פרוטוקולים/ועדת חוקה/4243



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
17.12.2001

פרוטוקולים/ועדת חוקה/4243
ירושלים, ט"ז בטבת, תשס"ב
31 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 401
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שני, ב' בטבת התשס"ב (17 בדצמבר 2001), שעה 13:00

הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 6)

חברי הוועדה: אופיר פינס-פז - היו"ר
קולט אביטל
יעל דיין
נסים זאב
שאול יהלום
אליעזר כהן
יוסי כץ
מרינה סולודקין
אמנון רובינשטיין
נחמה רונן
יובל שטייניץ
ענת מאור (מ"מ קבועה)

חה"כ זאב בוים
חה"כ אברהם הירשזון
חה"כ יעקב ליצמן
חה"כ אברהם שוחט
עו"ד אנה שניידר - הכנסת, היועמ"ש
יואל נוה - משרד האוצר, סגן ראש אגף תקציבים
עו"ד ימימה מזוז - משרד האוצר, היועמ"ש
עו"ד יהושע שופמן - משרד המשפטים, משנה ליועמ"ש
עו"ד דלית דרור - משרד המשפטים

סיגל קוגוט
(מתמחה - דרור קרידי)

דורית ואג

אסתר מימון

משק המדינה (תיקון מס' 6)

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל במושב השלישי. על סדר-היום: הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 6).

משק המדינה (תיקון מס' 6) (הוראת שעה) - נוסח מוצע לקראת הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט ביום 12 בדצמבר 2001).

חברים, הצעת החוק שהממשלה הביאה היא אחרת לחלוטין, היא היתה מאוד מרחיקת לכת. קודם כול היא היתה חוק-יסוד משוריין, ששינויו היה צריך רוב מיוחד. שינינו את זה בהסכמת שר האוצר, והפכנו את כל העניין להוראת שעה עד סיום מושב הכנסת הנוכחי, לשנים 2002 ו-2003, אם הכנסת תוציא את זמנה במועד. זאת הוראת שעה שמתבטלת - - -

זאת קואליציה דורסנית גדולה.

אני אוציא אותך מפה.

אתם עושים את זה כבר שנתיים.

אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אל תקרא אותי לסדר.

ענת מאור, אני אוציא אותך מפה.

אתם סותמים את הפה לאופוזיציה. זה חוק רומס כנסת.

אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

אנחנו מתנהגים באופן נורמלי כמו מדינה נורמלית.

המדינה לא יכולה לאבד את עצמה לדעת.

הגיע הזמן שנתנהג בצורה נורמלית, ולא כמו חבורת מופקרים.

מופקרים? אתה אומר שהכנסת לא דמוקרטית, אתה עוזר לכל משמיצי הכנסת.

חברת הכנסת מאור, אני אוציא אותך מהאולם. את כבר דיברת בדיון. הדיון הסתיים בהצעת החוק הזאת. אני מציג את הצעת החוק, זה הכול. קיימנו דיון על הצעת החוק הזאת במשך ישיבה שלמה. אני לא פותח את הדיון מחדש.

עשינו את השינויים הבאים, כפי שאמרתי: הפכנו את העניין להוראת שעה, שמתבטלת מעצמה, אלא אם כן מישהו מבקש את חידוש החקיקה, ואז עוברים פרוצדורה שלמה של חקיקה.

בסוף 2003.

דבר שני. פטרנו מהחוק הזה, שהוא חוק מרחיק לכת, את החוקים שהעלות התקציבית השנתית שלהם היא בסביבות 2.5-2.6 מיליוני שקלים.

דבר שלישי. אני כן עושה פה שינוי, כי השינוי שנעשה פה הוא לא על דעתי. לא אמרתי ששר האוצר יקבע. שר האוצר לא יקבע. ועדת הכנסת הרלוונטית תקבע. אמרתי שלעובדות של משרד האוצר יש משקל מיוחד, ואי-אפשר לקבל החלטה שרירותית, אי-אפשר להתעלם מעמדת האוצר, אי-אפשר להביא עובדות אחרות, אבל אין פה קביעה שרירותית של שר האוצר.

