פרוטוקולים/ועדת חוקה/5040



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
06/05/2002

פרוטוקולים/ועדת חוקה/5040
ירושלים, ח' בסיון, תשס"ב
19 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 465
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ"ד באייר התשס"ב (6 במאי 2002), שעה 09:30

הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 19) (הסדרת עשיית כתובת קעקע בגופו של קטין), התשס"ב-2002 - אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה

אופיר פינס – היו"ר
יצחק סבן
אברהם רביץ

עו"ד ענת אסיף משרד המשפטים
עו"ד גלית לביא הלשכה המשפטית, משרד הפנים
עו"ד רינה נשר הלשכה המשפטית, משרד הפנים
עו"ד דבי סולו הלשכה המשפטית, משרד הפנים
עו"ד אילנה מישר משרד הבריאות
פקד מאיר ברקוביץ' מדור נוער, המשרד לביטחון פנים
עו"ד נועה בן-אריה מרכז השלטון המקומי
עו"ד לימור סולומון המועצה הלאומית לשלום הילד

סיגל קוגוט

דורית ואג

דקלה אברבנאל


הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 19) (הסדרת עשיית כתובת קעקע בגופו של קטין),
התשס"ב-2002- אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה

אני פותח את הישיבה בעניין הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 19) (הסדרת עשיית כתובת קעקע בגופו של קטין), התשס"ב-2002. אני מבין שיש תיקונים קטנים לפני ההצבעה.

יש לי כמה הסתייגויות.

בסעיף 12(א) כתוב "בהסכמת אחד מהוריו". יש להבהיר מהי אותה הסכמה, במיוחד אם שואפים להפוך את העברה לעברה מנהלית. חשוב שהפקח ידע בדיוק למה הכוונה. משרד המשפטים הציע שההסכמה תהיה הסכמה בכתב לפני אותו אדם: כלומר, ההורה ילווה את הקטין למכון, ויחתום על טופס שהוא מאשר את הפעולה. הוא צריך להתייצב עם הקטין, כדי שלא ייכתב סתם פתק וכו'. אפשר לכתוב: "לעניין סעיף זה 'הסכמה' – הסכמה בכתב בפני אותו אדם". ונוסף על כך כדאי לכתוב "הוריו או אפוטרופסו".

לח"כ רביץ יש הסתייגות לסעיף זה. הוא סבור שהגיל המתאים הוא 18 שנים.

אני מבקש מח"כ רביץ לשקול זאת. החוק מתקדם בזהירות רבה.

אני יודע למה היו"ר מתכוון. זו הסתייגות אחת שלי שהעליתי בתחילה, אולם יש לי הסתייגויות נוספות, מהותיות יותר.

אני יכולה להציע עניין אחר להסתייגות לשם דיבור.

ההסתייגות הנוספת של ח"כ רביץ נוגעת למצב שבו שני ההורים אינם מסכימים ביניהם על המעשה.

ההצעה החלופית של ח"כ רביץ היא שאם ההורה האחר יביע התנגדות, לא יהיה אפשר לבצע את כתובת הקעקע. אולם העניין איננו ברור: יבוא קטין, מלווה באחד מהוריו, לבעל העסק, וההורה יחתום על טופס. לפי ההסתייגות של ח"כ רביץ חייבים לברר מהי עמדת ההורה האחר. אולם איך ידע ההורה האחר על המעשה?

אפשר להשאיר זאת כך, זה כבר יוכרע במציאות.

אי אפשר לעשות זאת, זוהי עברה פלילית.

זה יכול לקרות רק כשההורים גרושים, והילד גר אצל אחד משני ההורים.

זוהי הטלת חובה על בעל העסק להתקשר עם ההורה האחר.

לא, זאת איננה הכוונה. אני מבקש להתייחס למצב שההורה טוען שהיה אצל בעל העסק ושהביע התנגדות למעשה.

אפשר לכתוב זאת, אולם זה לא יקרה לעולם. אם רוצים, יש לכתוב שבעל העסק לא יבצע את כתובת הקעקע אלא אם התייצב לפניו ההורה האחר. וָלא, איך ידע שההורה האחר התנגד?

