פרוטוקולים/ועדת חוקה/5051



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
12.05.2002

פרוטוקולים/ועדת חוקה/5051
ירושלים, ח' בסיון, תשס"ב
19 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 467
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
מיום ראשון, א' בסיון התשס"ב ( 12 במאי 2002 ), שעה: 9:30

תקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2001- אישור התקנות.

חברי הוועדה: אופיר פינס-פז – היו"ר

עו"ד דוידה לחמן-מסר- משנה ליועץ המשפטי לממשלה
עו"ד ירון ארבל - משנה לאפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים
שי אלמוג - אגף האפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים
עו"ד מרים אילני - משרד המשפטים

רו"ח רוני עמיחי - הרשות לניירות ערך
עו"ד אמיר שרף - סגן מנהל המחלקה המשפטית, הרשות לניירות ערך

עו"ד אסנת טננבאום - בנק לאומי, איגוד הבנקים

עו"ד נתי שילה -יועץ משפטי, איגוד חברות ציבוריות הרשומות בבורסה

סיגל קוגוט

דורית ואג

אושרה עצידה



















תקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2001 - אישור התקנות

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה. אנחנו עוסקים היום בתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר).

נציגי הרשות לניירות ערך הניחו בפנינו ניירות לפני חצי שעה. אני לא בטוח שאני אתייחס לזה. מי שרוצה שיניח את זה לפני.

חלק משולב בתוך התקנות.

תציגו בבקשה לפנינו את התקנות.

אני ממש מודה ליושב ראש הוועדה על שנאות לדון בנושא בדחיפות. קיים בשוק חסר מזה מספר שנים, לצערי רב מידיי, מאז שעשו את מה שנקרא mini chapter 11 בסעיף 350. מה אומר סעיף 350? קודם כל הסעיף הזה שנקרא אותו, אם יורשה לנו, היה לפני השינוי שחל בכנסת בימים של גדליה גל, והסעיף אמר שחברה יכולה להגיע לפשרה או להסדר עם נושיה או עם חבריה. פשרה או הסדר הוא בעצם אותו הליך שבו אנשים או החברים עושים רה-אורגניזציה, לאו דווקא מחמת - - -. רה-אורגניזציה יכולה להיות למשל במקום מיזוג. סעיף 350 הוא סעיף ציר. לתוך סעיף 350 מתנקזים שלושה סוגי מצבים. מצב אחד הוא שחברה רוצה לעשות הסדר בין נושיה. מצב שני, החברה רוצה לעשות הסדר בין חבריה, הנושים הם out לגמרי. מיזוג למשל אפשר לעשות דרך סעיף 350, למרות שאני לא סבורה שזו בהכרח הדרך הנכונה, אבל בית המשפט אישר.

מה עם פירוק?

פירוק לא. סעיף מיוחד הוא כאשר עושים הסדר בין הנושים לבין החברים. זה בעצם אותו mini chapter 11 שאנחנו קוראים לו. בעבר, הסעיף הזה היה קיים מאז ומעולם בפקודת החברות. מה שהוועדה הזו חידשה בעבר, כשאני הייתי כאן, שחידשנו את האפשרות של קבלת הקפאת הליכים במסגרת הצעה לפשרה או להסדר. אותה הקפאת הליכים היא ה-must כאשר רוצים לעשות הסדר גם בין החברים וגם בין הנושים וגם בין החברים והנושים. מדוע?

ברור מדוע.

כאשר מתעורר האירוע כולם קופצים. מה שקרה הוא שהסעיף הזה יצא, התיקון עם הקפאת הליכים יצא עם אפשרות של מתן זכויות מסוימות לנושה המובטח, ומעבר לזה לא הייתה הסדרה. גם בכנס האחרון של לשכת עורכי הדין באילת בתי המשפט התריעו שהחברה מנצלת לרעה את אותה אפשרות של הקפאת הליכים. מדוע? כי היא מגיעה בלי סדר לעשות הסדר.

מטרתן של התקנות האלה, חברה שרוצה לעשות הסדר שתעשה סדר, שתבוא מסודרת ותראה מי היא ומה היא, מדוע היא נקלעה למצבה ואיזה הסדר אפשר לקבל לגבי מצבה. מדוע? כי כאשר אתה לא מדייק בפרטי מצבך אתה יכול להטעות באשר להסדר שאתה מציע. אתה יכול להציע הסדר מאוד רחב לב. אם לא צירפת דוחות כספיים לא הראתה בעצם מהו אותו going concern.

מה התקנות כאן מציעות?

התקנות כאן הן תקנות רחבות. הן מתייחסות גם לפשרה והסדר כמו שאמרתי לך, בין החברים סתם, שגם שם צריך גילוי נאות, לא במובן של הרשות לניירות ערך, אלא במובן החברים שמבקשים מאיתם לשנות מניות, להחליף מניות וכיוצא בזה. היא מציעה סדר כאשר החברה מבקשת לעשות הסדר עם נושיה, ובוודאי שהיא גם עונה על המצב של הסדר בין הנושים לבין החברים.

מה יש בתקנות האלה? יש כאן גילוי מסוים לגבי מצבה של החברה. אנחנו יודעים שיש חברות היי-טק גדולות שהן מאוד חשובות לכלכלה שלנו, אבל יש גם חברות קטנות שגם הן מבקשות ליהנות מסעיף 350, ולשופט אין כלים ואין אינפורמציה. בדרך כלל, כאשר אומרים לו שהעובדים יפוטרו, רך ליבו, בצדק מבחינתו, והוא נותן את הקפאת הליכים מבלי שיש לו מידע מינימלי. מטרת התקנות היא לעשות סדר בתהליכי ההסדר, מסמכים, אופן כינוס אסיפות.