של העלות?

של העלות. ועדת הכנסת תקבע על-פי העובדות שהממשלה תציג בפניה.

אופיר פינס, אתה רוצה לשלב את זה?

זה היה הנוסח שבזמנו גם קבענו עם אמנון רובינשטיין.

זה לא יכול להיות. תשב ועדת העבודה, ישב היושב-ראש, לא ייתן להעביר שום דבר, ונגמר הסיפור.

הנוסח שכתבנו הוא: "עלותה של הצעת חוק תקציבית, ושל הסתייגות כאמור בסעיף קטן (ד), תיקבע על-ידי שר האוצר, אלא אם כן הוכח, להנחת דעתה של הוועדה של הכנסת, הדנה באותה הצעת חוק או ההסתייגות, לפי העניין, על-פי נתונים מוקדמים שהוגשו לה, שעלותן שונה מקביעתו של שר האוצר". אני בעד לתת לשר האוצר או למשרד האוצר עמדה עודפת, אבל לא טוטלית.

במה היא עודפת?

היא עודפת בכך שעלותה של הצעת חוק תקציבית ושל הסתייגות תיקבע על-ידי שר האוצר, אלא אם כן הוכח - - -

הפרקטיקה היא שתמיד יוכח אחרת.

זה לא כל כך פשוט. אנחנו דנים בנתונים ואומדנים, זו לא החלטה שרירותית של הוועדה. צריך להוכיח שהמספרים שהאוצר מביא לא נכונים. זה דבר מאוד מרחיק לכת, ולדעתי יהיה נדיר מאוד, אם בכלל. אבל מוכרחים להשאיר חופש פעולה לכנסת.

חופש הפעולה של הכנסת הוא ב-61 חברי כנסת.

בייגה שוחט, זה הניסוח הנכון, לפי דעתי. הניסוח האחר שקראתי הוא גורף. יש לשר אוצר יתרון, בעיקרון, מקבלים את קביעתו, אלא במקרים מאוד יוצאי דופן, שמביאים אומדנים ונתונים אחרים.

הוועדה יכולה לדרוש ניתוח האומדן, אבל לא להכריע בעניין.

אנחנו במצב חירום אמיתי. אין על זה מחלוקת. אני לא יודע כמה מכם חיים את המציאות הישראלית, היא קשה. במצב כזה צריך ללכת לדברים לא שגרתיים. עם זאת, אם חברים ירצו להגיש הסתייגויות רציניות ומהותיות, אני אאפשר את זה. יכול להיות שמישהו יגיד שהוא רוצה הוראת שעה לשנה במקום לשנתיים. אני לא נבהל מזה, אני לא בטוח ששר האוצר ייבהל מזה. אני מבקש להעביר את הצעת החוק כפי שהיא, ולאחר מכן, חברים כאן, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, שירצו להסתייג במהות במליאה, אני אאפשר את זה בפרוצדורה המקובלת בכנסת. זו הצעת חוק שצריכה להגיע לבירור במליאה, וזאת הדרך הנכונה לדבר בעניין.

התייחסויות קצרות, כי זה לא דיון. בבקשה.

קודם כול, אני בהחלט מסכים לעובדה שבמדינת ישראל החקיקה הפרטית עולה על גדותיה. אני מוכן להסכים לזה, למרות שאני אחד השותפים לחקיקה הזאת.

דבר שני. ההצעה שלי היא לא להעביר את הצעת החוק כפי שהוא, בקריאה שנייה ושלישית, ולהתיר הסתייגויות, אלא להצביע על שני נוסחים.

אני מציע שבסעיף קטן (1)(א) במקום "בקריאה הראשונה, בקריאה השניה ובקריאה השלישית", יהיה כתוב רק "בקריאה השניה ובקריאה השלישית".

