פרוטוקולים/ועדת חוקה/4145



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
28.11.2001

פרוטוקולים/ועדת חוקה/4145
ירושלים, א' בטבת, תשס"ב
16 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 392
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, י"ג בכסלו התשס"ב (28 בנובמבר 2001), שעה 09:20

א. הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - פגיעה ברגשות דתיים), התשס"א-2001, של חבר הכנסת שאול יהלום וקבוצת חברי כנסת (פ/2797)
ב. הודעה בדבר תיקון בצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מנהל תיקים), התשס"ב-2001

חברי הוועדה: אופיר פינס-פז - היו"ר
נסים זאב
שאול יהלום
אברהם רביץ

עו"ד דלית דרור - משרד המשפטים
עו"ד דליה איש-שלום - משרד המשפטים, ממונה על חקיקה פלילית
עו"ד דורון אבני - הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, לשכה משפטית
עו"ד ישגב נקדימון - הרשות השנייה לטלוויזיה ורדו, היועמ"ש
עו"ד דדי לוינסון - גלי צה"ל, מנהל שיווקי
עו"ד חיים קלוגמן - יו"ר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות
עו"ד עמית ריינהרץ - המועצה לשידורי כבלים, מנהל הסדרת
השידורים לציבור
עו"ד חנה מיצקביץ - רשות השידור, היועמ"ש

שלמה שהם
(מתמחה - דרור קרידי)

דורית ואג

אסתר מימון







1.
הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - פגיעה ברגשות דתיים), התשס"א-2001, של חבר הכנסת ש' יהלום וקבוצת חברי כנסת (פ/2797)

אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. על סדר-היום: הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - פגיעה ברגשות דתיים), התשס"א-2001. אני מתנצל על האיחור, השתתפנו, גם חבר הכנסת יהלום, יוזם החוק, וגם אנוכי, בוועדת הכנסת שבחרה את היועץ המשפטי של הוועדה, עורך-הדין שלמה שהם, לנציב הדורות הבאים, שזה תפקיד חדש בכנסת. אנחנו מאחלים לו בהצלחה.

שאול יהלום, תציג בבקשה את הצעת החוק, ולאחר מכן נפתח את הדיון.

אני רוצה לברך אותך, עורך-הדין שהם, על בחירתך לנציב הדורות הבאים. אני שמח שעוד נזכה מייעוצך בוועדה הזאת כמה ימים, בצורה עכשווית ולא בצורה עתידית, לדורות הבאים. אמרתי בישיבת הוועדה שאין ראוי ממך להיות נציב הדורות הבאים. זה לא היה בנוכחותך. בנוכחותך אני אומר שאתה המתאים ביותר. שיהיה בהצלחה.

בין היושבים כאן, בין חברי הכנסת לפחות, אני לא מכיר את כל השאר, אני חושב שהכרתי אותך ראשון מבין כולם, ואני לא רוצה לגלות באיזה תפקידים.

אתה יכול לגלות שהיתה לי כיפה על הראש.

אלה היו תפקידים מאוד חשובים. כבוד היושב-ראש, הוא היה יושב-ראש תא הסטודנטים של המפד"ל באוניברסיטת בר-אילן.

התבקשתי לברך אותך בשם משרד המשפטים.

בתחילת הדרך הייתי מאוד בדילמה, כי לא הבנתי מה הכוונה של טומי לפיד, כשהוא מציע הצעת חוק לדורות הבאים. מי הם אלה הדורות הבאים? איך הם ייראו? ברגע שהיו לנו שיחות בעניין הזה, ברגע שציפיתי שאתה תקבל את התפקיד, נרגעתי. אומנם אתה היום כאילו לא חבר לכל אשר ייראוך דווקא, אבל אני מוכרח לציין שאתה אחד מהיחידים שאפשר לומר עליהם "שנה ופירש". הפירוש אצלך אפילו לא מתפרש בצורה מפורשת כפי שהוא מתפרש, אתה לא עוסק במובן של פירש שפרש, אלא פירש מפרש. זה לפעמים יותר מסוכן אפילו, אבל זה מחייב אותך להתייצב, מלשון נציב, על הקרקע אשר בה צמחת, וזה נותן לנו סיכוי שתראה את הדורות הבאים כהמשך לזה היום תחילת מעשיך. אני מברך אותך.

פטור בלא כלום אני לא יכול. אומנם בירכתי אותך בהיעדרך, אבל אני מברך אותך שוב. אני לא בטוח שאני מבין מה התפקיד שאתה נכנס אליו, אבל אמרתי ואני עדיין אומר, שאם יש סיכוי שלתפקיד הזה יהיו ידיים ורגליים, שיהיה לו תוכן ומשמעות, זה בעובדה שאתה תמלא אותו. זה תפקיד שמחייב הרבה מאוד יצירתיות, מחשבה לא שגרתית, פריצת דרך ואומץ, ואתה ניחנת בתכונות אלה. כמובן, גם דעה צלולה, דעתנות והשכלה, ומכל הבחינות האלה אתה מאוד כשיר לתפקיד הזה. צר לי שנאבד אותך פה, אבל הבאתי את זה בחשבון מלכתחילה, כך שעשיתי הכנה נפשית. אגב, תחליף את שלמה שהם עורך-הדין סיגל קוגוט ממשרד המשפטים, שתתחיל לעבוד במחצית החודש הבא. שלמה שהם, הרבה בהצלחה, ואנחנו שמחים שאתה נשאר אתנו באותו מקום עבודה.

מה תכלית התפקיד?

אחרי שחברי הכנסת כבר הצביעו ובחרו, אני יכול לספר להם כמה התפקיד גדול. נציב הדורות הבאים הוא חוק, שכשראיתי אותו בפעם הראשונה, כשהוא היה בוועדת חוקה, גם בעיני הוא נראה קצת אזוטרי, אבל כשנכנסתי לדברים האלה והתחלתי לראות במה מדובר, הבנתי שזה תפקיד מיוחד במינו. דבר ראשון, זה תפקיד חדש בפרלמנט הזה ובפרלמנט בכלל, הוא לא קיים עדיין בעולם. דבר שני, זה תפקיד שיוצר פונקציה שתעמוד בפרץ, מצד אחד, ומצד שני היא תיתן איזו תמיכה לכל האספקט של העתיד בחקיקה, שזה יכול להיות בדברים הכי בסיסיים שאנחנו מחוקקים.

