.

כמה רשויות כאלה יש?

עשרות רבות. כל משרדי הממשלה ויחידות הסמך, כל הרשויות המקומיות שהן כ-250. בסך הכל אני חושבת שזה בערך 500 רשויות, כולל התאגידים הסטטוטוריים.

אנחנו מדברים על סדר גודל של 500 דו"חות בשנה.

התקנות הקיימות קובעות שרשות ציבורית תשלח את הדו"ח השנתי לגנזך המדינה, לספריית הכנסת, לבית הספרים הלאומי בשני עותקים, ולספריה ציבורית בכל רשות מקומית שמספר תושביה עולה על 5000, זאת אומרת לא כל ספריה ציבורית. בתקנות כתוב: "רשות ציבורית, למעט רשות ציבורית ותאגיד בשליטת רשות מקומית, תשלח עותק של הדין וחשבון השנתי לספריה ציבורית בכל רשות מקומית שמספר תושביה עולה על 5000".

ואם יש כמה ספריות ציבוריות?

יש רשימה של ספריות ציבוריות. אם בירושלים יש ספריה בכל שכונה אז בכל שכונה יהיה עותק. אדם מגילה לא ירוץ לרחביה.

למיטב ידיעתנו הדברים לא מתבצעים, הדו"חות לא נשלחים. אין לנו דרך לאכוף זאת.

למה חשוב שזה יהיה בספריה ציבורית?

כל הענין של חופש המידע בא ואומר שהממשלה וכל רשות שדומה לה לא עובדים בסודיות. אם אתה רוצה לדעת כמה הקציבו לתנועת השומר הצעיר בנהריה, לא יסתירו את זה ממך כי לפי החוק העיר נהריה חייבת לדווח על כל התמיכות והיא חייבת לשלוח את הדו"ח הזה לספריה הציבורית.

למה לשלוח את זה לכל הספריות הציבוריות? צריך שיהיה מרכז מידע אחד.

אם תרצה להתעניין כמה הקציבה נהריה תיסע למרכז מידע שיהיה במטולה?

אני מתנגד לזה. טמטום יותר גדול מזה לא יכול להיות.

אנחנו מתקנים את זה.

לגבי רשות מקומית או תאגיד שבשליטת רשות מקומית – גם הם רשות ציבורית שכפופה לחוק חופש המידע – הם צריכים לשלוח דין וחשבון לספריה ציבורית בתחום אותה רשות מקומית. הרשויות של כל המדינה כמו רשות שמורות הטבע, כל התאגידים הסטטוטוריים וכל משרדי הממשלה צריכים להפיץ את הדו"חות לכל הספריות.

את אומרת שכל רשות מ-500 הרשויות שולחת לכל הספריות?

רשות מקומית או תאגיד שבשליטת רשות מקומית שולחים רק לספריה הציבורית בתחום אותו ישוב. זה כתוב בתקנה 8(ג). זה המצב הקיים ולא משנים אותו. לגבי הרשויות של כל המדינה החבות היום היא לפרסם בכל ספריה ציבורית ברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 5000.

ככל הנראה בפועל הדברים לא מתבצעים. משרד האוצר, כדי לחסוך את העלויות של העותקים של הדו"חות – היתה הערכה שאנשים לא יבואו לעיין בהם – אמר בשנת 2000 שרק פרסום באינטרנט יוציא ידי חובה וזו היתה החלטת הממשלה.

אני מבין שהדפסת הדו"ח היא חובה.

השאלה היא איפה מפיצים אותו.

גב' מרים רצבי, כמה ספריות ציבוריות יש לנו במדינה?

יש 220 רשתות של ספריות שבהן מאוגדות 1,200 ספריות.

את יכולה לחלק את זה מעל 5000?

יש 160 רשתות של ספריות ברשויות מקומיות שבהן מעל 5000 תושבים.

כמה ספריות זה?

קשה לי לענות לך על זה. למשל בירושלים יש 30 סניפים של ספריות, כולן מאוגדות ברשת אחת ששייכת לרשות המקומית.