אין צורך בכך. אם ההורה האחר אומר שהיה במקום ושהתנגד – זה סיפור אחר.

כלומר, יש לבצע את כתובת הקעקע אלא אם התקבלה התנגדות ההורה האחר.

אי אפשר לשלול מאדם את הזכות שלו לומר את דברו.

בוודאי, אבל יש להגדיר באיזה אופן עליו לומר את דבריו.

בכך אני סומך על היועצת המשפטית של הוועדה.

בהצעת החוק הזאת החלטנו, בסופו של דבר, להטיל מגבלה על פעילויות של קטינים שנראתה מאוד מאוזנת ונכונה. זוהי מגבלה סבירה, אולם היא איננה פשוטה.

אי אפשר להפוך את הצעת החוק למנגנון שמחייב את שני ההורים.

ח"כ רביץ רוצה שתהיה לכל אחד מההורים זכות וטו, אולם על ההורה האחר להגיע לבית העסק ולהתנגד. זה לא יקרה.

ההורה צריך להגיע, להוכיח שהגיע ושאמר לבעל העסק שלא יעשה זאת.

אפשר להסמיך את שר הפנים להתקין תקנה שלפיה ההורה האחד יחתום שההסכמה היא על דעת שני ההורים, או שהיא על דעתו של הורה אחד וההורה האחר מתנגד.

אני מסתפק בכך.

אולם זהו שינוי של התנאי האחר. אין טעם לכתוב בטופס שהמעשה הוא על דעת הורה אחד בלבד, אלא אם כן לפי התנאי בחוק יש צורך בהסכמת שני ההורים. אם לבעל העסק מותר לבצע את הפעולה על דעת הורה אחד גם אם ההורה האחר מתנגד – מדוע יש צורך לכתוב בטופס שההורה האחר מתנגד? ההבהרה בטופס שאחד ההורים אינו מסכים משמעה בעצם שביצוע כתובת הקעקע צריך להיות על דעת שני ההורים.

אינני מרחיק לכת עד כדי כך. אני מצמצם מאוד את ההצעה. אינני דורש שהמעשה יהיה על דעת שני ההורים. די בדעת הורה אחד. אולם ייתכן שההורה האחר יבוא ויתנגד.

כיצד ידע ההורה לאיזה בעל עסק פנה הילד?

אולי זה ילד טוב שמספר בבית שהוא הולך לעשות כתובת קעקע? בכל מקרה, אני מבקש שהסייג הזה יהיה, למקרים שאחר כך יהיה צורך בכך.

אפשר לכתוב שבתקנות יותקן טופס שיהיה בו סעיף שכזה.

מרגע שהורה אחד הסכים למעשה אין רלוונטיות להתנגדות של ההורה האחר.

תקנה יכולה להיות פירוט של החוק אך היא איננה יכולה לסתור אותו. בעצם המשמעות היא שמקבלים את העמדה שאם ההורה האחר התייצב ומחה – יש לו מעין זכות וטו.

ההורה האחר יצטרך לדעת על המעשה, וכך ייכתב בטופס. כך נהיה בטוחים שההורה האחר ידע על הדברים.

והורים גרושים יצטרכו לתאם זאת ביניהם?

אגב, ברוב המקרים האמהות הן שיתנגדו למעשה. הן רגישות למראה החיצוני, רוצות לשמור על שלמות הגוף והנפש – הרי הילד יכול לסבול מכך בעתיד.

יש להוסיף סעיף כללי של תקנות באישור ועדת החוקה, והדבר יוסדר שם.

האם התקנות יקבעו את טופס ההסכמה בלבד?

בהצעת החוק נכתב שההודעה המפרטת את הוראות סעיף 1(א) תוצב במקום בולט באופן שיקבע שר הפנים. יש להוסיף לקביעות שר הפנים גם את נוסח הטופס.

בטופס יכתוב הורה אחד שההורה האחר יודע על הדברים. שר הפנים יביא את הטופס לאישור הוועדה ואנחנו נדון בו.