למשל, דיברנו אתמול על מספר עבריינים או מספר תיקים, אף אחד לא עושה את החשבון מה תהיה האקסטרפולציה מחר וכמה עבריינים יהיו מחר או מחרתיים, האם זה משפיע על ההחלטה שלנו מחר בבוקר; כשאנחנו מחוקקים דברים שקשורים לנושאים הכלכליים, אנחנו לא עושים חשבון איך ייראה העתיד כתוצאה מזה; בעניינים כמו איכות סביבה, מים וכן הלאה, זה ודאי בולט, אבל גם בנושאי משק, כלכלה וחינוך אין האספקט של העתיד בחקיקה.

החוק הזה נותן לנציב הדורות הבאים סמכות בכל השטחים האלה, סמכות רחבה ביותר. בכל השטחים האלה, נציב הדורות הבאים מקבל את כל הצעות החוק אליו, לרבות תקנות, לרבות חקיקת משנה, ויש לו סמכות, כמו למבקר המדינה, להיכנס למשרדי הממשלה ולקבל כל אינפורמציה ומידע שהוא רוצה על הדברים שנעשים. כאשר הוא מתנגד להצעת חוק, הוא יכול להתערב בהליך החקיקה. אם הנציב מתנגד להצעת חוק, הוועדה צריכה להמתין לחוות-הדעת שלו, ואחרי מסירת חוות-הדעת, אם הוועדה בכל זאת מחוקקת חוק בניגוד לדעתו, חוות-הדעת צריכה להופיע בתוך דברי ההסבר. ואם, למרות הכול, למרות התנגדותו, הצעת החוק מגיעה לקריאה שנייה ושלישית, בתוך "הפונץ-בננה" צריכה להיות מצורפת חוות-דעתו, שמתנגדת לחוק.

זה הפרה-רולינג שדיבר עליו של מוטה קרמניצר.

בלי סמכות סופית.

המחוקק הוא הכנסת.

הכנסת היא הריבון, אבל יש כאן שיקול דעת.

כמו שמבקר המדינה, לדוגמה, יזם הרבה חוקים בנושא מבקר המדינה, גם הנציב יכול ליזום הרבה חוקים לחיזוק מעמדו.

יש שתי סכנות. הסכנה הראשונה היא שהתפקיד ייתפס כאזוטרי, והנציב, כנביא זעם.

התפקיד לא ייתפס כאזוטרי, אל תחשוש.

סכנה אחרת היא, שהנציב לא יהיה מספיק חכם. החוכמה היא לדעת היכן יש אפקטיביות, היכן לנסות להשפיע, היכן לעשות את הדברים שתהיה להם תוצאה.

זה לא מכשיר ליומיום.

לפני, שבוע, ברגע שידעתי שאני אקבל את התפקיד, הבנתי שזאת אחריות כבדה מאוד, זה הרבה יותר רציני ממה שזה נשמע בהתחלה.

אנחנו חוזרים לענייננו. שאול יהלום, בבקשה.

כל חמישה חברי סיעת המפד"ל חתומים על הצעת החוק, והצעת החוק עברה כמעט פה אחד בקריאה טרומית במליאת הכנסת.

כאשר שידורי הרדיו והטלוויזיה וכל התקשורת האלקטרונית משודרים בשבת ובחגים, יש בעיה הלכתית של אנשים שומרי תורה ומצוות, ומקפידים על כך, להופיע בצורה אקטיבית בשידורים האלה. זאת אומרת, מאחר והשידורים האלה לא מותרים לפי ההלכה, הרי אם אדם מופיע בצורה אקטיבית, הוא נחשב מבחינת ההלכה כמסייע לשידורים, כשותף לשידורים, ולכן אסור לו להופיע בשידורים. יש כלל הלכתי מאוד ידוע, שכאשר יש דבר אסור, אסור גם לסייע ולהיות שותף לדבר האסור, למרות שלפעמים אתה לא עושה את הדברים האלה בפועל, אבל עצם העובדה שנתת יד והשתתפת, אתה נחשב כמסייע.

לא כל אחד מאתנו, גם כשהוא אומר שהוא שומר מצוות, הוא שומר את כל המצוות הכתובות בהלכה. כל אחד מאתנו משתדל להקפיד על מצוות, מי יותר ומי פחות, ויש גם כאלה שאינם מקפידים, הם אומרים שהם דתיים, אבל על העבירה הזאת הם עוברים, וזכותם בידם. יש כאלה שהם שומרים, כמובן, והמקרה הזה התברר בבג"ץ 1514/01.

יש יישוב ליד כוכב השחר, שנקרא "מצפה כרמים", והערוץ השני החליט לעשות סרט על מצפה כרמים.

זה בשטחים?

זה בשטחים המשוחררים, במה שנקרא יהודה. ליד היישוב הזה נתגלו הרבה שרידים שמעידים על כך שעם ישראל ישב במקום הזה לפני מאות ואלפי שנים, והיו שם יישובים מאוד פורחים בהיסטוריה היהודית.

הערוץ השני, לא במסגרת הזכיינות, לערוץ השני יש גם תוכניות שהן לא תוכניות של הזכיינים, אלא של הרשות השנייה, ויש לו תוכנית בשבת, ובתוכנית הזאת הוא מעלה מפעם לפעם דמויות ויישובים, והוא החליט לעשות כתבה על היישוב הזה. אכן, הוא עשה כתבה, ולפי מה שהתברר בבג"ץ היתה אי-הבנה. מאחר והתושבים לא הכירו את התוכנית, ודאי שהם לא הכירו, כי הם לא צופים בשבת, הם תושבים שומרי מצוות, כשהם צולמו היה ברור להם שאף אחד לא חושב לשדר דווקא בשבת תוכנית על יישוב דתי. המצולמים חשבו שרוצים שהם יצפו בתוכנית, אבל התוכנית היתה מיועדת לשבת.