כמה הסדרים עושים בשנה?

קודם כל, מדובר על הליך משפטי שכרגע אין לשופט כל כלי כלכלי להעריך את אפשרויות של ההסדר. נוצר מצב כזה שהיום אחרי התיקון בפקודה, נושים יכולים להעביר את זה לכל כיוון שהוא כשהשופט לא יודע מה הבסיס הכלכלי של ההסדר הזה.

יכול להיות שיהיו הרבה מאוד הסדרים, יכול להיות שיהיו ארבעה-חמישה לחודש ויכולים להגיע להרבה יותר לעשרים בחודש. בית המשפט לא יודע מה לעשות, הוא לא יודע מה תוכן ההסדר הזה, ולכן הוא מבקש מנציג הכנ"ר לתת חוות דעת. גם נציג הכנ"ר לא יכול לתת חוות דעת, כי הוא לא יכול לבדוק את זה מבחינה כלכלית.

איך זה שרק עכשיו חשבתם על זה? זה נראה כל כך הגיוני וסביר. האם לא הבנתם שכשעושים הסדר צריך לדעת מה המצב של החברה?

עשינו את הסעיף הזה בשנת 1995. כלומר, אנחנו בסך הכל מדברים על תקופה של שש שנים. זה לא איזה תקופה של עשרים שנה של בלגאן. חשבנו שבתי המשפט יפתחו את הכלים. לצערי הרב, אנחנו עובדים על התקנות האלו שנתיים. מדוע? ראשית, לעצב אותן. זה בעצם מחליף חלק מאותו chapter 11 בחקיקה, זולת מספר נושאים שאחר כך יהיה צורך להוסיף אותם. זה בא במקום חלק מהנושאים של chapter 11 שהוא הרבה פרוצדורה וגילוי ומשחקים של מי צריך לגלות למי ותוך כמה זמן וכיוצא בזה.

אנחנו עובדים על התקנות האלו כשנתיים, לעצב אותן, לבנות אותן, להציג אותן לכל הגופים. לכל אחד היו הערות. אנחנו מצטערים שזה לקח לנו את פרק הזמן הזה.

גם אנחנו מצטערים, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם.

נכון. אנחנו חשבנו בהתחלה לראות איך זה מסתדר בבתי המשפט, ולתדהמתנו גילינו כך. בתי המשפט שפיתחו מיומנות והתחילו לדרוש מידע מבקשת ההסדר, לאט לאט אותן חברות שרצו הסדר נסעו פתאום לבאר-שבע, לנצרת, לאותם מקומות חדשים שאולי שם הצורך בסדר כשמבקשים הסדר לא עבר. ואכן כך היה. פתאום ראית חברות שמצאו איזה עילות לבקש הקפאת הליכים בבאר-שבע.

האם הכל מתנהל בבית המשפט השלום?

לא. הכל מתנהל במחוזי. אני בכוונה אומרת, יבואו אנשי לשכת עורכי הדין ויגידו: צריך שני סוגים להקפאת הליכים ולחברה רגילה. לא, יש כל כך הרבה עניינים משותפים.

איך אתם עושים סדר?

קודם כל, איך מגישים את הבקשה? מתי בקשת פשרה למעשה לא תתקבל? היא לא תתקבל אם לא יצורף לה תיאור החברה ועסקיה, הצעת הפשרה או הסדר ונימוקיה, שמו של השולט בחברה במישרין בעקיפין, שיעור אחזקותיו.

לנו יש הערות לגבי מהו תיאור החברה.

יש 600 חברות ציבוריות ו-400 אלף חברות פרטיות. אני לא יכולה לעצב תקנות בכיוון חברות ציבוריות.

דורית, הודיעה לנו הגברת לחמן מסר שיש 600 חברות ציבוריות ו-400 אלף חברות פרטיות.

כן, רשומות, כאשר מתוכן כנראה 300 אלף פעילות.

אני רוצה שהעניין הזה יהיה רשום לי. האם רשם החברות מפקח על כולן?

הוא כרגיל הוזמן.

יש פה תקלה חמורה בדבר הזה. אני עוד לא הצלחתי להבין למה הוא שייך.

הערת אגב, רשם החברות בניגוד לרשם העמותות כשמו כן הוא. הוא רשם ורשם בלבד. אין לו תפקידי פיקוח ולא צריכים להיות לו, כי אין לו את הכלים לפקח. מדוע? כי בניגוד לעמותות ששם סברה המדינה שמן הראוי שיפקחו, כי אין גורם אחר שיפקח, בניגוד לעמותות ששם אין מי שיפקח כי אין אינטרס קנייני, בחברות יש.

מי מפקח בחברות?

שבעלי המניות ידאגו, שהנושים ידאגו. בשום מדינה שאנחנו מכירים לרשם החברות אין תפקידים אקטיביים. חברה ציבורית שנסחרת בבורסה, הרשות לניירות ערך אחראית על הגילוי הנאות שלה, כי הגילוי הנאות הוא רלוונטי.

האם אנחנו לא מגלים שיש חברות מדף?

אין בעיה עם חברות מדף. חברות מדף זה דבר מצוין.

החברות צריכות להגיד איזה ערבויות, מי הנושים המהותיים. בקשה לפשרה או להסדר יפורטו בתיאור החברה, תיאור היתרונות, לרבות התשלומים מההסדר הצומחים מנושא המשרה בחברה. אנחנו מאוד פוחדים שבקשות פשרה הן דרך לעשות golden parachute. שמו של היחיד השולט בחברה, בעלי המניות, ערבויות, הסכומים ששולמו עד עכשיו, וכל מידע מהותי שדרוש, ואחר כך נדבר לדעת מי.