אני רוצה להכין עבודה סמינריונית. אני הולך לספריה או לסניף?

תלוי מה אתה צריך. בדרך כלל ביום יום השוטף אתה הולך לסניף אבל אם אתה צריך חומר יותר רציני עם עומק יותר גדול אתה הולך לספריה המרכזית, למשל בירושלים זה בית העם.

זאת אומרת, ברשתות יש משהו מרכזי. 160 הרשתות אלה ספריות גדולות ויש שלוחות קטנות בכל מיני מקומות. אז אנחנו עוסקים עכשיו ב-160 עותקים. האם אותה רשות שמדפיסה את הדו"ח בין כה וכה – בדרך כלל זה נשאר במחסנים ואחר-כך צריך לפנות את זה ל"אמניר" – אז יהיו עוד 160 דו"חות? כי הרי היא בטח מדפיסה איז 500 עותקים. את זה אנחנו רוצים לשנות?

כן. כי הדברים לא מתבצעים ואין לנו דרך לאכוף זאת. נכון שהעלות העיקרית היא עצם הפקת הדו"ח הראשון ולא העותקים. ככל הנראה אנשים לא מבקשים לעיין ולא מודעים לזה. מה ששונה פה לעומת שנת 2000 הוא חיבור הספריות הציבוריות לאינטרנט. בכל זאת, האינטרנט נמצא בשכבה סוציו-אקונומית מסוימת והוא רווח פחות בשכבות מסוימות. אם אדם שאין לו אינטרנט בבית יכול לבוא אל הספריה, לקבל סיוע ולהתחבר באמצעות האינטרנט אז החומר יכול להיות נגיש לו ממילא. זה ההבדל בין מה שמוצע עכשיו לבין מה שהיה לפני שנתיים.

האם כל הספריות מחוברות לאינטרנט?

לא. היום יש בערך 200 ספריות ציבוריות שיש בהן תחנות אינטרנט. יש לנו פרוייקט אינטרנט שיחבר בין 400 ל-500 ספריות.

160 הספריות המרכזיות מחוברות לאינטרנט?

לא בהכרח, רובן לא מחוברות. נראה את המפה. ישובים מבוססים יש להם ספריות מבוססות ובדרך כלל יש להם אינטרנט. ישובים פחות מבוססים אין להם אינטרנט. הפרוייקט שלנו בא לעשות השוואת רמה בין העניים לבין העשירים בתחום הזה בספריות הציבוריות. המטרה של הפרוייקט היא לשים בכל ספריה עירונית מספר תחנות אינטרנט אבל אליה וקוץ בה. הבעיה היא שמספר התחנות שאנחנו מחלקים לספריות הוא מאוד מצומצם, בין תחנה אחת לשלוש תחנות כשהשימוש צפוי להיות די מסיבי. בנוסף התגלתה לנו עוד בעיה כאשר הפריסה של הקווים המתקדמים ADSL ו-ISDN שוב מתחלקת באופן מצער בין העניים לעשירים, או בין המקומות הגדולים לבין המקומות הקטנים כך שהקווים האלה זמינים במקומות המבוססים והמאוכלסים יותר.

שממילא יש להם גם אינטרנט בבית.

זה לא מהותי אם האינטרנט יהיה מהיר או לא, הדבר המהותי הוא שיהיה אינטרנט. במסגרת מגמת ההשוואה אתם מתחילים מהפריפריה ואז עוברים למרכז?

אנחנו בהחלט שמים את הדגש על הפריפריה לאורך כל הדרך. יש כאן ענין טכנולוגי של הגישה למידע, הפקת המידע והדפסתו. כל זה מאט מאוד את השימוש באינטרנט. אותה פיסת מידע שאתה מגיע אליה בשניה אחת כשאתה בכנסת, הרי כשאתה נמצא בצפת זה לוקח לך עשר דקות מייאשות בגלל שהתהליך של החיפוש הוא הרבה יותר אטי. צריך לקחת את זה בחשבון. מבחינתי מאוד נכון לחשוב על האינטרנט אבל זה קצת מוקדם.