הם פנו לערוץ השני וביקשו לא לשדר בשבת, והערוץ השני לא נענה לפנייתם, ולכן הם פנו לבג"ץ, אותו בג"ץ שהזכרתי. הבג"ץ לא נענה לעתירתם, ויש פסק-דין מאוד מנומק, כאשר את דעת הרוב מבטא השופט אהרון ברק, שכאמור לא נענה לעתירתם, ואפשר לערוץ השני לשדר. והיתה דעת מיעוט, של השופטת דליה דורנר, שהתנגדה לדעתו של אהרון ברק, וקבעה שהם אכן צודקים, שללא הסכמה אין לשדר שידורים בשבת.

אתה רוצה לחוקק את דעת המיעוט.

נכון. הבעיה הזאת היא בעיה מאוד מטרידה את הציבור הדתי, והתעוררה בחריפות אחרי פסק-הדין.

היה מקרה נוסף, דווקא ברדיו, וזה היה לגבי חתן התנ"ך העולמי, שראיינו אותו, והוא התחנן שלא ישדרו בשבת, ושידרו את הראיון אתו בשבת.

אחרי הבג"ץ שהזכרתי, הגשנו את הצעת החוק. הצעת החוק, לפני הקריאה הטרומית, עברה מספר דיונים עם נציגי משרד המשפטים, ובאופן עקרוני אמרנו שמאחר ועל העיקרון משרד המשפטים מסכים, אנחנו רוצים לעשות את הדברים בהסכמה וללכת צעד צעד.

כאשר מדובר על אדם שצריך להשתתף בתוכנית שמשודרת בשבת בצורה אקטיבית, שאין בעיה שהיא לא תשודר. אני אביא דוגמה. אם מחר מצלמים את מליאת הכנסת על איזה הצבעה, ומצלמים את כל מליאת הכנסת, לא צריך לבקש רשות ממני לשדר ביומן-השבוע, בליל שבת, את העניין. אבל, אם מראיינים אותי במיוחד על הצעת החוק הזאת, צריך לשאול אותי אם אני מוכן שהיא תהיה ותשודר בשבת. אנחנו גם לא מתכוונים בהצעת החוק לנושא שמבחינה מקצועית הוא צריך להיות משודר בליל שבת. למשל, אם אני משתתף בהפגנה שעה לפני שבת, ואפילו נואם באותה הפגנה, וזה חלק מהחדשות של אותו ליל שבת.

למי זה ברור? יש פה יכולת לבצע מניפולציה מפה ועד לאמריקה.

בשביל זה, אדוני היושב-ראש, יושבים כאן מחוקקים. אני בכוונה מעלה את הנקודות, וצריך לפתור את המורכבות של העניין ולבטא אותה. אני אומר את הדברים האלה מראש. אני מביא לדוגמה את ההפגנה, למרות שאני יכול לתאר מקרה שבו מביאים אדם למעצר, וגם את זה אפשר לשדר, משום שזה התרחש בדיוק במועד החדשות.

אנחנו מבקשים להעלות, מצד אחד, בצורה הרחבה, ומצד שני, המצומצמת, את הנושא הזה, כפי שהיה במצפה-כרמים, או אם מחר עושים ראיון לחתן התנ"ך העולמי. במקרה זה צריך לקבל ממנו הסכמה מלאה, להגיד לו שזה בשבת, אם הוא מסכים, הוא צריך למסור משהו בכתב, אינני יודע בדיוק איך, ואם הוא לא מסכים, או לא לראיין אותו - - -

איך אפשר לראיין אדם שלא מסכים להתראיין?

לי, לדוגמה, כאדם שלא מתראיין בשבת, קורים בקריירה הציבורית שלי עשרות מקרים, שבא הכתב לראיין אותי. אני בדרך כלל שואל אותו, כי אני פחות או יותר יודע על מה מדובר, לאיזו תוכנית, אני נזהר. אבל, בכל מקרה, הכתב צריך להגיד לי "אני מראיין אותך ליומן השבוע או לתוכנית אחרת, והיא תשודר בשבת", ואם אני אומר "לא, אני לא מסכים", הוא אומר לי "שלום".

זה בסדר, אז למה אתה צריך חוק?

כי זה לא נעשה. הראיה שלמצפה-כרמים לא אמרו, ואם אמרו - מי אומר שהם לא ישדרו?

הצעת החוק במקור היתה לתיקון חוק הגנת הפרטיות, כך שאחת מהדרכים לפגיעה בפרטיות תהיה פגיעה באמונה דתית או ברגשות דתיים. זה רחב מאוד, לזה הצענו להתנגד. התיקון לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, שהוא מגדיר את ערכי הפרטיות, שמהוות עוולה אזרחית וגם עבירה פלילית של חמש שנות מאסר.

הוועדה הזאת קיימה דיון בהצעת חוק-יסוד: חופש דת. מובן שסיעת המפד"ל התנגדה בהתנגדות גורפת, אבל בדברי ההסבר יש פה ממש דרישה לחופש דת?

איפה אתה רואה את הדרישה הזאת?

כבר לא מדברים על ההצעה הזאת, היו לנו כבר הסכמות.

למה אתה מתכוון?

כתוב פה "לדעת מציעי החוק הלכת הרוב מהווה פגיעה חמורה בזכויות יסוד ובהגנת הפרטיות" - אתה הרי נגד זכויות יסוד.

אני נגד חוקי-יסוד, לא נגד זכויות יסוד.

אני ממשיך. "מטרת הצעת החוק להבטיח, בחוק הגנת הפרטיות, שלא יעשה שימוש בכלי התקשורת למיניהם בשיחו או בתמונתו של אדם כשהדבר פוגע באמונתו הדתית או ברגשותיו הדתיים, תהא אשר תהא דתו". זאת אומרת, זה לכולם. ביום שישי זה יהיה לגבי מוסלמים.

זה לא רק יום שישי.

למוסלמים אין מגבלות כאלה.

כמו שאמרתי, במקור דובר על תיקון חוק הגנת הפרטיות והפיכת פגיעה ברגשות דתיים לעבירה פלילית, שעונשה חמש שנות מאסר. לזה התנגדנו. יש, אגב, בחוק העונשין סעיף על פגיעה ברגשות דתיים, סעיף 173 לחוק העונשין, אחר כך דליה איש-שלום תרחיב על הנושא העונשי.

בסיכום שהיה למשרד המשפטים עם חבר הכנסת יהלום, בעקבות החלטתה של ועדת השרים לענייני חקיקה, סוכם שהממשלה תסכים לקריאה הטרומית בתנאי שפרטי ההתנהגות האסורה, והאם זו בכלל עבירה פלילית, יתואם עם הממשלה.