לבקשת הפשרה יצורפו כל אלה, וזה הסדר: דו"ח בדבר נכסי החברה וחובותיה מעודכן ליום הגשת הבקשה. רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים של החברה. רשימת ההליכים שהחברה צד להם. רשימה של נושאי המשרה, כי לא תמיד ברשם החברות יודעים ואתה צודק. מרשם בעלי המניות מעודכן ליום הגשתו. דוחות כספיים שנתיים של החברה, לרבות דוחות מאוחדים.

יפה. קודם כל שקיפות המידע. מה עוד?

השלב השני, הדיון. איך יתקיים הדיון.

דיון בבית המשפט?

כן.

האם אתם קובעים לבית המשפט איך יהיה הדיון?

כן. יש הרי את תקנות סדר הדין האזרחי.

איפה העצמאות של הרשות השופטת?

היא לנוע בין הטיפות.

הסמכות של בית המשפט היא להורות על מינוי אדם שיפקח על זה, על אישור ההחלטות שלו.

האם הזמנתם את הנהלת בתי המשפט? אני לא מבין את העניין הזה.

מאז ומעולם זה היה כך. תקנות חברות פירוק גם מדברים על דיונים.

בית המשפט אומר: למה אין תקנות?

הם היום מסדירים את כל הנושא הזה דרך הסמכות הטבועה שלהם, ואף פעם אני לא יודעת אם זה טבועה בגלל שהם טובעים.

את לא יודעת אם זה בט' או בת'.

בדיוק.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לתקנה מס' 14 שמדברת על מינוי בעל תפקיד. כיוון שישנו מצב כזה שבו בית המשפט יכול לקבל הרבה מאוד דוחות כספיים והוא לא ידע מה לעשות איתם, ניתנת אפשרות לבית המשפט למנות בעל תפקיד שיבדוק את זה.

מי ישלם עבור זה?

החברה.

הנושא הבא הוא הגשת תביעות.

כאשר חברה בפירוק ישנו מה שנקרא הוכחות חוב. עד היום לא הוסדרה השאלה מה קורה עם חברה בהסדר? תשאל אותי, אז איך הסתדרו עד עכשיו? זה באמת היה מקרקר. בית המשפט קבע את הכללים ואנחנו למעשה מעצבים. לוקחים מתוך דיני הפירוק את המהות של אופן הגשת הוכחות חוב שלפי זה גם נקבעת יכולת ההצבעה. כאשר אני אומרת שוב, הוכחות החוב לעניין 350 אינן רלוונטיות בהכרח לעניין הפירוק.

בהצבעה יש לזה בהחלט משקל.

בהצבעה יש לזה משקל וזה חשוב שזה יהיה.

אני רוצה לדבר בעניין הזה.

מה נותנת כל הפרוצדורה הזו של פשרה? האם זה פירוק מרצון?

זה ניסיון להבראה.

פשרה והסדר רגילים זה ארגון מחדש. בוא ניקח את ההסדר בין בעלי מניות. יש לי שני סוגי בעלי מניות חמש לאחד, אחד לחמש. אני רוצה לארגן שיהיה לי סוג אחד של מניות בין היתר לקראת יציאה לגיוס הון מהציבור ששם מחייבים אותי one share one vote. אני עושה הליך רה אורגניזציה. אני מציע לכל בעלי המניות של אחד כמות כזו של מניות לפי שווי החברה כדי שיהיו במצב זהה לאלה של חמש ו- vice versa. זה בלי כל קשר לנושים. גם פה יש בעיה של הערכות שווי, איך נותנים לחמש ואחד וכיוצא בזה ועל זה בוודאי הרשות תרצה להרחיב.

בנוסף, כאשר מדובר בחברה שרוצה להבריא את עצמה, כאן היא צריכה לעשות שני סוגי מצבים. אפשרות אחת זה לעשות דיון מחדש בנושא החוב רק עם הנושים. היא באה ואומרת לנושים שעל כולם יש לקצץ 10% וכתוצאה מכך היא תצא מהקשיים שלה ויהיה לה יותר כסף, יותר ספקים וכיוצא בזה. יש לה going concern , למעשה. הערך של החובות שלי הוא כרגע גבוה מידיי, אבל לחברה יש סיכוי להיות מובראת. מדוע? כי ערך ה-going concern עולה על ערך נכסי החברה בפירוק. זו בעצם הנוסחה הכלכלית שאומרת מתי הולכים להבראה ומתי הולכים לפירוק. אם ערך נכסי החברה בפירוק גדול או שווה לערך ה-going concern החברה צריכה להתפרק. אבל, אם יש סיכוי שערך ה-going concern עולה על פני ערך נכסי החברה בפירוק, הרי שכדאי יותר לנושים בזווית שלהם להגיע למצב של רה-אורגניזציה של החוב כדי שהם יקבלו יותר מאשר אילו היו מקבלים בפירוק. זו נקודת המוצא של הנושא הזה. לכן, צריך את כל הכלים הפרוצדורליים.

האם יש הערות לתקנות המוצעות?

לפי דעתי, קרתה פה איזשהי תקלה טכנית. קודם כל, ההודעה על הישיבה הזו התקבלה או ביום רביעי או ביום חמישי.

ביום רביעי.

זו הפרוצדורה.

שנית, המסמך שעליו מתקיים הדיון הוא מסמך שבפועל לא הגיע לידיי. אנחנו הגבנו על מסמך שהוגש על ידי משרד המשפטים באוקטובר. אנחנו הערנו עליו הערות.

שילבנו חלק מהן.