כתוב בסעיף קטן (1)(ב) "ברוב של חברי הכנסת", אני מציע שני נוסחים: האחד, "ברוב של שליש מחברי הכנסת", או, לחילופין, "ברוב של 50 חברי כנסת". אלה שתי הצעות חלופיות.

ההצעה האחרונה שלי היא שהוראת השעה תהיה לא לשנים 2002 ו-2003, אלא רק ל-2002. אני מציע שנציג את ההצעות שלי בנוסח.

כאשר התגלגלו המחשבות לגבי חקיקה מהסוג הזה, כל אחד הרי מבין מה מקורן. מקורן במה שקרה במליאת הכנסת בחוקים הפרטיים, שהיום אנחנו מטפלים בהם, כי אנחנו רואים את השפעתם על מערכת המשק, ומה הם עשו.

יוסי כץ, יכול להיות שבעוד שנתיים יצטרכו לעשות משהו אחר, אבל כדי להתאזן חזרה, מן החובה לקבל את הניסוחים האלה, כפי שהם כאן, גם לשנתיים, גם רוב חברי כנסת, שכן אנחנו נמצאים במצב בלתי אפשרי. הטענה שזה מוציא את הדמוקרטיה ואת היכולת של חברי הכנסת לקבוע היא עובדה מופרכת, שכן יש פרלמנטים בעולם, מן הטובים שבהם, מן הדמוקרטיות המרכזיות, שאין שם תופעה של חקיקה פרטית, אלא בדיון על התקציב, לא בדיונים מהסוג הזה. הדבר כבר נאמר הרבה מאוד פעמים.

יוסי כץ, ההחלטה הזאת חשובה כמעט כמו החלטות שעומדות להתקבל בממשלה ביום חמישי. אם נשאיר את העניין פרוץ, אני לא יודע לאן אנחנו הולכים.

ההצעה שלי סבירה, היא עדיין מחסום לחקיקה.

אני מסכים עם מה שאמר בייגה שוחט, ובאופן כללי אני בעד חקיקה, רק שיש לי בעיה אחת קשה עם החקיקה הזאת, שנחלקת לשתיים: דבר ראשון, הסכום של 2.5 מיליוני שקלים נראה לי נמוך, אני הייתי קובע אותו 25 מיליוני שקלים לפחות, זה עדיין סכום נמוך.

זה אלפית של אחוז.

הייתי אומר, מאית של אחוז.

לכל הצעת חוק?

אם נגיע ל-100 חוקים זה 2.5 מיליארדי שקלים.

יש לי בעיה עם הנושא של עלות ישירה ועלות עקיפה. אני אביא דוגמה כדי להסביר את העניין. עלות ישירה היא אם אני נותן למישהו הטבה במס-הכנסה, או אומר לפתוח כך וכך מעונות יום בהשקעה כזאת וכזאת. אבל, אם אני אומר שאני רוצה מחר לחוקק חוק, שקובע שאנסים או פדופילים, אין להם שחרור שליש, אז יבוא מישהו ויגיד לי: עכשיו צריך להחזיק אותם בכלא. העלות של החזקת 300 פדופילים בכלא עוד ארבע שנים, כשיש לנו 300 פדופילים בכלא, זה כך וכך, זה מעל 2.5 מיליוני שקלים, אני שם וטו. לכן, אי-אפשר להציע הצעה כזאת ללא הבחנה. אם, למשל, אני מחוקק חוק נגד מונופולים וקרטלים בתקשורת, יבוא מישהו ויגיד: כתוצאה מהחוק הזה יהיו בהתחלה הפסדים לחברות הכבלים, כיוון שלחברות הכבלים יהיו הפסדים, הן ישלמו פחות מס, העלות העקיפה היא גדולה. כדי לא להפוך את העניין לפארסה, צריך להתייחס להבחנה זו. כל חוק עשוי להשפיע בצורה עקיפה, שהעלויות שלו יהיו הרבה יותר גדולות, ודרך אגב, לא נוכל לחשב את התוספות, כי אם אני אוסר את הפדופילים לעוד שלוש שנים זו עלות מאסר, אבל יש הרבה פחות נפגעים.