חבר הכנסת יהלום, הסכמת לזה?

אנחנו רוצים שהכול יהיה בהסכמה, כי אנחנו לא חושבים שיש מחלוקת.

העניין נולד מפסק-דין גור-אריה, שבה ראיינו אנשים דתיים, לא שאלו אותם, שידרו את זה, על אפם וחמתם, בערב שבת. הסיטואציה הזאת, גם אנחנו מסכימים, שלא ראוי שתקרה. אבל אי-אפשר, בהזדמנות זו, להפוך את כל הנושא הזה על-פיו. למשל, חבר הכנסת יהלום עצמו הסכים, שאפשר לצלם אותו באקראי ברחוב או בהפגנה, ולא ייתכן שאם משדרים את זה אחר כך בשבת, זו תהיה עבירה פלילית.

אנחנו מדברים על ראיון שנעשה בהסכמה, לא מישהו שמצולם באקראי ברשות הרבים, אלא ראיון או שידור שנעשה בהסכמתו. אם מסכימים אתו, מובן שאסור להפר את ההסכמה הזאת. אי-אפשר להגיד לו "לא נשדר בשבת", ואחר כך לשדר בשבת. צריך גם למנוע מצב של עצימת עיניים, שכאשר ידוע מראש שמדובר בתוכנית שתהיה בערב שבת, ואתה מראיין אדם דתי, אז אל תעצום את עיניך ותעשה כאילו שאתה לא יודע שזה אחר כך ישודר בשבת ותסמוך על הבורות שלו, שהוא לא יודע שמדובר בתוכנית שמשודרת בשבת.

עד כאן אנחנו מסכימים, ולכן נראה לי, שזה לא צריך להיות תיקון בחוק הגנת הפרטיות. אנחנו מדברים בעצם על כללי אתיקה. אנחנו מדברים רק על ההתנהגות הזאת שנתפסה בפסק-דין גור-אריה. אין ציפייה שבסרטייה אחר כך של הרשויות המשדרות יהיה פתק שדבר מסוים אסור לשדר בשבת. אם מדובר על מחזור חומרים או על קטעים שמשודרים מתוך חומר קיים, כאשר הכוונה הזאת לא היתה קיימת מראש, את זה אנחנו לא מתכוונים לאסור. אנחנו גם לא מתכוונים לאסור מצב שבו זה הגיע באקראי לשבת, נניח איזה ראיון שהוקלט ביום שלישי, וחלילה, אחר כך, קרה פיגוע או אירוע שדחה את כל החדשות, ויצא שזה משודר ביומן השבוע. הכוונה היא לא לסיטואציות האלה, אלא רק לסיטואציה של הסכמה שהופרה או עצימת עיניים, כשידוע מראש שמדובר על שידור בשבת. זאת ההתנהגות שצריכה להיתפס בגדר האיסור, ולא מעבר לזה, וגם זה ברמה של איסור אתי, לא ברמה של עבירה פלילית.

יש כללי אתיקה, גם לרשות הראשונה, גם לרשות השנייה, גם לרשות השידור, גם לכבלים, וצריך לשבץ את זה שם עם כל הסנקציות שקיימות על הפרת כללי אתיקה.

בסוף תתנו לי, שורה תחתונה, אם הממשלה תומכת בהצעת החוק.

לא כפי שהיא מנוסחת.

האם היא תומכת בניסוח אחר?

אנחנו מציעים לקבוע שני כללי אתיקה בין כללי האתיקה של הגופים המשדרים השונים, שמפוזרים על שלושה חוקים שונים. כלל אחד, שייתן תוקף להסכמה מסויגת של אדם דתי, שלא ישדרו אותו ראיון או תוכנית שהוא משתתף בה במועד או בשבת. ברגע שההסכמה הזאת תופר, זו תהיה הפרה של כללי האתיקה, ויסבירו מיד נציגי הגופים המשדרים מהן הסנקציות בצדן של הפרת גופי אתיקה. זה דבר ראשון שנראה לנו ראוי ונכון לעשות, ואפשר להתייחס לזה במפורש בשלושת החוקים בענייני התקשורת, וחובה לקבוע את כלל האתיקה הזה.

הכלל השני הוא חובת גילוי נאות. גם המציע דיבר בלשון ההצעה שלו על הנושא הזה. דהיינו, שכאשר יודעים מראש שתוכנית עומדת להיות משודרת בשבת, כפי שהיה בעניין אותו בג"ץ גור-אריה, היה ידוע שזאת תוכנית שדרך קבע משודרת בשבת, אז יש חובת גילוי לכל אדם, וכאן אין צורך ולא ראוי גם לפשפש באמונתו של אדם. לא היינו רוצים, ואני מתארת לעצמי שגם המציע מסכים, שיתחילו לשאול אדם: אתה דתי? מהי דתך? באיזו מידה אתה דתי? זה לא ראוי. אבל שתהיה חובת גילוי לכל אדם, "דע לך, שהתוכנית הזאת שאתה מתראיין אליה או משתתף בה, עומדת להיות משודרת בשבת". זה יהיה כלל אתיקה. כאן הגלגל יעבור למרואיין להגיד שהוא לא מוכן או שהוא מוכן רק אם יבטיחו לו שזה לא ישודר בשבת. יהיו שני כללי אתיקה בנושא הזה, נתינת תוקף להסכמה מסויגת וחובת גילוי נאות.

אנחנו מציעים שזאת לא תהיה עבירה פלילית. במחלקת החקיקה הפלילית במשרד המשפטים אנחנו מאוד משתדלים לשמור על עקרון שיוריות הדין הפלילי, דהיינו, לשמור את התחום הפלילי באמת לתחומים שמגינים על ערכים מאוד בסיסיים, כמו חיים, שלמות גוף וכדומה, ואת הדברים שיש לאסור ויש להגן עליהם, כמו, למשל, לא לפגוע בחופש הדת וברגשות דתיים, להשתדל לשמור עליהם במסלול פחות פוגע של כללי אתיקה או אמצעים מינהליים אחרים, ולייחד את התחום הפלילי באמת לדברים החמורים ביותר.