בסדר. אני רק אומר שאנחנו לא ראינו את המסמך של חודש דצמבר, אלא הבוקר כאן. בטח לא את המסמך הגדול של הרשות לניירות ערך. הדיון בנושא הזה נמשך הרבה מאוד זמן וחבל שהוא יתפספס בגלל שלא ראינו איזשהו מסמך. אני מבין שאין כוונה לדחות את הישיבה, ולכן אני מבקש שלאחר הישיבה תינתן הזדמנות של יומיים-שלושה לעבור על המסמכים ואם יש איזה דברים מהותיים - - -

במישור הטכני אני מכריז על הפסקה של חצי שעה שבמהלכה אתה תקרא את החומר.

לגבי הטענה הזו אני רוצה לומר שאנחנו מתנהגים כמו שאף משרד לא מתנהג. אנחנו שולחים לכולם עותק.

אנחנו לא דוחים את הישיבה, אנחנו נמשיך את הישיבה עוד חצי שעה.

בחודש דצמבר אנחנו שלחנו לכל הגורמים את התקנות וזאת בגלל גודלן.


הישיבה הופסקה בשעה 9:55.

הישיבה חודשה בשעה 10:40.

אני מחדש את הישיבה.

אני רוצה להודות ליושב הראש על תשומת הלב.

אנחנו העברנו את ההערות שלנו ביום רביעי וחלק ניכר מהן באמת הוכנסו לתוך הטקסט הנוכחי, הן אומצו על ידי משרד המשפטים. מעבר למה שהוכנס, יש לנו שתי נקודות עיקריות.

סליחה. היו להם הרבה מאוד הערות וחלק קיבלנו. על מה שלא קיבלנו יש הויכוח עכשיו.

אין לנו כאן ויכוח. אנחנו רוצים לתרום מהניסיון שיש לנו בתחום ואני חושב שזה לטובת העניין.

מהן שתי הדרישות שלא התקבלו?

שתי הנקודות שנראה לנו חשוב שכן ייכנסו לפה, ואם הן לא תיכנסנה לפי דעתי זו תהיה טעות, הן: הנקודה הראשונה היא נושא הערכת שווי הנכסים. כאשר בעלי המניות או הנושים באים לקבל החלטה, הם בעצם מקבלים החלטה בין שתי חלופות. אחת, פירוק של החברה, מימוש הנכסים וקבלת מה שיש. הדבר השני, הוא תוכנית הבראה והמשך הפעילות. כדי להחליט בין שתי החלופות האלה הם צריכים נתונים כלכליים על שני הצדדים. לגבי פירוק ומימוש הם צריכים לדעת כמה הנכסים שווים לצורך מימושם עכשיו. לגבי המשך פעילות ותוכנית הבראה הם צריכים לדעת את תזרים המזומנים הצפוי וכל הנתונים שמתבקשים.

בנוסח הקודם של התקנות הופיעה באמת דרישה להערכת שווי של הנכסים. בנוסח הנוכחי יש רק צד אחד של הנתונים, את הצד של תזרים המזומנים הצפוי והיקף הייצור הצפוי. כאשר בעלי מניות צריכים לאשר את תוכנית ההבראה, הם צריכים לאשר האם הם חושבים שתוכנית ההבראה ראויה או אולי עדיף להם להפסיק את הפעילות ולקבל יותר כסף. יש להם בעצם שתי חלופות.

למה ירדה הדרישה להערכת שווי? כנראה כי להכין דבר כזה עולה כסף. כשאנחנו מבקשים מחברות ציבוריות הערכת שווי, אנחנו מבקשים מעריך בלתי תלוי ומקצועי וכו' וכו'. במקרה הזה יכול להיות שאפשר לאפשר לבית המשפט לקבל את הנתונים האלה אפילו לא ממעריך בלתי תלוי, אלא מתוך החברה עצמה, כדי שלבעלי המניות תהיה האפשרות לעשות את הבחירה בין שתי החלופות.
ד

מהו הנושא השני שאתה רוצה להעלות?

הנושא השני הוא לגבי תיאור החברה. כתוב פה: תתואר החברה. אני לא חושב שצריכות להיות דרישות מאוד מפורטות כמו של חברות ציבוריות, צריך פחות מזה אני משער. אבל, צריך איזשהו פירוט, כי אם אין דרישות מאוד מפורטות אז מה שקורה הוא שמי שלא רוצה לתת- - -

מה היית מכניס בדרישות?

אפשר להסתמך על התקנות שלנו ולקחת מהן חלקים בעניינים של תיאור פעילות החברה ממש לפי סעיפים. אני חושב שאפשר להשתמש בזה כבסיס.

תן דוגמאות.

למשל, בתיאור סביבתו העסקית מדובר ב-18 סעיפים. אבל, תחומי עיסוק עיקריים של תאגיד בשינויים שחלו בהם בתקופות המתוארות. תיאור הענפים בהם פועל התאגיד. מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם. פרטים אודות התחרות, המתחרים. התחרות יכולה להסביר האם התוכנית יכולה בכלל להצליח. אם לא תהיה איזשהי תמונה מי הם המתחרים, מי הספקים, מי הלקוחות, יהיה קשה.

אני חושב שכולנו מסכימים שהתיאור הזה חשוב, אלא שבלי איזשהו מפרט כל חברה תתחיל לעשות איזשהו תיאור משלה.

דידי, אני רוצה לומר לך שעל הדרישה הראשונה שלהם הייתי אומר כי האויב של הטוב הוא הטוב ביותר. זאת אומרת, היא נראית לי מוגזמת ולא נחוצה. הדרישה השנייה לגבי פירוט התיאור נראית לי סבירה לגמרי.

לגבי פירוט התיאור זה מילים מילים מילים. אם הם הרשות לניירות ערך תרצה לגבי חברה ציבורית - - -

אני לא מדבר על חברה ציבורית.