מה תפקידך?

אני סגן מנהל המחלקה לספריות, אני ספרנית מקצועית בעצמי.

את מכירה את הפרוייקט שאנחנו מדברים עליו?

בהחלט.

מה דעתך מבחינה מקצועית, האם את חושבת שהציבור צריך שיהיה לו חומר נגיש לא ב-1,200 הספריות אלא אפילו ב-160 הספריות?

כן, חד-משמעית. אני לא אומרת שבעוד עשר שנים לא נוותר על זה אבל בטכנולוגיה של היום נעשית בצורה טכנית הפרדה בין מי שיכול להגיע לאינפורמציה לבין מי שלא יכול להגיע אליה.

מדוע חבר-הכנסת אמנון רובינשטיין התנגד?

מאותה סיבה.

האם על-פי החוק חייבים לשלוח ל-160 ספריות, או שזה נתון להחלטת הוועדה?

ל-160 הם חייבים לשלוח. כאן הם רוצים לשנות את החוק כי אין בספריה אינטרנט.

האם בכל 160 הרשתות יש אינטרנט?

ברובן.

לא. עד סוף שנת 2002 יהיו לנו בכל הספריות האלה תחנות אינטרנט, הבעיה היא תקשורת. בחלק גדול מהמקומות האלה התקשורת תהיה איטית מאוד כי בזק לא הניח את התשתיות.

נעשה חוק נוסף להפעיל לחץ על בזק. אבל זה בוועדת הכלכלה.

בבקשה, גב' בן-ששון ממשרד המשפטים.

אני רוצה לתת כמה נתונים. דבר ראשון. כאשר העבירו את החוק הזה לא הקציבו שום תוספת תקציב לאכיפת החוק, אין מי שבודק ומי שבוחן שהדו"חות אכן נעשים.

במשך שש שנים לא חשבתם שצריך לתקן את החוק?

מתמחים התחילו לנסות לבדוק ברשויות המרכזיות – במשרדי הממשלה וביחידות הסמך – תכתובת ומעקב על דו"חות שנתיים שהוצאו, לא אלה שפורסמו. מתוך 56 משרדים ויחידות שנבדקו רק 14 הוציאו דו"חות. יש יחידה אחת שקיבלה מאתנו פטור. מדובר על שנת 2000.

לגבי האינטרנט. בשנת 2002 יהיה כנראה אינטרנט ב-160 הרשתות. הנתונים כיום הם של-19.8% מבתי האב יש עמדת אינטרנט בבית, חוץ מזה יש בספריות, יש באוניברסיטאות ויש בבתי-הספר. כלומר, האינטרנט מתחיל היום להיות יותר נגיש מהספריות. הנתונים ב-1998 מראים ש-15.6% קוראים מגיעים לספריות.

את אומרת לנו כנציגת משרד המשפטים שיש חוק במדינת ישראל ושהרשויות הציבוריות לא אוכפות אותו. במקום שתגידי את זה בכאב ובצער ושכולנו נתבייש וניכנס למקלטים הרי את כנציגת משרד המשפטים רוצה להצדיק את זה. במקום ללכת למשטרה ולרשויות אכיפת החוק ולזעוק על תקציב ולעשות הכול את מצדיקה צמצום של החוק.

אני מסכימה אתך במאה אחוז אבל אני רוצה להיות ריאלית. אני יכולה להשאיר את המצב כמות שהוא ולא יהיה ממונה.