למה, לדעתכם, בחוק הפלילי פרסום תצלום לפי סעיף 2, כפי שזה קיים היום, מדוע זה כן עבירה פלילית?

"פרסום תצלומו של אדם ברבים, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפילו או לבזותו", זה לא כל פרסום.

אם אני מתראיין בשבת זה מבזה ומשפיל אותי בציבור שלי.

בחוק הגנת הפרטיות, במקור, היתה שנת מאסר אחת. אלה דברים שדומים במהותם ללשון הרע, ואז זה שנת מאסר אחת. הכנסת, בניגוד לעמדת הממשלה, שינתה ב-1996 לחמש שנות מאסר.

אני לא מדבר כרגע על חמש שנות מאסר, אני מדבר על העיקרון הפלילי. מבחינתי, שיהיה חודש מאסר, שיהיה רק קנס, זה לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי זה העניין הפלילי שאתם מתנגדים אליו, והכנסנו את זה ל-11 סעיפים שמדברים על נושאים כאלה. לא הכנסנו עבירה סתם מהשמיים.

זומנתי לכאן כיושב-ראש המועצה הציבורית להגנת הפרטיות, וההתייחסות שלי, כמובן, בהיבט הזה, באיזו מידה זה נכנס לעניין של הגנת הפרטיות. אני רוצה להדגיש שהגנת הפרטיות באה להגנה על אדם בנושאים שבצנעת חייו האישיים, נושאים שהוא מעוניין לשמור לעצמו ולמנוע את הפרסום שלהם, אפילו כשהם אמת. כלומר, אם לפנינו היה דבר שאדם היה רוצה שהם יישארו בהגנת הפרטיות, זה לא רלוונטי אם זה בשבת או שזה ביום שישי, או שזה ביום שני, הם מסוג הדברים שפוגעים בו פגיעה כזאת שהוא לא רוצה בכלל שהם יצאו מגדר הפרטיות לגדר הרבים.

מה שמדובר פה, כפי שהסבירו, גם הגברת דלית דרור וגם הגברת איש-שלום, זו עבירה מסוג אחר, זו הפרה, לפעמים אפילו פוגעת מאוד, אבל היא לא במישור של הגנת הפרטיות, היא הפרה של איזה הסכם, של אתיקה, של התנהגות שאתה מצפה מאדם שבא אליך, שיבוא אליך ביושר ויקיים את מה שהוא אומר, אבל זה לא מסוג אותן הפגיעות של הגנת הפרטיות. כלומר, חשפת את הפרטיות של האדם, הבכת אותו, ביישת אותו. אני מניח שאותם אלה שרואיינו, אין להם מה להתבייש במה שהם דיברו ובמה שהם אמרו, ההפך. יש להם אפילו אינטרס שהדברים האלה יצאו החוצה, שהרי, אם לא כן, אף אחד לא כפה עליהם להתראיין.

יתרה מזאת, הם מוכנים שזה ישודר ביום שני, למשל.

אם מחר יפורסם עליך שהתראיינת בשבת, זה לא מבזה אותך ומשפיל אותך?

הטענה היחידה שאני אומר היא: רבותי, אל תיכנסו לעניין הזה, כי ההשלכות של זה תהיה יותר גדולות ממה שאתם מתכוונים.

הוא יודע את זה, שאול יהלום היה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.

רבותי, זה לא מתאים פה, נלך למישור שהציע משרד המשפטים. לא נרחיב את זה, כי ההשלכות לגבי הגנת הפרטיות, למשל, העניין שאתם מציעים לעניין הסכמה - - -

אני מאוד מכבד את דעתך, אני גם מסכים לה, נגיד אפילו ששאול יהלום היה מסכים למסלול האתיקה, מי תוקע לידינו שאכן המסלול הזה יתבצע?

נשאיר את הצעת החוק הזאת תלויה ועומדת, ואם לא יחוקקו כללי האתיקה, תמשיכו.

הצעת משרד המשפטים שכל רשויות השידור במדינת ישראל יתחייבו כלפי ועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת החוקה, חוק ומשפט, בשיתוף משרד המשפטים, ינסחו את הבעיה, מה הם מבקשים מכולם להכניס בכללי האתיקה, ורשויות השידור במדינת ישראל - מייד נשמע אם הם מסכימים - יכללו את זה, בכללי האתיקה שלהם. במידה והם יכללו את זה, אז לא נחוקק. אני מסכים לכך.

כל מה שרציתי לומר, שגם אנחנו תומכים בכך.

כללי האתיקה נמצאים בשביל הפלילי?

לא, אבל יש סנקציות: אפשר לשלול זמני שידור, אפשר לשלול פרסומות.

כל העניין הוא לעשות סנקציות כלפי עיתונאים או כלפי שדרנים, הרי זה מה שאתם רוצים, אתם לא רוצים להכניס אותם לבית הסוהר.

אני רוצה לאכוף עליהם את העניין.

מי מדבר בשם הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו?

אני היועץ המשפטי של הרשות השנייה, וייצגתי אותה בבג"ץ הנידון. הרשות השנייה, גם היא מתנגדת להצעת החוק כפי שהיא, אבל כפי ששמעתי כאן, הכיוון של הצעת החוק הולך לכיוון אחר, הרבה פחות גורף, וזה כיוון שאפשר לשקול. זה, כמובן, צריך לבוא בפני מועצת הרשות השנייה.

אני רוצה להזכיר לגבי פסק-הדין עצמו. נאמר פה שרוצים לחוקק את דעת המיעוט, אבל גם דעת המיעוט שם היתה רחוקה מאוד מהצעת החוק הנוכחית. אני רק רוצה לצטט חמש שורות. נאמר שם: "הזכות לחופש הדת אינה גוברת בכל מקרה, אלא רק כאשר הנפגעים עומדים במוקד התוכנית שבה מדובר. כאשר זה המצב, פעולתם הטכנית של המשדרים היא גם פעולתם המהותית של המשודרים. לא ניתן להקיש מענייננו לעניינם של מצולמים אקראיים בקרב קהל וגם לא לאישי ציבור או כותבי ספרים, המופיעים תדיר בטלוויזיה בשבת".