סליחה, אני מדברת על חברה פרטית, זהו בדיוק העניין, ללכת ולהגיד את 18 הסעיפים האלו. אנחנו עברנו על הפרטים האלו, בדקנו אותם והגענו למסקנה שבשלב הזה זה לא נדרש, כי בית המשפט והנושים יודעים איפה פועלת החברה. הם יודעים פחות או יותר מי הם הספקים שלה.

אני לא בטוח שהם יודעים ואני לא מבין למה אנחנו מתעקשים על זה.

כי זה המון עבודה מיותרת שאף אחד לא יקרא, כפי שמעטים קוראים את עבודת הגילויים שנעשים ברשות לניירות ערך. היה פעם מחקר מאוד מעניין, ואתה יודע את זה גם היום אחרי פרשת "אנרון", מי קורא את כל המידע הזה ומי מסתמך עליו. נכון להיום, רובם זה אנליסטים.

זה לא אומר שהמידע לא נחוץ. זה אומר שמשלמים כסף עבור העיבוד שלו.

אני רק אומרת שאנליסטים בחברות פרטיות אני לא צריכה. אני צריכה נושים ובעלי מניות. אתם רוצים תיאור הסביבה העיסקית שבה היא פועלת והמתחרים העיקריים של החברה, אין לי בעיה עם זה. אבל צריך לעבור כאן פריט פריט ולא להסכים בגדול.

אז תעברי פריט פריט.

אני מוכנה לקחת שני נושאים של תיאור הסביבה העסקית.

אני רוצה להעיר כי יש הבדל בין הדוחות של הרשות לניירות ערך לבין המקרה שלנו. ברשות לניירות ערך אם לא כתוב מה לדרוש אז אי אפשר לדרוש את זה. כאן אצלנו יש פיקוח של בית משפט. יש תקנה כללית האומרת שאם רוצים מידע נוסף אפשר לדרוש אותו.

אני רוצה לסכם שהבקשה הראשונה שלכם לא נענית. הבקשה השנייה שלכם נענית, ואני מציע שלאחר הישיבה סיגל תשב עם דידי ואתכם.

האם אנחנו נכניס את כל הדבר הזה?

מתוך ה-18 סעיפים אני מבקש לצרף כמה סעיפים. אני לא רוצה לקבוע מספר מדויק. תקבעו סדרי עדיפויות. אבל, אני מדבר על משהו כמו בין שלושה לחמישה סעיפים מרכזיים שהם הכי חשובים בהתנהלות הספציפית שנדרשת שאפשר יהיה לעבוד איתם. הם לא חייבים להיות הכי חשובים אובייקטיבית. אבל, בעניין התיאור הם הכי חשובים.

לחילופין, היות ולגבי הערכת שווי חשבת שהאויב של הטוב זה המצוין, הרי החברה יכולה לתת גם כן את המידע על התזרים העתידי וכל מה שלמעשה כבר נכתב. אבל, היות ומדע של תחזיות הוא לא מדע מדויק, מה שחשוב זה לשים דגש על דיון של הנחות והפרדה בין הנחות. הרי חלק מהתחזיות הן עובדות וחלק הנחות. מאוד חשוב להבדיל ולשים את הדגש על ההבדל בין הנחות ובין עובדות כדי שהקורא, אותו בעלי מניות שצריך לבוא לאסיפה, יוכל להעריך את ההנחות שלו. אני אתן דוגמא. אחד הדברים שהם קריטיים לנושא של כדאיות עתידית הוא עלויות המימון או שיעור ההיוון של התזרים העתידי. אם חברה למשל, כדי להראות שכדאי מאוד להמשיך להפעיל את החברה, עשתה הערכת שווי פנימית, אני לא מדבר חיצונית, והתבססה על שיעור היוון שהוא נמוך מעלויות של מה שהממשלה מגייסת היום בשוק ההון, זה לא סביר. גילוי של זה ייתן למשקיע את המידע שהוא נחוץ לו.

במסגרת הפרטים האלו, אדוני, האם אפשר בין השלושה לחמישה פרטים האלו לשלב חלק מהאלמנטים האלו.

מה שאתם מחליטים.

נציגת איגוד הבנקים, בבקשה.

אני שוחחתי עם דידי במהלך ההפסקה שנתת לנו.

אני חושב שההפסקה הייתה יעילה.

בהחלט. היא הייתה מאוד פורייה.

אני רוצה שאנחנו נסכם איך אנחנו מתקנים את הסעיף שמדבר על הגשת תביעת חוב בגין חוב מותנה. כרגע כתוב בתקנות שאם החוב הוא מותנה בעל התפקיד יכול להחליט שהוא לא יודע האם יש סיכוי שהחוב יהיה ודאי או לא, ולכן הוא לא ייתן זכות להצביע. דידי, מה אנחנו סיכמנו לגבי הצורה שבה מתקנים את זה?

אני ארצה לפצל בין חוב בלתי קצוב וחוב מותנה. אני רוצה להציע שאם בעל התפקיד סבור שאין לאפשר זכות הצבעה לנושה שיש לו חוב מותנה, הוא יפנה לבית המשפט לקבל את אישורו. אני פיצלתי. לגבי הבלתי קצוב אנחנו משאירים את המצב כמו שהיה בתקנה, כי בלתי קצוב זה בדרך כלל נזיקין ואתה לא יודע כמה תהיה התביעה ואם אני לא יכול להעריך אותה, אני לא אתן לה זכות הצבעה כי זה בין אפס למיליון. אבל לגבי החוב המותנה שבדרך כלל זה יכול להיות ערבות בנקאית ולכן אסנת נזעקה, אם יש ערבות בנקאית שהיא מותנית בחדלות פירעון כזו ואי פירעון חוב לנושה.

אי יכולת להעריך את מימוש התנאי. בעל התפקיד לא יכול להעריך ואז הוא הולך לבית משפט.