בסדר, אז יהיה כאן דיון אחר איך אוכפים חוקים במדינת ישראל. אם יושב-ראש הוועדה הקבוע ירצה לעשות דיון על אכיפת חוק חופש המידע הוא יעשה את זה ונבדוק את הענין. רשויות אינן ממלאות את החוק ונציגת הספריות אומרת שדווקא בפריפריות ובמקומות היותר העניים מסיבות של תקציב, תקשורת ודברים כאלה אין אינטרנט נגיש, אפילו לדידכם הוא לא קיים. לפי מה ששמענו פה האינטרנט הנגיש הוא בעוד שנה. לפי חוק חופש המידע אנחנו רוצים שכל אדם גם אם אין לו אינטרנט יוכל להיכנס לספריה ולהשתמש בזה, זה לא עולה לו כסף. עדיין למחצית האוכלוסיה אין כסף למחשבים ו-80% מהאוכלוסיה אין להם אינטרנט. לא לכל אדם יש אינטרנט. את באה ואומרת: לא, אני אכריח אותך כדי לדעת את המידע. כל הרעיון של חוק חופש המידע היה לפרוס את הענין לכל דיכפין.

אנחנו לא מאשרים את התקנות.



א. צו המועצות המקומיות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 -
המועצה המקומית גדרה.
ב. צו העיריות (עבירות קנס)(תיקון)(התשס"ב-2002 – עיריית רמלה
ג. צו העיריות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 – עיריית רחובות
ד. צו המועצות המקומיות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 -
המועצה המקומית רמות השבים.
ה. צו המועצות המקומיות (עבירות קנס)(תיקון), התשס"א-2000 –
המועצה המקומית פרדסיה

אנחנו עוברים לנושא הרביעי שעוסק בצווים של עיריות ומועצות מקומיות. נתחיל בצו המועצות המקומיות (עבירות קנס(תיקון), התשס"א-2000 – המועצה המקומית גדרה.

אני רואה כאן את אנשי גדרה. אתם מסכימים לכל מה שנאמר כאן?

יש הערה אחת. בעמוד 8 לקובץ, בסעיף 7 יש תיקון אחד וצריך לעדכן את הסכום.

יש צו שעבר לאחרונה ונשלח לפרסום. סעיף 5(א)6, 7(א), 8(א) – העמדת רכב או חניית רכב ברחוב. במקום 70 שקל זה צריך להיות 165 שקלים.

אני צריך את הסכמת שר הפנים.

הקנס לגבי העמדת רכב או חנייתו היה 70 שקלים במקום 165 כמו שהצעתם למשל לגבי רחובות. לכן הפכנו גם אותו לסכום של 165 שקלים.

אתם מסכימים?

כן, אנחנו תומכים בזה.

מה קורה לגבי מקום נכים?

בצו התעבורה (עבירות קנס) יש חלק ג' שקובע שהעיריות אינן רשאיות לקבוע את גובה הקנס כל אחת לפי ראות עיניה אלא הוא אומר שאותו הקנס שנותן השוטר זה הקנס. נדמה לי שזה 500 שקל.

אני מבין שאתם מסכימים לתיקון של 165 שקלים.
אנחנו מאשרים את הצו של גדרה בסעיף 5(א), 6, 7(א), 8(א) ובמקום 70 שקלים זה יהיה 165 שקלים.
אנחנו עוברים לצו עיריית רמלה. יש לכם הערות?

לא.

אם כן אנחנו מאשרים את הצו של עיריית רמלה.
אנחנו עוברים לצו עיריית רחובות. אנשי רחובות נמצאים? יש לכם הערות?

התיאום נעשה.

אתם מסכימים. הצו של עיריית רחובות מאושר.
אנחנו עוברים לצו של רמות השבים. הכול בתיאום אתכם? אתם מסכימים?

כן.

הצו של רמות השבים מאושר.
אנחנו עוברים לצו של המועצה המקומית פרדסיה.
מה זה "סידור טובין על עגלת הרוכל באופן בולט מקצות העגלה"?

איסור שזה יבלוט כי אפשר להיתקל בזה.