אני עדיין רוצה להזכיר שיש בכל זאת כמה בעיות שצריך לתת עליהן את הדעת. ראשית, לעניין ההסכמה. הרשות השנייה גם אמרה בבג"ץ, שמובן שאם היתה הסכמה בין המצולמים לגורם המפיק, שהפיק עבור הרשות השנייה את אותה תוכנית, הרשות השנייה לא היתה פועלת בניגוד להסכמה הזאת. צריך לזכור גם שהסכמה, ככל הסכמה, יש דרכים במדינת ישראל לממש אותה. ברגע שיש הסכמה כזאת, אתה יכול ללכת לבית-משפט ולבקש צו מניעה נגד שידור התוכנית. אם התוכנית שודרה בניגוד להסכמה, אתה יכול לדרוש פיצויים בבית-משפט. כל הדברים האלה הם נתיבים שקיימים, וכללי האתיקה לא יוסיפו, או לא יורידו, לנתיב הזה שפתוח כבר היום. וגם מפסק-הדין, כשקוראים אותו, מבינים שאם היתה הסכמה כזאת, פסק-הדין היה שונה לחלוטין.

נקודה שצריך לתת עליה על הדעת, ואני לא מתיימר לשקול את הצד השני של שומרי מסורת, אבל צריך לחשוב להיכן זה יוביל אותנו. גם כלל אתיקה מוביל אותנו למצב שבכל שידור כזה, ואולי זה המצב הרצוי, אבל צריך ללכת אליו בעיניים פקוחות, יידרשו שומרי מסורת, בהנחה שנצמצם את זה רק לדת היהודית, כי ברור שההצעה כפי שהיא כרגע, מנוסחת הרבה יותר רחב. למשל, לדוגמה, זה לא חייב להיות שידור בשבת, לנוצרים יש חודש שבו לא אוכלים בשר, ולהתחיל לחשוב על כל נקודה ונקודה היכן זה מתנגד עם רגשות הדת של בני כל דת שהיא, זה בהחלט בעייתי. גם בהיבט הזה צריך לצמצם.

מה שיקרה, שאנחנו, כגוף משדר או כגוף מפיק, נידרש לפנות לכל מצולם שעושים אתו ראיון, שהוא צריך לחתום בעצם על הרשאה.

אומנם קצת הפסיק הנוהג הזה, אבל פעם, כשהיינו משתתפים בתוכניות מסוימות, היו מחתימים אותנו שלא נתבע אחרי התוכנית. בתוכנית "פופוליטיקה" ותוכניות אחרות, היו מחתימים אותנו לפני התוכנית. אגב, זה לא גרם לנו לא להשתתף, לפחות לא לשאול יהלום ולי.

בציבוריות הדתית באו ואמרו, זאת לא טענה שאני ממציא, שזה יכול לגרום לאסקלציה, כי דבר אחר הוא, שמרואיין דתי אומר למראיין: תשדר אותי בשבת, רק שתהיה הכיתובית "צולם ביום חול". בתוך עמנו אנחנו חיים, ואנחנו יודעים שזה דבר של יום ביומו. גם אם לא כולם מסכימים, יש גוונים שונים גם לעניין הזה. זה דבר אחר, גם מבחינת האדם הדתי, לחתום על אישור שאומר: אתה יכול לשדר אותי בשבת. אני פוחד שתהיה מעין אסקלציה בקרב הציבוריות הדתית. ראינו את הפרסומים שהיו בעיתונות, הקריאות לחרם על גורמים שיסכימו להתראיין בשבת. אני פוחד שזה יגרום לאסקלציה שתביא לכך שבימי שישי ושבת תיעדר הציבוריות הדתית, שהיא ציבוריות מאוד חשובה, מעל גבי המסך.

על זה היית צריך לחשוב בפסק-הדין הזה. היית צריך לחשוב שאם אתם מתנגדים, ויהיה פסק-דין, שהגנת בו במיטב יכולתך, יבואו חברי כנסת דתיים ויחוקקו.

למה הוא צריך לחשוב שתעשה חוק עוקף בג"ץ?

מותר. הבג"ץ אומר שמותר לעשות חוק עוקף בג"ץ.

ודאי, זה לפי המלצה. כשאנחנו יושבים עם אהרון ברק, הוא אומר: זה לגיטימי חוק עוקף בג"ץ.

היינו רחוקים מלהיות אדישים לעניין. כלומר, הצענו שורה של פשרות. למעשה, מה שקרה הוא, שהיו צילומים לאורך שנה, שנה וחצי, הנושא של שבת באמת לא עלה, ואז, בצילומי השלמה, באחוז האחרון של אותו סרט, עלה הנושא.

על מה היה הסרט?

לרשות השנייה יש סדרה שנקראת "תיבת תעודה". הסדרה הזאת משודרת במועד היחיד שהיה באותה עת לרשות השנייה מבחינת לוח-השידורים, חצי שעה בשבת.

למה עשיתם את זה? היתה חובה על-פי החוק?

לא, יש לנו 2%, שזה מעין טיוב של לוח-השידורים של זכייני ערוץ 2. במקרה הזה, תיבת התעודה היתה, כשפרסמנו את המכרז, על המתח שבין יהדות לישראליות. מטבע הדברים, כשעוסקים בנושא הזה, יש גם אנשים שומרי מסורת. הסדרה שודרה ארבע שנים, והיו לפחות 15 תוכניות שצולמו בהן אנשים דתיים, ותמיד היה הכיתוב "צולם ביום חול", וזה עבר בסדר. אני לא מאשים את אותם מצולמים, יכול להיות שהגישה שלהם היא שונה.

מה קורה אם יש בדיוק בליל-שבת הפגנה נגד חילול שבת? מראים את זה בליל שבת?

דיברנו על זה.

הצענו שזה ישודר עם כתובית "צולם ביום חול", זה לא עזר, הצענו לשדר את זה עם כתובית שהמצולמים מתנגדים לשידור, זה לא עזר. למעשה, הברירה היתה לגנוז את הסרט. כשעושים את האיזון, חשבנו שלא ראוי לא לשדר בנסיבות העניין.

באסקלציה שאתה מדבר עליה, צריך תמיד להביא בחשבון שיש צד שני של הדברים, ולכן אני לא חושש ממנה. כלומר, הפחד שלך לעומת יצר הפרסום של כולנו יביא את הדברים לאיזון.