בעל התפקיד ייתן זכות הצבעה לנושה מותנה, זולת אם הוא סבור שיש לו contingency שהוא לא מסוגל להעריך את מועד התשלום בתנאי, והוא סבור שאותו נושה מותנה לא צריך להצביע. אם זה כך, הוא יפנה לבית המשפט לקבלת אישורו לשלילת זכות ההצבעה של הנושה המותנה.

הנושא השני הוא בקשת נושה למימוש בטוחה. החידוש שיש בחוק פה הוא שנושה עד לצו הקפאת הליכים יכול היה לממש את הבטוחה ללא צורך בפנייה לבית משפט, עכשיו הוא צריך לפנות לבית משפט. מן הסתם בצדק, כיוון שזה יכול להיות שזה יטרפד את הליך השיקום. מה שאני כן רוצה הוא שתקבע מסגרת זמן לדיון בבקשה כזו.

את צודקת מאה אחוז.

זה יכול להימשך בדיוק באותו זמן של הקפאת ההליכים ואז מה עשינו?

אפשר להגיד בדחיפות המרבית, בהקדם האפשרי. אני לא יכולה לקצוב לבית משפט זמן.

לפי דעתי, אפשר להגיד שזה תוך שניים-שלושה חודשים. המשמעות של העדר קבלת החלטה בעניין הזה היא שהבקשה שלי נדחתה, למעשה.

תראי, במהלך שש שנים היו מקרים כאלו והיו מקרים אחרים. אנחנו עושים מפנה. חבל לעכב את כל התקנות רק כדי לעשות תיאומים עם הנהלת בית המשפט בשאלה כמה זמן זה צריך להיות. אנחנו בעצמנו לא יודעים.

היו צריכים להזמין אותם.

אנחנו אף פעם לא מזמינים את הנהלת בתי המשפט.

זה שאתם לא מזמינים זה לא בסדר.

גם אתם לא.

זה חבל, אלו תקנות לדיראון עולם. מניסיון שלי אנחנו בסוף נשארים עם זה איזשהו פרק של זמן.

את צודקת במאה אחוזים. זה לפחות לעוד עשרים שנה.

לא, לא, אדוני. אנחנו נמצאים פה כדי לשים יד על הדופק. לכן אני חושבת שיש לומר בהקדם האפשרי, תוך שקילת ה- - -

נקבע לא יאוחר משלושה חודשים.

עו"ד טננבאום, עדיף לך בהקדם האפשרי מאשר למנות שלושה חודשים. בהקדם האפשרי בהתאם לבטוחה ולנזק שיכול להיגרם. תלוי איזה בטוחה זה.

ככה או ככה נגיע לחצי שנה.

עו"ד נתי שילה, בבקשה.

האם אנחנו עוברים סעיף סעיף?

לא.

אם כך יש לי כמה הערות. ראשית, בתקנה 2 יש את העניין של הגשת בקשה לפשרה או להסדר ומי שמגיש את הבקשה צריך מיד להמציא עותקים ממנה לכל הצדדים המעונינים. יחד עם זה, המבקש רשאי לבקש מבית המשפט פטורים מנושאים שונים שצריך לגלות אותם בבקשה ובית המשפט רשאי לאשר את זה. אחת ההערות שלי הייתה שאם יש דברים שהוא מבקש מבית המשפט והוא כבר במועד הראשון צריך למסור את הבקשה, האם הוא יכול להגיש את הבקשה ללא כל הנושאים שעליהם הוא מבקש פטור? אם זה ככה אז בסדר. אם הוא צריך להגיש את הכל ולבקש פטור וכבר להפיץ את זה אז לא קרה כלום.

בוודאי שלא.

השאלה היא, האם זה ברור?

אין ספק שהכוונה היא שאם הוא רוצה פטור מלהגיש משהו מסוים הוא לא מגיש אותו, כי הוא רוצה פטור. אחרת, למה הוא יגיש אותו עם הפטור?

אז אולי צריך לכתוב את זה באיזשהו מקום?

זה ברור, אין סיבה לכתוב את זה. זה צריך להופיע בבקשה עצמה ולפרסם את הבקשה לפטור גם כן כדי שיבואו ויתמקדו לעצם הפטור.

צריך להגיד את זה באיזשהי צורה כדי שזה יהיה ברור.

אנחנו חושבים שזה ברור.

כתוב: בית המשפט רשאי לפטור את המבקש מהגשת המסמכים, אז ברור שהוא לא מגיש אותם.

אבל, זה אחרי שזה היה בבית משפט.

לא. אתה פונה בשתי בקשות. אתה פונה בבקשה לפשרה ולהסדר ואתה מצרף אליה בקשה לפטור מגילוי מידע. זה הולך ביחד. זה מה שנקרא פשיטא.

אגב אדוני היושב ראש, אם אתה רוצה שאנחנו נתכנס עכשיו על שלושה ארבעה פרטים, אז עוד שעה אנחנו צריכים להתכנס שוב כדי שתראה את אותם פרטים ובשביל לאשר את הנוסח הסופי.

אני מסמיך אתכם, אתם צריכים להביא אליי. אני צריך לחתום על זה לשר המשפטים. מן הסתם, אני אחתום על משהו שאני רוצה לחתום עליו.

אגב, מי מוסמך לפנות לבית המשפט?

חברה ונושים.

האם כל נושה יכול?

כן.

לפי דעתי, יש פה סכנה לשימוש לרעה, למניפולציה.

עד עכשיו זה לא היה.

יש עוד נושא בעייתי. יש בקשות לפשרה והסדר שהפשרה וההסדר באות לפגוע בחלק מהשותפים. נניח ויש לי ארבעה שותפים. אני ועוד שניים רוצים ללכת עם הפרוצדורה נגד השניים האחרים. אני רוצה לנטרל חלק מהשותפים שלי, לנטרל אותם לא בפירוק, אלא בשינוי זכויות ברה-ארגון.