לכן אני עומד על כך שהוועדה תחליט.

אני מציע תיקון קל והוא, שבעלות יהיה כתוב "עלות ישירה", לא עלות עקיפה, שלא יהיה מי שיגיד לי שאם אתה מגדיל את העונשים או מונע שחרור - - -

צריך להגדיר עלות ישירה.

"הוצאה ישירה בפועל."

אני מתנגד להצעה של חבר הכנסת כץ, אני חושב שיצטרכו לעשות זאת במסגרת הסתייגויות, שיגיש הסתייגויות. אני אגיש הסתייגות כדי לתת סמכות לשר האוצר בעניין הזה.

ההצעה שלי מקובלת עליכם?

מייד נחליט. בכל מקרה, אני לא אחסום הסתייגויות. יש חלק מהדברים שאני אפילו תומך בהם, אני רק מציע שלא נפרק את הצעת החוק בוועדה, כי זה הופך את הכול לפארסה. יכול להיות שהיא צריכה להתפרק במליאה, בצורה כזאת או אחרת.

אני רוצה לדבר בגילוי לב. הצעת החוק הזאת היא טובה מסיבה אחת פשוטה, שהמצב בארץ הוא יוצא דופן. זה לא לגבי חקיקה פרטית, אלא לגבי חקיקה תקציבית. זה יוצא דופן חד-משמעית, לא דומה לשום מקום בעולם. אני על כל פנים לא מכיר מקום כזה. אני יודע גם מי מרוויח מההפקרות הזאת.

אני במצב מיוחד. בסיעת מרצ יש רוב גדול, כמעט פה אחד נגד הצעת החוק הזאת, ולכן אני אמנע.

המדיניות הכלכלית שלנו לא חברתית. שמנו עוד בלם לתיקונים במדיניות החברתית. כמו אמנון רובינשטיין, אני לא יכולה לתמוך בהצעת החוק. אני מבקשת להימנע.

אני רוצה לפנות לחברי הכנסת, דקה לפני ההצבעה, ולומר: קודם כול, כשמנו כן אנו: בית המחוקקים. בייגה שוחט, העברתי לך את ההשוואה הבין-לאומית. שמענו על מצב החקיקה הפרטית בעולם, וההצהרות הגורפות שאנחנו במקום בין הראשונים. איטליה במקום מאוד קרוב אלינו, ויש עוד מדינות.

ענת מאור, רק הערות להצעת החוק.

אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת שאם הם יבדקו כמה החקיקה הפרטית תרמה למדינה, גם כלכלית, גם חברתית וגם בתפיסת עולם, להבדיל מהפיגור שקיים בחקיקה הממשלתית - יש עדיין חוקים מנדטוריים. צריך לדעת את העובדות.

אני מקבלת שהיה ניצול לרעה בחקיקה הפרטית, אבל זה נוצר כאשר קואליציה נותנת להיסחט, ואז זה לא רק בחקיקה. ולכן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, למה אנחנו, כחברי כנסת, צריכים להתפרק מהכוח העיקרי שלנו, במקום לקבוע לממשלה - - -

אנחנו חלק מהמדינה.

חברות וחברים, אני רוצה לפנות ולומר: הממשלה מתפקדת לא טוב, לא מפני שהיא מימין או משמאל, הממשלה מתפרקת מנכסיה.

יש ממשלה שמתפקדת טוב?

החוק הזה הוא חוק רומס כנסת, ואל תנצלו את זה שיש קואליציה גדולה. אתם ממש לא הוגנים.

אדוני היושב-ראש, היום זה יום הרמאדן. אני רואה שחלק ממתנגדי הצעת החוק אינם נוכחים. מדוע ההצבעה היא היום ולא ביום שבו נמצאים כל חברי הכנסת?