לפני שאני אגע בעמדת גלי-צה"ל, אני רק רוצה הערה פרטנית אחת. הגדירו "מצולם במוקד השידור". יכולה להיות סיטואציה שבה תהיה כתבה לרגל היבחרו של עורך-הדין שהם, שהוא יהיה במוקד הכתבה, ואחד המפרגנים שצולמו יהיה חבר הכנסת יהלום, ואז הוא לא עומד במוקד אותו שידור. כך שהמבחינה הזאת יש שאלה של נישות רבות שההגדרה הזאת לא תכסה.

דדי לוינסון, עם כל הכבוד, גם אם הוא עומד במוקד ולא נדרשת הסכמה שלו, אסור שזה יחול. רק בראיון, בהסדר מפורש בין המרואיין למראיין.

כשאני דיברתי על שלמה שהם, הבאתי בחשבון שזה ישודר עכשיו יומיום, 24 שעות ביממה, ולכן דיברתי. אבל אם מחר עושים תוכנית על נציב הדורות הבאים שתשודר בליל-שבת, אני לא יודע איזה תוכניות יש בליל שבת, אני לא מכיר, צריך להגיד לי שמראיינים אותי לליל שבת.

יש בעיה בהגדרה מאוד רחבה שאומרת "מצולם במוקד השידור". הכוונה, נדמה לי, אם הבנתי נכון, זה מצולם שמהווה נדבך משמעותי בשידור עצמו, הוא לא חייב להיות במוקד.

פה זו כבר פרשנות. אני מסכים שיהיה קשה לנסח את הסעיף הזה.

אנחנו רוצים לדבר על כיבוד הסכמות ועל חובת גילוי נאות, כשידוע שזה משודר בשבת.

ההערה הזאת לא היתה בשירותי בגלי-צה"ל. בשירותי בגלי-צה"ל אני רוצה לומר, שגלי-צה"ל מאוד ערה לצורך בכיבוד רגשות, פלחים ומגזרים שונים בציבור, ולכן יש אצלנו פתיחות מסוימת להגדרה ברורה של דבר כזה על מנת לא להשאיר את הדברים לרגשות אמורפיים, אלא שהם יהיו בגדר ברור וחד. אם לא היה צורך לעשות אותם ברורים וחדים, לא היה צורך בפסק-הדין גור-אריה.

ברשותכם, אני רוצה להתייחס לעניין של ההצעה להכניס את זה כחלק מהכללים, כחבר בית-הדין לאתיקה של אגודת העיתונאים. יש הרבה מאוד מקרים שבאים כללים אתיים מאוד קשים ליישום משני טעמים: טעם אחד, כי בחלק מהמקרים הכללים האתיים מוחלים על הגוף המשדר ולא על האחראים לשידורים, הווה אומר, העורך או הכתב; וטעם שני, במרבית המקרים, הסנקציות הן כאלה שלא משמשות כשוט או כמניעה משמעותית מאותו כתב או עורך לגעת באיזה דבר, גם אם הוא מבין שהוא חורג מאיזה כללים. לעניין הזה צריך לשים לב.

כללים אתיים הם דברים מאוד חשובים. כולנו מכירים את הספר של נקדי, והדברים האלה, דבר ראשון, נתונים לפרשנות; דבר שני, מאוד קשים לאכיפה. לכן יכול להיות שכן יש מקום לעשות את זה במסגרת של חקיקה. ייתכן מאוד שהמקום המתאים הוא לא חוק הגנת הפרטיות. הכנסת כללי אתיקה למסגרת חקיקה, זו כבר מדרגה אחרת, שצריך לתת עליה את הדעת. אם מדברים על דבר מוגדר, ההסתייגות של עורך-הדין ריינהרץ צריכה להיות מובאת בחשבון, ויכול להיות שיישום של דבר כזה יפתור את הבעיות, ואז השאלה רק איפה שמים חוק כזה.

הצעת החוק באה להתמודד בסיטואציה המצומצמת שעלתה בפסק-הדין, והתוצאה של הצעת החוק היא מאוד גורפת. אנחנו סבורים שפתרון הבעיה מקורו, כמו שהוצע כאן על-ידי משרד המשפטים, בכללי האתיקה - כללי המועצה שיש סנקציות בצדן, קנסות הקבועים בחוק העונשין. היום, נדמה לי, 70,000 זה סכום הקנס. המועצה, בעקבות פסק-הדין, במסגרת תיקון שהיא מגבשת בו היום את כללי האתיקה, עם המעבר למשטר של רשיונות עקב חוק הבזק, בעקבות פסק-הדין, התכוונה לקבל, ברוח הדברים שהוצעו כאן.

איך אתה כבר יוצא ממסקנה שיהיו רשיונות?

גם אם לא יהיה מעבר לרשיונות, אנחנו מעדכנים את הכללים, כי כללי האתיקה שחלים היום - - -

הרשויות עובדות לפני החוק. אולי לחוק עוד נתנגד.

בחוק הבזק אנחנו עומלים עכשיו על ניסוח רשיונות לכבלים, והמועצה לשידורי כבלים צריכה להגיש אותם תוך כחודשיים או חודשיים וחצי, ודבר כזה מלווה, מייד אחר כך, בהגשה של כללים חדשים, שיחולו על בעלי הרשיונות החדשים, וכלל ברוח הזאת אמור להיכלל באותם כללים, עם סנקציות בצדו. אנחנו, כמובן, גם נשמח להתייעץ בעניין הניסוח עם הגופים הרגולטוריים האחרים, ובאמת להגיע לנוסח ככל שיותר אחיד, ולהתייחס לאותם סייגים שקשורים לסיטואציות שונות של שידורים שונים.

אמרתי בהתחלה שאני לא בא לכפות, ואני מאוד מעוניין בעניין המצומצם, אבל הישיר. אם זה יכול להסתדר בכללי אתיקה, אין לי שום התנגדות. לכן ההצעה שלי היא, שינוסח מה אנחנו מבקשים מכללי אתיקה. מר לוינסון כאן אמר, שזה צריך גם לחול על עורכים ומפיקים, זאת אומרת, לא רק על הרשויות, שינוסח הדבר בין היועץ המשפטי של הוועדה לבין משרד המשפטים.