ועדת החוקה איננה יכולה להרשות לעצמה לקבוע שלאחד ההורים מעמד גבוה יותר מלחברו. ואם ההורים גרושים? האם לאב או לאם יש זכות רבה יותר? אפשר להגיע לבג"צ בגלל קביעה כזאת. עלינו להוציא הצעה נכונה תחת ידינו.

בעצם מכאן מגיעים לדיון בחזקת השיתוף.

המעשה המתואר בהצעת החוק הזה איננו פשע של ממש. בדו"ח מבקר המדינה נמצא פשעים רבים אחרים. אני מציע שלא נאבד פרופורציות. החוק צריך להיות מאוזן: די באחד ההורים.

אגב, האם הגיל שנקבע בהצעת החוק משמש כגיל הקובע בחוקים נוספים?

זהו גיל תעודת הזהות.

הוא משמש בעוד מקומות. גם חבר ועדת קלפי יכול להיות בן 16.

נדמה לי שגם בהטרדות מיניות מופיע הגיל הזה.

זאת בנוגע לקרבנות.

אני מבקשת להבהיר: אם בחוק הראשי כתוב "בהסכמת אחד מהוריו", הטופס איננו יכול לחייב מעבר לכך. כל מה שיידרש הוא הסכמת אחד ההורים. הטופס איננו יכול לבקש יותר ממה שהחוק הראשי מבקש. אפשר להתייחס לידיעת ההורה האחר, אולם גם אם הוא איננו יודע, לפי החוק הראשי הדבר מותר.

אם כתוב שההורה האחר יודע, אותו הורה אחר יוכל לקבל סעד משפטי למקרה שלא ידע?

תמיד אפשר להערים קשיים על הצד האחר, אם מדובר בהורים גרושים למשל.

בכל מקרה אין ספק שהסכסוך איננו צריך ליפול על כתפיו של בעל העסק.

נכון, זהו בדיוק המצב. לכן אני מבקשת להבהיר: כל עוד כתוב "בהסכמת אחד מהוריו", הטופס לא יוסיף על כך.

אני קוראת את סעיף 1(ב) בנוסח מתוקן: "המתבקש לעשות כתובת קעקע כאמור בסעיף קטן (א) רשאי לדרוש ממי שמבקש לעשות בגופו כתובת קעקע שיציג לפניו תעודה שבה ניתן לוודא את גילו, ורשאי הוא לדרוש תעודה מהורהו או מאפוטרופסו, שמזהה אותו ככזה".

וזו איננה חייבת להיות תעודת זהות.

נכון, יש תעודות שונות. די בתעודה שתציג את הגיל ואת הקשר.

אני קוראת את סעיף קטן (ג). במקום סעיף קטן (א) שמופיע כאן, יש לכתוב "סעיפים קטנים (א)-(ב)". שר הפנים יכול לקבוע את התקנות בחצי השנה עד תחילת החוק. בסעיף קטן (ג) אפשר להוסיף שגם הטופס שההורה יחתום עליו יהיה לפי נוסח שיקבע שר הפנים. כמו ששר הפנים קובע את השלט הוא גם רשאי לקבוע נוסח סטנדרטי של טופס וחתימה.

נכון, יש לעשות זאת.

לעניין הצגת שלט במקום בולט – הדבר איננו דורש מומחיות, ולכן שר הפנים האמון על החוק צריך לעשות זאת. אולם קביעת קריטריונים שנוגעים לתעודת זהות וכו' – אלה דברים בעלי מובן פלילי, ואינני יודעת אם שר הפנים הוא השר המתאים.

אין צורך בכך. כל מה שנדרש הוא לקבוע את החומר שממנו ייעשה השלט, גודל האותיות, מקום התלייה וכו'. כמו התקנות בנוגע לשלטים האוסרים על העישון.

את נושא "מיהו יהודי" לא נקבע שם.

אני קוראת את סעיף קטן (ד). אני מבהירה שיש צורך בו כדי להחיל את חוק רישוי עסקים על מי שמפר את תנאי הרישיון.

אני קוראת את סעיף 2 להצעת החוק. יש לכתוב כאן "ואולם אם לא קיים תנאי כאמור בסעיף 2(א) או (ג)...". הקנס המקסימלי הוא 9,600 שקלים.

זה סכום גבוה מאוד.