בעמוד 3, סעיף 5(ג): "התקנת מד-מים, בדיקתו, תיקונו, החלפתו או הסרתו, שלא על-ידי המנהל." מטילים אותו הקנס אם אדם מסיר את מד-המים ואם אדם בדק אותו? אני מבין שהכול צריך להיעשות על-ידי הרשות המקומית אבל צריך להיות הבדל בין זה שבמזיד הוריד את מד-המים כדי שאי-אפשר יהיה למדוד את הכמויות לבין זה שהזמין טכנאי שיבדוק אותו כדי להיות בטוח. בסדר, אסור לו לגעת אז הייתי נותן לו קנס של 200 שקל. כאן אתם נותנים אותו קנס – 490 שקלים – גם לאדם שעשה דבר שלילי וחיבל במד-המים וגם לאדם שרצה לבדוק את מד-המים.

מדי-מים הם רכוש הרשות המקומית ויש הנחיות ברורות איך עושים בדיקה. הבדיקה צריכה להיעשות בפיקוח הרשות המקומית ובמעבדה שהיא עצמה מאשרת. אם אדם עושה בדיקה שאיננה מורשית או במעבדה שאיננה מורשית יכול להיגרם נזק אולי אפילו יותר רב. אם הוא יפרק את מד-המים, יחזיר אותו ויעשה בתוכו שינויים כך שמד-המים לא ישקף מה שיש בפנים אתה אפילו לא תדע שהוא הוסר.

הצדק צריך גם להיראות. כאן אתם אומרים "תיקונו", וזה דבר חיובי אבל אתם נותנים לו אותו הקנס כאילו הוא הסיר את מד-המים. גם לגבי חניה במקום אסור יש דיפרנציאציה. אני מציע שתחשבו על זה בפעם הבאה.

זה צריך להיות בחוק העזר עצמו.

בעמוד 12, סעיף 9: "הימנעות מחזיק מפעל תעשיה מלהודיע מיד לראש הרשות על כל שינוי שחל בכמות, בטיב..." לאדם פרטי אתם נותנים קנס של 490 שקל בגלל כלב ולמפעל אתם נותנים קנס של 320 שקל? זה שום דבר.

כל חוקי העזר לא מתאימים למפעלים מתחילה ועד הסוף. כאן הוא מקבל קנס של 490 שקל רק בגלל שהוא לא מודיע על שינוי בהזרמת שפכים, שזו השלכה כלכלית עקיפה.

בהזרמת שפכים זה צריך להיות אלפי שקלים ולא 490 שקל.

בעמוד 11 סעיף 6, 7, 9(א): "פרסום מודעה או הצגת שלט באופן העלול להוות מפגע לרבים" – קנס של 320 שקלים; "פרסום מודעה בלא שצויין בה שמו של המפרסם" – 320 שקל; "פרסום מודעה שלא בהתאם למקום" – 215 שקלים. אני אומר זאת לחיוב שפה עשו דיפרנציאציה.

בעמוד 8, ס' 17(10): "רחיצת רכב ברשות הרבים". מה הכוונה – אם מישהו חונה ליד הבית שלו והוא רוחץ את האוטו שלו עם דלי יש לו קנס? למה?

יש חוקי עזר שבהם כתוב במפורש שזה נעשה על-ידי צינור וגורם לשלולית גדולה. צריך לראות מה נשמט פה.

זה חוק העזר לדוגמה שאימצתם אותו.

לא הייתי בונה על חוקי העזר לדוגמה, הם בעייתיים.

בחוק העזר מדובר על "שפיכת מים או נוזלים אחרים לרשות הרבים ומתן אפשרות למים או לנוזלים אחרים לזרום מרשות היחיד לרשות הרבים."

מה הרציונל של הסעיף הזה?

החלקה.

פרדסיה היא מושבה?

זה ישוב עירוני-כפרי קצת גדול והבתים הם צמודי קרקע.

יכול להיות שלאדם אין חניה, הוא חונה ברחוב והוא רוצה לשטוף את הרכב שלו.

אנחנו אמרנו שאנחנו מתנגדים לזה.

אני מציע לוותר על הסעיף הזה.

בסדר.

למעט סעיף 17(10) אנחנו מאשרים את הצו של פרדסיה.

תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:50