אדוני היושב-ראש, אם ישתפו אותי אני אשמח, אבל אם לא - לא, הוא יכתוב את הנוסח הזה לכל רשויות השידור שפועלות על-פי חוק במדינת ישראל, ויגיד להם שאנחנו מקפיאים את הצעת החוק, ומבקשים, שתחוקקו את העניין עם הסנקציות וכן הלאה, ואז ניתן להם זמן סביר. במידה והם, אכן, כולם יחוקקו, נחכה, למשל, כמה שנים. אם זה מסתדר ולא יתעוררו בעיות שמזלזלים בכללי האתיקה, זה בסדר גמור. אם נראה שאפילו הרשויות עצמן מזלזלות בכללי האתיקה שלהן, ואין ברירה, כמו שאנחנו עושים בכמה דברים, נצטרך לכפות, אנחנו, או אלה שיבואו אחרינו.

שאול יהלום, אני לא חושב שאתה צודק בהמתנה הזאת. יש פה הסכמה, לפי מה ששמעתי, על רוח הדברים, אלא שזה לא יהיה גורף מדי. כולם מסכימים להצעה שהצעת. דווקא דיברו בעד חקיקה.

ממש לא. הרוב דיבר על מה ששאול יהלום דיבר. נסים זאב, אין בינינו ויכוח במהות. מכיוון ששאול יהלום, מציע החוק, הציג, בעיני לפחות, גישה מאוד עניינית, והתמקד בעיקר, ולא בדברים שלפעמים כמה מאתנו מתמקדים בהם, אני חושב שצריך לכבד את זה.

אני מבקש שהדברים ייעשו בצורה כזאת שתהיה לנו יכולת לבקרה. אני מציע שמשרד המשפטים, עם היועץ המשפטי של הוועדה, ינסחו נוסח, על דעתי ועל דעתו של שאול יהלום. זה ייעשה תוך חודש. לאחר שנסכים על הנוסח, אני אעביר אותו לכל הנוגעים בדבר בכתב, ואבקש מהם התייחסות, דבר ראשון, אם הוא נראה להם, דבר שני, אם הם הולכים לחוקק את זה בכלים שלהם. אם אני אראה שיש שיתוף פעולה, והעניין הולך להחלטה מסודרת במוסדות, נסתפק בזה. אם נראה שיש התנגדות גורפת, או התנגדות עניינית - אלה שני דברים שונים - אם יש התנגדות גורפת לסעיף כזה או סעיף אחר, אפשר לדון בזה.

אז אפשר לכנס את הוועדה.

נכון.

אני מציע שכל הפרוצדורה הזאת תסתיים בתוך ארבעה, חמישה חודשים. בסוף כנס החורף נדע אם אנחנו הולכים לחקיקה, בלית ברירה, כי אנחנו מעדיפים שזה לא יהיה בחקיקה, או שאתם עושים מה שאתם אמורים לעשות, ונסתפק בזה.

חברי פה דיברו בשם הרשויות הרגולטוריות, ואני רוצה להאיר היבט מהצד של העיתונאים שעושים את העבודה בשטח. חבר הכנסת יהלום דיבר על כך שזה לא צריך לחול באופן גורף, והביא לדוגמה, למשל, סיקור של אירועים אקטואליים, שעליהם אין כוונה שזה יחול. אני רק רוצה להציג את הבעייתיות. כאשר נמצא צוות צילום בשטח, שמוקדש כל כולו לסיקור הפעילות שמתרחשת, הוא לא יכול לעצור כל אדם ואדם ולבחון לגביו מה מצב אמונתו.

לא בהצעת החוק המקורית, אבל בדיון כאן יש גישה מצמצמת ומרסנת.

זה גם לא חל על תום לב.

אנחנו לא נלך לגישה אבסורדית.

זה צריך לבוא לידי ביטוי בהצעה שלכם.

אנחנו נבוא עם הצעה, אני מקווה שהיא תהיה הגיונית, מאוזנת ושקולה.

הייתי מציע, אם ניתן, שהניסוח הראשוני לפחות ייעשה בהתייעצות עם הרשויות הרגלוטוריות. יכול להיות שנוכל להסכים על שינוי של מילה אחת או שתיים, שיסייעו לנו אחר כך להעביר את זה.

משרד המשפטים מוכן להתייעץ אתכם. חברים, תודה רבה.



2. הודעה בדבר תיקון בצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מנהל תיקים), התשס"ב-‏2001

ביום חמישי עסקנו בצווים שונים שקשורים למאבק בהלבנת הון, עסקנו בנושא קרוב לארבע שעות, ובסופו של דבר, גלוריה ויסמן, שאומנם היא בפנסיה, אבל היא עוסקת בעניין הזה מטעם משרד המשפטים, כתבה לי מכתב שבו נאמר: "התגלתה לנו טעות בצו שבנדון" - אני מדבר על צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מנהל תיקים), התשס"ב-2001 - "שאושר ביום חמישי האחרון, בקשר למינוח של 'נהנה' שלגביו מחייב הצו חובות זיהוי ואימות, כפי שנעשה גם בכל הצווים האחרים כולל הצו של הבנקים.

בצו שבנדון הוסיפו לנהנה גם 'אדם אחר שנתן ייפוי כוח ללקוח להתקשר עם מנהל תיקים עבורו'.

נציגי הבנקים פנו אלי והעירו שאותו אדם אחר וכו' הוא הנהנה שמופיע בכל הצווים האחרים. כמו כן, העירו בצדק, ששימוש במינוח אחר עלול לעורר בעיות פרשנות לגבי הצווים שלא כוללים מינוח זה.

שוחחתי על כך עם היועץ המשפטי של הועדה, השופט שלמה שהם, ועם עו"ד דניאלה גורני, ואף הם הסכימו להערה זו לעמדתנו שאין כל צורך בהוספת הדמות הזו, הנכללת ממילא בהגדרת ה'נהנה'.

אודה לך מאוד אם תאשר לנו לתקן את הצו האמור באופן שבכל מקום שנאמר בו 'נהנה או אדם אחר וכו' ייאמר רק 'נהנה'."

אם זה שכנע אתכם, אני מבקש לאשר. אני חושב שצריך לקבל את זה. היה דיון מתיש, קשה מאוד, וזה דבר סביר בעיני.

זה דבר שיחסוך ביורוקרטיה.

סביר שיכולה להיות טעות כזאת, כי עסקנו באין-סוף סעיפים.

התיקון מאושר. תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:25