בשביל זה אתה צריך לפרט את כל האינפורמציות והזיקות שלך.

בסדר, אבל עדיין כאילו בהליך פרוצדורלי דרך בית משפט אני יכול - - -

בשביל זה יש את ה-75% מאותו סוג. זה צריך אותו סוג של בעלי מניות.

לדעתי, דווקא התקנות האלו יציפו את העובדה שאתה מעוניין לשנות את הזכויות כך שבעלי מניות אחרים יפגעו.

האם אלו דברים שקורים או שהם לא קורים?

בהסדר בין בעלי מניות זה קורה.

זה קורה, אבל גם קורה מצב הפוך שצריך לשים לב אליו. יש מצב שבו יש לך בעל מניות אחד שמטרפד כל אפשרות של המשכיות החברה.

למעשה, יש לו וטו.

לכן זה 75%, אבל לא מסך כל בעלי המניות, אלא מכל סוג.

אני חושבת שיש בלמים ואיזונים.

יש את הסעיף של קיפוח המיעוט שהוא תמיד יכול לעשות בו שימוש. אותו בעל מניות שהוא מיעוט בחברה, כפי שאתה מתאר בנסיבות שאתה מתאר, תמיד יכול לפנות לבית המשפט ולקבל סעד במסגרת הליך שמטרתו היא מניעת קיפוח המיעוט. הסעיף הזה נמצא בחוק.

לאחר שהוגשה הבקשה ובית המשפט אישר לקיים את האספות ופורסמו כל המסמכים שצריך, זה גם אושר כפי שצריך, עדיין ניתנת סמכות כאן לאדם להתנגד לבקשה ואישור אותו הסדר אחרי האספות הכלליות. השאלה היא, האם זו הפרוצדורה הראויה?

בוודאי שכן.

כפי שסיגל אמרה זה 75% מהמצביעים. יכול אדם לבוא ולומר: הם לא כינסו את זה במועד. כל כללי המשחק לא נשמרו ולכן ההצבעה היא לא כדין. דרך אגב, זה היה עד היום ואנחנו לא יכולים למנוע את זה. בא אדם ואומר: נכון שכולם הצביעו ואני אומר שזה סוף העולם ואחותו, סליחה על הביטוי. בית המשפט שומע אותו, הוא שומע למה. אנחנו משאירים לבית המשפט את הסמכות.

בתקנה 18, בתביעת חוב של נושה מובטח צריך לצרף שווי של בטוחה לפי השומה של הנושה המובטח. לא כל כך ברורה לי מה הסיבה לזה. למה צריך בכלל שווי בטוחה?

כמו שאת יודעת, הזכות שלך כנושה מובטח מוגבלת אך ורק לשווי הלוואה. אם השווי הבטוחה עולה פי שניים או שלוש על שווי החוב, אנחנו צריכים לדעת כי החלק מהנכס הזה יהיה פנוי לנושים אחרים. לצורך הפשרה או ההסדר אנחנו מבקשים לדעת איך אתה מעריך את שווי הבטוחה שלך, כדי שאפשר יהיה להשתמש ביתרת הבטוחה לצורך ההסדר. זה לא רק לצורך הצבעה.

למה זה נחוץ?

כדי לדעת איך אתה מעריך את שווי הבטוחה שלך. את מצביעה פעמיים. אם את מצטרפת כנושה מובטח, שווי הבטוחה שלך פחות מגובה החוב, שווי הבטוחה הוא מאה, שווי החוב הוא אלף, את נושה מובטח רק במאה, ולגבי תשע מאות יש לך זכות הצבעה כנושה רגיל.

אם כך, זה לא ברור. זה לא ברור שאני צריכה להגיש שתי תביעות חוב. הרי תביעת חוב לפי דיני פירוק ופשיטת הרגל מגישים רק לגבי החלק הבלתי מובטח. לא צריך להגיש הוכחת חוב בגין מה שמובטח, כי אין שם הצבעות. פה מדובר על תביעת חוב שאני מגישה על מנת להצביע. אני חשבתי שאתם מחלקים את הנושים לפי סטטוס, מובטח בחלקו או בכולו. אגב, אני בטפסים ראיתי שאני יכולה להיות מובטחת רק באופן חלקי ועדיין להשתמש בטופס של נושה מובטח. אני משתמשת בטופס אחד.

נכון, אבל אז בהחלט יכול להיות שיש לך זכות הצבעה באסיפה של נושים רגילים לגבי התשע מאות. בדוגמא שלי, האם יכול להיות שתצביעי רק פעם אחת כנושה מובטח על המאה? במאה את תהיי במיעוט כי רוב הנושים המובטחים יש להם נכסים שהם כן מסכימים. הנכס שלך שווה כלום, ולכן שווי ההצבעה שלך כנושה מובטח לא רלוונטי. לעומת זאת, כנושה רגיל את כן בעלת השפעה.

כלומר, אני אזומן לשתי אספות נושים?

כן. אסנת, כולם מתקיימות באותו יום.

אני מוכרחה לומר שהפרוצדורה הזו לא עולה בבירור מהעניין הזה.

זו הכוונה. בארצות הברית ב-chapter 11 נושה מובטח מצביע בשווי הבטוחה שלו. לגבי אותו חלק שהוא לא מובטח הוא מצביע כנושה רגיל. זה בדיוק כל הסיפור.

אבל, בשביל זה אני צריכה לעשות הערכת שווי שתיקח המון זמן.

את רוצה לוותר על הערכת שווי, תוותרי. אין לי כוח, גמרנו.