נדמה לי שביקשת, אפילו באופן אישי, שאני אדחה להצבעה להיום. אם אני לא טועה.

למה היא היום?

את רוצה שנעשה את זה בשנה הבאה, כשכבר לא תהיה מדינה? עד אז את רוצה שאני אחכה? ביקשת שביום שלישי תתקיים הישיבה.

חברי כנסת רבים אינם נמצאים פה, אני מבקשת לבדוק למה הם לא פה, אם זה בגלל החג או לא.

הלאה. נסים זאב.

מה זה הלאה?

אני לא רוצה להשיב לך.

אתה לא צריך להשיב, אבל אתה לא יכול לקיים את ההצבעה כשחלק מהבית לא יכול להיות כאן.

אני אעשה מה שאני מבין. את יכולה לפנות לוועדת האתיקה.

הצעת החוק הזאת היא סנדול עצמי של הכנסת. אנחנו מכים את עצמנו, אנחנו מרוקנים את הכנסת מתוכן.

קוראים לזה אחריות.

זאת הפקרות. אני חושב שלכנסת אין מה לעשות כאן עם חקיקות שמוגבלות ל-2.5 מיליוני שקלים. אם מחר תהיה איזו הצעה להקים אנדרטה או ספרייה, לזה אני צריך 61 חברי כנסת.

אתה לא צריך 61 חברי כנסת. קודם כול, לא מחוקקים ספרייה בחוק, אלוהים אדירים. הגיע הזמן שנתחיל להיות מדינה נורמלית, נעשה ספריות לא בחוקים.

אם יהיה באמת ראש ממשלה, תהיה מדינה נורמלית, גם יהיה שלום, ולא יהיה משבר כלכלי. פתאום אתה מגן על הממשלה.

אני מגן על הממשלה. זה מפתיע אותך?

לממשלה הזאת, מדיניות נוראית.

מפריע לך, שלמישהו אכפת מהמדינה הזאת.

הוא מגן על המדינה, לא על הממשלה.

אופיר פינס, למה אתה מגן על שרון?

המדינה יותר חשובה מהפוליטיקה שלך, חברת הכנסת מאור.

למה אתה נופל לפח שלהם? המדינה מנוהלת במדיניות כושלת, כל המשקיעים יברחו מפה, וכל התיירים יברחו מפה. אתה בא להגן עליהם?

מישהו צריך לעצור את המפולת. את לא מבינה?

הקמת משכן לרבנים הראשיים, כמו שיש לנשיא המדינה, זה יכול להעלות אולי 3-4 מיליוני שקלים. האם לזה אני צריך 61 חברי כנסת?

יבנו את זה בשנתיים במקום בשנה, לא יקרה כלום.

לא יעלה על הדעת שאני צריך 61 חברי כנסת כדי להעביר את זה.

אם באמת זה כל כך דחוף, נגייס 61 חברי כנסת. אם זה באמת צורך חיוני.

אני מציע עד 10 מיליוני שקלים.

אדוני היושב-ראש, אני מבין שרוח ההצעה מדברת על נושא של אחריות לאומית בשעה הזאת. אני מציע שלא נחלק את השולחן הזה למי שבעד אחריות לאומית ולמי שנגד אחריות לאומית, כי זה מסוכן לפעמים, משום שלא כל ממשלות ישראל, ואני לא מדבר על ממשלה כזאת או על ממשלה אחרת, נהגו בכל הדברים באחריות רבה מאוד, ואחר כך ראינו את זה.

מה שמטריד אותי זה דבר אחד, ואני אביא דוגמה מזמן שבייגה שוחט היה שר אוצר. הגשתי הצעת חוק בנושא של ניצולי שואה, שאני חושב, אגב, שהייתי גם יכול לגייס 61 חברי כנסת לנושא. איפה הבעיה? הבעיה שאנחנו הערכנו את זה ב-60 מיליוני שקלים ופקידי האוצר העריכו את זה בלמעלה מ-2 מיליארדי שקלים. זאת הבעיה.