בשלב זה מדובר בעברה פלילית, ולכן יש צורך בכתב אישום, בהגעה לבית משפט וכו'. כדי שהעברה הפלילית תהפוך לעברה מנהלית, על שר המשפטים להחליט בצו שסעיף מסוים נכנס לתוספת הרלוונטית. הדבר נתון לסמכותו של שר המשפטים. הוא צריך לבדוק את הדברים. ייתכן שהוא לא יהיה מעוניין שכל חוק רישוי עסקים יהיה עברה מנהלית, יש שם סעיפים אחרים, חמורים מהסעיפים הללו.

אין שום בעיה פרוצדורלית בעניין זה.

נכון, קובעים בצו שמדובר בעברה מנהלית ומחליטים אילו פקחים אוכפים אותה, האם פקחים של העירייה או של הממשלה.

וכל אחד מהצדדים מעוניין בוודאי שהגורם האחר יטפל בנושא.

בהנחה שהרשות המקומית היא שתאכוף, ראוי עוד יותר לקבוע שמדובר בעברה מנהלית.

אני מבהירה שאי אפשר לקבוע את העברה כמנהלית כבר בשלב זה. ראשית עליה להיות עברה פלילית.

אני מבקשת להתייחס לסעיף קטן (ד) בסעיף 1. כתוב שם שהוראות סעיפים (א) ו-(ג) הם תנאי מתנאי הרישיון. האם הפיקוח צריך להיות לעניין השלט, או לעצם האישורים?

צריך להיות פיקוח בשני הנושאים.

כלומר, המפקח העירוני יגיע לבית העסק, והמקעקע יציג לפניו אישורים ששמר מהתקופה האחרונה? ונוסף על כך הפקח יבדוק גם את השלט?

בבדיקות שגרתיות המפקח יכול רק לעיין באישורים קודמים. אם יהיה לקוח במקום, הוא יוכל לפקח על אותו מקרה.

אם כן התקנות צריכות להכיל גם חובת שמירה.

לדעתי חובה זו עדיין בגדר ביצוע.

לפיקוח אין שיקול דעת. הדברים צריכים להיות מוגדרים. זוהי סמכות מנהלית גרידא.

אפשר לכתוב בחוק כמה זמן נדרש בעל העסק לשמור על הטפסים.

לפקח אין סמכות חיפוש, אין לו סמכות מעצר וכו'. הוא יכול רק להיכנס לבית העסק.

הפקח יבקש שיוצגו לו האישורים והוא יבדוק האם בנוגע ללקוח שנמצא במקום התקיימו כל הדרישות.

נכון, ואם בעל העסק יסרב לעשות זאת, הפקח יוכל לנקוט צעדים נגדו, לסגור את המקום בצו, למשל.

סמכויות הפקח מוגבלות מאוד.

נכון, נוסיף סעיף הסמכה.

ייתכן שיש צורך להוסיף סמכויות משטרה.

אני מבין שהרשויות הן שיאכפו את החוק. כיוון שכך, מה יעשה הורה שגילה שבבנו נעשתה כתובת קעקע? למי יפנה?

ההורה יכול לפנות גם למשטרה ולהתלונן. אם במשטרה יוחלט שהטיפול בידי גורמים אחרים, המשטרה תפעל בעניין במסגרת הקשר הפנימי שלה עם הרשויות. כל עוד אין הופכים את העברה לעברה מנהלית – ברור מאליו שיש לפנות למשטרה. לאחר מכן סמכות האכיפה בפועל עוברת לרשויות, אולם אם ההורה מתלונן למשטרה – הרשתות אמורות לעבוד בשיתוף פעולה, והמשטרה תעביר את המידע לגורמים הנכונים.

בחוק העברות המנהליות יש לתובע סמכות להחליט האם בשל חומרת העניין בכל זאת יוגש כתב אישום.

לח"כ רביץ תהיה הסתייגות לדיבור, אולם אין הסתייגויות מהותיות.

נכון.

אני מאשר את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית ומברך את חברי, ח"כ יצחק סבן. זהו חוק נכון, לדעתי.

אני מודה לכולם על ישיבה קצרה, תכליתית ופורייה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.