מה זאת אומרת "לוותר"?

היא רוצה למחוק את המילים: שוויה על פי שומתו, בתקנה 18.

נמחק, אלא שאנחנו צריכים לראות בדיוק מה מוחקים.

זה חסר משמעות. תאמינו לי שחשבתי למה. אני לא סתם ויתרתי.

חברים, אני מאשר את התקנות.

רגע, יש תיקונים.

איזה נוסח אנחנו מאשרים?

את הנוסח החדש. הנוסח שהוגש לוועדה משלב את ההערות של הרשות לניירות ערך.

מהם השינויים?

למשל בעמ' 5, אלו דברים צריכים להגיש. כל מה שמסומן בקו הם דברים שהוספו בעקבות ההערות של הרשות לניירות ערך.

ולשכת עורכי הדין.

תגידו לי עכשיו מהם השינויים על זה?

אני אמרתי לו על עניין הפרסום.

אני רוצה פרסום ברוסית, לפחות בעיתון דובר רוסית אחד במשך עשר השנים הקרובות. אחרי זה זה יתבטל מאליו.

אז זה צריך להיות גם בעיתון בערבית.

צריך לדעת שפרסום הבקשה הזו הוא לא רק פעם אחת. זה מספר פעמים. זה בכל פעם שמוגשת בקשה לבית המשפט.

יש פה מיליון איש שמדברים רוסית. אפשר לבטל את זה עוד כמה שנים. אבל, כרגע זה המצב.

אז מה עם ערבית?

ערבית בוודאי.

זאת חברה שהיא לא בדיוק רווחית. היא צריכה לפרסם בשני עיתונים בעברית, בעיתון בערבית ובעיתון ברוסית.

למה בשני עיתונים בעברית?

הפרסום יכול להיות גם בעיתון "הצופה".

לא בעיתון "הצופה".

העיתון צריך להיות עם תפוצה נאותה.

נכון שיש חלק גדול של ציבור ממוצא רוסי. אבל אני עדיין חושב שעיקר הציבור הרוסי דובר עברית, ולכן מן הראוי שהפרסום יהיה לפחות בשני עיתונים בעברית. שני עיתונים בעברית צריך להיות בכל מקרה.

אנחנו גם רוצים שכל הדברים האלו יתואמו עם נתוני אשראי בשלב הבא וייכנסו למאגר נתוני אשראי ואז יעברו אנליזה.

אנחנו רוצים שההודעה תהיה בעיתון ארצי בשפה הרוסית.

אם אנחנו נחליט גם על עיתון ערבי וגם על עיתון רוסי זה כבר יוצא ארבעה עיתונים.

נו, מה לעשות?

אנחנו עשינו בדיקה לגבי התפוצה של העיתונות הערבית ומדובר על אחוזים קטנים מאוד מהציבור הערבי.

מי עשה את הבדיקה?

לשכת הפרסום הממשלתית.

האם אפשר לקבל את הבדיקה? אני לא יודע על זה. אני יודע על לפחות שני עיתונים בערבית שיש להם תפוצה רצינית.

יש לי רעיון. יש הרבה הודעות ואולי הודעה על הגשת הבקשה תהיה בארבעה עיתונים.

תעשו משהו.

נחלק את כמות ההודעות. זאת אומרת, ההודעות המרכזיות של הודעה על הבקשה ועל מועד כינוס האסיפות תפורסם בארבעה עיתונים.

טוב. האם יש לנו עוד תיקונים לבד מהבקשה של עו"ד טננבאום למחוק ואת מה שביקשנו להוסיף.

יש פה תיקוני נוסח. אנחנו עכשיו נתקן את הכל ונראה לך את זה. עו"ד אילני, את רצית לתקן משהו בטופס.

זה גם מופיע. התיקון של הטפסים גם כן חולק.

חברים, התקנות האלו מאושרות. אני רוצה לקבל תשובה כמה פרוצדורות כאלה קיימות בערך שנה? האם ישנן בערך חמישים ששים פרוצדורות, לפי דעתך?

לפני ארבע שנים היו הרבה מאוד פרוצדורות. היו חמישים ששים. היום מספרן הולך ויורד. אין היום הרבה חברות בפירוק.

אז מה הבעיה?

כנראה שהחברות נסגרות על ידי הבנקים בשלב הרבה יותר מוקדם. בפשיטת רגל יש עלייה הדרגתית מסוימת.

כמה חברות משתמשות בפרוצדורה פחות או יותר בשנה?

בארצי מספר החברות הוא שלושים וזה מספר גדול.

אני חייב להוסיף שכרגע אנחנו באופן פורמלי לא בדיוק מעורבים בכל ההליכים האלו. ברוב המקרים בית המשפט מזמן אותנו ואנחנו מודעים להליך. אבל יש מקרים שאין לנו בהם צד בכלל ולכן אנחנו לא יכולים למסור מספר מדויק, כי זה לא יהיה נכון למסור מספר מדויק.

אני לא מאמין שזה מעבר לשלושים לארבעים מקרים.

נכון. אני יכול להוסיף כי ישנה תחושה והיו על כך כתבות בעיתונים, שיש ניצול לרעה של ההליכים האלו בהיעדר התקנות האלו, בהיעדר סדר מסוים. אני חושב שהסדר הזה יביא ליותר בקשות.

אתה חושב שיותר ישתמשו בזה.

בהחלט.

אנחנו נבקש שהתקנות ייכנסו לתוקף תוך שלושים יום מיום פרסומן כדי שאנשים יוכלו להיערך לזה. כלומר, בין 21 יום לשלושים יום. אנחנו נדבר עם לשכת עורכי הדין.

שלושים יום.

תודה רבה, התקנות אושרו.



הישיבה ננעלה בשעה 11:15.