הנוסח יהיה כזה שהוועדה תקבע.

הוועדה תקבע מה העלות?

על-פי נתונים ואומדנים. לשר האוצר יש מעמד עודף, אבל לא מעמד בלעדי.

בישיבה הקודמת התרשמתי מכך שהייעוץ המשפטי קיבל מנדט לנסח את הצעת החוק, כהצעת הממשלה, עם התיקון שהוא לא יחול על הצעת חוק שעלותה 2.5 מיליוני שקלים, ושזאת תהיה הוראת שעה לשנתיים. אני הבינותי שלא ניתן לי מנדט לשנות את העניין של קביעת העלות, ולהוציאה מידי שר האוצר. אם עכשיו הוועדה מורה שזאת ההחלטה של הוועדה, ננסח את זה, ואתה יכול להביא את זה בכפוף לביטוי הבא - - -

אני מציע שהנוסח יהיה שצריך הסכמת ועדה ושר האוצר, אם לא, לא מעלים את הצעת החוק.

אנה שניידר ניסחה את זה קודם. קראתי עכשיו נוסח חדש, שאנה שניידר ניסחה.

שר האוצר יביא את ההצעה והוועדה תשקול.

הוועדה תשקול על-פי אומדנים ונתונים, היא לא יכולה, שרירותית, להגיד שהיא לא מקבלת את הנתונים של האוצר.

אני מציע שאם אין הסכמה של הצדדים לא תעלה הצעת החוק על שולחן הכנסת.

זה עוד יותר גרוע.

אתם צריכים לקבל החלטה פוזיטיבית לעניין הזה, כדי שנדע מה לנסח. זאת הערה ראשונה.

הערה שנייה מתייחסת לנושא ההסתייגויות. על-פי התקנון, רבותי, הסתייגות, בוודאי אם אנחנו מדברים על חוק-יסוד, צריכה להיות נידונה כאן בוועדה, ורק אם הוועדה דוחה הסתייגות של חבר כנסת מסוים, יש לו אפשרות להביא את ההסתייגות בפני המליאה ולנמק אותה במשך חמש דקות. אני חושבת שלא יהיה הליך חקיקה תקין אם בתיקון לחוק-יסוד תנהגו כמו שנוהגים בחוקים אחרים, ומעבירים ליועצת המשפטית הסתייגויות בכתב, שאיש לא התייחס אליהן, והן עולות רק במליאה.

אני מציעה שאם יש הסתייגויות, שיידונו עכשיו, ואם אתם מחליטים לקבל אותן, נשלב אותן בהצעת החוק, ואם אתם מחליטים לדחות אותן, אני אדע שאלה ההסתייגויות שעולות למליאה.

ההסתייגויות היום הן לא הסתייגויות שנזרקו בחלל האוויר. אני אאשר הסתייגויות מהותיות, רק שנדונו כאן, או כאלה של מפלגות שאין להן ייצוג בוועדת החוקה.

זה צריך להיות נדון כאן.

הן נדונו.

אני רוצה להעלות את הצעת החוק למעלה בהסכמה רחבה, בלי לשנות עכשיו הסתייגויות שהתקבלו בצורה כזאת או אחרת.

אני לא קיבלתי שום הסתייגות.

אני לא הולך עכשיו לפורמליסטיקה, אני רוצה להביא את הצעת החוק בהסכמה רחבה. את אומרת שאני צריך לקבל הסתייגויות בכתב. אני הולך בנוהל רגיל בכנסת, שאולי הוא לא עד הסוף על-פי כל כללי התקנון, אבל הוא על-פי הפרקטיקה הנהוגה.

אני בכל זאת רוצה להציע שתי הצעות בהסכמת האוצר, כי זו הצעת חוק של האוצר. אם הם לא רוצים, אפשר למשוך את הצעת החוק, או להגיד לי לא להצביע, ואני לא אצביע. קודם כול, לעניין הוועדה, אני לוקח, אנה שניידר, את הנוסח שהכנת, אומנם כנוסח אלטרנטיבי, ואני הופך אותו לנוסח ראשי.

רק העלות.

קביעת העלות. קביעת העלות, בסופו של דבר, נתונה בידי הוועדה המכינה את הצעת החוק, אם כי לשר האוצר, ואמרתי זאת, יש המעמד העודף בהצגת הנתונים, ורק אם יוכח, בעובדות ובאומדנים, שהנתונים אינם נכונים, אז הוועדה יכולה לקבוע עלות תקציבית אחרת.

אני מציע הצעה בתנאי שמתלכדים. אם לא מתלכדים, אני מציע להעלות את הצעת החוק למעלה כך, ובהסתייגויות, אחר כך, יתקבל מה שיתקבל. אני רוצה להציע שהוראת השעה, על דעת כולם, תהיה לשנה, על-פי הצעת יוסי כץ, ובלי שינויים אחרים.

באופן אישי הייתי הולך על שנתיים, אבל קביעה של שנה יכולה לגרום לכך שכולנו נתלכד על ההצעה. אם זה מקובל, אני אלך להצבעה.

מה לגבי הקריאה הראשונה והקריאה השנייה והשלישית?

זה יהיה ברמה של הסתייגויות. אני אאפשר הסתייגויות.

ההצעה של יוסי וכץ ושלי היא 61 חברי כנסת רק לגבי קריאה שנייה ושלישית.

יוסי כץ הציע כמה דברים. אני רוצה לקחת מהעניין הזה דבר אחד, שלדעתי הוא מרכזי, ולהגיע עליו לקונצנזוס. אם לא, אני מציע שנצביע על הצעת החוק כפי שהיא, וכל מי שירצה, יעביר הסתייגויות למעלה. אני לא מונע מלהעביר הסתייגויות. אני חושב שאני הגון לגמרי. אני לא חוסם הסתייגויות, אפשר להתמודד על זה במליאה. אם רוצים לבטל את ה-61 לקריאה הראשונה, תהיה הסתייגות כזאת, נצביע עליה. עכשיו אני מציע לקבל אחת משלל ההסתייגויות שעלו כאן, שהיא מאוד מרכזית, שאומרת, שהוראת השעה תהיה שנה במקום שנתיים, ולהתלכד על כך, ולהעביר את הצעת החוק למעלה. אני לא חוסם הסתייגויות.

על ההצעה הזאת צריך 61 חברי כנסת?

זה לא חוק-יסוד משוריין. מה פתאום?

נגיד ששר האוצר בא לוועדה וקובע את מה שהוא קובע, והוועדה מחליטה שההוצאה היא לא 50 מיליוני שקלים אלא מיליון. אלה הפערים שיהיו. אני מציע שאם יהיו חילוקי דעות, שהעניין יעבור להכרעה בוועדת הכספים. שם יש ייעוץ כלכלי.

למה לך?

כי אני רוצה שיהיה מנגנון שיכריע.

תכין את זה כהסתייגות שלך. יכול להיות שההצעה לא מושלמת. אני חושב שההצעה טובה, היא נותנת איזון, היא נותנת יתרון לשר האוצר, אבל לא זכות וטו.

זאת היתה הצעה שלי.

זאת היתה הצעה של אמנון רובינשטיין, ואני חושב שהיא נכונה. אם תראה אחר כך שהנוסח לא מתאים לך, תציע הסתייגות.

הוחלט על הוראת קבע לשנה. חברים, מי בעד הצעת החוק? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
בעד - 7
נגד - 1
נמנעים - 4

משק המדינה (תיקון מס' 6) (הוראת שעה) לקריאה שנייה ושלישית, בכפוף לשינויים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35